תורת הבריאה

אוגוסט 2, 2026 · ספריה וירטואלית

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ספריה קטנה למחשבת ישראל‬

‫תורת הבריאה‬
‫ן‬
‫ן‬

‫של‬

‫ן‬

‫רבי חסדאי קרשקש‬
‫הפרק "אמונת החידוש" מתוך הספר "אור‬
‫עלפי כתבייד‪ ,‬בצרוף הערות ומראי מקומות‬

‫הא'‬

‫ההדיר‬

‫דייר יהורה איזנברג‬

‫‪8‬‬

‫הוצאת השפל‬

‫ירושלים תשמ"א‬

‫ן‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫רלבייג (בפרק ג)‬

‫פרק ד‪:‬דיון ברבויי רמב"ם (בפרק ב) ובדברי‬
‫‪ .1‬תשיבית המב ם 'בפיק‬
‫)‬

‫התוכן‬

‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬

‫הקדמה‬

‫‪5‬‬

‫באמונת החידוש‬

‫‪7‬‬

‫‪.5‬‬

‫‪ .1‬טענות מפאת הזמן‬
‫‪ .2‬טענות מפאת התנועה‬
‫‪ ,3‬טענות מפאת הגרם השמימי‬
‫*‪ .‬טענות מפאת החומר‬
‫‪ .5‬טענות מפאת הפועל (הבורא)‬

‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪12‬‬
‫‪12‬‬

‫‪14‬‬
‫‪14‬‬
‫‪14‬‬

‫‪)5‬‬

‫פרק ג‪ :‬הוכחות רלב"ג לחידוש העולם‬
‫‪.1‬‬

‫‪37‬‬

‫' יש להק ש את ההוויה החלקית לכוללת‬
‫י‬
‫‪ .2‬ביטול הטענות מפאת הזמן‪ ,‬התנועה והגרם השמימי‬

‫‪40‬‬

‫יש אפשרות של בריאת יש מאין‬
‫מה בין "יש מאין" ל"אצילות על צד החיוב" ?‬
‫מחיוב המציאות מאת ה' נובעת בריאה מרצון‬

‫‪40‬‬
‫‪41‬‬

‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬

‫‪.5‬‬

‫ו ‪1‬‬
‫לחידוש‬
‫פרק ב‪ :‬תשובות רמבייםלמאמיני הקרמות והוכחותי‬

‫‪ .1‬דחיית טענות ‪ *-1‬של פרק א‬
‫‪ .2‬דחיית הטענות מפאת הפועל (פרק א‬
‫‪ .3‬הוכחות לקיום אמונת החידוש‬

‫‪.6‬‬

‫דיון בדברי רמב"ם (בפרק ב ‪ )3‬לקיום החידוש‬
‫תשובות לילב"ג (בפרק ג ‪)5 ,3‬‬
‫דחיית המופתים מהגלות הארץ (בפרק ג ‪)6‬‬
‫דחיית שיטת רלב"ג בחידוש (פרק ג ‪)1‬‬

‫פרק ה‪ :‬שיטתו של ר"ח קרשקש בחידוש העולם‬

‫פרק א‪ :‬טענותמאמיני הקדמות‬

‫‪.2‬‬

‫‪.4‬‬

‫דיוז בתשובות רמב‪-‬ם (בפרק ב ‪ )2‬על הטענות מפאתהפיעל‬

‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪36‬‬

‫(בפרק אי‬

‫‪)3‬‬

‫‪ .7‬הפועלהיא ה' יתבסר‬
‫‪ '8‬הספקית שיתעוררו מהנחת יש מאין‬
‫ו הספקות של סעיף ‪8‬‬
‫‪ '9‬פתרי‬
‫‪ .10‬למה נברא העולם בעת ידוע?‬

‫‪ .11‬אימות הטענה שהחידוש הוא מלא‪-‬דבר מוחלט‬

‫מפתח המושגים שהתבארו בהערות‬

‫דעת רלב"ג על חידוש העולם‬
‫הוכחות שהעולם מחודש‬

‫‪ .3‬אולי הגרם השמימי מפעולת‪-‬פועל‪ ,‬ולא מחודש‬
‫*‪ .‬הזמן ‪ -‬נברא‬
‫‪ .5‬הזמן הוא בעל תכלית ומחודש‬
‫‪ .6‬התגלות הארץ מוכיחה את חידוש העולם‬
‫‪ .7‬החידוש הוא מגשם‪-‬ריק‪-‬מכל‪-‬צורה‬
‫‪ .8‬ספקות מאמיני הקדמות‬
‫‪)8‬‬
‫‪ .9‬תשובה לספקות מאמיני הקדמות (שהובאו בסע'יף ]‬
‫'‬
‫‪':‬‬
‫לספקות מאמיני הקדמות (שהובאו בפרק א)‬
‫‪ .10‬תשובה‬

‫י‬

‫‪16‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪21‬‬
‫‪26‬‬

‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫‪46‬‬
‫‪46‬‬

‫‪48‬‬

‫שמות הפרקים והסעיפים נוסחו מחדש‪ ,‬גם במקרים נהם מצויה כותרת במקור‪,‬‬
‫וזאת כרי להקל על ההתמצאות בספר‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הקרמה‬

‫באמונת החידוש‬

‫חוברת זו כוללת את הפרק "אמונת החידוש" מתוך אור ה' לרבי‬
‫חסדאי קרשקש‪ .‬פרק זה הוא נושא שלם המקיף את הדעות בחידוש‬
‫העולם‪ :‬אריסטו‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬רלב"ג‪ ,‬שכנגדם מציג רח"ק את שיטתו‬

‫שלו‪.‬‬

‫הספר‬

‫‬‫"אור ה'"‬

‫משובשות במידה‬

‫קשה לקריאה משתי סיבות‪ :‬מהדורות הדפוס‬

‫קשה לעמוד על כוונת הדברים;‬
‫כה רבה‪ ,‬עד‬
‫של רח"ק מקשה על הבנת דבריו‪ :‬כאשר הוא‬

‫כי‬

‫גם סגנונו הקצר‬
‫דוחה טענה‪ ,‬אין הוא חוזר על הטענה אותה הוא דוחה‪ ,‬גם אם‬
‫נזכרה בפרקים קודמים; כאשר הוא מסכם דעות אחרים‪ ,‬הוא מסכם‬
‫אותם בהשמטות מרובות‪ ,‬כאילו הניח שהקורא מכיר את המקור‬
‫אליו הוא מתייחס‪.‬‬

‫ן‬
‫אלה‪ :‬הטקסט תוקן‬
‫במהדורה זוניסינו להתמודד עם שני קשיים‬
‫על פי כתבי יד‪ ,‬ונוספו בו הערות‪ ,‬מראי מקומות‪ ,‬וציטוט רחב‬
‫של מקורות שרח"ק הביאם בקיצור ובהשמטות‪.‬‬
‫י מקורות אלה‪:‬‬
‫הטקסט הוכן עלפ‬
‫א‪ .‬שלשת מהדורות הדפוס‪ :‬פיררה שט"ו (‪ ,)1555‬וינ‬
‫ה ‪1859‬‬
‫(תקי"ט) ( =ת"א תשכ"ג)‪ ,‬יוהאנסבורג תרכ"א (‪.)1861‬‬
‫ב‪ .‬טופס הספר של פרופ'יוליוס גוטמן‪ ,‬שהכיל אתהערותיו והצעות‬
‫לתיקון הטקסט‪ ,‬וכן פיסוק חלקי (ברשות המכון למדעי היהדות‬

‫ולפי שהמפרשים לספרי אריסטו הרבו דברים וטענו טענות לקיים אמונת‬
‫הקדמות‪,‬והיה הרב המורההשיבעל הטענות ההםוחידשטענותכנגד הקדמות‬
‫לקיים החידוש; והיה הר"ל נתאמץ עוד ויסד מופתים והרבה טענותלקיים‬
‫החידוש‪ ,‬והשיב על דרך הרב ‪ -‬אין המלט מלהביא דבריהם ביותר קצר‬
‫שאפשר‪ ,‬ולברר מהם הצודק מהבלחי צודק‪ ,‬לפי קיצורנו‪.‬‬
‫רלזהראינו לחלק הכללהזה לחמשהפרקים‪:‬‬
‫הפרק הראשון ‪ -‬נזכורבו טענות המפרשיםלקיים הקדמות;‬

‫הפרק השני‬

‫ נזכור בו תשובות הרב המורה עליהם‪ ,‬וטענותיו לקיים‬‫החידוש במוחלט;‬

‫הפרקהשל"ת" ‪ -‬נזכורבומופתיהר"ללטענותיוותשובותיו‪,‬לקייםהחידוש‬
‫על הדרך שזכר;‬

‫הפרקהרביעי ‪ -‬נברר בו הצודק מהבלתי צודקכפי מה שאפשרלנו;‬
‫הפרק החמתני ‪ -‬נאמת בו היות דעת החידוש אמת במה שאין ספק בו‪,‬‬
‫והנפירה בו הריסה בשרשי התורה‪ ,‬ואולם איננו יסוד‬

‫ופינה שלאיצוייר במציאות התורה זולתו‪.‬‬

‫באוניברסיטה העברית בירושלים)‪.‬‬

‫ג‪ .‬כתב יד פירנצה לורנציאנה ‪( 417‬במכון לצילומי כתבי יד‬
‫ד פריז ‪ ,737‬וינה ‪.150,1‬‬
‫בספריה הלאומית‪ )17997 :‬וכן כתבי‬
‫הטקסט מובא עלפי כתביד פירנצה‪ .‬בכל מקום שסטינו מכתב‬
‫זה‪,‬צוין הדבר‪.‬‬

‫‪5‬ן‬

‫[‪]7‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הפר ק ה ר א שון‬

‫נזכור בו טענותמאמיני‬

‫הקדמות‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫מה שטצאנו טהם בספרי הטבע‪ ,‬ובטה שאחריו‪ ,‬שהם יתחזקו בדעת הזה‪:‬‬
‫אם טמאת הזטן‪ ,‬אם מפאת התנועה‪ ,‬אם טמאת הגרם השטיטי‪ ,‬אם מפאת‬
‫החוטר הראשון‪ ,‬אם טפאת הפועל ‪1‬‬

‫י‬

‫‪ 1.1‬האחת‪ ,‬זה ענינה‪ :‬אם הזמן נצחי‪ ,‬הנה שם בהכרה מתנועענצחי‪ .‬אבל‬
‫ב הנמשך א‬
‫הזמן נצחי‪ .‬יחוייב בהכרה‪ ,‬שיהיה שם מתנועע נצחי‪ .‬והנה חיו‬
‫מבואר בעצמו‪ :‬למה שהזמן מקרה דבק לתנועה‪,‬ב ךלא תצוייר תנועה בזולת‬
‫מתנועע‪2.‬‬

‫ואמנם הקודם ‪ 1‬יתבאר כן‪ :‬אם היה הזמן הווה‪,‬י היה בהכרח הווה קודם‬
‫היעיו‪ ,‬והוא שקר מבואר‪ 3.‬ואולםאיךיתחייב זה‪ ,‬הנהכפי שאומר‪ :‬אםהיה‬
‫הזמן הווה‪ ,‬היה הזמן נעדר קודם שהיה נמצא‪ .‬ואמנם אמרנו "קודם"‪ ,‬הוא‬
‫מהבדלי הזמן‪ .‬הנה היה הזמן נמצא ונעדר יחד‪ ,‬וכן התבאר‪ ,‬שאי אפשר בו‬

‫שיפסד‪ ,‬בדרך הזה בעצמו‪ .‬ואם איננו הווה ולא נפסד ‪ -‬הנה הוא בהכרח‬

‫נצחי‪.‬‬

‫והנה חיזק הפילוסוף זאת הטענה‪ ,‬כשאמר שהוא גזירה מוסכמת‪ ,‬ש"כל‬

‫ן‬

‫ש‪.‬עתה‪".‬א‪.‬‬

‫‪ 01‬מ "שנו"י‪"..",‬י‬
‫נ שך"‬
‫זמן‪ ,‬והוא שקר‪ .‬והנה‬
‫"שקרות זה יתבאר‪ ,‬מאשר ה"עתה" יחלוק ה"קודם"‬
‫‪,‬הית‪.,‬‬

‫וה"מתאחר"‪ .‬והקודם והמתאחר הםמהבדליהזמן‪.‬‬
‫ואולם איךיהוייב ב"עתה" שיחלוק הקודם והמתאחר‪5 :‬לפי שכבר ידמה‪,‬‬

‫י‬
‫‪21"5‬י‪11‬זי‬
‫י‪'.‬‬
‫ה"עתה"‪ ,‬למה שלא ימצא בפועל‪,‬לפי שהזמן עצמו בלתי נמצא בפועל‪ ,‬וכל‬
‫שכן ב"עתה"‪ .‬ועוד‪ :‬שאם היה נמצא בפועל‪ ,‬יהיה נמצא בזמן‬
‫י ומתחלק‪.‬‬

‫'‪':‬בב‪:‬‬

‫הגעשני‬

‫‪,,‬ף‪-‬‬

‫י אפשר‬‫בכה‪ ,‬קודם למציאותו בפועל בזמן‪ .‬למה שהכוח והפועל סותרים‪,‬וא‬
‫‪]8 1‬‬

‫שימצאו בזמן אחד מצד אחד‪ .‬ואםהיה הזמן קודם‪ ,‬הנה שם תנועה ומתנועע‬
‫קדום‪ .‬שאם היה מחודש‪,‬יתחייב גם כן מציאות הכח קודם בזמן‪ ,‬וזה לבלתי‬
‫תגלית‪ .‬ולזהחייבו מפאת הזמן‪ ,‬היות שם מתנועענצחי‪.‬‬
‫‪ .2‬ואולם מפאתהתנועה הםיעשו כזהשתיטענות‪:‬‬

‫י‬

‫סג‬
‫ת‬
‫נ‬
‫עשובזה שלושטע‬
‫‪,‬וונ‬
‫‪ .1‬אמנם מפאתהזמן‪,‬הםיש‬

‫טענות מאמיני הקדמות‬

‫סדורה כך‪ :‬לפי שהתבאר בטבעיות‪ 8,‬שתנועת ההעתק" היא‬
‫הקודמת שבתנועות‪ ,‬והוא מחוייב בהכרח שתכלה אל מתנועע ראשון מפאת‬
‫עצמו‪ .‬הנה‪ ,‬אם הונח העולם הווה‪,‬יחוייבשיהיה שם מתנועע תנועת ההעתק‬
‫לין תעלההוויתו‪ .‬וכןיחוייב זה במתנועע ההוא‪ ,‬אםהיה הווה‪.‬ולפי שאי‬
‫תכלית‪,‬יחוייבשיכלה אל מתנועע ראשון‪,‬בלתיהווה‪.‬‬
‫אפשרשילך זהלבלתי‬
‫‪ 2.2‬השנית ס סדורה כך‪ :‬אםאי אפשר בתנועה שתהיה מחודשת במוחלט‪,‬‬
‫יחוייב אם שיהיה שם מתנועענצחי‪ .‬אבלאי אפשר בה שתהיה מחודשת‬
‫כי‬
‫‪ 1‬תשובות לטענות‪ ,‬להלןב;ג‪.10‬‬

‫ן‬

‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬

‫ג (מהדורת אבן שמואל‪,‬ירושלים תש"ז)‬
‫‪2‬לי'ה'‪:1:‬הקדמה ‪ ;15‬בי‬

‫מלחמותו אג ‪ 1 ;298‬א כא ‪ ;385‬להלןג ‪0.12‬נ וראה עקרים ב‪,‬יח‪.‬‬

‫אריסטו‪,‬פיזיקהד‪.13‬‬

‫(רנ "דרך רביעית"); מלחמות ‪ 1‬אג ‪ 1 ;299‬א כג ‪ ;390‬להלןג ‪10.13‬‬
‫מו"נ ביד‬
‫מלחמות א ג ‪;29-‬ז א כב; מו"נ ביד (רמס); מו"נ ב הקדמה ‪ ;14‬להלןג ‪.10.21‬‬

‫י‬

‫‪,%%2‬י‪:‬נמ""מ"ה‪,‬‬

‫חיוב הנטשך‪ :‬מסקנההכרחית‪.‬‬
‫א מקרה דבק לתנועה‪ :‬לשון הרמב"ם במו"נ‪" :‬הזמן מקרה הנמשך אחר התנועה‬
‫ב‬

‫דווה‪ :‬מתהווה‪.‬‬
‫דה "עתדהי‪ :‬רגע‪ ,‬יחידת זמן מינימאלית גבלתי ניתנת למדידה‪.‬‬

‫נ‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫;‬
‫"‬
‫ך‬
‫‪1'-‬‬‫השנים‪.‬‬
‫‪-"-‬ך‪-‬‬‫'‬

‫התנועה המחברת את‬

‫(קרשקש למו"נשם)‪.‬‬

‫ן‬
‫ו‬
‫;‬
‫~‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪D f -‬‬

‫‪;2‬‬

‫‪– — – – -‬‬

‫‪—–‬‬

‫י‬
‫ל‬
‫‪,,‬‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫זזק ]‬
‫ףםא‬

‫‪-.–‬‬

‫‪-‬‬

‫‪p‬‬
‫‪Q‬‬
‫‪n‬‬
‫‪G‬‬
‫~‬
‫‪Q‬‬
‫‪n‬‬
‫ן‬

‫‪——‬‬

‫‪-‬‬

‫[‬
‫ץ‬
‫~‬
‫י‬
‫ן‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫פרק ראשון סעיפים‬

‫‪12‬‬

‫‪5-3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הנחנ‬
‫או‪ ,‬הזמן החולף בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית נערר‪ ,‬והזמןהעתיר בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‬
‫נמצ‬
‫יהיה בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית חלק לבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬והוא בטל‪ .‬ולזה‬
‫יחוייב אצלו שיהיה כל אחד מהזמנים בעל‪-‬תכלית ומוגבל‪.‬‬
‫‪ 3.23‬ועוד‪,‬י' שכבר יחשב שהאמצעיבין הנמצא תמיד והנעדר תמיד‪ ,‬יצדק‬
‫עליו‬
‫שלילת שתי הקצוות‪ :‬והוא לא נמצא תמיד ולא נעדרתמיד‪ .‬ומה שהוא‬
‫בזה התואר‪ ,‬הוא הווה‪-‬נפסד‪ ,‬אשר הוא סותר כל אחד מהקצוות‪.‬‬
‫‪ 3.24‬ועוד‪1",‬‬
‫שהדברהבלחי הווה והבלחי נפסד‪,‬אי אפשרשיהיה מציאותם‬
‫במקרה‪ ,‬כי אם מצד טבעם‪ ,‬וזה‪ ,‬כי להתחלף טבעי הדברים‪ ,‬יקבל קצתם‬
‫ההוויה‬
‫וההפסד‪ ,‬וקצתם לא‪ .‬ולזה אם היה הנה טבע מקבלההוויה וההפסד‪,‬‬
‫אפשר‬
‫אי‬
‫שישאר נצחי‪ ,‬אלא אם כן היה אפשרי שיעתק טבע האפשר אל‬
‫ההכרחי‪..‬ד‬
‫‪5‬‬
‫נ‪2‬פ‪.‬ס‪3‬ד ועוד‪",‬י שכבר יראה בחפושיי' באישי הנמצאים‪ ,‬שכל הווה נפסד וכל‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ל‬
‫ו‬
‫חוייב אצלו בגרם‪.‬השמימיי‪ ,‬שהוא אצלו בלתי נפסד‪,‬‬
‫שהואבלתיהווה‪.‬‬

‫‪ .4‬ואולם מפאתהחומרהםיעשובזהשתיטענות‪:‬‬
‫"‪2‬‬
‫‪4.1‬‬
‫האחת סדורה כך‪ :‬החומר הראשון ט‪ 1‬איננו הווה ולא נפסד‪ ,‬וזה‪,‬‬
‫שאם‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ס‬
‫ו‬
‫ל‬
‫א‬
‫ש‬
‫ו‬
‫נ‬
‫יתהווה ממנו‪.‬ולפי שמציאותו בכה‪,‬יתחייב‬
‫שיהיה הוא הנושא בעצמו‪ .‬או שיהיה בפועל‪ ,‬וזה שלאיצוייר נושא אם לא‬
‫היה בפועל‪'.‬ז‬
‫וכאשר התבארשאיננו הווה‪ ,‬והצטרף אל זה הקדמהידועה בה‪,‬‬
‫והיא שהוא נמנע בחומר הראשון שימצא ריק מצורה‪,‬יחוייב אצלם שיהיה‬

