פסקי דין
שהתבררו בבית הדין
בתוספת בירורי הלכה
בענייני
אבן העזר וחשן משפט
חלק א
מאת
הרב אוריאל לביא
אב"ד צפת וטבריה
ב
כלהזכויותשמורותלמחבר
קשת© ה'תשס"ט
עיצובועימוד:
טלפון072-2113131ד.אyosi@bsy.co.il.
הזמנותלרכישתהספרבאמצעותהכתובת
ateretdvora@gmail.com
איןלהעתיקספרזהאוקטעיםממנו
בשוםצורהובשוםאמצעי,אלקטרוניאומכני
לרבותצילוםוהקלטה,
ללאאישורבכתבמהמחבר
Printed in Israel
ג
תוכןחלקיהספר
חלקא
הסכמות ……………………………………………………………………………………………………………………ד
הקדמה …………………………………………………………………………………………………………………ח-ט
דבריזכרון ………………………………………………………………………………………………………………….י
תוכןחלקא,אבןהעזרסימניםא-עו ………………………………………………………………………..יא-יב
סימניםא–עו 1-490………………………………………………………………………………………………………
תוכןמורחבלסימניחלקא ………………………………………………………………………………………א-ט
חלקב
תוכןחלקב,אבןהעזרסימניםעז–צז,חושןמשפטסימניםא–נז ………………………………………
אבןהעזר,סימניםעז–צז 491-704 …………………………………………………………………………………..
חושןמשפט,סימניםא–נז 707-984 …………………………………………………………………………………
תוכןמורחבלסימניחלקב ………………………………………………………………………………………..א-י
מפתחות)לשניהכרכים( 1-13 …………………………………………………………………………………………
ד
הסכמותהרבניםשליט"אהובאולפיסדרקבלתן
הסכמת הגאו הרב חיי גדליה צימבליסט שליט"א ,חבר בית הדי הגדול לשעבר
ה
ו
ז
ח
י וְ ִא ֶ ָ וְ ָתגֵל י ַל ְד ֶ ָ
ב ָ
י ַמח ִ
ְ
משלי פרק כג פסוק כה
כי אביו ואמו ישמחו בו לעולם הבא ,כי
מעטרין להם עטרות עטרות כל יום מחידושיו
פירוש הגר"א על ספר משלי
הקדמה
אודה להשי"ת שזיכני להוציא לאור מפסקי דין שכתבתי במשך שנות כהונתי כדיין ואב"ד בבית הדין האזורי
צפתוטבריה)ומקצתםבבי"דבחיפה(.
הספריוצאלקראתיוםהשנהלפטירתאמיז"להכ"מ,ושמהנזכרבשםהספר" -עטרתדבורה".ויהיוחידושי
התורהשזכיתילחדש,עטרהלראשה,כפיביאורושלהגאוןלספרמשלי.אמנםאיןלנותפיסהוהבנהבעולם
הנשמות,אךקבלנומרבינוהגר"אז"לשחידושיהתורהשלהבןהםהשמחההרוחניתוהעטרהלנשמתההורה
בעולםהאמת.
ובזוהר הקדוש )במדבר קיט" – (.ישמח אביך ,דא קודשא בריך הוא ,ואמך ,דא כנסת ישראל ,ותגל יולדתך,
יולדתך דלתתא" .ויהי רצון שאזכה ודברי יתקבלו אצל רבנן ותלמידיהם ,ואמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים
ואדם.
בספרזהעלשניחלקיו,פסקידיןובירוריהלכהבנושאיםהעיקרייםשבתיהדיןעוסקיםבהם.עמלתיבעז"ה
מבהלכהעםחברייושביעלמדין,ובירורההלכהעלבוריהללאמשואפנים,
ַ
עדמקוםשידימגעת,ותוךמו"
עדשבסייעתאדשמיאזכינולפסקידיןמפורטיםומנומקיםהלכהלמעשה.אצייןאתדבריהנצי"בז"לבמשיב
דבר )ח"א סי' כד( שכתב "בשעה שמשיבים הלכה למעשה ,באים לעומק הענין יותר ממה שבא הענין בדרך
לימוד,וגםסייעתאדשמיאעדיףבשעתמעשה,וכבראמרוחז"לבמס'כתובות)דףס(:דסייעתאדשמיאמהניא
טובאלהוציאהוראהכהלכה".
בספר הובאו פסקי הדין המנומקים ככתבם וכלשונם ,למעט השינויים המתבקשים בעת עריכת פסק הדין
לתפוצה,השמטתהשמותוזיהויבעליהדין,וכןהוספתימעטקישוריםמסימןאחדלאחר.
הדבריםבמקורןנכתבוכנימוקיםהלכתייםמפורטים,לפסקדיןקצר,שניתןלבעליהדיןבנפרד.
הנושאים הנידונים ,שאלות חמורות בענייני אבן העזר ונושאים מורכבים בהלכות חושן משפט .מעצם טיבען
של נושאים אלו ,במסגרת הנימוקים ההלכתיים לפסק הדין,לא היה מקום בהרצאת עיקרי הדברים בתמצית
ובקצרה.בכלפסקדיןשהיהבוחידוש,אוחריגהמדעתאחדמהגדולים,היהמןההכרחלבססולנמקבהרחבה
אתפסקהדיןעלכלהיבטיו.
ראוילצייןבזאתאתהקדמתהרבפתחיתשובה,לספרועלאבןהעזר–"לאנהגתיעצמיבמחברתהזאתלקצר
כל כך בלשון ,כדרך שעשיתי בחיבורי הראשון .וטעמי ונימוקי בזה ידוע ליודעים ומבינים .שגם דרך הגדולים
בעליתשובותהראשוניםוהאחרונים,בעתשהשיבוהלכהבדיניםהנוגעיםלחלקיורהדעה,להורותהלכהאו
להביןשמועה,לאהתהלכוברחבה,רקבקיצורהשיבותשובה…אבלבהגיעתורפסקהלכהבדיניםהשייכים
לחלקאבןהעזרהאריכולמעניתם,בכמהטעמיםוכמהצדדיםשעליהםתמכויסודותם.כילחומרהענייניםלא
רצולסמוךעלדעתםוסברתם.ולאהספיקועצמםלחתוךהדיןעלפיטעםאחד,רקבהצטרףכלהצדדיםיחד,
ולזאתגםאנוכיבהעתקתדבריהםהוכרחתילהעתיקכלצדדיהם…באהעניןברובדברים,גזירהשמאיטה
מנתיבהישר,ובמקוםשאמרולהאריך,אינורשאילקצר".
זכינו שבמדינת ישראל ניתנו לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בענייני נישואין וגירושין ,ביחס לכלל תושבי
המדינה היהודים ,שומרי מצוות ושאינם שומרים תרי"ג מצוות .זכות זו היא חובה ,ומוטלת עלינו אחריות
כבידה,לנהלמערכתמשפטראויהעםסדרידיןמתוקנים.מלאכתהשיפוטתושלםכראויבאמצעותפסקידין
מפורטיםומנומקים.
ט
אנו מחויבים ללכת בדרך המלך הכבושה לנו במסורת הפסיקה מדור לדור .איננו רשאים לחייב את הציבור
הרחבבחומרותשאינןמחוייבותעפ"י הדין,ובפרטכשהדבר נוגעבשאלותקשותוחמורותשלעיגון,מסורבות
ומסורביגט.מאידך,איןמקוםלהיגררלפסיקותשאיןלהםיסודראויבהלכה.בירורוליבוןדיןאמתלאמיתו,
המרבהשכינהבישראל)סנהדריןז(.יתקבללאחרמו"מבהלכה,בדיבוקחבריםועיוןמעמיקבכלסוגיאלגופה.
אודה בזאת לדיינים עמם ישבתי על מדין שנים ארוכות ,אב בית הדין הגאון הרב אברהם דוב אויערבך
שליט"א,והרה"גהרבחייםבזקשליט"אוהרה"גהרביועזראריאלשליט"א.
תפילתי היא ,שספר זה יתרום תרומה צנועה לבירור וליבון הנושאים העומדים על סדר היום של בתי הדין.
"ויהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ,ושלא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ולא על
המותראסורולאעלהאסורמותר,ולאיכשלוחביריבדברהלכהואשמחבהן")טוראו"חסי'קי(.
תודתיוברכתישלוחהלאבימוריר'פנחסלביאהי"ו,אוהבתורהומוקיררבנן,שגידלנילתורהומעשיםטובים,
ולחותני הרב מאיר שלזינגר הי"ו ,איש רב פעלים לתורה ולתעודה ,שזכיתי להימנות על תלמידיו בישיבת
שעלבים ,המלווה אותי בעצה ותושייה כשלושים וחמש שנה ,ויהי רצון שיתקיים בהם הפסוק "עוד ינובון
בשיבהדשניםורענניםיהיו".
תודהוברכהלר'יוסיבןשחרהי"ו,מהעירהעתיקהשלירושלים-הוצאהלאור"שחרית",עלעבודתוהמסורה
והמיוחדת בעריכת הספר החל מהשלב הראשון ועד להשלמת התוצר המוגמר ,בכבוד והדר כראוי לספר זה.
וכןהוקרהלבניהיקר,הרבידידיההי"ו,שסייעבידיבהגהתהספר.
וברכהוהוקרהמיוחדתלאשתי,נוותביתי,חגית,שתמכהוסייעהבידילאורךכלהדרך,ובזכותהזכיתילישב
באהלהשלתורהבנחתוללאטרדות,שניםרבות.יהירצוןשנזכהלראותברכהונחתמכלצאצאינו.
אוריאללביא
אלולתשס"ט
י
דבריזיכרוןעלאמימורתי,דבורהלביאז"להכ"מ
נלב"עביוםי"בבאלולתשס"חבשנתהע"דלחייה
∆˙ ˙…„ȃt«Ï
»L≈‡ ‰»‡Èƒ·¿ ‰
Mƒ‡ ‰»¯…·¿„e
"לפידות ,ע"ש שאשתו עושה פתילות ,והיא מתבוננת ועושה
פתילות עבות ,כדי שיהא אור מרובה .אמר לה הקב"ה ,דבורה,
את נתכוונת להרבות אורי ,א אני ארבה אור ביהודה
ובירושלי .מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו ע הכשרי ויבוא
לחיי העול הבא? דבורה אשתו") …ילק"ש,שופטיםמ"ב(
אמנוהדליקהלנובניהמשפחה,פתילותעבותשאורןמרובה".כינרמצווהותורהאור" -הרבהאורשלתורההאירמאישיותהשל
אמא.מאזומעולםאהבהללמודתורה.יסודזה,שהיהנרלרגליה,קבלהבביתהוריה,ובמיוחדמאביה,הרבמרדכיצבישטלברג
ז"ל ,ירא ושלם ,חסיד גור ברמ"ח אבריו ,שייף עייל שייף נפיק ,גריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה ,ת"ח גדול
מתלמידיוהמובהקיםשלהגאוןרבימאירשפיראז"למלובלין.
לאחרשאמאפרשהמעבודתהכמורהבבי"ס"אושא"ברמתגן -התמידהבלימודתורה.מידישבועהשתתפהביוםלימודבמדרשה
לנשיםובמקומותלימודנוספים,כשבכלשנההיאמשתדלתלגווןאתהנושאיםהנלמדים,כדילהרחיבאתידיעותיהבעולםהתורה.
לשבת עם אמא ליד שולחן שבת היה מקור של למידה לכולנו .תמיד השתתפה בדברי התורה על פרשת השבוע והייתה מוצאת
נושאיםלדיוןמתוךהדברים.עשתהאתהתורהל"תורתחיים",אקטואליתומשמעותיתגםלנו,החייםכיום.
"את נתכוונת להרבות אורי") …ילק"ש הנ"ל( -במשך כ 30 -שנה לימדה אמא תורה את ילדי ישראל במסגרות שונות .והיו דבריה
נאמריםבשפהדבוּרהוברורה.איןזהסודשאמאהיתהמורהדגולה,שהקפידהמאדעלהיגוינכוןועבריתנאותה.שיעוריהתורה
שהכינהעבורהילדיםהצעיריםהיומלאיחיים.היאהשכילהלהחיותאתסיפוריהתורה,ועשתהכלמאמץשתלמידיהיפנימואת
ערכיהיהדות.
גם כשפרשה לגמלאות ,באו רבים וביקשו שתמשיך ללמדם בביתה ,מתוך הוקרה לדרכי ההוראה שלה וליכולותיה המיוחדות.
בנוסף,לימדהבהתנדבותעוליםחדשיםבשנותהעלייההגדולהמבריתהמועצות.מספרשניםהיאהדריכהמוריםלתנ"ך,כשהיא
עוברתמבי"סלבי"סומנסהלכווןבשיטתיותאתהמוריםכיצדלחבבאתלימודהתורהעלהילדים.
לימודהתורההיהאצלאמאאבןיסודלחייהמעשה.מצוותכיבודאבואםהיאדוגמאלכך.במשךכ17-שנים,דאגהלאביהלאחר
שהתאלמן.הטיפולהמסורשלהוהדאגהלכלמחסורובימיםטוביםובעתמחלתו,השאירורושםאדירכיצדמקיימיםמצוותכיבוד
אב.
"ותורתחסדעללשונה"-לחשובעלהשניועלצרכיו,היוחלקמהווייתהשלאמא.בגיל,60ולאחרעמל,קבלהברישיוןנהיגה,ומיד
בקשה שאנשים נוספים ייהנו מכך .אמא קיבלה על עצמה ,מידי יום חמישי ,לעבור במספר בתים ולאסוף אוכל מבושל לשבת
ולהעבירו למשפחות נזקקות ,במסגרת פעילות עמותת "עזר מציון" .הנהיגה לתת צדקה ולתמוך בכל ישיבה שבה למדו צאצאיה-
בנה ונכדיה .אמא דאגה להרבות אור ,ובמשך למעלה משלוש שנים ,מידי יום שישי ,חילקה נרות שבת במחלקת יולדות בבי"ח.
בשניםהאחרונות,כשכלכךסבלהממחלתה,דאגהלהאירפניםלאחיותולרופאיםשטיפלובה.מידיפעםנתנהלהםשי,כהוקרה
עלהטיפולהמסורבה.
"מושיבי עקרת הבית" -אמא ,עיקרו של בית היתה .תמיד היה נעים להיכנס לביתה .הכל נקי ,מסודר ,נאה ובטוב טעם .סעודות
השבתמשופעותבמעדנים.היהחשובלהמאדהאחדותהמשפחתית.יזמהאירועיםמשותפיםבהםהתכנסההמשפחהכולה,ועם
זאתנתנהלכלאחדהרגשהשהיאכולהרקשלו.
יחדעםאבימורישיבל"אזכולבנותביתמבורךשכלצאצאיהםהולכיםבדרךהתורה.
"צאווראוכמהנאהעולמי"-אמאאהבהמאדלצאתלטיילוהייתהמרבהלהשתמשבביטוי"מהרבומעשיךה'"-ההתפעלותשלה
מיפיהבריאה,היתהמתוךהוקרהלקב"העלהעולםהנפלאשברא.
אמא נפטרה בחודש הרחמים והסליחות ,בי"ב באלול ,ויצאה מן העולם בערב שבת קודש פרשת "כי תצא" ,לאחר מחלה קשה
וממושכת .בימי מחלתה למדנו ממנה שיעור גדול באמונה .כשנכנסה לניתוח האחרון ,וחששה שלא תקום ממנו ,אמרה בכניסה
לחדרהניתוחאתהפסוק"בידךאפקידרוחי",בידך,ריבונושלעולם,נתוניםחיי.
כשםשזיכתהדבורההנביאהאתבעלה,לפידות,לחייהעולםהבא,כךוודאי,אמנו,שהשאירהאורמרובה,והרבתהאור,זכתה
לטובהמובטחלצדיקים.
ת.נ.צ.ב.ה.
יא
תוכןהפסקים
סימןא:
היתרחרםדרבינוגרשםלאחרפירודממושךוגירושיןבערכאות 1 …………………………………………………………………………………………..
סימןב:
היתרנישואיןלבעלשאשתועקרה3 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןג:
עולהמרוסיהששםמשפחתו"כגן"המבקשלישאבתישראלשאביהנכרי 5 ……………………………………………………………………..
סימןד:
פס"דבשאלתכשרותלבואבקהל 11 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןה:
בירורהלכהבשאלתממזרות 20 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןו:
בירוריהלכהבשאלתממזרות29 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןז:
רישוםאדםברשימתפסוליחיתוןאוטעוניבירור 58 ………………………………………………………………………………………………………………………
סימןח:
נאמנותהאםלהתיראתבנהאובתהלבואבקהל 60 …………………………………………………………………………………………………………………….
סימןט:
פס"דלהיתרלבואבקהל 73 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןי:
בירורהלכהבדין"יכיר" 78 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןיא:
פס"דבשאלתכשרותהבןלבואבקהל94 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןיב:
פסקדיןבדינושלתינוקאסופי 96 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןיג:
תביעתהאבלעריכתבדיקתרקמותלילדיולבירוראבהות97 …………………………………………………………………………………………………….
סימןיד:
עוברתעלדתועשתהמעשהכיעורלעניןגטמזונותוכתובה 102 ……………………………………………………………………………………………..
סימןטו:
איסורהאשהלנטעןעפ"יהודאתה 108 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןטז:
היתרנישואיןלמינקתשפסקהלהניקבטרםהגירושין 112 …………………………………………………………………………………………………………….
סימןיז:
היתרנישואיןלמינקתחבירו 113 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןיח:
פסקדיןבבקשתהיתרנישואיןלמינקת 121 ………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןיט:
ספקמינקתחבירו122 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןכ:
גדריהנאמנותהנחוצהלעניןמינקתחבירו123 …………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןכא :היתרעגונהשבעלהטבעבכנרתולאנמצא 126 …………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןכב :האםניתןלהפקיעקידושיןשלסרבןגט 147 …………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןכג:
קבלתעדותלביטולקידושיןשלאבפניבעלדין,ועדיקידושיןשלאראונתינתהטבעת 157 …………………………………………
סימןכד :היחסלתביעהלביטולהקידושיןמעיקרןבטענהלפסולשהתגלהבעידיהקידושין 163 ……………………………………………………
סימןכה :קידושישיכור,קידושישחוקוקידושיןבפניקרובופסול 169 …………………………………………………………………………………………………………
סימןכו:
סידורחופהוקידושיןעלידיאדםשאינומוסמךואינומורשה 176 …………………………………………………………………………………………….
סימןכז:
כנסהבחזקתבתולהונמצאתבעולה,חיובובכתובתהובמזונותיה 177 …………………………………………………………………………………..
סימןכח :גדרימחילתאשהעלמזונותיה 179 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןכט :חיובהבעלבמזונותלמפרעעבורתקופהשקדמהלהגשתהתביעה 192 …………………………………………………………………………………
סימןל:
חובתהאבבמזונותהבןהמתנכראליוומסרבלראותו 193 …………………………………………………………………………………………………………..
סימןלא :חובתהאבלזוןאתבניוכשהואאסיר 202 …………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןלב :חובתהבעלב"מדורספציפי"לאשתו 206 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןלג:
יציאתבןקטןמארץישראללחו"ללביקוראצלאמו 218 ……………………………………………………………………………………………………………….
סימןלד :גדריחיובמזונותהאשה 222 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןלה :חיובמזונותלבעלשעזבאתאשתו 239 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןלו:
חיובהבעלבתשלוםהכתובהותוספתהכתובהבמקריםשונים 243 …………………………………………………………………………………………
סימןלז:
הגדרתטענת"מאיסעלי" 256 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןלח :בעלשחוייבבגירושיןעקבמרידהאובגידהומבקשלחזורולתקןמעשיו 261 ………………………………………………………………………
סימןלט :חלוקתהרכושבזוגשנפרדלאחרשהבעלחזרבתשובהוהאשהנשארהחילונית 264 ……………………………………………………..
סימןמ:
ניכוימעשהידיהאשהמדמימזונות"מעוכבתמחמתו" 270 ………………………………………………………………………………………………………..
סימןמא :בעלהעוזבאתאשתובטענהשהיאגרמהלפירוד,עלמיחובתההוכחה 277 ……………………………………………………………………..
סימןמב" :טובתהילד"כשיקולמכריעבקביעתהמשמורתוהסדריביקוריהילד 279 ……………………………………………………………………………
סימןמג:
אשהנשואהשזכתהבמפעלהפיס,כיצדיחולקוכספיהזכיה 284 ……………………………………………………………………………………………..
סימןמד :חלוקתרכושביןבניזוג 291 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןמה :זכותושלבעל"מורד"בפירותנכסימלוג 294 ………………………………………………………………………………………………………………………………………
יב
סימןמו:
הסתלקותאשהנשואהמירושה 298 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןמז:
גבייתכתובהבמקרהשבוהאשהמקבלתזכויותממוןהמוקנותלהעלפיהחוקאךאינןמעוגנותבהלכה 299 …………..
סימןמח :חלוקתרכושביןבניזוג-אשההנושאתונותנתבתוךהבית 302 ………………………………………………………………………………………………
סימןמט :אשהאלימהשהכתהאתבעלה-חיובהבגטוזכותהלתשלוםהכתובה308 ……………………………………………………………………….
סימןנ:
נאמנותמורדתבטענת"טמאהאנילך" 318 ………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןנא:
חיובגטבעקבותהתחמקותמבדיקתפוליגראףשהוסכםעליהבביתהדין 322 ……………………………………………………………………
סימןנב:
טענתמקחטעותבקידושין 324 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןנג:
חיובהאשהבגירושיןעקבהעלמתמידעעלמחלהנפשיתקודםלנישואין 327 …………………………………………………………………..
סימןנד:
חיובגירושיןלאשההמסרבתלהתגרשכששניבניהזוגאינםרוציםבשלוםביתוהפירודבעטיושלהבעל 328 …………..
סימןנה:
זכותהשלהאשהלעכבאתהגירושיןעדלהבטחתתשלוםהכתובה 330 ………………………………………………………………………………
סימןנו:
"הרחקותדר"ת"כנגדאשהשאינהמסכימהלהתגרש 335 ……………………………………………………………………………………………………………
סימןנז:
כפייתגירושיןבאמצעותמאסר 339 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןנח:
היתרנישואיןלבעלשאשתוחולתנפש 342 …………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןנט:
גטשניתןלאשהבעלכרחהבאמצעותביתהדין 344 ………………………………………………………………………………………………………………………
סימןס':
מעמדהסכםגירושיןבטרםסודרהגטלאחרשצדאחדחזרבומההסכם 376 ……………………………………………………………………..
סימןסא :מגוריגרושוגרושהבאותהחצר 385 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןסב" :מחוסרקציצה"לאחרכתיבתהגטוקודםלנתינתו 386 ………………………………………………………………………………………………………………….
סימןסג:
גטשחסרהבותיבת"דנן" 387 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןסד :כתיבתשםהנהרבגיטיןהנכתביםבעירצפת 388 ……………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןסה :גטלזוגספרדיאךשםהעירנכתבכפיההלכההמקובלתאצלהאשכנזים 395 ……………………………………………………………………
סימןסו:
כתיבתשםהבעלבגטכשהואנקראבשםהמשפחהבלבד,אובשםקיצורמשםהמשפחה 399 …………………………………
סימןסז:
בירורבשאלתכשרותגט 406 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןסח :בירורהלכהבדיןקיצורהשםבגט 408 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןסט :כתיבת"דמתקרי"בגט,עלשםשבתעודותוחותםבו 413 ………………………………………………………………………………………………………………
סימןע:
האםבכתיבתהשמותמרבואילתבגט,ישלכתובכחתימתהבתוספתי' 414 ……………………………………………………………………..
סימןעא :כתיבתשםגאדיאוגודילמישהתבררשהשםמלידההואגד 421 ……………………………………………………………………………………………
סימןעב :ליקוטמדבריהפוסקיםשדנובטעויותבנוסחהגט 421 ……………………………………………………………………………………………………………………..
סימןעג:
נאמנותהבעלבטענותהפוסלותאתהגט 428 ……………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןעד :דבריםהנאמריםע"יהבעלבזמןסידורהגטהעלוליםלפסולאתהגט 430 …………………………………………………………………………..
סימןעה" :הסכםקדםנישואין"שבוהמסרבלהתגרשמחוייבבתשלום 455 ……………………………………………………………………………………………..
סימןעו:
סדורגט,לאחרשהבעלחוייבבערכאותב"תשלומינזק"עקבעיכובהגירושין 479 ……………………………………………………………
תוכןהענייניםהמורחב………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………. :א-ט
חלקב
סימןעז:
סידורגטלאחרששופטאייםעלהבעלבמאסר 491 …………………………………………………………………………………………………………………………
סימןעח :פסקדיןבשאלתמסירתמודעאבגט 499 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןעט :פסקדיןבשאלתכשרותגט 511 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןפ:
"הרחקותדרבינותם"לרבותשלילתרשיוןנהיגהביחסלבעלשאשתוטוענת"מאיסעלי"וביתהדיןלא
פסקכפיהאוחיובלגרש 517 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןפא :ביאורנוסףב"הרחקותדרבינותם" 536 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןפב :ביאורנוסףב"הרחקותדרבינותם" 546 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןפג:
שלילתקצבתביטוחלאומימסרבןגט 548 …………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןפד :מעמדםשלבניזוגלאחרגירושיןשסודרועלידיאדםשאינובקיבטיבגיטין 558 ………………………………………………………………
סימןפה :מעמדושלהשליחהראשוןלאחרשמינהשליחשני 568 ……………………………………………………………………………………………………………….
סימןפו:
האםישחששבכשרותהגטכשהבעלהוטעהבהסכםהגירושין 577 ………………………………………………………………………………………..
סימןפז:
בניזוגשהתגרשווחזרולחיותיחד 618 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןפח :בניזוגשהתגרשווחזרולחיותיחד 629 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
יג
סימןפט :חיובהגירושיןכששניבניהזוגאינםרוציםזהבזה)בירורשיטתרבינוירוחם( 632 ……………………………………………………………
סימןצ:
כפייתגטלבעלשעזבאתאשתווחיעםאשהאחרת 637 ……………………………………………………………………………………………………………..
סימןצא :האםהמחוייבבגירושיןרשאילהציבתנאיםלגירושין)בירורשיטתמהרשד"ם( 647 ………………………………………………………..
סימןצב :חיובגירושיןלבעלאלים 662 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןצג:
בעלהכלואבביתהסוהר-חיובובגירושין 672 …………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןצד :כפייתהגירושיןעלהבעלעפ"ידעתרובהפוסקים 687 …………………………………………………………………………………………………………………..
סימןצה :נעלחליצהשחלקההעליוןפתוחברובו 689 ………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןצו:
חזרהמהתחייבותלטובתהבעלהמחוייבבגירושין692 …………………………………………………………………………………………………………………..
סימןצז:
אשהשהתגרשהמבעלהבערכאותבלבדונישאהלגויומבקשתלחזורלבעלה 696 ………………………………………………………….
חושןמשפט
סימןא:
מעמדושלביתדיןקבועבעיר 707 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןב:
הכרעתהדיןעפ"יהרובבבוררות 709 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןג:
דחייתטענותהנתבעהמבקששלאלחתוםעלשטרבוררותושלאלהופיעלדיון 712 ………………………………………………………
סימןד:
האםראוישביתהדיןינדהאתהמסרבלהופיעבפניו 722 …………………………………………………………………………………………………………….
סימןה:
מקוםהדיוןבדיןתורהשביןבעללאשה 723 ……………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןו:
נימוקיםלפסקהדיןבשאלתמקוםהדיון 726 ……………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןז:
האםמקוםהדיוןביןחסידיחב"דבביתדיןשבעיראובביתדיןשלחסידיחב"ד 729 ………………………………………………………
סימןח:
מקוםהדיוןכשהבעלתושבחו"ל733 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןט:
מקוםהדיון,והאםישמקוםלשיקולהמתחשבבחששלסתימתטענות737 ………………………………………………………………………….
סימןי:
חיובהנתבעבהוצאותגבייתהחובבלשכהלהוצאהלפועל 741 ………………………………………………………………………………………………..
סימןיא:
האםהמיעוטחייבלבטלדעתולדעתהרובכשביה"דדןבנושאיםשאינםצריכיםלהיותנידוניםבביתדין 743 …………..
סימןיב:
נתבעשסרבלדיןתורהולאחרשנתבעבערכאותמבקשדיוןבדיןתורה 745 ……………………………………………………………………….
סימןיג:
פסקדיןבתביעתועדאגודהשיתופיתכנגדחבריםבאגודה 748 ………………………………………………………………………………………………..
סימןיד:
דייןהקרובלבעלדין 752 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןטו:
שטרמעשהביתדין 754 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןטז:
הודאתבעלדיןוקניןאודיתא 766 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןיז:
פרשנותהסכםשקיימותשתידרכיםלפרשו777 ………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןיח:
חותמתביתהדיןעלמסמךכראיהמוחלטתלאמינותהמסמך 779 …………………………………………………………………………………………..
סימןיט:
הצמדתפירעוןהלואהוכתובה 782 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןכ:
פרעהלואהולאחרזמןנמצאוחלקמהשטרותמזוייפים 789 ………………………………………………………………………………………………………..
סימןכא :התובעטועןשהכסףניתןכהלוואה,ולטענתהנתבעניתןכמתנה792 ……………………………………………………………………………………..
סימןכב :טענהלמחילתהתחייבותשהיאבתוקףשלפסקדין 796 ……………………………………………………………………………………………………………….
סימןכג:
מכירתצ'קיםוגבייתםבהוצאהלפועל 801 …………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןכד :חזרהמהסכםשנעשהבביתדין,ומעמדושל"יפויכחבלתיחוזר" 808 …………………………………………………………………………………..
סימןכה :פסקדיןבנזקישכנים 816 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןכו:
פסקדיןבתביעתנזיקין 828 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןכז:
הרחבתהדירהמעל"מרפסתסוכה"המונעתבנייתהסוכה 838 …………………………………………………………………………………………………
סימןכח :פסקדיןבנזקישכנים 843 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןכט :זכותושלדיירבביתמשותףלבצעשיפוץבבניין 849 ……………………………………………………………………………………………………………………….
סימןל:
בעלדירהבבנייןמשותף,הנהנהמהרחבתדירהשלשכנו 850 …………………………………………………………………………………………………..
סימןלא :דרכיהפעלתסמכותהציבורכנגדתושבהקהילה 852 …………………………………………………………………………………………………………………….
סימןלב :שניבניזוגלאחרגירושין,וכלאחדמהםתובעלרכושאתהביתהמשותף 853 ………………………………………………………………….
סימןלג:
תשלוםדמישימושבנכסלשותףשנמנעממנוהשימוש861 …………………………………………………………………………………………………………
סימןלד :טענתשוכרלמנועהחלפתובשוכראחרמפניזכותוכ"ברמצרא" 870 ……………………………………………………………………………………
סימןלה :פסקדיןבתביעההדדיתשלשותפים 872 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןלו:
דיןתורהשביןועדמושבמקומילתושבהחברבמושב 878 …………………………………………………………………………………………………………..
יד
סימןלז:
בנייהבביתמשותףללאאישורשארהשותפים 885 ………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןלח :עסקתתיווךבלאהסכםתיווךכחוק 887 ………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןלט :ביטולעסקהעקבאיעמידהבלוחהזמניםשסוכםמראש 891 ……………………………………………………………………………………………………..
סימןמ:
התחייבותלפיצוימופרזעקבהפרתהסכם 894 …………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןמא :טענתהקונהעלפגםבסחורהותביעהלהשבתצ'קשנגבהשלאכדין 904 …………………………………………………………………………….
סימןמב :תביעהלביטולעסקהלמכירתדירהבטענהששטחהדירהקטןמכפישהוסכם 907 ………………………………………………………….
סימןמג:
תביעהלהחזרתשלומישכרלימוד914 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןמד :תביעתמורהכנגדהנהלתביתהספר 918 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןמה :תביעתעובדלתשלוםשכרעבודה 923 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןמו:
תביעותעובדכנגדבעלהבית 933 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןמז:
סכסוךשביןמורהלמנהל 943 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןמח :הסכםביןמוסדחינוכילעובדיושאינםזכאיםלפיצוייפיטורין 945 ……………………………………………………………………………………………
סימןמט :חלוקתמשקביןבניזוגכשאחדמהםבמעמדשל"בןממשיך" 947 …………………………………………………………………………………………..
סימןנ:
שוכרשצבעאתהדירהשלאבידיעתהמשכיר 953 …………………………………………………………………………………………………………………………..
סימןנא:
תביעתבעלביתכנגדשכןשבנהשלאכדין 956 …………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןנב:
תשלומינזקעקבהתנגשותביןשתימכוניות 957 ………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןנג:
האםהדרבביתחבירובלארשותחייבלשלםדמישכירות 965 …………………………………………………………………………………………………
סימןנד:
עלמיחובתההוכחהכשהנתבעמכחישגרימתנזק 970 …………………………………………………………………………………………………………………
סימןנה:
"זכויותיוצרים"לאדםשצולםבקלטתוידאו 973 ……………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןנו:
דיןתורהבשאלתבעלותעלביתהכנסת 974 ………………………………………………………………………………………………………………………………………
סימןנז:
פס"דבשאלתמעמדביתהעלמין 983 ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
תוכןמורחבשלהפסקים……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..א-ט
מפתחות)לשניחלקיהספר( 1-13 …………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
סימןא1
סימ א
היתרחרםדרבינוגרשםלאחרפירודממושךוגירושיןבערכאות
המקרההנידון
כאמור,בפניביתהדין הוצגוהמסמכיםהמוכיחיםשאכן
בפניביתהדיןבקשתהבעללהיתרנישואין.
הצדדיםהתגרשובערכאות.עייןבאוצרהפוסקיםסי'א'ס"ק
האשהילידתאנגליה,התגיירהבביתהדיןהאזוריבשנת
סג אות ט' שהביא כמה פוסקים שכתבו לסמוך על מסמכי-
תש"ן,ולאחרשנהנישאובחו"קכדמו"י,מנישואיןאלונולדו
ערכאות ,לעניין חרם דר"ג ,וכן העלה בספר עטרת שלמה
שניילדים.
)להגרש"שקרליץז"ל(ח"בסי'ב'.
לאחר הנישואין בני הזוג התגוררו בארץ שלש שנים,
ולבקשתהאשהעברולהתגוררבאופןזמניבאנגליה.כעבור
גירושיןאזרחייםכעילהלהיתרחרםדר"ג
שנתיים לאחר שהאשה סירבה לשוב לארץ ,הבעל חזר
הנושא העיקרי שעלינו לברר הוא ,מה המשמעות שיש
לארץ בלעדיה .ולמעשה מאז חורף תשנ"ו ,דהיינו שתים
לתתלגירושיןבערכאות .בשאלהזו,הגאוןהרא"יה קוקז"ל
עשרה שנים ,בני הזוג בנפרד ,הבעל מתגורר כאן בארץ
בתשובתעזרתכהןסי'ד'כתבכדלהלן" -מצורףמהשכבר
והאשהבאנגליה.
נתגרשה ע"י ערכאות .והנה לא מיבעיא אם נתגרשה ע"י
לאחר הפירוד ,האשה פנתה לערכאות ופתחה בהליכי
ערכאותברצונה,י"לדלגביביטולהחרםדגטבע"כדמילמי
גירושין בבית המשפט האזרחי באנגליה ,ולבקשת האשה,
שנתגרשה כדין ברצונה ונזדמן פסול בגט ,דקיי"ל בסי' קי"ט
הצדדיםקבלופסקדיןלגירושין.בסיוםההליךובהסכמתבני
בהגה ,דיכול אח"כ לגרשה בע"כ ,וי"ל דה"ה כשנתגרשה
הזוג,ניתןפסקדיןסופיומוחלטלגירושין.וכןניתןפסקדין
בערכאות ,שעכ"פ גילתה דעתה שחפצה בגירושין .וגם אם
למשמורתהילדיםאצלהאם.
נתגרשה בע"כ בערכאות ,י"ל דמ"מ כיון דהיא עבריינית,
עותק מפסקי הדין הוצגו בפני בית הדין ,ומהם עולה
כאמורלעיל.
והמכשולמוכןלהלהנשאבערכאותבלאאימתמלכות ,י"ל
דבכה"גלאגזרר"ג",עכ"ל.
לאחרונה ,הבעל ביקש להסדיר ביניהם ג"פ כדמו"י .בית
וכן הראשל"צ הגאון רבי בצמ"ח עוזיאל ז"ל בספר
הדיןהורהלאשהליצורקשרעםביתהדיןבלונדוןעלמנת
משפטיעוזיאלחלקאה"עסי'ז')הובאבאוצרהפוסקיםסי'
לדוןבתביעתהבעללגירושיןכדמו"יולהסדיראתהגט,אך
א'ס"קעגאותכו(קבעשישמקוםלהתירחרםדר"גלאחר
האשההתעלמהמהוראהזו.
גירושיןאזרחיים,וכתבכדלהלן-
לאחרמכןניתנההחלטההמורהלאשהלשתףפעולהבכל
"רמ"א ז"ל פסק ,אשה שנתגרשה מדעתה ונמצא פסול
הנדרשלהסדרתהגט,והובהרלאשהשבהעדרתגובהכנדרש,
בגטיכוללגרשהאח"כבע"כ)אה"עסי'קי"ט(.והפר"ח)שם(
הבעל יקבל היתר נישואין .החלטה זו נשלחה לאשה בדואר
כתב דאפשר באף אם נמצא פסול דאורייתא סובר רמ"א
רשום,אךהאשהלאהתייחסהלהחלטהזו.לדבריהבעל,היא
שהדין כן .ומרן השד"ח כתב משם הצמח צדק דאף דכתב
הודיעהלועלסירובהלשתףפעולהבהסדרתהגירושין.
הפר"חבדרךאפשר,מסתבראלומרדעלכיוצאבזהלאתקן
במקרה זה ,כאמור לא התקיים דיון בין הצדדים ,ולא
הגאון,כמושכתבוהפוסקיםבכמהנדוניםבחרםזה ,וכמ"ש
ניתן לקבוע מה עמדת האשה ,אך מאחר שהאשה מסרבת
בספר עמודי אש דכן ראוי להורות )שד"ח מערכת גירושין
להתייצבבביתהדיןבמקומה,אולהודיעלביתהדיןכאןמה
סי' ב' סעיף ו'( .והא גט שהוא פסול מדאוריתא אינו אלא
עמדתה ,מוטל עלינו לפסוק על פי הנתונים הברורים שאין
חספא בעלמא וכמאן דליתא דמיא ,ובכ"ז כתב רמ"א דיכול
בהםספק.דהיינושהצדדיםהתגרשובהליךאזרחיבאנגליה
לגרשה בע"כ משום דבכגון זה לא תקן רגמ"ה .והכי
וקבלו פסק דין סופי לגירושין ,ושהליך זה נעשה ביוזמת
מסתבראדביןאםנאמרשחרםרגמ"הנעשהלטובתהמשום
האשה .כמו כן ידוע שבני הזוג מתגוררים בנפרד שתים
קטטה או משום תקון העולם ,בכגון זה שהיא עצמה רצתה
עשרהשנים,הבעלגרכאןבארץוהאשהבאנגליה.
מדעתהוקבלהגטה,הרימעשיהמוכיחיןשאינהרוצהלשוב
וישלבררהאםבנסיבותאלוישמקוםלהתירלבעלחרם
דר"גולהתירלולשאתאשהשניה.
עוד לבעלה ,ואין כאן עוד חשש קטטה ולא תיקון העולם.
ומסתברא שהוא הדין לישא אשה אחרת עליה דשתי
הנושא העיקרי שעלינו לברר הוא האם יש להתיר חרם
התקנותאחתהן…מדבריתשובתמהר"םמינץשאםידעה
דר"גבנסיבותשבניהזוגהתגרשובערכאותונפרדווכלאחד
האשה בפסולו של גט אינו יכול לגרשה בע"כ )סי' קי"ט
מהם הלך לדרכו ,ולמרות זאת האשה אינה נענית להזמנה
ובשד"ח שם סעיף ז'( ,מכל מקום מסתברא שלא נאמר זה
לקבלגט.
אלאכשהאשהעומדתלפנינוואומרתשרוצהלשובלבעלה.
2אבןהעזר
עטרתדבורה
אבל כשהיא מורדת בו ,אלא שרוצה לעגן את בעלה ,אין
שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת
שומעיןלהאחרישגלתהדעתהוהושיטהידהוקבלהגיטה.
אלאלרצונה,משמעשאףבכה"גאינויכוללגרשבע"ככמו
ומעתה נלמוד לנידון דידן שהאשה לא חשה לדין תורה
שהאישאינומוציאאלאלרצונו.
והלכהבערכאות,ומשהשיגהחפצהזהנפרדהממנווהלכה
אבלישלדוןבזהמדיןמורדת ,שנוהגיןלהתיראותוע"י
לה ואינה מבקשת גט פיטורין כדת משה וישראל ,משום
מאה רבנים .ואם ניסת לאחר ,שהיא כבר סוטה ,יש לזכות
שלדעתהאינהזקוקהלו.
להגטולהתירו,אףבלאמאהרבנים,לישאאשהאחרת.אך
לכןנראהלע"דשמצוהעלינולהתירומעיגון,ולהתירלו
במקום שא"א להשיג מאה רבנים ,הסומך באשה שמחזקת
לישא אשה אחרת ,כפי שנבאר להלן .אולם גם זאת חובה
עצמה למגורשת מצד הערכאות ואינה רוצה לחזור לבעלה
עלינולדאוגלתקנתהשלאשהזו,שמאתשובבאחדהימים
ולא לקבל גט ,להתיר לגרשה בע"כ אין למחות בידו ,משום
ותרצהלקבלגיטהמבעלהכדילהתירלעצמהלעלמאמדין
דאוליישגםלהחשיבהכעוברתעלדת".
תורה ,ושמא יש לה טענות כסף בכתובתה ,לזאת נטיל על
והגאון הרב אברהם אטלס ז"ל אב"ד חיפה ,בפס"ד
בעלה זה שישליש גט פיטורין כדת משה וישראל בידי בי"ד
שהודפס בספר שמע שלמה חלק ה' אה"ע סי' א' ,כתב
ויתחייב בהצהרה כתובה וחתומה מידו שהוא מקבל עליו
בלשון זו – "בנידון דידן שהצדדים התגרשו אזרחית האשה
סמכות בית דין של הרבנות בארץ ישראל ומתחייב לשלם
יצאה ברשות הבעל ועזבה בהסכמתו דבר זה מוכיח כי
לאשתו הנ"ל כל מה שיחייבוהו בית דין לזכותה ושיכתוב
שניהםלארוציםזא"ז,לאהבעלאתהאשהולאהאשהאת
לה גט פיטורין כדת משה וישראל בכל זמן שיחייבו אותו
הבעל ושניהם בגדר "מורדים זה בזה" .א"כ אין כל תקוה
ביתדיןשלישראלבכך.בקיוםתנאיםאלה,נראהלילהתיר
שהבעל יחזור אל האשה ולא שהאשה תחזור אליו ,בכה"ג
לונישואיועםאשהאחרת,והיודבריאלהלאלהלכהולא
ישלומרכיישעלהאשהדיןמורדת,ולכןישמקוםלהתיר
למעשה עדשיסכימו עמי מגדולי הוראה שבארץוע"י מאה
לבעל איסור חדר"ג שלא לישא שתי נשים מדין מורדת
רבנים",עכ"למשפטיעוזיאל.
ולהעתרלבקשתובמתןהיתרנישואין".
וכן במשפטי עוזיאל שם סי' א' וסי' ג' ,ובאותו נידון,
ובסיוםפסקהדין,פסקלהתירחרםדר"ג,ובלבדשהבעל
הגאוןרבישאולמשהזילברמןז"להסכיםעםהג"ר בצמ"ח
ישליש גט לאשתו ויפקיד שטר חוב בביה"ד ,לתשלום
עוזיאל ז"ל .ובספרו תשובות רבי שאול משה סי' פג) ,הובא
הכתובה.
במשפטיעוזיאלשםסי'ד'(כתבבאותונידוןבלשוןזו-
ושם בספר שמע שלמה ח"ה בסי' ב' ,הסכים נשיא בית
"כבר כתבתי בתשובתי הקודמת ,שטעמו של רמ"א בדין
הדין הגדול הראשל"צ הגאון רבי שלמה משה עמאר
זה דנתגרשה בגט פסול הוא משום דכיון שנתרצית פעם
שליט"א למסקנה הנ"ל ,וכתב – "גם א"ת שלא מועילה
אחת להתגרש ,פקע מבעלה חרם דר"ג שנעשה לטובתה.
מחילתה והסכמתה להתיר לבעלה את החדר"ג ,מ"מ בזה
ולכן גם אם תחזור בה ,אין בכח חזרתה לחדש חרגמ"ה,
מהני דלענין זה חשיב כגירושין לענין החדר"ג .דעיקר
שמעיקרהלאנתקןבכגוןזה.
התקנה שלא יגרש אשתו בע"כ ולא ישא אחרת עליה,
ועדיין אני אומר שטעמו דהר"ן בדין האומרת אי אפשי
וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה להשוות האשה לאיש דמדין
כתקנתחכמיםשומעיםלהואינהיכולהלחזור,דאיןסברא
התורההבעלמגרשבע"כשלהאשה,וכןיכוללשאתכמה
שתוכל לקלקל את בעלה פעם כה ופעם כה .והוא הדין
נשים ותיקן רגמ"ה להשוותה לאיש שגם היא לא תתגרש
לעניןחרגמ"האםנתרציתלקבלגטועשתהמעשהשקבלה
אלא מרצונה ושלא יוכל בעלה לשאת אחרת עליה .אבל
גט פסול ונפרדה מאתו ,לאו כל כמינה לחזור בה ולעגן את
בזהששניהםהסכימובעצהאחתלהיפרדזמ"ז,ועשומעשה
בעלה לעולם ,כנלע"ד .ולמעשה אני מסכים עם כת"ר,
רשמי כמקובל במקומם ובהתאם לתפיסתם וידיעתם ואינם
להצריךבהיתרזהמאהרבניםכנהוג".
מעונייניםבשוםעניןאחרלאשייךבזהחדר"גכלל.
ועכ"פנלע"ד,דלאמבעיאלאותםפוסקיםהסובריםשאם
ועיין בספר אגרות משה חלק אה"ע ח"א סי' קטו שכתב
מחלה לו מהניא מחילתה ומותר לישא אחרת עליה ,דגם
לבררמהטעמושלהרמ"אסי'קי"טס"ובדיןהתגרשהבגט
כאן יש מחילה גמורה .אלא אפילו להמחמירים בזה וסברי
פסול .וכתב שאין ללמוד מדינו של הרמ"א לגירושין
דלא מהניא מחילתה כלום ,יודו בנ"ד .דהטעם דאמרו דלא
בערכאות .אך במסקנת דבריו כתב כדלהלן – "אם היא
מהנימחילתההואמשוםדחיישינןשיקניטנהויריבויתקוטט
השתדלהלהתגרשבערכאותואינהרוצהלחזורכלללבעלה
עמה עד שתמחול לו בעל כרחה שלא מטובתה וכנ"ל
וגם לא לקבל גט ,יש מקום לומר בסברא דבכה"ג לא גזר
ותתבטלבזהתקנתרגמ"ה,וכמ"שבשו"תחייםושלוםסימן
הגאון .דלא תיקן אלא כשהיא רוצה להיות אשתו ,ולא
כ"ז ,דא"כ מה הועיל רגמ"ה בתקנתו .אך באלה שהלכו
כשאינה רוצה ,כהא דהלכה ממנו בערכאות .אבל לשון
בהסכמה מלאה והתגרשו כדרך ארצם ומקומם וכ"א מהם
הרא"ש בכלל מ"ב תשובה א' הובא בח"מ סימן ע"ז סק"ג
הלך לדרכו ,לא שייך בזה אותם חששות כלל ועיקר ,ויש
שרבנו גרשום תיקן להשוות כח האשה לכח האיש ,כמו
בתוך הסכמה זו פירוד גמור ומוחלט ביניהם כמו גירושין
סימןב3
אמיתיים ממש ,והיא הלכה עפי"ז לדרכה והוא משום שבא
ויש לדון אם תקנת רגמ"ה ז"ל ,לא לגרש בניגוד לרצון
לארצה"קולאיכוללישאאשהכיאםעפ"יתוה"קואמרולו
האשה,כוללתגםמקרהכעיןזהשאינהרוצהלהתגרשלא
שצריך להתגרש כדמו"י ואמר שהוא מוכן לקיים דבריהם
מתוך כוונה שהיא מצפה לשובו או מטעם שאינה יכולה
שלהב"ד,אךהיאשאינהיודעתמכלזהמאומהוהמשיכה
להיפרדמבעלנעוריה,אלאמפנישרצונהלהחזיקבוכבבני
בדרכהאיןשייךבזהמרידהכללועיקר,אךמאידךישכאן
ערובה.מסתבראשלאעלכגוןזהתיקןרגמ"הז"ל.
היתרגמורכמושלגירושיןגמוריםשזהיותרממחילה.וע"כ
אלאשאכתיי"ל,אףאםנניחכאמורלעילדבכהאיגוונא
אם לא נוכל להשיגה ולתת לה גט ,נלע"ד דפשוט שיש
לא תיקן רגמ"ה ,מ"מ אם נבוא להתיר באופן הנ"ל יפרוץ
להתירו אחר שישליש גט עבורה .וטוב והגון שיזכו לה הגט
הדברלהתירבכלגווני,ואםלאהאלאקיימאהא,עייןמ"ש
להצילההצלהפורתא ,וכמ"שכת"רנר"ו ,ואח"כישלישוהו
במהרשד"םאה"עסי'ק"כ",עכ"לבפסקהדין.
בב"דוימנהשליחהכלכדיןוכמנהג",עכ"להתשובהבספר
שמעשלמה.
הרי שבפסק דין זה נטו להתיר חרם דר"ג כשהתברר
שקייםפירודממושךביןבניהזוג,ושאיןלאשהכלקשראו
זיקה לבעלה ,אינה ממתינה לבואו ומחזיקה בו כבן ערובה
נישואיןשהתרוקנומתוכןכעילהלהיתרחדר"ג
בלבד,ואינהמסכימהלקבלגטמטעמינקמנותוכיוצ"ב.
יש מקום להוסיף ולבסס היתר חרם דר"ג לאחר גירושי
אך למעשה באותו פסק דין לא מצאו לנכון להורות
ערכאות ,עפ"י מש"כ בפד"ר חלק ז' עמוד 111בפסק דין
להתיר חרם דר"ג בנסיבות אותו מקרה ,מאחר שהעילה
מבית הדין הרבני הגדול ,בהרכב הדיינים -הראשון לציון
העיקריתלהיתרהיההפירודהממושך,ושמאיבואולהתיר
הג"ריצחקנסיםז"ל ,יבל"אהגאוןהרביוסףשלוםאלישיב
אףבמקריםקליםמאלו.אךנראהשגםלפידרכם,בנסיבות
שליט"אוהג"רבצלאלז'ולטיז"ל ,שקבעובגדריחרםדרבינו
שבני הזוג כבר התגרשו בהליך אזרחי ,קיים גדר ברור
גרשם,שלאכסברתהאג"מהנזכרתבמהשהוציאמתשובת
להתירחרםדר"ג,ואיןלחוששיבואולהתירבמקרהשונה
הרא"ש,אלאכתבוכדלהלן–"כאשרעובריםעלהחומרשל
לחלוטין ,בעקבות פירוד גרידא בלא ההליך לגירושין
המתדיינים,מתקבלהרושםכיבמקרהדנןלאנשארלאשה
בערכאות.
שום יחס חיובי כלפי בעלה ולא קיים עוד אצלה כל קשר
נפשי אליו ,ואינה מעוניינת בבעלה בתור שכזה כלל .ואם
מסקנת הדברים -במקרה שבפנינו ,מאחר שבני הזוג
כך ,הרי ההסבר היחידי שיש לתת לסירובה של האשה
מתגורריםבנפרד 12שנה,הבעלגרבארץוהאשהבאנגליה,
להגיע לידי הסדר סופי של פירוד ,הוא לכאורה רק נקמנות
והאשה יזמה את הליך הגירושין בבית המשפט ,וכבר חלפו
גרידא,בחינתתמות נפשיעםפלשתים,ותולא.אםכייתכן
כשמונהשניםמאזשניתןבערכאותפסקדיןסופילגירושין,
שזהנובעמהצטברותשלמרירותשהיאנוקטתבלבהכלפי
ובנוסף האשה אינה נענית להזמנה שהוזמנה להסדיר ג"פ
בעלה ,אך מסיבה זו או מסיבה אחרת ,דבר זה לא משנה
כדמו"י באנגליה ,או לשתף פעולה בדיון בבית הדין כאן
עצם העובדה שהיא בבחינת לא בעינא ליה משום שהוא
בארץ ,יש מקום להתיר לבעל חרם דר"ג ולהתיר לו לשאת
שנויעליה,ובכלזאת,אינהרוצהלהיפרדממנו,אחזתיוולא
אשה שניה ,לאחר קבלת אישור בחתימת מאה רבנים,
ארפנו ,וניחא לה שהמצבהבלתי נורמאלי יימשך לעולמים,
ובלבדשישלישבביתהדיןגטוצ'קעלסךכתובתה,ויתחייב
וירעושניהםעדשיסתאבו.
להתייצבלדיוןבמידהשהאשהתתבעכתובתה.
סימ ב
היתרנישואיןלבעלשאשתועקרה
המקרההנידון
בפני בית הדין בקשת הבעל להיתר נישואין .הצדדים
בריאותישאינותקיןעקבמחלתלב,וניתןלקבועשאיןסיכוי
סבירשהיאתוכלללדתבעתיד.
נישאו בחו"ק ,לבעל אלו נישואין שניים ,אך ללא ילדים
בני הזוג מבקשים שלא להתגרש ,אלא מסכימים
מנישואיו הקודמים ,וכן בנישואין אלו לא נולדו ילדים.
ומבקשיםואףדורשיםבנחרצות ,להתירלבעללשאתאשה
לאשהשתיבנותמנישואיןקודמים.
נוספת בלא גירושי האשה הראשונה ,ובלא שיוסדר פירוד
הבעלכעתבגיל35והאשהבגיל.45
מהאשההראשונה.
לטענתם ,לאחרונה התברר שהאשה אינה מסוגלת
במקרים חריגים בית הדין מתיר נישואי אשה שניה
ללדת ,והוצגו אישורים רפואיים המאשרים שהאשה עברה
כשהראשונה מאושפזת בבית חולים לצמיתות או חסרת
טיפולי פוריות אך ללא תוצאות ,ושאין טיפול מתאים
יכולת לתפקד וכיוצ"ב ,ובנסיבות אלו כבר קיים פירוד בין
לאפשר לה ללדת לידה טבעית .בנוסף ,האשה כעת במצב
האשההראשונהובעלה,ולאחרנישואיועםהאשההשניה,
4אבןהעזר
עטרתדבורה
איןלובעולמואלאאשהאחת.אךבמקרהזה,הבקשההיא
"בעניןההשערהשמשעריןביתהדין שיעורהסיפוק,נראה
להיתר נישואין ללא פירוד מהראשונה .בעקבות תביעה זו,
ברורלפיהסבראשהיאבאופןזה.שאםהואבעלמלאכה,
הוטלעלביתהדיןלברראם עלפיההלכהישמקוםלאשר
שתהיה מלאכה מרווחת שיוכל להוציא ממנה די סיפוקם
בקשה כזו .כמובן שעל פי החוק ,היתר הנישואין כפוף
מדישנהבשנה .אואםישלוקרקעות ,שיוציאמשכירותן
להסכמתנשיאביתהדיןהגדול.
שיעור הראוי .או אם היה בעל משא ומתן ,שיהיה משאו
ומתנושיעורהמספיקלהוציאממנוריוחהראויבכלשנה.
יצויין ,בני הזוג מקהילה של עדות המזרח ,שאינם
דעכ"פבעינןדברההווהורגילושכיחטובא.אבלאםאחת
מחוייביםבחרםדרבינוגרשםשלאישאאשהעלאשתו.אך
משלושאלהאיןלולבעל.לאמהניאםישלובתוךביתו
בכתובה שהבעל חתם עליה בעת הנישואין ,נכתב כפי
כלי כסף וזהב ותכשיטין דלא עבדי רווחא ,דקים לן טבן
הנוסח המקובל בכתובות של קהילות אלו – "ולא ישא ולא
חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין .זולתי אם היה שיעור
ישדךולאיקדששוםאשהאחרת עליהכיאםברשותבית
הניכררוב הנראהלעיניםדאמידטובא,דאזסומכיןגםעל
דין הצדק" .ובנוסף ,נכתב בכתובה שהבעל נשבע על כל
מה שיש לו בתוך הבית .ומעתה בנדון זה הדבר ברור…
האמור,וחתםעלהכתובה.
האיש הלזה לא מצי למיקם בסיפוקייהו ,שהרי אינו בעל
מלאכה ,ואין לו עסק במשא ומתן ,וגם אין לו שום
תנאילהיתר–יכוללפרנסשתיהן
שותפותעםאחרים,ולאקרקעהראוי.זולתישהואמשמש
במסכת יבמות דף סה" – .רבא אמר ,נושא אדם כמה
בביתעכו"םא'כמוסרסור ,וזהאינודברקבוע…ואםיש
נשיםעלאשתו,והואדאיתליהלמיזיינינהי" .וברי"ףכתב–
איתו בבית מעט כלי כסף וזהב ,אינו מגיע לשיעור הנזכר.
"רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר ליה למיקם
ולכן שורת הדין הגמור שהוא חייב להוציא ויתן כתובה",
בסיפוקייהו,וקיימאלןכרבא".וכןפסקהשו"עאה"עסי'א'
עכ"ל.
סעיףט'.
וע"ע בתשובת פני יצחק ח"ב עמ' נג שיש להתיר רק
והראשל"צ הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בתשובה
כשהדבר ברור ללא ספק שהבעל יכול למיקם בסיפוקייהו,
שבספריביעאומרחלקז'חלקאה"עסי'ב',כתבבלשוןזו-
אך כל עוד הדבר אינו ברור ,אלא ספק אם יוכל למיקם
"המנהג הפשוט בכל בתי הדין הרבניים בישראל ,באיש
בסיפוקייהו,איןלהתיר.
ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה ,אף אם אין האשה
במקרה דנן שהבעל אינו עובד לפרנסתו ,ומתפרנס
מסכימה להתגרש מבעלה ,כשהבעל הוא מעדות המזרח,
מתמיכות והפצת חוברות ,ולפי האישורים שבתיק עולה
ביתהדיןנותןפסקדיןשהבעלרשאילישאאשהאחרתעל
שלבעל קשה לפרנס עצמו עקב מצבו הגופני המקשה עליו
אשתו ,כדי לקיים מצות פריה ורביה ,כל שיש יכולת לבעל
למצוא עבודה .אין ספק שהבעל מוגדר כמי שאינו יכול
למיקםבסיפוקייהו,ובאופןשכלאחתמהןישלהדירהבפני
לפרנס כראוי שתי נשים ,ובשל כך אין מקום להתיר לו
עצמה",עכ"ל.
לשאתשתינשים.
מפשטות לשון הגמ' והפוסקים נראה ,שאם הבעל אינו
יכוללמיקםבסיפוקייהושלשתינשים,איןמקוםלהתירלו
דירותנפרדות
גםעפ"ידינאדגמרא,והדבראינותלויבהסכמתהאשה.וכן
עייןבשו"עאה"עסי'עוסעיףז'שבעלהנושאשתינשים
כתב בביאור הגר"א ס"ק כ"ד )וכמו שבאר דבריו בהגהות
אינויכוללכופןלדורבחצראחת.ועי"שבחלקתמחוקקס"ק
מהרי"ם סי' א' וסי' עו( ,ודלא כסברת הח"מ ס"ק יג שכתב
יג שגם כשנהגו בהיתר לישא שתי נשים ,הסדירו לכל אחד
להסתפקבזהוהב"שס"קיחשכתבשתועילמחילתהאשה.
מקוםמגוריםנפרד,ואםשתיהןמתגוררותעמובאותובית,
והדין נותן להכריע כמ"ש הגר"א ,מאחר שכן נמצא
אףשהןגרותבחדריםנפרדים,ישחששאיסור.
בתשובת הר"י מגאש סי' ק"נ שכתב בפשיטות שהלכה זו
ובשו"ת שואל ונשאל ח"ב סוף סי' יד כתב בביאור דינו
נאמרהגםכשקיימתהסכמתשניהצדדים.וז"להר"ימגאש
של השו"ע )הנזכר( המחייב להסדיר דירות נפרדות שאינן
" -אבל אם לא קיים עדיין מצות פריה ורביה …והוא אינו
בחצר אחת ,כדלהלן – "נראה דכל עיקר הטעם הוא משום
יכול לעמוד בסיפוק שתי נשים ,שהיה אז מחוייב ומוכרח
המריבות והקטטות הנמשכים מצד הצרות וזה שייך בין
משורת הדין להוציא וליתן כתובה …ואע"פ שהסכימו
בביתאחד ביןבחצראחת,וכמעטדבהיותןכלאחתבביתה
שניהםעלהשארותםזהעםזה,שורתהדיןתכריחנולגרשה
בחצראחת,נמשךהריבוהקטטהיותרשכלאחתמתקנאת
ולפרועלהכתובתה",עכ"ל.
מהשניהבענייניביתםוכליהםוכיוצא".
תשובהזולאהיתהבפניהח"מוהב"ש.
הגדרתאדםהיכול"למיקםבסיפוקייהו" ,מצויהבשו"ת
ביתיהודה)להגר"יעיאשז"ל(חלקאה"עסי'ה' ,שכתב–
ועוד כתב בתשובה זו ,שגם האם האחת הסכימה לדור
עםצרתהבאותהדירה,לאחרזמןהיארשאיתאח"כלומר
סבורההייתישאוכללסבולוכעתאינייכולה.
סימןג5
לפיזהנראה ,מאחרשהטעםהעומדביסודהשלהלכהזו
נפרדות ,אין מקום להיענות לבקשתם .אך גם אילו היה
הוא החשש ממריבות וקטטות ,גם אם כעת האשה מביעה
ביכולתולהסדירדירותנפרדות,סבירמאדשתוךפרקזמןקצר
הסכמתה,מתוךהדוחקומפניהחשששהבעליבקשלהתגרש,
יפרצו מריבות וקטטות .גם אם בתקופות קודמות היה יסוד
מסתבר מאד שהכנסת אשה אחרת ,היא הכנסת קטטה לתוך
להניחשמצבכזהיחזיקמעמדללאמריבות,איןספקשבתנאי
ביתו ,ובתוך זמן קצר האשה הראשונה תחזור בה ותטען
החיים היום ,המציאות שונה ,ויש לדחות על הסף בקשה
כסבורה הייתי שאני יכולה לקבל וכעת איני יכולה .בודאי
להיתר נישואין ללא שהובטח מראש הפירוד והניתוק המלא
שחששזהמבוססלפיתנאיהחייםהידועיםכיום.לפיהמקובל
שלהבעלמהאשההראשונה.
מסקנת הדברים ,מכל הטעמים הללו ,אין מקום שבית
בימינו,חזקהשמקרהחריגכזהלאיוכללהתקייםבלאמריבות
וקטטות.בנידוןשבפנינו ,שהבעלאינויכוללהסדירשתידירות
הדיןיתירלבעלשבועתו,ואנופוסקיםלדחותאתהבקשה.
סימ ג
עולהמרוסיהששםמשפחתו"כגן"המבקשלישאבתישראלשאביהנכרי
ניסןתשס"ו
המקרההנידון
בבית הדין הופיע עולה חדש ששם משפחתו "כגן",
ומבקשלשאתאשהשאמהיהודיהואביהנכרי.
כידוע,שםמשפחה"כגן",הואשםמובהקלכהנים,ועקב
כךהמבקשפנהלבירורבקשתולהיתרהנישואין.
בבית הדין הופיעו אביו של המבקש וסבו )אבי אביו(
והעידו על המוצא המשפחתי .הן האבא והן הסבא נולדו
אין להם ספר היחס ,שמעת מינה שאינם כהנים ודאי אלא
ספק ,וא"כ אחר שאיסור זה דשבויה אינו אלא איסור דרבנן
וכמ"ש הרמב"ם ,א"כ די לנו להחמיר במה שהוא אסור ודאי,
אבלבעניןספקכזהראוילנולומרספקאדרבנןלקולא",עכ"ל.
וכןבתשובתשאילתיעב"ץח"אסי'קנהכתבשישלכהן
בזמן הזה לחוש ולהמנע מליטול לעצמו חמש סלעים של
פדיוןהבן,מפנישאינואלאספקכהן.
בעיר מוגילוב בביילרוס .לדבריהם ,במשך כל השנים ,ידעו
במהרשד"ם ובשאילת יעב"ץ מבואר ,שפרשו דברי
שהם יהודים אך לא ידעו על היותם כהנים ,ולא שמרו
הרמב"ם ,שקביעתו לדון את כהני הזמן הזה כהני חזקה,
מצוות.באותומקוםאיןביתהכנסתועלכןלאהלכולבית
היינוספקכהנים.
הכנסת ולא נהגו במנהג כהונה מימיהם ,כשם שלא נהגו
אךהרבהמגדוליהפוסקיםנחלקועלדעהזו.
בשמירתמצוותאחרות.
בתשובת חוות יאיר סי' קסו ,כתב לתמוה על דברי
מחקירת האב והסב לא נמצא מידע המביא למסקנה,
מהרשד"ם)ומהר"ילביתהלוישהביאו(,וז"ל"-אניתמהעל
שהםממשפחתכהנים,שהתחללומכהונהמסיבהכלשהיא.
שניהם שתפסו בפשיטות דס"ל להריב"ש דכהנים בזמן הזה
הכלה המיועדת אינה גרושה ,אלא בת נכרי ,והם
דין ספק להם ,דאע"פ דאין להם שלשלת יחוס ,מ"מ הרי
מבקשיםלהינשאבקרוב.
סוקליןושורפיןעלהחזקות".
השאלה העומדת בפנינו לבירור היא ,כיצד להתייחס
החתם סופר בחי' עמ"ס כתובות דף כה כתב " -אבל
לאדם ששם המשפחה שלו הוא שם מובהק של משפחת
באמת תמה אני מאין לנו זה הספק …הא דאיצטרך עזרא
כהנים,אךלאידועלושהואכהן,ומעולםלאנהגככהן,לא
כתב המתייחס ,היינו משום שיצא עליהם עירעור שנשאו
הואלאאביוולאסבו.
להם נשים נכריות בגולה ,וכמו שפירש"י לעיל כ"ד ע"ב ד"ה
בקשוכתבםכו'שמלשונוישללמודדאילאודנתחללובעמי
מעמדםשלהכהניםבזמןהזה
הארץ לא היו צריכין כתב יחוס כלל .וא"כ השתא הכא
הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ' ה"א פסק – "כל
למאי ניחוש …ובאמת כתב מהר"י יעב"ץ בח"א סי' צ"ט
כהנים בזמן הזה בחזקה הם כהנים ,ואין אוכלין אלא בקדשי
בשם ספר כפתור ופרח שרבינו חיים הכהן רצה לבנות מזבח
הגבול ,והוא שתהיה תרומה של דבריהם ,אבל תרומה של
ולהקריב קרבנות בירושלים .אעפ"י שמסתמא לא היה לו
תורהוחלהשלתורהאיןאוכלאותהאלאכהןמיוחס".
יחוסעדהמזבח.אלאע"כס"לכנ"ל.
וכתבבשו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סי' רלה,שכהניםבזמן
ע"כ צ"ל דרמב"ם נמי לא אמרה אלא לחומרא דיוחסין,
הזה הם ספק כהנים .וז"ל " -שאני סומך בזה עמ"ש הריב"ש
וס"למעלינןמתרומהדאורייתאדעווןמיתהליוחסין,ומשום
בסי'צ"דוז"לכ"שכהניםשבדורינושאיןלהםכתבהיחסאלא
כן החמיר דכהן בזה"ז לא יאכל בתרומה דאורייתא .אבל
מפני חזקתן נהגו היום לקרא ראשון בתורה כו' יע"ש הרי
מנשיאת כפים לא הזהיר דאין מעלין ממנה ליוחסין.ומדינא
שכהנים בזמננו אינם כהנים ודאי …שהכהנים בזמן הזה
כהנים גמורים הם ,וה"ה לפדות הבכורים ראוים הם ,והכל
שעולים ראשון לקרא בתורה אינו אלא מנהג בעלמא ,שהרי
כהלכהבליפקפוק",עכ"להחתםסופר.
6אבןהעזר
עטרתדבורה
המבי"טבספרוקריתספרהלכותאסו"ב פ"כ כתב,וז"ל -
"מן התורה כל שהוא מוחזק בבני אהרן הכהנים ,הוא כהן
אמנםבתשובתשבותיעקבחלקא'סי'צגהחזיקלהלכה
בשיטתמהרשד"ם,וכתבבלשוןזו-
לכל הדברים ,דהא סוקלין ושורפין על החזקות ,דחזקה
"איברא אחר העיון נראה …לפע"ד אין דבריהם
מדאורייתא ,כדילפינןמביתהמנוגעואוכלתרומהוחלהשל
מוכרחים וברורים כלל לדחות דברי מהר"ש וסייעתו
תורהומשמשעלגביהמזבחבזמןביתהמקדשכיוןדהוחזק
מהלכה והלכתא כוותיה דשמואל מדינה .כי עיקר שורש
שהוא מזרע אהרן הכהן ,כדאמר מהניא ליה חזקתיה לכל
ועיקר מטרין שלהם בהשגתם מהא דאמרינן גדולה חזקה
הדברים …ונראה אפילו בזמן הזה ,כל מי שהוחזקה
במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול וכו' …ובאמת
משפחתו בכהונה ולא קרא עליו ערעור ,הוי כהן לכל
אין לדבריהם יסוד כלל ,כי השורש הראשון מהא דגדולה
הדברים,דמהניאליהחזקתומןהתורה,ומדרבנןהואדצריך
חזקה ,המעיין בש"ס דכתובות דף כ"ד כ"ה ובקדושין דף
בדיקהעדכהןששימשעלגבהמזבחאע"גדאיתליהחזקה,
ס"ט שאני הכא דריע חזקייהו ופי'תוספות כיון שלא מצאו
דמדאורייתא בחזקה לחודה סגי כדאמרינן .והנהו כהני
כתבים המתיחסים איתרע חזקתייהו ,וא"כ ה"ה בנדון דידן
דבימיעזראדלאאהניאלהוחזקתןאלאלתרומהדרבנןולא
בכהני זמן הזה שאין להם כתבים המתיחסים איתרע
לתרומה דאורייתא ,היינו משום דריע חזקתייהו ,שהיו
חזקתייהו ,והוי רק ספק ,ובדרבנן להקל …ועדיין אין מקום
מיחסים אותם אחר בני ברזילי שהיה ישראל .אבל כל דאית
לבעל דין לחלוק דאע"ג דריע חזקייהו מ"מ גדולה חזקה
ליהחזקתמשפחתכהונהולא ריע חזקתייהו ,נראהדאפילו
לענין זה שהרי הוא ודאי לכהונה דהרי אוכלין בתרומה
בזמן הזה מדאורייתא מהניא להו חזקתייהו אפילו למידי
דאורייתא .זה אינו ,דהא מסיק הש"ס שם בכתובות
דאורייתא .דהא סמכינן עלייהו בפדיון הבן דהוה דאורייתא
ואבע"א השתא נמי בתרומה דרבנן אכל בתרומה
בכל זמן .אלא דבתרומה וחלה של תורה ,דאית בהו חיוב
דאורייתא לא אכל והלכתא כלישנא בתרא ,וכמו שפסק
מיתה לזר ,חשו רבנן טפי לאצרוכי בדיקה .עכ"ל המבי"ט
הרמב"ם פ"ק מהלכות איסורי ביאה .הרי דאין אוכלין
בקריתספר.
בתרומה דאורייתא מטעם דריעי חזקייהו .ודלא כמ"ש
וכן מהרי"ט ח"א סי' פה ,כתב – "ומרגלא בפי ההמון
בתשובת מהרי"ט שם וז"ל וללישנא בתרא דהשתא נמי לא
שאומרים לכהן הבא ראיה שאתה כהן וטול וכן ללוי ,וזה
אכל אלא בתרומה דרבנן היינו משום דלא ליתי לאסקונהו
טעות .שהכהן והלוי בחזקתן הן עומדים ,כדאמרינן בפרק שני
מתרומה של תורה ליוחסין אבל משום תרומה של תורה
דכתובות ,גדולה חזקה שנאמר ומבני הכהנים בני חביה בני
עצמו לא חשו אע"פ שיש בה עון מיתה עכ"ל .ולא ירדתי
הקוץ וכו' ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכל מקדשי
לסוף דעתו כלל דמשמעות סוגיא דש"ס שם ולישנא דקרא
הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים אמר להם הרי אתם
לא משמע הכי כדכתיב אלה בקשו כתבם המתיחסים ולא
בחזקתכם דמה הייתם אוכלים בגולה בקדשי גבול אף כאן
נמצא ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא
בקדשי הגבול …ואף על פי שהרמב"ם ז"ל פסק בפרק עשרים
יאכלו מקדש היינו במידי דאקרי קדש שהוא תרומה
מהלכותאיסוריביאהדלאמסקינןאלאלתרומהדרבנן,משמע
)וכדאיתא שם בש"ס ללישנא בתרא(לא יאכלו הואיל ולא
דלתרומה דאורייתא לא …בזה פוסק הרב ז"ל כמאן דאמר
נמצאכתביםהמתיחסים",עכ"להשבותיעקב.
מעלין מתרומה וחלה דאורייתא ליוחסין לכך כתב שלא היו
אךהרבהמגדוליהפוסקיםדחומהלכהשיטהזו.
אוכליןאלאבתרומהדרבנןאבלבתרומהדאורייתאאםהיתה
בספר כנסת יחזקאל סי' נו כתב " -עוד ראיתי בקצת
בזמן הזה מן התורה לא היו אוכלין ,ולא משום חשש ספק,
תשובות ,וגם אני שמעתי כמה רבנים רוצים להקל ,מחמת
אלא כדי שלא יעלו ממנה ליוחסין ,דמעלה גדולה עשו בהם
כהנים בזמן הזה ספק כהונה .וחס לי לומר כן ,כי כבר מחו
שיהיה צריך בדיקה גדולה שיהא כהן מיוחס ראוי לגבי מזבח.
להו במאה עוכלי דבי רב גוברין יהודאין להתשובות
ותו בפרק עשרה יוחסין אמרינן,זו דברירבי מאיראבל חכמים
שהזכירודברזה ,ונשתקעהדברולאנאמר,להוציאלעזעל
אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות הם עומדות ,ותנן בסוף
יחוסיכהונה,ושיהיוח"וכלבכוריישראלמבליפדויםכד"ת
עדויות אין אליהו בא לא לקרב ולא לרחק אלא להשוות את
ושארדברים.אליהיחלקיעמםלהיותח"ואףסניףלדעתם.
המחלוקת ,כלומר שכל המשפחות בחזקתן הן עומדות והכהן
וגם אחר שבבית שני עזרא בדקם ובחורבן בית שני לא
והלוי בחזקתו הוא עומד .ותימא על עצמם היאך הם נותנים
נתבלבלוהמשפחותודוק".
חמש סלעים לכהן בפדיון הבן והיאך נותנים המתנות הזרוע
וכן בספר ערוך השלחן )הלכות תרומות סי' עא סעיף
והלחייםוהקיבהלכהןואיןאנומצריכיןאותולהביאראיהעל
טז(כתב" -ורעעליהמעשהשראיתילאיזהגדוליםשכתבו
יחוסו,אלאהךמילתאבורכאהיא".
בספריהםדכהניזמןהזהאינםכהנים ברוריםוסומכיםעל
ובתשובהאחרתכתבמהרי"ט)בחלקא' סי'קמט( ,דכיון
דברי הרמב"ם אלו .וחלילה לומר כן ועל ידי זה יש
דמוקמינן להו אחזקתייהו לענין תרומה וחלה אע"פ שיש
קלקוליםרביםשמקיליםבטומאתכהןובנישואין,ולאניחא
בהם איסור דאורייתא ,כ"ש דמהני חזקה שלא ישא פסולה,
למרייהודאמרתעלייהוהכי".ועיי"שבמש"כבביאורדברי
ומפקינןלהמיניה.
הרמב"ם.
סימןג7
בספרחקרילבח"דאה"עסי'ב'האריךלדחותאתדברי
בודאיהמיעוט.א"כבכלכהןי"לשהואמהרובומרובאפריש,
השבותיעקב.ועלמש"כהשבותיעקבדכהנידידןכהניספק
דאיןכאןדיןקבועכיוןשאיןהקביעותניכרבמקומו,כדאיתא
הם ,כתב החקרי לב – "כי יהיבנא כל דיליה דכהני זמנינו
בסי'ק"י,והוירובאוחזקהשהואכהן,לכןצדקודבריהכנסת
יתרע חזקתייהו ,אכתי כהני ודאי הם ,דקיי"ל בכל התורה
יחזקאלשאיןלצרףזהאףלסניף".
כולה דאזלינן בתר חזקה אף בחזקה דאיתרע …ובר מן דין
וכן בספר חקרי לב אה"ע סי' ב' כתב " -ובר מן דין נ"ל
נ"ל דלא חשיב ריעותא שאבדו כתב היחוס ,כי אם בימי
דלא חשיב ריעותא שאבדו כתב היחוס כי אם בימי עזרא
עזרא שהיה לכל הכהנים כתב יחוס זולת קצת כהנים שלא
שהיהלכלהכהניםכתביחוס,זולתקצתכהניםשלאנמצא
נמצא להם כתב ,בכי האי חשיב ריעותא ,אולי פסולים או
להםכתב,בכיהאיחשיבריעותאאוליפסוליםאוזריםהם.
זרים הם .אבל בזמנינו שמרוב הגלות והטלטול לא נשאר
אבל בזמנינו שמרוב הגלות והטלטול לא נשאר לשום כהן
לשום כהן כתב יחוס זולת במה שהוחזקו לכהונה ולנשיאת
כתביחוסזולתבמהשהוחזקולכהניםלנשיאתכפיםולדיני
כפים ולדיני כהונה הנהוגים ,לא בטלה כהונה משום שאין
כהונה הנהוגים ,לא בטלה הכהונה משום שאין להם כתב,
להם כתב .דמי גזר שיהיה כתב יחוס לכהונה כדי שנאמר
דמי גזר שיהיה כתב יחוס לכהונה כדי שנאמר איתרע
איתרע חזקתייהו .והרי קיי"ל כל המשפחות בחזקת כשרות
חזקתייהו .והרי קיי"ל כל המשפחות בחזקת כשירות בלי
בלי כתב יחוס ואף לכהונה .דהרמב"ם ור"ת הצריכו בדיקה
כתב יחוס ,ואף לכהונה ,דהרמב"ם ור"ת הצריכו בדיקה,
והטוראה"עסי'ב'כתבדאיןצריך,נראהדלכו"עהךבדיקה
והטוראה"עסי'ב'כתבדאיןצריך,נראהדלכו"עהךבדיקה
אינואלאדרבנן,דמדיןתורהכהניםגמוריםהםמכחחזקה,
אינהאלאדרבנן,דמדיןתורהכהניםגמוריםהםמכחחזקה,
ואיךנפקיעקדושתכהניםלעשותםספק,מלאדבר".
ואיךנפקיעקדושתכהניםלעשותםספקכהניםמלאדבר".
וכןשו"תזכרוןיוסףחלקאה"עסי'ג'דחהדבריהשבות
יעקב ,ובתוך דבריו כתב בכהן שנשא חלוצה שיש לכפותו
כאמור ,מקור הדין נובע מהסוגיא במסכת כתובות פרק
להוציאה" ,וכפשטות דברי הרי"ף והרמב"ם והטור ושו"ע
שנידףכד,:ובביאורסוגיאזוכתבבספרתבואותשורסי'יח
וב"שוח"מושאריאחרונים,שלאחילקוביןכהניםמיוחסים
ס"ק כט " -אמרינן בכתובות דף כ"ד א"ר יוסי גדולה חזקה
לכהני זמן הזה ,ולא אישתמיט חד מנייהו להזכיר דבר זה,
כו' הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בקדשי הגבול
ובפרט שהרמב"ם בפרק י"ז ובפ"כ מהלכות איסו"ב והטור
כו' .ופרש"י ז"ל גדולה חזקה שאין בית דין יכולים להוציא
ושו"ע סי' ב' ג' כתבו החילוקים שבין כהנים המיוחסים
דברמחזקתועכ"ד.וחזקהזואינהכשארחזקותשבגמ'כגון
לכהניזמןהזה,ואילוהיהנראהלהםכדברישבותיעקבלא
סכיןשנבדקומקוהשנמדדשברורכשרותןבשעתשנתחזקו,
הוי שתקי כולי האי …אבל מדינא כהנים גמורים הם לכל
דהא הכא לא ברור כשרותן מעולם ולא נתייחסו כלל ,רק
דבר שבקדושה ולנשיאות כפים ולפדיון בכורים דגדולה
הכיקאמר שאי אפשר לשנות דבר שנוהגין בו היתר ,לנהוג
חזקהכו'כדאיתאבש"ס".
בו איסור ,כי אם בראיה ברורה .והיתה מהני להם החזקה
וכן מהר"ץ חיות )בספר מנחת קנאות דף ט'( כתב
לפלגאשלאאסרוםבתרומה ,מפנישהיהמותרלהם,ואסרו
בתקיפות לדחות דברי השבות יעקב ,וז"ל – "ישתקע הדבר
להם קדשים שעדיין לא נהגו בו היתר .ואע"ג דהא בהא
ולא יאמר ,להקל בחליצה בזמן הזה אע"ג דאינו רק דרבנן.
תליא ,ותרומה לזר חמירא כקודש ויותר ,מ"מ מאי דאחזיק
מטעםדכהניודאיהם,ולאשייךריעחזקתייהורקבזמןעולי
אחזיק",עכ"לתבואותשור.
בבל ,דרוב היה להם כתבי יחס רק אלו בני חביה בן הקוץ,
ובתשובת בית אפרים חלק אה"ע סי' קכב הביא מדברי
ושייך ריע חזקתייהו .אבל בזמן הזה דלא נמצא שום כתב
התבואותשורוכתב"-ביןלטעמאקמאוביןלשינויאבתרא,
יחוסלכהן,א"כלאשייךריעחזקתייהו ,ודבריהשבותיעקב
אינם כהנים ודאים רק כהני חזקה ומניחים אותם במה
איןלצרפםאפילולסניףלעלמא".
שהוחזקו,ואיןמעליןאותם יותרמזהבמהשלאנהגובועד
וכן בשו"ת שם אריה חלק אה"ע סי' נג דחה את דברי
השבותיעקב ,וכתב" -לדעתיקשהלסמוךעלזה,דכיוןדאנו
עכשיו .לפי זה נראה ,דגם במה שנהגו והוחזקו לפרוש
מפסולותלכהונה,נמיאיןמוציאיןאותםמחזקתם"עכ"ל.
מחזיקים אותו לכהן לכל הדברים ופודים מהם בכורים וכל
מבואר,שהדיןוכןההוראהלמעשה ,ביסודםנשעניםעל
ענייני כהונה ,זה אלים טפי דהוי חזקה שכבר הוחזקה …לא
ההנהגה המעשית .וכי ההלכה הברורה לדון את הכהנים
הבנתי מ"ש דכהנים בזה"ז דאין להם כתבים המתייחסים ריע
בזמן הזה ככהני ודאי ,היא מכח החזקה .ואמנם לולי
חזקתייהוכדאמרינןבכתובותכ"דוקידושיןס"ט,וע"שבשבות
החזקה,היהחוזרדינםלהיותכספקכהנים.
יעקבשהאריךבזה.ולע"דאדרבה,כיוןדבזה"זליכאשוםכתב
וכן בתשובת מהרש"ם חלק ה' סי' עב כתב " -עיקר
יחוס ,עדיף טפי .דבימיהם שהיו כתבים המתייחסים ,לכן למי
הטעם לפמ"ש התב"ש סי' י"ח סקכ"ט להוכיח דחזקה שאנו
שלא היה כתב ,איתרע חזקתו ,אבל לא בזמן הזה דאין שום
מחזיקים בו אף שאינו ברור מ"מ גדולה חזקה וא"א לשנות
כתביחוס.ועודנ"לדודאיהכהניםהאמיתייםהםבודאיהרוב,
והוכיח מהש"ס דכתובות כ"ד דהוי מהני החזקה לפלגא …
רק שאפשר שנתערבו בהם כהנים שאינם מיוחסים ,אבל הם
במאידאחזיקאחזיקובמאידלאאחזיקלאאחזיקע"ש.ובזה
8אבןהעזר
עטרתדבורה
מובנים דברי המג"א סי' ר"א שכתב ליישב הא דלא נהגו
הקדומים בלבו ובמעשיו ,שהרי הוא קורא בתורה ראשון
להקדים לכל דבר דאפשר משום שאין בקיאין ביחוס וקשה
ונושא כפיו ופודה בכורי ישראל ,מוכרח להאמינם לענין
דא"כ אמאי מקדימים אותם לקרה"ת ,ועיין במג"א סי'קל"ה
פסולי כהונה .ונמצא דאיהו גופא על פי מחשבתו הניכרת
בשם מהרי"ק בדין מקום שנהגו שהכהן יוצא וכמה כרכורים
מתוך מעשיו משוי אנפשיה כל פסולי כהונה כחתיכה
כרכרו בזה והא אין בקיאים ביחוס ,ובע"כ דכיון דהחזיקו
דאיסורא…ודמיהאימילתאלההיאדקידושיןדףס"וע"א
בזה ,גדולה חזקה .ובשאר דברים שלא נהגו להקדימם ,הרי
דקאמרלי'מרשמואללההיאסמיא,אימהימןלךכביתרי
לא החזיקו .ושפיר י"ל טעמא דאין בקיאין ביחוס .וכן בהא
דחלה כתב מהרי"ו שלא נהגו ליתן לכהן וע"ז כתב הטעם
דאפשר משום שאין בקיאים ביחוס והיינו דכיון דלא נהגו
זילאפקה,אע"גדלגבידידןלאמהימן".
ובנידון דנן ,סברא זו אינה שייכת ,שמעולם לא עלה על
דעתושהואכהן,ולאנהגבעצמומנהגיכהנים.
בזהלאאחזיקבהא,אבלבבכוראדםובהמהשכתבמהרי"ט
להדיאדאחזיקיבהו,כיוןדאחזיקאחזיק".
קביעתמעמדוככהןבהסתמךעלשםהמשפחה
ובתשובתאגרותמשהחלקיו"דח"אסי'רל,כתבשעניין
נראה ששם המשפחה אינה ראיה מכרעת להיותו כהן
החזקה נובע מההתנהגות המעשית ,וכי יש לדון כל אחד
ואינה כשני עדים המעידים שהוא כהן ,ולכל היותר יחשב
ואחדבנפרדוביחסלכלענייןועניין.ועלפידרכוכתבליישב
כעדאחדהמעידשאביאביולפנידורותרביםקבלאתהשם
תשובת מהרשד"ם .וז"ל " -ולא דמי להא דרוצה הרשד"ם
הזה מפני שהוחזק ככהן .והנה בעד אחד המעיד כן פסקו
להקל בשבויה לכהנים דבזה"ז .משום דלאיסורי אישות
הרמב"ם )פ"כ מאיסו"ב הט"ו( והשו"ע ,שאם עד אחד מעיד
דכהונה לא שייך להחשיב שהוחזקו לאיסור .דהא החזקה
על אביו שהוחזק ככהן ,הבן ספק כהן בלבד .וז"ל השו"ע
צריךלהיותעלכלכהןוכהןביחוד,דהאישבכהניםגםאלו
אה"ע סי' ג' סעיף ו' – "מי שבא ואמר כהן אני ,ועד אחד
שהם כהנים ממש ואין זה ספק אחד על כל הכהנים דבזה"ז
מעיד שיודע באביו שהוא כהן ,אין מעלין אותו לכהונה על
לומרשיהיותלויןזב"ז,אלאעלכלאחדמהכהניםהואספק
פיו ,שמא חלל הוא ,עד שיעיד שזה כהן הוא .אבל אם
אחר.דאףאםהאחריםהםכהניםאפשרשכהןזהאינוכהן,
הוחזק אביו כהן,או שיבואו שנים והעידו שאביו של זה כהן
ולכן אין מה שכלל הכהנים נוהגין באיסורי אישות דכהונה
הוא,הריזהבחזקתאביו".
נחשב לומר שהוא חזקה על כל כהן וכהן .אלא צריך שיהיה
ועיין בספר אור שמח על הרמב"ם )שם( שבאר שיטת
חזקה על כל כהן ביחוד .וזה לא שייך באיסורי אישות לומר
הרמב"ם שאם העיד ע"א על אביו שהוחזק ככהן ,אם הבן
שהחזיק כהן זה באיסור ,דהא הוא רק פעם אחת או שני
אינו מוחזק ככהן ,לא מהני חזקה זו להחזיק את הבן ככהן
פעמים בחייו ,שאפשר שלא נזדמן לו כלל אשה פסולה
מפנישקייםספקשמאאביוהכהןנשאגרושה,והבןחלל.
שנמנע בשביל כהונתו .ואף אם נזדמן ונמנע בשביל כהונתו,
על כן אמנם שם המשפחה מעיד בפנינו עדות ,שאינה
אין זו חזקה בפעם אחד ,ובכל אופן אין זו חזקה הניכרת
יותרמעדותעדאחד,שבזמנוניתןהשם"כגן"לאביסבואו
לעלמא ,שלכן אף אם אירע שנזדמן לאחד הרבה פעמים אין
לזקנו של אבי סבו וכיוצ"ב ,מפני שהוחזק ככהן ,אך אין
כאן חזקה.ונשאר רק מה שיש לאסור מעצם הדין שהוא רק
בעדות זו להחזיק את הבן והנכד שלא הוחזקו עד היום,
שיש לאסור מדין ספק שלכן בשבויה דהיא רק אסורה
ודינםכספקכהן.
מדרבנן וגם יש ס"ס יש מקום להתיר .אבל בטומאת מת
אמנםראיתישיששנטומדרךזווכדלהלן.הרבי"מלאו
שהוא דבר המזדמן לכל אחד פעמים הרבה ונזהר מזה הויא
שליט"אכתבבפס"דמביה"דהגדולבפד"רכרךיחעמ'193
זה חזקה לאיסור בדין ודאי ואין להתיר להם אף טומאה
)וחזר ונשנה בספרו שו"ת יחל ישראל סימן ל'( בדינו של
דרבנן ,ולא לצרף לס"ס אף להריב"ש והרשד"ם" ,עכ"ל
עולה מרוסיה ששם משפחתו – כגן ,וכתב שם – "הנה מי
האגרותמשה.
ששם משפחתו כהן ,אבל מעולם לא נהג בכהונה משום
שגדל במשפחה שאינה יודעת מהלכות כהונה ,נראה
נחזור לנידון שבפנינו ,מאחר שיסוד חזקת הכהונה נובע
בפשטות שהואיל ורובא דרובא הנקראים כך הם כהנים,
מההתנהגות המעשית ,וכיון שהחתן דנן ,מעולם לא נהג
נחשבכמישהוחזקבכהונה".
בכהונה ,לא הוא ולא אביו ולא סבו ,הרי שאינו כשאר כהני
והסתייע ממש"כ בספר קצות החשן סי' רפד סק"א עפ"י
הזמןהזהשהםכהניחזקה,ואינויותרמספקכהן,ספקהנוצר
הגמ'במסכתבבאבתראדףקכו:האומרמוחזקניבזהשהוא
משםמשפחתוהמביאאותנולהסתפקשמאהואכהן.
בכור דהוי קרי ליה אבוה וכו' דלאו דוקא כשהוחזק בכור
עפ"יאביו,אלאאףאםשארבניאדםקוראיםלובכורהרי
בנוסףנצייןשבתשובתמהרי"טח"אסי'קמ"טובתשובת
זהבחזקתבכורליטולפישנים.
זכרון יוסף הנזכרת הוסיפו לדון לאסור הכהן בגרושה
אלא שבפסק הדין שם כתב ,מאחר שיתכן שאחד
וחלוצה מדין ודאי מכח ההלכה "שויא נפשיה חתיכה
מאבותיו קבל את שם המשפחה ממשפחת אמו ,על כן יש
דאיסורא" .וז"ל הזכרון יוסף " -כיון שהוא מאמין לאבותיו
כאןמקוםלספק.
סימןג9
וכן בספר פסקי דין מהרבנות ירושלים ח"א עמוד מג
פסקו במי ששם משפחתו "כהן"אבל מעולם לא נהג במנהגי
וכנס אותה ,יודיענו רבינו אם יתחייב בדין להוציאה או
לא".
כהונה משום שגדל במשפחה שאינה שומרת תו"מ,שנראה
בתחילת דבריו כתב המבי"ט " -נראה ,דהא דתנן פ"ב
שהואיל ורובא דרובא הנקראים בשם "כהן" הם ממשפחת
דכתובותדעדאחד נאמןלהעלות לכהונה אפילו היו גומלין,
כהונה ,נחשב כמי שהוחזק לכהונה ,וכמש"כ קצוה"ח סי'
היינו כשהוא עצמו אומר שהוא כהן ,דהא משוי אנפשיה
רפד סק"א ,ואפילו לא הוחזק בשם כהן אלא ל' יום ,הרי
איסור חומרי כהנים .אבל אם הוא עצמו אינו יודע שהוא
כתב הרמב"ם מלוה ולוה פכ"ד ה"ד עפ"י ב"ב דףקסז :שאם
כהן ,לא יהא חייב לנהוג שום חומרא על פיו .לא מבעיא
הוחזק בעיר ל' יום שכך שמו ,אין חוששים שמא שם אחר
כשהוא מכחיש ,אלא אפילו אומר איני יודע ,כדמוכח פרק
ישלווהואשינהאתשמוכדילרמותולעשותקנוניא.
הניזקין ,ואיןעד אחד נאמן לאביי כשהוא בידו לטמא ולרבא
אך אין נראה כדבריהם ,מאחר ש"חזקה" היא עניין מעשי
כשהיה מתחלה בידו ,הא לאו הכי אינו נאמן .דהא דאמרינן
בפועל,שהאדםזהמתנהגככהןוכןנוהגיםעמו,וכמושהבאנו
פרק האומר בקידושין דנאמן אפילו לא היה בידו תחלה,
מתשובת אגרות משה שחזקה הוא דבר הניכר לעלמא ,אבל
היינו בשותק דכהודאה דמיא ,אבל מכחיש או אומר איני
בקריאת העולם את האדם בשם המשפחה ,אין כוונה
יודע לא ,כמו שכתב הרא"ש בשם ר"ת ז"ל .והכא נמי
להתייחסאליוככהן,אלאקוראיםלובשםמשפחהזהכיכך
השתיקההואכאומראינייודעאםאניכהןאםלאו…ובנ"ד
הואשםהמשפחהבמסמכים,אבללאמפנישבכךהםמביעים
כי ראובן ובנו ידועים שהם בני נשים כשרות לכהונה ,אם
ומציינים את היותו כהן .מה עוד שללא ספק רובא דרובא
היה א'מהם אומר כהן אני ויש לי עד אחד ,היה ידוע שבנו
דאינשי ,וכמעט כל האנשים המצויים בחברתו של חתן דנן,
גםכןהיהכהן.אבלכיוןשהואאינואומרכהןאני,איןהעד
אינםיודעיםשהשם"כגן"הואשםמשפחהמובהקשלכהנים.
נאמן כמו שכתבתי למעלה וכ"ש בנו .וכפי הנראה ,אפילו
על כן אינו דומה למי שהציבור קורא לו בכור שבכוונתם
עדות עד אחד ליכא הכא ,אלא שנאמרה לו אמירה בעלמא
להביעאתהיותובכורלאביו.
שלאבפניב"דוליתבהמששאכלל,דהויכקולבעלמאדלא
וכן בתשובת שבט הלוי ח"ט סי' רנג כתב בזה " -מה
איתחזק בבי דינא דלאו כלום הוי .והוי נמי כקול שיש לו
דנקרא המשפחה כהן ,לא מעלה ומוריד בזה,דהחזיקו בשם,
אמתלא דאין חוששין לו .והאמתלא הויא דמשום שהיתה
אבללאביחוס".
משפחה אחרת בכינויה והיו כהנים יצא קול זה אפילו היה
וכבר הוכחנו שכל יסוד מעלת כהני זמן הזה הם מכח
קול דאיתחזק בי דינא.וכן מה שאמר לו הרב שינהוג חומרי
החזקה שהוחזקו בכהונה ,ומי שלא הוחזק למעשה ,נשאר
כהנים נראה כי לא אמר כך מצד הדין דרך הוראה ,אלא
בספק מפני שאינו מיוחס בכתבי יחוס ,ומה שנחלקו
דרך חומרא בעלמא .כי ראה אותו שהיה חושש למה
הפוסקים על השבות יעקב היינו מפני החזקה שהחזיק
שנאמר לו ולא הוה הוראה ,אלא אם היה אומר לו הרב
במנהגיכהונה,אבלכשאינומחזיקבהםואינויודעכללעל
אתהחייבלנהוגחומראבאיסוריכהונה".
כהונתו,כו"עמודושאינויותרמספקכהן.
וכיוןשאינונידוןכמישהוחזקכהן,אלאלכלהיותרידוע
לנושסבסבואואביהמשפחהבדורותקודמיםיותר הוחזק
מסקנתהמבי"ט"-לכןנראהלי,שאיןבןהאישהזהחייב
לגרש את האשה הגרושה שנשא .ואפילו לכתחילה היה
יכוללישאאותה,אםלאהיהלבונוקפובשוםספקכהונה".
ככהן,הרישהחתןדנןאינואלא נכדנכדושלמישישראיה
מסויימת שהוחזק כהן ,ובנסיבות אלו חתן זה אינו אלא
כספק,וכמושהתבארלעילמדבריהרמב"םוהשו"ע.
כל האמור ,בהנחה שהראיה שבשם המשפחה ,היא
עכ"פבמשקלשלעדותעדאחד.
תשובותהגאוןהרבשמואלוואזנרשליט"א
לסיום ,נציין לכמה מתשובות הגאון הרב שמואל וואזנר
שליט"אבספרושבטהלוי,והנוגעותלשאלותשנידונולעיל.
בחלק ג' סי' קס הביא שבט הלוי את מחלוקת מהרי"ט
אךעייןבתשובתהמבי"טח"אסי'ריט,שנראהמדבריו
ושבות יעקב ובמסקנת דבריו העלה – "לשון הש"ס מורה
שלא קבע להחשיבו אפילו כספק כהן ,ולא התחשב בשם
יותר כשבותיעקב ,אבל סברת ההלכה מורה יותר כמהרי"ט
כינוי המשפחה כראיה כל עוד לא הוחזק .וז"ל השואל
ודעמי' ,דחזקת כהונה חזקה גמורה היא מהתורה אפילו
בתשובת המבי"ט " -ראובן נאמר לו שמשפחה אחת
לעניני דאורייתאכפדיוןהבןונשיאותכפייםומתנות.והגאון
שהיתה כינויה ככינויו ,שהיו כהנים ,ושהוא גם כן יהיה
יעב"ץ שם מאד נכנס בפרצה דחוקה במה שפטר כהנים
כהן .ואחר ימים בא לפני רב אחד וספר לו הדבר ,ואמר לו
מפדיון הבן וחייב בת כהן ולוי בזמן הזה בפדין הבן ,וסוגיא
שינהוג חומרי כהנים .ועל דברי הרב סמך בנו של ראובן
דעלמא דלא כוותי' ,וכאשר רמז ע"ז בקצור מרן הח"ס יו"ד
שהיה בעל תורה והיה נוהג להפריש עצמו מטומאת מת
סו"סרצ"א".
דרך חומרא .ובנו היה מקל בחומרת אביו כי לפעמים היה
ובתשובת שבט הלוי חלק ט' סי' רנג לאחר שהביא
נזהר מטומאת מת ולפעמים לא היה נזהר .לימים מתה
ממחלוקתהפוסקיםהנזכרתלעילמעמדםשל הכהנים בזמן
אשתו וארס אשה גרושה והתרו בו שלא ישאנה וקפץ
הזה,כתב–"והנהכלזהנאמרבזמןשעכ"פרובכללישראל
10אבןהעזר
עטרתדבורה
שמר על עיקרי תורה ומצות ולא הפקיר יחוסו לאיסורי
דברי רבינו המהרש"ל ב"ק פ"ה סי' ל"ה ,וכ"כ עוד ביש"ש
עריותויחוס.אבלבזמןהזהבאלהשבאיםמרוסיאשזהכבר
חולין פ"ח דזרע כהנים קרוב לודאי שנתבלבלו ואם לא כולו
כמה דורות שאפס תורה ויחוס מהם ,ונתערבו בהמוניהם
רובו נתבלבל ואם לא רוב קרוב למחצה נתבלבל,ובתשובת
בגוים ובפסולים ,או מסביבה של כאלה שכמעט רוב נאבד
בית אפרים או"ח סי' ו' הביא דברי מהרש"ל ג"כ וחיזק
בנשואי תערובות ואיסור ,האם כהנים אלה כהני חזקה
אותם ,אלא דרצה לחלק בין יושבי חו"ל לכהנים יושבי א"י
יקראו שנאסר להם עכ"פ עפ"י הלכה פסולי כהונה ,ונתיר
דעכ"פ כהני חזקה הם ,וכבר כתבתי שם ועוד מקומות דזה
נשיאות כפיים וכו' ,ונהי דלמעשה מי שבא ואמר כהן אני
לא שייך לפי מציאות דורינו בא"י דרוב רובם של כהנים
)ונקרא ג"כ כהן( אפילו מאלה גם אם אין אנו מעלים אותו
שבא"יבאומחו"ל,ואםעלכהניחו"לע"ישעברעליהםכוס
לכהונה מכל מקום שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא ואוסר
התרעלה של גליות והגזירות נחליט דכמעט רובם נתבלבלו
עצמו בגרושה וחללה ושאר פסולי כהונה ,ואין אנו עושים
ה"נ בכהנים יושבי א"י ,אבל כמובן אין זה סיבה ח"ו להקל
עובדא להתירו אפילו לחלוצה דרבנן ,כמבואר כ"ז בפוסקים
ראש בדיני כהונה כמובן ,ומה דהוחזקו הוחזקו בין לזכות,
אה"עסי'ג'ס"אועוד…אבלהיותבלא"הריעחזקתיהומאד
ביןלחיובואיסור.
מאד והם בחזקת מבולבלים מדורות וכאשר כתב מהרש"ל
אבל באלו משפחות שכבר מדורות חיו חיים בלי תורה
בשעתו אפילו על הכהנים הצדיקים,ומאז עד מצבו של עם
ומצות ,וכמש"כ גם כ"ת ,באלו שהיו מעודם בקיבוצים
ישראלבזה"זבפרטבארצותהנ"לירדנופלאיםבעניןהיחוס.
חילונים שפרקו עול מכל מצות התורה בעו"ה,והרימו ראש
אעפ"י שחלילה להקל בשארי מקרים,אבל במקרה כזה מאן
להתירשםעריותואיסוראשתאישבליהגבלה,וגםאםהי'
דמקיל שלא להחשיבו כלל לכהן אין מזניחין אותו ,ומה
להם אישות אולי ע"י חופה וקידושין הבעלים עצמם ר"ל
דנקרא המשפחה כהן ,לא מעלה ומוריד בזה,דהחזיקו בשם
הפקירו נשותיהם מדעת זל"ז ,ביודעם ובלא ידעם ,או שלא
אבללאביחוס".
רצו לדעת משפטי התורה ,הנ"ל פשיטא ,דזה עדיף הרבה
ובתשובת שבט הלוי חלק י' סי' רכה כתב– "אזכיר עכ"פ
מהמבואר בסוטה כ"ז ע"א ובאה"ע סי'ד'סט"ו לענין פרוצה
נקודה החשובה שנקט כב' ,שכהן זה אינו כהן עפ"י הלכה,
ביותר דחשבינן בניה כחללים ,ואם שם ישנם קצת צדדים
ולזה דעתי העני'מסכים,דמש"כ הטור שיש לו חזקה,או מי
להחמיר עכ"פ,לא כן בנדון כזה שהחילוני הזה בא מתרבות
שמעיד עליו עכ"פ עד א'כמש"כ הפרישה,לא כן מי שאינו
אנשים האלה ,ואם רבינו המהרש"ל כתב על כהני יראי
יודע כלום .ואעפ"י שמבואר שם ריש סי' ג' ,דעכ"פ אם
אלקים דקרוב דרובם נתבלבלו ,א"כ בהתוסף עוד ע"ז כהני
מחזיק בעצמו בלי עדות ,ובלי חזקה מכבר ,נהי דאינו נאמן
הקיבוצים או כהנירוסיאהחילונים גמורים מדורות,שכמעט
להחמיר לענין פסולי נשואין וכדומה,היינו מי שעכ"פ מחזיק
אין ספק דודאי נתחללו ,והדברים נוטים שא"צ להתרחק
עצמו מדין שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ,אבל מי שאינו
מגרושה הזאת ]וכמש"כ ג"כ רבינו המבי"ט ח"א סי' רי"ט
יודע כלום ,ולא נהג כהונה לעולם ,ואין לו עדות על עצמו,
הנ"ל[ ,כנלענ"ד בדעת נוטה להלכה ,עכ"ל תשובת שבט
אפילו יהי' כאן עד א' שמעיד על אביו או זקנו שיהי' כהן,
הלוי.
הלא מבואר בשו"ע אה"ע סי'ג'ס"ו מי שבא ואמר כהן אני,
ועד א' מעיד באביו שהוא כהן אין מעלין אותו לכהונה על
מסקנת הדברים -בנידון דנן שהחתן ואביו וסבו לא
פיו שמא חלל הוא עד שיעיד שזה כהן והוא מרמב"ם פ"כ
הוחזקו ככהנים ,אינם טוענים שהם כהנים ,ואף אין ידוע
הט"ו מאיס"ב יעש"ה בהה"מ ,וגם שם בודאי להחמיר
להםעלהיותםכהנים,אמנםשםהמשפחהמביאלידיספק
שאחד"א.
שמאהםכהנים,כפישהיהסביסבושניתןלושםזהמפני
אבל כשגם בעצמו אינו יודע כלום ומעולם לא נהג
שהוחזק ככהן ,עכ"פ יש להתירו באשה האסורה לכהן
כהונה לא הוא ולא אביו ,רק ראו על מצבה ישנה שזה
מספק ,כגון בת נכרי שאיסורה לכהן הוא ספיקא דדינא
משפחת כהנים ,שאין כאן חזקה ואין כאן עדות ,וכמש"כ
מחמת פלוגתת הראשונים כמבואר באה"ע סי' ד' בחלקת
כיו"ב בתשובת מבי"ט ח"א סי' רי"ט …א"כ פשיטא שא"צ
מחוקק סק"ג ובב"ש סק"ב .ויש להתירו מכח ספק ספיקא,
להתחשב בזה ,ועדיפא כתב מבי"ט שם שאפילו סיפר לו
ספקאםהואכהןואת"לשהואכהןספקאםהיאאסורהלו.
אחד שהוא כהן כל זמן שלא נתקבל עדות זו בפני בי"ד אין
וזאתבצירוףדעתהמבי"טשלאחששלהחמירמכחשם
חוששיןלואפילולהחמירעכ"פדיעבד.
ועתה לענין עצם הכהונה של אנשים כאלה ,גם לו יהי'
נכון שהם באים ממשפחת כהנים ,הנה כבר כתבתי בעניי
בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' ק"ס בענין מחלוקת הקדמונים
ביחוסי כהונה בזה"ז אם חזקה גמורה היא כדעת כת
הקדמונים שס"ל כן ,או רק בגדר ספק בעלמא כדעת
מהרשד"ם והשבו"י ועש"ה הבירורים בזה ,ובסו"ד הבאתי
המשפחה המעיד על היותו כהן ,בלא שידוע לו על היותו
כהן,ובצירוףמש"כבתשובתשבטהלוי,ישלהורותלהתירו
לכתחילהבספקספיקאכזה.
על כן יש לפסוק להתיר למבקש לשאת אשה שאביה
נכרי.
אךאיןבדברינוהיתרלשאתאשההאסורהלכהןאיסור
ודאי,כגוןגרושה.
סימןד11
סימ ד
פס"דבשאלתכשרותלבואבקהל
תמוזתשנ"א
הופיע בבית הדין אדם שהתעוררה עליו שאלת כשרות
לבואבקהל,ובקשלברראתמעמדו.
אמו של אדם זה ,היא אשה פנויה שלא נישאה מעולם.
הממזר נבעלתי …הרי זה הולד ספק ממזר …וזה הוא
הנקרא שתוקי המכיר את אמו ואינו מכיר את אביו ודאי".
וכןפסקבשו"עאה"עסי'ד'סכ"ו.
כפי הנראה ,לאחר לידתו אמו הצהירה שאביו הוא גיסה -
אך יש לברר ,האם הרמב"ם איירי דוקא במקום שידוע
בעל אחותה .וכן אותו גיס הודה שהוא אביו .הודאה זו לא
שיש ממזר ,או אף כשאין ידוע .את"ל דוקא כשידוע שיש
נאמרהמעולםבפניבי"ד,אלאנכתבהבכתבונמסרהלבית
ממזר בעיר ,מה הדין כשאין בעיר ממזר אך יש בעיר קרוב
המשפט לצורך רישום הבן הנ"ל בתעודת זהות כבנו של
משפחהבדרגתקירבהשאמוערוהעליו ,האםהולדשתוקי.
אותוגיס.
במסגרת בירור הבקשה ,התקבלה בביה"ד עדות של עד
ואת"לבכה"גהולדשתוקי,האםישלהקלבמקוםשישתרי
רוביולאלדונוכשתוקי.
אחד המכיר מקרוב את המשפחה ,אותו העד העיד שהאם
הנ"ל באותה תקופה היתה דיימא מעלמא .ובתשובה
הב"שסי'ד'ס"קלטכתבעלדינושלהרמב"ם" -והיינו
לשאלת בית הדין ,השיב העד שלא ידוע לו שבעל אחות
דוקאדאיכאבעירזוממזר,אפילוממזראחד,אבלאםליכא
אמומוחזקכאביו.
שוםממזרליכאחששכלל".
וכמו כן לאחר בירורים שנעשו ,התברר בבית הדין
בנידוןדידןבאותההעירשהאםגרהבה,איןאדםהידוע
שבאותה תקופה אמו של המבקש היתה מאורסת לאדם
כממזר ,וכל אדם בחזקת כשרות שאינו ממזר ,אין לחוש
אחר,והיתהרגילהלבלותעםגבריםנוספים.
שמאהיהממזרבאותההעיר.ועייןבשו"תחלקתיעקבחלק
לעומת זאת ,הבן הנ"ל התרגל לקרוא "אבא" ,לבעל
אה"ע סי' י' סק"א )במהדורה הישנה ח"ג סי' ו'( שכתב
אחותאמו ,וכןחותםומחזיקשםמשפחתוכשםבעלאחות
שמחלוקת הט"ז והב"ח באו"ח סי' תרה האם במקום שיש
אמו.הנ"למבססאתהשערתוזועלהדמיוןהחיצוניהנראה
ספקאםישאיסורקבועדיינינןליהכקבוע,אינהעניןלנידון
בעיניו,בינולאותואדם.
השאלותהעומדותלפנינוהן-
א .האם יש לאם נאמנות לפסול את בנה לעשותו ממזר
ודאיאועכ"פספקממזר.
ב .האם יש לבעל אחותה נאמנות לומר שהוא אביו
ולפוסלו,האםבכה"גנאמרדין"יכיר".
ג.האםישלהחזיקוכממזרמפני שמחזיקעצמוכבנושל
בעלאחותאמו.
דידן ,דכיון דממזר אינו שכיח אין לחוש כל עוד לא נודע
בבירורשישממזרבעירזו.
אךישלדוןהאםכשידועשישבעירקרובשהאםבאיסור
ערוה עליו ,הולד שתוקי כל עוד לא קבלנו עדות המועילה
להכשירו.
מפשטות דברי הב"ש שהבאנו משמע דאין לחוש אלא
אם יש ממזר אך לא אם יש קרוב .אבל הבית מאיר כתב
בדעתהב"ש,דמש"כממזר,לאודוקאממזרבלבד,וה"האם
ד .את"ל שאין לפוסלו מכח האמור לעיל ,עדיין יש לדון
ישאחדמהקרוביםשהולדממנוממזר,וכןפסקהביתמאיר
האםלדונוכשתוקישאינויודעמיהואביו.גםאםאיןראיות
בסי'ו'סעיףיזוכפיהעולהמדבריהנמוקייוסףעמ"סיבמות
לפוסלו,לכאורהאיןבפנינונאמנותהפוכהלהכשירו.
בסוףפרקאלמנהלכהןגדול.
וכן משו"ת מהר"י ווייל סי' עד מבואר שמהרי"ו חשש
דינושלהבןבלאעדותהאםוגיסה
לדון קרובים כפסולין ,עיין מש"כ בדעתו בספר נתיבות
נפתחבשאלההאחרונהשהצגנו,האםבמקרהשבפנינו,
לשבת סי' ד' ס"ק כג ,וכן משמעות דברי הנודע ביהודה
בלא אמירת האם ובעל אחותה ,היה מקום להקל ולהתירו
תניינאאה"עסי'כז-כח,וכןכתב הגרע"אבתשובה)שבספר
לבאבקהל.כלומר,במידהשהםאינםנאמניםלפוסלו,עכ"פ
תשובות רבי עקיבא איגר מכתב יד ,הוצאת הרב
לא יהא יותר מאילו שתקו ולא אמרו דבר ,ויש לדון כיצד
געשטעטנערסי'פה(וכןבתשובתביתשלמהחלקאה"עסי'
היהעלינולנהוגאילולאאמרודבר.
יד.
לכאורה ,דינו מבואר ברמב"ם בפרק טו מאיסורי ביאה
הי"א -הי"ב " -פנויה שנתעברה מזנות ,אמרו לה מהו
אלא שמצינו בכמה מגדולי האחרונים ,שפסקו שאין
לחושאלאלמיעוטפסולין,אךלאלקרובים.
העוברהזהאוהולדהזה…ואםלאנבדקהאמועדשמתה
בספרשבשמעתתאש"דפרקכבכתבעלדבריהנימוקי
או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה או שאמרה לפלוני
יוסף " -אמנם לפי ענ"ד נראה מסתימת הב"י ורמ"א דלא
12אבןהעזר
עטרתדבורה
הביאו הך דנימוקי יוסף ,לא סבירא להו ,ואפשר דלא חשו
מהר"ם בן חביב סי' יא שאיסור זה של שתוקי קיל טפי
לה.ומשוםדכיוןדבכלהתורהכולהמהנירובאאלאמשום
משאר איסורי דרבנן ,וז"ל " -הכא גבי ספק ממזר גילה לנו
מעלת יוחסין הוא דחשו בחד רוב ,א"כ דוקא היכא דפסול
הכתובבהדיא ,דשתוקישהיהספקממזרמותרלבואבקהל.
קבוע במקומו הוא דדנו חז"ל דליהוי כמחצה על מחצה
וא"כמהטעםגזרובוחכמיםואמרודשתוקיפסול ,והוצרך
אפילו בדאזיל איהו לגבה ,אבל היכא דאינו פסול בעצמו
לתרץדטעמא הוימשוםדמעלה עשו ביוחסין .באופן דהנה
אלא שהוא פסול לזו האשה לא דנו בזה דין קבוע להחמיר
נתבאר דאיסור השתוקי שהוא ספק ממזר ,קליש איסוריה
בחד רוב ,וז"ל הרמב"ם …אפילו לא היה שוכן שם אלא
מדרבנן בעלמא משום דמעלה עשו ביוחסין ,ואין לו דמיון
נכרי אחד או חלל אחד ועבד …ומשמע דלא מיפסל אלא
לשארהספקותשלתורהדאזלינןבהולחומרא ,דלדעתר"ת
ע"יפסולהניכרבמקומובפניעצמוולאע"יעריות".
איסורא דספקות להחמיר הוי מן התורה ולדעת קצת
ועיין באחיעזר ח"ג סי' כא שהסכים עם דברי השב
שמעתתא.
ועיין בספר אוצר הפוסקים ח"א בהערות שבסוף הספר
איסורא דספקות הוי מדרבנן ומשום סייג לתורה .הכא גבי
שתוקי אין איסורו אפילו מדרבנן משום סייג לתורה ,אלא
משוםדמעלהעשוביוחסין".
דף קסג ע"ב ,במש"כ הג"ר א"י אונטרמן ז"ל להוסיף ביאור
אך גם לדעת הסוברים שיש לדון את הקרובים בכלל
בדברי הש"ש ,שההבדל בין ממזר לקרוב הוא דביאת ממזר
הפסולין ,עכ"פ בתרי רובי יש להכשיר .אמנם בסוגיא בסוף
עושהאתהבןממזרמפנישהולדכמותו,אךלאעצםאיסור
פ"קדכתובותובשו"עסוףסי'ו'מצינואתהקולאבתרירובי
הביאהגורםאתהפסולכדחזינןממזרשנשאגיורתדהביאה
לענין היתר האשה לכהונה אף בלא טענת לכשר נבעלתי,
היא ביאת היתר אך הבן ממזר .ולכן כשהספק הוא על
אךה"הלעניןהכשרהולדלבואבקהלמהניתרירובי ,וכפי
האדם הפסול ,יחשב כקבוע .משא"כ בביאת קרוב שהיא
העולה מהסוגיא בכתובות דף טו ,.לאחר דברי רב ינאי -
ערוה עליו ,הולד ממזר מפני האיסור שיש בביאה זו,
"אבלפירשאחדמציפוריובעלהולדשתוקי"הובאהדיןשל
וכשנוצרספק,הספקהואעלהמעשהולאעלהאדם.
תרי רובי ,ומשמע דקאי גם לענין היתר הולד לבא בקהל.
ובהפלאה במסכת כתובות דף יג .כתב שאין חוששין
שנבעלהלקרוב,וז"ל"-וכןמשמעותדברירבייהושעשאמר
וכ"כהב"ש סי' ד' ס"ק נד דמהני תרי רובי להיתר הולד אף
בלאטענתהאם.
הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר ,ולא אמר דבחזקת
אמנם דעת הרמב"ם בפי"ח מהלכות איסו"ב הי"ד-הט"ו
בעולהלקרובים.וכןמוכחמכלהפוסקיםבאה"עסי'ד'וסי'
שכל עניין תרי רובי שייך רק בנתעברה מחוץ לעיר עיי"ש,
ו' שכתבו דאם אין פסול בעיר ליכא חשש איסור לכהונה
ויש תרי רובי בסיעה עצמה ובעיר שממנה פרשה הסיעה.
ולא הזכירו שלא יהיה אחד מן הקרובים בעיר ,משמע
ולדעתובעינןעדותשראוהשנבעלהפעםאחתכנ"ל,וכמ"ש
בהדיאדאיןלחושמןהסתםלקרובים.ונראהדהיינומטעם
שכתב בירושלמי ,דהא דחייש רבי יהושע לפסולים היינו
משוםשהזנותרצהאחרהפסולים".
ועיין בתשובת כתב סופר חלק אה"ע סי' ב' סק"ג
הקהלתיעקבהמובאבפת"שסי'ו'ס"קיז.
אך רוב הראשונים חולקים על הרמב"ם .הטור בסוף סי'
ו'כתב" -ונראהאפילונתעברהבעיראםהלךהבועלאליה
תנשא לכתחילה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים,
שהאריך לדון בשאלה זו ,והעלה שלדעת הרמב"ם הטור
אא"כ הלכה היא אליו ,וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי
והשו"ע אין חוששין לקרובים ,ואף לדעת נימוקי יוסף אין
נראהדתנשאלכתחילה".עכ"להטור.
הכרחדבכה"גבעינןתרירוביכשאינהטוענתלהכשירו,וסגי
בחדרובא,עיי"ש.
ולשיטהזותרירוביאינוכמ"שהרמב"םרובסיעהורוב
העירשממנהפירשהאותהסיעה,אלארובאנשיהעירורוב
וע"ע בתשובת עין יצחק ח"א אה"ע סי' ח' וסי' יד
אנשיהסיעה.ועייןבתוספותיו"ט)כתובותפ"א מ"י(שכתב
ובחזו"א אה"ע סי' ז' ס"ק יב שלדעתם אין לחוש לקרובים,
שכן דעת רש"י דאיירי אף בכה"ג שנבעלה בעיר ,ותרי רובי
וציינו לגמרא בסנהדרין דף סד .דאהנו אנשי כנה"ג דכחלו
היינו,רובאנשיהעירורובאנשיהסיעה,ועי"שבמהשהשיג
לעיניהדיצרהרע.אךי"לדהיינודוקאבנוגעלקרובותכאמו
על דברי הב"י .וכן דעת הר"ן המאירי ופסקי הריא"ז בסוף
ואחותו וכמ"ש שם רש"י משא"כ בעריות של קורבה שע"י
פ"קדכתובותכדעתרש"יוהטור.
קידושין,עייןמש"כבזהבשו"תאגרותמשהאה"עח"דסי'
ועייןבשבשמעתתאש"דפרקכגשהעלהדביןלקולאבין
סג ,ולכן דעת העין יצחק והחזו"א אינה יכולה להצטרף
לחומרא אמרינן דמסתמא הלך הבועל אצלה ,וכתב " -וכיון
בנידוןשבפנינו.
דלדעת הטור כל שאין דלתות מדינה נעולות ,ורוב העוברים
וע"עבאוצרהפוסקיםסי'ד'ס"קצזוסי'ו'ס"קפטאות
א'שהביאואתהדעותבזה.
ואמנם אין בידינו להכריע במקום שגדולי עולם נחלקו,
דרך העיר כשרים הו"ל תרי רובי ,א"כ שתוקי נמי ,האידנא
דמסתמאאיןדלתותמדינהנעולותוהו"לתרירובירובהעיר
כשרים…רובהעובריםנמיכשרים,ותרירוביהוי".
אך מאחר וספק ממזר מותר מהתורה יש לדון בזה ספיקא
וע"ע בחזו"א חלק אה"ע סי' ז' סק"ו שהעלה דסיעה של
דרבנן לקולא ,ובצירוף למ"ש הגט פשוט בתשובה בשו"ת
עשרה אנשים ודאי נידונת כסיעה לענין זה ,וכתב שם -
סימןד13
"ולפיזהלדידןשהאורחיןמצוייןתמידבעירוגםאורחיןא"י
גמליאל אפילו ברוב פסולין וכ"ש הכא דאיכא חזקת צדקת
מצויין ,איכא לעולם תרי רובא ,וגם בספק מי אזל למי יש
כדאיתא פ"ב דגיטין …וקרוב הדבר בעיני אפילו לא נבדקה
להקל"
אפילו הכי הבן כשר מטעם ספק ספיקא ספק שמא לאחר
וכן בשו"ת חלקת יעקב חלק אה"ע סי' י' )במהדורה
שנתגרשהנתעברהואת"לקודםשמאמגוינתעברה…ואם
הישנה ח"ג סי' ו'( העלה שבעיר מרובה באוכלוסין
כשבודקין אותה אומרת קודם הגירושין התעברה מישראל
שהאורחים מצויין בה יש תרי רובי ,ויש להקל אף במקום
הוי הבן ספק ממזר דאינה נאמנת לשווייה ממזר ודאי ,וכן
שהאםלאאמרהדברלהכשיראתהולד.
ולכןגםלדעתהפוסקיםהסובריםשאותםקרוביםשהאם
היאבאיסורערוהעליהם ,נידוניןכפסוליקהללעניןדיןזה,
כתב המיימוני פרק טו מאיסורי ביאה וז"ל פנויה שזנתה
ואמרהבןפלוניהואוכו'ואםאותופלוניממזראינהנאמנת
להיותהבןממזרודאי".עכ"להמהרי"ו.
והולדשתוקיופסולולאאזלינןבתררובא,מ"מישלהכשירו
משמעמפשטותלשונודישלדבריהאםנאמנותלעשותו
במקום שיש תרי רובי ,וה"ה בנידון דידן שהאם דרה בעיר
ספק ממזר אף כשבלא דבריה מתירים את הבן ,כגון בנידון
מרובהבאוכלוסיןוהאורחיםמצוייןבה.
המהרי"ודמתיריםמכחס"ס.
ואכןהרמ"אבדרכימשהסי'ד'סק"זכתב" -וישלדקדק
נאמנותהאםלפסולאתבנה
בנידון שבפנינו ,האם טענה שאביו של בנה הוא בעל
אחותה,ישלדוןהאםהיאנאמנתבדבריהלפוסלו.
מדברי מהרי"ו דנאמנת לשוויי ספק ממזר ,דלא כדברי
מהרא"ידלעיל".
ובשו"ת כתב סופר חלק אה"ע סי' ב' סק"ב הוסיף לבאר
במסכת קידושין דף עד .מבואר שאבא שאול היה קורא
דברי המהרי"ו ,וז"ל " -דס"ל בכוונת הרמב"ם דאינו ספק
לשתוקי בדוקי -שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי.
משום דשתוקי הוא בלאו הכי ,אלא אפילו אם בלא דבריה
הראשוניםדייקומלשוןהגמרא ,שהאםנאמנתרקלהכשירו
אין לנו ספק וחשש ,מ"מ עפ"י דבריה נעשה ספק להחמיר,
ולאלפוסלו.ומצינושלשהטעמיםבראשונים-
כנ"ל".
א .הר"ן בקידושין )שם( והמגיד משנה בפט"ו מאיסו"ב
הכתב סופר תלה את חידושו של המהרי"ו במחלוקת
הי"ב כתבו ,מאחר שדבר תורה ספק ממזר כשר ,הרי
הראשונים שהבאנו לעיל שנחלקו מדוע האם נאמנת
שלהכשיר נאמנת מכיון דהוי דרבנן ,האמינוה בדרבנן ,אבל
להכשיר ולא לפסול .דלסברת הריטב"א והנימוקי יוסף וכן
לפוסלו ולהתירו בממזרת דהוי בדאורייתא לא האמינוה,
לסברת תה"ד וח"מ כשם שאינה נאמנת לפוסלו לעשותו
וע"עבב"שסי'ד'ס"קלטובביתמאירשם.
ודאי ממזר כך אינה נאמנת לעשותו ספק .אך לסברת הר"ן
ב .הריטב"א ונימוקי יוסף במסכת יבמות בסוף פרק
והמ"מ אהנו דבריה לעשותו ספק ,דעל ידי שנקבל דבריה
אלמנה לכהן גדול כתבו שנאמנת להכשיר מכיון שחזקת
ונעשהו ספק אנו מאמינים אותה בדרבנן ,לאוסרו מדרבנן
הגוףחזקתכשרותמסייעתלה,משא"כלפסולאינהנאמנת
לבוא בקהל ,ואילו לאסרו בממזרת לא הועילו דבריה,
כנגדחזקהזו.
דבלא"ה אף אילו שתקה היה אסור בממזרת ,דבין אם בלא
ג .תרומת הדשן סי' רסז וחלקת מחוקק סי' ד' ס"ק כה
כתבודחזקתבודקתומזנהמסייעתלהכשירוסותרתדבריה
דבריה היה כשר ובין אם היה ספק ממזר הרי ספק אסור
בממזרת.
כשפוסלתו .ודעת הנודע ביהודה המובא בפת"ש סי' ו' ס"ק
וישלהעירעלהכתבסופר-
כאשכןדעתהרמב"ם.וכןעולהמהתוספותבמסכתכתובות
א.מפשטותלשוןהר"ןוהמ"ממשמעשאיןלאםנאמנות
דף יג ,:אלא שהפנ"י והבית מאיר כתבו שהפוסקים לא ס"ל
כלל לפסול ,עיי"ש שכתבו דדוקא לאב נתנה תורה נאמנות
כןמדלאחילקובסי'ו'ביןנבעלהברצוןלנבעלהבאונס.
מדיןיכירולאלאם.
מפשטות דברי הראשונים והפוסקים הנ"ל נראה שהאם
ב .פירושו של הכתב סופר ברמב"ם )אליבא דמהרי"ו(
אינה נאמנת כלל ,ואין משקל לדבריה ,אלא דינו נקבע
תמוה .ברמב"םבהלכהיבמפורשהטעם שהולדספקממזר
בהתאםלשארהנתוניםוהעדויות.
מפני"-כשםשזינתהעםזהשהודהלהכךזינתהעםאחר",
אךהעומדכנגדזה,הםדבריהמהר"יוויילבתשובהסי'
עד)המובאבדרכימשהסי'ד'סק"זובב"שס"קמג(.
מהרי"ונשאלבדינושלמישנולדמפנויה,הלידההיתה
הרי מפורש שלא מכח דבריה של האם הולד ספר ממזר,
אלאמפנישבלאדבריהאנומסופקיםאםזינתהעםכשראו
עםממזר.וכןעולהמדבריהמ"משם.
מספר חדשים לאחר שהתגרשה באופן שקיים ספק האם
והנה בעיקר דברי המהרי"ו ,יש לדון שרק בנידון דידיה
התעברהבטרםהגירושיןאולאחריהן,אלאשאםהתעברה
האםנאמנתלעשותוספק,מכיוןדהאדמתיריםבלאדבריה
בטרם הגירושין הנידון הוא שלא היה מקום לתלות הולד
היינומכחס"ס,ויתכןשדעתמהרי"ודלס"סמצטרפתחזקת
בבעלה.
צדקת שאותה הזכיר המהרי"ו בתחילת התשובה עי"ש ,אך
וכתב מהרי"ו " -ועל הבן יבדקו אותה אם אומרת
בדבריה של האם שנבעלה לפני הגירושין ,אף שאין לה
שלאחר הגירושין נתעברה מכשר נאמנת ,דהא הלכה כרבן
נאמנות שנוכל לפסוק עפ"י דבריה ,אך עכ"פ התערערה
14אבןהעזר
עטרתדבורה
חזקת צדקת .ואין ללמד למקום אחר שבלא דבריה ההיתר
ערוה" .ולכאורה קשה ,שהרי אם בודקין אותה בודקין
מבוסס על רוב בעילות אחר הבעל כגון באשת איש או על
שתאמר דלא התעברה מלפני הגירושין אלא מכשר ולאחר
תרירוביבפנויהדאיןצורךלצרףאתהחזקתצדקת.
הגירושין וכמבואר בתחילת דבריו ,אך כעת איירי מהרי"ו
וכן מצאתי סברא זו בשו"ת בגדי כהונה )מתלמידו
בכה"ג שלא בדקוה ,ובזה כבר כתב לדון להתירה מטעם
המובהקשלהאוריםותומים(בחלקאה"עסי'ב'.עלמש"כ
ס"ס,ומדועחזרבסוףדבריולהזכירבדיקתהאם.אלאע"כ
מהרי"ו לצרף לס"ס ,את הספק שמא מגוי נתעברה ,כתב
צ"ל דהבדיקה שכתב בסוף דבריו היא לעיכובא אף אם
הב"ש סי' ד' ס"ק מג להקשות " -עדיין קשה ,אם יש צד
רוציםלהתירהמכחס"ס,והיינועפ"ימש"כהנתיבותלשבת
לתלות שזינתה עם כותי ,א"כ פרוצה ביותר נמי יש ספק
והאמריבינה.
ספקאשמאהולדמבעלהושמאמכותי".וכתבעלזההבגדי
ולפי דרך זו יתיישבו דברי מהרי"ו מהקושיא שהקשה
כהונה" -מהשהקשההב"ששםמפרוצה,י"לדמהרי"ולא
עליו בספר ערוגת הבשם להג"ר מיכאל בכרך ז"ל )תלמידו
סמך אספק ספיקא בלבד ,כי אם בהצטרפות חזקת כשרות
וממלא מקומו של הנודע ביהודה( בסי' ד' ס"ק מג .וז"ל -
שלא זינתה תחת בעלה אשר תועיל חזקתה גם לולד,
"קשה לי היאך כתב דבאינה נבדקת הולד כשר מכח ספק
משא"כבפרוצהביותרשהיאמופקרתלכלכדאיתאבסמ"ג,
ספיקא ,הא איכא נמי ספק ספיקא לאידך גיסא לאיסורא,
איתרעחזקתכשרות ,ולאסמכינןאספקספיקאלמהויכתרי
דלמא קודם שנתגרשה נתעברה מישראל ואת"ל אחר
רובא".
ולפי סברא זו שעיקר דברי מהרי"ו מבוססים על כך
שלס"ס מצטרפת חזקת כשרות ,יש לישב דברי המהרי"ו
שלאיקשועליוהקושיותשהבאנולעיל,וכמושבארנו.
דרך נוספת בביאור שיטת מהרי"ו נמצאת בנתיבות
גירושיןדלמאממזראומעריותנתעברהוהולדממנוממזר,
לכןדברימהרי"וצ"ע".
לפי דרכם של הנתיבות לשבת והאמרי בינה לא קשה
מידי,דבאומרתשלאנבעלהלקרובאופסולעסקינן,ונאמנת
בכךולכןנשארספקספיקאלקולא.
לשבת סי' ד' ס"ק כג ,והסכים עמו בספר אמרי בינה חלק
דרך נוספת בביאור שיטת מהרי"ו ,מצינו בדברי הגרי"ש
אה"ע סי' ב' .לפי דרכם בנידון המהרי"ו אילו האם היתה
אלישיב שליט"א בתשובה שהתפרסמה בספר קובץ תשובות
שותקתהבןהיהנפסלכדיןשתוקי,ומחשששנבעלהלקרוב
ח"אסי'קמב ,וז"ל–"איןלאםנאמנותכלללפסולבנה,אלא
שהיאערוהעליו,ורקלאחרשהאםטענהבטענתברישלא
משום שאי אפשר לתלות בגוי כשהיא מכחשת ואומרת את
נבעלהלאחדמהם,ניתןלהכשירומכחספקספיקא,אףאם
ההיפךשמיהודינתעברה…ובזהי"לגםבדברימהרי"ודאף
לא טענה שנבעלה לאחר הגירושין .ומש"כ מהרי"ו "ואם
כשאינה לפנינו מכשרינן ליה לבא בקהל מטעם ספק ספיקא,
כשבודקין אותה אומרת קודם הגירושין התעברה מישראל
ספקלאחרשנתגרשהנתעברה ואת"לקודםשמאמגוי .מ"מ
הוי הבן ספק ממזר דאינה נאמנת לשווייה ממזר ודאי" ,אין
כשהיא לפנינו ואומרת קודם גירושין ומישראל ,אי אפשר
כוונתו דמכח נאמנות האם פסלינן ליה כספק ממזר ,אלא
להכניסאתהגויבתורספקולדוןבומדיןספקספיקאכשהיא
מאחר ובלא דבריה הוא ספק ,דאפילו אם התעברה לאחר
אומרתלהדיאדמיהודינתעברה.ובזהמדוייקיםדברימהרי"ו
הגירושיןעדייןישלחוששמאהאבהואקרוב,הריגםכעת
במ"ש"ואםכשבודקיןאותהאומרתקודםהגירושיןנתעברה
לאגרעמאילולאאמרהדבר.ומש"כמהרי"ו"וקרובהדבר
מישראל ,הוי הבן ספק ממזר" .ומעתה אי נימא דיש לה
בעיני אפילו לא נבדקה אפילו הכי הבן כשר מטעם ספק
נאמנותלפסולאתבנההוהסגיאלי'למימרכשבודקיןאותה
ספיקא ספק שמא לאחר שנתגרשה נתעברה ואת"ל קודם
ואומרת קודם הגירושין נתעברה ,שוב אין לאיסתפוקי על
שמא מגוי נתעברה" ,פירשו הנתיבות לשבת והאמרי בינה
אחרי הגירושין ואין ס"ס ול"ל להוסיף שהיא גם אומרת
דאיןהכוונהשלאנבדקהכלל,אלאלאנבדקהבשאלתזמן
מישראל.וע"כדלאומדיןנאמנותקאתילמפסילי',אלאכיון
העיבור ,אך נבדקה בשאלה האם האב הוא קרוב והאם
שהיא אומרת מישראל נתעברה תו אין להכניס את הגוי
אמרהשהבןאינומקרובשהיאערוהעליו.
בספקשמאממנונתעברה,וכשהיאאומרתשאחריהגירושין
ועיי"ש בנתיבות לשבת שנקטו בלשונם שהאם נאמנת
נתעברה ומישראל ,אף שלפי האמור בכה"ג אין להכניס את
במיגו,אךנראהשכיוונולמש"כבדעתם ,שלאמכחנאמנות
הגוי בספק ,ותו אין ס"ס ,מ"מ מתכשר עפ"י דיבורה לחוד,
אתינן ,אלא מכח מיגו שהיתה שותקת לגמרי ,וגם
דהאהלכהכר"גוכמ"שמהרי"ושםבתחילתדבריו",עכ"ל.
כשפוסלתונידונתכשותקתוממילאפסול.
העולה מדברינו שאף לשיטת מהרי"ו ,אין לדברי האם
ישלצייןשלוליפירושזהבדברימהרי"וישקושיבמהלך
משקללפוסלולעשותוספקממזר,ודלאכדמשמעמפשטות
דבריו ,שבתחילה קבע שיש לבדוק את האם ,ואם אמרה
לשונושלהרמ"אבדרכימשה)ואליבאדפירושהכתבסופר
שנבעלהרקלאחרוגירושיןלכשרהבןכשר,ואח"כדןלומר
בדעת הדרכי משה( ,אלא בכל מקרה יש לדון לגופו האם
" -וקרובהדברבעיניאפילולאנבדקהאפילוהכיהבןכשר
בלאדבריהישלפוסלו.
מטעם ספק ספיקא" .ובסיום התשובה כתב "וכשבודקין
ועייןבשו"תבניןעולםאה"עסי'ה')סק"כ(שהביא דעת
אותהבודקיןאותהאםנתעברהמאדםשאינועליהבאיסור
הרב השואל שרצה לפסוק כמהרי"ו שהאם נאמנת בדבריה
סימןד15
לאשויי לבן ספק ממזר .אך הבנין עולם בתשובתו לאחר
ממזר.ולכןברורלדינאשאיןהאםנאמנתכללעלבניהאף
שהביא את דברי הדרכי משה ,כתב " -עכ"פ לדינא ,כיון
לאלשוויילהולדבדיןספקממזר".
שמהרא"י כתב בפירוש דאינה נאמנת אפילו לעשותו ספק
מסקנתהדברים-האםאינהנאמנתלפסולאתבנה.
ממזר,ודברימהרי"ויכוליםלהתפרשדסוברג"ככמותו,מנין
לנולעשותמחלוקתביןהפוסקיםבחנם".
נאמנותאדםלטעוןשהואאביהבןולפוסלו
וכן כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב )בעל הגט פשוט( בסי'
שנינו במסכת קידושין דף עח" - :האומר בני זה ממזר
יא שהאם אינה נאמנת לפוסלו כלל ,וז"ל " -ועוד יש לנו
אינונאמןואפילושניהםאומריםעלהעוברשבמעיהממזר
לדעת דאפילו לסברת האומרים דהאב נאמן לומר דבנו
הוא אינם נאמנים ,רבי יהודה אומר נאמנים" .ופסקו כל
ממזר ,היינו דוקא האב דרחמנא המניה לאב אבל לא האם
הפוסקיםכרבייהודה.
כדמוכח ממ"ש הרמב"ם פט"ו מהלכות אסורי ביאה דפנויה
שנתעברה ואמרה לממזר נבעלתי הולד ספק ממזר ,הרי
בהדיא דסובר הרמב"ם דאע"פ שנאמנת להכשיר אינה
נאמנת לפסול ,וכבר כתבו ה"ה והר"ן טעם לדבריו יע"ש.
ומבואר ברש"י על המשנה )שם( ,דבתרי גווני נאמר דין
יכיר,
א -אדם נאמן לומר על אדם שהוא בנו ונולד מחייבי
כריתות.
ואיןלומרנהידאינהנאמנתלפוסלוודאי,אבלבספקמיהא
ב-אדםנאמןלומרעלהבןשילדהאשתושאינובנו.
יכולהלפוסלו,דלאהיאדאפילולעשותוספקאינה נאמנת.
וכןדעתהר"ןרבינויהונתןמלונילהנימוקייוסףוהמאירי
ומש"כהרמב"םדהואספקממזרלאהוימטעםמהשאמרה
עמ"ס קידושין )שם( וכ"כ ביד רמ"ה עמ"ס ב"ב פרק שמיני
שנבעלה לממזר משוה ליה ספק ממזר ,אלא טעמא הוי
סי' קיד .וכן משמעות דברי הרמב"ם בפרק טו מהלכות
משוםדהויספקממזרכדיןהשתוקי.איבראדישחולקיםעל
אסוריביאההלכהטו-טז.
זהוסובריםדגםהיאנאמנתלפוסלוכדמוכחממ"שהנימוקי
יוסףסוףפרקאלמנהלכהןגדולדהיכאדהארוסאומרדהוא
בנו והאם אומרת דהוא ממזר דהוי ספק ממזר כיון דבריא
ובריא הוא .גם שלטי הגבורים בספ"ק דכתובות כתב בשם
לעומת זאת דעת הרי"ד מטראני בספר המכריע סי' סד
והריא"זשרקבאופןהראשוןנאמרדיןיכיר.
לכאורה יש לקבוע שהבן ממזר מכח אמירת בעל אחות
אמו,ונאמןמדיןיכיר.
ריא"זדהאםנאמנתלומרדהואממזרוישלודיןממזרויכול
אמנם לדבריו הוא עבר על איסור כרת ואין אדם משים
לישא ממזרת יע"ש .ולכל הסברות יש לומר דאפילו לדעת
עצמו רשע ,ועיין בפני יהושע עמ"ס קידושין )שם( שכתב
האומרים דהאם נאמנת לומר דנתעברה מממזר היינו דוקא
שהטורוהשו"עהשמיטולגמריאתהאפשרותשיוכללפסול
היכא דאיכא למימר שהיתה שוגגת או אנוסה ,אבל היכא
את הבן בטענה שנולד מחייבי כריתות ,וכתבו את דין יכיר
דטוענתדנתעברהבמזידמקרוביםדמשוהנפשהרשיעאלא
רקבאומרעלהבןשאשתוילדהוטוען שאינוממנו,והטעם
מהמנא ,וכן מוכח ממ"ש נימוקי יוסף בשם הריטב"א ס"פ
דבכה"ג שטוען שנולד מחייבי כריתות אינו נאמן דאין אדם
אלמנהלכהןגדול".
משיםעצמורשע.
וכן כתב בשו"ת רב פעלים ח"ג חלק אה"ע סי' א' ,וז"ל -
אךעייןבשו"תשיבתציוןסי'סחשדחהאתדבריהפני
"נמצינולמדיםדהאםאינהנאמנתלומרשהואממזר ,דדוקא
יהושע וכתב " -יותר יש סברא לומר דמה שאב נאמן לומר
לאבנתנההתורהנאמנותלפסולבניואבלהאםאינהנאמנת
עלבנושהואממזרהיינודוקאכשאומרשהואבנורקשנולד
לפסולבניה,לכןהויכאילולאאמרהכלום…בעניןהשאלה
לומחייביכריתות,אבללאכשאומרשאינובנוכמושסובר
הנזכרת ,שזאת האשה אשר פנויה היתה ונתעברה וילדה,
הריא"ז.ולפי"זלאקשהמידיקושייתהפנייהושעעלהטור
הנה לפו"ד אם אומרת נתעברה מאחי בעלה דפוסלת את
והשו"ע שהשמיטו הך אופן השני די"ל דכיון שפסקו
בנה,אינהנאמנת…כיוןדאינהנאמנתהויכאילולאאמרה
כשאומר שאינו בנו נאמן לעשותו ממזר שוב אינן צריכין
כלוםבפיסולשלבנה.ועלכןכיוןדאח"זנטפלויחידיהקהל
להביא הך כשאומר שנולד לו מחייבי כריתות דזה ידענו
לדבר זה ושאלו אותה מה טיבו של ילד זה וממי נתעברה,
מכח ק"ו דמה אם אומר שאינו בנו והוא ממזר נאמן מכ"ש
ואמרהשנתעברהמןהגוישהואכשראצלהואינופסוללה,
כשאומר שהוא בנו והוא ממזר פשיטא דנאמן" .ובנוגע
הריזונאמנתלהכשיראתהולד".
לשאלה דאין אדם משים עצמו רשע כתב השיבת ציון
וכן פסק בשו"ת אגרות משה אה"ע ח"ג סי' ה' ובאה"ע
דאיירי כגון שטוען שהיה שוגג ,או בכה"ג דחזינן דגם כעת
ח"ד סי' כג אות ב' שאין לאם נאמנות ,ואף לעשותו ספק
הואממשיךלדורעמהוהוארשעלפנינוובכה"גנאמןלומר
אינהנאמנת.
באג"מ הביא את דברי הב"ש בשם מהרי"ו ,וכפי
משמעות דבריו דהאם נאמנת לפוסלו .וכתב האג"מ על
שכברהיהרשעגםקודם.
ואמנם מצינו דעות בראשונים האם נאמן ביכיר לפסול
אתבנוכשמשיםעצמורשע.
דבריו " -לא מסתבר כלל ,דאין שום טעם לחלק שתהא
המאירי עמ"ס קידושין )שם( כתב " -נאמן לומר עליו
נאמנת לשוויי ספק מאחר שאין האם נאמנת לשוויי ודאי
שבנו הוא ושהוא ממזר או בן גרושה ובן חלוצה ,ואע"פ
16אבןהעזר
עטרתדבורה
שאין אדם משים עצמו רשע ,גזירת הכתוב הוא מדכתיב
בריטב"א( .וע"ע בשו"ת בנין עולם חלק אה"ע סי' ו' בהג"ה
יכיר".
לאותד'.
לעומת זאת ,הריא"ז )בשלטי הגבורים במסכת קידושין
ובספרישועותישראלסי'לדס"קטוכתב"ובזהדאפילו
דף עח (.כתב ,וז"ל " -נאמן האב לומר על בנו בני זה ממזר
בעלדברנאמןדאיןצריךמשפטיעדות,לאאמרינןאיןאדם
הוא שאשה שנשאתי היתה ערוה אצלי ולא הכרתי בה עד
משים עצמו רשע אלא במקום שפוסל עצמו לעדות זו …
עכשיו".
ואע"פ שדעת הריטב"א בקידושין פרק עשרה יוחסין בהא
אך יש מקום לעיין בדברי הריא"ז ,מדבריו אלו מבואר
דבניזהממזרדבאומרשבאעלערוהבמזידאינונאמןדאין
שאינו נאמן אא"כ יאמר בפירוש שלא הכיר בה עד עכשיו
אדםמשיםעצמורשע,אףדלעדותזוגםרשענאמן,נראה
שהיאערוהאצלו,ובהמשךדבריוכתב" -ואףכשהאמינתו
דרוב פוסקים חולקין על זה ,וכ"מ מסתימת דברי הטוש"ע
תורהלאבלאהאמינתואלאכשהואאומרשהואבנואלא
ודו"ק".
שנולד בפסול שאמו היתה אסורה עליו משום איסור אחר
העולה מדברינו דלדעת המאירי והריטב"א בתירוצו
ושמאלאהכירבהעדעתה".מדויקמלשונו,שאףאםאומר
השני,וכןדעתמהריא"ז,הרידבכלגוונינאמןמדיןיכיראף
בסתמאשהואבנומחייביכריתותאמרינןדשמאשוגגהיה,
שמשים עצמו רשע ,וכן הכריע בישועות ישראל וכתב שכן
ורקאםאומרבפירוששהיהמזידאינונאמן.
מורה סתימת הטור והשו"ע .אך לדעת הריא"ז ונימוקי יוסף
ובחי' הריטב"א עמ"ס בבא בתרא דף קכז :על המבואר
אינונאמןאא"כאומרשהיהשוגגוכ"כבתשובתשיבתציון,
בגמרא שם שכהן נאמן לומר זה בני בן גרושה וחלוצה
ולדעת הפני יהושע לכאורה נראה דהטור והשו"ע השמיטו
לעשותוחלל ,כתבאתשתיהדרכים,וז"להריטב"א"-וא"ת
דיןזהמאחרובכלגוונינידוןכמשיםעצמורשעואינונאמן.
היאך נאמן לשום עצמו רשע שנשא גרושה או חלוצה .י"ל
ונחזור לדין המשנה בקידושין ,לעיל הבאנו שתי דרכים
כגון שאמר שוגג הייתי .אי נמי גזירת הכתוב שיהא נאמן,
בביאור הנידון במשנה ,ועכ"פ מוסכם בראשונים דגם
ואולי שאינו נאמן על עצמו דפלגינן דיבוריה כההיא דפלוני
כשאומרעלבנושנולדמחייביכריתותנאמןמדיןיכיר,ויש
רבענילרצוני".
לדון במאי עסקינן ,האם דוקא בזוג נשוי שלאחר זמן טוען
ועי"ש בנימוקי יוסף )דף נו .בדפי הרי"ף( שהביא רק את
הבעל שהוברר לו שאשתו היא קרובתו והיא עליו בחייבי
התירוץ הראשון של הריטב"א ,דמיירי באומר שוגג הייתי,
כריתות וממילא הבנים ממזרים ,או אף בשאינם נשואים
ומבוארשאינומסכיםעםהתירוץהשניודלאכמאירי.
אלא שטוען שבא על קרובתו הפנויה ,והבן שילדה הוא בנו
והנה בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' לה הביא את דברי
נימוקי יוסף בשם הריטב"א שאינו נאמן כשמשים עצמו
וממילא הוא ממזר .דיש לומר דבכה"ג כיון שיתכן שזינתה
עםאחראיןדיןיכיר.
רשע,וכתב" -לולידמסתפינאמרבותינוהריטב"אוהנימוקי
ונראה שנחלקו ראשונים בדבר זה ,בספר המכריע ס"ל
יוסף ז"ל הוי אמינא דאפילו אמר מזיד הייתי נאמן לענין
דבכל גווני,ואףבבאעלפנויהנאמרדיןיכיר,אע"פשעדיין
הכרה ,דהא דאין אדם משים עצמו רשע הוי טעמא משום
ישספקשמאזינתהעםאחר.
דאדם קרוב אצל עצמו ופסול לעדות כמו שפרש"י פ"ב
לשיטתו יסוד זה מפורש בסוגיא בקידושין .בדברי חכמים
דכתובותובכמהדוכתי,וגביהכרתהאבהריקרובהואאצל
החולקים על רבי יהודה ולית להו דין יכיר נאמר בגמרא
בנו ואינו בתורת עדות לשאר דברים .וע"כ צ"ל דגזירת
שאינםנאמניםביןהאבוביןהאם" -דלאמיבעיאאיהודלא
הכתובהואבהכרתהבןשיהיהקרובומעיד,ומהליקורבא
קים ליה ,אלא אפילו איהי דקים לה לא מהימנא" .וכתב
אחת ומה לי ב' קורבות …וכי היכי שהכשירה תורה אותו
בספרבמכריע" -ואמרתיפירושהגמראכךהוא,לאמבעיא
אע"ג שהוא קרוב אצל בנו ,ה"ה במה שקרוב לעצמו .עוד
איהודלאקיםליהכישמאכמושזינתההאשההזועמושיש
אפשר לומר דפלגינן דיבוריה ,בזה שאמר מזיד הייתי לא
בה כרת כך זינתה עם אחר ואינו ממזר ,בין בא עליה בזנות
מהימן לגבי נפשיה ואמרינן שהיה שוגג וסבר היה שאינה
ביןבאעליהבקידושיןדהאקידושיןדידיהאינןקידושיןשאין
אסורה עליו .עוד אפשר לומר לפי מש"כ התוס' פ"ק דב"מ
קידושיןתופסיןבחייביכריתותוהויאלהפנויה".
גבי מה אם ירצה לומר מזיד הייתי דנאמן מפני שעושה
בהמשך דבריו מוכיח הרי"ד את שיטתו דהמשנה לא
תשובה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה ,אלמא היכי
איירי באומר על בן אשתו שאינו בנו ,דבכה"ג לא נכון מה
דמתכוין לאפרושי מאיסורא שלא יתוסף איסור אחר על
שנאמר בגמרא דאיהו לא קים ליה ,שהרי יכול לומר שקים
האיסורהנעשהאמרינןלתשובהקאמיכוןונאמןאפילועל
ליהשאינובנומכיוןשכברפרשמאשתוזמןרב.
עצמו .הכי נמי באומר בני זה בן גרושה או ממזר מכוין
לאפרושימאיסוראשלאיתערבובקהלובכהונה".
)המהריא"ז לא ראה את חי' הריטב"א שהודפסו רק
לאחרונה,אלארקכפישהובאבנמוקייוסףהתירוץהראשון
בריטב"א ,ואמנם מהריא"ז בדבריו כיון לתירוץ השני
עכ"פמבוארבספרהמכריע ,דלדידןדקיי"לכרבי יהודה,
אדם שבא על קרובתו הפנויה ,נאמן לומר על הבן שנולד
שהואבנוממזר,אףשלאקיםליהויתכןשזינתהעםאחר.
לעומת זאת ,בתשובת הרא"ש )כלל פב סי' א'( מפורש
להיפךמספרהמכריע.
סימןד17
הרא"ש דן בעובדא שפנויה דרה בביתו של אדם בלא
שהוכיחכןמהסוגיאבפ"קדחולין.ובסי'קנובביאורהגר"א
חו"ק ,וכשילדהבןאמרשהואבנו .וכתבהרא"ששאיןלדונו
ס"קכטהוסיףלהוכיחכןמהגמראבמסכתמכותדףכג:גבי
כבנועפ"ידבריו,ול"שכאןדיןיכיר.
וז"ל הרא"ש " -בנידון זה אפילו במיגו לא מהימן דאיהו
יהודהותמרשתמהובגמראמנאידעשההריוןממנו,והיינו
מכיוןשליכארובבעילותאחרהבעל.
גופיהלא ידע בודאי,דשמא גםאחר בא עליה,אלאדאמר
וע"עבפת"ש סי' ד'ס"ק לא ,במה שהביא משו"תשיבת
בדדמי …אנן סהדי דאיהו לא ידע בודאי שהוא בנה שהרי
ציון סי' סז באלמנה שיש לה בנים שילדה ואמרה שהבן
לא היתה חבושה עמו בבית האסורין משעת ביאה ועד
מאחי בעלה והלה מודה ,והעלה שהבן פסול לבא בקהל
שילדה ,ולא דמי לאשת איש דאמרינן רוב בעילות אחר
ודעתונוטהשהואודאיממזר.
הבעל ,אבל בביאת זנות איכא למימר כמו שהוא בא עליה
אךהמעייןבתשובהעצמהיראה,שלאמכחאמירתאחי
בזנות גם אחרים באו עליה ,אבל בדדמי אמר שהוא בנו
בעלהפסלאתהולד,אלאעיקרסמיכתוהיאעלכךשהיתה
מספק כי אי אפשר לו לידע בודאי ,הלכך אין כאן מיגו
הוכחה גמורה שהולד ממנו ,מאחר שנישאו זה לזו )אף
דהו"ל מיגו במקום עדים דאנן סהדי שאינו יודע האמת",
שהקידושיןלאתפסו(,ודרויחדוהאשהלאדיימאמעלמא.
עכ"להרא"ש.
בסיוםדבריוהרא"שפסקלדונוכבנו,אךלאמכחדבריו,
אלא מפני שדרה בביתו והיתה דיימא מיניה ולא דיימא
מעלמא.
ואדרבה מתשובה זו של השיבת ציון עולה דבכה"ג
דליכאהוכחהמעלייתאכזו ,איןלפסולהולדעפ"ידבריהם
בלבד,וכדעתהרא"שבתשובה.
העולה מדברינו שלדעת הרי"ד מטראני בספר המכריע
וכן מבואר במגיד משנה בהלכות איסו"ב פט"ו הי"ב
והפני יהושע )וכן משמעות דברי רע"א בדעת רש"י( ,בנידון
שכתב גבי פנויה שילדה ואמרה שהבן מפלוני ממזר ,שפסק
שאדם בא על קרובתו שהיא עליו ערוה ,וילדה ,נאמן מדין
הרמב"ם"אפילואותופלונימודהשהואממנוהריזההולד
יכיר לומר שהולד הוא בנו והוא ממזר .אבל דעת הרא"ש
ספק ממזר" ,והוסיף המ"מ " -שהרי הוא עצמו אינו יכול
המ"מ והריא"ז שאם שיתכן שזינתה עם אחר ,דהיינו בבא
לידע ,דשמא זינתה עם אחרים והוא לא ידע ,ואין זה אב
על פנויה ,אין זו הכרה ברורה שנאמר עליה דין יכיר .וכן
שיהאלוהיכר,וחששזהנזכרבגמראבכיוצאבזה".
נקטולדינאהרע"אהגר"אובשו"תשיבתציון.
וכן דעת הרע"א המובא בפתחי תשובה סי' ד' ס"ק כט
דכלדישספקשמאזינתהעםאחר,אינונאמןמדיןיכיר.
הרע"א בתשובה בח"א סי' קכח כתב "ובאמת י"ל
דמתניתין דקידושין דף עח :רבי יהודה אומר נאמנים דלא
מצינו שיטה נוספת הסוברת שלא מטעם שאין הכרתו
ברורה אתינן עלה ,אלא שלא נאמר דין יכיר רק על מי
שמוחזקכבנוולאעלמישאינומוחזקכבנו.
קאי ארישא ,כיון שאפשר שזינתה עם אחרים לא מקרי
בשו"ת אגרות משה חלק אה"ע ח"ד סי' כג הביא את
הכרהברורה,אבלרש"ילאכתבכן").מבוארשהרע"אנקט
דבריהרמב"םבפט"ומאיסו"בהט"זשכתב" -האבשהוחזק
בדעתרש"ישאינוסוברכסברתהמ"מ(.
שזהובנוואמרבניזהממזרהואנאמן".ודייקהאג"מדבעינן
מדברי הרע"א עולה שסבר בשיטת המ"מ והרא"ש דאין
שהבן יוחזק כבנו והיינו שגדל בביתו עם אמו שהיא אשתו,
מקום להכרח שכתב ספר המכריע לשיטתו )כפי שהובא
ואחרי שהוחזק כבנו נאמן לפוסלו ,אבל כשלא גדל אצלו
לעיל( ,וי"ל דרבי יהודה פליג רק אסיפא וס"ל דכיון שיש
כבנובביתואיןכללנאמנותמדיןיכיר.
הכרהברורהנאמןמדיןיכיר.
וכ"כ בספר אמרי משה )להג"ר משה סאקאלאבסקי ז"ל(
וכן נראה שדעת הריא"ז כרא"ש והמ"מ .הריא"ז המובא
בסי'יאכתב,וז"ל"-דלאהאמינהתורהרקלאבלומרשבנו
בש"גבקידושיןכתב" -נאמןהאבלומרעלבנובניזהממזר
ממזר ,והיינו היכא שידעינן שהוא אב ,ובלא אמירתו היינו
הוא שאשה שנשאתי היתה ערוה אצלי ולא הכרתי בה עד
מחזיקים אותו לבנו ,שידעינן שאשתו הולידתו והיינו
עכשיו".
מחזיקיםודאישהואאביווהואבנו,ואזנאמןלומרשממזר
מדלא נקט גם בכה"ג שטוען שבא על פנויה וילדה ולא
הוא …אבל כשאומר אחד על איש מן השוק שאין אנו
הכיר בה שהיא ערוה וכעת נודע לו שהבן שילדה לו הוא
מכיריןאותוולאידעינןכללשהואאביו,ויאמרזהבניממזר
ממזר,משמעדבכה"גמכיוןשישספקשמאזינתהעםאחר,
הוא שבאתי על ערוה ,בזה לא מהימן לענ"ד .דמנא ידעינן
איןהכרהברורהואיןדיןיכיר.
כלל שהוא אביו ,ומהיכי תיתי יהא נאמן לפוסלו .דדוקא
וכן מצינו ששיטת הגר"א היא שדוקא במקום שיש ,רוב
בעילות אחר הבעל' נאמרה ההלכה שנאמן מדין יכיר.
הגר"א בסי' ד'ס"ק נז באר דיןפנויה שילדה שאינה נאמנת
לומרשהולדמפלוניממזר,ואףאםאותוממזרמודהשהולד
לאבהאמינהתורהלפוסלו,אבללמישלאידעינןשהואאב,
מנ"לדמהימןשהואאביו",עכ"להאמרימשה.
ועי"שבאג"מובאמרימשהשבארושבעניןזה ,חלוקדין
יכירלעניןנחלותמדיןיכירלעניןיוחסין.
ממנו אינו נאמן .ומבאר הגר"א שרק במקום שאומרים ,רוב
וכןכתבבשו"תבניןעולםחלקאה"עסי'ו'בהג"הלאות
בעילות אחר הבעל' נאמן מדין יכיר ,אך לא בפנויה ,ועי"ש
ד',וז"ל" -עודהיהנלע"דדלשיטתריא"זהאדאבנאמןעל
18אבןהעזר
עטרתדבורה
בנו לומר שהוא ממזר מחייבי כריתות ,היינו שידוע לנו
מחזיקים אותו לבנו ,לכן גם עפ"י דין אינו נידון כבנו.
בלא"ה שהוא אביו והוא כרוך אחריו ,ודר עם אמו כדרך
ואמירתו אינה מועילה לעשותו כבנו) .הנצי"ב ציין שבשו"ע
איש ואשה .אבל אם באו שנים ממדינת הים ולא היינו
סי'קנוליתאהתוספתהנ"לשברמב"ם(.
מכירים אותם מעולם ,ואמר עליו זה בני וממזר הוא ,אינו
הרישלפידרכושל הנצי"ב ,שתיהדרכיםשכתבנולבאר
נאמןעליולפוסלו .דלאמצינושנתנהלותורהנאמנותאלא
מדוע אין כאן דין יכיר ,הן שיטת השו"ע לעומת שיטת
בידועלנובלא"השהואאביו,עלזהנאמןלומרשאמואצלו
הרמב"ם .ודעת הגר"א בביאוריו ס"ק נז מתפרשת כשיטת
באיסור ומחייבי כריתות נולד ,אבל לא בכה"ג .והכי דייק
הרמב"ם .והנ"מ בין השו"ע לרמב"ם תהיה כשהבועל טוען
לישנא דמתניתין ,דתנן בני זה ממזר הוא כו' ,משמע דידוע
שלא זזה ידו מתוך ידה וטוען בודאות שהבן ממנו ,דלשו"ע
בלא"ה ומוחזק שהוא בנו ,ולכן נתנה לו תורה נאמנות,
נאמןמדיןיכירולרמב"םאינונאמןכלעודהבןאינומוחזק
משום דרמיא עליה למידק .אבל לא באם לא נודע שהוא
כבנו.
בנו,איןנאמןעליולפוסלו,דעדאחדאינונאמןלפסולאדם,
וע"ע בספר נתיבות לשבת סי' ד' סעיף כט ,שכתב -
כמ"ש בכ"מ אין ערער פחות משנים ,ואפשר שאפילו שאר
"מלשוןהרמב"םושו"עסעיףכואפילואםאותופלונימודה
פוסקיםמודיםבזהשכולםלאכתבואלאבמישהואמוחזק
שנבעלה לו כשם שזינתה עם זה זינתה עם אחר ,משמע
לבנו",עכ"להבניןעולם.
דאםהואמעידשלאזזהידומתוךידההואנאמן,וע"כהוא
וע"ע בשו"ת משיב דבר ח"ד סי' יד שבתוך דיונו על
מהאמנת האב ,דאל"כ למה יהיה נאמן כיון דאיכא חזקת
השאלה האם בפנויה שזינתה יש לחוש שכשם שהפקירה
כשרות וכ"ש היכא דאיכא רוב כשרים .וע"כ הא דנאמן
נפשהפ"אכךהפקירהבפעמיםאחרות,כתבשישהבדלבין
לעשותו ממזר ודאי דלדעת הה"מ הוא איסור דאורייתא,
לשון השו"ע סי' ד' סכ"ו ללשון הרמב"ם .בשו"ע נאמר
וע"כ משום שהתורה האמינתו לאב לומר שהוא בנו".
שאפילו אם אותו פלוני ממזר מודה לפנויה שנבעלה לו,
לדברינובשםהנצי"ב ,ישלהעירעלכךשכללאתהרמב"ם
אפ"ההולדרקספקממזרולאודאי,שכשםשזינתהעםזה
והשו"ע בחדא מחתא ולא עמד על הבדלי הלשונות
זינתה עם אחר .ומבאר הנצי"ב בתשובתו שם " -משמע
שבדבריהם.
שהטעם שאינו ממזרמשום שגם האבאינו יודע שהוא בנו,
העולה מדברינו -בנידון דידן אין להאמין לבעל אחות
שהרי אפשר שזינתה עם אחר ג"כ .ולפי"ז אפילו היו עדים
האם מדין יכיר .או מכיון שאין כאן הכרה ברורה ,שהרי
שנבעלהלממזר,אינוממזרמזההטעם,שאפשרשזינתהג"כ
יתכן שזינתה עם אחר .או מכיון שהבן אינו מוחזק כבנו
עםאחר.אבלאםהיההממזריודעבברורשממנונתעברה,
ובכה"ג לא נאמר דין יכיר ,ולכן מכיון שלא דיימא מיניה
שלאזזממנה,באמתהולדממזרודאי".
וכפי הנראה דיימא מעלמא ,אין לפסול את הבן ,דהרא"ש
דהיינו ,לשיטת השו"ע אליבא דהמשיב דבר ,הכל תלוי
אםהכרתוברורהוודאית.
והשיבתציוןפסקולדונוכבנורקכשדיימאמיניהוהיורגלים
לדברשהואאביו,גםבלאדבריו.
ומוסיף המשיב דבר " -אבל הרמב"ם כתב בזה"ל אפילו
הממזר מודה שהוא ממנו הרי זה הילוד ספק ממזר ,כשם
כיצדלהתייחסלכךשהבןהחזיקעצמוכבנושלבעלאחותה
שזינתהעםזהשהודהלהכךזינתהעםאחר,משמעאפילו
יש לדון בשאלה זו משתי פנים ,הן מפני שהיה מוחזק
הממזר אומר שברור שהולד הוא ממנו אינו נאמן .וכ"כ
בעיני הסביבה ,והן ממה שחתם שם משפחתו כשם בעל
הגר"א בביאורי שו"ע דלא מהמנינן אלא להחזיקו בכשרות.
אחותאמו.
אבל א"כ אינו מובן הלשון כשם כו' ,ונראה דה"פ ,דכלפי
מצד המוחזקות של הסביבה ,לפי העדות שהתקבלה
דנ"ל מדכתיב בן השנואה יכיר ,שנאמן אדם לומר בני זה
בבי"ד ,אין זה ברור שאכן החזיקוהו כבנו ,אך אף אם
ממזר ,וא"כ אמאי אין הממזר הבועל נאמן לומר שהוא בנו
המציאותתתבררשאכןהחזיקוהוכבנו,ישלדוןבזה.
וממילא יהיה ממזר ,אבל אינו קשה כלל ,שאין האב נאמן
בשו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' ב' דן בשאלה כזו ממש,
לפסול את בנו אלא באם הוא מוחזק שהוא בנו ,וכ"כ
וז"ל " -פנויה ילדה בן ,והעם מרננים אחריה שנתעברה
בפירושברמב"םשםהלכהטואבלהאבשהוחזקשהואבנו
מבעל אחותה בחיי אחותה והבן הוא ממזר ,ובעלה נשא
ואמר בני זה ממזר הוא נאמן ,משא"כ כאן לא הוחזק כלל
אותה פנויה לאשה והעיד בערכאות שבנה שילדה הוא
שהוא בנו ,שהרי העולם סבורים שאפשר שזינתה עם אחר
ממזר,והכיראותושיהאחשובכבנו)לעגיטימירט(".
ג"כ וא"כ אינו בחזקה שהוא בנו משום הכי אינו נאמן".
הרב השואל ,הג"ר זלמן במבערגער ז"ל אבד"ק זענהיים,
ועי"ש בהמשך דבריו שבאר עפי"ז את לשון הרמב"ם
דן מכיון שאמו ובעל אחותה החזיקוהו לבנם הרי שסוקלין
בהלכותיבום)פ"גה"ד(שמישזינהעםפנויההבןאינופוטר
ושורפין על החזקות ,ואף לא יוכלו לחזור בהם באמתלא.
מיבום דשמא זינתה עם אחר ,והוסיף הרמב"ם "ומאין יודע
אבל המלמד להועיל סבר ,דכיון שיש ספק שמא זינתה עם
שזה בנו ודאי והרי אין לו חזקה אלא לעולם ספק הוא".
אחר ,ואילו מת ,אשתו צריכה חליצה מספק ,הרי שמעולם
והיינודמכיוןשהעולםמסתפקיםבדברשמאאינובנוואינם
לאנתחזקזהלודאיבנו.
סימןד19
בנידוןבאותהתשובההתירושניהגאוניםהללועלסמך
ועייןבחזו"אחלקאה"עסי'א'סק"ומש"כבביאורשיטת
שלבסוף התברר שהבן לא החזיק עצמו בשמו כבן בעל
הרמב"ם,ובתוךדבריוכתבהחזו"אוז"ל"-הכאבאמרלענין
אחותאמואלאבשםבןאברהם.עכ"פדעתהמלמדלהועיל
הולד,ומיהובאמרעלאחדשהואבנומאשתוכשהוחזקל'
שאיןלדוןדיןסוקליןושורפיןעלהחזקותבמקוםכשהחזקה
יום ונתאמת בלב כל אנשי העיר שהוא בנו ,פוטר הבן את
מבוססת על נתונים כאלו שבית הדין לא יקבל אותם
אשתאביומטעםחזקה.אבלהכאלאהויהנהגהמדרךכל
כהוכחהגמורהלכלמילי,כגוןשלאיפטרואשהמחליצה.
הארץ ואינו מתאמת לעולם אם הוא בנו ,אף אם יגדלנו
וז"ל המלמד להועיל " -מה שהעיר …הרי סוקלין
כבנו ,וזה שהאריך הר"מ שאין לו חזקה והוא ספק לעולם.
ושורפין על החזקות .אמנם נלע"ד דאף אחרי עדות הבעל
ולפי"זמתפרשלשוןהר"מכשםשזינתהעםזהכךזינתהעם
והאשהאיןכאןחזקהכללמעיקרא,דהריפסקינןבסי'קנו
אחרים ,היינו שאין אנו מאמינים לו שבא עליה ואפשר
סעיף ט' מי שזינה עם אשה וכו' ואמר זה העובר ממני
שזינתהמאחרים…במקוםשהואנאמןומתאמתביאתו,אין
ואפילו הי' מודה לו הרי זה ספק וחולצת ולא מתייבמת,
אנו חוששין שמא באו לה גם אחרים ,אבל אם אינו נאמן
וא"כ מעולם לא נתחזק זה לודאי בנו ואילו מת היתה
שובלאשייךלתלותבו,והואואחריםשוין".
אשתו צריכה חליצה ,ולא דמי לסוקלין ושורפין על
החזקות.נוסףלזהשהבעלוהאשהלאהעידוכןבפניבי"ד
מבואר בחזו"א שאף אם יגדלנו כבנו לא מהני ,ואין זו
חזקהשיוחזקכבנו.
של ישראל ,ואפשר שאם היו בי"ד של ישראל מזהירים
ונראה לסייע לסברא זו ,שאין לדון כאן דין סוקלין על
אותם שלא יעידו אלא האמת דיש נ"מ לענין איסורים,
החזקות ,מחמת חזקה זו שהבן לכאורה הוחזק כבנו של גיס
גדוליםלאהיומעידיםכן",עכ"ל.
האם .דחזקת אב ובנו או אב ובתו אינה חזקה היכולה
ויש מקום להביא כאן מש"כ הרדב"ז בתשובה חלק ג'
להתקייםאלאעלסמךהתנהגותשלהאבכאביהבןאוהבת,
סימן תתקסא .הרדב"ז דן במי שנולד מפנויה שהתעברה
ובלאהלכהזו שרובבעילותאחרהבעל ,אףאםהאביחזיקנו
ותלתה הולד בפלוני .וכתב הרדב"ז לדון האם הבן מתייחס
כבנוהויחזקהבטעותואיןמתחשביןבה,וכמושיבוארלהלן.
אחראותופלוני,לענייןיבוםוחליצהושארדברים.
וז"ל הרדב"ז " -ולענין הכאת וקללת אביו ,בנ"ד פשיטא
במסכת חולין דף יא :מבואר בגמרא " -מנא הא מילתא
דאמוררבנןזילבתררובא…רבמריאמראתיאממכהאביו
דפטור ,מספיקא לא קטלינן ליה .אבל היכא דאינה חשודה
ואמו דאמר רחמנא קטליה ,וליחוש דילמא לאו אביו הוא,
עם אחרים ,יש להסתפק אי דמי לתרומה וליבום וקטלינן
אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ,ורוב בעילות אחר הבעל.
ליה ,או דילמא לא קטלינן ליה אלא בראיה ברורה .דאע"ג
ממאי דילמא כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין,
שזה גדל בחזקת שהוא בנו וקיי"ל דסוקלין ושורפין על
אפילוהכיאיןאפוטרופוסלעריות".
החזקות,הנ"מחזקהשלאבאהמחמתספקכההיאדאמרינן
והרמב"םבהלכותאיסוריביאהפ"אהלכהכ'כתב"-מי
מעשהבאשהאחתשבאתלירושליםובנהמורכבעלכתפה
שהוחזק בשאר בשרדנים בו על פי החזקהאע"פ שאיןשם
וגדלתובחזקתשהואבנהואח"כבאעליהוסקלוהוכו'.אבל
ראיה ברורה שזה קרוב ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על
הכאשהחזקהבאהמכחספקשלאגדלזהבחזקתשהואבנו
חזקהזו…ראיהלדיןזה,מהשדנהתורהבמקללאביוומכה
אלא מפני שהודה שהוא בנו ,אבל הספק ידוע הוא אצלינו,
אביושיומת,ומניןלנוראיהברורהשזהאביו ,אלאבחזקה,
בכי האי מספקא לי אם נהרג על קללתו והכאתו .וכיון
כך שאר קרובים בחזקה" .ויש מקשים שבגמרא מבואר
דהאידנא אין דנין דיני נפשות ,לא נפקא מינה מידי ,לא
שממכה אביו ילפינן דאזלינן בתר רובא ,והרמב"ם כתב
הארכתיבועדיבואמורהצדק".
דמהא ילפינן דאזלינן בתר חזקה .וכתב בספר סדרי טהרה
ובספרקובץתשובותלהגרי"שאלישיבשליט"אח"אסי'
סי'קפהסק"אדבמכהאביואיןהורגיןאלאבדאיכאתרתי,
קמא כתב " -ואף שבנ"ד גדל בחזקת שהוא בנו וסוקלין
גם רוב בעילות אחר הבעל וגם הוחזק כבנו ,אבל אם אין
ושורפין על החזקות ,כבר כתב הרדב"ז בתשובה ח"ג סי'
אלאהוחזק,אנואומריםשהוחזקבטעות.
תתקס"א ,דהנ"מ חזקה שלא באה מחמת ספק ,אבל
כשהחזקהבאהמכחספקאיןזהחזקה".
וז"ל הסדרי טהרה " -הא דאמרינן בש"ס רוב בעילות
בבעל ,דוקא שידעינן בודאי שנוהג עמה כבעל ובא עליה
וכן מצינו בחזו"א שכתב כסברת המלמד להועיל .דברי
בכל עת ,אז אמרינן דאזלינן בתר רובא .אך זה גופא לא
החזו"א מתייחסים למש"כ הרמב"ם פ"ג מיבום ה"ד.
ידעינן ,אף כשנשאה בפנינו על ידי חופה וקידושין ,מ"מ לא
הרמב"םכתב"-מישזינהעםאשה,ביןפנויהביןאשתאיש
ידעינן אם נהג עמה כדרך אישות …אלא מחמת החזקה
ונתעברה ,ואמר זה העובר ממני הוא ואפילו היא מודה לו,
שנוהג עמה כאיש עם אשתו בשאר מילי מסתמא בעל ,וזו
אע"פשהואבנולעניןירושההריזהספקלעניןיבום.כשם
מיקריחזקה.וכיתימאדילמאמשוםחזקהלחודכיוןשנהג
שזינתה עמו כך זינתה עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו
עמו כאב מסתמא זה הוא בנו ,ומנ"ל דאזלינן בתר רובא
ודאיוהריאיןלוחזקה.אלאלעולםספקהואולהחמירדנין
לחודא.ז"א,דבשלמאאיקיםליהלאבשזהובנוואנןחזינן
בו,וחולצתולאמתייבמת".
במה שמתנהג עמו כאב שפיר מיקרי חזקה .אבל אי איהו
20אבןהעזר
עטרתדבורה
גופיהלאקיםליה,אנןמנאידעינן ,דילמאאיהוטעהוסבר
דוקאבמאמינווסומךבדעתועליו,ולאבמאמינומפנישחושד
שהוא בנו ומשום הכי מתנהג עמו כאב עם הבן ,ובאמת
באשתו .והטעם ,שאם הוא מאמינו על יסוד ראיה שחז"ל
זינתהאמועםאחר.א"ודאזלינןבתררובאואיהוידעשרוב
קבעו שאינה עילה לאסור אשה על בעלה ,אין כאן שויא
בעילות עמו ,ואנן חזינן שמתנהג עמו כאב ומחזיקו לבן
אנפשיהחד"א.וע"עבאג"מאה"עח"גסי'ל'ענףב'שהאריך
מיקרי שפיר חזקה ,ותרתי מוכח .אח"ז שמעתי שכתב כעין
בסבראזושלאמועיללקבועשויאאנפשיהחד"א,כשמתבסס
זהבספרתבואותשור".עכ"להסדריטהרה.
עלמהשחז"לקבעושאיןלומשקלראוילאיסור.
דברי התבואות שור שציין להם הסדרי טהרה ,נמצאים
ולכןבנידוןדידןשהבןמתבססבהשערתועלמהשחושב
בספרו בכור שור בחי' עמ"ס קידושין דף פ .וז"ל " -אע"ג
שיש דמיון חיצוני בינו לבין בעל אחות אמו ,מכיון שהוא
דראינוהאבנוהגעמוכאבעםבנו,מ"מדילמאאביוגופיה
מתבססעלדברשלדעתחז"לאיןבומשקלהלכתי,איןלדון
טעהומנ"לדלאזינתהאשתו,אלאש"מדאזלינןבתררובא
בו דין שויא אנפשיה חד"א) .לדמיון חיצוני אין משקל
ורוב בעילות כו'" .ומבואר בדבריו ,דבלא האי רובא דרוב
בהלכה כמו שעולה ממדרש רבה נשא פרשה ט' ,וכמו
בעילות בבעל ,לא סגי במאי דמוחזק כבנו ונוהג עמו כבנו,
שהוכיחובפד"רכרךב'עמ' 123מתשובתהגאוניםומשו"ת
אלאאמרינןשמאטועההואוממילאאינהחזקה.
מהרש"ם ח"ג סי' קסא( .ואכן בביה"ד ,לאחר שהובהר לו
דברי הסדרי טהרה הובאו בחתם סופר אה"ע ח"א סי'
שיש ספק שמא גיס אמו אינו אביו ,הוא אכן קבל את
מא,וכ"כבחת"סחלקיו"דסי'שלח,ובשו"תחוטהמשולש
הדברים ,וראה את הדבר כספק .ועיין בט"ז אה"ע סי' קטו
סי'י'ובשו"תדברימלכיאלח"אסי'עה.
ס"ק יא שכתב " -במקום …דמהימן ליה כבי תרי …יכול
לומר אף על גב שאמרתי שמהימן לי ,חזרתי מכך ,וזה דבר
ומהשהבןמעלהאתשםמשפחתוכשםבעלאחותאמו
המסור ללב …בדין אדם אין יכולים לדונו דאין אדם יודע
וכך חותם -לכאורה יש מקום לאוסרו מדין שויא אנפשיה
מה שבלבו של חבירו ,אלא הוא עצמו צריך להיזהר מדין
חתיכהדאיסורא,וכמבוארבשו"עסי'ד'סעיףל'.
שמים ששם יודעים מה בלבו …בסי' קע"ח לא מיירי אלא
ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' קיא )הובא באוצר
מדיןעצמו,כיוןשיודעהאמתצריךלעשותכן".
ואחר כך מצאתי כעין זה בתשובת הגרי"ש אלישיב
הפוסקים סי' ד' ס"ק קד אות טז( ,באשה שלאחר כמה שנים
שבתההוחזקהככשרה,טענהשבתהנולדהמחייביכריתות.
שליט"א )קובץ תשובות ח"א סי' קמא( ,שהביא מתשובת
והעלה שהאם אינה נאמנת ,אך הוסיף " -אמנם אם הבת
הרשב"א סי' תתל"ז שכתב "אם שתק זה הסומא מלמדין
מאמינה בלבה לאמה כבי תרי ,הדבר צ"ע" .ונראה בכוונתו
אותושלאלהאמינו",וכןהביאמדבריהט"ז,עיי"ש.
שמסתפקמכיוןשהבתמתבססתעלאמירתהאם,דהיינועל
אמירהשאיןבהממשעלפיההלכה,י"לשבכה"גלאאמרינן
מסקנת הדברים ,יש להתיר את המבקש ,מאחר שאין
דשויא אנפשיה חד"א .וכעין שמצינו ברמ"א באה"ע סי' קטו
בכח דברי האם וגיסה לפסול את הבן ,ובהתחשב שהאם
סעיף ז' בשם מהרי"ק שאם עד אחד מעיד שאשתו זינתה
התגוררה בעיר גדולה שיש בה תרי רובי של כשרים ,וכפי
והבעלמאמיןלווסומךעליוכביתרינאמן,והוסיףמהרי"ק-
המבוארלעיל.
סימ ה
בירורהלכהבשאלתממזרות
סיוןתשנ"ח
כעת הופיעה בפני ביה"ד הבת ד .ילידת שנת תשל"ב
פרטיהעובדות
בפנינו שאלה חמורה של היתר לבוא בקהל של אח
ואחות.ולהלןפרטיהעובדותהידועותלביתהדין.
לפניכחמשיםשנהנישאוא.וב.בחו"ל.הבעלא.בטרם
לבירור מעמדה .הנ"ל עומדת לפני נישואין ומבקשת היתר
להנשא.בתעודתהזהותשלהלאנרשםשםהאב,ועקבכך,
הרב רושם הנישואין הודיע לה כי עליה להגיע לבית הדין
לבירורהיתרנישואיה.
הנישואין היה גרוש ללא ילדים והיה בגיל שלושים ושמנה,
הנ"לסיפרהבביתהדיןכילהאחבשםה.הצעירממנה
והאשה היתה בחורה בגיל ארבע עשרה .לדברי ב ,.בעלה
בשנהוחצי,שניהםגדלואצלאמםב.ולאידועלהםמיהוא
היה נשוי שלוש פעמים בטרם נשאה ומכל שלושת הנשים
אביהן .לדבריה לא היה להם כל קשר עם א .ולא התייחסו
לא היו לו ילדים .לפני שלשים וחמש שנה בני הזוג עלו
אליו כאביהן .וגם לאחר פטירתו של א .בשנת תשמ"ד,
לארץ והתגוררו בעיר ג .בני הזוג התגרשו בביה"ד בצפת
כשהבת היתה בגיל אחד עשרה היא לא השתתפה
בשנתתשמ"ב.
ב"שבעה" או באזכרה וכיוצ"ב .ולמעשה לא התייחסה
סימןה21
לפטירתו .המבקשת סיפרה ,שהיא גדלה בבית הסבתא
והיאאסורהלבעלה.כלהזמןהבעלסרבלתתגטלאשתו-
ובביתהדודהלסירוגין,ומעטבביתאמה.
כעתמסכיםהואלתתגטונבצעאתהגט.
כמו כן הופיעה בבית הדין אם המבקשת ב ,.והעידה
שבשנתתשכ"טתבעהגירושיןמבעלהאךהלהסרב.אח"כ
עזבה את ביתם בעיר ג .והוא הסכים לתת גט אך חזר בו.
לדבריההיאשכרהדירהבעירו.וחיהחייאישותעםגברים
עלהחלטהזוחתומיםשניהדייניםשנכחובדיון.
הצדדים הוזמנו ליום כד סיון תשמ"ב לסידור הגט .בדיון
השתתפובניהזוגוכןעובדתסוציאלית.וכךנכתבבפרוטוקול-
"הזוגהופיע -ההסכםהוקרא.הבעל:אנירוצהלתתגט
אחרים ,מהם נולדו לה שני הילדים .לדבריה ,לא ידוע לה
לאשה .כמעט 10שנים שאנו בנפרד .אין כל תביעות רק
מהי זהותו של האב ,אך הגברים עמם חיה היו יהודים.
סידור גט .האשה :אני רוצה ומסכימה לקבל גט מבעלי .יש
לאחרמכןעברהלהתגוררבעירג.עםגבראחרבשםז.עמו
לי דירה משלי .אני מצהירה שאין לי תביעות כספיות נגד
היאמתגוררתעדהיום.לדבריההואאינואביהילדים.
בעליואנימוותרתעלהכתובה.
עדות האם נשמעה כעדות לא אמינה ,ואמנם
מהמסמכים המצויים במשרד הפנים עולה שנשלח למשרד
עו"ס-…ברורשישלסדראתהגטמאחרשזהמזמןהיה
הכרחלעשותו-איןכלבעיות".
הפנים מכתב של האם לאחר לידת שני ילדיה שבו היא
בשוליהעמודחתומיםבניהזוגוהעו"סהנ"ל.
טוענת ששם האב ידוע לה ומבקשת לרשמם על שמו ,אך
בסיום אותו דיון ,נכתבה החלטה עליה חתומים שני
משרדהפניםנמנעמלמלאבקשהזו),לעתעתהאיןבפנינו
הדייניםהנ"ל,וזהלשונה–
אתהמכתבהנ"לשלהאם(.
החלטה
ברישומיםהרשמייםבמשרדהפניםובתעודתהזהותלא
רשום כלל שם האב ולשאלת בית הדין ענתה הבת שאינה
באין כל בעיות ומאחר שהזוג גר בנפרד שנים ולאשה 2
יודעת מיהו אביה ,ואמנם שם משפחתה אינו "ח ".כשם
ילדים מגבר אחר איתו היא גרה וחיה ,יש לבצע את הגט
משפחתושלא.הנ"ל.שםהמשפחהשהיאמוכרתורשומה
בהקדם.
בכל המסמכים הוא "ט ,".כשם המשפחה של האם בטרם
נישואיה.
בדף נוסף המיועד לבירור השמות לצורך כתיבת הגט
נכתב " -האשה אסורה לבעלה ולבועלה" ובשולי העמוד
כעת בפני בית הדין שני תיקים משנת תשמ"ב בהם
פרוטוקולים של שני דיונים בהם נכחו א .וב .ולהלן פירוט
חתומיםשניהדיינים.
בסיום "מעשה בי"ד" נכתב " -האשה אסורה לחזור
לבעלהוכןאסורהלז.עדלבירורבביתהדיןהרבניבצפת".
החומרשבתיקים.
תיקאחדהינותיקשלהסכםגירושין.בעתפתיחתהתיק
כתבובניהזוג"-אנונפרדיםכעשרשניםאניהאשהב.כבר
חיהעםגבראחרשאחרשהבעלהתעקששלאלתתליגט,
אפילו שכבר ביה"ד פסק שהוא חייב לתת לי גט .ובכן כעת
הבעל הסכים לתת לי גט .על כן שנינו מבקשים מכבוד
ועלשטרמעב"דזהחתומיםשניהדיינים.
עד כאן הנתונים שבפנינו ,ועפ"י נתונים אלו עלינו לדון
ולפסוקבבקשהלהיתרנישואין.
יצויין שבכל התיקים אין רישום איסור על שני הילדים
לבואבקהל.
ביה"ד דחוף לסדר לנו גט כי בודאי השעה צריכה כך" ושני
הצדדיםחתומיםעלבקשהזו.
עדותהבעלבביתהדין
באותויוםבתאריךד'ניסןתשמ"בנכנסובניהזוגלדיון.
בדיון שהתקיים בחדש ניסן תשמ"ב ,הבעל הודיע לבית
כפי הנראה מהפרוטוקול הדיון התקיים בפני שני דיינים
הדיןשאיןלהםילדים.משמעותהדבריםהיאשלטענתושני
בלבד .מאותו דיון נשאר הפרוטוקול ולהלן העתק
הילדים שנולדו לאשתו אינם ילדיו .ואכן ביה"ד ציין
מהפרוטוקולשנכתבע"יאבביה"ד-
בהחלטתושישלאשהשניילדיםמגברזר.
מוטלעלינולבררהאםמכחעדותזועלינולפסוקששני
"הזוגהופיעוהודיע.
הבעל:נישאנוזל"זב…לפניהרבה שנים,עלינולישראל
בשנת.1962ילדיםאיןלנו12.שניםאנובנפרדואנוהחלטנו
להיפרדזמ"זבגט.אנימסכיםלתתלאשתיגט.
האשה :אני רוצה ומסכימה לקבל גט מבעלי .אין לי כל
תביעותכספיותכוללגםהכתובה.אנירוצהגט".
הילדיםממזרים.
בגמרא מסכת בבא בתרא דף קכז :נאמר " -תניא יכיר
יכירנו לאחרים ,מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני
בכור .וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור ,כך נאמן אדם
לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה .וחכמים אומרים אינו
בשוליאותועמודחתומיםשניבניהזוג.
נאמן" .להלכה קיי"ל כרבי יהודה ,ועפ"י זה פסק להלכה
באותודףבעמודהשני,נכתבההחלטהבלשוןזו-
בשולחןערוךאבןהעזרסימןד'סעיףכט"-האבשאומרעל
העובר שאינו ממנו ,או על אחד מבניו שאינו בנו ,נאמן
החלטה
זוגזהחייבלהתגרשכברמזמן.לאשה 2ילדיםמגברזר
לפוסלווהואממזרודאי".
22אבןהעזר
עטרתדבורה
אמנם אילו היה הבעל נחקר כעת בבית הדין ,ומתוך
ונ"מ שאין בזה את ההלכה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר
חקירהזוהיהעולהשדבריונאמרומכחהשערהבלבדולא
ומגיד ,ומדבריו שיובאו להלן עולה דפשיטא ליה דבסוגיא
מכחהכרהברורהומוחלטת,לאהיהמקוםלדון דין"יכיר",
הנזכרת בפרק יש נוחלין מפורש שהאב נאמן גם כשדבריו
כמבואר בתשובת הרא"ש כלל פב ס"א .וכן בשו"ת חתם
נאמרומחוץלבי"ד.
סופר חלק אה"ע ח"א סימן יג כתב "הנה פשוט אעפ"י
וז"ל הגר"ח ז"ל בתשובה זו " -איכא למימר ,דגם בעל
שהאמינתותורהלאבמ"מלאעדיףמעדותגמורדאורייתא,
העיטור והרשב"א יודו ,דבאב שאומר זה בני ממזר ,לא
דנהידאפשרדלאבעידרישהוחקירהואינוצריךלבררכלל
מהני אמתלא .דהא גבי ממזר ,לכולי מילתיה הימניה
לומרמנאידעתשאינובנךאלאנאמןסתם,מ"מכלשאומר
רחמנא לשוויה ממזר ודאי .ושפיר שייך למימר דהאמינו
מאומדומדומה,שאפילושניעדיםכשריםאיןעדותםעדות,
תורהכשניעדים.וקצתמשמעהכילכאורהלישנאדהש"ס
מכ"שעדזהחידושהואואיןלךבואלאחידושו".ועפ"יזה
יבמות )דף מז ע"א( לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי.
כתבהחת"סבנידוןהתשובהשם" -ההואאמרשיראהמה
אבל נראה דהתם לישנא דעדות לאו דוקא ,דהא חזינן
יהיה בזמן לידתה ,והנה ילדה לט' חדשים לביאתו לביתו
דהכרת האב חלוק בכמה דינים מדין עדות גמורה כמו
ויש עדים שבא אז עליה ,אלא שהוא דומה בדעתו שאינה
שאכתובלקמןמסוגיאדגיטיןוסוגיאדב"ב.והאדאמרליה
מתעברתמביאהא'אוב',דעתשוטיםהיאזו".
אין עדות לנכרי הכי קאמר דכיון דאפילו עדות גמורה אין
וע"ע בפד"ר ח"ג עמ' 105שהביאו כן מכמה פוסקים
לנכריודאידלאמהנילעניןהכרה…בהכרתהאבעלבניו
שכתבו דהבעל אינו נאמן רק כשאומר כן בבירור מוחלט,
אף דמהימן לשוויה ממזר ודאי ,אבל אבא לגבי בריה לאו
ולאכשאומרשאינובנורקמכחדמיוןבמחשבתוואינויודע
והוא עד מקרי .וגם בכלל אם לא יגיד אינו ,דאינו מחויב
בבירור.
להגיד…ומש"האע"גדבשארעדותעדמפיעדלאוכלום
אך כעת ,שהבעל שבק חיים לכל חי ולא ניתן להוסיף
הוא ,בהכרת האב סמכינן אעדים ששמעו מפיו .כדאמרינן
ולחקור אותו .אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ,כאמור
בב"ב)דףקכוע"ב(ההואדאתאלקמיהדרבב"חכו'ההוא
לעילכפיהמצויבתיקביתהדין ,דבריםשנכתבובפרוטוקול
דאתאלקמיהדר"חכו'.וכןסגיבהרכנתהראשגרידאגבי
מפיהבעל.
הכרת האב ,כדאמרינן בגיטין )ד' עא ע"א( א"ר אבוה
מהחומר שבפנינו עולה ,שהבעל והאשה הודיעו לבית
ירושת בנו הבכור .וכבר תפסו כל הפוסקים כפי' התוס'
הדין שהם בנפרד כעשר שנים ואין להם ילדים משותפים.
שם.והיינומשוםדבהכרתהאב ,לאמקריעדותכלל.והא
וביתהדיןפסקעלפידבריהםשישלאשהשניילדיםמגבר
דכתב הרשב"ם שם )דף קכז ע"ב( גבי זה בני וחוזר ואומר
אחר ,בנסיבות אלו ,מנלן לערער את דברי הבעל ולקבוע
עבדיכו'וכיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד.האילישנאלאו
שלא נאמרו בבירור מוחלט .יש להניח ,שאילו היה מקום
דוקא הוא ,אלא כוונתו כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר.
לערער את ה"יכיר" שבדבריו ,כגון שהתברר שהפירוד י"ב
וכמ"ש הנ"י שם דאין הבחנה אחר הבחנה .אבל לדינא
חודשקודםהעיבורלאהיהמוחלט,ביה"דהיהמצייןזאת.
ודאי לא דמו להדדי ,דהיכא דקרינן ביה ואם לא יגיד כו'
אךישלדון ,אםהועילה עדותו להיחשבכ"יכיר",מאחר
שהבעלהעידבפנישנידייניםבלבדובאותומעמדבדיוןזה
לאנכחושלשהדיינים.
לא מהני אמתלא כמש"ל מסוגיא דכתובות )דף יח ע"ב(,
אבלגביהכרתהאבמהניאמתלא",עכ"ל.
הרי שהגר"ח ז"ל מוולאז'ין פרש ,שבעובדא הנזכרת
בגמראהדבריםנאמרומחוץלבי"ד,ושניעדיםהעידובבי"ד
האם"יכיר"צריךלהאמרבפניביתדיןשלשלשה
על מה ששמעו מפיו ,ומוכח דאף בכה"ג נאמן ב"יכיר".
במסכת בבא בתרא בפרק יש נוחלין מצינו שתי סוגיות
ודבריו מתקבלים מאחר שאין צורך שיאמר את דבריו עפ"י
מהןעולהשהאבנאמןבדבריוגםכשנאמרומחוץלביתדין.
גדרי מסירת עדות בבי"ד וביום וכדומה .ועל כן מהני
הסוגיאהראשונההיאבדףקכו" -:ההואדאתאלקמיה
דרבה בר בר חנה ,א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור .א"ל מנא
בהרכנהויכוללחזורולהגיד.
ומתשובהזועולה,שהגר"חז"ללאנחיתלחלקדסוגיאזו
ידעת ,דהוה קרי ליה אבוה בוכרא סכלא ,דלמא בוכרא
בפרק יש נוחלין איירי רק לענין ירושה ,דאית בה מיגו דאי
דאמאהוא,דכלבוכראדאמאנמיבוכראסכלאקארוליה.
בעי למיתב לי נכסיה .אלא פשיטא ליה דמסוגיא זו ילפינן
ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא ,אמר ליה מוחזקני בזה
גדרי"יכיר"גםלענייןפסולקהל.
שהוא בכור .אמר ליה מנא ידעת ,אמר ליה דכי הוו אתו
סוגיאנוספתמצינובעניןזהבגמראבפרקישנוחלין)דף
לגבי אבוה ,אמר להו זילו לגבי שכחת ברי ,דבוכרא הוא
קכז"-(:אמררבייוחנן,אמרבניהוא,וחזרואמרעבדיהוא,
ומסי רוקיה .ודלמא בוכרא דאמא הוא ,גמירי בוכרא דאבא
אינונאמן.עבדיהוא,וחזרואמרבניהואנאמן,דמשמשלי
מסירוקיה,בוכראדאמאלאמסירוקיה".
כעבדא קאמר .וחילופיה אבית המכס .היה עובר על בית
הגר"ח ז"ל מוולאז'ין בתשובה בחוט המשולש סי' א'
הוכיח ,ד"יכיר" אינה עדות שנאמרו בה גדרי הלכות עדות,
המכסואמרבניהואוחזרואמרעבדיהואנאמן.אמרעבדי
הואוחזרואמרבניהואאינונאמן".
סימןה23
ופרש הרשב"ם " -וחזר ואמר עבדי הוא .בין בתוך כדי
שלשמאל,וא"כהיהבידולחלוץחליצההגונה,והיהנאמן
דיבור בין לאחר זמן אמר כן על אותו שאמר עליו מתחלה
בדבריושאינואיטרושובאינוחוזרומגיד.דאףאםהנאמנות
בני.אינונאמן ,במאידאמרהשתאעבדי ,וליכאלמימרהאי
מכח בידו אמרינן ביה אינו חוזר ומגיד .דהרי דעת רשב"ם
דקריליהמתחלהבנימשוםדאוהבוכבנו ,דאיןדרךלקרוא
ותוס' ב"ב קל"ה ב' בהא דאמרינן ליורשו פשיטא היינו
לעבדו בנו ,והלכך אחר טענה ראשונה נלך דהואיל וזאת
בנכסיו שיש לו ומטעם מגו דיהיב ליה במתנה ,ואפ"ה
האחרונה אינו פירוש כי אם הכחשה אין לנו לילך אחר
אמרינן שם קכ"ז אמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן,
טענה אחרונה ,דהודאת פיו האמינה תורה במאי דאמר בני
וברשב"םשםכתבהטעםדהאמינודכתיביכיר.ואיני מבין,
כדכתיביכיר,וכיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד.
הא לרשב"ם לשיטתיה אין זה בכלל יכיר כיון דאינו מוחזק
וחילופיה אבית המכס ,לשם רגיל לקרוא לעבדו בנו
לו לבן ,ובאמת עדיין קשה לי אף אם בעלמא גם זה בכלל
להבריחו מן המכס אבל לבנו לא יקרא לעולם עבדו שהרי
אינו חוזר ומגיד ,ובעל שאמר גירשתי לא יהיה נאמן לומר
גורם לעצמו הפסד על חנם .ואמר בני ,אל המוכסים .וחזר
אח"כ לא גירשתי ,מ"מ בההיא דבני זה נאמנות היא מכח
ואמר עבדי ,כשעבר משם והלאה .נאמן ,במאי דחזר ואמר
מיגו ונותן לו מתנה ,הא זהו ג"כ כשחזר ואמר עבדי יש לו
עבדי דודאי מעיקרא הוה קרי ליה בני בשביל יראת המכס.
מיגודנותןנכסיולבניוהאחרים",עכ"ל.
וחזר ואמר בני אינו נאמן ,אלא ודאי עבדו הוא כדאמר
אמנם מסקנת הגרע"א ז"ל היא שהנאמן מכח סברת
מעיקרא דאילו היה בנו לא היה אומר למוכסים שהוא
"בידו" ,אינו חוזר ומגיד ,אך נשאר בקושיא על הרשב"ם
עבדו".עכ"להרשב"ם.
מאחר וליכא משום "יכיר" בכה"ג לשיטת הרשב"ם
מבואר מסוגיא זו ,שאם אמר בבית המכס "עבדי הוא",
והתוספותבדףקלה,:ומכחמיגונאמן,מדועשלאיאמןמכח
דיינינן ליה כעבדו ואינו נאמן לחזור בו ולומר "בני הוא",
האימיגוגםכשאמר"בניהוא"וחזרואמר"עבדיהוא",מיגו
אע"גשכלדבריונאמרומחוץלביתדין-בביתהמכס.
אך עדיין יש מקום לברר אם סוגיא זו היא הלכה בדין
שיתןנכסיולאחרים.
החתםסופרכתבבתשובהלדבריהגרע"א-
"יכיר"אליבאדרבייהודהולכלמילימהניהאיהיכראדבית
"הנה ראשית דברי פי קדשו הוצק חן להוכיח דהנאמן
המכס ,ואף לעניין יוחסין דנידון כעבד ,או רק לעניין ירושה
מטעםהואילובידוומהלילשקרנמיאמרינןביהאינוחוזר
נאמןמכחמגו דאיבעילמיתבליהנכסיהנאמן.החילוקבין
ומגיד ,ומוכיחו זה מפי' רשב"ם ב"ב קכ"ז ע"ב .ולפע"ד אין
רישא לסיפא הוא ,שברישא שיש אמתלא ,מועילה חזרתו
ספק דהרשב"ם דפי' לקמן קל"ד ריש ע"ב דלא מהימן אלא
שאמר עבדי הוא ,ובסיפא שיש חזקה אלימתא שבדבריו
בין הבנים אבל אאינש דעלמא לא ,היינו לרבנן דר' יהודה,
הראשונים אינו משקר ,לא מהני מיגו כנגד חזקה .אבל
אבללר'יהודהאפילואאינשדלאמוחזקלןבבנויכוללומר
לענייןלפוסלומקהלאינונאמןאלאבביתדין.
זה בני …ואמנם ברייתא ומימרא דר' יוחנן שם קכ"ז ע"ב
מדברי הרשב"ם שהבאנו לעיל מוכח כסברא ראשונה
אמר בני וחזר ואמר עבדי ,על כרחך אליבא דר' יהודה
דלכלמילינאמןמדיןיכיר,דברישאגביאמר"בניהוא"וחזר
ומהימן לכל מילי אפילו לאיסור והיתר ,דאי לרבנן ומטעם
ואמר"עבדיהוא"דאינונאמן,כתבהרשב"ם"איןלנולילך
מגודבידוליתנובמתנה,א"ככיהדרואמרעבדיליהמןמיגו
אחרטענהאחרונהדהודאתפיוהאמינהתורהבמאידאמר
דיהיב כל נכסיו לאחרים .אע"כ כר' יהודה ומטעם יכיר
בניכדכתיביכירוכיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד".ומבואר
ולענין איסור והיתר יבום וחליצה והיתר בשפחה או בת
בדבריו דמימרא זו דרבי יוחנן קאי אליבא דרבי יהודה,
חוריןוכדומהדלאשייךמיגו,ושפירכתבדהו"לחוזרומגיד,
ובהכרח דגם הסיפא "היה עובר על בית המכס" ,נאמרה
ובזה נתיישבו כל פקפוקיו של מו"ח הגאון נ"י" ,עכ"ל
אליבא דרבי יהודה ,ונאמן בדבריו מהאי דינא ד"יכיר"
החת"ס.
לייחסוכעבד,אףשאמרדבריומחוץלבי"ד.
נקדים את המו"מ שעבר בין הגרע"א והחת"ס בבירור
סוגיא זו .הגרע"א בתשובה לחת"ס )הנמצאת בשו"ת חתם
הרי שהחתם סופר באר סוגיא זו דהיה עובר על בית
המכס ,הנאמן מכח דינא ד"יכיר" ואליבא דרבי יהודה ,ועל
כןנאמןגםלענייןיוחסיןאףדלאשייךמיגו.
סופר חלק אה"ע ח"ב סימן צא( דן במי שחלץ לאשת אחיו
בעיקרדבריו,החת"סכיווןלשיטתכמהראשוניםדפרשו
ובטרם החליצה הודיע לבית הדין שהוא אינו איטר ,וחלץ
בסוגיאזודהאבנאמןמדיןיכיר.אמנםהרשב"םוהתוספות
ברגל ימין ,אך אחר החליצה היבם הוציאקול שהואאיטר,
)בב"ב קלד ,:שהזכיר הגרע"א( ורבינו יונה )עמ"ס ב"ב קלד(:
ולפי טענתו יש צורך בחליצה נוספת ,ובקש עוד מעות
כתבו דבמי שאינו מוחזק כבנו אינו נאמן מדין "יכיר" ומה
תמורת זה .הגרע"א נשאל האם הוא נאמן לחזור בו ממה
שמבוארשםבמשנה"האומרזהבנינאמן"ובגמ'שם"אמר
שאמרבתחילהשאינואיטר.
רב יהודה אמר שמואל ליורשו …ליורשו פשיטא" ,היינו
ובתשובתוכתב,וז"ל" -דעתינוטהלהקל,כיבנדוןדידן
דוקא משום מיגו ,ואה"נ גבי נכסים הבאים לאחר מכן אינו
אין עוד אחים ,ואם היה אומר שהיה איטר היינו מניחין לו
נאמן.אךהרמב"םהרשב"אהרא"ההריטב"אהרא"שוהר"ן
לחלוץבשתירגליו,והבי"דאמרולושמוכןאצלםגםמנעל
חלקועליהם.וכתבהריטב"א)ב"בקלד(:עלשיטתהרשב"ם
24אבןהעזר
עטרתדבורה
והתוספות " -ואינו נכון דהא שמואל ליורשו סתם קאמר
לחזורגםבלאאמתלאה,דהאכלשלאנחקרהעדותובבי"ד
ובכל ירושה משמע .ועוד דכי אמרינן לעיל אמר בני הוא
יכול לחזור ולהגיד אף במקום דאין צריך בי"ד ודרישה
וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן ,לכל דבר קאמר …וכ"ש
וחקירה ,כמו שכתב הר"ן בתשובה סי' מ"ז בעד שאמר מת
לבתרדכתיביכירגביבכורדמכחישחלקהאחים,דשמעינן
בעלהשלאבפניבי"ד,דיכוללחזורבו.מיהומדבריהרשב"ם
מינה שהוא נאמן בכאן דליכא הכחשה .כן פירש מורי
ב"בדףקכ"זע"בבעוברעלביתהמכסואמרבניוחזרואמר
הרא"ה".
עבדי הוא דנאמן ,נתן טעם דבשביל יראת המכס אמר בני
מבואר מדבריו דבסוגיא בדף קכז :במה שאמר "בני הוא
הוא ,משמע דבלא האי טעמא לא היה יכול לחזור אף
זה"נאמןלכלדבר,ומדין"יכיר",ולאמטעםמיגובלבד.וכן
דהגדתו היתה שלא בבי"ד .ואולם האי מילתא טעמא בעי
נקטינן להלכה כרוב הראשונים ודלא כשיטת הרשב"ם
דהריממקוםשבאהר"ןלהוכיח,מאותומקוםששניהעדים
והתוס',וכמ"שבשו"עסי'רעזסעיףיבובביאורהגר"אשם,
שהעידוביןלטמאביןלטהרכו'שכלולשםכלמיניעדויות
ובסי'רעטס"אובביאורהגר"אשם.
ובחזו"א חלק אה"ע סי' נט ס"ק כו כתב " -אחרי כותבי
אף אותן שא"צ להגיד בבי"ד .וממקום זה יש ללמוד גם
בעדותבנודיכוללומרמבודההייתי".
ראיתי ,דע"כ האי עבדי הוא אינו מדין יכיר ,דהא מרא
ועיי"שבהמשךדבריו ,שהוסיףלדוןבשאלהזוהאםאב
דשמעתארבייוחנן,ואיהופסקהלכתאלקמןקכ"חב'כרבנן
שאמר מחוץ לבי"ד "אינו בני" ,צריך אמתלא כדי שיוכל
שאינונאמן".
לחזור בו מהכרתו זו ,או יכול לחזור בו אף ללא אמתלא.
ולכאורה נעלמו מהחזו"א דברי הראשונים שהבאנו
עכ"פ העולה מכל הנ"ל לענייננו ,שהגר"ש איגר ז"ל הוכיח
הרשב"א הריטב"א והר"ן שכתבו להדיא דמימרא זו דרבי
מדברי הרשב"ם הנזכרים ,שגם כשדברי האב שטען "אינו
יוחנןקאיאליבאדרבייהודה,וכדרכושלהחתםסופר.
בני"נאמרומחוץלביתהדין,נאמן ,ובלאאמתלאאינוחוזר
מסקנתהדברים,שעולהמסוגיאזושלמישהיהעוברעל
בו.ואףאםעדייןישלדוןבסברתהרשב"ם,עכ"פכלעודלא
בית המכס ,אליבא דרוב הראשונים ואליבא דהחתם סופר,
חזרבוכלל,פשיטאשהועילודבריו,אףשנאמרומחוץלבית
שאותהאמירהשאומר"עבדיהואזה"נאמןבהמדין"יכיר",
הדין.
ועלכןנאמןלענייןיוחסין,ונאמןבדבריואףשנאמרומחוץ
לביתהדין.
וישלציייןשתשובתהגר"חמוולאז'יןבחוטהמשולשסי'
ג')שחלקההובאלעיל(נשלחהלר"שאיגרכמענהעלדבריו
ועפ"יזהכתבהחתםסופרבתשובהאחרת),בחלקאה"ע
הנ"ל ,ובהתייחס לסברת אביו הגרע"א שכתב עפ"י דברי
ח"א סי' יג( בלשון זו " -העובר בבית המכס ,אע"ג דהתם
ההפלאה ,דלא מהני אמתלא לחזור מיכיר שנאמר בפני
יכול לחזור בו ,אבל אם אינו חוזר בו משמע דסומכין על
בי"ד ,ובזה כתב הגר"ח ז"ל ,שאמירה זו של "יכיר" אינה
אמירתו בבית המכס" ,עכ"ל .והתם בחת"ס קאי לעניין
בגדרי עדות ,וממילא אין בה את ההלכה שנאמרה בדיני
לפוסלומקהל.
עדות"כיון שהגיד שובאינוחוזר ומגיד",ובתוךדבריוכתב
ואףהגרע"א,אףשבתשובההנזכרתסברשבהלכהזושל
בית המכס מדין מיגו אתינן עלה ,אפ"ה במקומות אחרים
את מה שהבאנו לעיל מתשובת חוט המשולש ,דמה"ט
דבריםאלושלהאבאינםצריכיםלהאמרבפניבי"דדוקא.
הגרע"אנקטכשיטתהחתםסופר.עייןבשו"תרע"אח"אסי'
ומצאתי שהחתם סופר כתב בעניין זה בחלקאה"ע ח"א
קיובסוףסי'פהדפשיטאליהשהאבנאמןלפסולאתבנוגם
בהשמטה לסי' עו )שנדפסו בכמה מהדורות מאוחרות של
כשאמרדבריומחוץלבי"ד.וכ"כשםבסי'קכח.הנידוןבסי'
תשובותהחת"ס( ,בביאורהטעםשהאומרזהבניאינונאמן
קכחהיהבשאלהשהתעוררהעלכשרותהבןלאחרשהאב
לחזורבו,אלאאםאמרכןבביתהמכס.וכתבהחתםסופר
אמר בעת המשפט בערכאות שאינו בנו .ופסק הגרע"א
שגדרייכירכגדריעדותשניעדיםשלאחרשהעידובביתדין
שאמירת האב בערכאות מועילה כל עוד לא חזר בו ,ואין
אינםיכוליםלחזורמעדותם,אפילובאמתלא,כיאםלפרש
צורךשה"יכיר"יאמרבבי"דדוקא.
דבריהם .ובהמשך לזה כתב החת"ס " -וא"כ קשה ,בשלמא
והנה בתשובה שם סי' קי ,דן הגרע"א לומר ,שפסק
לומר עבדי ולחזור ולומר בני אתי שפיר ,דהוה רק פירוש
הרמ"א בסי' ד' סעיף כט שהאב יכול לחזור בו באמתלא,
דמשמשליכעבדא.אךחילופיהאביתהמכסשאמרתחילה
נאמר דוקא כשדברי האב נאמרו מחוץ לבי"ד ,אך אם אמר
בני ואחר כך עבדי ,שאין זה סובל שום פירוש ,שאין אדם
בבי"דלאיוכללחזור,עיי"ששכתבכןעפ"יסברתההפלאה,
קורא לעבדו בנו ,וה"ל היפוך דבריו הראשונים ,רק שנותן
ועיי"ש בסוף התשובה שנטה לומר ,שבין כך ובין כך נאמן
אמתלא שמתיירא מן המוכס .וקשה ,מה מועיל אמתלא
לחזורבובאמתלא.
לחזורולהגידבהיפוך.אלאע"כאיןזהצריךאמתלא,שכל
על דבריו אלו כתב בנו )בשו"ת רבי שלמה איגר חלק
השומעהעוברעלביתהמכסואומרעבדימביןויודעשיכול
אה"ע סי' ט'( " -כעת שבתי וראיתי מה שכתב אאמו"ר נ"י
להיות שזה הוא בנו ,כי כן דרך להחליף ,והמוכס מטעי'
דיש לדחות ולומר דבהגהת שו"ע מיירי באמר שלא בפני
נפשי' .וכיון דהחזקה מעיקרא לא אתחזק לא בעי אמתלא.
בי"ד .ולבי מהסס בזה ,דאולי כל שלא היה בפני בי"ד יכול
האלמהזהדומהלעדיםשאומריםחוץלביתדין,שיכולים
סימןה25
לחזורולהגיד,משוםדלאהוהמקוםהראוילהגיד.ה"ננהי
בעדותו .וצריךשיעידבב"דאובפנישלשה בתורתעדותלא
דהגדת האב לומר זה בני ,הוה בכל מקום ראוי להגדה,
דרך כעס .ואם תימצי לומר כי אינו צריך בב"ד ,מכל מקום
וכאומר בבית דין דמי ,ואינו יכול לחזור ולהגיד .מ"מ בבית
כלזמןשלאהעידבב"דיכוללחזורבעדותו".
המוכס ה"ל מקום שאינו ראוי להגדה ,ולא צריך שום
אמתלא".
והביאורבדבריוהוא,שבתחילתדבריונטהלומרשדברי
האב ב"יכיר" צריכים להאמר בפני בי"ד ואין ערך לדבריו
מבוארשהאבנאמןגםמחוץלביתדין,ואינויכוללחזור
שנאמרו מחוץ לבי"ד ,ודמי לעדות שני עדים שהעידו מחוץ
בו ,למעט במקרה שהמקום מוכיח שמשנה דיבורו מטעמים
לבי"דשלאבפנישלשה,דלאוכלוםהוא.וכשבאושניעדים
ברורים,כמובביתהמכס.
אחרים ומסרו בבי"ד את אמירת האב מחוץ לבי"ד ,דומה
וכןכתבבחזו"אחלקאה"עסי'נטס"קכד,וז"ל" -האב
לשני עדים שהעידו בבי"ד ומסרו את עדותן של שני עדים
שנאמןבבתולומרקדשתיה,וכןבהאשנאמןעלבנושהוא
אחריםשהעידובפניהםושלאבפנישלשה,דלאוכלוםהוא.
בן גרושה או ממזר ,י"ל דאפילו אמר חוץ לבי"ד אינו יכול
אבל בסוף דבריו במש"כ "ואם תימצי לומר" וכו' דעתו
לחזור ולומר מבודה אני ,כיון שנאמן אפילו עד אחד
שאמנםאמירתהאבלהכיראתבנומחוץלבי"דשלאבפני
מכחישו,וחשיבכשניםואפילואומרחוץלבי"ד".
שלושהמהנילפוסלו,אךעכ"פכלעודלאאמרדבריובפני
וכןפשיטאליהלבעלהאגרותמשה.בשו"תאגרותמשה
בי"דיכוללחזורבו.
חלקאה"עח"דסימןכא ,בתוךדבריוכתבבלשוןזו" -דעת
ולפיזהבנידוןדידן ,אילונקטינןכסברתהרי"דבתחילת
הרמב"ןבחדושיולב"ב ,דףקכ"זע"בד"ההיומוחזקין ,דאם
דבריו ,היה מקום שלא להתחשב באמירת הבעל .מאחר
שמעו מהאב דהוה קרי ליה בוכרא שוב אינו חוזר ומגיד.
שאמר דבריו בפני שני דיינים בלבד ,אנו רואים אותם כמי
ופשוט שאין כוונתו לדין אין חוזר ומגיד דנאמר בעדים,
שמעידיםעלעדותשנאמרהמחוץלבי"ד,ולאמהני.
דהתם הוא דוקא כשאמרו לפני בית דין ,והכא הא סובר
סבראזומתיישבתעםהסוגיאבפרקישנוחלין)דףקכז(:
דאףבמהששמעושאמרכןלפניבניאדםבעלמאאיןחוזר
רקאםנפרשאתמימראדרבייוחנןכמ"שהחזו"אדלאקאי
ומכיר ,משום דיכיר אינו דין דוקא לפני בית דין ,אבל הוא
אליבא דרבי יהודה ,ואינו מדין "יכיר" ,אלא מהאי טעמא
משום דהכרה אחת אמרה תורה ולא שיכיר עוד פעם
באמר "בני הוא" אינו נאמן לומר "עבדי הוא" ,ובהיה עובר
להיפוך".
עלביתהמכסואמר"עבדיהוא"אינונאמןלומר"בניהוא"
ובפד"ר ח"ג ,בפסק דין מביה"ד הגדול בהרכב הדיינים
משום שדבריו התקבלו והשומעים התנהגו על פי דבריו,
הגר"י הדס ז"ל הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ב ז'ולטי ז"ל,
ולאחר שהוחזקו על פי דבריו שייך בזה סוקלין ושורפין על
כתבו )בעמוד " - (100אמנם נראה שרק בהודאת בעל דין
החזקות .משא"כ באומר "עבדי הוא" וחזר ואמר "בני הוא"
הוא יכול לטעון משטה הייתי ,אבל בהודאה מתורת יכיר
ויש לו אמתלא המתקבלת ,שאמירתו "עבדי הוא" כוונתו
שהתורה האמינה לו ,אין הוא יכול לטעון משטה הייתי,
דמשמש לי כעבדא ,ממילא לא יתנהגו על פי דיבורו
שהריההלכהשליכירהואגםחוץלבי"ד,כמבוארבב"בדף
הראשון.וכןכשעברעלביתהמכסואמר"בניהוא"ואח"כ
קכ"ז :היה עובר על בית המכס ואמר בני הוא …וא"כ כיון
אמר"עבדיהוא",כו"עידעישמעיקראאמרבניהוארקכדי
שיכיר לא צריך בי"ד ,הרי הכרה חוץ לבי"ד הוא כהכרה
להבריח מהמכס וממילא ליכא הנהגה המחזקת דבריו .עיין
בבי"ד ,שאינו יכול לטעון משטה הייתי ,אלא א"כ נתן
בחזו"אסי'נטס"קכה-כושבאראתהסוגיאבדרךזו.כמובן
אמתלא לדבריו ,הוא יכול לחזור בו כמבואר ברמ"א אה"ע
שלפי דרך זו אין הכרח מהסוגיא ש"יכיר" הנאמר מחוץ
סי'ד'סעיףכ"ט".
לבי"דמתקבל .אךגםאיןהכרחלהיפך,ועלכןהרי"דכתב
ומצאתי בתשובה לאחד מרבותינו הראשונים שדן
שאפשר שצריך להאמר בבי"ד ואפשר שאין צורך בכך.
בשאלהזושלאמירת"יכיר"מחוץלביתהדין.בשו"תהרי"ד
והחזו"א גופיה אע"ג שפרש הסוגיא בדרך הנ"ל ,כתב
)לבעל התוס' רי"ד( בסי' צב כתב ,וז"ל " -ומאי דכתב מר,
שבמקוםשהדבריםנאמריםבתורת"יכיר"איןצריךלאומרם
וזההאיששהכניסולבריתולימדותורהונהגבומנהגבנים,
בפניבי"דדוקא.
וכמהפעמיםקראובנווהאכילהווהשקהווהלבישווהשיאו
ובטורחושןמשפטסימןרעטכתב" -היהעוברעלהמכס
אשה ואחר כך קראו ממזר שלא בבית דין .לא תהא עדות
ואמר בני וחזר ואמר עבדי נאמן ,שלא אמר תחילה בני אלא
פיו גדולה מהעדאת העדים .ואילו מעידים שני עדים שלא
לפטרומןהמכס .אמרעבדיוחזרואמרבניאינונאמן.והרמ"ה
בבית דין כי הוא ממזר ,יכולין לחזור בעדותם .שלא נאמר
כתב הא דמהימן בבית המכס כי חזר ואמר עבדי ,ה"מ דלא
כיוןשהגידשובאינוחוזרומגידאלאבעדותשהעידובבית
איתחזקאימיהבבתישראל,אבלאיתחזקאימיהבבתישראל
דין,ואםבאושניםואמרו,אנחנושמענומפישניעדיםפלוני
לאוכלכמיניהלמימרעליהעבדי,דכיהימניהרחמנאאבריה,
ופלוני,כיפלוניממזר,לאנעשהממזרעלפיהם.כלשכןאם
כגון דאמר בני זה ממזר הוא דאיכא למימר אולודיה מחייבי
חזרו בעדותן שיכולין לחזור בעדותן כל זמן שלא העידו
כריתות,אינמיכגוןדידועדבראתתיההואואמרעליהדלאו
בבית דין .גם זה ,כל זמן שלא העיד בב"ד יכול לחזור
בריה הוא והוה ליה ממזר ממילא ,אבל בעלמא לא מהימן,
26אבןהעזר
עטרתדבורה
והאי כיון דאיתחזק אימיה בבת ישראל לאו כל כמיניה
לאחזוקהבשפחה",עכ"להטור.וכןפסקבשו"עבסעיףד'.
וז"ל " -אחר שכתבתי כל זה נולד לי גמגום ,שנראה
לכאורהסתירהלמאידכתיבנאלעילבהאדהימניהרחמנא
מפשטות הדברים נראה ,שהרמ"ה פרש דנאמנותו לומר
לאבעלבנוכדכתביכירכו'היינוכשהעידבפניבי"ד,מהא
"עבדיהוא",היינומכח"יכיר".וכןמשמעבסמ"עסק"ווס"ק
דאמרינןבפרקישנוחליןההואדאמאלקמיהדרבאברחנן
יב,וכןעולהמביאורהגר"אסק"ז,שפרשטעמושלהרמ"ה,
א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת ,דהוה קרו לי
כשם שאינו נאמן ב"יכיר" לפסול את בנו כשיש בנים לבן,
אבוה בוכרא כו' .ומשמע דאפילו שלא בפני בי"ד מהניא
ה"ה כשפוסל את אם הבן שאינה בת ישראל .וע"ע בביאור
דבורו של אב .ואיברא דמהא לא איריא ,דאיכא למידחי
הגר"אבשו"עאה"עסי'ד'סק"פשהגר"אפרשסוגיאזובדף
דהתםשאנישלאראושחזרהאבמדבורו,ועודדהתםהוא
קכז:גםלעניןפסולקהל.
שהיהאביורגיללקראובכור,ובכלחדמהניגוונימהניא,או
ולפי זה מוכח דנקטינן להלכה שנאמן ב"יכיר" אף מחוץ
שלא חזר מדבורו או שהיה רגיל לקרוא לו בכור או בני
לבי"ד .אךעיי"שבט"זסעיףג'וסעיףד'שפרשאתכלדברי
והוחזק על פיו .אבל מי שאמר פעם אחת חוץ לבי"ד שהוא
השו"ע לעניין ירושה בלבד ולא לעניין הלכות "יכיר",
בנו או שאינו בנו ,ואח"כ בא לבי"ד ,איכא למימר דלא גרע
ומשמעשכוונתולבאראתהנאמנותמכחסברתמיגו,וע"ע
משארעדויותדעלמאדיכוללחזורבוכלשלאהעידבבי"ד.
בחזו"אסי'נטס"קכהוס"קכז.
אמנםישלגמגם,מדתניאהיהעוברעלביתהמכסואמרבני
וראיתי בתשובת תורת חיים למהרח"ש )ח"ג סי' נב(
הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן כו' .וכתבו המפרשים
שכתב לברר סוגיא זו של "יכיר" הנאמר מחוץ לבית הדין.
דטעמא דמה שאמר בני הוא ,להבריח מן המכס אמר כן,
המהרח"ש נשאל במי שקדש אשה ואח"כ גרשה ,אחר כך
משמע הא לאו הכי לא היה נאמן לחזור בו ,והתם פשטא
כשנודע לו שהיא מעוברת ,טען שהיא אינה מעוברת ממנו,
דמילתאדעוברעלביתהמכסכשלאבפניבי"דהוא.ואפשר
ולאחר זמן חזר בו והודה שההריון ממנו .השאלה היתה,
לדחות שהמפרשים פי' טעמא אלימתא דמהניא אפילו היה
האםמועילההחזרהלאחרשבתחילהפסלאתהעובר.וז"ל
הדבר בפני שלשה והם בי"ד יכול לחזור בו ,דמסתמא
מהרח"ששם"-ומסתבראלידבכיהאלאמהניאאמתלאה,
להבריחמןהמכסאמרכן".
דכיוןדטעמאדמילתאשהתורההאמינתולאבעלהבןכשני
העולה מתשובה זו ,שמהרח"ש סבור שאין פירכא על
עדיםוכרבייהודהדאמריכיריכירנולאחריםובתורתעדות
שיטתו ש"יכיר" צ"ל דוקא בבי"ד ,מהא דהיה עובר על בית
הוא ,א"כ יראה דלא מהני אמתלאה .דלא אשכחן דמהניא
המכס .אך עכ"פ ,אף אם הדברים נאמרו מחוץ לבי"ד ,אם
אלא לענין שוייא חתיכה דאיסורא ,אבל לגבי עדות אין
לא ראינו שהאב חזר בו מדבורו ,יש להתחשב בדבריו.
העדים יכולים לסתור דבריהם בשום אמתלא דכיון שהגיד
ולמעשה סידור דברים בתשובת מהרח"ש תואמים לסדר
כו'.ואיבראדבמהשאמרקודםנסיעתו,מילידכדינינהוכיון
הדברים בתשובת הרי"ד .בתחילה כתב דבעינן שיעיד בפני
שלא אמר בפני בי"ד ,ואין עדות אלא בפני בי"ד .אבל במה
בי"ד ,ולבסוף הסכים שיתקבלו דברי האב שנאמרו מחוץ
שאמר בפני המעמד שאינה מעוברת ממנו ,עדות גמור הוא
לבי"ד,כלעודלאחזרבו.
כיון שהיה בפני בי"ד …אמנם מה שאני רואה זכות לזה
עלתשובהזושלמהרח"שישלתמוהשלאהזכירמדברי
הולד הוא ,שכפי הנראה מתוך השאלה ,שעדות זה נתקבל
הרמ"א בשו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כט שפסק " -האב שאמר
בלילה ,וקיי"ל דאין דנין בלילה תחילת דין ואם דנו אין
על בנו שהוא ממזר ,וחזר אח"כ ונתן אמתלא לדבריו למה
דיניהם דין ,וקבלת עדות כתחילת דין …וא"כ הכא בנדון
דבר בתחלה כך ,נאמן )מהר"מ מריזבורק(" ,ועיין בשב
דידן ,כיון דבעינן קבלת עדות בפני בי"ד דהוי כתחילת דין,
שמעתתא ש"ו סוף פ"ח שכתב דמדברי הרמ"א מוכח דס"ל
בעינןביום…בהאסלקינןובהאנחתינאשיראהשאשהזאת
דאף במקום דרחמנא הימניה יכול לחזור בו באמתלא .ולפי
מותרת לראובן והולד כשר ,כך יראה לי אם יסכימו עמודי
דרכושלמהרח"ששתלהשאלהזואם"יכיר"צריךלהאמר
ההוראה,נאםהקטןחייםשבתי".
בפניבי"ד,בשאלהאםאמירתושלהבעלכעדותממשואינו
מסקנתמהרח"ששאמירתה"יכיר"צריכהלהאמרבגדרי
חוזר ומגיד ,הרי שממה שפסק הרמ"א שיכול לחזור
עדות ,בפני בי"ד של שלשה וביום ,ומאחר שנידונת כעדות
באמלתא מוכח שדברי האב אינם בגדרי עדות ויכולים
גמורהלאמהניאמתלא,דכיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד.
להאמר אף מחוץ לבי"ד .אך יש ליישב שמהרח"ש לשיטתו
וכשנאמרהמחוץלבי"דאובפניבי"דבלילהאינהמתקבלת.
יפרש את דברי הרמ"א דוקא כשדברי האב נאמרו מחוץ
ולפי"ז בנידון דידן אין לפסול את הבת והבן על פי דברי
לבי"ד,דאמנםאםלאיחזורבוהבןנפסל,אךיכוללחזורבו
הבעלשנאמרובפנישנידייניםבלבד.
באמתלא.
אלא שבגוף התשובה הנ"ל ,המהרח"ש אינו מתייחס
לסוגיא בפרק יש נוחלין .אך לאחר שנכתבה תשובה זו
הוסיףמהרח"שקטענוסףלתשובהזו,לישבדבריועםשתי
הסוגיותבפרקישנוחלין.
מסקנתהדברים
דעת הגר"ח מוולאז'ין הגרע"א ובנו הגר"ש איגר החתם
סופר החזו"א והאגרות משה שאמירת "יכיר" ,אינה צריכה
סימןה27
להיות דוקא בבית דין ,ומהני אף כשהדברים נאמרו מחוץ
בגמרא במסכת גיטין דף עא .נאמר " -אם לא יגיד ,פרט
לבי"ד ,כגון בבית המכס או בפני ערכאות וכדומה ,ואילו
לאלםשאינויכוללהגיד,אמאיהאיכוללהגידמתוךהכתב.
מהרח"ש כתב שדבריו כעדות וצריך שהדברים יאמרו בפני
אמר ליה אביי עדות קאמרת ,שאני עדות דרחמנא אמר
בית דין וביום .בעלהתוס' רי"דכתב את שתי הדרכים ולא
מפיהם ולא מפי כתבם .מיתיבי כשם שבודקין אותו לגיטין,
הכריעבדבר.
כךבודקיןאותולמשאותולמתנות,ולעדיותולירושות.קתני
נחזור לנידון שבפנינו ,לא מיבעיא לדעת רוב הפוסקים
מיהתעדיות.אמררביוסףברמניומיאמררבששתבעדות
הבעלנאמןלפסולאתהבןוהבת,אלאאףלדעתמהרח"ש
אשה ,דאקילו בה רבנן .והא קתני ירושות ,אמר רבי אבהו
ישנאמנותלדבריושנאמרומחוץלבי"דכלעודלאידועלנו
ירושת בנו הבכור" .וכתבו התוס' " -ירושת בנו הבכור.
שחזר בו או שהיה רגיל לנהוג בהתאם לדבריו אלו והוחזק
פרש"י שהשוה בכור לפשוט .ואין נראה לר"י ,אם כן הוה
כך,ובנ"דגםאיןידועלנושחזרבווגםהוחזקושאינםילדיו.
ליה למימר שריבה לזה ומיעט לזה .אלא אומר רבינו יצחק
דהיינו שאומר על בן בין הבנים שהוא בכור ,וקאמשמע לן
טיבהשלהראיהשנאמרהעדות"יכיר"
דנאמןלכךעלידיהרכנה".
עדיין יש מקום לדון בנידון דידן מנין לנו הידיעה
ולהלן קטע מתשובת הגר"ח מוולאז'ין )בחוט המשולש
שהדברים אמנם נאמרו .התינח אם באותו עמוד של
סימןג'(שהבאנולעיל" -בהכרתהאבעלבניודאףדמהימן
הפרוטוקול ,שבו נכתבו דברי הבעל ,היו חתומים בי"ד של
לשוויהממזרודאי ,אבלאבאלגביבריהלאווהואעדמקרי
שלושהדייניםהמאשריםשכךהעידהבעל,הפרוטוקולהיה
…וכןסגיבהרכנתהראשגרידאגביהכרתהאב,כדאמרינן
נחשב כשטר מעשה בי"ד ,וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' כח
בגיטין)ד'עאע"א(א"ראבוהירושתבנוהבכור.וכברתפסו
סעיפים כא-כב ובסמ"ע ס"ק נט שאפשר להעביר שטר שבו
כלהפוסקיםכפי'התוס'שם.והיינומשוםדבהכרתהאבלא
נכתב תוכן עדות שני עדים ,מבי"ד אחד לבי"ד שני ,לאחר
מקריעדותכלל".
שבית הדין שבו נמסרה העדות כותב את השטר הנ"ל
ובשטר חתומים שלשה דיינים המאשרים את תוכן העדות.
ומבוארשלעניןהכרתבנונאמןגםעלידיהרכנה,וה"ה
ע"יהכתב,דשויןהןכמבוארבסוגיאבגיטיןשם.
אבלכאןשאיןחתומיםשלושהדייניםלאישורעדותזו,מנא
ומלבד זאת יש לדון בנקודה נוספת .אמנם מה שבפנינו
לן שהדברים אמנם נאמרו מפי הבעל .לכאורה הדבר דומה
פס"ד בחתימת שני דיינים הקובע שלאשה שני ילדים מגבר
לשני עדים שכתבו בשטר על עדות שנמסרה בפני שלשה,
אחר,אינוכפסקדיןהמועיללפסולאתהבןוהבת,שלעניין
דבכה"ג בית הדין שקבל את השטר אינו רשאי לפסוק על
פסול קהל יש צורך בפסק דין של בי"ד של שלשה ,עיין
פיו ,וכל עוד אין כאן מעשה בי"ד של שלשה דיינים ,אין
בתשובת הבית מאיר שבשו"ת רע"א ח"א בסוף סי' ק' )ד"ה
להסתמךעלהשטר,דמפיהםאמררחמנאולאמפיכתבם.
תו ,הובא בפת"ש אה"ע סי' ד' ס"ק טז( ,אך עכ"פ פס"ד זה
אמנם תקנות הדיון של בתי הדין קובעות שלאחר
מועיל כעדות שני עדים המעידים בכתב שהבעל אמר
שנכתבה העדות בפרוטוקול יחתמו שלשת הדיינים לאישור
בפניהם ששני הילדים אינם ילדיו ,ומאחר שלדעת רוב
עדות זו .אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שמנהג בתי הדין
הפוסקים אין צורך שדברי האב ב"יכיר" יאמרו בגדרי עדות
לכתוב עדויות בפרוטוקול ולהסתמך על הכתוב בפרוטוקול
בבית דין ,ומהני עדים המעידים מפיו ולא פסלינן להו כעד
גם ללא חתימת שלשת הדיינים המאשרת את הכתוב
מפי עד ,ה"ה דלא פסלינן לעדותם שהעידו בכתב על דברי
בפרוטוקול.
האבבפניהם.
בכלהאמורהיהמקוםלדוןאילולאחתםהבעלבאותו
אךישלומרדעכ"פעדותזו,שבהנמסרולביתהדיןדברי
פרוטוקול .אך במקרה הנידון באותו פרוטוקול בו נכתבו
האב ,העדות צריכה להימסר עפ"י גדרי עדות כשירה ,וגם
הדברים שאמר שאין לו ילדים נמצאת חתימתו בשולי
כשהעדיםמעידיםעלדבריהאבשנאמרומחוץלביתהדין,
העמוד.ומהשוואתחתימהזועםחתימתובמכתבשבוהוא
איןכאןעדמפיעד,אלאעדותעלכךשנאמרועלידיהאב
מבקשלפתוחתיקומחתימותאחרותשבתיקעולהשזואכן
דברים הפוסלים את הבן ודמי לעדים המעידים בבית הדין
חתימתו,ועייןבקצותהחשןסי'מוסק"ח.ולפיזהגםאםלא
עלעדותשלשניעדיםשנחקרהבביתדיןאחרדמהני,עיין
נסתמך על הפרוטוקול כמעב"ד המאשר דברי הבעל ,עכ"פ
קצות החשן סי' ל' סק"י וסי' מו ס"ק יא ,אך אם עדות כזו
בפנינו כתב ידו המאשר את דבריו .ויש לדון האם מהני
תימסר מפי כתבם לא יועיל .אך גם לסברא זו ,עכ"פ עדיין
"יכיר"בכתב.
קיימתבפנינועדותהבעלשנכתבה,וב"יכיר"סגימפיהכתב.
מפיוולאמפיכתבו,אושהאביכוללהכיראףבדרךשאינה
המשקלשישלחזקהששניהילדיםלאהוחזקוכילדיושל
בדרךשלמסירתעדות,ומועילאףבכתב.
הבעל
לכאורההדברתלויאם"יכיר"נידוןכעדותובעינןעדות
מצינובתוספותבמסכתגיטיןשיכוללהכיראתבנועפ"י
הכתב.
במקרה שבפנינו ,שני הילדים לא הוחזקו כילדיו של
בעלה של אמם .הם אינם רשומים במסמכים כילדיו ,ולא
28אבןהעזר
עטרתדבורה
התנהגו עמו בשום התנהגות המקובלת בין אב לבן ,לרבות
אלימתאאיכאכמושכתבשישבשםכמהשניםומעולםלא
שלאהיובעתהשבעהביןהאבליםוגםאחרכךכשגדלולא
נראהולאנשמעלאמפיוולאמפיזולתושהיולואחים,זו
נהגומנהגיאבלותאחריםביוםהשנהלפטירתווכדומה.ויש
חזקה ברורה דקי"ל סוקלין על החזקות ,כדאמרינן מעשה
לדוןהאםישמשקללחזקהזו.
באשה אחת שבאת לירושלים ותינוק מורכב על כתפה
קיי"ל )קידושין דף פ (.סוקלין ושורפין על החזקות ,ולאו
והגדילובאעליהוהביאוםלביתדיןוסקלוםלאמפנישבנה
דוקא בחזקה חיובית כגון אם ובנה הכרוכים בזה דבחזקת
ודאיאלאשהוחזקכמפורשבפרקעשרהיוחסין,ותואמרינן
שהואבנה,אלאאףבחזקהלשלילתדבר ,כגוןבמישהוחזק
התם הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה .אף כאן,
שאין לו אחים דאם מת בלא בנים ולא העיד בחייו שאין
הואיל וכמה שנים לא נשמע לו אח ,בחזקת שאין לו אחים
אחיםאשתומותרתללאחליצה.והחתםסופרכתבשלעניין
עומדת .ואע"פשלדבריהעדנעקרההחזקה,מכלמקוםלאו
חליצה אם אבי המת הוחזק כמי שאין לו בן נוסף מלבד
כלכמיניהדעדאחדלמעקרהלחזקהדמחזיקלןבדליתליה
אותובןשמתללאבנים,אפשרלהתיראתאשתהמתבלא
אחי ,וכך הם דקדוק דברי הרא"ש ז"ל שכתב מילתא
חליצה,וזאתבהסתמךעלחזקהזושהוחזקאביבעלהשאין
דפשיטא היא כיון שהאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה
לובןנוסף.
עומדת,ולאאמרבחזקתהיתרלשוקעומדת".
וז"ל החתם סופר בתשובה חלק אה"ע ח"א סימן מא -
אמנם הכא שאני ,מאחר ששני הילדים נולדו לאשה
"אפילו אלף קושיות ופלפולים לא ידחו דין ברור והלכה
נשואה ,הרי שבסתמא יש להחזיק את הילדים כילדיו של
ברורה דסוקלין על החזקות ,ואין צורך לאריכות .אך מה
הבעל ,וכל חזקהאחרתהיא חזקה בטעות.אך מאחר שבני
שצריכה ,דלמא דוקא כגון בנה מורכב על כתיפה ולבשה
הזוג גרו בפירוד ממושך והבעל הודיע בבית הדין שאינם
בגדי נדה וכדומה ,אבל שלילות שלא נשמע שיש לו אחים
ילדיו ,החזקה שהוחזקו בה ,היתה על פיו ,אינה חזקה
וכדומה זהו מש"ס דילן לא שמענו ,דאפשר הא דאמרינן
בטעות .ויתכן שאף אילו לא היה נאמן מדין "יכיר" ,כגון
דלא מוחזק באחי ר"ל מוחזק בלא אחי ,גם כי קשה הדבר
לשיטתבה"ג )הובא בפת"ש סי' ד' ס"ק לז( דנאמן רק בדרך
איך אפשר זה ,מ"מ לא שמענו בפירוש אלא מתוך לשון
הכרתבכורה,אולשיטתהריא"ז)בפת"ששם(דדוקאעלבנו
תשובתהרא"שכללנ"בסי'ה'אשרז"ל -עלאשהשנשאת
נאמן ב"יכיר" ולא בטוען שאינו בנו ,עכ"פ הכא לא מכח
לבעל זה כמה שנים בארץ צרפת ,ומעולם לא נראה ולא
נאמנותואנובאיןאלאמכחהחזקה.
נשמעולאנודעשהיהלבעלהאח…והשיבהרא"שז"להא
ויש לציין שכפי הנראה בתיק שלפנינו מלשון פסק הדין
מילתא וכו' הא מילתא דפשיטא היא ,כיון שהאשה עומדת
)הנזכרלעיל(עולהשהיהידועלביתהדיןשהילדיםהוחזקו
בחזקת שאין אחין לבעלה אינה נאסרת לשוק …הרי קמן
להיות ילדיו של הגבר איתו היא גרה באותו זמן ,וששמו
דפשיטאליהלהרא"שכלשהיהדרעמנוזמןרבולאנשמע
הוזכר במעב"ד ,ועד היום היא דרה עמו .אך בנקודה זו יש
ממנו או מאחרים שיש לו אחים ,הרי הוא בחזקת שאין לו
צורךלברר,האםכיוםהםהוחזקוכילדיו,שאםכך,איןכאן
אחים ,וכעין ש"כ יו"ד סי' א' וח"מ ססי' ל"ז דבדבר ההוה
רק חזקה לשלילת דבר בלבד ,אלא חזקה חיובית של בן
ורגיל הוי לא ראינו ראיה ועיין בב"ש רס"י מ"ז יש קצת
הכרוך אחר אביו .ונ"מ אם בנ"ד יחשבו ודאי ממזר או ספק
פקפוקעלזה.
מ"מ בנידון דידן יראה דכ"ע מודו דהוה חזקה אלימתא
טפי .בשלמא האח שלא הזכיר מעולם שיש לו אח ,י"ל
לדעת הסוברים במקום שיש גויים ,אף מיעוט גוים ,הוי רק
ספק ממזר ,עיין אוצר הפוסקים סי' ד' ס"ק קלו אות יג.
ועיי"שבס"קקלו.
דלמאאיהוגופיהלאידעשהיהלאביובן,ועודמה היהלו
להזכירו ואולי לא היתה לו שום התעסקות עמו ,ואולי
מסקנת הדברים – לעת עתה לא נמצא בעדויות ובחומר
הכחידתחתלשונושלאלהדאיגאשתומחששזקוקה.אבל
שלפנינולהתירם.
הכא שהאב חי עמנו חמשים שנה ולא הזכיר שיש לו בן
אלא שבסופו של דבר ,לאחר בירור נוסף הגעתי לביתו
ואיהו ידע בנפשיה ,ואב לא משכח בן ,ועוד כשצוה לפני
של הגאון רבי שמואל פלדמן ז"ל ,שהיה אחד מהדיינים
מותו יש הקפדה בדבר להודיע להבן לזכות אביו באמירת
בבית הדין בעת הגירושין בזמנו ,ולאחר עיון בתיקים הוא
קדישוכדומה,ואימשוםשאהבזההבןולארצהשירשזה
נזכר בבירור שבזמנו ניתן פסק דין להתיר את ילדי האשה
עמו ,מי לא הוי מצי יהיב כל נכסיה במתנה לזה ולהפקיעו
וזאתלאחרשהתבררבביתהדיןבזמנושדינםשלהקידושין
מזה ,ועוד מסתמא לא ירצה אדם להפקיע יורש דאורייתא
כמקחטעותלאחרשהשיאואתהאשה בלאידיעתהלאדם
מכלוכל.ואלוהיהבכורלנחלהעברנמיבמצותעשהדיכיר
שהוחזקכחסרכחגברא .סיועלעדותוזוהיאהעובדהשלא
כמ"ש רמב"ן ר"פ כי תצא ,וא"כ כ"ע מודים דהוה חזקה
נמצא כל פסק דין לאסור הילדים או עכ"פ הוראה שיש
גמורה,דליתליהבןלזהואיןאחלבנולהזקיקאשתוליבם".
לברר מעמדם ,למרות שהדבר היה ידוע ונכתב בפרוטוקול,
ובשו"ת מהרי"ט ח"א סימן פב כתב על תשובת הרא"ש
שהזכירהחתםסופר" -אותוהנדוןשלהרא"ש,התםחזקה
ואףנקבעאיסורהאשהעלבעלהובועלה.
עפ"יעדותוהותרוהאחוהאחות.
סימןו29
סימ ו
בירוריהלכהבשאלתממזרות
כסלותשס"ו
להלן קטעים מתוך פסק דין מנומק הכולל בירורי הלכה
בדינייוחסין.
הוסת הזה בא עליה ,הולד כשר בלי ספק .דפוק חזי ,כמה
נשיםמעוברותרואותדםבשופע,ואיןהוסתשלהןמשתנה,
מצאתי לנכון במסגרת הנוכחית להציג את הבירורים
אלא אורח בזמנו בא ,וקודם שהלך היתה מעוברת .ואע"פ
ההלכתיים שנכתבו במסגרת אותו תיק ,ובלא פירוט
שנשבעשהולדממזר,שבועתולפיטענתושחשבשאיןאשה
העובדותשעלובדיון .אךאצייןשבאותונידון ,בניהזוגחיו
מעוברתרואהדםכדרךוסתותהנשים.וכןג"כטענתהאשה
בנפרדקרובלשנה קודםללידתהבן,והאשהילדהאתהבן
שאמרה שאחר כך בא עליה ,לא מעלה ולא מורדת ,שהרי
ששה חודשים ועשרים יום לאחר הגירושין .הן הבעל הן
נאמן האב לומר זה בני ממזר ,אע"פ שאמו מכחישתו
אשתו והן הנטען ,טענו בבירור שהבן אינו מבעלה אלא
שהתורה זכתה לו בזה ,דכתיב כי את הבכור בן השנואה
מהנטען.וכןהאשהוהנטעןהחזיקוהוכבנושלהנטען.
יכיר יכירנו לאחרים .אבל אם הבעל אומר שלא בא בזמן
שהיתה טהורה ולא אחר כך ,צריך לדקדק בחשבון מיום
פרקא'-נאמנותהבעלמדין"יכיר"
כאמור הן הבעל והן האשה ,טוענים בפה מלא ובבירור
שהבןאינומהבעלאלאמאדםאחר.
האב נאמן ,וכדקיי"ל בשו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כט -
"האב שאומר על העובר שאינו ממנו ,או על אחד מבניו
שאינו בנו ,נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי" .טענת האב
הביאה האחרונה שבא עליה לפי דבריו ,אם יש בינה ובין
הלידהיותרמי"בחדש,הולדממזר,דגמיריאיןהולדמשהה
בבטןיותרמי"בחדש.ואםישביןהלידהוהביאההאחרונה
י"בחדשאופחותהולדכשר,אעפ"ישאומרשלאבאעליה
בתוךזההזמןכלל,דאימוראשתהוייאשתהי.
כללא דמלתא ,הכל לפי מה שיאמר הבעל ,דביה תלה
מבוססתעלכךשברורלושלאיתכןשזהו בנו ,עקבהפירוד
רחמנא.ואםנתןטעםלדבריוואותוהטעםאינולפיהאמת,
הממושךבינולאשתו.
אלאלפיסברתו,איןבדבריוכלום,דטועההוא".
עייןפד"רח"אעמ' 233שקבעו שאילוהאב היהמתבסס
וכןהגאוןרביעקיבאאיגרבתשובהח"אסי'קכחכתב-
בדבריו ,על נתונים ,שעל פי ההלכה ,אין בהם לשלול
"י"ל דאינו נאמן רק בהכרת דבר ברור שאינו בנו .אבל בזה
אבהותו ,לא היה מקום לקבל דבריו ולפסוק שהבן ממזר,
שאף לדבריו ,אפשר שזה בנו ,דדלמא אשתהי .אינו נאמן
בהנחהשהואטועהבדבריו,ולמעשהכןמבוארבתשב"ץח"ב
לומר שהיה כן שיסופק לנו אם הוא בנו ,דזהו אינו דרך
סי' צ' וסי' יט .וכן מצינו בתשובת הרדב"ז שכתב יסוד זה,
הכרה".
שאם הבעל אומר בבירור שהבן ממזר ,אין בדבריו ממש ,כל
וכן בתשובת חתם סופר חלק אה"ע ח"א סי' יג כתב -
שידועלנושדבריומבוססיםעלעובדותשעלפיההלכהאין
"הנה פשוט אעפ"י שהאמינתו תורה להאב ,מ"מ לא עדיף
בהם להביא לידי ממזרות ,וזאת מפני שהבעל נאמן למסור
מעדות גמור דאוריתא ,דנהי דאפשר דלא בעי דרישה
את המידע בלבד ,ולא הוסמך לקבוע שהבן ממזר כשהוא
וחקירה ואינו צריך לברר כלל לומר מנא ידעת שאינו בנך,
מתבססבדבריועלנתוניםשאיןבהםלקבועממזרות.
אלא נאמן סתם .מ"מ כל שאומר מאומד ומדומה שאפילו
כך כתב הרדב"ז בתשובה חלק א' סי' שכא ,וז"ל -
שניעדיםכשריםאיןעדותםעדות,מכ"שעדזהחידושהוא
"מעשההיהברשות,בראובןשהלךמביתולפואהששםהיה
ואין לך בו אלא חדושו .ההוא אמר שיראה מה יהיה בזמן
משאו ומתנו והניח את אשתו בנדתה ,ואחר ט"ו ימים באו
לידתהוהנהילדהלתשעהחדשיםלביאתולביתווישעדים
ואמרו לו אשתו מעוברת ,וצעק ואמר שהיא הרה לזנונים
שבא אז עליה .אלא שהוא דומה בדעתו שאינה מתעברת
ושהולד ממזר ,וחזר לרשות וגרש את אשתו לפי שזנתה
מביאה אחת או שתים ,דעת שוטים היא זו" ,עכ"ל החתם
לדעתו .וקפץ ונשבע בבית הכנסת בפני רבים שהולד ממזר.
סופר.
ושאלו את פיו במה ידעת אמר לפי שאני הנחתיה בנדתה,
מסקנתהדברים,הבעלנאמןלהעידעלהעובדות,כשדבריו
ושוב לא קרבתי אליה .והיא טוענת שאחר שבא מפואה
נאמרו בבירור ולא בספק .התורה האמינתו לבעל בעדותו,
טבלהבפנינשיםונתייחדעמה,והואאומרלאקרבתיאליה
אך לא נתנה לו סמכות להסיק מסקנות ולקבוע מעמדו של
ולא ידעתי אם טבלה או לא .ועתה יורה המורה מה יהיה
הבן כממזר ,במידה שעל פי ההלכה אין בעובדות שהבעל
משפטהנערהנולד.
מציג,כדילקבועממזרות.
תשובה .אם הבעל עומד בטענתו הראשונה שאמר ,לפי
לכאורה היה מקום לומר שהבעל שבפנינו הטוען שהבן
שכשהלך הניחה בנדתה ,ואין מחדש טענה .ומודה שקודם
אינובנו,זהומפנישאינומקבלדבריחכמיםביחסלאפשרות
30אבןהעזר
עטרתדבורה
שהולד השתהה .ובמקום שעל פי ההלכה יש מקום לתלות
כשראובהדברמכוער.וז"להחתםסופר " -אםהואתוךי"ב
באישתהי ,אין לקבוע ממזרות עפ"י דבריו ,מפני שיש לקבל
חדש ,בזה יש לעיין ,דרוב הפוסקים ס"ל כרבא תוספאה
מדברי הבעל רק את סיפור המעשה בלבד ,אך לא את
ביבמותדףפ'ע"בדאמרינןאישתהי.אלאשבתשובתמיימוני
המסקנות.
להלכות אישות ססי' כ"ח כתב דהיכי דאיכא עידי כיעור לא
תלינן באישתהי אלא בזנות .והטעם נראה משום דאישתהי
האםישלתלותהבןבבעלמפנישהשתההבלידתו
סברא רחוקה היא ,אלא משום חזקת כשרות של אשה תלינן
במקרה הנוכחי ,בני הזוג התגרשו ביום ט' סיון בשנה
באישתהי ,וכיון שבלא"ה ראו בה דבר מכוער הרי יצאה כבר
אחת ,וביום כ"ט כסלו בשנה שלאחריה הבן נולד .לטענת
מחזקת כשרותה ,ולא תלינן תו באישתהי ,וכ"כ להדיא
הבעל ,הוא ואשתו היו בפירוד חמישה או ששה חדשים
במהרי"ק שרש קג .וא"כ האי פלניתא נמי דגומר בת דבלים
קודםהגירושיןואולישבעהחדשים.ביחסלחמישהחדשים
שמה ומעשי' לא נתלי באישתהי .מיהו י"ל ,דהא ע"כ בש"ס
הדברים נאמרו בטענת ברי ,וטען שאולי יותר אך אינו זוכר
דיבמותשםמוכחלהדיאדהךדרבאתוספאהשייךאפילובלא
תאריךמדוייק.
הך חזקה דכשרות .דהך דרשב"ג ודרבי דמייתי דהתם תלינן
מאחר והכרת האב צריכה להיות הכרה ברורה ,עלינו
באישתהי בלי שום צירוף חזקה ,וקשה אתשובה הנ"ל .וע"כ
לתפוס את המועד שהוא ודאי ,על פי דברי הבעל ,דהיינו
צ"ל אה"נ דלהש"ס תלינן באשתהי בכל גוני ,וכן לכל הנך
חמישהחדשיםקודםלגט-ט'שבט,ומועדזההינוי"בחדש
פוסקים דפסקו כרבא תוספאה .ומיהו בתשובת מיימוני שם
פחותעשרהימים,טרםלידתהבן),אותהשנה,היתהשנה
חיישלשיטתתוס'נדהל"חע"אד"השיפוראדפסקובפשיטות
מעוברת(.
דלית הלכתא כרבא תוספאה ,משו"ה הכריעו בתשובה הנ"ל
לכאורה היה מקום לתלות הבן בבעל ,מאחר שיתכן
שהבןהשתההבמעיאמו.
מקור הדין הוא במסכת יבמות דף פ" :הא דעבד רבא
לחלק בין היכי דאיכא חזקה דמסייעא יש לסמוך אהרמב"ם,
ובעדיכיעורחיישינןלהתוס',וכןמשמעבמהרי"קשם",עכ"ל
החתםסופר.
תוספאהעובדאבאשהשהלךבעלהלמדינתהיםואישתהי
לכאורה ,היה נראה מדברי הפוסקים שהבאנו ,דס"ל
עד תריסר ירחי שתא ,ואכשריה .כמאן כרבי ,דאמר
שבמקום כיעור מאחר שאין אומרים אישתהי ,הולד ודאי
משתהא,כיוןדאיכארבןשמעוןבןגמליאל,דאמרמשתהי,
ממזר)כשאיןמקוםלתלותבנכרי( .ואמנםכךפסקהגרש"ק
כרביםעבד".
ז"לבספרו האלף לך שלמה חלק אה"ע סי' כ',וז"ל " -הולד
וכןפסקבשו"עסי'ד'סעיףיד.
הזה שהיא מעוברת והבעל אומר שהוא פירש ממנה זמן רב
ישלדוןהאםגםבנ"דיאמררבאתוספאהאתדינו.
כשיעור ט' חדשים ,אז הולד ממזר .דהאב נאמן על הולד
הרמ"אבסי'ד'סעיףידפסק" -אםראובהדברמכוער,
לעשותו ממזר ולא בעינן בזה י"ב חדש ,כיון דראו ממנה
לאאמרינןדאישתהיכלכך,וחיישינןליה".לפידבריהאשה
כמה דברים מכוערים ,לכך אם אומר שפירש ממנה ערך ט'
והנואף ,נעשו מעשי כיעור ומעשים חמורים מכיעור כשחיו
חדשיםמזמןפרישתועדהלידההויהולדממזרודאי".
חיי אישות בעודה אשת איש .ואם אינם נאמנים ,מסתבר
אמנם העירו על תשובה זו דבשיעור של עשרה חדשים
שקיימיםעידיכיעורשיעידושהיאשהתהבביתושלהבועל,
עדייןישמקוםלאישתהיגםבראובהדברים מכוערים,עיין
וניתןלזמנםלעדות.
יביע אומר ח"ג אה"ע סי' א' סק"ח ,אך עכ"פ מבואר דס"ל,
אך אין צורך בכך ,מפני שהאשה אינה טוענת שהבן
מבעלה ,אלא הן האשה והן הבועל מודים שהבן ממנו .ויש
לברר האם אמרינן אישתהי ,בניגוד לטענת האשה הטוענת
שהבןמהבועלושהעוברלאאישתהי.
שבראו בה דברים מכוערים וכשלא תולין באישתהי ,הולד
ודאיממזר.
אך בספר בנין עולם חלק אה"ע סי' ה' אות ה' כתב
להסתפק בזה ,ובסוף דבריו כתב " -ולכאורה לשון הרב
הסבראבדינושלהרמ"אמצויהבתשובתמהרי"קבשרש
בהג"ה)סי'ד'סעיףיד(שכתבדאםראובהדברמכוערלא
קג שכתב " -גבי הא דרבא תוספאה ,אית לן חזקה דמסייע,
אמרינן אישתהי וחיישינן לה ,משמע דאין זה רק ספק,
דודאיאיתלןלאוקמיבחזקתצדקתשאינהמזנהתחתבעלה,
וחיישינןלחומראלאוסרובבתישראל,וצ"ע".
להעמידה בחזקת היתר לבעלה .ומשום הכי אית לן למתלי
באשתהויאשתהי,כדישנעמידנהעלחזקתה",עכ"ל.
ובשו"תהגאוןרביעקיבאאיגרח"אסי'ק"וכתב"-בנ"ד
הרי ברור דאף בלא נבדקה האם ,לא הוי הולד רק ספק
על פי סברא זו ,פסק הרמ"א את דינו של מהר"ם
ממזר ,וכדדיק לישנא דהרמ"א ,וחיישינן ליה' …כך הוא
שבתשובת מיימוני שאין אומרים אישתהי כשראו בה דבר
בירורהדיןדבכיעורואיחורהלידהמספקעלינואוליזינתה
מכוער .וכתב בביאור הגר"א ס"ק לג "דלא תלינן אלא
אודאישתהי".
להעמידהעלחזקתכשרות",וכןבב"שס"קיח.
וישלהוסיףבזהמש"כבתשובתחתםסופרחלקאה"עח"א
סי'קלגשהוסיףביאורבהכרעתהרמ"אשלאלדוןדיןאישתהי
וכןכתבהביתמאירבתשובה)בשו"תרע"אשםסי'ק'(,
"אף עם עידי כיעור מידי ספק לא נפקא דשמא מבעלה,
כדדייקלישנאדהרמ"אדחוששיןלו".
סימןו31
וכן הסכים בשו"ת רבי שלמה איגר חלק אה"ע סי' א'
דמיירי להדיא התם בטענת ברי ,א"כ מסתמא ג"כ הרמ"א
שכתב– "בנידוןדידן,עכ"פאינופחותמכיעור,דלאאמרינן
מיירי בכה"ג שכתב בתשובה הנ"ל .ואפשר שהרמ"א סובר
אישתהי .מ"מ אולי כוונת תשובת מיימוני ,רק דבכיעור גם
כמ"ש הח"מ סק"ט בשם הב"י דפלוגתת הרמב"ם ובה"ג
תוך י"ב חדש ,אינו כשר ודאי ,ומ"מ גם פסול ודאי אינו,
מיירי דהיא ג"כ טוענת יע"ש ,לכך סתם הרמ"א ג"כ כאן
ואסוררקמדרבנן".
משום דממילא שמעינן דמיירי בטוענת …כיון דכתב תיכף
על כן אילו היינו דנים רקמפניהכיעור,אמנם לאהיינו
מכשירים את הולד ,אך עכ"פ היה מקום להשאיר הדבר
בספק.
ומיד דין זה על לשון המחבר דמיירי בטוענת ג"כ ,והיינו
דבכלאחדטוענתלפיעניינו".
וכן כתב הראשל"צ הג"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל
אך במקרה שהאשה טוענת טענת ברי ,שהבן אינו
בספר שערי עוזיאל )ח"ב שער מא פרק ה' סעיף ה'( " -לא
מבעלה ,אין מקום לתלות באישתהי אפילו להשאיר הדבר
טענה האשה שולד זה הוא מבעלה ,כגון שאינה לפנינו
בספק,וכמושיבואר.
בתשובת נודע ביהודה מהדורה קמא חלק אה"ע סי' סט
כתב " -רבה תוספאה עביד עובדא משום חזקת כשרות
וטענת ברי …ונלע"ד דרבה עביד עובדא אפילו בלי טענת
ברידידה,דמייריששותקתאושמתהוהתינוקאיןלוחזקת
לשואלה ,אין בית דין טוענים טענת אישתהי עד י"ב חדש,
דשיהוי זה הוא דבר שאינו מצוי אלא על דרך מיעוטא
דמיעוטא,לפיכךאיןהבעלחייבבמזונותיו".
יסוד שיטה זו שלא לתלות באישתהי בלא טענת האם
נמצאתבראשונים,בתשובתמהר"םמרוטנבורגז"ל.
כשרות כלל …ותדע דרבהמיירי באין כאןטענת ברידהרי
בספר "תשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת" סי'
קשה למה אמר ואכשריה דהיינו לולד ,ולמה לא אמר
קנה ,הובאה תשובת מהר"ם מרוטנבורג שדן באשה שילדה
דאכשרה דהיינו לדידה ,ודוחק לומר דלרבותא קאמר ,אף
בן בר"ח שבט ,וקודם לכן בעלה היה אצלה רק פעמיים,
הולדשאיןלוחזקתכשרותאכשיר.ויותרנראהלומרשהיא
ששהימיםלפנישבתהגדולובד'אב,וכשהיהעמהבד'אב
מתה ,ולא היה לנו לדון רק על הולד ואינה לפנינו שתאמר
לא אמרה שהיא מעוברת .וכתב מהר"ם ,וז"ל )להלן בתוך
ברי".
הסוגריים הערת המהדיר שהוציא לאור ספר זה( – "והא
וכן בספר בנין עולם חלק אה"ע סי' ה' אות ג' כתב -
דאכשר רבה תוספאה ,הני מילי היכא דאיהי גופא אמרה
"מסתימתדבריהשו"עבאה"עסי'ד'סעיףידמשמעשפוסק
נתעברתי מבעלי כשהלך למדינת הים ,אז ודאי תלינן
כשיטת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש דהלכה כרבא תוספאה,
דקושטא קאמרה ואישתהויי אישתהי …דאי ס"ד אפילו כי
ומשמעדאפילובלאאמירהדידהג"כהולדכשר,אףשאין
אמרה אחר ג' חדשים איני מעוברת ניחוש דילמא מעוברת
כאןמישטועןבריכגוןשמתההאםאושהלכהלמדינתהים
היא ,א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שתיקנו ג' חדשים
…דבלאאמירהדידהישג"כלהקלמשוםדהויכמחצהעל
להבחנה ,והא בהא לא סגי ,דאע"ג דאמרה איני מעוברת
מחצה דאיכא רובא נגד רובא ולכך מועילה חזקת כשרות
ניחוש דילמא מעוברת היא ,ואכתי לא ידעינן אי זרעו של
דידה,וגםדישכאןתרירובילהתיראכמ"שמשוםדאמרינן
ראשוןהואאושלשני.ועודהאדאמרפרקנושאיןמישלא
רוב נשים כשרות הם …גבי עובדא דרבא תוספאה דעיקר
שהתה אחר בעלה ג' חדשים וילדה וכו' פטור על הכאתו
הספק הוא ממש בענין החזקה דהא לא נודע לנו שזינתה
ועל קללתו של זה ושל זה וכו' הא אם שהתה ג' חדשים
כלל ולא אירע לה שום ריעותא …הספק הוא אם זינתה
וילדהחייבעלמכתוועלקללתושלשני,ואמאיאםאיתא
כלל,לכןאפילובאינהטוענתברי,וגםמתההאםג"כהולד
דתלינןבשוםדוכתאלומראישתהוייאישתהי,כ"ששנתלה
כשר מטעם חזקה .ולכך כתבו הפוסקים שפיר דהיכא דלית
בדיני נפשות ,ואמאי קטלינן ליה ,דילמא אישתהי ובריה
לה לאיתתא חזקת כשרות ,כגון שהיא פרוצה ביותר או
דקמא הוא דהא ספק נפשות להקל .אלא ודאי מיירי כיון
שראו בה דבר מכוער וכדומה ,ודאי דאין להכשיר הולד
שנשאת )הערה .כלומר שנישאת אחר ג' חדשים ודאי לא
מטעםאישתהי".
מיעברא מקמא( ולא תלינן באישתהויי אישתהי .הילכך לא
עדכאןראינושתוליןבאישתהיאףבהעדרטענתהאם,
אךלאמצינומישיאמרסבראזואףבניגודלדבריה.
אמרינן הכי איהי גופיה )הערה .היכי דאיהי גופיה שתקה(
כ"ש בנידון שאמרה בהדיא דלא הוה מיעברא מעיקרא …
ונראה ברור שאין מקום להורות את דינו של רבא
אם השני כהן ולא הראשון אז הוא ודאי כהן וכשר לעבוד
תוספאה במקרה שהאשה טוענת שעוד בהיותה נשואה
על גבי המזבח ,ולא תלינן דילמא בריה דקמא הוא
עזבהאתבעלהוהלכהוזינתהעםאדםאחרוהבןממנו,ק"ו
ואישתהויי אישתהי .אלא דאפילו ליוחסין דמחמרינן בהו
בנידוןדידןבוהאשהוהנואףהודושהואבנם.
טובאוכמהמעלותעשובהם,לאתלינןלומראישתהיהיכא
ונקדיםשבספרפנימשהעלשו"עאה"ע ,בסי'ד'ס"קיב,
דלא קאמרה איהי …סוף דבר לפי דעתי בלי פיקפוק
חלק על הנודע ביהודה וכתב שאין תולין באישתהי עד י"ב
שאסורה לבעלה והולד ממזר ,דאם איתא דמיעברא
חדש ,אלא כשהאשה טוענת שהולד מבעלה .וז"ל – "נראה
מעיקרא ,הוה לה למימר לאלתר כשחזר אליה בד' באב
לענ"דכיוןדהמקורדיןזהשלהרמ"אהואמשו"תמיימון…
מעוברת אני …דמילתיה דרבה תוספאה גופה חידוש הוא
32אבןהעזר
עטרתדבורה
לומראישתהוייאישתהי,ופליגעליהוהבודלאלוסיףעליה.
באותו מדינה ,ושמא בא בגמלא פרחא ממדינה רחוקה,
ודילנואםנאמרכןהיכאדלאמיכחשאמילתא,אבלבנידון
קרובים זה לזה ,כמו שמצינו באור זרוע )ה' יבום וקידושין
זה דקא מיכחשא למילתי' ליכא מאן דפליג דפשיטא דלא
סי' תרנ"ז( ,דמחה להו בחדא מחתא ,שכתב שם במעשה
אמרינן אישתהי ,כמו שהוכחתי לעיל מכמה דוכתי ,וכ"ש
שהיה בנידונו ,בזה"ל ,ויותר נ"ל מגו דאי בעי' אמרה בעלי
באשהזושישעדייןבהריעותותהרבה,כיאשהזובשכבר
בא עלי ,וזה מצוי שלפעמים הוא בא ולא יראו אותו ,כמו
נסתרהעםיהודיאחד",עכ"לתשובתמהר"ם.
שאנו אומרים ,ניחוש שמא פייס בכמה מקומות ,ולגמלא
וכן בספר עצי ארזים סי' ד' ס"ק כג באר דברי הרמב"ם
פרחא חיישינן ,כ"ש הכא שלא הרגישו עד ג' חדשים לכל
פט"ו מאיסו"ב הי"ט שכתב "אמר האב אינו בני או שהיה
הפחות ,וזה לא הרחיק כ"כ שלא יכול ללכת ולבוא כמה
בעלה במדינת הים הרי זה בחזקת ממזר …ואין העובר
פעמים ,זה נקל מכל מה שאמרה ,ודבר גדול אמר ברבא
משתהה במעי אמו יתר על שנים עשר חדש" ,וכתב עצי
תוספאה דאמר אישתהי תריסר ירחי שתא ,והיינו מיעוט
ארזים " -מה שכתב ,או שהיה בעלה במדינת הים' ,אין
שאינו מצוי כלל ,ולא פסלינן הולד עכ"ל ,והיינו דהיכא
נראה לפרש ששהה יותר מי"ב חדש ,דא"כ היינו בבא
דאמרה בעלי בא עלי ,מאמינין אותה ,היכא דבעלה לא
בתרייתא דאין העובר משתהה וכו' ,ולא היה לו לחלקו
מכחישה ,וכמו בארוסה שנתעברה שם )א"ע סי' ד' סעיף
לשתיבבות,רקהיהלולכתובאושהיהבעלהבמדינתהים
כ"ז( ,דלעולם נאמנת להכשיר ,וכמבואר שם )באותו סי'(
יותרמי"בחדש.אלאודאינראה,דמיירישהיהבמדינתהים
בכמה מקומות ,כיון שיש מציאות להאמת דבריה ,אף אם
פחות מי"ב חדש ,וקאי אבבא קמייתא שהיא אומרת שאינו
יהיה מציאות רחוקה .אלא שבנידון האו"ז הוי כש"כ כנ"ל.
מבעלה .וס"ל דאע"ג דבעלמא האם אינה נאמנת ,מ"מ
אבל היכא דאומרת דהוי שלא מבעלה ,לא משוינן אף
כשהלךבעלהממנהיותרמתשעהחדשים,אזנאמנתלומר
ספיקא ,ממציאות רחוקה כהאי ,וזה כדברי הח"מ )סי' ד'
שאינו ממנו .והיינו משום דאע"ג דקיי"ל כרבה תוספאה
סק"ח(" ,עכ"ל המנחת יצחק) .נראה ט"ס וצ"ל ח"מ סק"ט,
שהולדמשתההעדי"בחדש,היינוכשהיאאומרתכןשהוא
וכוונתו למש"כ הח"מ "אם האשה מודה שלא בא בעלה …
מבעלה ,אבל אם היא אומרת שאינו ממנו ,נאמנת ,כיון
רחוקהואלהכשירו"(.
שהוחזקה ריעותא .וכעין שכתב הרמ"א בשם תשובת
אמנםבספראגרותמשהחלקאה"עח"דסי'כ'הסתפק
מיימוני דבראו בה דבר מכוער לא אמרינן אישתהי ,כ"ש
האם יש לתלות באישתהי ,אף בניגוד לדברי האשה,
כשהיא בעצמה אומרת שאינו ממנו ,שנאמנת בענין זה",
הטוענת שזינתה ,מאחר ואינה נאמנת לפסול את הבן ,הרי
עכ"ל.
שאיןלהתחשבבדבריה.
ולהלן לשונו " -משמע קצת מהרמב"ם ,דנקט בהלכה
ובשו"ת בנין עולם ,בהמשך התשובה שהבאנו לעיל,
זו ואין העובר משתהה במעי אמו יתר על יב"ח ,שדין זה
בס"ק יז כתב " -היה נראה לדינא דהולד ודאי ממזר ,כיון
קאי גם ארישא דאמרה אינו מבעלי ,וכבר עברו קרוב
שישכאןרגליםלדברשזינתה ,וגםרובאמסייעלהךרגלים
ליב"ח .מאחר דאפשר דאישתהי נמי אינה נאמנת .משום
לדבר ,שרוב ולדות אינם משתהים יותר מכפי השיעור,
דמשמע דעובדא דעבד רבא תוספאה יבמות פ :שלא
וכמ"ש לעיל באם ראו בה דבר מכוער ופריצות דבכה"ג לא
הוזכר שאמרה שמבעלה נתעברה ,דמשמע דאף בלא
אמרינןאישתהי.א"ככ"שכאןשהודוהנואףוהנואפת ,דזה
אמרהכלום ,כגוןבחרשתואלמתאושמתה ,נמיהכשיר.
חמוריותרמראובהדברכיעור.דהאעלידיעידיכיעורלבד
וכיון שלא צריך שתאמר דמבעלה הוא ,שייך שאף אם
או פריצות לבד אין מוציאין אשה מבעלה כמבואר בכמה
אומרת דזינתה נמי ,כיון שאינה נאמנת ,הוא כלא אמרה
מקומותוכמ"שבאה"עסי'י"א,וכאןבהודוהנואףוהנואפת
כלום ,וכשר עד יב"ח .ואף שיש מקום לומר דקאי רק על
מפקינן לה מבעלה ,וכופין אותו לגרשה ,וכמ"ש בתשובת
דין הסיפא ,ונפרש אולי הסיפא באוקימתא דאיירי
נודע ביהודה )שם( .א"כ כ"ש דהולד פסול ,ולא אמרינן
דהאשה אומרת דהוא מבעלה ונשתהה שהוא דוחק .אבל
אישתהי",עכ"ל.
השו"ע לא נקט דין דשהייה עד יב"ח בסימן ד' סעיף כט,
הרי מבואר שהבניין עולם פשיטא ליה ,שמקרה שבו
שנקט כל לשון הרמב"ם שבהלכה י"ט והשמיט דין זה,
קיימת הודאת האשה והנואף ,חמור יותר ממקרה שבו ראו
אבל נקט לסעיף בפני עצמו בסעיף יד .אולי משמע מזה
בהדברמכוער,ואיןאומריםבואישתהיאףלעשותוספק.
דזה שכשר הולד עד יב"ח הוא בסתם נשים שאומרות
וכןבשו"תמנחתיצחקחלקה'סי'כחכתבלהדיאשאין
שהוא מבעלה ,או כגון שלא שמעו ממנה כמו במתה
תולין באישתהי כשהאשה טוענת שהיא מעוברת מאדם
ואלמת ,ולא במודה שזינתה והוא מהבועל .ואפשר שאין
אחר ,ודלא כספיקו של אגרות משה שיובא להלן .וז"ל
לדייק כן שאינו מוכרח להוכיח מאחר דעיקרו נקט לדין
המנחת יצחק " -נראה דה"ה היכא דנפרדו זה מזה על ידי
דילדה אחר יב"ח שהוא ודאי ממזר ולא אמרינן שמא בא
גירושי ערכאות ,הוי כמו אם היה במדינה אחרת ,בלא
בתוך יב"ח בלילה באיזה אופן או ע"י שם .ואף להרמ"א
קטטה,דשתיהחששות,היינושמאפייס)עי'גיטיןכ"טע"ו(,
דבראו בה דבר מכוער לא אמרינן דאשתהי נמי אפשר,
סימןו33
דבסתםאשהשמוחזקתכשרה,שאמרינןאישתהי,אמרינן
פרקב'-האםלתלותהבןבבעל,מפניהאפשרותשהבעל
זה אפילו באמרה שזינתה ,משום שאין אמירתה כלום
יבואבתקופתהפירוד
לפסולהולד,וצ"עבזהלדינא",עכ"להאגרותמשה.
אך לפי האמור לעיל ,מאי דמספקא לאג"מ ,פשיטא
למהר"םמרוטנבורגולשארהפוסקיםשהבאנו.
לולי דברי הבעל ,כגון שהלך למדינת הים ואי אפשר
לשמועעדותו,היהמקוםלתלותהבןבבעל,גםבלאטעמא
דאישתהי ,אלא אף שבני הזוג גרו מספר חדשים בפירוד,
והנה הראשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א
תלינן שבא אליה בצנעה .אך אין לומר כן כשהבעל בפנינו
בספרו יביע אומר חלק ג' חלק אה"ע סי' א' כתב בתוך
וטוען שלא נפגשו מיום פרידתם )למעט בבית הדין במעמד
דבריו – "ובלא"ה ישנם כמה פוסקים דס"ל דלא כהרמ"א
סידורהגט,פגישהשאיןבהכלנ"מלענייננו(.
בזה ,ולעולם אמרינן אשתהי עד י"ב חודש .וכמבואר
בה"גבסוףהלכותגיטיןכתב,וז"ל"-ממזרתאיןחוששין
בשו"ת מהר"ם פדואה )סי' לג( דאף בראו בה דברי כיעור
לה,כגוןדקאהלךבעלהלמדינתהיםוזניאוהוהלהברתא,
אמרינן אשתהויי אשתהי.ע"ש.וכן העיר מזה הגאון רצ"ה
לא חיישינן .דאמרינן דילמא אתא בעלה בצנעא בליליא
ברלין בתשובה ,והיא לו נדפסה בשו"ת רעק"א )סי' קד(",
ושימש בה ,כההוא מעשה דאבוה דשמואל דאתא בשם
עכ"ל.
ושימש".
ויש להעיר על דבריו ,שבתשובת מהר"ם פדואה איירי
דברי בה"ג הובאו ברא"ש פרק עשרה יוחסין סי' ז'.
בנולד לשמונה דתולין שהוא בן שבעה דאישתהי .ואינו דן
הרא"ש כתב על דברי בה"ג – "ועוד מקשינן עליה ,מההיא
בשאלת אישתהי של י"ב חדש .אלא רק הגרצ"ה ברלין
דפרק הערל )דף פ (:דקאמר התם דרבה תוספאה אכשר
בתשובתו סבר שמאחר ומהר"ם פדואה דן אישתהי בנידון
לההוא ולד בתר שנים עשר חודש דאמרינן אשתהויי
שלואףבלאחזקתכשרות,ה"הבאישתהישלי"בחדש.
אשתהי ,ולמה ליה טעמא דאשתהי לימא דלמא אתא בעלה
אך גם מסקנתו של הגרצ"ה ברלין היא להחמיר בכיעור
ממש,כמורוכלוכדומה.
על כן לא ניתן להביא מדברי הגאון רצ"ה ברלין
אסמכתא לנידון דידן ,שהיא מודה שזינתה וטוענת שהבן
מהבועל.
בצינעא ושמש .ויש לומר דהתם מיירי שהבעל ואשה מודים
שלאבא".
ומבוארשדבריבה"גלאנאמרוכשהבעלוהאשהמודים
שלאבאבצנעא.
וה"ה במקרה שהבעל בלבד טוען שלא בא ,נאמן גם
העולה מדברינו ,אם האשה טוענת שהיא מעוברת
אליבא דבה"ג ,וכמ"ש מהרי"ט חלק אה"ע סי' טו ,וז"ל –
מבעלה ויש לה חזקת כשרות ,פוסקים כרבא תוספאה,
"אשה דנקט הרא"ש ז"ל ,כדי נסבא .דאפילו אם לא היתה
והולדכשר.וכשהיאשותקתאואינהלפנינו,נחלקוהדעות
האשה מודה ,פשיטא דבאב תליא מלתא ,ולאב המניה
כמבוארלעיל,בתשובתמהר"םכתבשאיןתוליםבאישתהי,
רחמנאלומרממזרדכתיביכיר,אפילובבןביןהבניםואעפ"י
וכן כתבו כמה אחרונים ,ויש חולקים שדנו סברת אישתהי
שהאשהאומרתממנו".
גםבלאטענתהאםאםהיאבחזקתכשרות.
וכן כתב הבית יוסף בסוף סי' קעח ,עי"ש שהביא
אבל בנידון דנן שהאשה טוענת שזינתה תחת בעלה
מתשובת הרב דוראן ,ובתוך דבריו כתב – "זהו לפי דעת
והתעברה מאחר ,וידוע לנו שכיום היא גרה עם אותו נואף
הרמב"ם שכתבתי ,אבל בעל הלכות גדולות כתב בסוף
באיסור ,ושניהם מחזיקים את הבן כבנו של הנואף ,הרי
הלכות גירושין ,אשה שהלך בעלה למדינת הים וילדה דלא
שבכך יצאה מחזקת כשרות ,ואין מקום לדינו של רבא
חיישינן לממזרות ,דילמא אתא בעל בצינעא ושימש ,כי
תוספאה.
עובדא דאבוה דשמואל .וזה נראה כסותר דעתו של
הטעם בהלכה זו ,אמנם האם אינה נאמנת לפסול את
הרמב"ם .אלא שאפשר לומר שהגאון לא אמר כן אלא
בנה ,אך כאן הפסול אינו נובע מטענתה ומפני שאנו
כשאין הבעל בפנינו ,אבל אם הבעל לפנינו הולד ממזר,
פוסקים על פי עדותה ,אלא מאחר שעפ"י דבריה אנו
כדעתהרמב"ם".וכןנמצאבתשב"ץחלקב'סי'צ'שכתבעל
קובעים שהיא איבדה את חזקת הכשרות שלה ,בכה"ג
דברי בה"ג – "נראה שהגאון ז"ל לא אמרה ,אלא כשהבעל
ליכא לדינא דרבא תוספאה ,מהטעם המבואר במהרי"ק
מודה בדבר ,כההוא עובדא .אבל אם אינו כאן ,מסתמא
ובאחרוניםהנזכרים.
חיישינןלממזרותכדבריהרמב"םז"ל".
על כן המסקנה מכל האמור היא ,בנידון שלפנינו ,הבעל
בספרביתמאירתמהעלהביאורהנזכרבדעתהרמב"ם,
הטוען שהבן אינו שלו ,נאמן .ואין לשלול דבריו בטענה
מאחר שהרמב"ם איירי בבעל שהלך למדינת הים וילדה
שהוא בדבריו מסתמך על נתונים שעל פי ההלכה אין בהם
לאחרי"בחדש,וכתבהביתמאיר " -וזהתימא,דאםכןמה
להוכיח שאינו אבי הבן ,מאחר שכפי שהתבאר ,עפ"י
איריאשהיהבמדינתהים,אפילוהואגבה,ואומרשלאקרב
ההלכה במקרה דנן אין מקום לתלות שהולד השתהה עד
אליהזהיותרמי"בחודש ,נמיהולדממזר,דהאנאמןלומר
י"בחדש.
שאינו בנו ,והבית שמואל )ס"ק טז( תיקן וכתב והרמב"ם
34אבןהעזר
עטרתדבורה
איירי כשהוא בפנינו ואינו אומר שבא ,כלומר ששותק .ואין
זהבמשמעלשוןהרמב"ם,והפשוטדאייריכשאינובפנינו".
וכןבספרידאהרן אה"עסי'ד'הגהותב"יאותיד,כתב
על דברי הרא"ש " -אך ק"ל ,במ"ש דההיא דרבה תוספאה
לפי ביאור התשב"ץ והב"י סי' קע"ח אין מחלוקת בין
מיירי שהבעל והאשה מודים שלא בא .ואיני יודע אמאי
בה"גוהרמב"ם,ודלאכמפורשבשו"עסי'ד'סעיףיד.ואמנם
הוכרח לומר שהאשה והבעל מודים ,הא אם האשה לבד
שארהפוסקיםכתבודבה"גוהרמב"םפליגי.
אמרה שלא בא נאמנת …לימא שאפילו שאין הבעל בכאן,
הב"ח בקו"א לסי' ד' כתב בדעת בה"ג – "בהך דבה"ג
אםהיאמודהשלאבא,ודאידנאמנת".
קשיא ממה נפשך ,אם מודה האשה שלא בא פשיטא דהוי
וכן סבר בשו"ת דברי שמואל )לג"ר שמואל ארדיטי ז"ל(
ממזר ודאי .ואם טוענת שבא בעלה בצנעא פשיטא דכשר
חלק אה"ע סי' ז' ובדבריו הוסיף ביאור ,וז"ל – "כיון שהיא
ודאי כיון שאין הבעל בפנינו …וי"ל דמיירי בשהאשה
אמרה דמאיש פלוני הוא ,א"כ הרי הודתה לנו דלא בא
אומרת שמבעלה נתעברה ,שבא עליה בצנעא ,ואע"פ שאין
בעלה בצינעא .דאם איתא דבא בעלה בצינעא לא היתה
הבעל בפנינו .ואיצטריך לאשמועינן דנאמנת וכשר ודאי,
מקלקלת עצמה לומר דמאיש אחר נתעברה ולפסול עצמה
דלאחיישינןדלמאמשקרא,כיוןדלאנודעלשוםאדםשבא
וולדה ,אלא ודאי דליכא למיחש לשמא בא בצינעא כלל …
בעלה.ולאפוקימסברתהרמב"םדבחזקתממזרהוא".
אפילו נימא דבמקומות הקרובים כו"ע מודו דחיישינן שבא
ובחלקת מחוקק ס"ק ט' דחה דברי הב"ח וכתב –
"בקונטרס אחרון כתב דפליגי אם היא טוענת שבעלה ,בא
בצנעה ואין הבעל כאן ,דלהרמב"ם אינו נאמן ,ואין דבריו
מוכרחים".
ובדעת בה"ג כתב הח"מ – "משמע מדבריו דאף אם
האשה שותקת או אינה לפנינו ,ס"ל לבה"ג דאנן תולין שמא
באבצנעה".וכןנראהשהב"שס"קטזפרשכדעתהח"מ.
הבעל בצינעא ובעל ,א"כ כשאמרה היא דלא בא ואין מי
שיכחישאותה,נאמנתאףשהואלפסול".
וכן כתב בספר עצי ארזים סי' ד' ס"ק כג בדעת בה"ג –
"ודאי אם האם לפנינו ואינה טוענת כך ,נ"ל שגם הרא"ש
מודה דאף לדעת בה"ג יש לו דין ממזר ,כיון שהיא בפנינו
ואינהאומרתכך,אנןלאתלינןלהכשירובהכי".
הטעם להאמינה בכה"ג ,אע"ג דבעלמא האם אינה
עכ"פ כו"ע מודו ,שאף אליבא דבה"ג ,אם הבעל טוען
נאמנת לפסול את הבן ,מבואר בעצי ארזים בהמשך דבריו,
שלא בא בצינעא ,דינו כמי שטוען שבא לביתו ולא שימש,
שכתבדלאתוליםבאישתהיעדי"בחדשאםהאשהאומרת
ואיןמקוםלקולא.וכןכתבבספרעציארזיםסי'ד'ס"קכג-
שהולדאינוממנו.וז"ל– "אע"גדבעלמאהאםאינהנאמנת,
"פשיטא שאין לומר דמיירי שהבעל בפנינו ואומר שלא בא,
מ"מ כשהלך בעלה ממנה יותר מתשעה חדשים ,אז נאמנת
דאם כן אפילו לא הרחיק ממנה כלל נאמן לומר שהוא
לומר שאינו ממנו … ,דאע"ג דקיי"ל כרבה תוספאה שהולד
ממזר" .וכן כתב בספר ישועות יעקב סי' ד' )פיה"ק סק"י(,
משתהא עד יב"ח ,היינו כשהיא אומרת כן שהוא מבעלה,
וז"ל– "בודאיהיכאדהבעלאמרשלאבאבתוךהזמןנאמן,
אבל אם היא אומרת שאינו ממנו נאמנת ,כיון שהוחזק
דהאומרזהבניממזרנאמן"
ריעותא ,וכעין שכתב הרמ"א בשם תשובת מיימוני דבראו
וכןבערוךהשלחןסי'ד'סעיףכאהביאאתלשוןהשו"ע
והרמ"א בסעיף יד ,וכתב " -והנה זה ודאי כשהבעל לפנינו
ואמר שאין הולד שלו ,נאמן בכל ענין ,כמו שיתבאר דהאב
נאמן)ביתמאיר(".
בה דבר מכוער לא אמרינן דאישתהי ,כ"ש כשהיא עצמה
אומרתשאינוממנו,שנאמנתבעניןזה".
וכן מבואר בספר ישועות יעקב הטעםלהאמינה ,בדבריו
בסי' ד' )פיה"ק סק"י( כתב ,וז"ל – "ואם הבעל אומר שבא
יתירהמזו,הרבהפוסקיםכתבושאמנםבה"גאמרדבריו
והיא אומרת שלא בא ,דעת הח"מ להכשיר .ואני אומר זה
כשהבעלאינובפנינו,אךהיינודוקאכשהאשהאינהטוענת
אינו ,דבאמת היא מילתא דלא שכיחא ,רק מטעם חזקת
להיפך ,משא"כ אם האשה טוענת שלא בא ,ולדבריה
כשרות שלה חיישינן ,וכיון שהיא אומרת שזינתה וממילא
התעברהמאדםאחר.
אזילחזקתכשרות,שובלאחיישינןלה".
והנההח"משםכתב" -אבל אם האשה מודה שלא בא
ואף אם לא נקבל דבריו לחלוק על הח"מ ,וזאת מפני
בעלה ,אף אם אין הבעל לפנינו ,רחוק הוא להכשירו".וכתב
שנאמנות הבעל עדיפה .עכ"פ הטעם שכתב הישועות יעקב
בספרארץצבי)סי'ד'ס"קכא,הובאבאוצה"פס"קמדאות
קיים בכה"ג שדבריה אינה נסתרים על ידי הבעל ,דבלא
ו'(–"כתבחלקתמחוקקדרחוקלהכשירו.ולינראהדלאהוי
חזקת כשרות אין מכשירים לתלות במילתא דלא שכיחא
אלא ספק ממזר ,כמ"ש לקמן בסעיף כ"ו ,דיבורה לא מהני
שהבעלבאבצינעאבלאשהדברנודע.
לפסולהולד".
ונוסיף ונציין למש"כ ובפת"ש אה"ע סי' קנח סק"ג
אךדבריואינםברורים,דאםאיןלאשהנאמנותלפסול,
מתשובת מנחת עני שכתב בלשון זו " -עד כאן לא נחלקו
יש לדונה כאילו לא אמרה דבר ,ובשותקת סובר בה"ג
הרמב"ם ובה"ג רק היכא דידעו שהבעל הרחיק נדוד באופן
להכשיר ,ומדוע כתב לדונו כספק ממזר .אלא ודאי שלדעת
שעל פי הטבע אי אפשר שיהיה העובר ממנו ,אבל היכא
הח"מ בנסיבות אלו יש לאשה נאמנות לפסול ,ואינו דומה
דאפשר לבוא על פי הטבע ,ודאי כו"ע מודו דלא מפקינן
לסעיףכו.
האשהוהולדמחזקתכשרות,ואיןכאןאפילוספקממזר,וכן
סימןו35
מבואר במשנה למלך פרק טו מאישות ,והוא פשוט" ,עכ"ל.
דמשכחת לה ספק ממזר אלא ע"י ספק בן תשעה לראשון
אך בתשובת מנחת עני שם הביא מתשובת הריב"ש שדינו
ושבעה לאחרון וכדאיתא בהחולץ ,דהשני ממזר מספק .הא
שלבה"גדוקאבאשהכשרהשלאנשמעעליהפריצות,וכן
נמי ליתא ,דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ורוב נשים
בתשובתפריהארץח"אאה"עסי'א'שהובאהבאוצה"פסי'
לתשעהילדן.והתםנמילאמשכחלההש"ס,אלאבדוחקא.
ד' ס"ק מד אות א') ,אמנם לא מצאתי בריב"ש שכתב כן(.
ובודאיאיאפשרלאוקמיעיקריתיראדקראדספקממזריבא
ולפי דרכם קשה להקל בנידון דנן מכח דברי בה"ג ,מאחר
אלאבהאידוחקא".
שאיןספקבדבריהפריצותשנשמעועלהאשה.
סברתהפנייהושעשבמקוםדאזלינןבתררובא,הבןודאי
העולהמדברינו,בנידוןדנןאיןמקוםלהקללתלותשבא
ממזר,מסתייעתממש"כבחידושיהרשב"אבמסכתקידושין
בצינעא ,הן מפני דברי הבעל שהעיד בבירור שלא בא
דףעג:וז"ל "-מכללשמועהזונראה,שלאאמרוממזרודאי
והתורההאמינתו.
אמרה תורה ולא ספק ממזר ,אלא בשמחצה מיהא כשרין
גם אם הבעל לא היה בפנינו ,בכה"ג שהאשה טוענת
אצלה ,דכל כי הא הוא דהוי ספק .אבל כל היכא דרוב
שלא בא בצינעא אלא היא מעוברתמאחר ,גם לדעת בה"ג
פסולין אצלה ,כממזר ודאי משוינן ליה ,דרובא דאורייתא.
אין תולין בכך .ואף שבעלמא האשה אינה נאמנת ,כאן
אא"כ בדקו את אמו ואמרה לכשר וראוי לי נבעלתי ,כר"ג
האמינוה .ובטעם הלכה זו ,בארו האחרונים כמה טעמים -
ור"א ואבא שאול .וארוסה שעברה דאמר לקמן שהולד
לדעתהישועותיעקב ,מפנישבלאחזקתכשרותשל האשה
שתוקי ,אע"ג דרוב פסולין אצלה ,שאני ארוסה דתלינן
אין לתלות שבא בצנעא .ובספר עצי ארזים הגדיר הטעם
בארוס,כדאיתאלקמן,והוהלי'כמחצהעלמחצה,כנ"ל".
מפני שהוחזקה ריעותא .ובספר דברי שמואל )הנזכר לעיל(
הבית מאיר סי' ד' סעיף כו הביא את דברי הרשב"א
באר הטעם – "דאם איתא דבא בעלה בצינעא לא היתה
וכתבעלדבריו" -הרימבוארדברובפסוליןהויממזרודאי,
מקלקלת עצמה לומר דמאיש אחר נתעברה ולפסול עצמה
ומ"מנאמנת".
וולדה".
וכן בספר בנין עולם חלק אה"ע סי' ה' ס"ק יח כתב
להוכיח מהסוגיא בקידושין עג .שברוב פסולין הולד ודאי
פרקג'-האםישלדונוכמישנולדלשבעהמקוטעין
כאמור ,האשההתגרשהביוםט'סיוןוהבןנולדביוםכט
כסלו,דהיינוששהחדשיםועשריםיוםלאחרהגירושין.יש
ממזר,דאזלינןבתררובא.
ובפשיטות י"ל ה"ה ברוב לתשעה ילדן שהוזכר בדברי
הפנ"י,דעדיףטפישהוארובבטבע,וכפישיבוארלהלן.
לדון ,האם יש להכשיר את הבן מפני שיש לתלות את
לעומת זאת ,בספר ישועות יעקב אה"ע סי' ד' ס"ק יא,
תחילת עיבורו לאחר הגירושין ,ושהבן הוא מאותו מיעוט
הובא באוצה"פ סי' ד' ס"ק צד אות ב' ,הביא מהשטמ"ק
הנולדיםלשבעה.אואזלינןבתררובא,והבןודאיממזר,או
עמ"ס ב"מ דף ו :בשם הרא"ש מפליזא ,שגם בכל דפריש
שיש לדונו כספק ממזר ,מפני הספק אם העיבור החל קודם
מרובא פריש ,אינו אלא ספק אלא שהתורה התירתו ,ובדין
לגירושיןאואחרהגירושין.
מעשר בהמה יחשב עשירי ספק .וכתב הישועות יעקב –
במשנה במסכת יבמות דף לה :שנינו " -ספק בן תשעה
"א"כה"הכאןדהתורהאמרהממזרודאילאיבואאבלספק
לראשון ,ספק בן שבעה לאחרון יוציא ,והולד כשר ,וחייבין
ממזריבוא,א"כאףרובלאמהנילהוציאומגדרספק,והיינו
באשם תלוי" .ועל זה נאמר בגמרא " -אמר ליה רבא לרב
לעניןמןהתורה".
נחמן ,לימא הלך אחר רוב נשים ,ורוב נשים לתשעה ילדן".
ופרש רש"י " -רוב נשים לט' ילדן ,ולייתי חטאת דודאי בר
ומתוך כך כתב הישועות יעקב ,שאף ברוב פסולין דינו
כספקממזרהמותרמהתורה.
קמא הוא ואשת אח בת בנים בעל" .ומסקנת הגמ' שדינו
אלא שבספר שב שמעתתא שמעתא ב' פרק טו כתב
באשם תלוי ולא בחטאת ,מפני שיש כאן ספק שקול " -רוב
לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן ,ולדעתו
היולדת לתשעה ,עוברה ניכר לשליש ימיה ,והאי מדלא
אמנםברובאדאיתאקמן,כגוןרובפסולין,מדאורייתאעדיין
הוכרלשלישימיהאיתרעליהרובא".
יחשב כספק ממזר המותר מהתורה ,מאחר והרוב הוא
והנה במקרה שבו הרוב לתשעה מורה שהולד ממזר,
הוראהכיצדלנהוגאךאינופושטאתהספק,משא"כברובא
והמיעוט לשבעה מכשירו ,וכשלא איתרע לה רובא ,כגון
דליתאקמןשהוארובמסברא.ולפיזהבנידוןדנןשהוארוב
שלא נבדקה לשליש ימיה ,יש לדון האם יש לדונו כספק
בטבעדלתשעהילדן,יחשבכודאיממזר.
ממזר או כודאי ממזר ,או שמא יש להכשירו מפני שיש
לתלותבמיעוטא.
ובאוצרהפוסקים)שם( הביאותשובתחת"סוספרנחלת
יעקב )לנתיבות המשפט( שכתבו כסברא זו לחלק בין רובא
לדעת הפני יהושע במסכת כתובות דף טו .בספק בן
דאיתא קמן לרובא דליתא קמן .ולפי דרכם וכן לדעת
תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון ,מדאורייתא אזלינן
הרשב"א וכפי שהביא דבריו הבית מאיר וכן לדעת הבנין
בתר רובא ,ואם כשהוא לתשעה הוא ממזר ולא לשבעה,
עולם ,יש לומר שבמקום דאזלינן בתר רוב נשים לתשעה
דינו כממזר ודאי .וז"ל הפני יהושע " -וליכא למימר
ילדן,הולדממזרודאי.
36אבןהעזר
עטרתדבורה
והנה מצינובגמ')ר"היא.ויבמותמב(.דהיולדתלשבעה
יולדת למקוטעין ,אף שאינם שבעה חדשים שלמים .וכתב
למרות זאת ,העלה הצמח צדק שאף באשת איש אין תולין
במיעוט,כשישריעותותהמביאותלחשוששהתעברהבזנות.
הרמ"א באה"ע סי' ד' סעיף יד " -אשה שנתעברה מבעלה
וז"ל הצמח צדק " -גבי יוחסין לא אזלינן אפילו בתר
סוףסיון,וילדהתחילתכסלו,אע"פשאיןביניהןרקחמשה
רובא ,וצ"ל כיון שבשתוקי אמו נאמנת להכשירו אף ברוב
חדשים לא חיישינן לבנה לומר שהיתה מעוברת קודם לכן,
פסולין אצלה ,כמו כן כאן נאמנת לומר שמבעלה נתעברה,
דהחדשיםגורמיםוהוהליהבןשבעה".
אף שהוא נגד הרוב" ,עכ"ל .מבואר בדבריו ,דבעינן דוקא
ובנידון דידןעדיףטפי ,מהנידוןברמ"א ,דהתם התעברה
סוף סיון וילדה בתחילת כסלו ,וכאן שמא התעברה לאחר
תשעה ימים בחדש סיון וילדה בסוף כסלו ,דהיינו ששה
חדשיםועשריםיום.
טענתברי ,ולאסגיבשותקת,מאחרשהאפשרותהזושילדה
לשבעההיאכנגדרוב.
ובשו"ת תורת חסד חלק אה"ע סי' ט' השיב על מקרה
שבו" -אשהאחתהיתהבקטטהעםבעלהונתרחקהמאתו
אךבנידוןשלפנינואיןמקוםלצרףסבראזולקולא.מפני
כשתי שנים עד שנתגרשה ממנו יום כ"ז אייר ,ואח"כ בסוף
שבדינו של הרמ"א ,הנידון הוא להתיר את הבן ,וזאת מכח
טבת ילדה בת ,ואומרת שנתעברה מעכו"ם אחד שנאנסה
חזקתכשרותשלהאשהשהיאאשהנשואה,ודניםשהאשה
ממנולאחרהגירושין…ושואלאםנאמנתלהכשירהולד".
לא התעברה בזנות קודם לסוף סיון כשבעלה היה במדינת
בתשובתו דן התורת חסד אם האשה בדבריה נאמנת
הים .ואין ראיה למקרה דנן שבו אם נניח שהבן נולד
להתיר הבן .אך קודם לכן כתב " -אפילו לא נחליט בנ"ד
לשבעה,זהובןפנויה.
אמירתה בבירור גמור …יש להתיר מטעם שכתב הב"ש
הרמ"אהביאהלכהזומתשובתמהר"ימינץסי'ו',שבה
בשם תשובת מהרי"ו באשה שנתגרשה וילדה דמכשירין
מבוארשלמרות הדוחקלתלותבבןשבעהשנולדלמקוטעין,
הולד משום ס"ס ,שמא אחר הגירושין זנתה ואת"ל קודם
תוליןכן,מפניחזקתהכשרותשלהאשהותוליםשהתעברה
גירושין שמא מעכו"ם .אלא …אם ילדה קודם כ"ח בטבת
מבעלה .וז"ל מהר"י מינץ " -לכן בודאי אמרינן העמיד
איכא ריעותא מאחר דרוב נשים יולדות לתשעה ,והיינו
האשה על חזקתה ,דהיינו חזקת הגוף ,ועל חזקת כשרות
להפוסקים דס"ל דבעיבור של תשעה חדשים לא אמרינן
שלאנבעלהאלאלבעלה".
שיפורא גרים,וכ"ממפסקהשו"עורמ"אסי'קנ"וס"דוע"ש
ובתשובת מהר"י בן לב ח"ד סי' יט כתב " -ולכן אני
בב"שסק"ה.משא"כלפידבריהתוספותוהרמב"ןבנדה)דף
אומר ,שלא הייתי סומך על זאת הסברא מהרב רבי דוראן
ל"ח ע"א( דס"ל ביולדות לתשעה ג"כ דשיפורא גרים ,הוי
לעשות מעשה להקל ,ואפילו שהיתה לה חזקת דכשרות,
ספקגמוראףבנידוןדידן",עכ"ל.
וכ"ש היכא דאיתרע חזקתה .וכבר נראה ממה שכתב הרב
דברים אלו של התורת חסד ,הובאו בקצרה באוצר
הנזכר דאיהו גופיה לא אמר אלא דוקא היכא דאית לה
הפוסקיםסי'ד'ס"קקידאותה'.ומבוארבדבריו,שישלדון
חזקה משום דהעמד אשה על חזקתה ,ושבקינן סברת דרוב
"ספק שמא לאחר הגירושין התעברה" רק כשאינו נוגד את
נשים יולדות לט' .אבל לית לה חזקה דכשרות ואיתרע
הרוב ,דלתשעה ילדן .ושיש מקום לתלות שהוא מהנולדים
חזקתה ,לא שבקינן רובא וסמכינן למיעוטא דילמא הוה בן
לתשעה ,כגון כשנולד לתשעה חדשים למ"ד שיפורא גרים
שבעהונגמרמהרה".
אף ביולדת לתשעה ,דאז הוי ספק שמא התעברה קודם
בספר נתיבות לשבת סי' ד' סק"י כתב על דברי הרמ"א,
גירושין או התעברה אחר הגירושין .אבל כשאין צד לתלות
וז"ל"-קשהטובא,א"כמההועילוחכמיםבתקנתםלהמתין
שנולדלתשעה,מאחרוזהוכנגדהרוב,איןמקוםלקבועדבר
שלשה חדשים ,הא אם גירש הבעל בחצי חדש ותינשא
כזה לספק .והיינו בנידון שם שלא היה מקום לדינו של
לאחר בחצי חדש הרביעי ותלד אחר נישואיה בחצי חדש
הרמ"א,מאחרולאהיהצדלתלותהבתבבעל.
ששי ,יהי' ספק אם הוא בן תשעה לראשון שלמים או בן
מכל הנ"ל קשה ,על מש"כ הג"ר שלום משאש ז"ל
שבעה לאחרון ,כיון שהיה חמשה חדשים שלימים ושני
בתשובתו שבספר יביע אומר חלק ט' אה"ע סי' ה' )הודפס
חצאי חדשים …ויותר נראה הא דתלינן דשיפורא גרם בה'
בספרו שמש ומגן ח"ג אה"ע סי' עג( בנידון אשה שנישאה
חדשים ושני ימים ,היינו משום דרוב בעילות אחר הבעל
בחו"ק ונפרדה בפירוד אזרחי בלבד ועברה לחיות עם אדם
וחזקתכשרותשלאזינתה .אבלבסתמא ,כגוןשילדהבכה"ג
אחר,אח"כקבלהגטכדמו"ימבעלה,וששהחדשיםותשעה
שיכולה לתלות בבעל ראשון ,לא מספקינן ליה בבעל שני
עשריוםלאחרהגירושיןנולדהבת.וכתבלדוןהדברבספק,
משוםדשיפוראגרםדלאשכיחכלל,וצ"ע".
דהיינו ספק נולדה לתשעה והיא ממזרת ,ספק בת שבעה
ועיין בשו"ת צמח צדק )החדש( חלק אה"ע סי' מב שפסק
למקוטעיןלאחרון,וכשירה.ולפיהאמורהדבריםצ"ע,שהרי
את דינו של מהר"י מינץ שברמ"א ,וכתב " -בסתם אשה
האם לא הוחזקה בכשרות ,לאחר שעברה לגור עם אדם
שנשאת וילדה לשבעה חדשים ,ודאי הולד כשר בלי גמגום".
אחר בטרם קבלה גט ,ובנוסף היא לא העידה שהבן נולד
והוסיף,דהיינועלפיסברתהריב"שסי'תמז,שכתבשאיןתולין
לשבעה לאחרון ,הדין נותן דאזלינן בתר רובא ,ולהניח
לעולםבזנותכלשאפשרלתלותבבעלה,אפילועלצדהרחוק.
שהאםילדהאתהבןכרובהנשיםהיולדותלתשעה.
סימןו37
וכןכתבבספראגרותמשהחלקאה"עח"גסי'ז'"-בגמ'
ואוליהיהזהלקנסבעלמא.ואףשבשבילזהשלארצולסדר
פשוט כל כך שרוב נשים לתשעה ילדן עד שהקשה רבא
להם חו"ק קבעו דירתם יחד וחיו חיי אישות בלא המתנת
ביבמותדףל"זבייבםתוךג"חונולדולדשהואספקוחייבין
ג"ח נמי לא מרע חזקת כשרותה ,שלכן אין לנו בעצם שום
באשםתלויהאהואודאישלהראשוןמצדרובאשלתשעה
ספקלומרשזינתהתחתבעלהקודםקבלתההגט.ואיכארק
ילדןוליחייבחטאתכפרש"יעיי"ש".
טעם להסתפק ,בשביל שילדה ולד לז' חדשים וכ"ד יום,
ועפ"י זה פסק האגרות משה ,באשה שילדה שבעה
שהואכנגדהרובדלט'ילדן ,שזהיעשהספק.והאהרובאף
חדשים ושנים עשר יום לאחר גירושיה ,שאין להכשיר את
היותר גדול שבעולם שהוא כשנשתהא הולד יב"ח אינו
הבן אלא אם תאמר בפירוש שהתעברה לאחר הגירושין,
עושה ספק אף בנשים חשודות לזנות כל זמן שלא ראינו
וזאת מכח נאמנות האם להכשיר את בנה ,דהלכה כאבא
עניני כיעור ,ובאם שהתה רק עד עשירי ,אף שג"כ הוא
שאול שנאמנת לומר לכשר נבעלתי ,אף במקום דאיכא רוב
מיעוט ,הא כתב הח"מ דלא חיישינן אף בעדי כיעור ,מאחר
פסולים .אך אם אינה לפנינו ואינה אומרת דבר ,או שהיא
שעכ"פ הוא מלתא דשכיח ,היינו שהוא מיעוט המצוי שלא
לפנינוואומרתשאינהיודעתמתיהתעברה,יש ללכתאחר
נחשב זה ריעותא כלל ,והסכים לו הב"ש .ואפשר שיולדות
הרוב,ודינוכממזרודאי.
לז' הוא ג"כ מיעוט המצוי ,עכ"פ ודאי הרוב דלט' ילדן לא
וע"עבתשובתאגרותמשהחלקאה"עח"דסי'יז ,שחזר
יעשה לנו שום ספק באשה זו שלא איתרע חזקת כשרותה,
על עיקרי שיטתו והתיר כשהאם טענה שהבן מבעלה .אך
ואולי אף באשה שהיה נעשה לנו קצת ספק ,לא היתה לא
בתשובהזוהכשיראףכשהאםלאאמרהדבר.
היאולאהולדנאסריןבשבילזה ,אםאינורובעדיףמהרוב
הנידון באגרות משה היה באשה שילדה בן לאחר קרוב
דלא משתהין כלל יותר מרע"א ימים .וא"כ היה שייך
לשמנה חדשים מגירושיה ,וטענה שהתעברה לאחר
להכשיר הולד ,אף בלא היתה כאן האם לומר ברי ,אף
הגירושין .וכתב דאף לשיטת הש"ש דרובא דליתא קמן
לשיטתהש"ש .וכ"ששנאמנתבברישלהשלאבאעליהעד
עושה ודאי ממזר" - ,יש לומר דרוב אף היותר גדול ,אינו
אחר הגט ,ואז נתעברה שאינו ממזר ,והוא כשר בדין ודאי
עושהלנוספקבדברשליכאספקבלאזה .כהאדסתםאשה
כשרלקהלאףלהש"ש,אףבלאשמענוממנהכלום",עכ"ל
היא בחזקת כשרה ,בין לכשרות גופה לבעלה ולכהונה בין
האגרותמשה.
לכשרותה בשמירת דיני התורה .שרק מפני שאירע להדבר
ומבואר מדבריו ,שלא התיר אלא כשטענה ברי או
שלאאירעלשארנשיםשילדהליב"חמשהלךבעלהממנה,
כשאינה בפנינו ,ואינה אומרת דבר .אך אם טוענת שהבן
צריך לעשות הספק לומר דשמא אינו אמת שילדה ליב"ח,
מאדם אחר ,אף שאינה נאמנת לפסול ,עכ"פ נראה שסבר
אלאשגםהיאילדהלט'ירחיכשארנשי ,וכיוןשהבעללא
דלא גרע מנמצא בה דבר מכוער .ולפי המבואר בדבריו,
היה שם הרי זינתה ואסורה על בעלה והולד ממזר .וזה לא
הטעם דלא אזלינן בתר רובא ,היינו כשאין מקום לעורר
נאמרבדיןרובאדרקבאיכאספקנאמראחרירביםלהטות
ספק ,וכשאין כל ספק ,אין מקום לדון דין רוב ,אך בנסיבות
שהרוביכריע,אבלכשליכאלנוספקלאנאמרשהרוביעשה
בהם הבעל נפרד מאשתו חודשים קודם לגירושין וטוען
לנו ספק וגם יכריע כהרוב ,אלא אמרינן בהכרח שאירע לה
שהבן אינו ממנו וכן האם והנואף טוענים שהבן מהנואף,
מה שלא אירע לשאר נשי אם אך אפשר להיות דבר כזה.
