שמות, פרשת משפטים: חזרה למבחן

שם הכותב: ארז משה

כיתות יעד: ז–ט

נושא:
ספר שמות פרשת משפטים

בס"ד

חזרה למבחן בתורה–פרשת משפטים פרקים כ"א–כ"ב:

פרק כ"א פסוקים א–ו:

שני מקרים שבהם אדם

נמכר לעבד:

נמכר בגניבתו על

ידי בית דין

"אם אין לו ונמכר בגניבתו "

מוכר את עצמו מפני דחקו=
מפאת עניו

"וכי ימוך אחיך עימך ונמכר לך"

פירושי רש"י:

פסוק א':

"ואלה המשפטים"- כל מקום בתורה שמוזכרת המילה "אלה"
פוסל את הראשונים

(= כל מקום שכתוב בו את המילה "אלה"
המצוות שנתנו קודם לא נחשבים,
פסולים)

ושכתוב פה "ואלה"
באה התורה להוסיף מצוות, על המצוות שכבר ניתנו.

שים לב :
בהבחנה בין "אלה"
ל"ואלה"

רש"י שואל :
למה נסמכה פרשת דינים לפרשת המזבח כדי לומר לך שתשים את הסנהדרין

(שאחראים על הדינים)
יהיו בתוך המקדש (שבעבר היה המזבח)

אני נותן הדגמה בעזרת תרשים:

" ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם…"

"אשר תשים לפניהם"- אומר הקב"ה למשה שלא תחשוב אפילו לומר שאני ישנן להם את

ההלכה כמה פעמים ( ב'
ג'
פעמים)
עד שהם ילמדו זאת בע"פ.

ואני אפילו לא טורח להסביר להם את הסיבה למצווה זו. ובגלל זה נאמר אשר תשים לפניהם

כשולחן הערוך לפני האדם .
(שגם יבינו את המצווה ואת טעמה).

"לפניהם"-
רש"י אומר לנו תשים את החוקים לפני בנ"י ולא לפני עובדי עבודה זרה. אפילו אם

יש לגויים חוק אחד כמו של ישראל עדיין אל תשים את זה לפני הגויים. כי אם אתה עושה

את זה אתה מחלל את שם ה'
ומשבח את האלילים.

פסוק ו':

"אל האלוהים"- לבית דין לדיין/לשופט

"אל הדלת או אל המזוזה"- גם מזוזה כשרה לרצוע את אוזנו של העבד עליה וגם הדלת כשרה

" ורצע אדוניו את אוזנו "- אוזנו הימנית.

פרק כ"א פסוקים ז'-י"א

התנאי העיקרי: " וכי ימכור איש את ביתו לאמה לא תצא כצאת

העבדים"

"אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה ואפדה לעם נוכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה"

אם אדון של אמה עבריה לא חפץ בה לאישה הוא יכול למכור אותה אבל לא לעם נוכרי כי אז זה כאילו בגד בה.

אם הוא מייעד אותה לבנו כמשפט הבנות יעשה לה.

אם אחרת ייקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע.

אם לוקח לו אישה אחרת הוא חייב לדאוג לשפחה למזון לאוכל ליחס חם ואוהב.

"ואם שלוש אלה לא יעשה לה :
האדון לא חפץ בה לאישה,ולא חפץ שבנו ויקחנה, ואין לה כסף לפדות את עצמה היא יוצאת חינם.

דיני רוצחים :
פסוקים י"ב–י"ד

פסוק י"ב:
אדם שהיכה איש וכתוצאה מכך מת צריך להיהרג.

דיני נזיקין :

בושת–שאדם מכה את רעהו הוא גורם לו לבושה (בגלל המכה) ולכן צריך לשלם בנזקים גם על זה.

ריפוי–
האדם המכה צריך לשלם על הוצאו הטיפול רופא,תרופות.