‫העולם קדום‪.‬‬

‫י‪2‬‬
‫‪ 4.2‬והשנית סדורה כך‪ :‬אם לא היה החומר הראשון קדום‪ ,‬והיה העולם‬

‫בכללו הווה במוחלט‪ ,‬יתחייב שיתהוה מלא‪-‬דבר‪ .‬והוא שקר‪ ,‬כי התהוות‬
‫גשם מלא‪-‬דבר ‪ -‬שקר‪ ,‬גם שיתחייב לזאת ההנחה שהיה שם ריקות‪.‬יח וכן‬
‫התהוות גשם מחומר ריק מצורה הוא נמנע בעצמו‪ ,‬למה שהחומראי אפשר‬
‫שימצאריקמצורה‪.‬ולזהחייבו‪,‬שיהיה הגשםבלתיהווה‪.‬‬
‫‪ .5‬אולם מפאת הפועל 'ט הםיעשובזהשלועוטענות‪:‬‬
‫‪5.1‬‬
‫האחת שהםיראו שהפועל בכח‪ ,‬כאשר שב פועל בפועליחוייבשיהיה‬
‫שםשינוי‪.‬‬
‫וכל שכן אם היה בכח זמן בלתי בעל תכלית‪ ,‬כאשריחוייב אם‬
‫ם‬
‫נניח העול‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ה‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ע‬
‫נ‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ס‬
‫ח‬
‫ו‬
‫י‬
‫י‬
‫ש‬
‫לויתברךשינוי‪.‬‬
‫‪22‬‬

‫‪ 5.2‬והשנית‪,‬ג‪2‬‬
‫מצד הצירוף לפועל‪,‬כ שכבר התחדש לו צירוף עם הפועל‬
‫המתחדש‪ ,‬והואגםכןנמנע בחוקויתברך‪.‬‬

‫טענות מאמיני הקדמות‬

‫‪13‬‬

‫‪ 5.21‬עם שהואמן הפלא‪ ,‬מההביאולפעול בעתזולתעת‪2*.‬‬
‫‪ 5.3‬והשלישית‪ 25,‬שאחרהיות השםיתברך נמוס נא הנמצאות וסדרםויושרם‪,‬‬
‫שאין ראוי שיהיה בזולת הנמצאות‪,‬כי המושכלות אשר אין לו נושא חוץ‬
‫לנפש‪ ,‬יחשב שיהיה כוזב‪ .‬וכל שכן אם השם מניע מיוהד לאחד מהגלגלים‪,‬‬
‫כשיהיהלו פעם קשרעמו‪,‬ופעםלא‪.‬‬
‫‪ 5.31‬ועוד חיזק אריסטו דעתו ‪ 26‬בדברי הקודמים‪ ,‬ששמו השמים משכן‬

‫לאלוה לנצחיותם‪.‬‬

‫אלו הם הטענותשקיימו בהם דעתם כתמאמיניהקדמות‪ .‬והוא מהשכיווננו‬
‫בזההפרק‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬

‫מלחמות‪ 1‬אכז ‪ ;408 ,410‬להלןג‪.10.232‬‬
‫מלחמותו אכז‪.412‬‬
‫מו"נביד (רמס ‪"-‬דרךשנילו"); מלחמות‪ 1‬אג מ‪;3‬‬
‫מלחמות‪ 1‬אג ‪.301-2‬‬
‫מו"נ ביד (רנ); מלחמות ‪ 1‬אג ‪ 1 ;300‬א ד ‪ 1 ;301‬א כה; להלןג‪;2.1‬ג ‪.10.51‬‬
‫מלחמות ‪ 1‬אג ‪ ;300‬להלן ב‪,2.2‬‬
‫מו"נ ב‪,‬יד (רנא); להלן ב ‪;2.21‬ג‪ ;9.9;8.9‬ד‪ ;2.2‬ה‪.10‬‬
‫מלחמות ‪ 1‬אג ‪ ;302‬להלן ב‪;2.3‬ג‪.10.53‬‬
‫מלחמות ‪ 1‬א ג ‪ 1 ;301‬א כז ‪ 1 ;412‬א כח ‪ ;415‬מו"נ ביד (רנב); ביח (רסג)‪.‬‬

‫יד הדבר הנצחי‪ ,‬מציאותו אינה במקרה‪ ,‬אם היה הדבר הנצחי מתהוה ונפסד ‪-‬‬
‫היה הדבר האפשרי (המקרי) הכרחי‪,‬וזהלאיתכן‪.‬‬
‫יד' חיפוש‪:‬היקש מהפרט לכלל‪,‬אינדוקציה‪.‬‬
‫סו חומריעשון‪ :‬החומרההיולי‪ ,‬שממנו נבראהכל‪.‬‬
‫טז נושא‪ :‬חומר‪ ,‬שהוא מקום למקריםאולאכויות‪.‬‬
‫יז ברלב"ג הניסוח‪" :‬שאםהיה הווה‪ ,‬היהלו נושאיתהווהממנו‪ .‬ואםהיהלו נושא‬
‫יתהווה ממנו‪ ,‬היה הוא הנושא בעצמו‪ .‬לפי שמה שבכח לא יפרד ממה שבכח‪.‬‬
‫ויתחייב מזה שיהיה זה החומר נמצא קודם שימצא‪ .‬או שיהיה נמצא בפועל‪,‬‬
‫וזהכולו שקר"‪.‬‬
‫יח ריקות‪ :‬מקום ריק מכל‪ ,‬דבר שאריסטו טען שהוא בלתי אפשרי‪ .‬ראה אור ה'‬
‫א אא;פיזיקהד‪.8‬‬
‫יט הפועל‪:‬הבורא‪.‬‬
‫כ צרוף‪:‬חיבור‪,‬יחס‪.‬‬
‫כא כמוס‪:‬חוקיהטבע‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הפרק השני‬
‫נזכורבו תשובות הרב המורהעליהם‬
‫וטענותיולקיים החידוש במוחלט‬
‫‪ .1‬הנה תשובותיו על הטענות אשר השבו לקיים בהם דעת הקרמות‪:‬‬
‫אם תחילה‪ ,‬הטענות אשר סודרו מפאת הזמן‪ ,‬ומפאת התנועה‪ ,‬ומפאת הגרם‬
‫ר‪1‬‬
‫השמיימי‪ ,‬ומפאת החומ‬
‫‬‫כוללתך‬
‫הואישיב תשובה‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫כי‬
‫שיסוד הטענות ההם ההקשבין ההוויה‬
‫החלקית א להוויה‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ה‬
‫והוא מבואר בעצמו שאין ההיקש ישר כמו‬
‫שהמשיל‪ ,‬הוא מבוארשאין הטענות ההם נותנות האמת בזה הדרוש‪.‬‬

‫‪ .2‬ואמנם בטענות אשר מפאת הפועל‬
‫‪ 2.1‬הנה בטענה הראשונה‪ ,‬הוא יאמר‪ 4,‬שעם היות אשר יפעל בעת ולא‬
‫יפעל בעת אחרת‪ ,‬אי אפשר מבלישינוי ויציאה מן הכח אל הפועל בבעל‬
‫חומר‪ ,‬איננו שינו בחוק הנפרד‪.‬ג‬
‫יפעל באחרת‪ .‬ואיךוהביא ראיה על זה מהשכל הפועל‪,‬י‬
‫שיפעל בעת ולא י‬
‫שיהיה איננושינוי בחוקו‪.‬‬
‫ת‬
‫י‬
‫‪ 2.2‬ובטענה השנ‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א‬
‫י‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ד‬
‫י‬
‫ח‬
‫ש‬
‫ף‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫צ‬
‫ה‬
‫ו‬
‫נ‬
‫נ‬
‫י‬
‫א‬
‫שינוי בחוק‬
‫כן‪",‬‬
‫הנפרד‪.‬‬
‫‪2.21‬‬
‫‪8‬‬
‫‪,‬‬
‫?‬
‫ה‬
‫ל‬
‫א‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ו‬
‫"מה‬
‫ו‬
‫א‬
‫י‬
‫ב‬
‫ה‬
‫לפעול בעת זולת עת" בלתי ראויה‪ ,‬כאשר‬
‫לא‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫לרצון תכלית אחריפעל בעבורו‪.‬ולפי שאין לרצונו יתברך תכלית‬
‫יוצא ממנו‪ ,‬הנה טבע הרצון כןחייב לפעול כשירצה‪.‬‬
‫‪ 2.3‬ובשלישית‪,‬יהיתירה ממהשיקל‪.‬וזה‪ ,‬שאםהיההנימוס נקנה מהנמצאות‪,‬‬
‫היה מקום לספק‪ .‬אבל אחר שהנימוס נקנה לנמצאות מאתו יתברך‪ ,‬איננו‬
‫רחוקשיהיההנימוס בו יתברך אמתי‪ ,‬קודם המצאם חוץ לנפש‪,‬גם כשהנחנוהו‬
‫מניע הגלגל‪,‬כי ההנעה תהיה רצונית לבד‪ ,‬לא זולת זה‪.‬‬
‫זהוכלל תשובותיועל הטענות ההם‪,‬‬
‫‪8‬‬

‫‪ .3‬ואולםלקייםהחירופו‪,‬פיררבזהשתיטענות‪:‬‬

‫י‬

‫‪ 3.1‬האחת" לקוחה מהחילוף הנמצא בגרמים השמימיים‪ ,‬עם היות חומרם‬
‫אחד‪ .‬וזה‪ ,‬שהחילוף הנמצא ביסודות ובמורכבים‪ ,‬עם היות חומרם בהם גם‬
‫כן אחד‪ ,‬העילה בהם מבוארת למי שעיין בטבעיות‪ :‬אם מפאת הערוב‬
‫נ ‪114‬‬

‫תשובות הרמב"ם‬

‫‪15‬‬

‫והמזיגה במורכבים‪ ,‬ואם מפאת קרבתם וריחוקם מהמקיף בפשוטים‪.‬ז אבל‬
‫החילוף הנמצא בגרמים השמימיים‪ ,‬אם בצד תנועותם‪ ,‬ואם במהירותם‬
‫ואיחורם‪ ,‬ואם בקיבוץ טבעים מתחלפים בכוכבים שהם מאירים ואינם‬
‫ספיריים ח ונחים‪ ,‬עם הגלגלים שהם ספיריים ואינם מאירים ומתנועעים‪,‬‬
‫עם היותם מחומר אחד‪ ,‬אי אפשר שייוחס אלא אל רצון ממציאם ומחדשם‪.‬‬
‫וכן שכן אם נאמין בתכונת בטלמיוס‪ ,‬ששם עניינים כנגד הטבע‪ ,‬כיציאת‬
‫מרכזוגלגל הקפה‪.‬ט‬
‫‪ 3.2‬והשנית לקוחה מהקדמה אחת‪ ,‬מקובלת אל הפילוסוף‪ ,‬והוא ש"מהאחד‬
‫הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט"‪ 9,‬וכאשר נאצלו השכלים דרך עילה‬
‫ועלול‪ ,‬חוייב באחרון שבהם האחדות והפשיטות‪ ,‬ולא ישיגהו ריבוי בשום‬
‫צד‪ ,‬אלא בבחינת חיוב המציאות ואפשרותו‪ .‬ומזה אצילות הגלגל ממנו‪,‬‬
‫שהוא גשם מורכב מחומר וצורה‪ ,‬הוא מן הנמנע היותו על צד החיוב‪ .‬לא‬
‫נשאר אם כן שיהיה‪ ,‬אלא על צד הרצון וכוונתמכווין‪ .‬והיות הדבר בכוונת‬
‫מכווין ובלתי מחודש‪ ,‬מאמר סותר נפשו‪,‬ימחוייב אם כןהיות העולם בכללו‬
‫וחלקיו מחודשים מן האפס הגמור‪ .‬והזמן גם כן מכללהנבראים‪.‬‬
‫וזו היא דרך הקבלה האמיתית‪ ,‬אשר ראוי ומחוייב אצלו לדרוך בה‪.‬‬
‫ירושההיאלנו מאבות העולם‪ ,‬אברהם ומשה ע"ה‪10.‬‬

‫זהו המובן מדברי הרב מתשובותיווטענותיו‪ .‬והוא מה שרצינו בזה הפרק‪.‬‬
‫‪ 1‬לעילא‪-1‬ן‪.‬‬
‫‪ 2‬מךנב‪,‬ת(רנח);מלחמותואדעע‪.‬‬
‫‪ 4‬לעיל א‪;5.1‬מו"נביח (רם)‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ 6‬לעיל א ‪ ;5.21‬להלןג‪ ;9.9;8.9‬ד‪ ;2,2‬ה‪;10‬מו"נ ב‪,‬יח (רסב)‪.‬‬
‫‪ 7‬לעיל א‪ 8 .5.3‬נורינ ביט‪.‬‬
‫‪ 9‬מו"נ ב‪ ,‬כב (רעו); להלןד‪ ;3.2‬ה‪.5.2‬‬
‫‪ 10‬מו"נ ב כד (רפא)‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫לעילא‪.5‬‬

‫לעיל א‪;5.2‬מו"נביח (רס‪-"%‬רסב)‪.‬‬

‫א‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ז‬

‫ט‬

‫י‬

‫הוויהחלקית‪:‬יצירת דבראחד‪.‬‬
‫נפרר‪ :‬עצםרוחני‪.‬‬
‫שכל הפועל‪ :‬הכח העליון‪ ,‬הנותן צורה לחומרים‪ ,‬ומוציא שכל האדם מהכח‬
‫לפועל (כוזרי א‪ ,‬א; מו"נ ב‪,‬לו)‪.‬‬
‫צרוף‪ :‬חיבור‪,‬יחס‪.‬‬
‫‪ 1‬חילוף‪ :‬רבגוניות‪.‬‬
‫המקיף בפאתטים‪:‬‬
‫ל‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ג‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫ף‬
‫י‬
‫ק‬
‫מ‬
‫ה‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ע‬
‫י‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ן‬
‫י‬
‫א‬
‫ש‬
‫ם‬
‫י‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ש‬
‫פ‬
‫ה‬
‫ם‬
‫י‬
‫ב‬
‫כ‬
‫ו‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫מ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫‬‫היסודות‪.‬‬
‫ח ספירי‪ :‬שקוף‪.‬‬
‫גלגל יוצא מרכז ‪ -‬גלגל שמרכזו אינו בכדור הארץ‪ ,‬אלא במקום אחר בחלל‪.‬‬
‫גלגל הקפה ‪ -‬גלגל הנמצא בתוך הגלגל הגדול‪ .‬לדעת אריסטו שני אלה לא‬
‫יתכנו‪.‬ועיין מו"נ ב‪,‬כד‪.‬‬
‫מאמר סותר נפעם‪ :‬יש בו סתירה פנימית‪ :‬לא יתכן שדבר הנו בגלל כוונת‬
‫מכוון‪ ,‬ויחד עם זאת נצחי‪-‬קדמון‪.‬‬
‫ב הוויה כוללת‪ :‬בריאת העולםכולו‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הפ ר ק ה שלי שי‬
‫נזכור בו מופתי הר"ל וטענותיו ותשובותיו‬
‫לקיים החידוש על הדרך שזכר‬
‫‪ .1‬ולפי שתשובותיו בנויות על דעתו בחידוש‪ ,‬ראינו לזוכרן תחילה‪.‬‬
‫‪ 1.0‬והוא היות העולם בכללו וחלקיו‪ ,‬והזמן מכללם‪ ,‬מחודש‪ .‬ולא מן האפס‬
‫הגמור‪ ,‬אלא מגשם קדום‪ ,‬נפשט מכל צורה‪ ,‬בלתי שומר תמונתו‪ .‬והנה‬
‫הביאהו לזה הדעת אם החדוש‪ ,‬למה שנמצא בעולם בכללו וחלקיו‪ ,‬כל‬

‫סגולות ההווה במה שהוא הווה‪ .‬וזהכי כשחקרנו בסגולות ההווה מצאנום‬
‫שלוש‪:‬‬
‫‪ 1.1‬האחת‪,‬י שההווה אפשר שיהיה בו סיבה תכליתיית‪ .‬כי הבלחי הווה‪,‬‬
‫המאמר בו "שיהיה לתכלית מה"‪ ,‬הוא מאמר סותר נפשו לפי מה שיחשב‪.‬‬
‫ולזה לא תנתן בדבר מהגאומטריה סבה תכליתית‪,‬לפישאינו מפעולות פועל‪.‬‬
‫‪ 1.2‬והשנית‪ 2,‬שההווה אפשר שימצאובודבריםבלתימחוייביםלו לעצמותו‪,‬‬
‫כי הבלתי הווה אי אפשר שימצאו בו דברים חוץ מטבעו‪ .‬וזה‪ ,‬שאם לא‬
‫היו לו הדברים בטבע‪,‬היהמחוייבשיהיה במקרה‪ .‬והוא נמנע בדברים הבלתי‬
‫הוויםהתמידיים‪,‬כי המקרה לאיתמיד‪.‬‬
‫‪ 1.3‬והשלישית‪3,‬כי ההווה‪ ,‬אפשרשיהיו בו בעצמותו דברים בעבור זולתו‪.‬‬
‫ואולם הבלתי‪-‬הווה‪ ,‬הנה לא יתכן בו סיבה תכליתית‪ ,‬כל שכן שלא יהיה‬
‫בו תכלית בעבורזולתו‪.‬‬
‫‪ .2‬וכאשר התאמת לו זה לקח בסדור מופתיו‪ ,‬ואמר‪:‬‬

‫‪4‬‬

‫‪ 2.1‬למה ‪ 5‬שהתפרסם מסדור עצם הגלגלים‪ ,‬היותם בתכלית השלמות‬
‫להשלים אלו הנמצאות‪ ,‬עד שאם היה נפסד מעט הסדור ההוא‪ ,‬היו נפסדות‬
‫אלו הנמצאות‪ .‬כאלו תאמר מרחק הגרם השמיימי מהארץ‪ ,‬ומרחק קצתם‬
‫מקצתם‪ ,‬ושיעורי הכוכבים וסידורם ומקומותם בגלגליהם ומרחביהם‪ ,‬וחלוף‬
‫נצוציהם‪ ,‬והרבה מכיוצא באלו‪ ,‬שהסיבה התכליתית בהם מבוארת‪ ,‬חויב‬
‫אצלוהיותהגרמיםהשמימיים מפעולתפועל‪.‬‬
‫‪ 2.2‬וכאשר התאמתלוהיותם מפעולת פועל‪,‬חוייבשיהיומחודשים במוחלט‪,‬‬
‫כמו שהתבאר בסגולתההוויה הראהטונה‪6.‬‬
‫ויהיו מספר המופתים בזה‪ ,‬כמספר הדברים שיתבאר בהם היותם לתכלית‬
‫מה‪7.‬‬

‫‪16‬‬

‫הוכחות רלה‪-‬ג לחידוש העולם‬

‫‪17‬‬

‫‪ 2.3‬ולפי שהתבאר גם כן‪ ",‬שטבע הגרםהשמיימי אחד‪ ,‬ומצאנו בהם דברים‬
‫בלתי מחויבים להם מצד טבעם‪ ,‬כאילו תאמר‪ :‬היותם מתחלפים בכמות‪,‬‬
‫ימצד התנועה‪ ,‬ובהארה‪ ,‬ובספיריות כמו שקדם בטענות הרב‪ 9,‬הנה חוייב‬

‫לו גם כן שיהיו מחודשים‪ ,‬כמו שהתבאר לסגולת ההווה השנית‪19.‬‬
‫‪ 2.4‬ולפי שהתבאר גםכן‪,‬יי שכל מה שימצא בגרמיםהשמימיים‪ ,‬מהמרחקים‬
‫והנטיות וחלוףניצוצי הכוכבים‪ ,‬הוא בעבור זולתם‪ ,‬והוא להשלים הנמצאות‬
‫השפלות‪ ,‬והיא הסגולה השלישית להווה‪ ,‬הנה חוייב לו גם כן שיהיו‬

‫מחודשים‪2.‬י‬
‫‪[ .3‬אולי הגרםשהמימימפעולת‪-‬פועל‪ ,‬ולא מחודש]‪3‬י‬
‫‪ 3.0‬ולפי שכבר יחשב בדברים היותם פועלים בדבר בשיושפע מהם תמיד‪,‬‬
‫לו תאמר שכבר יושפע מהציור 'א אשר לגרמים השמימיים בנמוס יב‬
‫הנמצאות התנועות אשר להם‪,‬מהגשמיםהמאיריםאורם‪.‬‬
‫‪ 3.1‬ולזה למערער שיטעון‪4,‬י שעם היות התבאר בגרם השמימיי היותו‬
‫מפעולת פועל‪ ,‬לא יתבאר היותו מחודש‪ .‬וזה‪ ,‬שכבר יושפע מציאותו ממנו‬
‫תמיד‪ ,‬ויתאמת בזההיותו מפעולת פועל‪ ,‬ואם היה שאיננו מחודש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ן‬
‫ו‬
‫י‬
‫‪ 3.2‬הנה חתר להתיר זה הספקיי בשאמר שלא יתכן שימצא דמ‬
‫כי‬
‫אם במקרים אשר אין להם קיום בעצמם‪ ,‬כמו התנועה והאור; אבל בדברים‬
‫להם קיום בעצמם‪ ,‬לא יתכן זה בשום צד‪.‬‬
‫‪ 3.21‬וזה‪ ,‬שכאשר הנחנו "הדבר הקיים בעצמו שופע תמיד מזולתו"‪,‬‬
‫יתחיבו לו ביטולים רבים‪6.‬י מהם‪( :‬א) שיהיה הדבר הווה מלא‪-‬דבר ונפסד‬
‫ל לא‪-‬דבר; (ב) ושיהיה הזמן מחובר מעתות; יג (ג) ושלאיהיו הגרמים‬
‫השמימיים נמצאים בפועל; (ד) ושלא יהיה שם תנועה מדובקת‪.‬יד‬
‫ל‬
‫י‪.4.‬‬
‫להלן ד ‪1‬‬