הרישפשיטאשקייםספקשמאהבןממזר,ובנסיבותאלוגם
ובעצם אף שלא ראינו עדיין שאירע דבר כזה ,אמרינן מזה
לאגרות משה אליבא דשיטת הש"ש אזלינן בתר רובא
גופא ראיה שאפשר להיות כן המציאות ולא נימא שזינתה.
ומאחרדהוארובבטבעודליכאקמן,בכוחושלהרובלפשוט
אלא דוקא אם ידעינן בברור ע"י חכמה וע"י קבלה שא"א
אתהספקלדונוכודאיממזר.
להיות זה במציאות אז אמרינן דבהכרח הוא ולד מאחר
שזינתהעמו".
אךצ"עליישבשתיתשובותאלו,שבתשובההשניהלא
הזכירשדבריואינםמתיישביםעםמש"כבתשובההקודמת,
ועל כן העלה האגרות משה " -בעובדא זו ,הא היא
בנידון שהאם אינה לפנינו .עכ"פ מוסכם בשתי התשובות
בחזקת כשרות עדיין …אבל לא דרו ביחד ולא חיו חיי
שאין להכשיר במקרה שהאם טוענת שהעובר מאחר .לפי
אישותעדאחרקבלתהגטמבעלההראשון,מ"מלאאבדה
המבואר ,אין מקום להקשות כיצד יתכן שעקב דברי האם
חזקת כשרותה ברשימת נישואין דערכאות .דודאי איכא
נפסול את הבן כשלולי דבריה הבן כשר ,וזאת מפני שאין
טעמים לפעמים שצריכים להרשם לאיש ואשה אצל
אנו מסתמכים על דברי האם ופוסקים מכח נאמנותה ,אלא
הערכאות ויש להאמינם ,וגם אצל אנשים כשרים ויראי ה'
מתחשבים במציאות הנוצרת מכח אמירתה בצירוף כל
אירעו הרבה פעמים במדינתנו ,שהוצרכו להרשם אצל
הנסיבות המתוארות היוצרות את הספק ,ספק הנפשט
הערכאות זמן רב קודם נישואין דתורה .ולכן אף אם אינם
לחומרא מכח הרוב .כעין זה כתב הגרי"ש אלישיב שליט"א
יראישמים,ישלהיותכן,וישלהאמינםכשליכאעדיםשדרו
בתשובה)קובץתשובותח"אסי'קמא(לבארשיטתמהרי"ו
ביחד .ואינירואהטעםעלמהשלאהרשוהב"דלסדרלהם
סי' עד שהביא הב"ש סי' ד' ס"ק לט ,להכשיר מטעם ס"ס
חו"ק מחשש סוטה לבועל ,שהרי לא אבדה חזקתה בזה.
שמא לאחר גירושין התעברה ושמא מנכרי ,אך אם
38אבןהעזר
עטרתדבורה
כשבודקיןאותהאומרתקודםהגירושיןהתעברתי,הבןספק
תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון נותנים עליו חומרי
ממזר ,דלכאורה קשיא ,שהרי אין לאם נאמנות לפסול את
שניהם ,היינו דוקא היכא דהיתה בפנינו כי מלאו שלשה
בנה ,ומדועישמשקללדבריהלפוסלו,ובארשלאחרשהאם
חדשים ולא ניכר עוברה ,ואז איתרע לה רובא .אבל היכא
אומרתשלאהתעברהמנכריאלאמישראלקודםהגירושין,
דלאהיתהבפנינועדאחרשלשהחדשיםלנשואישני,תלינן
קיימת כאן מציאות המונעת מאיתנו לדון ספק נכרי ,ובאר
דנתעברה מהראשון לתשעה כדרך רוב הנולדים ,וא"כ אין
הגרי"שאלישיבשליט"א" -איןכאןעניןלנאמנות,אלאלפי
נותנין עליו רק חומרי הראשון ולא חומרי השני .רק לענין
מצבהדבריםמתבטלהס"ס",עיי"ש.
ירושה אינו יורש אף את הראשון דאין הולכין בממון אחר
והנהמצינובתשובתהתשב"ץח"בסי'צאשכתבשלא
הרוב ,אבל לענין איסורא בודאי הולכין אחר הרוב ואמרינן
לדוןבסתמאללכתאחררובנשיםלתשעהילדן.התשב"ץ
דלתשעה ילדה והוא מהראשון וק"ל .וצ"ע על גדולי
דןבמקרהשבו אשתאישזינתהבעתשבעלההיהבמדינת
הפוסקיםשהשמיטודיןזה",עכ"ל.
הים,ולבסוףילדהשבעה חדשיםלאחרחזרתולביתו.ובזה
ועיין בספר אוצר הפוסקים סי' ד' ס"ק קיד אות ו' )דף
כתבהתשב"ץ,וז"ל"-ואםתאמרואםתלדלשבעהלביאת
פט(.שהביאמספרבןימיןשדןבנידון כעיןנידוןדנןודןאת
הבעללמהנחזיקאותובבנו,והיהלנולהחזיקאותובממזר
הבןלודאיממזר,וששללאתהאפשרותשהבןנולדלשבעה
משוםדרובנשיםלתשעההםיולדות.וזאתכיוןשודאינתן
מפנישנגמרושערווצפרניוומראוכבןתשעה.
שכבתו בה אחר מבלעדי אישה ,שאם תמנה לאותה
ולהלן ציטוט מתשובת בן ימין )להג"ר רחמים חיים
שכיבההיהנולדלתשעה ,למהלאנתלהשמאותהשכיבה
יהודה ב"ר מיכאל יעקב למשפחת ישראל רבה של רודוס(
נתעברה ,דהא רובא דאורייתא הוא …בודאי כן היה ראוי
סי' טו ,וז"ל – "נשאלתי על מעשה שהיה באשה שנתגרשה
לומר ,אלולאהיהזההרובצריךלדבראחר.אבלזההרוב
מבעלה בעשירי לחדש אייר התרמ"ד ובט"ז לח' טבת
צריך דבר אחר ,שיהא עוברה ניכר לשליש ימיה ,כדכתיב
התרמ"ה ליל שבת קודש ילדה בן בריא וחזק ונגמרו
ויהיכמשלשחדשיםויוגדליהודהלאמרזנתהתמרכלתך.
שערותיו וצפורניו כשאר הילדים ,והמילדות והמוהלים הם
ואפילו יולדת לשבעה אין העובר ניכר אלא לתשעים יום,
אמרושמראהוכמראהבןט'חדשיםשלמים ,ותכףבמוצאי
כדאיתאבפ"קדנדהובפרקבןסורר)ס"טע"א(.וכיוןשלא
שבתקודששלחתיאצלהשניאנשיםכשריםלדרושולחקור
הוכר עוברה לשליש ימיה אין לנו לילך אחר רוב נשים,
מפיה ממי נתעברה .והיא אמרת בשלמא מבלי שום כפיה
דהאאיתרעליהרובא.ולעמודעלדברזהאםהוכרעוברה
כלל ,שבא עליה הבחור פלוני בליל ראשון של חול המועד
אם לאו אע"פ שאנחנו יכולין לעמוד עליו לבדוק אותה
פסחתרמ"ד".ובתוךתשובתוכתב" -ואםהואלשבעה ,לא
בדדיה כדרך הנשים כדאיתא בפרק החולץ )מ"ב ע"א(
היה נולד בריא וחזק ושמן כשאר הילדים הנולדים לתשעה
דפרכינןהתםוכימלולהג'חדשיםלבדקה.אםלאבדקנו
שלמים,וכמושכןהעידועליוהמיילדתוהמוהלים".
אותה ולא ידענו אם הוכר עוברה אם לא ,אין לסמוך על
וכן כתב הגרי"ש אלישיב שליט"א בקובץ תשובות ח"א
רוב הנשים לתשעה ילדן …ליכא למיסמך אהאי רובא
סי' קמא " -ברם לצרף הספק שמא נכנסה להריון עם הילד
לשוייבנושלראשוןולסלוקימיניהספיקאדאחרון.ובכמה
הזה לאחר שקיבלה הגט ,והילד הזה נולד לפי"ז לששה
מקומותמצינושלאסמכועלהרוב …הכאנמילאסמכינן
חדשים ושלשה שבועות ,לא שמיע לי .כי נראים הדברים
ארוב נשים לתשעה ילדן לסלוקי מיניה ספקא דאחרון",
שהילדנולדכדרךהנולדים,ואףגםהריהדברניתןלבררעל
עכ"להתשב"ץ.
ידי הבועל שמסתמא כמה שבועות אחרי גט הוכר עוברה,
מדברי התשב"ץ עולה שלא היה מקום לפסק דינו של
האגרות משה הנזכר ,שהרי בנידונו של האג"מ אין בפנינו
ובנוגע לפסולי קהל שחז"ל עשו מעלות ביוחסין ,לא יתכן
להעליםעיןולאלברראתהניתןלבירור",עכ"ל.
ידיעהעלכךשעוברההיהניכרלשלשהחדשים,ולפידרכו
אך יש להעיר על תשובת בן ימין ועל דברי הגרי"ש
שלהתשב"ץבסתמאבלאבדיקה,איןסומכיןעלהאירובא
אלישיב שליט"א שנעלמו מהם דברי הב"ח בתשובה סי' ק'
דלתשעהילדן.וכןמדבריהפנייהושעשהבאנולעילמבואר
שכתב – "ומה שיצא הלעז לפי שהיה הולד בעל אברים כבן
דלאס"לכסברתהתשב"ץ.
תשעה .אין זה רגלים לדבר כל עיקר .ולא מבעיא בנולד
)התשב"ץ בהמשך דבריו ,דן להכשירו מכח סברת רוב
לשבעהחדשיםשלמים.אלאאפילורקלחמשהחדשיםויום
בעילות אחר הבעל ,היינו בנידון שלו ,שסברא זו מצטרפת
אחד בסוף חדש הראשון ויום א' בתחילת חדש שביעי נמי
למיעוטהיולדותלשבעה,משא"כבנידוןדנן(.
יכול להיות ולד קיימא בעל אברים כמו ולד הנולד לט'
ונציין למש"כ הפתחי תשובה יורה דעה סי' שעד סק"י,
חדשים שלמים ,דשיפורא גרים .וכמו שהאריך על זה הרב
שכתבבסתמאדלאכסברתהתשב"ץ.הפת"שהביאממש"כ
מהרר"י מינץ בתשובתו ,והיא סובבת על אשה שיצא עליה
בשו"ת השיב רבי אליעזר סי' ז' אות ל"ב ,וכן הובא באוצר
קול לעז קודם נשואיה ,שזינתה עם אחד .ואפילו הכי פסק
הפוסקים סי' ג' ס"ט ס"ק מה .וז"ל בתשובה שם – "והנה
דתלינן ליה לולד אחר הבעל ,ופוטר אמו מן החליצה ומן
מהסוגיא דדף לז נלענ"ד להוציא דין חדש הא דגבי ספק בן
הייבום".
סימןו39
עלכןנראהשאיןלקבלאתהסבראשכתבושישלבחון
את מראה התינוק שנולד ,בטרם נתלה את הולד ביולדת
לשבעה.
בדיקת הדם עומדת הנחת יסוד שאינה תואמת למסורת
חז"לבשאלתחלקםשלהאבוהאםבדמושלהילד.
וז"ל הרה"ג בן ציון חי עוזיאל ז"ל בספר שערי עוזיאל
אך בנידון דנן קיימת ריעותא אחרת המונעת לתלות
ח"ב שער מ' סי"ח ,כתב – "אין סומכים על בדיקה מדעית
בשבעהמקוטעין,וכמבוארלעיל.אמנםמהר"ימינץוהרמ"א
של דם הילד בדמיונו לזה של האב ,שכן קבלה מרז"ל -
פסקו להכשיר את הבן שנולד לשבעה מקוטעין ,אך היינו
שלשה שותפיו באדם ,הקב"ה ואביו ואמו .אביו מזריע לובן
באשה היושבת תחת בעלה בחזקת כשרות ,ותולין במיעוט
וכו' ,אמו מזרעת אודם וכו' ,והקב"ה נותן בו רוח ונשמה.
שאינו מצוי שהתעברה מבעלה ושלא להוציאה מחזקת
וכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלתם הנאמנה של רז"ל,
כשרות .אך כשודאי לא התעברה מבעלה ,ובפנינו רוב
שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש ,ברוך שבחר בהם
ומיעוט ,רובא דלתשעה ילדן ומיעוט לשבעה ,וכאן אף
ובמשנתם",עכ"ל.
לשבעהלאהגיעה,אםאכןהתעברהלאחרהגירושין.מלבד
בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סי' קד כתב – "שאלתו
זאת ,היאטוענתשהתעברהקודםהגירושיןושהוכרעוברה,
השניה ,ידוע שעל ידי בדיקות סוג הדם אפשר לשלול
על כן אין מקום להכשירו מכח מיעוטא דמיעוטא ,אלא
בודאות שראובן הוא האבא של ילד )אף פעם אי אפשר
אזלינןבתררובא.
לוודאשהואכןהאבא,רקשיתכןשהואהאבא(האםבדיקה
ותוצאותיהתופסמקוםבדיניתורהעכ"ל.
פרקד'–האםעפ"יההלכהישמשמעותלבדיקותההריון
שנעשועלידיהאשה
במקרה דנן ,לדברי האשה היא עשתה שתי בדיקות
ואשיבנו כדלקמן ,במס' נדה ד' ל"א ע"א איתא ,ת"ר
שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו ,אביו מזריע
הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן
לבירור האם היא בהריון ושתיהם נתנו תשובה חיובית.
שבעין ,אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור
בדיקה ראשונה באמצעות ערכה לבדיקה עצמית ,ובדיקה
שבעין,והקב"הנותןבורוחונשמהוכו'.
נוספתנעשתהכשבועלפניהגירושין,באמצעות בדיקתדם,
והנה באודם שהאשה מזרעת ברור שכלול בזה )ואולי
וכפישהודיעה לביתהדין,ובמידהשאכןימצאכדבריה,י"ל
עוד בראש ובראשונה( הדם .ובהגהות הגר"א ז"ל מגיה
כדלהלן.
בהדיא בגמ':ודם וכ"כ בהדיא גם בשאילתות יתרו שאילתא
שתי בדיקות אלו אינן מהימנות פחות מאותה הבדיקה
נ"ו ,ובהעמק שאלה שם כותב שבמדרש קהלת מבואר ג"כ
המוזכרת בגמ' והנעשית בתום שלשה חדשים) ,עיין רש"י
בפירוש דם עיי"ש .ז"א שהדם בא מן האשה ,וכפי שמסביר
יבמות מב .ד"ה וכי מלו ובתשב"ץ שם( ושיש בהם כדי
שם העמק שאלה שם,דזה פשיטא דעיקר יצירת הולד היינו
להוכיחאתההריוןושהיאילדהאתבנהלתשעהחדשים,
מדם שבאשה ודם מוליד דם ע"ש.וא"כ מכיון שהדם בא מן
ולא לשבעה .ואף שאין מקום לקבוע שעל פי ההלכה יש
האשה זיהות דם יכול להיות ולקבוע בין בן לאמו אבל לא
לסמוך על בדיקות אלו כראיה מוחלטת על ההריון ,מאחר
בין בן לאביו בהיות שדם הבן לא בא ממנו .וזה באמת
ויש לדון עד כמה ניתן על פי ההלכה לסמוך על בדיקות
הנימוק למה שכבודו כותב שאף פעם אי אפשר לוודא ע"י
אלו בלבד כעדות גמורה לעשותו ממזר .אך עכ"פ יועילו
בדיקת סוג הדם שהוא כן האבא .והיינו מפני שזהות הדם
בדיקות אלו להחשיב אותה בכלל הרוב נשים לתשעה
הוא רק בין הבן להאם בהיות שהדם בא מן האשה .וא"כ
ילדן .ובכה"ג אף אליבא דהתשב"ץ )הנזכר לעיל( אזלינן
מינה גם זאת ,דגם מה שבדיקת סוג הדם מראה לשלול
בתרהאירובא.
בודאי שהוא לא האבא של הילד המדובר ,ג"כ אינו אומר
וכעין סברא זו כתבו בפד"ר חלק ב' עמ' ,351בפס"ד
מביה"ד האזורי בת"א ,ביחס לבדיקת דם לבירור אבהות
עוד כלום ,ואי אפשר מתוך זה להחליט שפלוני איננו אבי
הילד".
שהעלתה שלילת אבהות " -מאחר ובמקום שאנו מוצאים
גם בספר דבר יהושע ח"ג חאהע"ז סי' ה' נשאל אם
ילד ,שדמו שונה מדם הוריו ,בע"כ עלינו לומר כי במקרה
אפשר לסמוך על בדיקת דם כדי לקבוע אבהות של ילד
כזה יצא הילד מרובא דעלמא - ,דרוב ילדים דמם זהה עם
כסימן מובהק ,והשיב וז"ל" -אומר אני ,ח"ו לא יעשה כן
דם הוריהם .ולפי"ז ממילא מתערער היסוד דהילד הוא של
בישראל ,דלא זו היא דרך תורה הקדושה .וכמ"ש בשו"ת
אביו,דהאדמוקמינןילדבחזקתאביוהואמצדהדיןשלרוב
הריב"שסי'תמ"זשאיןלנולדוןבדיניתורהובמצותיועלפי
בעילות אחרי הבעל ,אבל כשדמו שונה מדם הוריו בהכרח
הטבע והרפואה,שאם נאמין לדבריהם אין תורה מן השמים
דמקרה כזה יצא מכלל רובא דעלמא .וא"כ י"ל דכמו
חלילה ,כי כן הניחו הם במופתיהם הכוזבים וכו' כמ"ש
דאמרינן דיצא מרובא דעלמא לגבי סוג דמו הכי נמי יצא
בפרק המפלת דף ל' ע"א אני מביא ראיה מן התורה ואתם
מרובאדעלמאשלרובבעילותאחרהבעל".
מביאיםראיהמןהשוטיםעכ"להריב"ש.והאריךשםלהביא
אמנם נאמרו דברים רבים בשאלת מהימנות בדיקת דם
כמה דברים אשר חכמי הטבע והרפואה קבעו נגד חז"ל
לבירוראבהותלעניןקביעתממזרות,אךהיינומפנישבבסיס
ובכמה ענינים בסוד היצירה חולקים על חז"ל ,וא"כ אנו
40אבןהעזר
עטרתדבורה
ניקום ונסמוך על דבריהם כדבר המוחלט וסימן מובהק מבלי
הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולים .וכ"ש הכא דאיכא חזקת
שיהיה לנו ראיה מחז"ל לדבריהם וכו',אלא אדרבא נלענ"ד
צדקתכדאיתאפ"בדגיטין,ותודהכאליכארובפסולים.ואי
שלפי מ"ש חז"ל בנדה ל"א אביו מזריע הלובן וכו' ואמו
משוםדילדה למקוטעים ,האשכיח טובא דנשי דידן יולדות
מזרעת הדם וכו' .אין דם האב מעיד על דם בנו מאחר
למקוטעות .וקרוב הדבר בעיני אפילו לא נבדקה אפילו הכי
שהדם הוא חלק האם ולא חלק האב וכו' עכ"ל של דבר
הבן כשר מטעם ספק ספקא ,ספק שמא לאחר שנתגרשה
יהושע,הביאובס'נשמתאברהםאה"עסי'ד'סי"ג.
נתעברהואת"לקודםשמאמגוינתעברהדגויועבדהבאעל
יש להבהיר שהדברים הנ"ל נאמרו ,מפני שבבדיקת
בת ישראל הולד כשר ,והכי איפסיק הלכתא בפרק החולץ.
אבהות ,דברי אנשי המדע סותרים לדברי חכמי התורה.
ואם כשבודקין אותה אומרת קודם הגירושין נתעברה
וע"ע בפד"ר חלק יג עמ' 56שעמד על החילוק שבין קביעת
מישראל הוי הבן ספק ממזר דאינה נאמנת לשווייה ממזר
אבהות על פי בדיקת דם ,הנידונת בפוסקים הנזכרים לעיל,
ודאי .וכן כתב המיימוני פרק ט"ו דאיסור ביאה וז"ל פנויה
לבדיקת רקמות שאינה בדיקה על פי סוג הדם אלא עפ"י
שזנתה ואמרה בן פלוני הוא כו' עד ואם אותו פלוני ממזר
סיווגרקמות,ואינהסותרתמסורתחז"ל.אלאשבאותופס"ד
אינהנאמנתלהיותהבןממזרודאי.וכשבודקיןאותהבודקין
כתבו שמאחר שהמדע מתפתח ומשתנה לא ניתן לראות
אותהאםנתעברהמאדםשאינועליהבאיסורערוה".
בבדיקה זו דבר מוחלט ,והובאו דבריהם בספר יביע אומר
חלקי'אה"עסי'ט')עמ'שצו(.
ולכן ביחס לבדיקת ההריון שנעשתה במקרה דנן,
דברי מהר"י ווייל הובאו בב"ש סי' ד' ס"ק מג ,וכתב
הב"ש " -ופי' בד"מ דאיירי דבעלה לא היה אצלה ,דאל"כ
תלינןבבעל".
)שכאמור ,לדברי האשה נעשו שתי בדיקות שונות( ,מאחר
לכאורה ,בנידון שבפנינו היה מקום לדון להכשיר את
שאיןמסורתבחז"לשבדיקתדםאינהיכולהלבררשהאשה
הבן מכח ספק ספיקא ,עפ"י דרכו של מהר"י ווייל .ספק
נמצאת בהריון .כשם שאנו סומכים על דברי הרופאים
התעברהלאחרהגירושיןוספקהבןמנכרי.
בנושאיםרפואייםאחרים,ככלשאיןדבריהםסותריםדברי
אךזהאינו.דנידוןדנןגרעטפיבשתיריעותות.ראשית,
חז"ל.כךאיןמקוםלשלוללחלוטיןמהימנותתוצאותבדיקת
מהר"יוויילקבעבפירוש,שאםהיאתאמרשהתעברהקודם
דםלבירורהריון.אמנםלאנקבלבדיקהזוכבירורגמור,אך
הגירושיןמישראל,הבןספקממזר,וזהוהמקרהשבפנינו.
יש לראות בה בדיקה המוכיחה שהבן נולד כרוב נשים
שנית ,כבר בארנו לעיל הטעם שבנידון דנן אין מקום
שיולדות ,ולא מהמיעוט שלשבעה יולדות ,ולא גרע
לספקשמאהתעברהלאחרהגירושין.אמנםמצינובתשובת
מהבדיקהשהוזכרהבגמ'והובאהלעיל.
מהר"י וויילשישמקוםלצרףספקשמאלאחרהגירושין,אף
בספר רבינו ירוחם תולדות אדם וחוה נתיב כג חלק ג'
שבכך היא נחשבת כיולדת למקוטעין )אין מבואר בדברי
הובאבב"יסי'יגכתב"אםעברהונשאתתוךשלשהחדשים
מהרי"ו באיזהחודשהאשהילדהבנידוןשם(,היינוכשהיא
בדקינן לה בכל מיני בדיקות אם היא מעוברת .ואף על גב
טוענת כך או כשלא נבדקה ,אך לא מצינו צירוף כזה גם
דאמרינן דאין בודקין נשואות כדי שלא תתגנה על בעלה,
במקרה בו היא טוענת שהתעברה בעודה אשת איש,
הכאשנשאתשלאברשותתתגנהותתגנהכךכתבהרמ"ה".
בנסיבות אלו אין לאשה חזקת כשרות ,ובלא חזקת כשרות
ומשמעות דבריו שהבדיקה היא אף בתוך שלשה חדשים,
איןלתלותבספקשנולדלשבעה,וכמושהתבאר.
ודלאכמ"שבתשובתשמשומגןאה"עסי'לח,עי"ששדבריו
ובשאלת צירוף הספק שמא התעברה מנכרי ,שכתב
אינם מוכרחים ,ומנוגדים לדעת הב"ח הגרע"א והאג"מ
מהר"י ווייל ,להלן יובאו שיטות הפוסקים באיזה מקרה יש
שהביא,ודחהדבריהם.
ספק שמא מנכרי .אך נציין למש"כ תשובת בנין עולם חלק
ונראה שאין הכרח בגמ' לשלול בדיקת רופאים קודם
אה"ע סי' ה' אות כ-כא שכתב בביאור שיטת מהר"י ווייל,
לשלשהחדשים,אלאשאיןמסתמכיםעלבדיקהזולהתירה
שבמקום שאין רוב נכרים ויש ישראלים הפרוצים בעריות,
להנשא תוך שלשה חדשי הבחנה ,ולא גרע מזקנה
הספק שמא מנכרי אינו ספק גמור לעשותו ספק ממזר
המחוייבתבשלשהחדשיהבחנהמשוםלאפלוג.
המותר מהתורה ,אך עכ"פ מצרפים את הספק השני שהוא
ועיי"ש בתשובת שמש ומגן ,שכרך בחדא מחתא את
ספקקודםגירושיןאואחרהגירושיןוהואספקשקול,לספק
בדיקת הדם להכרת אבהות ,שביחס לאותה בדיקה כתבו
מנכרישאינוספקשקול.וצייןלמש"כהפוסקיםבכלליספק
כמה פוסקים אחרונים שהיא מנוגדת למסורת חז"ל ,עם
ספיקא שאפשר לצרף ספק שאינו שקול אלא נוטה יותר
בדיקת רקמות ,או בדיקת הריון ,שביסודן אינן נוגדות כל
לאיסור לספק השקול ,וכן למש"כ בספרו בית יצחק סי' נח.
מסורתמחכמיהגמרא,ואינהשונהמחוותדעתשלרופאים
וע"ע בספר דרכי תשובה סי' קי ס"ק שסה ,שהביא שיטות
המעידיםעלמחלהוכיוצ"ב,ודבריוצ"ע.
הפוסקים בזה .וע"ע בספר יביע אומר ח"ז חלק אה"ע סי' ו'
פרקה'-האםישלהקלעפ"ישיטתמהר"יווייל
בשו"תמהר"יוויילסי'עדכתב" -ועלהבןיבדקואותה.
אם אומרת שלאחר הגירושין נתעברה מכשר נאמנת ,דהא
סק"ה וסק"ו שהביא מדברי הבנין עולם וכן את שיטות
הפוסקים הנזכרים שדנו בשאלת צירוף ספק שאינו שקול
לספקשקוללעשותוספקספיקא.
סימןו41
ולפי זה ,לא ניתן להקל בספק ספיקא כששני הספיקות
אינןשקוליםובשניהםאיכארובאלאיסורא.
ובגוף דברי מהרי"ו ,לכאורה דבריו צ"ע .אם בלא דברי
האשה ,הבן כשר מכח ספק ספיקא ,מדוע יש משקל
פרקו'-האםניתןלצרףספקהתעברהמנכרי
במקרה שלפנינו ,האשה גרה בעיר פלונית .כפי הנראה,
רוב תושבי העיר יהודים ,אך גרים בה נכרים רבים ,ערבים
אונכריםשהגיעולארץעםהיהודיםהעוליםמרוסיה.
לדבריה לעשותו ספק ממזר ,כשאומרת שהתעברה
ישמקוםלבררהאםניתןלתלותאתהולדבנכרי.
מישראל קודם הגירושין ,שהרי האם אינה נאמנת לפסול
נראהשישמקוםלחלקאתהמקריםלחמשחלוקות:
את הבן .ועיין בשו"ת אגרות משה חלק אה"ע ח"ד סי' כג
א.כשהיאטוענתשהבןמנכרי.
אות ב' לאחר שכתב כדבר פשוט שאין לאם נאמנות ,ואף
ב.כשאינהטוענתכלל.
לעשותו ספק אינה נאמנת ,כתב על דברי מהרי"ו " -בב"ש
ג.כשטוענתשהואמבעלהאךהבעלמכחישה.
ס"קמגהעתיקלשוןהדרכימשהואם היאאומרתשזנתה
ד .כשתולה הבן בבועל ישראל והנ"ל מודה ,אך האשה
קודם הגירושין נאמנת לשוויי הולד ספק ממזר …אבל לא
מסתבר כלל ,דאין שום טעם לחלק שתהא נאמנת לשוויי
ספקמאחרשאיןהאםנאמנתלשווייודאיממזר.ולכןברור
לדינא שאין האם נאמנת כלל על בניה אף לא לשוויי
להולדבדיןספקממזר".
אךשיטתמהר"יוויילהתבארהבספרנתיבותלשבתסי'
ד'ס"קכג,והסכיםעמובספראמריבינהחלקאה"עסי'ב'.
לפי דרכם ,בנידון המהרי"ו אילו האם היתה שותקת ,הבן
דיימאמעלמא,
ה .במקרה הנ"ל ,אך אינה דיימא מאדם אחר אלא
מאותונואף.
א .במקרה שהאשה טוענת שהתעברה מנכרי ,קיי"ל
בשו"עסי'ד'סעיףכטשהיאנאמנת.
ב.במקרהשהאשהאינהלפנינוואיןידועבמיהיאתולה
אתהבן,נחלקוהפוסקיםהאםישלתלותבנכרי.
היה נפסל כדין שתוקי ,מחשש שנבעלה לאדם קרוב שהיא
רבים מגדולי הפוסקים סוברים שאף במקום שיש רוב
ערוהעליו,וכדיןפנויהשילדהולאנבדקה.רקלאחרשהאם
ישראל ומיעוט נכרים ,וידוע בבירור שהאשה ודאי לא
טענה ברי ,שלא נבעלה לאחד מהם ,ניתן להכשירו מכח
התעברהמבעלה ,ישמקוםלהסתפקשמאהאבנכרי,והולד
ספק ספיקא ,אף אם לא טענה שנבעלה לאחר הגירושין.
ספקממזר,ספקהתעברהמישראלספקמנכרי.
ומש"כמהרי"ו"ואםכשבודקיןאותהאומרתקודםהגירושין
מצינו יסוד לשיטה זו בראשונים .בספר יד רמה עמ"ס
התעברה מישראל הוי הבן ספק ממזר ,דאינה נאמנת
בבא בתרא דף קכז) :סי' קי בסופו( שכתב " -ש"מ דלרבי
לשווייהממזרודאי",איןכוונתושמכחנאמנותהאםפסלינן
יהודהדס"לדאפילומוחזקיןבזהשהואבכורואמראביועל
ליה כספק ממזר ,אלא מאחר שבלא דבריה הוא ספק,
אחד שהוא בכור נאמן ,אי אמר על הקטן שהוא בכור הוה
שאפילו אם התעברה לאחר הגירושין עדיין יש לחוש שמא
ליההגדולספקממזר…ספקממזרהוי,ממזרודאילאהוי.
התעברה מקרוב העושה הולד ממזר ,לכן גם כעת לא גרע
מאי טעמא ,דאיכא למימר מישראל קאתי והוה ליה ממזר,
מאילו לא אמרה דבר .ומש"כ מהרי"ו "וקרוב הדבר בעיני
ואיכא למימר מגוי או מעבד קאתי ,וקיימא לן דגוי ועבד
אפילו לא נבדקה אפילו הכי הבן כשר מטעם ספק ספיקא
הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש.
ספקשמאלאחרשנתגרשהנתעברהואת"לקודםשמאמגוי
הלכך הוה ליה ספק ממזר ואסור בבת ישראל ואסור
נתעברה" ,פירש הנתיבות לשבת שאין הכוונה שלא נבדקה
בממזרת".
כלל ,אלא שלא נבדקה בשאלת זמן העיבור ,אך נבדקה
בשאלההאםהאבהואקרובוהאםאמרהשהבןאינומקרוב
שהיאערוהעליו.
מפשטות לשונו של הרמ"ה נראה ,דלא נחית לחלק בין
מקוםשישרובנכריםלמקוםבורובישראל.
וכןבשו"תמהר"חאורזרועסי'קדכתב" -גםלרבייהודה
וכתב שם – "והשתא אתי שפיר ,דאם נבדקה ואמרה
איךיהאנאמןלומרזהממזר,שמאגויועבדבאועליהדהולד
קודם גירושין הולד ספק ממזר ,הא דנאמנת בזה לעשות
כשר ,אפילו באשת איש כדפסיקנן פרק החולץ .ואפילו בעיר
אותוספקממזר,היינומשוםדנאמנתבמיגו,דאםלאהיתה
שרובה ישראל ,סמוך מיעוטא דגוים לחזקת צדקות ישראל,
אומרתשלאנבעלהלאחדמקרוביה,ממילאהויספקממזר,
ואיתרעלהרובה.ואפילויהאפלגאופלגאיהאספק".
דליכאס"סכמ"שהב"ש",עכ"ל.
וכן משמע במגיד משנה פרק טו מאיסו"ב הי"ט ,שכתב
לפידרכושלנתיבותלשבת,הרישלדעתהסובריםשאין
לבאר ההלכה ברמב"ם שאשת איש שהתעברה שלא
לחוש לקרובים ,עיין אוצר הפוסקים סי' ד' ס"ק צז אות ד',
מבעלה ,נאמנת להכשיר את הולד בטענה שהתעברה מגוי,
ובמקוםדאיכאתרירובי,עיי"שבאוצה"פאותו',הולדכשר
ובאר המ"מ " -דהא ולד זה ספק מגוי וכשר ספק מישראל,
בלא אמירתה ,וליכא לנאמנות האם לעשותו ספק ממזר
ממזר ,ובכל ספק היא נאמנת להכשיר" ,עכ"ל .דהיינו בלא
מכחמיגו.אךכאמור,בנידוןשלפנינואיןמקוםלספקשמא
דבריה הולד ספק שמא מנכרי .המ"מ כתב דבריו בסתמא,
התעברהלאחרהגירושין.
ולאנחיתלחלקדקאידוקאבעירשרובהנכרים.
42אבןהעזר
עטרתדבורה
בספר בית מאיר אה"ע סי' ד' סעיף כז כתב על מש"כ
נכרים.עיי"שבאבנימלואיםבמש"כבדעתהרמב"ם"ואפשר
הב"שבדעתהטור ,דלאתלינןבגוילעשותוספקממזר,וז"ל
כיון דכתיב יכיר ,משמע דלעולם נאמן על בנו הקטן ,אפילו
הבית מאיר " -תימה לי ,איך סלקא דעתך דהטור לא חייש
בעירשכולהישראלדליכאלמיתליבכותי,והו"לבנוהגדול
לגוי ועושה אותו ממזר ודאי להתירו בממזרת ,הא גויים
לפי דבריו ממזר ודאי" .ומבואר שאליבא שיטת הרמב"ם
פרוציםוישראלגדורים,ומהיכיתיתידוקאלחשודבכשרים
שתולין בנכרי ,אין חילוק בין עיר שרובה ישראל או רובה
…ומלבד שזה מן המושכלות שיש לספוק בגוי ,אביא נמי
נכרים,ורקבעירשכולהישראל,הבןודאיממזר.
ראיהדאיתאפרקעשרהיוחסיןדףע"חע"בהאומרזהבני
ובספרהמקנהעמ"סקידושיןדףעד .עלתוס'ד"הכשם,
ממזר הוא …בסיפא שאומר שאין זה בנו כי לא בא עליה
כתב בתוך דבריו " -והיה נראה ,דבאמת אין האב יוכל
והואממזרממילא,מהלולתלותהרבותאבדידהדקיםלה
להעיד שהוא ודאי ממזר .דהא קיי"ל ביבמות ,דנכרי ועבד
טפייותרמיניה,והיהלולומרואפילואמראיןזהבניוממזר
הבא על בת ישראל אפילו באשת איש הולד כשר .וכיון
הוא .אלא ודאי עם כל זה לא קים ליה ,כי שמא מגוי הוא,
דאיכאלמיזלבתררובאדעלמאדהוינכריוהולדכשר,ואף
ושפיר .לכן מה שהמציא מחלוקת זו משינוי הלשון ,שבטור
די"ל דאיהו אזיל לגבי' והוי קבוע ,מ"מ כדאמר לעיל ממזר
כתבוהואממזרודאי,וברמב"םכתבהריהואבחזקתממזר,
ודאי הוא דלא יבוא אבל ספק יבוא ,א"כ מן התורה אינו
לענ"דאיןזהכדאילהמציאפלוגתא.והראיהשבדיןהארוס
פוסלולבואבקהל",עכ"ל.
)פט"ומהא"בהי"ז(אףברמב"םעצמולאנאמר ממזרודאי,
וע"ע בספרו נתיבות לשבת סי' ד' ס"ק כו שהביא דבריו
מ"מאףבחזקתממזרנמילאנאמר,אלאכתבואםהכחישה
בספרהמקנה,ובארביחסלאיזהפסולהאבנאמןמהתורה,
הארוס הרי הולד ממזר …ושמע מינה דאיירי בעיר שכולה
ובתוך דבריו כתב ביחס לאיסור ממזרות " -מדאמר ר"י
ישראלים,ואזלינןבתררובהעיר,לכןהעתיקובסתםהריזה
שנאמןלומרבןגרושהולאאמרשנאמןלעשותוממזר,כיון
ממזר מצד עדות האב ,באופן הנאמר בגמרא ,וממילא מובן
שמעידשראשוןאינובנו,היינומשוםדמןהתורהספקממזר
דבעיר שגוים בתוכה הוא ספק …והטור …נקיט הכא
כשר דאיכא למיתלי בכותי ,אלא שפגם לכהונה …ומיני'
באמירת האב ממזר ודאי ,לנפקא מינה בעיר שכולה
יליףשנאמןלומרשהואבןגרושהוחלוצהלפוסלומכהונה.
ישראלים ,ולעולם יש לומר דמודה ,דמן הסתם יש לספוק
וממילאלבתרדאסרוחכמיםספקממזר,הואנאמןלעשותו
בנכריואינואלאספק".
וכן בבית מאיר סי' ד' סעיף יד כתב שיש לדונו כודאי
ממזררקבעירשכולםישראלים,עיי"ש.
ובתשובת הבית מאיר שבשו"ת רע"א סי' ק' כתב בתוך
ספקממזר".
עכ"פ מבואר ,שהמקנה בספרו על קידושין ובספרו
נתיבותלשבת,אינומוצאלנכוןלחלקביןעירשרובהנכרים
לעיר שרובה ישראל ,ובכל מקרה יש ללכת אחר רובא
דבריו בלשון זו " -הרמ"א ז"ל )אה"ע סי' ד' סעיף יד( נגרר
דעלמא הנכרים ,והוי ספק מפני ההלכה דקבוע והבן ספק
בתריהלכתובסתםחיישינןליה,ואפשרדנ"מבעירשכולה
ממזר .דאל"ה היה כותב נאמנות האב לעשותו ודאי ממזר
ישראלים או שאין רגל הגוי מצוי ברחוב ישראל ולא רגל
בעיר שרובה ישראל) .ומשמעות דבריו שהדין כן אף בעיר
ישראלברחובהגוי".
שכולה ישראלים ,דעכ"פ דלתות מדינה אינן נעולות ,ואנו
בשו"ת רבי עקיבא איגר ח"א סי' קו כתב – "מ"ש …
תוליןברובאדעלמאלעשותוספקממזר(.
דבהיא לפנינו ואינה אומרת דמנכרי ,דגם להרמב"ם לא
בחזו"אחלקאה"עסי'א'ס"קיזכתב" -וכןמהשכתבו
מספקינן בנכרי ,ושכ"כ גם בספר שער המלך .באמת גם
שאם אינה טוענת ,לא מספקינן בנכרי ,כבר דחה הגרע"א
הב"ש כתב כן )בסי' ד' סמ"ד( בשם הפרישה ,אולם עם כל
שם,ולעולםראוילספקבנכרי.ומחוורתאכפי'הגרע"אשם
זאת ,לבי מהסס וקשה עלי כתורמוס ,מאיזה סברא נימא כן.
דכל דאיכא נכרים וראוי להסתפק בהם הוי ספק .והרמב"ם
הלא בודאי אין ראיה מדלא טענה,וכמו שכתב תוס'בסוגיא
עיקר נאמנות האב אשמועינן ,דדיינינן כודאי על פיו ,היכי
דפ"פ מדלא טענה מוכת עץ אני ,הא פשיטא דגנאי הוא לה
דליכאלספוקיבנכרי".
ורוציתלטעוןיותרדמבעלה".
אמנם יש שכתבו לחלק בין אם הרוב נכרים או הרוב
דבריהגרע"א הובאו בפת"ש סי' ד' ס"ק לט ,אך בפת"ש
ישראל .יסוד שיטה זו שלא לתלות בנכרי ולדונו כספק,
)שם( ס"ק טז הביא מהגרע"א ז"ל שלא הקל למעשה אלא
כשרוב המצויים עמה יהודים ,מצויה בראשונים .בספר אור
ברובנכרים.
זרועח"אסי'תרנ"זבתשובתה"רחייםכהןז"ל ,כתבבנידון
ובפת"ש סי' יג ס"ק יח הביא מדברי הנודע ביהודה
שםשאיןמקוםלספקספיקא,ספקהתעברהלאחרהגירושין
תניינא אה"ע סי' לח שיש להסתפק בנכרי "ואפילו בעיר
ואת"ל קודם הגירושין ספק מנכרי ,מפני שרוב המצויין
שרובה ישראל ,כיון דאיכא למימר דאזלא איהי לגבייהו,
אצלהישראל,ובנסיבותאלואיןמקוםלספקשהבןמנכרי.
ואכתיספיקאהוא".
וכן מהרי"ט בתשובה חלק ב' חלק אה"ע סי' טו כתב -
וכןנראהבדעתהאבנימילואיםסי'ד'ס"קכד,שלאותן
"ואם אמרה מעכו"ם ועבד נתעברתי הרי הולד כשר וזהו
השיטותשתוליןבנכרי,הדיןכןגםאםרקמיעוטאנשיהעיר
ברוב פסולים אצלה ,אבל אם רוב עכו"ם או עבדים אפילו
סימןו43
לא בדקו את אמו אזלינן בתר רובא .ואע"ג דלכתחילה בעינן
וכן בספר חקרי לב מהדורא בתרא אה"ע סי' ד' כתב -
תרי רובי ,לגבי וולד חשיב דיעבד כיון שיהא אסור
"וראיתי עוד למעלת החכם השלם הפוסק הי"ו שצידד
בישראליתובממזרת".
אך כאמור ראינו שלדעת הרבה מגדולי הפוסקים יש
מקוםלתלותבנכריגםבמקוםשישרובישראל.
אמנםמצינובב"שסי'ד'ס"קמגוס"קנבשכתבבדעת
להתירמטעםספקספיקא,אימבעלהנתעברהכמושטענה
היא ואת"ל דאינו מבעלה ,ספק אי מגוי ועבד נתעברה,
דקי"לדהולדכשר.וגםזהאינו,דספקאיממנונתעברהאין
זה ספק ,כיון שהאמינו הכתוב .וגם ספק שני שמא נתעברה
הטור שכל עוד האשה לא טענה שהולד מנכרי ,אנן לא
מגוי ועבד ,אינו .שזה הוה שייך בשותקת או אלמת .דגם
טענינן כן ,וכדבריו כתבו עוד פוסקים ,עיין אוצר הפוסקים
מהר"י וייל סי' עד והרב בני יעקב בתשובה סי' י' שצידדו
סי' ד' ס"ק קלו .אך בספר קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב
להתיר,בלאנבדקההאםהםהמדברים.אבלבנ"דשאמרה
שליט"אח"אסי'קמאכתב" -אמנםפליגיקדמאיאיתלינן
שנתעברה מבעלה ,הרי יש כאן הודאה מכלל דבריה שלא
בגוי ,והרבה מן הסוברים שאם היא לא טענה שמגוי
נתעברהמגויועבד".
התעברה ,אנן לא מספקינן בגוי ,עיין סי' ד' בב"ש ס"ק נב.
אךבשו"תעיןיצחקח"אחלקאה"עסי'ז' חלקעלשער
אך נראה דבמקרה דנן לכו"ע תלינן בגוי כמו ביהודי .כי
המלך)וכןעלסברתהחקרילב(.הגרי"אמקאוונאז"ל כתב
הטעם דלא תלינן בגוי כתב החתם סופר אה"ע סי' ט'
כדלהלן – "שאלה ,בזוג אחד שנפלה קטטה ומריבה ביניהם
דרחוק מאד שתשמע לו כי חרפה היא לה להבעל לנכרי,
זהשניםרבות,ונפרדוזהמזו,והאשהדרהבפניעצמה כמה
עי"ש .ברם כל זה כשהשנים כתיקונם והיהודים היו
שנים ,והבעל היתה דירתו במרחק מקום במדינה אחרת.
מובדליםמבנינכרהארץ)והרבהמןהסובריםשגםבכה"ג
ואחר זמן רב נסעה האשה למקום מגורי הבעל ואחר עבור
מספקינן בגוי( ,משא"כ אצל הבריות הללו ,שלא נמנעה
שנה ילדה האשה בן וטוענת האשה כי ילדתו מבעלה ,כי
מלהיות עם זר בהיותה אשת איש ,אצלם הרי נהרסה
היה עמה בביתה איזה פעמים לפי דבריה ,והבעל אומר כי
לגמריהמחיצההמבדלתביןישראללעמים,התערבובגוים
הולדאינוממנוכיאםמאישאחר".
והם לעם אחד ,הרי מילתא דפשיטא דתלינן בגוי כמו
ביהודי",עכ"ל.
בתשובתו העין יצחק דחה את שיטת הבית שמואל
והשערהמלךשבמקוםשהאשהלאטענהשהבןמנכרי,אין
והדברים חזרו ונישנו בתשובה אחרת )שם סי' קמב( -
להסתפק שמא האב נכרי ,וכתב על זה העין יצחק " -אכן
"בד"אכשהשניםכתיקונםוהיהודיםהיומובדליםמבנינכר
באמת עיקר סברתם שכתבו דהיכא דלא טענה דמנכרי
ועם ישראל לבדד ישכון ,ואז היה דבר רחוק לתלות בגוי.
נתעברהלאמספקינןכללבנכרי,מדלאטענהכן.ישלתמוה
משא"כבמקומותהללוובשניםשאחריהשואה,אשרבעו"ה
ע"ז מדברי התוס' כתובות )דף ט'( ד"ה ואי בעית אימא כו'
נפרצו פירצות בהיותה אשת איש חיה בקביעות עם גבר זר
שכתבובסה"דדאםאיתאדמוכתעץהיאהיתהטוענתדאין
בפרהסיא ולא התבוששו ,שפיר איכא למיתלי בגוי ,ובימים
גנאי בכך כמו בביאת אונס ומדלא טענה אין להסתפק בכך
ההםובאותםהמקומותודאיהיושםתרירובימבניהנכר".
עכ"ל .הרי דהיכא דהוי גנאי לה לטעון כך ,אז אין לנו שום
יצוייןכיהתשובההראשונהנכתבהלהג"רשאולברייש
הוכחה לומר מדלא טענה כן ,משום דלכן לא טענה כן
שליט"א מציריך ולמקום בו חמישים אחוז מיהודי המקום
דמתביישתבזה.א"ככש"כבנ"דדאיןלנושוםהוכחהלומר
נישאים בנישואי תערובת ,והתשובה השניה מתייחסת
מדלא טענה דמנכרי נתעברה כו' .דהא בודאי מתביישת
לאשהשילדהבתבאחתממדינותחברהעמיםשלבריה"מ
להודות דמנכרי נתעברה וע"כ טוענת דמבעלה נתעברה
לשעבר.אךנראהשישמקוםלדוןכסבראזוגםבמקומותינו,
כדאמרו בכתובות )דף ע"ה( כולן מזנות ותולות בבעליהן.
ביחסלאותםשאיןלהמניעהלקשרעםנכרים.
ע"כ אין לנו שום הוכחה ממה דלא טענה כן .ובלא"ה אין
סברא כלל לדון ההוכחה מדלא טענה כו' ,דהא אין האם
כשם שנחלקו ראשונים אם לתלות בנכרי לעשותו ספק,
נאמנתלפוסלוכמבוארבסי'ד'סעי'כ"ט.וע"כאיןלנושום
כךמצינומחלוקתכזובאחרונים.
ראיהכללממהדלאטענהכן,דלאיהאעדיףממהדאומרת
בספרשערהמלךהלכותאיסוריביאהפי"טהכ"גופט"ו
האם דבנה ממזר דאינה נאמנת כלל …וכן מוכח מכתובות
הי"ז קבע שאפשר לתלות בנכרי ובכך הולד ספק ממזר ,אך
)דףי"גע"ב(דאמרודבחורבאדדברארובפסוליםאצלהופי'
כתב דהיינו דוקא כשהאם אינה טוענת להיפך ,וז"ל )בפט"ו
רש"ידרובהעולםעכו"םהןכו'.הרידמספקינןג"כבנכרים.
הי"ז( – "מ"שרבינווכןאםהיתהאשתומעוברתנאמןלומר
ומצאתיראיתיבביתמאירסי'ד'סעי'כ"זשהשיגעלהב"ש
אינו בני ויהיה ממזר ודאי ,צ"ל ע"כ דמיירי בשהיא טוענת
בזה ,ופירש דאין הכרח מן הטור והרמב"ם כלל ,ולדינא
שממנונתעברה,דהתםודאילאתלינןלומרשמאמגויועבד
מספקינןדשמאנתעברהמנכרי,והנכוןעמווכמושכתבתי".
נתעברה ,כיון שהיא טוענת בהיפך .אבל כל שהיא אינה
העולה מדברינו שמצינו מחלוקת ראשונים ואחרונים,
טוענת כלום ,כגון שמתה וכיוצא ,אז הולד ספק ממזר,
האם ניתן לעשותו לספק ממזר כשהאם אינה טוענת שהבן
דחיישינןשמאמגויועבדנתעברה",עכ"ל.
מנכרי,אלאטוענתשהואמבעלהוהוכחשהמהבעל.
44אבןהעזר
עטרתדבורה
ג.כשהאשהטוענתשהעוברמבעלהוהלהמכחישה.
ד'סק"כשכתבבפשיטות–"מיוחדת,נקראתאפילושיושבת
הטור סי' ד' פסק – "ארוסה שנתעברה והיא בבית
בביתה,רקשהיאמיוחדתלו".
אביה ,אם היא אומרת שמהארוס נתעברה ,אם הוא מודה
אושאינובפנינו,הולדכשר.ואםאינומודהאלאמכחישה
צירוףספקמנכריכשהאםאומרתשהתעברהמישראלוהלה
שאינו ממנו ,הוי ממזר ודאי .ואם אינה בפנינו לשאול
מודה
אותה או שאומרת איני יודעת ממי הוא ,הוי ספק ממזר".
היסוד להלכה זו ,שבמקרה שהאם אומרת שהולד
ובאר הפרישה )הובא בב"ש ס"ק מד( " -ואם אינה לפנינו
מישראל ,אין מקום לספק שמא הבן מנכרי ,הוא בתשובת
…או י"ל דמיירי שהארוס לפנינו ואומר שאינו ממנו,
התשב"ץחלקג'סי'פח.ולהלןלשונו-
אפילוהכיאינואלאספק,דשמאמכותינתעברה".והוסיף
"לענין הולד אם הנטען הוא מודה שהם בניו ,הודאתו
הב"ש אליבא דהפרישה " -ומה שכתוב בסמוך אם הוא
הויא הודאה ,וחייב להתאבל עליהם ולזונם ויורשים אותו
מכחיש אותה הולד ממזר ודאי ,היינו כשהיא כאן ואינה
ואפילו יהיו ממזרים .דכל שיש לו בן מ"מ הרי הוא בנו לכל
אומרתמגויהולד",אלאשהיאאומרתשהולדממנווהוא
דבר ,ואפילו ממזר כדאיתא בפ"ב דיבמות.ולענין הבנים אם
מכחיש.
הם ממזרים ,היא היתה נאמנת לומר מישראל נתעברתי כדי
הרי מבואר בשיטת הטור אליבא דהפרישה ,שרק אם
שיהיו ממזרים .אלא שאם לא נחשדה שזינתה עם העכו"ם,
אינה בפנינו לשאול אותה או שאומרת שאינה יודעת ממי
הםממזריםודאים.ואידיימאמעלמאואפילומהעכו"םבזה
הוא ,פסק הטור דהוי ספק ,משא"כ ברישא שהאשה
יש לדון אם הם ממזרים ודאים או ספק או כשרים ,שזאת
הוכחשהמהארוס,הולדממזרודאי,ואיןתוליןבנכרי.
אם כמו שנחשדה מזה הנטען נחשדה מעכו"ם …הבנים הם
אך מצינו בראשונים דעה החולקת על הטור .במאירי
כשרים ,לפי שזו רוב כשרים אצלה .וכמו שאם היתה פנויה
עמ"ס כתובות דף יג :בסוגיא דארוסה שעיברה והארוס
שנתעברה או נבעלה ויש רוב כשרים אצלה היא כשרה
מכחישהוטועןשהעובר אינוממנו ,ונאמןמדין"יכיר",כתב
לכהונה ,כן זאת שהיא אשת איש ורוב עכו"ם שהם פוסלין
המאירי " -הא כל שהארוס מכחישה ואומר לא ממני
אותה לכהונה הם מכשירין בניה,דעכו"ם ועבד הבא על בת
נתעברה ,ממזר גמור הוא ,שהאב נאמן לומר זה בני ממזר.
ישראל הולד כשר ,ואפילו אשתאיש …לענין להכשיר בניה
וגדולי האחרונים שבספרד כתבו בזה ספק ממזר ,ומחשש
סגי בחד רובא דרובא דאורייתא הוא .ואם הדבר שקול בין
שמא מישראל הוא והוא ממזר שמא מגוי ועבד וכשר אף
כשרים והם עכו"ם גמורים ובין פסולים והם ישראלים …
באשתאיש",עכ"ל.
יהי'לאלו הולדות דין הספקות ,ואע"פ שהיא אומרת מפלוני
מבואר שלדעת "גדולי האחרונים שבספרד" ,אף אם
ישראל נתעברתי אי דיימא מעלמא וכמו שזינתה עם זה
הוכחשה מהבעל תולין בנכרי לעשותו ספק .ואין בדבריהם
זינתה עם אחרים ,ואין האם האומרת בני זה ממזר נאמנת,
חילוקביןעירשרובהישראללעירשרובהנכרים.
כי לא האמינה התורה בזה אלא האב .אדרבה היא נאמנת
ד.ביחסלחלוקההרביעיתוהחמישית,דהיינוכשהאשה
לומרמעכו"םנתעברתיובנהכשר",עכ"להתשב"ץ.
מודה שהתעברה מישראל וגם הוא מודה ודיימא מיניה
העולהמדבריו,שאמנםהתשב"ץנוקטכדברפשוטשאין
ודיימא מעלמא או כשלא דיימא מאחר ,אף הפוסקים
לאםנאמנותלפסולאתהבן,אךהיינודוקאכשלולידבריה
המקילים הנזכרים דס"ל לתלות מנכרי לעשותו ספק ,לא
יש להכשיר ,מפני שהיא דיימא מעלמא ורובא דעלמא
אמרו דבריהם אלא באינה אומרת דבר או כשטוענת שהבן
נכרים,אךכשהיאטוענתשהבןמישראל,והיאאינהדיימא
מבעלהוהלהמכחישה,מאחרשהתורההאמינהלבעלוהיא
מנכרי,איןלצרףספקשמאהתעברהמנכרי.
אינה נאמנת ,הרי שאין ממש בדבריה ,ודינה כשותקת.
בטרם נבאר את תשובת התשב"ץ נציין שכן עולה
משא"כבמודהשהבןמישראלוהלהמודה,הלכהזותלויה
מתשובת בנו הרשב"ש סי' שצט ,שלא לתלות בנכרי
באשלירברביכמושיתבארלהלן.
בנסיבות אלו .הרשב"ש השיב במקרה שאשה פנויה טענה
ויש לדון בזה משתי בחינות .ראשית ,האם יש מקום
שאביהבןהואחתנה.והרשב"שקבעשאינהנאמנתלפוסלו
לתלותספקמנכריכשהאשהטוענתלהדיאשהבןמישראל.
שיהיהממזרודאי.ובהמשךדבריוכתבהרשב"ש– "ואפילו
שנית,מאחרובתנאיםמסויימיםשיבוארולהלןישליחסאת
היההבועלמודהשבאעליה,אינונאמןלעשותוממזרודאי,
הבןלאותובועל,לכאורהדיבכךלהסיראתצדהספקשמא
אלא א"כ לא נחשדה לעולם עם זולתו ,דאע"ג דאמרינן
התעברהמנכרי.
שהאבנאמןלומרבנוזהממזר,דוקאבאשתוהואנאמןאבל
ונקדים ונציין שבנידון דנן ,אמנם לדברי האשה והנטען,
בפנויה איכא דעות חלוקות אם כשאמר שהוא בנו שדינן
באותהתקופהשהחלההריוןעדייןלאגרויחדבאותהדירה
ליה בתריה או לא מהימן ליה ,דבפרק אלמנה לכהן גדול
כאיש ואשתו ,אלא רק לאחר הגירושין ,עכ"פ שניהם הודו
אמרינן …וללישנא בתרא אעפ"י שהיתה חשודה מאחרים
שאבי האשה הכיר ביניהם ושהיו בקשר קרוב והיתה
והוא אומר שבא עליה הוה שדינן ליה בתריה ,דהוה ליה
מיוחדתלו,וחיויחדחייאישות.ועייןבספראבניהאפודסי'
ממזר ומותר בממזרת.וזו קולא היא להתירו בממזרת .על כן
סימןו45
כפי הסברא הזו שאומרים שבכל מקום הולכין להחמיר ,לא
נראהשהתעלומותלבבאראתשיטתהתשב"ץ כדלהלן
היינו מאמינים אותו לעשותו ממזר ודאי ,אלא אם לא
-אם הבעל מכחיש אבהותו ,והאם טוענת שהתעברה
נחשדה מעולם עם אחר ,וזה כלו אפילו היה הוא מודה
מישראל והיא לא דיימא מנכרי ,בנסיבות אלו הספק שמא
בדבר".
הבן מנכרי יחשב כספק רחוק ,ואין דנים אותו כספק ממזר
הרי מבואר בדברי הרשב"ש ,שאם שניהם מודים שהבן
מפני ספק זה .ויחשב כספק רחוק ,מפני שהיא מכחישה
ממנו ,דהיינו האם והנטען מודים ,ובנוסף האם לא נחשדה
אפשרותזו ואינהדיימאמנכרי.ורקכשלולידבריהאם,הבן
מעולם עם אחר ,הבן ממזר ודאי .ולא עלה על דעת
ספק ממזר מפני הספק השקול -שמא התעברה קודם
הרשב"ש לעשותו ספק ממזר בלבד ,מפני הספק שמא
לגירושין ,מצרפים אליו ספק שאינו שקול -שמא התעברה
התעברהמנכרי.
מנכרי,להתירומכחס"ס.
בביאור דברי התשב"ץ ,מצינו כמה דרכים באחרונים
שדנובדבריו.
ב .בספר צל הכסף ח"ב אה"ע סי' ב' הביא מדברי
התשב"ץ וכתב – "טעמו הוא ,דכיון דלא דיימא אלא
מישראל ,וגם היא אמרה דמישראל נתעברה ,שדינן הולד
א .בספר תעלומות לב ח"ג סי' ד' כתב לבאר דברי
בתר ישראל דדיימא מנייהו .אבל אי לא נבדקה האשה או
התשב"ץ,וז"ל)הסוגרייםהםבמקורתשובתהתעלומותלב(
אף שאמרה לפלוני ישראל נבעלתי ואותו פלוני מכחישה
" -הנה הדבר ברור ,שכל הפוסקים שכתבו דתלינן מגוי
שלא בא עליה ,אפילו הרב מודה דאף אי לא דיימא מגוי,
ועבד,ואףלסברתמישאומרדאףאילאדיימאמגויוגםכי
תלינןבגוי",עכ"ל.
אמרההיאמישראלנתעברתיאפילוהכיאמרינןספקמגוי,
מבואר דנקט בדעת התשב"ץ שאם היא אומרת שהבן
היינו ודאי היכא דאין הבעל לפנינו או שותק .וכיון שיש
ישראל ודיימא מיניה או שמודה שבא עליה )וכעובדא
להסתפקשמאמבעלהאושמאאחרשנתגרשהוכדומה,אזי
דאייריבהבאותהתשובה(,איןתוליןבנכרי.
הוי ספק ממזר .וכיון שספק ממזר מותר מן התורה ,אזי
וכן בשו"ת כוכב מיעקב )להג"ר יעקב קובו ז"ל מחכמי
מצרפינן ספק אחר שמא מגוי ,אף שהיא אומרת מישראל,
קושטא( אה"ע סי' א' כתב בביאור דברי התשב"ץ " -נידון
כיון שהיא אינה נאמנת לפוסלו .וכיון שהודית שזינתה
הרב ז"ל שהיא היתה אומרת וטוענת שהולד הוא מנטען,
אמרינן כשם שזינתה עם זה זינתה ג"כ עם אחר .אבל אם
והואממזרודאי…ושיעורדבריוכךהוא,שבתחילהקאמר
הבעל אומר בפירוש שאינו בנו ,או שלא בא עליה והתורה
שאם לא היתה נחשדת בבירור שזינתה עם העכו"ם ,בודאי
האמינתו ,ואין לנו לומר ספק מבעלה .אזי אם היא אמרה
שהיתה נאמנת לומר מישראל הוא ,והוא ממזר ודאי ,כיון
בפירוש מגוי ,מהימנינן לה .אבל אם שותקת וכ"ש אם
שכולם פסולין אצלה ,לא נשאר כי אם לחוש שנבעלה לגוי
אומרתמישראל,שמתוךהודאתהאנולמדיםשלאנתעברה
כדילהכשירהולד,וכיוןשהיאהודיתשלאנבעלהלעכו"ם,
מגוי ,תו ליכא להסתפוקי שמא מגוי .ואל קוטב זה סובבים
אנו לא חיישינן כמ"ש חילוק זה לעיל בשם הרב ב"ש בשם
דברי התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' פ"ח .דהתם האב לא דבר
הפרישה וכמו שחילק הרב חקרי לב )אה"ע סי' ב'( בפירוש
מאומה ,ועל זה השיב וז"ל ולענין הבנים ספק אם הם
…אבל אה"נ שאם היתה שותקת או אלמת או שאינה
ממזרים ,היא לא )כצ"ל וט"ס נפל שם( היתה נאמנת לומר
בעולם לשאול אותה ,אז הדבר פשוט שגם הרב ז"ל יודה
מישראל נתעברתי כדי שיהיו ממזרים )כדינו שלא האמינה
דחיישינןלגויועבד,דכמושזינתהעםזהכךזינתהעםאחר
התורה לאם לפסול אלא להכשיר( אלא שאם לא נחשדה
והולדאינואלאספקממזר…אלאשעכ"זכתבהרבאח"כ,
שזינתה עם הגוים ,הם ממזרים ודאים )דכיון שהיא אמרה
כיון שהיא חשודה ג"כ שזינתה עם העכו"ם כמו שחשודה
מישראל אין לנו להסתפק שמא מגוי ,כיון שמתוך דבריה
עםישראל,ואע"פשהיאאומרתמפלוניישראלוהואממזר
ניכר שאינו מגוי ,ולא מפני נאמנותה אנו באים ,אלא שאנו
ודאי ,מ"מ אינה נאמנת כמו דקי"ל הדין בפנויה שאמרה
לא נוכל להסתפק בזה( ואי דיימא מעלמא ,אפילו מגוים,
מפלוני ישראל נתעברתי ואנו מכירין שהוא ממזר שאינה
בזהישלדוןוכו'שזאתאםכמושנחשדהוכו',ואע"פשהיא
נאמנת…שהתורהנתנהנאמנותלאבולאלאם".
אומרת מפלוני …למדנו מדברי קודשו שכל שהיא אומרת
ג.בספרישמחלבסי'יג)הודפסהתשובתובספרעיניכל
מישראל הוא ,אם לא נחשדה מגוים ,הבנים הם ממזרים
חי ,עיי"ש בעמ' קנ"ו( חלק על מש"כ בתשובת צל הכסף
בודאי ,שאין לומר שמא מגוי כיון דמתוך הודאתה מובן
בביאור דברי התשב"ץ ,וכתב בנידון שהאשה הודתה
שלא נתעברה מגוי .אלא שאם נחשדה מרוב גוים הבאים
שנתעברה מפלוני ישראל והוא הודה שבא עליה ,אך לא
אצלה ,אזי אף שאמרה מישראל ,תלינן מגוי ,כיון שהודית
הודה שהבן ממנו ,שבנידון כזה סבר בתשובת צל הכסף
שזינתה ונחשדה עם רוב גוים .ואם רוב הבאים אצלה
שאיןלתלותבנכריעפ"יתשובתהתשב"ץ.עלזהכתבהרב
ישראלים הולד ממזר .וכל זה הוא באופן שלא נחקר האב
ישמחלבשבכה"גאיןמבוארבתשב"ץשלאלדוןספקשמא
ואכתי יש לומר ספק מבעלה ,ולזה ציוה לחקור ולדרוש",
מנכרי.אלאהתשב"ץאיירישהנטעןמודהשהואבנוודיימא
עכ"לספרתעלומותלב.
מיניה ,ודוקא בכה"ג מאחר והאשה טוענת שהבן ממנו ולא
46אבןהעזר
עטרתדבורה
דיימא מנכרי ,אין לעשותו ספק ממזר מפני הספק שמא
שהאשהוהנואףמודיםשהבןממנותלינןבנכרי,ולהלןנציין
התעברהמנכרי.
שהדבריםאינםמבואריםבתשובתבנייעקב(.
וכן בספר שמחה לאיש )להג"ר יעקב שאול אלישר ז"ל(
וכאן המקום להעיר על כמה תשובות בספר יביע אומר
חלק אה"ע סי' ג' כתב בביאור דברי התשב"ץ " -דברי הרב
להראשל"צ הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א שכתב לצרף
מבוארים באר היטב ,דאחר שהאשה אומרת שמהנטען וגם
ספק מנכרי אף כשהאשה והבועל מודים שהבן ממנו ,ואין
הנטען מודה שהם בניו בבריא ,איך נוכל לומר דהבנים
ידוע שהיא דיימא מנכרי ,והבעל לא נשאל אם זהו בנו ,אך
כשריםאףשהפקירהעצמהלגוים…איךנסתורטענתבריא
כברחיזמןרבבפירודמאשתוולאמקייםכלזיקהעםהבן.
של אמו והנטען שאומרים בבריא שממנו נתעברה .ולסיבה
עייןבספריביעאומרחלקט'אה"עבארבעתהתשובותמסי'
זאת חייבנוהו לזונם ולהוריש נכסיו להם .לזה פירש דבריו
ב' עד סי' ה' ובחלק י' סי' ה' ובסוף סי' יא .ותמוה
והכיאמרמר,אםכמושנחשדהמזההנטעןדידעינןבבירור
שבתשובותאלוצייןלדבריהתשב"ץ,אךמתשובתהתשב"ץ
שבא עליה כמה ביאות ,כן ממש דומה בדומה נחשדה
ראיה לסתור מסקנת התשובות הנזכרות בספר יביע אומר,
מהגוייםשבאועליה,אזכיוןדרובגויםאצלההבניםכשרים
ושאין הכרח ששיטת התשב"ץ מנוגדת לשאר הראשונים
…כיון דרוב גויים אצלה ותלינן בגוי ועבד להכשיר …לא
הנזכריםלעיל.דבריובתשובותהנ"לצ"ע,מפנישמהמקורות
הצריך התשב"ץ ז"ל בנידונות אחרים דאמרינן דיימא
שהביא אין סמך למה שהוציא מדבריהם ,לתלות בנכרי אף
מעלמא ,דהכוונה שתהא דיימא מהגויים כדי לומר מגוי
כשהאשה והנואף מודים שהבן ממנו ,כל עוד אינה דיימא
ועבד נתעברה ,זה לא מצינו ללמד מדברי התשב"ץ ז"ל
מנכרי,וכשהבעלשנשאהבחו"קלאנשאלדברואינומחזיקו
חלילה .ואולם למדנו להועיל מדברי התשב"ץ ז"ל הללו
כבנוואינומתייחסאליוכלל,ושאםישאלוהויכחיש ויתנער
דדוקא בכה"ג שהיא אומרת שבניה הם מהנטען וגם הנטען
מאבהותו .כאמור הרבנים הגאונים בתשובותיהם בספר צל
מודה שהם בניו ,ומשמע מתחילת דבריו שזה הנטען לקחה
הכסף ובספר כוכב מיעקב כתבו להדיא שאין תולין בנכרי
לולאשהכיחשבשהיתהמגורשת,ונמצאשהיתהמיוחדת
בכה"ג ,כמו שהובא לעיל ,ובנסיבות אלו נראה שגם הרב
לו,בכיהאדוקאלאתלינןבגויועבדאםלאידענושנחשדה
תעלומות לב מסכים ,וכן בספר ישמח לב ובספר שמחה
לגוייםכמושנחשדהלנטען",עכ"ל.
לאיש ובספר דברי שמואל ,וכלם מודים דבכה"ג אין תולין
ובספר דברי שמואל )להג"ר שמואל יעקב ארדיטי ז"ל(
בנכרי.
חלק אה"ע סי' ז' הביא מדברי תשובת צל הכסף ותשובות
אמנםלמסקנתתשובותיביעאומרשםישמקוםלקולא
ישמח לב ושמחה לאיש והסכים על החולקים על תשובת
מטעם אחר שעלה שם ,מפני הספקות שעלו בתוקף קידושי
צל הכסף ,וז"ל " -לפי מה שראיתי להרב ישמח לב שעמד
האם ובעלה הראשון ,ולדעת הרב תעלומות לב כשיש ספק
הוא בנידון הרב צל הכסף …והשיג עליו יע"ש ,וגם במה
גמור ,שמחמתו דינו כספק ממזר ,ניתן לצרף ספק מנכרי גם
שהביאמתשובתהתשב"ץהנזכרתודקדקממנהדכיוןדלא
כשהאם טוענת שהבן מישראל) ,אף שכפי הנראה דעתו
דיימא אלא מישראל וגם היא אמרה דמישראל נתעברה,
אינהמוסכמת,כאמורלעיל(.
שדינן הולד בתר ישראל דדיימא מניהו .על זה כתב
בתשובתיביעאומרח"יסי'יאכתב" -ועינאדשפירחזי
דהמתבונןיפהבתשובתהתשב"ץז"להנזכרתיביןלאשורו
בשו"ת צל הכסף ח"ב )חאה"ע סי' ב'( שהאריך בזה והעלה
דלא כמ"ש מני"ר יצ"ו יע"ש .וכן במה שנראה מתשובת
דרובא דרובא דרבוותא ס"ל דתלינן שנתעברה מגוי והם
הרבשיבתציוןכמ"שהרבצלהכסף,דלאהיא,דגםמשם
רש"י…כולהוס"לדתלינןשנתעברהמגויוהולדכשר,ע"ש.
דקדקדקאמרוז"לממנותראהטעמיהדיןאשרהפסילאת
ועיין בספר עיני כל חי )דף קנ"ו( בפסק הדין של גאוני
הולד מנדון ההוא ,כי הודו שניהם על הולד שהוא יוצא
ירושלים משנת התרל"ז שהעלו להתיר על פי דברי הגאון
מחלציהם ,וגם כי היתה דיימא מיניה ולא מעלמא ,אשר
רבייעקבששוןבשו"תבנייעקב)סי'י'(שהתירבנידונומכח
לא כן בנ"ד דודאי אזיל ומודה לנו דתלינן בגוי ועבד יע"ש
ספק ספיקא ,שמא נתעברה קודם גירושין ושמא מגוי
…הרי מבואר דאף דלא דיימא מעלמא אלא מיניה ,וגם
נתעברה ,ואפילו לא דיימא מגויים רק מהנואף ושניהם
הוא הודה שבא עליה ,והיא ג"כ אמרה שממנו נתעברה,
מודים שהולד ממנו ,אע"פ כן התיר את הולד לבוא בקהל,
אע"פ כן חיישינן דלמא מגוי ועבד נתעברה כל זמן שלא
ועל זה חתמו שלשת הרועים בי דינא רבהדעה"קירושלים
הודהשממנונתעברה…וא"כלפיזהבנידוןדנןדאףעפ"י
הרבנים הגאונים ר' יעקב אלישר ור' רחמים יוסף פרנקו ור'
דדיימא מיניה ולא מעלמא וגם הנואף הודה שבא עליה
שמ"ח גאגין זצ"ל" ,עכ"ל .ובסיגנון דומה כתב בתשובות
ולאדיימאאלאמיניה…וא"כלפיכלהאמורומדוברהוא
נוספותמהתשובותהנזכרותלעיל.
דהנואף לא הודה לומר שממנו נתעברה ,ויכולים אנו
לתלותבגויועבד".
אך בפסק דינם של חכמי ירושלים הללו נכתב בדרך
אחרת.עיי"שבספרעיניכלחידףקנו.בתשובתהג"רשמ"ח
)אמנםבתשובהזושבספרדברישמואלנגרראחרמש"כ
גאגין ז"ל )הנמצאת בספרו ישמח לב חלק אה"ע סי' יג(
הרב ישמח לב שסבר שבתשובת בני יעקב מבואר דאף
שהביאמדבריהתשב"ץח"גהנזכר,וכתבבדעתו" -לאלכל
סימןו47
אפייא הוצרך הרב ז"ל שתהיה דיימא מגוים ורוב גוים ,כדי
והנה בתשובת בני יעקב להג"ר יעקב ששון ז"ל בסי' י',
לומר עליה שמא מגוי ועבד נתעברה .כי אם דוקא בנידונו
לא נאמר שבעובדא שם האשה והנואף הודו שהבן ממנו.
שאמרה שמא מנטען הוא וגם הוא הודה שהוא בנו והיתה
אלא נאמר כדלהלן – "שאלה .ראובן ואשתו נשואים ,ויהי
דיימא ודאי מיניה ,בזה האריך הרב ז"ל שתהא חשודה
לימים נתנה אשת ראובן עיניה באחר והלכו שניהם יחדיו
מהגוים כמו שהיא חשודה מהנטען ממש בלי הפרש ,כדי
בערכאותשלגויםונשתמדו.אחרזמןגרשראובןאתאשתו
להכשיר הבנים עש"ב .אשר לא כן בנידון דידן דלא הוה
בגטכשרונתעברהאשתראובןוילדהבןולאנודעאםקודם
דיימאמיניהוגםהואהנואףלאהודה,רקשבאעליה,ולא
גירושין נתעברה והרי זה ממזר ודאי ,או לאחר הגירושין
ידעולבןולאהודהשהואבנוכלל,בודאיאמרינןשמאמגוי
נתעברה .וישאלו את פי האשה ואמרה שלאחר הגירושין
ועבד נתעברה ,דאזלינן בתר רוב העיר אף דלא ידעינן
נתעברה .יורנו מורנו מה יהיה משפט הנער הזה אם מותר
דדיימאמהגוים,וזהפשוט".
לבאבקהלאולא".
ובהמשך דבריהם הסכימו עם פסק תשובת שיבת ציון
בכל דבריו באותה תשובה ,לא נאמר אלא שהאשה
שהביאהפת"ש סי'ד'ס"קלא שאםהיאאמרהמיניהוהוא
טענה שהתעברה לאחר הגירושין ודן שהיא נאמנת ,ובסוף
אומר אין מנאי ,ורגלים לדבר שאחר כך לקחה לו לאשה,
דבריו כתב – "בנ"ד שכל טענתה אינו אלא להכשיר הולד
הולדממזרולאאזלינןבתררובא.וז"להג"רשמ"חגאגיןז"ל
בלבד נאמנת לומר לאחר הגירושין במיגו דגוי ועבד .ויש
במש"כ על הנידון בתשובת שיבת ציון " -רצה הרב המורה
לערוך ג"כ ספק ספיקא ,ספק קודם הגירושין או לאחר
לומר דלא הוי הולד אלא ספק ממזר ,מאחר דרובא דעלמא
הגירושין.ואת"לקודםהגירושיןספקמגויועבדנתעברהאו
כשרים אצלה ,א"כ תלינן שנתעברה מאחר .והשיב לו הרב
לא .ועל טעם זה סמך מהר"י וייל ז"ל בתשובותיו סי' ע"ד
ז"ל דאין להקל ,יען ששניהם מודים ורגלים לדבר שהרי
מטעםספקספיקא",עכ"ל.
לקחה לו לאשה והיתה דיימא מיניה ולא דיימא מעלמא,
הרי מבואר שאין מתשובה זו אסמכתא להקל לתלות
ובזהלאשייךלומרדאזלינןבתררובאדעלמאוכו'ע"שכי
בנכרי כששניהם טוענים שהבן מהבועל .שהרי באותה
ממנותראהטעמיהדיןאשרהפסילאתהולדמנידוןההוא
תשובה אין ידוע מה טען הנואף ,וגם האשה רק טענה
כי הודו שניהם על הולד שהוא יוצא מחלציהם .לא כן
שהתעברה לאחר הגירושין ,ולא אמרה דבר מי הוא אבי
בנידוןדידן,דודאיאזילומודהלנודתלינןבגויועבד".
הבן.
פסק דינם של בי דינא דירושלים שבספר עיני כל חי
אמנם כפי הנראה הג"ר שמ"ח גאגין ז"ל סבר דמסתמא
וישמח לב ,והנזכר בתשובת יביע אומר ,אינו מיוסד על
באותו נידון ,האשה והנואף הודו שהבן ממנו ,שהרי הלכו
הלכה זו לתלות בנכרי גם כשהאשה והבועל מודים שהבן
יחד ונשתמדו .אך אין מבואר להדיא בתשובת בני יעקב
ממנו .על כן אין בתמיהה זו על תשובת יביע אומר אפילו
שאכן הם הודו שהבן ממנו ,ואין בתשובה זו התייחסות
הערה על המסקנה שבפסק דינם של חכמי ירושלים ,מאחר
מפורשת לשאלת התלייה בנכרי כשהאשה והנואף טוענים
ובנידון שם ,האשה לא היתה דיימא מיניה ,וטענה
להיפך .אלא שבנידון שבתשובת בני יעקב ,לדברי האשה
שהתעברה מאחי בעלה ,ונואף אחר הודה שבא עליה ,אך
הבןכשר,מאחרוהתעברהלאחרהגירושין,וכתבלהאמינה
לאהודהשהואאביהבןולאהחזיקוכבנו.
ואדרבה ,בתשובת שמחה לאיש להג"ר יעקב שאול
במיגו ,ואח"כ הוסיף ספק ספיקא כדעת מהר"י ווייל )ואחד
הספקותהםשמאמהולדמגוי(.
אלישרז"לסי'ג' ,שהיהאחדמחבריביתהדיןשם,והבאנו
וכן להדיא בדברי החקרי לב שהבאנו לעיל )מהדורא
לעיל מדבריו ,כתב בפשיטות מתוך דברי התשב"ץ שאם
בתראאה"עסי'ד'(שכתב–"גםמהר"יויילסי'עדוהרבבני
שניהם מודים שהבן ממנו ודיימא מיניה ולא מעלמא אין
יעקב בתשובה סי' י' שצידדו להתיר ,בלא נבדקה האם הם
תולים בנכרי אפילו במקום שדרים רוב נכרים ,ולהיפך
המדברים",הובאודבריובספרתעלומותלבח"גסי'ד'.
ממש"כ בתשובת יביע אומר ,עיי"ש בתשובה ח"ט סי' ד',
ובחלקי'סי'ה'.
וכן בספר אבני האפוד סי' ד' אות כ' השיג השגה זו על
תשובתישמחלב.
וביחס לראיה מתשובת בני יעקב ,הג"ר שמ"ח גאגין
וכן הובאו דברי אבני האפוד בתשובת תבואות שמש
בתשובתו הנזכרת ,כתב בלשון זו – "גם מתשובת הרב בני
חלקאה"עסי'מווהעירשאיןמקוםלמהשכתבהג"רשמ"ח
יעקב ז"ל בסי' י' שהכשיר את הולד דנידון שלו יש ללמד
גאגיןז"לבדעתהרבבנייעקב.
זכות לנדו"ד ,כי בסוף דבריו התיר בס"ס ספק אי קודם
יש להבהיר ,פסק דינם של בי דינא דירושלים שבספר
הגירושין נתעברה או אחר כך ואת"ל ספק מגוי ועבד
עיני כל חי וישמח לב ,והנזכר בתשובת יביע אומר ,אינו
נתעברה כמ"ש מהרי"ו יע"ש .הרי שהיתה אשת איש ולא
מיוסד על הלכה זו לתלות בנכרי גם כשהאשה והבועל
דיימארקמהחשוקהנואףשניהםמודיםשהולדממנו,ועכ"ז
מודיםשהבןממנו.איןבהערההנ"ל,אלאהשגהעלנקודה
אמרה הרב ז"ל דאף את"ל שקודם הגירושין נתעברה שמא
אחתשכתבהג"רשמ"חגאגיןז"לושלאהיתהנחוצהלעיקר
מגויועבדנתעברה".
פסק דינו .אותו פסק דין אינו מבוסס על ראיה זו ,מתשובת
48אבןהעזר
עטרתדבורה
הרב בני יעקב .על כן אין בדברינו תפיסה על המסקנה
מעכו"ם …אם היא אומרת שמישראל נתעברה יש מקום
שבפסקדינםשלחכמיירושלים,מאחר ובנידוןשם,האשה
לעשותוממזרודאי,דכיוןדעלפיהאבנעשהספקממזר,הוי
לא היתה דיימא מיניה ,וטענה שהתעברה מאחי בעלה,
כאסופידנאמנתעליוכלשבעה)קדושיןדףעזע"בודףע"ד
ונואף אחר הודה שבא עליה ,אך לא הודה שהוא אבי הבן
ע"א( .ובזה נ"ל לפרש המשנה דקדושין )דף ע"ח ע"ב( …
ולאהחזיקוכבנו.
קאמר רבי יהודה נאמנים …אבל שניהם נאמנים משום
ואדרבה ,בתשובת שמחה לאיש להג"ר יעקב שאול
אלישר ז"ל סי' ג' שהיה אחד מחברי בית הדין שם ,הבאנו
הכרה ,האב עושה אותו ספק והאם ודאי ,אך רק קודם
שבעה".
לעיל מדבריו ,כתב בפשיטות מתוך דברי התשב"ץ שאם
אך בספר בית מאיר סי' ד' סעיף כז ,כתב בלשון זו -
שניהם מודים שהבן ממנו ודיימא מיניה ולא מעלמא אין
"להרמב"ם דבלא דיבורה הולד ספק שמא מגוי ,עיין ב"ש
תולים בנכרי אפילו במקום שדרים רוב נכרים ,ולהיפך
ס"קנב,אםכןאףכיתודהדמישראל,האקיימאלןשאינה
ממש"כ בתשובת יביע אומר ,עיי"ש בתשובה ח"ט סי' ד',
נאמנתלעשותמספקממזרודאי,ואםכןבטוענתמןהארוס,
ובחלק י' סי' ה' .ועיי"ש בח"י סי' ה' שהביא מדברי השער
נהי שאינה נאמנת לאכשורי מכח נאמנות האב ,מכל מקום
המלך ,וכבר הבאנו מספר שער המלך שדעתו שיש לתלות
מאיןיהיהממזרודאי".
בנכרי רק כשהיא אינה טוענת דבר ,ולא כשטוענת שהבן
מבוארבדבריהביתמאיר,שאיןחילוקביןאשההטוענת
מבעלהוהוכחשהוק"וכשטוענתשהבןמישראלאחר,וכבר
שהבן מבעלה והוכחשה ,או טוענת להדיא שהבן מישראל
עמד על כך בתשובת יביע אומר חלק י' סי' ח' .וגם מדברי
אחר,שדינוכספקממזרמפנישישלתלותבגוי,ואיןעושים
הרמ"ה שהזכיר ,אין הכרח מאחר שאיןנזכר בדבריהרמ"ה
אותוממזרודאיעלפידבריה.
מהיטענתהאשה.
העולה מדברינו ,שאין בכל התשובות שהובאו בתשובת
יביע אומר ,שיביא למסקנה שיש לקבוע ספק התעברה מנכרי
אך קשהלפסוקלמעשהכביתמאירבזה,מכמהטעמים.
ראשית ,דבריו הם כנגד תשובת התשב"ץ ,ומסתבר שאילו
היהרואהדבריולאהיהחולקעליו.
כשהיא טוענת שהבן מישראל והלה הכיר בו כבנו .ובנוסף,
מלבד זאת ,הבית מאיר יחידאה ,ורבו החולקים עליו,
בעלה מעולם לא החזיקו כבנו ואם יציגו בפניו את שאלת
כמו שהתבאר .ובנ"ד יש להתחשב במה שכתבנו להלן
האבהות הוא יתנער מבן זה .על כן עלינו לפסוק כמבואר
הטעם ליחס את הבן לנואף ,בנסיבות אלו שהיא אומרת
בתשובת התשב"ץ שבנסיבות אלו ובצירוף שאינה דיימא
מיניה והוא אומר אין מנאי והבן הוחזק כבנו ,ועל פי דעת
מעלמא ,הולד ממזר ,מאחר שלא מצינו בראשונים ובפוסקים
רוב הפוסקים הבן מיוחס אחריו ,בכה"ג לא מצינו שהבית
מייחלוקעליו),למעטדעתהביתמאירשתובאלהלן(.
מאיריאמרשישלתלותבנכרילמרותשהבןמיוחסאחריו.
גם מה שהביא בתשובת יביע אומר מתשובת עין יצחק,
נוסיף ונציין למש"כ בזה בתשובת בנין עולם חלק אה"ע
אינה ראיה אלא לאותו מקרה הדומה לנידון בתשובת עין
סי' ה' אות ל' שכתב וז"ל – "אם היא אומרת בברי שאינו
יצחק ,שבו האשה טענה שהבן מבעלה והבעל הכחישה,
מאינו יהודי ,צ"ע אם היא נאמנת ,כיון דבלא אמירה דידה
ובזהכתבשגנאיהוא להלטעוןשהיאהתעברהמנכריולכן
הוי כשר גמור מטעם ספק ספיקא ,לא מהימנא לעשותו
טענה שהבן מבעלה .אך אין לומר סברא זו כשהיא טוענת
ממזר ,ואפילו לעשותו ספק לא מהימנא …אבל אם היו
שהבן מישראל אחר ,וגם טענה זו היא גנאי עבורה,
מיעוט העיר אינם יהודים ,א"כ אין זה ספק השקול כ"כ,
שבהיותהנשואההלכהוהתעברהמאישאחר.
דיותר נוטה לומר שנתעברה ממי שחשודה עמו ,מלתלות
אמנם העין יצחק בתוך דבריו כתב – "אין סברא כלל,
במיעוט אינם יהודים שבעיר ,שלא נודע שחשודה עמו,
לדון ההוכחה מדלא טענה כו' ,דהא אין האם נאמנת
ותלינןבמצוי,וא"כאיןכאןס"סכלל.אבלכברכתבתישם
לפוסלו ,כמבואר בסי' ד' סעי' כ"ט .וע"כ אין לנו שום ראיה
שאין זה מוסכם מכל הפוסקים דבעינן שיהיו שני הספקות
כלל,ממהדלאטענהכן,דלאיהאעדיףממהדאומרתהאם
שקולים ,וכל שספק אחד שקול ,שוב מצטרף ספק שני
דבנהממזרדאינהנאמנתכלל".
לעשותוס"סאףשאינושקול,מטעםרובא",עכ"ל.
אך כל דבריו נסובו על הנידון שם שהאשה טענה
דברי הבנין עולם הם בנידון שהיה מקום לספק גמור
שהתעברהמבעלה,ולאחרשהוכחשה,דינהכשותקת.ובזה
שמא התעברה מבעלה ,עיי"ש בתשובה .והיה מקום לצרף
כתב העין יצחק שאין ראיה ממה שלא טענה שהתעברה
ספקשמאמנכרי,מאחרשספקזהמצטרףלספקאחרשהוא
מנכרי.
ספק שקול .שהרי הספק שמא מנכרי אינו ספק שקול עכ"פ
וכן בהגהות והערות לספר עין יצחק שכתב הג"ר א"ש
במקוםשישרובישראלוחשודהמישראל,וכעיןמש"כלעיל
רבינוביץז"ל)הודפסבספרעיןיצחקשי"ללאחרונהעלידי
מספרתעלומותלב ,עלכןבנידוןדנןאיןלהקלמאחרשאין
מכון ירושלים( ,כתב בפשיטות שדברי העין יצחק אינן
מלבדהספקשמאמנכרי,ספקאחרשהואספקשקול.
כשהאשה מודה שהבן מישראל ,וכתב על דבריו הנ"ל של
ונוסיף ונציין שבתשובת עין יצחק השיב לקולא ,במקרה
העיןיצחק–"נ"לראיהלדעותהסובריםדתלינןבספקדלמא
שהאשה טענה שהבן מהבעל והוכחשה על ידו ,ובמקום
סימןו49
שרובנכרים.ואףשהזכירבדבריואתדבריהביתמאיר,אין
הכרח שיפסוק כבית מאיר ,הלכה למעשה ,אף במקרה דנן
דגרעטפי.
ביחס לצירוף שיטת הראשונים שאינו נאמן אלא
כשמכירוכבנו.ישלומרבזהשלשהדברים.
ראשית ,יסוד שיטה זו בדברי בעל התוס' רי"ד .וז"ל
ביחס למש"כ הבית מאיר שהאשה אינה נאמנת ואין
הרי"ד בספר המכריע סי' סד " -ודוקא על בניו האמינתו
לקבל דבריה כלל ,הדברים התבארו בתשובת תעלומות לב
תורה ,אבללאלפסולאותםשאינןבניו…ומשוםהכיפרש
שהובא לעיל ,שכתב " -אין לנו להסתפק שמא מגוי ,כיון
המורה האומר בני זה ממזר הוא כגון שהוא מודה כי הוא
שמתוך דבריה ניכר שאינו מגוי ,ולא מפני נאמנותה אנו
בנואלאשבאעלאחתמחייביכריתות…פירושהגמראכך
באים ,אלא שאנו לא נוכל להסתפק בזה" ,עכ"ל .דהיינו
הוא .לא מיבעיא איהו דלא קים ליה ,כי שמא כמו שזינתה
שהספק שאנו מסתפקים שמא התעברה מנכרי ,הוא ספק
זאתהאשהעמושישבהכרתכךזינתהעםאישאחרואינו
הנוצרעלפיהמציאותשאנורואיםבפנינו),והריעפ"יסברא
ממזר .בין בא עליה בזנות בין בא עליה בקידושין ,דהא
זו כתב הגרי"ש אלישיב שליט"א בתשובה סברתו שהובאה
קידושין דידיה אינן קידושין שאין קידושין תופסין בחייבי
לעיל ,לחלק בין ימינו לימים קדמונים( ,ובמקרה בו היא
כריתותוהויאלהפנויה…אבלהיאאפשרדקיםלהשהוא
טוענת שהבן מישראל ואין הכחשה לדבריה ,אמנם אין
ודאיממזר,שאומרתלאבאעליאחראלאזהשהואבכרת".
נאמנות לפסוק על פי עדותה ,אך אין נוצר ספק שמא
התעברהמגוי.
הרי מבואר לשיטה זו ,אם אותו אדם שהיא עליו חייבי
כריתותמודהשהואבנו,למרותשאיןביניהםקשרנישואין
)לאחר שאין קידושין בחייבי כריתות( ודינם כפנוי ופנויה,
מסקנתהדברים
קשה לזוז מדבריו הברורים של התשב"ץ שאין לתלות
שהולדמנכריבמקרה שבוהבעלטועןטענתברישהבןאינו
אפ"ה נאמן לפוסלו אף שהיא קים לה ואיהו לא קים ליה,
וכמבואר בסוגיא בפרק עשרה יוחסין ,ומטעם שמא זינתה
עםאחר.
ממנו ,והאשה טוענת שהוא מישראל והלה מודה ומחזיקו
)אמנם בפנוי עם פנויה אנו נוקטים להלכה שאינו נאמן
כבנו ,והיא אינה דיימא מעלמא שרובם נכרים .לא מצינו
מדין יכיר מפני הסברא שכשם שזינתה עם זה זינתה עם
אחדמרבותינוהראשוניםשיחלוקעלהתשב"ץ,ובנוסףכמה
אחר ,וי"א דוקא בחבושים בבית האסורים ואכמ"ל ,אך
מתשובות האחרונים נקטו להלכה כתשובה זו ,ודעת הבית
מאחר והנידון הוא לצרף שיטת הרי"ד ,הרי הרי"ד גופיה
מאירהנזכרתצ"ע.
כתב שיטתו הנ"ל גם בפנוי עם פנויה שיש לו עליה איסור
חייביכריתות(
פרקז'-האםישלדוןאתהבןכספקממזרמפנימחלוקת
הראשוניםבדין"יכיר"
בשו"ע סי' ד' סעיף כט פסק ,שהאב האומר על אחד
מבניושאינובנונאמן,והבןודאיממזר.
ולפי זה בנידון שלפנינו ,אף שלשיטת הרי"ד הבעל
השולל את אבהותו אינו נאמן לפוסלו מכח ההלכה של
"יכיר" ,הרי לשיטה זו כיון שהוחזק כבנו של הנואף והלה
מודה שהוא בנו וכן היא קים לה שהוא ממנו ,הבן ממזר
ובפת"שס"קלזהביאמתשובתרע"אח"אסי'קכחשיש
מכח דבריהם אליבא דבעל תוס' הרי"ד) .ולהלן נבאר את
מקום לצרף שיטות ראשונים שאינו נאמן אלא בדרך הכרת
המקור בהלכה ליחס את הבן לנואף לפי כמה שיטות ,מ"מ
בכורה ואינו נאמן כשהיא מכחישתו ושאינו נאמן אלא
אליבא דהרי"ד גופיה אפילו בא עליה בזנות והיא אסורה
כשטועןשהואבנווממזרולאכשטועןשאינובנו,עי"ש.
עליומחייביכריתות,נאמןמדין"יכיר"(.
אמנם בספר חקרי לב מהדורא בתרא אה"ע סי' ד' דחה
הריא"ז )שבספר שלטי הגבורים בקידושין פרק רביעי(,
סבראזו)שהביא מתשובתראנ"ח(וכתבשהכרעתהרמב"ם
הלך בדרך זקנו הרי"ד ,אך הוסיף שהאב נאמן רק כשאינו
והשו"ע מחייבת ,ושאין להתחשב בדעת מקצת ראשונים
משיםעצמורשעכגוןשטועןשלאהכירבהשאסורהעליו.
שלאנפסקההלכהכמותםבשו"ע.
ולהלן נרחיב בשאלה זו ,אם נאמן ביכיר כשמשים עצמו
אךמצינובכמהפוסקיםשהלכובדרכושלהגרע"אז"ל,
עייןבספראוצרהפוסקיםסי'ד'ס"קקלד.
רשע.
שנית ,בספר כנסת הגדולה סי' ד' הגהות הטור ס"ק נט
אמנםבנידוןדנןאיןלצרףאת שיטתהתוס'רי"דשסבר
הקשה משיטת הריא"ז על תשובת הרדב"ז שממנה עולה
שאינו נאמן במכחישתו ,וכאן הרי אינה מכחישתו .אך עיין
שהבעלנאמן,ולאכתבשלאלהאמינושאינובנומכחשיטת
בספרשמעשלמהלהראשל"צהגאוןרבישלמהמשהעמאר
הריא"ז,וכתבכנסתהגדולה" -ואולידבנדוןהרדב"זהאשה
שליט"אח"באה"עסי'ד'סק"ד,שהביאפוסקיםשהקלוגם
ג"כמודהבדברשלאבאעליהתוךי"בחדש,אלאשאומרת
בלאצירוףסברתהתוס'רי"ד.
שנשתהא").הובאבאוצה"פסי'ד'ס"קקלדס"קיז(
לפי זה ,לכאורה היה מקום לקבוע מעמד הבן במקרה
מבואר בכנסת הגדולה שצדד שלא לצרף את שיטת
שבפנינו כספק ,מפני הספק שמא הבעל אינו נאמן ,אליבא
הריא"ז כשדברי האשה הם חיזוק לטענת הבעל שאינו בנו.
דשיטותהראשוניםהנזכרים.
ולפי דרכו גם בנידון דידן ,שלדברי האשה אין מקום
50אבןהעזר
עטרתדבורה
להכשירו,איןלצרףאתשיטתהריא"ז,והדבריםמיוסדיםעל
כשאומר שאינו בנו ,נאמן לעשותו ממזר ,שוב אינן צריכין
תשובתהרדב"ז,שלאצרףאתשיטתהריא"ז.
להביא הך כשאומר שנולד לו מחייבי כריתות ,דזה ידענו
ועוד,יעוייןמש"כבספרתבואותשמשחלקאה"עסי'קז
שכתב בלשון זו " -ועיין להגאון רעק"א זצ"ל ,הביא דבריו
מכחק"ו ,דמהאםאומרשאינובנווהואממזרנאמן ,מכ"ש
כשאומרשהואבנווהואממזרפשיטאדנאמן".
הפת"ש סי' ד' ס"ק לז ,כמה כרכורים וצדדים הביא להתיר
ובנוגע לסברא שלא להאמינו מפני "שאין אדם משים
הולד בנידונו שחזר האב ואמר שהוא בנו ונתן אמתלא
עצמו רשע" ,כתב השיבת ציון דאיירי כגון שטוען שהיה
לדבריו ע"ש .משמע דהיכא דלא חזר האב מדבריו שלא
שוגג ,או בכה"ג דחזינן שגם כעת הוא ממשיך לדור עמה
יועילו כל אותם הצדדים והסמוכות שעשה .ועיין ג"כ חתם
והוא רשע לפנינו ,ובכה"ג נאמן לומר שכבר היה רשע גם
סופר ח"ב סי' קי"א בנתן אמתלא וחזר הבעל מדבריו …
קודם.
להתיר הולד הניח בצ"ע …בלא חזר מדבריו ועדיין עומד
וצווח שהבן ממזר ושמעולם לא היה עמה פשיטא שהוא
ממזרודאי,וכמ"שמר"ןבדיןארוסה".
ואמנם מצינו חילוקי דעות בראשונים בשאלה זו ,האם
נאמןב"יכיר"לפסולאתבנוכשמשיםעצמורשע.
המאירי עמ"ס קידושין )שם( כתב " -נאמן לומר עליו
שבנו הוא ושהוא ממזר או בן גרושה ובן חלוצה ,ואע"פ
נאמנותהאםוהנואףכשעושיםעצמםרשעים
לעיל כתבנו שבנידון דנן אין מקום לצרף את שיטת
שאין אדם משים עצמו רשע ,גזירת הכתוב הוא מדכתיב
יכיר".
התוס' רי"ד ,דאמנם לשיטה זו במקרה הנוכחי הבעל אינו
לעומת זאת הריא"ז )בשלטי הגבורים במסכת קידושין דף
נאמןלטעוןשאינובנו.אךבנסיבותאלוהנואףנאמןלהכירו
עח (.כתב וז"ל " -נאמן האב לומר על בנו בני זה ממזר הוא
כבנו אליבא דשיטה זו שפרשה את ההלכה של יכיר באב
שאשהשנשאתיהיתהערוהאצליולאהכרתיבהעדעכשיו".
הטוען שהוא בנו שנולד לו מחייבי כריתות .אך עדיין נותר
)יש מקום לעיין בדברי הריא"ז ,דמדבריו אלו מבואר
לבררהאםיתקבלודבריוכשמשיםעצמורשע.
שאינו נאמן אא"כ יאמר בפירוש שלא הכיר בה עד עכשיו
שנינו במסכת קידושין דף עח" - :האומר בני זה ממזר
שהיאערוהאצלו,ובהמשךדבריוכתב" -ואףכשהאמינתו
אינונאמןואפילושניהםאומריםעלהעוברשבמעיהממזר
תורהלאבלאהאמינתואלאכשהואאומרשהואבנואלא
הוא אינם נאמנים ,רבי יהודה אומר נאמנים" .ופסקו כל
שנולד בפסול שאמו היתה אסורה עליו משום איסור אחר
הפוסקיםכרבייהודה.
ושמא לא הכיר בה עד עתה" .מדוייק מלשונו ,שאף אם
רש"י בקידושין על המשנה שם ,פרש דבתרי גווני נאמר
דיןיכיר-
א -אדם נאמן לומר על בנו שהוא אכן בנו אלא שנולד
מחייביכריתות.
אומרבסתמאשהואבנומחייביכריתותאנואומרים דשמא
שוגגהיה,ורקאםאומרבפירוששהיהמזידאינונאמן(.
ובחי' הריטב"א עמ"ס בבא בתרא דף קכז :על המבואר
בגמרא שם שכהן נאמן לומר זה בני בן גרושה וחלוצה
ב-אדםנאמןלומרעלהבןשילדהאשתושאינובנו.
לעשותוחללכתבאתשתיהדרכים,וז"להריטב"א" -וא"ת
וכן דעת הר"ן ,רבינו יהונתן מלוניל ,הנימוקי יוסף
היאך נאמן לשום עצמו רשע שנשא גרושה או חלוצה .י"ל
והמאיריעמ"סקידושין)שם(,וכ"כבידרמ"העמ"סב"בפרק
כגון שאמר שוגג הייתי .אי נמי גזירת הכתוב שיהא נאמן,
שמיניסי'קיד.וכןמשמעותדבריהרמב"םבפרקטומהלכות
ואולי שאינו נאמן על עצמו דפלגינן דיבוריה כההיא דפלוני
אסוריביאההלכהטו-טז.
רבענילרצוני".
לעומת זאת דעת הרי"ד מטראני בספר המכריע סי' סד
והריא"זשרקבאופןהראשוןנאמרדיןיכיר.
ועיין בפני יהושע עמ"ס קידושין )שם( שכתב שהטור
ועי"ש בנימוקי יוסף )דף נו .בדפי הרי"ף( שהביא רק את
התירוץ הראשון של הריטב"א ,דמיירי באומר שוגג הייתי,
ומבוארשאינומסכיםעםהתירוץהשני,ודלאכמאירי.
והשו"עהשמיטולגמריאתהאפשרותשיוכללפסולאתהבן
והנה בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' לה הביא את דברי
בטענה שנולד מחייבי כריתות ,וכתבו את דין "יכיר" רק
נימוקייוסףבשםהריטב"אדאינונאמןכשמשיםעצמורשע,
כשהבעל מתייחס לבן שאשתו ילדה וטוען שאינו ממנו.
וכתב" -ולולידמסתפינאמרבותינוהריטב"אוהנימוקייוסף
והטעם ,דבכה"ג שטוען שנולד מחייבי כריתות אינו נאמן,
ז"ל הוי אמינא דאפילו אמר מזיד הייתי נאמן לענין הכרה,
דאיןאדםמשיםעצמורשע.
דהא דאין אדם משים עצמו רשע הוי טעמא משום דאדם
אךעייןבשו"תשיבתציוןסי'סחשדחהאתדבריהפני
קרוב אצל עצמו ופסול לעדות כמו שפרש"י פ"ב דכתובות
יהושעוכתב" -יותרישסבראלומר ,דמהשאבנאמןלומר
ובכמה דוכתי .וגבי הכרת האב ,הרי קרוב הוא אצל בנו
עלבנושהואממזרהיינודוקאכשאומרשהואבנורקשנולד
ואינו בתורת עדות לשאר דברים .וע"כ צ"ל דגזירת הכתוב
לומחייביכריתות,אבללאכשאומרשאינובנוכמושסובר
הוא בהכרת הבן שיהיה קרוב ומעיד ,ומה לי קורבא אחת
הריא"ז.ולפי"זלאקשהמידיקושייתהפנייהושעעלהטור
ומה לי ב' קורבות …וכי היכי שהכשירה תורה אותו אע"ג
והשו"ע שהשמיטו הך אופן השני ,די"ל דכיון שפסקו
שהוא קרוב אצל בנו ,ה"ה במה שקרוב לעצמו .עוד אפשר
סימןו51
לומר דפלגינן דיבוריה ,בזה שאמר מזיד הייתי לא מהימן
במקרה שבפנינו אין לבעל ילדים נוספים ובדבריו הוא
לגבי נפשיה ,ואמרינן שהיה שוגג וסבר היה שאינה אסורה
מסלקאתהבןהנוכחימבכורה,ובלאהכרתבכורה.ומדברי
עליו .עוד אפשר לומר לפי מש"כ התוס' פ"ק דב"מ גבי מה
הרא"ש במסכת ב"ב )שם סי' כא( נראה שבה"ג אינו מחלק
אםירצהלומרמזידהייתידנאמןמפנישעושהתשובהואינו
בין הכרת בכורה לסילוקמבכורה ,ודלא בחי' הרמב"ן )שם(
רוצה להביא חולין לעזרה ,אלמא היכי דמתכוין לאפרושי
שכתב דסילוק מבכורה אינו כהכרת בכורה .אך הגרע"א
מאיסורא שלא יתוסף איסור אחר על האיסור הנעשה
בתשובה ח"א סי' קכח העלה אף בדעת הרא"ש ,דבסילוק
אמרינן לתשובה קא מיכון ונאמן אפילו על עצמו .הכי נמי
מבכורהאינונאמןאליבאדבה"ג.
באומר בני זה בן גרושה או ממזר מכוין לאפרושי מאיסורא
שלאיתערבובקהלובכהונה".
אךנקדים ,לכאורהקשהמשיטתבה"גזועלשיטתבה"ג
שהביא הרא"ש קידושין סי' ז' והטור אה"ע סי' ד' ,שהבאנו
)מהריא"ז לא ראה את חי' הריטב"א שהודפסו רק
לעיל,והבאנומדבריהב"ישכתב"שאפשרלומרשהגאוןלא
לאחרונה ,אלא רק כפי שהובא בנמוקי יוסף התירוץ הראשון
אמר כן אלא כשאין הבעל בפנינו ,אבל אם הבעל לפנינו
בריטב"אבלבד,ומהריא"זבדבריו,כיוןלתירוץהשניבריטב"א(.
הולדממזר".והב"חכתב"בהךדבה"גקשיאממהנפשך,אם
וע"עבשו"תבניןעולםחלקאה"עסי'ו'בהג"הלאותד'.
מודההאשהשלאבאפשיטאדהויממזרודאי".ובספרעצי
ובספר ישועות ישראל סי' לד ס"ק טו כתב " -בזה דאפילו
ארזים סי' ד' ס"ק כג כתב " -פשיטא שאין לומר דמיירי
בעל דבר נאמן דאין צריך משפטי עדות ,לא אמרינן אין אדם
שהבעל בפנינו ואומר שלא בא ,דאם כן אפילו לא הרחיק
משיםעצמורשעאלאבמקוםשפוסלעצמולעדותזו…ואע"פ
ממנהכללנאמןלומרשהואממזר" .וכןכתבבספרישועות
שדעת הריטב"א בקידושין פרק עשרה יוחסין בהא דבני זה
יעקבסי'ד')פיה"קסק"י(,וז"ל– "בודאיהיכאדהבעלאמר
ממזרדבאומרשבאעלערוהבמזידאינונאמןדאיןאדםמשים
שלא בא בתוך הזמן נאמן ,דהאומר זה בני ממזר נאמן".
עצמורשע,אףדלעדות זו גםרשע נאמן ,נראהדרוב פוסקים
ובפשיטותכתבוכןאףאליבאדשיטתבה"גגופיה,ולכאורה
חולקיןעלזה,וכ"ממסתימתדבריהטוש"עודו"ק".וע"עבספרו
עדייןקשהשהריהבעלאינונאמןלפוסלואלאבדרךהכרת
שו"ת ישועות מלכו חלק אה"ע סי' קב שחזר על דבריו אלו,
בכורה.אלאמסתברדפשיטאלהודבה"גשהובאבתוס'ב"ב
וכתבשהרבהפוסקיםחלקועלהריטב"א.
איירי כשהבעל מבקש לפסול את מי שהוחזק כבנו .וכן
העולה מדברינו ,שלדעת המאירי והריטב"א בתירוצו
מדוייקבלשוןמהרש"לביש"שבקידושיןפ"דסי'טושהביא
השני ,וכן דעת מהריא"ז ,בכל גווני נאמן מדין יכיר ,אף
שיטתבה"גבלשוןזו–"דאיןאדםנאמןלומרעלמישהוחזק
שמשים עצמו רשע ,וכן הכריע בישועות ישראל וכתב שכן
לבנו ,ולומר אין זה בני ,אלא ממזר הוא .דלא מצינו בתורה
מורה סתימת הטור והשו"ע .אך לדעת הריא"ז ונימוקי יוסף
שמהימן,אלא על בנו,לומר שהוא בכור".וכןמבוארבלשון
אינו נאמן אא"כ אומר שהיה שוגג ,וכן לדעת הפני יהושע
בה"ג שהובא בדברי הראשונים שכתב להדיא דמאחר
הטורוהשו"עהשמיטודיןזהמאחרובכלגוונינידוןכמשים
והבעלאינונאמןשלאבדרךהכרתבכורהתלינןהבןבבעל
עצמו רשע שאינו נאמן .אך הישועות ישראל כתב להיפך
מפנישרובבעילותאחרהבעל,עייןחי'רמב"ןב"ב)שם(וכן
בדעתהטורושו"ע.
ברא"ש )שם( .אבל כשהבעל אינו מצוי עם אשתו וליכא
סברא דרוב בעילות אחר הבעל ,כנידון שבספר הלכות
פרקח'–צירוףשיטתבה"ג
שיטת בה"ג שהביאו תוס' במסכת בבא בתרא דף קכז:
)ד"הכך(,שאיןהבעלנאמןאלאבדרךהכרתבכורה .ובחי'
גדולות במי שהלך למדינת הים ,אם יטען שלא בא לביתו
נאמן לפוסלו גם שלא בדרך הכרת בכורה מאחר שלא ניתן
לייחסולאביובהעדרסבראשלרובבעילותאחרהבעל.
הריטב"א )ב"ב קכז (:הביא כן בשם "דעת רבותינו" ,ובספר
על כן במקרה דנן שהבן מעולם לא הוחזק כבנו של
אור זרוע עמ"ס בבא בתרא סי' צה כתב שדעת ר"ת כדעת
הבעלאלאהוחזקכבנושלהנואף,ולפידבריהבעללאדר
בה"ג .ומצאתי בתשובת מהר"ם חביב ז"ל )בעל הגט פשוט,
עמה תקופה ממושכת כאמור לעיל ,הרי שאין סברת רוב
בשו"ת מהר"ם בן חביב המצורף לספר עזרת נשים ,סי' יא,
בעילות אחר הבעל ,וממילא נאמן לפוסלו ואין אומרים
ובשו"ת מהר"ם בן חביב שי"ל לאחרונה בסי' קלב( שכתב
שאינו נאמן אלא בדרך הכרת בכורה .אך זאת יש להבהיר
בלשון זו " -כבר ידוע דאפילו גבי אב דאמרינן דנאמן אדם
שבכל מקרה אין לדון את הבן בחזקת אביו הנואף ,כבן
לומר פלוני בני הוא ממזר ,אמרו בשם הלכות גדולות ור"ת
בעלמאהכרוךאחראביושבכךהואמוחזקכבנו,עייןלהלן
דהיינודוקאהיכאדאיכאבכור.אבלהיכאדליכאבכוראין
סי'ח'בסופו,שבררנונקודהזו.
ספיקא ופלוגתא דרבוותא דרבנן ,ויש לעשותו סניף להקל",
פרקט'-יחוסהבןלאדםזרשאינונשוילאם
עכ"ל .הרי לנו דעת עמוד ההוראה בעל הגט פשוט ,לצרף
והטועןשהואאביהבן
האב נאמן .איברא דר"י והרא"ש חלקו עליהם ,מ"מ הוי
כסניף את שיטת בה"ג ור"ת שלא לקבל עדות האב אלא
בדרךהכרתבכורה.
בטרםנשליםבירורהלכהזו.ישמקוםלבררמההמשקל
שיש לכך שהיא אמרה מיניה והוא הודה והחזיקו כבנו
52אבןהעזר
עטרתדבורה
ולאחר הגירושין הם דרים יחד ומחזיקים את הבן כבן
עליה אחר ,בכי האי לא אמרינן שדי בתר קמא .מדאמרינן
משותףשלשניהם,האםגםבנסיבותאלוישמקוםלתלות
ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והכה זה וחזר
הבןבאחר,בעלהאונכרי.
לענייןבירורזה,איןחילוקביןפנויהשהתעברה,וטוענת
שהבןהואמפלוניכשר,וביןשאותופלוניעושהבנהממזר,
כגון שאותו פלוני ממזר או קרוב משפחה ,ובין שהיא אשת
והכה זה פטור .ולא מחייבינן ליה על הראשון ושדינן ליה
בתרדידיהכיוןשבאעליהשני".
שיטת הרמב"ם טעונה בירור וביאור ,ונביא את עיקרי
השיטותבביאורדעתהרמב"ם.
איש )בכה"ג שנפסק שהבן ודאי אינו מבעלה( .עיין רמב"ם
הרמב"ם פסק בשאלת יחוס הבן לאותו פלוני ,שאינו
הלכותיבוםוחליצהפ"גה"ד"מישזינהעםאשה,ביןפנויה
בעלה של אמו ,בארבעה מקומות .בהלכות יבום פרק ג'
ביןאשתאישונתעברה",וכו'.וכןבשו"עסי'קנוס"ט.
הלכהד',בהלכותתרומותפ"חהי"ד,בהלכותאיסוריביאה
הסוגיא העיקרית העוסקת בשאלה זו מצוייה במסכת
יבמות דף סט :בגמ' שני לשונות .בלישנא קמא נאמר –
פט"ו הי"א ובהלכה יח ,ויש ליישב את דבריו בכל ארבעת
המקומותכשיטהאחת.
"איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו ,רב אמר הולד ממזר,
ונקדים ונציין ,בפשיטות נראה ,שמרן בשו"ע אבן העזר
ושמואל אמר הולד שתוקי.אמר רבא מסתברא מילתיה דרב
פסקלגמריכשיטתהרמב"ם,עייןסי'קנוסעיףט'וכןבסי'ד'
דדיימא מעלמא ,אבל לא דיימא מעלמא ,בתר דידיה שדינן
סעיף כו וסעיף כח ,על כן בירור שיטת הרמב"ם היא גם
ליה".
בירורפסקההלכהבשו"ע.
ובלישנא בתרא נאמר – "איתמר ארוסה שעיברה ,רב
הרמב"םהלכותיבוםוחליצהפרקג'הלכהד'פסק"-מי
אמר הולד ממזר ,ושמואל אמר הולד שתוקי .אמר רבא
שזינהעםאשהביןפנויהביןאשתאישונתעברה ,ואמרזה
מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא,
העובר ממני הוא ,ואפילו היא מודה לו ,אע"פ שהוא בנו
אבלדיימאמיניה,אע"גדדיימאמעלמאבתריהדידיהשדינן
לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום ,כשם שזינת עמו כך
ליה".
זינת עם אחר ,ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי והרי אין לו
ולעניין פסק הלכה ,מצינו שתי שיטות עיקריות
בראשונים שהובאו בב"י סי' קנו ,שיטת הרשב"א הראבי"ה
והרא"ש,לעומתשיטתהרמב"ם.
הרשב"א והרא"ש )כלל פב סי' א'( השיבו אודות אותו
מקרהשבואדםהודהעלבןשנולדלפנויהשהואבנו.
וכתב הרא"ש דקיי"ל כרבא אליבא דלישנא בתרא
חזקה ,אלאלעולםספקהואולהחמירדניןבו ,וחולצתולא
מתיבמת".
הרי מפורש בדברי הרמב"ם שאותו פלוני אינו נאמן
בדבריוליחסאתהעובראליו,ודניםאותוכספק.
וכתב המגיד משנה " -דעת רבינו ,דעד כאן לא אמרינן
האומר זה בני נאמן לפטור אשתו מן היבום ,אלא כשהוא
ביבמות דף סט :שאם הארוס מודה שבא עליה ,לכו"ע בתר
אומר שהוא בנו מאשתו ,שידוע לו שבנו הוא .אבל בנו
דידיה שדינן ליה לולד ,אך אם עיברה ודיימא מיניה אע"ג
מאנוסתואוממפותתו,אףהואאינויודעזהבבירור,הלכך
דדיימאמעלמאבתרדידיהשדינןליה.
מחמירין בו .וזה דבר ברור הוא באשת איש ,שי"ל שרוב
וכתב הרא"ש " -בנדון זה ,שהיתה האשה משרתתו
בעילות אחר הבעל ושמא מן הבעל הוא זה ,אבל בפנויה
בביתו ומיוחדת ,נראה דאפילו לאביי בתריה דידיה שדינן
היה נראה לחלק בין אם חשודה ממנו בלבד ,או חשודה
ליה …מתניתין קאמרה ילדה ,תאכל בתרומה ,ואם הוא
מאחרים ,שאםאינהחשודהמאחריםאלאממנובלבד ,הא
זכר,מקריבעלגביהמזבחושוחטומבעירבשבת.אלאהיינו
אמרינןביבמותפרקאלמנהלכ"ג)דףס"ט(כהןשבאעלבת
טעמאכיוןשהואמודהשבאעליה,וספקאםאחרבאעליה,
ישראל וילדה תאכל בתרומה ואיכא לישני בגמרא לישנא
שדינן ליה בתר דידיה .וכל שכן בנדון זה ,שהיתה תמיד
קמאדוקאדלאדיימאמעלמא,לישנאבתראאע"גדדיימא
בביתו ולא דיימא מעלמא ,והעידו כל העדים שהיה מיסר
מעלמא .ונראה דעת רבינו פ"ז מהלכות תרומות כלישנא
אותו תמיד וגעגועיו עליו ,שנראה לי שהוא בנו ליורשו
קמא .וכיון דלענין תרומה דאיכא ג"כ איסורא דאורייתא
ולפטוראשתומןהחליצהומןהיבום".
שדינן הולד בתר דידיה ,גבי יבום נמי אמאי לא ניהמניה,
מבוארבדבריהרא"שדאליבאדהילכתאשהלכהכרבא,
וכ"ש ללישנא בתרא …ובזה נראה להחמיר ,דה"ל ספיקא
אףבאינהמיוחדתבביתו,מאחרוהאשהדיימאמיניה,והוא
דאורייתאונקטינןחומרידלישני .אבלבדלאדיימאבעלמא,
מודה שהוא בנו ,אע"ג דדיימא מעלמא ,בתר דידיה שדינן.
איני מוצא טעם נכון לחלק ביןדין זהלדין התרומה" ,עכ"ל
וכתבשכןדעתהראבי"ה.
המגידמשנה.
וכן הרשב"א בתשובה )חלק א' סי' תרי( נקט כדרך זו,
וכתב " -אבל אםראינושבאעליה ממשמחזיקין אותו ולד
בביאור שיטת הרמב"ם נאמרו שיטות שונות ,ועיקרי
השיטותיובאולהלן.
בשלוואףעלגבדדיימאמעלמא…אמרשהואבניאושבא
א.נפתחבדרךהברורהבדעתהרמב"םושאיןבהקושי,
עליה או שהודה שבא עליה ,דכיון שכן הוא ,בתר דידיה
שהיא דרכם של בעל ההפלאה והכתב סופר ,שבארו שיטת
שדינן ליה ,והוא שלא ידענו שבא עליה אחר .אבל אם בא
הרמב"םכדלהלן.
סימןו53
הרמב"ם פסק כרבא אליבא דלישנא קמא בגמ' ,ואם
הרבהמגידתואמים לדברי הרמב"ם ,ולא יתפרשו כתמיהה
דיימא מיניה ולא דיימא מעלמא ,הבן מתייחס אחריו .אך
על דברי הרמב"ם אלא כביאור שיטת הרמב"ם ,ואין בפנינו
היינו דוקא כשדיימא מיניה ,ולא סגי במה שאותו פלוני
שיטהאחרתשלהמגידמשנהמשיטתהרמב"ם.
יאמרשהואאביהבן.
עייןבתשובתכתבסופראה"עסי'ה'שבארבדרךזואת
על כן בהלכות יבום הבן אינו מתייחס אחר אותו פלוני
שיטתהרמב"ם.וכעיןזהפרשההפלאהבספרושו"תגבעת
מאחר שבפנינו אמירתו בלבד ,ואין מוזכר שהיתה דיימא
פנחס סי' יח .ולפי דרכו יש לפרש את הרמב"ם אף לענין
מיניה ,וכן בהלכות איסו"ב פט"ו הי"ב .ועל פי דרך זו כתב
תרומהדאורייתאאךאיןלהקללהאכילותרומהדאורייתא
המ"מבהלכותאיסו"ב)שםהי"א(בביאורשיטתהרמב"ם–
בלא עדים ,ולפי זה פרש וכתב " -לשון הרמב"ם שם או
"ומ"ש רבינו ואפילו אותו פלוני וכו' ,פשוט הוא שהרי הוא
שאנס או שפיתה אותה כהן ,משמע דהדבר ידוע בעדים.
עצמו אינו יכול לידע דשמא זינתה עם אחרים והוא לא ידע,
א"כ מאי הוא שכתב אח"כ הכל מרננין אחריה בזה הכהן.
ואין זה אב שיהא לו היכר ,וחשש זה כבר נזכר בגמרא
אע"כ נראה פשוט ,דהרמב"ם מפרש דהא דאמרינן בגמרא
בכיוצאבזה".
דדיימאמיניהולאדיימאמעלמאהיינודמלבדשידועהדבר
לפידרךזו,גםדבריהמ"מבהלכותיבוםלאבאולסלול
בעדים שזנתה פעם אחת ,היתה ג"כ דיימא מיניה שהיתה
דרךחדשהבפסקההלכה,אלאלבארדבריהרמב"ם,לחלק
רגילהלייחדעמווהיומרנניןאחריהוחשבואותהשהפקירה
ביןהאומר,זהבני' שאינונאמןבאמירהזו,כשהאשהאינה
עצמו לו .א"כ י"ל לפמ"ש הרא"ש בתשובה ,אפשר דמודה
נשואה לו ,אך הוסיף המ"מ " -בפנויה היה נראה לחלק בין
הרמב"םבמיוחדת,והיינומשוםדכיוןשהיתהמיוחדתאליו
אם חשודה ממנו בלבד ,או חשודה מאחרים ,שאם אינה
הוי כבא עליה ביאות הרבה כמ"ש התוס' בכתובות )דף יד(
חשודה מאחרים אלא ממנו בלבד ,הא אמרינן ביבמות פרק
דבזה בודאי תלינן בי' .א"כ י"ל דהיינו דכתב הרמב"ם
אלמנהלכ"ג)דףס"ט(כהןשבאעלבתישראלוילדהתאכל
בהלכות תרומות שהעם מרננין אחריה ,כיון שידוע בעדים
בתרומה".
שזינתהעמווגםהעםמרנניןאחריהשהיתהרגילהלהתיחד
הגרע"א ז"ל בתשובה ח"א סי' קו הוסיף ביאור וכתב
עמו ,אמרינן דמסתמא כי היכי דאפקרה פעם אחת אליו
"במה דנתחבטו האחרונים בדברי הרמב"ם וש"ע )אה"ע סי'
מסתמא הפקירה כמה פעמים אליו ,וכיון דלא דיימא
ד' סכ"ו( אפילו אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו שכשם
מעלמא,בתרדידי'שדינן.וכןמשמעותלשוןהרמב"םבפט"ו
שזינתה עם זה זינתה עם אחר …ואמרתי דאפשר באמת
מהלכות איסו"ב )דין יח( היו העם מרננין אחריה והיא
היכי דאיכא עדים דבא עליה הממזר לאחיישינן מדאפקרה
ארוסה עם ארוסה ועם אנשים אחרים אע"פ שבא עליה
בלא דיימא מעלמא ,אלא בליכא עדים רק הוא מודה ,בזה
ארוס בבית חמיה הרי זה ספק ממזר כשם שהפקירה וכו'.
כיוןדעכ"פאיתאלחששאלעניןדאורייתאדאפקרה,ממילא
משמע דמלבד שבא עליה בעדים איכא נמי רינון עליה עם
ליכא לדונו לאב בודאי .שמה שאומר זה בני ,אינו אומרו
ארוסה ,והיינו דמדייקינן דאם לא היה רינון עם אחרים רק
בבירור גמור שהוא אביו,ובכהאי גוונא דלא הוי אב בבירור
ממנו ,היה הולד כשר כיון שידוע דמסתמא היתה מופקרת
לפי דבריו ,לא האמינתו תורה ואינו בכלל מכיר ,ולא
אליו.משא"כ בהלכות יבוםדלאמיירי אלא שידועשזינתה
מאמינים ליה כלל שבא עליה ,ולזה מורים כמעט דברי
עמופעםאחת,אבללאהיומרנניןעליהעמו,דזהמקרילא
הה"משכתבפשוטהואשהריהואעצמואינויכוללידעוכו'
דיימאלאמיניהולאמעלמא.וכןבפרקט"ומהלכותאישות
ואין זה אב שיהיה לו היכר …עכ"פ להרמב"ם דבדאורייתא
דיןי"בלאמיירירקשזינתהעמופעםאחתולאהיומרננין
חיישינן מדאפקרה ,בודאי הסברא נכונה ,דלא מקרי בכלל
עליהעמו".
אב ואינו נאמן כלל ,וממילא אף לענין דרבנן לא מהני",
עכ"ל.
ב .הב"ש סי' ד' סק"מ הביא את שיטת הב"ח שכתב
לחלק בין איסור דאורייתא ,שבו אנו חוששים שמא
לפי זה ,בהלכות תרומות ,לא מפני שאנו מסתמכים על
מדאפקרא נפשה לגבי פלוני אפקרא גם לאחרים ,ובאיסור
הודאתואנומייחסיםאתהבןלאותופלוניכהןשבאעליה,
דרבנן לא חיישינן ,ובהלכות תרומות אין חוששין מאחר
אלאיסודההוכחההואמפני"שלאיצאעליהקולעםאחר
ותרומהבזה"זדרבנן.ומשמעשהחשששמאהפקירהלאחר,
אלא הכל מרננים אחריה בזה הכהן" ,כלשון הרמב"ם.
אינוספקגמוראלאחששמדרבנן.
דהיינו,דיימאמיניהולאדיימאמעלמא,ובכה"גנידוןכודאי
ובשו"ת יהודה יעלה )מהר"י אסאד( חלק יו"ד סי' רסה
בא עליה ,שאין חוששים שהפקירה עצמה לאחרים וכמ"ש
כתב "נ"ל כיון דחששא זו שמא זינתה עוד עם אחרים רק
הגרע"אז"ל.
וכשדיימא מיניה ודיימא מעלמא ,הדבר ספק ,כמבואר
ברמב"םבהלכותאיסו"בפט"והי"ח.
מדרבנן הוא ומצינו סתירת סוגית הש"ס אם יש לחלק
בגזירה דרבנן בין איסור לאו לאיסור כרת …א"כ י"ל דדייק
הרמב"ם בלשונו בפ"ג מיבום שכתב הריזה ספק לענין יבום
ולפידרךזואיןצורךלחלקביןאיסורדאורייתאלדרבנן,
כשםשזינתהוכו',שפתיתרהואשהריסייםאח"כספקהוא
חילוק שאין לו רמז בדברי הרמב"ם .וכן עפ"י דרך זו ,דברי
וכו' וחולצת וכו' .אמנם כוונתו י"ל ה"ז ספק לענין יבום
54אבןהעזר
עטרתדבורה
דוקא ,ר"ל משום חומר איסור לאו דיבמה לשוק שהוא
אמו ,כמו שביאר הרמב"ם בהלכות יבום .ומיהו יראה ברור
במלקות לא תהיה אשת המת וכו' ,והוא הדין לתרומה
דאע"ג דחזינן דהרמב"ם פסק כלישנא קמא וכרב דאמר
דאורייתא לאודכלזר לאיאכלקדש.אבל איסורסוטהספק
דדיימא מכהן ודיימא נמי מעלמא אין מאכילין לבן תרומה
רק בעשה הוא לרמב"ם בפי"א מגרושין דין י"ד וה"נ פדיון
והריהואספקלעניןזה,אע"גדבדקואתאמוואמרהלאיש
הבןמצותעשהלאחיישינןגםלרמב"ם".
פלוני כהן נבעלתי וזה הולד הוא ממנו וגם מודה בדבר
ובספר עצי ארזים סי' ד' ס"ק מא כתב ליישב – "י"ל
משום דחיישינן כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר כיון
דהרמב"ם מיירי אפילו מתרומה דאורייתא ,כדמשמע
דדיימא מעלמא ,היינו דוקא לשאר איסורי תורה החמורים,
מסתימתלשונו,מדלאכתבדאוכלתבתרומהדרבנן,ואפ"ה
כגון לענין אכילת תרומה ולענין יבום .אמנם לענין איסור
ל"קקושייתהרבהמגידהנ"ל,דהרימשמעממ"ששדניןבו
ממזרות לבא בקהל דקלישא אסוריה פסקו להקל כשמואל
להחמיר,דחששזהשמאזינתהעםאחראינואלאמדרבנן,
דמפיהאנוחיין,וכ"כהרמב"םבהדיא פט"ומהלכותאיסורי
ומצינושהחמירוחכמיםלעניןחליצהיותרמלענייןתרומה,
ביאה בארוסה שעיברה ודיימא מארוס ודיימא נמי מעלמא
דהרי בן יום אחד קי"ל דמאכיל בתרומה ולא חיישינן שמא
דאם נבדקה ואמרה עובר זה מארוסי הרי זה כשר יע"ש
נפל הוא ,ולענין חליצה חיישינן אפילו בבן תשעה חדשים
וכתבה"הדפסקכלישנאקמאוכשמואליע"ש".
גמורים …וה"נ לענין חשש דזינתה עם אחר ומדין זה
והנה הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א בספרו יביע אומר
דממזרות דס"ל להרמב"ם נמי דחיישינן שזינתה עם אחר
חלקז' חלק אה"ע סי' כד דןבשאלההבאה " -בחורה פנויה
לאוסרובממזרת…כיוןשראינושגםהתורההחמירהבספק
שנשתדכה לבחור פנוי ,וקיימה עמו יחסי אישות ,ונתעברה,
זהיותרמשארספיקות".
והצהיר הבחור בפני בית דין שממנו היא הרה,והיא גם היא
לפידרכושלעציארזים,דינושלהרמב"םהואחומרא,
אךמדינאהרמב"םאינוחולקעלהרשב"אוהרא"ש.
אמרה בפני בית הדין שממנו היא הרה .והתירו להם
להינשא כדת משה וישראל ,ואחר הנישואין ילדה לו בן,
ג.הרדב"זבתשובהחלקג'סי'תקכוכתבבביאורשיטת
ואחר זמן מת הבעל ,והשאיר אחריו את הילד הזה ,ויש לו
הרמב"ם " -ונ"ל שהרב ז"ל לא איירי הכא בהלכות יבום
אח בירושלים .וכשבאה האשה לבית הדין בבאר שבע
אלא באשה דדיימא מעלמא …ודקדקתי כן מלשונו ז"ל
להתיר לה להינשא לאיש ,פסקו ,שהאשה זקוקה לחליצה
שכתב מי שזינה עם אשה ולא כתב מי שבא על אשה,
מאחי הבעל,על פי המבואר בשלחן ערוך )סי' קנו סעיף ט'(.
משמעדבאשהזונהאיירי.ותומדכללאותהעםאשתאיש,
אולם אחי הבעל מסרב לבוא לחלוץ ליבמתו,ולכן הפנו בית
ואשת איש רוב בעילות אצל הבעל ,והוי כדיימא מעלמא
דין את השאלה אלינו,אם יש מקום להתיר את האשה בלי
ועדיפאמיניה.ותושכתבומאיןיודעהדברשהואבנוודאי
חליצה".
הריאיןלוחזקה.ובשלמאאידיימאמעלמא,היינודאיןלו
בתשובתו האריך במחלוקת הרמב"ם הרא"ש והרשב"א,
חזקה .אבל אי לא דיימא מעלמא ,היכא דאיתרע רעותא
וכן הביא את דבריהרדב"ז ועודאחרונים .וכתב – "לפי זה,
דהיינו לגבי האי איתרע ,לגבי עלמא דלא איתרע מוקמינן
אף שמרן השלחן ערוך )סי' קנו סעיף ט'( פסק כדברי
להאחזקתיהולאנבעלהאלאלזה.וא"כהיכאדלאדיימא
הרמב"ם ,יש לומר שאף לדעת מרן אין להחמיר להצריכה
מעלמא ,בין לענין תרומה בין לענין יבום הרי הוא בחזקת
חליצה אלא היכא דדיימא מעלמא .אבל לא דיימא מעלמא
בנו דבתר דידיה שדינן ליה .ונמצא בחלוקה זו מסכים הרב
מותרת לעלמא .ואף על פי שהמהר"י עייאש בשו"ת בית
עם שאר הפוסקים .אבל היכא דדיימא מעלמא בין לענין
יהודה )חלק אבן העזר סי' לא( כתב ,שממה שסתם מרן
תרומהביןלעניןיבוםספקהואואינואוכלבתרומה,ואשת
דבריו ,ולא חילק בזה ,משמע שאף בלא דיימא מעלמא
אביו חולצת ולא מתיבמת …והשתא אין המחלוקת מן
צריכהחליצה.ע"ש.אבלאיןדבריומוכרחים,שמאחרשרבו
הקצה אל הקצה …והרא"ש ז"ל נשאל על אשה שהיתה
האחרונים שפירשו בדעת הרמב"ם לחלק בזה) ,אף על פי
תמידבביתשמעוןונתעברההימנוופסקדהויכבנולירושה
שסתם דבריו ולא פירש הדבר להדיא( ,גם בכוונת מרן יש
ולפטור את אשתו ,וכתב דאף הרמב"ם ז"ל יודה לו בנדון
לומרכן,שהםהםדבריהרמב"ם.וכןראיתיבשו"תנדיבלב
ההוא.וגדולהמזואניאומר ,שאפילואינהתמידבתוךביתו
)חלק אבן העזר סי' ג'( הנ"ל ,שהשיג על דברי הבית יהודה
מיוחדת,אלאשאינהחשודהעםאחריםמודההרב".
בזה,וכנ"ל.ע"ש.וכןכתבבשו"תתעלומותלבחלקא')חלק
ובשו"ת מהר"ם בן חביב סי' יא הביא את דברי הרדב"ז
אבןהעזרסי'ה'(…הנהעיקרדברזהלחוששמאזינתהעם
והוסיף"-וכןמצאתילמהרי"טבןיעישז"לבתשובה הובאה
אחר ,היכא דלא דיימא מאחרים ,אינו אלא מדרבנן ,ולאו
בספרבניאהרןדףע"גע"בדמפרשדבריהרמב"םדהלכות
ספק גמור הוא ,וכמו שכתב בשו"ת יריעות שלמה )סי' יג(,
יבום דאיירי היכא דדיימא מעלמא .ולפי שיטת הרבנים
ובשו"ת שאלת יעקב )סי' לב אות ח'( .ובלאו הכי הרי כל
הנזכרים הנה נתבארה דעתו של הרמב"ם לפסוק כלישנא
הספקות מדברי סופרים ,אליבא דהרמב"ם )סוף פרק ט'
קמא אליבא דרב דהיכא דדיימא נמי מעלמא הרי זה ספק,
מהלכות טומאת מת( ,ואנן בדידן נקטינן בהא כדעת
ולא דיינינן ליה כדאמר שמואל דהוי שתוקי דבודקין את
הרמב"ם ,וכמו שכתב מרן החיד"א במחזיק ברכה )סי'
סימןו55
תקפט( ,ושאר אחרונים .ומכיון שמצאנו להרשב"א והרא"ש
וראבי"ה שחולקים על סברת הרמב"ם,וסבירא להו שאפילו
ישמקוםלבררכיצדלהתייחסלמצבשבושניהםמודים,
ולאדיימאמעלמא,האםדיבכךליחסהבןלאותופלוני.
בדדיימא מעלמא לא חיישינן שזינתה עם אחר,ובתר דידיה
לעיל הבאנו ביאור אחד בדעת הרמב"ם ,ממנו עולה
שדינןליה,וכתבהרשב"ץבחלקב')סי'רעג(שכןדעתגדולי
שאין די במה שדיימא מעלמא ושניהם מודים ,אלא בצירוף
האחרונים ,אם כן הוה ליה ספק ספיקא ,שמא הלכה
שהיאדיימאמאותופלוני,וזודעתהכתבסופרהנזכר.
כהראשונים הנ"ל נגד הרמב"ם והשלחן ערוך ,ואם תמצא
וישלבררמהדעתשארהראשוניםוהפוסקים.
לומר שהלכה כהרמב"ם והשלחן ערוך ,שמא הלכה
הרשב"א בתשובהחלק א' סי' תרי )הנזכרת(כתב,וז"ל-
כהרדב"ז ומהראנ"ח ורבי דוד עראמה ומעשה רוקח ומהר"י
"אבל אם ראינו שבא עליה ממש ,מחזיקין אותו ולד בשלו,
באסאן והנדיב לב ,שאף הרמב"ם מודה להתיר היכא דלא
ואף על גב דדימא מעלמא.כההיא דפרק אלמנה לכהן גדול
דיימאמעלמא",עכ"לתשובתיביעאומר.
)דף סח( דתנן כהן שבא על בת ישראל וילדה תאכל
אמנםסוגיאדעלמאנקטודבשו"עפסקכשיטתהרמב"ם.
בתרומה.לפי שראינו שבא עליה ממש ואומר מאותה ביאה
עיין ח"מ סי' ד' ס"ק כה ובב"ש סק"מ .אך ראיתי בספר
נתעברה ,ומחזיקין אותו עיבור ממנו אף על גב דדימא
שארית ישראל )להג"ר ישראל מינצברג ז"ל( אה"ע סי' א'
מעלמא .כההיא דפרק אלמנה לכהן גדול דתנן בתרי' שדי'
שעמד על שינוי לשון הרמב"ם מלשון הטור והשו"ע.
ליה כדאיתא התם .אי נמי כשאמר בני או שהודה שבא
ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הי"א והי"ב הנוסח
עליה ,בתר דידיה שדינן ליה .אבל לא ראינו שבא עליה
"פנויה שנתעברה מזנות אמרו לה מהו העובר הזה …
ממש וגם הוא לא אמר ,אף על גב דדימא מיניה אין אומרים
שאמרה לפלוני הממזר נבעלתי או לפלוני הנתין ,אפילו
שתפטר אשתו מן החליצה …ולפי זה מסתברא לי ,דבנדון
אותופלונימודהשהואממנוהריזההילודספקממזר,כשם
שלפנינו שלא ראינו שבא עליה ,חולצת ולא מתייבמת.אלא
שזינתהעםזהשהודהלהכךזינתהעםאחר".
ואילו הטור אה"ע סי' ד' כתב "פנויה שנתעברה …
ואפילו אם אומרת של פלוני הוא שהוא ודאי ממזר אפילו
הכי אינו אלא ספק ,אפילו מודה אותו פלוני שנבעלת לו,
אם כן אמר שהוא בני או שבא עליה או שהודה שבא עליה.
דכיון שכן הוא בתר דידיה שדינן ליה והוא שלא ידענו שבא
עליהאחר".
וכןהובאוהדבריםבמגידמשנהבהלכותיבוםפ"גה"ד,
כשםשזנתהעםזהכךזנתהעםאחר".וכןבשו"עסעיףכו.
וז"ל – "הרשב"אז"לכתבבתשובה ,דכלשראינושבאעליה,
הרי שהרמב"ם איירי כשאותו פלוני מודה שהוא ממנו.
או שהוא מודה שבא עליה ,בתר דידיה שדינן ליה …ע"כ
ואילובטור ובשו"ע אותופלוני רקמודהשנבעלה לו .וכתב
דבריו.ונראהבדעתוז"לשהואפוסקכלישנאבתראדהתם,
בתשובת שארית ישראל " -הטוש"ע בהעתיקם דין זה שינו
דכל דלא ידעינן בבירור שבא עליה אחר ,אע"ג דדיימא
בלשונווכתבוואפילואםמודהאותופלונישנבעלהלו,לא
מעלמא,בתרדידיהשדינןליה"עכ"להמגידמשנה.
כתבו ואפילו מודה שהוא ממנו ,מזה מבואר דעתם שאם
מודהשממנוהוא,יועילמתורתיכירלהחזיקובבנוולעשותו
הרי לפנינו דעת הרשב"א ,שאם הבועל מודה כבר ניתן
לקבועאתדינהשהיא"דיימאמיניה".
ממזר על פיו .דלא כדעת הרמב"ם והרב המגיד שביאר
וכן כתב בספר מים רבים אה"ע סי' נב )בתשובת הג"ר
טעמו .ומש"כ במחבר בסי' קנ"ו דעת הרמב"ם דלענין יבום
שלמה אאיליון ז"ל( – "הרשב"א ז"ל התנה שלשה תנאים,
אינומועילאףאםמודהשהואבנו,צ"לדדעתהמחברכמו
שיאמר שהוא בנו ,או שבא עליה ,או שהודה שבא עליה,
שבארתי לעיל בארוכה ,דיבום שאני דאין נאמנות בזה
דכיון שכן הוא ,בתר דידי' שדינן לי' .דאין ספק דבחדא
מתורתיכיר,דאינונוגעלעצמושלבן".
מינייהו סגי או שיאמר שהוא בנו או שבא עליה או שהודה
העולה מדברינו שהרשב"א והרא"ש פסקו כלישנא
שבא עליה ,דהא או או קתני ,ותו דכולהו תלו טעמייהו
בתרא ,וכן דעת ראבי"ה שהביא הרא"ש .והרמב"ם פסק
דהלכתא כלישנא בתרא וכרבא ,דבתר דידי' שדינן לי' …
כלישנאקמא.ובביאורשיטתהרמב"םהבאנוארבעהדרכים
והויבנוליורשוולכלדבר".
-
ובספר בית יהודה )להג"ר יהודה עיאש ז"ל( חלק אה"ע
א.אםלאדיימאמעלמאודיימאמיניה,מייחסיםאחריו
אתהבן,אךאםאיןידועשדיימאמיניהאיןדיבהודאתו.
ב .יש לחלק בין איסור תורה ואיסור דרבנן ,ולעניין
דאורייתאחיישינןשמאהפקירהעצמהלאחר.
סי' לא כתב – "אי לאו דברי המ"מ הייתי מחלק בין ראינו
שבא עליה ובין לא ראינו אלא שהוא מודה .דבדין תרומה
ובדין ארוסה דמיירי בראינו שבא עליה ניחא דפסק בדלא
דיימא מעלמא דבתר דידי'שדינן ליה ,דהרי ודאי נבעלה לו,
ג.החשששמאהפקירהעצמהלאחר,הואלחומראכגון
אבל בלא ראינו אלא מהודאת פיו הוא שידענו אין זה חשוב
לפטור מיבום וחליצה ,אך מדינא לא חיישינן ,והבן מיוחס
ודאי גמור ,ולכך בדין היבום ובדין אומרת לממזר נבעלתי
אחריו.
לעולם הוי ספק …אבל מה אעשה שהמ"מ השוה מדותיו,
ד .בכל מקרה שלא דיימא מעלמא ,מייחסים את הבן
אחריו.
ופשיטא ליה דמודה שממנו הוא כמו ראינו ,וכנראה
מתשובתהרשב"אז"לשהעתיקיע"ש".
56אבןהעזר
עטרתדבורה
ובספר נודע ביהודה תנינא חלק אה"ע סי' לג כתב -
בתשב"ץ ח"ב סי' רע"ג .ומבואר מדברי התשב"ץ שאם
"בעינן שבעל אותה בודאי ,וכן כתבו התוס' ביבמות דף ע'
נתבררבהודאתפיושלאותואונסאומפתה,דיבכךליחס
ע"א אבל דיימא וכו' פירוש דיימא שבא עליה בודאי ע"ש
הבןאליוכלעודאינהדיימאמעלמא.
בתוס' …ואף שהמ"מ שם הביא לשון הרשב"א שכתב דכל
מסקנת הדברים ,לדעת רוב הראשונים ,הלכה כלישנא
שראינושבאעליהאו שמודה שבא עליה בתר דידיה שדינן
בתרא ואם דיימא מיניה ,מייחסים הבן אליו אף כשדיימא
ליה וכו' ,הרי שמהני הודאתו ,נראה דהיינו מצד הסברא
מעלמא,ודיבכךשאותובועלטועןשהבןשלווי"אשאףאם
דלמה יחשדוהו לשקר שלא בא עליה ויאמר שבא עליה
הוא מודה שבא עליה ,בלא שהעיד על אבהותו .ולדעת
להאכיל זר שאינו בנו בתרומה ,וחזקת איסור אין כאן שהבן
הרמב"םהלכהכלישנאקמא,ואיןליחסהבןאליוכשדיימא
הזה כשם שאין לו חזקת כהונה כך אין לו חזקת זר ,ונאמן
מעלמא .י"א בדעת הרמב"ם ,שאם לא דיימא מעלמא די
ע"אבאיסור".
בהודאתהבועל.וי"אשמלבדהודאתוישצורךשהיאדיימא
וכן הרא"ש בתשובתו הנזכרת בכלל פב סי' א' כתב -
דהיינוחשודהממנו.
"ומתניתין קאמרה ילדה ,תאכל בתרומה ,ואם הוא זכר,
מקריב על גבי המזבח ושוחט ומבעיר בשבת .אלא היינו
הנ"מממחלוקתהרמב"םוהראשוניםלשאלההאםניתן
טעמאכיוןשהואמודהשבאעליה,וספקאםאחרבאעליה,
לתלותבנכרי
שדינן ליה בתר דידיה" .הרימבוארשרקעלפיהודאתואנו
מייחסיםהבןאליו
לפיהאמורלעיל,אףלדעתהסובריםשאנותוליםבנכרי
לעשותוספקממזר,היינודוקאכשאיןמניעהלתלותבאחר.
אלא שבנידון שם ,הרא"ש הוסיף " -וכל שכן בנידון זה,
אבלאםהיאאומרתשהבןמהנואף והלההודהשהואאבי
שהיתה תמיד בביתו ולא דיימא מעלמא,והעידו כל העדים
הבןודיימאמיניהולאדיימאמעלמא,וק"ואםהחזיקוכבנו,
שהיה מיסר אותו תמיד וגעגועיו עליו,שנראה לי שהוא בנו
דומיא דהמבואר בתשובת הרא"ש ,בכה"ג הבן מתייחס
ליורשו ולפטור אשתו מן החליצה ומן היבום" .תוספת זו
אחריו,ומשוםכךאיןמקוםלתלותבנכרי.
כתבעלמנתליחסולאביואפילולדעתאביי,וכמ"שהרא"ש
וכןמצינוסבראזובספרשיבתציוןסי'סז)הובאבקצרה
באותה תשובה קודם לכן – "בנידון זה ,שהיתה האשה
בפתחי תשובה סי' ד' ס"ק לא( וז"ל " -היכא דאיכא רגלים
משרתתובביתוומיוחדת,נראהדאפילולאבייבתריהדידיה
לדברשהואבנו,כגוןבפנויהשנתעברהואמרהמאישפלוני
שדינןליה".
נתעברתי והוא מודה לדבריה בזה הוא נאמן בהודאתו אף
בתשובת אחי וראש סי' ט' ,הנדפסת בספר נדיב לב סי'
בלי מיגו ,וכן מוכח מסוגיא דיבמות בסוף פרק אלמנה דתנן
ד' ,כתב )בסוף דבריו( "הן אמת שיש לפקפק בזה ,דע"כ לא
במתניתין ילדה תאכל בתרומה ,וללישנא בתרא שם מוקי
התירו כי אם בידוע לנו בבירור שבא עליה ,וכגון שראינו
אביי מתניתין בדלא דיימא כלל ואפ"ה מהני הודאתו לענין
אותה שבא עליה אדם אחד ולא ידעינן מאן הוא ,אבל
תרומה…ואףשהרמב"םפסקכלישנאקמאשם .מ"ממוכח
במודה לבד ,מי זה אמר שהולד כשר …אכן אי מהא לא
דהיכא דאיכא רגלים לדבר ,שהיא אומרת שממנו נתעברה,
איריאכלל,שהריהמעייןיראהלהרשב"אבתשובהחלקא'
ומכ"שהיכאדדיימאמיניה,דמהניהודאתווהיהנאמןלומר
סי' תר"י שהשוה בשידענו בבירור שבא עליה למודה דבא
שבנו הוא ,אי לאו דאיכא האי חששא שמא זינתה גם עם
עליהעי"ש.משמעמדבריונמי,דבמודהשבאעליהלבדדי,
אחרים.ומעתהבנדוןדידןבודאיהואנאמןלומרשבנוהוא
ואצ"ל שנתעברה ממנו ,וכמ"ש בתשובת מים רבים ,וכן יש
להחזיקולממזרודאי ,כיוןדדיימאמיניהואיכארגליםלדבר
להכריחמדברירש"יוהר"ןבסוגייןדנקטובלישנייהובמודה
הרבה שממנו נתעברה ,ואין לנו רק החשש שמא זינתה גם
שבאעליה,וכןמתבארמדבריהרא"שז"לבתשובהכלללב
עם אחרים .ודבר זה תליא בפלוגתא שבין הרמב"ם
וכללפב,עי"ש".
והרשב"א והרא"ש ,דלהרמב"ם חיישינן שמא זינתה גם עם
נוסיף ונציין לתשובת התשב"ץ ח"ב סי' יט שכתב -
אחרים ולהרשב"א והרא"ש שדינן הולד בתר דידיה .ואף
"באונסאשהומפתהאותה ,אםנתבררהדברשבאעליהזה
שבשו"ע סתם ופסק כדעת הרמב"ם ,כבר תמה הרב חלקת
האונסאוהמפתה ,בהודאתפיואובעדים ,כיוןדלאדיימא
מחוקק בסי' ד' ס"ק כ"ה על המחבר שפסק כדעת הרמב"ם.
מעלמא ,דבר ברור הוא דבתריה דידיה שדינן ליה .ולא
וגםלפידבריושם ,לאבריראלןבדעתהרמב"םאםגםבזה
אמרינן כי היכי דאפקרא נפשה להאי אפקרא נפשה
חייששמאנתעברהמאחרים.ועייןבתשובתהרדב"זחלקג'
לאחרים .דהא תנן התם במתניתין גבי האונס והמפתה,
תשובה תקכ"ז שכתב ומוקי דברי הרמב"ם דוקא בדדיימא
שאם כהן הבא על בת ישראל הוא ,וילדה ,שהולד אוכל
גם מעלמא עיי"ש ,ועוד דהא בנדון דידן נראה שהיתה
בתרומה .אע"פשישבתרומהחיובמיתהלזרים.ולאפסלינן
מיוחדת לו והיתה קשורה בו ככלב שנשאה לבסוף .לכן
ליה מה"ט ,כי היכי דאפקרא נפשה להאי אפקרא נפשה
נראה לי שיש להחזיק הולד לממזר ודאי …מה שמצדד
לאחרים ,וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות תרומות .וכן יש
מעלתו להקל מאחר שרובא דעלמא כשרים לה ,א"כ תלינן
ראיה לזה ג"כ בפרק נושאין ביבמות" ,עכ"ל ,וכעין זה
ברוב דנתעברה מאחר ואין הולד ספק ממזר .הנה בזה
סימןו57
ששניהם מודים ,ויש רגלים לדבר שנבעלה לאחי בעלה
יניחוהו לישאנה …לפי הנראה על פי מכתבו כפי שהציע
והיתהדיימאמיניהולאדיימאמעלמא.בזהלאשייךלומר
במכתבו הוולד ממזר ולא ספק ממזר לאמור אולי מנכרי,
דאזלינן בתר רובא דעלמא .והרי בפנויה שנתעברה והיא
אחרי שלא היתה דיימא מעלמא ,רק מהישראל שהיה דר
אומרת לכשר נבעלתי אף היכא דאיכא רוב פסולין אצלה
אצלהביחוד,וישלהאריךבזהולקצראניצריך".
לאתנשאלכהןרקלכתחילהמשוםמעלהעשוביוחסיןעיין
לפי זה ,אמנם הפת"ש סי' ד' ס"ק לז הביא מתשובת
בסי' ו' סעיף ט"ז ,ובב"ש ובחלקת מחוקק שם ,ואם לקולא
הגרע"א שצרף שיטת ריא"ז שאינו נאמן מדין "יכיר" ,אלא
אמרינן כן מכ"ש לחומרא .וכבר כתבתי דדבר זה תליא
כשאומרזהבניוממזרולאכשטועןשאינובנו,וכןאתשיטת
בפלוגתא שבין הרמב"ם והרא"ש הנ"ל ,ולדעתי טעם
בה"ג שאינו נאמן אלא בדרך הכרת בכורה ,ולפי דרכו
פלוגתתןהואדלהרמב"םחיישינןשמאזינתהגםעםאחרים
לכאורההיהמקוםלהורותשבנידוןדנןאינואלאספקממזר,
הואיל וראינו שהיא זינתה אמרינן שזינתה גם עם רובא
וכבר כתבנו לעיל בנקודה זו .אך גם לפי שיטה זו ,אין
דעלמא .ולהרשב"א ולהרא"ש ס"ל כיון דבודאי נבעלה לזה
להתעלם ממה שהאשה והנואף שניהם טוענים שהבן ממנו
שהודהלהא"כהויזהודאישזינתהעםזהוספקאםזינתה
ומיוםלידתןהבןהוחזקכבנו,ובנסיבותאלואיןמצרפיםספק
עםאחרים,ואיןספקמוציאמידיודאי,כמודאיתאבמסכת
שמא התעברה מנכרי ,גם אליבא דהשיטות שיש לתלות כן,
פסחיםדףט'ע"א,ולכךשדינןהולדבתרדידיהאשרבודאי
למרותשהאשהאינהטוענתכך.אךגםאיןלתלותהבןבבעל
דיימאמיניהונבעלהלו",עכ"לתשובתשיבתציון.
השולל אבהותו .גם אם למקצת הראשונים אין נאמן מכח
וכן בספר ערוך לנר עמ"ס יבמות דף סט :כתב ,שאף
ההלכה של יכיר ,אך גם בלא יכיר ,שהרי דברי הרמב"ם
דבעלמא יש לתלות הולד בנכרי ואינו ספק ממזר ,אך אם
בהלכותיבום,נאמרוגםבמישזינהעםאשתאיש,ובנסיבות
דיימאמישראל,איןתוליןבנכרי.וז"להערוךלנר"-אכןק"ק
בהםהבןמיוחסלאותונואף,ממילאאיןלייחסולבעל.
היכיהויממזרודאיומותרבממזרת,דהארבגופאס"ללעיל
ונוסיףונביאממש"כ בשו"ת יהודה יעלה )מהר"יאסאד(
)מה א(נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ,ולפי מה
חלק יו"ד סי' רסה ,וז"ל "ועוד נ"ל דתמוה טובא כפילות
דאמרינן שם אפילו מאשת איש כשר ,וא"כ דלמא מנכרי
ואריכות לשון הרמב"ם בפ"ג מיבום בדין זה וז"ל והרי אין לו
ועבד נתעברה .וצ"ל דמה דקאמר דדיימא מעלמא ,היינו
חזקה ולעולם ספק הוא וכו' כפל דבריו כנ"ל ומאי לעולם
שיצאעליהקולמפלוניופלוניישראל".
הוא ספק ומאי חזקה שייך שיהיה לו .לכן נ"ל כלפי מ"ש
וכן נציין למש"כ בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קיד סק"ו
הרמב"ם בפ"א מאיסורי ביאה דין כ' ז"ל מי שהוחזק בשאר
שדן בדבריו להקל מכח ספק ספיקא ,ספק מבעלה שאינו
בשר וכו'דנין בו עפ"י חזקה וכו'ולוקה או נשרף ונסקל וכו'
נאמן לשלול אבהותו על פי שיטות כמה ראשונים כמבואר
ואעפ"י שאין שם ראיה ברורה שזו אחותו וכו' אלא בחזקה
לעיל,וספקמנכרי.אךלאחרמכןכתבכדלהלן" -אךבפרט
וכו' .א"כ נ"ל ,הרמב"ם דייק בלשונו מי שזינה עם אשה וכו'
אחד נשתנה עובדא דידן לגריעותא מחמת הקול שנחשדה
ונתעברה וכו'זה העובר ממנו וכו'ולא כתב וילדה ואומר זה
עם ישראל ,וגם הישראל הודה דרך וידוי ,א"כ איכא
הולדממנו,דדוקאבכה"גקודםלידהשלאהוחזקעדייןלבנו
למיחושטפידמישראלזהשהודהנתעברהולאמאחר,עפ"י
בשום דבר ,וזהו שדייק והרי אין לו חזקה ולעולם הוא ספק,
שיטת הרשב"א והרא"ש הובא בסי' קנ"ו בב"י דכל שהודה
חיישינן שמא אינו בנו לענין יבום .אבל אחר שילדה ונכנס
שבא עליה לא אמרינן מדאפקרא נפשי' ולא חיישינן לאחר
למולו ולפדותו כמצות הבן על האב ,עי"ז הוחזק לבנו ,ודאי
כלל.אכןנראהדגםלדעתהרא"שדגםלעניןדאורייתאכמו
אהני דבורו ומעשיו גם ליבום .ובילדה בת והוחזקה ל' יום
לענייןיבוםנאמן,ומוכחדלאמשוילספקכללדלמאנבעלה
לבתו ,הרי אפילו סוקלין ע"י חזקה זו ,ומכ"ש לענין היתר
ונתעברה מאחר ,מדפוטר אותה בלי חליצה .מכל מקום
יבמה לשוק דמהני .וא"כ מתורץ שיטת הרמב"ם הדק היטב
נראה דהיינו בהיא ג"כ אומרת כן ומודה שנבעלה לו ולא
מסתירת פסקיו בפ"ח מתרומות שפסק בכהן שפיתה בת
מאחר ,ומשום הכי נאמנת אף להנשא לאחר שאינו יודע,
ישראל ילדה תאכל היינו ילדה והחזיקו הבועל הכהן לבנו
מתוך שנאמנת אף להנשא לאחר שאינו יודע ,מתוך
במילה ובת בהוחזק ל'יום דהא ע"כ אי ערלות שלא בזמנה
שנאמנת על עצמה נאמנת על אחר ,כמו שהאריך בתשובת
מעכבו בתרומה ע"כ ילדה בן תאכל אין ר"ל לאלתר אלא
חתםסופרח"באה"עסי'ע"הוע"ז".
אחר המילה …והרא"ש בתשובה כלל פ"ב דמיירי בילדה
בספר "תורת רבינו שמואל סלאנט זצ"ל" ח"ב סי' עז,
מצויהתשובהשהודפסהבספרביתאברהם)להג"ראברהם
בהדיא כתב דלא רצה להכניסו למילה לביהכ"נ דלא הוחזק,
ומ"מפליגעלהרמב"ם".
עבר הירשאוויץ ז"ל עמ' ,(29ובה השיב הגרש"ס ז"ל על
ועיין בשו"ת מהר"ש ענגיל חלק ח' סי' קי"ז שהביא
מקרה שאירע באוסטרליה )במקום שבו רוב נכרים( ,וז"ל –
מדברי מהרי"א אסאד הנזכרים וכתב – "כיון דעכ"פ אביהן
"בדבר הילדה שנולדה לאשה שבעלה היה כלוא בבית
החזיקן כבנותיו ,בכה"ג מפורש בשו"ת מהרי"א אסאד סי'
המשוגעים והיא אמרה מישראל פלוני נתעברה והוא הודה
רס"דורס"הבשםרבוהגאון,דאינהצריכהחליצה,א"כע"כ
לדבריה כי רצה לישא אותה ,ולא ידע שאסורה עליו ולא
דחשיבכבירורשהבנותהןבנותהבן".
58אבןהעזר
עטרתדבורה
ובשו"ת מנחת יצחק חלק ט' סי' קנא הסכיםעמו וכתב-
מסקנת הדברים ,כתבתי בעז"ה את הנושאים הטעונים
"אבל כלזה לכאורה,דלמעשה מסיק בתשובתמהר"ש שם,
בירור הלכתי והקשורים לנידון דנן .לענ"ד במקרה זה ,פסק
דקשה לסמוך ע"ז ,כיון דאביהם החזיקם כבנותיו ,בכה"ג
הדין בשאלת כשרות הבן לבוא בקהל ,יוכל להינתן רק
מפורש בתשובת מהרי"א אסאד )חאו"ח סי' רס"ד ורס"ה(
לאחר השלמת בירור כל אחד מהנושאים העומדים לדיון,
בשם רבו הגאון דא"צ חליצה ,א"כ ע"כ דחשוב בירור,
והנזכריםלעיל.
שהבנותהםבנותיוולאמצטרףלס"ס,עיי"ש".
סימ ז
רישוםאדםברשימתפסוליחיתוןאוטעוניבירור
בבית הדין התקבלה בקשה להמנע מרישום בן קטן
לאורךהימיםנתערבוהפסוליןעםהכשריםברובהמקומות.
ברשימתטעוניבירור,לאחרשאמוובעלה,וכןהנחשדכאבי
שאף במקומות המיוחסים שבבבל היו שם פסולין ידועין
הבן,בקשושלאלקייםדיוןושלאלשתףפעולהבכלהקשור
בימיחכמיהתלמודוהיונזהריןמהן,ולאורךהימיםנתערבו.
בבירוריחוסושלהבןוכשרותו.
ואמרו חכמים כל משפחה שנטמעה נטמעה והרי היא
נקדיםונצייןכיהנוהגשהתקבלבבתיהדיןבמשךעשרות
בחזקת כשרה ,הואיל ולא נתערבו בפסולין מדעת .אבל
שניםהואלנהוגבדרךזושלרישוםאדםשנפסקעליושהוא
מגלין הפסולין שלא נטמעו ומכריזין עליהן כדי שיזהרו
מפסולי חיתון ,ברשימה מתאימה המונעת ממנו רישום
הכשריםמהם.לפיכךאיןלולאדםליזהרבזמןהזהאלאמן
לנישואיןבחו"קכדמו"י.עייןבספרדבריהושעחלקד'סי'כה
הפסוליןהידועיםלובימיו".
שכתב במכתב לרב הראשי לישראל הראשל"צ הג"ר יצחק
הרמ"אבדרכימשהאה"עסי'ב'הביאאתדבריהריא"ז.
נסים ז"ל ,בנידון אשה שנישאה לאחר בעוד בעלה הקודם
וכן בשו"ע )שם( פסק הרמ"א " -ודוקא משפחה שנטמעה
נמצאחיולאקבלהממנו גט " -נאלהודיענו אתשםהבנים
ונתערבה ,אבל כל זמן שלא נתערבה ,מגלין הפסולין,
ושם אבותם ומקום מגוריהם בכדי שנוכל לכותבם בפנקס
ומכריזיןעליהםכדישיפרשומהםהכשרים".
הפסולין הנמצא במשרד הדתות ,ומשם מודיעין לכל משרדי
הרי שההלכה "משפחה שנטמעה נטמעה" ,נאמרה רק
הרבנות בארץ שכשיבוא הזמן לא יתנו להם להתחתן כדת
ביחס למשפחה שנטמעו בה פסולין שלא מדעת ,ובנסיבות
משהוישראל,וה'ישמורעמוישראלמכלתקלה".
אלו ,גם לאחר זמן המשפחה נשארת בכשרותה .אבל ביחס
ומקובל לבצע רישום ברשימת טעוני בירור ,במידה
שהבירור אינו מתקיים ,כגון בהעדר שיתוף פעולה של
הנוגעיםבדבר.
מצינושגםבדורותקודמים,נהגולרשוםפסוליןלתזכורת
שלאישכחהדבר.
לפסולידועישלהיזהרמלהנשאעמו,וישלהכריזעליו.
החזו"א אה"ע סי' א' ס"ק יח כתב "הא דאין מגלין
משפחהשנטמעה,נראהדביןבידועליחידוהואנאמןלאנשי
עירו כבי תרי ,ובין באיכא לחפש ולבדוק אחר עדים ,כיון
דעכשיונשתקעהדבראיןלבדוקעלזה.והאדמכריזר"י)ע'
עיין בשו"ת מהר"ש ענגיל חלק ח' סי' קי"ז שדן באשה
ב'( בפומבדיתא אדא ויונתן כו' ,צ"ל דלא נשתקע פסליהו
שילדה לאחר שנה מאז שבעלה נפל בשבי" ,וברישום
עדיין .וכן הא דמכריז רבא במחוזא כו' ,וכן הא דאמר רב
הנולדים נרשם על הבן שהוא ממזר ,וכשגדל לא רצו טובי
יהודהגובאיכו',וכןהאדרביוסףביכובידפומבדיתאכו',
הקהללסדרלוחו"ק".
כלםלאנשתקעואולאנטמעו".
ובשו"תשאריתישראל)להג"רישראלמינצברגז"ל(אה"ע
ובס"ק לד הוסיף החזו"א – "משפחה שנטמעה נטמעה,
סי' א' בתשובתו להגרצ"פ פראנק ז"ל השיב על מאורע
ויליף לי' מקראי .אבל לא נטמעה ,חייבין בית דין לגלות
באלכסנדריא שבמצרים שאדם דר עם אחות אשתו ונולדו
לאכרוזי .וכן הנושא ,צריך לברר אם אפשר לו לברר ,ואינו
ילדים ,וכתב שם בלשון השאלה "עפ"י כח הממשלה נתן ג"פ
רשאילישאמספק".
לאשתוהראשונה,ונכתבבפנקסהגיטיןבשנתתרס"אלזכרון,
בדבריהחזו"אמבואר,שמוטלעלביתדיןלגלותולהכריז
שהבניםוהבנותשלזהמאשתוהשניההמהממזריםגמורים".
על פסול במשפחה שעדיין לא נטמעה ,כל עוד אין בפנינו
להלןהיסודבהלכהלרישוםזה.
מצב של "משפחה שנטמעה נטמעה" ,ושכן נהגו כבר בזמן
ההלכההפסוקהבשו"עאה"עסי'ב'סעיףה'"-משפחה
הגמרא במקרים רבים .ולפי האמור ,יסוד הדברים בדברי
שנטמעה נטמעה" ,אינה נוגעת במקרה שבו ידוע פסולו של
אדם,אוידועשקייםהכרחלברראתמעמדו.
נקדים את דברי הריא"ז בסוגיא בקידושין פרק רביעי.
)שלטי הגבורים דף ל (:שכתב " -נראה בעיני ,שבזמן הזה
הריא"זוהרמ"א.
אמנם אין בדברי הריא"ז הרמ"א דברים מפורשים ביחס
לשאלה שבפנינו ,שעדיין לא נפסק דבר ביחס למעמדו של
הקטין,עקבהעדרשיתוףפעולהמצדהנוגעיםבדבר.
סימןז59
נראה שהדברים מבוארים בסיפא של דברי החזו"א
שקצבה תורה עונשו אחר שכבר עבר אין דמו מסור כיאם
שכתב " -וכן הנושא ,צריך לברר אם אפשר לו לברר ,ואינו
ביד ב"ד מומחים ,כעובדא דשמעון בן שטח שאמר אין דמך
רשאי לישא מספק" .דהיינו במקום שהתעורר ספק ,עליו
מסור בידי אפילו להביאו לב"ד לקיים בי' ובערת הרע כיון
לבררהספקולאלישאולהתעלםמהספק.
דליכאב'עדים",עכ"ל.
נוסיף ונציין להבחנה שעשה החזו"א בין בית הדין עליו
ביתהדיןבגילויפסוליןוההכרזהעליהםפועלבשליחות
מוטל לגלות את הפסולין ולהכריז עליהם ,ובין היחיד שאם
שלכללישראל ,וכאותוביתדיןבחלוקההראשונהשבדברי
התעוררספקעליולהמנעמנישואיןבטרםיבוררהספק.
היה מקום לברר ,מדוע הדבר מוטל על בית הדין.
לכאורה,ביתהדיןאמורלדוןבדיןשביןאדםלחבירולאחר
שהתביעה כבר הוגשה לבית הדין ,אך מה היסוד לחובה
לנקוטיוזמהלגילויהפסוליןולהכריזעליהם.
החת"ס .על כן הוטל על בית הדין בכל קהילה וקהילה,
במסגרת שליחותם זו ,להפריש את הכשרים שלא ינשאו
לפסולים.
סברת החתם סופר מקבלת חיזוק יתר במציאות החיים
כאן בארץ ,שאינה דומה למצב בקהילה רגילה במשך
יתירה מזו ,החתם סופר אה"ע ח"ב סי' קעד ,קבע שבית
הדורות .בארצנו זכינו שענייני נישואין וגירושין מוסדרים
הדין אינן נזקקין לחקור אם יצא קול על אשה שנאסרה על
בחוק ,ומסורים לרבנות הראשית .הנושא אשה סומך דעתו
בעלה,ולחפשעדיםשיעידובאותועניין.
על הרבנות הראשית ונציגה הרב רושם הנישואין וכן על
וכן הסכים בשו"ת שערי דעה סי' רכט ,וסיים דבריו
בתיהדיןהאזורייםהעומדיםעלהמשמר,ועושיםאתאשר
בלשוןזו– "ועייןבשו"תמהר"םמינץסי'עהשהביאקבלה
בכוחם למנוע תערובת פסולים בקהל ישראל .בן הזוג
מרבותיושגזרווהחרימועלכלהמושיבביתדיןלחפשאחר
הנרשםלנישואין מטילעלהרבנות,במודעאושלאבמודע,
לעזוקול,כיראוילביתהדיןשלא להיזקקעלככה,עיי"ש".
את האחריות לבדוק את הטעון בירור ,במקום הנרשם
ולפי דרכם מדוע בית הדין יוזם את גילוי הפסולין ואת
לנישואין,שהואנעדריכולתלבררדברבנושאיםאלו.
ההכרזהעליהם.
כיון שכן ,בודאי לא רק במקרה שבו מתברר בבית הדין
אמנם בתשובת שערי דעה כתב בסוף דבריו לחלק בין
ביחס לפלוני שהוא מפסולי קהל ,שעלינו להביא זאת
מקרה שבו "הוחזק הספק לפנינו בתרי ותרי ,משא"כ לעז
לרישום מתאים .אלא אף כשמתברר שיש הכרח בבירור
בעלמא" .ולפי זה בנידון שלפנינו ,לפי החומר שבפנינו,
בבית הדין ,וכפי שהדבר בנידון דנן ,אנו בבית הדין צריכים
לכאורה ההריון של האם החל בהיותה אשת איש בטרם
לראות עצמינו כשלוחיו של בן זוגו לעתיד ,של אותו קטין
קבלהאתהגט,ודברזהידועלביתהדיןעודבטרםהתקיים
ה"טעוןבירור",ולברראתהטעוןבירורכעתאולהבטיחאת
הדיון ,לא גרע מספק גמור של תרי ותרי .ומהפוסקים
הבירור במועד אחר ובטרם הקטין יבוא לנישואי אשה
שהבאנו לעיל עולה ,שמוטל על בית הדין לגלות את
בחו"ק ,בירור שלא יוכל להעשות על ידי בן הזוג בטרם
הפסולין ,גם בטרם התברר בבית הדין ,שקיים ספק גמור
נישואיו.
כספקשלתריותרי.
נראה לבאר הלכה זו עפ"י המבואר בתשובת החתם
לא סביר ,שמצד אחד אנו מקבלים את האחריות
לנישואין וגירושיןכדמו"י ,וציבורהנישאיםבחו"קסומךעל
סופרחלק חו"מ סי' קעז שכתבבלשוןזו – "לפע"ד שני מיני
רושמי הנישואין ועל בתי הדין ללא סייג ,ונמנע מכל בירור
מצות שכופים עליהם הם ,א' חוקים ,ב' משפטים .וקיום
נוסף,ומאידךננקוטבמדיניותהמסירהמעלינואתהאחריות
חוקים ומצות ,כל ישראל ערבים זה בזה ,ונכנס מי שאינו
לנישואיןפסוליקהלבעתיד.
מוחה ויש בידו למחות בכלל אשר לא יקים את דברי
מלבד זאת ,לפי דרכו של הריא"ז שלא נאמרה ההלכה
התורה הזאת ,כפירוש רמב"ן פרשת תבוא עפ"י ספרי …
"משפחה שנטמעה נטמעה" ,אם התערב הפסול בכשרים,
לאו דוקא בית דין ,אלא כל אדם מישראל קטן וגדול שוה
במודע .מסתבר שבמקרה דנן ,גם בעתיד בטרם אותו קטין
…ובית דין שהזכירו בכל מקום ,לישנא בעלמא הוא
ישאאשה,ולאידעומפסולו,לאיתקייםהמצבההלכתישל
ואורחא דמילתא שיש כח בידם כמו קטן אוכל נבילות ב"ד
"משפחה שנטמעה" ,מאחר שהתערב מדעת הוריו שמנעו
מצוויןלהפרישווכמובמילהב"דמצוויםלמולו…דדברזה
אתבירורמעמדו.
מוטל על כל ישראל וביתדין שליחותיהו דכל ישראל עבדי
שנתמנו שלוחא דישראל ,ועי"ז נפטרו כל אחד ואחד
מלהשגיח כי העמידו גברי רברבי בחריקוהו ,והיינו רישך
על כן יש להורות על רישום הקטין ברשימת מעוכבי
נישואין,עדלבירורבביתהדין.
לסיום ,נציין שמתוך הניסיון שהצטבר בדיוני בית הדין
בקרירא ורישא דרישיך בחמימי )שבת נה ,(.ומ"מ קרירי
ליוחסין עולה ,שככל שהבירור נעשה מוקדם יותר ,ניתן
איכא .וכל זה בחלק חוקים ומצוות .אך משפטים הוא
לאתר נתונים רבים ועדויות המסייעות להסיר את הספק
הכולל ב' דברים ,א' לעשות משפט כתוב שקצבה תורה
שהתעורר ,ונמצאה הדרך להכשיר בקהל כמה מקרים
למחלל שבת כך ולהורג נפש כך ולעובר לאו כך ,וכל דבר
שבטרםהחלהבירורהתעוררעליהםספק.
60אבןהעזר
עטרתדבורה
סימ ח
נאמנותהאםלהתיראתבנהאובתהלבואבקהל
לטענתהבעלהידעעלקשריהעםהגוי ,ואף מידיפעםנוצר
פרטיהמקרה
חיכוךביניהםעלרקעזה.
בפנינו שאלת היתר נישואין ,לבחורה שומרת מצוות
עד כשמונה חדשים בטרם לידת הבת )שהיא המבקשת
המתגוררתבחו"ל.בחורהזוהכירהבחורדתיושניהםבקשו
כעת להנשא( ,האם עבדה באותו מפעל עם הגוי והקשרים
להנשא .בעת הרישום לנישואין התעוררה שאלת כשרותה
ביניהם היו מאד קרובים ותדירים ,אח"כ האשה עברה
לבוא בקהל .אמה היתה נשואה ליהודי ,ונפרדה ממנו ללא
לעבוד עם בעלה היהודי בשוק בחנות ירקות ,אך מאחר
גט ,מספר שנים בטרם לידת הבחורה הנ"ל .אותה בחורה
שלא הסתדרו בעבודה ,לאחר חצי שנה עברה לעבוד בבית
מוכרת ורשומה בתעודות כבתו של אדם אחר ,יהודי
קפה.ובתקופהזונולדהלההבתהנזכרת.
שהתחתןעםהאםלאחרשנפרדהמבעלההראשון.
הבתנרשמהעלשםהבעלהיהודיהשניוהוחזקהכבתו.
מאחר שבמקום מגוריה של המבקשת להנשא ,אין בית
אךהאםהעידהבפניביה"ד ,שהיאבטוחהשהאבהואהגוי
דין מוסמך הראוי לתת מענה לשאלה זו ,נשלחה אמה של
הנ"ל.בנוסף,האםטוענתבבירורשהיאאינהבתושלבעלה
הבחורה לארץ ,הן לצורך בירור העובדות הכרוכות בבירור
הראשון ,מפני שהקשר ביניהם נותק באופן מוחלט שמונה
תוקף נישואיה עם הבעל הראשון ,והן לבירור השאלה
שניםקודםללידתהבת.
שהתעוררהביחסלכשרותהבת.
בפני בית הדין הופיעה אמה של הבחורה ,ומעדותה
עולה כדלהלן -היא נישאה בחו"ק כדמו"י לבעלה הראשון
כשהבת היתה בגיל שש ,האם נפרדה מבעלה השני
באופן חוקי בערכאות ,ואחר שנה הוא נפטר .ולאחר כעשר
שניםנפטרהבעלהראשון.
כאן בארץ ,ובפנינו תעודת הנישואין .ולאחר מכן שניהם
הופיעו בביה"ד זוג קרובי משפחה של האשה שבאו
עברו להתגורר בחו"ל ונולדו להם שני ילדים .היא נפרדה
מאותה ארץ בחו"ל ,והעידו על קשר קרוב שהיה בין האם
מבעלה לאחר תשע שנים .הפירוד נעשה על רקע היות
לאותו גוי ,כדוגמא הם ציינו שאותו גוי היה מסיע את
הבעל אדם מאד חולני .לאחר כשש שנים הוסדר הפירוד
האשה כל יום לעבודה הלוך וחזור .האשה הקרובה העידה
באופןחוקיבערכאותיהם,אךלאנעשהגטכדמו"יאלארק
שידוע לה שהיה קשר קרוב אף במהלך התקופה שהאם
נפרדוכחוקבערכאות.
היתהנשואהלשני.הקרוביםגרובאותהעירוידעולספרעל
לטענת האם ,היא סברה שלאחר שכבר נפרדו באופן
חוקי בערכאות ,די בכך ,ולא ידעה שיש צורך בג"פ כדמו"י.
עודבטרםנעשוגירושיהערכאותהאשהעברהלעיראחרת
באותה מדינה ,והיו לה קשרי אישות עם גוי שעבדה יחד
עמו באותו מפעל ,לדבריה חיה עמו מספר שנים ,ואף עוד
ביודעה שהיא אשת הראשון .בתוך תקופה זו האשה אף
כךשאותוגוי עבדבמפעלועלהקשריםשנוצרועקבכךעם
האם.
כאמור שני הבעלים הנ"ל ,אינם בין החיים ,ולא ניתן
לזמנםלעדות.
בפנינו שאלה חמורה של עיגון בת ישראל ,נברר בעז"ה
עניןזה,ויה"רשלאנכשלבדברהלכה.
הרתהמהגוי,אךהפילהאתעוברהכדישלאתלדילדמגוי.
אחדזמןכתוצאהמלחץמצדבניהמשפחהשראובקשרעם
נאמנותהאםלהכשיראתבתהכשבלאדבריההבתודאי
הגוי בזיון למשפחה ,שכנעו אותה להנשא לבעל יהודי.
ממזרת
האשה הסכימה ונישאה לאדם יהודי ,נישואין בערכאות
בלבד.
לדברי האשה ,במשך כל אותה תקופה שהיתה נשואה
השאלה העיקרית העומדת לבירור היא ,האם בנידון זה
האם נאמנת להכשירה ולומר שאבי הבת הוא גוי .קיי"ל
בשו"עאה"עסי'ד'סעיףכטשהאםנאמנתלומרשנתעברה
לבעלה השני ,עדיין שמרה על קשר הדוק עם הגוי ,אמנם
מגוי ולהכשיר את הולד .אך בנידון שבפנינו שהאם היתה
הגויהיהנשוילאשהאחרת,ולאדרעמהבאותהדירה,אך
נשואהליהודיבערכאות,ובלאדבריהאם,מסתמאמחזקינן
לטענתה היה פוקד את ביתה לעתים קרובות מאד ,ואפילו
הולד ממנו .לכאורה בלא דבריה של האם ,הבת ודאי
היה בידו מפתח של הבית בו גרה עם בעלה השני .כך
ממזרת ,ויש לדון אם גם בנסיבות אלו האם נאמנת לומר
התנהלו העניינים במשך תקופה ארוכה ולדבריה למעשה
שהבתנולדהמגוי.
רוב בעילות היו ממנו .האם הסבירה שהקשר עם בעלה
במסכת קידושין דף עד .נאמר " -אבא שאול היה קורא
היהודיהיהרופףלמרותשגרובביתאחד ,מכיוןשהיהרגיל
לשתוקי בדוקי .מאי בדוקי ,אילימא שבודקין את אמו
לשתות ולהשתכר ולחזור הביתה בשעות מאוחרות.
ואומרת לכשר נבעלתי ,נאמנת ,כמאן ,כרבן גמליאל ,תנינא
סימןח61
חדא זימנא ,דתנן היתה מעוברת ,ואמרו לה מה טיבו של
להשוות דעת הריטב"א לשיטת המ"מ והר"ן ,היה עלינו
עובר זה ,אמרה להם מאיש פלוני וכהן הוא ,רבן גמליאל
להידחק ולומר שבנידון שהזכיר הריטב"א ,שהאם נאמנת
ורביאליעזראומריםנאמנת,ורבייהושעאומרלאמפיהאנו
להכשיר את הולד ,אף שכלם פסולים אצלה ,לולי דבריה
חיין.ואמררביהודהאמרשמואלהלכהכרבןגמליאל.חדא
הולד רק ספק ממזר ,ומהטעם שכתב הריטב"א " -דילמא
להכשיר בה ,וחדא להכשיר בבתה .הניחא למאן דאמר
ההיא שעתא איקרי ואשכחתא חדא כשר" ,וזהו דוחק גדול
לדבריהמכשירבהפוסלבבתה,אלאלמ"דלדבריהמכשיר
שמכחסבראכזוהולדיהפךלספקאףבמקוםשכלםפסולין
בהמכשירבבתה,אבאשאולמאיאתאלאשמועינן.דאבא
אצלה .אלא מסתבר שדעת הריטב"א כרשב"א ,ודברי
שאול עדיפא מדרבן גמליאל ,דאי מהתם ,הו"א התם דרוב
הריטב"א "דילמא ההיא שעתא איקרי ואשכחתא חדא
כשרין אצלה ,אבל היכא דרוב פסולין אצלה ,אימא לא,
כשר" ,נכתבו שלא יופרכו דברי האם ,הטוענת טענה כנגד
צריכא.אמררבאהלכהכאבאשאול".
המציאותשהכלפסוליןאצלה.
הרי שמסקנת הגמרא דהלכה כאבא שאול ,ונאמנת אף
ברובפסולים.
אלא שיש מקום לעיין בזה .הרשב"א והריטב"א איירי
באשהפנויהשהתעברהוילדה,וישלדוןמההדיןלשיטתם
ויש מקום לברר מה הטעם שהאם נאמנת להכשיר את
באשת איש שילדה והבעל אומר שאינו ממנו )ובכה"ג
הולד,וכמוכןישלבררהאםהיאנאמנתאףבמקוםשלולי
שנאמן מדין יכיר( ,האם האם נאמנת לומר שהולד מנכרי,
דבריההולדודאיממזר.
האםישחילוקביןפנויהלאשתאישלענייןזה.
בביאור הלכה זו שהאם נאמנת להכשיר הולד ,כתב
המגידמשנהבפט"ומהלכותאיסו"בהי"א,וז"ל" -להכשיר,
דעתהרמב"םוהטור
דברתורהאיןאנוצריכיןלה ,דהאמדינאלאהויאלאספק
הרמב"ם פסק את דינו של אבא שאול שהאם נאמנת
ממזר ,וספק ממזר מן התורה מותר גמור לבוא בקהל אלא
להכשיראתהולד ,אףכשהיאאשתאיששהתעברהמאחר
דרבנןגזרועליהן,והאמינוהבשלדבריהם".
שאינובעלהוטוענתשהולדמנכרי.
וכן כתב הר"ן עמ"ס קדושין פ"ד )ד"ה מתני' איזהו
שתוקי(.
וז"ל הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה יט -
"אשתאיששהיתהמעוברתואמרהעוברזהאינומבעליאינה
ונראה שהמגיד משנה והר"ן כתבו כן ,מפני שלא מצינו
נאמנת לפסלו ,והרי הבן בחזקת כשרות ,שלא האמינה תורה
את דינו של אבא שאול אלא ביחס לשתוקי ,ולא ביחס
אלא האב .אמר האב אינו בני או שהיה בעלה במדינת הים
לממזרודאי,וסביראלהושגם ברובפסוליןאינויוצא מכלל
הריזהבחזקתממזר .ואםאמרהמעכו"םועבדנתעברתי ,הרי
שתוקי,ואינוממזרודאי.
הולדכשר,שאיןהבעליכוללהכחישהבדבריה".
אבלהרשב"אבחידושיועמ"סקדושיןדףעג:כתב" -לא
הטור הביא את דינו של הרמב"ם בשינוי לשון ,ובמקום
אמרו ממזר ודאי אסרה תורה ולא ספק ממזר ,אלא
"חזקת ממזר" ,כתב "ממזר ודאי" .וז"ל הטור אה"ע סי' ד' -
בשמחצה מיהא כשרים אצלה ,דכל כי הא הוא דהוי ספק,
"אשתאיששאומרתעלהעוברשאינומבעלהאינהנאמנת
אבלכלהיכאדרובפסוליןאצלה ,כממזרודאימשוינןליה,
לפוסלו ,אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו או על
דרובא דאורייתא .אלא אם כן בדקו את אמו ואמרה לכשר
אחדמבניושאינובנונאמןלפוסלו ,והואממזרודאי…ואם
וראוילינבעלתי,כר"גורביאליעזרואבאשאול".
היא אומרת מעכו"ם או מעבד נתעברתי הולד כשר ,שאין
מבוארבדבריהרשב"א,שברובפסולין,לולידבריההולד
הבעליכוללהכחישהבזה".
ודאי ממזר ,ולמרות זאת מכיון שמצינו בגמרא שהאם
וכןבשו"עאה"עסי'ד'סעיףכטהעתיקאתלשוןהטור
נאמנת להכשיר אף במקום שיש רוב פסולין ,הרי שהאם
ופסק " -האב שאומר על העובר שאינו ממנו או על אחד
נאמנת להכשיר אף במקום שלולי דבריה הולד ודאי ממזר,
מבניו שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי …ואם היא
ודלאכשיטתהמגידמשנהוהר"ן.
אומרתמעובדכוכביםאומעבדנתעברתיהולדכשר,שאין
ונראהשדעתהריטב"אכשיטתהרשב"א.
הבעליכוללהכחישהבזה".
הריטב"אבחידושיועמ"סקדושין)דףעד.ד"ההא(כתב,
הב"ש סי' ד' ס"ק נב נקט דאיכא פלוגתא בין הרמב"ם
וז"ל " -והלכתאדרבן גמליאל מכשירבבתהומכשיר אפילו
לטור ,בדעת הרמב"ם כתב הב"ש ,וז"ל " -הרמב"ם כתב
ברוב פסולין .ולא תימא דוקא ברוב פסולין ,אלא ה"ה כולן
דהוא בחזקת ממזר ,והיינו ספק ממזר ,דיש לומר שמא מגוי
פסולין .דכיוןשנבעלהלדעתה ,מאמיניןאותהבמהשטוענת
נתעברה…והולדכשרמשוםבלאדיבורההולדספקדשמא
לכשרנבעלתי,ואע"גשבהאידוכתאליכאהשתאחדכשר,
מגויהולד,לכןהיאנאמנת".ובדעתהטורכתבהב"שדלולי
דילמא ההיא שעתא איקרי ואשכחתא חדא כשר" ,עכ"ל
דברי האם לא אמרינן שמא מגוי התעברה ,והולד ודאי
הריטב"א.
ממזר ,ולכן נקט הטור דהוא ודאי ממזר .ומתוך כך הקשה
ומסתבר ,שבמקוםשכלםפסוליןאצלה ,הבןנידוןכודאי
ולא כספק ,והיינו כשיטת הרשב"א .אילו היינו מבקשים
הב"ש על הטור " -לשיטת הטור דסבירא ליה הולד ממזר
ודאיקשהלמההיאנאמנתלהכשיר".
62אבןהעזר
עטרתדבורה
ובישוב קושיא זו של הב"ש על הטור י"ל שהטור אינו
יצויין ,דברי הרשב"א והריטב"א נאמרו בפנויה שעיברה,
סובר כשיטת המגיד משנה והר"ן ,אלא כשיטת הרשב"א
ויש לדון האם ה"ה באשת איש שעיברה ,האם נאמנת
והריטב"א ,וס"ל שאין חילוק בין פנויה לאשת איש ,ובכל
כשלולי דבריה הולד ודאי ממזר .ולהלן יתבאר שעניין זה
גווני האם נאמנת להכשיר את הולד ,אף במקום שלולי
תלוי בבירור טעם נאמנות האם להכשיר אליבא דשיטת
דבריההואודאיממזר.
הרשב"א והריטב"א .אי נימא דמכח חזקת כשרות אתינן,
הב"ש גופיה לא נחית לכך ,מאחר שלא ראה אלא את
דברי המ"מ והר"ן ,אך לא את דברי הרשב"א והריטב"א,
וכדמוכחמדבריהב"שבס"קלטשלאהביאאלאאתשיטת
המ"מוהר"ן.
ולפידרךזו,מאחרשהשו"עהעתיקאתלשוןהטור,הרי
דלהלכה נקטינן דאשת איש נאמנת להכשיר אף במקום
שבלאדבריההולדיהיהודאיממזר,וה"הבנידוןדידן.
הרי דבאשת איש שזינתה אין חזקה זו .משא"כ אם הטעם
הואמכחנאמנותשלעדות,הריגםבכה"גנאמנת.
והנה על הדין בשו"ע סי' ד' סעיף כט שהאשה שהיא
אשת איש נאמנת לומר שהתעברה מעכו"ם) ,שמקורו
מהרמב"ם( ,כתב בביאור הגר"א ס"ק עח ,וז"ל " -כמ"ש
בקדושיןעד.עה.דאפילוברובפסוליםנאמנת".
וכתב בשו"ת בנין עולם אה"ע סי' ה' )אות ו'( שברוב
אלא שהגרע"א בתשובה ח"א סי' קו ,נטה מדרכו של
פסולים ,לולי דברי האם הולד ודאי ממזר ,ואפ"ה נאמנת
הב"ש בביאור כוונת הטור והשו"ע ,ולדעתו גם הטור נקט
להכשירו בצירוף הסברא דבודקת ומזנה ,ובמסקנת דבריו
כשיטת הרמב"ם .וז"ל הגרע"א " -הטור שלא הביא דברי
כתב " -וא"כ יצא לנו מזה ,דדוקא היכא שאומרת ברי לי
הרמב"ם הראשונים ולא השמיענו עדיין דנאמנות האב
שמעכו"ם נתעברתי ,בכה"ג נאמנת להכשיר את הולד דהוי
שבודאיאינוממנובאשתונשואהולאהביאמקודםרקגבי
דבר שבידה ,וגם סתם עכומ"ז פרוצים בעריות .משא"כ אם
ארוסה,מש"הבכאןמתחילתחילתהדין,ונקטבדבריואשת
לא נתברר על פיה ,הולד ממזר ודאי ,דאזלינן בתר רובא",
איש שאומרת על העובר וכו' ואם יש לו בנים לבן וכו'
)הבנין עולם איירי באשת איש במקום שיש רוב ישראל(.
הרכיבכאןדבריהרמב"ם)שבהלכהט"ז(דינאדאםישבנים
בהמשך דבריו כתב " -וראיתי בביאורי רבינו הגדול הגר"א
לבן ,מבואר דמיירי בעיקר דינא דנאמנת האב ,ומש"ה נקט
מוילנאז"ל)שםסי'ד'(שכתבעלדבריהמחברבמש"כדאם
כאן ממזר ודאי והיינו ג"כ מצד דיבורו ,דשוב אין לספק
אמרה מעכו"ם נתעברתי דנאמנת ,דלא העתיק שם דברי
דממנו הוא ,ופשיטא דמובן מעצמו הוא היכי דמבלעדו יש
הרב המגיד מש"כ הטעם דבלא אמירה דידה הוי ספק ,רק
ספק דנבעלה בענין שאין הולד ממזר דודאי הוא רק ספק,
כתב הטעם כדקאמר בקדושין דנאמנת אפילו ברוב פסולים
אלא דעכ"פ אם ליכא למתלי ממזר ודאי ,דזהו עכ"פ ברור
אצלה,ולענ"דדבריובדקדוקגדול,והואממשכמ"ש".
שאינו ממנו .ואח"כ כתב הטור ואם היא אומרת מגוי או
הרי דפשיטא ליה להבנין עולם שכוונת הגר"א לבאר,
מעבד ,דפשיטא דזה שייך רק אם אפשר לתלות בהם דבזה
שהשו"ע פסק לקבל עדות האם גם במקום שלולי דבריה
בלא דבורה הוי ספק ממזר ,ובזה נאמנת בדבורה ,ולא
הולד ודאי ממזר .ולפי האמור בדברינו ,שיטת הרשב"א
הוצרכו להשמיענו דבספק מנכרי הוי ספק ממזר ,דזה פשוט
והריטב"אמסייעתלפסקזהשלהשו"ע.
דכל דמספקינן ממי נבעלה הוי רק ספק ,ועיקר דבריהם לא
בשו"תמוהרא"ל)צינץ(סי'י'סק"זכתב"-עלמהשכתב
באורקדנאמנתדאףשבודאיאינוממנו,ונאמנותדידהרק
הרמב"ם באמרה שמעכו"ם ועבד נתעברה הרי הולד כשר,
להכשיר,כךהיהנראהליברור".
כתבהמגידמשנה…ובכלספקהיאנאמנתלהכשירעכ"ל.
והחזו"א )אה"ע סי' א ס"ק יז( כתב " -ומחוורתא כפי'
ולפענ"ד אפשר שהרמב"ם הוציא דבריו מן המשנה קדושין
הגרע"א שם דכל דאיכא נכרים וראוי להסתפק בהם הוי
)דף עח (:האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם
ספק,והרמב"םעיקרנאמנותהאבאשמועינןדדיינינןכודאי
מודיםעלעוברשבמעיהממזרהואאינןנאמניםרבייהודה
עלפיו,היכידליכאלספוקיבנכרי".
אומר נאמנים ע"כ .ויש לדייק בלישנא דרבי יהודה דקאמר
העולה מדברי הגרע"א ,שגם הטור והשו"ע )שהעתיק
נאמנים,האעיקרטעמאדרבייהודהדכתיביכירולאבנתנה
לשוןהטור(ס"לשבמקוםשהאםנאמנת,היינומפנישקיימת
תורה נאמנות ,וא"כ לא תליא בנאמנות שלה כלל והו"ל
אפשרות לתלות בנכרי ,דבלא"ה לא היה מקום להאמינה.
למימרנאמן,דהוהקאיעלהבעלשהואהנאמן.ומזההוציא
וממילא גם בלא דבריה הבן רק ספק ממזר ,והאם בדבריה
הרמב"ם דודאי האב אינו יכול לומר בבירור רק שאינו בנו,
נאמנתלהכשירו.
וא"כאמויכולהלומרשמעבדונכרינתעברה,וא"כגםבידה
יש להעיר ,לכאורה נעלמו מהגרע"א דברי הרשב"א
הוא להכשירו .רק כשהיא אומרת ג"כ שהוא ממזר ,הוה
הכותב להדיא להיפך ,וכן דברי הריטב"א הנזכרים ,שנראה
ממזר ודאי .ואע"ג דלא נתנה התורה נאמנות כי אם לאב,
שכיוון לסברת הרשב"א .עכ"פ נראה שגם לשיטה זו של
היינו כשהוא בחזקת כשרות ,משא"כ היכא דבאמת רוב
הגרע"א,בנידוןשלפנינוישמקוםלהאמינה,מאחרוגםבלא
פסוליםאצלה,רקשנאמנתבדבריהלהכשירו,וא"ככשהיא
דבריההיהמקוםלהסתפקשמאהבתמנכרי.
מודהשהואממזר,נאמנתלעשותוממזרגמורוכמ"ש".
סימןח63
לפי דבריו ,המקור לדברי הרמב"ם הוא בנאמנות של
להכשיר את הולד ודלא כרמב"ם הטור והשו"ע .אך הש"ש
אשתאיש,והואהמקרההמוזכרבהלכהזוברמב"ם,ושלא
דחה דבריו ,וז"ל " -לפענ"ד נראה דלהכשיר הולד לקהל
כמ"שהגר"אדיליףזאתמפנויההנאמנתברובפסולין,והאם
איכאחזקהדכשרותלולדעצמו…בספקממזרמוקמינןלה
נאמנתגםבמקוםשלולידבריההולדודאיממזר.
בחזקת אימה דכשרה היא וה"ה ולדה …וכיון דמסייע לה
חזקתכשרותוהיינוחזקהדאימה,משוםהכימהימנאלומר
ביאורשיטתהרשב"אוהריטב"א
בספרביתמאירבסי'ד'סעיףכודןבביאורדינושלאבא
שאול שהאם נאמנת להכשיר את הולד ,ולאחר שבאר את
שיטת המגיד משנה והר"ן ,הביא הבית מאיר את שיטת
מכותי נתעברתי כדי להכשיר הולד דכותי הבא על בת
ישראלהולדכשר".
ועיין בשו"ת רב פעלים ח"ג אה"ע סי' א' שהסכים עם
שיטתהשבשמעתתא.
הנמוקי יוסף כשיטה נוספת בביאור דינו של אבא שאול.
העולה מדברינו דלפי דרכו של הש"ש )שהסכים עמו
הנמוקייוסףעמ"סיבמותדףע.כתב"שלא האמינתהתורה
בתשובתרבפעלים( בביאורשיטת הנמוקי יוסף,אשת איש
לפסולאלאלהכשיר,דמסייעלהחזקהדגופא",ומקור דברי
שהתעברה והבעל אומר שהולד אינו ממנו ,האשה נאמנת
הנמוקייוסףבחי'הריטב"אשכתבבלשוןזו.
להכשירבטענהשהתעברהמנכרי.ולפיזהאינימאדשיטת
וכתב הבית מאיר דלסברא זו של הנמוקי יוסף ,דינו של
הרשב"א והריטב"א במסכת קידושין יסודה בחזקה דגופה
אבא שאול נאמר רק בפנויה ,שאף לאחר שנתעברה יש לה
שכתבוהריטב"אוהנמוקייוסףבמסכתיבמות,הרישעלפי
חזקתכשרות,משא"כבאשתאיש.
סבראזוקיי"לדדינאדאבאשאולנאמראףבאשתאישואף
וז"להביתמאיר" -הרמב"םכתבאףבאשתאיששהאב
במקום דלולי דבריה הולד ודאי ממזר ,וכעין נידון דידן,
אומר שאינו ממנו והיא אומרת מגוי נתעברתי נאמנת ,ואם
דמהיכי תיתי לחלק דנאמנת רק ביחס לספק ולא ביחס
לטעםהנמוקייוסףקשהמהחזקתהיתרלהבזה,מאישנא
לודאי,ובכלגווניחזקתהאםמסייעלבת,ודלאכביתמאיר.
אם זינתה מגוי ועבד ומאי שנא עם ישראל ,סוף סוף מעלה
באישה ובה' .נהי דלרבינו תם על ביאת גוי אינה במיתה
נאמנותהאםלהכשיראתהבתמדיןעדאחדהנאמן
אפשרדשייךקצתחזקתהיתר,כלומרחזקתצדקתבמקצת,
באיסורין
מ"מהאבב"יסוףאבןהעזרמבוארדחלקועלרבינותםכל
חכמידורו.אלאודאימוכחטעםהרבהמגיד".
בהמשך דבריו ,העלה הבית מאיר דשיטת הרשב"א
והריטב"א בקידושין יכולה להיות מבוססת רק על סברת
הריטב"א והנמוקי יוסף הנ"ל שנאמנת רק מכח חזקת
כשרות,ולכןלשיטתםבאשתאישהיאאינהנאמנת.
ולכןלשיטתהביתמאיראיןמקוםבנידוןדידןלהסתמך
עלדעתהרשב"אוהריטב"אהנ"ל.
אךבספרשבשמעתתאבאראתדעתהנמוקייוסףבדרך
אחרתובהתאםלכךדחהאתדבריהביתמאיר.
יש לדון בעיקר הנאמנות של האם להכשיר את הולד.
האם הנאמנות היא מטעם עדות דקיי"ל עד אחד נאמן
באיסורין .או דילמא הוי כדבר שבערוה ובעינן שני עדים,
ואיןהנאמנותכללבגדריעדותאלאמטעםאחר.
ויש כמה נ"מ בחקירה זו ,כגון האם רק האם נאמנת או
אףעדאחדאחרואפילוקרובאופסול),כשאיןחשששהוא
משקר(וכןישנ"מנוספותוכפישיבוארלהלן.
ולהלןנבארשנחלקובזהראשוניםואחרונים.
הגרע"א ז"ל בתשובה )ח"א סוף סי' קכד( כתב " -גם יש
מקוםלומראףאיהוידברשבערוה,מ"מי"להאדאיןע"א
בשמעתתא ב' פרק טו כתב ,וז"ל " -ובנמוקי יוסף סוף
נאמן בדבר שבערוה ,היינו היכי דכבר היה ערוה …אבל
פרק אלמנה לכ"ג כתב נמי בפנויה שילדה דאין לה נאמנות
הכא דלפי דברי העד מעולם לא הוי ערוה בפנינו ,דתיכף
אלאשנבעלהלכשרלהמשוםדמסייעלהחזקהדגופה,וכן
בלידת הבנים לא הוי בכלל איסור לבא בקהל .אולם
בארוסה שעיברה נמי אין הולד ממזר ודאי על פיה שלא
העומדים לנגדי ,דברי הר"ן והרב המגיד דנתנו טעם דהאם
האמינתו לפסול אלא להכשיר דמסייע לה חזקה דגופה,
נאמנת לומר לכשר נבעלתי להתיר בנה לקהל משום דדבר
ע"ש.ונראהדאיןהכוונהחזקהדגופהחזקתכשרותוצדקת
תורה ספק ממזר מותר בקהל ,משמע אילו היה דאורייתא
דלכשר נבעלה ,דבפנויה שילדה ,כשר ופסול שוין הן
לאהיתהנאמנת,הרידעדאחדאינונאמןבהיתרממזראף
באיסורין ,לשיטת הרמב"ם דבחייבי לאוין בעל ולא קידש
במקוםשלאאתחזקאיסורא".
אינולוקהוכמ"ש,אלאחזקהדגופההיינוחזקתהיתרדידה
ונראה שאמנם דעת הר"ן והמ"מ שגם אם העדות היא
ומסייעלהנמילבתה,דחזקתהאםמועיללבתוכמ"שהר"ן
שאין כאן איסור מעיקרא ,לא מהני אלא שני עדים ,אך
ס"פהמדיר,ע"ש".
נראהשישמקוםלומרבדעתשארהראשוניםהחולקיםעל
ועל פי זה כתב הש"ש שם בפרק יט דאף הנמוקי יוסף
המ"מ והר"ן ,והובאו לעיל ,שדעתם שהאם נאמנת אף
מסכים דבאשת איש האומרת מנכרי התעברתי נאמנת.
במקום שלולי עדותה הולד ודאי ממזר ,מטעם דבכה"ג
עיי"ש בש"ש שהביא את דברי הבית מאיר דס"ל בדעת
אמרינן עד אחד נאמן להעיד שמעולם לא היה כאן ממזר,
הנמוקי יוסף דבאשת איש ליכא חזקה דגופה ואינה נאמנת
ובכה"גליתאלהאידינאדאיןדברשבערוהפחותמשנים.
64אבןהעזר
עטרתדבורה
ועייןבספרדרושוחדושלרע"אבח"בבחי'עמ"סכתובות
הרשב"א שהביא הש"ש ,היינו לבאר מדוע לא אמרינן
דףיגשנראהשפרשהסוגיא,שטעםנאמנותהאםהואמכח
דשבויה ג"כ תאמן כעד אחד ,ובזה באר הרשב"א דאינה
הלכהזושעדאחדנאמןבאיסורין,עיי"ש.
ואכן כך מפורש בחי' הרשב"א עמ"ס כתובות דף ט.
)הובא בשטמ"ק ד"ה וז"ל הרשב"א( ,וז"ל " -לא גרע פתח
פתוח ממי שראינוה שנבעלה וצווחה ואמרה אנוסה אני
נאמנתמחשששתשקרמחמתכיסופא,ובמקוםדליכאהאי
טעמא ,אה"נ נאמנת מכח עדותה שהיא כעדות עד אחד
הנאמןבאיסורין.
וע"עבשו"תצמחצדק)מליובאוויטש(חלקאה"עסי'לא
דנאמנת ,והרי היא כחתיכה ספק חלב ספק שומן דעד אחד
שהביאאתדבריהרשב"אבדףט.שכתבבבעלהטועןטענת
נאמן עליה ,ואע"פ שזו עדות אשה בגופה ,הא אמרינן
פתח פתוח ,שהאשה נאמנת להתירה בטענת אונס ,וזאת
דנאמנתכדאיתאבברייתאלקמן)יג(:זוהיאעדותשהאשה
מכחדיןעדאחדנאמןבאיסורין,וכתבהצמחצדקעלדברי
כשירהלהכלומרלעצמה".
הרשב"א"-ואינומובןדהאזנותאשהתחתבעלהזהועיקר
ועייןבספרביתיעקבעמ"סכתובותדףיג:שהוכיחמדברי
דברשבערוהשצריךעלזהשניעדים,ואיןעדאחדנאמןעל
הרשב"א שנאמנות האם מכח הלכה זו שעד אחד נאמן
זהאפילולאסורכמ"שבגמראכאן.מכ"ששאיןנאמןלהתיר
באיסורין ,ואף במקום שיש רוב פסולין נאמנת לברר שהאב
…בדבר שבערוה אין עד אחד נאמן בכל ענין ,מכל שכן
הואמהמיעוט,ואיןזועדותכנגדרוב,עיי"ששבארעניןזה.
עדות אשה בגופה דגרע משאר עד אחד ,שהרי עד אחד
ובהתאםלדרךזוכתבהביתיעקבבדףט:ד"ה,הרא"ש'
נאמןבשבויהלהתירוהיאעצמהאינהנאמנת".
וז"ל " -באיסורין במקום דעד אחד נאמן אינו מטעם ברי
אך קשה לדחות את דברי הרשב"א בטענה שכביכול
ושמאכלל ,אלאמטעםנאמנותע"א…ולזהמוכיחהרא"ש
הרשב"א לא השגיח בזה דהכא עסקינן בדבר שבערוה .אך
דינו מראוה מעוברת דשם לאו מטעם ברי ושמא הוא ,רק
דברי הרשב"א מיושבים לפי דברי הגרע"א ז"ל בתשובה
מטעםעדאחד,כדקתניזועדותשאשהכשרהלה…ליכא
)ח"א סוף סי' קכד( שהבאנו לעיל ,שכתב " -גם יש מקום
דגביעובררקחדאחזקה,חזקתבודקתואפ"המהימנאברוב
לומראףאיהוידברשבערוה,מ"מי"להאדאיןע"אנאמן
פסולין אע"ג דרובא עדיף מחזקה ,אלמא דאשה נאמנת ג"כ
בדבר שבערוה ,היינו היכי דכבר היה ערוה …אבל הכא
בכה"גאףשישרובגמורנגדחזקהומטעםנאמנותעדאחד
דלפי דברי העד מעולם לא הוי ערוה בפנינו ,דתיכף בלידת
כדקתניזועדותשהאשהכשירהלה".
הבניםלאהויבכללאיסורלבאבקהל" .וה"הבסוגייתפתח
וע"ע במש"כ בקהלת יעקב על אה"ע סי' ד' סכ"ו.
פתוח ,האשה מעידה וטוענת נאנסתי ,וממילא אף שעצם
ומבוארת שיטתו ,שרק לשיטת המגיד משנה והר"ן לא ניתן
המעשה הוא אסור ,עכ"פ לדבריה מעולם לא היה כאן
לבאר שנאמנת מטעם עד אחד נאמן באיסורין ,אבל
איסורלבעל.
להחולקיםעליהםנאמנתמטעםזה,עיי"ש.
וכןבספראוריםגדולים)להג"ראברהםישראלזאביז"ל,
וע"ע בספר חידושי רבי שמעון שקופ עמ"ס כתובות סי'
מחכמי חברון( האריך לבאר שכל הסוגיא מתפרשת מכח
יד,שהוכיחמהרשב"אהנזכר,שיסודנאמנותהאםהואמכח
ההלכה שע"א נאמן באיסורין) ,דבריו הובאו בקצרה באוצר
הלכה זו שעד אחד נאמן באיסורין ,ובהתאם לכך באר את
הפוסקים סי' ד'ס"קקדאות ד' וס"קקלח אותא' ,ובדבריו
הסוגיא,עיי"ששהאריךבזה.
יסודחשוב,ולהלןנצטטקטעיםמדבריו(.
ובביאור סברת הרשב"א בטעם נאמנות האם ,הביא
וז"להאוריםגדוליםבלמודקכא"-להכשירנאמנתלרבן
הש"ש ש"ב פרק טז ממש"כ השטמ"ק בסוף פ"ק דכתובות
גמליאל דאמר זו עדות שהאשה כשרה בעצמה דאין שם
בשם הרשב"א )ובחי' הרשב"א עמ"ס כתובות דף יז :ד"ה
דברשבערוהכללדהאאומרתלכשרנבעלתי,אמנםלפסול
אמר( שהקשה כיצד אנוסה שהתעברה נאמנת להכשיר את
לעשותוממזרודאיאיןבידה ,ואפילואםעדכשריבאויעיד
הולד בטענת ברי דלכשר נבעלתי ,הרי ליכא סברת בודקת
שנתעברהמממזר,אינונאמןלהיותודברשבערוה".
ומזנה ,ומאי שנא משבויה .וכתב הרשב"א " -וי"ל דשאני
ובלמודקככתב"-טעמאדנאמנותהאשההואמכחכלל
הכא ,דכיון דידעינן ליה באונסה ולא כסיפה לה לאידויי
גדולבתורהושורשעצוםדאיתלן ,דעדאחדנאמןבאיסורי
דנבעלה ,כי קאמרה לכשר נבעלתי נאמנת ,דאין עשויה
תורהבמקוםשאיןשםהכחשה,ונאמןהואביןאדידיהבין
לקלקל זרעה .משא"כ בשבויה ,דכיון שלא נודע שבא עליה
אדחבריה ,אפילו היכא דאיכא חזקת איסור ,כגון שחיטה
שבאי ,כי אמרה לא נבעלתי כלל ,לא מיהמנא דכסיפא לה
וניקור …וכל מקום שהאמינה תורה עד אחד אפילו אשה
למימרנבעלתי,ועלידיכךלאחיישאלקלקלזרעא".
ועבד נאמנים …ומעתה שבויה שנשבית בין הגויים נאמנת
מבואר מדברי הרשב"א ,שיסוד הנאמנות הוא מפני
היאמןהתורהלומרטהורהאניושריאלכהן,אלאדחכמים
שבאשה שידוע עליה שנבעלה והיא אינה שבויה ,קיימת
עשומעלה ביוחסיןואסרוהמשוםספקזונה,הואילונשבית
אומדנאדמוכחשלאתשקרכדישלאתקלקלזרעה.
ביןהאומותוגוייםפרוציםבעריות…ובדיןראוהמעוברת…
אך מאחר שהבאנו שהרשב"א כתב שהאם בדבריה
רבןגמליאלאיתליהדזוהיאעדותשהאשהכשרהבעצמה,
נאמנת כעדות עד אחד הנאמן באיסורין ,צ"ל דמש"כ
ולא דמי לשבויה דהתםכולם פסולים להוהכאאיכא כשר
סימןח65
לה ,וטוענת בריא מעידה על עצמה ,ולא אמרינן כשם
ודאי …הטעם שנאמנת לומר מנכרי התעברתי הוא מטעם
שזינתה עם הכשר לה כך זינתה עם הפסול לה ,דאשה
שבידה לזנות עם מי שתרצה ,וכל מה שבידה קיי"ל דנאמן
בודקת ומזנה ולא דמי לשבויה דאינו בידה .ואפילו הכי
אפילובמקוםדאיתחזקאיסוראוכמוכןנגדרובאקיי"להכי,
מודהרבןגמליאלדלאדמילעדאחדהנאמןבאיסוריןבכל
גםי"לדבכה"גשייךג"כלומראשהמזנהבודקתומזנהכדי
הצדדים ,דהא עילה ושחיתא אשתכחת בה דיצאה מן
להכשיראתהולד".
השורה ,ועכ"פ בעילתה בעילת זנות ויצרא דזנות אלבשה,
וע"עבשו"תכתבסופראה"עסי'ג' ,ששאלהזוכשהאם
ובכו עולה ויורדת בנאמנותה ,דנאמנת לומר לכשר נבעלתי
שותקת או אינה כאן ,אם עד אחד נאמן להכשיר הולד,
ושריאלכהןדומיאדעדאחדדאוסרומתירמכשירופוסל…
תלויהבשיטותראשונים.
איןנאמנותהמחזיקהולדבןשלאותופלוניכדילפטוראת
לעומת זאת ,עיין בחזו"א אה"ע סי' א' ס"ק יג-יד
אשתומןהזיקהולהתירהלשוקלהיותדיצראדזנותאלבשא
שהעלהשהאםנאמנתמטעםטענתבריולאמכחעדאחד
וכשם שזינתה עם הכשר כך הפקירה עצמה לכשר אחר
נאמן באיסורין ,ולכן גם עד אחר בעלמא אינו נאמן
ואפשר שאינו בנו של זה …מעתה דברי הטור והפוסקים
להכשיר הולד .עיי"ש שהוכיח מרש"י במסכת כתובות דף
הנזכריםדאיתלהובאומרשאינובנוממילאהויממזרודאי,
כד .ומהטור סי' ב' במש"כ בשם רש"י והרמ"ה שעד אחד
אם אמרה שהוא מגוי ועבד נאמנת להעיד על זה מטעם
אינו נאמן להעיד להתיר במקום שיש ספק ממזרות) ,ויש
שכתב הרמב"ם דאין הבעל יכול להכחישה בדברים ,דהא
להעיר שבטור בשם הרמ"ה מבואר שלא מהני ע"א כשיש
טעםזהכולללדיןדעדאחדנאמןבאיסוריןדאינונאמןאלא
חשש שמא עבד הוא ,ולא הוזכר חשש ממזרות( .ועיי"ש
במקום דאין הכחשה ,ואמרינן גם בזה אשה בודקת ומזנה
בחזו"א שכתב שכן דעת הר"ן והמ"מ ,וכמו כן כתב בדעת
להכשיר את ולדה ,אע"פ שלא בדקה להציל את עצמה,
הרשב"א ונימוקי יוסף שהאם נאמנת להכשיר את בתה
שהריבביאתגויועבדנפסלהלכהונה,אפ"הלאדמילהיות
דחזקת האם מהני לבת ,ועל כן אשת איש אינה נאמנת
דלדידה אית לה רווחא לבא בקהל לוי וישראל .אמנם
להכשיראתהולדולומרשהואמנכרי,אףבמקוםשישרוב
בולדה בודקת יותר ויותר שלא לפוסלו לבוא בקהל ולא
נכרים .ובדעת הרמב"ם והטור והשו"ע שכתבו דנאמנת
יהיה חטאתה נגדה תמיד .והיינו דוקא כשהעידה על זה,
באר החזו"א דהיינו מפני שבלא דבריה הולד ספק ממזר
אבל מסתמא אין לנו לחוש לגוי ועבד כדאמרן" .עכ"ל
וכמ"ש המ"מ .ונראה מדבריו שבמקום שבלא דבריה הולד
האוריםגדולים.
ודאיממזראינהנאמנתלכו"ע.
מבואר מדבריו ,שהאם נאמנת להכשיר את הולד כעד
אחד הנאמן באיסורין ,וכן מבואר שהיא נאמנת אף במקום
שלולי דבריה הולד ודאי ממזר ,וכגון בכה"ג שאין תולין
בעכו"םלעשותוספקממזר,וכלזהדלאכשיטתהב"ש.
וכעיןזהכתבבשו"תמוהרא"לסי'י'סק"ז)הובאבאוצר
היתרמטעם"אשהבודקתומזנה"
סברא נוספת בטעם נאמנות האם להכשיר מצינו בכמה
ראשונים ,שכתבו שנאמנת מכח הסברא המבוארת בגמרא
"אשהבודקתומזנה".
הפוסקים סי' ד' ס"ק קלח( ,דאף במקום דבלא דיבורה הוי
התוספות במסכת כתובות דף יג) :ד"ה השבתנו( כתבו
ממזר ודאי ,נאמנת כדין עד אחד נאמן באיסורין .וז"ל -
שנאמנת מכח סברא זו ,ואמנם בגמ' בדף יד .רבי יהושע
"ברוב פסולין באינה אומרת שנבעלה לכשר ,הו"ל ממזר
אמרהבלשוןתימא,אךדעתהתוספותשאףאליבאדאמת,
ודאי .ומש"כ הרמב"ם דהוה ספק ,צ"ל דכיון דאשה בודקת
זוהיסברתרבןגמליאל,עיי"ש.
ומזנה ,לא חשיב ליה רק ספק ,ולכן באינה אומרת ,אינו
ובתשובתהרא"שכללפבסי'אכתב"-ואיפסיקהלכתא
ממזר בודאי .וא"כ באשת איש דלא שייך הך סברא ,י"ל
כרבן גמליאל ואפילו בתה כשרה דאיפסיק הלכתא כאבא
דברוב פסולין באינה אומרת שלכשר נבעלה ,הוה ממזר
שאול בפרק בתרא דקדושין דבודקין את אמה ואי אמרה
ודאי ,דאזלינן בתר רובא .ואפ"ה באומרת שנבעלה לנכרי,
לכשרנבעלתינאמנתואפילורובפסוליןאצלה,דשאניהתם
י"ל דנאמנת באיסורין .דהא פשיטא לן בלקח בשר מן
דאיכא טעמא כדמפרש בפרקא קמא דכתובות דאשה מזנה
המקולין ,אע"פ שרוב טריפות ,נאמן לומר שלקח מן
בודקתומזנה ,אינמימשוםדאמרינןאוקיאיתתאאחזקתה
הכשירה .ובלא נודע אזלינן בתר רובא .וגם הטור י"ל הכי.
והיא בחזקת כשרות עד היום הזה ,ולא תוציאנה מחזקת
אע"ג דבאינה אומרת כן בפירוש ,מחזקינן ליה בממזר,
כשרותואימרלכשרנבעלה".
דאזלינן בתר רובא ,ואפ"ה אמירתה מועלת להכשירו ,דעד
אחדנאמןבאיסורין,ואפילוחשוד,כןנ"ללדעתהטור".
מבואר בדברי הרא"ש שהנאמנות היא מכח אחת משתי
הסברות ,או מפני חזקת בודקת או מפני חזקת הכשרות.
ובשו"ת בנין עולם חלק אה"ע סי' ו' )אות ח'( הוסיף
וכמו כן עולה מדברי הרא"ש שנאמנת אף במקום שלולי
ביאור בדין זה -מפני שהדבר בידה ,ובכה"ג עד אחד נאמן
דבריה הולדודאי ממזר ,שאם לא נאמר כן יקשהמדוע לא
גםבמקוםדאיתחזקאיסורא.וז"ל" -מש"כהרמב"םהריזה
כתב הרא"ש שנאמנות האם רק בדרבנן וממילא אינה
בחזקת ממזר אין כוונתו דהוי ספק ממזר אלא ר"ל ממזר
נאמנתלעניןירושהאויבוםוחליצהדאורייתא,דבהןעוסק
66אבןהעזר
עטרתדבורה
שם הרא"ש שם בתשובה ,וממה שהרא"ש נקט את
אין סתירה לפסק השו"ע סי' ד' סכ"ט שאשת איש נאמנת
החילוקיםהנ"ל,ע"כדלאס"לכר"ןוהמ"מ.
לומר דהולד מנכרי ,מדברי התוס' ותה"ד שכתבו סברת
ובתרומת הדשן סי' רסז כתב ,וז"ל " -אדבורא דידה
בודקת ומזנה כטעם לנאמנות האם ,ודלא כבית מאיר
סמכינןדמכשרנתעברה ,דקיי"לכרבןגמליאלפ"קדכתובות
והאבני נזר שהבאנו לעיל) ,ולהלן בארנו הטעם לנטות
וכאבא שאול פרק בתרא דקדושין דנאמנים אפילו ברוב
מהטענהשהעלוהביתמאירואבנינזר,דסברתבודקתומזנה
פסולין אצלה ,ומכשירין בה ובבתה כרבי יוחנן דקיי"ל
רק קובעת מצב דהוי "בידו" ,דמהני בעד אחד באיסורין
כוותיה .וכתבו התוס' פ"ק דכתובות משום דאשה מזנה
אפילובמקוםדאיתחזקאיסורא,ועלכןאיןצורךשלמעשה
בודקת ומזנה ,ולכך מהמנינן לה אע"ג דלית לה מיגו כו'
האםתדעשהעיבורמנכריאינופוסלאתהולד(.
כדאיתאהתם".
וכן כתב תרומת הדשן בסי' שנב " -והיכא דקאמרה
לכשר נבעלתי ,נאמנת על הולד אפילו ברוב פסולין אצלה,
והנהלדעתהסובריםדנאמנותהאםמכחעדאחרנאמן
באיסורין ,לא מצינו שיפסלו עדות האם כשהיא חשודה על
העריותוכיוצ"ב,
היינו מטעם דאשה מזנה בודקת ומזנה ,ולכך מהימנינן לה
ועיין בשו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' קל שהוכיח שנאמנת
אפילועלהולדאע"גדליתליהחזקתכשרות".ועייןבקצות
בכלגווני,ובתוךדבריוכתב" -אםנאמרמטעםעדות,הרי
החשן סי' רנו סק"א שהעלה מתוך דברי תרומת הדשן
החשוד על העריות פסול לעדות אשה ,וע"כ הטעם הוי
דחזקהבודקתומזנהמהניאףלעניןממון,אלאשאיאפשר
מטעםדבודקתומזנה,וכדאיתאבכה"גבספרחןטוב)אה"ע
מכח חזקה זו לדונו כבנו של פלוני ,ומה"ט אינו יורש את
סי' יז ס"ק כד( דאף דפסולי עדות דאורייתא פסולין לעדות
אותופלוני.
אשה ,מ"מ באשת המת לא מצינו חומרא זו …וכן מוכח
וכןעולהמתשובהנוספתשדעתתרומתהדשןשהאשה
נאמנת מכח האי חזקה גם בדיני דאורייתא .בסי' רסז דן
מהא דאיתא ברמ"א )סי' ד' סט"ו( דאפילו בפרוצה ביותר
נאמנתלומרעלבניהשהםכשרים".
תרומת הדשן בבת כהן פנוי שהתעברה בזנות ,ואמרה
מפלוני ,והלה מכחיש ואומר דמנכרי התעברה ,וקיימת
נאמנותהאםמולההוכחהשל"רובבעילותאחרהבעל"
שאלה אם חייבים לפדות את הבן ,שאם מנכרי התעברה
ענין נוסף שעלינו לברר הוא -אם האם נאמנת מכח
הרי היא מחוללת מקדושת בת כהן וחייב לפדות עצמו.
ההלכה שעד אחד נאמן באיסורין ,היה מקום לומר שאין
מבוארשםבתרומתהדשןשמכחנאמנותהאםלומרלכשר
להאמינה כשעומדת כנגד עדותה כח הרוב" ,רוב בעילות
נבעלתי,נאמנתבדבריהשלאנבעלהלנכרי,וסומכיםעלזה
אחרהבעל".
שאינו חייב לפדות עצמו .ומבואר מתוך דבריו שנאמנת אף
לעניןדאורייתא.
לכאורהבנידוןדידןבלאעדותהאזלינןבתררובבעילות
ותולין שהבת היא בתו של הבעל השני שהיה מצוי אצלה.
העולהמדברינו,דבתשובתהרא"שובתרומתהדשןנקטו
ואמנם הוא לא נשאה כדין תורה ,אך עכ"פ נשאה
שלמסקנא מכח "חזקה בודקת ומזנה" נאמנת להכשיר את
בערכאותיהם ,ובסתמא אמרינן גביה רוב בעילות אחר
הולד.
הבעל,וכמ"שבכה"גבשו"תאגרותמשהחלקאה"עח"גסי'
הבית מאיר בסי' ד' סעיף כו כתב " -ואפשר לדחוק
ט' )דבריו יובאו להלן( ,ויש לדון אם האם נאמנת להכשיר
דחזקהזואףבאשתאיששייך,דבודקתלזנותעםמישאינו
אתהבתבכה"גשעומדתכנגדהכחהראיהשל"רובבעילות
פוסל הולד .אבל קשה אטו נשי דינא גמירו במה שנחלקו
אחרהבעל".
אבותהעולםוישסובריםשהואממזרכמבוארביבמות".
נראהלהוכיחמדבריהריטב"אבמסכתקידושין,שהבאנו
וכעיןזהכתבבאבנינזראה"עסי'כז,וז"ל" -דלאשייך
בתחילת הדברים ,שהאם נאמנת כנגד האי רובא .אם
בודקת ומזנה…אטונשידינאגמירישהולדמגוייהיהכשר
הריטב"א כתב שנאמנת אף במקום שכלם פסולין אצלה,
יותר מאילו היה מישראל ,ושכל ההמון הוא להיפוך ,וכן
דהיינו במקום שלולי דבריה היינו פוסלין את הולד בתורת
היה במעשה שתחילה אמרו כל הבעה"ב שהוא גוי ואח"כ
ודאימאחרוכלםפסולין,ק"ושנאמנתבמקוםשלולידבריה
שהואממזרעכ"פ,ואיךשייךבזהבודקתומזנה".
אך כבר כתבו כמה מגדולי האחרונים דחזקת בודקת
ומזנה לא נאמרה אלא כביאור מדוע לא אזלינן בתר רוב
אזלינןבתררובבעילותאחרהבעל.
ובעיקר הדין בעד אחד המעיד כנגד רוב ,מצינו כמה
שיטותבאחרונים.
פסולין ,ובזה אמרינן שמכיון שבידה לבדוק וללכת אל
הפמ"גביו"ד)סוףח"א(בכללירובאוחזקהכתבדע"אאינו
המיעוט ,אין כאן סברא דאזלינן בתר רובא וממילא נאמנת
נאמןכנגדרוב,ובסיוםדבריוכתב"-סוףדברהכלנשמעדע"א
בטענתברישלה,אךעכ"פיסודהנאמנותהואמכחטענתה.
אינו נאמן באיסורין הפךהחזקה כל שאין בידו …ומ"מ נראה
וכמו שכתבו הגרע"א בתשובה )בספר תשובות חדשות
נגד רובא ודאי לא מהימן כל שאין בידו ,וההיא דמכשיר רבן
לרבינועקיבאאיגראה"עסי'ב'דףנא(.ובשו"תכתבסופר
גמליאלברובפסוליןמטעםאשהמזנהבודקתומזנהוהוינמי
אה"ע סי' ב' ,וכעין זה בש"ש ש"ב פט"ז .וממילא לדבריהם
בידה ,ורצון לגבי אונס לא הוי אלא רובא דרבנן ומשום הכי
סימןח67
מהימנא ,אבל כל שיש רוב גמור מהתורה וע"א אמר על דבר
באיסורין ,וכתב לחלק " -וזה הסברא י"ל ג"כ לענין הרוב
אחדשהואמןהמיעוטואיןבידולאמהימן".
ולחלק בענין הרוב שטבע עולם כן כמו רוב מצויים או רוב
מבואר מדברי פמ"ג ,דנקט שהאם נאמנת מכח עד אחד
בהמות כשרות וכדומה ,בזה הוי רוב מעליא ,משא"כ ברוב
אלא דבעינן סברא דבודקת ומזנה על מנת להאמינה כנגד
פסולין וכדומה דגם המיעוט לפנינו רק דגזרת הכתוב לומר
רוב פסולין ,דהיינו מכיון שבידה לבדוק ,נאמנת אף כנגד
כל דפריש ,ופשיטא דאין סברא לומר דהוא מהפסול יותר
הרוב,כשםשע"אובידונאמןנגדחזקה.
מהכשר ,רק דהתורה אמרה לתלות ברוב …וא"כ בזה עד
ולפיזהלאקשהקושייתהביתמאירוהאבנינזרשהבאנו
לעיל,דהקשוהרימסתמאהאםאינהיודעתאתהדיןשאם
אחר שפירנאמןדבמקוםעדותאיןכאןספקואיןהדיןכלל
לתלותברובדעיקרהתליהרקבמקוםספק".
היא התעברה מגוי הולד אינו ממזר ,די"ל דעיקר נאמנותה
ובספרשבילידודעלהש"שהוסיףעלדבריהש"ש)שם(,
היא בתורת עד אחד הנאמן באיסורין ,אך בעד אחד בעינן
וז"ל " -ובחידושי לאה"ע סי' ד' הבאתי ראיה לזה מהא
"בידו",ובזהאמרינןדכיוןשבידהלבדוקואינהכשבויה,הרי
דכתב הר"ן בפרק שני דכתובות )דף י :בדפי הרי"ף( מ"ה
היאנאמנתאףכנגדרוב.
מהימןעדאחדלומרזהוכהןדע"אנאמןבאיסורין,אףדרוב
הפמ"גלאנחיתלחלקביןרובדאיתאקמןלרובאדליתא
אינםכהנים,והרמב"םדמצריךשניעדים,כתבב"שבסי'ג'
קמן ,ונראה דבכל גווני לשיטתו ע"א אינו נאמן כנגד רוב,
משוםדמעליןליוחסין.מיהאהעליתישםבע"ה,דעכ"פאינו
אבל כשבידו ,נאמן ,כגון כשבידה לבדוק להבעל לכשר או
נאמןלומרנגדרובדהואמסבראכגוןרובבעילותמןהבעל,
למישאינופוגםאתהולדבממזרות.
אינה יכולה לומרכי לא היו רוב בעילותמן הבעל דזהרוב
אמנםהפמ"גבסוףדבריוצייןלעייןבדבריוביו"דסי'א'
הבא מסברא ,ואם תאמר אמת רוב בעילות מן הבעל ואני
מש"זסק"א,ושםנשארבצ"עהאםע"אכנגדרובדינוכע"א
מהמיעוטנתעברתי,א"כמעידהכנגדהרובולאמיקרימברר
כנגדחזקהונאמןכשבידו,אורובאעדיפאואינונאמןכנגדו
המיעוט מן הרוב כמו בבהמה טריפה דזה לא מהרוב
אףכשהדברבידו,עיי"ש.ונראהדמאידמספקאליהלפמ"ג
הכשרות ,אבל איך תאמר אני ג"כ מהרוב בעילות אחר
בסי'א',פשיטאליהלפמ"גבמש"כבסוףסי'קיאבכללירוב
הבעלומהמיעוטשאיןמהבעלנתעברה,א"כנגד הרובהיא
וחזקה,דבכלגווניע"אנאמןכנגדרובבמקוםשהדברבידו.
מעידה",עכ"להשבילידוד.
)וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק חלק אה"ע סי' יב במש"כ בדעת
הפמ"ג,ונעלמוממנודבריהפמ"גבכללירובוחזקה(.
אךשיטתהפמ"גאינהמוסכמת,וכמהמגדוליהאחרונים
כתבולחלקביןרובאדאיתאקמןלרובאדליתאקמן.בספר
ולפי שיטה זו לכאורה אין מקום לקבל את עדות האם
בנידוןדידן,ושאנינידוןזהמהנידוןהמפורשבגמראובשו"ע
שאינהמעידהכנגדרובאדליתאקמןשהוארובמעליא.
ובעיקרשיטתהש"ש,בשו"תמהר"םשיקחאה"עסי'יב
שב שמעתתא ש"ו פ"ז הביא דברי הפני יהושע דע"א נאמן
הוכיחמדבריהרא"שבכתובותפ"קסי'יחדלאס"לכחילוקו
כנגדהרוב,והש"שגופיההעלהלחלקבזהביןרובאדאיתא
של הש"ש בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן בע"א,
קמןלרובאדליתאקמן,עיי"ש.
מהא דכתב הרא"ש להוכיח מרבן גמליאל דס"ל דנאמנת
ובהגהות מהגר"ב פרענקיל על הש"ש )שם( באר -
"במקוליןאיןהעדסותרכלללהרובבגוונאשידועלנושיש
בבריכנגדרובפסוליןלנידוןשלאשתאישהאומרתנאנסתי
דדבריההםכנגדרובאדרצון.
במקולין רוב טריפות והמיעוט כשירות ומיעוט כשרות ויש
נוסף לכך יש לציין את שיטת הנודע ביהודה מהדו"ק
עלכלבהמהספקאםהיאמהרובאומהמיעוטוהויהספק
אה"עסי'סטשעדאחדנאמןכנגדרובאדליתאקמןעי"ש.
לפנינו איזו מהרוב ואיזו מהמיעוט והטבח המוכר אינו בא
וכמו כן לשיטת הרשב"א הריטב"א והר"ן דס"ל דע"א נאמן
לסתורהרוברקשאומרשאותןהבהמותהןמהרובואותןהן
נגד חזקה ממילא י"ל דה"ה כנגד רוב ואפילו כנגד רובא
מהמיעוט".
דליתא קמן וכמ"ש בספר שערי ישר ש"ו פ"ב ,וכן מסקנתו
ועיי"ש בדברי מהר"ב פרענקיל בהגהות אות א' שכתב
דבמקום דאזלינן בתר רובא דאיתא קמן ,גדר הדין אינו
דע"א נאמן כנגד רוב ואינו נאמן כנגד הוחזק ,ובנידון דידן
אינונחשבהוחזק,וכמ"שלהלןבדברינו.
כהכרעה,אלאהלכהשכךישלנהוגלמרותשישעדייןספק,
אך גם אליבא דהש"ש יש לדון לקבל את עדות האם
וכמו במעשר בהמה שכתב בשטמ"ק בב"מ בסוגיית תקפו
בנידון דידן .ושמעתי מהג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א
כהן שעדיין הוא בגדר עשירי ספק ואינו עשירי ודאי.
שישלומרדמהדאמרינןבהאירובבעילותאחרהבעל,דהוי
"משא"כ ברוב גמור ,כמו במכה אביו ,שעל רוב כזה דנים
רוב של סברא וממילא הוי רובא דליתא קמן ,וכמבואר
דינינפשות,ולכלמיליחשובכודאיגמור".
וע"עבשו"תכתבסופרחיו"דסי'פבשהסכיםעםחילוק
זהשלהש"שביןרובאדאיתאקמןלרובאדליתאקמן.
בחוליןדףיא,:היינוכגוןבאשההמוחזקתבכשרותהנשואה
בחו"קלבעלה,דבזהאמרינןמסבראדתוליןהבןבבעלשזוהי
סברא וטבע נשים שאינן יוצאות מדרך העולם ודבקות
וכן בדרוש וחדוש לרע"א ח"ב בחידושים עמ"ס כתובות
בבעליהן.אבלבנידוןדידןאםידועלנושהיאאינהמוחזקת
דף יג נקט שהאם נאמנת להכשיר הולד מכח דע"א נאמן
בכשרותודיימאמאחר,ובצירוףשאינהנשואהלשניבחו"ק
68אבןהעזר
עטרתדבורה
אלאחיהעמובאיסור,ממילאאףאםלמעשהיתבררשרוב
כ"בידו" ,ואף אם היא לא ידעה שעליה לבדוק ,עכ"פ ,בידו'
בעילות מהשני ,עכ"פ אין זה רוב התלוי בסברא ,אלא רוב
מיהאהוי.
מקריםשהוארובאדאיתאקמן,דהיינושידועשכךאכןארע
העלנו דנידון זה נחשב כרובא דאיתא קמן ,ולדעת כמה
ורובבעילותמהבעל,אךאיןכאןרובשהואמבוססעלטבע
פוסקים בכה"ג עד אחד נאמן אף כנגד האי רובא ,עכ"פ
אוסברא,ובכה"גע"אנאמןכנגדהרוב.
כשהדברבידו.
ולכן בנידון דידן ,כפי שביה"ד שמע והתרשם מהאשה
וכפי שהתקבלו עדויות של הקרובים ,התברר לנו שאשה זו
נאמנותהאםשהבתאינהמבעלההנשואהלובערכאות
שנשאה לשני נישואי ערכאות באיסור ,אף אם היו רוב
בשו"תמנחתיצחקחלקו'סי'קמג,השיבבנידוןהדומה
בעילות מהבעל הוי רובא דאיתא קמן .ולכן האשה נאמנת
בחלקו לנידון שלפנינו ,המדובר שם באשה שנשאה לבעלה
לומרשבמקרההנידוןלאהיוכללרובבעילותמהבעלאלא
הראשון בחו"ק כדמו"י ונפרדה ממנו בערכאות וללא ג"פ
רוב בעילותמהגוי ,וכן נאמנתלומרשהבת היאמהגויואין
כדמו"י ונשאה בערכאות לשני ,והאם טוענת שהולד
זועדותכנגדרובאדליתאקמן.
מהראשון.וכתבהמנחתיצחק,וז"ל" -אינירואההיתרבזה
מסקנת הדברים -מפשטות לשון הטור והשו"ע סי' ד'
…כיון שנשאת לשני בערכאות ,והיתה מיוחדת לו כבעל
סכ"טעולהדנקטינןלהלכהשאףבמקוםשבלאדבריההולד
ואשה ,דהויא בכה"ג בלתי אמירתה כממזרת ודאית וכיוצא
ממזר ודאי ,כגון כשהאב אמר עליו שאינו ממנו ,ובכה"ג
מהאדמבואר)באה"עסי'ד'סעיףכובב"שס"קמבובפת"ש
שאין מקום לתלות בנכרי ,האם נאמנת להכשירו ולומר
שםובסי'קנוסעיףא'בב"שסק"אובפת"שוע"עשםברמ"א
שהתעברה מנכרי ,וכן נקט הב"ש בדעת הטור והשו"ע )ואף
סעיף ט' ובפת"ש שם( ,ובודאי ממזרת לא מהני אמירתה
שהב"ש נשאר בצ"ע על דעתם מחמת שיטת המ"מ והר"ן,
להכשירה ,עיין בב"ש שם )סי' ד' ס"ק נב ובפת"ש שם( וגם
אך נראה שאלולי נשמטו מהב"ש דברי הרשב"א והריטב"א
בודאי נכתבה הבת בתעודת הלידה על שם השני וגם
לא היה נשאר בצ"ע ,והיה מבאר את הטור והשו"ע עפ"י
הוחזקה כל ימיה שהיא בתו ,אינה נאמנת שוב להוציאו
שיטהזו(.
מחזקתבתו",עכ"להמנחתיצחק.
אמנםכמהמגדוליהאחרוניםבארושבנידוןבטורובשו"ע,
דברי המנחת יצחק בנויים על שני יסודות ,א .דבנידון
גםאםהאשההיתהשותקתהיינומסתפקיםשמאהתעברה
כזה נקטינן שלולי דבריה הולד ודאי ממזר ,דמכיון שהיתה
מנכרי,והולדאינואלאספקממזר,ואיןלנומקורבדבריהטור
נשואה בערכאות ליהודי לא תלינן הולד בנכרי .ב .אינה
והשו"עלהוכיחאתנאמנותהאםבמקוםשלולידבריההולד
נאמנתלהכשירכשלולידבריההואודאיממזר.
ודאיממזר.ולעילהבאנוהדעותבשאלהזוהאםהיאנאמנת
אף במקום שבלא דבריה הולד ודאי ממזר .ונטינו לומר
בשאלת נאמנות האם כשלולי דבריה הולד ודאי ממזר,
כברהארכנולעילבבירורהדעותבעניןזה.
שהענין שנוי במחלוקת המ"מ והר"ן עם הרשב"א והריטב"א.
ביחס לנקודה הנוספת העולה מדברי המנחת יצחק
והבאנו שהרשב"א נקט שנאמנת כע"א באיסורין ,ומתורת
שמאחר ונשאה בערכאות לישראל ,אנו תולין הולד ממנו
עדותכמשמעותלשוןהגמרא)כתובותיג"(:זו עדותשהאשה
והואממזרודאי.אמנםכעיןזהכתבבשו"תאבניצדקהמובא
כשירה לה" .וכן כתב הבית יעקב בדעת הרא"ש ,וכן העלו
באוצר הפוסקים סי' ד' ס"ק קלו אות יח ,שכתב " -כיון
האורים גדולים ועוד אחרונים ופסקו להאמינה גם במקום
שנתעברה בזמן היותה בביתו לא תלינן באחר ,דפשיטא
שלולידבריההולדודאיממזר,וכןנראהדעתהגר"א.והעלנו
שהתנהגו כאישואשהואמרינןרוב בעילות מיני'" .וכןהובא
עפ"ידבריהשבשמעתתאדזוהישיטתהריטב"אונימוקייוסף
שםבאוצרהפוסקיםאותטזבשםהגר"שסאלאנטשבדיימא
במסכת יבמות שבארו נאמנות האם מכח חזקה דגופה
רקמישראלשדרהאצלוומיוחדתלואיןתוליןבגוי.
דמהניא לבת .וכן הבאנו דלפי מה שבארו כמה מגדולי
אך יש להעיר שהענין אינו מוסכם ,ולדעת כמה
האחרונים את שיטת התוס' ותה"ד דקאי עלה מטעם חזקת
ראשונים ,שדעתם הובאה בשו"ע ,אשה המיוחדת לאדם
בודקת ומזנה ,מ"מ איכא להאי דינא דהאם נאמנת במקום
אחרבלאחו"קאיןלדוןאתהבןהנולדלהכודאיבנואלא
שבלאדבריההולדודאיממזר.
ולכןאיןמקוםלהחמירשלאלקבלעדותזובכה"גדהוי
מקוםעיגוןשלבתישראל.
כספק ,וממילא בנידון זה ,גם לולי דבריה הולד ספק ממזר
מאחרוישרובנכרים.
המרדכיבמסכתיבמותסי'יבכתבעלהמשנהשםבדף
ואמנם כנגד עדות האם עומדת ההוכחה דקיי"ל "רוב
כב" .מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום",
בעילות אחר הבעל" ובנ"ד הבעל הוא הבעל השני שהולד
ומבואר שם בגמ' )עמוד ב'( דהיינו אף בנו ממזר .וכתב
ממנו ודאי ממזר ,מ"מ האם נאמנת כעד אחד להכשיר אף
המרדכי "וצ"ל דמתני' מיירי כגון שהיו חבושין בבית
כנגדהאירובא.
האסורין".
לשיטת הפמ"ג נאמנת דהוי ע"א ובידו ,וה"נ מאחר
המרדכיהובאלהלכהברמ"אסי'קנוס"טכדעהראשונה
דקיי"ל אשה בודקת ומזנה שלא לפסול את הולד ,הוי
ברמ"אואח"כהובאהדעתי"אדבזונההמיוחדתלוקובעים
סימןח69
הבן כבנו ודאי .ועיין בב"ש שם בסי' קנו סק"א שכתב
אךעכ"פישלדוןלשיטותשהבאנולעילדיסודנאמנותהאם
בסתמאהדיןכשיטתהמרדכי,ועיי"שבפת"שסק"ג.
להכשיר את הבת מכח הדין דעד אחד נאמן באיסורים,
כמוכןהריטב"אבחידושיועמ"סיבמותבסוףפרקשביעי
דלהכשירהבקהלע"אנאמן,ולאודוקאהאםלאה"השאר
כתב " -פנויה שילדה ואמרה מפלוני הוא ,אע"פ שנאמנת
עד אחד .ועל כן גם העדות שהתקבלה בבית הדין שהאם
עליו להכשירו ליוחסין …ואפילו היכא דבא עליה ודיימא
דיימאמהגוי,תועילבעד אחד,דבכלמקוםשעדאחדנאמן
מיניה דכשם שזינתה עמו כך אפשר שזינתה עם כשר
ה"הקרוב.
דעלמא,ואיןהנאמנותשלאבאדםמסוייםיותרמאחר,אלא
הנאמנות הוא שנבעלה לכשר לה משום חזקה דגופא
כדאיתא התם ,ואפילו בפלגש המיוחדת לו נמי אינו נאמן
עליו,וכןעיקר",עכ"להריטב"א.
נאמנותהאםכנגדהחזקהשהבתהוחזקהכבתושלבעלה
במקרה שלפנינו מתעוררת שאלה נוספת .בעלה השני
גידל את הבת והחזיקה כבתו ,כך נרשם בתעודות וכך
וכן הובא בנמוקי יוסף ,אלא שהגירסא שם בסוף דבריו
הוחזקה אצל האנשים שהכירוה .ויש לדון האם כעת אמה
"אינהנאמנתעליו".עכ"פ מבוארדאףבפלגשאינהנאמנת
נאמנת להוציא את הבת מחזקה זו ,הא קיי"ל דסוקלין על
וכן הוא אינו נאמן להסיר הספק שמא הוא מאחר ,למרות
החזקות ,דהרי אילו הבעל השני היה בא על הבת היו
שנאמנתלהכשירו.
נסקלין ,ואם כך לדיני נפשות ק"ו לשאר דינים שבתורה,
הרמ"אבאה"עסי'ד'סעיףכוהביאאתדבריהריטב"א
וממילא אין האם נאמנת לאפוקי מחזקה זו .מה עוד שהיא
ונימוקייוסףלהלכה,ועיי"ש בחלקתמחוקקס"קכהדאיירי
עצמההתנהגהעםהבתבשניםאלוכאילובעלההשניהוא
אף בכה"ג ששניהם מודים אפ"ה עדיין הוי ספק ,ועיי"ש
אבי הבת ,ויש לדון אי נאמנת לטעון כנגד מה שהחזיקה
שהביאשיטותהחולקיםועייןבב"שס"קמב.ואכמ"לבזה.
והתנהגהבעצמה.
עכ"פבנידוןדידןאףאםיבואועדיםויעידושהבעלהשני
נוסף לכך יש לדון ,לפי מש"כ בספר שב שמעתתא ש"ו
החזיקאתהבתהנזכרתכבתו,מ"מלדעתהמרדכיהריטב"א
פ"ז ,הרי שעד אחד אינו נאמן להוציא מחזקה שהוחזק
ונימוקי יוסף ,עדיין היא רק ספק בתו ,והמרדכי כתב כן
לפנינו ,כגון בהלכה של בנה כרוך אחריה שהיא חזקה
בדעת הרמב"ם ,ואכמ"ל בדעות השונות שנאמרו בביאור
אלימתא,עיי"ששעולהמדברי השבשמעתתא דלאאמרינן
דעת הרמב"ם ,עכ"פ לשיטות הראשונים האלו ,ולדעת
מכחעדותהעדדהויהוחזקבטעות.
הרמ"אשהביאם,והב"שבסי'קנוסק"א,אףבנידוןדידןגם
אך נראה שבנידון שלפנינו אין לדון דין סוקלין על
לולי דבריה הבת ספק ממזרת מאחר ויש ספק שמא היא
החזקות בחזקה זו שהבת הוחזקה כבתו של הבעל השני.
אינהמבעלההשנישלהאם,ואזלינןבתררובאשהםנכרים,
דחזקת אב ובנו אינה חזקה היכולה להתקיים על סמך
וממילא אף לשיטת המ"מ והר"ן והסכמת הב"ש כוותיהו,
התנהגותשלהאבכאביהבןבלבד.ובלאשתתקייםההלכה
האםנאמנת.
של "רוב בעילות אחר הבעל" ,גם אם האב יחזיקנו כבנו ,זו
ומצטרפת לזה עדות הקרובה של האם שהאם היתה
חזקהבטעותואיןמתחשביןבה.
מפורסמתכמישדיימאמאותוהגוישניםרבותכוללבאותה
דהנה במסכת חולין דף יא :מבואר בגמרא " -מנא הא
תקופה שהתעברה ,וממילא בכה"ג אף בארוסה שלארוס
מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא …רב מרי אמר אתיא
היא אינה באיסור אשת איש ולאחרים היא באיסור אשת
ממכהאביוואמודאמררחמנאקטליה.וליחושדילמאלאו
איש נפסק בשו"ע סי' ד' סעיף כח דבדיימא מעלמא הולד
אביו הוא ,אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ,ורוב בעילות
ספקממזר.ועכ"פבנידוןדידןשאינהנשואהלשניכדיןאלא
אחרהבעל.ממאידילמאכגוןשהיואביוואמוחבושיןבבית
באיסור,אמנםלוליהאדדיימאמהגוילכלהיותרדיינינןלה
האסורין.אפילוהכיאיןאפוטרופוסלעריות".
כמיוחדת לו ,לדעת הראשונים החולקים על המרדכי
והרמב"םבהלכותאיסוריביאהפ"אהלכהכ'כתב"-מי
הריטב"אוהנמוקייוסףשהבאנולעיל,ומבוארבפת"שסי'ד'
שהוחזק בשאר בשרדנים בו על פי החזקהאע"פ שאיןשם
ס"ק לא משו"ת שיבת ציון דכך היא דעת רוב הראשונים,
ראיה ברורה שזה קרוב ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על
דמיוחדתאףבאיסורדינהכמיוחדתשלדעתרובהראשונים
חזקהזו…ראיהלדיןזהמהשדנהתורהבמקללאביוומכה
הולד ודאי בנו .אך בנידון זה שהאשה דיימא מהגוי אין
אביו שיומת ,ומנין לנו ראיה ברורה שזה אביו אלא בחזקה
מקום לדונה כמיוחדת לבעלה השני ,וגם לולי עדות האם
כךשארקרוביםבחזקה".
הבתעומדתבספקאםהיאבתושלבעלהשנישלהאם.
וישמקשיםדבגמראמבוארדממכהאביוילפינןדאזלינן
אלאשהעדותעלכךשהאםדיימאמהגויהיאעדותשל
בתררובא,והרמב"םכתבדמהאילפינןדאזלינןבתרחזקה.
קרוב ,ויש לדון טובא אי מהני עדות כזו .דברמב"ם פרק טו
וכתב בספר סדרי טהרה סי' קפה סק"א שבמכה אביו אין
מאיסו"ב הי"ח ובשו"ע סי' ד' סעיף כח כתבו "היו העם
הורגין אלא בדאיכא תרתי ,גם רוב בעילות אחר הבעל וגם
מרננים אחריה" וכו' ויש לדון אי סגי שהעם יבואו לרנן
הוחזקכבנו,אבלאםאיןאלאהוחזק,אנואומריםשהוחזק
בבי"דואפילוקרובאופסול,אובעינןשניעדיםכשריםלזה.
בטעות.וז"להסדריטהרה"-האדאמרינןבש"סרובבעילות
70אבןהעזר
עטרתדבורה
בבעל ,דוקא שידעינן בודאי שנוהג עמה כבעל ובא עליה
לקבלעלכךעדותשהבעלהראשוןלאהופיעאצלהבצנעא.
בכל עת ,אז אמרינן דאזלינן בתר רובא .אך זה גופא לא
אלאשאנומניחיםכךמפנישקבלנואתדבריהאםשהקשר
ידעינן אף כשנשאה בפנינו על ידי חופה וקידושין ,מ"מ לא
עםהבעלהראשוןנותק,אךאםמפיהאנוחיים,מדועשלא
ידעינן אם נהג עמה כדרך אישות …אלא מחמת החזקה
נקבל את דבריה לחלוטין ,לרבות את מה שטענה דרוב
שנוהג עמה כאיש עם אשתו בשאר מילי מסתמא בעל וזו
בעילותהיומהנכריושהבתנולדהממנו.
מיקריחזקה.וכיתימאדילמאמשוםחזקהלחודכיוןשנהג
אלא שדעת ההפלאה בגדר הלכה זו של "רוב בעילות
עמו כאב מסתמא זה הוא בנו ומנ"ל דאזלינן בתר רובא
אחרהבעל",היאדעהיחידאה.הב"שבסי'ד'ס"קכגוסי'ג'
לחודא.ז"א,דבשלמאאיקיםליהלאבשזהובנוואנןחזינן
ס"ק טז כתב דמה דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל היינו
במה שמתנהג עמו כאב שפיר מיקרי חזקה ,אבל אי איהו
מפני שהבעל מצוי לה ,דהיינו חזקה זו נובעת ממציאות
גופיה לא קים ליה ,אנן מנא ידעינן דילמא איהו טעה וסבר
מסויימת ולא מחזקת כשרות .וכן עולה מפשטות לשון
שהוא בנו ומשום הכי מתנהג עמו כאב עם הבן ,ובאמת
התוספותבמסכתכתובותדףיד.ד"ה,ההוא'שכתבו"אבל
זינתהאמועםאחר,א"ודאזלינןבתררובאואיהוידעשרוב
מודה דהכא דקאמר מיניה ,היינו שבא עליה ביאות הרבה
בעילות עמו ,ואנן חזינן שמתנהג עמו כאב ומחזיקו לבן
והיה רגיל אצלה תמיד וכדאמרינן רוב בעילות הלך אחר
מיקרי שפיר חזקה ,ותרתי מוכח .אח"ז שמעתי שכתב כעין
הבעל" .משמע שרוב בעילות אחר הבעל נקבע מחמת
זהבספרתבואותשור".עכ"להסדריטהרה.
דבריהסדריטהרההובאובחתםסופראה"עח"אסי'מא
ובשו"תדברימלכיאלח"אסי'עה.
המציאות ולא מחמת שאצל הבעל הן בהיתר .ואף
שהתוספותאייריבארוס,מ"ממדכתבוגביההאידינאדרוב
בעילות רק כשבא עליה פעמים הרבה ,מבואר דבלא
ויש מקום לברר אם נידון דידן יש מקום להלכה "רוב
מציאות זו לא אמרינן האי דינא .וכן העיר על ההפלאה
בעילות אחר הבעל" ,כשעל פי דין תורה הוא אינו בעלה
מדברי התוס' בשו"ת רבי עזריאל ח"ב ,עיי"ש בהערות
והיאבזנותאצלו.וגרעמהמבוארבשו"עסי'קנו,דהתםלא
לאה"עסי'ד'שדחהאתשיטתההפלאה.
עסקינן במי שעוברת על איסור אשת איש אלא בפנויה
שזינתה.
וכן מבואר בשו"ת שיבת ציון סי' סז המובא בפת"ש סי'
ד')ס"קלא(דאמרינןרובבעילותאחרהבעלבנישואיחייבי
לפישיטתההפלאהלאאמרינןבנידוןזההלכה זו דרוב
כריתות ,עיי"ש .וכן בשו"ת אגרות משה אה"ע ח"ג סי' ט'
בעילות אחר הבעל .ההפלאה בספרו פנים יפות על התורה
כתב וז"ל " -שאחר שנתגרשה בערכאות מהראשון נישאת
)פרשתאחרימות(כתב -ונראהדהאדאמרינןרובבעילות
לשני בערכאות ,אף שהיתה נשואה לו באיסור מ"מ לענין
אחר הבעל ,אין הפירוש מפני שבעלה רגיל אצלה בביאות
רובבעילותהואכבעלכשר".
הרבה יותר מאחרים ,שהרי אפילו לא נתיחד הבעל עמה
אך נראה דבגוף שיטת הש"ש דעד אחד אינו נאמן כנגד
אלא פעם אחת תולין את הולד בבעל ,שהרי לא חילקה
הוחזקלפנינו,ישלדוןטובא,עייןבשו"תאחיעזרח"אסי'ה'
תורה בזה ,אלא הפירוש הוא שרוב בעילות הן מבעליהן,
סק"א מש"כ לדון בדבריו .וכן אין מקום לשיטת הש"ש לפי
ולכןבחייביכריתותשאיןקידושיןתופסיןבהםואיןשםבעל
מש"כתלמידושלהש"ש,מהריא"זענזיל.
עליו ליתא להאי רובא ,ואדרבה יש לתלות שנתעברה
בתשובת מהריא"ז ענזיל סי' לה כתב לחלוק על שיטת
מאחרים שאין בהם איסור כרת .והובאו דבריו בשו"ת יביע
החות יאיר סי' צג הסובר שהאב אינו נאמן ביכיר לומר
אומרח"זאה"עסי'ו'סק"ד.
שאינו בנו לאחר שהוחזק כבנו ,וכתב מהריא"ז ענזיל -
ובהתאםלזה ,כתבההפלאהבספרונתיבותלשבתסי'ג'
"ומש"כבתשובתחותיאיר ראיהמהאדסוקליןושורפיןעל
סק"ח " -אזלינן בתר רובא דרוב נשים מתעברות מבעליהן
החזקות ,נראהמדבריודמסתברליה דחזקהכי הךדסוקלין
ולא מזנות ,והיינו דאמר רוב בעילות אחר הבעל פי' דרוב
עליה הוי כבירור בעדים .ודבר זה אינו ,כמבואר שם
הנשים הנבעלות הן מבעליהן ולא מזנות ,א"כ אין חילוק
בקידושין דף פ' דקאמר בהדיא לא מפני שבנה ודאי אלא
שזינתה בין קודם נישואין בין לאחר נישואין דלעולם תולין
מפני שכרוך אחריה .מבואר מדבריהם ,שאף שאין הדבר
בבעל".וע"עבמש"כבנתיבותלשבתסי'ד'סק"ט.
מבורר על פי חזקה זו ,מ"מ כך גזרה תורה לדון על אותה
ולפישיטתושלההפלאה,מאחרשאנויודעיםשהיהלה
חזקהכלזמןשלאנתבררההפך.ודברברורהואשאםיבואו
בעלשנשאהכדמו"יוישמקוםלהניחשבעלההראשוןהיה
עדים ויעידו על הילד שהיה כרוך אחריה שהם יודעים
מבקר את שני ילדיו שהמשיכו לגור עם האשה ,וכפי
ומכירים אותושאיןזהבנהשאיןסוקליןאותן,דהאבהדיא
שמקובלשהאבאינומנתקקשרעםילדיואףלאחרשנפרד
אמרלאמפנישבנהודאי,ולאעודאלאשהיהמותרלישא
מהאשה,ממילאנשארהאידינאדרובבעילותתוליןבבעל,
אותה דעדות העדים הוא ודאי בירור ובטלה לחזקה לגמרי.
ועל כן מעיקרא לא היה מקום למה שהוחזקה כבתו של
ומטעם זה אין שורפין תרומה על החזקה שעדיין אין כאן
השני .יצויין שההנחה הנזכרת לעיל שהקשר עם הראשון
ודאי ,ואילו היתה כאן ראיה ברורה שנטמאת היו שורפין
נותק ,אינה מכח עדות שהתקבלה ,וכפי הנראה לא ניתן
אותהכמושפרשרש"ישם .וכיוןדחזקהזולאחשיבודאי,
סימןח71
אלא שכך גזרה תורה לסמוך עליה כל זמן שלא הוכחשה,
וע"ע בשו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' ב' שנקט בפשיטות
ובירושלמינפקאליהממכהאביוואמווהביאוהרמב"ם,אין
שהרישום בערכאות ,ומה שגידלו בביתו ,אינו נקרא הוחזק,
כאן שום תימא אם האמינה תורה לאב להכחיש חזקה זו,
כשנרשםכבנושלמישאינובעלהשלאמו,אםעפ"יהדין,
שכןגזרהבמאידכתיביכיר",עכ"ל.
באותומקרה,הבןאינופוטראמומחליצה.
לפי דבריו נראה ,דה"ה לדעת הראשונים הסוברים
מאחר ובנידון דידן מתברר שהאם היתה דיימא מאחר
שהאם נאמנת להכשיר את בנה ,אף במקום שלולי דבריה
וכפי העולה מעדות האם וקרובי המשפחה שהופיעו
הוא ודאי ממזר מהתורה ,הרי שעדות האם היא עדות
בביה"ד ,הרי שמלכתחילה היה מקום להסתפק אם הבת
המועילה לענין איסור ממזרות ,וממילא לענין זה דינה
היא אמנם מבעלה ,ובכה"ג יש לציין מש"כ בזה הרדב"ז
כעדות שני עדים ובכחה לבטל את החזקה ,ובכה"ג אמרינן
בתשובה חלק ג' סימן תתקסא )תקכו( בענין פנויה
דהחזקהמעיקראליתא,וכךהואטיבהשלחזקהזו.
שהתעברהואמרהמפלוניוהיתהדיימאמעלמא.
ונראהשבנידוןדידן,גםלדעתהש"שדלאאמרינןדהוי
וז"ל הרדב"ז " -ולענין הכאת וקללת אביו בנ"ד פשיטא
הוחזק בטעות ,נראה שאין להמנע מלקבל עדות האם.
דפטור מספיקא לא קטלינן ליה .אבל היכא דאינה חשודה
מאחרשהאםנאמנת,וכמושהארכנולעיל,ממילאהיאגם
עם אחרים יש להסתפק ,אי דמי לתרומה וליבום וקטלינן
נאמנת לומר שהיה ידוע ומפורסם שיש לה קשר הדוק עם
ליה ,או דילמא לא קטלינן ליה אלא בראיה ברורה .דאע"ג
הגוי ולפי דבריה היה מקום לכל בר דעת להסתפק האם
שזה גדל בחזקת שהוא בנו וקיי"ל דסוקלין ושורפין על
רוב בעילות מבעלה השני או מהגוי ,ולכן אף אם למעשה
החזקות,הנ"מחזקהשלאבאהמחמתספקכההיאדאמרינן
הבת הוחזקה כבתו של בעלה השני ,אין לזה דין הוחזק
מעשהבאשהאחתשבאתלירושליםובנהמורכבעלכתפה
לענין סוקלין ושורפין על החזקות ,לפי מה שבארנו דבלא
וגידלתו בחזקת שהוא בנה ואח"כ בא עליה וסקלוה וכו'.
רובבעילותאחרהבעל,לאמהניהוחזקבחזקהשלאבלבן
אבל הכא שהחזקה באתה מכח ספק שלא גדל זה בחזקת
או לבת .וממילא אף לש"ש אין כאן עדות ע"א הסותרת
שהוא בנו אלא מפני שהודה שהוא בנו ,אבל הספק ידוע
חזקה ,כגון הוחזקה נדה בשכנותיה דאמרינן דהחזקה היא
הוא אצלינו ,בכי האי מספקא לי אם נהרג על קללתו
חזקהגמורה,אךהע"אמעידלהיפךממנה.אךבנידוןדידן,
והכאתו.וכיוןדהאידנאאיןדניןדינינפשותלאנפקאמינה
עדות העד אחד היא עדות שלמעשה מעולם לא התחילה
מידילאהארכתיבועדיבואמורהצדק".
חזקה ,מאחר שהיה חסר המצב של רוב בעילות אחר
ולענין מה שהבת עצמה גדלה מתוך הכרה וידיעה
הבעל .ואילו הרישום בתעודות כבתו ושהלה התנהג עמה
שבעלה של אמה הוא אביה הטבעי ,עיין בשו"ת עבודת
כבתו במשך כמה שנים ,אינו קובע דין הוחזק באב לפי
הגרשוניסי'קיא)הובא באוצרהפוסקיםסי'ד'ס"קקדאות
מש"כ הסדרי טהרה ועוד אחרונים מתוך הגמ' בחולין
טז(באשהשלאחרכמהשניםשבתההוחזקהככשרה,טענה
והרמב"ם.
שבתה נולדה מחייבי כריתות ,והעלה שהאם אינה נאמנת,
כל הנ"ל נכתב אף אילו יתקבלו עדויות של שני עדים
אךהוסיף" -אמנםאםהבתמאמינהבלבהלאמהכביתרי
כשריםשלמעשההבעלהשניהתנהגעמהכבתו,ואזנזדקק
הדברצ"ע".ונראהבכוונתודמסתפקמכיוןשהבתמתבססת
לומרשאיןלכךערךשלהוחזקעלפיהדין.אךבנידוןדידן
על אמירת האם ,דהיינו על אמירה שבבי"ד לית בה ממש,
מאחר ואין בפנינו כל עדות על כך שהיא למעשה הוחזקה
י"לשבכה"גלאאמרינןדשויאאנפשיהחד"א.וכעיןשמצינו
כבתו ,ובעלה השני הלך לבית עולמו ואינו בפנינו להעיד
ברמ"אבאה"עסי'קטוסעיףז'בשםהמהרי"קשאםעדאחד
עליה ,ובפנינו רק עדויות של האם ושל הקרובה שהאשה
מעיד שאשתו זינתה והבעל מאמין לו וסומך עליו כבי תרי
דיימאמגוי,ולדבריהאםרוב בעילותמהגוי ,ממילא בכה"ג
נאמן ,והוסיף מהרי"ק -דוקא במאמינו וסומך בדעתו עליו,
דכלהנישואיןעםהשניהיונישואיאיסור,י"לשכלעודלא
ולא במאמינו מפני שחושד באשתו .והטעם דאם הוא
הוכחאחרת,הרישמןהסתםאיןמקוםלהניחדרובבעילות
מתבסס במה שמאמינו על מה שחז"ל קבעו שאינה סיבה
מהבעל .אמנם אילו היו באים שני עדים שהיתה מוחזקת
לאסור אשה על בעלה אין כאן שויא אנפשיה חד"א .וע"ע
כבתווהעדיםלאשמעועלכךשדיימאמהגוי,הרידבכה"ג
באג"מ אה"ע ח"ג סי' ל' ענף ב' שהאריך בסברא זו דלא
לא היה מקום לקבל עדות עדים קרובים להקל ,אך בנידון
מועילכשמתבססעלמהשחז"לקבעושאיןלומשקל.
דידן שאין בפנינו אלא את עדות הקרובים ,ומאחר ולא היו
אך אף לפום ספיקו של עבודת הגרשוני ,נראה שבנידון
מצויים שם באותההעיר יהודיםואפילו מניןבשבתות היה
דידןאםהבתתשמעמהאםשהיאכללאינהבתושלבעלה
קשהלסדר,וכמושהעידבפנינוקרובשלהאשה,הרישכפי
השניותקבלאתדבריהאיןלחוש.ועייןבט"זאה"עסי'קטו
הנראהלאיהאניתןלמצואשניעדיםכשריםשיוכלולהעיד
ס"ק יא שכתב " -במקום …דמהימן ליה כבי תרי …יכול
על מה שארע לפני כעשרים שנה .עכ"פ כל עוד אין עדות
לומר אף על גב שאמרתי שמהימן לי ,חזרתי מכך ,וזה דבר
כזו,איןמקוםשלאלקבלאתעדותהקרוביםעדותהקובעת
המסור ללב …בדין אדם אין יכולים לדונו דאין אדם יודע
שמעולםלאהוחזקבעלההשניכאביה.
מה שבלבו של חבירו ,אלא הוא עצמו צריך להיזהר מדין
72אבןהעזר
עטרתדבורה
שמים ששם יודעים מה בלבו …בסי' קע"ח לא מיירי אלא
שתאמן לבטל דבריה הראשונים אך לא תאמן בדבריה
מדיןעצמו,כיוןשיודעהאמתצריךלעשותכן".
האחרונים.ועייןבתשובתרע"אח"אסי'פה)ד"האולםחש
לדון( דעכ"פ במקום שדבריה האחרונים מתקבלים כעדות
נאמנותהאםכנגדהתנהגותהשלהבעבר
לא מהני אמתלא להאמינה בעדות ,ואמנם לענין נידון דידן
נקודהנוספתשישלדוןבההיא,האםהיאנאמנתלומר
הרע"אנקטדמהשהאםנאמנתלהכשיראינומתורתעדות.
כעתשהבתהיאמנכרי,מאחרשידועשהיאעצמההתנהגה
אך לפי מה שבארנו לעיל ,רבו החולקים הסוברים דמתורת
עם בתה באופן המוכיח שהבת היא בתו של בעלה השני.
עדותנאמנת,ועייןבפת"שאה"עסי'ו'סק"כוסי'מזסק"ב.
ונראהשהיאנאמנתלטעוןשהבתאינומבעלההשנימאחר
לפי זה לכאורה ,אשה אינה נאמנת להעיד להכשיר את
וקיימת אמתלא ברורה ,שחששה מאד שידעו שהבת היא
הולדאא"כמידכשנולד,אואףבעתעיבורהאמרהכן.אבל
מהגוי וראתה בזה פגם משפחה ,ולכן הסתירה עובדה זו.
אם בתחילה אמרה שהוא מפלוני הפוסלו ,ואח"כ תאמר
ואףבביתהדיןראינושבתחילההיאחששהלומרכןכלעוד
שהוא ממי שאינו פוסלו ,אינה נאמנת לחזור בה ,אף
קרובי משפחתה היו נוכחים באותו מעמד ורק לאחר שהם
באמתלא .והגם שבתחילה לא אמרה בפני בי"ד שהולד
הוצאו היא אמרה את אשר על ליבה ,ולכן האמתלא כאן
מהראשון ,מ"מ הרי עדות האם אינה צריכה בי"ד ,וכמ"ש
ברורה ,הטעם שרשמה את הבת כבתו של בעלה השני,
מהר"םבן חביבהמובאבאוצרהפוסקיםסי'ד'ס"קקדאות
ונמנעה לעורר ספקות ,ועיין במסכתקדושין עג" .אשתאיש
יז,וא"ככיצדאח"כנאמנתלומרדמכשרהוא.
בבעלהתולה".
אךנראהברורשאיןלומרכןונאמנתבמהשאמרהאח"כ
אך עדיין יש לדון בשני נקודות .ראשית ,האם מהני
בבי"ד ,אף לדעת המהרש"א .מאחר שהאם אינה נאמנת
אמתלא כשעשתה מעשה שהחזיקתה כבתו .ושנית ,האם
לפסולאתבנה,ואפילולעשותוספקממזר,עייןמ"מפרקטו
האמתלא תועיל רק שלא יקבלו את דיבורה הראשון או
מאיסו"ב הי"ב דיכיר גבי אב בלבד נאמר ,ובאגרות משה
תועילשתאמןבדבריההנוכחיים.
אה"ע ח"ד סי' כג אות ב' .על כן אין להתייחס לדבריה
ועייןבשו"עיו"דסי'קפהסעיףג'שאםלבשהבגדינדה
הראשונים כמסירת עדות ,ולכן אין צורך באמתלא על מנת
אינה נאמנת באמתלא ,מכיון שעשתה מעשה ,ועיין בט"ז
לחזורבהמדיבורשלאהתקבל,אלאעליהליתןהסברהמניח
יו"ד סי' א' ס"ק כב .אך עיין ש"ך יו"ד סי' קפה סק"ה
את הדעת מדוע התנהגה עם הבת כבתו של בעלה השני
שבמקום שלא היה אפשר בענין אחר ולכן עשתה מעשה,
וכיצד הדבר מתיישב עם דבריה הנוכחיים .אבל אין צורך
מהניאמתלא,וכןדעתהב"ח.ומהעודשדעתהטוריו"דסי'
לבחוןאתדבריהבהתאםלדיניאמתלאעלמנתלבטלדיבור
קפהדמהניאמתלאאףבמעשה,ודלאכרשב"א.
קודם,דומיאדהנידוןבתוס'ובמהרש"אבמסכתיבמות.
נראהדבנידוןדידןלכו"עמהניאמתלא,לפימש"כבספר
ובפד"רכרךו'עמ' 153בפס"דמהגר"שישראליז"לכתב
תבואות שור סי' א' ס"ק עח דהא די"א דלא מהני אמתלא
בביאורדעתהמהרש"א" -דהואלאאמראלא,דלאעדיפא
כשעשתה מעשה ,היינו כשעל ידי מעשה זה הוחזקה נדה
משתיקה' אבל לא אמר שזה נחשב כשתיקה ,דזה באמת
וכךהוסכםבעיניהשכנותשדברזההינואמתולאהתעורר
אינו בסברא כלל ,דאם מועילה אמתלא לסלק דבריה
ספק בזה ,וקאי האי דינא דמלקין על החזקות ,ומשום הכי
הראשונים למה לא נקבל דבריה הנוכחיים ,אלא הפירוש
לא מהני חזרה באמתלא .אבל אם גם לאחר המעשה עדיין
שע"יאמתלאהופךלספק,שאיןאנויודעיםמההאמתהאם
העניןנשארמסופק,איןכאןהוחזקהנדהבשכנותיהויכולה
מה שאמרה קודם או אלו שעכשיו" ,עיי"ש במש"כ עפי"ז.
לחזורבאמתלאאףאםעשתהמעשה,עיי"ש.לפיזה,בנידון
ולכןבנידוןדידןשאיןלאםנאמנותבדבריההראשונים,אין
דידןלאורדברינולעיל,כלמישהכירטיבהשלאםזוהיה
מקום לספק האם לקבל דבריה הראשונים .וכן פסק בשו"ת
מפקפק אם הבת אכן בתו של בעלה השני שנשאה רק
מלמד להועיל ח"ג סי' ב' שאין לחוש בכה"ג מכח שיטת
בערכאות,דהאלאהיהכאןרובבעילותאחרהבעל,וכמ"ש
המהרש"א),אלאשלאבארהסברא(.
לעיל ,וממילא אין כאן מעשה שלא ניתן לחזור ממנו
בעיקר דברי המהרש"א ,רבו הסוברים שלהלכה לא
באמתלא,ועייןבהעמקשאלה שאילתאצוס"קכושהסכים
נקטינן כסברת המהרש"א ,ושאני התם ,בסוגיא ביבמות,
עםדבריהתבואותשור.
דבאמתלא גרועה עסקינן .עיין בשו"ת עין יצחק סי' מז וסי'
אך עדיין לכאורה יש לדון ,שהרי לפי המבואר במסכת
יבמות דף קיח .בתוס' ד"ה סד"א ובמהרש"אהרי שאמתלא
סד ,ובאחיעזר ח"ג סי' כד סק"א ובשו"ת יביע אומר אה"ע
ח"הסי'ב'וחלקו'אה"עסי'ה'.
תועיל רק שנאמנת לבטל דבריה הראשונים שיחשבו כאילו
וע"ע בחזו"א חלק אה"ע סי' נט ס"ק לו במש"כ לבאר
לא נאמרו ,אבל האמתלא אינה מועילה לתת נאמנות
דברי התוספות דהתם באמתלא גרועא עסקינן ,א"נ דהתם
לדבריה האחרונים .ולפי זה לכאורה ,הלכה זו שהאם
אינה מעידה שהבעל מת אלא רוצה להסתמך על עדות
נאמנת להכשיר את הולד תאמר רק במקום שמעולם האם
צרתה ,עיי"ש .ובמסקנתו העלה " -ומ"מ נראה לדינא,
לא אמרה אחרת ,אך כשחוזרת בה מדבריה הקודמים ,אף
דבמקום אמתלא חוזר ומעיד ושומעין לדבריו האחרונים,
סימןט73
וכמ"ש הר"ן בתשובה סי' מז דאמר שהיבם חי חוץ לבי"ד
מסקנתהדברים
נאמן להעיד בב"ד שמת ,ונראה דה"נ באמרה לא מת בב"ד
נלענ"ד שהאם נאמנת בדבריה שהבת מגוי ,עפ"י
כשהצרה מכחישה ,כיון שאינה נאמנת לא חשיבא עדות,
המבוארבדברינו.מאחרובהתאםלהתרשמותשלביתהדין
דאי הוי עדות לא מהני אמתלא וכמ"ש לעיל ,וכיון דלא
מהעדויות שהוצגו בבי"ד אין מקום להניח שהאם משקרת,
חשיבעדותהיתהנאמנתלהעידשמתלעניןדיןעדות".
או שלימדוה לומר כן ,האם נאמנת והבת יכולה להנשא
ולדבריוה"הבנידוןדידן,מאחרשעפ"יהדיןאינהנאמנת
לעלמאלברמכהן.
בדבריההראשוניםשאמרהשזוהיבתו שלבעלההשני,לכן
יכולהלחזורוהעידשהיאבתושלהגוי.
סימ ט
פס"דלהיתרלבואבקהל
בפניביה"דבקשתא.להיתרנישואיןעבורה.
כתבלביתהדין"-אניחיעלכדוריםוהייתימאושפזפעמים
ביה"ד קבל לעיונו את כל התיקים המתייחסים
מספר בעבר בבית חולים לחולי נפש ,ואם הענין לא יגמר
להשתלשלותהאירועיםהנוגעיםלבירורמעמדההאישישל
המבקשת.
תוךימיםמספר,אנילאאחראיעלמעשי".
בדיון שהתקיים בביה"ד בשנת תשמ"א הבעל הצהיר -
להלןסיכוםהעולהמהתיקיםשבפנינו.
"כעת אני בהסתכלות בגהה ,ואני יותר רגוע ,אני מקבל
המבקשת נולדה בשנת תשמ"א .אם המבקשת נישאה
כדורים חזקים …באו שוטרים לעצור אותי ואני תקפתי
לבעלהבשנתתשל"בוהתגרשהבביתהדיןבשנתתשמ"ב.
שנייםמהםושלחואותילהסתכלות".
לאחר הגירושין ,בית הדין הורה לרשום את הבת
נציין כי בתקופה שהאשה שהתה מחוץ לבית ,רשויות
ברשימת טעוני בירור במשרד הדתות .יודגש בזאת ,ביה"ד
הרווחההמליצולהעביראתשלושתהילדיםהקטניםלבית
לא פסק לקבוע את מעמדה כמי שאסורה לבא בקהל אלא
הוריהבעל ,מאחרשהבעללאהיה כשירלגדלםבביתו,וכך
רקכטעונהבירור.
הבירורהנחוץלאהתקייםבזמנו,ועלכןשאלתמעמדה
חזרהוניעורהכעתבעתשהבתמבקשתאישורלהנשא.
נעשהבהוראתביתהדין.
ב.הבעללאדייקבדבריוכשטעןשמזהלמעלהמשנתיים
שאינםחייםיחד.
נוסיף ונציין שבזמנו ,ביה"ד שמע את הנוגעים בדבר,
מפני שמפרוטוקול הדיון מיום כ' כסלו תש"מ עולה
ובפנינופרוטוקוליהדיוניםשהתקיימובביתהדיןבוהצדדים
שהתקיים דיון בו הצדדים הודיעו על רצונם בשלום בית,
טענואתטענותיהם,ועלכןאיןמקוםלזמןמחדשאתהאם
ובסיום הדיון נכתב "הצדדים חוזרים לחיי שלום ואישות
ובעלה ולשמוע את דבריהם ,לאחר שכבר השמיעו את
תקיניםכדת,ויכבדואחדאתהשני".ואמנםביוםכ"בתמוז
דבריהם בסמוך לגירושין .הבעל שוהה בחו"ל מזה שנים
תש"מ בדיון בביה"ד הבעל טען שמזה חמישים יום שאשתו
רבות ואין עמו קשר ,והאם כעת חולה ולא יכלה להופיע
אינה בבית ,דהיינו לדבריו ,עד לתחילת חודש סיון האשה
לדיון,אךכאמוראיןהכרחלהביאהשובלדיוןנוסף.
בודאיעדייןהיתהבבית,דהיינושנהוחמישהחודשיםלפני
מפרוטוקול הדיון בזמנו עולה שהאשה לא ידעה ממי
יום הגירושין ,ובמכתב לבית הדין כתב שהאשה עזבה את
התעברה .בתקופה שבה החל ההריון חיה בחוף הים
הבית ביום ,15.5.80וכחודש קודם לכן לא התקיימו יחסים
בפריצות ,עקב אילוץ של מחסור ,וגם אינה יודעת האם
ביניהם ,דהיינו תחילת חדש אייר תש"מ ,שהוא שנה וחצי
התעברה מיהודי או מנכרי .בית הדין שאל בפירוש האם
קודם לגירושין ,ולא "למעלה משנתיים" כפי שהבעל טען
הבחורים שהיו עמה בקשר היו יהודים או לא ,והאשה לא
באותודיון.
ידעהלהשיב.
ג .הבעל היה ידוע כאדם עבריין ומופקר .בשני דיונים
הבעלג.טען בזמנו ,הן בביתהדין והןבמכתביםששלח
בביה"דהבעלהודהשנהגבאשתובאלימותקשה,וכןאשתו
לבית הדין שהבת אינה שלו .כאמור ,ביום הגירושין הבעל
טענה שזו היתה העילה לנטישתה את הבית .מלבד זאת,
טעןשמזהלמעלהמשנתייםשאינםחייםיחד.
בדיון מיום כ"ב תמוז תש"מ ,הבעל הודיע כי הוא חי עם
ביחסלנאמנותושלהבעל,ישלצייןשלשנקודות.
א.בתיקמצויאישוררפואימרופאקופתחוליםהמאשר
שהבעל" -מוכרלנוכמכורלסמיםמזהשניםאחדות,בגלל
בחורה אחרת בנוסף על אשתו ,אותה בחורה היא חיילת
בצבא,לדבריובביה"ד"-כשהיאבאהלחופשה,הואחיעמה
וגםעםאשתו".
מצבוהנפשיאינומסוגללעבודה".וכןבכתבהתביעההבעל
שלושת הנקודות הנ"ל מביאות לספק האם ניתן לסמוך
מצהירשהיהמאושפזבביתחוליםפסיכיאטרי .בנוסףהבעל
על עדות הבעל השולל אבהותו על הבת ,שנולדה בתקופת
74אבןהעזר
עטרתדבורה
הנישואין ,כשידוע שמצבו הנפשי היה קשה עד כדי צורך
התעברהמבעלה,ישמקוםלהסתפקשמאהאבנכרי,והולד
באשפוזים תכופים בבית חולים לחולי נפש ,ושהוא מטופל
ספקממזר,ספקהתעברהמישראלספקמנכרי,כלעודאינה
בכדורים בתקופות שבין האשפוזים ,ובנוסף הלה ידוע
טוענתשהבןמישראל,וכברביררנובעז"ההלכהזולעילסי'
כמופקר בהתנהגותו .וכן הוכח שאינו מדייק בדבריו בצורה
ו' ,ואין צורך לכפול כאן הדברים .ומסקנת הדברים היא,
משמעותית,האםאכןהואאחראילדבריושלאהתקיימוכל
שבנידון דנןשהאם מלכתחילהלא ידעה ממי התעברה ,יש
יחסים בינו לאשתו בשנה בטרם הבת נולדה .עכ"פ באדם
מקום להורות שהבת אינה אלא ספק ממזרת ,מאחר שיש
כזהישלדוןאםנאמןבעדות"יכיר".
מקוםלספקשמאהתעברהמנכרי.
מלבד זאת ,מאחר שהבת אינה מוחזקת מיום לידתה
נראהשלא להתחשבבדבריהאםבביתהדיןכעתבשנת
כבתו של אדם אחר ,הטוען שהיא בתו המחזיקה כבתו,
תשס"ה ,שאמרה שהאב הוא בעלה לשעבר ג ,.אלא
בנסיבות אלו ניתן לצרף שיטות ראשונים הסוברים שהבעל
להתחשב בדבריה בסמוך ללידת הבת בדיון בביה"ד במועד
אינונאמןלשלולאבהותוושישלייחסהכבתו.
סידור הגט ,מהם עולה שאינה יודעת מי האב .ומאחר
עלכןנראהשבמקרהזהישמקוםלהתיראתהמבקשת,
שהאם נאמנת בדבריה להכשיר ולא לפסול ,וגם אינה
דמעיקראאינהאלאספקממזר,מכחספקנכריספקישראל,
נאמנתלחזורבה,עייןשו"תעבודתהגרשוניסי'קי"אושו"ת
ובממזר דרבנן יש לצרף את הספקות הנ"ל בנאמנותו של
רשב"ן סי' לב שהובאו באוצה"פ סי' ד' ס"ק קד אות טז,
הבעל.
להלןהנימוקיםהמפורטיםלאמורלעיל.
אפשרלצרףאתהספקשמאמנכרי.
מלבד זאת ,דבריה כעת ניכרים כדברי שקר ,הן במה
שחזרה מדבריה בביה"ד בזמנו ,בכמה דברים וכפי הנראה
היתרמכחספקספיקא
דבריההאחרוניםנאמרומתוךמחשבהשבכךתסייעלבתה.
נקדים דלהלכה נקטינן להתיר בממזר בס"ס ,עיין בב"ש
סי'ב'ס"קטזשפסקלהתירחששממזרותכשישספקספיקא
ספקנאמנותהבעל)צירוףהשיטותשאינונאמן(
וכתבשכןדעתהט"זומהרש"ל,וכןדעתהדרישהאה"עסוף
מאחר ושהעלנו שהבת ספק ממזר ,האסור מדרבנן ,יש
סי'ז'וע"עבב"שסי'ד'ס"קמגשהביאבשםמהרי"והיתר
מקוםלצרףספקנוסף,והואספקבנאמנותהבעללשעברג,.
הולד מכח ספק ספיקא .וכן דעת הגרע"א ז"ל והחת"ס
כשטען שהבת בבירור אינה ממנו .כאמור ,מאחר שהבת
שהובאו בפת"ש סי' ד' ס"ק לז ,ודנו להכשיר במקום שיש
אינה מוחזקת מיום לידתה כבתו של אדם אחר ,הטוען
ספק ספיקא ,כגון ספק בנאמנות הבעל בטענתו שאינו בנו
שהיא בתו ומחזיקה כבתו ,בנסיבות אלו ניתן לצרף שיטות
ספק הבן מנכרי .לעומת זאת דעת הב"י אה"ע סי' ז' בדעת
ראשוניםהסובריםשהבעלאינונאמןלשלולאבהותוושיש
הרמב"םלהחמיראףבמקוםשישס"ס,ועייןבביאורהגר"א
לייחסהכבתו.
סי'ב'ס"קלבשהסכיםעםהב"י.
ועייןבספרביתמאירסי'ד'סעיףכושהביאמהריטב"א
בחי' עמ"ס קידושין דמשמע דאף בספק ספיקא מחמירים
אמנםבשו"עסי'ד'סעיףכטפסקשהאבהאומרעלאחד
מבניושאינובנונאמןוהבןודאיממזר.
אך הראשונים הביאו מדברי בה"ג הסובר דלהלכה
משום מעלה עשו ביוחסין .אך בדבריו שכתב לאחר מכן
נקטינן שלא האמינתו תורה לבעל אלא כשמעיד בדרך
בתשובה)שבשו"תרע"אח"אסי'ק'(חזרבווכתבכדלהלן-
הכרתבכורה,שאמרעלבנוקטןשהואבכורוממילאהגדול
"גםאפשרלשיטתהריטב"אוהמרדכישהבאתינראהלענ"ד
ממזר .דברי בה"ג הובאו בתוס' ב"ב דף קכז :וברמב"ן
כעת דאינו מוכרח ,דכמו שהחמירו חז"ל בס"ס דשתוקי
וברא"ש וכן ברשב"א דף קכח) ,:אלא שהראשונים שהביאו
לשיטתייהומשוםמעלתיוחסיןלגמרמיני'לכלס"סדממזר,
דבריוחלקועליו(,ובחי'הריטב"א)ב"בקכז(:הביאכןבשם
די"לבס"סזונראהלרז"ללהחמירמשוםדהיאתמידיתבכל
"דעת רבותינו" ,ובספר אור זרוע עמ"ס בבא בתרא סי' צה
השתוקים,משא"כבנתייחדלספקממזרבמקרהבלתיטהור,
כתבכןשדעתר"תכדעתבה"ג.
י"לדלאהחמירודהוידיעבד".
שיטה נוספת בראשונים היא שיטת התוס' רי"ד במסכת
וכן מצינו בפוסקים אחרונים שדנו להתיר מכח ספק
בבא בתרא דף קכח :ובספר המכריע סי' סד וכן הריא"ז
ספיקא,עייןבשו"תאמרייושרח"בסי'קידובשו"תמהר"ש
במסכת קידושין פרק רביעי )דף עח (:הסוברים שהתורה
ענגילחלקח'סי'קיז,וכןהעלהבספריביעאומרחלקה'סי'
האמינתו רק כשטוען שהבן שילדה אשתו הוא בנו וממזר,
ב'אותט'ובחלקז'אה"עסי'ו'.
מפנישאשתואסורהעליומחייביכריתות,אךלאהאמינתו
תורהכשלדבריוהואאינובנו.
האםישמקוםלספקשמאהתעברהמנכרי,כשהאםאינה
יודעתמיהאב
אמנם שיטת רוב הראשונים אינה כדעת בה"ג והתוס'
רי"ד וכן דעת הרמב"ם והשו"ע ,עכ"פ מצינו בכמה מגדולי
רבים מגדולי הפוסקים סוברים שאף במקום שיש רוב
הפוסקים שצירפו שיטות אלו .עיין בפת"ש סי' ד' ס"ק לז
ישראל ומיעוט נכרים ,וידוע בבירור שהאשה ודאי לא
שהביא מתשובת רע"א שצרף את השיטות הנ"ל לספק
סימןט75
בשאלתנאמנותהבעל,וכןבתשובתהחתםסופרחלקאה"ע
ראשית ,עיין לעיל ריש סי' ו' שהבאנו מדברי התשב"ץ
ח"אסי' יג.אמנםבספרחקרילב מהדוראבתראאה"עסי'
הרדב"ז והחת"ס שאין די שהבעל יעיד שזה אינו בנו ,ואם
ד'דחהסבראזו)שהביאמתשובתראנ"ח(וכתבשהתקבלה
נראה שהדברים נאמרו על יסוד נתונים שאינם מחייבים
הכרעת הרמב"ם והשו"ע ואין להתחשב בדעת מקצת
שהבן ממזר ,אין לו נאמנות של "יכיר" .מאחר שהבעל קבל
ראשוניםשלאנפסקההלכהכמותםבשו"ע.
מעמדשלעדהמוסרמידעלביתהדין בלבד ,ונאמןבדבריו,
אךמצינובכמהפוסקיםשהלכובדרכושלהגרע"אז"ל.
אך בית הדין הוא הפוסק .הבעל אינו במעמד של בית דין
עייןבאוצרהפוסקיםסי'ד'ס"קקלדאותכהשהביאמספר
הפוסק וקובע את מעמד הבן .לכן אם הבעל אמר שהבן
שער המלך ומתשובות עין יצחק בנין עולם וחבצלת השרון
ממזר ,אך ברור לנו שדבריו אינם מיוסדים על נתונים שעל
שצרפודעותאלולספיקאדדינאבנאמנותהבעל.
פיההלכהישבהםלקבועממזרות,איןממשבדבריו.לפיזה
אמנםבתשובותהנ"לצירפוגםאתשיטתהתוספותרי"ד
בנד"ד שבפנינו פרוטוקול מהדיון שהבעל העיד בו ,וממנו
עמ"ס קידושין דף עח :שבמקרה שהאשה מכחישתו אינו
עולה שהבעל אמנם טען שאינה בתו ,אך עדיין לא ברור
נאמן.אךמהר"םחביבז"להורהלצרףאתשיטתבה"גללא
שבזמנו הבעל נחקר כראוי .מהפרוטוקול נראה שחסרה
שיטת התוספות רי"ד .מהר"ם חביב ז"ל )בעל הגט פשוט,
חקירהראויהעלפירודמוחלטשנהשלימהשקדמהללידה.
בשו"ת מהר"ם בן חביב המצורף לספר עזרת נשים ,סי' יא,
בנסיבות אלו שכעת ידוע שהבעל אמר שאינה בתו ,אך
ובשו"ת מהר"ם בן חביב שי"ל לאחרונה בסי' קלב( כתב
לאידועאםנחקרכנדרש,יחשבספק"יכיר".דהיינוספקאם
בלשון זו " -כבר ידוע דאפילו גבי אב דאמרינן דנאמן אדם
נחקר כראוי ועדותו התקבלה כעדות שני עדים ,ספק אמר
לומר פלוני בני הוא ממזר ,אמרו בשם הלכות גדולות ור"ת
דברים שאינם ברורים לפוסלה .וכשאין בידינו לזמנו כעת
דהיינודוקאהיכאדאיכאבכור.אבלהיכאדליכאבכוראין
לעדותנוספת,הספקנשארבעינו.
האב נאמן .איברא דר"י והרא"ש חלקו עליהם ,מ"מ הוי
אמנם אילו בזמנו בית הדין היו פוסקים על יסוד עדותו,
ספיקא ופלוגתא דרבוותא דרבנן ,ויש לעשותו סניף להקל",
לאהיהמקוםלעוררספקות,אבלבמקרהזהשביתהדיןרק
עכ"ל.
החל דיון בלא להשלימו ,כעת הדבר ספק אם נחקר כנדרש
הרילנודעתעמודההוראהבעלהגטפשוט,לצרףכסניף
בחקירתהבעלבעדות"יכיר".
את שיטת בה"ג ור"ת שלא לקבל עדות האב אלא בדרך
שנית ,יש לדון האם אכן בזמנו הבעל היה כשר להעיד
הכרת בכורה .ולא כתב צירופים נוספים הנחוצים לצירוף
שהבת אינה ממנו ,האם עפ"י מצבו באותה עת הוא היה
שיטהזו.
ראוילכך,ונאמןמכחההלכהשל"יכיר".
ועיין בספר אמרי יושר ח"ב סי' קיד שדן במקרה שדנו
מסתבר ,שככל שהדבר נוגע לקבלת עדות מאדם חולה
להתיר אתהבתלאחרשלושיםשנהמלידתהואיןידועאם
נפשומשובשכמתוארלעיל,ביתהדיןלאהיהמקבלעדותו
אמההכחישהאתטענתהבעלשהבתאינהממנו,וכתבעל
אילו היה בא להעיד עדות ממון ,או להעיד עדות להתיר
זה באמרי יושר שאפשרלצרףאת שיטת בה"ג שבעינן דרך
אשתאישלעלמאבעדותהמבוססתעלזיכרוןאירועשארע
הכרת בכורה וכן את שיטת הרי"ד והריא"ז שאינו נאמן
בשנההאחרונה.ק"וכשעדותוהיאעלאירועשלאהתרחש,
לטעון שאינו בנו ,אף כשלא מצטרפת שיטת התוס' רי"ד
דהיינו שלא התקיימו יחסי אישות עם אשתו .נראה שאדם
בקידושין .וז"ל האמרי יושר " -אף שבנידון דידן אין אתנו
כזה בטבעו אינו נאמן להעיד שלא ארע דבר כזה במשך
יודע אם האשה הכחישתו ,אבל הרי בתשובת חתם סופר
השנה האחרונה ,שמא היה תחת השפעת כדורים או שמא
ביאר דלפי מש"כ ריא"ז בספר המכריע אין שום הכרח כלל
היה במצב נפשי קשה שאינו מאפשר לו לזכור דברים
תו לומר דבמכחשתו אינו נאמן ,וכתב דהך שיטה לאו
לאשורם.
דסמכא היא כלל ,ועכ"ז מסיק דהוי ספיקא דדינא מחמת
מלבד זאת מסתבר שיש להחשיבו כאחר מן הריקים
שתי השיטות הנ"ל ,דעת בה"ג דבעינן היכר בכורה ,ודעת
והפוחזים ,עליהם דיבר תרומת הדשן שיובא להלן ,לאחר
הרי"ד דבאומר אין זה בני אינו נאמן .ועיין בתשובת חתם
שאינונמנעמלהכותמכותקשותאתאשתועדשהיאברחה
סופר סי' עו שהאריך להביא מכמה גדולי הפוסקים דסברי
מהבית מספר פעמים ,ואינו נרתע מהתנהגות פרוצה לחיות
כרי"ד ,וכן פסק ביש"ש הלכה למעשה ,ויש לחשבו לספיקא
עםאשהאחרתבזמןשאשתועמו.
דדינא,וא"כגםבנידוןדידןכן".
וע"ע בספר שמע שלמה להראשל"צ הגאון רבי שלמה
משהעמארשליט"אח"באה"עסי'ד'סק"ד.
אך נקדים לברר גדר עדות "יכיר" ,האם דין הבעל כעד
המעיד עדות ,ובנסיבות שדבריו אינם עומדים בגדרי עדות
אינונאמן.
להלן נביא מהראשונים והאחרונים שנקטו לבאר
שאלתנאמנותהבעל
במקרה שבפנינו יש מקום לבירור ודיון בשאלת נאמנות
הבעל.בירורזהאמורלהתקייםבשתיבחינות.
שאמירתהבעל"יכיר"היאבגדריכעדות.
תחילה נציין שכן מורה פשטות לשון הרשב"ם שנקט
בלשונו לישנא "דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד" האמור
76אבןהעזר
עטרתדבורה
ביחסלעדות.וכןכתבבתשובתחתםסופרחלקאה"עח"א
המעמד שאינה מעוברת ממנו ,עדות גמור הוא כיון שהיה
בהשמטהלסי'עו,וז"ל" -הרשב"םבב"בקכ"זע"בגביאמר
בפני בי"ד …אמנם מה שאני רואה זכות לזה הולד הוא,
בני הוא וחזר ואמר עבדיהוא אינו נאמן כתב הטעםמשום
שכפי הנראה מתוך השאלה ,שעדות זה נתקבל בלילה,
כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ,ש"מ ס"ל דהו"ל כעדות
וקיי"לדאיןדניןבלילהתחילתדיןואםדנואיןדיניהםדין,
ממש מהתורה .וכ"כ שם רמב"ן על דברי רשב"ם בתחילת
וקבלת עדות כתחילת דין …וא"כ הכא בנדון דידן ,כיון
הסוגיא ,היו מוחזקים בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר
דבעינןקבלתעדותבפניבי"דדהויכתחילתדין,בעינןביום
בכור הוא שפרש רשב"ם שחזקה הראשונה היתה על פי
…בהא סלקינן ובהא נחתינא שיראה שאשה זאת מותרת
האב ,והקשה הרמב"ן הא אינו חוזר ומגיד" .ועיי"ש מסקנת
לראובןוהולדכשר,כךיראהליאםיסכימועמודיההוראה"
החתםסופרשדיןהאבכדיןעדיםולכןאינונאמןלחזורבו
עכ"למהרח"ש.
אלאלפרשדבריו,ורקבמישהיהעוברעלביתהמכסואמר
בתשובת חכם צבי סי' מד הוכיח שעדות האב דינה
עבדיאינונחשבכלללעדותכיכולםיודעיםשדרכםלשנות
כעדות ,מלשון הגמ' במסכת יבמות דף מז .שנקטה לשון
דיבורובביתהמכס,ועלכןיכוללחזורולומרבניהוא.
עדות על דברי האב .וז"ל הגמ' " -מעשה באחד שבא לפני
וכן משמעות לשון הרמ"ה שהובא לעיל סי' ו' ,שכתב
רבי יהודה ,ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי ,א"ל רבי
"לא יהא אלא שני עדים ,וכי מהימני למהדר בהו
יהודהישלךעדיםאמרליהלאו.ישלךבניםא"להן.א"ל
בסהדותייהו ,והא קיימא לן כיון שהגיד שוב אינו חוזר
נאמןאתהלפסולאתעצמך,ואיאתהנאמןלפסולאתבניך.
ומגיד".
ומי א"ר יהודה אבנים לא מהימן ,והתניא יכיר יכירנו
וכן ,התוספות רי"ד בתשובה )בספר תשובות הרי"ד( סי'
לאחרים ,מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור,
צב ,כתב לחלק בין דברי האב הנאמרים מחוץ לבית הדין,
וכשם שנאמן לומר זה בני בכור ,כך נאמן לומר בני זה בן
שיכול לחזור בו בדבריו אלו .משא"כ לאחר שהעיד בבית
גרושה הוא או בן חלוצה הוא …א"ר נחמן בר יצחק ,ה"ק
הדין אינו יכול לחזור בו .ומבואר באותה תשובה שגדר
ליהלדבריךעובדכוכביםאתה,ואיןעדותלעובדכוכבים",
"יכיר" הוא ,שביחס לדבריו בבית דין אודות יחוס בנו או
עכ"ל הגמרא .וכתב על זה החכם צבי אודות הנידון שם
בתו,דינוכדיןשניעדים.
בתשובתו " -וכיון דמשום עדות נגעו בה ,אף אנו נאמר,
וז"ל הרי"ד " -לא תהא עדות פיו גדולה מהעדאת
נאמןהואבעדותושאומרבנוהואדהתורההאמינתו,ואינו
העדים,ואילומעידיםשניעדיםשלאבביתדיןכיהואממזר
נאמןבמהשאומרשלאבאעליהקודםהחופה,דההיאלית
יכוליןלחזורבעדותם,שלאנאמרכיוןשהגידשובאינוחוזר
בהלתאדעדות".
ומגידאלאבעדותשהעידובביתדין,ואםבאושניםואמרו
ובספרישועותיעקבאה"עסי'ד'בפירושהקצרס"קכב,
אנחנושמענומפישניעדיםפלוניופלוניכיפלוניממזרלא
כתב לחלק בין אומר על עצמו שהוא ממזר לאומר על בנו
נעשה ממזר על פיהם ,כל שכן אם חזרו בעדותן שיכולין
שהואממזרשאםישבניםלבן,אינונאמןאףעלבנו.וז"ל-
לחזור בעדותן כל זמן שלא העידו בבית דין ,גם זה כל זמן
"האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת
שלאהעידבב"דיכוללחזורבעדותו,וצריךשיעידבב"דאו
ישראל,והטעםמשוםשויאאנפשיהחד"א,ובזהאףאםיש
בפניג'בתורתעדותלאדרךכעס.ואםתימצילומרכיאינו
לו בני בנים ,דדוקא היכא דמתורת עדות קאתינן עלה,
צריך בב"ד ,מכל מקום כל זמן שלא העיד בב"ד יכול לחזור
אמרינן כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה ,אבל כאן מתורת
בעדותו …בודאי כי הוא צריך להעיד בפני ב"ד שהרי הוא
שויאאנפשיהחד"אהוא".
בא לקובעו ממזר ואי אפשר להיות אלא בב"ד שאין עדות
מבוארמדבריהישועותיעקב,שנאמנות"יכיר"היאמתורת
אלא בב"ד ,שכל מה שיאמר העד חוץ לב"ד יכול לחזור בו
עדות שבה האב נאמן אף שהוא עד אחד וקרוב ,ובעדות זו
ואיןעדותנגמרתאלאבב"ד".
נאמרהההלכה-עדותשבטלהמקצתהבטלהכולה.
ומצינובאחדמגדוליהאחרוניםשהלךבדרכושלהרי"ד,
מצינוכמהאחרוניםשהסכימולדינושלהישועותיעקב.
בלאשראהדבריו.בתשובתתורתחייםלמהרח"ש)ח"גסי'
בשו"תבאריצחק)להגרי"אז"למקאוונא(חלקאה"עסי'טז
נב( כתב בפשיטות לדון דין "יכיר" כעדות גמורה ,ואף כתב
כתב" -וכןהאדאמרוביבמות)דףמ"ז(דאםישלבנובנים
לפסול עדות זו אילו נאמרה בלילה .וז"ל " -טעמא דמילתא
אינו נאמן לפסול אף בנו משום דהוי בגדר עדות שבטלה
שהתורה האמינתו לאב על הבן כשני עדים ,וכרבי יהודה
מקצתהבטלהכולה",וכןבספראורגדול)להגדולממינסק(
דאמר יכיר יכירנו לאחרים ,ובתורת עדות הוא ,א"כ יראה
סי'ב'כתב" -וכיוןדנאמנותהאבעלהבןהואבגדרעדות,
דלאמהניאמתלאה,דלאאשכחןדמהניאאלאלעניןשוייא
שפיר י"ל דגם בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה" .וכן
חתיכה דאיסורא אבל לגבי עדות אין העדים יכולים לסתור
בשו"ת חבצלת השרון חלק אה"ע סי' י' הביא מדברי
דבריהם בשום אמתלא דכיון שהגיד כו' .ואיברא דבמה
הישועותיעקבוהסכיםעמו.
שאמר קודם נסיעתו ,מילי דכדי נינהו כיון שלא אמר בפני
וכן יש לצרף לשיטה זו שדברי האב "יכיר" הם בגדר
בי"ד ,ואין עדות אלא בפני בי"ד .אבל במה שאמר בפני
עדות ,את תשובת בנין עולם חלק אה"ע סי' ו' סק"י שפסל
סימןט77
עדותהאבהנוגעבדבר,מטעםזה שקבעשדבריוהםבתורת
עדות.
לאחר שקבענו שהעיקר כשיטות אלו שדברי הבעל הם
כעדות ,הרי שבעדות הבעל דנן יש לפקפק בנאמנותו עפ"י
לכאורה ,היה מקום לתלות שאלה זו ,האם דברי הבעל
מש"כבתרומתהדשןח"בסי'רכד,שכתבבלשוןזו" -ויוכל
הנאמן מכח יכיר הם כעדות לכל דבר ,במחלוקת הב"ש
מר להתיר לכל גבר דיתיצביין ,אך בתנאי זה אם ידוע למר
והביתמאירבשאלתנאמנותבעלהמסתמךעלאחר.הב"ש
שהועד העדות בלי רמיה ,כי אינני מכיר את העד אם הוא
סי' ו' ס"ק כז שכתב שבעל המאמין לדברי אשתו יכול בכך
מן הריקים הפוחזים דלא חיישינן במידי לאסהודי שיקרא".
לעשות בניו חללים ,סובר שדין נאמנות האב היא כשויא
מבואר שעד ריק ופוחז פסול ,אף בעדות אשה ,מפני שאינו
אנפשיה חד"א ,וחידשה תורה שה"ה דיכול לשוויה את בנו
חוששלעדותשקר.
חד"א .ולדעת הבית מאיר סי' ו' סעיף יג החולק היינו מפני
והראי"ה קוק ז"ל בספר עזרת כהן סי' עא הביא מדברי
שאיןעדותמתקבלתאלאכשמעידעלפיראייתוולאמכח
תרומת הדשן וכתב " -נראה שגם על עדות ריקים ופוחזים
דברי אדם אחר .ואמנם כך כתב בשו"ת צמח צדק )החדש(
סומךכשנראהשלאישרמיהבדבר.וטעמי'הואמפנישאינו
חלקאה"עסי'ידאותט'להסכיםלשיטתהביתמאיר,וכתב
רשעשלתורהממש,אלאמשוםדחשידלשקרראוילהפסל
" -הסברא נותנת לומר דהא דהאמינה התורה לאב היינו
…וכשרלעדותאשה,וכשמוחזקלןשאינומשקרבטבעו".
במה שראה בעצמו ,לא במה שמאמין לאחרים .דבודאי לא
ואילו בנד"ד ,הבעל הינו אדם שהוא ריק ופוחז ,ואינו
עדיפא כח האב משני עדים כשרים ,והרי עד מפי עד לא
נאמןבטבעולומרבבירורשבמשךהשנההאחרונהלאקרב
מהני בכל מקום דצריך עדים ,אף ששמעו מפי נאמן כבי
לאשתו ,וזאת מחמת מצב בריאותו הנפשי ושהוא תמיד
תרי".
תחתהשפעתכדורים.
הרי שסברת החולקים על הב"ש היא מפני שכח האב
אמנם,בספראגרותמשהאה"עח"דסי'כג)אותא'ד"ה
כעדים ,והיה לכאורה נראה ששיטת הב"ש אינה כן .אך
והנה במ"מ( כתב " -גזירת הכתוב להאמין לאב אף שהוא
בתשובת רבי שלמה איגר חלק אה"ע סי' ט' כתב שעדות
איששידועלאינונאמןכללדהואמוחזקלשקרןוגםלכפרן
האב היא כעדות ,ושאף הב"ש מסכים לכך ,וז"ל " -סברת
ואין מתחשבין אינשי כלל בדבריו ,מ"מ התורה גזרה לדון
הב"שלאומשוםשויאחתיכהדאיסוראהוא.אלאדטעמיה
כדברו שאומר שאינו בנו …ואף שהוא בעצם איש שאינו
כיון דהתורה נתנה לאב נאמנות להכיר את בנו ,יש לו ג"כ
נאמןכלל".
ההכרה להאמין לעד .ואילו היו כל ישראל קים להו בגויה
אך דבריו צ"ע ,והם בניגוד גמור לדברי החתם סופר.
דאם ,שאינה משקרת ,יהיו צריכים להחזיק הולד הזה
דברי האג"מ אינם ברורים ,מאחר שדברי הבעל הן כעדות,
בחזקת חלל ,משום הכי גם עתה שנתנה התורה ההכרה
כיצד ניתן לקבל עד הידוע כשקרן וכפרן ,כיצד בית הדין
לאב ,ואומר דקים ליה דלא משקרה ,כל העולם אזלי
יכול לפסוק על פי עדות אדם כזה שאין מקום להאמינו
אבתריה להחזיקה בנאמנות ,והוי כאילו כולם מאמינים
בעיקרהעדות.שהריגדרידבריוכעדותלכלדבר.
לדבריהאם,שהאבנאמןלומרשאינהמשקרת,ושויאכולם
וכפי הנראה סבר האגרות משה כדעת הג"ר חיים
אנפשייהו חתיכה דאיסורא על ידי שמאמינים לאב ,וכן
מוואלאז'ין ז"ל בתשובה בספר חוט המשולש ח"א סי' ג'
ראיתישפרשבספראבנימילואים)שםסק"ה(".
שנאמנות האב בדין "יכיר" ,אינה בגדרי עדות ,עי"ש שכתב
עפ"י דרך זו יתבארו דברי החתם סופר לפסול עדות
"משום דבהכרת האב לא מקרי עדות כלל .והא דכתב
"יכיר" שבה הבעל הוחזק כפרן .בתשובת החתם סופר
הרשב"םשם)דףקכזע"ב(גביזהבניוחוזרואומרעבדיכו'
חאה"ע ח"א סי' יג )ד"ה והנה פשוט( כתב " -הנה פשוט
וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד .האי לישנא לאו דוקא
אעפ"י שהאמינתו תורה לאב מ"מ לא עדיף מעדות גמור
הוא ,אלא כוונתו כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר .וכמ"ש
דאורייתא,דנהידאפשרדלאבעידרישהוחקירהואינוצריך
הנ"ישםדאיןהבחנהאחרהבחנה,אבללדינאודאילאדמו
לבררכלללומרמנאידעתשאינובנך,אלאנאמןסתם.מ"מ
להדדי ,דהיכא דקרינן ביה ואם לא יגיד כו' לא מהני
כל שאומר מאומד ומדומה שאפילו שני עדים כשרים אין
אמתלא ,כמש"ל מסוגיא דכתובות )דף יח ע"ב( .אבל גבי
עדותם עדות …וגם נראה קצת כהוחזק כפרן" .עכ"ל
הכרתהאבמהניאמתלאכדכתיבנאלעיל".
החת"ס.
אך כאמור רבו מאד החולקים על סברא זו ,והעיקר
ומבואר מדבריו ,שריעותא דהוחזק כפרן שייכת גם
כדעתם .אך גם לשיטת הג"ר חיים מוואלאז'ין ז"ל פשיטא
בעדותו של האב .וכן שאר גדרי עדות ,מלבד שאינו צריך
שלא נקבל דבריו כשיש ספק האם דבריו נאמרים בצלילות
להיות כשר לעדות מצד עצמו ,ואף שהוא קרוב נאמן,
ומתוךידיעהברורה.
ולדעתרובפוסקים)עייןתוספותרע"אעלהמשניותבמסכת
פשיטא ,שאילו אדם כמתואר לעיל היה מופיע בבית
יבמות פ"ב אות כו ,ובבית מאיר אה"ע סי' ו' סעיף יג וספר
הדין לעדות בעלמא ,ומעיד שבמשך שנה תמימה לא ארע
אור גדול סוף סי' ב' ושו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' ל'( אף
אירוע כזה או אחר ,לא היינו מקבלים עדותו להוציא ממון
שנפסלמחמתעבירההואנאמן.