צער–
האדם המכה גורם צער לאדם שהכה ולכן גם על הנזק הזה מחויב בתשלום

עין תחת עין–
אין הכוונה שאם אתה פוגע לחברך בעין אז עוקרים לך את העין אלא מחיר שווי העין בשוק זה המחיר שאתה צריך לשלם .

שן ורגל– אם בהמה של אדם משחיתה רכוש של אדם אחר בעלי הבהמה מחויב בתשלום שן ורגל.

שבת–
פיצוי על אובדן ימי עבודה

שין ועין– רק בעבד כנעני אם נגרם לו נזק בלתי הפיך משחררים אותו

שור תם ושור מועד: פסוקים כ"ח–ל"ב

מהו שור תם ? שור שנגח (באדם או ברכוש)
וידוע שלא נגח לפני כן נקרא שור תם (מלשון תמים)

מהו שור מועד?
שור שידוע שהוא נוגח רציני כבר מלפני כמה ימים נקרא שור מועד.

* בטבלה אני מסכם את ההבדלים בין שור מועד לשור תם בפגיעות.

פרשת משפטים פרק כ"ב:

דיני גניבה פסוקים ל"ז–ג:

אם גונב אדם שור,פרה (בהמה גסה,שמנה,בקר)
אז אדם צריך לשלם פי 5

לעומת זאת אם אדם גונב צאן (כבש,טלה)
אז משלם פי 4

ולמה זאת?

כי בצאן הוא סוחב על הכתפיים ואז הצאן עושה את צרכיו על הגנב אז התורה

מורידה עליו קצת בגלל הבושת

אבל לעומת זאת בבקר אין סיכוי שאדם יסחב על כתפיו שור ולכן הוא משלם יותר ממה

שמשלם על צאן

מושגים :

"במחתרת"-
משל למצב בו כוונת הגנב אינה ברורה מאליו, אינך יודע את כוונת הגנב.

"ואם זרחה עליו השמש"- משל למצב בו כוונת הגנב ברורה כשמש.

דינים הקשורים לחלשים בחברה: גר יתום ואלמנה

"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצריים"- אומר לנו הקב"ה לא לרמות את

הגר ולא ללחוץ עליו כי גרים הייתם בארץ מצריים

לא תונה– אונאת דברים

לא תלחצנו–גזילת ממון (אסור לגזול מגרים)

בגלל שגם אנחנו היינו גרים כאשר היינו בארץ מצריים.

"כל אלמנה ויתום לא תענון"

"אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע אותו"

אומר לנו הקב"ה לא להציק ליתום/לאלמנה כי אם אנחנו נענה אותם והם יצעקו אל ה' הקב"ה

ישמע את צעקתם.
ואז הקב"ה יכעס עלינו והרג אותנו וישאיר את נשותינו אלמנות וילדינו

יתומים.

{ ניתן ללמוד שהגר היתום והאלמנה הם תחת חסותו של הקב"ה כי אין להם הגנה אין להם

חסות.}

עניים ואביונים: פרק כ"ב פסוקים כ"ד –הסוף

" אם כסף תלווה את עמי את העני עימך…"

יכול להישמע שמדובר כאן ברשות ולא בחובה.

רש"י:
רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלושה וזה אחד מהן!

מסקנה:
כאן יש מצווה ולא רשות

אם=
כאשר,כש…

אם כסף…-מכאן שצריך להלוות כסף לעני

משמעות הפסוק: כשתלווה כסף לעמי (ואתה חייב לעשות כן)

אז:
לא תשימון עליו נשך–הלווה ללא ריבית

אדם יכול לא להטיל ריבית על הלווה אבל יכול:

לחבול שלמת רעך

לשון משכון

כל חפץ שיכול לשמשו כמשכון=
ערבון

בתנאי ש:

אם החפץ משמשו ביום מותר לקחתו רק בלילה

אם החפץ משמשו בלילה מותר לקחתו רק ביום

הסיבה לשני התנאים היא לאפשר לעני לחיות רגיל ככל שניתן וכן לאפשר לו להשיב את חובו.