‫א‪1‬‬

‫‪4‬‬
‫‪7‬‬
‫‪9‬‬
‫‪12‬‬

‫‪;5‬‬

‫‪ 2‬מלהמות ‪ 1‬א ‪.309 1‬‬

‫‪ 3‬מלחמות ‪ 1‬א ו‪.310‬‬

‫‪ 6‬מלחמותו אז ‪;312‬לעילג‪.1.1‬‬
‫‪ 5‬מלחמותו אז‪.‬‬
‫‪ 8‬מלחמות ‪ 1‬אח‪.‬‬
‫מלחמות ‪ 1‬א ז ‪.315–316‬‬
‫‪ 11‬מלחמותו א ט ‪.321‬‬
‫‪ 10‬לעילג ‪.1.2‬‬
‫לעיל ב ‪ ;3.1‬מו"נ ב‪,‬יט‪.‬‬
‫‪ 14‬מלחמות ‪ 1‬אז ‪;312‬לעילג‪.2.2‬‬
‫‪3‬נ הוספת המהדיר‪.‬‬
‫לעיל ג ‪.1.3‬‬
‫‪ 16‬מלחמותו אז ‪ ;3;2‬להלן ד ‪.4.11-12‬‬
‫להלן ד ‪.4.1‬‬

‫יא ציור‪ :‬השגהשכלית‪,‬הבנה‪.‬‬
‫יב נימוס'חיק הטבע‪.‬‬
‫הזמן מורכבמפרודית נפרדות‪,‬ואינו רצףאחד‪.‬‬
‫יד תנועה מדופקת‪ :‬תנועהרצופה‪.‬‬

‫‪8‬ד‬

‫פרק שלישי סעיפים‬

‫‪5-3‬‬

‫‪ 3.22‬ויה‬
‫‪ ,‬שכאשר הנחנו "מציאות הגלגלים שופעת תמיד ממנו יתברך"‪,‬‬
‫הנהיחוייב שיפסדוהגלגליםתיכף השפעתם‪.‬י‪1‬‬
‫‪ 3.23‬וזה‪ ,‬שאם אמרנו "שיפעלם מהגלגלים הנמצאים קודם"‪ ,‬הנה אין שם‬
‫פועל‪ ,‬אחר שהם תמיד באופן אחד מהמציאות‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫ד‬
‫ס‬
‫פ‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ט‪1‬‬
‫וגם כן יחוייב שיהיו ב"עתה" אחד הווים‬
‫‪ 3.24‬וזה‪ ,‬שאם הנחנו שהם ה"הווים ב'עתה' אחד‪ ,‬ונפסדים ביעתה' הסמוך‬
‫לו"‪ ,‬לא תהיה כאן תנועה מדובקת‪.‬‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ד‬
‫‪ 3.25‬ויתחייב גם כן שיהיה "עתה"‬
‫ל"עתה"‪ ,‬ויהיה הזמן מחובר‬
‫מעתות‪ .‬ולפי שמציאות הגלגלים לא יתמידכי אם "עתה" אחד‪,‬יחוייב שלא‬

‫יהיו נמצאים בפועל‪.‬ט;‬

‫ובכמו אלה הביטולים ואחרים רבים זולתם‪ ,‬יתחייבו לו כולם מהנחתנו‬
‫"היות הגלגלים שופעים תמיד ממנו יתברך"‪ .‬ולזה מה שיחוייב‪ ,‬שנתקדשו‬
‫בבחירה וברצו‪'7‬‬
‫‪.‬‬

‫‪ .4‬והנה אחר שנתאמת לו זה‪,‬חייב בזמן בם כןהיותו מכלל הנבראים‬
‫ן‬
‫ונתבאר לו מזה ביטול דעת קצת הקודמים‪ ,‬שיאמינו שהיה בכאן עולם‬
‫אחר עולם‪,‬וזה אל לאתכלית‪.‬‬
‫ואופןהביאור בזה‪,‬רצונילומרהיותהזמן מחודש‪:‬‬
‫י מה שהתבאר בספר השמע‪ ,‬שהזמן מ"הכמה המתדבק"‪,‬יז‬
‫‪ 4.1‬תחילההניח"‬
‫והוא בנושא בלתימיוחד‪,‬כאילו תאמר התנועה שהוא ואםהיהמיוחדלתנועה‬
‫היומית‪ ,‬היה זה בהנחה"ח לא בטבע‪ .‬וזה‪ ,‬שכבר ישוער‪,‬באיזו תנועה שתהיה‪,‬‬

‫הקודם והמתאחר‪ ,‬והוא הזמן‪.‬‬
‫‪ 4.2‬והתבאר שם"י גם כן‪ ,‬שמציאותובין הכוח והפועל‪ ,‬ושהזמן החולףיש‬
‫לודין מה שבפועל‪ ,‬והזמן העתידדין מה שבכח‪,‬כי מה שבכח יאמר לעולם‬
‫בבחינת העתיד‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪2‬‬
‫י‬
‫ר‬
‫א‬
‫‪ 4.3‬והוא מבו‬
‫ם‬
‫ג‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫כ‬
‫ן‬
‫י‬
‫א‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ב‬
‫‪.‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ע‬
‫ב‬
‫וזה‪ ,‬שאם היה בו‬
‫ריבוי‬
‫ריבוי‪ ,‬היו נמצאים בו תכליות מוגבלים כענין באישים‪,‬יח' וחיה נמנע בהם‬
‫שיהיו אמצע‪ .‬אבל התכליות הנמצאים בזמן‪ ,‬אפשר בהםשיהיו אמצע‪ .‬ולזה‬
‫מהשיחוייב בושיהיה אחדבעצמות‪.‬‬
‫‪.5‬‬

‫וכשהונח זה כן‪ ,‬התחיל לבאר שהזמן בהכרח בעל תכלית‬

‫ובאר זה מפנים‪:‬‬
‫‪ 5.1‬מהם‪,‬יי שכבר הונח ש"הזמן הוא מהכמה"‪ ,‬ו"הכמה‪ ,‬במה שהוא כמה‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪.‬‬

‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫'‬

‫'‬

‫‪.,‬‬

‫‪,‬‬
‫ן‬
‫‪'.‬‬

‫‪:‬‬

‫'‬

‫'‪1‬‬
‫‪.,‬‬

‫;‪:‬‬
‫‪,‬י‬
‫י‬
‫;‬

‫‪,.‬‬

‫;;‬

‫י‬
‫‪1‬‬

‫'‬

‫הוכחות רלב"ג לחידוש העולם‬

‫‪19‬‬

‫[הוא]‪ 25‬בעל תכלית‪ ,‬לפי שהוא משער ומגביל בעל הכמה"‪,‬יוליד בתמונה‬
‫הראשונה 'ט שהזמן בעלתכלית‪.‬‬
‫‪ 5.2‬ואם '‪ 2‬שההקדמה הגדולהנ מבוארת בעצמה‪ ,‬הנה יעיד על אמתתה‪,‬‬
‫שכשנעבור במיני ה"כמה"‪ ,‬נמצאם כולם בעלי תכלית‪ ,‬כאילו תאמר‪ :‬הגשם‬
‫והשטח והקו והמקום‪ .‬ואם היה שהמספר יתווסף אל מה שיתווסף‪ ,‬וזה אל‬
‫לא תכלית‪ ,‬הנה הבלחי תכלית בו בפועל ההוספה או בפועל החלוקה בשאר‬
‫המינים‪ .‬אבל התכלית בהם לעולם שמור‪ .‬ולזה הוא מבואר בזמן‪ ,‬היותו‬
‫בעל תכלית‪.‬‬
‫‪ 5.21‬וכאשר התבארלו זה‪,‬חייבבושיהיה מחורש‬
‫וזה‪ ,‬שאי אפשר שיאמרשיהיהלפני זה הזמן בעל‪-‬תכלית‪ ,‬זמן אחר בעל‪-‬‬
‫תכלית‪ ,‬וכן לבלתי תכלית‪ .‬שכבר הונח שהוא אחד‪ ,‬ומדובק‪,‬ואין בוריבוי‬
‫בעצמות‪2".‬‬
‫‪ 5.22‬וכבר חתר הפילוסוף להקיש הבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית הנאמר בשיעור‬
‫ובמספר' לזמן‪ .‬ואמר‪ ,‬שכברייראה מהם שמציאות הבלתי‪-‬בעל‪-‬תכליתיהיה‬
‫במה שבכוח‪ .‬ולזה‪ ,‬אחר שהיה מציאות הזמןאיננו בפועל‪,‬שיהיהבומציאות‬
‫בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪26.‬‬
‫‪ 523‬וטעהבשנים‪:‬‬
‫האחד‪,‬כי הבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית ייאמר בהם בשיתוף‪,‬כי במספר ובשיעור‬

‫י‬

‫ד‪ 1‬מלחמות אז ‪.313‬‬
‫א ‪.331‬‬
‫‪20‬‬

‫מלדמיי‬

‫י‬

‫‪ 18‬מלחמות ‪ 1‬א ‪.328-9‬‬

‫‪ 21‬כ"יוינה‪.‬‬

‫‪ 19‬מלחמות ‪ 1‬אי ‪.330‬‬

‫א ‪;332‬להלז ד ‪.4'21‬‬
‫‪ 22‬מלחמות‪ 1‬אי‬

‫‪ 26‬מלחמות ‪ 1‬איא ‪.335-6‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ 25‬מלחמות ‪ 1‬איא ‪.335‬‬

‫‪1‬‬

‫סו לשוז רלב"ג‪" :‬אם הונחו הווים ב"עתה" אחד‪ ,‬ונפסדים ב"עתה" הסמוך לו‪,‬‬
‫להיית הווים ב"עתה" שלישי‪ ,‬לאיהיה מציאות הגרם השמימי מדובק‪,‬‬
‫ו‬
‫יהיו זמן העדרו שווה לזמןמציאותו‪ .‬וזה מבואר ד*ביטול‪…‬ואם הנהנוהו‬
‫ובי‬
‫של‬
‫יב‬
‫א‬

‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫י‬
‫'‬
‫!‬

‫ונפסד‪,‬וזהגםכןביטולשיתקבצוההפכיםתמידיחד"‪.‬‬
‫טז אם קיום הגלגלים שופע מאת ה'‪ ,‬הרי הם מתחדשים בכל "עתה" מחדש‪.‬וכיוון‬
‫ש"עתה" הוא יחידת זמן מינימאלית‪ ,‬מי שקיים רק ב"עתה"‪ ,‬קיים בכח ולא‬

‫יז‬
‫יח‬
‫יט‬
‫כ‬

‫בפועל‪.‬‬
‫כמה מתדבק‪ :‬דבר שאי אפשר להפרידו ליחידות נפרדות‪.‬‬
‫יח' אישים‪ :‬עצמים‪.‬‬
‫הנחה‪ :‬השערה‪ ,‬הסכמה‪.‬‬
‫תשנה ראשונה‪ :‬היקש מסוג‪ :‬כל א הוא ב; כל ב הואג‪ .‬מסקנה‪ :‬כל א הואג‪.‬‬
‫הקדמה גדולה‪ :‬החלק הרחב‪ ,‬הכולל של ההיקש‪ .‬הקדמה קטנה‪ :‬הזמן הוא כמה‪.‬‬
‫הקדמה גדולה‪ :‬כל כמה הוא בעל תכלית‪ .‬מסקנה‪ :‬הזמן הוא בעלתכלית‪.‬‬

‫ן‬

‫‪20‬‬

‫‪.‬ק"‪".,‬‬
‫‪," .‬ין "‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ייאמר בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית בפועל ההוספה שהוא משיג ממשיגי ה"כמה"‪.‬‬
‫ובזמןייאמר ב"כמה" עצמו‪.‬‬
‫והשני‪ ,‬שבמספר ובשיעור ייאמר בהוספה שהוא כח גמור‪ .‬ובזמן‪ ,‬ייאמר‬
‫בחולף‪,‬נא ‪21‬הונחדינודיןהפועל‪.‬‬
‫ולזה נאמר שהגשם והשיעור‪,‬מחוייב היותם בעלי‪-‬תכלית‪ ,‬לא מפני היותם‬
‫נמצאים בפועל לבד‪ ,‬כמו שדימה‪,‬נב שאם כן‪ ,‬היה אפשר בזמן שהונח שאינו‬
‫בפועל גמור‪ ,‬שימצא בו בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬אבל מצד טבע הכמות‪ .‬ולזה‬
‫היה מחוייב בזמן‪ ,‬שיהיה בעל‪-‬תכלית ומחודש במוחלט‪.‬‬
‫‪ 5.24‬ומהם‪,‬י‪ 2‬שכבר ייראה בחיפוש‪,‬כג שהגשם וכלמשיגיו בכל המאמרות‪,‬‬
‫שהם בעלי‪-‬תכלית בעצם‪ .‬וכאשרהיה הזמן דבק לתנועה‪ ,‬והתנועה למתנועע‪,‬‬
‫והמתנועע גשם‪ ,‬ייראהשיחוייב היות הזמן בעל תכלית בעצם‪ ,‬ואם היה לו‬
‫העדר התכלית במקרה‪ .‬והוא האריך בביאור‪ .‬שהגשם וכל משיגיו בעלי‬
‫תכלית בעצם‪ ,‬ואין לנו בו עסק עתק‪ ,‬שכבר יתבאר במעטעיון למי שעיין‬
‫בטבעיות‪'.‬י‪:‬‬

‫‪ 5.7‬ומהם‪ 32,‬שהזמן משערנז התנועה על נכחותה‪ ,‬והמשעריחוייב שיהיה‬

‫מוגבל ובעלתכלית‪.‬‬
‫‪ 5.8‬ומהם‪ 3,‬שאם היה הזמן החולף נח בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬הנה לא יהיה‬
‫בשננית זמן‪ ,‬ואחריו זמן‪ ,‬וזה אל לא תכלית‪ ,‬כי לא יתחדש מזה בלתי‪-‬‬
‫בעל‪-‬תכלית‪ .‬אלא‪ :‬בשנניח זמן‪ ,‬ולפניו זמן‪ ,‬וכן לבלתי תכלית‪ .‬תהיההווית‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫ונשוב למהשהיינו בומסידורמופתיו‪,‬‬
‫לבארשאי אפשרשיהיההזמןבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‬
‫‪ 5.3‬מהם‪,‬צ‪ 2‬שהוא מבואר‪ ,‬שבגרמים השמימיים חילוף תנועות במהירות‬
‫ם נד‬
‫ואיחור‪-‬כמו שתאמר שהגלגלהיומייותר ממהרמגלגלהכוכביםהקיימי‬
‫ הוא מחוייב שאי אפשר בזמן החולףשיהיה בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ .‬כשנצרף‬‫אל זה הקדמה אחת ידועה בעצמה‪ ,‬והוא ש"אין בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית גדול‬
‫מבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית"‪ ,‬וזה שכל אחד מהמהיר והמאוחר סבב סיבובים בלתי‪-‬‬
‫בעלי‪-‬תכלית‪,‬יתחייב א"כ שלאיהיה שםמהירומאוחר‪ ,‬הפך מה שנראהבחוש‪.‬‬
‫‪ 5.4‬ומהם‪ 29,‬שאם היה הומן החולף בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬היה מחוייב שיהיה‬
‫הירח לוקה זמןאין תכליתלו‪ .‬וכן השמש‪ .‬ולהיות הבלחי‪-‬בעל‪-‬תכלית שווה‬
‫לבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪,‬יחוייבשיהיו מאורותלוקיםתמיד‪.‬‬

‫‪ 5.5‬ומהם‪,‬ייי‪:‬כי למה שהתבאר מענין הזמן היותו מתדמה החלקים‪,‬נה הוא‬
‫ראוי שאי זה חלק שיהיה בזמן‪ ,‬שיהיה בו "מתי" נ‪ 1‬עלענין אחד‪ .‬ואם הונח‬
‫‪ ,‬להיותו‬
‫זמן החולף בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬יהיה שם זמן שלא יפו‬
‫ל בו "מתי"'‬
‫בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ .‬וכבר הונח שהוא ראוי שיהיה בו "מתי" עלן ענין אחד‪.‬‬
‫‪ 5.6‬ומהם‪,‬ן"לפי שהזמן הוא מדובק‪ ,‬ומתהווה בהתהוות התנועהעל נכחותה‪.‬‬
‫והמתהווה‪ ,‬במה שהוא מתהווה‪ ,‬יחוייב שיתווסף תמיד כל מה שהתמידה‬
‫ההוויה‪ .‬הנה הוא‪ ,‬אם כן‪ ,‬נוסף בהתהוות התנועה‪ .‬וכאשר הנחנו הזמן החולף‬
‫בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬הנה אין רושם לתנועה בתוספת הזמן‪ ,‬כי אף כשחסרנו‬
‫ממנה‪ ,‬לא יפחות הזמן ולאיוסף‪.‬‬

‫""ו"יינ‪.‬ן ריו""ין"‬

‫‪21‬‬

‫הזמן‪ ,‬אם כן‪ ,‬מהצד הקודם‪ .‬והוא מבואר הביטול‪ ,‬שכבר הונח שהכח אמנם‬
‫יהיה מהצד המתאחר‪,‬נטלא מהצדהקודם‪,‬‬
‫‪ 5.9‬ומהם‪ 34,‬שלפי שהצד המתאחר מהזמן הוא בכוח גמור‪ ,‬הנה יותר ראוי‬
‫בו שיהיה בלתי בעל תכלית‪ .‬וכשיתבאר בו שהתכלית שמור וץ לצולם‪ ,‬כל‬
‫שכןשראויזה בצדהחולף‪.‬‬
‫‪ 5.10‬ומהם‪ 35,‬שאם היה הזמן החולף בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬היתה התנועה‬
‫והמתנועע בו בלחי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ .‬ולפי שהוא מבואר מענין הזמן‪ ,‬שהוא‬
‫מספר תנועת הגרם השמיימי בקודם ובמתאחר‪ ,‬כאשר צוייר ציור שלם;‬
‫והתבאר מהגרםהשמיימיהיותו מחודש ‪ -‬הנה בהכרח הזמןמחודש‪.‬‬
‫וכמו שבאר וה בזמן‪ ,‬באר כן בתנועה ובדמות המופתים ההם‪36.‬‬
‫‪ .6‬ואחר כך באר במה שנראה מהגלות הארץ‪,‬היותו מחורש‪,‬י‪8‬‬
‫למה שנמצאבומסגולותההווה אשר קדם זכרם‪88.‬‬
‫‪ 6.1‬וזה‪ 3",‬שכבר יראה שהגלות החלק ההוא‪ ,‬הוא לתכלית שיתהווה בו‬

‫הנמצאות השפלות‪ ,‬והוא מבואר‪ ,‬שלא יתנהו טבע היסוד המימי והארצי‪,‬‬
‫אבל טבעם יתן שיהי הארץ מוקף מהמים‪ ,‬ולא יתנהו גם כן טבע הגרמים‬
‫השמימיים‪ .‬וזה מבוארלמי שיש לו מעט הרגל בלמודות ובמשפטיהכוכבים‪.‬‬

‫ולזה הוא מבואר‪ ,‬שהגלות הארץ הוא מחודש‪.‬ויתחייב אם כן‪,‬שיהיוהמינים‬
‫מחודשיםמזולתמינם בהתחלתהוויתם‪.‬‬

‫‪:‬‬

‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪30‬‬
‫‪32‬‬
‫‪34‬‬
‫‪36‬‬
‫‪39‬‬

‫'‪ 27‬השמים א ‪;7‬פיזיקהג‪.8‬‬
‫מלחמות ‪ 1‬איא ‪.337‬‬
‫מלחמותו איא ‪ ;341‬להלן ד‪ 29 .4.23‬מלחמות ‪ 1‬איא ‪ ;342‬להלן ד‪.4.24‬‬
‫‪ 31‬מלחמותו איא ‪ ;343‬להלןד‪.4.26‬‬
‫מלחמותו איא ‪ ;343‬להלןד‪.4.25‬‬
‫‪ 33‬מלחמות ‪ 1‬איא ‪ ;344‬להלן ד‪.4.38‬‬
‫מלחמותו איא ‪ ;344‬להלן ד‪.4.27‬‬
‫‪ 35‬מלחמות ‪ 1‬איא ‪ ;345‬להלןד‪.4.210‬‬
‫מלחמות ‪ 1‬איא ‪ ;345‬להלןד‪.4.29‬‬
‫‪ 38‬לעיל ג‪.2‬‬
‫‪ 37‬מלחמותואיג‪.‬‬
‫מלחמות ואיב‪.‬‬
‫ג ‪.350‬‬
‫מלחמותו אי‬

‫כב כמו שרימה‪ :‬הפילוסוף‪.‬‬
‫כא בחולף‪ :‬בזמן שעבר‪.‬‬
‫כד כוכביםקיימים‪ :‬כוכבי שבת‪.‬‬
‫כג היפוש‪ :‬היקש מהפרט לכלל;אינדוקציה‪.‬‬
‫כו מתי‪:‬יחס דברלזמןמוגבל‪.‬‬
‫כה מתהמההצלקים‪ :‬בעל חלקיםדומים‪.‬‬
‫כס מתאחר‪ :‬הזמן העתיד‪.‬‬
‫כח חולף‪ :‬הזמן שעבר‪.‬‬
‫כז משער‪ :‬מודד‪.‬‬
‫לא שטור‪:‬קיים‪.‬‬
‫ל הפודם‪ :‬הזמןשעבר‪.‬‬