על פי עדות כזו .אמנם אילו היה מעיד על מעשה שארע
78אבןהעזר
עטרתדבורה
בקום עשה ,היה מקום לשקול זאת ,לולי שנראה כעד ריק
היהמקום לפתוחמחדשאתהנושאלדיון,ובידיןבתרבית
ופוחז .אך כשמעיד על העדר מעשה ,דהיינו ששנה תמימה
דין לא דייקי .אך מאחר שבזמנו חברי ביה"ד בעת שקבלו
לא קרב לאשתו ,וידוע שבתוך שנה זו היה חולה במחלה
עדותו בחרו שלא לפסוק דבר אלא מצאו לנכון להסתפק
נפשית ,מטופל בכדורים ומאושפז בבית חולים לחולי נפש,
בקביעה שהנושא טעון בירור ,ובכך הניחו מקום לבית דין
הרישבנסיבותהמתוארותאיןערךלדבריועלהעדריחסים
אחר שיבוא אחריהם ,לדון ביחס לטיבה של העדות .רק
עםאשתובמשךשנה.
כעת ,לאחר עשרים וחמש שנה ,מתקיים בירור ביחס למה
מסקנתהדברים -העיקרכדעתהסובריםשקבעושדבריו
שארע בזמנו ,בנסיבות אלו ,אין מנוס אלא לפסוק עפ"י
של האב הנאמן ב"יכיר" ,דינם כעדות ,ונאמרו בה גדרי
החומר שבפנינו ,ממנו עולה שיש לפקפק בנאמנות הבעל,
הלכותעדות,אלאחידשהתורה להאמיןלאבלמרותהיותו
והדעת נוטה שאינו הוא נאמן מכח "יכיר" ,ואינו נאמן
עדאחדוקרוב,וי"אשאףאםהואעוברעבירהנאמן.עלכן
לשלול את אבהותו על הבת .על כן יש להתיר לבת לבוא
הלכה למעשה יש מקום לנטות ממסקנת האגרות משה
בקהל,וזאתבצירוףהספקשמאהאם התעברהמנכריוספק
הנזכרת,ואיןנאמנותלדבריהבעלשנאמרובזמנובביה"ד.
נוסףבנאמנותהבעלכאמורלעיל.
אמנם דברי הבעל לא נאמרו בפנינו ,וקשה לקבוע
מסמרות בזה .אך אילו חברי ביה"ד ששמעו את דברי האם
מאחר שההיתר המיוסד על הספק שמא האם התעברה
מנכרי,עלכןהואאינוכוללהיתרנישואיןלכהן.
ובעלהבזמנו,היודניםומכריעיםכיצדלהתייחסלדבריו,לא
סימ י
בירורהלכהבדין"יכיר"
כסלותשס"ו
בפניביתהדיןשהתמנהלדוןבעניינייוחסיןהוגשמקרה
קשהוחמור,שאלתכשרותלבואבקהל,שלששהילדים.
והלאה ,לאחר שהבעל חזר והודה שהיא בתו ,שוב אינו
נאמןלחזורלטעוןשאינהבתו.
בעת הגירושין ,שהוסדרו בבית דין אחר ,שני בני הזוג
במסכת בבא בתרא דף קכז" - :א"ר יוחנן אמר בני הוא,
הצהירושכלששתהילדיםשנולדולאשהבתקופתנישואיה
וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן ,עבדי הוא ,וחזר ואמר בני
לבעלה,אינםילדיושלהבעל,ועלפידבריהם,נקבעאיסורן
הואנאמן,דמשמשליכעבדאקאמר".
לבא בקהל .אך לאחר מכן האשה חזרה בה ,ובקשה לדון
הרימבוארשבלאאמתלאמספיקה,אינונאמןלחזורבו.
מחדשבנושא,ובעקבותבקשתההתכנסביתדיןמיוחד,שדן
וכתב הרשב"ם הטעם " -אין לנו לילך אחר טענה אחרונה,
מחדשבנושא.
דהודאת פיו האמינה תורה במאי דאמר בני ,כדכתיב יכיר,
התקיימודיוניםבמעמדכלהנוגעיםבדבר,ולהלןנימוקי
וכיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד".ובספרידרמ"ה )סי'קא(
פסקהדיןלהתירם,עםעיקריהפרטיםהרלוואנטיםלהיתר.
כתבבלשוןזו" -נהינמידאמררבייהודהדאבאנאמן,לא
נציין שהדרך לפתרון נמצאה לאחר חקירה מאומצת
יהא אלא שני עדים וכי מהימני למהדר בהו בסהדותייהו,
שבסופה התגלה פרוטוקול דיון שהתקיים בין הצדדים בבית
והא קיימא לן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד .דאמר רבי
הדיןאחר),ולאבאותובי"דשבוסודרהגט(,מספרשניםבטרם
יוחנן ,בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן ,לבר מבי
הגירושין,בסמוךלאחרלידתהבתהגדולהמששתהילדים.
מיכסא דמוכחא מילתא דמעיקרא כי קאמר בני הוא
בתחילה כתבנו לדון בשאלת מעמדה של אותה הבת,
לאפטוריממיכסאקאמר".
והמסקנה שהגענו אליה ושללה את נאמנות הבעל בדבריו
ובחי' הרשב"א כתב בלשון זו " -משום דכתיב יכיר
עלאותהבת,הביאהלערעורנאמנותוגםעלשארהילדים,
שהתורה נתנה בידו ההבחנה …אבל לאחר הודאתו ,שוב
ובצירוףשיקוליםנוספיםשיתבארולהלן.
אינו נאמן ,שלא נתנה לו התורה הבחנה אחר הבחנה" ,וכן
כתבבנימוקייוסף,וכןפסקברמ"אאה"עסי'ד'סעיףכט.
האומרזהבניולאחרמכןמבקשלחזורבו
באותו דיון שהתקיים מספר שנים בטרם לגירושין,
האםנאמנות"יכיר"היאבגדריהגדתעדות
בתחילה הבעל טען שהבת אינה שלו ,אך לאחר חקירה
לצורך בירור הנידון שבפנינו ,נקדים ונברר בעז"ה הלכה
נוקבת בבית הדין ,הבעל חזר בו והודה שהבת שלו .הבעל
זושל"יכיר".האםדבריהאב",יכיר" ,יחשבוכהגדתעדות,
היה נאמן לחזור בו ,לאחר שהתברר שאמירתו הראשונה
ונאמרובההלכותהגדתעדות,למעטשבעדותזוהאבנאמן
היתה מבוססת על השערה שאין בה ממש .ומאותו מועד
למרותהיותועדאחדקרוב.אושנאמנותהאבאינהכעדות,
סימןי79
ולא יאמרו בה ההלכות הקבועות ביחס להגדת עדות .ונ"מ
יכוללחזורבו.ומבוארבאותהתשובה,שביחסלדבריובבית
לכמההלכותשיובאולהלן.
דין,דינוכדיןשניעדים.
הג"ר חיים מוואלאז'ין ז"ל בתשובה בספר חוט המשולש
וז"ל הרי"ד " -לא תהא עדות פיו גדולה מהעדאת
ח"א סי' ג' נקט שנאמנות האב בדין "יכיר" ,אינה בגדרי
העדים,ואילומעידיםשניעדיםשלאבביתדיןכיהואממזר
עדות ,ועפ"י זה באר שהרשב"ם נקט בלשונו לשון "דכיון
יכוליןלחזורבעדותם,שלאנאמרכיוןשהגידשובאינוחוזר
שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד",אין כוונתו לבארדין יכיר על
ומגידאלאבעדותשהעידובביתדין,ואםבאושניםואמרו
פיהקבועבהלכותעדות.
אנחנושמענומפישניעדיםפלוניופלוניכיפלוניממזרלא
וז"ל " -אע"ג דבשאר עדות עד מפי עד לאו כלום הוא.
נעשה ממזר על פיהם ,כל שכן אם חזרו בעדותן שיכולין
בהכרת האב סמכינן אעדים ששמעו מפיו ,כדאמרינן בב"ב
לחזור בעדותן כל זמן שלא העידו בבית דין ,גם זה כל זמן
)דףקכוע"ב(ההואדאתאלקמיהדרבב"חכו'ההואדאתא
שלאהעידבב"דיכוללחזורבעדותו,וצריךשיעידבב"דאו
לקמיה דר"ח כו' .וכן סגי בהרכנת הראש גרידא גבי הכרת
בפניג'בתורתעדותלאדרךכעס.ואםתימצילומרכיאינו
האב כדאמרינן בגיטין )ד' עא ע"א( א"ר אבוה ירושת בנו
צריך בב"ד ,מכל מקום כל זמן שלא העיד בב"ד יכול לחזור
הבכור .וכבר תפסו כל הפוסקים כפי' התוס' שם ,והיינו
בעדותו …בודאי כי הוא צריך להעיד בפני ב"ד שהרי הוא
משום דבהכרת האב לא מקרי עדות כלל .והא דכתב
בא לקובעו ממזר ואי אפשר להיות אלא בב"ד שאין עדות
הרשב"םשם)דףקכזע"ב(גביזהבניוחוזרואומרעבדיכו'
אלא בב"ד ,שכל מה שיאמר העד חוץ לב"ד יכול לחזור בו
וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד .האי לישנא לאו דוקא
ואיןעדותנגמרתאלאבב"ד".
הוא ,אלא כוונתו כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר .וכמ"ש
ומצינובאחדמגדוליהאחרוניםשהלךבדרכושלהרי"ד,
הנ"ישםדאיןהבחנהאחרהבחנה.אבללדינאודאילאדמו
בלאשראהדבריו.בתשובתתורתחייםלמהרח"ש)ח"גסי'
להדדי ,דהיכא דקרינן ביה ואם לא יגיד כו' לא מהני
נב( כתב בפשיטות לדון דין "יכיר" כעדות גמורה ,ואף כתב
אמתלא ,כמש"ל מסוגיא דכתובות )דף יח ע"ב( .אבל גבי
לפסולעדותזואילונאמרהבלילה.וז"ל" -טעמאדמילתא,
הכרתהאב,מהניאמתלאכדכתיבנאלעיל".
שהתורה האמינתו לאב על הבן כשני עדים ,וכרבי יהודה
אמנם כמה אחרונים שצידדו כדרך זו של הגר"ח
דאמר יכיר יכירנו לאחרים .ובתורת עדות הוא ,א"כ יראה
מוואלאז'ין,אךנראהשדעהזואינהמוסכמת,והעיקרכדעת
דלאמהניאמתלאה.דלאאשכחןדמהניא,אלאלעניןשוייא
החולקים.
חתיכהדאיסורא,אבללגביעדותאיןהעדיםיכוליםלסתור
להלן נביא מהראשונים והאחרונים שנקטו לבאר דין
דבריהם בשום אמתלא ,דכיון שהגיד כו' .ואיברא דבמה
יכיר בגדרי עדות .תחילה נציין שכן מורה פשטות לשון
שאמר קודם נסיעתו ,מילי דכדי נינהו כיון שלא אמר בפני
הרשב"םשנקטבלשונולישנא"דכיוןשהגידשובאינוחוזר
בי"ד ,ואין עדות אלא בפני בי"ד .אבל במה שאמר בפני
ומגיד" האמור ביחס לעדות .וכן כתב בתשובת חתם סופר
המעמד שאינה מעוברת ממנו ,עדות גמור הוא כיון שהיה
חלק אה"ע ח"א בהשמטה לסי' עו ,וז"ל " -הרשב"ם בב"ב
בפני בי"ד …אמנם מה שאני רואה זכות לזה הולד הוא,
קכ"ז ע"ב ,גבי אמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו
שכפי הנראה מתוך השאלה ,שעדות זה נתקבל בלילה,
נאמן ,כתב הטעם משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד,
וקיי"לדאיןדניןבלילהתחילתדיןואםדנואיןדיניהםדין,
ש"מס"לדהו"לכעדותממשמהתורה.וכ"כשםרמב"ןעל
וקבלת עדות כתחילת דין …וא"כ הכא בנדון דידן ,כיון
דברירשב"םבתחילתהסוגיא,היומוחזקיםבושהואבכור
דבעינןקבלתעדותבפניבי"דדהויכתחילתדין,בעינןביום
ואמר אביו על אחר בכור הוא שפרש רשב"ם שחזקה
…בהא סלקינן ובהא נחתינא שיראה שאשה זאת מותרת
הראשונההיתהעלפיהאב,והקשההרמב"ןהאאינוחוזר
לראובןוהולדכשר,כךיראהליאםיסכימועמודיההוראה
ומגיד".
…אחר שכתבתי כל זה נולד לי גמגום ,שנראה לכאורה
ועיי"ש מסקנת החתם סופר שדין האב כדין עדים ,ולכן
סתירהלמאידכתיבנאלעילבהאדהימניהרחמנאלאבעל
אינו נאמן לחזור בו אלא לפרש דבריו .ובהיה עובר עלבית
בנוכדכתביכירכו'היינוכשהעידבפניבי"ד,מהאדאמרינן
המכס ואמר עבדי ,אינו נחשב כלל לעדות ,כי כולם יודעים
בפרק יש נוחלין ההוא דאמא לקמיה דרבא בר חנן א"ל
שדרכםלשנותדיבורובביתהמכס,ועלכןיכוללחזורולומר
מוחזקניבזהשהואבכורא"למנאידעת,דהוהקרוליאבוה
בניהוא.
בוכראכו'.ומשמעדאפילושלאבפניבי"דמהניאדבורושל
וכןמשמעותלשוןהרמ"השהובאלעיל,שכתב"לאיהא
אב .ואיברא דמהא לא איריא דאיכא למידחי דהתם שאני
אלא שני עדים ,וכי מהימני למהדר בהו בסהדותייהו ,והא
שלא ראו שחזר האב מדבורו ,ועוד דהתם הוא שהיה אביו
קיימאלןכיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד".
רגיללקראובכור,ובכל חדמהניגוונימהניא,אושלאחזר
התוספות רי"ד בתשובה )בספר תשובות הרי"ד( סי' צב,
מדבורואושהיהרגיללקרואלובכוראובניוהוחזקעלפיו.
כתבלחלקביןדבריהאבהנאמריםמחוץלביתהדין,שיכול
אבל מי שאמר פעם אחת חוץ לבי"ד שהוא בנו או שאינו
לחזורבובדבריואלו.משא"כלאחרשהעידבביתהדיןאינו
בנו,ואח"כבאלבי"ד,איכאלמימרדלאגרעמשארעדויות
80אבןהעזר
עטרתדבורה
דעלמא ,דיכול לחזור בו ,כל שלא העיד בבי"ד .אמנם יש
חד"א.ולדעתהביתמאירסי'ו'סעיףיגהחולק ,היינומפני
לגמגםמדתניאהיהעוברעלביתהמכסואמרבניהואוחזר
שאיןעדותמתקבלתאלאכשמעידעלפיראייתוולאמכח
ואמר עבדי הוא נאמן כו' .וכתבו המפרשים דטעמא דמה
דברי אדם אחר .ואמנם כך כתב בשו"ת צמח צדק )החדש(
שאמר בני הוא ,להבריחמן המכס אמר כן,משמע הא לאו
חלקאה"עסי'ידאותט'להסכיםלשיטתהביתמאיר,וכתב
הכי לא היה נאמן לחזור בו ,והתם פשטא דמילתא דעובר
" -הסברא נותנת לומר דהא דהאמינה התורה לאב היינו
על בית המכס כשלא בפני בי"ד הוא .ואפשר לדחות
במה שראה בעצמו ,לא במה שמאמין לאחרים .דבודאי לא
שהמפרשים פי' טעמא אלימתא דמהניא אפילו היה הדבר
עדיפא כח האב משני עדים כשרים ,והרי עד מפי עד לא
בפני שלשה והם בי"ד ,יכול לחזור בו דמסתמא להבריח מן
מהני בכל מקום דצריך עדים ,אף ששמעו מפי נאמן כבי
המכסאמרכן",עכ"למהרח"ש.
תרי".
בתשובת חכם צבי סי' מד הוכיח שעדות האב דינה
הרי שסברת החולקים על הב"ש היא מפני שכח האב
כעדות ,מלשון הגמ' במסכת יבמות דף מז .שנקטה לשון
כעדים ,והיה לכאורה נראה ,ששיטת הב"ש אינה כן .אך
עדות על דברי האב .וז"ל הגמ' " -מעשה באחד שבא לפני
בתשובת רבי שלמה איגר חלק אה"ע סי' ט' כתב שעדות
רבי יהודה ,ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי ,א"ל רבי
האב היא כעדות ,וגם הב"ש מסכים לכך ,וז"ל " -סברת
יהודהישלךעדיםאמרליהלאו.ישלךבנים ,א"להן.א"ל
הב"שלאומשוםשויאחתיכהדאיסוראהוא,אלאדטעמיה
נאמןאתהלפסולאתעצמך,ואיאתהנאמןלפסולאתבניך.
כיון דהתורה נתנה לאב נאמנות להכיר את בנו ,יש לו ג"כ
ומי א"ר יהודה אבנים לא מהימן ,והתניא יכיר יכירנו
ההכרהלהאמיןלהעד.ואילוהיוכלישראלקיםלהובגויה
לאחרים ,מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור,
דאם ,שאינה משקרת ,יהיו צריכים להחזיק הולד הזה
וכשם שנאמן לומר זה בני בכור ,כך נאמן לומר בני זה בן
בחזקת חלל ,משום הכי גם עתה שנתנה התורה ההכרה
גרושה הוא או בן חלוצה הוא …א"ר נחמן בר יצחק ,ה"ק
לאב ,ואומר דקים ליה דלא משקרה ,כל העולם אזלי
ליהלדבריךעובדכוכביםאתה,ואיןעדותלעובדכוכבים",
אבתריה להחזיקה בנאמנות ,והוי כאילו כולם מאמינים
עכ"ל הגמרא .וכתב על זה החכם צבי אודות הנידון שם
לדבריהאם.שהאבנאמןלומרשאינהמשקרת,ושויאכולם
באותותשובה" -כיוןדמשוםעדותנגעובה,אףאנונאמר,
אנפשייהו חתיכה דאיסורא על ידי שמאמינים לאב ,וכן
נאמןהואבעדותושאומרבנוהואדהתורההאמינתו,ואינו
נאמןבמהשאומרשלאבאעליהקודםהחופה,דההיאלית
בהלתאדעדות".
ובספרישועותיעקבאה"עסי'ד'בפירושהקצרס"קכב,
ראיתישפרשבספראבנימילואים)שםסק"ה(".
מסקנת הדברים -העיקר כדעת הסוברים שעדותו של
האב דינה כעדות ,ונאמרו בה הלכות עדות ,למרות שהאב
עדאחדקרוב.ולהלןנביאכמהנ"מלדינאהעולותמכך.
כתב לחלק בין אומר על עצמו שהוא ממזר ,לאומר על בנו
מטעם זה ,האב שהעיד בבית דין שפלוני הוא בנו ,אינו
שהואממזר,שאםישבניםלבן,אינונאמןאףעלבנו.וז"ל-
נאמן לחזור ולהעיד שאינו בנו ,ובהתאם להלכה שנאמרה
"האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת
בעדותשניעדים-כיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד.
ישראל,והטעםמשוםשויאאנפשיהחד"א,ובזהאףאםיש
נחזור לנידון שבפנינו ,לפי האמור ,ביחס לאותה הבת
לו בני בנים ,דדוקא היכא דמתורת עדות קאתינן עלה,
הגדולה שבתחילה הבעל טען שהבת אינה שלו ,ולאחר
אמרינן כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה ,אבל כאן מתורת
שהתברר שהדברים נאמרו בהסתמך על אומדנא שאין בה
שויאאנפשיהחד"אהוא".
ממש ,הבעל חזר בו וקבל את דעת בית הדין שקבע שהבת
מבואר מדברי הישועות יעקב שנאמנות "יכיר" היא
היאבתו,והאבאמרבפירוששהיאבתו.
מתורת עדות ,שבה האב נאמן אף שהוא עד אחד וקרוב,
לאחראמירהזושנאמרהבפניביתדין,הבעלאינונאמן
ובעדות זו נאמרה ההלכה דעדות שבטלה מקצתה בטלה
לחזור ולטעון שהיא אינה בתו ,בין שאמר כן בסיום אותו
כולה .ולהלן הבאנו מכמה אחרונים שהסכימו לדינו של
דיוןאושאמרכןלאחרכמהשניםבפניביתהדיןאומחוץ
הישועותיעקב.
לביתהדין.
וכן יש לצרף לשיטת הסוברים שדברי האב הם בגדר
בנוסףיצוייןשבפרוטוקולהדיוןבביתהדיןבעתהדיוןעל
עדות ,את תשובת בנין עולם )שתובא להלן( שפסל עדות
הבת הגדולה ,נרשם שבית הדין קבע בבירור ופסק שהבת
האבהנוגעבדבר,מפנישקבע,שדבריוהםבתורתעדות.
היאבתושלהבעל.
לכאורה היה מקום לתלות שאלה זו ,האם דברי הבעל
כפי הנראה ,בית הדין לא נזקק לכתוב פסק דין שהבעל
הנאמן מכח יכיר הם כעדות לכל דבר ,במחלוקת הב"ש
הואאביהבת,מאחרשבסתמאהבעלהואאביילדיאשתו,
והביתמאירבשאלתנאמנותבעלהמסתמךעלאחר.הב"ש
ולשם קביעה כזו אין צורך לנקוט יוזמה ולהוציא פסק דין.
סי' ו' ס"ק כז שכתב שבעל המאמין לדברי אשתו נאמן
אךהקביעהשהנ"להואאביהבתנאמרהבעלפה.ובהתאם
לעשות בניו חללים ,סובר שדין נאמנות האב היא כשויא
להלכה שפסק דין יכול להנתן בעל פה ,ואין הכרח לכתבו.
אנפשיה חד"א ,וחידשה תורה שה"ה יוכל לשוויה את בנו
יעויין במשנה במסכת סנהדרין דף כט" - .הגדול שבדיינין
סימןי81
אומראישפלוניאתהזכאי,אישפלוניאתהחייב",ובשו"ע
ב .הדבר בא לידי ביטוי גם בדיון שהתקיים בבית הדין
חו"מסי'יטס"אבופסק להלכהאתדיןהמשנה,ובסעיףב'
ביום הגירושין .בכתב התביעה הבעל כתב שהאשה ילדה
כתב " -שאל אחד מבעלי הדין שיכתבו לו את פסק הדין"
לפלוניחמישהילדים,ופרטאתשמותם,ולאחרמכןהתברר
וכו'.
כי אחת מהחמישה ,אינה בתה של אשתו אלא בתו של
אמנם בתקנות הדיון משנת תשנ"ג ,סעיף קיב ,נאמר -
הבעל מאשה אחרת .ולאחר מכן בדיון הבעל פתח דבריו
"איןתוקףלהחלטהאולפסקדיןכלעודלא נכתבוונחתמו
בטענהשהאשהילדהשבעהילדיםמפלוני.הרישמחמישה
…עלידיביתהדין".
אך הדיון הנ"ל התקיים בטרם הותקנה תקנה הקובעת
העדר תוקף להחלטה או לפסק דין שלא נכתב ונחתם .רק
שהזכיר בכתב התביעה חזר וטען כן ביחס לשבעה ,ולאחר
מכן הסכים לדברי אשתו שששה מהילדים שהזכירה אינם
שלו.
קיימתהוראהלכתובאתההחלטותאופסקיהדיןולחתמם,
ג.נוסיףונצייןכיבדו"חלשכתהרווחהבמועצהאזורית
ובלא שלילת תוקף בהעדר כתיבה וחתימה ,יעויין בחוברת
שנכתב על ידי העו"ס שטיפלה במשפחה נאמר שהבעל
תקנות הדיון שניתקנו עד שנת תשל"ח )שיצאה בשנת
התבטא ביחס לבן פלוני כדלהלן " -שפלוני אינו ילד שלו,
תשל"ח(סעיףק'.
ובפועל הוא מתעלם מקיומו"" .מאז שהה במוסד הוא לא
עלכןישלקבועשבפנינוהחלטתביתהדיןשהבעלהוא
זכה אף פעם להלקח הביתה על ידי אביו ,והאב לא נכנס
אביהבתהזו,ולאהיהמקוםשביתדיןבהרכבאחרובמועד
לבקרו ולראותו כשהוא בא לבקר את שני ילדיו האחרים
אחריתכנסמחדשלדוןבשאלהזובמעמדהגירושין.
במוסד,האבהתבטאלאפעםשהואאינובטוחשפלוניהוא
ילדשלוולכןהואמתעלםמקיומולחלוטין".
התוקףשישלדבריהבעלביחסלשארהילדים
דבריו אלו של הבעל נאמרו למרות שאותו בן נולד
באותו מעמד של הגירושין הבעל טען ואמר על מספר
בתקופהבהבניהזוגגרויחדוניהלוחייםמשותפים.דברזה
מסויים מהילדים שאינם שלו ,ובמספר זה נכללה גם הבת
מוכיח,שהבעלאינונמנעמלשלולאבהותעלבנוללאבסיס
הנ"ל שכבר נפסק קודם לכן שהיא בתו .ויש לדון בנאמנותו
רציני,אלאעלפיתחושהקלהגרידא.
לפסולילדיםנוספים.
ביחס לאדם שהוחזק בכך ,יש לדון שאיבד נאמנותו
למסורעדותכזושל"יכיר".
נאמנות"יכיר"לאדםשאינואמין
עדותו של הבעל נמצאה כבלתי אמינה ,לאחר שחזר בו
באותו דיון מדבריו ששלל את אבהותו על אחת הבנות,
ד .בנוסף נציין כי בעדותו של הבעל בבית הדין העיד
שמעולם לא היה בעיר פלונית ובודאי שלא גר כאן ולא
נרשםכמישגרבאותהעיר.
ובנוסף נמצא שקרן בדבריו על מקום מגוריו במשך מספר
אך באישור רשמי ממשרד הפנים שהתקבל בבית הדין
שנים ,וכפי שיפורט להלן .ביחס לאדם כזה ,יש מקום לומר
נרשם שבמשך 11שנה הלה גר בסמוך לעיר זו ,ובסמוך
שלאהאמינתותורהבדיןיכיר.
למגורי אשתו בתקופת לידת הילדים ,וזאת בניגוד גמור
נפתחבפירוטשקריו,והחזרהשחזרבומעדותו.
לעדותו בבית הדין שטען על מגורים רצופים במקום אחר
א .בדיון בבית הדין בזמנו ,בתחילת דבריו הבעל טען
מרוחקמאד.
שהבת אינה שלו ,לאחר חקירה יסודית עלה כי דבריו
יש לראות ברישום זה מסמך אמין .ועיין בפת"ש אה"ע
מבוססים על השערה בלבד ,והוא בעצמו חזר בו מדבריו,
סי' יז סוף ס"ק נג בשם החת"ס שהאריך לבסס נאמנות
והודה שהבת ממנו .אך בסוף הדיון ,למרות שבית הדין
הערכאות ,ועיין באריכות הדברים כפי שהובאו באוצר
הודיע לו שהבת שלו מאחר ותשעה חדשים קודם ללידתה
התקיימויחסיאישותביניהם,הלהחזרבופעםנוספתוטען
שהיאאינהשלו.
בתחילת אותו דיון הבעל טען "במשך שנתיים מאז
שאשתיעזבהאתהביתלאקיימתייחסיםעםאשתי",ובכך
הפוסקיםסי'יזס"קקיגאותח'.
והנה בדין זה של נאמנות הערכאות כתבו כמה
מהאחרונים שגם אם האשה קבלה העתק מהספר שביד
הערכאות יש לסמוך על ההעתק .ואע"פ שאת ההעתק לא
כתבהשופטמהערכאותאלאהסופרהממונהעלכך.
פסל את בתו .לשאלת בית הדין האם הוא מוכן להישבע
וכתבו הטעם מפני שגם לסופר יש דין ערכאות לענין
בבריוחאי,הבעלחזרבוואמר"פעםהאחרונהקיימתיעמה
כתיבת העתק מכיון שזהו תפקידו הרי שחזקה דלא מרעי
יחסים או לפני שנה או שנה וחצי .לאחר שברחה קיימתי
נפשיה.
עמהיחסיםפעםאחת,לאזוכרבדיוקמתי".אחרכןהודה
שהבתממנו,ובסוףהדיוןחזרבופעםנוספת.
כן כתב באוצה"פסי' יזס"קקיג אותט' בשםספר בגדי
כהונה ובשם שואל ומשיב .וכן בשם ספר אמרי דוד הביאו
הבעלהוכיחשאינומתייחסכראוילדבריעצמו,וכיהוא
שכתב שכל מי שממונה מחק המלך על תחום מסוים ,לגבי
אינו אדם אמין העומד מאחרי קביעה וטענה שטוען בבית
אותותחוםישלודיןערכאות,וז"ל"-דמהליממונהעלזה
דין,ומסוגללומרדברוהיפוכובפניביתהדיןבאותומעמד.
אועלדיניןושטרות,בשניהםשייךלאמרעינפשיה".
82אבןהעזר
עטרתדבורה
וכן האבני נזר )חלק אה"ע סי' עה( פסק להכשיר העתק
והראי"ה קוק ז"ל בספר עזרת כהן סי' עא הביא מדברי
הנכתב ע"י סופר שלהם אף שאינו ממש השופט או השר
תרומת הדשן ,וכתב " -נראה שגם על עדות ריקים ופוחזים
בערכאות ,וז"ל " -י"ל דלזה לא נחוש כלל שישנה האקט
סומךכשנראהשלאישרמיהבדבר.וטעמי'הואמפנישאינו
הנכתב,שאםיתגלההדברילךלקרימענאהל".דהיינוהאיום
רשעשלתורהממש,אלאמשוםדחשידלשקרראוילהפסל
המרחףעלראשושלכותבההעתקשאםישנהממהשכתוב
…וכשרלעדותאשה,וכשמוחזקלןשאינומשקרבטבעו".
בתעודה המקורית ישפט על כך ויענש ,היא הוכחה גמורה
שההעתקנכון.
ולכןה"הבאישורשלפקידמוסמךשלמשרדהפניםעל
העתקדינוכהוכחהגמורה.
בתשובת החת"ס אה"ע ח"א סי' צד ,שעליה הסתמכו
מתוך הדברים יש ללמוד שאם מתוך העדות וסגנונה
עולה שהאדם המעיד אינו נמנע לשנות את עדותו עקב
דברים קלים ,אין לקבל דבריו .על כן גם בנידון דידן ,אמנם
ביחס לאב הפסול לעדות מחמת רשעו כתבו כמה פוסקים
להאמינו בדין "יכיר" ,עיין תוספות רע"א על המשניות
הרבה אחרונים להכשיר עדות ערכאות שמת הבעל ,כתב
במסכתיבמותפ"באותכו,ובביתמאיראה"עסי'ו'סעיףיג
שנאמנות שני עדים היא מגזרת הכתוב ,וז"ל החת"ס -
וספראורגדולסוףסי'ב'ושו"תמנחתאלעזרח"גסי'ל',אך
"משא"כ ערכאות של נכרים דחזקה לא מרעי אומנתיהו
היינו ביחס לעיקר דין יכיר ,שהאב נאמן גם אם הוא פסול
לשקר עדיפי בזה מעדים כשרים דגזירת הכתוב בעלמא
מחמתמעשהעבירהשעשה,אךבפסולמחמתשאינוחושש
הוא" .ומהאי טעמא נאמנים אף להוציא ממון ,דהרי עדיפי
לשקר ולשנות דבריו ,שזהו פסול במהות העדות ,פשיטא
משניעדים.
שאףהפוסקיםהנ"למודושאינונאמן.
וע"עבהמשךדבריהחת"סשכתבשנאמנותבי"דעדיפא
אמנם בספר אגרות משה אה"ע ח"ד סי' כג )אות א ד"ה
מנאמנות עדים וכתב "עדים מגזירת הכתוב מהימני …אבל
והנהבמ"מ(כתב–"גזירתהכתובלהאמיןלאב,אףשהואאיש
בי דינא אשר ישבו כסאות למשפט לא גרע מערכאות של
שידוע לאינו נאמן כלל ,דהוא מוחזק לשקרן וגם לכפרן ואין
נכרים דבטבע מהימני" ,הרי שפשיטא ליה דאף בישראל
מתחשבין אינשי כלל בדבריו ,מ"מ התורה גזרה לדון כדברו
נאמרה ההלכה של נאמנות ערכאות ,וכמו שכתבנו לעיל
שאומרשאינובנו…ואףשהואבעצםאיששאינונאמןכלל".
בפשיטות.
אךדבריוצ"ע,מאחרשדבריהבעלהןכעדות,כיצדניתן
מלבד זאת בפנינו מסמך של משרד הפנים שבו פקיד
לקבל עד הידוע כשקרן וכפרן ,כיצד בית הדין יכול לפסוק
המשרד מילא טופס על פי בקשת הבעל ,ושבו הלה מבקש
על פי עדות אדם כזה שלא ניתן להאמינו בעיקר עדותו,
להצהירעלשינוימען,ומודיעשעדכהגרבאזורהנ"לבסמוך
וע"עמש"כבזהלעילבסוףסי'ט'.
למגוריאשתו,ומכאןולהבאהואחזרלגורבמקוםאחר.
על כן מאחר והמסמכים שבידינו מעידים על מגוריו
עדותשבטלהמקצתהבטלהכולה
באזור מגורי אשתו ,הרי שהבעל שיקר בדבריו כשטען
טעםנוסףלבטלדבריהבעלבדבריובפניביתהדיןביום
שמעולם לא גר באותו איזור .נאמנותו מתערערת ,ואדרבה
הגירושין ,על פי ההלכה ש"עדות שבטלה מקצתה בטלה
מתחזקתטענתהשלהאשהשבעלהגרבסמוןאליהוהקשר
כולה" .הבעל אמר את דבריו באמירה אחת " -זה לא
עמונמשךלאורךכלהשניםשבהםנולדוהילדים.
הילדיםשלי".איןבפרוטוקולהדיוןאמירהנפרדתומפורטת
בדינו של בעל המעיד עדות "יכיר" והוחזק כפרן ,עיין
המתייחסת לכל ילד בנפרד ,אלא הכל נאמר בחדא מחתא.
בתשובת החתםסופר חאה"ע ח"א סי' יג )ד"ה והנה פשוט(
על כן מאחר שמקצת דבריו בטלו ,דהיינו האמירה
במש"כ "הנה פשוט אעפ"י שהאמינתו תורה לאב מ"מ לא
המתייחסת לבת הנזכרת ,וכמבואר לעיל ,בטלו כל דבריו
עדיףמעדותגמורדאורייתא,דנהידאפשרדלאבעידרישה
שנאמרובאותהעדות.
וחקירה ואינו צריך לברר כלל לומר מנא ידעת שאינו בנך,
נקדים מדברי כמה אחרונים שכתבו שהלכה זו "עדות
אלאנאמןסתם.מ"מכלשאומרמאומדומדומהשאפי'שני
שבטלהמקצתהבטלהכולה",נאמרהגםביחסלעדותהאב,
עדים כשרים אין עדותם עדות …וגם נראה קצת כהוחזק
הנאמןמכחההלכהשל"יכיר".כןכתבבספרישועותיעקב
כפרן" .עכ"ל החת"ס ,ומבואר מדבריו שריעותא דהוחזק
אה"עסי'ד'בפירושהקצרס"קכב,בביאורההלכהשאםיש
כפרן שייכת גם בעדותו של האב .ועל כן בנידון דידן
בנים לבן ,אינו נאמן אף על בנו .וז"ל הישועות יעקב -
שהוחזקכפרןבדבריעצמו,איןלקבלדבריו.
"האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת
וע"עבתרומתהדשןח"בסי'רכדשכתבבלשוןזו " -ויוכל
ישראל,והטעםמשוםשויאאנפשיהחד"א,ובזהאףאםיש
מר להתיר לכל גבר דיתיצביין ,אך בתנאי זה אם ידוע למר
לו בני בנים ,דדוקא היכא דמתורת עדות קאתינן עלה,
שהועדהעדותבלירמיה,כיאיננימכיראתהעדאםהואמן
אמרינן כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה ,אבל כאן מתורת
הריקיםהפוחזיםדלאחיישינןבמידילאסהודישיקרא".
שויאאנפשיהחד"אהוא".
מבואר שעד ריק ופוחז פסול ,אף בעדות אשה ,מפני
שאינוחוששלעדותשקר.
מבואר מדברי הישועות יעקב ,שנאמנות "יכיר" היא
מתורתעדות,שבההאבנאמןאףשהואעדאחדוקרוב,וגם
סימןי83
בעדות זו נאמרה ההלכה שעדות שבטלה מקצתה בטלה
לאו בשתי עדויות ,בעדות אחת כעין שתי עדויות ,ומאי
כולה.
נינהו ,כת אחת בזה אחר זה ,אבל בעדות אחת בבת אחת,
וכןבשו"תבאריצחק)להגרי"אז"למקאוונא(חלקאה"ע
לא מאי לאו בהא קמיפלגי ,דרבנן סברי מכאן ולהבא הוא
סי'טזכתב" -וכןהאדאמרוביבמות)דףמ"ז(דאםישלבנו
נפסל ,וכיון דמההיא שעתא קא מיתזמי ,אטביחה דקא
בנים אינו נאמן לפסול אף בנו ,משום דהוי בגדר עדות
מיתזמי איתזום ,אגניבה דלא מיתזמי לא איתזום ,ר' יוסי
שבטלהמקצתהבטלהכולה" .ועיי"ששכתבשפסולדבטלה
סברלמפרעהואנפסל,וכיוןדמידכיאסהידוהואדמיפסלי,
מקצתה בטלה כולה ,חמור מפסול של "מפי כתבם" ,ואף
איאיתזמולהואטביחהאיתזמולהונמיאגניבה,דהאתוך
באלוהיכוליםלהעיד מפיכתבם,וכגוןבעדות"יכיר",אפ"ה
כדידיבורכדיבורדמי".
לאחרשבטלהמקצתהתתבטלכולה.
וכן בספר אור גדול )להגדול ממינסק( סי' ב' כתב " -וכיון
דנאמנות האב על הבן הוא בגדר עדות ,שפיר י"ל דגם בזה
ובשטמ"ק עמ"ס ב"ק שם כתב בשם הרמ"ה והמאירי,
שלהלכהנקטינןכרבייוסידבעדותאחתאםבטלהמקצתה
בטלהכולה.
עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה" .ובאר על פי זה את
הרימבוארבגמרא,במקרהשבונאמרהעדותאחתבבת
ההלכה שאםלבנוישבן,אינונאמןאףעלבנו,מאחרומעיד
אחת ,אם בטלה מקצת העדות ,בטלה כולה .וכתב הראב"ן
עלשניהםיחד,עדותשבטלהמקצתהביחסלנכדבטלהכולה.
)על מסכת בבא קמא פרק שביעי ,הובא בספר אמרי בינה
וכןבספרמנחתאברהם ,להג"ראברהםשפיראז"ל הרב
דיניעדותסי'יזבסופו(,וז"ל" -אםהעידושתיעדויותבזה
הראשי לישראל לשעבר ,חלק א' סי' יז כתב ,וז"ל " -אם
אחר זה ,ונמצא שקרן על הראשונה ,גם האחרונה בטילה.
הדיןיכיר,הואדיןעדותמיוחדתשאבנאמןעלבנוכעדים,
ואם נמצא שקרן על האחרונה ,אם בתוך כדי דיבור של
מהיכן לנו לבטל את הנאמנות על עדות זו משום שיש כאן
הראשונההעידלשניה,בטילהגםהראשונה.ואםלאחרכדי
גם בן הבן שעליו לא האמינה תורה .וצריך לומר לאותם
דיבור אינה בטילה .דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה
ראשונים שהכוונה בגמרא הוא על דין עדות שבטלה
ותוךכדידיבורכדיבורדמי".
מקצתה בטלה כולה ,אם כי אשכחן דין זה בעדים ממש.
ולפיזהבנידוןדידןשהבעלאמרדבריוביחסלכלששת
ויסוד הדבר נלמד לפי הראב"ד מנמצא אחד מהם קרוב או
הילדיםבחדאמחתא,ונמצאשקרןביחסלאחדמהם,בטלו
פסול בטלה כל העדות מגזה"כ דעל פי שנים או שלשה
דבריוגםביחסלאחרים.
עדים.ולכאורהבמקוםשנאמןעדאחדלאאמרינןכן,ועיין
ובביאור הלכה זו מצינו שתי דרכים בראשונים
תוס' סוטה לא ובירושלמי סוטה שם .וצ"ל דעכ"פ בדין
שבשטמ"ק .הרמ"ה כתב " -בטלה כולה ,דכיון דעד זומם
נאמנות דיכיר שנאמן כשנים ,אם בטלה נאמנותו במקצת,
למפרעהואנפסלאשתכחדמכיאסהידואטביחהבשיקרא,
בטלהכלנאמנותו".
ועיין בשו"ת חבצלת השרון חלק אה"ע סי' י' שהביא
פסולין הוו …כולה עדות אחת היא ,והויא לה עדות
שתחילתהבכשרותוסופהבפסלות".
מדבריהישועותיעקבוהסכיםעמו.ומתוךכךדןלבטלאת
אך בשם רבינו פרץ הביא השטמ"ק ,שאין ביטול העדות
עדות הבעל שטען שהבן אינו ממנו ,ובכך רצה לאסור עליו
מפני פסול העדים ,אלא מפני עצם ביטול העדות במקצתה.
את אשתו ולהביא לחיובה בגירושין .וכתב שכיון שאינו
וז"ל " -אבל הכא ,אף על גב דכשרין נינהו גם אחר עדות
נאמן לאוסרה עליו ,מכח חרם דר"ג כמבואר ברמ"א סי'
הטביחה דתוך כדי דיבור כדמפרש ,מכל מקום טעמא לאו
קע"ח ,בטלו דבריו ביחס לבן מפני שעדות שבטלה מקצתה
משוםדחשבינןלהופסוליןמההיאשעתאדודאיכשריןהיו
בטלהכולה.
כדפירשתי ,אלא רצה לומר כי היכי דמהניא ההזמה לפסול
וכמובןשכלהאמור,מיוסדעלההנחהשיש לדבריהאב
ב"יכיר"דיןעדות,וכמבוארלעילשהעיקרכדעהזו.
ולבטלעדותהטביחהאףעלגבשהיוכשריםההיאשעתא,
הכי נמי מהניא ההיא הזמה דטביחה לבטל גם עדות גנבה
מאחרשהלכהזושעדות"שבטלהמקצתהבטלהכולה",
שקדמהלה.כיוןדתוךכדידיבורהוהחשיבאכאותהעדות
נאמרגםבעדותהאב,נבארבעז"ההלכהזודעדותשבטלה
ממש.ונימאנמיבהניעדותשבטלהמקצתהבטלהכולה,כן
מקצתהבטלהכולה.
נראה למורי שיחיה .וא"ת כי נמי מכאן ולהבא וכו' נימא
נקדים את דברי הגמרא במסכת בבא קמא דף עג.
עדותשבטלהמקצתהבטלהכולה,כדפירשתימהאיטעמא.
במחלוקתאבייורבאאיעדזומםלמפרעהואנפסלאומכאן
וי"לדלאדמי,דודאיכיאמרינןלמפרעהואנפסלשהפיסול
ולהבא הוא נפסל " -לימא כתנאי ,היו שנים מעידין אותו
והביטול הוי משעה שהעידו העדות ,אז שייך למימר עדות
שגנב והן מעידין אותו שטבח ,והוזמו על הגניבה ,עדות
שבטלהמקצתהבטלהכולהכדפירשתי.אבלכיאמרמכאן
שבטלהמקצתהבטלהכולה.הוזמועלהטביחה,הואמשלם
ולהבא,לאשייךלמימרעדותשבטלהמקצתהבטלהכולה.
תשלומי כפל ,והן משלמין תשלומי שלשה .א"ר יוסי בד"א
דהא אין הביטול והפיסול משעת העדות ,רק משעת הזמה
בשתי עדויות ,אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה
ואילך.הילכךאההיאעדותדקאאיתזוםאיתזוםאמאידלא
בטלה כולה .מאי בשתי עדויות ,ומאי בעדות אחת …אלא
איתזוםלאאיתזום".
84אבןהעזר
עטרתדבורה
העולה מדברינו שלדעת הרמ"ה ביטול העדות נובע
גם על זה …דאם ודאי שקר העידו ,שייך בודאי עדות
מפסולו של העד בחלק מעדות ,וכתוצאה מכך בטלה שאר
שבטלהכמובהזמהכו'…ואיןלהקשות,דאםכןאףלרבא
העדות ,וכן משמעות לשון רש"י .ולדעת רבינו פרץ ביטול
דמכאן ולהבא נפסל כו' למה אמר התם ב"ק ע"ג דאף
מקצת העדות לכשעצמה ,מעת אמירת העדות ,גורר ביטול
דאיתזמי ,אטביחה דאיתזם איתזם כו' ולמה לא שייך עדות
כלהעדות.
שבטלה כו' .דזה אינו ,דלטעמא דחידוש ,א"כ ג"כ לענין
וע"ע בספר חזון יחזקאל על תוספתא ב"ק פ"ז ה"ט
העדות שהעידו קודם ההזמה אמרינן שההזמה היתה שלא
שהאריךלבארשיטתהרמ"הור"פ,וכתבשלדעתרבינופרץ,
כדיןואמתהעידו,ולכךמכאןולהבאכו',וממילאלאשייך
ביטולהעדותנובעמכחההלכהדנמצאקרובאופסולעדות
בטלה מקצתה ,דלענין זה אמרינן שלא נתבטל כנ"ל,
כולםבטלה,ואףששיטתרבייוסיגופיהבפ"קדמכות)דףו(.
ולטעמאדפסידאודאיניחאדלאנפסלכנ"ל".
לדון האי דינא רק בדיני נפשות ולא בדיני ממונות ,אך היינו
ובספר ברכת שמואל עמ"ס בבא בתרא סי' לז כתב -
דוקאבביטולעדותכתוצאהמכךשנמצאאחדמהעדיםקרוב
"והנה בילדותי חקרתי איך דינא דעדות שבטלה מקצתה
אופסול,משא"כבביטולכלהעדותמפניביטולהמקצת,גם
בטלהכולה,אםדוקאאםנמצאפסולאמרינןדבטלהכולה
לשיטתרבייוסיעדותשבטלהמקצתהבטלהכולה.
או אפילו אם רק מה דאיתכחש על ידי דלא מהימן בטלה
ולהלן מש"כ בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' נד
ג"כ כולה" .ועיי"ש שהביא הסוגיא בב"ק בעדות גניבה
בביאור סוגיא זו ,ומבואר בדבריו שנקט בפשיטות כשיטת
וטביחה ובאר הטעם דלא אמרינן פלגינן דיבורא ועדות
רבינו פרץ ,וז"ל " -ודאי הדברים כפשטן …דלא שייך שם
הגניבהלאתפסל,והביאמהתוס'רי"דעמ"סבבאבתראדף
פסול על עדות זו שהעידו קודם שהעידו העדות שהוזמו
לא :שכתב בלשון זו " -אבל הכא דחזינן דהוכחש ,כל מה
עליו,כיוןשעדייןלאהעידושקרולאיצאדברשקרמפיהם,
דאמרבהאזימנאבחזקתמוכחש,והיכאמצינןלמפלגדבורו
ועל עדות הטביחה גופה נמי לא נפסלו אלא לאחר כדי
ולהימני' בשום מידי דקאמר" .ובאר הברכת שמואל דברי
דיבור ,וקשה שאין לומר שפסולים היו בשעת עדות גניבה
התוס'רי"ד" -דלאשייךהכאליתןלודיןעדותעלכלמה
לפישהעידואחרכךעדותהטביחהבשקר.רקדכיוןדקיי"ל
דקאמר ואפילו בשתי עדויות נמי …דעל ידי דין דתוך כדי
דתוך כדי דיבור כדיבור ,ואינהו בחדא מחתא אמרו עדות
דיבורכדיבורדמי,חשובשהעידבבתאחת,וע"כהויעלידי
גניבה וטביחה ,בטלה כולה ,דהוי עדות אחת שבטלה
זה דין בעדות דהוי חסרון בעדות …מכיון דנמצא פסול
מקצתה …אין לומר טעם דעדות שבטלה מקצתה לפי
דמוכחשבעדות,הויזההפסולבכלהעדותשהעידתוךכדי
שהועדעםהעדותהזו,עדותשהועדגםכןבפסולבתוךכדי
דיבור …הוי כל ההגדה בחזקת מוכחש …דין הוא על ידי
דיבור.דזהאינו,דהאאףבשעתעדותטביחהעדייןלאהיו
דיש פסול מוכחש נפסל כל מה שהגיד אז ,ונמצא דתוכד"ד
פסוליםכיוןשהיויכוליםלחזורבהםתוךכדידיבור,כמ"ש
הוי דין מסוים בזה דהוי בבת אחת ,על כן חל בזה פסול
רש"יותוספותגביוהלכתאשהעידובבתאחת.אלאטעמא
דמוכחש".
דכל עדות שהועד בדיבור אחד ,אם אינו יכול להתקיים
וע"ע בספר חי' רבי שמעון שקופ ז"ל עמ"ס כתובות סי'
כולו ,הוא מתבטל לגמרי .וכעין שאמר נדר שהותר מקצתו
כדשבארהלכהזו"-שאיןהטעםמשוםשהעדשמעידשקר
כו'אושליחותשבטלהמקצתהכו'.ואפשרדיליףלהמקרא
אין לקבל ממנו עדות בתוך כדי דיבור ,אלא הוא כלל אחר
יקום דבר ,דוקא היכא שכל הדבר מתקיים ולא חצי דבר
משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ,היינו דכל
בלבד .והלכך כיון שבטלה עדות טביחה ,בטלה נמי עדות
שהעידובתוךכדידיבורחשבינןהכלכהגדהאחת,לעניןזה
גניבהולאמטעםפסול,וכמ"שלעילבדבריאא"זמהרש"א,
דאם בטלה הגדתם במקצת בטלה כולה .וכענין נמצא אחד
רקמטעםשהואתוךכדידיבורעםעדותטביחהשמתבטלת
מהם קרוב או פסול ,כמו שכתב הראב"ד ז"ל …שהביא
…בההיאדב"קדאיהובעילחיוביגבראלשלומיה'צאןעל
הרא"שספ"קדמכות".
הגניבה ועל הטביחה ,והרי איבטול סהדותייהו על תלתא
ועיי"ש בסי' נג שחזר לבאר בדרך אחרת ,וז"ל " -ענין
מינייהו ,דאיתזמו להו על הטביחה ,ובטלה כל העדות ,דלא
האמור בגמ' ב"ק הוא אינה מה שבטל הדין בפועל ,אלא
קרינן ביה יקום דבר .ולפי זה אתי שפיר נמי דברי הר"ן
שהגדה שאמרו בשקר היא הגדה בטלה ופסולה ,היינו אף
בכתובות ,דהתם נמי כיון דמעידין על שני עניינים ,על
שהעד המעיד לא נפסל עד אחר כדי דיבור משום שיכול
קידושיןועלגירושין,בתוךכדידיבורואתכחשולהובחדא,
לחזורבולשיטתהתוס',אבלהגדהעצמהודאיפסולההיא
שע"כחדמינייהומשקר,וכיוןשהתבטלמקצתהדברלעניין
עכשיו".
גירושיןאיתלןלמימרדבטלכולו",עכ"להביתאפרים.
וכןבשו"תצמחצדק)החדש(חלקאה"עסי'מחאותב'
ולהלן מש"כ בביאור סוגיא זו בספר חי' הרי"ם ובספר
האריך בסוגיא זו ,ובסוף דבריו כתב – "גניבה וטביחה הם
ברכתשמואל,והדבריםמתבאריםגםעלפישיטתהרמ"ה.
שתי עדויות ,ע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה
בספר חי' הרי"ם על חו"מ סי' לא סק"ב כתב " -הטעם
בטלהכולהאא"כנעשופסוליםלעדותממש,וזהודיןהגמ'
דעדות שבטלה משום שאינו נאמן על זה והעיד שקר ,בטל
בב"קע"ג.אבלבעדותאחתממש,דומיאדהירושלמידגיטין
סימןי85
בכותב כל נכסיו לשני בני אדם יחד ,לפי דברי ר' יוחנן
עדותשבטלהמקצתהמחמתפסולקורבהבטלהכולה,ולא
דמחשיב זה עדות אחת ,אמרינן עדות שבטלה מקצתה
פלגינן דבורא .דהא לא פליג בהו רחמנא דאמר מה שנים
בטלה כולה אף שלא נעשו פסולי עדות כלל לזה השני רק
נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותם בטילה אף שלשה,
שבטל על ידי פסול קורבא" ,עכ"ל .ועיי"ש שהצמח צדק
אלמא לא פלגינן עדותם .והא דאמר אדם קרוב אצל עצמו
העלה,שאםחלקמהעדותבטלהמחמתשקר,אףשאיןזה
ואין משים עצמו רשע ,היינו דוקא כשמעיד על עצמו שאין
שקרהפוסלולעדות,בטלהכלהעדות.
זהעדותכללאלאכמישאינודמי ,שאיןאדםנקראלעצמו
אמנםהצמחצדקהביאמהפנייהושעבב"ק)שם(דדוקא
עד פסול כדי שנאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה,
בטלה מקצתה בודאי דומיא דהזמה ולא בהוכחשה בלבד,
ודמיא להא דאמר לעיל במקיימי דבר הכתוב מדבר ,דכי
שעדייןהעדותבספק.אךבנידוןשבפנינושהאבהואעדאחד
היכידכשנמצאאחדמןהעדיםקרובאופסולעדותןבטילה
וקרובומדינאאינונאמן,לולישהתורהחידשהנאמנותומדין
הכי נמי כשנמצא לאחד מהן קרוב או פסול שהרי מקצת
יכיר,ולאחרשחלקמעדותוהתבטלהכיוןשנאמרהבהשערה
עדותןבטילהמחמתקורבה…וקאמרעלהבירושלמי,אתיא
שלאהיהבהממש,וקודםלכןאףהואבעצמוחזרבו,עלכן
כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והיו העדים
אין נאמנות יכיר ,ביחס לבת הנזכרת ,וממילא בעדותו על
כשיריןלזהופסוליןלזה,א"ראילעיבשםרבייוסיאיתפלגון
הבתהזודינוכקרובהפסוללעדות,שעדותובטלהמדיןודאי,
רבי יוחנן ור"ל .ר"י אמר מאחר שפסולים לזה פסולים לזה,
ולאמכחספק,ועלכןבטלהשארהעדות.
ר"לאמרפסוליןלזהוכשריםלזה.א"ראלעזרמתני'מסייע
העולה מדברינו ,שבנידון דנן יש לדון ביטול כל דברי
לרבייוחנןוכו'…מאןדאמריאותאמרר"א,נעשהכעדות
הבעל בעדותו בבית הדין ,מכח ביטול מקצתם .לא מבעיא
אחת באיש אחד ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומ"ד
אליבא דשיטת רבנו פרץ וההולכים בדרכו ,מאחר ומקצת
לא יאות אמר ר"א נעשה כשתי עדים כשרים לזה ופסולין
הדברים המתייחסים לבת הנזכרת בטלו ,על כן בטלו כל
לזה .ופסק ר"ח ז"ל דהלכה כר' יוחנן דאע"ג דאיכא למ"ד
דבריו שנאמרו ונכללו באמירה אחת) ,דעדיפא מתוך כדי
לאויאותאמרר"אמיהוקי"ללגבידר"לכר"י"
דיבור( ,אלא אף לפי דרכו של הרמ"ה ,לאחר שבית הדין
מקור דברי הרא"ש הם מתשובת הר"א אב"ד בעל ספר
בזמנו קבע שהבת היא בתו ,וזאת על פי בירור העובדות,
האשכול,הנמצאתבמלואהבספרחכמיפרובינציהח"בסי'
והבעל חזר והעיד לפוסלה ,הרי שזו עדות שקר שדינה
ה')עמ'.(327
להבטל ולבטל כל הנאמר באותו דיבור .גם אם מכח עד
לכאורה היה מקום להבחין בין שתי הסוגיות .בסוגיא
פסול אין לבטל דבריו ,מכיון שגם אב הפסול לעדות נאמן
במסכת מכות עסקינן בעדות על מעשה אחד שיש בו
בעדות יכיר ,ויעויין במש"כ הבית מאיר סי' ו' סעיף יג -
השלכה על הלוה ועל הערב ,ובזה לא פלגינן דיבורא ,אלא
"לעניןנאמנותהאבמכחיכירלאשמעינןדאםפסולמחמת
הכל בטל .וסוגיא זו אינה עניין לנידון שבפנינו ,מאחר
עבירה דאינו נאמן" ,עכ"פ עדות יכיר הנאמרת בשקר ,ודאי
שהבעל בדבריו טען טענה השוללת אבהותו ביחס לכל
עדותפסולההיא,יעוייןבתשובתהחתםסופרחאה"עסי'יג
חמשתהילדיםואיןזיקהביןמקרהשלילדאחדלמקרהשל
)ד"ה והנה פשוט( ,הנזכרת לעיל ,שריעותא דהוחזק כפרן
ילדאחד.
שייכתגםבעדותושלהאב,עלכןדיבכךלבטלכלהנאמר
אךבסוגיאדבבאקמא,מעשההטביחההואמעשהנפרד
באותה שעה .ויש לומר בזה כאמור בתוס' רי"ד שהביא
למעשההגניבה,ומחייבחיובממוןנפרד.למרותזאת,ביטול
הברכתשמואל" -הכאדחזינןדהוכחש,כלמהדאמר בהא
חלק מהעדות גורר בהכרח ביטול חלק אחר ,מפני שהעדות
זימנא בחזקת מוכחש ,והיכא מצינן למפלג דבורו ולהימני'
נאמרהבבתאחת.
בשוםמידידקאמר".
למרותזאת,בספרמחנהאפריםהלכותעדותסי'ג'לא
והנההרא"שבמסכתמכותפרקא'סי'יגכתב" -אילעי
מצא חילוק עקרוני בין הסוגיות וכתב להביא ראיה לשיטת
וטוביה קריביה דערבא הוו ,סבר רב פפא למימר גבי לוה
הראב"ד )שהביא הרא"ש( מהסוגיא במסכתבבא קמא ,וז"ל
ומלוה רחוקים נינהו ,א"ל רב הונא בריה דרב יהושע אי
"-ולכאורהנראהלהביאראיהלזהדעדותשנפסלהמקצתה
ליתיהללוהלאובתרערבאאזיל.פרש"ידעדיהלוואההוו
מחמת קורבה נפסלה כולה ,מדאמרינן בריש פרק מרובה
ודמיא להא דירושלמי כתב נכסיו לשני בני אדם והעדים
דעדים שהעידו שגנב ואחר כך טבח והוזמו על הטביחה,
כשרים לזה ופסולין לזה ,הכא נמי כיון דאי לית ליה ללוה
דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה .משום דכיון
אזילבתרערבאא"כנכתבהשטרעלהלוהועלהערבוכיון
דשתיהעדויותהעידוזהבתוךכדידיבורשלזה,עדותאחת
דפסולין לערב פסולין אף ללוה …וא"ת ונהימניה לגבי לוה
קאחשיב".
שלא פרע ולא ניהמניה לגבי ערב דפלגי' דבורא מידי דהוה
אך בספר נחל יצחק סי' ל' ס"ב השיג עליו וכתב -
אההיאדפ"קדסנהדרין)דףט(:פלונירבעולרצונוהואואחר
"לדעתי אין זה ראיה ,דשאני התם דכיון דמתזמי אטביחה
מצטרפיןלהורגודפלגינןדבוראדאדםקרובאצלעצמוואינו
והו"לפסוליםלמפרעבחששמשקריםוכמ"שרש"ישםד"ה
משים עצמו רשע …והראב"ד ז"ל כתב בתשובותיו ,שכל
איתזמילהואגניבהכו'משוםפסוליעדותעכ"ל".
86אבןהעזר
עטרתדבורה
נראהשהמחנהאפריםנקטבפשיטותכרבינופרץ,ומכח
המחנהאפרים,אוגםאםנקטלשון"ונתתי"בתחילתדבריו
עצם ביטול מקצת העדות אתינן עלה ,והוכיח מהסוגיא
ובכך תיבה זו מתייחסת לכל אחד ,ועל כן די בהזכרת כל
בב"קכשיטתהראב"דלבטלכלהעדותמכחביטולהמקצת
אחד ממקבלי המתנה בנפרד ,ובכך נחלקו דבריו לעדויות
ולאפלגינןדיבורא.
נפרדות אליבא דהכסף משנה ,עיי"ש בספר פנים במשפט
והנה השו"ע חו"מ סי' נא סעיף ו' פסק )עפ"י דברי
שהאריך לדון במחלוקת הכסף משנה והמחנה אפרים,
הרמב"םפי"דמהלכותעדותה"ז(" -הכותבכלנכסיולשני
ולבארה בדרך זו .אך בנידון דידן שאין כל חלוקה ואין
בני אדם בעדות אחת ,והעדים קרובים לאחד ממקבלי
התייחסות נפרדת בדברי הבעל לכל אחת מהילדים ,לכו"ע
המתנהורחוקיםמהשני,הויהשטרפסול,מפנישהואעדות
עדותאחתהיא,ולאחרשבטלהמקצתה,בטלהכולה.
אחת …אבל אם כתב בשטר אחד שנתתי לראובן חצר
על כן לאחר שראינו שהעיקר כדעת הסוברים שדברי
פלוניתושנתתילשמעוןחצרפלונית,ונמצאוהעדיםקרובים
האבהםבגדריעדות,ומתוךכךדנוכמהפוסקיםשהלכהזו
לזה ורחוקים מזה ,זה שהם רחוקים ממנו מתנתו קיימת,
דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ,היא הטעם להלכה
שאלושתיעדויתהןאףעלפישהםבשטראחד".
הקובעת שאם יש בני בנים אינו נאמן אף על הבן .נראה
וכתב בזה בספר מחנה אפרים הלכות עדות סי' ג' -
שה"הישלהחילביחסל"יכיר"אתההלכההעולהמהסוגיא
"מתוך דברי הרמב"ם נראה דהא דהכותב נכסיו לשני בני
במסכתב"קדףעג.והקובעתביטולהעדותכולהעקבביטול
אדםוהעדיםקרוביםלזהורחוקיםלזהדפסולכלהשטר,הוי
מקצתה .ועל כן במקרה דנן שדברי הבעל נאמרו בדיבור
אפילו בנכסים מחולקים ,וכגון שכתב שדה פלוני לפלוני
אחד ,ולא כעדויות נפרדות המתייחסות בנפרד לכל אחד
ושדהפלונילפלוני,ואפ"החשיבעדותאחתכיוןשכתבחד
מהילדים,לאחרשבטלודבריוביחסלבתהגדולה,בטלוכל
לישנא דמתנה לשנים ,שאמר ונתתי שדה פלוני לפלוני
דבריו.
ושדה פלוני לפלוני .עד שיכתוב נתתי לפלוני שדה פלונית
ונתתילפלונישדהפלוניתשזהשתיעדויותשאינםצריכים
האםישמקוםלשלולנאמנותהבעלבהיותונוגעבעדות
זה לזה ,כיון שלכל אחד ואחד כתב נתתי .והכי מפורש
לכאורה היה מקום לשלול נאמנות הבעל ב"יכיר" אם
דבריו ,ודלא כהכסף משנה שנראה מדבריו שכל הנכסים
כתוצאה מדבריו הוא נפטר מתשלום מזונות הילדים שהוא
מוחלקיםסגי".
וכן הנודע ביהודה מהדורה תניינא חלק חו"מ סי' מה
מתנערמהם ,ומצינובכמהאחרוניםשכתבולשלולנאמנות
הבעלהנוגעבעדות.
כתבבלשוןזו"-בנדוןדידןלאכללההנעדרתאתכולםיחד
בשו"ת בנין עולם חלק אה"ע סי' ו' )אות י( כתב " -אין
אלאכלאחדבפניעצמוולכלאחדבפניעצמונאמרתנואו
הבעל נאמן לומר שאינו בנו כיון שיש כאן חשש שאומר כן
יטול וכדומה ,והרי דבר זה מפורש ברמב"ם פי"ד מהלכות
בכדישיפטוראתעצמומממוןשתבעתואשתולפרנסהולזונה
עדות הלכה ו' ושנוי בטור סימן נ"א ומשולש בשו"ע שם
…דאף לשיטת הפוסקים דס"ל דנאמן לגמרי לומר שאינו בנו,
סעיף ו' וז"ל הכותב כל נכסיו לשני בני אדם בעדות אחת
מ"מלאעדיףמעדותבכלהתורהשנתנהלהםהתורהנאמנות,
והעדים קרובים לאחד וכו' הרי השטר פסול וכו' אבל אם
מ"מ כל שיש להם חשש נגיעה בדבר אין להם נאמנות כלל.
כתובבשטראחדשנתתילראובןחצרפלוניושנתתילשמעון
א"כ כ"ש לענין זה חידוש הוא שחידשה תורה דהאב נאמן
חצרפלוניונמצאוהעדיםקרוביםלזהורחוקיםלזהזהשהם
לומר שאינו בנו לעשותו ממזר ,אבל מנין לנו דגם ביש חשש
רחוקים ממנו מתנתו קיימת ,שאלו שתי עדויות הן אעפ"י
נגיעהבדברשהואנאמן…כלשישצדנגיעהבדבר,איןהאב
שהם בשטר אחד .הרי כיון שנזכר אצל כל אחד נתינה
נאמן על בנו ,דלא עדיף מעדים שהאמינתם התורה לכל
לעצמוהםשתיעדויותוהיינוממשנדוןדידן".
הדברים שבעולם ,ואפ"ה כשיש צד נגיעה בדבר אין להם
ועיין בספר פנים במשפט סי' נא סעיף ו' אות ז' )השני(
נאמנות.א"כי"לדגםלעניןפסולממזרותאינונאמן,ושובדינו
שכתבראיותלדעתהמחנהאפריםושכןדעתהלחםמשנה.
כאילולאאמרכללשאינובנו,דקיי"לאפילובאשהמזנהבניה
העולהמדברינו ,אםהעדמעידשתיעדויותחלוקות,אין
כשריםדתלינןרובבעילותבבעל".
לבטלאחתלאחרשהעדותהשניההתבטלהעקבקורבהשל
וכן בתשובת חתם סופר חלק אה"ע ח"א סי' עו כתב -
העד למקבל המתנה .הגדרת עדויות חלוקות היא בניסוח
"דה"ל נוגע בדבר מפני שנשא אחותו ,ונהי דהאמינו תורה
המתייחסנפרדלכלעניין,אךאםבאותודיבורהואהתייחס
נגד בניו שהם קרוביו ,היינו דוקא לענין זה ואין לך בו אלא
לכמהעניינים,הרישבביטולעדותאחתבטלההשניה.
חדושו ,אבל לענין שארי נגיעות לא עדיף מסהדי דעלמא".
ונראה שבנידון דנן לא נחלקו הכסף משנה והמחנה
אך צ"ע מתשובת חת"ס אה"ע ח"א סי' יג שמבואר להיפך,
אפרים ,וכו"ע מודו שעדות אחת היא .שהרי כו"ע מודים
שהרי באותו נידון דברי הבעל נאמרו בעת שנתבע תביעת
שיש צורך בהפרדה בין העדויות ,ושנשמע בדבריו שתי
מזונותלזוןאתהבן.
עדויותנפרדות,רקנחלקובמהותההפרדהההכרחית,האם
וכןבשו"תרבישלמהאיגרחלקאה"עסי'ט'כתב"-זהו
צריך דוקא לומר לשון ונתתי בנפרד לכל אחד לפי דעת
שאומר שלא ממנו הרה ,הוי כאומר אינו בנו ,ועדות הוא
סימןי87
ולא מועילה אמתלאה ,מ"מ הרי היתה כאן נגיעה בעדותו
הפוסקים שצירפו שיטות אלו .עיין בפת"ש סי' ד' ס"ק לז
דלא לקרהו רשע …אף דאין יכולים לבוא לבטל עדותו
שהביא מתשובת רע"א שצרף את השיטות הנ"ל לספק
מטעם חזרתו ,מ"מ יש לנו לבטלו מעיקרא לומר דלא היתה
בשאלתנאמנותהבעל,וכןבתשובתהחתםסופרחלקאה"ע
עדותועדות".
ח"א סי' יג ,וע"ע באוצר הפוסקים סי' ד' ס"ק קלד אות כה
יש לציין כי לשיטה זו נמצא יסוד בראשונים .בשו"ת
שהביא מספר שער המלך ומתשובות עין יצחק בנין עולם
הרי"ד סי' צב כתב בלשון זו " -להך לישנא דמפרשי שהוא
וחבצלת השרון שצרפו דעות אלו לספיקא דדינא בנאמנות
מעידשאינובנו,אינויכוללפוטרומעונשקללתווהכאתואו
הבעל.
לצרפו עמו לעדות .כי הוא נוגע בעדותו ,שנראין הדברים
אמנםבתשובותהנ"לצירפוגםאתשיטתהתוספותרי"ד
שבעבור זה מעיד כך כדי לפוטרו ולצרפו עמו לעדות הוא
עמ"ס קידושין דף עח :שבמקרה שהאשה מכחישתו אינו
מתכוין ,והילכך אינו נאמן .ואם העיד עליו שהוא ממזר
נאמן ,אך עיין בספר אמרי יושר ח"ב סי' קיד שדן במקרה
והוקבע ממזר על פיו ואחר כך בא על בת ישראל ,פשיטא
שדנו להתיר את הבת לאחר שלושים שנה מלידתה ואין
ודאישלוקה,כיוןשהואנאמןוהוחזקעלפיוממזרבב"ד".
ידועאםאמההכחישהאתטענתהבעלשהבתאינהממנו,
אךכפיהנראהסוגיאדעלמאהיאדלאכשיטהזו,והאב
וכתב על זה האמרי יושר שאפשר לצרף את שיטת בה"ג
נאמןבעדותואףכשישלונגיעתממון.והדיןנותןכן,שהרי
שבעינן דרך הכרת בכורה וכן את שיטת הרי"ד והריא"ז
כמעט לא ימלט שבבן קטן אין נגיעת ממון של מזונות הבן,
שאינו נאמן לטעון שאינו בנו ,אף כשלא מצטרפת שיטת
ואפ"ה אין בכך ביטול נאמנות האב .שהרי מוסכם שהאב
התוס'רי"דבקידושין.וז"להאמרייושר" -אףשבנידוןדידן
נאמןגםעלבנוקטןאףשעלפיהדיןמחוייבבמזונותיו,ועיין
אין אתנו יודע אם האשה הכחישתו ,אבל הרי בתשובת
ריב"ש סי' מא וסי' מב הובא בב"ש סי' ד' ס"ק מא וסי' כב
חתם סופר ביאר דלפי מש"כ ריא"ז בספר המכריע אין שום
סק"ה ובתשב"ץ ח"ב סי' יט ומל"מ נחלות פ"ד ה"ב ,וכן
הכרחכללתולומרדבמכחשתואינונאמן,וכתבדהךשיטה
בשו"ת רע"א ח"א סי' קכח הנידון בשאלת נאמנות הבעל
לאודסמכאהיאכלל,ועכ"זמסיקדהויספיקאדדינאמחמת
היתהבמקרהשהבעלנתבעלתשלוםמזונות.
שתי השיטות הנ"ל ,דעת בה"ג דבעינן היכר בכורה ,ודעת
וליישבאתדבריהפוסקיםהנזכרים,ישלחלקביןנגיעה
הרי"ד דבאומר אין זה בני אינו נאמן .ועיין בתשובת חתם
תמידית הקיימת בכל מקרה של "יכיר" ,דהיינו הנגיעה
סופר סי' עו שהאריך להביא מכמה גדולי הפוסקים דסברי
שרוצה לפטור עצמו מתשלום מזונות דקביעא וקיימא עליו
כרי"ד ,וכן פסק ביש"ש הלכה למעשה ,ויש לחשבולספיקא
מכח היותו אב ,דבזה אין לפסול עדותו .דאל"כ לא ימצא
דדינא,וא"כגםבנידוןדידןכן".
מקרהשבוהאבנאמןלטעוןעלבנוהקטןשאינובנו,משא"כ
ומצאתי בתשובת מהר"ם חביב ז"ל )בעל הגט פשוט,
בנגיעהאחרתהמזדמנתבכלמקרהלפיעניינו.לפיחילוקזה
בשו"ת מהר"ם בן חביב המצורף לספר עזרת נשים ,סי' יא,
יתיישבו דברי החתם סופר ,שכאמור לכאורה בפנינו שתי
ובשו"ת מהר"ם בן חביב שי"ל לאחרונה בסי' קלב( שכתב
תשובותהסותרותזואתזו.
בלשון זו " -כבר ידוע דאפילו גבי אב דאמרינן דנאמן אדם
לומר פלוני בני הוא ממזר ,אמרו בשם הלכות גדולות ור"ת
צירוףשיטותבה"גותוס'רי"דכסניףלשלולנאמנותהבעל
דהיינודוקאהיכאדאיכאבכור.אבלהיכאדליכאבכוראין
הראשונים הביאו מדברי בה"ג הסובר דלהלכה נקטינן
האב נאמן .איברא דר"י והרא"ש חלקו עליהם ,מ"מ הוי
שלא האמינתו תורה לבעל אלא כשמעיד בדרך הכרת
ספיקא ופלוגתא דרבוותא דרבנן ,ויש לעשותו סניף להקל",
בכורה,שאמרעלבנוקטןשהואבכורוממילאהגדולממזר.
עכ"ל.
דברי בה"ג הובאו בתוס' ב"ב דף קכז :וברמב"ן וברא"ש וכן
הרילנודעתעמודההוראהבעלהגטפשוט,לצרףכסניף
ברשב"א דף קכח) ,:אלא שהראשונים שהביאו דבריו חלקו
את שיטת בה"ג ור"ת שלא לקבל עדות האב אלא בדרך
עליו( ,ובחי' הריטב"א )ב"ב קכז (:הביא כן בשם "דעת
הכרת בכורה .ולא כתב צירופים נוספים הנחוצים לצירוף
רבותינו",ובספראורזרועעמ"סבבאבתראסי'צהכתבכן
שיטהזו.
שדעתר"תכדעתבה"ג.
בנידוןשבפנינו,האשהלאהכחישתובאותודיוןבביה"ד
שיטה נוספת בראשונים היא שיטת התוס' רי"ד במסכת
ביוםסידורהגט,וטענהעלששהמהילדיםשאינםילדיושל
בבא בתרא דף קכח :ובספר המכריע סי' סד וכן הריא"ז
הבעל ,אך כעת בדיון האחרון טענה כי ששת הילדים הם
במסכת קידושין פרק רביעי )דף עח (:הסוברים שהתורה
מבעלה לשעבר ,והדברים השוללים את אבהותו שאמרה
האמינתו רק כשטוען שהבן שילדה אשתו הוא בנו וממזר,
בזמנו,נאמרועקבהלחץשהבעלהפעילעליהומחשששאם
מפנישאשתואסורהעליומחייביכריתות,אךלאהאמינתו
תאמרכןלאתקבלגט.
תורהכשלדבריוהואאינובנו.
ביחס לדבריה אלו של האם יש להעיר שהיא הוכיחה
אמנם שיטת רוב הראשונים אינה כדעת בה"ג והתוס'
שאינה אמינה וכפי העולה מפרוטוקולי הדיון .ובפנינו אשה
רי"ד וכן דעת הרמב"ם והשו"ע ,עכ"פ מצינו בכמה מגדולי
המסוגלת לטעון ביחס לזהות אבי הבת טענות שקר רק כדי
88אבןהעזר
עטרתדבורה
להשיג תועלת מסויימת .על כן נראה שאין מקום להתחשב
שקבע,ולאבא,הריזומגורשת.ויששאףבזוחוששיןשמא
בדבריה כלל ,לא לקולא ולא לחומרא .ויש לקבוע כי ביחס
בסתרבא".ודעהראשונההיאדעתהרמב"םפ"טמגירושין
לטענת הבעל בזמנו שטען כי אינו אבי הילדים ,אין בפנינו
הי"א.וע"עאוצה"פסי'ד'ס"קמבאותו'.
לאהכחשהולאהודאהמטעםהאשה.ובהעדרהכחשה,אין
ועיין בב"ש ס"ק טז שכתב " -דעת הלכות גדולות
מקום לצרף את שיטת התוס' רי"ד במסכת קידושין .אך
דאמרינן על ידי שם בא לכאן ,וכעובדא דשמואל" .ומבואר
כאמורגםבלאשיטהזו,ישלצרףלספיקאדדינאאתשיטת
שעיקר טעמו של בה"ג הוא שאנו תולים שבא על ידי שם,
בה"ג הרי"ד והריא"ז הנזכרים .ובכך מצטרף ספק נוסף
אך כאמור ברא"ש ובטור מבואר הטעם שבא בצינעא,
בנאמנותהבעללפסולאתילדיו.
וכמ"ש הח"מ וביאור הגר"א .וכן השיג על הב"ש ,בשו"ת
ראשלראובניסי'יט.
האפשרותלתלותשהבעלבאבצנעהלביתהשלאשתו
ובמשנהלמלךהלכותאישותפט"וה"דכתבבדעתבה"ג
כאמור,במקרהשלפנינו,עלינולדוןמקרהזהבלאעדותו
" -פשיטא דמאי דקאמר בה"ג דילמא אתא בעלה בצנעא,
שלהבעל,וישלבררהאםישמקוםלייחסלבעלאתחמשת
הואבמהשהואחוץמהטבע,שאנותוליןדילמאעלידישם,
הילדים.ידועלנוכיהאשההתגוררהמחוץלביתואיןידוע
דאם היתה אפשרות לבוא ,לא היו חולקים על בה"ג".
לנועלתקופהמסויימתבהשניהםהתגוררויחדבביתהאו
ובפת"ש אה"ע סי' קנח סק"ג הביא מתשובת מנחת עני
בביתובשניםאלו.
שכתב בלשון זו " -עד כאן לא נחלקו הרמב"ם ובה"ג רק
קיי"לרובבעילותאחרהבעל,ועלכןפסקהרמ"אבאה"ע
היכא דידעו שהבעל הרחיק נדוד באופן שעל פי הטבע אי
סי'ד'סכ"ושאשהשזנתהתחתבעלה,הולדכשר,וכןבשו"ע
אפשר שיהיה העוברממנו ,אבל היכא דאפשר לבוא על פי
שם סעיף טו .אך עיי"ש בב"ש ס"ק כג שכתב "תולין בבעל,
הטבע ,ודאי כו"ע מודו דלא מפקינן האשה והולד מחזקת
משוםדהבעלמצוילה",וכןבב"שסי'ג'ס"קטז.
והנהבטוראבןהעזרסי'ד'" -כתבהרמב"םהיהבעלה
כשרות,ואיןכאןאפילוספקממזר,וכןמבוארבמשנהלמלך
פרקטומאישות,והואפשוט",עכ"ל.
במדינת הים וילדה הרי זה בחזקת ממזר ,שאין הולד
ומצאנו יסוד לשיטה זו בראשונים .בספר אור זרוע ח"א
משתהה במעי אמו יותר מי"ב חדש .ובה"ג כתב שאינו
סי'תרנ"זבתשובתה"רחייםכהןז"לכתב,וז"ל"-ויותרנ"ל
בחזקתממזר ,שאנותוליןלומרשמאבצינעאבאובעל".וכן
מיגודאיבעי'אמרהבעליבאעלי,וזהמצוישלפעמיםהוא
הובאבשו"עסעיףיד,ובש"עסיים"-וכיוןדפלוגתאהיאהוי
בא ולא יראו אותו .כמו שאנו אומרים ניחוש שמא פייס
ספקממזר".
בכמה מקומות ,ולגמלא פרחא חיישינן .כ"ש הכא שלא
מחלוקתזו,היאמחלוקתהרמב"םובה"ג.וישלבררמה
סברתבה"גומדועהרמב"םאינומקבלאתדעתו.
הרגישועדג'חדשיםלכלהפחות,וזהלאהרחיקכ"כשלא
יכול ללכת ולבוא כמה פעמים ,זה היה נקל מכל מה
הרא"ש במסכת קידושין פ"ד סי' ז' הביא דברי בה"ג
שאמרה .ודבר גדול אמר ברבה תוספאה דאמר אשתהי
בלשון זו " -כתב בעל ההלכות בסוף הלכות גיטין אהא
תריסרירחישתא,והיינומיעוטשאינומצויכללולאפסלינן
דקאמרבפרקהמגרש)דףפטא(איןחוששיןלממזרותהיכי
הולד .ועוד אני תמיה במקום שיכול לבוא כל שעה שירצה
דמי כגון אשה שהלך בעלה למדינת הים וילדה ,דלא
כיוצאבאותןמקומות,אפילוהיאאומרתעלהעיבורשהוא
חיישינןלממזר,דאמרינןדילמאאתאבעלהבצינעאושימש.
ממזראיןלנולהאמינה,כדאמרפרקעשרהיוחסין",עכ"ל.
כי ההיא עובדא דאבוה דשמואל דאתא בשם ושימש
מבואר בדבריו שבמקום שהבעל יכול לבוא כל שעה
כדאיתא בירושלמי" .לפיהמבואר ברא"ש ,סברת בה"גהיא
שירצה,אנותוליןהעוברבבעל,גםאםהאשהתאמרשהוא
שאנו תולים שהבעל בא בצנעא ,ומה שהזכיר את אבוה
אינואביהעובר.
דשמואל שבא על ידי שם ,לדוגמא בעלמא נקט ,אך אין
וע"ע באוצה"פ סי' ד' ס"ק מא שהביא דעת הסוברים
כוונתו שאנו תולין כן בכל בעל .וכן עולה מדברי הטור
שמחלוקתהרמב"םובה"גהנזכרתהיאבהלךבעלהלמדינת
שהובא לעיל ,שלא הזכיר עניין זה שבא על ידי שם ,אלא
הים,משא"ככשהבעלבאותהמדינה.
כתב " -בה"ג כתב שאינו בחזקת ממזר שאנו תולין לומר
לכאורה היה מקום לומר שנידון דנן תלוי במחלוקת
שמא בצינעא בא ובעל" .וכן הוא בחלקת מחוקק סק"ט
הנזכרת.לפיהשיטההראשונה,נחלקוהרמב"םובה"גהאם
ובביאורהגר"אס"קלא.ועייןבספרביתמאירשבארשדעת
תוליןשבאבצנעאלביתהשלאשתו ,ולהכרעתהשו"עהבן
הרמב"ם החולק על בה"ג ,שאין דרך בני אדם לבא בצנעא,
ספקממזר.ולפיהמל"מוהמנחתעני,מאחרשהבעללאהיה
עלכןאםאיןידועשהואהגיעלביתהשלאשתו,איןתולין
במדינת הים ,לכו"ע תולין שבא בצנעא .ובנוסף י"א שכל
שכך ארע ,ובה"ג סובר שיתכן שבא בצנעא .ועיי"ש בבית
דברי הרמב"ם לדונו כממזר רק בהלך הבעל למדינת הים
מאיר שציין למחלוקת בשו"ע סי' קמד סעיף ז' -ה"ז גיטך
ולאכשנשארבמקוםאחרבאותהמדינה.
מעכשיו,אםלאבאתימכאןועדי"בחדש,איןחוששיןשמא
אך בתשובת מנחת עני שם הביא מתשובת הריב"ש
בסתר בא ,שאין דרך בני אדם לבא בצינעא .ואם תם הזמן
שדינו של בה"ג דוקא באשה כשרה שלא נשמע עליה
סימןי89
פריצות,וכןבתשובתפריהארץח"אאה"עסי'א'שהובאה
שאינובנוספקהבןמנכרי.לעומתזאתדעתהב"יאה"עסי'
באוצה"פסי'ד'ס"קמדאותא'),אמנםלאמצאתיבריב"ש
ז'בדעתהרמב"םלהחמיראףבמקוםשישס"סועייןבביאור
שכתב כן( .ולפי דרכם קשה להקל בנידון דנן מכח דברי
הגר"אסי'ב'ס"קלבשהסכיםעםהב"י.
בה"ג ,שלא לחוש אף לספק ממזר ,מאחר ולפי החומר
ועייןבספרביתמאירסי'ד'סעיףכושהביאמהריטב"א
שבתיק נשמעו על האשה דברי פריצות שיצרה קשר עם
בחי' עמ"ס קידושין דמשמע דאף בספק ספיקא מחמירים
פלוני ,הן על פי דבריה בבית הדין והן לפי דיווחי עו"ס
משום מעלה עשו ביוחסין .אך בדבריו שכתב לאחר מכן
שנכתבו בתסקירים .מה עוד שידוע שאותו פלוני סייע לה
בתשובה)שבשו"תרע"אח"אסי'ק'(חזרבווכתבכדלהלן-
בגידול הילדים והם הורגלו לקרוא לו "אבא" ,להלן נדון
"גםאפשרלשיטתהריטב"אוהמרדכישהבאתינראהלענ"ד
כיצדלדוןמצבזה,אךעכ"פנראהשחזרנולהכרעתהשו"ע
כעת דאינו מוכרח ,דכמו שהחמירו חז"ל בס"ס דשתוקי
שבנסיבות אלו הבן ספק ממזר ,ספק הנובע מפני האפשרות
לשיטתייהומשוםמעלתיוחסיןלגמרמיני'לכלס"סדממזר,
שהבעל בא בצנעא לביתה של האשה ,אפשרות שאינה
די"לבס"סזונראהלרז"ללהחמירמשוםדהיאתמידיתבכל
נשללתלמרותההתנהגותהמתוארתשלהאשה.
השתוקים,משא"כבנתיחדלספקממזרבמקרהבלתיטהור,
י"לדלאהחמירודהוידיעבד".
האםניתןלצרףספקהתעברהמנכרי
וכן מצינו בפוסקים אחרונים שדנו להתיר מכח ספק
גם במקרה שבו התקבלו דברי הבעל הטוען שהם אינם
ספיקא,עייןבשו"תאמרייושרח"בסי'קידובשו"תמהר"ש
ילדיו ,עכ"פ אין הכרח שהבן ודאי ממזר במקום שבו דרים
ענגילחלקח'סי'קיז,וכןהעלהבספריביעאומרחלקה'סי'
נכרים .לעיל סי' ו הבאנו מהאחרונים שקבעו שבמקום
ב'אותט'ובחלקז'אה"עסי'ו'.
שדרים נכרים ,הולד אינו אלא ספק ממזר ,והדין כן אפילו
במקום שיש רוב ישראל ,עיין לעיל סי' ו' שהבאנו מדברי
יחוסהילדיםלנטען
הפוסקים בזה באריכות ,ואין צורך לכפול הדברים כאן ,אך
בדיון שהתקיים בבית הדין במעמד סידור הגט הבעל
נוסיף ביאור מדוע יחשב ספק ממזר במקום שמיעוט נוכרים
והאשהטענושאביששתהילדיםהואפלוני.וכאמור,בדיון
ולא ניזל בתר רובא ,אלא נשאר כספק .להלן מש"כ האבני
האחרון האשה חזרה בה מטענה זו .ביחס לנקודה זו יש
נזרלבארדספקממזרמותרמהתורהגםכשהספקאינוספק
לצייןכמהדברים.
במציאותאלאספקאדדינא,ובהמשךדבריוכתבלבארדאף
האב נאמן לשלול אבהותו ,אך אינו נאמן לייחס אבהות
כשיש רוב עדיין לא נפיק מכלל ספק .וז"ל האבני נזר חלק
לפלוני .ונציין מש"כ בספר תשובות רבי עקיבא איגר קמא
אה"עסי'יזאותטו" -מפורשבר"ןסוףפ"קדקידושיןבענין
סי' רכא בתשובה מבנו הג"ר שלמה איגר ז"ל שכתב בשם
כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל דאף דערלה הלכה
אביו בלשון זו " -בתה"ד מבואר להדיא דסברתו כיון דהיא
למשהמסיניהלכהכמיקלמשוםדכךנאמרההלכהספיקא
פנויה ,אבל בנשואה נאמן לומר מפלוני נתעברה …וכבוד
מותר.וספקממזרדומהממשלספקערלהדהויהיתרגמור,
אאמ"ו נ"י השיג ואמר דלא מצינו שהאמינה התורה לאב
אפילו באמת הוא ממזר …וכ"כ בחת"ס דספק ממזר דומה
אלאלומרבניזהבןגרושה,דהריזהאביושלזההבן,אלא
לספק ערלה .וע"כ יש ללמוד משם דה"ה בספיקא דדינא
שאומר מה הוא ומה טיבו ,אבל כשאמר מפלוני נתעברה,
ויותר מזה דאפילו יחיד במקום רבים הלכה כמותו בספק
הרי כבר אמר שאינו בנו והרי הוא כאיש אחר ,ואינו נאמן
ממזרמדאורייתא,וכמ"שהר"ןשםבספקערלהעיי"ש,וכ"כ
לומר ממי הוא ,אלא דנאמן דאינו בנו ,אבל לא ממי
בשטמ"קבבאמציעאבעשיריודאיולאעשיריספקדאפילו
נתעברה,ע"כדבריוהקדושים".וכןשםבסי'רכבס"קיב.
הוירובאשהואעשיריחשובעשיריספק",
וכןבחזו"אאה"עסי'א'ס"קיזכתב"מש"כאחרוניםז"ל
העולהמדברינושישמקוםלהקלכשיטהזוהמיוסדתעל
לפרש לשון הרמב"ם פט"ו מהא"ב הט"ז דהאב נאמן לומר
דברי הראשונים וגדולי הפוסקים ויש מקום לדון מכח ספק
אינו בני ולהעיד ממי נתעברה ,תמוה מאד .שאם אינו אב
ספיקא .ספק התעברה מבעלה ספק מאחר .ואת"ל מאחר,
הריהואכאישאחר,וכברתמהכןבגרע"אסי'ק"ו",ועיי"ש
ספקישראלספקנכרי.
שפרשדבריתה"דשלאיסתרוסבראזו.
וביחס לדברי האם ,כאמור לעיל קבענו את אי אמינות
האםניתןלפסוקלהתירמכחספקספיקא
עיין בב"ש סי' ב' ס"ק טז שפסק להתיר חשש ממזרות
כשישספקספיקאוכתבשכןדעתהט"זומהרש"ל,וכןדעת
דבריהאם,ועלכןאיןלדבריהמשקלבענייןזה.
שם הבועל ,שנטען בזמנו כי הוא אבי ילדים ,שמו פלוני
והואקראי,מעדתהקראיםשעלומצרים.
הדרישהאה"עסוףסי'ז'וע"עבב"שסי'ד'ס"קמגשהביא
ואמנם ,בתקופה האחרונה האשה והנטען הנ"ל ,יצרו
בשםמהרי"והיתרהולדמכחספקספיקא.וכןדעתהגרע"א
קשר הדוק ואף מתגוררים יחד ומגדלים יחד את הילדים,
ז"ל והחת"ס שהובאו בפת"ש סי' ד' ס"ק לז ,דנו להכשיר
ולכאורה היה מקום לייחס את הילדים אליו מכח אומדנא.
במקום שיש ספק ספיקא ,כגון ספק בנאמנות הבעל בטענתו
ונציין לתשובת מהר"ם בן חביב )הנזכרת לעיל ,והובא
90אבןהעזר
עטרתדבורה
בקצרה באוצר הפוסקים סי' ד' ס"ק קד אות יז ד"ה ומ"ש(
וכמעשה שאירע סוף מחזור רס"ז מקהל גדול מהם
שדן במקרה בו אשה פנויה התעברה ובתחילה טענה
שהתייהדו ביום אחד במצרים על יד הנגיד רבינו אברהם
שהעובר מאדם כשר ולאחר שחזרה בתשובה טענה שגם
נר"ו".
חתנה בא עליה .והביא שם דעת חכם אחד שדן לייחס
העובר שלה לחתנה ,וזאת מפני שהאשה לאחר שהתעברה
הייתה דיימא מחתנה והסכימה לרינון אנשי העיר שהיא
אך פוסקים רבים בדורות האחרונים ,הורו שיש לחוש
שהתערבובהםגויים,ושאיןלקבלםבלאגיור.
בספר שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קנב כתב "בנדון נשוי
מעוברת ממנו ,ועוד שהאדם הראשון שנטען כאבי העובר
הקראיתבשגגה,הנהכברכתבתיבחבוריעלאה"עסוףסי'
היהמוחזקבכשרותוהחתןמוחזקבפסלות.וכתבאותוחכם
ד' שאין הכרע לאסור הקראים לבוא בקהל ,מחמת מ"ש
שאם לא נדון לייחס העובר לחתן עפ"י האומדנא הנזכרת,
בתשובת הגאונים שהביא הרב"י שם .ושוב מצאתי ראיתי
איןזהדיןאמתלאמיתו.וכתבעלזהמהר"םבןחביבבלשון
)ס"ג(
בתשובות
רדב"ז
)סרי"ט(
ובתשובת
מהרב"צ
זו " -על זה אני אומר ,דכיון דהתורה התירה בהדיא ספק
שמכשירים אותם לבוא בישראל .וכן מביא שם מעשה רב
ממזר,אין לנו לדון להחמיר בסברות ואומדנות שלא להקל.
שנעשה ע"י הנגיד ר"א בנו של הרמב"ם שקבלם בתשובה,
והתורה שציוותה לנו איסור ממזר היא אמרה לנו דספק
וקרבם והכניסם תחת כנפי השכינה .ונ"ל שכדאי לסמוך
ממזר מותר לבוא בקהל ,ולא דמי לשאר ספקות של תורה.
עליהם ,אע"פ שבאמת גרועים הם בעיני יותר מצדוקים,
ולאהחמירוחכמיםבשתוקיאלאמשוםמעלהדיוחסין,ואין
שלפ"ד הגמרא מוכרחים אנו לומר שעכ"פ נזהרים הם
לנו להחמיר יותר מדאי ,כי דיינו מה שאסרה תורה ומה
בטבילתנדהדאורייתא.אע"פשמקיליםבספירתזבה,וק"ל.
שאסרו חכמים בהדיא ,וידוע דספקא דרבנן לקולא .ומה
משא"כקראיםהללוכפישהוגדליושמעתי.איןלהםטהרת
שכתבדישלנולדוןעלפיהאומדנא,דבריתימאהם,דהרי
מי מקוה שהנדה טובלת בהן כלל …אלא שתקנתם
קיי"לדאיןדניןעלפיהאומדנאוכמושאמרופרקאחדדיני
קלקלתם.כיבעיני הםנחשביםגויםגמורים.וכעניןשאמרו
ממונות )סנהדרין לז (.שמא תאמרו מאומד ומשמועה כו'.
ספ"קדיבמות.לאזזומשםעדשעשאוםנכריםגמוריםוכו'.
ולא קיי"ל כר' אחא דאמר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא
כי בנים זרים ילדו ובודאי אינם חוששין ג"כ לישא נשים
הרוגבצידובידועשזההרגו)ב"בצג(.וכמ"שהרמב"םפ"ח
נכריות .ולפחות לבעול גויות .ולהוליד מהן זרע מרעים,
מנזקי ממון .ואע"ג דאשכחן בכמה דוכתי דדנין על פי
שולדה כמותה .וצריכין טבילה כגרים .וכשבאים לקבל דת
אומדנא ,כבר עמד מהרי"ק בשורשקכ"ט בחקירה זו ,ותירץ
אמת כהוגן .לכן נ"ל שאין לדחות האשה הזאת וזה בנה
דכל היכא דהמעשה מבורר אצל הדיינים אלא שאנו
אשר החיה זרע איש יהודי ,מאחר שנראה מדעתה שלבה
מסופקין בדעת הנותן או המגרש אזלינן בתר אומדנא ,אבל
נכוןעםבעלההתלמודי.ונאמנהאתאלרוחהלשמורתורה
היכא דלא נתברר גוף המעשה ,כי ההיא דגמל האוחר בין
שבע"פ .לפיכך ירא שמים יצא את כולם .יטבילוה טבילה
הגמלים ,לא אזלינן בתר אומדנא יע"ש .וא"כ אפילו היה
הגונה וע"פ ב"ד כדין הגיורת )וגם מדין מומרת בעלת
חתנהפסולוחשודלאהיינוהולכיםאחראומדנא",עכ"ל.
תשובה.צריכהטבילה.ממנהגןשלישראל(ולקבלעליהעול
עלכןישלקבוע,כיאיןבפנינועדותמוסמכתלייחסאת
חמשתהילדיםלאותופלוני,ולקבועשהואאביהילדים.
מצות כמשפט חז"ל בגיורת .ודברי חברות ודת יהדות.
ולהביאה באלה ובשבועה לשמור פתחי נדותה .וטהרת
נראה שגם אילו היתה עדות המועילה לייחסם אליו,
טבילתה וצניעותה ,והכשר כליה ומאכליה ככל משפט דת
עדיין כל אחד מחמשת הילדים לא היה אלא ספק ממזר,
יהודית ודת משה וישראל הנאמנים לה' ע"פ התורה אשר
וכפי שיבואר להלן) .ונ"מ לדינא מהאמור להלן ,ביסוס
יורוה הרבנים התלמודים .מאחר שהורגלה זו מנעוריה
ההיתרמכחספקספיקא,וכפישיבוארבסוףדברינו(.
במנהגי הקראים המתועבים ,החושבים עצמם ישראלים
נקדים ונציין שאותו פלוני מוחזק כקראי ,שנולד וגדל
כשרים,צריךלהחמירעליהיותרמגיורתדעלמא,ואשבועה
בקהילהקראית.בתיקשבפנינומצויאישורמחכםהקראים
מהימנא …בכןתשבתחתבעלההיאובנהככלזרעישראל
סגןהרבהראשישלהם,אברהםגבר,וכןמהחכםשלהםדוד
הכשרים ודינם כגרים .זוהי דעתי הקלה אם יסכימו עמי
אלישע ,המעידים שאותו פלוני הוא קראי מצד האב ומצד
חביריבעליהוראה.יעב"ץ".
האם.
בשו"ת מנחת יצחק התייחס לדברי היעב"ץ בשתי
עניין זה שהנ"ל קראי ,יש בו צד להחמיר מחד ,ומאידך
תשובות.בתשובהאחתקיימתהתייחסותקצרה ,בחלקא'
יש בו צד להקל .צד להחמיר מפני פסק הרמ"א באה"ע סי'
סי' קלז כתב המנחת יצחק " -נשאלתי ,באותן הכתות
ד' שפסק – "הקראים אסור להתחתן בהם ,וכולם הם ספק
למיניהם שפרשו עצמם מדרכי הצבור ועשו במה לעצמם
ממזרים,ואיןמקבליםאותםאםרוציםלחזור".מאידך,רבו
והשחיתו דרכם מאד ,כפרו בתורה מן השמים ,והכחישו
הפוסקים שהורו להקל לקבלם ,ואף עשו מעשה .כפי
כל דברי חכז"ל ,ר"ל ,וגם נשאו נשים נכריות ,ואף הגירות
המבוארבספרכפתורופרחפרקה'" -,הצדוקיםאינםהיום
שלהםבלאביתדיןובלאקבלתהמצותובלאטבילה,ולאו
בזמנינומוסיפיםגריעות,אלאשרביםמהםמתייהדיםתמיד,
כלום הוא ,ומכל מקום מניחים למול את בניהם ,אם יש
סימןי91
למול אותם בשבת ,ביום השמיני ללידתם" .והביא שם
דמ"מנראהדאסורללוותמהםבריבית,כיוןדמומרעדאלף
דעת גדולים שאסרו להתערב עמם ולהנשא עמם .ועל זה
דור,דיןמומרישלו,ואסורלהושיטלואיסורים,ומאןעקר
כתב המנחת יצחק " -אמנם לא ברירא לי אם היתה
מהם דין מומרים ,ונתן עליהם דין עכו"ם ,נהי דבכותיים
החלטתגדוליהדורגםבכתותהנ"ללאסרםבקהלאףאם
מותר ,משום דחכמים עשאום כעכו"ם ,הם הי' כח בידם
יחזרו בתשובה ,כי י"ל קלקלתם תקנתם ,כי קלקלו כ"כ
לעקור דבר מן התורה ,אבל אנו אין לנו כח לעקור אפילו
בנשיאות נשים נכריות ,וגם לא שכיח בהו כלל אצל
אותאחתמהתורה,וגםבכותייםכתבתילעילדישלפקפק,
הקידושיןשלהםעדיםכשרים,עדשחששממזרותנתמעט
מכ"שבקראיםעכ"ל,הרידפקפקאףבכותיים,ובקראיםס"ל
בהו ,אבל גירות בודאי בעי וכמ"ש כיוצא בזה בתשובת
לפשיטות,דאיאפשרלדונםאףכעכו"םכמוכותיים,ובודאי
יעב"ץ )ח"ב סי' קנ"ב( ,וממילא יש לקבלם בתשובה אחר
מכ"שדלאביותר,ועלכןדבריהיעב"ץבזהצ"ע,וממילאגם
שיתגיירו ולהתירם בקהל ,ושייך דלמא נפיק מיניהו זרעא
הצדודשלנובריפורם,עליסודדבריהיעב"ץ,איןלוחיזוק.
מעליא".
אמנםאףשאיןלמידיןמדבריהיעב"ץלקולא,אבלמ"מ
בתשובהאחרתהרחיבהמנחתיצחקבדבריועלתשובת
בודאיצדקודבריו,דכיוןדנשאונשיםנכריות,ע"כישלדונם
היעב"ץ,וז"לבחלקג'סי'מ'"-ומהשרציתילצדדבתשובתי
כגוים,להצריכםגירותמדינא,וגםמדיןמומרממנהגא,א"כ
שם,הואעפ"ימש"כבתשובתיעב"ץ)ח"בסי'קנ"ב(,שכתב
כמו כן בנדון דידן ,דנודע דהרבה מהם נשאו נשים נכריות,
לצדד בקראים ,שקלקלתם תקנתם ,כי בעיני הם נחשבים
ואף שיש שקראו עליהם שם גירות ,אבל נודע דהגירות לא
גויםגמורים,וכענין שאמרו)ספ"קדיבמות(,לאזזומשםעד
נעשה כדת ,ממילא גם המה עדיין יש להם דין גוים ,וא"כ
שעשאום נכרים גמורים וכו' ,כי בנים זרים ילדו ,ובודאי
אף אם ימצא איזה צידוד בנד"ד ,בנוגע לבוא לקהל ,מ"מ
אינםחוששיםג"כלישאנשיםנכריות,ולפחותלבעולגויות,
בודאיבעיגירות",עכ"לתשובתמנחתיצחק.
ולהוליד מהם זרע מרעים ,וצריכים טבילה כגרים ,כשבאים
העולה מדברי תשובת מנחת יצחק שהעלה לקבל את
לקבל דת אמת כהוגן) ,וגם מדין מומרת בעלת תשובה,
דברי תשובת היעב"ץ לעניין שיש לדון את הקראים כספק
צריכה טבילה ,ממנהגן של ישראל( עכ"ל ,הרי שנטל מהם
גוייםואיןלקבלםבלאגיור.
את דין יהודית לגמרי ,בין לחומרא ,דצריכין גירות .ובין
וכן בספר ציץ אליעזר חלק ה' סי' טז כתב " -יש חשש
לקולא ,דאין בהם משום ממזרות .אבל חוץ מזה ,שדבריו
מבוססלחושבםעכ"פגםלספקנכרים.כיהרימקבליםגרים
המהנגדדעתרובהפוסקים,שס"לדישבהםמשוםממזרות
שלא עפ"י דיני התורה ,ומתערבים עמהם .ונודע לי ממקור
כנ"ל ,עוד אזל בתר איפכא ,מכל דברי הפוסקים בזה ,דאלו
מוסמךביותרכיאמנםהגאוןהגר"חמבריסקז"להגדיראת
הפוסקים )אף אותם שצדדו להתיר אותם בקהל ,שבנו רק
הקראים )בישיבת אסיפת רבנים גדולה שדנה בקשר לכך(
יסודםעלרובאוס"סועדיםפסולים(ס"לדהצדוקים)שהמה
בגדר של ספק ממזרים ,וגם של ספק גוים מכיון שמקבלים
הקראים שבזה"ז( דינם כמו הכותים קודם שגזרו עליהם,
גריםוגירות,ונשאריםכמובןבגיותם,ומתערביםבהם".
שיהיוכגויםלכלדבריהם,ואלולפישיטתהיעב"ץ,הוועוד
ובשו"תציץאליעזרחלקידסי'כאחזרעלדעתווכתב-
גריעי מכותים אחרי שגזרו עליהם ,שיהיו כגוים לכל
"הקראים אסורים בהחלט לבוא בקהל ה' ,ואין כל סתירה
דבריהם ,דבכותים אף אחרי הגזירה ,אמרינן דרק לחומרא
מזה לזה ,כי נותנים עליהם גדר של ספק ממזרים בגלל אי
עשאום כגוים ,ולא לקולא ,דחיישינן לקידושיהו ,וכדאיתא
ידיעתםואישמירתםאיסוריעריותודיניגיטין,וגםספקגוים
באה"ע )סי' מ"ד סעיף י'( ,ועיין שם בבית שמואל ובהגר"א,
בגלל התערבות בני נכר בקרבם בהמשך הדורות ]יעוין
מה שכתבו לחלק ,בין מה שאמרו בכותים ,דעשאום כגוים,
במיוחדבדבריבזהבח"המספריסימןט"ז[".
ובין מה דאיתא )ביבמות שם( דעשאום כגוים ,ולפי דברי
ובספר עמק ברכה הלכות יו"ט סי' י' )עמ' קיח( אגב
היעב"ץ,הקראיםבזה"ז,עוד גריעי,ודינםכמועשאוםכגוים
השאלהאםמותרלבשלביו"טלצורךקראים,כתבכדלהלן
)ביבמות שם( .וזה צריך עיון גדול ,דוכי כחנו יפה כל כך,
" -לענין חתנות שמעתי ממו"ר הגאב"ד דבריסק ז"ל שאמר
לעשות אותם כגוים ,אף לקולא ,אף שלא עשאום כן בעלי
בשםאביומרןהגר"חהלויז"לשאמרדאסורלהתחתןבהם
הש"ס,דאףאםנדמהאותםלכותיםאחריהגזירה,מ"מל"ה
מתרי טעמי ,חדא דהם ספק ממזרים ,דהרי איכא עריות
לקולא לפי הנ"ל ,ואף דהש"ך )ביו"ד סי' קנ"ט סק"ה( ס"ל
דאינןכתובותמפורשבתורהאלאאתיאמדרשאוהםאינם
בכותים,דעשאוםכעכו"םאףלקולא,כברתמהועליוגדולי
זהירים בהם .וגם הם ספק נכרים ,משום דבמשך דורות
האחרונים בזה ,מדברי הטור וש"ע )בא"ע( הנ"ל ,וכדאיתא
קיומםודאיקבלוגריםמאומותשבאואליהםלהתגייר,והם
בספרביתהללובספרתפארתלמשהשם,ועודשארגדולי
אינם גרים משום דלא קבלו עליהם כל תרי"ג מצות ,דהרי
האחרונים שהובאו בספר דרכי תשובה )שם ס"ק כ"ג( וגם
אפילו מי שקבל כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד בתורה
)בסי'קל"טס"קד'(,וביותרעיין בחו"דשם,שהעירבכלזה,
מקו"ח א' אינו גר .ולפי זה פשוט דאסור לאפות ולבשל
ע"שהש"ך)בס"קד'( ,ואח"כ)בס"קה'(לעניןקראים,כתב,
לצורךקראים,כיוןדהםספרנכריםהויממשאופהומבשל
על מה שכתב בש"ך שם )ס"ק ו'( ,שהם כעכו"ם גמורים,
לצורךנכריואסור".
92אבןהעזר
עטרתדבורה
וכן הובא בספר תשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך
עכ"פ מבואר מכל הנ"ל שאחד מהתנאים לקבלת קראי
שליט"אח"אסי'תשס"זמהגרי"זסולובייצ'יקז"לבשםאביו
אוקראיתלקהלה'הואשיטבולבמקוהכשרכדיןגר.ונראה
הגר"חז"ל.
וכן בספר וזאת ליהודה להג"ר יהודה חיים מסלתון ז"ל
בפשיטות הטעם ,מחשש שמא התערבו גויים ביניהם או
גריםשבקשולהתגייר,שלאהועיללהםהגיורונשארוגויים.
)מחכמימצריםבדורהקודם( חלקאה"עסי'לבהביאמכתב
וכן בספר משפטי עוזיאל חלק יו"ד סי' סד כתב בעניין
ששלח לבית הדין הגדול שבירושלים ובראשם הראשל"צ
הקראים"-רשאיםוזכאיםמעכ"תלסמוךעלדבריהמתירים
הג"ר יעקב מאיר ז"ל ,ולהלן קטע מדבריו " -לדרישת הבחור
ולהתירקבלתגירותושלבןמקראזה,אחריפריעתהמילה
אחד מבני מקרא אשר בקש מאיתנו לקבלו להתגייר ולהיות
וטבילה,ככלדיניהגר".
כאחד ממנו עדת בני ישראל הרבנים …הוא היה מקרוב
בספר נאה משיב להג"ר נסים אוחנה ז"ל שהיה רב
בירושליםת"וומכת"רהי"והשיבושדעתולקרבאתהקראים
בקהיר הביא בחלק אה"ע סי' ב' מעשה בקראית שבקשה
ולקבלםלגיירם.ובכןנודיעלכת"רהי"ו,כיבזמןמעלתהרה"ג
להכנסבקהל,והרבהראשירביחייםנחוםז"לקבלהעלפי
כמוהר"א בן שמעון ז"ל ואחיו כמוהרא"מ חי בן שמעון ז"ל
ארבעת התנאים הנ"ל .ובסוף דבריו בתשובת נאה משיב
ועמם ראב"ד דק"ק האשכנזים מני"ר הרה"ג כמוהרא"מ
כתב"-ואחריכלהאמורלעילהתרנולבחורההנזכרתלבוא
אשכנזי ז"ל עשו מעשה בש"א לח' ניסן תרע"ח וקבלו אחד
בקהל עדתנו אחרי שקבלה עליה דת ישראל עם פירושיה,
מבני מקרא ועשו מעשה בי"ד על זה .וכתבו שיש בידם
וטבלה במקוה ארבעים סאה כד"ת לפני ג' תלמידי חכמים
ארבעה פסקי דינים מהרבנים הנז"ל וב"ד ז"ל .ובארו שם
שלוחי בדה"ץ ,וע"ז באנו על החתום ביום שלישי ז' לחדש
שהיסודהעיקרישלארבעהפסקידיניםהוא,כיהלאאנןפה
אלולשנתהת"שליצירה".
מצרים באתרייהו דהרמב"ם והרדב"ז ומוהריק"ש והרב דרכי
וכן מבואר בספר ים הגדול )להגרי"מ טולידאנו ז"ל( חיו"ד
נועם והגינת ורדים ז"ל שכלם היו מורי הוראה פה עוב"י
סי' סב ,שאין לקבלם בלא גיור .עיי"ש שכתב בלשון השאלה
מצריםיע"א,וכלםדעתםלקבללכתחילה אתהקראיםלבוא
"נסתפקתי בבן נכרית הנולד מישראל ונימול בקטנותו על ידי
בקהלה',כמבוארבספריהםז"ל.וביותרההיאדרבינואברהם
אביואםצריךלהטיףממנודםבגדלותו.וכןהשומרוניםשהם
הנגיד ז"ל מר בריה דהרמב"ם ז"ל אשר הכניס ביום אחד
הכותיםהנזכריםבדברירז"ל,והקראיםלדעתהמתיריםאותם,
לקהל ה' עדה של קראים .וכן העיד הרדב"ז ז"ל שהתחתנו
והישמעאלים שברים להתגייר ,אם צריכים פריעה או הטפת
בהםגדוליהדור.ואםזההיהבזמנםשהיהבידםכחלהעמיד
דםברית,אולאצריךכלוםודיבקבלתדתוהטבילה".
אתהדתעלתלה,ועאכ"ובדוריתוםכזה,ומייוכללהחמיר
מבואר בדבריו דפשיטא לה שהקראים זקוקים לקבלת
יותר מגאונינו הראשונים ולחשוב בקראים של מצרים ספק
הדתוטבילה,אלאהספקביחסלהטפתד"ב .ושםבדבריודן
ממזרות.כיאזח"ונבואלפסולאתכלתושבימצריםהרבנים.
האםמילהשמלובקטנותםתועילבעתשמבקשיםלהתגייר
והתירוםעלפיתנאיםאלו:א.שיתבררלביתהדיןשהאישאו
אושיצטרכוהטפתדםבריתכדיןישמעאלימהול.
האשה הזאת ואבותיהם הם מילדי מצרים .ב .שיקבלו
ובספר פסקים וכתבים מהרי"א הרצוג ז"ל חלק ו'סי' יח
להשבע שבועה חמורה שיתנהגו על פי דת הרבנים בלתי
שהעלהבסוףדבריוכדלהלן"-דילנובזהלהתירנישואיבת
שינוי כלל ,ויטבלו במקוה טהרה כדין הגיורת .ג .שאבותיהם
ישראל לקראי או להיפך ,ובלבד שיקויימו ארבעת התנאים
ואבותאבותיהםלאבאולידיגירושין.
שהתנו הגאונים הנ"ל :א .שהוא ממצרים ,ב .שישבע בספר
והגם שנידונם היה באחד מעדתינו הרבנים שכבר נשא
תורהבפניביתדיןשהואמקבלעליוכלדבריחז"ל,התורה
הקראית שלא בידיעת בית דין והביא ממנה בנים ובנות,
שבעל פה כולה ,לרבות המנהגים ,ג .שייבדק בשלש
וגיירוםלתקנתהנולדיםמהם,עכ"זכתבושםבסוףהמעב"ד
אמהותיו שלשה דורות אחרונים ולא תימצא גרושה ,ד.
הנ"ל ,וז"ל ומודיעים אנחנו כי המעב"ד הנוכחי שהתרנו בו
שיטבולבמקוהטהרה".
האשה וילדיה הוא בעבור שכבר נעשה מעשה .אמנם כדי
ונוסיף ונביא מה שכתב בזה בספר כתר אפרים )להג"ר
שלא ישאל הקורא ומדוע לא הותרה רק הקראית הזאת
כתריאלפישלטכורשז"ל(סי'יח.בתוךמאמרמקיףעלעדת
ושאר הקראים שפה מצרים לא הותרו ,על כן מודיעים
הקראים והיחס אליהם על פי ההלכה ,כתב )בעמ' רמז(
אנחנוכיפסקיהדיןשנסדרומאיתנוהםבהיתרכלהקראים
כדלהלן " -כדאי גם לציין ,כי בסוף שנות השלושים ,יצאה
…וחתוםעלהמעב"דזוהנ"להרה"גכמוהר"אבןשמעוןז"ל
משלחת מחקר איטלקית לחקור את הקראים בליטא פולין
ומוהרא"מז"ל".
ורוסיה ,וקבעה כי קראי קרים מכילים בקרבם תערובת
בתשובה שקבל הג"ר יהודה חיים מסלתון ז"ל מטעם
גבוהה של הגזע היהודי והטאטרי ,והקראים היושבים על
הראשל"צ הגר"י מאיר ז"ל ושנכתב באמצעות הג"ר ב"צ א.
הוולגה -תערובת סלאבית מכריעה .ובקראי פולין ניכרת
קואינקה ז"ל הסכימו לאפשר לרבני מצרים לקבל את
תערובתטאטריתוכוזרית…הבאנואתהרישומיםהללו,לא
הקראים על פי ארבעת התנאים הנזכרים ,אף שלאהסכימו
לשם מחקר היסטורי ,אשר הצטבר כבר חומר רב על נושא
לקבלםבביתדינםבירושלים.
זה ,אלא לשם קביעת ההגדרה על הקראים ויחסם אל
סימןי93
ישראלותורתו…בעקבותמאמרחז"לשהבאנולעיל'כיעל
ויש לומר בזה שהמציאות הידועה לנו מכחישה קביעה
פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ,על דברים שבעל פה',
זו.מלבדהאמורלעילבשםהיעב"ץוהגר"חסולובייצ'יקז"ל,
ההמרדה והבגידה בתורה שבעל פה ,כרוכה תמיד גם
נצייןכיבתיקשבפנינוקיימתגבייתעדותשנגבתהמהחכם
בבגידהבאומתנו,עםהתורה".
של הקראים דוד אלישע ממושב מצליח ,בדבריו פרט את
וגם אם רק מיעוט קטן מהקראים הם מזרע נכרים ,לא
אזלינן בתר רובא ,דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי .וכמ"ש
הידועלועלמנהגיהקראים,ובתוךדבריואמר" -ישקבלת
גריםאצלהקראים,רקבאיםלחכםלהודיעשכךרוצים".
כיוצאבזהמהר"יבןלבבתשובהחלקא'סי'טוביחסלחיוב
וכן נציין לספר "תולדות היהדות הקראית" שנכתב על
חליצהמיבםשהואמבניהאנוסיםשישבהםתערובתנכרים,
ידי אחד מחכמי הקראים יוסף אלגמיל מרמלה )שנת
וז"למהריב"ל"-הייתיאומרשבבניהאנוסיםהקדומיםמכמה
תשל"ט( ,בספר זה מפורטים מוסדות קהילת הקראים.
דורות היה ראוי להקל .ולא חס ושלום משום דקלישא
מהאמור שם עולה כי הוקמה אגודת היהדות הקראית
קדושתייהו ,אלא משום דלפעמים אחד מעיר או אחד מאלף
שאחת ממטרותיה "סידור ואישור כל הניירות והמסמכים
נושאים נשים גויות .וכבר אמרו בסוף פרק קמא דכתובות
הנוגעים לענייני אישות ,מעמד אישי ,רוח ודת" .ובסעיף .6
ובכמהדוכתידכלקבועכמחצהעלמחצהדמי.וכיוןשהספק
נקבעה מטרה נוספת והיא "לאשר או לפסול כל בקשה
שאנומסתפקיםהואעלאותוהיבםשהואקבועבארץהגוים,
שתוגש לשם הצטרפות לקהילה" .ומתוך כך ניתן להבין כי
יש לנו לומר שמא הוא מאותם שאביהם נשאו נשים גויות.
קייםהליךהצטרפותלקהילהזו,ושאיןמניעהלקבלתנכרים
ואם כן יהיה דבר ספק ספיקא דאפילו דאורייתא לקולא,
וצרופםלקהילה.
והספק הראשון הוא מחלוקת הפוסקים אם זוקק ליבום,
ומסתבר לומר שבתקופת רב האי גאון ולאחר מכן גם
ואפילואםתימצילומרדהלכהכדבריהמחמירים,שמאזהו
בזמןהרמב"םואףכמהדורותלאחרמכן,לאהיהידועעל
מזרעאותםשנשאונשיםגויות".
נכרים שהתערבו בין הקראים ,ויתכן שמנהגם באותה
ועל כן מאחר וקיים יסוד ברור לספק עירוב נכרים בין
תקופה היה שלא לקבל גרים ,על כן לא היה מקום לעורר
הקראים ,וכאמור לעיל ,הרי שכל אחד מבני עדתם נידון
ספקשמאהנימולהואנכרי ,ולכןהתירולמולו בשבת.אבל
כספק על פי ההלכה שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי,
בתקופות ובמקומות בהם היה ידוע שקבלו גרים או
וכמ"שמהריב"ל.
בספר יביע אומר חלק ח' אה"ע סי' יב ,אמנם דחה את
שהתערבו נכרים ביניהם ,והיה מקום להסתפק על כל אחד
שמאהואנכרי,דנואותםכספקנכרי.
הטענהלדונםכספקנכרים,אךכתבשאליבאדשיטהזושל
וישלהוסיףבזהנקודהנוספת.כידועאצלהקראים,עקב
הגר"ח סולובייצ'יק ז"ל " -נראה שקלקלתם תקנתם ,שיש
העדר מסורת פירוש תורה שבכתב ,קיימים פערים גדולים
לקראים תקנה על ידי גיור ,ואז יש לכל אחד שיתגייר ספק
בין המקומות השונים והתקופות השונות במנהגי הקראים,
ספיקא להיתר ,שמא גוי ונתגייר הוא ,ואת"ל ישראל ,שמא
ואכמ"ל בזה .ועל כן גם אם בתקופה מסויימת הקראים
ישראל כשר הוא .וכיו"ב כתב הראב"ד בהשגות )פרק ט"ו
נמנעו מצרף אליהם גרים ,אין מכך ראיה למקומות אחרים
מהל' איסורי ביאה הלכה כה( ,בדין אסופי שנמצא בעיר
אולתקופותאחרות.ועלכןדילנושבפנינועדויותמוסמכות
שרובה עכו"ם שיש לו תקנה ע"י גיור .והסביר הרב המגיד
עלתקופותמסויימות,כדילהשאירםבספקתערובתנכרים.
)שם הל' כו( ,דה"ט משום דאיכא תרי ספיקי ,שמא מרוב
וכפי הנראה בתקופת הרמב"ם ובדורות שאחר כך לא
עכו"ם הוא ונתגייר ,ואת"ל ממיעוט ישראל ,שמא מישראל
התעוררספקזהשלתערובתנכרים.
כשר הוא .ונכון הוא .ע"ש .וכבר ביארנו בכמה מקומות
ובזה יש להשיב על מש"כ בספר יביע אומר חלק ח'
דנקטינןשא"צספקספיקאהמתהפך.וכמ"שבזבחיצדק)סי'
בהוספות ומילואים לחלק אה"ע סי' יא בדבריו שדן אודות
קי אות קיח( ובכף החיים )יו"ד סי' קי ,כללי ס"ס אות כד(.
עוליאתיופיה,ובתוךדבריוכתבכדלהלן" -כשםשבקראים
וע"עבמש"כלעיל)בחאה"עסי'חאותג(.ע"ש".
לא חששנו לתערובת גוים ,והשארנום בחזקתם ,וכמ"ש
אך למעשה הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א בתשובתו
הרמב"ם וסיעתו ,כן יש לומר גם לגבי הפלשים ,שגדולה
הנזכרתתמהעלדבריהיעב"ץוהגר"חסולובייצ'יקז"למכח
חזקה .ועיין למהרש"ל בים של שלמה )הובא בילקוט יוסף
תשובתהרמב"םשהתירלמולילדיקראיםבשבת.הרמב"ם
ח"א עמ' שט( שכתב על יהודי אשכנז ,והלואי שלא נתערב
סמך דבריו על דברי רב האי גאון ז"ל שכתב שאין נמנעים
עלידיהגלויותוהגזירותזרעקודשבחולוכו'אלאשגדולה
מלמול בניהם בשבת .וכן דעת כמה פוסקים נוספים שפסקו
חזקה,ע"ש.ודוןמינהואוקיבאתרין".
כן .ואילו היה מקום להסתפק שמא הנימול הינו נכרי ,לא
היומקיליםלמולובשבת.
ודבריו אינם מחוורים ,ראשית נציין כי ביש"ש לא כתב
אתהמיוחסלו,וז"להיש"שבמסכתבבאקמאפרקהסימן
ויעוייןבתשובתיביעאומר)שם(שצייןלמהשכתבבספר
לה " -בעו"ה אין לנו היחוס ,כמו שהיה בזמן הבית .או
"המעמד האישי של הקראים" ,שלא חששו לתערובת גויים
אפילו אחר החורבן ,בימי התנאים והאמוראים .שהיו עדיין
מפנישהקראיםאינןנוהגיםלקבלגרים.
נזהרים בתרומות ובטהרות ,והיה קרוב מימי הבית .ועדיין
94אבןהעזר
עטרתדבורה
היה יחוסיהם בידיהם .ובעונותינו מרוב אריכות הגלות
וכן ספק שמא מנכרי התעברה ,יש לדון להתירם מכח ספק
וגזירות וגירושים נתבלבלו .והלואי שלא יהא נתבלבל זרע
ספיקא.
קודש בחול .אבל זרע כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבלבלו.
בנידון דנן אין אנו נזקקין להכריע בשאלת קבלת קראים
ואםלאכולו,הרובנתבלבל,כמעשהדאליהוז"לעםהלוים,
לנישואין,מאחרשאיןבירורשחמשתהילדיםהםאכןילדיו
הידוע בדברי רז"ל .ואם לא הרוב ,בודאי קרוב למחצה
שלאותופלוני.לכלהיותראנומקיליםבקבלתספקקראים,
נתבלבלו",עכ"ל.מבוארשלאהתייחסדווקאליהודיאשכנז
ובזהאףאליבאדשיטתהרמ"אוסייעתו,י"לדספיקאדרבנן
אלא לקהילות שעברו גזירות וגירושים ,ומגמת דבריו
לקולא.
מסקנת הדברים היא שאין לבעל נאמנות לפסול את
לחשושליחוסהכהונהשנחלשעקבהגזירותוהגירושים.
אך גם בעיקר הדברים לדון הלכה זו ש"גדולה חזקה",
הילדים מכח ההלכה של "יכיר" ,וזאת מפני שהוחזק כפרן,
הדברים יכולים להאמר באותם שקיימת אצלהם החזקה,
טוען לשלול אבהות וחוזר בו מדבריו משיקולים זרים ,וכן
להעמידם בחזקתם ,ולנהוג עמם כפי שהיה מקובל עד כה.
מפני שלאחר שבטלו דבריו ביחס לבת אחת בטלו דבריו
משא"כ בקהילות שהוחזקו לקבל נכרים לתוכם בלא הליך
שנאמרובחדאמחתאביחסלשארחמשתהילדים.
גיור כהלכה ,הרי שהוחזקו לתערובת נכרים ,ומפני כן קבעו
בנסיבותבהםהבעלאינונאמןלפסולאתהילדים,חזרנו
הרבהפוסקים,שהוזכרולעיל,שלאלקבלםבלאגיור,וזאת
לדיןשרובבעילותאחרהבעל,מהעודשהואעברלהתגורר
בסמוךלאשתובתקופהשבהנולדוהילדים.
כדילצאתמכלספק.
מסקנת הדברים -נחלקו הפוסקים בשאלת נישואין עם
מלבד זאת ,יש מקום לצרף את הספק שמא התעברה
קראים ,הרמ"א בסוף סי' ד' פסק כתשובת רבינו שמשון
מנכרי ,וזאת לאחר שהיא אינה מייחסת את הילדים לאדם
לחוש לספק ממזרות וכן נגררו אחריו רבים מהפוסקים.
אחר ,וגם אם קיים ספק שמא האב הוא אותו פלוני שהוא
מאידךדעתהרדב"זלהקל,וכןהעלההראשל"צהגר"עיוסף
מעדת הקראים ,ויש מגדולי הפוסקים שדנו עדה זו כמי
שליט"א.הבאנודעתהסובריםשישלחושלעירובנכריםבין
שהתערבובהנכריםוכלאחדהואבספקשמאהואמאותם
הקראים מאחר ואין תוקף לגיור הנעשה על ידם ,וכיון שכן
נכרים שהתערבו בהם .אמנם בנקודה זו יש שהורו שלא
הוקל החשש לקבלם לאחר גיור כמשפט הגרים ,ולהתירם
לחוש לכך ,ולענ"ד נושא זה טעון בירור בנפרד ,מאחר ולפי
מכח ספק ספיקא .ומאחר ובאיסור דרבנן של ספק ממזר
הידוע מפירסומים רשמיים של הקראים שהם אכן מקבלים
עסקינן ,יש מקום להקל לקבלם לאחר קבלם מצוות כראוי
נכרים לספחם לעדתם ,ומאחר שגיורם אינו גיור הרי
וטבילה,ולעילהבאנומחכמימצריםשקבעותנאיםנוספים.
שבהכרח מעורבים בהם נכרים המצהירים על עצמם שהם
מכל הנ"ל נ"מ לנידון דידן ,שאילו היה מתברר שחמשת
יהודיםקראים.
הילדים הם ודאי ילדיו של אותו פלוני ,הרי שהיה מקום
לקבוע דינם כספק ממזרים ,מכח מעמדו של אותו פלוני
מכל הנ"ל עולה שיש מקום להתיר את ששת הילדים.
כספקנכרי.אךבצירוףהספקשמאאביהילדיםהואהבעל
סימ יא
פס"דבשאלתכשרותהבןלבואבקהל
ט'כסלותשס"ה
האשה הודתה כי חיה עם ד' גם בטרם הגירושין
המקרההנידון
בני הזוג א' .וב' .נישאו בחו"ק בשנת תשנ"ח והתגרשו
בביתהדיןביוםכ"טשבטתשס"ב.ביוםכחמרחשוןתשס"ג
האשהילדהבןבשםג'וכעתבפנינובקשהלקביעתמעמדו
והכרתאבהות.
הופיעבפנינוא'והעידכיכשנהבטרםהגירושיןלאהיה
מגע בינו לאשתו ומאז חדש יולי ) 2001דהיינו חדש אב
ובהתאםלכךנרשםבמעשהבי"דאיסורלהנשאלנ"ל.
השאלה העומדת בפנינו היא מה מעמדו של הבן ג'
והאםניתןלפסוקלייחסולד'כמבוקש.
יצוייןכידבריהאשההיומבולבליםולאהיהניתןלשמוע
ממנהדבריםברורים,עכ"פאיןבפנינועדותברורהשלהביחס
למועד תחילת ההריון ,ונראה שאינה יכולה להעיד על כך,
מכיוןשאינהיודעת,אלארקמעידהשהאבהואד'.
תשס"א(חיובנפרדבלאכלקשרביניהם,עקבכךטעןשהבן
ג'בודאיאינובנו.
הופיעבפנינוד'והעידכיהיהבקשרעםב'ולדבריוהבן
ג'הואבנומיחסיאישותשנוצרולאחרהגירושין.
שיטתמהרי"ו
בשו"תמהר"יוויילסי'עדכתב" -ועלהבןיבדקואותה.
אם אומרת שלאחר הגירושין נתעברה מכשר נאמנת דהא
סימןיא95
הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולים ,וכ"ש הכא דאיכא חזקת
דה"ה בספיקא דדינא ויותר מזה דאפילו יחיד במקום רבים
צדקתכדאיתאפ"בדגיטין,ותודהכאליכארובפסולים.ואי
הלכהכמותובספקממזרמדאורייתאוכמ"שהר"ןשםבספק
משום דילדה למקוטעים הא שכיח טובא דנשי דידן יולדות
ערלה עיי"ש ,וכ"כ בשטמ"ק בבא מציעא בעשירי ודאי ולא
למקוטעות .וקרוב הדבר בעיני אפילו לא נבדקה אפילו הכי
עשירי ספק דאפילו הוי רובא שהוא עשירי חשוב עשירי
הבן כשר מטעם ספק ספקא ,ספק שמא לאחר שנתגרשה
ספק",
נתעברהואת"לקודםשמאמגוינתעברהדגויועבדהבאעל
העולהמדברינושישמקוםלהקלכשיטהזוהמיוסדתעל
בתישראלהולדכשר,והכיאיפסיקהלכתאבפרקהחולץ".
דברי הראשונים וגדולי הפוסקים ויש מקום לדון מכח ספק
דברימהרי"והובאובדרכימשהסי'ד'סק"ז.והב"שסי'
ספיקא.ספקהתעברהלאחרהגירושין.ואת"להתעברהלפני
ד'ס"קמגכתב" -כתבבד"מבשםתשובתמהרי"וסי'ע"ד,
הגירושין,ספקמישראלספקנכרי.
אשה שנתגרשה וילדה ,מכשירים הולד משום ס"ס הוא,
אךגםאליבאהשיטותהסוברותשאיןלדונוכספקממזר
שמאאחרגרושיןזנתה,ואת"לקודםגרושיןשמאזנתהעם
המותר מהתורה במקום שיש רוב ישראל ,עכ"פ נראה
עכו"ם.ואםהיאאומרתשזנתהקודםהגרושיןנאמנתלשווי'
דלצרףלספקספקאמהני.
הוולדלספקממזר.ופי'בד"מדאיירידבעלהלאהיהאצלה,
ולהלן מש"כ בספר שו"ת בנין עולם חלק אה"ע סי' ה'
דאל"כ תלינן בבעל ,ולכאורה קשה אף את"ל דזנתה אחר
ס"ק כא ,וז"ל " -נלע"ד שמהרי"ו סובר כמ"ש כמה
הגרושין מ"מ ספק ממזר הוא ,דהא קי"ל פנויה שזנתה אם
מהאחרונים דאף דקי"ל דכל ספק שנוטה יותר לאיסור
לאבדקואותוהולדספקממזרהוא.וצ"לדוקאכשישממזר
מלהיתראינובגדרספק,היינו דוקאבאםשתיהספיקותהם
באותו מקום אז חיישינן שמא זנתה עם ממזר אבל היכא
כך ,אבל אם ספק אחד הוא השקול וספק שני מצטרף עמו,
דליכאשוםממזרהולדכשר".
אע"פשהואנוטהיותרלאיסור,מ"ממצטרףלסייעלידיספק
והנה במה דמשמע לכאורה מדברי מהרי"ו שיש לאם
ספקא .כיון שהרשב"א בתשובה כתב דס"ס מטעם רובא
נאמנות לפסול את הבן ולעשותו ספק ממזר ,אינו נוגע
הוא ,ואפשר דאלים טפי מרובא .וא"כ כל שעל ידי ספק
לנידון דנן ,אך נציין שהרבה אחרונים הסכימו שאינה
הראשוןנעשהספקהשקול,א"כעלידיספקהשניעכ"פהוי
נאמנת ,וכן פסק בשו"ת אגרות משה אה"ע ח"ג סי' ה'
רובאלהיתרא.ועייןפר"חיו"ד)סי'ק"יבכלליס"ס(שהרבה
ובאה"ע ח"ד סי' כג אות ב' שאין לאם נאמנות ,ואף
להביא ראיות לזה וכתב שגם דעת הראב"ד כן …כמה
לעשותו ספק אינה נאמנת ,וכתב על דברי מהרי"ו "לא
מגדולי הראשונים והאחרונים סוברים כך דכל שיש ספק
מסתבר כלל ,דאין שום טעם לחלק שתהא נאמנת לשוויי
אחד שקול ויש עוד ספק שני שאינו שקול ונוטה יותר
ספקמאחרשאיןהאםנאמנתלשווייודאיממזר.ולכןברור
לאיסור ,עכ"פ מצטרף לעשותו רוב להיתר …וא"כ י"ל דגם
לדינא שאין האם נאמנת כלל על בניה אף לא לשוויי
מהרי"ו סובר כן .ובספק קודם גירושין או אחר גירושין כיון
להולדבדיןספקממזר".
שספק זה שקול מצטרף ספק השני שמא מעובד גלולים
ויששפרשודברימהרי"ושאינוחולקבזה,ואכמ"לבזה.
לעשותוס"ס".
אך עכ"פ מבואר בתשובת מהרי"ו ,שבנידון שם לא היו
בנוסףקיימתסבראנוספתשהעלההראשל"צהגאוןרבי
תשעה חדשים מלאים .וכתב לדון עניין זה כספק .דהיינו
עובדיה יוסף שליט"א בספרו יביע אומר חלק ג' חלק אה"ע
ספק קודםגירושיןהתעברהספקלאחרגירושין,והתירמכח
סימן א ס"ק יד ,וז"ל " -ויש להוסיף עוד סניף לנ"ד ,שישנה
ספקספיקא.
עוד סברא לומר שאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר,
היהמקוםלדוןהאםישמקוםלספקמנכריבמקוםשיש
ואע"פשישלהבעלואפשרלהלתלותבבעלה,מ"מהואיל
רובישראל,ועייןלעילסי'ו'שבארנוהאריכותאתהשיטות
ואין יצרה תוקפה להתעבר מהנחשד ואין ברצונה אלא
בהלכהזו.
לזנות ,לכן מסתמא י"ל שהשתמשו באמצעי מניעת הריון,
ויש להוסיף ביאור מדוע יחשב ספק ממזר במקום
שמצויהרבהאצלהחפשיםאפילולגביבעליהן".
שמיעוט נוכרים ,ולא ניזל בתר רובא ,אלא נשאר כספק.
להלןמש"כהאבנינזרלבאר,דספקממזרמותרמהתורהגם
האםניתןלפסוקלהתירמכחספקספיקא
כשהספק אינו ספק במציאות אלא ספקא דדינא ,ובהמשך
כל האמור לעיל מבוסס על ההנחה העולה מדברי
דבריוכתבלבארשאףכשישרוב,עדייןלאנפיקמכללספק.
מהרי"ושישמקוםלהתירבחששממזרותמכחספקספקא.
וז"להאבנינזרחלקאה"עסי'יזאותטו" -מפורשבר"ןסוף
עייןבב"שסי'ב'ס"קטזשפסקלהתירחששממזרותכשיש
פ"ק דקידושין בענין כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל
ספק ספיקא וכתב שכן דעת הט"ז ומהרש"ל ,וכן דעת
דאף דערלה הלכה למשה מסיני הלכה כמיקל משום דכך
הדרישה אה"ע סוף סי' ז' וכן דעת הגרע"א ז"ל והחת"ס
נאמרה הלכה ספיקא מותר .וספק ממזר דומה ממש לספק
שהובאו בפת"ש סי' ד' ס"ק לז ,שדנו להכשיר במקום שיש
ערלה דהוי היתר גמור ,אפי' באמת הוא ממזר …וכ"כ
ספק ספיקא ,כגון ספק בנאמנות הבעל בטענתו שאינו בנו
בחת"סדספקממזרדומהלספקערלה,וע"כישללמודמשם
ספקהבןמנכרי.
96אבןהעזר
עטרתדבורה
לעומת זאת דעת הב"י אה"ע סי' ז' בדעת הרמב"ם
וכן מצינו בפוסקים אחרונים שדנו להתיר מכח ספק
להחמיראףבמקוםשישס"סועייןבביאורהגר"אסי'ב'ס"ק
ספיקא,עייןבשו"תאמרייושרח"בסי'קידובשו"תמהר"ש
לבשהסכיםעםהב"י.
ענגילחלקח'סי'קיז,וכןהעלהבספריביעאומרחלקה'סי'
ועייןבספרביתמאירסי'ד'סעיףכושהביאמהריטב"א
ב'אותט'ובחלקז'אה"עסי'ו'.
בחי' עמ"ס קידושין דמשמע דאף בספק ספיקא מחמירים
לפיהאמורישמקוםלהכשירולבואבקהל.
משום מעלה עשו ביוחסין .אך בדבריו שכתב לאחר מכן
למרות האמור ,הרי שביחס לבקשה לקבוע אבהות של ד'
בתשובה)שבשו"תרע"אח"אסי'ק'(חזרבווכתבכדלהלן-
עלהבן,ישלצייןלשו"עסי'קנוס"ט" -מישזינהעםאשהבין
"גםאפשרלשיטתהריטב"אוהמרדכישהבאתינראהלענ"ד
פנויה ובין אשת איש ונתעברה ואמר זה העובר ממני הוא,
כעת דאינו מוכרח ,דכמו שהחמירו חז"ל בס"ס דשתוקי
ואפילוהיאמודהלוהריזהספקוחולצתולאמתייבמת".הרי
לשיטתייהומשוםמעלתיוחסיןלגמרמיני'לכלס"סדממזר,
שאיןחילוקביןאםאותהאשההיאפנויהאואשתאישלעניין
די"לבס"סזונראהלרז"ללהחמירמשוםדהיאתמידיתבכל
ייחוסהבןלאב.ומאחרומקובללייחסבןלאביושבאעלפנויה
השתוקים,משא"כבנתיחדלספקממזרבמקרהבלתיטהור,
ומצייניםפרטליו"ח,הואהדיןבנידוןזה,ישלרשוםאותועל
י"לדלאהחמירודהוידיעבד".
שםהמבקשומצדהספקלצייןפרטליו"חכמקובל.
סימ יב
פסקדיןבדינושלתינוקאסופי
בביתהדיןהופיעושניבניזוגשאימצוכחוקתינוקשנמצא
להתירה בכהן .ומבואר שלדעה זו ,אפילו רוב ישראל ,לא
נטוש .לפי המידע שהתקבל בבית הדין באמצעות בני הזוג
נחזיקו כישראל אם לא יתגייר .וכן בספר בית מאיר סי' ד'
ופקידתהסעדהמטפלתבנושא,התינוקנמצאנטושבעירחולון
סעיףכו)בתוךדבריועלתשובתהנודעביהודהמהדו"קסי'
בחדרמדרגותשלביתמגורים.התינוקהובאלביתחולים,ולפי
ז'(כתבבדעתרש"י"-ודאיבתרטבילהאיירי,דמהיכיתיתי
הערכתהרופאיםהתינוקהיהבגילשבעהימים,עלטבורוהיה
לא נחוש בזה לכתחילה ,ואפילו במקום דשייך למיזל בתר
מהודק קליפס לבן המוכיח לידה בבית חולים ,התינוק נמצא
רובא ,כמו ברוב מצויים אצל שחיטה דמכל מקום בדקינן,
בתוך קופסא ועטוף בשמיכת צמר ובין חפציו נמצאו מגבונים
ולזה לא היה צריך לתלות בחומרא דיוחסין" .ועיין במאירי
לתינוק.נעשהמאמץלאיתוראםהתינוק,אךללאהצלחה.
עמ"סקידושיןדףסט:שהביאדעהכזו,עיי"ש.
בני הזוג הינם יהודים שומרי תורה ומצוות המבקשים
והרמב"םבפרקטובהלכותאיסוריביאההלכהכהפסק
לגיירו,לאחרשכברמלואתהתינוקבפנישלשהלשםגיור.
" -האסופי שנמצא בעיר שיש בה עכו"ם בין שהיה רוב
בשאלת מעמדו של תינוק הנמצא בעיר שיש בה רוב
עכו"ם או רוב ישראל ה"ז ספק עכו"ם לענין יחוסין קידש
ישראלומיעוטנכרים,מצינובגמראבמסכתכתובותדףטו:
אשהצריכהגטמספק,מישהרגולאהיהנהרגעליו".
" -מצא בה תינוק מושלך ,אם רוב עובדי כוכבים עובד
וכתבהמגידמשנהלבארשלשיטתרבשאמרשלעניןיוחסין
כוכבים ,אם רוב ישראל ישראל ,מחצה על מחצה ישראל,
לא אזלינן בתר רוב ,הרי שאפילו ברוב ישראל הוא ספק נכרי,
אמררבלאשנואלאלהחיותו,אבלליוחסיןלא".
וכתב המ"מ " -והטעם משום דאיכא מקצת גוים או מקצת
ופרש רש"י -לא שנו ,דאם רוב ישראל ישראל .אלא
ישראל קבועים בעיר ,וכל קבוע בין מועט ובין מרובה כמחצה
להחיותו ,ב"ד מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך .אבל
על מחצה דמי" .ולפי זה לא יועיל במה שנדון שיש תרי רובא
ליוחסיןלא,דאםבתהיאאסורהלכהן,ואפילוליכאלמיחש
ישראלים,מאחרונידוןכקבוע,דלאאזלינןביהבתררובא.
משום אסופי כגון הנך דאמרינן בעשרה יוחסין )קדושין עג(:
העולה מדברינו ,הלכה למעשה ודאי צריך גיור מספק,
משלטי הדמיה תלי פיתקא תלי קמיעא ,מיהו חיישינן שמא
לשיטת הרמב"ם והשו"ע סי' ד' סעיף לג לא אזלינן בתר
בת עובד כוכבים היא ,ולמ"ד גיורת פסולה לכהונה ,אפילו
רובא מאחר שנידון כקבוע ,ודינו כספק נכרי ,אף כשנמצא
קטנהזואסורהלכהן,דתרירוביבעינןליוחסין".
הב"ש סי' ד' ס"ק נד כתב בדעת רש"י שבמקום שרוב
ישראל ,אזלינן בתר רובא ודינו כישראל וקידושיו קידושין,
בעיר שרובה ישראל .ולדעת רש"י אליבא דהנתיבות לשבת
והבית מאיר צריך גיור מאחר ובמקום שאפשר לתקן אין
סומכיןעלהרוב.
אך לענין יוחסי כהונה עשו מעלה ביוחסין שלא להחזיקו
וע"ע בחזו"א סי' ז' ס"ק טז שכתב שאם התינוק נמצא
כישראלודאי,ואםהיאבתאסורהלכהונה.ומבוארשהב"ש
בשכונהשישבהרקיהודיםואיןדרךנכריםלעבורשם,אין
נקטבדעתרש"ישברובישראלאינוצריךלהתגייר.
צריךגיור,אךכפיהנראהאיןזההמקרהבנידוןשלפנינו.
אך בספר נתיבות לשבת ס"ק לא ,כתב דרש"י איירי
לאחר גיור ,ובזה עשו מעלה אפילו ברוב ישראל שלא
ועלכןישלגיירומספק,ויגיירועלדעתביתדיןכדיןגר
קטן,ומכאןולהבאיחשבכספקגר.
סימןיג97
לענין כשרותו בקהל ,כפי העדויות שנמסרו מהרשויות
שטפלובתינוק,התינוקהונחבתוךקופסאבחדרמדרגותשל
החולקים עליו ,וכפי שהובא באוצר הפוסקים סי' ד' ס"ק
קמח.
בית מגורים עטוף בשמיכה ,והונח במגמה לשומרו ,ושלא
אמנם העדויות הנ"ל על מצב התינוק בעת הימצאו לא
ימות .על כן אינו כאסופי ,ולדעת רוב הפוסקים מותר לבוא
התקבלו בדרך של קבלת עדות בפני בית הדין ,אלא נמסרו
בקהל ואין דנים בו כדין שתוקי ,למרות שאין ידוע מי אביו
באופן רשמי בכתב לבית הדין ,בהסתמך על העיון בתיק
ומיאמו.מאחרשמוכחשהתינוקהונחעלמנתלשמרו,זוהי
האימוץ .עיין בשו"ת עמק שאלה חלק אה"ע סי' ט' ,שפסק
הוכחהמעלייתאשהואכשר.לדעתהנודעביהודהמהדו"ק
שעדות עד אחד המעיד על הסימנים המוציאים אותו מדין
חאה"עסי'ז'בכה"גאזלינןבתררובא.ואמנםלדעתמהרי"ט
אסופי ,אינה צריכה להאמר בפני בית הדין ,והסכים עמו
)הובא בפת"ש סי' ד' ס"ק מא( יש לדונו כשתוקי ,אך רבו
בשו"תמנחתיצחקח"אסי'נבסק"ד.
סימ יג
תביעתהאבלעריכתבדיקתרקמותלילדיולבירוראבהות
ירוחם)מישריםנתיבכגחלקח'(שכתבבלשוןזו"-כתבמורי
המקרההנידון
ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא
לבני הזוג שני ילדים ושניהם מעוניינים להתגרש ,אך
בעינאליהיתןליגטוכתובה,והואאמראנאנמילאבעינא
סידור הגט התעכב עקב דרישת הבעל לעריכת בדיקת
לךאבלאינירוצהליתןגט …לאחרשנהכופיןאותולגרש".
רקמות לשני הילדים .לדבריו ,לאחר שלטענתו התברר לו
ועייןמש"כלהלןסי'פטבביאורדינושלרבינוירוחם.
שאשתובגדהבו,התעוררבלבוספקשמאשניהילדיםאינם
במסגרת פסק הדין הנוכחי לא נחזור לברר את שאלת
ממנו .בית הדין פסק שלא ניתן לחייב את האשה בעריכת
זכותושלהבעלהמחוייבבגירושיןלעכבאתהגירושיןעקב
בדיקתהרקמותהמבוקשת,ולהלןהנימוקיםלפסקהדין.
תביעה שהאשה אינה מחוייבת לה ,עיין מש"כ להלן בסי'
צאבביאורמחלוקתמהרשד"םוהחולקיםעלשיטתו.
זכותולכפותבדיקתרקמותוחיובובגט
בטרם נברר את הסוגיא ,בשאלת המשקל שיש לדברי
הבעל המבקש לעורר ספק בנושא האבהות .נקדים שתי
הקדמות-
קביעתאבהותהבעלעלילדיו
יצויין שקיים הבדל מסויים בין הדרישה לבדיקת רקמות
לבן א ,לעומת הדרישה לבדיקת רקמות לבת ב .ביחס לבן,
א.איןבסיסבהלכהשאדםיכוללכפותעלאשתועריכת
האם נכנסה להריון בטרם בני הזוג נישאו ,ושני הצדדים
בדיקת רקמות בעל כורחה .אין יסוד לחייב את האשה
העלימו מהרב רושם הנישואין את העובדה שהכלה
להשמע לדרישת בעלה לערוך את הבדיקה המבוקשת ,גם
המיועדת נמצאת בחדשי הריונה הראשונים ,ואילו הריונה
אםהבעלהכניסבלבוספקותשמאהילדיםאינםממנו.
שלהבתהחללאחרהנישואין.
לאמיבעיא,אםהדרישהמבוססתעלקנאה וחשדבלתי
נפתחבבירורהדרישהביחסלבת.
מבוססים ,שאין האשה מחוייבת לבזות עצמה בבדיקה כזו.
יש לדון בנושא מצד שני היבטים .ראשית ,מצד הטענה
אלאאפילואילוהיהבסיסלחשדשלהבעלשאשתוזינתה,
שהאשה בגדה ,ישלברראם אכן טענותיו יוכחו,האם בכך
האשה אינה מחוייבת בבדיקה .אמנם מצינו בתורה דין
יעורער יחוס הבת לאביה .ושנית יש לדון האם מצד דברי
שתיית מי סוטה שמטרתם לבדוק את האשה לאחר קינוי
הבעלנוצרספקביחוסהאליו.
וסתירה ,אך כמובן שאין לך בו אלא חידושו ,ואין ללמוד
מכךלנידוןדידן.
א.מצדהטענהשהבעלטועןשבידוראיותשאשתובגדה
בו,בשו"עאבןהעזרסי'ד'סעיףטופסק"-אשתאיששיצא
מלבד זאת ,מאחר שבמסגרת ההלכה נקבעה הדרך
עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה ,והכל מרננים אחריה,
לבירורהספקשהבעלמעורר,וכפישיבוארלהלן,איןבסיס
אין חוששין לבניה שמא הם ממזרים ,שרוב בעילות תולים
לטענתו שאינו מקבל את ההכרעה ההלכתית הקובעת את
בבעל …ואם היא פרוצה ביותר ,חוששין אף לבנים .הגה,
יחוסהילדיםאליו,ומלבקשלכפותעלהאשהלערוךבדיקת
ומ"מ היא נאמנת לומר על בניה שהם כשרים )מהר"מ
רקמותדוקא.
פאדוואה סימן ל"ג( .היתה פרוצה כשהיתה פנויה או
ב .בנידון שבפנינו ,בית הדין קבע ששני בני הזוג אינם
מעוניינים זה בזה ,ומבקשים להתגרש ,הבעל אינו מעוניין
ארוסה ,ולא היתה פרוצה לאחר נישואין ,אע"פ שראוה
מנאפתפעםאחת,בניהכשרים".
באשתו והאפשרות לשלום בית אינה עומדת על הפרק ,ועל
ועיי"שבב"שס"קכב,שאפילוהעידועדיםשזינתה,בניה
כןהבעלמחוייבלתתגטלאשתו.וזאתבהתאם לדברירבינו
כשריםמפנישרובבעילותתוליןבבעל.וגם אםהיאפרוצה
98אבןהעזר
עטרתדבורה
ביותר ,עיי"ש בב"ש ס"ק כו שלרוב הפוסקים בניה כשרים.
בנו או אינו בנו …והא דקאמר הש"ס בקידושין דף עח :לא
ולכו"עאםהאשהטוענתשבניהמבעלההיאנאמנת.
מיבעיא איהו דלא קים ליה כו' ,ומשמע לכאורה דלרבי
ולפי זה בנידון דידן שהאשה מכחישה טענותיו ,לא
יהודה דקיי"ל כוותיה אף אם לא קים ליה ,כיון שאומר
מיבעיא למסקנת הב"ש שאף אם היא פרוצה ביותר בניה
שהוא ממזר נאמן .אבל הא ליתא ,והפירוש הוא דהו"א
כשרים,ואיןנ"מבטענותיוביחסלקביעתהאבהות.אלאאף
דטעמא דת"ק משום דאף אם הוא אומר שהוא ממזר ,אנן
לפי פסק השו"ע שבפרוצה ביותר חוששין לבניה ,עכ"פ אין
אמרינן דילמא לא קים ליה …ורבי יהודה ס"ל דכיון שהוא
בזה נ"מ לנידון דידן ,שהרי ודאי אין בפיו של הבעל טענה
אומרשהואממזר,לאחיישינןלשמאלאקיםליה.אבלכל
שהאשה נכנסה לגדר "פרוצה ביותר" ,יעויין באוצר
שידעינןבבירורדלאקיםליהליתדיןוליתדייןדלאחיישינן
הפוסקים סי' ד' ס"ק סז במש"כ בהגדרת המושג "פרוצה
ליה לממזר ,וכן ראיתי לאחד ממחברים אחרונים שכתב כן
ביותר" .מלבד זאת מאחר שהאשה הכחישה בתוקף
וזהברור".
טענותיו ,לשלילת האבהות ,אף אם יוכיח שהאשה בגדה,
שנית,מאחרשהבתנרשמהעלשמושלהבעלשהחזיק
עכ"פבניהכשרים,ומאחרשהםכשרים ,בע"כשישלייחסם
אתהבתכבתו,לכלדבר,ומסכיםלשלםעבורהדמימזונות,
לאביהם.
ומיום לידתה נהג עמה בהתנהגות המקובלת של אב עם
ב .מצד הטענה שהבעל העלה שיש לו ספק האם הוא
בתו ,אף אם כעת היה טוען בבירור שהיא אינה בתו אינו
אבי הבת ,יש לקבוע בבירור שאין לדבריו משקל מכח
נאמן,וכמושפסקהרמ"אבסי'ד'סעיףכט,וז"ל" -האדאב
ההלכהשליכיר.וזאתמכמהטעמים.
נאמן על בנו ,היינו דוקא שלא היה לו חזקת כשרות על פי
ראשית,במקרהשלפנינוהבעלאינוטועןבבירורשהבת
אינה בתו ,אלא טוען שמבקש להחשב כאביה ולהתחייב
האב,אבל הויליהחזקתכשרותעלפיהאבשובהאבאינו
נאמןעליורקבסהדי)ר"יבשםהרמ"ה(.
במזונותיהולהמשיךלנהוגבהכמנהגהמקובלביןאבלבתו,
ועייןבספרנתיבותלשבתס"קכחשכתב"-משמעדוקא
אלא מחמת שמנקר בלבו הספק ,הוא מבקש לערוך בדיקת
שאמרבפירוששהואבנו,כיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד,
רקמות .במקרה כזה אין לדון דין יכיר ,להטיל ספק בייחוס
אבלאםגידלוכבנו,משמעשיכוללומראחרכךשאינובנו,
הבתלאביה,מאחרשאיןנקבעדיןיכיראלאבהכרהברורה,
דומיאדמוחזקיםבושהיה בכורדנאמןאחרכךלומרשאינו
אבל כשאדם מסופק ,אין ליחס לדבריו המסופקים נאמנות
בכור ,כדאיתא בפרק יש נוחלין .אך בתשובת הרשד"ם סי'
של"יכיר".
רל"ב כתב אפילו אין אנו צריכים שיקראוהו בני ,אלא אם
כך עולה מדברי המגיד משנה )איסו"ב פט"ו הי"ב( .וכן
כתב התשב"ץ ח"ב סי' צא ,וכ"כ רבי עקיבא איגר בתשובה
נוהגעמוכבןמספיקלהחזיקולבנוליורשו".
והתשב"ץ בתשובה ח"ג סי' ריז כתב בתוך דבריו " -כיון
מהדורהקמאסי'קכח,וז"ל"-י"לדאינונאמןרקבהכרתדבר
שהוחזקמפיאחריםומפיוולאהוציאעליואביושםממזרות
ברור שאינו בנו .אבל בזה שאף לדבריו אפשר שזה בנו
לעולם ובחזקת כשרות היה בישראל ,אינו נאמן להוציאו
דדלמא אשתהי .אינו נאמן לומר שהיה כן שיסופק לנו אם
מאותהחזקהלעולם".
הוא בנו דזהו אינו דרך הכרה .ובזכרוני שאמרתי כן בכוונת
ובנידון דידן שהבעל התייחס אליה כבתו ,והתנהג עמה
הה"מ )פט"ו הי"א מהא"ב( מ"ש אפילו אותו פלוני מודה .זה
בהתנהגות המקובל בין אב לבתו ,וכן התייחס אליה כבתו
פשוטהואשהריהואעצמואינויכוללידעדשמאזינתהגם
בהסכםהגירושיןשנחתםלפנישנה,בנסיבותאלואינונאמן
עםאחריםוהואלאידעואיןזהאבשיהיהלוהיכרוחששזה
כעתלהתנערולשלולאתאבהותו.ועייןבתשובתרע"אח"א
נזכר בגמרא .עכ"ל ,ובפשוטו אין מובן לי אריכות הדברים
סוףסי'פה)ד"האולם( ,שבכה"גודאילאיוכללחזורבואף
אלו ,והו"ל לומר בקצרה שאף לפי הודאתו ,שמא זינתה גם
באמתלאטובה.
עםאחרים.והואיאמרבעצמושזהאינויודעופשיטאדל"ש
וכן בשו"ת בר ליואי חלק אה"ע סי' ע' פסק שאדם אינו
נאמנות במה שאינו יכול לידע .גם הלשון -וחשש זה נזכר
נאמן לומר על בנו שאינו ממנו והוא ממזר ,לאחר שכבר
בגמרא לשון זה מוקשה .למה נקט בדרך נזכר .ולא אמר כן
החזיקו כבנו ,והוכיח כן מהגמ' במסכת בבא בתרא דף קכז:
בדרך הלכה ,הא באמת משמע מדברי הה"מ )פ"ג מהלכות
שלאחר שאמר "בני הוא" אינו נאמן לחזור ולומר "עבדי
יבום( דס"ל לעיקר דהלכה דל"ח לדאפקרה .ואיך כתב כאן
הוא",וכןנפסקבשו"עחו"מסי'רעט.וכתבשםבתשובה-
זהו פשוט .ולזה אמרתי דכוונת הה"מ ,כיון דהחשש זה נזכר
"והריכיוןדבשעתבריתמילהשהש"ץעושהמישברךהוא
בגמראונהידלדינאל"חלכך.מכלמקוםזהורקבידעינןשבא
מצוה להש"ץ שיברך את הילד בשם בנו ,וכן ביום הקדוש
עליה.אבלע"יהודאתואינונאמןבכךכיוןדלפיהודאתויש
שרגילים לעשות מי שברך ומצוהו להש"ץ שיברך את בניו
עכ"פ אפשרות דאפקרה לאחרים ,דהא החשש נזכר בגמרא.
בשםיוצאיחלציו,בכה"גכו"עמודיםדאינונאמןלפסולאת
ואםכןלאמקריהכרהברורה,ואינונאמן",עכ"להגרע"א.
בניו ,מכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ,כמבואר ברשב"ם
וכן כתב בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סי' עד ,וז"ל -
שם דכיון שהאמינה תורה במאי דאמר בני כדכתיב יכיר,
"לאהאמינתותורהלאברקבאומרשיודעבבירוראםהוא
וכיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד".ובמסקנתהתשובההסיק
סימןיג99
שם" -בנדוןדידןשהיהמחזיקאותןבבניובודאי,אינונאמן
אחר הבעל מצד חזקה שמצוי עמה …ולרבי מאיר דחייש
אחר כך לומר שאינם שלו ,מכיון שהגיד שוב אינו חוזר
למיעוטא…הכאעדיףמרוב,דאנןסהדישכןהדבר".
ומגיד".
מבואר בדבריהם שאין זה כסתם רוב דפליג ביה רבי
ואיןמקוםלטעוןשמאחרשהבתמוחזקתכבתורקמכח
מאירלחושלמיעוטא,אלאמאחרובנויעלחזקהאלימתא,
הדיןשלרובבעילותאחרהבעל,ועלכןהבעלרשאילתבוע
נחשב כאנן סהדי .ועיי"ש בדברי מלכיאל שהאריך להביא
לבררבירורמוחלטושאינומסכיםלהסתמךעלהרוב,מאחר
דוגמאותלחזקהורובשנידוניםכבירורודאי.
שניתןלברר.זהאינו,דדינאדרובבעילותאחרהבעלעדיף
מסתםרוב,ונידוןכבירורודאי.
במסכת חולין דף יא :מבואר בגמרא " -מנא הא מילתא
דאמוררבנןזילבתררובא…רבמריאמראתיאממכהאביו
מסקנת הדברים היא ,שביחס לדרישת הבעל לערוך
בדיקת רקמות לבתו ,דינה של דרישה זו להדחות על הסף,
וגם אם דרישה כזו תעלה בעתיד בעקבות תביעתו לפוטרו
ממזונות,איןמקוםלשמועלו.
ואמו דאמר רחמנא קטליה .וליחוש דילמא לאו אביו הוא,
ונראה שאף אילו האשה היתה מסכימה לכך בית הדין
אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ,ורוב בעילות אחר הבעל.
צריך למנוע בכל תוקף בדיקות כאלה שיש בהם משום
ממאי דילמא כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין.
הריסת מסגרת הנישואין ,שאם בדיקת כזו תהיה מצויה
אפילוהכיאיןאפוטרופוסלעריות".
ומעשית לכל דורש ,ותקבל גיבוי מבית הדין ,הרי כל בעל
והרמב"םבהלכותאיסוריביאהפ"אהלכהכ'כתב"-מי
שרוח רעה מבעתתו ,וחושד באשתו ,ידרוש לערוך בדיקה
שהוחזק בשאר בשרדנים בו על פי החזקהאע"פ שאיןשם
כזו ,ויתנהחזרתו לשלוםבית בעריכת הבדיקה ,וכפי שכבר
ראיה ברורה שזה קרוב ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על
נוכחנו לראות בבית דיננו .לא יתכן שבית הדין יתן יד
חזקהזו…ראיהלדיןזהמהשדנהתורהבמקללאביוומכה
לקילקולכזהולפירצההגדולההעשויהלהגרםמכך.
אביו שיומת ,ומנין לנו ראיה ברורה שזה אביו אלא בחזקה
כךשארקרוביםבחזקה".
וישמקשיםדבגמראמבוארדממכהאביוילפינןדאזלינן
בתררובא,והרמב"םכתבדמהאילפינןדאזלינןבתרחזקה.
ביחס לדרישה לערוך בדיקה לבירור אבהותו על הבן,
מאחר ובטרם הנישואין הבעל לא הצהיר על כך שההריון
ממנו ,לכאורה ,בשלב יותר מאוחר היה יכול לטעון שאינו
אביהבן,והיהמקוםלתביעתולבדיקתרקמות.
וכתב בספר סדרי טהרה סי' קפה סק"א שהייחוס שאנו
מאחר שבעת שהאשה נכנסה להריון ,שני הצדדים לא
מייחסיםהבןאחראביובנויהןעלרובוהןעלחזקה.ואה"נ
היונשואיםזל"זולאגרויחד,לאהיתהלהםנאמנותגמורה
במכה אביו אין הורגין אלא בדאיכא תרתי ,גם רוב בעילות
לייחסאתהבןכבנולכלדבר,כגוןלענייןלפוטרהמחליצה,
אחר הבעל וגם הוחזק כבנו .וז"ל הסדרי טהרה " -הא
וכמבוארבשו"עאה"עסי'קנוסעיףט'.ואףאםיגיעועדים
דאמרינן בש"ס רוב בעילות בבעל דוקא שידעינן בודאי
שבטרם הנישואין הבעל טען שהוא בנו ,מאחר שהאשה
שנוהג עמה כבעל ובא עליה בכל עת ,אז אמרינן דאזלינן
היתהפנויהבאותהשעה,ישלחושכשםשזינתהעםזהכך
בתר רובא ,אך זה גופא לא ידעינן אף כשנשאה בפנינו על
זינתהעםאחר,וממילאאיןכאןהכרהברורה,וכפישעולה
ידי חופה וקידושין ,מ"מ לא ידעינן אם נהג עמה כדרך
מדברי המגיד משנה )איסו"ב פט"ו הי"ב( שהבאנו לעיל,
אישות …אלא מחמת החזקה שנוהג עמה כאיש עם אשתו
והבאנו מדברי הגרע"א בתשובה שכתב בתוך דבריו " -ע"י
בשאר מילי מסתמא בעל וזו מיקרי חזקה .וכי תימא דילמא
הודאתואינונאמןבכךכיוןדלפיהודאתוישעכ"פאפשרות
משום חזקה לחוד כיון שנהג עמו כאב מסתמא זה הוא בנו
דאפקרה לאחרים ,דהא החשש נזכר בגמרא .ואם כן לא
ומנ"לדאזלינןבתררובאלחודא.ז"א,דבשלמאאיקיםליה
מקריהכרהברורה,ואינונאמן".
לאב שזהו בנו ואנן חזינן במה שמתנהג עמו כאב שפיר
ועייןבשו"תהרא"שכללפבסי'א',ונידוןדידןגרעטפי
מיקרי חזקה ,אבל אי איהו גופיה לא קים ליה ,אנן מנא
מנידון הרא"ש מאחר שלא גרה עמו בביתו ולא היתה
ידעינןדילמאאיהוטעהוסברשהואבנוומשוםהכימתנהג
מיוחדתלובאותהעת.
עמוכאבעםהבן,ובאמתזינתהאמועםאחר,א"ודאזלינן
אמנם בזמנו בטרם הנישואין ,האם טענה בבירור באזני
בתררובאואיהוידעשרובבעילותעמו,ואנןחזינןשמתנהג
בעלה המיועד ,שלא זינתה עם אחר ושלא היתה קיימת
עמוכאבומחזיקולבןמיקרישפירחזקה,ותרתימוכח.אח"ז
אפשרות שהתעברה מאדם אחר ,וכפי שטוענת גם כעת.
שמעתי שכתב כעין זה בספר תבואות שור" .עכ"ל הסדרי
ובעקבות דבריה ,הבעל האמין לה וטען בבירור שהוא אבי
טהרה.
הבן,בנסיבותאלושאלהזותלויהבמחלוקתהפוסקיםאםיש
מפורש בדברי הסדרי טהרה שאפילו אם האב לא קים
נאמן מדין"יכיר".הב"שסי'ו'ס"קכזוהאבנימילואיםסק"ה
ליהשזהבנו,אזלינןבתררובאוחזקה.ובספרדברימלכיאל
כתבו שבכה"ג דיינינן ליה בדין יכיר ,למרות שאין לו ידיעה
ח"א סי' עה הביא את מש"כ הסדרי טהרה ,והוסיף בזה -
אישיתאלאמסתמךעלדבריה,וכןבספרמקורברוךסי'מ'.
"ובהוחזק בנו ל' יום ג"כ דהא אפשר שהחזיקו בטעות לפי
ועיין בשב שמעתתא ש"ב פ"כ שהאריך לבאר וכתב בתוך
שלא ידע שזינתה ,וע"כ צ"ל דבאמת אמרינן דרוב בעילות
דבריו" -כיוןשסומךעלדבריהשהואמיניה,הו"ליכיר.דאב
100אבןהעזר
עטרתדבורה
נאמן לומר זה בני בתורת יכיר הן לירושה והן לפוסלו .אבל
והנה לשיטת הב"ש וסייעתו שיש לדון כאן דין יכיר,
לחליצהדאינועניןהנוגעלגוףהבן…אבלאינובתורתיכיר
הבעל אינו נאמן לחזור ,אף אילו היה טוען בבירור שאינו
כיוןדאינונוגעלבנו,אלאלאשהאםזקוקהלחליצהאולא,
בנו,וכפישיבואר.
והיכא דהוא עצמו אינו יודע ,דלא שייך ביה תורת מיגו,
במסכת בבא בתרא דף קכז" - :א"ר יוחנן אמר בני הוא,
דאע"גדקושטאקאמרשמאמיןלדבריה,כיוןדאיןזהבתורת
וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן .עבדי הוא ,וחזר ואמר בני
יכיר,א"כנאמנותשנותןלאחרלאוכלוםהוא".
הוא נאמן ,דמשמש לי כעבדא קאמר" .מבואר שלאחר
לעומתזאת ,הביתמאיר)סי'ו'סעיףיג(תמהעלהב"ש
שאמרעליושהואבנואינונאמןלחזורבולטעוןשאינובנו,
וכתב" -היכןמצינושנתנהתורהנאמנותעלידייכירבמה
ורק במקום שמפרש דבריו יוכל לחזור ולפרשם .והטעם
שבעצמו אינו יודע ומאמין לאשתו" .וכן הנצי"ב בספרו
שאינו נאמן לחזור בו מבואר בנמוקי יוסף " -שאינו יכול
משיב דבר ח"ג סי' ח' כתב " -בעינן שיהא מכיר לאחרים.
לעקור ממנו נחלה ,כיון שהכירו ואמר בני הוא ,שלא נתנה
היינו שאחרים יאמינו לדבריו עפ"י מה שהאמינה תורה
לו התורה הבחנה אחר הבחנה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר
לדבריו.וזהאינואלאבאומרודאישכןהואמשא"כבאומר
ומגיד" .וברשב"ם במסכת בבא בתרא דף קכז :כתב " -אין
שמאמין לדברי האשה נהי שהוא יכול להאמין על עצמו
לנו לילך אחר טענה אחרונה דהודאת פיו האמינה תורה
מה"ת,כמ"שהרמב"םבהלכות קרבןפסח )פ"דה"א(שורת
במאי דאמר בני כדכתיב יכיר ,וכיון שהגיד שוב אינו חוזר
הדין שאינו נאמן ,והרוצה להחמיר ע"ע ה"ז משובח ויביא
ומגיד".ובארהג"רחייםמוואלאז'יןז"לבחוטהמשולשח"א
פסחשני,מכ"מאיןיכולבהאמנתולהכירהולאחריםשאין
סי'ג',שאיןכוונתודיכירנידוןבגדריעדות,וכתבשם"-הא
מאמיניםלה,מש"האינויורשו".
דכתב הרשב"ם שם )דף קכז ע"ב( גבי זה בני וחוזר ואומר
וכןכתבבשו"תצמחצדקחלקאה"עסי'ידאותט',וז"ל
עבדיכו'וכיוןשהגידשובאינוחוזרומגיד.האילישנאלאו
" -הסברא נותנת לומר דהא דהאמינה התורה לאב ,היינו
דוקא הוא ,אלא כוונתו כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר.
במה שראה בעצמו ,לא במה שמאמין לאחרים .דבודאי לא
וכמ"שהנ"ישםדאיןהבחנהאחרהבחנה".
עדיפאכחהאבמשניעדים,והריעדמפיעדלאמהניבכל
מקוםדצריךעדים,אףששמעומפינאמןכביתרי"
ויש לציין שפשטות לשון הרמב"ם בהלכות אסורי ביאה
פט"ו הי"ב מורה כדעה זו ,שהרי נקט בלשונו "אפילו אותו
והרמ"א בשו"ע חו"מ סי' רעז סעיף יב פסק בדין יכיר,
ביחסלמישאמרעלפלונישהואבנוהבכור",אםאמרפעם
אחתעלאחדשהואבכור,לאיוכללומראחרכךעלאחר
שהואבכור".
פלונימודהשהואממנו…עםזהשהודהלה",הרישהרמב"ם
וכן פסק מהרשד"ם חלק אה"ע סי' קסו ,שאם אמר על
לא נקט בלשונו שאותו פלוני טוען שהבן ממנו ,אלא שהוא
פלוני שהוא בנו ,אינו נאמן לחזור בו ,וז"ל " -הרמב"ן כתב
מודהלדבריה,ומשמעשעיקראמירתושלאותופלונינובעת
בחידושיו פרק יש נוחלין וז"ל ואדרבא איפכא משמע דאי
מדבריה,ומכחדבריהטענתוהיאטענתברי,ואפ"הלאמהני,
אבוההוהרגילדאמרבוכראהואכיוןשהגידשובאינוחוזר
ואין דנים כאן דין יכיר .והרי על דברי הרמב"ם הללו כתבו
ומגיד.ונראהבעינישכןהואסברתהרמב"םשכתברישפרק
המ"מ והגרע"א את דבריהם וקבעו את העדר התוקף
רביעימהלכותנחלותזהבניזהאחינאמן,עדאבלנאמןהוא
שבהכרה מסופקת .וכן משמעות לשון הרא"ש בתשובה כלל
על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בני משמע דדוקא
פב סי' א' ,שלולי שדיימא מיניה ודרה עמו בביתו ,לא היה
בשהוחזק לבד נאמן לומר אינו בני ,הא אם דבר בפיו ואמר
מייחס את הבן אליו ,אף שברור שבאותו נידון האב האמין
שהואבנואינונאמןאח"כלומרשאינובנו,דכיוןשהגידשוב
לאםשטענהשזהובנוונהגעמוכאבעםבנו.
אינוחוזרומגיד.ואילאוהכיכיוןשהתחילברישהפרקואמר
וע"ע בשב שמעתתא )שם ש"ב פ"כ( שהקשה לנפשיה
האומרזהבניכו'גםבסוףהיהלולומראבלאםחזרואמר
מדברי הרמב"ם הנ"ל )בפט"ו מאיסו"ב הי"ב( וכתב " -והא
שאינובנונאמן,כןנראהליודאי.אםכןנמשךלדעתהרמב"ן
דכתב הרמב"ם …ע"ש ,אפשר דמיירי שאינו מאמין
שאשהזומותרתדכיוןשמצינוכמהעדיםשמעומפיושלרבי
לדבריה" .ובספר בנין ציון החדשות סי' כא כתב על
ישראלשהיהלובןוגםהראהאותושהואבנוושהיהבצפת
אוקימתא זו של הש"ש בדברי הרמב"ם " -ובאמת זה דוחק
עםאמוודבריםאחריםמראיםבבירורשהאמתכןשהיהלו
הוא שלא הזכיר הרמב"ם והשו"ע תנאי זה ,אבל לא ידעתי
בןוהבחורההואהיהבנו,ושובאינויכוללומרשאינובנומן
מהדחקולכך,דלפיהסבראשהמציאגםסתירהזומתורצת
הטעםהנזכר".וכןפסקבשו"תפנימשהח"אסי'צב.
שפיר ,כיון דנאמנות האב על בנו לא מועיל רק מה שנוגע
לבנו…מ"מלאמועיללממזרתאולממזרשינשאולהנולד,
העולה מכל הנ"ל ,שלדעת הב"ש וסייעתו ,מאחר שאנו
דניםאותוכאביומכחההלכהשליכיר,אינונאמןלחזורבו.
שהרי הממזר מוזהר שלא לישא ישראלית כשרה ,ולו לא
ואפילו לדעת הבית מאיר וסייעתו ,שלא ניתן לדון דין
מועילה עדות האב ,ולכן פסק הרמב"ם דאינו ממזר ודאי
יכיר בהכרה המבוססת על דברי אחר ,וחזרנו למ"ש לעיל
להתירו בממזרת" .ועיי"ש בתשובת הבנין ציון ,וכן בסי' כב
שהכרהמסופקתאינהבכלליכיר,מ"ממאחרשהבןהוחזק
שהסכיםדלהלכהנקטינןכשיטתהש"ש.
כבנוזמןרב,אינויכוללעוררספקבכך.
סימןיג101
עיין בתשובת חתם סופר חלק אה"ע סי' עו שכתב במי
מיוחדת לו ודרה בביתו בעת שהתעברה ,עיין שם במש"כ
שהוחזק כבנו וזמן רב נהג עמו מנהג מקובל בין אב לבנו,
הרא"ש בלשון זו " -הוכחה לדבר שהיה חושבו לבן ,שהרי
ולאחר זמן חזר וטען שאינו בנו ,אינו נאמן ,אפילו יתן
העלהלושםכשםקרוביו…והעידוכלהעדיםשהיהמיסר
אמתלאלדבריומדועאמרבתחילהשהואבנו.וכתבהחתם
אותותמידוגעגועיועליו".
סופר שלא להאמינו .מפני שהבן הוחזק כבנו ,וז"ל החתם
מסקנת הדברים היא ,שלרוב הדעות יש לקבוע בבירור
סופר" -עניןהחזקהמבוארגרסינןפרקעשרהיוחסיןדףפ'
שהבן מתייחס בוודאות אחר אביו ,דהיינו לשיטת הב"ש
אר"ח בר אבא אר"י מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על
וסייעתו מכח ההלכה של יכיר .גם לדעת הסוברים שאין
החזקות…והנהחזקהשאנולומדיןפ"קדחוליןמביתמנוגע
לדון כאן מדין יכיר ,עכ"פ לפי החתם סופר וחוות יאיר יש
היינולהעמידכלדברעלחזקתוכמושנתבררלנוכברפעם
לייחסו כבנו מכח ההלכה של סוקלין ושורפין על החזקות,
אחת ,וזה אינו ענין לכאן ,והכא מיירי דבר שלא ראינו
אלא שהערנו ,שמתשובת הרא"ש נראה לכאורה שאף
מעולםשהואכןאךהעולםמחזיקיןאותומצדהנהוגשהוא
בכה"גאיןלקבועבבירורשהבןנידוןכודאיבנו.
כך ,ואשה באה ובנה מורכב על כתפה וגידלו כדרך אשה
ואמנם אם האם היתה מסכימה לערוך בדיקת רקמות
המגדלת בנה ומעולם לא אמרה לשכנותיה שהוא בן אשה
לברר יחוס הבן הגדול לאביו ,לא היה מקום שבית הדין
אחרתוהחזיקוכוליעלמאשהואבנה,וע"זסוקליןעלסברת
ימנע זאת ממנה ,ואינו דומה למש"כ ביחס לבדיקת רקמות
והאמנת הבריות זמן …והנה לפע"ד ברור הוא שאין מועיל
לבת .אך מאחר וקיים בסיס רחב ומוצק בהלכה לייחס את
אמתלא להאב שאמר בני הוא לחזור ולומר אמתלא על זה
הבןהגדוללאביובתורתודאי,ונראהשזוהיסוגיאדעלמא,
מלבד שיש לי על זה ראיות יבוארו במקומן אי"ה ,מ"מ
לאניתןלכפותעלהאשהלערוךבדיקהזו.
הדעת נותן כן שהרי הרשב"ם בב"ב קכ"ז ע"ב גבי אמר בני
הוא וחזר ואמר עבדי אינו נאמן כתב הטעם משום כיון
עדכאן הדבריםכפישכתבנו בזמנוכשהבעלנתבעלתת
שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ,ש"מ דס"ל דה"ל כעדות ממש
גט,והתנהמתןהגטבבדיקתהרקמות.
מןהתורה.וכ"כשםרמב"ןעלדברירשב"םבתחלתהסוגיא
לבסוף בני הזוג התגרשו ,ולאחר כשנה האב תבע
היו מוחזקים בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר בכור הוא
להפחית את דמי המזונות ובקש לחייב את האשה בבדיקת
שפירשב"ם שחזקה ראשונה היתה ע"פ האב ,והקשה
רקמות של הבן הגדול ,בטענה שהתעורר אצלו חשד סביר
הרמב"ן הא אינו חוזר ומגיד ע"ש .ולרשב"ם צ"ל לחלק בין
שהבןאינושלו,וזאתלאחרשהאשהלאחרהגירושין עברה
הוחזקבחזקהבעלמא דיכוללחזורולהגידוביןאמרבהדיא
להתגוררעםהבחורהנחשדאצלוכאביהבן.
בני הוא שאינו חוזר ומגיד …ואיברא שיטת רמב"ן כהתוס'
והרא"ש דמהימן אפילו בלא הכרת בכורה אך רק נגד
ומוטלעלביתהדיןלהכריע היאהאםהאבזכאילהמנע
מתשלוםמזונותהבןעדלאחרשתערךבדיקה.
החזקהשלאע"פהאבאבלכשאנומוחזקיםע"יהאבעצמו
נראה שהאב זכאי לעכב תשלום המזונות עבור הבן ,עד
שובאינוחוזרומגיד,וזהדעתהרמ"השפסקוהרמ"אבש"ע
לביצוע בדיקת הרקמות כמבוקש .כאמור ,ההריון החל עוד
א"עסי'ד'סעי'כ"ט".
בטרם הצדדים נישאו .אמנם התובע נהג בילד כבנו והעדיף
וכתב בספר ברכת שלמה )להגר"ש טנא ז"ל( חלק אה"ע
שלא לעורר ספקות ,אך מעולם לא נעשה הליך מסודר
סי' ט' " -ואם כי החתם סופר מיירי כשהוחזק כבנו הרבה
להכרתאבהות,הצהרהבפניביתהדיןאובפניגורםמוסמך
שנים ,אבל לכאורה אין טעם לחלק בין הוחזק זמן רב לבין
אחר.
הוחזקזמןקצר".
בנסיבות אלו ,האב זכאי לתבוע בירור בדרך של בדיקת
וראוילצייןבזהאתלשוןהחתםסופרבחלקאה"עח"א
רקמות .אמנם אין בידינו לאכוף על האם את הבדיקה ,אך
סי' מא " -אפילו אלף קושיות ופלפולים לא ידחו דין ברור
כל עוד האם תסרב לבדיקה זו ,האב יפטר מתשלום דמי
והלכהברורהדסוקליןעלהחזקות,ואיןצורךלאריכות".
המזונותוזאתעדלביצועהבדיקה.
והחוות יאיר סי' צג כתב " -כבר כתבתי שלעד"נ שאם
אמר בפירוש בני זה ,לא מצי הדר ביה ,מכ"ש אם נהגו בו
כמנהגםהמיוחדיםלאבעםבנו".
הנימוקיםההלכתייםלפסקדיןזההואכדלהלן-
אמנם גם בטרם ה"בדיקה לסיווג רקמות" באה לעולם,
ביתהדיןהיהמכריעשאלתהאבהות,עפ"יטענותהצדדים
יצויין ,הן דברי החתם סופר והן דברי החוות יאיר,
ועפ"י ראיות הנובעות מחזקה וכאמור לעיל .אך לאחר
עוסקים במי שהוחזק כבנו ואחר כך טען שאינו בנו ,אך
שבדיקהמסוג זה ניתנת לביצועבלא קושי ,ובדיקה זו אינה
עסקינן במקרה שאין בו חשש ממזרות מכח דברי האב,
יכולה להביא לחשש ממזרות ,בנסיבות אלו הנתבע רשאי
יעוי"ש.
לדרוש להשתמש בבדיקה כזו כראיה להכרעת הספקות,
אלאשצ"עמתשובתהרא"שכללפבסי'א'.בתשובהזו
בטרםיחוייבבתשלוםמזונות.
נראה שההתנהגות שהאב התנהג עם בנו בדרך המקובלת
בשו"עחו"מסי'טזנפסק" -האומרלחבירושטרשבידך
בין אב לבן לא הועילו להחזיקו כבנו ,לולי שהאם היתה
זכות יש לי בו ,אם הלה מודה שיש לזה בו זכות חייב
102אבןהעזר
עטרתדבורה
להוציאו בבית דין ובי"ד יעתיקו מה שכתוב בו מזכותו".
חלקאה"עסי'ט'שהביאמקורותרביםמפוסקיזמנינושדנו
ועיי"ש בפת"ש סק"ב שהביא מהשבות יעקב שהתובע ודאי
בטיבהשלבדיקתרקמותעלפיההלכה.
חייב להציג ראיה שיש בידו ,כשהלה מבקש להוציאה.
אך עכ"פ ככל שהדבר נוגע לחיוב אדם במזונות בנו,
ובסעיףג'פסקהשו"ע"אפילואםהזכותשלהעדיםוהראיה
שהורתו קודם לנישואין ,אם בדיקה זו תשלול אבהות ,זו
יודע בהם מי שכנגדו ,חייב להגיד" .ועי"ש בביאור הגר"א
ראיהלפוטרומתשלוםמזונות,ואיןמוצאיםממוןמספק.מה
סק"זשכתבהטעם " -להפרישומגזילה".ובספרבאראליהו
עוד ,שאם התוצאה שלילית ,גם אם לא נתחשב בבדיקה
)להראי"ה קוק ז"ל( הוסיף לבאר " -גם ענין שהוא בעצמו
כהוכחה מוחלטת ,עכ"פ הספק אינו שקול אלא רוב גדול
יודע שהאמת כדברי חבירו הרי זה חיוב בדיני אדם ,וחל
המכריע שאינו אביו .שאלת חיוב האב במזונות אינה דומה
עליו החיוב ,גם על ידי הכרח בית דין ,להודיע בעצמו את
לשאלתממזרות,דקיי"לספקממזרמותרמהתורה,ואכמ"ל
אשמתו,ולשלם.וה"נמחויבהואלהביאכלראיהשישלפי
בזה.
אמנםלבניהזוגבתנוספתשנולדהלאחרהבן,וגםביחס
האמתזכותלחבירובה".
מהלכהזויוצאעיקרוןיסודי,שבעלדיןאינורשאילמנוע
לבתזוהאבדורשלערוךבדיקתרקמות.אךבקשהזואינה
הצגת ראיות היכולות להביא לבירור התביעה ,ק"ו
מתקבלת ,מפני שביחס לבת ,מלכתחילה לא היה בסיס
כשדרישה זו מוצגת לתובע .ואין מקום לקבל דרישה
לפתיחת משפט בנושא זה ,מאחר שההריון החל בעת
שהמשפטיוכרעעלפיראיותוטענות,וללאהראיההנוספת
שהצדדים היו נשואים ,ולא נשמעה מצד האב ,טענה שיש
המבוקשתעלידיהנתבע.
בהממשלשלולאתהאבהות,ומאחר שמלכתחילהלאהיה
לפיזה,כלעודקייםמשפטבתביעתממוןביןהאבלאם,
מקום לספקות הלכתיים ביחס ליחוסה של הבת לאב .הרי
משפט האמור להיות מוכרע בראיות ,האב זכאי לתבוע
שבהעדר בסיס לפתיחת דיון משפטי בשאלת האבהות ,אין
מקוםלדרישהלערוךבירורנוסףלבירורהאבהותבאמצעות
לאפשרלובדיקתרקמותעלמנתלהוכיחאתטענותיו.
ואמנם דנו כמה מפוסקי זמנינו ,בשאלת האמינות של
בדיקתהרקמותלשלולאבהות,עייןבספריביעאומרכרךי'
בדיקת רקמות ,וזאת עוד בלא שנתייחס לשיקול נוסף והוא
בעייתהממזרות.
סימ יד
עוברתעלדתועשתהמעשהכיעורלעניןגטמזונותוכתובה
בחברהשבהחיים בניהזוג,ללאספקנעשהעלידהמעשה
העובדות
שלחוסרצניעותמובהק.
הבעלהגישכנגדהאשהתביעתגירושין.לטענתוהאשה
הט"ז סי' קטו סק"ט פסק שלעניין הדין המבואר ברמ"א
בגדה בו ,ויש לו על כך ראיות ,אך האשה הכחישה את
סי'קטוס"דובסי'קיטס"ו ,שבעוברתעלדתאין חרםדר"ג,
טענתהבעל.
גם בלא התראת האשה ,יכול לגרשה בעל כרחה ,וכן פסק
התקבלה עדות מקרוב משפחה שהעיד שהאשה הודתה
בפניו על הבגידה .אך האשה הכחישה הודאה זו ,וכמו כן
נחקרהנטען.
הראיההעיקריתהעומדתבפנינוהיאסרטוידאושחוקר
בשו"תהב"חהחדשותסי'פד,וכןובפת"שסי'קטוס"קיד.
הצדדיםהוזמנולסדורהגט,אךהאשהביקשהלעכבאת
הגירושין ,וכמו כן הוסיפה לתבוע מזונות ולחילופין תבעה
תשלוםדמיהכתובהבמידהשתקבלגט.
פרטי צילם את האשה והנטען מגיעים יחד בשעת ערב
מאוחרת לדירה באכסניה המיועדת לנופש וכדומה .שניהם
דיןמזונותלעוברתעלדת
שהולבדםבאותוחדרכשלששעותואח"כיצאויחד.מלבד
יש לדון באשה שפסקו עליה שהיא עוברת על דת ,אך
שניהםלאנראהאדםנוסףנכנסלאותוחדראויוצאממנו.
ההליך התעכב ועדיין הבעל לא גרשה האם היא זכאית
האשה הודתה ששהתה עם הנטען באותו מקום כפי שאכן
למזונות.
נראה בסרט ,אך טענה שבאותו זמן שניהם ישבו ודיברו
בלבד.
ביה"ד פסק לחייבה בגט מדין עוברת על דת ,וכמבואר
יש לדון בשאלה זו ,הן בכה"ג שלא התרו בה ועדיין לא
הפסידהכתובתה,והןבכה"גשהתרובהוהפסידהכתובתה
אךמסרבתלקבלגט.
בשו"עאה"עסי'קטוסעיףד'שאשהשעשתהמעשיםשיש
המהרש"םבתשובהח"דסי'ל'כתב"-בדיןמזונותגםכן
בהםחוסרצניעותבולטתדינהכעוברתעלדת.ובנידוןדידן,
הדבר פשוט ,דכל זמן שאינה מפסדת כתובתה ה"נ מזונות
יש בארוע זה משום עוברת על דת .גם בהתחשב במקובל
דהויבכללתנאיכתובה".
סימןיד103
לכאורה לסברא זו כל עוד לא הפסידה כתובתה לא
שהעיכוב הוא מצידה ולא מצידו שהרי הוא רוצה לגרשה,
הפסידהמזונות,וממילאבכה"גשלאהתרובהולאהפסידה
וראיה מפרקא קמא דכתובות הגיע זמן ולא נישאה אוכלות
כתובההבעלחייבלזונה.
וע"ע בפד"ר ח"ד עמ' 358והלאה ובפד"ר חלק ח' עמ'
352והלאה,שדנושלאלהפסידהמזונותמה"ט.
משלו כו' …ואינו דומה ג"כ עם ספק גירושין או למי שלא
הגיע הגט בידה שחייב לזונה ,דהתם שניהם צריכים
להתגרשאלאשלאהגיעהגטבידה".
אך נראה שלמעשה אין מקום לחייב את הבעל במזונות
אמנם הפוסקים נקטו לדינא דלא כרא"ם אך מבואר
של עוברת על דת ,גם במקום שעדיין לא הפסידה כתובה
דהיינו דוקא מפני דס"ל שחלק מתקנת רבינו גרשום היתה
עקבהעדרהתראה.
שלאלהפסידהמזונותיה,עייןבביתיעקבברישסי'עז.
ושניטעמיםבדבר.
ראשית,ידועהשיטתהרא"םשהביאוהח"מוהב"שריש
סי'עז,שאיןלחייבאתהבעלבמזונותכשהואמבקשלגרשה
ומעוכבמחמתחרםדר"ג.
וכן הבית מאיר סי' עז באר שחיוב המזונות הוא חלק
מעצם התקנה ,דאם לא נחייבו במזונות לא קיימא תקנת
רבינוגרשםז"ל.
וז"ל הבית מאיר " -מה הועיל בתיקון שלא לגרש בעל
אמנםלהלכהנהגולפסוקדלאכרא"ם,וכמבוארבפת"ש
כורחהאםהואישאאחרתוימנעמכלהחיובים,ואולימ"מ
סק"בבשםהחכםצבי.אךאףהישועותיעקבגופיהשהביא
הועיל דכל כמה דאגידא בי' לא יהבו ליה אחריתי …ורב
את דעת החכם צבי כתב ,וז"ל )בסי' עז פיה"ק אות ב'( -
הגדול ח"מ והוא אחרון הסכים למעשה שמחויב בשאר
"ומעשה היה באחד באחד שטען על אשתו שעברה על דת
וכסות והכי מסתבר לע"ד דאל"כ איך יתקיים החרם שלא
ולאהיהלועדותברורהבדבראלאשהיורגליםלדברקצת,
לגרש בע"כ ואין לך בע"כ גדול מזה .ומאי שנא כפיה
וכתבתי שהבעל יוכל למנוע ממנה שארה כסותה עד
דמזונות באשה שאין מעשי ידיה מספיקין מכפיה בשוטים
שתקבלגטפטורין,ובזהישלסמוךעלדעתהרא"םומהר"א
ואטונימאדרשאילכופהעדשתאמררוצהאניויהאנקרא
ששון".והובאבפת"שסי'עזסק"ב.
מדעתה…לתקנתר"גדהברירהנמיבידהוכיוןשהיארוצה
וכןבשו"תרבינוחייםכהן)רפאפורט(חלקאה"עסי'מח
הביאאתלשוןהח"מסי'עזסוףסק"גשכתב"-וכלשאיןלו
טענהמבוררתלמהמאוסהבעיניו…מחוייבליתןלהשאר
וכסות".
וכתב ע"ז בתשובת רח"כ " -משמע דכשיש לו טענה
מבוררת למה מאיסה בעיניו פטור משאר כסות" .ולפי"ז
בכפיתמזונותולאבגירושיןמה"תשלאלכופולזונה..ע"כ
הסומךעלהח"מלאהפסיד".עכ"להביתמאיר.
העולה מדברי הבית מאיר שגדר הדין הוא -במקום
שבית הדין פסוק שבאותו מקרה אין לדון את תקנת ר"ג,
אה"נשאיןמקוםלחייבומזונות.
וכ"כבשו"תרבינוחייםכהןהנזכרלעיל)אה"עסי'מח(-
העלה שבמקום דמוכח שהיא בגדר עוברת על דת ,אף
הנידון בתשובה הוא במי שטוען שאשתו עוברת על דת
שעדיין אין לו עדות של שני עדים כשרים על כך ,ולא ניתן
שמקללת אביו בפניו ,אך אין עדים על כך והבעל מוכן
להפסידה מכתובתה ,מ"מ טענה מבוררת מיקרי ,וסגי בהכי
לגרשהוליתןכתובה.
לפוטרוממזונות.והיינוכפסקהישועותיעקבשהבאנו.
וכן בבית יעקב בסי' עז פסק שאם הבעל טוען שאשתו
מאוסהעליובאמתלאמבוררתפטורממזונותיה,עיי"ש.
לאחר שכתב להסתמך על הח"מ לפוטרו ממזונות ,וכפי
שהבאנו לעיל ,הוסיף " -מקללת אביו בפניו מצוה לגרשה
ואין בזה חר"ג ,וכשאין חר"ג קם דינא דהגהת רמ"א שבסי'
בנידון דידן גרע מבעל הטוען טענת מאיסות מאחר
עז בשם הרמב"ם אליבא דכל הפוסקים דאין צריך ליתן לה
שהעילהמקובלתעלביתהדין,ואףנפסקלחייבהלקבלגט.
מזונות וכסות …אמנם אם אין טוען שאסורה עליו ,רק
וכן בשו"ת רשב"ש סי' תיא )ד"ה והשנית( כתב שאשה
שמקללת אביו בפניו צריך ליתן לה כתובה אם אין עדים
שנפסק עליה שמצוה לגרשה עקב מעשה פריצות שעשתה
בדבר ,אבל עכ"פ פטור הוא ממזונות וכסות ,כל הנ"ל הוא
וכיוצ"ב ,אף אם עדיין אינה מקבלת גט מפני סירובה
ברורוצלוללהורותלמעשה".
להתגרש ,והעדר היכולת לבצע חיוב הגירושין ,עכ"פ הבעל
פטורממזונותיה.
הלכה למעשה נוהגים בבתי הדין לפסוק שלא כרא"ם,
וכמ"ש בפד"ר ח"ג עמ' 185-187בפסק דין מביה"ד הגדול
וכן בשו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' יז אות לז הביא
)בפס"ד מהגר"י נסים ז"ל והגר"ב ז'ולטי ז"ל ויבל"א הגרי"ש
בשם שו"ת הרי בשמים תליתאה )ססי' ק'( שכתב " -מכיון
אלישיבשליט"א(וכתבושםלחזקהטעםשאיןלומרקיםלי
שעכ"פ יש מצוה לגרשה בגלל הכיעור שנמצא בה בודאי
כרא"ם ,וז"ל " -אם ניתן ביד הבעל לפרוק מעליו עול
שיוכל לפטור עצמו ממזונות ,ואע"ג דלא קיי"ל כרא"ם …
המזונות ולסלק ממנו חובותיו הנובעות מקשר הנישואין אז
מ"מבהאכו"עמודו".
יעלה ח"ו הכורת לפרוץ פרץ בחומת הנישואין ולא הנחת
שנית ,הפוסקים באה"ע ריש סי' עז הביאו את שיטת
הרא"ם ,דבכה"ג שמעוכב רק מחמת החרם אינו מחוייב
במזונותיה.והטעםמבוארבתשובתהרא"םסי'ל'" -מאחר
בתלא"איושבתתחתבעלה".
ולפיזה,לאחרשביה"דפסקולחייבהבגט,איןיותרטעם
להשאירעלכנהאתחובתהמזונות.
104אבןהעזר
עטרתדבורה
ונראהשאףהמהרש"םשהבאנולעילמסכיםלמסקנהזו.
בחיובי איש לאשתו ,דודאי אין סברא דאחר מותו שכבר
בהמשך דבריו כתב מהרש"ם " -וצידד רו"מ דכיון דעכ"פ
הותרה לגמרי היא עדיף כוחה מכשהיא אשתו ואגידא ביה
יכול לגרשה בעל כרחה דבזה אין צריכה התראה ,א"כ אין
…לדידן שיש חדר"ג שאינו יכול לגרש בעל כורחה ,בלא"ה
צריךלזונהעוד.הנהאםהיאמונעתהגטעכשיו,מצדהבעל
נדחים דברי מהרא"ם ,דנהי דאמרינן דזה נקרא העכבה
שאין לו לסלק כתובתה ,פשיטא דחייב במזונות ,דאפילו
מצידה ,מ"מ כל זמן שלא קבלה הגט לידה הוא חייב
בגרושה אם תבעה כתובה חייב במזונות לשיטת הרא"ש …
במזונותיה מצד תנאי כתובה ,ולא נ"מ בחדר"ג .דהא גם
בספק גירושין ג"כ יכול לגרשה בעל כרחה ואפ"ה חייב
בזמןהש"סאםהיתהמשתמטתעצמהשלאיזרוקלההבעל
במזונותוה"נבזה".
גט לידה הוא חייב במזונותיה .ונראה דאפילו למ"ד מזונות
מבואר ,שלשיטתו הבעל חייב במזונות רק אם העיכוב
הוא דרבנן ,מ"מ לדידן דכותבין בכתובה ואוקיר ואיזון כו'
נובע מחמת שחייב כתובה ואינו מוכן לשלם .אבל אם היא
הואחייבבמזונותוכסותמןהתורה,דאפילולמ"דשיעבודא
מעכבת קבלת הגט ללא הצדקה לאחר שנפסק שהיא
לאו דאורייתא מ"מ שיעבוד הגוף הוא דאורייתא לכו"ע
מחוייבת לקבל גט ,אינו חייב במזונותיה ,אף שעדיין לא
כמ"שכלהפוסקיםומוכחבכ"מבש"ס".עכ"להבניןעולם.
הפסידהכתובתה.
אמנם מצינו שיטה אחרת באחרונים ,ולפי דרכם חיוב
המזונותאינוקשורלחרםדר"ג.
המשכנות יעקב חלק אה"ע סי' טז כתב " -לענ"ד גם לפי
דיןהש"סבלאחרגמ"האיןבידהבעללפטורממזונותאשתו,
ונראה שלשיטת המשכנות יעקב ,החזו"א ,והבנין עולם,
הכל תלוי בשאלה אם הפסידה כתובתה ,ובכך הפסידה גם
תנאיכתובה.ולכןבעוברתעלדתשלאהתרובהועדייןלא
הפסידהכתובתה ,כלעודלא קבלהגטאינהמפסידהתנאי
כתובהומזונות.
כי אם בהגיע הגט לידה דוקא ,ולא סגי באמירה בעלמא
וע"ע בספר נחל יצחק סוף ח"א במש"כ לדחות שיטת
ובהשלשתכתובה.והכימשמעפשטאדמתניתיןגבירפואה,
המשכנות יעקב ,וכתב דאם משליש גיטה וכתובתה נפטר
ואםאמרהריגיטהוכתובתהכו'רשאי,משמעדרשאילגרש
ממזונותיה,עיי"ש.
וממילאיפטרמרפואתהומזונותיהכדכתברש"יז"לשםדאין
הלכה למעשה נראה שיש לפסוק כרוב האחרונים,
אדם חייב לזון גרושתו ,משמע דאין בזה שום חידוש רק הך
שהבאנולעיל,ולשיטתםאינוחייבבמזונותיהאףאםעדיין
מילתאדרשאילגרשולאשיפטרקודםהגירושין".
הרישאףבהעדרחרםדר"גבעוברתעלדת,חזרנולעיקר
לא הפסידה כתובתה מפני שלא התרו בה ,ובלבד שהבעל
מסכיםלשלםאתהכתובהעפ"יפסקהדין.
הדין ,ומדינא דגמרא ,חייב במזונות עד שתקבל את הגט
ובלא"האינונפטרמחובתמזונות.
האםבנידוןדידןיחשב"כיעור"כמשמעובסי'יא
וכן דעת החזו"א כמשכנות יעקב .החזו"א בסי' סט ס"ק
בנידון שלפנינו ,בסרט הוידאו האשה נראית נכנסת יחד
כא כתב שהאחרונים דנו לחייבו במזונות רק מכח תקנת
עםהנטעןבשעתלילהלדירתהקייט,ושוהיםבהזמן ארוך
רגמ"ה ,וכתב שם שנראה שגם לפי דינא דגמרא חייב ,כל
ואח"כיוצאיםיחד.האשההודתהבכלמהשנראהבסרט.
עודלאקיבלהגיטה"אע"פשמוכןלגרשהואינומתעכברק
בשו"ע בסי' יא ס"א מפורטות כמה דוגמאות של ענייני
משום מיאונה …לפי"ז אחרי שאי אפשר לו לגרשה בע"כ
כיעור)שדינםמבוארבשו"עשם(.ביןהדוגמאותנאמר"-או
בזה"ז ,ממילא חייב במזנותיה וכסותה מדינא ,אלא שאינו
שהיו יוצאים ממקום אפל …או שנכנסו זה אחר זה והגיפו
חייבבעונתהכיוןשדעתולגרשה".
הדלתות במנעול וכיוצא בדברים אלו לפי ראות עיני
וכעיןזהכתבבשו"תבניןעולםחלקאה"עסי'כה,וז"ל-
הדיינים".
"תקנת חכמים שכל זמן שלא תתגרש ממנו להיות מותרת
בגדר "יוצאים ממקום אפל" כתב הרע"א בתשובה ח"א
לאחרים ומעוכבת להנשא חייב במזונותיה .ואע"ג דהעכבה
סי' צט מתשובת מהרש"ל )והובא בפת"ש שם סק"ו( -
מצידה ,דאם היתה רוצה היתה מתגרשת ,מ"מ כל זמן
"מש"כהרמב"םשניהםיוצאיםממקוםאופל,דהתםפירושו
דאגידה ביה ולא נתגרשה לגמרי הוא חייב במזונותיה.
מקום סתר ומיוחד לעבירה להסתר דבר ,משא"כ בנדון זה
ונלע"ד ראיה לזה מהא דתנן )כתובות צה (:אלמנה ניזונת
שהוא בפתח הבית ועוברים ושבים מצויים בעיר הגדולה
מנכסייתומים כואע"גשבידהלהנשאלאחר,והיינומתנאי
כולה,ושומריהעירסובביםתמיד,איןזהסתרכלל".
כתובה שכתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כו'
ובשםהמבי"טכתבהרע"א" -מקוםאופלהיינודבאותו
ואפילו אם היורשים רוצים ליתן לה כתובה אם אין רצונה
מקום אופל לא היה דרך לשום אדם שאינו דר שם לכנוס
בזה ניזונת משלהם ,ודוקא באנשי יהודה שהיו כותבים
באותו מקום אופל …וכן נכנסו זה אחר זה והגיפו את
בפירושבכתובתהעדשירצוהיורשיםליתןלךכתובתךכו',
הדלתות הוא מקום יחוד וסתר כיון שהוא בית מוקף מכל
הוא דפטורים ,אבל באנשי גליל קיי"ל דברצונה תלוי ,ועיין
צד,ואיןשוםאדםיכוללכנוסולראותמההםעושים".
בפרקנערהדקיי"לכאנשיגליל…וא"כק"והדבריםכשהוא
ובשםתשובתר"נהירץשבתשובתהרמ"אהביאהרע"א
בחייםומקושרתבוכלזמןשלאקיבלהגיטההריהיאעדיין
" -מקום אופל היינו שאין רגל אדם מצוי שם וניכרים
סימןיד105
הדברים שהיתה שם עבירה ,כי לולי זה למה נכנסו למקום
ולכן בנידון שלפנינו ,לא מבעיא לדעת הרמב"ם והשו"ע
אופל,אבלבמקוםשרגלאדםמצוישםאפילובאישוןלילה
דיבכךשהגיפוהדלתות,ולמרותשלאברורשנעלובמנעול
ואפילה,איןלומרבודאיהיתהשםעבירהכימרתתיםאולי
נידון ככיעור ,והכי נקטינן בנידון דידן מאחר שבני הזוג הם
יעבורשםאדםלפניהם".
מעדותהמזרחשקבלועליהםפסקימרןהשו"ע.ואףלרמ"א,
וכן הרע"א עצמו כתב " -נ"ל לסייע לדבריהם מדקדוק
לישנא דהרמב"ם והוא מהירושלמי ,שניהם יוצאים ממקום
מ"מ לפי תשובת פני משה בהכרח שיהא ברור שלא נעלו
במנעול,ובלא"הנידוןככיעור.
אופל ,ולא נקט שראו אותם עומדים יחד במקום אופל ,א"ו
מסקנתהדברים -הנידוןשלפנינוהואכמעשהכיעור,הן
דמקום אופל היינו מקום סתר לגמרי שאין רגל אדם עובר
מצד שראו אותם אח"כ יוצאים ממקום שהוא בגדר "מקום
שם ,ולא מזדמן שיראו אותם אנשים עומדים שם ,כיון
אופל" המבואר בפוסקים .והן מצד היחוד ,שהגיעו למקום
שאיש אינו עובר שם ,רק זהו באפשרי שרואים אותם דרך
שיוכלולהתייחדבמקוםסתרשלאיופרעוע"יבניאדם.
יציאתם ממקום הזה ,דידוע על ידי כך דכשהיו בפנים היו
מוסתריםבמקוםאופל".
האםהפסידהכתובתה
וכן בתשובת הבית מאיר )שו"ת רע"א סי' ק'( כתב -
אשהשהעידועליהשעשתהדברמכוערהפסידהכתובה
"מקום אופל נראה באמת כהחולקים על תשובת רמ"א
אף ללא התראה מוקדמת .כך פסק הרמב"ם בפרק כד
שצריךלהיותמקוםשאיןדרךבניאדםלבואשם".
מהלכותאישותהט"ו,וז"ל"-אםרצההבעללהוציאהתצא
ובשו"ת צדקה ומשפט אה"ע סי' ג' כתב " -מקום אופל
ואיןלהכתובהואיןזוצריכההתראה").דבריהכסףמשנה
היינושאיןרגלבניאדםמצוישםוניכריםהדבריםשהיתה
שם שכתב דהרמב"ם איירי בכה"ג שנאסרה עליו ,הם שלא
שם עבירה כי לולי זאת למה נכנסו למקום אפל …פרש
בדקדוקכמ"שבשו"תצמחצדקאה"עסי'כדאותה'(.
רע"א בתשובה דע"כ לא ראו אותם במקום אפל מיירי,
הסמ"ג )עשין מח( הביא את דברי הרמב"ם כלשונם ,וכן
דבמקום אפל זה אין הולך שם אדם ואין מציאות להעיד
פסק בשו"ת הב"ח החדשות סי' פד דמפסידה כתובתה אף
עליהם ,רק שראו אותם יוצאים משם ,וזה נחשב כמו סגרו
שלא התרו בה קודם לכן ,וכן הב"ש בסי' קטו סק"ח בתוך
במנעולשאינםצריכיםלשמורעצמםבמקוםהאופלכלל".
דבריוהביאאתדבריהרמב"ם,ולאהביאמישחולקעלזה.
בהתאםלאמור,נראהשבנידוןדידןישלקבועמעשהזה
פסק זה של הרמב"ם טעון ביאור ,מאחר ולשיטת
כמעשהכיעור ,ולאגרעמיוצאיםממקוםאופל,לפיהגדרת
הרמב"םהאשהלאנאסרה עלבעלה,מדועאיןדניםאותה
"מקוםאופל".
כעוברתעלדתשלאהפסידהכתובהללאהתראהמוקדמת.
וכן מטעם נוסף נחשב למעשה כיעור .אחד המקרים
נראה לבאר דינו של הרמב"ם בשתי דרכים ,וזאת עפ"י
שהובאו במחבר בשו"ע סי' יא כדוגמא למעשה כיעור הוא
שני ביאורים שונים שבארו האחרונים מדוע עוברת על דת
"שנכנסוזהאחרזהוהגיפוהדלתות".
לאהפסידהכתובהללאהתראה,ולפיכלאחדמהביאורים
וכתב החזו"א )אה"ע סי' יז סק"ז( ,וז"ל " -הגרע"א תמה
בהא דחשבינן הגפת הדלתות כיעור ,ולכו"ע אין אוסרין על
נבארמדועסבראזואינהשייכתבמישהעידועליהשעשתה
דברכיעור.
היחוד".וכתבהחזו"אלבארעניןזה" -ההיאדכיעורבשינו
א .בשו"תהב"חהחדשותסי'פדכתב" -עוברתעלדת
מדרךהעולםונכנסולחורבאאולביתגלמודשאיןבניאדם
צריכה התראה להפסיד כתובתה ,הטעם משום שיכולה
נכנסים וגם נעלו במנעול וכיוצ"ב שלפי ראות עיני הדיינים
לומר לא הייתי יודעת שבשביל כך אפסיד ממון מה שהיה
היתה ודאי כוונתם לכיעור …אין היחוד ככיעור אם נכנס
חייב לי ,דמה ענין זה לזה ,לכך צריכה התראה כדי שתדע
לביתה לצורך ונעלה הדלת מפני הנכנסים שלא ברשות.
שאםתעבורעודעלדתשקנסואותהבכתובתה".
שו"רדהגרע"אז"לפי'ג"ככעיןזה,אלא שהוקשהלולשון
ולפי"ז י"ל שההתראה נחוצה רק במקום שיש לחוש
הרא"שוהרמ"א",עכ"ל.
שאינהיודעתשבמעשיהמפסידהכתובתה.וכןבדיןעוברת
ולפי"זזהה"הבנ"דנידוןככיעורמטעםזה.
עלדת,הביאהפת"שסי'קטוס"קיאמתשובתשבותיעקב
לשיטתהרמב"םוהמחברבשו"עסגיבהגפתהדלת,וא"צ
שיהא ידוע לנו שנעלו במנעול ,אך הרמ"א הוסיף שהגיפו
הדלתבמנעול.
שבדברשכלהנשיםיודעותאינהצריכההתראה,וכןפסקו
למעשהבפד"רח"אעמ'335עיי"ש.
ולפי זה החילוק בין עוברת על דת לעשתה מעשה
וע"ע באוצר הפוסקים סי' יא ס"ק יז בשם תשובת פני
מכוער ,שבעוברת על דת כשעברה על דת יתכן והאשה
משה ,דאף להרשב"א )ששיטתו נפסקה להלכה ברמ"א(
אינה יודעת שבעקבות מעשיה היא עלולה להפסיד
דבעינן שנעלו במנעול ,עכ"פ במקום שיש ספק בכך ,מספק
כתובתה .משא"כ בדבר מכוער ,וכעין נידון דידן ,ללא ספק
מחמירים,מאחרובמקורהדיןהעניןספקבירושלמי,ובמקום
האשה ידעה מראש את חומר העניין וההשלכות הנובעות
שישספקאםנעלובמנעולהויס"ס.
מכךלענייןהפסדכתובה,ועלכןאיןצורךבהתראה.
106אבןהעזר
עטרתדבורה
ובשו"ת צמח צדק החדש חלק אה"ע סי' כד )אות ה'(
כתב בביאור הלכה זו ,וז"ל " -הכא ג"כ אף שלא נאסרה
וכן פסקו למעשה בפד"ר ח"ב עמ' ,128להפסידה
כתובתהאףללאהתראה.
עליו,כיוןשפשעהמאדומצוהלגרשהי"לשמפסדתכתובה
אמנםבפד"רח"חעמ' 356בפס"דמביה"דהגדולנחלקו
אף שלא התרה בה" .ונראה שכוונתו לסברא זו שכתבנו
שם הדעות .אך יותר נראים דברי הגר"ש ישראלי ז"ל
דמאחרופשעהמאד,מסתמאידעהאתחומרהענין.
שנשאר באותו פסק דין בדעת המיעוט ,ונרחיב את הדברים
ב .סבראנוספתבטעםהדיןשעוברת עלדתלאהפסידה
כתובתהללאהתראה.
בנקודהזו.
בחי' הריטב"א עמ"ס יבמות כד :מפורש כדעת הרמב"ם,
בשו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סי' מט כתב " -צריכה
וז"להריטב"א" -עוברתעלדת…צריכההתראהלהפסידה
התראה להפסיד הכתובה …הדבר נכון מצד הסברא ,דכיון
כתובתה כדאסיקנא במסכת סוטה .אבל זו שיש בה דבר
דבמהשכברעברה ,הגםשהכשילתולבעלה ,לאבשבילזה
מכוערמאבדתהתראתה",והובאבנמוק"י.
נקנסה הכתובה ,דהיכן מצינו זה להפסיד ממון בהכשיל
הגרי"ש אלישיב שליט"א )שם בפד"ר( הביא דבריו אלו
לחבירו באיסור ,ולכן מצד הסברא גם במאכילתו שאינו
של הנימוקי יוסף דתצא מן הבעל בלא כתובה ,וציין
מעושר וכה"ג אינה מפסדת הכתובה רק משום דחיישינן
שהדברים נכתבו בשיטת רבי .וע"ז כתב הגרי"ש אלישיב
שתכשילו לעתיד …אין אדם דר עם נחש בכפיפה ופרש"י
שליט"א"-הרימבוארדזהדוקאאליבאדרבידתנאתצאמן
דחיישינןשלאיוכלהבעללהזהר…א"כשפיראינהמפסדת
הבעל ,וכיון שהחמיר בבעל לומר דמפסדת כתובה בלא
הכתובה בלא התראה ,דבלא התראה י"ל אם יתרו בה
התראה,לכןמחמירבנטעןשאע"פשכנסבעדיכיעורגרידא
שתאבד הכתובה תתיירא לעבור …לאחר התראה תתיירא
תצא,דוןמינהדלדידןדלאס"לכרביובנטעןלאיוציאאלא
מלהתנהגבפריצות",עכ"להדבריחיים.
בתרתי דוקא ,גם עדי כיעור וגם קדל"פ ,הרי לא ס"ל
דהיינו מאחר ויסודו של דין עוברת על דת ,נובע מפני
שהאשה במעשיה שללה את האפשרות לחיים משותפים
בעתיד עם בעלה ,על כן יש מקום לומר שההתראה תעזור
דמפסדתכתובתהע"ימעשיכיעור".
ויש להעיר על דברי הגרי"ש אלישיב שליט"א ,ולהלן
נוכיחמכמהמקומותדשיטתהריטב"אכרמב"ם.
לתקן ולשפר את המצב בעתיד ,והעילה להפסד הכתובה
בחי' הריטב"א בסוף מסכת קידושין )דף פא (.מבואר
תתבטל ,אם אכן האשה תתקן את דרכיה בעקבות
להדיא שדעת הריטב"א דאף להלכה נקטינן דבעידי כיעור
ההתראה.
מפסידה כתובתה ללא התראה .וז"ל הריטב"א שם " -הא
אבל בדין דבר מכוער ,הפסד הכתובה נובע מכח עצם
דאמרינן ביבמות פרק כיצד רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר
מעשה הפריצות שנעשה ,ובזה ההתראה אינה יכולה לתקן
ומנעלים הפוכים תחת המטה הואיל ומכוער הדבר תצא,
את המעוות .אמנם ביחס לאסרה על בעלה ס"ל לרמב"ם
היינו שאם רצה להוציא יוצאה בלא כתובה ,לא שיוציאוה
דאינהנאסרתמכחמעשהמכוער,אךעכ"פלעניןלהפסידה
ממנובי"דבע"כ,וכןפירשושםהגאונים".
כתובתה די במעשה שכבר נעשה להפסידה ,וכמו שבאר
בסיום הדברים הריטב"א סיכם את הדינים העולים
הרמב"ם בהלכה טז " -שהכתובה תקנת חכמים היא כדי
להלכה ,וז"ל הריטב"א " -נמצאת אומר כי שלשה דינים
שלאתהאקלהבעיניולהוציאה,ולאהקפידואלאעלבנות
בדבר…ובעוברתעלדתמשהויהודיתאובעידידברמכוער
ישראל הצנועות ,אבל אלו הפרוצות אין להן תקנה זו אלא
אםרצהלהוציאמוציאשלאבכתובה,והואדאיכאהתראה
תהאקלהבעיניולהוציאה".
כדאיתא במסכת סוטה ,מיהו דוקא בעוברת על דת ,אבל
אמנםמהרשד"םבתשובהחלקאה"עסוףסי'קסאפסק
בעידידברמכועראינהצריכההתראה…וכןקבלתישמועה
כדעת הרשב"א בתשובה ,שאשה שעשתה אחד ממעשי
זומפירבינוהרבנר"ווכןדעתגדולירבותינוזכרונםלברכה,
הכיעורהמבואריםבגמ' ,אינהמפסדתכתובתה ,כלעודלא
והנהאמתהנהנכון"
נאסרהעלבעלה.
אך יש לציין שהרשב"א גופיה כתב בתשובה אחרת
ומאחר שהדבר פשוט שדברי הריטב"א בחי' במסכת
קידושין נאמרו אליבא דהלכתא ,בהתאם לכך מתפרשים
כרמב"ם.המהרש"םבתשובהח"אסי'קיזכתבוז"ל" -ואני
דברי הריטב"א בחי' במסכת יבמות שהבאנו ,דמש"כ בדעת
מצאתיבתשובתהרשב"אח"דסי'עטאחרשכתבדבנודרת
רבי שיוצאת מבעלה בעידי כיעור ללא כתובה ,נשאר
ואינה מקיימת צריכה התראה סיים וז"ל ולא אמרו שא"צ
להלכה ,ולא נאמר רק אליבא דשיטת רבי בלבד .נראה
התראה אלא ליוצאה משום שם רע ודבר מכוער שכיעורה
דסברת הריטב"א היא ,שמאחר שלא מצינו בגמרא מי
התראהעכ"ל,מפורשדבכיעוראיןצריךהתראה".
הרי שישנן שתי תשובות שונות בדעת הרשב"א ,וע"כ
קשה לפסוק כרשב"א כנגד דעת הרמב"ם .מה עוד שכמה
ראשוניםהסכימועםהרמב"םוכןפסקהשו"עוכמושנבאר
להלן.
שיחלוקעלרביבנקודהזו,הכינקטינן.
ומאחר שזוהי שיטת הריטב"א ,גם דברי הנימוקי יוסף,
שהביאאתהריטב"א,מתפרשיםכן.
וכ"כהגרע"אז"לבתשובהח"אסי'קא,שדעתהריטב"א
והנימוקי יוסף כדעת הרמב"ם שמפסידה כתובה ללא
סימןיד107
התראה .עיי"ש בתשובת הרע"א )ד"ה והכי( שאמנם העיר
"יוצאת משום שם רע" שהזכיר השו"ע ,הוא כפירושו בדברי
את ההערה שהעיר הגרי"ש אלישיב שליט"א ,אך למרות
הרמב"ם שהוא מקור הדין ,והיינו מי שהעידו עליה שעשתה
זאתכתבלדברפשוטלהשוותאתשיטתהריטב"אוהנמוקי
מעשהכיעור.ומאחרשהשו"עהזכיראתהצורךבהתראהרק
יוסףלדעתהרמב"ם.
בסעיף ד' ולא הזכיר התראה בסעיף ה' ,הרי מבואר שבכל
וז"ל רע"א " -הרי באמת קיי"ל הכי לדינא דיוצאת
אותןשהוזכרובסעיףה'הפסידהכתובתהגםללאהתראה.
מבעלה בלא כתובה ,ואע"פ כן לא מפקינן מנטען אלא עם
מסקנת הדברים -השו"ע פסק להלכה את דינו של
קלד"פ,וצריךלדחוק,לאדמדמינןלגמרידכלמקוםשיוצאת
הרמב"ם ,שבאשה שהעידו עליה על מעשי כיעור וכעין
בלא כתובה מפקינן מנטען ,אלא דראוי להחמיר בנטען אף
המבואריםבסי'יא,הפסידהכתובתהאףללאהתראה.
בליכאעידיטומאה,והכריעהש"סדהואכןבכיעורוקלד"פ,
ובשו"ת מוהרא"ל )חלק אה"ע סי' יא ,הובא בקצרה
ואפשר דגם רבי סבר הכי באמת .עכ"פ י"ל דמזה הוציא
בפד"רחלקח'שם(כתב,וז"ל" -לדינאהגםשלענ"דהעיקר
הרמב"ם דינו דבכיעור מפסדת הכתובה בלא התראה,
שלא הפסידה כתובה כשהיא מותרת עליו ,וגם בסי' קט"ו
וכמ"ש הנ"י בשם הריטב"א ,די"ל דמפרשים דתצא היינו
השמיט השו"ע דברי הרמב"ם במ"ש שאין צריכה התראה
בלא כתובה ,ואם נימא דמיירי בהתראה ,א"כ מאי ראיה
בדבר מכוער ,מ"מ לא מלאני לבי לעבור על דברי הרמב"ם
מייתי דרבי סבר דמחמירנן בנטען כיון דמחמיר בבעל ,הא
להוציא מן הבעל ,מאחר שהרמב"ם וסמ"ג וגם הריטב"א
פשיטא דגם רבנן ס"ל דתצא בלא כתובה בהתראה ממתני'
סבורים שמפסדת הכתובה אם רוצה להוציא …נראה
ערוכהדעוברתעלדתומכלשכןבכיעור".
שאינהמפסדתהנדוניאכשאינהאסורהעליווצריךליתןלה
והנהבפי'רבינואברהםמןההרעמ"שיבמות)כד(:כתב
הנדוניאותוספתשליש".
" -לרבי אלימי עידי כיעור לשוייה יוצאה משום שם רע,
ולפי המבואר בדברינו מפורש בשו"ע סי' קטו ס"ה
שאם רצה הבעל לגרשה אבדה כתובתה ,כדאסיקנא בפרק
שהפסידה כתובה גם ללא התראה וכן הפסידה נדוניתא
אלמנה ניזונת דיוצאה משום שם רע הפסידה כתובתה
שאינה בעין .ומה"ט תימה על מש"כ הצמח צדק )שהבאנו
ונוטלתמהשבפניהוהולכת…האיחששאדרבימשוםזנות
לעיל( שהשו"ע השמיט את דינו של הרמב"ם שהפסידה
היאשזינתהעםהרוכלויוצאהמשוםשםרעהיא".
כתובה אף ללא התראה) ,אמנם נראה שמסקנת הצ"צ
מבואר שדעתו היא כדעת הרמב"ם הריטב"א והנ"י
כהרמב"ם,וכמושהבאנולעילמלשונו(.
שהבאנו.ובתוךדבריו,הביאר"אמןההרמקורנוסףלשיטה
בשו"ת מהרא"ל )שם( הוכיח מהשו"ע סי' יא סעיף ג'
זו,והיאהסוגיאבמסכתכתובותדףקא,.בגמראשםנאמר-
שלאהפסידהכתובהאףלאחרשעשתהמעשיכיעור,ממה
"נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה …היוצאת
שכתב שם בשו"ע שבמקום שנאמר "תצא" הפסידה
משום שם רע נוטלת מה שלפניה ויוצאה" .הרי שיוצאת
כתובתה ,ומשמע שבסעיף א' שלא נאמר "תצא" לא
משום שם רע הפסידה כתובתה ,ומאחר ולא מצינו שקיים
הפסידהכתובתה.
הכרח בהתראה אלא בעוברת על דת ,סבר הרמב"ם
אך הדברים תמוהים שהשו"ע יפסוק בסתמא שלא
שהיוצאת משום שם רע הפסידה כתובה אף ללא התראה,
כרמב"ם הריטב"א והנימוקי יוסף בלא שיברר בב"י הטעם
וכאמור,היוצאתמפניהכיעור,היאבכללזה.
לנטותמשיטתם,ועודשיקשהעלהשו"עסתירהממהשפסק
העולה מהאמור ,שרבי אברהם מן ההר באר ,דהאשה
בסי' קטו שהבאנו לעיל .ועוד קשה דמבואר בבאר הגולה
המוזכרת בסוגיא בכתובות דף קא" .יוצאת משום שם רע",
)אות י'( דמקור השו"ע הוא מדברי הרמב"ם גופיה )פ"ב
היינו אשה שהתגרשה לאחר שהעידו עליה שעשתה דבר
מהלכותסוטההט"ז(וברמב"םע"כצריךלפרששלאיסתור
מכוער .ומעיון בדברי הרמב"ם עולה שהדברים שכתב ר"א
שיטתושפסקשאיןכתובהבמישעשתהמעשיכיעור.
מן ההר ,מפורשים ברמב"ם פכ"ד מאישות מהלכה י' עד
אלא בע"כ כוונת הרמב"ם לשלול מהאשה כתובה
הט"ז.ועיי"שבהלכהטודהרמב"םפרשדהיוצאתמשוםשם
באותם מקרים שנאמר בהם "תצא" ,אך אין ללמוד מכאן
רע היא זו שהעידו עליה עדים שעשתה מעשה כיעור .וכל
לחייבו בתשלום כתובה בכל מקום שלא נאמר "תצא".
זהכמ"שר"אמןההרשמקורהדיןממסכתכתובותדףקא.
ואה"נישמקריםשהפסידהכתובהלמרותשלאהוזכרתצא,
ולפיזהעולהשדיןזהשלהרמב"םנפסקבפירושבשו"ע.
וכגון בעשתה מעשי כיעור .וכן יש לבאר בדעת השו"ע
מאחר והשו"ע בסי' קטו ס"ה פסק " -כל אלו אין להם לא
שהעתיק את לשון הרמב"ם .ולפי"ז סעיף ג' בשו"ע לא בא
עיקרולאתנאיכתובה…וכןהדיןבמישזינתהאושיוצאת
ללמד על סעיף א' שלא הפסידה כתובתה כפי שסבר
משום שם רע שאיבדה עיקר כתובה ותוספת ונוטלת מה
המהרא"לצינץ,אלאסעיףג'מתייחסלסעיףב'שבומבואר
שהואבעיןמכלמהשהכניסה".
דיןשלחיובלגרשה"-תצא",ובסעיףג'נקבעכלללכלשאר
עיי"שברמב"םהלכהי',והשו"עהעתיקשםבסעיףה'את
ההלכותבאה"עבהםנאמר"תצא".
לשון הרמב"ם .השו"ע חילק את הדין לשני מקרים א .מי
העולה מדברינו -לדעת הרמב"ם ,אם העידו עליה
שזינתה ,ב .מי שיוצאת משום שם רע .ופשיטא שפירוש
שעשתה מעשה כיעור )כעין המבואר שם ברמב"ם ובשו"ע
108אבןהעזר
עטרתדבורה
סי' יא( הפסידה כתובתה ללא התראה ,וכן דעת הסמ"ג
עלבנותישראלהצנועותאבלאלוהפרוצותאיןלהןתקנה
הריטב"אונימוקייוסף,וכ"כבפי'רבנואברהםמןההרעמ"ס
זו,אלאתהאקלהבעיניולהוציאה".
ולכןדיבהודאתבעלדיןעלהכיעורלהפסידהכתובתה,
יבמות ,וכן פסק השו"ע סי' קטו ס"ה ,וכן פסקו הב"ח
בתשובהוהרע"אבתשובהשהבאנו.
ואף שאינה מודה בעצם הזנות ,וכ"ש כאן ,שאין צורך
ואף שיש חולקים ,העיקר כדעת הרמב"ם והשו"ע וקשה
בזהלהסתמךעלתשובתהרשב"אמאחרשמצינובתשובות
בהודאתהמאחרוישסרטשהוצגבביה"דולאניתןלהכחיש
אתהנראה.
הרשב"א שתי תשובות סותרות .ועיין באוצה"פ סי' יא ס"ק
נה בשם ספר בית משה שאף בעידי כיעור בלא קלא דלא
ופשיטאדלשיטתהרמב"םוסיעתומפסידהג"כמזונותיה,
דהרימבוארברמב"םובשו"עשהפסידהכלתנאיכתובה.
פסיק דנקטינן להלכה בשו"ע סי' יא ס"א שלא תנשא
מסקנתהדברים
לכתחילהלנטען,הבעלמוציאהבלאכתובה.
לדעת הרמב"ם ,נראה שהפטור מכתובה נובע מעצם
אמנםאילוהיינודניםבנ"דרקמכחעוברתעלדתהיה
מעשההכיעור,וכמ"שהרמב"ם" -שהכתובהתקנתחכמים
מקום לחייבו בכתובתה ולפוטרו ממזונות ,אך למעשה יש
היאכדישלאתהאקלהבעיניולהוציאהולאהקפידואלא
לדונהכמישעשתהמעשהכיעור,והפסידהכתובהומזונות.
סימ טו
איסורהאשהלנטעןעפ"יהודאתה
בפניביתהדיןתביעהשהוגשהעלידיהבעל,לחייבאת
מקום סתר ומיוחד לעבירה להסתר דבר ,משא"כ בנדון זה
אשתו בגירושין ,ולאוסרה על אדם אחר .הבעל טען שאותו
שהוא בפתח הבית ועוברים ושבים מצויים בעיר הגדולה
אדם יצר קשרי אישות עם אשתו .התקיים דיון ,ובמהלך
כולהושומריהעירסובביםתמיד,איןזהסתרכלל".
הדיון האשה הודתה שהיא לנה לעיתים בביתו של האדם
ובשםהמבי"טכתבהרע"א " -מקוםאופלהיינודבאותו
ששמו הוזכר בדיון ,והמוגדר על ידה כידיד ,ובדיון התבררו
מקום אופל לא היה דרך לשום אדם שאינו דר שם לכנוס
קשריהידידותהקרוביםשביניהם.
יש מקום לדון האם לינה כזו נחשבת כ"דבר מכוער",
כהגדרתו בשלחן ערוך אה"ע סי' יא ,והאם תאסר לנטען
עפ"יהודאתההנ"ל.
באותו מקום אופל …וכן נכנסו זה אחר זה והגיפו את
הדלתות הוא מקום יחוד וסתר כיון שהוא בית מוקף מכל
צד,ואיןשוםאדםיכוללכנוסולראותמההםעושים".
ובשם תשובת ר"נ הירץ )שהובאה בתשובת הרמ"א(
אמנם הלכה רווחת היא שאין אוסרין על היחוד ,וכמו
הביא הרע"א " -מקום אופל היינו שאין רגל אדם מצוי שם
שפסק השו"ע אה"ע סי' קעח ס"ו ובב"ש סי' יא סק"ג .ועיין
וניכריםהדבריםשהיתהשםעבירה,כילוליזהלמהנכנסו
בתרומתהדשןפסקיםוכתביםסי'רכבשאיןאוסריםאותה
למקום אופל ,אבל במקום שרגל אדם מצוי שם אפילו
עלהנטעןשהתייחדהעמו.
באישוןלילהואפילה,איןלומרבודאיהיתהשםעבירהכי
לפי זה לכאורה ,גם אם ידוע לנו מתוך עדות שני עדים
שהאשהדרהבביתושלהנטען,איןלאוסרה.
מרתתיםאולייעבורשםאדםלפניהם".
וכן הרע"א עצמו כתב " -נ"ל לסייע לדבריהם מדקדוק
אך הדבר פשוט שהלכה זו שאין אוסרין על היחוד,
לישנא דהרמב"ם והוא מהירושלמי ,שניהם יוצאים ממקום
נאמרה ביחס ליחוד בלבד ,כשלא נזהרו שלא לבוא לידי
אופל ,ולא נקט שראו אותם עומדים יחד במקום אופל ,א"ו
איסור יחוד .אבל כשהאשה והנטען גרו יחד לילות שלמים,
דמקום אופל היינו מקום סתר לגמרי שאין רגל אדם עובר
שבהםהאשהבאהללוןעמובביתושלהנטען,שאותוהיא
שם ,ולא מזדמן שיראו אותם אנשים עומדים שם ,כיון
מגדירה כידיד שלה ,וכשאין אדם אחר בבית ,גרע מיחוד
שאיש אינו עובר שם ,רק זהו באפשרי שרואים אותם דרך
ונחשבכמעשהכיעורהאוסרהעלהנטען.
יציאתם ממקום הזה ,דידוע על ידי כך דכשהיו בפנים ,היו
בשו"ע בסי' יא ס"א מפורטות כמה דוגמאות של ענייני
מוסתריםבמקוםאופל".
כיעור )שדינם מבואר שם בסי' יא( .בין הדוגמאות נאמר -
וכן בתשובת הבית מאיר )שו"ת רע"א סי' ק'( כתב -
"או שהיו יוצאים ממקום אפל …או שנכנסו זה אחר זה
"מקום אופל נראה באמת כהחולקים על תשובת רמ"א
והגיפוהדלתותבמנעולוכיוצאבדבריםאלולפיראותעיני
שצריךלהיותמקוםשאיןדרךבניאדםלבואשם".
הדיינים".
ובשו"ת צדקה ומשפט אה"ע סי' ג' כתב " -מקום אופל
בגדר "יוצאים ממקום אפל" כתב הרע"א בתשובה ח"א
היינושאיןרגלבניאדםמצוישםוניכריםהדבריםשהיתה
סי' צט מתשובת מהרש"ל )והובא בפת"ש שם סק"ו( -
שם עבירה כי לולי זאת למה נכנסו למקום אפל …פרש
"מש"כהרמב"םשניהםיוצאיםממקוםאופל,דהתםפירושו
רע"א בתשובה דע"כ לא ראו אותם במקום אפל מיירי,
סימןטו109
דבמקום אפל זה אין הולך שם אדם ואין מציאות להעיד
שני עובדים ,איש ואשה ,שעדיין לא סיימו את עבודתם
עליהם ,רק שראו אותם יוצאים משם ,וזה נחשב כמו סגרו
באותו יום ,אך אין ניכר ממעשיהם שכוונתם לקלקל.
במנעולשאינםצריכיםלשמורעצמםבמקוםהאופלכלל".
דבכה"ג ודאי שאין אוסרין על היחוד .משא"כ כשניכרת
נראה שבנידון דידן ,יש לקבוע שהאשה הודתה במעשה
כוונתם לזימה ,וכך הוא אופי היחוד ,כגון כשאשה באה
כיעור ,מפני שמגורים משותפים בלילות ,לא גרע מיוצאים
לעיתיםמזומנותלביתושלהגברשעמוהיא בקשריידידות
ממקום אופל ,לפי מש"כ הפוסקים הנזכריםבהגדרת "מקום
קרובים ,ולנה עמו בביתו בלא שאדם אחר נמצא עמם,
אופל".
נחשבככיעור,ואסורהעלהנטען.
מטעם נוסף ,הודאת האשה תיחשב כהודאה במעשה
ועייןבספרמשפטישאולסי'ח'שהביאפס"דמביתהדין
כיעור.אחדהמקריםשהובאובמחברבשו"עסי'יאכדוגמא
האזורי ת"א ופס"ד מבית הדין הגדול בהרכב הדיינים
למעשהכיעורהוא"שנכנסוזהאחרזהוהגיפוהדלתות".
הגאונים ר"א גולדשמידט ז"ל הגר"ש ישראלי ז"ל ויבלח"א
ובספר כתב סופר אה"ע סי' יד כתב על פסק השו"ע –
הגר"מ אליהו שליט"א שקבעו שלינת לילה של האשה עם
"צ"עמ"שמאיןאוסריןעלהיחוד.ואפשרי"לכיוןדנכנסוזה
הנטען באותה דירה בלא נוכחות אדם אחר ,יחשב ככיעור
אחרזהודלתסגרואחריהם,איכארגליםיותרמכליחוד".
האוסרהעלהנטען.
והחזו"א )אה"ע סי' יז סק"ז( כתב ,וז"ל " -הגרע"א תמה
אמנםבספרראשלראובניסי'יט,דןבאשתאיששעבדה
בהא דחשבינן הגפת הדלתות כיעור ,ולכו"ע אין אוסרין על
בחנותעםעודאדםודרהעמובביתאחדמספרשניםואחר
היחוד".וכתבהחזו"אלבארעניןזה" -ההיאדכיעורבשינו
כך התגרשה ומבקשת להנשא לו ,וכתב " -אע"ג דבמה
מדרךהעולםונכנסולחורבאאולביתגלמודשאיןבניאדם
שהיאדרהעמוביחוד איןאנויכוליםלאוסרהדאיןאוסרין
נכנסים וגם נעלו במנעול וכיוצ"ב שלפי ראות עיני הדיינים
על היחוד ,ומשמע אף יחוד כמה ימים .ויעויין ברמב"ן על
היתה ודאי כוונתם לכיעור …אין היחוד ככיעור אם נכנס
יבמות קי"ב ע"א …שכתב שם דאי נתן לה גט אמאי אין
לביתה לצורך ,ונעלה הדלת מפני הנכנסים שלא ברשות.
נאמןלומרלאבעלתיאףאחרשלושים,וכיבמקוםאיסורא
שו"רדהגרע"אז"לפי'ג"ככעיןזה,אלא שהוקשהלולשון
מי לא מוקים איניש אנפשיה אפילו כל ימיו ע"ש …הלכך
הרא"שוהרמ"א",עכ"ל.
מסקינן לפי הנ"ל …אינה אסורה אף על הדרה עמו ,משום
לשיטתהרמב"םוהמחברבשו"עסגיבהגפתהדלת,וא"צ
דאין אוסרין על היחוד אף יחוד הרבה שנים כמו שכתבתי
שיהא ידוע לנו שנעלו במנעול ,אך הרמ"א הוסיף שהגיפו
בשם הרמב"ן ,ויעויין בב"ש סי' י"א סק"ג שכתב ואם
הדלתבמנעול,ומסתמאבמקרהזהנהגוכפיהמקובללנעול
נתייחדהעמומותרתלוולבעלה",עכ"ל.
הדלתבשעתהלילהמפניהגנבים
יש לדון טובא בדבריו ,אך עכ"פ סייעתא שלו מדברי
וע"ע באוצר הפוסקים סי' יא ס"ק יז בשם תשובת פני
הרמב"ןשכתבשבביאתאיסורלאאמרינןדלאמוקיםאיניש
משה ,דאף להרשב"א )ששיטתו נפסקה להלכה ברמ"א(
אנפשיה .לסייעתא זו יש מקום במקרה שבו התייחדו איש
דבעינן שנעלו במנעול ,עכ"פ במקום שיש ספק בכך ,מספק
ואשה המוחזקים כשומרים תורה ומצוות ,הנרתעים
מחמירים,מאחרובמקורהדיןנשארספקבירושלמי,ובמקום
מאיסורים חמורים של אשת איש ,ובנידון כזה כתב שלא
שישספקאםנעלובמנעולהויס"ס.
להוציאה מחזקת כשרות כל עוד אין הכרח שארע איסור,
ולכן בנידון שלפנינו ,לא מבעיא לדעת הרמב"ם והשו"ע
מה עוד שידוע שהאשה דרה עם אותו אדם שהיא עובדת
דיבכךשהגיפוהדלתות,ולמרותשלאברורשנעלובמנעול
עמו באותה חנות ,ונראה כמגורים מתוך אילוץ ,אך לא
נידון ככיעור ,והכי נקטינן בנידון דידן מאחר ובני הזוג הם
כתוצאהשלידידות.
מעדותהמזרחשקבלועליהםפסקימרןהשו"ע.ואףלשיטת
משא"כבמקרהשבפנינו,שהןהאשהוהןהנטעןפרודים
הרמ"א,הרילפיתשובתפנימשהכדישנקבעשאינוככיעור
בפירוד ממושך מבני זוגם עקב סכסוך ,והאשה מצהירה על
יש צורך שיהא ברור שלא נעלו במנעול ,ובלא"ה נידון
היותם ידידים ששומרים על קשרי ידידות קרובים ,ובנוסף
ככיעור.
אינם ידועים כמקפידים על קלה כחמורה .ומלבד זאת,
אך כאמור לעיל ,מקרה דנן יחשב ככיעור מאחר שהיא
האשה אף הצהירה וטענה דברים שמשמעותם היא
מודה ששהתה עמו במקום שיש להגדירו כמקום אופל
שבנסיבותאלושבעלהנטשאותהלטובתאשהאחרתאינה
כמשמעובשו"עסי'יא,כאמורלעיל.
מחוייבת בחובה המוטלת על אשה נשואה ,בנסיבות אלו
מכל הנ"ל עולה ,שקיימת חלוקה ברורה בין ההלכה
הקובעת שאין אוסרים על היחוד ,ובין המקרה הנכנס לגדר
ודאי תחשב לינת הלילה המשותפת לעיתים מזומנות
כמעשהכיעור.
כיעור .דהיינו אמנם אם איש ואשה נשואה נכנסו לצורך
אמנםכתבוהפוסקיםבדורינושגדריעוברתעלדתתלוי
כלשהוא כגון ענייני מסחר וכיוצ"ב ,ועברו על איסור יחוד
לפיהזמןוהמקום,ונראה דה"הלענייןלאוסרהמפנימעשה
בכך שנעלו את הדלת מפני הנכנסים שלא ברשות ,וכפי
כיעור .אך הדבר ברור שגם עפ"י סדרי החיים המקובלים
שהדבר מצוי במקומות עבודה שלפעמים נשארים במשרד
בחברה שבה האשה מצויה ,לינות לילה לעיתים מזומנות
110אבןהעזר
עטרתדבורה
אצל ידיד בנסיבות המתוארות ,שאינם עקב אילוץ הנובע
שהרי ודאי איסור זה לנטען כשאין עידי טומאה הוא
מהעדר אפשרות אחרת ללינה ,אלא כחלק מההתנהגות
מתקנת חכמים וכמ"ש המבי"ט בקרית ספר הלכות סוטה,
הקרובה ביניהם ,תחשב ככיעור שיש בה הוכחה ואומדנא
וז"ל "אם לא קדם קינוי ובאו עדים שנסתרה ומצאו דבר
שקלקלו.
מכוערוגרשהבעלהונשאתלזה,לאתצא מןהתורה,אלא
מסקנת הדברים בנידון שבפנינו ,אילו היו בפנינו עדים
מדבריסופרים",וכןבאוצה"פסי'יאס"קנה.
המעידים כפי הודאת האשה בבית הדין ,יש לאוסרה על
והנה גדר האיסור לנטען אינו מפני הכיעור בלבד ,שהרי
הנטען ,כפסק השו"ע שהובא לעיל .אך יש לדון האם יש
אם מת בעלה לאחר שהעידו עידי הכיעור ולא הספיק
מקום לאיסור זה גם בנסיבות הנוכחיות שאין עדים אלא
לגרשה ,פסק השו"ע סי' ו' סעיף טז שמותרת להנשא לכהן.
שהאשהמודהבכיעורואינהמודהשנאסרהעלבעלה.
וכתבבספרערוגותהבושם)להג"רמיכאלבכרךז"ל(סי'יא
ונראה שאשה המודה במעשה כיעור כמתואר לעיל
ס"ק טו – "קשה לכאורה אהרמ"א דפסק הכא אפילו בחד
נאמנת בהודאתה לאסור עצמה לנטען .אמנם אשה אינה
מהנך תצא ,הו"ל להגיה לעיל דאסורה מיהת לכתחילה
נאמנת לאסור עצמה על בעלה ,היינו מטעם שמא עיניה
לכהן .וצריך לחלק ,דשאני הכא דאלמי לקלא או לעדי
נתנה באחר ,כמבואר בשו"ע סי' קטו ס"ו .סברא זו אינה
כיעור ,ומעשיו מוכיחים דאמת הוא שקלקלה עמו" .ויסוד
שייכתביחסלנטען.
סברתובדבריהגמ'יבמותכה".אלומיאלמיהלקלא",ופרש
גם אין לומר שדבריה אינם מתקבלים מטעם הסברא
דאין אדם משים עצמו רשע ,דעכ"פ לחובתה נאמנת .וכן
רש"י " -כשכנס בועל אלומי אלמיה לקול הראשון שאמת
היההלעז".
פסק בתשובת כתב סופר אה"ע סי' יד שיובא להלן ,ונציין
ולפי זה תקנת חכמים לאוסרה לנטען לכתחילה )אליבא
שבנידון שבתשובת הכתב סופר האשה כבר התגרשה,
דפסקהשו"ע(,מיוסדתעלהכיעורבצירוףהנישואיןשלאחר
והיתהנ"מאםאסורהלחזורלבעלוהאםאסורהלנטען,וז"ל
מכןהמוכיחיםשישמקוםלחששאיסור.ובזהתקנוחכמים
הכתבסופר– "כללגבינפשהנאמנת,ונאמנתלאסורנפשה
שהנחשד על האשה לאחר שהתברר הכיעור ,לא ישאנה,
לגבי הבעל כמו שנאמנת להפסיד כתובתה .דלחוב לעצמה
מאחר ובנישואין אלו הוא מוכיח שיש מקום לחשד כנגדו.
נאמנת ,וכן לענין איסור מועיל הגדתה שאוסרה על נפשה
ואינו דומה לעדות על כיעור בצירוף קדל"פ לשיטת הרמ"א
דבר זה ,יהיה הטעם משום נדר או משום הודאת בעל דין,
שהכיעורעצמוהואאומדנאלעצםהאיסור,ועייןבאוצה"פ
כלשלחובתההיאנאמנתוזהפשוט…המורםמכלזהדכל
סק"משדנואחרוניםהאםיחשבכעדותעלטומאהואסורה
לחובתה נאמנת לאסור נפשה לגבי דהאי על פי דבריה …
מדאורייתאאומתקנתחכמים.עכ"פאליבאדשיטתהרמ"א
נאמנת על עצמה לשוויא נפשה חתיכא דאיסורא לגבי בעל
בלבד כתבו עבודת הגרשוני ותשובת רח"כ שאמנם הרמ"א
ובועל".
פסקלהחמירבכיעורוקלד"פ,מאחרודינוכעידיטומאה.אך
לכאורה היה מקום לטעון שאמנם האשה הודתה בלינה
אין להחמיר כשהעד המעיד על הכיעור מעיד בבירור שלא
משותפת עם הנטען ,אך בהודאתה טענה שלא היה יותר
נטמאה ,מאחר שעדותו זו סותרת את האומדנא שהכיעור
מכך ושלא נאסרה על בעלה .ועיין באוצה"פ סי' יא סק"ז
בצירוףקדל"פמוכיחיםעלטומאה.ובזהטעועורכיאוצה"פ
במה שהביא מתשובת עבודת הגרשוני ותשובת רח"כ
שהביאו את דברי עבודת הגרשוני ותשובת רח"כ על דברי
רפפורט שאם הנטען העיד על כיעור אך טען שלא הגיעו
המחבר שפסק לאוסרה מפני עידי הכיעור על הנטען בלבד,
לידימעשהעבירה,הריהפהשאסרהואהפהשהתיר,ואין
והיהלהםלהביאדבריהםרקעלדבריהרמ"א.
לאוסרהעפ"יעדותזו.וכןכתבבשו"תרמ"ץחלקאה"עסי'
עכ"פבמקרהדנןשהאשהמודהשלנהעמוכאמורלעיל,
ד' שבאוצה"פ סי' יא ס"ק יג אות ב' ובתשובת עמק שאלה
אף שאינה מודה על מעשה איסור ,נראה שהסיפא של
שבאוצה"פסק"כ.
דבריה אינם מבטלים את ההודאה על עצם מעשה הכיעור
אך אין מקום לטענה זו .בתשובת עבודת הגרשוני
ובתשובת רח"כ רפפורט שהובאו באוצה"פ דנו אליבא
ונאסרת על הנטען ,מאחר שלאחר שישאנה בכך יוכיח
שהיהמקוםלחשד.
דשיטת הסוברים שהאשה נאסרת על בעלה בעידי כיעור
אמנםראיתיבספראוריםגדולים)לימודקכט(שבתחילת
וקדל"פ,מאחרולשיטהזועידיכיעורוקדל"פכעידיטומאה
דבריו כתב שלכאורה היה מקום לקבוע איסור לנטען
כמבואר ברא"ש במסכת יבמות פ"ב סי' ח' ,ועל כן כתבו
בהודאת האשה על מעשה כיעור ,וכתב בלשון זו – "לגבי
שאם העד העיד בפירוש שלא נטמאה ,אין לאוסרה .וכן
נטעןדבעילהכלדהואלאתנשאלו,שהריעידיכיעוראינם
בשו"ת רמ"ץ ועמק שאלה הנזכרים.משא"כ לעניין לאוסרה
מציליםמהבעלולגבינטעןאמרינןשלאתנשאלו…בהודית
על הנטען מסתבר שמעשה כיעור אוסרה עליו בצירוף קלא
בדבר כיעור ,אע"ג דלגבי בעלה כתב הרב דלא נאסרה על
דלאפסיקואוסרהלכתחילהבלאקלאדל"פ,וכלזאתמכח
בעלה אע"ג דמהימנה ליה ,בנטען יודה הרב דלא תנשא לו
תקנת חכמים ,אף אם המעיד על הכיעור מעיד שבאותו
ושויתאאנפשהחתיכהדאיסורא".אךבהמשךהדבריםכתב
אירועלאנטמאה.
האורים גדולים שאין לאוסרה על הנטען כל עוד האשה
סימןטו111
הודתה רק במעשה כיעור ולא הודתה שזינתה עמו .וז"ל –
זה אלא ע"א שאינה נאסרת בגללו גם לנטען .א"כ לכאורה
"כד דייקינן שפיר לא היא ,להיות דמן התורה אחד הבעל
איןיסודהלכתימספיקלאוסרהלהנשאלנטען.
ואחד הבועל …בעידי כיעור כיון דשריא לבעל שריא אף
אך כל זה אינו ,שכיון שיש כאן עד המעיד על מעשי
לבועל ,אלא דחכמים אמרו תצא מן הרוכל ,באופן דחומר
כיעור ,אם כי אילו היו מכחישים אותו לא היתה נאסרת
חכמיםהוא,ומאחרשכן,איןלךבואלאחידושומהשמנו
מכוח עדותו ,כל כה"ג שהם מודים לדבריו ,אלא שטוענים
חכמים,אבלבהודאתכיעורלאאשכחןדהחמירובולמימר
שלא היה שם מעשה זנות ,אין בזה גדר הפה שאסר הפה
שויתא אנפשה חתיכה דאיסורא ,מאחר דאין בהודאתה
שהתיר ,אלא גדר מיגו שהיו יכולים להכחישו .ובזה ,רק
איסור ברור להדיא …נמצא דהיכא דבהודאתה לא משמע
כשאין המיגו במקום רגלים לדבר או במקום חזקה הוא
טומאה להדיא ,טומאה אין כאן איסור אין כאן ,ואין לנו
דנאמן ,אבל כשהמיגו הוא במקום רגלים לדבר או במקום
לחדשדברמעתה.ותואיכאלחלקולומרוהואהנכוןואמת,
חזקה לא אמרינן )תומים קיצור כללי מיגו ,כלל פ"ג וכלל
והוא דכד דייקינן שפיר לא אשכחנא שום חומר שהחמירו
מ"ח(.
חכמים על הנטען יותר מהבעל ולעולם שקולים הם .ומאי
וא"כ בניד"ד ,כיון דע"י מעשה כיעור "הדברים מראים
דאמרו דבעידי כיעור מפקינן מהנטען ולא מהבעל ,אינו
שהיתה שם עבירה" ,א"כ ה"ז מיגו במקום רגלים לדבר או
מחמת חומר בנטען וקולא דבעל ,אלא היינו טעמא דכל
לכה"פ בגדר מיגו במקום חזקה ,שהיא בעיא דלא איפשטא
היכא דליכא עידי טומאה בעינן תרי מילי כדי לאסור ,והם
)ב"ב דף ה' ב ,ויבמות דף קט"ו א( דעבדינן לחומרא )רא"ש
עידי כיעור וקלא דלא פסיק .והני מילי לא שכיחי בבעל
יבמות שם ,וע"ע שם תוס' ד"ה או ,ור"ן לקידושין דף ס"ד
להיות דקלא דבתר נישואין לאו כלום הוא .לא כן בנטען
במי שאומר יש לי בנים ,וקיצור כללי מיגו לכנה"ג בתומים,
דשכיחי הני תרי מילי קודם שתנשא ,נמצא דאינו משום
ס"ב-ס"ד(.
חומראוקולאאלאמחוסרמציאות,הואילוכןשקוליםהם,
וכי היכי דלגבי בעל בעינן הודאה מפורשת אף לגבי נטען
בעינןהודאהמפורשת",עכ"ל.
וכיון שהדיון הוא אם להתירה להנשא ,יש לפסוק
לאיסור,וצדקכב'ביה"דבמסקנתו",עכ"לבפסקהדין.
ויש להעיר על דבריהם .החילוק בין "מיגו" ובין "הפה
דברי האורים גדולים צ"ע .שאם כדבריו כיצד יתיישב
שאסר הפה שהתיר" ,מקומו בשאלת האיסור על הבעל,
פסק השו"ע הנזכר שפסק להתירה לכהן ,והתם הוי קודם
מהטעם המבואר לעיל ,ועל כן בשו"ת רמ"ץ שדן בשאלת
נישואין,אלאודאיכמבוארלעילעפ"יסיוםהסוגיאביבמות
האיסור לבעל ,מצא לנכון לדון את דברי האשה בגדר הפה
שהטעםשאסרוחכמיםלנטעןהואמפנישאםישאנהאלומי
שאסרדעדיףממיגו.משא"כבשאלתהאיסורלנטעןאיןנ"מ,
אלמיה לקלא ,וחזרהדיןשנחשד עלאשתאיש לאישאנה.
ומאחר שהיא מודה בכיעור ,נאסרה לנטען מאחר וחכמים
הרי מבואר שדין הבעל ודין הנטען אינו דומה ,כדברי
תקנו לאוסרה על הנטען עקב מעשה כיעור ,והטעם לתקנה
האוריםגדולים,אלאזותקנתחכמיםנפרדתשתקנולאסור
זו מפני "שהדברים מראים שהיתה שם עבירה" )כלשון
על הנטען אף בדיעבד ,במקרה שבו היה כיעור וקלא דלא
הרמב"ם בפכ"ד מאישות( ,גם בהעדר ראיה מוכחת לגופה
פסיק ,ואסרו לכתחילה לישא אותה בכיעור בלבד ,ועל כן
שלעבירה.
כשהיא מודה שהיה דבר מכוער ,בכך הודית לאוסרה על
ובנוסף,עייןש"ךסי'קחסק"זשהביאדעותשלעניןמיגו
הנטען מכח תקנת חכמים זו ,שהרי מודה שאם ישאנה
במקוםחזקהאיןחילוקביןמיגולהפהשאסרהפהשהתיר.
אלומי אלמיה לחשד שעלה מהידיעה שנעשה מעשה
ועיין פני יהושע כתובות יט .בדבריו על תוס' ד"ה חזקה
מכוער.
שתלהשאלהזובמחלוקתרש"יותוס'.
בפסק דין שניתן בבית הדין הגדול בהרכב הדיינים
הגאונים ר"א גולדשמידט ז"ל הגר"ש ישראלי ז"ל ויבלח"א
ומלבד זאת ,בנידון בשו"ת רמ"ץ ,אף שאירע מעשה
הגר"מאליהושליט"אדנובשאלהדומהשבההיהעדאחד
המוגדר כמעשה כיעור ,עכ"פ האשה הבהירה שנכנסה
על כיעור של לינת לילה משותפת ,והאשה והנטען הודו
לביתו של הנטען לא לדבר רע אלא מכיון שהנטען היה
שלנובדירתהאשהיחדאךלאנעשהמעשהעבירה .וחברי
שיכור בקשה להכנס לבדוק מה אירע עמו .משא"כ בנידון
בי"ד הגדול ,בפסק דין שהתפרסם בספר משפטי שאול סי'
דנןשהאשההבהירהפשרלינהעםהנטען,וטענהכדלהלן–
ח',הסכימולפסקביה"דהאזורישאסראתהאשהעלהנטען
"יותר אני לא רואה עצמי כאשה נשואה ,רק על הנייר ,אני
עפ"יפסקהשו"עסי'יא.ובהחלטהלדחות אתהעירעורעל
לא אפסיק את החיים שלי" .בנסיבות אלו ,הסברא שכתב
פס"ד ביה"ד האזורי ,כתבו בסוף דבריהם כדלהלן " -א"כ
הרמב"ם "שהדברים מראים שהיתה שם עבירה" ,מקבלים
נידון שלפנינו שלא נתקבלה שום עדות שיש שם קול
תוקףשל חזקהאלימתא ,העדיפה על סברת "הפה שאסר".
שזינתה,ובעניןהכיעורשהודובעצמם,הריהואהפהשאסר
אלא שלפי המבואר לעיל אין צורך בכך ,וכפי שהתבאר יש
וכו'שלא היה שם מעשה עבירה.ואילו מצד עדות העד,אין
לחלקביןהאיסורלבעלוביןהאיסורלנטען.
112אבןהעזר
עטרתדבורה
בהתאם לאמור ,יש מקום לחייב את האשה בגירושין,
מאחרשדינהכ"עוברתעלדת".וגםאםלאניתןלאסוראת
להוציאה,וצריךלהודיעולהגידלושמותרלולדורעמה,אך
אםחפץלגרשההרשותבידו".
האשה על בעלה ,אין בכך למנוע את פסק הדין לחיוב
הגירושין,עייןאוצרהפוסקיםסי'יאס"קנבאותד'ובמש"כ
מסקנת הדברים – יש מקום לקבל את התביעה לחיוב
שם בשם ספר שפת הים שכתב – "אם הודית בעצמה על
הגירושין,ואיסורהאשהעלהנטען.
דבר כיעור ,ג"כ מותר להוציאה ,ולדעת קצת פוסקים מצוה
סימ טז
היתרנישואיןלמינקתשפסקהלהניקבטרםהגירושין
כטניסןתשס"א
להלן נימוקים לפסק הדין המתיר לאשה להנשא לאחר
צ"ב יום מהגירושין ,למרות שיש לה בת הקטנה מגיל
שנתיים.
דרבנן נאמנת להכשיר ולא לפסול" ,והסכים עמו בשו"ת
תורתחסדחלקאה"עסי'ג')אותה’(.
ועיין בשו"ת זכר יצחק ח"א סי' כד ,שפסק שפנויה
ביוםכ"וסיוןתש"סנולדהלמבקשתבת,וביוםב'כסלו
שהתעברהמאונסאינהמשועבדתלהניק,ואינהבכללגזירת
תשס"א סודר ג"פ בינה לבין בעלה .האשה העידה בבית
מינקת חבירו ,ובהמשך התשובה פסק הזכר יצחק שהאשה
הדיןשהניקהאתבתהכחודשיים,וזוכרתבבירורכיבמשך
נאמנת לטעון שהתעברה באונס ולא ברצון ,והסתמך על
חדש אב ,ובכל מקרה עוד לפני ר"ח אלול תש"ס ,חדלה
שיטת רבינו יונה שהביא הרא"ש במסכת כתובות פ"א סי'
להניקלחלוטין.ולפיזה,לפחותשלושהחדשיםבטרםסודר
יח.
הגטגמלהאתבתה.
וע"עבשו"תהאלףלךשלמהחלקאה"עסי'סט ,שפסק
באר היטב אה"ע סי' יג ס"ק כה הביא מתשובת הרמ"א
לקבל עדות האשה במקרה שקיים ספק אם כלו ימי הנקה.
סי' קכא להתיר בגמלתו לבנה שלשה חדשים קודם
וע"ע מש"כ שם בסי’ סא ,שבתחילת דבריו פסק להאמינה
הגירושין ,וע"ע באוצר הפוסקים ס"ק צא וס"ק צז )אות ב'(
שפסק חלבה ,אך בסיום דבריו כתב שאינה נאמנת כנגד
שפוסקים רבים התירו גםאם גמלה מלהניק פחות משלשה
חזקת הגוף דעדיפא טפי משאר חזקות ,וה"ה הכא איכא
חדשיםלפניהגירושין.
ומקובל בביה"ד אצלינו ,לפסוק שהאשה נאמנת
"חזקת הגוף כיון דהיה לה חלב תחילה ,ודרך כל יולדת
להיותלהחלבכ"דחדש,הויזהחזקתהגוף",עכ"ל.
כשמעידה בבית הדין ,שעוד בטרם גירושיה לא היתה בגדר
אלא שבימינו ,המציאות אינה כפי שהוזכרה בדברי
"מינקת חבירו" ,כדין עד אחד הנאמן באיסורים ,וזאת
מהרש"ק ,שכתב שדרך היולדות להניק כ"ד חדש ,מאחר
בהסתמךעלכמהמגדוליהפוסקים,וכדלהלן.
שישנן תחליפים טובים לחלב אם ,ועקב כך רוב הנשים
אמנם בשו"ת ישועות מלכו חלק אה"ע סי' יא כתב -
מניקותזמןקצרבלבד,וישרבותשכללאינןמניקות.עלכן
"במינקת ,י"ל דדינה כשבויה שאין הבעל והאשה נאמנים,
לא ניתן לקבוע שקיימת חזקת הגוף שודאי הניקה במשך
ולא האמינו לבעל דבר .ועיי"ש בכנסת הגדולה סי' יא
זמןארוךעדכ"דחדשאוקרובלכך.וממילאעדותהאשה
שנסתפק אם נאמנת אשה לומר שכלו ג' חדשי הבחנה,
המעידה שהניקה זמן קצר אינה סותרת לחזקת הגוף,
ואע"גשהדעתנוטהשנאמנת,דאיןלךעבידאלאיגלויייותר
)אדרבה רובא דעלמא המניקות זמן קצר בלבד ,מסייע
מזה,ולאדמילשבויה,שאיןעשוילהתברר,מ"מישללמוד
לעדותה( .ועל כן גם אליבא דשיטת מהרש"ק בשתי
מדבריו דלא האמינו באיסור נישואין לבעל דבר" .וכן בספר
התשובות)בשו"תהאלףלךשלמה(הנזכרות,ישלהאמינה
שו"ת אגודת אזוב חלק אה"ע סי' ט' כתב שאינה נאמנת
כדין עד אחד הנאמן באיסורים ,הנאמן אף כשהוא נוגע
להתירעצמהלהנשאתוךכ"דחדש.
בדבר) .אמנם פשיטא ששינוי המציאות בימינו הנזכר,
אךנראהשדבריהםאינםמוסכמים,ומצינולכמהמגדולי
הפוסקיםשכתבובפשיטותלהיפך.
עיין בנודע ביהודה מהדו"ת חלק אה"ע סי' לח ,לאחר
מסייעלנאמנותהאשהבלבד,ואינומשנהאתתוקףגזירת
חז"ל של מינקת חבירו החייבת להמתין כ"ד חדש גם
האידנא(.
שחידש קולא במעוברת מנכרי שאינה בכלל גזירת מעוברת
וע"עבאבנינזרחלקאה"עסי'נבסק"י.דבריונאמרובמי
ומינקתחבירו,פסקשהאשהנאמנתלטעוןשנתעברהמנכרי,
שפסקה להניק לאחר גירושין שיש לחוש שפסקה מפני
ולהתירהלהנשאתוךכ"דחדש .וכתבהנודעביהודה" -אם
רצונהלהנשא,וכתב לדוןשנכללבעיקרתקנתאשלמינקת
היא אומרת מכותי נתעברתי ,כיון שאין כאן אלא איסור
חבירו שלא לקבל דבריה כדי שלא להביאה לגמול .משא"כ
דרבנן היא נאמנת ,כמבואר בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט דבאיסור
כשההיתר נובע מהפסקת הנקה בעודה תחת בעלה ,ובטרם
סימןיז113
עמדו בפני בית הדין לעסוק בשאלת גירושיה) ,יעויין
מדברי הפוסקים שפסקו לקבל עדות עד אחד באיסורין
באוצה"פ ס"ק צז אות ב'( ,ולכן גם אליבא דתשובה זו של
למרותשהואנוגעבדבר.
מסקנת הדברים -בנידון שלפנינו ,יש לקבל עדותה,
האבני נזר ,חזרנו לדין שהאשה נאמנת ,אף שנוגעת בדבר,
ומאחר שסיימה להניק שלשה חדשים בטרם הגירושין,
כמבוארבאבנינזרשם.
ויעוייןבספריביעאומרח"זחלקיו"דסי'לזסק"השאסף
מותרתלהנשאלאחרצ"ביום,מיוםהגירושין.
סימ יז
היתרנישואיןלמינקתחבירו
נראהכיבנידוןשלפנינוישמקוםלהורותלמעשהכפסק
המקרההנידון
הצדדים נישאו בחו"ק ,ומנישואין אלו נולדו חמשה
ילדים,וביוםכבאדרא'תש"סהתגרשו,והאשהעברהלגור
עםאדםבשםא.בלאחופהוקידושין,וכתוצאהמכךביוםז'
הרמ"א באה"ע סי' יג סעיף יא ,שהתיר למינקת המופקרת
לזנות להנשא בלא המתנת כ"ד חדש כדי שבעלה ישמרה.
מקורדינושלהרמ"אהואתשובתמהר"ימינץסי'ה'.
בטרם נדון בשיטת מהר"י מינץ ,נפתח בבירור שיטת
אייר תשס"א האשה ילדה בת .לפני מספר חדשים ,האשה
הר"ש הזקן ,שהיא אחד היסודות להיתרו של מהר"י מינץ.
עזבהאתא.וכעתמבקשת לשובולהנשאלבעלה.ישלציין
אמנם השו"ע פסק דלא כשיטת הר"ש הזקן ,עכ"פ שיטה זו
שהתינוקתכעתבתחודשייםוחצי,ועדייןיונקת.
אינה דעה יחידאה ,ואינה שיטה דחויה ,ועל כן ראו מהר"י
להבהרת עניינו המיוחד של מקרה זה יש לציין מספר
עובדות-
מינץ והרמ"א להסתמך על שיטה זו בשעת הדחק ובמקום
שקייםהכרחלהצילמאיסור,וכפישיבוארלהלן.
א .האשה לא נישאה ל-א .בחו"ק ,לא באופן רשמי ולא
באופןפרטי.
מחלוקתר"שור"ת
ב.הןהאשהוהןא.מודיםבאבהותושלא.עלהתינוקת
התוספות במסכת יבמות דף מב .הביאו מחלוקת ר"ש
שנולדה .האשה תבעה את אבי הילדה שישלם את צרכיה
ור"ת,וז"להתוספות" -סתםמעוברתלמניקהקיימא.רבינו
והנושא נידון בימים אלו בערכאות .הבעל הקודם התחייב
שמשון זקנו של רשב"א היה אומר דגרושה מינקת מותרת
בבית הדין בקנין המועיל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות
לינשא ,משום דלא משעבדא להניק ,כדאמרינן בפרק אע"פ
בגידולהילדהושלאישולמועלידיאביה.
)כתובות נט (:נתגרשה אינו כופה .ואין נראה לר"ת ,דהא
ג .בית הדין מכיר את א .במסגרת דיונים שהתקיימו
למאי דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום
בענייניובתיקיםאחרים,כפיהידועמדבריהצדדים,האשה
דיחסא ,לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה ,וה"ה להאי
סבלה מאיומים קשים מ-א .ונאלצה לפנות לערכאות על
טעמא,דאינוחוזרבואלאמהטעםבלבד.ועודאלמנהגופה
מנתלהגןעלעצמה.ניתןלקבועבבירורכילאחרשהאשה
אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה או תבעה כתובתה לא
עמדה על טיבו והחליטה להפרד ממנו ,היא זקוקה להגנה
משעבדא ,וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי דלא שנא גרושה
טובהשתגןעליהועלהבתהקטנהשנולדהלהממנו,הגנה
ולאשנאאלמנה".
ממנוומהתנהגותוהחריגהביותר,שאיןכאןהמקוםלפרטה,
אךידועההיטבלביתהדין.
הצורךבהגנהזוגרמולהולבעלההקודםלעבורממקום
מגוריהם בצפון ,ולעבור להתגורר באזור המרכז ,וכל זאת
כדילהתרחקמפגיעתוהרעהשלא.המתגוררבצפון.
וכןכתבוהתוספותבמסכתכתובותדףס:ד"הוהלכתא.
ומבוארבדבריהםטעמושלהר"שהזקןהואמפנישהגרושה
אינהמשועבדתלהניק.
והרא"ש במסכת כתובות פרק ה' סי' כ' הוסיף טעם
בשיטת הר"ש הזקן ,ותלה הטעם בכך שאבי התינוק קיים.
כעת הצדדים גרים בבית אחד שבו מתגוררים גם
וז"ל הרא"ש " -וה"ר שמשון הזקן ז"ל היה אומר דגרושה
ילדיהם .הצדדים גרים בחדרים נפרדים ,ומבקשים מבית
אינה צריכה להמתין עשרים וארבעה חדש שאין עליה
הדיןלבדוק,האםניתןלהתירלאשהלשובולהנשאלבעלה
להניק את בנה הואיל ובעלה קיים ,והביא ראיה מההיא
הקודם.
דלעיל )דף נט (:נתגרשה אינו כופה ,ואין חילוק בין נדרה
ד .לצדדים חמשה ילדים קטנים מאד ,הגדול שבהם בן
עשר והקטן שבהם בן חמש ,והמבקש הודיע לבית הדין כי
ללאנדרה,אבלכשמתבעלהאע"פשאינהמחוייבתלהניקו,
מ"מכיוןשאיןלואבעשוחכמיםתקנהשתניקהאם".
שאם
ֵ
נישואין אלו המחודשים ,נחוצים לו במיוחד ,על מנת
והר"ןבמסכתכתובותפרקחמישי)דףכה.בדפיהרי"ף(
הילדים תסייע לו בגידולם ,והוא יתפנה לעסוק בפרנסת
הוסיף בזה ,וז"ל " -כתב ר"ת דבנתגרשה בא מעשה לפני
הבית.
רבינו שמשון ז"ל והתירה לאחר ג' חדשים ,דכיון דקאי אב,
114אבןהעזר
עטרתדבורה
אימתעברהממסמסליהבביציםוחלבכמ"שבפרקהחולץ
שלמעשה לא יניחוה להנשא מפני סכנת הולד כשהוא
)דף מב ,(:אבל כשמת בעלה אשה בושה לבוא לבית דין
מכירה ,ואח"כ הובאה בתוך הסוגריים דעת הרב ,הסובר
לתבעם מן היורשים ונמצא ולד מת .אבל ר"ת ז"ל אסר
שאפילובמכירה,גרושהרשאיתלהנשא.
אפילו בגרושה ,לפי שאינה יכולה להיות רגילה עם הבעל
ובשו"ת חכמי פרובינציה ח"א סי' נג בתשובת רבי יצחק
לתבוע ממנו ,כדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה )דף כח(.
ב"ר מרדכי כתב " -כאשר עייננו בשאלה והתכווננו בה
ואינהנפרעתממנואלאעלידיאחר".
מצאנוהראשונהבעניינהעלשלשמחלוקות,הראשונההוא
אמנם הרבה מרבותינו הראשונים הסכימו עם שיטת
ר"ת,אךמאידךשיטתהר"שהזקןאינהשיטהיחידאה.
דעת מי שיאמר שתהיה גרושה צריכה להמתין כ"ד חדש,
בין שתהיה היא מניקה מכירה או בלתי מכירה או תניקהו
העומדים בשיטת ר"ת הם – רש"י במסכת סוטה דף כד.
זולתה .הב' שתהיה אסורה לינשא כשהוא מכירה ומותרת
ד"ה מעוברת חבירו ,השאילתות )שאילתא יג( ,רבי יצחק
בשלא הניקתו או כשהניקתו ואינו מכירה .הג' שתהיה
ב"רשמואל)הואר"יהזקן,מובאבאורזרועח"אסי'תרכ"ט(
הגרושהמותרתלינשאאפילוהיהמניקהואפילומכירה…
הרמב"ן בחי' עמ"ס כתובות דף ס' ,מהר"ם מרוטנבורג
לפי דעת השלישית נאמר ,שפירוש מניקת חברו כמו
בתשובה)שו"תמהר"םבןברוךדפוספראגסי'תתס"ג(,רבי
שפירשנו לדעת השניה ,ומניקה שמת בעלה נמי דווקא נקט
ווידאלקרשקשבחידושיו עמ"סכתובותדףס',והריב"שסי'
אבל גרושה לא ,שאינה מניקת חברו מעצם הדין אלא
יג .ובנוסף המ"מ והר"ן כתבו כן בדעת הרמב"ם )ולהלן
במקרה והוא ,שאלו תרצה להניק מדעתה אחר שנתגרשה
יתבאר שיש מהראשונים החולקים על המ"מ והר"ן בדעת
ויבא לידי כך שיכירה ,או אם היה מכירה בשעת גירושיה
הרמב"ם(.
כופין אותה להניק בשכר ,ואפ"ה בדין הוא שתהיה מותרת
מאידך ,מצינו לכמה מגדולי הראשונים שעמדו בשיטת
הר"שהזקן-
לינשא בלא המתנת כ"ד חדש .דטעמא מאי אמור רבנןדאי
מעבראמעכרחלבאומסתכן,משוםדבעלדהשתאאויורשי
בשלטיהגבוריםעמ"סיבמותבפרקהחולץ )דףיד:בדפי
בעלקמאלאיהביליההנהומילידמסמסאליהבהו,משום
הרי"ף( הביא מדברי ריא"ז שכתב בלשון זו " -המגרש את
דיורשים ובעל דהשתא לא איכפת להו בחיי הולד והיא
אשתו כשהיא מניקה ,יש מי שאומר שצריכה להמתין כ"ד
בושהלמתבעיניהבדינא,אבלבגרושהדאיתיהלאבוהדולד
חדש כמניקה שמת בעלה ,ומז"ה אומר שאינה צריכה
סברא הוא דלא תצטרך למתבעיה לבעל קמא בדינא כלל,
להמתיןאא"כהיההתינוקמכירה…ואניאומראע"פשהיה
דאיהו מנפשיה ממסמס ליה בכל מידי דתקנא דידיה הוא,
התינוק מכיר את אמו אינה צריכה להמתין אלא כשמת
דרחמי האב על הבן ואיהו נמי קא מסיק לה לדידה שכר
בעלה ,שהיא משועבדת להניק הבן אפילו לאחר מיתת
יניקה.ומכאןתשובהלרבינויעקב…ונמצאלפיזההשרש,
בעלה .אבלהגרושה אע"פ שהבן מכירה אינהמניקתו אלא
שאין בגרושה דרכא דסכנתא כל עיקר ,והילכך מותרת
בשכר כאשהנכרית,ולפיכךאינהצריכהלהמתיןכמושאין
לינשא ואפילו היא מניקה ואפילו הוא מכירה .ובזה היתה
הנכרית צריכה להמתין ,כמבואר בקונטרס הראיות" עכ"ל
הוראת רבינו שמשון להתיר המניקה בלא חלוקה ,וזאת
הריא"ז.
השיטה היא היותר נקיה מסיגי הספקות ,משום דפשטינהו
בתוספות רי"ד עמ"ס כתובות דף נט :כתב " -אלמנה
דכלהותנוייהכימוכחןולישנידמתנייתאכיהדיןסבראטפי
חייבת להניק את בנה בלי שכר ,כמו שהיתה עושה בחיי
דייקי.והעניןמעיקרוהואמוכרחומשרשוהואמוחלטשאין
בעלה ,ומשום הכי אסורה להנשא עד כ"ד חדש …אבל
שם סכנת ולד …ובאלמנה הוא שנגזור על כל פרט ממנה
כשגרשה פקע שיעבודו מעליה ואינו כופה אותה ,אך אם
משום הנהו דאיכא בהו סכנתא ,אבל בגרושה אין שם פרט
הוא מכירה כופה ובשכר .וגרושה מניקה כיון שאין מוטל
לאיסורכלל,ולזההיתהסבראנוטההלכהלמעשה.ואילאו
עליה להניק את בנה רשאה היא להנשא מיד ,ואין צריכה
דמסתפינא מרבוותא קמאי הוה מורינן בה כי הדין שיטתא
להמתין כי אם ג' חדשים ,אף אם היה מכירה .כלל אמרו
לקולא .דאפילו תימא איכא ספקא במלתא ,ספקא דרבנן
המשועבדתלהניקאינהרשאהלינשאעדכ"דחדש,ושאינה
הוא וכיון דליכא סכנתא לא חיישינן ,וכ"ש באין מכירה
משועבדתלהניק,היארשאהלהנשאמיד.ומשוםהכיאמרו
שהוא יותר רחוק מן החשש ,אלא שאין לבנו גס בהוראה
לקמן מניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חדש ולא קתני מניקה
במקום שיש מחמירין ,והריא"ף והר"ם סתמו הדברים ,ואין
סתם ,למימר דוקא שמת בעלה ,אבל אם נתגרשה אינה
מהםראיה ברורהלאחת מן הדעות,כי הם הביאו הדברים
צריכה להמתין …אבל בגרושה כיון שהיא יכולה להשליך
עללשונותם".
בנה לבעלה למה היא צריכה להמתין ,אך אם היה מכירה
ושםבתשובותחכמיפרובינציאסי'נבנמצאתדעתרבי
כופיןאותהמפניסכנתהולד)והרבאומר אע"גדמכירהנמי
יצחק ב"ר יעקב ורבי משה ב"ר נתן ,בשאלתם לרבי יצחק
יכולהלהנשאהגרושהאחרג'חדשים(".
ב"ר מרדכי .ובתוך דבריהם כתבו " -הא דאמרינן דהך
מבוארמדבריהתוספותרי"דשגזירתמינקתחבירואינה
בריתא דפרק החולץ )יבמות מב (.מיירי בין באלמנה בין
קיימת בגרושה ,ואפילו במכירה ,אינה בכלל הגזירה ,אלא
בגרושה,האלאומילתאהיא,דלאמצינןלאוקומאבגרושה,
סימןיז115
דהא אסיקנא בגמ' טעמא דמעוברת משום דסתמא למינק
הביאו הדברים על לשונותם .וטעם הר"מ במעוברת משום
קיימא ,והאי טעמא ליתא אלא באלמנה דהיא משתעבדא
דיחסאאשרדקדקתםממנו ,הדקדוקההואהנפלא,הואמה
ליורשין,אבלגרושהדלאמשתעבדאלא,ועודדהאבהדיא
שהעירונו עליו במה שחברנו ממסכת יבמות ,ומ"מ היה לו
היא בגמ' דבאלמנה קא מיירי ,דכי אסיק תלמודא בהאי
לבארולאלסתום".
תירוצאסתםמעוברתכו'קאפריךאיהכידידיהנמי,ופריק
וע"עבחי'הריטב"א עמ"סכתובותדףס).ד"הנתגרשה(
דידיהממסמסאליהבביציםוחלבדיהיבלהבעלאבלדידה
שגם נקט שדעת הרמב"ם כר"ש הזקן ,ודלא כמגיד משנה
לא יהיב לה בעל ומתביישא למתבעינהו ליורשים וקטלא
)פי"אמגירושיןהכ"ה(והר"ן.
ליה ,ומדנקט יורשים אלמא באלמנה קא מיירי .ומה שכתב
עוד יש לציין כי שם בתשובה הנ"ל שבסי' נב כתבו
ר"תדבאלמנהקאמייריוכ"שבגרושה,ומוכחמדקאמתרץ
שדעת רבי אברהם מן ההר כדעת הר"ש הזקן ,וז"ל " -כן
בתרוצא קמא שמא תעשה כו' ,והאי טעמא שוה בין
כתב הה"ר אברהם דמונטפשלר ז"ל ,נתגרשה כלומר דאיהו
באלמנה בין בגרושה .כבוד הרב מונח במקומו ,אדרבא
פטרלה בגטוקנתהעצמהמיניהבגיטא,לאמשתעבדאליה
מדקא דחי תלמודא להנך תירוצא ,וקא מסיק טעמא משום
כלל,הילכךאינויכוללכופהלהניקביןנדרהביןלאנדרה,
דסתםעובראה,אלמאבאלמנהקאמייריולאבגרושה.והאי
ומותרת לינשא אחר לידתה דהא פטרה בגט ואקני לה
דאמרתלמודאדאלמנהאיתלהבושתלמתבע,כ"שגרושה
שעבודאדאיתליהעלהעכ"ל".
דלא יכלא למיתי בהדיא לדינא ,דאם אתי משמתינן להו.
העולהמתשובותאלושבספרתשובותחכמיפרובינציא,
אדרבא היא הנותנת ,דכיון שלא תבעה אלא על ידי
שנמצאו עוד ראשונים העומדים בשיטת הר"ש הזקן ,והם -
אפטרופוס,לאמתביישהמיניה.ועודדבשלמאדגביאלמנה
רבי אברהם מן ההר ורבי יצחק בן רבי מרדכי שהעלה
שייך בה בושת דלא משתעבדא ליורשים ונשאת ונתעברה,
ששיטת ר"ש הזקן היא השיטה הנקיה מכל ספק ,והעלה
וגרמא להו נזקא ,אבל גרושה דלא משתעבדא כלל מאי
להלכה כוותיה ,אף שלמעשה נזהר מלהורות למעשה כנגד
בושת שייך בה .הילכך לא מצינן למימר תנא אלמנה וה"ה
דעת החולקים .ושם בתשובה סי' נב כתבו שנים מהחכמים
לגרושה.וכןנראהדעתהריא"ף,דהאברייתאדהחולץמיירי
החתומים על תשובה זו ,כי כן דעת הרי"ף והרמב"ם ,וכך
באלמנה בלחוד ולא בגרושה ,שהוא הביא הברייתא ולקח
העלוהלכהלמעשה.
טעם דסתם עוברה והביא גם כן דלדידה לא יהיב לה בעל
ובספר שדי חמד מערכת אישות סי' ג' הביא מתשובת
ושבק לכלהו הנך תירוצי ,ומדשבק להו ונקט טעמא דסתם
הרב מהר"ד אישטרוסה שבסוף ספר מגן גבורים סי' ט'
עוברהלמינקקיימה,ש"מדבאלמנהמייריבלחוד.וכןנראה
שהעיד כי מצא תשובה כת"י להרשב"א שבה ארבעה
דעתהר"מפי"אדגרושהמעוברתיכולהלינשאאחרשתלד,
תשובות מהראשונים שהרבו להשיב על שיטת ר"ת,
וז"ל וכן גזרו חכמים שלא ישא מעוברת חברו ומניקת חברו
ולדבריהםדוקאבאלמנהגזרוחז"למשא"כבגרושהשאינה
אע"פשהזרעידועלמיהיאמעוברתשמאיזיקהולדשאינו
משועבדת להניק ,ומותרת להנשא לאחר ג' חדשי הבחנה,
מקפיד על בן חברו ומניקה שמא יתעכר החלב כו' ,ומדנקט
)ויתכן שאלו הם המשיבים הנזכרים מתשובות חכמי
גבי מעוברת טעמא משום דיחסא אלמא בגרושה קא מיירי
פרובינציא(
דליכא חששא אחרינא ,דאי באלמנה תיפוק ליה דסתמא
יש לדון ,כיצד הכריעו הראשונים )בעלי התוספות
למינק קיימא ,אבל מדנקט תרי טעמי גבי מעוברת משום
הרא"שוהסמ"גוהמרדכי(שהביאואתמחלוקתהר"שור"ת.
דיחסאוגבימניקהשמאיתעכרהחלבאלמאדהאימעוברת
הב"י בתשובה )שבשו"ת ב"י הלכות כתובות סי' א',
בגרושה קא מיירי ,וכיון דליכא למיחש אלא משום דיחסא
בתחילת דבריו( כתב בלשון זו " -שאלה ותשובה על דבר
נראה דס"ל דמותרת לינשא אחר שתלד ,דאי ס"ל דגרושה
המורה שהורה להתיר במנקת מזנה להנשא תוך כ"ד חדש,
מעוברתנמיאסורהלינשאלמהליהלמינקטתריטעמיהא
אניבאואומרשלאמצאידיוורגליו,ומתוךדבריעצמוהוא
בסתם עוברה כו' סגי ליה ,וכן מוכחא הך ברייתא דפרק
מוקשה ,כי יסוד דבריו שרצה לסמוך על רבינו שמשון
אע"פ )כתובות ס (:מניקה שמת בעלה הרי זו לא תנשא עד
במקוםשר"תחולקעליוומביאראיהלדבריו .ונראהמדברי
כ"דחדשכו',ואםאיתאדגרושהאע"פשאיןמכירהצריכה
התוספות והרא"ש והר"ן והמרדכי והגהות מיימוניות,
להמתין לישמעינן בגרושה ואנא אמינא דכ"ש אלמנה,אבל
דכר"תנקטינן".
מדשביקגרושהדקאשקליוטרובהבגמ')כתובותנט(:ונקיט
כפיהנראהגםפסיקתושלהב"יבשו"ענבעהמכךשנקט
אלמנה,אלמנהדייקאולאגרושה,אבלגרושהשאיןמכירה
בפשיטות שגם התוס' הרא"ש הר"ן המרדכי והגהות
אינהצריכהלהמתין".
מיימוניותפסקוכר"ת.
הרי שלפי דעתם ,גם הרי"ף והרמב"ם סוברים כשיטת
אך יש להעיר ,שמפשטות לשונם של אותם הראשונים
הר"ש הזקן .אלא שבזה השיב להם רבי יצחק ב"ר מרדכי
שהביאו את מחלוקת ר"ש הזקן ור"ת ,לכאורה נראה דלא
בתשובתו שבסי' נג שם ,וז"ל " -והריא"ף והר"ם סתמו
כב"י ,אלא התוספות וסייעתם לא דחו את שיטת הר"ש
הדברים ,ואין מהם ראיה ברורה לאחת מן הדעות ,כי הם
הזקן ,רק הביאו את שתי השיטות עם ראיותיהם ,וכמו
116אבןהעזר
עטרתדבורה
שסבר בספר חוט המשולש חלק ג' סי' ח' בתשובת הג"ר
נזקקין להם" ,עכ"ל .הרי מבואר דנקטו בפשיטות כי הר"ש
אליעזר יצחק ז"ל שכתב בלשון זו " -הנה דבר זה חלקו בו
הזקןהתיראפילובמכירה.
ר"ש הזקן ור"ת הובא בתוס' יבמות )דף מ"ב .ד"ה סתם(
וכן כתב בספר אבני מלואים סי' יג ס"ק יח " -והר"ר
ובכתובות )דף ס :ד"ה והלכתא( ,וכן באשר"י והר"ן ומרדכי
שמשון נראה דסובר דבגרושה אפילו מכירה ,אע"ג דכופין
והגהמי"יוהג"א,ולאהכריעוכלום".
אותה להניק משום סכנת הולד ,כיון דלאו בתורת שעבוד
הראשונים הנזכרים הביאו תחילה את דינו של רבינו
הוא,מותרתלהנשא,וכמ"שבהגהתאשר"י".
שמשון וראיותיו ואח"כ את דברי ר"ת וראיותיו ,אך לא
וכןבהגהותהג"רברוךפרענקילעלאה"עבב"שססי'יג
הכריעו להדיא כשיטת ר"ת .שהרי את שיטת רבינו שמשון
הוכיח כן מדברי המרדכי והג"א ,והוסיף בזה " -אלא הנכון
ידענו מכח דברי ר"ת שהביאו ,ואחר כן דחה דבריו וכתב
כפיהבנתמהר"ימינץסי'ה'שהר"שלאחישבגרושהבכלל
שיטתעצמו,וכמבואר בחי' הרשב"א הר"ן ובתשובות חכמי
שםמינקתחבירו,אףבמכירה.והאדכופיןבמכירהשתניק,
פרובינציא סי' נב .ועל כן בדרך זו העתיקו שיטתם שאר
אינו מצד חיוב שעבוד .ויש להוסיף עוד ,דאף אם נאמר
הראשונים ,והביאו שתי הדעות ,דעת רבינו שמשון ודעת
דבמכירה אסורה שתנשא אף לשיטת הר"ש הזקן ,היינו
ר"ת ,אך אין הכרח ממה שהביאו שיטת ר"ת באחרונה
משום חשש שחוששים הבית דין שלא יסוכן הולד ,על כל
שהכריעו כוותיה .ועיין בלשון הרא"ש מסכת כתובות פ"ה
פנים אינה בשם מינקת חבירו ,ואחר שכבר גמלתו מותרת.
סי' כ' והגהות האשר"י וכן במרדכי סי' קפא ,ובהגהות
משא"כ באלמנה שהיתה משועבדת להנקת הולד ,והוה
מיימוניותפי"אמגירושיןאותנ'סמ"געשיןנ'ואורזרועח"א
מינקתחבירו,שאסרואףבגמלתוונתנהלמניקה".
סי' תרכ"ט שלא נקטו לשון הכרעה בין השיטות .והרשב"א
אציין שמהאחרונים הנזכרים נעלמה תשובת רבינו
בחידושיווהר"ןפרקאע"פ,קודםשהביאוראיהלשיטתר"ת
שמשון גופיה ,כפי שהובאה בספר הישר לר"ת סי' תשמ"ח.
כתבובלשוןמסופקת"-ולכאורההכימשמע"וכו'.
וז"ל רבינו שמשון )בתוך תשובתו להתיר גרושה מינקת( -
"ומותרת להנשא לגמרי לאחר ג' חדשים כדפרישית .וא"ת
מצינו באחרונים שדנו האם הר"ש הזקן התיר בגרושה
האקתני התםאם היה מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה,
שהתינוק מכירה ואינה רשאית להמנע מלהניקו .עיין בב"ש
הךכפיהאינהאלאבביתדין,וכלזמןשלאכפאוהביתדין
סי' יג ס"ק לח שהוכיח בדעת הר"ש הזקן שמתיר אפילו
מותרתלהנשא".
במכירה.
מבואר שאפילו בעודה מינקת והתינוק מכירה ,מותרת
ואמנם בתשובת חוט המשולש ח"ג סי' יא כתב בתוך
להנשא ,אלא שאם בית הדין רואים שיש סכנה לולד יוכלו
דבריו בלשון זו " -נמצאו בדברי האחרונים שסוברים בדעת
לכפותה להמנע מלהנשא ,ומבואר בהמשך דבריו ,שגרושה
הר"שדגםבמכירהמתירבגרושה.אךזהדברשאיןלושחר,
אינה בכלל גזירת מינקת חבירו ,וכמו שכתב שם " -ועוד
דכיון דבמכירה הלא משועבדת לו כמו באלמנה המכירה,
הרבהראיותישכיהאיגוונא,דהיכאדגזורגזורוהיכאדלא
ואיךשייךלאפלוגיבזהביןגרושהלאלמנה,דכיוןדמןהדין
גזורלאגזור".
אסורבמשועבדתלו,ובמכירהכיוןדמשועבדתלומוכרחים
ובדרך זו נראה לבאר בדעת התוספות רי"ד המובא
אנו לומר דאסור אף להר"ש" .וכן בספר עצי ארזים סי' יג
לעיל ,שבמקרה שברור לבית הדין שאין לולד כל סכנה
סק"כ.
מנישואיהאם,וביתהדיןאינומוצאלנכוןלהוציאפסקדין
אך כבר הבאנו לעיל מתשובת רבינו יצחק ב"ר מרדכי
הקובע שהאם חייבת להניק מחשש סכנה ,אין לאסרה
שבתשובות חכמי פרובינציה ומדברי ריא"ז שהובא בש"ג
מלהנשא.שכלשאינהמשועבדתלהניק,אינהבכללגזירת
בפרקהחולץ,שמפורשבדבריהםשרבינושמשוןהזקןהתיר
חז"ל הקובעת איסור נישואי המינקת כל כ"ד חדש .התינח
אף במכירה ,וכן משמע מלשון הרב המגיד הלכות גירושין
במקום שהמינקת בכלל הגזירה ,קיי"ל דלא פלוג בגזירתם,
פי"אהכ"א.
ותקנו אף לאחר שפסקה מלהניק וכיוצ"ב .אך היינו דוקא
ובמרדכיבמסכתכתובותסי'קפא,ובהגהותאשרימסכת
באלמנה ,אבל גרושה שאינה בכלל גזירת מינקת חבירו,
כתובותפ"הסימןכ'הביאואתמחלוקתר"שור"תבלשוןזו
לשיטת רבינו שמשון וסייעתו ,אין לאסרה להנשא,
" -ת"ר נדרה שלא להניק את בנה כו' אלמא מדחל הנדר
כשבפועלאיןסכנה.
שמע מינה דלא משעבדא ליה .ואע"פ שאם מכירה כופה
ונ"מ מכל הנ"ל אליבא דשיטת רבינו שמשון וסייעתו,
בב"דלהניקו,מ"מאיןשעבודעליהכלזמןשלאכפואותה
בימינו שקיימים תחליפים טובים להנקה ,ורבות מהיולדות
בב"ד ומותרת לינשא ,ולא דמי לאלמנה מניקה שחייבת
נעזרות בהם ואינן מניקות כלל או מניקות זמן קצר ,אין
להניק את בנה .אבל שאלתות וכן ר"ת פסקו דכ"ש גרושה
מקום שבית הדין יתערב לחוש לסכנת הולד וימנע נישואי
שצריכה להמתין שהרי אלמנה אינו הטעם אלא בשביל
האם ,ומאחר שאין סכנה וכן אינה בכלל גזירת מינקת
שבושה לבא לב"ד והורגת את בנה כדמוכח בהחולץ ,וכ"ש
חבירו,מותרתלהנשאאףבעודהמניקהואףכשהתינוקכבר
זושבושהלבאלב"דלתבועהבעלכדאמרינןלעילבפ"באין
מכירה.
סימןיז117
דיןמינקתמופקרתלזנות
מילתא דאיסורא .ואביי משום איסור לא והאמר רב חיננא
מצינו מחלוקת ראשונים ,האם מינקת שהתעברה מזנות
בר רב קטינא אמר ר' יצחק מעשה באשה אחת שחציה
חמור טפי מגרושה או להיפך .בהגהות מרדכי בפרק החולץ
שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשאה בת חורין
כתב " -ומינקת שנתעברה בזנות ,בא מעשה לפני הרב ר'
ואמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה .הכי השתא,
מרדכי טורמשא והתירה ,ואמר דאפילו ר"ת האוסר ,הוי
התםלאלעבדחזיאולאלבןחוריןחזיא,הכאאפשרדמיחד
משוםשכופהאביהתינוק,ובזנותמייכוף,ולכןהתירה,ולא
להלעבדיהומנטרלה.גופאאמררביהודהאמרשמואלכל
הודולוחכמים,דמ"מביתדיןיכופואותה".
המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו.
ובחידושי הריטב"א עמ"ס יבמות דף מג .כתב " -ולענין
מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא
גרושה ,פלוגתא דר"ת ורבינו שמשון .אבל מניקה מזנה יש
עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה .מצוה דרבים שאני
אומרים כי לדברי הכל צריכה להמתין דכסיפה למתבעיה.
ע"כ .אלמא דכופין את הרב לשחרר במילתא דאיסורא
וצ"עבמקומהאםכופהלהניקכיוןשאינהאשתו".
לרבינא דהילכתא כוותיה כמו שפסק הרא"ש וז"ל רבינא
הרי מבואר שדעת ר"מ טורמשא לפסוק להתיר מינקת
אמרבהאמודהרביהודה משוםאיסוראוהילכתאכרבינא
שהתעברה מזנות אפילו לשיטת ר"ת ,ואילו לדעת הי"א
שהוא בתרא .וכן לדבר מצוה מותר דתניא מעשה ברבי
שבריטב"אבכה"גגםרבינושמשוןאינומתיר,אךהריטב"א
אליעזר שבא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושיחרר
נשארבצ"עעלדעהזו.
לעבדו והשלימו לעשרה עכ"ל .והאי איתתא בנידון דידן
אלא שמפשטות הדברים נראה ,שר"מ טומשא איירי
להא דמיא ,דכבר נתפתתה ואיכא למימר כשם שזינתה
בכה"ג שאבי התינוק אינו ידוע ,אך הריטב"א איירי כשהוא
ונתפתתה לזה כך זינתה ונתפתתה לאחרים כי אין
ידוע,כגוןשמודהלדבריהבפניביתהדיןשהואהאב,שהרי
אפוטרופוס לעריות ,שהרי אינו בר ירושה מאביו אם לא
כשתמה הריטב"א על דעת הי"א כתב שאותו אדם שהוא
בהודאה שמודה שהוא בנו .ולא דמיא אשה זו כלל
אבי התינוק אינו יכול לכופה להניק ,ועל כן אינה בגדר
לאלמנות וגרושות דעלמא דלא איתחזק בהו איסורא ,כמו
מינקתחבירו,לדעתרבינושמשון.
זאתדכבראיתחזקאבאיסורלאתהיהקדשהכפשטהדקרא
והנה בשו"ע אה"ע סי' יג סעיף יא פסק המחבר " -גזרו
כמושכתבהסמ"ג.וגםבאיסורכרתדנידהדסתמאדמילתא
חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו ,ולא
שאינם נזהרות בטבילות בכה"ג כי עושים ענייניהם בסתר
מינקת חבירו ,עד שיהיה לולד כ"ד חודשים …בין שהיא
כדי שלא יודע עד שכריסיהן בין שיניהן …וכל שכן כי הך
אלמנה בין שהיא גרושה בין שהיא מזנה" .וכתב הרמ"א -
דניתוסףעלהפריציהדורוחסרוןמזונותיהופרנסתיהכדפי'
"ויש מקילין במזנה ,ויש להקל במופקרת לזנות ,כדי שיהא
לעיל ,והן הן המעבירין האדם על דעתו ועל דעת קונו
בעלהמשמרה".
כדאיתא פרק כיצד מעברין ,דיש לחוש שמא תחזיר לסורה
מקור פסקו של הרמ"א הוא תשובת מהר"י מינץ סי' ה'.
ולהלןעיקרידבריו-
ולמנהגה הראשון אחרי שכבר נתזלזלה בארץ אשכנזי
ונתפרסם הדבר .לכן דימיתי אותה להך דהשולח להתירה
מהר"י מינץ פותח את תשובתו בלשון זו " -אמרתי
לינשא לאיש דמינטר לה ,ועל ידו מתוקנים החששות כולם
אספרה אל חוק למען ידעו דור אחרון מאיזה טעם התרתי
שלא יצאו האשה וולדה לתרבות רעה …ואיכא למימר
לרבי מרדכי פופשטילן לישא אשה מינקת עם ולדה תוך
דבכה"ג אפילו אביי מודה ,דעד כאן לא אסר התם אלא
חמשה חדשים ללידתה אף שולדה עמה בחיקה ,והנה
במקוםדצריךלעבוראיסורדאורייתאכדמשמעמדבריו,אי
אדברהוירווחלי.ראשונהדרךכללמיהביאניהלוםלהתיר
לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל המשחרר עבדו עובר
נגדר"תושאלתותלפוםריהטא".
בעשה כו' .משמע אי לא הוי עשה אלא חששא מדרבנן
מהר"י מינץ בסס את היתרו על שלש יסודות ,וכמו
בנדון דידן במינקת חבירו דהויא גזירה דרבנן מודה אביי
שבאר בתחילת דבריו " -בראותי שאי אפשר להציל שתי
דכופין .ולא אמר בחששא בעלמא בגזירה דרבנן כל דתיקון
נפשות מישראל שלא יצאו לתרבות רעה או לדראון עולם
רבנןכעיןדאורייתאתיקון,דבכה"גמחלקבפרקהתקבל".
ח"ו ,אמרתי להתיר מינקת חבירו בכה"ג ,וסמכתי עצמי על
ב .ביחס לשיטת רבינו שמשון כתב שם " -ועוד אחרת,
ההיאדהשולחגט,ועלרבינושמשוןהזקןז"ל,ואמרתידגם
דרבי שמעון הזקן פסק דגרושה מינקת מותרת לינשא תוך
ר"תוהשאלתותמודיםבכה"גבנידוןדידן,הכלכמושאפרש
כ"דחודשמשוםשאינהחייבתלהניקבנה,כדתניאנתגרשה
אי"ה".
אינהכופה .וטעמאדדוקאבאלמנהגזרודנשתעבדהלבעלה
א" .מעתה אתחיל לאמור דהכי איתא בפרק השולח
להניקבנהוכלמהשנשתעבדהלבעלהנשתעבדהליתומים
ההיא איתתא דהוה בפומבדיתא דהוו קא מעבדי אינשי
…אפילובמכירהאינהחייבתלהניקאלאא"כמקבלהשכר,
איסורא,אמראבייאילאודאמררביהודה אמרשמואלכל
ולא מקרי מכירה אלא אם כן אינו רוצה לינק מאחרת
המשחררעבדועוברבעשה ,הוהכייפינןליהלמריהלכתוב
כדפירשרש"י,וכןמשמעמדבריהרא"שהכא ,דדוקאבאינו
להגיטאדחירותא.רבינאאמרכיהאמודהרביהודהמשום
רוצה לינק מאחרים ובשכר ,דתרתי בעינן במכירה שאינו
118אבןהעזר
עטרתדבורה
רוצהלינקמאחריםושכר…ולכןלפיזהבנידוןדידןשיונק
ולעומת זאת השבות יעקב )שהובא לעיל( כתב דאפילו
מאחרת ,אין כופין אותה .וכ"ש וק"ו שאין כאן שכר ,שאין
הפקירה עצמה לאדם אחד פעמיים .וכן בספר תשובה
לולדאבלתבועממנושכרהואיןכאןאלאלהטילהולדעל
מאהבה ח"א סי' מג )ד"ה מכ"ש בנ"ד( כתב " -כבר בארתי
הקהל ,כדמשמע בטור אה"ע בסוף סי' הנ"ל )פ"ב( .ואם
במקום אחר ,כל שנבעלה יותר מפעם אחת היא מופקרת,
נאמר נטיל אותו על הקהל הנקת התינוק ופרנסתו אחרי
ועייןיבמותדףס"אע"בברש"יד"המופקרת".
שהאם לאו בת כפייה כדפי' ,הרי זו תקנה שאין הציבור
ומהרש"םח"בסי'רידכתב" -ובאמתשהאחרוניםכתבו
יכולין לעמוד בו ובודאי לא יקבלו תקנה זו עליהן ואם כן
דבעינן שתהיה מופקרת לכל ,כמ"ש הבית מאיר בשו"ת
תצא מתקנה זו חורבא ותקלה .ולכן לא ראיתי כאן תקנה
צלעות הבית סי' ה' .וגם לשיטת שבות יעקב ח"ג סי' ק"ח
המתקיימת בלתי תקלה אלא להשיאה לדומה לה ,ולסמוך
שפסקדסגיבקלקלהשתיפעמים,וגםלפמ"שבשו"תרע"א
עלדעתרבינושמשוןשהתירגרושתחבירולינשאתוךכ"ד
סי' צ"ה דסגי בדיימא דמתא שהיא מופקרת ומעשיה
חדשים".
מוכיחין,הריבנ"דאמרהשזינתהרקפעםא'ונתעברהמזה.
ג" .זו ואף זו ,דעד כאן לא פליגי על השר אלא בגרושה
ובאמת שיש לתמוה על האחרונים הנ"ל שלא הביאו דברי
שכברנכנסהבתקנתאדרבנןכשהיתהנשואה,דהיינוקודם
רש"י ביבמות )דף סא (:ד"ה מופקרת שכתב וז"ל ואפילו
גירושין ,ונשתעבדה לבעל ,והיתה נקראת מעוברת חבירו,
פנויה מאחר שהפקירה את עצמה לכל ,קרויה זונה אבל
ושייךגםלומרבהטעםהסמ"גכמושכתבולאהודהלור"ת
משום בעילה אחת לא הויא זונה הפנויה עכ"ל ומוכח
לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כו' דמעוברת
דבשתי פעמים הוי מופקרת לכל ,וכן העלה הט"ז בסי' כ"ו
כמניקהדסתםמעוברתלמניקהקיימאכדמייתיבהחולץ.גם
להדיא ,ונעלם מהאחרונים הנ"ל .ואם אמנם כי המעיין
שייך בה טעם המרדכי טעם דבושה לבא לב"ד כו' .אבל
בשו"ת ר"י מינץ סי' ה' שממנו מקור ד"ז ימצא שהיקל גם
בנדון דידן שלא נתקדשה ולא היתה לה כתובה לא נכנסה
בזינתה פעם א' אבל רק באופן המבואר שם …ומדכתב
מעולםתחתשיעבודהבעל,לאדמיאכלללאלמנהוגרושה.
טעמא די"ל כשם שזינתה עם זה זינתה עם אחרים היה
וע"כ לכל הדיעות ,אף לשאלתות ולר"ת לית דין ולית דיין
נראהדגםבסתםכשזינתהפעםאחת,תלינןלהקלדמסתמא
דאסורהלינשאתוךכ"דחדשים".
זינתה גם עם אחרים .אבל כפי הנראה לא סמך ע"ז רק
ובסיוםהתשובהכתבמהר"ימינץ" -מצדכלהניטעמי
בצירוף פריצי הדור והיה נראה באומדנא שתתפתה להם
וסברותהנ"לאמרתי,שדברפשוטהואשאיננהבכללמינקת
ותצאעםולדהלתרבותרעה,אבלבסתםזונהשזינתהפ"א
חבירו ,והתרתי אותה לינשא לאיש תוך כ"ד חדשים,
איןלהקלמה"ט".
ואמרתי שעת הדחק שאני ,עם מה שגם דעת חביריי יצ"ו
וע"ע בספרמשיבתנפש)למהרא"לצינץז"ל(ח"בסי'ח'
נטה להתיר ,והארכתי בדרוש יען שלדעתי דבר חדש הוא,
שכבר העיר הערה זו שכתב מהרש"ם ,שבמקור הדין
והנראהליכתבתי".
בתשובת מהר"י מינץ אין הכרח שההיתר מתייחס דוקא
הרבה פוסקים הסכימו למעשה לפסוק כהכרעת הרמ"א
במופקרתלזנות.
להקלבמופקרתלזנות.עיי"שבב"חעלאה"עסי'יגשהביא
ובשו"ת אגרות משה חלק אה"ע חלק א' סי' לב הכריע
דיןזה,וכןבתשובהשבשו"תהב"חהחדשותסי'נח,לאחר
בזה כדעת השבות יעקב ,וז"ל " -יש לצרף לזה גם מה
שהב"חהביאאתדינושלמהר"ימינץורמ"אכתב" -נראה
שזינתה עם מי שנתעברה ממנו איזה פעמים ,שאולי יש
לעיני להקל בעיקר הדין שכתב ,כיון דמופקרת לזנות היא
להחשיבהכמופקרתשכברהתירהרמ"א.ואףשהיהזהרק
ומכשוללרבים,ישלהקל,וכמושפסקמהר"םאיסרלס".
עם אחד וגם שהבטיחה שישאנה מ"מ כיון שחזינן שיצרה
ובספר שבות יעקב ח"ג סי' קח כתב " -ופסק כן בשו"ע
תוקפה לזנות ומתפתית בקל ,יש לחוש שגם לאחרים
וכן הסכמת כל האחרונים ,ומה"ט פסקתי הלכה למעשה
תתפתה בהבטחת נישואין ושארי פתויים ,אם לא יהיה לה
בפנויהשזינתהשניפעמיםדנקראתמופקרתלזנותומשיאין
בעל שמשמרה ,וגם משום שיהיה לה בהיתר לא תזנה.
אותהתוךימימניקתה".
וראיתיבאוצרהפוסקיםס"קפ"בשהביאמביתמאירומחקר
ובספר שדי חמד מערכת אישות סי' ג' אות ט' הביא
הלכהשמופקרתלאהויאבאםזינתהמאישאחד,וגםדוקא
משו"ת זית רענן שכתב דבמופקרת לזנות נקטינן כפסק
כשהיהג"פ,אבלהשבותיעקבשהביאבפת"שס"קי"טועוד
הרמ"א דמותרת להנשא .וכן הביא בתשובת חוט השני סי'
הרבהאחרוניםמשמעדסברישאףלאישאחד,אםהיהשני
פחשהעלהכי"לעניןמעשהאיןלנולזוזמדבריהגאוןרמ"א
פעמיםנחשבתמופקרת.ומסתברלע"דכותייהו,דכיוןשהיא
בהגהות עמוד ההוראה ,והמקילים בזה"ז נסמכים על עיקר
מוחזקת למתפתית לזנות ,ולהרבה דברים סגי בשני פעמים
דברימוהר"ימינץשנטהדעתולהתיר".
להחשיבהלמוחזקתכרבי.ובפרטהאמפורששבשניפעמים
ובגדר "מופקרת לזנות" הנזכר ברמ"א ,עיין באוצר
הואדא"רהונאעברעברהושנהבהנעשיתלוכהיתר.וא"כ
הפוסקים סי' יג ס"ק פב שהביא דעת הבית מאיר בתשובה
מה לה איש זה או אנשים אחרים ,ואף אם נימא שלהרבה
וספר חקר הלכה דדוקא כשהפקירה עצמה לכמה אנשים,
אנשים הוא איסור חמור להסוברים דקדשה היא מופקרת,
סימןיז119
עייןבראב"דפ"אמאישותה"ד,מ"מלאידועזהלנשים.לכן
אינה מינקת .וע"כ שהגזירה היתה כך על שהיתה מינקת
אף אם הופקרה לאיש אחד ,ואף מחמת שהבטיח לישאנה,
בעת שיוצאת מבעלה שעוד תהיה אסורה עד כ"ד חודש
יש להחשיבה כמופקרת שמתיר הרמ"א ,עכ"פ יש לצרף גם
לאחר לידה .והטעם שתלו בשעת גירושין ומיתה יש לומר
זהלהתירה".
