בס"ד
נושא:
משנה,
בבא קמא פרק ח'
כיתה:
ו
מחבר:
יהודה רוזנברג
מסכת
בבא
קמא
דפי
עבודה
וסיכום
לכיתה
ו'.
פרק ח'.
משנה א
החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים:
בנזק בצער ברפוי בשבת ובבשת.
בנזק כיצד?
סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו:
רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק,
ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה.
צער?
כואו בשפוד,
או במסמר ואפילו על צפורנו,
מקום שאינו עושה חבורה
אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך.
רפוי:
הכהו:
חייב לרפאותו.
עלו בו צמחים:
אם מחמת המכה – חייב.
שלא מחמת המכה – פטור.
חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה חייב לרפאותו.
חייתה כל צרכה אינו חייב לרפאותו.
שבת:
רואין אותו כאילו הוא שומר קשואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו.
בשת:
הכל לפי המבייש והמתבייש.
המבייש את הערום המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב.
וישן שבייש פטור.
נפל מן הגג והזיק ובייש:
חייב על הנזק ופטור על הבושת.
שנאמר (דברים כ"ה)
"ושלחה ידה והחזיקה במבושיו"
אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין:
נלמד
את
המשנה
בחלקים.
-
מה המקרה עליו מדברת המשנה?
________________________________________. -
המשנה אומרת כי החובל (הפוצע)
חייב לשלם לנפצע ____________
דברים:
-
_____________.
-
_____________.
-
_____________.
-
_____________.
-
_____________.
המשנה
מפרטת
כל
אחד
מהדברים.
בנזק כיצד?
סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו:
רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק,
ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה.
-
הנזקים שאותם מביאה המשנה בתור דוגמה הם:
-
_________________________________________
-
________________________________________.
-
כיצד קובעים כמה כסף יקבל הפצוע עבור הנזק שנגרם לו?
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
-
למה משווים את הפצוע,
כדי לקבוע כמה כסף יקבל על הנזק שנגרם לו?
_________________.
צער?
כואו (עשה לו כוויה)
בשפוד (בעזרת ברזל לוהט),
או במסמר ואפילו על צפורנו,
מקום שאינו עושה חבורה (דבר שרק כואב,
או גורם לפצע לזמן קצר,
אבל נרפאים ממנו,
ואין נזקים מזה בהמשך חייו).
אומדין (מעריכים)
כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך.
-
המשנה כותבת "צער".
במילה הזאת המשנה כותבת שאלה שלמה.
מהי השאלה?
(רוצה עזרה?
אולי תקרא את התשובה,
ותבין מה השאלה).
_________________________________
_________________________________________________________________. -
המשנה מביאה דוגמאות לחובה על תשלום צער.
הדוגמאות הן:
-
______________________________________________
-
______________________________________________
ואחר כך מסכמת בעזרת כלל,
כלל ל"צער".
מהו הכלל?
__________________________
_________________________________________________________________.
-
כיצד נדע כמה לשלם לאדם שעשו לו כאב,
או אפילו פצע שיעבור לו?
עונה המשנה:
אומדין (מעריכים)
כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך.
תשובת המשנה:
________________________________________________________
____________________________________________________________________.
-
לפי תשובת המשנה,
על מה משלמים ב"צער",
על הכאב והסבל,
או על הפגיעה שנוצרה (למשל אם הפך להיות נכה,
ישלמו על הנכות)?
כיצד למדת זאת מתשובת המשנה?
__________________
___________________________________________________________________. -
העבר
קו בין
הפסקה במשנה
לבין תפקידה
במשנה:
|
צער? |
הגדרת הכלל |
|
כואו בשפוד, |
העמדות. |
|
מקום שאינו עושה חבורה |
הדין |
|
אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך. |
שאלה |
רפוי:
הכהו:
חייב לרפאותו.
עלו בו צמחים:
אם מחמת המכה – חייב.
שלא מחמת המכה – פטור.
חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה חייב לרפאותו.
חייתה כל צרכה אינו חייב לרפאותו.