‫פרק שלישי טעימים‬

‫‪7-6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪ 6.2‬וכשהתבאר לו זה‪ ,‬נעזר גם כן במה שנמצא משלמות ההכמות שהגיע‬
‫כומן קרוביי ולפי שהאדם משתוקק להם בטבע‪ ,‬הוא רחוק שיאמין‪ ,‬שהמין‬
‫האנושי קדום‪ ,‬והחכמותמחודשות‪.‬וכןהדין בתורההאלקיח‪,‬שהיוהנימוסיםיב‬
‫חסרים מאוד‪ ,‬עד שרצה המקום לזכות את ישראל‪ .‬והוא רחוק מאוד שיעבור‬
‫זמןבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית עםנמוסיםחסרים‪.‬‬
‫‪ 6.3‬וכן יראה זהמענין חילוף הלשונות‪.‬יי להיות הדבר מבואר בהם היותם‬
‫הסכמיים‪ ,‬כמו שהתבאר במקומו‪ ,‬והוא מחוייב שיהיו המסכימים קודמים‬
‫להסכמתם בזמן‪.‬ואיןראוי שיאמןשיהיו זמן בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית בלא הסכמה‪,‬‬
‫להיות האדם מדיני בטבע‪ ,‬וצריך אל קיבוץ זולתו לצרכי מחיתו‪.‬‬
‫ודי בזהראיה עלהיות העולם מחודש‪.‬‬
‫ן‬
‫לם שיהיה חידתנו מגשם‪-‬קדוםריק מכלן צורה‪,‬‬
‫‪ .7‬ואו‬
‫ן‬
‫‪2‬‬
‫‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫הנה זה‪ ,‬באר אותו בזה הדרך כבר ייחשב‪ ,‬כי טבע החלוקהיחייב‬
‫שיהיה חידוש העולם‪ :‬אם יש מיש‪ ,‬אםיש מאין‪43.‬‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫‪ 7.1‬והנה סיש‪ 43,‬כבר התבאר המנעו מכח דברינ‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ו‬
‫שיתחייבשיהיה לו‬
‫‪4‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ו‬
‫צ‬
‫צורה‪ ,‬מה שלאמצינו חומר ריק מצורה‪ .‬ואםהיהלו‬
‫הנהלו תנועה‬
‫ומנוחה טבעיות‪ .‬ויתחייב מזה זמן קדום‪ ,‬שהתבאר המנעו‪.‬‬
‫ם‪45 :‬‬
‫‪ 7.2‬ואםישמאיו‪ ,‬גםכן המנעו מבוארמפני‬
‫ק‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ר‬
‫‪.‬‬
‫ר‬
‫י‬
‫י‬
‫ו‬
‫צ‬
‫י‬
‫ש‬
‫מ‬
‫א‬
‫‪ 7.21‬מהם‪ ,‬שהתהוות הגשם מלא‪-‬דבר הו‬
‫ם‬
‫א‬
‫כי היה‬

‫שהצורה הפועלת שתחדש צורות מלא דבר‪,‬לפי שתתן הצורה לחומר המוכן‬
‫לקבלה‪ ,‬ובכללי‬
‫ג תתן דומה למה שבעצמה‪ .‬אבל איך תתן הגשמות‪ ,‬ואין‬
‫ל?‬
‫יחסביניהםכלי‬
‫‪ 7.22‬ומהם‪ ,‬שהיה מחוייב שיהיה שם ריקות קודם היות העולם‪ .‬וזה‪,‬‬
‫שהרחקים אשר בהם נמצא העולם‪ ,‬לא ימלט מהיות בהם אפשרות שימצא‬
‫בהם גשם‪,‬ואין ריקותזולתזה‪.‬‬
‫י‪3‬ח‪2‬ס‪.‬י‪ 7‬ומהם‪ 46,‬שאחר שהיה הפנוי לה מוכן לקבל רצוי הסיבה הפועלת על‬
‫אחד‪ ,‬היה מחוייב שיושפע גשם בכל הפנוי‪ .‬ויהיה אם כן גשם‪-‬בלתי‪-‬‬
‫בעל‪-‬תכלית‪ ,‬וזה שאין שם דבר‪ ,‬לא מצד הפועל‪ ,‬ולא מצד הפנוי‪ ,‬שיהיה‬
‫בעבורו קיבול הצורה במקום מיוחד‪.‬‬
‫‪ 7.24‬ומהם‪,‬י‪ 4‬שלא ימלט קודם שימצא העולם‪ ,‬מהיותו‪ :‬מחוייב‪ ,‬או אפשר‪,‬‬
‫או נמנע‪ .‬ואם היה מחוייב‪ ,‬לא סר היותו‪ :‬ואם היה נמנע‪ ,‬לא יתכן היותו‪.‬‬
‫ולזהיחוייב שיהיה אפשר‪ ,‬אבל האפשרות יצטרך אל נושא‪.‬לן‬
‫‪.25‬ד ומהם‪4",‬כי לפי שהפועל והמתפעל מן המצטרפים‪,‬יז והמצטרפים הם‬
‫נמצאים יחד‪ ,‬הנה כאשר נמצא הפועל בכח‪ ,‬ימצא המתפעל בכח‪ .‬והמתפעל‬
‫בכח הוא גשם‪ ,‬יחוייב‪ ,‬אם כן‪,‬שיהיה שם גשם קודםהיות העולם‪.‬‬

‫‪7.3‬‬

‫וכאשר התבאר המנעות היות ההוויה יש‪-‬מיש ויש‪-‬מאין‪ ,‬הנהיחוייב‬

‫שיהיה יש‪-‬טיש בצד מה‪ ,‬ויש‪-‬מאין בצד מה‪ .‬ואולם היותה יש‪-‬מיש היא‬
‫שתהיה מגשם‪ ,‬והיותה יש‪-‬מאין היא שתהיה מגשם נעדר מכל צורה‪49.‬‬
‫‪ 7.31‬ובזה יותרו כל הספקות‪.‬כי הספק שישיג להנחת יש‪-‬מיש‪ ,‬הוא בעבור‬
‫התנועה‪ ,‬וכשהנחנוהו נעדר מכל צורה‪ ,‬לא תהיה לו תנועה‪ .‬והספקותשישיגו‬
‫להנחת יש‪-‬מאין‪ ,‬הוא בעבור שלא הניחו לזאת ההוויה נושא‪ ,‬וכשהנחנו‬
‫נושא‪ ,‬סרוכל הספקות‪.‬‬

‫‪ 7.32‬ולזה החליט המאמר‪ "0,‬שחידוש העולם היה מגשם קדום נפשט מכל‬
‫צורה‪ ,‬בלתי שומר תמונתו‪ .‬רצונו לומר‪ :‬שהיה נעדר הטבע‪ ,‬שימשך ממנו‬

‫‪,‬‬
‫(‬

‫ן‬

‫ן‬

‫לגשם שמירת התמונה‪ .‬וציור החידוש היה‪ ,‬בששם קצתו שומר תמונתו‪,‬‬
‫והוא הגרם השמיימי‪ ,‬וברא בו כוכבים וגלגלים; ומקצתו [נשארבלתי שומר‬
‫תמונתו‪ ,‬ואותו]‪ 51‬שם בין הגלגלים מתחלפי המרכז‪,‬לח כדי שלא יהא שם‬
‫ריקות‪ .‬נמשך החכם הזה לדעתו בתכונת הגלגלים‪ .‬ואולם‪ ,‬אפשר היה לה'‬
‫יתברך‪ ,‬שיתן לחומר אחדבעינו צורות מתחלפות‪ ,‬אחרשההוייהרצונית‪,‬‬

‫‪ .8‬וכשיתישבלו זה לקח נהיתך הספקות אשרהניעו כת משמעי הקדמות‬
‫כמו שקדםלנו בפרק הראשון מזה המאמר‪ ,‬אחרשהתיר קצת הספקות אשר‬
‫העיר בהנחתו זאת‪,‬והםאלו‪:‬‬

‫‪62‬‬

‫‪ 40‬מלחמות ‪ 1‬א סו ‪.356‬‬
‫‪ 41‬מלחמותו א טו ‪.358‬‬
‫‪ 42‬מיחמותו איז; להלן ה‪.8‬‬
‫ז ‪.362‬‬
‫‪ 43‬מלחמות ‪ 1‬אי‬
‫‪ 45‬מלחמותו איז ‪ ;364‬להלןה‪.8‬‬
‫‪ 46‬מלחמותואי‬
‫ז‪.364-5‬‬

‫י‬

‫יי‬

‫הוכחות רלב"ג לחידוש העולם‬

‫‪23‬‬

‫'‬

‫לחמותואיז ‪;365‬מו"נביד(רנ)‪.‬‬
‫ז ‪.365‬‬
‫‪ 48‬מלחמותואי‬
‫‪ 49‬מלחמותו איז ‪ 50 .367‬מלחמותו אי‬
‫ז ‪.367-8‬‬
‫‪ 51‬ע"פ כ"יפריז‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫י‬

‫י‬

‫יב‬

‫'‬

‫מלחמותו איח‪.‬‬

‫נמוח‪ :‬חוקי הטבעוהחברה‪.‬‬
‫בריבת‪":‬ובכליי הנה הצורה תתז דומה למה שבעצמה"‪.‬‬

‫_‬
‫ל‬
‫פנוי‪.‬‬
‫לי‬

‫י‬

‫‪ 44‬כ"יוינה‪.‬‬

‫י‬

‫לח‬

‫מקוםריק מכל דבר‪ ,‬ואקום‪.‬‬
‫ך‬
‫ר‬
‫ט‬
‫צ‬
‫י‬
‫ברלב"ג‪" :‬האפשרות הוא ממהש‬
‫ל‬
‫א‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ם‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫ש‬
‫ו‬
‫נ‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫כ‬
‫יחוייבשיהיה שם‬
‫נושא‪ ,‬אשר היה בו אפשרות לקבל ההוויה הרצונית אשר התבארחיובה‪ .‬ולזה‬

‫יחוייבשתהיהואתההוויהישמיש‪,‬וזההפד מהשהונח"‪.‬‬
‫מצטרעם‪2 .‬שמית' שק האחדמיתנה בקי‬
‫ם השני‪ :‬אריך‪-‬קצר‪ :‬הארור הוא‬

‫ים‬

‫כאשר יש שני גלגלים‪ ,‬אחד בתוך השני‪ ,‬ומרכזם מתחלף‪ ,‬לא יתכן שהאחד‬

‫יסתובב כאשר השני נח‪ .‬כדי להסביר כיצד אין גלגלים אלה תלויים זה בזה‪,‬‬
‫"ניחו שחומר השונה מחומר הגלגלים נמצאבין הגלגלים‪ .‬וראה מו"נ ב כד‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫פרק שלישי סעיפים‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪9-8‬‬

‫‪ 8.1‬ראשונה‪",‬י שכבריחוייב בזה הגשם‪ ,‬אם שלאיותיר ממנו דבר כשנברא‬
‫העולם‪ ,‬ואם שיותיר ממנו‪ .‬ואם היה שיותיר‪ ,‬יראה שהמותר הוא לבטלה‪.‬‬
‫ואם היה שלא יותיר‪ ,‬איך קרה שהסכים גודלו לגודל העולם‪ ,‬שכבר ייראה‬
‫שהגודל הנמצא לבעלי נפש הוא מוגבל‪ .‬ואם היה שיהיה לו רוחב מה‪ ,‬הוא‬
‫מפני הטבעהאישי‪.‬יט‬
‫ועוד‪ :‬שלא ימלט מהיותו כדורי התמונה קודם ההוויה‪ ,‬או שהיה בתמונה‬
‫אחרת‪ .‬ואם היה כדורי‪ ,‬הוא מן התימה‪ ,‬איך הסכים כדוריותו לכדוריות‬
‫העולם ? ואם לא היה כדורי‪ ,‬היה מחוייב שיהיה שם ריקות‪ ,‬כשהנחנו‬
‫שהשםיתברך קבצו‪ ,‬ושמהו בתמונהכדורית‪.‬‬
‫‪ 8.2‬שנית‪ "4,‬שהויית העולם יחוייב שתהיה מקרית‪ ,‬למה שקרה שיהיה‬
‫נמצא מזה הגשם השעור שישלם בו העולם‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬היה השם יתברך‬
‫באופן שלאיושפעממנודבר‪.‬מ‬
‫‪ 8.3‬שלישית‪ "",‬שהיות שם דבר קדמון זולתי השם יתברך‪ ,‬הוא מגונה‬
‫מאוד‪,‬כי יראה שהם שתי רשויות‪ ,‬חלילה‪.‬‬
‫‪ 8.4‬רביעית‪6,‬י שכבר ייחשב שהיה זה הגשם‪ ,‬אם מתנועע ואם נח‪ .‬ואיך‬
‫שיהיה‪,‬יחוייבשיהיהלו טבע וצורה‪ ,‬הפך מהשהונח‪.‬‬
‫ק‬
‫י‬
‫ר‬
‫‪ 8.5‬חמישית‪,‬יו שהחומר לא יימצא ריק מצורה‪ .‬כל שכן שיהיה מצורה‬
‫זמן‪-‬אין‪-‬לו‪-‬תכלית‪.‬‬

‫בנךנ'י‪:‬בובו‪:‬ובב‬

‫‪ 8.7‬שביעית‪ "",‬שאנחנו נמצא בכל הוויה‪ ,‬שאינה מאיזה דבר הזדמן‪ .‬ולזה‬
‫איךיצוייר 'היתהוו מחומר אחד כל הטבעים הנמצאים בעולם ? ומי הכריח‬
‫החומר לקבל כל הצורות?‬
‫‪ 8.8‬שמינית‪,‬י'‪ 6‬שכבר ייחשב שמקומות ה"מעלה" וה"מטה" נמצאים‪ .‬ואם‬
‫כן‪ ,‬יתחייב שיהיו היסודות נמצאים והגרם השמיימי‪.‬מא‬
‫‪rnr‬‬

‫נייכ'‪:‬ךג‪::‬גב‪:‬ן‪::::‬ן‪:‬נ‪:::‬א‪:‬שי‪:‬ב‬

‫מ"ישורו‬

‫‪.‬‬
‫'‬

‫הוכחות רלב"ג לחידוש העולם‬

‫‪25‬‬

‫שם גשם כלל יקבל הבריאה‪ ,‬כן לאיהיה חסרון בחוקו‪ ,‬כשלא יברא העולם‬
‫בשלאימצא מהגשם המקבלהבריאה שעורהראוה‬
‫‪ 9.3‬ואם השלישי‪ 64,‬לא יחוייב מהיות הגשם קדמון‪ ,‬שיהיה אלוה‪ .‬שאין‬
‫האלוהות מצד היותו קדמון‪ ,‬אבל מצד עוצם מדרגתו שיושפע ממנו הטוב‬
‫והסדר במציאות‪ .‬אבל הגשם ההוא‪ ,‬הוא בתכלית החסרון והעדר הטוב‬
‫בעצמותו‪.‬ול שכל מה שקנה מהטוב יותר‪ ,‬הוא יותר שלם‪ ,‬ולזה היההחי‬
‫פיוהאדם מהחי‪ ,‬היה זה הגשם החסר‪-‬מכל‪-‬חסר רחוק מאוד‬
‫שלם מהצמח‪,‬‬
‫מהאלהות‪.‬‬
‫הגשם אם נח ואם מתנועעיצדק בגשם טבעי‪66,‬‬
‫‪ 9.4‬ואםהרביעי‪ 65,‬הנההיות‬
‫אבל בגשם הנעדר מכל טבע‪ ,‬לא יצדקו עליו תנועה ומנוחה טבעית‪ ,‬כמו‬
‫שלאיצדקועל האבןראותועורון‪.‬‬
‫‪ 9.5‬ואם החמישי‪,‬י‪ 6‬כבר יחשב בו שאיננו רחוק שימצא גשם בלא צורה‬
‫מחוייב שימצא‪ .‬וזה‪ ,‬שאנחנו נמצא צורה עם חומר‬
‫מיוחדת‪ ,‬אבל אולי‬
‫כצורות ההיולאניות‪ ,‬ומצאנו גם כן צורה בלא חומר בצורות הנבדלות;‬
‫אם כן שימצא חומר בלא צורה‪ .‬ואולם היה בלתי אפשר באלו‬
‫הנה ראוי‬
‫‪ ,‬להיותם מלובשים באיכויות הראשונות‪,‬מב אשר הם כצורות‬
‫הנמצאות‬

‫ןשןןןשצ‪,‬ן_‪,‬ןש‪:::‬ג‪-'-‬‬
‫‪53‬‬

‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫‪64‬‬
‫‪66‬‬

‫מלחמות ‪ 1‬איח ‪ ;368-9‬להלןג‪.9.1‬‬

‫‪54‬‬

‫מלחמות‪ 1‬איח ‪ ;370‬להלןג‪.9.2‬‬

‫מלחמות ‪ 1‬איח ‪;371‬לעיל א ‪ ;5.21‬ב ‪ ;2.21‬להלןג‪ ;9.9‬ד‪ ;2.2‬ה‪.10‬‬
‫‪ 63‬מלחמותואיח ‪;372‬לעילג‪.8.2‬‬
‫מלחמות‪ 1‬איח ‪;372‬לעילג‪.8.1‬‬
‫‪ 65‬מלהמות‪ 1‬איח ‪;374‬לעילג‪.8.4‬‬
‫מלחמות‪ 1‬איח ‪;273‬לעילג‪.8.3‬‬

‫כ‬
‫גודלם של הגלגלים קבוע ולא ניתן לשינוי‪ .‬העצמים האחרים (=בעלי נפש)‬
‫לט‬

‫‪=:‬נישי""‪:'::‬ג‪:‬י‪:':‬מי‪-2‬ייך'‪,‬‬

‫ין‪',‬‬

‫~‪-=)D'l‬‬

‫‪:7‬הפ‪%1:‬‬

‫‪ .9‬אלו הן הספקות אשר העיר בהנחתו זאת‪ ,‬והתרם בדרך ושאבאר‪:‬‬
‫‪ 9.1‬אם תחילה‪ 6:,‬למה שהגשם ההוא איננו מפעולת פועל‪ ,‬אםהיהשיותיר‬

‫שיהיה נמצא מזה הגשם השעור שישלם בו העולם‪ ,‬ותהיה‪ ,‬אם כן‪ ,‬התחלת‬
‫הוויתהעילם נשלם מקרי ההזדמז‪ ,‬וזה מבוארהביטול"‪.‬‬

‫ההטבה‪ .‬וכמו שלא היה חסרון בחוק השם‪ ,‬כשלא יברא העולם כשלאיהיה‬

‫מב איכויות ראשונות‪ :‬האיכויות הנמצאות בארבע היסודות‪ :‬חום‪ ,‬קור‪ ,‬לחותויובש‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫פרק שלישי סעיפים‬

‫(‬
‫‪,‬‬
‫‬‫ן‬
‫‪,:‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪10-9‬‬

‫‪s‬‬

‫ות לב ג לחידוש העולם‬

‫‪n‬‬

‫‪r‬‬

‫ו‬
‫‪,,‬‬
‫י‬
‫_ ‪,‬‬
‫‪_1‬‬
‫_‬
‫נ‬
‫בן‪474‬יע‪1‬‬
‫הרצוניות‪ ,‬שהאדם‬
‫בציורו הנעימות מג יניע כלי הקול בהנעות נפלאות‪,‬‬

‫'‬

‫‪ 10.2‬ואולם בכפקותאיטרמצדהתנועה‬

‫‪:‬נ‪:‬נ" ‪2:‬‬

‫‪:-‬נ‪:‬ב‪:‬הב‬

‫הגהזה שעור מה שהתירבאלוהספקות‪.‬‬

‫‪'"-‬‬

‫ל‬

‫‪ .10‬ואולם‬
‫בספקות אשרהניעו כתמאמיני הקרמות‪ ,‬הנה הואהתיר הספקות‬
‫בדרך‬
‫זה‪3:‬י‬

‫‪".."1:‬‬

‫‪1111‬‬
‫‪,1‬ןשןת"'י‪'1‬‬
‫נ הושמור‪:'11‬הול‪ 1‬חק‪.‬אחי שיה נעדה שיהנה‬
‫זמן‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ם‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ק‬
‫שאנחנו‪,‬‬
‫ואם נשתמש במילות מורות על הזמן‪ ,‬לא נכווין בו‬
‫זמן‬
‫אלא שנתחדש‪ ,‬ולאהיהקדום‪.‬ואולםהגזירהשהסכימועליה‪ ,‬שכל‬
‫הווה ‪-‬‬