שהרי ע"כ הוצרכו לאסור גמלתו ,דאל"כ כל אשה תגמול
ויש להוסיף בזה מש"כ בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי'
בנה כדי שתוכל להנשא ומה יועילו בתקנתן ,ע"כ תלו רק
מג " -אמנם בעל צמח צדק סי' נה וקד חשש להחמיר
בשעת גירושין ומיתה .וע"כ ה"ה להיפוך כיון שבשעת
במניקה מזנה ,והאריך בתחילת דבריו שאין לדמות לדורו
גירושין לא הכירה ולא היתה מניקה אף שאח"כ נעשית
שלמהר"י,שלאהיהדורויפה,מהשאיןכןבדורושלצמח
מניקה אינה נאסרת .וא"כ תמוה טובא במזנה שמעולם לא
צדק ,משפט ומישרים גם בערכאות של גויים מענישים
היה לה בעל ולא נאסרת למה תאסר ,מאי שנא מגרושה
עיי"ש.אפשריפהדבר,ובזמנודבר,שהיהדומהעליושדורו
מכירה אחר גירושין הלוא עכשיו היא מינקת ואעפ"כ
יפה,אבלבזמננובעו"האדרבהמענישיםמישמענישאותן,
מותרתמשוםשכבריצאהמבעלה,כ"שזושמעולםלאהיה
והדור פרוץ מרובה ,ויפה כתב מהרי"מ בזה ואין להאריך
להבעל.ועלהפוסקיםהאוסריםבמזנהלאקשיא,דישלומר
ואין צריך ביאור ,כי מפורסם הוא ,א"כ אין מקום להחמיר
אינהוסבריכר"תשהקשהעלר"שהזקןדאלמנהנמיתוכל
כלל בנדון דידן ,כי בפירוש כתב הגאון בעל צמח צדק שם,
לומר איני ניזונית ואיני מניקה .והראנ"ח תירץ על זה עפ"י
אף שהרמ"א בסימן יג סעיף יא אינו מקל אלא במופקרת
סברתהרשב"אהנ"לדאזלינןבתרשעתגירושין,ה"נאזלינן
לזנות היינו אם הדור כשר ,אבל אם הדור פרוץ ,אף שהיא
בתרשעתמיתה,וכיוןשאזלאאמרהאסורה.ור"תשהקשה
אינהמופקרתלזנותישלהקל,עיי"שמלתאבטעמא".
ע"כלאס"לסבראזו,ממילאבמזנהאסור,אבלהקושיאעל
המחבר שהביא דעת הרשב"א להתיר בגרושה שלא הכירה
שיטתהאבנינזר
קודםשנתגרשהובמזנההחליטלאיסור.
שיטת הרשב"א בדין גרושה מינקת התבארה בחי'
ורציתי ליישב משום דעכ"פ נאסרת בעודה מעוברת,
הרשב"אבמסכתכתובותדףס,.לשיטהזואמנםבדיןמינקת
דבמעוברת לא מצינו שתלו האיסור בשעת גירושין ושוב
חבירו המבואר בפרק החולץ סתמא קתני ,ומשמע לא שנא
אינה יוצאת מאיסורה עד כ"ד חודש …אולם נתיישבתי
אלמנה לא שנא גרושה .אך הוסיף הרשב"א " -ומיהו דוקא
דאפשר לפרש דברי הרשב"א דבמה שעשתה עצמה מינקת
שהניקתוקודםשנתגרשהעדשהכירתה,אבלקודםהזמןהזה
לאחרגירושיבעלהבמהשהניקתועדשהכירה,לאנאסרת,
לא,דהאאיבעיאלאתניקאותוכללואפילובשכר".והובאה
דבזה לא תקנו חכמים ,שהם עשו לטובת התינוק ,וע"י זה
שיטתו במגיד משנה פי"א מגירושין הלכה כה ובר"ן פרק
תהיה ריעותא ,שלא תרצה להניקו לאחר גירושין כדי
אע"פ .וכתב הבית יוסף אבן העזר סי' יג " -וראיתי מורים
שתוכל להנשא ,וכמו שבגמלתו יש חילוק בין לאחר מיתה
עושים מעשה כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם ,כיון שיש
דלא מהני שמא תגמלנו כדי שתוכל להנשא ,ודווקא בחיי
להםאילןגדול על מישיסמוכו,ועוד דמידי דרבנן הוא" .וכן
בעלה מהני ,כמו כן להיפוך בעשתה עצמה מינקת לאחר
הובאהשיטהזובשו"עסעיףידבשםי"אכדעהראשונה.
גירושיןלאנאסרת,דא"כלאתניקנומתחילהוימותהתינוק,
האבני נזר בתשובה חלק אה"ע סי' כו האריך לברר את
שיטת הרשב"א ,ועל פי ביאורו בשיטה זו העלה להכריע
להקל במזנה כרמ"א ודלא כדעת המחבר בזה ,והקל גם
במכירה.ולהלןעיקרידבריו-
ודווקאבחייבעלהשהכירה,דאזלאשייךשלאתניקנוכדי
שתנשאואפילולב"שדלאמשעבדא.
וזו כוונת הראנ"ח ,דהעיקר במה שהיה בשעת גירושין,
ואח"כ לא מהני לא להחמיר ולא להקל ,כיון שביד האשה
"קשה על הרמ"א סי' י"ג סעי' י"א ,שהסכים להמחבר
וכנ"ל,ועכ"פנוכללהקלבמזנהטפימבגרושהשהכירהכיון
להחליט האיסור בגרושה שמכירה ,ובמזנה הביא פוסקים
שלאהיתהמחוייבתלהניקו,והיאבעצמהעשתהשהכירה,
להתיר ,משמעאפילובמכירהכמובגרושהדמייריבמכירה,
ולאהיתהמחוייבת,ואםנאסורעליהלאתניקנו …ולפיזה
דבאינו מכירה הביא בסוף הסימן …אדרבה קושיא גדולה
מהשאוסרהמחבר במזנה בהחלט ,ובגרושה שאינה מכירה
על המחבר שהחליט לאסור במזנה .והנה הרשב"א שחילק
עד אחר שנתגרשה הביא דעת הרשב"א להקל אף דמזנה
בין מכירה בגרושה ,חילק דאם הכירה קודם שנתגרשה
שמכירה כאינה מכירה דמיא כנ"ל ,משום שמזנה אין לה
אסורה ,וכן הובא לשון זה בש"ע סעי' י"ד ,ומשמע דאם
אב,והרמ"אמודהלהמחברבגרושהשמכירה,ובמזנההביא
הכירה לאחר שנתגרשה אינה נאסרת ,וכן כתב הראנ"ח
י"א,משוםדמזנהכאינהמכירהדמיא,כנ"ל.
בתשובהסי'צ"השזהכוונתהרשב"א,ומשוםשהעיקרתלוי
אחרזהעיינתיבאחרונים,וראיתיבאבנימלואיםשפירש
אם מקרי מינקת בשעת גירושין ומיתה ,ויש סעד לדבריו
דברי הרשב"א דמכירה אחר שנתגרשה אינה מחייבה
מדברי רש"י כתובות )ס (:בד"ה בגזירותיו ,וה"נ לא חילקו
להניקו ,דכיון שנתגרשה הרי היא כאשה דעלמא …אולם
חכמים באשה שמת בעלה בין מניקתו לאינה מניקתו.
מדברי הראנ"ח מבואר דמחוייבת להניק ואעפי"כ מותרת
ולכאורה אינו מובן דמה לא פלוג שייך בזה ,זו מינקת וזו
להנשאדבתרשעתמיתהוגירושיןאזלינן.
120אבןהעזר
עטרתדבורה
ובעיקר מחלוקת המחבר עם הרמ"א דהמחבר החליט
לאסור במזנה ,והרמ"א הביא י"א ,נראה לפענ"ד דהעיקר
רבות,ודיבכךלדונהבגדרזה,וכדעתהשבותיעקבתשובה
מאהבהוכןנטהמהרש"םוכהכרעתהאגרותמשה.
כרמ"א,דע"כלמהדקי"ללאסורבגרושהשמכירה,א"כאין
מלבד זאת ,בנידון שלפנינו קיים שיקול נוסף והוא שאם
היתר במה שהאב ממסמס ליה ,דא"כ אפילו במכירה יהי'
תחזור ותפקיר עצמה לאותו בועל המבקש להיות כרוך
מותרכמובדידיה,וע"ככלההיתרמשוםדאינהמשועבדת,
אחריה,ישלחושלאשהולתינוקתשתצאמדרךישרה,ואם
וא"כבמזנהנמימותרתכיוןדאינהמשועבדת,ואףשמכירה
תשוב ותנשא לבעלה הקודם ,בעלה משמרה .ובנידון
כאינה מכירה דמיא ,בין לדעת הראנ"ח בין לדעת האבני
שלפנינו שאנו מכירים את הבעל כיהודי שומר מצוות ירא
מילואים",עכ"להאבנינזר.
שמים ,בודאי שבעלה זה ישמרנה מהסכנות הצפויות לה
העולה מתשובה זו של האבני נזר ,שהכריע כדעת
ולבתהושלא תחזורלסורהעםהבועלהנ"ל.וישלצייןבזה
הרמ"אלהקלבמופקרתלזנות,מאחרשמדינא ישלהקלאף
לשון החתם סופר בתשובה חלק אה"ע א' סי' לד כתב
במזנה ,ואף כשהתינוק מכירה .והיינו בהתבסס על שיטת
החתם סופר וז"ל " -הבעל הנושא אותה כבר כתב הגאון
הרשב"א שהובאה להלכה בשו"ע בסוף סי' יג ,.ולשיטה זו,
ביתמאירלאגרעמיורדלמערופיאשלחבירוומפסידחנותו
החלוקה בין הכירה קודם גירושין שאסורה להנשא ,ללא
ופוסק חיותו .לכן לא חששו כלל לקלקול הבחורה כי אם
הכירה ,נאמרה רק בגרושה ,דבעת היותה נשואה והחלה
בנפשהילדאנועוסקיםומהלנוולה .אךבמופקרתדמהר"י
להניק היתה משועבדת ,ועל כן אם הכירה נכנסה לגדר
מינץ היה חשש שהתינוק ח"ו ירד לבאר שחת ע"י שתטמע
מינקת חבירו .משא"כ במזנה שמעולם לא היתה משועבדת
ביןהישמעאלים,ע"כיאמרהתינוקמהלילחושלחייעולם
להניק ,אם נאסור עליה לא תניקהו ,ועל כן אינה בכלל
הזה חיי עולם הבא עדיפא .ואי אפשי בתקנת חז"ל כגון זו
איסורנישואיןשגזרובמינקתחבירו.
שומעים לו ,על כן התיר …אין אנו חוששים לקלקול
הבחורה רק לקלקול התינוק שתוציאנו האם לתרבות רעה.
מסקנתהדברים
ומ"ש הרמ"א להתיר במופקרת ,הוציא כן ממהר"י מינץ סי'
הרמ"א פסק להתיר מינקת שהתעברה בזנות ,כשהיא
ה' ושם מיירי בהנ"ל שהיא מופקרת לישב בבתי זונות של
מופקרתלזנות.עיקרההיתרהואכדישיהיהבעלהמשמרה,
גוים ע"ש בפנים .וכל הנוטה מדרך זה נוטה מדרך האמת
וכמבואר בדרכי משה ,שזהו עיקר ההיתר ,אך ההיתר
ולא יהיה לי חלק עמו ,אך מ"מ ימצא בתשובות גדולי
מתבסס גם על שיטת רבינו שמשון .אמנם השו"ע דן מזנה
אחרונים שבזמנינו שמקילים והי' להם אשר להם ואינני
כגרושה ,ובתשובה )שו"ת ב"י הלכות כתובות סי' א'( הב"י
כדאילחלוקופר"מיכוללסמוךעליהםאםירצהולאלדידי
דחה דעת חכם אחד שפסק כסברת מהר"י מינץ) ,בלא
צריך".
שהזכיר את תשובת מהר"י מינץ( ,אך בנידון שלפנינו ששני
ובתשובה אחרת בחלק אה"ע ח"ב סי' קכה כתב החתם
הצדדים הם מקהלות אשכנז שקבלו עליהם פסקי הרמ"א,
סופר " -אומר אני אם מצד איסור מעוברת ומניקת חברו
איןמקוםלהחמירעליהםכדעתהב"י.
הדבר פשוט יותר מביעא בכותחא דאין כאן בית מיחוש
אמנם כמה ראשונים נקטו כשיטת ר"ת שאסר גרושה
כלל,ועדיףטפימההיאדמהר"ימינץשהתירלישאמופקרת
מינקת,אךראינוששיטתרבינושמשוןהיאשיטההמוסכמת
לזנות בתוך ימי עיבור והנקה כדי שיהיה בעלה משמרה,
על כמה מהראשונים ,ובתוס' וברא"ש והמרדכי והג"א
והכא עדיף טפי ולא שייך הכא אין אומרים לאדם חטא
והגהותמיימוניותהביאומחלוקתר"תור"שבלאשהכריעו
בשבילשיזכהחבירךוישאמעוברתשאסרורבנןכדישתזכה
להדיא כדעת רבינו שמשון .ועל כן יש מקום לפסק מהר"י
לולד,דהכאלאאסרורבנןמעולםאלאמשוםשלאתעכור
מינץוהרמ"אשצרפואתשיטתרבינושמשוןלהתירמינקת
החלב וימות הולד ברעב ,והכא באנו להציל מבאר שחת
המופקרתלזנות.
עדיףליהטפי,דגדולהמחטיאויותרמההורגו,ע"כאיןכאן
אמנםיששדנולומרשרבינושמשוןיחמירבמינקתמזנה
שהאב אינו ידוע ,עיין בתשובת צמח צדק סי' נה ,ושו"ת
גזירת מעוברת ומניקה כלל ,עיין בפנים במהר"י מינץ ,וק"ו
הכא,וזהפשוט".
רע"א תניינא סי' ס' ,אך נידון דידן שהאב ידוע ושניהם
למדנו מדברי החתם סופר ,שההיתר כשהאם מזנה הוא
מודיםשהואהאב,ואיןספקשמדינאהואמחוייבבמזונותיו,
מפניהחששלקלקולוהרוחנישלהתינוק,וישללמודמדבריו
דינהלעניןזהכגרושה,ובזהלאהחמירהצמחצדק.
לכל כה"ג ,לרבות הנידון שבפנינו .וכן בספר משיבת נפש
כמוכןראינושרבינושמשוןהתיראףכשהתינוקמכירה,
וכןמבוארבכמהראשוניםהעומדיםבשיטהזו.
כמו כן ראינו תשובת אבני נזר המבסס את פסק הרמ"א
עלשיטתהרשב"א,והכריעלהלכהכשיטתו.
)למהרא"ל צינץ ז"ל( ח"ב סי' ח' כתב בהיתר נישואין
למינקת מזנה "אם באנו לחוש לתיקון הולד ,יותר יהיה
תיקונוכשתנשאלגבר").ועי"שבסוףהתשובהשהסירחשש
סכנהלרבהמתירמינקתבנסיבותאלו(.
ובנידון שלפנינו יש לדון אשה זו כמופקרת לזנות מאחר
סניף נוסף שקיים בנידון שלפנינו הוא ,הצורך הדחוף
וכפי הידוע לבית הדין הפקירה עצמה לאותו בועל פעמים
שהבעל זקוק לאשה שתסייע לו בטיפול בילדיו .ופשיטא כי
סימןיח121
ֵאם הילדים היא האפשרות הטובה ביותר לטיפול בילדים
בכלל הגזרה ומותרת לינשא ,ולר"ת וסיעתו אסורה לינשא,
הקטנים ואין לה תחליף ,ואפשרות זו עדיפה עשרת מונים
ואפשרלנולומרדכדאיהואר"שלסמוךעליובשעתהדחק
מהאפשרות שישא אשה אחרת ,ומסתמא הטיפול שלה
כנ"ד.תדעדאשכחןבמועדקטןכ"גמעשהשמתהאשתושל
בילדים שאינה שלה ,יהיה פחות טוב .על כן הבעל מבקש
יוסףהכהןואמרלאחותהבביתהקברותלכיופרנסיאתבני
לחזור ולשאנה כדי שתוכל לטפל בחמשת ילדיהם ,ובכך
אחותיך וכו' ומבואר בתוס' דיבמות מ"ג בד"ה שאני
יוכללהתפנותלצאתלמצואטרףלבניביתו,וישלדוןמצב
ובהרא"ש שם ,דבהאי עובדא דיוסף הכהן התירו לו וכנסה
כזה כשעת הדחק וכדאי הוא רבינו שמשון לסמוך עליו
לאלתר תוך ז' ימי אבלות דידיה ודידה משום דלא אפשר
בשעתדחקכזו.ובודאיכדאיהוארבינוהרמ"אלסמוךעליו
באחרת ,לפי שזו מרחמת על בני אחותה יותר משאר נשים
בכה"גדנידוןדידן.
יע"ש ,וכ"כ מור"ם בהגה בי"ד סוס"י שצ"ב יע"ש ,הרי
וכן בספר תשובה מאהבה ח"א סימן מג )ד"ה יש עוד(
דמשום רחמנות בני אחותה דחו איסורא דרבנן דאבלות
כתב " -יש עוד קצת סניף להתירה אחרי שבעל אחותה
דידיה ודידה ,והתירו לכנוס אע"ג דאסור לישא כל שלשים,
רוצהבהותלוביהטפלי,כדאשכחןבמס'מו"קדףכ"גע"א
וגביבעלשמתהאשתו,אסורלישאאחרתעדשיעברועליה
ביוסףהכהןשמתהאשתוואמרלאחותהבביתהקברותלכי
ג' רגלים ,וכל זה נדחה מפני תקנת בניו ,והתירו לו לישא
ופרנסי את בני אחותך .ועיין בתוספות במסכת יבמות דף
אחותה שמרחמת עליהם טפי מאחרת ,כ"ש בנ"ד דאשכחן
מ"ג ע"ב ובהרא"ש פרק אלו מגלחין שמרחמת על בני
אילן לתלות בו דליכא גזירה בגרושה כל עיקר ,דסמכינן
אחותה יותר מאחרת ,ולכך פסק הרמ"א בי"ד סי' שצ"ב
עליהמיהאבכה"גדאיכאטעמאדבניאחותה,ודידהעדיפא
סעיף ג' מי שיש לו בנים קטנים ונתרצה לאחותה מותר
דלאאפשרלהלמותברעבהיאובתהשהיתהמניקתה".
לכונסה".
ועייןבשו"תמהר"שענגילח"גסי'קכבשצרףלסניףאת
וכן יש לציין בזה ,מש"כ בשו"ת אבני שיש ח"א סי' לד,
וז"ל " -הרי דבגרושה ,שנוי במחלוקת דלר"ש וסיעתו אינה
התועלת של הטיפול בילדים ע"י נישואין ,וכן את
ההתחייבותשלהנושאלפרנסאתהתינוקהיונק.
סימ יח
פסקדיןבבקשתהיתרנישואיןלמינקת
בפני בית הדין בקשת האשה להיתר נישואין .למבקשת
זו נשתדכה לאיש וקבעו זמן הנישואין …וכשהרגישו אח"כ
נולד בן בתאריך טו סיון תש"ס ,כתוצאה של יחסים שלא
שיש איסור בדבר חזר בו המשודך ולא רצה להמתין כל כך,
במסגרתנישואין,הבןינקכחודשייםונגמל.המבקשתחזרה
וכדי שלא להפריד בין הדבקים בקושי התרתי לו לישא אחר
בתשובה ,והקשר עם אבי הבן נותק .המבקשת עזבה את
ט"ו חדש כעובדא דמר עוקבא ורב חנינא ועולא ורב יוסף,
דרכה הקודמת וחזרה בתשובה וכעת מבקשת להנשא
דכדאיהןלסמוךבשעתהדחקכיהאי.דנהידאיפסקאהלכתא
לבחורדתי,והנ"להופיעבביתהדיןוהתחייבבקניןבפניבית
דצריכהלהמתיןכ"דחדש,איכאלמימרדהיינובאשהשמניקה
הדין,לשאתבכלצרכיהבןעדהגיעולגילשנתיים.
השאלההעומדתבפנינו היאהאםניתןלהתירלמבקשת
להנשאתוךשנתייםמלידתהבן.
באמת ואסורה לגמלו תוך הזמן כלל .דאע"ג דמדהתיר רבי
חנינא לישא לכתחילה ,אלמא דליכא סכנת הולד לאחר ט"ו
חדש,אפ"החיישינןלמיעוטולדותשצריכיןלינקכ"דחדש…
בשאלת היתר נישואין למינקת שהתעברה כתוצאה
ועם כל זה היה לבי נוקפי ,עד שהוגד לי שכיוצא בזה התיר
מזנות,נחלקוהפוסקים.המחברסי'יגסעיףיאכתבשמינקת
גדולאחדמגדוליםבשעתהדחקלאחרט"וחדש,כיוןשהולד
אינה רשאית להנשא תוך כ"ד חדש בין גרושה בין אלמנה
היה כבר אצל המינקת ופסק חלב האם ,וא"כ עיקר איסורא
ובין שהתעברה מזנות ,והרמ"א הקל במופקרת לזנות .ועיין
בכה"גאינואלאמשוםקנסא,וא"כסגיאבקנסאכיהאילאחר
לעילסי'יזשהבאנובאריכותאתדעותהפוסקיםבהלכהזו,
ט"וחדש.ונתתישמחהבלבישכוונתילדעתהגדוליםבעזה"י,
והדבריםיפיםלנידוןזה.
ודוקאהיכאדאיכאטעמיםאחריםלהתירישלצרףסבראזו".
ובספר חמדת שלמה חלק אה"ע סי' ז' כתב " -ועתה
שיטתהפנייהושע
שהואלאחרט"וחדש,והואממשכעובדאשלהגאוןמאורן
סברא נוספת שניתן לצרף בנידון שלפנינו ,להתיר לאחר
שלישראלהפנייהושעבקו"אלמסכתכתובותועשהמעשה
שיעברו ט"ו חדש מיום לידת הבן ,היא דעת הפני יהושע
בכיוצא בזה אחרי שכבר נתקשרה בשידוכין שלא לבטל
עמ"סכתובותבקו"אסי'קן.
השידוך ,ע"כ התיר לישא לאחר ט"ו חדש ,והביא שגדול
וז"להפנייהושע"-פעםאחתבאלידיבאשהשכברהתיר
להחכםליתןבנהלמינקתולאהתחילהלהניק,ועלידיהוראה
אחד התיר ג"כ .על כן לא אוכל לדחות עניה זו וילדיה,
והמחמירבמקוםדחקכזהאינואלאמןהמתמיהין".
122אבןהעזר
עטרתדבורה
כמהמגדוליהאחרוניםהסכימולסברתהפנייהושעויש
יעויין בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' קכב שצרף לסניף את
שדחו מהלכה דעת הפנ"י ,עיין באוצר הפוסקים סי' יג ס"ק
ההתחייבות שהחתן המיועד התחייב לפרנס את הבן עד
עד שהביא את הדעות בזה .ועיין בספר יביע אומר חלק ט'
שיגיעלגילשנתיים.
סיכומו של דבר ,הרמ"א בשו"ע סי' יג התיר בנידון כעין
חלק אה"ע סי' יג ,ובספר שמע שלמה חלק ג' אה"ע סי' ח'
הנידון שלפנינו ,אלא שהב"י בשו"ע ובתשובה לא הסכים
וחלקה'אה"עסי'יב.
לסבראזושכתבהפנייהושע ,להסתמךבשעתהדחקעל
לפסק זה .צידדנו שהב"י פסק כן מפני שנקט שסברת הר"ש
דעות האמוראים שהוזכרו בגמרא ,למרות שנפסק בסוגיא
הזקן דחויה מהלכה ,אך לאחר שהראנו כמה ראשונים
שלאכמותם,ישיסודבראשוניםשכתבוכעיןסבראזו,שגם
שנקטו לדינא כשיטה זו ,ויש מהראשונים שבארו כן בדעת
שאר הדעות בגמרא שקבעו תקופה פחות מכ"ד חדש
הרמב"ם .והתוספות ועוד ראשונים לא הכריעו להדיא
להמתנת מינקת ,אינן דעות דחויות ,ויש מקום להסתמך
במחלוקת זו ,על כן יש מקום לסברת מהר"י מינץ והרמ"א
עליהםלעניןשכהןלאיגרשאתאשתושנשאואח"כהתברר
)שפסקכמותו(שניתןלהסתמךעלשיטתהר"שהזקןבצרוף
שהיאמינקתחבירו.באורזרועח"אבשו"תסי'תש"מכתב-
סברותנוספות.
"מיהונראהלומרדמהשישלכהןלגרשבנושאאשהמינקת
על כן בנידון דידן שהאשה מלכתחילה לא היתה
היינושנשאהקודםט"וחדש,דצריךלגרשלכו"ע,אבללאחר
משועבדת להניק ,ולדעת הר"ש הזקן אינה בכלל גזירת
ט"וחדשיםאולאחרי"ח,לאהיהכהןמגרש,שהריישכאן
מינקת חבירו ,ובצירוף הטעם של מהר"י מינץ במי שהיתה
נמי לסמוך ארשב"ג וארבי יהודה שעד שם נקראת מניקה
מופקרת לזנות שיהא בעלה משמרה ,לדעת הרמ"א יש
אבללאחרמכןלא,כדאיתאבפרקאע"פ".
להתירה.אךמאחרשהב"ילאהסכיםלמעשהלפסקזה,יש
ועיין בספר ישועות מלכו חלק אה"ע סי' יא מש"כ על דברי
לצרף סברת הפני יהושע ,ולאחר ט"ו חדש מיום לידת הבן
ישלהתירהלהנשא,דהיינומיוםט"ואלולתשס"א,בצירוף
האו"ז.
בנידון שבפנינו החתן המיועד ,התחייב בקנין בבית הדין
התחייבותהחתןהמיועדלזונועדהגיעולגילשנתיים.
לפרנס את הבן עד הגיעו לגיל שנתיים ,ויש בזה סניף נוסף,
סימ יט
ספקמינקתחבירו
פחות משלשה חדשים בטרם הגירושין ,צריכה להמתין כ"ד
המקרההנידון
חדשמיוםלידתהבן,עייןבתשובתהרמ"אסי'קכא.
בני הזוג התגרשו בעת שהאשה היתה בהריון ,לאחר
אך הלכה למעשה אנו נוהגים לפסוק שלא לדונה
שהאשה ראתה נחיצות רבה להתגרש בהקדם .הוסכם
כמינקת חבירו ,באם גמלה את בנה לחלוטין זמן מסויים
שיסודר הגט למרות שהובהר לה שעקב היותה מעוברת,
קודםשבאהלהתגרש .עייןבתשובתחתםסופרחלקאה"ע
יהא עליה להמתין כ"ד חדש מיום לידת הבן ,בטרם תהיה
ח"בסי'קעגשדחהדבריהרמ"אבתשובה,ולדעתוישלחלק
רשאיתלהנשאמחדש.
ביןמסרהאתהתינוקלמינקת ,שבזהמאחרשהתינוקעדיין
בעת סידור הגט נאמרו על ידי הבעל דברים מסויימים
יונק,אינהיוצאתמגדר"מינקתחבירו",אלאאםלאהניקתו
שהיהבהםלבטלאתהגטונוצרו ספקותבכשרותהגט .בית
שלשה חדשיםקודםמיתתהבעלאוקודםגירושין .משא"כ
הדיןפסקשדינהספקמגורשת)ספקגמורואינומפניחומרא
אםגמלתווכברהורגלבמאכליםאחרים,איןצורךבשלשה
בעלמא(,ושאינהרשאיתלהנשאבלאשיסודרגטנוסף.
חדשים אם לא הערימה לגמלו כדי שתוכל להנשא ,ועיי"ש
בתחילה הבעל סרב לסידור גט נוסף ,והאשה העדיפה
במסקנת החתם סופר למעשה .ועיין באוצר הפוסקים סי' יג
שלא לבקש שינקטו כנגדו אמצעים על מנת להביאו למתן
ס"ק צא דעת הרבה פוסקים הסוברים שאם גמלתו בטרם
הגט.ורקלאחרחצישנהלאחרהלידה,הבעלנאותלתתגט.
גירושין ,ולא הערימה לגמלו כדי שתוכל להנשא ,אינה
לאחרהגירושיןהשניים התבררשכברעבר חודשמלא ,מאז
זקוקהלהמתיןכ"דחדש.
שהתינוק הפסיק לינוק .והוטל על בית הדין לפסוק ,האם
בנידוןשלפנינו,איןלחושלהערמה.
בנסיבותאלועדייןעליהלהמתיןכ"דחדשמיוםהלידה.
ראשית,ביןהדיןהודיעלהעודבטרםסודרהגטהראשון
שתזדקקלהמתיןכ"דחדש,וברורשגםלאחרשהתבררשיש
גמלהאתבנהבטרםהתגרשה
ספקבכשרותהגטהראשון,האשהלאידעהשאםיסודרגט
במקרה הנוכחי שחלף חודש בלבד מעת שגמלתו ,אין
נוסףלאחרשכברתפסיקלהניק,שלאתזדקקלהמתנתכ"ד
מקום לדיון זה לפי הסוברים שכל גרושה שגמלה את בנה,
חדש .שהרי נידון כזה אינו שכיח כלל ,והשאלה עצמה
סימןכ123
טעונה בירור ,כפי שיבואר להלן ,ומסתמא אשה זו שאינה
ועיין להלן סי' כ' ,עכ"פ יש להקל מטעם אחר המבואר
תלמידה חכמה לא יכלה לשער שיתירו לה להנשא בלא
בשו"תביתשלמהחלקאה"עסי'כב.
הביתשלמהדןבנידוןכעיןנידוןדידןשהגטהראשוןשניתן
המתנתכ"דחדש,במידהשתגמולבטרםיסודרגטשני.
ועוד ,שהרי בתחילה הבעל לא התרצה לתת גט נוסף,
בעת הנקתה היה בו חשש פסול ואחר כך לאחר שעברו ג'
ועד לשעה שבה סודר גט שני ,לא היה ברור שהגט אכן
חדשיםמזמןשנתנההבןלמינקתקבלהמבעלהגטשניכשר.
יסודר כנדרש ,על כן קשה לומר שהיה בידה לכוון את
וכתבהביתשלמה" -ולאמיבעיאאםהיההגטהראשוןבטל
הפסקתהנקהלתאריךמסויים.ועוד,שאילוהיתהמתכוונת
מהתורה ,אלא אפילו היה פסול רק מדרבנן ,מ"מ כל שלא
להעריםולגמולאתהבןבטרםסדורהגטהשני,ומתוךתקוה
נתגרשהבגטכשר,אינוחלאיסורמינקתחבירו,דהאבלא"ה
שהבעליתרצהלתתגטנוסף,היתהעושהכןעודקודםלכן,
אסורהעלהכלמשוםאיסוראשתאישדרבנן,ואחרשקבלה
כשהוזמנובפעםהקודמתלביתהדיןלסידורהגט.שהרילא
גטכשרמבעלה,כבראינהמינקתחבירושכברפסקחלבה…
ידעהשבסופושל דברבאותודיוןהבעליסרבלתתגטנוסף
עלכןאםהגטהראשוןכשרמצדשורתהדין,אףאםלאיתירו
ויסרבלצייתלדרישתביתהדין.
האשה בגט הראשון ויצריכו שיתן לה המגרש גט אחר כשר
על כן השאלה העומדת בפנינו היא האם יש לקבוע את
מפני הלעז ,עיין בתשובת הרמ"א סס"י צא ,בכה"ג אין אני
דינה בהתאם למעמדה בעת מתן הגט השני שהתיר אותה
מצטרף להקל שתנשא אחר קבלת הגט השני תוך כ"ד חדש,
לעלמא ,ואינה זקוקה להמתין כ"ד חדש ,או שיש לחוש
שנקראת מינקת חבירו מקבלת הגט הראשון …אבל אם הגט
לדעתהפוסקיםהסובריםשמעיקרהדיןהגטהראשוןהתירה
הראשון היה פסול מדרבנן מצד שורת הדין ,ומכ"ש אם היה
לעלמא ,וכבר נקבע דינה כמינקת חבירו באותו מועד ,ולא
ספק בטל מהתורה ,אם תקבל מבעלה גט כשר מחדש ,הנני
יועילמהשגמלתולאחרזמן.
מצטרףלהקלשתנשאלבעלהשני אחרכלותג'חדשיםאחר
קבלתהגטהשני".
דיןספקמינקת
על כן מאחר שבנידון בפנינו ,הגט הראשון לא הועיל
מאחרשלדעתרובהפוסקיםבספקמינקתלאגזרו,וכמו
להתירה לעלמא ,ונשארה בספק מגורשת ,הרי שעד למועד
שיתבאר להלן סי' כ' ,יש להקל במקרה שבפנינו ,שהאשה
שניתןהגטהשני ,האשהעמדה באיסורספקאשתאישולא
במעמדשלספקמגורשת.שהריספקאםהתגרשהבעתמתן
היה מקום שיחול עליה איסור מינקת חבירו ,ולאחר שניתן
הגט הראשון ,ודינה כמינקת חבירו ,ספק מגורשת מיום
הגטהשני,כבראינהבגדרמינקתחבירו.
הגירושיןהשניים,ודינהכגרושהשגמלהבנה,ובנסיבותאלו
וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"ו סי' קנג ,שלא הסכים לסברא
אין להחמיר עליה מספק לאותן דעות שלא החמירו בספק
זו במקרה שהיתה מנועה מלהנשא מפני הספק ,אך לבסוף
מינקת.
התברר למפרע שכבר התגרשה כראוי בעת קבלת הגט
הראשון.אךבנידוןהביתשלמה ,נראהשגםהמהרש"םהיה
איןחלאיסורמינקתחבירוכשעדייןלאהותרהלהנשא
מסכיםלסברתהביתשלמה.
גםאםימצאמישיחלוקעלהסבראהנ"ל,וידוןכאןדין
מסקנת הדברים בנידון זה -יש להתירה להנשא לעלמא
ספקא לחומרא ,מפני שידוןאיסורזהכדברשישלומתירין,
לברמכהןלאחרשלשהחדשיהבחנה,ובלאהמתנהנוספת.
סימ כ
גדריהנאמנותהנחוצהלעניןמינקתחבירו
כסלותשנג
שאמנם היה לה קשר עם אותו בחור ,אך לא התקיימו
פרטיהמקרה
בבית הדין הופיעו גבר ואשה רווקים המבקשים להנשא
זהלזו.
ביניהםיחסיאישות.
למרות דבריה ,אותו אדם המבקש להנשא לה נשאר
בספקותיו עד שלבסוף נערכה בדיקת רקמות ותוצאת
לאשה נולד בן שהוא כעת בן ט"ו חדש ,לטענתה הבן
הבדיקהקבעה92%סיכוישהואאכןהאב.כתוצאהמבדיקה
הוא בנו של האדם שהופיע עמה ,לאחר שחיו יחד תקופה
זו האב מוכן להצהיר על הכרת אבהות על הולד ,והנ"ל
ארוכהכזוג ובלאחו"ק.אותואדםמודהלדבריהשחיעמה.
מבקשיםלהנשאזהלזו.
לדבריו ,בתחילה היה מסופק האם אכן הבן ממנו ,מפני
השאלה העומדת לפנינו היא ,האם יש לדון את האשה
שהאשה היתה בקשר הדוק עם בחור אחר לרבות בתקופת
כספק מינקתחבירו .האםלאחר שהאיש הכירבאבהותורק
תחילתההריון ,והתעורראצלוספקבאבהותו.האשהטענה
בעקבות הבדיקה ,וגם תוצאות הבדיקה קובעות קביעה
124אבןהעזר
עטרתדבורה
שהיא רק בגדר רוב ולא בגדר ודאי .ובנוסף יש לברר האם
אחרוהבעלעצמומסופקאםממנוהיאמעוברתאומאחר,
דיןספקמינקתכדיןודאימינקת.
מ"מ כיון שכבר מסופק שמא ממנו נתעברה ,שוב אף בספק
למעשהבפנינושלששאלות
בנוחייסוליכאחששדחסהולאחששדלאיהיבלהביצים
א.האםהכרתאבהותהמבוססתעלתוצאהשלבדיקת
וחלב".
רקמותבמתכונתהמתוארת,נחשבתכהכרתאבהותברורה,
כשהנ"מהיאלעניןהיתרנישואיןלמינקת.
הנודע ביהודה הוכיח כדבריו מהסוגיא הנ"ל ביבמות
שבה התבארו הטעמים לדין הבחנה ולא כתבו שהטעם
ב .את"ל שהטוען נידון כטוען טענת ספק ,יש לברר מה
מחשש מינקת ,אלא ודאי שבספק מינקת לא אסרו .הרי
דינה של ספק מינקת חבירו .כגון מצב מסופק ,דוגמת אשה
שהנודע ביהודה כיון מדעתו לדעת הרמב"ן הרשב"א
שהיא דיימא מיניה ודיימא מעלמא .יש לדון בשאלה זו גם
והריטב"א)שיובאולהלן(בראיהלהלכהזו מהסוגיא,וחזינן
כששניהם מודים שהבן ממנו ,אך למרות ששניהם טוענים
דעתושבספקלאגזרו.
טענת ברי ,עכ"פ אנו עדיין מסופקים מכיון שידוע שהיא
דיימאמעלמא.
וכן מוכח מדברי הראשונים בסוגיא במסכת יבמות.
הגמרא במסכת יבמות )דף מב (.דנה מדוע אלמנה וגרושה
ג .האם עפ"י דין ,האשה נאמנת באיסור מינקת חבירו
צריכות להמתין מלהנשא שלושה חדשים מלאים .וכתב
לומרשהולדמיניה,כגוןכשהבועלטועןשאינויודעאםהוא
הריטב"א " -וא"ת אמאי לא פריש מה"ט צריכה להמתין ג'
האב,אךעכ"פהוארוצהלהנשאלה.
חדשים שמא מעוברת וקיימא למניקה .וי"ל דדיינו לאיסור
מטעםהנקהדלבסוף,מעוברתגמורה,ולאבספקמעוברת".
דיןספקמינקת
וכ"כ הרמב"ן ,וז"ל " -וכיון דאסיקנא טעמא דמעוברת
דיןספקמינקתהתבארבתשובתהנודעביהודה.
משוםמניקה,הוהאפשרלמימרטעמאבתוךשלושהמשום
הנודע ביהודה מהדורה תניינא חלק אה"ע סי' לח )הובא
מניקה,אלאחששאדחיקתאהיא,וכוליהאילאגזרובספק
בפת"ש אה"ע סי' יג ס"ק יח( חידש שלא אסרו אלא מינקת
מעוברת".וכןכתבבחי'הרשב"אשם.
שהתעברה מישראל ,אך לא במי שנולד לה בן מנכרי.
אמנם הנידון בראשונים הוא במקום שרק קיים חשש
ובעקבותחידושזהכתבהנודעביהודה"-ואחרשעלהבידינו
שמא היא מעוברת ,ועדיף מהיכא שהספק הוא ספק גמור,
חידוש דין זה ,שמי שהיא מעוברת ומניקה בזנות שזנתה עם
אךמלשוןהראשוניםמדויקשבספקמינקתלאגזרו.
מי שאינו בכלל קידושין היא מותרת להנשא ,נדבר עוד אם
וע"עבשו"תמהרש"םח"בסי'צבשהביאמדבריהרמב"ן
ספק לנו ממי נתעברה אם מישראל אם מכותי .ונלע"ד
שבכלספקישלהקל.ובהשמטותשםהוסיףהמהרש"ם,וז"ל
דבמקום שאין ליהודים רחוב בפני עצמן ,ורוב המקום ההוא
" -ומ"ש בפנים בשם הרמב"ן דבכל ספק הוי ספקא דרבנן.
אינםיהודים,פשיטאדאזלינןבתררובאלהיתרא.דאפילואם
הנה הרמב"ן והרשב"א הקשו בהא דדחיק הש"ס למצוא
ניחוששמאאזלאאיהילגבייהווהוהקבועוכלקבועכמחצה
טעם לאיסור נישואין תוך ג"ח משום הבחנה דהול"ל משום
דמי אכתי ספיקא הוא ,וכיון דאיסור זה של מעוברת ומינקת
ספקאיסורמעוברת,ותירצודמשוםספקמעוברתאיןלחוש.
חבירו הוא איסור דרבנן אזלינן בספיקא לקולא …ואמנם
אךלשיטתרמב"םוסמ"גדטעםאיסורמעוברתמשוםדחסא
לכאורהאיכאלמימרדכאןלאאמרינןספקדרבנןלקולאכיון
י"לדגםמספקאסור.אבלגבימינקת,ובפרטבגמלתודליכא
שאחר כ"ד חדש היא מותרת ,הוה דשיל"מ דאפילו בדרבנן
אלאמשוםלאפלוג,בודאיהוירקספקאדרבנן,וכברכתב
ספיקו אסור .אך לפי מה שבארנו בחידושינו בפסחים דף נ"ג
בתה"ד והובא במג"א סי' תמ"ז סק"ה דאין להחמיר היכי
ע"ב …דהא דדשיל"מ לא בטיל ,היינו לענין אכילה דהטעם
דאסוררקמשוםלאפלוגכמובאיסורעצמו".
הוא עד שיאכלנו באיסור ע"י ביטול ימתין עד מחר ויאכלנו
אמנם בשו"ת ושב הכהן )סי' לה( לא ראה דברי
בהיתר,והיינולעניןאכילהשממהנפשךמהשיאכלהיוםלא
הראשונים הנזכרים לעיל וכתב בפשיטות שיש להחמיר
יאכללמחר,א"כאכילהזושרוצהלאכולהיוםבאיסוריוכל
בספקמינקת.בתשובתושבהכהןנשאלבמקרהשבושניהם
לאכוללמחרבהיתר,ולכןאינובטל.אבללעניןטלטוללאיזה
הודושהולדממנו,אךמאחרשהאשההיתהדיימאמעלמא
צורך ,לא שייך דשיל"מ שהרי יוכל לטלטלו היום וגם למחר,
התעוררספקשמאהתעברהמאחר.וכתב" -לאדמיאיסור
ע"ש בחידושינו .וא"כ לענין בעילת אשה לא שייך יש לו
זה דמינקת חבירו לשאר איסורי דרבנן ,כיון דספק נפשות
מתירין ,שהרי כשישאנה יוכל לבעול תיכף וגם לאחר זמן,
הוא ,ולכן החמירו חז"ל הרבה בזה יותר משאר איסורי
וא"כבעילהזואיןלהמתירין.וכיהיכידאמרינןלעניןביטול,
דרבנן ,וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל נג סי' ג' שמאד החמירו
ה"נ אמרינן לענין ספק שג"כ הטעם שספיקו אסור שעד
חכמים בזה" .והוסיף שאם אינו ודאי בנו ,חיישינן דלא
שיאכלנו היום בספק ימתין עד למחר ויאכלנו בהיתר ודאי,
ימסמסליהבביצים.
וזהג"כלאשייךלעניןבעילתאשה".
ובתשובהאחרתשלהנודעביהודה ,במהדוראקמאחלק
אה"ע סי' כג ,כתב " -אפילו ידעינן בודאי שזינתה גם עם
כאמור ,בראשונים ובתשובת הנודע ביהודה מבואר
להיפך .וכ"כ בספר שו"ת רמ"ץ ובספר מלבושי יו"ט
המובאיםבאוצרהפוסקיםסי'יגס"קעגאותו'.
סימןכ125
וע"ע בספר זכר יצחק סי' כד שכתב בדעת הירושלמי
שהטעםשגזרושלשה חדשיהבחנההואמחשששמאישא
מעוברת חבירו .וכתב שלכאורה מוכח משיטת הירושלמי
שגזרו אף בספק מעוברת או בספק מניקה .הזכר יצחק דחה
יע"ש.א"כמכ"שהכאבמינקתדהו"לכמסיגגבולעולםובא
בשדייתומים,ויתומיםלאודוקא,ה"הגרושהוזונה"
ולפידרכםשלהביתמאירוהחת"ס,גםבספקמינקתאין
מקוםלהקל,ואינוכדיןספיקאדרבנןלקולא.
שאין ראיה מהירושלמי ,דלירושלמי החמירו רק בספק
אלא שהחת"ס בתשובה אחרת )שם סי' לב( כתב " -גם
העומדלהתברר,אבלבספקשאינועומדלהתברר,הקילובו
מ"ש מעלתו בזה ע"א נאמן באיסורים וכל מה שכתבו
ככלשארספיקאדרבנןלקולא.
רבותינו האחרונים בזה בענין ספק איסור דרבנן לקולא וכל
יתרה מזו מצינו בשו"ת ברית אברהם חלק אה"ע סי' כ'
כיוצא בזה ,הנה גוף הענין איננו איסורא אלא יורד
סק"ב שכתב להקל ,להלכה ולא למעשה ,בספק אם העובר
למערופיא של קטן הזה ופוסק לחיותי' ,ודיני ממונות קרוב
ממנו ,אף בספק שיש רוב לאסור ורק מיעוט להקל ,כגון
לדיני נפשות אביונים נקיים הוא ,ובירושלמי אמרינן על זה
כשיש רוב בעילות מאחר .וז"ל הברית אברהם " -ועפ"י זה
ובשדייתומיםאלתבואוקבעקובעיהםנפשאךיששישכרו
העליתימכברבתשובהע"דשאלתובמשרתתאחתמעוברת
מינקת או שהבעל רוצה להשליש סך מה להספקת הילד,
שהיתהדימאמבעה"בשלהוהודיתשזינהעמה,ובכלמשך
ומ"מאנואוסריםמשוםלאפלוגרבנן.כלכה"גליכאלהאי
הזמן שהיתה אצלו נבעלה לו כמה פעמים ,ואחרי זה הודה
ינוקא תביעת מערופיא רק משום איסורא דרבנן ,בהא יש
נער אחד שרצה לישאנה שגם הוא בעל אותה פעם אחת,
מקום לספיקא דרבנן ולחזקת היתר ולע"א נאמן באיסורים.
והשבתי דאפשר לומר סברא אחת להתיר להנשא לו ,אף
אבל בלא"ה לא אסמוך על סברת רבותינו האחרונים הנ"ל
שרוב בעילותיה מבעה"ב שלה ,מ"מ כיון דאיהו בא עליה,
בזה".
חסעליהמצדספקבנו,דהאגםבהבחנהרובנשיםלתשעה
ולפיזה,גםאליבאדהחתםסופרישלהקלבספקמינקת,
ילדן כדאיתא דף לז .ועיין תוס' שם ד"ה רוב ,ולא אמרינן
במקוםשהתינוקכבראינויונק,וגדרהאיסורנותררקמשום
דהשנילאימסמסמשוםדיסמוךעלהרובדהואמןהראשון,
לאפלוג.
וע"כדלעניןמסמוסגםמשוםצדמיעוטאדהואבנוימסמס
ליה.ובאמתלמעשהלאסמכתיעלזהלחוד".
וע"עמש"כבזהבפד"רכרךד'עמ'.63
נאמנותהאשהכשהבועלטועןשהואמסופק
אף אילו היינו מחמירים בספק מינקת ,יש לדון במקום
העולהמדברינו,בנדוןדידןמאחרשגםלולידבריהבועל
שאין בפנינו עדות של הבועל ,כגון שהוא אינו יודע ,האם
לכל היותר יש כאן רק ספק מינקת ,אין לאסרה להנשא לו,
המינקת עצמה נאמנת בטענתה שהבועל הוא אבי הבן,
מה עוד שהבדיקה שנעשתה מוכיחה שיש הוכחה של רוב
לעניןלהתירהלהנשאלו.
שהואאכןאביו.
ומצינו דעת כמה אחרונים שכתבו שהאשה נאמנת .כמה
בעיקר הסברא שהבאנו לדון ספק מינקת כספקא דרבנן
אחרונים דנו האם מינקת שהתעברה מנכרי צריכה להמתין
לקולא ,ידועים דברי הבית מאיר והחתם סופר שכתבו גדר
כ"דחדש,עייןפת"שסי'יגס"קיח.ומצינושהמקיליםכשהאב
אחרבהלכהזושלמינקת.וז"להחתםסופרחלקאה"עח"א
נכריסובריםשהאשהנאמנתלומרשהתעברהמנכרי.
סי'לג" -מדבריהירושלמיואסמכתאדילי'זכינולעמודעל
הנודע ביהודה מה"ת אה"ע סי' לח )הנזכר לעיל( כתב -
עיקרטעמאשלחז"לבמינקתחבירו.לאכמושנתלוגדולים
"אםהיאאומרתמכותינתעברתיכיוןשאיןכאןאלא איסור
ז"ל לחלק בין היכי שהאשה משעבדא להניק .אלא עיקר
דרבנן היא נאמנת כמבואר בב"ש סי' ד' ס"ק לט דבאיסור
טעמאדקראמשוםשמסיגגבולעניים,היינושמקפחפרנסת
דרבנןנאמנתלהכשירולאלפסול".
הילדהזה,והו"ליורדלתוךאומנותחבירו.וסבראזוכתבתי
וכ"כ בשו"ת תורת חסד חלק אה"ע סי' ג' סק"ה וז"ל -
זה יותר מי"ד שנים ותלי"ת זכני הי"ת וכוונתי לדעת גדול
"אמנם בנ"ד שהיתה יושבת בחצר של עכו"ם וגם היא
המוריםהואהגאוןביתמאירבתשובתצלעותהביתסי'ד'.
בעצמה אומרת שהולד מעכו"ם וקיי"ל דנאמנת לומר
אע"גדי"למ"מכיוןשאיןלנולכוףאותהלהניקממילאאין
מעכו"ם התעברתי להכשיר הולד מממזרות דאוריתא
להיונק שום מערופיא כי מי יאמר להאם מה תעשה ולא
כדאיתאבשו"עאה"עסי'ד'סכ"ט,וא"כבודאיישלהאמינה
תניקהוכללנמצאהנושאאותהאיננויורדלאומנותחבירו.
לעניןאיסורמינקתחבירודמדרבנן".
זה אינו כיון דעכ"פ סתם אמא מרחמא על ברא ,וסתמא
וכןנראהבדעתהזכריצחקסי'כד,עי"ש.
תיניקהו ,ה"ל האב כיורד לתוך אומנתו .והרמב"ן ר"פ
מבואר בדעתם שהאם נאמנת להסיר מעליה איסור
משפטים כתב שמשום כן חייבה התורה את האדון לפרנס
מינקתחבירוולהתירעצמהלהנשאכשטוענתטענתברי.
אשתוובניושלהעבדעברימשוםשדרכושלבעלואבלזון
והנה הב"ש סי' יג סק"ו וס"ק כג התיר להנשא כששניהם
אשתו ובניו ,אע"פ שאינו מחוייב מן התורה ,מ"מ כיון שכן
מודים שהולד ממנו .ולפי המבואר בדברינו ,לדעת האחרונים
מנהגו של עולם ועכשיו שנמכר האב לעבד עברי ימותו
הנזכריםלעיל,מעיקרהדיןהיהדיבאמירתהאשה,אלאשאם
ברעב,ע"כחסההתורהעליהםוהטילומזונותיהםעלהאדון
הבועליכחישנה,היאתאסרעליומפנישבהכחשתוהואשויא
126אבןהעזר
עטרתדבורה
אנפשיה חד"א ,וכמבואר בפת"ש ס"ק יח .אבל במקום שאין
פנויה שילדה ואמרה שהבן מפלוני ממזר דפסק הרמב"ם
לאסורמדיןשויאאנפשיהחד"א,כגוןשהלהאומראינייודע,
"אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו הרי זה הולד ספק
דיבטענתברישלהאשהלהתירהלהנשאלו.וע"עבאבנינזר
ממזר" ,והוסיף המ"מ " -שהרי הוא עצמו אינו יכול לידע,
אה"עסי'נהובשו"תמהר"םשיקאה"עסי'כז.
דשמאזינתהעםאחריםוהואלאידעואיןזהאבשיהאלו
אלאשמדבריתשובתושבהכהןסי'לה)שהובאהלעיל(
היכר,וחששזהנזכרבגמראבכיוצאבזה".
עולהשהאשהאינהנאמנת,שהריהחמירבמקרהששניהם
וכןמבוארבדבריהרא"שבתשובהכללפבסי'א'.הרא"ש
מודיםבכה"גשהאשההיתהדימאמעלמא.וכןעולהמדעת
דןבעובדאשפנויהדרהבביתושלאדםבלאחו"קוכשילדהבן
כמהאחרוניםשהחמירובכלגוניכששניהםמודיםוהובאה
אמרשהואבנו,וכתבהרא"ששאיןלדונוכבנועפ"ידבריו.וז"ל
דעתם באוצר הפוסקים סי' יג סק"פ ,אלא שלמעשה סוגיא
הרא"ש " -בנידון זה אפילו במיגו לא מהימן דאיהו גופיה לא
דעלמאדלאכוותיהו.
ידעבודאי,דשמאגםאחרבאעליה,אלאדאמרבדדמי…אנן
סהדידאיהולאידעבודאישהואבנהשהרילאהייתהחבושה
הכרתאבהותהמסתמכתעלבדיקתרקמות
עמובביתהאסוריןמשעתביאהועדשילדה,ולאדמילאשת
יש לדון ,שאם נאמר בביאור דעת הב"ש שהוזכר לעיל,
אישדאמרינןרובבעילותאחרהבעל,אבלבביאתזנותאיכא
שקייםהכרחגםבטענתברישלהבועלעלמנתלהתירהלו,
למימרכמושהואבאעליהבזנותגםאחריםבאועליה,אבל
ואין די בטענת ודאי של האשה .מה הדין לאחר שנערכה
בדדמי אמר שהוא בנו מספק כי אי אפשר לו לידע בודאי,
בדיקת רקמות שהביאה לתוצאה של רוב שהוא האב ,אך
הלכךאיןכאןמיגודהו"למיגובמקוםעדיםדאנןסהדישאינו
איןבירורמוחלט,האםהבועלנאמןלישאנהאףשבתחילה
יודע האמת" ,עכ"ל הרא"ש) .בסיום דבריו הרא"ש פסק לדונו
היה מסופק ולבסוף טוען טענת ברי המבוססת על בדיקת
כבנו לא מכח דבריו אלא מפני שדרה בביתו והיתה דיימא
מיניהולאדיימאמעלמא(.
הרקמותבלבד.
נראה להוכיח שיש להאמינו בטענת ברי בעלמא ,אף
שבכל מקרה אין לטענה זו בירור מוחלט בלבו ,שהרי אינו
וכן דעת הרע"א המובא בפתחי תשובה סי' ד' ס"ק כט
שאםישספקשמאזינתהעםאחראינונאמןמדיןיכיר.
העולה מדברינו ,שלענין איסור מינקת חבירו ,אין צורך
יכוללטעוןשלאזזהידומתוךידה.
הב"שהנזכרבסי'יגס"קכגכתב"-אםהואוהיאמודים
שיהא הבועל נאמן בטענתו נאמנות גמורה ליחס הולד
שזינתהעמווממנונתעברהתואיןחוששיןשמאזינתהעם
אחריו ,כגון נאמנות מדין יכיר .אלא בכל גווני שטוען טענת
אחר" .והדין כבר מפורש בשו"ע שם סעיף ג' .השו"ע פסק
ברי שהולד ממנו נאמן ,ולכן אף אם יטען טענת ברי מכח
להלכהאתתשובתהרא"ש,שכתבבעובדאשל"ראובןבא
הסתמכות על בדיקת רקמות שאינה מבררת בירור מוחלט
על נערה אחת והתעברה והודו שניהם שממנו נתעברה".
אלארקבירורשהואבגדרהוכחהשלרוב,דיבכך.
ומבואר בתשובת הרא"ש שהיא מותרת להנשא לו בלא
המתנת כ"ד חדש מהלידה .וכל זאת למרות שדעת כמה
מסקנתהדברים
מהראשוניםוהרא"שבכללם)שיובאודבריהםלהלן(שבפנוי
בנידוןשלפנינויששלשהיסודותלהיתר-
הבא על פנויה אין טענתו נחשבת טענת ודאי ואינו נאמן
מכח ההלכה של "יכיר" ,דהיינו אף שדברי הבועל אינם
א .אין כאן ודאי מינקת חבירו אלא ספק ,ולא ספק
השקולאלאספקשישבורובלהיתר.
כאמירת ודאי ,אלא נאמרו כהשערה המבוססת על אומדן
ב .לדעת כמה אחרונים האשה נאמנת לומר שהולד
דעת ,שהולד ממנו ,די בכך .וממילא אין נ"מ אם השערתו
ממנו ,וניתן להתירה על פי דבריה כל עוד הבועל אינו
מבוססתעלכךשסומךעלדבריה,אושסומךעלהבדיקה.
מכחישהואינואוסרהעליובשויאאנפשיהחד"א.
ג.טענתברישלהבועלמועילה אףכשהיאמבוססתעל
ומה שכתבנו דבפנוי הבא על הפנויה ליכא דין יכיר כן
מבואר במגיד משנה בהלכות איסו"ב פט"ו הי"ב שכתב גבי
בדיקתהרקמות,ובלאהכרהברורהמצדעצמו.
סימ כא
היתרעגונהשבעלהטבעבכנרתולאנמצא
כואיירתשס"ו
וספרה את הידוע לה ולאחר מכן בית הדין קבל ממשטרת
המקרההנידון
ישראל -תחנת טבריה ,עותק מתיק החקירה בעניין זה .וכן
בפנינובקשתאשהעגונה,לבירורמעמדהלאחרשבעלה
התקבלה עדות ממפקד תחנת המשטרה בטבריה ,שחקרה
נעלם בכנרת ולא שב לביתו .האשה הופיעה בבית הדין
את האירוע ,ובעדותו מסר לבית הדין את המידע המצוי
סימןכא127
בידו,וכןהתקבלועדויותדייגיםששהובכנרתבאותהשעה.
בסביבותהשעה 7:30בבוקרונשבהבמשך 42שעות.עוצמת
מתוךהבירורשנערךעולהכדלהלן-
הרוח היתה 40ק"מ לשעה עם מכות רוח של עד 70ק"מ
ביום יג אדר ב' תשס"ג בערב ,הבעל יצא עם חבר נוסף,
לשעה.
בחוררווק,שניהםתושביטבריה לדוגבסירתדייגיםבכנרת,
לפיהערכתהעדשמסרדיווחזה,באזורטביעתהסירה,
על מנת להביא פרנסה לביתו .התכנית היתה לשוב בשעות
גובה הגלים הגיע ל 2.5מטר .היו אלו גלים חזקים עם קצף
הבוקר.
הנשבריםגלעלגלוגורמיםלהרסרבוקייםקושילהתמודד
למחרת בבוקר בשעה 6:25הסירה נבדקה בדיקת
רישיונות ע"יסירתמשטרה,וגםלאחרמכןראהאותםאדם
נוסף,והנ"לנראובריאיםושלמיםבסירה.
איתם,ובוודאיבסירהנמוכה,כבמקרהדנן.
לאחר כשנה וחצי התקבל אישור לביצוע החיפושים
בעומק המים ,ולאחר מספר ימי חיפוש נמצא הדייג השני
דייגאחדהעידעלהידועלו,וכדלהלן– "כליהשייטשל
במרחקשל 650מטרממקוםטביעתהסירהלכיווןהחוף,אך
הדייגים הנעדרים נראה בפעם האחרונה בשעה 7:45בבקר.
בעלהשלהעגונההנ"ללאנמצא,למרותחיפושיםנרחבים
אני ראיתי את כלי השייט במו עיני בשעה 7:45בבקר בזמן
שנעשו.
שהם מרימים רשת מהמים …באותו יום בסביבות השעה
נוסיףונצייןכילפיעדותושלקציןמשטרהמפקדתחנת
10:00בבקר שהים כבר היה רוגש הגיעו אלי ממשטרת
המשטרהבטבריה,כעתלאחרשהסתיימההחקירההמקיפה
טבריהושאלולגביהסירה…נרתמתילחיפושים,היהקשה
בנושא ,אין כל מידע הנותן מקום לחשד כלשהוא שהבעל
מאדלהגיעלנקודהגםעםהספינההגדולהשלי ,וזאתבגלל
יצאחימהאירועושהואנמצאבמקוםאחר.
הגלים הגבוהים והחזקים שהרוח הרימה בצפון הכנרת.
הרוחנידדהאותיכמו"קליפתאגוז".
מהעדויות שבידינו עולה שהבעל יצא בתוך סירת דייג
קטנה ,שאין בה גג להגנה מגשם וכדומה .בעת שהסירה
באותו יום )י"ד אדר( בשעה 14:10התקבלה במשטרה
שהתה במרחק מהחוף החלה רוח חזקה מאד ומזג האויר
הודעהמדייגאחר כישניהדייגיםשיצאולדייגבסירהטרם
הפך להיות סוער מאד .במצב כזה השחיה בים לחוף קשה
חזרולמעגןהדייג.
ביותר,מהעודשהמיםהיוקריםמאדכפישבדרךכללמצוי
בעקבות הודעה זו יצאה ספינה לסריקות בצפון הכנרת
בסוף החורף ,חום המים שנרשם באותו יום היה 16-17
ללאמקוםמדוייקלחיפוש.מצבהיםהיה-ראותלקויהרוח
מעלות ,אך בצירוף הרוח החזקה שנשבה במקום ,הרי
דרוםמערביתכשלושיםקשר,יםגלימאד.
שהאדםהשוחהבמיםוברוחכזו,חשקורשלכשבעמעלות,
לאחרמכןהופעלושניכלישייטנוספים.
קורהמכבידמאדעלהאדםהשוההבמים.
במהלך הלילה ,הסריקות נמשכו על ידי שתי ספינות
בנוסף ידוע שלבעל היתה מגבלה בידו ,עקב טיפול לקוי
משטרה וסירת דייג אזרחית וכן בוצעו סריקות בחופים על
בצעירותו ,ליקוי שמנע ממנו לפתוח את ידו בצורה מלאה
ידיארבעניידותמשטרה.
וידו נשארה בקביעות מכופפת )תשעים מעלות( בלא יכולת
למחרת ביום טו אדר ב' בוצעו סריקות על ידי שתי
ספינות משטרה ושלש סירות אזרחיות .באותו יום התקבל
אישור לסריקות מהאויר והן בוצעו על ידי מסוקי "עטלף"
צבאייםומסוקמשטרתי.
לפשוט את ידו לגמרי ,דבר המגביל את יכולת השחיה
למרחקגםבתנאימזגאוירויםסבירים.
כאמור ,הסירה נמצאה בקרקעית הכנרת במרחק של
3.15ק"מאו 2.5ק"ממהחוף,והדייגהשנינמצאבמרחקשל
במתכונתזונערכוחיפושיםגםביוםשלמחרת.
650מטר מאותו מקום ,ומסתבר שבאותו איזור ארעה
כעבור ארבעה ימים ממועד היעלמות הסירה ,ביום יז
הטביעה ,של הסירה ,דבר שחייב את הדייג הנעדר לשחות
אדר ב' בשעה ,9:20הסירה נמצאה בקרקעית אגם הכנרת
לחוףמרחקרבבתנאיםהנ"ל.
בעומק 34מטר.הסירהנמשתהמהמיםעם ציודאישיוציוד
מצירוף כל הנתונים שבידנו אנו מגיעים למסקנה כי
דייג רב ,אך ללא הגופות .הציוד זוהה כשייך לדייגים
הסיכוישלהבעללהינצל בשחיהלחוףלמרחקגדולשלכ-
הנעדרים.
2.5ק"מאו 3.15ק"מ,ובמגבלותהמפורטות,היהקטןמאד.
בשאלתמרחקמקוםמציאתהסירהמהחוף,בפנינושתי
מהעודשהסירההיתהפתוחהללאגג,וסבירלהניחשעוד
חוותדעת.אחתקובעתשהסירהנמצאהבמרחק 3.150ק"מ
קודם לאירוע ,שני הדייגים סבלו מפגעי מזג האויר ,והיו
מהחוף והשניה קובעת שהסירה נמצאה במרחק של כ2.5-
לאחר לילה של עבודה וללא שינה ,וכן התגלו ממצאים
ק"ממחוףכפרנחום.
נוספיםהמביאיםלמסקנהשהדייגיםהיוחלשיםבגופםבעת
לאחרמכןבוצעוסריקותצוללניםבאזורמציאת הסירה,
האירוע הנ"ל )ואין כאן המקום לפרטם( וגם אם ניסו
ובמשךימיםנוספיםלאחרמכןבוצעוסריקותביםאךללא
להימלט בשחיה הרי שללא ספק שהם החלו את השחיה
תוצאות.
במצבהתחלתיקשה.
לפיהעדותשבפנינו,עוצמתהרוחבשעתהטביעההיתה
כדלהלן– נשבהרוחדרוםמערביתשהחלהבאופןפתאומי
מספר שעות לאחר המועד המשוער לטביעת הסירה,
החלוחיפושיםנרחביםבאזור,ביםובחוף,ולאנמצאדבר.
128אבןהעזר
עטרתדבורה
מלבד זאת יצויין כי הבעל חי בשלום עם אשתו ואין
מקוםלהניחשהיהבכוונתולברוחעקבבעיהשלחובותאו
משמעשספינהשאבדה,היינושטבעה,וכןמפורשברשב"ם
עמ"סב"בדףקנג:ד"ההשתא.
בעיה אחרת .הבעל השאיר אשה ושני ילדים קטנים ויצא
לעומת זאת ,בפירוש המשניות לרמב"ם כתב " -ספינה
לדייג כדי לפרנסם ,ואין כל אחיזה להשערה שהבעל בקש
המטרפת,היאשסערעליההיםלהטביעהולאיכלוהמלחים
לברוחבלאלהשאירזכר.
להנהיגה כרצונם מחמת חוזק הסער אבל מכשיריה קיימין.
איןריעותאבעובדה שנמצארקחבירושהיהעמובסירה
וספינה שאבדה בים היא שנשברו מכשיריה ואבדו ,ונשארה
ושהוא לא נמצא .וזאת משני טעמים .ראשית ,עקב טיב
הספינה על פני המים מסורה למהלך המים ,ולא נשאר עוגן
החיפוש במעמקי הים ,החיפושים כיסו שטח מצומצם מאד
ולאמשוטותכדילכוונהבהן,וכלזהדבריםנכונים".
בקרקעית הכינרת ,ואין ספק כי שטח רחב מאד באזור
המשוער לטביעתו ,לא נבדק .מלבד זאת ,לדברי קצין
וכן המאירי במסכת גיטין ,פרש את המשנה עפ"י דרכו
שלהרמב"םבפיהמ"ש.
המשטרהשהעידבביה"ד,אשתהנעדרסיפרהכיבעלההיה
בספר פני יהושע עמ"ס גיטין )שם( כתב שנחלקו רש"י
בדעה שאם הוא יאלץ לשחות במים במצב חירום ,יהיה
והרמב"םבפירוש"ספינהשאבדה",ורש"יחולקעלהרמב"ם
עליו לפשוט את כל בגדיו על מנת שלא יכבידו עליו,
בפיהמ"ש.
ובנסיבות אלו לאחר שטבע בלא בגדיו ,הגופה הטבועה
וז"ל הפני יהושע – "במשנה שלשה דברים אמר רבי
נאכלת מהר ונשארים שרידי עצמות בלבד .לעומת הדייג
אליעזר בן פרטא כו' ועל ספינה המטורפת בים .ופירש"י
השני שנמצא בשלימות יחסית ,מאחר שכפי שנוכחנו
ועדיין לא טבעה עכ"ל .משמע מזה דסיפא ספינה שאבדה
מהממצאיםשהתקבלולאחרמציאתגופתו,שהלהלאפשט
בים היינו שטבעה ממש בים …אבל הרמב"ם ז"ל בפירוש
את בגדיו ,הבגדים הגנו על הגוף מריקבון במעמקי המים,
המשנהובחיבורוכתבדסיפאדספינהשאבדההיינושנשברו
ולכןמלכתחילההיהסיכויטובלמצואאתגופתו.
הכלים והמנהיגים ונשארה הספינה על פני המים ,ומשמע
עדכאןסיכוםהמידעהמצויבידינו.
מדבריו גם כן דבטבעה מותרת לאכול בת ישראל לכהן,
בפני בית הדין בקשת האשה להתירה מעגינותה ,ומוטל
דבחזקת מת הוא .ודוקא לענין איסור אשת איש החמירו
עלינולבררהלכהזועדמקוםשידינומגעת.
לכתחילה,וצ"ע".
הדבריםלהלןמחולקיםלשנים.ראשית,נוכיחבעז"הכי
ובשו"ת רדב"ז ח"ד סי' רעג הובא בשו"ת רבי בצלאל
במקרה דנן האשה יצאה מחזקת אשת איש דאורייתא.
אשכנזיסי'כ',הביאאתדבריהרמב"םבפיהמ"ש,והוסיף-
ולאחר מכן נבסס את היסודות בהלכה להתירה להנשא
"מצאתיבפירושגטיןאחשובשהואר"חאואחדמהגדולים
לכתחילה.
וז"ל וספינה שאבדה בים שנשתברו כליה המוליכין אותה
להלן כמה טעמים להוציאה מחזקת אשת איש
דאורייתא ,אמנם בכל אחד מהטעמים נחלקו הפוסקים ,אך
בצירוףהטעמיםיחדישמקוםלהסיקכן.
והעוזריםלהע"כ".
אך מסקנת הרדב"ז לבאר דברי הרמב"ם בדרך שאינו
חולק על רש"י .וז"ל " -אין אני מסכים לעולם לחדש
מחלוקת מדעתי ,כיון שלא נמצא מפורש שיאמר הרמב"ם
א.ספינהשטבעה,והיהידועשהבעלאמורלהיותבה,אך
ז"ל שאם ראו שנשברה הספינה דהוי ספיקא דרבנן ואין
איןעדותעלטביעתושלהבעל
נותנין עליו חומרי חיים ,דהוה ליה לפרש בפרק ששי
לדעת מקצת מרבותינו הראשונים ,במקרה שידוע
דגירושין כשכתב המשנה וספינה שאבדה בים וכו' במה
שהבעלהיהאמורלהיותבספינה,וכןידועשהספינהטבעה,
דבריםאמוריםשאבדוכליהומשוטיהאבלנשברההספינה
מדין תורה אזלינן בתר רובא ,ונידון כמי שמת ,אך מדרבנן
בעצמהלא.לפיכךאניאומרדביןשהעידושאבדההספינה
אסורה להנשא כדין טבע במים שאל"ס דלכתחילה לא
או נשברה או נטבעה ולא נפלו לים בכולהו נותנים עליו
אזלינןבתררובא.
חומרי חיים וחומרי מתים ,דהוי ספיקא דאורייתא .ומה
במשנה במסכת גיטין דף כח" - :שלשה דברים אמר ר'
דכתב הרב בפי' המשנה ונשארה הספינה על פני המים
אלעזרבןפרטאלפניחכמיםוקיימואתדבריו,עלעירשהקיפה
להנהגת המים ,לאו למידק מינה שאם נשברה אין נותנין
כרקום ,ועל הספינה המיטרפת בים ,ועל היוצא לידון ,שהן
עליוחומריחיים,אלאלאשמועינןדאפילובכה"גשהספינה
בחזקת קיימין .אבל עיר שכבשה כרקום ,וספינה שאבדה בים,
שלימהשלאנשברהאלאכליהומשוטיה,נותניןעליוחומרי
והיוצא ליהרג ,נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים ,בת
מתים ואינם בחזקת חיים לכל דבריהם .וחלוק זה נעלם
ישראללכהןובתכהןלישראללאתאכלבתרומה".
מבוארבמשנה ,שלאחרשהספינה"אבדהבים",ישלתת
עליהן"חומריחייםוחומרימתים".
בהגדרת המציאות של "ספינה המיטרפת בים" לעומת
"ספינה שאבדה בים" ,מצאנו שתי דעות .מרש"י במשנה
מעיניאחרים,ועשומחלוקתביןהחכמיםואניעשיתישלום
ביניהם .הילכך לא נפיק מידי ספיקא דאורייתא עד שיעיד
שנפל לתוך המים ושהה שם כדי יציאת נשמה כדברי
הרשב"אז"ל.והואהדיןאםהעידשנשקעהכלהספינהבלב
ים,ושההשם,ולאיצאאחדמהם".
סימןכא129
וכן מהרח"ש בספר תורת חיים חלק ד' קונטרס עיגונא
דנותנים עליו חומרי חיים וממילא הוה ידעינן דספינה
דאיתתא כתב " -יראה לי דאית לן לומר דאפושי מחלוקת
שנשברו כליה דנותנים עליו חומרי חיים .וא"ת דבספינה
לא מפשינן ,ואפשר דאף הרמב"ם מודה בזה ,ומה שפירש
הפוכה אינו חידוש כל כך דנותנים עליו חומרי חיים משום
בההיא דספינה שאבדה שנשברו הכלים והעצים ונשארה
דאיכא למיחש שמא קודם שנהפכה הספינה הפילו הם
הספינה על פני המים וכו' ,הוא דדייק מלשון המשנה דנקט
עצמםכדילשוט,א"כהתםנמיבספינהשנשברוכליהאיתא
ספינהשאבדהולאנקטשנטבעהאושנשברה,ולאולמימרא
להךחששא.דנהישנשברוכליה,מ"מאכתיאפשרדהפילו
דאם נשברה גוף הספינה דבזה נותנין עליו חומרי מתים
הם עצמם לים כדי לשוט .ומדנקטו ספינה שנשברו כליה,
מדאורייתא ,דהוא הדין דאף בנשברה גוף הספינה נותנים
שעדיין האנשים עומדים בתוכה ,משמע דוקא בכה"ג
עליוחומריחיים,אלאלרבותאלומרדאףבזהשלאנשברו
דהספינה עומדת בים כשאר הספינות עם האנשים בתוכה,
אלא הכלים וגוף הספינה קיימת נותנים עליו חומרי מתים
אלא שנשברו כליה ,משום הכי הוא דאמרינן דנותנין עליו
ובת ישראל לכהן לא תאכל וכו' ,דדוקא ספינה המטורפת
חומרי חיים .אבל כשמצאו הספינה ריקנית והפוכה ופיה
שהכלים קיימים הם בחזקת קיימים כדקתני רישא ,אבל כל
למטה,משמעדהםבחזקתמתיםמןהתורהלדעתהרמב"ם
שאינו כן נותנים עליו חומרי מתים ,אבל לעולם דבנשברה
דלאבעינןשישהאשםשיעורשתצאנפשו…והגםשידענו
גוףהספינהג"כנותניםעליוחומריחייםוחומרימתים,ואין
שיד הדוחה נטויה לדחות ולומר דלא דמי נ"ד לספינה
להםדיןמיםשאיןלהםסוףאלאבשההעדשתצאנפשו".
שנשברה ,דהתם עכ"פ היו העדים רואים שם באותה שעה
וכןבספרסדראליהולמוהר"אאלפאנדריז"למחברספר
שנשברה הספינה ,משא"כ בגוונא דאנן קיימין שבאותה
מכתב מאליהו קונטרס עיגונא דאיתתא שער א' )דף לב –
שעה שנהפך הקאיק לא נמצא שם אדם שיעיד שראה
לד( כתב להשוות דעת הרמב"ם לשאר הראשונים שלא
שנהפך הקאיק .מ"מ נראה דמלבד דהדקדוק שדקדקנו
יצאה מספקא דאורייתא כשטבעה הספינה כל עוד לא ראו
מסיפא דמתניתין הוי דיוק גמור לענ"ד מדנקט ספינה
אתהטביעהעצמה.
שנשברה דנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ולא נקט
אך רוב האחרונים נקטו בפשיטות בדעת הרמב"ם
בנמצאה הספינה הפוכה דהוי רבותא טפי …בנ"ד דנמצאה
בפירוש המשניות שרק בספינה שאבדה ,דהיינו שאבדו
הספינה הפוכה הוי דומה בדומה לספינה שנשברה ,שהרי
משוטיה וכדומה ,נותנים עליה חומרי חיים וחומרי מתים,
מה שאנו אומרים דבספינה שנשברה דהם בחזקת מתים,
אך בספינה שטבעה ושקעה במים ,הבעל בחזקת מת ,וכדין
היינומשוםדחשיבכאילוראושנטבעוגםהאנשיםשבתוכו,
טבעבמיםשאל"ס.
היינובהנחהמונחתשהיובאותהשעהגםהאנשיםבתוכה,
כן דעת רבי בצלאל אשכנזי בתשובה )הנזכרת( והפני
דאל"כ אין כאן עידי טביעה על האנשים אלא על הספינה
יהושעשהבאנו,וכןדעתהחתםסופרבחי'עמ"סגיטין)שם(
לבד .אלא ודאי דטעמא הוי משום דאמרינן מסתמא שם
וכן בתשובת מהרי"ט ח"א סי' קד ,ובשו"ת משיב דבר ח"ד
נמצאוושםהויומשוםהכיהואדאמרינןדחשיבכאילוראו
סי' כח .וכן בתשובת משכנות יעקב חלק אה"ע סי' ח'
הטביעה .וא"כ אף אנו נאמר ג"כ בנ"ד ,דמסתמא היו
והאריך להוכיח שכן עיקר כדעת הרמב"ם בפיהמ"ש ,וכן
השלשה אנשים אלו בתוך הקאיק בשעה שנהפך הקאיק,
צידדבספרמראותהצובאותס"קקלד,עיי"ש.
וכיון דעתה אנו רואים הקאיק הפוך פיו למטה ,הוי כאילו
לפי שיטה זו ,אף שהעד אינו מעיד שראה את הבעל
ראו עדים בשעה שנהפך הקאיק .ואין ספק דאם היו שם
טובע ,אלא רק ידוע שהספינה טבעה ,די בכך להוציאה
רואיםבשעהשנהפךהקאיק,הגםדלאראואםהיוהאנשים
מחזקת אשת איש דאורייתא .וכך עולה מפיהמ"ש לרמב"ם
בתוכובאותהשעההוייוצאותהעגונותהללומאיסורתורה
וכמ"ש בספר כוכב מיעקב )להג"ר יעקב חנניה קובו ז"ל(
לדעתהרמב"םודעימיה…אמרינןדמסתמאהיושםבאותה
בחלקאה"עסי'ד'בתשובתרביחננאלחייםהכהןחסידז"ל
שעהשנהפך,כמודאמרינןבספינהשנשברה,וגםמהשאנו
)מחכמיקושטאלפניכמאהוחמישיםשנה(,וז"ל" -לפימה
רואים עתה הקאיק הפוך חשיב כאילו ראו עדים בשעה
שפרש הרמב"ם …דספינה שאבדה הוא שנשברו הכלים
שנהפך,דהתםודאיהיויוצאותמאיסוראדאורייתאלדעות
והעצים שלה …ומשמע מדבריו דדוקא בכה"ג דעדיין היו
הללו,אףדלאראושהיוהיהודיםשםבקאיקבאותהשעה",
האנשים עומדים בתוכה ,משום הכי הוא דאמרינן דנותנים
עכ"ל.
עליוחומריחייםוחומרימתים,אבלכשראוהספינהריקנית,
למרותדבריואלו,הרישלמעשהרביחננאלחייםהכהן
וכ"ש אם מצאו הספינה הפוכה פיה למטה וכנ"ד שמצאו
חסיד ז"ל חשש להורות להקל בספינה שנמצאה הפוכה,
הקאיקהפוךפיולמטה,משמעדבכה"גהוובחזקתמתיםמן
ובסוף דבריו כתב " -אמנם לא מלאני לבי ליחס סברא זאת
התורה ,ואם נשאת לא תצא .ואם נאמר דאפילו הספינה
אפילובדעתהרמב"םור"חהמקיליןטפיבטביעהלבד,בלא
הפוכה נותנים עליו חומרי חיים וכו' ,אדאשמועינן בספינה
שהיה .אחר שלא ראיתי לשום אחד מהפוסקים ראשונים
שהיו עדין האנשים בתוכה דנותנים עליו חומרי חיים,
ואחרונים שדברו בנידון זה ,ולא אישתמיט שום אחד
לשמועינן רבותא בספינה שמצאו אותה הפוכה וריקנית
מהפוסקיםלאשמועינןחידושכזה ,דבנמצאהספינההפוכה
130אבןהעזר
עטרתדבורה
על פני המים בלא שום עידי טביעה דתצא האשה מאיסור
"אםנישאתלאתצא",מפנישהולכיםאחרהרוב ,ורובאלו
תורה לדעת הרמב"ם ור"ח" .וכן בתשובה שלאחריה מבעל
שטבעהספינתם,ולאנמצאו,מתים.
ספרכוכבמיעקב,הג"ריעקבחנניהקובוז"ל,לאקבלסברא
זובדעתהרמב"םוהר"ח.
להלן מדברי המשכנות יעקב .בתחילה המשכנ"י דן
בדברי הרמב"ם בפיהמ"ש ,ולאחר מכן כתב ,וז"ל – "וכן יש
אךנראהשהעיקרבדעתהרמב"םכמושהוכיחבאריכות
לדקדק מדברי תשובת ר"א מוורדון שהביאו המרדכי
בתשובההנזכרת,וישלהוכיחכןבדעתראשוניםואחרונים.
ובתשובת מהר"ם בן ברוך סי' תקע"ב שהאריך למצוא
ונפתח במ"ש בספר זרע יעקב )להג"ר יעקב ניניו ז"ל(
עלילה להתיר אשה שחזקות מוכיחות שנטבע בעלה
תשובהד')דףקנו,(:וז"ל" -לדעתהרבבצלאלז"לכיסברת
שהכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים .ודקדק
הרמב"ם דאם העיד שנשברה הספינה אשר היה בה פלוני,
מלשון שאמרו מים שאל"ס אשתו אסורה ולא אמרו לעולם
אףכילאראהושנטבע,מהנילהוציאהאשהמאיסורתורה
כו'משמעדלאולעולםרקתליבראותהדייניןכו'והשיגוהו
…ואף דאיכא למיחש דילמא קודם שבירת הספינה אחז
כמה גדולים דאף היכא דלא תני לעולם ,סתמא לעולם
קורהאולוחוישבעליהם,ונמלטליבשהולאנפללמים,או
משמע עיי"ש בדבריהם באורך .עכ"פ משמע מדברי כולם
כלכיוצ"ב.עכ"זלאחיישינןלה,דחששארחוקההיאהצלה
שהמעשההזהנכנסתחתסוגמשאל"ס,ורקאיסוראדרבנן.
כזו,ומילתאדלאשכיחאהיאולאחיישינןלה".
מדהתיר הר"א מוורדון בזה דמים שאל"ס לאו לעולם
וכן בספר אהל יוסף )להג"ר יוסף מולכו ז"ל מחכמי
אסורה .ואי נימא דהך דמים שאל"ס היינו דוקא ששהו כו'
ירושלים מלפני מאתים וחמשים שנה( חלק אה"ע סי' א'
כדין משאל"ס דלהכי אם נישאת לא תצא ,והא בעובדא
כתב " -ולי נראה כעין דמות ראיה שפירוש המשנה הוא
דידי'לאראוכללהטביעה,וכ"ששלאשהושתצאנפשו,רק
כהרמב"ם ז"ל ודעימיה .דאם כפירוש הרשב"א ז"ל מה היה
מדראו הכלים שהיו אתו בספינה על שפת הים ,הוכיחו
חסר לרבי אלעזר בן פרטא אם אמר ספינה שנשברה או
שנטבעה הספינה וגם הוא בתוכה .וא"כ מי ידע שמא עלה
טבעהבים,ולאהיינומסתפקיםבדבריואיכפי'הרשב"אאו
לאלתר והלך לו אל מקום אחר ואח"כ פלטו המים את
כפי' הרמב"ם .לכן נראה לע"ד דלשון אבדה דקאמר היינו
הכליםעלשפתהים,אלאודאידאיןחילוקוהכלנכנסבסוג
בדיוקכפירושהרמב"םז"ל,דמילתאבדהלאומכלוכלהוא
משאל"סואםנשאתלאתצא",עכ"להמשכנותיעקב.
כנשברה וטבעה ,אלא כמו חפץ שנאבד ,שלא נאבד החפץ
וכן מבואר בתשובת חתם סופר חלק אה"ע ח"א סי' נח
מכל וכל ,אלא נעלם מעיני רבו ואדונו ,אבל בכל מקום
)שיובא להלן בסוף דברינו( ,בדעת ר"א מווארדון והחולקים
שהוא ,שריר וקיים הוא .כך ספינה שאבדה רוצה לומר
עליו .וז"ל החת"ס – "וצירוף כל הסברות הנ"ל מועילות
שנעלמה מעיני כל חי כיון שלא נשארו לה כליה המנהיגים
לפע"ד להוציא האשה עכ"פ מחשש איסורא דאורייתא
אותו ואין לאל ידם ביד המלחים להביא אותה אל מקום
וליכא אלא איסורא דרבנן ,וגדולה מזו ,במרדכי דסוף יבמות
חפצם ,קרי לה אבדה ,אבל גופה שרירא וקיימא ,ולהכי
סי'צ"אתשובתמהר"אמוורדוןשרצוהגאוניםלהתיראשה
נותנים עליה חומרי חיים .אבל נשברה או נטבעה הולכים
במשאל"ס באומדנות ,ונסתייעו מסברא רב אשי בצורבא
אחר הרוב ,שרוב הנטבעים מתים ,וזהו דין תורה .אלא
מרבנן .ונהי דפליגי התם ,היינו להתיר לכתחלה דרבנן
שחז"ל חשו לערוה חמורה למיעוטא דדילמא יצא חי על
החמירו ע"ש ,אבל מן התורה שרי בוודאי ,כנלפע"ד ברור
שפתהיםוהלךלולמרחקים".
בעזה"י".
דברי הזרע יעקב והאהל יוסף מקבלים חיזוק משיטת
וישלסייעלמשכנותיעקבממש"כבתרומתהדשןפסקים
כמה ראשונים ,כמבואר בתשובת המשכנות יעקב חלק
וכתבים סי' קלט דמדאורייתא אזלינן בתר אומדנא )ולהלן
אה"ע סי' ח' )הובאה בקצרה בפת"ש סי' יז ס"ק קמ"ד(.
נביאמדבריו,והרמ"אסי'יזסט"ופסקכדבריו(תרומתהדשן
המשכנות יעקב בתשובתו כתב להוכיח שרבי אליעזר
הוכיחכדבריומדבריהמרדכיהנזכריםשהביאמחלוקתר"א
מווארדון וסייעתו שהביא המרדכי )במסכת יבמות סי' צב(
מווארדוןוהחולקיםעליו,וכתבתרומתהדשן"ומוכחמהתם
ויובאלהלןלאריכות,נחלקובאותונידוןרקבשאלתההיתר
בתשובה במרדכי פרק בתרא ,דאזלינן בתר אומדנא
להנשא לכתחילה ,אך הן ר"א מווארדון והן החולקים עליו
דדעתיה" .הרי שתרומת הדשן לא כתב ראייתו רק אליבא
הסכימו שלאחר שהתברר שהספינה טבעה ,דינו של הבעל
דשיטת ר"א מווארדון ,אלא ראייתו היא אליבא דכו"ע,
כמישטבעבמיםשאל"ס.
והיינו מפני שהיה פשוט לתה"ד כמ"ש המשכנ"י ,שבאותו
יתירה מזו לפי מש"כ המשכנות יעקב ,מבואר בתשובות
אירוע ,הגדולים שהורו בשאלה זו ,הסכימו דמדינא
ר"א מווארדון והראשונים החולקים עליו ,שניתן לקבוע
דאורייתאהאשההותרה,מכיוןשהיהידועשהבעלהיהעל
שהספינה טבעה ,גם על יסוד אומדנא דמוכח על טביעתה
הספינה וקיימת הוכחה לטביעתה ,ובזה לא נחלקו שיש
בלבד ובהעדר עדות של עד שהיה נוכח בעת הטביעה .וגם
לדונו כמי שטבע במים שאל"ס ,והאשה הותרה מהתורה,
בנסיבות אלו יש לדון את הבעל כטבע במים שאל"ס .וכי
מפנידאזלינןבתראומדנאדמוכחשטבעומת,דמדאורייתא
בנידון שעליו השיב ר"א מווארדון לא נחלקו שניתן לפסוק
לאחיישינןלמיעוטשניצלוולאחיישינןשמא יצאמהספינה
סימןכא131
קודם לסערה והלך ומקום אחר ,בניגוד למה שהבעל תיכנן
מלכתחילה,וכלזהנחשבהיתרעפ"יאומדנא.ותה"דהוכיח
)להלן נביא מש"כ מהר"ם בן חביב להקל להוציאה
מחזקתאשתאישדאורייתאמטעםאחר(.
כשיטתו ,מתוך כך שסברא זו ,דמדאורייתא אזלינן בתר
בספר בית הלוי ח"ג סי' יא כתב בשיטת הר"ח והרמב"ם,
אומדנאלהוציאהמחזקתאשתאישדאורייתא,מוסכמתגם
שדבריהם נאמרו רק כשהספינה טבעה בלב ים רחוק מהחוף
עלהגדוליםשנחלקועלהר"אמווארדון.
ולאבנהרשגםאםהספינהטבעהניתןלהגיעלחוף.וז"לבית
וכן מוכח מגוףדברי ראבי"ה ,שהרי עיקרטענת ראבי"ה
הלוי" -אע"גדכברהוכחנודלהרמב"םור"חדמפרשיםספינה
כנגד ר"א מווארדון היא מכח הסוגיא בריש פרק יש בכור
שאבדהבים,היינואבדוהמשוטים,דלדידהומוכרחדאםכבר
דבתחילת עדות החמירו ,והחמירו היינו מדרבנן) ,ולהלן
נשברההספינהוהאנשיםשבהכברהםבמים,דודאיאינורק
נוסיףלבארנקודהזו(.
איסור דרבנן .מ"מ י"ל דזהו רק בים שרחוקים מן השפה מכל
ובשו"ת מהר"י ברונא סי' ריז בתוך דבריו בשיטת ר"א
צד,אבלבנהראפילואםהםכברבמים,ישמקוםלומרדהוא
מווארדון,כתבשהביאורבשיטהזומפנידאזלינןבתררובא,
ספקדאורייתאאםלאראובהםשנטבעוונצללותחתהמים,
"רוב ספינות המוטבעות ,למיתה" .דהיינו עצם המציאות
דאחרידהםעלפניהמיםוגםקרוביםליבשה.ובזהמיושבמה
הידועה לנו שהספינה טבעה ,מוכיחה שיש רוב למיתת
שראיתי מקשים על רבינו בצלאל אשכנזי שכתב דבנשברה
הבעל)דברימהר"יברונאיובאולהלן(.
הספינההואדרבנןמהאדאיתאבתוספתאדגיטיןעלהמשנה
המשכנות יעקב בהמשך דבריו ,הביא מתשובת מהר"ם
דר"א בן פרטא הוסיפו עליהם שגררתו חיה ושנפלה עליו
מרוטנבורג)ד"פ(סי'תתקע"אשדןדינושלהבעלכמישטבע
מפולת וששטפו נהר ,הרי דאע"ג דכבר נפל למים ג"כ נותנין
במים שאין להם סוף ,אע"פ שלא ראו אותו טובע אלא רק
עליוחומריחיים.ומלבדדאיןזהקושיאדי"לדהךהוסיפוהוא
מצאואתהספינההפוכה.
מדרבנן…ולפידברינוניחא,דבנהרדהצלתוקרובה,גםבנפל
וז"ל מהר"ם בתשובתו " -מעשה בבחור אחד שהלך
למיםישמקוםלומרדהואדאורייתא".
בספינה ושלשה ערלים היו עמו ונטבע הוא והגוים שעמו.
העולה מדברינו ,לדעת הר"ח הרמב"ם והמאירי ,וכן
ויהודיאחדוגויםהרבהשמעושצעקוהושיענואלקיםכיבאו
לדעת הר"א מווארדון והחולקים עליו שהובאו במרדכי ,וכן
מים עד נפש ושוב מצאנו הספינה פיה למטה ,וכלי הבחור
לדעת מהר"ם מרוטנבורג ,אם ידוע שהבעל היה בספינה,
טבעו כמו כן בדקו וחפשו אחריו ולא מצאנוהו" .וכתב
וידוע בבירור שהספינה טבעה ,דינו של הבעל כמי שטבע
המשכנותיעקבעלדברימהר"ם"-לכאורהבמעשההלזו,לא
במיםשאל"ס,אףשלאראואתהבעלבעתהטביעה,ודנים
היו היהודי והערלים אחרים בשעת טביעה ,ולא ראו אותה,
בודיןרובאלמיתה.ובלבדשהספינהטבעהבמרחקמהחוף
רק מרחוק שמעו הקול ואח"כ חפשוהו ולא מצאוהו .ואולי
והצלתואינהמצויה.
מקודם לכן יצא למרחוק קצת והלך לו ואח"כ לא ראוהו,
ואפ"ה הכניס אותו בדין חומרות משאל"ס ,ומשמע מחומרא
אמנם דעת הר"ח והרמב"ם אינה מוסכמת .בב"י אה"ע
דרבנן בעלמא") .אמנם ביחס לשיטת מהר"ם בדינה להנשא
סי' יז כתב " -כתוב בתשובות להרמב"ן )במיוחסות( סימן
לכתחילה,להלןהבאנומש"כבזההאחרונים(.
קכ"ח,צריך לחקוראםראה שטבע ממש ושהה כדישתצא
ועייןבשו"תמהר"םבןחביבאה"עסי'ה'שהביאמתשובת
נפשו ולא ראהו ,או שמא ראה ספינה מטורפת בים וחשבה
הריב"שסי'שעטשעדותעלספינהשהתהפכהאינהעדותעל
להישבר,אושראהשנשברההספינהבלבים.כירובהעולם
טביעת הבעל למרות שהיה ידוע שהבעל היה בספינה זו.
קורין לדברים האלו טביעה ,ואין מדקדקים בין שנשברה
ואח"ככתבלתלותשאלהזובשיטתהרמב"םוהר"חהנזכרת,
במקוםרחוקמאודמהעיר,שיחשבוהרואיםשאיאפשרלמי
ובמסקנתדבריו העלה שאםהספינה התהפכה אךלא שקעה
שנפל שם להינצל ולצאת אל היבשה ,ובין שראוהו טובע
במים,איןהכרחשהבעלטבעמכיוןשיתכןומצאמקוםאחיזה
ממשוכיסוהוהמים,ושההעליו.וישהפרשגדולביןזהלזה
בלוחות הספינה ולא טבע .ומבואר בדבריו שאם הספינה
אפילו במים שאין להם סוף .כי במעיד שטבע ממש ושהה
שקעהבמצולות,אףשאיןעדותשהבעלטבעיחדעמה,הדבר
עליואםנישאתבדיעבדלאתצא,כמושאמרובסוףיבמות.
תלוי בפלוגתא הנזכרת ,ולדעת הר"ח והרמב"ם )אליבא
ואם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה בלבד זה אינו כלום,
דתשובתר"באשכנזי(,שריאמדאורייתא.
ואפילונישאתתצא.כישמאניצלעלגביעץאוקורהכדרך
אמנם מסקנת מהר"ם בן חביב לדינא ,שלדעת רוב
שניצולים הרבה פעמים .ובספינה המטורפת בים הרי הוא
הפוסקים גם בכה"ג נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים,
בחזקתקייםלכלדברואםנשברה,נותניםעליוחומריחיים
אך עכ"פ מבואר בדבריו דפשיטא שלדעת הרמב"ם
וחומרימתיםכדאיתאבפרקכלהגט)כח(:עכ"ל.
בפיהמ"שאייריבעדותעלטביעתהספינהגרידא,וסגיבהכי
להתירהמדאורייתא.
אלא שמהר"ם בן חביב לא הביא מכל הראשונים
הנזכרים,דס"לכשיטתהרמב"םבפיהמ"ש,וכמבוארלעיל.
מבוארמתשובהזושנקטבפשיטותדלאכדעתהרמב"ם
בפיהמ"ש.
ונציין לתשובת הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל )מהדורה
תניינא סי' מז( שלא מצא מקום להורות למעשה כשיטת
132אבןהעזר
עטרתדבורה
הרמב"ם בפיהמ"ש ,וז"ל " -לענין דיעבד ,הן במשאל"ס או
מדוע הירושלמי מסתפק ,וז"ל מראה הפנים )שם( "אכתי
במים שיל"ס ,אם לא שהה עד שתצא נפשו ,בזה מצינו
מאי קא מיבעיא ליה ,הא מתני' היא בפרק כל הגט ספינה
דנחלקוגדולירבותינוז"ל,דבתשובתשיטהמקובצתסי'כ"א
שאבדה נותנים עליה חומרי חיים וחומרי מתים כדאמר
הוציא מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות פ"ג דגיטין דהא
התםלעניןתרומה,ומכ"שבאיסוראשתאיששהואבכרת.
דבספינה שאבדה נותנין עליה חומרי חיים וחומרי מתים,
וי"ל דאי ממתני' לא שמעינן אלא לכתחילה .אלא מדברי
היינו שנשברו הכלים והעצים שלה ,והספינה נשארה ע"פ
הרמב"ן משמע שפרש למתניתין דאפילו בדיעבד אמרינן
המים ,דמשמע דוקא כה"ג דנשאר גוף הספינה שלם הוא
בחזקת שהוא קיים לכל דבר ,דלמד שם דינו ממשנה זו,
דנותנים עליו חומרי חיים,דאפשר דהמים או הרוח יוליכוה
ומשמענמימדבריושםדאפילוידעינןשהיהבתוךהספינה,
ליבשה ,אבל נשברה או שטבעה בחזקת מתים הם מה"ת
כדכתב שם שמא ניצל על גבי עץ כו' וכדמשמע נמי
ואם נשאת לא תצא ,עיי"ש ,וכן דעת חכם אחד בתשובת
ממתניתין".
הר"ם אלשקר סי' כ"ו וכ"כ הפ"י גיטין שם בכוונת הרמב"ם
הנ"ל .ולפ"ז צ"ל מ"ש הרמב"ם פי"ג ושהה כדי שת"נ ,היינו
הרי שמראה הפנים נשאר בקושיא על הירושלמי לפי
דרכושלהרמב"ן,מאיקאמיבעיאליה,האמתניתיןהיא.
דבלא"ה לכתחילה לא תנשא ,דכמו במים שאל"ס חששו
ונראהליישב,דהירושלמיבארהמשנהכפירושהרמב"ם
חז"ללמיעוטאדלאתנשא,ה"נבמיםשיל"סולאשהה,דאף
בפיהמ"ש ,ולא קשה מידי .דהמשנה איירי כשהספינה לא
דרובם נטבעים למיתה,מ"מ מיעוט ניצולים ולא תנשא,וזהו
שקעהאלארקנשברוהכלים.אבלכששקעהבמיםוטבעה,
שלא כדעת הה"מ בביאור דברי הרמב"ם שם הלכה י"ט,
דינו כמי שטבע במים שאל"ס ,אף כשלא ראו את הבעל
דהא דבלא קברתיו אם נשאת לא תצא ,היינו לפחות ע"י
עצמו טובע במים ,והירושלמי מסתפק האם נוכל להתירה
ששהה כדי שת"נ .אולם מדברי הרשב"א בתשובת תולדות
לכתחילה ,וזאת מפני שעדיף ממי שטבע במים שאל"ס,
אדם המיוחסת להרמב"ן סי' קכ"ח כתב וז"ל ודע כי במעיד
מאחרשהבעלהיהעלגביהספינהודיןאחדלבעלולספינה,
שטבע ממש ושהה עליו אעפ"י שלכתחילה לא תנשא ,אם
וכשם שאנו יודעים שהספינה שקעה ולא עלתה עוד ,יש
נשאתלאתצאעכ"ל,משמעדבלאשההאפילונשאתתצא.
להניחשכךארעלבעלשהיהבתוךהספינה.ואינודומהלמי
ומ"מ אינו מבואר דהוא מדאורייתא ,די"ל למ"ש תוס'
שטבעלמיםדהתםשמאמידלאחרמכןעלהוניצל,משא"כ
בכורות)דףכ"ה(דקיי"לסמוךמיעוטאלחזקהלחומרא,והא
בספינה כשם שהספינה לא עלתה כך יש להניח שארע
דבמיםשאל"סנשאתלאתצאמשוםדהוימיעוטאדמיעוטא
לבעל.והעלההירושלמישאיןלהתירהלכתחילהוכדיןטבע
עיי"ש ,א"כ י"ל דבלא שהה איכא ג"כ רוב ,דרוב נטבעים
במיםשאל"ס,שמאעלהבמקוםאחר.וע"עבמשכנותיעקב
למיתה ,ומה"ת מותרת ,אלא דהוי מיעוטא מעליא ומדרבנן
)שם( שהוכיח מהירושלמי במקום אחר ,דס"ל כדעת
אסורה משום סמוך מיעוטא לחזקה,מש"ה אם נשאת תצא,
הרמב"םבפיהמ"ש,ומדבריוסייעתולביאורשכתבנו.
וא"כ אם מה"ט הוא הוי רק דרבנן .אולם מדברי תשובת
ולפי זה ספיקו של הירושלמי יתבאר כדלהלן .אמנם
הריב"ש סי'שע"ט נראה דאף מה"ת היא ספק אשתאיש כל
מבואר במשנה בפרק כל הגט שאם הספינה אבדה ,דהיינו
שלא שהה עד שתצא נפשו ,ממ"ש שם וז"ל ,ואם היה כאן
שנשברו כלי הספינה והיא אבדה את דרכה ,הרי שמספק
מישמעידבטביעהבמיםשאל"סכראויאזלאהיתהאסורה
האשה נשארת בחזקת אשת איש ,אך אם הספינה טבעה
אלא מדרבנן וכו' אבל בכאן וכו' ושהוא ראה בטביעתו
ושקעה ממש במים ,עדיף ושמא נתיר אפילו לכתחילה,
ושהה כדי שת"נ וכו'משמע להדיא דכלזמן שלא שהה לא
ונאמר כשם שהספינה טבעה כך ארע לבעל שהיה על
יצאהמידיאיסורדאורייתא",עכ"להגרע"אז"לבתשובה.
הספינה ,מאחר שהבעל היה עליה דין אחד להם ,ומציאת
לכאורה יש להביא ראיה לשיטת התשובות המיוחסות
הספינהטבועהבקרקעיתהים,היאהוכחהגמורהעלהבעל
לרמב"ןוהריב"ש ,מהירושלמיבמסכתיבמותפרקטז ה"ה-
שגם הוא טבע עמה ונשאר טבוע בלא לצאת מהמים ,ויש
"שקעהספינתובים,אתיהכהדאדתימררבאברזבדאבשם
להורותלהשיאהלכתחילה.והעלובירושלמישאיןלהתירה
רב ,מעשה באבא סימי ששקעה ספינתו בים והוא לא היה
לכתחילה" ,מעשה באבא סימי ששקעה ספינתו בים והוא
בתוכה ,והכא כן" .ופרש הפני משה " -דאפשר שקעה
לא היה בתוכה ,והכא כן" ,דהיינו מכיון שמצאנו מקרה בו
ספינתוביםוהואלאהיהבתוכה".
נמצאההספינהטבועהבלאבעלהספינהשלאהיהבתוכה,
אך זה אינו .מאחר שאין מבואר בדברי הירושלמי אם
ממעשה זה יש להסיק שדינו של הבעל ,אינו כדין הספינה,
שקעהספינתודינוכטבעבמיםשאל"סומחמיריםרקלעניין
גםאםידועשהיהבתוכהבעתהטביעה.אךעכ"פאיןדינו
להשיאה לכתחילה ,או דין האשה כספק אשת איש מאחר
חמור יותר ממי שטבע במים שאל"ס ,וכשיטת הרמב"ם
שנותניםעליוחומריחיים.
בפיהמ"ש,וכפיששיטהזוהתבארהלעיל.
אדרבה,הפנימשהבספרומראההפניםכתבשאםנפרש
והנה הנצי"ב בספרו משיב דבר חלק ד' סי' כח נשאר
הירושלמי עפ"י התשובות המיוחסות לרמב"ן ,ובטבעה
בקושיא על תשובת הרשב"א המיוחסת לרמב"ן שהביא
הספינה היא בחזקת אשת איש ואפילו נשאת תצא ,קשה
הב"י .הנצי"ב הביא מדברי הגמ' במסכת יבמות דף קכא- .
סימןכא133
"תניא ,אמר רבן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בספינה
כראוי ,ופסק הבית יוסף שדינו כנמצא בספינה שאבדה
וראיתי ספינה אחת שנשברה ,והייתי מצטער על תלמיד
ונותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים והאשה נשארת
חכםשבה,ומנורביעקיבא,וכשעליתיביבשה,באוישבודן
בחזקת אשת איש מדאורייתא .אך הבית יוסף לא הזכיר
לפניבהלכה.אמרתילובני,מיהעלךאמרלידףשלספינה
משיטתהרמב"םבפיהמ"ש,והמבי"טשםחלקעלהב"י.
נזדמןלי,וכלגלוגלשבאעלינענעתילוראשימכאןאמרו
וכן נציין לתשובת משכנות יעקב אה"ע סי' ח' הנזכרת
חכמים אם יבואו רשעים על אדם ,ינענע לו ראשו .אמרתי
)הובאה בפת"ש ס"ק קמ"ד( ,שדן בשאלה זו האם האשה
באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים ,שאמרו מים שיש
יצאה מחזקת אשת איש דאורייתא רק לאחר שראו את
להםסוףמותרת,מיםשאיןלהםסוףאסורה".
הבעל טובע ושהו כדי שתצא נפשו ,ובמסקנתו כתב וז"ל -
וכתבהנצי"בלהקשותעלהתשובותהמיוחסותלרמב"ן,
"העולה מכלל דברינו שדעת הרמב"ן והרשב"א והריב"ש
וז"ל " -קשה ע"ז הא דאיתא ביבמות )דף קכ"א( במעשה
והשו"עוהאחרונים,דכלשנפללמשאל"סולאשהועליוכדי
דר"גור"עבספינהשנשברהואמרר"עשדףשלספינהנזדמן
שתצא נפשו ,אף בדיעבד לא מהני ואם נשאת תצא,
לו ,ומסיים כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאל"ס
ואחריהם נמשכו רוב האחרונים .אמנם דעת הרמב"ם ור"ח
אשתואסורה,הרילמדסתםמיםשאל"סמספינהשנשברה
וריא"ז וכן משמעות הירושלמי ורש"י והר"א מווארדון
ונזדמןלודף,והמקוםיאירעיני",עכ"ל.
וסייעתודכלמיםשאל"סאףאםלאשההכדישתצאנפשו
וכעיןזהבספרשאילתדודחלקאה"עסי'ז',וז"ל " -ופי'
אם נשאת לא תצא .וכן משמע לענ"ד סוגיית הגמ' …והן
ספינה שנאבדה במים ,הרמב"ם ז"ל מפרש בפי' המשניות
אמת שחלילה לנו לחלוק על אבותינו ורבותינו הרמב"ן
שלו שם שזה ספינה שנשברו ממנה כל כליה המנהיגים
וסיעתו ובעלי השו"ע והאחרונים ,עכ"פ יועילו הדברים
אותה כמו התורן וכדומה ,אבל גוף הספינה הוא בשלימות.
לסניףאם יהיו עודכמהצדדיםלהקל ,נצרףאתזאת ג"כ",
ולדבריו ,ספינה שנשברה לגמרי בים לא הוי אלא ספק
וע"ע בפת"ש שם .ולעיל הבאנו מדברי הגאון שאילת דוד
דרבנן .וכן נראה עיקר כהרב ז"ל בזה ,שהרי ביבמות בדף
שהסכיםשהעיקרכרמב"םבפיהמ"ש.
קכ"אבר"גשראהספינהשנשברהביםונצטערעלר"עשהי'
בתוכו וניצל ע"י דף של ספינה וקאמר עלה כמה גדולים
האםישמקוםלחוששמאהבעלנטשאתהסירהזמןמה
דבריחכמיםמיםשאיןלהםסוףאשתואסורההרידספינה
קודםלתחילתהסערה
שנשברה לא הוי אלא איסור דרבנן …והרמב"ן בתשובתו
לכאורההיהמקוםלטעוןשאמנםהסירהנמצאהטבועה,
הנ"ל מפרש ספינה שנאבדה שנשברה לגמרי והצלתם ע"י
אךמנלןלקבועשהבעלהיהעלהסירהבעתהאירוע.שמא
דף של ספינה .ולדבריו צריך לדחוק במעשה דר"ג דלא
ירד ממנה שעה או שעתיים קודם לכן ,והשאיר את חבירו
נשנית בדקדוק ,וצ"ל שהספינה נשברה וראה שנטבע בים
לבדו,ואזאיןראיהמטביעתהסירה,עלמהשארעלבעל.
הת"ח,אךזהדוחקולשוןהגמראלאמשמעכדבריו".
כאמור קיימות עדויות משני גורמים שונים ,סירת
משטרהשערכהביקורתומדייגחבר,שהבעלעםחבירוהיו
הכרעתההלכהבמחלוקתזו
יחד בסירהבאותובוקרעדלזמןמסוייםקודםלזמןהטביעה
בשו"עסי'יזסעיףלדפסק–"וכןהאשהשהעידלהאחר
המשוער.וכןידועשהבעלהיהבעלהסירהוהואיצאלדייג
שטבע בעלה במים שאין להם סוף ולא עלה ואבד זכרו
לפרנסתו,והדייגהשניהיהצעירממנושהצטרףאליוכעוזר.
ונשתכח שמו ,קא הרי זו לא תנשא על עדות זו …ואם
איןיסודלהשערהשהבעלשהואהיהבעלהסירהנטשאת
נשאת לא תצא" וכתב על זה הרמ"א "וכל זה דוקא במי
הסירה זמן קצר קודם לתחילת הסערה וירד לחוף .והדייג
שהעידו עליו שטבע ממש במים שאין להם סוף ,אבל מי
השניהצעירשהתלווהאליולעזורלו,חזרללביםוהמשיך
שהעידועליושהיהבספינהשנשברהביםאוכדומהלזה.או
לבדובמלאכתועדלארועהטביעה.אמנםכלעודאיןעדות
אפילו שטבע רק לא העידו ששהה במים כדי שתצא נפשו,
של אדם שראה את הבעל על הסירה בעת אירוע הטביעה,
תצא …אלא א"כ העיד בפירוש שנטבע ממש ושהה כדי
אין בפנינו ידיעה מוחלטת שהוא אכן היה על הסירה .אך
שתצאנפשו".
בודאי שקיימת ,אומדנא הקובעת בבירור שהבעל שהה
הרי שהרמ"א פסק כתשובות המיוחסות לרמב"ן .וע"ע
בסירהעדשהחלהאירועשלהטביעה,ולאנטשאותהקודם
בשו"תביתיוסף)דיןמיםשאל"ססי'א',עמ'שמ"ח(שהב"י
לכן .אומדנא זו מוכחת ביותר ,ובלא שקיימת סברא לטעון
פסק במקרה שהספינה שהבעל היה בה טבעה ,ולא ראו
אחרת.
אותו נמלט ,אך העדות מתייחסת רק לספינה ואין עדות
לעילהבאנומדבריספרזרעיעקבאליבאדשיטתהרמב"ם
שראו את הבעל טובע ,וק"ו שאין עדות ששהו כדי שתצא
ומתשובת משכנות יעקב ,שכתבו שאין לחוש שהבעל נטש
נפשו,והיהחשששמאהבעלהצליחלצאתקודםשהספינה
את הספינה בשעה הסמוכה לטביעתה .בתשובת המשכנות
שקעה ,בלא שהדבר ניכר לעיני העד שהעיד על הטביעה
יעקבמבואר,שבנידוןהר"אמווארדון,הגדוליםשדנובשאלת
מאחר שהעד עצמו נחפז להציל עצמו ויתכן שלא ראה
היתרהאשה,אףשנחלקובשאלתההיתרלכתחילה,הסכימו
134אבןהעזר
עטרתדבורה
שישלדונוכמישטבעבמיםשאל"ס,למרותשלאהיתהעדות
וז"ל העין יצחק " -אבל באמת יש לדון דיצאנו מן חשש
של אדם המעיד שהבעל היה על הספינה בעת שהחלה
דאורייתא ע"פ מה שכתב בתשובת ר"ע איגר סי' ק"ט,
הסערה .אלא מאחר שהיה ידוע שבכוונתו להגיע למחוז
דבנטבע בים רחוק מן היבשה בענין דבתוך שיעור כדי
חפצו ,לביתו ,באמצעות אותה ספינה ,די באותה ידיעה
שתצא נפשו אי אפשר לו לעלות ליבשה ,דבהאי גוונא הוי
לקבוע שהבעל אמנם שהה בספינה בעת שהחלה הסערה,
ממילא כמו שהה עד שתצא נפשו ואין בזה חשש דאורייתא
ואין להעלות השערה שמא ירד מהספינה קודם לכן ,בניגוד
רק חששא דרבנן דהחמירו בכל משאל"ס .וכמו כן כתב
למהשהיהבדעתומלכתחילה.ונראהשבכוחהשלהאומדנא
הקהלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל בסי' י"ז סעיף ל"ד ע"ש.
הזולהוציאהמחזקתאשתאיש.
אמנםמןדבריתשובתהרמב"ןבסי'קכ"חהמובאבביתיוסף
ובספרשילמורא)להג"רשבתיב"ריונהז"ל(סי'נודןבמי
סי' י"ז וז"ל צריך לחקור אם ראה שטבע ממש ושהה כדי
שהעיד שכל יושבי ספינה פלונית נהרגו ,והיה ידוע שהבעל
שת"נ וכו' ואין מדקדקים בין שנשברה במקום רחוק מאוד
היהביןאותםשנכנסולספינה,ודןאםלחוששמאהבעלפרש
מהעיר שיחשבו הרואים שאי אפשר למי שנפל שם להנצל
מהספינהקודםלאירועההריגה,ובמסקנתדבריוכתב–"ומ"מ
ולצאת אל היבשה ובין שראוהו טובע ממש וכו' ואם אינו
מילתאדמסתברהואדאיןאדםפורשמספינתו".
מעיד אלא שנשברה ספינה בלבד זה אינו כלום ואפילו ניסת
וע"עבשו"תעיןיצחקח"באה"עסי'א'ענףג'.
תצא כי שמא ניצול ע"ג עץ או קורה וכדרך שניצולין הרבה
פעמים וכו' עכ"ל הרמב"ן .ולכאורה יש מזה סתירה לדברי
ב.סבראלהוציאהמחזקתאשתאישדאורייתאאףלדעת
רע"א והקהלת יעקב הללו דהא אף בנטבע רחוק מן היבשה
החולקיםעלהרמב"םבפיהמ"ש
אוסר הרמב"ן דאף בניסת דתצא כמו שכתב שנשברה
בשיטתהחולקיםעלהרמב"םבפהמ"ש,כתבהגאוןר"ח
במקום רחוק מאוד מן העיר כו' .אבל באמת אין סתירה
מוואלאז'ין ז"ל בתשובת חוט המשולש ח"א סי' ו' ,דמאחר
לדבריהם ,דהא הרמב"ן קאמר בנשברה הספינה ,דבזה יש
ומבואר בגמ' במסכת ב"ב דף קנג :שבספינה שאבדה רובן
לחוש דשמא ניצול ע"י עץ וקורה מן הספינה שנשברה .אבל
למיתה,ומהשאנומחמיריןדלאיצאהמידיספקאשתאיש,
בנטבעה הספינה ,בזה שפיר כתבו האחרונים דאם הטביעה
היינו מפני חזקת אשת איש שהיא כנגד האי רובא כמחצה
רחוקה מן היבשה וכיוצא ,דבזה יצאנו מחשש דאורייתא.
על מחצה ,על כן כל שמצטרף ספק נוסף חזר הדין לדונו
ולכן אם יבורר שהיתה הטביעה רחוקה מן היבשה וכמו
כרובלמיתה,וכדיןמיםשאל"ס,עיי"ש.
שכתבו הגאונים הללו ,דבזה יצאנו בודאי מחשש דאורייתא,
במקרה שלפנינו בפנינו שלשה דברים שמצטרפים לדונו
אכן אם לא יבורר זה יש להחמיר מצד חששא דאורייתא
לרובא דמיתה .ראשית ,מצב גלי הים הגבוהים ומזג האויר
לכאורה.אמנם יש לדון להיתירא ולומר דאף בספק אם היה
הקשה ,וכמתואר לעיל .שנית ,המרחק שהיה עליו לעבור
רחוק מן היבשה או לא ,ג"כ יצאנו מן חשש דאורייתא",
ממקוםהטביעהלחוף,ובמצבושלהבעלכפיהמתוארלעיל.
עכ"ל.
ובנוסף ,מאחר והסירה נמצאה בשלימותה ,הרי שלא היה
לכאורה דברי הגרי"א ז"ל צ"ע .דהא הקהלת יעקב
ברשותושלהבעלדףאוקרששיוכללהאחזבו.ולהלןנביא
והגרע"א ז"ל בתשובה ח"א סי' קט איירי במי שהעידו עליו
מגדולי הפוסקים שצירפו סברות אלו לקולא אף אליבא
שראו שטבע במים וכיסוהו המים ,אלא שלא שהו עליו עד
דשיטתהחולקיםעלהרמב"םבפיהמ"ש.
שתצא נפשו ,ובזה כתבו דסגי במה שידוע שטבע במקום
בשו"ת עין יצחק חלק ב' סי' ב' כתב – "נשאלתי ע"ד
מרוחק שלא יוכל להגיע אליו תוך ג' שעות ,אף שלא שהו
עגונא אחת אשר בעלה נסע על הים ונודע שנטבעה הספינה
במקום הטביעה ג' שעות .משא"כ בנידון שבתשובת עין
אשר בעלה היה שם .שהיתה רוח סערה גדולה ונטבעה
יצחק שבו התקבלה עדות על טביעת הספינה בלבד ,בלא
הספינה וכפי הגב"ע" .ומבואר בלשון השאלה ,שבנידון שם
שהעידועלהבעלעצמושטבעוכיסוהוהמים.אלאבהכרח,
לא היתה עדות על טביעת הבעל ,אלא על טביעת הספינה
שהדבר היה פשוט להגרי"א ז"ל שעדות על טביעת ספינה
שלפיהידועהבעלאמורלהימצאבה.
בלבד,היאכעדותעלהבעלשטבעוכיסוהוהמים.
אמנם בתשובה זו ,הגרי"א ז"ל לא הסכים לסמוך על
ובמהרש"ם ח"ב סי' קסח סק"ב דייק מלשון תשובות
הפוסקיםשנקטוכפי'הרמב"םבפיהמ"ש ,שבטבעההספינה
המיוחסותלרמב"ן,שהחששהוא"שמאניצולעלידיעץאו
בלבד ,כבר הבעל יצא מחזקת חיים ,וכתב על שיטה זו -
קורה ,כדרך שניצולים הרבה פעמים" .משמע שבמקרה
"כיון דלא הובאה שיטת הני פוסקים בשו"ע ,א"כ לדינא
שהספינה לא נשברה ,אלא הבעל נפל ממנה לים ,אם נפל
העיקר כדברי הרמ"א בסי' י"ז סעיף ל"ד ,דבלא שהה עד
במקום רחוק מאד מהיבשה שרק מיעוטא דמיעוטא יוכלו
שתצאנפשואיןלהקלאףבנשאת".
להנצל,דינוכטבעבמיםשאל"ס,גםאליבאדשיטהזו.
אךלמעשההגרי"אז"לכתבלחלקביןמקרהשבוהטבוע
ולפי דרכו ,בנידון דנן מאחר שהסירה נמצאה שלימה,
יכול להגיע לחוף בכוחות עצמו ,למקרה שאינו יכול להגיע
במעמקי הים ,אין לחוש שמא ניצל על ידי דף או קורה,
אוספקאםיוכללהגיע.
והשאלההיאהאםהבעלהצליחלנטושאתהסירהמבעוד
סימןכא135
מועד,והאםהיהבכוחולשחותאלחוףהיםבמרחקהנזכר
סתמא,הוי כמו סתם סופרי דדייני מגמר גמירי,ורוב מצויין
בתנאימזגאוירקשיםכולליםסוערעםרוחחזקהבמיוחד
אצל שחיטה מומחין הן ,דאינהו נמי מכח סתמא קאתי.
והמיגבלהבידו.
ובמרדכי שילהי יבמות שהבאתי לעיל מדמי להו להדדי מים
נוסיף ונציין כי בפני בית הדין הוצגה חוו"ד של מציל
שאין להן סוף והני רובים .וכה"ג קאמר תלמודא צורבא
מומחה ,המעריך שהסיכוי של הבעל להינצל בשחיה לחוף
מדרבנן קלא אית ליה ,אם איתא דהוה סליק כו' .ומוכח
בנסיבותאותואירוע ,הםאחדלמאה.סיכויכזהודאייחשב
מהתם בתשובה במרדכי פרק בתרא דאזלינן בתר אומדנא
כמיעוטאדמיעוטא,דינוכנפללמיםשאל"ס.
דדעתיה .ואע"ג דמסיק תלמודא לא שנא צורבא מרבנן ול"ש
אינישדעלמא,היינולכתחילהכדמסיקדיעבדאיןלכתחילה
מסקנתהדברים
לא.משוםדלכתחילהאיןלנולחלקבגזירותחכמיםכדמסיק
אליבא דתשובות המיוחסות לרמב"ן והריב"ש ,ולפי
נמיבתשובהדלעיל,דאיןלבדותחלוקיםמלבנו,אבלדיעבד
דרכםשלהג"רחייםמוואלאז'יןז"לבתשובתחוטהמשולש,
שפיר דמי למיזל בתר אומדנא דמוכח טובא כי הך .ונראין
הגרי"א ז"ל בתשובת עין יצחק ומהרש"ם ,מאחר והסירה
הדברים בזמנינו אפי' אדם בינוני אם איתא דחי הוא עדיין
נמצאה טבועה בקרקעית הים במרחק של 2.5ק"מ או 3.15
הוהליהקלאזהכמהשנים,טפיוטפימקלאצורבאדצורבא
ק"ממהחוף,ונמצאהשלימהולאהתפרקה,ולאנפלהממנה
מדרבנן בזמן חכמי התלמוד ,שהיו ישראל עם רב בכמה
קורה ,שיוכל להינצל באמצעותה ,ובנוסף ידוע שהיה בלתי
וכמה מקומות …מכל הלין נראה דכיון דאינסיבא הך
אפשרי לשחות מרחק רב במזג האויר המתואר עם רוחות
איתתא קהעו"ץ על פי חכם לא תצא ושריא למיתב תותי
חזקות ביותר וגלים גבוהים ,ובמים קרים כפי שהם בסוף
גברא",עכ"לתרומתהדשן.
החורף ,ובצירוף המיגבלה שהיתה לבעל בידו והנסיבות
הרימבוארבדבריושישמקוםלסבראזושאבדזכרוואי
המתוארות לעיל ,אין לדון מקרה זה כספינה שאבדה
איתא דהבעל חי ,קלא הוה ליה למילתא ,ונ"מ בנידון
שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ,אלא מדאורייתא
בתרומת הדשן שאין עדות על טביעה במים שאל"ס,
דינוכמישטבעבמיםשאיןלהםסוף.
וכיוצ"ב,נתירמדאוריתאמכחאומדנאכזו.
אמנם ,עדיין אין בכל האמור כדי להתירה לכתחילה,
דעכ"פדינוכטבעבמיםשאל"סדקיי"לשלאתינשא.
ועיין ברמ"א סי' יז סט"ו שהביא את תה"ד להלכה,
ועיי"שבח"מובב"ש.
ונצרף לזה את מש"כ בתשובת התשב"ץ חלק א' סי' פ',
ג.אומדנאדמוכחלקבועמיתתהבעל,להוציאהמחזקת
וז"ל – "השתא בנדון הזה ,יש לנו אומדן דעתא שזה מת בלי
אשתאישמהתורהמפנישאבדזכרו
ספק.שהרייצאבפניעדיםשמעידיןשהפליגבספינה,וידענו
מלבד סברת חוט המשולש והעין יצחק הנזכרת ,בפנינו
שלא בא למחוז חפצו ,וידענו שלא נטלוהו שבאין ,וידענו
דרך נוספת לקביעת דינה של האשה כמי שיצאה מחזקת
שאינו במקומות שהן סביב המקומות שהיתה הפלגתו בהם,
אשת איש דאורייתא ,גם אליבא דשיטת החולקים על
וא"כ מה נשאר לנו לומר שזה העלוב או טבע בים ומת שם,
הרמב"םבפיה"ש,והיאעפ"יסברתהתשב"ץ,תרומתהדשן
או תקעו השבאין חץ בלבו ומת ,או יצא ליבשה והרגוהו
ותשובתמהר"םבןחביב)מח"סגטפשוט(,שיובאולהלן.
לסטים ומת ,או נזדמן לו חיות רעות ואכלוהו והרי הוא מת
כעת עברו קרוב לשלש שנים מאז אותו אירוע ,ואבד
או מת ברעב ובצמא .ואם היה קיים כבר בא ,וכל אלו
זכרו,ויששכתבולהורותשמדאורייתאהותרהכשאבדזכרו
הצדדין הן למיתה .ולא נשאר צד של חיים ,אלא אחד רחוק
וקיימתאומדנאשמת,אילוהיהחיהיינושומעיםעלכך.
מאד ,והוא שנכנס במדבר והוא שם ,וכבר ידענו מאלו
בתרומת הדשן פסקים וכתבים סי' קלט כתבלבססהיתר
הארצות שאין זה מצוי כלל ,וכיון שיש לנו מה שמוציא זה
מדאורייתאעפ"יסבראזו,ויסודדבריודמדאורייתאמתירין
הספק והוא אבדן הזכר שלא בא שום אדם מזכירו לחיים,
אשהעפ"יאומדנאדמוכחשמת,ואםנישאתלאתצא.וז"ל
הרי הוא כמי שטבע במים שאין להם סוף בפני אדם ,ואפשר
תה"ד " -נדון דידן אי לא חשבינן הך סהדותא דהא נכרי
שנצול בחששא רחוקה ,ועם אבדן הזכר אנו מורידין קרוביו
עדותו כשירה בעדות אשה ,א"כ מוקמינן איתתא אחזקת
לנחלה .וכן נמי בכאן מכמה צדדין שיש למיתה ,יש צד אחד
אשת איש ואסורה מדאורייתא ואפילו בדיעבד תצא .מ"מ
לחיים ,וכיון שאבד זכרו ,נכנס היורש לנחלה ע"פ ידיעתנו
דהכי נמי איכא להתיר ,כיון דנפיק קלא דלא פסיק שרבי
ואומדןדעתנו",עכ"להתשב"ץ.
יצחק הנזכר למעלה מת ונהרג או טבעוהו ,ובעל שם היה
ובשו"ת חסד לאברהם )להג"ר אברהם תאומים ז"ל(
וישנו לו קרובים הרבה בכמה מדינות ,וזה כמה שנים
מהדו"תסי'כאהשיבאודותחיילשלאשבמהמלחמהוקיימת
שנשתקעשמוואבדזכרו.ובעונותינוהרביםעכשיובגלותינו
אומדנאדמוכחשלאברחממשמרתואלאמתבמלחמה.וכתב
אנו מפוזרים ומפורדים מעט בכל מקום,ואלו היה חי ברחוק
שם " -כה"ג עדיף ממים שאל"ס ולפי ראות עיני הב"ד נראה
מאתים או שלש מאות פרסה היה נודע ונשמע לנו .וכה"ג
ברורשהואמת.ועייןבשו"תתשב"ץח"אסי'פ'באחדשהפליג
מיקרי רובא דשכיחי טובא ,אע"פ שאינו בא אלא מכח
בספינה ולא נודע מקומו ולא נמצא במקום ההוא שהפליג
136אבןהעזר
עטרתדבורה
לשם ,וכתב שם דכיון דצד של חיים הוא רחוק מאד יצאה
עכ"ל .וכבר ידוע דמרן בכסף משנה פי"ג מגירושין דין כ'
מחזקת אשת איש .ומייתי על זה דברי הירושלמי דתנינן תמן
דקדק מדברי הרמב"ם דבעינן שיעיד עליו ששהא עליו כדי
חדברנשאתיביומידרביאמרילי'האיפלןאמרלוןמיתהאי
שתצאנפשוולאעלה,כמ"שהרשב"אבתשובותהמיוחסות
פלן א"ל מית אמרין לי' וכולהון מייתין אמר לון ואילו היה
סי'קכ"חוהריב"שבתשובה.ואילוהכאבהלכותנחלותלא
בחיים ל"ה מייתי ,רב ירמיה בשם ר"ח מעשה בא לפני רב
חזינן דהצריך הרמב"ם שיעיד שטבע ולא עלה ,אלא בטבע
ואמר מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא ע"כ.
לחוד ואבד זכרו סגי ליה לשאם נשאת לא תצא .ובודאי
ומייתי מדברי הירושלמי האלה דכל היכי דלפי ראות עינינו
דהחילוק הוא זה ,דבתוך השנה שנתעלם דלא אבד זכרו
קרובלודאישמת,דאםהיהחיהיהבא,הורהרבידאםנשאת
בעינן שיעיד העד טבע ולא עלה ואז דוקא אם נשאת לא
לא תצא ,וכיון דאין כאן חזקת אשת איש גמורה פשיטא
תצא ,וטבע סתם לא מהני .אבל טבע סתם בצירוף דאבד
דסמכינןעלעדותערכאותדלאמרענפשי'".
זכרודעברהשנהאחתונתקייםעליונשכחתיכמתמלב,אז
ובשו"תמנחת יצחקחלקב'סי'פט דןבשאלהדומה,שלא
אם נשאת לא תצא …וכן יראה מדברי מהרי"א בפסקים
היתה עדות אלא על טביעת הספינה ולא על טביעת הבעל,
וכתביםסי'לק"טעלאשהשיצאקלאדלאפסיקדבעלהמת
והביאמדבריהתשב"ץ,וכתבעלדבריו " -מבואר שם בדבריו,
ונהרג או טבעוהו ונשתכח שמו ואבד זכרו ,בדיעבד אזלינן
דבכה"ג הוי עכ"פ לענין אשתו כמו בנטבע במשאל"ס ,דאם
בתר אומדנא דמוכח טובא דאילו היה חי היה נודע ונשמע
נשאת לא תצא עיי"ש ,וכל זה שייך גם בנד"ד ,וכפי הנראה
לנו,ובכה"גאםנשאתלאתצאיע"שבאריכות.א"כגםאנו
מתשובת התשב"ץ שם,יש לסמוך על השער הרביעי אף בלתי
נאמר בעדות זו דהעידו דנהפכה הספינה שהיה בה אסלאן
צירוף השערים הראשונים ,ממה שכתב בשער השלישי )בסי'
הנזכר ,אע"ג דעדות נהפכה הספינה לחודיה לא סגי
ע"ט( שזה השער אינו אלא סניפין לשערים הראשונים עיי"ש,
להוציאה מן התורה דיש לחוש שמא נשאר אחוז בחדרי
משמעדשאריהשעריםהמהעיקריםבפניעצמן".
הספינהלמטה,בצירוףדישדעברוכמהשניםונשתכחשמו,
ובשו"ת חבצלת השרון חלק אה"ע סי' לח כתב " -וידוע
איגלאי מילתא למפרע מכח אומדנא דמוכח דהאמת הוא
דברי התשב"ץ ח"א סי' פ' שכתב דהיכא דאיכא אומדנות
שטבע בנהר ,ואם נשאת לא תצא ולא רביע עלה אלא
דמוכחשמת,כגוןשיצאולאחזרואבדזכרוואיכאאומדנות
איסוראדרבנןדלכתחילהלאתנשא,כנ"ל",עכ"ל.
דמת ,יצאה מדאורייתא מאיסור אשת איש ,ורק משום
הרי על פי שיטת מהר"ם בן חביב יש להורות בנידון
חומרא דאשת איש החמירו כמו במים שאל"ס עיי"ש .וכבר
שלפנינו ,שהאשה יצאה מחזקת אשת איש מהתורה ,גם
השתמשו בסברת התשב"ץ הזאת גדולי דורינו בעת
אליבאדשיטתהתשובותהמיוחסותלרמב"ןוסייעתו.
המלחמההזאת".
סברא קרובה לסברא הנזכרת לדון להוציאה מחזקת
בשו"ת מהר"ם בן חביב סי' ה' כתב שאומדנא זו דאבד
אשת איש ,היא עפ"י מש"כ בתשובת נודע ביהודה קמא
זכרו ולא שמעו עליו דבר ,יכולה להצטרף להיתר מהתורה
אה"ע סי' לז " -אלא שעכ"פ במקום שחזקת אשת איש
בטביעה כשלאשהו עליוכדי שתצא נפשו ,לדעת הסוברים
איתרע קצת ודאי שחזקה זו עדיפא .ולכן נלע"ד שמי שעזב
דבחזקת אשת איש קיימא ,ובתוך דבריו הסתמך גם על
אשתו עגונה והלך למדה"י ואח"כ נמצא אחד מת ומכירים
סברתתה"ד.
אותו ע"י כלים יש להחמיר אפילו בכלים דלא מושלי .אבל
בתחילת דבריו ,מהר"ם בן חביב הביא את פיהמ"ש
במי שישב עם אשתו והלך לסחורה על דעת לחזור ולא חזר
לרמב"םוהר"ח)שהביאבשו"תרבינובצלאלאשכנזיהנזכר(
שעכ"פ איתרע חזקת א"א שתיכף נולד לנו ספק מיתה על
ואת החולקים עליו .וסובר מהר"ם בן חביב שדעת רוב
האישהזה,ודאיישלהקלבכליםדלאמושלי".
הפוסקים שאם נשברה הספינה נותנים עליה חומרי חיים
וכן הסכים בשו"ת הרי בשמים מהדורה תליתאי סי' לה
וחומרים מתים ואם נשאת תצא דהוי ספיקא דאוריתא .אך
שכתב" -עודישלצרףמהשבעלהנסעלמקוםקרובבעסק
אח"כ כתב " -ומיהו יש ללמד זכות ולומר דיצאה אשת
מסחרו על מנת לחזור מיד ,ומבואר בנודע ביהודה סי' ל"ז
אסלאן מחזקת אשת איש מן התורה מטעם דהרי יצא קלא
במי שיצא מביתו לסחורה על דעת לחזור ולא חזר ,יצאה
דלאפסיקדאסלןזהנטבעבנהר.וזההיהבשנתאמ"ת,והרי
מחזקתאשתאישע"שובודאיתלינןבקרובומצוי".
עברוכמוג'שנים.ואםאיתאדיצאלמקוםאחר,קלאהוה
כאמור ,כל אחת משלושת הסברות הנ"ל מתייחסות
ליה למלתא בהמשך זמן זה .וכיון דאיכא קלא דלא פסיק
להיתר האשה מדינא דאורייתא ,אך לא לעניין להשיאה
דטבע אסלאן בנהר ונשתקע זכרו ואבד שמו ,אומדנא רבא
לכתחילה.
אשת איש מהתורה ,כיון דאבד זכרו ונשתכח שמו .ותדע
היתרעגונהשבעלהטבעבמיםשאל"ס,עפ"יאומדנא
שכן הוא ,דהרי כתב הרמב"ם פ"ז מנחלות מי שטבע
דמוכחשודאיטבע
הואדטבעומתבנהר,ומהניאהךאומדנאלהוציאהמחזקת
במשאל"סובאועדיםשטבעבפניהםואבדזכרו,אע"פשאין
משיאין אשתו לכתחילה ,הרי היורשים נוחלים על פיהם
עד כאן ביררנו שהאשה יצאה מחזקת אשת איש
מהתורה.וכעתנדוןבעז"ה,בשאלתההיתרלכתחילה.
סימןכא137
יש לדון האם לאחר שיצאה מחזקת אשת איש ,האם
הדברים כגון עד מפי עד ומסיח לפי תומו ופסולי עדות ,ויש
ניתן לצרף אומדנות נוספות המוכיחות שודאי מת ,לבסס
מקומות שהחמירו חכמים ולא חשו לעיגון ,כגון במים שאין
היתרלכתחילה.
להם סוף וכן בראוהו מגוייד או צלוב והחיה אוכלת בו ,ולא
במקרהשלפנינוקיימותאומדנותרבות,ולהלןפירוטכל
אזלי בתר אומדנא דשכיח .ומה שלפעמים הקילו משום
האומדנות החזקות המביאות להניח שהבעל מת) ,לרבות
עיגונא מפורש בפרק יש בכור )בכורות מו(:כי אקילו בסופה,
אותן אומדנות שכבר הזכרנו ,והצטרפו לקביעת דינו כטבע
פירוש אחר שנחקר העדות יפה בטביעות יפה ,אבל בתחלה,
במיםשאל"ס(.
פירוש בגוף העדות לא הקילו .והכי נמי מוכח כולה שמעתין
א.תנאימזגהאויר,עוצמתהרוחותהגלים,שהיוחריגים
דריש פרק האשה שלום )קיד :קטו (.דתלינן לחומרא דאיכא
מאד עד שמיעוטא דמיעוטא יכולים להנצל מהם ,ובצירוף
דעבדי לה סמתרי וחיי ואמרינן כי היכי דלדידך איתרחיש
נתונים נוספים כגון המים הקרים המכבידים על השהיה
ניסא וכו'ואמרינן נמי איניש אחרינא אתי לאצולי וכו' .ואע"ג
הממושכתבמיםוכןהמיגבלהשלהבעלבידו.
דלא שנינו אסורה לעולם ,אורחיה דתלמודא למיתני אסור
ב .מיד לאחר שהתברר שהבעל לא חזר ,נעשו חיפושים
סתםופתרונולעולםעכ"ל.והנךרואהכמהרברביחולקיןעל
בים ביבשה ומהאויר ,במשך מספר ימים באזור הטביעה,
ר' אליעזר מוורדון בטעמים נכוחים וברורים ,ודברי רבי
ולאנמצאדבר.
אליעזר אין להם על מה שיסמוכו .וכל הגס לבו בהוראה
ג.איןכליסודלהניחשהבעליניחאתאשתוילדיוויעלם
בלאלהשאירעקבות.איןכלמידעהנותןמקוםלשערשהיה
להתיר אשה על פי אותה תשובה ,עתיד ליתן את הדין ,לכן
שומרנפשוירחקממנה".עכ"להב"י.
לבעלרצוןלהעלם,אושאכןנעלם,לאחרשידועשהבעלחי
אמנם הב"י דחה מכל וכל שיטת ר"א מווארדון ,אך
בשלום עם אשתו ולא היו לו חובות שאילצוהו לברוח
מהרש"ם בתשובה ח"ב סי' קסח הביא כמה פוסקים
וכיוצ"ב.
ראשונים שהביאו להלכה את דברי ר"א מווארדון ללא
ד .גם אם הבעל יבקש לברוח הרי שהיו בפניו מכשולים
חולק,והם -ספרהאגודהבסוףמסכתיבמות,וכןבתשובת
רבים המכבידים מאד על העלמותו ,למרות כל החיפושים
זיכרון יהודה להר"י בן הרא"ש סי' צב .וכן בשו"ת מהר"י
שנערכווהחקירההמשטרתיתהמקיפהוהממושכת.
ברונא סי' ריז )שהיה תלמיד תרומת הדשן ומהר"י ווייל(
ה .אבד זיכרו של הבעל .במציאות החיים בימינו ,בה
התקשורתכלכךמפותחת,ואמצעיהמעקבוהעברתהמידע
הביאבתוךתשובתואתאתשיטתהר"אמווארדון,ובהכרח
שסברשדבריוהםלהלכה.
משוכללים ,יש לקבוע בבירור שאילו הבעל היה נעלם
וז"ל מהר"י ברונא "והכי איתא בהדיא בתשובה בא"ז
למקום אחר ,הדבר היה מתגלה במשך שלושת השנים
בתשובת ר' אליעזר בר שמואל דדייק מדלא אמר אסורה
שחלפומאזהאירוע.
לעולם שעושה חזקה אין אדם עובר על כבוד אב ואם,
כאמור ,השאלה העקרונית והיא ,האם לאחר שהאשה
וחזקה אין עובר על שארה כסותה ועונתה ,שכל אלו
יצאה מחזקת אשת איש דאורייתא ,ניתן להורות היתר
החזקות יש לנו לסומכא לרוב ספינות המוטבעות למיתה,
לאשה להנשא לכתחילה ,עפ"י אומדנות נוספות המוכיחות
ואפי'לר'מאירדחיישלמיתההכאלאשכיח".
אתמיתתהבעל,למרותשאיןבפנינועדותמפורשתשלעד
המעידעלמיתתו.
לכאורה נחלקו ראשונים בשאלה זו ,והיא מחלוקת רבי
אליעזר מווארדון והחולקים עליו ,שהביא המרדכי והובא
בב"י.
הב"י בסי' יז כתב ,וז"ל "כתב המרדכי בסוף יבמות) ,סי'
ולאחר שמהרש"ם הביא מדברי ספר האגודה זכרון
יהודהומהר"יברונא,כתב" -עינינו הרואות כי הראב"ש לא
היה יחיד בדברזה כמו שעלה בדעת רבינו הב"י ז"ל ,ורבים
אשרהסכימועמובזה".
ויש להוסיף תשובת הר"י בי רב ,רבו של הב"י ,סי' יג,
שצרףאתשיטתר"אמווארדון,ולאחשבהלשיטהדחויה.
צב(בתשובת ה"ר אליעזר מוורדון דקדק ,מדקאמר מים שאין
והנה רבי אליעזר מווארדון וראבי"ה נחלקו ,האם ניתן
להםסוףאשתואסורה,ולאקאמראסורהלעולם,שמעמינה
לקבוע את מיתת הבעל עפ"י אומדנא דמוכח .ראבי"ה קבע
דלאו לעולם קאמר .וכן נראה שתלו רבותינו על חכמי הדור
שאין לדון אומדנא במיתת הבעל ,וסייעתא שלו מהגמרא
ויראי שמים שיתבוננו וישכילו על ענין המאורע .והאריך
במסכתבכורותדףמז:שאיןלהקלבתחילתהשלעדותאלא
למצואעלילהלהתיראשהשנתעגנהד'שנים,כינטבעבעלה
בסופה .לעומת רבי אליעזר מווארדון שסבר שיש מקום
וחזקות מוכיחות שנטבע ,כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו
לאומדנאדמוכחעלמיתתהבעל.
על שפת הים .ועל זה המשמעות יש לתמוה ,וה"ר אברהם
לעיל הבאנו מדברי המשכנות יעקב ,שהמו"מ בין ר"א
כתב דקשה בעיניו להתירה וכן נראה לרב ,וכן כתב ראבי"ה
מווארדון וסייעתו ,נסוב בשאלת ההיתר לכתחילה בלבד.
דחזינן דראו לשמת המתיר כעובדא דרב שילא ולא קבעו
לאחר שלא נחלקו שמדין תורה יש להורות דאזלינן בתר
חכמים זמן לדבר ,ואין בידנו לבדות דברים מלבנו בלא ראיה
רובא .וההיתר מדאורייתא מיוסד על האומדנות שבפנינו
ולתת אמתלאות .כי במקום שרצו חכמים להתיר פירשו
המוכיחותטביעתהספינה.ולדעתר"אמווארדוןעפ"יאותן
138אבןהעזר
עטרתדבורה
אומדנות ,יש להתירה לכתחילה ,ובזה נחלקו עליו ראבי"ה
גברא ,אבל הוא מודה שבעיקר העדות מחמירינן ולא
ורביאברהם.
חיישינן לעיגון .וז"ל אשר כתב בתשובתו שהשיב לה"ר
להלן נוכיח ששיטת ר"א מוורדון ביסודה אינה דעה
אלעזר מוורונא זצ"ל ולמורי ה"ר אברהם מריגנשבורק היכא
דחויה ,במה שהורה היתר לכתחילה עפ"י אומדנא ,אף
שע"פ עדות הברור להם באנו להתיר הקילו והתירו ע"פ
שנחלקועליוכמהמחכמידורו.
פסול וע"פ עכו"ם המסל"ת סמכו אעדות כל דהו דאשה
ביסוד הדברים ,המחלוקת העקרונית ,בין ר"א מווארדון
דייקא ומינסבה דכיון דיש קצת עדות ברורה דייקא וחוזרת
והראבי"ה בשאלת היתר לכתחילה עפ"י אומדנא המוכיחה
אחר עדות טפי שסבורה כמו שזה יודע גם אחרים יודעים
שהבעל מת ,נעוצה במחלוקת שני לשונות בגמ' במסכת
וחוששת לקילקול ,אבל בשאין כלל עדות או סימנין ברורין
בכורותדףמו.:
מחמירין ,כדאמר בהדיא פרק יש בכור שאני עדות דאחמירו
בגמ'שםנאמר"שאניעדותאשהדאחמירובהרבנן.ומי
בה …הרי פי' ופסק דבתחילת העדות דהיינו גוף העדות
אחמירו והא תנן הוחזקו להיות משיאים עד מפי עד מפי
שמעידים שמת אנו מחמירין לברר הדבר וכ"כ מורינו רבינו
אשה מפי עבד מפי שפחה .כי אקילו רבנן בסופה,בתחילתה
שמחה זצ"ל בתשובה שהשיב על אותו יהודי שנטבע ברינוס
לא אקילו רבנן .ואיבעית אימא יכיר לחוד ,והכרת פנים
סמוך לוינא … .ותו דתלינן ואמרי' דנסים נעשו לו כדי
לחוד".
להחמירעליהכדילאוסרהכדאמרי'עשינועלינומערההוא
נקדים מש"כ בשו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סי' לט,
מת ואני נצלתי אינה נאמנת דא"ל כי היכי דנעשו לך נסים
שאחת הנ"מ בין לישנא קמא ללישנא בתרא היא האם
לדידיה נמי נעשו נסים ואסורה .ותנן אפילו ראוהו מגוייד
מתיריםעגונהעלפיאומדנא.וז"ל – "הגם דילפינן דבר דבר
וצלוב וחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו
מממון מכל מקום מצינו דאין הולכין אחר הרוב בממון
ואמרי' עלה בירושלמי אפי' ראוהו מגוייד אני אומר בחרב
ובאשה אזלינן מן התורה בתר רובא כמו במים שאין להם
מלובנת נכוה וחייה וצלוב על הצליבה אני אומר מטרונא
סוף וכהאי גוונא טובא .ואם כן מצינו לומר דבאומדנא נמי
עברהעליוופדאתווהחיהאוכלתבואניאומרנתרחמועליו
אזלינן בדבר שבערוה בתר אומדנא .וכבר הארכתי בזה
מןהשמיםנפללבוראריותאיןמעידיןעליואניאומרנעשה
בתשובה גבי עדות ידיעה בלא ראייה גבי קידושין ובמרדכי
לו נס …עכ"ל הירושלמי .הרי אתה רואה שאנו תולין
ורשב"איעויןבביתשמואלובביתמאירבהלכותקידושיןסי'
ואומרים שנעשו לו נסים גדולים ואסרינן לה ,הלכך אתבריר
מ"ב .ובזה יש לומר דתליא בשני התירוצים שבבכורות ,דאם
לן דבתחילת העדות דהיינו גוף העדות שמעידין שמת בעינן
הקילו בעדות אשה גם בתחילתה יש לומר דמהני אומדנא
לברר הדבר ולדעת האיך הם יודעים אם בטביעות עין
באשה ,דקיל היתרה מדבר שבממון .אך אם נימא כאידך
שמעידים שיש שם טביעות עין בזה האדם ומכירין בו שזהו
תירוצא ,דבתחילתה החמירו יותר ,אם כן לא מהני סימנים,
שמת או על פי הסימנים כמו שאמרו חכמים וכשיתברר
דהויאומדנא,כמודאיןמוציאיןממוןבסימנים".
כה"גאפי'הןפסוליןהמעידיןשרינןלהמשוםעיגונאומשום
הרי עפ"י דרכו של הדברי חיים ,אי נקטינן כלישנא
בתרא ,אפשר לפסוק להתירה לכתחילה ,אם יש אומדנא
דמוכחשהבעלודאימת.
דדייקא ומינסבה כדפרישית לעיל הלכך האי איתתא דאתי
עלהאסיראלהנשא",עכ"להאורזרוע.
אך מצינו רבים מגדולי הפוסקים שקבעו הלכה כלישנא
ואמנם הראבי"ה דחה דברי ר"א מפני שנקט בפשיטות
בתרא בר"פ יש בכור ,דאף בתחילת עדות הקילו ,ונקטו
כלישנא קמא שלא הקילו בתחילתה של עדות ,וכמבואר
בפשיטות דלא כדעת האור זרוע הנזכר ,אלא שקיימת
בדבריושהביאהמרדכי.יתירהמזומצינובאורזרוע)בח"א
מחלוקת עקרונית בין שתי הלשונות בשאלה האם החמירו
סי' תשמ"ד( שכתב שגם אליבא דלישנא בתרא החמירו
בתחילת עדות ,ונקטינן כלישנא בתרא ,וכתבו שכן דעת
בתחילת עדות ,וז"ל " -ואע"ג דאיכא התם לשון אחר
הרא"ש .ולפי דרכם ,במחלוקת העקרונית שנחלקו ר"א
כדמסיק ואי בעית אימא יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ,לאו
מווארדון וראבי"ה ,אם יש מקום להיתר גם בלא עדות
דהיינו דהדר ביה מסברא קמייתא דשני ליה בין תחילת
מבוררתשלעדשראהמיתתהבעל,נקטינןכר"אמווארדון,
עדות לסופו .אלא כלומר דמתחילה ליכא פירכא כלל דיכיר
והקילוגםבתחילתעדות.
לחוד ,אבל האמת דבתחילת דינא לחומרא אזלינן .ותדע
על כן ,עכ"פ לאחר שקבענו את דינו כמי שטבע במים
דכל אמר בדדמי ליה לא שרינן לה כדאמרינן דאיכא דעבדי
שאל"ס ,יש מקום להיתר להינשא לכתחילה עפ"י אומדנא
ליה סמתרי וחיי ואסרי' לה אעלמא ,וההוא גברא דבשלהי
דמוכח המוציאה מידי ספק ,הנחשבת כעדות ידיעה ,בלא
הלולי איתלאי נורא בי גנניה …הא למדת כמה חומרות
ראיה.
החמיר רב חייא בר אבין בתחילת העדות שתולה באדם
שבא מעלמא ונשרף ,והאי דהוה בי גננא ניצול ,ולא חש
הפוסקים הסוברים ,דנקטינן להלכה כלישנא בתרא,
והקילוגםבתחילתהשלעדות,הםכדלהלן-
משום עיגונא .ואע"ג דכתב מורי אבי העזרי דהלכה כרבא
א .בעל התוספות יו"ט בתשובה שבספר תשובות גאוני
דשריא היינו כמו שכתב בעצמו משום דאמרה להם חזו
בתראיסי'י'.התוס'יו"טהביאאתדבריראבי"השבמרדכי
סימןכא139
)הנזכרים לעיל( וכתב על זה " -ויש תשובה לדבר ,דהכי
רואה כמה קולות הקלו חכמים משום תקנת עגונות ,גם
איתא התם דפדחת פוטרת לענין בכור דכתיב יכיר ,ומתיב
סמכו על זה שמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דייקא
מעדות אשה ששנינו פדחת בלא פרצוף פנים …אין מעידין
ומנסבא ,לכך לא רצה הרי"ף ז"ל להחמיר בכאן ,וכן ראוי
עד שיהיו שניהם עם החוטם …ומשני שאני עדות אשה
לכלמורהלחזורלכלהצדדיןלהתירוכו'ע"כ.ועודכתבשם
דאחמירו בה רבנן …כי אקילו רבנן בסופה …ואב"א יכיר
על ההיא תשובה דר' אשר בר סיני שכתב להתיר ,והביא
לחוד והכרת פניהם לחוד …והשתא לפי האב"א ,אין לנו
ראיה מההיא דאמרי בשלהי יבמות ]שם[ מעשה בישראל
האדאקילורבנןבסופהדוקא",עכ"להתוס'יו"ט.
וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי שהיה
ועיי"ששהתוס'יו"טבארעפ"ידרכו,אתקביעתהריב"ש
עמי בדרך ומת וקברתיו והשיא את אשתו ,ושוב מעשה
סי'שעזשחכמיהצרפתיםוהאשכנזיםמקיליןבעדותאשה.
בקולר של בני אדם מהלכים בדרך באנטוכיא ומתו וקברתים
)ועיין בספר שב שמעתתא ש"ז פט"ז שהביא מדברי התוס'
והתירו נשותיהן ,ושוב מעשה בששים בני אדם ,מאלו
יו"ט(.
המעשים יש לידע שהרבה הקלו חכמים בעדות אשה משום
בשו"ת מנחת יצחק חלק א' סי' א' אות ד' כתב -
עיגונא.במעשה הראשון לא הכיר הגוי את היהודי ולא ידע
"ומצאתי בתשובת הגאונים בתראי )סי' י'( בתשובה מבעל
את שמו אלא שאמר שיהודי נתלוה עמו ומת ,והיו עדים
התוס' יו"ט ,דברים אשר מתוכו מוכח בהדיא דלפי מאי
שיודעים שאותו היהודי נתלוה עמו עם זה הגוי,ולא הזקיקו
דס"לדהלכהכל"בגםבנדוןהר"אמוורדוןישלהקל,דהביא
ב"ד לחקור מן הגוי אם היה אותו יהודי שנתלוה עמו,שמא
שם מקודם דברי הריב"ש )סי'שע"ח(שכתב,וזה לשונו,לפי
אותו יהודי הלך לדרכו ושוב יהודי אחר נתלוה עמו ומת,
הנראה רוב החכמים ז"ל הצרפתים והאשכנזים ז"ל מקילים
אלא כיון שאותו היהודי נתלוה עמו תלינן .ולא מבעיא זה
בעדות אשה,וגם אתה הולך בעקבותם,ולא כן הגאונים ז"ל
שהיה יחידי אלא חבורת בני אדם ,דאם איתא שמתו קלא
ולא המחברים והפוסקים שלנו,אבל הם מחמירין בו הרבה,
אית להו ואעפ"י שלא הכיר שום אחד מהם .מתוך דבריו
ודילנובמהשהקילוהחכמים,והלאתראהשרצהרבלנדות
אלו נראה דאפילו בגוף העדות מקילינן.ועיין עוד במוהר"ם
לרב שילא על שאמר שהתיר מים שאל"ס לכתחילה וכו'
אלשקרסימןקי"ג.
עכ"ל.וע"ז כתב התוי"ט ושמתי אל לבי לעמוד על עיקרן של
ולפי סברתו של הרא"ש ז"ל צ"ל דאף ע"ג דבבכורות
הדברים ומקורן,כי בודאי אלו ואלו דברי א'חיים.ובמרדכי
משני כי הקלו רבנן בסופה בתחילתה לא הקלו ,קיימא לן
סוף יבמות הובא בב"י שם כתב להחמיר …העתקתי דבריו
כשינויא בתרא דמשני ואי בעית אימא יכיר לחוד והכרת
דמוכח בהדיא דהחולקים על הר"א בנויים על הל"ק ,ודלפי
פנים לחוד ,ולשינויא בתרא אין חילוק דכי היכי דהקלו
מאי דס"ל דהלכה כלישנא בתרא ,אז גם בנדון הר"א יש
בסופה הכי נמי הקלו בתחלתה" ,עכ"ל מהרח"ש .ועיי"ש
להקל",עכ"להמנחתיצחק.
ב .כן דעת הרא"ש .בשו"ת תורת חיים למהרח"ש חלק
מש"כבהמשךדבריובשםמהריב"ל,וכןלהלןהבאנומספר
ויחייעקבשכתבכןבדעתהרא"ש.
ד' ,בקונטרס עיגונא דאיתתא ,כתב " -אמנם מדברי הרא"ש
ג .הרדב"ז בתשובה חלק א' סי' רצד כתב ,וז"ל "ואע"ג
בתשובה יראה דדעת אחרת עמו,שכתב בכלל נ"א סימן ב'
דכתבו התוספות והמרדכי וקצת מפרשים דאע"ג דמקילין
על ההיא דמכלוף בן מלול וז"ל ,ונראה מדברי הרב אלפסי
בעדות אשה היינו להאמין אפי' עד א' או עבד ושפחה
ז"ל ]ב"מ י ע"ב[שבגט דאפשר לבעל לכתוב גט אחר אמרינן
ואפילו עכו"ם מסל"ת ,אבל בגופה של עדות לא מקילין,
דעבדינן לחומרא ,אבל בפלוגתא דאביי ורבא ]יבמות קטו
וילפינן לה מסוגיא דפרק יש בכור …צריך שתדע כי דבר זה
ע"ב[דאי חיישינן לתרי יצחק צריכה להתעגן כל ימיה,פסק
אינו מוסכם ,דאע"ג דמשמע הכי לפום אוקמתא קמייתא
]שם מג ע"א[דלא חיישינן לתרי יצחק,דהרבה חשו חכמים
דסוגיא דפרק יש בכור ,מ"מ איכא התם אוקמתא אחריתי,
לתקנת עגונות והתירוה בעד אחד בעד מפי עד ואשה מפי
ועלהסמכישארהמפרשים".
אשה וכו' ,ואפילו שמע מפי התינוקות הרי אנו הולכין
ד .בספר שי למורא להג"ר שבתי ב"ר יונה ז"ל )תלמיד
לבכות וליספוד ולקבור איש פלוני וכו' ,ומעידין לאור הנר
מהר"אששוןוהלח"מ(בסי'נוכתב"-נראהשגםשהרבהמן
ולאור הלבנה,ומשיאין על פי בת קול,ומעשה באחד שעלה
הפוסקים מן האחרונים והראשונים תפסו כלל זה להקל
על ראש ההר ואמר פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו
בסוף העדות ולהחמיר בתחילתו .אפשר דאין כל הפוסקים
ולאמצאושוםאדםוהשיאואתאשתו,ושובמעשהבצלמון
ז"ל מודים בזה ,אלא דגם בתחילת העדות יש להקל משום
שאמר אני פלוני בן פלוני נשכו נחש והרי הוא מת והלכו
חומר שהחמרת עליה בסופה וכו' .דהא התם בבכורות
ולא הכירוהו והשיאו את אשתו ]יבמות קכב ע"א[ ,ופריך
מסקינן בתר הכי בתירוצא אחרינא ואי בעית אימא וכו'
בגמרא ודילמא צרה הואי,ומשני התם תנא דבי ר'ישמעאל
ולהך תירוצא אין חילוק בין בתחילה וסוף ,ואפשר דאיכא
בשעתהסכנהכותביןונותניןאףעלפישאיןמכירין,ופרש"י
מאן דפסק הכי .תדע דהא הרז"ה בפרק האשה שלום
והאינמיכשעתהסכנהדמיא…ובירושלמיאיכאמ"דמצאו
והרא"ש בפרק כל הגט כתבו דאע"ג דפסק הרי"ף דחיישינן
כתובבשטרפלוני מת או נהרגמשיאין אתאשתו.הריאתה
לתרי יוסף בן שמעון עד דאיכא תרתי לטיבותא .עכ"ז פסק
140אבןהעזר
עטרתדבורה
בעיגונא דלא חיישינן ,אלא בחד לטיבותא סגי .והא ודאי
דפריך ממתניתין דאין מעידין אהך לישנא דסימנים
תחילתעדותהוא.גםהרמב"ןבספרהמלחמותלאתפסעל
דאורייתא,ומוכיחהמקשהממתניתיןדסי'דרבנן,ודאידלא
הרז"ה אלא דבגמרא התם בפרק האשה שלום השוו גט
ס"ל דאחמירו רבנן בתחילת עדות כשינויא קמא דר"פ יש
למיתה בענין זה ,אמנם לא תפס עליו איך יפסוק הרי"ף כן
בכור ,דהא ה"נ תחילת עדות היא ומאי פריך דלמא לעולם
בעיגונאלקולאוהלאגופאשלעדותולאהקלואלאבסופה,
סי' דאורייתא אלא דרבנן החמירו ,כמו דאחמירו דאין
אלאודאידישלדחותכללזה".
מעידין בט"ע אלא עם החוטם … ואימא דה"נ אחמירו בסי'
ה .החתם סופר בתשובה אה"ע ח"ב סי' פט כתב בתוך
שבגופו,דהאט"עעדיףמסימנאכדאיתאבחוליןדצ"וע"א.
דבריו " -תליא הכא בתרי לישני ר"פ יש בכור אי בעדות
אלא ודאי דסוגיא דהכא לא ס"ל כל"ק אלא ס"ל דתחילת
אשה מקלינן טפי מבעדות ממון יכיר לחוד והכרת פנים
עדותכסופהדאקילומשוםעיגונאולאהחמירוכללוכלל".
לחוד ,או נימא דאחמרו רבנן טפי מעדות ממון בתחילת
"והנה בגמרא איכא תרי טעמי להא דאקילו רבנן משום
עדות .והשתא י"ל הא דאיבעיא להו אחמותה או בת בעלה
עיגונא .חדא משום דאשה דייקא ומינסבא מתוך חומר
לאחרמכאן,היינולהאילישנאדאחמרורבנןבתחילתעדות
שהחמרת כו' .ואידך משום דמילתא דעבידא לגלויי כו'
מיהת א"כ י"ל אולי בסופה נמי דאקילו אין לך בו אלא מה
והרא"ש לא הזכיר כן כלל כי אם האי טעמא דאשה דייקא
שהקילולהדיא,וישלפסולאפי'עלצדרחוקהונפלאה.אבל
לחוד,משוםדגביתרי יצחקלאשייךכללכיאםהאיטעמא
למאי דקיי"ל כלישנא בתרא יכיר לחוד והכרת פנים לחוד
לחוד .וכן בכל תחילת עדות כמו פדחת בלא חוטם דאיכא
עיין תשובת תוס' יו"ט בתשובת גאוני בתראי ,והארכתי
למיחששטועיםבדמיונםולאשייךכללהאיטעמאדמילתא
במקוםאחר,א"ככיוןדאפילובתחילתעדותמקילינן,מכ"ש
דעבידאלגלויילאמשקריבמזידאלאשטועים,ומכ"שבסי'
שלא נחמיר בסופו על צד רחוקה ונפלאה ,ומשו"ה פסקו
שבגופו.ובודאיהאיטעמאדל"קדר"פישבכורדלאאקילו
רי"ףורמב"םלהקל".
משום עיגונא אלא בסופה דוקא ולא בתחילתה ,משום
ו .האדמו"ר הזקן מלאדי ז"ל בתשובה סי' כח האריך
דבסופה שייך האי טעמא דמילתא דעבידא לגלויי ולא
להוכיחדקיי"לכלישנאבתרא.ולהלןלשונו"-ענוותותרבני
בתחילתה .והלכך מאחר דאנן קיי"ל כלישנא בתרא ולא
לצרפני להיות נמנה לדבר מצוה רבה התרת עגונה ,אשר
שאני לך בין סופה לתחילתה ,מכלל דלא איכפת לן ולא
שקדו חכמים בתקנתן והקילו הרבה קולות משום עיגונא,
אצטריך לן כלל האי טעמא דעבידא לגלויי ,אלא סגי לן
ואפילובגופהשלעדותותחילתהכמונ"ד.לפידעתהרא"ש
בהאי טעמא לחוד דאשה דייקא" ,עכ"ל .ועיי"ש שדחה כל
בתשובה וגם בפסקיו ,ודלא כר"נ ור"ש שבמרדכי והג"מ
ראיות המרדכי להוכיח שלא הקילו בתחילתה .דלכאורה
שנתלובסוגיאדר"פישבכורשלאלהקלכללמשוםעיגונא
קיימתסתירהביןמקריםרביםשהזכירוהראבי"הואורזרוע,
בתחילתעדות,וכמ"שלקמןבאריכותבראיותעצומות,וגם
שמהםמוכחשחז"לחשואףלמילתאדלאשכיחא,ומראיות
לסתורראיותר"נור"שאשרבגללןנטוהרבהתשובותגדולי
אחרות שבדברי הרא"ש מהם מוכח שלא חשו .וכתב
האחרונים מדעת הרא"ש …והכל הולך אחר החיתום
האדמו"ר הזקן שכל אלו שהחמירו בהם חז"ל הן מיעוט
שהטעםכעיקרדרושםוצלקתלאהויסימןמובהקלפידעת
דשכיח או שישנן ידים מוכיחות ,אבל כשהחששות הן
המשאת בנימין הוא כמו שחתם וסיים בתשובתו משום
מיעוטאדלאשכיחלאחשווהקלומשוםעיגונא.
דאמרינן בר"פ יש בכור דבתחילתה של עדות לא אקילו
ז.מהרש"ם חלק ב' סי' רנה כתב " -והנה בתשובת גאוני
רבנן ,והוא מהמרדכי בשם ר"נ ור"ש .אמנם הרא"ש פ"ג
בתראישםהביאהתוי"טממרדכיסוףיבמותשפסקכלישנא
דגיטין ובתשובות כלל נ"ה גבי תרי יצחק פליג עלייהו
קמא דאין להקל בתחלת עדות ,ובתשובת ריב"ש סי' שע"ח
להדיא ,וס"ל דאף בתחילת עדות אקילו רבנן משום עיגונא.
כתב דחכמי צרפת ואשכנז ס"ל להקל כלישנא בתרא ויש
דהאעובדאדתרייצחקהיאתחילתעדותלהכירויפהשזהו
פוסקים להחמיר וסיים התוי"ט דתליא בהנך ב'לישני וקיי"ל
בעלה של זו …הרא"ש טעמו ונימוקו עמו ולית נגר
כלישנא בתרא ,וע"ש סי' כ"א בתשובת המגיני שלמה
דליפרקיניה לטעמיה .דהא בסוגיא דר"פ יש בכור לא
שהוכיח ג"כ מהרא"ש וטור דהעיקר כלישנא בתרא .וגם
מפלגינן בין תחילתה לסופה אלא לשינויא ולישנא קמא,
בשו"ת שבש"ע הרב ז"ל סי' כ"ח האריך לדחות דעת
אבללאלשינויאולישנאבתרא.והנהמלבדדבדרבנןאזלינן
המחמירים והוכיח דקיי"ל כלשון ב' .ואף דבשו"ת עבוה"ג
בתר המיקל בתרי לישני ושינויי שבגמרא ,כמ"ש התוס'
סי' כ"א הביא בשם מהרמ"פ דהעיקר כל"א וכ"ה בתשובת
והרא"ש פ"ק דע"ז ,והתם בסוגיא דר"פ יש בכור אפילו
ב"ח החדשות סי' ס"ה בשם תשו' הרא"מ .אבל יש לדון
לשינויא קמא היא חומרא בעלמא דרבנן דאחמירו בתחילת
לפמ"ש התוס' בע"ז )ד' ז'( בשם רש"י ור"ת דבדרבנן אזלינן
העדות ,כדאיתא התם בהדיא … פי' סוגיא דעלמא אזלא
להקלבתרילישני' ,א"כ כיון דגם לל"קהוירק חומראדרבנן
כאידך ,שברפ"ד דסנהדרין ,דהיינו כגון דסתמא דתלמודא
א"כהי'מקוםלהקל".
פריךממילתיהכו'והובאולהלכהבח"מסי'כהע"שבש"ך.
ח .בשו"ת בר ליואי חלקאה"ע סי' יח כתב " -משמעות
והרי סתמא דתלמודא הכא בסוגיא דיבמות ובסוגיא דב"מ
רוב הפוסקים ראשונים ,דגם בתחילת עדות אקילו רבנן.
סימןכא141
כמבואר בנמוקי יוסף והרשב"א גבי יצחק ר"ג דהוי קאזיל
רקמדרבנןהחמירו.ובזהתסולקתמיהתהמראותהצובאות
מקורטבאלאספמיאביבמותדףקט"וופסקושםכרבאדלא
ס"קקט"ועלהריב"ש".
חיישינןלתרייצחק,וכתבוהטעםמשוםדאמרינןכאןנמצא
ובסי' סג סק"ב כתב הצמח צדק – "ללישנא ושינויא
כאןהיה.וכתבושםעודוז"לאףדגביממוןפסקינןכרבאשי
בתראדלאאחמירורבנןכללבהכרהיותרמדינאדאורייתא
שחולק על רבא ולא אמרינן כאן נמצא כאן היה,מ"מהכא
גביממון,השכלנותןדי"לדחיבורשניסימניםבינונייםודאי
משוםעגונאאקילובהרבנןע"ש.אלמאדמשמעמדבריהם
מהני".
דאף בתחילת עדות אקילו רבנן משום עגונא ,ומכ"ש דלא
יא .בשו"תהרב"זלהגרב"זשאפראןז"לחלקאה"עסי'ב'
אחמיר ,וכן הוא דעת מהריב"ל בתשובה" ,עכ"ל .ועיי"ש
כתב " -נראה לצדד בזה בכחא דהיתרא דעדיף ,על פי מה
שצדדכןבדעתרש"י,לעומתתוס'דלאס"לכן.
שכתבתי בתשובה כמה פעמים בקונטרס עגונות ,להוכיח
ט .בספר עצי ארזים העלה דנקטינן להלכה כלישנא
דהש"סבבכורותדףמ"וב',הדראח"כממהדמשניבתירוצא
בתראבנ"מאחרתהעולהביןהניתרילישני,והעלהבדעת
קמא,כיאקילורבנןבסופהובתחילתהלאאקילורבנן.דהרי
רבינוירוחםשפסקכלישנאבתרא.
אמרו שם :ואיבעית אימא יכיר לחוד .ונראה דלפי האיבע"א
וז"לעציארזיםסי'יזס"קפד– "ונ"לדישנ"מלדינאבין
הדרמקמייתא,דאיןלנולדחוקולומרדכיאקילורבנןבסופה
שני התירוצים הנ"ל ,דלתירוצא קמא דאין חילוק בין יכיר
וכו'.דלהאיתירוצאאיןלחלקביןתחילתעדותלסוףעדות.
להכרתפנים,א"כמדינאהכרתפדחתהויאעדותגמורהאף
וכבר נודע מש"כ מהרש"ל ז"ל בתשובה סי' ל"ה דלעולם
להיתר אשה ,רק משום חומרא דאשת איש החמירו בה
הלכה כתירוצא ד"ואיבעית אימא" .ועיין במגדל עוז הלכות
רבנן ,א"כ ע"י הכרת פדחת יצאה עכ"פ מכלל איסור אשת
חובל ומזיק רפ"ד שכתב שקבלנו מרבותינו הראשונים ז"ל
אישדאורייתא.אבללשינויאבתראדיכירלחוד,י"לדדוקא
דלשון ואיבע"א הוא כלשון א"ד שהוא עיקר .וכ"כ באס"ז
לענין בכורה גלי קרא דסגי בהכרה בעלמא ,אבל לעדות
בב"מדףס"גע"ש.ומצאתיבספרארעאדרבנןלמהר"יאלגזי
אשה צריך הכרת פנים מדאורייתא .וכל זמן שאינן מעידים
בהשמטותאותקס"ט,הביאבשםשו"תמהר"שיונהשדעתו
על פ"פ עם החוטם הרי היא עדיין בחזקת אשת איש
ג"כ דלפי מה שמסיק בגמ' ואיבע"א ,שוב אין לחלק בין
דאורייתא .ולא ראיתי לאחד מהאחרונים שהעיר בזה אי
תחילתעדותלסוףעדותוהרבמהר"יחולקעליו.ומצאתי…
פסקינן להלכה כשינויא קמא או כשינויא בתרא ,ולפע"ד
תשובהמהתוספותיו"טז"לשכתבכןלהדיא".
היה להם לבאר כי יש כמה נ"מ בינייהו לדינא .וראיתי
והנה בספר מראות הצובאות ס"ק פד )בסופו( כתב -
לרבינו ירוחם בדף קצ"ו שהוסיף על לשון המשנה וז"ל אין
"צריך להבין ,להס"ד דש"ס בבכורות דלא אחמור רבנן
מעידין עליו להשיא אשתו ,או לשאר דבריו ,אא"כ הכירו
בעיגונא כלל ,מדפריך ומי אחמור רבנן בעדות אשה וכו'.
בפ"פ עם פדחתו ועם חוטמו עכ"ל ולשון או לשאר דבריו
דמה יענה בהא דתנן בהך מתניתין גופה ,דאפילו מגוייד
הואמיותרדמאיבעיבזה,דבכלהעניןשםאינומדבראלא
וצלובאיןמעידין,דמינההוכיחוהמרדכיוהגהותמיימוניות
מהיתרעגונא.ואפשרשכוונתולהורותלנודיןהנ"לדהעיקר
דבתחילתה החמירו רבנן ,וכן ממים שאל"ס .אשר ע"כ היה
כשינויא בתרא ,דלהכרת פנים מדינא לא מהני פדחת ,וכל
נראהלכאורהמוכרחלומרשבכלספקשנולדבעניןהמיתה
שאין מעידים על פ"פ עם החוטם הרי היא בחזקת איסור
עצמהאםמתאואםהואחיעדיין,בזהפשיטאלי'להש"ס
אשתאישדאוריתא.וזהשפירשמעינןממ"שדלאמהניגם
דודאי החמירו שאין מעידין אלא על מיתה ודאית .אבל
לשארדברים .דאיאמרינן דהכרת פדחת מהני מדאורייתא,
בענין ההכרה בהא פליגי הנהו תרי לישני ,דלשינויא קמא
רק משום איסור אשת איש החמירו ,אז הוה העדות מהני
דהש"ס ,גם בזה החמירו ולא הקילו אלא בסופה ,ולשינויא
לשארדברים,כגוןלהורידהיורשיםלנחלה,כמוטבעבמים
בתרא ס"ל דבזה נמי לא החמירו כמו בסופה .וכבר הראית
שאל"ס או נפל לגוב של אריות או ראוהו צלוב שכתב
לדעתבשםהרמב"ןז"לשהוכיחבל"זשבעליהש"סביבמות
הרמב"ם בפ"ו מהלכות נחלות …לכן קאמר דאף לשאר
קט"ולאשמיעלהואזמברייתאזודצידןואנטוכיא,דמייתי
דברים לא מהני ,והיינו משום דלא קיי"ל כשינויא קמא רק
הרא"ש בתשובה שם .וכיון שכן אף אנו נאמר דגם שינויא
שינויא בתרא ,דלהכרת פנים מדינא לא מהני פדחת ,ולא
קמאדהש"סבבכורותנמילאשמיעלי'אזמברייתאזו,לכן
משום חומרא ,וכל זמן שאין מעידין גם על פ"פ עם החוטם
מייתי הרא"ש ברייתא זו להוכיח מינה דשינויא בתרא
הויבחזקתאשתאישדאורייתא".
דהש"סשםעיקר,שגםבעניןההכרהנמיהקילוכמובסופה,
י .בשו"ת צמח צדק )החדש( חלק אה"ע סי' נח סק"ג
ולאהחמירוכיאםבספקהנולדבעניןהמיתהעצמה".
הביא מדברי זקנו בתשובה הנזכרת לעיל דהלכה כלישנא
לפי דרכו של מראות הצובאות ,גם אליבא דלישנא
בתרא ,והוסיף – "וכן מוכח ג"כ מתשובת הריב"ש שפירש
בתראאיןלנולהקלאלאבכלהקשורלהכרתהמת ,אךלא
דכל הני דתנן בהו במתניתין אין מעידין ,אין כאן עדות
באומדנאעלקביעתמיתתו.
מדאורייתא ,וזהו כלישנא בתרא דפרק יש בכור ,משא"כ
אך דברי מראות הצובאות אינן מתיישבים עם דברי
ללישנאקמאהריבפדחתבליחוטםהויהכרהמדאורייתא,
הראשוניםשחלקועלהר"אמווארדוןשתלועצמםבלישנא
142אבןהעזר
עטרתדבורה
קמאשאיןלהקלבתחילתעדות.ולדבריו,אףללישנאבתרא
וכל דיני מסיח לפי תומו הוא רק משום אומדנא .ולכן
שמקילין בתחילת עדות ,אין מקילין לדון אומדנא בעצם
הפלפולבזההואלמותרוכברהעירבזההביתמאיר]סי'י"ז
המיתה .וכן מבואר באור זרוע הנזכר לעיל ,שתחילת עדות
סעיףכ"דד"הדחיישינן[,הגםשתירוצואינומובןקצת,מכל
שנחלקובההניתרילישני,היינובבירורהשאלהאםהבעל
מקוםכןהואהלכהרווחתבאומדנאהרבהמתיריןעגונה".
מת.
וע"ע בפת"ש סי' יז ס"ק קל"ג סופו שהביא מספר סדר
וכן מפורש בתשובת בעל התוספות יו"ט ,ומתוך דבריו
אליהו)להג"ראליהואלפאנדריז"למח"סמכתבמאליהועל
כתב המנחת יצחק )הנזכר לעיל( "דלפי מאי דס"ל דהלכה
גיטין( שיש לסמוך על הסוברים שיש להתיר עפ"י אומדנות
כלישנא בתרא ,אז גם בנדון הר"א יש להקל" .וכן מבואר
המוכיחות מיתת הבעל ,כשהאשה כבר יצאה מחזקת אשת
בתשובת האדמו"ר הזקן ז"ל הנזכרת ,דנקט בפשיטות דלא
אישדאורייתא.
כסברתמראותהצובאות.
וכן מבואר בקונטרס עגונות למהרח"ש ,שתחילת עדות,
היינועדותעלעצםהמיתה.
ואכן מצינובאחרוניםשכתבו,שאפילוהחולקיםעלר"א
מווארדון ,יודו שיש מקום להתירה לכתחילה אילו היו
בפנינו אומדנות חזקות על מיתתו ,למרות שאין עדות
וכתב בשו"ת ויחי יעקב )להג"ר יעקב חיים גולדשלאג
מפורשתהמעידהעלמיתתו.בספרסדראליהושערא')דף
ז"ל(אה"עסי'ג'בתשובהשהורהבמקרהשלאהיתהעדות
לא (.כתב בדעת המבי"ט ,שאפילו החולקים על ר"א
על מיתת הבעל אך נמצא הרוג יהודי באותו מקום שהיה
מווארדון" ,לא חלקו אלא מפני שלא היו החזקות בריאות
ידועשהבעלעבר,בלאשהיוראיותמספיקותלזהותו,אלא
וטובות" .ומהרש"ם חלק ב' סי' קסחכתב" -והרי נחלקו על
היו אומדנות רבות אחרות ,ועברו למעלה מעשרים שנה
הר"א מוורדון בכה"ג ,במה שסמך ע"פ אומדנות ,אבל בדבר
שלא שב לביתו .ובתשובתו הביא מדברי הרא"ש והתוס'
שהטבע מעיד עליו עדיף מאומדנא" .דהיינו אם קיימת
יו"ט ותשובת אדמו"ר הזקן ועוד פוסקים שהכריעו הלכה
אומדנא המיוסדת על כך שעל פי חוקי הטבע כפי שארע
כלישנאבתראוכתב–"ומטעםזהכתבהרא"שבכמהדוכתי
איתו,איןמקוםלהניחשנשארבחיים,ישלהתיר.
דראוילכלמורההוראהלחזוראחרצדדיקולותבעגונה,גם
ולפי זה ,גם אליבא דלישנא קמא ,החמירו שלא לסמוך
בתחילת עדות ,כלישנא בתרא שם ,וא"כ תו מצינן לדידן
על אומדנא המיוסדת על רוב וכדומה ,אך לא החמירו
שפירלמיסמךעלשיטתהר"אמוורדוןוהר"אבר"מ,דמדעת
באומדנאחזקה,למרותשאיןעדותגמורהעלמיתתו.ולהלן
החולקים ליכא שום ראיה דאינהו לשיטתתי אזלי ,משא"כ
נביא סייעתא לסברא זו מדברי הב"ח בתשובה ,ומתשובת
אנןבדידןבעינןלהקלשפיר".
מהר"יוויילשלאהסכיםלכך.
היתרעפ"יאומדנותמוכחותאףלכתחילה
מסקנתהדברים
עיין ברמ"א סי' יז סעיף טו שהביא את דברי תרומת
א.שתיהלשונותבסוגיאברישפרקישבכורנחלקוהאם
הדשן שהורה לדונה כמי שיצאה מחזקת אשת איש עפ"י
הקלו חכמים אף בתחילת עדות או רק בסופה .אליבא
אומדנא,ואםנישאתלאתצא ,ולעילהבאנו מדבריו,ועיי"ש
דלישנא בתרא הקילו גם בתחילתה של עדות .אמנם
בח"מ ובב"ש .הב"ש הביא מחלוקת מ"ב ומהרש"ך אם לדון
בתשובה שבספר אור זרוע כתב שאף לישנא בתרא מודה
להתירה עפ"י אומדנא שיש בהודאת הרוצח ,שאינו נאמן
שלא הקילו בתחילתה של עדות ,אך למבואר לעיל זו דעה
בתורת עדות ואינו מסל"ת ,ודעת משאת בנימין להתיר.
יחידאה.
וכתב בתשובת נודע ביהודה קמא אה"ע סי' מג – "עד כאן
ב .ר"א מווארדון וספר האגודה נקטו דקיי"ל כלישנא
לא נחלק מהרש"ך אלא בסתם אשת איש שהודה נכרי על
בתרא ,וכן כתבו אחרונים בדעת הרא"ש ורבינו ירוחם .וכן
הריגת בעלה שאכתי לא יצאה מחזקת איסור ,אבל בנטבע
פסקוכמהמגדוליהפוסקיםדלהלכהנקטינןכלישנאבתרא,
במשאל"ס אפילו לא שהו עד שתצא נפשו שכבר יצאה
ובראשםהתוס'יו"ט,האדמו"רהזקןוהחתםסופר.
מחזקתאיסורתורה,מודה".
ג .אליבא דלישנא בתרא ,מכיון שאין חומרא יתירה
ובספר דברי חיים חלק ב חלק אבן העזר סי' מו כתב -
בעגונה בתחילת העדות ,לרבות בבירור עצם מיתת הבעל,
"והנה במה שכתב פלפול אם סומכין בעגונה על אומדנא
לאחרשהאשהיצאהמחזקתאשתאישמהתורה,ישלפסוק
הוא למותר ,דכן מבואר בש"ס ופוסקים דסמכינן בעגונה
להתירה לכתחילה על פי אומדנא דמוכח המוציאה מידי
אאומדנא וכ"מ בכל התשובות מראשונים ואחרונים דלא
ספקשודאיהבעלמת,גםבלאעדותשלעדהמעידשראה
שכיח שהיו שני אשר בן סיני ושניהם למדו אצל רא"ש ז"ל
אתהטביעהושההעלשתצאנפשו.
]עיין תשו' הרא"ש כלל נ"א סי' ב' ומהרי"ק שורש קפ"ד[
לפי דרכו של המשכנות יעקב ,מחלוקת ר"א מווארדון
וגבי שהעידה שפחה באחד שנשא ה' ליטרות צמר וכ"מ
וראבי"ה היא רק בשאלה האם חכמים החמירו בתחילת
בש"ס ]יבמות קכ"ב ע"א[גבי ששים בני אדם שהלכו לביתר
עדות,שלכתחילהלאתינשא.אבלכו"עמודושלענייןדינא
וכדומה עצמו לספר ,ובהדיא מבואר בהר"מ ז"ל הל' נחלות
דאורייתא ,אזלינן בתר אומדנא דמוכח לקבוע שהבעל מת.
]פ"זה"ב[אףעלפישאשתומותרתאיןיורדיןלנחלהיע"ש,
וכןהבאנואתדבריתה"דוהרמ"א.
סימןכא143
ד .במקרה שאנו דנים את הבעל כמי שטבע במים
וגדולה מזו כתב המרדכי בשם הר"א מוורדון …ולא
שאל"ס ,וזאת בעקבות טביעת הסירה והעדר יכולתו להציל
אמרו אסורה לעולם ,ש"מ דלאו לעולם קאמרי …ולולי
עצמו מפני המרחק מהחוף ,או אליבא דתה"ד תשב"ץ
דבריהם של רבותינו היה נראה לי דכוונת ר"א מווארדון,
ומהר"םבןחביב,מפנישאבדזכרווכברהותרהמדאורייתא,
לאומשוםדלאתנימיםשאל"סאסורהלעולםמשמעדלאו
יש מקום להוראת ר"א מווארדון ,כשהאומדנות הם טובות,
כלמשךימיעולםאסורה,וכיוןדנתעגנהארבעשניםואיכא
והןבגוףהאירועשלהטביעה.
אומדנא …ע"כ אשתו מותרת .דגם הר"א מווארדון מודה
כיון דתני משאל"ס אשתו אסורה ,אסור הוא לעולם .אלא
יםהיהסוערבמיוחד,כאומדנאהמוכיחהטביעתולעניין
כוונתו של הר"א מווארדון דהא דאמרו מים שאל"ס אשתו
להתירהלכתחילה
אסורה ,לאו לעולם אסורה היינו בכל גווני שיקרה במים
בתשובתבריתיעקב)להג"רברוךמרדכיליפשיץז"ל(חלק
שאל"ס אסורה ,אלא היכי דאיכא אומדנות מוכיחות שמת
אה"ע סי' יח השיב אודות מקרה שהבעל טבע במים שאל"ס
מותרת,כמודס"דדרבאשילהתירבצורבאמרבנןדאיטבע
במקום שהיו בו גלים וזרמי מים שבטבען מקשין ביותר על
במים שאל"ס .ותלו בחכמי הדור שישכילו ענין המאורע.
האדםהשוחהבהםלהישארבחיים,ולהלןעיקרידבריו.
ומה שנתעגנה ארבע שנים ונמצאו הכלים אשר היו אתו
הברית יעקב כתב שאם הים היה במצב סוער ובו גלים
בספינה,עלשפתהים,הויאומדנאטובאכמוס"דדרבאשי
שאינם מאפשרים להינצל ,יש לצדד לקולא ,ועדיף מטבע
בצורבא מרבנן דאיטבע .ואע"ג דגבי צו"מ דאיטבע נמי
במים שאל"ס .ובתחילת דבריו הביא מדברי הגמ' במסכת
אסורה ,הוא משום דאין לחלק בין חבר לע"ה ,אבל בשארי
בבאבתראדףכד,.וז"ל–"ישלדוןבנ"דמהאדאמרינןבב"ב
אומדנותמוכיחותיכוליןלהתיר".
)דף כ"ד( חבית שצפה בנהר ,אמר רב נמצאת כנגד עיר
מסקנת הברית יעקב – "יש לומר דדוקא בחבית אמרינן
שרובאישראלמותרכנגדעירשרובאעכו"םאסור.ושמואל
דעיקולי ופשורי הוי מטבע לה ,אבל באדם דיש לו דעת
אמר אפילו כנגד עיר שרובא ישראל אסור ,מימר דמהאי
ומתאמץ בכל כוחו להציל עצמו ,אף דאיכא עיקולי ופשורי
דקרא אתאי כו' .והכא במאי קמיפלגי ,מר סבר אם איתא
ויש שמה סכנה רבה ,התאמץ בכל כחו וצף משם וקרה לו
דמהאי דקרא אתאי ,עקולי ופשורי הוי מטבע לה .ופרש"י
איזהעניןדניצלכמובכלמיםשאל"סדחיישינןשמאניצול.
הרבהמקומותישמשםעדכאןשהמיםמתעקליןומתגלגלין
מכל מקום היכי דאיכא אומדנות מוכיחות יש לצרף דעת
כגלגל במקום אחר ,מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל
הר"א מווארדון לסניף היתר ,בכה"ג היכי דאיכא עקולי
תוך הנהר ,והמים מכסים עליהן והספינות מתגלגלות שם
ופשורי כמו הכא דמתגלגלין המים ומושכין לשם להיטבע
וטובעות .ומר סבר חריפותא דנהרא נקיט ואתאי ,וקיי"ל
שם ,אע"ג דמהר"ם בן ברוך החמיר בזה" ,עכ"ל תשובת
התםכרב.משוםעיקוליופשוריהוימטבעשם".
בריתיעקב.
ועלפיזהכתבהבריתיעקב–"א"כבעובדאשראושנפל
וכן בפת"ש סי' יז ס"ק קל"ג הביא תשובת גדול אחד,
לקעסיל גרוב ,דהמים מתגלגלים שם ומושכין שם להטבע,
והיא משו"ת נחלת דוד סי' יח ,שהלך בדרך זו ככל האמור
אמרינן דודאי נטבע שם ,וכה"ג לא חשו רבנן במשאל"ס,
בתשובתבריתיעקבהנזכרת,להוכיחמהסוגיאבמסכתבבא
דאמרינן דעיקולי ופשורי הוא טבע לי' …אך אפשר לומר
בתרא ,ובמסקנתו הביא מספר סדר אליהו שבמשאל"ס
ולחלק ,דוקא ביין נסך …אבל באשת איש דחששו חכמים
מתיריןלהנשאאםישעודאומדנאשמת .וכתבהנחלתדוד
לחששות רחוקות ,גם בזה חיישינן .ובתשובת מהר"ם
שאםישלאומדנאזומקורבש"ס ,נוכללסמוךעליה.עלכן
מרוטנבורג)סי'תתקע"א(כתבבהדיאבעובדאדידיהשהיה
במקום שיש עיקולי ופשורי ,שזו אומדנא מהש"ס ,יש
במקוםשטבעסלעיםוטרשיםועקוליםשהדייגיםאומריםכי
להתירה לכתחילה עפ"י אומדנא זו .ועיי"ש בתשובת נחלת
שוםטבועאינויכוללצאתמשם,והחמירבזהמשוםדכלום
דוד שבאר דעת מהר"ם מרוטנבורג שמאן להקל ,מאחר
חילקנו אלאבמיםשיש להםסוף למים שאל"ס ,אבלבמים
שעפ"י דרכו בביאור הסוגיא בב"ב אין ראיה ,ונותרה רק
שאל"ס לא פלוג רבנן בין היכי דאיכא סלעים וטרשים ובין
סברת הדייגים שטענו שלא יוכל להינצל .אך גם אליבא
היכידליכאע"ש.
אבל מירושלמי דיבמות שהבאתי לעיל דאמר רבי אבהו
אם היה הים גלוני וראה מארבע רוחותיו שאין שם בריה
דמהר"ם,ישלצרףאומדנאהמוכיחהעלמיתתו,אםישלה
יסודבש"ס.
וע"עבספריביעאומרחלקז'חלקאה"עסי'טז.
משיאין את אשתו ,מוכח דלא כמוהר"ם ,דהא אפילו במים
שאל"ס פלוג רבנן בזה .גם בש"ס דילן הוי ס"ד דרב אשי
האםישלחוששהבעלניצלוברחלמקוםבלתיידוע
לחלק במים שאל"ס בין צורבא מרבנן דאיטבע לאיניש
במקרה שלפנינו ,הדרך היחידה להבין את שארע,
אחרינא ,ואע"ג דהגמ' מסיק ולא היא ,משום כלום חילקנו
מחייבת שהבעל טבע ומת .מאחר שאם הבעל ניצל ,הרי
בין חבר לע"ה כדאמרינן כה"ג בבכורות )דף ל"ו( ,אבל
שעלינולהניח שלאחרשזכהלהנצל,ברחלמקוםבלתיידוע
בלא"הישלחלקגםבמיםשאל"ס.
שבו הוא מסתתר עד היום בלא להודיע דבר לאשתו ובני
144אבןהעזר
עטרתדבורה
ביתו.הנחהכזו היא מאד בלתי סבירה ,ויש להוכיחמהגמ'
חומרת אשת איש ומשום הכי בדיעבד אם נשאת לא תצא,
שאיןלחושלכך.
אבלבאשהשהלךבעלהולאבאהריהיאבחזקתאשתאיש
איתא במסכת יבמות דף קטו" .ההוא גברא דבשילהי
עד שיהיה שם עדות שמת … .ואי משום אומדנא אפי'
הלוליה איתלי נורא בי גנני ,אמרה להו דביתהו ,חזו גבראי
שנודה לו שסומכין על אומדנות להתיר אשת איש ,מה
חזוגבראיאתוחזוגבראחרוכאדשדי,ופסתאדידאדשדיא.
שאינו כן לדעתי ,זו אומדנא דלא מוכח היא ,דדילמא הכוהו
סבררבחייאבראביןלמימרהיינועישינועלינובית,עישינו
הכאה שנעשה בעל מום ומשום כיסופא אזל לעלמא למקום
עלינו מערה,אמר רבא מי דמי התם לא קאמרה חזו גבראי
שלא יכירוהו קרוביו או שמא נשבה או שמא נטלו לסטים
חזו גבראי ,ועוד ,גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא.
את אשר לו ונשאר עני או שנשאר עליו חובות ומשום הכי
ורב חייא בר אבין גברא חרוכא דשדיא אימא ,איניש
ברח מעבר לים או שמא מחמת הנושים בו לא רצה להודיע
אחרינא אתא לאצולי ואכילתיה נורא,ופסתא דידא דשדיא
היכן הוא וכמה אומדנות כאלו איכא הפך מה שכתב הרב
נורא איתליא ואתיליד ביה מומא,ומחמת כיסופא אזל וערק
ויש לנו להחמיר ולא להקל כיון שיש אומדנות לכאן ולכאן.
לעלמא".
וגדולה מזו אמרינן פרק האשה שלום ,ההוא גברא דבשלהי
הרי מבואר שלדעת רב חייא בר אבין יש לחוש שהבעל
הלולי אתלי נורא בי גונני אמר ליה דביתהו חזו גברא חזו
ניצל וערק לעלמא .ולדעת רבא לא חיישינן ,ואנו מניחים
גברא אתו חזוגבראחרוכא דשדי ופסתא דידה דשדי ואסיק
שאותוגבראחרוכאשנמצאהואהבעל.
עלה בר חייא בר אבין גברא חרוכא דשדי אימא אניש
וכתב הב"י סי' יז – "משמע מדברי הרי"ף והרא"ש
אחרינא אתא לאצולי ואכלתיה נורא ופסתא דידה דשדיא
דהלכה כרב חייא בר אבין ,וכתב נמוקי יוסף שכן פסקו רוב
נורא איתליא ואתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא אזל וערק
הראשונים".
לעלמא .ואע"ג דרבא פליג משום דיהיב בה תרי טעמי דלא
לעומת זאת ,ביש"ש עמ"ס יבמות שם כתב " -לפי זה
דמי לעשינו עלינו בית עשינו עלינו מערהדהתם לא קאמרה
הלכהכרבא,דהאסבררבחייאקאמר.וכןנראהעיקר,דלא
חזו גברא חזו בגרא ועוד גברא חרוכא דשדי ופסתא ידה
מחמיריןכוליהאיבהיתרנשים,משוםעיגונא,בפרטחששא
דשדי ,ומדברי שניהם למדנו שיש לתלות שמא אירע בו מום
רחוקהכאלו,והיאאומרתלהדיא,דלאהכיהוה".
ומחמת כיסופא אזל לעלמא …במי שנאבד ולא ידענו מה
והנה בשו"ת בית יוסף ,דיני גוי מסיח לפי תומו סי' ח',
היה לו ,אם יש קצת אומדנות שמת יש כנגדם אומדנות
כתב לתלות מחלוקת רב חייא בר אבין ורבא בתרי לישני
שעדיין הוא חי ,וא"כ לא פקע מינה חזקת אשת איש ואפילו
שבפרקישבכור.וז"ל–"אעפ"ישכתובבנ"יבשםהמפרשים
אםנשאתתצאובניהספקממזרים,ולכןאיןראוילסמוךעל
שהיה נראה לפסוק כרבא ,מדאמרינן סבר רב חייא למימר
הוראהזוכלל"עכ"להרדב"ז.
דמשמע שהיה עולה כן בדעתו ולא שיהיה כן הדין ,מכל
מקום כבר כתב שרוב הראשונים פסקו כרב חייא בר אבין,
כמה מגדולי הפוסקים דחו טענת הרדב"ז כנגד תרומת
הדשןמהסוגיאדגבראחרוכא,ומכמהטעמים.
וכן פסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל .וטעמא משום דבפרק יש בכור
א .בשו"ת תורת חסד חלק אה"ע סי' מ' סק"ח כתב
פריך לר' יוחנן דאמר דלענין נחלה פדחת הוי …ומשני כי
לדחות טענת הרדב"ז כנגד תרומת הדשן מהסוגיא ,וז"ל
הקילו רבנן בסופה בתחלתה לא הקילו ,ופירש רש"י בסופה
"ואין דבריו מוכרחים .חדא ,דהתם חזינן פיסתא דידא
לאחרשכיוונויפהשזהוהקילוחכמים,בסוףעדותןלהחזיקו
דשדיאוחזינןדאיתליבי'נורא.חיישינןדילמאהואחיוערק
אפילו בעבד ושפחה ,אבל בתחילת העדות דהיינו ראיית
מחמת כיסופא .משא"כ בנ"ד מהיכי תיתי לחוש שיתילד בו
המתלאהיקלועדשיכירוהויפה".
מום כזה שיערוק מכיסופא …אדרבה מדאיצריך הגמ'
בפת"ש סי' יז ס"ק עז הביא תשובת הרדב"ז שחלק על
למימר שאיתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא ערק לעלמא,
תרומת הדשן )הנזכר לעיל( .הרדב"ז סמך בדבריו על סוגיא
משמע דאל"כ יש להתיר מחמת האומדנא שלא בא לביתו.
זו.
ומצינו דאומדנא זו נמי מילתא היא ,בכתובות דף כב :היא
הרדב"ז )חלק א סי' תקכו( כתב כדלהלן – "שאלת ממני
גופה באשם תלוי קיימא ,באומרת ברי לי .ופרש"י שאומרת
אודיעך דעתי במה שכתב מה"ר ישראל ז"ל באשה שהלך
איןלבינוקפישבריליאלוהיהקייםהיהבא…וע"כדרש"י
בעלה ולא חזר והתירה אחד מהרבנים בעדות עכו"ם שלא
ס"ל דאומדנא זו היא סברא דאורייתא ועי"ז פטור מאשם
היה מסיח לפי תומו אלא ע"י שאלה ונשאת האשה והתירה
תלוי",עכ"ל.
הרב הנזכר לעמוד תחת בעלה כנגד החולק.תשובה אין אני
לפידרכו,החשששהבעלערקלעלמא,קייםרקבמקרה
סומך על הוראה זו ואם היה בא מעשה לידי הייתי מוציאה
שלפי הידוע לנו ,הבעל שהה בתוך האש ,ומסתמא נעשה
מתחת בעלה ובניה ספק ממזרים לפי שהוא ז"ל רצה
בעל מום ,בשל כך יתכן שהבעל יבקש לברוח מחמת
לדמותה לנפל למים שאין להם סוף דלכתחלה אסורה ואם
כיסופא .אבל במקום שאין עילה להניח שהבעל נעשה בעל
נשאתלאתצאואיבראדלאדמייןכללדמיםשאיןלהםסוף
מוםהגורםלכיסופא,וגםאםשההבספינהבעתסערהבים,
חששא בעלמא היא דחשו חכמים למיעוטא דמיעוטא משום
אין בכך סיכון להיותו בעל מום ,כמו שקיים למי שנמצא
סימןכא145
בתוך האש ,ואין לנו להמציא מעצמינו את החשש שמא
הנ"ל וא"א להתיר האשה בכך ,מ"מ אותן הסיבות אינן אלא
הבעל ערק לעלמא מחמת כיסופא ,או מטעם אחר שאינו
מיעוט ,וא"נ נניח דהוה מיעוט המצוי מ"מ רובא לאו הכי
ידועלנוושאיןלואחיזהבמציאות.
הוא ,ומצורף לזה דהא עכ"פ נודע לנו בברור לפי טבע הענין
ב .בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ק' כתב בתשובה על
דבשעת מעשה לא זזו משם זמן רב וחפשו הספנים חפש
אדםשהיהבספינהוכשהספינההיתהבלביםהבעלנעלם.
מחופש להוציא ולא עלה בידם כי דרכם עתה בזמנינו וה"ל
וכתב הדברי מלכיאל בתוך דבריו – "כבר כתבו הרבה
כאלו נודע לנו בברור ששהו כדי יציאת הנפש וצירוף כל
ראשונים הובאו בשו"ת ר"ב אשכנזי וחת"ס סי' נ"ח וס"ה
הסברות הנ"ל מועילות לפע"ד להוציא האשה עכ"פ מחשש
ובמשכנות יעקב סי' ח' דאף בלא שהו דינו כמים שאל"ס.
איסורא דאורייתא וליכא אלא איסורא דרבנן …כנלפע"ד
ואף דאפשר שקודם שיצאה נפשו קרבה אליו ספינה ונכנס
ברורבעזה"י".
לתוכה ,בכל זאת הוי רק מיעוט ודבר רחוק ,ורוב הנופלים
ה .בשו"ת שערי דעה ח"א סי' קטו כתב סברא נוספת -
ליםהםנטבעיםומתים,וככלמשאל"סדהוירובאלמיתה…
"אם איתא שניצול עפ"י נס ,ובטח הוא יודע שהמעשה כזה
ומש"כ לחוש דשמא נפל בו מום וברח מחמת כיסופא,
הואמפורסם,היהלולחושעלאשתופןתנשאלאחרעפ"י
מצאתי שכן כתב הרדב"ז ,וכתב מראות הצובאות בס"ק נח
עדותמהסיבההזרההזאת,והיהלולבקשתחבולותלהודיע
דגםבהאדיבמותדףקט"והוירקלכתחילה,וכדיןמשאל"ס.
כי עודנו חי …מצד חזקת כשרות שלו וגם מסברא שאין
ובאמתבמיםהואדבררחוק,ורקבאשחששולזהביבמות".
אדם רוצה שתנשא אשתו לאחר ,בודאי יש לצרף הסברא
ג .מהרש"ם חלק ד' סי' סז כתב – "ואולם גם בדעת רב
דאלמלאהיהקייםהיהבאאומודיעלביתו".
חייא בר אבין י"ל דהתם דוקא דהוי עובדא בשילהי הלולי
ונראה דאמנם הב"י תלה החשש שמא מחמת כיסופא
דאתלי נורא בי גנני בזה שפיר י"ל דהחתן שלא הורגל עוד
ערק לעלמא ,בהני תרי לישני דריש פרק יש בכור ,אך גם
עם כלתו בוש הוא בפניה במומו ועקר לעלמא .אבל באיש
ללישנא קמא ,החשש שערק לעלמא הוא רק במקום שיש
שיושב כמה שנים עם אשתו וגייסי בהדדי לכ"ע ליכא חשש
יסודלחששכזה,ולאכשאיןכליסודלחוש.וכןעולהמדברי
כסופא ,ובודאי מת דאל"כ היה בא ,ול"ה ערק לעלמא,
הב"ח בתשובה סי' עב .וז"ל – "לא חיישינן לחומרא אא"כ
וערש"יכתובותכ"בע"אד"הבאומרתבריליובר"ןשם".
דאיכא הוכחא דפס יד ,דהשתא בע"כ דתרי גברא הוי הכא,
ד.בנוסףכתבוהרבהפוסקיםשהיוםנשתנוהזמניםואין
לחוששמאמשוםכיסופאערקלעלמא.
בעל הבית ועוד איש אחר דאתא לאצולי' ,והאחד נשרף
כולו והשני איכא לספקבו שמא נשרף כולו ונעשה אפר ולא
בתשובת חתם סופר חלק אה"ע א' סי' נח כתב שתי
נשאר ממנו אלא פס יד שלא נעשה אפר ע"י איזה סיבה ,או
סברות לקבוע שינוי המציאות בימינו ,ראשית כתב – "הנה
שמא נשאר חי ולא נשרף ממנו אלא פס יד ע"י סיבה .ותו
בנ"ד בים לא טבע דנימא גלי אשפילוהו והובילוהו מעבר
איכא ספק מי הוא שנשאר חי הב"ה או איש אחר ומספיקא
לנהר גוזן וכה"ג ,ורק חשש ששט על ידי שיבולת הנהר אל
חיישינן לחומרא בתחלת עדות .אלא דהיכא דליכא הוכחא
מקום פלוני אלמוני .וידוע שלעתעתה נשתנו הזמנים בענין
דפס יד דתרי גברא הוי הכא לא חיישינן כלל לאינש
זה ממה שהיה בימיהם .שעתה קביע בי דואר במתא בכל
אחרינא ,אלא אמרינן דאותו שהיה בבית הוא הנשרף
המדינות הידועות ואפילו מארצות תוגרמה מגיע הכתב
ואיתתאשריא".
אלינו בזמן קצר מאוד .ואלו היה עולה מהמים בכל מקום
אמנם אותו נידון עדיף טפי ,שהרי נמצא גברא חרוכא,
שהוא הי' מודיע לביתו ע"י איגרת ואו היה מפקיע הקול
ומניחיםשזהוהבעל,ועדיףמנידוןדנןשאיןבפנינוכלאדם
אפילו ע"י מגיד חדשות שקורין צייטונג .והנה ביבמות קכ"א
מת ,עקב הפסקת החיפושים אחר הגופה במעמקי הים .אך
בעי רב אשי למימר דצורבא דאית לי' קלא שריא אפילו
עכ"פ מוכח דבלא שיש יסוד לחשש שהבעל ערק לעלמא,
לכתחלה במשאל"ס ,ואע"ג דלית הלכתא כוותי'בהא ,היינו
איןלחושלכך.
להתיר לכתחלה .ועוד אפשר דלא נתפשט הקול בכל מקום.
וכןבתשובתהרדב"ז,שכתבלחלוקעלתה"דכתב"במי
אבל השתא בזמנינו א"א שלא יתפשט הקול ע"י ב"ד דקביע.
שנאבד ולא ידענו מה היה לו אם יש קצת אומדנות שמת,
א"כ לכ"ע בדיעבד עכ"פ אם נישאת לא תצא ,ולכתחלה נמי
יש כנגדם אומדנות שעדיין הוא חי ,וא"כ לא פקע מינה
ליכאאלאאיסוראדרבנן".
חזקת אשת איש ואפילו אם נשאת תצא ובניה ספק
אח"כ כתב החת"ס ביחס לחשש שמא ברח מחמת
ממזרים",עכ"ל.משמעשהרדב"זלאאמרדבריו,אלאמפני
כיסופא – "וכן חשש השני שמא מחמת כיסופא ערק ואזל
שהיו אומדנות הפוכות המוכיחות שהבעל עדיין חי .אך
לעלמא גם זה נשתנו הזמנים .דברי לנו אפילו אי נשברו כל
הרדב"זלאהיהאומראתהדברים,כשאיןכליסודואומדנא
איבריו היה בא או מודיע לבני ביתו ,ולא היה בזה שום
לתלותשהואחי.
כיסופא …וכיון שברי לכולנו שבזה"ז אלו היה קיים היה בא
ונוסיףלצייןלתשובתמהר"יוייל,שהואמהסובריםשאין
ולאהיהנמנעמחמתכיסופא,לכלהפחותהיהמודיעהדבר
להתיר אשה ע"פ אומדנא עד שתהיה עדות מפורשת על
בכתב לבני ביתו ,ונהי דמ"מ יש לתת סבות המונעות מכל
מיתתו ,וכי יש לחוש שמא ערק לעלמא ,אך מבואר בדבריו
146אבןהעזר
עטרתדבורה
דהיינו מחומרא דרבנן .ולפי"ז י"ל דבפלוגתת הפוסקים
דוכתא ויכול לכתוב ולהודיע ככה אירע לי וכה אני נמצא
בדרבנן,מספיקאנקטינןלקולא.
וכדומה ומה זו שתיקה.עוד ההרהור הזה …והנה בא האיש
וז"ל מהר"י ווייל בתשובה סי' עט" – ,אודות האשה
לביתו ואתא לקמן ההוא אמר כי בראותו צרתו צרה כי
העלובה היושבת עגונה …גרסינן בפרק האשה שלום ההוא
נשללה ממנו כל סחורתו וכל אשר לו והציגוהו ערום ,חשב
גברא דבשלהי הלולא איתלי נורא בבי גננא אמר' להו
בנפשו אם יודיע כזאת לאשתו האהובה תגזור אומר שע"כ
דביתהו חזו גברא חזו גברא אתו חזו גברא חרוכא דשדא
יבוא בערום וחוסר כל ויסתפקו במועט בפת חרבה ושלוה
ופיסאדידאדשדא,סברר'חייאבראביןלמימרהיינועשינו
ע"כ התחכם לאחוז פלך השתיקה והרחיק נדוד אל ארץ
עלינו הבית ,עשינו עלינו המערה ,אמר ליה רבא מי דמי
פלונית הרחק מאוד ממדינתינו ונשכר שמה לפונדק א' עד
התם לא קאמר חזו גברא הכא קאמר חזו גברא ועוד חזו
שהשתכר והרויח איזה מאות זהובים ועתה חזר לביתו זו
גברא חרוכא דשדא ופס דידא דשדא ,ורבי חייא בר אבין
אשתו …אז אמרתי ברוך שבחר בהם ובדבריהם של חז"ל
סבר גברא אחרינא אתא לאצלינא ואכלתיה נורא ופס דידא
וכלהמהרהראחריהםכאלומהרהראחרהשכינה".
דשדיא דילמא נורא איתליא ביה ואיתיליד ביה מומא
ועייןבאוצרהפוסקיםסי'יזס"קרצ"באותלג)עמ'(216
ומחמת כיסופא ערק ואזל לעלמא ,ופסק הא"ז כרבי חייא
שהביאמשו"תמהרי"ץשתשובתהחת"סהנ"לבסי'נחהיא
ברבי אבין .אלמא אע"ג דמוכח מילתא טובא דלא איניש
מאוחרת לתשובה זו .ועיי"ש באוצה"פ שהביא הרבה
אחרינאהואוהויכמומיעוטומיעוטדמיעוטאוהויכמוודאי
אחרוניםשסמכועלסברתהחת"ס.
וספק או ספקא דספקא אפ"ה מחמירינן ולא שרינן ההיא
אך נראה שבנידון דנן עדיף טפי .ואין יסוד לחשוש כפי
איתתא .והטעם דלא שרינן שום אשה אלא א"כ שהעידו
שהיהמקוםבתשובתחת"ססי'קלח.שם מדוברבבעלשעזב
עדים שראוהו ודאי מת בלי גמגום ופקפוק …ועדות אשה
אתביתווהלךלמקוםמרוחקלפרנסתוולאשב,איןכלראיה
לא ילפינן מממונא דהא מים שאין להם סוף אסורה,ולעניין
שהבעלעצמונפגעאושהיהאמורלהיפגעבמלחמה,לאחר
יורשים כתב המיימוני אי טבע במים שאין להם סוף יורשים
שלא היה לוחם בצבא אלא סוחר ששהה בקרבת מקום,
יורדים לנחלה,וכן ראהו צלוב והעוף אוכל בו ,והטעם דגבי
והראיה למיתתו היתה ממה שאינו יוצר כל קשר עם בני
ממון אזלינן בתר אומדנא דמוכח אבל להתיר אשה לשוק
ביתו ,ואמנם אף שסברא זו סברא חזקה ,הרי שעדיין זו
לאאזלינןבתראומדנא",עכ"ל.
אומדנאשאינהמספיקה,ויתכןשקיימתסיבהשבחרלהשאר
אמנם מהר"י ווייל נקט להלכה שאין להתיר לכתחילה
במקומו המרוחק ולא לשוב .ואמנם לאחר שהבעל נשאר
עפ"יאומדנא,מחשששמאערקלעלמא,אךמבוארבדבריו
ערום בחוסר כל ,קבל החלטה מוטעית שלא לשוב ושלא
שמדינא דאורייתא כבר הותרה ,דאזלינן בתר רובא ,ולא
להודיעדברלמשפחתו,עדשיאסוףממוןוישובלביתובכבוד,
כטענת הרדב"ז שהיא בחזקת אשת איש דאורייתא .ועל כן
ומלכתחילהלאהיתהראיהמוכחתעלמיתתו.
בפלוגתאזו,אזלינןבתרהמיקל.
אבלבמקרהשבפנינו,הבעללאהרחיקמביתואלאהיה
אמנם ידוע מש"כ החתם סופר בתשובה אחרת חלק
כאן בקרבת מקום לביתו .ובנוסף ללא ספק שהבעל בעצמו
אה"ע ח"ב סי'קלח – "והנה בדידי הוה עובדא בהיותי יושב
עבר אירוע קשה של סערה רצינית וטביעת הסירה .אילו
על כסא הוראה בק"ק מאטערסדארף היה שם איש אחד …
הבעלהיהניצל,עלינולהניחכמההנחות.ראשית,שהבעל
ועתה הוא דר בעיר וויען הוא ואשת נעוריו אשר אהבו זה
מבקש להסתתר מאשתו ואינו מביא לידיעתה שהוא חי,
לזו מאוד והתפרנסו בפועל כפיו של האיש מיד לפה כדרך
כאשר הוא יודע שאשתו ובני משפחתו אבלים ושרויים
הבינוניםשמה.ויהיהיוםהאישהלךלדרכועםמעטסחורה
בצער גדול .שנית ,אם נחוש שמחמת כיסופא ערק לעלמא,
יין שרוף אל מקום צבא המלחמה מחנה הקיר"ה שהי'
היינו שעשה מעשים חריגים במיוחד להתחמק מכל אותם
עומדים אז סמוך לגראן ,ופתאום נשמע קול כי שודד חיל
שחיפשו אחריו בחופי הכנרת ,ומכוחות המשטרה שערכו
הקיסר נסו וברחו ומגפה גדולה היתה בעיר ההוא וכן הוה,
אחריו חיפושים ,ועד היום אם ימצאוהו יביאוהו לחקירה
והאיש הזה לא חזר אל ביתו ושהו והוחילו עד בוש כמו
לברר נסיבות מותו של חבירו ,וכי הבעל הצליח לצאת
שנתיים שנים .ובאו לפני אנשי הק"ק אשר נכמרו רחמים על
למקוםמרוחקבלאשיבחינובועדהיום.
העלובה הילדה וכתבנו לקהלות רחוקות לה"ב קאפענהאגען
חששזהרחוקומוזרמאד,וגםאםחששובגמ' לדעתרב
פ"פ לונדן ואין קול ואין עונה ,עד שכולם שפטו במוחלט כי
חייא בר אבין שמא ערק לעלמא ,היינו במצב הקיים בזמן
מת במלחמה בלי ספק כי אלו היה קיים היה בא ,כי אהבת
הגמ'שאילוערקלמקוםמרוחקוהשתקעשם,לאהיהניתן
עולם אהב את אשתו עד עברו עוד כמו שנתיים ימים אח"ז
לדעת על כך .אבל בנידון דנן ,אילו הצליח לחמוק מכל
קרוב לארבעה שנים מיום פרידתו מביתו אני בעצמי מהרהר
המחפשים אחריו ,והשתקע במקום אחר ,לא יתכן שהדבר
לאמור לולי אין לנו כח לדון באומדנא ולחדש היתר הייתי
לאהיהנודע.וזאתבצירוףהסברותשהבאנולעיל,שהחשש
אומר דבזמנינו לא שייך לומר דלמא מחמת כיסופא ערק
בגמ' היה רק מפני שמצאו פיסתא דידא ,כאמור לעיל ,אך
לעלמא,דאפילוערקלעלמאהלאאיכאבידוארדקביעבכל
בלא"המנלןלחושלכך.
סימןכב147
עלכןמאחרשחששזההוארחוקובלתיסבירלגמרי,אין
והחת"סכתבשלענייןחששזה,השתנוהזמנים.
על כן מאחר שאין להעלות חשש שמא הבעל ברח ,אין
מקוםבהלכהלהעלותחששכזה.לאמיבעיאלדעתהפוסקים
שיש להתיר על פי אומדנא ,ועפ"י הסוברים שנקטינן כלישנא
לנו אלא לקבוע בבירור שהבעל אמנם טבע ומת באותו
בתראדרישפרקישבכור.אלאאפילולדעתהסובריםדנקטינן
אירועשלטביעתהסירה.
כלישנא קמא ,נראה שלא חשו חשש כל כך רחוק ומוזר,
וכסבראשכתבהדברימלכיאל)שהובאלעיל(,ואמנם,הדברי
סיכוםהדברים
מלכיאל התיר למרות שאין עדות של אדם שראה את הבעל
במקרהזהשידועשהסירהשלהבעלנמצאהטבועהלאחר
נופל למים,אלארק ידועשהיהבספינה ונעלם בלב ים .וזאת
שהתרחשהסערהרציניתמאדבכנרת,וכןנמצאחבירושטבע,
כשהדבראירעבלביםגדולמחוץלמקוםישוב,ובלאשנערכו
ויש עדויות שהבעל שהה בסירה בסמוך למועד הסערה ,יש
חיפושיםלמוצאו.ק"וכאןשהדבראירעבכינרתשהואיםקטן
לדונו כמי שטבע במים שאל"ס ,והותרה מדאורייתא .וזאת
ומיד החלו בחיפושים למשך מספר ימים ,וגם אחר כך הדבר
בצירוף החיפושים שנערכו מספר ימים באזור הטביעה ולא
נחקרעלידיהמשטרהשלאהעלתהדבר.
נמצא דבר ,ובצירוף הידיעה על המגבלה שהיתה לבעל,
מלבד זאת נוסיף שבגמ' ביבמות דף קטו :מבואר
שמועילה בדיקה לקבוע שהבעל אינו נמצא במקום מסויים
ובתוספתנסיבותנוספותהמפורטותבתחילתהדברים,ולאחר
שעברוכשלששניםולאנשמעממנודברואבדזכרו.
"תיבדק נהרדעא כולה" ,ומבואר שבדיקה כזו מועילה.
ולזהמצורפתסבראחזקהביותרשלאיתכןכללשהבעל
ונראה שבדיקה במשטרת הגבולות מועילה להוציא מחשש
יצאוברחומסתתרבמקוםמיסתורבלא להודיעדברלאשתו
שמאעזבאתהארץלחו"ל,וחיפושיהמשטרה,והקולשיצא
ובניביתוהשרוייםבצער,ובלאשהתגלהעלידיהמשטרהאו
להעדרותו,יכוליםלהחשבכבדיקהשהבעלאינובארץ.
אנשיםאחריםשיודעיםעלהעדרותו,ובצירוףכלהאומדנות
החזקותהללו,ישמקוםלהורותלהתירהלהנשאלכתחילה.
מסקנתהדברים
אךבשו"תביתיוסף)דיןמיםשאיןלהםסוףסי'א'(כתב
אמנםאילוידועשהבעלמלכתחילהשההבמקוםמרוחק
" -אקדים ואומר דאע"ג דבעיגונא הקילו ,לאו רבותא היא
מביתו ,ויש לחוש שמא החליט שלא לשוב ,יש לדון האם
להקל ולהתיר מתוך אומדנות ,אדרבה יש להיות מיראי
קיימת אומדנא ,שודאי אינו חי שאילו היה חי היה מודיע
הוראה ,ואף אם יראה בעיניו שיש ראיות להתיר לא יצא
לבני ביתו ,וכל מקרה לגופו .אך אם החשש הוא שמא
מלפניו היתר לא בכתב ולא בעל פה עד אשר יאספו כל
החליט לברוח ממקומו למקום מרוחק ,חשש זה הוא חשש
בעלי הוראה ויסכימו כולם או רובם לדעת אחת .צא ולמד
רחוקואיןלחושלכך.
ממה שכתב הריב"ש ז"ל על מי שהתיר עגונה אחת ולא
אמנם אליבא דמ"ד אחד בגמ' חיישינן באותו מקרה
נמלך בחכמי העיר וז"ל והנה אין החכם המתיר מנוקה
שמחמת כיסופא ערק לעלמא .אך לפי דרכו של התורת
משגיאה כבודו במקומו מונח על שלא קרא כל חכמי העיר
חסד ,מבואר בגמ' שאם אין מקום לספק שמא הבעל נעשה
ההיאושירדוכולםלמניןויסכימובהיתר"עכ"ל.
בעלמום,לכו"עאיןלחוששהבעלערקלעלמאבלאלהודיע
על כן נראה שאין מקום להוציא היתר למעשה עד
דברלאשתוובניביתו,אלאאדרבהקיימתאומדנאדמוכח,
שיסכימו להוראה זו עוד שני תלמידי חכמים גדולים בעלי
הוראהמובהקים.
אילוהיהחיהיהשבלביתו.
הדברימלכיאלכתבשרקבמישנקלעלשריפהישלחוש
לאחר שסיימנו לכתוב היתר זה ,הבאנו את פסק הדין
שברךמחמתכיסופא,ולאמצינוחששכזהבמישטבעשמא
המנומק לעיונם של שני גדולי תורה מובהקים היושבים על
ניצול וברח .ומהרש"ם כתב שהחשש בעובדא דבגמ' היה
כס ההוראה עשרות שנים ,ולאחר שהסכימו למסקנות
מפנישהחתןעדייןלאהורגלעםאשתו.
להיתר,ניתןפסקדיןלהתיראתהעגונה.
סימ כב
האםניתןלהפקיעקידושיןשלסרבןגט
תמוזתשס"ו
בשנים האחרונות עלו הצעות להביא לפתרון בעיית
מאחר שהצעות אלו עלו במסגרות שונות בצירוף
סרבנות גט ,ולהתיר נשים מסורבות גט באמצעות הפקעת
אסמכתאות מהמקורות ,ואף ננקטו פעולות ליוזמות חקיקה
קידושין על ידי בית דין ,או תקנת קהל להפקעת כסף
בכנסת,ישמקוםלתשובהמנומקתמדועאיןמקוםלהצעות
הקידושיןבתנאיםמסויימים.
אלו) .ובכלל דברינו תגובה ותשובה למאמר שנכתב בקובץ
"תחומין"כרךכחעמ'.(82
148אבןהעזר
עטרתדבורה
הקדמה
חידושים מרחיקי לכת כאלו בהלכות אשת איש ,ועושים
נפתחבהערהעקרוניתעלהעלאתהנושאלדיון.
תעמולה לדבריהם ,בלא שפוסקי הלכה מובהקים וגדולי
הגאוןרבייוסףדבהלויסולובייצ'יקז"למבוסטון בשיחה
ההוראה בדורינו יסכימו לדבריהם ,אלא אף תוך ויכוח עם
שניתנה ביום י' תמוז תשל"ה בכינוס רבנים בארה"ב
תלמידיחכמיםגדוליםמהםעשרתמונים)עייןקובץתחומין
)והודפסכמאמרששמו"זהסיני"(אמראתהדבריםהבאים
חלקכגעמ'158עדעמ'.(168
– "נאמרליעוד,שהומלץלהפעילאתהכללשל,אפקעינהו
רבנן לקידושין מיניה' .אילו הצעה זו היתה מתקבלת ,ואני
הטענה לפתרון בעיית העגונות בדרך הנ"ל ,ביסודה
מקוהשלאתתקבל,אזאיןיותרצורךבגט.נוכללמחוקאת
גובלת בחוצפה וקיטרוג קשה על גדולי הדורות ,שכולנו
המשנההאומרת,וקונהאתעצמהבגט'כלרביהיהבכוחו
לומדים מתורתם השכם והערב ,שכביכול לא חשבו על
להפקיעקידושין.מהאתםרוציםלהרוסאתהכל?אנירוצה
פתרון כה פשוט ,או שידעו ,והתעלמו ממנו במודע ח"ו.
להיותפתוחוגלויאתכם:האםמצפיםאתםלשרודכרבנים
ונצייןבזהלמש"כבספרשו"ת מלמד להועיל חלק ג' סי' כב
אורטודוקסים ,האם חושבים אתם להמשיך את המסורה
– "הנה לענין הפקעת הקידושין אמת ויציב הוא אשר כתבו
בתנאים כאלה? תהו ובהו יבואו ח"ו במקום התורה .אני
שאין לנו לחדש הפקעת קידושין במקום אשר לא דברו ממנו
מקוה שהנאספים כאן יצטרפו אלי ותתנגדו לדיונים
בש"ס) ,עיין שו"ת הרשב"א סי' אלף קס"ב וסי' אלף קפ"ה(
ולויכוחיםשכאלהבוועידהרבנית…לדברעלשינויהלכות
ואם היה כח בידנו להפקיע הקידושין במקום עגון הלא אין
שלחז"ל,זהלפחותכלכךאויליכלדוןעלקומוניזםבועידת
צורך לכל תקנות עגונות ,וכל השו"ת בענייני עגונות אך
המפלגה הרפובליקנית .זה לדון על שיטות של הרס עצמי
למותר ,כי במקום אשר יראה בעיני הרב או כמה רבנים
והתאבדות".
ששורת הדין והכרעת השכל להתיר האשה להנשא,יפקיעו
וקודםלכןאמרהגרי"דז"ל–"אדםבעלגאוהלעולםלא
קידושיה ויתירו בלי שום פקפוק .ומי שמע או ראה כזאת
יוכל להיות תלמיד חכם גדול ,מכיון שתלמוד תורה פירושו
בישראל! ורק רבנים אשר נתקו כבר את כל מוסרות הדת
להפגש עם העליון על כל יתברך שמו …פגישה זו חייבת
והשליכו מעליהם כל עבותות התורה העיזו פניהם להתיר
להוליד רוח ענוה .ענוה מביאה להכנעה להתבטלות …
אשת איש בסברות בדויות כאלה אשר אין להם שחר
בתלמודתורהניתנתהאמתלהשגהרקבדרךחשיבהוהבנה
ומתנגדות לכל דרכי הוראות גדולי המורים עד היום הזה
תורנית הלכתית ייחודית ,מבפנים ,עפ"י המתודה הנתונה
ומהרסות עקרי הדת עד היסוד בם .הלא עינינו הרואות כי
למשה והנמסרת הלאה מדור לדור .האמת ניתנת להגלות
אף שהתירו חז"ל אשה עפ"י עד אחד )ע' רמב"ם סוף ה'
רק בהצטרפות אל שורות חכמי המסורה – חז"ל ,ראשונים
גירושין( מ"מ אם בא בעלה אמרו תצא מזה ומזה וכל
גדולי האחרונים .לומר" :המצאתי דבר שהרשב"א לא ידע,
הדרכים האלו בה,ואפי'נשאת עפ"י תרי עדים …ולא עלה
שהקצות לא ידע ,ושהגאון מווילנא לא היה לו מושג ממנו,
על דעתם לומר בענין זה אפקעינהו רבנן לקידושין ונשאת
המצאתיגישהלפרשנותהתורהשהיאלחלוטיןחדשה",זה
בהיתר וגם הולד כשר ,אלא ודאי שסברת אפקעינהו לא
מגוחך".
עד כאן מקצת מדבריו הנפלאים של מנהיג תורני דגול
בדורינו,שהיהקשובלבעיותהדור.
בדבריו אלו ,מצויה התשובה לטענה שנשמעה ,שרק
נאמרה רק במקומות מיוחדים ,והיכא דאיתמר איתמר
והיכא דלא איתמר לא איתמר .ומעתה מי הוא זה אשר
יפרוץ גדר לבלי חק לומר בכל פעם ופעם אפקעינהו אם
יגזרוהשופטיםלהפרידהחבילה!"עכ"ל.
בימינו אלו המצאנו רעיון חדש שגדולי הדורות במשך
גם הגרש"א אלפאנדארי ז"ל בספרו שו"ת הסבא קדישא
אלפיים שנה לא חשבו עליו ,והוא לכנס בית דין חשוב
ח"ג סי' לא כתב אודות חכם בצרפת שהורה להכשיר גט
שיפקיעקידושין,עקבמצוקהקשהכזואואחרת.
הנעשה בערכאות ובאמצעות הפקעת קידושין ,הצעה
אילו היה מקום להצעה כזו ,הרי שעולה בכל עוזה
שהמלמד להועיל בתשובתו הנזכרת התייחס אליה ,וכתב
קושיא רבתי ,כיצד יתכן שבכל הדורות נשארו בעם ישראל
על דבריו " -חזות קשה נבהלתי מראות ,חם לבי בקרבי
נשים עגונות שבעליהן נעלמו בלא שהשאירו עקבות ולא
עמדתימרעידאיךמלאולבושלהרבהמורהלהתיראיסור
היה מידע על גורלם ,והנשים הצדקניות ישבו בעגינותן .או
אשת איש למראה עיניו ,ולא שם על לב אשר כח המדמה
במקרים של נשים שבעליהם היו סרבני גט ולא היה ניתן
על הרוב כוזב .וח"ו איני חושדו כי הוא מאותן המחשבים
לכפותם בגירושין ,כגון מומרים וכיוצ"ב .ולא עלה על דעת
לפגל בקדשים ,רק דאנוס היה בדעתו ולביה אנסיה ואיידי
גדולי ישראל וחכמי הדורות ,מחכמי הגמ' והגאונים ,וגדולי
דטרידלמיפלטזכותעלבנותישראלכיעגמהנפשועליהן,
עולם בדורות ראשונים ואחרונים ,להתירן מעגינותן בדרך
כי הרבה שקדו על תקנתן ,ודין גרמא דלא בלע כוונת דברי
כל כך פשוטה של הפקעת קידושין על ידי בית דין של
הש"סשהביאונעלםמעיניכבודוג"כהש"סופוסקים,עכ"פ
שלשה .ויתירה מזו תמיהה רבתי ,כיצד אותם שאינם
תמה אני איך לא נתייעץ עם הסנהדרין גאוני הדור מפני
מומחים בהוראה מעשית בענייני גיטין וקידושין ,מפרסמים
חומרשבהותקעעצמובדברהלכה",עכ"ל.
סימןכב149
כשם שהגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל טען שאין מקום להעלות
אחיעזר כתב שם )עמ' " (56אין ביד הרבנים להפקיע
נושאכזהלדיוןבועידהרבנית,גםהגרש"אאלפאנדאריז"ל
הקידושין" .ושם בדף יט כתב הג"ר משה דאנישעווסקי ז"ל
בתחילת דבריו סבר שמהראוי היה שלא להשיב כלל על
אב"דור"מדסלאבאדקא"-איןשוםכחלמוריהדתלהפקיע
דברי אותו חכם ,ואף העלה חשש שעצם ההתייחסות
קידושין ,זולת ע"פ גט כשר שיגרש הבעל כדת משה
לסתירת דבריו תתן להם מעמד שכאילו יש מקום לדבריו
וישראל".
ושכביכול המעיין רשאי לבחור בין השיטות ,אך הגרש"א
הנצי"בבספרומשיבדברח"דסי'מט,בהשיבועלהצעה
אלפאנדארי ז"ל חשש שמא אחרים ילמדו מדבריו ויסברו
הנזכרת ,שלל דבריהם מכל וכל ,ובאר שורשי הלכה זו -
שיש בהם ממש ,על כן כתב לסתור דבריו .בתוך תשובתו
"ובאמת אפילוסנהדריגדולהשלישראלאיןלהםכחלגרש
בירוררחבבסוגייתאפקעינהו.
אשת ישראל ,כי אם לכפות את הבעל שהוא יגרש אותה,
נוסיף ונציין שלפני כעשרים שנה יצאה לאור תשובת
היינו שהוא יאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום ,והוא
חכם קדמון מגדולי חכמי איטליה בזמן מרן הב"י ,שכתב
בעצמו או ע"י שלוחו יתן לידה הגט ויאמר לה הרי את
דברים דומים .הרב משה פרובינצאלו),שו"ת רבי משה
מגורשת ממני ,אבל בלי דבריו שנינו במשנה בערכין )פרק
פרובינצאלו זצ"ל ,הוצאת מכון ירושלים תשמ"ט( בסי' פב,
ה'(חייביעולותושלמיםממשכניןאותםאע"פשאיןמתכפר
תשובה משנת של"ג ,נשאל בנסיבות של גזירה המונעת
לו עד שיתרצה כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ,וכן אתה
מהמומריםלתתגטלנשותיהם,האםניתןלתקןקידושיןעל
אומרבגיטינשיםכופיןאותועדשיאמררוצהאני.ומזהאנו
תנאי או הפקעת קידושין ,לאחר שהבעל מומר .כמובן,
למדים שקנין אשת ישראל לבעלה אינו כקנין שאר חפצים
שהתקנה שהוצעה היתה על מנת למנוע עגון נשות
שב"ד יכולים להפקיר ולהפקיע שלא ברצון בעלים ,אלא
המומרים.
כהקדש.וכמושאיאפשרלב"דהגדוללהקדישבהמתהאדם
הרב משה פרובינצאלו קבע נחרצות שלא ניתן לעשות
בלי רצונו ודיבורו שיאמר רוצה אני להקדיש ,כך אי אפשר
תקנה כזו .ולהלן חלק מדבריו " -אם הגזרה אמת והדת
לב"ד הגדול להפקיע קדושת אשה לאיש ,וכדאיתא ריש
ניתנה–מומראליגרש.החריצותשקרלהתיראתאשתו…,
מסכת קידושין דאסר לה אכ"ע כהקדש ,וכמ"ש התוס' בפי'
אין חכמה ולא תחבולה בשום תנאי ותקנה להתירה אלא
לשוןהריאתמקודשתלי .ובפי'איתאבמסכתנדרים)כ"ט(
בגט,כבפרקהאשהנקנית"וקונהעצמהבגטובמיתתהבעל"
קדושה שבהן להיכן הלכה ,ומה אלו אמר לאשה היום את
…זולת זה אין כח בשום אמדן דעת ובכל תנאי שבעולם
אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט ,א"ל מי
להתיר אשת איש …גם אם היה אפשר לעשות תקנה
קמדמית קדושת דמים לקדושת הגוף כו' .מבואר דאשה
להפקיע הקידושין ,מה שאינו ,לא נכון לעשות כן מחמת
לבעלה הרי הוא הקדש קדושת הגוף ,ומש"ה אי אפשר
גזרהדעבידאדבטלה…אבללהפטראשתאישבלאגטאי
להוציאמהקדשובלידבריו,וכדתמשהוישראל".
אפשר,כיחקהפירודבגטלהתיראשתאישלעלמא,וכןחק
היבמה בחליצה קיים לעולם כשאר איסורים שבתורה ,ועל
בדברינו להלן נתייחס לשתי ההצעות .האחת ההצעה
זה וכיוצא בו נאמר יראת ה' טהורה עומדת לעד ,כך נראה
להושיב בי"ד שיפקיע קידושין במקרים קשים של עיגון
לילדברפשוטומבוארבעצמו".
)מאד מרשים ,שהגרי"ד סולוביצ'יק ז"ל כיוון לדעתו של
וסרבנותגט.והשניהלתקןתקנתקהלהמבטלתלמפרעאת
הקידושיןבאמצעותהפקרתכסףהקידושין.
חכם מחכמי איטליה מלפני ארבע מאות ושלושים שנה,
להוציא יסוד ראשוני זה מתוך המשנה הראשונה במסכת
קידושין(.
כמובן שהר"מ פרובינצאלו אינו מכחיש את הסוגיות
שבהם נאמרה הפקעת קידושין ,אך דבריו נסובו ביחס
הבהרתהמושג"אפקעינהורבנןלקידושין"
מאחר שההצעות הנ"ל מיוסדות על הפקעת קידושין
המוזכרת בגמ' ,יש מקום להרחיב בהבהרת המושג
"אפקעינהורבנןלקידושין".
לאותם מקרים שבהם אין תקנת חכמי התלמוד להפקעת
בסוגיות הגמרא מצינו שהוזכרה הפקעת הקידושין
הקידושין ,ובהעדר סמכות חכמי ישראל שלאחר חתימת
בחמש סוגיות .מהם שלש סוגיות העוסקות בגט שהתעורר
התלמודלהפקעהכזו,וכפישיבוארלהלן.
קושי בהכשרו ,ושתי סוגיות העוסקות בקידושין שנעשו
וכן בספר "אין תנאי בנישואין" דף כד ,הובאה תשובת
הגאון רבי דוד פרידמן ז"ל מקרלין מחבר ספר שאילת דוד,
בדרךשאינהראויה.
נפתחבאותןשלושתהסוגיותהעוסקותבהכשרהגט.
שהשיב על הצעה הנזכרת לעיל בדברי המלמד להועיל
במסכתגיטיןדףלג.הגמ'מבארתשלדעתרשב"גחכמים
והגרש"א אלפאנדארי ז"ל ,וכתב " -בכל תורתנו הקדושה
תיקנו שלא יועיל ביטול שליח הגט שלא בפניו ,אף
אין שום עצה להפקעת קידושין …והחובה רק להכריז
שמהתורהישתוקףלביטולוהגטבטל,אע"פכןאנופוסקים
ולפרסם את דין התורה שהיא אשת איש גמורה והבנים
שהגטכשר,והאשהשקבלהאתהגטנחשבתלגרושהמטעם
שיולדולהאסוריםלבאבקהל".והגאוןרח"עז"למחברספר
"דאפקעינהורבנןלקידושין".
150אבןהעזר
עטרתדבורה
ובמסכת גיטין דף עג.רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב
הונא שבגטשכיבמרעאםעמדחוזר "גזירה שמא יאמרו יש
גטלאחרמיתה".דהיינוהגטמדינאבטל,אךתקנולהכשירו
מטעם"דאפקעינהורבנןלקידושין".
שמעיקר הדין היה פסול ,אלא שחכמים תקנו להכשירו,
וטעםהכשרוהואהפקעתהקידושין,ובגטזההותרה.
וכן בספר ידי אליהו סי' סו )להג"ר אליהו גליפפה ז"ל,
הובא בתשובת מהרש"ם ח"ו סי' קצב( ,הביא מדברי רש"י
ובמסכתכתובותדףב:אמררבאשלענייןגיטיןאיןטענת
הנזכרים ,וכתב " -הנה בכל ההפקעות האמורות בתלמוד,
אונס,אםנתןגטלאשתוע"מאםלאאבאעדזמןפלונייהא
בכולםכתבעלידיגט,משמעמדבריואלודרבנןלאמפקעי
גט ונאנס ולא בא הרי זה גט ,ואינו יכול לומר אנוס הייתי.
קידושין בריקניא ,אלא באיזה דבר המנגד אותן ,ולכן כתב
ולמרותשמהתורהישמקוםלטענתאונס,אע"פכןהכשירו
בכולם דאפקיעום על ידי גט .שאם לא כן למה כתב בכולם
את הגט משום צנועות ומשום פרוצות כמבואר בסוגיא,
על ידי גט ,ולימא דיש כח ביד חכמים להפקיע הקידושין
והטעםלהכשרהגטהואמפניהפקעתהקידושין.
סתם ,אלא ודאי שכן דעתו דדוקא על ידי דבר הסותר
בשלושת המקרים הללו ,תקנת חכמים היתה להכשיר
לקידושיןמפקיעין"
אתהגט.למרותשמעיקרהדיןהיהמקוםלבטלו,עקבביטול
ולאחרמכןבארבספרידיאליהוהטעםשנאמרהסברת
השליח או עקב תנאי המבטל את הגט .אך חכמים תקנו
אפקעינהו לבטל קידושין בלא גט ,כגון תליוה וקדיש או
להכשירו.
במעשה דנרש שבמסכת יבמות ,וכתב לבאר שיטת רש"י -
בכל שלושת הסוגיות סברת "אפקעינהו לקידושין",
"בהכרח לומר לדעתו דדוקא בקידושין הנעשים בעול וחמס
נאמרה רק כביאור הטעם לתקנת חכמים .אך לא כתקנה
יש כח בידם להפקיעם ,דהיינו דלא ליחלו כלל מעיקרא,
העומדת בפני עצמה ,שתקנו להפקיע את הקידושין עקב
וליהוומעותמתנה.אבלבקידושיןשכברחלוכדיןוכהלכה,
צורךמסויים.
אין כח בידם להפקיעם למפרע ,אלא על ידי דבר המנגד
על כן לא מצינו שחכמי הגמ' התכנסו לתקן הפקעת
לקידושין,דהיינועלידיגיטין…ולכןבההיאדתליוהוקדיש
קידושין במקרה שבו נמצאה אשה עגונה שנים ארוכות
ובההיאדעובדאדנרש,כתבסתםדאפקעינהוקידושיןונעשו
לאחר שבעלה נעלם ואבד זכרו .גם במקרים שבהם התירו
מתנה .אבל באינך דהוו קידושין שכבר חלו כהלכתן שלא
אשה לעלמא ולאחר זמן התברר שההיתר היה מוטעה
עקרואותםקודםחלותםדלאליחלו,אלאהשתאהואדבעו
ונישאה לאחר ,ואחר כך חזר הבעל ,אין הפקעת קידושין.
להפקיען למפרע ,כתב על ידי גיטין ,דלא מפקעי להו אלא
וזאת מפני שהפקעת הקידושין שהוזכרה בסוגיות הגמ'
על ידי דבר הסותר אותם" .וכן באר שם דעת רש"י שכתב
נאמרהרקכנימוקלתקנתחכמיםשחז"לתיקנו.
בנאמנותעדאחדבעגונה" -בעדאחדבאשהשדעתוכדעת
ביאורזהביסודו,מצויבתשובותהרשב"א )ח"אסי'אלף
הרשב"אדאפקעינהורבנןהקידושיןלמפרע…בהכרחלומר
קסב ובתשובות המיוחסות לרמב"ן סי' קמב( שדן מדוע לא
דעלידיעדותזושלעדאחדמפקיעיםקידושיןלמפרעכמו
הפקיעו קידושי מומר שקדש בת ישראל ואי אפשר לכופו
הנהו בגיטין רעועים ,הכא נמי בעד רעוע מן התורה מטעם
לגרשה וגם אינה יכולה לדור עמו ,ואע"פ כן נשארה עגונה
היותועדאחד",עכ"ל.
ולאנמצאפתרוןשלהפקעתהקידושין.
אמנם בראשונים מצינו שבארו הלכה המבוארת בגמ'
ובתשובתו כתב הרשב"א " -הא בכדי ,לא אפקעינהו.
עפ"יסברתאפקעינהו,למרותשבאותההלכהלאסודרגט,
ותדע לך ,דהא טובע במים שאין להם סוף ,לא אפקעינהו,
ושלא כמ"ש לעיל בדעת רש"י .עיין בר"ן במסכת נדרים דף
ולא חשו לעגון .דילמא לא אמרו ,אלא כי איכא סמך .כי
צ) :ד"ה ואיכא( ,שכתב " -כל שאמרה לבעלה טמאה אני,
ההיא דעד אחד ,דסמכינן אסהדותיה דעד ,ואפי' בכותי
אפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא ,ונמצא שבשעה שנאנסה
מסיחלפיתומו,ומשוםדאיתתאדייקאומינסבא".
פנויה היתה ומש"ה שריא לבעלה".אךהביאורבדבריוהוא,
דהיינו-איןתקנתהפקעהבמקרהפרטי,קשהככלשיהיה,
שאמנםאליבאדשיטתהר"ןקיימתהפקעתקידושיןבלאגט,
אלאקיימותתקנותחז"ללהכשרגטאולנאמנותעדבעגונה,
אך אין זו הפקעה המתירה אשה לעלמא ,אלא סברת
וטעםההכשרוהנאמנותהואמפנישאפקעינהולקידושין.
"אפקעינהו" נאמרה ביחס לתקנת חכמים שאינה נאמנת
וכןמבוארבשיטתרש"יבשלשהמקומות.במסכתיבמות
כשאמרה "טמאה אני לך" ,והכח שביסוד תקנה זו הוא
דף צ :כתב רש"י "ואפקעינהו רבנן ,על ידי גט ,זה לקידושין
מטעם אפקעינהו ,כשם שסברת אפקעינהו וכו' היא טעם
מיניה" .וכן במסכת גיטין דף לג .כתב רש"י "תינח דקדיש
לתקנות אחרות המפורשות בגמ' )והובאו לעיל( .אבל אין
בכספא ,איכא למימר אפקעינהו לקידושין בגט דדבריהן
מדברי הר"ן ראיה שנוכל מעצמינו להפקיע קידושין
ואמרוליהוימעותלמפרעמתנה…שויוהרבנן,לההיאביאה
ולהתירה לעלמא מטעם כזה או אחר שיראה לנו .וכן כתב
למפרע ע"י גט זה" .ובמסכת כתובות דף ג .כתב רש"י -
בתשובת מהרש"ם חלק ב' סי' קיא וז"ל "מ"ש עמ"ש די"ל
"ואפקעוהרבנןלקידושין,כשיבאגטכזהאחריהם".
דאפקעינהו לקידושין לא אדע מהו ,כי אני אדרבא כתבתי
הרי שבדברי רש"י בכל המקומות הנזכרים מבואר
דקשה להקל והבאתי רק מהר"ן בנדרים דמצינו דאפקעינהו
שהפקעת הקידושין נעשית על ידי הגט ,דהיינו על ידי גט
גם בלא גט ,אבל בודאי אין להמציא דבר זה מסברת הלב,
סימןכב151
וכמ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סי'אלף קפ"ה וח"צ סי'ק"נ,
נציין ,שהגאונים תיקנו כפיית הבעל בגירושין לאחר
וגם במקום שהתירו משום עגונה מבואר בתשובת מהרי"ק
שאשתו מורדת בו ואינה רוצה בו )דעתם הובאה ברי"ף
שרש ל' ענף ד' דדוקא היכי דאיתמר איתמר ואין בידינו
במסכתכתובותפרקחמישי( .והרא"שבתשובהכללמגסי'
להוסיף".
ח' באר שטעם תקנת הגאונים היא שהכשירו גט שניתן
וכן כתב בפשיטות הגרש"ז אויערבך ז"ל בספרו מנחת
בכפייה מכח סברת אפקעינהו רבנן לקידושין .אך הרא"ש
שלמה חלקא'סי'עו"-הרי ברורהדברדאנן לאמצינןכלל
ורוב הראשונים חולקים ולדעתם אין משתמשים בסברת
להפקיע קדושין ,אלא שאנן סומכים בביטול גט שלא בפני
הפקעת קידושין בתקנות חכמים שתיקנו לאחר התלמוד,
השליח רק על זה שמבואר בש"ס שהחכמים הפקיעו בכגון
כגון תקנת כפיית הגט במורדת שתקנו הגאונים ,ובאר ר"ת
דאאתהקדושין".
בתשובה )ספר הישר חלק התשובות סי' כד( ,שאין נוהגים
ובשו"ת הסבא קדישא ח"ג סי' לא כתב שאין סתירה
כתקנת הגאונים "דקי"ל רבינא ורב אשי סוף הוראה ,ונהי
מדבריהר"ןלדבריהרשב"אהנזכריםשאיןמפקיעיןקידושין
דהגאוניםיכוליםלתקןכתובתאשהעלהמטלטליןאועלפי
בלא גט ,וכתב " -מאי דכתבו הרשב"א והר"ן דהיה אפשר
הלכה או על פי דעתם דהיינו ממונא ,אבל להתיר גט פסול
לומר דהיינו טעמא משום דאפקעינהו וכו' הגם דליכא סרך
איןכחבידינומימותרבאשיועדימותהמשיח".
גיטא ,היינו דוקא בההיא ומשום דאין אנו באים להפקיע
ובתוספת ביאור כתבו בחידושי הריטב"א ובנימוקי יוסף
זיקתאשתאישולהתירהלעלמאדאכתיבחזקתאשתאיש
במסכת כתובות דף סד .וז"ל " -הגאונים ז"ל תקנו בזה
קיימא רק להפקיע איסור דבעל …ואפילו לענין זה נראה
תקנות שלא כדין התלמוד וכמו שכתב רבינו אלפסי ז"ל,
דגם לדעתייהו ס"ל דלקושטא דמילתא ל"ש הפקעה דלא
ולדורם תקנו ואין לנו לזוז בזה משיטת הגאונים ז"ל ,וכמו
יפקיעו בכה"ג ,דהיכן מצינו אפקעתא כה"ג ,ומשום הכי
שכתב הרמב"ם ז"ל )פי"ד מהל'אישות הי"ד( ,ובמקום שיש
הוצרכו הרשב"א וכל הראשונים לתרץ בתירוצים אחרים
בו תקנת בני העיר ,הרי זה תנאי ממון וקיים בכל מה
ולאו משום אפקעתא וכדמוכח ג"כ מהש"ס וכדכתיבנא.
שהסכימו על הממון .אבל על הגט אין יכולין לתקן כלום
וא"כ אדרבה מוכח מהכא מהש"ס וכל הראשונים דלא
כנגד דין התלמוד ,ומאן דמקדש אדעתא רבנן מקדש ולאו
אמרינןכלהמקדשבכלכה"ג",וע"עמשיבדברח"דסי'מט.
אדעתאדידהו").אמנםבתשובתתשב"ץח"אסי'קלגכתב-
ונוסיף מש"כ בזה בספר משפטי עוזיאל ח"ב חלק אה"ע
"כח הצבור על היחידים ככח הנשיא על כל ישראל ,וכל
בשתי תשובות .בסי' מד )פרק ג'( כתב כדברים שהבאנו לעיל
היחיד דמקדש אדעתא דידהו מקדש ואינהו אפקעינהו
שלא הפקיעו קידושין בלא גט ,או שסברת ההפקעה נאמרה
לקדושי' מיניה" ,אך דבריו נסובים אודות הפקעת קידושין
לכמה שיטות כביאור בתקנת חכמים שהאמינו עד מפי עד
שסודרו בניגוד לתקנת הציבור ,ולא על הפקעת קידושין
בעגונה )רש"י מסכת שבת דף קמה ,(:וכן הפקיעו קידושין
שסודרו כראוי ,וכבר כתב שם קודם לכך באותו תשובה
שנעשו במרמה ,אך לא הפקיעו הקידושין לאחר שכבר חלו
לחלקביןשניסוגיהפקעתהקידושין,ויובאלהלן(.
כהוגן .ובסי' פז הוסיף המשפטי עוזיאל לבאר מדוע אמנם לא
וכן בשו"ת צמח צדק חלק אה"ע ח"ב סי' קלה באר
תקנו להפקיע קידושין בכל מקרה של עיגון וכיוצ"ב .וכתב -
הטעםשאיןפוסקיםלהלכהכתקנתהגאונים,וז"ל" -משום
"תקנת עגונות חשובה מאד בעיני חכמינו ז"ל ,לעומת זאת
צנועותומשוםפרוצותסמכורבנןלהפקיעהקידושיןעלידי
חשובה עוד יותר תקנת האישות .ואם יאמרו חכמים שאשה
גטכזה.משא"כבלאגטכלללאהפקיעוהקידושין.ולכןלא
המקודשת לאיש באופן המועיל עפ"י דין תורה ,תצא בלא
קיי"ל כהנך גאונים הנ"ל דס"ל להפקיע הקידושין בלי שום
כלום ,הרי זה מביא הפקרות בקשר הנישואין ,ונפיק חורבא
דבר…גביכפייתגטדמאיסעליג"כלאסמכינןעלהפקעת
גדולה שכל העם יזלזלו באיסור זה וירבו ממזרים בישראל.
קידושין ,ולא דמי לדין אין אונס בגיטין שסמכו שם על
לתכליתזוהרבוחכמיםחומרותבכתיבתהגטכדילגדורחומה
הפקעתקידושין,דהיכאדאיתמראיתמר,היכאדלאאיתמר
זאת לבל יתהוה בה שום פרץ ,ולמען יהיה איסור זה חמור
איןלנו".
מאד בעיני כל העם שלא יהרסו לזלזל בו להתיר אשת איש.
ועיין באוצר הפוסקים כרך כ' סי' עז ס"ב שהביא את
וכמ"שביבמות)דףל"טע"ב(האאגידאביהבכדיתיפוק?ולא
דעות הראשונים והאחרונים ,שדעת רוב הראשונים ,וכל
אמרוחכמיםלהפקיעהקידושיןאלאבמקוםשכברהיהמעשה
האחרונים לפסוק הלכה למעשה שלא לנהוג כשיטת
הגט,אלאשישמקוםלבטלו,עלזההואשאלמוהולגטבסברא
הגאונים בכפיית גט .הרי שהלכה למעשה נקטינן שאין
זו:שהפקיעוחכמיםלקידושיןמיניה.אוהיכאשהקידושיןלא
פוסקים כתקנת הגאונים הנ"ל ,מפני שהפקעת קידושין
נעשו כהוגן וביטלום חכמים מעיקרא שלא תהא בהם חלות
יכולה להינתן כטעם לתקנת חכמי הגמרא ,אך לא כטעם
מעיקרא …ועכ"פ גם במקום שאמרו אדעתא דרבנן מקדש,
לתקנות של חכמי ישראל שלאחר חתימת התלמוד .ויצויין
היינו דוקא אחרי מעשה הגט ,שבזה אין האשה ניתרת בכדי,
שאףאליבאדשיטתהגאונים,היינותקנהלהכשירגטהניתן
אבל לא אמרו ולא יעלה על הדעת לומר שחכמים יפקיעו
בכפיה,אךלאעלהעלדעתםלתקןהפקעתהקידושיןגרידא
הקידושיןשנעשוכתיקונםבלישוםמעשהשלגירושין".
ולהתירהלעלמאבלאגט.
152אבןהעזר
עטרתדבורה
והנה בדרכי משה אבן העזר סי' ו' ס"ק יג הביא הלכה
ולאאצרכוהגיטאמיניה ,מאיטעמא ,הואעשהשלאכהוגן
אודותהיתרנשיםשנשבובגזירותאוסטרייךשהותרומשום
ועשו לו שלא כהוגן ואפקעינהו לרבנן לקדושי מיניה .ומכל
צורךשעהאףלבעליהןכהנים,וכתבהד"מ"נראהלידסמכו
מקום גאוני ספרד כתבו שכל שהקדושין נעשין שלא כהוגן
אהאדאמרינןכלהמקדשאדעתאדרבנןמקדשוישבידבית
יוצאה בלא גט ,אבל כל זמן שהקדושין כהוגן ומצד מאורע
דין לאפקועי קידושין מינייהו והוי כפנויות ואף אם זנו
שאירעאחרכןמפקיעיןקדושיהדוקאבגטכלדהו".
מותרותלבעליהן".
מתוך סגנון הרצאת הדברים המצויה בדברי המאירי
אמנם לכאורה סברא זו היא בניגוד לדעת הראשונים
בחידושיו ,דברי המאירי בפשוטן מתפרשים כך – המאירי
שהבאנו שאם אין ליקוי בעצם הנישואין ,תקנת אפקעינהו
ראהלפניואתמש"כ"גדוליעולם"),ולעתעתהלאידועלנו
אינה אלא באמצעות גט ,וכן הקשה בספר הסבא קדישא
מי הם( ,ובדבריהם נכתב ש"אפקעינהו רבנן לקידושין" הם
בתשובה הנזכרת .אך הביאור בדברי הד"מ הוא דמכיון
רק במקרה שיש גט .ועל זה השיג המאירי שמצינו הפקעת
שאיסור שבויה לבעלה הוא מדרבנן ,הרי שאותה תקנה
קידושין בלא גט ,כגון בסוגיא במסכת יבמות )דף ק"י( .אבל
שתיקנומפניהוראתשעה,היתהתקנתחכמיהדורבאיסור
אין כל משמעות בדברי המאירי לחדש הפקעת קידושין
דרבנן,שאינהמזקיקההפקעתקידושין,הפקעתאיסוראשת
במקרהשאינובמסגרתהמוכרתלנומאחתמסוגיותהפקעת
מהתורה או מדרבנן והתרת אשה לעלמא בלא גט .אלא
הקידושיןשבש"ס.
ביחס לתקנה באיסור שבויה לבעלה כהן ,שהוא מדרבנן,
כפי הנראה אותם "גדולי עולם" ,נתלו בשינויי הנוסח
סברו אותם חכמים שאפשר לבאר תקנה כזו בנימוק של
בסוגיית יבמות וב"ב שלא נכתב בהם "כל דמקדש אדעתא
הפקעתקידושין,וכןדעתםשטעםאפקעינהויכוללינתןגם
דרבנן"וכפישהעירוהתוס'ב"במח:ד"התינח,וסברוששם
לתקנה שאינה מכשירה גט ,כסברת הר"ן הנזכרת ,אך אין
אין נזקקין לדין "אפקעינהו" במתכונתו שבסוגיית כתובות
ראיה מדברי הדרכי משה להפקעה המתירה אשת איש
וגיטין ,ולדעת המאירי זוהי סוגיית אפקעינהו הרגילה ,ולכן
דאורייתא.
משם אנו למדים שיש אפקעינהו בלא גט ,ולכן גם דין עד
ועיין בקובץ "תחומין" כרך כג עמ' 168שהג"ר זלמן
נחמיה גולדברג שליט"א שכתב על דברי הד"מ – "אמנם
אחד בעגונה יוכל להתפרש עפ"י הלכת "אפקעינהו" ,ושלא
כדעתאותם"גדוליעולם".
דברי הרמ"א תמוהים ביותר ,כמו שתמה באבני מילואים
הטענה היסודית שכתבנו לעיל היא ש"אפקעינהו" נאמר
סק"ה שהרי אנוסות מגוי אסורות לכהן אף בפנויות ,ומה
כטעםלתקנת חכמים,אולהכשירגטאולהכשירעדותעד
תועלת באפקעינהו .עכ"פ גם לדברי הרמ"א התמוהים לא
אחדבעגונה,אולשלולנאמנותטוענת"טמאהאנילך",לפי
מצינו אלא להתיר איסור שבויה שהוא מדרבנן ,וגם יש
שיטה אחת בראשונים .ובנקודה זו גם המאירי מציין שיש
אמתלאות .ואפשר שזה כמו שמשיאין על פי עד אחד,
הפקעותבלאגט,ומציגדוגמאנוספתלהפקעתקידושיןבלא
שסומכיןעלאומדנא".
גט והיא הסוגיא ביבמות .אבל ודאי שלא עלה על דעת
ועיין בדברי הגרי"א הרצוג ז"ל בספר תחוקה לישראל
המאירי לחדש במשפט קצר כזה חידוש מרחיק לכת ,שלא
עפ"י התורה ח"א עמ' 82שדן בדברי הד"מ ובסוף דבריו
נאמר מעולם על ידי חכמי ישראל לפניו וגם לא לאחריו,
העלהשהפקעתהקידושיןשהוזכרהבד"מהיאלהתירספק
שגם במקרים אחרים ,שלא במסגרת הסוגיות הנ"ל בש"ס,
איסורתורהבלבד,ועי"שמש"כבשםהג"ראיסרזלמןמלצר
ניתןלהפקיעבלאגטלפישיקולדעתביתהדין.
ז"לבישובהד"ממקושייתהאבנימילואים.
מסתבר שהמאירי ראה את דברי הרשב"א בחידושיו
במסכתכתובותעלאתרומדבריועולהשלאיתכן לומרכן,
דבריהמאירי
שאם כן לא היה מקום לעגן מי שבעלה טבע במים שאין
היהמישהסתמךעלדבריהמאיריבמסכתכתובותדףג.
להם סוף ,ואילו סבר המאירי לחלוק עליו ולחדש חידוש
לבססהפקעתקידושיןלפישיקולדעתביתהדין.למעןהסר
מהפכני,איןספקשהמאיריהיהטורחלבארדבריוולהוכיח
טעות בהבנת דברי המאירי ,מן הראוי להציג את דברי
הדבריםבהרחבה.
המאיריולבארדבריו.
להלן דברי המאירי בסוגיית אפקעינהו רבנן לקידושין
הפקעתקידושיןלמפרעבאמצעותתקנתהציבור
)כתובותדףג" –(.כלשאמרואפקעינהורבנןלקדושימיניה,
לאחרונה עלתה הצעה לתקן תקנת ציבור המפקיעה
לאסוףדברבכגוןזושישכאןגטאלאשמןהדיןלאהיהגט
למפרע ,את כסף הקידושין של מי שאינו נותן גט לאחר
כשר ,אלא אף במקום שאין גט כלל .ואע"פ שגדולי עולם
שביתהדיןפסקלחייבובגירושין.
כתבו דוקא במקום שיש גט כל דהו ,אתה למד את דברינו
נקדים שהצעה דומה לכאורה ,כבר נידונה בראשונים
ממה שאמרו ביבמות פרק בית שמאי ההיא דהוה בנרש
ובאחרונים והיא הפקעת קידושין שנעשו בניגוד לתקנת
דאיקדשה כשהיא קטנה וגדלה ואותבוה אבי כורסא ,אתא
הקהל,כגוןתקנהשלאלקדשכשאיןעשרהבמעמדהחופה,
אינשאחרינאוחטפהמיניה .והוורבברונאורבחננאלהתם
עייןבשלחןערוךסי'כחסעיףכאברמ"א.
סימןכב153
אך אין מקום להסיק מהדיון הנ"ל לתת תוקף להצעה
להפקיעלמפרעקידושיןשלסרבןגט,וזאתמשניטעמים.
מקדש .שהרי כיון שהקידושין נעשו שלא ברצון חכמים,
הפקיעו אותן שהפקירו המעות,ועשו אותם מתנה ומיהו,כי
א .אמנם גם בדיון על ביטול הקידושין שנעשו בניגוד
אמרינן במסקנא היכא דקדיש בביאה ,שויוה רבנן לבעילתו
לתקנת הציבור ,הפוסקים השתמשו במושג הפקעת
בעילת זנות .בהנהו צריכים לטעמא דכל דמקדש ,אדעתא
הקידושין ,אך אינה דומה הפקעת קידושין שנעשו בניגוד
דרבנןמקדשדאיךיפקיעוקדושיביאה,אםלאמטעםזה".
לתקנתהציבור,שההפקעהנקבעהקודםלמעשההקידושין,
על כן ביחס להפקעת קידושין שנעשו בניגוד לתקנת
וכברבעתהקידושיןידועשקידושיןאלוהןחסריתוקףעקב
הציבור היה משא ומתן בראשונים ובאחרונים ,שדנו האם
הפקרת ממונו או מטעם אחר .ואין דינה כהפקעת קידושין
ישמקוםלפסולקידושיןאלו.והטעםלפוסלןהתבארבשו"ת
המצויה בשלשת הסוגיות הנ"ל שבה ההפקעה היא זמן רב
יכין ובועז ח"ב סי' כ' שכתב " -דין בי"ד וצבור שוה בזה,
לאחר הקידושין ,ומתייחסת לקידושין שנעשו כהוגן,
שכח הצבור על היחידים ככח הנשיא על כל ישראל ,וכל
וההפקעהניתנהכטעםלהכשרגטפסולכמבוארלעיל.
יחיד דמקדש אדעתא דציבור קא מקדש וצבורא אפקעינהו
וכבר הובהרה הבחנה זו בראשונים .בתשובת התשב"ץ
לקידושיה מיניה .אם כן הצבור שגזרו שכל מי שיקדש קודם
ח"א סי' קלג כתב בלשון זו – "מצינו אפקעתא דקידושין
הנישואין שלא יהיו קידושיו קידושין הרי הפקירו ממון
בשני עניינים .אפקעתא בשעת קידושין שהיה להם לחול
המקדש וכיון שאינו שלו לא נתן לה כלום משלו ומה שנתן
ורבנן לא הניחום לחול ואפקעינהו מיניה ,והיינו ההיא
להזכתהבומןההפקרואינהמקודשתכלל".
דפרק ב"ש )ק"י ע"א( ביבמות דאותבוה אכורסיי' ואתא
אך אין מקום לטעם כזה בקידושין שסודרו כהוגן ,וכסף
ההוא גברא וחטפה ,ואסיקנא התם משום שעשה שלא
הקידושין לא הופקר ואנו מבקשים לבטלן לאחר זמן רב
כהוגן אפקעינהו רבנן לקדושיה מיניה ,וכן נמי בפרק חזקת
כשהבעלמסרבלתתגט.
)מ"ח ע"ב(בענין תלוי'וקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי'מיני'
הטענהשניתןבמסגרתתקנתציבורלהפקיעלמפרעאת
ולא חלו כלל ,וזהו הענין האחד בענין אפקעתא דקידושין.
כסף הקידושין ולבטלן במתכונת הנזכרת ,כפי שבוטלו
והענין השני אפקעתא בשעת הגירושין אע"פ שנתקדשה
קידושיןשנעשובניגודלתקנתהציבור,איןלהיסוד,ואיןכל
ימים הרבה ונולדו לה בנים ממנו שבשעת הגירושין ,כדי
אסמכתא שיש תוקף להפקעה כזו הנעשית למפרע ,ואין
שיחולו הגרושין אפקעינהו רבנן לקדושי' מניה .והיינו
להקיש מביטול קידושין שבזמן הקידושין נעשו בניגוד
ההיא דפ"ק דכתובות )ג'ע"א(דתקנת צנועות ופרוצות.וכן
לתקנה ,לביטול הקידושין לאחר זמן .שבנסיבות אלו ,יש
נמי ההיא דפרק השולח )ל"ג ע"א( דבטלו מבוטל רשב"ג
מקום לביטול הקידושין עקב הפקעה רק באותם המקרים
אומר אינו מבוטל .וטעמא בכולהו משום דרבנן אפקעינהו
הידועיםשהובאולעיל,שבהםנקבעהתקנתחכמיםשטעמה
לקדושי' מיניה .וכבר הקשו הראשונים בענין אפקעתא
הוא "אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה" ,אך אין כל מקור
האחרונה הזאת כמה קושיות ואין זה מענין השאלה
בש"ס ופוסקים בשאר מקרים לבטלן הקידושין מעיקרן
להאריךבזה".
ולהתירהאשהלעלמאבלאגט.
וכן הריב"ש בתשובה סי' שצט כתב לחלק בין שני סוגי
וכן כתב הג"ר יוסף אליהו הענקין ז"ל בספר פירושי
ההפקעה .ואודות הפקעת קידושין שסודרו בניגוד לתקנת
איברא)עמ'" –(113מצינוגםכןתקנותכלליותאחרחכמי
הציבור,כתבהריב"ש" -אין אנו צריכים בזה ,לכל דמקדש,
הגמרא,שתקנושלאיקדשושלאבפניחכםולאבפניעשרה,
אדעתא דרבנן מקדש .שאין אנו צריכין לטעם זה ,אלא במי
ואם יקדשו יתבטלו הקידושין שהפקירו בית דין את הכסף,
שקדש קידושין גמורין ,ומחמת אי זה ענין שאירע בגט ,והיה
ואפ"הלמעשההחמירובזה,רמ"אבשםמהרי"ק)אה"עסי'
מן הדין ,שיהיה הגט פסול מן התורה ,וחכמים ראו
כ"ח סעיף כ"א( ….ואמנם כל זה הוא שהקידושין מעיקרא
להכשירו ,שלא כדין .כההיא דריש כתובות )ג'( דמשום
לאהיוכהוגן,והואכעיןעובדאדנרש,ובתלויהויהיב.אבל
תקנת עגונות ופרוצות .וכההיא דפרק השולח )ל"ג( גבי
אם הקידושין בשעתן היו כהוגן ,אלא שרוצים לבטל מאיזו
בטלו,מבוטל.בהנהו אמרינן דאע"פ שהקידושין היו קידושין
סיבהשתהאאח"כ,לאמצינו".
גמורים ,עתה ראו חכמים להפקיע למפרע ,שהרי כשקדש,
ב.גםבביטולקידושיןשנעשובניגודלתקנתהציבור,שבו
עלדעתםקדש,וכלזמןשהםירצולהפקיעם,יהיומופקעים.
הביטול נקבע קודם לקידושין אלו ,יש עיקולי ופשורי רבים,
אבל בנדון זה ,שהקהל בפירוש הפקירו המעות ,הרי קדשה
ועל כן פסק הרמ"א בשו"ע )אה"ע סי' כח סעיף כא(" ,יש
בגזל .ואין קידושיו ,קידושין אף אם לא יקדש על דעתם.
להחמיר לענין מעשה") ,ומקור דבריו בתשובת הריב"ש סי'
והיינו דבפרק חזקת )מ"ח(:גבי תלוה ואקדישה דאמרינן נמי
שצט( .ובתשובת התשב"ץ ח"א סי' קלג פתח תשובתו
התם הוא עשה ,שלא כהוגן לפיכך עשו לו ,שלא כהוגן
בשאלת תוקף קידושין אלו ,וכתב " -תחילת כל דבר אומר
ואפקעינהו רבנן לקדושיה מיניה .וכן נמי ביבמות פרק ב"ש
לך שכל מה שאשא ואתן בדבר זה אינו אלא להלכה ,לפי
)ק"י( בההיא דאותבוה אכורסיה .דאמרינן נמי ,כי האי
שכבר נשאלו בענין זה הרבה פעמים ולא מצינו שעשו
לישנא.לא מדכרינן בהו,טעמא דכל דמקדש אדעתא דרבנן
מעשהבזה".
154אבןהעזר
עטרתדבורה
ובתשובת יכין ובועז הנזכרת כתב " -מיהו כתבו קצת
ובטלין ,אפילו הכי אם יעבור אחד ויקדש שלא בפני עשרה
מפרשים שדבר זה אינו אלא להלכה ,אבל לא למעשה .וכן
הויא ההיא איתתא ספק מקודשת ,ודנין בה כדיני הספקות
הרב יצחק בן ששת ז"ל כתב לענין מעשה אין לסמוך על זה,
להחמיר".
וכתב שכן כתב הרשב"א ז"ל .וכן כתב א"ז הרשב"ץ ז"ל אין
וטעמו " -מסתבר למימר דכל הנהו רבוותא שלא כתבו
אנו יכולין לעשות מעשה בצבור שהפקיעו קידושין ,וכן
ההיאדרבינותםדבידינאדרבאמיורבאסילאודוקאוכו',
שמענו שלא נעשה מעשה לעולם בדבר זה ,נמצא לפי זה …
יראה דס"ל דלא אלימי לאפקועי ממונא אלא הנהו רבנן
אין להפקיע קידושי זה האיש ,אלא קידושיו קיימין וגם
ודכוותיהו ולפי זה לאו אלימי בתי דינין שבדורות הללו
מאותם טעמים שכתבנו קידושין גמורים הם קידושיו ,ואין
לאפקועי קידושין .ואפילו לסברת ר"ת לפי מה שהעתיקו
להלהפטרממנוכיאםבגט".
סברתו התוספות והרא"ש והר"ן הוי דלא כהרב ר'יצחק בר
הספקות בתוקף הפקעה זו הם רבים ,ומהם שאלת טיבו
ששת ז"ל ,אלא דוקא בית דין חשוב שבדור ההוא דאלימי
של הגוף המוסמך לתקן תקנה להפקיר את כסף הקידושין,
לאפקועי ממונא ולאפקועי קדושין .וכיון דהוי ספיקא
עיין תשובת תשב"ץ ח"ב סי' ה' שכתב " -משום חומר
דאורייתא ספק ערוה החמורה ,מילתא דפשיטא היא דהוי
העריות יש לחוש שמא בעינן בי דינא דאלים לאפקועי
קידושין,ואפשרדאזלינןבהולחומראכדיןספקמקודשת".
ממונא כבי דינא דר' אמי ור' אסי .ואם לענין ממון אנו
יש ליתן את הדעת ,שנושא זה של טיבו של הגוף
סומכין בהפקעה זו בכל בי"ד ,אפילו הכי בענין קידושין יש
המוסמךלבצע"הפקרביתדיןהפקר"טעוןבירורנוסף,עפ"י
להחמיר ,כדאמרינן בפרק המדיר )ע"ג ע"ב( ובפרק המפלת
האמורלהלן–
)כ"ה ע"א( ובפרק חזקת )נ"ז ע"ב( ובפרק התקבל )ס"ג ע"ב(
במרדכי במסכת בבא בתרא דף ח .סי' ת"פ הביא שתי
ובפרק כל הגט דתנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא
דעות .האחת סוברת " -דטובי העיר הוו בעירם למה
גבי איסורא לחומרא ,ומפני שאנו מדמין אין אנו יכולין
שהובררו ,כמו גדולי הדור בכל מקום ,כמו שגדולי הדור
לעשותמעשה".
הפקרם הפקר בכל מקום דמיגדר מילתא ותקנתא ,כך טובי
והמבי"ט בתשובהח"א סי' רו כתב" -אם ההסכמה היתה
העירהיההפקרםהפקר".
בפירוש שלא יהיו קידושין ושהיו מפקירין בי"ד ממון המקדש
ואילו לדעה השניה – "רשאים בני העיר להסיע על
בהסכמת החכם שבעיר ,בזה כתב הרשב"א ז"ל תשובת אלף
קיצתם …היכא דכבר התנו ביניהם ,אבל אם לא התנו
ר"ומעשההיהבעירוודןבפנירבותיוושרבוהרמב"ןז"להודה
מתחילה אין כח בבני העיר להכריח אחד מבני עירם למה
לדבריו ,וכתב ומ"מ עוד צריך להתיישב בדבר ,וכן הריב"ש ז"ל
שירצו.ודקאמרהפקרביתדיןהפקר,כגוןבידינאדרבאסי
תשובה שצ"ט האריך וחתם סוף דבריו שיכולין קהל לעשות
דאלימא לאפקועי ממונא כדאיתא בפרק השולח .והא
תקנה זו והמקדש כנגד תקנתם אין קידושיו קידושין ואינה
דאמרינן ובאת אל הכהנים וכי תעלה על דעתך וכו' היינו
צריכה גט ,אלא שכתב זה להלכה אבל למעשה היה חוכך
שבכלזמןשבדורםאיןגדולכמותו,אבלאםישבדורםגדול
להחמיר .מי הוא שיבוא אחריהם שיתיישב דעתו ונוח להקל
כמותו,איןבינינולהפקיעממון".
בקידושיןכאלו.ולאנשמעבדורותשבאואחריהםשיקלובדבר
ועייןברמ"אחו"מסי'ב'שהביאאתשתיהדעות,והעלה
זה ,כי לא סמכו הקהילות ובית דינם על עצמם להפקיע
שלמעשה הולכים אחר המנהג ,ועיי"ש בפת"ש סק"ד בשם
ולהפקיר ממון לענין קידושין דחמירא איסורא ,ובעינן בי"ד
זכרון יוסף שלפי הכרעת הרמ"א סמכות טובי העיר אינה
מומחין,וכ"שבדורותינושנתמעטוהלבבותוהיהצריךהסכמת
אלאבדברשכברנהגובוולאבדברשאינושכיחשאיןשייך
כל חכמי הגלילות להקל כמו שכתב הריב"ש ז"ל ,ואיך יעלה
בומנהג.
על דעת שום חכם או דיין שבדורנו זה להקל ולסמוך על
וכן בתשובת נודע ביהודה קמא חחו"מ סי' כ' כתב –
הסכמתו …העולה מכל זה שכתבתי כי אין ראוי לשום קהל
"אפילו להכרעת רמ"א ,שמה שהולכין בזה אחר המנהג
ובי"ד שבזמן הזה לסמוך על עצמם להפקיע קידושי תורה
במקום שנהגו להיות כח ביד טובי העיר גם בזה ,מ"מ צריך
בהסכמתם ,וכמו שכתב הר"ש ב"ר צמח ז"ל באותה תשובה
להיותמנהגזהקבועוידועבעיר.והלאאינוקרוימנהג,אלא
שנשאל על דבר זה הרבה פעמים ולא מצא שעשו מעשה על
דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים .וצריך לחקור אחר מנהג
זה,וכןהר"יקולוןז"להוכיחודברקשותעלרבמפורסםבדורו
ק"ק הנ"ל בזה ,ועל טובי העיר הראיה שזה מנהג קבוע
שרצהלהקלבעניןזה".
בעירם להיות ידם על העליונה במה דאיכא פסידא להאי
ומהר"יבןלבבתשובה)חלקאסי'קכו(כתבדלאומשום
ורווחאלהאי".
חומרא אין מבטלין קידושין שנעשו בניגוד לתקנת הקהל
לפיהאמור,להכרעתהרמ"א,הרישביחסלהפקרתממון
אלאזהוספקגמורבהלכה.ובמסקנתובאותהתשובהכתב
קידושין ,דבר שאינו נהוג כלל ,אין לכנסת סמכות להפעיל
" -דעתי וסברתי דאפילו שיעמדו בני קהל או בני הקהילות
"הפקרביתדיןהפקר",מכחתקנתקהל.
והדיינים והחכמים שבהם ויתקנו שכל הקידושין שיהיו בפני
נוסיףונבהיר,סמכותבניהעירלתקןתשלוםמסיםאינה
עשרה ומי שלא יקדש בפני עשרה שיהיו קידושין נפקעין
מוטלתבספקגםלדעתהרמ"אבחו"מסי'ב'מפנישכךנהגו,
סימןכב155
ועייןתשובתרשב"אח"דסי'ר"ס,ועייןבספרדברימלכיאל
הוסכם הלכה למעשה כר"ת וכמו שפסק בשו"ע אה"ע סי'
ח"אסי'להומהר"םשיקאו"חסי'לדוציץאליעזרח"בסי'
עז.
כב שיסוד הסמכות לגביית מסים הוא מפני שבני העיר הם
כל האמור ביחס לתקנת חכמי הדור ,דוגמת תקנת
כשותפים והשותפות נוצרה מעיקרה על דעת כן שיוכלו
הגאוניםלכפותגטבמורדת,אךגםלאותםדעותשהסכימו
לגבות מסים למימון צרכי העיר .ובחת"ס חו"מ סי' קט"ז
לתקנת הגאונים ,היינו דוקא כשחכמי הדור התקינו תקנה,
מבאר הטעם מפני שמלכתחילה טובי העיר התמנו בפירוש
חכמי הדור בעלי סמכות על כלל הציבור כפי שהיה בעת
למטרההזושיקבעואתשיעוריהמסים.
תקנת הגאונים ,ורק הם יכולים לתקן תקנות באיסור אשת
לכן אין דמיון בין סמכות בני העיר להטיל מסים
איש הכרוכות בהפקעת הקידושין) ,ולעיל הובאה תשובת
לסמכותם להפקיע טבעת קידושין גם אם היא שווה פרוטה
הרא"ש כלל מג סי' ח' ,שזהו יסוד תקנת הגאונים( אך
אחתבלבד,שאיןבהאףאחדמהטעמיםהנ"ל.
מעולם לא עלה על הדעת שתהיה סמכות כזו של הפקעת
וע"ע בתשובת חתם סופר אה"ע ח"א סי' קח וסי' קט
קידושין לבית דין של שלשה ,יהיה חשוב ככל שיהיה.
שבאר כמה ספקות בביטול קידושין שנעשו בניגוד לתקנת
ולמותר לציין שסמכות זו בודאי אינה בידי נציגי הצבור
הציבור ,לרבות החשש שביטול קידושי כסף אינו מועיל
בכנסת ,שהיא מוסד חילוני במהותו )גם אם לחוקי הכנסת
למנוע קידושין ביאה שיחולו במקום שקידושי הכסף שאינן
ישכחשלתקנותקהלאודינאדמלכותא(,ומעולםלאעלה
תופסים,עיי"ש.
עלכןגםבביטולקידושיןשנעשובניגודלתקנתהציבור,
על הדעת שמוסד זה יחשב כ"רבנן" שכל אדם מקדש על
דעתם.
הפוסקיםכתבושאיןלהתיראתהאשהלעלמאבלאגט,וכן
פסק הרמ"א ,אך לפי המבואר לעיל אין להקיש מהפקעת
"הפקרביתדיןהפקרלמפרע"
קידושין שנעשו בניגוד לתקנת הציבור ,לתקנה המבקשת
היה מי שטען שהגם שאין אסמכתא לתקנת קהל
להפקיע למפרע קידושין שנעשו כדת וכדין .לא מצינו
להפקיע ממון למפרע ,והגם שכל האסמכתאות מתייחסות
בראשוניםאובאחרוניםשהורולהתיראשתאישדאורייתא
להפקעתקידושיןכשנעשובניגודלתקנתקהל,אע"פכןאין
באמצעותהפקעהכזו,הןבמושבביתדיןשיפסוקלהפקיען,
מניעהלתקןתקנהכזו,בהסתמךעל"הפקרביתדיןהפקר"
והןבתקנתציבורשתקבעבטלותקידושיןלמפרעעקבהיותו
למפרע ,ולמרות שלא נמצא ליקוי בעת הקידושין עצמם,
של הבעל סרבן גט ,ומפני שאין מקום להפקעה כזו מלבד
ניתן להפקיר את כסף הקידושין הפקעה למפרע לאחר זמן
באותםמקריםידועיםשהוזכרובגמ',וכאמורלעיל.
הקידושין .ועל יסוד זה עלתה ההצעה לחוקק חוק של
ולהלן נוסיף לבסס נקודה זו .תוספות מסכת בבא בתרא
הפקרת כסף הקידושין למפרע ,וביטול הקידושין למפרע
דף מח) :ד"ה תינח( כתבו על שני המקרים בגמרא שבהם
באמצעותהחלטתביתדין.וזאתעלבסיסשלילתההבחנה
הפקיעו קידושין עקב ליקוי במעשה הקידושין ,שזו תקנת
בין הפקעה המתקיימת כבר בעת הקידושין ,עקב ליקוי
חכמים שיש בה עקירת דבר מן התורה ,ויש לחכמים כח
במעשה הקידושין ,שדנו בה ראשונים ואחרונים ,להפקעת
לתקןתקנהכזו,וז"להתוספות–"הכאלאקאמרכלדמקדש
קידושין,שהתקיימוכדתוכדין,וביטולןנעשהלמפרעלאחר
אדעתא דרבנן מקדש וכן בפרק בית שמאי )יבמות דף קי(.
זמן.
גבי עובדא דנרש דקדשה כשהיא קטנה וגדלה ואתא איניש
גם אם הביאור בדין "אפקעינהו רבנן לקידושין" ,מיוסד
אחרינא וחטפה מיניה כדאמר בריש כתובות )דף ג(.
על "הפקר למפרע" של מעות הקידושין ,וכפי הנראה
ובהשולח )גיטין דף לג .(.משום דהכא ובפרק בית שמאי לא
לכאורהמדברירש"יבמסכתכתובותג).ד"התינח(ובמסכת
קדש אדעתא דרבנן כדקאמר הוא עשה שלא כהוגן .וצריך
גיטיןדףלג).ד"התינח(,עכ"פזוהיתקנהחכמיםהמיוסדת
לומר דסבר הכא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה,
עלהכחשישלחכמיםלעקורדברמהתורה,כמבוארבדברי
כיון דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ואע"ג דלא קדש
התוספות הנזכרים לעיל ,וכאמור לפי דברי ר"ת וסייעתו
אדעתם .והכי פירושא בשלמא דקדיש בכספא ,מצו רבנן
הנזכרים ,אין לחכמי ישראל בדורינו כח זה ,וגם לחולקים,
להפקירהכסףולתתבמתנהלאשה".
עכ"פלכנסתישראלאיןסמכותכזוכאמורלעיל.
הרי שתקנת הפקעת קידושין בנסיבות אלו שאין סברת
אך מלבד זאת ,ביחס לטענה שניתן להפעיל את כח
"מקדש אדעתא דרבנן" ,תוכל להתקיים רק מפני שיש כח
הכנסת כתקנת קהל לבצע "הפקר בית דין הפקר" למעות
בידחכמיםלעקורדברמהתורה.
הקידושין ,הרי שכמה אחרונים כתבו בפשיטות שלא ניתן
כח זה אין לחכמי ישראל שלאחר חתימת התלמוד,
להפעילאתהכחשל"הפקרביתדיןהפקר"למפרע,ובארו
מאחר שרבינא ורב אשי הם סוף הוראה ,וכפי שכתב רבינו
עלפידרכםשהלכהזושל "אפקעינהורבנןלקידושין"אינה
תםבתשובהבספרהישרסי'כדשדחהאתתקנתהגאונים
מבוססת על הפקר בית דין למפרע ,ומאידך ,לא מצאתי מי
לכפיית גט במורדת ,ודעת הגאונים לא התקבלה ,אלא
שכתבבפירוששניתןלבצעתקנתהפקרבי"דלמפרע.
156אבןהעזר
עטרתדבורה
הראשון שהאריך בזה הוא בספר "לב שמח" הנדפס על
גם תלמידו החתם סופר בתשובה )חלק אה"ע סי' קט(
ספרהמצוותלרמב"ם)שרששני,עמ' 66בהוצאותהרגילות
כתב בפשיטות שלא מועיל הפקר בית דין למפרע ,וז"ל –
ועמ' פט מהדורת פרנקל( שכתב בביאור הלכה זו של
"ודאי היכי דבשעת קידושין עשה שלא כהוגן ,כבב"ב
"אפקעינהו" אליבא דשיטת רש"י ,וז"ל – "הפקר ב"ד הפקר
ועובדא דנרש ,אז פשוט דמפקירים הכסף וגם מפקירים זרעו
הוא לבדו ,אין לו ענין ואין בו מועיל במקום הזה כלל.
וכאלו קולטתו מן האויר .אך גבי בטלו מבוטל ואונס בגטין,
דהפקר ב"ד שאמרו בכל מקום דהוי הפקר אינו אלא מכאן
שכבר עבר זמן הקידושין מזמן רב ,לא שייך הפקר ב"ד
ולהבא ,כלומר משעה שמפקירין אותו ואילך .המשל בזה,
למפרע ,כיון שהקידושין היו כהוגן ,וע"כ משום דיש כח ביד
איששקנהומשךחפץבדמיםשקבלםבעלהחפץובאולידו,
חכמים לעקור דבר מן התורה אפילו שלא יהיה מן הדין… .
ואח"כ לאיזו סיבה גזרו חכמים שאותן הדמים יהיו הפקר,
וגם לא משום הפקר כסף קידושין מעיקרן שהרי כבר הנחנו
ודאישממישהדמיםבידוהםמפקיריןאותן,שלעתכזושלו
כיון שבשעת הקידושין לא פעל און ניקנית האשה לו וא"א
הם ,ולמי שקנה החפץ בעדם אין לו עוד בהן חלק ונחלה,
להפקירהכסףלמפרע".
יפהנתןויפהלקחהחפץוקנאוכדיןבאותןהמעותשהיואז
שלו ,ומה לו מהדמים אם יפקירו אותם אחר שיצאו
וכן בספר קרן אורה עמ"ס יבמות דף צ :כתב – "היכן
מצינוהפקרכזהלחוללמפרע,וכברנתאכלוהמעות".
מרשותו.כןהדברהזה,הקידושיןנעשווניתנולאשהממעות
וכןבשו"תזיתרענן חלקא'אה"ע הלכהה'סי'א'כתב
שהיו של המקדש אז באותה שעה וכדין נתקדשה בהן
שרש"י הרכיב בביאור הלכה זו של אפקעינהו ,טעמים
ונקנית לו בגללן .ואם אח"כ בגט של דבריהם יעשו אותן
נוספיםמלבדהטעםשלהפקעתהממוןמעיקרא.וכתבהזית
המעותהפקר,יהיוהפקרמכאןוהלאה,ומהאשהשעתההן
רענן – "דמטעם הפקר לחוד לא סגי …היאך אפשר לומר
שלה וקנאתן בעד כסף קדושיה הם מפקירין אותן ,ומה לו
ששווינהוהפקרלמפרעועלמהחלההפקר…דברזהרחוק
לאישהמקדשמאותוהפקר,ומהביטוליהיהבואלהאשה
מדעת ומסברא הפשוטה ..אי אפשר להפקיר או לעשותו
שכבר קנה ונעשית אשתו מאז עם הממון שהיה שלו .אבל
כמתנהלמפרעכיוןשכברכלהונאבדכסףהקידושין",ולכן
אםנפרשאדעתאדרבנןמקדש,שקדושיומעיקראעלתנאי
כתב לבאר הטעם מפני שהמקדש התקשרה דעתו בדעת
הם ,שיהיו בטלים בגט של דבריהם כמו שפירש רש"י ,הנה
חכמים ונעשה דיבורו כדת משה וישראל כתנאי גמור כיון
אז נעקרין הקידושין מעיקרן ,אף אם באותה שעה היו
שיודע שבעת מעמד הקידושין יוכלו חכמים להפקיע
קידושין גמורין ,כי התנאי הוא שעוקר אותן ועושה המעות
קידושין.
מתנה משעה ראשונה שמעולם לא נתקדשה בהן .וזהו
וכן הגאון הרב מנשה קליין שליט"א בכמה מספריו
שכתב רש"י תינח למימר אפקעתא בדקדיש בכספא דנימא
"משנה הלכות" האריך לבסס שאין הפקר בית דין הפקר
גט זה עוקר הקידושין ועושה המעות מתנה מעיקרן ,זהו
למפרע ,וכי לכל דעות הראשונים ,ההלכה של "אפקעינהו"
לשונו בכתובות ,ובגיטין )לג (.הוסיף וכתב וממילא פקעי
אינה מיוסדת על הפקר בית דין למפרע ,עיין בספרו על
הקידושין שהרי כשקידש על מנת כן קידש ע"כ .וזהו ודאי
הלכות גדולות הלכות קידושין עמ' צ' ,ובספרי תשובותיו -
דרכו של תנאי בכל מקום שעוקר הדבר מעיקרו כשיתקיים
ח"טסי'רעטוחי"דסי'קמט.
אוכשלאיתקיים.אבלהפקרביתדיןהואלבדומבליתנאי,
נציין ,הדיון האם לפרש דין אפקעינהו מכח הפקר בי"ד
אין לו שום כח לשעבר לבטל הקידושין הראשונים שנעשו
הפקר למפרע ,הוא על פי דברי רש"י ,שהזכיר בסוגיא זו
במעות שלא היו אז הפקר ,ואין לזה מקום כלל לא לרש"י
הפקר בית דין הפקר ,אך ראשונים אחרים פירשו להדיא
ולא לרבותיו ,וזה פשוט לפי דעתי אינו צריך לפנים" ,עכ"ל,
שהפקעתהקידושיןאינהמטעםהפקרלמפרע.עלפידרכם,
ועי"ששהוסיףלבארכןגםאתדבריהתוספותבכתובותדף
אין מסוגיא זו כל אסמכתא לכח בית דין להפקיר ממון
ג.
למפרע.
וכן כתב בספר הפלאה על כתובות דף ג) .ד"ה בגמ' כל
בחידושי הרמב"ן מסכת כתובות דף ג.כתב– "הא תינח
דמקדש( – "בשמעתין ובגיטין דהקידושין היו כראוי ,אלא
דקדיש בכספא.אינו מחוור לי שאם המקדש קידש על דעת
בשעתהגטרוציםחכמיםלבטלהקידושיןשנעשוכברמזמן
חכמים שיהיו בטלים לפי דברי חכמים מה הוקשה לו
מרובה ,אין שייך להפקיר המעות שכבר אינם בעולם ,ולכך
לרבינא ומאחר שעל דעת חכמים קדש אין צריך להפקיר
הוצרךלומרדכלדמקדשאדעתאדרבנןמקדש".
המעות ממנו אלא לבטל קדושיו …וי"ל דה"ק הא תינח
ועיי"ש בהפלאה שבאר את דברי רש"י עפ"י דרכו זו
וכתב שיש שתי סברות בדין אפקעינהו ,עצם ההפקעה היא
דקדיש בכספא שהוא מקדש על דעתם ,מפני שהפקר ב"ד
הפקרואיןממוןזהשלואלאברצוןחכמים".
מפניהתנאישמקדשעלדעתחכמים,אךאםשינהמהמנהג
וכן בחי' הרא"ה במסכת כתובות )ג" (.כיון דאמר כל
ולא קדש על דעת חכמים ,הפקירו את כסף הקידושין כבר
דמקדש אדעתא דרבנן מקדש …הרי הוא כעל מנת שירצה
באותהשעהשקדש.
אבאוהא לא רצה …תינחדקדיש בכספא כיון דהפקר בית
סימןכג157
הרי שהגדולים הנ"ל ,מחברי הספרים -לב שמח,
דיןהפקר,איכאלמימרדעלדעתםקדיש,כיוןדברשותייהו
הפלאה ,חתם סופר ,קרן אורה ,זית רענן ומשנה הלכות,
לאפקועינהו".
הרישלפידרכםשלהרמב"ןוהרא"האיןאנונזקקיןלדין
קבעושלאניתןלבצע"הפקרביתדיןלמפרע"גםלפישיטת
הפקרבי"דלעצםהפקעתהקידושין,אלאזהורקטעםלכך
רש"י ,וכן התפרשה שיטת רש"י בשטמ"ק .ולא מצינו חולק
שמקדשאדעתאדרבנן.
על הגדולים הנ"ל שיכתוב להדיא ,שיש תוקף להפקר בית
ובחי'רבינוווידאלקרשקשעמ"סכתובות)ג(.כתב"-לא
דיןלמפרע .ומלבדזאת,לפידרכםשלהרמב"ן,הרא"ה,רבי
משוםהפקרביתדיןהפקרנגעובה,דא"כמאיהאידאמרינן
קרשקש ווידאל ,רבינו פרץ והריב"ש ,בסוגיא זו ,הילכת
כלדמקדשאדעתאדרבנןמקדש,אפילולא יקדשעלדעתם
"אפקעינהו"מיוסדתעלטעםאחר.
יכוליםביתדיןלהפקירממונובעלכרחו.אלאהנכון,תינח
על כן המסקנה היחידה המתבקשת היא שאין יסוד
קידושי כסף ,דרבנן מבטלי להו כיון שהוא תלה הקידושין
בהלכה,להצעהלתקןתקנתקהלשיפקירולמפרעאתכסף
ברצונם".
הקידושין .וההסתמכות הרחבה על דברי הפוסקים שדנו
ובשטמ"ק כתובות )ג (.הביא מתוספות רבינו פרץ שכתב
בהפקעת קידושין ,עקב ליקוי שהתגלה בהם ,אינה
–"כלהמקדשאדעתאדרבנןמקדש…דקדישבכספאדשייך
רלוואנטית,מאחרשבאותםמקריםההפקעההיאכברבעת
ביהדכלהמקדשאדעתאדרבנןמקדש,שאםירצולאיחולו
מעשההקידושין.
הקידושיןויהיההכסףמתנה…אבלאיןלפרשתינחדקדיש
בכספאמשוםדהפקרביתדיןהפקר,דלאאמרינןהפקרבית
לסיכום -יש להסיר מסדר היום את הדיונים בהצעות
דין הפקר בלא טעם וסברא שיש מקבל עליו חיוב ממון",
הללו ,מאחר והשקעת מאמץ במקום שאינו נכון ,היא על
)השמטתי את התוספת בדבריו "בזה"ב" ,מאחר שללא ספק
חשבון הפעולות הראויות שניתן באמצעותן לסייע לבית
היאתוספתהצנזורה(.
הדין להתמודד עם סרבני גט ,באמצעים שיש להם יסוד
ונראה כוונת רבינו פרץ שאין מקום לתקנת הפקר בית
בהלכה,כגוןלהרחיבאתהסמכותהחוקיתלנקוטבאמצעים
דין ביחס למעות קידושין כשאין ליקוי במעשה הקידושין,
נוספים שיש בהם לחץ על הבעל במסגרת הרחקות דרבינו
וממילאאיןטעםוסבראשיופקרובמועדהקידושין.
תם.אילוישיבתועדתהכנסתשזומנהלדיוןבהצעהלחוקק
ועיי"ש בשטמ"ק שהאריך בפירוש שיטת רש"י בדרך זו,
חוק הפקעת הקידושין ,היתה עוסקת באותה ישיבה בדיון
להרחבת סמכויות ביה"ד כנ"ל ,היתה בכך תועלת גדולה
שאיןההפקעהמיוסדתעלהפקרםשלביתהדין.
וכן עולה מדברי הריב"ש בתשובה סי' שצט ,שהפקעת
יותר
להרבה
מסורבות
גט,
מאשר
ישיבת
סרק,
הקידושיןלמפרעהיאמפנישהמקדשקידשעלדעתחכמים.
כשמלכתחילההיהברורלכלהמצויבנושא,שלאהיהסיכוי
ורק כשקידש שלא כדין והיה ליקוי בקידושין עצמם ,תיתכן
להצעהכזו.
הפקעה מכח הפקעת מעותיו ועשייתן כמתנה ,הפקעה
ונסייםבציטוטמדבריהג"רזלמןנחמיהגולדברגשליט"א
הנעשית כבר בעת הקידושין .הרי שגם מדבריו עולה ,שאין
בקובץ"תחומין"כרךכגעמ' 160שכתב– "ההצעהלעשות
ראיה מסוגיא זו שיש מקום להפקר למפרע ,אלא הטעם
אפקעינהובעגונותהיאהצעהשאיןלהמקוםבהלכה,ואין
היחידהואשהמקדשקידשעלדעתהחכמים.
לפרסם דברים העלולים להביא מכשולים גדולים לכלל
ישראל".
סימ כג
קבלתעדותלביטולקידושיןשלאבפניבעלדין,
ועדיקידושיןשלאראונתינתהטבעת
שבטתשנ"ו
ביתהדיןהתבקשלעייןבדינהשלאשהנשואההנמצאת
הסכימו לדחות את מתן הגט ,ולהמתין להמלצת לשכת
בעגינותה כשש שנים .בעלה נפגע קשה בראשו ומזה כשש
הרווחהבנושא.באותםימיהמתנה,הבעלנפצעקשהבתאונת
שניםשהואבביתחוליםללאהכרה.
דרכים ונשאר מחוסר הכרה עקב פגיעה במוח .הרופאים
בניהזוגנישאובחופהוקידושיןלפנילמעלהמעשרשנים,
הגדירו אותו כ"צמח" ויתכן שעוד זמן רב ישאר במצבו
והרב המקומי במקום מגוריהם השיאם .לפני כשש שנים
המתואר,וכמוכןהתמנהאפוטרופוסלטפלבענייניושלהבעל.
התנהלו דיונים בביה"ד בתביעת הגירושין של הבעל והוסכם
ביתהדיןהתכנסלעייןאםניתןלמצואפתרוןלעגינותה.
עלגירושין,אךעקבמחלוקתבשאלתהחזקתהילדים,בניהזוג
במכתב ששלח הרב המטפל בעניינה ,טען הלה שלפי
158אבןהעזר
עטרתדבורה
התמונות וסרט הוידאו שצולמו בעת החופה עולה כי עידי
בפשטותדיניהיתראשתאישלעלמאכנפשותדמי.ולדעת
הקידושין שעמדו בקרבת החתן והכלה לא הסתכלו לראות
הרשב"אבתשובה ,אמנםניתןלקבלאתהעדותאךאףאם
את מעמד נתינת הטבעת .לדברי הרב זהו הפתח היחיד
העדיםיעידושלאראונתינתהטבעת,עכ"פאיןגומריןהדין
שנותרלבחינתהיתרהשלהאשה,והתבקשנולברראםיש
שלאבפניושלהבעל.
ממשבפתחזהלהתירה.
מעיון בתמונות ובסרט עולה שאף אילו היינו מתייחסים
אךעדייןישלדוןבעניןזה.מצינובכמהראשוניםשכתבו
שאשה שהוחזקה כאשת איש ,ובאה לפנינו עם שני עדים
לתמונותולסרטכעדותגמורהשלשניעדיםכשרים,הןאינן
המעידים שהאשה התגרשה ,מקבלין העדות שלא בפני
מוכיחותבבירורשאכןהעדיםלאראואתהנתינה,אךיתכן
הבעלומתיריןאותהלהנשא.
שרגליים לדבר יש בהם ,שהעדים אינם מרוכזים כראוי
בתשובות התשב"ץ ח"ב )סוף סי' יט( כתב " -הורה
לראותאתמעמדנתינתהטבעת,ויתכןשאםביה"דיזמןאת
הרמב"ןז"לבתשובה ,שלהתיראשהבעדיגירושיןאיןצריך
העדים למסירת עדות והעדים בטרם עדותם יראו את
שיעידובפניהבעל,שהריהכלהםבעלידיןבזה".
התמונות הם יצליחו להיזכר במה שארע באותו מעמד,
וכןכתבבתשובתהרשב"אח"דסי'ר',וז"ל"-אשהשיש
ולהעיד האם הרב הורה להם לראות את מסירת הטבעת
עדים שהיתה אשת איש ובאה ואמרה גרושה אני ועדים
והאםאכןראו.
מעידים אותה הרי זו תנשא ,ואע"פ שהעידו שלא בפני
בטרםהזמנתהעדיםישלדוןבשנינושאים-
הבעל".
א .השאלה הראשונה הטעונה בירור בטרם הזמנת
באבני נזר חלק אה"ע סי' קכג סק"ט כתב דה"ה בעדים
העדיםהיאהאםניתןלקבלעדותםשלאבפניהבעלשעקב
הבאים להעיד לבטל הקידושין אינן צריכים להעיד בפניו.
מצבואינומסוגללהיותנוכחולהביןאתהמתרחש.
וז"ל האבני נזר " -אבל לאחר העיון נראה ,דהעדים הבאים
ב.את"לשישמקוםלקבלעדותם,עדייןישלדוןאםיש
לבטל הקידושין אינן צריכים להעיד בפני המקדש .ואמינא
תועלת בזימונם לעדות .במידה שאכן יעידו שלא ראו את
בזהסבראוראיה.סברא,דאיןהאשהממונושלבעל ,כמ"ש
נתינתהטבעת,האםיהיהמקוםלביטולהקידושיןעקבכך.
הר"ן פ"ק דגיטין דמהאי טעמא לא טענינן לבעל מזויף .וכן
משמע סוף פ"ג דקידושין )סז (:דהא דאין קידושין תופסין
קבלתעדותשלאבפניבעלדין
באשת איש יליף לה מהקישא דרבי יונה דאין קידושין
במסכת בבא קמא דף קיב :נאמר " -רב יוחנן אמר אין
תופסיןבחייבי כריתות,ולאקאמרבפשיטותשהריהיאשל
מקיימיןאתהשטרשלאבפניבעלדין…טעמיהדרבייוחנן
בעל והאיך תוכל להקנות עצמה לאחר ,מוכח דלא חשובה
אמרקראוהועדבבעליוולאישמרנואמרהתורהיבואבעל
שלו ,רק איסורא רכיב עלה .וא"כ כשבאין לבטל הקידושין,
השורויעמודעלשורו".ונחלקוראשוניםבדיןזה.
אין העדות נגד המקדש ,רק על האשה .ובאמת שאין זה
בחי' הרשב"א שם כתב " -וקשיא לן אשמעתין ,דהא
סברא ברורה ,רק שיש לי ראיה מהא דכתובות )כב (:שנים
אמרינןדטעמאדאיןמקבליןעדיםשלאבפניבעלדיןמשום
אומריםנתגרשהושניםאומריםלאנתגרשה,אףאםנשאת
דאמרקראוהועדבבעליו,וא"ככיהויהואחולהאועדיואו
תצא ,ואפילו אם נשאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי,
שמבקשיםללכתלמדינתהיםהיאךמקבליןוהתורהאמרה
דבכה"גבשניםאומריםמתושניםאומריםלאמתלאתצא,
והועד בבעליו .וי"ל דעיקר קרא לגבי שור ,דהוא כדיני
בגירושין תצא .ואמר שם הטעם משום דגירושין יכולה
נפשות,כתיב,ובדיניממונותאסמכתאבעלמאומדרבנן".
מכחישתה.ופרש"ישאםיבואהבעלויאמרלאגרשתיתוכל
לעומת זאת הגאון רע"א בתשובה ח"א סי' צט כתב
להכחישו .הרי דבשאין הבעל לפנינו עסקינן ,ואע"פ כן אי
בדעת הרא"ש דאינו סובר כרשב"א אלא בכל גווני הוי
לאותרידאמרילאנתגרשה,היוהעדיםשאומריםנתגרשה
דאורייתא ,ובממון במקום אונס התירו לקבל העדות מטעם
נאמנים.וכןמשמעברמב"םושו"עסי'קנ"בסעיףח'וז"להיו
הפקרבי"דהפקר.
להשניעדיםשהיאגרושהתנשאלכתחילה,ומשמעסתמא
וע"ע בב"י חו"מ בסי' שפ"ח )בסופו מחודש ח'( שהביא
שאיןהבעל שם ,ואעפ"י כן מהני עדים להשיאהלכתחילה.
תשובת הרשב"א שגם בנפשות מקבלין עדות שלא בפניו
ומה לי עידי גירושין ומה לי עידי ביטול קידושין" .עכ"ל
במקום אונס ,אך אין גומרין הדין שלא בפניו .ובתשובת
האבנינזר,ועיי"שבהמשךהתשובה.
הרשב"א שהביא הב"י בסי' כ' הוסיף שאמנם בממון גומרין
וכןבתשובתאבנינזראה"עסי'קכדס"קיא-יב.
דינו שלא בפניו מכיוון שניתן להחזיר את הדין משא"כ
בדרכושלהאבנינזרהלךהחלקתיואבח"אאה"עסי'ד'.
בנפשות.
בתחילת דבריו דן לומר דכשם דאמרינן בסנהדרין דף יט
לכאורה ,לכל השיטות אין מקום לקבל העדות בנידון
בעובדא דעבדא דינאי קטל נפשא דבעינן להעיד בפני ינאי
דידן .אמנם במקום אונס עסקינן ,אך לדעת הרא"ש במקרה
מכיוןשהעבדממונו,ה"הי"לבאשה,עלפיהמבוארבכתובות
זה שאינודיניממונותוליתאלסברתהפקרבי"דהפקר,אין
דףב.דאמרינןגביבעלנסתחפהשדהו,ועיי"שבתוס')ב:ד"ה
לקבל העדות שלא בפניו .וכן לדעת הרשב"א בחידושיו,
מציא( שהאשה שדה של הבעל ואין הבעל שדה של האשה.
סימןכג159
אךבהמשךדבריולאחרשהוכיחשבאשהאיןצריכיםלהעיד
לבעל וקנין כספו קרינן ליה" ,וכלשון זו כתב הרשב"א
בפניבעלהכשמעידיםעליהשעשתהמעשההמחייבהמיתה,
בתשובהבח"הסי'קעד.ובחי'הרשב"אעמ"סגיטיןדףעה.
ולאדמיאלעבד.כתב"-ואךדכתבתידאשההיאשדההבעל,
בסוגייתנתינהבעלכרחותמהמדועלאפשטושאלתנתינה
אבל י"ל דאין דבר זה מהתורה ,דמהתורה אין לו להבעל על
בעל כרחו מגירושי אשה דמתגרשת בעל כרחה ,וכתב
האשהכלום,רקאיסורגרידא,כדאמרבש"סגיטיןדףלט":מה
הרשב"א" -ומסתבראדלאאמרונתינהבעלכרחולאשמה
אשה איסורא ולא ממונא" ,וכן הוא בר"ן נדרים דף פו .ד"ה
נתינה,אלאבנתינהשמפסידבכךהמקבלמהשהואשלו,כי
אמררבאילא,וכןהואבר"ןרישגיטיןוברשב"אקידושין)דף
הא דאמר לה לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי
ו( .והא דאשה אוכלת בתרומה דמיקרי קנין כספו ,כבר כתב
מאתיים זוז ,דאשה זו קנויה היא אצל הבעל וקניינו קרייה
השיטה מקובצת הובא באבני מילואים בתשובה סי' יז,
רחמנא ,כדכתיב כי יקח איש אשה וקנין כספו היא
דהפירוש שקנאה בכספא .ואף דמבואר ברש"י סנהדרין דף נז
וכדאמרינן לקמן בפרק המגרש חוץ מתרומותיך מהו קנין
גבי יפת תואר דהוא גזל שגוזלין את אשתו במלחמה ,היינו
כספו אמר רחמנא וביבמות פרק אלמנה .והילכך כשאתה
כעיןגזל,אבלקניןבגופואיןלולבעלעלאשתו,ואיןלוזכיה
בא לסלקו משלו בעל כרחו אל תסלקנו" .אך עיין בלשון
בגוף האשה מדין תורה .וכן כתב האבני מילואים סי' מב סוף
הרשב"א במסכת קידושין דף ו :ד"ה אלימא שכתב "כיון
סק"א…ועתהנבואבעניןקבלתעידיקידושיןשלאבפניהבעל
דגופהממשלאקניליה,לאהוירבית".
…הדבר פשוט דמהני .אף דבמל"מ פ"ג מעדות הי"א מבואר
וכן נציין למש"כ הרא"ה בחידושיו עמ"ס קידושין דף ב.
להיפוך,דבריותמוהיןמאד,והלאאםעדיםמעידיםעלאשה
על מש"כ רש"י האשה נקנית "לבעלה" ,כתב הרא"ה
שנתקדשהואיןיודעיןלמי,גםכןהויאשתאישכמבוארבש"ס
"ואפשר שרש"י הרגיש דלא צריך קנין אלא בדבר שקונה
פ"ב דכתובות דף כב באב שאומר קידשתי את בתי סתם
אותההגוף,והכאלאשייך…ופרש"יז"לדקניןדהכאהיינו
אוסרהלכלהעולםוכשאמרהזההתירה,וא"ככלשנתקבלה
לעניןבעלה,כלומרלעניןאישות".
עדותבפניהשנתקדשהמהלנוצורךשיהיהבפניהמקדש".
העולה מדברי החלקת יואב -הן הדיון והן העדות אם
האשהמקודשתאולא,אינןצריכיןלהעשותבפניהמקדש,
מהטעםהמבוארבדבריו.
אךהיסודשכתבוהאבנינזרוהחלקתיואבבביאורמהות
ענייןקידושיןוגירושין,אינומוסכם.
הגאון מליסא בעל נתיבות המשפט בתשובה )בשו"ת
חמדת שלמה חלק אה"ע סי' יח סק"ד( כתב " -דאף לאביי
שע"אנאמןלהעידעלאשהשזינתהלאסרהעלבעלה ,מ"מ
והנה החתם סופר חלק אה"ע ח"א סי' פד ,כתב תשובה
בענין עדות של עדים שהעידו לבטל הקידושין ,ונתקבלה
עדותןבפניהאשהולאבפניהמקדש.
וז"ל החת"ס " -הכא הרי העידו בפני האשה שהיא
הנידונת ועליה אנו דנין ,מותרת לעלמא או אסורה ,ואין
לבעל עסק בכל הענין הזה …זה פשוט שאפילו לכתחילה
מקבליםעדותבפניהאשהשלאבפניהמקדש"
ועיי"ש שהוכיח מהא דעדים יכולים להעיד על האשה
שנתקדשהגםכשאינןיודעיםלמינתקדשה.
אינו נאמן להעיד על קידושיה או גירושיה .וכתב שם -
אך בשו"ת אריה דבי עילאי חלק אה"ע סי' טז ,חלק על
"ודוקאבאשתךזינתהדאיןזורקאיסור,ואיןמוציאיןאותה
החתם סופר )באותו נידון שעליו השיב החת"ס( ,וז"ל -
מרשות מי שהיא ,והוי כמו נתנסך יינך דסבירא ליה לאביי
"ומ"ש עוד הר"ב מפ"ב )החת"ס( להטעים דבריו דרק
דנאמן .משא"כקידושין ,דדמילקניןשדהדנעשיתשדהשל
המתקדשת בלבד היא הנידונת ,משום דלפעמים אינם
בעל ,ונקנית לו ממש כקנין שדה דכתיב בה קיחה כקיחה
יודעים את המקדש ורק אומרים נתקדשה פלונית ואינם
דשדה עפרון .וכשם שאין עד אחד נאמן לומר מכרת
יודעיםלמי,הםדבריםשאיןבהםממש.דבאםאינוידועמי
מטלטליןשלך ,כיוןדבאלהוציאהמטלטליןמרשותמישהיו
המקדש אז באמת המתקדשת לבד היא הנידונת .משא"כ
מקודם .כמו כן אינו נאמן לומר להאשה מכרת עצמך או
כשידוע מי המקדש דאז הדין לגבי שניהם ,הם הנידונים אז
נמכרת על ידי אביך או על ידי שלוחך .וכן בגירושין דהוי
בעינן שתהא קבלת עדות לפני שניהם ,וכמו בינאי המלך
כמוקונהעצמהמרשותמישנמכרהלו".
דביאר מהרש"ל בתשובותיו כנ"ל …דהעבד נידון לענין
וע"ע בספר אמרי בינה דיני שחיטה סי' ה' )ד"ה עוד(
נפשות וינאי המלך נידון לענין הפסד ממונו ,צריך לקבל
שהסכים לדברי הנתיבות ויישב שם את התמיהות שתמה
העדות בפני שניהם דוקא .וכמו כן בענין המקדש
עלסבראזוהחמדתשלמה)שםבתשובהיטסק"י(.
והמתקדשת דהמקדש נידון אם לאסור את המתקדשת
ולכאורה לפי סברא זו ,אין מקום למש"כ האבני נזר
לגביה דכו"ע ושתוכרח להנשא עמו ,או לענין שהמקדש
והחלקת יואב ,ולעולם הבעל הוא בעל דבר בדיון האם
נאסרבקרובותהמתקדשת,אולעניןשהמקדשאסורלושוב
האשהמקודשתלואולא,ולאניתןלקבלעדיםשלאבפניו.