-
קרא את הקטע שלפני שאלה זו.
במה עוסק הקטע הזה של המשנה?
___________________
___________________________________________________________________ -
ר'
עובדיה מברטנורא – "צמחין –
אבעבועות לבנות":
כיצד הבין הברטנורא את המשנה האומרת "עלו בו צמחין"?
למה לדעתך הוא התכוון?
(מה קורה לנו על הגוף אם אנחנו מקבלים מכה חזקה?).
_______________________________________ ______________________
____________________________________________________________________.
אם מחמת המכה – חייב.
שלא מחמת המכה – פטור.
-
המשנה מביאה 2
העמדות (אפשרויות)
למה יש לי את הסימנים של המכה.
מהם?
-
העמדה הראשונה –
___________________________________________________
ואז הדין הוא:
______________________________________________________
-
העמדה שניה –
______________________________________________________
ואז
הדין הוא
–
_____________________________________________________
חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה חייב לרפאותו.
חייתה כל צרכה אינו חייב לרפאותו.
מילון:
חייתה–
הפצע התרפא.
נסתרה – הפצע נפתח מחדש.
-
בסוף המשנה שהבאנו כאן,
אנחנו עוסקים במקרה שהפצע _______________________
________________________________________________________________ -
המשנה מביאה שני העמדות:
העמדה הראשונה –
___________________________________________________
ואז הדין הוא:
______________________________________________________
העמדה שניה –
______________________________________________________
ואז
הדין הוא
–
_____________________________________________________
שבת:
רואין אותו כאילו הוא שומר קשואין
שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו.
-
המילה "שבת"
היא מהמילה ___________________. -
בקטע מהמשנה שהבאנו כאן,
ישנם 3
דברים:
טעם לדין,
הדין ונושא הקטע.
-
סמן בקו כחול את הדין.
-
סמן בקו אדום את הטעם לדין.
-
סמן בירוק את נושא הקטע.
-
לפי איזה שכר משלם המזיק לפצוע שלא יכול ללכת לעבודה?
________________________________________________________________
בשת:
הכל לפי המבייש והמתבייש.
המבייש את הערום,
המבייש את הסומא (העיוור),
והמבייש את הישן חייב.
-
בקטע מהמשנה שהבאנו כאן,
ישנם 3
דברים:
הכלל לתשלום,
פרוט מקרים שגם בהם צריך לשלם על הבושה,
ונושא הקטע.
-
סמן בקו כחול את הכלל לתשלום
-
סמן בקו אדום את פרוט מקרים שגם בהם צריך לשלם על הבושה.
-
סמן בירוק את נושא הקטע.
-
נושא הקטע הזה הוא תשלום בגלל ______________.
-
האם יש עונש קבוע כמה צריך לשלם אם פגעתי במישהו וזה גרם לו גם בושה?_________.
-
לפי משנה זו,
האם מי שפצע את ראש הממשלה,
וגרם לו לשבר ברגל,
ובגללו ראש הממשלה צריך ללכת עם קביים,
ישלם לראש הממשלה עבור הבושה,
כמו שהיה גורם לאותו שבר לסתם עובד נקיון?
אם לא,
מי מהם יקבל יותר,
ולמה?
______________________________________
____________________________________________________________________. -
המשנה מביאה שלושה מקרים שבהם המבייש חייב לשלם לאותו אחד שבייש אותו.
כתוב את המקרים:
-
___________________________________________
-
___________________________________________
-
___________________________________________
-
הגמרא מסבירה מה הכוונה "
המבייש את הערום"
– הכוונה למי שהבגד שלו עף קצת ברוח,
ואז ראו קצת מהגוף שלו,
ובה השני והרים את הבגד עוד יותר.
למה היה אפשר לחשוב שבמקרה כזה לא צריך לשלם על הבושה?
________________________________________________
___________________________________________________________________ -
מה המשותף לשני המקרים האחרונים "
המבייש את הסומא (העיוור),
והמבייש את הישן חייב"?
__________________________________________________________________________________________________________________________________________ -
מה אפשר ללמוד משולשת המקרים האלו,
ובמיוחד משני האחרונים על האיסור לבייש?