‫‪%‬גב‪-‬ן‪:‬יש‬

‫~ג'‪"?,:‬בןז‪,‬משעפ‬

‫‪27‬‬

‫‪68‬‬

‫מלחמות ואית ‪;374‬לעילג‪.8.6‬‬

‫‪69‬‬

‫מלחמותו איח ‪;375‬לעילג‪.8.7‬‬

‫ל א ‪ ;5.21‬ב ‪;2.21‬ג‪ ;8.9‬להלן ד‪ ;2.2‬ה‪.10‬‬
‫‪ 71‬מלחמותו איחדדכןליי‬

‫סח הדפוס‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫מושגת‬
‫‪12.‬‬

‫‪73‬‬

‫מלחמותואכ ‪;382‬לעיל פרקא‪.‬‬

‫ע ‪"'!';%‬‬

‫נ'נ‬
‫‪1‬‬

‫חייינן‬

‫‪74‬‬

‫לעיל א‪.1‬‬

‫מג אדם המצייר בדמיונו מנגינה‪ ,‬משתכהו במיתרי הקול בלי להתבונן בהם‪.‬‬

‫‪—‬נ=ינ=‬‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫פרק שלישי סעיפים‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪10-9‬‬

‫הוכחות רלב"ג לחידוש העולט‬

‫‪29‬‬

‫אל הפועל אשר בפועל לפעול‪.‬מז שאם לא‪,‬היו שתי תנועות יחד‪ ,‬ההתנועעות‬
‫וההנעה‪ .‬וכבר התבאר בספר השמע‪ ,‬שאין אלא תנועה אחת בנושא‪ ,‬שתים‬
‫בצד‪ "0.‬וזה‪ ,‬שכאשר תיוחס אל המניע‪ ,‬תקרא "הנעה"; וכאשר תיוחס אל‬

‫‪ 10.325‬ואם כבר ייראה בו באישי הנמצאים שההווה נפסד‪ ,‬לא יצדק זה‬
‫בהוויה הכוללת‪ ,‬וביחוד בגרמים השמימיים שאין להם סיבות ההפסד‪ ,‬לא‬
‫מפאת הפועל‪ ,‬ולא מפאת המתפעל‪89.‬‬

‫ואמנם מצד המתפעל‪,‬י" הנה אםהיה שהאפשרות אשר בטבע‪,‬יחוייב‬
‫שיקדםשינוי לחידוש‪-‬אפשרות‪-‬השינוי‪ ,‬הנה לאיחוייב לאפשרות אשר מצד‬
‫הרצון המופשט שיקדם לושינוי‪ .‬אבל אפשרות השינוי הוא על יחס אחד‬
‫בכל הזמן‪ ,‬ולזה לא יצדק עליו חיוב קדימת שינוי‪.‬ממ‬

‫‪ 10.4‬ואולם בספקותאיטר מפאת החומר‬
‫‪ 10.41‬אם תחילה‪ 91,‬מה שהוא נמנע בחומר הראשון‪ ,‬הואשיהיהריק מצורה‬
‫אחר שקבל הטבע ונתלבש מצורות‪ .‬אבל קורם זה‪ ,‬אינו נמנע בגשם ההוא‬
‫היותוריק מצורה‪ ,‬כמושהונח‪.‬‬
‫‪ 10.42‬ואולם השני‪ 92,‬הנה לא יתחייב היותו מלא‪-‬גשם במוחלט‪ ,‬אבל כמו‬
‫שהונח‪ :‬מגשם משוללצורה‪.‬‬

‫המתנועע‪ ,‬תקרא "התנועעות"‪.‬מח‬

‫‪10.3‬‬

‫ואולם בספקות אשר מפאת הגרם השמימי‬

‫‪82‬‬

‫‪ 10.31‬אם תחילה‪ "",‬אם היות בהוויה חלקית מתהפך מהפך אל הפך‪ ,‬לא‬
‫יחוייב זה בהוויה הכוללת‪ ,‬וכל שכן בהוויה המיוחסת אל הרצון‪.‬‬
‫‪ 10.32‬ואולם השני‪ "4,‬הנה כאשרהיה לדבר האחד כח על דברים מתנגדים‪,‬‬
‫יצדק שיהיו הכחות מוגבלים בכח הקרוב אשר דורך בונ אל הדבר ההוא‪.‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬אם חייבנו שיהיה זמן דריכתו אל ההוויה בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬היה‬
‫מקום לספק‪ .‬אבל מה שהונח שנתהווה ברצון‪ ,‬מזולת שהיה דורך בו קודם‬
‫שנתהווה‪ ,‬ולא ימנע גםכן ‪ -‬אחר שאיןלוסיבות ההפסד ‪ -‬שישארנצחי‪.‬‬
‫ואמנם‪,‬היותו נעדר זמן בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית ברצון‪ ,‬לאינגד אפשרותמציאותו‪,‬‬
‫אחר שמציאותוברצון‪.‬‬
‫‪ 10.321‬וכן מה שחיזק טענתו‪"",‬כי אם הנחנו המציאות וההעדר אפשריים‪,‬‬
‫והונח אחד מהם נמצא תמיד‪ ,‬נקרא מזה בטל‪ ,‬הנה הבטול הוא אם נניחהו‬
‫נמצאבחיוב‪ ,‬אבל אםנניחהובאפשרות‪,‬לאיקראבטל‪.‬‬
‫‪ 10.322‬ומה שחיזק טענתו‪86,‬שיחוייב היותו נמצא ונעדר יחד‪ ,‬שאם לא כן‪,‬‬
‫יהיה זמן בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬חלק לזמן בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ .‬הנה‪ ,‬אם הודינו‬
‫שהיה העולם נעדר זמן בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬לאיתחייבזה‪ .‬אלא כמושיתחייב‬
‫לפילוסוף האומר בקרמות‪ ,‬אם נניח "עתה"‪ ,‬יחלוק הקודם והמתאחר‪ ,‬שכל‬
‫אחד בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬והוא חלק למקובץ שהוא בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ .‬אלא‬
‫שזה אפשרבו מהצד אשרהואבובעלתכלית‪.‬‬
‫‪ 10.323‬וכןז" מה שחיזק עוד טענתו‪ ,‬שכבר ייחשב שהאמצעיבין הנמצא‬

‫‪:‬נ‪:‬בננצן‪::‬גב"נ‪:‬ה‪:‬נ"מ‬
‫מךנ‪:‬מ‪:‬ג‪::‬ך‪::::‬מןג‪'1:.‬נכ‪:::‬ו‪:‬בג‬

‫‪.‬‬
‫‪::‬‬

‫‪90‬‬

‫נית'?‪71‬י'שהאמ?‪':‬‬

‫'‬

‫‪ 10.5‬ואולם בספקות אשר מפאתהפועל‬
‫‪ 10.51-2‬הנה‪ ,‬למה שהחכמה האלהיתכן גזרה בהטבה הזאת‪,‬והיה ההתחלה‬
‫החומרית כן‪,‬חייבה להתחדש בזמן‪ ,‬הנהאיןשינוי בחוקו בזה‪,‬כי הוא תמיד‬
‫‪3‬פ‬

‫נמצא עם רצון ההטבה‪ .‬אלא שמהכרח המקבלהיה שתתחדש‪9*.‬‬
‫‪ 10.53‬ואםהיה שנודה שהיה זמן בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית בזולתנימוס הנמצאות‪,‬‬
‫הנההיה תפיסהעלינו אם קנההנימוס מהם‪ .‬אבל להיותו יתברך מקנה להם‬

‫הנימוס‪,‬אין היזק בזה‪95.‬‬

‫לם מה שחיזק הפילוסוף מהיות הקודמים מיחסים השמים למשכן‬
‫הרוחניים‪ ,‬הנה לנצחיותם והיותם מורים על כח ממציאם‪.‬‬
‫וכל שכן שראוי ומחוייב לנו לחזק האמת מפשוטי התורה המורים על‬
‫הדעת הזה‪,‬כפי מה שיראה החכם הזה‪ ,‬אשר האריך בדבריו אלה מאוד‪.‬‬
‫ואנחנובחרנובקיצורההכרח בזההפרק‪.‬‬
‫‪98‬‬

‫גיו‬
‫תי‬

‫(‬

‫‪ 80‬כ"י וינה‪ :‬שתים במאמר‪ .‬כ"י פריז‪ :‬אחת בנושא‪ ,‬לא שתים‪ ,‬וראהפיזיקה ג‪.2‬‬
‫א כד ‪.397‬‬
‫]‪8‬‬
‫ו א כך ‪.402‬‬
‫‪ 84‬לעיל א ‪ ;3.2‬מלחמותו א כז ‪.405‬‬
‫‪ 85‬לעיל א ‪ ;3.21‬מלחמותו אכז ‪ 86 .407‬לעיל א‪ ;3.22‬מלחמות ‪ 1‬אכז‪.406‬‬
‫‪ 87‬לעיל א ‪ ;3.23‬מלחמותו א כז ‪88 .410‬לעיל א‪ ;3.24‬מלחמותו אכז ‪.411–412‬‬
‫‪ 91‬לעיל א‪ ;4.1‬מלחמות‪ 1‬א כס‪.416‬‬
‫‪ 90‬לעיל א‪.4‬‬
‫‪ 89‬לעיל א ‪.3.25‬‬
‫א‬

‫‪ 1(::::::‬ויימייי"‪:?",‬ן‪-::‬בי‪::::‬‬

‫ו'‬

‫‪ 10.324‬וכן מה שחיזק עוד טענתו מסני טבע הרבר‪ 8",‬שאם היה הנה טבע‬

‫מז ברלב"ג‪" :‬אשר בפועל לעשותפעולתו"‪.‬‬
‫מ‬

‫ואם נאהיההווה‪.‬‬

‫מט אין לומר שאפשרות השינוי קדמהלשינוי‪ .‬נדריכה‪ :‬הכנה‪ .‬נא ואם‪:‬ולמרות‪.‬‬

‫‪::‬ש‪".‬ד""""יי"ינ‪:‬גנ‪:‬םע‪:‬ת‪:‬מ'יי'"י"ם'‪:%‬ן"‪:‬ןנבגרןם‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הפר ק הרביעי‬
‫נבאר בו הצודק מהצלתי צודקכפי מה שאפשר לנו‬
‫וזה אמנם בשנדקרק על דבריהם‪ ,‬הן בתשובותיהם על טענות הכת‪ ,‬הן‬
‫במה שהשרישו ברעותם אלו‪.‬‬

‫'‬

‫‪ .1‬ותחילה אומר בתשובות הרב המורהך‬

‫הכוללות בטענות אשר מפאת הזמן והתנועה והגרם השמימי והחומר‬
‫הראשון‪ ,‬היותן צודקות ונגלות האמת‪ ,‬מספיקות לבטל הטענות ההם‪ ,‬מלבד‬
‫אשר הן א בעצמן חלשותמאוד‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ .2‬ואולם לת'טובות הרב בטענה הראשונה מהטענות‪ ,‬אשר מפאת הפועלך‬
‫צריך להתבונן בה מאוד‪:‬‬

‫‪ 2.1‬וזה‪ ,‬שהגזירה אשר החליט ואמר‪ 5,‬שהיציאה מן הכח אל הפועל אינו‬
‫שינוי בהוק הנפרד‪ ,‬לטוען בה טענות‪ ,‬ולמערער ערעורים‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ב‬
‫י‬
‫וזה‪ ,‬שלא יצוייר צאת דבר מן הכח אל הפועל בלא ס‬
‫אם‬
‫בעצמו‪ ,‬ואם חוץ מעצמו‪ .‬ושקר שיהיה חוץ מעצמו‪ ,‬אחר שאין שם דבר‬
‫נמצא‪ .‬יהיה אם כן חידוש הסיבה בעצמו‪ ,‬וחידוש הסיבה הוא השינוי‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהנפרד‪ ,‬אשר הוא בפועל תמיד‪ ,‬במה הוא ב נפרד ואין בו דבר‬
‫מהכח‪ ,‬המאמר בו "שיצא מן הכח אל הפועל"‪ ,‬הוא מאמר סותר נפשו‪.‬‬
‫ואולם השכל הפועל‪ ,‬אשר יפעל בעת ולא יפעל באחרת‪ ,‬הוא לחסרון‬
‫המקבל‪ ,‬אבל הוא בפועל תמיד‪,‬אין בו דבר מהכח‪ .‬אבל כשלאיהיה‪ ,‬לחסרון‬
‫המקבל בדרושנו זה‪ ,‬כשלא יפעל‪ ,‬אין הימלט בו מהכח‪ .‬וכבר הונח בפועל‬
‫תמיד‪,‬להיותו נפרד‪ ,‬זהחלוףג לאיתכן‪.‬‬

‫‪[ 2.2‬מההביאולפעול בעתזולת עת]‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫ואולםבטענותיולקייםהחידושבמוחלטי‬

‫תחילה אומר‪ ,‬שאםהודינו בהם שיתנו האמת בזה הדרוש‪ ,‬הנה לאיחייבו‬
‫היות החידוש מן האפס הגמור‪ .‬אבלאוליהיה שם חומר קדום‪ ,‬כדעת אפלטון‪,‬‬
‫וכמושיורו קצתמאמרים לרז"ל הביאם הרבבספרו‪".‬וזה‪ ,‬שהטענותכשיעויין‬
‫בהם‪ ,‬לאיחייבו אלא כוונתמכוויןורצוןרוצה‪ .‬אבל אומר‪ ,‬שלמערער שיאמר‪,‬‬
‫שלאיחייבוחידוש אחר העדרעלכלפנים‪.‬‬
‫‪ 3.1‬וזה‪ ,‬שהטענה הראשונה ‪ 9‬הלקוחהמהחילוף ד הנמצאבגרמיםהשמימיים‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫וגם אשר השיב בטענה השנית" שהשאלה "מה הביאו לפעול בעת‬
‫זולת עת"‪ ",‬בלתי ראויה‪ .‬ונתן הסבה בזה‪ ,‬למה שאין לרצונו יתברך תכלית‬
‫יוצא ממנו‪ ,‬ולזה טבע הרצון כן יחייב לפעול כשירצה‪.‬‬
‫ק‬
‫ד‬
‫צ‬
‫הנה‪ ,‬אם רצהשאין לרצונו בכלל תכליתיוצא ממנו‪ ,‬הנה בזה‪ ,‬להיות‬
‫רצונו עצמו; וכמו שאין לעצמו תכליתיוצא ממנו‪ ,‬להיותו מחויב המציאות‪,‬‬
‫כך אין לרצונו תכלית יוצא ממנו‪ .‬ותשארעדיין השאלה כמו שיבוא‪ :‬אם‬
‫‪30‬ן‬

‫רצה שאין לרצונו המיוחד לפעול בעת הזאת תכלית יוצא מרצונו‪ ,‬הנה‬
‫כבר יחס לו יתברך‪ ,‬פועל בלא תכלית‪.‬כי אם היה שהפועל בכלל יש לו‬
‫תכלית‪ ,‬והוא ההטבה והחנינה; הנה היותו פועל בעתידוע‪ ,‬הוא פועל מה‬
‫איןלותכלית‪,‬וזהמגונה מאד בחוקכל בעל שכל‪,‬כל שכן בחוק השםיתברך‪.‬‬
‫תשאך אם כן עדיין השאלה "מה הביאו לפעול בעת זולת עת"ז ‪ 8‬ואי‬
‫אפשר שיושב בזה שהתכלית בפועל בעת ההוא נעלם לנו‪ ,‬והוא יתברך‬
‫היודע למה גזרה חכמתו לפעול בעת זולת עת‪ .‬וזה‪ ,‬כי כבר יראה‪ ,‬שאי‬
‫אפשר שיהיה שם תכלית אחר אלא הרצון לבד‪ .‬וזה שלא ימלט העניין‪,‬‬
‫אם היה שם תכלית אחר‪ ,‬אםשיהיה מצד הפועל‪ ,‬או מצד המתפעל‪ ,‬או מצד‬
‫דבר מחוץ לפועל ולמתפעל‪ .‬כאילו תאמר‪ :‬כלים לפעול‪ .‬ובטל שיהיה מצד‬
‫הפועל למה שיחסו אל כל העתים יחס אחד‪.‬ואי אפשר גם כן שיהיה מצד‬
‫המתפעל‪ ,‬שאין שםכי אם העדר מוחלט‪ ,‬ויחסו גם כן אל כל העתים יחס‬
‫אחד‪ .‬וכל שכן שאי אפשר מצד דבר מחוץ‪ ,‬שאין שם דבר מחוץ‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫שהפועל אינו פועל בכלים‪ .‬ולזה מה שיחוייב‪ ,‬שלא יהיה תכלית אחר‬
‫בייחוד העת‪ ,‬אלא הרצון לבד‪ .‬ובזה אפשר שיטמר ש"אחר שגזרה חכמתו‬
‫להמציאו אחר האפס המוחלט‪ ,‬הנה אין ראוי שיבוקש תכלית לעת מיוחד‪,‬‬
‫וזה שההקשבכולםאחד"‪.‬‬
‫זהו מה שיראה שצריך להתעורר עליו בתשובת הרב‪.‬‬
‫‪.3‬‬

‫‪,‬‬

‫דיון בדברי רמב"ם‬

‫‪31‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫‪7‬‬

‫ז (רנח)‪.‬‬
‫יעיל א ‪ ;1–4‬ב ‪;1‬ג ‪ ;10‬מו"נ בי‬
‫‪ 2‬לעיל א‪.5‬‬
‫לעיל ב‪ ;2‬מרע ביח‬
‫‪ 4‬הוספתהמהדיר‪.‬‬
‫מו"נ בית (רסב)‪( .‬רם" ‪ 6‬לעיל א ‪ ;5.21‬ב ‪ ;2.21‬ג‪ ;9.9 ,8.9‬להלן ה‪.10‬‬
‫לעילב ‪;3‬מו"נב מ(רע)‪.‬‬
‫‪ 8‬מו"נ ב ל (שו)‪.‬‬

‫א הן‪ :‬הטענות‪.‬‬
‫ב גירסת הדפוסים‪ :‬במה שהוא‪.‬‬

‫ג חלוף‪ :‬סתירה‪.‬‬
‫ד חילוף‪ :‬רבגוניות‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫פרקרביעי סעיפים‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪4-3‬‬

‫עם היות חומרם אחד‪ ,‬הנה יראה שלאתחייב חידוש על כל פנים‪ ,‬למה שלא‬
‫ימנע בדברים המסכימים בגדר‪,‬ה שיתחלפו במקרים‪ .‬וזה אמנם לתכליתידוע‪.‬‬
‫והנה הסיבה התכליתית‪ ,‬כבר יודה בה בעלדיננו בדברים הטבעיים‪ ,‬אבל‬
‫יראה שכל אשר יהיה יותר גרול בחשיבות‪ ,‬יהיה תכליתו יותר חשוב‪ .‬ולוה‬
‫הטענה ההיא תחייב מציאות התכלית בגרמים השמימיים‪ ,‬אבל לא ימנע‬
‫בהם המצאם על צד החיוב ממנו יתברך‪ ,‬עם התכלית ההוא בעינו‪ .‬ואםאי‬
‫אפשר מבלתי שיחויב רצון רוצה‪ ,‬הנה מה המונע שלא היה הרצון ההוא‬
‫ן ואדע!‬
‫קדום גם כן?מיית‬
‫‪.2‬ב ואמנם הטענה השנית"י גם כן‪ ,‬הלקוחה מההקדמה האומרת ש"מהאחד‬
‫הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט"‪ ,‬למערער שיאמר שלא תחייב חידוש‪.‬‬
‫וזה‪ ,‬שההקדמה ההיא‪ ,‬אם היה שתחייב רצון‪-‬רוצה‪ ,‬גם היא עצמה תחייב‬
‫שיהיה הרצון באחד פשוט‪ .‬שהרצון במורכב‪ ,‬יראה שיהיה הרצון מורכב‪,‬‬
‫למה שהרצון מתפשט בכל חלקי המורכב‪ .‬ולזה מה שיחוייב‪,‬כי עם היותו‬
‫מורכב‪ ,‬למה שיתחייב ממנו אחדות בשלמות ההטבה והחנינה מאתו יתברך‪,‬‬
‫הנה יעבור‪.‬י אבל ראוי ומחוייב שיתחייב ממנו יתברך‪ ,‬עם היותו בתכלית‬
‫הפשיטות‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה לא אשער מה המונע שלא ימשך על צד‬
‫החיוב‪ ,‬האחדות הזה בשלמות ההטבה? ואםאי אפשר מבלתישיחייב רצון‬
‫רוצה‪ ,‬מה המונע שלאיהיהרצון קדום ?‬
‫ולא יתחייב‪ ,‬אם כן‪ ,‬מהטענה הואת החידוש הוה‪ .‬וכל שבן תירוש הומן‬
‫שלא יתחייב ממנו‪ ,‬שכבר יתבאר בקלות‪ ,‬ממה שקדם לנו במאמר הראשונ‬
‫שהומן איננו מפעולות פועל‪ ,‬עם שנודה היות העולם מחודש מן האפס‬
‫הגמור‪ ,‬כמו שבאה בו הקבלה‪ ,‬וכמו שיתבאר עוד במה שיבוא בגזרת הצור‪.‬‬

‫‪ .4‬ונשובלמהשייעדנומהרקרוקברבריהר"לברעתוובמופתיוובתשובותיו‪,.‬י‬
‫ונאמר תחילה‪ ,‬שאין בכל מופתיו‪ ,‬ולא אחד בהם‪ ,‬שיתן האמת בדרוש הזה‬
‫כפי מה שהניה‪ .‬אבל אולי‪ ,‬ומבלי אולי‪ ,‬יתבאר בקלות היות שמה שהניחו‬