לישא אחרת מחמת חרם דרגמ"ה ,והמתקדשת נידונת אם
ובנוסףלכךישלהעירעלדבריהאבנינזרוהחלקתיואב
היאאסורהאכו"ע.ועכ"פשניהםשייכיםבאותוהדין,וצריך
מכמה לשונות הרשב"א שכתב להדיא להיפך .עיין בשו"ת
שתהא קבלת העדות לפני שניהם …אח"כ בינותי בספרים
הרשב"א ח"ד סי' מ' שכתב בתוך דבריו "דאשה קנויה היא
ומצאתי לי רב והוא מארי דכולא תלמודא בעל המשנה
160אבןהעזר
עטרתדבורה
למלך שכותב מפורש כדברי ,בפ"ג מהלכות עדות הי"א".
עכ"לתשובתארידביעילאי.
ובספרשאילתשלוםקמאסי'כזהובא באוצרהפוסקים
ס"ק נח אות ב' ,כתב וז"ל " -מש"כ החלקתמחוקק בסי' יא
ובשו"ת דברי מלכיאל חלק ה' סי' קסח נקט שמעיקר
לענין קבלת עידי זנות דאין צריך להיות בפני הבועל ,היינו
הדיןבעינןקבלתעדותגםבפניהמקדש,אךלישבאתדברי
משום דעיקר אנו דנים על הבעל והאשה ולא על הבועל,
החתם סופר שלא יסתרו את דברי המשנה למלך ,וכטענת
אלא דממילא נאסרת גם עליו ,וכמו דנאסרת ג"כ לכהנים,
האריה דבי עילאי ,כתב הדברי מלכיאל ,וז"ל " -שו"ת
ע"ש .ולפי זה נראה דהיכא דזינתה וחזרה וזינתה דכבר
מהרש"ךוראנ"ח)שהובאובמל"מ(אינםתחתידי.אבללפי
נאסרה על הבעל בעידי זנות הראשון ,ואין נ"מ בעידי זנות
מהשהובאובמל"מ ,ישלדחותראיהזו .כישםאיירישכבר
השניים לענין הבעל והאשה ,כי אם לאוסרה על הבועל
הועד בפני בי"ד שהיו קידושין גמורים ,וא"כ כשמעידים
השני ,א"כ ודאי צריך להיות קבלת העדות בפני הבועל
אח"כעדיםאחריםלהכחישםהריהם באיםלהוציאאשתו
דוקא ,כיון דעיקר עדותן עליו והוא הבעל דין ,וזה ברור
מרשותו ,כי על ידי עדים הראשונים הוחזקה כבר לאשתו
בסברא".
והיה בעל דבר לענין זה .אבל החתם סופר איירי בתחילת
העולה מדברי הח"מ הב"ש והשאילת שלום הוא -בכל
קבלתעדותאםיהיוכללקידושין,בזהי"לשעדייןאינובעל
נידון יש לקבוע מהו הדין שאנו דנין כעת ,דהיינו אילו
דין,ובפרטשלאבאלבי"דלדרוששיקבלועדותעלזה,והיא
שאלותעומדותלפנינולבירור,ובהתאםלכךקובעיםמיהם
בחזקתבתולהאיןלומרשמאקידשהוהויבעלדבר,וגםיש
בעלי הדין .באשת איש שבאים עדים להעיד עליה שזינתה,
לנו להעמידו בחזקת כשרות שלא קידש בדרך פריצות כזה
הדיןהואלאסוראתהאשהלבעלה,ובדיןזההבעלוהאשה
לקדש בלא שידוכי שהוא אסור כדאיתא בקידושין דף יב,
הם בעלי הדין .והבועל או הכהנים אינם בעלי דין אף שיש
כנ"ל לישב דברי החת"ס שלא יקשה מהמל"מ הנ"ל .אבל
להם נפקא מינה מתוצאת הדיון .משא"כ בנידון השאלת
בעיקר הדין נלע"ד כמש"ל שצריך לקבל עדות נידון
שלוםמלכתחילה מטרתהדיוןלאסרהעלהבועל ,ובנסיבות
הקידושיןבפניהמקדש".
אלורקהאשהוהבועלהםבעליהדין.
לפי דבריו אלו של הדברי מלכיאל ,אין מקום להוכיח
לכן גם בנידון החת"ס ,אילו המקדש היה בא לעמוד על
מהחת"ס לענייננו ,דהכא האשה מוחזקת כאשתו למעלה
זכויותיו שלא יקופחו ,או לעמוד על כך שלא יאסרוהו על
מעשרשנים,ובכה"גיודההחת"סלמש"כהמל"מ.
קרובותיהוכדומה,הרימכחטענותיוהדיוןהיהמתרחבגם
וכן בתשובת מהרש"ך ח"ד סי' נג כתב ,וז"ל – "רבוותא
לבירור השאלות שהוא עורר ,ובכך הוא בעל דין וקבלת
טובאכתבו,דאפילולכתחילהמקבליםעדותשלאבפניבעל
העדות צריכה להיות בפניו .אבל למעשה בנידונו של
דין ,דכולי עלמא בעלי דין נינהו לאפרושי מאיסורא .מ"מ
החת"ס המקדש לא הופיע כלל ,והדיון הצטמצם לבירור
יראה דהיינו דוקא באשה העומדת בחזקת פנויה ,שהיא
מעמדה שלהאשה,אםאסורהלעלמאאומותרת,ובשאלה
עומדת בחזקת מותרת לכל העולם ,ועכשיו באים עליה
זוהמקדשאינובעלדין.
להעידשנתקדשהלאוסרהלכוליעלמא,א"ככו"עהוובעלי
לפי זה בנידון דידן ,מאחר שהבעל נפגע פגיעה מוחית
דבר בהך מילתא .אמנם בנ"ד שזאת האשה כבר נתקדשה
קשה ביותר ובלתי הפיכה ,ואין כל סיכוי ,ואפילו הקלוש
ונאסרהלכלהעולם,ועתהזההמערערמחדשעליהחידוש
ביותר ,שהבעל יקום מחוליו ויבקש בירור מעמדו כלפי
שכברהיתהמקודשתמתחילהלאישאחר,וזהודברהנוגע
אשתו .בנסיבות אלו ,הנידון המעשי היחיד הוא רק בבירור
בפרטות לאשה הזאת ,וגם לאיש שנתקדשה לו ,וזה בא
מעמדה של האשה אם מותרת להנשא לעלמא או אסורה.
להפקיעהממנו,כלאנפישויםשעדותזהצריךשיקובלבפני
ובשאלהזולאמיבעיאלשיטתהחת"סהבעלאינובעלדין.
האשהובפניהאיששהיאמקודשתלו".
אך נראה שבמקרה שבפנינו יש מקום לסברא ,שניתן
לקבלהעדותשלאבפניהבעל,לארקלשיטתהחת"סאלא
אףלדעתהחולקיםעליו.ונקדיםלבאראתמהוהגדרבהאי
דינאדקבלתעדותשלאבפניו.
אלאאףלדעתהאריה דביעילאיהחולקעלהחת"ס,בנידון
שם היו כמה נ"מ כלפי המקדש ולכן האדב"ע חלק על
החת"ס,משא"כבנידוןדידן.
יתירה מזו כתב האבני נזר חלק אה"ע סי' קכד ,וז"ל –
"לפמ"ש הרשב"ם ב"ב )מ"ח( בהאי דגט המעושה בעכו"ם
בשו"ע אה"ע סי' יא סעיף ד' מבואר באשת איש שיש
פסול,ומקשההש"סלר"הדאמרתלוהוזביןזביניזבינידאגב
עדים שזינתה ,שיש לקבל העדות בפניה ובפני בעלה .וכתב
אונסא ודאי גמר ומקני ,ה"נ נימא אגב אונסא גמר ומגרש,
בחלקת מחוקק ס"ק יא " -אם נשאת לבועל ובאים לאוסרה
ופירשב"ם וז"ל דהא לא מפסיד מידי דומיא דזביני שמקבל
עליו ,גם הוא בעלה מיקרי .אך אם עדיין לא נשאת לבועל,
דמי שדהו ,דכיון שאשתו שונאתו ובלא גט נמי לא תעמוד
ואףשבקבלתעדותזונאסרהגםעלבועלה,מ"מנראהשאין
אצלו ,וגט זה אינו אלא להתירה לאחרים לא מפסיד כלום.
צריךשגםהואיהיהאצלקבלתהעדותרקלרווחאדמילתא.
וה"נכיוןשהאשהשנתקדשהאינהרוצהבו,לאמפסידמידי
דהאנאסרהעליוממילאכמושאסורהלכלהכהניםאףשלא
בעדות זה לבטל הקידושין ,ולא שייך אין חבין לאדם אלא
היואצלקבלתהעדות".וכ"כהב"שס"קטז.
בפניו".
סימןכג161
וכן עולה מדברי תשובת אמרי יושר ח"א סי' ז' .האמרי
נקדים ,במקרה זה בני הזוג נישאו בחו"ק כדמו"י על ידי
יושר כתב שבמקום שהמקדש טוען לקיים הקידושין ,גם
הרב המקומי ,הידוע ומוכר כרב מוסמך לסדר חו"ק מזה
החת"סמודהדבעינןבפניו.והוסיףהאמרייושר,וז"ל" -הן
עשרות שנים ,הרב חתם על תעודת הנישואין ,והאשה
אמת שבתשובת רשב"א ח"ד סי' ר' כתב דמקבלין עדות
הוחזקה כנשואה .חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו
לאשה שנתגרשה שלא בפני בעלה ,וכן הוא בתשב"ץ ח"ב
דבר שאינו מתוקן ,ובכלל זאת חזקה שהשגיח על כל
סוסי'יטבשםרמב"ן .אבלנראהדשםבאשהשבאהלפנינו
הענייניםהמעכביםבתפיסתהקידושין.
ואיןאנויודעיםכללאםהבעלמערערשלאגרשה,בזההוא
למרות זאת ,נדון להלן לפי טענת הרב השואל ,שעורר
דמקבלין עדות שלא בפניו .דאין באין להעיד לחובתו ,דהא
את השאלה נזכרת ,וסבר שיש בבירור זה פתח לחלצה
אדרבה מעידין שגירשה הבעל ואין לו חפץ בה .אבל הכא
מעגינותה.
שיצאכברהקולשהבעלמערער ,וא"כהואחפץבה ,ובאים
להעידלחובתו…בזהבעינןלפניו".
הרמ"א באה"ע סי' מב סעיף ד' פסק " -צריכים העדים
לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה ,אבל אם לא ראו
מבואר מדבריו ,שהראשונים שכתבו שמקבלין עדות
הנתינהממשלידה,אע"פששמעושאמרהתקדשיליבחפץ
גירושין שלא בפניו היינו מאחר שהוא אינו בפנינו ,והדיון
פלוני ואחר כך יצא מתחת ידה ,אינן קידושין עד שיראו
אינו ביחס אליו אלא רק ביחס למעמדה של האשה .ואה"נ
הנתינה ממש ,ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכחות".
אילוהבעליבואויכחישויטעןשלא שגירשה,ודאישהעדים
לכאורהלפידברי הרמ"א ,ה"הבנידוןדידןאםהעדיםיעידו
יוכלולהעידרקבפניו.
שלאראוהנתינהלידהתועילעדותםלבטלהקידושין.
וכמו כן ,האבני נזר שהוכיח מהגמרא ורש"י והרמב"ם
שמקבלין עדות שלא בפניו ,היינו מאחר שאינו בפנינו ואינן
טועןדבר,ואינובכללהדיון.
אךנראהשאיןמקוםלומרכןמשניטעמים.
ראשית,דינושלהרמ"אאינומוסכם.הרמ"אעצמוהביא
בדרכי משה סק"ד שדעת המרדכי בפרק האומר שאם עידי
ומש"כ התשב"ץ הנזכר לעיל " -הורה הרמב"ן ז"ל
קידושיןראודברהמוכיח ,יכוליםלהעידכאילוראואתגוף
בתשובהשלהתיראשהבעדיגירושיןאיןצריךשיעידובפני
המעשה .אמנם הרמ"א בשו"ע הכריע כרשב"א ותשובות
הבעלשהריהכלהםבעלידיןבזה".כוונתודמאחרוהבעל
מיימוניות החולק ,אך הב"ש ס"ק יב הכריע כדעת המרדכי,
אינו טוען דבר ,וכל הדיון אם להתיר את האשה לעלמא,
ונקטשבקידושיןדי בעדותידיעהאףשלאראוממש,ולענין
בכה"ג "הרי הכל הם בעלי דין בזה" ,כלומר בשאלת חשש
זה עידי קידושין כעידי ממון שמבואר בחו"מ סי' צ' שניתן
היתר אשת איש שלא כדין ואפרושי מאיסורא כו"ע בעלי
להסתפקבידיעהבלאראיה.
הדין בזה ,וכסברת המאירי במסכת ב"ק דף פ' והרדב"ז
שהובאובפת"שאה"עסי'יאס"קיח.
וכן האבני מילואים סי' לא סק"ד סובר שקידושין
מתקיימיםבעדותידיעהבלאראיה,עיי"ש.
ונראה דאף לסברת הנתיבות שנקט דהאשה היא קניינו
וכן בתומים סי' צ' ס"ק יד הסכים עם הב"ש אך לא
של הבעל ממש ,י"ל דעכ"פ לענין קבלת עדות שלא בפניו,
מטעמו ,אלא נקט שאף אם דין קידושין כדיני נפשות ,מ"מ
אם אין לבעל כל נפקא מינה מהדיון ,מקבלין שלא בפניו,
כתבו התוספות במסכת שבועות דף לד) .ד"ה אי( שמוכח
למרותשבכךהיאיוצאתמרשותו.דאל"כלאיתיישבודבריו
מהגמראשכלאומדנאדמוכחהמועילהבדיניממונותתועיל
עם דברי הראשונים שהבאנו )רש"י רמב"ם רמב"ן תשב"ץ
גם בדיני נפשות ,והעדים נידונים כאילו ראו את גוף
ופשטות לשון השו"ע( שנקטו דלהעיד על האשה שנתגרשה
המעשה .ומסיים התומים " -וא"כ אף בקידושין כך ,ויפה
לאבעינןבפניו.
פסק המרדכי דהוי קידושין לכו"ע כמו בדיני נפשות,
העולהמדברינו
והרשב"אדחולקלאס"לתי'התוספות".
מאחר שבנידון דידן אין לבעל נפקא מינה מעשית
לפי זה ,מאחר שהעדים שמעו את האמירה "הרי את
בשאלתחלותהקידושין,וכפימצבוהנוכחי,גםבעתידכבר
מקודשת לי" ,וכו' שנאמרה בקול רם )באמצעות רמקול(
לאתהיהלונ"מבזה,לכן השאלההיחידההעומדתבפנינו
וראואתהרבמסדרהקידושיןעוסקבמלאכתו,ושכלסידור
לדיוןהיא -האם האשהמותרתלהנשאלעלמא,וזהוהדין
החו"ק מתנהלכמקובל,הרישישאצלהעדיםידיעהברורה
היחיד שניתן לדון כעת ,ובדין זה רק האשה בעלת דין ולא
על נתינת הטבעת כמקובל .ולדעת המרדכי הב"ש והתומים
הבעל,ואיןמניעהלקייםאתהדיוןשלאבפניו.
די בכך .ועיין בפת"ש סי' מב ס"ק יב שהביא מהחות יאיר,
המקנה והבית מאיר ,שגם הרשב"א מודה במקום שיש
עידיקידושיןשלאראואתרגעמסירתהטבעת
ידיעהברורה.
השאלה השניה העומדת בפנינו היא ,האם יש תועלת
וז"להחותיאירסי'יט"-נלענ"דדדוקאבנידוןההואששני
בזימון העדים לעדות .האם קיימת עילה לביטול קידושין
עדים היו עומדים אחורי הגדר ושמעו לשון הקידושין שקידש
במידהשאכןהעדיםמעידיםשלאראואתמעשההקידושין,
את פלונית באתרוג ולא ראו הנתינה ,דאע"פ שאחר כך יוצא
ושלאהביטובידיהחתןוהכלהכנדרשבעתנתינתהטבעת.
האתרוג מתחת ידה אינן קידושין ,דמאן לימא לן שנתן לה
162אבןהעזר
עטרתדבורה
בשעת אמירה ,דילמא זמן מה בתר הכי יותר מכדי דיבור או
הכתוב ,אע"פ שמצד הסברא אין בזה גרעון לבירור האמת,
לאנתןכללבידהרקהניחוולקחהובכה"גאנפיטובא.משא"כ
כמונמצאאחדמהםקרובאופסול…אבלמהשאנואומרים
בחופההנעשיתלפניקהלועדה,נ"לדסגיבשמיעהלהיותעד
שמבורר לנו על פי אנן סהדי זהו דרך של אמת מצד עצמו,
נאמןאםהיאיוצאתוטבעתקידושיןבידה".
דעדיף טובא ,ולא מצינו שום הכרח לדקדק בזה בפרטי עניני
שנית ,כמה מגדולי הפוסקים כתבו שגם אם אין
פסולמצדגזירתהכתוב.ומעתהכיוןשברורלנוהדברבחופה
מסתמכים על עידי הקידושין ,כגון כשהתברר שהם פסולי
מסודרת במזמוטי חתן וכלה ,שנכנסו לה החתן והכלה לשם
עדות,עדייןישמקוםלתפיסתהקידושיןמכחאנןסהדי.
קידושין וברכת אירוסין וקריאת כתובה ,שבודאי נעשו
החתם סופר אה"ע ח"א סי' ק' כתב במקום שעידי
הקדושין ועדיפא חזקה זו מחזקה שליח עושה שליחותו ,אין
הקידושין נמצאו פסולין ,שיש מקום לקיים את הקידושין
שום ספק דהויין קדושין ברורים וודאים .וק"ו אחר שנתחזקו
מכחעדותשלאנןסהדי.
מתוךהקדושיןהללולאישואשתוכמהזמנים,שהיודניםעל
וז"להחתםסופר"-ק"ובנידוןשלפנינושהכניסהלחופה,
חזקהזוכדיןסוקליןושורפיןעלהחזקות".
והיו שם רבנים ,מסדר קידושין ומברכים ,ויצאו מהחופה
וע"עבחת"סאה"עסי'צד,ומתוךהתשובהשםמתבררת
בחזקת נשואה ,ועדיין הוא כן בלי פקפוק ועירעור .פשיטא
שיטתובסי'ק',ועפ"יהדרךשבארבספרעזרתכהןשהבאנו.
אנןסהדיוכולנועידימסירתהקידושיןמידהחתןלידהכלה
וע"עבאגרותמשהאה"עח"אסי'עווסי'עזוח"גסי'לב
ובאמירה הגונה ,עפ"י רב המסדר ובקיא בדינים וטיב
)ענף א'( שנראה שהסכים לדינא לתשובת החת"ס סי' ק'
קידושין .פשוט יותר מביעתא בכותחא דאין צריך לקדש
הנזכרת.
שנית…כלעדותשהיאעלידיאנןסהדיאיןצריךדיןעדות
אמנם יש מהפוסקים שלא נחתו לסברת החתם סופר
ולא יופסל על ידי צירוף פסולים וקרובים ,שהרי כל אנן
ופסקולפסולקידושיןשהמקדשייחדעדיםפסולים,ולאדנו
סהדיפסוליםוכשריםמצורפים".
לקייםהקידושיןמכחאנןסהדי,גםכשנעשובפרסוםובתוך
וכןכתבבשו"תרבפעליםח"אאה"עסי'יא" -הנהאם
עם רב .עיין בבאר היטב אה"ע סי' מב ס"ק יד שהביא כן
הוא דבר הנעשה בפומבי דהיינו לפני קהל ועדה ,שנתקבצו
בשםמהרי"וסי'ז'),אלאשאח"ככתבבשםמהריב"לשאין
שם בעת הקידושין ,ובא החתן וקידש אותה ,ונמצא בידה
לסמוךעלזה(.ועייןמש"כבזהבאריכותבשו"תציץאליעזר
כסף הקידושין ,אע"פ שלא ראו העדים ולא זולתם נתינת
חלקח'סי'לז.והביאשםמש"כבספרשו"תאורליעלדברי
הכסף מידו לידה ,ורק שמעו קולו שאמר הרי את מקודשת
החתם סופר " -דאין כל הפוסקים מודים לו ,כמו שיראה
לי ,גם בזה יודה הרשב"א דחשיב קידושין גמורים כראיה
הרואה בכל תשובותיהם בענין זה שביטלו העדות על ידי
ממש .יען כי על דבר כזה יש לנו לומר אנן סהדי שנתן לה
צירוףפסולים,ולאסמכולאנןסהדי".
הקידושין בידה כדת וכהלכה ,והוי כאן חזקה דאתיא מכח
אך עי"ש בציץ אליעזר שלא סמך על מהרי"ו אלא
סברא והיא אלימתא …דאמרינן בזה אנן סהדי דהוה הכי,
במקום שהאנן סהדי היה רעוע ,כגון בכה"ג שהמסדר
והו"ל כעדות ברורה בעדים גמורים" ,עכ"ל הרב רב פעלים.
קידושין היה מוחזק למחלל שבת בפרהסיא וכדומה ,ואין
ועיי"ששהביאבהמשךדבריואתדבריהחותיאירשהבאנו
אנןסהדישהקידושיןנערכוכדין .משא"כבנידוןדידןשגם
לעילוכתבשדבריהחותיאירכדבריוממש.
כיום ניתן לראות בסרט החתונה שהקידושין נערכו כדת
)אך יש להעיר דלכאורה החות יאיר דן לקיים הקידושין
וכדיןבכלהפרטים,בכה"גלאמצינומישידחהאתשיטת
מכח עדות שני עדים מסויימים שעמדו בקרבת החתן
החת"ס ושאר הפוסקים דנקטו כוותיה ויתיר אשת איש
והכלה,משא"כסברתהרבפעליםהיאכסברתהחתםסופר
לעלמא.
לקייםאתהקידושיןמכח,אנןסהדי'שלכלהנוכחיםבאותו
מעמד,שהואגדראחרוכמ"שהחת"ס(.
וע"עבשו"תיביעאומרחלקח'אה"עסי'ג'סק"ושהביא
בשם ספר משפטי עוזיאל אה"ע סי' נז שכתב לדחות את
וכן בשו"ת עזרת כהן )להראי"ה קוק זצ"ל( סי' מד כתב
סברת החת"ס ,ונעלמו ממנו כל אותם הפוסקים שהבאנו
בנידון שנמצאו אחד מעידי הקידושין פסולין ,וז"ל " -דברי
המחזיקים בשיטתו ,וכמו כן לא הביא כל הוכחה וסברא
החת"ס בסי' ק' הם ברורים מאד ,דבקידושין שבמזמוטי חתן
לדחותאתדינושלהחת"סבעניןהאנןסהדי,דיןשהחת"ס
וכלה הכל הם עדים ,בין הרואים את הקידושין בין שאינם
כתבעליושהוא"פשוטיותרמביעתאבכותחא".
רואים,והויכמוהןהןעידייחודהןהןעידיביאה,ומטעםאנן
העולה מדברינו שאף אם העדים יעידו שאכן לא ראו
סהדי אתינן עלה ,דאין לפסול בהם משום כל דקדוקי תורת
את נתינת הטבעת לאשה כנדרש אין בכך היתר האשה
עדות .וטעמא דמילתא נראה ,משום דעדות הוי הנאמנות
להנשא ,לדעת הרבה מגדולי הפוסקים ,אך גם לדעת
שלהם מצד גזירת הכתוב ,ולא מצד שאנו אומרים שמבורר
החולקים על החתם סופר וסיעתו ,מאחר שמיום החתונה
לנו הדבר שכן הוא בודאי ,וכלשון הרמב"ם בפ"ז מהלכות
חלפו שתים עשרה שנה ,אין להניח שהעדים יוכלו לזכור
יסודיהתורהדנקטלהלמילתאדפשיטא,ועלכןצריכיןבזה
האם ראו את רגע נתינת הטבעת .וממה נפשך ,אם הרב
דקדוקי עדות שבתורה שפוסלין לפעמים ג"כ מצד גזירת
הורה להם לראות את הנתינה ,מסתמא עשו כהוראתו
סימןכד163
מכל האמור נראה שבנסיבות הקשות של מקרה זה אין
ואינןחשודיםשכיוונולקלקלה,אלא שהצורךלזמנןלעדות
נבע מההנחה שהרב לא הורה להם להביט בנתינה ,אלא
בידינולסייעלאשהזו,ומןהשמיםירחמו.
נ.ב.ביתהדיןבקששלאלהשאיראתחוו"דהנ"לכ"סוף
נאמר להם בסתמא ,להיות עדים ולעמוד בקרבת החתן
ותו לא ,א"כ אמנם בעיקר הענין שהיו עדים הוי מילתא
פסוק",והתיקעםחוותהדעתהנוכחיתנשלח להכרעתושל
דרמיא אנפשייהו ומסתמא זוכרים גם לאחר זמן רב ,אך
הראשון לציון הרב הראשי לישראל הגר"א בקשי דורון
פרטי ראיית הנתינה היא עבורם כמילתא דלא רמיא
שליט"א ,ולאחר שעיין בנושא הסכים עמנו ללא סייג ,וקבע
אנפשייהו ,ולא מידכר לאחר זמן רב .וכמ"ש החת"ס
שאין מקום לכנס בית דין לדון בפתח להיתר שהעלה הרב
בתשובהשםבסוףסי'ק',עיי"ששהעלהשאיןלקבלעדות
המטפלבעניינהשלהאשההנזכרת.
יצויין שלאחר פרק זמן נוסף ,הבעל שבק חיים לכל חי
לאחרזמןרב,כשהעדמעידעלמילתאדלארמיאאנפשיה
והאשההותרהכאלמנה.
למידכר.
סימ כד
היחסלתביעהלביטולהקידושיןמעיקרן
בטענהלפסולשהתגלהבעידיהקידושין
הדיוניםביןהצדדיםהחלולפניקרובלחמששנים,לאחר
בגירושין שיחולו בתנאי שלא יחוייב בתשלום הכתובה כפי
שהאשה פתחה תיק לתביעת שלום בית ,והציעה ללכת
שביה"דכברפסקלחייבו,וטעןלהסתייעבשיטתמהרשד"ם
ליעוץ נישואין ,אך הבעל סרב ובקש להתגרש .באותו דיון
חאה"עסי'מא.
התבררשבניהזוגגריםבנפרדלאחרהבעליצרקשרזוגיעם
לאחר שבית הדין דחה את הבקשה ,הבעל ערער לבית
אשהזרהגויהועזבאתהבית.לאחרשהבעלעמדבסירובו
הדין הגדול .להלן הנימוקים ההלכתיים לדחות טענות
לחזורלשלוםבית,האשהפתחהתיקלתביעתגירושין.
הבעל.
התקיים דיון נוסף ,ובית הדין פסק לחייב את הבעל
בגירושין.
היחסהעקרונילטענהלביטולהקידושיןולתביעהלהתיר
קבענולחייבאתהבעלבגירושין,וזאתמשניטעמים.
האשהלעלמאבלאג"פ
א .עפ"י שיטת האגודה שנפסקה בשו"ע אה"ע סי' קנד
התביעה להתירה לעלמא בלא גט עקב טענת פסלות
סעיף א' ברמ"א ,ועיין להלן סי' צ' שבארנו באריכות הלכה
אחד מעידי הקידושין ,דינה להידחות על הסף ,ואין ראוי
זו.
לזמןאתהצדדיםלביתהדין,לדיוןבתביעהזו.
ב .מאחר שהבעל עזב את אשתו ומבקש להתגרש ,ואינו
נקדים שהצדדים נישאו בחו"ק על ידי הרב האזורי
מפרנסה ,לא גרע ממורד המונע מאשתו כל ענייני אישות
המוסמך לסידור קידושין ,שאישר בחתימתו על תעודת
שמדינא יש מקום לכפותו בגירושין ,עיין שו"ע אה"ע סי' עז
הנישואין שהצדדים נישאו בחו"ק כדמו"י ,ומיום הנישואין
ס"א ובב"ש סק"ה ,ופת"ש סי קנד סק"ז וס"ק לא .מהטעמים
הוחזקוכזוגנשויכדתוכדין.
הנ"לובצירופםיחד,קבענושמצדהדיןהיהניתןלכפותוכפייה
הרבהאזורי,מוכרהיטבלביתהדיןוחזקהעלחברשאינו
גמורה ,אך מאחר שלעת עתה ,האשה העדיפה שלא לתבוע
מוציא דבר שאינו מתוקן תחת ידו ,ק"ו אומן במלאכת שמים
שיאסרו את הבעל ,לא התקיים דיון בהפעלת כפיה גמורה,
שאינו מרע אומנותיה ,ועושה כל שבידו להשיא את הזוג
אלאננקטוצוויהגבלה,וכןנפסקומזונות"מעוכבתמחמתו".
בחו"קכדמו"י,ולאברךברכהלבטלהבעתסידורהחו"ק.וזאת
לאחר שהוטלו על הבעל חיובים אלו ,הבעל פנה לעורך
דין שהוא תלמיד חכם ,והלה סבר למצוא פתח להציל את
לאחרשהרבעצמוהיהעדבקידושיןובחתימתהכתובה,וצרף
עמואדםנוסףשעלפימיטבהבנתוהואכשרלעדות.
הבעל מחיוביו הנ"ל ,בהצגת טענה מלומדת .שכביכול הגט
יצויין שעל פי הידוע לבית הדין הרב מסדר קידושין בחר
כללאינונחוץוכיישלהורותלהתיראתאשתולהנשאלכל
את אותו העד להיות עד גם בחופות אחרות שנערכו באותה
אדם ללא גט ,מפני שכעת התברר לבעל שאחד מעידי
תקופה,עפ"ישיקולדעתושקבעשהעדבחזקתכשרותלעדות.
הקידושין הוא אדם חילוני ,הידוע כמי שאינו שומר מצוות
מלבדזאת ,נביאמדבריאחדמגדוליהדורהקודםשדחה
ומחלל שבת ,ודינם של הקידושין להתבטל .הבעל ביקש
בתוקףאתהניסיוןלחפשפסולבקידושין ,שניםרבותלאחר
לקייםדיוןלהוכחתטענתועלהעדרהצורךבגטפיטורין.
הנישואין,אפילובמקוםעיגון,וקבעשמתוךאחריותלמוסד
בנוסף ,הבעל טען שיסכים לתת גט ובלבד שיאפשרו לו
להציב תנאי בעת מתן הגט כמשפט התנאים ,ולהתנות
הנישואין בעם ישראל ,אין לדון בפסלות קידושין בטענות
מסוגזה.
164אבןהעזר
עטרתדבורה
בשו"ת זקן אהרן )להג"ר אהרן וואלקין ז"ל( ח"א אה"ע
אנןסהדיוכולנועידימסירתהקידושיןמידהחתןלידהכלה
סי'פאדחהדברירבאחדשבקשלהתירעגונהבהסתמךעל
ובאמירה הגונה עפ"י רב המסדר ובקיא בדינים וטיב
טענת פסלות אחד מעידי הקידושין שידוע כמחלל שבת
קידושין ,פשוט יותר מביעתא בכותחא דאין צריך לקדש
ועובר שאר עבירות שבתורה ,וכתב – "לא ישר בעיני הדרך
שנית…כלעדותשהיאעלידיאנןסהדיאיןצריךדיןעדות,
הזה לבקר אחר מעשה הקידושין כשמונה שנים אחר
ולא יופסל על ידי צירוף פסולים וקרובים ,שהרי כל אנן
החתונה …אתם באים לבקר לנקר ולחטט אחרי הקידושין,
סהדיפסוליםוכשריםמצורפים".
כחכמים הרואים את הנולד עליכם להבין כי ע"י עצות
וכןנמצאהסבראדומה בשו"תרבפעליםח"אאה"עסי'
כאלהאפשרלקעקעאתכלבירתטהרתישראל,ממסדעד
יא שכתב " -הנהאםהואדברהנעשהבפומבידהיינולפני
הטפחות,ולהרבותממזריםבתוךעםקדוש,וקשרהקידושין
קהל ועדה ,שנתקבצו שם בעת הקידושין ,ובא החתן וקידש
יהיהמעתהלאוברקיימא,כלאחדיסתרנוכרצונו.וגםמה
אותה ,ונמצא בידה כסף הקידושין ,אע"פ שלא ראו העדים
יאמרו הבריות שאינן בני תורה בשומעם כי אפקעינהו רבנן
ולא זולתם נתינת הכסף מידו לידה ,ורק שמעו קולו שאמר
לקידושיןכמהשניםאחריהחתונהביודעםבנפשםשהרבה
הריאתמקודשתלי,גםבזהיודההרשב"אדחשיבקידושין
מקריםכאלונמצאבמדינתכם,יאמרובצדקכינשותיהןשל
גמורים כראיה ממש ,יען כי על דבר כזה יש לנו לומר אנן
אלו אינן שלהן כלל ומותרות לעלמא לכל גבר דיתיצביין
סהדישנתןלההקידושיןבידהכדתוכהלכה,והויכאןחזקה
ונתבטלכלהחומרדאשתאיש.איהכלהרואהשיראהאת
דאתיאמכחסבראוהיאאלימתא…דאמרינןבזהאנןסהדי
הנולד מהנהגה כזאת ,לא יעשה כן בישראל ,חלילה ,חולין
דהוה הכי ,והו"ל כעדות ברורה בעדים גמורים" ,עכ"ל הרב
הואלנענעאתהבירהשכלביתישראלנשעןעליו,ובעיתות
פעלים.
כאלה שגברה הפריצות ומלאה הארץ זימה בעוה"ר ,עלינו
ובשו"תעזרתכהן)להראי"הקוקז"ל(סי'מדכתבבנידון
לחזקולאייםחומראשתאישולאלעשותולחוכאואיטלולא
שנמצאו אחד מעידי הקידושין פסולין ,וז"ל " -דבריהחת"ס
בעיני הבריות שאינם יודעים להבחין בין דין לדין .ולכן
בסי' ק' הם ברורים מאד .דבקידושין שבמזמוטי חתן וכלה
במקרה זה שכבר עברו שמונה שנים אחר החתונה לא ירד
הכלהםעדים,ביןהרואיםאתהקידושיןביןשאינםרואים,
בניעמכםלבקששוםעצהבכדילהפקיעאתהקידושין".
והויכמוהןהןעידייחודהןהןעידיביאה,ומטעםאנןסהדי
במסקנתו כתב הזקן אהרן – "לא אכחד ,כי אילו היו
אתינןעלה,דאיןלפסולבהםמשוםכלדקדוקיתורתעדות.
באים הבעל והאשה לשאול על הקידושין מיד אחר
וטעמא דמילתא נראה ,משום דעדות הוי הנאמנות שלהם
הקידושין ,הייתי משיב להם שיקדש אותה עוד פעם בפני
מצד גזירת הכתוב ,ולא מצד שאנו אומרים שמבורר לנו
עדיםכשרים ,באשרבודאיכמהספקותוחששותגמורותיש
הדברשכןהואבודאי,וכלשוןהרמב"םבפ"זמהלכותיסודי
בקידושין הללו ,אבל כשבאה השאלה לבטל הקידושין
התורה דנקט לה למילתא דפשיטא ,ועל כן צריכין בזה
ולהתירהלעלמא,חלילהלעשותכןאפילובטעמיםצודקים,
דקדוקי עדות שבתורה שפוסלין לפעמים ג"כ מצד גזירת
וכ"שבנ"דשישפניםלקיימם".
הכתוב ,אע"פ שמצד הסברא אין בזה גרעון לבירור האמת,
במקרה שבפנינו ,ב"כ הבעל עומד על דעתו ,שמוטל על
כמו נמצא אחד מהם קרוב או פסול …אבל מה שאנו
בית הדין להורות להתיר את האשה לעלמא בלא גט כלל,
אומריםשמבוררלנועלפיאנןסהדיזהודרךשלאמתמצד
ואףהוסיףופנהלערערלביתהדיןהגדולעלהחלטתביה"ד,
עצמו ,דעדיף טובא ,ולא מצינו שום הכרח לדקדק בזה
והוסיףלצרףאסמכתאותהלכתיותלחיזוקטענתו .בנסיבות
בפרטיעניניפסולמצדגזירתהכתוב.ומעתהכיוןשברורלנו
אלו נזקקנו להתייחס בקצרה לעיקרי טענותיו .אך נחזור
הדברבחופהמסודרתבמזמוטיחתןוכלה,שנכנסולההחתן
ונדגיש ,שאיןבכל האמורקבלתהטענהלגופה בכלהקשור
והכלה לשם קידושין וברכת אירוסין וקריאת כתובה,
לשאלה העובדתית המייחסת לאותו עד חילול שבת .אלא
שבודאינעשוהקדושיןועדיפאחזקהזומחזקהשליחעושה
להלן קביעה עקרונית שאף אליבא דטענה זו אין יסוד
שליחותו ,אין שום ספק דהויין קדושין ברורים וודאים .וק"ו
לבקשה להתירה כמבוקש ,וכי דין הבקשה להידחות על
אחר שנתחזקו מתוך הקדושין הללו לאיש ואשתו כמה
הסף.
זמנים ,שהיו דנים על חזקה זו כדין סוקלין ושורפין על
החזקות".
שיטתהחתםסופר–תוקףקידושיןבעדות"אנןסהדי"
וע"עבחת"סאה"עסי'צד,ומתוךהתשובהשםמתבררת
החתם סופר )חלק אה"ע ח"א סי' ק'( כתב שאם עידי
שיטתובסי'ק',ועפ"יהדרךשבארבספרעזרתכהןשהבאנו.
הקידושיןנמצאופסולין,ישמקוםלקייםאתהקידושיןמכח
וע"עבאגרותמשהאה"עח"אסי'עווסי'עזוח"גסי'לב
עדותשלאנןסהדי.
וז"להחתםסופר"-ק"ובנידוןשלפנינושהכניסהלחופה,
)ענף א'( שנראה שהסכים לדינא לתשובת החת"ס בסי' ק'
הנזכרת.
והיו שם רבנים ,מסדר קידושין ומברכים ,ויצאו מהחופה
אמנם יש מהפוסקים דלא נחתו לסברת החתם סופר
בחזקת נשואה ,ועדיין הוא כן בלי פקפוק ועירעור ,פשיטא
ופסקולפסולקידושיןשהמקדשייחדעדיםפסולים,ולאדנו
סימןכד165
לקייםהקידושיןמכחאנןסהדי,גםכשנעשובפרסוםובתוך
גזל ,מ"מ כיון שעכ"פ זה העדות הוא אמת ראוי' ונכון
עם רב .עיין בבאר היטב אה"ע סי' מב ס"ק יד שהביא כן
מחוייבלהצטרףעמו"
בשםמהרי"וסי'ז'),אלאשאח"ככתבבשםמהריב"לשאין
וכןבספרגטמקושר)סג"ראותח'(כתב" -אםלאנודע
לסמוךעלזה(.ועייןמש"כבזהבאריכותבשו"תציץאליעזר
פיסולן כלל ,אף דקמי שמיא גליא שהוא רשע ,אין לומר
חלקח'סי'לז.והביאשםמש"כבספרשו"תאורליעלדברי
שעכ"פגיטושחתםעליובטל…שכךרצוןהתורה,כלשלא
החתם סופר " -דאין כל הפוסקים מודים לו ,כמו שיראה
נתבררפיסולובביתדיןשלמטה,אףשהוארשעקמישמיא,
הרואה בכל תשובותיהם בענין זה שביטלו העדות על ידי
כך הוא רצון התורה ע"פ שנים עדים יקום דבר ,ומתקיים
צירוףפסולים,ולאסמכולאנןסהדי".
הדברההואכאשרהוא".
אךעי"שבציץאליעזרשלאסמךעלמהרי"ואלאבמקום
וע"ע בספר אור שמח הלכות עדות פי"ב ה"ב ,שהביא
שהאנן סהדי היה רעוע ,כגון בכה"ג שהמסדר קידושין היה
מדבריהתומיםוהסכיםעמו,ובאבנינזראה"עסי'לחס"קיז
מוחזק למחלל שבת בפרהסיא וכדומה ,ואין אנן סהדי
הביא מדברי התומים ומיישב קושיה שהקשה על שיטתו,
שהקידושין נערכו כדין ,משא"כ כשהקידושין נערכו ע"י רב
ונראהשעכ"פלאדחהדבריומהלכה.
מסדר קידושין מורשה ומוסמך ,האמון להסדירם כדת וכדין
אמנםישהחולקיםעלשיטתהתומיםודחודבריו– עיין
בכלהפרטים,לאמצינומישידחהאתשיטתהחת"סושאר
חי'הרי"םחו"מסי'כחסק"גוישועותישראלסי'כחחה"מ
הפוסקים דנקטו כוותיה ,ויתיר אשת איש לעלמא .וע"ע
סק"ג וכן עיין מש"כ הגר"ש ישראלי ז"ל בספר חוות בנימין
בספרברכתשלמהאה"עסי'יב.
סי'ע"ד.אךעכ"פאיןמקוםלקבועששיטתהתומיםנדחתה
וע"עבשו"תיביעאומרחלקח'אה"עסי'ג'סק"ושהביא
מהלכה ופשיטא שאין להתיר אשת איש לעלמא כנגד
בשם ספר משפטי עוזיאל אה"ע סי' נז שכתב לדחות את
שיטתו,ובודאיכשהבעלכאןואיןכלמניעהלסדרגט.
בשיטתהחת"ס,וכמוכןלאהביאהוכחהוסבראלדחותאת
שיטתהסמ"ע–הכשרהעדשאינויודעשנפסלמפניהעבירה
סברתהחת"ס,אךנעלמוממנוהפוסקיםשהבאנוהמחזיקים
דינו של החת"ס בענין האנן סהדי ,דין שהחת"ס כתב עליו
שהוא"פשוטיותרמביעתאבכותחא".
הסמ"ע סי' לד ס"ק נז כתב לדייק מלשון הרמב"ם
והשו"ע,וז"ל"כיצדראוהוקושראומתירבשבתכו',נקטג'
מיני הודאות בכאן …אם אין איסור המלאכה ידוע צריך
שיטתהתומים–הכשרהעדכשלאהעידועליובבי"דשעבר
להודיעו …כל שאין ידוע שיודע שהוא שבת צריכין
עבירה
להודיעו .השלישי ,אף שהוא ידוע שהוא יודע להמעשה
התומיםבסי'פזס"קכזכתב" -זהמכללגזירתהכתוב,
שהוא עושה שעושיהו באיסור ,מ"מ …אי איכא למימר
דאין אדם נעשה חשוד כי אם בשני עדים שמוציאין אותו
שאינויודעשיפסלעלידיזה,צריךלהודיעו",עכ"להסמ"ע.
מחזקתו ,וכל כמה דליכא עדים אין יוצא מחזקת כשרות,
וכן מבואר בדברי הב"ח )שם( שיש להודיעו שהוא נפסל
ואפילואמתשעברעבירה ,מ"מלאנפסלכיאםבשניעדים
לעדותבעבירהזו,אלאשהרמב"םלאהזכירזאתעלמחלל
שראוהו" .ועי"ש שבדעת ראב"ן א"א לומר כן ,אך התומים
שבת,והטעםכתבהב"ח " -דבהודיעושמחללשבתבזהסגי
כתבכןבדעתהרמב"םהרשב"אוסתימתהפוסקים.
ועפ"יזהכתבהתומיםבסי'כח)אוריםסק"ג(,שאםהעד
יודע בעצמו שהוא קרוב ,לא יצטרף לעדות ,או יבוא ויאמר
דממילאהואיודעדמישמחללשבתהואפסוללעדות",אך
אם אמנם אינו יודע זאת ,יש להודיע לו שנפסל לעדות,
ובלא"הלאיפסל.
לבי"ד קרוב אני" ,אבל מחמת רשעות ,כיון דאין ידוע אלא
ובספר נתיבות המשפט )שם( ס"ק טז חולק על הסמ"ע
לו ,הרי אין אדם נפסל עפ"י עצמו ,אע"פ שאומר כן לבית
וכתב– "עיין סמ"ע ס"ק נ"ז ,ומשמע מדבריו דאפילו באיסור
דין".
דאורייתא שיש בו מלקות ,בעינן גם כן שידע גם כן שנפסל
בספר נתיבות המשפט סי' כח )חי' ס"ק ב'( הביא דברי
על ידו ,ע"ש .ולפענ"ד נראה דבזה ודאי פסול ,דהא רשע
התומים להלכה ,וז"ל – "אם העד יודע בעצמו שהוא רשע
נקרא והתורה אמרה אל תשת רשע עד ,ולא חילק רחמנא.
ופסול לעדות ,מכל מקום כיון שאין פסולו ידוע בבית דין
ועוד,דחשיד על עדות שקר ,ובמידי דאינו נפסל רק מדרבנן
ועדותו תתקבל בבית דין,חייב להעיד,אבל אם יודע בעצמו
שייךחילוקזה,דהםאמרווהםאמרו".
שהואקרוב,פטורמלהעיד,או"ת".
אךרבוהסובריםכדעתהסמ"ע,וכדלהלן.
והחתם סופר ,חלק יורה דעה סי' יא ,כתב – "מזה אני
הרדב"ז בתשובה חלק ד' סי' רה כתב בפשיטות כסברת
אומר בטח ,דהא דהיודע בחברו שהוא גזלן ,פי' שיודע בו
הסמ"ע,וז"ל – "מ"מ הדבר נראה ברור דלרבי עקיבא דקי"ל
שהוא כבר נעשה גזלן בשני עדים בב"ד אחר וזה העד יודע
כוותיה ,גניבת העכו"ם אסורה מן התורה …אלא שמצאתי
מזה ,אע"פ שאין אחר עמו שיודע מזה מ"מ לא יצטרף ,כיון
להם הכשר ממקום אחר ,שהרי אינם יודעים שזה אסור
שהוא באמת פסול לעדות .משא"כ כשלא ראוהו שנים ולא
ושהם נפסלים לעדות מפני זה ,אלא אדרבה הם אומרים
הועד עליו בב"ד ,אעפ"י שהוא יודע בו שהוא גזלן שבפניו
דמצוה קא עבדי דכתיב ואכלת את שלל אויביך ,דהא איכא
166אבןהעזר
עטרתדבורה
כמהתנאידס"לדגניבתהעכו"םמותרת,וכיוןשהםחושבים
ובפרט שהן רבים עתה עם הארץ וחושבים מחשבות הבל
שדבר זה מותר ,לא נפסל לשום עדות עד שיתרו בו עדים
דעל המחיה הותר גם על הקלקלה ,ומראים היתר לעצמם,
ויודיעוהו שדבר זה אסור מן התורה ושהעושה זה נפסל
נראה ברור דיש להחמיר שלא לפסול אותם ולהתירה בלא
לעדות .הילכך בנידון דידן שלא התרו בראובן והודיעוהו
גט,וכמ"שרבניהאחרוניםהנ"להןעלהשחתתזקנםוהןעל
שהוא נפסל לעדות על ידי ככה ,כשר לגרש בגט זה
איסורריבית".
לכתחילהאפילולדעתהרבז"ל".
וכןבספרזקןאהרןח"אאה"עסי'פאהנזכרלעיל,דחה
והג"ר עקיבא איגר ז"ל בתשובהח"אסי' צו כתב " -הא
את הטענה לפסול את הקידושין מפני עד מחלל שבת מפני
מבואר )בסי' ל"ד סעיף הנ"ל( דצריכים להודיע שעושה זה
שיטת הסמ"ע ,ועיי"ש במש"כ לבאר שיטת הסמ"ע .וכן
פסול ,ואף דמשמע דקאי על משחק בקוביא או גבאי ,אבל
הסתמךעלדבריהסמ"ע,בשו"תמהרי"אאסאדיהודהיעלה
ברואה שמחלל שבת נזכר רק שיודיעהו שזהו מלאכה
אה"עסי'טז.
ושהואיוםשבת,דהטעםדכלשמודיעיםאותושזהומלאכה
והנהבתשובתאחיעזר ח"ג סי'כה נקטבפשיטותכסברת
יודע ממילא שפסול לעדות .אבל במשחק ומוכס דהרבה
הנתיבות החלוק על הסמ"ע ,וכתב – "באמת צ"ע דברי
נמצאיםורואיםשאיןב"דמוחיםחושבדכשרלעדות,אםכן
הסמ"ע,דפסולרשע הוא מן התורה משום אל תשת ידך עם
הכאנמיי"לבגילוחזקןדרביםעושיםכן",עכ"ל,
רשע להיות עד ,וכיון דעבר עבירה דאורייתא ונפסל עי"ז
ומבואר שהגרע"א ז"ל הסכים לסברת הסמ"ע עכ"פ
מהכ"ת נחדש לומר דבעינן שידע שנפסל עי"ז .ומה שהחזיק
כשהעד רואה רבים עוברי עבירה כזו ,ואם לא נאמר לו
הגרעק"א בסי' צ"ו בסברא זו דהסמ"ע הוא בגוונא דהוי
שהעובר נפסל לעדות ,יתכן שסובר שעקב כך לא יפסל
לחומרא".
לעדות.
ובספר אורח משפט סי' לד סעיף כד הסכים עם סברת
הרי מבואר שאף האחיעזר שנקט בפשיטות דלא
כהסמ"ע,הסכיםשישלחושלדבריולחומרא.
הסמ"ע והביא מדברי התוספות במסכת סנהדרין דף כד:
אמנםפשיטא שלכתחילהאיןמקוםלהקללייחדלעדות
שכתבו–"ואלוהןהפסולין,ישגורסיןעבדיםמשוםדסבירא
עדיםמחללישבת,גםאםאינםיודעיםשנפסלו,מפנידעת
ליה דקא חשיב הכא פסולי דרבנן ודאורייתא ,ולא נהירא
החולקים על הסמ"ע ,וסייעתא רבה לדבריהם מתשובת
משום דלא חשיב במתני' רק פסולי דרבנן דהא גזלנים לא
התשב"ץ ח"ג סי' רכז שכתב בפשיטות דלא כסמ"ע ,וז"ל -
קתני וכל פסולי דמתני' פסולי דרבנן נינהו ,משחק בקוביא
"גם ראיתי שערוריה בבחורי חמד הבאים מאצלכם שהם
אפי' למ"ד אסמכתא היא דאסמכתא לא קניא מ"מ אינו
כלם קצוצי פאה .וכבר ידעתם כי על כל פאה ופאה חייבין
דאורייתא ,כיון שאינו סבור לעשות איסור לבא לידי פסול
מלקות אחד …ואפילו במספרים כעין תער ,יש מלקות
דאורייתא" .וכתב בספר אורח משפט על דברי התוספות –
בפאת הראש ,דלא כתיב בהו השחתה .ואם כל כך הורגלו
"הרי משמע דגם בפסול דאורייתא בעינן שידע שעושה
בזה עד שהותר לכם הדבר כאלו לא נכתב בתורה ,הרי הם
איסורשיבואלידיפסולדאורייתא".
כאלו עברו על כל התורה כולה ואין שחיטתם כשרה,
לאחר שהביא באורח משפט מדברי הגרע"א הנזכרים
לעיל כתב " -א"כ ניחא ,דבאמת אין חילוק בין איסור
דאורייתא לאיסור דרבנן ,אלא דמסתמא באיסור דאורייתא
והמקדשבפניהםאשהאינהמקודשת".
אךעכ"פאליבאדהתשב"ץגופיה,מטעםאחרישלחוש
לקידושין,ויבוארלהלן.
יודע שפסול לעדות ,וא"כ באיסור דאורייתא שאינו יודע
שיפסלבזהלעדות,צריכיןלהודיעושיפסלבזהלעדות".
וכןבספרעדותביעקב)למהר"אדיבוטוןז"ל(סי'מא)דף
שיטתחכמיטוליטולה–איןלהתירבלאגטשמאעשה
תשובה
קג( הביא מדברי הסמ"ע ועפ"י דבריו דחה דעת רב אחד
בספרזכרוןיהודה)לרבייהודהבןהרא"ש(סי'פבמצויה
שהורה להיפך .ובספר אבני האפוד בתשובה סי' ח' הביא
תשובת חכמי טוליטולה שקבעו שאין להתיר אשת איש
מדברי הסמ"ע והעדות ביעקב ,וכתב " -ועפ"י מונח זה,
לעלמא בלא גט גם אם העידו על עידי הקידושין שעברו
כתבתי דכיון דבזמנינו זה לעיני כל העם המחלל שבת אף
עבירה.וז"ל–"ואםהיינוצריכיםלזההיינואומרים,שאפילו
שגדולעוונומנשואמ"מלדעתםלאיפסלבעבורזהלעדות,
שהעידו כדין עליהם העדים בפניהם ,והפיסול היה פיסול
דהאחזינןכמהמחללישבתותכיהםאנשיאמונהבמשאם
ממשבדאורייתא,עדייןצריכהגטשהרימשוםחומרתאשת
ובמתנם ובדבורם ועל שום מה יפסלו והם לא ידעו כי כן
איש יש לנו לומר שמא עשו תשובה כדאמרינן בפ"ב
גזירת הכתוב ,משום הכי צריך להודיעם ,וכל שלא הודיעם
דקדושין)מט(:האומרלאשההריאתמקודשתליע"משאני
אינם נפסלים …עכ"פ אף שדברי הסמ"ע לא יהיו נקיים
צדיק גמור אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה
ממחלוקת …עכ"ז נראה נכון וברור מה שהעלינו דעכשיו
בלבו .ואין לחלק בין תשובה שהיא בלבו לתשובה שצריכה
דנתפשט בעוה"ר עניין זה דמלאכה בשבת ורבים מעמי
מעשה ,כגון מי שנפסל מחמת פיסול שבועה שצריך להוציא
הארץ חושבים דאע"ג דעבדי איסורא לא אבדו נאמנותם,
אבדה מת"י או לומר חשוד אני במקום שאין מכירין אותו,
סימןכד167
מ"ממשוםחומראדאשתאישהיתהצריכהגטכמושהשיגו
דנן לעלמא בלא גט .והמעיין בדבריהם יראה שאין יסוד
עליו תלמידי חכמים שבשגוביא .ואל תשיבני מרמב"ם
לדבריו ,והציטוטים מדבריהם הם קטעי דברים ,ובאותן
ומר"מ מקוצי שכתבו שהמקדש בפסולי עדות דאורייתא
תשובותצרפואתהטענהלפסולהקידושיןעקבעדיקידושין
שאינה צריכה גט ,ומשמע שאין לחוש שמא עשה תשובה,
מהאנוסים כסניף לסברות אחרות עיקריות ,אך בודאי לא
לזה נאמר כי היו צריכין להעיד עליהם שבאותו יום היו
היה עולה על דעתם להתיר אשה לשוק בלא גט כשבעלה
פסולין פי' בענין שיודע שלא עשו תשובה קודם הקידושין,
כאן,אףאילונישאהבפניעידיהאנוסים.
אבלבנדוןזהלאהעידוכך".
יצויין שתשובה זו אינה לרבי יהודה בן הרא"ש אלא
מלבד זאת יש לבאר דבריהם עפ"י מש"כ בתשובת
אחיעזרח"גסי'כה,שכתבבלשוןזו-
חתומיםעלתשובהזושלשהמדייניטוליטולה,ולפיהמובא
"ואין לומר משום שלא הוגבה עדות על זה ,ואינם
בדבריהם גם תלמידי חכמים שבעיר שגוביא הסכימו עם
נפסלים בלי בירור עדות ,דבדבר שהוא בפרהסיא והכל
סבראזו.
יודעים מזה א"צ בזה קבלת עדות וכמש"כ היש"ש בב"ק
וכן מהרי"ק שרש פה כתב סברא זו ,וז"ל – "גדולה מזו
פ"ג דין ז' ,דלענין גזילה קיימת שיצאה מתחת ידם והכל
מצאתי בסמ"ק מצורי"ך בשם רש"י וז"ל מעשה היה בפני
יודעים שאינה שלהם ,כה"ג א"צ לקבלת עדות וכ"כ שם
רש"י באנוס שקדש עלמה בפני אנוסים חביריו וחזרו
בסוף דבריו לעולם אין מקבלים עדות על היתומים להזקק
בתשובה ואמרו שקדושיו קדושין להצריכה גט דאעפ"י
לנכסיהם בשום אופן,אלא שהוגבה בחיי דאבוהון או בדבר
שחטא ישראל הוא ,ועוד שמא הרהרו תשובה בלבם והוו
הידועשא"צעדותנזקקיןלהם.וע"עבשיטהמקובצתבב"ק
להוצדיקי,כדאמרינןהאומרהריאתמקודשתליע"משאני
קי"ב בשם הראב"ד כיון דידוע לבי"ד א"צ בזה לעדות,דלא
צדיקאפילוהוארשעכלימיוהיאמקודשתמספקעכ"ל".
תהא שמיעה גדולה מראיה .וכעין זה איתא בחת"ס אה"ע
אמנם מהרשד"ם בתשובה חלק אבן העזר סי' י' כתב
סוס"י ק' שכתב שכל עדות שהוא ע"י אנן סהדי א"צ
לדחותסבראזו,וז"ל"-ואעפ"ישכתבהר"יקולוןז"לבשרש
לקבלת עדות .וע"כ אם מפורסם הדבר שמחלל שבת
פ"ה וז"ל ועוד גדולה מזו מצאתי בסמ"ק מצורך בשם רש"י
בפרהסיא במלאכה דאורייתא אינו צריך לקבלת עדות,
באנוס שקדש העלמה בפני אנוסים חבריו וחזרו בתשובה
ואע"פ שיש לצדד ולומר דדוקא היכא שהדבר מפורסם
ואמרו שקדושיו קידושין להצריכה גט שאעפ"י שחטא
אצל כשרים א"צ לקבלת עדות,אבל במקום שרובם ככולם
ישראל הוא ,ועוד שמא הרהרו בלבם תשובה והוו להו
פסולים לעדות א"כ הא גם אנן סהדי פסולים ,מ"מ אינו
צדיקים כדאיתא הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור
נראה כן מסברא בדבר הגלוי ומפורסם ומסתמא יש בהם
כו' עכ"ל אפשר שאין לחוש לזה שאחר שכל הגאונים
גם כשרים ]ועי' בתוס' יבמות פ"ח דבדבר המפורסם ל"ש
הסכימו פה אחד עם האחרונים ,הרשב"א ראש הפוסקים גם
תריכמאהוביבמותמ"ה בד"המידכיוןדידוע לכלשטבלה
הריב"ש שהוא בתרא טובא ,שהמקדש בפסולי עדות
הויכאילוהי'שםב"ד[",עכ"ל.
דאורייתאאינםקידושיןכללולאחשולמאמראעפ"ישחטא
ולפי זה ,באותם אנוסי פורטוגל שקידשו אשה בפני שני
ישראל הוא גבי עדות גם לטעמא שמא הרהרו תשובה …
עדיםמהאנוסים,הדברהיהמפורסםלכלבאותהעת,שהם
בעדיםלאאמרינןשמאהרהרו…וטעמאדמלתאבעדיםלא
פסולי עדות ואין צריך עדות לפוסלם .ויתכן שמדברי
אמרינן שמא הרהרו נראה לע"ד דהיינו טעמא ,כי המקדש
המהרשד"ם ותשובת בית יוסף אין סתירה לשיטת התומים
קדושיו קידושין על הסתם אפילו שיהיה רשע גמור ,וא"כ
הנזכרת לעיל ,מכיון שלכו"ע בכוחו של הפירסום להחשב
כשאמרע"משאניצדיקישלחוששמאהרהרולזהההרהור
כעדות לפוסלם ,וכסברת האחיעזר ,ודינם כבאו עדים
כיון בתנאו וג"כ היא סברה וקבלה ונתפייסה באותו הרהור
לביה"דלהעידעלפסולם.
לבד ,והקדושין תפסי .אמנם העדים לאו ברצון המקדש
אך גם לפי דרך זו ,עדיין קיימת סברת החתם סופר
והמתקדשת תליא מלתא ,דהא אפילו אם רצו וקדשו בפני
הנזכרת לעיל להכשיר העדות מכח "אנן סהדי" ,שהרי כל
פסולי עדות הקדושין אינם ,כי התורה אמרה אין דבר
כולה של הסברא לפוסלן כשלא התקבלה עדות בבי"ד,
שבערוה פחות משנים ,ואלו ה"ל כמאן דליתנהו" ,עכ"ל
נשענת על סברת החתם סופר ,כמבואר בגוף תשובת
מהרשד"ם ,ועיי"ש שהביא כן בשם מהר"י טייטצאק ז"ל
האחיעזר .וכפי הנראה סברא זו אינה שייכת באנוסי
וחכמישאלוניקי.
פורטוגל שכל אנשי המקום פסולים לעדות ,שהרי לא
אך עכ"פ פשיטא שלכל הפחות לכתחילה יש לחוש
נשארו בכל המדינה כשרים שומרי מצוות ,בזמן הנישואין
לדעת רש"י בתשובה ודייני טוליטולה הנזכרים לעיל ,ואין
אין "אנן סהדי" .משא"כ בנישואין של זוג זה שהנישואין
להתיראשהלשוקבלאגטכנגדסברתם.
מתפרסמים מיד בכל הסביבה ,סביבה הכוללת אנשים
ב"כ הבעל בכתבי טענותיו סבר להסתמך על תשובת
הכשרים לעדות .ק"ו כשעד הקידושין נבחר על ידי הרב
מהרשד"םהנ"ל,ועלתשובתהרבביתיוסףדיניקידושיןסי'
מסדרהקידושין,פשיטאשבאותהעתלאהיהבכללה"אנן
ה'ומהריט"ץסי'קמח,שישלהוציאמדבריהםהיתרהאשה
סהדי"הנ"ל.
168אבןהעזר
עטרתדבורה
שיטתהתשב"ץ–הנישואיןשלאחרהקידושיןגורמים
אח"כ לעין כל ע"פ הקידושין ההם ,יש להם דין קידושין
לתפיסתקידושין
גמוריםע"ש".
התשב"ץ בחלק ג' סי' מז כתב – "ומה שיש לעיין בזה
הוא ,שאם קדשה כדת משה וישראל בפני עדים אנוסים
וכןבספרשערירחמיםחלקאה"עסי'יזהביאאתדברי
התשב"ץוהסכיםעמו.
כמנהגם ,אם הוא אצלם מנהג קבוע ,ונשאה אח"כ כדרך
וכןבספרהרצביחלקאה"עסי'פוהביאדבריהתשב"ץ
נישואיהם שנושאין כדת העכו"ם שנטמעו בהם ,אם יש
לבארשאיןלפסולקידושיןשנעשובפניעדיםפסולים,מפני
לחוש לנישואין אלו שבאו אחר קדושין כאלו שהן בפסולי
שלאחר מכן התייחד עמה לשם נישואין ,ועיי"ש במש"כ
עדות.דאיכאלמימר,דכיוןדגלודעתןדלאובתורתזנותקא
הג"ריוסףכהןז"ללהוסיףביאורבדעתו.
נסבי להו כיון דמקדשי ובתר הכי נסבי ,אם כן איכא למימר
וע"עבספריביעאומרחלקח'אה"עסי'יאסק"טשהביא
דגמריובעלי לשםקדושתנישואין,וכיוןשישישראלכשרים
מספר ערך השלחן שתמה על דעת התשב"ץ ושדעתו דעת
לעדות בעיר עמהם ויודעין שהם מתייחדין אמרינן עידי
יחיד ,והוסיף – "ובאמת שהרדב"ז והמהריק"ש שהתירו את
ייחוד הן הן עידי ביאה וחיילי קדושין משעת בעילה ,דחזקה
הקראים ,משום שעדי הקידושין שלהם פסולי עדות ,ולא
היא שאין אדם מחזר אחר קדושין ועושה בעילתו בעילת
חששו למה שהם דרים יחדיו ככל איש ואשה ,ומתייחדים
זנות …וכיון שכן ,זה האנוס שקודם שנשא אשה זו קדשה
זע"ז,אע"פ שיש עדים כשרים מהרבניים בעיר,מוכח להדיא
בעדים אנוסים ,אני אומר שאם נתייחד עמה וידעו זה עידי
דס"ל דלא שייך לומר שעל דעת קידושין בועלים ,אלא
ישראל כדאמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ,וכאלו
סומכים הם על טקס הנישואין שלהם ,ואדעתא דהכי
בעלהלפניהםלשםקדושיןואינועושהבעילתובעילתזנות,
בועלים ,וכ"כ מהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב )סי' לג( .ומכיון
וחוששין לה להצריכה גט ממנו ,זה נ"ל להחמיר בזה.ושמא
שאין כאן קידושין כשרים ,מחמת שהעדים פסולים ,אין
תאמר זה שקדשה בעדים פסולים אע"פ שבעל אח"כ על
לחוש שנשותיהם בחזקת אשת איש" .וע"ע בתשובת יביע
סמך קדושין הראשונים הוא בועל ולא לשם קדושין ,וכיון
אומר שם סי' יב סק"ז שהוסיף לחזק סברתו זו .וע"ע בספר
שקדושין הראשונים אינן כלום אף מה שבעל אחר כך אין
מנחתאברהםח"אסי'ג'אותי'.
אותן בעילות אוסרות אותה שהרי על סמך קידושין הוא
עכ"פ דעת התשב"ץ אינה דעה דחויה מהלכה ,וגם אם
בעל ,וכמ"ש בקדושי טעות בפרק בא סימן )נב(.שאפילו בנה
במקום עיגון גמור יש מקום לסמוך על סברת החולקים,
מורכב על כתיפה ממאנת והולכת ור"ל שאין קדושיו
עכ"פאיןלהתירהלעלמאבלאג"פ,כנגדדעתהתשב"ץ,כל
קדושין.האליתא,דדוקאבעניןסבלונותשבאואחרקידושין
עודאפשרלסדרגט.
בטלים הוא דאמרינן הכי שכיון שהוא טועה בקידושין
הראשונים אף הסבלונות ששלח אחר כך לא שלחם בתורת
מסקנתהדברים
קדושין שהוא טועה שקדושיו הראשונים הם קדושין ,אבל
אין מקום לזמן דיון בתביעה להתיר את האשה לעלמא
אם בעל אחר קדושין פסולים שטעה בהן שהם קדושין
בלא ג"פ .מאחר שמצינו חמישה יסודות להכשיר את
כשרים וגמר לעולם ובעל לשם קדושין .והכי מוכח בפרק
הקידושיןגםאםהיהמתבררכטענתהבעל.
האיש מקדש )נ'( וכמו שכתבו המפרשים ז"ל שם והביאו
אמנם במקום עיגון גמור כשהבעל אינו כאן ואינו יכול
ראיהמהתוספתא)כתובותעג(:דתניאהתםהמקדשבפחות
לתת גט ,ואכן היתה מתקבלת עדות שעד הקידושין הוא
משוה פרוטה וכן קטן שקידש ושלח סבלונות לא עשו כלום
מחלל שבת ,היה מקום להעמיק ולברר את כל אחד
שעל מנת קידושין הראשונים שלחו בעלו קנו .ואע"ג דרבי
מהיסודות הללו ,האם יש מקום להתירה בניגוד לכל גדולי
שמעון פליג התם ואמר דלא קנו שמחמת קדושין הראשונים
הפוסקים שהבאנו ולהסתמך על החולקים בכל אחד
בעלו לא קי"ל כוותיה דיחידאה הוא אלא כת"ק דס"ל דקנו.
מהיסודות הנ"ל .אך מקרה דנן שהבעל בפנינו ,אינו מקום
והיוצא מכל זה הוא שאם קדשה בעדים כשרים קדושיו
עיגון.
קדושין דבר תורה .ואם קדשה בעדים אנוסים אין חוששין
כלללקדושיו.וכןאםנשאתבחוקותהעכו"םהריהואאצלו
דחייתתביעתהבעללאפשרלולסדרגטבתנאי
כפילגש ואין לחוש כלל לבעילותיו שאין בעילותיו דרך
הרמ"א אה"ע סי' קמה סעיף ט' כתב " -ויש אומרים
אישות.ומה שיש לחוש בזה הוא אם קדשה בעדים אנוסים
דלכתחילה אין לגרש על ידי תנאי ,רק יגרש סתם ,ולקבל
ונשאהבחוקותהעכו"םבעירשישבהישראלשאפשרלומר
בחרםהקהילותאוליתןמשכנותשכשיעמודיחזרווישאוזה
דגמר ובעל לשם קדושין וחוששין להם כנ"ל" ,עכ"ל
אתזה".
התשב"ץ.
ומקור הדין במרדכי במסכת גיטין סי' תכ"ג – "ורבינו
ומהרש"ם בתשובה ח"א סי' יד כתב – "וגם מ"ש הרה"ג
יחיאל מפריש היה רגיל בגט שכיב מרע לגרש לגמרי בלי
מאדעס ,דיש ספק בעיקר הקידושין אם נעשו כדין ,יעויין
שוםתנאי,לאפוקינפשיהמכלספיקותוגמגום",דהיינומפני
בתשובת תשב"ץ ח"ג סימן מ"ז דמבואר ,דכיון שנתייחדו
שרבוהדיניםבעניןדקדוקיהתנאים.
סימןכה169
ובספר ברכת המים )סג"ר סל"ח( הביא מדברי הלבוש
בסי'קמ"הס"ישהורהשאיןלסדרגטבתנאיגםכשאינוגט
על פסק הדין ולהביא לכך שאם יגבו ממנו בהוצל"פ את
הסכוםהמחוייב,יבוטלהגט,מתןגטשהבעלחוייבבו.
שכיבמרע,וז"להלבוש– "מכל מקום כיון שהרבה חילוקים
ומכיון שהבעל מחוייב בתשלום הכתובה ,אין מקום
יש בכל גט שניתן על תנאי ,והרבה צריכין לדקדק בו,ויותר
לטעון ולהסתייע משיטת מהרשד"ם חלק אה"ע סי' מא.
בגט שכיב מרע בכל החילוקים והדעות שנתבארו בסימן זה,
בהחלטהקודמתכתבנוכדלהלן–"מאחרשמדבריהתוספות
וכל שכן שאין אנו בקיאין באומדנות הרופאים .נוהגין אנו
במסכתכתובותדףעז.עולהשהמחוייבבגירושיןאינויכול
בארצות האלו שלא ליתן שום גט על תנאי ,ואפילו בשכיב
להפטרמתשלוםהכתובה,עלכןככלשהדברנוגעלתשלום
מרע אנו נותנין גט סתם בלא שום תנאי" .וכתב על דבריו
זה ,אין מקום להזכיר את מדברי מהרשד"ם ,שודאי אינו
בספרברכתהמים,שאמנםדבריהמרדכיבשםהר"ימפריש
חולק על שיטת התוספות .ובהכרח שמהרשד"ם התייחס
נאמרו בדינו של שכיב מרע בלבד ,וכך ניתן לפרש דברי
לסוגאחרשלתנאים,עייןבספרכפייהבגטעמ'עה" ,ועיין
הרמ"א",מ"ממשמעותדבריהאחרוניםשכתבתיהואכמ"ש
להלןסי'צאשהארכנובבירורשיטתמהרשד"ם.
רמ"י בהדיא ,ומילתא דמסתבר הוא .דגם בתנאים אחרים
וביחס לטענת הבעל שהאשה מעגנת עצמה כשאינה
מצינו כמה ספקות הנזכרים בסי' קמ"ג וקמ"ד וקמ"ה וקמ"ו
מסכימה למחול על חיוב הבעל בכתובה ,מוטב שהדברים
וקמ"זוקמ"ח,וגדולהמזוכתבורמ"אורמ"יבאו"חסי'תר"ל
לא היו נאמרים .לא אמר אדם מעולם שאשה שאינה
מדברי מהרי"ל דבזמן הזה אין נוהגים להתנות להנות מנויי
מסכימהלוותרעלזכויותיהלגבייתהכתובהתחשבכמעגנת
סוכהמפנישאיןבקיאיןלהתנות",עכ"ל.
עצמה כשהבעל מתנה את מתן הגט בויתור על הכתובה,
עלכןהתביעהלאפשרלסדרגטבתנאיאינהמתקבלת.
שאם כן נפל פיתא בבירא של כל ההלכות שנאמר בהם
מלבדזאת,לאחרשביתהדיןפסקלחייבובגטובתשלום
"יוציאויתןכתובה".
הכתובהבסכוםשנקבעבזמנובפסקהדין,איןמקוםלהערים
סימ כה
קידושישיכור,קידושישחוקוקידושיןבפניקרובופסול
בבית הדין הופיעו בחור ובחורה לבירור הלכה ,בשאלת
הבחורהמבקשתשאםעלפידיןאינהחייבתבגירושין,שלא
תוקף קידושין שנעשו באקראי .מדבריהם עולה כדלהלן- ,
יסודרגטלרווחאדמילתא,מאחרשהיאבקשרישידוכיןעם
לפני כשבועיים שניהם ישבו בבית של הבחורה עם שני
כהן,ואינהרוצהלפסולעצמהלנישואיןלכהן.
בחורים נוספים והאמא של הבחורה .לאחר שהבחור שתה
לאחרהעיוןבהלכהזו,נראהשבמקרהזהשלשהיסודות
בקבוקוחציעראק,הבחורהנתנהלוטבעתשלהואמרהלו
חזקים לביטול הקידושין ,ובצירוף שלושתם ,יש מקום
תקדש אותי ,והוא לקח את הטבעת ואמר "הרי את לא
להורותשמעיקרהדיןאינהצריכהגט.
מקודשתלי",וכךחזרעלמשפטזהפעםנוספת,ולאהצליח
להוציא מפיו משפט שלם ,ולבסוף לאחר מאמץ נוסף אמר
"הריאתמקודשתליבטבעתזוכדמו"י".
הופיעו שני העדים שהם בחורים שומרי מצוות ,והעידו
בביתהדיןבנוכחותשלהצדדים,אתהשתלשלותהאירועים.
היותושלהמקדששיכור
במקרה שבפנינו התקבלה עדות שעוד קודם למעשה
הקידושין,הבחורשתהבקבוקוחציעראק)ריכוזאלכהול-
.(40%לדברי העדים הלה היה מבולבל בעת המעשה,
הבחורשקידשטעןשאינוזוכרדבר ממהשאירעבאותו
ובתחילהאמרדבריםהפוכיםעדשלבסוףעלהבידולהוציא
מעמד ,וכי כל הידוע לו כעת הוא עפ"י דברי שלושת
מפיומשפטשלםואמר"הריאתמקודשת"וכו'.לאחרכחצי
הנוכחים במקום ,אך הוא עצמו אינו זוכר ,וגם למחרת
שעהלקחוהולביתוכשהואשיכורלחלוטיןולמחרתבבוקר
בבוקר לא ידע דבר ממה שאירע עד שהבחורים שהיו
לאזכרדברממהשאירע,וכךהעידבביתהדיןשאינוזוכר
נוכחיםבאותומעמדסיפרולואתאשראירע.
דבר,וכיכלהידועלוהואממהשאחריםסיפרולו.
הבחורה טוענת שלא הבינה את משמעות המעשה ,וכי
אחדמשניהעדיםשהיהנוכחבמקוםהעיד–"הואהתנהג
לא היתה לה כל כוונה להנשא לו אלא הדברים נאמרו
כמואדםלאשפוי,הואעשהשטויותקםוצעק".בנסיבותאלו
בסתמיות ללא כל כוונה רצינית .הטבעת היתה שלה והיא
ישלדון,האםדינוכשיכורשאיןבמעשיוממש.
אמרה לו תקדש אותי בטבעת זו .בלא שאמרה לו שהיא
נותנתאתהטבעתלאותובחורבמתנה.
הבחורה והבחור אינם מעוניינים בקשרי נישואין
ומבקשים שיסודר גט רק אם עפ"י ההלכה יש הכרח בגט.
הרמב"ם בהלכות אישות פרק ד' הלכה יח פסק– "שכור
שקידש קידושיו קידושין ואע"פ שנשתכר הרבה .ואם הגיע
לשכרותושללוטאיןקידושיוקידושין,ומתיישביןבדברזה",
וכןפסקבשו"עסי'מדסעיףג'.
170אבןהעזר
עטרתדבורה
וכתב המגיד משנה – "ומפני שהוא בעריות החמורות,
ע"ככתברבינוומתיישביןבדברזה".
ובספר גט פשוט סי' קכ"א סק"ד כתב על דברי הרמב"ם
בכותל ,וזה שדייק רבינו שאינו מכיר כלום ,ולא הזכיר כאן
הגיעלשכרותושללוט,כאשרכתבבפ"דמאישותופרקכ"ט
ממכירה,והמגידהשוהאותן,וזהאינו,כמושנתבאר".
והמ"מ– "לאולמימראדכשאנויודעיםשהגיעלשכרותושל
הרי שמצינו שלשה גדרים – א .אינו יכול לדבר בפני
לוט צריכין אנו להתיישב ולהסתפק בדבר לחוש לקידושיו
המלך.ב.הגיעלשכרותושללוטדהיינושעושהואינויודע
מפני חומר העריות .אלא הכי קאמר מתיישבים לבדוק אם
מהעושה.ג.שכורשאינומכירכלום,והואגרועיותר.
הוא שכור כל כך שהגיע בודאי לשכרותו של לוט,
ובספר גט מקושר )להגרר"מ בולה ז"ל( בסי' ט"ז הוסיף
וכשנתיישבנו וידענו שודאי הגיע לשכרותו של לוט ,אין
ביאורבחלוקהשביןגדריםאלו,וז"ל– "האודאיכלדידעינן
לחוש לקידושיו כלל ,וכן גיטו אינו גט ,וכן נראה מדברי
דנשתכרהרבהעדשאינומבחיןביןטובלרע,ואינומביןמה
הפרישה סי' מד )ס"ק ה'( וכן דעת הרא"ם ח"א סי' עב",
היזק יוצא מאותו מעשה שעושה ,אף שיודע שעושה ,מ"מ
עכ"להגטפשוט.והסכיםעמובספרגטמקושר)להג"ריונה
כיוןשנטרפהדעתוולאידעמההפסדמגיעלומאותומעשה,
נבוןז"ל(,וכןהביאדבריובספרכרםשלמהאה"עסי'מד.
שהשכרותגרםלוחסרוןידיעה,ואםהיהיודעלאהיהעושה,
ובחלקת מחוקק סי' מד ס"ק ג' כתב " -ומתיישבין בדבר
הרי זה הגיע לשכרותו של לוט מקרי .שגם שכרותו של לוט
זה,כלומרשחוקריןהרבהאםהיהשכורממשכשכרותושל
היהשגרםלוחסרוןידיעהשלאידעבשכבהובקומה.ואע"ג
לוט ,דלפעמים נראה שהוא כך ואינו כן אחר החקירה" .וכן
דהתם אעיקרא לא הוה ידע אם היה עושה או לא ,אין
בב"שסק"ה.
קפידא,דלאבעינןממששיהאדומהבכלמכללשכרותושל
ומבואר בדבריהם ,שאם לאחר חקירה התברר שודאי
הגיעלשכרותושללוט,איןלחושלקידושיו.
לוט,שכיוןשדומהלובזהשגורםלוהשכרותחסרוןידיעהדי.
וזהו שדקדק הרמב"ם ז"ל וכתב שם בפ"ב מהלכות יבום
וישלחקורמהוגדרשיכורש"הגיעלשכרותושללוט".
שאינו מכיר כלום ,ובהלכות מכירה כתב שעושה ואינו יודע
בספר תורת הבית לרשב"א )בית א' שער א'( הוכיח
מה עושה ,ולא כתב כאן בהלכות מכירה שאינו מכיר כלום
מהסוגיא במסכת עירובין דף סד .ודף סה .שיש שני גדרים
כמושכתבגבייבום,והיינוטעמאלפישהתםגבייבוםמבואר
בשיכור .אם "אינו יכול לדבר לפני המלך" ,תפילתו תועבה,
שם דבעינן ממש דומיא דשכרותו של לוט שלא היה מכיר
אך עדיין אינו כשוטה .ורק כשהשתכר יותר והגיע לגדר
כלום ,שלא היה יודע שהיה עושה ,דלא נתכוין לבעול .אבל
"שכרותושללוט",איןממשבמעשיו.
גבימכירהלאבעינןכוליהאי,דכיוןשהשכרותגרםלוחסרון
הרמב"ם בהלכות מכירה פרק כט הלכה יח הגדיר את
ידיעה ,הרי זה דומה לשכרותו של לוט ,ולענין זה די והותר
שכרותו של לוט וכתב – "הגיע לשכרותו של לוט ,והוא
שלא יהיה מקחו מקח וכו' כיון שטועה היה שהיה לו חסרון
השכורשעושהואינויודעמהעושה".וכןפסקבשו"עחו"מ
ידיעה ואילו היה יודע לא היה עושה .וזהו מש"כ הרמב"ם
סי'רלהסעיףכב.
בהלכותמכירהשעושהואינויודעמהעושה,ולאכתבשאינו
ומצאנו בדברי הרמב"ם בהלכות יבום וחליצה פרק ב'
יודע שעושה ,גם לא כתב שאינו מכיר כלום ,לפי דלענין זה
הלכה ד' גדר חמור יותר של שכרות ,שכתב – "בד"א
לאבעינןכוליהאי,וכוונתולומרדאע"פשהכאהאודאיאנו
שנתכוון לבעול אבל אם נפל מן הגג ונתקע בה או שבא
רואים שיודע שעושה ,שאנו רואים שנתרצה למכור ולקח
עליה שכור שאינו מכיר כלום או ישן לא קנה".הרי מבואר
הדמים,מ"מאםאנויודעיםשאינויודעמהעושה,ר"לשאינו
גדרשכרותשלשיכור"שאינומכירבכלום".
יודעמהעושהבאותומעשהאםטובאורע,שאינומביןמה
אמנם המגיד משנה )שם( לכאורה השווה את הדברים
נזק עושה באותו מעשה ,דכיון שהשכרות גרמה לו שנעלם
וכתב " -מבואר בגמרא נפל מן הגג ונתקע והוא שיגיע
ממנו מה שנמשך מאותו מעשה ,ואילו היה יודע לא היה
לשכרותו של לוט ,והשוה רבינו שכור לנפל מן הגג ונתקע
עושה ,הא ודאי אין מעשיו קיימים כיון שכבר היה מטורף
וישן ,וזהו שכתב שאינו מכיר כלום ,ובפ"ד מהלכות אישות
בדעתו .וזהו מ"ש בגמ' ג"כ ,הגיע לשכרותו של לוט ,דכל
כתבשאיןקידושיוקידושיןומתישביןבדברזה".
שהשכרות גרמה לו חסרון ידיעה ,הרי הגיע לשכרותו של
אך בספר אור שמח )שם( השיג על דברי הרב המגיד
לוט ,דאע"ג דאינו ממש שכור כלוט ,מ"מ הרי הגיע לו בזה
וכתבבלשוןזו–"כתבהרבהמגידוהואשיגיעלשכרותושל
שנשתכר עד דלא ידע להבחין מה פרי יוצא מאותו מעשה.
לוט ,וזה שכתב ואינו מכיר כלום .ויפלא ,דאם אמרו )עיין
ומשום הכי לא אמרו היה שכור כלוט ,אלא הגיע לשכרותו
עירובין סה,א(דשכור שהגיע לשכרותו של לוט הוי כשוטה,
של לוט ,לרמוז דלא בעינן ממש כלוט ,אלא שהשכרות יהיה
ואיןמקחומקחכו',אבלאטומשוםזהלאקנהביבמה,הלא
גורםחסרוןידיעהדומיאדלוטכאמור.אבלאםהשכרותלא
שוטה שבא על יבמתו תנן בירושלמי ריש פרק הבא ע"י
גרמהלוחסרוןידיעה,אלאשנתפתהמיינו לעבור עבירה…
)יבמות פ"ו ה"א( תני ר' חייא אחד החרש ואחד השוטה
וכןאםקדשאשהוכברהכירבהיפהוידעשלאהיתההוגנת
שבעלו קנו ופטרו את הצרות ,וכי אמר רבינו בשיכור דהוי
לו …וכן אם מכר או לקח שום דבר שנתפתה מיינו ליהנות
דומה לישן ,דאינו מתכוין לביאה כלל ,וכנתכוין להטיח
מאותו מקח לפי שעה אף שידע שמגיע לו הפסד ונזק מזה
סימןכה171
אחר כך ,בכל כיוצא בזה כיון שלא היה כאן חסרון ידיעה
מכן אינו זוכר דבר ממה שאירע ,זוהי ראיה שאמנם קודם
אלא שנתפתה מיינו ועשה אותו מעשה מדעתו ,בזה אמרו
לכןבשעתמעשהכברהגיעלשכרותושללוט.
שמעשיוקיימים,דכיוןשלאהגיעלשכרותושללוטשלאהיה
בשו"ת מהריט"ץ סי' ריא כתב – "נחזי אנן אם זה האיש
כאןחסרוןידיעהאלאשנתפתהמיינו,בכלכה"גאע"גדאם
הגיע לשכרותו של לוט אין מתנתו מתנה ,אמנם אם לא
לא היה שכור לא היה עושה ,מ"מ כיון שמדעתו עשה איהו
הגיע לשכרותו של לוט מתנתו מתנה .וכד עיינינן במילתיה
אפסידאנפשיהומקחומקח",עכ"ל.
נראה שלא הגיע לשכרותו של לוט תדע ממה שכתב
כאמור ,הגדר ל"הגיע לשכרותו של לוט" אליבא דהגט
הרמב"ם ז"ל והוא העושה ואינו יודע מה עושה ,וכפי דבריו
מקושרהוא " -אע"פשהכאודאיאנורואיםשיודעשעושה,
זה יודע מה עשה כיון שנזכר והזהירם שלא יכתבו מה שנתן
שאנו רואים שנתרצה למכור ולקח הדמים .מ"מ אם אנו
אתמול כי מתוך היין עשה מה שעשה ,א"כ משמע שלא
יודעים שאינו יודע מה עושה ,ר"ל שאינו יודע מה עושה
הגיע לשכרותו של לוט שא"כ לא היה זוכר כלום מה
באותו מעשה אם טוב או רע ,שאינו מבין מה נזק עושה
שעשה .ואין לומר שכשסר יינו מעליו אמרו ולו כך וכך
באותו מעשה ,דכיון שהשכרות גרמה לו שנעלם ממנו מה
עשית אתמול וכשספרו לו המאורע הלך והזהירם שלא
שנמשך מאותו מעשה ,ואילו היה יודע לא היה עושה ,הא
יכתבו,זהאינונראהמלשוןהשואלשהזכירוהואחריםאלא
ודאיאיןמעשיוקיימיםכיוןשכברהיהמטורףבדעתו".
הוא מעצמו מדאמר לא תכתבו שום דבר מהמתנה אשר
נראהשבנידוןדנןלפימהשהתבררבביתהדין,המקדש
אמרתי אמש בבית המשתה ,מדקאמר אשר אמרתי ולא
דנן הגיע לשכרותו של לוט ,עפ"י גדר זה המבואר בספר גט
אמר אשר הגידו לי שאמרתי ,משמע שהוא זוכר הדברים
מקושר.
שאמר.וא"כאיןזההגיעלשכרותושללוט,כךנראהמלשון
נראה שיש מקום לסייע לדברי הגט מקושר ,מדברי
שבא בשאלה .הילכך יחקרו וידרשו אם הגיע לשכרותו של
הרמ"אבספרומחיריין ,שכתב)בפרקט'פסוקיט(בלשוןזו
לוט ולא היה יודע מה עשה אלא שאחרים הזכירוהו ,בודאי
– "מצותפוריםלשתותולשמוח…עלכןישתההרבהמאד
שאין מעשיו כלום ,ואם הוא נזכר ואמר להם ,בודאי שטעמו
שיגיעלשכרותושללוט,שאזפטוראףאםיחטאויעבורעל
בווריחולאנמר,ופשיטאדלאהגיעלשכרותושללוט".
איזה עבירות ,כי באונס הוא …ולזה ישתה הרבה עד שלא
ועיין בספר תעלומות לב ח"א סי' לא שתמה על דברי
ידעביןעונשלשכרהמגיעלצדיקולרשע,כמושארעלהמן
מהריט"ץ שלא הסכים לדון כשיכור בשכרותו של לוט אם
ומרדכי,ומעתהאינומזיקכלל,ואזאף אםיחטאלאיענש".
למחרת בבוקר נזכר במה שקרה ,וכתב "ופוק חזי כמה
וכן בספר קרבן נתנאל עמ"ס מגילה דף ז' באות י' כתב –
שכורים שבשעת שכרותם לא ידעי מאי קעבדי ,וביום הם
"מחוייב להיטיב לב על ידי שתיית יין הרבה ,עד דלא ידע,
בושיםמעצמםעלהמעשיםשעשו".והקשהמסוגיאדמסכת
עד ולא עד בכלל ,דזהו הגיע לשכרותו של לוט") .ובשם
הוריות דף י :דמבואר שם דנקוד על ו' בתיבת "ובקומה"
הגר"י סלאנטר ז"ל כתבו בכמה ספרים שבאר ד"עד דלא
לומרשידעבקומה.
ידע"כו'היינושלאחרשהגיעלגדרזהפטורמהמצוות,ולכן
כבראינומחוייביותרלבסומי,ושכךנהגלמעשה(.
אךבספרכפיאהרן)לרביאהרןעזריאלז"ל(ח"ביו"דסי'
טז )הובא בתעלומות לב סי' לב( הסכים לדברי מהריט"ץ
הרי מבואר בדברי הרמ"א והקרבן נתנאל ,שאם שתה
וכתב ליישב מה שהקשו על מהריט"ץ מסוגיא דמסכת
"עדדלאידעביןארורהמןלברוךמרדכי",והיינושלאידע
הוריות דף י :והביא מפירוש בעלי התוספות עה"ת שהקשו
ביןעונשהרשעושכרהמגיעלצדיק,בכךכבריחשבכשיכור
דאם בקומה ידע ,לא ליכתוב תיבת ובקומה כלל .ומהר"ש
שהגיע לשכרותו של לוט .אף שעדיין מצליח להבחין בין
יפה באר דלא שידע מה שאירע לו ,אלא מדמיין בדמיון
מציאותושלהמןומעשיולמציאותושלמרדכי,אלאשאינו
רחוק כמי שזוכר בהקיץ מקצת חלום שחלם ובדרך רמז
בדעתו הצלולה להבחין בין העונש המגיע להמן לשכר
ודמיון נזכר קצת ,ולכן היה לו להזהר שלא לשתות יותר.
המגיע למרדכי ,בכך כבר יחשב כהגיע לשכרותו של לוט.
אבלאםאמנםנזכרביוםמכלהדבריםשקרובלילהכסדרן,
נראה שגדר זה קרוב לגדר שקבע הגט מקושר שהשיכור
לאיחשבכמישהגיעלשכרותושללוט.
מבחין בין הטוב והרע ,אלא שאינו מבחין בהשלכות
היוצאותממעשההטובלעומתהיוצאמהמעשההרע.
גם בתשובת מהר"י ברונא סי' רסה נראה דפשיטא ליה
כמוהגדרהמבוארבתשובתמהריט"ץ ,וז"ל– "שמחה מעיד
אך עכ"פ כעת לאחר זמן ,כשאנו רוצים לברר האם
שהיה שכור ,לאו כלום הוא ,דכל זמן שלא הגיע לשכרותו
באותומעמדהמקדשהיהבשכרותושללוט,בירורזהקשה,
של לוט …וע"כ לא הגיע לשכרותו של לוט ,דהתם לא ידע
ובנוסף עיין בספר גט פשוט סי' קכא סק"ה שכתב – "הגם
בשכבה ובקומה ,ושמחה הודה על עצמו כל הענין בבקר
דכבר כתב הרמב"ם דמהות שכרותו של לוט הוא שעושה
כפקחגמור".
ואינו יודע מה עושה כו' ,מ"מ לא בקיאינן לדעת אם אינו
ובספר תעלומות לב סי' לב כתב שלא מלאו לבו לחלוק
יודע מה עושה" .אך מצינו בפוסקים שנתנו סימן כיצד נדע
עלמהריט"ץ"-כילאמפנישאנומדמיםנעשהמעשה,אחר
שאותואדםהגיעלשכרותושללוט.הסימןהוא-אםלאחר
שכבר הורה זקן ,ועתה ראיתי שכתוב כן בתשובת מהר"י
172אבןהעזר
עטרתדבורה
ברונא סי' רס"ה" .עכ"פ נראה מדברי תעלומות לב וכפי
בכלקשרעםהבחורה,ואףמוכןלתתגטלאלתראםיורולו
אהרן ,שנחלקו רק במקרה שהוא זוכר מה שאירע ,האם זו
ליתנו,ואיןכלעילהלתלותשהואמשקר.
ראיה שלא הגיע לשכרותו של לוט ,אך מבואר מדבריהם
שבזה לא נחלקו על מה שכתב מהריט"ץ שמי שאינו זוכר
בבוקר כמה שאירע בלילה ,שזו הוכחה שאכן כבר הגיע
לשכרותושללוט.
מלבדזאת,כשהמקדשטועןטענותשישבהםכדילבטל
הקידושיןהואנאמן,כלעודאיןראיהכנגדדבריו.
עייןבשו"עאה"עסי'להסעיףט'שהמקדשנאמןבטענה
המבטלתאתתוקףהקידושין,ובביתמאירצייןלמקורהדין
העולה מדברינו -מאחר שמהרי"ט צהלון הורה – "שאם
בתשובת מיימוניות לסדר נשים סי' ג' שנאמן מאחר שדינו
הגיעלשכרותושללוט,ולאהיהיודעמהעשהאלאשאחרים
כבעלהאומרגירשתיאתאשתידנאמןמפנישבידולגרשה.
הזכירוהו בודאי שאין מעשיו כלום" ,כבר הורה זקן )כלשון
עיין בשו"ת בית יוסף דיני קידושין סי' ח' בתשובת רבי
תעלומותלב(,וניתןלפסוקהלכהלמעשהעפ"יהוראהזו.
יעקב בן נחמיאש ז"ל שכתב שלכאורה שאלת נאמנותו
וכןבשו"תעמקהלכה)להג"ריהושעבוימלז"ל(ח"אסי'
במחלוקת שנויה ,ואמנם בשו"ע )שם( הביא "ויש שמחמיר
כאכתב– "והנההגדרשלשכרותלהכירמתיהויכשכרותו
להצריכהגט",אךכתברבייעקבבןנחמיאשז"ל,במחלוקת
של לוט ,והגבול בין הגיע ולא הגיע ,הוא ענין קשה לעמוד
בשאלת נאמנות המקדש " -נראה לי שזה המחלוקת תלוי
עליו .עיין ברמב"ם פרק כ"ט מהלכות מכירה דכל שעושה
במחלוקת אחר ,והוא זה אם יש כתובה לארוסה או לא.
ואינו יודע מה עושה ,זה הוי שכרות לוט …ואמנם דבר זה
והרא"ש ז"ל ס"ל שיש כתובה לארוסה והביאו הטור אה"ע
צ"ערבדבמהנדעשאינויודעמהשעושה,ואיךאנויכולים
סי' נ"ה ,ומפני זה ס"ל ז"ל דאינו נאמן ,וכן היא דעת הר"ח
לחדורלתוךדעתולידעאםיודעמהשעושהאולא,ובאמת
ז"ל כמ"ש באותה תשובה שהבאתי לעיל וז"ל וא"ת ואמאי
שהרמב"םפ"דמהלכותאישותכתבלעניןשיכורשקידשכו'
לאמהימןלומרטעיתיבמיגודאיבעימגרשלהוכו'עדועוד
ומתישבין בדבר הרבה …ועיין בפרי חדש סי' קכ"א שכתב,
דאין המיגו שקול דניחא ליה למימר לא קדשתי מלומר
דשכרות לוט היינו שאינו מכיר כלום ואינו יודע מה שעשה
גרשתי דאם כן יצטרך ליתן כתובה וכו' ,הרי שהטעם דאינו
כדכתיבולאידעבשכבהוכו'עכ"ל,ונראהמדבריוז"לדזה
נאמן הוא משום דס"ל שיש כתובה לארוסה ואין המיגו
הויסימןלשכרותלוט,דאםאחרשסריינומעליואינויודע
שקול .אבל לדעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו דס"ל דאין
מהשעשהבעתהשכרות,זהוסימןמובהקשהגיעלשכרות
כתובה לארוסה כלל נראה ,לע"ד דנאמן בכל דבריו מטעם
לוט .אולם הבחנה זו לא תועיל לענין מקח וממכר וכדומה,
המיגו דאי בעי מגרש לה ומה לו לשקר ,וכמ"ש מהר"ם ז"ל
דאףשהואאומרכעתשאינוזוכרמהשעשה,אבלאנןמנא
בתשובה אחרת ,על שליח שטעה ואמר לי דנאמן מטעם
ידעינן,דלמאיודעועושהעצמוכאינויודעכמובן"
דבידו לגרשה .ואם כן בדורנו זה שאין כתובה לארוסה כלל,
בהמשך דבריו הביא העמק הלכה מדברי רב האי גאון
נראהלע"דדנאמןמטעםמיגושבידולגרשה",עכ"ל.
בספרהמקחשערג'שכתב"מישנשתכרכגוןששתההרבה
ובתשובות מיימוניות נשים סי' ג' הוסיף לבאר וכתב –
ושואלים אותודבר ואינו יודעלהשיב ולאמה שיעשה,אין
"ואע"ג דבמסקנא אמרינן דבעל שאמר גרשתי דאינו נאמן
ממכרו קיים" וכתב על דבריו העמק הלכה – "הנה האיר
בהואיל ובידו לגרשה,שאני התם דהו"ל מיגו במקום עדים,
רבינועינינודהסימןלהבחיןאםהויכשכרותושללוטהוא,
דמוכח קצת מילתא דמשקר דאם איתא דגרשה קלא אית
אםאינויכוללהשיבעלמהששואליםאותו".
ליהלמילתיה …א"כבנדוןזהכ"שוכ"שדנאמןלומרטעיתי
ובסיום דבריו כתב – "נמצינו למדים דיש שתי הבחנות
ונתכוונתי לומר לראובן ואמרתי לי הואיל ובידו לגרשה,
להכיראםהגיעלשכרותושללוט,האחדאםשואליןאותו
ורגלים לדבר יש שהוא כדבריו שטעה,שהרי מתחילה בירר
ואינומשיבכענין,והשניאםאינוזוכראחרכךמכלהנעשה
העדים לקדשה לראובן וכן אמר לפני חשובי הקהל שהוא
עמו בשעת שכרות ,זה סימן מובהק שהגיע לשכרות לוט
שלוחו של ראובן והרשאתו בידו .ועוד כיון דחזקה שליח
דכתיב ביה ולא ידע בשכבה וכו' ,כמ"ש הפר"ח בסי' הנ"ל.
עושהשליחותוסבראהואדמהימןלומרטעיתי".
ומעתה בנידון דידן לפי דברי האשה שאמרה שבקומה
וכןכתבבספרמשיבתנפש)להגרא"לצינץז"ל(סי'לו–
בבוקר לא ידעה מאומה מהנעשה ,רק על ידי דיבוריו של
"אפשר שנאמן על עצמו שהוא לקח ידה שלא מרצונה,
הבעל-מלחמה נודע לה אח"כ שבא עליה ,א"כ בודאי דהוי
דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה.
בגדרשכרותלוט,והויאנוסהגמורהדמותרתלבעלה".
ואףדקיי"לחושולה,כדאיתאבאה"עסי'קנ"ב,היינומטעם
ובנידוןדידן,המקדשהופיעבביתהדיןוטעןשאינוזוכר
שכתבהב"שדכלהמגרשישלוקול,וא"כהכאשמעיד על
דבר ממה שאירע ,וכל הידוע לו הוא עפ"י דבריהם של
עצמועלעניןהקידושיןשלאנתנהלוידה,הריע"זישמיגו
האנשים האחרים שהיו באותו מעמד ,ובכך מוכח שבאותו
דבידוגרשה".
מעמדהיהשכורשהגיעלשכרותושללוט.
על כן בנידון דידן ,אינו דומה לבעל האומר גירשתי את
יש לקבוע שהמקדש נאמן בטענתו שלא זכר דבר מכל
אשתידחיישינן,דהתםאיכאריעותאדליכאקלא,וכאןשאין
מה שאירע ,מלבד שניכרים דברי אמת ,שהרי אינו מעוניין
ריעותא ,נאמן מפני שבידו לגרשה ,ועוד שיש סייעתא לדבריו
סימןכה173
מדברי העדים .ואין מקום שלא להאמינו מפני דעת הסוברים
שרש פסק הרמ"א הוא בתשובת מהר"ם שבתשובות
שישכתובהלארוסה,שהריהמתקדשתטוענתשהמקדשהיה
מיימוניות לספר נשים סי' א' שכתב בלשון זו – "אע"ג
שכורושלאכיוונהלשםקידושיןובנוסףישעודעיקוליופשורי
דאמרה בלבי לא היה אלא לשחוק ולהתלוצץ עמו ומעולם
בקידושיןאלו,כמבוארלהלן,ודאישלאתוכללגבותכתובתה,
לא נתרציתי לו אלא לחוכא ואיטלולא בעלמא ,דברים
גם למ"ד שיש כתובה לארוסה ,על כן לכו"ע המקדש נאמן
שבלב נינהו ודברים שבלב אינם דברים .ואע"ג דאיכא
בדבריו.וכעיןסבראזוכתבבספרעיןיצחקח"אסי'נא.
למימר דאנן סהדי דלא נתכוונה אלא להתלוצץ וכל כי האי
גוונא אזלינן שפיר בתר מחשבה ,כגון גבי מברחת )כתובות
איןלחושלקידושיןבטבעתהשאולהמהאשהכשהקידושין
עט (.וכרבי שמעון בן מנסיא )ב"ב קמו (:שכתב כל נכסיו
היודרךשחוק
לאחר ולא ידע שהיה לו בן ושוב נודע שהיה לו בן ,וההיא
הפוסקים ,ראשונים ואחרונים דנו בשתי שאלות בדין
דמרובה )פ (.שאמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא להגון לה
קידושין בטבעת שאולה ,הן בשאולה מאחר והן בשאולה
וכיוצא בהן רבות בתלמוד דאזלינן בתר אומדן דעתא ,גבי
מהאשההמתקדשתעצמה,וכןדנובקידושישחוק.ולמעשה
קידושין משום חומרא דאשת איש לא נסמוך על אומדן
הורו להחמיר בכל אחד הנושאים .אך כששני העניינים
דעתא לומר לא היה בלבה כך ודאי ,וליכא אומדן דעתא
התמזגויחדיובמקרהאחד,כבנידוןדנן,מצינוהוראתהגאון
דמוכחכיוןדאיכאנמילמימראיתתאבכלדהוניחאלה".
רביחייםעוזרז"ללהקל,ולהלןנביאמדבריו.
ובטבעת השאולה למקדש מאדם אחר ,מצינו מחלוקת
אך קודם שנביא הוראה זו ,נקדים שקידושי שחוק
ראשוניםעייןברא"שבפסקיולמסכתקידושיןפרקא'סי'כ',
הנידונים בפוסקים אינם דוקא כשכיוונו לשם הצגה ושחוק,
שהכשיר קידושין אלו בתנאים המבוארים בדבריו ,ועיין
אלא בכל מקרה שבו יש יסוד לטענה שלא עלה על דעתה
בתשובתהרשב"אח"דסי'רע"גהחולקבזה.
שיחולוקידושיןבדרךחריגהומשונה.
יסודדבריהרא"שבנוייםעלהסבראשכתב" -אם יאמר
בתשובת מהר"ם לובלין סי' סד כתב בנידון שם – "ואני
לוהשאילניטבעתכדילקדשבואתהאשהדהויאמקודשת.
הח"מ בצירוף שאר תופסי ישיבות יושבי על מדין מפאת
דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה ,אנן סהדי
מנהיגי המדינות יצ"ו לעיין בדינא דקידושין הנ"ל ,ועלה
דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קידושין
בהסכמתינו שאין כאן חשש קידושין כלל מכמה טעמים
שתהא האשה מקודשת בו .כי אדעתא דהכי מסר לידו
ונימוקים…הטעםהשלישי,כימאחרשאיןזהנהוגבזמנינו
הטבעת ,ואם לא יועיל בלשון שאלה ,יהיה בלשון מתנה,
לקדש שום אשה כי אם בעת כניסתה לחופה ,וכ"ש בת
לכלהפחותתהיהמתנהעלמנתלהחזיר,והויאמקודשת…
קצינים כזו ,מפורסם ופשוט הוא שאפילו אם היה האמת
ובגזל דידה אי שדיך או אמרה אין ,מקודשת ,ואמאי והלא
כמושהעידהעד,היההכלדרךשחוקובדיחותא,ולאהיתה
אין הממון שלו ולא יהיב לה ולא מידי .אלא ודאי היינו
כאןשוםכוונתקידושין".
טעמאדכיוןדנתרציתלהתקדשבממוןזהאנןסהדישמחלה
ועיין באוצה"פ סי' מב ס"ק יא אות ד' שהביא פוסקים
לו הממון שגזל ממנה ויהיה שלו כדי שתוכל להתקדש
שצירפו את סברת מהר"ם לובלין ,להאמינם שלא כיוונו
בממון זה ,כיון שאי אפשר לה להתקדש בענין אחר אמדינן
לשם קידושין .וכן בספר אחיעזר ח"ד סי' נא ,כתב וז"ל –
הכידעתה,והויכאילואמרהכןבפירוש".
"ההוכחות מן הצד ,כמו מה שהיה מעשה הקידושין
וגם הרשב"א בתשובה )ח"ד סי' רעג( ,אף שנחלק על
בפרוזדור שלא כנהוג ,מוכיח שהיה דרך שחוק והיתול.
הרא"ש בטבעת שאולה ,כתב בסוף דבריו – "וכן אין הנידון
וגדולה מזו כתב מהר"ם לובלין בתשובה סי' ס"ד מאחר
דומה לגזל דידה ,דבשדיך ,מקודשת ,כמו שאמרת .דהתם,
שהנהוג בזמן הזה לקדש בעת כניסה לחופה ,תלינן שהכל
כיון דשדיך ,וקבלתו לשם קידושין ,אנן סהדי דניחא לה
דרך שחוק והיתול ,וכן הובא בתשובת מהר"ם פאדווא סי'
בהכי ,והרי גומרת בלבה שתהא שלו ,ומוחלתו לו לשעה.
כ"ושהביאמתשובתהגאוןמוה"רצביהירשהאלבערשטאט
דיותרממהשהאישרוצהלישא,אשהרוצהלהנשא".
ז"לשכתב"העולהמדברינוהיכאדאיכאלעדיםלספוקיאם
ואמנם בטבעת שאולה מהמתקדשת עצמה ,כתב
כיוונהלשםקידושיןאולשםשחוקהויכמקדשבלאעדים.
התשב"ץחלקג'סי'רמ,וז"ל–"אםשאלהמןהאשהעצמה
וא"כ בנ"ד מצד הסברא כיון דאין דרך בנות ישראל לקדש
כנדון הזה ודאי מקודשת ממה נפשך ,שאם הוא מתנה הרי
כן ,ובפרט במדינות אלו ,לא קבלתה משום קידושין אלא
היאשלוובכסףשלוקדשה.ואםאינהמתנהודרךגזלההוא
משוםשחוק,ועכ"פמידיספקאלאנפקאוהויכמקדשבלא
בידו ,ואם לא קדשה ועכבה בידו נקרא עליה גזלן.א"כ הרי
עדיםעכ"ל".
קדשהבגזלדידהדאישדיךאואמרהאיןדהויאמקודשת".
אמנם הלכה למעשה ,אילו רק מטעם זה ,לא היינו
וע"ע באוצה"פ סי' כח סק"ט אות יב בדברי הפוסקים
מקילים להתירה בלא גט ,ושלא לחלק בין המקרים ,והיינו
שדנובמקדשבטבעתהשאולהמהמתקדשת,ובלאשהקנתה
עפ"יהרמ"אסי'מבס"אשפסקלהלכהאתתשובתמהר"ם
לואתהטבעתבמתנה.אךכלזהניתןלהאמרבזוגהמבקש
שלאאזלינןבתראומדנאלבטלקידושין.
להנשא וסודרו חו"ק באופן שהאשה נתנה לו טבעת שלה
174אבןהעזר
עטרתדבורה
וקדשה בטבעת זו .הקידושין תופסין מפני שמעשיהם
דכתובותעלהדמישהלךלמדינתהיםועמדאחדופרנסאת
מוכיחים שרצו שיחולו קידושין ,ומאחר שאשה גמרה
אשתו כתב הר"ן ז"ל בשם הרשב"א דדוקא נתן בתורת
בדעתה שיקדשנה כהלכה ,למרות שלא ראינו הקנאה
מזונות כדי ליפרע מבעלה אבל פרנס סתם ודאי גובה ממנה
מפורשת ,עכ"פ קיימת האומדנא דמסתמא הקנתה לו את
והיא מבעלה שכל המפרנס סתם לאו בתורת מתנה הוא
הטבעת,עיי"שבכמהמהמשיביםשהובאובאוצה"פשכתבו
נותן אלא בתורת הלואה ,והביא ראיה מיורד לתוך שדה
ללמוד מקרה זה מהמקדש בגזל דידה ושדיך ,דמסתמא
חבירו ונטעה דשמין לו ולא אמרינן דלשם מתנה עבד
אחילתיה ,וה"נ קיימת אומדנא דמסתמא אחילתיה כדי
ודכוותה להרשב"א נותן סתם …והר"ן הסכים עם הרשב"א
שיחולו הקידושין .אבל בנידון שבפנינו האומדנא היא
דהנותן סתם לאו למתנה הוא נותן" ,עכ"ל המשנה למלך.
להיפך ,שמסתמא לא כיוונה לשם קידושין .ואמנם בעלמא
אך החמדת שלמה חשש לדעת מהרי"ט דבסתמא יחשב
נקטינן שלא לבטל קידושין משום אומדנא ,כמבואר ברמ"א
כמתנה,וגםדחהראייתהמל"מ ,וכתבשהכלתלויבמהיש
אה"ערישסי'מבהנזכרלעיל ,אךכאןלהיפך,אנומבקשים
לתלות כוונתו ,האם כוונתו למתנה או כוונה אחרת .ולכן
ליצורקידושיןעפ"יהאומדנא,ולמעשהאיןאומדנאכזו.
העלה בסוף דבריו " -ואם כן בנידון דידן איכא למיחש
ומצאתיבתשובתהגאוןרביחייםעוזרז"לבעלהאחיעזר
שהורהלמעשהכסבראזו.
תשובתו הודפסה בספר הזכרון "אש תמיד" עמ' שנח,
וכתבבלשוןזו– "נראהבזה,כיוןדהיהגזלדידה,ואםנחוש
שנתנהלובתחילהלשםמתנה".אלאשכאןהחמדתשלמה
הוסיף ,שיש סברא להיפך ,וז"ל – "ואף שיש לומר שעשתה
דרךשחוק,כמושהואשחקעמהליתןהטבעתבאצבעה,…
מ"מקשההדברלהקלבלאראיה".
להחמיר היינו משום האומדנא דאחילתי' בשדיך שקבלה
אך בסיום התשובה העלה החמדת שלמה לקולא ,וכתב
בשתיקה ואמרה הן ,וכל זה בקידושין גמורים ,ששניהם
– "ע"כ נראה כיון דיש כמה ספיקות ,חדא ,שמא כדעת
נתכוונו לשם קידושין גמורים ,ואיכא אומדנא דמוכח
החולקים על הרשב"א הנ"ל ואינם חוששים למתנה בנתינה
דאחילתי' .אבל היכא דאיכא אומדנא דמוכח שלא נתכוין
סתם ,וגם די"ל דעשתה דרך שחוק כמו שהוא שחק עמה
לקידושין ,איך נימא דאיכא אומדנא דאחילתי' ,דהא איכא
ונטלהטבעתתחילהמידהונתןעלאצבעה".
אומדנאלהיפוךשלאנתרצתה,דהאלאנתכוונהכלללשם
ועוד הוסיף סברא לקולא מפני שהיא סמוכה על שלחן
קידושין .והגה"מ לא החמירו רק היכא דאיכא קידושין
אביהובסתמאחפציהשלוכלעודאיןראיהלהיפך,ובכה"ג
ודאים שאינם משום אומדנא ,אבל היכא דכל עיקר חשש
בסתמא לאו לשם מתנה ,אך כפי הנראה סברא זו אינה
הקידושין הוא משום אומדנא ,הא איכא אומדנא שלא
שייכתלנידוןדנן.
נתכוונהלשםקידושיןוממילאלאאחילתיה".
הג"ר חיים עוזר ז"ל חזר על סברא זו בתשובה אחרת
נמצאאחדמהםקרובאופסול
שהודפסה בספר אחיעזר ח"ד סי' נא ,וז"ל – "ההוכחות מן
במקרה שבפנינו נכחו באותו מעמד שני עדים כשרים
הצד,כמומהשהיהמעשההקידושיןבפרוזדורשלאכנהוג,
וכן אמה של הבחורה .קודם למעשה הקידושין לא נאמר
מוכיח שהיה דרך שחוק והיתול .וגדולה מזו כתב מהר"ם
לשני הבחורים הנוספים שהיו באותו מעמד שהם עדים,
לובלין בתשובה סי' ס"ד …ועוד כיון שהטבעת לא היתה
ובודאישאףאחדלאייחדאתהעדיםלהיותעידיקידושין,
שלורקבתושלבעה"בנתנהלואתשלאביה,ואףאינימא
ועל כן דינם כעדים שבאו "למיחזי" ולא "לאסהודי" ובכך
דהיה לה רשות להשאילו ,מ"מ הא כל עיקר הטעם דמהני
יש עילה לפסול את הקידושין ,מאחר שנמצא אחד מהם
טבעתשאולההואמשוםדכוונתהמשאילהואליתןבמתנה
קרובופסול.
באופן המועיל שיוכל לקדש בו ,אבל היכא דלא היה אלא
עניןשחוק,שובליכאלהךאומדנאכלל".
וראיתי בתשובת חמדת שלמה חלק אה"ע סי' מז סק"א
שדן בשאלה דומה לנידון דנן ,שקדשה בטבעת שלה ,וכתב
עיין שו"ע חו"מ סי' לו ס"א שהביא מחלוקת הראשונים
האם צירוף כשרים ופסולין בעת ראיית העדות בלבד פוסל
אתהכשרים.אודתרתיבעינן,שיצטרפובעתראייתהעדות
ובנוסףבעתשבאיםלביתהדיןכדילהעיד.
לברר האם כשנתנה את הטבעת למקדש בסתמא ,יחשב
דעה ראשונה הובאה בשו"ע בסתמא ודעה שניה בשם
כנתנה לשם מתנה .והביא מדברי המשנה למלך הלכות
י"א ,ומבואר שהשו"ע נקט שהעיקר להלכה כדעה ראשונה,
אישות פרק ג' ה"ח שהביא דעת המהרי"ט שנתינהבסתמא
שהיאשיטתהרמב"םרש"יורשב"ם.וכןהש"ךסק"חהכריע
היאלשםמתנה,וכתבהמל"מעלדבריו– "ורואה אני דברי
להלכהכשיטהזו.
מהר"ש יפה ז"ל שהביא מהרימ"ט שם דאי אפשר ליישב
ובספר עין יצחק חלק ב' סי' סד כתב – "נראה שיטת
דבריהרשב"אכפשטןולומרדבנותןסתםמעותלאשהלשם
המחבר בחו"מ סי' ל"ו סעיף א' דסתם בדיעה קמייתא
מתנה הוא נותן ,ומש"ה כתב הרשב"א דאפילו יחזור ויאמר
כהרי"ף דנפסלו מעת הראיה לבד .ודיעה שניה שיטת
לשם קידושין דלא מהני ,דהא כל הנותן סתם לאו למתנה
הרא"ש והתוס'דבעינן גם הגדה בב"ד בשם יש אומרים.וזה
נותן …אבל סברת הרשב"א בפירושא אתמר בפרק אחרון
הוא כללא בידינו דלדינא העיקר כשיטה הראשונה בכל
סימןכה175
מקום ולא כשיטה שניה בשם יש אומרים.וגם דהש"ך בח"מ
הטורי אבן ונקט דלא ס"ל כתומים ,ועיי"ש שפקפק בדינו
שם ס"ק ח' הכריע לדינא כשיטת הרי"ף ע"ש .וע"כ אין לנו
שלהתומים.
לחושבכה"גלשיטתהרא"ש".
על כן בנידון שבפנינו שכלם למיחזי אתו ,שני העדים
מצטרפיםעםאםהמתקדשת,ובטלהעדותכולם.
ועיין בתשובת הגרע"א ח"א סי' עג בהשמטות ,שכתב
בפשיטותשקטןמצטרףלפסול,וז"ל–"ועדייןישלפקפקבזה
דאם הוא באמת קטן אף דיש ג' דיינים מבלעדו מ"מ הוי
ומצורפת לכך שיטת הריטב"א במסכת קידושין דף מג.
כנמצא אחד מהן קא"פ דכולם בטלים לדעת הכנה"ג חוה"מ
בשם רבו שהורה הלכה למעשה ,דאע"פ שלשיטתו דנקטינן
)סי'י'בטור אות ל"ג(דגם בדיינים אם נמצא א'מהם קא"פ
כסברת הרא"ש שבעינן צירוף בשעת ראיה והגדה ,מ"מ
כולםפסולים".
בקידושין שהעדים מקיימים את הקידושין בראייתם ,עד
פסולשהצטרףעמהםפוסלאתכלהעדות.
ובפד"ר כרך י' עמ' 229בפסק דין מבית הדין הגדול כתב
הראשל"צהגאוןרבי עובדיהיוסףשליט"א,וז"ל– "נוסף לכל
ואףשישאומריםשגםלאחרשעדותכולםבטלה,היינו
הנ"ל הרי לכל הדעות לא ייחדו עדים לקידושין,ושם היו שני
שאינם כשני עדים אבל עכ"פ יחשבו כעד אחד ,ולדעת
אנשים מר ג' ומר ד' )שהעידו בפני ביה"ד( ועוד שלש נשים,
הסוברים שהמקדש בעד אחד חוששין לקידושין ,ה"נ יש
והו"ל נמצא אחד מהם פסול ,ועדות שבטלה מקצתה בטלה
לחוש ,עיין רמ"א סי' מב סעיף ב' ובפת"ש סק"ח ובאוצה"פ
כולה .ואע"פ שהתומים )סי' ל"ו סק"י( ס"ל שהאשה שאינה
ס"'קכהאותד'בשםמהרי"אהלוי.
בת עדות כלל ,לא אמרינן בה נמצא א' מה קרוב או פסול
אך עיין במהרי"ט ח"ב סי' מג שאם אין שניהם מודים
עדותן בטלה .וכ"כ בשו"ת שם אריה )חחו"מ ס"ס י"ג( ,אולם
לעד אין לחוש ,ועיין אוצה"פ סי' מבס"ק כב אות ב' בדעת
מדבריהטוריאבןבחי'לר"ה)כ"בע"א(מוכחלהדיאדבאשה
הפוסקיםבזה.ועיי"שאותח'שהביאדעתהפוסקיםשכתבו
נמי אמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה .וכן
שטענת האשה שלא כיוונה לקידושין ,נחשבת כהכחשת
הוכיח במישור הגרי"צ אלחנן בנחל יצחק ח"א )סי' ל"ה ענף
העד האחד .ועל כן בנידון זה שאין הודאת המקדש ,מאחר
ז'(.וכן העלה בשו"ת שער אשר )חאה"ע סי'ל"א(.ושכן פסק
שאינו זוכר דבר ,ובנוסף האשה טוענת שלא כיוונה
בשו"תאביריעקב)סי'כ"ד(.וכןהעלהג"כבשו"תבריתיעקב
לקידושין ,משני טעמים אלו אין לחוש אף למ"ד דחוששין
)חאה"ע סי'מ"ג(,וכתב שדברי התומים אינם נכונים להלכה.
לקידושיעדאחד.
ומבואר בחי' הריטב"א )גיטין י"ח ע"ב( בשם רבו הרא"ה,
אמנם עדיין הלכה זו במחלוקת שנויה ,האם אשה
שבקידושין שאין הדבר תלוי אלא בראיית העדים ,כל זמן
מצטרפת לפסול את העדות ,עיין תומים סי' לו ס"ק יא
שהיהשםקרובאופסולאיןהקידושיןכלום,שעדותהכשרים
ונתיבותהמשפטסק"ישכתבושאשהאינהמצטרפתלפסול,
בטלה ,שכיון שעיקר עדותם היה בראייה כמי שבאו כולם
מפנישאינהבכללעדות,ועייןרש"שמסכתמכותדףו'וכן
להעיד בבית דין דמי.ומ"מ שפיר דמי להצריכה גט לחומרא.
בערוך לנר )שם( שנראה שהסכימו לסברא זו .אך נחלקו
ועיין בערךהשלחן חו"מ)סי'ל"וסק"ו(שהרא"ה עשהמעשה
אחרוניםעלדינושלהתומים.
להקלבזה,אלאשהריטב"אחששלשארהמפרשיםלהצריכה
בשו"ת ברית יעקב חלק אה"ע סי' עג כתב – "ולענ"ד
גט לחומרא ,ע"ש ולפ"ז שפיר מצטרף לספק ספיקא הנ"ל
דבריו אינם נכונים .דהא חזינן דאמרינן בשבועות )דף ל'(
להקל",עכ"להגאוןרביעובדיה יוסףשליט"א,וכןהואבספר
מנא מני מילי דנשים פסולות לעדות ,ויליף לה מועמדו שני
יביעאומרח"וחלקאה"עסי'ו'סק"ז.
האנשים …ולולי קרא הו"א דאשה כשרה לעדות ,דבעינן
קרא למעט נשים ,אלא התורה פסלתן ,א"כ מהיכי תיתי
ויש מקום לצדד שהעיקר כסברת החולקים על התומים
לאחרשכךמצאנושנקטובפשיטותבתשובותקדמונים.
נימא דלא הוי בגדר עדות כלל .ואינו דומה כלל להא
בשו"תמהרי"קהחדשותסי'מזכתבלחלקביןעדותקטן
דריב"ש דבעל דין בעצמו אינו בגדר עדות ,דשם במכות
שאינה פוסלת לעדות אשה הפוסלת ,וז"ל – "ואפילו לפי
אמרינן עפ"י שנים עדים יקום דבר ,במקיימי דבר הכתוב
טעם ראשון שכתבתי משום דקטן כמאן דליתי' דמי שהרי
מדבר ,א"כ ממילא לא הוי עושי דבר בכלל עדות לפסול
אין בו דעת ,נוכל לומר דלישנא דנמצא אחד מהם קרוב או
שארי עדות …ועוד לדבריו גם קטן וחרש ועכו"ם וסומא
פסול לא משמע קטן כלל ,דהא לישנא דנמצא משמע
דהויפסולובגופוכמואשהלימאדלאהויבגדרעדותכלל
שמתחלהלאהיינומחזיקיםאותוכקרובאופסולאלאהיינו
…ומסתימת הפוסקים לא משמע כן .אלא נראה דכל הני
מחזיקים אותו כרחוק או ככשר ,שכן רוב העולם אינם
פוסליןומבטליןכלהעדותכשנמצאבאותומעמדכמוקרוב
קרובים ולא פסולים,אבל בקטן לא שייך למימר הכי ,שהרי
אופסולמחמתעבירה".
מתחלה לא היו בי"ד דין מקבלים עדותו עד שיבדק ויתברר
וכן מבואר בספר טורי אבן עמ"ס ר"ה דף כב .שאשה
שהוא גדול …וא"כ לא שייך לומר בו נמצא וכדפירשתי.
שם עדות עליה ,וכן בספרו גבורת ארי מסכת מכות דף ה:
ואפילו נאמר שגם באשה לא שייך למיתני נמצא מן הטעם
במשנה ,שעדות אשה פוסלת עדות כשרים המצורפת
שפירשתי ,מ"מ תיתי אשה מדומיא דאינך פסולים כיון
אליה ,ועיין בנחל יצחק סי' לה ענף ז' ח' שהביא דברי
דדמיא להו ,שהרי יש בה דעת ומעשיה קיימים ,ואע"ג שאין
176אבןהעזר
עטרתדבורה
הלשון כולל אותה וכדפירשתי,אבל קטן דאין הלשון כוללו
מקום לחוש להחמיר בכל אחד מהם ,אך בצירוף שלושתם
וגם לא דמי לאינך פסולים דכולהו אית בהו דעת ומעשיה
יש להתירה לעלמא בלא גט ,ושלא להורות על סידור גט
קיימים ,מה שאין כן בקטן ,לא אתי מנייהו כלל לא מכח
לחומרא הפוסלה לכהונה .ועיין בספר משאת בנימין סי' קו
הלשוןולאמכחהסברא".
שכתב – "וא"ת לרווחא דמלתא נחמיר להצריכה גט ,כבר
ועיין בשו"ת התשב"ץ ח"ג סי' צד שכתב בפשיטות לדון
כתבתי בתשובה אחת בשם המרדכי ושאר מחברים דלאו
דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול בגוי שהצטרף לעדות
שפיר למעבד הכי לפסול בת ישראל מן הכהונה ,גם משום
כשרים ,ומבואר בדבריו דלא כנתיבות שכתב שעדות גוי
תיקון העולם ומשום פריצי הדור שלא יתלו עיניהם בבנות
אינהפוסלת,והרייסודדבריהנתיבותבשיטתהתומים.
ישראל ולעגן עד שינשאו להן או שיפייסו אותן ברצי כסף
מסקנת הדברים -בכל אחד משלושת היסודות שכתבנו
ישמקוםלבטלאת הקידושין,אךגםאםהלכהלמעשהיש
בתרקבי דדינרי" .וע"ע כעין זה בספר רב פעלים ח"א אה"ע
סי'יאבתחילתהתשובה.
סימ כו
סידורחופהוקידושיןעלידיאדםשאינומוסמךואינומורשה
בני הזוג הופיעו בבית הדין לאישור נישואין ,שהתקיימו
וכן בשו"ת דברי מלכיאל חלק ד' סי' קי"ט וחלק ה' סי'
באופן פרטי בלא רישום אצל רב רושם נישואין מורשה,
רכג חיזק את דברי השבות יעקב הנזכרים ,ואף הורה
וסודרו באמצעות אדם שאינו מוסמך .התקיים דיון שבו
להצריך לסדר חו"ק כדמו"י פעם נוספת ע"י רב המוסמך
הופיעו עידי הקידושין ,ובני הזוג הציגו את הכתובה,
והמורשהלסדרחו"ק,וכןהורהבספרקומץהמנחהח"אסי'
והתגלהליקויבכתיבתהכתובה.
צה,הובאבאוצה"פאה"עסי'מטס"ג.
לדבריהםהנישואיןהתקיימוביוםג'ט"זאבתשס"ד,אך
ולהלן מש"כ הרבנים הראשיים לישראל ,הג"ר יצחק
התאריךהכתובבכתובההינויוםא'כ"חאבתשס"ד,דהיינו
אייזיק הלוי הרצוג זצ"לוהג"רבן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל
שניםעשריוםמאוחרמיוםהנישואין.
לפני למעלה מחמישים שנה )הובאו דבריהם בספר היכל
אמנםעפ"יההלכהשטריחובמאוחריןכשרים,אךעכ"פ
יצחקחלקאה"עח"אסי'ה'בהערה(–
הכתובהתיחשבכשטרברתוקףרקהחלמהתאריךהרשום
"דבר נהוג ומקובל בארץ ישראל מפי מרנן ורבנן תקיפי
בכתובה,ולאקודםלכן.ובודאישמסדרהקידושיןנהגשלא
ארעאדישראלהקדמוניםזצ"ל,וכןנהוגברובקהילותישראל
כדין כשמסר לידם שטר כתובה שאינו בתוקף למשך שנים
שלאלסדרקידושיןונישואין,אלאע"ימוסמכיםוממוניםלכך
עשריום.
מטעם הרה"ר לישראל ולשכות הרבנות המקומיות ומשרדי
עלכןמאחרשמסדרהקידושיןלאהוסמךלסדרקידושין,
הרבנות הראשית שבכל עיר וכרך .תקנה זאת מיוסדת עפ"י
ואין אנו יודעים האם הוא אכן בקי בטיב קידושין .וכן
דינא דתלמודא -כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא
התברר שבאה תקלה על ידו ,בנסיבות אלו אין לאשר את
יהא לו עסק עמהם .ולא כל אדם רשאי ליטול השם לעצמו
נישואיהצדדיםכמבוקש.
ולאמר שהוא בקי בטיב קידושין וחליצות ,אם לא שהוסמך
במסכת קידושין דף ו" - .כל שאינו יודע בטיב גיטין
לכךמפיהרבנותהראשית והמקומית,וגםהתמנהלתפקידים
וקידושין לא יהא לו עסק עמהן" .וכתב בספר שבות יעקב
אלו .הלכה זאת כתבה רמ"א ז"ל יו"ד סי' רמ"ב ואה"ע סי'
ח"ג סי' קכ"א " -הכוונה היה שלא יסדר קידושין וגיטין
קנ"ד ,והיא מקובלת בכל ארץ ישראל בזהירות מרובה )עיין
לכתחילה ,אם לא שהוא מומחה לרבים שיודע בטיב גיטין
פתחי תשובה אה"ע שם ס"ק א'( .ועל יסודה הננו גוזרים
וקידושין…לכן תקנה קבועה תקנו שלא ליתן קידושין בלתי
לאסור על כל איש ורב בישראל לסדר קידושין ,נישואין ,אם
התרתהרבשהומחועליהם".
לא שהוסמך והתמנה לתפקידים אלה עפ"י כתבם וחתימת
ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' עב כתב – "אמנם אם אדם
ידם של הרבנות הראשית שבערי ארץ ישראל .וכל העושה
יעלה על רוחו לב לסדר קידושין בלתי רשות והורמנא
זאת שלא ברשות ,הרי הוא פורץ גדרם של ראשונים
האב"דהקהילהאודמדינה…היולאתהיהכזאתבישראל
כמלאכים ז"ל .בתוקף הטלת חרם על העובר ככל חומר
…וכל גאוני ארץ קבלה בידם מרבני צרפת שקבלו מן ר"ת,
תקנות הרבנים בישראל ,על כל קהילות ישראל הקיימות
שגזרואמרלבליסדרקידושיןכיאםשנבחרלרבבקהלהאו
ואילך שתתקיימנה להבא בעזה"י ,לשמור ולקיים את כל
מדינה…ויעבורעלאלהמוחרםהואמפיהםומפיכתבם".
הכתוב בהם עד בוא גואל לישראל .ושומע לנו ישכון בטח,
ועייןבשו"תביתיצחקחיו"דח"אסי'כו)אותג'(שהסכים
ושאנןמפחדרעה,ולשומעיםינעםותבואעליהםברכתטוב".
עםהשבותיעקבוהכנסתיחזקאל,וסיים"-מובטחנאששארית
קודם לכן בשנת תרצ"ב ,כתב הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל
ישראללאיעשועוולה,אםידעושישאיסורבדבר".
מח"ס אחיעזר ,בתשובה )שהתפרסמה בקובץ "המעיין" ניסן
סימןכז177
תשנ"ז( שבו הוא מתייחס לחופות הנעשות שלא במסגרת
פסולה ,וחוב קדוש לפרסם את איסורו .נוכחנו בבית הדין
רישוםמסודרבמדינה,וכתבשענייןגדולונחוץלהמנעמכך
במקרים רבים ,שמסדרי חו"ק שלא במסגרת הרבנות
וחוב קדוש מוטל לפרסם להמנע מכך ,מכיון שתופעה זו
המוסמכת ,אינם בקיאים בטיב קידושין ונכשלו בתקלות,
עלולה להביא לידי תקלות גדולות " -באשר כל מעשיהם
ועיין ברמ"א אה"ע סי' קמא סעיף ל' .לכן אין לאשר את
בצנעא ,נכשלים על ידי אלה שאינם יודעים בטיב גיטין
הנישואין ,ק"ו שאין לאשר את הנישואין כשהתברר בפנינו
וקידושין ,וגם בלי דרישה וחקירה מוקדמת באיסורים
שמסדר הקידושין נכשל בטעות .המבקשים יוכלו להופיע
בפני רב רושם נישואין מוסמך ומורשה לסדור חו"ק בשנית
חמוריםוגםאיסוריערוה".
סיכומו של דבר ,תופעה זו של סידורי חו"ק בלא רישום
אךבליברכות.
מסודר אצל רב רושם נישואין שהוסמך לכך ,היא תופעה
סימ כז
כנסהבחזקתבתולהונמצאתבעולה,חיובובכתובתהובמזונותיה
בפני בית הדין תביעת הבעל לגירושין ותביעת האשה
לשלוםביתולמזונות.
אין מקום לטענה שהאשה מרדה בבעלה ,מפני שהבעל
הוא זה שמנע חזרתה לבית לאחר הארוע שקרה 12יום
בניהזוגנישאובחו"ק,ולאחרפחותמעשריםיום,הבעל
לאחר הנישואין .אין מקום להכנס להכרעה בשאלה כיצד
כברפתחתיקלתביעתגירושין.בכתב התביעההבעלתבע
ארע אותו אירוע שהביא לעזיבתה של האשה את הבית.
גירושין ,וטען שאשתו עזבה את הבית ,וכן ציין ארוע שבו
מאחר ולאחר מכן האשה בקשה לחזור והבעל מנע זאת
נחבלכתוצאהמאירוענהיגהרשלנישלאשתו.
בדיון שהתקיים הבעל תבע להתגרש והודיע שגרו יחד
12יום בלבד .הבעל העלה מספר טענות ביחס לעילות
לגירושין.אחתמטענותיוהיאכיסברבעתהנישואיןשהיא
ממנה ,וזאתכפי ששמענו מהבעל בעת הדיונים בבית הדין,
וכךהמצבעדהיום,עלכןאיןמקוםלטענתושישלדוןאת
אשתוכמורדת.
השאלה הטעונה בירור היא ,טענת הבעל שהאשה
בתולה ,ולאחר מכן נמצא שכבר קיימה קשר ממושך עם
הסתירהממנושאינהבתולהוכיהדברהתבררלורקבלילה
אדם אחר מספר שנים קודם לנישואין ,דבר שהוסתר ממנו
הראשוןלאחרהחתונה.לדבריונודעלושאשתוקיימהקשר
והתבררלורקלאחרהנישואין.
עם גבר גרוש בטרם נישואיהם והדבר הוסתר ממנו .האשה
האשה הכחישה טענה זו ,לטענתה התקיימו יחסים רק
עםבעלה,לרבותקודםלנישואין,ועלכןלאהיתהבתולה.
בנוסף ,הבעל טען שאשתו עזבה את הבית מיוזמתה.
לעומתו ,האשה טענה שעזיבתה נבעה מכך שהבעל בקש
ממנהלצאתוהודיעלהשהביתאינושלה.
למעשה אין מקום לבירור בנקודה זו מה הרקע המדוייק
הכחישה טענה זו ,לדבריה התקיימו יחסים עם בעלה ימים
ספוריםלפניהנישואיןועלכןנמצאהבלילהחתונהשאינה
בתולה.
ישלדון -א.האםהבעלנאמןבטענתו.ב.את"לשהבעל
נאמן ,מה ההשלכה שיש לכך על חיוב הבעל בכתובתה או
עלחיובהגירושין.
לעזיבתהבאותויום,מאחרשמידלאחרעזיבתה,הבעללא
נראהשבמקרההנוכחיאיןמקוםלדוןבשאלתהנאמנות,
הסכים שאשתו תחזור למרות שהודיעה על רצונה בשלום
מאחר שחלפו מספר ימים שהבעל שתק והתרצה ,וטענותיו
בית.
אלוהתעוררועקבבעיותאחרותשנוצרואחרכך.
בכלהתקופהבשנההאחרונה,נעשונסיונותלהביאאת
בשו"ע סי' סז סעיף ה' פסק " -כנסה בחזקת בתולה,
הצדדיםלידיהסכם.בתחילהביתהדיןהמליץעלהידברות
ונמצאת בעולה ,אפילו מנה אין לה" .וכתב בח"מ סק"ה
במגמה להגיע לשלום בית .אך לאחר מספר חודשים ,בית
בשם ד"מ וריא"ז שאין לה תוספת כתובה ,ועיין בח"מ סי'
הדין המליץ לצדדים להתגרש בהקדם לאחר שהבעל יפצה
סח ס"ק יג .ובבית שמואל סק"ד כתב " -כל שהיא ידעה
את אשתו בהוצאות שהוציאה על שיפוצים בדירה שבה
ולא הגידה לו אין לה תוספת כתובה דהוי לה לגלות לו.
התגוררו ,ויחזיר לה הוצאות אחרות שהיו לה בכל הקשור
אע"ג בחייבי לאוין אמרינן דיש לה תוספת כתובה דסברי
לנישואין.
דמפייס לה ,מ"מ כל עיקר שכותב לה תוספת כתובה
סיכומו של דבר ,בפנינו זוג שלא הצליח להתחיל
מחמת חיבת ביאה כתב לה ,והיא ידעה מזה ,אין לה
במסגרת של חיים משותפים תקינים .לאחר 12יום הבעל
תוספת כתובה ויש לדמות לבעלת מום" .והוסיף בספר
החליטמהטעמיםהנזכריםבטענותיוכיאינומעונייןבאשתו
מחציתהשקל" -איןלהתוספתכתובה…והויכמובעלת
והודיע על רצונו בגירושין .האשה בקשה לבחון שלום בית,
מום ,דהוא דבר שאין אדם מתפייס בו אם לא גילתה לו,
אךנתקלהבחומהאטומה.
שאיןלהגםהתוספתבסי'קי"זס"ד".
178אבןהעזר
עטרתדבורה
והב"שבסי'קטזסק"גכתב" -וכללאהוא,שלאהפסידה
דאסור לגרש בע"כ של אשה ,פשיטא דאפשר לומר שאם
תוספת אלא כשהיא יודעת מהחסרון ,והוא דבר שאין אדם
מחלעלהמוםשחזרהלהיותככלהנשים.ולאמבעיאלענין
מתפייסבו".
חיובהכתובהושלאלגרשבע"כ,אלאאפילו לעניןשיתחייב
במקרהשבפנינו,גםאםיתבררו דבריהבעל,הפירודלא
לה בשאר כסות ועונה אפשר לומר כן …ומכל מקום לע"ד
נבעמכחאירועזהשהתבררלובליל החתונה,אלאהמשיך
נראה דנהי שחייב בכתובתה בלי ספק ושלא יכול להוציאה
לחיות עמה ,ובקש להמשיך עמה ,עד שלאחר 12יום ארע
בע"כ מכח תקנת הגאון …מכל מקום אנו אין בידינו ג"כ
סכסוךשבסופוהאשהעזבהומאזלאחזרו.
לכופו להיות עמה .מאחר דאפשר לומר דבכה"ג לא תקן.
ישלדוןהאםעקבכךישלשלולטענתוהנזכרת.
ואפילו נאמר שמחל בשעת בעילה שהרי חזקה היא שבדק
בשולחןערוךסי'סחסעיףי'פסק"-עדמתיישלולטעון
ואפילוהכיבעל,ודאידלעניןכתובהמהניאהךסבראדכיון
טענת בתולים ,אם נסתרה עמו ,מיד" .ובחלקת מחוקק ס"ק
דנתרצה שעה אחת ומתוך כך בעל הרי נתחייב בכתובתה
טזכתב" -אםנסתרהמיד,כלומראחרהיחודצריךלטעון,
מכח אותה שעת רצון …אבל מכל מקום לענין שיתחייב
ועייןבטורשמחלקביןאםהב"דמצוילומיד".
להיות עמה כל ימיו זה לא מצינו ,דצערא דגופא לא מחיל
אך הדבר ברור ,שדינו של השו"ע עוסק רק בשאלת
איניש .ובודאי שאין צערא דגופא גדול מזו להיות לאדם
הנאמנות ,דהיינו הנאמנות שיש לבעל לטעון טענת בתולים
אשה שהוא קץ בה ואינה מתקבלת בעיניו ,ובפרט כשיש
המיוסדת על החזקה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה,
טעםגדולבדבר".
אינהאלאלאלתר.וכןנראהמלשוןהרא"שבפ"קדכתובות
מהרי"ק שכתב שלאחר זמן נידון כמוחל על המום,
סי' יח שכתב בלשון זו " -והאי דנאמן להפסידה ,היינו
הסתמךעלדבריהרמב"ם.וז"להרמב"םהלכותאישותפרק
כשערער מיד אחר בעילה ראשונה ,אבל אם שתק ואח"כ
כה הלכה ו'" -באעל אשתו ושההכמה ימים ,וטען שמום
ערערלאמהימן,כדאיתאבירושלמי)ה"ד(טענתבתוליםעד
זהלאנראהליעדעתה,אפילוהיהבתוךהקמטיםאובכף
ל'יוםדבריר"מר'יוסיאומרנסתרהמיד".
הרגל,איןשומעיןלו.חזקהשאיןאדםשותהבכוסאלאאם
לכאורההיהמקוםלומר,שאםהבעליביאראיהלדבריו,
ויתברר שטענתו אמיתית ,יש להפסידה כתובתה גם אם
כןבודקויפהיפה,וחזקתושידעורצה".
וכתב מגיד משנה " -זה נראה שלמד רבינו ,ממ"ש
המתין זמן מסויים ואח"כ טען טענותיו .אך זה אינו ,מאחר
ונתבאר פרק י"א בטענת בתולים שאינו יכול לטעון אותה
ושהה ,הרי שמחל על טענה זו ,וכפי שמצינו במקרה בו
לאחר זמן .אף כאן כל שחזקתו שידע ולא טען ,אינו יכול
נמצאומומיןאצלהאשה.הביתשמואלסי'לטס"קז'כתב
לחזורולטעון…אםבעלושההולאטען,חזקהידעונתרצה
לבאר הלכה זו ,וז"ל " -לקמן מבואר אם לא התנה כלל
ושובאינויכוללטעון,זהנ"ללדעתוז"ל".
וקידש ונמצאובהנדריםאומומין,וכןאםקידשוכנססתם
וכתב בהפלאה סי' קי"ז ס"ק טז " -לדעת הרב המגיד
צריכה גט מספק ואין לה כתובה .ואם שהה עמה יש לה
דבעינן הכא דוקא שהה כמה ימים ,והתם בטענת בתולים
כתובה .ואין להקשות מאחר שהכתובה הראשונה בטלה
אינונאמןאלאבאותויוםכדאיתאלעילסוףסי'סח,אע"כ
איךיכולהלגבותבכתובהזו.וי"לדדעתוהואאםלאיקפיד
צ"ל דהתם מטעם דאמרינן שמשקר ,סגי מיד .אבל הכא
אחר כך יתקיים כתובתה …וכן אם שהה עמה אחר כך
מטעם שמחל ונתפייס ,בעינן כמה ימים ,ולפי"ז מ"ש הרב
מקודשת בוודאי וצריכה גט בוודאי ,והיינו מטעם כשלא
המגיד דהרמב"ם למד דין זה מטענת בתולים ,אע"ג דאין
התנהכלוםספקהואאםהואמקפיד.ואםשההעמהאח"כ
הדימיוןשוהלגמרי,מ"מקצתראיההוא".
אזהובררדאיןמקפידומקודשתבוודאי".
והנה ברמב"ם ובשו"ע סי' קיז ס"י הזכירו ששהה כמה
וכןמבוארבתשובותמהרי"ק.מהרי"קבשרשקהכתב-
ימים ,ומשמע דבזה סגי ,וכפי המשמעות העולה מדברי
"מאחר שנשאת לו ושהתה עמו כמה ימים בשופי ,שוב אין
מהרי"ק .ובבית יעקב סי' קיז ס"י באר הטעם " -דבביאה
שומעין לו לטעון על המום .ואפילו יתברר שהיה לה קודם
שניהודאי,כיוןדאיןאדםבועלבעילתזנות,עלכרחךמכוין
הארוסין כאשר יפה הבאת הראיה מדברי הרמב"ם ז"ל
הבעל בביאה שניה לשם נישואין שלא תהיה בעילת זנות,
שכתב וז"ל בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה
וממילא נתחייב בכתובה ,דע"כ דעתו למחול לגמרי התנאי
לאנראהלועדעתהאפילוהיהבתוךהקמוטיםככףהרגל
אף לענין הכתובה שלא תהיה בעילת זנות ,והוא פשוט
אין שומעין לו ,חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן
מסברא .ולפי זה פסק הרמב"ם שפיר דבשהה עמה כמה
בודקויפהוחזקתושידעורצהעכ"ל".
ימיםכדרךאישואשתומחזיקיןאותובבעילהכמהפעמים.
ובשרש קז כתב מהרי"ק " -על אודות יעקב שטוען על
ולדעתי נראה דשיעור ששהה עמה היינו שיעור עונה,
אשתולאהטענתמוםוהיאאומרתדידעומחילשהרישהה
דבשהה עמה שיעור עונה מהיכי תיתי יעבור מצות עונה
עמה כמה ימים ולא ערער ,וכתב רבינו משה דבכה"ג לא
שעוברבלאו",עכ"ל.
מציטוען .ועתהאומר הבעל שאםתרצה לקבל גט וכתובה
ובספר אור גדול סי' ה' ס"ק יד כתב " -ואפשר דאף אם
מוטב ואם לאו תשב עד שתלבין ראשה …לדידן דס"ל
לאבעלעוד,רקדשההעמהונותןלהמזונות,מכללדרוצה
סימןכח179
להשתמשעמהעודלהחזיקהלאשה,וכיןדשמשעמהאחר
מאחרשאםהבעלישלםכתובתהתסכיםלהתגרש,וכלעוד
שידעמהמוםאודחזינןדרוצהלשמש,שובאינויכוללטעון,
אינומסכיםלשלםכתובתהלכו"עאיןלחייבהבגירושין.
כמובמקחבהשתמשאחרדידעמהמום,והויממשדיןאשה
וביחס לתשלום מזונותיה ,נראה שמאחר שלא הפסידה
כדין המקח ,דבתרווייהו בנשתמש אחר שידע מהמום אינו
כתובתה,תנאיכתובהככתובה.ומצאתיבתשובהמהגרע"א
יכול לטעון עוד דבוודאי מחל .והטעם דכיון דאם אינו
ז"ל בספר תשובות חדשות לרבינו עקיבא איגר )מהדורת
מתרצהאסורלולהשתמשבמקחדהויגזלן,חזקהשנתרצה,
לייטנר( חלק אה"ע סי' י' שכתב בנידון הדומה למקרה
וכןבאשה",עכ"ל.
שלפנינו שבו קיימת הכחשה בין הבעל לאשתו .הבעל טוען
אמנםבמקרהשבפנינו,הבעלשההעמה 12ימיםבלבד,
שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה והאשה טוענת שזה
אךלפיהאמורלעיל,גםפרקזמןזהמספיקלקבועכיהבעל
ממנו ,וכתב הגרע"א " -לפי טענתו נראה דיוכל לכופה
מחל.ונצייןלתשובתהר"מממגענצאשבספרמאמרמרדכי
לגרשה …בנ"ד כיון דיש לסייע ג"כ המשמעות בתוספות
שהובא בספר אוצר הפוסקים בהשמטות לסי' סז )כרך יח
דצריך לקדשה ,וא"כ אינה אשתו ,יש לסמוך עכ"פ דיכול
עמ'(282שדןבנידוןשכנסהבחזקתבתולהונמצאתבעולה
לגרשהבע"כעכ"פע"יכפיהשתאמררוצהאני.ובפרטע"י
ושהה 12יום עד שטען טענותיו ,וכתב " -בנידון דידן שלא
כפייתשארוכסות,די"לדזהומדינאאיןמגיעלה,כיוןדלא
צווח כלל מיום שבא עליה ביאה ראשונה ושהה י"ב ימים,
כנסה אדעתא דבעולה ,אלא מכח אין אדם בועל ,ולענין
אלא דצווח עליה כששמע הקול בעיר שהיא מעוברת ,א"כ
ממונא בתנאי קאי .וגם להפוסקים דמקדשה בביאה ולא
נימאדתולאמצילמטעןכלל").באותונידוןלבסוףהתברר
דחלהקדושיכסףלמפרע,א"כהוירקאירוסיןואיןמגיעלה
שלא ידע מתחילה כלום ,אך עכ"פ פשוט בדבריו שאם ידע
מזונות.ומצורףלזהג"כהרא"םוהובאבביתשמואלסוףסי'
ושההושתקי"ביום,אינויכוללטעוןטענתו(.
ע"זדבכלאשהשרצונולגרשהוהיאאינהרוצה,יכוללמנוע
מסקנת הדברים היא שלעניין טענת בתולים כשקיימת
ממנה שאר כסות ועונה .אלא דזהו רק בנותן לה הכתובה
הכחשה אם נמצאה בעולה או בתולה ,נאמן רק אם בא
מיד…בצירוףכלאלהנראהדיכולעכ"פלמנועשארכסות
למחרת .אך אם שהה כמה ימים ,אף אם הבעל נאמן או
ועונה ,וא"כ כיון שמכחישה בזה יש לספק טובא אם נאמן
שהביא ראיה לטענתו ,לא מהני .ודינו כשאר מומין שאם
הואלגרשהבע"כ .ואיןלדמותולמהשכתבהרמ"אסוףסי'
המתיןכמהימיםלאחרשנודעלוחזקהשמחלונתפייס.
קע"זדאיןיכוללומרשמאמיןלעדאחדשזינתה,דישלומר
מה עוד במקרה שבפנינו ,בכתב התביעה הבעל לא
דהכא הריעותא בפנינו אלא שאומרת דמיניה הוא ,בזה
העלה את הטענה הזו ,אלא ציין כעילה לגירושין את
נאמןדידעבנפשודלאואיסוראקעבידלגרשהבע"כ.גםי"ל
האירוע שנפגע מהרכב בו האשה נהגה ,ונראה כי טענה זו
כיון דהאמינתו תורה לומר אינו בני הוי כמו עדים דלאו
התעוררה רק כשלאחר מכן ,בטרם הדיון בבית הדין ,הבעל
מיניה ,ועכ"פ בדרך כפיה למנוע ממנה שאר כסות ועונה,
ביקשלבססאתתביעתהגירושין.
דיכוללומרקיםליבעצמישאינניחייבלהכללדמקחטעות
על כן בנידון שלפנינו ,אין מקום לפוטרו מתשלום
הוא".
הכתובה.
אמנם מה שכתב הגרע"א ז"ל לצרף שיטת הרא"ם אינו
אמנם בשאלת חיוב האשה בגירושין אם יתברר כטענת
מוסכם ,וסוגיא דעלמא שלא לפסוק כשיטת רא"ם ,וכמ"ש
הבעלשהאשההטעתו,ישלדוןטובא.במהרי"קמבוארשיש
בפד"רח"געמ' 185-187בפסקדיןמביה"דהגדול.עכ"פגם
חרם דר"ג בנסיבות אלו ,אך עיי"ש בספר אור גדול
לפי דרכו של הגרע"א ז"ל אין לצרף שיטת הרא"ם אלא
ובתשובותהגרע"אז"ל)בתשובהשתובאלהלן(ובשו"תבית
כשנותן הכתובה ,כמבואר בדבריו ,ועל כן לכו"ע בנידון דנן
שלמה חלק אה"ע סי' סז .אך בנידון זה אין נפקא מינה
חייבבמזונותיה.
סימ כח
גדרימחילתאשהעלמזונותיה
י'חשוןתשס"ג
להתגוררעמה.לפניארבעשניםהצדדיםניהלומו"מוחתמו
המקרההנידון
לבית הדין הוגשה תביעת אשה נשואה לתשלום
מזונותיה .בני הזוג נשואים עשרים ושבע שנים ,ולהם
על הסכם ממון ,שאינו הסכם גירושין ,אלא הסכם המסדיר
אתענייניהםהכספייםלרבותענייניהרכוש,אך לאהוסכם
עלגירושין.
חמישהילדיםמהםשניםקטינים.מזהכחמששניםשהבעל
בשנת תשנ"ח הצדדים הופיעו בבית המשפט לענייני
אינומתגוררבביתו,וזאתלאחרשהכירבחורהצעירהועבר
משפחה בנצרת והציגו הסכם הנושא את הכותרת "הסכם
180אבןהעזר
עטרתדבורה
ממון" ,שיקרא להלן "ההסכם" ,ובהתאם לבקשתם ,בית
המשפטאישראתההסכםונתןלותוקףשלפסקדין.
תשובהזוהובאהבספרערךהשלחןחו"מסי'סז,וממנה
עולה שאם אדם אומר שלא יתבע את חבירו ,אין בדבריו
כעת האשה תובעת מבעלה מזונות עבורה) ,מזונות
אלו מחילה ,מאחר ודבריו נסובו רק ביחס להליך התביעה,
הילדיםאינםנידוניםבמסגרתהנוכחית,ועניינםכבר הוסדר
שהיא האמצעי להשגת החוב ,ועליו להודיע בפירוש על
במסגרת ההסכם( .מאידך ,הבעל טוען לשלול את זכאותה
מחילתהחוב.
לתשלוםמזונותעבורה,לטענתוהאשהמחלהעלמזונותיה
וכןבשו"תמהר"םמרוטנברג)דפוספראג(סי'תלהכתב
במסגרת ההסכם .ואילו לטענת האשה ,אין בהסכם זה
" -ועודנדוןזהאפילואםכדבריראובןאיןזהלשוןמחילה,
הסכמהלשלילתזכותהלמזונות.
שאמר לו לא אתבעך יותר ,כיון דלא אמר לו מחול לך או
יצויין ,שבנוסף לדיון בנושא המזונות ,התקיימו דיונים
הפטר או אחד מלשון מחילה ,אין זה אלא פטומי מילי
בתביעת הבעל לחייב את האשה בגירושין ,ובית הדין פסק
וניחמו בתנחומי ולא נתרצה למחול .דלא אמר אלא שלא
שלאלחייבהבגירושין.
אתבענו .ואפילו אם הוא לא תבע ,חייב בדיני שמים כיון
דלא פטר אותו לגמרי .וא"כ לא הוי מחילה ,וחייב ליתן לו
השאלותהעומדותלבירור
להלן נביא את הקטע הרלוואנטי מההסכם ,הצדדים
הציגו טענות מנוגדות ביחס לפרשנות ההסכם ,ומוטל עלינו
לבררהאםישמקוםלקבלאתתביעתהמזונות.
עלינולבררשלששאלות-
א .האם במקרה שלפנינו ,האשה אמנם ויתרה ומחלה על
כל שכרו ויכול לתבעו ,דמה שאמר לא אתבעך ,אין כאן
מחילת ממון ,ולא זכה הלה במה שבידו ,דאין כאן אלא
דבריםבעלמא".
מבואר בדברי הרמב"ם ומהר"ם ,שאם התחייב שלא
לתבועאיןזומחילה,כלעודאיןמחילהעלהחיובעצמו.
לעומת זאת ,מהרי"ט חלק אה"ע סי' כ' הביא תשובת
זכותהלתשלוםמזונות.
מהר"ם די בוטון ,שאם אומר לחבירו אין לי עליך כל
ב.האםניתןלמחולעלזכותאשהנשואהלמזונות,ואםכן,
תביעות ,יש בלשון זו מחילה על החוב .ועיי"ש סי' כא
מהיהדרךהמועילהלוותרעלזכותזו.
שמהרי"טהסכיםעמו.
ג.האםניתןלחזורמויתורכזה.
הנידון בדבריהם במקרה שראובן אמר " -אין לי עליך
שוםתביעהגדולהוקטנה",וז"לתשובתמהר"םדיבוטון-
המשמעותשלהסעיףהמתייחסלמזונותהאשה
"מדבריםהללו יראה בפירושדראובןמחללשמעון כלמה
בהסכםנכתב"-איןלצדדיםכלתביעותו/אוטענותו/או
שזן אותו מקודם ,כיון שאמר לו אין לי עליך שום תביעה
דרישותמכלמיןוסוגזהכנגדזה,ביןרכושיות,ביןכספיות
וכו' ,די לשון זה למחול ואין צריך שיאמר בפירוש אני
בין למזונות ובין אחרות ,והצדדים מוותרים בזה על כל
מוחללךמהשאתהחייבכדאמרינןבפ"קדקדושיןגביעבד
טענותו/אותביעותהאחדמהשניפרטלאמורבהסכםזה".
עברי ,קונה עצמו בשטר …שטר למה לי ,לימא ליה באפי
הרישסעיףזהקבעשנידברים-א.שאיןכלתביעות,בין
תריזילוכו',ופרש"ילימאליהבאפיתריזיל,ליתליעליך
למזונותוביןאחרות.ב.שהצדדיםמוותריםעלכלטענותאו
מידי ,ע"כ .הרי מוכח דאם א"ל זיל ולית לך עלי מידי ,סגי
תביעותהאחדמהשני.
למחילתחובוחובממוןעבודתשששניםשישעליו,אע"ג
להלןבהמשךדברינו,העלנושאיןדיןמחילהעלמזונות
דלא אמר בפירוש אני מוחל לך חובי .וגבי עבד עברי הוה
כויתור על זכויות ממון אחרות .אך נקדים שלכמה דעות
מהני לשון זה ,לולי שעבד עברי גופו קנוי כדמסיק שם
בראשונים,בהסכםהקובעמחילתזכויותממון,ישלנסחאת
בגמ' .אבללשעבודהחובדישיאמרזילכו' .וכתבהר"ןז"ל
מחילת הזכויות בלשון ברורה ,ואין די בניסוח כללי שאין
שם בפ"ק דקדושין ,לימא ליה באפי תרי ,לאו למימרא
תביעותהדדיות.
דמחילה צריכה עדים דהא ודאי כל שמודה שמחל לו
הרמב"ם בתשובה סי' תיט כתב " -שאלה ראובן טען על
אפילו בינו לבינו מהני דלא איברו סהדי וכו' ע"ש .הרי
שמעון בתביעה אחת ,וכפרו שמעון ונתחייב שבועת הסת.
משמע בהדיא שאם אמר דברים המוכיחים בינו לבינו
ועמדוזקנייושרלעשותפשרהביניהםעלדברמהמהחשבון
שמחל מהני אפילו שלא יאמר מחילה בפירוש .ה"ה בנ"ד
אשרחשבראובןשנשארעלשמעון,ואמרשמעוןאיןלואצלי
שאמר דברים המוכיחים ,אפילו יהיו בינו לבינו שמחל,
מאומה ,ועמדראובןעלרגליולפניקהלמישראלואמרתעידו
מהני ,כיון שאמר לך קח לך וכו' אין לי עליך שום תביעה
עליחיהתורהובשםהגדולשלא אתבעלשמעוןהנזכרבשום
וכו'ודאידמוכחהדברדמחל".
דברבעולםלעולםלאבשבועהולאבממון.תשובה.לאהגיע
ועייןבספרדבריגאוניםכללנזשישמקוםלומרשניסוח
בזה מחילה בשום פנים מראובן לשמעון לא מהשבועה
בלשון הווה ,הקובע שאין כל תביעות עדיף .וז"ל " -ואפשר
שנתחייב להשבע ולא מממון שנתחייב ,לכן כל זמן שיתבע
שישלחלקביןלשוןלאאתבעךאושלאלבקש,שהואלשון
ראובןלשמעוןבטענותאלובעצמםהואמחוייבבהן.אבלבעת
הבטחה על להבא ,ללשון אין לי עליך שום תביעה ,שהוא
שיתבענו,יהיהעוברעלהשבועהשנשבעלאמהממון".
לשון הוה ,שעתה אין לו עליו שום תביעה ,והוי הוכחה
סימןכח181
שהוא מצד שהוא מוחל לו .וכן נראה מסיום דברי מהרי"ט
שסייםאושארדבריםשמוכיחיםשמחללו".
בהסכם שבפנינו ,בנוסף להודעה שאין תביעות ,נאמר -
"הצדדים מוותרים בזה על כל טענות ו/או תביעות האחד
ובדף פג" - .אמר רבא האומר אי אפשי בתקנת חכמים
כגון זו שומעין לו .מאי כגון זו .כדרב הונא אמר רב ,דאמר
רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת
ואיניעושה".
מהשני פרט לאמור בהסכם זה" .לשון זו עדיפה על הניסוח
העולה מדברי הגמרא ,שאשה רשאית להודיע שהיא
הקובע שאין טענות הדדיות ,מאחר ולשון ויתור משמעו
מוותרת על תשלום המזונות ,ובעקבות כך אינה מחוייבת
מחילה,אלאשבמקרהשבפנינוהמחילהנכתבהבאופןכללי
בחובתמעשיידיהלבעלה.ויתורזהתקף,מפנישאדםרשאי
בלבדואינהמתייחסתבפירושלמזונות.
לומר"איאפשיבתקנתחכמים".
בחי'רעק"אלשו"עחו"מסי'רמאס"בכתב" -בתשובת
נחלקו ראשונים האם האומרת איני ניזונת ואיני עושה
מבי"ט ח"א סי' שיד כתב וקרוב אני לומר כי לשון מחילת
יכולה לחזור בה .התוספות במסכת כתובות דף מז :כתבו -
תביעה ,אפילו על חוב שבועה ,לא יועיל ,כיון דאינו מוחל
"אע"ג דלרב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית
החובוהשעבוד,רקהתביעהעכ"ל".
כו' התם משום דאינה מפקעת לגמרי התקנה ,שאם אמרה
אלאשבשו"עחו"מסי'מגסעיףכזמבוארשלשוןמחילה
עלתביעה,נידוןכמחילהעלעצםהחוב.
הניסוח הנוסף הקובע שההסדרים שבהסכם מסלקים כל
היום איני ניזונת ואיני עושה למחר תעשה ותהא ניזונת".
וכעין זה בלשון הרא"ש פ"ד סי' י' .ומבואר שאינה יכולה
להפקיעאתהתקנהלגמרי,ולבטלאתחובתהמזונות.
תביעה,מתפרשג"ככחזרהעל האמירהשאיןתביעות,ואין
מאידך ,הר"ן )פרק אע"פ( כתב " -כתב הרא"ה ז"ל דכל
בו משמעות נוספת .מאחר שהכרזה על סילוק תביעות
שאמרהאיניניזונתואיניעושה,מידנתבטלההתקנה,ושוב
משמעו הכרזה שלא יעלו על הפרק תביעות ,אך אינו
אינה יכולה לומר ניזונת אני ועושה ,שאינו בדין שיהא
מתפרשבמשמעותשלהריניכאילוהתקבלתי,מאחרשאינו
הרשות בידה לשנות הדבר כל פעם כמו שתרצה ,כשלא
בכלללשוןזה.
תמצא מלאכה תרצה להיות ניזונת ,וכשתמצא תאמר איני
מסקנתהדברים-כפיהנראהסוגיאדעלמא,נקטינןלהלכה
שלא כתשובת מבי"ט )שהביא הגרע"א( ,אלא כמשמעות
ניזונת,ולקתהמידתהדין.אלאודאימידשאמרהאיאפשי
בתקנתחכמיםהפסידה,ושובאיןלהמזונות".
השו"ע סי' מג ,וכן נקטינן להלכה כסברת ספר דברי גאונים
שתי הדעות הובאו להלכה בב"י אה"ע סוף סי' פ' .וכן
הנזכרת .על כן עלינו לקבוע -מעיון בהסכם הממון ובניסוחיו
ברמ"א בשו"ע סי' סט סעיף ד' פסק " -י"א דכל אשה
עולה שאמנם בהסכם משמעות למחילת המזונות .אמנם ,אין
האומרת איני ניזונית ואיני עושה ,נתבטלה התקנה ,ואינה
ניסוח מפורש המורה על מחילת הזכות של האשה למזונות
יכולהלחזורבהולומראניניזונתואניעושה,וישחולקים".
עבורה,אךמתוךהויתורעלהתביעות,ומתוךההצהרהשאין
בטרםנבאראתשתיהדעות,נצייןששתיהדעותהובאו
תביעות למזונות ,ניתן להבין שכך היתה כוונת ההסכם שלא
להלכהבלאהכרעה.ולהלןמש"כבספרשו"תשואלונשאל
לחייב את הבעל במזונות האשה במסגרת הסכם זה ,וכי
חלק ה' חלק אה"ע סי' נב – "שאלה ,אשה שאמרה איני
המחילהעלמזונותהאשהמשתמעתבדרךעקיפה.
ניזונת ואיני עושה ,אם יכולה לחזור בה .תשובה ,עיין
משמעותעקיפהכזומועילהלהחשבכמחילתחובממון,
למור"ם ז"ל בסימן ס"ט שכתב דין זה במחלוקת ע"ש.
וכפי המבואר בתשובת מהר"ם די בוטון )בדבריו הנזכרים
ולכאורהנראהדנקטינןכי"אבתראדיכולהלחזורבה.ועיין
לעיל(.
להרבערךהשלחןז"לבחו"מסי'ר"בבשםהרבקולאליהו
להלן נברר בעז"ה ,האם דין מחילת מזונות האשה
ז"ל דדעת מרן ז"ל כי"א קמא .ועי' למוהרמ"ז ז"ל בספרו
כמחילת חוב אחר ,והאם הסעיף הקובע שאין תביעות או
ויסמוך משה ובשערי משה .ולפי הנראה לענ"ד דהדבר
הויתורעלהתביעותיחשבו כמחילהגמורה.אךבטרםנדון
בפלוגתאמתניא,וא"כנ"לדהמוחזקיכוללומרקיםלי".
בשאלת תוקף מחילת מזונות האשה הנעשית בדרך כזו,
נקדים בירור הלכה ,בשאלה העקרונית ,האם על פי הדין
ניתןלמחולעלמזונותהאשה,גםכשהמחילהמפורשת.
מחילהעלדמימזונותהאשה,והאפשרותלחזורממחילה
כזו
ביאורמחלוקתהראשונים
שיטת התוספות
בחי' הריטב"א מסכת כתובות דף נח :הביא את שיטת
התוספותבלשוןזו"-דעתהתוספותשאע"פשאמרההאשה
במסכתכתובותדףנח" -:אמררבהונאאמררב ,יכולה
בבית דין איני ניזונת ואיני עושה ,אם רצתה למחר או
אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה .קסבר,כי תקינו
כשתרצהלומרהריניעושהלךוניזונתמשלךהרשותבידה,
רבנן מזוני עיקר ,ומעשה ידיה משום איבה ,וכי אמרה איני
דמזונותדכליומא,חובהואבאנפינפשה".
ניזונתואיניעושההרשותבידה.מיתיבי,תקנומזונותתחת
מעשהידיה.אימאתקנומעשהידיהתחתמזונות".
וכןבספרנמוקייוסףעמ"סכתובותדףנח:כתב" -כתבו
בתוספותדאע"פשאמרההאשהבביתדיןאיניניזונתואיני
182אבןהעזר
עטרתדבורה
עושה ,אם רצתה למחר או כשתרצה לומר הריני עושה לך
בתקנת חכמים שומעין לו" ,שהיא ביטול התקנה ,על כן
ואזוןמשלך,הרשותבידה.דמזונותדכליומאחובהואבאפי
צריכה לומר כן בפני בית דין ,דבלא"ה לא נעקרה התקנה.
נפשיה".
וישלהוסיףבזה,שכפיהנראההריטב"אלמדכןמתוךשיטת
הרי שהריטב"א ונמוקי יוסף בארו דעת התוספות
הרא"ה גופא .הריטב"א נקט בפשיטות ,שהרא"ה לא היה
שמאחר וחוב המזונות נוצר כל יום מחדש ,על כן מחילה
אומר דבריו " -פקעה תקנת מזונות מינה ,דלא ליהוו מילי
שמחלהעלהמזונותהיוםאינהמועילהלפטורממזונותשל
דרבנן כי חוכא" ,אם האשה אמרה כן בפני בעלה בלבד.
מחר .ונראה בכוונתם ,דהו"ל מחילה על דבר שלא בא
אלא מאחר שדבריה צריכים להאמר בפני בית דין ,ובית
לעולם.וכןראיתיבספרציץאליעזרחלקג'סי'לא)ד"הועי'
הדיןפוסקשהתקנהמבוטלתושלאתזכהבמזונות,בנסיבות
ברא"ש( שכתב כדלהלן " -כתבו תוס' בכתובות מ"ז ע"ב
אלו ,אם האשה תחזור בה ,ותבקש להיות ניזונת כתקנת
דאינהיכולהלמימראיניניזונתואיניעושהעדעולם,דאינה
חכמים,ישבכךמשוםחוכא.
יכולהלסלקנפשהכיאםממזונותדהיוםאבללאמדלהבא.
וטעמו של דבר דלא מהני ,כמו שכתבנו משום דלא מהני
אך שאר הראשונים והפוסקים לא הזכירו בדבריהם את
הצורךשדבריהאשהיאמרובפניביתדין.
מחילה בדבר שלא בא לעולם ,ואף סילוק בכזה לא מהני.
מצינו בכמה מגדולי האחרונים שבארו את מחלוקת
וכמושמבוארבר"ןפרקהכותבדגםבסילוקלאמהניבדבר
התוס' והרא"ה ותלו את חילוקי הדעות בשאלה האם עשו
שלאבאלעולם,כיאםהיכאשהסיבההמחייבתאיכא,אבל
חיזוקלתקנתמזונות,שלאתוכללמחולעלמזונותיה.
לאהיכאדליכאכלל.ודוקאבכותבלהועודהארוסה,אבל
בספר בית יעקב סי' סט ס"ד כתב בדעת התוס' " -אם
קודםאירוסיןאינויכוללסלקעצמו.ובמזונותנמידכלשעה
נאמר שאינה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה לעולם,
ושעהאיכאסבהמחייבתחדשהלכןלאמהני".
ע"כ מהטעם שכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז שאינה יכולה
שיטת הרא"ה
לעקור תקנת חז"ל כלל .וע"כ הא דיכולה לומר איני ניזונת
היום ואיני עושה ,ולמחר אני ניזונת ועושה ,הוא מטעם
הר"ן באר את שיטת הרא"ה ,וכתב " -כל שאמרה איני
שכתבו התוס' ריש פרק הכותב …דאטו יש לה ליטול בעל
ניזונת ואיני עושה ,מיד נתבטלה התקנה ,ושוב אינה יכולה
כרחה מזונות ,וכשרוצה חוזרת בה" .עיי"ש בבית יעקב,
לומר ניזונת אני ועושה ,שאינו בדין שיהא הרשות בידה
שנראה שבאר שמחלוקת הר"ן והתוס' היא בשאלה האם
לשנות הדבר כל פעם כמו שתרצה ,כשלא תמצא מלאכה
עשוחיזוקשלאתוכללעקוראתהתקנה,אושתוכללעקור
תרצה להיות ניזונת ,וכשתמצא תאמר איני ניזונת ,ולקתה
אתהתקנהולאתוכללחזורבה.
מידתהדין.אלאודאימידשאמרהאיאפשיבתקנתחכמים
הפסידה,ושובאיןלהמזונות".
תוספת ביאור במחלוקת הראשונים מצינו בהפלאה
עמ"ס כתובות דף מז .:ההפלאה באר את דברי התוספות
וכן בחי' רבינו וידאל קרשקש )כתובות נח (:כתב – "וכתב
בלשוןזו" -דבריהתוספותמוכרחיםהםמצדהסברא,דהא
רבינו נ"ר דכל שאמרה איני ניזונת ואיני עושה מיד נתבטלה
קיי"לכרבייהודהלקמןדףנ"ודעשוחכמיםחיזוקלדבריהם
התקנהושובאינהיכולהלומרניזונתאניועושה.דאיןהרשות
יותרמשלתורה,ולאמהנימחילהבכתובה,א"ככיוןדקיי"ל
בידה לומר היום איני ניזונת אבל למחר אני ניזונת ,אלא מיד
מזונותדרבנן,לאמהנימחילה,וממילאשיכולהלחזורבכל
שאמרהאיאפשיבתקנתחכמיםשובאיןלהמזונות".
עת…והאדמהנימחילהבמזונותכלזמןשהיאאינהחוזרת
והריטב"א כתב " -מורי הרב הלוי ז"ל היה אומר דכיון
בה,היינומשוםדלאשייךחיזוקכלזמןשהיאאינהחוזרת.
שאמרהכןבפעםאחדבב"ד,פקעהתקנתמזונותמינה,דלא
תדע,דלאעדיףמחיובעונה,דלכו"עעשובוחיזוק,ולאפליג
ליהוומילידרבנןכיחוכא,ונראיןדבריוז"ל".
לדעת הריטב"א ,מחילה על המזונות צריכה להיות בפני
ר"י אלא על דבר שבממון ,ואפ"ה אמרינן לקמן דף ס"א,
ברשותכמהדבעי".
ביתדין,וכןכתבהריטב"אלהלןבדףנט,.וז"ל"-אפילולרב
וכתב ההפלאה בביאור דברי הרא"ה " -אפשר דס"ל
הונא דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני
לרא"ה ור"ן …במזונות שתיקנו חכמים מעשה ידיה כנגדו,
עושה ,הני מילי כשאמרה כן בפירוש ,אבל זו שאוכלת,
ובמהדמוחלתמזונותהיאמרווחתאתמעשיידיהלאעשו
אע"פ שהקדישה לא אמרינן נעשית כאומרת ,דהא בב"ד
בו חיזוק ,כיון דהיא ניחא לה במעשי ידיה טפי ממזונות,
צריכה לומר כן" .וכן משמעות לשון הנמוקי יוסף )כפי
מהנימחילה.אבלהתוספותלאס"להךסברא,וגםבמזונות
שהובאלעיל(.
עשוחיזוקשתוכללחזורבכלעת".
ויש מקום לברר מדוע קבע הריטב"א את הצורך בבית
ונצייןלדבריהג"רשאולישראליז"לבספרמשפטישאול
דין,שהריבעלמאלאמצינושקנייניםאומחילותיעשודוקא
סי'כו,שהעלהנפקאמינהמתוךשיטתהרא"ה,עפ"יביאורו
בפניביתדין.
הנ"לשלההפלאה,וז"ל" -יוצאמדבריואלה,שכלזההוא
נראהבביאורדבריו,מכיוןשהגדרבמחילתהמזונותהוא
רק באומרת איני ניזונת ואיני עושה ,בזה הוא שלא עשו
שבמחילה זו האשה נכנסת לדין של " -האומר אי אפשי
חיזוק,שעי"זהיאמרווחת,וכפישגילתהרצונהנוחלהיותר
סימןכח183
בריוח זה .משא"כ במוותרת על המזונות מבלי קבלת שום
בסי' ע' סעיף ט' ,דחשיב מחילה ואין צריך קנין …ואע"ג
תמורה,בזהבאמתקייםהכללשעשוחיזוקלדבריהםשלא
דמזונות תקנת חכמים ,מ"מ מהני מחילתה ,וכמו שכתבנו
תועיל מחילתה ,ויכולה לחזור בה בכל שעה .מכיון שכן,
לקמן סי' ע"ז סק"ז .ולדעת הר"ן אינה יכולה לומר איני
ניד"דשויתורהאשהעלמזונותהיהללאכלתמורה,ומעשי
עושה ,אלא א"כ אמרה איני ניזונת לעולם ,והיא איבדה
ידיהבמידהשתעשהמשהו,הםשלהבעל,בכה"גמחילתה
זכות מזונות בזה שאינה נותנת מעשי ידיה .ולא שייך בזה
אינהתופסתכלל,ורשאיתלחזורבה".
חכמים עשו חיזוק לדבריהם אפילו לרבי יהודה נ"ו א',
ולפיזהבנידוןדידןשהבעלעזבאתביתוואשתולטובת
אשה אחרת ,ואינו זכאי לקבל את מעשי ידיה ,או פירות
דמתחילהלאתקנוחכמיםאםאינהנותנתמעשיידה,ול"ק
קושיתהגרע"אסי'רכ"ד".
נכסי מלוג ,וזאת עפ"י המבואר בבית יעקב סי' צ' סעיף ה'
ויש להעיר שדברי החזו"א מנוגדים לדברי הריטב"א
שכתב " -דחז"ל לא תקנו מעשי ידיה ופירות תחת מזונות
והנמוקי יוסף ,וכן לדברי ההפלאה הגרע"א והבית יעקב
ופרקונה ,רק לבעל ולא להמורד מאישות" ,וע"ע להלן סי'
בדעתהתוספות,שלדבריהםלאתוכללעקורתקנתמזונות,
מה ,ובמסגרתהסכםהממון ,הבעללאהעניקלאשהזכויות
גם אם תאמר איני ניזונת ואיני עושה לעולם .ולכאורה,
שלאהיולהקודםלכן,אלאחילקורכושמשותף בלבד.על
הדברים מבוארים בגוף דברי התוס' .שהרי בתוס' )כתובות
כן לפי דרכו של הגר"ש ישראלי ז"ל ,בנסיבות אלו אין
דף מז (:כתבו בלשון זו " -ויש ליתן טעם אע"ג דלרב הונא
מחלוקת בין התוס' לר"ן ,ולכו"ע עשו חיזוק שלא תתבטל
יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת כו' ,התם משום
תקנתהמזונות.
דאינהמפקעתלגמריהתקנה,שאםאמרההיוםאיניניזונת
והנההגרע"אז"לבספרדרושוחידושמערכהטואותכ'
ואיניעושהלמחרתעשהותהאניזונת,אבלאםאמרהאיני
)ובתשובה ח"א סי' רכד( נקט בדעת תוס' שאינה יכולה
נפדית ואיני נותנת פירות ,הרי מפקעת לגמרי תקנת פירות,
להפקיעתקנתמזונותמשוםשעשוחיזוק,ובדעתהר"ןכתב
דהא פירות של כל ימיה הם תחת פרקונה .ואפילו את"ל
דס"לכתירוץשנישלהתוס'בבבאבתראדףמט:שמעיקרא
דיכולהלומראיניניזונתואיניעושהלעולםאכתיישלומר
לא עשו חיזוק אלא בתקנת חכמים שיש לה שורש
דלא מצי אמרה איני נפדית שלא תטמע בין העובדי
בדאורייתא,כגוןירושהדאיכאירושהדאורייתא,אבלבדבר
כוכבים".
דליכא כוותיה בדאורייתא לא עשו חיזוק .ולפי דרכו של
הרי ששיטת התוספות ,שהובאה בריטב"א ,והפוסקים
הגרע"א ז"ל לא מצינו חילוק בשיטת הר"ן ,בין אם האשה
הביאוודנועליה,הםדבריתוס'בתי'הראשון,דס"לשאינה
קבלה תמורה למקרה שלא קבלה ,ובכל גווני ,מעיקרא לא
יכולה להפקיע את התקנה ,ובתירוץ זה ודאי דעת תוס'
עשו חיזוק בדליכא כוותיה בדאורייתא ,ועל כן לשיטת
שאינה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה לעולם ,כפי
הרא"ה בנדון דנן ,אם מחלה מחילה גמורה על מזונותיה,
המבוארמהמשךדבריהם,שרקבתירוצםהשניכתבוכן.על
המחילהבתוקף,ושובאינהיכולהלחזורבה.
כןדבריהחזו"אצ"ע.
העולהמדברינו -שיטתהתוספותהיא,שאיןבכוחהשל
וכןנצייןלדברימהרי"טבתשובהחלקא'סי'מהשכתב
מחילה על מזונות להפקיע את החיוב .לדעת הריטב"א
להיפךמדבריהחזו"א,וז"ל" -וכןמוכחמדבריהתוס'בפרק
והנמוקי יוסף ,הטעם מפני שהחיוב מתחדש בכל יום ,ולא
נערה שנתפתתה ,אפיסקא דחייב במזונותיה ,דקאמר זמנין
ניתן למחול על חיוב שעדיין אינו קיים .ולדעת ההפלאה,
דלא מלו ופרוק לה מדידיה ,דמשמע דמשום תקנתא דידה
הבית יעקב והגרע"א ז"ל ,המחילה אינה מועילה מכיון
עשו ,ומ"מ אינה יכולה לומר איני נפדת ואיני נותנת פירות
שחז"לעשוחיזוקלדבריהם,שלאתועילמחילה.
לפי שמפקעת תקנת פירות לגמרי ,משום דפירות בכל ימיה
שיטתהרא"ההיאשלאחרשהאשהמחלהעלמזונותיה,
תקנו תחת פרקונה ,אבל באיני ניזונת ואיני עושה ,אינה
התבטלההתקנהולאתוכללשובלתבועדמימזונות.לדעת
מפקעת לגמריהתקנה,דאם אמרה היוםאיני ניזונת ,למחר
הריטב"א,גםאליבאדהרא"ה,לאהופקעהתקנתחז"לאלא
תעשהותהאנזונת.אלמאאפילואמרהאיניניזונתלעולם,
אם נאמרה בפני בית דין ,אך בשאר הראשונים והפוסקים
יכולהלחזורבה,ולאמהניאלאלמהשעבר".
לאמצינותנאיזה.
הגר"ש ישראלי ז"ל כתב מכח דברי ההפלאה ,שאם לא
ישובהראיהמהסוגיאבמסכתכתובותקז.שמועילהמחילה
התקבלהאצלהאשהתמורהכנגדהויתורעלהמזונות,עשו
כמה אחרונים כתבו להוכיח מהסוגיא במסכת כתובות
חיזוקלתקנתםשלאתועילמחילה.
שיטת החזו"א
דף קז .שאשה יכולה למחול על מזונותיה ולא תוכל לחזור
בה .ישלדוןבהוכחהזו,ונקדיםאתהגמ'והפוסקיםבסוגיא
זו.
החזו"א אה"ע סי' עא סק"ח כתב " -הא דיכולה לחזור
בגמ' נאמר " -איתמר ,רב אמר פוסקין מזונות לאשת
לדעתתוס',דוקאבדלאאמרהבהדיא שמקבלת כן לעולם,
איש ,ושמואל אמר אין פוסקין מזונות לאשת איש …רב
אבל אם אמרה איני ניזונת לעולם ,אחולי אחלה .ומשמע
אמר פוסקין ,דהא משועבד לה ,ושמואל אמר אין פוסקין.
184אבןהעזר
עטרתדבורה
מ"טרבזבידאמראימאצרריאתפסה,רבפפאאמרחיישינן
עדיין אינו משועבד לה ,ולא ניתן לדון שלא בפניו בחידוש
שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך") .ופרש"י -
חיובובמזונות.
"וקבלהעליה"(.
ובהמשך הסוגיא " -מי שהלך למדינת הים ואשתו
תובעת מזונות ,ואם בא ואמר צאי מעשה ידיך במזונותיך
רשאי".
הרמב"םהלכותאישותפרקיבהלכהכ'פסקבלשוןזו-
דעתהגרי"אהרצוגז"לותשובתיביעאומרבשאלתמחילת
אשהעלמזונותיה
מצינושתיתשובותמחכמיזמנינושדנובשאלהזוהאם
ישתוקףלמחילתהאשהעלמזונותיה.
"הבעל שאמר לאשתו בשעה שהלך ,טלי מעשה ידיך
בספר יביע אומר חלק ה' חחו"מ סי' א' הביא פס"ד
במזונותיך ,אין לה מזונות ,שאילו לא רצתה בדבר זה ולא
שנכתב כפס"ד של בית הדין הגדול ,בנידון שיש בו דמיון
סמכה דעתה היה לה לתבעו ,או לומר לו אין מעשה ידי
מסוייםלמקרהשלפנינו.
מספיקיןלי".
ובשו"ע סי' ע' סעיף ט' " -הבעל שאמר לאשתו בשעה
שהלךטלימעשהידיךלמזונותיך,ושתקה,איןלהמזונות".
באותו נידון הצדדים חתמו על הסכם פשרה בבית
המשפט שבו הוסכם שהצדדים מוותרים על תביעותיהם
ההדדיות וכן האשה מוותרת על מזונותיה וכתובתה,
ועיין באבני מילואים ריש סי' סט שהביא מספר נתיבות
והוסכםלהתגרש.אךלאחרזמןהאשהחזרהבהמהסכמתה
משפט )להג"ר חיים אלגאזי ז"ל( שהקשה מסוגיא זו על
להתגרש ותבעה דמי מזונות ,ובית הדין האזורי פסק ברוב
שיטת התוספות .דלשיטת התוס' שאשה יכולה לחזור בה
דעות שלמרות ההסכם ,האשה רשאית לחזור בה ולתבוע
ולומר הריני ניזונת ועושה ,א"כ גם אם הבעל אמר צאי
מזונות,והבעלחייבבמזונותיה.
מעשה ידיך במזונותיך והיא קבלה עליה ,מאחר שהתוקף
בכתב העירעור לבית הדין הגדול טען הבעל לפוטרו
לחלותהמחילהנובעמדבריהאשה,שקבלהעליה,א"כהרי
ממזונותיה הואיל והאשה ויתרה על מזונותיה במסגרת
היארשאיתלחזורבהממחילתה.
ההסכם שנחתם בבית המשפט ,ומחילה אינה צריכה קנין.
וכן בספר מחנה אפרים )הלכות מוכר דבר שלא בא
מהעודשבהסכםזהנכללוויתוריםהדדיים.
לעולם סי' ד( כתב " -ולע"ד נראה דכל שאמרה איני ניזונת
בפסק הדין קבע הגר"ע יוסף שליט"א לחייב את הבעל
ואיני עושה לעולם ,אינה יכולה לחזור בה .וראיה לדבר
בתשלום מזונות ,ובתוך דבריו כתב " -לכאורה בלא"ה יש
דבפרק שני דייני גזירות דף ק"ז .אמרו במי שהלך בעלה
לדון דלא מהני מחילת האשה למזונות דלהבא ,לפמ"ש
למדינתהים,דשמואלסברדאיןפוסקיןלהמזונות,דחיישינן
ההפלאה )כתובות צו (:תד"ה ור' יוסי ,שדעת התוס' כדעת
שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ,כלומר וקיבלה
הפוסקים שחיוב המזונות אינו מתחיל משעת כתיבה ,אלא
עליהופטרהאותו.ואםאיתאדהיאיכולהלחזורבה,כינמי
החיוב מתחיל בכל יום ויום) .וע"ע בהפלאה שם צז :תד"ה
אמרההכי,הריהשתאחוזרתבה".
לאתויי( .וכ"כ הריטב"א )כתובות נח :ד"ה ועוד( .וכן מתבאר
ולעיל הבאנו מדברי החזו"א שהוכיח מפסק השו"ע בסי'
בשיטה מקובצת )כתובות נא( בשם הרמ"ה ,שחיוב רפואתה
ע' ס"ט )הנזכר( שמחילה מועילה ואינה יכולה לחזור בה
אינוחלבבתאחת,אלאהואדומהלמזונותיהשבכליוםויום
ממחילתה.
מתחייב דבר יום ביומו .וכ"כ בספר זכור לאברהם אביגדור
ולענ"דנראה,שאיןהכרחמסוגיאזולהוכיחשאםמחלה
)כתובות צז .(:ע"ש .גם האבני מילואים )סי' סט סוף סק"א(
וקבלה עליה שלא להיות ניזונת מבעלה ,שלא תוכל לחזור
כתב שכל שאמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך וקיבלה
בה .דשאני התם שקבלה עליה בעת שבעלה היה כאן,
עליה ,הרי נפטר ממזונותיה ,משום שמחלה לו עליהם ,אלא
ואח"כ הלך למדינת הים .ובכה"ג שקבלה על עצמה לפרנס
שמכיון שכל יום ויום חוב בפני עצמו הוא ,וכמ"ש הריטב"א
עצמה ולפוטרו ממזונות ,לא תוכל לחזור בה שלא בפניו,
פרקאע"פ,לכךיכולהלחזורבה,שאע"פשחובהמזונותבא
ולהטיל עליו חיוב זה בלא ידיעתו .הניחא ,כשבעלה כאן,
בשעתנישואין,מ"מכליומאויומאבאנפינפשיההוא.ומכיון
היא יכולה לתבעו לבית דין ,ולחזור בה ממחילתה ,ובית
שחיובזהנתחדשכשהואבמדינתהיםאיןמגביןמנכסיושלא
הדין יפסקו להחזיר את חובת המזונות לבעל .אבל כשאינו
בפניו .ע"ש .ולפ"ז י"ל כמ"ש הר"ן בתשובה )סי' כג( ,שכשם
כאן,לאניתןלדונושלאבפניו,ואיןאפשרותלשובולחייבו
שאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם ,כך אינו יכול
כלעודלאחזרממדינתהים.
למחול דבר שלא בא לעולם .ופסקו הרמ"א בחו"מ )סי' רט
ואינו דומה למבואר בגמ' בדעת רב ,שפוסקים מזונות
ס"ד(.ע"ש.וע"עבשו"תהריב"ש)סי' תד(שכתבדהיכאדלא
לאשת איש שבעלה הלך למדינת הים ,מטעם " -דהא
ידעדמחיללאמהנימחילה,וכ"שבמהשלאבאלעולםוכו'
משועבדלה".דהיינומפנישמעולםלאהוסרהשעבודממנו.
ע"ש .וכ"כ בשו"ת מהראנ"ח )ח"א סי' כא ,וח"ב סי' ט' וסג(.
ס ְפקה ,ומסוגלת
אבל אם הוסר השעבוד ממנו כשאשתו ַ
ועיין בשו"ת הרשב"ש )סי' רמג( ,בדין אשה שהיתה מעוברת
לפרנס את עצמה ,וקבלה על עצמה לזון את עצמה ,בכה"ג
בזמן גירושיה מבעלה ,ובעת הסכמתם לגירושין ,ניאותה
בעתשהבעלבמדינתהיםואשתוכאןתובעתמזונות,הבעל
לבקשת בעלה ,ומחלה לו בקגו"ש מעכשיו מזונות וכסות
סימןכח185
העוברשיולד ,וכתבווחתמושטרמחילהבכללשוןשלזכות
מחילה.ומיהוי"לשזהיותרמחובשלמזונותהמתחדשדבר
וייפוי כח לבעל על המחילה כנ"ל .והשיב ,שאין כל תוקף
יום ביומו ,שזהו חוב משעת ההלואה ,אלא שעיכב את
לשטר מחילה זה ,ולא מבעיא לדעת הרמב"ם )פי"א מה'
ההוצאה לפועל ע"י האחרת זמן פרעונו .ומ"מ נראים
מכירה( ,שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ,כגון שאמר אני
הדבריםשהיינוהך.
מתחייב לזון אותך ה' שנים ,וקנו מידו ,לא נשתעבד ,שאין
ומיהו כשיבוא הדבר לידי מעשה נעיין שוב ב"ה ונדון.
כאןדברידועומצוי,ושכןהורורבותיו,אלאאפילולהרמב"ן
והמקום יהא בעזרנו לפסוק דין אמת לאמתו ,ינחנו במעגלי
וסיעתו שאומרים שחייב ,הני מילי בלשון התחייבות ,אבל
צדקלמעןשמו,אמן".עדכאןעיקרידבריו.
בלשוןמחילהאינוכלום,שאיןמחילהמועילהאלאעלדבר
יש מקום לתמיהה על תשובה זו שלא הזכיר דבר
שהואחייבלועתה,אבלבמהשאינוחייבלועדייןלאמהני,
משיטותהראשוניםבשאלתחזרהמאמירתאיניניזונתואיני
ואפילו מחל מעכשיו אינו כלום ,שאין אדם מקנה דבר שלא
עושה ,ומדברי הפוסקים שהבאנו לעיל .וכן יש לתמוה
בא לעולם .ע"ש .וה"נ י"ל שרשאית האשה לחזור בה
שבתשובת יביע אומר ,למרות שהזכיר דברי הריטב"א ,לא
ממחילתה מכאן ולהבא ,ויש לחייבו במזונות מיום הגשת
הביאמכלהנזכרלעיל.
תביעתה למזונות ,מאחר שגילתה דעתה שחזרה בה ,ואין
ביחס למה שדנו בשתי תשובות אלו ,האם מחילה על
מחילתה הקודמת פוטרתו ,דהו"ל דבר שלא בא לעולם".
מזונות נחשבת כמחילה על דבר שלא בא לעולם .יש לציין
עכ"לתשובתיביעאומר.
לדבריהביתיעקבסי'סטסעיףו'המתייחסים לדבריהב"ש
הגרי"א הרצוג ז"ל האריך בשאלה זו של מחילה על
סק"ו שכתב למ"ד מזונות דרבנן לא מהני תנאי קודם
מזונות האשה ,ונטה לומר שמועילה מחילה ,אך השאיר
הנישואיןשלאיתחייבבשארוכסות.וכתבהביתיעקבשאין
שאלהזוללאהכרעה.דבריוהודפסובספרהיכליצחקחלק
סתירה לדברי הב"ש משיטת הר"ן שכתב שהאומרת איני
אה"עח"בסי'לד,ולאחרונהבספרפסקיםוכתבים)כרךט'(
ניזונתואיניעושה,שאינהיכולהלחזורבה.דלכאורהקשה
שו"תבדיניחושןמשפטלהגרי"אהרצוגז"לסי'מ'.
מדוע לא יוכל להתנות על מנתשאיןלה עליו שאר וכסות,
ולהלןעיקרידבריו"-לרגלימשפטביןאישלאשתושבא
ויחשב כאומרת קודם הנישואין אי אפשי בתקנת חכמים
לפנינו בבית הדין הגדול שהאשה מחלה על מזונותיה
שתיקנו לי מזונות .וכתב הבית יעקב " -ע"כ צ"ל כיון דאין
נתעוררתילדבריםדלהלן…דברזהברור,שהדיןשאיןאדם
אדם מוחל דבר שלא בא לעולם ,לא מהני קודם הנישואין
יכול למחול על חיוב שעוד לא חל) ,חו"מ ר"ט ,סעיף ד',
מטעםמחילה.דבשלמאאחרהנישואיןשהחובמזונותכבר
מתשובתרבינונסיםז"לסי' כ"ג(,אינופוגעולאנוגעלענין
חל ,מהני מחילה ,ואינה יכולה לחזור בה .משא"כ קודם
מחילת האשה על מזונותיה .שאותו הדין לא נאמר אלא
הנישואין הוי כמוחלת דבר שלא בא לעולם ,שאינה יכולה
כשאין ממש שום התחלה לחיוב …אפילו תאמר שענין
למחול מה שיתחייב לה ,ויכולה לחזור בה ,כמבואר בחו"מ
המזונות הוא חיוב המתחדש דבר יום ביומו ,אפילו כך אם
סי'ר"ט.וע"כאםנאמרשאינהיכולהלחזורבה,הואמטעם
מחלההאשהעלמזונותיהכולם,ביןהחייבלהמשכברבין
תנאי או מטעם סילוק ,דהוא כעין שיור בזכות הנישואין
על העתיד ,אם על הכל מחלה ,אינה יכולה לחזור בה …
שמשיירת זכות זו שלא תזכה בה מכח הנישואין …ובשיור
אומראנישאפילואםמזונותדרבנן,ואפילואםנאמרכנ"ל,
תלויבמתנהעלמהשכתובבתורה".
מכ"מ אין זה שייך לענין אין אדם מוחל על דבר שלא בא
מבואר ,שהבית יעקב נקט בפשיטות ,שאין לדון מחילת
לעולם ,שזה לא אמרו רבינו נסים ז"ל אלא בדבר שאין לו
מזונות לאחר נישואין כמחילת דבר שלא בא לעולם ,וזאת
שוםאחיזהבהוהלאשלגורםלאשלסבהוכדומה,משא"כ
מפני שעצם החיוב כבר קיים .וכפי שנטה לומר הגרי"א
לענין מזונות האשה ,שאפילו תאמר שהוא דבר יום ביומו,
הרצוגז"ל.
מ"מ הסיבה שגרמה למצב זה התקיימה בעבר בשעת
אך נראה שדברי הבית יעקב נאמרו בשיטת הר"ן בלבד,
הנישואין,וכלזמןשמצבהנישואיןקייםהיאקיימתועומדת
וכמשמעותדבריו,יעויי"ש,אךשיטתהתוספות,תתבארכפי
…גם בחיוב האיש במזונות של האשה לאחרי הנישואין,
שבארו הריטב"א והנמוקי יוסף ,מאחר שחיוב המזונות
שכברהתקיימו,הדבריםאמורים,שזההחיובנובעמהחיוב
מתחדש בכל יום ,יכולה לחזור בה ולומר הריני ניזונת
שחל בנישואין ,ונחשב חיוב ממשי במובן שכל ענין החיוב
ועושה.
נחשבממשי,ודו"ק".
העולה מדברינו ,שמחלוקת הראשונים )התוס' והר"ן(
בהמשך דבריו דן הגרי"א הרצוג ז"ל בשיטת הר"ן שאין
אינה מצומצמת לשאלת האומרת איני ניזונת ואיני עושה
יכוללמחולעלדברשלאבאלעולם ,ובסיוםהתשובהכתב
אם יכולה לחזור בה ,ומהביאורים שנאמרו במחלוקת זו
" -וכן מצינו במהרי"ק ז"ל שורש פ"ט שפשוט בעיניו
עולה שהראשונים נחלקו בשאלה העקרונית של תוקף
שמחילה מועילה בחוב שאיחר זמן פרעונו ,והיינו שאין זה
מחילת האשה על מזונותיה ,לדעת הר"ן המחילה בתוקף,
נחשב מחילה בדשלב"ל ,והוא ע"כ שאינו דומה למכירה,
ודינה כמחילה על חיוב שבא לעולם ,ולדעת התוס' מאחר
ובכאןמהשממשדומהלפירותדקלדעבידידאתימועילבו
שהחיובמתחדשבכליום,המחילהאינהבתוקף.
186אבןהעזר
עטרתדבורה
והנה הרמ"א סי' פ' סעיף יח כתב " -וכל אשה יש לה
מזונות,אע"פשאיןכתובתהבידה,ואינונאמןלומרשמחלה
שניפס"דבפד"רכרךה'בשאלתמחילהעלמזונותהאשה
ב"כ הבעל בטענותיו,הסתמך על האמור בפד"רחלקה'
לו,רקבראיהברורה,ואפילועלמזונות שעברו,אםלא טען
עמ' 204בפס"דשלבית הדיןבבארשבעוכןשםבעמ'214
לא טענינן ליה ,וצריך לישבע שמחלה לו" .ודבריו לקוחים
בפס"ד של בית הדין הגדול שאישר את פסק דינו של בית
מדברי תשובת הרשב"א שבב"י סי' עז .וצ"ע שהרמ"א סתם
הדין באר שבע ,ובאותו מקרה הצדדים עמדו לפני גירושין,
דבריו כדעת הסוברים שמחילה מועילה ,למרות שבסי' סט
ערכו הסכם גירושין שבו הסכימו להתגרש ,והאשה ויתרה
הביא מחלוקת באשה האומרת איני נזונת ואיני עושה
על מזונותיה וכתובתה .אלא שלאחר זמן האשה חזרה בה
וחוזרתבה .והיהנראהלומרשהעיקרכדבריובסי'סט,שם
ואינהמסכימהלהתגרש,ותבעהאתמזונותיה.
מקומה של הלכה זו ,ועל כן הרמ"א מצא מקום לפרט
מחלוקתזובסי'סטבלבד.
ביתהדיןבבארשבע)בהרכבהדייניםהגר"אקושלבסקי
ז"ל יבל"א הגר"מ אליהו שליט"א והגר"ח נברוצקי ז"ל( פסק
וראיתיבהפלאהבסי'פ'ס"קכאשכתב" -והאדמשמע
כי מאחר שהוסכם על גירושין ,ההסכם מחייב ,ואף שאין
כאן ,מלשון רק בראיה ברורה ,דמועילה מחילה במזונות
כופין את האשה להתגרש בעקבות הסכם זה ,עכ"פ מאחר
להבא ,אף דלעיל סי' סט הביא פלוגתא בזה אי מועילה
ונתינה בעל כרחה שמה נתינה ,על כן לעניין שאר סעיפי
מחילה במזונות ,ועמ"ש שם ,די"ל דהכא מיירי בראיה
ההסכםאנודניםאותהכמישקבלהאתהגט.וכשםשלאחר
שכתבה לו" .עכ"ל .הרי שהעיר על הרמ"א ,ודבריו בישוב
גירושין אינה זכאית למזונות ,ה"ה בנסיבות הנ"ל .רק
דברי הרמ"א קצרים ,וכפי הנראה כוונתו ,שמחילה
מעמדה האישי אינו משתנה בלא קבלת הגט בפועל,
המועילה לכו"ע ,היינו אם כתבה לו התקבלתי ,וכעין
ונשארת נשואה,אךביחס לשארסעיפיההסכם,דניםאותה
המבוארבאה"עסי'סוס"ג.עכ"פההפלאהלאמצאמקום
כמישכברהתגרשה.
לחלק בין מחילה המועילה לכו"ע ,לאומרת איני ניזונת
לפידרכם,לאמכחעצםהויתורעלהמזונותאתינןעלה,
ואיני עושה ,שנחלקו בה ראשונים ,ומבואר בדבריו שנקט
אלא מכח ההלכה שנתינה בעל כרחה שמה נתינה ,ולדעת
בפשיטות כי גם אומרת איני ניזונת ואיני עושה נחשבת
מהר"י בי רב )שהובא בב"י( הדין כן ,כשהבעל רק מוכן
כמוחלתאתהמזונות.
ומזומן לגרשה ובלא שניתן גט .והטעם לשלילת המזונות
מסקנתהדברים
באותונידוןאינומפני התוקףשישלמחילהעלהמזונות.רק
לאחרשכתבואתהטעםהנ"ל,הוסיפולדוןבשאלתהתוקף
נראה שהדרך המרווחת היא ,לתלות את שאלת תוקף
שבמחילתהמזונות,ועיי"שבס"קיטשרמזולדיוןבשאלהזו,
מחילת האשה על מזונותיה במחלוקת התוס' והר"ן ,ודין
אךלפידרכםבאותופס"ד,לאראוצורךלהרחיבולהכריע
האומרתאיניניזונתואיניעושהכדיןמחילהעלהמזונות.
בשאלתתוקףהמחילה.
לשיטת תוס' לא מהני מחילתה .ושתי דרכים נאמרו
בפס"ד מביה"ד הגדול )שם עמ' ,214בהרכב הדיינים
בביאור שיטת התוס' .לדעת הריטב"א והנמוקי יוסף
הגר"ע הדאיה ז"ל יבל"א הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ב
המחילה אינה תקפה מפני שחיוב מזונות נוצר בכל יום
ז'ולטי ז"ל( דחו את העירעור על פסק דינו של ביה"ד בבאר
מחדש,ומחילהקודמתנחשבתמחילהעלדברשעדייןלא
שבע .פס"ד התבסס על כך שהאשה חתמה על הסכם
בא לעולם ואינה בתוקף .ולדעת ההפלאה הגרע"א והבית
גירושיןשבוויתרהעלכתובתה.ועיקרסברתםהיא,מאחר
יעקב הטעם מפני שחז"ל עשו חיזוק לתקנתם שלא יוכלו
שנחלקו ראשונים במוחלת על כתובתה האם הפסידה
לבטלה.
זכותה למזונות ,גם למ"ד שלא הפסידה מזונות ,עכ"פ באם
לשיטתהרא"הוהר"ןמועילהמחילה,ואינהכמחילהעל
דבר שלא בא לעולם .ועל כן יכולה לומר אי אפשי בתקנת
חכמים,והתבטלההתקנהולאתוכללחזורבהממחילתה.
לדעת הריטב"א ,המחילה אינה בתוקף אלא אם כן
נעשתהבפניביתדין.אךהפוסקיםלאהזכירושיטהזו.וכן
התחייבהלקבלגטוהבעלמוכןומזומןלתתגטזה,איןמקום
לחייבובמזונות,עיי"ש.
במקרהשבפנינו,האשהלאהתחייבהלקבלגט,וההסכם
אינוכוללאתהסכמת האשהלהתגרש,עלכןפסקהדיןשל
ביתהדיןבבארשבעאינונוגעלנדוןדנן.
הבאנואתפסקדינושלהגר"שישראליז"לשבמקוםשאינה
וכן פסק הדין של בית הדין הגדול אינו מקור לסייעתא
מקבלתמעשיידהוכיוצ"בבתמורהלויתורעלהמזונות,גם
לטענת הבעל ,מאחר שבנידון זה אין ויתור על הכתובה.
הר"ןיודהשתוכללחזורבהממחילתה.
ההסכם אינו קובעדבר ביחס לכתובה,והאשה לא ויתרהעל
הלכהלמעשהאיןהכרעהבמחלוקתהתוס'והר"ן,וכפי
כתובתה .הדעת נוטה שאין בכוחו של הויתור הכללי על כל
שכתב בשו"ת שואל ונשאל )שהובא לעיל( .ודין זה יהיה
תביעות,להחשבכמחילהעלהכתובה,יעוייןבשו"עאה"עסי'
תלוי בשאלה האם במקום שיש ספק המוציא מחבירו עליו
סוס"גובנו"כ,ובאוצה"פ,וישמקוםלהאריךבזה,אךאיןצורך
הראיה ,ואין מוציאים מהבעל מספק ,או שלעניין מזונות,
בכךמאחרוגםאילוהיהויתורמפורשעלהכתובה,איןלקבלו
האשהנידונתמוחזקתבמזונותיה,ואכמ"לבזה.
כויתורתקף,מאחרששטרהכתובהשלאשהזומנוסחכדלהלן
סימןכח187
" -החיובים שהתחייב החתן …ואל יפתנה שתמחול לו
מלבדזאת,מאחרשבשטרהכתובהנאמרשהבעלנשבע
כתובתהכולהאומקצתה,ואםיפתנהותמחול,הריהמחילה
בשבועה חמורה לקיים את כל ההתחייבויות שבכתובה,
בטלהומבוטלת,וחשובהכחרסהנשברוכדברשאיןבוממש".
מלבדחתימתהעדיםעלהכתובה,החתןחתם,וחתימתו
ראוי לפרש את ההסכם כהסכם שאינו מתייחס לויתור על
כתובה,ובכךלאיחשבכמישעוברעלשבועתוזו.
מחייבת אף אם לא היה מודע לכל הפרטים המופיעים
על כן ,הן לפי העקרונות המבוארים בפסק הדין של
בשטר ,כמבואר בשו"ע חו"מ סי' מה סעיף ג' " -הודאה
ביה"דבבארשבעוהןלפיהעקרונותהמבואריםבפסקהדין
בחתםידווהשטר בגופןשלעכו"םוהדברברורשאינויודע
של ביה"ד הגדול ,אין להקיש לנידון שבפנינו שהאשה
לקרות ,ויש עדים שחתם עד שלא קראו ,מ"מ מתחייב הוא
תפסיד את זכותה למזונות עבורה .וכאמור לעיל שאלה זו
בכל מה שכתוב בו" ,ובב"י הביא את מקור הדין מתשובות
תלויהבמחלוקתראשונים.
הרשב"א המיוחסות לרמב"ן שבאר הלכה זו " -כיון שלא
חששלקרותווסמךעלהסופר,שכלהסומךעלנאמנותשל
מחילהשאינהמפורשת
אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי
אמנם לא מצינו בשאר הראשונים ובפוסקים שיסכימו
שהאמין על עצמו ,והיינו טעמא דשליש …וכל שכן הכא
לדעת הריטב"א ,שמחילת המזונות צריכה להעשות בפני
שסומך על אחרים אף על פי שאינו יודע מה שכתבו עליו
בית דין .אך עכ"פ נראה שלכו"ע לא מהני מחילה
ולא חשש לקרותו וחתם בחותם ידו ,שהוא גומר בדעתו
המתפרשת מתוך אמירה כללית ,כגון הצהרה משותפת
להתחייבבכלמהשכתובבו".
בהסכםשלאיהיותביעותלמזונות.אלאבהכרח שהדברים
ועיין בשו"ת בית יוסף דיני כתובות סי' ד' שכתב " -אם
יאמרו בבירור ובמילים מפורשות ,ובלא"ה אין אנו שומעים
מנהג פשוט באותה העיר לכתוב בכתובות תנאי שלא יוכל
בדבריהאתהאמירההברורה – "איאפשיבתקנתחכמים".
לפתותה שתמחול שום דבר מסך כתובתה ,ואם תמחול יהיה
אמנם לעיל העלנו ,דנקטינן להלכה כסברת ספר דברי
כחרס הנשבר …אע"פ שיש לי גמגומי דברים על מי שעבר
גאונים ,שאם הדברים מנוסחים בלשון " -אין תביעות"
ופתה אשתו שתמחול לו ומחלה לו ,אם אותה מחילה בטלה
וכיוצ"ב מהני .אך היינו מפני שמתוך דברים עולה אומדנא
מפני תנאי זה ,דאיכא למימר דמחילתה קיימת ,דהיאך אדם
והוכחה שאמנם מחל לו .אך זוהי אומדנא בלבד ,ולא
מתנה שאם ימחול שלא תהא מחילתו מחילה ,אם כפי הדין
דברים מפורשים ,וכמו שכתב הדברי גאונים )הנזכר( " -הוי
היאמחילה.ואפשרדבקניןמצילסלוקינפשיהמההיאמחילה,
הוכחהשהואמוחללו".אךנראהשאמירההמביעהעקירת
שכל פעם שתמחול ,יחול קנין החיוב ,ואפילו מאה פעמים".
תקנת חכמים ,צריכה להיות מפורשת ,ואין די אם כוונה זו
וע"עבשו"עחו"מסי'סוסעיףכגבמש"כ" -אפילואםהתנה
משתמעתמתוךלשוןעקיפהבלבד,וכמושיתבאר.
עמושלאיוכללמוחלו,אםמחלומחול",והיינוכסבראשכתב
בגמרא במסכת כתובות דף ע :נאמר " -ואם איתא להא
בתשובההנזכרת",דהיאךאדםמתנהשאםימחולשלאתהא
דרב הונאאמררב,דא"רהונאאמררביכולהאשהשתאמר
מחילתו מחילה ,אם כפי הדין היא מחילה" .אך אע"פ כן,
לבעלהאיניניזונתואיניעושה,קונםשאניעושהלפיך,אמאי
מאחר שנעשה קנין על ההתחייבויות שבכתובה ,וכמפורש
אינוצריךלהפר,לימאמתוךשיכולהלומראיניניזונתואיני
בכתובה זו ,בכה"ג מהני התחייבות שלא תועיל מחילה,
עושה ,נעשה כמי שאומרת לו איני ניזונת ואיני עושה .אלא
וכמסקנתהב"יבתשובהזו.
לאתימאנעשה,אלאבאומרלהצאימעשהידיךבמזונותיך".
וכדברים אלו מבואר בשו"ת מהריב"ל ח"ב סי' מז שכתב
מבואר שמצד משמעות הדברים ,כשאשה אומרת קונם
בתוךדבריו"-בנדוןדידןקנומידועכשיובכלתנאיהכתובה,
שאני עושה לפיך ,נעשה כאומרת איני ניזונת ואיני עושה,
וכי היכי דהתם המכירה עדיין לא באה לעולם ,ואפילו הכי
ואע"פכןלאמהני,ובהכרחשתאמרכךבפירוש.
מצילחייבאתעצמו.הכינמיבנידוןדידןאףעלגבדהמחילה
וכתב בחי' הרא"ה עמ"ס כתובות דף ע' " -ומדקאמרינן
לאבאהלעולם,מצילחייבאתעצמושאםתמחוללואשתו
לא תימא נעשה ,אלא אימא באומר לה צאי מעשה ידיך
כתובתה שלא תועיל לו המחילה ,אלא שהחיוב הראשון
למזונותיך,מסתבראדהאיתקנתאלאמיבטלהלעולםאלא
במקומויעמודומחייבאתעצמומעכשיובשיעבודהראשון…
אםכןבפירוש,וכןנראיןדברים",עכ"ל.
וממהנפשךבנידוןדידןאנולמדיןמההיאמימראדמצילחייב
וכן כתב בחי' רבינו קרשקש וידאל עמ"ס כתובות )שם(,
את עצמו מעכשיו בקנין לכשתמחול ויחזור ויחול החיוב
וז"ל " -ומדאמרינן לא תימא נעשה אלא באומר לה צאי
מדמעיקרא…הכללהעולהמהדברים…איןהמחילהמחילה
מעשה ידיך במזונותיך .שמעינן ,מאי דכתיבנא לעיל,
כיון שכתב שמעתה ומעכשיו הוא מחייב עצמו לכשתמחול
דאליבא דרב הונא דוקא בדאמרה בפירוש איני ניזונת ,הא
וכדכתבינןותולאמידי".
לאוהכילא.דהכאאע"פשאסרהלומעשהידיהוהוהליה
מכל הנ"ל נראה לקבוע בנידון דנן חיוב הכתובה עומד
כמאן דאמרה בהדיא איני ניזונת ,אפ"ה אמרינן דאינו צריך
בעינו,מהעודשהויתורעלהכתובהאינומפורש,אלאלכל
להפר דמשועבד זה ,אלמא דלעולם לא מיבטלה תקנה עד
היותריוצאמתוךההסכמהשלאלתבועתביעותנוספות.
דאמרהבהדיאאיניניזונת".
188אבןהעזר
עטרתדבורה
הרי שהרא"ה ורבינו קרשקש לא תלו את העדר עקירת
זולתקנתהנתקנהיכולהלומרשאינהרוצהבה.ומיהודוקא
התקנה במה שאין בדבריה משמעות של עקירת התקנה,
במזונות הוא דסגי באמירה בעלמא ואפילו לאחר שנשאת,
ורבינוקרשקשכתב" -דהכאאע"פשאסרהלו מעשהידיה
מפני שאין לה קרקע קנוי לצורך מזונות ,והרי הוא כחוב
והוה ליה כמאן דאמרה בהדיא איני ניזונת" ,ואפ"ה לא
אצלו,וכשאומרתאיניניזונתדמיאלמחילה".
מהני.והטעםמפנישהדבריםלאנאמרובפירוש.
ומבואר בדבריהם ,דשאני תקנת מזונות שאינה נעקרת
בלשוןעקיפה,אלארקבלשוןברורהומפורשת.
הרישהריטב"אהישווה אמירתאיניניזונתוכו'למחילה,
ולאמצאמקוםלחלקביניהם,כסברתהמל"מ.
מלבדזאת,לפידרכו שלההפלאה,פשיטאדליתאלדינו
במקרה שבפנינו ,בהסכם הממון ,הקביעה שאין תביעה
של המל"מ )בדעת התוספות( ,דמכיון שעשו חיזוק לתקנת
למזונות נכתבה באופן עקיף ובצורה כללית שהצדדים
מזונות,איןסבראלחלקביןאומרתאיניניזונתוכו'למוחלת
מוותרים על כל טענות או תביעות מהשני ,ולשון הויתור
עלמזונותיה.
אינו מתייחס בפירוש למזונות ,אלא מתייחס בצורה כללית
ולפי דרכם של הריטב"א וההפלאה ,קיים חילוק בין
לכל הטענות או התביעות האפשריות .הרי שחסרה אמירה
מחילתמזונותשכברזכתהבהן ,לבעל האומרעלמנתשאין
ברורה ומפורשת שהאשה מוחלת על מזונותיה ,על כן לפי
לי עליך שאר וכסות ,הנאמר כתנאי בטרם נישואין ,ובטרם
דרכםשלהרא"הורבינוקרשקשלאהפסידהמזונותיה.
חלה תקנת המזונות לזכותה ,שאין צורך בהפקעת תקנה
הטעםבהלכה זו -מאחרשהמחילה מקבלתתוקףמפני
שהיא כהכרזה " -אי אפשי בתקנת חכמים" ,יש צורך
בהכרזהמפורשת,אךלאמירהכלליתועקיפהאיןכחלעקור
תקנתחכמים.
וביטול זכות שכבר זכתה בה ,אלא מלכתחילה לא חלה
עליהתקנהזו.
וישלהקשות,לפידרכושלהמל"מ,כיצדניתןלחלקבין
האומרת איני ניזונת ואיני עושה ובין מוחלת על מזונותיה.
לכאורה הדברפשוטשבתוךדבריהשלהאומרתאיניניזונת
שיטתהמשנהלמלך
ואיני עושה ,מצד אחד ,במשמעות דבריה ,אמירה של אי
המשנה למלך בהלכות אישות פ"ו הלכה י' כתב " -גבי
אפשי בתקנת חכמים ,אך גם שומעים בתוך דבריה מחילה
שאר וכסות ,פשיטא שאם מחלה לבעלה שעבוד השאר
ברורה על מזונותיה ,ומדוע שלשיטת התוספות ,לא תבוטל
והכסות,דשובאינהיכולהלחזורבה,ומחילתהמחילה.הרי
זכותה למזונות מכח מחילה זו .ומתוך קושיא זו ,בהכרח
זה דומה למי שנתחייב לחבירו לזונו וחזר ומחל לו אותו
לומראליבאדשיטתהמל"מ,שלענייןמחילהעלזכותזושל
השעבוד,דמחילתומחילה,ופקעמהמתחייבאותוהשעבוד.
מזונות ,לא די באמירת דברים שמהם עולה משמעות של
ואל תשיבני מההיא שנחלקו הראשונים ז"ל באומרת איני
מחילה ,ואפילו אמירת איני ניזונת ואיני עושה ,לדעת
ניזונת ואיני עושה ,דאיכא מ"ד שיכולה לחזור בה כל זמן
התוספות ,אינה מספיקה לעקור חיוב המזונות ,כי עכ"פ אף
שתרצה ,וכמו שהביא מחלוקת זו מרן בטאה"ע סוף סי' פ'
שישבדבריהאמירתאיאפשיבתקנתחכמים,איןכאןלשון
יע"ש.דהתםלאומדיןמחילהנגעובה,אלאמדיןהאומראי
מחילהברורה,ויתכןשבכוונתהלהמנעכעתמזכותהמזונות
אפשי בתקנת חכמים שומעין לו ,וכדאיתא בר"פ הכותב,
שתקנתחכמיםמזכהאותה,אךאיןבכוונתהלעקורולבטל
ובזה הוא דאיכא מ"ד דיכולה לחזור ולומר אפשי ואפשי
לגמרי את התקנה .ולדעת המל"מ ,בלא שהאשה תאמר
בתקנת חכמים .אבל במוחלת שעבוד השאר והכסות,
דברים ברורים מהם עולה שהיא מוחלת על עצם הזכות
פשיטא שאינה יכולה לחזור בה ומחילתה מחילה .ולפי זה
לקבל מזונות ,לא פקעה זכותה .וכעין ההלכה שבה עוסק
ס"ל לרבי יהודה דבשאר וכסות תנאו קיים דמחילתה
המל"מ במקדש את האשה על מנת שאין לו עליה שאר
מחילה ,אבל בעונה דאין מחילתה מחילה ,תנאו בטל ,לפי
וכסות ,שבמקרה זה נאמרו על ידה דברים מפורשים שלא
שאףשתמחוללולאמהני".
תהיהזכאיתלדמימזונותעבורה.
לכאורה יש להעיר על דברי המל"מ ,ממש"כ הריטב"א
בביאורשיטתהתוספות,ולפידרכוהטעםשיכולהלחזורבה
)אמנם מהריטב"א והאחרונים הנזכרים לעיל עולה דרך
אחרתבביאורהתוספות,אךלמל"מדרךאחרת(.
ולומראנירוצהלהיותניזונתועושה,מכיוןשחיובהמזונות
ולפיזהמחלוקתהתוס'והרא"התתפרשבדרךזו.לכו"ע
נוצר מחדש בכל יום ,ולא תועיל מחילה בדבר שלא בא
באמירת "איני ניזונת ואיני עושה" אין משמעות של מחילה
לעולם .ולפי זה אין חילוק בין אומרת איני ניזונת ואיני
על מזונות ,מאחר שמחילה כזו צריכה להיות מפורשת
עושה,לביןאםמחלהבפירושעלמזונותיה.
וברורה .לדעת הרא"ה באמירת "איני ניזונת ואיני עושה",
ונציין לדברי הריטב"א בחי' עמ"ס גיטין דף עז .שכתב -
אנו שומעים אמירת "אי אפשי בתקנת חכמים" ,ועל כן
"דאמררבאדיכולהלומרבמזונותאיאפשיבתקנתחכמים,
התבטלה התקנה ואינה יכולה לחזור בה ,כדי שלא יהיו
דבדבר שהוא להנאתו שומעין לו ויכול להתנות שלא יזכה
דבריחכמיםכחוכאאוכדישלאתלקהמידתהדיןכמבואר
בהו ,וכדאמררב הונאדיכולה אשה לומר איני ניזונת ואיני
בר"ן.ולדעתהתוס'איןבדבריהמשוםעקירתהתקנה,אלא
עושה,משוםדעיקרהתקנהמשוםמזונותהיו,וכיוןדתקנה
הודעהשלעתעתהאינהמעוניינתלקבלמזונות.
סימןכח189
ולפי זה בנידון דידן שהדברים נאמרו בעקיפין וכמבואר
לעיל ,לכו"ע אין בדבריה מחילה ברורה ומפורשת על
ראשונים אם תוכל לחזור בה ,למוחלת מחילה גמורה על
המזונות.
המזונות .וגם לדעת הרא"ה אין הכרח לראות במשמעות
אך עדיין דברי האבני מילואים לכאורה צ"ע .מאי שנא
דבריהאמירההקובעת"איאפשיבתקנתחכמים",ובהתאם
אותה מחילה שהזכיר בתחילת דבריו ,דלא מהני לבטל את
למבואר לעיל מהרא"ה ורבינו קרשקש שאמירה כזו צריכה
חובתהמזונותמעיקרה,ואףנגרעחלקהמדיןאשההאומרת
להיותמפורשתלהדיא.
איני ניזונת ואיני עושה ,ובמה שונה מחילה זו מאותה
ולפי דרכינו בביאור המל"מ ,יתבארו דברי האבני
מחילההמוזכרתבסוףדבריו,שעליהכתבהאבנימילואים-
מילואים בסי' סט סק"א ,אשר תמוהים בהשקפה ראשונה.
"הרי כאן מחילה גמורה על המזונות" ,ובעקבות מחילה כזו
האבני מילואים )ד"ה והנלענ"ד( כתב " -צריכה ג"כ דוקא
פקעה תקנת מזונות ,ואינה יכולה לחזור להחזיר את חיוב
לומר לישנא דאיני ניזונת ,דהו"ל כאומר אי אפשי בתקנת
המזונותלקדמותו.
חכמיםכגוןזושומעיןלהכדאיתארישהכותב,אבלאמרה
ונראה שהאבני מילואים סבר ,כפי שבארנו לעיל בדעת
הרינימוחלתלךמזונותואיניעושה,לאמהני.דהאצריכה
המל"מ ,שמחילה על הזכות למזונות צריכה להיות ברורה
לומראיאפשיבתקנתחכמים.ודוקאכשאומרתאיניניזונת
ומפורשת ,וכל עוד ניתן לפרשה בדרך מצומצמת ,שאינה
הוי כאומרת אי אפשי בתקנת חכמים .אבל האומרת הריני
עוקרת את עצם הזכות למזונות ,אנו מפרשים דבריה בדרך
מוחלת ,עדיין היא רוצה בתקנת חכמים ,שהרי גם אם יש
זו.ועלכןכשהבעלאמרצאימעשיידיךלמזונותיךוהאשה
להמזונותיכולההיאלמחול,כמ"שתוס'פרקאע"פ)דףנ"ו(
הסכימה ,אלו דברים ברורים הקובעים את ביטול חובת
ד"ה ה"ז מקודשת ותנאו בטל כו' דדוקא באומר על מנת
המזונות .משא"כ לשון מחילה גרידא ,הנאמר על ידה ,אם
שאיןלךעלידיןשארוכסות,אבלבעלמנתשתמחלישאר
ניתן לפרשו במשמעות שאין בה הפקעה מוחלטת ובלתי
וכסות יכולין הם ע"ש .וא"כ הכא דצריכה לומר אי אפשי
חוזרת ,כגון שניתן לפרש דבריה כמי שמוחלת על ביצוע
בתקנת חכמים ,צריכה למאן בתקנת חכמים ובדין מזונות,
בפועל של התשלום לפרק זמן מסויים שבו לא תקבל את
ואםאומרתהרינימוחלת,הריישלהמזונות,וכאילוקבלתן
מזונותיה ,לעולם נפרש דבריה בדרך המצמצמת את היקף
וצריכהליתןמעשיידיהלבעלה,וממילאכיוןדצריכהדוקא
המחילה.
לישנא דאיני ניזונת ,ר"ל שאינה רוצה בדין המזונות ,מה"ט
אךעדייןדבריהאבנימילואיםצ"ע.לאחרשהביאמדברי
יכולה לחזור בה ,וכמ"ש הריטב"א פרק אע"פ משום דכל
הריטב"א שקבע שחיוב המזונות מתחדש בכל יום ,מאי שנא
יומא ויומא חוב באנפי נפשיה ע"ש ,ומשום הכי יכולה
אם אמרה הריני מוחלת המזונות ואיני עושה ,או שמחלה
עכשיו לומר שרוצה בתקנת חכמים ,כיון דלא מחלה
לאחרשבעלהאמרצאימע"יבמזונותיךוהסכימה .הריבכל
המזונותאלאאמרהאיאפשיבדיןהמזונות",עכ"ל.
גוונא,לאתועילמחילהעלחיובשעדייןאינובעולם.
מתוךדבריואלושלהאבנימילואיםעולהשאםאומרת
ולפי דרכינו ,יתכן לדחוק ולבאר ,שהאבני מילואים סבר
איני ניזונת ואיני עושה ,יכולה לחזור בה ,אך כל עוד לא
בדעתהריטב"א,בדרךאחרתממהשבארנולעיל.ולאמדין
חזרה בה ,הדין הוא שלעת עתה ,אין ביחס אליה תקנת
מחילה על דבר שלא בא לעולם אתינן עלה .דמזונות אינן
חכמים ,ולא תיזון ולא תעשה .ואילו אם אמרה בלשון
כדבר שלא בא לעולם ,וכפי שהבאנו מדברי הבית יעקב,
מחילה ,הריני מוחלת לך המזונות ואיני עושה ,גרע ,ולא
אלאכוונתהריטב"אלומרשבסתמאאיןכוונתהלמחולעל
פקעה תקנת חכמים אפילו לזמן ,ונחשבת כמי שאומרת
חיובשזמןפירעונועדייןלאהגיע.אבלאםתמחולבפירוש
ביחס למזונות הריני כאילו התקבלתי ,וחייבת במעשי ידיה.
מחילהגמורה,תועילמחילתה.
שהמזונות של כל יום הן חיוב חדש ,ודאי תוכל לחזור
מסקנתהדברים
ומבואר מדברי האבני מילואים שבמקרה כזה ,מאחר
ולבקשלהיותניזונת.
ובהמשךדבריוכתבהאבנימילואים" -אבלבעלהאומר
גםלשיטתהרא"הוסייעתו,שמועילהמחילהעלמזונות
האשה ,עכ"פ אין די בלשון המועילה בשאר ענייני הממון,
צאי מעשי ידיך במזונותיך ,והאשה נתרצית לו ,הרי כאן
כגוןהצהרהשלאיהיותביעות,וכיוצ"ב,אלאבהכרחלנסח
מחילהגמורהעלהמזונות,ושובאינהיכולהלחזורבהכדין
את הסכם בלשון מפורשת וברורה שבה יכתב שהאשה
כל מוחל חובו .דדוקא באומרת איני ניזונת דלאו מדין
מחלה על מזונותיה ואינה זכאית יותר למזונות עבורה
מחילה היא ,אלא מדין הפקעת תקנת חכמים ,לכך יכולה
וכיוצ"ב .אך אין בכח ניסוחים ,מהם המחילה משתמעת רק
לחזור ולומר רוצה אני בתקנת חכמים .משא"כ כשהבעל
בעקיפין,לעקורולבטלאתזכותהשלהאשהלמזונות.
אומר לה צאי מע"י כו' והיא מתרצה ,הרי מחלו זה לזה,
ומחילהאינהצריכהקניןואינםיכוליםלחזור.ודו"ק",עכ"ל.
ספקבפרשנותהסעיףהקובעמחילה
נראה שהאבני מילואים סתם דבריו כשיטת המל"מ
ונוסיף בזה ,כי גם בשאר דיני ממונות ,הלכה היא
המחלק בין אומרת איני ניזונת ואיני עושה ,שבה נחלקו
שבמקום שמתעורר ספק ,האם האדם מחל על זכויותיו
190אבןהעזר
עטרתדבורה
מחילה גורפת או מחילה חלקית ומצומצמת בלבד ,אנו
אותו הלשון חייב ,וראיה ממ"ש הרמ"א בסי' סה סעיף כג
תופסיםאתהפירושהמצומצם.
שאומר שטר אחד מחול שהקטן מחול .והטעם דכל שקונה
הרשב"אבתשובהח"וסי'ה')הובאבב"יאה"עסי'צג(
מחמתהלשון,אינוקונהרקמהשהואברורבלשונוולאמה
כתבבדיןאלמנההמוחלתעלכתובתה"-קרובהדברשכל
שישבוספק…דאיןכוונתהאדםבלשונורקעלדברהברור
שלאמחלהכלמהשכתובבכתובתה ,לאמחלהמזונותיה
שבמשמעות לשונו ,ולא על משמעות הספק שבלשונו ,דלא
…ועוד מה שטען הטוען שמן הסתם ידה על התחתונה
מחית איניש נפשיה לספיקא …משום הכי במחול ויש ספק
שהיא קרויה בעל השטר .מסתברא ,דבמקום הזה הבעל
בלשונו,לאקנהרקדברהברורשבלשונו".
קרוי בעל השטר וידו על התחתונה .לפי שהבעל לא פרע
כלהנ"לביחסלמחילה בעלמא,ובספרגינתורדיםחלק
לה כלום ,והיא משלה היא מוחלת ,וכל מקבל מתנה או
חו"מ כלל ג סימן כח )ד"ה עוד הקשה( כתב סברא דומה
לוקחקרויבעלהשטרלהיותידועלהתחתונה.ואינודומה
ביחס לספק מחילת מזונות אלמנה " -ראוי לנו לזכותה
למהשאמרובפרקגטפשוט)ב"בקעג(.שטרלךבידיפרוע,
ולומרשלאמחלה ,כיוןשחיוב מזונותיה ברור ,וראוי לדונה
הגדולפרועוהקטןאינופרוע,שאניהתםשהלוהפרעוכיון
כמוחזקת בנכסים .והא למה זה דומה ,לחוב שבין אדם
שהמלוה מודה שפרע לו שטר אחד ,אם טען שלא פרע
לחברו ורוצה הלוה ליפטר מחובו בטענה שמא מחל לו
אלא הקטן עליו להביא ראיה .אבל בנותן או מוחל שטר
המלוהחובו,דאמרינןללוהעליךלהביאראיהעלכך".
שיש לו על ראובן ,נ"ל דראובן מקבל מתנה הוא ,ועליו
להביאראיהמהנתןלואומהמחללו",עכ"ל.ועייןבחי'
העולהמכלהאמור,שאיןלקבועשהאשהמחלהמחילה
הריטב"א עמ"ס כתובות דף פג :שכתב כסברת הרשב"א,
גמורה על זכותה היסודית למזונות וללא הגבלת זמן ,אלא
וכתב " -כשיש בלשון השובר ,לשון סתום שסובל שתי
כשהדברים ברורים ומפורשים .אך במידה שניתן לפרש את
משמעויות,והריהואמסופקאםנמחלהחובבלשוןההוא,
מחילתה בפירוש המצמצם את המחילה ,עלינו לפרשה כך.
דכולי עלמא יד בעל השטר ההוא על התחתונה ויד בעל
ועל כן גם בנידון דנן אין הכרח לפרש את ההסכם כקובע
החוב על העליונה ,כיון שחיובו ברור הוא" .וע"ע בספר
את ביטול זכותה למזונות מכל וכל .וניתן לפרשה כהצהרה
שואלומשיבמהדורהרביעאהח"בסי'רכשהאריךבביאור
להמנעמתביעתמזונות,ובמשמעותשאינהמבטלתמעיקרה
דבריהרשב"א.
ובחי' הרי"ם אה"ע סי' סו סק"ט )הובא באוצה"פ סי' סו
סעיף ג'( כתב שאם הספק אם מחל או לא יד הנמחל על
את זכותה למזונות .ולפי האמור לעיל ,בנסיבות אלו לא
התבטלה זכותה הבסיסית למזונות ,ולהלן נוסיף לפרט
בנקודהזו,שלפרשנותההסכם.
התחתונה ,משא"כ בספיקא דדינא .וע"ע בספר ערך השלחן
עלחו"מסי'סהסכ"גשכתבבביאורשיטתהרשב"אשבכל
ספקמחילהידהנמחלעלהתחתונה.
תוקףהמחילהכפוףלגורמיםנוספים
במקרהדנן יש מהדייניםשדנובמקרהזה,שדעתםלתת
ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סי' ז' דן בדברי הרשב"א
תוקף למחילת המזונות שבהסכם .נראה להוסיף בזה ,שגם
בתשובה ,ובתוך דבריו כתב " -דלא קאמר הרשב"א דיד
אילוהמחילהאכןבתוקף כדעתם .אולפידרכינוהמבוארת
הנמחל על התחתונה אלא כל שיש קיום למחילה ,אלא
לעיל,גםאילוהמחילההיתהמפורשתוברורה,עדייןקיימת
שהלוהטועןהגדולמחלוהמלוהטועןשהקטןמחל,אמרינן
אומדנא דמוכח שהמחילה מותנית ונקבעה בכפוף לכך
יד הנמחל על התחתונה ועליו להביא ראיה שהגדול מחל.
שהאשה תקבל את זכויות הממון המוקנות לה במסגרת
אבל כל שמתבטלת המחילה מכל וכל לפי טענת המלוה,
ההסכם .שהרי לא יעלה על הדעת שהאשה מחלה על
בהא אמרינן יד המלוה על התחתונה ,שכיון שאנו רואים
מזונותיה ,בלא שהבטיחה לעצמה אמצעי קיום ומחיה
חוב ומחיל ,מהיכי תיתי לן לומר שהיה על חוב אחר ,כיון
חילופיים.
שלאראינוחובאחר,א"כודאיעלחובזהקאי…עודנראה
נסיבות המקרה הנוכחי מובילות למסקנה פשוטה,
שיש לחלק מההיא דכתב הרשב"א לנ"ד ,דלא קאמר
שלאשה לא היתה כל סיבה לוותר על זכויותיה .אדרבה,
הרשב"א דיד הנמחל על התחתונה ,אלא כל דתליא
הבעל נטש את הבית ללא עילה מוצדקת ,אלא מפני שנתן
באומדנת דעת המוחל ,אם אמרינן גדול מחל או קטן מחל,
עיניו באשה אחרת ,ופשיטא שהאשה לא מחלה על זכויות
אמרינן כיון שהוא מקבל מתנה עליו להביא ראיה .אבל כל
ממון ללא ששוכנעה שאמצעי הקיום שיעמדו ברשותה
דתליא מילתא באומדנת דעת חכמים אי אמרינן דהויא
בהתאם להסכם ,יספיקו למחייתה למשך שנים רבות .מה
מחילה או לא ,בהא ודאי מצי המוחזק בממון לומר קים לי
עודשהצדדיםחיוברווחהכלכליתהרבהמעלהמקובל,ולא
כמ"דדהויאמחילה".
היהאילוץכלכלילמחילהעלהמזונות.
והרמ"אבשו"עחו"מסי'סהסעיףכגפסק" -שטראחד
עלכןבהכרחלפרשאתמחילתהעלהמזונות,כנובעים
מחוללך ,הקטןמחולולאהגדול" .ובדיניתפיסהלהנתיבות
כתוצאה מקבלת התחליף ,שהוא פירות נכסי הצדדים
אותי"אכתב" -בספקלשוןבמחילה,והואבאלזכותמכח
שיחולקו בהתאם לקבוע בהסכם .וכל עוד אין האשה
סימןכח191
מקבלת בפועל את פירות הנכסים הנחוצים לה למחייתה,
אלו של ההסכם אינם מבוצעים ואין בידה את האמצעים
איןמקוםלהתחשבבמחילה.
הללו לכלכלתה ,אין מניעה לחייב את הבעל בדמי מזונות
אמנם הדיונים בשאלת מימוש ההסכם אינם מתקיימים
כמבוקש.
בביתהדין,ועלכןאיןאנונוקטיםעמדהכיצדישלממשאת
יובהר ,בני הזוג חיו ברווחה כלכלית ,הרבה מעל
סעיפי ההסכם השונים ,עכ"פ כפי שהוצג בפני בית הדין,
הממוצע כתוצאה מעסקיו של הבעל ,אך לאשה לא היו
למעשה האשה אינה מקבלת את פירות הנכסים שהיא
מקורותהכנסהנפרדיםמהעיסוקיםשל הבעל ,בנסיבותאלו
זכאית להם עפ"י ההסכם ,ובשל כך היא נקלעה למצוקה
ובהתחשב בנסיבות הפירוד ,בלתי סביר לחלוטין שהתובעת
כלכלית קשה ,שהובילה לתביעה שבפנינו .על כן עלינו
ויתרה על זכותה הבסיסית כאשה נשואה ,הזכאית לקבל
לקבועשמלכתחילההמחילהלאהתייחסהלנסיבותאלו.
מזונות מבעלה ,ללא תנאי ,וללא הבטחת מקורות מחיה
הביתמאירבסי'ע'דןבבעלשאמרלאשתו"צאימעשי
חילופיים,ושהיאהכניסהעצמה במודעלאפשרותשבעתיד
ידייךלמזונותיך",והאשהקבלהעליה,ואחרכךחוזרתבה.
תמצא עצמה ,ללא מקורות מחיה עבורה .על כן בנסיבות
וכתבהביתמאיר שלדעתהרמב"םשאיןמועילההתחייבות
הנוכחיות ,שהאשה עדיין לא קבלה את זכויות הממון
או מחילה בדבר שאינו קצוב ,מעיקרא המחילה אינה
והפירות הנ"ל ,ועקב כך אין בידה אמצעי מחיה עבורה,
בתוקף.וכתבהביתמאיר"-השו"ע,אףדפוסקבחו"מסי'ס'
הבעלמחוייבבמזונותעבוראשתו.
דלא כהרמב"ם בזה ,ואפילו לחייב יוכל בדבר שאינו קצוב,
לאחר שיתברר בבית הדין שסעיפי ההסכם המתייחסים
מ"מיוכללהיותדהיכידמצוי,מודהדאינומועילהמחילתה
לחלוקת הרכוש ,מבוצעים הלכה למעשה ,הרי שבכך
עלדרךהאומרצאיואזהיומספיקין,ואח"כנתחדששאינם
הובטחו אמצעי הקיום של האשה ,וסעיף המחילה על
מספיקים,מטעםמחילהבטעותודרךאסמכתא,וצ"ע".
מזונותיה יכנס לתוקף ,לדעת הדיינים שקבעו לתת תוקף
לכאורה,דבריהביתמאיראינםברורים,כיצדניתןלדון
למחילתהמזונות.
טענת מחילה בטעות ביחס למציאות שהתחדשה לאחר
חובת ההוכחה לקיום סעיפי הסכם אלו מוטלת על
ספקה ,ואינה מצליחה לפרנס עצמה .הרי
המחילה ,שאינה ַ
הבעל .מאחר שהמצב שבני הזוג הוחזקו הוא מצב שבו
בכלטענתמקחטעותאומחילהבטעות,הטעותקיימתכבר
הבעל מחוייב במזונות אשתו ,אלא שכעת מבקש לפוטרו
בעת מעשה הקנין או המחילה ,שבאותה עת המקנה או
מחובה זו בהסתמך על מחילה ,עליו להוכיח שהושלמו
המוחל לא ידע נתונים מהותיים .ויעויין בחו"מ סי' רמא
התנאיםההכרחייםלתקפותהשלמחילהזו,וכעיןהמבואר
בפת"שס"קג'בשםשו"ת זכרוןיוסףשמחילהבטעותהיינו
בשו"ע אה"ע סי' פ' ברמ"א ,ומקורו מתשובת הרשב"א
כשנתגלה למוחל או לשניהם דבר שהיה כבר קיים בשעת
שהביא הב"י סי' עז ,ועיין בספר משפטי שאול להגר"ש
המחילה אך נעלם מהם ,אבל אם נולד דבר אחרי המחילה
ישראליז"לסי'מבבמש"כבתוךדבריו"-והנהלעניןמזונות
איןזוטעותהמבטלתאתהמחילה.
האשה ,החיוב חל עם הנישואין והוא חיוב ברור שבגדר
אלאבהכרחשאיןכוונתהביתמאירלדוןבמחילהגדרי
מקח טעות .אלא אנו מפרשים את היקף המחילה ,שאין זו
מעשהבי"ד,והטועןפרעתיאושמחלה,עליולהביא הראיה
)סי'פ'סי"חברמ"א(",עיי"ש".
מחילה גורפת ,לכל מקרה ולכל מצב .אלא המחילה
וע"עבמהשהבאנולעילמתשובתפרחמטהאהרןלחלק
מתייחסת למציאות שבה יהיה ביד האשה לכלכל עצמה
בין טענה לביטול מוחלט של המחילה ,שבה יד הטוען על
ממעשי ידיה ,ואם התחדש מצב שמזונותיה אינן מספיקין
התחתונה ,לטענה המצמצמת את היקף המחילה ,ע"ש.
יכולה לתבוע ולקבל דמי מזונות .ואף שבזמנו המחילה
וה"ההכאהטענההיאלצמצםאתהיקףהמחילהולהחילה
נאמרהבסתמא,ומשמעהללאהגבלתזמן,אנוקובעיםשזו
לפרקהזמןבותקבלאתזכויותהממוןהמוקנותלהבהסכם,
טעות ואסמכתא לפרש את המחילה בדרך כזו ,אלא
ובזה ידה על העליונה .ועל הבעל ,מוטלת החובה להוכיח
מפרשים את מחילתה רק לתקופה שבה מעשי ידיה יספיקו
שאכן התמלאו התנאים הנחוצים לפוטרו ,וזאת בהתחשב
לכלכלתה.
שהחזקהקמייתא,קובעתלדונוכמישחייבבחיובהמזונות.
על כן ,גם בנידון שבפנינו ללא ספק מלכתחילה דעת
מכל הנ"ל נראה שיש מקום לפס"ד עקרוני שהבעל חייב
האשה היתה שהמחילה מותנית בכך שיהיו בידה אמצעי
לזון את אשתו ,ותינתן החלטה זמנית למזונות ,והצדדים
מחיה לכלכלתה ושאר צרכיה ,בהתאם למתחייב על פי
יוזמנו לדיון לבירור יכולתו הכלכלית של הבעל .במידה
ההסכם .הדבר ברור שמחילת האשה על זכותה לתשלום
שיתברר בבית הדין שהאשה מקבלת את זכויות הממון
מזונותיה ,אינה עומדת בפני עצמה ,ונעשתה בהסתמך על
הקבועים בהסכם ,יתבטל הטעם האחרון שנכתב לחייב
כךשההסכםמבטיחלהרווחהכלכלית .אךכעתשסעיפים
במזונות,וישאררקהטעםהראשון.
192אבןהעזר
עטרתדבורה
סימ כט
חיובהבעלבמזונותלמפרעעבורתקופהשקדמהלהגשתהתביעה
בפני בית הדין תביעת האשה למזונות עבורה ,התקיימו
בתביעתהגירושין,בהסתמךעלדיוןבנושאהמזונותשעלה
דיונים בתביעה וניתנו החלטות לדמי מזונות זמניים .כעת
עלהפרקרקאגבתביעתגירושיןשבההבעלכרךאתנושא
לאחרהדיוןהאחרוןניתןפסקהדין.
המזונות,וכיישלהתחשבבעובדהשלאחרמכןתיקזהנסגר
נקדיםאתהשתלשלותהענייניםבכלהקשורלתביעהזו.
ותביעתהגירושיןבוטלה.
ההליך המשפטי בין הצדדים החל ,בתביעת הגירושין
טענה זו אינה מתקבלת .אמנם נכון ,שתביעת המזונות
שהבעל הגיש .בכתב התביעה הבעל תבע להתגרש ,ובקש
הוגשהלביתהדיןרקבחודשטבתתשס"ח,וקודםלכןנסגר
לקבוע שהאשה אינה זכאית למזונות עבורה ,מפני שהיא
תיק הגירושין של הבעל ,לאחר שבמסגרת תיק זה בלבד
עובדת ויכול לומר לה "צאי מעשי ידייך למזונותייך" .ובנוסף
התנהלו הדיונים הקודמים .כעת מבחינה פורמאלית ,חיוב
הבעלטען,שאשתומורדתשאינהזכאיתלדמימזונותעבורה.
המזונותנקבעכתוצאהמתיקמזונותשנפתחרקלפניעשרה
ובחודשניסןתשס"והתקייםהדיוןהראשוןביןהצדדים.
חודשים .אך בנסיבות המתוארות לעיל ,אין מניעה
בדיון הנ"ל ,בסיום הדיון בתביעת הגירושין ,האשה
באמצעות ב"כ ,אמרה – "היא תובעת מזונות עבורה ,היא
מובטלת ,הוא מרויח 10,000שקל לחודש ,היא עומדת
להפסיקלקבלדמיאבטלה".
שבמסגרת תיק זה ,בית הדין יחייב את הבעל בדמי מזונות
למפרעמיוםהדיוןהראשוןשהתקייםבחודשניסןתשס"ו.
בהסתמך על התביעה שהוגשה בהתאם לכללים
הפורמאליים ,ניתן לחייב דמי מזונות למפרע החל מהיום
בתגובה,הבעלבאמצעותב"כ,טען– "היאאשהמורדת,
שהאשה תבעה את מזונותיה בבית הדין ,גם אם במועד
ואינה זכאית לדמי מזונות לאחר שזרקה אותו מהבית .היא
הגשת התביעה הראשונה ,תביעה זו לא עמדה בכללים
עבדהוהביאהלידיפיטוריה,ונוכללהוכיחזאת.היאסירבה
הקבועים בתקנות הדיון ,ובקשת האשה לחיוב המזונות
ליחסיאישותאיתוכשגרויחד,היאמעוניינתלהתגרשולא
הושמעה רק בתגובה להודעת הבעל שהיא אינה זכאית
מעוניינתבשלוםבית".
לאחר הדיון ניתנה החלטה מנומקת ,המבהירה שאין
לתשלום מזונות .מה עוד ,שלאחר הדיון הראשון ,נפסקו
מזונותזמנייםבעקבותהתביעההנ"ל.
בפנינו עילה לחיוב האשה בגירושין .ובסעיף ג' להחלטה
נפתחבביאורההלכההמונעתפסיקתמזונותלמפרע.
נכתב – "לאור האמור ,לא מצאנו מקום לטענת הבעל,
הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך חלק אבן העזר סי' ע'
שנשללה זכותה של האשה למזונות עבורה …לעת עתה
סעיף ה' ברמ"א ביחס לפסיקת מזונות לאשה " -אין פוסקין
תינתן החלטה זמנית למזונות ,וכדלהלן ,על הבעל לשלם
לה למפרע ,רק מיום התביעה" .ובבית יעקב באר הטעם
לאשתו סך 2500שקל לחדש למזונותיה" .בנוסף ,בית הדין
בהלכה זו ,מפני מחילת האשה על המזונות בפרק הזמן עד
הורה לאשה למלא את הטפסים הנחוצים לתביעת מזונות,
ליוםהתביעה),וע"עבהפלאה(.
והצדדיםנדרשולהציגמסמכיםשונים.
מקורהשלהלכהזובדבריהרמב"ןבמסכת כתובות )דף
באותה תקופה הצדדים ניהלו מו"מ להסדרת הסכם
צו ,.שהובאו בר"ן( ,שכתב אודות תביעת אשה למזונות
גירושין ,ובחודש כסלו תשס"ז ניתן פסק דין לאישור הסכם
עבורה– "אפילו מכרה בנכסיה …ולא תבעה ,הפסידה מיד,
הגירושין .אך לאחר מכן עקב סכסוך נוסף שהתעורר,
שדרך הנשים לגלגל עם בעליהן ולסייע להם" .וכן בחידושי
הצדדים לא התגרשו ,והבעל בקש למחוק את תביעתו
הריטב"א במסכת כתובות )שם( כתב – "אשת איש ,כל זמן
ולסגוראתתיקהגירושין.
שלא תבעה מזונותיה איבדה אותם למפרע ,שדרך הנשים
בחדשטבתתשס"חנפתחתיקלתביעתהאשהבמזונות.
לגלגל עם בעליהן ,וכל שלא לוותה או שלא היה בידה
לכתב התביעה צורף טופס "הרצאת פרטים" ,כנדרש עפ"י
משכון מחלה אותם .וכן ראיתי למורי הרב ז"ל שדן אפילו
התקנות,ולאחרמכןזומןמועדלדיוןבתביעה.
בדיון זה ,הבעל באמצעות ב"כ ,העלה מספר טענות
עקרוניות,לשלול אתזכותהשלהאשהלמזונות,וכןהתנגד
לפסיקהרטרואקטיביתלמזונות.
בפסק דין זה נתייחס לטענה המתנגדת לפסיקת מזונות
רטרואקטיבית.
באשה שהלכה לבית אביה מפני מריבה שהיה לה עם
בעלה ,כיון שלא מסרה מודעא בפני עדים ,שלא מחלה
אותם".
ובפד"ר כרך ב' עמוד 292בארו הלכה זו ,וכתבו – "גם
באשה שהלכה לבית אביה מפני מריבה שהיתה לה עם
בעלה,יש את הכלל דמסתמא מחלה .דדרך הנשים לגלגל
לטענת ב"כ הבעל ,מאחר שתיק המזונות נפתח בשלב
עםבעליהן.והטעםהואדכלאשהגםכשהיאבמצבשלריב
יותר מאוחר ,לא ניתן לחייב מזונות מיום הדיון הראשון
עם בעלה ,כל עוד שלא ניתק קשר הנישואין ביניהם ,היא
סימןל193
עוד מקוה לשלום ,ולכן מסתמא אמרינן שמחלה דדרך
סעיף ח' ס"ק נב אות ב' ,שאם בית הדין פסק מזונות ,גם אם
הנשים לגלגל עם בעליהן .ולפי זה במקרה דנן ,שלפי דברי
אלומזונותשנקבעולתקופהקצובה,עכ"פהחלממועדתביעת
האשה היא לא רוצה גט אלא שהבעל הוא הדורש את הגט,
המזונות פסיקתן ,אין לדונה כמי שמוחלת על דמי מזונות,
גםכשהיאבריבאתו,אמרינןדמסתמאמחלה,דדרךהנשים
וכשלאחרזמןתגישתביעהנוספת,יפסקולהמזונותלמפרע.
לגלגלעםבעליהן".
אמנם אילו בסעיף ל"ג לתקנות הדיון היתה הוראה
הרי שבהלכה זו נקבע ,שאין לפסוק מזונות לאשה עבור
תקופה שקדמה לתביעה ,גם אם בני הזוג בסכסוך .והטעם
מפורשת שלא לפסוק מזונות עבור תקופה הקודמת למועד
מפני שכל עוד לא הוגשה תביעה למזונות אנו מניחים
הגשת תביעה הכוללת "הרצאת פרטים" ,היה מקום לפסוק
שהאשה מחלה על זכותה לגבות את דמי המזונות מהבעל,
כןמכחתקנהשלאמןהדין.אךבהעדרהוראהכזו,ובהעדר
ואומדןזהשרירוקייםגםאםבניהזוגבסכסוך.
יסוד לפרשנות התקנות בדרך זו ,יש לפסוק ולחייב מזונות
אךבנסיבות שאיןלהניחשהאשהמחלה,ישלחייבוגם
עפ"י ההלכה הפסוקה כמבואר לעיל .וככל שהדבר נוגע
עבור תקופה הקודמת למועד הגשת התביעה ,וכמו שכתב
לחיוב הבעל במזונות מיום הצגת התביעה למזונות בבית
בפד"ר כרך א' עמ' ,234עי"ש דוגמא לחיוב הבעל במזונות
הדין כאמור ,אין כל משמעות לסגירת תיק גירושין וביטול
הבן עבור תקופה טרום תביעה ,מאחר שקיימת אומדנא
הסכםהגירושין.
ברורה שהאשה לא מחלה עבור תקופה זו ,וכן עיין בחלקת
מחוקקסי'ע'ס"קלבשכתבדוגמאנוספתשאיןמחילה.
בעת קביעת שיעור גובה דמי המזונות ,אנו מתחשבים
ועייןבב"שסי'ע'ס"קכט,שאםאמרהבפניעדיםשאין
בהכנסתה ,וגם אם הבעל יחשב כמורד באשתו שאינו זכאי
דעתה לוותר ,די בכך להביא לפסיקת מזונות גם קודם
בזכויות הנובעות מהנישואין ,עכ"פ אינו מחוייב אלא
למועדהתביעה,וכסבראהנזכרתבריטב"א.
במזונותלאחרניכוימעשיידיה,וכמבוארבביתיעקבסי'צ'
לפי זה ,במקרה שבפנינו ,אמנם התיק לתביעת מזונות
סעיף ה' )ד"ה י"א( .אך ביחס לקביעת מזונות עבור תקופה
נפתחרקבחודש טבתתשס"ח,ורקבמסגרתתיקזההאשה
שעברה ,אם האשה הצטמצמה ולמעשה ניצלה רק את
הגישה תביעת מזונות העומדות בתנאים שנקבעו בתקנות
הכנסתה,ולאהצליחהלגבותאתדמיהמזונותשהוטלועל
הדיון סעיף ל"ג ,דהיינו מילוי טופס "הרצאת פרטים" .אך
הבעל שחוייב להוסיף על מעשי ידיה ,ניתן לגבות את
מאחר שבדיון שהתקיים בחודש ניסן תשס"ו ,האשה תבעה
היתרה גם לאחר זמן ,ולא יוכל טעון שהיא כבר הסתדרה
לחייב את הבעל במזונות ,והתקיים דיון בתביעה ,כמפורט
עם הכנסותיה ושאינו חייב כעת להשלים עבור תקופה
לעיל ,הרי שבאותו מועד קיימת הכרזה ברורה מצד האשה
קודמת ,וכמבואר בחזו"א אה"ע סי' ס"ח סק"ד )ד"ה וכן(
שאינה מוחלת על מזונותיה .ועיין בדברי הריטב"א והב"ש
וסק"ט )ד"ה שם בשו"ע( .ועיין בספר "והשיב משה" להג"ר
המובאיםלעיל,שאםהאשהמסרהמודעאבפניעדיםשבה
משה הכהן ז"ל )חבר בית הדין האזורי טבריה עד שנת
היא מצהירה שאינה מוחלת ,די בכך לחייבו במזונות החל
תשכ"ו( חלק אה"ע סי' טז ,שלאחר שבית הדין הוציא
מאותו מועד ,גם אם התביעה הוגשה במועד מאוחר יותר.
החלטהלחיובמזונות,ולאחרזמןהאשהבאהלגבותםעבור
כמובן שדברי האשה בדיון הראשון עדיפים על מסירת
תקופה שעברה ,אין צורך לחקור כיצד הסתדרה עד היום
מודעאבפניעדים,וישלחייבובמזונותהחלמאותומועד.
ומהיכן נטלה את מחייתה ושאר הוצאותיה ,אלא גובים
וכן פסקו בספר ישמח לב ,ובספר מטה לחם ,ובספר מטה
אהרן ,ובספר והשיב משה ,שהובאו באוצר הפוסקים סי' ע'
מהבעל בהתאם לפסיקת בית הדין ,החל מאותו היום שבו
הוחלטלחייבו.
סימ ל
חובתהאבבמזונותהבןהמתנכראליוומסרבלראותו
כ"אאיירתשס"ה
נקבעו דמי המזונות עד הגיע הבן לגיל 18ונקבעו הסדרי
המקרההנידון
ביקוריהבןאצלאביו.
הצדדים היו זוג נשוי שנישאו בשנת תשנ"א והתגרשו
בתקופההראשונהשלאחרהגירושין ,האבקבלאתהבן
בשנתתשנ"דולהםבןאחדשהואכעתקרובלגיל,13ובעוד
לביקוריםאצלו בהתאםלהסכם,אךלאחרזמן ארעשהאב
ארבעהחודשיםהבןיחגוגאתחגיגתברהמצוה.
לא החזיר את הילד לאמו בזמן כנדרש ,וגרושתו התלוננה
שבועיים טרם הגירושין ,הצדדים הופיעו בבית הדין עם
עליו במשטרה .האב נחקר במשטרה ,ואף הועמד למשפט
הסכם גירושין שבו הוסכם שהבן ישאר במשמורת האם,
ונקבעקנסכספיומאסרעלתנאי,בעקבותאירועזהומחשש
194אבןהעזר
עטרתדבורה
להסתבכות נוספת ,האב הפסיק בקשר עם בנו ,ומכאן
רוצה שום קשר עם אביו הביולוגי ובהמשך השיחה ציין
והלאהנוצרנתקממושך.
שהוא כועס עליו ,ולא יסלח לו אף פעם בחיים ,ואם ייפגש
כלאחדמהצדדיםנישאמחדשוהקיםמשפחהחדשה .לפני
איתו בעתיד אז זה יהיה אך ורק בכדי "להוציא עליו את
ארבעוחצישנים,האבהגישלביתהדיןתביעהלהסדיראת
העצבים שלי" ,הוא חזר ואמר כי אינו יודע מי זה ,וכי אם
ביקורי הבן אצלו .ומאז ,מתקיימים דיונים בתביעת האב
יעבורברחובלידוהואלאיזההאותו.בפגישהשליעםהבן
לחדשאתהביקורים,ולחילופין ,תביעהלביטולתשלוםדמי
הוא הדגיש שהוא רוצה להמשיך את חייו כמו כל הילדים
המזונות,עקבניתוקהקשרביןהבןלאביו.
התקייםדיוןראשוןבתביעה,ובהתאםלהסכמתהצדדים
נקבע פרקזמןשלחודשיים,להכנתהבןלחידושהקשרעם
בלי סערות מיותרות …הבן מחק בתחילת השנה את שם
המשפחה שלהאב הביולוגי מכלהמסמכיםשלביתהספר,
וכתבאתשםמשפחתהשלאמוובעלה,במקום".
אביו .לאחרחודשייםהתקייםדיוןנוסףבהשתתפותפקידת
במסקנות הדו"ח נכתב – "עבור הבן ,האב הוא אב
הסעד לסדרי דין ,שפרטה את הצעדים שננקטו להביא
ביולוגי ,שאינו מכיל כלל וכלל .בעלה של האם הוא אביו
לחידוש הקשר ,אך ללא הצלחה .הנסיונות לחידוש הקשר
הפסיכולוגי שגידל אותו באהבה ובמסירות מגיל חצי שנה
באמצעותמכתביםמהאבלבנו,לאעלויפה.
עדהיום…כולםהביעובפניכאבעלהמצב.מכיוון שעברו
בית הדין פנה לד"ר מרדכי פרישטיק ,מפקח סוציאלי
שנים רבות בהנצחת המצב הקיים ,קשה כיום להתערב
ארצי ,על מנת שיביע דעתו כיצד ניתן להתקדם לקראת
ולשנות את הקיים מבלי הסכמת כל הצדדים לשינוי".
יצירת מפגש בין האב לבנו .בחוו"ד כתובה שהתקבלה
המסקנה בסיום הדו"ח היא – "בשלב זה איננו רואים מקום
מטעמו בבית הדין ,נאמר שהבן מחק את אביו מתודעתו,
לקיוםמפגשיםביןהאבהביולוגילבנו".
והומלץ לעשות הכל לשינוי המצב ,מפני שיש לכך נזק
ביחס לחלקה של האם במצב שנוצר קשה לקבוע
לטווחהארוך,הומלץעלהתקשרותעםפסיכולוג,ולהבהיר
מסמרות.מצדאחדישלהניחכימהבחינההעקרוניתהאם
לאם הילד שאם לא תשתף פעולה כנדרש ,דמי המזונות
מסכימה שקיימת חשיבות ליצירת קשר בין הבן לאביו
יקוצצו.בהחלטהנוספת,ביתהדיןמינהפסיכולוגיתלבדיקת
הביולוגי .מצד שני נראה ,שהמטען השלילי של הבן כנגד
המצבולמתןהמלצות.
אביו הביולוגי ניזון בחלקו מאמירות שהבן שמע מאמו
בבית הדין התקבלה חוות דעת של הפסיכולוגית וממנה
במשך השנים .אין לבן מקור אחר לגיבוש עמדתו ביחס
עולהשקיימתרתיעהעמוקהאצלהבןממפגשעםאביו,נוחלו
לאביו ,מלבד אמו ובעלה .ונציין לפתגם מפורסם בגמ'
ב"חממה" שבה הוא נמצא ,וכי הוא חושש מכל שינוי .בחוות
במסכתסוכהנו":שותאדינוקאבשוקאדאבוהאודאימיה",
הדעתהומלץלהמנעכעתמחידושהקשרעםאביו,ולהתמקד
דהיינו דיבור של הילד בשוק הוא ממה ששמע מאביו או
בחיזוק האישיות של הבן ולבנות אצלו תחושה של עצמאות
מאמו.
ומסוגלותפיסיתורגשית,וכןהומלץעלדרכיטיפולמסויימים.
השאלה שעמדה כעת לדיון היא ,האם אמנם בנסיבות
בהתאם להמלצות ,לפני שלש שנים נקבע שאין לאכוף
המתוארות האב פטור מתשלום המזונות ,שנקבעו על פי
על הילד מפגש עם אביו ,אלא לפעול בהתאם להנחיית
הסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הגירושין ,ועומדים כיום
הפסיכולוגית ,ובית הדין הורה על המשך המאמץ על מנת
עלסךנמוךשלכשמונהמאותש"חלחודש.
לקרבאתהמועדשבויחודשהקשרביןהבןלאביו.
הקדמהלבירורההלכתי
בפתיחת אותה החלטה ,בית הדין קבע שסרבנות הקשר
ישמקוםלבררשתישאלות עקרוניות.ראשית,מההיא
היאתגובהנפשיתפנימיתשלהילדושאיןלהאשיםבהאת
הגדרתחיובהאבבמזונותהבןשאינורוצהלעבורלגוראצל
אחד מההורים .בסיום ההחלטה נקבע ,שלעת עתה לא
אביואוהמסרבלפגושאותו.יצוייןשהבןעומדלקראתבר
יבוטלודמיהמזונות,אךאםלאחרשהבןיגדל,המצבישאר
מצוה בעוד כארבעה חדשים ,ובעוד ארבעה חודשים תוטל
בעינו,יהיהמקוםלשקולזאתמחדש.
עליואחריותלקיוםמצוותלרבותמצוותכיבודאב,ולארק
לאחר שנה התקיים דיון נוסף וניתן פס"ד ברוב דעות
מדיןחינוך.
הקובעשאיןלפטוראתהאבמתשלוםמזונותהבן.העיקרון
שנית ,אם נקבע שהאב פטור עקב סרבנות הקשר ,האם
שעמד בבסיס פסק הדין היה -מאחר שהאם ובעלה נהגו
האב פטור רק ממזונות המוטלים עליו מכח הדין בלבד ,אך
בהתאם להנחיות המקצועיות על מנת להביא לחיזוק
לא כשהתחייב בהם בהסכם ובקניין בלא כל תנאי .האם
האישיות של הבן ,הרי שיש להניח שאנו נמצאים בעיצומו
האברשאילהשתחררמחיובובהסכם,בטענהשמלכתחילה
שלתהליךשבסופויביאלחידושהקשרעםהאב,עלכןעל
לא התחייב במזונות אלו אלא בכפוף לשמירת הקשר
האבלהמתיןבסבלנות,עדשיושגוהתוצאותהרצויות.
המקובלביןאבלבנו.
אלאשלאחרזמן,התבררשהמהלךנכשללחלוטין.
ישלהקדיםולברראתשאלתהיסודשהיאמההםתנאי
בבית הדין התקבל תסקיר לשכת הרווחה ,ובו נכתב –
חיוב האב במזונות הבן .האם האב חייב במזונות בנו בכל
"בשיחה שקיימתי עם הבן הוא אמר בצורה נחרצת כי אינו
מקרה ובכל תנאי ,לרבות במקרה הקיצוני שבפנינו ,שקיים
סימןל195
נתק מוחלט בין הבן לאביו ,סרבנות מוחלטת לכל קשר
הח"מ סק"ט כתב לבאר " -כשהבן אינו רוצה להיפרד
שהחלה מעת היות הבן קטן מאד .האב אינו מכיר את בנו
מאמוישלאבלומראיןעליחיובצדקהלפרנסוכלזמןשאין
והבןאינומכיראתאביו,והתקייםבוהפסוק"האומרלאביו
שומעלקולילהיותאצליללמדותורהושארדברים".
…לאראיתיוואתאחיולאהכיר".האביודעשבנוגדלאצל
לכאורה משמע מפשטות לשון הח"מ ,שהאב פטור
אמו יחד עם בעלה השני ,ושניהם נהנים מגידולו וטיפוחו,
ממזונות מכיון שהבן אינו שומע בקולו .אך דבר זה קשה
אך עליו מוטלת החובה לשלם דמי מזונות ,בלא שיוכל
לאומרו ,שהרי בבן שהוא בגיל שש עסקינן ,וכי הבן בר
לפגושאתהבןולראותנחתמהשקעתובפרנסתהבן.
עונשין.
נצייןשהלכהזו,שלחיובהאבבמזונות בנושאינורוצה
וכן בשו"ת עזרת כהן סימן נז תמה ,וז"ל " -באמת
בקשר עמו ,אינה מבוארת בגמרא ,אלא נלמדת מההלכה
התירוץשלהח"מהואדוחק,כמושכתבבעצמו .שהריהיכן
הפסוקהברמב"םובשו"ע,הלכהשהתפרשהבדרכיםשונות
מצאנושנהיהמענישיםאתהקטןבןשששניםשנוטהדעתו
על ידי חכמי זמננו ,כפי שיובא להלן .מעיון בפסקי הדין
אחראמו ,להפקיע ממנו זכות שמגיע לו ע"פ צדקה ,וכי בר
שנכתבו בשנים האחרונות עולה שאין דרך כבושה בביאור
עונשין הוא …איך אפשר לומר שיענישו תינוק בן שש ,על
הלכהזו,ונמצאודרכיםשונותורחוקותזומזו.
אשראינורוצהלזוזמאמו".
בנסיבות אלו ,אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.
ובישוב הלכה זו יש לומר -העילה המחייבת את האב
בהעדרמסורתפסיקהמוסכמתומחייבת,עלינולפסוקעלפי
במזונות ,מפני שהוא האב שהולידו ,ואין מן הדין שיביא
מהשעלהבידינובבירורסוגיאזו.
ילדיםלעולםויטילםעלהציבור.
נצייןשמקרהזה,אינודומהלמקריםאחריםשנידונובפסקי
הגדרה זו של חיובו במזונות הילדים מבוארת בגמרא
הדין שיובאו להלן ,שבהם הבן או הבת אינם מקיימים את
במסכת כתובות דף מט ,:ונמצאת בנוסח הדברים הנאמרים
הקשר הרצוי עם האב במשך תקופה מסויימת ,ודנו מה
לאבבעתשגועריםבוכשאינומוכןלזוןאתילדיו" -יארוד
ההשלכהשלהעדרקיוםביקוריםתקיניםאצלהאבעלחיוב
ילדה ,ואבנימתאשדיא",ופרש"י" -התניןהולידתולדותיו,
האב במזונות .אך במקרה שבפנינו ,הנתק מוחלט ,אין כל
והטיל פרנסתן על בני העיר" .נראה שנוסח הגערה מבהיר
היכרותאומפגשמאזשהבןהיהקטןמאד.האבאינומכיראת
את גדר החיוב .בגערה זו ,הציבור מבהיר לאב מדוע הוא
הבן והבן אינו מכיר את האב ,ואם יעברו ברחוב אחד ליד
מחוייב במזונות ,מכיון שהוא אביו מולידו ,ואין מתקבל על
השני ,לא ידעו על הקשר ביניהם .אדם אחר ,בעלה של אמו,
הדעת שאדם יביא ילדים לעולם ויטיל את פרנסתם על
ממלאלמעשהאתמקומושלהאבהביולוגי,לכלדברועניין.
הציבור.
האבבקשלעשותלחידושהקשראךללאהצלחה,והתקייםבו
נראה שזוהי הסברא העומדת ביסוד חיוב המזונות ,בין
הפסוקשאמרהתורהבתוכחה)דבריםפרקכחפסוקלב("בניך
בקטניקטניםשעדייןלאהגיעולגילשש,וביןלאחרמכן.כל
ובנותיךנתוניםלעםאחר ועינך רואות וכלות אליהם כל היום
עוד הבן לא הגיע לגיל שש ,קיימת תקנת חכמים שהאב
ואין לאל ידיך" ,ופרש רש"י – "מצפות אליהם שישובו ואינם
מחוייב לפרנסו וחובה זו היא חובת ממון שהבן זכה
שבים .כל תוחלת שאינה באה קרויה כליון עינים" .ובמסכת
במזונותיו מכח התקנה ,אפילו יש לו ממון משל עצמו,
ברכות דף נו" – .בניך ובנותיך נתונים לעם אחר … ,דביתהו
וכמבואר בשו"ע סי' עא ס"א .וכשהבן מעל גיל שש ,האב
שכיבא ,ואתו בניה ובנתיה לידי איתתא אחריתי ,דאמר רבא
מחוייב במזונותיו כל עוד הבן בעצמו אינו מסוגל לכלכל
אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב מאי דכתיב בניך ובנותיך
עצמו.
נתוניםלעםאחר,זואשתהאב".
הרמב"םבהלכותאישותפרקיבהלכהידכתב" -כשם
נטיית הלב היא ,לקבוע שנסיבות אלו ,אינן בכלל תקנת
שאדם חייב במזונות אשתו ,כך הוא חייב במזונות בניו
חכמים שתיקנו לחייב את האב במזונות בנו) ,תקנת אושא,
ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים .מכאן ואילך
או תקנה אחרת( .מסתבר שבנסיבות המתוארות ,לא תקנו
מאכילןעדשיגדלוכתקנתחכמים,ואםלארצהגועריםבו
להטיל על האב לשאת במזונות בנו .אך אין מקום לייסד
ומכלימיןאותוופוצריןבו.אםלארצה,מכריזיןעליובציבור
הלכה למעשה על סברא זו בלבד ,ככל שתהיה סברא
ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו ,והרי הוא
ברורה,ולהלןנבררבעז"ה,הלכהזוממקורותיה.
פחות מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו .ואין כופין אותו
לזונםאחרשש".
הזיקהשביןחובתהאבבמזונותהבןוביןהתנהגותהבן
הרמב"םכתבבלשונושהחיובהוא"כתקנתחכמים",וכן
ההנחהשישמקוםלשלולמזונותמבןשאינונוהגכשורה
הלשון בשו"ע סי' עא ס"א .אמנם הגר"א בביאוריו סק"ב
כלפי אביו ,נובעת מדברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק כא
נשאר בצ"ע על לשון זו שכתבו הרמב"ם והשו"ע "כתקנת
הי"ז,שהובאולהלכהבשו"עאה"עסי'פבסעיףז'.
חכמים" ,היינו משום שהגר"א הבין בדבריהם שכוונתם
ז"ל הרמב"ם " -אחר שש שנים ,יש לאב לומר אם הוא
לתקנתאושא.אךכפיהנראה ,איןכוונתםלתקנההמחייבת
אצליאתןלומזונות,ואםהואאצלאמואינינותןלוכלום".
חיוב ממון גמור ,שבעקבותיו אנו יורדים לנכסי האב אפילו
196אבןהעזר
עטרתדבורה
כשיש לילדים נכסים משלהם .אלא כוונתם לתקנה אחרת
לתבוע את האב .ביחס לתביעה כזו מצד הבן ,האב יכול
המתייחסתלחובתהאבלילדיואחרגילשש,תקנתחכמים
להשיבשאיןעליוחיובזהכלעודהבןאינושומעבקולולבוא
שהאביפרנסאתילדיוושלאיטילעולפרנסתםעלהציבור.
אליו,שהריהואמוכןלפרנסובביתו,וממילאאיןעילהלטעון
ואםאינומפרנסם,אףכשאינואמידגועריםבו,וכשהגערה
כנגדואתהטענהשל"יארודילדהועלבנימתאשדיא".
אינה מועילה מכריזין עליו בציבור ,אך אין בכלל תקנה זו,
לרדתלנכסיוכשאינומפרנסם.
ועייןבב"שבסי'פבשהביאאתהח"מ,אךהשמיטמלשון
הח"מ כמה תיבות .וז"ל הב"ש " -ואם הבן אינו רוצה
ועיין בספר אוצר הפוסקים סי' עא סק"ה שהביא בשם
להיפרדמאמויכולהאבלומרכיוןשהואאינושומעבקולי
דינא דחיי ובשם ספר נהורא דיעקב שהחיוב מעל גיל שש
להיות אצלי אין עלי חיוב לפרנסו" .הרי שהב"ש השמיט
באינואמידהואמתקנתחכמיםאואפילותקנתאושא,אלא
מלשון הח"מ מש"כ "אין עלי חיוב צדקה לפרנסו" ,וכתב
שמעיקרא לא תיקנו לרדת לנכסיו אלא לגעור בו ולהכלימו
בסתמא "חיוב לפרנסו" ,דהיינו להורות שהחיוב הוא יותר
כשאינואמיד.
מצדקה גרידא ,אלא חיוב גמור .וכן השמיט מש"כ הח"מ
וכןבשו"תעזרתכהן)שם(כתב" -לארקבתורתצדקה
"להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים" ,וכתב "להיות
חייב הוא לזון את בניו הקטנים ,גם כשהם מבני שש
אצלי" ,להורות שאין העניין קשור לכך שהבן אינו לומד
ולמעלה,אלאמתקנתאושא,כדאמרינןבגמראכתובותמ"ט
תורה וכיוצ"ב ,אלא לעצם הענין שהוא אינו אצל אביו כפי
ב',ולשוןהשו"עהואבסי'ע"אס"אשזנןבתקנתחכמיםגם
כשהםלמעלהמבנישש.ואע"פשהגר"אבביאוריותמהעל
הלשון של השו"ע ,שכתב ע"ז שהוא מתקנת חכמים ,וסיים
שהדיןמחייב.
נראה ,מאחר שהב"ש כתב הדברים בשם הח"מ ,הרי
שגםהח"מכיוןלכך,ושיגראדלישנאנקט.
בצ"ע שם בסק"ב .וכוונתו ז"ל היא משום דבמסקנא שם
וכן משמע מביאור הגר"א )שם ס"ק יא( שתלה הלכה זו
מסקינן דכפו ליה אסיתא בציבורא ,ואין כופין אותו ,נראה
שהאב אינו מחויב במזונות הבן לאחר גיל שש שנשאר אצל
דאין זה מתקנת חכמים ,אלא מצוה בעלמא ,אבל לא רק
אמו ,הוא מפני שעל פי דין הבן לאחר גיל שש צריך להיות
מחובת צדקה ,כי אם יותר מזה ,שהרי סוף סוף מכלימים
אצל אביו ,ואינו דומה לבת שהיא אצל אמה לעולם ,עיי"ש.
אותו ע"ז ואמרינן עורבא בעי בני ההוא גברא לא בעי בני,
משמעשאיןהענייןתלויבלימודתורהשנמנעמהבןוכיוצ"ב,
כמבוארשם.ועכ"פישלילדהזהזכותעלאביובזה".
העולה מדברינו -החיוב במזונות מגיל שש ועד שיגדלו
הואחיובגמורמתקנתחכמים,ואינוצדקהגרידא.
דא"כלאהיהמקוםללמודדיןזהממהשרקהבתאצלאמה
ולאהבן,אלאלתלותהעניןבכפייתהבןעלהמצוותוכדומה.
אלא יסוד הדין תלוי בכך שמאחר שאנו קובעים שבמקום
גם אם נאמר שיסוד החיוב במזונות הילדים מגיל שש
שהדין נותן שהבן ידור בבית אביו ואביו מסכים לפרנסו
ומעלה הוא בגדרי צדקה בלבד ,וכפי שנקטו כמה פוסקים
כשיהיה אצלו בביתו ,אין מקום לטעון כנגד האב שהוא
עפ"י משמעות הסוגיא )כתובות מט ,(:עכ"פ הוטלה חובת
משליךאתבנועלהציבור,והואפטורמלזונוכלעודהבןאינו
הצדקהעלהאבכחובהשאינויכוללהימלטממנה,וחובתו
במקוםהראוילו -בביתאביו.לזההביאהגר"אראיהמלשון
עדיפה מחובת אחרים ,עיין רמב"ם פכ"א מאישות הי"ח
הגמרא ,שמשמע שדוקא בבת ,מאחר שמקומה הוא בבית
ושו"עסי'פבס"חשאפילועלהאםאיןמוטלתאותהחובה
אמה,לאיוכלאביהלומרשיזונהרקכשתבואלביתו,ומדוייק
מדיןצדקה,היינומפניהעילההמבוארתלעילוהמחייבתרק
מלשוןהגמרא,שבבןאכןיוכללומרכן.
אתהאב,דאמרינןליה"יארודילדה"וכו'.
גםאםיסודהחיובלזוןאתבנושמעלגילששהואבגדר
לפיזה,הרמב"םוהשו"עפסקושאםהבןנשאראצלאמו
צדקה בלבד ,אין מקום לחייבו בצדקה כשהוא מוכן לזונו
לאחר גיל שש ,האב אינו חייב לפרנסו .הטעם הוא ,מאחר
בביתו.ואםתעלהטענהשלהבןלאביושיפרנסו,כנגדטענה
שגדר התקנה הוא מפני שהאב שהולידו חייב לפרנסו ולא
זו האב ישיב ,שהוא מסכים למלא חובתו ,ועל הבן לשמוע
להשליכועלהציבור,לכןכשהאבמוכןלקבלאתהבןאצלו
בקולו ולבוא לדור עמו ולקבל מזונותיו במקום מגוריו ,כפי
ולפרנסו בביתו ,אבל הבן אינו מוכן לכך ,אין כאן הטלת
המחוייבעלפיהדין.
פרנסתהבןעלהציבור .אדרבה ,האבמבקשלפרנסובעצמו
עייןבמש"כהג"ראברהםשפיראז"ל בפס"דשהתפרסם
בביתו ,ולמלא את חובתו ,וכיון שכן ,אין מקום לטענה
בספרומנחתאברהםח"גסי'ד'ובקובץתחומיןכרךטזעמ'
"יארוד ילדה" וכו' ,שהרי אינו מטיל על הציבור את פרנסת
71-86שבאר הלכה זו כאמור לעיל ,אך בפסק דינו העלה
בנו .ואם האב יתבקש לפרנסו מחוץ לביתו ,כשהדין נותן
שכל זה דוקא כשהדין מחייב את הבן במגורים אצל אביו,
שהבן יגור עמו ,האב זכאי לטעון שבנסיבות אלו ,הוא אינו
כפי המקרה שבהלכה הפסוקה ברמב"ם ובשו"ע .אבל
מחויב להעביר מזונותיו למקום אחר ,אלא על הבן לבוא
בנסיבות שאין אפשרות שהבן יעבור להתגורר אצל אביו,
לביתוושםיזוןאותוכדינו.
ומוסכם שמקומו בבית אמו ,אלא שנקבעו הסדרים לביקורי
לפי האמור ,תתבאר דעת הח"מ והב"ש .מאחר שמגיל
שש חיוב המזונות היא מכח תקנת חכמים ,ולבן יש זכות
הבן אצל אביו ,והבן מסרב לבקרו .סירוב זה אינו עילה
לפוטרוממזונותיו.
סימןל197
וכתבשם– "איןכלמקורשלפיוקונסיםאתהבןהמורד
פסק דין קבע הג"ר שאול ישראלי ז"ל כי גם סירוב הבת
להפסיד מזונות ,הדין אומר שהאב יכול לדרוש שהבן יבוא
לבקר אצל האב גוררת הפסקת תשלום המזונות ,וכפי
לאכולאצלוולאאצלהאם,אבלכשאינומציעלאכולאצלו
שכתבנו לעיל ,ולהלן עיקרי פסק דינו – "האשה הגישה
וגם לא יכול להחזיקו בביתו ,לא נפטר ממזונות" )מנחת
תביעהלהעלאתמזונותעבורהבת.מאידךתובעהאבהסדר
אברהם עמ' טו ,ובתחומין עמ' " .(72התקנה לזון בניו מדין
פגישות עם הבת ,מאחר שהאם מסרבת לתת לו להפגש
צדקה אינה נפקעת בגלל חציפות הילדים ,כמו שחיוב לתת
עמה ,אלא בנוכחות צד שלישי .בהחלטה נשואת הערעור
צדקה אינה נפקעת כשהעני הוא גם עני חצוף") ,מנחת
דוחה ביה"ד כנ"ל את הזדקקותו לעתירה להגדלת מזונות,
אברהםעמ'לבובתחומיןעמ'.(75
כל עוד אין האשה מצייתת להחלטת ביה"ד" ,למסור את
דבריו בנקודה זו אינן מקובלים עלי .עילת הפטור ,אינה
עקב מרדנות הבן ,ואין כאן קנס על הבן .אין אנו קובעים
הילדה לרשות אביה לביקורים סדירים ללא נוכחותה וללא
השגחתושלאדםאחר".
קביעה עקרונית ,שהאב פטור ממזונות ,כשם שבעל פטור
אחרי שמיעת טענות הצדדים וב"כ והעיון בחומר ,נראה
מלזון אשתו מורדת .אלא החיוב שריר וקיים ,אך קבענו
לנו שיש לאשר הפס"ד .חיוב האב במזונות מותנה בהיותו
מסגרת ברורה כיצד הבן יקבל את מזונותיו ,והמסגרת היא
ברשותו ,ואם האם מעכבת יכול הוא לומר " -אם אינו אצלי
בביתושלהאב,כשהדיןנותןשהבןיעבורלגורבביתהאב.
לא אתן לו מזונות" )סי' פ"ב ו'( .ואם אמנם שם המדובר
אך גם כשהבן אינו אמור לגור בקביעות בבית אביו ,הוא
בילד שדינו להיות ברשות האב לגמרי ,דון מינה ,גם לגבי
יקבל את מזונותיו לפרק זמן קצוב באמצעות אביו כשיבוא
בת,באותה מידה שטובתה דורשת להמצא לעתים מזומנות
לביתו לבקרו .מרדנותו של הבן להופיע בביתו של האב
עם אביה .אשר על כן ,אין אנו מוצאים לנכון להתערב
לביקורים אינה עילת פטור ,אלא שלמעשה יש כאן סירוב
בקביעת ביה"ד ובפסק דינו ,בהתאם לזה ,שלא יזדקק
לבואוליטולמזונותיו.
לעתירתהאםלהעלותמכסתהמזונותעבורהילדה".
אם ההלכה ברורה ,שאין לבן מזונות כשהדין מחייבו
בהמשך דבריו ,כתב הגר"ש ישראלי ז"ל " -כיון שגם
לגוראצלאביו,ובהתאםלסבראשבארנו,הואהדין,כשהבן
האםמצדהאינהרוצהלמסוראתהילד)ויתכןשאילוהיתה
מחוייבלשהותאצלאביולעיתיםמזומנות,עלמנתלשמור
האם מסכימה ,כי אז גם הילד לא היה מתנגד .ועכ"פ ,היה
את הקשר הטבעי בין הבן לאביו ,האב רשאי לטעון שהוא
אפשרלהתגברעלהתנגדותו(וזהועיקרגורםהעיכוב,עליה
אינו מתנער מחיובו במזונות הבן ,ויפרנס את הבן כמחוייב,
החובה לזונו .כי אין לה לאחוז החבל בשני ראשים .ומאחר
ובלבדשיבואלבקרווליטולממנואתמזונותיו.
שאינהרוצהלמוסרולידיהאב,עליהחובתהמזונות,ויכול
מאחר ולעת עתה יש מקום לביקורים אצל האב למשך
האב לומר אם אינך רוצה למוסרו לי ,אינך יכולה לתבוע
מספר שעות בשבוע ,למה יגרע חלקו של אותו אב שאינו
ממני מזונות ,ועליך החובה לזונו .ואילו היה אי רצונו של
יכול להעביר את בנו למגורים קבועים אצלו שלא יוכל
הילדלהיותאצלהאבהגורםשבגללזהאיןעליוחיובלזונו,
לטעון טענה כזו .האב רשאי לטעון – אני מסכים למלא
כי אז לא היה השו"ע )וכן הרמב"ם( מביאים הלכה זו
חובתי לזון את הבן ,ועליו לבוא אלי בשעות שנקבעו
כשהאם מעכבת .שהרי לפ"ז אין עיכוב האם מעלה ומוריד.
לביקורים ,וכפי חובתו ,ויבוא ויטול את מזונותיו ,ובכך איני
א"ופשוטוברור,שעיקרמהשיכוללומרלאאתןלומזונות,
מתנער מפרנסת הבן ואין מקום לטעון כנגדי "יארוד ילדה
הואכלפיהאם,ולאכלפיהילד,כיבכגוןדא,חיובהמזונות
ואבני מתאשדיא",מאחרשאניאינימטילאתהמזונותעל
מוטלעלהאם.איןכאן איפואשוםהטלתעונשעלהילד…
בניהעיר,אלאהבןבהתנהגותובחרשלאלבואוליטול את
אלאהעברתהחובהמוטלעלהאב,עלהאם",עכ"ל.
מזונותיו.
אף שהג"ר שאול ישראלי ז"ל הסכים עקרונית למסקנה
אמנם מבחינה מעשית ,בדרך כלל נעדיף למצוא דרך
שכתבנו לעיל ,אך מטעם אחר .בפסק דינו ,הג"ר שאול
אחרתלהעברתדמיהמזונות,כגוןישירותלחשבוןהבנקשל
ישראלי ז"ל לא נחית לבאור הנזכר לעיל ,אלא באר שדברי
האםוכיוצ"ב,ולאבהעברהישירהשלסכוםכסףלידיהבן,
הרמב"ם והשו"ע שפסקו לפטור את האב מתשלום מזונות
זאת מפני שאנו מבקשים להמנע ממתן מזונות ישירות לבן
כשאיןהבןרוצהלעבוראליוהםמפני שהאםגורמתשהבן
ומלערב את הבן בכל הקשור להעברת דמי המזונות .אך
ימאןלעבורלאביו,ועלכןהוטלעליהחיובהמזונות.אךלא
הדרךהאחרת והסבירה נקבעתרק כהעדפהחילופית לדרך
כעונשעלהבן.
הנזכרת ,אך אין לחייב בה את האב אלא כשאפשרות
לעומתזאת,הגר"אגולדשמידטז"לבאותופסקדין,סבר
הבסיסיתהנ"לראויהלהתקיים,דהיינושמתקייםקשרישיר
ששלילת המזונות אינו מפני התנהגות האם ,אלא מפני
ביןהאבלבנו.
שהבן אינו רוצה לעבור לאביו ,וז"ל – "כאשר כל ההלכה
הזאת חידוש הוא ,כלל הוא" ,אין לך בו אלא חידושו",היינו
בבית הדין הגדול התקיים דיון בשאלה דומה לנידון
ההלכה כפי שנאמרה .והוא רק בבן ,אשר מקומו הוא אצל
שבפנינו,פסקהדיןהודפסבספרמשפטישאולסי'כג.באותו
האב ש"הוא מצווה עליו בכמה דברים ובפרט ללמדו תורה",
198אבןהעזר
עטרתדבורה
ורק כאשר המדובר הוא על עצם מקום הימצאו "להיות
"יארוד ילדה" וכו' .אין לחייבו בנסיבות שהבן צריך להיות
אצלי" ,ורק כאשר העיכוב הוא מצד הבן עצמו .ואין בידינו
בביתו ,בדרך קבע או לביקורים ,והבן אינו ממלא חובתו,
להרחיב את ההלכה הזאת ולהחילה גם בבת ,וכאשר
מאחר שהאב רשאי לטעון – הבן יבוא לביתי לביקורים כפי
המדוברהואבפגישותבלבד,וכאשרהעיכובהואמצדהאם
שמוטלעליו,ויקבלאתמזונותיו.
ולא מצד הבת .המזונות הן בשביל הבת עצמה ולא בשביל
בנסיבות אלו ,אין אנו קובעים שחיוב המזונות עבר
האם,והאם אינה אלא שליחה של הבת לתבוע עבורה,ואין
להיותמוטלעלהאם,אלאחיובהאבשרירוקייםוהבןיקבל
בכוחנו להטיל עונשים על הבת בגלל מעשי האם .וזאת,
מזונותיובהתאםלחיובזהבכפוףלקיוםמסגרתמינימאלית
מבלי להקל ראש במעשה הרע הזה של האם המונעת את
של ביקורים .כשהבן אינו ממלא את המוטל עליו ,אין אנו
הקשר בין האב ובין בתו ,ולא רוצה לדעת ולהבין כי את
קובעים שהאב פטור מתשלום מזונות .חובת המזונות
נפשהבתהיאקובעתחלילהבזאת.
נשארהבעינה,אלאמוטלעלהבןלמלאחובתו לבקרו,ועם
אולם,אין אנו מוסמכים לבדות עונשים מלבנו ,ולהטילם
מילוי תנאי זה יגבה את מזונותיו מאביו .ואם הבן מסרב
כראותעינינועלהעושהשלאכהוגן.ובמיוחדכאשרהעונש
למלאחובתוזו,דינוכמישישבפניומזונות,ומסרבלאוכלן.
הוא בעצםמהותומבחינת ההלכה ,לא עלהעושה,אלא על
דבריהגר"עיוסףשליט"אבאותופס"דששללהטלתהחיוב
הבתהקטנה",עכ"ל.
עלהאם,אינםברורים.מאחרשבנסיבותשהבןאינועומדבמה
הראשל"צ הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א כתב באותו
שהטילו עליו להיות בקשר כלשהוא עם האב ,וחזר הדין
פס"ד – "קראתי בעיון את דבריהם של עמיתי כבוד הגר"א
המבוארברמב"םובשו"עסי'פבסעיףח'שבמידהשהאבנפטר
גולדשמידט והגר"ש ישראלי שליט"א ,מבלי להכריע בבעיה
ממזונות,חיובפרנסתהבןמוטלתעלהציבור,אךלאעלהאם.
העקרונית בה הם מחולקים ,דעתי היא כי בנידון דנן
ואף אם למעשה האם אינה מתנערת מפרנסת הבן ,הרי
שהמערערתהיאאשהנשואה,ולאנטעןולאהוכחשישלה
שפרנסתו נעשית על ידה מבחירתה ורצונה ,לפנים משורת
נכסים שאין לבעלה רשות בהם ,או שיש לה הכנסות
הדין בלבד ,ובנסיבות אלו אין מקום לבדוק במקרה שהאם
ממעשה ידיה העודפים על מזונותיה ,לכן אין לפטור את
נישאהמחדשלאדםאחר,אםישלהממוןשאיןלבעלהרשות
המשיב ממזונותיה של הבת .לפיכך יש לקבל את הערעור,
בו וכיוצ"ב ,כמ"ש הגר"ע יוסף שליט"א) .וע"ע במש"כ בספר
וביתהדיןהאזוריידוןויפסוקבתביעהלהגדלתהמזונות".
מסקנתהדבריםהיא,מתוךפס"דזהעולהשהג"רשאול
יביעאומרחלקח'סי'כבובפד"רחי"געמ'27שהסכיםלשלול
מזונותעקבסרבנותקשר,ויובאלהלן(.
ישראליז"למסכים,עקרונית,שישלפטוראתהאבממזונות
הבן שאינו בא לבקרו ,אלא שהג"ר שאול ישראלי ז"ל לא
שיטהאחרתבהלכהזומצינובדברי הגרא"יוואלדינברג
נחית לבאור הנזכר לעיל ,אלא כתב לבאר ששלילת דמי
ז"לבפד"רחי"געמ' 20ובספרוציץאליעזרחלקטזסי'מד,
המזונות הם מפני שהאם גורמת שהבן ימאן לעבור לאביו,
שקבע ששלילת המזונות מהבן המסרב לעבור לאביו אינה
ועלכןהוטלעליהחיובהמזונות,אךלאכעונשעלהבן.
בתורת קנס על הבן או על אמו ,אלא על פי עיקר הדין,
לדרך זו מצויה אחיזה בדברי הראי"ה קוק ז"ל בתשובת
הקובע שהאב פטור מתשלום המזונות כל עוד האב אינו
עזרתכהןהנזכרתשבתוךדבריוכתבבלשוןזו"-איךאפשר
מקבל את שזכאי לו על פי הדין ,לרבות קשר קרוב לבן
לומרשיענישותינוקבןששעלאשראינורוצהלזוזמאמו.
וכיוצ"ב.
אבל באמת ,לשיטת הרמב"ם ,אין לנו שום הלכה מקובלת
על פי דרכו אין חילוק בין מקרה שבו הבן אינו מסכים
ע"ד כפיה לאיזה צד שיהיה ביותר מבן שש ,והכל תלוי
לעבור לגור אצל אביו ובין מקרה שבו הסירוב הוא לביקור
בראות עיני בית הדין ,אלא שחובת האב ליתן לו מזונות
בלבד.וכתבשם"בכגון נידוננו דסמיא בידה של הבת לחזור
קבעו רק כשהוא אצל אביו ,ואם אמו מעכבת היא חייבת
ממרדותה בלי כל טורח …כל עוד שלא תציית אין האב
ליתן המזונות" .עכ"ל .מבואר שהאב פטור מתשלום מזונות
חייבבמזונותיה".
מפנישהאםמעכבתאתהבןומונעתממנולעבוראליו.
ועיי"ש שהוכיח את שיטתו ממה שפסק מהרשד"ם חלק
לעומתו הגר"א גולדשמידט ז"ל קבע ששלילת המזונות
אה"ע סי' קכג לפטור את האב ממזונות הבת כשהאם
אינהאלאכשהבןצריךלהיותאצלאביובמשמורתקבועה
הוליכהאתהבתלמקוםמרוחקשאינומאפשרלאבלשמור
אצלו,ומסרבלעבוראליו,ולאכשמסרבלפוגשו.
עלקשרקרובעםבתו.
לפי דרכינו ,נראה שאין שלילת המזונות עונש ,לא על
הבן כדעת הגר"א גולדשמידט ז"ל ולא עונש לאם והעברת
לפי דרכו ,קיימת מערכת שלימה של זכויות האב בבתו,
וחיובהמזונותנקבעכנגדמימושזכויותאלו.
חיובמהאבוהטלתועלהאםכדעתהג"רשאולישראליז"ל.
אלא בפנינו הלכה הקובעת הגדרת מסגרת חיוב האב
שיטהזושלהציץאליעזראינהמוסכמת.
במזונות.האבחייבבמזונותבנובתנאיםמסויימים,וכלעוד
בפס"ד שניתן בביה"ד בירושלים בהרכב הדיינים הגר"י
הוא מסכים לפרנסו בתנאים אלו ,אין מקום לטעון כנגדו
עדסז"לוהגר"בז'ולטיז"לויבל"אהגרי"שאלישיבשליט"א
סימןל199
)פד"רח"אעמ'(75נכתב–"כלדיוןבהחזקתילדים,היאלא
באומדנא שאם האומדנא היא גדולה ומספקת דאדעתא
זכות האב או זכות האם ,אלא טובת הילדים ,כמו שכתב
דהכי לא נתחייב ,אפילו בדברים דשכיחי ולא אתני עלייהו
המהרשד"ם חלק אה"ע סי' קכ"ג" .ועיין להלן סי' מב
האומדנאהיאהעיקר וכו' ע"שבאורך רב ,וכתבשכן הורה
שהבאנו באריכות מפסקי דין בנקודה זו והעולה מהאמור
מהר"רחסדאיפרחיההכהן…ועייןגםשד"חבפאתהשדה
שם ,שמוסכם על מרבית הפוסקים בזמנינו ,ששאלת קביעת
מערכה האלף סי' ק"ז שהביא דברי המל"מ והרב פני משה
המשמורת הוא נושא עצמאי הנגזר מטובת הילד בלבד.
הנ"ל דאומדנא גדולה )מהניא אף בדבר התלוי בדעת
הדיון לקביעת משמורת או ביקורים אינו עוסק בשאלת
שניהם( ,וכתב ועיין שו"ת מנחת שי לגאון בדורנו סי' ל"ז
בירורזכותושלהורהזהלקבלאתהבןאוהבתלגוראצלו.
ד"ה ועוד ,ובספר עבודת השם חלק יו"ד סי' ז' דף י"ח ע"ד
וכיוןשאיןבירורזכותההורה,איןמקוםלקבועשכנגדזכות
ושגםהרבנים פאת נגב בחלקיו"ד סי' כ ,ומשנתר' אליעזר
זו הוטלו עליו חובות .אלא קביעת המשמורת נובעת
בסי' פ"ט הסכימו לחילוק זה ,דכל היכא דאיכא אומדנא
מקביעת טובת הילד ,ומאידך ,חובת האב לפרנס את הבן
גדולה עצומה וחזקה אזלינן בתרה ,אף בדבר התלוי בדעת
והבת נגזרת מעצם היותו אב ,ואינה כנגד מימוש זכות
השכנגדווכו'ע"שעוד",עכ"ל.
משמורתאוביקור,ועלכןאיןזיקהביןשנינושאיםאלו.
וע"ע בנודע ביהודה קמא חיו"ד סי' סט )ד"ה נמצא(
שכתבכסבראזו,ובשו"תדבריחייםח"אחאה"עסי'ג'כתב
האםהסכםהגירושיןמוסיףעילהלחיובהמזונות
במקרה שלפנינו ,המדובר במזונות שהאב מחוייב מכח
הסכם גירושין בר תוקף ,הסכם שאושר בבית הדין וקבל
תוקףשלפסקדין.
בלשון זו " -רבים ושלמים ס"ל דבאומדנא גדולה אפילו
בדבר התלוי בדעת שניהם אמרינן אומדנא" .וכן הסכים
בשו"תבריתאברהםחחו"מסי'כטסק"י.
והגרש"זאויערבךז"לכתבבספרמנחתשלמה)ב-ג(סי'
לכאורה מאחר שההתחייבות למזונות בהסכם הגירושין
קלד בביאור דברי התוספות בכתובות דף מז) :ד"ה שלא( -
היא ללא תנאי ,היה מקום לקבוע את חיוב המזונות בלא
"והנה התוספות לא ביארו מהא דלא כתב לה אלא ע"מ
סייגובלאכלתנאי,לרבותבנסיבותהנוכחיות.
לכונסה ,הריג"כישדעתאחרתוכמו"כבזביןולאאיצטריך
אךאיןלומרכן,וזאתמכמהטעמים.
זוזי תלוי גם בדעת הלוקח …ולכן נראה בכוונת התוספות,
א.ישלדוןבכלמקרהלגופו,האםקיימתאומדנאדמוכח
דבכה"ג שהאומדנא היא גדולה ,ואנן סהדי שלא היה נכנס
שמעיקרא האב הגביל את ההתחייבות ,ובמצבים מסויימים
על ספק זה ,לא תלוי כלל בדעתו של צד השני ,הלכך גבי
שלהתנכרותאליוהואאינומתחייבלשלםמזונות.
שלאכתבלהאלאע"מלכונסהאואםהבתמתה,אנןסהדי
כאמור ,האב התחייב במזונות הבן בהסכם בר תוקף,
שלא מסכימים ,כי מה טעם יתן לו האב כסף בשעה שבתו
התחייבות שנערכה בסמוך למועד הגירושין ,ונעשתה
מתה והוא לוקח אשה אחרת ,וגם מה טעם יתעקש הבעל
במסגרת הסכם כולל ,שבו הצדדים נשאו ונתנו על מיכלול
לתבועהכסף,וכמו"כבמתההאשה,מ"טיתןתוספתכתובה
הנושאים הממוניים שעמדו בזמנו על הפרק .ועיין במשנה
לאביה,הרילאלקחאתבתו".
למלך הלכות זכיה פ"ו ה"א ,דבכה"ג שנערכו התחייבויות
ונראה לחזק סברא זו ,מההלכה הקובעת הפסד תוספת
הדדיות אין מקום לאומדנות .אמנם ההתחייבות למזונות
כתובהבמקריםבוכופיןאתהבעללגרשבבאהמחמתטענה,
היא עבור הבן והוא עומד בפני עצמו ,וביחס לבן אין
וכמבואר ברי"ף סוף פרק הבא על יבמתו ,ומטעם דאדעתא
התחייבויותהדדיות.אךמאחרשהאשההסכימהלמלאאת
דלמישקל ומיפק לא כתב לה ,וכמבואר בלשון הרי"ף " -אבל
חלקה בהסכם בכפוף להתחייבות זו ,הרי שיש לדון
תוספת לא ואע"ג דתנאי כתובה ככתובה דמי ,הכא אומדן
התחייבותזוכהתחייבותהדדיתביןהאבלאמושלהבן.
דעתא הוא דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא
אך כלזהבאומדנאבעלמא,אבל ביחסלאומדנאדמוכח
למישקל ולמיפק לא אקני לה" .ואמרינן אומדן דעת זה ,אף
טובא ,מצינו בפוסקים שיובאו להלן שכתבו שיש לדון
שהתוספת כתובה ניתנה כחיבת ביאה ,כמבואר בתוספות
אומדנאזו,אףבהסכםשבוהתחייבויותהדדיות.
ביבמות דף סה) :ד"ה כי הא( ,ועיין בתוספות כתובות דף נד:
להלן מלשונו של הגר"י קפאח בפס"ד )שהובא בספר
ד"ה ולעוברת .והנה באותו מקרה המבואר ברי"ף ,אשה זו
משפטישאולסי'ל'(" -עייןשו"תפנימשהסי'סבשנשאל
מלכתחילה הסכימה להנשא לבעל ביודעה כי יכתוב לה
בשניאחיםשנתפשרועםהקהלעלהמסעלכלרכושםבסך
תוספת גדולה ,והבעל קבל חיבת ביאה ,וקיימת כאן נתינה
מסויים ונתחייבו לעשות סך מסויים של יין ולשלם עבורו
הדדית,אפ"היתכןשלאחרזמןרב,התחייבותזותתבטלמכח
גאבילה בסכום מסוים .והדבר ידוע שהקהילה משלמת מס
אומדן דעת המבואר ברי"ף "דאדעתא למישקל ומיפק לא
לשלטונות .והוקרו הענבים ולא יכלו לעשות את היין.
אקני" .הרי שאומדן דעת זה ,שריר וקיים אף בהסכם התלוי
והאריךהרבהבנושאהאומדנאוהביאדבריהתוס'והרא"ש,
בדעת שניהם .וכל זאת בהסתמך על האומדנא הקובעת כי
וכתבדאומדנאגדולהמהניאאףבדברהתלויבדעתשניהם,
במקרהשבוהאשהיוזמתוקובעתאתהמציאותשלהגירושין,
ומסיק -זאת תורת העולה מכל מאי דכתבנא כי הכל תלוי
הפסידה את הזכויות שהועברו אליה בעקבות הנישואין.
200אבןהעזר
עטרתדבורה
ומדברי הרי"ף ראיה לדרך זו לדון באומדנא דמוכח טובא אף
וכןהיאלאתתחייבלו,במעשהידיה,אםאחרכן,רצההוא
בהתחייבויות הדדיות) .ומכל הנ"ל מבואר הטעם שאין לקבל
לתת לה במתנה ,ונתחייב לה הוא במזונותיה ,הנאמר
את מש"כ הג"ר אברהם שפירא ז"ל במנחת אברהם ח"ג עמ'
שנתחייבה היא ג"כ לו ,במעשה ידיה .הא ודאי לא .שהרי
כהובקובץתחומיןחלקטזעמ'.(77
אינה אוכלת בתקנת חכמים ,אלא מן הדין ,מכח המתנה.
על כן נראה שבמקרה שלפנינו קיימת "אומדנא דמוכח
ובהא ,ליכא למימר מעשה ידיה שלו משום איבה .דליתיה
טובא" ,שלא עלה על דעת האב להתחייב לשלם מזונות
להאי טעמא,אלא כשאוכלת מן התקנה,ולא מן הדין ,אבל
עבורהבןלמשךשניםרבותעדשיגיעלגיל ,18גםבנסיבות
כשאוכלת מן הדין ,שרצה ליתן לה במתנה ,ליכא למימר
שבהם הבן יסרב לכל קשר ,ולא יכיר את אביו ,והאב אינו
בה ,משום איבה ,וליכא תקנה בהא מלתא כלל .אלא הרי
מכיראתבנו.
היאבזה,כאשהאחרתדעלמא".
ב .גם אם נאמר שלא לדון אומדנא בהתחייבות לתשלום
הרי מבואר שדוקא באוקימתא כזו ,המבוארת בריב"ש
מזונות ,אין לומר כן במקרה שההתחייבות נעשתה במסגרת
ובשו"ע ,שהתנו מראש שלא יתחייב במזונות ולא יזכה
הסכםבוקייםסעיףלהסדרביקוריהבןאצלהאב.עייןבקובץ
במעשיידיה,ולאחרמכןהתחייבבקנייןבמזונות,דינוכחיוב
דברי משפט ח"ב עמ' שכ"ו בפס"ד של הג"ר אברהם שרמן
העומד בפני עצמו שאינו כפוף לגדרי מזונות בעלמא.
שליט"א שהעלה שאם האב התחייב במזונות מכח הסכם
ומבואר דבלא"ה ,אלא במקרה רגיל שהבעל חייב במזונות
גירושין,ישאומדנאדמוכחשישלקשורביןהסעיףהקובעאת
אשתו,ולמרותזאתחזרוהתחייבבמזונותאשתובקניין,אין
גובהדמיהמזונותלסעיףהקובעאתהסדרהביקורים,וזאתגם
בכך תוספת לחיוב מזונות בגדרים חדשים ושלא יזכה
אם לא התנו בפירוש לקשור בין שני הסעיפים .לפי דרכו,
במעשי ידה .והיינו מפני שיש כאן אומדנא ברורה שאין
האומדנא אינה להוסיף סייג לעצם ההתחייבות ,אלא רק
כוונתו להתחייב התחייבות חדשה ,אלא במתכונת המזונות
לקשור בין שני הסעיפים .ועיי"ש בסיום דבריו שכתב שהציג
שכבר מחוייב ועומד ,ולא היתה כוונתו להוסיף חיוב חדש
סבראזובפניהגרי"שאלישיבשליט"אוהסכיםעמו.
בתוספתהקניין.
אמנם עפ"י סברא זו ,לא נבטל את חיוב המזונות עקב
על כן הוא הדין ביחס לחיוב מזונות הילדים .מאחר
סטיהמסויימתבמילויהסדרהביקורים,מאחרוביחסלסטיה
שהאב חייב ועומד ומחוייב במזונותיהם ,אין הקניין מוסיף
כזו אין אומדנא לקשור בין הסעיפים ,אך קיימת אומדנא
גדריחיובחדשים,משא"כביחסלמישהתחייבלזוןאתבת
שכוונתם לקשור בין הסעיפים לנסיבות שהביקורים אינם
אשתו,מאחרוזהוחיובמזונותשאינומחוייבבו,הקנייןיוצר
מתקיימיםכלל.
אתהחיוב,ובסתמאנוצרחיובמזונותללאתנאיםוסייגים.
ג .מלבד זאת ,קיימת סברא חזקה לומר ,שאין כוונת האב
ולהלןלשוןהריב"שבאותהתשובה)בתחילתהתשובה(
בהסכםהגירושיןלהוסיףולהתחייבהתחייבותחדשהלמזונות
–"אמרינן נמי בכמהדוכתידמזון האשהוהבנותאע"פשלא
הילדים ,ובגדרים מחמירים מהמחוייב בטרם נחתם ההסכם.
כתב ,כמי שכתב דמי .ולא מפני שכיון שכתב לה ,ולא היה
אלא כוונת הזוג בטרם הגירושין לקבוע סכום ידוע ומוסכם
צריך ,דהא אכלה בתנאי בי"ד ,נאמר שלכך נתכוון ,שלא
מראשלגובהדמיהמזונות,עלמנתשלאיאלצולאחרהגירושין
תפסידם בתביעת הכתובה ,שא"כ הכותב לאשתו תנאי זה,
לבחוןמחדשמידיחודשבחודשומההםצרכיהילדים,מהעוד
ג"כ היה לנו לומר כן .שהרי לא היה צריך לכתוב ,דאף אם
שלאחרהגירושיןכלאחדהולךלדרכוועלפיההלכהעליהם
לא כתב,כמי שכתב דמי.וכן בכל תנאי בי"ד,היה לנו לומר
להמנע מעיסוק משותף בניהול חשבונות שוטפים של הוצאות
כשכתב ,שלהוסיף אי זה דבר נתכוון .שאם לא כן ,לא היה
הילדים .אךמעולםלאעלהעלדעתושלהאבשבחתימתועל
לו לכתוב .דאע"פ שלא כתב ,כמי שכתב דמי .וכן הכותב
הסכם הגירושין הוא נכנס לחיוב מסוג חדש ,עם גדרי חיוב
לאשתוכתובה,במקוםשאיןכותבין,דסומכיןעלתנאיבי"ד.
חדשיםשאינומחוייבבהםבטרםחתימתועלההסכם.
נאמר ,שלהוסיף לה על תנאי בי"ד ,נתכוון .אלא ודאי ,אין
אין כל ספק שאילו היו שואלים את הצדדים החותמים
אומרים כן בתנאי בי"ד .שהתקנה היא שיכתבו הכל אלא
על ההסכם ,בעת עריכת ההסכם ,שניהם היו מסכימים שזו
שעשו חיזוק לדבריהם ,שאף אם לא נכתב ,שיהיה כמי
כוונתם .אין כאן פסיקה על סמך דברים שבלב ,אלא הדבר
שנכתב .והכותב ,לא הוסיף ,ושאינו כותב ,לא גרע .ואף
פשוטוברורשאלודבריםשבלבוובלבכלאדם.
בכותב וחוזר וכותב ,אין אנו אומרים לתוספת כתביה ,אא"כ
נראה להביא ראיה לסברא זו ,מפסק השולחן ערוך אבן
העזר סי' פ' סעיף יח " -מי שהתנה עם אשתו שלא יתחייב
הוסיף בפירוש .אבל אם לא הוסיף בפירוש ,כל שעבודין
שוין",עכ"להריב"ש.
במזונותיה וכן היא לא תתחייב לו במעשה ידיה ,אם אחר
והוא הדין יש לומר במזונות הילדים כסברא זו ,מאחר
כך רצה ונתחייב הוא לתת לה במתנה מזונותיה,אין מעשה
שהאב עומד ומחוייב במזונות ,בתקנת חכמים" ,הכותב ,לא
ידיהשלו".
הוסיף ,ושאינו כותב ,לא גרע .ואף בכותב וחוזר וכותב ,אין
מקורהלכהזו מהריב"ש סי' תפ שכתבבלשוןזו– "הגע
עצמך ,האיש שהתנה עם אשתו .שלא יתחייב במזונותיה,
אנו אומרים לתוספת כתביה אא"כ הוסיף בפירוש" )כלשון
הריב"ש(.
סימןל201
ועיין מש"כ הג"ר שלמה דיכובסקי שליט"א בקובץ
אך נראה שהיה מקום למסקנת תשובת ישכיל עבדי
תחומין חלק טז עמ' ,87ובעמ' 75במש"כ הג"ר אברהם
הנזכרת ,כשהבת אינה עומדת בלוח הזמנים שנקבע עבורה
שפירא ז"ל וכן בספרו מנחת אברהם ח"ג עמ' כג .וע"ע
לבקר אצל אביה ,אלא מבקרת אצלו לעיתים יותר רחוקות
בפד"רחלקב'עמ'.107
ואינה משביעה את רצון אביה המבקש שתבקר לעיתים
ונראה שסברת הפרישה )חו"מ סי' צז אות מ"א ואה"ע
קרובות.אךבמקרהשקייםנתקמוחלטביןהאבלבנובמשך
סי'קיחאותצ'(הב"ח)חו"מסי'צו(ורע"א)בתשובותרע"א
שניםואחדאינומכיראתהשניכלל,בנסיבותאלולאיתכן
החדשותסי'נא(שהובאובדבריהם,יתפרשובדרךזו,דהיינו
לחייבו במזונות לשנים רבות ,למרות שאין צפוי כל שינוי
שבנסיבות שכבר קיים חיוב קודם למעשה הקנין ,אנו
במצב .ובכה"ג כאמור ,קיימת אומדנא דמוכח טובא שעל
קובעים שבסתמא כוונת המתחייב בקנין להתחייב על דרך
דעתכןלאהתחייב.