___________________________________________________________________
וישן שבייש פטור.
נפל מן הגג והזיק ובייש:
חייב על הנזק ופטור על הבושת.
שנאמר (דברים כ"ה)
"ושלחה ידה והחזיקה במבושיו"
אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין:
-
בקטע זה,
המשנה מביאה שני מקרים:
-
מקרה ראשון:
_____________________________________________________. -
מקרה שני:
_______________________________________________________.
-
מה הדין במקרה הראשון?
_______________________________________________. -
האם המשנה כותבת את הנימוק לדין לאחר המקרה הראשון?
________. -
מה המשותף לשני המקרים?
(רמז…
למה הם הזיקו?)
___________________________
_________________________________________________________________ -
מה הכלל שהמשנה אומרת,
שקובע האם המזיק צריך לשלם על הבושה שגרם לשני או לא?
__________________________________________________________________
_________________________________________________________________.
מה אתם מרגישים אחר לימוד משנה כזאת?
תארו זאת כרצונכם.
בסיסמה,
בסיפור,
בציור,
או כתיבה…
וכדומה.
משנה
מסכת
בבא
קמא
פרק
ח
משנה
ו
התוקע
לחבירו:
נותן לו סלע.
רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה.
סטרו:
נותן לו מאתים זוז.
לאחר
ידו:
נותן לו ארבע מאות זוז.
צרם
באזנו,
תלש
בשערו,
רקק
והגיע
בו
רוקו,
העביר
טליתו
ממנו,
פרע
ראש
האשה
בשוק:
נותן ארבע מאות זוז.
זה הכלל: הכל לפי כבודו.
אמר רבי עקיבא: אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם,
שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק. באת לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.
אמר לו "רבי תן לי זמן", ונתן לו זמן.
שמרה עומדת על פתח חצרה, ושבר את הכד בפניה, ובו כאיסר שמן.
גלתה את ראשה, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה.
העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו "רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז?!"
אמר לו: "לא אמרת כלום.
החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי: פטור.
אחרים שחבלו בו: חייבין.
והקוצץ נטיעותיו: אף על פי שאינו רשאי: פטור.
אחרים שקצצו את נטיעותיו: חייבים:
-
המשנה
מביאה מספר
דברים שאדם
עשה לאדם
אחר,
בכולם
הפוגע חייב
לשלם לנפגע.
מהם הדברים?
__________________________________________________________
____________________________________________________________________.
-
נסה למצוא את המשותף לכל המקרים.
בכל המקרים יש לאדם שפגעו בו ________________. -
מלא
את הטבלה
הבאה:
|
המקרה |
העונש |
העונש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
-
קרא את פרוש הרמב"ם למשנה זו,
ומלא את הטבלה שמופיע אחרי פרושו:
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בבא קמא פרק ח משנה ו
תוקע לחברו,
הכהו ביד קמוצה.
סטרו,
הכהו בפס ידו על פניו.
לאחר ידו,
שסטרו באחורי ידו וזה זלזול יותר.
צרם באזנו,
עקם אזנו וצבטה.
|
לשון |
פרוש |
הסבר |
|
תוקע לחברו |
|
|
|
סטרו |
|
|
|
לאחר ידו |
|
|
|
צרם באזנו |
|
|
-
המשנה ממשיכה ומביאה "כלל".
מהו הכלל?
_____________________________________
____________________________________________________________________. -
קרא את פרוש הרמב"ם הבא:
ואמרו "הכל לפי כבודו",
כלומר: כל השעורין הללו הנזכרים, הם תכלית מה שיהיה לאדם נכבד מאד,
אבל אם היה אדם פחות ערך – פוחתין לו מאלו השעורין, ואינו משלם לו אלא לפי כבודו.
-
האם לכל אחד משלמים את אותו הסכום?
לדוגמא:
אם נתתי סטירת לחי לשופט,
ולמנקה רחובות,
אני אקבל לשלם את אותו הסכום?