‫נ‪.‬איפס"‪.‬וי"גא‪:::‬יני‪,‬‬

‫מזיתיו מה ש‪,‬הףנ"ףע‪,‬ש‬

‫המין הראשוןבנויעלסגולתההווה;‬

‫‪,‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬

‫'‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫ן‬
‫ן‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬
‫ן‬

‫'‬
‫‪,‬‬

‫ן‬
‫‪,‬‬

‫וירו שהושו‬

‫עי‬

‫המין השני על הבלחי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪.‬‬

‫‪ 4.1‬והוא מבוארבמין הראשוו‪12,‬‬

‫דיון בדברי ראב"ד ורלב"ג‬

‫שאם יחלוק הבעלדין‪,‬ויאמר שהסגולות אשרייחדם להווה‪,‬ייוחדו לנאצל‬
‫מבעל שכל‪ ,‬יפלו כל מופחי המין ההוא‪ .‬והנה עם מה שקדם לנו מהדברים‬

‫יתבאר כן‪ .‬וזה‪ ,‬שהנאצל מבעל שכל‪ ,‬עם היותו קדום‪ ,‬אחר שהוא מסובב‬
‫מבעל שכל‪ ,‬והוא סיבתו‪ ,‬ראוי ומחוייב שיהיה לו תכלית‪ .‬ואיננו רחוק בו‬
‫גם כו' שימצאו בו דברים בלתי מחוייבים לעצמותו‪ ,‬בעבור זולתו‪ .‬כי‬
‫ההתהלה השכלית יחייב וה לשלמותו‪ ,‬כי ההטבה והתגעה שלמות למטיב‬
‫החונן‪.‬‬
‫ולזה‪ ,‬הנאצל מהתהלה שכלית ‪ -‬ואם היה בלתי הווה ‪ -‬המאמר בו‬
‫"שהיה לתכלית מה"‪ ,‬איננו מאמר סותר נפשו כמו שהניח‪,‬כי באמרנו "היה‬
‫לתכלית מה"‪ ,‬לא נכוון בו "נתחרש לתכלית מה"‪ ,‬אבל נכווין בו "נאצל‬
‫מהשבל לתכלית מה"‪ ,‬ואם היה שלא נתחדש‪ .‬וכן שכן אם נאמר שנאצל‬
‫לא בחיוב' אבל ברצון קדום‪ ,‬שיצדק בו המאמרש"היהלתכלית מה"‪,‬מבלתי‬
‫שיחייבהויהמחודשת‪.‬‬
‫ר‬
‫א‬
‫‪ 4.11‬ילזה הוא מבו‬
‫ם‬
‫י‬
‫ת‬
‫פ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ן‬
‫י‬
‫מ‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫ו‬
‫ש‬
‫א‬
‫ר‬
‫ה‬
‫שהם‬
‫נערכים‬
‫ה‬
‫על הדריש'ז להיות מ‬
‫ח‬
‫י‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ס‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ה‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫בעצמו הדרוש‪.‬‬
‫והתמה אם נעלם זה מעיני החכם הזה‪ ,‬עם חוזק הראותו‪ .‬אלא שיראה‬
‫שכבר לחצהו כיוצא בזה‪ ,‬בשהוא חתר לקיים המנעות היות הדבר הקיים‬
‫בעצמו שופע תמיד מזולתו‪ .‬שאם היה כן‪ ,‬יתחייבו לו ביטולים ח רבים‪:‬‬
‫והראשון מהם‪,‬שיהיה הדבר הווה מלא‪-‬דבר ונפסד אל לא דבר; (ב)ושיהיה‬
‫הזמן מחובר מעתות; (ג) ושלא יהיו הגרמים השמימיים נמצאים בפועל;‬
‫(י) ושלאיהיה שםתנועהמדובקת‪.‬‬
‫‪ 4.12‬והנה הביטול הראשון שהניח "שיהיה הדבר הווה מלא‪-‬דבר ונפסד‬
‫אל לא‪-‬דבר"‪ 13,‬אם היה שנודה בו‪ ,‬לא יקרא ממנו בטל‪ ,‬שלאימנע בפועל‬
‫בציור ט וברצון לבד‪ ,‬בזולת כלים‪ ,‬שיהווה דבר מלא‪-‬דבר‪ ,‬ויפסידנו אל‬
‫לא‪-‬דבר כשירצה‪ .‬אבליתחייב זה בו‪ ,‬כמו שיבוא בגזרת הצור‪.‬‬
‫אבל אומר‪ ,‬שלאיתחייב שיפסד כלל‪ :‬לא אל‪-‬דבר‪ ,‬וכל שכן אללא‪-‬דבר‪.‬‬
‫וזה שהציור והרצון‪-‬הממציא‪-‬והמהווה‪ ,‬להתמדתו בעצמו‪ ,‬כל שכן שיתמיד‬
‫ההוויה‪ .‬והענין בזה כענין בנותן הצורות‪ ,‬שישפיע בציורו ובהזרחת אורו‬

‫ין‬
‫'‬

‫‪33‬‬

‫יי'י‪.‬‬
‫נריייןי‪.‬‬

‫ישי‬

‫ו‬
‫‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪.‬‬
‫ו‪: : :‬‬
‫‪,‬יין י;‬

‫מיאשתו א‬

‫" גדי‪.‬סוג'איזימניעהשדבריםמסוג אהדיהיה בהםרבגיניית‪.‬‬

‫הגי'‬

‫ז נזעלהירוש‪ .‬מופת ( הוכחה) מטעה‪ ,‬בומניחים מראש את נכונות הדבר‬

‫ח בטל‪ :‬דברמופרך‪,‬אבסורד‪.‬‬
‫ט ציור‪ :‬השגהשכלית‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫פרק רביעי סעיף‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪4‬‬

‫הצורות ההם תמיד‪ ,‬כל אשר ימצא מקבלים‪ ,‬וכל שכן שבציורויתמיד קיום‬
‫הצורות אשר השפיע‪ .‬וזה‪ ,‬שאחר שהםמוכנים לקבול הצורות‪ ,‬עד שלהכנתם‬
‫קבלו הצורות ההם‪ ,‬והיה הזרחת אור הצורות מנותן הצורות מתמיד‪ ,‬אי‬
‫אפשרמבלתישיתמידמציאותם‪.‬וזה מבוארמאוד‪.‬‬
‫וכאשר היה זה כן‪ ,‬הוא מבואר‪ ,‬שלא יתחייבו הביטולים האחרים שזכר‪.‬‬
‫וזה‪ ,‬כי לדבקותי הציור והרצון‪ ,‬יתחייב דבקות המציאות"א מסכים עם‬
‫דבקותהזמן ודבקותהתנועה‪.‬‬
‫והתמה הגדול‪ ,‬מאין יצא לו החילוק הזה ‪ 14‬בין הדבר‪-‬הקיים‪-‬בעצמו‪,‬‬
‫למקרים אשר אין להם קיום בעצמם‪ ,‬כאילו תאמר התנועות אשר לגרמים‬
‫השמימיים‪ ,‬השופעות תמיד מהציור אשר להם בנימוס ינ הנמצאות‪ ,‬או באור‬
‫השופע תמיד מהגשמים המאירים‪ .‬וזה‪ ,‬שאם היה שלאיתחייב להם הביטול‬
‫הראשון‪.‬ג שכבר אפשר בהם שימצאו מלא‪-‬דבר‪ ,‬ויפסדו אל לא‪-‬דבר‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫להיוהם מקרים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אם היה שיפסדו‪ ,‬כאשריחוייב לו בשופע תמיד‪ ,‬הנה יחויבו כל‬
‫שאר הביטולים‪ :‬שיהיה הזמן מחובר מעתות‪ ,‬ושלא יהיו התנועות והאור‬
‫נמצאים בפועל‪ ,‬ושלא תהיה ‪ 15‬שם תנועה מדובקת‪ .‬וזה‪ ,‬שהתנועות השופעות‬
‫מהציור‪ ,‬והאור מהמאיר‪,‬אינוכי אם "עתה" אחדגםכן‪ .‬אלאשהיתר הספקות‬
‫האלו כולם בשנאמר‪ ,‬שהמשפיע הנותן המציאות‪ ,‬כל שכן שלדבקות השפעתו‬
‫יתן דבקות קיום המציאות‪ ,‬אם שהיה השופע מקרה‪ ,‬או דברקיים בעצמו‪.‬‬
‫‪.‬י‬
‫ודי בזהבמין הראשוןמהמופתים‪.‬‬

‫‪ 4.2‬ואולם מופתי המיז השני‪ ,‬הבנויים על חבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪,‬‬
‫אומר גם כן שאין בהם דבר מחייב‪ ,‬ולא מראהפנים‪ .‬תחילה הניח הנחות‬
‫בזמן‪ ,‬מסכימות למה שהתבאר בספר השמע‪ ,‬ולא נשיב עתה עליהם‪ .‬ואם‬
‫התבאר מכח דברינו במאמר הראשון‪ ,‬ויתבאר עוד בכלל הזה‪ ,‬בגזרת הצור‪,‬‬
‫היות מקצתם כוזבות‪ .‬אבל נניחם עתה ט‪ 1‬על שהן צודקות‪.‬‬
‫‪ 4.21‬ואומר‪ :‬שהמופת הראשון בלתי מוליד‪.‬טז ‪ 19‬וזה‪ ,‬שההקדמה הגדולה‪.,‬ז‬

‫האומרת ש"הכמה‪ ,‬במה שהוא כמה בעל תכלית"‪ ,‬מסופק בה‪ .‬וזה‪ ,‬שהאומר‬
‫כי הזמן בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬לא יודה בה‪ .‬והסיבה אשר נתן‪ ,‬באמרו "לפי‬
‫שהוא משער ומגביל בעל הכמה"אינהסיבה‪.‬וזה שהאומר בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪,‬‬

‫'‬

‫'‬
‫‪,‬‬

‫ן‬

‫'‬
‫‪,‬‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫ן‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫י‬

‫'‬

‫‪,‬‬
‫ן‬

‫'‬

‫‪ 4.22‬גם המופת השני‪,‬יי הבנוי על היקש המשלים"ח למה שהגשם וכל‬
‫משיגיו בעלי‪-‬תכלית‪ ,‬אין צריך להשיב עליו‪ ,‬למה שהחיפושיט לא יתן‬
‫האמת על כל פנים‪ ,‬וכל שכן אם התבאר שהזמןאיננו ממשיגי הגשם‪ ,‬כמו‬
‫שיבוא בגזרתהצור‪.‬‬
‫‪ 4.23‬והמופת השלישי‪",‬י אשר יסודו המהירות והאיחור‪ ,‬הנה הוא הטעאי‪.‬נ‬
‫וזה‪ ,‬שהמהיר יתנועע בזמן מה מספר מהסיבובים‪ ,‬אשר יתנועע המאוחר‬
‫בזמן יותר גדול‪ .‬כאשר יהיה מדרך המספר‪ ,‬שיאמר בו "רב ומעט וגדול‬
‫וקטן" בזמן‪ ,‬והוא כשיהיו בעלי‪-‬תכלית‪ .‬והנה‪ ,‬להמנעות המתנועע המהיר‬
‫והמאוחר בזמן שווה‪ ,‬אבל כשיהיה הזמן או המספר בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬לא‬
‫יאמר בו "רב ומעט וגדול וקטן" ולא "שווה"‪ ,‬למה שהם גבולי השעור‪,‬‬
‫ושהשעור נמנע בבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ .‬ולזה לא יקרה מזה ביטול‪ ,‬אם עברו‬
‫סיבובים בלתי‪-‬בעלי‪-‬תכלית מהמהיר והמאוחר‪ ,‬וזה שאין מדרכם שיאמר‬
‫בהם "גדול וקטן" ולא "שווה"‪ .‬ועם שזה מבואר בעצמו‪ ,‬הנה כבר יאמת זה‪,‬‬
‫שאנחנו כבר נצייר קדמות הזמן בתנועות האלו‪ ,‬ולא יימנע מהיות העולם‬
‫שופעתמיד מהשם‪,‬על הדרךהזהתמיד‪.‬‬
‫‪ 4.24‬והמופת הרביעי ‪ 19‬גם כן‪ ,‬הנה התבאר בקלות ממה שאמרנו‪ ,‬שלא‬
‫יחייב דבר ממה שדימה‪ .‬שאםהיהשאין הבלחי‪-‬בעל‪-‬תכלית גדול מהבלתי‪-‬‬
‫בעל‪-‬תכלית‪ ,‬לא יתחייב שלקו המאורות תמיד‪ .‬ומקום הטעות‪ ,‬כי באמרנו‬
‫שהבלחי‪-‬בעל‪-‬תכלית אינו גדול מהבלחי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬לא נרצה בו שהוא‬
‫שנוה לבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬שכבר התבאר שהבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית לאיפול שם‬

‫‪,‬‬
‫'‬

‫‪1‬‬

‫היוו בדברי רלב"ג‬

‫‪35‬‬

‫‪14‬‬
‫‪18‬‬

‫לג‪.3.2‬‬
‫‪,‬לעיי‬
‫לעילג‪.5.3‬‬

‫‪ 15‬נוסח הדפוס‪.‬‬
‫‪ 19‬לעילג ‪.5.4‬‬

‫‪16‬‬

‫לעיל ג נ‪.5.‬‬

‫‪ 17‬לעילג‪.5.2‬‬

‫י דבקותהציור והרצון‪ :‬התקשרות השכלוהרצון‪.‬‬
‫יא דבקותמציתות‪,‬זמן‪,‬תנועה‪:‬רציפותהמציאות‪,‬הזמןוהתנועה‪.‬‬
‫'ב ומוס'~יהוקרי ר'טבע‪.‬‬
‫לא ‪,‬תכןשיהיה דבר הווה מלא דבר ונפסד אל לאדבר‪.‬‬
‫‪,‬ד דבקות‪.‬רציפות‪.‬‬
‫סו נניח עתה‪ ,‬לצורךהדיון‪ ,‬שההנחותצודקות‪.‬‬
‫טז בלתימוליד‪ :‬לא מוליך למסקנה‪.‬‬

‫ינבבבע‪-:‬ין 'ש_‪.9‬ןע‪13‬דגן~ךני‪:‬ש‬‫‪"%‬ה‪-‬‬

‫להניח שם לבלתי מוחש מהזמן‪ ,‬ולא יקרה מזה ביטול‪ .‬ומה שחיזק מופתו‬
‫במיני ה"כמה"‪ ,‬שהםכולםבעלי‪-‬תכלית‪.‬‬

‫יט חיפוש‪ :‬היקש מהפרט לכלל‪,‬אינדוקציה‪.‬‬
‫כ היקשהתראי‪ :‬היקש שאחת מהקדמותיו‪ ,‬או כולן‪ ,‬שקר‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫פרקרביעי סעיפים‬

‫‪6–4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה"שווה"‪ .‬אבל נרצה בו‪ ,‬שאין מדרכו שיתוארהביתי‪-‬בעל‪-‬תכלית ב"גדול"‬
‫או "קטן"מבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪.‬‬
‫ולזהלאיתחייב דבר ממהשחייבובמופת‪.‬‬
‫‪ 4.25‬והמופת החמישי"‪ :‬הטעאי גם כן‪ .‬וזה‪ ,‬שאם היות הזמן בלתי‪-‬בעל‪-‬‬
‫תכלית‪,‬אין בו "מתי"כי אם בעל תכלית‪ .‬וזה‪ ,‬שאי זה זמן שנגביל ב"מתי"‪,‬‬
‫להיותו מוגבל‪,‬יחוייב שיהיה בעל‪-‬תכלית‪ ,‬וזה מבואר בנפשו‪.‬‬
‫‪ 4.26‬והמופת השישי‪ :1,‬הנוסד בתוספת הזמן‪ ,‬כאשר תתווסף‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ע‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ה‬
‫הנה‪,‬‬
‫התוספת בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית הוא נמנע בבחינה‪ ,‬ואפשריבבחינה‪ .‬אם בבחינת‬
‫הבלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית בכללו‪ ,‬הוא נמנע‪ ,‬למה שלא יתואר בגדול וקטן‪ .‬וכן‬
‫בבחינת הצד אשר הוא בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬הוא גם כן בלתי מקבל התוספת‬
‫לזאת הסיבה בעינה‪ .‬ואם בבחינת הצד אשר הוא בעל תכלית הוא אפשרי‬
‫ומחוייב שיקבל התוספת‪ ,‬ולוה יתווסף הזמן מהצד אשר הוא בו בעל‪-‬תכלית‬
‫‪.‬‬
‫בהתהוות התנועהעלנכחותיה‪.‬‬
‫‪ 4.27‬והמופת השביעי ‪ 22‬הוא הלציי‪,‬נא כי אם הזמן משער התנועה על‬
‫נוכחותיה בחלק חלק ממנו‪ ,‬לאיחוייבהיות הזמן בכללו מוגבל ובעל תכלית‪,‬‬
‫שלאכל הצודקנפרדיצדקמורכב‪.‬‬
‫‪ 4.28‬והמופתהשמיני"‪2‬איןעניןלו‪.‬כי עםהיות שהכח הוא מצד המתאחר‪,‬‬
‫כבר הונח שהצד החולף‪ ,‬אשר בבחינתו הוא בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪ ,‬דינו דין‬
‫הפועל‪ ,‬והוא לא נתחדש בהנחת הזמן ולפניו זמן‪ ,‬אלא בקדימת זמן אין‬
‫תכליתלו‪,‬יצאאל הפועל בשכבר‪.‬נב‬
‫‪ 4.29‬והמופת העשירי ‪ 24‬הוא דמוי כגאיל צורך להשיבעליו‪.‬‬
‫‪ 4.210‬והמופת האחד עשר‪ 2",‬הנתלה בחידוש הגרםהשמימי‪ ,‬מבוארהנפילה‬
‫לשתי סיבות‪ :‬האחת‪ ,‬למה שלא התבארעדייז חידוש הגרם השמימי‪ .‬השנית‪,‬‬
‫שעם שנודה בחידושו‪ ,‬לא יתבאר חידוש הזמן‪ ,‬שכבר אפשר שיאמר בהקש‬
‫אל תנועה אחרת‪ ,‬כמו שהתבאר במקומו‪ 20.‬וכל שכן אם הוא אפשר שיאמר‬
‫בהיקש אל תנועה‪ ,‬ואםהיה שאינה נמצאת בפועל‪ ,‬וכמו שקדםלנו‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר‪ ,‬שאין בכל מופתיו אלו שיתן האמת בהיות הזמן בעל‬
‫תכלית‪ .‬והוא מבואר‪ ,‬שבכמו אלו הביטולים בעינם יעשו בכל מופתיו על‬
‫היות התנועה בעלתתכלית‪.‬‬
‫‪ .5‬והוא מבואר גם כן‪ ,‬שהמופתים שסידר בחידוש הגלות הארץ‪,‬י‪ 2‬הלקוחים‬
‫מסגולות ההווה‪ ,‬לא יתנו האמת בחידוש שדימה‪ ,‬לסיבות שזכרנו"‪ 2‬בביטול‬
‫מופתי המין הראשון‪ ,‬וזה שיש לאומר שיאמר‪ ,‬שסודר זה מהתהלה שכלית‬
‫לתכליתטוב‪ ,‬בהשגחהורצוןקודם‪.‬‬

‫"ןב‪:‬גבןנבז‪:‬נצןב[גו‪:;:‬מע‬

‫‪1‬‬

‫'‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ן‬

‫'‬

‫ן‬
‫י‬

‫דיון בדברי רלב"ג‬

‫‪37‬‬

‫החכמות ‪ 29‬והתורות והלשונות‪ .‬והוא‪ ,‬אם היה שיראו פנים לחידוש‪ ,‬לא‬
‫יחבבו שלא נתחדשו פעם אחרת‪ ,‬באובדן המין האנושי וחידושו פעם‬
‫אחר פעם‪.‬‬
‫‪ '6‬יאחר שהתבאר שאין בכל‬
‫שהניחו'צריך שנבאר מהשייעדנו‪,‬והוא‪:‬‬
‫מה "‪3‬‬

‫שדימה החכם הזה דבר מחייב מה‬

‫עיהחידהםבאופןשהניחו הואהזיהובדיאה‪"'.‬‬
‫וזה שהוא הניח חידוש העולם מגשם קדום‪ ,‬ריק מכל צורה‪ ,‬ונניח עתה‬
‫אפשרותמציאותו‪ ,‬ואומר שהוא נמנעהיותו קדום‪.‬וזה‪ ,‬שלאימלטמהיותו ‪-‬‬
‫(א)מחוייבהמציאותבבחינת עצמו‪,‬‬
‫או(ב)שיהיהאפשריבבחינת עצמו‪,‬ומחוייבבבחינתסיבתו‪.‬‬
‫וזה‪,‬כי לאיצוייר אפשרות המציאות מכל הבחינות‪ ,‬בגשםנצחי אשר לא‬
‫סרולאיסור‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ר‬
‫א‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ואחר שי‬
‫שכבר‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫קובל לחכם הזה‪ ,‬שאין דרך שיפעול‬
‫דבר בהשפיע ממנו דבר קיים תמיד‪ ,‬כמו שקדם‪ ,‬הנה אם כן נתאמת שאי‬
‫אפשרשיהיהמחוייבהמציאותבבחינתסיבתם‬
‫ואם היה שלא יקבל זה‪ ,‬והיא שיורה אפשרות הימשך השפע בהמציא דבר‬
‫קיים תמיד הנה אם כן יודה בהכרח בנפילת כל מופתיו אשר מהמין‬
‫הראשון‪ 82.‬וזה‪ ,‬שכבר אפשר שיושפע תמיד מציאות העולם ברצון קדום‬
‫מתמיד‪ .‬והיה אם כן מה שחידש מזה הגשם‪ ,‬הזיה ובדיאה‪.‬‬