תיקון חז"ל ובמתכונת חיובו הקודם ,ולא לחדש גדרי חיוב
ומהשטעןהגר"עהדאיהז"לשהאבהתחייבבלאתנאי.
חדשים,כלעודלאנאמרבפירושלהיפך,וכסברתהריב"ש.
לפי האמור לעיל ,אמנם ההתחייבות היא ללא תנאי ,אך
מעיקראאיןבהתחייבותזוגדרחדששלאהיהבחיובשהיה
תשובתישכילעבדי
מוטל עליו קודם לכן .וכבר ביארנו הסברא שאין מקום
בשו"תישכילעבדיחלקו'חלקאה"עסי'לא,דןבשאלה
לדמות חיוב מזונות שבהסכם גירושין לחיוב מזונות לבת
של סרבנות קשר ,וכתב בתוך דבריו "לא מצינו בשום פוסק
אשתו ,ודלא כמ"ש בתשובת ישכיל עבדי להשוות בין
הקושרחיובהמזונותשלהבתבפגישהעםהבת".
הדברים .אמנם ,יתכן שבנידון באותו פס"ד ,הבעיה לא
באותו נידון נקבעו בהסכם הגירושיןהסדרי ביקורי הבת
היתה כה חמורה ולא היה בה כדי להביא למסקנה שגם
אצל האב ,וכתב על זה הגר"ע הדאיה ז"ל " -אמנם התנאי
בלא ההסכם אין האב מחוייב בתשלום מזונות ,עקב אי
הנוסףעלהבתלהפגשעםהאבזהנבעמהחלטתביתהדין,
העמידהבלוחהזמניםלביקוריםשנקבע.
לפי הנוהג והיושר בכל הסכמים שכאלה ,שבית הדין
וע"ע בפד"ר ח"ג עמ' 333בפס"ד של בית הדין הגדול
מדגישיםתנאיזהשהואטבעיוהווה,שלאלהפריעצדהא'
בהרכב הדיינים הגר"ע הדאיה ז"ל הגרי"מ בן מנחם ז"ל
להשני,בבואלראותילדיו,אךאיןזהאומרשתנאיזהקשור
ויבל"א הגרי"ש אלישיב שליט"א ,שהלכו בדרך זו ,להשוות
עםתשלוםמזונותלבת,כפישנפסקבדיןהבןבאה"עסי'פב
מזונות הבן בהם האב מחוייב מכוח הסכם גירושין למזונות
ס"ז,ואחרשששניםישלאבלומראםאינואצלילאאתןלו
בת אשתו ,ועפ"י זה העלו לחייב את האב בתשלום אף
מזונות ,דענין הבן שונה לגמרי מדין הבת ,דשם בבן ,משש
שהבן החל לעבוד לפרנסתו ,וכדין מזונות בת אשתו .ולפי
שנים ולמעלה ,מוטל על האב לחנכו ,לכן עליו להיות אצל
האמורלעיל,הדבריםצ"ע.
האב,ואםמסרבאזיוכללומרלו,אםאינואצלילאאתןלו
מזונות,לאכןבדיןהבתשהבתאצלאמהלעולם,לאשייך
התייחסותלפסקידיןשנכתבובנושאשלסרבנותקשרבין
דין זה ,אם לא תפגש אתו לא יתן לה מזונות ,שהרי אפילו
הבןלאביו
האםתלךלעיראחרתהבתתהיהאצלה".
בסיום דברינו ,מן הראוי להתייחס לדעות נוספות
הגר"ע הדאיה ז"ל כתב את פסק דינו הנ"ל ,בעת שבתו
שנאמרו ביחס לבן המסרב להיות קשר עם אביו .להלן
בבית הדין הגדול שדן בעירעור על פסק דין של בית הדין
הסבריםנוספיםלהלכה ,הפסוקה ברמב"םובשו"ע ,השוללת
האזורי .באותו פסק דין נשוא העירעור נכתב "על הבת
מזונות מהבן שאינו רוצה לעבור לאביו .אך ביאורים אלו
להפגשעםאביה…ואםלא,ביתהדיןידוןבקשרלהפסקת
אינם מחוורים ,אף שמסקנתם בסופו של דבר תואמת
תשלום המזונות" .וכתב על זה הגר"ע הדאיה ז"ל " -הנה
למסקנהשהעלנולעיל.
כאן בנ"דשהואהתחייב בקאג"ס ,עד גיל 18שנה,הרי דינו
בפד"ר כרך ב' עמ' 302בפס"ד מבית הדין האזורי בת"א
כדין בעל חוב ממש וכדין המתחייב לזון בת אשתו ,שחייב
בארו הלכה זו על פי מה שמצינו במסכת כתובות דף נ.
לזונהמצדחיובו…מהאמורבזהאיןלהביןההערההנוספת
וברש"י )ד"ה יורד( ,שהאב יכול לרדותו ולרדת עמו לחייו
בפסק הדין בו נאמר שעל הבת להפגש עם אביה וכו' ואם
בצימצוםמזונותיוכשאינורוצהללמודתורה.
לא ,בית הדין ידון בקשר להפסקת תשלום המזונות .איזה
אך נראה שהלכה זו אינה קשורה לכאן ,ולא ניתן לומר
קשר יש לזה עם חיוב תשלום המזונות שנתחייב בקבלת
שהאב רשאי להמנע מתשלום מזונות ,עקב סירובו של הבן
קאג"ס,בליכלהתחייבותמפורשתמצדהבת,אומצדהאם
לבואאליוללמודתורה.
בתנאיכפולובשארמשפטיהתנאיםהידועים".
בגמ'במסכתכתובות,האב אינומונעלחלוטין את מזונו
לכאורה,המקרהשלפנינודומהלנידוןשבתשובתישכיל
של הבן ,אלא רק מייסרו בצימצום מזון .מאחר שלמעשה
עבדי מאחר וכאמור אין אפשרות להעברת הבן לאביו,
הבןניזוןבביתאביוואינונופלעלהציבור,איןמניעהלנקוט
והנידון הוא ביחס לביקורים ,חזר דינו כדין הבת ,שעל פי
בצעד כזה .ואין ללמוד מכאן שהאב יכול להמנע לחלוטין
הדיןמקומהאצלהאם,אלאשאינהמבקרתאצלאביה.
מלזוןאתבנוולהפילועלהציבור.שהרינציגיהציבוריוכלו
202אבןהעזר
עטרתדבורה
לטעון כנגדו ,שלא יתכן שהציבור יאלץ לשלם את המחיר
לשלוחלהלחםולפתן.מ"ממידיספיקאלאנפיקאםהדין
שלחינוךהבן,במקוםשהאבאמידומסוגללפרנסו.
כןאולא.והמע"ה".
הרי שהפטור של האב באותה תשובה נבע מכח תקנה
ובלא"ה ,התם בילד בגיל 12עסקינן ,וברמב"ם ובשו"ע
שתיקנובמרוקושהאבאינוחייבבדמימזונותאלאבמזונות
נאמרהדיןביחסלילדשהגיעלגילשש.
ובפד"ר חי"ג עמ' 6בפסק דין מבית הדין האזורי בחיפה,
ממש ,והיה מקום לפוטרו כשאין אפשרות לשלוח את
כתבו בטעם דינו של הרמב"ם שמניעת מזונות מהבן שאינו
המזונות למקום אחר .מה עוד שקיימת טענה שאין מניעה
רוצהלעבורלאביו,הואמפנישאיןחיובצדקהכשעלידיכך
שתגורבמקומושלהאבותקבלאתהמזונות.
נגרמת לעני רעה רוחנית ,עיי"ש .דבריהם אינם נראים .וכי
אבל לדידן שאין אנו נוהגים כתקנה הנ"ל ופוסקים דמי
עסקינן בכה"ג שעקב אי תשלום של דמי המזונות מצד האב
מזונות ,וכמו שפסק בספר ערך לחם למהריק"ש אה"ע סי'
הבן ירעב ללחם ומכח זה הוא יאלץ לתקן דרכיו .הרי אם
פב,איןראיהלפוטרו.
טענתם של בני העיר התובעים שהאב שהוליד את הבן
מסקנתהדברים
האבלאיפרנסויהאמוטלעלהציבורלפרנסו,וממילאחוזרת
יפרנסו ולא ישליך אותו על הציבור ,ומאחר ובסופו של דבר
לאור כל האמור ,במקרה שבפנינו יש להורות שחיוב
הבןיקבלאתמזונותיו,החיובמוטלעלהאב,ואינודומהלעני
המזונות המוטל על האב ישאר בעינו בכפוף לכך שתימצא
בעלמא.עלכןנראהבביאורהלכהזוכפישהתבארלעיל.
הדרךלהביאלחידושביקוריהבןאצלהאב.
הגר"ע יוסף שליט"א בפד"ר חי"ג עמ' ) 27וביביע אומר
שתיהמסקנותהעולותמתוךדברינו-
חלקח'חאה"עסי'כב(הסכיםלשלולמזונותבתהמסרבת
א.האבמחוייבבמזונותהבן,והבןמחוייבלבקרוולשמור
לקשר עם אביה ,והביא ראיה מתשובת שופריה דיעקב סי'
עלקשרעמו.אךבנסיבותהנוכחיותשהבןמתנגדלכלקשר,
ועקב כך הבן אינו מכיר את אביו והאב אינו מכיר את בנו,
ס'.אךהמעייןבתשובהזויראהשאיןראיה.
וז"ל תשובת שופריה דיעקב הדן באשה שהתגרשה
האברשאילומרשאינומתנערמחובתולפרנסאתבנו,ואין
מבעלהועברהלגורבעיראחרתעםבתה"-מןהדיןאיןלה
מניעה שישלח את דמי המזונות באמצעות הבן ,או בדרך
אלא מזונות בעין .דמזונות אמרו ולא דמי מזונות .וכן הוא
חילופיתסבירה.ואםהבןנמנעמלבקראתאביו,האברשאי
מפורש בתקנות פסק הא' ז"ל דאין חייב האב לבתו
להשאיראתדמיהמזונותאצלו.
מגרושתו ,כי אם לשלוח לה לחם ולפתן ממה שהוא אוכל
במקרה הנוכחי מאחר שהבן עומד לקראת גיל ,13ניתן
דבריוםביומו.וא"ככשהאםרוצהלישבבעיראחרתשאין
לדרושמהבןלשנותאתיחסולאביו,ומוטלעלהאםלסייע
האב יכול לתת לה לחם ולפתן ממה שהוא אוכל דבר יום
בהכשרתהרקעהמתאיםלכך.
ביומו מאין הרגלים לחייבו לשלוח לה דמים .והלא האב
ב .קיימת אומדנא דמוכח ,שסעיף המזונות בהסכם
יטעון תבוא האם עם בתה לעירי ואזון את הבן והיא עמה.
הגירושין קשור ומותנה בסעיף הקובע את חובת הבן לבקר
ואםלאיבואועמילעירילאאזוןאותה.ואעפ"ישישלצדד
את אביו .אמנם סטיה קלה מההסכם אינה גוררת ביטול
ולומרדלסובריםשתהיההבתאצלאמהאפילובעיראחרת
המזונות,אךבנסיבותהקיצוניותשלמקרהזה,ישלקשורבין
חייב לשלוח לה דמי מזונות למקום שאמה כיון שא"א
שניסעיפיםאלו.
סימ לא
חובתהאבלזוןאתבניוכשהואאסיר
איירתשנ"ח
הצדדיםנישאובחו"קלפנישתיםעשרהשנהולאחרונה
כעת עומדת בפנינו תביעת האב ,באמצעות בא כוחו,
התגרשו ,ולהם שני בנים ,האחד בן תשע והשני בן שבע.
להפחתת דמי המזונות ,ולביטול תשלום מזונות לאותה
בהתאם להסכם הגירושין ,שני הילדים נשארו אצל האם.
תקופה שבה הוא יושב בכלא .לעומת זאת ,האם מתנגדת
כחצישנהלאחרהגירושין ,האבנעצרבפינלנדעקבעבירת
לכלהפחתה,וטוענתשישמקוםלדוןבהגדלתדמיהמזונות,
סמים ונידון לארבע שנות מאסר .מהחומר שבפנינו עולה,
לאור הנתונים שבידה ,המתייחסים להוצאות עבור כלכלת
שקיים סיכוי סביר לשחרורו מהכלא בתום שנתיים ,עקב
שניהילדיםושארההוצאותהנחוצותעבורם.
התנהגותטובהבכלא.
דמי המזונות שהאב מחוייב עבור ילדיו ,לא נקבעו מכח
הסכם בין הצדדים ,אלא בהתאם לפס"ד שניתן בבית הדין
בסמוךלגירושין,לאחרבירוריכולתוהכלכלית.
התקיים דיון בתביעת האב להפחתת מזונות ,ובדיון
הופיעו האם ובא כוחה ,ומצד האב הופיעו שני נציגים -
אחיוואחותושלהאב.
סימןלא203
בפתיחתהדיון ,ב"כהנתבעת בקשמביה"דלמנועמאחיו
של האב מלייצגו ,מאחר שאין הוכחה שיפוי הכח שבידם
נחתם על ידי התובע ,ואמנם לא היה ניתן לאשר חתימת
התובע על יפוי הכח .אך בית הדין אישר את הבקשה
אך נראה שמסקנתם בפסק הדין הנ"ל אינה נכונה ,וכמו
שיתבאר.
המעיין באותו פסק דין יראה שפסק הדין בנוי משלשה
חלקים-
לאפשר לנ"ל לייצג את התובע ,וזאת בהסתמך על תקנות
א .ביחס לחובת מזונות אשתו ,הבעל חייב במזונות
הדיון של בתי הדין .בסעיף מח ) (1לתקנות הדיון נקבע -
אשתו גם בתקופה שבה הוא חסר-כל ,וגם במצב כזה ,אין
"התברר שבעל הדין אינו יכול לפעול בעצמו וגם אינו יכול
אומרים שמאחר שאין לו אפשרות לזון את אשתו אין עליו
למסור הרשאה כדין ,ושעיכוב בדיון עלול לגרום נזק לבעל
חובה לזון אותה .החיוב נשאר בעינו אלא שלמעשה אינו
הדין .יכול בית הדין להרשות לאדם אחר לפעול בשם בעל
ממלא חובתו זו ,על כן אם האשה לוותה כסף למזונותיה,
הדיןולהגןעלזכויותיוגםבליהרשאהבכתב".
הבעל מחוייב בתשלום החזר החוב ,שישולם לאחר זמן
תקנה זו היא על פי הדין -זכין לאדם שלא בפניו,
כשישתפרמצבוהכלכלי.
ובהתאם למבואר בתרומת הדשן ,פסקים וכתבים סי' ריז,
ב .אם הבעל חסר-כל ,ואינו יכול לפרנס את אשתו,
ובפד"ר כרך ב' עמ' .367יצויין שבנידון זה ,התובע תבע
אמנם אין מחייבים אותו ללוות עבור מזונותיה ,אך עכ"פ
הפחתתמזונותעודבהיותובארץ,וביה"דהודיעלושהדיון
האשהרשאיתללוותכדישהבעליפרעאתהחובבעתיד.
בבקשהיתקייםלאחרסידורהגט,ואיןספקשגםכעת,רצונו
של האב לקיים את הדיון בהפחתת דמי המזונות .לכן
ג .כלהאמורבסעיפיםא'וב'נכוןגםביחסלחובתהאב
לזוןאתבניו.
בנסיבות המקרה שהאב כלוא ואינו יכול להופיע לדיון,
אמנם יש לקבל את החלק הראשון ,שהבעל חייב
ביה"ד קבע שאחיו ואחותו יוכלו לייצגו ,אך כפי שיבואר
במזונות אשתו גם כשהוא חסר-כל ,וכפי העולה מפשטות
להלן ,יכולתם לעמוד בדין ולטעון עבור התובע ,היא
הסוגיא והפוסקים במסכת כתובות דף קז .:הלכה פסוקה
מוגבלת.
היא באשה שבעלה הלך למדינת הים ועמדה ולוותה
אמנם מוסכם שכעת התובע אינו משתכר לפרנסתו ,אך
למזונותיהשהבעלחייבלפרוע,ולאמצינומישכתבלפוטרו
מאידך,בהעדרנוכחותאישיתשלהתובע,ובהעדרתקשורת
מתשלום המזונות לאחר שהבעל יוכיח שבאותה עת
יעילהבינווביןמיופיהכח ,לאניתן לקייםדיוןרציני לברור
שהאשהלוותההואלאהיהיכוללפרנסהוהיהחסר-כל.
יכולתו הכלכלית של התובע .יתכן שברשותו סכומי כסף
ועיי"שבפסקהדיןהנזכרשכתבולהוכיחמהר"ןהרא"ה
בחשבונות בנק או נכסים הניתנים למימוש לצורך תשלום
ורבינו קרשקש שהבעל חייב במזונות אף כשהוא חסר-כל.
המזונות.בירורכזהאינויכוללהתקייםכעתבאמצעותאחיו
אך אין מדברי הראשונים הכרח לאמור ,אמנם הראשונים
ואחותושלהתובע,שאינםבקיאיםבנושא.וגםאםיכחישו
כתבו שאם בעת פירעון ההלוואה אין לבעל יכולת לפרוע
ויטענו שאין לו כל יכולת כלכלית ,אין ערך לטענתם בלא
חובו ,האשה תפרע במקומו ,אך לא הזכירו את המצב
חקירהאישיתשלהתובעעצמו.
שבעת ההלוואה גופא לא היתה לבעל אפשרות לזון את
כפישנמסרלביתהדין ,התובענשפטבפינלנדעקבסחר
אשתו.
בסמים .יש לברר האם התובע צבר סכומי כסף במסגרת
אך יש להוכיח כן ממש"כ תלמידי רבינו יונה שהביא
עיסוקיואלו.מאידך,מאחרשאיןספקשמצבוהכלכליהורע
בשיטה מקובצת עמ"ס כתובות דף סד) :ד"ה וקב( .במשנה
וכעת אינו עובד לפרנסתו ,בנסיבות אלו ניתנה החלטה
בכתובות )שם( נאמר " -המשרה את אשתו על ידי שליש
זמנית,הקובעת דמימזונותמינימליים .לאחרשהתובעיוכל
לא יפחות לה משני קבין חטין" וכו' .וכתבו תלמידי רבינו
להתייצב אישית בבית הדין ,יזומן דיון נוסף שבו הנתבע
יונה וז"ל " -וה"מ במשרה אשתו ע"י שליש ,אבל היכא
יחקרויתבררמצבוהכלכלימיוםהגשתהתביעה.
דאכלה בהדיה אכלה כמה שאוכל איהו .ואי לא סגיא לה
בעניין זה ראוי להתייחס לפס"ד שניתן במקרה דומה
בביתהדיןהאזוריבירושלים.
במאי דסגיא ליה לדידיה מחייב לאשלומי לה להאי
שיעורא דמתניתין .ודוקא היכא דאית ליה ,אבל היכא
בפד"ר כרך ט"ז עמ' 349הובא פסק דין מהג"ר שמואל
דלית ליה לא מחייב לזבוני כולהו מאני לסעודתא דחדא
שפירא שליט"א ובית דינו ,שדנו בשאלת חיוב מזונות
שבתא .כללו של דבר הרי היא בכשיעור הזה כבעל חוב
הילדים כשהאב אסיר שאינו יכול להשתכר לפרנסתו.
לכלדבריה,והאקיי"לדמסדריןבבעלחוב,וכןאתהאומר
מסקנתם היתה שניתן לפסוק פסק דין למזונות שישולם
בכסותה".
באמצעותהמוסדלביטוחלאומי,ויצטברעלהאבכחובכל
הרי מבואר בדברי תלמידי רבינו יונה ,שהחיוב לזון
עודהינואסיר.לדעתםבאמצעותפסקדין כזה,אנולמעשה
כשיעור ששנינו במשנה ,היא חובה קביעא וקיימא ועומדת
מאפשרים לאשה ללוות מהמוסד לביטוח לאומי לצורך
בעינה גם כשאין לו יכולת כלכלית) .והרמ"ה שהובא בטור
מזונות הילדים ,וחוב זה יוטל על האב לפירעון לאחר
סי' ע' אינו חולק על תלמידי רבינו יונה ,ואכמ"ל בזה עיין
שישתחררמהכלא.
פד"רח"זעמ'.(308
204אבןהעזר
עטרתדבורה
וכן בספרמשפטי שאולסי' יג העלה בפשיטות ,שהחיוב
למזונות האשה ,אינו מתבטל כשהבעל חסר כל יכולת
לשלם.
יתכן מאד שאינו דומה גדר החיוב של מזונות האשה לגדר
החיובשחכמיםתקנולזוןאתבניו.
בשו"ת שופריה דיעקב חלק א סימן ס' כתב ,וז"ל -
והנהבפרישהבחו"מסי'צז)ס"קמא(כתבלבארהטעם
"בידועשאיןלוכיאםדיסיפוקו ,אפילובתוךששאיןעליו
דאין מסדרין למזונות אשתו ,בתוך דבריו כתב בלשון זו -
חיוב לזון את בניו .דעד כאן לא חלקו חכמים בין תוך שש
"מזונות אשתו בין למאן דאמר שהם דאורייתא בין למאן
לאחר שש ,אלא בשאינו אמוד ליתן צדקה המספקת ,אך
דאמרדרבנן,עלכלפניםמסתבראדלאחייבתוהתורהולא
אמודליתןדברמועטשאינומספיק.אבלבשאינואמודליתן
חכמים בתורת חוב דהיינו להרעיב נפשו וליתן מזונות
כלום ,אין הפרש בין תוך שש בין לאחר שש ,ובכל גוונא
לאשתו על כל פנים כדין בעל חוב ,אלא חייבתו תורה או
פטור .וסברא הוא דכיון שאין לו כי אם די סיפוקו פשיטא
חכמים להיות אשתו כגופו ,דהיינו ליתן לה שארה וכסותה
דחייו קודמין .וכיון שכן מאין הרגלים לחייבו לחזר על
כמו שמאכיל ומלביש נפשו …מה שכתוב בתורה שארה,
הפתחים ולזונם ואפילו בתוך שש .וחז"ל לא חייבוהו אלא
דרוצה לומר שהיא תשוה לו ומחוייב לפרנסה ממה שהוא
אםישלומהליתןלהםאחרדיסיפוקו".
אוכל …מכל מקום קדם לה בעל חוב מטעם שכתבתי,
תשובה זו של שופריה דיעקב הובאה באוצר הפוסקים
דלבעל חוב חייב בתורת חוב ,משא"כ אשתו דכשאין לו
אה"ע סי' עא סק"א אות ו' ,והביאו שהסכים עמו בספר
מזונותלנפשופטורממזונותיה".
שושנים לדוד להר"ד צאבח ושכן משמע בשו"ת זרע אמת
והיה נראה לומר בשיטת הפרישה ,שאם הבעל חסר-כל
דאינו חייב במזונות בניו הקטנים אלא כשיש סיפק בידו
ואינומסוגלכלללפרנסאתאשתו,בכה"גמעיקראאיןעליו
לזונם .ומש"כ שם בשם שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קנ
חובתמזונות,ודלאכשטמ"קבשםתלמידירבינויונה.
שמחוייבלחזרעלהפתחיםכדישיוכללזונם,היינוכשחייב
אף לשיטת הפרישה ,נראה לחלק בין מקרה שבו הבעל
במזונותאימן,דלשיטתולהלכהנקטינןגםכסברתהר"ןס"פ
דר יחד עם אשתו ,דבכה"ג אשתו כגופו ומתגלגלת עמו,
אע"פ,אבלבמקוםשאינוחייבבמזונותאמן,אינוחייבלחזר
ומפתותאכלומכוסותשתה,אבלכשאינהעמו,מחוייבלה
עלהפתחיםלצורךמזונותהילדים.
לכלהפחותכשיעורהמבוארבמשנה)כתובותסד(:ובשו"ע
מלשון הרמב"ם הנ"ל ,אין הכרח שדעתו להשוות דין
סי'ע'ס"ג.וכפיהעולהמהאדקיי"לבמישהלךלמדינתהים
מזונות הילדים לדין מזונות האשה לכל הלכותיהן .שהרי
שהאשה יכולה ללוות למזונותיה ,ולא מצינו שהבעל יוכל
הרמב"םגופיהכתבבפי"גה"ושהדין מחייבובכסותאשתו
לעכב הפירעון בטענה שבאותה עת שאשתו לוותה ,היה
לפי עשרו ,משא"כ בבניו שחייב רק כפי צורכן ,ועיין בב"ש
חסר-כל.
סי'עאסק"אשגדריחיובמזונותכגדריחיובכסותלעניןזה,
עיקרהחילוק)שכתבנובדעתהפרישה(ביןאםהבעלגר
וכןהואבשו"תהרשב"שסי'תקב.ועודמצינובתוספותיו"ט
עמה לשאינו דר עמה מבואר בב"ש סי' ע' סק"ב במש"כ -
מסכת כתובות פ"ד מ"ו חילוק בין מזונות האשה למזונות
"חייב ליתן לה לחם שתיסעודות וכו' ,דין זה נלמדממתני'
ילדיו ,שלמזונות אשתו חייב להשכיר עצמו כפועל לשיטת
המשרה את אשתו על ידי שליש ,נשמע דאיירי כשאינה
רבינו אליהו ,משא"כ לענין מזונות הילדים ,שגם לשיטת
אוכלתעמו,ואפשראםהיאאוכלתעמומתגלגלתעמואף
רבינואליהואינוחייבלהשכירעצמו.
בפחות משיעור זה ובלבד שיתן לה לחם …וכן משמע
וע"ע בספר משפטי שאול )שם עמ' צה( שכתב בטעם
מהרא"ש" .אמנם ההפלאה בסק"ה ציין לח"מ סק"ג שכך
לחייבו במזונות אשתו גם כשהבעל חסר-כל" ,עם הנישואין
דעת השו"ע אך אין כן דעת הרמב"ם עיי"ש ,עכ"פ בדעת
חל על הבעל בין שאר החיובים ,גם חיוב מזונות" .וכוונתו
הפרישה נראה כמ"ש .ולפי זה כשהבעל אסיר או במדינת
על פי המבואר בלשון הרמב"ם בריש פרק יב מהלכות
הים ,אף לשיטת הפרישה מחוייב במזונות ,למרות שאין לו
אישות" -כשנושאאדםאשה…יתחייבלהבעשרהדברים
לעצמוכלל.
…שארה אלו מזונותיה" ,ומבואר שהאדם בעת נישואיו
אך יש מקום לברר מש"כ בפסק הדין של הג"ר שמואל
מתחייב בתשלומים אלו .אך ביחס למזונות הילדים החיוב
שפירא שליט"א להשוות דין מזונות הילדים לדין מזונות
אינו נובע מכח התחייבות האב במזונותיהם .עיין בפד"ר
האשה,וכתבשבשניהםחייבלזונםאףכשאיןלוממוןכלל.
חלקה'עמ' 301בפס"דשלהגרי"שאלישיבשליט"אשנקט
הראיה היחידה שכתב שם להשוואת מזונות הילדים
שהמחייב הוא בעת לידת הבן ,ועיי"ש בעמ' 304במש"כ
למזונות האשה היא מלשון הרמב"ם בפרק יב מהלכות
הגר"אגולדשמידטז"לעלדבריווע"עבספרשורתהדיןח"א
אישות הי"ד שכתב " -כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך
עמ'צחוהלאה.וביחסלמזונותאלושלהבןישמקוםלומר
הואחייבבמזונותבניוובנותיוהקטנים".
שעצם המציאות שיש לו בעולם בן היא מחייבתו ,לא
אלא שהרמב"ם שם בהמשך דבריו איירי דוקא במזונות
שנעשה מעשה התחייבות מצידו ,ועל כן שוטה חייב
הילדיםעדגילשש.אךגםביחסלחובהזולזון קטניקטנים,
במזונות בנו ,אך החיוב הוא כל שעה בהתאם למצבו
סימןלא205
הנוכחי ,ואינו כמזונות האשה ,שבה אנו באים מכח
לדעת ר"ת שאין עליו חיוב זה מ"מ ,גם לדעתו ,אין חוב
התחייבותהבעלבנישואין.
המזונות פוקע ממנו מפני שאין לו לפי שעה.כדרך שכל חוב
העולה מדברינו ,שאין מקור להשוות דין מזונות הילדים
אחר אינו נפקע בשל זה שאין לו לפי שעה.ואם יעבד וירויח
לדין מזונות האשה .ואין מקום למש"כ בפד"ר חט"ז )שם(
ויהיה לו ,יצטרך לסלק כל החוב שנצטבר ,גם מאותו זמן
שהאב מחוייב במזונות ילדיו גם כשהוא חסר-כל ,ושחוב
שלאהיהלו.ובזהלאנחלקר"תמעולם".
המזונות יצטבר עליו כחוב שישולם בעתיד כשירווח לו .על
מהשכתבלחייבוללוותלדעתרבינואליהו ,אינונראה.
כן אם יתברר שאמנם האב היה חסר-כל בתקופת מאסרו,
אמנם רבינו אליהו חולק על ר"ת ,ולדעתו הבעל חייב
דהיינו חסר הכנסה וחסר רכוש ,לא נוכל לחייבו עבור
להשכיר עצמו לאומנות ,אך עיקר דינו של רבינו אליהו
תקופהזו.
מיוסד על כך שמספר כתובה נלמד שכתב לה אנא אפלח
אךאםיתבררשהואהיהבגדר"אמיד"כמשמעובשו"ע
וכו' ,כמבואר בתוס' ,בטור סי' ע' ובפוסקים .על כן במה
סי'עא,ודאיישלחייבובמזונותילדיומדיןצדקה,אךאפילו
שלמדנומספרכתובה,דהיינו"אנאאפלח",ניתןלחייבו,אך
אם יתברר שהוא בגדר "אינו אמיד" ,ולכאורה לא היינו
אין אסמכתא שבשאלת חיוב הבעל ללוות ,רבינו אליהו
יורדיםלנכסיולגבותדמימזונותעבורילדיםהגדוליםמגיל
יחלוקעלר"ת,ובפשיטותלכו"עאינוחייבללוותמפנישאת
שש .אך לאחר תקנת הרבנות הראשית לחייב את האב
החיובלנטילתהלוואהלאניתןללמודמספרכתובה.
בחיוב משפטי גמור במזונות הילדים ,הרי שעל פי תקנה זו
לפי זה ,אמנם הרי"ף בפרק שני דייני גזירות כתב
גדר חיובו במזונות הילדים הגדולים מגיל שש שוה לגדר
"שמעינן מהא דכל אשה שהלך בעלה למדינת הים ולותה
החיוב במזונות קטני קטנים .וכמו שכתבו בפס"ד מביה"ד
ואכלה שהבעל חייב לפרוע ,וכן הלכתא" ,אך עיין בר"ן
גדולשהודפסבפד"רח"געמ'" - 307אבללפיתקנותביה"ד
וברבינו קרשקש בסוגיא שם שכתבו בשם הרא"ה "שכך
שדנין לפיהם בבתי הדין בא"י …הכח ביד ביה"ד לדון
תקנו חכמים שתהא האשה כשליח הבעל ללוות עליו",
ולחייבאתהאבבמזונותבניוהקטניםאףבעברםגילהשש,
ועיקרשיעבודהמלוהעלהבעל.לכן לאיתכןשתקנושהיא
בהתאםלגדרידיןהחיובשלהחובעבורפחותיםמששלפי
תהיה שלוחו ללוות עליו ,במקום שהמשלח גופיה פטור
הגמ'והשו"ע".
מללוות .ואף לדעת רש"י והר"ן שכתבו שעיקר שיעבודו על
האשה ,והבעל חייב מדינא דרבי נתן ,עכ"פ נראה שלא
נחזורלנידוןשבפנינו,כלאימתשיתבררשישלאבנכסים
נחלקו על הרא"ה להתיר לאשה ללוות במקום שהבעל כאן
לגבותמהםאוכסףהמופקדבחשבוןבנקוכדומה ,יהאעליו
ועמד בדין ופסקנו שאינו חייב ללוות ,וכמבואר לעיל ,שאז
לשלםדמימזונותלילדיו.אךמאחרשכעתבאופןזמניבעת
האשה תוכל לעקוף את פסק הדין והיא תלך למקום אחר
העדרו של האב ,לא ניתן עדיין להגיע לחקר מצבו הכלכלי
ללוות,ובכךנחייבולפרועלאחרזמןכשמצבוישתפר ויהיה
לאשורו ,ביה"ד קבע פסק דין זמני לסכום מזונות מצומצם,
בידולפרוע.
ולאחר שהאב יגיע לארץ יתקיים דיון נוסף וינתן פסק דין
קבועשיתייחסגםלתקופהקודמת.
נסיים ונציין כי פסק הדין הנזכר )בפד"ר כרך טז( אינו
ברור בכל הנוגע להבנת מהותו של המוסד לביטוח לאומי.
איןיסודלקביעההמייחסתלמוסדלביטוחלאומימעמדשל
חובתהבעלוהאבללוותכדישיוכללזון
"מלוה" .המוסד לביטוח לאומי אינו רואה עצמו כמוסד
בפסק הדין הנזכר )פד"ר כרך ט"ז שם( דנו האם הבעל
המעניק הלוואות ,ולא ניתן להעניק לו מעמד כזה במנותק
מחוייב ללוות כדי שיוכל לזון את אשתו .נראה שהתשובה
מהמציאות.המוסדלביטוחלאומיפועלמכחהוראותהחוק,
היא ברורה .במרדכי במסכת כתובות סי' רה כתב להדיא
חוק סוציאלי המבטיח להעביר לאשה את דמי המזונות
אליבא דשיטת ר"ת – "ביש לו כופין אותו לפרנסה ,כשאר
שכברהוטלועל הבעל במסגרתפסקדין ,עוד בטרם שולמו
בעלי חובין שכופין אותם לפרוע .והיכא דאין לו ,אין כופין
עלידיהחייב),וזאתעדסףמסויים( ,ובנוסףהמוסדלביטוח
אותוללוותולהתעסקבאומנות".
לאומי נוקט באמצעי הוצאה לפועל של פסקי דין למזונות
והרדב"ז בתשובה חלק ג' סימן תקסו כתב – "וכ"כ ר"ת
ששולמו באמצעותו .אך אין בכוונת המוסד לביטוח לאומי
שאם ידוע שאין לו ,אין לו להטיל למוכרו כעבד עברי או
להעביר לאשה סכומי כסף במתכונת של הלוואה ,על דעת
להשכירעצמוכדילזונהולפרנסה.וכ"כבמרדכיוהיכאדאין
שיגבהאתהחוב מהבעל.איןלמוסדלביטוחהלאומיכוונה
לו ,אין כופין אותו ללוות ולהתעסק באומנות ,אבל מוסיף
אוסמכותלעסוקבמתןהלוואות.
בכתובתהשלשהטרפעיקין".
אין ספק שאם בית הדין יפרט ויכתוב שהאב אינו בר
והנה בספר משפטי שאול סי' יג כתב – "לפי מה שאנו
יכולת תשלום ,ואינו מחוייב בדמי מזונות עבור הילדים ,אך
נוקטים להלכה שיש על הבעל חיוב לעשות באומנות לתת
ביתהדיןמאשר להעניקלאשההלוואהשתיזקףלחובתושל
לאשה מזונותיה,כמובא בט"ז )סי'ע'סק"ג( ,הרי שחייב הוא
האב,והאב יפרעאתהחוב בעתידהרחוקבהתאםליכולתו.
גם ללוות ע"מ לשלם אח"כ כשיעסוק באומנותו וירויח.ואף
בנסיבותאלו ,האשהלאתקבלדבר מהמוסדלביטוחלאומי.
206אבןהעזר
עטרתדבורה
עלכןקביעתמסגרתהדיון,כדיוןלבירורהשאלהאםלחייב
רכוש הניתן למימוש ,יש לפסוק את העדר חיובו ,והאם
דמי מזונות שיועברו לאם כהלוואה ,ויצטברו כחוב שנזקף
תוכל לפרנס את ילדיה באמצעות קצבת הבטחת הכנסה
לחובתהאבבמוסדלביטוחהלאומי,אינהמעוגנתבמציאות.
מהביטוח הלאומי ,כל עוד היא עומדת במסגרת המתאימה
לקצבהזו.
אמנם בתקופה שהבעל חסר כל ,וכאמור גם בנסיבות
אלו החיוב למזונותיה שריר וקיים ,אם האשה תמצא לווה
מסקנות
שיסכים להלוות לה עבור מזונותיה ,ולגבות את החוב
א.גםאדםשאיןלוהכנסהוהואחסררכושהניתןלמימוש,
מהבעל לאחר שמצבו הכלכלי ישתפר ,אין מניעה שתיטול
מחוייבבמזונותאשתו,אלאשבנסיבותאלולאיהיהניתן
הלוואה כזו .ובנקודה זו קיים חילוק בין מזונות האשה
להוציאלפועלפסקדיןלחיובובמזונות.אךאדםכזהאינו
למזונות הילדים שבהם אין חיוב כשהוא חסר כל ,כמבואר
חייבבמזונותילדיועדשהכנסתואוהרכוששברשותו
לעיל .אך בין במזונות האשה ובין במזונות הילדים לא ניתן
יאפשרולולזוןאתילדיו.
להפוך את המוסד לביטוח לאומי כמלוה בניגוד לחוק
במקרההנידוןבפנינו,רקאםיתבררשהאבהאסירהואאכן
שבמסגרתופועלהמוסדלביטוחלאומי.
חסרהכנסהוחסררכוש,ינתןפסקדיןלבטלאתחיובו
לכן אין מקום שינתן פסק דין למזונות בהנחה שהמוסד
במזונותלתקופהשהואנותרחסרכל.
לביטוח לאומי ישלם את דמי המזונות במקום הבעל או
ב.הבעלמחוייבלזוןאתאשתווילדיומממונו,וישפוסקים
האב ,והלה ישלם בעתיד במועד בלתי ידוע כשירווח לו.
כדעתרבינואליהושהוטלהעליוהחובהלעבוד,עלמנת
מאחרשפסקדיןכזההינוחסרבסיסעלפיההלכה.במקרה
לזוןאתאשתו.אךלכלהדעותלאהוטלהעליוהחובה
שבפנינו אם אמנם יתברר שהאב אכן חסר הכנסה וחסר
ללוותלצורךמזונותאשתוואתילדיו.
סימ לב
חובתהבעלב"מדורספציפי"לאשתו
בעל החייב במזונות אשתו ,מחוייב במדור האשה ,וזאת
כחלקמחובתולמזונות.
לצדדיםביתהרשוםעלשםשניהםוהנמצאבכפרתבור.
מלבד זאת לתובעת שתי דירות נוספות השייכות לה בלבד
ישלדון,האםניתןלחייבובמדורמסוייםדוקא,ולחייבו
לאפשר לאשתו לגור באותו מדור שבו הורגלה .או שהבעל
ומושכרות על ידה ,וכן דירה נוספת הנמצאת בבעלות
משותפתוהנמצאתבקריתביאליק.
רשאי לבקש להוציאה מהמדור שהורגלה בו ולמלא חובתו
האשהתובעתלקבועשהביתבכפרתבורימשיךוישמש
במדוראחר,שיבחרעפ"ישיקולדעתו,וגםבניגודלהסכמת
למדור עבורה ,ולאסור על הנתבע לעשות כל פעולה
האשה.
המפריעה למגוריה במדור זה ,וכן שינתן צו האוסר פירוק
להלןפסקדיןשניתןבנושאזה.בתחילהפסקהדיןוללא
נימוקים הלכתיים ,ולאחריו הנימוקים ההלכתיים שצורפו
בנפרדלפסקהדין.
השיתוףאוהשכרתהדירהאוכלדיספוזיציהאחרתבבית.
הבעלמתנגדלכך.
במסגרת בירור התביעה ,בית הדין קבע את ההלכה
בשאלתזכותהשלהאשהל"מדורספציפי".
פסקדין
נפתח ונציין ,עקרונית ,זכאות האשה ב"מדור ספציפי",
בניהזוגנשואיםכשלושיםשנהולהםשניילדיםבוגרים.
בתנאיםמסויימים,נשענתעלשנייסודות.האחדהואמכח
מקוםהמגוריםהמשותףהאחרוןהיהבכפרתבור.מזהכשנה
חובת המדור בה הבעל מחוייב לאשתו ,והשני מכח זכותה
וחציבניהזוגגריםבנפרד,וזאתלאחרשהבעלעזבאתהבית
כשותףלמנועפירוקהשיתוף.
ועברלגורבמקוםאחר,ובנוסףיצרקשרעםאשהאחרת.
בהמשך להחלטה קודמת של בית הדין שקבעה את
בבית הדין התקיימו דיונים בתביעת האשה לשלום בית
זכותה העקרונית של האשה למזונות ,פסק הדין הנוכחי
ולמזונות .ניתנה החלטה הקובעת שהתביעה לשלום בית
יתייחס לטענת התובעת המבקשת להורות על הבית בכפר
מתקבלת ,ושטענת הבעל המבקש לייחס לאשה עמדה
תבור כ"מדור ספציפי" ,מכח חובת הבעל במדור אשתו
השוללתשלוםבית,אינהמתקבלת.החלטהזואושרהבבית
כחלקמחובתולמזונותיה.
הדיןהגדול,וכןניתןפס"דבתביעתהמזונות,וביתהדיןקבע
אתזכאותההעקרוניתשלהאשהלמזונות.
בעקבות פסיקות אלו ,בית הדין התבקש לדון בתביעה
שהוגשהעלידיהאשהל"מדורספציפי".
במקרה הנוכחי ,בהעדר תביעת גירושין שבה נכרך
נושא הרכוש ,בית הדין נמנע מלדון ולפסוק בהיבטים
הרכושיים התלויים ועומדים בדיונים משפטיים בערכאה
אחרת ,למרות הזיקה הישירה שבין שאלת פירוק השיתוף
סימןלב207
והדיוןבתביעהלשלוםבית.
כאמור ,במקרה זה חובת הבעל במזונות אשתו שרירה
וקיימת.אמנםבתוםהדיוןבתביעתהלמזונות ,לאניתןפסק
אמנם אם המדור החילופי המוצע לאשה הוא מדור
הנמצאבאותההעיראובאותוישובוהמעברלאיסבלאשה
הרעהבתנאיחייההנוכחיים,איןמניעהלביצועמעברזה.
דין לחייבו בתשלום ,מפני שהאשה מצליחה לפרנס את
אך הבעל אינו רשאי להעבירה לדירה שכורה באותו
עצמה כראוי באמצעות משכורתה ותשלומי שכר הדירה
ישוב,ואםיבקשלהעבירהלמדורחילופיבכפרתבוריחוייב
המתקבלים מהשכרת שתי הדירות ,אך לא נשללה זכותה
להסדיר עבורה דירה הנמצאת בבעלותו ,ובגודל מתאים,
העקרוניתלמזונותעבורה.
עזיבת הבעל את הבית ותביעתו לגירושין אינה פוטרת
כפי כבודו וכפי כבודה ,מדור המספק את כל הפונקציות
שהורגלהבהםעדהיום.
אותו מחובותיו לאשתו ,חובות הנובעות מחיובי הנישואין.
מאחר ובני הזוג הורגלו במגורים בדירה הנמצאת
ועיין בשו"ת בית אפרים מהדורה תניינא אה"ע סי' כ' עמ'
בבעלותם,לאניתןלאפשרלבעללכפותעלהאשהמגורים
קאשהעלהכיעלפיההלכהישלחייבבמזונותבעלהמורד
בתנאי שכירות ,כשלקראת כל סיום תקופת השכרה ,היא
באשתו ,וכתב " -שכן עיקר ,וכן יש לדון ולהורות ולקבוע
תחשושממעברלדירהאחרת.
הלכה לדורות" .וכן העלו בפד"ר ח"ג עמ' 185-187בפס"ד
על כן אנו פוסקים כי הבית הנוכחי בכפר תבור……….
מביתהדיןהגדולוכתבושכןמקובללפסוקבבתיהדיןבארץ
הוא "מדור ספציפי" עבור התובעת ,וניתן בזאת צו המונע
)שאינויכוללטעוןקיםליכדעתהרא"ם(.
מאחר שחובת הבעל במדור אשתו ,היא חלק מחובת
מכירת הבית או השכרתו לאדם אחר או כל דיספוזיציה
אחרתבבית.
המזונות .על כן יש לקבוע שבמקרה הנוכחי הבעל מחוייב
צוהעיקולשניתןבביתהדיןביום………נשארללאשנוי.
לספקלאשתומדור.
במידה ותעלה הצעה להעברת האשה למדור חילופי
לכאורה ,הבעל היה יכול לטעון שברצונו למלא את
בכפר תבור ,מדור המצוי בבעלותו של הבעל ,יתקיים דיון
חובתולמדורהאשה,במדורהנמצאבמקוםאחר,ולהוציאה
נוסף ובית הדין יבחן הצעה זו בהתאם לכללים שנקבעו
ממקוםהמגוריםהנוכחי.
בפסקהדיןהנוכחי.
אמנםבמקרהשבובניהזוגגריםיחדבשלום,ישמקרים
נימוקיםהלכתייםמפורטיםמצורפיםלפסקהדין.
שהבעל רשאי לתבוע לעבור לגור יחד עם אשתו במקום
נימוקיםלפסקהדין
אחר ,וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה
בשלחן ערוך חלק אה"ע סי' עה .באותן נסיבות ,מוטל על
מקוםהמגוריםהמשותףהאחרוןשלבניהזוגהיהבכפר
האשה לעזוב את הדירה שבה הורגלה ,ולעבור עם בעלה
תבור .מזה כשנה וחצי בני הזוג גרים בנפרד ,וזאת לאחר
למגורים במקום אחר ,וזאת כדי לשמר את המסגרת
שהבעל עזב את הבית ועבר לגור במקום אחר .האשה
המשפחתית .אמנם חיוב האשה לעזוב את מקום מגוריה,
דורשת לקבוע את מקום המגורים הנוכחי כ"מדור ספציפי"
מרע את שיגרת חייה באופן משמעותי ,אך האשה נדרשת
והבעל מתנגד .פרטי המקרה מפורטים בגוף פסק הדין,
לכך בתנאים מסויימים כשצעד זה נחוץ לצורך שימור
ובמסגרתהנוכחיתנבהיראתהיסודותבהלכהלפסקהדין.
מסגרת הנישואין עם בעלה ,וזאת מכח חובתה הבסיסית
נפתח בבירור הלכה זו של "מדור ספציפי" ,נציין את
לדור עם בעלה ,ובכפוף לפסיקה שהבעל רשאי לעבור עמה
המסקנותההלכתיות,ונסייםבהשלכותהנובעותמכךבנידון
למקום מגורים אחר ,כגון לצורך פרנסתו שאינה מצויה
דנן.
במקום מגוריו הנוכחי ,עיין שו"ע אה"ע סי' עה סעיף א'
ברמ"א ובנושאי כלים של השו"ע ובספר אוצר הפוסקים,
האםחובתהבעלב"מדור"כוללתחובהלאפשרלאשתו
ואכמ"לבזה.
מגוריםב"מדורספציפי"
אך בנסיבות הנוכחיות ,בהם הבעל עזב את הדירה
בחובתהמזונותהמוטלתעלהבעלקיימתהחובהלספק
המשותפת ויצר קשר עם אשה אחרת ,ומעמדו ההלכתי
לאשתו מדור .שיעור חיובו במזונות בכלל ,ובמדור בפרט,
נקבע כמי שמורד באשתו ,והמעבר המבוקש לדירה אחרת
הואלפיכבודוולפיכבודה,עולהעמוואינהיורדת,כמבואר
אינה לשם שימור המסגרת המשפחתית ,אלא כדי לאפשר
ברמב"ם הלכות אישות פי"ג ה"ד שכתב " -וכן המדור לפי
לבעל לממש את רכושו ,בנסיבות אלו האשה אינה
עשרו" .וכן הרמב"ן בתשובה סי' פז כתב " -עוד שאלת
משועבדת למלא את רצונו ולהיטלטל ממקום מגורים אחד
באשהשהיתהדרהעםבעלהבביתאחדקטןשהשאילולו
ולעבורלמקוםמגוריםחילופי.
בחצרשרביםדריםבתוכה,ונפלולהבתיםגדוליםבירושה.
עזיבתהמדורהנוכחי,עלמנתלאפשרביצועהמהלךהנ"ל,
והיאאומרתנדורבתוךשלי,והבעלאומרפירותנכסימלוג
אינהחלקמהחובותהנובעותמהנישואין,והיארשאית לעמוד
שלי הם ,אשכיר הבתים ונאכל דמיהם ונדור בבית הקטן
על זכותה ,שהמדור המסופק לה על ידי בעלה לא ישתנה
שאנודרין בועדעכשיו .תשובה,רואיןאםזההמדורהקטן
בשינוימהותיהמחייבהבמעברלעיראחרת.
שדרין בו עד עכשיו אינו ראוי להם לפי כבודם .יכולה היא
208אבןהעזר
עטרתדבורה
לומר אי אפשי לדור בו ,כענין ששנינו באלמנה ונותנין לה
באה"ע סי' עה הובהרו התנאים המאפשרים לבעל לחייב
מדור לפי כבודה .דקי"ל עולה עמו ואינה יורדת עמו ,בין
העברת הדירה ממקום למקום .ומתוך כך יש להסיק שאין
מחייםביןלאחרמיתה.אבלראוילשניהםלפיכבודה,דרין
יסוד לטענה שבכל תנאי יש לחייב להשאיר את האשה
בו,ביחודשאיןרגלאחריםעמהם".
באותו מדור שהורגלה ,וכי בכל מקרה חובת הבעל למדור
לא מצינו בהלכה ,שלאחר שהבעל מספק לאשתו מדור
לפי כבודם ,קיים חיוב להשאירה במדור שהורגלה בו ,מכח
ההלכההקובעת"עולהעמוואינהיורדת".
כוללתחובהלאפשרמגוריםב"מדורהספציפי"דוקא.
אין ללמוד הלכה זו של מדור אשה נשואה ,מדין מדור
אלמנה שבו אכן קיימת החובה להשאירה במדורשהורגלה
הלכה זו )"עולה עמו ואינה יורדת"( קבעה את ההגדרה
עם בעלה ,עיין ב"ש סי' צד סק"ג ,דשאני התם שכתב לה
לרמת המדור ,אך לא את מיקום המדור ,והדברים פשוטים
"את תהי יתבא בביתי" .משא"כ באשה נשואה שיש לה
וברוריםבמשנהבסוףמסכתכתובות.
בעל,ויעוייןלהלןמתשובתשמןהמשחה,שכתבכן.
שנינו במשנה )דף קי" - (.שלש ארצות לנשואין יהודה,
לפי העולה מדברינו ,בנידון דנן ,לכאורה היה מקום
ועבר הירדן והגליל .אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך,
לקבוע שהבעל רשאי לתבוע העברת האשה לדירה אחרת
אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך ,אבל
בקרית ביאליק .דירה הנמצאת בבעלות משותפת ,כפי
לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר .מוציאין מנוה הרעה לנוה
מעמדהשלהדירהשבכפרתבור,ולאחרמכןיוכללהשלים
היפה,אבללאמנוההיפהלנוההרעה,רשב"גאומראףלא
את הליך פירוק השיתוף .אין מניעה הלכתית לחייב מעבר
מנוהרעהלנוהיפה,מפנישהנוההיפהבודק".
כזה מפני ששני המקומות ,כפר תבור וקרית ביאליק הינם
לדעתרובהראשונים)הובאובב"ירישסי'עה( ,במשנה
זו התבארה זכותו של הבעל להוציא את אשתו ממקום
בעלי אופי עירוני ,למרות שקיים הבדל מסויים באוירה
ובאופיהמיוחדשלכלמקום.
למקום ,ובתנאים המבוארים במשנה ,ובכלל זאת ,הבעל
ועיין ברמ"א סי' עה ס"א שהביא שיטת ר"ת שהאשה
רשאי לחייב את אשתו לצאת עמו מנוה יפה לנוה יפה
רשאיתלכפותעלהבעלהעברתהמגוריםמעירלעיראחרת
באותההארץ.
באותהארץ ,אךהבעלאינורשאי,אךעייןבספרביתיעקב
ועייןבביתשמואלסי'עהס"קיאשכתב"בעיראחתאין
שבאר דעת ר"ת ,דהיינו דוקא כשהדיון הוא על העברת
קפידא מנוה לנוה ,ב"ח בשם מהרש"ל" .ובספר אבני משפט
המגוריםמעירולעירה,שםהיתהגרהקודםהנישואין.וכתב
סק"ג באר דעכ"פ יש להתחשב בהלכה שעולה עמו ואינה
הביתיעקב" -ונראהנמידר"תמודהלמהר"םבזהשהאיש
יורדת ,וצירך ליתן לה כפי המקובלת במשפחתה שהם
יכול לכוף אותה מעיר לעיר ומכרך לכרך ,כיון ששניהם
ברמתחייםדומהלבעלה,כמבואררישסי'ע'.ועיין בפד"ר
אינםעירה,כיוןשאיןלהשוםאמתלאששניהמקומותשוין,
כרךח'עמ') 199-207הובאבקצרהבאוצרהפוסקיםסי'עה
הואכופהאותה,וכמבוארבסי'ע'סעיףיבדדוקאכשנותנת
ס"קכאאותב'(במהשדנוהאםמדירהאחתלדירהאחרת
אמתלא שמוציאין עליה שם רע ,אבל בלא"ה כופה אותה
שאינה באותה רמת נוחיות נחשב כהוצאה מנוה יפה לנוה
שהדירה שלו היא .ואפשר דמעיר לעיר גרע וצ"ע" ,עכ"ל
רע ,או ש"נוה" היינו עיר ,ולא מדור ,אך המניעה להוציאה
הביתיעקב.
מדירהיפהלדירהגרועה,היאבכללההלכהשל"עולהעמו
עלכןמאחרשהדעת נוטה שאףר"תמודהשהבעליכול
ואינהיורדת".הג"רש"בורנרז"לכתב )שם(" -בעיקרםשל
לכוףאתאשתולעבורמעירלעירומכרךלכרך,וכדעתרוב
דבריםנראהדכו"עמודיםשאיןהאישיכוללכוףאתאשתו
הראשונים,איןמקוםלפסוקלמנועזאתעקבספקושלהבית
להוציאה מדירה יפה לדירה רעה אפילו באותו העיר ,כי
יעקבבדעתר"ת.
הלא המדור הוא בכלל לבוש כמש"כ הרמב"ם ,או בכלל
לפי זה בנידון דנן ,לכאורה היה מקום להורות על חיוב
מזונות ,וקיימא לן בזה עולה עמו ואינה יורדת עמו .וכשם
שינוי מקום המגורים מכפר תבור לקרית ביאליק .אך היה
שאינו יכול לגרוע ממנה מהמזונות או מהלבשה ממה
מקום להוראה כזו אילו בני הזוג היו חיים יחד בשלום,
שהורגלה ,כן אינו יכול להורידה מרמת הדיור שהיתה
והבעלהיהמבקש לעבורלגוריחדעםאשתובדירהבקרית
רגילה בו ,ולא יעלה על הדעת שהבעל יכול להוציאה
ביאליק,כדיןבעלהמבקשלעבורמעירלעירבאותהמדינה,
מדירה נאה מרווחת כארמון לדירה רעה סרוחה כמרתף",
שהוא רשאי ,ולא היה מקום למנוע המעבר בטענה של
עכ"ל.
"מדורספציפי".
בכלהאמורמבוארשעלפיהדין,הבעלרשאילהוציאה
אךבנסיבותהמקרההנוכחי ,איןמקוםלדוןמכחהלכה
מדירהאחתלדירה אחרתשהיאבאותהרמה,באותההעיר
זושבסי'עה.מאחרשהדברפשוטשאינויכוללחייבהלצאת
אובעירדומה,ולאמצאנומקורלטענהשכבודהשלהאשה
ממקומה כשמרד בה ואינו גר עמה .לא יהיה נכון לומר
לדור עם בעלה באותה דירה שהיתה מורגלת בה שנים
שההלכה בסי' עה ס"א מורה על זכותו של הבעל להעביר
רבות ,ושמטעם זה בלבד ,יש מקום למנוע העברתה מדירה
את אשתו למקום מגורים אחר .אלא הלכה זו קובעת את
אחת לדירה אחרת הדומה לה .ועל כן בהלכה הפסוקה
זכותו לעבור בעצמו למקום מגורים אחר ,ובלבד שהמקום
סימןלב209
החדש אינו שונה במהותו ממקומו הנוכחי ונמצא באותה
אינו מפסיד זכותו לפירות נכסי מלוג ,ובלבד שינוצלו לרווח
ארץ ,כגון מעיר לעיר או מכרך ולכרך ,ואשתו מחוייבת
ביתא.היינומפנישתקנופירותתחתפרקונה,וכלעודהוא
לעבורעמולמקומוהחדש.
סברא זו שהבעל אינו רשאי אלא להוציאה עמו ,היא
סברא פשוטה ,אך מאחר שלא ראיתי מי שכתב כן להדיא,
נצטטמהראשוניםשמהםעולהכן.
מחוייב בפרקונה לא הפסיד פירות שנתקנו כנגד פרקונה.
אבלביחסלזכויותהבעלשלאנתקנוכנגדחיובאחרהמוטל
עליו,זכויותאלונשללומבעלהמורדבאשתו.
וכןהבאנומתשובתהגרי"אמקאוונאז"לשכתבבלשוןזו-
בר"ן )על הרי"ף( כתב " -ובכל מקום שהוא יכול
"במורדעלאשתוואינונוהגעמהמנהגאישות,מבוארבאה"ע
להוציאה ,אם אינה רוצה לצאת ,תצא שלא בכתובה,
סי' צ' ס"ה ברמ"א דיש אומרים דאם מתה אינו יורשה …
ומשמע דאפילו תוספת אין לה ,דלא כתב לה אלא אדעתא
והיטבדיברהאבנימילואיםבסי'ע"זסק"הדזהתלויאינימא
למיקםקמיהבכלמקוםשהדיןנותןשתלךאחריו".
דירושת הבעל דאורייתא ,אז העיקר כסוברים דאף מורד על
ובחי' רבי ווידאל קרשקש עמ"ס כתובות דף קי :כתב -
אשתו יורשה ,דאינה נפקעת קורבא דשארו רק ע"י גירושין
"ובכל מקום שהדין נותן כגון באותה הארץ מכרך לכרך
גמורים .אכן לסוברים ירושת הבעל דרבנן ,אז נראה דבמורד
ומעיר לעיר ,אם אינה רוצה לצאת ,תצא שלא בכתובה.
לא תקינו לי' זכות זה ,ויפה כתב ,כי כן נראה מסברא .וחזינן
ונראה דאפילו תוספת ,שהוא על מנת שתלך עמו כתב לה,
דבמורדואינונוהגעמהמנהגאישות,הפסידזכותובמהשזיכו
ולא היה לו לפרש ,שלא עלה על דעתו שלא תלך עמו
לו רבנן .וכן ראיתי בספר בית יעקב להגאון מליסא על אה"ע
במקוםשהדיןנותןשתלךעמו".
סי'צ'ס"השכתבדבמורדעלאשתואיןלוזכותאכילתפירות
הרישהר"ן והרבווידאלקרשקשנקטובפשיטותשהחיוב
בנכסיאשתו,וכןאיןלוזכותבמעשהידיההמותרמהמזונות,
שלההואללכתעמוולמיקםקמיה.עלכןאםהבעלמבקש
לפידלאתקנוזהרקלהבעלולאלהמורדמאישותע"ש.וזהו
מאשתולעבורלדירהאחרתבמקוםאחראךלאיגורעמה,
כעין סברת האבני מילואים בביאור שיטת יש סוברים דאינו
היארשאיתלסרבלכך,וזאתגם בנסיבות שהבעלאינונידון
יורשה כפי שכתב הדרכי משה ,דאין סברא דיטול הזכותים
כמורדבאשתו)למרותשאינוגרעמה(.
מדרבנןוהואיהיהמורדעליהולאינהוגמנהגיאישות",עכ"ל.
יתירהמזו,במקרהשבוהבעלמרדבאשתו,אףאםהוא
על כן ,אמנם אשה נשואה מחוייבת לצאת ממקומה,
גר עמה תחת אותה קורת גג ,עקב מרידתו פקעו חובות
בתנאים המבוארים בסי' עה ,אך היינו כחלק משעבודי
האשהלבעלהונשארוחובותהבעללאשתובלבד.
האשה לבעלה המוטלים עליה במסגרת הנישואין ,אך
ההלכה )הפסוקה בסי' עה( הקובעת את התנאים בהם
האשה מחוייבת לצאת ממקומה ,מצויה במכלול ההלכות
כשפקעוזכויותהבעל,עקבמרידתו,פקעג"כחיובזה.
במקרה דנן ,האשה מתגוררת בדירה הנוכחית בכפר
הקובעותאתהשעבודיםההדדייםשלבניהזוג,ואחתמהם
תבור.הדירהשייכתלשניהצדדיםבחלקיםשוים,חלקושל
היא שיעבודהאשהלבעלהלדורעמובמקומו.אךכשהבעל
הבעל בדירה משמש לצורך מילוי חובתו לספק לאשתו
מרדבאשתו,היאכבראינהמשועבדתלבעלהבשיעבודזה,
מדור.הוצאתהאשהממקומהוהעברתהלמקוםאחראינה
ואינהחייבתלעזובאתמקומהולעבורעמולמקוםאחר.
אפשרית בלא שנוצר שיעבוד האשה לעבור למקום אחר.
מצאנובראשוניםשכתבושהבעלמפסידזכויותהנובעות
מקשר הנישואין בעת מרידתו באשתו .בספר שטמ"ק עמ"ס
כאמור שיעבוד זה אינו קיים במקרה הנוכחי שהבעל מרד
באשתו,ואינומבקשלהעבירהלמקוםאחרשבוידורעמה.
כתובות דף סד .הביא מבעל התוס' רי"ד שכתב " -אם הוא
מורד בה ואינו רוצה להתפייס עמה ,אלא רוצה לגרשה,
מסקנתהדברים
ומתהאשתוקודםגירושין,אינומןהדיןשיירשאותה.שהרי
בנסיבותהמפורטותבהלכההפסוקהבאבןהעזרסי'עה,
אינונוהגבהמנהגבעל,ודוקאבעליורשאתאשתושהנהיג
האשהחייבתלעבורעםבעלהממקוםלמקום.אךהלכהזו
מנהגבעל ,אבלזהשאינונוהגבהמנהגבעל ,אינומןהדין
מתייחסתלמקרהשהבעלמבקשלהעבירהלמקוםאחרשבו
שיירשנה ע"כ" .וכן כתב הריא"ז )בשלטי הגבורים כתובות
היא תגור עמו ,וכל עוד הבעל חי בשלום עם אשתו הוא
פרקאע"פ(,הובאברמ"אסי'צ'ס"ה.
רשאי לחייבה לעבור עמו למקום מגורים אחר ,בהתאם
ועייןבספרביתיעקבסי'צ'סעיףה',שכתבבדעתהי"א
לתנאיםשנקבעובהלכהזו.בנסיבותאלוהאשהאינהיכולה
ברמ"א ביחס למורד " -דוקא בחיוב מדידה לדידיה מפסיד
למנוע את המעבר בטענה שחובתו לאפשר לה לדור באותו
מורד …במורד דהוא מפסיד ולא היא …רק הוא מפסיד
מדורשבוהורגלהושהואעבורה"-מדורספציפי"שלאניתן
חיובא שלו" .ועיי"ש שהבית יעקב העלה שהמורד מפסיד
לשנותו.
זכותולפירותנכסימלוג.
אבל במקרה שהבעל מרד באשתו ,או אף בלא שנקבע
עייןלהלןסי'מה ,בפסקדיןאחר שכתבנו ,לבירורזכותו
דינוכמורד,כלעודתביעתוהיאלהעבירהלגורבמקוםאחר
שלהבעלבפירותנכסימלוג ,והבאנודעתכמהמהראשונים
אך הוא אינו מתכוין לדור עמה שם ,האשה אינה מחוייבת
שחלקועלהדעותהנ"לוכתבולהדיאשבעלהמורדבאשתו
לעבור,ורשאיתלהשארבמקומההנוכחי.
210אבןהעזר
עטרתדבורה
העברתהאשהלדירהאחרתבאותההעיר
מתרצה לקנות כי אם אחר שתסתלק אשת ראובן …ראובן
למרות האמור לעיל ,מצינו תשובה בספר שמן המשחה
שלח דברו למורשה שישכור לאשתו בית דירה הראוי לה
)לרבי שמואל ב"ר משה חיים מרבני קושטא לפני מאתיים
כפי כבודהכדי שתסתלק מןהבית …בכגון דאשאולשאל
שנה( סי' פב ממנה עולה ,שבנסיבות שיפורטו להלן ,הבעל
האישקמיהורבנןיושביעלמדין…אםשורתהדיןמחייבת
רשאי להוציאה מהמדור שבו היא מתגוררת ,גם במקרה
לכוף לאשתו שתפנה ותסתלק מהבית הנזכר ותלך לדור
שהבעלמורדואינודרעםאשתו.להלןעיקריתשובהזו.
כהקדמה לתשובת שמן המשחה נביא מדברי הגמרא
במסכת כתובות דף קג" - .אמר רב נחמן יתומים שמכרו
במדורשישכורלההמורשהכפיכבודה".כמוכןהתעוררה
שאלת עיכוב המכירה עקב השעבוד שהבית היה משועבד
לכתובתה.
מדור אלמנה לא עשו ולא כלום .ומ"ש מדרבי אסי א"ר
באותו נידון ,הבעל לא היה מוכן לחזור בטרם אשתו
יוחנן,דא"ראסיאמרר'יוחנןיתומיםשקדמוומכרובנכסים
תודיעעלהסכמתהלקבלגט,והבעלכברנשאאשהאחרת
מועטין מה שמכרו מכרו ,התם לא משתעבדי לה מחיים,
במקוםמגוריוהנוכחיבצרפת.
הכאמשתעבדילהמחיים".
וכתב הרשב"א בתשובה חלק ב' סי' קסה " -לענין מה
בית הדין בהרכבו הראשון פסק בקצרה ,כדלהלן -
"תשובה .אנחנו בית דין הבאים על החתום ראה ראינו את
שטען לוי שיש לאלמנה לצאת מן הבית .גם זה תלוי במה
השאלה המוצגת למעלה …אמנם שורת הדין נותן לכוף
שהקדמנו.שאלומכרהבעלאונתןבמתנתבריאמדורו,מה
לאשההנזכרתשתפנהותסתלקמביתדירתההנזכרתותלך
שעשה עשוי .ואין אומרין שתהא יושבת אצלו באותו מדור
לדור בבית דירה אחרת שישכור לה המורשה כפי כבודה,
שהיה לו ,ומתנאי כתובה .שאין התקנה אלא בשיש לו
בלתי שום איחור וסירוב ועיכוב כלל .ולא כל כמינה לעכב
בשעת מיתתו .ואפילו יתומים שמכרו במדור אלמנה ,היינו
במכירתהמולקיהנזכרבשוםצדואופןכלל".
סבוריםלומרכימהשעשועשוי,אלאשאמרודכיוןדתפסה
מחיים ,כלומר שהיתה יושבת שם בחיי בעלה ,מה שתפסה
תפסה,כדאיתאבפרקהנושאאתהאשה".
על פסק זה חתומים שלשת דייני בית הדין שפסקו כן,
בחדשכסלותקע"ח.
בהמשך נמצא פסק דין מבית דין בהרכב אחר ,ואחד
וכןבשו"תהריטב"אסי'קצהכתבבסוףהתשובה"-ולא
מהדייניםהוארבישמואל,מחברספרשמןהמשחהשהביא
אמרוחז"ל,אלאיתומיםשמכרובמדוראלמנהלאעשוולא
מטענותהצדדיםודןבהרחבהבשאלהזו ,ובפסקהדיןהעלו
כלום,ומשוםדתפסהמחייםכדאיתאהתם,אבלבעלשמכר
למנוע מכירת הדירה .עיקר טעמם הוא מפני שהבית
אומשכןבחייומהשעשהעשוי".
משועבד לכתובתה .ומאחר שהבעל במדינת הים וכעת
תשובת הרשב"א הובאה להלכה בב"י אה"ע סי' צד
נכסיו שם ,יש לחוש שלא ישאר לה מקום לגבות כתובתה.
ובח"מ סק"ט ובב"ש סק"ח .הרי שאם הבעל בחייו מכר את
אף דבעלמא לא ניתן למנוע מכירת שדה משועבדת ,מאחר
המדור ,מה שעשה עשוי ,ואינו דומה לדין מדור אלמנה.
שתוכל לגבות מהלוקח ,אך שאני הכא שלא תוכל לגבות
ועיי"ש בב"ש במה שדן במקרה שעקב מכירה זו אינו יכול
מנכסיו שבמקום רחוק ,מה עוד שהבית עומד להמכר לגוי,
למלא את חובת המדור המוטלת עליו ,מדוע לא יוציאו
ויקשהלהוציאממנובעתגבייתהכתובה.
מהלקוחות ,ועיי"ש בבית יעקב ובספר בני אהובה )הלכות
בנידון שם ,מלבד טענת שיעבוד כתובתה ,האשה טענה
אישות פי"ח ה"ב( ,עכ"פ לית מאן דפליג שאין דומה דין
באמצעות בא כחה בלשון זו " -שאינה רוצה להסתלק יען
מדור אשה נשואה לדין מדור האלמנה .במדור אלמנה,
שהוא מדור בעלה ,ולא גרע מאלמנה .ועוד שהיא מעכבת
הלכה פסוקה היא שאם היתומים מכרו מדור האלמנה לא
למכוריעןשהיארוצהלהיותבטוחהבעדמזונותיה,ולאסגי
עשו כלום ,ואילו ביחס למדור אשה נשואה אין חולק על
לה שיבטיחו לה מזונותיה ממקום אחר .ועוד טוען משום
תשובותהרשב"אוהריטב"א,שמהשעשהעשוי.
הדירהעצמה,שכיוןשהיאיושבתבביתמולקיבעלה,אינה
בספר שמן המשחה סי' פב )הובא בקצרה בספר אוצר
רוצהלדורבשכירות,שהמשכירבאיזהזמןיסלקנהמהבית".
הפוסקיםסי'עגסק"ח(הביאנידוןשעסקובובביתהדין,כפי
בתשובתו כתב בעל שמן המשחה שדין מדור אשה
ה ְרכבים שונים של בית דין הגיעו
הנראה בקושטא ,ושני ֶ
נשואה אינו דומה לדין מדור האלמנה .ביחס למדור
למסקנותשונות.
האלמנה ,קי"לכרבנחמןבכתובותדףקג .שיתומיםשמכרו
המקרההנידוןהיהכדלהלן" -ראובןנתקוטטעםאשתו
מדור האלמנה לא עשו ולא כלום .ומאידך ,במדור אשה
מזה ימים רבים ויקם וילך לערי פראנקיאה ,הנה זה עומד
נשואה ,מצינו בתשובת הרשב"א )הנזכרת לעיל( שאם מכר
שםבמחוזחפצו,ושלחדברובידראובן…לומרלושימכור
הבעל או נתן במתנת בריא את מדור האשה ,מה שעשה
על ידו את כל המולקי חצר הבתים …ובהיות שאשתו
עשוי.
הנזכרת נשארה עומדת באחד מבתי המולקי הנזכרים ,הנה
ובטעם החילוק כתב ,וז"ל " -בשלמא לגבי יורשים
היא מעכבת במכירת המולקי הנזכרים …באמרה כי היא
נשתעבדביתזה,דכךכותבלהאתתהאיתבאבביתיוכו',
רוצה דוקא בדירת הבית הנזכר ואין בילתה ,והקונה אינו
וכיון שכן אם מכרו לא עשו ולא כלום .אבל לגבי דידיה
סימןלב211
בחייו,החיובחלעליוליתןלהמדוראיזהמדורשיהיה.ואם
ביחס לשאלת החלפת המדור ,העלה הג"ר אליעזר
מכר בית דירתו ממכרו ממכר ,דלא נשתעבד בית זה דוקא.
טולידו ז"ל במסקנתו " -לאמצי למחות במכירה ,אחרדאין
ואף שאמרו בגמרא בפרק הנושא דף קג ע"א דמשעבדי לה
המכירה גורמת פסידא ואיבוד מזונות" .אבל אם המורשה
מחיים,והרי"ףנמיגרסתפסהמחיים,היינודכברנשתמשה
רוצה למכור לגוי או למאן דלא ציית דינא ויש לחוש שלא
בחיי בעלה ,ועיין בנימוקי יוסף ובשיטה מקובצת .אך מכל
תוכללגבותמהלוקחלצורךמזונותיה,ישלעכבבעדו.
מקוםנראהדלכתחילהלאאריךלמיעבדהכי,למכורמדור
הרי מפורש בתשובה זו שהג"ר אליעזר טולידו ז"ל לא
שלה ולשכור במקום אחר .דלא מצינו לרשב"א לכתחילה
חשש לטענת האשה המבקשת למנוע העברתה לדירה
אלא בדיעבד אם מכר הבעל מדור מה שעשה עשוי ,ודיינו
אחרת ואפילו לדירה שכורה ,ובנקודה זו קבל את טענת
מהשמצינובדבריהרשב"אמהשעשהעשויולאלכתחילה.
הבעל,שאםשוכרלהדירהאחרת לפיכבודה,אינהיכולה
ואףדנידוןהרשב"אהיהלאחרמיתתהבעל,מ"מ לאמצינו
לעכבמכירתהדירההנוכחיתלאחר.
מפורש דמותר לכתחילה למכור .ועוד דכפי דברי הרמב"ם
נראהשבמחלוקתזו ,האםיכוללהוציאהלדירהשכורה,
בפרק יג דאישות הלכה ה' שכתב וכן המדור לפי עושרו,
יש להורות כסברת שמן המשחה ,שאינו רשאי .אמנם אילו
וכבודו הוא שלא לדור בשכירות .ומשמע שם שכופין אותו
היתה כאן ספק בהלכה מפני מחלוקת שקולה שאין בה
אף למדור לפי עושרו ,ואינה רוצה שיהא רשות אחרים
הכרעה ,לא היה ברור שהאשה תחשב מוחזקת במגוריה
עליה",עכ"לתשובתשמןהמשחה.
בדירה .לכאורה היה מקום לדון שהקרקע בחזקת בעליה
מש"כ שמן המשחה – "לא אריך" למכור את בית
עומדתוכפי הדיןבשוכרומשכירשהמשכירנחשבלמוחזק ,
המגורים),עייןברש"יספרעזראפ"דפסוקידובמסכתסוכה
ואין לראות את הבעל כמוציא מן האשה ,אלא להיפך
דףמד:שפרש"לאאריך-לאהגון"(,אמנם,דברשאינוהגון
האשההיאהמוציאהמןהבעל .אךלהלכה מסתברלהכריע
הוא להוציא את האשה מהבית בו הורגלה ולהעבירה
כדעתשמןהמשחה ,בנסיבותשבהםכעתהאשהגרהבבית
לדירה אחרת בלא הסכמתה ,בנסיבות שהבעל עבר לגור
משותף לה ולבעלה ,והיא מתבקשת לעזוב את הבית
במקום אחר ויצר קשר עם אשה אחרת ומבקש להצר את
ולהתגורר בדירה שכורה ,השייכת לבעל בית אחר ,שבכל
צעדיהשלאשתו.
עת רשאי לבקש שלא לחדש את תקופת השכרה .ונציין
בספרמשנתר'אליעזרלרביאליעזרטולידוז"למקושטא
לחומשדבריםפרקכחפסוקסו,בקללותנאמר" -והיוחייך
דןבשאלהדומהלשאלההנידונתבספרשמןהמשחה),רבי
תלואיםלךמנגד" -ופרשרש"יתלואיםלך" -עלהספק,כל
אליעזר טולידו ז"ל היה בן דורו של בעל שמן המשחה
ספקקרויתלוי".הרישאדםהחיבתחושתספק,ביחסלעניין
ובאותה עיר ,יתכן מאד ששניהם השיבו על אותה שאלה,
חשוב בחייו ,כגון ביחס למקום מגוריו ,מצב כזה נחשב
בספר אוצר הפוסקים סי' עד סק"ח בהערה ,ציינו לעיין
כהתגשמותה של קללה .אין ספק כי התחושה של אדם
בתשובהזו(.
שהורגל בדירה שהיא קניינו ונאלץ לעבור למצב חדש של
וז"ל בתשובת משנת ר' אליעזר חלק ב' חו"מ סי' סט -
מגוריםבדירהשכורה,מצבשבוהמשכיר,בעלהדירה,יוכל
"מעשה בראובן שנתקוטט עם אשתו …ועברו דברי ריבות
להוציאובכלסיוםשנתהשכרה,היאתחושהקשה,וגורמת
בינולבינהעדשנמאסהעליו,ורצונוהגמורלכתובלהספר
שמדור זה יחשב "מדור רע" ,יחסית למדור קנוי .על כן
כריתותולגרשהמביתו,אלאדמכחהשבועהשלאישאוכו'
האשהזכאיתלמנועהרעתמצבהממגוריםבמדורקנוי,שבו
ושלא יגרשנה דרביע עליה הוא שעמדה עליה ,וכמו יש
אינהבסיכוןתמידישתאלץלעזבו,למקוםמגוריםשכור.
שנתייםימיםדברחראובןלארץמרחקיםומינהמורשהעל
ונציין להחלטת בית הדין הגדול מיום ח' טבת תשנ"ד
נכסיו למכור כל מטלטליו מחוט ועד שרוך נעל ,אם באולי
)בהרכב הדיינים הג"ר י"מ לאו שליט"א והג"ר שלמה
על ידי זה תקבל גיטה מיד בעלה …וכשבא מורשה ראובן
דיכובסקי שליט"א והג"ר נחום דב קרייסמן ז"ל( שפסקו
למכור ביתו של ראובן עמדה כנגד המורשה וטוענת אולי
שהעברתאשהממדורהשייךלבניהזוגלמדורשכור,יחשב
יעלה הפסד וישתדוף נכסיו …ועוד דהיא רוצה לדור בבית
כהעברתהממדוריפהלמדוררע,ואינורשאילעשותכן.
בעלה לפי כבוד בעלה .ומורשה ראובן טוען עליה דאם
עלדברינולעילשהוצאנומדיוקלשוןהראשוניםשאינה
בשביל בית לדור בה לפי כבוד בעלה ,אני שוכר בית יותר
משועבדת לעזוב ולעבור למקום אחר בלעדיו ,לכאורה יש
מעולה על חד תרין מבית שהניח בעלה ,ולא תעכב
להעירמשניפסקיהדיןשבתשובתשמןהמשחהומהתשובה
במכירה".
שבספר משנת רבי אליעזר ,שלא מצאו מניעה עקרונית
התשובה נסובה לבירור שאלת זכותה של האשה לעכב
להעבירהלדירהאחרתובכפוףלתנאיםשהזכירובדבריהם,
את נכסי הבעל לצורך גביית הכתובה ,למרות שעדיין לא
ולא העלו את הסברא שכתבנו שכל עוד הבעל מורד ואינו
הגיעזמןהפירעון,מאחרוהבעלרוצהלגרשהישלדוןדהוי
גרעמההאשהאינהמשועבדתלזוזמהמדורשבוהיאגרה
כהגיע זמן הגביה ,ועל כן הבעל מנוע מלמכור נכסים
כעת,ושאיןאפשרותלהוציאהמהמדורהנוכחילמדוראחר
המשועבדים.
כשבעלהלאידורעמה.
212אבןהעזר
עטרתדבורה
אך נראה שכל האמור בדברינו שריר וקיים כשהאשה
בגמרא בכתובות משתמשת במדור כדרך שמשתמשת בחיי
מתבקשת לעבור מעיר לעיר ולגלות ממקומה ,ולהחליף
בעלה בכרים וכסתות כדרך שהיתה משתמשת בחיי בעלה.
חברתהאנשיםשהורגלהבה .ניתןלהטילעליהמעברדירה
שאיןמשתמשתבכלהמדורותובכלהכריםוכסתותבכלכלי
מסוגכזהרקבמסגרתשיעבודיםהדדייםשביןבעלואשתו.
כסף וזהב שהיתה משתמשת בהם בחייו אלא מייחדין לה
אבלבנידוןהתשובותהנ"ל,האשההתבקשהלעבורלמדור
מקצת להשתמש בהם .וכל שכן הוא בשפחות דבחיי בעלה
אחר במקום סמוך באותה העיר ,ובכך לא חל שינוי מהותי
הוו נפישי אורחי ופרחי .אבל לאחר מיתה לאו לפום ארחי
במקוםמגוריה,וגםאינהמתבקשתלגלותלמקוםאחר,ניתן
ופרחימייתולהשפחותכדאיתאבפרקאףעלפי)דףפ"א(".
להורותעלמעברמסוגזהגםשלאבכפוףלשיעבודיהאשה
לבעלה ,ולדעת שמן המשחה אם המדור החילופי הוא
שכור,גםביחסלמעברכזהאיןלחייבה.
הרמ"א אה"ע סי' צד ס"א פסק כירושלמי ,ועיי"ש בח"מ
סק"הובט"זסק"א.
מבואר -שחובת המדור בעת שבעלה אינו עמה ,כגון
לאור האמור ,לכל הדעות ,אם הבעל מבקש להעבירה
בעתשהבעלשוההבמדינתהים,אינהחובהלהסדירמדור
למדור חילופי באותו מקום ,מדור שאינו שכור אלא מדור
כפישהיהבעתשגרעמהכאן,אלאהמדוריוכללהיותקטן
המצוי בבעלותו אין מניעה להעבירה ,מאחר שבכך לא
במידה מסויימת .ובלבד שיספק את צרכיה בריוח ולפי
נפגעה זכותה היסודית להמשיך לנהל את חייה כפי שכבר
כבודה(.
הורגלה עד כה .אמנם בנידון שבפנינו ,כעת האשה גרה
מסקנתהדברים-
במדור השייך בשותפות לשני הצדדים ,אך במידה שהבעל
א .בעל ואשה הגרים יחד ,והבעל מבקש לעבור לגור
מבקש לעמוד על זכותו להעבירה למדור אחר באותה עיר,
במקום אחר ,דינו פסוק בשו"ע אה"ע סי' עה ,שם התבארו
היא רשאית להודיע שאינה מסכימה להשתתף עמו בקניית
התנאים שבהם הבעל רשאי לחייב אשתו לעבור עמו.
המדורהחדש,אליואולצהלעבור,ובכךיחוייבלאפשרלה
והבעל יחוייב להסדיר לאשתו מדור חילופי לפי כבודו ולפי
לגורבדירההשייכתלובלבד.
כבודה.
במאמרמוסגרנציין ,אילוהיתהעומדתעלהפרקהצעה
ב .אם הבעל אינו דר עם אשתו ,האשה אינה מחוייבת
להסדיר עבורה מדור חילופי באותו מקום ,אין הכרח
לעבור למדור אחר בעיר אחרת ,שבה הבעל לא יגור עמה.
להמציא עבורה דירה בעלת שטח זהה לדירה בה גרו יחד.
וכןבמקרהשבוהבעלהוכרזכמורדבאשתו,למרותשעדיין
חובת המזונות מחייבת את הבעל במדור הראוי לה לפי
בני הזוג גרים תחת אותה קורת גג .אבל אם המדור שייך
כבודה ,אך אם בעלה כבר אינו עמה ,הרי שהמדור יכול
לבעל ,כולו או חלקו ,הבעל רשאי להביא למכירת המדור
להיותמעטקטןיותר.
ולהעבירה למדור חילופי באותו מקום .בנסיבות אלו נחלקו
בירושלמימסכתכתובותפרקיבה"גנאמרביחסלמדור
שתיבתידיןלפניכמאתייםשנה)כפיהנראהבעירקושטא(,
אלמנה"-אמררבילעזרבןיוסיכהדאדתנידרהבביתכשם
ומחלוקתם הובאה בתשובת שמן המשחה ,האם הבעל
שהיתהדרהובעלהנתוןבמדינתהים,ומשתמשתבכליכסף
רשאי להעבירה למדור שכור .יש אומרים שאין מניעה
ובכלי זהב כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת
שהבעל ישכור עבורה מדור במקום המדור הקודם שהיה
הים,וניזונתכשםשהיתהניזונתובעלהנתוןבמדינתהים".
שייךלבעל.וישאומרים,שאםהיתהמורגלתבמדורהשייך
ומבואר שהיקף המדור של אשה שאינה דרה עם בעלה
לבעל,זהכבודהשתגורבדירהכזוהנמצאתבבעלותהבעל
דומה להיקף המדור של אלמנה .ודינה של האלמנה מבואר
או בעלות משותפת ,ולא יוכל להוציאה לדירה אחרת
בתשובת הרשב"א חלק א' סי' תתקכג שכתב " -שאלת אם
שכורה,וכןהדעתנוטה.
נותנין לאלמנה הניזונת מנכסי בעלה שנים או שלש שפחות
כאמור ,האשה אינה יכולה למנוע מהבעל להעבירה
ומזונותיהןכדרךשהיתהמשתמשתבחייבעלהאונותניןלה
למדוראחרהשייךלבעל ,מאחרובכךישארמעמדהבדירת
שפחה אחת בלבד לשמשה .תשובה .אם בנות המשפחה
המגורים כפי שהורגלה .אך בתשובת שמן המשחה קבע
רגילות בשתים ובשלש נותנין גם לאלמנה כן לפי שאינה
שצעד כזה של הוצאת האשה מביתה הקבוע ,והעברתה
יורדתעמו.אבלאםהיאומשפחתהאינןרגילותבכךאףעל
למדוראחר,גםכשהואבאותהעיר,אךבלאשתדורשםעם
פי שהיו לה שתים ושלש בחיי בעלה ,משתמשות בבית
בעלה,אינוצעדהגון.
בעלה ,אין נותנין לה אלא אחת שאינה משתמשת בכל מה
ג.במקרהשהבעלרשאילהסדירמדורחילופי,ואינודר
שהיתהמשתמשתבביתבעלהבחייבעלה.שכךשנינובפרק
עמה ,המדור אמור להספיק לצרכיה לפי כבודה ,אך אינו
הנושא את האשה )דף ק"ג( אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז
בהכרחבאותוהיקףשלהמדורשגרויחד.
מביתבעליאין היורשיןיכוליןלומרלכילביתאביךואנוזנין
אותך .אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה .אלמא
האם"שטרהתנאים"מונעאתפירוקהשיתוף
אינה יכולה לומר אני משתמשת בכל הבתים כדרך שהייתי
יש שטענו לבסס את זכותה של האשה למדור ספציפי
משתמשת בחיי בעלי .ומיהא נמי שמעינן למה ששנינו שם
מכחשטרהתנאים,שבונכתב"-ואליבריחוואליעלימולא
סימןלב213
זה מזו ולא זו מזה ,רק ישלטו בנכסיהון שוה בשוה וידורו
בלא ספק גם בזמן הגמ' והשו"ע ראו חכמי ישראל את
באהבה ואחוה בשלום וריעות" .מצאתי סמך לדבריהם,
הנישואין האידאליים כשבני הזוג חיים בשיתוף ובלא
בספר זכרון יעקב )להגר"י ז"ל מבויסק( סי' כו )הובא
להעלים זהמזה ,עכ"פ כל עודלא נכתב ונחתםהשטר ,לא
באוצה"פ סי' עז ס"א סק"ט אות ח' ,עמ' (186שסבר שבכל
ניתןלתרגםהשקפהזולחיובמשפטי,בטרםנכתבנחתםבין
תקופת הנישואין ,בני הזוג שותפים מלאים בכל נכסיהם,
הצדדיםהלכהלמעשה.
מפני התוקף של שטר התנאים .ופסק שם שאם באים
וכן בשו"ת חבלים בנעימים חלק ה' סי' לד דן בשאלת
להוציא מהבעל מזונות ,במקום פלוגתת הפוסקים ,כגון
זכותה של אשה לתת צדקה בלי ידיעת בעלה ,מכח סברת
מחלוקת הפוסקים בשאלת חיוב בעל המבקש לתת גט
מהרי"ק שנתן תוקף לשטר התנאים הקובע ששני בני הזוג
במזוותאשתו)מחלוקתרא"ממזרחיונו"כשו"ערישסי'עז(,
ישלטו בשוה בנכסים .וכתב על זה החבלים בנעימים " -גם
איןלדוןאתהבעלכמוחזק.וכתבלבארקביעהזו,וז"ל–"כי
במדינהזאת,רובםאינםכותביםשטרתנאיםכלל".
מבואר בכל קשרי התנאים שמתקשר ,שלא יעלימו זה מזה
אמנםבשו"תביתאפריםמהדורהתניינאחלקאה"עסי'
רק ישלטו בנכסיהן שוה בשוה וכו' וא"כ הם כשותפים
כ' )עמ' קב( ,הסתמך על שטר התנאים כאסמכתא למנוע
בנכסים),ופלאכילאדברוהאחרוניםכללמזה(.ואיןלומר
מהבעל לתפוס מהשליש את סכום הנדוניא שהושלש בידו,
כיון שבדעתו לגרשה ,בטל החיוב ,כי כל החיוב רק בהיותו
ולאחר שהביא מדברי מהרי"ק )סי' נז( ,כתב " -הא קמן
בדעתולהיותעמהולאכשדעתולגרשה.זהאיןסבראכלל,
שמהר"קגזרבחרםעלהמבריחשיחזירהכללמקומועלפי
כיון שכל התקנה של ר"ג היתה שלא לגרשה בעל כרחה
התנאים,ועייןסי'קי"חבח"מ וב"שדאפילואםלאכתבוכן
והטיל חרם על זה .לכן כל זמן שאינה מקבלת הג"פ ועדיין
בתנאים כנכתב דמי ,דהנושא על דעת המנהג הוא נושא
אגידה בו מחמת איסור הנ"ל ,הם מוחזקים בנכסים שוה
ע"ש".
בשוה ,ואין זה מוציא") ,ועיי"ש שכתב דעכ"פ אם האשה
ועייןבחלקתמחוקקסי'נגס"קכבשכתב" -וכןהמנהג
גורמתלהפרתשלוםהבית,ישלנקוטכדעתהפוטריםאותו
פשוט במדינות אלו ,לפי זה אף אם לא נכתב בתנאים מה
ממזונותיהלאנכניסעצמינובזהלהורותשהיאג"כמוחזקת
שנהגו לכתוב בתנאים מחמת עידור וקטט יעמד כתקנת
בנכסים( .עכ"פ לפי דרכו של הרב זכרון יעקב ,כל עוד אין
שו"ם ,הוי כאלו נכתב .מאחר שכך המנהג פשוט שקבלו
פסקדיןלחיובהאשהבגירושין,וחדר"געומדבעינו,האשה
עליהםתקנתשו"ם".
מוחזקתבנכסיםולאיוכללהוציאהמחזקתה.
לכאורהדבריהביתאפריםצ"ע.שאניתקנתשו"םשהיא
שתקנו והנהיגו כתקנה מחייבת ,על כן במקום שנהגו
אך יש לדון אם אמנם ניתן לפסוק "מדור ספציפי"
לכותבה ,אף אם אחד לא כתב כמי שנכתב ,משא"כ בשטר
בהסתמךעלשטרהתנאים,וזאתמכמהטעמים.
א .שטר התנאים נהוג בקהילות מסויימות ,אך ביחס
התנאים שלא מצינו שתקנוהו כתקנה שלא יעלימו זה מזה,
אלאהוסיפוזאתכהתחייבותבשטרהתנאים.
לאותםקהילותובניזוגשלאערכושטרכזהבטרםהנישואין
אךבלא"הבמקומינושטרהתנאיםאינונפוץכפישהיה
לא יהא מקום להסתמך על שטר זה .וכפי הנראה בנידון
בזמנו של הבית אפרים ,וכמ"ש בספר חבלים בנעימים
שבפנינולאנחתםשטרכזהבטרםהנישואין,בהעדרחתימה
הנזכר.
ממשיתעלשטרכזהבטרםהנישואין ,בטלהבסיסלהסתמך
ונציין לדברי הב"ש סי' ק' סק"ב ביחס לתקנת הגאונים
על שטר כזה .אמנם בפד"ר כרך טז עמ' ,303הגר"ש
לגבות כתובה ממטלטלין דיורשים ,וז"ל " -כתב הרמב"ם
דיכובסקישליט"אלאקבלטענהזו,עיי"ששכתב" -איןזה
פט"זדוקאמישיודעהתקנה,אבלאםאינויודעאושנסתפק
מעלה או מוריד אם נחקקה הסכמה כזו בכתב בתנאים או
לנואיןלנוכחלהוציאמןהיורשים.וכתבהמגידשאיןלומר
אםנמנעומלערוךכתבתנאים.פיסקהזומשקפתאתהדרך
בזה אף שלא נכתב כנכתב דמי ,שאין זה תנאי ב"ד ,כיון
שראו חז"ל בחיי נישואין מאושרים ,כאשר הזוגות נישאים
דנתחדש אחר הש"ס .מיהו בכ"מ כתב בשם הריב"ש
על דעת כן" ,עכ"ל .אך נראה שמודל אידאלי של חיים
דרמב"ם איירי במקום היכא דמנהג הוא לכתוב בפי'
משותפים ,כפי הראוי והרצוי בהשקפת חז"ל ,אינו הופך
מטלטלין ,אז אם לא כתב לא נשתעבדו המטלטלים ,אא"כ
להסכםמשפטיביןכלהזוגותבישראלבטרםנחתם,ובטרם
דידע התיקון הגאונים .ואם נתפשט התיקון בכל ישראל
נעשה בדרך של התחייבות ברת תוקף כדת וכדין .יעויין
אמרינןאףשלאנכתבכנכתבדמי,אלאבימיהרמב"םעדיין
במהרש"ם חלק א' סי' מה )שהוזכר בפד"ר שם( שכתב
לאנתפשטהתיקון.לפ"זבזה"זשנתפשטהתיקוןאמרינןאף
בלשון זו " -הרי דס"ל למהרי"ק דאם כתבו בהתנאים לשון
שלאנכתבכנכתבדמי".
זה ,קאי התנאי גם על נכסיו ,והוא תנאי גמור אם כן יש
ועלכןבנידוןדנן ,איןלומרשאףשלאנכתבכמישנכתב
מקום גדול לדברי השואל .ואפשר שבזמן הש"ס ושו"ע לא
דמי .הן על פי סברת הרב המגיד ,דאינה תקנה הנזכרת
נהגולכתובכן,משא"כבזה"ז",עכ"למהרש"ם.
בש"ס,והןלסברתהריב"ש ,מאחרשלאניתןלומרשהאמור
214אבןהעזר
עטרתדבורה
בשטרהתנאיםדינוכתקנהושהתפשטהבכלישראל,עלכן
ולפרנסה וכ"ש בהיות התנאים מבוארים ביניהם ,שישלטו
איןלומרבזהשדינוכמושנכתבדמי.
שניהםשוהבשוהבנכסיםולאיבריחוזהמזה…כ"שוכ"ש
ב .גם ביחס לזוגות שחתמו על שטר כזה ,דנו כמה
שהתנאי הוא אדרבה לקיים מה שכתוב בתורה דהיינו
מהפוסקים ,האם יש תוקף מחייב לשטר זה בהסדרת ענייני
שיהיה הנכסים עומדים בחזקת שניהם למען שגם היא תזון
הממוןשביןבניהזוגלאחרהנישואין.
ותתפרנס מהם דודאי תנאו קיים ואין רשאי לבטל התנאי
בשו"תטובטעםודעת)להג"רשלמהקלוגרז"ל,מהדורה
כלל .לכן הנני גוזר עליך רבי ישראל בר' אליקים ז"ל בכח
תליתאי סי' קפא( כתב לתמוה על הרב השואל ,שרצה
נח"שאשראיןלולחששתחזירכלמהשתפסתוהברחתהן
לחדש שמותר ליקח צדקה מאשה נשואה בלי ידיעת ובלי
מה שהכנסת אתה הן מה שהכניסה היא הכל אל המקום
רשותהבעלמפנישבתנאיםכתובשישלטובנכסיהוןבשוה.
אשר היה שם בתחילה בחזקתו הראשונה אשר היו אחרי
וכתב על זה הגרש"ק ז"ל " -תמוה מאד לחדש דבר כזה,
הנישואיןבטרםנחבאתלברוח",עכ"ל.
דבזהיתבטלוכמהדפיןבש"סובשו"עאשרמבוארההיפוך.
ובודאי מה שכתבו שישלטו בנכסיהון בשוה הוא ,שופרא
הרי שהקצף יצא על אותו בעל ,עקב העלמת והברחת
נכסיהאשה,בדרךחדצדדית.
דשטרא והדרך לכתוב כן בכל התנאים ,ואין זה תנאי רק
ובתשובת מהר"י ווייל סי' קלד שדן בשאלת קיום תנאי
דרךברכהמןהכותבוהעדים,מברכיםאותםשיהיהביניהם
זה שבשטר התנאים ,התייחס לטענה של הברחת נכסים
שלוםואחדות,עדשיסכימומרצונםלהיותשולטיןבנכסיהון
שעשההבעלבהעלמתןמאשתו.
בשוה ,אבלאין זה דרךתנאי.ואם נאמרונדייקבלשוןהזה
וכן בתשובת מהרש"ם דן בשאלת זכותה של האשה
דוקא,אףאנונאמרדלשוןבנכסיהוןמשמעמהשיהיהלכל
לתתסכוםגדול,שאינושלבעלה,ולהלוותולקרובמשפחה
אחד נכסים ,והיינו לבעל בנכסים שלו ובנכסי צאן ברזל,
בלא ידיעת בעלה ,וזאת מאחר והעלימה דבר זה מבעלה.
והאשה בשלה בנכסי מלוג שלה .או הכוונה רק על נכסי
אבל תנאי זה אינו מתייחס במפורש לשאלת תביעת הבעל
מלוג לבד ,דבזה יד שניהם שוה בזה ישלטו בשוה ,אבל לא
לחלוקת הבית המשותף בחלקים שוים ,שאינו מביא לידי
נכסיצאןברזל ,דזהאינושלהכללרקשלולבד,אבלנכסי
הברחת הנכסים מאשתו ,אלא לחלוקת הנכסים ביניהם
מלוג הוי של שניהם .גם י"ל הכוונה של בשוה ,שהוא לא
בחלקיםשויםובידיעתשניהם.
יעשהבלתיעצתהוהיאלאתעשהבלתיעצתו,והויהכוונה
ובתשובת מחזה אברהם )להג"ר אברהם שטיינברג ז"ל(
להיפוךוכדיןנכסימלוגבאמתכןדדעתשניהםבעינן,אבל
ח"בחו"מסי'יטכתב" -וע"כ,דהךנוסחלאמהנירקשלא
היתרשלוחלילהלחדשכן".
יוכל לתפוס הבעל מהנכסים ,רק יהנו מהם שוה בשוה
המהרש"ם חלק א' סי' מה הביא שיטת הג"ר שלמה
וכמ"שהמהרי"קבכללנזשם".
קלוגרז"ל,בלשוןזו"-בשו"תטובטעםודעתמהדוראג'סי'
)בתשובתמחזהאברהםהביאשבספרעציארזיםסי'כח
קפא ,העיר השואל דבזה"ז שכותבין בהתנאים וישלטו
ס"קסזכתבשמפנינוסחזהשבשטרהתנאים,ישלכלאשה
בנכסיהון שוה בשוה ,יש רשות להנשים ליתן צדקה .והוא
דין אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ,אך יש להעיר בזה,
דחהדבריובשתיידיםדלשוןזההואשופראדשטראולשון
יעויין בלשון עצי ארזים שכתב דבריו ביחס לשטר תוספת
ברכהלבד ,ולאדרךתנאי.ועודדאפשרדקאיעלנכסימלוג
כתובהולאהתייחסלשטרהתנאים(.
שלהע"ש" ,נראהשמהרש"ם הבין שהעיקר בדברי הגרש"ק
אףמהרש"םשםשהביאמתשובתמהרי"ק,כתב " -ואף
ז"ל כאמור בתחילת דבריו .אך גם לפי הביאור שנתן
שאין בידינו לחדש דבר זה ,אבל עכ"פ יש לקיים דברי
הגרש"ק ז"ל בנוסח זה של שטר התנאים ,אין מקום ללמוד
מהר"םמינץהנ"ל",וכו'.נראהמדבריושלמעשההמהרש"ם
ממנו למנוע מימוש הנכס על ידי הבעל בעת פירוד ,כשאין
נמנע מלהורות לחדש תוקף משפטי לשטר התנאים ,אלא
הדברנעשהבסתראלאבידיעתהאשה.
שהלכה למעשה סמך על שיטת מהר"ם מינץ .וע"ע משנה
לעומתדרכושלהגרש"קז"ל ,המהרש"םהביאמתשובת
מהרי"ק שרש נז שתפס תנאי זה ,שישלטו בנכסיהן שוה
הלכותתניינאסי'קמוסי'של.
בשוה,כתנאיגמור.אךישלצייןללשונושלמהרי"קשכתב
נוסיף ונציין לשו"ת בית יצחק חלק אה"ע ח"א סי' קי
בלשון זו " -חטא ישראל חטאה גדולה כי נבלה עשה
שהסתפק בתוקף שיש לשטר התנאים ,וז"ל " -צ"ע במנהג
בישראל לבגוד באשת נעוריו על חלומותיו ועל דבריו כי
שכותביןבתנאיםרקישלטובנכסיהוןשוהבשוהכאורחכל
בנשף בלילה הפך ישראל עורף ולא פנים ויקח כל אשר
ארעא ,אם הדין כן באמת שישלטו בנכסיהון שוה בשוה
לאשתונדונייתהותכשיטיהעדטבעתקידושיםולאהשאיר
הואיל ומתנין כן בפירוש .או אין כותבין כן רק לשופרא
עוללותלפימהשהוגדאלי…לאמבעיאשאיןיכוללתפוס
דשטרא דלכאורה כיון שהבעל נותן כתובה הוא השליט
נדונייתא שהכניסה היא אלא אפילו מה שהכניס אינו יכול
בנכסיםוהאשהאינהיכולהלעכב,רקאםמבזבזבנכסים".
לתפוס כי על מנת כן מכניסין הנדוניות ,שיהנו מהן הבעל
בשו"ת חבלים בנעימים )הנזכר לעיל( הביא דברי
והאשה יחד ,ומשועבדים כל הנכסים גם למזונות האשה
מהרי"ק,וכתבעלדבריו" -ישלפקפקעלזה,כיאףשקיי"ל
סימןלב215
בחו"משאםחתםעלשטר,אףשלאקראוחייבמפנישגמר
ג .מצוי בבתי הדין במקרים בהם האשה תובעת גירושין
בדעתו להתחייב …מ"מ ברמ"א אה"ע ס"ס סו וחלקת
והבעל מתנגד ,שיש מקרים בהם האשה טוענת מאיס עלי
מחוקק וב"ש כתבו שמסתמא קראוהו העדים לפניו ,והכא
באמתלא מבוררת ,ובית הדין דן ופוסק ביחס לרכוש כדינא
בתנאים רוב החתנים אינם מבינים לשון עברית ודעתם
דמתיבתא המבואר ברמ"א סי' עז ס"ג ,והאשה מקבלת את
שחותמיםרקעלחיובהנישואין".
חלקה ברכוש עוד בטרם הגירושין ,עיי"ש בפת"ש סק"ז
עיין בקובץ תחומין חי"ט עמ' 210במאמרו של הגר"א
ובחוט המשולש להגר"ח ז"ל סי' ב' ובפד"ר כרך ח' עמ' .12
שרמןשליט"אשדחהסברתהחבליםבנעימיםוטען -מאחר
ולמעשהגםבניגודלרצוןהבעל,פוסקיםלפרקאתהשיתוף
שהחתן חותם על שטר התנאים הרי הוא מחוייב בכל
ברכושהמשותףעודבטרםבוצעוהגירושין.
הכתוב בשטר ,אףשלא ידע את האמור בו .וסייעתא דיליה
מדיןשליש,עיי"ש.
הרי אף דבדינא ד"מאיס עלי" עסקינן ,ואין פוסקים חיוב
הבעל בגירושין ,וכדעת שלחן ערוך סי' עז ורוב הפוסקים,
אך דבריו אינם נראים בעיני .נראה ברור שקיים חילוק
אפ"ה האשה מקבלת נכסי מלוג שלה לרבות חלקה ברכוש
בין החותם על שטר ויודע שנכתבו בו התחייבויות
המשותף ,ולא שמענו טענה שחלוקה כזו מנוגדת
מסויימות ,אלא רק שהחותם לא טרח לברר מה טיבם של
להתחייבויותשבשטרהתנאים.
ההתחייבויות,וכגוןחתןעםהארץשחתםעלשטרהכתובה
איןמקוםשלעניןזהיגרעחלקושלהבעלהטועןשאשתו
בלאלברראתהסכוםהרשוםבכתובה.לעומתזאת,במקרה
מאוסה עליו ,מאשה הטוענת על בעלה "מאיס עלי" .לא
שלאעלהעלדעתושלהחותם ,ששטרזהמכילהתחייבות
מצאנו חילוק בין הלגיטימציה הניתנת לטענת "מאיס עלי"
כלשהיא המתייחסת לטיב שותפות הזוג בנכסים ,וממילא
של האשה ,לטענת "מאוסה עלי" של הבעל .תקנת דינא
לא התכווין להתחייב בהתחייבות כלשהיא ,השטר אינו
דמתיבתא ,בחלק הממון של התקנה שהתקבל להלכה
מחייבו .אין ללמוד מקרה כזה מדין שליש שבו האדם יודע
ברמ"א,באהלהסדיראתזכותהשלהאשהברכושהלאחר
שמתחייב ,ובדעתו להתחייב ,אלא שתלה את טיב
שטענה "מאיס עלי" ,אך ודאי לא באה לתת יתר תוקף
התחייבותובדעתהשליש.
לטענהכזושלהאשה,מאשרלטענהדומהשלהבעל.אמנם
בשו"עחלקחו"מסי'מהסעיףג'נפסק" -הודאהבחתם
בתשובת זכרון יעקב הנזכרת נקט בפשיטות ששני בני הזוג
ידווהשטרבגופןשלעכו"םוהדברברורשאינויודעלקרות,
שולטים בשוה בנכסים כל עוד חדר"ג עומד בעינו ,לרבות
וישעדיםשחתםעד שלאקראו,מ"ממתחייבהואבכלמה
כשהבעל מאס באשתו ותובע גירושין ,אך מאחר שרבינו
שכתוב בו" .בב"י הביא את מקור הדין ,מתשובת הרשב"א
גרשם השווה את כח האשה לכח האיש ,עכ"פ אין עדיפות
המיוחסתלרמב"ן,שבההתבארההלכהזו,וז"ל"-כיוןשלא
לכוחהאשה.
חששלקרותווסמךעלהסופר,שכלהסומךעלנאמנותשל
אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי
מסקנתהדברים
שהאמין על עצמו ,והיינו טעמא דשליש …וכל שכן הכא
שטר התנאים ,בין שנחתם על ידי הצדדים בטרם הנישואין
שסומך על אחרים אף על פי שאינו יודע מה שכתבו עליו
וביןשלאנחתם,אינואסמכתאמספיקהלמנועמאחדמבני
ולא חשש לקרותו וחתם בחותם ידו ,שהוא גומר בדעתו
הזוג פירוק השיתוף בנכסים המשותפים בנסיבות של פירוד
להתחייבבכלמהשכתובבו,והריהואחייבבכלאותוחיוב
ותביעתגירושין.
אף על פי שלא לוה ,מדרבי יוחנן דאמר חייב אני לך מנה
בשטרחייב,כלומראףעלפישלאהיהחייבלו,וקיי"לכרבי
יוחנן".
שאלתזכותהשלהאשהכשותףהמבקש
למנועפירוקהשותפות
כל זה ,כשעכ"פ קיימת כוונת התחייבות ,כגון שבחר
נטענה טענה שמוטל על בית הדין למנוע מהבעל
לתלות את דעתו בדעת השליש ,משא"כ כשהחתן לא
להשלים את מהלך פירוק השיתוף ברכוש ,כחלק
התכוויןלהתחייבדבר.
מהאמצעים בהם נוקט בית הדין על מנת להשיב את שלום
עלפיסבראזולחלקביןהמקריםהשונים,מתיישביםכל
המקורותשהביאהגר"אשרמןשליט"אבמאמרושם.
הביתלקדמותו.
וכן נושא נוסף העומד על הפרק הוא ,הטענה המיוסדת
עלכןמאחרשקיימתאומדנאברורהשבעתהחתימהעל
עלזכויותיושלכלאחדמהשותפיםלמנועפירוקהשותפות,
שטרהתנאים,הןלחתןוהןלכלהלאהיתהכוונהלהתחייב
ומכוחה נטענה הטענה שהבעל מנוע מלפרק את השותפות
בהתחייבותכלשהיא,מלבדקביעתזמןלנישואין,אוקנסות
במדורללאהסכמתהאשה.
למי שיפר את ההתחייבות להנשא בפרק הזמן המוסכם.
טענה זו מסתמכת על שיטת הר"י מגאש )הובא בש"ך
קשה לבסס הסדרי ממון בין בני הזוג בהסתמך על שטר
חו"מ סי' קעא סק"א( הסובר כי בשותפים שקנו רכוש
התנאים ,מאחר שבעת החתימה שני הצדדים לא התכוונו
בשותפות אין אחד רשאי לטעון טענת גוד או איגוד בניגוד
לכלהתחייבותנוספת.
להסכמת חבירו ,כן כתבו בספר עטרת שלמה )להגרש"ש
216אבןהעזר
עטרתדבורה
קרליץז"ל(ח"אסי'סב -סגובפד"רכרךטזעמ' 309בפס"ד
אךהטורחו"מסי'קעאהביאמדבריהרא"שמסכתב"ב
שלהג"ראברהםשרמןשליט"אובמאמריובספרשורתהדין
פרק א' סי' נא ,וז"ל – "לשון א"א הרא"ש ז"ל ,כתב הר"י
כרךה'עמ'קסטובקובץדברימשפטחלקז'עמ'תז.
הלוי דינא דגוד או אגוד לא שייך אלא ביורשין או במקבל
ישלהעירכמההערותביחסלטענותאלו.
מתנה,אבלאםלקחושניםביתשאיןבוכדילזהוכדילזה
א .בבית הדין נידונת תביעת האשה לשלום בית ,ומוטל
איןאחדמהםיכוללומרגודאואגוד,שהרילדעתשיהיוב'
על בית הדין לדון ולפסוק בשאלה זו .אך לא ברור שאכן
שותפיןבולקחוהוולאלמכרואישאלאחיו".
קיימת זיקה בין חזרת הבעל לשלום בית לשאלת פירוק
הרא"ש הוסיף על דברי הר"י מגאש " -ונראין דבריו אם
השיתוף בדירת המגורים .אמנם ,אילו היה מקום להניח
לאהיהלהםביתדירהולקחולדורבואואםהיהלהםבית
כהנחה ברורה ,שבמידה והשיתוף בבית לא יפורק ,עקב
דירה ולקחו להשכירו לאחר ,אבל אם היה להם בית דירה
עיכובים משפטיים כאלו או אחרים ,הבעל ישוב לביתו
ונפלאונשרףדירתושלאחדמהםאוהוצרךלמכרומחמת
ויחזור לשלום בית עם אשתו ,היה מקום לשקול לעכב את
דחקו,יכוללומרלחבירוגודאואגודכיוןשצריךלולדורבו
הפירוק באמצעות כלים משפטיים ,בכפוף לבירור הסמכות
ואינורוצהלדורעםאחר,וכןנמיאםהוצרכושניהםליכנס
החוקית של בית הדין לדון ולפסוק בכל הקשור בתביעה
לדורבו".
לשלום בית ,לרבות בהיבטים רכושיים .אך למרבה הצער
המצבאינוכך .איןיסוד סבירלהניח שעיכובפירוקהשיתוף
וע"עבראב"דפ"אמשכניםה"גשחלקעלהרמב"םוכתב
שלאאמרוגודאואיגודאלאבירושהאובמתנה.
יחזיר את הבעל לביתו ולאשתו .מה עוד שהבעל כבר
הפרישה )ס"ק לג( כתב בביאור דעת הטור במש"כ
התקשרעםאשהאחרת,ומןהסתםיקשהעליולסייםקשר
"ונראין דבריו" .וז"ל הפרישה "כלומר ונראיןלי דבריו דוקא
זה .אמנם ניתן להעלות השערה ,שמא במידה והרכוש
בעניןזהדלאהיהלהםביתדירהכו'.אבלהר"יהלויודאי
המשותף לא יפורק ,והאשה תמשיך להנות מכל המדור
בכל ענין סבירא ליה דשותפין לא מצי אמרי גוד או איגוד,
הנוכחי ,הבעל ישאר ללא יכולת לממש רכוש זה ,בצר לו,
מדכתבדליתאאלאביורשיםומקבלימתנה".
יחזורבתשובהוישובלאשתו.אךביתהדיןאינורשאילבסס
השו"ע חו"מ ריש סי' קעא פסק כדעת הרמב"ם ולא
פסקדיןעלסמךהשערותוספקולציות,שסיכוייהתגשמותן
הזכיר כלל מדעת הר"י מגאש ,אך בש"ך סק"א הביא כמה
מועטים.
ראשונים העומדים בשיטת הר"י מגאש ,ומשמע שכוונת
ב .כידוע באשה המורדת בבעלה וטוענת מאיס עלי,
הש"ךשדעתםאינהדעהדחויהויכוללומרקיםליכדעהזו.
נקטינן)שו"עאה"עסי'עזס"ג(,שאיןכופיןאותולגרשואין
וכןבמהרשד"םחיו"דסי'קפבפסקשיכוללומרקיםליכר"י
מחייבים אותה לחזור לביתה .וזאת מפני שלא ניתן לפסוק
מגאש הראב"ד והרא"ש .וכן כתב בספר מנחת פיתים סי'
לחייב אשה לשוב לבית בעלה המאוס עליה .נראה,
קעאס"א.
שבנקודה זו ,שוה כח האיש לכח האשה ,על כן במסגרת
וכתבבכסףהקדשיםסי'קעאשאמנםיכוללומרקיםלי
תביעת האשה לשלום בית מוטל על בית הדין לעשות כל
שלא לפרק שותפות בטענת גוד או איגוד ,אך "אין לזוז
מאמץ להביאם לשלום בית ,כעין המבואר בירושלמי סוף
מדברי הטור שהוא כעין הכרעה" .דהיינו טענת קים לי
מסכתנדרים"שמיםבינילבינך…יעשודרךבקשה,אמררב
תתקבלרקבאםיטעןטענההמיוסדתגםעלשיטתהרא"ש
הונא יעשו סעודה והן מתרגלין לבוא דרך סעודה" ובמ"מ
והטורשהיאשיטהמכריעה.ומתוךכךהעלהכסףהקדשים
הלכות אישות פי"ד הט"ז " -בירושלמי פירשו יעשו דרך
לדון דינא דגוד או איגוד "כשנתחדש אח"כ איזה הצטרכות
סעודה…הזכירואחתמדרכיהפשרהוהפיוסשהיאעלידי
למימהםלטעוןגודאואיגוד,מהשלאהיהכןבעתהקנין".
סעודה ,ועיקר הכוונה היא שיתפשרו ביניהם באי זה דרך
החזו"א בבא בתרא סי' ט' סק"ג נקט בפשיטות דלא
שיהיה" ,עכ"ל המ"מ .אך לא מצינו שמוציאים פסק דין
כפרישה ,ולדעתו אין דעת הרא"ש והטור דעה שלישית,
ביצועי המחייב את הבעל לשוב לביתו ,ואין אנו רגילים
אלא הרא"ש נקט כדעת הר"י מגאש ,והר"י מגאש הסכים
בנקיטתאמצעיםכנגדועקבאיציותלפסקדיןזה.עלכןלא
לחילוקשבדבריהרא"ש.
יתכן שהבסיס ההלכתי לעיכוב פירוק השיתוף יתפס
בעיקר מחלוקת הר"י מגאש והרמב"ם יש מקום לבאר
כאמצעי כפיה לבעל ,שמגמתו לכפות עליו לשוב לביתו,
במאיפליגי.מדבריהרשב"אבתשובהשהביאהמגידמשנה
וכאמור,הואאמצעיבלתייעיל.
פ"א משכנים ה"ג היה נראה שסברת הרמב"ם מיוסדת על
ג .ביחס לשיטת הר"י מגאש שהוזכרה ,נקדים לבאר
מחלוקתהראשוניםבענייןזה.
הטענהשיכולהשותףלומרלחבירוכסבורהייתישאנייכול
קבל ואיני יכול .משמע דבלא טענה כזו אין מקבלים את
הרמב"םבהלכותשכניםפרקא'פסקשגםבדברשאיןבו
תביעתו לפירוק השותפות .ולכאורה ,לפי זה אליבא דהר"י
כדיחלוקהיכולאחדמהשותפיםלחייבאתחבירולפרקאת
מגאש והראב"ד ,אף טענה כזו שטוען "כסבור הייתי" וכו'
השותפות בדרך של גוד או איגוד ,בין בשותפים שירשו או
אינה מתקבלת .והדבר צ"ע ,יעויין בלשון מהרש"ם ח"ג סי'
קבלובמתנהוביןבשותפיםשקנואתהנכסבמשותף.
קז שכתב " -סברת ר"י הלוי היא דבשותפין אדעתא דהכי
סימןלב217
נכנסו שלא להתחלק לעולם ,והוא רק משום אומדנא".
המוזכר בדברי הרא"ש ,ודומה למש"כ החזו"א ביחס
וקשה לומר שהרשב"א באר את שיטת הר"י מגאש בדרך
ל"קלקולבעסק".
אחרת,ואםכןמדועלאנקבלהסבראהמיוסדתעלאומדנא
על כן ,הן לפי דרכם של הפרישה וכסף הקדשים
שמעיקרא לא נכנסו לשותפות זו אלא עד ליום שיתברר
שקיימות שלש שיטות בראשונים ונקטינן כשיטת הרא"ש
שאינםיכוליםלהמשיךיחד,כגוןעקבסיכסוךוכיוצ"ב.
והטור ,והן לפי דרכו של החזו"א המבוארת לעיל ,נראה
ועיי"ש במגיד משנה שהביא את דברי הרשב"א ואח"כ
שאם המצב הוא שהתפרדה החבילה ,ולפי הנסיבות
הוסיףביאוראחרבדעתהרמב"ם,אךגםלדבריוישהכרח
הנראות לעין אין צפויה חזרה לשלום בית ,הרי שהגיע זמן
שיאמרו אמתלאות מדוע חל שינוי בדעת השותף המבקש
פירוקהשותפות.
אתפירוקהשותפות.
ואם מצינו באשה האומרת מאיס עלי ,דיינינן דינא
לעומתזאתהחזו"א)ב"בסי'ט'סק"ג(כתב"-אבלהר"מ
דמתיבתא ומפרקים את השיתוף ברכוש המשותף ,ואין
כתב דינו אף בקנו שדה בשותפות ,וע"כ דעת הר"מ דאין
חוששין לטענת קים לי כשיטת הר"י מגאש ,וזאת מתוך
קניןשותפותקובעכללדמוותרעלזכויותהשותפיןבטענת
ההנחה שתקופת השיתוף בין בני הזוג אינה תואמת לכל
גוד או איגוד או טענת חלוקה ,וכמ"ש המ"מ ,ואף דהמ"מ
משךהיותםנשואים,אלאלתקופהשהםגריםיחדבשלום,
כתב אמתלאות על שתיקתו של הלוקח ,הב"י דקדק עליו
אבל בעת שהתפרדה החבילה ,וגרים בנפרד ,הרי מעיקרא
דבלקח חצי שדה מבעל הבית לא שייך אמתלא של המ"מ,
לא התחייבו לשיתוף לנסיבות אלו .דאל"כ מנלן לפרק
ומשמע דעת הר"מ דאין צריך אמתלא כלל ,שאין השתיקה
שיתוףבהסתמךעלדינאדמתיבתא,ולהתעלםמשיטתהר"י
קובעתכלום".
מגאששיסודהבהלכותשותפים.לכןנראהשלענייןזהשוה
ולדרך זו ,הר"י מגאש פליג על הרמב"ם רק בסתמא,
כחהבעללכחהאשה,ורשאילטעוןשלאחרשהםכבראינם
ולשיטתובלאטעםאיןניתןלפרקאתהשיתוף.ולפיזהכתב
גרים יחד ונתפרדה החבילה ,הרי שעברה התקופה
החזו"א )סק"ד( שגם אליבא דשיטת הר"י מגאש ,אם
המחוייבתבשיתוףבנכסים.
התעורר אח"כ אילוץ לפרק את השיתוף ,רשאי אחד מהם
מהיכ"ת להעדיף בזה כח האשה המורדת בטענת מאיס
לטעון טענת גוד או איגוד או טענת חלוקה .כגון "שנים
עלי ,מכח הבעל המורד בטענת מאיסה עלי .אמנם דינא
שעשו שותפות בסחורה או לעיסקא …אם רואים קלקול
דמתיבתא היא תקנה עבור האשה ,ולא נצרך עבור הבעל,
בעסק שאין ראוי להמשיכו ואחד תובע לחלוק ,ואם אי
עכ"פתקנהזונוגעתלעצםזכותהאשהעלנכסימלוג.אילו
אפשר לחלוק ותובע למכור כולו -שומעין לו" .לדעת
מכחהלכהנוספתהמיוסדתעלהלכותשותפיןהיתהסברא
החזו"א רק אם העסק בעיקרו מרויח ,אלא שלשותף אחד
למנועפירוקהשיתוףבטרםגירושין,הרישבנקודהזוהבעל
נזדמןעסקאחר,איןשומעיןלולפרקאתהשיתוףעקבכך.
והאשההיושוים.
וכתבהחזו"אשישמקרהשבוראוי להסתפק,וכדלהלן-
עלכןאףאליבאדשיטתהר"ימגאש,ישמקוםלהניחכי
"היההעסקמרויח,אלאנעשהקטטהושנאהביניהםומפני
השותפות במדור ,מלכתחילה נוצרה לצורך התקופה בה
זהלאמתדריאהדדי,ובשבילזהאחדתובעגודאואיגודאו
חייהם מנהלים כראוי ובני הזוג גרים יחד .אבל לאחר שחל
לחלוק ,צריך הכרעה אם זה הוי כנפל ביתו שכתב הטור
שינוימהותיונתפרדההחבילהואינםגריםיחד,הבעלטוען
סל"ג בשם הרא"ש דאף לדעת הר"י דבלקחו בשותפות אין
שלא ישוב יותר לביתו ,ואמנם אין צפוי שישוב לביתו,
טענתגודאואיגודמ"מבאירעדברמחודשמציטעיןגודאו
וכאמורביתהדיןאינומוציאפס"דהמחייבוהלכהלמעשה
איגודדעלמנתכןלאנשתעבד,אושנאהלאוטענההיא".
לשוב לביתו .יש לומר שבנסיבות אלו אף לפי הר"י מגאש
ונראה שיש מקום לספקו של החזו"א בשותפים
עלינולהתחשבבמציאותהמעשיתוניתןלפרקאתהשיתוף.
שנשתתפובעסקשעניינוהפקתרווחיממון,בזהי"לשעיקר
אמנם קיימת בכך פגיעה בשיתוף ,אך בלא פגיעה בזכויות
השותפותמטרתההפעלתהעסקוהצלחתוהעיסקיתלהניב
המוקנות לאשה מעצם הנישואין ,המבטיחות את זכותה
רווחים.ושאלתהיחסיםהאישייםביןהשותפיםהיאשאלה
למזונותומדורבהתאםלעקרונותהמבואריםלעיל.
שולית .מאחר וגם אם פניהם צהובים זה לזה יכולים
ועוד שהרי במקרה שבני הזוג כבר התגרשו לכו"ע אנו
להמשיך להפעיל את העסק ולהצליח .וזאת מפני
פוסקים לחלק את הרכוש המשותף ,אף אליבא שיטת הר"י
שמלכתחילה ,עיקר ייסוד העסק ומטרתו היתה ההצלחה
מגאש .וכתב בספר ערך שי חלק אה"ע סי' קיט סי"א -
עיסקית .על כן כל עוד העסק מצליח לא ניתן לפרקו בדרך
"אמנם בטענת גוד או אגוד ודאי דיכולה לבוא עליו ,כיון
חד צדדית .משא"כ בשותפות בין בני זוג ,השותפות לא
דאינם יכולים לדור ביחד ,אפילו לפוסקים דסבירא להו
נוסדה להפקת רווחים עסקיים ,אלא למטרת קיום חיי
בשותפים שקנו אינם יכולים לומר גוד או אגוד ,הכא שאני
משפחה תקינים ,שיחיו יחד באהבה ובשלום .על כן אם
דנולד דבר חדש דאינם יכולים לדור יחד" ,עכ"ל .ופשיטא
נולדה ביניהם שנאה ,הרי שבכך חל שינוי מהותי ,שינוי
שלעניין דינו של הר"י מגאש שיסודו בהלכה בדיני ממונות
שהוא בעל חשיבות שאינה פחותה מחשיבות השינוי
שיסודובהלכותשותפים,איןקפידאעלגירושיןדוקא.אלא
218אבןהעזר
עטרתדבורה
כל אימת שנולד דבר חדש ,שלפי ראות עיני בית הדין אינו
וכמעטכלהפוסקים,דגםבהואמרינןגודאואיגוד,וחלוקה.
זמני אלא נראה כמציאות חדשה שאינה עומדת להשתנות,
משום דאמרינן אמינא ,יכילנא לסבול ,ועכשיו איננו יכול
נמי דינא הכי ,ומהיכי תיתי לחלק בין גירושין ממש לפירוד
לסבול .נמצא ,מעיקרא נשתתפו על דעת שלא לחלוק .ואם
ממושך שאין צפוי לשינוי .עכ"פ בשני המקרים נולד דבר
אירע אח"כ דבר שא"א שיסבלו זה את זה ,לא יפסיד חלקו
חדשומשמעותי,שלאהיהצפויבעתיצירתהשותפות.
שלזההפסדחומשמפנישזהאינויכוללסבול.נמצא,הוה
ונוסיף ונצטט מספר מנחת פיתים סי' קעא ס"א במש"כ
כדבר שאין בו דין חלוקה .ומ"מ נ"ל כל זה כשאחד רוצה
ביחסלטענתקיםליכהר"ימגאש,וז"ל"-כיוןדבלא"הסתם
לחלוק ,או לעשות גוד ,ולהכריח חבירו .אז צריכים לטענה
בשו"ע דלא כמהר"י הלוי ,מסתיין דיכול לומר קים לי
שלאיכוללסבול".
מבואר דהחתם סופר פשיטא ליה דלהלכה נקטינן שאם
בשותפים ,ולא ביורש מן השותף ,דאפשר דבזה גם הר"י
התחדשה מציאות שאינם יכולים להמשיך יחד בשותפות,
הלוימודהדאמרינןגודאואיגוד".
ובאותוסגנוןנאמראנן,כיוןדבלא"הסתםהשו"עדלא
הרישמצדדיניהשותפותניתןלכפותחלוקהבדרךשלגוד
כהר"י מגאש ,מסתיין דיכול לומר קים לי כשיטת הר"י
אואיגוד,ובטענהשעדעכשיויכלתילסבולוכעתאינייכול
מגאש במקרה ברור שאליבא דהר"י מגאש אין מקום
יותר להמשיך בשותפות ,ומבואר דסבירא ליה שאין מקום
לטענת גוד או איגוד ,אך בנידון זה שמצאנו צדדים רבים
לטענתקיםליכשיטתהר"ימגאש.
לומר שאף הר"י מגאש מודה ושאין הכרח שהר"י מגאש
מסקנת הדברים -מאחר שמצינו פלוגתת הפוסקים אם
יסבור לשלול טענת פירוק השיתוף בנסיבות אלו ,ושכן
ישמקוםלטענתקיםליכהר"ימגאש,ובנידוןדנן,אףאליבא
עולה אליבא דשיטת החזו"א ,ועל כן טענת קים לי כשיטה
דהר"י מגאש מסתבר בפשיטות שאין מניעה מפירוק
זו,אינהמתקבלת.
השיתוף,ועכ"פאין הכרחשישמקוםלכךאליבאדשיטהזו,
מלבדזאתישמקוםלחלוקעלעיקרהדיןשהבאנולעיל
ועלכןישלשלולטענתקיםליכהר"ימגאש.
מכמה פוסקים הסוברים שיש מקום לטענת קים לי כהר"י
העולה מכל האמור -מסגרת הדיון בשאלת המדור
מגאש .הערוך השלחן סי' קעא סעיף יד הביא דעת הר"י
הספציפי היא רק בשאלת חיוב הבעל במזונות אשתו
מגאש וסיעתו ,וכתב על זה " -ומ"מ לא קיי"ל כן ,ורבותינו
והגדרת חיובו .אבל כשנתפרדה החבילה אין בעצם היותם
שותפיםלמנועאתפירוקהשיתוףבמדור.
בעליהשו"עלאהביאודעהזוכלל".
במקרההנוכחיהבעלמנועמלהוציאאתאשתומהדירה
והיינושאיןמקוםלטענתקיםליכשיטהשהובאהבטור,
בכפרתבור ,ודירהזותחשבעבורה"מדורספציפי",כלעוד
אךהשו"עהכריעדלאכוותיהולאהביאהכלל.
נוסיף ונציין לדברי החתם סופר בתשובה חלק חו"מ סי'
יב שכתב בלשון זו " -אבל בשותפות דקיי"ל כשיטת רוב
הפתרון החילופי המוצע הוא העברתה לדירה בקרית
ביאליק.
סימ לג
יציאתבןקטןמארץישראללחו"ללביקוראצלאמו
תמוזתשנ"ח
להוציא את הבן לחו"ל לביקור אצל אמו ,מפני ההלכה
הנושאהנידון
בני הזוג התגרשו ולהם בן אחד שהוא כעת בגיל שש,
הקובעת"הכלמעליןלארץישראל,ואיןהכלמוציאין".
ביה"דדחהטענהזו,ולהלןהנימוקיםלפסקהדין.
הנמצאאצלאביו.האםנישאהמחדשומתגוררתעםבעלה
בארצותהברית.
ביאורהדין"הכלמעליןואיןהכלמוציאין"
כעת עומדת בפני בית הדין בקשת האם למתן פסק דין
במסכת כתובות )דף קי (.במשנה " -הכל מעלין לארץ
המחייב את האב לשלוח את הבן אליה לביקור לשלשה
ישראל ואין הכל מוציאין ,הכל מעלין לירושלים ואין הכל
שבועות ,כל חצי שנה ,ובליווי מתאים של הורי האם שיביאו
מוציאין" .ופרש רש"י " -הכל מעלין ,את כל בני ביתו אדם
ויחזירו את הבן .בנוסף ,הוצגו ערבויות כספיות להבטחת
החזרתולארץבמועד.האבהודיעעלהתנגדותולהוצאתהבן
לחו"ל.
כופהלעלותולישבעמובירושלים".
אמנם דברי רש"י מתייחסים לסיפא דהכל מעלין
לירושלים ,אך ה"ה ההלכה ברישא "הכל מעלין לארץ
אמנם האב אינו מוכר כאדם שומר תורה ומצוות ,אך
ישראל"תתפרשלפידרכושל רש"י -אתכלבניביתואדם
בתוך טענות האב נטען שעל פי הדין אין היתר הלכתי
כופה לעלות לארץ ישראל ,ולהמנע מלצאת מא"י .ועיין
סימןלג219
בתוס' יו"ט )כתובות פי"ג מי"א( שהעיר על רש"י ורע"ב
ראשית ,יש לציין שבנידון שלפנינו המדובר בבן קטן בן
שנקטו פירושם רק ביחס לסיפא "הכל מעלין לירושלים",
שששנים,וביחסאליוהיציאהלחו"ללבקראתאמונחוצה
ובספרהוןעשירעלהמשניותכתבליישבתמיההזו,וז"ל-
לולצורךהתפתחותוהתקינה.כלשנותיוהבןגדלעםאמו,
"לרבותא פרשוהו אסיפא דאעפ"י שעומדים כבר בארץ
עד ליציאתה מהארץ ,והמשך הקשר המינימאלי נחוץ לו,
ישראל…אפ"היכוליםלעלותםלירושליםעירהקדש".
והוא עבורו צורך ברור .גם לאחר שהבן גדל ובנסיבות
וכןמבוארבתשובתחתםסופרחלקיו"דסי'רל"ד ,שגם
מסויימות פוסקים להעבירו למשמורת אביו ,ללא ספק
ההלכה ברישא תתפרש "הכל מעלין" ,היינו שאדם יכול
שהמשך הקשר הקרוב של הבן עם אמו ,הוא צורך חיוני
לכוף את בני ביתו לעלות ושלא לצאת מא"י .וכן בתפארת
ביותר עבורו ,וכן במקרה זה ,חוות הדעת המקצועיות
ישראלעלהמשניותשם)אותמא(.
המליצועלהסדרביקוריהילדאצלאמו.
על פי זה פסק המבי"ט בתשובה ,שיש למנוע מאשה
לאחר שהילד חזר מביקורו אצל האם בפעם הקודמת,
להוציא את ילדיה מארץ ישראל ולהתיישב בחו"ל .וז"ל
ביתהדיןהורהללשכתהרווחהלבחוןאתהשפעתהביקור
המבי"טחלקא'סי' קסה"-ראובןמתונשארולוב'בניםא'
על הילד .לאחר שהנושא נבדק נכתב בתסקיר " -אין ספק
בןד'שניםאויותרוא'יונקשדיאמוואלמנתורוצהללכת
ומעל לכל ספק חשוב עד מאד המשך הקשר בין האם
לארץאחרתולהוליךשניבניהעמהואביראובןמעכבבידה
לבנה" ,ובהמלצות נכתב " -אנו ממליצים על צאתו של
שלאתצאמןהמדינה"
הקטיןלחופשתקיץלחו"לאצלהאם".
בתשובתוהמבי"טאוסרלהוציאאתהילדיםלחו"לובתוך
מאחרשהביקוריםאצלהאםהםצורךחיוניעבורהילד,
דבריוכתב"-עודאניאומרכימדיןאחראינהיכולהלהוציאם
האב חייב לאפשר לילד לבקר אצל אמו ,ואין מקום לטענה
חוצהלארץ,כדתנןפרקבתראדכתובותהכלמעליןלא"יואין
של איסור לצאת לחו"ל .כשם שאילו היה הבן זקוק לצאת
הכל מוציאין ,ופרש"י ז"ל הכל מעלין את כל בני ביתו אדם
לטיפולרפואיבחו"ללתקופהמוגבלתלאהיהמקוםלטענה
כופהלעלות.ובגמראהכללאתוייעבדיםוכו'.משמעשהאדם
כזו .אדרבה היה מוטל על האב לשאת בטרחה ובהוצאות
יכול לכוף את בניו הסמוכים על שלחנו להעלותם לא"י ,ואין
הכרוכותבנסיעהכזוולצאתעמו,ק"ובמקרהשלפניו,מוטל
הכל מוציאים שאין יכול לכופם לצאת ,וכיון שאין אדם יכול
עליו להמנע מהתנגדות ועליו לשתף פעולה בכל הכרוך
לכוף את בניו לצאת חוצה לארץ ,כ"ש היא שאינה יכולה
להוציאםחוצהלארץ,ואביהםואביאביהםיכוליםלכופהעל
כך,וכ"שביתדיןשהםאביהםשליתומים".
וכן פסק בשו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סימן קכג ,וז"ל -
במימושביקוריםאלו.
ביחס לטענת ב"כ האב על האיסור לצאת לחו"ל ,מלבד
שישהיתרלהוציאומפנישזהוצורךחיוניעבורו.בנידוןזה
איןלחושלאיסוריציאהלחו"ל,וכמושנבארלהלן.
"אין הרשות ביד האם להוליכה למקום שתרצה היא ,שאם
הנידון כאן הוא ,יציאה לחו"ל של קטן שאינו בגיל בר
כן הגע עצמך שהיא עומדת בא"י או בירושלים ורצון האם
מצוה .אמנם ההלכה של "הכל מעלין" וכו' מתייחסת גם
לצאת משם ולהוליך בתה עמה ,נמצא כפי דבריה הרשות
לקטנים ,וכמבואר בתשובות המבי"ט והמהרשד"ם שהזכרנו
בידה .והרי שנינו הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין
לעיל.אךבמקוםשעצםהיציאהמותרת,וכגוןביציאהלזמן
אחדאנשיםואחדנשים,ופרש"יהכלמעליןאתכלבניביתו
מוגבל ובתנאים שיפורטו להלן ,אין מניעה להוציאו ,ולא
כו',ואםאתהאומרשישרשותלאםלהוליךבתהעמהלכל
נאמרהההלכהשל"איןהכלמוציאין".
מקוםשתרצה,נמצאדברינוסותריםאלולאלו".
הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה' הלכה ט' פסק "-אסור
לצאתמארץישראללחוצהלארץלעולם,אלאללמודתורה
יציאהלחו"ללזמןמוגבלעלמנתלחזור
המבי"טומהרשד"םבתשובותיהם ,השיבואודותהוצאת
הבן או הבת מא"י לחו"ל לצמיתות .אך במקרה שהאם
אולישאאשהאולהצילמןהעכו"םויחזורלארץ,וכןיוצא
הוא לסחורה ,אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן
חזקשםהרעב".
מבקשת להוציא את הבן לחו"ל לתקופה קצרה על מנת
וישמקוםלדוןהאםמותרלצאתלחו"לעלמנתלחזור,
לשוב חזרה לארץ ,אין מניעה ,וכמו שפסקו בפד"ר כרך ה'
לצורךקיוםמצוהאחרת,וכגוןמצותכיבודאבואם.ומצינו
)מעמ' 183והלאה( ,עיי"ש שפסקו לאפשר יציאת הבת
שנחלקובשאלהזוהתוספותובעלשאילתות.
לשלשה חדשים על מנת לשוב ,וכן פסקו בפד"ר כרך א'
)מעמ'173והלאה(.
בתוספות במסכת עבודה זרה דף יג) .ד"ה ללמד תורה(
כתבו " -ודוקא בהנך מצות שהן חשובות ללמוד תורה
למעשה בכל מקרה יש שיקולים שונים המכריעים
שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה ,ואשה נמי דכתיב
בקביעת פסק הדין ,ואמנם המקרים המתוארים בפסקי הדין
לא תהו בראה ,אבל לשאר מצות לא ,והכי משמע פ"ד
הנ"ל הם מעט שונים ,מהמקרה שבפנינו ,ולהלן נתייחס
דמגילה )דף כז .(.אבל בשאלתות דרב אחא מפורש הנך
למקרהשבפנינו.
דקילי,וכ"שלשארמצותשהםחשובות".
220אבןהעזר
עטרתדבורה
והנה בספר פאת השולחן הלכות ארץ ישראל פרק א'
סק"ככתבבדעתהרמב"ם,דמשמעשדעתוכדעתהתוספות,
שיהיה מותר לצאת לכבוד אמא שהוקש כבודה לכבוד
המקום".
שדוקא לצורך הני מצוות מותר לצאת ,ודלא כשיטת
ואם אכן נאמר שהמקור לתשובת התשב"ץ הוא בסוגיא
השאילתות ,וכמשמעות לשון הרמב"ם שכתב "אסור לצאת
בקידושין והתשב"ץ פרש הסוגיא כמהרש"א ,דבריו יתבארו
…אלא"וכו'.אךכברהשיגעליובספרעינייםלמשפטעמ"ס
שלאהתיראלאיציאהעלמנתלשובלאחרזמן.
קידושין דף לא :וכתב שמוכח מהרמב"ם בהלכות אבל פ"ג
וע"ע בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' צד שפסק להתיר
הי"ד שנקט כשיטת השאילתות שמותר לצאת לכל צורך
לצאת לחו"ל לצורך מצות כיבוד אב ואם ,וכתב שמפירוש
מצוה.
רש"י בסוגיא בקידושין עולה שמותר לצאת לחו"ל אף אם
וז"להרמב"םבהלכותאבל)שם(" -מותרלכהןלהיטמא
יורד להשתקע בחו"ל לצורך קיום מצות כיבוד אב ואם.
בבית הפרס או בחוצה לארץ לדבר מצוה בזמן שאין שם
ועי"ש בהגה מבן המחבר שבאר את תשובת התשב"ץ
דרךאלאהיא,כגוןשהלךלישאאשהאוללמודתורה".הרי
הנזכרת שכוונתו להתיר יציאה כשיוצא לצורך קיום מצוות
מבוארמלשוןהרמב"םשגם לצורךכלאחתמשארהמצוות
כיבודאבואם,אףכשכוונתולהשתקעבחו"ל.
מותר לצאת .וכן כתב בספר דברי חמודות על הרא"ש
הלכות קטנות הלכות טומאה באות לז ,ועיי"ש שכתב כן
בדעתהרי"ףוהרא"ש.
עכ"פ מוסכם לכו"ע שמותר לצאת לחו"ל לזמן מוגבל
לצורךקיוםמצותכבודאבואם.
על כן בנידון שבפנינו ,מאחר שמוטל על האב לחנך את
ומסתברשכןהיאדעתהרמב"ם,מאחרשהרמב"םהתיר
בנולמצוות,ובכללןלמצותכיבודאבואם.מוטלעליולחנכו
לצאת לסחורה ,קשה לומר שיציאה לסחורה עדיפה מקיום
כבר כעתלכבדאתרצוןהאםלראותו,ולהמנעמניתוקהבן
כלאחתמשארהמצוות.
מאימו,ניתוקהעשויבעתידלהביאלהתנכרותהבןלאימו.
ביחס להיתר לצאת לחו"ל על מנת לחזור ,לצורך קיום
מצותכיבודאבואם,מצינומקורותנוספים-
התשב"ץ בתשובה חלק ג' סי' רפח פסק " -ואין מותר
לצאתמארץישראללחו"לאלאללמודתורהאםאינומוצא
בא"ימישילמדנו,אומפניכבודאבואם".
כחלק ממצות חינוך מותר לבן לצאת לחו"ל לבקר את
אימו,ומוטלעלהאבלאפשרלבןלצאת.מאחרשאיןאיסור
ביציאה כזו ,אין מקום לטענה הנשענת על המשנה "הכל
מעלין"וכו'.
בדיון נטען על ידי האב ,באמצעות בא כוחו ,שהאם
נראה מלשונושלהתשב"ץ ,שנקטכשיטתתוספותודלא
שעזבה את ארץ ישראל ומתגוררת בחו"ל דינה כעובדת
כשאילתות ,והתיר דוקא לצורך מצוות מסוימות ,ואפ"ה
עבודה זרה ,ואין להתחשב ברצונה לקבל את הבן לביקור.
ההיתר לצאת לחו"ל כולל יציאה לצורך מצות כיבוד אב
אין מקום לטענה זו ,מלבד שדעת מר"ן בשו"ע יו"ד סי' ר"מ
ואם ,ואינו דומה ליציאה לצורך קיום מצוה אחרת ,שאינה
סי"ח שאפילו היה אביו רשע ובעל עבירות הבן מחוייב
מותרתאףעלמנתלחזור.
לכבדו ,אך אף לדעת הטור והרמ"א שקבעו שהבן אינו
נראה שהמקור לפסק התשב"ץ ,הוא מהגמרא במסכת
קידושיןדףלא.:
מחוייבלכבדאתאביוכלעודלאעשהתשובה,עכ"פבנידון
דידן יש מקום לצדד שביציאת האם לחו"ל לצורך נישואין,
בגמראשםנאמר" -רבאסיהוהליהההיאאמאזקינה…
לאהיהבכךעבירהאףאםאינהחוזרתלאחרשנישאה.וכן
שבקהואזללארעאדישראל.שמעדקאאזלהאבתריה,אתא
כתבבשו"תמהרי"טצהלוןח"אסי'פהשמותרלצאתמארץ
לקמיה דרבי יוחנן ,אמר ליה מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ.
ישראל לחו"ל לצורך נישואי אשה ,וכתב שם " -איברא
א"ל אסור .לקראת אמא מהו ,א"ל איני יודע אתרח פורתא
דעדייןצריכיןאנולמודעי,אםאינםנותניםלואשהבחו"ל
הדר אתא ,אמר ליה אסי ,נתרצית לצאת ,המקום יחזירך
אלא בתנאי שישכון שם אם מותר לשכון .ובודאי נראה
לשלום" .ועיי"ש במהרש"א שפרש שרב אסי בקש לצאת
שמותר לשכון דלא תהו בראה ,ואם אי אפשר לישא אשה
לקראת אמו על מנת לשוב אח"כ לארץ ישראל ולמסקנת
בארץ ישראל ובחו"ל אינם נותנים לו אלא בתנאי שידור
הסוגיא התירו לו .וכן עולה מהירושלמי שמסקנת הדברים
שם,פשיטאדשרי,וזואינהצריכהלפנים".
היתהשהתירולו.בירושלמימסכתנזירפרקז'ה"א-הנוסח-
ודבריהגמראבמסכתכתובותדףקיא".אחיונשאכותית
"רבייסאשמעדאתתאימיהלבוצרה,אתאושאללרבייוחנן
ומת ,ברוך המקום שהרגו" ,התבארו ע"י מהרי"ט צהלון -
מהולצאתאמרליהמפניסכנתדרכיםצא,ואםבשבילכבוד
"משום דהו"ל לחזור אחר שנשא אשה נמצא שחטא במה
אמךאינייודע.אמררבשמואלבררביצחקעודהיאצריכה
שנתעכבשם…גםאפשרשאחיוכברהיהנשויאשהאחרת
לרבי יוחנן אטרח עלוי ואמר גמרת לצאת תבוא בשלום שמע
בארץ ,ולא היה צריך לצאת לישא ולכך אמר אחיו נשא
ר'לעזרואמראיןרשותגדולהמזאת"
גויה ,ואסר גם לזה מפני שכבר היה נשוי אשה ואם מפני
והטעם שהתשב"ץ קבע שמצוה זו עדיפה על שאר
מצוות) ,ובהנחה שהתשב"ץ קאי בשיטת התוס'( ,יתבאר
עפ"ימש"כבחידושימהרי"טעמ"סקידושין)שם(" -פשיטא
היבמההיאתבואאחריו".
וע"ע בתשובת ציץ אליעזר חי"א סי' לא )אות ב'( שסבר
שאיןעבירהבכךשנשארהבחו"ל.
סימןלג221
גםלולימצוותכיבודאם,מותרלבןלצאתלחו"ל,יציאה
ולעניין זה לראות פני חבירו מקרי דבר מצוה .ועל כן בנ"ד
על מנת לשוב ,וזאת בהתאם לפסק המג"א והמ"ב שמותר
גם בלא קיום מצות כיבוד אם ,מותר לצאת ולא גרע
לצאתלחו"לעלמנתלראותפניחבירו,וכפישיבואר.
מלראותפניחבירו.
בשולחןערוךאורחחייםסי'תקלאפסק" -ואלומגלחין
במועד…וכןהבאממדינתהיםבחולהמועד,אושבאבערב
הרגל ולא היה שהות ביום לגלח ,והוא שלא יצא מארץ
ישראללחוצהלארץלטייל".
מסקנתפסקהדין
אין איסור ביציאת הבן לחו"ל לבקר אצל אמו .כשהבן
יגדלויהאמחוייבבמצוות,יקייםבביקורואצלהאםמצוות
השו"ע פסק כשיטת הראב"ד שהובא ברא"ש מו"ק )פ"ג
כיבוד אם ויהא מותר לצאת לשם כך אם יצא לזמן מוגבל.
סי'א'(הריטב"אועודהרבהראשוניםשפרשודהיתרגילוח
עלכןגםכעת,עלאביולחנכולמצוהזו,וניתוקומאמועלול
בחול המועד למי שבא ממדינת הים במועד ,מותנה בכך
להביאו לידי התנכרות אליה בעתיד והתעלמות מחובתו
שיציאתו אינה כרוכה באיסור יציאה מארץ ישראל לחו"ל.
לכבדה.
וביחס להיתר זה מבואר במסקנת הגמרא )מו"ק יד(.
במקרה שלפנינו קיימת עילה יותר יסודית לחייב את
דהאיסור קיים רק כשיצא לטייל בחו"ל ולא כשיצא
הביקור אצל האם ,מאחד שמוסכם על אנשי המקצוע
למזונותיואולסחורה.
שהקשר התקין עם האם ,נחוץ לילד לצורך התפתחותו
וכתב המג"א סי' תקל"א סק"ז " -אבל יצא להרויח או
לראותפניחבירושרידמקרימצוה,עססי'רמ"ח".
מבוארבדבריהמג"אשמותרלצאתמא"ילחו"ללכלדבר
התקינה,ומוטלעלהאבלסייעלבןלהגיעאלאמו.
בשוליהדבריםברצונילהעירביחסלטענהלאסוריציאת
הבןלחו"ל.
מצוה ולאו דוקא לצורך פרנסתו ,והיינו כשיטת השאילתות
היהראוי לדוןאםבנסיבותהמקרההיה מקוםלהשמיע
שהבאנו לעיל .וגדר מצוה לעניין זה ,הוא אפילו כשיוצא
טענה כזו ,ולהסתמך על ההלכה של "הכל מעלין" וכו'.
לראות פני חבירו ,וכפי שמצינו בשו"ע אורח חיים סימן רמח
לכאורהטענהזויכולהלהישמע,כשהיאנטענתעלידיאדם
ס"אשפסק"מותרלהפליגבספינהאפילובערבשבת,אםהולך
המדקדק במצוה קלה כבחמורה ,ומבקש למנוע בני ביתו
לדבר מצוה …אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה פחות
מעבירה .אבל אדם שלא הגיע למידה זו ,ואינו מקפיד עם
מג' ימים" .ובסוף הסי' כתב הרמ"א " -יש אומרים כל מקום
בני ביתו בקיום המצוות ,מנא לן שיוכל לכפות בני ביתו
שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר
דוקא במצוה זו ,כשהוא בעצמו אינו שומר שבת ושאר
מצוה ואינו חשוב דבר הרשות ,רק כשהולך לטייל" .לדעת
מצוותחמורותוקלות.ועייןבאוצרהפוסקיםסי'עהס"קכח
המג"אגדרי"דברמצוה"לענייןהיתרלצאתלחו"ל,הואכגדרי
אות יא במה שדנו הפוסקים בשאלה מעין זו בכפיית האיש
דבר מצוה בסי' רמ"ח .וכן מצינו בשו"ע או"ח סי' תטו ס"א -
אתהאשהלעלותלארץישראל.
"איןמערביןעירוביתחומיןאלאלדברמצוה,כגוןשהיהרוצה
לילך לבית האבל ,או לבית המשתה של נישואין ,או להקביל
האםישמקוםלהורותלאםלבקרובארץ,במקוםהוצאתהבן
פני רבו או חבירו שבא מן הדרך וכיוצא באלו" .ומבואר שגם
לחו"ל
"הקבלתפניחבירו"נידוןכדברמצוה.
המשנה ברורה סי' תקלא ס"ק יד פסק להלכה כדעת
המג"א,וז"ל" -מארץישראללארץישראלאומחו"ללחו"ל
טענה נוספת עלתה בדיון .נטען שניתן לשמר את הקשר
עם האם אם בית הדין יורה לאם להגיע לארץ לבקר את
בנה.
אף ביצא לטייל שאינו דבר מצוה ,אפ"ה מותר לו לגלח
ביחסלטענהזוישלומרשנידברים.
כשלא היה פנאי לגלח מבעוד יום ,כיון שיציאתו ברשות
ראשית ,אמנם ביה"ד יוכל להמליץ שהאם תגיע לארץ
היתה ,שלא עשה איסור בזה .אבל מא"י לחו"ל אינו מותר
לבקר את בנה .אך ביה"ד מודע למגבלות הקיימות ,הן
אלא ביצא להרויח או לראות פני חבירו דהוא חשיב דבר
שכעת האשה בהריון ולפני לידה ,ולא היה מקום להמליץ
מצוהשמותרלצאתמא"יבשבילזה,משא"כלטיילבעלמא
עלכך.אבלגםלאחרתקופתההריוןוהלידה,ישלהתחשב
דבכה"גאסורלצאתמא"ילחו"ללאהתירולולגלח".
ועיין בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' כו שהעיר על פסק
בהיות האם במסגרת נישואין ,ושמוטלות עליה מחויבויות
במסגרתזו.
המג"א והמ"ב מתשובת התשב"ץ שהבאנו לעיל שהתיר
עיין בלשון הגמ' מסכת קידושין דף ל" :אשה אין סיפק
לצאת רק כדי לשאת אשה או ללמוד תורה או לכיבוד אב
בידה לעשות ,מפני שרשות אחרים עליה" .ועיין בספר
ואם.אךלפיהמבוארבדברינו ,מעיקראלא קשה,והתשב"ץ
אבודרהם )סדר תפילות של שחר ברכת המצוות( שכתב –
קאי בשיטת תוס' .ולהלכה נקטינן כשאילתות שלכל דבר
"הטעם שנפטרו הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא ,לפי
מצוהמותר.
שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו .ואם היתה
העולה מדברינו שלהלכה נקטינן שאין איסור לצאת
מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית
מארץ ישראל לחו"ל לזמן מוגבל ,לצורך כל דבר מצוה,
המצוה יצוהאותההבעל לעשות מצוותו ,ואם תעשהמצות
222אבןהעזר
עטרתדבורה
הבורא ותניח מצוותו אוי לה מבעלה .ואם תעשה מצוותו
להאכילו ולהשקותו ולעשות כל עניני כבוד .ומה שכתב
ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה ,לפיכך פטרה הבורא
בש"ע יו"ד סי' ר"מ סי"ז שהאשה אין בידה לעשות שהיא
ממצוותיו ,כדי להיות לה שלום עם בעלה .וגדולה מזו
משועבדת לבעלה ,צריך לפרש שאין הכוונה דמשועבדת
מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על
למלאכה ,דהא אף מדאורייתא היתה פטורה ,אלא
המיםכדילהטילשלוםביןאישלאשתו".
שמשועבדת לבעלה להיות בביתו ,וכלשון הקרא ואם בית
להלן לשונו של האגרות משה שהגדיר את יכולתה של
אישה נדרה ,ובגירושין נאמר ושלחה מביתו ,ובפרשת
האשההנשואהליטולעלעצמהמשימותהפוגעותבמסגרת
בכורים קורא אותה ולביתך כמפורש בגיטין דף מ"ז ,והוא
נישואיה .וז"ל בחלק או"ח ח"א סי' קנח " -באשה לאחר
משוםדהיאצריכהלהיותבביתודבעל".
נישואיה שנחשבת בכל מקום נכנסה לרשות הבעל ,הוא
וע"עבאגרותמשהחלקיו"דח"אסי'רנה.
משום שמקומה להיות אצל הבעל מדאורייתא ,שזהו עיקר
וגםבלא"ה,עייןלהלןסי'מהשבארנוכיביקוריהבןאצל
הנישואין שנמסרה לבעל להיות בביתו ,כדאיתא בכתובות
אמואינןמפנימימושזכותהשלהאםלביקוריםאלו .ומאחר
דף מ"ח .והוא מטעם דדין נשואה הוא שתהיה בבית הבעל
שהביקוריםביסודןנקבעועלמנתלמלאאת צורכיהבן,וכפי
והוא מדאורייתא ,שלכן איתא בקידושין דף ל' שאשה אין
שהובהר לעיל ,אין ראוי לפגוע בבן ,גם אילו היינו קובעים
סיפקבידהלקייםמצותכבוד אבואםמפנישרשותאחרים
שאמונוהגתשלאכראויכשאינהמגיעהלבקרובארץ.
עליה …אף שמן התורה ליכא דין שעבוד מלאכה על
מסקנתפסקהדין–ביתהדיןדוחהאתטענתהאבלמנוע
האשה,מ"מאיכאדיןעלהאשהשתהיהאצלבעלה,שזהו
יציאת הבן לבקר את אמו בארה"ב ,ובלבד שיוסדר ליווי
עיקר נישואין ,וא"כ אין סיפק בידה לילך אצל אביה
מתאים,ויופקדוערבויותלהבטחתחזרתהבןלארץבמועד.
סימ לד
גדריחיובמזונותהאשה
המקרההנידון
דיןשלשהאלויתבארבעז"הלהלן.
בביתהדיןהתקייםדיוןבתביעתמזונותשלאשהשעזבה
את בעלה בטענה מוצדקת ,והיא תובעת גירושין ומזונות.
הפסדמזונותלאשההאומרתבעינאליהומצערנאליה
נזקקנולברר אתההלכה,האםלחייבאתהבעלבמזונותגם
באשה המורדת ואומרת "בעינא ליה ומצערנא ליה",
בעתשהותהמחוץלביתובטרםהבעלחוייבבגירושין .האם
נחלקוראשוניםמאימתימפסידהמזונות.האםמידמתחילת
כתוצאהמתביעתהלגירושיןנשללהזכותהלמזונותעבורה.
מרידתה ,או רק לאחר ארבע שבתות ולאחר שהפסידה את
לבירור הלכה זו ,יש לברר את גדרי חיוב הבעל במזונות,
כל כתובתה .והאם הפסד המזונות נובע מהפסד הכתובה,
ומההןהעילותלפוטרומתשלוםזה .האםנסיבותכאלואו
מפני שמזונות הם תנאי כתובה ,וכל עוד לא הפסידה
אחרותשלפירודביןבניהזוגישבהםכדילשלולמזונותגם
כתובתהלאהפסידהמזונותיה,אושגםבעודכתובתהעדיין
בהעדר קביעת מעמד האשה כמורדת ,או שהפסד המזונות
קיימת,אינהזכאיתלמזונות.
יקבערקבכפוףלקביעתמעמדהכמורדת.
א .מצינו שיטה בראשונים הסוברת שבתחילת מרידתה,
כל עוד לא הפסידה כתובתה לא הפסידה מזונותיה ,ויש
הבעל חייב במזונות אשתו ,לדעת הרמב"ם )פי"ב
אומרים כן עכ"פ בתחילת מרידתה בתוך ד' שבתות של
מהלכות אישות הי"ב( חייב מדין תורה ,דכתיב שארה
ההכרזה.
כסותה ועונתה לא יגרע" ,שארה" היינו מזונותיה .ולדעת
ז"ל הרא"ה בחידושיו עמ"ס כתובות דף סג " -נראה
הרמב"ן )עה"ת שמות כא,יא( מזונות אינם מהתורה אלא
שהמורדת לא הפסידה אלא מה ששנינו בה בפירוש ,זהו
תקנת חכמים .אך אשה המורדת בבעלה אינה זכאית
שבעהדינריםבכלשבתושבתאוכרבותינו .אבלדבראחר
למזונותממנו,והלכהזוהתבארהבמסכתכתובותדףסד- .
לא הפסידה ממה שחייב לה בעלה ,כגון מזונותיה רפואתה
"בהנךתריסרירחישתא,ליתלהמזונימבעל".
ופרקונה לא הפסידה כלום …אבל אחר שכלתה כל
באשהשאינהממלאתאתחובותיהלבעלה,מצינוהפסד
מזונותבשלשהמקרים-
כתובתה ,נראין הדברים ג"כ שהפסידה כל תנאי כתובה.
ותמה ממה שאמרו בירושלמי שהפסידה מזונותיה ,והא
א.מורדתהאומרת"בעינאליהומצערנאליה".
איכא מאן דאמר מזונות דאורייתא ,ואם כן מאי טעם
ב.האומרת"מאיסעלי"ומבקשתלהתגרש.
הפסידה,ואנואיןלנואלאמהששנינובמשנתינו".
ג.אשהשעזבהאתביתבעלהואינהמוכנהלחזורלדור
עמו.
וכ"כ הריטב"א בתשובה סי' קנ ,וז"ל " -והסכימו גדולי
רז"ל וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל ,שהמורדת מתשמיש
סימןלד223
שפוחתיןמכתובתהמדיןמשנתנו,אושמפסידיםאותהאחר
הפסידה מזונות כל עוד לא הפסידה את כל כתובתה ,ולפי
ארבעשבתותכדעתרבותינושחזרוונמנועלזה ,כילעולם
זה בהכרח שכך היא ג"כ דעת השו"ע שהעתיק את לשון
יש לה מזונות ורפואה ותנאי כתובתה ,עד שתפסיד כל
הרמב"ם .וכן משמעות דבריהם שלא הזכירו הפסד מזונות
כתובתה.וטעםדבריהםשלאמצינובמורדתקנסאחראלא
כשכתבו אתדינהשלהמורדתבתוךד'שבתות,והביאודין
מה שמצינו בתלמוד מהפסד כתובה .אבל תנאי כתובה כל
זה רק כשהזכירו דין י"ב חדש ,שכתבו "ואין לה מזונות כל
אחד ואחד חוב הוא בפני עצמו ,ואפי' למ"ד מזונות דרבנן,
י"בחדש",ומשמעדוקאבתוךי"בחדשאיןלהמזונות,אך
וכל שכן למאן דאמר דהלכתא מזונות דאוריתא כמו שפסק
קודם לכן יש לה מזונות .ונציין לח"מ סק"י )בסוף דבריו(,
הרמב"ם ז"ל .וכיון שחוב הוא שיש לה על בעלה ,אין
דמשמע שי"ב חדשים אלו ,הם מלבד ד' שבתות ,והחישוב
להפסידה כל זמן שהיא באישותו וכתובתה קיימת או
שלאותםי"בחדשמתחילרקלאחרסיוםד'שבתות.ולפי
מקצתה .ואלו היתה המורדת מפסדת מזונות מחמת קנס
זה מדיוק לשון הגמ' הרמב"ם והשו"ע עולה שדוקא בתוך
מרדה היה לתנא לשנות כן במשנתנו ,וכן לבעלי התלמוד.
י"ב חדש אין לה מזונות ולא קודם לכן בתקופת ארבעת
וכיוןשלאפירשוכן ,איןלנולהוסיףעלקנסהכלום.ובודאי
השבתותשאינןחלקמי"בהחודשים.אךמתשובתהרשב"א
שבירושלמיאמרושהמורדתהפסידהמזונותיה,אבלאמרינן
שיובאלהלןעולהשפרשבדעתהרמב"םשלאכריטב"א.
דפליג אגמרא דילן ולא סמכינן עלה .אי נמי דההוא בתוך
ב .לעומת זאת ,מצינו שיטה בראשונים הסוברת
י"בחדשדמשהינןלהאגיטאוכמושכתבהרמב"םז"ל,הרי
שהמורדת הפסידה מזונות כבר מתחילת מרידתה ובתוך ד'
זההדיןבמורדתמתשמיש".
שבתות.
ובחי' הריטב"א עמ"ס כתובות דף סד .כתב " -ולענין
הריב"שבסי'קדכתבוז"ל"-ודיןהמורדתהואזה,שאם
מזונותהמורדתושארתנאיכתובה,כלשהיאמורדתגמורה
אמרה בעינא ליה ומצערנא ליה ,וכן בשומרת יבם ,שאינה
תוךד'שבתותלאהפסידהכלום,והבעלאוכלפירותנכסיה
רוצה לא ביבום ולא בחליצה ,מכריזין עליה ארבע שבתות
וחייבבפרקונה.אבללאחרד'שבתות ,כיוןשאיןלהכתובה
כדילביישה,ושתחזורבה.ושולחיןלהמביתהדיןפעמיים,
איןלהתנאיכתובה".
אחתקודםהכרזה,ואחתלאחרהכרזה,הוייודעת,שאפילו
יש לציין שהציטוט בנוסח זה הוא מדברי הריטב"א כפי
שנמצא בשטמ"ק בסוגיית מורדת )דף לח :בדפי השטמ"ק(
כתובתך מאה מנה ,הפסדתה .ואם חזרה בה ,לא הפסידה
כלום,רקשאיןלהמזונותתוךהזמןההוא".
ובחי' הריטב"א הוצאת מוסד הרב קוק ,אך בחי' הריטב"א
וכן פסק הרשב"א בתשובה )כפי שהובא בב"י אה"ע סי'
במהדורות הישנות נשמטו שתי המילים "ולענין מזונות",
עז( .אך דברי הרשב"א כפי שהובאו בב"י טעונים ביאור,
)ואמנם סגנון הדברים שם מוכיח מתוכו שחסרות כמה
ונרחיבמעטעלמנתלבארם.
תיבות.השמטהזונעלמהמעיניהדייניםבפסקדיןשהודפס
הביתיוסףבסי'עזכתבוז"ל"-כתבהרשב"אבתשובהעל
בפד"ר בתחילת חלק ו' עמ' ,7ועקב כך הגיעו למסקנות
אשה שהניחה בעלה בבית אביו והלך חוץ לעיר וחלתה
אחרות,וכפישנביאבהמשךהדברים(.
והלכהלביתאביהולותהלמזונותיהולרפואתההדיןעמה…
וכן בחי' רבנו קרשקש וידאל )שהיה תלמיד הרשב"א
אם היא מעכבת אף מחמת פרעון מה שלותה בזה ,יראה
והרא"ה( עמ"ס כתובות )שם( כתב ביחס למורדת דבעינא
שאינו חייב לזונה .דקרוב הוא בעיני לומר שזה אחד מדרכי
ליה ומצערנא ליה " -וכן מד' שבתות ואילך הפסידה כל
המורדתבאומרתבעינאליהומצערנאליה.דכלהאומרתכך
תנאי כתובה כאילו אין לה כתובה כלל ואינו חייב
טענהישלהעלהצערשהיארוצהלצערו,וגםזועילהמצאה
במזונותיה ,ואם נשבית אינו חייב בפרקונה ,אבל תוך ד'
לצערו ותולה בפרעון מה שלותה .וכל זה שאבדה מזונות
שבתותחייבבכל".
וכ"כ החזו"א סי' סט ס"ק טו בדעת הרא"ש ,שיש לה
מזונותכלד'שבתות.
וכן דעת כמה מגדולי האחרונים .בשו"ת מבי"ט ח"א סי'
במרדה ,זהו לדעת הר"מ ז"ל והרי"ף ז"ל אבל מעיקר הגמרא
אינו נראה כן ,שלא נראה כן בגמרא בשום מקום ,ואין
במורדת אלא פחת כתובה בלבד ומזונות ומעשה ידיה שהם
זהכנגדזה,שאםאמרהאיניעושהאינהנזונתומדרבנן".
רסט מבואר שקודם הכרזה לא הפסידה מדור )ומדור הוא
החזו"א )סי' סט ס"ק טו( כתב " -בב"י הביא תשובת
בכלל מזונות( ,וכן דעת רבי משה פרובינצאלו בתשובה
רשב"אדמורדתאינוחייבלזונהלדעתהר"מוהרי"ף .והיינו
שתובאלהלן.
אע"גדעדייןלאהכריזועליהד'שבתותועדייןלאהפסידה
דעת השו"ע בעניין זה טעונה בירור .החזו"א )שם( כתב
כתובתה ,מ"מ כל זמן שהיא במרדה אינו חייב לזונה,
"ובטוש"עלאהוזכרמידימזה".אךנראהשישמקוםלבאר
והרשב"א ז"ל מפקפק בזה דלא מצינו זה בגמ' ,וברי"ף
דעת השו"ע כדעת הסוברים שלא הפסידה מזונות בתוך ד'
בסוגיא דמורדת לא הוזכר מזה וכן בר"מ ליתא ,וצ"ע היכן
שבתות .השו"ע העתיק את לשון הרמב"ם )פי"ד מאישות
מצאכןהרשב"אבדעתהרי"ףוהרא"ש".
ה"י( שכתב בלשון זו "ואין לה מזונות כל י"ב חדש",
אמנםתמיהתהחזו"אקיימת,לפימהשראההחזו"אאת
ובתשובת הריטב"א סי' ק"נ כתב בדעת הרמב"ם שלא
תשובתהרשב"אבב"י,אךהב"יהביאאתתשובתהרשב"א
224אבןהעזר
עטרתדבורה
בקיצור ,ותמיהת החזו"א אינה קיימת לאחר העיון בגוף
הפסידה עדיין כתובתה תוך י"ב חדש ,וכמבואר בחי'
תשובתהרשב"א)הנמצאתבשו"תהרשב"א ,המצורףלספר
הרשב"א )כתובות סד (.ובין בבעינא ליה ומצערנא ליה
אדעתאדרבנן למהרש"אאלפאנדארי,סי'יג,ויצאלאחרונה
כמבואר ברמב"ם ,ואין חילוק בין קודם הכרזה לבין לאחר
בתשובותהרשב"אמהדורתמכוןירושליםחלקח' -מכתב
הכרזה ,בכל גווני הפסידה מזונותיה עקב מרידתה .וכשם
יד,סי'קעח(.
שבמאיסעליחזינןהפסדמזונותטרםשהפסידהכתובהה"ה
וז"ל הרשב"א שם " -אם מעכבת אף מחמת פרעון מה
בבעינאליהומצערנאליה.
שלותה,בזהיראהשאינוחייבלזונה,דקרובבעינילומרשזה
ולפי"ז הרשב"א הביא את דברי הרי"ף והרמב"ם רק על
אחת מדרכי המורדת באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה.
מנת לשלול את ההנחה שאין הפסד מזונות במורדת,
דכל האומרת בעינא ליה ומצערנא ליה טענה יש לה על
ולהוכיח דלהלכה נקטינן כירושלמי ,מאחר שלא מצינו
הצערשהיארוצהלצערו,וגםזועילהמצאהלצערוותולה
להדיא בבבלי שחולק על זה .ומאחר שהרשב"א לא נחית
בפרעוןמהשלותה.וכלזהשאמרנושאבדהמזונותבמרדה,
לחלק בין סוגי המורדת ,על כן גם בעובדא כעין הנידון
זהו לדעת הר"מ ב"ם ז"ל וכדעת האלפסי ז"ל שכתב כן
בתשובה זו של רשב"א שעדיין לא הכריזו עליה ודינה כדין
באומרתמאיסעלי.אבלמעיקרהגמראאינונראהכן.שלא
תוך ד' שבתות שלא הפסידה כתובתה ,אפ"ה הפסידה
נאמר כן בגמרא בשום מקום ,ואין במורדת אלא פחת
מזונות.ודבריהרשב"אמיושביםמתמיהתהחזו"א.
כתובה בלבד ,ומזונות ומעשה ידיה שהם זה כנגד זה שאם
ולפי זה הרשב"א באר את שיטת הרמב"ם דלא כפירוש
אמרה איני עושה אינה נזונת ומדרבנן .והרי מגורשת ואינה
הריטב"א )בתשובה( שהבאנו לעיל ,שרק לאחר שהפסידה
מגורשת שאינה נכנסת עמו לחדר וניזונת ,ואין לדחות
כתובתה הפסידה מזונות ,אלא כוונת הרמב"ם שכל י"ב
דשאני התם שהוא נתן אצבע בין שיניו שגרש ,דמי לא
חדש ,לרבות בתקופת ד' השבתות שהן חלק מהי"ב חדש
עסקינן דארגילא היא קטטה בינו ובינה ומתוך כך הוצרך
)ודלאכח"משהבאנולעיל(,איןלהמזונותמחמתמרדה.
לגרש .וכל שכן לדעת הרמב"ם ז"ל בעצמו שכתב דפעמים
מסקנתהדברים-לשיטתהרא"ההריטב"ארבינוקרשקש
שמגרש בעל כרחו באומרת מאסתיו ,ובמגורשת ואינה
וידאל הרא"ש )אליבא דהחזו"א( המבי"ט ורבי משה
מגורשת אפילו בזו מאן לימא לן דאינה ניזונת ,דא"כ הוה
פרובינצאלו,במורדתהאומרתבעינאליהומצערנאליה,כל
להולפרושיבמגרשמדעתו.והליןתריסרירחישתאליתלה
עוד לא הפסידה כתובתה לא הפסידה מזונותיה ,ועל כן
מזונישכתובבהלכותהאלפסיז"ל,אינומעיקרהגמראואינו
בתוךד'שבתות,אואף לאחרזמןממושךיותרכלעודלא
נמצא בספרים שלנו .אלא מיהו בגמרא דבני מערבא בפרק
הפסידה כתובתה מפני שלא נעשה הסדר הקבוע במורדת,
אע"פ מצאתי ר' חנינא בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי היוצאת
וכדוגמת המקרה שבתשובת הרשב"א ,לא הפסידה
משוםשםרעאיןלהמזונותולאבלאותע"כ.ומ"מהטענה
מזונותיה.
שתלה עצמו עליה מי שאומר שהדין עמה ,שכל שלא
ולשיטתהרשב"אוהריב"שבמורדתהאומרתבעינאליה
הפסידה כתובה לא הפסידה מזונות וכדמשמע בפרק יש
ומצערנא ליה מפסידה מזונותיה מיד בלא להמתין לכך
מותרות ,לא דק .דלא אמרו שם אלא בפסולות ,אבל
שיתקייםבההסדרהקבועבמורדת.
בכשרותישכאומרתאינינזונתואיניעושהשישלהכתובה
ומוכח מדברי הרא"ה ושאר הראשונים העומדים
ואין לה מזונות ,ומוחלת כתובתה לבעלה יש לה מזונות
בשיטתו ,שגם במצב שהאשה למעשה מורדת ואינה מוכנה
בחייו ואין לה כתובה עד שיחזור ויכתוב לה" ,עכ"ל
לחיי אישות עם בעלה ,מ"מ כל עוד לא נקבע מעמדה
הרשב"א.
כ,מורדת' ,לא הפסידה מזונות .ולשיטה זו ,חיוב המזונות
מבוארמדבריואלושלהרשב"א,שהדיוןכאןהואהאם
אינו נקבע בהתאם למציאות ,שאנו רואים בפנינו מרידה,
ישלתלותחיובמזונותבכתובתהוכיהכללהואשכלאשה
אלא בהתאם לגדר ההלכתי שניתן לאשה ,כשהיא בגדרי
שישלהכתובהישלהמזונות,וכסברתהרבהשואלשם.
מורדתהפסידהמזונות ,ובטרם ניתןלהגדרהלכתיכזה ,לא
הרשב"א סבור שאין הדברים תלויים זה בזה ,וכמו
הפסידה.
שהוכיח בסוף דבריו .ועל פי זה ,היה מקום לדון שמא
לשיטת הרשב"א והריב"ש שפסקו להפסידה ממזונות
במורדת לא הפסידה מזונות אף לאחר שכבר הפסידה
כבר מתחילת מרידתה ואף בתוך ד' שבתות ,היינו מפני
כתובתה,וכפשטותהסוגיאבגמראשכלמורדתזכאיתלקבל
דס"ל דלעניין מזונות היא נחשבת כמורדת כבר מתחילת
מזונותמבעלהכלעודלאהתגרשה,ודינהכמגורשתואינה
מרידתה ,והסדר של המתנת ד' שבתות וההכרזה ,נקבע רק
מגורשת דמטעם דאגידא גביה חייב לזונה .אך הלכה
כדי להוסיף עליה את הקנס של הפסד הכתובה ,וכדמוכח
למעשה הרשב"א פסק כשיטת הרי"ף והרמב"ם שכתבו
מלשון ההכרזה" ,הוי יודעת שאפילו כתובתך מאה מנה
להדיא הפסד מזונות במורדת .ומאחר שלשיטת הרשב"א
הפסדת" .וכן משמעות לשון הרשב"א בתשובה הנזכרת
מזונות אינן תלויים בכתובה ,הרי שכל מורדת מפסידה
שכתב " -וכל זה שאמרנו שאבדה מזונות במרדה" ,דהיינו
מזונותיה ,בין במאיס עלי כמבואר ברי"ף ,אע"פ שלא
לענייןמזונות,כברבתחילתמרידתהנחשבתמורדת.
סימןלד225
וכן משמע מתשובת פני משה ח"א סי' נו שכתב ,וז"ל -
בגמרא במסכת כתובות דף סד .נאמר " -ומשהינן לה
"בנידון הרשב"א ,בעלה לא היה ממאן מלפרוע כלל ועיקר,
תריסר ירחי שתא אגיטא ובהנך תריסר ירחי שתא לית לה
אלאשהיהדוחהאתהשעהבלךושוב,עלכןאמרשאשתו
מזוני מבעל" .ולדעת הרבה מהראשונים סוגיא זו איירי
מקריאמורדתלעניןמזוני…ואםהיהלהדיןעםבעלההיה
באומרת מאיס עלי .אלא שהבאנו מתשובות הרשב"א
להלהזמינולדיןולאהיהלהלמרודבוולאלשובאליו".
והריטב"א שלא נמצא כן בנוסחאות הגמרא וכפי הנראה זו
מבואר מדבריו שיש מורדת שרק הפסידה מזונות ,אף
שלא הושלמו התנאים להפסד כתובה ,אך עכ"פ הפסד
המזונות נובע מכך שנידונת בגדר מורדת .הפני משה לא
כתב שבלא"ה מדינא לא תקנו מזונות לאשה שאינה בבית
בעלה,אלאתלההכלבגדרמורדת.
תוספתמאוחרתמרבנןסבוראי,וע"עפד"רח"ועמ' 11ועמ'
.20
ומצינובכמהראשוניםשכתבושבמאיסעליהאשהאינה
זכאיתלמזונות.
הרשב"א בחי' עמ"ס כתובות בסוגיא דמורדת ,בתוך
מתוך האמור ,יש להעיר על פס"ד של הגרי"ש אלישיב
דבריו אודות האומרת מאיס עלי כתב שמשהין אותה י"ב
שליט"א שהתפרסם בפד"ר ח"ו עמ' .7הגרי"ש אלישיב
חדש,והוסיף"-ואיןלהמזונותמהבעלתוךהזמןהזה,דכיון
שליט"א הוכיח מכמה ראשונים שמורדת מפסידה מזונותיה
שאינה רוצה בו אין לה מזונות ממנו ,וגרסינן בירושלמי
עודבטרםהכרזהובתוךד'שבתות,ולכןגםאםהבעלמבקש
המורדת ויוצאה משום שם רע אין לה מזונות") .ונשנו
להתגרש,איןנ"מבזהואינוחייבבמזונותיה.וכתבשםבסוף
הדברים באותו לשון ע"י הרשב"א בתשובתו ח"ו סי' עב
דבריו" -מכלזהנראהדאיאפשרלחייבאתהבעלולהוציא
ובתשובת הרשב"א שנדפסה בשו"ת חכמי פרובינציה ח"א
ממנו מזונות כשאשתו מסרבת להשלים אתו ,וכן מורין בבי
סי'עג(.
דינאלאלפסוקמזונותלכלאשההמסרבתלחיותעםבעלה
וכןכתבהמגידמשנהפי"דמאישותה"חלאחרשהביא
חייאישותגםבטרםהכריזועליהובטרםהפסידהכתובתה".
את שיטת הרמב"ן והרשב"א במאיס עלי " -ואין לה מזונות
ועיי"ש שדן באריכות בשיטת הריטב"א ,אך נעלמו ממנו
תוךי"בחדשאלוכיוןשאינהרוצהבו".
)ומהגר"שישראליז"לשםבפד"ר(דבריהריטב"אהמפורשים
וכן בחי' הר"ן עמ"ס כתובות כתב " -ומורדת אין לה
בשטמ"ק שלא הפסידה מזונות תוך ד' שבתות ,וזאת מכיון
מזונותמבעלתוךהזמןכיוןשאינהרוצהבו…וזההדיןנמי
שבחי'הריטב"אבמהדורותהישנותקיימתהשמטה,וכמבואר
לאומרתמאיסעלי".
לעיל,ונראהממהלךהדבריםבאותופסקדיןשאילוראהאת
דבריהריטב"אהנ"ללאהיהמגיעלמסקנתוזו.
ובחי' הריטב"א כתב " -האומרת מאיס עלי שמשהין
אותה י"ב חדש נראין דברים שאפילו למה שכתבנו שלא
לפי האמור לעיל אין מקום למסקנתו הנ"ל ,מכיון
הפסידה כלום תוך זמן זה אין לה מזונות מבעל ולא פירקון
שמפורש להיפך בחי' הרא"ה ובחי' הריטב"א ובחי' רבינו
שלא תקנו חכמים מזונות למורדת ולא תנאי כתובה ,וכן
קרשקשוידאל,וכןמבוארבחזו"אבדעתהרא"ש.
אמרו בירושלמי המורדת והיוצאת משום שם רע אין לה
גם מה שהביא ראיה מהמאירי אינו מוכרח .עיקר דברי
מזונות".
המאירינאמרובאומרתמאיסעלי,ובכה"גמוסכםעלהרבה
וכן כתב המאירי " -ולענין מזונות מיהא כל אותן שנים
ראשונים שהפסידה כתובתה מיד ,וכפי שיובא להלן ,ואילו
עשר חדש אין לה מזונות שמאחר שהיא מואסת בו היאך
ביחס למה שהזכיר המאירי הפסד מזונות בבעינא ליה
הוא זנה" .וכן דעת הריב"ש בתשובה סי' קד והרשב"ש
ומצערנא ליה ,אין מבואר במאירי אימתי איירי ,ויש מקום
בתשובהסי'מהוסי'קסח.
לומר שדבריו אינם אלא לאחר ד' שבתות ,אף לדעת
יש לציין ,אמנם לשיטת הריטב"א ועוד ראשונים לעניין
הסוברים דלא הפסידה כתובתה עכ"פ הפסידה מזונות ,אך
מורדתהאומרתבעינאליהומצערנאליההפסדמזונותתלוי
איןהכרחדה"הבתוךד'שבתות.
בהפסד כתובה .אך לענין האומרת מאיס עלי ,אמנם לא
על כן מאחר ובכמה ראשונים נאמר במפורש דבתוך ד'
הפסידהכתובתהתוךי"בחדשלדעתמקצתהראשונים,אך
שבתותלאהפסידהמזונות,וישלהוכיחשלדעתםאיןהפסד
זותקנהשלאמןהדין,שתקנושלאיגרשתוךי"בחדש.אמנם
המזונות נובע מהמציאות של המרידה גרידא ,אלא רק
לאתיקנועלעצםהגירושין,אלאתיקנושישלםכתובהובכך
לאחר שניתן לה שם ,מורדת' הפסידה מזונותיה .והרשב"א
ימנע מלגרש ,וכפי העולה מהרשב"א בתשובה ח"ו סי' עב
והריב"ש הסוברים שהפסידה מזונות תוך ד' שבתות היינו
שכתב"משהיןאותהשניםעשרחדשאוליתחזורבה…ואם
מפנישלדעתםכברמתחילהנידונתבגדרימורדת,ואיןצורך
רוצה הבעל לגרש תוך י"ב חדש אלו לא הפסידה היא
בהמתנהכלשהיאלשםכך.
מכתובתה כלום ,דכיון שהיא אינה מתגרשת מתקנת חכמים
כלי"בחדש,וזהגרשתוךזמןזהמדעתו,הריזהכשארבני
הפסדמזונותלאשההאומרתמאיסעלי
יש מקום לברר מה דינה של האומרת מאיס עלי לענין
מזונות.
אדם המגרשים מדעת עצמן שנותנין כתובה" .אך מאחר
שמצינו תקנה זו רק ביחס לכתובה ,על כן בעניין המזונות,
נשארעיקרהדיןשדינהכמורדתהמפסידהמזונותיה.
226אבןהעזר
עטרתדבורה
מפשטותלשוןהראשוניםשהבאנו ,כלהאומרתמאיסעלי
כפי שראינו ,הראשונים הסוברים דהאומרת מאיס עלי
ומבקשתגירושיןאיןלהמזונות.שהריבדינאדגמרא,לאמצינו
הפסידהמזונות,סביראלהודמכיוןשהאשהמסרבתלחיות
חילוקים באותן האומרות מאיס עלי ,בין אמתלא מבוררת
עם בעלה חיי אישות ,הרי שהיא במעמד של ,מורדת' ,ואף
לאינה מבוררת .וכמו שכתב בתשובות הרשב"א המיוחסות
אם עדיין לא קנסוה בהפסד כתובה ,עכ"פ מיד כשהחלה
לרמב"ןסי'קלח" -האומרתמאיסעליאינהצריכהלתתטעם
במרידה זו נידונת כמורדת ,עכ"פ לענין הדין שהפסידה
ואמתלא לדבריה מפני מה הוא מאוס בעיניה ,לפי שכשם
מזונותיה ,וכמבואר ברשב"א ובריטב"א שהבאנו ,שדינה
שהדעותבמאכלכךהדעותבאנשיםונשים,וזושאומרתשהוא
בכללהאמורבירושלמישהמורדתאיןלהמזונות.
מאוס בעיניה ואינה רוצה בו ובכתובתו שומעין לה להתנהג
עמהכפיהדיןשנאמרעליהבגמרא".
לעומת זאת מדיוק לשון תשובת מהר"ם מרוטנבורג
שבמרדכיובהגהותמיימוניותפי"דמאישותאותה'לכאורה
אך כל זאת בנסיבות שהאשה טוענת שבעלה מאוס
עליה ,ותולה את המאיסות בהתנהגות הבעל או במצב
מסוים שבו הבעל נמצא .אך אין הדברים אמורים במקרים
שהיאטוענתשהבעלפשעכלפיהונהגכנגדהשלאכדין.
משמע שחייב במזונותיה אם יש לה אמתלא מבוררת .וז"ל
הנידון בפוסקים במאיס עלי ,הוא כשהבעל נוהג ביחס
הגהותמיימוניות"-כתבוהתוספותדלאמציאאמרהמאיס
לאשתו כראוי עפ"י הדין ,אך האשה מאסה בבעלה עקב
עליאלאבטענהכלדהושאינומתקבלכשארכלאדם ,וגם
התנהגות בעייתית שלו אך התנהגות זו אינה מתייחסת
תקנתהקהילותכךהיא,והטוענתמאיסעליבלאטענהאינו
אליה,ואינהפוגעתבהישירות.כגוןשמכלהממונוכמבואר
חייבלהמזונות".מדויקמלשונושהטוענתמאיסעליבטענה
ברא"שכתובותפ"הסוףסי'להובטוראה"עסי'עז,אוכגון
מבוררתאינהמפסידהמזונות.
שטוענתשהבעל"שוחקושכורבכליום")כפישהזכירהב"ח
אך בשו"ת ויאמר יצחק אה"ע סי' קכו דחה את הדיוק
סוף סי' עז( ,וזו נחשבת אמתלא ברורה ,ובמקרים אלו אף
הנ"ל מדברי מהר"ם ,וכתב שאין חיוב מזונות באומרת מאיס
שאנו מאמינים לה שעקב כך מאסה בו ,עכ"פ מאחר שהוא
עלי אף בטענה מבוררת ,ומהר"ם שנקט דוקא בלא טענה,
לא פשע מאומה כנגדה ,ולא החסיר ממנה דבר ,והיא זו
מפני שבטענה מבוררת אין צורך לחייב מזונות משום
שיזמה את הפירוד ביניהם בטענה שהבעל מאוס עליה ,על
שלשיטתו בלא"ה כופין לגרש ,ועד שיכפוהו לשלם דמי
כן אין לה מזונות .ונציין ללשונו של האבני מילואים סי' עז
מזונותיכפוהולגרש,משא"כלדידןשאיןכופיןלגרש,אין לה
ס"ק כ' שכתב – "אומרת מאיס עלי ,בידה לשוב אליו כל
מזונות .דברי הרבויאמריצחק יתכנורקלפיהמבוארבשו"ת
שעה,והויהשתאמניעהממנה".
הרשב"ש סי' צג )הובא בב"י סי' עז( ותשובת חוט המשולש
לכן כתבו הראשונים הנזכרים לעיל " -ואין לה מזונות
)הטורהשלישיסי'לה(שדעתמהר"םשישלכפותאתהבעל
תוך י"ב חדש אלו כיון שאינה רוצה בו" .דהיינו שלילת
לגרש במאיס עלי באמתלא מבוררת ,ולכן אין צורך לדון על
המזונות מכיון שהפירוד נובע ממנה ,ועיין לשון הרשב"א
מזונות ,מאחר שמיד כופין לגרש ,ולכן הזכיר את הפטור
בתשובהח"וסי'עבשכתב"זושהיאאנוסהשליבהאונסה".
ממזונותרקבמאיסעליכשאיןלהטענהמבוררת.
וסוברים הראשונים שאמנם אין מקום לקונסה ולהעניש
אמנם הרא"ש בתשובה כלל מג ס"א שהביא הב"י בסוף
סי'עזכתבבדעתרבינומאירשאיןלכוףכלל).ועייןתשובת
אותה ,אך עכ"פ כיון שהיא החלה במרידה והיא זו שאינה
רוצהבו,נקבעעליהשם,מורדת',הגוררהפסדמזונות.
מהר"ם ד"פ סי' רס"א( .אך בספר אבני האפוד )לרבי דוד
אבל במקום שהמאיסות נובעת מכך שהבעל נהג כלפיה
פיפאנו ,במילואים שבסוף הספר -מילואים לאפוד בסי' עז(
שלאכראוי,ואנומוריםלו לשנותדרכוולחזורולנהוגעמה
כתבשגםלפימש"כהטורבדעתמהר"םשאיןכופיןלגרש,
כדין ,אף שלא הגיעו הדברים ליד כך שיחייבו אותו בגט,
יתבארודברימהר"םכדלהלן"-מהר"םבאלהשמיענו,דאם
מ"מ האשה אינה מפסידה מזונות בטענת מאיס עלי ,מכיון
אין לה טענה מבוררת ,אפילו דאומרת מאיס עלי ,הרי היא
שבמקרה כזה אנו קובעים שהפירוד נובע ממנו) ,ומה
כמורדתדעלמאדמשהינןלהתריסרירחישתאואיןלהלא
שהזכירוהפוסקיםדוגמאשל מאיסעליכגוןהב"חבסוףסי'
מזונותולאנדוניא,ולאבאלומרדאםישלהטענהדנותנין
עז שהזכיר מאיסות מחמת שהוא רועה זונות ,היינו שדינה
לה מזונות" .ועיי"ש שפסק הלכה למעשה שלא לפסוק
כאומרת מאיס עלי לענין שאר ההלכות כגון לענין כתובה
מזונות במאיס עלי ,וכתב שכן מוכח בדעת הב"ש ,במש"כ
ונכסי מלוג וצ"ב ,אך לא לענין מזונות שודאי לא הפסידה
בסוף סי' עז באומרת מאיס עלי שאף קודם הגירושין בטלו
לאחרשדינונפסקבסי'קנדס"א"יוציאויתןכתובה"(.
כלתנאיכתובה,והיינולרבותמזונות.
החילוק העקרוני הנ"ל עולה מדברי הבית יעקב סי' עז
ס"ב ד"ה ,תטול' שכתב שאף לשיטת הר"ן שהאומרת מאיס
הגדרתההלכההקובעתהפסדמזונותבאומרת"מאיסעלי"
עלינידונתכאנוסהואיןמקוםלקנוסאותהבהפסדכתובה,
כאמור ,הפסד המזונות נובע מהגדרתה כמורדת,
מ"מ" -מזוניליתלהדלאגרעמהאדסי'ע'סעיףיבבהג"ה
ובהתאם לקביעה זו הדין ישתנה אם מאסה בו עקב טענות
דכשאינהרוצהלהיותעמודליתלהמזוני,דלאתקנומזונות
שהבעלהתנהגכלפיהשלאכראוי,וכפישיתבאר.
רק כשהיא עמו" ,עכ"ל הבית יעקב .מבואר שהבית יעקב
סימןלד227
השוה דין האומרת מאיס עלי לדין אשה שעזבה את בית
דבעלה חייב מזונותיה ,שהבעל במעשיו קבע את המצב
בעלה והמניעה היא ממנה .ובסי' ע' מבואר שרק כשהיא
שהיאאגודהגביה.וכןבנכפהשכתבמהרי"טח"אסי'קיג
גרמה את הפירוד הפסידה מזונות ולא כשהמניעה ממנו.
שבעלה חייב במזונותיה ,היינו מטעם שחייב על פי הדין
והיינו כמו שבארנו ,שבאומרת מאיס עלי ,מכיוון שככל
לגרשה ונמנע מלגרשה הרי הוא מעכבה בידים .משא"כ
שהדברנוגעליחסשביןהבעללאשתו,הבעלנהגעמהכדין
באומרת מאיס עלי שהבעל מצידו לא פשע מאומה כנגדה
ולא פשע כנגדה .אלא הפירוד החלממנה שמאסה בבעלה,
ומקפיד למלא חובותיו כלפי אשתו ,ואף מוכן להמשיך
והיא זו שיצרה את המצב שהביא לפירוד ,ולכן הפסידה
בכך ,לכן דנים שהאשה היא זו שיזמה את הפירוד בטענת
מזונות ,דוגמת דינו של הריטב"א שבסוף סי' ע' בעזבה
מאיס עלי .ואף שאנו מאמינים לה בטענתה ,מ"מ הפירוד
והמניעה ממנה .אבל כשאנו קובעים שהוא גרם לפירוד
החל ממנה ,ובשל כך נידונת כמעוכבת מחמת עצמה,
ולמאיסות,אינהמפסידהמזונותדוגמתהמבוארבסוףסי'ע'
ולהלןנוסיףלבארבהרחבהנקודהזו.
כשהמניעה היא ממנו) .ואף שבסי' ע' עסקינן במי שאינה
ומש"כבעזרתכהןשםבדעתהמגידמשנהדאיירידוקא
מורדת מתשמיש ,מ"מ יסוד הדין שוה בה ,שבכל הלכות
כשאין לה טענה מבוררת ,קשה לאומרו ,שהרי כל
אלו,מכחמורדתאתינןוכמושיתבארבהמשךהדברים(.
הראשונים הללו דנו אליבא דדינא דגמרא ,ובדינא דגמרא
ועיין בספר משפטי שמואל )להגרש"ב ורנר זצ"ל(
אין חילוק בין אמתלא מבוררת לשאינה מבוררת .חילוק זה
מהדורה תניינא סי' כב )עמ' קנד( שתמה על הבית יעקב
הוזכר במהר"ם מרוטנבורג בדינא דמתיבתא ,שהקנו לאשה
שכתב שבאומרת מאיס עלי באמתלא מבוררת אין לה
זכויותיתירותמןהדין,ובזהישמקוםלחלקולומרשזכויות
מזונות ,דהא בסי' ע' סי"ב מבואר לכאורה היפך מדבריו,
אלו תזכה רק אם יש לה אמתלא מבוררת .ועכ"פ סתימת
דקיי"ל דאם יצאה מחמת קטטה והמניעה היא ממנו חייב
דברי הראשונים כוללת גם במי שנותנת אמתלא מבוררת
במזונותיה.
לדבריה.וכמושהבאנומהתשובותהמיוחסותלרמב"ן.
נראה דהגרש"ב ורנר סבר שהבית יעקב פוטר ממזונות
ועייןבספרזכורלאברהם)אביגדור()בהשמטות,בהלכות
בכל אומרת מאיס עלי ,אף כשתולה המאיסות במעשיו
אישות פרק יד( לאחר שהביא מש"כ הרשב"א והרב המגיד
שפשע כנגדה ,ולכן הקשה עליו .אך לדברינו לק"מ ,אדרבה
שבאומרת מאיס עלי אין לה מזונות כיון שאינה רוצה בו
זו גופה כוונת הבית יעקב ליתן גדר בהלכה זו ,שהפסד
כתב " -משמע אע"פ שנותנת אמתלא לדבריה למה מאיס
המזונות הוא בכפוף לכך שהמניעה ממנה ושאין טענה
עליהאיןלהמזונותכיוןשאינהרוצהבו".וכןהעלהבשו"ת
שהבעלבמעשיונהגכנגדהשלאכדין.
ויאמריצחקאה"עסי'קכו.
העולה מדברינו ,לדעת רוב הראשונים האומרת מאיס
עלי הפסידה מזונותיה ,מכיון שהיא בגדר ,מורדת' ,ומעמד
זה נקבע כשהאשה אינה רוצה את בעלה למרות שהבעל
מצידונהגעמהכראוי.
בעיקר הדין שהעלנו אליבא דרוב הראשונים דהאומרת
מסקנתהדברים
אשה האומרת מאיס עלי ותובעת גירושין הפסידה
מזונותיה מכיון שהיא בגדר מורדת .גדר זה ניתן לה מכיון
שאינה מוכנה לחיות עםבעלה והיא זו שיזמה אתהפירוד.
מאיס עלי מפסידה מזונותיה ,כן סתמו לדינא הרבה
ואףאםהיאאנוסהבמאיסותזועקבמעשיו,אךמכיוןשלא
אחרונים ,ובהם -שו"ת בנימין זאב סי' קטז ,שו"ת לחם רב
עסקינןבכה"גשהבעלבהתנהגותוכלפיהפשעכנגדה,אלא
סי' נג ,בית יעקב סי' עז ס"ב )ד"ה ותטול בלאותיה( ,חזו"א
שהיא מאסה בו מחמת מעשיו למרות שמעשים אלו אינם
סי'סטס"קטו,שו"תויאמריצחקאה"עסי'קכו,ספראבני
פוגעים בה באופן ישיר ,אנו דנים שהפירוד נובע ממנה
האפוד )שהובא לעיל( ושו"ת משפטי עוזיאל חלק אה"ע סי'
ונקבעעליהשם,מורדת'הגוררשלילתזכותהלמזונות.
סד.
אמנם בתשובת עזרת כהן סי' נה – נו ,ובספר "בת נעות
הפסדמזונותלאשהשעזבהאתהביתשלאכדין
המרדות" ,פסקו שיש לה מזונות עכ"פ בנותנת אמתלא
נראה שיש מקום להוכיח ,שגם אשה שעזבה את הבית
מבוררת לדבריה .אך מאחר שמצינו בראשונים שכתבו
שלא כדין ,מפסידה את מזונותיה מפני שהיא בגדר מורדת.
במפורש שאין לה מזונות ,והם הרשב"א המגיד משנה
וגם כשאינה מורדת מחיי אישות אלא ממלאכות הבית,
הריטב"א חי' הר"ן והמאירי ,נראה שהוכרעה ההלכה
אע"פ שאין עליה את דין המשנה ,לפחות לה מכתובתה,
שהאומרתמאיסעליהפסידהמזונותיה.
דקיי"ל דמורדת ממלאכה לא הוי מורדת ,היינו שלא
בתשובת עזרת כהן סבר שיש לחייבו במזונות משום
הושלמו התנאים לדונה כמורדת לכל דבר כולל הפסד
שהאשה "אגידא גביה" .אך הראשונים והפוסקים הנזכרים
כתובה ,אך עכ"פ היא בגדר מורדת במשמעות מצומצמת,
סברו שלא נכון לומר כן כשהיא יזמה את הפירוד,
ומתוךכךהפסידהמזונותיה.
ובנסיבות אלו אינה נידונת כמעוכבת מחמתו ,אלא
בתשובות הרמב"ן )הוצאת מוסד הרב קוק מהדורת
כמעוכבת מחמתה .ולא דמי למגורשת ואינה מגורשת
שעוועל(סי'סונשאלהרמב"ן"-אמרלהאםאתבביתיאני
228אבןהעזר
עטרתדבורה
אזונך ואם אין את בביתי אני מכריז לכל שלא יזונו אותך
רשאי[ ,הפסידה מזונותיה משיצאה עד שתשוב אליו
ולותהואכלהמהו".בתשובתוכתבהרמב"ן" -ומהשאמרת
כלהר"ם שם מדין מורדת .אבל בנדון לא מדין מרד ,דליתי'
באומראםאתבביתיאזונךואםאיןאתבביתיאיןלךעלי
כדאמרן אלא מטעם אם את אצלנו כתשובתם ,דלאו כל
מזונות ,מורדת קא אמרת ,מורדת אין לה מזונות מבעל
כמינהלעוררקטטהולהעבירמזונותיהלמקומה".
אפילומורדתמןהמלאכות".
תשובת הרמב"ן הובאה בלשון זו על ידי תלמידו בספר
התרומותשערסהח"אס"ו.
מבואר בדברי הרמב"ן שהטעם להפסד מזונות במי
שעזבהאתהביתשלאכדיןהואמפנישהיאבגדרמורדת.
וכן יש לדייק מלשון תשובות הרשב"א המיוחסות
לרמב"ן ,סי' קג ,וז"ל " -שאלה אם הבעל חייב במזונותיה
מבואר בדבריו שאשה שגרמה לקטטה ,ועקב כך עזבה
את הבית ,נידונת כמורדת .על כן הפסידה מזונותיה ,וכפי
העולהמתשובתהר"ם,דמכחדינאדמורדתאתינןעלה.
ועיי"ש בתשובת ר"מ פרובינצאלו בתחילת התשובה
שכתבבפשיטותשמורדתהאומרתבעינאליהומצערנאליה
לא הפסידה מזונות בתוך ד' שבתות ,והיינו מאחר שבשלב
זהעדייןאיןעליהדיןמורדתולאהפסידהמזונותיה.
בעודהבביתאביה,אםיכולהבעללומרכלזמןשהיאאצלי
וכן בתשובת מהר"ם )המובא בשלטי הגבורים על
ישלהמזונותוכלזמןשאינהאצליאיןלהמזונות.תשובה
המרדכי לפרק בתרא ממסכת כתובות( כתב " -יכול לכופה
כלשהיאטוענתשבורחתמפניחמותהולאבמרדישלבעל
ללכת אחריו מעיר לעיר או מכרך לכרך באותה מדינה,
ליתן לה מזונות שאין זו מורדת ואילו רצה הבעל לבוא
כדאיתא בפרק בתרא דכתובות .ואם לא תאבה האשה
אצלה לבית אביה היתה מקבלתו או בחצר אחרת .ולמה
ללכתאחריו,ישלהדיןמורדת,ואיןלהמזונות".
תפסיד בכך מזונות והוא מכישה במקל שתברח ,ואם לותה
ואכלההבעלחייבלפרועמהשלותה".
משמעות דבריו דמכח דין מורדת הפסידה מזונות.
דלכאורה יכול היה מהר"ם לכתוב דמכיון שאם בעלה הלך
מדוייק מלשונו ,שהכל תלוי באם יש עליה גדר מורדת,
לעיר אחרת או לכרך אחר חייבת ללכת עמו ,ואין לה
ואם המניעה ממנו הרי שהוא נידון כמי שהכישה במקל
מזונות ,שמכיון שאינה דרה עמו ,ואין לאשה מזונות אלא
שתברח ולכן אינה בגדר מורדת ,וכל עוד לא נכנסה בגדר
כשהיא דרה עם בעלה .ומאחר שתלה הענין בכך שיש
מורדתאיןעילהלהפסידהמזונותיה.
לאשהדיןמורדתולכןאיןלהמזונות,מוכחכדאמרן.
כךעולהגםמתשובתמהר"םמרוטנבורג)דפוסברליןסי'
יש לציין שהר"ן בתשובה סי' לח כתב להיפך ממהר"ם,
יא(שכתבבעניןאשהשעזבהאתהביתותובעתמזונותשאם
ולדעתואמנםדינהשתצאבלאכתובה",אבלכלשלאנתן
עזבה מחמת שהבעל גרם לקטטה ,הדין הוא שניזונת גם
לה גט כיון דמחייב לה בשאר כסות ועונה לאו כל הימנו
כשאינה בבית בעלה ,ומוסיף מהר"ם " -אבל הרגילה איהי
לעקורלאוזהבידיםמשוםישובהשל ארץישראל".משמע
קטטה הויא מורדת ולא יהבי לה מזונות אפילו לפי ברכת
מדבריו דמכיון שאין לדון את האשה כמורדת עקב סירובה
הבית,וכןמצאתיבתשובתרבפלטויגאוןז"להיכאדארגילו
לעלותלארץישראל,אםהבעליעלהבלאשיתןלהגט,לא
קטטה אם היא מרגילה כמורדת דמיא ואין לה כלום .ואם
פקע חיובמזונות,ומתבאריםהדבריםלפידרכנו,שבלאדין
הואמרגילישלהכתובתהכולה.ואםמרגיליםבניהביתכגון
מורדת אין להפסידה מזונות.וע"ע בתשובתרב פעלים ח"ב
חמותה ובת חמותה ,עליו מן הדין להוציאה למקום אחר,
אה"עסי'כה.
דאיןאדםדרעםנחשבכפיפהאחת,ואםאינומוציאהמגרש
העולה מדברינו ,שבראשונים שהבאנו הלא הם הרמב"ן
לה ויתן לה כתובה" ,עכ"ל מהר"ם מרוטנבורג ,והובאה
בתשובה ובעל התרומות ,ובתשובות הרשב"א המיוחסות
התשובהבמרדכימסכתכתובותסי'רעג.
לרמב"ן ובתשובת מהר"ם מרוטנבורג ובמרדכי מבואר
מפשטות דברי מהר"ם בתשובה זו נראה דאיירי בכה"ג
שאשה הנמנעת ממלאכות הבית היא בכלל מורדת
שלא מרדה מחיי אישות אלא שאינה מוכנה לדור בבית
המפסידה מזונות ,ואין לדון שיש כאן גדר בפני עצמו
בעלה עקב קטטה ,וכשאינה בביתו אינה עושה מלאכות
שהבעלאינומחויבבמזונותאשתושאינהבביתו,אלאהכל
הבית .ואפילו הכי כשדן מהר"ם בשאלת המזונות כשעזבה
נובעמגדרימורדת,ולהלןתתבארהנ"ממדברינו.
שלא כדין ,תלה את הפסד המזונות בכך שחל עליה דין
מורדת.
בהתאםלכךיתבארודבריהריטב"א,שהובאובביתיוסף
אה"עסוףסי'ע'.
וכן כתב בשו"ת רבי משה פרובינצאלו )שהיה מגדולי
במסכת כתובות דף קג .נאמר במשנה בדין מזונות
חכמי איטליה בדורו של מרן הב"י( בסי' עז ,וז"ל " -שורת
האלמנה " -אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולין היורשין
הדין בזה אצלינו דכל שנתאמת מנהגו הרע בהכאותיו ולא
לומר לה אם את אצלנו יש לך מזונות ואם אין את אצלנו
נתברר שהיא מרגלת הקטטה ומביאתו ,לכך תולין הקלקול
איןלךמזונות.אםהיתהטוענתמפנישהיאילדהוהןילדים
במקולקל ודאי ,וכבתשובות הרמב"ן סי' ק"ב ,וחייב על
זניןאותהוהיאבביתאביה".
מזונותיה באשר היא שם …ואולם אם יתברר שהיא היתה
וכתב על זה הריטב"א " -וה"ה לאשה בחיי בעלה
מרגלת הקטטה ובשביל כך היה מכה אותה ]אע"פ שאינו
שיצאתה מביתו והלכה לה שאם נתנה טעם לדבריה חייב
סימןלד229
לתת לה מזונות שלמים במקום שהיא ,אבל אם לא נתנה
הנמצאת בבית ונמנעת רק מחלק ממלאכות הבית לא
טעםלדבריהאינוחייבלהמזונות,שאיןחיובמזונותלאשה
הפסידהזכותהלמזונות,עייןברמב"םובראב"דובמ"מפכ"א
על בעלה אלא כשהיא עמו על שולחנו ,וכן הוא באלה
מאישותה"ישכופיןאותהלעשותולאהוזכרהפסדמזונות,
הדברים רבה על פסוק למען ירבו ימיכם .ואפילו לדברי
והמגיד משנה כתב שבתורת כפיה ממעט ממזונותיה ,ועיין
הרמב"םז"לשאומרשיכוללהשרותהע"ישליש,הואעדיף
שו"עסי'פ'סעיףטו.
מינהבזה,ואפילולפיברכתהביתאפשרדלאיהיבלה,דלא
ועיין בספר הזכות לרמב"ן בסוגית מורדת )דף כו :בדפי
תקון לה רבנן מזונות אלא ביושבת תחתיו ומשמשתו,
הרי"ף( במחלוקת הרמב"ן עם הראב"ד .הראב"ד דן דין
ואפילו לדברי האומר שיש מזונות למורדת גמורה ,התם
מורדת לפחות לה מכתובתה גם כשמרדה ממלאכות
ביושבת עמו בבית שמצערתו מתשמיש ,והא קנסינן לה
שבבית,שארהראשוניםנחלקועליו,ובראשםהרמב"ן,וס"ל
לההיאמורדת,אבלכשאינהיושבתעמוואינהבאהבטענה
שאין לה דין מורדת לפחות מכתובתה .מתוך דברי הרמב"ן
איןלהמזונות,וכןדעתרבותי".
יש לדייק שעכ"פ לענין חיוב מזונות יש חילוק בין מורדת
דבריהריטב"אהובאובנימוקייוסףעמ"סכתובות)שם(.
מחלקמהמלאכותלמורדתמכלהמלאכות,שביחסלמורדת
דברי הריטב"א מתבארים בהתאם לדבריו בתשובה
מחלק מהמלאכות כתב הרמב"ן ששוכר עליה מי שיעשה
)שו"ת הריטב"א סי' קנ( .המעיין בתשובה ובחידושיו יראה
מלאכותאלוומנכהלהמנכסיהאוממזונותיה,דהיינוחובת
שהמשאומתןבדבריובתשובהתואמיםאתדבריובחידושיו
מזונותנשארת,אלאשיכוללהפחיתמהמזונותלצורךכיסוי
למעטמסקנתהדברים,שבתשובההעלהבסוףדבריולחייב
ההוצאות שנגרמו לו ,ואילו ביחס למי שאינה עושה כלל
מזונותלאשהשעזבהאתהביתבלאטענה.
מלאכות בבית ,כתב הרמב"ן שהבעל פטור ממזונות .וז"ל
מעיון בדבריו בשני המקומות עולה ,שהריטב"א מחלק
הרמב"ן" -שמיןכמההמלאכותהאלושוותלבעל…וחוזר
ביןהפסדמזונותהנובעמקנס,להפסדמזונותהנובעמעיקר
וגובהממנה…וכן הואפוחתממזונותשנותןלהבכדידמי
הדין.אמנםבשאלההאםמורדתמתשמישהפסידהמזונות,
מלאכה שמורדת בה ,ואם מרדה בכולן אינו זן כלל וגובה
קיימת מחלוקת בין הבבלי לירושלמי ,וכמו שהזכיר
המותרמשלה".דבריהרמב"ןביחסלמרדהמכולןמתאימים
הריטב"א בתשובה ובחידושיו ,אך עכ"פ למ"ד שהפסידה
עם דבריו בתשובה שהבאנו לעיל ,שכתב "מורדת אין לה
מזונות ההפסד הוא בתורת קנס ,דומיא דהפסד כתובה.
מזונותמבעלאפילומורדתמןהמלאכות".
לעומת זאת הפסד המזונות במורדת ממלאכה הוא מדינא,
מכל האמור מבוארת שיטת הרמב"ן שיש חילוק בין
וכמ"ש בתשובה "מורדת מתשמיש …אילו הפסידה
מורדתמכולןלמורדתממקצתן.ועייןבהפלאהסי'פ'ס"קיד
מזונותיה …זה קנס הוא .אבל במורדת ממלאכה …אין זה
שכתב דיש סברא לחלק בין מי שאינה עושה חלק
קנס אלא דין גמור שאין לה מזונות אלא ביושבת ומשמשת
מהמלאכות ובין המורדת מכל המלאכות ,וע"ע בחזו"א סי'
את בעלה" .ובחידושיו הוסיף הריטב"א " -שלא תיקון לה
עאסק"ט.
רבנןמזונותאלאביושבתתחתיוומשמשתו".
מסקנת הדברים -אשה המורדת מכל המלאכות שבבית
מכל מקום אין מקום לקבוע שהריטב"א בחידושיו שולל
דינה כמורדת לענין שבעלה פטור ממזונותיה ,אף שלא
את ההנחה היסודית שהוכחנו מהראשונים שאין הפסד
הפסידה כתובה .וכשלא ניתן לדונה בגדר ,מורדת' כגון
מזונות אלא כשהאשה הוגדרה כמורדת ממלאכה ,ורק
במקרהשהיאאינההגורמתלמרידהזו,אףשגםהבעללא
מעמדכזהגורראתהפסדהמזונות,הפסדשלדעתהריטב"א
גרםלכך,לאהפסידהמזונות.
הואמדינאולאמקנסא.
ואף שמצינו בראשונים שכתבו לענין מורדת מתשמיש
וכן בשו"ת שואל ונשאל חלק ה' אה"ע סי' מ' לאחר
דלא הפסידה מזונות כל ד' שבתות ,וכמ"ש לעיל ,היינו
שהביא את תשובת הרמב"ן שבספר התרומות כתב -
דדוקאבמישתקנובהסדרזה,וקודםשהושלםהסדרעדיין
"אלמא אע"ג דלא נעשה לה סדר המורדת רק שלא היתה
לא נקבע עליה שם ,מורדת' ,אבל מורדת ממלאכות הבית
בביתו אין לה מזונות דמתקריא מורדת לענין זה" ,וכן כתב
שאיןבהסדרההכרזותשלד'שבתות,הפסידהמזונותמיד
שםבדעתהריטב"א" -דגםדלאנעשהלהדיןהמורדתמ"מ
מעת שמרדה ,ומיד נדונת כמורדת ,ויתכן שהתראה עכ"פ
הויא כעין המורדת לענין מזונות" ,ומבואר בדבריו כפי
בעינן.
שכתבנו ,שהפסד מזונות למורדת ממלאכות הבית נובע
מגדרימורדת).אךבמהשדןשםבתשובהלומרכןגםביחס
שיטתכמהמגדוליהפוסקיםשתלואתהפסדהמזונות
למורדת מתשמיש דהפסידה מזונות כבר בתוך ד' שבתות,
בדיןמורדת
כברהארכנולעילשבכמהראשוניםמפורשלהיפך(.
מצינומבוארבתשובותגדוליהפוסקיםהאחרונים,שתלו
הפסד מזונות בדין מורדת ,ומבואר מדבריהם ,שכל עוד
כל האמור לעיל ,אינו אלא באשה שעזבה את הבית או
האשה אינה בגדר ,מורדת' לא הפסידה מזונות ,גם כשאין
שנשארה בבית אך נמנעת מכל מלאכות הבית ,אבל אשה
230אבןהעזר
עטרתדבורה
אנו קובעים שהבעל גרם לכך שתעזוב את הבית ,ונפתח
בטרםהנישואיןשיגורובעירשלהאשהוכשדרושםהתברר
בתשובתעדותביעקב.
שהאויר במקום גורם לבעל חולי ,ופסק הנודע ביהודה
בשו"ת עדות ביעקב )למהר"י בוטון נכדו של הלחם
שהבעל אינו חייב לדור בעירה ,אף שהתנו כן מ"מ אינו
משנה( סי' לו מפורש שהפסד מזונות נאמר רק כשהאשה
מחויב להכנס לסכנת נפשות .אך בענין חיוב מזונותיה פסק
נידונתכמורדת.
הנודעביהודה,שאםישלהאמתלאבדברמדועאינהיכולה
בתשובהזודןמהר"יבוטוןבאשהשעזבהאתביתבעלה
בטענה שנוהג עמה שלא כראוי ובא עליה שלא כדרכה.
לעבור לגור עמו במקומו ,חייב במזונותיה אף שכל אחד
ממשיךלדורבמקוםאחר.
עיקרהתשובהנסובהבשאלההאםהאשהנאמנתבטענתה
הרי מבואר בנודע ביהודה חיוב מזונות אע"פ שבני הזוג
לענין לחייבו בגט .אך בסוף התשובה דן בשאלת המזונות
בנפרד ,ובנסיבות ששניהם נהגו כדין .מצד אחד הבעל אינו
כשעודה בבית אביה ,וכתב " -ולענין אם הוא חייב
מחויב להתגורר עמה במקומה מחמת הסכנה ,ומאידך יש
במזונותיה…מילתאדפשיטאהיאדכלאשהשבאהבטענה
לאשהאמתלאהמתקבלתשאינהדרה עמובמקומו.והטעם
למרדה בבעל ואיכא אמתלאה לדבריה …לאו מורדת
הוא מפני שכל עוד אינה מורדת לא הפסידה מזונות .אילו
מיקריאכללואינהבשוםחיובוקנסהנשיםהמורדותבאלוף
העיקרון הקובע היה שהבעל אינו חייב במזונות אשתו
נעוריהם כו',אשרא"כ,אףאםלאנאמיןמכלוכללאיתתא
כשהיא אינה עמו ,אף כשאינה מורדת ,הרי שבנידון הנודע
דא דנידון דידן …מ"מ מורדת לא מקריא כלל .וכמ"ש זה
ביהודהלאהיהמקוםלחייבובמזונות.
בפירוש הרמב"ם גבי דין הג' נשים דמשנה אחרונה דנדרים
ועפ"יזהמתפרשיםדבריהנודעביהודהמה"תאה"עסי'
אשר אינן נאמנות בטענתן ,ואע"פ כן כתב הרב ז"ל פט"ו
פט ,שכתב במי שאין לו גבורות אנשים ואשתו תובעת
מהלכות אישות דלאו מורדת מקריא יע"ש ,וא"כ הרי הוא
גירושין ,שבתחילה יעסוק ברפואות ואין למהר הגירושין,
חייבהכלובמזונותיה".
ובתוך הזמן שעוסק ברפואות כל אחד מבני הזוג יהיה
מבואר מדבריו שאף אם לא התבררה בבי"ד נאמנות
במקום מגורים אחר ובאותו זמן הבעל מחויב לספק לאשה
האשה,מכיוןשעכ"פלאהוכחשהיאמשקרתוישכאןספק,
אתכלצרכיה.הרימבוארשעודבטרםיצאפסקדיןלחייבו
אין אנו מחייבים אותה לחזור לבית בעלה ,ואינה נידונת
בגירושין ,ובעת שכל אחד מתגורר בנפרד ,והפירוד הוא
כמורדת אף שנשארת בבית אביה ,ולכן נשאר בתקפו חיוב
באונס,עקבגורמיםשאינןבפשיעתאחדמהם,אפ"ההבעל
המזונות ,ואין אומרים שמא הבעל נאמן ולא נוציא ממנו
עדיין חייב במזונות אשתו .ולדברינו הדברים מתפרשים
ממון מספק ,זה אינו ,אלא הכל תלוי אם האשה נידונת
היטב.מכיוןשהאשהאינהבגדר,מורדת' ,לכןחיובהמזונות
כמורדת ,וכל עוד לא ניתן פסק דין שדינה כמורדת ,חיוב
עומד בתוקפו ,אף כשהם בנפרד .אך עכ"פ יש לומר דשאני
המזונותעומדבתקפו.
וכן כתב בספר אבני האפוד )להג"ר דוד פיפאנו( סי' קנד
התם שהפירוד בגרמתו ,אף שאינו בפשיעתו ,ועל כן חייב
במזונות.
ס"ק טו"ב בביאור שיטת העדות ביעקב ,וז"ל " -ואין לומר
דנידון עדות ביעקב שאני דלא הוה מיתדר לה בהדי בעלה
נפקא מינה מדברינו -במקום ששניהם אנוסים בפירוד
מפני רוע מעלליו …דעיקר הטעם הוא דכל שאינה מורדת
שארע ביניהם .אם נאמר שמעיקרא לא תיקנו אלא כשהיא
חייבלזונה,והאבנ"דאינהמורדתוכמ"שבשםהרמב"םז"ל".
עמו,הריבנסיבותאלוששניהםאנוסים כיוןשלמעשהאינה
וכן נציין לתשובת שו"ת גנזי חיים להג"ר חיים אשכנזי
עמו ,אינה זכאית למזונות .אבל אם כפי שהוכחנו הפסד
ז"ל )מגדולי דייני ארם צובה( ,חלק אה"ע סי' ד' באשה
המזונותנובעמפנישהאשההיאבגדרמורדת,לאהפסידה
שטענהכנגדבעלהעלמעשיוהמקולקליםעדשהפריזובקש
כשהיא אנוסה בפירוד ,אע"פ שגם הבעל אנוס בכך ,מאחר
להביא גויים לביתו שיתעללו בה ,ועזבה את ביתו ומבקשת
שבנסיבותאלואיןמקוםלהגדירהכמורדת.
להתגרש.בתשובהזופסקהג"רחייםאשכנזיז"לשאףשאין
ומכיון שכל הראשונים שהבאנו תלו את הפסד המזונות
לה עדים על דבריה ,האשה נאמנת ,ופסק לחייב את הבעל
בכך שהאשה בגדר מורדת ,לכן במקום ששניהם אנוסים
בגירושין ,אך לא לכופו ,וכן פסק שאין לדונה כמורדת.
האשה אינה במעמד של מורדת ,ולא הפסידה ,ואין הכרח
ובסיום התשובה כתב דמאחר שאינה בגדרי מורדת ,הבעל
שהריטב"איחלוקוכפישבארנו.
חייב במזונותיה עד שיתן גט ,אף שהזוג גר בנפרד ,והיא
וכן מוכח מהא שהריטב"א לא הביא את הדין הנ"ל
אינה מסכימה לדור עמו בביתו .הרי שלא תלה את עילת
בחידושיו לסוגיית מורדת בדף סג ,אלא המתין והביא
החיוב במזונותיה ,בחיוב הגט ,ומפני שמעוכבת מחמתו,
הדברים בחידושיו על המשנה בדף קג .העוסקת באלמנה,
אלאחיובהמזונותנובעמכיוןשאיןמקוםלפסוקכיהאשה
ומשמעמדבריושדיןאשהנשואהבזההואדומיאדאלמנה,
מורדת.ועיי"ששהסתמךעלתשובתהעדותביעקב.
שדינהמבוארבמשנה.דהיינואףאםהאשהבטענתהאינה
וכןעולהמתשובתהנודעביהודה)מהדו"קאה"עסי'סז
תולה אתהקולרבבעל,אלאארעמצבששניהםאנוסיםבו,
המובא בפת"ש אה"ע סי' עה סק"ג( שכתב בנידון שהתנו
ובעקבות מצב זה היא אינה יכולה לדור עם בעלה ,אפילו
סימןלד231
הכי לא הפסידה מזונות ,דומיא דהמבואר במשנה שטענה
וכן בהמשך דבריו בס"ק טז כתב העין יצחק " -בחיוב
שהיא ילדה והם ילדים שאינה עוזבת מחמת טענה כנגדם,
מזונותגביגלתהלערימקלט…איירינןעכשיולהפסידזכות
אלא המציאות אינה מאפשרת לה לדור בביתם בקביעות.
מזונות שלה לפי שאינה יכולה לדור עם בעלה בעירו ,בזה
דמכיון שלא ניתן לדונה כמורדת ,לא הפסידה מזונות .ואם
אמרו דלא מפסידינן זכותה ,אף דבא עליה זה ע"י שגגתה,
נאמרשישגדרבחיובמזונותשאיןהבעלחייבבמזונותאלא
כיון דעכ"פ לא הזידה ע"כ אין דינה כמורדת שתפסיד חוב
כשהיאעמוואףכשאינהבגדרמורדת,הריבמקרהששניהם
מזונות שישעליהמכבר",עכ"לומבוארכדברינודהכלתלוי
אנוסים בפירוד היינו צריכים לפטרו ממזונות ,ואם אפ"ה
אם נדונת כמורדת ,וכל עוד הפירוד מבעלה אינו מכח
מוכח בריטב"א לחייב ,ע"כ דהגדר הוא כך -רק במקרה
פשיעתה,אינהבגדרמורדת,וזכאיתלמזונות.
שהאשה נידונת כמורדת ,ממלאכות או מתשמיש הפסידה
מזונות.
וכן כתב בספר תפארת יעקב על מסכת גיטין )להג"ר
יעקבגעזונדהייטז"לרבהעירווארשא(.בחי'לדףיב,.וז"ל-
וכן מבואר בספר נתיבות המשפט סי' ס' סק"ו שהעלה
"קשיא לי ,תקשי ליה בלא"ה הך ברייתא ,מאי שנא לערי
בדעת הריטב"א שאף במקום שאינה עמו מחמת אונס חייב
מקלט,האבעלמאג"כבעלהחייבבמזונותיהכיוןדלאאמר
במזונותיה .וז"ל הנתיבות " -הא מבואר בסי' ע' סי"ב דאם
לה )צאי מעש"י במזונותייך( .ונראה לי דס"ד דוקא כשהיא
האשה טוענת שאינה יכולה להיות אצל בעלה מחמת
בביתו תקנו לה מזונות ,אבל כשאינה אצלו והיא גרמה
שהשכניםמוציאיםעליהשםרעבשכונהזודחייבליתןלה
לעצמה,שהרגהבשוגג,לאתקנולהמזונותכלל,ואפילולא
מזונות במקום שהיא ,והוא נלמד ממתניתין הנ"ל ,אלמא
אמר לה ,ס"ד דלא ליחייב במזונות ,קמ"ל דמ"מ חייב כיון
דאין חילוק כלל ,ומה לי גרם שכנים ומה לי גרם בני ביתו.
דהרגהבשוגגלאהפקיעוממנהתיקוןמזונות".
ונראה לחלק דשאני גבי אשה דאוכלת בתנאי בי"ד וחז"ל
)ולפי זה יש להעיר על מש"כ הבית יעקב בסי' סט סעיף
חייבוהו בכל האונסין דהא אפילו חלתה חייבין ליתן לה
ד' בסוף ד"ה ,יכול לומר' בתוך הדיון בשאלה האם הבעל
מזונותכפיהראוייןלחולהעייןש"ך ס"קיד,ומשוםה"נ ,אם
יכול לומר לאשה בעל כרחה צאי מעשי ידיך במזונותייך
אירע לה אונס מעלמא הנראה לבי"ד שאי אפשר לה ליזון
בדספקא,דלכאורהמהסוגיאבגיטין)שם(מוכחדיכוללומר
עלשולחנו,מחוייבליתןלהמזונותבמקוםשהיא".
לה עיי"ש ,וכתב על זה הבית יעקב " -אם על ידי גרמת
מבואר בדברי הנתיבות ,שאף אם ארע אונס מצד גורם
פשיעתה אין בעלה מצוי אצלה שבודאי יכול לומר לה צאי
חיצוני והיא אינה אשמה בו ,כגון שכנים המוציאים עליה
כיון דהא דאין הבעל מזמין לה מלאכה הוא משום גרמת
שם רע ,או שאר אונס המונע ממנה להיות עמו לאכול על
פשיעתה…ולפ"זל"קתומהךדגיטיןדףי"בבאשהשגלתה
שולחנו ,הבעל חייב במזונותיה מתנאי בי"ד .ואין יסוד
לערימקלטדהבעליכוללומרלהצאיבדספקא…דזהדומה
לפוטרו בטענה שלמעשה אשתו אינה עמו ,והיינו כפי
דהיא גרמה על ידי פשיעתה דידה שאין הבעל מצוי אצלה
שבארנולעיל.
והילכךיכוללומרכן".
ונראהלהוכיחכסבראזו,מהאדמבוארבמסכתגיטיןדף
ודבריו צ"ע ,דממה נפשך ,אם אמנם האשה נידונת
יב" .אשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה".
כפושעת במה שאינה דרה עם בעלה ,מדוע לא הפסידה
ופשיטא דהתם עסקינן דבעלה לא עבר לדור עמה ,דאל"כ
לגמריאתזכותהלמזונות,האלאגרעמהמבוארבאה"עסי'
מאי קמ"ל ,ומוכח דאף שאינם דרים יחד לא הפסידה
ע' סעיף יב שאם אינה דרה עם בעלה והמניעה ממנה
מזונותיה כל עוד לא דנים אותה כמורדת .והתם לא שייך
שאינה צריך לזונה .אלא בע"כ מאחר ועסקינן בגלות לעיר
לדונה כמורדת ,דאף שהיא אינה אנוסה ,דאנוס אינו גולה,
מקלטדבשוגגתעסקינן,אמנםקייםפירודבינהלביןבעלה,
אלא היא שוגגת ,מ"מ לגדר מורדת לא נכנסה ,ולכן לא
אך אע"פ כן בעלה חייב במזונותיה מאחר ולא פשעה בכך,
הפסידהמזונותיה.
וכמושבארוהעיןיצחקוהתפארתיעקב,ולענייןחיובמזונות
וכןבארדיןזהבתשובתעיןיצחקח"אאה"עסי'עסק"ו,
לא אמרינן אדם מועד לעולם וכמו שבאר בתשובת העין
וז"ל " -אם נוסעת למקום אחר בלתי רשותו אין לה מזונות
יצחק,ועלכןאליבאדמ"דדבעלכרחהשלהאשהאינויכול
…והכאבגלתהלערימקלטבודאיאינהיכולהלכופולבעל
לומר לה צאי מעשי ידיך למזונותייך ,אף בדספקא ,עיין
שיסעעמהג"כשמה,ורקבתלמידשגלהמצינודמגליןרבו
בב"שסי'סטסק"דובביאורהגר"אבסי'סט,מדועיגרעכחה
עמו אבל בבעל לא מצינו …היה לה להיות זהירה שלא
של האשה שגלתה לעיר מקלט שיוכל לומר לה בעל כרחה
תבואלידיחיובגלותשלאתוכללדוריחדעםבעלה,ועכ"ז
צאי מעשי ידיה למזונותיה .ומה שהביא הבית יעקב מדברי
אמרו דחייב במזונות ,הרי דלא אמרינן בזה אדם מועד
הב"ח בחו"מ סי' קעז ,אינו ראיה לענייננו ,דהתם איירי
לעולםביןשוגג,דדוקאלעניןחיובעלגוףהנזקאמרוכן…,
בפשעה במה שחלתה וצריכה לרפואה ,והכא עסקינן
היכאדע"ישוגגאינהיכולהלהיותאצלבעלהבמקומו,לא
בשוגגת(.
דיינינן גבי חיוב מזונות אדם מועד לעולם לענין דתהא
מורדת".
בהתאם לדברינו יתבאר פסק דינו של בנו של הקרבן
נתנאל בשו"ת רבי ידידיה טיאה ווייל )שיצא לאור
232אבןהעזר
עטרתדבורה
לאחרונה( .בספר הנ"ל בחלק אה"ע סי' ו' נשאל בנו של
שאינו חייב במזונותיה כיון שהיא גרמה לעצמה להיות
הקרבן נתנאל )אב"ד קרלסרוא( אודות אשה שילדה חמשה
פרושהוהואלאידעקודםנישואיןושוגגהוהכמש"ל".
וחצי חדשים לאחר נישואיה ,ובעת העיבור הודתה שהיא
מבוארמדבריהםשלהרבאברהםהכהןובעלתעלומות
מעוברת מאיש אחר ואח"כ חזרה בה ,והבעל הודה שבא
לב ,שרק לאחר שדנו אותה כמי שגרמה לפירוד על כן
עליהבטרםהנישואין,אךהבעלמסופקאםהעוברממנואו
הפסידה מזונות ,ומבואר שבמקום ששניהם אנוסים בפירוד,
מאיש אחר ,ולטענת הבעל ,האשה הודתה בפניו שגם איש
וכעובדא דהנודע ביהודה ,או כששניהם הזידו בפירוד כגון
אחר בא עליה בטרם הנישואין ,והנידון הוא אם עליהם
ששניהם ידעו שהיא מעוברת חבירו והעלימו עין ,לא
לפרושעקבהיותה"מעוברתחבירו".
הפסידה מזונותיה וכמו שפסק רבי ידידיה טיאה וייל
בתשובהזוהעלהרביידידיהטיאהוויילשלאלהאמינה
בתשובתו.
מכמה טעמים ,ופסק לחייבם בפרישה עד כלות כ"ד חדש,
אך יש לציין שבעיקר דינו של העדות ביעקב )שהובא
ובצירוף שיטת מהרי"ו שאף אם שניהם מודים לא מהני,
לעיל(,נראהשהנודעביהודההסכיםעםעיקרהסברא,וכמו
כשם שלא מהני לענין לפוטרה מחליצה .ובסיום התשובה
שהבאנולעיל,אךיחלוקעליובמקוםבוקיימתהכחשהבין
כתבוז"ל"-אמנםלעניןמזונותנראהדחייבהבעללתתלה,
הבעל לאשה ,והיינו מפני שבמקום שלא ניתן להוציא פסק
אע"ג דקיי"ל דאין איש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא
דין הקובע שהאשה נאמנת בטענתה ,ממילא לטענת הבעל
עמו ,כמ"ש בסי' ע' סעיף יב בשם המרדכי ,היינו דוקא אם
היא בגדר מורדת המפסידה מזונותיה ,ומספק אין מוציאים
היתה לה קטטה עם בעלה דהמניעה ממנה ,אבל היכא
ממנו ממון .ובזה סובר הנודע ביהודה שאמנם למעשה לא
שהבי"ד הפרישם זה מזו והיא רוצה לדור עם בעלה חייב
הגענולמידהזושנכריזעליהכמורדת,עכ"פכלעודלטענת
במזונותיהכנלע"ד".
הבעלהאשהשיקרהבטענותיהואיןהצדקהלמרידתה,אין
מבואר ,שלמרות שעצם ההפרשה מבעלה נובעת מכך
שאינה נאמנת שהעובר מבעלה ,עכ"פ מאחר שאין לדונה
כמורדת בעצם הפירוד ,לא הפסידה מזונות למשך אותה
לחייבובמזונות.
הנודעביהודהבתשובה)מהדורהתניינאחלקאה"עסי'
צא(דןבמקרהכדלהלן-
תקופה שהיא אינה דרה עם בעלה .אילו היתה הלכה
"במעשה שבא לפניו איש ואשתו בקהילתו זה להם שש
עקרונית שאין מזונות לאשה אלא כשהיא עם בעלה וגם
שנים מיום חתונתם והמה רגילים בקטטות ומריבות עד
בלא שהיא בגדר מורדת ,ודאי לא היה מקום לחייבו לזונה
הכאה ,ולפי דברי השכנים שורש צמיחת הקטט מתחיל
באותםכ"דחדששהיאמחוייבתלהיותמופרשתממנו.
מהאשה שעושה נגד רצון בעלה ,והבעל קפדן ביותר וכעסן
בשו"ת תעלומות לב ח"א אה"ע סי' לב מצינו דיון
גדול ודמי האי תיגרא לבידקא דמיא ,עד הגיע יום שהכה
בשאלהזושלמזונותהאשהבבניזוגשהדיןמחייבםלפרוש
אותה והיא הלכה לקבול בפני טובי העיר וטענה ששוב אין
זה מזו מפני שהיא מעוברת חבירו .וז"ל השאלה " -פנויה
רצונהלשובאליועודבעבורששכבעמהבימיליבונהכמה
אחתשנשאתולאחרעבורכמוחדשימיםכריסהביןשיניה
פעמים ,פעם באונס פעם ברצון באמרו אליה שימי ליבון
והנה היא הרה לזנונים ,והבעל אומר שלא הכיר בה בלתי
חומראדרבנןהואולאמדיןתורה,והביאהעדיםששמעומן
היום".והעלושםשאיןכופיןאותולגרשהודיבהפרשהעד
הבעלכמתרעםעלחז"לעלשהמציאוחומראדימיליבונה.
כלותכ"דחדש,אךנחלקושםהדעותאםחייבלזונה.
והבעל מכחישה ואומר שכל זה שקר ולא שכב עמה בימי
הרב חיים כהן ז"ל )שהובא בתשובת זו בתעלומות לב(
ליבונה מעולם ומחמת שנאה שיש בלבה עליו ועיניה נתנה
כתבשלאהפסידהכתובתהומשוםהכיישלחייבובמזונותיה
באחר היא מעלילה עלילות אלו עליו ,וקובל שהיא יצאנית
באותה תקופה שהם מחוייבים בפירוד .מאחר שיש לה
וגונבת ומאבדת הונו וכל ענינה למרוד בו .והיא השיבה הן
כתובהואינהבעמודוהוצא,לאהפסידהזכותהלמזונות.
אמת שהיא יצאנית מחמת שמתיראת להיות בביתה בימי
אך הרב אברהם הכהן ז"ל מג'רבא כתב ,דאמנם לא
הפסידהכתובתהאךאינוחייבבמזונותיה.וז"ל" -אךלענין
ליבונה ומה שהיא עושה כן גם בימי טהרה הוא מחמת
שכברנמאסבעיניהמחמתעבירההנ"ל".
המזונות נראה דאין לה מזונות ,שכבר כתב המרדכי
בתוך תשובתו דן הנודע ביהודה האם האשה נאמנת
והריטב"אז"לוהו"דבב"יובהגהתשו"עדאיןהאישמתחייב
בטענתה לענין לכופו לגרש ולענין שתטול כתובתה ,ובתוך
במזונות אשתו אלא בהיותה עמו ומשמשתו דמשועבדת
דבריו כתב הנודע ביהודה לרב השואל שצדד לחייבו
היא לו ע"ש .ונ"ד דומה לאשה שיצאה מבית בעלה בלא
במזונותיה " -ומה שרצה מעלתו לומר בדין אשה זו ,שאף
שום טענה על בעלה .לפי שההפרשה היא הגורמת לנפשה
שהחליט שבשביל שמשמשה נדה אין כופין להוציא ,אפ"ה
והיאשנתנהאצבעהביןשיניושלאהגידהלוענינה,אמנם
יכולה למרוד בו ואינה מחוייבת להיות עמו ,ובעלה חייב
נראהלישיכולהלומרלואוזוןאוהוצא".
במזונותיה מנכסיו ,כיון שיש לה רשות למרוד בו וכו' .בזה
והרב אליהו חזן ז"ל מחבר הספר תעלומות לב כתב
במח"כ טעה וכי מפיה אנו חיים להאמינה ששימש בנדתה
בתשובתו " -ובעניין מזונותיה בימי הפרשתה נ"ל פשוט
שנימאשבדיןמרדה,והלאהואכופרומכחישה,ומהיתיתי
סימןלד233
תהיהנאמנתלהוציאממנומזונות.וכללגדולבדיןהמוציא
ביאורשיטתהמהרי"ט
מחבירו עליו הראיה ,ואפילו להפוסקים שבג"א נאמנת גם
המהרי"ט)ח"אסי'קיג(כתבתשובההמתייחסתלמקרה
ליקחכתובה ,היינו משום שכיון שכופין להוציא שוב מספר
בוהאשהתובעתגירושיןבטענהשהבעלנכפה.ונשאלהאם
כתובתה נלמד לכשתנשאי ,אבל בזו שאין ללמוד מספר
ניתןלכפותועלהגטוהאםחייבבמזונותכלעודלאגרשה.
כתובתה ,לענין מזונות ודאי שאינה נאמנת כלל לדבר
וכתב שלענין כפיה על הגט יש לחוש שמא עפ"י הדין אין
שבממון .ואפי' לדברי הרב המגיד פרק כ"ב מאישות הלכה
כופין לגרש בכה"ג והוי גט מעושה שלא כדין .אך לענין
ל"א שנאמנת מטעם חזקה אינה מעיזה אפילו לענין ממון,
מזונות כתב לחייבו במזונות ,וז"ל " -ומזונות נמי נראה דיש
היינו להחזיק בידה ממון שהיא מוחזקת בו ,אבל להוציא
להכלזמןשאינומוציאהבגט,שהריגדולהמזואמרובפ"ק
מיד הבעל כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה,
דמציעא כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת
וכנ"ל".
בעלה חייב במזונותיה אע"פ שנתן לה כתובתה ,כל זמן
בסיום תשובתו קבע הנודע ביהודה לדונה כמורדת על
שהיאמעוכבתמלינשאמחמתו".
בעלה בטענת מאיס עלי באמתלא שאינה מבוררת ,ואינה
וכןבתשובתפריצדיק)להג"ררפאלידידיהשלמהצרור
זכאית למזונות .עכ"פ חזינן בדעתו ,שרק מפני שעל פי
ז"ל( סי' יא ,דן במי שנסתמא בשתי עיניו והאשה תובעת
ההלכה ,האשה אינה נאמנת בטענתה ,הבעל רשאי למנוע
גירושין ,והאריך להוכיח שאין לכפותו על הגירושין דלא
ממנהמזונותבטענהשדינהכדיןמורדת.
אך מצאתי בתשובת רעק"א ח"ג סי' נא שכתב שלא
כדעתהנודעביהודהבזה.
להוי גט מעושה דיש לחוש לדעת המחמירים בזה .ובסיום
דבריו כתב " -ומ"מ אין כופין את האשה לישב עמו כיון
שבאהבטענהזו…ולעניןהמזונותחייבלהעלותלהמזונות
הנידוןבאותהתשובההוא"באשהששהתהתחתבעלה
כלזמןשאינופוטרהבגט,דהאמצדוהיאמעוכבתמלינשא
ג'שניםואחרכךטענהשאיןלוגבורתאנשיםושעדייןהיא
לאחרלכןצריךלהעלותלהמזונות,ואפשרשמתוךעניינים
בתולהובאהבטענהבעינאחוטראלידא".
אלו יתרצה לתת לה גט ,ויש להשתדל לפייסו בדברים
בתוךתשובתוכתבהגרעק"אלרבהשואל,שצדדלחייבו
במזונותכלעודלאנתןגט" -והנהבאםנדוןדבנ"דישלה
וכיוצא בעניינים אלו אבל לכופו בכל שום אופן כפייה ח"ו
להעלותזהעלהדעתדמייקלראשובעניןחמורכזה".
מזונות ,בזה יצא לדון במכחישה גם כן יש לה מזונות ,הנה
מבוארמדבריושלמרותשלאהסכיםלכופועלהגירושין,
בכלדבריידידינ"ילאמצאתייסודמוסדלזה,זולתסברתו
מ"מ כתב לחייב במזונות ,לא בתורת כפיה על הגט ,אלא
האחרונה".ואמנםבכלהתשובהדחההגרעק"אאתטענות
מכיוןשמעוכבתמחמתומלהנשא,והיינוכסברתמהרי"ט.
הרבהשואללחייבובמזונותכשםשחייבבתשלוםהכתובה,
וכן תשובת מור ואהלות )להג"ר יצחק ענתבי ז"ל( חלק
דשאניכתובהדמחוייברקבעיקרכתובה,וזאתמפנימדרש
אה"ע סי' י' ,השיב לענין נכפה שאשתו תובעת גירושין,
כתובה .אך בסוף דבריו כתב הגרעק"א " -ומ"ש ידידי נ"י
שבתחילה דן אם ניתן לכפותו לגרש ,ובסיום דבריו כתב -
בסוף דבריו די"ל דאף אם שקר בפיה ומפקעת עצמה שלא
"בנ"דאםיראהבעיניחכמיהדורלכופולהוציאאףידיתכון
כדין,מ"ממדינאישלהמזונותעדהגירושין,אלאדבמורדת
עמהם ,ואםלא יוכשר בעיניהםלכופו להוציא,מ"מ עבדינן
קנסוה רבנן ,ומשום הכי עכ"פ אלים להבית דין טענתה ע"י
ליההרחקותוכמהטצדקילבואולומררוצהאנילגרש,וכל
חזקה דהעזה דאינה מעיזה ,לאמתלא טובה ,שלא לשווייה
עודשלאגרשחייבבמזונותיהאע"פשאינהיושבתתחתיו,
כמורדת ושלא לקנסה ,וממילא יש לה מזונות ,מסתברים
כיוןדלכו"עאיןיכוליןלכופהלישבתחתיו".
דבריו".
העולהמדבריושמאחרשיסודהפסדהכתובהנובעמכח
קנסא דמורדת ,אמנם אם האשה מוחזקת כמשקרת
מבואר מדבריו שחיוב המזונות אינו כחלק מהאמצעים
שנוקטיםכנגדהבעלעלמנתשיסכיםלתתאתהגט,אלאדי
בכךשלאניתןלחייבהלשבתעמו.
בטענתה,קנסינןלהבמזונותיה,אךבמקוםשישבפיהטענה
ואמנם בספר בני בנימין סי' לו כתב על תשובה זו של
טובה ,כגון דחזקה שאינה מעיזה פניה בפני בעלה ,דהיא
המור ואהלות " -לא ידעתי מנא ליה כיון שלא הביא ראיה
אמתלא טובה להאמינה ,אף דבעלמא אין מוציאים ממון
וסיוע לדבריו" .אך לפי המבואר לעיל שיטה זו מבוססת
מכח טענה זו ,עכ"פ אנו קובעים שאין ראיה שהיא משקרת
היטב בראשונים ,וס"ל כשיטת מהרי"ט ופרי צדיק שהבאנו
בטענתה ,וממילא לא קנסינן לה .וכפי הנראה זו סברת
לעיל) ,ולהלן יתבאר דאין נ"מ בכך שהאשה תובעת
העדותביעקבבמהשכתב"מילתאדפשיטאהיאדכלאשה
גירושין(.
שבאה בטענה למרדה בבעל ואיכא אמתלאה לדבריה …
יששנקטובהבנתדבריהמהרי"ט,דבדבריואלוקבע את
לאו מורדת מיקריא כלל ואינה בשום חיוב וקנס הנשים
הדין לחייב מזונות דוקא כשהבעל מחוייב על ידי ביה"ד
המורדות באלוף נעוריהם כו' ,אשר א"כ ,אף אם לא נאמין
לגרש) ,אף כשעדיין אין כופין אותו לגרש( ,עיין פד"ר ח"א
מכלוכללאיתתאדאדנידוןדידן …מ"ממורדתלאמקריא
עמ' 74וח"ד עמ' .161ועיי"ש בפד"ר ח"א הנזכר שכתבו -
כלל".
"אמנם נראה דחיוב זה שחידש המהרי"ט לחייבו במזונות
234אבןהעזר
עטרתדבורה
משוםדהיאאגידאגביהומעוכבתלהנשאעלידו,אינונובע
לגרש ,אין חיוב הגירושין עילה לחייבו במזונות ,וז"ל " -גם
מתנאי הכתובה שהבעל מתחייב בהו ע"י קשר הנשואין,
ישליפקפוקגדוללומרשמשעהשתבעולגרש,והדיןבאמת
אלאזהוחיובחדשמתקנתחז"לשהואמחויבבמזונותיהכל
דכופיןאותו,איןלהעודמזונות,כיוןדבעמודוהוצאקאי…
זמן שהיא מעוכבת להנשא על ידו ,וכמו במגורשת ואינה
אולי כל שהדבר עומד להתגרש ,שוב אין הבית דין פוסקים
מגורשת,דמדיןתנאיכתובהאיאפשרלהוציאממנוכלום",
לה מזונות ,כיון שהבית דין רוצים לכופו לגרש אין שייכות
ועייןלהלןסי'מ'.
לחיובמזונות".
לכאורה היה נראה לומר שבתשובת מהרי"ט מבואר
הרישהגרע"אכתבבפשיטותלהפךמהסבראהמקובלת,
לחייבבמזונותגםכשביה"דעדייןלאהוציאפסקדיןלחייב
בדעת מהרי"ט ,דמכח החיוב לגרש אתינן עלה לחייבו
אתהבעלבגירושין,אלאדיבכךשהאשהמורדתבובטענה
במזונות ,אך בסיום תשובתו כתב הגרע"א לחייב במזונות,
מוצדקת ,שיש לה הצדקה בדין ,והעילה לפירוד נגרמה
מטעםשהביאבשםהרבהשואל,והגרע"אהסכיםעמו,וז"ל
מחמתו ,מכיון שאין להחיל עליה דין מורדת ,לכן לא
" -מדינאישלהמזונותעדהגירושין,אלאדבמורדתקנסוה
הפסידה מזונות .ואף אם תובעת גירושין והבעל אינו רוצה
רבנן ,ומשום הכי עכ"פ אלים להבית דין טענתה ע"י חזקה
לגרשה חייב במזונות ,מפני שהיא נידונת כאגידה גביה
דהעזה דאינה מעיזה ,לאמתלא טובה ,שלא לשווייה
מחמתו.
כמורדת ושלא לקנסה ,וממילא יש לה מזונות" ,והיינו כפי
וכןמבוארבלשונושלהמהרי"ט,שתלהאתעילתחובת
שכתבנולבאראתשיטתמהרי"ט.
המזונות בכך "שהיא מעוכבת מלינשא מחמתו" .אילו דינו
לפידרכושלמהרי"טקייםחילוקביןאגידאגביומחמתו,
של מהרי"ט נאמר דוקא בכה"ג דאיכא חיוב על הגט ,היה
כגון בנידון מהרי"ט שהבעל נכפה ,ובין אשה שמאסה
מהרי"ט צריך להקדים ולבאר דבספק מגורשת חייב לגרש
בבעלה,שאיןלהמזונות,מפנישהיאאגידאגביומחמתה.
בגט נוסף על מנת למנוע ממנה עיגון ,ומדלא הזכיר דבר
ונראה שדין זה של חיוב מזונות מחמת ש"מעוכבת
מחיובהבעלבגירושיןבספקמגורשת,משמעשגםבלאחיוב
מחמתו"אינוגדרחדששלחיובמזונות,מחמתקנסוכיוצ"ב,
לגרש,מחוייבבמזונותמפנישאגידאגביה.
ומעיקראחיובמזונותבכלאשההואמטעםדאגידאגביה.
דין חיוב מזונות מכח הא דאגידה גביה נאמר דוקא
ונבאר את הדברים .בגמרא במסכת כתובות דף צז:
כשהעילה למצב הזה ,נבעה מכח הבעל ,דומיא דמגורשת
מבואר שמגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב מזונותיה,
ואינה מגורשת שהבעל נתן לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב
ופרש"י "דוקא בחייו משום דמעוכבת בשבילו להנשא אבל
לה ובידו לתת גט אחר כדין ,וכן בעובדא דמהרי"ט והפרי
לאחר מיתה לא ,דדלמא גירושין הוו ואין לה מזונות
צדיק שהפירוד נגרם עקב היותו נכפה או בעל מום ,והדין
דמספיקאלאמפקינןממונא".מבוארשמדינאאףבחייולא
עמה בטענתה שאינה יכולה לדור עמו .ולפי דברינו הדין
היה לנו לאפוקי ממונא מספיקא ,ומחייבים רק מפני
מבואר היטב -בכה"ג אין לדונה כמורדת ולכן לא הפסידה
שמעוכבת מחמתו מלהנשא .והנה במסכת ב"ב דף מז:
מזונותיה .וה"ה באופן המבואר באה"ע סי' עד סעיף י'
ברשב"ם כתב " -כיון דמגורשת ואינה מגורשת אשתו היא
שאינהמסכימהלדורעמובאותהחצרבהאמוואחיודרים,
וחייב במזונותיה …חייב במזונותיה דאכתי אגידא גביה".
והדיןעמה.אבלבמקוםשהפירודנגרםמחמתה,כגוןבאשה
משמעשאיןלראותבחיובהמזונותבספקמגורשתגדרחיוב
שמאסהבבעלהואפילוישלהאמתלאמבוררת,כגוןבטענה
חדש ,אלא אנו דנים אותה כאשתו וממילא חייב במזונות
המוזכרת בטור בסי' עז שהאשה טענה שאינו הולך בדרך
כעיקר הדין שחייב במזונות אשתו מכיון שאגידא גביה,
ישרהומכלהממונו,אףלהסובריםשהבעלחייבלגרשהאו
)לעומתמזונותאלמנהשנובעיםרקמכחתנאיכתובה(.
עכ"פמצוהעליולגרשה,מ"מאיןלדונהכמעוכבתמחמתו,
וכן כתב בספר נחל יצחק ח"א )בסוף הספר בחידושיו
דהא היא מעוכבת מחמת עצמה שהחלה למאוס בו ,ואף
לסי'עז(שבאשתאישחיובהמזונותנובעמשניכוחות.מכח
שאנו קובעים שאין זו מורדת הרוצה לצערו ,ונאמנת שהוא
תנאיכתובהוגםמכחדאגידאגביה,ומבוארבדבריושיסוד
מאוס עליה ,מ"מ כל עוד לא פשע כנגדה ,וכן אין בו מום
חיובמזונותמהתורהאומדרבנןהואמצדהאדאגידאביה,
שבעקבותיו הדין נותן שאינה מחוייבת לדור עמו .הרי אנו
ולזה הצטרף החיוב מכח תנאי כתובה .וז"ל הנחל יצחק -
דניםאתהפירודכפירודשהאשהגרמה,ואףאםנדוןאותה
"בחיי הבעל אף בלא הטעם דתנאי כתובה ,ג"כ מגיע לה
כאנוסה בפירוד זה ,וכמ"ש הר"ן ,מ"מ הפירוד נובע ממנה,
מזונות משום דהא אגידא ביה ,ולמ"ד מזונות מהתורה הוי
ואינו חייב לזונה .ועיין בפד"ר ח"ד עמ' 252שכתבו שלא
מהאיטעמאג"כ,ולמ"דדרבנןג"כהוימה"טאףזולתהטעם
לחייב מזונות במאיס עלי גם לדעת הרמב"ם הפוסק כפיית
דתנאי כתובה ,ולכן אף היכא דמחלה כתובתה או נפרעה
גטבמאיסעלי.
כתובתהדאזאיןלהתנאיכתובה…מ"מבחייודאגידאביה
ולפי דרכנו בביאור שיטת מהרי"ט וסייעתו ,מצינו סיוע
ומעוכבתבשבילולהנשאחייבבמזונות".
חשוב לשיטת מהרי"ט מתשובת הגרע"א .הגרע"א בתשובה
וכן מצינו בספר אבני מילואים סי' צג בהגה"ה סק"א
ח"ג סי' נא צידד בפשיטות שבמקום שאנו כופין את הבעל
שכתב בזה כנחל יצחק ,שעיקר חיוב מזונות יסודו מפני
סימןלד235
שהיא אגודה גביה .אלא שכתב לבאר בדרך אחרת מהנחל
יצחק,וז"להמגיהבאבנימילואים" -ישבכללמאתיםמנה,
מסקנתהדברים
הוכחנו שהפסד המזונות בכל אחד משלושת המקרים
ר"ל מזונות דבחייו מלבד שהוא מחויב מצד האישות
שהזכרנו נובע מכך שיש לאשה גדר של ,מורדת' .כן הוא
שביניהם מדאורייתא או מדרבנן ,הנה היה תנאי בי"ד שכל
במורדת מתשמיש האומרת בעינא ליה ומצערנא ליה או
זמן שהיא יושבת ואגידה גביה אע"ג שיפסוק האישות
האומרת מאיס עלי ,וכן הוא במורדת מכל המלאכות
שביניהם יהא חייב לזונה") .וכל זה אינו כדעת בני יעקב
שבבית.
שהביאובפד"רח"יעמ'306שחיובזהמטעםקנס(.
כיוון שהתברר שיסוד חיוב המזונות נובע מכך שהאשה
העולה מדברינו שיסוד חיוב מזונות מעיקרו הוא מצד
אגידאגביהמחמתו,נמצאשבמורדתאיןמקוםלטענהשיש
דאגידא גביה ,ולכן החיוב ביסודו קיים אף בספק מגורשת
חיוב מזונות מפני שהיא אגידא גביה ,ובנסיבות אלו האשה
ולא ניתן לדון לפטרו מפני הספק ,דהיינו שהיא ספק
נידונת כמי שאגידא גביה מחמתה ,מאחר והיא זו שיצרה
מגורשת ,מאחר שגם בספק עדיין היא אגידא גביה ,והחיוב
את המצב הנוכחי של הפירוד ,וזאת לאחר שגם אשה
עומדבעינו.
האומרתמאיסעליבטענהמבוררתשהפסידהמזונות,היינו
כאמורחיובהמזונותקייםכשהאשהאגידאביהמחמתו,
דוקאכשהבעלמצידונהגעמהכראויולאפשעכנגדה,אלא
אבל במקום שהוא מבקש לתת גט והאשה אינה מסכימה
שהיא מיוזמתה מאסה בו ותלתה את עילת המרד בטענה
לקבל גט ,לדינא דגמרא ובטרם חדר"ג ,הרי שהיא נידונת
אמיתית ,כגון שטענה שהוא מכלה את ממונו ,אך עכ"פ
כמעוכבת מחמתה ,ולכן דעת הרא"ם בתשובה סי' ל' שאף
בעיקרו של דבר היא יזמה את הפירוד עקב גורמים שאינם
לאחר חדר"ג שאינו יכול לגרשה בע"כ ,מ"מ כיון שהיא
מחייבים עפ"י דין את הגירושין .לעומת זאת אשה שמרדה
מעכבת הגירושין והיא זו שממשיכה את המצב של הפירוד
בבעלה בטענה מוצדקת מחמתו ,כגון בנכפה ,מכיון
ללא גט אינו חייב במזונותיה .ואף שנחלקו עליו האחרונים,
שבנסיבות אלו האשה אינה בגדר מורדת ולא הפסידה
היינו מטעם שכתבו שזו גופא היתה תקנת ר"ג ,שימשיך
מזונות.בבעלנכפהאנודניםשהפירודנגרםמחמתו,למרות
לזונה,דאל"כ מההועילו חכמים בתקנתם ,עיין בבית מאיר
שהאשה תובעת גירושין ,מכיון שקיימת בו עילה המחייבת
רישסי'עז.אבלבלא"הס"לכסברתהרא"םשכלשהעיכוב
עפ"י הדין שיתן גט ,וה"ה בכל מקרה בו לא ניתן לדונה
ממנה אינו חייב לזונה ,ורק בספק מגורשת שהיא מבקשת
כמורדת כגון שהיא אנוסה בפירוד או שניהם אנוסים בכך,
להתגרש והעיכוב ממנו חייב במזונות .אמנם יש חולקים
וכגוןבנידוןשיובאלהלן.
ולדעתםגםלדינאדגמראלאתחשבכמעוכבתמחמתהעקב
סירוב לקבל את הגט ,וחייב במזונותיה ,ויבואר להלן בסי'
לה.
מזונותלאשהשעזבהאתהביתוהמניעהממנואךתובעת
גירושין
אבל באומרת "מאיס עלי" ומבקשת להתגרש ,אך הבעל
אשה שעזבה את הבית ועברה להתגורר במקום אחר,
מבקשלהחזירהאליולשלוםבית,מכיוןשהיאגרמהלפירוד
ועזיבתה היתה מוצדקת על פי הדין ,כגון באופן המבואר
לאניתןלדוןשהיאאגידהבומחמתו.
באה"ע סי' ע' סי"ב ,שעזבה בטענה שהיא בשכונה שיוציאו
נוסיףונבהיר,אףלדעתר"תבספרהישר)חלקהתשובות
עליה שם רע ,או שלא מיתדר לה עמו מחמת שהוא
סי' כד( שבאומרת מאיס עלי אין כופין לגרש ,אבל ניתן
מתקוטט עמה והמניעה היא ממנו ,או באופן המבואר בסי'
לפסוק הרחקה מהבעל במתכונת הידועה בפוסקים
עד סעיף י' שאינה מסכימה לדור באותה חצר שאמו או
כ"הרחקות דר"ת" .אין ללמד מכך שלדעת ר"ת יש לחייבו
אחיו דרים ,והדין הוא שהבעל חייב לזונה אע"פ שאינה
במזונות באומרת מאיס עלי .מפני שתשובת ר"ת מתייחסת
בביתו ,כמבואר בסי' ע' סי"ב .יש לדון מה הדין אם לאחר
לאשה הטוענת "מאיס עלי" ובנסיבות המבוארות לעיל
שעזבהאתהבית,והבעלעדייןלא ביטלאתהעילהשגרמה
שהמניעה ממנה ,אך אין עילה לחיוב הבעל בגירושין מפני
לה לעזוב )כגון שעזבה מחמת טענה כנגד המדור ,והבעל
מעשיו .אע"פ כן ,רבינו תם פסק את ההרחקות ,למרות
עדייןלאשכרדירהאחרת,אושעזבהמחמתשהואמעורר
שמכח דיניהגירושיןאיןחיובגט,אלאמפני שהיאמעוגנת
קטטותעמהוקיימתאומדנאשהמצבעדייןלאהשתנהוגם
מחמתהפירודהממושךוהעיכובבגירושין,הורהשמוטלעל
כעת יש לחוש שהבעל יעורר קטטות עמה( .ובעקבות זאת
הבעל והציבור למנוע עיגון זה .הוראה נובעת ממצוות
האשה לאחר עזיבתה תבעה גירושין ,ומנמקת את הבקשה
ואהבת לרעך כמוך ,והוראה לציבור הנובעת מהלכות
בטענות הנזכרות לעיל ,אך הבעל עדיין אינו נותן גט ,האם
הנהגת ציבור ביחס לבעל המעגן את אשתו ,ועיין להלן סי'
גם בתקופה זו חיוב המזונות נשאר בעינו .כמובן שבזמן
פ-פבמש"כבאריכותבביאור"הרחקותדר"ת" .וכלזהאינו
שהאשה נמצאת מחוץ לבית היא אינה מקיימת חובותיה
עניין למקרה שבו בגוף דיני הגירושין קיימת לחובה לגרש,
לבעלה,וישלדוןהאםהבעלחייבלזונהבזמןשאינהבביתו.
כגון באותם הלכות המבואריות בשו"ע אה"ע סי' קנ"ד,
כשהאשה אינה תובעת גירושין פשיטא שהבעל חייב
ובהםהמניעהממנו,וחייבבמזונות.
לזונה ,כמבואר בסוף סי' ע' ,ולאחר "שהוא הכישה במקל"
236אבןהעזר
עטרתדבורה
שתצא) ,כלשון הרשב"א בתשובה במיוחסות סי' קג( ,אינו
של הריטב"א עסקינן בבעל שנוהג שלא כהוגן כלפי אשתו
יכול להפטר מחובת המזונות .אך יש לברר ,בנסיבות
ולכן אינה נידונת כמורדת ולא הפסידה מזונותיה .וכמו
הנזכרות כשהאשה תובעת גירושין ,ומכריזה שאינה מוכנה
שהבאנו לעיל מהבית יעקב ,שאדרבה השוה דין מאיס עלי
לחזורלבעלה,האםתפסידמזונותבעקבותתביעהכזו.האם
להאדסוףסי'ע'שעזבהאתהביתושהמניעההיאממנה.
בכך דינה כמורדת האומרת מאיס עלי התובעת גירושין,
באמירה בעלמא בלבד ,דהיינו בתביעת הגירושין ,לא
שהפסידה מזונות כמבואר לעיל ,או דילמא שאני מורדת
הפסידה מזונותיה כל עוד אין מאחרי האמירה מעשה
האומרתמאיסעלישהכלתלויבדעתה,ואילוחפצה ,היתה
מרידה.
חוזרת לבעלה לאחר שהוא אינו מונע ממנה דבר ואינו
וזכר לדבר כעין זה דאינה נידונת כמורדת מכח אמירה
מעכבה מלשוב ,ותביעתה להתגרש באה בד בבד עם
גרידאמצינובגמראבמסכתיבמותדףקטז".היכידמיקטטה
התנהגות מעשית של מרידה בבעל ,לכן דינה כמורדת
…באומרת לבעלה גרשני ,כולהו נמי אמרי הכי" )ופרש"י
שהפסידהמזונות.משא"כבנסיבותהנזכרות שאיןמשמעות
"בשעתכעסן"(,הרישאיןחשיבותלדיבורבעלמאשתובעת
מעשית לתביעת הגירושין הזו ,שהרי בלא"ה אינה דרה
גירושין,כשאיןמעשההנעשהשלאכדיןמכחאמירהכזו.
בביתו ,ואינה יכולה לשוב ,ועפ"י הדין במצב הנוכחי אינה
וישלהוכיחשאינהנידונתכמורדתבנידוןכזהכשתובעת
חייבת לשוב ולדור עמו בביתו ,מדוע תפסיד מזונות
גירושין .במסכת כתובות דף סג :מבואר שגם נדה נחשבת
בתביעתהלגירושין,תביעהשאיןמאחריהמרידהמעשית.
מורדת .וכתב הרשב"א בחי' עמ"ס כתובות שם " -נדה
נראהשהלכהזותלויהבשאלהאםהפסדהמזונותיפסק
דהויא מורדת מתשמיש ,דוקא בשמרדה בלא עת נדתה
רק בכפוף לקביעת מעמדה של האשה כמורדת ,שאם כן
דבהא איכא למימר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו ,אבל
בנסיבות אלו אינה מורדת ,מכיון שהפירוד היה מוצדק
התחילה למרוד בעת נדתה לא ,דהתורה המרידתה ,ושמא
וכעת אין לה אפשרות לחזור לבעלה ,לא תפסיד מזונותיה.
רצתהלצחקבועדשתטבול.והכיןאיתאבירושלמידגרסינן
ולפי המבואר לעיל העיקר כסברא זו ,ויש לחייב את הבעל
התם מה אנן קיימין אי בשמרדה עליו והא נדה התורה
במזונות.
המרידתה עליו ,אלא כן אנן קיימין שמרדה עליו עד שלא
ואין נ"מ שכעת בעת הפירוד ,האשה טוענת שאינה
באה לנדה ובאה לנדה" .וכן דעת הר"ן והריא"ז המובא
מוכנה לחזור לבעלה גם אם תוסר העילה שמחמתה עזבה
בשלטיהגבורים,וכןכתבהנימוקייוסףעמ"סכתובות)שם(,
אתבעלה.אמירה כזו בלבד,שאיןמאחוריהמעשהמרידה,
והובאהשיטהזוברמ"אסי'עזס"בבשםי"א.
אינה גורמת לה להחשב מורדת .ואינה דומה למורדת
והנה ,כשהחלה למרוד בעת נדתה ,אין בכך מעשה
האומרת מאיס עלי המבקשת להתגרש ,שמלבד האמירה
מרידה ,אלא רק דיבור והצהרה שהיא החליטה למרוד בו,
קיימתמרידהמעשית,שאינהמוכנהלחייאישותעמו.
אמנם בספר זכור לאברהם )להג"ר אברהם ב"ר אביגדור
ואפ"ה אין אנו דנים אותה כמורדת מכיון שאין ערך
לדיבורהאםאיןמאחוריהדיבורגםמעשהמרידה.
ז"ל( כתב )בהשמטות בהלכות אישות פרק יד( שבעקבות
וכן כתב הבית יעקב סי' עז ס"ב )ד"ה קודם חוליה(
תביעת הגירושין הפסידה מזונות .הזכור לאברהם הקשה
דלשיטתהירושלמיאינהמפסידהמזונותכשמרדהבתוךימי
מדברי הרשב"א והרב המגיד שכתבו שהאומרת מאיס עלי
נידותה.
הפסידהמזונותיה ,עלדבריהריטב"אהנ"לשנפסקו להלכה
לפיזהה"הבנידוןדידן,מכיוןשכלהמרדשלהבאלידי
בשו"ע בסוף סי' ע' שלא הפסידה מזונות כשהמניעה ממנו.
ביטוי רק באמירה שמבקשת גירושין ,אמירה החסרה ביטוי
וסבר הזכור לאברהם להשוות טוענת מאיס באמתלא
מעשית,אינהנידונתכמורדתולאהפסידהמזונות.
מבוררת לטוענת שהמניעה ממנו .ובתירוצו ליישב שאינם
ואין סתירה לדברינו משיטת החולקים על הרשב"א
חולקיםכתב,וז"ל" -מש"כהריטב"אדנותןלהמזונותהוא
וסייעתו,הסובריםשהבבליפליגבזהעלהירושלמי,ונידונת
כשהיאחפצהבוואינהאומרתמאיסעלי ,אלאמשוםאיזה
כמורדת אף כשמרדה בתוך ימי נידותה .שאני התם
סיבהאינהיושבתעמובבית ,אומפניקטטה עםחמותהאו
שבמרידתה פעלה שאין לבעל פת בסלו ,וס"ל לבבלי דאף
סיבהאחרתשישלהטענהוטעםלדבריהדומיאדמתניתין,
תוצאה כזו מדיבורה גורם לה להחשב כמורדת ,משא"כ
משוםהכינותןלהמזונותשהריאשתוהיא .אבלהאומרת
הכא "שהוא הכישה במקל שתברח" )כלשון התשובות
מאיסעליואינהרוצהלהיותאשתולמהתתבעמזונות".
המיוחסותלרמב"ן סי'קג(והוא גרםלכךשאיןלופתבסלו,
ונראהשישמקוםלדחותאתדבריהזכורלאברהם,ואין
להשוות אומרת מאיס עלי באמתלא ,לדינו של הריטב"א.
לכן כל עוד לא יבטל את ההכשה במקל ,לכו"ע אין לדונה
כמורדת.
באומרת מאיס עלי ,כאמור הבעל מצידו לא פשע כנגדה,
עכ"פ ניתן לומר שיש ראיה לדברינו משיטת הרשב"א
והמרידהנובעתרקמהאשה .אמנםהיאתולהאתהמרידה
וסייעתו,ואיןהכרחשהחולקיםעליהםלאיסכימולדברינו.
בו ,אך מכיון שאין המדובר במעשיו הרעים שפשע כלפי
וכן מוכח מסתימת לשון הריטב"א והשו"ע בסוף סי' ע'
אשתו ,היא נידונת כמורדת ,וכמבואר לעיל .משא"כ בדינו
שכתבואתדבריהםבסתמאומבוארדאייריבכלגווניואפילו
סימןלד237
בתובעת גירושין ,ומי לא עסקינן שהאשה תובעת להתגרש
בפרק המדיר ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל
בעקבות הטענות שהעלתה כנגד בעלה ,ומסתימת לשון
פוליפוסוהמקמץוהמצרףנחושת ובורסקי,ועודשנינוהתם
הריטב"א וכל הפוסקים שהביאוהו מוכח דאף אם תובעת
האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא לכן אין
גירושין דינא הכי דלא הפסידה מזונות .וכן עולה מתשובת
לכופולגרש,אךתפייסנושיגרשאותקבלנוותזוןמנכסיו".
מהר"ם מרוטנבורג )והמרדכי שהביא דבריו( שהבאנו לעיל
וכתב שם בתשובת יביע אומר ,שמסיום לשון הרא"ש
דאיירי אף כשהאשה תובעת גירושין .דמהר"ם בסוף דבריו
שכתב "תפייסנו שיגרש או תקבלנו ותזון מנכסיו" ,מוכח
כתבשאםהבעלאובניביתוהרגילוקטטהעמהולכןהאשה
שאםתובעתגירושיןאינהניזונתמנכסיואףשישלהטענה
עזבה ,עליו לזונה במקום שהיא שם ולהוציאה למדור אחר,
טובהכנגדו.
ומסייםמהר"ם"ואםאינומוציאהמגרשלהויתןלהכתובה".
ועיין בספר הר צבי על הטור אה"ע סי' קנד שהקשה
משמע שבכל התשובה עסקינן בכה"ג שהאשה תובעת שיתן
ממשמעות דברי הרא"ש בסיום דבריו ,שאם אינו מוכן
לה גט ,דאם לא כן לא מסתבר שהמהר"ם יפסוק שחייב
לגרשה אין לה מזונות אלא אם תקבלנו ,ואילו לשיטת
לגרשה בלי שהאשה מבקשת כן .וכן משמעות תשובות
הריטב"א )שנפסקה להלכה( יש לה מזונות אף בנידון כעין
הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קב ,שקבע להתרות בבעל
זה ,דכל שבאה מחמת טענה יש לה מזונות אף כשאינה
שאםיכהאתאשתויחוייבבגירושין,משמעשהנידוןשםהיה
בביתבעלה.
שהאשה תבעה להתגרש ,דאל"כ מהי"ת שאנו ננקוט יוזמה
תשובת הרא"ש התבארה בספר הר צבי על הטור ,עפ"י
להתרות בבעל שיחוייב בגירושין ,אם אשתו כלל אינה
ביאורהגר"א ס"קיז .בתשובתהרא"שמפורששהנידוןהוא
מבקשת להתגרש .עכ"פ אם תביעת גירושין שוללת זכותה
באשה שידעה עוד טרם נישואיה ,מה טיבו של הבעל ,אך
למזונות ,מדוע מהר"ם והרשב"א בתשובותיהם לא מצאו
טוענת שאביה העני השיאה לו מחמת דוחקו ,ואמנם
לנכוןלהודיענושלאלחייבומזונותאםהיאתובעתלהתגרש.
התשובה מצידו של הבעל היתה שהיא הכירה זו .בנסיבות
וכןישלהוכיחמתשובותמהרי"טפריצדיקומורואהלות
אלו לא חל כל שינוי בבעל ובהתנהגותו ,והאשה היא זו
הנזכרות שבמקום שהאשה אינה בגדר מורדת לא הפסידה
שיוזמה את השינוי ,ולאחר שטענת "סבורה הייתי שאוכל
מזונות אף כשתובעת גירושין ,וכפי הנידון שם בתשובות.
לקבל ואיני יכולה" אינה מתקבלת לחייבו בגט כפסיקת
ובהתאם למה שבארנו ,הדין כן אף כשעדיין לא ניתן פסק
הרמ"א בשו"ע סי'קנדס"א ,בכךחזר דינה כאשההאומרת
דיןלחיובהבעלבגירושין.
מאיס עלי ,שהפירוד נובע מהאשה ,מאחר שלא חל שינוי
וכן מבואר מדברי הנודע ביהודה מהדורה תניינא אה"ע
מהותי במצבו של הבעל בעת תביעת הגירושין יחסית
סי' פט שהבאנו לעיל ,שפסק חיוב מזונות אף כשבני הזוג
למצבו טרם הנישואין ,בכל הנוגע לעילות לחיובו בגירושין,
דרים בנפרד ואף כשהאשה תובעת גירושין ,וכפי שמבואר
ולא ניתן לומר שהמניעה ממנו ,ובנסיבות אלו אינה זכאית
בנידוןשבנודעביהודה,עיי"ש.
למזונות.
והנה בשו"ת אמר שלמה אה"ע סי' ו' )בשם מהר"ם
וביאור זה מוכרח בדברי הרא"ש ,ממה שמצא לנכון
גוטה(ובתשובתיביעאומרחלקה'חלקאה"עסי'ידאותג'
לפרט את טענתה "כסבורה הייתי" וכו' ואת כל הסיפור
סברו להוכיח מתשובת הרא"ש דבכל גווני שהאשה תובעת
ביחס לאביה ,וכן את תגובת הבעל בנקודה זו ,ואף הטור
גירושין ,הפסידה מזונות אף כשהמניעה ממנו .אך נראה
והשו"ע שהביאו בקצרה את דינו של הרא"ש מצאו לנכון
שאיןראיהמדבריהרא"ש.
להזכירזאת.
הרא"ש בתשובה כלל מג סי' ג' עוסק באשה שתבעה
ואכן בעיקר דברינו שהעלנו בדינו של הריטב"א והשו"ע
לכוף את בעלה לגט .בתחילה הביא הרא"ש את סיפור
סי' ע' סי"ב ,שאם המניעה ממנו הדין שאינה מפסידה
המעשה כפי שעולה מטענות האשה ומטענות אבי הבעל.
מזונותיהגםכשתובעתגירושין,מסכיםהגרצ"פפראנקזצ"ל
וז"ל הרא"ש " -ומה שטוענת שבעלה מטורף וטפשות
בהר צבי .וכן פסק בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה חאה"ע סי' נ'
מתוספת עליו מידי יום ויום ,ושואלת שיגרשנה טרם יטרף
באשה שעזבה את בעלה והמניעה היתה ממנו שנהג עמה
ותהיה עגונה לעולם וגם שמא תלד בנים ולא יוכל לזונה,
שלאכהוגןוהכהאותה,והבעלבקששלוםביתומקבלעליו
ואביה היה עני ומחמת דחקו השיאה לו ,וכסבורה היתה
דברי חכמים לנהוג עמה כראוי ,והאשה תובעת גירושין.
יכולהלקבלואינהיכולהלקבל,כימטורףהואלגמריויראה
ופסק שם ,בתשובה שנכתבה כנימוק להחלטה של ביה"ד
פןיהרגנהבכעסו.כיכאשרמרגיזיםאותומכהוהורגוזורק
הגדול" - ,אמנםבנוגעלפוטרוממזונותיהבמקרהשלסירוב
ובועט ונושך ,וראובן משיב הכרת בו מקודם לכך וסברת
האשהלשלום,נלע"דשזהפזיזותיותרמדאימצדביתהדין,
וקבלתגםאינומטורףאךאינובקיבטיבהעולםולאיגרשך
שאיך אפשר לדונה כמורדת גמורה להפסידה מזונותיה כל
אלאאםתחזיריהספריםאוכסףערכםואזיגרשך".
עוד שלא נתברר שהיא מורדת גמורה ,ולא השתמשנו בכל
הרא"שהשיב" -אינירואהמתוךטענותםדבריםשיהיה
ראוילכופועליהםלגרש,כיאיןלהוסיףעלמהשמנוחז"ל
אותםהדרכיםהמובאיםבסי'עזלהתרותהולהכריזעליהד'
שבתות".
238אבןהעזר
עטרתדבורה
ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' טו שדחה בתוקף
היא הרי מתנה שובה לבית בעלה בתנאי שגם הבת תבוא
את דברי הישכיל עבדי הללו ,עיי"ש ,אך לפי המבואר
אתה וכולם ידורו יחד בכפיפה אחת ,דבר אשר הבעל זכאי
בדברינודבריהישכילעבדינכוניםלדינא,וכלזמןשלאניתן
להתנגדלכך.ועצםהעובדהשאיןהאשהמוכנהלבואלבית
להכריז עליה כמורדת לא הפסידה מזונות ,כגון בכה"ג
בעלה בגפה ,כמוה כמסרבת להשלים עם בעלה .ואין לפי"ז
שהבעלהבטיחלשובמדרכוהרעה,אךהאשהאינהסומכת
כל חשיבות במה שאחרי כן הצהיר הבעל שגם אם הבת
עלהבטחתולאורהניסיוןשלאעמדבהבטחותיו,וביתהדין
תסודרבמקוםאחראיןהואמעוניןבשלום,הואילולמעשה
שדן את דינם אינו מורה לה לשוב לבעלה ,וכיוצ"ב .ומה
האשה היא המסרבת להשלים אתו ,ואם היתה מסדרת
שהקשה בתשובת יביע אומר שהרי בעת שתובעת גירושין
הילדה במוסד ,באותו תקופת זמן שניתן להם ע"י ביה"ד,
דינה כאומרת מאיס עלי ,לפי המבואר בדברינו חילוק גדול
היה שב השלום על כנו ,וכל הזמן פני הבעל היו לשלום
ביניהם.
ועשה מאמצים להחזירה אליו והיא סירבה ,ואין לפי"ז ,כל
מש"כ בספר יביע אומר ח"ה )שם( להוכיח כדבריו
ערךלדבריושלהבעלכיגםהואלארוצהאותה".
מתשובתהרדב"זח"גסי'תו,שגם כשאינהבגדרמורדתאין
משמע מדבריו שהנקודה הקובעת בהלכה זו היא ,מי
לה מזונות כשאינה בבית בעלה .המעיין בתשובת הרדב"ז
החל במרידה .במידה ושהאשה החלה במרידה ,כגון
יראה שהרדב"ז לא הכריע בטענות הצדדים מי דובר אמת,
שהאשהעזבהאתביתבעלהבטענהשאינהמתקבלת,ובכך
ולכןכתבשלדבריהאשההיאאינהמורדת,אךהבעלפטור
מרדהשלאכדין,לאיחולשינויבקביעהזו,גםאםאחרכך
ממזונותיה מכיון שלטענתו האשה עזבה שלא כדין ,לאחר
הבעל כבר אינו מעוניין בחזרתה לבית .אבל אם הבעל
שהתנהעמהשתדורעםצרתהבביתאחד,ומכיוןשהשאלה
הקדיםובקשאתהפירודוהגירושיןשלאכדין,אףשאחרכך
העובדתית לא הוכרעה ,לכן פסק שמספק לא ניתן להוציא
האשה ,גם היא מוסיפה תנאים לשלום בית והם תנאים
ממנומזונות.אבלאה"נאילוהיהמוכחכדבריהאשהודאי
שאינם מתקבלים ,או מבקשת גירושין ,אין בכך להחשיבה
שהיהמחייבובמזונותיה,עיי"ש.
כמורדת .וע"עלהלןסי'לה .אךעייןבפד"רחלקח'עמ'325
ונציין לפד"ר חלק טז עמ' ,160שהביא פס"ד של ביה"ד
שלא מצא לנכון לחלק ,ולפי האמור לעיל ,דבריו צ"ע
הגדול שפסק בהרכב של שבעת חברי ביה"ד הגדול לפטור
במש"כ שםשאינה זכאיתלמזונות ,מאחרשלא ניתן לדונה
אתהבעלממזונותכשאשתומסרבתלדורעמובטענהשבא
כמורדת לאחר בעלה מרד בה וכבר אינו עמה ,וע"ע להלן
עליהבנידתה.והביאאתהביתיעקבבסי'עזשהבאנולעיל
סוףסי'לו.
שאם יצאה מהבית באמתלא מבוררת בעלה חייב
העולה מדברינו -אשה שעזבה את הבית בטענה
במזונותיה ,וכתב בפד"ר שם " -השיבו לו חברי ביה"ד
מוצדקת לא הפסידה מזונות אף שהיא תובעת גירושין ,וגם
הגדול ,כי שם מדובר במקרה שמוכנה עקרונית לעשות
אם אין עילות המביאות לחיוב הבעל בגירושין .אבל אם
שלום עם בעלה ולחזור הביתה ,לאחר שיתקן את הגורם
הבעליבטלאתהעילותשגרמולהלעזובאתהבית,וביה"ד
לעזיבתה .אבל אם אינה מוכנה בשום פנים לשלום אתו,
יקבעשעליהלחזורלביתו,והאשהתסרבותעמודעלדעתה
למרותשהסיבהלעזיבתהמוצדקתאיןלהמזונות".
שהיא מבקשת להתגרש ,אין לחייבו במזונות מכיון שדינה
וישלהעירעלדבריו .מעיוןבפסקהדיןהנזכרשלביה"ד
הגדול )פד"ר חלק י"ח מעמ' 1והלאה( עולה שכל חברי
כמורדתהאומרתמאיסעלישהפסידהמזונות,מרידהשכבר
ישלהביטוימעשי.
ביה"ד פסקו לפטור ממזונות מכיון שלא קבלו את טענת
ממוצא דברינו במקרים שלדאבוננו מגיעים מידי פעם
האשה וסברו שאינה נאמנת ,ולכן לא היה מקום לדון
לבתי הדין ,אם הבעל נהג באלימות כלפי אשתו ,והאשה
בשאלה אם היא זכאית למזונות כשעזבה בטענה מוצדקת.
עזבה את הבית ותובעת גירושין ,אך עדיין עפ"י הדין לא
רקשנידייניםכתבושאםהודיעהשלאתחזוראינהזכאית
ניתןלחייבובגירושין,כגוןשעדייןלאהתרובו,עייןסי'קנד
למזונות בכל מקרה ,כ"כ הגרח"ס עבודי )שם עמ' ,(10
ס"בברמ"א,אומטעםאחרטרםניתן פס"דלחייבגט.הבעל
והגר"ע יוסף שליט"א )שם עמ' (11ותשובתו נדפסה אח"כ
חייבבמזונות ,גםאםהאשהמסרבתלחזור.גםכשבניהזוג
באריכות יותר בשו"ת יביע אומר שהבאנו לעיל .אבל שאר
בנפרד ,אין צורך להגיע למצב של חיוב גט על מנת לחייבו
חבריביתהדיןהגדול,כלללאנחתולבירורנקודהזומאחר
במזונות ,ודיבכךשביה"דקובעשלאניתןלחייבאתהאשה
שבנידון שעמד לפניהם לא האמינוה בטענותיה ,ואין לייחס
לחזור הביתה ,וביה"ד מסכים שהחשש שלה מאלימות
להםאתשיוחסלהםבפד"רהנ"ל.
חוזרתהואחששמוצדק.מכיוןשהאשהאינהבגדרמורדת,
ובפד"רח"ועמ' 8בפס"דשלביה"דהגדולכתבהגרי"ש
הבעל חייב במזונותיה .אמנם אם ביה"ד ישתכנע שהוסר
אלישיב שליט"א באשה התולה את חזרתה לשלום בית
החשש לאלימות ,ולמרות זאת האשה אינה חוזרת מכיון
בתנאי שאינו מתקבל ,ודינה כמורדת ,שהדין כן אף אם
שמאסה בבעלה ,אם לא תחזור יפטר ממזונותיה .ועיין
באותו זמן הבעל כבר אינו רוצה בחזרתה לבית ותובע
בשו"ת מהרי"ו סי' קלה שהובא בדרכי משה סי' עז ס"ק יג
גירושין .וז"ל " -הרי אף שהיא טוענת שפניה לשלום ,אבל
שאם טענה מאיס עלי מפני שהוא שותה ומקיא ומאבד כל
סימןלה239
אשרלובשחוקוהבעלטועןשעזבאתדרכוהרעהולאישוב
ולפי זה ,אם הבעל מוחזק בריעותא כלפי אשתו כגון
לסורו,מקבליםאתדבריוואינוצריךלהעמידערבותשיתקן
שנהג כנגדה באלימות ,האשה אינה מחוייבת לקבל דבריו
דרכיו,כלשאינומוחזקבריעותא.ומשמעשאםהואמוחזק
שלא ישוב לדרכו הרעה ,ואם לפי ראות עיני ביה"ד ניתן
בריעותא זואיןמקבלין אתהבטחתו שלא ישוב לכסלו ,אך
להעמיד על כך ערבות יש לדון בכך .עכ"פ כל עוד אין
משמע מדבריו שאם מעמיד ערבות יש לקבל דבריו .וע"ע
מחייביםאתהאשהלשובלביתהמחששלאלימותוכיוצ"ב,
מש"כלהלןסי'לח.
הבעלמחוייבבמזונותיהגםאםהיאתובעתגירושין.
סימ לה
חיובמזונותלבעלשעזבאתאשתו
הדברים דלהלן נכתבו בתגובה לפס"ד שכתב אחד
מבעלה שלא כדין ,אע"פ שאין עיקר כוונתה כדי לצערו.
מהדיינים ,אב"ד בעיר גדולה ,שבו קבע שגם בנסיבות
ובתוך דבריו הביא האור גדול את דברי המרדכי ,וכתב -
שהבעל עזב את אשתו ועבר לגור עם אשה אחרת ,ומסרב
"האי דכתב המרדכי דמורד אינו אלא מחמת שנאה וכעס,
לכלהצעהלשובלביתו,מ"מבטרםנחייבובתשלוםמזונות
לאו דוקא הוא ,רק אף מאיזה טעם שהוא שלא כדין,
לאשתו ,יהא צורך לבחון בכל מקרה לגופו ,את אמיתות
וכדמוכח מהראיה שהביא דמורד הוי פושע ,אבל לא
רצונה של האשה לשלום בית ,ולברר האם אשתו עדיין
באונס".
תסכים לשוב לשלום בית אם בעלה ישנה את דרכו ויחזור
עלכןאיןמקוםלמושג"מרידההדדית".הראשוןשהחל
לביתו .לדעתו בלא שהדבר יתברר אין לחייב מזונות,
במרידה בבן הזוג ,ודאי יחשב כמורד .אך השני ,לאחר שבן
כשאשתו אינה עמו ואינה רוצה בו יותר .לפי דרכו במקרה
זוגומרדבו,מאותהעתכבראינויכוללהחשבכמורד.וזאת
שהבעלבגדבאשתו,סבירמאדשאשתוכברמאסהבוולא
מפני שדיני מורד ומורדת מתייחסים לבן זוג שנקט יוזמה
תקבלנו גם אם יחזור בו ממרידתו ,וכשהדבר מתברר אינה
והתנער מחובותיו שהוטלו עליו במסגרת הנישואין,
זכאיתלמזונות.
התנערותחדצדדיתושלאכדין .אבלבנסיבותשהבעלכבר
נראהשאיןיסודלתפיסהזו.בנסיבותאלושלפירודבין
מרדבאשתועזבאותהואינוחפץבה,מכאןואילךאיןעליה
בניזוג,הפסדהאשהאתמזונותיהיוכללהתקייםרקלאחר
חובות הנובעות מהנישואין ,ואינה חייבת לבעלה אף אחת
פסיקה הקובעת שהאשה מורדת ,וכמו שהארכנו בפסק דין
מחובותהללו,וכמבוארבביתיעקבסי'צ'סעיףה')ד"הי"א
אחר,עייןלעילסי'לד.
המורד(,וע"עבתשובתהגאוןרבייצחקאלחנןז"ל שהובאה
אםהבעלעזבאתאשתוומרדבה,ק"ואםהלךלגורעם
להלןסי'מהשהסכיםעםהביתיעקבשהבעלהמורדהפסיד
אשה אחרת ,מעת שהבעל החל את מרידתו ,לא יתכן לדון
את כל זכויותיו .ולכן לאחר שהבעל מרד ועזב את אשתו,
את האשה כמורדת .וזאת מפני ש"מרידה" משמעה
לא יהיה נכון להגדירה כמורדת ,גם אם היא מבקשת
התנערות מחובה המוטלת על אדם .דוגמת המושג מורד
להתגרש מבעל כזה ,בקשה שמסתמא נובעת מעזיבתו
במלכות,שאותואדםמתנערמחובתהנאמנותלמלכות,או
וממרידתו,וגם אםהיאמודיעה שאינהמעוניינתיותרלשוב
ממילויחובותשהמלכותמטילהעלנתיניהממלכה.לדוגמא
אליו.
בעלמא יצויין שביטוי זה של " -מרידה" ,יכול להתייחס גם
לבעלי חיים או אף לאבר בגוף האדם ,שחדלו למלא את
תפקידםהטבעי,עייןגמ'ע"זדףכח":עיןשמרדה",ובמסכת
חוליןדףקלט".תרנגולת…שמרדה".
בנסיבות אלו שאין לה מעמד של מורדת ,אין יסוד
להפסדהמזונות.
איןמקוםלטענה שמאחרוהזוגבנפרד,עצםהפירודהוא
עילה שלא לחייבו במזונות ,כל עוד האשהלא הוכיחהאת
ועיין במרדכי במסכת כתובות סי' קפג ,שאדם יוכל
רצונה בשלום בית ,עיין לעיל סי' לד .אלא מהמקורות
להחשב כמורד רק כשהוא נוהג שלא כראוי ופושע שאינו
שיובאו להלן מבואר שעם הנישואין מתקיימת עילת חיוב
ממלא את המוטל עליו .המרדכי כתב בשם מהר"ם
מזונות,ורקכשנוצרהעילתפטור,נשללהזכותהלמזונות.
מרוטנבורג בענין בעל שחלה ואינו ראוי לאישות " -אמאי
מצינובכמהאחרוניםשכתבושתיסברותלחיובמזונות,
לאמיקרימורדמתשמישויוסיפולהעלכתובתה,די"לדלא
-א.מפני שהתחייבלהמזונותבכתובתה .ב.מטעםדאגידא
מיקרי מורד אלא כשעושה מחמת שנאה וכעס ,דמורד הוי
גביה.
פושע כמו הפושעים והמורדים ,אבל הכא דמי קצת למוכה
שחין".
כידוע ,סברת אגידא גביה מבוארת בספק מגורשת
ברש"י וברשב"ם .ברש"י במסכת כתובות דף צז :בהא
דבריהמרדכיהתבארוהיטבבספראורגדול.האורגדול
דמגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב מזונותיה ,פרש"י
בסי' ד' העלה שאשה נידונת כמורדת כל שמונעת עצמה
"דוקא בחייו משום דמעוכבת בשבילו להנשא אבל לאחר
240אבןהעזר
עטרתדבורה
מיתהלא,דדלמאגירושיןהווואיןלהמזונותדמספיקאלא
שהמצב הראשוני בעת הנישואין הוא מצב של חיוב ברור
מפקינן ממונא" .מבואר דמדינא אף בחייו לא הוי לן
במזונות,וההפסדמזונותנובעמקנסאדמורדת.
לאפוקי ממונא מספיקא ,ומחייבים רק מפני שמעוכבת
מחמתומלהנשא.
שיטתהרא"ם
ובמסכת ב"ב דף מז :ברשב"ם כתב " -כיון דמגורשת
הפוסקים באה"ע ריש סי' עז הביאו את שיטת הרא"ם,
ואינה מגורשת אשתו היא וחייב במזונותיה …חייב
דבכה"ג שמעוכב רק מחמת חרם דר"ג אינו מחוייב
במזונותיהדאכתיאגידאגביה".משמעמדבריושאיןלראות
במזונותיה .הטעם מבואר בתשובת הרא"ם סי' ל' " -מאחר
בחיוב מזונות במקרה של ספק מגורשת גדר חיוב מזונות
שהעיכוב הוא מצידה ולא מצידו שהרי הוא רוצה לגרשה,
חדש ,אלא אנו דנים אותה כאשתו וממילא חייב במזונות
וראיה מפרק קמא דכתובות הגיע זמן ולא נישאה אוכלות
כעיקר הדין שחייב במזונות אשתו מכיון שאגידא גביה,
משלו כו' …ואינו דומה ג"כ עם ספק גירושין או למי שלא
)לעומתמזונותאלמנהשנובעיםרקמכחתנאיכתובה(.
וכתב בספר נחל יצחק ח"א )בסוף הספר בחידושיו לסי'
הגיע הגט בידה שחייב לזונה ,דהתם שניהם צריכים
להתגרשאלאשלאהגיעהגטבידה".
עז( שבאשת איש חיוב המזונות נובע משני כוחות .מכח
כמה פוסקים פסקו למעשה דלא כרא"ם ,וכך למעשה
תנאיכתובהוגםמכחדאגידאגביה,ומבוארבדבריושיסוד
נוהגים בכל בתי הדין לפסוק שלא כרא"ם ,וכמ"ש בפד"ר
חיובמזונותמהתורהאומדרבנןהואמצדהאדאגידאביה,
ח"ג עמ' 185-187בפסק דין מביה"ד הגדול .ונחזי אנן מה
ולזה הצטרף החיוב מכח תנאי כתובה .וז"ל הנחל יצחק -
טעםכתבוהפוסקיםלדחותאתסברתהרא"ם.
"בחיי הבעל אף בלא הטעם דתנאי כתובה ,ג"כ מגיע לה
בביתמאירסי'עזנראהשנקטשחיובהמזונותהואחלק
מזונות משום דהא אגידא ביה ,ולמ"ד מזונות מהתורה הוי
מעצם התקנה ,דאם לא נחייבו במזונות לא קיימא תקנת
מהאיטעמאג"כ,ולמ"דדרבנןג"כהוימה"טאףזולתהטעם
רבינוגרשםז"ל.
דתנאי כתובה ,ולכן אף היכא דמחלה כתובתה או נפרעה
וז"ל הבית מאיר " -מה הועיל בתיקון שלא לגרש בעל
כתובתהדאזאיןלהתנאיכתובה…מ"מבחייודאגידאביה
כורחהאםהואישאאחרתוימנעמכלהחיובים,ואולימ"מ
ומעוכבתבשבילולהנשאחייבבמזונות".
הועיל דכל כמה דאגידא בי' לא יהבו ליה אחריתי …ורב
וקרוב לזה כתב בספר אבני מילואים סי' צג בהגה"ה
הגדול ח"מ והוא אחרון הסכים למעשה שמחויב בשאר
סק"א.וז"להמגיהבאבנימילואים" -ישבכללמאתיםמנה,
וכסות והכי מסתבר לע"ד דאל"כ איך יתקיים החרם שלא
ר"ל מזונות דבחייו מלבד שהוא מחויב מצד האישות
לגרש בע"כ ,ואין לך בע"כ גדול מזה .ומאי שנא כפיה
שביניהם מדאורייתא או מדרבנן ,הנה היה תנאי בי"ד שכל
דמזונות באשה שאין מעשי ידיה מספיקין מכפיה בשוטים.
זמן שהיא יושבת ואגידה גביה אע"ג שיפסוק האישות
ואטונימאדרשאילכופהעדשתאמררוצהאניויהאנקרא
שביניהםיהאחייבלזונה".
מדעתה …ע"כ הסומך על הח"מ לא הפסיד" .עכ"ל הבית
העולה מדבריהם שיסוד חיוב מזונות מעיקרו הוא משני
מאיר.
כוחות ,הכח הראשון הוא עצם האישות שביניהם ,כלשון
העולהמדבריהביתמאירשגדרהדיןהוא-אמנםלאחר
המגיהבאבנימילואים,אומפני חיוביהכתובהכלשוןהנחל
שבית הדין מוציא פסק דין שאין לדון את תקנת ר"ג ,אה"נ
יצחק,והכחהשניהמחייבובמזונותהואמפני שהיאאגידא
דאין מקום לחייבו מזונות .אבל כל עוד לא התירו לבעל
גביה .ומפורש בנחל יצחק ובאבני מילואים שאין זה קנס
חדר"ג ,הבעל מחוייב במזונות כחלק מתקנת ר"ג ,ובלא
מיוחד בספק מגורשת ,אלא מזונותיה של ספק מגורשת הם
מזונותלאיהיהקיוםלחרם.
באותו גדר של מזונות אשת איש ,וכן משמעות רש"י
ורשב"םשהבאנולעיל.
לעומתזאת ישמהאחרוניםשכתבושחיובהמזונותאינו
כחלקמתקנתרגמ"ה אלאמדינא.החזו"אבסי'סטס"קכא
ולפיזה,דבריהריטב"אשהובאולהלכהברמ"אסוףסי'
כתבשהאחרוניםדנולחייבובמזונותרקמכחתקנתרגמ"ה,
ע' שאם האשה עזבה את הבית והמניעה ממנה אין לה
וכתב שגם לפי דינא דגמרא חייב כל עוד לא קיבלה גיטה
מזונות",דאיןהאישחייבבמזונותאשתואלאכשהיאעמו",
"אע"פ שמוכן לגרשה ואינו מתעכב רק משום מיאונה …
אינם מתפרשים כפשוטו שעילת החיוב נובעת רק מתוך
לפי"ז אחרי שאי אפשר לו לגרשה בע"כ בזה"ז ממילא חייב
המציאות שהיא עמו ,שהרי אם אינה עמו וגם לא הפסידה
במזנותיה וכסותה מדינא ,אלא שאינו חייב בעונתה כיון
דברמכתובתה,עדייןקייםהכחהראשוןלחיוב מזונות.ואין
שדעתולגרשה".
לומר שמלכתחילה החיוב במזונותיה הוא בתנאי ,דהיינו
וכןבשו"תבניןעולםחלקאה"עסי'כהכתבלדחותאת
חיוב המותנה בכך שהיא תהיה עמו .לא מצינו מי שיאמר
ראיתהרא"םמהסוגיאברישכתובות,וז"ל"-נלע"דדאיןזה
כן,וגםלאמצינומישיאמרשמורדתהפסידהמזונותמכיון
דומה לשם דעדיין לא מטא זמן חיובא כלל ,רק מצות
שמעיקראהחיובהיהמותנהשלאתמרודבו,אלאהפוסקים
נישואיןוחלתהאינהראויהלנישואין,משא"כאחרנישואין
הגדירו מרידה כעילה להפסידה מזונות .וע"כ בהכרח
שכבר כתב לה כתובה ונתחייב כמבואר בכתובה ואנא
סימןלה241
אפלח ואוקיר ואיזון .הלא כל מי שנתחייב לאדם לזונו על
וכןבשו"תביתאפריםתניינא)מהדורתמוסדהרבקוק(
זמן הוא מחוייב לקיימו ,והרי הוא נתחייב על כל ימיה.
חאה"ע סי' כ' )עמ' קא( פסק דלא כרא"ם וכתב במסקנת
ומסתמא הוה חיובו ע"ד המנהג ותקנת חכמים שכל זמן
דבריו על בעל שמרד באשתו וטען שהיא מאוסה בעיניו –
שלאתתגרשממנולהיותמותרתלאחריםומעוכבתלהנשא
"פשיטאשגםבזהשהתחייבמזונותבסתם,סברקבלשימשך
חייב במזונותיה .ואע"ג דהעכבה מצידה ,דאם היתה רוצה
החיוב עד שתתרצה להתגרש .סוף דבר הכל נשמע מאחר
היתה מתגרשת ,מ"מ כל זמן דאגידה ביה ולא נתגרשה
והרא"ש ומהרי"ק סוברים בהדיא דאין יכול לפטור עצמו
לגמרי הוא חייב במזונותיה .ונלע"ד ראיה לזה מהא דתנן
ממזונות,וכןמבוארבשו"תמהר"םמפדואהסי'י"דוסי'י"ט,
)כתובות צה,ב( אלמנה ניזנות מנכסי יתומים כו' ,אע"ג
וכןמבוארבשו"תתומתישריםסי'קי"טומהרש"ךח"בסוף
שבידה להנשא לאחר ,והיינו מתנאי כתובה שכתב לה את
סי'ל"ו,והביאםבכנה"גחלקאה"עבהגהתהטורסי'ע',וכן
תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כו' ואפילו אם היורשים
הסכימו כל גדולי האחרונים שהבאתי לעיל וכתבו שכן
רוצים ליתן לה כתובה אם אין רצונה בזה ניזונת משלהם,
עיקר,כןישלדוןולהורותולקבועהלכהלדורות".
ודוקא באנשי יהודה שהיו כותבים בפירוש בכתובתה עד
וכאמור ,נוהגים בבתי הדין הלכה למעשה לפסוק שלא
שירצו היורשים ליתן לך כתובתך כו' ,הוא דפטורים ,אבל
כרא"ם ,וכמ"ש בפד"ר ח"ג עמ' 185-187בפסק דין מביה"ד
באנשי גליל קיי"ל דברצונה תלוי ,ועיין בפרק נערה דקיי"ל
הגדול )בפס"ד מהגר"י נסים ז"ל והגר"ב ז'ולטי ז"ל ויבל"א
כאנשיגליל…וא"כק"והדבריםכשהואבחייםומקושרתבו
הגרי"שאלישיבשליט"א(וכתבושםלחזקהטעםשאיןלומר
כל זמן שלא קיבלה גיטה הרי היא עדיין בחיובי איש
קיםליכרא"ם,וז"ל" -אםניתןבידהבעללפרוקמעליועול
לאשתו ,דודאי אין סברא דאחר מותו שכבר הותרה לגמרי
המזונות ולסלק ממנו חובותיו הנובעות מקשר הנישואין אז
יהיה עדיףכוחהמכשהיאאשתוואגידאביה…לדידןשיש
יעלה ח"ו הכורת לפרוץ פרץ בחומת הנישואין ולא הנחת
חדר"ג שאינו יכול לגרש בעל כורחה ,בלא"ה נדחים דברי
בתלא"איושבתתחתבעלה".
מהרא"ם ,דנהי דאמרינן דזה נקרא העכבה מצידה ,מ"מ כל
אמנםבספרישועותיעקב)בפירושהקצרסי'ע"זס"קא',
זמן שלא קבלה הגט לידה הוא חייב במזונותיה מצד תנאי
הובאודבריובפתחיתשובה( כתב– "אמנם,אםטעןמאיסא
כתובה .ולא נ"מ בחדר"ג ,דהא גם בזמן הש"ס אם היתה
היאעליוישלוטעםמבורר,אףשאיןהדיןנותןלגרשהבעל
משתמטת עצמה שלא יזרוק לה הבעל גט לידה הוא חייב
כרחה ע"י זה ,מכל מקום יוכל למנוע ממנה מזונות עד
במזונותיה .ונראה דאפילו למ"ד מזונות הוא דרבנן ,מ"מ
שתקבל גט פיטורין .ומעשה היה באחד שטען על אשתו
לדידןדכותביןבכתובהואוקירואיזוןכו' הואחייבבמזונות
שעברהעלדת,ולאהיהלועדותברורהבדבר,אלאשהיה
וכסות מן התורה ,דאפילו למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא
רגליםלדברקצת,וכתבתידהבעליוכללמנועממנהשארה
מ"משיעבודהגוףהואדאורייתאלכו"ע,כמ"שכלהפוסקים
וכסותה עד שתקבל גט פיטורין ,ובזה יש לסמוך על דעת
ומוכחבכ"מבש"ס".עכ"להבניןעולם.
הרא"מומהר"אששון".
והתבארובדבריושנינקודותחשובות,
וכןפסקבספרביתיעקב)בהוספותעלקיצורדינימורדת
א .לאחר נישואין שורש החיוב נובע מההתחייבות
שבסוף סימן ע"ז( "אם טוען מאיסא עלי בטענה ברורה ,לא
בכתובה ,וכל עוד אין עילה לחייבה בגירושין החיוב
גרעמאשה,ואיןלודיןמורד…ואםאינויכוללבררטענתו
במזונותיהעומדבתוקפו.אמנםבסוגיאברישכתובות,קודם
לפני בית דין ,מכל מקום נראה דנאמן בשבועה שיש לו
נישואין בהגיע זמן נישואין ולא נישאה ,חיוב המזונות נובע
טענה מבוררת לענין שלא יהיה לו דין מורד כמ"ש הבית
רק מכח המציאות שהגיע זמן מצות הנישואין ובמידה
שמואללעניןמורדת,והכאהבעלמוחזקלעניןשארוכסות.
והאשה חלתה והמניעה ממנה אין חיוב .אבל לאחר
ולענין איסור נאמן לומר ,שאין זה בכלל החרם שגזר רבינו
הנישואיןקייםגדרחיובאחר.
גרשום,כיישלואמתלאמבוררת".
ב.לדעתהבניןעולםגם כשהיאכלללאאגידאגביהאו
מבואר בדבריהם שבטענה מבוררת ,זכאי הבעל האומר
דעכ"פהיאאגידהמחמתמעשיהולאמחמתו,עכ"פהחיוב
שאשתו מאוסה עליו ,למנוע ממנה שאר כסות ועונה .אך
עומד בתוקפו מכח ההתחייבות הממונית שהבעל נטל עליו
דעתם היא בניגוד לדעת הפוסקים הנזכרים לעיל ,שלא
בשעתהנישואין.
חילקו בכך .ועיין באוצר הפוסקים סי' עז סעיף א' ס"ק יב
ונראהלפידרכושלהבניןעולם,בנידוןדידןכלעודלא
התחדשהעילהלביטולזכותהלמזונות,ישלחייבובמזונות.
שהביאואתהדעותהשונותבהלכהזו.
ביאורתשובתהרשב"אהמיוחסותסי'קג
מפנישהגדר לחיובאינומכחמציאותשהיאעמואלאמכח
כבוד האב"ד הנזכר ,הביא סייעתא לדבריו מתשובות
ההתחייבות של הבעל ,ורק כשהוכח שהיא בגדר מורדת
הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קג שכתב בלשון זו –
וכדומה היא מפסידה .ומאחר שהאשה טוענת לשלום בית,
"שאלה ,אם הבעל חייב במזונותיה בעודה בבית אביה .אם
ובהעדר נכונות הבעל לחזרה לשלום בית ,לא ניתן לקבוע
יכולהבעללומר:כלזמןשהיאאצלי,ישלהמזונות.וכלזמן
עליהשםמורדת.
שאינהאצלי,איןלהמזונות.
242אבןהעזר
עטרתדבורה
תשובה .כל שהיא טוענת שבורחת מפני חמותה ,ולא
במרד,יש לבעל ליתן לה מזונות.שאין זו מורדת.ואילו רצה
הזכיר את האפשרות שבעלה יבוא אליה ,רק כדי לומר
שבנסיבותאלואםתסרבלקבלותחשבמורדת.
הבעל לבוא אצלה לבית אביה ,היתה מקבלתו ,או בחצר
ק"ו בנידון דידן ,כל עוד הבעל חי עם אשה אחרת ,אין
אחרת .ולמה תפסיד בכך מזונות ,והוא מכישה במקל
לפסוק על סמך אמירה שלה וכדומה ,שהרי במצב הנוכחי
שתברח,ואםלותהואכלה,הבעלחייבלפרועמהשלותה".
שבעלה בגד בה לא ניתן לדרוש ממנה להיות עקבית ברצון
וסבר כבודהאב"דלדייקכשיטתומהאמורבתשובהזו-
מושלם לשלום איתו ,אך אם הבעל יעזוב את האשה
"ואילו רצה הבעל לבוא אצלה לבית אביה,היתה מקבלתו,
האחרתויחזוראלאשתוויפייס,יתכןשתתפייס,ועכ"פאין
או בחצר אחרת .ולמה תפסיד בכך מזונות" .משמע שאם
לנויכולתלהוכיחשהדבראינוכןכלעודהעניןלאבאלידי
ידועשלאתקבלוהפסידהמזונותיה.
ניסיוןאמיתי.
אךאיןזוראיהכלל.
וכן מוכח מסתימת דברי הפוסקים הח"מ הב"ש הבית
ראשית יש לציין שתשובה קג היא המשך לתשובה קב
מאיר ,ואותם אחרונים שדחו את שיטת הרא"ם .שחיוב
)כפישבספרזהישנןמספרמקומות שכמהתשובותרצופות
המזונותהואבמשךכלזמןשעדייןממאנתלקבלגיטה.ואם
עוסקותבאותונידון(.
מוטל על בית הדין לבחון בכל מקרה לגופו האם רצונה
ולפי המבואר בדברי השואל בתשובה קב ,אין חולק
בשלוםביתהוארקמהשפהולחוץ,תימאגדולה שאףאחד
שהבעלהכהאתאשתובכליוםוציערהעדשנאלצהלברוח
מהפוסקים לא הזכיר שיש צורך לבחון האם היא עדיין
מביתושהואביתחמותה,לביתאביה,אלאשנשמעוחילוקי
עומדת בנאמנותה לבעלה אם יחזור בו ויבקש לשוב אליה.
טענות ביניהם האם העילה לסכסוך היא שהאשה היתה
שהרי כעת הוא במרידתו ומי לא עסקינן שהיא בטרוניא
מקללתובפניו,אוחמותההיאהעילהלסכסוך.
כלפיו עקב התנהגותו זו ,ואפ"ה לא מישתמיט אחד
במקרהכזה,באופןטבעיקייםספקהאםמבחינהמעשית
מהפוסקים שיכתוב שמוטל על ביה"ד לבחון ענין זה .הרי
לאחרסכסוךאליםכזההאשהתשתףפעולהבאופןאמיתי
שמסתימת הפוסקים מוכח ,שכל עוד אין מרידה מעשית
בחזרה לשלום בית .ולמרות זאת הרשב"א פסק שלא
מצידהובטרםביה"דהחילעליהשםמורדת ,אינהמפסידה
הפסידהמזונותמטעם"שאיןזומורדת".
זכותהלמזונות.
ומה שכתב שם "אילו רצה הבעל לבוא אצלה לבית
ונראה שבמקרה כזה מוטל על ביה"ד להתרות בו
אביה היתה מקבלתו או בחצר אחרת" ,אין הכוונה שהיא
ולהודיע לו שמוטל עליו לעזוב את החטא ולחזור לאשתו,
אומרת כן ,שהרי הן בדברי השואל והן בתשובה לא הוזכר
ולאחר שיעזבנה יתכן ושוב לא יהא מאוס עליה ,ויתפייסו,
דבר שאלו הן דברי האשה המודיעה שתקבלו אם יבוא
עייןעודלהלןסי'לח.