___________. -
לדעתי,
זה הגיוני,
כי __________________________________________________
_________________________________________________________________. -
האם הסכום של הקנס הכתוב במשנה,
זה הסכום לאדם מכובד מאוד,
או לאדם פשוט?
________________________________________________________________.
אמר רבי עקיבא: אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם,
שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
-
רבי עקיבא:
-
חולק על הדעות הקודמות במשנה.
-
מסכים עם הדעות הקודמות במשנה.
סמן את התשובה הנכונה.
-
האם לדעת רבי עקיבא,
יש יהודי "לא מכובד"
בישראל?
מה ההסבר שהוא נותן לדעה שלו?___________________________________________________________________.
-
כמו מי מהדעות נפסקה ההלכה?
(מה עושים בבית דין,
במקרה שמגיע להם מריבה כזאת?).
קרא את פסק ההלכה של הרמב"ם.
וכתוב כמו מי הרמב"ם פוסק:
(פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בבא קמא פרק ח משנה ו).
ואין הלכה כר'
עקיבה בהשוותו כל אדם.
ולא כר'
יהודה.
וכל אלו קנסות ודינם בארץ ישראל כמו שביארנו.
הרמב"ם פוסק שההלכה היא לא כמו _________________,
ולא כמו ________________
לכן ההלכה היא כמו ________________________________________.
ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק.
באת לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.
אמר לו "רבי תן לי זמן", ונתן לו זמן.
שמרה עומדת על פתח חצרה, ושבר את הכד בפניה, ובו כאיסר שמן.
גלתה את ראשה, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה.
העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו "רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז?!"
אמר לו: "לא אמרת כלום.
החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי: פטור.
אחרים שחבלו בו: חייבין.
והקוצץ נטיעותיו: אף על פי שאינו רשאי: פטור.
אחרים שקצצו את נטיעותיו: חייבים:
בחלק זה של המשנה מובא מקרה:
-
כתוב בלשונך את המקרה:
_______________________________________________. -
מי היה השופט,
הדיין שלהם?
___________________________. -
מה היה העונש שקיבל האיש מרבי עקיבא?
___________________________________. -
אם האנשים האלו היו מגיעים למשפט אצל חכמים,
האם האיש היה מקבל את אותו העונש?
נמק!
______ כי לפי דעת חכמים _____________________________________________. -
מה ביקש האיש מרבי עקיבא?
____________________________________________. -
מה עשה האיש בינתיים?
(היעזר בפרוש הברטנורא הבא:
שמרה –
המתין לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצרה).
_________________________________________________ -
מה עשה האיש ברגע שהאישה יצאה מהבית?
___________________________________. -
מה עשתה האישה?
_____________________________________________________
___________________________________________________________________. -
כמה שמן היה בכד?
"___________ שמן".
שזה (כמות גדולה /
כמות קטנה)
של שמן (סמן את התשובה הנכונה). -
מה רצה להוכיח האיש,
ע"י מה שהאישה עשתה,
כדי לנצל את מעט השמן ששפך?
(האישה ספגה את השמן במתפחת ראש שלה,
כדי למרוח את השמן על השער).
______________________
___________________________________________________________________. -
הסבר את דברי האיש "ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו "רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז?!"
האשה הזאת הסכימה ______________
את כיסוי ____________,
רק בשביל ___________
קצת ______________
ששפכתי על הרצפה.
זה סימן שהיא _________________
ללכת בלי כיסוי ____________.
ואם היא לא ______________,
אז למה אני צריך לשלם לה ___________
כזה גדול,
רק בגלל ש_____________
לה את _____________________?
(תרמילון:
כיסוי הראש.
להוריד,
לאסוף,
הראש,
לא מתביישת,
שמן,
מתביישת,
הורדתי,
קנס).
אמר לו (רבי עקיבא לאיש): "לא אמרת כלום.
החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי: פטור.
אחרים שחבלו בו: חייבין.
והקוצץ נטיעותיו: אף על פי שאינו רשאי: פטור.
אחרים שקצצו את נטיעותיו: חייבים":
-
האם רבי עקיבא וויתר לאיש,
ונתן לו קנס יותר קטן?
