נושא במסכת פסחים–
שיטת רש"י בחובת בדיקת חמץ
דף ב' ע"א–
"אור
לי"ד
בודקין
את
החמץ":
ברוך קורצוייל
מיועד לכיתה ט
-
שיטת רש"י בחובת בדיקת חמץ:
-
לפי רש"י על המשנה דף ב'
ע"א ד"ה "בודקין"-
מדוע בודקים חמץ?
_______________
______________________________________________________________. -
האם לשיטתו חובת הבדיקה היא מן–התורה?
איך הבנת כך מדבריו?_______________
______________________________________________________________. -
בגמרא בדף ד'
ע"ב כתוב שאפשר לפתור את כל החשש של "לא יראה" ו–
"לא ימצא" בדרך הרבה יותר פשוטה: "כיון
דבדיקת
חמץ
מדרבנן
הוא, דמדאורייתא
בביטול
בעלמא
סגי
ליה". גם רש"י עצמו כותב דברים זהים בדף ד'
ע"א ד"ה "חובת
הדר". איך כל זה מסתדר עם שיטת רש"י על המשנה?
_____________________________________
______________________________________________________________. -
למה רש"י מביא דווקא את איסור "לא יראה" ו–
"לא ימצא" ולא מביא את מצוות העשה–
"תשביתו"
כנימוק בסגנון כזה:
'בודקין–
כדי לצאת ידי–חובת השבתת חמץ'?
___ ______________________________________________________________. -
סכם:
מהן שתי הדרכים לקיים את מצוות "תשביתו"?
הקף בעיגול את התשובה הנכונה:
כדי לצאת ידי–חובת השבתת חמץ ("תשביתו")
(1) ניתן/לא ניתן בפשטות (2)
לבטל/לשרוף את החמץ על–ידי (3)
אמירה/אכילה בפה: 'כל חמץ שיש ברשותי יהיה בטל וייחשב כעפר הארץ'.
בדרך זו, מיד עם ביטול החמץ (4)
יוצא/לא יוצא ידי–חובת המצווה (5)
ועובר/ואינו עובר עוד על "לא יראה" או "לא ימצא".
אך (6)
ניתן/לא ניתן גם לבדוק אחר החמץ (7)
בכל מקום/בכל מקום שסביר שיימצא, מי שעבר בכל אותם מקומות שברשותו (8)
וביער/וביטל את כל מה שמצא–
(9) יצא/לא יצא ידי–חובת השבתת החמץ ואף הוא (10)
עובר/אינו עובר עוד על "לא יראה" או "לא ימצא". אולם,
יש להדגיש שלפי דרך זו (11)
רק/גם כאשר בסופו של דבר החמץ 'לא נראה' או 'לא נמצא' (12)
יצא/לא יצא ידי חובתו, כל עוד החמץ נראה או ישנו ברשותו–
(13) עובר/לא עובר עליו משום "לא יראה" או "לא ימצא".
-
ביטול חמץ מופיע במשנה בדף מ"ט רק כאפשרות חלופית במידה ואי–אפשר לבדוק חמץ.
מדוע הצריכו חכמים דווקא לבדוק חמץ אם די בביטול?
(2 טעמים)
היעזר בלשון הר"ן בפירושו להלכות הרי"ף למסכת פסחים:
"אלא
מפני
שבטול
זה תלוי
במחשבתן
של בני
אדם ואין
דעותיהן
שוות
ואפשר
שיקלו
בכך ולא
יוציאוהו
מלבן
לגמרי
ראו חכמים
להחמיר
שלא יספיק
בטול
והצריכוהו
בדיקה
וביעור
שהוא
מספיק
ג"כ
מן התורה
או מפני
שחששו
שאם ישהנו
בתוך
ביתו יבא
לאכלו".
___________________________________________________________________________________________________________________________.
דף מס'
2
עמוד