‫‪ 6.1‬ובטלשיהיהמחוייבמבחינתסיבתו‬
‫לשלשסיבות‪:‬‬
‫וזה אמנם ןי‬
‫‪ 6.11‬ראשונה‪ ,‬שלא יצוייר היותו מחוייב המציאות בבחינת סיבתו‪ ,‬אלא‬
‫היותו משפיע תמיד מציאותו‪ .‬וזה‪ ,‬כי למה שהוא תמידי המציאות‪ ,‬לא‬
‫יצוייר עתזילת עתיהיה בו שפע המציאות‪,‬ושיהיה אחר כך שפע ההתמדה‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪24‬‬
‫‪28‬‬

‫לעילג‪.5.5‬‬
‫לעילג ‪'5.9‬‬

‫‪:‬ם‬

‫ד ‪'4.1‬‬

‫‪ 21‬לעילג‪.5.6‬‬
‫‪ 22‬לעילג‪.5.7‬‬
‫‪ 23‬לעילג‪.5.8‬‬
‫‪ 25‬לעיל ג ‪ 26 .5.10‬מאמר אביא‪.‬‬
‫‪ 27‬לעיל ג‪.6‬‬
‫‪ 29‬לעילג‪-6.2‬י‪ 30 '6.‬גירסתהדפוס‪ 31 .‬לעילג‪.7‬‬

‫כא הלצי‪ :‬רטורי; מופת הבנוי על המפורסמות ולא על הנחות מוכחות‪.‬‬

‫צ‪::‬םףע‪;::‬‬
‫י'י שיה" "ה' "ע ‪""%‬ימיית""עי"‬

‫פרק רביעי סעיף‬

‫‪38‬‬

‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪ 6.12‬והשנית‪ ,‬שלמה שהיה הגשם הזה בתכלית החסרון‪ ,‬הוא נמנעשיתחייב‬
‫חיוב מציאות מהשלם בלתי בעל תכלית השלמות‪ ,‬וכל שכן שיתחייב ממנו‬

‫ם‪ :‬לא תתכןבריאה מגשם חסרצורה]"‪3‬‬
‫‪[ 6.8‬סיסי‬

‫לא בבחינת עצמו‪ ,‬ולא‬

‫זמןבלתי בעלתכלית‪.‬‬
‫‪ 6.13‬והשלישית‪ ,‬שלא יצוייר שיפעול דבר בדבר‪ ,‬בחילוף מה שיתחייב‬
‫ממנו‪ ,‬רוצה לומר מהפועל‪ .‬ולזה הוא מבואר שאיננו מחוייב המציאות‬
‫בבחינתסיבתו‪.‬‬

‫ועוד‪ ,‬שאיך שיונח חיוב מציאותו‪ ,‬הנה בהכרח יחויב זמן קדום‪ ,‬וזה‪,‬‬
‫שהזמן ייאמר בהקש לכלשינוי מןהשינויים‪ .‬והנהאין הימלט מהגשם הזה‬
‫ל הזמן הקדום היה מתואר בשמירת התמונה בפועל‪,‬‬
‫ואחר כך נשתנה ולא שמרה‪ .‬הגה כבר נחמשינוי התמונה בפועל‪ ,‬והתנועע‬
‫אחר כך בשגשתנתהתמונתו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאיך שיונח חיוב מציאותו‪ ,‬הנה בהכרח יחויב זמן קדום‪ ,‬וזה‪,‬‬
‫בחוקןכלמשכיל‪',‬וכל שכןבחוקויתברך‪.‬‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ב‬
‫י‬
‫ס‬
‫לא‬
‫ן‬
‫ו‬
‫צ‬
‫ר‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ה‬
‫מבואר בעצמו‪:‬‬
‫שינוי‬
‫לא רצה בשלמות הגשם ההוא החסר‪ ,‬ואחר כן רצה‬
‫)מות ‪ 1‬לם‪ ,‬שיהיה השינוי בלא סיבה‪ ,‬הנה יתבאר בקלות עם מה‬
‫' לנו מהדברים‪ .‬וזה‪ ',‬שאם היה סיבהלשינוי הרצון ההוא‪ ,‬היה בהכרח‪,‬‬
‫לת אלו‪ .‬ואחר‬
‫שהיה יחסו יתברך אל כל העתים אחד‪ ,‬ויחס הגשם ההוא וכל המתהווה‬
‫ל כלהעתים גם כן אחד‪ ',‬הנה‪ ,‬אם כן‪,‬אי אפשרשיהיהלשינויהרצון‬

‫‪ 6.2‬ואםשאינומחוייבבצחינתעצמו‬
‫יות‪:‬‬
‫זהיתבאר בקל‬
‫‪ 6.21‬אם תחילה‪ ,‬שהנחת גשםמחוייב המציאות לעצמו‪,‬וחייבשיהיהבלתי‬
‫משתלשל מעילה זולתו‪ ,‬יתחייב אם כן‪.‬שנניחה עילה ראשונה‪ ,‬ושיהיו שתי‬
‫עילות ראשונות‪ :‬האחת בתכלית השלמות‪ ,‬והאחת בתכלית החסרון‪ .‬עם‬
‫שהוא כפירה והריסה‪ ,‬שלא ישתלשל המציאות בכללו מאחד פשוט‪ ,‬הנה‬
‫הוא מגונה מאד‪ ,‬אף כשנודה שלא היה אלוה‪ .‬והוא דבר מוסכם עליו‪ ,‬היות‬
‫העולם בכללו איש אחד‪ ,‬ומחוייב בו שישתלשל מאחד פשוט‪.‬‬
‫ת‬
‫‪ 6.22‬ושנית‪ ,‬שאם נניח הגשם הזה מחוייב המציאות בבחינ‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ע‬
‫בלתי‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ם‬
‫ש‬
‫משתלשל ממנו יתברך‪ ,‬איך ישמע להתפעל מרצונו? האם הג‬
‫ישכיל‬
‫או ירגיש בשלמות האל יתברך‪ ,‬ותכלית חסרונו בעצמו ? וזה שהשמע‬
‫החומר לצורה‪ ,‬אחר שהצורה היא המעמידה והמוציאה לפועל ההוא ונקשר‬
‫בו‪ ,‬יתכן זה בו‪ .‬אבלמי שמציאותו מספיק לו לעצמו‪ ,‬ובלחי נקשר בזולתו‪,‬‬
‫אידיהיההרצוי ההואזמייתן ואדע!‬
‫ת‬
‫ו‬
‫א‬
‫י‬
‫צ‬
‫מ‬
‫ה‬
‫‬‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫‪ 6.23‬שלישית‪ ,‬שאהר שהונח מחו‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ובלתי שומר‪-‬‬
‫תמונתו‪ ,‬הנה הוא לעצמותו בלתי שומר תמונתו‪ .‬וכאשר היה זה כן‪ ,‬הכריחו‬
‫מישאיננו קשורעמו לקבלשמירתהתמונההפךטבעו‪.‬‬
‫‪ 6.24‬רביעית‪ ,‬שהמאמר בשהואמחוייב המציאות ובלתי שומר תמונתו וריק‬
‫מכל טבע‪ ,‬הוא מאמר סותר נפשו‪ .‬וזה‪ ,‬שהיותו מחוייב המציאות לעצמותו‪,‬‬
‫יהיה אם כן לעצמותו בלתי שומר המציאות‪ ,‬וכאשר היה בלתי שומר‬

‫ע~מע‬

‫כביישיי‬

‫' הבה‬
‫יעצמיתי‬

‫ל‬

‫'‬

‫"‬

‫'‬

‫ן"‬

‫לל‬

‫'‬

‫לשינוי‬

‫לא סיבה‪,‬‬
‫למערער‬

‫לא יעמוד זמן בלתי‪-‬בעל‪-‬‬

‫ליתבתכליתהחיסרון‪.‬‬
‫לא מהחכם הזה‪,‬‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ח‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ב‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫ח‬
‫ך‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ת‬
‫י‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ידיעה בפרטי במה‬
‫'‬
‫לחי‪-‬שומר‪-‬תמונתו‪ ,‬כשפעל בו ברצונו‪.‬‬
‫ל במה שברח ממנו‪ ,‬כמו שבא המאמרהשני‪ .‬ויותר מגונה זה‪ ,‬שלפי מה‬

‫)ומר שתהיהלוידיעהקונויהמזולתו‪ .‬וכל שכן לדעתו שיראהשהיודע‬

‫טבע'בעביטיחוייב שיהיהביתישימי‬

‫ועוד‪,‬שהיותובלתי שומר תמונתו‪ ,‬לאימלטמאיכות אשרמאיכותהשניים‪,‬‬
‫והוא הרפה והקשה‪ .‬והיותו מתואר באיכות מהאכויות השניים‪ ,‬ולא יתואר‬
‫באיכויות הראשונות‪,‬נד רחוק משיצוייר‪ ,‬עם שיסתור הנחתו היותו ריק‬
‫מכל טבע‪.‬‬

‫דיון בדברי רלב‪-‬ג‬

‫‪39‬‬

‫יכלאיי‬
‫ן‬

‫‪33‬‬

‫הביטולים יתחייבו מהנחתו‪ ,‬והוא מה שכווננו בזה הפרק‪.‬‬

‫הוספתהמהדיר‪.‬‬

‫כד איכויות ראשונות‪ :‬הנמצאות ב‪ 4-‬היסודות‪ :‬חום‪ ,‬קור‪ ,‬לחות ויובש‪ .‬איכויות‬
‫שניות‪,‬יתרהאיכויות המתחדשותע"יהאיכויות הראשונות‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הפר ק הח מי שי‬
‫נאמת בו דעת התירוש במה שאין ספק בו‬
‫ושהכפירה גו הריסה בשרשי התורה‪ ,‬ואולםאיננויסורופינה שלאיצוייר‬
‫מציאות התורה זולתו‬

‫‪ .1‬ותחילה אומר‪,‬כי עם היות שנקישבין ההוויה החלקית להוויה הכוללת‪,‬‬
‫הנה אין בטענות כת מאמיני‪-‬הקדמות דבר כבר ראוי לשום לב עליה‬

‫!‪..‬וי‬
‫‪ ,‬שהש‪111‬תאשי שאה הזק;‪.‬התמוה והנתןהשמ‪.‬מ‪.‬י‬

‫הנה בהנחתנו ההידוש אחר ההעדר המוחלט‪ ,‬יסורו כולם‪ .‬ואם היה‬

‫שנשתמש במילות מורות זמן‪ ,‬כ"קודם" ו"אחר"‪ ,‬וכל שכן אם יתאמת שהזמן‬
‫איננו נמשך לתנועה‪ ,‬ואיננו מפעולות פועל‪ .‬וכן הטענה הראשונה אשר‬
‫מפאת החומר‪ 2,‬תיפול בכללה‪,‬כי בהנחתינו זאת‪,‬אין שם חומר קדום‪.‬‬
‫‪ .3‬אמנם בטענה השנית‪ ",‬הוסיף דברים הר"ללחייב המנעותישמאין‪ ,‬כמו‬
‫שבא בפרק השלישי‪ '.‬ולפי שיסוד הטעות כולו בנויבדימוי הזה‪ ,‬והוא אשר‬
‫עוור עיני האיש ההוא‪,‬א ראש מאמיני הקדמות‪ ,‬עם גודל שיעורו בחכמה‪,‬‬
‫אי אפשרמבלתישנאריךבזהלגלותטעותם‪.‬‬
‫‪ 3.1‬ואומר תחילה‪ :‬שזה שברחו ממנו‪,‬‬
‫ן‬
‫י‬
‫א‬
‫המלט‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ממנו בשום צד‪.‬‬
‫וזה שכבר התבאר במה שקדם‪,‬שאין שם דברמחוייב‪-‬המציאותבבחינתעצמו‪,‬‬
‫כי אם השם יתברך‪ .‬ושכל מה שזולתו ‪-‬איך שהונח‪ ,‬רוצה לומר מחודש או‬
‫קדום ‪ -‬הוא אטשר‪-‬המציאות בבחינת עצמו‪ ,‬והוא נאצל ממנו‪ .‬הנה אם כן‪,‬‬
‫אין שם חומר ולא צורה ולא בשמות שלאיהיה נאצל ממנו‪ .‬והנה האצילות‪,‬‬
‫לא ימלט בשיהיה אם על צד החיוב‪ ,‬אם על צד הרצון‪ .‬ואיך שהיה‪ ,‬כבר‬
‫נודה על מציאות גשמי נאצל מצורה; והצורה‪ ,‬אם כן‪ ,‬מאצילה ונותנה מה‬
‫שאין דומה לה‪ .‬ולא תאציל ולא תתן למקבל‪,‬כי היא תתן המציאות למקבל‪.‬‬
‫ואין הכונה באמרו "יש מאין" זולת זה‪ .‬וזה‪ ,‬שאם היה הכונה באמרנו‬
‫"יש מאין"‪ ,‬שהאין יהיה הנושא כאמרנו הזנג'אר [ מהנחשת‪ ,‬לא יתחייב‬
‫מהנחתינו אצילות על צד החיוב אשר לא סר אפשרות התהוות יש מאין‪.‬‬
‫אבל הכוונה באמרנו "יש מאין" הוא‪ ,‬שנתהווה אחר ההעדר‪ ,‬ושלא היה לו‬
‫נושא ‪1‬נמצא]‪ 5‬קודם‪ ,‬אלא שהחומר והצורה יחד שניהם נאצלו אחר ההעדר‪,‬‬
‫ואם לא היה להם נושא נמצא קודם‪ .‬ובאמרנו גם כן "שנאצלו שניהם על‬
‫[ ‪]40‬‬

‫שיטת ר"ח קרשקש בחידוש‬

‫‪41‬‬

‫צד החיוב"‪ ,‬אין הכוונה בו גם כן‪ ,‬אלא שלא היה להם נושא נמצא קודם‪,‬‬

‫ושכלמציאותם נאצלממנו‪.‬‬

‫‪[ .4‬מהכין"ישמאיו" ל"אצילותעל צדהחיוב"?]‬

‫‪8‬‬

‫ואין ספק‪ ,‬שאין הפרש בין שני המאמרים האלה‪ ,‬אלא ביכולת השם‬
‫יתברך‪ :‬שהניחנו אותו קדופ‪,‬יורה יכולת בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית בזמן; והניחנו‬
‫אותומחודש‪,‬יורהיכולתבעל‪-‬תכליתבזמן‪.‬‬
‫שהניחנו אותו קדום‪ ,‬לפי שיחס‬
‫ם‬
‫י‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ע‬
‫פ‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ו‬
‫פ‬
‫ה‬
‫יחס‬
‫אחודע‪,‬ודי‬
‫'חייב בהכרח אצילותו וחיובו ממנו יתברך תמיד‪ ,‬כמו שהונחכיאין‬
‫שם עת מיוחד יהיה אצילות המיציאות בו‪ ,‬והזמן האחר אצילות ההתמדה‪.‬‬
‫ממף‪ 2.‬מהחה"מ ואת ריעץ‬
‫מצילות המצטטת תמיך על‬
‫‪-‬‬

‫ויה‬

‫יומי‬

‫צי‬

‫תכלית יהיה בעל‪-‬תכלית‪ ,‬כשיהיה יחס שמור גבין הפועל והמתפעל‪ ,‬אבל‬
‫כשלאיהיהביניהם יחס‪,‬יהיה בהכרח יכולת בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית‪.‬‬
‫‪ .5‬ואומר עוד‪ ,‬שמהנחתינו זאת‬
‫יתחייב שיקנה על צד הרצון‪.‬‬

‫י‬

‫‪-‬‬

‫רצוני לומר חיוב המציאות מפגו‬

‫‪-‬‬

‫וזה אמנםלשתיסיבות‪:‬‬
‫‪ 5.1‬האחת‪ ,‬כי מהנחתינו חיוב המציאות מהתחלה שכלית‪ ,‬יחוייב שיהיה‬

‫על צי הציוד ה ולהיותו מקנה המציאות על צד הציור‪,‬יחוייב היותהציור‬
‫שלם‪ ,‬רוצה לומר‪:‬ציורנימוסי הנמצאות‪,‬וציורהיותו מקנהמציאותהנימוס‬
‫והנמצאות עצמם דרך כל ודרך חלק‪.‬וזה‪,‬שאין שם דבר שלאיקנה המציאות‬
‫והמהות מציורו‪ ,‬ולהיותו התחלה שכלית‪ ,‬ירצה במה שיצייר‪ .‬והנה‪ ,‬אין‬
‫עניין לרצון זולת זה‪ ,‬אלא היותו מצייר‪ ,‬שהוא רוצה ומקנה דרך השכלה‬
‫וציורמציאותם‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫לעיל א ‪ ;1-3‬ב‪.1‬‬
‫לעילג‪.7.2‬‬
‫‪5‬‬

‫‪ 2‬לעיל א‪.4.1‬‬
‫נוסח הדפוס‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪ 3‬לעיל א‪.4.2‬‬
‫הוספת המהדיר‪.‬‬

‫א האישההוא‪:‬אריסטו‪.‬‬
‫ב זנגאר ‪ -‬חומצת נחושת‪ ,‬קנקנטוס בלשוןחז"ל‪ .‬הכוונה דברהעשוימנחושת‪.‬‬
‫‬‫ועייזולפזוז‪ ,‬המחשבההיהודיתביה"ב‪,‬ע'‪.313‬‬

‫ג שמור‪ :‬קבוע‪.‬‬

‫ג‬

‫ויתוהאמיתית‪.‬‬
‫ו נימוס‪:‬חוקי הטבע‪.‬‬

‫פרק חמישי סעיפים‬

‫‪42‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪8-7‬‬

‫והשנית‪,‬כי‬
‫ההקדמה המוסכםעליה‪,‬שהיא ש"מהאחד הפשוט לאיתחייב‬
‫פשוט"‪7,‬‬

‫‪5.2‬‬
‫אלא אחד‬
‫נחייב בהכרח שאצילות הנמצאות היה על צד הרצון‪.‬‬
‫ווה‪,‬‬
‫שלמה‬
‫שהתבאר‪,‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫א‬
‫י‬
‫צ‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ה‬
‫ל‬
‫צ‬
‫א‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫נ‬
‫מ‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫ך‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ת‬
‫י‬
‫ולא‬
‫מהתחלה‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ח‬
‫א‬
‫ן‬
‫י‬
‫א‬
‫ך‬
‫ר‬
‫ד‬
‫מהספק‬
‫לצאת‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ך‬
‫י‬
‫א‬
‫ל‬
‫צ‬
‫א‬
‫נ‬
‫זה המורכב בעל‪-‬‬
‫חומר ונשמות‪ ,‬מהאחד הפשוט בתכלית הפשיטות‪ .‬אלא בשנאמר שלמה שהיה‬
‫המציאות בכללו אישז אחד‪ ,‬טוב בתכלית השלמות מה שאפשרלפי המקבל‪,‬‬
‫והיה מדרך הטוב להשפיע הטוב על צד החנינה‪,‬כי מזה הצדיהיה שלמות‬
‫לטוב להשפיע‪ .‬והיה הטוב במה שהוא טוב‪ ,‬הוא אהד פשוט‪ ,‬הנה עםהיותו‬
‫מורכב מחלקים אשר מזה הצד הוא רבים‪ ,‬אין הטוב והשלמות הנמצא לא‬
‫במה שהוארבים‪ ,‬אלא במה שהואאחד‪".‬‬
‫‪ 5.3‬ועוד‪ ,‬שמה שהוא מבואר בעצמו‪ ,‬ששלמות הטוב בשיפעל הטוב‪,‬‬
‫בשיפעלהו ברצון הוא יותר גדול לאין שיעור משיפעלהו בזולת רצון‪.‬‬
‫וכאשר היה זה כן‪ ,‬הנה הוא מבואר‪ ,‬שמהנחתנוחיוב המציאות ממנו‪,‬יתחייב‬

‫שיהיה על צד הרצון‪ .‬ולפי מה שכבר התבאר גם כן‪,‬יתחייב שיהיה הרצון‬
‫הזהמתמיד‪.‬‬

‫‪ .6‬והנה‪ ,‬להיות האמת עד לעצמו ומסכים מכל צד‪ ,‬הנה נעזר בזה‬
‫רצונימהיותו יתברך פועל ברצון ‪ -‬ממה שנתפרסםבענין הנפלאותומופתי‬
‫הנביאים‪ ,‬שהוא‪ ,‬ואם היה שלא השגנו מהם בחוש‪ ,‬כבר ראוי שנעזר במה‬
‫שנמצא לקודמים ממי שראוי לסמוך עליהם‪ .‬ווה‪ ,‬שאין הימלט מהיות‬
‫הפועל בהם השם יתברך‪ ,‬ואין דרך לפעול בחומר הפרטי ‪ -‬כאילו תאמר‪:‬‬
‫במטה שיהפךתנין ‪-‬כי אם בפועלמשגיחורוצה‪ .‬וזה מבואר בעצמולמעיין‬
‫בזההספר‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.7‬‬