_______. -
רבי עקיבא עונה לאיש,
ומביא לו שני מקרים,
שבהם אדם פגע בעצמו,
ואחר כך מישהו עשה לו את אותו הדבר,
והשני כן קיבל קנס.
מהם שני המקרים?
-
מקרה א'
– __________________________________________________________ -
מקרה ב'
– __________________________________________________________.
-
מה למד רבי עקיבא משתי ההלכות האלו?
______________________________________
____________________________________________________________________. -
למה לדעתך,
אם אדם הורס לעצמו,
מותר לו לדרוש תשלום מאדם שעשה לו בדיוק את אותו הדבר?
הרי ברגע שהוא עשה את זה לעצמו,
הוא מראה שזה באמת לא אכפת לו?
__________
_________________________________________________________________________________________________________________________________________.
משנה מסכת בבא קמא פרק ח משנה ז
אף על פי שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו.
שנאמר (בראשית כ')
ועתה השב אשת וגומר.
ומנין שלא יהא המוחל אכזרי?
שנאמר (שם /בראשית כ'/)
ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגומר.
האומר "סמא את עיני, קטע את ידי, שבר את רגלי"
–
חייב.
על מנת לפטור – חייב.
"קרע את כסותי, שבר את כדי"
– חייב.
על מנת לפטור – פטור.
"עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור" –
חייב בין בגופו בין בממונו:
המשנה
שלנו
היא
ההמשך
של
המשנה
הקודמת.
-
המשנה מתחילה במילים:
" אף על פי שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו".
נסה להסביר את המשנה:
-
"שהוא"
– הכוונה ל_________________________________________________. -
"נותן לו"
– נותן ל__________________________________________________. -
את מה הוא נותן?
(תוכל להיזכר בעזרת התחלת המשנה הראשונה בפרק).
-
_____________.
-
______________
-
______________
-
______________
-
______________
-
"אין נמחל"
– הקב"ה ____________________________ -
"לו"
–
ל______________________________________. -
"עד שיבקש ממנו"
– עד ש_____________________
יבקש ______________
ממי ש_______________
– שיסלח לו.
-
מהיכן לומדת המשנה את הדין הזה?
בעזרת (הגיון /
הלכה הכתובה במקום אחר /
פסוק בתוך סיפור בתורה)
– סמן את התשובה הנכונה. -
העתק את המקור להלכה שצריך לבקש סליחה,
והסבר אותו.
(זוכר את הסיפור?
אם לא,
כדאי לפתוח את ספר בראשית פרק כ',
ולהיזכר בסיפור).
______________________________
__________________________________________________________________________________________________________________________________________ -
" האומר "סמא את עיני, קטע את ידי, שבר את רגלי"
–
חייב"
החלק
הזה של המשנה הוא:
-
מקרה חדש,
עם הדין שלו. -
מקרה חדש בלי הדין שלו.
-
ההמשך של אותו דין שמופיע בהתחלת המשנה.
-
שאלה על החלק הראשון.
סמן
את התשובה
הנכונה.
-
כתוב את המקרה בלשונך:
ראובן ביקש משמעון __________________________,
או ________________________
או ___________________________.
שמעון____________
את מה שראובן _____________
_____________. (תרמילון:
שבור לי את הרגל,
תעשה אותי עיוור,
תחתוך לי את היד,
ביקש,
הסכים,
ממנו).
-
" חייב"
זה:
-
חלק מהסיפור.
-
הדין.
-
משהו אחר __________________________________________________
סמן
את התשובה
הנכונה.
-
מי חייב למי?
מה הוא חייב לו?
____________________________________________
__________________________________________________________________.
"על מנת לפטור – חייב"
ר'
עובדיה מברטנורא מסכת בבא קמא פרק ח משנה ז
אם שאלו חובל לנחבל "על מנת לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני?" והשיבו הנחבל הן,
אף על פי כן חייב,
שיש הן שהוא כלאו,
ובלשון תימה אמר לו הן,
שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן.
-
לפי פרוש הברטנורא.