אצלה ,ומלבד זאת מסתמא אין אומדנא דמוכח שודאי
וממוצא דברינו עולה שבנידון רבינו ירוחם )בספר
האשהתקבלובביתאביהאובחצראחרת,דמנלןלרשב"א
מישריםנתיבכגח"ח ,בשםמורו ה"ראברהםבןאשמעאל(
לקבוע אומדנא כזו ,ואמנם הרשב"א לא כתב שבמקרה זה
המתייחסל"אשהשאמרהלאבעינאליהיתןליגטוכתובה,
היתה אומדנא דמוכח שודאי תקבלו בבית אביה או בחצר
והואאמר אנאנמילאבעינאלךאבלאינירוצהליתןגט",
אחרת .אדרבה לאחר סכסוך כה אלים שבעלה הכה אותה
דוקא בנסיבות אלו האשה תפסיד מזונות מאחר שהחלה
כליום,ולדבריוהיאמקללתו,הדברמוטלבספק.
במרידה ודינה כמורדת .אבל במקרה הפוך ,שהבעל החל
אלא ברור שכוונת הרשב"א לומר -הפסד המזונות הוא
במרידתו ואמר "לא בעינא לה" ,וכתוצאה מכך גם האשה
רק אם היא בגדרי ,מורדת' ,אך לא כל עוד הפירוד שלה
אמרה"אנאנמילאבעינאלךאבלאינירוצהלקבלגט",אין
מבעלה מוצדק כתוצאה ממגוריהם אצל חמותה .מוטל על
זו עילה להפסידה מזונות .מפני שלאחר שהבעל החל
הבעל להסיר את הגורם שהביא לסכסוך ולהסדיר מגורים
במרידה היא אינה יכולה להחשב כמורדת .אמנם בנסיבות
חילופיים מחוץ חמותה ,ורק לאחר מכן ניתן להעמיד את
אלו ,ישמקוםלחייבהבגירושין מאחרששניהםאינםרוצים
האשהלמבחן,אםתחזורלבעלה.ואםגםלאחרמכןתסרב
זה בזה) ,כשם שהבעל חוייב בגט בנידון רבינו ירוחם( ,ואם
לחזור ובהעדר הצדקה ,תחשב מורדת והפסידה מזונות .אך
תסרבלקבלגטיהיהמקוםלשלילתמזונותכאמצעילכפיית
כל עוד לא הוברר שהיא אכן מורדת במתכונת זו ,אין
הגירושין בהתאם למבואר בתשובת הרא"ש כלל מב ס"א
להפסידה מזונות .וכל עוד אין אפשרות מעשית לבחון את
ושו"ע סי' קיז סי"א ,ועיין להלן סי' נד שהארכנו בנקודה זו.
כנות המרידה ,אינה בגדר מורדת ,ולכן כתב הרשב"א -
וע"עלהלןסי'פטבביאורדינושלרבינוירוחם.
"דאילו רצה לבוא אצלה היתה מקבלתו" ,לאפוקי אם אכן
העולהמדברינו–לאחרשהבעלעזבאתאשתוונקבעדינו
בא אצלה ולא קבלתו ,שאז דינה כמורדת .אבל אין כוונתו
כמורד בה ,כל עוד מרידת הבעל נשארת בעינה הוא חייב
לאפוקיאילוהיתהלנואומדנאדלאתקבלו ,מייכוללבחון
במזונות אשתו ואין משמעות לשאלה כיצד האשה מנסחת
כליותולבלומרזאת.,אדרבהבנידוןשםישמקוםלאומדנא
אתעמדתהבעתהדיוןשמתקייםלאחרעזיבתואותה.גםאם
שלא תחפוץ בו יותר .ובע"כ יש לפרש כנ"ל ,שהרשב"א
כעת היא כבר אינה מבטאת את רצונה בשלום בית ,היינו
סימןלו243
כתוצאה ממעשיו ולאור המציאות הנוכחית ,ואדרבה אם
לבחינת כנות כוונתו וכמבואר להלן סי' לח .כל מקרה לגופו
במשך השנים שהוא במרידתו היא תדבר על רצונה בשלום
יידון בהתאם לנסיבותיו .ואם לאחר שהבעל יודיע כאמור,
בית ,יתכן שדבריה הם מהשפהולחוץ בלבד.המבחןלבירור
ביתהדיןיורהלאשהלשובלבעלה,והאשהתסרב,וביתהדין
שאלת המשך זכותה למזונות יוכל להתקיים רק לאחר
יקבע שסירובה הוא שלא כדין ,יהיה מקום לדונה כמורדת
שהבעל יודיע שהוא מבקש לחזור בו ולשוב לאשתו ,ובכפוף
שאינהזכאיתלמזונותעבורה.
סימ לו
חיובהבעלבתשלוםהכתובהותוספתהכתובהבמקריםשונים
בגירושין,היאאינהזכאיתלתשלוםתוספתהכתובה,גםאם
הקדמה
בסופו של דבר הגירושין סודרו בהסכמת הבעל ,למעט
שאלתחיובושלהבעלבתשלוםהכתובהותוספתהכתובה
בנסיבות דלהלן -אם האשה מבקשת ואף תובעת להתגרש
עולהבמקריםשוניםשבניהזוגמתגרשיםללאהסכםהמסדיר
ללא עילה מוצדקת והבעל מסכים ,אך יחד עם זאת ברור,
אתתשלום הכתובה.בדברינולהלןלאנתייחסלאותםמקרים
שאםהבעללאיסכיםלגירושיןולאיתןגט,תביעתהגירושין
שבהם האשה הפסידה כתובה ותוספת כתובה עקב העילות
תרד מסדר היום והאשה תמשיך לחיות עמו בשלום,
המבוארותבשו"עסי'קטוס"ה,סי'יאס"גסי'יזסנ"ו,סי'קט"ז,
בנסיבותאלואיןהפסדכתובהעקבתביעתגירושיןכזו.
סי' קנד או עקב האיסור שבעצם הנישואין .אלא נדון כשבני
הזוגעומדיםלהתגרשעקברצונושלאחדמבניהזוגבגירושין,
והוגשה תביעת גירושין של הבעל או של האשה ,אך לא
הושגההסכמהבשאלתהכתובה.
איןחיובכתובהכשהאשהאינהרוצהלהיותעםהבעל
עיקרון זה ,שחיוב תשלום תוספת הכתובה מוטל על
הבעל כל עוד האשה רוצה להשאר עמו ,מבואר ברמב"ם
אמנם כמעט כל הזוגות העומדים לקראת גירושין
בהלכות אישות פרק כ"ד ה"ג שכתב בנשא אשה שהיא
מסדירים הסכם גירושין ,שבו מוסדרים הנושאים הכרוכים
מחייבי לאוין או שניות – "העיקר ,שהוא תקנת חכמים כדי
בגירושיןלרבותנושאהכתובה.
שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה ,הואיל ולא הכיר בה אין
סדר זה של הדברים ,להסדיר תשלום הכתובה או מחילה
לה עיקר .אבל התוספת שהוא חייב עצמו בה כל זמן
על הכתובה קודם לסידור הגט ,יסודו בהלכה בשו"ע .בסדר
שתרצה ותעמוד לפניו ,הרי עמדה בתנאי שלה והרי הקנתה
הגט שבשו"ע אה"ע )בסוף סי' קנו( בסעיף פא ,כתב הרמ"א
לו הנאתה והרי היא עומדת ,אבל התורה אסרתה אותה
בשםמהר"ימינץ"-וישאלהרבאחרהכתובה,ושתחזירלבעל
עליו…שאיןמעשיההןהגורמיןלהלהאסר".
הכתובהאותמחוללוכדישלאיבואואח"כלידיקטטמחמת
הכסף משנה הוסיף לבאר ,וז"ל – "מ"ש כל זמן שתרצה
הכתובהושיאמרהבעלעלמנתכןלאגירשה".וכןכתבבסדר
ותעמוד לפניו היינו לומר דדוקא אם הוא מוציאה יש לה
הגטלמוהר"םר'יוזפשבסי'ריט .אךבהעדרהסכם,מוטלעל
תוספת ,אבל אם היא רוצה לצאת אין לה תוספת ,דאדעתא
ביה"דלקבוע,האםהבעליחוייבבתשלוםהכתובהוהתוספת.
למיפק לא אקני ליה" .ובספרצמחצדק)החדש(חאה"עסי'
קלזהוסיףעלדבריהרמב"םוהכסףמשנה–"שלאהקנהלה
העיקרוןהקובעבהלכהזו
נקדים את העקרונות בהלכה זו ,ולאחר מכן נציין את
המקורותלקביעותאלו.
התוספת,אלאעלדעתשתהיהעמוותהיהאשתו".
וכן כתב הר"ן )על הרי"ף במסכת כתובות סוף פרק
האלמנה ניזונת(– "ומיהוכיאמרינןדישלהןתוספת,דוקא
א.אםהבעלתובעלהתגרש,ואינוחפץבאשתו,והאשה
כשמוציאההוא,אבלאםהיארוצהלצאת,איןלהתוספת,
אינה מעוניינת להתגרש ,ואכן בני הזוג התגרשו כתוצאה
דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה .וכן הדין בשהתה עמו
מתביעת הבעל ,על הבעל לשלם את מלוא הסכום הנקוב
עשר שנים ולא ילדה ורוצה לצאת ,ובאה מחמת טענה
בכתובה.
שאמרהדבעיאחוטראלידה)יבמותסה,(:דאיןלהתוספת,
ב.אםהאשהלאתבעהלהתגרשולאהיתהמניעהמצד
כיון שהיא רוצה לצאת ממנו .אבל כל שהיא רוצה לעמוד
האשה לחיים משותפים ,אך החיים המשותפים היו מלווים
תחתיו והוא מוציאה ,אף על פי שבדין מוציאה ,יש לה
במריבות וקטטות ,וכתוצאה מכך בסופו של דבר הבעל
תוספת".
החליט לתת גט מרצונו ,עדיין אין זו עילה לביטול זכותה
לגבותאתהכתובהבמלואה.
תביעתגירושיןשלהאשה,כעילהלהפסדהכתובהוהתוספת
ג .אם האשה תבעה להתגרש ובכך הביאה לגירושין,
כאמור ,הר"ן כתב "אם היא רוצה לצאת ,אין לה
וללא הצדקה המעוגנת בהלכה והגוררת חיוב הבעל
תוספת" .יש מקום לברר האם תביעת גירושין שהוגשה על
244אבןהעזר
עטרתדבורה
ידי האשה ,היא לכשעצמה ,גוררת אחריה את פטור הבעל
קמיהאדעתאלמיפקולמיסבלאכתבלה…ואםתבעהוא
מתשלוםהכתובהותוספתהכתובה.
הגירושין ,אינו יכול לגרשה אלא לרצונה או לאחר שיפרע
שאלה זו מתייחסת לתביעת גירושין גרידא בלא מרידה
ובלא טענת "מאיס עלי" ,ובנסיבות שגם אם התביעה לא
תתקבל,האשהתמשיךלדורבשלוםעםבעלה.
להכלסכוםכתובתהעיקרונדוניאותוספת",עכ"ל.
מבואר בדבריו ,שאם הגירושין יצאו ממנו לאחר שהוא
תבע את הגירושין " -אינו יכול לגרשה אלא לרצונה או
מצד אחד היה מקום לומר שבהעדר עילה הלכתית
לאחרשיפרעלהכלסכוםכתובתהעיקרונדוניאותוספת".
להפסדהכתובהולחיובהגט,אין מקוםלשלולמהאשהאת
משא"כאםהאשהתבעהגירושיןויצאוהגירושיןממנה,לא
זכותה לתשלום הכתובה במלואה ,מאחר שבסופו של דבר
תוכללקבלאתמהשהבעלהתחייבלהכנגדהנדוניא,ולא
הבעל מגרש בהסכמתו ,על כן שטר הכתובה שריר וקיים
תוספתכתובהאומתנות.
ומחייב את הבעל ,ואין להתחשב באותם גורמים שהביאו
אתהבעללהחליטלתתגט.
מאידך ניתן לומר ,מאחר שהגירושין החלו ביוזמת
האשה ,יש מקום לטענה שלא יתכן שהאשה תיזום ותתבע
את הגירושין ,ובסופו של דבר לאחר הגירושין תזכה
בתשלוםתוספתהכתובה.
הטורדייקבלשוןוכתב"מישהיאתובעתלבעלהלגרשה
ויצאוהגירושיןממנה",דהיינואיןדיבתביעתגירושין,אלא
בנוסףלכך"-יצאוהגירושיןממנה".
להלן נביא מכמה אחרונים שהביאו דברי הטור כהלכה
פסוקה.
בספר פרי האדמה )להג"ר רפאל מיוחס ז"ל( ח"ג דף לו.
אמנםביחסלתשלום עיקר הכתובה,מצינו מפורשבגמ'
כתב – "מצאתי כתוב מכת"י הרב המובהק כמהר"ר משה
במסכת כתובות דף לט :שאינה מפסידה עקב תביעת
מזרחי ז"ל שהעתיק מכת"י הרב המופלג כמהרא"י ,דמ"ש
גירושין.
הרא"ש הביאו הטור סי' קי"ח באשה שנתגרשה נותנים לה
בגמ' נאמר " -תניא אידך ,אע"פ שאמרו אונס נותן מיד,
כתובתה ותוספת ומתנתה יע"ש ,דהיינו כשהיא לא תבעה
כשיוציאהואאיןלהעליוכלום.כשיוציא,מימצימפיקלה.
הגירושין וכמ"ש שם להדיא ,אבל כשהיא תבעה הגירושין,
אימא כשתצא היא אין לה עליו כלום" .ופרש רש"י -
ודאילאנתרצההבעל,וכמ"שדאדעתאלמשקלולמיפקלא
"כשתצא היא ,אם יצתה מאליה ותבעה הימנו גט" .וכן
כתביע"ש".
הרמב"םבהלכות נערה פרק ב' הלכה ז' פסק" -אבל האונס
וכןבספרביתדוד)להג"ריוסףדודז"למשאלוניקי(חלק
נותן ארבעה דברים מיד וכונס,לפיכך כשתרצה להתגרש או
אה"עסי'סה)דףנו(:הביאמדבריהטור ,ולאעלהעלדעתו
אם מת אין לה כלום" ,ועיין בכסף משנה )שם בפ"א ה"ג(
לבארםמכחתקנתטוליטולאושאינםמןהדין.
שהביאאתלשוןרש"י.
ובספרפנייצחקח"ב)דףנב(:הביאמדבריהטור,וכתב–
הביאור בהלכה זו נאמר שם בגמ' " -טעמא מאי תקינו
"הנה מבואר דכל זמן דהאשה תובעת מבעלה שיגרשנה
רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ,והא לא
אינה וכו' לגבות ממנו רק מה שהכניסה לו דוקא ,אבל
מצימפיקלה".
תוספת שהוסיף לה מדיליה בכתובה אינה גובה כלל,
ובאותומקרה,הגטניתןלרצונושלהבעל)עייןשטמ"ק(,
דאדעתא למיסב ולמיפק לא כתב לה .ואם הוא תובע
ואפ"ה רק האונס פטור ,אך בעל אחר ,שלא נשאה מחמת
הגירושין שרצונו לגרשה אזי חייב לפרוע לה כל סכי
אונס,חייבבתשלוםהכתובה.
כתובתהגםהתוספתבכללכמבוארבדבריהרא"שז"להנ"ל
הרי שאשה התובעת גירושין ,לא הפסידה את עיקר
הכתובה,כלעודלאדנואותהכמורדתהמפסידהכתובה.
נראה ,שדברי הגמרא נאמרו רק ביחס לעיקר הכתובה.
אך לא ביחס לתוספת הכתובה ,ונביא לכך ראיות מדברי
הראשונים.
וכנ"ל וכו' מיירי אם היא תובעת הגירושין מבעלה בשאט
נפש בלתי שום סיבה ,וכמו כן אם הוא תובע לגרשה בלי
שוםסיבהכלל".
וכן בתשובת מטה יוסף ח"ב חלק אה"ע סי' ה' ,שנביא
להלן באריכות ,מבואר שהן הרב השואל והן המשיב הרב
מטה יוסף ,הסכימו שאם האשה תובעת להתגרש ,והבעל
הגדרתההלכהלפידרכושלהטור
הגדרה מדוייקת של הלכה זו מצויה בדברי הטור אבן
העזרסי'קיח.
ניאות לגרשה ,אינה זכאית לתוספת הכתובה ,ובלבד
שהגירושין נובעים מתביעתה ולא מרוע מעשיו שהביאו
אותהלתבועגירושין.
וז"ל " -מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין
בספר חק ומשפט )להג"ר חיים טולידאנו ז"ל( סי' קפה
ממנה,איןלהמןהדיןלגבותזולתומהשהיאטוענתויתברר
נשאל – "מי שנשא אשה ונשבע לה שלא ישא אשה אחרת
מסכום נדוניתה .ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה
עליה …ובתוך עשר שנים עבר על שבועתו ונשא אשה
בכתובה …ולא יחוש הבעל לכתוב ולהוסיף על עצמו …
אחרת".והשיבהג"רחייםטולידאנוז"ללחייבובעיקרכתובה
לענין שתשאר נשואה עמו ולא תבקש גירושין ,בענין כזה
ובתוספתהכתובה.ובתוךדבריובארשאףאםהאשהתתבע
אמרו חכמינו ז"ל )כתובות נד( כי כתב לה אדעתא למיקם
אתהגירושין,לאהפסידהאתהכתובהעקבתביעהזו.
סימןלו245
וכתב " -ראיה ממ"ש הטור אה"ע סי' קי"ח מי שאשתו
בתשובה זו פסק שאם האשה תובעת גירושין והבעל
תובעתגירושיןויצאוממנההגירושיןשאיןלהמןהדיןלגבות
מסכים וניתן גט בלא שמחלה על כתובתה ,הבעל מחוייב
…מבוארבהדיאדכלשהואהיהסיבהבגירושין,חייבלפרוע
בתשלוםהכתובהוהתוספת).יצוייןשבנידוןשם,האשהלא
לה כל מה שכתוב בכתובה .והכא בנד"ד אע"ג שהוא אינו
מרדה ולא קבעה מציאות של פירוד ,ועל כן לא היה מקום
תובע הגירושין ,הוא נתן אצבע שעבר על תנאו וכמי שתובע
להפסידהתוספתמכחטענתמורדת(.באותהתשובההנידון
דמי.וכןדייקלשוןהטורברישאמישאשתותובעתהגירושין
הוא ,במי שנתן גט לאשתו שהיתה חולה מסוכנת ,מתוך
ויצאו ממנה הגירושין ,ור"ל לאפוקי היכא שתובעת הגירושין
מחשבהשזוסגולהלרפואתה,ואח"כהאשהנפטרהויורשיה
אבל לא יצאו ממנה ,כגון שבאה מחמת טענה כנ"ד ,שאע"פ
תובעים כתובתה .וכתב שם שלכאורה אם באותו מקרה
שהיאתובעתגירושיןלאיפחותלהכלום",עכ"ל.
האשה תבעה להתגרש הפסידה כתובתה ,עפ"י דברי הטור
ונראה שבנקודה זו אין חילוק בין הבעל והאשה .ואם
סי'קי"ח)הנזכרלעיל(מפנישהגירושיןיצאוממנה.אךכתב
הגירושין "יצאו ממנה" ,גם אם למעשה הבעל תבע
שתיראיותלהוכיחשאינהמפסידהכתובהותוספתלמרות
להתגרש ,אך תביעה זו נובעת עקב הפירוד שהיא גרמה,
תביעתהלהתגרש.
וסירובה לשלום בית ,וכיוצ"ב ,אינו מחוייב בתשלום
א".ממ"שבשו"עסי'קי"חסעיףב'מישגירשאתאשתו
הכתובה ,אלא א"כ יחזור דינה לטוענת "בעינא ליה
סמוךלמיתתו,אע"פשלאגרשהאלאכדישלאתזקקליבם,
ומצערנאליה"שדינויתבארלהלן.
דינה לענין כתובה בתקנת טוליטולא כדין גרושה ,והוא
יצויין שגם בתשובת חק ומשפט הנזכרת כתב בפשיטות
מתשובת הרא"ש המובא בטור שם .ושם כתב הטעם ,כיון
שדבריהטורהנזכריםלעילשנכתבובשםהרא"ש,הםדינא
שנתן לה גט מאיזה טעם שיהיה מ"מ הרי היא מגורשת
ולא תקנה מתקנות טוליטולה ,שהן תקנות שלא מן הדין,
וזכתהבכתובתה,שלאהטילתנאיבגטשלאתגבהכתובתה
וכתב בלשון זו " -לשון הטור הוא מדברי הרא"ש בתקנות
עכ"ל.והריבזהכיוןשהואגירשהרקלמעןבלתזקקליבם,
טוליטולא ,וכעין דאורייתא תיקון" ,וגם פסק כן הלכה
בליספקהיאתובעתהגירושין,ואפ"האיתלהכתובה".
למעשה בלא להכנס לשאלת תוקף תקנות טוליטולה בזמן
הזה.
ב" .ממ"ש הטור בסי' קנ"ד סעיף ז' אם טוענת שאין לו
גבורות אנשים ושואלת גט אם מגרשה בלי כפיה יתן לה
וכן עולה בבירור מתשובת פני יצחק ופרי האדמה
כתובה,ועייןבב"שסק"כשכתבשמדבריהרא"שוהטורנראה
שהבאנו לעיל שכתבו דבריהם הלכה למעשה ,ולא חשו
דאףתוספתכתובהאיתלה…ומדועאיתלהכתובהותוספת
שמאדבריהרא"שוהטורהןתקנהשאינן עפ"ידין,ושאינה
האהיאתובעתהגט…הא כאןאיירישהואמכחישה ואומר
נוהגתבמקוםשלאקבלועליהםאתתקנותטוליטולא.
שישלוגבורותאנשיםוהיאבעלילהבאהעליו".
מהמקורות הנ"ל עולה ,שיש לקיים שני תנאים כדי
ומתוךכךהעלהבתשובתפנילוי– "לכןנ"לדהאדכתב
לשלול זכותה של האשה בתשלום הכתובה .א .תביעת
הטורדאםהיאתובעתהגירושיןאיןלהכתובה,לאמדינא
האשהבגירושין,ב.שהגירושיןיצאוממנה.אבל אםהאשה
קאמר,רקשזהותקנתטוליטולה,ואדבריושברישהסי'קאי
תתבע את הגירושין ,אך למעשה הגירושין יצאו ממעשיו
שחושב מנהגי ותקנת טוליטולה .וכן נראה מדברי הב"י
המקולקלים של הבעל ,כגון בנידון שבתשובת חק ומשפט,
והב"חשלאהערומקורדיןזה,וגםבשו"עלאהזכירו.אבל
לאתפסידאתהכתובה.
מדינא באמת אית לה כתובה ומהראיות שזכרנו .ומעתה
ועיין בחזו"א חלק אה"ע סי' סט ס"ק כב שבאר הלכה זו
של חיוב תוספת כתובה במקרים שונים ,וקבע שבכל אחד
איני רואה שום מקום לפטור את הבעל בנ"ד מכתובה
ותוספתכתובה",עכ"לתשובתפנילוי.
מהם העיקרון הקובע הלכה זו הוא -חיוב תוספת כתובה
אמנםלדינאמסקנתתשובתפנילוימתקבלת,אךדבריו
כשהגירושין יצאו ממנו ,ושלילת תוספת כתובה כשהגירושין
אינםנראים.גםאם היוזמהלגירושיןבאהמהאשה,והבעל
יצאו ממנה ,אמנם החזו"א לא הזכיר מדברי הטור ,אך לפי
מיד נאות לגירושין ,מאחר שהסכים לטענת האשה שיש
דרכו קבע שבמורד ומדיר ,למרות שהבעל מחוייב בגירושין
מקוםלגירושין,כגוןבמישגרשאתאשתוסמוךלמיתתוכדי
בעקבותתביעתהאשה,הואיחוייבגםבתוספתכתובה,ובאר
שלא תיפול ליבם ,המבואר בשו"ע סי' קי"ח ס"ב ,מאחר
הטעם – "דכל שהוא מעיק לה ,הוי כמוציאה מדעתו ,וכ"כ
שלמעשהשניהםמסכימיםשישהכרחבגירושין,והגטניתן
בהגמ"רלהדיא…וישמקוםלומרדאלושכופיןאותולהוציא
בהסכמתם ,וללא כל אילוץ הנובע מצד האשה ,אין מקום
מודהר"חדישלהן,דכיוןדאנוסההיא,חשיבכמוציאההוא".
לקבוע שהגירושין יצאו ממנה ,וגם לפי דרכו של הטור אין
הרי מבואר דפשיטא לחזו"א שהעיקרון הקובע את חיוב
להפסידהכתובהאותוספת.
תוספתהכתובההואבהתאםלמבוארבטור.
וכןמבוארבתשובתהתשב"ץח"בסי'רצב,במש"כ"אם
אמנםבספרפנילוי)להג"רנפתלייוסףפריינדז"ל(סי'ל'
כתבתוספתמעצמו,והיוהגירושיןברצוןשניהןגובההכל".
סבר שדברי הטור הם תקנה שאינה מן הדין ,ואינה נוהגת
וה"ה בנידון שבתשובת פני לוי ,מאחר שמסתמא הן
הלכהלמעשה.
הבעל והן האשה הכירו בנחיצות הגירושין ,אין נ"מ מי
246אבןהעזר
עטרתדבורה
הראשון שבקש לסדר את הגט .ובשני המקרים הללו אין
אשה שאינה רעה כלפי שמים אלא רעה לבעלה ,שלא זכה
מקום לקבוע שהגירושין יצאו ממנה ,אלא הגירושין היו
שאשתו תהיה עזר כנגדו והיא פועלת כנגדו .וז"ל חוט
ברצון שניהם ודינם מבואר בתשב"ץ שאינה מפסידה דבר
המשולש " -בודאי דהאי אשה רעה דקאמרי רבנן ז"ל ,לאו
מכתובתה .אבל כשהגירושין יצאו עקב תביעת האשה
רעה בעיני שמיא היא ,בעובדין דלאו כדאורייתא .דאי הכי
לגירושין,ללאכלסיבההמתקבלת,והבעלהתנגדלגירושים
הוה ,יכיל גברא למיפטרה ,אע"ג דלא אית ליה כתובתה …
אך בסופו של דבר נאלץ בעל כרחו לענות אמן ונתן גט.
דריעותא דאית בה ,היינו ריעותא עם בעלה ,דלא מותבא
למרות שלמעשההגטניתןללאכפיה,עכ"פהגירושיןיצאו
לה אדעתיה ,ועובדין דידה לא אינן כרעותיה .ואשה רעה
ממנה,ואדעתאדהכילאהתחייבבתוספתהכתובה.
דאמרירבנןמצוהלגרשה,היינורעהבעינישמים…אבלאי
בתשובת פני לוי הביא ראיה לשיטתו מתשובת הרא"ש
אינתתא דא ,אזלא באורחין דאורייתא ,אע"ג דהיא רעה
כלל מג סי' יב ומדברי הב"ש בסי' קנ"ד סק"כ .ראיית הפני
לגבי בעלה ,תהוי עמיה כלהו יומיה כדאמרי רבנן )יבמות
לוי מיוסדת על ההנחה שכוונת הרא"ש בדבריו "אבל אם
ס"ג ע"א(זכה כנגדו לא זכה מנגדתו .דאי לא אית ליה חילא
בלא כפייה נאות לגרשה ,יתן כתובה ,כיון שמדעתו
למיהב לה כתובתה דידה …עליו נאמר נתנני ה' וכו' ולא
מגרשה" ,היינו שהבעל אמנם מכחיש את דברי האשה ,אך
אית לזו לבי דינא רשותא למיכרחא למיפק בלא כתובה",
למרות זאת נאות לגרשה .אבל אין הכרח שזוהי כוונת
עכ"ל.
הרא"ש.ניתןלפרשאתדבריהרא"שכפישבארבספרמטה
עלכן,אםהבעלמוכיחשהאשהאינהמתאימהלווהיא
יוסף )ח"ב סי' ה'( שמש"כ הרא"ש "אבל אם בלא כפייה
אינה שומעת בקולו ,אינה "עזר" אלא "כנגדו" ,ומוגדרת
נאות לגרשה ,יתן כתובה ,כיון שמדעתו מגרשה" .היינו -
כאשהרעהלבעלה,עדייןאיןזועילהלהפסידהכתובתה.
"כשהוא מודה שהיא טוענת אמת וחייב להוציאה מן הדין,
וכן מצינו שאשה המקניטה את בעלה וכתוצאה מכך
קרינן ביה לכשתנשאי ,כמו בשהה עשר שנים ולא ילדה
הוא מבקש לגרשה ,לא הפסידה כתובה ותוספת כתובה.
שחייבלהוציאהמןהדיןוישלהתוספת.הכינמיהכאכיון
אמנםבכלהמקריםהללו,פשיטאשביתהדיןיורהלהלנהוג
דחייב מן הדין לגרשה והוא מודה לה שטענתה אמת חייב
בדרך אחרת ,ויעשה מאמץ להדריכה בדרך ישרה ,הן
ליתן לה תוספת ,דמציא אמרה ליה הרי מסרתי עצמי לך
ישירותוהןבאמצעותאדםמתאים,אךאיןלכךהשלכהעל
ומהאעשהלךיותר".
זכותהלתשלוםהכתובה.
אףשהדברפשוט,נצייןמקורותבראשוניםשכתבושאף
מריבותוקטטות,כעילהלהפסדהכתובהוהתוספת
במידהשבניהזוגהתגרשולאחרתביעתגירושיןשהבעל
הגיש,והרקעלתביעהזונעוץבמריבותוקטטות,גםאםאלו
נגרמו באשמת האשה ,עדיין אין זו עילה לקבוע הפסד
זכותהלתשלוםהכתובה.
פעמיםרבותבמסגרתהדיוניםבביתהדיןקודםלגירושין,
אם האשה הקניטה את בעלה ועקב כך הבעל החליט
להתגרש,לאהפסידהכתובתהותוספתכתובה,כלעודלא
נקבעמעמדהכמורדתהמפסידהכתובתה.
התוספות במסכת גיטין דף מח) :ד"ה וכתובת( בארו
הטעם שחכמים תקנו שכתובת אשה נגבית מהזיבורית.
וכתבו " -טעמא דהפקיעו חכמים דינה ,כדאמר בגמ' )לקמן
עולותטענותמאחדהצדדיםאוטענותהדדיות,עלהתנהגות
מט(.גביבעלחובשלאיראהאדםלחבירושדהנאהויאמר
לקויה של הצד השני ,ויש ממש בטענות אלו .ולעיתים
אקפוץ ואלוונו ,הכי נמי חשו חכמים באשה ,שמא תקניטנו
במסגרתיעוץנישואיןמקצועי,מסקנתהיועץעשויהלהיות-
כדישיגרשנהותגבהכתובה".
המלצה לגירושין .אך ביחס לשאלת חיוב הבעל בתשלום
הכתובה ,מסקנה כזו של יועץ נישואין מקצועי אינה בהכרח
הרי מבואר שגם אם האשה הקניטה את בעלה כדי
שיגרשנה,ובעקבותכךגירשה,לאהפסידהכתובתה.
רלוואנטית.מפנישבבואנולברראתחיובושלהבעלבתשלום
מאחר שלעניין דין זבורית ,תוספת כתובה דינה כדין
הכתובה ,הנקודה הקובעת היא האם על פי ההלכה קיימת
עיקר כתובה ,כמבואר במסכת כתובות דף נה ,.הרי שדברי
עילה ,שיש בה כדי לקבוע שלילת זכותה של האשה לגבות
התוספותנאמרוגםביחסלתוספתהכתובה.
כתובה ותוספת כתובה .אך עילה כזו ,שהיא מריבות בין בני
ועיין ברא"ש במסכת מכות דף ג) .פ"א סי' א'( שכתב -
זוג שהביאו בסופו של דבר את הבעל להחלטה להתגרש,
"וקאמררבחסדאדשמיןבבעל…וכןלעניןגירושיןאםהוא
אינהגוררתהפסדתשלוםהכתובהוהתוספת.
קפדן וותרן בממונו ,שאם תקניטנו יגרשנה ,או סבלן וחש
דוגמאקיצוניתלעיקרוןזהמצויה במסכת יבמות דף סג.:
לממונא ולא יגרשנה" ,עכ"ל .הרי מבואר ברא"ש שאם
עלהפסוקבאיכה"נתנני ה'בידילאאוכלקום"" - ,אמר רב
האשה מקניטה את בעלה והבעל שהוא קפדן החליט
חסדא אמר מר עוקבא בר חייא ,זו אשה רעה וכתובתה
לגרשה ,לא הפסידה כתובה ותוספת כתובה ,עיי"ש ברא"ש
מרובה".
שכתבלהדיאחיובתוספתכתובה.
ונצייןלספרהתשב"ץ חלק חוט המשולש )טור א' סי' נד(
ומאידך,הרא"שבמסכתכתובותפרקח'סי'ט'בסוגיית
שכתבשאשהרעההנזכרתבדברימרעוקבאברחייא,היא
מוציא הוצאות על נכסי אשתו כתב " -מסתברא לן
סימןלו247
דמתניתיןדקתנימהשהוציאהוציאומהשאכלאכל,היינו
משמעות דברי הרשב"אהםשגם הפסד כתובה ותוספת
כשהבעל רוצה לגרשה .אבל במורדת ותובעת גט ומקנטת
כתובה נובע מהסברא שאדעתא למיפק לא כתב לה ,ולא
אותו עד שהוא צריך לגרשה ,בין אכל בין לא אכל ישבע
מפני שיש בדבריה משום מחילת הכתובה ,ודבריה יתפרשו
כמה הוציא ויטול .דלא יהא אלא מתנה דיהיב לה הא
כהודעה בלבד ,שגם אם תפסיד את הכתובה היא מסכימה
אמרינן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה ,אדעתא למישקל
להתגרש,ולהלןנביאמדבריהאחרוניםבזה.
וליפוקלאאקנילה".
וביחס להעדר הפסד הכתובה תוך י"ב חודש או כשלא
הרי שהמציאות הנידונה ,הן בדברי הרא"ש במסכת
הושלם הסדר הקבוע במורדת) ,כל שיטה בראשונים לפי
מכותוהןבדבריובמסכתכתובות,היאבאשהשהקניטהאת
דרכה( ,כתב בחי' רבינו קרשקש )עמ"ס כתובות סג ,(:וז"ל -
בעלה ומתוך כך גירשה ,אלא שבמסכת מכות הנידון הוא
"במורדת דכייפינן ליה במאי דלא מפסדי כתובה לאלתר,
כשאינה מורדת בו ,על כן לא הפסידה דבר .אך אם בנוסף
דכיוןדמורדתהיאדודאישורתהדיןהיתהלהפסידלהלזו
להקנטה ,היא מרדה בבעלה ,הפסידה מתנותיו ,ותוספת
כתובתה לאלתר טפי מכמה דאמרי לקמן )עב (.דיוצאות
כתובהשדינהכמתנה.
בלאכתובה .אלאדמשוםדאמרהבעינאליהומצערנאליה
חסו חכמים עליה שלא להפסידה כתובתה לאלתר ,וקנסוה
מרידתהאשה,כעילהלהפסדהכתובהוהתוספת
ישלדוןהאםמרידהשהביאהלגירושין,זועילהלהפסד
הכתובה.
ישלבררשלשהמקריםשונים.
מעט מעט כדי לראות אם תחזור בה ,והיינו כפיה דידיה,
שהוא היה רוצה טפי שיפסידוה כל כתובתה לאלתר כדי
שיוכל לגרשה ,דכיון שהיא רוצה לצערו אפילו הוא ודאי
היהרוצהלגרש".
א .באשה האומרת "מאיס עלי" ותובעת להתגרש ,אך
מבואר בדברי רבינו קרשקש ,ששורת הדין היתה
אינה מזכירה דבר מכתובתה ואינה מוחלת בפירוש על
להפסידה מיד כתובה ותוספת ,אלא שתיקנו לטובתה ,וחסו
הכתובהותוספתהכתובה.
עליהשאינהמפסידהאלאבהתאםלסדרשחכמיםתיקנו.
ב .באשה האומרת "מאיס עלי" ותובעת להתגרש,
ותובעתשישלםכתובתה.
ג.באשההאומרת"בעינאליהומצערנאליה",והתגרשה
בטרםהושלםהסדרהקבועבמורדתלהפסדהכתובה.
עלפיהיסודשכתבהטורבסי'קיח),הובאלעיל(,מאחר
שהגירושין יצאו ממנה ,דהיינו בעקבות המרידה ,הרי שכל
וכן יתפרשו דברי הר"ן בפרק אע"פ בסוף סוגית מורדת
)דף כז :בדפי הרי"ף( ,שכתב " -אי הוי תוספת כמתנה ,כי
מגרש מתוך מרדה ,הפסידה לאלתר משום דלא אקנו לה
מעיקרא אלא אדעתא למיקם קמיה .אבל השתא דאמרינן
דדמי לכתובה ,לא מפסדה מיניה לתנא דמתני' אלא
בפחיתתשבעהשבעהככתובהאובד'שבתותכרבותינו".
מורדת ,מעיקר הדין הבעל אינו מחוייב בתשלום הכתובה
וכן בספר בני אהובה הלכות אישות פי"ד הט"ז כתב –
ותוספתהכתובהאםמגרשהמחמתמרדה.אלאשבמקרים
"אף דהיא באמת מורדת ,אין פוחתין כתובתה כי אם
מסויימים,המבואריםבסוגייתמורדת)מסכתכתובותדףסג:
בהכרזה ,דחכמים תקנו לה תקנה שלא להפסיד כתובתה
ושו"ע אה"ע סי' עז ס"ב( תיקנו חכמים ,תקנה שאינה מן
בקל,רקעלידיהכרזה,אוליתחזור".
הדין ,שהפסד הכתובה ותוספת הכתובה יכנס לתוקף רק
כשנהגועלפיהסדרהקבועבמורדת.
ולהלןמש"כהחזו"אבסי'סטס"קג-דבביאורגדרהלכה
זו" - ,הא דמאיס עלי לית לה כתובה ,לאו דוקא במוחלת,
יסוד זה התבאר בדברי רבותינו הראשונים .בחי'
אלא אף אם אינה מוחלת הפסידה מן הדין ,כיון דהיא
הרשב"א מצינו שמעיקר הדין אין במורדת תשלום כתובה,
מורדתבטענתמאיסעלי…כיוןדהיאמואסתבו,ודאיהיא
מפנישאדעתאדלמשקלולמיפקלאאקנילה.ובדברירבינו
יודעתדאיןלהזכותלתבועכתובהדאיהימגרשתלי'לדידי'
קרשקש מבואר שכל אותן הלכות המורות למנוע הפסד
וכה"גראוישתתןלוכתובהוכדאמרגיטיןמ"ט.":
הכתובה עד שיושלמו תנאים מסויימים ,יסודן בתקנת
חכמיםשאינהמןהדין,ולהלןדבריהם.
לעומת זאת ,במורדת האומרת בעינא ליה ומצערנא
ליה ,ובכל אותן שדינן כמותה ,כתב החזו"א " -אם רצונה
דברי הרשב"א הם בחידושיו עמ"ס כתובות דף סד.
לצאת שנתנה עיניה באחר ,או שרצונה בממון שתוציא
שכתב "ולענין האומרת מאיס עלי ואיני חפצה לא בו ולא
ממנו ,אף שסוף סוף רצונה להתגרש ,מ"מ אין זה בכלל
בכתובתו ,אלא אצא בלא כלום ובלבד שיגרשני ,אינה
מאיס עלי אלא בכלל מורדת בעינא ליה ,ובי"ד משתדלין
מפסדת כלום עד י"ב חדש .ולאחר י"ב חדש אם עדיין היא
לעשות שלום ביניהן וגוערין בה ומכריזין עליה ואין
עומדת במרדה ,הפסידה כתובתה …וכשיוצאה הפסידה
מפסידיןכתובתהלאלתר.ואפשרדאףאםמחלהכתובתה
נדוניאועיקרכתובהותוספתוכלמהשנתןלההבעלמשלו,
לאמהנימחילתהוכדיןמאיסעלי,ואינומגרשעדאחרי"ב
שלא כתב לה ולא נתן לה אלא אדעתא למיקם קמיה,
חדש,ואיןחילוקביניהןאלאהכרזהוהמלכהבהלהשתדל
אדעתאדלמשקלומיפקלאכתבלה".
בשלומן".
248אבןהעזר
עטרתדבורה
ובס"ק יא כתב – "תיקנו חכמים שיהא לה כתובה ככל
בדרך הראשונה כתב " -נראה די"ל דבאמת לא בעינן
תיקוןחכמיםולאתפסידעלידימרדאלאבתנאיםשאמרו
מחילה גמורה ,אלא מה שאמרה דלא בעי' לא הוא ולא
חכמים".
כתובתה,היינושאומרתשאםיהיההדיןשתפסידכתובתה
ובסק"א כתב – "תיקנו דאית לה כתובתה עד אחר י"ב
אם יגרשנה ,אפ"ה מרוצה היא בכך כדי שיגרשנה ,דלא
חדשולאמהנימחילתה,ששקדוחכמיםעלהשלוםלהמתין
ניחא לה לא הוא ולא כתובתה ,אבל אינה מוחלת מה
שמאיתפייסו".
שיהיהעלפיהדיןשמגיעאפילואםתתגרש".
ובס"ק יח ,כתב החזו"א בדין מורדת דבעינא ליה
ומצערנא ליה " -תוספת שכתב לה בכתובתה ,ודאי דינו
ואח"ככתבההפלאה– "עודהיהאפשרלומר…דמיירי
שמוחלתבאמתכלהכתובהסתם"וכו'.
ככתובה ולתנא דמתניתין פוחתין שבעה דינרין לשבת
ונראה שהעיקר כמ"ש ההפלאה בפירושו הראשון ,וכמו
ולרבותינו מפסידתו אחר ד' שבתות ,וכדאמר בהדיא בגמ'
שכתבהחזו"אסי'סטסק"ג"האדמאיסעליליתלהכתובה,
נ"דב'תנאיכתובהככתובהלעניןמורדת.ואימפסידתואף
לאו דוקא במוחלת ,אלא אף אם אינה מוחלת הפסידה מן
קודם שהפסידה כתובתה משום דאדעתא למיפק לא יהיב,
הדיןכיוןדהיאמורדתבטענתמאיסעלי",וכןהוסיףהחזו"א
אינו ענין לדין כתובה שמפסידה מקנס חכמים אחר אריכת
לבארהטעםכמושהבאנולעילמדבריו.
המרד …ותוספת דעתו שיהיה לתוספת דין כתובה כיון
וכןכתבהביתיעקבבספרועמ"סכתובותדףסג):בתוס'
שכוללו או מוסיפו על הכתובה …לדעת ר"ח בתוס' יבמות
ד"ה אבל( ,וז"ל " -כשלא חזרה בה ,אין סברא כלל לומר
ס"הב'דבאהמחמתטענהאיןלהתוספת…כשהיאגרמה
שצריך ליתן כתובה כשמונעת ממנו תשמיש כשאומרת
להוציאה שפיר אמרינן דאדעתא למיפק לא יהיב .ולפי זה
מאיס עלי ,אף אם אינה אומרת שמוחלת הכתובה ,דהא
ע"כ צ"ל דהא דאינה מפסדת את התוספת עד אחר ד'
בש"ס מקשה דליתקנו ליה כתובה מינה ,ומשני האיש אינו
שבתות,דלאמקרימוציאהאתעצמהמידבעלהעדשנקבע
מוציא אלא לרצונו וכו' .ואם נאמר כנ"ל קשה טובא דמ"ש
המרדכפישיעורחכמים,דכעסלשעהשכיח,ולאהנחתבת
כשיאמר הוא האשה מאיסה עלי ומונע ממנה התשמיש
לאברהםאבינואימפסדתתיכף".
כופיןאותוליתןגטוכתובה,ומ"שכיאמרההיאמאיסעלי
שאין די שאין כופין אותה ליתן כתובה לבעל ואף כופין
הפסדכתובהותוספתכתובהבתובעתלהתגרשואומרת
מאיסעלי
אותוליתןלהכתובה".
ובבית יעקב על הלכות כתובות סי' עז סעיף ב' הוסיף -
בגמ'במסכת כתובות דף סג" -:היכי דמיא מורדת ,אמר
"ביבמות פרק האשה רבה בניסת לאחר על פי ע"א קאמר
אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה,אבל אמרה מאיס
התםדליתלהכתובה,דמ"טתיקנורבנןכתובהמשוםשלא
עלי לא כייפינן לה" .ופרש רש"י " -היכי דמיא מורדת,
תהאקלהבעיניולהוציאהוהכאתהאקלהע"ש.וא"כה"נ
דכופיןאותהדמשהיןגיטהופוחתיןכתובתה.דאמרהבעינא
כיון שהיא מורדת ומבקשת גט ודאי דג"כ לא שייך הטעם
ליה כו' ,שיש לכופה על ידי פחיתת כתובתה .אבל אמרה
שלאתהאקלה".
מאיס עלי ,לא הוא ולא כתובתו בעינא .לא כייפינן לה,
להשהותהאלאנותןלהגטויוצאהבלאכתובתה".
וכתב הבית יעקב בביאור דברי החלקת מחוקק " -מיירי
שאמרה מאיס עלי ומונעת תשמיש ותובעת הגט תולין
וכתבהב"ח בסוף סי' עז " -טענת מאיס עלי איננה אלא
שכוונתה בלא הכתובה ,מדלא תבעה הכתובה ,לכך אין
באומרתמאיסעלימטעםכךוכךהמקובללעיניחכמיהעיר
צריך ליתן לה הכתובה כשמגרשה ,רק נוטלת בלאותיה
ומבקשת שיגרשנה מיד בלא כתובה ,דאמרה לא הוא ולא
הקיימין.אבלודאידיכולהלחזורבה".והיינומפנישכלעוד
כתובתו בעינא .אי נמי טוענת מאיס עלי יגרשני ואינה
לא מחלה בפירוש על הכתובה ,הרי ששטר הכתובה שריר
מזכרתכתובה".
וקיים ,ונ"מ שאם חזרה בה ורוצה לשוב לבעלה ,אין צריך
וכן כתב החלקת מחוקק סק"ד " -שמבקשת גט בלא
כתובה ,כלומר ששואלת גט סתם ,ומכל שכן אם אמרה
בהדיאשמוחלתעלהכתובה".
לכתובכתובהחדשה.
ואמנםבאומרתמאיסעלי,נקטינןשאיןכופיןאתהבעל
בגירושין ואין מחייבים אותו ,ובסופו של דבר למעשה
והנה ההפלאה סק"ד כתב על דברי הח"מ " -צ"ע
הבעל נותן גט מרצונו ,אפ"ה לענין חיוב כתובה ותוספת
כששואלת גט סתם ,דהא מלשון רש"י לא משמע הכי,
הכתובה דנים שכביכול האשה מגרשת את הבעל .ומבאר
שכתבדבמאיסעלילאכפינןהיינומשוםדאמרהמאיסעלי
בספר אבני משפט אה"ע סי' עז סק"ד – "אף דאין כופין
לא הוא ולא כתובתו ,א"כ עיקר הטעם משום דמחלה
אותו לגרש ,סוברת דכל זמן דאגידא גבי' לא יתנו לו
כתובתה ,וכ"כ התוספות שם בד"ה אבל וכו' ונראה לר"ת
אחרת ,ובעל כרחו יגרשה ,כמו שמוזכרת בתוס' סברא זו,
וכו'לאכפינןלהעלידישנאמרשלאתועילמחילתהמשום
ולכןאיןלהכתובה".
דהוימחילהבטעות,אלמאבעינןשתמחולבפירוש".
בהפלאהכתבשתידרכיםבביאורדברירש"י.
וכן מוכח בתוספות רי"ד שבאומרת מאיס עלי ,הפסידה
כתובתהאףבלאמחילתהאשהעלהכתובה.
סימןלו249
וז"ל התוספות רי"ד דף סג" :היכי דמי מורדת …אבל
אמרה מאיס עלי ואיני חפצה בו כלל יתן לי גיטי איני
"אבללאמהשכתבלה".ועייןבביתשמואלמהדוראקמאס"קיגשצייןשישנןשתינוסחאותברמ"א.
חוששת מכתובתי ,לא כייפינן לה לעגנה ולעכבה שתפחות
ועיין בדרכי משה סק"ח כתוב כגירסא "לא מה שכתב
כתובתה מעט מעט ,אלא אם רוצה הבעל נותן לה גיטה
לה" ,וז"ל" -וכתבב"יבשםתשובתהרשב"אדאםמגרשה
ותפסיד כתובתה מיד .שהתובעת גירושין ורוצה להפסיד
תוך י"ב חדש צריך ליתן לה כתובה ונכסי צ"ב שלה ,אבל
כתובתה צריך להתרות בה ולהודיעה שהיא מפסדת
לא מה שכתב לה" .ומבואר שאינה זוכה בתוספת כתובה.
הכתובה ,אם תחזור הרי טוב ,ואם לאו נותן לה גיטה
אבלבב"יהגירסא"-ואםגירשהבעלמרצונותוךי"בחדש
ומפסדתכתובתה",עכ"ל.
גובה כל כתובתה" ,ועי"ש בחי' הגהות אות ז' .וכן
בדברי התוספות רי"ד מבואר שהאשה לא מחלה על
בתשובות הרשב"א ח"ו סי' עב כתב " -ואם רוצה הבעל
הכתובה,שאםבמהשאמרה"מאיסעלי"כוונתהלמחולעל
לגרשתוךי"בחדשאלו,לאהפסידההיאמכתובתהכלום.
הכתובה,מהמקוםישלהתראה,היכןמצינושאדםהמוחל
דכיון שהיא אינה מתגרשת מתקנת חכמים כל י"ב חדש,
עלשטרחובצריךלהתרותבושידעשהמחילהמבטלתאת
וזה גרש תוך זמן זה מדעתו ,הרי זה כשאר בני אדם
החוב .ומלבד זאת ,נראה ברור שאם היא אומרת "איני
המגרשיןמדעתעצמםשנותניןכתובה .וכ"כר"חז"לשאם
חוששת מכתובתי" ,אין זה לשון מחילה .אלא ודאי הפסד
רצה הבעל לגרש תוך זמן זה וליטול כתובתה אין שומעין
הכתובה אינו מפני מחילת האשה אלא מכיון שהגירושין
לו .אבל אם שהה עד לאחר י"ב חדש וגרש הפסידה עיקר
יצאוממנה,ואנומתריםבהומודיעיםלהשאףשהבעליתן
כתובתהותוספת".
גטמרצונודינהכמגרשתאתהבעלשאינהזכאיתלכתובה.
אךנצייןשכגירסאהמובאתבדרכימשהמצינובתשובת
העולה מדברינו -אשה האומרת מאיס עלי ותובעת
הרשב"אח"זסי'תידשכתבבלשוןזו" -ואםגרשהתוךי"ב
להתגרש ,מפסידה את הכתובה ותוספת הכתובה מדינא,
חדש נותן כל כתובתה ,אבל מה שהוסיף לה משלו אינה
מפנישהיאיוזמתאתהגירושיןואינהמאפשרתחזרהלחיים
נוטלת מהן כלום ,שלא כתב ולא נתן לה משלו על מנת
משותפים,ובהתאםליסודהמבוארבטור,שמאחרוהגירושין
שתקחותצאממנוותתנאהבהםבפניבעלאחר" .וכןנמצא
יצאו ממנה ,אינה זכאית לתשלום הכתובה והתוספת ,גם
בשו"ת הר"ן בשם תשובת הרשב"א .הר"ן בתשובה סי' יג
בהעדר מחילה מפורשת ,אלא שאם נאמרה בה התקנה
)בלשון השאלה( הביא מתשובות הרשב"א בלשון זו -
להשהותהי"בחדש,לאתפסידכתובתה,שלאמןהדיןאלא
"וראינולרשב"אז"לשכתבבתשובהזהלשונואבלהאומרת
מפניהתקנה,ויבוארלהלן.
מאיס עלי …ואין מכריזין עליה כלל אלא ממתינין לה י"ב
חדש…ואםגרשהתוךי"בחדשנותןלהכל כתובתה ,אבל
הפסדהכתובהבמורדתהאומרת"בעינאליהומצערנאליה"
מה שהוסיף לה אינה נוטלת ,שלא הוסיף לה על מנת
או"מאיסעלי"ותובעתהכתובה
שתטולותצא,ע"כלשוןהתשובה".
באשה האומרת בעינא ליה ומצערנא ליה ,אם הבעל
ולפי זה ,גם אילו היינו דנים את האשה האומרת מאיס
נותן גט ,מעיקר הדין היה מקום לקבוע שהפסידה את
עלי ותובעת גירושין וכתובה ,כמורדת האומרת בעינא ליה
הכתובה במלואה ,אך חכמים תקנו שלא תתגרש לאלתר,
ומצערנא ליה ,וללא סייג ,כמשמעות הרמ"א בשם תשובת
והיינו שהשאירו את כתובתה על מקומה ,וקבעו פחיתת
הר"ן ,הרי שבטרם נהגו בה כסדר הקבוע במורדת ,האשה
הכתובהבדרךהמבוארתבמשנהובדעתרבותינו,והכלכדי
זכאית לעיקר הכתובה וצ"ב .אך דין תוספת הכתובה שנוי
לעכב את הגירושין .וכתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' נה -
במחלוקת,כאמורלעיל.
"צריך להכריז עליה …וישלחו להתרות בה לפני הכרזה
אבל החזו"א סי' סט ס"ק יח העלה שהמורדת אינה
ולאחריה ,ושוב נמלכים בה הדיינים עצמם …יכתבו לו
מפסידה תוספת כתובה ,אלא אם הפסידה כתובתה ,מאחר
עליה אגרת מרד כדין והלכה ,ובלי שמירת כל הסדר הזה
שתוספת כתובה ככתובה כמבואר בכתובות דף נד ,:וכתב
אינהמפסדתכלום".
החזו"א" -האדאינהמפסידהבמרדהאתהתוספתעדאחר
ואם היא אומרת מאיס עלי ותובעת הכתובה ,חזר דינה
ד' שבתות ,דלא מיקרי מוציאה את עצמה מיד בעלה עד
כאומרתבעינאליהומצערנאליה.ודינהמבוארברמ"אבסי'
שנקבע המרד כפי שיעור חכמים ,דכעס לשעה שכיח ,ולא
עז ס"ב בשם הרשב"א בתשובה " -אם אומרת יתן לי גט
הנחתבתלאברהםאבינואימפסדתתיכף".ולפיזההעלה
וכתובתיחיישינןשמאעיניהנתנהבאחר,וישלהדיןמורדת
החזו"א שיש לגרוס בדברי הרמ"א כפי המודפס אצלינו,
דבעינאליהומצערנאליה".
שאםגרשתוךי"בחדשלאהפסידהתוספתכתובה.
והנה במורדת האומרת בעינא ליה ומצערנא ליה פסק
בדבריהחזו"אמבואר,שנקטבדעתהרשב"אדאףבמאיס
הרמ"א)סי'עזס"ב(" -אםרוצהלגרשהתוךי"בחדשנותן
עלי לא הפסידה תוספת אם ניתן גט תוך י"ב חדש .אך
להצ"בשלהוכתובתהוכלמהשכתבלה".ועייןבב"שס"ק
כאמור ,בתשובות הרשב"א מצינו חילוקי נוסחאות בשאלת
יחובדגולמרבבהשהגירסאשלהב"שבדבריהרמ"אהיתה
חיוב תוספת הכתובה ,והרמ"א בדרכי משה נקט שאינה
250אבןהעזר
עטרתדבורה
מקבלתמהשכתבלה,ומסתברשדבריומתייחסיםלתוספת
הכתובה,וכפימשמעותגירסתהב"שברמ"א.
עוד כתב החזו"א " -ואף לדעת הר"מ נראה ,דכל שיש
רגלים לדבר וניכרים דבריה ,אף אם תובעת כתובתה לא
ויתכן שהיה מקום לחלק בין אומרת מאיס עלי ,שבה
הפסידהדיןמאיסעליה,אלאבסתמאסמכינןאהאדמותרת
כתב הרשב"א )לפי נוסחא אחת( שאינה זכאית לתוספת
על כתובתה וחזינן שקשה לה להיות תחתיו ,ואינו מחמת
כתובה ,מאחר והגירושין נבעו ממנה .משא"כ באומרת
כעסלזמן.ולאתלינןבנתנהעיניהבאחר,דהיההדברידוע
בעינא ליה ומצערנא ליה ,בטרם הושלם הסדר הקבוע
ביןהשכנים.אבלבאינהמותרתעלכתובתה,מספקינןשאין
במורדת אין לדונה כמביאה לגירושין) .אלא שנראה כי
הדבר קשה עליה ,אלא בסיבות קלות בחרה להתגרש ממנו
הרמ"א בשו"ע ,אליבא דגירסת הב"ש ,הוציא דבריו מדברי
ומקוה לאחר ,שחושבת שיהיה לה טוב מהיות תחת בעלה
הרשב"א ,למרות שהרמ"אאייריבאומרת"בעינא ליה" וכו'
הראשון …הכא בסברא תליא מילתא …ומש"כ רש"י
והרשב"אאייריבמאיסעלי(.
במאיסעלידלאבעיאכתובה,לאמשמעכללדכוונתרש"י
מסקנת הדברים ,במידה שיקבע דינה של האשה כדינה
כדילהאמינה,אלאנראהלפרשדהוארהיטתהענין,דרש"י
שלמורדתהאומרתבעינאליהומצערנאליה,לכלדבר,הרי
סבר כיון דהיא מואסת בו ,ודאי היא יודעת דאין לה זכות
שלדעת החזו"א אם יסודר ג"פ בטרם יתקיים בה הסדר
לתבוע הכתובה דאיהי מגרשת ליה לדידיה ,וכה"ג ראוי
הקבוע במורדת ,ובלא שמחלה על הכתובה ,לא הפסידה
שתתןלוכתובהוכדאמרבגיטיןמ"טב'.מיהוהר"ןבתשובה
כתובה או תוספת .אבל לפי האמור ,לא מצינו נוסחא
לאפירשכןדברירש"י,ומשמעדאףלעניןלמנועהכרזהלא
ברשב"א הקובעת תשלום תוספת באומרת בעינא ליה
מהימנא".
ומצערנא ליה והבעל גרשה בטרם הכריזו עליה ,ויתכן
שדבריהרשב"אנאמרורקבמאיסעלי,המבקשתגירושין.
לפי זה בנידון שהאשה טוענת "מאיס עלי" ומבקשת
להתגרש וכתובה ,ואינה אומרת דבר שמשמעותו "בעינא
אך נראה שאם האשה טוענת מאיס עלי ותובעת
ליה",איןלדוןשלא תפסידכתובתה,וזאתמשלשהטעמים
כתובתה ,אף אם לעניין כמה הלכות דינה כאומרת בעינא
-ראשית ,לחובתה נאמנת שאינה רוצה בו ואינה בגדר
ליהומצערנאליה,קיימים שני טעמים שהאשהאינהזכאית
בעינא ליה .על כן מכח הודאת בעל דין מפסידה כתובתה.
לתשלום תוספת כתובה ,וזאת עפ"י מש"כ החזו"א סי' סט
ועוד ,יש לומר שהרמ"א לא כתב דבריו לעניין שיש לנקוט
סק"ד-
בה את הסדר הקבוע במורדת אלא לעניינים אחרים ,כנזכר
ראשית,החזו"אכתבשדבריהרמ"אשאיןדניםאתדינה
לעיל .ומלבד זאת במקום שניכרים דבריה שאינה רוצה
כאומרת מאיס עלי לאחר שתבעה את כתובתה ,מחשש
בבעלה מטעמים מסויימים ,ואין מקום לחוש שתביעת
שמאעיניהנתנהבאחר,היינושלאתזכהבזכויותהנובעות
הגירושין נובעת ממה שנתנה עיניה באחר ,יש לדונה כדין
מקביעת מעמדה כאומרת מאיס עלי ,כגון כפיית גט אליבא
מאיסעלילכלדבר,גםאםתובעתכתובתה.
דשיטת הרמב"ם ,או לשיטת הר"ן שתזכה בכתובתה ,או
לדעת הרשב"א שמרווחת בלאותיה הקיימין אם תפסה,
דינושלרבינוירוחםבשםרבו
ושאם חזרה לא הפסידה כלום .לכל העניינים אלו ראוי
רבינו ירוחם בספר מישרים נתיב כג ח"ח כתב וז"ל -
לדקדקעמהאםאינהמשקרת".אבללדעתהרמב"ןוהרא"ש
"כתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל ,כי נראה לו שאשה
שאינה מרווחת אלא שאין מכריזין עליה ,אין לדקדק בדבר
שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה ,והוא אמר אנא
כלכךוסומכיןעלדבריה".
נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט ,מסתברא דאין
עוד כתב החזו"א ,אף בלא הסברא הנ"ל ,ואף אי נימא
דניםאותהבמורדתלהפסידהכלוםמעיקרכתובהונדוניא,
בדעת הר"ן בתשובה ,דבכה"ג שאומרת מאיס ותובעת
אלאמיהומשהינןלהתריסרירחישתאאגיטאדילמאהדרי
כתובה מכריזים עליה " -מ"מ נראה דלחובתה מהימנא,
בהו,לאחרשנהכופיןאותולגרשוהפסידהתוספתוכלמאי
והלכך אע"ג דלא הכריזו איבדה מיד כתובתה .ואע"ג
דיהיבלהמדיליהדאדעתאלמשקלולמיפקלאיהיבלה".
דמשהינן לה י"ב חדש ,מ"מ יש נפקותא שאין לה מזונות
בביאורדינושלרבינוירוחםכתבבספרנתיבותמשפט–
מבעלה ,ולאחר יב"ח הפסידה כתובתה בלא הכרזה ד'
"מהשכתברבינובשםרבוז"לדעתו,דאע"פשהיאמורדת,
שבתות".
כיוןשהואגםכןמורדואינורוצהאותה,איןמפסידיןאותה
בדבריואלוהחזו"אלשיטתו)שםסק"א(,דנקטינןלהלכה
כתובתה,אלאלאחרהשנהכופיןאותולגרשונותןלהנכסי
שבמאיס עלי מפסידה כתובתה רק לאחר י"ב חדש .אך עיין
צ"ב שלה אבל לא תוספת ,וכן נראה שהוא דעת הרשב"א
בספר יביע אומר חלק ה' אה"ע סי' יג סק"ח במש"כ להוכיח
בתשובה ,הביאה הרב ב"י וז"ל על האומרת מאיס עלי או
מכמהראשוניםדלאכחזו"אאלאכפסקהשו"עשבמאיסעלי
בעינאליה,מההןגובות.אםהוציאמרצונוביןבזווביןבזו
מפסידה כתובתה לאלתר ,ובלא המתנת י"ב חדש .ולפי זה,
נותןלהםנכסיצ"ב,אבלמהשנתןלהםמשלואינןנוטלות
לסברא זו שכתב החזו"א "דלחובתה מהימנא" ,היינו נאמנת
כלום ,כיון שהן תובעות להתגרש עכ"ד .וכן כתב ג"כ בסי'
שדינהכדיןאומרתמאיסעלישמפסידהכתובתהלאלתר.
אלף ורל"ה .הרי בדעתו שאע"פ שהן מורדות ,מ"מ כיון
סימןלו251
שהוציאמרצונודגםהואאינורוצהאותהנותןלהםנצ"ב…
בעלהמורדבאשתוותובעגירושין,ועקבכךגםהאשה
לא פטרו את הבעל אלא מלשלם תוספת ,משמע דנצ"ב
תובעתלהתגרש
צריךלשלם",עכ"ל.
עלינו לברר מה הדין במקרה הפוך מהנידון ברבינו
דרךאחרתבביאורשיטתרבינוירוחם,כתבבפד"רחלק
ירוחם .דהיינו כשהבעל קדם ותבע גירושין ויזם מצב של
ח'עמ',324שהפסדתוספתהכתובהנובעמכךשכופיןאת
פירוד ,עקב טענות כאלו או אחרות כנגד אשתו ,ובתגובה
הבעל בגירושין ,וזאת עפ"י שיטת הר"ח שהביאו תוספות
האשהמבקשתלהתגרש,האם תפסידאתתשלוםהכתובה
והרי"ף במסכת יבמות בסוף פרק הבע"י שבמקום שהבעל
ותוספת הכתובה עקב רצונה בגירושין .האם יש מקום
חייבלתתגט,האשהאינהמקבלתתוספתכתובה,דאדעתא
לטענה שאין לחייבו בכתובה ותוספת כתובה מפני שכעת
דלמישקלולמיפקלאכתבלה.
כברשניהםכבראינםחפציםזהבזה.
אך הגרי"ש אלישיב שליט"א דחה דרך זו בביאור רבינו
ירוחם,מכחדברימש"כנתיבותמשפטבביאורשיטתרבינו
ירוחםעלפיתשובתהרשב"אשהפסדתוספתהכתובהנובע
מתביעתהאשהלהתגרש.
נראה שבמקרה כזה האשה אינה מפסידה את זכותה
לתשלוםהכתובהותוספתהכתובה.
אמנם בפד"ר כרך ח' )שם( בפס"ד מבית הדין הגדול
שנכתב על ידי הגרי"ש אלישיב שליט"א ,פסק עפ"י שיטת
ובפד"ר )שם( כתב הגרי"ש אלישיב שליט"א על דינו של
רבינו ירוחםלשלול את זכותהשל האשהלתוספת כתובה,
רבושלרבינוירוחם"-לכאורההדבריםתמוהים,כשהאשה
במקרה שהבעל עזב את הבית שלא כדין ויזם גירושין,
היא המורדת בבעלה ,אינה מפסדת תוספת כתובה כל עוד
ולאחר מכן גם האשה מבקשת להתגרש ושוללת את
לאהכריזועליה .ואםגםהואמורדבה ,אזמפסידהלאלתר
האפשרותלחזרהלשלוםבית.
את תוספת הכתובה ומשום דאדעתא למישקל ומיפק לא
יהיבלה,וכלפילייא?".
אך נראה שיש מקום להגיע למסקנה שונה מהקבוע
בפסקהדיןהנזכר.
ומסקנת הגרי"ש אלישיב שליט"א שם " -נראה לומר
בנסיבות אלו ,אין מקום לשלול מהאשה את זכותה
דההבדל הוא בזה ,במקום שהאשה היא המורדת בבעלה
לגבות תוספת כתובה ,כל עוד תביעתה לגירושין נובעת
והבעלרוצהבאשתו,הריכלההכרזותוההתראותשנאמרו
מעזיבתהבעלאתהביתובתגובהלמרידתוורצונובגירושין.
במורדת ,וכל התקנות הללו לא באו אלא ללחוץ עליה
מאחר שתביעתה הוגשה כתוצאה ממעשיו אלו של הבעל,
שתמלךבדעתהותשובלחיישלוםביתעםבעלה,ולכןאם
ישלקבועשהגירושיןיצאוממנו.לפיהגדר שהבאנומהטור
הבעל מגרשה בטרם נגמרו כל הפעולות הללו חייב לשלם
סי'קיח,בנסיבותאלואיןעילהלהפסידהכתובתה.
לה כתובה ותוספת כתובה .משא"כ במקרה וגם הבעל לא
כאמור,פסקהדיןבפד"רכרךח'הנ"ל,מיוסדעלדינושל
רוצהבה,הריאיןמקוםלתקנהזו,וממילאקםדינאדמכיון
רבינו ירוחם שכתב בספר מישרים הנזכר ועפ"י ביאור
שהיאלארוצהאותו,הריאדעתאלמישקלומיפקלאיהיב
הגרי"ש אלישיב שליט"א שהובא לעיל ,שאם הבעל מורד
להתוספתכתובה",עכ"ל.
באשתו וגם האשה מורדת בבעלה ,זוהי מרידה הדדית,
הרי מבואר שקיים חילוק בין עיקר הכתובה לתוספת
הכתובה .בנידון רבינו ירוחם לא הפסידה את עיקר
והאשה אינה זכאית לתשלום תוספת הכתובה ,גם ללא
הכרזה.
הכתובה ,למרות תביעת הגירושין ,בהעדר עילה שבהלכה
אך נראה שלא היה מקום להוציא מדברי רבינו ירוחם
להפסידה עיקר הכתובה ,וכמו שמצינו בסוגיא הנזכרת
את המסקנה אליה הגיע הגרי"ש אלישיב שליט"א .הנידון
במסכת כתובות ,שגם בכה"ג שייכת תקנת חכמים
בפסק הדין הנ"ל היה שהצדדים גרו בעפולה והבעל בקש
שחייבוהו בעיקר כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו
לעבור ולהתגורר באילת ,מקום עבודתו ,אך האשה סירבה.
להוציאה .אבל לעניין תוספת הכתובה ,קיימת סברא
בית הדין פסק שעל פי הדין לא ניתן לחייבה לעבור לגור
שנאמרה רק ביחס לתוספת " -אדעתא למישקל ומיפק לא
באילת .למרות פסק הדין ,הבעל נהג בניגוד לדין ועזב את
יהיב לה תוספת כתובה" ,מאחר שדינה כמתנה שהבעל
אשתו ועבר לגור באילת ,והאשה נשארה בביתם בעפולה.
התחייבמדעתעצמו.
וכתבו בפסק הדין " -הבעל שעזב את אשתו ,בטענה
ומבואר,שהאשהאינהזכאיתלתוספתכתובה,לאמפני
שהאשה תחליף מקום המגורים בעפולה ,מקום שעליו
כפיית הבעל בגירושין ,אלא מפני שהיא תובעת להתגרש,
הוסכם ביניהם לפני הנישואין ,ותלך לגור באילת ,דרישה
כפיהעולהמדבריהרשב"א .ועלינולהוסיףולבארכי איןדי
שהיא בלתי צודקת ,לפי הדין ,הרי דינו כדין מורד .אלא
תביעתגירושיןכזושגםאםהתביעהלאתיענה בחיוב,בני
שבנידוןדידן גם לאשה דין מורדת,אחרי שהצהירה בביה"ד
הזוג ימשיכו בחיים משותפים .אלא הגירושין אירעו לאחר
שאינה מסכימה להשלים אתו גם אם יחזור לעפולה,ורצונה
תביעה ובעקבות מרידת האשה בבעלה ,ולמרות שבתגובה
בגט ודורשת כתובתה" ,עכ"ל .בנסיבות אלו פסקו שאינה
למרידתה גם הוא כבר אינו חפץ בה ,הבעל פטור מתשלום
זכאית לתשלום תוספת כתובה ,אלא אם כן תוכיח את
תוספתהכתובה.
טענותיהלהתנהגותאלימהשלהבעל.
252אבןהעזר
עטרתדבורה
כאמור ,בפסק דין זה ניתנה לאשה האפשרות להוכיח
ס"ק כב המובא לעיל .א"כ הדברים תמוהים ,אם האשה
טענותיה ,על אלימות הבעל וכיוצ"ב .ובמידה שהטענות
תובעתגירושיןעקבהיותומורד,דינולהוציאוליתןכתובה
יתבררו ,יהיה מקום להורות על חיוב הכתובה ותוספת
ותוספת ,ומדוע יגרע חלקה לאחר שתוסיף ותאמר שאינו
הכתובה ,למרות רצונה של האשה בגירושין .וזאת מפני
רוצהבו,הריודאישלאתרצהאתבעלההמורדבה,והדין
שבנסיבות כאלו ,לא יהיה לאשה מעמד של מורדת ולא
עמה ,כמו שאנו רואים שתביעתה לחייבו בגירושין
יהיהמקוםלדוןאתשניהםכמישמרדוזהעלזה.
מתקבלת.וכיעלינולבחוןכליותולבולהעריךמההיהאילו
אך עכ"פ עולה מאותו פסק דין שבמקרה שהבעל מרד
הבעל היה חוזר בו ממרידתו האם היתה חוזרת אליו ,ואם
באשתו ועזב את הבית שלא כדין ומבקש להתגרש,
נעריך שהאשה לא תחזור לבעלה גם אם הוא היה חוזר בו
וכתוצאה מכך גם האשה תובעת גירושין ואינה מעוניינת
ממרידתו ,האם עקב כך נפסידה מכתובתה ,הדברים
להמשיךלדורעםבעלה,היאאינהזכאיתלתשלוםתוספת
תמוהיםמאד,ואיןלכךכליסודבהלכה,להפסידהכתובתה
הכתובה.
פסק דין זה צ"ע .בדברי רבינו ירוחם היוזמה לתביעת
בהסתמך על אומדנא כזו המעריכה מצב תיאורטי שאינו
קייםכעת.
הגירושין היתה של האשה שאמרה "לא בעינא ליה יתן לי
אלא ודאי יש לקבוע שבאותו נידון דינו של הבעל כמי
גטוכתובה",ולאחרמכןהבעל אמר"אנאנמילאבעינאלך
שהביא לפירוק הנישואין ,והכל נובע ממרידתו ,ולהלן נביא
אבל איני רוצה ליתן גט" .דהיינו תביעת הגירושין יצאה
מתשובתמטהיוסףשכתבכסבראזו.
מהאשה ,ובתגובה לדברי האשה ,הבעל אמר שאינו רוצה
סברא זו שכתבנו שלא לדון את האשה כמורדת ,מכח
בה .בנסיבות אלו שהגירושין יצאו ממנה ,אין מקום לחייבו
אמירהגרידא,אמירהשאינהמבטאתמרידהמעשיתואינה
בתוספתהכתובה",דאדעתאלמשקלולמיפקלאיהיבלה".
גוררת התנהגות של מרידה ,מקורה מגוף הסוגיא במסכת
אלא אם כן תוכיח שהבעל בהתנהגותו האלימה הביא
כתובותדףסג.:
לגירושין.
בגמ'נאמרשגםנדהנחשבתמורדת.וכתבהרשב"אבחי'
אבל במקרה שהבעל עשה מעשה ועזב את הבית ובכך
עמ"ס כתובות שם " -ונדה דהויא מורדת מתשמיש ,דוקא
יצר את הפירוד בין בני הזוג ,ודינו כמורד באשתו .אין לדון
בשמרדה בלא עת נדתה דבהא איכא למימר אינו דומה מי
את האשה כמורדת המפסידה תוספת כתובה ,שהרי רצונה
שיש לו פת בסלו ,אבל התחילה למרוד בעת נדתה לא,
בגירושיןנובעכתוצאהממרידתהבעלועזיבתואתהבית.
דהתורה המרידתה ,ושמא רצתה לצחק בו עד שתטבול.
אין מקום לקבוע מעמדה של האשה כמורדת לעניין
והכין איתא בירושלמי דגרסינן התם מה אנן קיימין אי
הפסדהכתובהאלאבמרידההבאהלידיביטוימעשי,דהיינו
בשמרדהעליווהאנדההתורההמרידתהעליו,אלאכןאנן
כשהמצב ביניהם הוא כזה ,שטרם המרידה ,האשה יכלה
קיימין שמרדה עליו עד שלא באה לנדה ובאה לנדה" .וכן
להמשיך לדור עם בעלה ,שאינו מורד בה ,ולמרות זאת
דעת הר"ן והריא"ז המובא בשלטי הגבורים ,וכן כתב
בחרה למרוד בו .אבל כשהמרידה שלה היא על רקע מצב
הנימוקי יוסף עמ"ס כתובות )שם( ,והובאה שיטה זו ברמ"א
שבו כבר אין לה בעל שהיא יכולה לדור עמו ,לא תחשב
סי'עזס"בבשםי"א.
מורדת,עקבאמירהכזואואחרת.מאחרומסתברשדבריה
והנהכשהחלהלמרודבעתנדתה,איןכאןמעשהמרידה
נאמרו בתגובה לכך שבעלה כבר עזב אותה .ויתכן שאם
אלא רק דיבור והצהרה שהיא החליטה למרוד בו ,ועל כן
הבעל יחזור בו ממרידתו ,ובלב שלם יבקש שלום בית ,גם
אין אנו דנים אותה כמורדת ,מכיון שאין מרידה בדיבור
היא תחזור בה ולא תמרוד בו .על כן כל עוד הבעל ,החל
בעלמא,כלעודאיןמאחוריהדיבורגםמעשהמרידה.
במרידה ,לא ניתן לקבוע מעמדה כמורדת בעקבות אמירה
ולפי זה ,ה"ה בנידון בפד"ר כרך ח' )שם( ,מכיון
כזו או אחרת ,מאחר שלא ניתן לדעת מה היתה עמדתה
שמרידתה באה לידי ביטוי רק באמירה בה האשה מבקשת
אילובעלההיהנוהגעמהכהוגןולאמורדבה.
גירושין,ואיןזומרידה העומדת במבחןהמציאות ,שהריגם
בפסק הדין הנ"ל ,לאחר שכבר קבעו את דינו של הבעל
בלא דיבורה ,מצבה הוא שהיא מרוחקת מבעלה התובע
כמורד ,היה מקום לפסוק שתביעתה לגירושין נבעה מכך
גירושין ,ואינו מוכן לחזור עמה לשלום בית ,אין דיבור כזה
שבעלה מרד ,ולא היה מקום להפסידה כתובתה .כשם
קובע את מעמדה כמורדת .כל עוד אין לה בעל ,שתוכל
שקבעו שאם תביעתה לגירושין נובעת מהתנהגות אלימה
לחזור אליו לחיים משותפים ,אין לדונה כמורדת מכח
שלהבעל,לאתפסידתוספתכתובה.
אמירתה,המבקשתלהתגרשבנסיבותאלו.
בנוסף יש לתמוה ,לאחר שבאותו פס"ד קבעו שהמורד
ואין סתירה לסברא זו משיטת החולקים על הרשב"א
באשתו חייב בכתובה ובתוספת כתובה ,אף אם מחייבים
וסייעתו,הסובריםשהבבליפליגבזהעלהירושלמי,ונידונת
אותו לתת גט ,ואינו כמוכה שחין וכיוצ"ב שאינו מחוייב
כמורדת אף כשמרדה בתוך ימי נידותה .דשאני התם
בתוספת כתובה ,מכיון שבידו של המורד לחזור בו ולהסיר
שלמרידתההשלכהמעשית,שבעצםאמירתהיצרהמצבבו
את הגורם לכפיית הגט ,ובכך כיוונו לדעת החזו"א סי' סט
אין לבעלה פת בסלו ,והוא בעל המבקש לדור עם אשתו
סימןלו253
בשלום .וס"ל לבבלי דאף תוצאה כזו מדיבורה גורמת לה
אינו כמורד ,ומניין לנו שהפסיד זכותו לפירות ,וכשם שאם
להחשבכמורדת .משא"ככשבעלהכבראינורוצהבהועזב
הבעל מורד באשתו והאשה תובעת גירושין ,אין לשלול
אותה,לכו"ע,דבריההמביעיםאתהרצוןלגירושין,ואתאי
זכותה למזונות ,וכפי שבארנו בסימן הקודם .אך יתכן שאם
רצונהלשוב לשלום עם בעלה,אינםקובעים להמעמדשל
יסרב לתת גט תשלל זכותו לפירות ,דומיא דאשה נכפית
מורדת.
שחוייבה בגירושין שאינה מקבלת מזונות כאמצעי לכפיית
יתירה מזו ,נראה שאין מקום למושג "מרידה הדדית".
הגט,עייןשו"עאה"עסי'קיזסעיףי'מתשובתהרא"ש.
הראשון שמורד בבן הזוג ודאי יחשב כמורד ,אך השני שבן
וע"עלהלןסי'פטבביאורדינושלרבינוירוחם.
זוגומרדבו,מאותהעתכבראינויכוללהחשבכמורד.וזאת
מסקנת הדברים -שלילת זכותה של האשה לתשלום
מפנישדינימורדומורדתמתייחסיםלבןזוגהמתנערבאופן
הכתובההיאבהתאםלגדריםההלכתייםהמבואריםבשו"ע
חד צדדי ושלא כדין מחובותיו שהוטלו עליו במסגרת
אה"ע סי' עז ,דהיינו באשה המורדת בבעלה ,האומרת
הנישואין .ויצוייןשביטוי זהשל "מרידה" יכול להתייחס גם
"מאיס עלי" ,ומפני שהגירושין נובעים ממרידת האשה ,ועל
לבעלי חיים או אף לאבר בגוף האדם ,שחדלו למלא את
כן זו עילה הגוררת הפסד הכתובה .וכן במורדת אומרת
תפקידםהטבעי,עייןגמ'ע"זדףכח":עיןשמרדה",ובמסכת
"בעינא ליה ומצערנא ליה" ,ובכפוף לביצוע הסדר הקבוע
חוליןדףקלט".תרנגולת…שמרדה".
במורדת ,וכן בדינו של רבינו ירוחם ,שבו האשה החלה
וכן במבואר במרדכי שאדם יוכל להחשב כמורד מפני
למרוד ,ואמרה "לא בעינא ליה ,יתן לי גט וכתובה" ,אמנם
שהואנוהגשלאכראויופושעבכךשאינוממלאאתהמוטל
בכך דינה כמורדת האומרת "בעינא ליה ומצערנא ליה" אך
עליו .המרדכי במסכת כתובות סי' קפג כתב בשם מהר"ם
הפסידה תוספת כתובה גם בלא הכרזות ומהטעם המבואר
מרוטנבורג בענין בעל שחלה ואינו ראוי לאישות " -אמאי
לעילבדבריהגרי"שאלישיבשליט"א.אךבמקרההפוךשבו
לאמיקרימורדמתשמישויוסיפולהעלכתובתה,די"לדלא
הבעל החל למרוד ,ועזב את אשתו ,וכתוצאה מכך האשה
מיקרי מורד אלא כשעושה מחמת שנאה וכעס ,דמורד הוי
אמרה "לא בעינא ליה" ,בנסיבות אלו זכותה של האשה
פושע כמו הפושעים והמורדים ,אבל הכא דמי קצתלמוכה
לתבוע גירושין ואין מקום להחיל עליה שם מורדת מכח
שחין".
דאמירהבעלמאשאינהרוצהבו,ומהטעםהמבוארלעיל.
דבריהמרדכיהתבארוהיטבבספראורגדול.האורגדול
בלשוןאחרתישלהגדיר,כלעודהבעליוזםאתהפירוד
בסי' ד' העלה שאשה נידונת כמורדת כל שמונעת עצמה
ומביא לפירוק הנישואין ולגירושין ,יש לחייבו בתשלום
מבעלה שלא כדין ,אע"פ שאין עיקר כוונתה כדי לצערו.
הכתובהותוספתהכתובה,מכיוןשפירוקהנישואיןמתייחס
ובתוךדבריוהביאהאורגדולאתדבריהמרדכי,וכתבהאור
אליו ,גם אם בסופו של דבר ,האשה החליטה לבקש
גדול " -האי דכתב המרדכי דמורד אינו אלא מחמת שנאה
להתגרש ,לאחר שנוכחה לראות שבעלה אינו מוכן לשוב
וכעס,לאודוקאהוא,רקאףמאיזהטעםשהואשלאכדין,
אליה .ואין לקבוע שהגירושין יצאו ממנה .והדברים
וכדמוכח מהראיה שהביא דמורד הוי פושע ,אבל לא
מתיישביםעפ"יהכללשקבעוהטורוהר"ןהנזכריםלעיל.
באונס".
ואכןמצינומקריםשבהםהאשהתובעתגירושין,ולמרות
אבל בנסיבות שהבעל מרד באשתו וכבר אינו חפץ בה,
זאתלאתפסידאתכתובתהותוספת,והיינובאותםשנקבעה
ועזב אותה ,מכאן ואילך לא הוטלו עליה חובות הנובעות
בהם ההלכה "יוציא ויתן כתובה" .במקרים אלו ,הלכה זו
מהנישואין ,ואינה חייבת לבעלה אף אחת מחובות הללו,
קובעתכיאףשהאשהתובעתגירושיןועקבתביעהזוהבעל
וכמבוארבביתיעקבסי'צ'סעיףה')ד"הי"אהמורד(.ולכן
חוייבבגירושין.אךמאחרשקיימתעילהשישבהחיובהבעל
לא נכון להגדירה כמורדת ,גם אם היא מבקשת להתגרש
"יוציא ויתן כתובה" ,אנו קובעים שהבעל במעשיו הביא
מבעלכזה,בקשההנובעתמעזיבתווממרידתו,וגםאםהיא
לגירושין ואין בתביעתה שלילת זכאותה לכתובה .עיין
כבראינהמעוניינתלשובאליו.
בתשובת הגרע"א ח"ג סי' נא )הובא בפד"ר ח"א עמ' (218
בנסיבות אלו שאין לה מעמד של מורדת ,אין יסוד
להפסדהכתובה.
שכתבבלשוןזו–"כיון דידוע לו דנישאת רקעל דעת אישות,
הוי כנתחייב לנהוג לה אישות ,ובאם לאו ראוי לה להיות
וע"ע בפד"ר חי"א עמ' 95בפס"ד מביה"ד האזורי ת"א
נפקעתממנו,אםכןמשוםהכילאמיקרימפקעתעצמהלומר
בראשות הגאון רח"ג צימבליסט שליט"א שהביא מדברי
לגביה אדעתא למשקל ולמיפק,דכל שאי אפשר לו לנהוג לה
רבינו ירוחם ,וכתב לברר שבהלכה זו ,זכותו של הבעל
אישות כראוי ,ראוי לה להפקיע עצמה ממנו" .וע"ע בפסק
באכילתפירותתלויהבשאלתזכותושלבעלמורדבפירות
הדין בפד"ר ח"א שם שהאריך בביאור החילוק בין מקרים
נכסימלוג.
בהם מחוייב בתוספת כתובה למקרים שחיוב זה שנוי
ולפיהאמורהדבריםצ"ע,מאחרשאיןמקוםלהגדיראת
במחלוקתאףכשהבעלמחוייבבגירושין.
הבעל כמורד ,לאחר שאשתו כבר אינה חפצה בו .ואף
על כן גם כשהבעל החל למרוד באשתו שלא כדין ,כפי
שנחייבובגירושיןמפנישאינורשאילעגנהבנסיבותאלו,אך
הנידוןבפד"רכרךח')שם(,ישלהחילסבראזו שלהגרע"א
254אבןהעזר
עטרתדבורה
ז"ל ולקבוע שאינה נחשבת כמפקעת עצמה ממנו ,מאחר
שהוא נדרש לשאלתה ומתרצה לגרשה ,חייב ליתן לה
ונישאתלועלדעתכןשידורעמהכראוי,וכשמרדבהראוי
התוספת,דהאלאשייךלמימרדאדעתאלמשקלולמיפקלא
לה להפקיע עצמה ממנו ,ואינה נחשבת כמי שגרמה
אוסיףלה,שהריהיאאינהיוצאהשהרילאעשתהלושום
לגירושיןהמפסידהתוספתכתובה .וע"עבספרשמעשלמה
כפיה אלא הוא רוצה לגרש ,לכן יתן לה גם התוספת .וכן
ח"גאה"עסי'יאשנטהלסבראזו.
משמעממהשכתבהרא"שבתשובהכללמ"גסי'י"ב…אם
ומצאתיבספרמטהיוסף)להג"ריוסףבןחייםמשההלוי
בלאכפיהנאותלגרשהיתןכתובהכיוןדמדעתומגרשה…
נזירז"ל ,שהיהאב"ד במצרים ואגפיה,והיה חבירו של בעל
וכןכתבהרבביתשמואלסי'קנ"ד…מדבריהרא"שמשמע
הפרי חדש ז"ל( ח"ב חלק אה"ע סי' ה' ,תשובה שממנה
דכל שרוצה לגרש אף שהיא ג"כ רוצה להתגרש יש לה
סייעתא לדברינו .בתשובה זו מבואר שאם שני בני הזוג ,הן
תוספת…עודנלע"ד,דעדכאןלאאמרובבאהמחמתטענה
הבעל והן האשה מבקשים להתגרש ,אין האשה מפסידה
שאינויורהכחץאושאינויכוללבעולדאיןלהתוספת,אלא
כתובתה עקב תביעתה לגירושין ,כל עוד תביעה זו נגררת
כשיש שלום בינו לבינה ,והיא מעצמה מבלי שום קטטה
מתביעתהבעלומיחסוהשלילילאשתו.
תובעת אותו בבי"ד שיגרשנה ,בהא הוא דאמרו דאין לה
הרב השואל הציג את שאלתו כדלהלן " -על ענין
תוספת .אבל כשהוא מרגיל קטטה ומריבה עמה ,ומחמת
המריבה שנפלה בין איש לאשתו ,וכשבא לגרשה דיבר
המריבהנתעוררההיאלבואעליובטענהשאינויכוללבעול
האדון עמו דברי פיוסין והפציר בו בדברים טובים לשים
או שאינו יורה כחץ ,בהא לא שייך למימר אדעתא למיפק
שלום ביניהם ,והוא נתן כתף סוררת ולא אבה להתפייס
לא אוסיף לה .שהרי הוא הגורם בגירושין ,והוא נתן אצבע
בשוםאופן,וגמרבדעתולגרשה.ואחרכךברובהימיםחזר
בין שיניו מחמת הקטטה ומריבה עד שהוכרחה לבוא עליו
בו…ואמרלושתלךהאשהלביתה,ואמרההיאאיןכוונתו
בטענהזולפניבי"דשיכפוהולגרשכדילהינצלממנו,כיאין
אלא להרע לי ולהצר לי ולענות אותו ,מאחר שכן טוב לי
אדםדרעםנחשבכפיפהאחת,אינומןהראוישיהאחוטא
שאתגרש,והואסירבלגרשאלארוצהשתחזורלביתו.א"ל
נשכר ,ויאכל הלה וחדי ,ובודאי שחייב ליתן לה תוספת.
אם דעתו רצויה עמה יפייסה בדבר מה ,אמר הוא ח"ו לא
ובפרט בנידון כזה כי הגדיל לעשות ,ובא לפני בית דינו
אפייסה אלא תבוא לביתה ככלבתא .אז אמר האדון אם
הצדקלגרשהעללאחמסבפיה,והוסיףעלחטאתו פשע…
כוונתך לעשות שלום פייס אותה ואם אין אתה רוצה בה
דבר על לבו דברי פיוסין שישוב מדרכו הרעה ויעשה שלום
גרשאותה…אמרח"ואניאינירוצהאותהכיכברשנאתיה
עמה ,והוא נתן כתף סוררת ולא אבה שמוע לדבריו
ואיני רוצה להחזירה אלא כדי להתנקם ממנה והלכו להם.
הנחמדים,וכסילשנהבאיולתווגמרבדעתולגרשה.וכראות
אחרימיםנראהשלימדולאשהשתטעוןעליושאיןלוגבו"א
כי לא יצא מחשבתו לפועל ,העלה טינא וחשב מחשבות
ובאה לבית דין וטענה עליו שאינו ראוי לאשה והוא
לשים דמי מלחמה בשלום קטיעא ובפיו מלא לאמר שאינו
הכחישה …עתה הוא אומר אם היא רוצה שאגרשנה ,אין
רוצה לגרשה אלא לענותה תמת ידו ולעשות בה נקמה על
לה עלי אלא מנה מאתים וצ"ב ,שכן הוא שהמגרש מחמת
לא דבר רע .וכראות האשה עניה סוערה את רוע לבבו
טענתהאיןלהתוספת.עתהאנימסופקאיךנדיןאותה,אי
הוכרחהלגלותמסתוריןשבלבבהלהודיעאתצערה…ואם
אזילנאבתרמהשתבעהואתחילהלגרשהאובתרהשתא
בעלה היה מפייסה ומדבר על לבה דברי שלום ואמת כדת
שהוא אינו רוצה לגרש והיא תובעת להתגרש ואין לה
מה לעשות עם אשת בריתו ,אנן סהדי שהיא לא היתה
תוספת .ואה"נ שאילו לא גילה דעתו שכוונתו לענותה
תובעת להתגרש ,והיתה מתרצה לעמוד תחתיו כהלכת
ולהתנקם ממנה ודאי אזלינן בתר השתא .אבל השתא
גובריןיהודאין.וכיוןשכןפשיטאודאידאשהזואיןלהדין
שגילהדעתושהואעומדבשנאתוורועלבועמו,והיאיראה
באהמחמתטענה,שהריהיאאינהרוצהלהתגרשאלאהוא
לחזורלו,אמרינןשנטלעצהבלבולתבועאותהשתחזורלו
המגרש .וא"כ אף את"ל שבאמת חזר בו ואינו רוצה לגרש
כדילהפסידההתוספת".
אלאלשבתעםאשתובשלוםיחדיובהשקטובבטחה,אפ"ה
בתשובתו כותב המטה יוסף – "לענ"ד פשוט דבתר
כיון שהיא לא תבעה להתגרש אלא מחמת רוע לבבו עמה
מעיקראאזלינןשהוארוצהלגרש,דהאאיכאידיםמוכיחות
והיא רואה כי עדיין הוא מחזיק בטומאתו וברשעתו שאינו
כי עדיין מחזיק ברשעתו שהרי גילה דעתו לומר כי לבו בל
רוצה להכניע את לבבו ולפייסה ובדבר טוב ישמחנה ,ודאי
עמהואינורוצהלהחזירהאלאלהנקםממנה.א"כאומדנא
כיהואנקראהמגרש,שהוארוצהלגרשולאהיא,ולכןאין
דמוכחא שכל מה שאומר עתה שאינו רוצה לגרש הוא
להפסידה התוספת .כ"ש שכבר כתבנו דלענ"ד ברור ופשוט
ברשע כדי להפסידה התוספת …ואף דהאידנא לא בקיאין
שלאחזרבווככחואזכחועתהועדיןהוארוצהלגרש,אלא
בשיעור האומדנא ,מ"מ באומדנא דמוכחא טובא שאין בה
בראותוכיהיאבאהבטענהנתחכםלומרשאינורוצהלגרש
לנטות ימין ושמאל עבדינן עובדא וכמ"ש הרא"ם בתשובה
כדי להפסידה התוספת ,וא"כ לאו כל כמיניה להפסידה …
ח"אסי'ט"ז…כיוןשמגרשמרצונו,אףשהואעלידיטענתה
ועל כיוצא בדברים אלו הולכים הדיינים אחר אומד הדעת
שטוענת עליו שאינו יורה כחץ ורוצה להתגרש ממנו ,כיון
כפי אשר יראו כוונת בעל הדין אם לעקל עקלקלות …דכיון
סימןלו255
שמעשיו מוכיחים כן ,ודאי שנדון אותו כדין נותן עיניו
התראה ,לאחר שבני הזוג כבר התגרשו ,הגירושין יצאו
לגרשה ,ואין להסתפק שמא חזר בו שהרי ניכר מחשבתו
ממנו .ובנסיבות כאלו לא הפסידה כתובה ,בהעדר מחילה
מתוך מעשיו הרעים ,וא"כ פשיטא לן כביעתא בכוחתא
מפורשת על הכתובה .ואינו דומה לטוענת "מאיס עלי" שם
שחייב ליתן לה הכתובה כולה עיקר ותוספת בלי מגרעת
הגירושיןיצאוממנה,וכמושהתבארלעילסי'לד .ובכלאלו
שוםדבר",עכ"ל.
שדינםיוציאויתןכתובהעקבמעשיו,ונפסקובשו"עסי'עד
העולהמתשובהזו,
וסי'עהלאהוזכרדברמהצורךבהתראה .וכןבמישטוענת
א.במקרהשבוהבעלתבעגירושין,ואחרכךאשתוג"כ
שבעלה כופה אותה ומשמש בנדתה שכתב הריטב"א
תובעת להתגרש ,תביעה הנגררת ממעשיו אלו של הבעל,
בכתובות דף כג .שיוציא ויתן כתובה .וכן עולה מתשובות
מחמת היחס השלילי של הבעל לאשתו ,אין להפסידה
מטהיוסףחקומשפטופנייצחקהנזכרות לעיל שקבעוחיוב
כתובתה כתוצאה מתביעתה לגירושין ,ודנים שהגירושין
כתובהותוספתגםללאהתראה,וכןמבוארבחזו"א סי'סט
יצאוממנו.
ב.אףאםהבעלהודיעעלחזרתומתביעתו,איןאנודנים
אותו כמי שחזר בו ומבקש שלום בית ,אלא אם מעשיו
ס"קכב)הנזכרלעיל(שפסקלחייבתוספתכתובהאתהבעל
המורד או המדיר או שאינו זן ,ולא הזכיר דבר מהצורך
בהתראהבטרםיחוייבבכתובהותוספת.
מוכיחיםשאכן"באמתחזרבוואינורוצהלגרשאלאלשבת
אמנם החכם צבי בתשובה סי' קלג לא כתב כן .החכ"צ
עם אשתו בשלום יחדיו בהשקט ובבטחה" .אבל מכיון
השיב אודות בעל שנכשל באיסור אשת איש ורוצה לחזור
"שהיא לא תבעה להתגרש אלא מחמת רוע לבבו עמה,
בתשובה ,ואשתו תובעת להתגרש וכתובה ,ובתוך תשובתו
והיא רואה כי עדיין הוא מחזיק בטומאתו וברשעתו שאינו
כתבהחכ"צשאיןלכפותעפ"ידבריהאגודהשהביאהרמ"א
רוצה להכניע את לבבו ולפייסה ובדבר טוב ישמחנה ,ודאי
בסי'קנדס"אאלאכשהואמוחזקבכך,ועברלאחרשהתרו
כיהואנקראהמגרש,שהוארוצהלגרשולאהיא,ולכןאין
בו .וכתב החכ"צ – "אפילו לדעת בעל האגודה ,לא מבעיא
להפסידההתוספת",כלשוןהמטהיוסף.
לענין הכתובה דצריך התראה ,דלא יהא זה חמור מעוברת
על דת דלהפסידה כתובתה בעיא התראה ,כדמסקינן בפרק
חיובתוספתכתובהבבעלאליםשלאהתרובו
ארוסה .והדברים ק"ו ומה התם דלהחזיק ממון ומקולי
באותם מקרים שהתברר בבית הדין שהבעל נהג כנגד
כתובתה שנינו בכל מקום ,אע"פ כן צריכה התראה ,הכא
אשתובאלימותוכתוצאהמכךהאשהתבעה להתגרש,אין
דלהוציא כתובה מיד הבעל על אחת כמה וכמה דצריך
תביעה כזו גוררת הפסד כתובה ותוספת ,גם אם לא התרו
התראה" .הרי שהיה פשוט לחכ"צ להיפך מהסברא לחלק
בבעלקודםלהתנהגותוהאלימה.אמנםביחסלכפייתהבעל
בין התראה לבעל והתראה לאשה בכל הנוגע לתשלום
בגירושין נפסק בשו"ע סי' קנד ס"ג ברמ"א שאין כופין אלא
הכתובה.
אם כן התרו בו קודם ,ומקור הלכה זו בתשובת מהר"ם
אך יש להעיר על דברי החכם צבי ,מדברי רבינו ישעיה
ותשובותהרשב"אהמיוחסותלרמב"ן סי'קב,וע"עלהלןסי'
מטראני בעל התוס' רי"ד ,שכתב להיפך .בשטמ"ק במסכת
צב.אךהיינודוקאלענייןהגירושין,אךאםהתבררשהבעל
כתובותדףעב.כתבבלשוןזו– "נודרתואינהמקיימתוכו'.
נהג באלימות ,אך קודם לכן לא התרו בו ,וכתוצאה
קשיא לי בעל נמי אם נודר ואינו מקיים יוציא ויתן כתובה
מאלימות זו האשה תובעת גירושין ,אם הבעל נתן גט בלא
שקובראתבניו…אתאשתודכתיב…ונראהלידכ"שהוא,
שהאשה מחלה על הכתובה ,חיוב הכתובה שריר וקיים,
האשהשהיאמפסדתדינהומהשראוילהנתןלההמשועבד
מאחר שהגירושין יצאו ממנו ,וכפי המבואר לעיל .ועיין
לה בעת שנשאה ,קנסינן לה שתצא בלא כתובה .כל שכן
בביאור הגר"א סי' קנד ס"ק יא שבאר התראה זו שהביא
בעל דלא מפסיד מידי אלא מה שנשתעבד לה ,דיוציא ויתן
הרמ"א שאיןלהמקורבגמ' ,וכתב– "דלאגרעמעוברתעל
כתובה .וכן נמי אם מאכילה דברים האסורים או טבל או
דת" .ובעוברת על דת מקומה של ההתראה היא להביאה
נבלות וטרפות שתוכל אשתו לתבוע גירושין ממנו ויוציא
לידיהפסדכתובה,כמבוארבמסכתסוטהדףכה.ובסי'קטו
ויתןכתובה.הר"ימטראני",וכןכתבבתוספותרי"ד)כתובות
ס"ד .ופשוט שההתראה נודעה להזהיר את המותרה שהוא
דף עב .(.ועיין ברמ"א אה"ע סי' קנד בד"מ אות ג' ובשו"ע
עלוללהפסידדברשכברזכהבו,עלכןישלהתרות באשה
ס"א,שפסקהלכהזושמקורןבדבריהרי"ד.
עוברת על דת בטרם תפסיד את כתובתה שהיא זכות
מבואר שפשיטא ליה להרי"ד ,שהפסד הכתובה לאשה
שזכתה בה בשטר הכתובה ביום הנישואין ,וכן יש להתרות
שדינה "תצא בלא כתובה" ,הוא חידוש גדול יותר מחיוב
בבעל שיפסיד את אשתו אם ימשיך לנהוג באלימות .אך
כתובה לבעל המחוייב בגירושין שדינו "יוציא ויתן כתובה".
ביחס לחיוב הכתובה בבעל אלים ,אין טעם בהתראה
מכיון שהאשה מפסידה זכות ממון שכבר חל שעבודו,
שיזהירוהו שהוא עשוי להיות מחוייב בהתחייבות כזו שגם
לעומתהבעלהמשלםאתמהשכברהתחייבוהשתעבדלה,
כעתהתחייבותזושרירהוקיימת .לכןלמרותשבכלהנוגע
וזה להיפך מסברת החכם צבי .לכן אמנם ביחס לכל הנוגע
לחיוב הגירושין לא נחייבו בגט ללא התראה ,אך גם בלא
לחיוב הגירושין ,שמחייבים אותו להוציא את אשתו ממנו,
256אבןהעזר
עטרתדבורה
ישמקוםללמודמעוברתעלדתשבלאהתראהלאהפסידה
הדעות האם היא זכאית לתשלום תוספת הכתובה כל עוד
אתשעבודהכתובה,שהיאזכותשזכתהבעתהנישואין,וכן
לאהפסידהעיקרכתובה,והכרעתהחזו"אשגםלעניןזהדין
בנודע ביהודה תניינא אה"ע סי' צ' ,וע"ע להלן סי' צג .אך
התוספתכדיןהעיקר.
אם בני הזוג התגרשו לאחר אירועי אלימות מצד הבעל,
ואם היא טוענת מאיס עלי ותובעת כתובתה ,יש מקום
וללא הסכם בנושא הכתובה ,אין לשלול ממנה את זכותה
לבירור האם תפסיד תוספת הכתובה קודם שהפסידה
לתשלוםהכתובה,מכיוןשהגירושיןיצאוממנו.
כתובתה,והארכנובסברותהשונותבהלכהזו.
ד .בעל המורד באשתו ,ובכך הביא לפירוד ,אם לאחר
מסקנתהדברים
מכן האשה הודיעה על הסכמתה ורצונה להתגרש ,לא
א .אם בני הזוג התגרשו בהסכמה בלא שהאשה ויתרה
הפסידהאתזכותהלתשלוםהכתובהותוספתהכתובה.אין
עלהכתובה,לאהפסידהכתובתה,וכמ"שהתשב"ץח"בסי'
בהסכמה כזו משום מרידה ,ואינה עילה להפסד הכתובה.
רצב "אם כתב תוספת מעצמו ,והיו הגירושין ברצון שניהן
מאחר שהסכמת האשה לגירושין באה בתגובה ליוזמה של
גובההכל".וכןהדיןגםאםקדמומריבותוקטטותשהאשה
הבעל .וגם אם בעת מרידת הבעל ,היא תאמר שלא תחזור
אשמהבהן.
אליו גם אם יחזור בו מתביעת הגירושין ,אין להפסידה
ב .אם האשה אינה מורדת ואינה טוענת טענת "מאיס
כתובה ותוספת מכח אמירה גרידא שאין לה משמעות
עלי" ,אך תובעת להתגרש והבעל הסכים לתת גט .אם
מעשית .ואין לשלול זכותה לתשלום תוספת הכתובה ,כל
הגירושיןיצאוממנה,כגוןשהיאמבקשתלהתגרשבלאכל
עוד לא ניתן להעמידה במבחן המציאות ,דהיינו כל עוד
עילההמתקבלת,הבעלאינוחייבבתשלוםתוספתהכתובה,
הבעלמיוזמתומרוחקממנהואינומעונייןבה.
אבל אם בית הדין נוכח לדעת שהבעל חזר בו ממעשיו
דאדעתאלמיקםולמיפקלאכתבלה.
ג .אשה הטוענת "מאיס עלי" ומבקשת להתגרש ,אינה
שהביאו לפירוד ומבקש בלב שלם לפייסה ולשוב לשלום
זכאית לתשלום כתובה ותוספת הכתובה ,גם בלא שהיא
בית ,אך האשה תבקש להתגרש ותמאן להפצרות הבעל,
תמחול על הכתובה .אבל אם היא מורדת האומרת "בעינא
הפסידה תוספת הכתובה .ובלבד שהבעל חזר בו מרצונו
ליה ומצערנא ליה" ,אינה מפסידה עיקר כתובה אלא עפ"י
בגירושין,וכמבוארבתשובתמטהיוסף,וע"עלהלןסי'לח.
הסדר הקבוע במורדת ונפסק בשו"ע סי' עז ס"ב ,נחלקו
סימ לז
הגדרתטענת"מאיסעלי"
יאשבטתשס"ג
האם"מאיסעלי"דוקא,אואףטענת"אינירוצהבו"
שיטתהסובריםשהדיןכןגםבאומרתאינירוצהבו
במסכת כתובות דף סג :הוזכרו שני סוגי מורדת .אחת
בספר העיטור אות מ' -מרד )דף סח עמוד א'( ,כתב -
האומרת"מאיסעלי" ,והשניהאומרת"בעינאליהומצערנא
"דאמרי היכי דמיא מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא
ליה".
ליה .כלומר עד שיגרשנה ויתן כתובתה ,וכיון שלא יצאה
ישמקוםלבירורהגדרתהחלוקהביןשניסוגיהמורדת.
מעיקר אישות ,פוחתין מכתובתה בכל שבת ושבת ,שמא
הרמב"ם בפי"ד מאישות ה"ח כתב " -האשה שמנעה
תמלךותתפייס,ואיןהבעליכוללומראתןלהגטמעכשיו
בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת ,ושואלים
ואפסיד לה כתובתה .אבל אמרה מאיס עלי ,כלומר לא
אותה מפני מה מרדה ,אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה
בעינא ליה ,כיון שמרדה בעיקר האישות לא כייפין לה
להבעל לו מדעתי ,כופין אותו להוציא לשעתו לפי שאינה
שתעמודעמו".
כשבויהשתבעללשנוילה".
הרי מבואר שאמירת "מאיס עלי" ,היינו שאמרה "לא
יש לדון ,האם דוקא כשהאשה אומרת שמאסה בבעלה
בעינא ליה" ,והחילוק בין בעינא ליה ומצערנא ליה לבין
ישלכופולתתגטלדעתהרמב"ם,ודניםבהשארדינימאיס
מאיסעליהואבהבחנההאםהיאמרדהבעיקרהאישותאו
עלי המבוארים בפוסקים .וכן יש לדון האם הדין כן דוקא
לא ,דהיינו האם "בעינא ליה" או "לא בעינא ליה" .אך אין
כשהיא תולה את הריחוק מבעלה מפני יחסי האישות עמו,
צריךלבררשאכןקיימתכאןמאיסותמיוחדתומסויימת.
המאוסים עליה .או הדין כן גם כשאינה תולה דבריה
וכןבעלהמאורבסוגיתמורדתכתב" -דהאאמרינןה"ד
במאיסות,אלאדישתאמרשמבקשתגירושיןושאינהרוצה
מורדת ,כגון דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה .והיכא
בויותר.
דאמרהלאבעינאליה,היינומאיסעלי".
סימןלז257
לפי דרכו של בעל המאור ,הדין המבואר בדינא
ראינו בה ,שהרי לא מצאנו רק שאומרת איני רוצה בו כי
דמתיבתא לכפות גט על הבעל כשאמרה "לא בעינא ליה"
שנאתיו ואין כאן כמעט שום מרד מתשמיש מבואר .ואף
גרידא ,מנוגד לאמור בגמרא במאיס עלי .ומפשטות הלשון
שנאמר ודאי שהיא מורדת מתשמיש ,שהרי כתוב גם כן
של בעל המאור נראה שהבין ש"מאיס עלי" כולל את כל
בשאלה אין רצוני בבעלי זה ולא יקרא עוד בעלי וכו' ,וכל
המקריםשלאומרת"לאבעינאליה".
אלוענייני תשמיש,מכלמקוםלאפשיטאלישטענתההיא
וכן בשו"ת מהרי"ק שרש קב כתב " -גם כל הני דס"ל
טענתמאיסעלי .שהריהרמב"םז"לבפרקידכשבאלהזכיר
דמצות יבום קודמת ס"ל דאין כופין לחלוץ .מ"מ היכא
דין מאיס עלי כתב בלשון הזה ,שואלים אותה מפני מה
דאמרהמאיסעלאי,פשיטאדכופיןאותולחלוץלדברירש"י
מרדה ,אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי
ורב אלפס ורמב"ם דאית להו דכופין הבעל לגרש בטענה
וכו' ,נראה מתוך דבריו המדוקדקים בכל מקום ,שכוונתו
דמאיסעלאי,דהאפשיטאדלדידהולאודוקאבטענהמאיס
לומר שמ"ש גמרא מאיס עלי היינו שתהיה טענתה שאינה
עלאי ,אלא כל היכא דבעיא גיטא יהבינן לה אלתר .וכן
יכולה להבעל לו מחמת מיאוס ,וכמו שמורה דקדוק תיבת
לדבריהאומרדרבנןסבוראיתקנוכךכדישלאתצאנהבנות
מאיסעליכבשרחזירוכו'.אבלאםלאתהיהטענתהמחמת
ישראל לתרבות רעה ,וכ"ש ביבמה שאינה רוצה ביבום
מיאוס הבעילה ,לא הויא טענתה טענת מאיס עלי ,ואף
שיכפוהולחלוץ".
שתאמראינירוצהבוכישנאתיואולאיקראעודבעליוכו',
בשו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סי' מא הביא את דברי
כמ"ש בנדון דידן אין מורין אלו הלשונות על טענת מאיס
מהרי"ק הנ"ל וכתב " -לדעת הרמב"ם ז"ל וגדולים אחרים
עלי וכו' ,דאפשר שהשנאה לא תהיה מחמת מיאוס רק
באשה האומרת מאיס עלי כופין ,ולאו דוקא מאיס עלי
מחמת קטטה ומריבה ,ואז לא הויא טענת מאיס עלי …
כמ"שמהררי"קז"ליע"ש".
ואפשר לומר ג"כ להיפך ,דמאיס עלי הוא פי' שנאתיו איני
ובשו"ת צמח צדק )החדש( בסי' רסב סק"י ,האריך בזה
רוצהבווכו'דהיינומאיסעליוהיינושנאתיו".
וכתב" -ופירושמאיסעלי ,היינושאומרתשרוצהלהתגרש
בהמשך דבריו הוכיח מהר"א ששון מדברי מהר"ם
דוקא ,משא"כ באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה ,וכמ"ש
מרוטנבורגשבטורדאףכשאינהחפצהבומטעםאחר,שהרי
הרי"ף פרק אע"פ כד אתיא ואמרה לא בעינא ליה להאי
הטורכתבשמהר"ם"לאהיהדןדיןמאיסעליאםלאשתתן
גברא ניתיב לה גיטא לאלתר עכ"ל .אך הרמב"ם פט"ו ה"ח
אמתלא לדבריה למה לא היה מקובל עליה או שלא היה
כתב אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי
הולךבדרךישרהומכלהממונו".וכתבעלזהמהר"אששון
כופין לו לשעתו לגרשה לפי שאינה כשבויה כו' עכ"ל.
" -הרי שאע"פ שלא תהיה המאיסות מחמת הבעילה רק
משמע דאין כופין אלא כשמאוס עליה ממש ואינה יכולה
מאיזהדברנכוןומתקבלסגי".לאחרשמהר"אששוןהוסיף
להבעל לו מדעתה כו' לא כשרצונה להתגרש מאיזה טעם
לדון בשני צדדי הספק ,סיים וכתב " -כל זה אני מסתפק
אחר אף שרצונה להתגרש באמת ולא ע"ד בעינא ליה
בנ"ד ולא מצאתי בשום מקום מהפוסקים הכרח גמור ולא
ומצערנא ליה .וכ"כ בהגמי"י שם סק"ה בשם התוספות
אפילו קצת הכרח בשום צד מהצדדים הללו ,ואפשר שהם
ובשם תשובת מהר"ם שאין בטענתה ממש אא"כ נותנת
הניחוהו לרוב פשיטותו ,ומ"מ המכוון אצלי הוא שכל איני
אמתלא לדבריה וטענה הנראית לחכמי המקום למה הוא
רוצה בו ,שנאתיו ,לא נקרא עוד בעלי כו' הויא כמאיס עלי
מאוס עליה .וכ"נ ראיה ממ"ש במד"ר סוף איכה על הפסוק
וכו'" עכ"ל .ועיי"ש בתוך דבריו דמבואר דכל האומרת לא
אם מאוס מאסתנו אם מאיסה היא לית סבר כו' וכ"מ
בעינא ליה ומבקשת להתגרש דינה כמאיס עלי ,אם אין
בתשובת הרשב"א סי' תקע"ג במ"ש שאין החן והמיאוס
לחוששמאעיניהנתנהבאחר.
תלויים אלא ברצון הלב כו' ,וכ"כ בריא"ז בש"ג פרק אע"פ
הואיל ואין דעתה סובלת הרי היא אנוסה בדבר כו' ,וכ"כ
ועיין בב"ש סי' עז ס"ק יא )בסופו( שציין לעיין בדברי
מהר"אששון,וכפיהנראהמסכיםלדבריו.
במרדכיס"פאע"פכיוןדמאיסלהואינהיכולהלסבולכו'…
וכןהסכיםכדעתמהר"אששון,בשו"תפנימשהלהר"מ
אבל לפמ"ש בתשובת רב שרירא שהיא תקנת מר בר רב
בנבנישתיסי'נה,וז"ל" -לאמקריאמורדתאלאבדקאמרה
הונא גאון שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה ,וכ"כ
בעינא ליה וכו' ,אבל כל לא בעינא ליה מאיס עלי מקריא,
בהג"אפרקאע"פבסי'לה ,א"כלפי"זי"לכלשחפצהדוקא
דמאיס עליו אינו תלוי בגופו אלא כל דאמרה לא בעינא,
להתגרשהדיןכן ,דהאבכה"גשייךהטעםשלאתצאנהכו'
יהיה מאיזה סבה שיהיה ,מאיס עלי מקריא ,וכמו שהכריח
וכ"ה בתשובת רב שרירא שהביא בעל העיטור הובא בסדר
מהר"אששוןבתשובהסי'קפו,יע"ש".
אליהו בתשובה סי' יג )דף נח ע"ד( משמע דכל שתובעת
להתגרשהדיןכן".
ומהר"א ששון בשו"ת תורת אמת סי' קפו כתב ,וז"ל -
מבואר מדברי המהר"א ששון והפני משה דכל האומרת
לאבעינאליהדינהכאומרתמאיסעלי.
שיטתהרמב"ם
"יש לי להסתפק הרבה תחילה ,נראה שהאשה הזאת אין
למרות שמדברי הרמב"ם הנזכרים נראה שתלה עניין
טענתהטענתמאיסעלי,ואפילומורדתמתשמישמפורשלא
במאיסות בחיי אישות עמו ,אך במקומות אחרים ברמב"ם
258אבןהעזר
עטרתדבורה
מוכח שכל שאומרת שאינה רוצה בו דינה כאומרת מאיס
אדרשב"ג…וצ"לדגרעהכאמטוענתמאיסעלי ,דהתםהוא
עלי.ושתיראיותלדבר.
שנואלהכמ"שהרמב"םדאינהכשבויהלהבעללמיששנוא
א .ראיה ראשונה הביא הגרח"ג צימבליסט שליט"א
לה,אבלהנהואףשאינהיכולהלסבולמ"מאינושנואלה".
בפד"רכרךט'עמ'182מדבריהרמב"םבפכ"גמאישותהט"ז
ויש לעיין ,דלכאורה אישתמיטיתיה להפלאה דברי
שכתב במי שפסקה על עצמה נדוניא ואינה נותנת ,דאינה
הרמב"ם שהבאנו שלא חילק בין הנושאים ,וכתב לדונם
יכולהלומראוכנוסאופטור,והארוסיכוללהתעכבמלכנוס
בכפייתגט.
עד שתתן ,וכתב הרמב"ם " -ולמה לא תפטור עצמה
עכ"פ לדעת ההפלאה ,דוקא כשטוענת שבעלה שנוא
במרדות.שהמורדתכשהיאארוסההבעלרוצהלכנסהוהיא
עליה דיינינן לה בדין אומרת מאיס עלי ,ולא כשאומרת
אינה רוצה ,אבל זו אין הבעל רוצה בה עד שתתן הנדוניא
שאינה רוצה בו מטעם כלשהוא ,כגון עקב מום שיש בו
שפסקה והיא רוצה בו שהרי אומרת לו או כנוס או פטור".
וקשה לה להמשיך להיות נשואה לאדם שיש בו מום זה.
מבואר מדברי הרמב"ם שהמורדת שהזכיר בדבריו שכופין
ולהלןנביאכמהמהראשוניםשנראהשסובריםכן.
אותו לגרש אומרת שאינה רוצה בו ולא הוזכר שהיא
מוסיפה לומר שהבעל מאוס עליה ,וכן משמעות פשטות
לשונו .ועודדאיבאומרתמאיסעלידוקאעסקינן,איןמקום
שיטתהרשב"אהרא"הוהמאירי
בכמה מתשובות הרשב"א מבואר שאם אומרת איני
להקשות ממנה להאי דינא דארוסה שאינה נותנת מה
רוצה בו אין דינה כאומרת מאיס עלי ,עד שתאמר שבעלה
שפסקה,דשאניהכאשאינהמואסתבואלאשאיןלהלשלם
מאוסעליה ,אך אין צורךשתאמר שאינה יכולה להבעל לו
מה שפסקה .אלא ע"כ כל שאומרת שאינה רוצה בו יכולה
מחמתכן.
לכפותו לגרש לדעת הרמב"ם ,ולכן הוקשה לו כנ"ל ,קושיא
הב"י בסי' עז כתב " -ובענין האומרת מאיס עלי ,כתב
שלדעתהרי"ףאיןעליהתשובהוהרי"ףנקטדלאחרדנקטינן
הרשב"א בתשובה שאינה נאמנת במה שאומרת ,עד שנכיר
תקנת דינא דמתיבתא ,אה"נ דמה"ט כופין גם בכה"ג,
מתוך דבריה שהוא מאוס בעיניה כמו שאמרה" .ובתשובות
והרמב"םחילקביניהם.
הרשב"אהמיוחסותלרמב"ןסי'קלחכתב" -האומרתמאיס
ב .ראיה שניה יש להוכיח מדברי הרמב"ם בפרק כה
עליאינהצריכהלתתטעםואמתלאלדבריהמפנימההוא
מאישות הלכה יא ,וז"ל " -האיש שנולדו בו מומין אחר
מאוס בעיניה ,לפי שכשם שהדעות במאכל כך הדעות
שנשא אפילו נקטעה ידואורגלו או נסמיתעינו ולארצתה
באנשים ונשים ,וזו שאומרת שהוא מאוס בעיניה ואינה
אשתולישבעמו,איןכופיןאותולהוציא וליתןכתובהאלא
רוצה בו ובכתובתו שומעין לה להתנהג עמה כפי הדין
אם רצתה תשב ואם לא רצתה תצא בלא כתובה כדין כל
שנאמרעליהבגמרא".
אשה מורדת" .וכתב המגיד משנה " -והוא מפני שהוא ז"ל
העולה משתי תשובות אלו ,שאינה צריכה לתלות
סבורשכלאשהמורדתכופיןהבעללהוציאהבלאכתובה",
המאיסות בענין מסויים ,אך יש צורך שאנו נכיר מדבריה
וכ"כ בהגהות הרמ"ך שם בדעת הרמב"ם ,ושניהם השיגו
שהםכנים.
עליוולדעתםאיןכופיןבכה"ג.
וע"ע בתשובת הרשב"א ח"א סי' תקעג שהסכים לדונה
עכ"פ מבואר בדעת הרמב"ם שדן דין כפיה בכל אשה
כאומרתמאיסעליכשטענהשהואמאוסעליהמכיוןשהיא
האומרת שאינה רוצה את בעלה ומבקשת גט ,אף שאינה
צעירה בת עשרים והוא זקן בן ארבעים ,ובתוך דבריו כתב
אומרת שהבעל מאוס עליה ,שהרי בהלכה הנ"ל לא כתב
הרשב"אלשלולטענתהשואלשאםאומרתמאיסעליכופין
הרמב"םשהאשהאמרהשבעלהמאוסאושנואעליה,אלא
לגרש,אלא שבאותונידוןאנולאמקבליםשהואאכןמאוס
אף אם אומרת שמבקשת גט מכיון שאינה מעוניינת בבעל
עליהמחמתכן .ועלזהכתבהרשב"א" -אינוזה,שאיןהחן
שאין לו יד או רגל דינא הכי ורק כתובה אינה מקבלת,
והמיאוס תלויים אלא ברצון הלב וכמה אנשים מכוערים
מאחר ומצד הבעל עדיין אין הכרח בגירושין ,ולכן אין דינו
מוצאין חן בעיני בעליהן ובעיני נשיהם ,ויפים וטובים סברי
כמו מי שנולד בו ריח הפה ושאר מומין המוזכרין שם
)צ"ל סרי( טעם בעיניהם" ,עכ"ל .מבואר בדבריו שכל עילה
בהלכהיא.
אלא שבספר הפלאה בחי' על מסכת כתובות דף עז.
)בתוס' ד"הסבורה( הקשה לדעת חכמים במשנה שם דס"ל
כעין פער בגיל בין הבעל לאשה יכול לגרום למיאוס ,ואנו
מאמיניםלהשהואמאוסעליה,אלאשאפ"האיןכופיןאותו
לגרשעקבכך.
דבהיובומומיןלפנישנשאהוהתנהעמה,אינהיכולה לומר
עכ"פמבוארמדבריושצריכהלטעוןשבעלהמאוסעליה
סבורההייתישיכולהאנילקבלואינייכולה.וז"ל"-לכאורה
אלא שאינהצריכהלהוסיףשאינהיכולהלהבעללומחמת
היה נראה לדעת הרמב"ם וסייעתו דס"ל בטענת מאיס עלי
כן.
כופיןאותולגרשאלאשאיןלהכתובהכמבוארלעילדףסג,
ונראה שאף הרא"ה סובר דלא סגי בכך שתאמר שאינה
א"כ לכאורה לא גרע הנהו משאר טוענת מאיס עלי ומ"ט
חפצה בו .הרא"ה בסוגית מורדת )ד"ה היכי( כתב ,וז"ל -
דרבנןדפליגיאדר"מ,וכןבמתניתיןדלעילמ"טדרבנןדפליגי
"אבלמאיסעלאישהיאאומרתשאינהרוצהבוכללשהוא
סימןלז259
מאוסעליהואיןדעתהסובלתו,לאכפינןליה,דכיוןדאמרה
רוב פחיתותו והפסד עניניו אם במידות אם בשאר דברים
מאיס עלי תקנתא למאיסותא ליכא ,ומסתמא תו לא הדרה
מכוערים ,והדברים מוכיחים שלא בסיבת נתינת עין באחר
בה …ולפום ההוא נוסחא דכתיב בהו לא כפינן לה ,נראה
הוא ,הא כל שטוענת כן מחמת עקשות וגאוה והסתלסלות
לפרש כפשוטן של דברים ,דבמאיס עלאי לא כפינן לה
יתר אין שומעין לה .ומ"מ עיקר הדברים לפי הסוגיאכדעת
למקנסלהמשוםמרדתשמישכלל,דכיוןדמאיסלהביאתה
ראשוןשאףבזואיןכופין".
אסורהובניהפגומיןשהריהןבניתשעמדות…בנימורדת
…והיינודלאכפינןלהכללואלוהוהקיםלןודאידקושטא
גם באחרונים מצינו שכתבו כדעת הרשב"א הרא"ה
והמאירי.
קאמרהראויהיהלכופוולהוציאהוליתןלהכתובתה,אלא
כתבבשו"תמהרי"טח"באה"עסי'מ',וז"ל" -אםהיינו
מןהדיןאינהנאמנת,וכיוןשכןשורתהדיןהיתהלהפסידה
באים לדון דינא דמאיס עלי כדברי הרמב"ם ז"ל ,היה צריך
כמורדת,אלאמשוםאיסוראחיישינןשמאקושטאקאמרה,
לחקור הדבר היטב שיהא ברור וניכר לנו שאי אפשר לה
הלכך לא כפינן לה ואין נזקקין להם כלל שאנו מסלקין
להבעל ברצונה לו שהוא מאוס בעיניה ,וצריכה לתת
עצמנומןהדיןמפניחששאיסורשבו".עכ"להרא"ה,וכעין
אמתלאה לדבריה עד שנאמינה ,כמ"ש הרא"ש וההגהות
זה כתב תלמידו ,רבינו קרשקש בחידושיו עמ"ס כתובות
בשם מהר"ם .ואעפ"י שהרשב"א בתשובותיו המיוחסות
בסוגיתמורדת.
לרמב"ן ז"ל בסי' קלח כתב שהאומרת מאיס עלי אינה
ומבוארמדבריהםשדיןמאיסעלינאמרדוקאכשהאשה
צריכה לתת טעם ואמתלאה לדבריה מפני מה הוא מאוס
מאסה בו ,עד כדי שאסורה להבעל לו מחמת כן .אבל אם
בעיניה שכשם שהדעות במאכל וכו' ,זהו שיכולה לומר
אומרתשאינהרוצהבו,איןדניםאותהכאומרתמאיסעלי.
שהוא מאוס אעפ"י שלא תתן טעם ,מ"מ אנחנו צריכים
ובמאירי בסוגית מורדת כתב " -אבל אם אומרת לא
להכיר ולבחון זה מדבריה שכן הוא האמת שהוא מאוס
בעינאליהומאיסעלי,כלומרולעולםאינינזקקתלואיןכאן
עליה ,כמ"ש הרשב"א בתשובה שהובא בב"י ,ואל"כ כל
עוד תוחלת שאין אחר המיאוס כלום ,ואף כשהיא סבורה
המורדות דאמרו בעינא ליה ומצערנא ליה דמפחתה
לקבל אינה יכולה לכוף את טבעה ,וכבר אמרו אין מאיסא
כתובתהומפסידהבלאותתאמרמאיסעליכדישלאתפסיד
ליתסיברא".
כלום,אלאודאילאמפיהאנוחייםבזהאלאבמילידמוכחי
מבואר מדבריו שדוקא באומרת מאיס עלי עסקינן ולא
באומרתשאינהרוצהבומטעםכלשהוא.
וברירי לכל .ועוד שהרשב"א ז"ל כתב שם בסי' קלט
דבאומרת מאיס עלי איני חפצה בו ולא בכתובתו כיון
לעיל הבאנואתדבריההפלאהשכתבלחלקביןסוגיית
שרוצה לצאת בלא כתובה ודאי נראה בדבריה שדעתה
מומיןדאייריבכה"גשאינהטוענתשבעלהמאוסעליהעקב
אונסה,וכתבהר"ןבתשובההאלאוהכיאיןבדבריהכלום
המומין,ואינועניןלנידוןדידןדאיירישטוענתשבעלהשנוא
ולא חיישינן לה ,מ"ט עיניה נתנה באחר כדאמרינן בשלהי
עליה.והנההמאיריגםהואהביאאתהדיןהמבוארבסוגית
נדרים גבי האומרת טמאה אני לך .וכאן בארוסה אין לה
מומין ,ופשיטא ליה דלא כהפלאה .המאירי לאחר שהביא
היכר זה אם לא יהיה הדבר ניכר ומוכח כאותו שכתב
את שיטת הרמב"ם שכופין את הבעל לגרש כשהאשה
הרא"ש ז"לדאנןסהדי שלאתבעל לבזוי הזה כלל מרצונה,
טוענת מאיס עלי ,כתב " -יש לדון מצד אחר ,ממה שאמרו
כגון זו אין חוסמין אותה שאינה כשבוית חרב וכדברי
האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא ,כלומר אף
הרמב"םז"ל".עכ"למהרי"ט.
בשהיא מעמידתו בדין על כך ,והמומין ודאי מן הסתם
העולה מדברי המהרי"ט שאין דנין דין מאיס עלי במי
ממאיסים הם ומצד המיאוס היא מעמידתו בדין על כך.
שאינה חפצה בבעלה אלא כשהיא אומרת שבעלה מאוס
וא"תשפירושואיןכופיןלהוציאבכתובהוכגוןשמכלמקום
עליה .ואמנם היא אינה צריכה לומר אמתלה ואינה צריכה
אינה טוענת מאיס עלאי ,הא אין כופין סתם קאמר ,אף
לנמק מדוע הוא מאוס עליה ,אך בהכרח שאנו נכיר מתוך
במקוםשכפייתובלאכתובה,וכגוןשטוענתמאיסעלאי,וכן
הענין שהוא אכן מאוס עליה ,ואם אומרת שאינה רוצה
שמןהסתםמהשאמרואיןכופיןעלידיתביעתההוא,וודאי
כתובהזוהיהוכחהשאכןהואמאוסעליה.
היאאומרתמאיסעלאימחמתמומו".
נראה ששיטת מהרי"ט עולה מתוך שיטת הרשב"א,
מבואר מדברי המאירי שלדעת החולקים על הרמב"ם
ומהרי"ט באר את שתי תשובות הרשב"א כפי שהתבאר
הסוגיא בטוענת מחמת מומין תתפרש באומרת מאיס עלי
לעיל .אך לכאורה למש"כ לעיל ,הרמב"ם והרי"ף אינם
מחמת כן ואע"פ כן לא כייפינן ליה לגרשה ,אבל בשיטת
נוקטיםכשיטהזו.
הרמב"םע"כצ"ל,אוכדבריההפלאה,אודהתםאיירילענין
דלאאמרינןשתצאבכתובה.
וע"ע בשו"ת מהרי"ט צהלון החדשות סי' קעב ,שנשאל
אודות אשה שבתחילה אמרה בפני בית הדין שאינה רוצה
ובדעת הרמב"ם כתב המאירי " -ואף לשיטת גדולי
בבעלה מכיון שמיום הנישואין הוא בקש למצוא עילה
המחברים פירשו רבותי בדבריהם דוקא בשטוענת כך מן
להוציאהבלאכתובה,והוציאעליהשםרע ,ומאזאיןליבה
הדין ,ר"ל שאף אנו מכירין בו שהוא ראוי להמאס מחמת
שלם עמו ,ואמרה שאינם מראים זה לזה פנים של אהבה.
260אבןהעזר
עטרתדבורה
לאחר זמן נפלה ביניהם קטטה נוספת ,ובסופה אמרה "לא
אראהעודפניוכימאסתיהו".
שיטת ר"ת הובאה בתוס' במסכת כתובות דף סד- .
"נראהלר"תדהכיפירושובעינאליהואינהרוצהלהתגרש
וכתב מהרי"ט צהלון בתחילת התשובה " -איברא
בלא כתובה ,ומצערנא ליה עד שיגרשנה ויתן לה כתובה.
דהאשה הזאת דין מאיס עלי אית לה ,שכך אמרה בסוף
אבלאמרהמאיסעליולאבעינאליהלאהואולאכתובתו,
דבריה לא אראה עוד פניו כי מאסתיו .אע"ג דבתחילה
לאכייפינןלהשתחזורבה,ע"ישנאמרשלאתועילמחילה,
אמרה שעשה עמה מריבה והוציא עליה שם רע ,אפשר
משום דהוי מחילה בטעות דאגב צערה קא אמרה הכי,
שבתחילהלאהיהמאיסעליהעדלאחרשראתהבודברים
ומתוךכךלאיגרשנהבעלהשאינורוצהליתןכתובה ,אלא
שלאכשורהמאסהבווגעלהנפשהממנו,הלכךאזלינןבתר
מחילהגמורההיאומתוךכךיעלהבדעתולגרשה".
סוףטענותיהודיינינןלהדיןמאיסעלי".
הרישלדעתר"תאםהאשהתובעתכתובה,אנומניחים
הרב השואל את המהרי"ט צהלון שאל " -אם יש
שמסתמאהבעלימאןלגרשהאםיחוייבבתשלוםהכתובה,
להחרים על טענה זו של מאיס עלי שהיא אומרת כי מליל
ממילאהאשהנידונתכאומרת"בעינאליה"ומבקשתלצערו
ראשוןשנאהאותו,כיהבעלטועןאביהואמהלמדוהלומר
במרידתה.
כן".
מהרי"ט צהלון השיב " -אם אמת הדבר שהשנאה היא
וכן ספר הישר לר"ת )חלק התשובות( סי' כד כתב -
"ובתר הכי מפרש אמימר היכי דמי מורדת דאמרה בעינא
מלב ומנפש …מה לנו אם הוא מליל ראשון או אחר כמה
ליה ומצערנא ליה ,בעינא ליה אם לא ירצה לגרשני וליתן
ימים ,כיון שמאסה אותו הרי הוא מאוס עליה .וכי כל
כתובתיבעינאליהכדילצערוולעגנועדכלותכתובתיע"י
הנשים שטוענות מאיס עלי צריך שיאמרו מליל ראשון
פחיתה בז' דינרין בשבת לפי משנתנו ולפי רבותינו כדאית
מאסתיו ,זה לא יתכן ,אלא אפילו היו מתחילה באהבה
להו,וזימניןדהויכליןלפימשנתנובעשרשניםאויותר,וכל
ואחוהואחרכךנכנסה שנאהבלבהיכולהלטעוןמאיסעלי.
מה דאגידא ביה לא יהבין ליה אחריתא והיא מתכונת
אמנם מה שאמר להחרים שלא למדוה אביה ואמה לומר
לצערוולעגנו,אולייגרשנהויתןכתובה.והיינופי' דמורדת
שמאוסהואעליה,מהשאינואמת,אלאשבאמתמאסהבו
דמתניתין ואפי' הוא רוצה לגרש צריך ליתן לה כתובה עד
תכלית המיאוס …נלענ"ד לאחר האיום והגיזום והחרמות
שתפחות,אבלאמרהמאיסעלילאבעינאליהלאהואולא
שיחרימו עליה כי לא בתסקופי מילין באה על האיש הזה
כתובתי ,כן פי' רבינו זקני זצ"ל והכל אני מוחלת ,לא כפינן
ולא לימדוה אביה ואמה או אחרים ,אלא שמלבה שנאה
ליה כדין מורדת להשהותה כדין משנתנו עד שתפחות או
אותו"וכו'.
לרבותינועדאחרד'שבתותוכרוזוהמלכהוי"בירחישתא
הרי שמהרי"ט צהלון נקט כשיטת מהרי"ט ,ולא סגי
שתאמר שאינה רוצה בו ,אףאם העילה היא "שעשה עמה
מריבהוהוציאעליהשםרע",אלאדוקאאםאומרתבפירוש
דלקמן,דהאלאהוהמורדתגמורהכיוןשרוצהלצאתבלא
כלוםאםהבעלרוצהלגרש".
דעה החולקת על ר"ת ,הובאה בשו"ת חכמי פרובינציה
שהואמאוסעליה,ואנומכיריםשאינהמשקרתבדבריה.
חלקא'סי'פאבתשובתרבימרדכיב"ריצחק,וז"ל" -היכי
וע"עבתשובתמהרש"לסי'סט.
דאמימורדת,כגוןדאמרהבעינאליהומצערנאליהכו'-פי'
העולה מדברינו -שיטת מהרי"ק היא שכל התובעת
כלומר רוצה אני לעמוד עמו אבל בדעתי לצערו מפני
גירושין ואומרת "לא בעינא ליה" נידונת כאומרת "מאיס
שקללני או שעושה עמי מריבה וכיוצא בדברים אלו ,וכן
עלי".וכןמסקנתמהר"אששוןוהפנימשה,והסכמתהב"ש,
נראהשפי'הר"מז"ל…אבלאמרהמאיסעליולאהוא ולא
שכלשאומרתאינירוצהבו,דינהכאומרתמאיסעלי.
כתובתו בעינא ,לא כייפינן לה לשהותה אלא נותן לה גט
מאידך,ישהסובריםשאםאינהרוצהבועדייןאינהנידונת
ויוצאה בלא כתובה כו' עד ומשהינן לה שמא תחזור בה
כאומרת מאיס עלי .אלא אם אנו רואים שהבעל אכן מאוס
תריסר ירחי שתא אגיטא ז"ל ותו לא .ואית דמפרשי בעינא
עליה .וכן כתב ההפלאה בדעת הרמב"ם שאם אינה יכולה
ליהומצערנאליה,כלומרשהיאאומרתאםיתןליכתובתי
לסבולאתהמשךהנישואיןעקבקשיים,אינהנידונתכאומרת
אצא מיד ואם אינו רוצה ליתן לי כתובתי לא אצא בלא
מאיסעלי,אלארקאםאנורואיםשהואשנואעליה.
כתובהאלאאשבתחתיועדשתפחותכל כתובתי,ופעמים
שתהיה הכתובה גדולה ותשהא עמו כמה שנים ומצערתו,
האומרת"בעינאליהומצערנאליה"
מצינו מחלוקת בראשונים בגדר האומרת "בעינא ליה
דכל זמן שהיא אגידא ביה לא יהבי ליה אחריתי ,ובכי האי
גוונאאמרינןבמתני'שפוחתתמכתובתה,אבלאמרהמאיס
ומצערנא ליה" .יש אומרים שאם היא מבקשת להתגרש
עלי לא כייפי' לה ,כלומר אם אמרה איני רוצה בו ולא
ושיתןכתובה,גםהיאכאומרת "בעינאליהומצערנאליה".
בכתובתיאיןאומריןתשבותפחותאתכתובתה,אלא כופין
ויש אומרים שעצם תביעת הגירושין ,משמע "לא בעינא
אתהבעלונותןגטלאלתר".
ליה" ,וממילא אינה יכולה להכנס להגדרת "בעינא ליה
ומצערנאליה".
הרי מפורש בדבריו שתי דעות בהגדרת "בעינא ליה
ומצערנא ליה" ,י"א דהיינו שאינה תובעת גירושין .וכפי
סימןלח261
זאתועוד,האיךיכולפסקהדיןלהוות,יחדעםההכרזה,
פשטות הלשון "בעינא ליה" ,ודעה שניה כסברת ר"ת
גם שתי התראות ,אשר האחת מהן מועדה הוא לפני
הנזכרת.
וכןבשו"תחכמיפרובינציהחלקא'סי'עובתשובהלרב
ההכרזות ,והשניה באה לאחריהן .ואיך תהא בו גם
רבי אברהם ב"ר יצחק ,דעתו שאין דנים דין "בעינא ליה"
ההמלכהשהיאלאחרכלהתראותוההכרזות.והאםאפשר
וכו' אלא כשאינה רוצה להתגרש ,וז"ל " -פי' ההלכה כך
הוא שפסק דין אחד ,שניתן במועד אחד ,יכיל את כל
היאהיכידאמימורדתפי'דעבדינןלההכישמכריזיןעליה
המעשיםהללויחד,ויקפלבתוכובבתאחתאתכלזמניהם,
כדלעיל ,בעינא ליה ומצערנא ליה ,שאיני רוצה גט אלא
אשר נקבעו להיות בזה אחרי זה לפי הסדר .ועיין בתשובה
אשבתחתיוואצערנושלאאבעללו.מאיסעלי,אינימוצאה
הנ"ל בחמדת שלמה ,לענין אם יתכן שינוי הסדר במשפטי
בדעתילהבעללו".
המורדת ,הכותב …ואין נראה כן ,ומי כהחכם יודע פשר
דברלשנותהגבולשגבלוהראשוניםבתקנתם.
הסדרהקבועבמורדתבזמןהזה
ואםכןמכלשכן,שאיןהםיכוליםלהיותכולםיחדבבת
במורדתהאומרתבעינאליהומצערנאליה ,אםבניהזוג
אחת.
יתגרשו בלא שנהגו באשה כסדר הקבוע במורדת ,לא
ועםסיוםעודנקודהאחתבקצרה.איןהדברצריךלפנים
הפסידהדברמכתובתה.בשו"תהרמ"עמפאנוסי'נהכתב-
כיאםפסקביתדיןעלאשהשהיאמורדת,לכלדיניה,מבלי
"צריך להכריז עליה …וישלחו להתרות בה לפני הכרזה
שיעשה לה לפני זה את כל משפטי המורדת כדין ,הרי
ולאחריה ,ושוב נמלכים בה הדיינים עצמם …יכתבו לו
שעיוות דינה ,וקיפח את זכויותיה בלי משפט ,וברור הוא
עליה אגרת מרד כדין והלכה ,ובלי שמירת כל הסדר הזה
שדינובטלהוא,כיליתדיןוליתדיין.
ועייןבתשובותפנימשהחלקא'בסי'נ"ה,ונידוןהשאלה
אינהמפסדתכלום".
עלינו לברר כיצד ניתן להוציא לפועל בימינו את הסדר
הוא ,במתן היתר לישא אשה אחרת עקב מרידת האשה,
הקבוע במורדת ,בתנאי החיים בימינו .כגון אם האשה גרה
ובספיקותיה של השאלה ,בין היתר ,גם הספק אם יש צורך
במושב או קבוץ שאין בו בית כנסת פעיל ,או אפילו
במשפטי המורדת לענין ההיתר ,ופוסק שם הפני משה,
במקומותשישבהםביתהכנסתאךברורלכלשביתהכנסת
בהסתמכועלתשובהשלרבינואליהומזרחישאףאםהרשו
מסוג כזה אינו המקום הראוי להכרזות כפי המכוון בתקנת
אותו דייני קהילתו ,כיון שהרשות הוא שלא כדין ,אותו
חז"לשתקנוהכרזהבבתיכנסיות.
הרשותכלאחשיב",עכ"ללשוןהגר"אגולדשמידט.
ולהלן מדבריהג"ראליעזרגולדשמידטז"ל)פד"רחלקו'
אך מצאתי בשו"ת תשורת שי ח"א סי' רלז שהביא מספר
עמוד(54שכתבבלשוןזו"-לבסוףאניחייבלהדגיש,כיאין
נתיבות השלום )להג"ר משה נחמיה כהניו ז"ל( בחלק דרך
בדברים אלו משום קביעת מסמרות בדבר דרכי ואופני
תבונה נתיב א' סק"ד שכתב שבזמנינו המורדת מפסידה
ההכרזהלמורדתבזמןהזה,והאםקביעתביתדיןבפסקדין
כתובתהגםבלאשמירתהסדרהקבועבמורדת,ובטעםהדבר
באה במקום ההכרזות החוזרות בבתי כנסיות לפי הגמרא.
כתב,וז"ל"-בזמנינואיןהרשותכ"כלביתהדיןככלהנהוגבכל
הדבר טעון בירור רב בהלכה ,ובנידון דנן אין הדבר דוחק,
זה".ועיי"שבתשורתשישהסכיםעםסבראזוהלכהלמעשה.
לדעתי,להכרעהבשאלהזו,כיכאמורלאהיתהבפסקהדין
כלהכרזהכזאת.
והטעם בהוראה זו הוא מפני שעניין ההכרזה נובע
מתקנת חכמים שתקנו שלא להפסידה כתובתה בלא
נוסף לכך ,אין הכרעה בדבר הכרזה נדרשת לפסק דין
שיתקיים הסדר שנקבע ,אך יש מקום לומר שבמקום שלא
בנידון דנן ,כי גם אם נאמר שפסק דין משמש הכרזה ,ברור
ניתןלקייםסדרזה,לאתיקנו ,וחזרנולעיקרהדיןשהמורדת
היאשאיןהואממלאאתתפקידההמלכהכדין,כפישהיא
מפסידה כתובתה ,ובנסיבות אלו יהיה די בהכרזה במסגרת
מבוארתבראשונים,כנ"ל.
פסקיהדיןשלביתהדין.
סימ לח
בעלשחוייבבגירושיןעקבמרידהאובגידהומבקשלחזורולתקןמעשיו
במקרה שבפנינו ,מזה שנים שהבעל בקשר עם נשים
לאחר מספר חודשים הצדדים הופיעו בבית הדין לדיון
אחרות ,והוחזק מספר שנים במעשיו המקולקלים .לאחר
בצוויהגבלהשהאשהבקשהלנקוטכנגד הבעלעקבסירובו
שהתקיימו הדיונים בתביעת האשה לחייבו בגירושין ,הבעל
לתתגט,ובתגובההבעלטעןלרצונולחזורלשלוםבית ,אך
חוייב בגט עפ"י דינו של ספר האגודה ופסיקת הרמ"א בסי'
האשההתנגדהבנחרצות.
קנדס"א.למרותפסקהדיןהבעלעמדבסירובולתתגט.
ביתהדיןדחהאתבקשתהבעל,וכתבנוכדלהלן-
262אבןהעזר
עטרתדבורה
הבעלמודיעכעתלביתהדיןשהואחוזרמדרכוהקודמת
אם האמת איתה …מ"מ כיון שהוא מקבל על עצמו שלא
ומבקש שלום בית .אך נציין כי רק בדיון האחרון הבעל
לעשות עוד כן ,די בזה ,וכמ"ש מוהרי"ו בתשובה סי' קל"ה
הודה שלפני חודש הוא עדיין היה בקשר עם האשה הזרה
והובאבד"מסי'ע"ז".
ונכנס לביתה .ואין ספק שהטענה לשלום בית עלתה כעת,
ועייןבעזרמקודשבסי'עזס"גשכתבאודותבעלשברח
כאמתלא להיחלץ מצווי הגבלה העומדים כעת על הפרק
ועיגןאתאשתו ,ואחרשחזראשתומבקשתלהתגרש,וכתב
עקב סרבנותו לתת גט ,לכן הבעל לא מצא לנכון לטעון כן
שם" -גםמהשכתבבדרכימשהז"לאודותהעמדתערבות
בדיוניםהקודמיםשהתקיימורקלאחרונה.
שאין צריך כי אם בדאיתחזק ,נראה שהוא רק לגבי שחוק
איןלקבלטענהבעלמאעלחזרתהמדרכוהקודמתללא
קוביא שבפעם אחת או ב' או אולי כמה פעמים אין בזה
שהבעל עבר הליך מינימאלי של "חזרה בתשובה" מדרכו
ריעותא לשלא יוכל לפרנס האשה .משא"כ בעיגון כנ"ל ,די
שהורגל בה במשך מספר שנים ,ויעמוד בתנאים שיקבעו
בפעםאחתומכל שכןשהואפעםשני,וישאומריםדבשתי
בביתהדיןלהבטיחשלאיחזורלסורו.
אמנםאםהבעלמעדמעידהחדפעמית,דיבכךשיחזור
בתשובה ויקבל עליו דברי חכמים ,כמבואר בתשובת חכם
צבי סי' קלג .אך בנסיבות שהבעל הוחזק בחטאו ,אין ערך
פעמיםהויאחזקה,וישאומדנותשמתחילהיהיבדעתיהעל
זה תמיד ,וגם ערבות קשים להועיל לגבי עיגון ,ועכ"פ כיוון
שהיאמוחזקתאיאפשרלהוציאממנהבכזהלכ"ע".
העולה מהאמור ,בדברי מהר"י ווייל וברמ"א התבאר
לטענהבעלמאעלרצונולתקןליקוי שחזרונשנה,כשטענה
שביחס לאותו בעל שעשה מעשים חמורים שגרמו להפרת
זואינהמלווהבהליךמינימאלישל"חזרהבתשובה".הלכה
שלום הבית ולפירוד ביניהם ,אך הבעל מבקש לתקן דרכיו,
זו למדנו מתורתו של מהר"י ווייל שהביא הרמ"א בדרכי
ישנם שני סוגי מקרים .בסוג הראשון מדובר שהבעל "אינו
משה אה"ע סי' עז ס"ק יג .וז"ל הרמ"א – "כתב מהרי"ו
מוחזקבריעותא",וביחסלמקריםאלו,דיבכךשהבעליעמוד
בתשובה סי' קל"ה ,אשר טוענת מאיס עלי מחמת שהוא
בפני בית הדין יצהיר על חזרתו מדרכו הרעה ויוסיף קבלה
שותה ומקיא ומאבד כל אשר לו בשחוק ,והוא טוען שאם
לעתידשלאלחזורלמעשיוהקודמים.אךאםהבעל"מוחזק
עשהלאיעשהעוד,נראהדזהלאמקריאמתלאוכו',ועוד
בריעותא" ,לא די בהצהרה כזו ,ויש להעמיד לבעל תנאים
שהריהוארוצהלחזורולאלעשותעוד,ואינוצריךלהעמיד
ולקבוע ערבויות מתאימות להבטיח שלא יחזור למצבו
ערבותשיתקןדרכיוכלזמןשאינומוחזקבריעותא".
הרי מבואר ,שאם "אינו מוחזק בריעותא" ,די בכך
הקודם .ובכל מקרה לפי עניינו וחומרתו ,בית הדין יקבע
לבעלאתהתנאיםשבהםעליולעמוד.
שמצהיר שיחזור מדרכו הרעה .אבל אם הבעל "מוחזק
וכןהדיןביחסלאשהמורדתהחוזרתבהממרידתה.עיין
בריעותא" יש להוסיף להעמיד ערבויות מתאימות להבטיח
בפד"רח"טעמ'69בפסקדיןמביה"דהגדול,שדנובדינהשל
שלאיחזורלכיסלו.
הדברים מבוארים ומפורטים היטב ,במקור הדין,
מורדתשהצהירהעלרצונהלחזורבהממרידתה.
הגר"א גולדשמידט ז"ל
הביא מתשובת מהר"ם
בתשובתמהר"יווייל .באותונידון,מהר"יווייל ציטטמדברי
מרוטנבורג )דפוס פראג( סימן אלף כא שכתב בלשון זו –
הבעל ,וכדלהלן – "ועוד היום אומר שמעון בעלה בפני אב
"אמרינןבגמראסנהדרין)פרקזהבוררדףכ"ו(מפריחייונים
ב"ד וטובי העיר ,לא יהא לחמי שום חסרון מצדי ,וכל אשר
מאימתיחזרתןמשישברופגמיהן,ומשחקיקוביותמשישברו
יורוניבניאדםהמהוגניםאשמעלעצתם,ואקבלעלילקיים
פספסיהם .וכן ההוא טבחא דזבן טרפה אזל רבי מזייה
ולאיחסרמצדישוםדבר".
וטופריה,אמררבאדלמאאערומיקאמערים,וקאמראיןלו
מהר"י ווייל קיבל את דברי הבעל ,וכתב " -אפילו אם
תקנהעדשילךלמקוםשאיןמכיריםאותווכו'.אלמא,היכא
היהכךשכברעשהשמעוןשלאכהוגןוהעבירהדרךבשום
דהוי אדם מועד ורגיל לעבור ,אין די במה שאומר שרוצה
דבר,הלאהוארוצהלתקןולקבלעליושלאישובבדרךהזה
לשוב .הכי נמי אשת ר' שלום אחרי שמרדה ויצאה במרד
עוד".
מביתו,זהכמהימיםועגנתולאמסתייעבמאידאמרהאליו
באותונידון,מהר"יוויילדחהאתטענתהאשהשדרשה
אשוב,אוליתשבימיםאחדיםאועשורואחרתלך.לכןאם
להעמידערבויותלהבטחתהתחייבותהבעל,וכתבעלזה–
תתרצההאשהלהתקשרעפ"ירבותינוותעשהככלהכתוב
"נראהשגםבדברזההיאמפליגהבדברים,דלאחזינאשום
ומבואר לעיל ,הרי טוב .כי איך יבטח בה לב בעלה אי לא
תיוהא וריעותא בשמעון ,שאין להאמין לו על מה שמקבל
בקשר אמיץ אחרי מרדתה שמרדה בו כמה ימים .ואם לא
עליו.וכיוןדהכיהוא,ששמעוןרוצהלתקןדבריוע"פאנשים
תעשהכמבוארלעיל,הרינימסכיםלכלדברירבותינווהנני
מהוגנים ,בזה יצא ידי חובתו ,וכמבואר בתנאים שכל אחד
מתירלועמהםלגרשהבעלכרחה",עכ"למהר"ם,ומובאת
יקחפשרןכו'כןיעשווהפשרניםיתקנוכלדבר".
תשובהזובתשובותמהר"םמינץסימןק"ד.
ובשו"ת אבני האפוד סי' ב' הביא את דברי מהר"י ווייל
והוסיף הגר"א גולדשמידט ז"ל " -הרי שדין הוא ,כי על
וכתב–"ומהגםדהואכופהעצמוכאגמוןעלכלמהשיעשו
המורדת החוזרת ושבה ,להוכיח כי אכן חזרתה כנה
לובי"דמכאןולהבא,והואמטהאוזןלכלדברינו,דבזהאף
ואמיתיתהיא,ולאדילהבאמירהבעלמאאליואשוב,אלא
סימןלח263
עליה לשכנע ולהתקשר על פי בית דין ,בקשר אמיץ ,עד כי
מחשבתו הרעה נכרת מתוך מעשיו.כי למד בורסקי כי אמר
יבטחבה לב בעלה כי החזרה יציבההיא,ואין היא מביאה
להתפרנסמןהמלאכהההיאברומיהרישבלמרדו.והואמן
למחשבהאוליתשבימיםאחדיםאועשורואחרתלך.
הכופין להוציא מאחר שדעתו לעגנה שנית כאשר עשה
ובנידון דידן ,כשאנו עוברים על רישומי הדיונים בין
בשכבר .ואע"ג דמשמע לכאורה במורד במזונות ושב ואמר
הצדדים לפני בית הדין האזורי ורואים את מהלכם ,כאשר
הריזןדסגיבהכי.מדמסקינאאמילתיהדרבעדשכופיןאותו
אחרישניםשלסירובתקיףלהשלים,באלפתעפתאוםבא
להוציא יכפוהו לזון .ולא משני אם נכפוהו עתה לזון מחר
כחההחדששלהמשיבה,ומכריזלפניביתהדיןכיהמשיבה
ישוב וימרוד ולכך כופין אותו להוציא .מ"מ שמא כל זמן
חוזרת בה ורוצה להשלים ,ומצהיר כי זה כבר שבועיים
שלא שב למרדו לא חיישינן ,אבל בנדון זה דקל לשוב
שהיא החליטה על כך .הרי אין לראות כאן הוכחה ,ומכל
לקלקולו .ובשלמא גבי מזונות מהני כפייה ואם ישוב למרדו
שכןקשראמיץ,שיהיהבהםכדילשכנעאתביתהדין,וכדי
נשוב לכופו לשלם כל המזונות שלא נתן משעת מרדו ,אבל
לתתבטחוןבלבבעלה,כיאכןחזרהזואמיתיתוכנההיא,
מורד מתשמיש לא.ועוד אם יברח מעבר לים כאשר הראה
אפילו באשר היא שם ,כלומר ליום הזה לכל הפחות ,ועל
להראותמחשבתומאיןנכפהו".
אחתכמהוכמהשאיןכלשכנועשהחזרההיאלאורךימים,
אךמאחרשהרמ"אהביאלהלכהאתדברימהר"יווייל,
ולאלימיםאחדיםאועשורבלבד",עכ"להגר"אגולדשמידט
כאמור לעיל ,יש להבחין בין בעל המוחזק בריעותא לבעל
ז"לבפסקהדין.
שאינומוחזקבכך.
וכן הגרי"ש אלישיב שליט"א באותו פסק דין הסכים עם
נחזור למקרה שבפנינו .אין חולק שהבעל "מוחזק
סברא זו ,וכתב )בעמ' " – (68אחרי שעברה תקופה של
בריעותא",שלקשריםעםנשיםזרות.בנסיבותאלובהכרח,
למעלה מחמש שנות מרידה ,ולאחר שקבע ביה"ד האזורי
שבטרם הבעל יבקש לחזור לשלום בית ,יפנה לאשתו
דינה של המשיבה כמורדת ,ולאור נסיבות מתן ההצהרה,
בבקשה מתאימה שבה הוא מבקש בתום לב חזרה לשלום
ע"י בא כוחה ,על רצונה לחזור בתשובה ,הרי צודקת דעת
בית ,ובנוסף יבוא לבית הדין ויצהיר על חזרתו מדרכו
המיעוט שיש יסוד לבעל שלא להאמין לאשה בהצהרות
הקודמת .ובית הדין ישמע את עמדת האשה ואת תנאי
החדשות של שלום .וההחלטה שניתנה …שרירה וקיימת,
האשהלחזרהלשלוםבית,ולאחרמכןהבעליעמודבתנאים
דהיינו שאין לחייב את הבעל במקרה אשר לפנינו להשלים
ובערבויות שבית הדין יקבע עבורו .רק לאחר מכן יהיה
עםאשתו,ואיןלחייבו,במקרהשלסירוב,במזונותהאשה",
מקוםלדוןעלחזרהלשלוםבית.
עכ"ל.
אךבמקרההנוכחיהבעללאעשהדברמכלהאמור,לא
פנה לאשתו בדרך מכובדת בהצעה רצינית לחזרה לשלום
נחזורלנידוןשבפנינו,כשםשמהר"םמרוטנבורגלמדאת
בית,לאהודיעדברלביתהדיןעלרצונולחזורלשלוםבית,
ההלכה שלחזרתמורדת,מדיןחזרת פסוליעדות,המבואר
ולא בקש לקבוע תנאים מוסכמים וערבויות .ורק כשהוזמן
בגמרא במסכת סנהדרין ,כך יש לסייע מאותה סוגיא לדינו
לדיון נוסף בתביעה להטיל עליו צווי הגבלה מצא לנכון
שלמהר"יוויילשהביאהרמ"אבדרכימשה.
לעלות טענת לשלום בית .בנסיבות אלו ,אין ממש בטענה
ונציין לדעת מהר"ח אור זרוע בתשובה סי' קכו ,שהורה
בעלמא כזו .אין הוא יכול לטעון לשלום בית בטרם עמד
לכפות את הבעל בגירושין כשהושלמו התנאים לכך ושאין
בהליך המינימאלי של "חזרה בתשובה" ממעשיו הקודמים,
תועלתשהבעליחזורבוויבטיחשחזרבו .וז"ל– "ומתוך כך
ובלא שבית הדין יאשר את התנאים והערבויות להבטחת
היה נראה ,שכיון שהדירה פעם אחת וכלו ימי נדרו ,כיון
כנותהבעל.
שכברהדירהפעםאחתהיאצריכהלהיותכפופהלוביותר.
לפי שיראים שיחזור וידירנה ואין דר עם נחש בכפיפה אחת,
בדיוןשהתקייםהבעלטעןשהאשהאינהמואסתביחסי
ולכך כופין אותו להוציא .ודמי לאיני זן ואיני מפרנס דאמר
אישות עמו ,וציין אירוע כזה לאחרונה ,ואילו האשה
רב )כתובות ע"ז א'(יוציא ויתן כתובה.ואפילו שמואל מודה
הכחישהטענהזו.
כגון זה ,לפי שהיאבושהבכל פעם לבא לב"ד לתבוע עונתה
אין צורך לדון בטענה זו ולקבוע האם האמת כטענת
מה שאין כן במזונות .ואם הוא כן זה שברח ממנה ועיגנה
הבעל ,מאחר שגם אם האמת כטענתו ,אין ספק שהאשה
כמו שפירשתי ,מדינא כופין אותו להוציא .וסבורני דגם
מואסת בדרכו הנלוזה שאינו נמנע מקיום יחסים עם נשים
באיני זן ואיני מפרנס ,אפילו אומר כבר אני רוצה לזון
אחרות בעודו נשוי .ובדיוק מהמצב הבלתי סביר הזה,
ולפרנס,יוציאויתןכתובהלרבמטעםשכתבתי".
ושם בסי' קכז בתשובת הר"ר מנחם בן הקדוש ר'
המתואר על ידי הבעל ,אשתו רוצה להיחלץ באמצעות
הגירושין.
אברהם ,כתב – "ובר מן דין הדעת נותנת אפילו היה כאן
ועיין בפד"ר חלק ח' עמ' 280בפס"ד של ביה"ד הגדול
עשוי ,כי בדין היה ,מאחר שכבר מרד בתשמיש ומזונות
שכתבהג"רשאולישראליז"ל"טעםזהשע"ישרועהזונות
והלך לו לרומי ,ועתה אעפ"י ששב ממרדו לפנים ,הרי
יאבד ממונו ,אינו הנימוק היחיד ולא העיקרי ,ועיקר הטעם
264אבןהעזר
עטרתדבורה
נראה שהוא משום דגרע מכל הני דפרק המדיר ,שקפידתה
מותרהועומד),וע"עפד"רחי"בעמ'26בסופו(,בנסיבותאלו,
של האשה וקנאתה בירך חברתה נפקת ברא גדולה ביותר,
ודאי שאין מניעה לנקוט כנגדו בצווי הגבלה הקבועים בחוק,
ומשוםכךהואדכייפינןלהוציא".ועייןבפד"רחי"בעמ'26
ככל שהם במסגרת הרחקות דר"ת ,ועפ"י פסיקת הרמ"א סי'
שחזרעלדבריו,שזהוהטעםהעיקריבדינושלספרהאגודה,
קנ"ד סכ"א ,וכמו שפסק החכם צבי שיש מקום לנהוג כדינו
מצד עצם העובדא שאין אשה מסכימה שבעלה ידבק
שלהאגודהלאחרשהתרובבעלוהבעלכברעלקבלתופעם
באחרות .והדין עמה ,מפני שעל דעת כן האשה נישאה
אופעמיים.ועייןלהלןסי'פ-פבשבארנובאריכותאתהבסיס
לבעלה שלא ינהג בה בדרך בוגדנית כזו .ובמקרה דנן ,טעם
ההלכתי לשלילת רישיון נהיגה ושאינה נחשבת כפיה על
זהאינומתבטלגםבנסיבותהמתוארותעלידיהבעל.
הגירושין ,אפילו בנסיבות שאין חיוב גירושין ,ק"ו בנידון דנן.
יצויין שבמקרה דנן ,אין אנו דנים על אמצעי כפיה כמאסר,
מסקנת הדברים מאחר שהבעל כבר חוייב בגירושין ומזה
מאחר שהאשה הודיעה שאינה חפצה בכך .אך יש מקום
תשעהחודשיםמסרבלתתגט,ועפ"יהדיןהואברכפייתגט
לפסיקתצוויהגבלה,ובתחילהינתןצולשלילתרישיוןנהיגה
עפ"י פסיקת הרמ"א סי' קנ"ד ס"א שפסק כספר האגודה.
ושלילת שירותי בנק .ואם הגבלות אלו לא יביאו למתן הגט,
והבעל המשיך בדרכו אף לאחר פסיקת בית הדין כשהוא
יהיהמקוםלהגבלותחמורותיותר.
סימ לט
חלוקתהרכושבזוגשנפרדלאחרשהבעלחזרבתשובהוהאשהנשארהחילונית
כהחשוןתשס"ג
פסקהדיןלחיובהאשהבגירושין ,אושרעלידיביתהדין
פרטיהמקרה
הגדול.
בני הזוג נישאו כדמו"י ולהם ארבעה ילדים ,הבן הגדול
בד בבד עם הדיונים בתביעת הגירושין ,התקיימו דיונים
בןעשריםוהבתהקטנהבת.11בעתנישואיהםשניבניהזוג
לחלוקת הרכוש בין הצדדים ,ובהחלטה הנוכחית ,אנו
היו חילוניים ,אך מזה כשתים עשרה שנה ,שהבעל התחזק
מתייחסיםלשאלתחלוקתהרכוש.
בשמירת מצוות וכיום הוא אדם הנוהג באורח חיים חרדי
לכלדבר,ואילוהאשהנשארהחילונית,וקייםפערגדול בין
אורחותחייהם.
הבעלתבעלהתגרש ,וטעןשבנסיבותהקיימותאיןמנוס
הרכוש העומד לדיון הינו ,הרכוש הנמצא ברשות אחד
מהצדדיםאוברשותשניהםוכוללאתהנכסיםהבאים-
א.דירתמגוריםהנמצאתבישובפלוני.
ב.קרקעותחקלאיותהרשומותעלשםהבעל.
מגירושין לאחר שהאשה מסרבת לקבל על עצמה את
ג.חלקותנוספותהנמצאותבחכירהאצלהבעל.
המינימום הדרוש על מנת לאפשר את החיים המשותפים
ד .מלבד זאת לאשה זכויות ממון שנצברו במסגרת
בנסיבות החדשות ,דהיינו טהרת המשפחה ושמירת שבת
בתוך הבית .האשה סירבה להתגרש ,והעדיפה להשאר
במצבשלפערעמוקביןבניהזוגוללאגירושין.
עבודתה.
ה .הרכוש המשותף כולל תכולת דירה ומכוניות לשני
הצדדים.
לפניכשנהוחציניתןפס"דהמחייבאתהאשהבגירושין,
לאחר שהפירוד בין הצדדים הפך לעובדה מוגמרת ,לא
קבענו שעל האשה לנהוג בניגוד להשקפת עולמה ,ולאמץ
אורח חיים דתי ,ושאם לא כן תחוייב בגט .אלא קבענו
העקרונותהעומדיםבבסיספסקהדיןלחלוקתהרכוש
מעמדושלהרכושהמפורטלעילבאותב'-ג'
שהמצב הנוכחי בלתי אפשרי וכי לא ניתן לגשר מעל
הרכוש שהיה רשום על שם הבעל עודמלפני הנישואין,
הפערים .ומאחר שהאפשרות החילופית היא פירוד ,העדר
שבעיקרוקרקעחקלאית ,והתקבלבמתנהמהוריואומאחד
יכולת לחיים משותפים ושיתוק בכל הקשור לחיים
מהם ,דינו להשאר בבעלותו הבלעדית .רכוש זה אינו הופך
המשותפים ,אין מנוס אלא להורות לצדדים להתגרש ,ואף
לרכוש משותף ,גם אם הפירות שיצאו ממנו שימשו בדרך
לחייבאתהגירושין .אמנםהבעלהואזהששינהמהמקובל
כזואואחרתלפרנסתהבית.
במשפחה זו מקדמת דנא ,אך כעת ,בנסיבות הנוכחיות ,לא
הן על פי ההלכה והן על פי החוק ,אין יסוד לטענה כי
יתכן שהאשה תכפה על בעלה להמנע מקיום אורח חיים
רכוש שהיה של הבעל מלפני הנישואין ,או שהתקבל אצלו
נורמאלי התואם את השקפת עולמו כיום ,ותכבול אותו
בירושה ,דינו כרכוש משותף מפני שפירותיו נוצלו לכלכלת
למשך שנים ארוכות במסגרת שאינה מאפשרת לו חיי
הבית .אין כאן המקום להכנס לבירור שאלת התוקף
משפחהנכוניםעלפיהשקפתוואורחחייוהנוכחיים.
ההלכתישבהוראותחוקיחסיממון,והארכנולבררשאלהזו
סימןלט265
בפס"דאחר ,עייןלהלןסי'מח ,מאחרובנקודהזואיןהבדל
המשכנתא .מאחר שמהלך זה נעשה בעת שהשלום שרר
בין ההלכה והחוק .בני הזוג נישאו לאחר שנת תשל"ד -
בביתם,ישלהניחכיהבעלנמנעמלהתחשבןעםאשתו,על
,1974והוראות חוק יחסי ממון חלות עליהם ולא הוראות
היחס הבלתי שוה שבין ערך השטח שהועבר לה יחסית
חוקאחרות.חוקיחסיממוןבסעיף) 5א(),(1קובעכיבןזוג
לתמורה שהתקבלה אצלו ,אלא נהג כמקובל בין זוגות
אינו זוכה בנכס שהיה ברשות בן הזוג השני ערב הנישואין
נשואים ,הרוכשים את דירת המגורים במשותף ,ומתוך
אושקיבלובמתנה.
מחשבה ברורה להיות שותפים שוים בנכס ,ובלא להכנס
רכוש זה לא נרכש במאמץ משותף ,ולא הוצג בפנינו
הסכם הקובע שותפות בני הזוג בנכסים אלו ,ובלא הסכמה
מפורשת ליצירת שותפות ,דינו של הרכוש הנ"ל המצויין
לעילבאותב',להשארבבעלותבלעדיתשלהבעל.
לחישוב החלק היחסי שכל אחד מהם השקיע במימון
הרכישה.
הדברים נכונים הן בקביעת הבעלות על המגרש והן
בקביעתהבעלותעלהביתעצמו.המשכנתאשימשהלמימון
חלק מבניית הבית ,והיא סכום כסף שניתן לשני בני הזוג
דירתהמגורים
קיימתחלקתקרקעאשרשטחההמלאהוא 16,959מ"ר.
מתוךשטחזה,נרשמההאשה,כבעלת 1/34מהחלקה,שאר
החלקהשייכתלבעל.
בחלקה זו נבנה בית המגורים של הצדדים ,ובעת בניית
הביתהצדדיםנטלומשכנתאמבנקטפחותלמימוןהבניה.
בשוה ,כהלוואה בתנאים שנקבעו על ידי הבנק .הבנק
מתייחס ,לשני הצדדים ,כשותפים שוים בהלואה זו ,וכך
הדברעלפיהדין.
על כן ,יש לקבוע שהחוב היה חוב משותף בגין הלוואה
משותפת .וממילא ,ביחס לחלק זה של מקורות המימון
לבניית הבית ,המימון נעשה מסכום כסף השייך לשני
בשנת תשמ"ח 1988 -הבעל קבל מאמו ,את החלקה
הצדדים בחלקים שוים .וגם בנקודה זו של הבעלות על
הנ"ל במלואה .לאחר כשנה וחצי הבעל העביר לאשתו את
הבית .מאחר שהבית נבנה על קרקע משותפת ,ובמימון
החלק של 1/34מהחלקה ,כחלק ממהלך של הפיכת שטח
משותף ,אין צורך להכנס לבירור מה חלקו היחסי של כל
בגודל דונם ,מאדמה חקלאית לאדמה המיועדת למגורים,
אחד מהם במימון בניית הבית ,מאחר שהדבר ברור שבעת
ואחר כך החלו בבניית בית מגורים על שטח זה .מאחר
הבנייה היתה כוונה לשותפות שוה בבית ,וכפי העולה
שהצדדיםבקשולקבלמשכנתאכזוג,נרשמההאשהכבעלת
מהרישוםבטאבו.
זכויותבמחציתמהשטחהמיועדלבניה.
ונציין למש"כ בזה הג"ר אליעזר גולדשמידט ז"ל בפד"ר
הבעלטועןכיהרישוםשל 1/34מהחלקהעלשםהאשה
כרךא' עמ') 117והודפס בספר עזר משפטסי' לג(" -פשוט
נעשה כצעד פורמאלי שהתבקש לצורך קבלת המשכנתא,
הדבר שבכגון דא ,בשאלת הכוונה ברישום ,יש לקבוע לפי
אך ללא כוונה להעביר את השטח כמתנה חלוטה לאשה.
הנוהג והרגיל בדרך העולם בכל זמן וזמן .וידוע שעכשיו
הבעל הוסיף לטעון שאף אם העברה זו נעשתה בדרך של
נוהגיםלרשוםרכוש,וביחודדירהלמגורים,עלשםשניבני
מתנה,דיןהאשהכמורדתהמפסידהמתנות.
הזוג ,במכוון שלשניהם תהיה הבעלות על הרכוש .הרישום
מאידךהאשהטוענתכילצורךקבלתהמשכנתאהשטח
מורה ,שזה ששילם או שילם יותר ,נתן את היתרה בחלקו
הנ"ל ניתן לה במתנה גמורה .מתנה שאינה מתבטלת בכל
במתנה לשני .לכן אין לבטל ,בזמן הזה ,רישום ,המקנה
תנאי.
ומחזיקבעלותלזהשנרשםעלשמו,מתוךספיקותאולילא
שתישאלותהלכתיותעומדותבפנינולבירור.
היתההכונהלמתנה.
א.האםהרישוםבטאבומשקףבעלותמשותפת.ב.האם
וכן מוכח מתשובות החתם סופר חו"מ סי' קמ"ב ,בנדון
בנסיבות הנוכחיות יש להגדיר את האשה כמורדת ,ומה
בעל בית שנתן בית לאשתו והעלה בערכאות על שמה ,ודן
השלכותשישלמעמדהזהעלחלוקתהרכוש.
שם החת"ס בנוגע לבית זה בדבר ירושת הבעל אחרי
מיתתה,ומשמעשתופסהואבפשיטותשהביתשייךלה .וכן
משמעותהרישוםבטאבו
כתב המהרש"ם בתשובה ח"ה סי' ל"ח ,בענין בית שנכתב
במקרה הנוכחי ,המגרש עליו בנוי הבית ,היה בבעלות
על שם הבעל והאשה ,ומביא שם את תשובת שארית יוסף
בלעדית של הבעל ,והוא רשם מחציתו על שם אשתו.
הנ"ל,ומכריעהמהרש"םדמכיוןדנרשםעלשמההוישלה.
הרישום נעשה על מנת לקבל משכנתא בתנאים משופרים,
לפיכךבנדוןדידן,איןלנולהכנסלבירוריםמישילםאת
הניתניםלזוגותצעירים.ואמנםשניהצדדיםלקחומשכנתא
התמורה כי שילם מי ששילם ,הבית מכיון שנרשם על שם
והביתנבנהעלהקרקעהזו.
שניהם,שייךהואלשניהםבחלקיםשוים",עכ"לבפסקהדין.
הבעל רשם את מחצית המגרש על שם אשתו ,ובכך
וע"ע בפד"ר כרך ו' עמ' ,264במש"כ בזה ,ובמה שהביא
העביר את המחצית לבעלותה ,וכשותפה שוה עמו במגרש
מספרערוךהשלחןחו"מסי'סב.אךדבריואינוענייןלנידון
ובבית שנבנה עליו .הקנאת מחצית המגרש לאשה נעשתה
דידן,מפנישהערוה"שדןבמקרהבוישלתלותאתהרישום
בתמורה להסכמת האשה להיות שותפה בהלוואת
שנעשה רק על מנת להבריח נכסים מבעלי חובות וכיוצ"ב,
266אבןהעזר
עטרתדבורה
משא"כ במקרה שבפנינו שהבעל קבל תמורה מסויימת
בתשובה .אלא שהבעל תבע מאשתו להתחשב במצבו
בתמורת להעברת מחצית המגרש על שם אשתו ,ובנוסף
הנוכחי" ,ללכת לקראתו" ,ולאפשר לו חיים התואמים את
נעשהבמתכונת המקובלתביןבניזוג,לכןאיןמקוםלטענת
השקפתו הדתית .ולטבול ולשמור שבת בתוך הבית .אך
הבעל ,שבאותו מועד היתה כוונה אחרת ,ולא היתה כוונה
האשההתמידהבהתנגדותהלמלאבקשהזו.
לשותפות מלאה בקרקע ובבית הנבנה עליה .ומאחר
בנקודהזוביתהדיןמקבלאתדרישתהבעלכסבירה.גם
שהמגרש והבית רשומים ברישום המעיד על שותפות שוה,
אםהאשהאינהמקבלתאתהשקפתעולמושלהבעל,אילו
זוהיהוכחהלשותפותבנכס,מלבדשלדעתרביםמהפוסקים
היתה נוהגת בגמישות המקובלת והמתבקשת בין בני זוג,
עצם הרישום בטאבו מהוה קנין סיטומתא ,על כן אין מקום
היתה מקבלת את בקשת הבעל ,כמקובל אצל זוגות רבים
לטענה שבלבו לא התכווין למתנה ,ודברים שבלב אינם
הנמצאים במצב דומה .התפיסה היסודית והמקובלת בחיי
דברים.אמנםהרמ"אבחו"מסי'רזסעיףד'הביאדעתי"א
נישואין מכירה בכך שמהלך רצוף ומתמשך של חיים
שבמתנה דברים שבלב הוי דברים ,יעויי"ש ,אך במקרה
משותפים ותקינים בני בני זוג מחייב התחשבות הדדית,
הנוכחי שהבעל קבל מהאשה תמורה מסויימת תמורת
וויתור של בן זוג אחד כלפי השני ,באותם נושאים שאינם
המגרש והבית - ,את מחצית סך ההלואה שהתקבלה
מערערים את מהלך חייו הסבירים ,של בן הזוג הנדרש
מהבנק.ובזכותהצטרפותהאשהלהלואהזו,הצדדיםקבלו
לויתורים.לדוגמה,אילומצבוהרפואישלהבעלהיהמחייב
הלואה בתנאים משופרים ,הרי שהעברת מחצית המגרש
את האשה בפעולה כזו או אחרת למען שימור המסגרת,
והבית לאשה ,אינה כמתנה אלא כעסקה ,שבה הבעל
היה מקום לחייבה בכך ,גם אילו היו נדרשות ממנה לנקוט
העביר רכוש וקבל תמורה כנגד העברה זו ,ונראה שלעניין
פעולות מסויימות ,כל עוד אין בדבר פגיעה חריגה בה.
ההלכה של דברים שבלב ,העברה כזו אינה נידונת כמתנה
התנגדות האשה לטבול נתפסת כחלק מהעמדה הנחרצת
אלאכמכר.
שלה במסגרת מאבקה בדרכו הדתית של הבעל ובמהפך
מלבדזאת,ישלצייןלדבריהתשב"ץח"אסי'צה,וז"ל-
שבחר.כיוןשכן,מאחרשכתוצאהמעמדהזו האשהמונעת
"הוייודעשאיןלילךאחראומדןדעתאאלאבדבריםשאין
את האפשרות לחיי אישות בין בעל ואשה ,יש לדונה
לפקפק כלל שלא היה כן דעת הנותן או הנשבע ושיהיה
כמורדת.
הדבר ההוא מפורש מן הסתם כאלו פירשו …אבל אם
היה מקום לומר שדינה כמורדת האומרת "בעינא ליה
אפשר לחלוק בדעתו אם הוא כן או אינו כן אע"פ שיותר
ומצערנא ליה" ,שהרי היא אינה תובעת גירושין ,אלא
נוטההדעתלמהשבלבו,כיוןשאפשרעלדרךרחוקהלומר
מצערת אותו בתוך מסגרת הנישואין .ולכאורה היה מקום
שלא היתה דעתו כן הוו להו דברים שבלב שאינן דברים
לקבוע שיש לנהוג בה בסדר הקבוע במורדת ולנקוט בדרכי
והיינו ההיא דההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא
ההכרזותוההתראות.
דישראל ,ופירשו המפרשים דגלי דעתיה קודם לכן שהוא
אך נראה שבמקרה הנוכחי אין מקום להכרזות .חז"ל
רוצה לעלות לא"י .וגם אחרי כן הוא טורח לעלות דאי לא
תיקנוסדרזהעלמנתללחוץעלהאשההמורדתלחזורבה
פשיטא דלאו כל כמיניה למימר דאדעתא למסק לארעא
ממרידתה ,ולשוב לדרך המקובלת של חיים משותפים עם
דישראלזבניה,ואפ"הכיוןדבשעתאדזביןלאאמר,אמרינן
בעלה.אךלאמצינושחז"לקבעואתהסדרהקבועבמורדת
אפשר דמשום דאצטריכו ליה זוזי זבין ולא אזלינן בתר
בסוגיםאחריםשלמרידה,וכמושיבואר.
דבריםשבלבוואע"פשהדברקרובמאדשמפניזהמכר,כיון
שנינו במשנה בכתובות דף קי" - :הכל מעלין לארץ
שאפשר בדרך רחוקה שלא היה דעתו כן ,לא אזלינן בתר
ישראל ואין הכל מוציאין" ובגמרא שם " -ת"ר הוא אומר
דבריםשבלבו,דלאואומדןדעתאהוא,כיון דאפשרלמימר
לעלות ,והיא אומרת שלא לעלות ,כופין אותה לעלות ,ואם
הכיולמימרהכי",עכ"להתשב"ץ.
לאו תצא בלא כתובה" .וכתב הרמב"ן בפירושו על התורה
אך אין צורך בזה ,מאחר שאין בפנינו כל אומדנא
)במדבר פרק לג פסוק נג( " -ומה שהפליגו רבותינו במצות
שההקנאה לא נעשתה בלב שלם למטרת שותפות ,מסתבר
הישיבהבארץישראלושאסורלצאתממנה,וידונוכמורדת
כי הטענות הנוכחיות ,עלו על דעתו של הבעל רק בעת
האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל" .וכן
שנוכח שהנישואין עלו על שרטון ,והחל בתביעת הגירושין.
כתב הרמב"ן בספר הזכות במסכת כתובות פרק אע"פ )דף
אך בעת שהתבצעו ההליכים לבניית הבית ,ודאי נהג
כז :בדפי הרי"ף( " -אפילו בנשואה דנין בהן דין מורדת
כמקובל,וכפישהתבארלעיל.
ומורד ,כדי לעלות לארץ ישראל ,ושלא לצאת משם".
ובתשב"ץח"גסי'פוכתב" -ברישפרקאעפ"י,תנאיכתובה
הגדרתמעמדהאשהכמורדת
ככתובהדמילמאינפקאמינה,למוכרתולמוחלתולמורדת,
במקרה שבפנינו ,האשה לא תבעה להתגרש ,וכפי
והנךכלהודמניהתםולאמניבהדייהולעלותושלאלעלות,
הנראה היתה מסכימה לחזור לחיים משותפים ,במתכונת
ובודאידבכללייהוהיאלדעתהרבז"ל,כיוןשלאפירשבהם
שהיתה מקובלת על שני הצדדים ,בטרם הבעל חזר
שישלהםתוספת,איכאלמימרדבכללמורדתהיא.שזוכיון
סימןלט267
שהדיןנותןלכופהלצאתוהיאאינהרוצה,הריהיאמורדת
האשה תסכים לחזור למתכונת שהיתה מקובלת עליהם
דאומרת בעינא ליה ומצערנא ליה .וכן כתב הרמב"ן ז"ל
בשניםהקודמותלחזרתהבעלבתשובה.
בספרהזכותבפרקאעפ"יוכןבחידושיהתורהבפרשתמסעי
ואין לומר שלמעשה משמעות סירוב האשה לטבול
שהאומרת שלא לעלות דינה כמורדת ,וכן כתב הרב בעל
משמעו סירוב לחיי אישות וממילא דינה ככל מורדת .זה
העיטור ז"ל באות פסיקתא שדינה כדין מורדת כדכתיבנא",
אינו ,שהרי גם בבעל התובע לעלות לארץ ישראל ,לאחר
עכ"להתשב"ץ.
שיעלה בלא אשתו המסרבת לעלות ,משמעות סירובה
הרי לפנינו שיטת הרמב"ן ובעל העיטור שדין האשה
לעלות לארץ ישראל היא מניעת חיי אישות ,אלא מאחר
המסרבתלעלותלארץישראלכדיןמורדת,והוסיףהתשב"ץ
ולמעשה אינה מתנגדת לכך ,אלא רק לעליה לא"י ,הרי
שהיא מוגדרת כמורדת האומרת בעינא ליה ומצערנא ליה.
שההתנגדותהנובעתמאימוץדעהוהשקפהמסויימת,אינה
ואפילו הכי ,לא קבעו בה את הסדר הקבוע במורדת ,כפי
גוררתאתהפעלתהסדרהקבועבמורדת.
העולה מפשטות לשון הגמרא "הוא אומר לעלות ,והיא
מסקנתהדבריםהיאשבמקרהשלפנינו,איןמקוםלנקוט
אומרתשלאלעלות,כופיןאותהלעלות,ואםלאותצאבלא
בהכרזות ובשאר הסדר הקבוע במורדת ,אלא רק להתרות
כתובה",ומשמעכופיןמידבהפסדהכתובה.ולאאישתמיט
בה שבמעשיה היא עלולה להפסיד את הכתובה ותוספת
לאףפוסקשיורהלדוןבהסדרזה.
הכתובה,וכעיןההתראההקבועהבהלכהביחסלעוברתעל
וכןמפורשלהדיאבתשובתהתשב"ץח"גסי'פושכתב-
דת,ולאחרמכןתפסידכתובהותוספתכתובה.
"כיון שמוציא אותה מן הדין מאותו מקום למקום זה ,אם
נמנעה אין לה כתובה כדין לעלות ושלא לעלות ,שהרי
הבהרתההלכההקובעתהפסדמתנותבמורדת
התוספתא וכן הירושלמי הזכירו בזה כפיה ,ואין כפיה זו
כלהנאמרלעילמתייחסרקלענייןזכותהאשהלתשלום
אלאבממוןלהפסידהכתובתה…ואינהצריכההכרזהאלא
כתובה ותוספת הכתובה .משא"כ ביחס למתנות ,נראה
במורדת במקום דירת הבעל כדי לביישה ותשוב ,אבל זה
שבמקרה הנוכחי האשה אינה מפסידה מתנות שקבלה
שרוצה לצאת והיא הפכה עורף ,גלתה דעתה שלא תשוב
מהבעל בתקופת הנישואין ,ולעניין זה אין דינה כמורדת.
לעולם" ,עכ"ל .הרי שאף שהתשב"ץ פסק ,לדון את האשה
נפקא מינה לעניין העברת הרכוש שהבעל העביר לאשתו,
המסרבתלעלותלארץישראל,כמורדתהאומרתבעינאליה
כגון מחצית המגרש שעליו בנה את הבית וההשקעות
ומצערנא ליה ,אפ"ה קבע שאין מקום להכרזות .הטעם
שהשקיע מכספו לבניית הבית) ,וזאת מתוך הנחה שלעניין
בהלכה זו מבואר בתשב"ץ ,מאחר שסירובה נובע מדעה
דיןהפסדמתנותדיןרכושזהכמתנה,למרותשכאמורלעיל
נחרצת השוללת את העליה לארץ ישראל ,אין טעם
הובהרשהבעלקבלטובתהנאהמסויימתתמורתהעברהזו.
בהכרזות ,על מנת להביאה לשינוי עמדה ,עמדה הנובעת
אמנם היה מקום להאריך בנקודה זו האם גם נסיבות אלו
מהשקפהאודעההשוללתעליהלארץישראל.
העברת הנכס נידונת כמתנה ,כשהבעל לא קבל תמורה
ובחזו"א הלכות כתובות סי' סט סק"ט )ד"ה שם אבל(
השוה לערך הנכס שהעביר לאשתו ,והארכנו בזה בפס"ד
כתב " -וכן באינה עולה עמו לארץ ישראל ,מדינא דגמ'
אחר,והדעתנוטהלדוןזאתכמתנהלענייןהלכהזו,ואכמ"ל
איבדהכתובתהמנהמאתייםתוס'ונצ"בכדיןמורדתמאיס
בזה ,מאחר ולפי המבואר להלן ,בנידון דידן ,לא הפסידה
עלי ,ולא תיקנו כאן להמתין שנה ,דלא שייך כאן להמתין.
מתנות(.
וכן לענין בלאותיה קיימין ,כתב הר"ן דאית לה .ואע"ג
להבהרתמסקנהזונקדיםונבארהטעםבהפסדהמתנות
דבמורדת בעינן תפיסה ,התם קונסין חכמים כדי לרדות
במורדת .יש לחקור האם ההפסד נחשב כחלק מהקנסות
שתשוב,אבלהכאאיןלנולרדותה,והלכךלאגרעהמזינתה
הקבועיםבמורדת,אושהואמכחאומדנאבלבד,שלאהקנה
דלא הפסידה בלאותיה קיימין ,ומ"מ נצ"ב דליתנהו
להאתהמתנותעלדעתשתצאממנו.
הפסידה" ,עכ"ל .מבואר מדבריו ,שבאשה המסרבת לעלות
הטור אה"ע סי' פה כתב " -הרמ"ה כתב …ואפילו
אין את אחד מהדינים המיוחדים שנתקנו במורדת במגמה
נתאלמנהאונתגרשהמןהנישואין,דוקאשלאמתוךמרדה
ללחוץעליהלחזורבה.
העולה מדברינו ,שלא קבעו את הסדר הקבוע במורדת,
אלא באשה המסרבת למלא חובותיה לחיי אישות עם
אבלנתאלמנהאונתגרשהמתוךמרדהלאחרשכתבועליה
אגרת מרד שהפסידה כל כתובתה ,הפסידה כל מה שנתן
לה".
בעלה .אבל כשאינה נוהגת כהוגן בעניינים אחרים ,כגון
ובפס"דבפד"רחלק יאעמ' 256כתבהגרח"גצימבליסט
כשמסרבתלעלותלארץישראלעםבעלה,לאתקנולהפעיל
שליט"א" -הנהשיטתהרמ"הוהטור דכלזמןשלאהפסידה
כנגדהאמצעילחץעלמנתלהביאהלנהוגכמתחייבעלפי
הכתובה לא הפסידה המתנות צ"ע ,שהרי כל יסוד הדין
הדין .על כן ה"ה בנידון דידן ,לא תיקנו את הסדר הקבוע
שמורדת מחזרת המתנות הוא משום שאומדים דעתו
במורדת על מנת ללחוץ עליה ולהניאה מסירובה לטבול,
אדעתאדתשקולותיפוקלאיהיבלה,וא"כמהזהקשורעם
מאחר שסירובה אינו סירוב לחיי אישות ,שהרי כפי הנראה
הפסדהכתובה.ולכאורההיהצריךלומרשבכלמורדת,כיון
268אבןהעזר
עטרתדבורה
שהיא מבקשת להתגרש ממנו קיימת האומדנא דאדעתא
דיןמורדתלכלדבר,היינומשוםדכלעיקרהזמןהואמשום
למיפק לא יהיב לה ,ועליה להחזיר המתנות ולמה קשרו
"דנותנים לה שהות שתחזור בה ,ושמא תוך זמן זה מרצים
הרמ"הוהטוראתהדברבהפסדהכתובה.
זא"זותשארעםבעלה")ח"משםסק"י(.נמצאשכלעודשלא
ואולי אפשר להסביר הדבר כך ,דבאמת היה ראוי לומר
עברזמןזה,עדייןאיננורואיםאתרצונהלצאתממנו,כרצון
ששום מורדת לא היתה חייבת להחזיר המתנות ,בדומה
מוחלט.ורקאחריב"ח,כשאינהחוזרתבה,חזינןשהחלטהזו
למה שכתב העיטור אות כ' כתובות) ,לפי הנוסחא
היאסופית,ואזדינהלהחזירהמתנות מטעםהאומדנא,ולא
שהועתקהבריב"שסי'שא(":ושדרוממתיבתא דמאןדכתיב
מטעם הקנס דמורדת וכנ"ל …ואין זה דומה להא דסי' צ"ט
מתנהלאשתובשעתנשואיןומגרשלה ,לאאמרינןכיאקני
שהבעל הוא שמוציאה מביתו .וגם כשסרחה תחתיו ,מ"מ
לה אדעתא למיקם קמיה ,אלא מעתה מאן דיהיב מתנה
היא מצדה אינה מסרבת להמשיך לחיות איתו ,והוא הוא
למאן דרחים ליה ,ערבא בעי למשקל מיניה דרחים ליה
שמוציאה,אףאםזהמסיבתקטטותומריבות,ואםגםמשום
לעלם ,וה"נ מאן דיהיב ליה מתנה לרחמיה ונפל ביניהן
שנאסרה עליו .ולא כן בניד"ד שטוענת שמאוס עליה ואינה
איכסאהדראמתנה,האלאוטעמאהוא".
יכולהלחיותעמו",עכ"ל.
והא דהמורדת אכן מפסידה המתנות ,אין זה אלא מדין
וכ"כ בספר משפטי שאול )שם סי' יז( " -ההפסד של
קנס שקנסו במורדת ,כשם שקנסוה שתפסיד הכתובה .ולכן
הכתובהוההפסדשלהמתנותהואמטעמיםאחריםלגמרי.
סבירא ליה להרמ"ה והטור שרק אחרי שכתבו עליה אגרת
האדפוחתיןהכתובההואמטעםקנס,והואמצטמצםלדעת
מרד,דהיינולאחרההכרזותוכו',שקנסוהבהפסדכתובתה,
התוס' רק לגבי מה שהוא התחייב לה .ואילו החזרת
קנסוה גם בהפסד המתנות ,אבל כל עוד לא הכריזו עליה
המתנות אינו מגדר קנס ,אלא מטעם אומדנא שלא נתן על
וכו',שעדייןלאקנסוהבכתובה,לאקנסוהגםבמתנות.ולפי
דעתכןשתקחותצא".וע"עלהלןסי'מד.
עיקר הדין ,אין לה להחזיר המתנות ,משום דמאן דיהיב
והנה הלכה זו של הפסד מתנות קיימת ,כשהאשה
מתנהלמאןדרחיםליהערבאבעילמשקלמיניהדרחיםליה
מביאה לפירוק הנישואין ,אף שטענתה מוצדקת ,כגון
לעלם …ואף שהראשונים ז"ל כתבו בטעם הפסד המתנות
בטוענתמאיסעליבאמתלאמבוררת,דוגמתהמבוארבטור
משום דאדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה ,צריך לומר
סי' עז" ,שלא היה הולך בדרך ישרה ומכלה ממונו" .יתירה
דאין זה מטעם אומדנא זו בלבד ,אלא גם מטעם קנס …
מזו ,גם באותם שהדין נותן שכופין את הבעל לגרש ,כתב
שטעם זה דאדעתא למיפק אינו מספיק להחזרת המתנות
החלקתמחוקקסי'צטסק"ז" -אםהואמאותןשכופיןאותו
והגאונים ז"ל השתמשו בביטוי זה לגבי המורדת לנמק למה
להוציא ,דין המתנה כדין התוספת שהוסיף לה ,ויתבאר
קנסוה שתפסיד גם המתנות" ,עכ"ל ,ועיי"ש בפסק הדין
לקמן סי' קנ"ד" .ובסי' קנ"ד כתב הב"ש בסק"א ,שבכל הני
שתלהסבראזובמחלוקתראשונים.
שכופין אותו להוציא אין לה תוספת דאדעתא דלמשקל
אולם בפס"ד מאוחר יותר )שהתפרסם בקובץ תורני
ולמיפק לא אקני לה .הרי שגם באותם שכופין אותו לגרש
"דברי משפט" ,חלק ח' עמ' פו( חזר בו הגרח"ג צימבליסט
עקבמומיןשבו,כגוןמוכהשחיןוכיוצ"ב,ותביעתהגירושין
שליט"א ונטה לדרך אחרת ,וז"ל " -אולם לפי הדברים
של האשה מוצדקת על פי הדין ,אפילו הכי אנו רואים את
דלעיל ,אפשר להסביר בדרך יותר פשוטה .והיא ,דבאמת
האשה כמי שמביאה לפירוק הנישואין ,וקיימת האומדנא
טעם החזרת המתנות הוא כפשוטו ,מחמת האומדנא
דאדעתא דהכי לא אקני לה) .וע"ע במש"כ בזה בפד"ר כרך
דאדעתא למשקל ומיפק לא אקני לה .אולם במה דברים
ח'עמ',277-282ואכמ"לבזה(.ומאידךאםהיאלאהביאה
אמוריםכשהיאמוציאהאותו,דהיינוכשהיאמכריחהאותו
לפירוק הנישואין ,אלא הבעל הביא לכך ,או אף אם לא
לגרשה,משא"ככשהואמוציאהמרצונו,איןכאןהאומדנא
הבעל ולא האשה הביאו לכך ,אלא הדין המחייב את
הנ"ל,והמתנותשלה…ומטעםזהכלזמןשלאהכריזועליה
הפירוד,הביאלכך.בכה"גהאשהאינהנידונתכמישפרקה
וכו' יש לה כתובה ,משום דנחשב כמוציאה מרצונו ,וכנ"ל,
את הנישואין .על כן אפילו באשה שזינתה ונאסרה על
איןכאןהאומדנאדאדעתאלמשקלולמיפקלאאקנילה".
בעלה ,אם היא מצידה מעוניינת להמשיך לדור עמו ,אלא
וכןבספרמשפטישאולסי'יח,כתבהגר"שישראלי ז"ל-
שהדיןמונעזאתממנה,הרישלענייןאומדנאזו,איןתולים
"דיןהחיובלהחזירהמתנותאינומדיןקנסוכמוהאדמפסידה
בה את פירוק הנישואין ,אלא פירוק הנישואין נובע מהדין
הכתובה,שזהתלויבהכרזותוזמןיב"חוכו'.ואילודיןהחזרת
המחייב את הפירוד ,למרות שהיא במעשיה הביאה עליה
המתנות הוא מכוח האומדנא שלא נתן לה ע"מ למיפק,
אתהמעמדאליונקלעה,שנאסרהעלבעלה.
כמפורש ברי"ף …וכמו שציין הגר"א )סי' ע"ז סקכ"ח( .וכיון
העולה מדברינו ,שהלכה זו של הפסד מתנות ,היא הלכה
שהוא מצד האומדנא ,ממילא אין נפ"מ אם יש כאן גדרי
בדיניממונותהמיוסדתעלאומדנאבלבד,שהבעלמלכתחילה
מורדתלגביקנס,אלאכלשיוצאתממנוואינהרוצהלהמשיך
נתן את המתנה על דעת כן שאשתו ,לא תביא לפירוק
לחיות אתו ,ע"מ כן לא נתן .והא דאמרינן במורדת דעלמא,
הנישואין.ואףאםבפיהטענהמוצדקת,עכ"פכשהיאלמעשה
שגםחיובהחזרתהמתנותאינואלאאחריב"חכשחלעליה
הביאהלפירוקהנישואיןאינהיכולהלהשאירברשותהמתנות
סימןלט269
אלו.וכןלהיפך,אםהבעלהביאלפירוקהנישואין,אףאםבפיו
מחצית זכויות אלו שנצברו על ידי האשה בתקופת
טענהמוצדקת,אינהמפסידהאתהמתנות.
הנישואין ,והאשה מבקשת לקבוע שהחלוקה תהיה בדרך
נחזור למקרה דנן .לכאורה היה מקום לומר ,לאחר
אחרתהמבטיחהלהאתעתידהלתקופהשלאחרהנישואין.
שקבענו לעיל שמוטל על האשה להענות לדרישות הבעל,
נפתחלברראתמעמדזכויותממוןאלועלפיההלכה.
יש לקבוע שהאשה ,בסירובה להענות לדרישות של הבעל,
מקובל בבתי הדין לדון עיסוק זה של האשה ,כעיסוק
נידונתכמישמפרקתאתהנישואין,וכדיןמורדת.
אךזהאינו,מאחרשבמקרההנוכחיבניהזוגנישאובעת
שאינה מחוייבת בו במסגרת חובתה למעשה ידיה ,וזאת
משניטעמים.
ששניהם היו חילוניים ,וכך ניהלו את חייהם כמה שנים.
ראשית ,יש לדון עבודה זו כהעדפה שעל ידי הדחק.
באותהתקופההבעלהעבירלאשתומחציתמחלקתהקרקע,
מכיון שברובן ככולן של שנות הנישואין האשה היתה
עליהבנויהבית.אלאשהבעלחזרבתשובהוהחללנהלאורח
מטופלת בילדים ובעבודות הבית ,ובנוסף לכך נטלה על
חיים דתי ,ובעקבות כך נוצרה הבעיה שהחיים המשותפים
עצמהנטלנוסףויצאהלעבודמחוץלבית.
עם אשתו בלתי אפשריים .על כן יש לדון את הבעל כמי
שנית ,גםבלא"ה,הרישלפימש"כהביתמאירברישסי'
שמפרק את הנישואין .אמנם במידה שהבעל ישאל "שאלת
פ'אשהאינהמחוייבתלעשותשארמלאכותשאינןעבודה
רב" ,ויציג שאלה זו לבית הדין ,או למורה הוראה אחר ,מה
בצמראואריגהוכיוצ"בעיי"ש.
עליו לעשות במצב הנוכחי .ההוראה ההלכתית הברורה,
וישמקוםלבררמהדיןמעשיידיההנ"ל.
תהיהשעליולנהוגבדרךשבחר.למרותזאת,לאניתןלהמנע
ביחסלהעדפהשעלידיהדחק,נהגולפסוקדיכולהלומר
מהקביעה שפירוק הנישואין ,המתבקש בנסיבות אלו ,נובע
קים לי כר"ח ,הסובר דקיי"ל כרבי עקיבא דהעדפה שייכת
ממעשיו של הבעל ,שהרי האשה מצידה ,מסכימה להמשיך
לאשה.וכמ"שהח"מסי'פ'סק"בוהב"שסק"ב,ועייןבפד"ר
את הנישואין בדרך שהיתה מקובלת על שניהם ,מיום
ח"אעמ',91ח"בעמ'227וחלקח'עמ'.279
הנישואיןבמשךמספרשניםעדליוםשהבעלשינהאתדרכו.
אלא שהב"ש שם כתב " -כתבו התוס' בכתובות דף נט
ויש לדמות מקרה זה לדין עוברת על דת וכן לדין אשה
וביבמותדףצגובמרדכימהששייךלהלוקחיםבהםקרקע
המסרבת לעלות לארץ ישראל ,שאף שהפסידו כתובה
והוא אוכל פירות" .וכן הובא המרדכי בדרכי משה שם
ותוספת,עכ"פלאהפסידומתנותשהבעלנתןלהםבתקופת
סק"ה.
הנישואין) ,וכפי העולה מסתימת כל הפוסקים שלא הזכירו
אך הבית מאיר תמה על דברי הב"ש ,וז"ל " -ואיני יודע
דין הפסד מתנות באלו ,ויעויין בשו"ע סי' קטו ס"ה שכלל
למה כתב הכי בפשיטות .הא מתירוצם הראשון משמע
בחדאמחתאדיןהסדרזכויותהממוןשלעוברתעלדתעם
איפכא דלגמרי שלה .מדדחקו עצמם מה דחשוב דברים
זינתה ,וכן בחזו"א סי' סט סק"ט הנזכר לעיל ,כתב כן ביחס
שבינולבינה,נראהשמסופקיםאילר"עלגמרישלהאונכסי
למי שאינה רוצה לעלות לארץ ישראל( .וסברת "אדעתא
מלוג .והרא"ש בנדרים שמפרש לר"ע הוי דברים שבינו
למיקם קמיה נתן לה ולא אדעתא למיפק" ,אינה אלא
לבינה דאי אפשר שלא יתערב בשלו ,משמע דלגמרי שלה,
במורדת שבמעשיה יצרה מצב חדש וקבעה את פירוק
וא"כאפשרדיכולהלומרקיםליהכי".
הנישואיןבעצםמרידתה,משא"כבאלו,אמנםהאשהנוהגת
הבית מאיר סבור לומר שלתירוץ הראשון של התוספות
שלאכדיןכשאינהעולהעמולארץישראל,אוכשעברהעל
ההעדפה אינה נכסי מלוג ,ולכן כתבו דחשיב דברים שבינו
דת ,מ"מ הבעל יזם את פירוק הנישואין .אמנם בפיו טענה
לבינה ויכול להפר רק מפני החשש שמא לא יוכל להזהר
צודקתומקובלתעלפיההלכה,עכ"פהיוזמהבאהממנו.
ולצמצםליקחרקאתהראוילו.
במקרהשלפנינו,אילובניהזוגהיושומרימצוותמקדמת
אךהחזו"אחלקאה"עסי'ע'סק"זחלקעלהביתמאיר,
דנא ,והאשה היתה מחליטה להמנע משמירת מצוות,
וכתב " -וי"ל דהתוספות מספקא להו דגם בנכסי מלוג
מסרבת לטבול ,אך מסכימה לחיות עם בעלה בלא טבילה,
אלמוהורבנןולאמפסידפירי,ומ"מיפרדאיאפשרלצמצם
בכה"גהיינודניםאותהכדיןמורדתלכלדבר,לרבותלעניין
ואולי יאכל קרן של העדפה ,וכיון שהמרדכי ר"פ מציאת
החזר מתנות ,מאחר שאז היוזמה לפירוק הנישואין באה
האשה כתב בפשיטות דלוקחין קרקע בהעדפה והוא ז"ל
ממנה .אבל בנסיבות המקרה הנוכחי ,שהבעל יזם את
מתלמידיבעליהתוספות,איןלפקפקבזה".
השינוי באורחות חייו ,והאשה מבקשת להשאר במצב
וכןבספרערךשיכתבלבאראתדבריהתוספות,באופן
הקודם,ישלקבועשהבעלהביאלפירוקהנישואין,אףשאין
שבשני התירוצים דעתם לדון את ההעדפה שעל ידי הדחק
מקוםלתלונהעלהתנהגותו.
כנכסימלוג,ודלאכביתמאיר.
אך נראה שנידון דידן שאני .התוס' והמרדכי דנו
מעמדזכויותהממוןשהאשהצברהבתקופתהנישואין
בהעדפהשעלידיהדחק,ובזהכתבודאףלר"עשזכתהבזה
האשה עבדה במשך כל שנות הנישואין ,וצברה זכויות
האשה ,עכ"פ הוי כנכסי מלוג .אבל בנידון דידן דעסקינן
ממון ופנסיה במסגרת עבודתה .הבעל תובע לקבל את
במלאכה שהאשה כלל אינה חייבת ,וכמ"ש הבית מאיר
270אבןהעזר
עטרתדבורה
בריש סי' פ' ,בכה"ג יש דעות בראשונים שמעשי ידיה שלה
הר"ן חלק עליהם וכתב שיש לחוש שתתבטל ,ואילו היו
לגמרי.
הי"א סוברים שהם נכסי מלוג לא היה לחוש שבעלה לא
במסכת כתובות דף נט :במשנה ,דעת רבי אליעזר
יפקחעליהשהריישלובהםפירות.ועיי"ששכתבלהשוות
שאפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר
העניןלצמצמהמעיסתהשכתבוכמהראשוניםשהואשלה
שהבטלה מביאה ידי זימה .והלכה כרבי אליעזר .ונחלקו
לגמרי.
ואמנםשאנינידוןדידן,שאינהמחוייבתבמלאכהזו.אך
הראשוניםהאםמעשיידהשלאשהזולעצמהאולבעלה.
בחי' הרשב"א כתב " -ומסתברא דלא עדיף מהעדפה
לפי המבואר בריטב"א במש"כ לחלק בין כשיש עיקר מעשי
ידיה והעדפה הטפלה לה לבין כשאינה מחוייבת בעיקר
שעלידיהדחקדהויאדבעלאע"פשעושהמרצונה".
אבל בחידושי הריטב"א דחה שיטת הרשב"א ,וכתב -
מעשי ידיה ,הרי שנראה שאין מעליותא בדינו של רבי
"יש לדחות דשאני העדפה דכיון שהיא מחוייבת לעשות לו
אליעזר במה שמחוייבת לעשות מלאכה זו וגם בנידון דידן
עיקר מעשי ידיה ,עשו את הטפל כעיקר וזיכו לו העדפתה,
דינהכעושהמלאכהכדישלאתבואלידיזימה.וכןממש"כ
אבל בזו דמשורת הדין היא פטורה מן העיקר ואינה עושה
הבית יעקב להשוות הדין לצמצמה מעיסתה ,א"כ כשם
אלאכדישלאתבואלידיזימה,מהשעושהעושהלעצמה,
ששם לא היתה מחוייבת לצמצם ,ואפ"ה הכל שלה ה"ה
כךנראהלי".
במקרהשבנידוןדידן.
וכןהר"ןכתבבשםישאומרים"-דמלאכתהדידההויא,
ולכן בנידון שלפנינו ,האשה יכולה לומר קים לי
דכיוןשאיןמחייביןאותהאלאכדישלאתבאלידיזימה,כל
כתוספות )בתירוץ א'( והרא"ש כפי שפרשם הבית מאיר
שעושהביןלאחריםביןלעצמהאזללהההואטעמא".
שהעדפה שעל ידי הדחק שייכת לאשה לגמרי ,וכן קים לי
הר"ןעצמוהסכיםלשיטתהרשב"אוכתב" -קרובהדבר
כדעת הריטב"א והי"א שבר"ן )דהב"ש סי' פג סק"א הכריע
לומרשאםתהאמלאכתהלעצמהכיוןשלאתצטרךלחשוב
כדעתם( ואליבא דהבית יעקב שנקט בדעתם שמעשי ידיה
עםהבעלתתבטלותבאלידיזימה".
בכה"גשלהלגמרי.
העולהמדברינו,שדעתהרשב"אוהר"ןשמעשיידיהשל
אשהזולבעלה,ודעתהריטב"אוהי"אשבר"ןשהםלאשה.
ויש לדון האם לריטב"א והי"א שבר"ן מעשי ידיה דינם
אמנם הבית מאיר שם דן האם בכה"ג האשה נידונת
כמוחזקת שתוכל לומר קים לי ,לפמש"כ הרמב"ן במסכת
בב"ב דףנאדאמרינןדהבעלכמוחזקוידועדיפאמידה.אך
עיין בחזו"א סי' ע' סק"ז שכתב דבכה"ג שיש ספקא דדינא
כנכסימלוגאושלהלגמרי.
עיין בבית יעקב סי' פ' ס"ב שנקט בדעתם שהם שלה
לגמרי ,עיי"ש שהוכיח שהר"ן לא הסכים עם שיטת הי"א
שמא אינם כלל נכסי מלוג הרי האשה מוחזקת בנכסים,
וממילאתוכללומרקיםלי.
עלכןזכויותממוןאלוישארוברשותה.
מכיון שלשיטתם שהמעשי ידיה הם שלה לגמרי ומה"ט
סימ מ
ניכוימעשהידיהאשהמדמימזונות"מעוכבתמחמתו"
במקרה שבפנינו ,האשה תבעה לחייב את הבעל
בגירושין ,ולאחר שהתקיימו דיונים בתביעה ,בית הדין פסק
חיובהגירושין
שהבעל חייב לתת גט .הבעל סרב לציית לפסק הדין ,וניתן
במקרה שבפנינו האשה תבעה גירושין .התביעה
פסקדיןנוסףלחייבובמזונותלאשתו,מפניהיותה"מעוכבת
המבוססת על טענות קשות המייחסות לבעל התנהגות
מחמתו".
אלימה ויחס משפיל לאשתו .האשה עזבה את הבעל
להלןנימוקיםהלכתייםשצורפולפסקהדין,המתייחסים
לארבעהנושאיםהטעוניםהבהרהוהנמקה.
א.חיובהגירושין.
והבהירה שעזיבתה היא כתוצאה מהאלימות והיחס
המשפיל.
הבעל הכחיש את הטענות ,וכעת מספר שנים לאחר
ב.חיובובמזונותכתוצאהמחיובהגירושין.
הפירוד ,קשה להשלים את בירור העובדות עד תום .אך אין
ג .הטעםלחייבובמזונותבלאלהתחשב במעשיידיהשל
ספקשכתוצאהמתביעהזוומהפירודהממושךשביןהצדדים,
האשה.
ד.שלילתהאפשרותלהמנעמחיובובמזונות,עקבטענת
"קיםלי"כדעתהסובריםשאינומחוייבבמזונות,אםאשתו
עובדתויכולהלהתפרנסממעשיידיה.
כעתשניהצדדיםאינםרוציםבשלוםביתואינםמעונייניםזה
בזה.למרותזאת,הבעלעומדבסירובולתתגט.
נסיבות אלו מביאות את בית הדין לחייב את הבעל
בגירושין.
סימןמ271
המקור בהלכה לפסיקה זו ,הם דברי רבינו ירוחם
לא מצינו בדינו של רבינו ירוחם ששואלים וחוקרים את
)מישרים נתיב כג חלק ח'( שכתב ,וז"ל " -וכתב מורי ה"ר
הבעלהאםישארבעמדתוזושאינורוצהבהגםאםהאשה
אברהםבןאשמעאלכינראהלושאשה שאמרהלאבעינא
תחזור בה ותבקש שלום בית .אין מקום לשאלה מסוג זה,
ליה יתן לי גט וכתובה ,והוא אמר אנא נמי לא בעינא לך
מאחר שאין לך אלא מקומו ושעתו ,ואין צורך ואין נ"מ
אבלאינירוצהליתןגט,מסתבראדאיןדניםאותהבמורדת
בבירור השאלה מה יקרה במצב שאינו קיים ושאין לו זכר
להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא ,אלא מיהו משהינן
כיום .לא מצינו שבמקרים כאלו מוטל על בית הדין לחקור
לה תריסר ירחי שתא אגיטא דילמא הדרי בהו ,לאחר שנה
ולברר שאלות היפותטיות .יתירה מזו מצינו בהכחשה
כופיןאותולגרש".
הדדית על זהותו של המורד ,אין מטילים על בית הדין
עייןבכמהפסקידיןשהביאואתדברירבינוירוחםבלא
חולק,ודנובדבריובלאלפקפקבמסקנתו,עייןפד"רח"ועמ'
לחקור אחר העבר ,אלא לברר את המציאות ביניהם מכאן
ולהבאבדרךהמבוארתבשו"עסי'עזסעיףד'.
13ופד"רח"חעמ'323ופד"רחי"אעמ'95ועמ'.255
יצויין שבדינו של רבינו ירוחם ,המקרה הוא כפי נידון
דנן ,שבתחילה האשה טענה שאינה רוצה בבעלה עקב
טענות מסויימות ,ואח"כ הבעל גם הוא אינו רוצה בה,
חיובהבעלבמזונותכתוצאהמחיובהגירושין
בעקבותחיובהבעלבגירושין,ישמקוםלחייבובתשלום
מזונותעבוראשתו.
ומחייבים אותו בגירושין .וזאת מפני שלדעת רבינו ירוחם
היסוד בהלכה לחיוב המזונות הוא כדלהלן – במסכת
שלילת שלום בית על ידי שני הצדדים ,היא מצד עצמה
כתובות דף צז" - :אמר רב זירא כל מקום שאמרו מגורשת
עילה לחיוב הגט ,ואין לבעל זכות לעכב את המצב הנוכחי
ואינה מגורשת בעל חייב במזונותיה" .ופרש רש"י מגורשת
של פירוד ,כשאינו רוצה לא שלום בית ולא גירושין.
ואינה מגורשת .ומן האירוסין …כדרבי זירא דאמר בעלה
בנסיבותאלוישלקבועשפקעההאישותביניהם,ואיןרשות
חייבבמזונותיהבחייו…משוםדמעוכבתבשבילולהנשא".
לאחדמהםלאכוףעלהשנילהשארבמסגרתנישואיןריקה
מתוכן,ולעגןאתבןהזוג.
וכתבבשטמ"קבשםתוספותהרא"ש–"וישמקשיםהיכי
מצי לפרש מן האירוסין ,הא אפילו כשאינה גרושה ארוסה
נראה ,שאין הטעם בדינו של רבינו ירוחם מפני שהבעל
לית לה מזוני .ונראה לי דלא קשה ,דכיון דהויא מגורשת
יחשב כ"מורד"" .מרידה" בהגדרתה מתפרשת כהתנערות
ואינה מגורשת ואגידא ביה ולא מציא לאנסובי לעלמא חייב
המורד מחובתו לנהוג כפי המוטל עליו ,ולכן דיני מורד
במזונותיה,ואיןחילוקביןמןהאירוסיןביןמןהנישואין,והוי
ומורדת מתייחסים לבן זוג המתנער באופן חד צדדי
כמוהגיעזמןולאנשאו".
מחובותיושהוטלועליובמסגרתהנישואין.ויצוייןשביטויזה
המהרי"ט פסק הלכה זו של חיוב מזונות מפני היותה
של "מרידה" יכול להתייחס גם לבעלי חיים או אף לאבר
מעוכבת מלהנשא ,גם כשהבעל חוייב בגירושין .מהרי"ט
בגוףהאדם,שחדלולמלאאתתפקידםהטבעי,עייןגמ'ע"ז
בתשובהח"אסי'קיג,השיבעלמקרהשבוהאשהעזבהאת
דף כח" :עין שמרדה" ,ובמסכת חולין דף קלט" .תרנגולת …
בעלה ותובעת גירושין בטענה שהבעל נכפה ואינו מפרנס.
שמרדה".
המהרי"טנשאלאםניתןלכפותועלהגטואםחייבבמזונות
אבל בנסיבות שהאשה כבר אינה חפצה בבעלה ועזבה
כל עוד לא גרשה .והשיב שלענין כפיה על הגט יש לחוש
אותו,לאהוטלועליוחובותהנובעותמהנישואין,ואינוחייב
שמא עפ"י הדין אין כופין לגרש בנסיבות אלו ויחשב כגט
לאשתו אף אחד מהחובות הללו .ולכן לא נכון להגדירו
מעושהשלאכדין.אךהורהלחייבובגט .וז"ל " -ומכלמקום
כ"מורד" ,עקב העדר רצונו לשלום בית ובקשתו להתגרש
נהידלאמציכייףלהאלאאמרינןליהשיוציאויתןכתובה
מאשהכזו.
אלאחיובהגירושיןנובעמכך,שבנסיבותאלושאףאחד
וכפיה במילי וקרינא ליה עבריינא ,אבל לכופו בשוטין כדין
האומראיניזןואינימפרנס,לאכייפינןליה".
מבני הזוג אינו חפץ בשני ,והם נמצאים בפירוד ,בטלה
בשאלת חיובובמזונותכתבמהרי"ט,וז"ל" -ומזונותנמי
האישות מביניהם ,ואין אחר מהם רשאי לעגן את בן זוגו
נראה דיש לה כל זמן שאינו מוציאה בגט ,שהרי גדולה מזו
ולכפות עליו להשאר במצב זה לאורך ימים .ועיין להלן סי'
אמרו בפ"ק דמציעא ,כל מקום שאמרו חכמים מגורשת
פטשהרחבנולבאראתדינושלרבינוירוחם.
ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה אע"פ שנתן לה
בעת המו"מ ההלכתי בדין זה עלתה הסברא -מאחר
שאמירתהבעלשאינורוצהבאשתו באהבתגובהלעמדתה
כתובתה,כלזמןשהיאמעוכבתמלינשאמחמתו".
מקובל לפרש את דברי מהרי"ט ,שבדבריו אלו קבע את
הנ"לשלאשתו,הרייתכןשהבעליחזורבואםאשתותחזור
הדין לחייב מזונות כשהבעל מחוייב על ידי ביה"ד לגרש,
בה ותתרצה לקבלו .אך אין לומר כן ,ואין לדיין אלא מה
עיין פד"ר ח"א עמ' 74וח"ד עמ' .161ועיי"ש בפד"ר ח"א
שעיניורואות.מאחרשכעתשניהםאינםרוציםזהבזה,יש
הנזכר שכתבו " -אמנם נראה דחיוב זה שחידש המהרי"ט
לחייב אותו בגירושין ,ולדעת רבינו ירוחם בנסיבות אלו אף
לחייבו במזונות משום דהיא אגידא גביה ומעוכבת להנשא
"כופיןאותולגרש".
עלידו,אינונובעמתנאיהכתובהשהבעלמתחייבבהוע"י
272אבןהעזר
עטרתדבורה
קשר הנישואין ,אלא זהו חיוב חדש מתקנת חז"ל שהוא
יספיקלהכלצרכהבזמןההוא.מלתאדמסתברפסק,כירוב
מחויב במזונותיה כל זמן שהיא מעוכבת להנשא על ידו,
חכמי הרופאים כתבו שהגורם הגדול לדבר זה הוא שנאת
וכמובמגורשתואינהמגורשת,דמדיןתנאיכתובהאיאפשר
הנבעלת ,ואלו שיש כבר מריבה ביניהם ובהיותם יחד
להוציא ממנו כלום ,ועיין רש"י כתובות צ"ז ע"ב שגם
השנאה מתגברת ובכל עת שירצה לבעול השנאה תקלקל
במגורשתואינהמגרושתכשהיאארוסהחייבבמזונות.וא"כ
השורהוישעןעלביתוולאיעמודויתגברהחוליולאיועילו
ה"ה בנמצא בו מום והיא לא ידעה אעפ"י שיש ספק בעצם
הרפואות ,ולכן טוב שיתפרדו על זמן מה ובין כך יעסוק
הקידושין לדעת הבי"ש ,מ"מ הוא חייב במזונותיה כל זמן
ברפואות".
שלאגירשהמשוםשהיאמעוכבתלהנשאעלידו".
ואמנםמצינוכמהמגדוליהפוסקיםשהסכימולדינא,עם
דינושלמהרי"ט.
הרי מבואר שהנודע ביהודה פסק חיוב הבעל במזונות
למרות שאשתו אינה עמו ויש לה טענות אחרות כנגדו,
כמבואר באותה תשובה ,טענות שלא התבררו ,והשנאה
בתשובתפריצדיק)להג"ררפאלידידיהשלמהצרורז"ל(
שוררת ביניהם .ואפ"ה פסק חיוב מזונות ,ומשמע שחיוב זה
סי' יא ,נשאל במי שנסתמא בשתי עיניו והאשה תובעת
קיים לאחר שהקדים ופסק בתחילת התשובה שדינו של
גירושין ,והאריך להוכיח שאין לכפותו על הגירושין לחוש
הבעל " -יוציא ויתן כתובה".אך איןהכרחשחיוב המזונות
לדעתהמחמיריםבזה,וכדישלאיהיהגטמעושה.אךפסק
נובעמחיובהגטכסברתמהרי"ט,ויתכןשטעמוכפיהמבואר
חיוב גט " -יוציא ויתן כתובה" ,והורה למעשה לחייבו
להלןבתשובתהגרע"אז"ל.
בכתובה ונדוניא עוד טרם מתן הגט .ובסיום דבריו כתב -
בתשובת הגרע"א ז"ל ח"ג )שו"ת חדשות( סי' נא ,כתב
"ומ"מאיןכופיןאתהאשהלישבעמוכיוןשבאהבטענהזו
אודות חיוב מזונות בנסיבות אלו שאין לבעל גבורת אנשים
…ולענין המזונות חייב להעלות לה מזונות כל זמן שאינו
ושישלחייבוואףלכופובגטכשטוענתבעינאחוטראלידא,
פוטרה בגט ,דהא מצדו היא מעוכבת מלינשא לאחר ,לכן
ודן לחייב את הבעל במזונות .ומדברי הגרע"א ז"ל עולה
צריך להעלות לה מזונות .ואפשר שמתוך עניינים אלו
שלאסבראתדינוהמהרי"ט,אלאחיובהמזונותנובעמטעם
יתרצה לתת לה גט ,ויש להשתדל לפייסו בדברים וכיוצא
אחר .מאחר שהבעל חוייב בגירושין אין לדון את האשה
בענייניםאלו,אבללכופובכלשוםאופןכפייהח"ולהעלות
כמורדת ואין לקונסה בשלילת מזונותיה .ובשל כך חיוב
זהעלהדעת,דמייקלראשובעניןחמורכזה".
ועיי"ש בגוף התשובה שדן בדברי מהרי"ט בתשובה זו,
והסכים עם דינו של מהרי"ט לחייב במזונות בעקבות חיוב
הגירושין.
המזונות ,הוא החיוב רגיל של מזונות שבכל אשה נשואה,
ואינו חיוב הנובע מהיותה מעוכבת בחמתו הנובע מחיוב
הגט.ונ"משיהיהמקוםלנכותמעשיידיהממזונותיה.
וכןבספרזכריצחקח"אסי'יבהעלהשאשהשהיאספק
וכעין זה פסק בשו"ת מור ואהלות חלק אה"ע סי' י',
מקודשתשאינוחייבבמזונותמפניהיותהמעוכבתמחמתו,
בנידון דומה לנידון שבתשובת מהרי"ט ,וכתב – "ואם לא
והריבספקמקודשתהואמחוייבבגירושין .וע"עבאה"עסי'
יוכשר בעיניהם לכופו להוציא מ"מ עבדינן ליה ההרחקות
צגבבארהיטבס"קיזובהגהותרע"אאותה'.
וכמהטצדקילבאולומררוצהאנילגרש,וכלעוד שלאגרש
נראה שהזכר יצחק לא נחית לסברת מהרי"ט שחיוב
חייב במזונותיה ,אעפ"י שאינה יושבת תחתיו ,כיון דלכ"ע
המזונות נובע מפני עצם העיכוב להנשא לאחר חיוב הבעל
איןיכוליןלכופהלישבתחתיו".
בגט.
וכן בשו"ת נכח השלחן )מחכמי ארם צובא לפני מאה
אך מאחר שהגרע"א ז"ל והזכר יצחק לא ראו את דברי
וחמשים שנה( חלק אה"ע סי' טז הביא מדברי מהרי"ט
מהרי"ט ולאדנו בסברתו,יתכןשאילו היו רואים דבריוהיו
והסכיםעמוובתוךדבריוכתב–"ונראהדס"ללהרבז"לדכי
מסכימים עמו ,ואין להוציא מדבריהם שבהכרח יחלקו על
פליגי ראבי"ה ורבינו יואל אהרא"ש היינו דוקא לענין לכוף
המהרי"ט,וכעיןדברימהרי"קשהובאברמ"אבחו"מסי'כה
אותו לאיש להוציא בגט ,אבל לענין שיאמרו לו חייב אתה
סעיףב')בסוףדבריו(.
להוציא כו"ע לא פליגי דאמרינן ליה שיוציא ויתן כתובה.
וראיתי בחוברת "מוריה" שנה שש עשרה אייר תשמ"ח,
וא"כ פשיטא דמוציאין מידו בגדיה ונותנים לה דאין דינה
במאמרו של הרב צבי גרנטר שליט"א עמ' עח ,שהביא
שלזוכמורדת,כיוןשהיאבאהמחמתטענהמספקת…וגם
מהגרי"ש אלישיב שליט"א שאמר לו על שיטת מהרי"ט –
לעניןמזונותפשיטאליהלהרבז"לשחייבלזונהוהיאבבית
"אף שהגרע"א חולק ,הרי ברא"ש ומהרי"ט כתבו שלא
אביה".
כמותו ,ומסתמא שהגרע"א לא ידע מדבריהם מדלא הביאם
וכן עולה מתשובת נודע ביהודה תניינא חלק אבן העזר
עכת"ד".
סי'פטשכתבבלשוןזו– "עלדברהטענהשביןאישלאשתו
ועייןבספרקובץתשובותמהגרי"שאלישיבשליט"אח"ג
שטענה שאין לו גבורת אנשים והוא הודה .הנה זה פשוט
סי' קצו שבאר הלכה זו ,ולפי דרכו העלה שבספק מקודשת
שכיון שהודה יוציא ויתן כתובה …ואשר פסק שבמשך זמן
שיש ספק בעיקר החיוב ,לא הטילו עליו חיוב מזונות גם
הזה הוא יהיה בפני עצמו והיא תהיה בפני עצמה והבעל
במעוכבת על ידו שאין זה אלא כגרמא בעלמא ,ורק לאחר
סימןמ273
נישואין שכבר נכנס לחיוב מזונות ,נאמרה הלכה זו של
לגרשה ולשחררה ,ובדיוק כאשר בספק מגורשת מן
מעוכבת מחמתו .ולפי דרכו אין מדברי הגרע"א ז"ל והזכר
האירוסין".
יצחק סתירה לשיטת מהרי"ט ,וכן מתשובת מהר"ם אלשיך
שהביא הבאר היטב והגהות רע"א אה"ע סי' צג הנזכרים
חיובובמזונות"מעוכבת",בלאלהתחשבבמעשיידיהשל
לעיל.
האשה
בתשובה אחרת מהגרי"ש אלישיב שליט"א ,שהודפסה
יש מקום לברר ,האם במזונות אלו של אשה שהיא
בספר משנה הלכות – גט מעושה בערכאות ,וכן בקובץ
"מעוכבת מחמתו" ,יש להתחשב במעשי ידיה של האשה
ישורון חלק ח' )תשס"א( עמ' תקל"ו ,הביא את דינו של
ולנכותם מחיובו של הבעל ,או שעליו לשלם את מזונותיה
מהרי"ט כהלכה פסוקה ,וכתב – "הלכה פסוקה באה"ע סי'
במלואםבלאלהתחשבבמעשיידיה.
ע',איןהאישחייבבמזונותאשתואלאשהיאעמו…אמנם
נפתח ונציין שבכל התשובות הנזכרות – מהרי"ט ,פרי
במקרה והבעל חייב לגרשה אז חייב במזונותיה מדין
צדיק ,מור ואהלות ונוכח השלחן ,בכל אלו הנידון הוא
מעוכבתלהנשאמחמתו,עייןמהרי"ט)ח"אסי'קי"ג(באשה
באשה שעזבה את בעלה וגרה במקום אחר ,ופסקו לחייבו
שאחרי נישואיה נודע לה שיש לבעל חולי הנופל ,כיון
במזונותיהולאהורולברראםהאשהעובדתויכולהלהיות
שחייבוהו חכמים ,מזונות נמי נראה דיש לה כל זמן שאינו
ניזונת ממעשי ידיה ,ומסתימת דבריהם נראה שאין
מוציאה בגט ,כמגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב
מתחשביםבמעשיידיה.
במזונותיה ,ולפי זה בזוג דלא מיתדר להו ובית הדין טרם
פסקשהבעלחייבלגרשהאיןלחייבובמזונות".
וכןכתבבתשובתאגרותמשהחלקאה"עח"אסי'קל"ז,
וז"ל – "בעובדא זו ,שמה שרצתה להתגרש היה משום
בספרבניןאב)להגר"אבקשידורוןשליט"א(ח"גסי'סג
שהסכים שאחיו השוטה יישן עמהם בחדר אחד שאסור
כתב – "וכן פסק למעשה בשו"ת מהרי"ט סימן קי"ג
לשמש ,נמצא שהוא מורד בתשמיש שכופין אותו להוציא,
שבנכפה אע"פ שאין כופין אותו לגרש יש לה מזונות מדין
וממילאעדהגירושיןחייבבמזונותיה,כיוןשהיאלאפשעה
מעוכבת ,וכן הגר"י הרצוג זצ"ל בקונטרס שנדפס בסוף כרך
במה שתובעת גירושין .ואף שעכ"פ לא דרה עמו ,ומסתבר
ב' של אוצר הפוסקים מביא להלכה סברה זו גבי אשה
שאין עליו שעבודים למעשה ידיה ,מ"מ מאחר שמעוכבת
שזנתה שגם אם אין כופין את בעלה לגרשה ,יש לה מזונות
מחמתומלהנשאלאחריםישלחייבובמזונותיה,דלאגרעה
מדין מעוכבת להנשא מחמתו ,והסכימו עמו הגרב"צ
ממגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותיה ופרש"י
עוזיאל זצ"ל ועוד ,ועיין בפסד"ר כרכים א' ג' ד' ,וכן נהגו
בכתובות דף צ"ז דהוא משום דמעוכבת בשבילו להנשא
בבתי הדין לחייב מזונות באשה מעוכבת להנשא מחמתו
דבל"ז לא היו מוציאין המזונות מספק כמו דאינה ניזונת
בשעתהצורך".
לכאורההיהמקוםלומרשאיןמקוםלחיובמזונותעפ"י
תשובת מהרי"ט ,אלא כשעילת חיוב הגירושין בעטיו של
לאחר מיתה מספק …וכ"ש הכא שלא גירשה כלל שחייב
במזונותיה כשהלכה ממנו מחמת שהוא מורד מתשמיש
שהואכדין".
הבעל בלבד ,כגון בעל מום שדינו לחיוב הגירושין ,משא"כ
הרי מבואר שלאחר שהאג"מ קבע את חיוב הגירושין,
בדינושלרבינוירוחםשחיובהגירושיןנובעמהמרידהשגם
פסק לחייבו במזונות ושאינו זכאי במעשי ידיה ,וטעמו מפני
לאשהחלקבה.
שכברפקעשעבודהבעלבמעשיידיה.
אך זה אינו ,אלא מאחר שהעילה לחיוב המזונות היא
וכןפסקו שלאלהתחשבבמעשיידיה -דעתהרובבבית
שהבעל מחוייב בגירושין ואינו ממלא חובתו לתת גט ומפני
הדין הגדול פד"ר כרך י' עמ' ) 294-309ובחוות בנימין ח"ב
כן אשתו מעוכבת מלהנשא ,אין מקום להכנס לחילוקים
סי' לח( ובספר משפטי שאול סי' לא ,וכן דעת הראשל"צ
ולבררמהיהעילה לחיובהגירושין,מאחרשבסופו שלדבר
הגרש"מ עמאר שליט"א בספרו שמע שלמה כרך ב' חלק
בית הדין פסק לחייבו בגט והבעל אינו מציית לפסק הדין,
אה"עסי'י"ט,וכןדעתהגר"בז'ולטיז"לבמאמרשהתפרסם
והעיכובנובעמהבעל.
ב"הפרדס" שנה נז חוברת ז' סי' ל' ,וכן נטו לפסוק בפד"ר
וכן קבעו בפד"ר ח"ג עמ' 46-57לדון דיני "מזונות
כרךג'עמ'.56
מעוכבת"גםכשחיובהגטאינובעטיושלהבעלבלבד,אלא
וכן פסק בתשובת ישכיל עבדי חלק ה' אה"ע סי' פו.
בשל נישואי איסור שנישאו באיסור של סוטה שנישאה
תשובתו זו נכתבהבשבתו בביה"דהגדול וכתב לבטל פס"ד
לבועלה,וכתבושם בעמ'" - 49מזונותאלוהםמדיןמיוחד
שלביתדיןאזורישכתבולנכותמעשיידיהמחיובהמזונות
עלשמעכבהלהנשאוכאילוקנסולבעלשיתחייבבמזונותיה
של "מעוכבת מחמתו" .ובתוך דבריו כתב בלשון זו – "כל
עדשיגרשנהגירושיןגמוריםולאתהיהיותרמעוגנתעלידו,
עיקר טעמו דמהרי"ט לחייבו במזונות הוא מפני שהיא
ולפיכלזהאפשרוקרובהדברלומרדגםבאשההאסורהעל
מעוכבת מצידו ,ולכן מטילים עליו מזונות בכדי שיסכים
בעלה ואשר אין לה על כן דין של מזונות עליו ,מ"מ יהיה
לגרשה ויסיר מעליו עול המזונות .ואם איתא דמעשה ידיה
חייב במזונותיה אם מעכבה מלהנשא ע"י שאין ברצונו
שלו,הרימעולםלאיתיראותה,מכיוןשאינומפסידכלום,
274אבןהעזר
עטרתדבורה
שהרייכוללומרלהצאיבמעשהידיךלמזונותיך…והריזה
במזונותיה .טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה ,כי
דומהממשלההיאדהגיעזמןולאנישאו,דרביםמהסוברים
היכידלאתיהוילהאיבה,הכאאיתלהאיבהואיבה".
דמעשהידיהשלה,והואטעמאדמסתבר".
אמנם בגמרא הוזכר רק דין מציאת האשה ,היינו מפני
נראהלהוסיףביאורבהלכהזו.
שזהו הנידון במשנה ,אך מאחר שגם מעשי ידיה של אשה
הטעם שמעשי ידיה של אשה לבעלה" ,משום איבה",
לבעלה משום איבה ,קבע הרא"ם שבאשה שהיא ספק
כמבואר בגמ' במסכת כתובות דף נח" :כי תקינו רבנן מזוני
מגורשתאינוזוכהבמעשיידיה.
עיקר ומעשה ידיה משום איבה" .וכן בשטמ"ק ב"ק פז- :
ולפי זה ,בכל מקרה שבו אין לחוש לאיבה ובטל טעם
"אע"גדאמרינןפרקשניםאוחזיןדמציאתהאשהלבעלהכי
התקנה ,בעת חיובו במזונות אין להתחשב במעשי ידיה
היכידלאתהוילהאיבה,גבימעשהידיהנמיאמרינןכהאי
הנשאריםאצלה.וכשםשהרא"םקבעכןבספקמגורשת,יש
גוונא בפרק אע"פ ,קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה
לקבועבדינושלאותובעל,שביתהדיןחייבובגירושיןוהוא
ידיהמשוםאיבה".
ונציין לשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' ק"צ שקבע שלא
לנכותמעשהידיהשלאשתמשומדשניזונהמנכסיו,מאחר
מסרבלתתגט,שגםבנסיבותאלונאמר– טעמאמאיאמור
רבנןמעשהידיאשהלבעלה,כיהיכידלאתיהוילהאיבה,
הכאאיתלהאיבהואיבה.
שלא איכפת לנו שתהיה איבה ביניהם .וז"ל – "וכ"ש שהיא
הרא"ם קבע את ההלכה שבספק מגורשת מעשה ידיה
תאמר אכלתי והוצאתי למזונותי ולפרנסה .ואעפ"כ אין
שלה ,מכח סברא ,מפני שבגמ' במסכת גיטין דף עג :כפי
מעשה ידיה שלו דקיימא לן כרב הונא דמזוני עיקר ומעשה
שהביאהרא"םהנוסחאהיא– "ימיםשבינתייםבעלהזכאי
ידיהמשוםאיבה.והכאתהוילהאיבהואיבה,כדאמרפרק
במציאתה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה" ,והושמט
האשה רבה )צ' ב'( אמציאתה .והא דלא אמר התם ההוא
"ובמעשה ידיה" ,וכפי הנראה זו גירסתו בגמ' .אבל לפי
טעמאנמיאמעשהידיה.שמאליתןטעםאפילולרשב"ל".
הגירסא שבפנינו שמוזכר גם "מעשה ידיה" ,יש מקום לדינו
והרא"ש במסכת יבמות פרק ד' סי' כה כתב על חיוב
של הרא"ם בספק מגורשת שבעלה חייב במזונותיה ואינה
מזונות של היבם לזון את הזקוקה ליבום – "לשון לא
חייבתלתתלומעשהידיה,איןזהמכחהיקשוסבראבלבד,
משעבדא ליה ,משמע שאפילו כשניזונת משלו אינה
אלאיסודהדיןבגמ'מפורשת,וכפישנבאר.
משועבדת לו למעשה ידיה .וכן נראה לי אע"ג דניזונת משלו
עייןבמגידמשנההלכותנחלותפ"אה"טשכתב–"ובגמרא
אין מעשה ידיה שלו דקי"ל מזוני עיקר ותקינו רבנן שיהא
ת"ר ימים שבינתים בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה
מעשה ידיה שלו משום איבה ,וכל זמן שאינה יושבת תחת
ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה ,כללו של דברי הרי היא
בעלהאיןלחושלאיבה".
כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט שני דברי ר'
וכןבתשובתהר"אמזרחיסי'לד)שהובאהבקצרהבבאר
יהודה .ר"מ אומר בעילתו תלויה ,ר' יוסי אומר בעילתו ספק,
היטב אה"ע סי' פ' סק"א( דן בדינה של מגורשת ואינה
וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת וכו' .והקשו בגמ' )דף ע"ד(
מגורשת,ובסוףהתשובהכתבבלשוןזו–
חכמיםהיינור'יוסי,ותירצואיכאבינייהודר'זיראדא"רזירא
"לר' יוסי דמתניתין דחייב במזונותיה ,לכאורה משמע
כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב
דהוא הדין נמי זוכה במציאתה ובמעשה ידיה ,כיון
במזונותיה .מדלא הזכירו ירושה לחד מן התנאים אלא לר'
דמציאתה ומעשה ידיה הם כנגד מזוני ,כדאיתא בכתובות.
יהודה משמע דליכא מאן דס"ל יורשה אלא ר' יהודה ,והנך
ולא היא ,דהא תנן במציעא פרקא קמא ,מציאת אשתו
תנאי כולהו פליגי אדר' יהודה בכל הדברים שהזכיר ,דאי לא
שגרשה הרי היא שלה ,ופריך התם גירשה מאי בעיא גביה
הוהלהולברוריואיפלוגיביןירושהלשארדברים".
ומשני הכא במאי עסקינן במגורשת ואינה מגורשת דכל
הרי מפורש בדברי המגיד משנה " -הנך תנאי כולהו
מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב
פליגי אדר' יהודה בכל הדברים שהזכיר" .דהיינו לרבות
במזונותיה ,ומשום הכי אצטריך לאשמועינן דאפילו הכי
מעשהידיה.הרימפורששדינושלהרא"ם,בספקמגורשת,
מציאתהשלה,דטעמאמאיאמוררבנןמציאתאשהלבעלה
הואגמראמפורשת.
משום איבה ,הכא תיהוי ליה איבה ואיבה .ואם כן בנדון
ומכיון שהרמב"ם פסק שם בהלכות נחלות שאינו זוכה
דידן נמי ,כיון שכשמת הרי היא בכל אותם הימים בספק
בירושתה,וכןבשו"עאה"עסי'צ'ס"ה,הרישה"האינוזוכה
מגורשת ,דכל שעתא ושעתא מספקינא לה בשעה הסמוכה
במעשהידיה,מכיוןשאיןלחלקביניהם,וכמושכתבהמ"מ.
למיתה ואף על גב דחיי טפי דאין ברירה ,ומציאתה שלה,
העולה מדברינו ,שדינו של הרא"ם הוא הלכה פסוקה
והואהדיןנמימעשהידיהדחדטעמאהוא".
והנה במשנה במסכת ב"מ דף יב" - .מציאת אשתו ,הרי
אלו שלו" ,ושם בגמרא )יב (:העמידו משנה זו – "במגורשת
ברמב"ם ובשו"ע ,והטעם הוא מפני שאין אנו חוששים
לאיבהבספקמגורשת.וכיוןשכןהואהדיןוהואהטעםבמי
שמחוייבבגירושין.
ואינה מגורשת .דאמר רבי זירא אמר שמואל כל מקום
אמנם בספר אור שמח הלכות אישות פרק י' הלכה יט
שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת ,בעלה חייב
כתבבפשיטותלהיפך,וז"ל– "מהא דמוקי בב"מ פ"ק )יב,ב(
סימןמ275
הך דמציאת אשתו שגרשה הרי אלו שלהן בספק מגורשת,
באותה שעה שואלין ועושין כדבריו שנמצא הוא דן את
שמעוכבת להנשא בשבילו ,ע"כ דמעשה ידיה של הבעל,
אותו הדין ואין לך אלא שופט שבימיך …אבל בזמן שאי
דאי מעשה ידיה שלה כש"כ מציאתה ,ומאי קמ"ל" .אך
אפשרלהעלותאתהדברלביתדיןהגדולויששתיתשובות
מאחר שהאור שמח לא ראה את דברי ר"א מזרחי ,ולא דן
לשניגאוניםעושההדייןמהשהוארואהומהשהואמכריע
באמורלעיל,י"לשאילוראהדבריולאהיהחולקכנגדו.
בלבבו שאין לו אלא מה שעיניו רואות .וכשנתלה בעל דין
ולפי האמור בין אם נקבע שמזונות אלו המוטלים על
בתשובתהגאוןהאחדאיןמשגיחיןעליו".
המחוייב בגט הם מדין קנס ובין אם נראה בהם המשך של
ובתשובות גאונים בספר שאלות ותשובות הגאונים
חיובהמזונותהרגיל,עכ"פכשאיןחוששיםלאיבהלאתקנו
שהוציאר'צבימושוקוביץ)ירושליםתש"כ(כתוב–"שאלה,
מעשה ידיה תחת מזונותיה .ולא מצאתי ביאור בדעת
היכא דאיכא תשובות לשני גאונים חלוקים זה על זה וכל
הסוברים לנכות מעשי ידיה ממזונות המעוכבת ,כפי
אחד מבעלי הדין נקיט כחד מינייהו ,היכי עבדינן .תשובה.
שהובאהדעתם בפד"ר חט"ו עמ' 14בפס"ד מביה"ד הגדול,
יכריע הדיין הנמצא גדול כפי הזמן הדעת מהאחד שיראה
ובפד"ר חלק י' עמ' 309דעת הגר"א גולדשמידט ז"ל בדעת
בעיניו,ומהשהואמכריעבלבבואםנתלההבעלדיןהאחר
מיעוט,שהסכיםעםמהשפסקובביה"דחיפה)פד"רח"יעמ'
בדברהגאוןהאחראיןמשגיחיןבו".
(297שלאלהוציאמהבעלהמוחזק.
ואמנם המהדיר לתשובה זו סבר שמתשובה זו מוכח
ובנידון שבפנינו ,שחיוב הגירושין נקבע בהתאם להלכה
לשלול את האפשרות לטעון "קים לי" .אך בשו"ת מנחת
המבוארת ברבינו ירוחם .הרי שבהתאם למבואר לעיל,
יצחקח"גסי'קלגדחהדבריווהשיבלו– "לאהבנתידבריו,
בנסיבות אלו בטלו כל חיוב האישות בין הצדדים ,ופשיטא
דהרי בכה"ג היכא שבאו לדון לפני דיין שהוא גדול כפי
שלאהוטלעלהאשההחיובלתתמעשיידיהלבעלה,חיוב
הזמן,ר"לגדולהדור,ומכריעכאחדמהם,זהלאנכנסבגדר
הנובעמחיוביהנישואין.וגםחיובהמזונותאינויכוללהיות
לומר קים לי לכ"ע ,וכדמוכח מדברי הטור )חו"מ סי' כ"ה(
מיוסד על חיוב המזונות שהוטל על הבעל כחלק מחיובי
וברמ"אשם)סעי'ב'(,ועייןבקיצורתקפוכהן)סי'פ"הפ"ו(,
הנישואין ,על כן פשיטא שחיוב המזונות הוא חיוב עצמאי
אלא שכתב המהרי"ק )בשורש קס"א( שבדורנו אין מי
שאינוכפוףלהעברתמעשיידיהלבעל,אלאתשלוםלאשה
שיכריע במחלוקת הפוסקים קדמאי ,ועיין באו"ת שם ,אבל
המעוכבתמחמתו,דוגמתספקמגורשתמהאירוסין.
בזמנם,שייךכ"זלכ"ע".
יש להעיר על דבריו ,מתשובת הגאונים הקודמת שלא
שלילתהאפשרותלהתחשבבדעתהחולקים
הזכיר התנאי שיהיה "הדיין הגדול כפי הזמן" ,וכן ממקור
עקבטענת"קיםלי".
הדין שציין המנחת יצחק -הטור סי' כה והרמ"א שם סעיף
השאלה העומדת בפנינו היא האם עלינו להמנע מחיוב
ב' ,עולה שאין הלכה זו דוקא בגדול הדור .וז"ל הטור חו"מ
הבעל במזונות בנסיבות אלו שהאשה עובדת ויכולה
סי'כה– "היכאשנחלקושניגדוליםבפסקהלכהלאיאמר
להתקייםממעשיידיה,וזאתמפנישהבעליוכללטעוןטענת
הדייןאפסוקכאיזהמהםשארצהואםעשהכןזהודיןשקר
"קים לי" .דהיינו קים לי כאותם שפסקו שיש להתחשב
אלא אם הוא חכם גדול וגמיר וסביר ויודע להכריע כדברי
במעשיידיהגםבמזונות"מעוכבתמחמתו",כאמורלעיל.
האחד בראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו דאפילו אם
נראהשבמקרהדנן,איןלהביאבחשבוןטענתקיםלי.
פסק גדול אחד יכול החכם לסתור דבריו בראיות ברורות
בנידון שבפנינו ,המחלוקת אם להתחשב במעשי ידיה
ולחלוקעליוכאשרכתבתילמעלהוכ"שאםישסיועמאחד
לאחר שהבעל מחוייב בגט ובמזונות ,אינה מחלוקת
מהמחברים החולקים עליו ואם לאו בר הכי הוא לא יוציא
ראשונים או מחלוקת פוסקים אחרונים ,אלא מחלוקת
ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין
שנחלקו חכמי זמנינו) ,הגם שהביאו ראיות מפוסקים
הממון מיד המוחזק" .ומקור הדברים בדברי הרא"ש מסכת
ראשונים ואחרונים העוסקים במקרים אחרים( .ובכה"ג אם
סנהדריןפ"דסי'ו'.
בית הדין הכריע כדעת הסוברים שאין מתחשבים במעשי
ידיה ודחה דעת החולקים ,ניתן לפסוק כן ,ואין צורך
להתחשב בכל דעה של דיין שפסק אחרת ,ולהלן המקורות
בהלכהלקביעהזו.
וראוי להוסיף כאן מש"כ בספר קונטרס הספקות )לאחיו
שלבעלקצותהחשן(כללה'סי'ג'.
קונה"סהביאמדבריהרא"שוהוסיף"-וכ"כהנימוק"יבריש
פרקהמוכראתהבית]ב"בל"דע"אמדפיהרי"ףד"המיבלע[
בתשובות הגאונים )הרכבי( סי' שמז – "היכא דשתי
בשם רבינו יונה בשם ר"י הזקן ,דהיכא דאיכא פלוגתא דתנאי
תשובות לשני גאונים חלוקות זו על זו וכל אחד מבעלי
אודאמוראיולאאשכחןסוגיאדעלמאכחדישלדייןלדוןכפי
הדינין או הדיינין נקט חדא מיניהי מאי עבדינן .מי עבדינן
מה שדעתו נוטה ,ואי מסתפקא ליה המוציא מחבירו עליו
כדר'יהושעבןקרחאדאמרבדבריתורההלךאחרהמחמיר
הראיה ,ע"ש .אלמא דאין רשות ביד הדיין לפסוק בפלוגתא
בדברי סופרים הלך אחר המקיל .הכין חזינא כי במקום
דרבוותא כמי שירצה אלא דוקא אי סבירא ליה הכי ,כלומר
שיכולין לשאול את הדבר מבית דין הגדול שהוא קיים
שסברתו נוטה לזה .אלא שמדברי התוס' והנימוק"י משמע
276אבןהעזר
עטרתדבורה
דבסברתו נוטה לחוד נמי סגי ,ומדברי הרא"ש משמע דלא סגי
ובספר משפטי עוזיאל חושן משפט סי' י' כתב " -עוד
בהכיעדשיכריעבראיות.ובכנה"גבחו"מסימןי"ח]הגהותב"י
נראה לע"ד שאין טענת קים לי מהניא לבטל פסק בית דין
אות ח'[ עמד בזה ותירץ ז"ל ,אפשר דהרא"ש איירי שהדין
ואמינא לה ממה שכתב הרדב"ז ז"ל שאם הדיין מומחה
ההוא מקום אתו להכריע מן הגמרא והפוסקים אלא שהדיין
לרבים,והואדעתולפסוקכאחדמבעליהמחלוקת,לאמצי
אינוברהכיורוצהלדוןכפיסברתהאחדמהן .אבלהנימוק"י
בעלדיןלומרקיםליכדבריהחולק,אלאמוציאיןממנובעל
איירי בדיין יודע ובקי וכבר חקר בגמרא ופוסקים ולא מצא
כרחו .דלא עדיף מהפקר ממון או הפקעתו ,דכיון שהוא
הכרעה לצד זה יותר מלצד זה ,אז יכול לדון כפי מה שדעתו
מומחהאיןלואלאמהשעיניורואותלזמנוושעתו)הרדב"ז
נוטה,ע"כ.ולינראהלומרדהתוס'והנמוקייוסףמיירימפלוגתא
בחדשותסימןתתכ"ה(.
דתנאי ואמוראי כמו שתפסו בלשונם ,ובהאי לא צריך הדיין
וכן כתב הלק"ט ז"ל :שאלה .דיין שהוא ראוי להוראה,
לטרוחולחפשאחרהראיותהמכריחות,שדברזהמןהנמנעות
ובכחפלפולוהכריחכדבריהיחיד,אםיכולהבעלדיןלטעון
להשיגעלאיזהתנאאואמוראבראיהמוכרחתכירוחהקודש
קים לי? תשובה .הוא ואחר מצטרפין לפוטרו .וכי מפני
נוססהבהם,וכבראמרוחז"ל]עירוביןי"גע"ב[אלוואלודברי
שספר כתב איש רב"י ייפה כחו )הלק"ט ח"א סימן קע"ד(.
אלקיםחיים,הלכךאיןלולדייןבזהאלאמהשעיניורואותלפי
וכוונתו ברורה לדעתי דכמו שבכמה דוכתי פסקינן בגמ'
סברתו ,אבל הרא"ש כתב היכא שנחלקו שני גדולים בדבר,
הלכהכיחידלגבירבים,משוםדמסתברטעמיה,ומטעםזה
ובהאיודאיישלולחפשאחרראיות,כימיוםשנסתםהתלמוד
דקי"להלכהכבתראיאפילו ביחידנגדרבים)עייןידמלאכי
נסתמומעינותחכמהורשותבידכלאדםלחלוקעלמישקדמו
כלל ה"א סימן קס"ט( הרי שאין הכתב הוא המכריע ,אלא
בראיות וכמ"ש הרא"ש ,וגם הוא בחק האפשרי להביא ראיה
הסברא הנכונה והראיות הברורות הם מכריעים ,לא שנא
מכרעת לסברת האחד ,כדרך שמצינו בחיבורי האחרונים
אםנכתבובספרומפיהרביםאואםנאמרמפיהיחיד.
שסותריןדברימישקדמןבראיותברורות,וזהנכון".
מדבריהם למדנו שדיין מומחה רשאי להכריע מדעתו
ומהרש"לבספרוים של שלמה במסכת בבא קמא פרק ב
ולבטל טענת קים לי מטעמא דהפקעה והפקר בית דין ,או
סי' ה'כתב– "הלכך נקוט האי כללא בידך.לכל דבר ספיקא
משום דיפה כחו לסמוך על הוראתו ולבטל טענת קים לי,
דדינא ,שאין ביד הדיין להכריע ,בין מחלוקת שנפלה
ודין זה נאמר לדעתי גם במקום שכתב בעל השטר לקבל
בתלמוד בין שנפלו בין הגאונים.מהני תפיסה,מאחר שהיה
עליוסברתהפוסק,דכיוןשהדייןהמומחהמבטלסברתוהרי
יכול להכריע .אבל אם הדיין מכריע ,בין שהדיין מכריע
היא בטלה לגביה כמו שאינה ,ואין לדיין אלא מה שעיניו
מחמת שרבים הם החולקים על היחיד ,בין מחמת שמסתבר
רואות לפי שעתו וזמנו ,וכיון שקבלוהו עליהם חייבים
להדיין כסברתו דחד מראיות ברורות .אפילו הרבה הם
להשמעלפסקדינו"ע"כמספרמשפטיעוזיאל.
החולקים על היחיד ,לא יכול התופס לומר קים לי כאידך,
אלאהדייןמוציאמידו".
ובספרחקרילבחו"מח"אסי'לחכתב" -בכלמחלוקת
הראשונים או גדולי האחרונים פשוט שאין בידינו להכריע,
ועיין בנתיבות המשפט דיני תפיסה כלל כ' שהביא את
שבקושי אנו יורדים לדעתם ודיינו אם אנו מבינים עומק
דברי מהרש"ל להלכה ,וכתב – "ואם הדיין הכריע כאחד
סברתם .אבל בכל מחלוקת של האחרונים שבזמנינו ,אם
מהןבפלוגתאדרבוותא,איןהשנייכוללטעוןקיםלי".
יהיהכחבידהדייןלהכריעכחדמנייהו,וברורלודלאצדק
העולה מהאמור – כשהדיין ראוי להכריע במחלוקת ומביא
הרבהחולקעליו…איןלולדייןאלאמהשעיניורואותאיך
ראיות כאחת הדעות ,הוא רשאי לפסוק כדעה זו גם להוציא
יכול לפסוקהדין נגדדעתו .ואם באנו לאחוז במידתהענוה
ממוןואיןמקוםלטענתקיםלי.ולדעתכנסתהגדולה,אםהדיין
לומראיןידיעתינומכרעתכלל,תבראבצידה,שניתןרשות
בקיא בש"ס ופוסקים ואין לו ראיה מש"ס או פוסקים כדעה
לדיין לברר הדין באיסורים חמורים בגיטין וקידושין ועגונה
אחת,דיבכךשדעתונוטהכאותהדעה,ורשאילפסוקכמותה.
ואיסור חלב וכיוצא לאסור או להתיר ואיך לא ידון כדעתו
ונוסיףבזהמש"כבשו"תרדב"ז)חלקב'סימןתתכ"ה(על
בממון הקל .דאי משום חזקת ממון דקי"ל אוקי ממון
טענת קים לי – "צריך אתה לדעת שצריך תנאים הרבה
אחזקתיה,איןזהאלאבספקבדין,אבלכשברורלדייןהדין
לטענה זו .חדא דלא ליהוי שכנגדו אתריה דמר .ותו דלא
אין חזקה מועלת כלל ,וא"כ מה זו ראיה דאמרינן קים לי
נהגו כוותיה .ותו דהוי פלוגתא דיחיד כנגד יחיד .ותו דהוי
כרש"י וקצת גדולי צרפת או כמר יהודאי גאון ורשב"ם נגד
פלוגתא בשוים ותו דשניהם מפורסמים שנמצאו חיבוריהם
שאר הפוסקים דגבה טורא בינייהו ,שכבר אמרו אם
ונתפשטודבריהםברובישראלשאםלאתאמרכןלאיפסק
הראשוניםכמלאכיםאנוכבניאנשא"
דין מעולם שכל הדברים יש בהם חלוקים ומחלוקות וכל
ועפ"י דרכו כתב החקרי לב – "וכלל הקים לי שבידינו
אחדיאמרקיםליכפלוניולאמצילאפוקימיניהוירבההגזל
בכל מחלוקת פוסקים ,רגיל אני לומר שאינו אלא עלבונא
והחמס…וכיוןשהדיןבעצמוהואחדושגדולשאםישלדיין
דדייני,שבעונותינונתמעטוהלבבותואיןבידינולהכריע"
ראיות לפסוק הלכה כדברי החולק או שדעתו נוטה לאחד
מהםלמהיוכלבעלדיןלומרקיםליכשכנגדו".
ובחקרי לב אה"ע סי' מה הוסיף – "ידוע דכללי הקים לי
נתהוה מחוסר ידיעה בדורות רבני האחרונים שלא היה בידם
סימןמא277
להכריעבמחלוקתהראשונים.דמעיקרדינאאיןלדייןאלאמה
נוסיף ונציין שגם במחלוקת הפוסקים שבהם ניתן לטעון
שעיניו רואות ואפילו נגד רבו מוציא ממון כדאמר רבא לרב
טענת קים ,עכ"פ מחלוקת שנויה .אמנם בבתי הדין הורגלו
פפאור"הבריהבר"יכיאתיפסקאדדינאדידילגביכוכו'בב"ב
לדון דין קים לי גם כשבעל הדין אינו טוען אלא בית הדין
דףק"ל…וכלשבידהדייןלהכריעלאמציאמרקיםלי".
טועניםעבורו,עייןבספריביעאומרח"זחחו"מסי'ב'אותה'
וכןכתבבשו"תמהרש"גח"בסי'ר"כ,וז"ל– "פשוטהדבר
שהביאדעתהפוסקיםבשאלהזו,אךמלבדהפוסקיםשהביא
בעינידהאדיכוליןלומרקיםליבדיניממונותלאנאמר,אלא
בתשובת יביע אומר שם הסוברים שאין טוענים טענה זו אם
באם הדיין בעצמו אינו מכריע בדעתו ,אלא שהוא מעיין
בעלהדיןבעצמולאטעןכן,ובראשםמהריק"שבספראהלי
בספריםובפוסקים,ורואהדרובהפוסקיםמחייביםאתהנתבע
יעקבסי'צג,מצינופוסקיםנוספיםדפשיטאלהושטענתקים
לשלםומיעוטפוסקיםפוטריםאותו.והדייןבסברתעצמואינו
ליחייבתלהשמעמבעלהדיןשטענהזומסייעתלו.
יכוללהכריע,בזהישלדייןמ"מלפסוקשהנתבעפטורמטעם
בתשובת שמן רוקח להגאון רבי אליעזר לעוו ז"ל
דאין הולכין בממון אחר הרוב ,וא"כ שמא העיקר כמיעוט
שהובאה בספר "אוצרות הסופר" עמ' יד כתב – "פשטא
הפוסקים הפוטרים את הנתבע .אבל במקום שלדיין אינו ספק
דלישנאדהפוסקיםדרגיליםלומרדהמוחזקמצילמיטעןקים
וברור בסברתו ובדעתו בענין זה ,אז יכול לחייב את הנתבע
לי,וכןבכנה"גסי'כ"האותי"חכתבוז"לכיהיכאדהמוחזק
לשלם ,אע"ג דיש כאן פוסקים הפוטרים את הנתבע ,מ"מ יש
יכוללומרקים ליה"נהבי"דטועניםעבורהיורשיםקיםלי
לדייןלפסוקדמחייבהנתבעלשלםואזאיןהנתבעיכוללומר
עכ"ל ,ומשמע דוקא ליורשים טוענים הבי"ד .וכן נראה
קים לי כהפוסקים הפוטרים אותי ,דלאו בדידי' תליא מילתא
בהוכחה גמורה מכל פסקי המחבר והרמ"א בחו"מ שפסקו
אלאבדייןהפוסק.וראיהלדבר,דאל"כאיךמשכחתלהלהא
לחייב את המוחזק וברובן איכא מחלוקת בין הפוסקים …
דכתוב בתורה אחרי רבים להטות ,אפילו להוציא ממנו ,ואם
מילתא דמסתברא ,דאף לפי מה שמסיק הש"ך בספר תקפו
שנידייניםמחייביםואחדדעתולפטורמחוייבהנתבעלשלם,
כהן דקים לי הוי כמו ברי ,היינו דוקא היכא דהבעל דין
והלא אין הולכים בממון אחר הרוב ,ויאמר קים לי כהדיין
בעצמו טוען קים לי אז יכול לטעון ברי לי שהדין כן .אבל
היחיד הפוטר אותו .ובאמת דזה היא קושיית התוס' בב"ק
בי"ד אין טוענים ברי ,דהא באמת לבי"ד מספקא מילתא
ובסנהדריןומתרצודבסנהדריןובדייניםהמועטכמישאינו.ואין
ויותרהיהנראהלהםדעתהרבים".
דבריהם מובנים ונתחבטו האחרונים בהם .והאמת הברור
והחתםסופרבתשובהחלקחושןמשפטסי'קעגכתב–
בישוב קושיית התוס' ,וקרוב שגם התוס' נתכוונו לזה דלא
"ועודהריהיורשיםאינםטועניםקיםלי,וכיישלדייןרשות
נאמר דאין הולכים בממון אחר הרוב ,אלא לדיינים בעצמם
לעוררולומרקיםלי,לאתהי'כזאתבישראל"
שאם הדיינים אינם יודעים להכריע ,רק רואים שעפ"י הרוב
וכן בספר תשובות רבי אליעזר בן ארחא סי' א' כתב –
הנתבע חייב לשלם ועפ"י המיעוט הוא פטור ,אזי יש להם
"ויכולהייתילחלקולומרשבודאיאםהנתבעהיהחכםובקי
לתפוס שאין הולכים בממון אחר הרוב וצריכין לפטור את
לומר קים לי כפלוני ,מאחר שהיה תפוס לא היינו מוציאים
הנתבע .אבל אם לרוב הדיינים אין כאן ספק ,אלא דעתם
ממנו .אבל אם אינו טוען כן לא טענינן ליה אלא דיינינן
ברורה שהנתבע חייב לשלם ,אז אפילו אם הדבר הוא להיפך
כסברתרובהפוסקים".
שלרובהפוסקיםהנתבעפטורורקלמיעוטהפוסקיםהואחייב
העולה מדברינו ,הלכה זו שבית הדין טוען טענת "קים
לשלם,ג"כהרשותבידם,וגםמחוייביםלפסוקכמיעוטדחייב
לי",גםכשבעלהדיןאינוטוען ,אינההלכהברורה,אךכבר
הנתבע לשלם ואין הנתבע יכול אז לומר קים לי ,כיון דלאו
הורגלולנהוגכדעתהסובריםשביתהדיןטועןטענתקיםלי
בדידיה תליא מילתא אלא בבית דין הפוסקים .וכיון דלבית
גם כשבעל הדין לא טען כן .אבל כשהדיין מכריע מדעתו
הדין אין כאן ספק אלא דעתם כמיעוט ,א"כ אין כאן מיעוט
ובראיות כדעה מסויימת ,אין מקום לטענת קים לי כדעת
כלל .וזהו כוונת התוס' במה שכתבו דבסנהדרין ובבית דין
החולק ,ובודאי שכן יש לקבוע במחלקות חכמי זמנינו ,ואף
היושבין המועט כמאן דליתא ,כלומר דלדעת הרוב הדיינים
במחלוקתאחרוניםשאפשרלהכריעבהבראיותמוכחות.
הפוסקים את הדין דעת המיעוט טעות הוא כאומר על אבן
על כן מכל הטעמים האלו נראה שאין מקום לחרוג
שהואזהבשאינוספקכלל,א"כלדעתםאיןכאןמיעוטכלל,
מעיקרהדיןואיןלהתחשבבמעשיידיהבעתפסיקתמזונות
בכה"גאיןהנתבעיכוללומרקיםלי".
"מעוכבתמחמתו".
סימ מא
בעלהעוזבאתאשתובטענהשהיאגרמהלפירוד,עלמיחובתההוכחה
בקובץ "דברי משפט" חלק ד' עמ' רד הובא פסק דין של
שהבעל עזב את אשתו ועבר לגור עם אשה אחרת ,והבעל
הרה"ג הרב אברהם אטלס ז"ל אב"ד חיפה ,ובו נידון מקרה
טען שההתנהגות השלילית של האשה ,הביאה אותו לידי
278אבןהעזר
עטרתדבורה
כך .האשה הכחישה את טענות הבעל ומבקשת שהבעל
הזוגבפעולהכזואואחרתשנעשתהבזמנו,ולהסיקמכךמי
ישוב לביתו לשלום בית .באותו פסק דין נקבע שכל עוד
היהאשםבפירודשארעלפניזמןרב .איןמקוםשביתהדין
האשה לא תוכיח את דבריה אין מקום לפסוק לקבל את
יטולעלעצמומשימהמסוגזה,שנועדהבדרךכלללכישלון.
תביעתה לשלום בית ,ומאידך כל עוד הבעל לא יוכיח את
על פי ההלכה המבוארת ברמב"ם ובשו"ע בית הדין יכול
טענותיו,ישלדחותאתתביעתולגירושין.
להעמידכעתאתשניהצדדיםבמבחן,אםיחזרולשלוםבית,
מאותופס"דעולהכימוטלעלביתהדיןלחקורולדרוש
בפיקוח בית הדין ,באמצעות ליווי מתאים של רב או יועץ
אתהרקעלעזיבתהאישאתאשתו,ולבררעדכמההאשה
נישואין המקובל על שניהם או עו"ס וכיוצ"ב ,ולבחון מי כעת
אשמהבעזיבהזו.
מונעשלוםבית.אךלאניתןלערוךבירורמסוגזהלמפרע.
לענ"דדבריואינםמתקבלים,וכפישיבואר.
ב .לאיתכןשאדםשבגדבאשתווממשיךכעתבדרכוזו,
מצינוהלכותהמתייחסותלמקריםשבהםקיימות טענות
יעטה על עצמו איצטלא של צדיק בדינו ,ויבקש להוכיח
הדדיות בין בעל ואשה וניתן לבררן בעת התרחשותן .נציין
שלמעשה אשתו אשמה בעזיבתו .מעשיו הנוכחים מוכיחים
לדבריהרמב"םבפרקידמאישותהט"זובשו"עאה"עסי'עז
שהואבודאילאנהגכשורה.וחלקורבפירודשביניהם.
ס"ד " -איש ואשתו שבאו לבית דין הוא אומר זו מורדת
בעקבותדבריהרמ"אבסי'קנ"דס"ג"שכלהנשיםבחזקת
מתשמיש,והיאאומרתלאכיאלאכדרךכלהארץאניעמו,
כשרות" ,גם אם יתברר שהאשה נהגה שלא כראוי במעשה
וכןאםטענההיאואמרהשהואמורדמתשמיש,והואאומר
כזה או אחר שנעשה על ידה ,מאחר שידוע שהקשר של
לאכיאלאכדרךכלהארץאניעמה,מחרימיןבתחילהעל
הבעלעםהאשההאחרתבזמנוודאייצרפרובוקציהחמורה
מי שהוא מורד ולא יודה בבית דין ,ואחר כך אם לא הודו,
בבית ,לא יהא ניתן לקבוע כי באותה עת הפירוד נבע עקב
אומריןלהםהתייחדובפניעדים.נתייחדוועדייןהםטוענין,
מעשה שלילי כזה או אחר שנעשה על ידי האשה .מאחר
מבקשיןמןהנטעןועושיןפשרהכפיכחהדיין".
וכןביחסלחובתאשהלעשותמלאכותשבביתפסקהשו"ע
אהע"זסי'פ'סעיףט"ז"-טעןהואשאינהעושה,והיאאומרת
שאינהנמנעתמלעשות,מושיביןאשהביניהם,אושכנים".
שאיןאדםנתפסבצערו,היאתוכללתלותבפרובוקציההזו
כלמעשהלאהגוןשעשתה.
לכןבפסקדינושלהגר"אאטלסז"ל מצוייםשנייסודות
בעייתיים .ראשית ,ההנחה שניתן לברר כעת במי האשם
וכןנצייןלדבריהרמ"אסי'קנדס"ג"-אישהמכהאשתו,
בהפרתשלוםהביתשארעלפניזמןרב,ושישמקוםלהורות
עבירה היא בידו כמכה חבירו …וכל זה כשהוא מתחיל …
לקייםבירורכזהבמסגרתהדיוןבביתהדיןבתביעתהאשה
ואם אינו ידוע מי הגורם ,אין הבעל נאמן לומר שהיא
לשלוםביתאובתביעתהבעללגירושין.ושנית,שאיןלפסוק
המתחלת ,שכל הנשים בחזקת כשרות ,ומושיבים ביניהם
שעל הצדדים לחזור לשלום בית ,בלא שהאשה תוכיח את
אחריםלראותבשלמיהרעההזאת".
טענותיהלשלוםבית.
בשלושתהלכותאלונשמעו הכחשותביןהצדדים,וניתן
לפי דרך זו הגענו למצב מוזר מאד ,שאדם המגיע לבית
לבחון את אמיתות טענותיהם ולחשוף את בן הזוג הנוהג
הדיןכשהואבוודאינהגשלאכהוגןביצירתהקשרעםאשה
שלאכדין .וזאתלאחרששולחיםאותםלביתםבליוויגורם
אחרת ,ואשתו מבקשת ממנו לשוב למוטב ולחזור לביתו,
נוסף ,שיבחן את המצב בבית .גם במציאות החיים בזמנינו
ישמעמביתהדיןשנטלהראיההוטלעלאשתו,וכעתעליה
ניתן לבקש ,רב או עו"ס או יועץ נישואין ,המקובל על שני
להוכיח שהיא לא גרמה לכך .לא די שהיא טוענת דבריה
בני הזוג ,שילוה אותם ויבחן מי המונע את החזרה לשלום
בצורה פשוטה וברורה ,ומבקשת מבעלה לחזור ,ומעוניינת
בית ,והוא יקבל מעמד של כעין "שליח בית הדין" לבחינת
לקבלוחזרה,כעתנטלהראיההוטלעליה.וכיעליהלהוכיח
המצב.
אבל במקרה שידוע שהבעל מרד באשתו ,ויצר קשר עם
אשה אחרת ,עזב את ביתו וכבר גר תקופה מסויימת מחוץ
לבית ,ושולל על הסף כל הצעה לשוב לבית ולבחון דרך
בהוכחות שישכנעו את בית הדין שאילו הבעל היה מבקש
לשוב לביתו תסכים לקבלו ,וזאת למרות שלמעשה הבעל
כללאינומביערצוןלשובלביתו.
בנוסף ,ההנחה הקבועה ביסוד אותו פסק דין שאדם שחי
לשלום בית ,אין מקום לפתוח מערכה משפטית לבירור
עם אשה אחרת ,מאוס על אשתו ובודאי לא תקבלו חזרה,
העילות לעזיבתואתהביתכפיהדרךהמצטיירתבפסקדינו
אינהמתקבלת ,איןלהיסודבהלכה ,ואףהמציאותהמתגלה
שלהגר"אאטלסז"ל,וזאתמכמהטעמים.
לעיתים בבית הדין היא אחרת .ההיקש להסיק כן מדינו של
א .בשלושת המקרים הנזכרים לעיל מהרמב"ם והשו"ע,
האגודה שנפסק ברמ"א ריש סי' קנד ,תמוה .ספר האגודה
אמנם הבירור המוטל על בית הדין אינו קל ,אך הוא עדיין
עסק במקרה בו האשה תובעת גירושין ,וטוענת שבעלה החי
אפשרי במקרים רבים ,מאחר שהבירור מתייחס למצב
עם אשה אחרת מאוס עליה .לפי דרכו של ספר האגודה,
הנוכחי המתקיים כעת בין בני הוזג .אבל קשה מאד,
אמנםבטענתמאיסעליאיןלחייבאולכפותגירושין,אךאם
ולעיתים רבות אף בלתי אפשרי לברר דברים שהתרחשו
המאיסות נובעת מהיותו של הבעל "רועה זונות" ,זוהי
לפני חודשים ושנים ,ולבחון כעת את כוונת כל אחד מבני
מאיסות המביאה לחיוב וכפיית הגירושין .אך תנאי ראשון
סימןמב279
לכל זה הוא שהאשה תטען שהבעל מאוס עליה .בלא טענה
בגירושין,מוסיפהתמיההעלתמיהה,מנלןלעקורתקנתר"ג
כזומנלןלייחסמאיסות,שלאנטענהמעולם.
תמורתפיצויכספי.
וע"ע בפד"ר חלק ח' עמ' 278בפס"ד מהגר"ש אלישיב
ג.בתביעתגירושין,עלהתובעלבררדבריו,דהיינולפרט
שליט"אשכתבדשאנירועהזונותמשארהחייביםבגטביחס
את עמדתו ,ובמידת הצורך עליו להביא הוכחות לטענותיו,
לחיובו בתוספת כתובה וחיוב האשה בהחזר מתנות,
וכןבמישמבקשלחייבממוןוכיוצ"ב.משא"כבתביעתשלום
שבכולם שאנו כופים עליהם להתגרש ,חיוב הגט מבטל
בית ,די בכך שהאשה או הבעל טוענים אני מעוניין בשלום
תשלוםתוספתוקובעהחזרמתנות,והוסיףהגרי"שאלישיב
ביתומוכןלכךבאמתובתמיםכלאימתשהצדהשנייבקש
שליט"א " -אבל בגורם כזה שבידי הבעל להסירו כגון
לחזור לחיים משותפים ,ובמידה שהצד השני מביע נכונות
שהבעל רועה זונות שבידו לעזוב דרכו ולהתייצב על דרך
לכך העניין נבדק כאמור לעיל .אם יתברר בבית הדין
טוב,בכה"גלאהפסידהמתנותיה,ודינוכמגרשמרצונו,ואף
שהאשה מונעת חזרה לשלום בית ,ללא טעם מוצדק ,יהיה
חייב לשלם לה תוספת כתובה" עכ"ל ,וכן בפס"ד בפד"ר
מקוםלקבלאתעמדתהבעל.אמנםמבחינה"משפטית"תיק
חלק ח' עמ' .324הרי דפשיטא להם באותם פסקי הדין
לתביעת שלום בית הוא צידו השני של המטבע ,לתיק
שאותואדם"בעמודוהחזר"קאי,ולאעלהעלדעתם לומר,
לתביעתגירושין.אךמבחינתההלכהמעמדםשלהתביעות
שאין בידי הבעל להסיר את הגורם לחיוב הגט ושאין טעם
רחוקכרחוקמזרחממערב.
התובע גירושין מבקש לעשות שינוי במצב הבסיסי שבו
לבקש ממנו לעזוב דרכו ,מאחר וחזקה שבכל מקרה אשתו
בני הזוג חיו בשלום ,ועליו להוכיח תביעתו .לעומת התובע
לאתקבלוחזרהלשלוםבית.
אין מקום לפסוק על פי אומדנות מסברא גרידא .עיקרון
שלום בית ,מבקש למנוע את השינוי .די בכך שכוונתו
דומה מצינו בספר עזר מקודש בסי' קיט שדן במקרה
בתביעה זו כנה ואמיתית ,ולאחר שזו ההתרשמות מדבריו,
שהאשה מסרבת לקבל גט ,ורצה הגאון בעל העזר מקודש
איןיסודלהטילעליוחובתהוכחה.
לטעון שלמרות שהיא אומרת שאינה מוכנה לקבל גט ,מ"מ
מסקנת הדברים -התפיסה העולה מאותו פסק דין,
יש להתיר לבעלה חדר"ג משום שבתוך ליבה היא מרוצה
שלאחר שהבעל עזב ועבר לגור עם אשה אחרת ,חובת
לכך כדי שלא לחייבו לשוב אליה ויעבור בעלה על כך
ההוכחהעלהאשהשהיאתסכיםלשובולקבלולשלוםבית,
שמוליד בני שנואה ,ועוד אומדנות כיוצ"ב שמסתמא בתוך
ובהעדר "הוכחות" ,שבדרך כלל אינם בנמצא ,תביעתה
ליבה היא מרוצה לזה ,עיי"ש ,וכתב שם " -לכתחילה גם
לשלום בית נדחית .היא תפיסה מוטעית ,הן מצד ההלכה,
בשעתהדחקאיןלהקלכללבזה,והואבבחינתמהשאמרו
והן מפני שתפיסה זו מסייעת שלא כדין בידי עוברי עבירה
חז"ל )ר"ה דף כא (:רצה שלמה המלך ע"ה לדון על דברים
שפרצואתמסגרתהנישואיןוהלכואחרשרירותלבםלקיים
שבלב ,יצאה בת קול ואמרה וכתוב יושר דברי אמת ,ומכל
קשרעםאשהאחרת.
שכןכשמחשבתהניכרתשאינהרוצה",עכ"להעזרמקודש.
יש לקבוע שעל הבעל להודיע שהוא עוזב את האשה
גם בנידון שבפנינו נוכל לומר שהאמור באותו פסק דין
הזרה,ומבקשלשובלביתוולחזורלאשתולשלוםבית ,ועיין
שבודאיהאשהכברלאתקבלאתבעלהחזרה,מתבססתעל
לעילסי'לח .לאחרהודעהכזווביצועההלכהלמעשהבית
דברים שבלב .העזר מקודש הוסיף "מכל שכן כשמחשבתה
הדין יבחן ,באמצעים המקובלים ,האם שלום הבית מחזיק
ניכרתשאינהרוצה",משמעשאףבלא"האמרהעזרמקודש
מעמד,ואםאינועולהיפה,מיאשםבהפרתו.
אתדבריו,אךק"וכשניכרמדבריהבניגודלאומדנאזו.
)בשולי הדברים נציין כי לכאורה נראה מדברי הגר"א
המסר העלול לצאת מתוך פסק הדין הנזכר הוא ,שכל
אטלסז"ל בתחילתפסקהדין,שההלכהבחו"מרישסי'עה
בעל המבקש להפטר מאשתו ילך לחיות עם אשה אחרת
המחייבתאתבעלהדיןלבררדבריו,היינולהוכיחטענותיו,
ובכך יביא להנחה כי אשתו מאסה בו ולא תקבלו חזרה,
ואינו כן ,הלכה זו אינה מתייחסת לשאלת הוכחת התביעה
ובכך יביא לכפייתה בגירושין ,אין מקום למסקנה זו.
בראיות ,אלא לחובה לפרט ולהבהיר טענתו ,ושלא לסתום
התרופהשמצאבהטלתפיצוילטובתהאשה,כדרךלחייבה
דבריובקצרה(.
סימ מב
"טובתהילד"כשיקולמכריעבקביעתהמשמורתוהסדריביקוריהילד
בית הדין תביעה להסדרת ביקורי הילדים אצל האב ,להלן
המקרההנידון
"התובע".
הצדדיםשבפנינוהםבניזוגשהתגרשולפניכחמששנים
כיום מתקיימים ביקורי הילדים הקטינים אצל האב
ולהםששהילדים,מהםארבעהמתחתלגיל.18כעתבפני
במתכונת מצומצמת ,והתובע מבקש לשנות את הסכם
280אבןהעזר
עטרתדבורה
הגירושיןולהורותעלהרחבתהסדריהביקורים,לרבותלינה
אינהזכותשלההורים,אלאחובהשלהילדים.כמובןשיש
אצלווכןבשבתות.
בגידול הילדים הרבה שמחה וסיפוק וכל אדם רוצה שיהיו
התקיימו שלשה דיונים בתיק זה ,בנוסף לדיונים שכבר
לוילדים,ואיןלהתעלם מהקשרהרגשיהעמוקשביןהורים
התקיימו קודם לכן במסגרת תיק הגירושין .וכן התקבלו
לילדיהם ,אולם ככל שהדבר נוגע להיבט המשפטי גרידא,
חוו"ד מטעם לשכת הרווחה ומטעם ד"ר מרדכי פרישטיק,
מערכתהיחסיםשביןהוריםלילדיםהיאמערכתשלחובות
מפקחסוציאליארצימטעםהנהלתבתיהדין.
הדדיות,ולאשלזכויותהדדיות.
בפנינו מקרה מורכב של שני צדדים שנישאו בעת
ששניהם השתייכו לקהילה חרדית של חסידות מסויימת,
עיקרון יסודזהנקבעבהלכה,ומתוךההלכההגיעלספר
החוקיםבמדינתישראל,ואףלפסיקתבתיהמשפט.
במגמהלהקיםמשפחהבעלתאופיהמתאיםלקהילהזו .אך
המקור להלכה זו הוא ,בתשובת מהרשד"ם חלק אבן
לאחר כשתים עשרה שנות נישואין ,נוצר פער עמוק בין
העזר סי' קכג שכתב – "כללא דמלתא ,כי כל זכות שאמרו
הצדדים לאחר תפנית שארעה באורח החיים של הבעל,
ז"ל בדבורם ,הבת אצל האם לעולם …בזכותה דברו ,לא
שבסופו של דבר אימץ לעצמו אורח חיים חילוני מובהק,
בזכות האם ,כמו שכתב הר"ן הלשון הנזכר לעיל ,וכן בבן
והאשה המשיכה לנהל את הבית ולגדל את ששת הילדים
בזכות הבן דברו ,כמו שהוכיח המ"מ בלשון הגמ' בעירובין,
כפישהורגלוקודםלכןוללאשינוי.
דאפילובןששבצוותאדאמאניחאליה".
על רקע הפער הנ"ל הצדדים התגרשו ,ונושא זה של
וכן בתשובת המבי"ט ח"ב סי' סב כתב – "תגדל הבת
קביעת המסגרת לביקורי הילדים אצל האב עומד לדיון
אצל אמה שתלמד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים.
ולפסיקהבמסגרתהנוכחית.
וא"כ אפילו נתרצית האם לתתן לאב ,חייב להחזירן
לאחרונה התובע ביקש שינתן פסק דין בתביעה ,וכן
בשאלותהעקרוניותביחסלזכויותיוכאב.
כשתרצה היא להחזירן לביתה .כי מה שאמרו הבת אצל
אמה,לאבשבילקירובואהבתהאםלבתיותרמןהאבנגעו
בבקשותשהתקבלובביתהדין,התובעחוזרעלתביעתו
בה ,אלא לתיקון הבת תלמוד דרך ארץ עם אמה כדאמר,
לשינוי הסכם הגירושין לאחר שלטענתו הוא זכאי לממש
וא"כ מה לי שנתרצית האם לתתה לו אז וחזרה ונתרצית
זכותו כאב .בבקשה האחרונה התובע בקש מביה"ד לקבל
לקחתהאצלה,אושהיתהאצלהמקודם".
הכרעה ולנקוט עמדה בשאלה הבאה – "האם אני זכאי
בשולחן ערוך אבן העזר סימן פב סעיף ז' נפסק " -הבת
לממש את ההורות שלי כולל הזכות לחנך את ילדי תוך
אצל אמה לעולם ,ואפילו לאחר שש" .וברמ"א " -ודוקא
כיבודדרכם,אושאינניזכאישתינתןליהזכותהזאת?".
שנראה לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה ,אבל אם נראה
ובבקשה נוספת התובע כתב – "אני כמו כל אב ,רוצה
לקחתחלקבחינוךילדי,וזוזכותיהמולדת,ביןאםאניחוזר
בתשובהאוחילוני".
במסגרת הנוכחית נתייחס לעקרונות המנחים את בית
הדין בעת קביעת המשמורת והסדרי הביקורים ,ובהתאם
ייקבעפסקהדיןהמפורטבמקרהדנן.
להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה ,אין האם יכולה
לכוףשתהיהעמה".
הרי שבצד ההלכה שהבת אצל אמה לעולם ,קבע
הרמ"אשהמבחןהעליוןהואטובתהילדה.
עפ"י האמור ,פסקו בביה"ד בירושלים בהרכב הדיינים
הגר"י עדס ז"ל והגר"ב ז'ולטי ז"ל ויבל"א הגרי"ש אלישיב
שליט"א)פד"רח"אעמ'" –(75כלדיוןבהחזקתילדים,היא
טובתהילדכשיקולבלעדי
העיקרון המרכזי המנחה את בית הדין בכל הקשור
לפסיקהבנושאהמשמורתוהביקוריםהוא–טובתהילד.
לאזכותהאבאוזכותהאם,אלאטובתהילדים,כמושכתב
המהרשד"םחלקאה"עסימןקכ"ג".
וכןבפס"דביה"דהגדול,בהרכבהדייניםהגר"ינסיםז"ל
משמורת הבן אצל אחד ההורים ,וכן הסדר הביקורים
הגר"ב ז'ולטי ז"ל ויבל"א הגרי"ש אלישיב שליט"א) ,פד"ר
אצלההורהשאינומשמורן,אינםנקבעיםמפניזכותכזואו
ח"בעמ'(327כתבו" -בשאלתמקוםהמצאהשלבתםשל
אחרת של אותו הורה .אלא מפני שזו טובת הילד ,ולכן
הצדדיםוגובהסכוםמזונותיה,הואילוזהניתןתמידלשינוי
מתכונת הביקורים מוסדרת בהתחשב בטובתו של הילד
בהתאם לנסיבות …וכן בשאלת מקום המצאה של הבת,
בלבד.
שלגביה קובעת רק טובת הילדה ולא זכויות ההורים ,כמו
אמנם במשפט הנוהג במספר מדינות אחרות ,קיים
המושג " "PATRIA POTESTAשמשמעותו שלטון האב על
שכתבהמהרשד"םאה"עסימןקכ"ג".
וכן בפס"ד ביה"ד הגדול ,בהרכב הדיינים הגר"ע הדאיה
הילדים .אך משפט התורה אינו מכיר במושג "זכות ההורה
ז"ל הגרי"מ בן מנחם ז"ל והגר"י עדס ז"ל) ,פד"ר ח"ג עמ'
על הילד" .אלא להורים ,כמו לילדים ,יש חובות בלבד ולא
(359חזרועלעקרוןזה,וכתבו– "כיוןשכלהדיןבנויעלמה
זכויות .ההורים חייבים לדאוג לילדיהם בכל המובנים
שהוא לטובת הבת ואין זה כלל מזכותה של האם ,וממילא
הגשמיים והרוחניים ,ללא קבלת תמורה .ומאידך ,על
גם אין מזכותה לקבוע מה שהוא לטובה הבת ,ואין לבוא
הילדים מוטלת החובה להכרת הטוב וכיבוד ההורים .זו
בטענה שבאם פעם קבע ביה"ד שטובת הילדה אצל האם,
סימןמב281
וכפי שנקבע בגמ' על סתם ,אי אפשר שמחמת השתלשלות
הילד ,וזו אינה תלויה בביטול הסכם הגירושין או בקיומו
עניינים שונים במשך הזמן ישתנה המצב וראות עיני ביה"ד
כפסק דין ,שאין הוריו זכאים להתפשר ביניהם על גופו
בזה מה שהוא לטובת הבת ,והלכה פסוקה היא שהסמכות
ונשמתו ,וכל הסכם כזה אינו מחייב ,שכל זמן שהצד
לקבוע בזה תלוי בראות עיני ביה"ד שמטפל בדבר ,ככתוב
המעוניין יפנה לבית הדין ויוכיח כי טובת הילד היא רק
ברמ"אאה"עסי'פ"בסעי'ז'מדברימהר"מפאדוואה:ודוקא
אצלו ,בית הדין לא יהסס לפסוק כי הסעיף לגבי החזקת
שנראה לביה"ד שטוב לבת להיות עם אמה אבל אם נראה
הילד אינו תופס ובטל ,ויפסוק כפי הממצאים שיהיו לפניו
להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה אין האם יכולה
בעת הדיון מבלי להתחשב בהסכם שעשו ההורים ביניהם
לכוףשתהיהעמה,וראהבשו"ת המיוחסותלרמב"ןסי'ל"ח
עליו".
שכותב :ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו אחר מה
דברים אלו נכתבו כדעת מיעוט בפסק הדין של ביה"ד
שנראה בעיני ביה"ד בכל מקום ומקום שיש בו יותר תקון.
האזורי באשדוד ,ואילו לדעת הרוב הסכם בין ההורים
וברדב"ז ח"א סי' ס"ד כותב -כללא דמילתא הכל תלוי
מחייב,וחזקהשזוהיטובתהילדיםכלעודההסכםלאבוטל.
בראותביה"דבאיזהמקוםישתקנהלולדיותר".
בהגיע פסק הדין לבחינה נוספת בביה"ד הגדול ,בהרכב
ובספר פסקים וכתבים של הגרי"א הרצוג ז"ל ח"ז עמ'
הדיינים הגר"א גולדשמידט ז"ל והגר"ש ישראלי ז"ל והגר"י
תקכ"א–תקכ"בכתב"העיקרהואטובתהילד…צדקהטוען
קאפחז"ל,התקבלהדעתהמיעוט,וביה"דהגדולכתב)פד"ר
מצד הבעל ,שלא מצינו בפוסקים שבעניינים הללו
חי"א עמ' (172כדלהלן – "אחרי שמיעת הערעור ,דעתנו
מתחשבים ברחמנות על ההורים …טובת הילדות האלו
היא ,כי הדברים הם פשוטים בתכלית ללא צורך להאריך.
שתישארנהאצלהאב,בהיותשהעיקרהואטובתהילד".
הנידון שלפנינו הוא ענין הילד הגדול ,אם יהיה במוסד כפי
באותו פס"ד ,שהובא בקצרה ב"אוסף פסקי דין של
ההסכם או אצל האם .לא היה לפני בית הדין האזורי כל
הרבנות הראשית" ח"ב עמ' ,8נכתב כדלהלן – "תקנתן של
בירור בדבר מקומם של הילדים ,טובתם באיזה מקום היא
הבנותצריךלהיותקנההמידהבדיןזה,מבלילהתחשבעם
ובאיזה אופן היא ,הדבר לא נבדק ולא נחקר ,לא הוגש
טובתןונוחיותןשלהוריהן".
תסקיר של פקידי סעד ולא כל ראיה אחרת .ולכן אין לקבל
ועפ"י זה ,פסקו בביה"ד בת"א בהרכב הדיינים הגר"מ
הסכםכגוןזהבעינייםעצומות,ואיןלראותבאשורועלידי
שלזינגרז"להגרש"יהלויז"ל,והגר"יוילנסקיז"לבפד"רח"ב
בית הדין תורה מן השמים ,ולקבל כחזקה שטובת הילדים
עמ',300שהסכםביןההוריםבשאלתמשמורתהילדיםאינו
היאכפיההסכםהזה,כךולאאחרת".
כהסכם בנושא הרכוש ,שהוא הסכם בלתי הפיך ,אלא כל
בפסק דין מביה"ד בת"א ,בהרכב הדיינים הגר"א
צדרשאילבקשלערוךשינויבהסכםבטענהשכךהיאטובת
גולדשמידטז"לוהגרש"שקרליץז"לוהגר"יבבליקיז"ל),פד"ר
הילד ,וזאת מתוך התפיסה שנושא זה אינו דיון בין שני
ח"א עמ' (157פסקו שאותו עיקרון שכתב מהרשד"ם מנחה
צדדים לבירור זכויותיהם .וכך כתבו באותו פסק דין –
אותנו גם בקביעת הסדר ביקורים בין הילדים להורה שאינו
"בבואנו לברר את הנדון דנן לאור הוראות ההלכה קבענו
משמורן .פסקהדיןנכתבע"יהגר"אגולדשמידטז"ל,והודפס
כדבר ראשוני ,שלו גם יהיה נכון …שבזמנו הסכים האב
בספרעזרמשפטסי'א'ובונכתב בלשוןזו– "אשרלדרישת
להחזקתילדואצלהאם,יכולהואלחזורבוהיוםמהסכמתו
האב לתת צו לאפשר לו פגישות עם הילדה …לו היה ענין
זאת,ולדרושלהחזיראתילדואליו.וכמושהביאכברבבאר
פגישותביןהוריםוילדיהםעניןשלזכויותההוריםותועלתם,
היטב לאה"ע בסי' פ"ב בשם תשובות המבי"ט באשה
היו פוסקים בסכסוך כזה ביניהם על סמך הודאת בעל דין,
שהסכימה פעם לוותר על החזקת בתה אצלה ,שיכולה
אלא שאין הדבר כן .את יסוד ההלכה בענין הבן והבת אצל
לחזורבהמכךאחריכן,עליסודהכללשלהבתאצלאמה
מי,קבעהרמב"ןבתשובותהמיוחסותסימןל"חלעולםצריך
לעולם .וז"ל המבי"ט בח"ב סי' ס"ב :וא"כ אפילו נתרצית
לדקדקבדבריםאלואחרמהשיראהבעיניביתדיןבכלמקום
האם לתתן לאב חייב להחזירן כשתרצה היא להחזירן
ומקוםשישבויותרתיקון…לחזוראחרתיקונן.
לביתה ,כי מה שאמרו הבת אצל אמה לא בשביל קירוב
והסבר הדברים הוא ,כי ההלכות בדבר החזקת ילדים
ואהבתהאםלבתיותרמןהאבנגעובהאלאלתיקוןהבת,
אינן הלכות בטובת ההורים ,אלא הלכות בטובת הילדים,
תלמד דרך ארץ עם אמה כדאמר ,וא"כ מה לי שנתרצית
אין הבן או הבת חפץ לזכויות אב או אם .אין כאן זכויות
האם לתתה לו אז וחזרה ונתרצית לקחתה אצלה ,או
לאב או לאם ,רק חובות עליהם ישנן כאן ,שמחוייבים הם
שהיתהאצלהמקודם.ואינונראהשזכותושלהאבלגביבנו
לגדל ולחנך את ילדיהם .ובבוא ביה"ד לקבוע בדבר מקומו
תהיהשונהבזהמזכותהאםלגביבתה".
וכעיןזהנכתבבפד"רחי"אעמ'" – 163גםלדוןבשאלת
החזקת ילדים כשאלה הכרוכה בהסכם הגירושין שעשו בני
של הילד ,בדבר המגע בינו ובין הוריו ,רק שיקול אחד נגד
עיניו והוא ,טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזו אופן
תהיה,אבלזכויותאבואם,זכויותכאלולאקיימותכלל.
הזוג ביניהם ,אין הדבר מוצדק על פי הדין ,כי בפסיקה על
וכתב המבי"ט בתשובה בח"ב סימן ס"ב למדנו מכאן
החזקתילד,ביתהדיןמונחהבראשוראשונהאךורקבטובת
שתגדלהבתאצלאמהשתלמדלהאומנותנשיםוצניעותדרך
282אבןהעזר
עטרתדבורה
נשים …כי מה שאמרו הבת אצל אמה ,לא בשביל קירוב
מח( ,ואין להעלות על הדעת לדכא אותן .נכון כי לעולם
ואהבתהאםלבתיותרמןהאבנגעובה,אלאלתיקוןהבת…
טובתהילדושלמותוהנפשיתוהגופניתצריכותלהיותלנגד
והרשד"ם ,בתשובותיו בחלק אבע"ז שאלה קכ"ג ,כתב וכללא
עיני בית הדין מכל היבטי עבריהן ,אך לא במחיר פגיעה
דמילתא כי כל זכות שאמרו ז"ל בדיבורם הבת אצל האם
ברגשותיהםהטבעייםהבריאיםשלההורים",עכ"ל.
לעולם…ובזכותהדברוולאבזכותהאם…וכןבזכותהבןדברו.
ולפי זה בבואנו לדון בדבר פגישות התובע עם הילדה,
אין לפנינו דיון בדבר זכויות התובע או זכויות הנתבעת ,כי
דברי הגר"י קאפח ז"ל ,לא הוכחו מדברי הפוסקים אלא
נשענים על סברא בלבד ,אך אינם מוסכמים ,וכפי העולה
מכלפסקיהדיןהנזכרים,שנקטובפשיטותשלאכדבריו.
איןכאןסכסוךבתועלתאחדמשניהצדדים,ישכאןרקדיון
וכן בתשובת מהרשד"ם )הנזכרת( מבואר להיפך מדברי
בטובת הילדה .ואם כן מה שייך הודאת בעל דין שנאמר
הגר"יקאפחז"ל,שכתב"כללאדמלתאכיכלזכותשאמרוז"ל
הנתבעת הודתה בזכויות התובע ,לשניהם אין כאן כלל
בדבורם ,הבת אצל האם לעולם …בזכותה דברו ,לא בזכות
זכויות",עדכאןמפסקהדין.
האם" .וכן בדברי המבי"ט בתשובתו הנזכרת שכתב – "מה
הג"ר אליעזר גולדשמידט ז"ל חזר על שיטתו בפסק דין
שאמרו הבת אצל אמה ,לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת
אחר ,שהודפס בספר עזר משפט סי' כח ,גם בדבריו באותו
יותרמןהאבנגעובה,אלאלתיקוןהבתתלמודדרךארץעם
פסק דין קבע שיש לראות בטובת הילדים את חזות הכל.
אמה" .וכן עולה מדברי הראשונים שכל נימוקיהם לקביעת
באותו פסק דין הביא מדבריו בפד"ר ח"א הנ"ל ,והוסיף
מקומם של הבן או הבת נשענו על טעמים הקשורים לבירור
להגדירהלכהזו,וכדלהלן– "איןכלספקבדבר,שלפיהדין
טובתםשלהילדיםבלבד,ולאהזכירודברמהשיקולשלזכויות
בעל הדין הוא תמיד הילד עצמו ,והוריו אינם אלא
ההורים בילדיהם ,עיין בתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן
אפוטרופסיםהמייצגיםאותולפניביתהדיןומדבריםבשמו.
סי' לח ובתשובות הר"י מגאש סי' עא ובתשובות הרמ"ה סי'
ולא רקזהבלבדשהםאינםבעליהדין,אלאשמסופקניאם
רפט,וכןבהשגותהראב"דפכ"אמאישותהי"זובמ"מ.
ישלהםאפילוהמעמדשל"הצדדיםהנוגעיםבדבר".כיצד
וכן במקורהדין,במסכתכתובותדףסה ,:הלכהזושהבן
נוגע בדבר במשפט ,פירושו שנגיעותיו של הצד יש להם
אצלאמועדגילששנלמדתמההלכהשהקטןיוצאבעירוב
השפעה על הדיון ועל פסק הדין .ובהחזקת ילדים השיקול
אמו ,והטעם התבאר במסכת עירובין דף פב :מפני
טובת הילדים ,אינו רק שיקול עיקרי בלבד ,אלא שלפי
ש"בצוותא דאמיה ניחא ליה" .וברש"י בכתובות שם )ד"ה
השקפתדיןתורה,זהוהשיקולהיחיד,זהותולא.וכלשיקול
יוצאבעירובאמו(כתב"עדששצריךסיועמאמו".
אחר אשר הוא עניין של ההורים או של אחד מהם ,לא
הרי שבכל המקורות הנ"ל ,בעת קביעת המשמורת ניתן
ייחשב ולא ישפיע כמלוא נימא בהכרעה נגד שיקול כל
משקלבלעדילשיקוליםהקשוריםבטובתהילדבלבד,וככל
שהוא של טובת הילד" ,עכ"ל .ועיי"ש שכתב שכן גם
שהדברנוגעלהיבטהמשפטי,לאניתןמשקללצורךהטבעי
בהגדרת חיוב האב במזונות ילדיו ,אין זו זכות האם לקבל
של האם לקשר קרוב עם הבן ,למרות שאין ספק שחז"ל
מזונותעבורהילדים,אלאזכותהילדיםמצדעצמם.
הכירובמציאותטבעיתראשוניתזו.
אמנם חבר ביה"ד הגדול ,הג"ר יוסף קאפח ז"ל ,לא
אמנם,איןלהתעלםמרגשותיהםשלההוריםומצרכיהם
הסכיםלתפיסהזושלהג"ראליעזרגולדשמידטז"ל),דבריו
לקשרקרובעםילדיהם,ושיקולזהבנסיבותמתאימותיטיל
הובאו בבד"מ 1/81נגר נ' נגר ,פ"ד לח) ,(1עמ' ,(412וכתב
על הילדים את החובה לכבד את הוריהם ולמלא את
בלשון זו " -בסעיף ] 21לפסק דינו של השופט אלון[ הובא
מבוקשם במסגרת מצוות כיבוד אב ואם ,אך בעת שביה"ד
מדברי כבוד הרב גולדשמידט 'זכויות כאלו אינן קיימות
פוסק בנושא משמורת הילדים וקביעת הסדר הביקורים,
כלל'.קשהלילהסכיםלגמריעםקביעהפסקניתזו.נראהכי
שיקולזהאינוגוברעלהשיקולשלטובתהילדיםהקובעאת
איןההוריםחפץדומם.גםההוריםמורכביםמגוףונפש,וגם
משמורתםוהסדרביקוריהםאצלההורהשאינומשמורן.
להם רגשות ,גם לאם זכות טבעית לסיפוק נפשי לחבק את
הסתמכותושלהגר"יקאפחז"לעלההלכההקובעתאת
ולדה .להורים זכות להשיג סיפוקם הנפשי-רגשי לראות
ביטול תשלום המזונות עבור הבן שאינו עובר לבית אביו
ולדםגדלומתפתחכראוי,מצטייןבלימודיובהתאם.זכויות
בהגיעו לגיל שבו הבן חוייב לעבור לבית אביו ,אינה
הורה הללו גוררות גם ממון ,ובשו"ע אה"ע ,פב ,ז נפסק:
מתקבלת .אין כל ראיה שחיוב האב במזונות הבן נקבע
'ואחר ו' שנים יש לאב לומר :אם אינו אצלי לא אתן לו
בתמורה למימוש זכויות האב .וממילא ביטול המזונות אינו
מזונות' .ולא מזמן פטר בית הדין הגדול אב ממזונות בתו,
נובעמשלילתזכויותאלו.
שהצהירה שאינה רוצה לראות את אביה ואינה סובלת
כשהבן מסרב לגור עם אביו ,אמנם האב אינו חייב
אותו .בעניין זכויות אלה רמזתי בערעור לג … 39/פד"ר ט',
לפרנסו,אךאיןזאתמפנישפקעההחובההמשפטיתהמוטלת
בעמ' ,262כי זכות טבעית היא לאם לגדל את בנה ,ואין
עלהאבלזוןאתהבן.אלאמאחרשגדרהתקנההמטילהעל
להתכחש לזכויות הללו ,אשר תורת ישראל הכירה בהן גם
האבחיובמזונותהואמפנישהאבשהולידוחייבלפרנסוולא
ביחסלבעליחיים)ראה:רמב"ם,מורהנבוכים,חלקג,פרק
להשליכו על הציבור,לכןכשהאבמוכן לקבלאת הבןאצלו
סימןמב283
ולפרנסו,בנסיבותשהדיןמחייבאתהבןלעבורלביתאביואך
לחנכםוללמדםתורהומצוותולהעיראתאזנםלמוסרולדרך
הבן מסרב ,אין כאן הטלת פרנסת הבן על הציבור ,אדרבה
ארץ ,כי אם גם בכדי להעניק להם רחמי אב ולקבל מהם
האב מבקש לפרנסו בעצמו בביתו ,ולמלא את חובתו ,וכיון
אהבת בנים לאביהם .ודבר זה מרומז בדברי הח"מ הנזכרים
שכן אין מקום לטענה "יארוד ילדה ועל בני מתא שדיא",
שנוסףלנימוקשכותב,מאחרשאינושומעבקולולהיותאצלו
הנזכרת במסכת כתובות דף מט ,:שהרי האב אינו מטיל על
ללמדו תורה מוסיף וכותב בלשון "ושאר דברים" ,והכוונה
הציבור את פרנסת בנו ,אלא שאם האב מתבקש לפרנסו
בכנזכרלעיל…מזכותושלהאבלטעוןמעיקראדדינא,שחוץ
מחוץ לביתו ,כשהדין נותן שהבן יגור עמו ,האב זכאי לטעון
מהשחז"להפקיעוממנוותקנואחרתלטובתהילדיםאיןבכח
שבנסיבותאלוהואאינומחויבלהעבירמזונותיולמקוםאחר,
מישהו להפקיע יתר זכויותיו שנשארו לו בהם ,לרבות גם לא
אלא על הבן לבוא לביתו ושם האב יזון אותו כפי המוטל
הילדים בעצמם …זהו ההסבר על זכותו של האב לשלול
עליו ,עיין בספר מנחת אברהם )להג"ר אברהם שפירא ז"ל(
מזונותבנולאחרששכאשראיןברצונולעבוראצלו,ומזהנקח
ח"גסי'ד'.ועייןלעילסי'ל'שהארכנולבארהלכהזו.
ללמודבכזאתגםאםבאיםלשלולזכותביקורווחינוכוכשהוא
אמנם מצינו סיוע לדברי הגר"י קאפח ז"ל ,מדברי הציץ
אצלאמו עדגיל שש ,שאז גם הרמב"ם יודהלהראב"ד כנ"ל,
אליעזרבפד"רחי"געמ' 20ובספרוציץאליעזרחלקטזסי'
וכזההואמזכותואצלבתובהיותהאצלאמהלעולםכשבאים
מד,ככלשהדברנוגעלזכויותהאבבילדיו),הגר"יקאפחז"ל
לשלול ממנו את זכות ביקוריו ופגישותיו אתה ,והכל מעיקרא
התייחסלשניההוריםואילוהציץאליעזרהתייחסרקלאב(.
דדינא ,ולא בתורת ענישה בלבד …דברי המהרשד"ם ברור
הציץ אליעזר קבע ששלילת המזונות מהבן המסרב
מללודזהשהבתאצלאמהלעולםהוארקמכחתקנההיוצאת
לעבור לאביו אינה בתורת קנס על הבן או על אמו ,אלא
מכח דיוק דמתני' ,אבל מעיקרא דדינא כל הזכויות בה הוא
יסודובעיקרהדין,הקובעשהאבפטורמתשלוםהמזונותכל
לאביה ,ולכן טעות הדבר מה שהורגל בפומייהו דאינשי לומר
עוד אינו מקבל את הזכויות שהאב זכאי להן על פי הדין,
דעי"כ שהיא אצל אמה נשללו זכויות האב בה ,ובתוך זה
לרבותקשרקרובלבןוכיוצ"ב.
לראות את בתו החביבה וכן לחנכה ולהשקיף על צרכיה… ,
על פי דרכו אין חילוק בין מקרה שבו הבן אינו מסכים
אלא אין לך אלא מה שתיקנו בלבד ,דהיינו עצם המצאותה
לעבור לגור אצל אביו ובין מקרה שבו הסירוב הוא לביקור
אצלאמה,אבללאנשללוע"יכךבשוםפניםיתרזכויותהאב
בלבד,מפנישבכךנשללהזכותהאבלקשרקרובעםהבןאו
בהובכללזהלראותהולחנכהלארקלתורהולמצוות,אםכי
הבת,וכתוצאהמכךהאבנפטרמחובתהמזונות.וכתבשם
אם גם לנימוסין ואנושיות וכדומה ,וגם לרבות עצם זכות
"בכגון נידוננו דסמיא בידה של הבת לחזור ממרדותה בלי
הראיהוהבילויאתה,הגורמיםלושביעותוסיפוקלרחמיהאב
כלטורח…כלעודשלאתציית,איןהאבחייבבמזונותיה".
שלו המתעוררים אצלו מדי דברו ומדי זכירתו בה .ולכן אין
עיי"ש שהוכיח את שיטתו ממה שפסק מהרשד"ם חלק
ביכולת האם להוליכה לעיר אחרת שעל ידי כך לא יוכל
אה"ע סי' קכג לפטור את האב ממזונות הבת כשהאם
לראותה ולהפגש אתה .וזהו מעיקרא דדינא מה שנובע מכח
הוליכהאתהבתלמקוםמרוחקשאינומאפשרלאבלשמור
הזכויותשזיכתהתורהלאבבילדיו",עכ"ל.
עלקשרקרובעםבתו .לפידרכו,קיימתמערכתשלימהשל
נוכחנו לדעת שהג"ר יוסף קאפח ז"ל והג"ר אליעזר
זכויות האב בבנו או בבתו ,וחיוב המזונות נקבע רק אם
וואלדינברגז"לנתנומקוםלמושגשל"זכויותהאב"בילדיו,
מתאפשר לאב מימוש זכויות אלו .וזאת בניגוד לתפיסת
גם במערכת השיקולים המשפטיים ,כגון בעת קביעת חובת
הגר"א גולדשמידט ז"ל המפורטת לעיל ,והמקובלת על
האבלמזונותהילדים,ובקביעתהמשמורתוהביקורים.
מרביתבתיהדיןהנזכריםלעיל.
אך זאת עלינו להדגיש ,גם לפי דרכם של הגר"י קאפח
ולהלןמקצתדבריהציץאליעזר–"נראהבהסברתהדברים
ז"ל והציץ אליעזר ,אין מחלוקת ,שהופקעה זכות האב
בכזאת .דמעיקרא דדינא הילדים מתייחסים אחר אביהם
הנזכרת,במידהשטובתהילדיםאינהמתיישבתואףסותרת
ככתוב "למשפחותם לבית אבותם" ,ומשפחת אב קרויה
את האינטרס של האב .מאחר שמההיבט המשפטי ,שיקול
משפחה ולא משפחת אם ,ועל כן הוא חייב בפרנסתם
זה של טובת הילד גובר על זכויות האב .על כן בדרך כלל,
ובגידולם ,ומשום כך יש לו מלוא הזכות לדרוש שיגדלו אצלו
הלכה למעשה לא תהיה נפקא מינה בין השיטות ,אלא
ובמחיצתו ויהנה מכל הכרוך בזה ,והאב זכאי בבתו וכו' )עיין
בנסיבותשלסרבנותהילדלקשרעםאביו,וכאמורלעיל.
כתובותמ"ו:ועוד(.אלאדחז"לשקדועלטובתםשלהילדים,
ומצאו על כן לנכון ,להפקיע מהאב בחלקו מזכות החזקתו
סקירתגישתהחוקופסיקתבתיהמשפט
בהם,כלשונושלהראב"ד"לכוףאתהאבלהפרישוכו'"ולתקן
האבתובעמביתהדיןלהתחשבבחוקיהמדינהובפסיקת
ולקבוע שהבן ימצא אצל אמו עד גיל שש ,והבת תהיה אצל
בתי המשפט שהעניקו לאב זכויות ביחס לילדיו .טענה זו
אמהלעולם…אבלעםזאתלאשללוע"יכךמהאבאתעיקרי
עלתה כטענה מרכזית בטיעוניו של האב .אילו היה יסוד
זכויותיוהיסודיותבילדיו,ובתוךזהגםלאאתשמירתהקשר
לטענה זו ,היה עלינו להוסיף ולברר מה המשקל שיש
בינו לבינם גם בתקופת היותם במחיצת אמם ,ולא רק בכדי
לחקיקהכזועלפיההלכה.