‫ואולםאיך יתבארשהפועל הואדהוםיתברך‪,‬‬

‫מזה הצד‪ ,‬הנה הוא להתבודדותו בהם והיותו כצורה להם‪ .‬ולזה יתחייב‬

‫הישמע החומר לה‪".‬י השמע החומר המיוחד לצורה המיוחדת‪ ,‬הוא מבואר‬
‫שאי אפשר שתהיה לוידיעה שלמהבנימוס הנמצאות‪ ,‬בדרךשיהיה במדרגת‬
‫הצורה לחומרו המיוחד‪ ,‬לפי שמזה הצד יחשב שיהיה אפשר בו שיהיה‬
‫פועל‪.‬ח‬
‫ולזההואמבוארשאין האדםהואהפועל‪.‬‬
‫‪ 7.3‬וכן הוא מבואר‪ ,‬שאין הגרמים השמימיים או מניעיהם הפועלים‪ .‬וזה‪,‬‬
‫שהם הנותנים הנימוס והסדר לנמצאות‪ ,‬והמופתים שהם יוצאים מהסדר‬
‫והנימוס‪,‬אי אפשרשיחודשומנותני הסדרוהנימוס‪.‬‬
‫‪ 7.4‬ואם היה שכבר דימה הר"ל‪ ,‬שהפועל בהם הוא ה שכל הפ‪1‬על‪ ,‬ט‬
‫וחשב להתיר הספק הזה בשאמר‪ ,‬כי חידוש המופתים הם מהנימוס אשר‬
‫סידר השם יתברך‪ ,‬בשיהיה האדם אשר יתחדשו באמצעותו במדרגה ידועה‬
‫אצלו מהדבקות‪ ,‬הנה זה ‪ -‬ואם הוא אמת בעצמו‪ ,‬רוצה לומר היותם‬
‫מהנימוס והסדר ‪ -‬הנה אי אפשר בו שיהיה הוא הפועל‪ ,‬למה שהפועל‬
‫הוא בחומר פרטי‪ ,‬והשמע החומרהפרטילובזולת הכנה‪,‬כאילו תאמר השמע‬
‫חומר המטה לקבול צורת התנין שהוא בלתי מוכן לקיבולה‪ ,‬אי אפשר‬
‫מבלתי ידיעה מיוחדת ורצון מיוחד‪ ,‬מה שהוא רחוק מאוד בחוק השכל‬
‫הפועל‪ .‬וכל שכן כשלא ישוטט בפועל ההוא מחשבת הנביא או השלם‪,‬‬
‫כעניו באלישע שהחיה את המת בנגיעת עצם מעצמו‪.‬‬
‫‪ 7.5‬ולזה מה שיחוייב שיהיה הפועל השם יתברך‪ ,‬בהשגחה פרטית ורצון‬
‫פרטי‪ .‬וזה אמנם נמשךלסידורוהנימוס אשרגזרה חכמתו מההטבהוהחנינה‪.‬‬
‫וזה אמנםבסידורמתמיד כשימצא מקבלנאות‪.‬‬

‫א‪ .‬והספקות שיתעוררו מהנחת‪-‬יימאיו‪1‬‬
‫ואחר שהתבאר‬

‫הגה מה שאומר‪.‬‬

‫השלם אשר יתחדשו באמצעותו‪ ,‬או הגרמים השמיימים או מניעיהם‪.‬‬
‫‪ 7.2‬והנה יתבאר בקלות‪,‬שאין אחד מהםהפועל‪ .‬וזה‪ ,‬שהאדם הדבר מבואר‬
‫בו שהואאינו הפועל‪ .‬וזה‪ ,‬שאםהיה אפשר‪,‬היה זה מצד שלמותו ודבקותו‬
‫בהשם יתברך‪ .‬והנה לא ימנע זה‪ ,‬אבל אין ספק בו שיש לו מבוא בהם‪.‬‬
‫אבל שיהנה הוא הפועל‪ ,‬כבר דימו כת מבני אדם שמצד שלמות שכלו‬
‫והתבודדותו מביל כחות הנפש‪ ,‬אפשר זהבו‪ .‬והנה טעו‪ .‬וזה‪ ,‬שהפועל אשר‬

‫שיטת ר"ח קרשקש גחידוש‬

‫‪43‬‬

‫שמהנחתנו חיוב המציאות יתחייב יכולת הווית יש‬

‫‪ 7‬לעיל ב ‪ ;3.2‬ד‪.3.2‬‬
‫סו גירסת הדפוסים‪:‬לא‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫ז‬

‫י' אנדב‬

‫"‬

‫‪11‬‬

‫‪8‬‬

‫‪11‬‬

‫הוספתהמהריר‪.‬‬

‫‪:‬לא‪.‬לאדם)‪.‬‬

‫דם‬

‫גירסת הדפוסים‪.‬‬
‫‪12‬‬

‫‪ 9‬גירסת הדפוסים‪.‬‬
‫לעילג‪ ;7.2‬להלן ה‪.9‬‬

‫ח התבודדותויהיההוא הצורה לחומר הנמצאות‪,‬‬
‫והחומר מציית לצורה‪ .‬אבל זה אפשרי רק אם תהיה לו ידיעה שלמה בחוק‬
‫המציאות‪ ,‬וזהאינו‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫פרק חמישי סעיפים‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪9-8‬‬

‫‪ 8.1‬וזה‪ ,‬שהם אמרו תחילה‪ 1",‬שאנחנו נראה בכל מתהווה‪ ,‬שיתהוו הצורות‬
‫לא הגשמות‪.‬‬
‫‪ 8.2‬שניתזי שהצורה תתן הדומה לה‪ ,‬אבלאיך תתן הגשמות?‬
‫‪ 8.3‬שלישית‪",‬י שמהנחתינו יש מאין‪ ,‬יתחייב שיהיה הריקותי נמצא‪ ,‬מה‬
‫שהתבאר שהוא שקר‪ .‬ואמנם‪ ,‬חיוב זה מבואר אצלם‪ ,‬וזה שהרחקים אשר‬
‫בהם נמצא העולם קודם המצאו‪ ,‬כבר היה אפשר שימצא בו גשם‪ ,‬והנה‬
‫הוא מסכים לגדר הריקות‪ ,‬שהוא מקוםפנוי מגשם‪ ,‬שאפשרשיהיה בו גשם‪.‬‬
‫‪ 8.4‬רביעית‪8,‬י שלמה שלא היה שם טבע מיוחד קודם היות העולם‪ ,‬הנה‬
‫לא היה אפשרות מיוחד במקום ההוא‪ ,‬אשר נמצא מיתר המקומותהפנויים‪.‬‬
‫ואחר שהיה יחס הפנוי אחד בכל המקומות אל הפועל‪ ,‬הנה תתחייב השאלה‬
‫"איך נמצא במקום ההוא ביהוד" ? אבל היה ראוי שימצאו בכל הפנוי‪,‬‬
‫ויהיה‪ ,‬אם כן‪ ,‬גשם בלתי‪-‬בעל‪-‬תכלית נמצא‪ ,‬מה שהתבאר המנעו‪.‬‬
‫‪ 8.5‬חמישית‪,‬יי כי לא ימלט העולם קודם היוויו‪ ,‬אם שתהיה מציאותו‬
‫מחוייב‪ ,‬או נמנע או אפשרי‪ .‬ואם היה מחוייב‪ ,‬לא סר היותו; ואם היה‬
‫נמנע‪ ,‬לא יתכן היותו‪ ,‬ולזה מה שיחוייב‪ ,‬שיהיה מציאותו אפשר‪ ,‬אבל‬
‫האפשרות ממה שיצטרך אל נושא‪..‬א‬
‫אלוהן הספקותשהעירובהנחתינוישמאין‪.‬‬
‫‪ .9‬והנה ממה שקדם לנו מהדברים‪ ,‬יתבאר התרם בקלות‪1" :‬‬

‫‪ 9.1‬אמנם הראשון‪",‬י לא בא לכלל ספק שאם אנחנו לא נראה בהוויה‬
‫החלקית שיתהווה הגשמות‪ ,‬הנה לאימנע בעבור זהבהוויה הכוללתשיתהווה‬
‫הגשמות‪ .‬וזה מבואר בנפשו‪ ,‬וכל שכן עם מה שהתבאר‪ ,‬שאין המלט מאצילות‬
‫דבר גשמי מלא‪-‬דבר ממנו גם כן‪ ,‬אף למאמיני הקדמות‪.‬‬
‫‪ 9.2‬והשני‪ 2",‬שיסודו ש"אין ראוישיתן הגשמות‪ ,‬אחרשאינו דומה לצורה"‪,‬‬
‫אין התרו ממה שיקשה‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫ק‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ל‬
‫ראשונה‪ ,‬שאם היה ההתהוות בחיוב בלתי רצוני‪ ,‬היה מקום‬
‫אבל‬
‫אחרשההוויהרצונית‪,‬אין מקוםלספק‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכבר קדם שההוויה היתה‪ ,‬על צד ההטבה והחנינה‪ ,‬ולזה כבר תתן‬
‫הדומה לה‪,‬כי תכליתההוויה כבר התבאר שהוא טוב‪ ,‬גם ה'יתן הטוב‪.‬‬
‫‪ 9.3‬ואומנם השלישי‪ 21,‬המחייב שיהיה הריקות נמצא‪ ,‬התרו גם כן ממה‬
‫שיקל‪ .‬וזה‪ ,‬שיש לאומר שיאמר‪ ,‬שקודם העולם לא היו הרחקים נמצאים‪,‬‬
‫ושהשם יתברך המציאם כשהמציא הגשםמאין‪ .‬ועוד כשנודהחיוב הריקות‪,‬‬
‫ר ‪22‬‬
‫לא יקרה ממנו מזה בטול‪ ,‬בשכבר התבאר במאמר הראשון מזה הספ‬
‫חיובמציאותהריקותהפךמהשדמו‪.‬‬

‫שיטת ר"ח קרשקש בחידוש‬

‫‪45‬‬

‫‪ 9.4‬ואומנם הרביעי‪ 23,‬הנה היות‪ 24‬מקומותהפנוי עליחס אחד‪ ,‬לאיחייב‬
‫המצאות גשם בלתי בעל תכלית‪ .‬אם היה שמציאותו בעצמו נמנע‪ .‬אבל‬
‫השם יתברך שהמציא השיעור המיוחד המוגבל הנאות לשלמות העולם כפי‬
‫מה שהואבו‪.‬‬
‫ואומנם השאלה‪" ,‬למה בראו בזה המקום הפנוי‪ ,‬ולא בראו בזה"‪ ,‬הנה‬
‫שהמקומות כולם על יחס אחד‪ ,‬באי זה מהמקומות שהיה ממציא‪,‬‬
‫אחרי‬
‫תשאר השאלה "למה לא המציאו במקום אחר"‪ .‬ובזה הדרך בעצמו השיב‬
‫הר"ל על השאלה "למה בראו בזה העת‪ ,‬אחר שהעיתים נולםאליו על יחס‬
‫אתד"‪ 2".‬אלא שהתשובה הזאת מספקת בהתר הספק הזה‪ ,‬ואינה מספקת‬
‫להתר הספק ההוא‪ .‬וזה‪ ,‬שהיות כל העתים לו על יחס אחד‪,‬יחייב שיהיה‬
‫הרצון קדום בכל העיתים; והיות כל המקודרת על יחס אחד‪ ,‬לאיחייב‬
‫שימלא כל המקומות‪ ,‬אם להמנעות גשם בלתי בעל תכלית‪ ,‬ואם לשלמות‬
‫העולם שהואראוישיהיהלושיעורמוגבל‪.‬‬
‫מישי ‪ 26‬הוא הלציי‪.‬ינ וזה שבהנחתינו יש מאין‪ ,‬לא היה‬
‫‪ 9.5‬ואומנם הח‬
‫לו נושא יקבל החלוקהממחוייב ונמנע ואפשר מצד המתפעל‪ ,‬אבל האפשרות‬
‫היהבבחינתהפועללבד‪.‬וזהמבוארבנפשו‪.‬‬
‫‪ 9.6‬כבר התבאר אם כן‪ ,‬שאין בהנחתינו זאת ‪ -‬רצוני לומר החידוש‬
‫במוחלט אחר העדר שום מבוכה‪ .‬אבל התבאר‪ ,‬שאףכשנניחחיובמציאות‬
‫‬‫יתחייב חדוש תמידי לא מדבר‪ ,‬ויתחייב יכולת השם‬
‫העולם ממנו יתברך‪,‬‬
‫תמיד על הנפלאות על צד ההטבה והחנינה‪ ,‬להיותו מתמיד בה כשלא ימנע‬
‫מצד המקבל‪.‬כיהענין בזה במדרגת השכל הפועל אצלם‪ ,‬שהוא בפועלתמיד‬
‫בכל עת שימצא מקבל מוכן‪ .‬ולוה כבריצוייר מציאות התורה והנפלאות‬
‫שבאו בה‪ ,‬אף אם נאמין חיוב מציאות העולם ממנו יתברך על צד ההטבה‪.‬‬
‫אלא שהאמת הגמור כפי מה שבא בקבלה‪ ,‬והוא שהשם יתברך חדשו‬
‫בעת ידוע‪ ,‬כאמרו "בראשית ברא" וגומר; וכל הפרשה כולה‪.‬‬
‫והמציאי‬
‫‪13‬‬
‫‪17‬‬
‫‪21‬‬
‫‪25‬‬

‫‪ 14‬להלן ה‪.9.2‬‬
‫להלן ה‪.9.1‬‬
‫‪ 18‬לעיל ה‪.8‬‬
‫להלן ה‪.9.5‬‬
‫‪ 22‬מאמר א אא‪.‬‬
‫לעיל ה‪.8.3‬‬
‫מלחמותו איח ‪;377‬לעילג‪.9.9‬‬

‫‪ 15‬להלן ה‪.9.3‬‬
‫‪ 19‬לעיל ה‪.8.1‬‬
‫‪ 23‬לעיל ה‪.8.4‬‬
‫‪ 26‬לעיל ה‪.8.5‬‬

‫‪16‬‬
‫‪20‬‬

‫להלן ה‪.9.4‬‬
‫לעיל ה‪.8.2‬‬

‫‪ 24‬כ"יוינה‪.‬‬

‫ט ראה פרק ב הערהד‪.‬‬
‫י ריקות‪ :‬מקום ריק מכל חומר‪ ,‬שלדעת אריסטו הוא בלתיאפשרי‪.‬‬
‫יא נוורא‪ :‬עצם או חומר שהואבסיס למקרהאולאיכויות‪.‬‬
‫‪ :‬היקש שאחת מהקדמותיו "מקובלות"‪ ,‬ולא "מוכחות"‪.‬‬
‫יב היקשחיצי‬

‫‪46‬‬

‫פרק חמישי סעיפים סו‪~-‬ו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪ .10‬אלא שכבר תעציר שהאלה‪ ,‬למה המציאו כעת ידוע‪27,‬‬

‫ב‪,‬ן‪1,‬ונ'‪:,:‬ע‪41111'1‬‬

‫יוכביגע‪:‬ךעם‬

‫בעת ידוע‪ ,‬אם בהתהוות האישים והפסדם‪ ,‬ואם להיות כל אחד מהם הולד‬
‫מהאחר מדרגת השלמות‪ 29.‬ואפשר שזה שאנחנו בו ישאר נצחי‪ ,‬ואפשר‬
‫שיפסד ויבוא אחריו עולם אחר‪ ,‬הולך מזה מהלך השלמות כמדרגת החי‬
‫מהצומח‪.‬כי בזה דלתי החקירה נעולות‪ ,‬והדברים עתיקים למקבלי האמת‪.‬‬
‫ואם היה מהחכמים שהרחיקו מאוד היפסד העולם מצד העיון‪ ,‬הנה יתבאר‬
‫בקלות שאין בכל מה שאמרו שיחייב מה שחייבו‪ ,‬כמו שיבוא במאמר‬
‫הרביעי בגזרת הצור‪30.‬‬
‫והנה בדרך הזה הותרו הספקות אשר מפאת הפועל גםכן‪.‬‬

‫שיטת ר"ח קרשקש בחידוש‬

‫‪47‬‬

‫‪ 11.2‬והתבאר גםכןחיוביכולת השם להמציא גשם לא‪-‬מדבר‬

‫‪-‬‬

‫הפך מה‬

‫י‬
‫נ‬
‫ה‬
‫;‬
‫"‪-‬‬

‫‪1‬מו=‪=:‬‬

‫‪(—-,4,-‬‬

‫‪:1‬מהג‪—‬‬
‫ובכאן נשלם מהשייעדנו בפרקהוה‪.‬‬
‫והתהילה לאללבדו‪.‬‬
‫ימרומםעלכל ברכהותהלה‪.‬‬
‫אמן‪.‬אמן‪.‬‬

‫‪ .11‬והכלל העולה מהדברים‪ ,‬שנתאמת מצרהעיוןחידדת לא‪-‬מדבר מוחלט‪:‬‬

‫וזה נתפרסם לאברהם מבית דינו של שם ועבר‪ ,‬אמר "ברוך אברם לאל‬
‫עליון קונה שמים וארץ"‪.‬י‪ 3‬ואמר נעים זמירות "השמים מספרים כבוד אל‬
‫ומעשהידיו מגיד הרקיע"‪ 82.‬וזה שהרקיע מורה במה שאין ספק בו‪ ,‬היותו‬
‫מעשהידיו‪ .‬וזה מה שתקנו במטבע הברכות "מהדש בכליום תמיר מעשה‬
‫בראשית"‪ ,‬לפי שחידוש המציאות בכללו לא מדבר‪ ,‬הואתמידי‪.‬‬
‫‪ 11.1‬והנה להעיר על החידוש הזה‪ ,‬הכולל הצורה והחומר‪ ,‬יראה שתקנו‬
‫במטבע הברכה"יוצר אור ובורא חושך"‪ ,‬שהוא ‪ -‬ואםהיה שנתקנה פשוטה‬
‫על המאורות ‪ -‬הנה אינו רחוק שיורה על עיקר הבריאה‪ .‬ולפי שהצורה‬
‫נותנת המהות הרמוז אליו‪ ,‬והחומר מצד עצמו לא יעמודואין לו קיום רמוז‬

‫=ענב ‪'"-",‬י"‪%‬ן‬
‫מחוייב מצדהעיון‪.‬‬

‫‪:‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫ו‪12=:‬ןי‪.':'=.‬‬
‫‪34‬‬

‫דרשותהר"ן(ירושליםתשי"ז) הדרושהראשון‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫'‬

‫ן'"‬

‫כוזרי אסג‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מפתח המושגים והמונחים שהתבארו בהערות‬
‫איכויוה ראשונות‬

‫איש‬
‫בלתי מוליד‬

‫‪25‬‬

‫‪43 ,19‬‬

‫משער‬
‫מתדמה חלקים‬

‫‪35‬‬

‫‪21‬‬

‫בטל‬
‫גדר‬
‫גלגל המקיף ‪15‬‬
‫דבקות ‪35‬‬
‫‪33‬‬

‫מתי‬

‫‪33‬‬

‫דימוי‬
‫הווה‬

‫הנחה‬

‫נושא‬

‫‪21‬‬

‫נימוס‬

‫‪9‬‬

‫‪17‬‬

‫‪15‬‬
‫‪15‬‬

‫ספירי ‪15‬‬
‫עתה ‪9‬‬

‫‪35‬‬
‫‪35‬‬

‫עתות‬
‫פועל‬

‫פנוי‬

‫‪19‬‬

‫הקדמהגדולה ‪19‬‬
‫חומר ראשון ‪13‬‬
‫חיוב הנמשך ‪9‬‬
‫חיפוש ‪13‬‬

‫חילוף‬
‫יקנה‬
‫כוכביםקיימים‬
‫‪31‬‬

‫‪41‬‬

‫‪21‬‬

‫כמה מתדבק‬
‫מאמרסותר נפשו‬
‫‪19‬‬

‫‪15‬‬

‫‪33‬‬

‫‪17‬‬

‫‪13‬‬

‫‪23‬‬

‫פשוטים‬

‫ציור‬

‫‪21‬‬

‫‪13‬‬

‫נערך על הדרוש‬
‫נפרד ‪15‬‬

‫‪37‬‬

‫הוויהחלקית‬
‫הוויהכוללת‬
‫היקש הטעאי‬
‫היקש משלים‬
‫הלצי ‪37‬‬

‫מופת הלצי ‪37‬‬
‫מצטרפים ‪23‬‬

‫‪17‬‬
‫‪13‬‬
‫‪41‬‬

‫‪15‬‬

‫צרוף‬
‫קנה‬
‫ריקות ‪45‬‬
‫שכל הפועל ‪15‬‬
‫שמור ‪21‬‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ש‬
‫א‬
‫תמונה ר‬
‫‪19‬‬
‫תנועה מדובקת ‪17‬‬
‫תנועת העתק ‪9‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)