ראובן ____________
משמעון "תשבור לי את היד".
שמעון ענה לראובן "אני מוכן,
בתנאי ש______________________________________________________________".
שמעון שבר את היד לראובן,
וראובן הלך ודרש משמעון ש________________________
_________________________________________________________________.
-
במקרה כזה,
אומרת המשנה שהדין הוא ששמעון (צריך /
לא צריך)
לשלם לראובן.
(סמן את התשובה הנכונה).
את הדין הזה למדתי מהמילה "___________"
הכתובה במשנה. -
הברטנורא מסביר למה זה הדין?
"ובלשון תימה אמר לו הן"
זאת אומרת שראובן ענה לשמעון ________________________________________________________________,
ובעצם התשובה של ראובן הייתה "מה פתאום?!
ברור ש_________________________
________________________________________________________________.
"קרע את כסותי, שבר את כדי"
– חייב.
על מנת לפטור – פטור.
-
המילים "קרע את כסותי (הבגד שלי)…"
הם _____________
נוסף שעליו המשנה דנה.
המילה "חייב"
– זה __________.
(תרמילון:
הדין,
מקרה).
-
בחלק זה של המשנה,
ראובן מבקשן משמעון "_________________________
או _________________________________.
ושמעון עשה את זה.
אחר כך ראובן דורש משמעון __________________________________________________________________. -
המילים "על מנת לפטור"
הם _____________
נוסף שעליו המשנה דנה.
המילה "פטור"
– זה __________.
(תרמילון:
הדין,
מקרה).
-
המקרה שעליו המשנה מדברת הוא:
ראובן אמר לשמעון "_________________________,
או ___________________________________.
שמעון ענה לראובן "
אני מוכן בתנאי ש_______________________________________.
ראובן
(הסכים
/
לא
הסכים)
(סמן
את התשובה
הנכונה).
ושמעון
(עשה
/
לא
עשה)
מה
שראובן ביקש.
אבל אז ראובן (דרש /
לא דרש)
משמעון שישלם לו על הבגד ששמעון קרע.
-
במקרה כזה,
________ הוא:
"___________", ולכן שמעון (צריך /
לא צריך)
לשלם לראובן על הבגד של ראובן ששמעון קרע,
לפי בקשת ראובן. -
האם יש הבדל בדין בין שני המקרים,
אם ראובן התחייב לא לדרוש תשלום על הנזק שביקש משמעון לעשות לו?
_________________________________________________ -
מה ההבדל בין שני המקרים?
-
במקרה הראשון ("סמא את עיני")
הדין הוא _____________. -
במקרה השני ("קרע את כסותי")
הדין הוא _____________.
-
מסביר הברטנורא:"…ולפיכך פטור שכן דרך בני אדם למחול על נזקי ממון":
לפי הסבר הברטנורא:
-
אדם (מוכן /
לא מוכן)
שיפגעו בגופו,
ואם אמר "תפגע בגוף שלי"
בטוח שאמר את זה (ברצינות /
לא ברצינות). -
אדם (מוכן /
לא מוכן)
שיפגעו בחפצים שלו,
ואם אמר "תפגע בחפץ שלי"
יכול להיות שאמר את זה (ברצינות /
לא ברצינות).
"עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור" –
חייב בין בגופו בין בממונו:
-
המילים " עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור "
הם _____________
נוסף שעליו המשנה דנה.
המילה "חייב"
– זה __________.
(תרמילון:
הדין,
מקרה).
-
במקרה הזה,
ראובן אומר לשמעון "תפגע ב________
של לוי,
או "תפגע _________
של לוי,
ואם לוי ידרוש ממך תשלום על מה שעשית לו,
______ __________".
שמעון
עשה מה
שראובן אמר,
ואז
לוי דורש
משמעון לשלם.
במקרה הזה (ראובן/
שמעון)
(יצטרך /
לא יצטרך)
לשלם ללוי.
(סמן את התשובות הנכונות).
-
האם לדעתך שמעון התנהג כראוי?
האם שמעון שותף לעבירה?
______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
לימוד
פורה
ומהנה!