284אבןהעזר
עטרתדבורה
אך טעות היא ביד התובע ,ויובהר בזאת שהחוק במדינת
הרוב,שקילתהעדיפויותהיחסיותבנסיבותיושלענייןפלוני
ישראל אימץ את התפיסה ההלכתית ,וכי טובת הילד הוא
ובחירתהרעבמיעוטו.ראווהשוו:בע"א 503/60וולףנ.וולף
העיקרוןהבלעדיהנלקחבחשבוןבעתהדיוןהמשפטילקביעת
פ"ד ט"ו .760, 764יחד-עם-זאת ,ולמרות שטובתו של ילד -
משמורת והסדרי הביקורים ,ואין זכר לשיקול של שלטון
בנסיבותיו של עניין פלוני -עשויה להיות שנויה במחלוקת
ההורה על הילד ,ואפילו זכויות ההורה על ילדו ,אינן באות
בתום-לב,דומהכינוכללהתאחדכולנוסביבנוסחהכללית
בחשבון,כלעודטובתהילדמביאהאותנולמסקנהאחרת.
ולפיה הליבה של טובת הילד ,הלוז של טובת הילד ,היא
סעיף 14לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
זכותו של הילד כי תישמר בריאותו הגופנית והנפשית ,כי
)התשכ"ב (1962 -קובע -ההורים הם האפוטרופסים
יסופקוכראויצרכיוהנפשיים,הגופנייםוהחומריים.זוזכות-
הטבעיים של ילדיהם הקטינים .ובסעיף 15המתייחס
יסודהקנויהלכלבוגר -כילאייפגעלאבגופוולאבנפשו-
לתפקיד ההורים נקבע – "אפוטרופסות ההורים כוללת את
וזוזכותושלהילדשאינואלאאישקטן"),עמ'.(461
החובהוהזכותלדאוגלצרכיהקטין,לרבותחינוכו,לימודיו,
וכן בבג"ץ 7395/07נקבע כדלהלן – "הוראת החוק
הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו ,וכן שמירת נכסיו,
הרלוונטיתלענייננוהינהחובתושלביתהדיןהרבנילפסוק
ניהולםופיתוחם;וצמודהלההרשותלהחזיקבקטיןולקבוע
עלפיטובתהילד.חובהזונלמדתבראשובראשונהמסעיף
אתמקוםמגוריו,והסמכותלייצגו".
25לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ,התשכ"ב-
ובסעיף 25לחוקנקבע– "לאבאוההוריםלידיהסכם…
)1962להלן:חוקהכשרות(,לפיובשעהשנדרשביתהמשפט
או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע ,רשאי בית
להכריע בענייני אפוטרופסות ,הוא מצווה לקבוע "כפי
המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24כפי
שיראה לו לטובת הקטין" .סעיף 79לחוק הכשרות קובע כי
שייראהלולטובתהקטין,ובלבדשילדיםעדגיל 6יהיואצל
חובה זו מוטלת אף על כתפי בתי הדין הדתיים כאשר הם
אמםאםאיןסיבותמיוחדותלהורותאחרת".
דנים בעניינים הנמצאים בתחומי סמכותם .עקרון טובת
ובחוק שיווי זכויות האשה התשי"א – 1951בסעיף 3
הילדמצאאתביטויואףבהוראותנורמטיביותנוספות)ראו
נקבעה האפוטרופסות השווה של שני ההורים ולאחר מכן
למשל:סעיף)3ב(לחוקשיוויזכויותהאשה,התשי"א1951 -
בסעיףקטןב'נקבע"-איןבהוראותסעיףקטן)א(כדילפגוע
וסעיף 3לאמנההבינלאומיתבדברזכויותהילדמשנת1989
בכוחו של בית משפט או בית דין מוסמך ,לנהוג בעניני
אשר אושררה בישראל( ,והוא הוכר כשיקול מכריע ובלעדי
אפוטרופסות על ילדים ,הן על גופם והן על רכושם,
בשורהארוכהשלפסקידין".
סיכומו של דבר ,השיג והשיח המשפטי בבירור תביעה
בהתחשבעםטובתהילדיםבלבד".
וכןבפסקי ביהמ"שהעליוןקיימתאחידותדעותהדוגלת
למשמורתהילדיםאולקביעתהסדריביקוריהםאצלההורה
שאינו משמורן ,נסוב סביב בירור טובת הילדים בלבד ,ואין
בתפיסההנ"ל.
ביהמ"ש העליון הביע דעתו כי בדיני משמורת קטינים
מעמידיםלדיוןואיזוןאתזכותההורהעלהילד,אוכלזכות
עקרון טובת הילד " -עקרון על הוא זה ,והוא ניצב כעקרון
אחרתהנטענתבהקשרלקשריושלההורהעםהילדכמשקל
מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים ,מבלי שיישקלו לצדו
נגדלשיקולשלטובתהילד.
באופן עצמאי שיקולים אחרים") .בע"מ 27/06פלוני נ'
על כן בנידון שבפנינו ,יש לקבוע שהדיון אינו מתייחס
פלונית תק-על ;1055 ,(2)2006כן ר' לעניין זה בע"מ 9358/04
לזכויותיו של התובע כאב או לזכויותיה של הנתבעת כאם,
פלוניתואח'נ'פלוניתק-על.(2893,(2)2005
אלא הנושא שבפנינו הוא בירור "טובת הילדים" ,בנסיבות
בבג"ץ 5227/97דוידנ'ביתהדיןהרבניהגדולבירושלים,
המיוחדותשבפנינו.
עד כאןחלקו הראשון של פסק הדין ,המתייחס לקביעת
פ"דנה)(1נקבעכדלהלן-
"…בסכסוך הנסב על מעמדו של קטין ,טובתו של הקטין
היאעמודהאשהיאעמודהענןשיוליכנוהדרך")בעמ'.(460
הבסיס העקרוני .בחלק השני של פסק הדין ביה"ד התייחס
למקרההספציפישבפנינו,ואיןמקומובמסגרתהנוכחית.
"כך ככלל ,לא-כל-שכן שהכרעה בטובת הילד הינה ,על
סימ מג
אשהנשואהשזכתהבמפעלהפיס,כיצדיחולקוכספיהזכיה
משנה .הגירושין סודרו לאחר שהבעל תבע להתגרש,
המקרההנידון
התקיימו דיונים בתביעתו ,ולבסוף התביעה התקבלה
בני הזוג נישאו בחו"ק בשנת תשל"ה ) (1975ולהם
והאשה חוייבה בגירושין .עילת חיוב הגירושין היתה עקב
ארבעה ילדים ,כולם בוגרים .בני הזוג התגרשו לפני פחות
העדררצונםשלשניהצדדים,לרבותהנתבעת,בשלוםבית.
סימןמג285
בתקופת הנישואין היו לבני הזוג חשבונות בנק נפרדים.
שניהם עבדו לפרנסתם והכנסתו של כל אחד מהם נכנסה
לחשבונו האישי ,שניהם יחד הוציאו לצרכי הבית ,כל אחד
מחשבון הבנק הרשום על שמו .במשך חמש עשרה שנה,
ד"ה כסף ובר"ן שם ,ובספר מחנה אפרים הלכות שלוחין
סי'ט"ו".
ועייןבספרדבריגאוניםכללסוסי'ח'שהביאאתדברי
הביתשלמהללאחולק,ונראהשהסכיםעמו.
האשה היתה מנויה בהוראת קבע למפעל הפיס ,באמצעות
מבוארבדבריהביתשלמה,שגםאםרכישתהכרטיסלא
הוראתקבעשל60שקללחודש,וסכוםכסףזהיצאמחשבון
נעשתהבשליחותשמעון,מאחרשהכסףהואבשותפות,גם
הבנק שלה .בשנת תשנ"א האשה זכתה בפרס של מיליון
סכוםהזכיהיחולקביןשניהםבחלקיםשוים.
וחצי שקל .באותה תקופה בני הזוג חיו בשלום ובשיתוף
וכן בספר אבן ישראל )להגרי"י פישר ז"ל( העלה כדינו
כלכליביניהם.מרביתושלסכוםזהנוצללצרכיםשונים,וכן
שלהביתשלמה,אךמטעםאחר.בספראבןישראלחלקח'
לרכישתחלקתקרקעשנרשמהעלשםשניבניהזוג.
סי' סד ,דן באדם שקנה כרטיס הגרלה של מוסד צדקה,
כעת עומדת בפני בית הדין שאלת מעמדו של סכום
במעותצדקהשלמעשרכספים,ולסוףזכהבהגרלה.וכתב–
הכסף שנותר מאותה זכיה בפיס .האשה טוענת כי
"לדעתי הרווח שייך למעשר כספים ,כי איך יעשה סחורה
מלכתחילה סכום זה במלואו היה שייך לה בלבד ,והיא
בפרתו של חבירו ,עיין ב"מ ל"ד ע"ב ,ואף שהיה יכול ליתן
מבקשת להורות על העברת הסכום כולו לרשותה .ואילו
אתהכספים,במקוםשאיןמרויחיםבהגרלה,מ"מכיוןשקנה
הבעלמבקשלהחילעלסכוםזהאתחוקיחסיממון,ולחלקו
בכספימעשר,הרווחשייךלמעשרכספים,כיגםשםבב"מ
ביניהם בחלקים שוים .אמנם אין הוראה מפורשת בחוק
לא היה צריך להשאיל את הפרה לאחרים ,ומכיון שכן
המתייחסתלסכומיכסףהמתקבליםבמסגרתזכיהבפיס,אך
השאיל,שייךהכסףלבעלהבהמה".
הבעל צרף אסמכתא משפטית מפסק דין של שופט בימ"ש
למשפחהלביסוסטענתו.
הגרי"יפישרז"לנקטבפשיטותשסברת"כיצדהלהעושה
סחורהבפרתושלחבירו",נאמרהגםבנידוןכזה,וזאתבהנחה
מוטלעלביתהדיןלברראתההלכהבשאלהזו,כיצדיש
שכספי הזכיה נחשבים כניתנים בתמורה לערך הכרטיס
לנהוגעפ"יההלכהבסכוםכסףזהשלהזכיהבפיסשהאשה
שנרכש ,לכן כתב בפשיטות שאם הכרטיס נרכש בכסף של
זכתהבתקופתהנישואיןבעתשבניהזוגחיויחדבשיתוף.
אדםאחר,אומצדקה,אףשלאבשליחותאותואדםאוגזבר
האם יש להתייחס לכספי הזכיה כמתנה שהאשה קבלה
הצדקה,מלואכספיהזכיהיהיושייכיםלבעלהממון.
עבורה ,ואין לבעל זכות בגוף המתנה אלא יחשבו כנכסי
וכןנוטהבספרדרךאמונההלכותמתנותעניים)פ"זעמ'
מלוגשהבעלאוכלפירות,אושסכוםזהיחשבכמעשיידיה
קכגבביאורהלכה(,שסכוםהזכיהבמלואושייךלצדקה,וכן
אוכמציאתהשהםלבעלה.
הביא בספר באורח צדקה )פרק ט' עמ' קל"ד( בשם הגרש"ז
אויערבך ז"ל )בתשובה שהובאה בספר ועלהו לא יבול ח"ב
דיןהזכיהכדיןהכסףשממנונרכשכרטיסההגרלה
עמ'קט(ובשםהגרי"שאלישיבשליט"א.וכלזהשלאכדעת
על מנת לקבוע את מעמד סכום הזכיה ,עלינו להקדים
האגרותמשהחלקאו"חח"דסי'עושבנסיבותמסויימותדן
ולברר מה היה מעמדו של הכסף שממנו נרכש כרטיס
סכום זה כמתנה לרוכש הכרטיס עיי"ש .אך אין מדבריו
ההגרלה או המנוי .וזאת מפני שכספי הזכיה שייכים לאותו
ראיה לנדון שבפנינו שאנו דנים בדין זכיה ממפעל הפיס.
אדם שכספו שימש לרכישת הכרטיס .לכן במידה שהכסף
מסתברשדבריושלהאג"מנאמרורקביחסלרכישתכרטיס
שבחשבון הבנק שממנו נרכש המנוי בזמנו ,היה בשותפות
הגרלהממוסדצדקה,במקרהכזהישמקוםלקבועשהזכיה
בין שני בני הזוג ,הרי שכתוצאה משותפות זו ,קיימת גם
אינה כתוצאה ישירה מרכישת הכרטיס ,אלא מלכתחילה
שותפותבכספיהזכיה.
רכישתהכרטיסממוסדהצדקהנתפסתכנתינתצדקהבלבד.
קביעה זו התבררה בספר בית שלמה )להג"ר שלמה
ומלבדזאתובנפרד,הזכיהנחשבתכפרסלנותניהצדקה,אך
דרימר ז"ל מסקאלא( חלק חו"מ סי' כא .הבית שלמה דן
אינהכתמורההניתנתכנגדרכישתכרטיס.מסתברשהאג"מ
באותהתשובה כיצדלחלקאתכספיהזכיהבמקרהשראובן
לאהיהכותבדבריוביחסלמפעלהפיסשאינומוסדצדקה,
קיבל משמעון סכום כסף לרכישת כרטיס הגרלה ,וראובן
ושבכלמקרההזכיהניתנתבאופןישירלרוכשהכרטיסמפני
הוסיףסכוםכסףדומה,ורכשאתהכרטיסבמלואהסכום.
שהוציא מכספו לרכישתו ,ואין הכרח שיחלוק על האמור
הבית שלמה קבע שאמנם המוסד המוכר את כרטיסי
לעיל,שבעלהכסףהואבעלהזכיה.
ההגרלה אינו נותן את סכום הזכיה אלא לאדם המחזיק
הכרטיסהמציגאתהכרטיסבפניהמוסד,למרותזאת,היה
פשוט לבית שלמה שסכום הזכיה מתחלק בין שניהם .וז"ל
הבית שלמה – "נראה ,כיון דהזכות באה על ידי המעות
מעמדהכסףשהיהבחשבוןהבנקשלהאשה
הכסף שהיה בזמנו בחשבון הבנק של האשה הצטבר
ממשכורתשהאשהצברהמעבודתה.
שנתן ,בכה"ג לכו"ע זכה שמעון במחצה ,דאין צריך בזה
עפ"י ההלכה מעשי ידי אשה לבעלה ,ומאידך ,בהעדפה
לדיןשליחותדמעותיוזכולו,ועייןרש"יבקידושיןדףכ"ג.
שעלידיהדחק,כתבוהב"חהח"מוהב"שברישסי'פ'שאם
286אבןהעזר
עטרתדבורה
היא תפסה תוכל לטעון קים לי כדעת הר"ח שפסק שהם
לבעלה.ואםנכנסכתוצאהמהעדפהשעלידיהדחק,מעמדו
לאשה.
כאמור לעיל .אך במקרה שבפנינו נמצא פתרון ללא שיוטל
וע"ע בחזו"א סי' ע' סק"ה שכתב שאין לזוז מהכרעת
עלינו להכריע במחלוקתהפוסקיםבשאלתהעדפהשעלידי
השו"ע והרמ"א שגם העדפה שעל ידי הדחק היא לבעל,
הדחק .וזאת על יסוד הודאת בעל דין של שני הצדדים,
ועיין מנחת שלמה ח"ג סי' קג אות כב שכתב "משכורת
שסכומיהכסףשנצברוברשותםהם רכושמשותף ,וכינהגו
חודשית שאשה מרווחת אין זה חשיב כהעדפה שעל ידי
בעבר ,וכן מכאן ולהבא מבקשים לנהוג ברכושם ,עפ"י
הדחק" .עכ"פ בקהילות שקבלו עליהם פסקי מרן הב"י יש
ההוראות הקבועות בחוק יחסי ממון .בכך בפנינו הודאת
מקוםלהכרעתהחזו"א.
בעל דין שהכסף שהיה בכל אחד מחשבונות הבנק ,היה
אמנם הצדדים ניהלו את ענייניהם בשני חשבונות בנק,
רכושמשותף.עלכןישלקבועאתזכותושלהבעלבמחצית
ולכלאחדמבניהזוגהיהחשבוןבנקנפרדעלשמו,אבלאין
מהכסף שהיה בזמנו בחשבון הבנק של האשה ,כשם
בכך נפקא מינה ,מפני שהפרדת חשבונות הבנק נועדה
שלאשה זכות במחצית מהכסף שהיה בחשבון הבנק של
להפרידאתהפעולותבשניחשבונותהבנק,אךהםהמשיכו
הבעל .על כן גם סכום הזכיה אמור להיות מחולק בחלקים
לחיות בשיתוף וכל אחד מהם הוציא מחשבונו עבור
שוים,ביןהשותפיםבאותוסכוםכסףשממנונרכשהכרטיס.
הוצאות שעליהם סוכם מראש .בנסיבות אלו ,אין בהפרדת
החשבונות משום אמירת "איני ניזונת ואיני עושה" ,מפני
מעמדושלהסכוםשהאשהזכתהבו
שאמירהכזוצריכהלהאמרבפירוש,דברשלאארעביניהם.
אמנם קבענו שהכרטיס נרכש מכסף ששני בני הזוג היו
גםאםהבעלנתןלאשתורשותלהוציאמחשבוןהבנקשלה
שותפיםבו.אךגםעפ"יקביעהזו,לכאורהגםחלקהאשה
עפ"י שיקול דעתה ,אין בכך נ"מ .שהרי האשה התפרנסה
בזכיה ,דהיינו המחצית האמורה לעבור אל האשה ,תעבור
מהבעל ויחד עמו ,ולא היה מצב שהיא פירנסה את עצמה
לרשות הבעל ,מפני שמחצית זו תחשב כמעשי ידיה או
בנפרד מהבעל .על כן הסכמת הבעל להפרדת החשבונות
כמציאה.
היתה הסכמה לדרך מסויימת של ניהול ההכנסות
במידהשמחציתזותחשבכמעשהידיה,סכוםזהיעבור
וההוצאות ,אך לא הפרדה מהותית שתהיה בה נפקא מינה
לבעלה ,ובזה הדבר פשוט אף לשיטת הב"ח והח"מ והב"ש
להלכה.
)אה"ערישסי'פ'(,מפנישאין"דחק",ברכישתכרטיספיס.
בספרשערידעהח"בסי'קצהכתבאודותאשההעוסקת
אמנם נראה שבנד"ד שהזכיה התקבלה כתוצאה ממנוי
במסחר ומפרנסת את בעלה ,שאף שאין בעלה מפרנסה
שבועיהמשולםבאופןאוטומאטימחשבוןהבנק שלהאשה,
וניזונת ממעשי ידיה ,אין לדונה כמי שטוענת "איני ניזונת
ולאכתוצאהמעבודה,לאיחשבכלל"מעשהידים".
ואיני עושה" ,עד שתאמר כך בפירוש ,אך כל עוד לא אמרה
אך לכאורה היה מקום לדון ללמוד את דין כספי הזכיה
כןבפירושלאמהניגילוימילתאהיוצאממעשיה.וז"ל–"וכן
מדיןכספיריביתשהתקבלואצלהאשהכתוצאהמהלוואה.
ברור בעיני דבכה"ג דנ"ד אין מועיל גם כשהיא מגלה דעתה
בשני המקרים מדובר בפעולה חד פעמית ,שהפיקה רווחים
דלא ניחא לה ,כגון כשבאה לבית דין לשאול ,עד שתאמר
לאחר זמן ,ללא כל מאמץ נוסף .ביחס לכסף מסוג זה כתב
בפירוש ,לפימ"ש תוס' כתובות דף צ"ז דבמקום שאין רגילות
בתשובת מהרש"ם ח"ד סי' צב שיחשב כמעשה ידי אשה
לעשות כן לא מהני גילוי דעת עד שיתנה בהדיא ע"ש ,וה"נ
והבעל זכה בהם ,גם אליבא דהכרעת הב"ח הח"מ והב"ש,
ודאיאיןרגילותשתעשהכןמשוםריוחביתא".
וז"למהרש"ם–"בגוףהדברשכתבהרשב"אדריוחשלרבית
וכן עולה מדברי הר"ן שהביא בית יוסף סי' פ' שכתב –
אינו בכלל מע"י ,צע"ג לדינא .דהא מבואר בב"י אה"ע סי'
"וכ"כ הר"ן בפרק אע"פ )כג :ד"ה גמ'( וז"ל דוקא בדאמרה
ק"ס בשם תשובת הרא"ש כלל נ' שכתב וז"ל באותן ג"ח
איני ניזונת ואיני עושה ,הא אמרה איני עושה בלבד לא
שהיא ניזונת מעשה ידיה ליבם בכל מה שתרויח בין
אמרינןדמהניולאיהאבעלחייבלזונה.דהאכיאמרהקונם
במלאכה ובסרסורות ובכל דבר וא"י לקנות חפצים
שאני עושה לפיך ,הא קאמרה איני עושה ,ואפילו הכי תנן
ומלבושים במע"י בלא רשות היבם וכו' ע"ש ומבואר דלאו
בסמוךשאיןצריךלהפר,אלמאלאמבטלאתקנהלעולםעד
דוקא מע"י של טוית צמר שייך לבעל רק גם ריוח סרסורית
דאמרה בהדיא איני נזונת עכ"ל" .הרי מבואר שיש צורך
וא"כ ה"ה ריוח של ריבית .וכן מוכח מדברי העיטור שהובא
באמירהמפורשת"איניניזונתואיניעושה".
בב"י ח"מ סי' קע"ז …ועיין ברמ"א חו"מ סימן ע"ר ס"ב
וכן בספר ידי דוד סי' סד הביא מדברי הר"ן וכתב על
דמבואר להדיא דגם באשתו שמעלה לה מזונות הוי בכלל
דבריו – "הרי דאפילו גבי דידה נמי צריכה שתאמר בהדיא
מע"י דלבעלה ,ונהי די"ל דלא הוי בכלל מע"י רק בכלל
איני ניזונת כו'" ,ותמה על מהרי"ט בתשובה חחו"מ סי' סז
מציאתה ,אבל עכ"פ מבואר דשייך לבעל גם מה שהרויחה
שלאהיהפשוטלוכן.
בסחורה ,וא"כ ה"ה ריוח ריבית .וכל האחרונים סתמו שם
לכןאםבזמנוהכסףנכנסלחשבוןהבנקשלהאשה ללא
דחק ,הוא היה שייך לבעל ,מפני שמעשי ידיה של האשה
ולא העירו כלל בזה ,ובע"כ דלא דמי להעדפה שע"י הדחק",
עכ"למהרש"ם.
סימןמג287
על כן נראה שאם נדון את הזכיה בפיס כרווחים
הגבאים ליתן מתנה זו ,אבל מ"מ מן הראוי שבאם גורלו
המופקים מסחורה ,או ככסף שהתקבל כתוצאה מהלוואה
הרויח ,יחזיר למעשר הדמים ששילם בעד כרטיס הגורל,וגם
בריבית ,הבעל זוכה בסכום הזכיה במלואו ,זכייתו בחלק
המעשר שצריך ליתן מריוח זה לצדקה דלא גרע משאר ריוח
האשה היא מפני שחלק זה יחשב מעשי ידי אשה לבעלה,
ויתןזהלמוסדזה",עכ"לאגרותמשה.
מעשיידיהשלאהושגועלידידחק),ואףביחסלמעשיידיה
ע"יהדחקכתבנולעילאתדינם(.
אמנםעיקרעניינהשלתשובהזולברראתהשאלההאם
ניתן לרכוש את כרטיס ההגרלה של מוסד צדקה מכספי
אך נראה שאין להתייחס לזכיה זו כסוג מסויים של
מעשרכספים,ובזהכתבהאג"מלחלקביןמקרהשבוכוונת
סחורה ,אלא כמענק הניתן למי שעלה בגורל .וזאת מפני
הרוכשלנסותאתמזלושמא ירויחאתהסכוםהגדול,מפני
שלכלאדםברור ,שאיןברכישתכרטיספיססוגשלסחורה.
שקיים סיכוי שיזכה ,ובנסיבות אלו אין כוונת הרוכש
אלא רכישה זו נכנסת למסגרת של הימור עם סכויי זכיה
להעביר כסף לצדקה אלא לנסות את מזלו .ובין מקרה
מזערייםביותר.
שרוכש הכרטיס אינו תולה תקוות רציניות שיזכה,
בכל סחורה קיים יחס מסויים בין ההשקעה לרווח ,יחס
ומלכתחילהכוונתרוכשהכרטיסלהעביראתדמיהרכישה
המאפשר לראות ברווחים כפירות שהופקו מהסחורה.
כתרומהלצדקה,הראויהלהעשותמכספימעשרכספים.אך
משא"כ בנד"ד שאין כל יחס בין ההשקעה לתוצאה במקרה
עכ"פמתוךבירורשאלהזועולה,דפשיטאליהלאג"משאם
שלזכיה,איןזהאלאמענק,שדינוכמתנהלזוכה.
ואמנםראיתישכןהתייחסולזכיהזובכמהמגדוליפוסקי
זמנינו.
בספר אגרות משה אורח חיים חלק ד' סי' עו דןבשאלת
רכישת כרטיס הגרלה ממעות מעשר כספים ,וכתב " -והא
הכרטיס הגרלה יזכה ,כספי הזכיה מועברים לזוכה בתורת
מתנה ,ועכ"פ האג"מ כתב כן להדיא ביחס לסיכויי זכיה
בהגרלה מהסוג השני הנידון בדבריו) .ולעיל כבר התייחסנו
לנקודה זו בדברי האג"מ שלא זיכה את כספי הזכיה לזכות
המעשרכספים(.
דהגרלה דנעשית ממוסד צדקה אם רשאים לקנות כרטיסי
נראה שאליבא דסברת האג"מ גם כרטיס פיס יחשב
הגרלה מכספי מעשר .הנה בעצם תלוי איזה מין הגרלה
ככרטיסמהסוגהשני,דהיינורוכשהכרטיסרוכשאתהזכות
הוא .אם יש לזה שיוי ממון או אין להם שום שיוי .היינו
להכנס לרשימה הנכללת בהגרלה .אך בודאי שאין כל יחס
דהגרלה שיש לה קצבה להכרטיסים כגון שלהרויח אלף
בין ההשקעה ברכישת הכרטיס ובין התוצאה הסופית
דולאר עושין למשל רק חמשה אלפים כרטיסים שנמצא
שמאות אלפים רבים כלל אינם זוכים ,אלא רק אחד או
שהוא ספק ידוע דאחד מחמשת אלפים ירויח ושייך לשום
בודדים בלבד זוכים בפרס גדול .רכישת כרטיס פיס אינו
כמה שוה ספק זה דאחד מחמשת אלפים ירויח סך אלף
דומה לרכישת כתובה בטובת הנאה ,ששם הקונה יודע
דולאר והוא כדמצינו בגמ' )מכות ג' ע"א( מכירה דטובת
שבידושטרשעליונקובסכוםמסוייםהמיועדלגבייה,ושטר
הנאה בכתובה שנישום לפי סך הכתובה ואיכות הספק
זההואאפסראדארעא,והמחזיקבונחשבכמחזיקבשעבוד
דמיתה וגירושין שתלוי בבריאות הבעל והאשה ובאופן
לגבייתסכוםזה,אלאשעדייןקיימיםספקותשמאלאיבוא
חייהם אם בשלום גמור או כשאיכא לפעמים קטטה ואם יש
לידי גבייה ,וכתוצאה מספקות אלו השטר נרכש בסכום
נכסים להבעל,וכן כל מכירת שטר שלבד ענין המתנת הזמן
הנמוךמהערךהנקובבו.ובמידהשהושלמוהתנאיםלגביית
איכא ספק קצת לפי מצב הלוה בנכסים ולפי נאמנותו ,וכן
הכתובה ,הקונה יקבל את הכסף כתוצאה מהחזקת שטר
הוא שייך שומא לשיוי שומת ספק זה בקטנו וגדלו .ואיכא
הכתובה בידו ,שטר המזכה אותו בסכום הנקוב בו .לעומת
הגרלה דאין לה קצבה כגון שמוסד הצדקה מוכרת כרטיסים
זאת בכרטיס פיס ,אין מקום לראות במחזיק הכרטיס כמי
בלא מספר ומוכרים כפי שיוכלו למכור משך זמן גדול
שמחזיקבשטרלגבייתהסכוםהגדול,גםלאכמחזיקבשטר
שאפשר שיהיו אף עשרת אלפים וגם כמה עשרות אלפים
שיש בו ספקות בסיכוי לגבייתו .על כן בהכרח ,שאם עלה
לא שייך לשום שיוי ספק כזה שא"כ אין לספק כזה שום
הגורלעלאותוכרטיס,הכסףאינוניתןלזוכהכפירעוןשטר
שיוי ,שלכן אם הוא הגרלה דיש לה שיוי ,והשיוי שהעמידו
שבידו,אלאכמענקומתנהלמישהכרטיסהזוכהברשותו.
הגבאים אינו גדול ביותר שייך שיקנו אף אינשי שאין
כפי הנראה גם כוונת האג"מ לחלק בין שני סוגי
בכוונתם לצדקה צריך שיקנה ממעות שלו,ואם הוא הגרלה
ההגרלות ,רק בכל הנוגע לכוונת הרוכש את כרטיס
דאין לה שיוי הרי כל מי שלוקח הוא לנתינת צדקה ויכול
ההגרלה ,האם כוונתו לשלם עבור סיכוי זכיה או כוונתו
ליקח זה ממעות מעשר .ואם נזדמן לאחד שגורלו הרויח,
לצדקה ,מאחר שהרוכש אינו רואה את הרכישה כחלק
מעצםהדיןהואשלו,דהאכיוןשאיןלהספקעניןשיווי,הוא
ממסחר בעל סיכוי .אך ביחס לזיקה שבין המוסד לזוכה
בהכרח מה שעושין כן הוא למתנה לאחד מהנותנין ,משום
שעלה בגורל ,נראה שהגדרת האג"מ הרואה את העברת
הזריזותלקנותכרטיסיהגרלהלצדקה,שעי"זהדרךשמוכרין
הכסף לזוכה כמענק ומתנה ,נאמרה על שני סוגי ההגרלות.
הרבה יותר ונתקבץ לצדקה הרבה יותר מכפי שמבקשין
גם ביחס לסוג הראשון ,ההשוואה לכתובה בטובת הנאה
שיתנו צדקה ,ואיכא רוחא לצדקה עי"ז .שלכן הרשות ביד
היא רק להבהיר את כוונת הרוכש ,אך מבחינת החיוב
288אבןהעזר
עטרתדבורה
המשפטישביןהמוסדלזוכה,בשניהמקריםאיןכאןפירעון
והו"ל הניח מעותיו על קרן הצבי,אלא כיון שכל מי שקונה
שטר ,אלא מענק ומתנה למי שעלה שמספר כרטיסו עלה
מספרמהמספריםשלהחברהנקראלוט"אישלוזכותלקבל
בגורל ,או לבעל הממון שממנו נרכש הכרטיס לדעת
מתנה שלהם לפי ההגרלה שיצא אח"כ ,ולאחר הגרלה
הפוסקיםשהובאולעיל.
שיוצאים כמה מספרים מי שקנה המספר )הנומער( הידוע
וכן כתב בשו"ת משנה הלכות שיש להתייחס להעברת
מקבל כך וכך כסף במתנה .א"כ לכאורה הנותן כסף וקונה
הכסףלזוכה,כמתנהלמישעלהבגורל,ולהלןשתיתשובות
לעצמו מספר הרי בקבלת הכרטיס עם המספר שלו ,קבל
העוסקות בשאלת קניית כרטיס הגרלה בחוה"מ .בתשובתו
כבר את שלו דהיינו המספר שהוא קנה הכרטיס והמספר
בחלק טו סי' קעה כתב – "בנדון מי שרוצה ליקח לאטאר"י
בממונו ,אלא שיש לו עוד זכות לכל מי שיש לו מספר
בלע"ז בחוה"מ …ושוב רצה לדמותו יותר למציאה שאמרו
מהמספרים שלהם המסויימים שנכנס בקלפי של הגרלה
שם בס"ו דאסור לטרוח ולחפש עליה אם לא שיהיו ראויים
וכשמוציאין המספר שהחליטו עליו ומכריזין על המספר אז
לאכול במועד ,וכתב המ"ב סקכ"ד דרק במו"מ שחיי אדם
רואין איזה מספר עולה בגורל ,וכל מי שיש לו המספר זה
ופרנסתו תלוי בו ודעתם ע"ז תמיד חשיב פסידא ,משא"כ
הוא המוצלח ומקבל מתנה של המפעל או הלוט"א .אלא
במציאה דהיא רק רווחא בעלמא ,וקנית לוט"א לכאורה
דלפ"ז נמצא דהמספר שקונה אותו זה מה שקבל הוא שקנה
דומהלמציאהלהאדינא.
בכספוואיןזהאסמכתאכללשהמספרשקנהשלוהואוהוא
ולפענ"ד לא דמי קניית לוט"א למציאה ,דמציאה אינו
יכול להעבירו למי שרוצה והכסף של הגרלה הוא מתנה
מפסיד שום כסף כשהולך לחפש אחר מציאה אבל לוט"א
שנותנין למי שיש לו מספר ידוע ,ותלוי שוב במזל שלו אם
הוא משלם כסף לקנות הלוט"א וכל שמשלם כסף אינו דומה
יצא או לא יצא המספר שלו .כנלפענ"ד לישב מנהג העולם
למציאה שבא מן ההפקר ובחנם .ולכן אין בו משום פרנסה
שנהגו בהגרלות ,ומיהו לענין מו"מ אין לזה דין של מסחר
שהרי אין האדם מסתמך על המציאות ,אבל הקונה לוט"א
כלל",עכ"ל.
הרי הוא מטריח לילך ולקנות הלוט"א ומקוה שיקנה המספר
הרימבוארשגםבספרמשנההלכותנקטבפשיטותשאין
הראוי להרויח מהלוט"א …אלא שלעיקר הדין לפענ"ד אין
להתייחס לרכישת כרטיס פיס כסוג של סחורה ,אלא יש
לקניית לוט"א דין של מו"מ או סחורה וכיוצא בזה .דמו"מ או
להתייחס אל הזוכה כמקבל מתנה ,מתנה המיועדת למי
סחורההואשאדםלוקחחפץומוכרו לאחריםומרויחבזהאו
שעלהבגורלוהמספרהזוכה.
מפסיד והאיסור דמו"מ משום טירחא או שמא יכתוב …וכל
זה בסחורה ומו"מ ,אבל נדון דידן הוא הגרלה הנקרא לוט"א
האםמתנהמסוגזהשלזכיהבפיסשייכתלאשה
אינו נופל תחת דין של מו"מ אלא יש לו דין של מין הגרלה,
לאחר שקבענו לדון את סכום הכסף שהתקבל ממפעל
ונופל בדין המשחק בקוביא אלא שכה"ג הוא פחות ממשחק
הפיסכמתנההניתנתישירותלזוכה,ישמקוםלדוןמהדינה
בקוביא ,דמשחק בקוביא עכ"פ יש לו סמך על מה לסמוך
שלזכיהמסוגזההניתנתלאשהנשואה.
שירויח וכן בהגרלה שיש שיווי משקל חצי וחצי וכיוצא בו
נראהשאםהכרטיסנקנה מכסףהשייךלאשהבלבד,אין
ועכ"פ כל אחד סומך דעתו אולי הוא יצא עליו הגורל .אבל
ספקשהזכיה במלואהשייכתלה,ודינהכמתנהשאדםאחר
כאןהקונהכמעטמתייאשמידמהמספרשקנהוהרבהאנשים
נתן לאשה ,שהמתנה במלואה שייכת לאשה והבעל אוכל
אפילו אינם פותחים את המספר לראות לאחר ההגרלה אם
מפירות המתנה ,כדין פירות נכסי מלוג .וכשמחצית מהכסף
הם מהזוכים,והקונה אותו הוא מין געמבלינג בלע"ז,וגם לא
שהושקעברכישתהכרטיסשייךלאשה,מחציתהזכיהבלבד
דמי לסטאק'ס שהתם נמי מין מסחר הוא ואיכא לוקח ומוכר,
שייכתשלה,ובעלהאינוזוכהבמחציתזו.
ולכן תלוי בתנאי הסטאק'ס וגם בתנאי מו"מ דחוה"מ,לא כן
בירושלמי במסכת כתובות בתחילת פרק ששי )פרק
הלוט"א לפענ"ד שאין נכנס באיסור סחורה ולא נאסר מחז"ל
מציאת האשה( נאמרו שני טעמים שתקנו מציאת האשה
הגרלהכזוכנלפענ"ד",עכ"ל.
לבעלה – "אמר רבי חגיי מפני קטטה .רבי יוסי לא אמר כן,
ובתשובתמשנההלכות,שםבסי'קעו,הוסיףעודבעניין
אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה
זה " -ואמת אגיד כי איננו בקי במפעל הפיס בא"י ,אבל
מצאתי .הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה ,קול יוצא למתנה
הלאט"ו פה לכאורה הוא כך שיש חברה בשם כך וכך
ואיןקוליוצאלמציאה".
שהחליטו למכור מספרים וכל המספר שלהם מוכרים בכך
ובחידושי הרשב"א במסכת בבא בתרא דף נא.הביאאת
וכך ,אלא שכדאי להיות קונים המספרים אלו שאין להם
דברי רבי יוסי בירושלמי ,וכתב – "שמעינן מינה ,דמן הדין
שויות כלל החליטו שאם יאספו כך וכך כסף במכירת
יכולה היתה לומר מציאה מצאתי ,ולא היה לבעל בהן אלא
המספרים הנ"ל יתנו מתנה גדולה של המון כסף לכמה
אכילת פירות בלבד .אלא שחשו לה חכמים ,ותקנו שתהא
מלוקחי מספרים כפי המספר שיצא בגורל .ומה"ט יש כמה
אף גוף מציאתה לבעל .אבל במתנה לא תקנו ,שקול יוצא
אינשי לוקחים מספרים נומערין בלע"ז ומשלמין כסף עבור
למתנה ואינה מעיזה פניה לומר ניתנו לי במתנה ומשקרא
הנומערין אף שאינו מקבל כלום מהמספר בשעה שקונהו
אלמאנאמנתהיאבכך".
סימןמג289
ולפי זה ,ק"ו שדין זכיה בפיס כדין מתנה ,שהרי בודאי
ובשטמ"ק במסכת כתובות בתחילת פרק מציאת האשה
קוליוצאלזכיהכזו,ולכלזכיה כזוקיימתאסמכתא,ולעולם
כתב בלשון זו – "הלכך להכי פריש להדיא ירושתה לומר
לא תוכל ליטול מנכסי בעלה ולטעון טענת זכיה בהגרלה.
דאפילו ירושתה דדמיא למציאה טפי ,אין לבעל בה אלא
ומכיוןשאיןמקוםלתקנה,חזרנולעיקרהדיןשהזכיהשייכת
אכילתפירותוהקרןשלהדאילומתנהפשיטאדלדידהאקני
לאשה.
להולאלבעלה".
אמנם שיטת רש"י במסכת סנהדרין דף עא .שמתנה
הרימבוארמדבריהתוספותרי"דוהשטמ"קשבכלמקרה
שניתנה לאשה דינה כמציאה השייכת לבעל .עיי"ש ברש"י
שבו דעת אחרת מקנה את הכסף לאשה ,הדין פשוט שאין
)ד"ה על מנת שאין לבעלך רשות( שכתב דמתנה לא גרע
בעלה זוכה בסכומים אלו ,מפני שמתחשבים בדעת המקנה
ממציאה.
שהקנהרקלאשהולאלבעל.ורקבמציאהשאיןדעתאחרת
וכפי הנראה ,סברת רש"י היא שכשם שמציאת אשה
מקנהוהיאהגביההוזכתהבהבעצמה,תקנושתהיהלבעל.
לבעלה משום איבה ,מהאי טעמא אין לחלק בין מציאה
וכן המאירי בבית הבחירה למסכת קידושין דף כג .כתב
למתנה,ובשניהםאםתזכהבהםלעצמה,ישלחושלאיבה,
לחלוק על שיטת רש"י וכתב – "אלא שמכל מקום גדולי
מפני שהבעל מפרנס אותה והיא תזכה לעצמה במציאה
המפרשים נסמכים לומר שהיא כירושה ,ומצד שהמתנה
ובמתנה.
כעין מקח הוא ומאחר שבירושה הבאה מאליה אין לו אלא
אך כל הראשונים נחלקו על רש"י וכתבו לחלק בין
פירות,כלשכןבמתנהשהיאכעיןמקחוכמושאמרואילאו
מציאה למתנה ,ומתוך דבריהם נלמד לנידון דידן ,שסכום
דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה .ועוד לדידה אקני
הזכיהיחשבכמתנהולאכמציאה.
לדידיה לא אקני ,ודיינו שנזכהו בפירות מצד שהם גדלים
התוספות במסכת קידושין דף כד) .ד"ה ורבי( כתבו
ברשותו ,שכל הבא מכח אחר על כל פנים צריך לירד לדעת
להוכיח שהאשה זוכה לעצמה במתנה מדברי רב יוסי
הנותן ,ודיינו אם מעבירין דעתו מן הפירות מצד שגדלים
בירושלמי הנזכר ,וז"ל התוס' " -אע"ג דמציאת האשה
ברשותו".
לבעלה לגמרי ,אין לדמות מציאה למתנה .וכן משמע
וכעין זה כתב בספר תשובות חכמי פרובינציה סי' לג
בירושלמי דכתובות פרק מציאת האשה ,דקאמר התם מפני
בתשובתה"ראברהםב"ריצחקז"לבלשוןזו–"דהאירושה
מה מציאת האשה לבעלה ,שמא תגנוב זהובים ותאמר
קנין אשה היא וממילא הויא כמציאה ,ואפילו הכי אין לו
מציאה מצאתי ,ופריך הגע עצמך מתנה ,כלומר במתנה
אלא פירות ,וכ"ש מתנה דדמיא למקח ולממכר בכל מקום,
עצמה ניחוש להא שמא תגנוב ותאמר נתנו לי מתנה ,ומשני
דאי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב לה מתנה.
מתנהישלהקול,ואיבמתנההויהגוףנמילבעל,מההיתה
ועוד דהאי גברא דאקני לה לדידה אקני לה לדידיה לא אקני
מרווחת לומר ניתנו לי במתנה ,אלא ש"מ דבמתנה שנתנו
ליה ,מיהו פירי דברשותיה רבו זכי בהו ,אבל גופא דארעא
להאחריםאיןלבעלאלאפירותאבלהגוףלאשה".
דאיהואקנילהלאזכיבה".
ובספר יד רמ"ה עמ"ס סנהדרין דף עא .כתב – "ורבינו
הרי שעל פי סברת התוס' רי"ד המאירי והרב אברהם
שלמה פרש דאי אמר ליה הכי ,זכי בה בעל דלא עדיף
ב"ר יצחק ז"ל ,מאחר שמפעל הפיס זיכה את סכום הזכיה
ממציאה .ולא דייק ,דהא ודאי אי איכא לדמויי לנכסי מלוג
לאשה בלבד ,הכל שייך לה בלבד ,ואינו דומה למציאה
הואדאיכא לדמוייה ,דהא אידי ואידי מכחאחר קאתו לה,
שאינהבאהמכח"דעתאחרתמקנה".
לאפוקי מציאה דלאו מכח אחר קאתיא ,והיא גופה תקנתא
הביתשמואלאה"עסי'פהס"קיבכתב–"אושניתנולה
דרבנןהיא,הכידלאתהוילהואיבה,ומאידתקוןתקוןומאי
במתנה ,כן הוא בירושלמי .אע"ג מציאה שלו לגמרי ,התם
דלאתקוןלאתקון".
לפי דרכו של הרמ"ה נאמר שתקנו רק במציאה ,אך לא
ביחסלכספיזכיהבפיס",מאידלאתקוןלאתקון".
וכןבתוספותרי"דבמסכתקידושיןדףכד.חלקעלשיטת
רש"יוכתב–"משמעמפתרוןהמורה,שהבעלזוכהבמתנתה
חיישינן שלא תהא אשה מברחת ותאמר מציאה מצאתי,
משא"כ מתנה קול יוצא במתנה .ועיין הג"א ר"פ מציאת
האשה ,היינו למ"ד שם בירושלמי האומר מציאתה לבעל
מטעםהנ"ל.ולת"קשםהטעםמשוםקטטההיינואיבה,צ"ל
במתנהלאחיישינןלאיבה,כיוןדהנותןאיןרצונוליתןלו".
זכיה גמורה להיות שלו לחלוטנית ,כמו מעשה ידיה
הרי שמצינו שתי דיעות בירושלמי בביאור התקנה
ומציאתה שהם הכל שלו ,ולא כנכסים שנפלה לה בירושה
שתקנו מציאת האשה לבעלה .דעה אחת סוברת שתקנו
שהן נכסי מלוג שאין לו לבעל בהם אלא אכילת פירות
משום קטטה ,ודעה שניה סוברת שתקנו כדי שלא תגנוב
בלבד ,ודין הבעל והרב שוין בזה .וכל דבריו נראו לי קשין
מבעלהותאמרמציאהמצאתי.
ביותר …שזה הוא רחוק מן הדעת מאד שיזכה הבעל
לפישתיהדיעות,מתנהשקיבלהמאחר ,לרבותממפעל
במתנה שניתנה לאשתו לגמרי יותר ממה שזוכה בנכסים
הפיס תהיה שלה ,ואין לחוש משום קטטה ,מפני שהמקנה
שנפלו לה בירושה הבאה מאליה ואין שם דעת אחרת
מבקש להקנות לה בלבד ,ולכן אין לחוש לקטטה ,וכן אין
המקנהאותה".
לומר שכשם שתיקנו מציאת אשה לבעלה מאותו טעם
290אבןהעזר
עטרתדבורה
יתקנו שסכום הזכיה לבעלה מציאתה לבעלה ,מפני שיוצא
שירצה ,הלכך אף הגבהת המציאה בכלל מלאכות בעל
קול לזכיה כזו יותר מאשר יוצא למתנה ,לעומת מציאה
הבית היא" .אבל מתנה שבן גדול הסמוך על שלחן אביו
שאיןקוללמציאה.
לכן לפי שני טעמים אלו ,גם זכיה במפעל הפיס תהיה
מקבלהריהיאשלוכמבוארברמ"אסי'ע"רס"ב,ורקבבנו
קטןהיאשלאביו,שאינוראוילשמוראתמתנתו.
כמתנה השייכת לאשה בלבד ,והבעל זוכה בפירות נכסי
מלוג.
מסקנת הדברים -דין הזכיה כדין מתנה .לכן אשה
וע"ע באגרות משה חלק אה"ע ח"א סי' קג שכתב
נשואה שזכתה במפעל הפיס באמצעות מנוי או כרטיס
בפשיטותשסכומיכסףשהאשהקבלהמהממשלההגרמנית
הגרלה שנרכש מכספה ,הזכיה במלואה שייכת לאשה,
במסגרת השילומים לניצולי השואה יחשבו ככספי מתנה,
ולבעלישזכותבפירותזכיהזו,אךלאבגוףהזכיה.לכןאם
ולאעלהעלדעתולדונםכמציאה.
מחצית מהכסף שממנו נרכש הכרטיס היה שלה ,כבנידון
ועיין בספר שאלו לברוך )לג"ר ברוך אברהם טולידאנו
שבפנינו,היאזוכהבמחציתמכספיהזכיה.
ממכנס -מרוקו( חלק אה"ע סי' רסז שסבר לדון כספי זכיה
כזו כמעשי ידיה או כמציאה ,ולא העלה את האפשרות
שיחשבו כמתנה ,אך דבריו אינם נראים .לעיל התבאר
חוקיחסיממון
הצדדים הביעו הסכמה שרכושם יחולק בהתאם לחוק
באריכותהטעםשאיןמקוםלדוןאתסכוםהזכיהכמציאה.
יחסיממון.אךבחוקזהאיןהתייחסותמפורשתלסכומיכסף
אך גם לא יחשב כמעשי ידה ,מאחר שסכום הכסף אינו
המתקבליםמזכיהבפיס.
מתקבל כשכר עבודה ,אלא כמענק כספי גבוה לאדם
האסמכתא המשפטית שהוצגה מערכאה נמוכה ,אינה
שהכרטיסשבידועלהבגורל,ובודאישסכוםזהאינומשולם
אלאדעתאותושופטשדןבנידוןזהאךאינהמחייבתשכך
עבורהעמלשברכישתהכרטיסוכיוצ"ב.
ישלפרשאתהחוק,ולמעשהאיןהתייחסותבחוקלנושאזה
וכןראיתיבשו"תפריהשדה)להג"ראלעזרדייטשז"ל(
של כספי זכיה .ולכן מבחינת החוק ניתן לסווג שאלה זו
ח"ב סי' יג שנשאל בדין בן הסמוך על שלחן אביו שזכה
כשאלה משפטית הטעונה הכרעה שאין לה תשובה בדבר
בכרטיס הגרלה והאב טוען שהזכיה שלו כדין מציאת הבן
חקיקה ,בהלכה פסוקה או בדרך של היקש ,ואז ,על פי
לאביו ,והשיב – "הנה להלכה קיי"ל בחו"מ סי' ע"ר דהא
הוראות סעיף 1לחוק יסודות המשפט ,התש"ם ,1980 -על
דאמרינן במסכת ב"מ י"ב מציאת בנו לאביו …ופשיטא
בית המשפט להכריע בה "לאור עקרונות החירות ,הצדק,
מילתא דריוח מקלאססען לאאז )מכרטיס הגרלה( הוי ג"כ
היושרוהשלוםשלמורשתישראל".
כמציאה.דאפילומישקונהסחורהבזולישלודיןמציאה,
לכןמאחרשבתוךמערכתהחוקיםהאזרחיתאיןתשובה
כמבואר בפת"ש חו"מ שם בשם שו"ת חוט השני .והטעם
לשאלה דנן ,גם לא בדרך של היקש ,על כן מאחר שעפ"י
דמציאתו לאביו הוא משום איבה ,ועי"ש בבאה"ט דהוא
ההלכה סכום זה נחשב כמתנה לזוכה בו ,יש לקבוע שגם
מצדהיושרכיוןשאיןמחוייבלפרנסורקעדשששניםראו
החוק יתייחס לסכומים אלו כמתנה הניתנת ישירות לרוכש
חז"למצדהיושרלשלםטובלעושיטובעי"ש.והאדקיי"ל
הכרטיס ,וכשהכרטיס נרכש מכסף של שני שותפים ,וכפי
אםחבלו בואחריםדאפילוהשבתמגיעלבנו אע"גשהוא
שהדברבנד"ד,הזכיהתחולקבשוהביןהצדדים.
סמוך על שלחן אביו ,דלא זכה האב ,דלא קפיד במידי
מסקנתהדברים
דאתא מעלמא כמבואר בשו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ז'
סכוםהזכיהשייךלאותואדםשמכספונרכשהכרטיסאו
)והואמגמראמסכת ב"קפ"זע"ב(,היינודוקאמשוםדמ"מ
המנוי .על כן אם הבעל רכש את הכרטיס מכספו בלבד,
אתא ליה מעלמא ע"י צער ,משא"כ במידי דאתא מעלמא
הזכיה במלואה תהיה שלו ,ואם האשה רכשה את הכרטיס
שלא על ידי צער ודאי זוכה בו האב כשאר מציאות ,דהא
מכספה בלבד סכום הזכיה במלואו יהיה שלה ,והבעל רק
כל מציאות אתא ליה מעלמא ,וא"כ היה הדין פשוט בנ"ד
אוכלפירות.
דהאבזכה".
בנידון שבפנינו ,אמנם מעיקר הדין הכסף שבחשבון
לפי האמור לעיל צ"ע בדבריו שכתב בפשיטות "במידי
הבנק של האשה היה שייך לבעל במלואו כדין מעשה ידי
דאתא מעלמא שלא על ידי צער ודאי זוכה בו האב כשאר
האשה לבעלה ,אך מאחר שהבעל קיבל על עצמו את
מציאות ,דהא כל מציאות אתא ליה מעלמא" .שהרי
הוראות חוק יחסי ממון ,בכך קיימת הודאת בעל דין של
בירושלמי בפרק מציאת האשה מבואר שמציאת בנו ובתו
הבעל שהכסף שבחשבון הבנק של האשה היה רכוש
הקטנים הם של האב מפני "שהוא יכול לשנותן למלאכה
משותף ,על כן גם כספי הזכיה יחולקו בין שני הצדדים
אחרת" ,ובאר קרבן העדה "שיכול לשנותן לכל מלאכה
בחלקיםשוים.
סימןמד291
סימ מד
חלוקתרכושביןבניזוג
איירתשנ"ה
רשאי להחכיר לו לבדו את הקרקע מכיון שלפי תקנות
המקרההנידון
האגודה של אותו מושב ,רק זוגות נשואים יכולים להתקבל
בפניביה"דהתקייםדיוןביןבניזוגבנושאחלוקתהרכוש
כחברים ,ממילא הקנאת הקרקע בחכירה נעשתה מטעם
המשותף.הדיוןהחלבתביעתהגירושיןשהגישהבעל.הבעל
מנהלמקרקעיישראלעבורשניהםבחלקיםשוים .עלכןיש
תבעלהתגרשובתוךדבריוטעןשהאשהמרדהבוובגדהבו.
לקבועכיהרישוםבחוזהמשקףאתהבעלותהאמיתית.
לעומתזאת,האשהמצידההכחישהאתטענתהבגידה.שני
נוסף על כך ,מקובל בין הסוחרים ובין העוסקים בנושא
הצדדים הודיעו על רצונם בגירושין ,והדיונים התמקדו
הנדל"ןכיהרישוםבמינהלמקרקעיישראלנחשבכשוהערך
בנושאיהרכושהכרוכיםבתביעתהגירושין.
לרישום בטאבו לענין התוקף הקנייני שיש לרישום זה ודינו
לאחר שמיעת הטענות ההדדיות עולה ,שהנידון העיקרי
כקנין סיטומתא .ובכך המגרש שנרשם על שם שניהם אכן
הטעוןבירורהלכתיהוא,מעמדושלהביתהמשותףשנבנה
קנוילשניהם.וע"עבספרישועותישראלסי'סבסק"בבסופו
במושב שבני הזוג התגוררו .הבית רשום במינהל מקרקעי
שכתבשאםהבעלציוהלרשוםאתהנכסבערכאותעלשם
ישראלעלשםשניבניהזוג.
שניהםהואשייךלשניהם,וכןפסקבספרדברימלכיאלחלק
הבעל טען שאת בניית הבית הוא לבדו שילם ,משלשה
ה'סי'רלב,וע"עבפד"רח"ועמ'377-384ובחלקיגעמ'.146
מקורות מימון .ממכירת דירה שהיתה בבעלותו עוד בטרם
)בהמשךהדבריםנתייחסלתביעתהבעלמהאשהלשלםלו
הנישואין,וכןממכירתחלקובמפעלשהואהיהשותףבו,וכן
אתהמחירשלחציהקרקעששלםעבורה(.
מהלוואתמשכנתאמבנקלמשכנתאות,ההלוואהאמנםניתנה
לשניבניהזוג,אךהואלבדושלםאתהתשלומיםהחודשיים.
לעומת זאת ,ביחס לבית שנבנה על המגרש .אמנם
מהמסמך שהוצג בבית הדין עולה שכיום כל הנכס במושב
האשה תובעת שהבעל יתן גט לאלתר ,מאחר ולטענת
רשום על שם שניהם ,אך יש להבחין בחילוק עקרוני בין
הבעל היא אסורה עליו ,וכן מבקשת לחלק את הבית
המשמעות ההלכתית של רישום הקרקע למשמעות
והמגרש בחלוקה שוה התואמת את הרישום של הנכס
ההלכתיתשישלרישוםהבית.
במינהלמקרקעיישראל.
ביחס לקרקע ,החוכר ערך חוזה חכירה עם המינהל וכן
מהמסמכים שהוצגו בבית הדין עולה שהמגרש במושב
רשםאתהקרקעעלשמובספריהמינהל,וישבזהאומשום
הוחכר לשני בני הזוג על מנת שיבנו עליו בית מגורים .ויש
קנין שכירות משותף מהמינהל או משום קנין סיטומתא.
לדון כיצד יש לחלק את הנכס בעת הגירושין ,כשנקודת
ובקנין זה הקרקע הועברה בתנאי חכירה לשני בני הזוג.
המוצא היא שהאמת כטענת הבעל ,שהוא בכספו שילם
לעומתזאת ,ביחסלמבנהשהוקםעלהמגרש ,לאהיהשום
עבור המגרש ובנה את הבית ,וכמפורט לעיל ,טענה שלא
מעשה של קנין סיטומתא .אמנם אחד מתנאי החכרת
הוכחשהע"יהאשה.
הקרקע הוא שעל החוכר לבנות בית על קרקע תוך זמן
מסוים .אך עכ"פ ,הבית מעולם לא היה שייך למינהל
הבעלותעלהמגרשוהבית
אין חולק שהמגרש שייך לשני בני הזוג ,מאחר ובעל
המגרש ,שהוא מינהל מקרקעי ישראל ,החכיר את המגרש
מקרקעי ישראל ,ומלכתחילה הבית נבנה כבית של החוכר.
על כן יש להסיק כי ביחס לבית ,מעולם לא נעשה קנין
סיטומתאהקובעשהביתנקנהלשניהם.
לשניהםבשוה,ושניהםמופיעיםבחוזההחכירהוברישומים
לכןביחסלמעמדושלהביתישלדוןכאןבמסגרתהדין
הרשמיים כשותפים שוים בנכס .ואף אם הבעל יוכיח את
של"המוציאהוצאותעלנכסיאשתו".לאחר שאנוקובעים
טענתו שהאשה מרדה בו ,אין הענין נוגע לבעלות על
שמחציתהמגרששייכת לאשהוהבעלבנהעליואתהבית,
המגרש ,ואין לדון שהוא נתן לאשה את המגרש במתנה,
הרי שביחס למחצית הבית יש לדון דין מוציא הוצאות על
אלאשניהםקבלואתהקרקעישירותמהמינהלכשותפים.
נכסיאשתו,ולהלןנבררבעז"ההלכהזו.
הדיון בפוסקים )עיין בש"ך סי' סב סק"ז ועוד( בבעל
שכתבאתהשטרעלשםאשת,אינורלוואנטי .דשאניהתם
דיןהמוציאהוצאותעלנכסיאשתו
שהבעלשילםמכספושלו,ואנותוליםשהואלבדוקנהאת
שנינו במסכת כתובות דף עט" - :המוציא הוצאות על
הבית אלא שמטעם כלשהוא רשם השטר על שם האשה.
נכסיאשתו,הוציאהרבהואכלקימעא,קימעאואכלהרבה,
אבל בנידון דידן הבעל בעצמו מודה שהמינהל לא היה
מהשהוציאהוציאומהשאכלאכל.
292אבןהעזר
עטרתדבורה
בתוספות הרי"ד באר דאיירי בכל סוג של הוצאה ,כולל
לט שיתכן לבאר הפסד המתנות כחלק מקנס שקנסו
בניית בתים .וז"ל התוספות רי"ד " -כגון שהשביח כל
במורדת .ועיין בפד"ר חלק יא עמ' ,256שלא יתכן שאשה
הנכסיםכגוןשגדראתהשדהאונטעגפניםואילנותאובנה
שזינתה לא הפסידה ומורדת הפסידה ,שהרי אשה שזינתה
בהםבתים".וכןכתבובחלקתמחוקקסי'פחס"קיאובב"ש
ממילא המרידה עצמה על בעלה בכך שאסרה עצמה עליו,
ס"קיאבשםהמרדכידה"האפילובנהפלטרין עלגביקרקע
ולמרותשהפסידהכתובתהלאהפסידהמתנות .וע"כהפסד
זו של אשתו ,נאמרה ההלכה " -מה שהוציא הוציא ומה
זה הוא קנס המשמש כחלק מהאיום על המורדת שאם לא
שאכלאכל",וכןבתשובתהרשב"אח"אסי'תתקב.
ולכן ה"ה בנידון דידן יש לפסוק -מה שהוציא הוציא
ומהשאכלאכל.
תחזור תפסיד גם מתנות שנתן לה) ,ועיין בלשון הריטב"א
עמ"סכתובותדףסד.שכתב"מורדתגמורהמפסידהאפילו
בלאותיההקיימיםמשוםקנסאואע"גדכיזנתהלאמפסדת
והנהאםאדםבנהביתעלקרקעהמשותפתלוולאשתו
להו"( .ולכן עכ"פ צריך להתרות בה בטרם תפסיד .וכן
ודר בו ,יש לדון אם דינו כמי שאכל גרוגרת אחת ,או שמא
מפורשבחידושיהריטב"אעמ"סכתובותדףסד.שכתבבדין
ישלקבועשהבעלדררקבחלקושלו,ואינונידוןכמישנהנה
מורדתדמאיסעלי " -האומרתמאיסעלי…קנסינןלהטפי
מאותוחלקהשייךלאשתו,ובכךאינובכלל"אכל".
ממורדתגמורהואיןממתיניןלהד'שבתות,אלאמתריןבה
נראהשלפיהמבוארבמסכתנדריםברישפרקהשותפין
ואם לא תחזור בה לאלתר ,הפסידה כל כתובתה ומתנה
דלר"א בן יעקב דקיי"ל כוותיה ,השותפין שנדרו הנאה זה
שנתןלההבעלסתם".מבוארשאיןקונסיןהקנסשלהפסד
מזה ,אף דאמרינן זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו,
מתנות אלא לאחר התראה) .וע"ע בתשובות הריטב"א סי'
מ"מ שניהם אסורים להעמיד ריחים ותנור .והטעם באיסור
מא שכתב דאע"פ שאין צורך בהכרזה במאיס עלי ,אך יש
זה כתב האור זרוע עמ"ס ב"ק סי' קכה " -בכניסה דוקא
צורךבהתראה.וז"ל-והאומרתמאיסעליאע"פשלאהוזכר
שהוא משתמש תשמיש ארעי הוא דפליגי ופסקי הלכה
בההכרזהלדבריהר"מבמז"ל)הל'אישותפרקיד,הל'ח'(
כראב"י ,אבל בתשמיש קבוע לכו"ע אסורים ,כדקתני סיפא
וחבריו ז"ל האומרין דיהיב לה גיטא לשעתו התראה
ושניהם אסוריםלהעמידשם ריחייםותנורולגדלתרנגולים,
ומיבעיא,ואח"כמגרשוקונסיןאותהבכתובתה,ולאלאפוקי
ודירת ראובן נמי תשמיש קבוע וקרוי נהנה" .ועיי"ש באור
שאין כופין אותו לשעתו אלא לאפוקי דלא קיימא ארבע
זרוע בהמשך דבריו שעדיין הסתפק האם קרוי הנאה לענין
שבתות,ולדבריהםג"כאיןקונסיןאותהעדשיתןלהגט"(.
שיחשבבשימושבחלקושלחבירוכגבראדעבידלמיגר,אך
לפי זה יש סברא לומר ,שגם במקרה שלטענת הבעל
בלא"הגםהאו"זמסכיםשנידוןכהנאה.לכןגםבנידוןדידן
האשה מרדה ומיד זינתה וממילא לא הספיקו להתרות בה
נראה שנחשב כמי שנהנה כגרוגרת ,מאחר שמבואר באור
שתחזור לבעלה ,גם כן אינה בכלל הקנס שקנסו למורדת.
זרוע שהסברא באיסור העמדת רחיים ותנור היא מפני
שהרי לא הספקנו להחיל עליה קנס זה ,ולכן דינה לענין
שבתשמישקבוענחשבכנהנהמחלקושלחבירו,וע"עבאור
הממוןכאשהשזינתהולאכאשהשמרדה,ואיןמקוםלהחזר
זרוע שם בסוף סי' קכה בתשובת רבי יצחק ב"ר אשר הלוי.
מתנות בכה"ג כמבואר בטור סי' צט ובשו"ע ס"ב ובפת"ש
)וע"ע בתפארת ישראל על המשניות בפרק השותפין )יכין
סק"ז.
סק"ה(,דלפירושושלאבארכאורזרועאינועניןלנ"ד(.
וע"ע בפד"ר חלק יא עמ' 254שפסקו לחלק את הבית
בנידון העומד בפנינו ,אין צורך להכריע בשאלה זו,
הרשוםעלשניבניהזוגבחלקיםשויםלמרותשבעלנתןאת
מאחר ושניהם השכירו את הבית ורק הבעל קבל את שכר
רוב הכסף לקניית הבעל ,ובנידון שם האשה מרדה בבעלה
הדירה,ולאנתןלהחצימשכר הדירה,הריודאישדינו כמי
והבעל פתח בתביעה לשלום בית ולבסוף הבין שאין מנוס
שאכל.
מגירושין והוסכם על גירושין ,וכתבו לדון שלא הפסידה
מתנות ובהעדר הכרזה כמורדת אין להוציא ממנה את
דין"מהשהוציא"וכו'בגירושיןמחמתמרידה
חלקה ,מכיון שדעת הרמ"ה שבטור סי' פה ועוד פוסקים
הרי"ףשםבסוגיאכתב"-במורדתעלבעלהביןאכלבין
דבלא הכרזה אין מפסידה מתנות ,וה"ה הכא ,אף אילו
לאאכלישבעכמההוציאויטול,דלאיהאאלאמתנהדהוא
הבעל היה תובע שלום בית ולחילופין הכרזה כמורדת ,לא
יהיב לה הא אמרינן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה
הפסידה מתנות כל עוד לא הכריזו עליה .ואמנם רבינו
אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה" .וכן נפסק להלכה
ירוחם נתיב כג חלק ח' אינו סובר כן ,וכתב הפסד מתנות
בשו"עסי'פחסעיףט'.
בהעדרהכרזה,אךבנקודהזויתכןשלא לפסוקכמותוכנגד
לכאורה בנידון שלפנינו ,אם תתברר טענת הבעל ,יש
לדונהכמורדת,ויקבלאתכלהוצאותיו.
דעת הסוברים דבעינן הכרזה או התראה .או שדברי רבינו
ירוחם יתבארו כדעת הסוברים שהפסד מתנות אינו קנס,
אך יש לדון בנידון שלפנינו שמלכתחילה גם הבעל וגם
ואמנםלעילבסי'לטנטינוכדעתהסובריםשהפסדהמתנות
האשה בקשו להתגרש אלא שלא הצליחו להגיע להסכמה
אינוקנסאלאמדינא,אךיתכןדהיינובמגרשהמתוךמרדה,
בנושאחלוקתהרכוש,איןלדונהבדיןמורדת.עייןלעילסי'
אךכאןנראהשמגרשהעקבכךשסרחה.
סימןמד293
ועייןבחזו"אסי'סטס"קיחשכתבלחלקביןדיןכתובה
החצי …והרי הם בטענות הללו כשני לווין ביחד" .ועיי"ש
ותוספתכתובה,וביןדיןמתנות.וכתב–"לעניןהלכה,נראה
בקצותהחשןסק"חבשםמהרשד"םדשכירותהביתששכרו
דמתנות מפסדת מיד כיון שמגרשה משום מרדה ,וכמפורש
הבעל ואשתו יש לו דין איש ואשה שלוו ,ועיי"ש בנתיבות
ברשב"א ובר"ן ולא מצינו בהדיא מי שחלק עליהם …והא
ס"קיאדדוקאשחתמהעצמהבשטר,וכןהעלה בנחליצחק
דמגרשה מיד אין לה מתנות ,דוקא כשלא חזרה בה ,אבל
שם.
אם חזרה בה לא הפסידה מתנות ,אבל אם כבר הפסידה
כתובתהנראהדהפסידהמתנותאףשחזרהבה".
לכן בנידון דידן שחתמה עמו על שטר ההלואה דינם
כשנים שלוו מאחד ששניהם ערבים זה לזה ,וכתב שם
לפי דרכו ,אמנם הפסד מתנות אינו כקנס שקנסוה
בשו"עסעיףא'" -אםפרעאחדמהםכל החובחוזרוגובה
בכתובתה ,אך אינה מפסידה בעת המרד ,אלא כשמגרשה
מחבירו חלקו" .אמנם הש"ך בסק"ה כתב שאין זה מוסכם
מחמת מרדה ,על כן אם חזרה בה לא הפסידה .ולפי זה
בראשונים,עיי"ש,אךגםהש"ךהסכיםלמש"כבשםתשובת
בנידון דנן שלאחר שמרדה זינתה ,והתגרשה מחמת כן.
הרא"ששבמקוםשלפיתנאיההלואההמלוהיכללגבותאת
נראה שאף לפי דרכו של החזו"א ,דינה כמתגרשת מחמת
כל החוב ישירות מאחד מהם לא הפסיד מעותיו ,ומבאר
זנותהשאינהמפסידהמתנות.
הרא"ש " -דהא דאמרינן הפורע חובו של חבירו הפסיד
מלבד זאת יתכן לומר בנידון דידן ,שגם אילו היינו דנים
מעותיו ,היינו היכא דמדעתיה קם ופרע ולא היה מוכרח
בה דין מורדת שהפסידה מתנות ,לא היה מקום להתייחס
לכך ,דהוי כמו מבריח ארי ,אבל היכא דמתחילה נעשו
לחצי הבית שהבעל בנה עבורה כמתנה ,מפני שאין הנידון
אחראים וערבאים זה לזה אין כאןמבריח ארי וצריךחבירו
לפנינו בבעל שבנה על קרקע שכולה שייכת לאשה ,אלא
לפרועחלקו".
הקרקע שייכת לשניהם כשותפים ,ומלכתחילה היה ברור
שהנכס ירשם על שם שניהם מכיון שלפי תקנות האגודה
ולכןגםבנידוןדידןלאהפסידהבעלמעותיווחוזרוגובה
מהאשה.
באותומושבבוהתגוררוהצדדים,רקזוגנשוירשאילהיות
וכן יש להוכיח מתשובת הרשב"א ח"ד סי' קיב ,וז"ל -
חברבאגודה,ורקזוגנשוירשאילבנות ביתבמקוםזה.לכן
"ומהששאלתבנאמניהקהלשלוומכותיאלףדינריןוהכותי
הבעלבנהביתוקבלמהאשהאתהסכמתהלבניהזו,והיא
משכן בהמות היהודים הדרים בעיר והיהודים פחדו שלא
חתמה לו על המסמכים הנחוצים ,וזו התמורה שהיא נתנה
ימותו הבהמות ופדו אותם ,והקהל טוענים שאינם חייבים
לו כדי שהוא יוכל לבנות את הבית כפי שבקש .ולכן מכיון
לשלםכילמהפדואותם…תשובה…ואיןזהכפורעחובו
שהיא נתנה לו תמורה משמעותית ובעלת ערך ,ורק בזכות
של חבירו שזהו מוכרח לפרוע מחמתו ומחמת הקהל
תמורה זו התאפשר לבעל לבצע את המלאכה ,אין לראות
דכשותפים הם ומחמת כולם לוו וכולם חייבים לשלם ,וכן
כאן מתנה ללא תמורה שדינה לחזור במורדת ,אלא זוהי
נוהגים בכלמקום" .עכ"לוהובא בב"י חו"מסי'קכחובש"ך
מכירה והבעל קבל תשלום מסויים עבור בניית חצי בית
סק"ו.
לאשהובנסיבותאלואיןלדוןהחזרמתנותבמורדת.
לכן מכל האמור עולה בבירור שהבית הוא בית משותף
שישלשניהםחלקיםשויםבו.
וכמו כן ביחס לתשלום חלקה של האשה במגרש,
שהבעל שילם במקומה את חלקה ,התשלום נידון בהתאם
למבואר,אינויכוללתבועתשלוםזהבחזרה.
וה"הכאן,שניבניהזוגכשותפיםשלוולצורךהשותפות,
ואם הבעל פרע את החוב היינו משום דאם לא היה פורע
היה מסולק מהדירה ,אבל אינו מפסיד ,וכסברת הרשב"א
בפדו בעלי הבהמות ושלמו את החוב ,ויכול לחזור ולגבות
המעותמהאשה.
וכן פסקו בפד"ר ח"ו עמ' ) ,32עיי"ש שכתבו הדברים
בקיצור ויתכן שדנו כך רק מפני שהבעל מוחזק ,אלא שלא
פירעוןחובהמשכנתא
הזכירוכללמהמבוארבסי'עז,אבללפיהמבוארבדברינויש
ביחס לפירעון חוב המשכנתא שהבעל שילם במקום
לפסוק כן בתורת ודאי בהתאם למה שהבאנו מסי' עז(.
אשתו ,נראה שהאשה צריכה להחזיר לו ,ועליה להחזיר לו
ועיי"ש בפד"ר שכתבו שלא לדון דין פורע חובו של חבירו
אתמחציתמתשלומיהמשכנתאששלםבמשךהזמן.
בפורע חובו של חבירו שלא מדעתו נחלקו הראשונים,
ובשו"ע חו"מ סי' קכח ס"א נפסק כדעת רוב הראשונים
דהפורעהפסידמעותיו,וא"כלכאורהגםבנידוןדידןהפסיד
שלא מדעתו שהפסיד מעותיו רק מיום הגשת התביעה
לגירושין ,ועד אותו תאריך דנו דמסתמא התכווין לפרוע
החובעבורהעלדעתשלאלתבועממנההחזרהמעות.
ולכאורהדבריהםצ"עדהרימבוארבסי'עזדבעלואשתו
מעותיו ,ועיי"ש בש"ך סק"ג במסקנתו בבעל חוב דוחק,
שלוודינםכשניםשלווולאאמרינןבהםדיןפורעחובושל
ובודאי נידון דידן לא גרע מבעל חוב דוחק .אך הכא בנידון
חבירו ומסתמא עסקינן בבעל ואשה החיים בשלום ,ואפ"ה
דידןלכו"עלאהפסידמעותיו.בשו"עסי'עזס"יפסק"-איש
איןאומריםדמהשפרעעבורההיהבתורתמחילה.אךיתכן
ואשתו שלוו מאחד ,היא חייבת לפרוע החצי מכתובתה,
דשאני התם שלוו הלואה ומלכתחילה היה ברור שהאשה
ואם הבעלאויורשיופרעוכלהחובחוזריםונפרעיםממנה
תשלםמחציתהחובמכתובתה,כמבוארבלשוןהשו"ע,ולכן
294אבןהעזר
עטרתדבורה
אם הבעל פרע את כל החוב ,אנו אומדין דעתו שכוונתו
והנהמבוארבגמראדלאאמרינןהאידינאאלאכשאכל
לעמוד במה שסיכמו מלכתחילה ,וינכו מכתובתה .אבל
לפחות גרוגרת אחת דרך כבוד או כדינר גם כשלא אכלה
בחוב משכנתא על דירה שתנאי ההחזר הם שבכל חודש
בדרך כבוד .ודין זה צריך ביאור מדוע יש צורך באכילה
משלמים סכום מסוים ,בכה"ג בזוג החי בשלום קיימת
מועטתזו,שאםהשקיעוהוציאהוצאותוכוונתולמחול,מה
אומדנא דמוכח שהבעל פרע את חלקה של האשה בתורת
התועלתבאכילהמועטתזו.
מתנה שלא על מנת לחזור ולגבות מעותיו ממנה ,משא"כ
ועודצריךביאורמדועגםביורדלנכסיםנטושיםושמעו
לאחר שהחליט על הגירושין ומנהלים מו"מ על הסכם
שבושמתדכתבהרא"שבב"מדףלטשדינושלהיורדכדין
הגירושיןאיןאומדנאוחזרהדין המבוארבסי'עז,ואיןלדונו
בעלבנכסיאשתו,וצ"עמדועהושוושנידיניםאלו.
ונראהשעיקרהאידינאדמהשהוציאהוציאומהשאכל
כפורעחובושלחבירו.
אכל ,יסודו בכך שהבעל רואה עצמו כמי שיושב לבטח
דין"מהשהוציא"וכו'בתקופהשבניהזוגחיובפירוד
בקרקעומאחרוכבראכלמפירותהקרקעהואמרגישכבעל
חלק מההוצאות שהבעל הוציא נעשו בתקופה בה כבר
חיובפירודוהיובסכסוךועקבכךניהלומו"מלגירושין.
הביתהמשקיעומוציאהוצאותבשלו.וכמושכתבהריטב"א
)שהבאנו לעיל( " -אבל בגדולה שצריכה גט לעולם הוא
ישמקוםלדוןהאםדיןזהששנינובמשנה"מהשהוציא
מוחל כשאכל קמעא ,דלא שכיח שתתן לאחרים משום
הוציא ומה שאכל אכל" מתייחס גם במצב שבני הזוג חיים
איבה,ועדייןהואמצפהשתמות".דהיינומאחרוהואסבור
בפירודומנהליםמו"מלגירושין.עייןבספרשורתהדיןחלק
שירשאתהנכסיםהרישנמצאבמקוםכבעלביתומוחלעל
ה'עמ'קנהבמש"כהרה"גר"בבארישליט"א,ומסקנתולדון
הוצאותיו.
דיןזהגםכשבניהזוגשרוייםבפירוד.אךלאחרהעיוןנראה
שאיןדבריומחוורים.
ולפיזהבמקרהבובניהזוגשרוייםבסכסוךוגריםבפירוד
וכבר מנהלים מו"מ לגירושין ,וברור לבעל שבסיומם של
הריטב"א בסוגיא בכתובות )הובא בשטמ"ק( כתב -
הליכים אלו הם עומדים להתגרש ,הרי שזוהי מציאות
"המוציא הוצאותעל נכסי אשתו כו' פירוש כל נכסי אשתו
חדשה ,שבה כבר אינו רואה עצמו כמי שמשקיע בקרקע
בכלל ,ואפילו כשאין לו בהם כלום שיש לה רשות למכור
העומדתלהשאראצלולתקופהממושכת.וכןפשיטאשאינו
ולתת לאחרים .תדע דלא מפיק בגמרא מהאי דינא אלא
רואה עצמו כמי שעשוי לירש אותה .על כן ביחס למציאות
נכסיקטנהלפישיכולהלצאתבלאגטוגםלתתנכסיהלמי
כזו ,מעיקרא לא נאמרה הלכה זו .ואין זה מכח אומדנא
שתרצה,אבלבגדולהשצריכהגטלעולםהואמוחלכשאכל
שמסתמא אינו מוחל ,כמ"ש הר"ב בארי שם ,אלא שביחס
קימעא דלא שכיח שתתן לאחרים משום איבה ועדיין הוא
למציאות חדשה כזו מעיקרא לא נאמרה הלכה זו של "מה
שהוציא"וכו'.
מצפהשתמותויירשנה".וכןכתבהנמוקייוסף)שם(.
וכן כתב השטמ"ק במסכת ב"מ דף לט .בשם הרמב"ן
הרשב"א והר"ן " -מדין מחילה נגעו בה ,כיון שאינו מוציא
מסקנתהדברים
יש לקבוע שהבית והמגרש שייכים לשני הצדדים
אלא לרצונו ,ואין הנכסים הללו יוצאים מתחת ידו אלא
בחלקים שוים .אך על האשה להחזיר לבעל את כל
מרצונו,אףהואאינויורדבהםלדעתליטולכאריס".
וכן מוכח מלשון הרי"ף בסוגיא בכתובות שכתב בדין
ההוצאותשהוציאעלהביתמיוםשנפרדובאופןסופי,כולל
הוצאותהחזרחלקהאשהבחובהמשכנתא.
מורדת"דלאיהאאלאמתנהדהואיהיבלה"וכו'.
סימ מה
זכותושלבעל"מורד"בפירותנכסימלוג
כחאדרתשס"ד
המקרההנידון
הצדדים נשואים שלושים וארבע שנים ולהם שני ילדים
בוגרים.בניהזוגגרויחדעדלפנישנה,הבעלעזבאתאשתו
בנסיבות אלו שהבעל עזב את אשתו ומקיים קשרים עם
אשה אחרת יש לדונו כ"מורד" באשתו עם כל ההשלכות
הנובעותמכך,והאשהזכאיתלמזונותעבורה.
ועברלגורבמקוםאחר.הבעלתבעלהתגרשוהאשהתבעה
במקרה שבפנינו ,האשה עובדת ומלבד זאת ברשותה
שלום בית ומזונות .הבעל הודה שיצר קשר עם נשים
שכר דירה מהשכרת שתי דירות שהתקבלו אצלה בירושה
אחרות ,ובית הדין קבל את תביעת האשה לשלום בית,
ושייכותלה,אךעלפיההלכהמעמדםכנכסימלוג,כמבואר
לאחרשלאנשמעהעילהלדחותתביעהזו.
בשו"עאה"עסי'פהסעיףז',והבעלזכאיבפירותהנכסים.
סימןמה295
הבעל תבע לקבל זכויות בחלק מפירות נכסי האשה
לאכילתפירות,והרימהשקנתהאשהקנהבעלה.הכאנמי
שאינן נחוצים למזונותיה ולפרנסתה .השאלה העומדת
חשבינן לה דכוותה ומסתיין דמוספינן לה אכתובתה ,ולאו
בפנינוהיא ,האםגםבמקרהזהשהבעלמורדבאשתו ,הוא
למימרא דתיזבין בהו קרקע והכי מוכח לישנא דמוסיפין לה
יזכה בפירותנכסימלוג ,ויקבלחלק משכרהדירההמשולם
עלכתובתה,וצ"ת".
לאשהמאותןדירות,ושאינונחוץלמזונותיהולפרנסתה.
זכותושלבעל"שנתןעיניולגרשה"בפירותנכסימלוג
במסכתגיטיןדףיז" - .איתמרמפנימהתיקנוזמןבגיטין,
רבי יוחנן אמר משום בת אחותו ,ריש לקיש אמר משום
פירות…ורבייוחנןמאיטעמאלאאמרכרישלקיש,קסבר
ישלבעלפירותעדשעתנתינה".
בר"ן)עלהרי"ף(מסכתכתובותפרקאע"פ)דףכו:בדפי
הרי"ף( כתב " -גבי דידיה כי הוי מורד שמוסיפין לה ג'
דינרין,לאודיהבינןלהולהלאלתר,ונימאדילקחבהןקרקע
והוא אוכל פירות ,אלא מוספין על כתובה קאמר ,כלומר
שנעשהחובעליוכשארסךהכתובה".
ובחי' רבינו קרשקש עמ"ס כתובות דף סג .כתב " -וגבי
דידיההוימורדשמוסיפיןלהג'דינרין,לאודיהבינןלהולה
וכתב הרי"ף " -אבל הכא לענין פירי ,בפרקונה תליא
לאלתרליקחבהםקרקעוהואאוכלפירות,אלאמוסיפיןלה
מילתאכדאמרינןתיקנופרקונהתחתפירות,וקי"לדלאפקע
עלכתובתהדוקאקאמרינן,כלומרשנעשיןחובעליוכשאר
פרקונה מיניה עד דמטי גיטא לידה .הלכך כל כמה דמחייב
ממוןהכתובה,והכידייקלישנאדמוסיפיןעלכתובתה".
בפרקונה אית ליה פירי ,ושמעת מינה דהלכתא כרבי יוחנן
דאמרישלבעלפירותעדשעתנתינה".
וע"ע בב"י אה"ע סי' קכז שנקטינן להלכה כשיטת רבי
יוחנן,וכמושפסקהרי"ף.
הרימבוארבדבריהרא"ההר"ןורבינוקרשקש,שבמורד
עדייןשרירהוקיימתזכותהבעללפירותנכסימלוג.
אמנם בספר ציץ אליעזר חלק טז סי' מה ,הביא את דברי
הר"ן ,אך כתב שאין ראיה מהר"ן שהמורד זכאי לפירות נכסי
במסכת בבא בתרא דף קמו" - .מעשה באדם אחד
מלוג,וז"ל"-ישלדחותולומר,דכוונתהר"ןהיא,דהיאהנותנת
שאמרו לו אשתו תותרנית היא ,ונכנס אחריה לחורבה
דמשוםכךלאיהבינןלהזהבאמתלאלתר,מפנידמורדהוא,
לבודקה אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל אמרה ליה מן
ולא מן הדין הוא לתת לזה דין נ"מ שילקח בהן קרקע והוא
יהיב לן מכותבות דיריחו ואכלנא ביה נפל עלה חורבה
יאכלפירות.אינמיי"לדכוונתהר"ןהיאדאילוהיינונותניןלה
ומתה .אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה,
לאלתר אזי מיד שיחזור ממרידתו בה היה הדין נותן שילקח
מתה אינו יורשה" .וכתב הרשב"ם " -מהכא שמעינן שמי
בהן קרקע והוא יאכל פירות מכיון שחזר ממרידתו בה ,אבל
שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו
מכיוןשזהנעשהחובעליוכשארסךהכתובה,אזיאפילואם
יורשה,כדאמרינןבמסכתגיטיןמשנתןעיניולגרשהשובאין
יחזורממרידתולאיהאלובזהזכותפירות",עכ"ל.
לבעלפירות".
הרידעתהרשב"םמבוארת,בעלשנתןעיניולגרשהאינו
זוכהבפירותנכסימלוג.
אך גם אם ניתן לדחוק פירושו של הציץ אליעזר בדברי
הר"ן,הדבריםאינםניתניםלהאמרבדבריהרא"הומשמעות
דבריו,שגםבעתהיותומורדהואזכאיבפירות.
אךשארהראשוניםהקשועלהרשב"ם,עיי"שבתוס'.וכן
אך גם לשיטת הסוברים שהבעל המורד זוכה בפירות
בחי' הרמב"ן הקשה " -דקיי"ל יש לבעל פירות עד שעת
נכסי מלוג ,קיים תנאי נוסף בזכות זו של הבעל .הבעל יוכל
נתינה כר' יוחנן" .ובחי' הריטב"א הקשה " -והרי כיון שנתן
לזכותבפירותאלו,בתנאישהפירותישמשול"רווחביתא",
דעתו לגרשה אינה הלכה ,וגם לא נאמרה אלא בגרושה
ככל בעל בעלמא ,על כן גם הבעל המורד לא יוכל לקבלם
שמפסידפירותמשעהשנתןדעתובכך".
ולהנותבהםמחוץלבית.
על כן ,במקרה שהבעל נתן עיניו לגרש את אשתו ,לא
פקעחיובפרקונהולאזכותולפירות.
במסכת כתובות דף פ" :הלכתא ,בעל שמכר קרקע
לפירות,לאעשהולאכלום…רבאאמרמשוםרווחביתא".
זכותושלבעל"מורד"בפירותנכסימלוג
וכןפסקבשו"עאה"עסי'פהסעיףיז .ופרשרש"י" -משום
ישמקוםלומר שדינושלבעלהמורדבאשתואינוכבעל
רווח ביתא ,שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי
המבקש לגרש את אשתו בלבד ,ואינו זכאי לפירות נכסי
מלוג.
נפתח בדברי רבותינו הראשונים ,שנקטו בפשיטות שיש
לבעלמורדזכותלפירותנ"מ.
וייטיבלה".
ובשיטה מקובצת כתב " -רבינו יהונתן הכהן פירש …
רווח ביתא כלומר שיהו שניהם מתפרנסין בכבוד יחד מן
הפירות".
בשיטה מקובצת מסכת כתובות דף סג .הביא מחידושי
ובמאיריכתב"-בעלשמכרקרקעלפירותלאעשהכלום
הרא"ה שכתב בלשון זו " -אע"ג דבדידיה כי הוי מורד ,תנן
והיאמבטלתהמקחשלאתקנולוהפירותאלאליטלםהוא
מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת ,ולא יהבינן להו
ויהאהביתעומדבשפעוהואהנקרארווחביתא".
לדידהלאלתר,אלאלתוספתכתובה.התםהואמשוםדלא
עלכןאףלשיטתהרא"הוסייעתו,הבעלהמורדבאשתו
יהיה אלא מתנה דקא יהיב לה אחר ,מי לא מיקני לבעל
יוכל לקבל את הפירות ולזכות בהם רק בתנאי שהם ינוצלו
296אבןהעזר
עטרתדבורה
לרווחביתא.אךבעלשעזבאתביתוומורדבאשתו,לאיוכל
מנהג בעל ,אבל זה שאינו נוהג בה מנהג בעל אינו מן הדין
לקבלפירותשיהנהמהםבעתשהואמחוץלבית.
שיירשנהע"כ".
וכן כתב בציץ אליעזר חלק ט"ז סי' מה )ונדפס בפד"ר
הרמ"א בשו"ע אה"ע סי' צ' סעיף ה' הביא דעה זו בשם
חלק יב עמ' .(317וז"ל בתשובת ציץ אליעזר – "טעמא
י"א .וכתב על זה בספר בית יעקב " -נראה דס"ל דדוקא
דתיקנו רבנן פירות לבעל איתא בכתובות דף פ'דהוא משום
בחיוב מדידה לדידיה מפסיד מורד ומדיר דס"ל דדמי
רווחביתא..וכלזהלאשייךלהחילעלמורדשאיןלבונתון
למורדת שכתב הב"ש בסי' ע"ז ס"ק טו דהיא מפסדת ולא
להיטיב לה וברור שלא ישתדל על ידי כן שתתפרנס יותר
הוא ,ה"נ ס"ל להגה"מ במורד דהוא מפסיד ולא היא דאטו
בכבוד או שהבית יהא עומד בשפע.ועל אחת כמה שזה לא
מורד ומדיר כשאין האשה רוצה לכופו על הגט פטור
יקום ולא יהיה במורד כזה העוזב את אשתו לאנחות ועובר
ממזונותיה ,א"ו דרק הוא מפסיד חיובא שלו ,וכמו כן נראה
לגור בתמידות בבית אחר עם אשה אחרת בלא חו"ק ,כי
דאיןלופירותומ"יממותרמזונותיהכשהואמורדדחז"ללא
מורד כזה לבו נתון להחריב את ביתו ומחזר שביתו השני
תקנו מ"י ופירות תחת מזונות ופרקונה רק לבעל ולא
יהא עומד בשפע .דמים גנובים ימתקו .ורבינו יהונתן הרי
להמורד מאישות ,וחיובים דידיה לא מפסדת רק כשיכול
מדגיש לכתוב שהמגמה היא כדי "שיהו שניהם מתפרנסים
לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אז פטור ממזונותיה,
בכבוד יחד מן הפירות" .ומגמה כזאת ממורד כזה ממנו
אבל חיובא דידה דהיינו מזונות כשאין לה מעשה ידיה
והלאה …וא"כ לפי"ז בנידוננו שהמדובר בסוג מורד כזה
שנתקןמקודםלטובתהא"ילקלקל"עכ"ל.
שבגדבאשתנעוריוועברלגורבמקוםאחרולחיותבתמידות
עם אשה אחרת באיסור,מן הדין הוא שאין לו זכות בפירות
)נציין כי בספרי השו"ע הודפס בטעות המקור להלכה זו
מנכסימלוגשלאשתוהחוקית.והבעלהזהבעצמוגילהאת
ברמ"א–"הגהותמרדכי",ועקבכךכתבהביתיעקבבהמשך
דעתו בטענותיו בביה"ד ,שאין לו כל מגמה לרווח ביתא או
דבריו " -ה"נ ס"ל להגה"מ במורד" וכו' ,אך יש למחוק את
להטיב לה ,ועל אחת כמה לא שיהיו שניהם מתפרנסים
המלה"מרדכי"ולהשאיר"הגהות"וכוונתולהגהותהרי"ף–
בכבוד ,אלא כל מטרתו בתביעתו את זכות מעשי ידיה
ש"גבשםריא"ז(.
והפירות היא כדי שעל ידי כן יקזזו לו או יפטרוהו לגמרי
הבית יעקב פתח דבריו בלשון "נראה דס"ל" וכו',
מחיובו במזונותיה ,והיינו שיהא לו ממילא על ידי כן רווח
ולכאורה נראה שדבריו נאמרו רק אליבא דשיטת הריא"ז
ביתאעםהאשההבלתיחוקיתשלו.וא"כאיןזהרווחביתא
שהובא ברמ"א .וכן כתבו בפד"ר ח"א עמ' ) 101בפס"ד של
אלא "רועץ ביתא" ,שמבלעדי כן לא יוכל לעמוד בפרנסת
ביה"דבת"אבהרכבהדייניםא.ל.רביץז"לד.בורשטייןז"ל
שניהם ויאלץ לציית ולחזור לשלום בית עם אשתו .ואו אז
וש.ב .ורנר ז"ל( שדברי הבית יעקב נאמרו רק אליבא דעת
יפסק ביתם מלהיות "בית מלא זבחי ריב" ,ויבוא הרווח
הי"אברמ"א.
ביתא",עכ"ל.
אמנם לפי דרכם קשה מאד מדוע הבית יעקב לא באר
מצינו שיטה בראשונים הסוברת שבעל המורד באשתו
דבריו להדיא ,שכל דבריו שכתב באריכות ,ושהסברא
אינו יורשה .וז"ל הריא"ז )הובא בשלטי הגבורים במסכת
העומדתביסודדבריו,אינםלהלכה.אבלבציץאליעזר)שם(
כתובות פרק אע"פ דף כב :בדפי הרי"ף( " -וכל המורד על
ובפד"ר חי"ב עמ' ,315כתב שדברי הבית יעקב נכתבו
אשתו או המדיר את אשתו ,אם מתה אשתו בעוד שהוא
כהלכהלמעשה,ולהלןנוסיףביאורבדבריהביתיעקב.
במרדוולאנתפייסעמה,איןבעלהיורשההואילואינונוהג
בהמנהגבעל,כמושבארמז"הבפסקיו".
ועיין בפד"ר ח"א עמ' 243בפס"ד מהג"ר אליעזר
גולדשמידטז"לשהעלהלתלותאתשאלהזכותושלהבעל
מז"ה של הריא"ז ,שהוא זקנו -בעל התוס' רי"ד ,כתב
המורד בפירות נכסי מלוג במחלוקת הפוסקים האם בעל
דבריו בספר פסקי הרי"ד עמ"ס כתובות פרק אע"פ ,הובא
מורד יורש את אשתו ,עיין בחלקת מחוקק סי' צ' ס"ק יז
בשיטהמקובצתעמ"סכתובותדףסד,.וז"להשטמ"ק"-וז"ל
ובב"שס"קכג.
ה"ר ישעיה מטראני ז"ל :כתב ר"י זצוק"ל ולדברי הכל כל
וז"ל הג"ר אליעזר גולדשמידט ז"ל " -מאחר שיש
מאן דכייפינן ליה לאפוקיה ,בין מעיקרא דדינא כדתנן אלו
מחלוקת בדבר ,ורוב הפוסקים סוברים שלמורד יש פירות,
שכופין אותן להוציא ומאי דדמי להון ,ובין מעיקר תקנתא,
יתכן אמנם שאין הבעל מוציא ממנה מספק ,אבל במקרה
אם מתה לה איתתא מקמי דתפוק מיניה דבעל בגט ,בעל
שהואהמוחזק,כגוןבנידוןדידןשהאשהבאהלהוציאממנו
ירית לה ולא מפקעא ירושתיה דבעל אלא בגירושין וכן
מזונות ,אין היא יכולה להוציא נגד דעת רוב הפוסקים ,כי
הלכתא .ונ"ל דדוקא המורדת על בעלה ,וכן אותן שכופין
כמוחזק הרי הוא טוען טלי מזונותיך מהפירות המגיעים לי
להוציא ,ירית לה בעל .אבל אם הדיר את אשתו ,אם הוא
ממך,כשיטתרובהפוסקיםהסובריםשלמורדישפירות".
מורד בה ואינו רוצה להתפייס עמה ,אלא רוצה לגרשה,
)במאמר מוסגר נציין כי מש"כ באותו בפס"ד שהאידנא
ומתהאשתוקודםגירושין,אינומןהדיןשיירשאותה.שהרי
שישחרםדר"גלכו"עהמורדלאהפסידפירות,יסודובטעות
אינונוהגבהמנהגבעל,ודוקאבעליורשאתאשתושהנהיג
שלאעשההבחנהביןבעלשנתןעיניולגרשה,ותולא,ובין
סימןמה297
הבעלהמורדבאשתו,וכברחזרבוהג"ראליעזרגולדשמידט
בירחוןהתורני"מוריה")שנהעשריםגליוןח-טתמוזתשנ"ה
ז"לבפס"דאחרשהודפסבפד"רחלקה'עמ'.359אךלמרות
עמ'כד(.
האמור באריכות באותו בפס"ד בחלק ה' ,נראה ששאלת
בתשובה זו ,הגרי"א ז"ל פסק הלכה למעשה שהמורד
זכותו של הבעל ה"מורד" בפירות נכסי מלוג ,שנויה
באשתו אינו זכאי לפירות נכסיה ,ומתוך דבריו נדחתה
במחלוקתראשונים,וכאמורלעיל(.
הטענה שדברי הבית יעקב נאמרו אליבא דשיטה אחת
נציין,בשאלתזכותושלהבעלהמורדבפירותנכסימלוג,
נחלקו הגרי"א הרצוג ז"ל והגר"ע האדיא ז"ל בעל ישכיל
עבדי,וכדלהלן.
שאינהלהלכה.
וז"להגאוןרבייצחקאלחנןז"ל"-במורדעלאשתוואינו
נוהג עמה מנהג אישות ,מבואר באה"ע סי' צ' ס"ה ברמ"א
בספר פסקים וכתבים להגרי"א הרצוג ז"ל ח"ז סי' צג
דיש אומרים דאם מתה אינו יורשה .והד"מ שהובא בח"מ
העלה שבעל המורד ,חייב בפרקונה ,ועל כן זוכה בפירות
שםס"קי"זובב"שס"קכ"גביארזה,דכיוןדאינונוהגמנהג
נכסימלוג.אך לאחרשהבעל חוייב בגט,דינוכמדיר שפסק
אישות ולמיפק קאי ,ע"כ הפסיד זכותו ואינו יורשה .והב"ש
הרמב"םבפי"דמאישותהלכהכאשאינוחייבבפרקונה,ויש
שםכתבדלכאורהנראהדשיטהזויחידאיהיא,וכ"כהב"ש
לשלולאתזכותולפירות.
בסי' ע"ז סק"ו .והיטב דיבר האבני מילואים בסי' ע"ז סק"ה
לעומת זאת ,בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו סי' מה קבע שיש
דזה תלוי אי נימא דירושת הבעל דאורייתא ,אז העיקר
לשלול זכותו של המורד בפירות ,וכתב שאף הסוברים
כסובריםדאףמורדעלאשתויורשה,דאינהנפקעתקורבא
שהבעלהמורדיורשאשתו,היינומשוםשירושהדאורייתא,
דשארו רק ע"י גירושין גמורים .אכן לסוברים ירושת הבעל
אבלזכותפירותלכו"עלאתקנולו.ובתוךדבריוכתב"-כל
דרבנן,אזנראהדבמורדלאתקינולי'זכותזה,ויפהכתבכי
זה שתיקנו חכמים שהבעל אוכל פירות הוא רק לטובת
כן נראה מסברא .וחזינן דבמורד ואינו נוהג עמה מנהג
האשה לפדותה במקרה של שבויה ,אבל במקום שהדבר
אישות ,הפסיד זכותו במה שזיכו לו רבנן .וכן ראיתי בספר
לרעתה…ודאידאיןתקנהכזאת".ועי"שמהשהוסיףבזה.
בית יעקב להגאון מליסא על אה"ע סי' צ' ס"ה שכתב
אךבהמשךדבריולאחרשראהדעתהגרי"אהרצוגז"לכתב
דבמורד על אשתו אין לו זכות אכילת פירות בנכסי אשתו,
"ואםדעתומכרעתכיהבעלזוכהבפירות,אנימבטלדעתי
וכן אין לו זכות במעשה ידיה המותר מהמזונות ,לפי דלא
מפנידעתוהרמה".
תקנו זה רק להבעל ולא להמורד מאישות ע"ש .וזהו כעין
מכל האמור עולה שנחלקו ראשונים ופוסקים אחרונים
סברת האבני מילואים בביאור שיטת יש סוברים דאינו
בשאלתזכותושלהבעלבפירותנכסימלוג.ובמקוםפלוגתא
יורשה כפי שכתב הדרכי משה ,דאין סברא דיטול הזכותים
איןלהוציאמהמוחזק.
מדרבנן והוא יהיה מורד עליה ולא ינהוג מנהגי אישות .על
ולהלן מש"כ הגרח"ג צימבליסט שליט"א בפס"ד בפד"ר
כןה"הבמהשישלבעלזכותבנכסיצאןברזלדזהאינורק
חלק יא עמוד 95במחלוקת זו " -וה"ה בנידוננו שהקיוסק
מדרבנן…במורדאיןלוזכותזו,דלאתקנוזהלמורדכמ"ש
רשום עכשיו על שמה ,הרי היא המוחזקת בו ,ואף שהוא
הביתיעקב",עכ"ל.
מנהל את הקיוסק אין הוא נחשב למוחזק ,דקרקע בחזקת
לפי דרך זו ,אמנם מבואר ברא"ה בר"ן וברבינו קרשקש
בעליה עומדת .נמצא דאין להוציא ממנה פירות הקיוסק
ז"ל ,שבעל המורד באשתו זכאי לפירות נכסי מלוג .אך
ועליו לעזבו .ומה שכתבנו דאמרינן הכא קרקע בחזקת
מאחר ושיטת החולקים שהם רבינו ישעיה מטראני והריא"ז
בעליה עומדת ,לכאורה יש לדחות ממ"ש בנתיבות המשפט
הובאה ברמ"א בשו"ע ,הרי שהוכרעה ההלכה ,כסברתם
סי' כ"ה ,בדיני תפיסה אות כ"ב דבפלוגתא דרבוותא אין
שלא תקנו לבעל המורד את הזכויות הנובעות מהנישואין.
מוציאיםמידהמוחזקאפילובקרקע.אולםנראהדלאאיירי
על כן דברי הבית יעקב נכתבו בסתמא ,ולא באר שהגדר
שם בנה"מ אלא כשטוען על גוף הקרקע שהוא שלו ,וכגון
שחידש בדבריו אינו להלכה ונכתב רק אליבא דשיטת
הא דב"ב ל"ב ע"ב בתד"ה והלכתא )שהוא מקור הדין של
הסוברים שבעל המורד אינו יורש את אשתו ,שלא נפסקה
נתיבות המשפט ,עיי"ש היטב( ,משא"כ בנידוננו שגם אם
להלכה .אלא גם הסוברים שבעל מורד יורש את אשתו,
יאמר קים לי כהני רבוותא שהמורד אוכל פירות ,מ"מ גוף
מודים שבעל המורד באשתו אינו זוכה באותן זכויות
הקרקע פשיטא שהוא שלה ,לכן שפיר אמרינן הכא קרקע
שזכייתן היא מכח תקנת חכמים .ורק נחלקו בירושה מפני
בחזקתבעליהעומדתואיןהואנחשבלמוחזקכלל".
שבהישאומריםשזכייתוהיאמכחקורבא,ומדאורייתא.
האמור בפסק הדין הנ"ל נכתב בהנחה ,שלהלכה בפנינו
מחלוקת שלא הוכרעה ,אך מצאתי לאחד מהפוסקים
המובהקים בדור הקודם שהכריע ההלכה כדעת הסוברים
שהבעלהפסידזכותולפירות.
הגאון רבי יצחק אלחנן ז"ל מקאוונא השיב להג"ר
שמואל סלאנט ז"ל בנידון זה תשובה מפורטת ,שהודפסה
מסקנתהדברים
א .בעל המורד באשתו ,נחלקו ראשונים האם זכאי
בפירותנכסימלוג.
לדעת הרא"ה הר"ן ורבינו קרשקש ,לא נשללה זכותו זו,
ולדעתהרי"דוהריא"זאינוזוכהבפירות.
298אבןהעזר
עטרתדבורה
סברתהרי"דוהריא"זהובאהלהלכהברמ"אבשו"ע,וכן
למורד ואינו מתנהג עמה כבעל ,וכעין סברת הבית יעקב
הביתיעקבכתבבפשיטותשהבעלהמורדאינוזכאילפירות,
בסי'צ'ס"ההנ"ל…ומזההוציאהנימוקייוסףוהובאבחו"מ
וכןפסקהלכהלמעשההגאוןרבייצחקאלחנןז"למקאוונא,
סי' שי"ב סעיף ט' ,דמי שהשכיר בית לחבירו והיה אוהבו
וכן מסקנת ציץ אליעזר וביה"ד הגדול בפס"ד בפד"ר חי"ב
ונעשו שונאו ,דאם אמר מתחילה שאינו משכירו רק מפני
עמ'.311עלכןלדינאישלהורותשהבעלהמורדאינוזכאי
שהוא אוהבו ונעשה שונאו ,יכול להוציאו …והקצות בסי'
לפירות נכסי מלוג .ובודאי שהדין כן במקום שהנכס רשום
קי"ט שקיל ושרי בדין זה ,והנתיבות בסי' שי"ב שם באר
על שם האשה והיא נחשבת כמוחזקת בו ,וכמו שהעלו
לדבריהרמ"אדמיירישהביתלאהיהעומדלהשכיררקלזה
בפד"רחי"אהנזכר.
משום שהוא אוהבו ,גם גילה דעתו שמשכיר לו רק מפני
ב .גםלשיטת הסוברים שלא נשללה זכותו לפירותנכסי
שהוא אוהבו אז יכול להוציאו כו' ,ע"ש .וה"ה הכא ,כי זהו
מלוג ,עכ"פ זה רק כשהפירות מיועדים לרווח ביתא,
אומדנא ברורה ,דמה שמכנסת האשה הנדוניא לבעל זהו
ומשמשים לרווחת הבית .אבל לא במקרה שאינן משמשים
העיקר לפי דהוי בעלה ,משא"כ היכא דמורד עליה ואינו
לצרכיהביתשאשתומתגוררתבו .לכןכשהבעלמורדואינו
נוהג מנהג אישות ,אדעתא דהכי לא נתנה לו דידוע לכל
גר עם אשתו ,אינו זוכה בפירות נכסי מלוג גם אם הם
דעיקרכוונתההיהליתןלורקאדעתאדיהיהלהבעלכדרך
משמשים לצרכי פעילותו הכלכלית של הבעל ,מאחר שאין
כלהארץ",עכ"ל.
העולה מתשובת הגרי"א ז"ל שהזכותשל הבעל להחזיק
בהםתועלתלהוסיףברווחביתא.
בסיום ,נציין חידוש לדינא מתשובת הגרי"א ז"ל )שם(
בנכסי האשה בהיותה נשואה עמו ,היא אחת מזכויות
שכתב – "יש לדון בכל אשה אשר בעלה מורד עליה ,ואינו
הנישואין שתקנו חכמים ,וגם זכות זו לא תקנו לבעל מורד,
נוהגעמהמנהגאישות,דהאשהיכולהלתבועאתהנדוניא
וכסברתהביתיעקב.
שלה מן הבעל שיתן לה מיד אף קודם הגירושין …דהיכא
לפי דרכו האשה תהיה זכאית להוציא מסכומי כסף
דהבעל מורד עליה ואינו נוהג מנהג אישות ,דבכה"ג יכולה
המופקדים בבנק ,והשייכים לה ,גם אם אינם פירות ,אלא
לתבוע הנדוניא אף בתוך זמנה ,משום דאדעתא דהכי לא
הרכושהשייךלה.
נתנהלוהנדוניא.דהאעיקרנתינתהנדוניאנתנהלבעלולא
סימ מו
הסתלקותאשהנשואהמירושה
במקרה שבפנינו ,המנוח נפטר לפני 14שנה ,והותיר
אלמנהובתאחתקטנהבגיל.11
עפ"י דין תורה ,הבת היא היורשת היחידה ,אך ההסדר
בנכסים הידועים לבעל .אבל אם נפלו לה נכסים ולא ידע
בהם הבעל ,לכתחילה לא תמכור ואם מכרה אותם קודם
שידעבהםמכרהקיים".
הרצוי היה שהאלמנה תקבל את מלוא העיזבון ,ובזמנו
נכסיםאלושבפנינו,ודאיאינםידועיםלבעל.
בהיותהבתקטנהלאהיהניתןלבצעקנין להקנותאתחלק
גדר"אינםידועים",ביןשאינויודעעלקיומםוביןשאינו
הבת בירושה לאמה ,ולא ניתן צו ירושה על עיזבון המנוח
יודעעלזכותהשלהאשהבהם.יעוייןבתשובתרביעקיבא
במלואו ,למעט פסיקת סכומי כסף מהעיזבון שהיו נחוצים
איגרתניינאסי'פהשכתב" -נ"למסברא ,כיוןדהבעלחשב
עבורמזונותהבת,והאלמנהגרהבדירהעדהיום.
שכבר הוציאה כל אשר ניתן לה ,ונתיאש לבו מזה ,הו"ל
כיום הבת היא אשה נשואה ,והופיעה בבית הדין עם
האםוברצונהלהקנותאתהירושהלאמה.
כנכסיםשאינםידועיםלבעלשמכרהונתנהקיים".
גםבמקרההנוכחי ,ברור שהבעלכלללאידעעלזכותה
עלינו לברר ,האם ניתן לבצע הקנאה זו בלא לצרף את
של אשתו בירושת אביה ועל חלקה בדירה המשותפת
בעלה של הבת לדיון ,ובלא לבקש ממנו הסכמה לויתור
להוריה ,ואף אילו היה יודע ,הרי היה מתייאש מכל זכות
אשתועלהעיזבון.
מתוךדבריהבתעולה ,שקייםחשששאםיוודעלבעלה
שברצונהלוותרלאם,עלוללהתעוררביניהםסכסוך.
בנסיבות אלו ,במידה שעפ"י ההלכה אין הכרח להזמין
את הבעל לבית הדין ,עדיף להמנע מכך ,ויש מקום לברר
שאלהזו.
בשו"ע אה"ע סי' צ' סעיף יא פסק " -במה דברים
אמורים,שאםמכרהמשנשאתמוציאהבעלמידהלקוחות,
בדירה .מאחר שידוע בציבור ,שעל פי החוק אין לבעל כל
זכות בנכס שהתקבל אצל אשתו בטרם הנישואין ,ובאדם
שאינו בר אוריין אלא מהמון העם ,היאוש מהרכוש ,מיוסד
על המציאות המקובלת בציבור ,מציאות הנהוגה מכח
החוק.
ועייןבאגרותמשהח"אחלקאה"עסי'קדשהעלהשאם
הדין שיש לבעל זכות בנכסים אלו ,אינו ידוע לבעל ,יחשבו
כנכסיםשאינםידועים.
סימןמז299
אמנם דברי האג"מ עדיין צ"ע מדברי רא"ש מסכת
אלמנותה ,על כן לעת עתה פירות הנכס ,דהיינו המגורים
כתובות פרק ח' סי' א' שכתב – "וה"ר מאיר הלוי ז"ל נתן
בדירה משועבדים לאלמנה לכל חייה .וכל עוד האלמנה
טעםלדברדטעמאמאיתקינורבנןפירילאישתחתפרקונה.
בחיים ולא נישאהמחדש ,הבתאינה יכולה לעשות שימוש
דאי לאו הכי לא פריק לה ,אמר כיסא נקיטה לה תיזיל
בדירה זו .וכיון שאין לה זכות לפירות ,גם בעלה אינו יכול
ותיפרוק נפשה .והאי טעמא לא שייך אלא בידועין לבעל.
לזכות כעת בפירות הנכס ,אף אילו היו הנכסים ידועים
אבל כשאינן ידועין לבעל ,לא תקינו רבנן לבעל שום זכות
לבעל.והנההחזו"אסי'עוסק"דפרשדבריהרמ"השהביא
לא בגוף ולא בפירות ,ואם מכרה הפירות קודם ידיעת הבעל
הרא"ש – "דהפירות שלה בנכסים שאינם ידועים ,ולא
מכרהקיים".
תמכורדתנן,היינושחייבתלהודיעו,ואםמכרהואח"כנודע
הרי שלפי סברת הרמ"ה ,כל עוד הבעל יודע שיש
לו מכרה קיים" ,עכ"ל .דהיינו שלא תמכור אלא חייבת
ברשותהנכסים,גםאםאינויודעשישלובהםזכות,עכ"פ
להודיעוכדישיזכהבפירותהנכסים.אבלבנידוןדנן,גםאם
עדיין קיימת הסברא " -לא פריק לה ,אמר כיסא נקיטה לה
תודיעוכעת,לאיזכהבפירותהנכסיםהמשועבדיםלאלמנה
תיזילותיפרוקנפשה".
כל ימי מיגר אלמנותה ,מהיכי תיתי נחייבה להודיעו שמא
וע"ע בספר פתחי חושן חלק ח' )הלכות ירושה ואישות(
בעוד זמן רב האלמנה תמות או תנשא ותאבד זכותה
פרק י' הערה עט ,שתמה על סברת האג"מ ,וכן ראיתי
למגורים בדירה זו ,ושמא באותו זמן ,הבעל כבר לא יהא
שהביאומתשובתביתיהודהלהגאוןרבייהודהעייאשז"ל
זכאילפירות,מפניגירושיןאושימותאחדמהם.ולאמצינו
ח"בסי'ט"וממנהעולהשאינוסובראתחידושושלהאג"מ.
חיובהודעהעלספקרחוקבעתיד.
אך בנידון דנן ,הנכסים אינם ידועים כפשוטו שהרי הם
ומצאתי כסברא זו בספר שער אשר להג"ר רפאל אשר
נמצאים ברשות האם ,ומעולם לא באו לידי האשה ,על כן
קובוז"לחלקאה"עסי'לזשכתבאודותנכסיםשעדייןביד
האלמנה והבת נשואה ,וז"ל – "לפי הטעם שתיקנו הפירות
גםעפ"יסברתהרמ"ה,יחשבוכנכסיםשאינםידועים.
אך לכאורה לפי ההלכה הפסוקה בשו"ע ,גם בנכסים
תחת פירקונה משום דאי לית ליה פירי כי משתבאה ממנע
שאינםידועיםלבעל,עכ"פלכתחילהלאתמכור.וא"כעלינו
ולאפריקאמרכיסאנקיטאעילוהתיזילותפרוקנפשה.הכא
לברר האם אנו רשאים לעשות קניין עם הבת שהוא בניגוד
לאשייך,דודאיפריקולאמימנע,כיוןשיודעשאיןלהכלום
עכשיו לא בקרן ולא בפירות ,והו"ל דומיא דנכסים שאינם
להוראהזו.
עיין בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קנב שכתב דלפי שיטת
ידועים דלא תקינו ליה רבנן פירות …לענין אכילת פירות
התוס' רי"ד בנכסים שאינם ידועים הבעל אינו יורשה,
ודאי דאינו זוכה הבעל ,דלא תקון רבנן אלא דוקא היכא
וכפשטות לשון הגמ' במסכת כתובות דף עט .ועל כן אין
דזוכה אשתו בנכסים זכיה החלטית ,אך היכא דהנכסים
מניעה לכתחילה למכור .ועוד אף אליבא דשיטת הרמב"ם
משועבדיםלמזונותהאלמנה,ובעניןזהליתלבעלשוםזכות
כתב הר"ן שאם מעיקרא גילתה דעתה שרוצה למכור את
בפירות".
אותןנכסים,אינויורשן.וגםבנד"דבזמנולולישהבת היתה
וכעין זה בספר שו"ת חמדת שלמה סי' סג כתב אודות
קטינההיומוציאיםצוירושההמקנהאתהדירהלאם,וכך
שטר חצי זכר שנכתב לזכות האשה – "הא דלא הוי עכ"פ
היהרצונןכלהזמן ,אלאחלעיכובמפניהיות הבת קטינה,
כנכסי מלוג ,צ"ל דהוי כנכסים שאינם ידועים דלאו אדעתי'
שהחוקמונעממנהלוותרעדהגיעהלגיל,18עכ"פזההיה
דהכי נשאה,הואילואיכא כמה ספיקותאם יבא לידה דבר
רצונהמעיקרא,ובכה"גאיןמניעהלמכורלכתחילה.
מהמחמתהשטרחציזכר".
בדרך אחרת יש לומר ,מאחר שהנכס הנידון הוא דירה
ונראה שבמקום שיש חשש שיגרם סכסוך בין הבת
שהבת קבלה בירושה ,וקבלה רק את מחציתה שהיתה
ובעלה ,יש לסמוך על סברות אלו שלא לחוש להמנע
שייכתלאביה.וישלאלמנה,אםהיורשת,זכותלגורבדירה
לכתחילה ,מהקנאת הירושה מהבת לאם ,ובלא לשתף את
זו,מתנאיכתובהשהאלמנהזכאיתלגורבדירהכלימימיגר
בעלהבכלההליך.
סימ מז
גבייתכתובהבמקרהשבוהאשהמקבלתזכויותממוןהמוקנותלהעלפיהחוק
אךאינןמעוגנותבהלכה
להלן פס"ד שנכתב בנסיבות שהדיונים בענייני הממון
לשלול את זכותה של האשה לגבות את הסכום הנקוב
טרם הגירושין מפוצלים בין שתי ערכאות .התביעה של
בכתובה במלואו .מאידך ,תביעתה לזכויות ממון מכח חוק
האשה לתשלום הכתובה נידונת בבית הדין ,באותו מקרה,
יחסי ממון נידונת בערכאה אחרת ,בבית המשפט לענייני
דינו של הבעל נקבע " -יוציא ויתן כתובה" ,ושאין עילה
משפחה.
300אבןהעזר
עטרתדבורה
ראשית ,נציין שפיצול הדיונים ביחסי הממון הנובעים
אין מקום לפרשנות המזכה את האשה בזכויות ממון
מהנישואין ,מעצם טבעו עלול להביא לעיוות הדין .כידוע
כפולות ,ראשית בזכויות הנובעות מכח חוק יחסי ממון
הדיוניםבביתהדיןובביתהמשפט,הןשוניםבטבען,הןבדין
ובנוסףבזכויותהנובעותמשטרהכתובה.
המהותיעלפיודנים,והןבדיניהראיותוסדריהדין.
נציין לסעיף ) 11ג( מחוק הירושה בו קבע המחוקק -
כשהפיצול הוא בשאלת יחסי הממון הנובעים מעצם
"המגיעלבןזוגעלפיעילההנובעתמקשרהאישות,ובכלל
הנישואין ובתביעות למיצוי זכויות הממון של אשה בעת
זהמהשאשהמקבלתעלפיכתובה,ינוכהמחלקובעיזבון".
הגירושין ,הרי שזו רעה חולה לקפץ מערכאה לערכאה
הרי שהמחוקק קבע שאין מקום שהאשה תזכה בזכות
בהתאם לנוחיות התובעת ולאחר שיקול דעת מוקדם היכן
כפולה ,הן בזכויות הממון שהמחוקק העניק לאשה בחוק
נוח לתבוע תביעה אחת והיכן תביעה אחרת ,ולהפיק מכל
הירושה,והןבתשלוםדמיכתובתה,לההיאזכאיתמכחדין
ערכאה את המירב ,גם אם היה ברור שבסופו של דבר לא
תורה.
תהיההתאמהביןפסקיהדיןהשונים.
מסתבר שקיימת עקביות בחוקים המסדירים את יחסי
במקרה הנוכחי ,אילו כל נושאי הממון העומדים לדיון
הממון עם פקיעתהנישואין.אותו הגיון העומד ביסודסעיף
יחד עם הגירושין ,היו נידונים בבית הדין ,לא היה מקום
) 11ג( הנזכר ,והמתייחס לזכות הירושה הבאה עם פקיעת
לעיכוב תשלום הכתובה .אך בנסיבות הנוכחיות שהדיונים
נישואין עקב מיתת הבעל ,קיים גם ביחס להסדרת יחסי
מפוצלים בין שתי ערכאות שיפוטיות ,האחת דנה לפי דין
הממוןואיזוןהמשאביםבפקיעתהנישואין.
תורה והשניה מחוייבת לחוקים וכללים אחרים .במידה
מאחרשזופרשנותהחוקהמקובלתעלביתהדין,עלכן
שכעתביה"דיורהלגבותמהבעלאתהסכוםהמחוייבמכח
גם על פי הוראות חוק יחסי ממון ,יש להורות על תשלום
הכתובה ,יתכן מאד שלאחר סיום ההליך בבית המשפט
הכתובהבדבבדעםבחינתהתוצאההמשפטיתהמתקבלת
יתברר שנגבו מהבעל סכומי כסף שאינו מחוייב בהם על פי
בסופושלהדיוןבזכויותיהמכחחוקיחסיממון.
דין תורה ,וכי על פי דין תורה יהיה רשאי לבקש החזר של
סכומיכסףמסויימים.
אמנם אילו האשה צברה נכסים וזכתה בהם על פי דין
תורה,לאהיתהמניעההלכתיתשבנוסףלגבייתנכסיםאלו,
על כן במקרה שבו קיים פיצול כמתואר לעיל ,נכון
האשה תגבה את שטר כתובתה .אך אין הדבר כן ביחס
שהחלטת בית הדין בנושא הכתובה תחולק לשני שלבים,
לאותן זכויות ממון שאינן מעוגנות בהלכה ,ונקבעו על ידי
בשלב ראשון תיקבע קביעה עקרונית ביחס לעצם הזכאות
המחוקק.וביחסלזכויותאלוישלקבועכילאיתכןלאפשר
לתשלום הכתובה .השלב השני ,הכולל הוראה המתייחסת
לאחד מהצדדים לפצל את הדיונים ,ולבחור את מערכת
לביצועמעשישלהתשלום,יעשהלאחרדיוןנוסףשיתקיים
חוקים על פיו הוא מבקש להישפט בחלק מענייני הממון
לאחרסיוםההליךבביתהמשפט.
העומדים על הפרק לחלוקה בעת הגירושין ,וביחס לחלק
נקדים ונבהיר כי במסגרת הנוכחית לא מצאנו לנכון
אחר של נושאי הממון יתבע להישפט על פי מערכת אחרת
להכנס לשאלת תוקפו של חוק יחסי ממון על פי ההלכה,
בה כללים אחרים ,כך שבסופו של דבר התוצאה תהיה
ובסי'הבא-סי'מח,התייחסנולשאלהזו.
שבסופם של ההליכים יהיו בידו סכומי כסף ,שבין על פי
התפיסה ההלכתית לבדה ובין על פי התפיסה האזרחית
במקרה הנוכחי שידוע לביה"ד שהאשה מנהלת בבית
המשפטהליכיםמשפטייםלגבייתסכומיכסףמהבעל.יתכן
הבאהלידיביטויבחוק,לאהתקבלוכדין.והצידוקלקבלתם
יהיה-כלאייםמשפטיים,בהםהורכבמיןבשאינומינו.
מאדשבסיומושלההליך,ולאחרשהאשהתקבלאתסכומי
נוסיף ונציין כי שטר הכתובה במהותו הוא מסמך דתי,
הכסףשביתהמשפטפסקלזכותה,יתבררלמפרעשלאהיה
והסמכות לדון בכתובה נתונה לבית הדין הרבני כחלק
מקוםלהורותעלגבייתהכתובה.וזאתמשניטעמים.
מענייני נישואין וגירושין .התייחסות היחידה האפשרית
ראשית ,חוק יחסי ממון בסעיף 17קובע "אין בחוק זה
לגרוע…מזכויותהאשהלפיכתובתה".
ביחסלכתובההיאההתייחסותההלכתית.
בית הדין יורה על גביית שטר הכתובה רק לאחר
הפרשנות הסבירה לסעיף זה היא שהוראה זו באה
שהושלמוהתנאיםלהוציאלפועלתשלוםזההלכהלמעשה
לשלול את הטענה שחוק יחסי ממון קובע איזון משאבים
על פי דין תורה .במידה שעל פי ההלכה אין מקום לגבות
לפי הכללים הקבועים בחוק ומבטל את זכותה של האשה
אתהסכוםהנקובבכתובה,שטרהכתובההואחסרערך.
לגבותאתכתובתהבמקרהשהסכוםהמחוייבלתשלוםעל
בירור זכות ממון שיש לאדם על חבירו ,הנידונת בבית
פי הכתובה גבוה מהסכום לו היא זכאית מכח איזון
הדין ,תחילתה בבירור זכותו העקרונית על פי הדין ,ולאחר
המשאבים .על כן המחוקק קבע שהאשה תוכל לגבות את
מכןבטרםתנתןהוראה מעשיתלתשלום,עלינולבררשאין
הסךהקבועבכתובתה,גםאםבסופושלדבר,תהיהחריגה
טענהצדדיתשבכחהלעכבאתהתשלום.כגוןטענת"ישלי
מאיזון המשאבים הקבוע בחוק ,ושהיא חריגה לטובת
בידךכנגדו"וכיוצ"ב,ועלינולבררגםבהלכות"גבייתחוב",
האשה.
שאיןעיכובחיצוניהמעכבאומונעאתגבייתהחוב.
סימןמז301
כשבמקביל לדיון בבית הדין בשאלת גביית הכתובה,
מתנהל דיון כנ"ל בערכאה אחרת ,הבעל רשאי לטעון כי
מש"כהגר"יקפאחז"לבפס"דשהודפסבספרמשפטישאול
סי'ל')עמ'רו(.
התשלום שבו חוייב או שיחוייב בסיום אותו הליך ,יוכל
חיוב הכתובה ,נחשב חיוב התלוי בדעת שניהם ,ודנים
להיזקף עבורו כתשלום הכתובה .בית הדין אינו רשאי
בהרקעלפיאומדנאגדולה.ונצייןלמש"כהגרש"זאויערבך
להתעלם מטענה זו ,מאחר שעל פי ההלכה יש לטענה זו
ז"לבספרמנחתשלמה)ב-ג(סי'קלדבביאורדבריהתוספות
מקום ,ועל כן השלמת הליך הוצאה לפועל של גביית
בכתובות ,וז"ל " -התוספות לא ביארו מהא דלא כתב לה
הכתובהיעוכבעדלבחינתטענהזו.
אלא ע"מ לכונסה ,הרי ג"כ יש דעת אחרת …ולכן נראה
בכוונת התוספות ,דבכה"ג שהאומדנא היא גדולה ,ואנן
מסקנת הדברים -על פי העקרונות המפורטים לעיל ,יש
סהדי שלא היה נכנס על ספק זה ,לא תלוי כלל בדעתו של
מקום לעיכוב גביית הכתובה עד להשלמת ההליך המשפטי
צדהשני,הלכךגבישלאכתבלהאלאע"מלכונסה…כמו
המתנהל בערכאה אחרת ובחינה הלכתית של התוצאה
כן במתה האשה ,מ"ט יתן תוספת כתובה לאביה הרי לא
הסופית.
לקחאתבתו".
על כן אילו מכח אומדנא בלבד אתינן ,הרי שביחס
לסיוםנתייחס להחלטתביתהדיןהגדולמיוםט"וטבת
לאומדנא הנזכרת בנידון דנן ,יש לדון עד כמה האומדנא
תשס"ה שדן במקרה זה והסכימו לאמור לעיל .הנימוק
ברורה ובלא כל ספק .נראה שלא היינו דנים כאומדנא זו
שנכתב בהחלטתם היה שבגוף התחייבות של הבעל
באותםנכסיםשנצברובתקופתהנישואיןושגםעפ"יההלכה
לתשלום הכתובה קיימת אומדנא דמוכח שהתחייבות היא זוכה בהם או בחלקם .ויש לדון ,האם קיימת אומדנא
זו אינה בנוסף לזכויות שהמחוקק העניק לאשה בחוק כנ"ל ,באדם שאינו שומר מצוות וביחס לנכסים שהזכות
יחסי ממון אלא חופפות להן ,ומעולם לא עלה על דעת
בהםאלאעפ"יההלכהאלאחוקיתבלבד.
הבעל להתחייב בסכום כסף כפי הנקוב בשטר הכתובה,
שישולםבנוסףלסכוםשהאשהתזכה מכספיהבעל)כספים
ביחס לטענת ב"כ האשה שתמה מדוע בית הדין נמנע
שהם שלו בלבד ,על פי הלכה( מכח חוק יחסי ממון,
לפסוק לאשה פיצויים .יש מקום להתייחס לשאלה
ובהתאם להגיון האמור לעיל ,שלא עלה על דעתו
העקרוניתשלפסיקתפיצוייםלאשהבעתהגירושין.
להתחייב התחייבות הלכתית בנוסף לחובה החוקית
כידוע בהלכה הפסוקה בשו"ע אבן העזר אין זכרלפיצוי
שהטילעליוהמחוקק,אלאכהתחייבותהחופפתאחתאת
כזה .על כן על פי ההלכה אין לחייב את הפיצוי אלא ניתן
רעותה.
להביא לתשלום כזה בהסכמה ,במקרים שבהם ההליך
אך הקושי בדרך זו נובע מכך שעל פי ההלכה הרשות
מסתייםבהסכמה.
נתונהלדוןאומדנאביחסלמתנה,אךבהתחייבויותהדדיות,
אמנם היתה תקופה בה בתי הדין נהגו כדבר שבשגרה
ניתן לדון אומדנא רק באומדנא מוכחת ביותר שאין בה צד
לפסוק פיצויים אלו ,וכפי העולה מפסקי דין שבאוסף פסקי
ספק.
דין של הרבנות הראשית מתקופה שלפני כחמישים וששים
עייןבשו"עחו"מסי'רזסעיףד'וברמ"אשכתב" -מיהו
שנה,עייןבקובץאוסףפסקיהדיןח"בעמ'.42
אי איכא אומדנא דמוכח ,נתבטל המקח וי"א דבמתנה
מאידך עיין בספר עטרת שלמה )להגרש"ש קרליץ ז"ל(
דברים שבלב הויין דברים" .ובסמ"ע סק"י שכתב "במתנה
ח"א עמ'רמ"ג שכתב בנחרצותלשלול אתהבסיסההלכתי
דבריםשבלבהוייןדברים.הטעםדדוקאבמכרדקיבלמעות,
למנהג זה .וע"ע בפד"ר ח"א עמ' 131שנהגו בפיצוי זה על
מסתמא גמר ומקני אם לא דפירש .משא"כ במתנה דהוא
מנת להביא את האשה להסכמה לגירושין בנסיבות בהם
בחינם,דאומדןדעתכלדהואמבטלהמעשה,ואמרינןדלא
היא אינה מעוניינת בגירושין ,אך לא כשהיא תובעת
גמרבדעתוליתנולובחנם".
להתגרש.
לעומת זאת במקח שבו קיימות התחייבויות הדדיות
אך כל זה בטרם החוק קבע תשלום לאשה מלבד
והתחייבותו נובעת מהתחייבות נגדית של הצד השני ,אין
זכויותיהעלפיהכתובה.אךלאחרשהונהגחוקיחסיממון,
דניםאומדנא,עייןבמשנהלמלךפ"ומהלכותזכיהה"א.אך
ובדרךכללהאשהמקבלתעלפיהוראותחוקיחסיממוןאת
עיי"ש שהביא משו"ת פני משה שגם בדבר התלוי בדעת
הפיצויההולםעלפיהנהוג,הןבהסכמהוהןבמסגרתהליך
שניהם ,אם האומדנא היא "גדולה עד מאד" אזלינן בתר
משפטי ,אין מקום לתביעה לפיצויים בנוסף לסכומי הכסף
אומדנאשלצדאחד.וע"עבנודעביהודהקמאחיו"דסי'סט
המשולמים מכח החוק .וע"ע בפד"ר כרך טו עמ' 222שציין
)ד"ה נמצא( שכתב כסברא זו ,ובשו"ת דברי חיים ח"א
להעדר פסקי דין לקביעת פיצויים ,בפסקי הדין שהתפרסמו
חאה"עסי'ג'כתבבלשוןזו"-רביםושלמיםס"לדבאומדנא
בפד"רהשונים,ונראההטעםכאמור.ובכךנדחהמש"כשם
גדולה אפילו בדבר התלוי בדעת שניהם אמרינן אומדנא".
בעמ' ,216שהסתמכו על פסקי דין מהתקופה הקודמת
וכן הסכים בשו"ת ברית אברהם חחו"מ סי' כט סק"י .וע"ע
להנהגתהחוק.
302אבןהעזר
עטרתדבורה
סימ מח
חלוקתרכושביןבניזוג-אשההנושאתונותנתבתוךהבית
בני הזוג נשואים 20שנה ולהם בית משותף ,ולעת עתה
אמנם אם תנתן החלטה עקרונית הקובעת שהבעל מחוייב
עדיין גרים תחת קורת גג אחת ,אך מעל שנה שמתקיים
בכל החובות ,תהיה לאשה הזכות לקזז מרכושו של הבעל
סכסוך בין בני הזוג .האשה פתחה תיק לתביעת גירושין
לרבותמחלקובביתהמשותף,אתתשלומיהלבעליהחובות.
ותבעה להתגרש ,וכן הגישה תביעות לחלוקת הרכוש,
משמורתהילדיםולמזונות.
האשה תבעה לחלק את הרכוש כדלהלן -האשה
התגלו חילוקי דעות בין הצדדים כיצד התנהל העסק,
האשהטענהשלאהיתהשותפהמלאהבהחלטותהעסקיות
וכיכמהמהמהלכיםהחשוביםנעשובניגודלדעתה .כמוכן
מבקשת לקבל את מחצית הבית כאשר הוא נקי מכל
טענהשהיופרקיזמןבהםלאהיתהמעורבתבעסק,וחתמה
משכנתא ושעבוד ,וכן ביקשה לקבוע שהחובות הרבים
עלההלוואותרקמתוךאילוץ.למרותזאת,האשההבהירה
שהצטברובמסגרתהחנותשהבעלניהלועדייןמנהל,יחולו
בפירוט כיצד ניהלה בדרך מדוייקת את העניינים הכספיים
עלהבעלבלבד,ולפוטרהמכלמחוייבותתשלוםחובותאלו.
שהיובאחריותה.
לטענתה ,הבעל לא שיתף אותה בניהול העסק ,והמהלכים
הבעלמצידוטעןלחלוקתעבודהבעסקבינולביןאשתו
העסקייםבעסקהוכתבועלידיהבעלבניגודלדעתה,לרבות
כך שהוא מנהל את החלק המקצועי בעסק והאשה מנהלת
ההלוואותשנלקחולמעןהעסקשהיאהיתהחתומהעליהם.
את כל העניינים הכספיים לרבות הניירת והחשבונות עם
לטענתה ,הבעל ניהל את העסק בדרך כושלת ובזבז סכומי
הספקיםועםהבנקים.בדיוןהראשוןהבעלטען"היאניהלה
כסף רבים ללא היגיון ובניגוד לדעתה .על כן ,לטענתה ,אין
הכל,ואניידעתימהקורה".
מקוםלחייבהבתוצאותהחמורותהנובעותמכך.
למרות הטענות השונות שהועלו על ידי הצדדים ,אין
הבעלמצידוטעןשהואמסכיםלתתגט,וביחסלחלוקת
ספק שהעסק נפתח על ידי שני הצדדים כעסק משותף.
הבית המשותף מבקש לקבוע כי חלוקתו תיעשה ביחס
ההתרשמות הברורה של בית הדין שהעסק נפתח על בסיס
מתאים לחלקו של כל צד במימון הבית .לטענתו חלק גדול
ברור של שותפות " -עסק משפחתי" כלשונה של האשה.
מהמימון לקניית הבית הגיע מבני משפחתו כמתנה או
עסקשבוהוסכםשכלאחדמבניהזוגיפעלבתחוםהמתאים
כהלוואה,ומאחרשלטענתוהאשהמורדת,עליהלהשיבאת
לו -הבעל כאיש מקצוע ,בתחום המקצועי ,והאשה בניהול
המתנות שקיבלה .כמו כן הבעל מבקש לחייב את האשה
החשבונות.בשיגרההקבועה,הבעלהתרכזבעבודהבתחום
לשאתבמחציתמחובותיוהעסקייםשלהעסק.
המקצועי ,לרבות הזמנת סחורה ,והאשה עסקה בניהול
במהלך הדיונים הוצגו לבית הדין פרטים על היקף
ענייני החשבונות השוטפים ,אך בשאלות העקרוניות ,כיצד
חובותיהם ,והשתלשלות העניינים בעסק ,ואין כאן המקום
להוביל את ניהול העסק הבעל קבע את המדיניות ,וכשהיו
לפרטן.
חילוקידעות,כפיהנראהעלפירוב,דעתושלהבעלהיתה
הדעההקובעת,והאשהנאלצהלהסכיםלצעדיושלהבעל,
העקרונותהמנחיםאתחלוקתהרכושבמקרהשלפנינו
הדרך הראויה לקביעת פסק הדין בנידון שלפנינו היא -
וחתמה על ההלוואות השונות שנלקחו לטובת העסק ,ועל
הלוואתהמשכנתאשבמסגרתהשועבדביתםהמשותף.
בשלב ראשון לקבוע את העקרונות המנחים בדרך חלוקת
הרכושולאחרמכןינתןפסקדיןפרטני.
להלן נפריד בין הדיון בשאלת חלוקת הבית המשותף,
לדיוןבנושאהעסקוהחובותהנלויםלעסק.
חלוקתרכושביןבניזוג-אשההנושאתונותנתבתוךהבית
מצינובהלכהמצבשבוהאשהמוגדרתכ"אשההנושאת
ונותנת בתוך הבית" ,עיין במסכת שבועות דף מה" .ואלו
ביחס לעסק ,השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא,
נשבעין שלא בטענה …והאשה הנושאת והנותנת בתוך
מהי מידת מחוייבותה של האשה לפירעון החובות שנלקחו
הבית" ,ופרש רש"י )שם דף מח" - (:והאשה הנושאת
לצורךהעסק.
והנותנת בתוך הבית .שהושיבה בעלה חנוונית או שמינה
נקדים שהדיון בפנינו הוא בין שני צדדים בלבד ,בין
הבעל והאשה ,אך למעשה קיימים צדדים נוספים לדיון זה,
אפוטרופא לעסוק בנכסיו" .והתפארת ישראל על המשניות
כתב"-אשהשהרשהבעלהשתתעסקבמשאומתןשלו".
והםהנושים -בעליהחובות.גם אםתתקבלבקשתהאשה
בהתאםלהגדרהזו,היהמקוםלומר,שבמקרהשבפנינו,
לקבועשאיןלהחלקבחובותאלו,איןמשמעותלהחלטהזו
האשה נידונת כנושאת ונותנת בתוך הבית .אלא שבש"ס,
ביחס לבעלי החובות שאינם צד לדיון זה בפני בית הדין,
במסכתשבועותשםובמסכתבבא בתראדףנב ,:לאהוזכר
והם יוכלו לתבוע מהאשה כל חוב שגם היא חתומה עליו.
דינה של הנושאת ונותנת בתוך הבית ביחס לשאלת חיובה
סימןמח303
בחובות שנטלה לצורך העסק של בעלה ,ונושא זה התברר
בפני עצמה וקבלה המעות דאז מדמה הבעה"ת והטור
בשו"עובפוסקיםהאחרונים.
לשניםשלוודצריךכלאחדלשלםהחצימשלווהואברור".
בשו"ע חו"מ סי' עז סעיף י' פסק " -איש ואשתו שלוו
ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ל' דן בשאלת חיוב הבעל
מאחד ,היא חייבת לפרוע החצי מכתובתה .ואם הבעל או
בעסקי אשתו הנושאת ונותנת בתוך הבית ,ופסק וז"ל -
יורשיופרעוכלהחוב,חוזריםונפרעיםממנההחצי…הגה,
"בנ"ד שהיה לצורך מו"מ ואם היה עי"ז ריוח בהעסק היה
והריהםבטענותהללוכשנילוויןשלווביחד".ועי"שבסמ"ע
הבעלנוטלחלקבהריוח,א"כהלוואהזוהיתהכשארמו"מ
ס"ק כה שכתב " -עיין בע"ש שכתב דצ"ל דהיינו דוקא
שמכרה או לקחה ,שמקחה קיים .וכן מצאתי בתשובת חוט
במקוםשנושאיןונותניןהנשיםבממוןבפניעצמן,אבלהיכא
השניסי'מ"גוז"לא"אשערבהבשבילאחריםוישלהריוח
שאיןהנשיםנושאיםונותניןבפניעצמן,נהידהמלוהדסמך
באותוערבותשהמוכרנותןלהחלקבריוח ,נ"לפשוטדאם
דעתועליהמצילגבותממנההחצי,מ"ממילתאדמסתברא
היאאשהנו"נבתוךהביתשחייבבעלהלשלם ,כשארמו"מ
הוא שאין הבעל ויורשיו נפרעין ממנה ,אלא נאמנת לומר
שפוסקיםכןבפראגלאשההנו"נתוךהביתעכ"ל.וה"נבנ"ד
שכל הממון לקח הבעל לידו ,והיא נכנסת בערב קבלן עם
כיון שהיה דרך מו"מ לשם ריוח חייב הבעל לשלם ,ואף
בעלה כדי שיוכל להחיותו" .וכן הסכים הש"ך סק"ל .וכן
שהמנ"י בשו"ת שבסוף ספר תוה"ש סי' ט' חולק על הש"ך
כתב בביאור הגר"א ס"ק לג וז"ל " -איש ואשתו כו' וה"ה
כבר הסכימו כל האחרונים להש"ך והעידו שכן המנהג,
בטענות כו' .דכל שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית כאחר
ובפרטבנ"דלכ"עהויכן,ושובמצאתיבשו"תשו"מתניינא
דמי,וכמ"שבב"בנ"אב'ת"ראיןכו'קבלכו'".
ח"ב סי' ח"י שהאריך ג"כ בענין זה וגם הוא הסכים לדינא
מבוארמדבריהע"שהסמ"עהש"ךוהגר"א ,שאםהאשה
נושאתונותנתבתוךהביתאיןדינםכדיןשניםשלווכאחד.
כדברינו.והנלע"דכתבתי".
והנהבלבושמבוארשקייםחילוקברורביןזכותהתביעה
ועייןבשו"תפנייצחקחלקה'חאה"עסי'יחשדחהדעת
של המלוה מהאשה ,להסדר הממוני שבין הבעל והאשה.
הרב השואל שסבר שהב"י בשו"ע סתם ולא חילק ומשמע
ביחס למלוה כותב הסמ"ע " -נהי דהמלוה ,דסמך דעתו
דלאס"לכסברתהלבוש)שהביאוהסמ"עוהש"ך(,והביאכן
עליה ,מצי לגבות ממנה החצי" .אבל בדין ודברים שבין
ממשמעות הכנסת הגדולה שהסכים עם הלבוש .אך סיים
הבעל והאשה היא יכולה לטעון שהוסכם ביניהם שהיא
הפני יצחק שכן הוא האמת לדינא כחילוק שכתבו הלבוש
אינהאלא ערב.ובאר בשו"ת פני יצחק )שם(" -הלבוש ז"ל
הסמ"עוהש"ך.
כתב דודאי נגד המלוה צריכה היא לפרוע לו דעל מנת כן
וכןפסקבשו"תשבותיעקבח"אסי'קנה,עיי"ששהביא
נכנסהעמושיגבהממנההחצי".אךביחסלבעלאוליורשיו
את מש"כ הע"ש הנזכר ,ועל זה כתב השבות יעקב " -ואני
קיים חילוק בין אם היא נושאת ונותנת בממון בפני עצמה
כמוסיף על דבריו כיון שמבואר לדעתו שמוציא הדין שהוא
שאז חייבת לפרוע החצי ,לבין אם נושאת ונותנת בתוך
מטור ובעה"ת דוקא במקום שנושאים ונותנים הנשים בפני
הבית שאז אם יש לבעל נכסים לפירעון כל החוב ,אינה
עצמן ,ע"כ אומר אני דכל דברי הטור ובעה"ת לא קאמרי
צריכהלשלםמכתובתה.
לגבות כלל החצי מכתובתה אלא במקום שנושאים ונותנים
העולה מדברינו שבנידון שהאשה נושאת ונותנת בתוך
הנשים בפני עצמן ואינם מטילים כלל לתוך כיס אחד ,כמו
הבית,הרישביחסלדיןודבריםשבינהלבעל,האשהנידונת
רב פפא ובת אבאסוראה כדאיתא בש"ס פ"ק דסנהדריןדף
כ,ידא אריכתא' של הבעל ,ובכל הלוואה שנלקחה על ידה
י"ד ע"ב ,אבל היכא שאין הנשים נושאים ונותנים בפני
הבעלנחשבכמישהתחייבבהלואהזו.
עצמן,כיהאיגוונאאפילוהחציאינםגוביםמכתובתה,רק
והנה הב"ש סי' קב סק"ח כתב " -וכתב מהרי"ל שם,
יפרעהכלמתוךהעיזבון,ואח"כתפרעכתובתהכיהיאלא
לכו"ע אם היא נושאת ונותנת בתוך הבית ובאו המעות
נכנסהבתוךהשעבודרקבתורתערבות,כדישלאיהיהלה
לידה חייבת מדין ערב" .והיינו אם הבעל לבדו נטל את
דין מוקדם ולפרוע תחלה החוב והוא מילתא דמסתבר".
ההלואה ,ואשתו שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית ,באו
ובסיוםדבריוכתב"-וברמןכלדיןהאגדולהמזודנדוןדידן
המעותלידה,חייבתמדיןערב,כשכלומעותהלואה.ובאר
מצינו באשת איש שנתחייבה בפני עצמה אם היא נושאת
בספרשערמשפטסי'עזסק"ו" -ואףלשיטתהע"שוהש"ך
ונותנת תוך הבית הבעל חייב לשלם ,דהוי כאלו הבעלים
בסעיף ב' דשני שותפים שלוה אחד מהם אין השני חייב
מינושלוחים,וכןהסכמתרובהאחרוניםכדעתהמרדכיפרק
לשלם ,אף שנתברר בעדים שלוה לצורך השותפות ובא
החובלוכמושהאריךהש"ךבזהבסי'צ"וס"קט'יע"ש,ועיין
לתוך השותפות ,אם כלה ממון השותפות …מ"מ י"ל
באבןהעזר סי'ק"בסעי'ב'בהג"הובחלקתמחוקקס"קח',
דהאשההנו"נבתוךהביתעדיףטפימשנישותפיםואדעתא
וא"כ דון מינה כ"ש בנדון שלפנינו שאם נתחייבה היא עם
דידההלוה".
בעלהשאמרינןשהיאלאנשתעבדהרקלערבותואיןנפרעין
אלא שהבית מאיר באה"ע סי' קב ס"ב )ד"ה ולכולי
מןהערבתחלהרקישתלםהכלמנכסיבעלהואח"כתגבה
עלמא( חלק על הב"ש ,ותמה מדוע תחוייב האשה בכך
היאכתובתהבשלימותאםלאשידועשהיאנושאתונותנת
שבאו המעות לידה לצורך עסק שהיא עושה עבור בעלה,
304אבןהעזר
עטרתדבורה
ומדועתתחייבכערבבלאקבלתערבות.מסקנתהביתמאיר
אך לא סמכה דעתה שתקבל מחצית מהרכוש שנצבר יחד
" -לדינא אין לחלק בין נושאת ונותנת ללא נושאת ונותנת,
במהלךהנישואין.
ומכל שכן שתהא ערב ושתחוייב לשלם מדידה חלילה
אך בזמנינו שברור לבעל ולאשה ,שהאשה אינה סומכת
להעלות בדעת מהרי"ו ,זולת בנידון דידיה שנתערבה
דעתה על הסכום הנקוב בכתובה כפיצוי) ,למרות היותו
בפירוש".
שטר בר תוקף לכל דבר ועניין( ,אלא בעיקרו של דבר היא
ובספרנתיבותהמשפטסי'עזס"קיאכתבשאמנםאשה
סומכת דעתה ששכרה ועמלה מהמאמץ המשותף בתקופת
הנו"נ בתוך הבית נחשבת כשלוחו של הבעל וכל הריוח
הנישואיןיגיעלידיביטויבחלוקהשוהשלהנכסיםשנצברו
וההפסד חל על בעלה ,דינו של המלוה הוא רק עם בעלה,
במהלך הנישואין ,וברור לשני בני הזוג שאם יהיו לעסק
אלאשבסיוםדבריוכתבהנתיבות"-אםלאשחתמהעצמה
רווחים ,שניהם יהנו בחלקים שוים ברווחים ,הן מפני ,חוק
בשטר דאז הוא כפירש המלוה שדעתו עליה ,ומכ"ש אם
יחסי ממון' ,הניתן לאכיפה בערכאות ,והן מפני המנהג
פירש בהדיא שאין סמיכת דעתו רק עליה ,שאז חייבת גם
הנפוץ שבעת פירוד וגירושין משתדלים להגיע להסכמה על
היא לשלם כשאין לו לבעל" .ועיין בספר נחל יצחק סי' עז
חלוקת הרווחים בחלקים שוים ,על כן גם בלא שנכנס כעת
סק"דשהסכיםלדינאכדעתהביתמאירונתיבותהמשפט.
לדוןבמסגרתזושלפסקהדיןהנוכחי,בתוקפוההלכתישל
העולה מדברינו שגם באשה הנושאת ונותנת בתוך
חוק יחסי ממון ,מ"מ מאחר שהמציאות המקובלת בארץ
הבית,כלעודהיאבעצמהלאהתחייבההתחייבותאישית,
במשךשניםרבותהיאלחלקאתהרכושבחלקיםשוים,הרי
יש מקום לטענתה שיש לחייב את בעלה בלבד בהחזר
שמכח מציאות זו נוצרת אומדנא דמוכח ,שבעת שהוקם
ההלואה שנטלה ,אך אם היא חתמה בעצמה על שטר
ה"עסקהמשפחתי"בכוחותמשותפים,כוונתםהיתהלפתוח
ההלואה ומוכח שהמלוה סמך את דעתו עליה ,או שהדבר
עסק
ברווחים
נאמרבפירוש,בנסיבותאלוגםהיאמחוייבתבחוב .ומשמע
ובהתחייבויות ,וללא ספק שזו היתה כוונת שניהם בעת
שכוונתהנתיבותלדונהכערב בלבד,וכןפשוט אםהעמידה
שהתחייבו וחתמו על טפסי ההלוואות שלקחו יחד לצורך
עצמהבפירושכערב,דוגמתהמבוארבביתמאיר,הרישאז
העסק.
שבו
שניהם
יחשבו
שותפים
שוים
היאמחוייבתבאופןאישיבהחזרהחובכערב.ולדעתהבית
שאלת תקפו ההלכתי של חוק יחסי ממון ,ראוי לדיון
שמואל ,גם בלא"ה ,אף כשהבעל לבדו לוה ,מ"מ אם באו
בפני עצמו מצד דינא דמלכותא ומצד מנהג המדינה ,אך
המעותלידההיאמחוייבתכערב.
מקומובנסיבותאחרות,כגוןבמקרהשהבעלפתחעסקפרטי
נחזור לנידון שלפנינו ,האשה יחד עם בעלה לקחו את
בלא לערב את אשתו באופן פעיל באותו עסק ,או שעבד
רוב ההלוואות וחתמו על המסמכים המתאימים לאישור
כשכירוצברממוןוכיוצ"ב,ובזהישמקוםלדוןמכמהצדדים
ההלוואה ,ובודאי ביחס שבין בעלי החוב לאשה ,היא
בהלכה ,ואין מקומו בנידון זה .הלכהלמעשה בכל המקרים
מחוייבת בחוב כשותפה מלאה ,ובעלי החוב רשאים לגבות
שבאו לפנינו בבית הדין לאחר שהצדדים הצהירו על
ממנה את מחצית חובם ,ובמידה שאין לבעל מהיכן לשלם
הסכמתםובקשתםלפסיקהשוהשלהרכושעלפיההוראות
אך לאשה יש ,דינם כשניים שלוו יחד שנעשים ערבים זה
שבחוק יחסי ממון ,אנו עושים עמם קניין ,ופוסקים על סמך
לזה .אבל בדין ודברים שבין האשה לבעל ,אם הבעל יכול
הקניין ,ולהלן נוסיף ונבהיר נקודה זו .אך המקרה שלפנינו
לפרועאתכלהחוב,האשהיכולהלטעוןשישלדונהכשליח
עדיף ,מאחר שבמציאות המעשית בני הזוג התנהגו כשני
בעלה ,ואף אם חתמה על שטר ההלוואה ,על הבעל לפרוע
שותפים המפעילים יחד את העסק ,בנסיבות אלו מסתבר
אתכלהחובוהיאאינהאלאכערב.
שגםעלפיההלכהישלדונםכשנישותפיםשויםלכלדבר,
ואיןצורךכעתבקניןנוסף.
כשישאומדנאדמוכחשכוונתםמלכתחילהלהיותשותפים
שויםבהתאםל"חוקיחסיממון".
יש מקום להבהיר ,כי יסודו של דין "אשה הנושאת
הא פשיטא שבכל שני שותפים בעלמא ,במידה שכתבו
הסכם שותפות ,או שקיימת אומדנא דמוכח מהו הסכם
השותפות ,ההסכם מחייבם מאחר שעל דעת כן הוקמה
ונותנת בתוך הבית" ,נעוץ בבירור מעמיק של השאלה מהי
השותפות .וה"ה במקרה הנוכחי ,בפנינו שותפות ידועה
האומדנאהמוכחתמתוךהענייןבהגדרתמעמדםשלהבעל
ומוגדרת בין הבעל ואשתו ,המנותקת משאר הרכוש
והאשה בנכסים ,ובזה דנו הפוסקים את האשה כשליח של
שברשותכלאחדמהם.בנסיבותאלוקיימתאומדנאדמוכח
הבעל ,וזאת מפני שהמציאות שבה עסקו הפוסקים ,היתה
ש,חוק יחסי ממון' ומנהג המדינה ,היה הבסיס להסכם
כזו,שמעיקראהיהברורלכלאדםשהאשהלאתתבעחלק
השותפות שעליו הושתתה שותפות זו .אין לערער על
מהרווחים שיהיו בעסק ,וזאת על פי ההלכה שמעשי ידיה
קביעה זו רק מפני שהשותפים הינם בעל ואשה הנשואים
של האשה לבעלה ,והאשה סמכה דעתה רק על הסכום
זל"ז.איןאנונזקקיםבמקרהזהלשאלת התוקףההלכתישל
הנקובבכתובהשישולםלהבמקרהשלגירושיןאואלמנות,
החוקאולמנהגהמדינהמצדתוקפושלמנהג,ומסגרתפסק
סימןמח305
הדין היא קביעת אומדנא דמוכח מה היתה דעתם של שני
שבררעםדודוהחזוןאישז"ל,ובופסקהחזו"אביחסלחוק
הצדדיםבעתשהקימויחדאתעסקהשותפות.
הגנת הדייר ,שאמנם אין לחוק תוקף על פי ההלכה ,ואין
מסקנתהדברים -איןמקוםלדוןאתהאשה בדין"אשה
לדון בזה מכח ההלכה של ,דינא דמלכותא דינא' ,אך היינו
הנושאת ונותנת בתוך הבית" במתכונת שבה דנו הפוסקים
דוקא ביחס למקרה שהשכרת הדירה נעשתה בטרם יצא
ולדונהכשליחהשלבעלהולאכשותפה,מאחרשהפוסקים
החוקהנ"ל.אךאםלאחרשנכנסלתקפו,חוקהגנתהדייר',
דנובמציאותשונהשבההיהמעיקראברורלכלשבניהזוג
המשכירהשכירבסתמא,ולאהזכירודברמהחוק,ישלקבוע
אינם שותפיםבגוףהנכסיםושאיןלאשהחלקונחלהבעסק
דבסתמאדעתםהיתהשינהגועלפיכלליהחוק,כלעודלא
שלהבעל.
קבעו בפירוש להיפך .וז"ל שם " -דעת הגאון חזון איש,
ונציין למש"כ בשו"ת חבלים בנעימים חלק ה' סי' לד.
מאחרששכרהדירהכשישחוקכזה,א"כעלדעתזהשכר,
וז"ל השאלה שם " -נשאלתי אם מותר לקבל צדקה ,סכום
דמאחר שיכול להכריח לפי החוק היה המשכיר צריך
חשובמאשהעשירהבליידיעתבעלה,והיאעוסקתבמסחר
לחשוש,וע"כהשכירעלדעתזהכפיהחוקעלכלזכויותיו
יחדעםבעלה,ובעלהסומךעליהבכלדבר".
ועל כל חובותיו ,מדלא התנה שהשכירות תלוי בדעתו
בתשובתוהביאהג"ריהודהליבגרויברטז"לאתההלכה
הבלעדית ,אשר לפי זה אין יכול המשכיר להוציא את
הפסוקה )יו"ד סי' רמח ס"ד( שאסור לגבאי צדקה לקחת
השוכרלמרותשהשכירלולזמןמסויים,אךלאדיברבשעת
מנשיםדברמרובה,ומבוארדדינאהכיאףאםהםנושאות
ההשכרה שזה בלי הגנת הדייר ,ולפי זה לא יכול לדרוש
ונותנותבתוךהבית,ועיי"ששלאמצאהיתרלקבלמהאשה
ממנו דמי שכירות גבוהים לאחר זמן השכירות …צריך
סכום גדול לצדקה .אך בסיום דבריו כתב " -אך נראה
לשלםלוכפימהשנקבעבחוק,מאחרשעלדעתזההשכיר
במדינהזו,שעלפידיןהממשלהישלאשהחלקשוהברכוש
לו".
הבעל ,וכל מי שחותם שטר נישואין יודע זאת ,ועל זה הוא
ויסוד הדברים התבאר בחזו"א בספרו חלק חו"מ
חותם ברצונו ,הרי זו שותפות גמורה ,ויכולה האשה ליתן
)ליקוטים סי' טז סק"א( שכתב על מהשכתב הרמ"אבחו"מ
אפילו מתנה מרובה .ואין זה ענין לדינא דמלכותא שיש
סי'עגסעיףידשפסקאתדבריהמרדכישכתבשגםבישראל
דעות דמהני כמ"ש רמ"א חו"מ ס"ס עד וכן סי' רמח ס"א
שהלוה לישראל הלואה על המשכון ,אם המנהג שלא יוכל
בצוואה ובתשובת שם אריה חו"מ סי' כ' אות ו' ,וכנגד זה
למכרותוךשנהאזלינןאחרהמנהג,וכתבהחזו"א" -בדרכי
ב"יחו"מס"סכובשםתשובתהרשב"אוש"ךסי'עגס"קלט
משה סי' עג סק"ו פי' דברי המרדכי דדינא דמלכותא דינא
ורמ"א ס"ס שסט וחתם סופר חו"מ סי' קמב ,שדינא
חשיבכמנהג,והמלוהסתםולאפירשזמן,דעתוכפיהנהוג
דמלכותא לאודינא ושלא כד"ת ,ועייןדבריאמתשו"תסי'
עם העכו"ם" .ואח"כ הביא החזו"א מש"כ הש"ך בס"ק לט
יב בענין דינא דמלכותא ,דהכא שאני שכן המנהג והכל
לחלק בדינא דמלכותא דינא בין דין המלכות הסותר דבר
נוהגיםכןוכחהככחו",עכ"ל.
המפורש בתורתינולבין כשאיןמפורש בתורה,וכתב על זה
מבואר בדבריו שלא פסק כן מכח ההלכה של דינא
החזו"א" -ולשוןהש"ךז"לקשהלכווין,שאין חילוקביןדין
דמלכותאדינא,אלאמאחרשהבעלחתםעלשטרהנישואין
מפורש לאינו מפורש ,ואין כלל דין שאינו מפורש ,שהכל
ביודעו את החוק ואת המנהג שהכל נוהגים כך ,וכבר בעת
מפורשבתורה.אלאשכןהואהדין,שאםמשכנוסתם,צריך
הנישואין הבעל התחייב מרצונו לשתף את אשתו ברכוש
בית דין לשקול את האומד עד כמה מחל לו שלא יתבענו,
שיצבור בשותפות שוה .יצויין ,כי תשובה זו נכתבה בקנדה
ודינא דמלכותא מכרעת את האומד .וכיון דמורגל אצלינו
שבה בני הזוג נישאים בנשואים אזרחיים מלבד החו"ק,
דינאדמלכותאדינא,אףשזהרקבתנאיםמיוחדים,מ"מזה
ויתכן שבעתהרישוםהאזרחיהבעלחותםעלשטרנישואין,
משפיעעלבניאדםלסמוךבסתמאעלשיעורשהםדניםבו,
המוזכרבתשובהזו.וישלדון בדבריואם היהפוסקכןבלא
וזו כוונת הראב"ד בש"ך ס"ק לו ,ונמצא שאנו דנין בדיננו,
חתימה זו ,דהיינו האם מכח החוק ובצירוף המנהג "שהכל
ולאבדיניהם".
נוהגים כן" ,יהיה די כדי לקבוע שבני הזוג הפכו לשותפים
שויםברכוש,ועייןלהלןבחלקב',עמ'.889
כעיןסברתהחזו"אכתבבשו"תמנחתיצחקביחסלחוק
הגנת הדייר ,עיי"ש בחלק ב' סי' פו שכתב " -כיון שעדיין
וכן בנידון דידן ,לולי שעשו מעשה והקימו יחד עסק
החוק בתוקפו ,וכבר קבלו עליהם החוק מרצונם ,א"כ מי
משותף ,אין הכרח שעל פי ההלכה התקיים השיתוף הנ"ל
ששוכר דירה שוכר ע"ד החוק ,וא"כ אם המשכיר לא היה
ביןהבעלוהאשהברכוש,אךלאחרשנעשההמעשההנ"ל,
מרוצהלזה,היהלולהתנותבאופןהיותרמועילשלאיחול
האומדנא מחייבת שהשותפות הוקמה על בסיס החוק
החוק על זה ,וכה"ג איתא בתשובת מהר"ש ח"ו סי' י"ט
והמנהג .ונידון דידן עדיף טפי מהמבואר בתשובת חבלים
עיי"ש".
בנעימים.
וכן בפד"ר חלק טז עמ' 312הובא פסק דין מבית הדין
דוגמאנוספתלסבראשכתבנו,ראיתיבספרעטרתשלמה
האזורי בירושלים בהרכב הגר"י עדס ז"ל והגר"ב ז'ולטי ז"ל
)להגרש"ש קרליץ ז"ל( ח"א עמ' שפ שהביא בירור הלכה
ויבל"אהגרי"שאלישיבשליט"א,שבוכתבו"-אםהשכירות
306אבןהעזר
עטרתדבורה
היתהבזמןשהיהכברקייםחוקהדייר,הריברורשאדעתא
הזמן.ובתוךהזמן,האאיןיכולהמשכירלהוציאו,אףבנפל
דהכי היתה השכירות ,שהמשכיר לא יוכל להוציא את
הביתשלהמשכירשצריךלעצמו,כדאיפסקבסי'שי"בסעי'
השוכר מהדירה גם לאחר תום תקופת השכירות שכתבו
י"א וכדעת רוב הפוסקים דלא כתוס' ב"מ דף ק"ב .אך
בחוזה השכירות ,כיון שהמשכיר ידע שקיים חוק הדייר
שמעתי שמדין המלכות שאם צריך המשכיר לעצמו יכול
שאינו יכול להוציא את השוכר .ומה שהזכירו בחוזה זמן
להוציאו ,וממילא יהיה זה גם מדין התורה דהוי כהתנו כן.
קצוב לשכירות היינו במקרה שיתבטל חוק הדירות,
וצריך לחקור אצל יודעי דיניהם שהוא אדם כשר .כי על
שהשכירותקיימתעדזמןהקצוב,אבלכלזמןשחוקהדירות
השופטאיןלסמוךשאיןלהםחזקתכשרות,ואפשרשיעוות
קיים ,אדעתא דהכי השכיר לו שלא יוכל להוציאו לעולם
בשוגגאובמזיד".
כפי מנהג המדינה ,ובהלכות שכירות מבואר בהרבה
וע"עבשו"תמהרש"םח"גסי'קכח)ד"הועודנראה(.
מקומותשהכלכמנהגהמדינה".
ולפי זה נראה ברור שבמקרה שלפנינו ,שהאשה לחצה
ובאגרותמשהחלקחו"מח"אסי'עבכתב"-בעובדאזו,
על הבעל לפתוח "עסק משפחתי" ,וכן בדיון בבית הדין,
דעשו מדינא דמלכותא שהמשכיר אינו יכול להוציא את
הגדירו כך את העסק שבקשו להקים ,ושניהם ראו עצמם
השוכראףאחרשכלתהזמנו,כלזמןשרוצהלדורשם.אין
כשותפים מלאים בעסק .בנסיבות אלו גם אם לא היתה
הנידון כאן מצד דינא דמלכותא אלא לאלו ששכרו קודם
שותפות מלאה בקבלת ההחלטות החשובות בניהול העסק
שנעשההדיןשאזהיתההשכירותבסתםרקלהזמןשהתנו,
ובהשקעות בעסק ,וכל אחד השקיע את כוחו בתחום שבו
והיהרשאיהמשכירלהוציאווהיינוצריכיןלדוןאםישבזה
הוא מומחה ,עכ"פ שניהם ראו עצמם כשותפים שוים
דין דינא דמלכותא דינא .אבל לאלו ששכרו אחר שכבר
ברווחיםשיתקבלומהעסק.ומתוךכך,כלההתחייבויותשל
נעשההדיןמהמלכותולאהתנובפירוששכשיבאהזמןיהיה
העסקהינןהתחייבויותאישיותשלשניבניהזוג,ואיןמקום
מחוייבלצאתאלאסתם,הויכהתנושאדעתאדדיןהמלכות
לטענתהאשההמבקשתלהתנערמחלקהבחובותאלו.
השכיר לו והשטר שעשו על שתי שנים הוא רק שלא יוכל
יצויין שאין כל ספק ,שאם היה מתברר שהעסק נושא
השוכרלצאתקודםהשתישניםמשוםשעלהשוכרלאעשו
רווחים נאים ,האשה היתה תובעת את חלקה ברווחים,
המלכות שום דין והוצרך המשכיר לעשות שטר שלא יוכל
בטענה שיש לראותם כשותפים שוים ברווחים ,ומפני
לצאת ,וכן הוא שלא יוכל המשכיר לרבות בדמיה אף
ההתייחסות הברורה לעסק ,כעסק משפחתי שבו שני בני
כשיתנו המלכות רשות להוסיף ,וכן שלא יוכל המשכיר
הזוגהינםשותפיםשוים.
להוציאו קודם שתי שנים אף אם המלכות תבטל את דינה.
נוסיף ונבהיר ,שאלת התוקף ההלכתי שיש ל,חוק יחסי
אבל באם יהיה עוד קיים דין המלכות הוי השכירות כהתנו
ממון' ולמנהג המדינה )הבא בעקבות החוק( ,הקובעים
שיהיההזמןכפידיןהמלכות,שכלזמןשירצההשוכרלדור
חלוקה שוה של זכויות וחובות ממון שנצברו בתקופת
שם ידור .וא"כ הוא גם מדין התורה ממילא כבתוך הזמן.
הנישואין ראויה לבירור יסודי ,וכאמור לא היה מקומו
והגע עצמך ,דהא ברור ופשוט שכל אלו הדינים התלויין
במסגרתהנוכחית,וכברהזכרנושאצלינובביתהדיןנוהגים
במנהג המדינה ,כגון בב"מ דף פ"ג מקום שנהגו שלא
לעשותקניןעםבניהזוגהמבקשיםפסיקהעלפי חוקיחסי
להשכיםושלאלהעריבאינורשאילכופן,ומקוםשנהגולזון
ממון .אך זאת נציין ביחס לשאלת תוקף חוק יחסי ממון על
יזוןלספקבמתיקהיספק,וכגוןבדףק"גבמקבלשדהמחברו
פי ההלכה -יעויין ברמב"ם בהלכות אישות פט"ז מהלכות
מקוםשנהגולקצוריקצורלעקוריעקורלחרושאחריויחרוש
אישות שכתב בהלכה ז' " -תקנו הגאונים בכל הישיבות
וכדומה ,א"צ שיעשה המנהג ע"פ חכמי תורה וגם אף לא
שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן
ע"פיהודיםדוקא.דאףשהנהיגוזההנכרים,כגוןשהםרוב
המטלטלין כדרך שהתקינו לבעל חוב לגבות מן המטלטלין,
תושבי העיר ,נמי הוא מדין התורה בסתמא כפי המנהג,
ופשטה תקנה זו ברוב ישראל ,וכן שאר תנאי כתובה כולן
דאדעתא דמנהג העיר נחשב כהתנו בסתמא .וכן הוא
ככתובה הן וישנן במטלטלין כבקרקע ,חוץ מכתובת בנין
בענייני מכירה ,מה הוא בכלל המכר ,שאף שאיכא דינים
דכרין שלא מצאנו מנהג ירושתה פשוט בכל הישיבות,
קבועים בפרקי המכירה בב"ב ,מה הוא בכלל המכירה,
לפיכךאניאומרמעמידיןאותהעלדיןהתלמודשאיןיורשין
מפורשברמב"םס"פכ"וממכירהובש"עחו"מסי'רי"חסעי'
כתובתאמןאלאמןהקרקע".
י"ט דהוא רק במקום שאין מנהג ,אבל במקום שיש מנהג
הרי מבואר שאפילו תקנה שתקנו הגאונים ,אם לא
הולכין אחר המנהג .והטעם שבסתמא הוא כהתנו שהוא
פשטה ברוב ישראל ,כגון ירושת בנין דכרין מן המטלטלין,
כהמנהג ,ולכן אין חלוק מי הם שהנהיגו ,דאף אם הנכרים
שלא נמצא מנהג ירושתה פשוט בכל הישיבות ,אין ללכת
שהם רוב תושבי העיר הנהיגו ,נידון בדין התורה בסתמא
אחרתקנהזו,אלאמעמידיםעלדיןהתלמוד.
כהמנהג…ולכןודאילאגרעדיןהמלכותממנהג,שבסתמא
ועוד כתב הרמב"ם שם בהלכה ח-ט " -כבר נהגו בכל
הוא כהתנו אדעתא דדין המלכות ,וכ"ש שכן נוהגין כדין
המקומות שידענו וששמענו שמען שיכתבו בכתובה בין
המדינה ,ונמצא שגם המנהג כן ונחשב זה ממילא כבתוך
מקרקעי בין מטלטלי ,ודבר זה תיקון גדול הוא ואנשים
סימןמח307
גדולים ונבונים הנהיגו דבר זה …הרי שלא כתב כך בשטר
וליתן משלו שלא מן הדין כמ"ש מתנה שומר חנם להיות
הכתובהאלאנשאסתם,אםהיהיודעבתקנהזושלגאונים
כשואל".
גובה ,ואם לאו או שנסתפק לנו הדבר מתישבין בדבר זה
וכןהש"ךבסי'עגס"קלט,למרותששללדינאדמלכותא
הרבה ,שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה אע"פ שלא
במקוםשדיןתורהקובעאחרת,כתבשם" -וכןבפ"קדגיטין
נתפרשה כדין תנאי כתובה שהם תקנת הסנהדרין הגדולה
)דף י (:ונתבאר לעיל סימן ס"ח סעיף א' דשטרי מתנות
עדשנוציאבהממוןמןהיורשים".
העולים בערכאות של גוים כשרים ,היינו נמי כיון שהשטר
הרימבוארשאםהבעלידעמהתקנה,גםאםאיןלתקנה
עשויבערכאותיהםא"כאדינאדמלכותאסמך".
תוקף מחייב מצד עצמה ,עכ"פ קיימת אומדנא דמוכח שעל
ולפיזהדבריהש"ךסי'כבס"קטושאסראם"קנומידו
דעת כן התחייב .ולפי זה היה מקום לדון האם בני הזוג
סתםלדוןבדיניגויים",בהכרחדבריומתפרשיםשקנומידו
היודעים מחוק יחסי ממון ומהמנהג ,מתחייבים על דעת
לדון בדיני גויים ובערכאותיהם ,דהיינו שקבל על עצמו גם
המנהג,גםאםהמנהגהחלעלסמךחוקשאינוברתוקףעל
אתחוקיהגוייםוגםלדון בערכאהשלהם,וכמושכתבמיד
פי ההלכה ,ודוגמת המובא לעיל ביחס לחוק הגנת הדייר.
אח"כ בטעם האיסור – "דהוי אויבינו פלילים שמחזיק
אך פשיטא שכל דברינו מתייחסים לשאלת חלוקת זכויות
ערכאותיהם ודתם" ,הרי מבואר דמיירי בתרתי לריעותא,
ממוןבדרךשיוויונית,שהיאחלוקההוגנתעלפידעתהאדם
דיון בערכאות הדנים עפ"י דתם .ובהתאם לשיטתו כתב
הפשוט .אך אין בכלל דברינו חלוקת זכויות ממון בדרך
הש"ך שאם גוי נאמן ידון על פי שיקול דעתו ולא על פי
שאינה שיווינית ,ושעלול להיות בה עיוות דין .וגם אם
דתם ,ליתלןבה.אךלאמצאנובדבריהש"ךאיסורעל בית
המחוקקלאחרונהמצאלנכוןלאפשרחלוקהכזו,הרישאין
הדיןלדוןולפסוקעלפיקנייןשעשוהצדדיםשהתחייבועל
מנהגהתומךבחלוקהכזו,ופשיטאשלאניתןלומרשקיימת
פיהחוק .הרשב"אוהש"ךבסי'עגלאמצאוריעותאבמקרה
אומדנא ברורה שעל דעת כן בני הזוג נכנסו למסגרת
שבעת עשיית מעשה הקנין או ההתחייבות ,אותו אדם
הנישואין.
שהקנה או שהתחייב ,הוכיח במעשיו שסמך אדינא
פסיקהבהתאםלחוקיחסיממוןלאחרקנין
דמלכותא ,ובכה"ג התוקף למעשיו יהיה בהתאם לדעתו
כשהחוק מנוגד להלכה ,אך בית הדין פוסק כהוראות
הנ"ל.לאמצאנובתשובתהרשב"אאובש"ךסי'עגשכתבו
החוק,פסיקההמיוסדתעלהתחייבותהצדדיםבקנין,שהקנו
לגנות את מעשיו אלה ,כנתינת תוקף לעקירת תורה ,כפי
והתחייבו זה לזה בקניין המועיל בהתאם להוראות החוק,
שהרשב"א עצמו כתב דברים קשים בתחילת דבריו .והיינו
ובקשומביתהדיןשיפסקולהםבהתאםלקנין .בנסיבותאלו
טעמא ,דבכה"ג י"ל כמו שכתב החזו"א )שהובא לעיל( -
אין מניעה לפסוק כבקשתם על פי החוק ,שהרי בדבר
"נמצאשאנודניןבדיננו,ולאבדיניהם".ולעילהבאנומגדולי
שבממון אדם רשאי להתחייב אחרת מהמחוייב על פי
הפוסקים בדורינו שהורו לאפשר פסיקה על פי חוק הגנת
ההלכה.
הדייר ,או דיני עבודה ,אם הפסיקה המיוסדת על קבלת
אך מאחר שהיו דיינים בבתי דין אחרים שפקפקו וטענו
שאף לאחר קנין עדיין אסור מפני שמייקרים דיני ערכאות,
הצדדים.
מסקנתהדברים ,בנידוןשבפנינו לפיהמבוארלעיל,ניתן
נציין לתשובת הרשב"א המפורסמת )ח"ו סי' רנד ,שהביא
לקבוע באופן ברור ,שבעת ייסוד העסק המשפחתי,
הב"י חו"מ סי' כו( שיצא בתוקף ושלל הזדקקות לחוקי
מלכתחילה דעת הבעל והאשה היתה להתחייב בהתאם
העכו"ם ועזיבת דיני ישראל) ,הנדון בתשובה היה נידון של
לחוקאולמנהגהמדינה,ומכיוןשכך,איןלהמנעמלפסוקכן
דיניירושה(.למרותשבאותהתשובה ,הרשב"אכתבדברים
מכחההתנגדות לפסיקה עפ"יחוקיםהנוגדיםאתדיןתורה.
קשים כנגד חלוקת הירושה בהתאם לחוקי העכו"ם ,הרי
אין להמנע מכך ,מאחר ולמעשה אנו פוסקים בזה כדין
שבהמשך דבריו באותה תשובה כתב " -במ"ש דינא
תורה,וכמ"שהחזו"א.
דמלכותאדינא…אינודיןאלאבמהשישלולמלךתועלת
…וא"נבמהשישראלעושהעםישראלחבירומדעתעצמו
ביחס לטענת האשה שחתמה על ההלוואות הנ"ל בעל
כאותה שאמרו בפ"ק דגיטין גבי מתניתין דכל השטרות
כורחה,ישלומרבזהארבעהדברים-
העולות בערכאות שלהן כשרים חוץ מגיטי נשים ,דאקשינן
א.לאהוצגוכלהוכחותלטענהזו.
קא פסיק ותני כל השטרות ואפילו שטרי מתנה במאי קני
ב .מסתבר שלא היה כאן מעשה של כפיה ממש ,אלא
בהאי שטרא חספא בעלמא הוא .ופרקינן תני חוץ מגיטי
כדרכם של שני שותפים המחולקים בדעותיהם ,פעמים
נשים .ואיכא דאמרי משום דינא דמלכותא דינא ,כלומר
שאחד חותם על מסמך ,בניגוד לדעתו האישית ,מאחר
אע"פ שמצד דיני המלך אינו מועיל כיון שבמתנה אין בו
ומעדיף לחתום ולהמשיך בשותפות מאשר לפרק את
תועלת למלך ,כיון שזה מדעתו עשה מתנתו בערכאות הרי
השיתוף ,ואין בזה גדרי אונס וכפיה .וגם כאן מסתבר שלא
קבלעליולילךבזהבדיניהמלכותשאמרשכלשטרשיעלה
היתהלהמניעהלהכריזכיאינהעודצדבעסק,וכפישכעת
בערכאות שיועיל ויקנה .ובדבר שבממון יכול לשעבד עצמו
מבקשתלהתנערממנו,ומאחרולאעשתהכן,מסתברשאין
308אבןהעזר
עטרתדבורה
כאן יותר מ,תליוהו וזבין' ד,אגב זוזי גמר ומקנה' ,וכך גם
לשניהםבשוהאתהמגרש,ושניהםמופיעיםבחוזההחכירה
כאן ,אגב רצונה בשימור המסגרת המשפחתית והעסקית,
וברישומים הרשמיים כשותפים שוים בנכס .ואף אם הבעל
התרצתהלהוראותהבעל,והתחייבההתחייבותהמועילה.
יוכיח את טענתו שהאשה מרדה בו ,אין הענין נוגע לבעלות
ג .מאחר שקבענו שהסכם השותפות הושתת על בסיס
על המגרש .ואף במורדת שהפסידה מתנות ,בכה"ג אין לדון
מנהגהמדינהובכפוףל,חוקיחסיממון'ומנהגהמדינה,הרי
שהואנתןלאשהאתהמגרשבמתנה,אלאשניהםקבלואת
שבהתאם לחוק זה ,אף אם האשה כלל לא היתה חותמת
הקרקעכשותפיםישירותמהמינהל.ואיןכאןמקוםלדוןבמה
על מסמך כלשהוא ,עכ"פ מעשה ההלואה שעשה הבעל
שדנוהפוסקים)עייןבש"ךסי'סבסק"זועוד(בבעלשכתבאת
לבדו היה מחייבה .ולכן גם אילו היתה טענתה מתקבלת
השטרעלשםאשתו,דשאניהתםשהבעלשלםמכספושלו,
שהיתה כפיה מסויימת ,באילוצים אלו או אחרים ,ואפילו
ואנותוליםשהואלבדוקנהאתהביתאלאשמטעםכלשהוא
אם היינו דנים משום כך ,שאין משמעות לחתימתה זו
רשם השטר על שם האשה .אבל בנידון דידן שכפי הידוע
וכאילו לא השתתפה בפועל במעשה ההלואה ,מ"מ מאחר
,מינהל מקרקעי ישראל' לא היה רשאי להחכיר לו לבדו את
ותלועצמםבהוראותהחוקוהמנהגהבאבעקבותיו,איןלכך
הקרקעמכיוןשלפיתקנותהאגודהשלאותומושב,רקזוגות
כל משמעות להסיר מהאשה את החובה לפרעון הלואות
נשואים יכולים להתקבל כחברים ,ממילא בודאי שהקנאת
אלו.
הקרקע בחכירה נעשתה מטעם מינהל מקרקעי ישראל עבור
ד .טענה זו אם תתקבל ,עשויה לפטור את האשה
ממחצית מהחובות הקיימים ,ומקומה בדיון שבין האשה
שניהם בחלקים שוים ,על כן יש לקבוע שהרישום בחוזה
משקףאתהבעלותהאמיתית.
ובעלי החוב ,וקשה להתייחס לטענה זו בלא לשמוע את
עיין בפד"ר חי"ג עמ' ) 148אות ב'( שכתבו סברא דומה
תגובתם,ביחסלכלהלואהוהלואה.ומסתמאטענהכזוכלל
שאם על מנת לקבל משכנתא צריך לרשום מחצית הדירה
לא עלתה ולא תעלה בדין ודברים של האשה עם בעלי
עלשמה,ישלראותבזהמתנהגמורהשמגמתהלאפשרלו
החוב.
לקבלאתההלואה,ואיןלהתייחסלרישוםכשטרמברחת.
לכןביחסלכלהכרוךבעסקישלדונםכשותפים מלאים
לזכויותולחובות.
נוסף על כך ,מקובל בין הסוחרים ובין העוסקים בנושא
הנדל"ןכיהרישוםבמינהלמקרקעיישראלנחשבכשוהערך
לכאורההיהמקוםלהגבילאתהקביעההנ"לרקעדליום
לרישום בטאבו לענין התוקף הקנייני שיש לרישום זה ודינו
בו נפרדו וחדלו מחיים משותפים והאשה חדלה מלהשתתף
כקניןסיטומתא ,וממילאהמגרששנרשםעלשםשניהםאכן
בפעילותהעסקית.אךמאחרשהעסקהוקםכעסקמשותף,גם
קנוי לשניהם ,וע"ע בספר ישועות ישראל סי' סב )סק"ב
אם שותף אחד למעשה אינו עובד בעסק ,עכ"פ כל עוד לא
בסופו(שכתבשאםהבעלציוהלרשוםאתהנכסבערכאות
נעשה הליך מסודר לפירוק השיתוף ,יש לראותו עדיין כעסק
על שם שניהם ,הוא שייך לשניהם ,וכן פסק בספר דברי
משותף הממשיך לפעול ,ובמידה ויש רווחים ,שניהם זכאים
מלכיאל חלק ה' סי' רלב וע"ע בפד"ר ח"ו עמ' 377-384
לחלוקאתהרווחיםבחלקיםשוים.וכמוכןאםהעסקהפסיד,
ובחלקיגעמ'.146
ההפסדים הינם משותפים .אלא שאם נעשו באותה תקופה,
אלא שאם יתברר שהכסף שניתן לבני הזוג על ידי בני
פעולותחריגותושאינןמקובלות,כגוןנטילתהלוואותבעלות
משפחת הבעל לצורך רכישת הדירה ,ניתן בתורת הלואה,
היקףמשמעותי,שאינןנצרכותלצורךהפעילותהשוטפת,והן
הרי שיהא מוטל על שניהם להחזיר את ההלואה בחלקים
נלקחוללאהסכמתהאשה,בהםאיןלחייבה.
שוים .דמסתמא ההלואה ניתנה לשניהם בשוה מאחר
ושניהםבעליהביתבשיתוף,ולאהיתהכוונהשהבעללבדו
מעמדהביתהמשותף
יחוייב בהחזר ההלואה .אך יש לציין כי הבעל בעצמו טען
נראהשהביתוהמגרשבודאישייכיםלשניבניהזוגמאחר
בדיוןשהכסףניתןבתורתמתנה.
ובעל המגרש ,שהוא , -מינהל מקרקעי ישראל' ,החכיר
סימ מט
אשהאלימהשהכתהאתבעלה-חיובהבגטוזכותהלתשלוםהכתובה
סיוןתשנ"ז
להכותו ,וכןלהכותאתהילדים.לדבריו ,התנהגותזונובעת
פרטיהמקרההנידון
מהפרעותנפשיותשלהאשה.
בפנינו תביעת גירושין שהוגשה על ידי הבעל המבקש
הבעלהתלונןבמשטרהכנגדאשתו,והוגשו כנגדהכתבי
לחייב את אשתו בגירושין .הבעל טוען שהאשה נוהגת
אישום על הכאת הבעל והילדים .בפני בית הדין הוצג
סימןמט309
פרוטוקול הדיון בבית המשפט שבו הודאת האשה בטענות
הפוגעת בגופו של הבעל ,חמורה יותר ,ככל שהדבר נוגע
הבעל על תקיפתו ,והכאתו מספר פעמים .וכן נושא הכאת
לחיוב הגירושין ללא כתובה .מאחר שלדעת רוב הפוסקים,
הילדיםמטופלבנפרד.
שורש הלכה זו של עוברת על דת ,אינו כקנס על מעשה
מהחומרשהוצגלביתהדיןעולהשאירועיהאלימותשל
שנעשה,אלאמחמתהעתיד,דהיינומחמתשהאשהבמעשיה
האשה כנגד בעלה חזרו ונשנו מספר פעמים .לא היתה זו
קלקלהאתהאפשרותשהיאובעלהיוכלולהמשיךלדוריחד,
מעידה חד פעמית ,אלא בעיה קבועה הנובעת מסגנון
עלכןגםאשההחובלתבבעלה,דינהכעוברתעלדת.
התנהגות לקוי .יתכן שהדברנבעהפרעהמסויימתהכוללת
בפד"ר ח"א עמ' ,338בפס"ד מהרבנים הגר"י עדס ז"ל
התנהגות עצבנית וחריגה של האשה .אך אין לקבוע
הגרי"ש אלישיב שליט"א והגרי"ב ז'ולטי ז"ל בארו את יסוד
שהאשה עשתה מעשיה בחוסר שפיות ,ולדונה כחולה
הדיןבעוברתעלדת,וז"ל" -עיקרהטעםשלעוברתעלדת
במחלה נפשית .לא נשמעה טענה במהלך הדיונים שזוהי
הוא לא משום מעשה העבירה ,אלא משום דבמעשיה היא
מחלה שאין לה עליה שליטה .גם המשטרה הגישה כתבי
גורמת להפרעה ולקילקול בחיי המשפחה התקינים בינה
אישום ,והפרקליטות החליטה להעמידה לדין על מעשיה,
לבין בעלה" .ולהלן נרחיב את היריעה ונבהיר בעז"ה,
ולא עלתה טענה שהיא אינה אחראית למעשיה ,אלא
שהלכה זו של "עוברת על דת" ,שורשה נעוץ בכך שארע
האשההודתהבמעשים,והורשעה.
מצב שהאשה עברה על דת ובמעשיה אלו היא מונעת את
בעקבות האירועים האלימים ,הבעל עזב את הבית,
לטענתולאניתןלהמשיךולחיותעמה.
מאחר שהעובדות הנטענות לא הוכחשו ,השאלה
העומדתבפנינוהיאהאםבנסיבותאלוישלחייבאתהאשה
בגירושין.
האפשרותלהמשיךבעתידבחייםמשותפיםעםבעלה.
ובטרם לבאר דינה של אשה המכה את בעלה ,נקדים
לבאראתסוגייתעוברתעלדתעלחלקיההשונים.
מצינוארבעהסוגי מקרים בוהאשה נידונת בדין עוברת
עלדת.
א .עוברת על דת משה שהכשילה את בעלה במאכלות
האםדינהכעוברתעלדת
עלינולבררהאםעלפיההלכהישלחייבבגירושיןאשה
הנוהגת באלימות כנגד בעלה ,והאם דינה שתצא ללא
כתובה.
לכאורה "עוברת על דת" שדינה התבאר בשו"ע אה"ע
אסוריםאואיסורנדהוכיוצ"ב.
ב.נודרתואינהמקיימת.
ג.מתנהגתבפריצותדוגמת המקריםהמוזכריםבסי'קטו
ס"ד.
ד.מקללתאתבעלהבפניואואתאביובפניו.
סי' קטו ,המחויבת בגירושין וללא כתובה ,היינו כשהיא
הרא"ש )כתובות פ"ז סי' ט'( כתב " -האי דעוברת על דת
עברה על דת והכשילה את בעלה ללא ידיעתו במאכלות
משהויהודיתאיןלהכתובההיינובדברשהיאמכשילתוכי
אסוריםאובאסורנדה.אבלכאןהעבירהשלהכאתהבעל
הנךדמתניתיןוכיוצאבהםכגוןשהאכילתוחלבאודם.וכן
אינהמכשילתובעבירה,ולכאורהאינונוגעלהלכהזו.
נודרת ואינה מקיימת בשביל בניו .אבל אם היתה עוברת
למרות זאת ,נראה שדינה של אשה זו לחייבה בגירושין
וללאכתובה,וכדיןעוברתעלדת,ולהלןבעז"הנבארהלכהזו.
ראשית יש להבהיר שאשה זו עברה על דת ,מפני
שאירועיהאלימותאסוריםמצדעצמןבאיסורתורהשל,לא
יוסיףלהכותו',כמבוארברמב"םפ"ומחובלומזיקה"א.
אמנםבניהזוגדנן,אינםמגדיריםעצמםכאנשיםדתיים
ובודאישאינםמקפידיםעלמצוהקלהכחמורה,ואילוהיינו
בשאר עבירות ,כגון שהיא עצמה אכלה דבר איסור לא
הפסידהכתובתה.ודתיהודיתמשוםחציפותאומשוםחשד
זנותהואדמפסדה",עכ"ל.
מבוארבדבריהרא"ששלכלאחדמארבעתסוגיהמקרים
הנ"ל יש טעם שונה ,אך המשותף לכולם הוא ,שהאשה
במעשיה גרמה לכך שהיא ובעלה אינן יכולים יותר לדור
יחד.
שוקליםהאםלדונהכעוברתעלדתמחמתלבושבלתיצנוע
א .מכשילה את בעלה אינה יכולה להמשיך לדור עמו,
וכיוצ"ב היה מקום להתיישב בדבר האם תידון כעוברת על
מכיון שלאחר שהכשילתו היא אינה נאמנת עליו בענייני
דת לחיוב הגירושין כשגם הבעל לא הקפיד עם עצמו ועם
אסורוהיתר.
אשתו בקיומהשלמצוהזו,עייןחלקתמחוקקסי'קטוסק"ז
ב .התנהגות פרוצה גורמת לכך שהאשה חשודה אצלו
ופד"ר ח"ד עמ' 363וחלק ח' עמ' ,353ואכמ"ל .אך ביחס
בזנות ובכך היא קילקלה את האמון ההכרחי בין הבעל
לאיסור חבלה והכאה שהם מהאיסורים המקובלים בכל
ואשתו.
חברהמתוקנת,וגםהבעלהזהמקפידעלכך,ישבמעשהזה
עבירהעלדת.
ג .המקללת נוהגת בחציפות ובמעשיה פגעה בבעלה עד
כדישמעשיםאלואינםמאפשריםלהםלהמשיךלדוריחד.
אמנם ביסודהדיןשל"עוברתעלדת",אםהאשהעשתה
ד .נודרת ואינה מקיימת אינה מאפשרת לבעל להמשיך
מעשה איסור ,כגון שאכלה מאכל אסור היא אינה בכלל
ללדת עמה ילדים מחשש העונש שיענשו עקב כך שהיא
הלכה זו ,כמבואר ברא"ש כתובות פ"ז ס"ט ,אך עבירה זו
נודרתואינהמקיימת.
310אבןהעזר
עטרתדבורה
ולהלן נוכיח את היסוד הנ"ל שלא מטעם קנס אתינן
ונראהשהגרע"אנקטבפשיטותכדעתהביתיעקב.בספר
עלה,אלאמפנישהאשהבמעשיהאלומנעהאתהאפשרות
דרוש וחדוש עמ"ס כתובות דף יב :במשנה שהיא אומרת
לחייםמשותפיםבעתיד.
א .נפתח במחלוקת הבית יעקב וההפלאה ,בעוברת על
דתמשהשהכשילתו.
ההפלאהבחי'עמ"סכתובותדףעב.כתבבדיןעוברתעל
משארסתני נאנסתי ,כתב הגרע"א "מסתפקנא באשת כהן
שאומרת כן אם נאמנת ליטול כתובתה …תו י"ל דבממ"נ
שאם תחתיו נאנסה הכשילתו בביאת איסור ואיבדה
כתובתהכמובמשמשתונדה".
דתמשה"-כתבהראב"דדהאדלאמשנישהודתההיאעצמה
הרימבוארדאףדעסקינןבאשתכהןשנאנסהתחתיובין
שהאכילתושאינומעושר,משוםדאיןאדםמשיםעצמורשע.
קידושיןלנישואין,ומעיקראלאהיתהראויהלדורעמומכיון
והקשה עליו הרשב"א דהא לענין ממון אדם נאמן על עצמו.
שהיה חייב לגרשה ,אפ"ה כתב הגרע"א להסתפק אם דינה
ונלע"ד לתרץ דברי הראב"ד ז"ל דס"ל דהכא שאני דעיקר
כעוברתעלדת.
הטעם משום דחשודה להאכילו דברים האסורים ,וכיון דאין
ובארהגר"שרוזובסקיז"ל)שם(אתשיטתהגרע"אשהיא
אדםנעשהחשודעלפיעצמו,הרייכוללסמוךעליה.דלאדמי
מנוגדת לשיטת ההפלאה ,וז"ל " -הגרע"א ס"ל דעצם
למאידקיי"לבחו"מסי'צבסעיףה'דאףדאיןאדםחשודעל
ההכשלה מפסידה כתובתה ,דבאשה כזו שמכשילה לבעלה
פיעצמו,מ"מאםהואמהנשבעיןונוטליןאינונשבעונוטלכיון
לא תקנו כתובה ,והיינו דעוברת על דת בענייני אישות
שהודה על עצמו שפסול לשבועה ,אפ"ה לא שייך לומר הכא
ובדברים הנוגעים לו או שאינה נוהגת בצניעות ,ואפילו אי
דלא תטול כתובתה כיון שהודתה על עצמה שעברה על דת
כתובהדאורייתא,מ"ממפסדתאםהכשילתו".
משה ,כיון דאינה נעשית חשודה על פי עצמה ויכול לסמוך
ומצינו שהגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בתשובה
עליה מכאן ולהבא ,אינה מפסדת כתובה .אך נראה דלפי זה
האריך לבאר דין עוברת על דת ובאר את שיטת הראב"ד
דכשהואאמרשיודעבודאישהאכילתושאינומעושרוהיאגם
בדרך קרובה לסברת ההפלאה ,וגם כתב בדעת שאר
כןמודהבדבר,שפירמפסדת,דהאהואאינויכוללסמוךעליה,
הראשוניםשהחששהואמצדהעתיד.
כיוןשיודעבעצמושהכשילתו".
בשו"ת אור שמח ח"ב סי' לח כתב " -והנה בעוברת על
ובספר אהל אברהם )לקט חדושי תורה על מסכת
דת צריך לברר מה הטעם דמפסדת כתובתה …והנה הר"ן
כתובות,בדףתקיד(הביאמדבריהג"רשמואלרוזובסקיז"ל
הביא בשם הראב"ד …דלא מוקים במודה ,משום דאינה
שכתבלבאראתדבריההפלאהבלשוןזו" -בעוברתעלדת
נאמנת ,דאין אדם משים עצמו רשע .ופליגי עליו דלהפסיד
העיקר משום דנעשית חשודה ,וכיון דעל פיה אינה נעשית
ממון נאמנת …והנראה לי דסבר הראב"ד דשלא על העבר
חשודה דאין אדם משים עצמו רשע ,תו אפילו אי כלפי
קנסואותהלהפסידכתובה ,שא"כבחייבילאויןשלאהכיר
שמיאגליאדהכשילתואינהמאבדתכתובתה.דאיןמציאות
בהאםבאעליהכמואלמנהלכהןגדול,אמאיתנןדישלהן
ההכשלהמפסידהכתובתה,אלאדכיוןדנעשיתחשודההרי
כתובהלרבהונאאףבלאהכירבה,וכןבחייביעשהלדידן
אינויכוללדורעמה,ועלכןאיןלהכתובה".
בלאהכירבה,נאמרדהויעוברתעלדתדהכשילתובביאת
הבית יעקב )בחי' עמ"ס כתובות עב (.כתב על דברי
איסור .ועל כרחין משום דחכמים רוצים שתצא רשעה זו
ההפלאה"-ודבריותמוהיןלפענ"ד,דודאיאףדמותרלסמוך
מביתו ,ומצוה לגרשה מפני שחשודה להכשילו עוד בביאת
עליה ,כגון שנתוודע שעברה על זה אחר שעשתה כבר
איסור .ובעצמותה היא מותרת אליו שיאמר בלבבו שמכאן
תשובה,מפסדתכתובתה".
ולהבאתהאצנועהוכשירהככלבנותישראלולאחריםהא
הרי שההפלאה והבית יעקב נחלקו בשאלת ההגדרה
אינהאסורהלהנשא,לכןהסירוחכמיםהחבליםמעליו,זה
העקרונית של הלכה זו .סברת ההפלאה היא ששורש דין
הכתובה שמחוייב ליתן לה כדי שלא יהיה לו עיכוב
עוברתעלדתנובעמכךשהבעללאיוכליותרלסמוךעליה
מלגרשה…וכיוןשכןאתישפירשעלפיעצמהאינהמחזקת
בענייניאסורוהיתר,ובכךהתבטלההאפשרותשהואימשיך
עצמה לחשודה ,ומותרת לו ככל בנות ישראל הכשירות.
בעתיד לדור עמה .ולכן אין לדון אשה כעוברת על דת
א"כעלהעברלאמפסדתכתובהוכמוכלחייביעשהשלא
במקרהשהיאהכשילהאתבעלהואח"כחזרהבתשובהוכל
הכיר בה ,ולהחזיק עצמה לחשודה להבא אינה משימה
עניין זה שהכשילתו ,התברר לבעל רק לאחר האשה חזרה
עצמהרשע,וכיוןשבי"דאומריםלושהיאאינהחשודהעל
בתשובה .מאחר וכבר חזרה בתשובה ,הרי שמכאן ולהבא
פי עצמה להבא ,ועל העבר לא קנסוה ,א"כ מהיכי תיתי
אין לחוש שתכשילו ,ולא היה אף רגע אחד שבעלה היה
תפסידכתובהעלפיהודאתעצמה,זהסברתהראב"ד".
במצבבוהואיודעכיאינויכוללסמוךעליה.
ובדעת החולקים על הראב"ד כתב האור שמח שאי
משא"כ לדעת הבית יעקב ,גם בכה"ג ,למרות שמכאן
אפשרלפרשדקנסואותהרקמשוםקנסעלהעבר,וכדמוכח
ולהבאיוכללסמוךעליה,וממילאהחייםהמשותפיםבעתיד
מחייבי לאוין וחייבי עשה ,וכמו שהתבאר .אלא עיקרו של
לא נפגעו ,אפ"ה דינה כעוברת על דת מפני הקנס שקנסוה
דין הפסד כתובה נובע משתי סיבות ,קנס על מעשיה בעבר
עלעצםהמעשהשארעשהכשילתו.
ומפני החשש שמא תרגיל עצמה כך גם להבא .בלשונו של
סימןמט311
האורשמח" -קפידאדבעלהואמשוםהעברושמאתעשה
וכתבלבאר–"ליכאלמימרדהאעכשיוהתרתהבידה,וא"כ
להבא ,הרכבה מכל הטעמים" .ועל כן חלקו הראשונים על
חזינן למפרע דלא הכשילתו בעבירה .זה אינו ,דזיל בתר
הראב"דוסביראלהודמאחרוהאשהנאמנתעללשעבריש
טעמא .דהא טעמא דעוברת על דת הוא דכיון דחזינן דהיא
מקום לקנס זה ,וגם קיים החשש שמא תמשיך בעתיד
רשעה ומכשילתו בעבירה ,א"כ איך ידור עמה דלמא
במעשיה,וגםאםהיאעצמהאינהנאמנתלעשותהחשודה
תכשילנו עוד .וא"כ ה"נ הא חזינן דהיא רשעה דנתייחדה
בעתיד,היינולפוסלהמנאמנות,אךעכ"פאנןחיישינןשמא
עמואףשעדייןהיתהבחזקתאשתאיש,א"כאיךידורעמה
תחזורעלמעשיה,ועלכןהפסידוהכתובתהכדישלאיהא
שמאתכשילנועוד".
עיכובלגרשה.
אמנם בעיקר דינו של מהר"ם זיסקינד ,נראה שהחת"ס
ומצינובכמהפוסקיםשנקטובפשיטותכסברתההפלאה.
בתשובתו הנזכרת חולק על דבריו ,מאחר שמכאן ולהבא
החתם סופר בתשובה )חלק אה"ע סי' קמח( הובא
כבר לא תוכל להכשילו באיסור זה .עכ"פ בעיקר הסברא,
בפת"ש סי' קטו סק"כ ,כתב אודות אשה שלאחר הנישואין
פשיטאלמהר"םזיסקינדכהפלאה.
התברר שהיא מעוברת ,והכשילה את בעלה באיסור
ב .עוברת על דת יהודית שנהגה בפריצות ,כתב הרא"ש
מעוברת חבירו .וז"ל החתם סופר " -ומ"ש מעלתו דהוה
"משוםחשדזנותהואדמפסדא".וכתבהב"שסי'קטוסק"א
עוברתעלדתאחרהתראהכיוןשנאמרלהמפיהרבשאם
דמאחר ועשתה דבר פריצות יש חשש שמא תזנה תחתיו,
אמת שהיא מעוברת אסורה על בעלה …לא נלע"ד ,דלא
דהיינוחששביחסלעתיד.
מיקרי עוברת על דת אלא במה שעתידה להכשיל לבעלה
אמנם המל"מ )בפ"ב מהלכות סוטה ה"א ,הובא בבית
לעתיד,אבלאםלאתכשילהועודלעולם,לא …וא"כהכא
מאירובפת"שסק"א(כתבדהחשששמאזנתה,אךהחזו"א
ליכאלמיחששתכשילהועודבאיסורמעוברתחבירולעולם,
)הלכות כתובות סי' עט ס"ק כז( הביא את דברי המשנה
אינומוציאהאפילואחרהתראה".
למלך ובאר דבריו ,וז"ל " -נראה דאין לחוש שזינתה
ועיי"ש בחת"ס שהוכיח כן מגוף הסוגיא של עוברת על
להפסידה כתובתה משום זה ,אלא נראה דלא מיתדר ליה
דת)כתובותעב(.דהיודעבאשתושאינהמפרישהחלהדרב
באשה כזו שאין הפריצות מקרה אלא תכונה רעה ומביאה
יהודה אמר שיפריש אחריה ולא יבוא לידי מכשול ,וחלקו
לידי זימה ,והרי קלקלה האישות שאינו יכול לדור עמה,
עליו ואמרו אין אדם דר עם נחש בכפיפה ,ומבואר בגמ'
מיהואםקינאלהשראויהלהשקותהזהותקנתהבהשקאה
הטעם דזימנין דמקרי ואכיל .וכתב על זה החת"ס " -משמע
…וכיון שיש לה תקנה לשוב למתדר עמה לא הפסידה
דאי לאו דאיכא למיחש דמיקרי ואכיל ,לא היה צריך
כתובתה",עכ"ל.
להוציאה,אע"גדעברהאחרהתראה".
ויתכןשאיןכוונתהחזו"אלחלוקעלהמל"מ,אלאלבאר
הרישלדעתהחתםסופריסודהדיןבעוברתעלדתאינו
דבריו דודאי אינה מפסידה כתובתה מצד שקיימת אומדנא
מצדעצםמהשארעשהכשילתו,אלאמצדמהשאינויכול
דמוכח על מעשה זנות .שהרי אי אפשר לקבוע שנעשה
יותרלסמוךעליהולדורעמה.והיינוכסברתההפלאהודלא
מעשה כזה בלא שיש בפנינו הוכחה מספקת ,אלא
כביתיעקבוהגרע"א.
ההתנהגות בפריצות הגורמת לה להחשד .ולא מיתדר לו
וכןבשו"תביתשלמהחלקאה"עסי'סזהסכיםלסברת
החתםסופרוכתב"-בעוברתעלדתשאיןבוחששזנותלא
עמה בהיותה חשודה ,לכן במעשיה קילקלה האישות
ביניהםמכאןלהבא.
מקרי עוברת על דת ,רק בהכשילתו שבעל באיסור משום
וכן האור שמח בתשובה )ח"ב סי' לח( בהמשך לשיטתו
שמאתכשילנועוד .אבלבנ"דל"להכיכיוןדעתהאיאפשר
שהובאה לעיל ,הוכיח מהסוגיא במסכת סוטה דף כה.
להכשילו,וכןהואבתשובתחת"ססי'קמ"חעלנ"דממש".
וכן בשו"ת דברי חיים ח"א חלק אה"ע סי' מט כתב -
"במה שכבר עברה הגם שהכשילתו לבעלה לא בשביל זה
נקנסה הכתובה דהיכן מצינו זה להפסיד ממון בהכשיל
שעוברת על דת אינה נאסרת על בעלה ,וכתב " -הרי דאין
הטעם שמא זנתה בנתייחדה עם בני אדם וכמו שכתב
המשנהלמלך,רקעיקרוקנסהואושלאתתרגללהבא".
ג.כמוכןבמישמקללתאתאביבעלהבפניואומקללת
לחבירו באיסור ,ולכן מצד הסברא גם במאכילתו שאינו
בעלה אינה נידונת כעוברת על דת מחמת עצם האיסור
מעושר וכה"ג אינה מפסדת הכתובה רק משום דחיישינן
שבקללה ,אלא מפני החציפותא שבדבר הפוגעת ישירות
שתכשילו לעתיד …אין אדם דר עם נחש בכפיפה ופרש"י
בבעלה .וזו כוונת הרא"ש במש"כ "ודת יהודית משום
דחיישינןשלאיוכלהבעללהיזהר".
חציפותא".
ובשו"ת מהר"ם זיסקינד סי' כז דן באשה שבעלה נעלם
)בתשובותהמיוחסותלרמב"ןשהובאבב"יסי'קטו,כתב
ונישאה ללא היתר ,ורק זמן מה לאחר הנישואין התברר
דמש"כ בסוגיא דמקללת יולדיו בפניו לאו דוקא ,וה"ה
היתרה ,אך בעלה השני לא ידע מכל הנ"ל ותובע גירושין.
למקללתולבעלהבפניודנידונתכעוברתעלדת.אמנםהב"י
וכתב שמאחר שקודם שהתברר ההיתר היתה בחזקת אשת
תמה על תשובה זו ,אך הרמ"א חלק על הב"י ופסק
איש,הרישבכךהכשילהאתבעלה,ודינהכעוברתעלדת.
כתשובותהמיוחסותלרמב"ן,וכןפסקוגםבשו"ת מהריט"צ
312אבןהעזר
עטרתדבורה
סי' קסב בשו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' כז ובשו"ת שופריה
האיסור ,שעברה על לאו שלוקין עליו ,אלא מפני שעשתה
דיעקב ח"א סי' נד ,ולא מצינו מי שיחוש לתמיהת הב"י
מעשהאיסורשישבוהתנהגותחצופההפוגעתבבעלואינה
ויפסוק למעשה דלא כתשובות המיוחסות לרמב"ן .והיינו
מאפשרתאתהמשךהחייםהמשותפיםבעתיד.
מטעם דודאי במקללתו לבעלה בפניו יש חציפותא שהרי
היאחייבתבכבודו(.
ונסיים פרק זה בהערה על מש"כ הגאון רבי דוד מנחם
מאנישבאבדבספרוחבצלתהשרון.
ועייןבפת"שסי'קטוסק"ישהביאדעההסוברתשדוקא
בשו"ת חבצלת השרון חלק אה"ע סי' ה' כתב ,וז"ל -
במקללתבשםנידונתכעוברתעלדת,ומבוארדס"ללדעהזו
"הרא"ש פרק המדיר סי' ט' על מתניתין דאלו יוצאות שלא
דאינהנעשיתעוברתעלדתאלאכשעברהעלאיסורחמור
בכתובה כתב דטעמא דדת יהודית הוא משום חשד זנות
שלוקין עליו דהיינו קללה בשם או כינוי ,ומשמע דהקפידא
עיי"ש .וא"כ בשלמא כל הני דיוצאת וראשה פרוע ומדברת
היאעלחומרתהאיסור.ולפידעהזואיןהכרחלדברינו.אך
עם כל אדם ומגלה זרעותיה ,איכא חציפותא וחשש זנות.
הפת"ש נשאר בצ"ע על דעה זו ,ובשטמ"ק )כתובות עב(:
אבלהמקללתובפניואואתיולדיומהפריצותאוחששזנות
מפורש דלא בענין שתקלל בשם או בכינוי .בשטמ"ק שם
איכא,ומאימצוהלגרשהאיכאאםרוצהלמחולעלכבודו.
כתב " -וז"ל תלמידי רבינו יונה …ואפילו לא קללה אותו
ובאמת במתניתין פרק המדיר אפשר לפרש דמאי דקאמר
בשםולאבכינוי,תצאשלאבכתובה,כיוןשהפקירהעצמה
אבאשאולאףהמקללתיולדיובפניו,לאועלעוברתעלדת
ולאחששהלכבודחמיהואישה".
יהודיתקאי,דכלהנךדחשיבהוארקמשוםפריצותוחשש
ובשו"ת חבצלת השרון חלק אה"ע סי' ה' כתב " -מה
זנותואיןזהבמקללתוכו'.אלאדקאיעלאלויוצאותשלא
שהביאדבריהגאוןמבריסקשהובאבפת"שבסי'קט"ודדין
בכתובה ,וקאמר דאף מקללת וכו' יוצאת שלא בכתובה,
מקללת הוא רק בשם או בכינוי ,לא חזי לאיצטרופי כלל
ולאומשוםעוברתעלדתיהודית,אלאמשוםדאינומחוייב
לדעתי,דהרימפורשלהיפךבשטמ"קכתובות)דףעב(:ד"ה
לסבול זאת ממנה .ונ"מ דאין מצוה לגרשה …ואמנם
ורש"י ,בשם תלמידי רבינו יונה שכתבו להדיא דאפילו לא
משמעות כל הפוסקים והטוש"ע משמע דאף מקללת יולדיו
קיללהאותובשםאובכינויתצאשלאבכתובהעיי"ש.וגם
הוי בכלל עוברת על דת יהודית .וצריך לדחוק ולפרש
משמעותכלהפוסקיםהואכןדלאבעינןשםאוכינוי,אבל
לדבריהם דכיון דהיא חצופה כ"כ נגדו וליכא עליה אימת
עכ"פקללהממשבעיולאבזיוןבעלמא".
בעלה,חשודהג"כעלזנות.וגםמצינובש"ספרקהשוכראת
ובשו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' כז כתב " -הכא לא בעינן
הפועליםדקאמרמדחציףכוליהאיש"מרשיעאהואעיי"ש.
שתקללנו בשם וההיא דח"מ סי' כז לענין מלקות איתניא,
וא"כ מבואר ביו"ד סי' קי"ט לענין חשוד במאי דקילא להו
ותדעדהריסתמאקתני פ"זדכתובותהמקללתיולדיובפניו
לאינשי אינו חשוד על ידי זה לעבור על מה דחמירי להו
…כבר פירשו הרמב"ם שם בפירוש המשנה דלאו דוקא
לאינשיואףדזהאיסורגדוליותר.הכינמיבזמןהזהדקילא
קללה אלא ה"ה חירוף וגידוף באיזה אופן מהקללה או
טובא לאינשי שתהיה מקללתו לפעמים והוא יקלל אותה
החירוף,וכ"כרביעובדיהמברטנורהשם".
משום קטטה ושכיחא טובא ,בודאי א"א לומר בזמן הזה
ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קמה כתב ,וז"ל "הביא
הפת"ש שם סק"י דבעינן שתקלל בשם …סברא זו צ"ע
טובא ,וגם הוא עצמו נדחק שם יעו"ש .ובשטמ"ק בכתובות
ע"במפורששאיןצריךשםוכינוי".
דמשוםהכיתהיהחשודהעלזנות,ואםנאמרכןלאהנחת
בתלאברהםאבינושתהיהיושבתתחתבעלה".
הנה סבר הגאון בעל חבצלת השרון ,דטעמא דכל הני
שהןבכללעוברתעלדתדדינםדיוצאותשלאבכתובההוא
וכןבשו"תשופריהדיעקבח"אסי'נדכתבשהטעםלהא
מפני שהן חשודות על זנות ,והיינו דאמנם אין לחוש שמא
דמקללתנידונתכעוברתעלדתהואמצדהחציפותאשבדבר,
זינתה ,אלא מאחר ועשתה מעשים אלו המפורטים בסוגיא,
וז"ל" -אין לךחציפותאוצערלבעלכמקללתובפניו",ועפי"ז
יש לחוש שמא בעתיד תזנה ,ועל פי זה העלה דבזמן הזה
העלהדאףבמקללתבלאשםאוכינוינידונתכעוברתעלדת
שאני.אךאיןהכרחלדבריו.המקורהיחידלסבראזונמצא
דאע"פדאינהלוקהעלקללהכזו,עכ"פאיסוראמיהאאיכא,
בדברי הרא"ש ,וז"ל הרא"ש )כתובות פ"ז סי' ט( " -האי
ומאחרשישבמעשיהמשוםחציפותא,תצאבלאכתובה.
דעוברת על דת משה ויהודית אין לה כתובה היינו בדבר
ובקובץ "כנסת ישראל" קונטרס ח' סי' קנז אות ו' תמה
שהיא מכשילתו …ודת משה יהודית משום חציפותא
הג"רשלמהחריףז"לעלמש"כבפת"שדבעינןקללהבשם,
ומשום חשד זנות הוא דמפסדה" .וסבר החבצלת השרון
וכתב – "ולפלא איך אפשר שסתמו הפוסקים ולא הודיעונו
דכוונתהרא"שדכלהנידמשוםדעוברתעלדתיהודיתשיש
חידוש כזה ,וגם בעלי השו"ע סתמו ויהיה העיקר חסר
במעשיהמשוםחציפותממילאהיאחשודהעלהזנות.אבל
מהספר,וגםאשתמיטיתי'דבריהשטמ"ק".וכןמבוארבפד"ר
אין נראה לפרש כך בכוונת הרא"ש ,ויותר בכוונת הרא"ש,
חלקה'עמ',294שחלקמדבריויובאלהלן.
דלצדדין קתני .יש מהם דתצא שלא בכתובה משום
מבואר מכל הנ"ל ,דאין הטעם שהמקללת נידונת
חציפותא ,כגון מקללת ,ויש מהם משום חשד זנות ,כגון
כעוברת על דת משום קנס עקב החומרה היתירה של
יוצאת וראשה פרוע או מגלה זרועותיה וכיוצ"ב ,והמשותף
סימןמט313
לכולן הוא מפני שהאשה במעשיה אלו קלקלה את
בפוסקים שהוסיפו כמה מקרים ,ולפי סברתם במקרים אלו
האפשרות שיוכל לדור עמה .ולסברת חבצלת השרון תימה
הפגיעהבבעלהיאכהברורהוקשה,לכןפוסקיםאתדינה-
גדולה היא לומר דמשום שקללה ועשתה מעשה שיש בו
"תצאבלאכתובה"ופסיקהזונלמדתבק"וממקללתיולדיו.
חציפות,מתוךכךתחשדעלזנות.
בראשונים מצינו שהרחיבו את דינה של מקללת יולדיו,
וכןמבוארבתשובתשופריהדיעקבשהבאנולעילשכתב
גםלפגיעותקשותאחרותבבעל.בהגהותמיימוניותהלכות
"אין לך חציפותא וצער לבעל כמקללתו בפניו" ,דהיינו
אישותפרקכד אותג'הביאמתשובתמהר"םשכתבבלשון
הטעםהואמצדהצערשגורמתלבעלוהפגיעהזו.
זו " -אחרי שהביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגזמו אם
ובמש"כ חבצלת השרון לדון אם אף מקללת יולדיו הוי
יעשה לה דבר ,וגיזם לו להורגו ,לא גרע ממקללת יולדיו
בכללעוברתעלדתיהודית,ישלהעירמדברירש"יבמסכת
בפניולאבאשאול ,והילכתאכוותיה ,כ"שהכאדמגזמתלו
סוטהדףכה.שכתב" -עוברתעלדתיהודיתשאינהצנועה
להרגו",עכ"ל,וכןפסקהרמ"אסי'קטוסוףסעיףד'–"אשה
יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם
שגזמהלבעלהשרצונהלהשכירעליוגויםלהרגואםיעשה
דאמר בכתובות בפרק המדיר דיוצאה שלא בכתובה",
להדבר,מקריעוברתעלדת".וכתבבביאורהגר"אס"קיח
ומשמעות לשונו שלא כתב כגון וכו' ,נראה שהביא את כל
–"כלשכןממקללתיולדיובפניו".
המקרים שהוזכרו במשנה כעוברת על דת יהודית ,משמע
וכןבספרערךלחם)למהריק"ש(אה"ערישסי'קטוכתב
דדוקא בהני דינה כעוברת על דת יהודית ולא בשאר
–"אשהשרצתהלהאכילאתבעלהסםהמת,ונתבררבירור
המקריםשהוזכרובמשנה.אךבחלקתמחוקקסי'קטוס"קיג
גמור בעדים שקנתה אותו בפועל וגמרה בדעתה להאכילו
דן את הקולנית המוזכרת במשנה כמי שאינה נוהגת בדת
ולאלתשמישאחר.חמיראסכנתאמאיסוראועדיףמזינתה,
יהודית,ודלאכמשמעמרש"ישלאהזכיראתהקולנית.
ואיןלהכתובהולאתנאיהכיאםבלאותיההקיימים.ובית
ובגמראבמסכתכתובותדףקא" -.נשיםשאמרוחכמים
דין מפרידים ביניהם כדי שלא תצא מחשבתה לפועל,
יוצאותשלאבכתובה,כגוןעוברתעלדתוחברותיהאיןלהן
ומעשיה הרעים גרמו לה כנ"ל ,כל שלא גרם הוא במעשיה
תוספת" .ופרש רש"י " -עוברת על דת .בפרק המדיר.
וראוי לכך )עיין הגהות מיימוני פכ"ד מהלכות אישות אות
וחברותיה .נמצאו עליה נדרים או מומין והמקללת יולדיו
ג'(",עכ"לוהובאבשו"תגינתורדיםאה"עכללד'סי'יב.
בפניו".ומבוארלהדיאדלאכחבצלתהשרון,אלאהמקללת
וכן בשו"ת הב"ח החדשות סי' פד כתב " -מהר"ם למד
יולדיו אינה בגדר עוברת על דת אלא בכלל "חברותיה",
באשהשהביאהרוצחשגיזםעלבעלהלהורגואםיעשהלה
דהיינו חברותיה שהמשותף לכולן הפסד הכתובה .לפי זה
דבר שזו נקראת עוברת על דת דגרע ממקללת יולדיו בפניו
איןמקוםלומרשמש"כהרא"שדעוברתעלדתמשוםחשש
כו'אלמאדלאדווקאנקטהתנאאילודברים,אלאאילווכל
זנות,קאיגםעלמקללת.
וגם אם משמעות הפוסקים כמו שהביא חבצלת השרון
שדנו מקללת בכלל עוברת על דת ,מנלן לומר דמש"כ
כיוצאבהםוכ"שדגריעמנייהו".
ההתייחסות לאשה המכה את בעלה ,יכולה להלמד
מדינושלבעלהמכהאתאשתו.
הרא"ש בטעמא דעוברת על דת ,דהוא משום חשד זנות,
בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קב כתב " -אין
יאמרואותםפוסקיםגםעלמקללתוקולנית,יתכןשהרא"ש
לבעל להכות ולענות אשתו .דלחיים ניתנה ולא לצער.
קאיבשיטתרש"ידמקללתוקולניתאינןבכללעוברתעלדת
ואדרבא ,צריך לכבדה יותר מגופו …ומודיעין שאם יכה
ועלכןכתבדמשוםחשדזנותהפסידה,אךהפוסקיםשכללו
שלא כדין ,שיהא חייב להוציא וליתן כתובה .שאפילו על
כולן בכלל עובדת על דת יהודית ,אין הטעם בכולן משום
שאר דברים שאין לה כ"כ צער ,כגון שמדירה שלא תלך
חששזנותכמושסברחבצלתהשרון,אלאמפנידלאמיתדר
לבית אביה ,או לבית האבל ,או לבית המשתה ,או אפילו
ליה עמה ,מחמת היותה עוברת על דת יהודית .ומה עוד
שלא תשאל נפה וכברה מחברותיה ,או שלא תשאיל להם,
דאף דברי הרא"ש יכולים להתפרש דלצדדים קתני ,וכמ"ש
הואמוציאונותןכתובה.כ"שבמכהופוצעומצערהבגופה",
לעיל.
עכ"ל וכן פסק הרמ"א סי' קנד סעיף ג' לחייבו בגט ,ועיי"ש
מסקנת הדברים -בכל המקרים בו אנו דנים את האשה
בביאור הגר"א סק"י שהביא את דברי התשובות המיוחסות
כעוברתעלדת,היינומפנישהאשהעברהעלדתכשעשתה
לרמב"ןכמקורלפסיקתהרמ"א.וע"עלהלןסי'צבשהארכנו
מעשה איסור ,ובמעשה זה היא פגעה באפשרות להמשיך
בביאורהלכהזו.
לדוריחדעםהבעל.
האםאשההמכהאתבעלההיאבכללעוברתעלדת
לכן אם ראינו שהכאת הבעל את אשתו גוררת חיוב
הבעל "יוציא ויתן כתובה" ,מפני הפגיעה הקשה שבמעשים
לכאורה,איןלדוןבדין"עוברתעלדת",אלאאתאותם
אלו באשתו .הוא הדין להיפך ,פגיעה כזו של אשה בבעלה
המקרים המפורטים במשנה ובגמ' ,ואין להוסיף עליהן
תביא לפסיקת "תצא בלא כתובה" .מפני הפגיעה בגופו,
מקרים אחרים בסברא בעלמא ,שגם במקרים אלו האשה
ונכלל בהלכה זו של מקללת יולדיו ,ועל פי דרכו של הב"ח
קלקלהאתהאפשרותלהמשיךבחייםמשותפים.אךמצינו
בתשובה הנזכרת ,ומפני שבמעשיה אלו קלקלה את
314אבןהעזר
עטרתדבורה
האפשרות שלה להמשיך עמו .וכן מצאתי בתשובת בית
האריךהרבה,וצבאהמחבריםנגדו,וכלהראיותישלדחות.
שלמהחלקאה"עסי'נבלחייבאשהאלימהבגט,ומהטעם
אולם הך דתנן בתוספתא לא התרה בה יוציא ויתן כתובה,
המבואר לעיל ,וכתב – "כיון שפסק רמ"א סי' קט"ו ס"ד
משמע דבכל העוברת על דת מצוה להוציאה ,ויעוין תוס'
דהמקללתבעלהבפניוהויעוברתעלדת,כ"שבחוצפהרבה
רישפרקהמדירבשםר"חותמןבכולהודכופיןאותומשום
כזאת.וגםיפהכתבכ"תשזהוכ"שממ"שרמ"אשםבאשה
טיבותאדילהוכאןמשמעדמצוהלגרשה".
שגזמהלבעלהכו'".
ועיין ברי"ף כתובות פרק שביעי בסוגיית עוברת על דת
שהביא את התוספתא כלשונה) ,אלא שכתב הדברים בשם
האםמצוהלגרשהגםאםלאהתרובה
הירושלמי( .וכןכתבבחי'הריטב"אעמ"סכתובות)עב.ד"ה
בנידון דידן לא ידוע לביה"ד שהתרו באשה קודם
מתני'( ,וז"ל " -אמרינן בירושלמי תמן תנינן נשים שאמרו
שעשתהמעשיה,ישלדוןהאםישלפסוקביחסלאשהזודין
חכמים יוצאות שלא בכתובה צריכות התראה ,ואם לא
עוברתעלדתגםבהעדרהתראה.
נראה שיש מקום לקבל את תביעת הגירושין ,וזאת
מכמהטעמים.
התרה בהן יוציא ויתן כתובה וכן פסק הרי"ף ז"ל והרמב"ם
ז"ל".
וע"ע בתוספות שאנץ עמ"ס סוטה דף כה .שהביא את
א .אמנם בשו"ע )סי' קטו ס"ד( נפסק דעוברת על דת
התוספתאהנ"לכלשונה,וכתבלתמוהעלספקהגמרא)שם(
אינה מפסידה כתובה אם לא התרו בה .אך הרבה פוסקים
איעוברתעלדתצריכה התראה,מאחרוהדבריםמפורשים
כתבו דאין צורך בהתראה אלא להפסידה כתובתה ,אך גם
בתוספתאשצריכההתראה,וכתב"ושמאלאהוהידעלה".
ללאהתראהיוכלהבעללגרשהולאיחולעליוחרםדרבינו
עכ"פ מבואר שביחס לאותה התראה המבוארת בגמ',
גרשם.כןכתבהט"זסי'קטוסק"ט,ובפת"שסי'קטוס"קיד
פשיטאלתוספתאדאמנםבלאהתראהלאהפסידהכתובה
הביא שכן פסקו תה"ד מהר"ם פאדווה הנודע ביהודה
אךעכ"פמצוהלגרשה.
ורע"א .וכן פסק בשו"ת הב"ח החדשות סי' פד ,ובשו"ת
ולכאורההיהמקוםלפרשהתוספתאדחייבלגרשהואף
מהרש"ם ח"ז סי' רטו הביא כן בשם כמה אחרונים ,וכתב
כופין להוציאה ,שהרי נקטה לשון "יוציא ויתן כתובה",
דהחת"סשלאכתבכן,הואדעתיחיד.
דמשמע חיוב לגרש .והיה מקום לומר דמה דאיבעיא לגמ'
ובספראבנינזרחלקאה"עסי'לוכתב"-פשוטבפוסקים
שאפילו עוברת על דת בלא התראה אף שאם רצה לקיימה
מקיימה,מ"ממצוהלגרשהואיןבומשוםחדר"ג".
בסוטה )כה (.אם רשאי לקיימה ולא איפשטא ,פשיטא ליה
להתוספתא.
)וע"ע בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתסד בתשובת מהר"ב
הטעם דבעוברת על דת ליכא חרם דר"ג אף בלא
שהשואלכתבבתוךדבריו"וגםבעיאהיאבפרקארוסהאם
התראה ,מבואר בתרומת הדשן סי' רמב ,וז"ל " -הואיל
רצה הבעל לקיימה אם יכול לקיימה אם לאו …והאלפסי
וחשיבעוברתעלדתמצוהלגרשהואםאינומוציאהנקרא
פסק דכופין אותו להוציא היכא דרגילה בכך" .כפי הנראה
רשע ,ופשיטא דאכה"ג לא תיקן הגאון כדאיתא בהגהות
כוונתולדבריםהנ"לשלהרי"ף,והרבהשואלשםפרשדברי
מיימוןובמרדכיבשםמהר"ם".
הרי"ף ברגילה לעבור על דת ,ואז כופין אותו לגרשה .אך
ואמנםבנדוןדידןעסקינןבמישאינומקפידעלהמצוות,
והעילה לתביעת הגירושין אינה מפני שהבעל חושש
עכ"פ קשה לומר כן ,דברי"ף לא מוזכר חילוק בין רגילה
לאינהרגילה(.
מלהקרא רשע שאינו מקיים מצות גירושין .אך אין בכך
ומסתימת הדברים בשאר הראשנים והפוסקים דפסקו
נפקאמינה,דעכ"פעסקינןבמקרהשלעוברתעלדת,וביחס
דרשאי לקיימה ולא הזכירו דהרי"ף שהביא את התוספתא
למקרהכזהמלכתחילהלאנתקנהתקנתרבינוגרשם.
להלכה חולק וסובר דכופין אותו לגרשה ,משמע דפשיטא
כאמור ,פסק זה שאין חרם דר"ג גם בלא התרו בה,
להו דלשון יוציא המוזכר כאן אינו אלא למצוה .כן מוכח
מבוססעלההנחהשגםבלאהתראהמצוהלגרשה,ודברזה
מחי' הריטב"א ,דלאחר שהריטב"א הביא את התוספתא
מבואר בתוספתא כתובות פ"ז הלכה ו' .וז"ל התוספתא -
וכתבשכןפסקוהרי"ףוהרמב"ם,מידבהמשךדבריו)בד"ה
"כל אלו נשים שעברו על הדת צריכות התראה ויוצאות
העוברת( כתב הריטב"א בפשיטות דאם רוצה לקיימה אין
שלאבכתובה,לאהתרהבהןיוציאויתןכתובה".
כופיןאותולהוציאה.ובע"כ צ"לדלשון"יוציאויתןכתובה"
מבואר דאף ללא התראה לכל הפחות מצוה להוציאה,
שבתוספתאאינולשוןחיובאלארקמצוה.
דאל"כ לא היתה התוספתא נוקטת לשון "יוציא ויתן
לפי זה מש"כ הר"ן )על הרי"ף( ובחי' הרשב"א )עמ"ס
כתובה" ,אלא לשון אחרת המורה על כך שלא הפסידה
כתובות( בסוגיית עוברת על דת ,בשם הראב"ד דעוברת על
כתובתהבלבדבלאהמצוהלהוציאה.
דת מצוה לגרשה ,נראה שמקורו של הראב"ד מהתוספתא.
ומצאתי שהאור שמח בתשובה ח"ב סי' לח הוכיח כן
מהתוספתא .וז"ל האור שמח " -אמנם להקת המחברים
האריכו אם בלא התראה מצוה לגרשה ,והחתם סופר
ולפיזהאףבלאשהתרובהמצוהלגרשה.
ונראהשהדבריםמבואריםבראשוניםעמ"סגיטיןדףפט.
דלעניןשמצוהלגרשהאיןצורךבהתראה.
סימןמט315
בגמ'שםנאמר"אכלהבשוקגירגרהבשוקהניקהבשוק
כשליכא התראה ועדיין לא הפסידה כתובתה .ותירצו
בכולן אמר ר"מ תצא ,ר"ע אומר משישאו ויתנו בה מוזרות
הראשונים ,דאה"נ גם לריב"נ מצוה לגרש אף כשעדיין לא
בלבנה,אמרלורבייוחנןבןנוריא"כלאהנחתבתלאברהם
התרו בה ,ואם התרו בה מתווסף הענין שהיא מפסידה
אבינושיושבתתחתבעלהוהתורהאמרהכימצאבהערות
כתובתה .והעולה מדבריהם דגם עוברת על דת ,שדינה
דבר ולהלן הוא אומר על פי שנים או על פי שלשה עדים
כאותן נשים שהוזכרו בסוגיא בגיטין ,מצוה לגרשה מצד
יקוםדברמהלהלןדברברוראףכאןדברברור".
עצםהמעשהואףבלאהתראה.
וכתבבחי'הרשב"א" -הקשההראב"דז"ללרבייוחנןבן
מסקנת הדברים -מכל המבואר לעיל מוכח דנקטינן
נורי לית ליה הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת
להלכהדעוברתעלדתמצוהלגרשהאףאםלאהתרובה.
על דת משה ויהודית .ואיכא למימר שאע"פ שיוצאות בלא
ההתראה נאמרה רק לענין להפסידה כתובתה .וכמו
כתובה לפי שלא נהגו כמנהג הצנועות מ"מ אם רצה הבעל
שמדוייקמלשוןהגמראבמסכתסוטה)כה"(.עוברתעלדת
לקיים יקיים ,אלא שמצוה לגרשה כדאמרינן לקמן .וצריכה
צריכה התראה להפסידה כתובתה" .משמע שלענין כתובה
התראה להפסידה כתובתה כדאיתא בסוטה פרק ארוסה,
בלבד יש צורך בהתראה .וכמו כן אין מקום לחלק בין
ואםרצהלקייםיקייםאפילולאחרהתראה".
המקרים של עוברת על דת ,וכדמוכח מהתוספתא ומהרי"ף
וכלשון זו ממש כתבו גם בחי' הרמב"ן בחי' הר"ן ובחי'
הריטב"א)מכת"י,הוצאתמוסדהרבקוק(.
והריטב"אשהביאואתהתוספתאבסתמא.
ועיין בספר תשובות רבי אליעזר )גורדון( ח"א סי' כב
ונראהדמהשכתבוהראשוניםדמצוהלגרשהאינודוקא
שפרש בדרך אחרת את דברי הרשב"א בגיטין )פט(.
לאחרהתראה,וכמהראיותלדבר.ראשית,הראשוניםלמדו
והריטב"א בכתובות )עב .(.והמעיין בדבריו יראה שנדחק
דמצוה לגרשה מהא דסוף מסכת גיטין )דף צ ,(:ושם לא
טובא והגיה שלא לצורך בדברי הריטב"א ,ואכמ"ל .ומאחר
מוזכרתהתראה.
שאין הכרח לביאורו בראשונים ,ודברי הראשונים מבוארים
שנית,מפשיטותלשונםשכתבו"מצוהלגרשה…וצריכה
היטב כדברינו ,הרי שאין מקום למסקנתו בתשובה הנ"ל
התראה להפסידה כתובתה" .משמע דדוקא לענין הפסד
לנטותמדעתרובהאחרוניםשהעלודאףללאהתראהמצוה
כתובהבלבדצריכההתראה.
לגרשה .ואמנם עיין בשו"ת מהרש"ם ח"ז סי' רטו ,שדן
ראיה נוספת יש להוכיח מהריטב"א .דברי הריטב"א עצמו
בחי' עמ"ס כתובות מלמדים על כוונתו בחי' עמ"ס גיטין.
באותהעובדאשבתשובותרביאליעזר ,והעלהלהתירחרם
דר"גאףבלאהתראהעפ"ידעתרובהאחרוניםשפסקוכן.
דהריטב"א בחי' עמ"ס כתובות )עב (.הובא בשטמ"ק כתב
ועייןבפד"רכרךה'עמ')295בפס"דמביה"דהגדולבהרכב
בישוב קושיית הראב"ד " -וי"ל דהתם קאמר ת"ק תצא ורבי
)הגר"י עדס ז"ל הגרי"ש אלישיב שליט"א והגרי"ב ז'ולטי ז"ל(
יוחנן אמר אין כופין אותו להוציא שאם כן לא הנחת בת
לאחר שהביאו דדינה של המקללת כעוברת על דת אף בלא
לאברהם אבינו ,אבל מודה הוא שאם רצה להוציא שיתן
שםוכנויכמבוארבשטמ"ק,וכןהביאומהטורחו"מסי'כזדאף
כתובה ,והנכון דהתם כשעשתה כן בלא התראה ומתניתין
בלא שם וכנוי איסורא מיהא איכא ,וכתבו " -עכ"פ זה נראה
בהתראה ,והיינו דלא קתני האוכלת בשוק כו'" ,עכ"ל
פשוט במקרה והיא מקללת בלא שם ובלא כנוי ,אף דלפי
הריטב"א .דהיינו הריטב"א באר דרבי יוחנן בן נורי איירי בלא
האמורדינהכעוברתעלדת,אבליסודההלכההזאתהואלא
התראה,ולכןלאהפסידהכתובתה,ובאריב"נבדבריולחלוק
משום לתא דאיסורא נגע בה .אלא הטעם הוא כמ"ש הרבינו
עלשיטתרבימאיר,לרבימאירחייבלגרשה,ולריב"נאינוחייב
יונה הנ"ל "כיון שהפקירה עצמה ולא חששה לכבוד חמיה
לגרשה .ובחידושיו לגיטין הוסיף הריטב"א )בעקבות דברי
ואישה",לכןתצאשלאבכתובה.וא"כנראהדבגוונאדאכולי
הרמב"ןוהרשב"א(דאמנםלשיטתריב"נאינוחייבלגרשהאך
עלמא מודו דבלא התראה אין להרשות לבעל לגרשה בעל
עכ"פמצוהלגרשה.ובלאהתראהעסקינןכמבוארבדבריובחי'
כרחה…בדברשהיאמפסדתכתובהלאמשוםלתאדאיסורא
לכתובות,שכתב"והנכוןדהתםכשעשתהכןבלאהתראה".
אופריצות,אלאמשוםשהיאמזלזלתבבעלה,הריודאישאין
לפי זה ,דברי הראשונים )הרמב"ן הרשב"א והריטב"א
והר"ן( הנזכרים לעיל ,מתבארים כדלהלן ,עיקר הדיון
זהנכנסבכללספקהגמראדסוטהאםהבעלרשאי לקיימהאו
לא,וי"לדאליבאדכו"עשייכתבזהתקנתרגמ"ה".
בדבריהם נסוב על השאלה האם יש חובה או מצוה לגרש
ודבריםאלוצ"עטובא.מאחרומבוארבטורחו"מסי'כז
באותם מקרים המוזכרים שם בסוגיא בגיטין .דהראב"ד
דבמקלל בלא שם ובלא כינוי איכא איסורא ,ומבואר שם
בקושייתו סבר דבשיטת ריב"נ דפליג לגמרי על רבי מאיר
בב"ח דהאיסור הוא איסורא דאורייתא ,וכן כתבו בתשובת
שחייבו לגרשה ,ולדעת ריב"נ אף מצוה לגרש ליכא,
מיםעמוקיםח"בסי'סטובחזו"א סנהדריןסי'כ'סק"ז,הרי
וכדמשמע מלשונו של ריב"נ שאמר "א"כ לא הנחת בת
דאשה המקללת נידונת כעוברת על דת מפני שעשתה
לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה" ,ולכן הקשה הראב"ד
מעשה שיש בו שני יסודות -א .מעשה האסור מצד עצמו
מהאי דינא דעוברת על דת ,דמאחר ויוצאת בלא כתובה
באיסור תורה .ב .במעשה זה היא זילזלה בבעלה זילזול
משמע דעכ"פ מצוה לגרשה מצד המעשה שעשתה ,אף
חמור המצדיק תביעת גירושין של הבעל .לכן אין מקום
316אבןהעזר
עטרתדבורה
למש"כשםבפסקהדין",יסוד ההלכההזאתהואלאמשום
התראה ,אלא ע"כ סבירא להו שבדבר ידוע ומפורסם אין
לתא דאיסורא נגע בה" ,מאחר שראינו שהמעשה הוא
צריךהתראה.
ביסודומעשההאסורמהתורה.ומהשכתברבינויונההנ"ל
וע"עבפד"רכרךט'עמ' 224שדנובנידוןכעיןנ"דבאשה
"כיון שהפקירה עצמה ולא חששה לכבוד חמיה ואישה",
שאיימה על בעלה בסכין ,והביאו מספר ימי יוסף להגר"י
אינהעילההעומדתבפניעצמה,אלאכתוספתלעצםהענין
ידיד ז"ל שבמקרים כעין אלו שכו"ע יודעים את חומרת
שהקללה היא מעשה האסור מהתורה ,אך לא די בעצם
הענין ,אינה צריכה התראה ,ואף אם תקבל עליה להמנע
האיסוראלאבעינןשנוסףלכךהזילזולבבעל.
ומאחר שהאשה עברה עבירה כזו ,היא נידונת בכלל
אותן נשים שמצוה לגרשן ,וממילא לענין זה לא בעינן
התראה,וכמ"שהפוסקיםשהבאנולעיל.
ממעשים כאלו בעתיד ,אינו צריך להאמין לה ויכול לגרשה
בעל כרחה .ובלבד שהאירוע לא החל כתוצאה ממעשים
חמוריםשהואפשעכנגדה.
נראה שקיים טעם נוסף לפסוק שמצוה לגרשה אף ללא
וכן מוכח ברי"ף ובריטב"א שהביאו את התוספתא
התראה .דמאחר ויסודו של דין עוברת על דת נובע מכח
)הנזכרתלעיל(דעוברתעלדתיוציאויתןכתובה,ביחסלכלל
שלילת אפשרות החיים המשותפים בעתיד ,וכמו שבארנו
המקריםשלעוברתעלדת,ולאכתבולחלקביןהמקרים.
לעיל,עלכןישמקוםלומרשההתראהנחוצהמתוךההנחה
וכן בפת"ש סי' קטו ס"ק יד )הנזכר לעיל( לאחר שהביא
שהיא עשויה לעזור לשפר ולתקן את המצב בעתיד .ולפי"ז
אתהפוסקיםשלעניןשמצוהלגרשהוליכאחדר"גאיןצורך
י"ל דהיינו דוקא בחשש שתכשילו או שתתנהג בפריצות,
בהתראה ,כתב )על מש"כ הנו"ב בתשובה( " -ממ"ש שם
משא"כ בעובדא דמהריק"ש והגינת ורדים באשה שניסתה
שא"צ התראה היכא שכבר הכשילתו כו' משמע לכאורה
להרעיל את בעלה ,לא ניתן לחייב את הבעל להכנס לבית
דדוקא בהכשילתו ולא בשאר עוברת על דת ,אך מדברי
הספק ולשוב לדור עמה ,דחמירא סכנתא מאיסורא ,ואין
הפוסקיםהנ"למבוארדה"הבכלעוברת.ולע"דמבוארג"כ
מקום להורות על ניסיון נוסף לאחר התראה .ולמעשה
הכילהדיאבלשוןהג"אפרקהמדיר".
האשהבמעשיהשללהאתהאפשרותלניסיוןנוסףלתקןאת
ועיקר דבריהם בפסק הדין הנ"ל שיש נשים שמפסידות
החיים המשותפים ,באמצעות ההתראה ,ונראה שזהו
כתובה מדין עוברת על דת ,אך לא משום לתא דאיסורא,
הביאור בפסקו של מהריק"ש שהסכים עמו הגינת ורדים.
קשה דאם אכן העילה להפסד הכתובה אינה מצד עצם
וע"ע בפד"ר חלק ח' )עמ' 216והלאה( שבארו את פסק
העבירה על הדת ,לא היה מקום לכלול דינה של מקללת
מהריק"ש בדרך זו ,וכתבו -דאמנם בכה"ג שגזמה בבעלה
בלאשםוכנויבכללעוברתעלדת.אךלדברינואתישפיר,
שתשכור עליו כותים להורגו בעינן התראה" ,אך החילוק
דהיא נידונת בדין זה מפני שהתקיימו בה שני תנאים,
פשוטששםרקהגזימהשתשכירעכו"םכדילהורגו,ומבואר
נעשתהעבירהוזוהיעבירהשישבהזילזולבבעל.
אף לאותם דברים שצריך התראה ,כגון להפסידה
כתובתה ,מצינו במקרים מסויימים שגם ללא התראה
בשבועות דף מו דעביד איניש דגזים ולא עביד ,אבל היכא
שעשתה מעשה בפועל וכפי שהדגיש מהריק"ש שקנתה
אותהבפועלאיןצורךבהתראה".
מפסידה כתובה .עיין בפת"ש סי' קטו סוף ס"ק יא בשם
נראה שה"ה בנ"ד שהאשה חבלה בבעלה מספר פעמים
השבות יעקב דבדבר הידוע לכל הנשים אין צריך התראה
מלבד שאיימה עליו בסכין כפי שעולה מהודאתה בכתבי
ודינהכמישהתרובה.
האישום ,ומאחר ובני הזוג כבר חיים בנפרד תקופה ארוכה,
וכן פסקו בפד"ר כרך א' עמ' ) 335בפסק הדין שהזכרנו
עקב האירועים האלימים הנ"ל ,ביה"ד אינו רשאי להורות
לעיל(דלהסכמתהאחרוניםדעוברתעלדתדצריכההתראה
לבעללחזוריחדלחייםמשותפים,ואףלאחרשיתרובאשה,
לעניןהפסדכתובה,היינוהתראהשלאתעשהדברזה,אך
דחמיראסכנתאמאיסורא,לאחרשהיאהוחזקהבהתנהגותה
א"צלהתרותבהשהיאעלולהלהפסידכתובתה,ולכןבכל
הנ"ל) .כשם שאשה המסרבת לחיות עם בעל אלים אין
דבר שהוא ידוע ומפורסם בין הנשים ,אין צריך התראה.
מחייבים אותה לחזור לבעלה גם אם יתרו בו ,ק"ו ממורדת
ולפי זה כתבו באשה שבקשה לפגוע בבעלה להורגו או
האומרת מאיס עלי שפסק הרמ"א בסי' עז ס"ג "ואין כופין
לעשותו בעל מום דמפסידה כתובתה בלא התראה מאחר
אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו"( .ומאחר שלא ניתן
ולדברכזהאיןצריךהתראה.
להורות לבעל לחזור לחיות עמה ,הרי שהאשה במעשיה
וישלסייעלפסקזהממש"כמהריק"שאה"עסי'קטוס"א
שללה מעצמה את האפשרות שביה"ד יורה לצדדים לעשות
והובא בספר גינת ורדים אה"ע כלל ד' סי' יב ,והבאנו
ניסיון נוסף .ומאחר ושלילת האפשרות נגרמה בעטיה של
מדבריולעיל" -אשהשרצתהלהאכילאתבעלהסםהמות
האשה,עלכןדינהכמישהתרובהוהפסידהכתובהומזונות.
…חמירא סכנתא מאיסורא ,ועדיף מזינתה ואין לה כתובה
ולאתנאיהכיאםבלאותיההקיימים".
תשובתהביתיצחקבנידון
לכאורה קשה מדוע פסקו מהריק"ש והגינת ורדים
בשו"תביתיצחק)להגר"ישמעלקישז"ל(חלקאה"עח"ב
להפסידה כתובה ,הא קיי"ל דאינה מפסידה כתובתה ללא
סי'ט'נשאל"-באחדשישלועדיםשאשתומכהאותווהוא
סימןמט317
לא פשע כנגדה ואינו יכול לדור עם אשה רעה כזאת ,ואין
רצונהלקבלג"פברצוןאםמותרלישאאשהעלאשתו".
ושנית,הביתיצחקחששלהקלמחמתהחומראשבחרם
דר"ג ,אך בנידון דידן שבני הזוג הינם בעדות המזרח שלא
את תשובתו פתח הבית יצחק בלשון זו " -בחלה נפשי
חלעליהםחרםדר"ג,נראהשגםהביתיצחקהיהדןלהקל
להכניס את עצמי בהיתרים כאלו כעת אשר רבו הפורצים
בזה .אם תעמוד על הפרק התביעה להיתר נישואין במידה
ועניינים כאלו יתרבו בכל יום ,ואם אשתו מקללת יולדיו
והאשה תמאן לקבל גט ,הרי הדבר המונע מהבעל לשאת
בפניוהוהג"כעוברתעלדתיהודית,ואיןלךאיששלאיהיו
אשה שניה ,הוא הדין המבואר בשו"ע אה"ע סי' א' ס"ט -
לושתינשיםלפיזה".
"במקוםשנהגושלאלישאאלאאשהאחתאינורשאילישא
בהמשךהתשובההביתיצחקדןבשאלההאםבעוברת
אשה אחרת על אשתו" .דאדעתא דהכי נשאת לו ,והוה
עלדתמתיריןרקאתהחרםדר"גשלאלגרשהבעלכרחה,
כחמר שאינו רשאי להעשות גמל .ועל כן לענין זה סגי
או אף מתירין לו לישא אשה אחרת .אך בהמשך דבריו
באומדנא דמוכח שהבעל מלכתחילה לא התחייב אלא
כתב"-אינומבוארכללאםמותרלגרשבנידוןזה.אךבסי'
כשנוהגת עמו כראוי ולא במקרה שהיא מכה אותו באופן
קנ"ד מבואר דאם הוא מכה אותה י"א שכופין להוציא,
חמור כבנ"ד ,וע"ע כנסת הגדולה אה"ע סי' א' )הגב"י סעיף
ולפי זה גם האשה כופין אם היא מכה אותו דלא עדיפא
עד(.ואיןהכרחשהגדריםלהתירלולשאתאשהשניהיהיו
מיניה כמ"ש הרא"ש בתשובה הובא בב"ש סי' קי"ז ס"ק
זהיםלגדריםבהםמתיריםלאלושנוהגיםבחרםדר"ג.
כ"ב.ובכ"זכיוןדלאמבוארלהדיאואיןללמדק"וממקללת
ומצאתיתשובתהביתשלמהשכתבבנידוןכעיןנידוןדידן,
יולדיו ,לפי מה דמבואר בפת"ש דזה דוקא במקללת בשם
ומסקנתו שונה מדעת הבית יצחק .וז"ל הבית שלמה בחלק
או בכינוי וגם זה אחר כמה התראות ,ומי יהין בזה"ז
אה"עסי'נב" -וע"דשאלתובאשהשרגילהתדירלהכותאת
להורותבזה",עכ"ל.
בעלה כמעט מכות מות על לא דבר ,וגם רגילה לזרוק עליו
וישלהעירעלתשובהזושלהביתיצחק-
כליםכבדיםשישבהםכדילהמית,ועלכןאיאפשרלובשום
א.מש"כהביתיצחק"וגםזהאחרכמההתראות".צ"ע,
אופןלדורעמהכיבכליוםויוםידהנטויהלהמיתוואינהרוצה
מאחר שכל הנידון בתשובה אינו בשאלת תשלום כתובה
להתגרשולקבלכתובתה,ודעתכ"תשיכוללגרשהבעלכרחה
אלא בשאלת המצוה לגרשה כדי שנוכל להתיר לו חרם
ושאל חו"ד .יפה הורה כ"ת ואף באיש שרגיל להכות אשתו
דר"ג,הרישלעניןזהנקטוהפוסקיםשמאחר שעברהעלדת
הביארמ"אבסי'קנ"דס"גבשםי"אדכופיןאותולהוציא,ולא
איןצריךהתראה,וכמושהארכנולעיל.
עדיפה אשה מאיש כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ב הובא
ב.מש"כהביתיצחק"איןללמדק"וממקללתיולדיו,לפי
ברמ"אסס"יקי"ז.אלאשלפימש"כהנו"בתניינאסי'ק"דלא
מהדמבוארבפת"שדזהדוקאבמקללתבשםאובכינוי".לפי
החליטהרא"שרקלכופהשתקבלגיטהותאמררוצהאניכמו
המבוארלעילאיןצורךבשםוכינוי,רקהפת"שכתבכןבשם
שהדין באיש היכא שכופין אותו להוציא ,אבל לא לזרוק לה
גדול אחד ,והפת"ש נשאר בצ"ע על דעה זו ,ונעלמו מאותו
גט .אמנם כיון שפסק רמ"א סי' קט"ו ס"ד דהמקללת בעלה
גדולדבריהשטמ"קבשםתלמידירבינויונה,וכןנחלקוכמה
בפניו הוי עוברת על דת ,כ"ש בחוצפה רבה כזאת .וגם יפה
אחרונים שהובאו לעיל על אותה דעה שהביא הפת"ש.
כתב כ"ת שזהו כ"ש ממ"ש רמ"א שם באשה שגזמה לבעלה
וכתבנו שכן מוכח מהא דלמדו הפוסקים מדין מקללת את
כו' .וכבר מבואר בתה"ד ובתשובת מהר"ם פדוואה דלענין
הדיןבאשההמאיימתלשכורכותיםשיהרגואתבעלה.
לגרשה בעל כרחה אין צריך התראה .אמנם לענין הפסד
וכמוכןלעילהבאנואתלשונושלהב"חבתשובהשכתב
"דלא דווקא נקט התנא אילו דברים ,אלא אילו וכל כיוצא
בהם וכ"ש דגריע מנייהו" .ולכן נראה דאשה המכה את
בעלהואינויכוללדורעמה,לאגרעממקללת.
ואף אליבא דתשובה זו של הבית יצחק ,עכ"פ בנ"ד אין
מקוםלדחותאתתביעתהגירושין,וזאתמשניטעמים.
הכתובה בעי התראה ,אמנם צריך להתברר כן בפניו )צ"ל
בפניה(עלהמעשההרעשרגילהלעשות".
ומבוארמדבריודפשיטאליהשישלדונהכעוברתעלדת
ק"וממקללת,ואיןצריךהתראהלעניןלגרשהבעלכרחה,אך
לענין הפסד כתובה ,הבית שלמה לא נחית למה שכתבנו
לעילאלאכתבבפשיטותשלאהפסידהכתובהללאהתראה.
ראשית,הביתיצחקבפתיחתדבריוכתב"כעתאשררבו
וכןראיתיבספרלהורותנתןח"גסי'עוובחלקיבסי'צט
הפורציםוענייניםכאלויתרבובכליום…ואיןלךאיששלא
שהביא מתשובת הבית יצחק הנזכרת וכתב על דבריו –
יהיו לו שתי נשים לפ"ז" .ונראה שכוונתו לסברת התה"ד
"באמת נראה ברור ,דגם לדעת הבית יצחק ז"ל ,לאו כל
המובא בסי' קטו בח"מ סק"ו וב"ש סק"ז שבזה"ז שרבים
אנפין שוין ,והיכי דברור לו שאי אפשר לו לסבול מה
פרוצים בנדרים יש לדקדק היטב אם להוציא אשה הנודרת
שמצערתו,דישמקוםלהתירלישאאשהעלאשתו".
ואינה מקיימת .וכפי הנראה המקרה בנ"ד שהוא חריג
בחומרתושהאשהאיימהעליובסכיןוחבלהבו,חמורהרבה
יותר מהנידון בתשובת הבית יצחק שהיה מקרה יותר מצוי
)באופןיחסי(,מקרהשלהכאהבלבד.
המשקלשישלהודאתהאשה
בדיון בביה"ד האשה הכחישה את המעשים האלימים
הנ"ל ,אך לאחר שהעניין נחקר על ידי המשטרה והוגש כתב
318אבןהעזר
עטרתדבורה
אישוםבביתהמשפט ,האשההודתהבאשמה.ישלדוןהאם
האישום ,היתה מנהלת מערכה משפטית על מנת לצאת
בנ"ד שאין עדות של שני עדים על מעשיה ,אלא הודאתה
זכאית .על כן אין צורך לנהל מערכה משפטית מחודשת
בלבד,האםניתןלקבלהודאהזוכעדותגמורה,ולקבועעלפי
ולהביא לדיון בבית הדין ,על מנת לחייבה בגירושין ,את
ההודאה,שדינהכעוברתעלדתעםכלההשלכותשישלכך.
ההוכחות שהיו אמורות להיות מובאות במסגרת המשפט
יש להקדים שמאחר שאין בית דין של תורה המוסמך
בביתהמשפטלהוכחתכתביהאישום.
לכן יש לדון המקרה שבפנינו כדין בעל ואשה הבאים
לדון בנושאים פליליים ובתי הדין אינם מוסמכים לענוש,
ובלא"האיןבנמצאביתדיןשלתורהשיסכיםלדוןבעניינים
לביה"דושניהםמודיםבמעשיםהנ"ל,ואיןצורךבעדותנוספת.
אלו ,הרי שבעניינים אלו אין לדון את בית המשפט של
ואףבמקרהשהבעלאינויודעממעשיהאשהשעברהעל
המדינה כערכאות של גוים ,אלא לעניינים אלו דין בית
דת ורק היא מודה בכך ,מצוה לגרשה ,כמבואר בפת"ש סי'
המשפט כשליח המלכות ,ואלמלא מוראה של מלכות איש
קטו ס"ק כאבשםתשובת פניםמאירותח"ב סי' יב ומהר"י
את רעהו חיים בלעו .על כן גם עפ"י דין תורה יש להם
הלוי אחי הט"ז בתשובה .ובנדון כנ"ד של בני זוג מעדות
סמכות לדון בנושאים אלו .וכן מכח הסכמת הציבור,
המזרח שלא קבלו עליהם חרם דר"ג ,הרי שהמניעה לישא
הסכמה שאינה נוגדת את דין תורה ,דינם של בתי המשפט
אשהשניההואמכחהשעבודשהשתעבדלהבעתהנישואין
כבי"דשלקרוביםופסוליםשהצדדיםקבלוםעליהם.
כמבואר באה"ע סי' א' ס"ט וזהו כשיעבוד ממון בלבד ,עיין
על כן הודאה בפני בית המשפט היא כהודאה בבית דין
בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סוף סי' קמה ,על כן הודאתה
שאינו יכול לחזור בו מהודאתו בטענת השטאה ,כמבואר
מועילה לעניין שהפסידה את השיעבוד שהבעל השתעבד
בחו"מסי'פאס"ווסכ"ב.
לה דהוי כהודאה על ויתור זכותה הממונית) ,ולענין שלא
וגםבלא"ה,מאחרשהמודהבביתהמשפטיודעשהודאהזו
עשויה להרשיעו,והואעשוילהענשעלכך,ודאישאינומודה
לגרשהבע"כאםנידוןכמישהשתעבדלהלכך ,עייןתשובת
עיןיצחקח"אאה"עסי'ד'ס"קטו,ואכמ"ל(.
בעבירהשלאעברבה,ואינויכוללחזורבומהודאתו.
אך א"צ לזה בנ"ד שגם הוא טוען כן ,והיא לאחר
וע"עבפד"רחלקח'עמ'349ועמ'351שפסקולקבלהודאת
הודאתהאינהיכולהלהכחישו.
מסקנתהדברים-ישלדוןאתהאשהכעוברתעלדתומצוה
האשה במשטרה ,מפני שאינה יכולה לטעון דהוי מילי דכדי,
וכןכתבובפד"רח"געמ'265ביחסלהודאתהבפנירבהעיר.
על כן בנ"ד ההודאה בבית המשפט היא מקובלת גם
לגרשה ויכול לגרשה בעל כרחה .ואם תסרב לקבל גט יוכל
לשאת אשה אחרת .בנידון זה יתכן שהפסידה כתובה מאחר
שעשתהמעשיםשאיסורםמפורסםוהריהיאכמישהתרובה,
בביתהדין.
אמנם הודאה זו נאמרה במסגרת עסקת טיעון אך אין
עובדה זו מערערת את ההוכחה שבהודאתה ,מאחר שאילו
עייןפת"שסי'קטוס"קיא,וכשהפסידהכתובההפסידהגםאת
כלתנאיכתובה,ומטעםזהאינוחייבבמזונותיה.
סברה האשה שאין ממש בעובדות המפורטות בכתבי
סימ נ
נאמנותמורדתבטענת"טמאהאנילך"
כעבור שנתיים במהלך דיון נוסף בין הצדדים ,האשה
המקרההנידון
הודיעהלביתהדיןשהיאנכשלהבאיסוראשתאישוכיהיא
בביתהדיןהתקיימודיוניםבתביעתהאשהלגירושין.
אסורה על בעלה .לדבריה כבר ניתקה כל קשר עם הבועל,
בני הזוג חיו יחד מספר חודשים ולאחר מכן האשה
אךמבקשתלהביאלסיוםהפרשהבגירושין.
מאסה בבעלה ועזבה את הבית ,ומזה כשנתיים וחצי שבני
הזוגבפירודמוחלט.
בדיון הראשון ,בית הדין בחן האם קיימת אפשרות
לחזרה לשלום בית ,אך התברר שהפירוד הוא מוחלט
והאשהאינהמסוגלתלשובלגוראםבעלה,וביתהדיןקבע
מתגובתהבעללהודעהזוהתבררשהבעלמאמיןלאשתו
שאכן האירוע התרחש כפי הודאתה ,והלה ביקש לנקוט
באמצעיםכנגדהעקבמעשיההנ"ל.
השאלה העומדת בפנינו האם בנסיבות המתוארות יש
מקוםלפסוקלחייבובגירושין.
שמעמד האשה כטוענת "מאיס עלי" באמתלא מבוררת,
ואינהחייבתלדורעםבעלה.
למרות מאמצים מרובים להביא לגירושין הבעל עמד
בנחרצותבסירובולהתגרשוטעןלרצונובשלוםבית.
ביתהדיןפסקלנקוטביחסלבעלהרחקותדר"ת,אךגם
בהםלאהיהתועלתלהביאםלגירושין.
כשהבעלמאמיןלדבריאשתו
כאמורהבעלמאמיןשאשתוזינתה,ובכךשניהםטוענים
טענהדומה,ומטעםזהישמקוםלחיובהגירושין.
נצייןלתשובתנודעביהודהתניינאאה"עסי'יבשהביא
הפת"ש סי' קע"ח ס"ק כ"א שכתב בלשון זו – "בנידון דידן
סימןנ319
שהיאעצמהאמרהטמאהאנילך,האודאישאיןכאןמקום
באחר ומקלקלת על בעלה ,האומרת טמאה אני לך ,תביא
לחרםדרגמ"ה,ואםהואמאמינהחייבלגרשה".
ראיהלדבריה".
הנודעביהודהפתחאתתשובתווכתב" -הא ודאי שאם
וכתבהר"ן–"ואיכאלמידקאמתני',כיוןדמדינאדאמרה
האשה עדיין עומדת בהודאתה ,והבעל כבר אמר שמאמין
טמאהאנילךמיתסראאבעלהכמשנהראשונה,משוםשלא
לדבריה ,פשיטא שאסורה לו ,ולא שייך חר"ג ,שהרי היא
תהא נותנת עיניה באחר היאך התירוה ,וכי איסור שבה
עדייןבהודאתהעומדת.ואפילואםהבעליאמרעתהשחוזר
להיכן הלך …ואחרים תרצו דמשנה ראשונה לא דינא קתני.
בו ממה שהאמינה והוא חושדה במשקרת ,הלא אין שום
דמדינאודאיאיןהאשהנאמנתלומרטמאהאנילךלהפקיע
אמתלאלמהחוזרממהשכברהאמיןלה".
עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו ,אלא משום דהא מילתא
ונציין שבאותה תשובה הנודע ביהודה לא בקש לחקור
דטמאהאנילךכסיפאלה,תקינובמשנהראשונהלהאמינה,
אםהבעלמאמיןלאשתוכביתרי,וכפיהנראהפשיטאליה
דאי לאו דקושטא קאמרה לא הות מזלזלה נפשה למימר
לנודע ביהודה שדינו של מהרי"ק שהביא הרמ"א סי' קט"ו
הכי ,ומכי חזו רבנן בתראי דאיכא למיחש לשמא תהא
ס"זלאנאמרכשאשתוטוענתכךוהואמאמיןלה.וכןעולה
נותנתעיןבאחראוקמוהאדינא".
מתשובותאחרותבנודעביהודה,עייןמהדו"קאה"עסי'יא,
סי'ע',מהדו"תאה"עסי'י',סי'קנ"ט.
וכן בתוספות רי"ד מסכת קידושין דף יב .כתב כסברת
הר"ןלחלקביןנאמנותהאשהלשויאאנפשהחד"אכשאינה
וכןבספרבניאהובההלכותאישותפרקכ"ד)דףע"ח–(.
משועבדת לבעל ,כארוסה ,ובין העדר נאמנותה כשהיא
"לא מצאנו בשום פוסק באומרת טמאה אני לך והבעל
נשואהמפניהיותהמשועבדתלבעל,וז"ל–"אמרלהלאוכל
מאמינה,שישלחושלחרםדר"ג…לכו"עאסורה,ואיןכאן
כמינך דאסרת' ליך .פירש אף על גב דהיא מהימנא לשווי'
דעה החולקת כלל" .והסכים עמו בספר כתב סופר חלק
נפשה חתיכה דאיסורא ,ותנן לקמן בפרק האומר קידשתני
אה"עסי'י'.
והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה
אמנם בספר אגרות משה חלק אה"ע ח"גסי' ל' וסי' טז,
בקרוביו ,התם משום דלא אגידא גבייהו הילכך כי קא אסרה
נקט בפשיטות שדינו של מהרי"ק נאמר גם כשהבעל מאמין
נפשה עילויהו מהימנא כיון דלא מפסדא לאחריני ,אבל הכא
לאשתו .וכן מבואר בספר מנחת פתים ובספר תורת חסד
דאגידא ביה ומשעבדא ליה ומטי איסורא לגביה לא מהימנא.
חלקאה"עסי'יאשנקטובפשיטותשדינושלמהרי"קנאמר
והא דיהודית דמיא להנך תרי עובדי בשילהי נדרים דאמר רב
גםכשמאמיןלאשתו.
נחמןעיניהנתנהבאחרולאמהימנא".
וכן בספר ברית יעקב )להג"ר ברוך מרדכי ליפשיץ ז"ל(
וכתב בנודע ביהודה תניינא אבן העזר סי' יב – "בגוף
חלק אה"ע סוף סי' נה ,כתב – "ואין לחלק בין אם מאמין
הדין שתהא נאמנת לאסור עצמה למשנה ראשונה מצד
לעד דבעינן שיהא נאמן לכל דבר ,ובין אם אמר יאמר
הדין ,דעת הר"ן שם בנדרים דמצד הדין מעולם לא היתה
דמאמיןלדבריה,דה"נבדידהבעינןלמהרי"קשיהיהמאמין
נאמנת אלא שחכמים אמדו דמסתמא קושטא קאמרה ,דהרי
להלכלדבר,אבלבלא"הלאמהנילאוסרהעליו".
מילתא כסיפא לה .ואח"כ במשנה אחרונה חזו דנותנות
אךעיי"שבבריתיעקבשכתבשכלזהכשהיאחוזרתבה
עיניהן באחר כו'העמידו הדבר על צד הדין ע"ש .א"כ לפ"ז
ונותנת אמתלא לדבריה ואינה רוצה להתגרש ,והשאלה
איכא למימר אפילו במקום דלא שייך עיניה נתנה באחר ג"כ
עדיין נותרה מפני שהבעל מאמין לדבריה .אבל "אם היא
אינה נאמנת שמה שאמרו במשנה דנדרים חזרו לומר שלא
מתרצית בגירושין ,וגם הבעל מאמינה ,דליכא בזה גזירת
תהיה אשה נותנת עיניה וכו' זהו טעם של עיקר הדבר
חרםדרגמ"ה,ודאימחוייבלגרשה".
שבטלו התקנה הראשונה שתהיה נאמנת וכיון שכבר בטלו
ובכךאיןתמיההעלדינושלהבריתיעקבמדבריהנודע
התקנה שוב נשאר הדין שאינה נאמנת להפקיע עצמה
ביהודהוספרבניאהובה.אךבאגרותמשהלאנחיתלחילוק
משעבודה לבעלה ,ושוב לא חילקו בין מקום דשייך נתינת
זה.
עיניהבאחרוביןמקוםדלאשייך".
ולפי זה ,בנידון דנן שגם האשה מבקשת להתגרש וגם
הבעלמאמיןלה,מחוייבלגרשה.
כמוכןמצינולהיפך,שבמקוםשהאשהאינהמשועבדת
לבעלה,היאנאמנתלומר"טמאהאנילך".
בספר תשובות רבי משולם מאיגרא סי' מג כתב שלפי
נאמנותהאשהבטענת"טמאהאנילך"כשאינהמשועבדת
סברת הר"ן ,ארוסה נאמנת בטענת טמאה אני לך ,מאחר
לבעלה
שאינה משועבדת .ובאר הגאון רבי משולם מאיגרא ז"ל
נראה טעם נוסף לפסוק בנידון דנן שהאשה אסורה על
בעלה,ונבארהדברים.
הלכה זו – "כתב הר"ן בנדרים דטעמא דאומרת טמאה אני
אינהנאמנתהיינו משוםדמשועבדתהיאלו,וזהובנשואה,
שנינו בסוף מסכת נדרים )דף צ" – (:בראשונה היו
אבל בארוסה אינה משועבדת ,אף דכותבים אגרת מרד על
אומרים ,שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה .האומרת
ארוסה,מיהואינהמשועבדת".וכעיןזהכתבבספרעצמות
טמאה אני לך …חזרו לומר ,שלא תהא אשה נותנת עיניה
יוסףעמ"סקידושיןדףיב.
320אבןהעזר
עטרתדבורה
וכןמצינובתשובהמהגרע"אז"לשכתבבפשיטות,שאם
בעלה ואף אין מניעה שתצא לגור בארץ אחרת ,וכתוצאה
אמנם ארוסה אינה משועבדת לבעלה ,היא נאמנת לאסור
מכךאיןלךאשהשאינהמשועבדתלבעלהיותרמזו.עלכן
עצמהכשאומרתטמאהאנילך,ואיןלבטלנאמנותהמחשש
אם לאחר מכן היא טוענת "טמאה אני לך" ,בכך שויא
שמא עיניה נתנה באחר .אך הגרע"א ז"ל מסתפק שמא
אנפשהחד"א,ונאסרתעלבעלה.
ארוסה משועבדת להנשא ,ובכך דינה כנשואה .בספר "כתב
ויש להוסיף בזה .הנה בתוספות מסכת כתובות דף סג:
חותםדרעק"א"מהדורהתניינאסי'ו',כתבבלשוןזו– "על
כתבו בדין אומרת מאיס עלי – "וי"מ דכופין אותו להוציא,
דבר שאלתו במאי דקיי"ל בשו"ע אה"ע סי' קט"ו סעיף ו'
ואין נראה לר"ת דניחוש שמא עיניה נתנה באחר ,כי ההיא
אמרה לבעלה טמאה אני לך דאינה נאמנת ,דאמרינן עיניה
דתנן בפרק בתרא דנדרים )דף צ (:גבי שלש נשים יוצאות
נתנהבאחר,אםדיןזהגםבארוסהאורקבנשואה.בפשטא
ונוטלות כתובה" .ואליבאדשיטתהר"ןבביאורהסוגיאבסוף
דמילתא נראה דלעניין סברת עיניה נתנה באחר אין חילוק
נדרים ,הקושיא עומדת במלוא עוזה ,כיצד האשה נאמנת
בין ארוסה לנשואה .אמנם נ"ל שיש לדון בזה טובא למאי
בטענת "מאיס אני לך" ובכך יכולה להפקיע את שעבודה
דהסביר הר"ן סוף נדרים …וא"כ י"ל הא דמדינא אינה
לבעלה.
נאמנת היינו בנשואה דמשעבדא ליה לתשמיש ,אבל
אך הדברים מתבארים בפני יהושע במסכת כתובות דף
בארוסה דעדיין לא משעבדא ליה י"ל דשייך לגבה שויא
סג:שכתבלבאראתשיטתהרמב"םשכופיןאתהבעללתת
אנפשה חתיכה דאיסורה ,דעדיין היא ברשותה דידה …י"ל
גט כשאשתו טוענת מאיס עלי ,וכתב הפנ"י – "הרמב"ם ז"ל
דלעניין דאורייתא גם ארוסה כן ,דמ"מ משעבדא ליה
וסייעתו למדו כן מדין היבמה ,דאע"ג דדרשינן ויבמה בעל
להנשאלולזמןהקצוב".
כרחה ,אפ"ה היכא דנפלה לפני מוכה שחין אין חוסמין
בסוף דבריוהגרע"א ז"ל נשאר ב"צ"ע לדינא" ,אך דבריו
אותה,וכתברש"יז"להובאבתוס'בסמוך,דלאודוקאמוכה
נסובועלארוסה,ובארוסהישלהסתפקאםאינהמשועבדת
שחין אלא הוא הדין לשאר אמתלא ,וכתב ג"כ דכופין אותו
עדיין ,או מאחר שהיא משועבדת להנשא נחשבת
לחלוץוהיינוכדישלאתתעגן".
כמשועבדת,אךעכ"פבאשהשאינהמשועבדתכלללבעלה,
ועיין בספר עצי ארזים סי' ו' ס"ק כג שתמה על שיטת
פשיטא ליה להגרע"א ז"ל שהיא נאמנת לשויא אנפשה
הרמב"םשנאמנתבטענתמאיסעליוכופיןאותובגט,מדוע
חד"א בטענת טמאה אני לך ,ואין לבטל נאמנותה מחשש
איןדינהכדיןהאומרתטמאהאנילךדאינהנאמנתמחשש
שמאעיניהנתנהבאחר.
שמאעיניהנתנהבאחר,וכתבלבאראתשיטתהרמב"םעל
העולה מדברינו ,שאשה הטוענת "טמאה אני לך" ,בעת
פיהמבוארבפנייהושעהנזכר,וכתבדהרמב"םס"לכשיטת
שאינה משועבדת לבעלה ,נאמנת ונאסרה משום שויא
הר"ן בסוף נדרים "ולכן מחלק בזה ,דכשאומרת טמאה אני
אנפשהחד"א,ואיןלבטלאיסורזהמחשששמאעיניהנתנה
לך מדאורייתא אינה נאמנת ,דאין דבר שבערוה פחות
באחר.
משנים,ואיהילאוכלכמינהלאפקועיעצמהמבעלהואינה
והנה באשה הטוענת מאיס עלי באמתלא מבוררת,
נאמנתאלאמטעםתקנה,לכןאמרוחכמיםשאפילואומרת
נקטינןשאינהחייבתלהיותעמו,וזאתעלפיהוראתהרא"ש
שזינתה ברצון שמפסידה כתובה אינה נאמנת ואוקמוה
בתשובה כלל מג סי' יד שהורה " -זאת האשה ,שטוענת
אדינא דאורייתא ,משא"כ בטוענת מאיס עלי דמדאורייתא
מאוס עלי ,אין כופין להיותה עמו ,וגם אין כופין את הבעל
יכולה להפקיע עצמה בטענה זו כדילפינן מיבמה ,לכן לא
לגרש".וכןפסקוהטורסי'עזוהרמ"אבסעיףג' .ויתירהמזו
רצוחכמיםלגרענאמנותהמחששדעיניהנתנהבאחר,כיוון
כתב הב"י סי' ע"ז בשם הר"ן בתשובה סי' יג – "אבל
שמפסדתכתובתהודאיקושטאקאמרה",עכ"ל.
האומרת מאיס עלי …הרי היא מבטלת תנאי האישות מיד,
והפסידהכלשישלהעלהבעל".
ועייןבספרשו"תלחםשלמהחאה"עסי'טזשהביאאת
דבריהעציארזיםוהסכיםעמו.
ובפד"ר חלק ג' עמוד 328בפסק דין מבית הדין הגדול
אמנם לדינא ,נקטינן כדעת החולקים על הרמב"ם ,ואין
בהרכבהדייניםהגאוןרבייעקב הדס ז"ל,יבל"אהגאוןרבי
כופין את הגירושין בטוענת מאיס עלי .אך היינו רק לעניין
יוסף שלום אלישיב שליט"א ,והגאון רבי בצלאל זולטי ז"ל
כפיית הגט ,אך ככל שהדבר נוגע לכל שעבודי האשה
כתבו – "הואיל ולפי ההלכה אין חוסמין אותה לפניו והיא
לבעלה ,נקטינן להלכה ולמעשה שהאשה נאמנת להפקיע
זכאית ,להני קדמאי הנ"ל ,להוציא מן הבעל גם לפני מתן
את השעבוד ,ולדעת הפנ"י והעצי ארזים ילפינן הלכה זו
הגט כל מה שהכניסה לו ,או עכ"פ להחזיק במה שתפסה
מיבמהשנאמרהבהההלכהשאיןחוסמיןאותה.
מבעלה,לפידעתהט"זוהב"ש,וכלשכןגופהשהיאמוחזקת
ובדומה לזאת מצינו בספר שם אריה חלק יו"ד סי' לה.
בעצמה,לכןנראהשאיןזכותלהבעל,במקרהדנן,לעכבאת
עיי"ששהביאקושייתספרשיבתציוןכיצדהאומרתשראתה
יציאתאשתומןהארץ".
דםמחמתתשמיששלשפעמיםנאמנתלאסורעצמהלבעלה
הרי שאשה האומרת מאיס עלי ובאמתלא מבוררת,
עולמית ,הרי היא משועבדת לבעלה ,ולשיטת הר"ן אינה
ביטלה מיד את תנאי האישות ,אינה משועבדת לגור עם
נאמנת להפקיע את השעבוד לבעל .וכתב השם אריה לתרץ
סימןנ321
דמכיון שמעיקרא בשעת נישואין האשה אינה משתעבדת
שיבואו שני עדים" .היינו בכה"ג שהעד האחד המעיד
לימי נדתה ולשעת ווסתה ,על כן נאמנת לטעון שראתה דם
שאשתו זינתה אינו נאמן מפני שהוא רק אחד ואינו כשני
מ"ת ונאסרת כדין שעת ווסתה ,מאחר שהשעבוד אינו מונע
עדים ,או שהאשה אינה נאמנת מפני החשש שמא עיניה
ממנהלהיות נאמנתבטענהשהיאנדהאובזמןווסתהוהיא
נתנה באחר ,אך חיוב הגירושין נובע מכך שהבעל מאמין
נאמנת .וה"ה שאין חוששין שמא עיניה נתנה באחר ,גם
לעדאולאשה,בזהכתבהרמב"םשישלחייבוולאלכפותו.
כשאוסרת עצמה עולמית כשטוענת שראתה דם מחמת
אבל אין ברמב"ם התייחסות מפורשת למקרה שבו האשה
תשמיש,ובדבריהאלונאמנתלהפקיעעצמהמבעלה.
נאמנת בדבריה ושעל פי דבריה היא נאסרה ,דבכה"ג יתכן
העולהמדברינו,האשהשטענהמאיסעליוביתהדיןהורה
לפסוקלכפותובגירושין,וכפיההלכההפסוקהשאיןמעשין
לה שאינה חייבת לדור עם בעלה ובכך פקעו כל שעבודי
אלאלפסולות.ובכךנחלקלדינאביןמקרהשבוהבעלשויא
האשה לבעלה ,לאחר מכן תהיה נאמנת בטענת "טמאה אני
אנפשיה את אשתו חד"א ,דוגמת המבואר ברמב"ם ,ובין
לך" ,ודינה כארוסה הטוענת "טמאה אני לך" האסורה על
מקרה שבו האשה נאסרה על בעלה כתוצאה מהודאתה,
בעלה,ואיןמבטליםאיסורזהמחשששמאעיניהנתנהבאחר,
כשהיאנאמנתלשויאאנפשהחד"א.
כמבואר לעיל ,וכמבואר בתשובת הגרע"א ז"ל ורבי משולם
ולמעשהשאלהזוקיימתבכלאשההאומרתטמאהאני
איגראז"להנזכרותלעיל,שכלעודאינהמשועבדת,תאסרעל
לך ויש רגלים לדבר כדבריה ,דקיי"ל שהיא נאמנת וכפסק
בעלה ואין לבטל האיסור מטעם "שמא עיניה נתנה באחר".
הרמ"א סי' קט"ו ס"ו ,האם לאחר שבי"ד פוסקים לאוסרה
כגון ,אם ארוסה אינה משועבדת ,היא נאמנת לאסור עצמה
עליו עקב הודאתה ,האם אפשר לכפות את הגירושין על
ואיןבכחהחשששמאעיניהנתנהבאחרלבטלנאמנותה.
הבעל.
ונוסיף ונציין בנידון שבפנינו ,שלאחר שהאשה הודתה
וראיתי בספר גנזי שלום חלק אה"ע סי' ז' שכתב בנידון
כאמור לעיל ,הודאה שנאמרה בפני בית הדין ,היא אינה
שנשאל עליו – "הוי כאומרת טמאה אני לך במקום דאיכא
יכולה לחזור בה אפילו באמתלא טובה ,ואיסורה נשאר
רגלים לדבר דקיי"ל דנאמנת ,וכמ"ש מור"ם בהגה סי' קט"ו
איסור עולם ,וכמו שכתב הב"ח בתשובה סי' צח – "דוקא
סעיף ו' וז"ל ואם יש רגליים לדבר נאמנת לומר טמאה אני
כשהיו דבריה ראשונים והאחרונים חוץ לבית דין ,אפשר
לך וכו' ע"ש .ובנ"ד אין לך רגלים לדבר יותר מזה …ודאי
שתתן אמתלא לדבריה שהיתה נותנת עיניה באחר מתחלה
שנאמנתוליכאלמימרשמאעיניהנתנהבאחר,וכיוןשאשה
ועכשיו חזרה מדעתה ,אבל הכא שהיתה מודית בפני ב"ד
זו אסורה על בעלה ואינו רשאי לקיימה ,וכופין אותו
בתורתהודאהגמורהלאמציהדרהבה".
לגרשה".
וכןכתבבספרפרחיכהונהלהג"רמסעודהכהןז"לחלק
פסקזהלכפותאתהבעלבגירושיןהלכהלמעשהנחתם
אה"ע סי' טז בנידון אשה האומרת טמאה אני לך הנאמנת
בתוניס שנת התקפ"ז ע"י הג"ר יצחק טייב ז"ל הג"ר שלמה
כשישרגליםלדבר,וז"ל– "כיוןשהודיתלפניביתהדיןשוב
זרקאז"להג"רישועהבסיסז"לוהג"ריצחקכהןז"ל.
אינהיכולהלחזורבהאפילובנותנתאמתלא טובהלדבריה,
כמ"שבתשובותהב"חסי'צ"חעיי"ש"
וכן העלה בספר פרחי כהונה להג"ר מסעוד הכהן ז"ל
חלקאה"עסי'טז.
על כן מטעם זה יש לפסוק – מאחר שהאשה אסורהעל
ועיין בספר שואל ונשאל חלק ה' אה"ע סי' נח שהקשה
בעלה ,הבעל חייב לגרש את אשתו ,וכמו בדין המבואר
על פסק זה מדברי הרמב"ם ,אך לפי האמור אין מדברי
ברמב"ם בפרק כד מאישות הלכה יח – "אמרה לו אשתו
הרמב"םפירכאעלהלכהזושפסקורבניתוניס.
שזינתה תחתיו ברצונה אין משגיחין בדבריה שמא עיניה
אךעייןבספרשושניםלדוד)להג"רדודצבאחז"ל(ח"ב
נתנה באחר …ואם היה מאמינה וסומכת דעתו על דבריה
אה"עסי'צהשכתבשגםבדינושלהרמ"אבאומרתטמאה
הריזהחייבלהוציאה".
אנילךוישרגליםלדבר,חייבלגרשהאךאיןכופיןלגרשה.
אךאיןלכפותעליואתהגירושיןכמבוארברמב"םבסיום
נראהשבנידוןשבפנינו,ישמקוםלהוסיףלדוןולברראת
ההלכה הנ"ל – "ואין בית דין כופין את האיש לגרש את
שאלתכפייתהגירושיןעלהבעל,ופסקהדיןבשאלהזוינתן
אשתובדברמדבריםאלועדשיבואושניעדיםויעידושזינתה
במועד אחר ,אך לעת עתה ניתן לחייבו במזונות עבורה,
אשת זה בפניהם ברצונה ,ואחר כך כופין אותו להוציא".וכן
וזאת משני טעמים ,ראשית מדין כפיה בדרך ברירה ,וכן
כתבבשו"תמהרי"טצהלוןהחדשותסי'צטשבדבריהרמב"ם
מפני היותה מעוכבת מלהנשא מחמתו ,וכמו שפסק בספר
מבוארשאיןלכפותגטאףשקייםאיסורמפנישויאאנפשיה
ציץאליעזרבחלקיטסי'נחובחלקכבסי'סו.
חד"א,אלאאםיעידושניעדיםשנאסרהעליו.
ולהלןעיקרידבריו-
"אשה שזינתה ברצון תחת בעלה באופן שנאסרה עליו.
האםניתןלכפותעלהבעלאתהגירושין
אם יש לחייב את הבעל ,או גם לכופו לפוטרה בג"פ בדרך
עדייןישלדון,שדבריהרמב"םברורמללו"ואין בית דין
ברירה ,או שיכול לסרב מלגרשה ותשב בעגינותה …ומכיון
כופין את האיש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלו עד
שכן ,האשה אמנם מפסידה כתובתה ויתר זכויותיה ,אבל
322אבןהעזר
עטרתדבורה
מאידך הבעל חייב לפטרה בג"פ ולא להשאירה תחתיו
הפוסקים ויושבים על מדין פסקו ונהגו לחייב את הבעל
תלויה בו במצב כזה שתכשל ותכשיל בני אדם בה בקלות
במזונות אשתו האסורה לו עד שיגרשנה .והכי מעיד גם
דעתה שבהפקירא ניחא לה .וכך פוסק הרמב"ם בפרק כ"ד
הגרי"מ טולידאנו בדבריו שם כי כך פשטה הוראה להקל
מהלכות אישות הי"ז,דמי שראה אשתו שזינתה או שאמרה
בזה לכפותו ע"י מזונות,וכך עשינו מעשה בבי"ד שבמצרים
לו מקרובותיו או מקרובותיה שהוא מאמינם וכו' הרי זה
ובת"א,דאל"כ יש לחוש שתפקיר עצמה לזנות,ושכ"כ הרב
חייב להוציא ואסור לו לבוא עליה ,ואם הודתה שזינתה
דשאלוניקי בשו"ת כוכב מיעקב סימן ט"ז ,ובשו"ת שבסו"ס
תצא בלא כתובה .וכך פוסק בהי"ח שם היכא דאמרה לו
חגור אפוד ח"ב סוסי' ח' ונסמכו ע"ד הגאון הראש"ל
אשתושזינתהתחתיוברצונהומאמינה.
בשו"ת בני בנימין ח"א סימן ל"ז דס"ח עיי"ש …ובהצטרף
עוד יעוין בשו"ת חתם סופר חאה"ע ח"א סימן כ"ח
זה להאמור ,יש לחשוב זה שפיר כסניף נוסף לחייב את
שכותבעפ"יהריטב"אבקדושיןשמביאשם,דכלזמןשעומד
הבעל בדרך בכפיה דרך ברירה ,והיא שיטת הרמב"ם
בדיבורו שזינתה,אדם נאמן על עצמו וכופין להוציא ע"ש …
)בפי"ד מה' אישות( ה"ח ,וכמה דקיימא כוותיה דאם
על אף האמור,נראה דמ"מ למעשה יש עוד להסס אם לכוף
האשה אומרת מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי
להבעל על כך בכפיה של ממש לכגון נידוננו .וכדהעלה גם
כופין אותו לשעתו לגרשה לפי שאינה כשבויה שתבעל
הגרע"א שם במסקנת דבריו דלמעשה אי אפשר לעשות
לשנוא לה ,ותצא בלא כתובה כלל) .ויעוין מ"ש מכל זה
מעשה לכופו לגרשה בגט ע"ש וכן בח"ס שם ….אולם יש
באריכות בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ד'סימן כ"א,וקחנו
אבלמקוםשפירלאחיזתאמצעיםנגדהבעלשאינםעלדרך
משם( …לכן יש לתת לבעל זמן מסוים להחליט בדעתו
של כפיה ממש,עד אשר יגרשנה מכיון שמחויב בכך,והיינו
לפטור את אשתו בג"פ,ותצא בלא כתובה וכו'.אם עד אז
בכפיה בדרך ברירה,או שיגרשנה או שישלם לה מזונות גם
לא יפטרנה בג"פ נחייבו במזונות אשתו כשהיא איננה
כשאינהתחתיומכיוןשהיאמעוכבתבגללו.
יושבתתחתיו",עכ"להציץאליעזר.
וזאת גם בקחת בחשבון ,שישנו בדבר זה גם משום
על כן נראה למעשה ,שביחס לפסיקה הקובעת כפייה
מצוה דרבים להסיר מכשול מבני אדם שנכשלים בה
גמורה על הבעל ,עדיין מן הראוי לברר סוגיא זו בנסיבות
ונוהגיםמנהגהפקר,ומצינושנוטהלכךגםהגריא"ההרצוג
נד"ד ,אך ככל שהדבר נוגע לפסיקת חיוב המזונות ,יש
בקונטרסו הארוך באוצה"פ כרך ב' .וכך העלה גם הראש"ל
לחייבו במזונות כבר כעת ,וכהוראת הרב ציץ אליעזר,
הגרב"צ עוזיאל בקונטרסו שם ומעיד ובא דרבים מגדולי
שהסתמךעלפוסקיםרביםמהדורהקודםשפסקוכן.
סימ נא
חיובגטבעקבותהתחמקותמבדיקתפוליגראףשהוסכםעליהבביתהדין
בפניביתהדיןתביעתהבעללחיובהאשהבגירושין.
הודיע שמסמכים אלו לא יתקבלו כראיה חותכת ,עקב
בני הזוג נשואים קרוב לעשרים שנה ולהם שלושה
היכולתשלכלאחדלייצרתדפיסכזהגםכשאינומשקףאת
ילדים.
המציאות.
מזה שלש שנים שבני הזוג מתגוררים בנפרד ,לאחר
הצדדים נשלחו להליך גישור ,במגמה להסדיר הסכם
שהבעל עזב את הבית ,ולאחר מכן החלו הדיונים בתביעת
גירושין המקובל על שניהם ,אך הניסיון כשל ,והצדדים
הבעללגירושין.
נותרו במצב של פירוד ממושך וללא הסכם ,פירוד המלווה
הצדדיםטועניםטענותהדדיותקשותזהכנגדזה.
באוירהעכורהועויינתכפישנוכחנובדיוניםבביתהדין.
החלמהדיוןהראשון,הבעלטעןשישלחייבאתהאשה
בסיום הדיון האחרון ,לאחר שהבעל חזר וטען בנחרצות
בגירושין עקב בגידה ,ולאחר מכן חזר וטען על התנהגות
שאירעו מספר מקרים של בגידה ושאשתו אסורה עליו,
מוסרית ירודה מצד אשתו .לדבריו ,אשתו נאסרה עליו,
האשה הודיעה על הסכמתה להבדק באמצעות מכשיר
ובנוסףטעןשאשתותקפהאותובאלימותבנוכחותהילדים.
פוליגראף ,על מנת לאמת את דבריה שאין ממש בטענות
לעומת זאת ,האשה בקשה לדחות את התביעה,
הבעל המייחס לה בגידה .יצויין כי כבר בדיון קודם,
הכחישה את המיוחס לה וטענה לרצונה בשלום בית.
שהתקיים שנה קודם לכן ,האשה הצהירה על הסכמתה
לדבריה ,הרקע לתביעה זו הוא הקשר הקיים בין הבעל
ללכתלבדיקהכזויחדעםהבעל.
לאשה אחרת ,העובדת יחד עמו במקום עבודתו ,קשר
הנמשךתקופהארוכה.
בהתאם להסכמת הצדדים ניתנה החלטה שבה בית הדין
אישראתהסכמתםלבדיקתהפוליגראף ושבדיקהזותוכיחמי
שני הצדדים הציגו תדפיס מאתרי אינטרנט שבהם הצד
מהצדדיםדובראמת,וניתנההוראהעלקיוםבדיקהזותוך15
השני מצולם ומחפש קשר עם בן זוג אחר ,אך בית הדין
יום .אך בסופו של דבר ,כשהאשה התבקשה לעמוד
סימןנא323
בהתחייבותהלבצעבדיקהזו,היאהתחמקהממילויהוראהזו,
יסתמך על הבדיקה ושהבדיקה תחשב כמהימנה לחלוטין,
וטענה שהיא חוזרת בה מהסכמתה ,וטענה שקיים סיכוי של
למרות שאינה הוכחה מוחלטת של מאה אחוז ,היא אינה
אחוזאחדשהבדיקהלאתהיהמהימנה,ותהיהמוטהלרעתה.
רשאיתלחזורבה.
לאחרעיוןבטענותהצדדיםובחומרשבתיק,אנופוסקים
לחייבאתהאשהבגירושין.
ועייןבספרהחשמלבהלכהח"אעמ' 315שישלתוצאת
הבדיקה כח של "רוב" ,מאחר שברוב הגדול של המקרים
התוצאהזההלאמת,וע"עבספראגרותמשהאה"עח"דסי'
ראשית ,נציין שמיד לאחר פתיחת התיק לתביעת
צח.כיוןשכן,אמנםמלכתחילהביתהדיןאינורשאילחייב
הגירושין ,ועוד קודם שהתקיים הדיון הראשון ,בדיון בבית
את אחד הצדדים ללכת לבדיקה כזו .אך אם בעלי הדין
המשפטהאשההודיעהלביהמ"שכדלהלן– "מהרגעשהוא
קבלועלעצמםלנהוגעפ"יתוצאהזוושביתהדיןיפסוקכך,
פתח את התיק בבית הדין הרבני ,אני אמרתי שאני מוכנה
וכקבלתקרוב או פסולהנאמן על שני הצדדים ,ניתן לפסוק
להתגרש".
בהסתמךעלבדיקתהפוליגראף.
בעקבות הסכמת הצדדים בבית המשפט ,ומבלי להודות
אמנם בנידון דנן לא נעשה קניין על הסכמה זו ,אך די
בטענות שנטענו שם ,בני הזוג הסכימו שהבעל יהיה מנוע
בהסכמתםבפניביתהדיןשבדיקהזותוכיחאתהאמת,עיין
מלהכנסלביתהמגוריםלתקופהשלששיםיוםוכי"בניהזוג
בשו"עחו"מסי'כבסעיףא'בדיןהמקבלעליוקרובאופסול
מנועיםליצורקשרזהעםזובכלמקוםובכלאמצעי,למעט
שיכול לחזור בו עד גמר דין ,ובפסק הרמ"א שכתב " -מיהו
קשר בנושא הילדים" .בסיום הדיון בביהמ"ש ,הסכמות אלו
אם הם ממונים בעיר או טובי העיר לא יוכל לחזור דכן
קבלותוקףשלהחלטה
נוהגים דכל מה שאדם מקבל לפני ראשי העיר שלא יוכל
אך לאחר פחות מחודש ,בדיון הראשון בבית הדין,
לחזור בו" .וכתב הסמ"ע ס"ק יב " -וכל דבר שנעשה בפני
האשההפכהאתעורהוטענהשרצונהבשלוםביתוכיאינה
שלשה אינו יכול לחזור" ,ועפ"י זה פסק בשו"ת ישכיל עבדי
רוצהלהתגרש.
ח"ז חו"מ סי' א' ביחס להסכם שאושר ע"י ביה"ד ,וכתב -
המהפך בעמדת האשה ,ערער מאד את אמינות הטענה
לרצונהבשלוםבית.
"וכן אם הפשרנים היו ז' טובי העיר לא צריך קנין ,והרי
פשוטדאישורביה"דהואעדיףטפימז'טוביהעיר".
בנוסף ,כאמור בית הדין נוכח באופן בלתי אמצעי אודות
וכן בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סי' עד וחלק טז סי' נג
העויינות והשנאה השוררת בין הצדדים .לטענת האשה,
קבעשהסכםגירושיןשנעשהבפניבי"דישלותוקףמחייב,
הגורם לסכסוך הוא הקשר שבין הבעל לאשה הזרה ,קשר
גםבהעדרקנייןאחר.
שהבעל הודה בו בשפה רפה .ואילו לטענת הבעל ,התנהגות
על כן מאחר שהצדדים הסכימו בבית הדין שבדיקת
האשהביחסאליוובגידותיההםהעילהלסכסוך.בכלמקרה,
הפוליגראף תחשב כבדיקה אמינה ומחייבת ,יש תוקף
בעקבות האירועים שבין הצדדים והפירוד הממושך ,קיימת
להסכמה זו ,ובכך תוצאות הבדיקה יחשבו כראיה מוכחת
אומדנאברורהשכברכעתמנויוגמורעםהאשהשלאלשוב
ככל שהדבר נוגע לענייני הממון הכרוכים בחיוב הגט.
לבעלה,וכילאתסכיםלשובאליוגםאםינתקאתהקשרעם
והתחמקותמהבדיקה,מוכיחהאתטענתהצדהשני.
האשההזרה.ואםאכןכך,כששניבניזוגבפירודואינםרוצים
זה בזה ,זוהי עילת חיוב גט לבן הזוג המעכב את הגירושין
ניתן להביא ראיה שההתחמקות מהבדיקה מוכיחה את
ללאהצדקה,עייןרבינוירוחםנתיבכגחלקח'.
דברי הצד השני ,מההלכה הפסוקה ברמב"ם הלכות סוטה
פרקג'הלכהב'שסוטההמסרבתלשתותמהמיםהמאררים
מלבד זאת ,כאמור האשה נתנה את הסכמתה לבדיקת
תצאבלאכתובה,ובארהכסףמשנההלכותסוטה– "דכיון
הפוליגראף ,וזאת בעת דיון בבית הדין ,כשעורכת הדין
שפחדהמלשתות,מוכחאמילתאודאישהיאטמאה,שאילו
המייצגתאותההיתהנוכחת,ומתוךשיקולדעת.הסכמהזו
היתה טהורה לא היתה נמנעת מלשתות ,והכי אמרינן
קבלה תוקף של החלטת בית הדין המחייבת את הצדדים
בירושלמי פרק היה נוטל ,סבר ר"ע האומרת איני שותה
לפעול עפ"י הסכמתם .אך לאחר מכן ,האשה חזרה בה
כאומרתאניטמאהלך".
מהסכמתהלבדיקתהפוליגארף.
חזרת האשה אינה מתקבלת ,והיא מוכיחה שיש ממש
בטענתהבעל.
גם בנידון דנן ,כתוצאה מההסכמה שהושגה בבית הדין
והתוקף שניתן להסכמה זו ,בדיקת הפוליגראף תחשב עבור
הצדדיםכבדיקהמהימנהלחלוטיןככלשהדברנוגעלענייני
אמנם כדברי האשה ,קיים אחוז מזערי של תוצאות
הממון בדיוני בית הדין ,וכפי הנאמנות המוחלטת שהיתה
בדיקת פוליגראף שאינן תואמות לאמת .אך מאחר שהדבר
בזמנו לבדיקת המים המאררים .על כן התחמקות מבדיקה
ידוע לכל שאין לבדיקה זו אמינות מוחלטת של מאה אחוז,
כזונחשבתכאמירתהאשה"-טמאהאנילך".
ובודאי הדבר היה ידוע לב"כ האשה שייצגה אותה בדיון,
בנסיבות אלו שהבעל טוען שאשתו נטמאה ושהדבר
ולמרות זאת הנתבעת הסכימה וקבלה עליה שבית הדין
התברר אצלו באופן בלתי אמצעי ,וכאמור בנידון דנן גם
324אבןהעזר
עטרתדבורה
האשה נידונת כמי שמודה בכך ,יש לחייבה בגירושין,
מהבדיקההאמורה,מפנישכתוצאהמהתחמקותזו,לאניתן
כמבוארבאה"עסי'קעחבפת"שס"קכא.
להשליםאתבירורהמשפטכנדרש.
וע"ע בתשובת מהרש"ם חלק ו' סי' קלג וח"ב סי' כד,
שהסתמך על דברי הכסף משנה הנזכרים .בשתי תשובות
מלבד זאת ,נציין לשו"ת יד יצחק )להג"ר אברהם יצחק
אלו קבע מהרש"ם את העיקרון האמור ,שהתחמקות
גליק ז"ל( ח"ב סי' ער שהשיב בנידון בעל הטוען נגד אשתו
מהבדיקה המחוייבת ,מוכיחה שטענת המתחמק היא טענת
שהיאחיה עםגברזר אךאיןעדויותשל שני עדיםכשרים
שקר ,ועכ"פ בדיני ממונות ,ניתן לפסוק כאילו נערכה
להוכחתטענתו,אלארגלייםלדברשישבהםאומדנאטובה
הבדיקהוהתבררלהיפךמטענתו.
להוכחתהטענה,וכתב" -הגםשכתבהרמ"אז"לבסי'קעח
יצויין כי גם זכותה של האשה שלא יכפו עליה גט בעל
סעיףט'דישאומריםדבזמןהזהדישחדר"גאינונאמןלומר
כורחה ,דינה כזכות ממון שהוסכם עליה בעת הנישואין ,עיין
שמאמין לדברי העד ,נלענ"ד דמ"מ היכא דאיכא רגלים
דברימלכיאלח"גסי'קמדוסי'קמה,ובודאישכןבקהילותשלא
לדבר שפיר נאמן ,וכן ראיתי בפתחי תשובה שם אות כ"א
נהגו חרם דר"ג ,שהמניעה לגרשה בעל כרחה היא מפני שעל
שכתבכןבשםשו"תהגרע"אז"לסי'צ"טוכ"כשםבסי'ק'
דעתכןנשאו,ובנסיבותהמתוארותנשללהממנהזכותזו.
שדיןזהתליאלפיראותעיניהדייניםע"ש".
בנוסף,ישיסודלמסקנההנ"ל,מתשובתהרא"שכללקז
ולפי זה ,וכאמור עפ"י סברת הכסף משנה ,ההתחמקות
שהובא להלכה בסמ"ע סי' טו ס"ק יג וש"ך שם סק"ה שאם
מהבדיקה ,לכל הפחות תחשב כ"רגליים לדבר" שדברי
הנתבעאינורוצהלהשיבעלכלדברשביתהדיןחוקראותו
הבעלכנים.
ודאירמאיהוא,וביתהדיןיכוללפסוקכאילוהשיבוהתברר
על כן ככל שהדבר נוגע לזכותה של האשה לתשלום
לבית הדין .ועיי"ש ברא"ש שבאר שאם נראה לדיין שאם
הכתובה,ולמנועגירושיןבעלכרחה,ישבצירוףכלהטעמים
היה בעל הדין משיב היה בתשובתו כדי לברר את הדין,
הנ"ל ,יסודלפסיקת חיובהגירושין,ושלילתזכותהלתשלום
והלה מתחמק מתשובה ,יעשה הדיין כאילו השיב ונתברר
הכתובה )הטעם הראשון לבדו אינו עילה להפסד הכתובה,
שקרו ויחייבנו מאומד הדעת ,אע"פ שאינו יכול לברר שקרו
עייןלעילסי'לו(.
שאלת איסור האשה לבעלה אינה עומדת לדיון מאחר
בבירור.
ונראה שלעניין זה אין הבדל בין התחמקות מתשובה
שכעת הבעל אינו חפץ באשתו ,ולאחר הגירושין לא תוכל
בחקירתביתהדיןוביןהתחמקותמביצועבדיקההמחוייבת
לשובאליומפניהיותוכהן.
כתוצאהמהסכמהוהחלטתביתהדין,סברתהרא"שהסמ"ע
עלכןאנופוסקים–
והש"ך תיאמר באותה מידה גם בנסיבות של התחמקות
אנומקבליםאתהתביעהומחייביםאתהאשהבגירושין.
סימ נב
טענתמקחטעותבקידושין
איירתשנ"ג
בנידון שלפנינו מדובר בזוג שנישאו לפני כשנתיים וחצי,
ישלדוןהאםהאשהחייבתלקבלגטואיןמקוםלטענתה
הבעל טוען שלפני כחצי שנה ,כעבור כשנתיים מהחתונה,
שהבעלישלםלהתמורתהסכמתהלגט,והיאזכאיתלקבל
לאחר שהאשה לא נכנסה להריון ,הלכו בני הזוג לרופא,
רק את מה המגיע לה עפ"י הדין .וכמו כן יש לדון האם
ובעקבות כך התברר לבעל שמאז ומעולם אין לאשה אורח
הבעלחייבבכתובתה.
כנשים .לטענתו ,האשה העלימה ממנו מידע זה ,ואף נהגה
השאלותהעומדותבפנינוהן:
בכל חדש דיני נדה וספירת שבעה נקיים והלכה למקוה,
א .האם יש להגדיר את הבעיה שהתגלתה כמום ודינו
למרותשלאהיהבכךכלצורך.
כשארמומיםשנתבארדינםבאה"עסי'לטסעיףה'.
הממצאיםשהעלההרופאהם ,שבנוסףלבעיהשאיןלה
ב .את"ל שנחשב מום ,יש לדון האם יש נ"מ בכך
דמים,הרחם קטןמאדואיןכלאפשרותשהיאתוכלללדת.
שהאשה ידעה לפני הנישואין רק שאין לה וסת ולא ידעה
כפי הנראה לפני הנישואין האשה רק ידעה שאינה רואה
דם ,אך לא ברור שידעה על הבעיה ברחם ושהדבר ימנע
ממנהכלאפשרותללדת.
הבעלטועןשישלבטלאתהקידושיןבטענתמקחטעות,
והאשה מסכימה לקבל גט ,אך האשה תבעה לקבל חלק
מרכושושלהבעל,בתמורהלהסכמתהלקבלגט.
אתהבעיהשישלהברחם.
ג .את"ל שאין נ"מבכך ,יש לדון האםהבעלהפסיד את
זכותו לטעון טענת מקח טעות במידה שהמשיכו לחיות יחד
לפרקזמןמסוייםלאחרשהעניןהתבררלבעל.
ראשית עלינו להגדיר את המצב שבפנינו .ברור שאין
מדובר באשה "אילונית" ,מאחר שסימני אילונית מבוארים
סימןנב325
במסכת יבמות דף פ :עיי"ש ,ולא נשמעה מפי הבעל טענה
דבשלא הכיר בה איירי ותצא שלא בכתובה משום דהוי
שלאשהזוישאחדמסימניםאלו.
מקח טעות" .וכן כתב בחי' הרמב"ן " -משום תצא קתני,
בנוסף ,אשה שאין לה דמים אינה אילונית ,וכמבואר
לומר דממי שאין לו בנים מוציאין אותה על כרחה בלא
בתשובתרבינוגרשוןמאורהגולההמובאתבהגהותמרדכי
כתובה ,הא ממי שיש לו בנים לא תצא .אבל אם בא
עמ"סיבמותסי'קיג,שכתבוז"ל"איןהדםמסימניאילונית
להוציאה וטען עליה משום מקח טעות ,ודאי דאין לה
דתניאאלוסימניאילונית,הלכךאע"פשאינהרואהישלה
כתובה ,דומיא דאילונית שלא הכיר בה" .וכ"כ הרא"ש שם
כתובה".
דבלאהכירבהשהוחזקהעקרה,זהומקחטעות.
כמו כן אין לדון אשה זו כאשה ממשפחת דורקטי,
לעומת זאת ,יש ראשונים שכתבו שגם באותה שנשאת
הנידונת במסכת כתובות דף י :דיש אומרים דהוי מעליותא
לשלישי אינו מקח טעות ,ועדיפה מאילונית ,מכיון שאינה
ויש אומרים דהוי גריעותא ,עיי"ש בסוגיא ,דהכא גרע טפי
ודאי עקרה ,שהרי אין בה סימני עקרות בגופה ,אלא רק
שהרי התברר שהבעיה היא ,שבעקבות מצב הרחם אינה
הוחזקה כעקרה .וז"ל הריטב"א "לא דמיא לאילונית שלא
יכולה ללדת .וכן כתב בספרחוטהמשולש)בתשובותהג"ר
הכיר בה דלא בעיא גיטא ואפילו מדרבנן כדכתיבנא בריש
רבי אליעזר יצחק סי' כג( שהאשה שאין לה דמים שהיא
מכילתין ,דאילונית הוא מקח טעות ברור ,אבל בזו אפשר
ממשפחת דורקטי עדיין יכולה להתעבר ,רק שאין בניה
שהוא לא זכה להבנות ממנה שהרי אין בה סימנים שאינה
מרוביםכמבוארבגמרא,אבלאםאינהיכולהכלללהתעבר,
ראויהללדת,אלאדמשוםחזקהבעלמאמפקינןלהומפסדי
הרימקחהמקחטעותכאילונית.
כתובה ,אבל אפשר שהיא בת בנים ולא הטעתו וקידושיו
אמנם בנידון שבפנינו ,אם האשה לא ידעה על בעיה זו
לפני הנישואין ,ורק ידעה שאינה רואה דם ,ולפי מידע זה
יתכן שסברה שהיא רק כאשה שדמיה מועטים אך יכולה
להתעבר.
קידושין" .וכן כתבו המאירי ונימוקי יוסף וכן נראה
מהרשב"א.ועייןבחי'הרמב"ןשדחהסבראזו.
העולה מדברינו שבעקרה ודאית לכו"ע מקחה מקח
טעות,ובמישרקהוחזקהשאינהבתבניםנחלקוהראשונים,
נראה שיש להגדיר אשה זו כאשה עקרה ,שלאחר
לדעת התוס' הרמב"ן והרא"ש הוי מקח טעות ,ולדעת
הנישואין התברר שהגורם לעקרות היה עוד מלפני
הריטב"אהרשב"אהמאיריונימוקייוסףלאהוימקחטעות.
הנישואין .ויש לדון האם העקרות לכשעצמה היא מום
ויש לציין שאין הדברים אמורים אלא לענין כתובה,
שניתןלטעוןבעקבותיוטענתמקחטעות.
והסכימו כל הראשונים הנזכרים שאם נמצאה ודאי עקרה
במקדש אשה ונמצאת אילונית דעת הרבה ראשונים
ולא הכיר בה ,הפסידה כתובתה ,וכן מוסכם שאף כשאינה
שאינה צריכה גט) ,תוס' ורא"ש ריש יבמות ועוד ראשונים(
ודאי עקרה אלא רק הוחזקה עקרה אם נשאת למי שאין לו
ומבאר הרא"ש במסכת כתובות פ"ז סי' י' שהמום הזה של
בנים שהפסידה כתובתה ,והטעם דבזה לכו"ע הוי מקח
היותה אילונית ,גרע משאר מומים ,וז"ל "שאני מום
טעות ,מכיון שהבעל עדיין לא קיים פו"ר ויחויב להוציאה
דאילונית ,דעיקר דעתו של אדם הנושא אשה בשביל בנים,
ולשאתאחרתשהיאבתבנים.
הלכך הוי קידושי טעות" .ואמנם מום דאילונית גרע שהרי
ואין לומר דשאני התם דמכיון שידעה שהוחזקה שאינה
תשמיש קשה לה ועוד ריעותות ,מ"מ הרא"ש לא תלה
בתבניםקנסואותהעלשנשאתלשלישיבאיסור,דבתוס'שם
הטעםשאינהצריכהגטרקבכךשאינהיכולהללדת.
מבוארדהפסדכתובתהאינומכחקנסשנשאתבאיסוראלא
והמאירי בריש מסכת יבמות כתב ,וז"ל "מאחרוני הרבנים
מפנישהוא מקחטעות,ולכן איןנ"מבכךשידעה ולאאמרה
כתבושאיןבאילוניתמקחטעותכלכךשתהאיוצאהבלאגט.
לשלישי שהיא אינה בת בנים ,וכן נראה ששאר הראשונים
והדבריםזרים,שהריאיןלךמקחטעותגדולמזה,וכלהנושא
הסכימובזהעםהתוס',מדלאהזכירואלאסברתמקח טעות
לדעתבניםהואנושא,ואפילובעל,איןאדםמוחלבדברזה".
ולאכתבודהויקנס).ולהלןיובאודבריהב"שסי'קיזבזה(.
וכן עולה מהראשונים בסוגיא במסכת יבמות דף סה.
וע"ע בב"ש סי' קנד ס"ק לג שנקט בדעת התוס' דלא
שהנושא אשה שהיא ודאי עקרה ולא הכיר בה שזהו מקח
כדברינו ,אלאכשיטההשניהשהזכרנולעיל.ובערוה"ששם
טעות.בסוגיאשםנאמר" -ת"רנשאתלראשוןולאהיולה
סעיףלוהוסיףלבאר"-דכיוןדאנוכופיןאותולהוציאכשלא
בנים לשני ולא היו לה בנים לשלישי לא תנשא אלא למי
קייםפו"רואיןלואשהאחרתוהואלאהכירבה,הרימקחו
שיש לו בנים ,נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה".
מקחטעותוממילאשאיןלהכתובה".
הקשו הראשונים מדוע צריכה גט מהשלישי הרי כבר
ועיין בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קנט שנשאל באשה
הוחזקה שאינהיולדת ,ומדועאיןדינהכאילוניתשלאהכיר
שנשאת בחזקת בריאה ואחר הנישואין התברר לבעל שיש
בהשמקחהמקחטעות.
לאשהצלקתבבטנהומתוךכךהתבררשבקטנותההרופאים
כמה ראשונים כתבו דאה"נ גם זו כשנשאת לשלישי
הוציאו לה את הרחם מפני חולי ,והאשה אינה מוכנה
מקחה מקח טעות ותצא שלא בכתובה דומיא דאילונית.
להתגרש והשאלה האם ניתן להתיר לבעל לשאת אשה
התוספות)ד"התצא(כתבועלנשאתלשלישי" -נראהלר"י
שניה.
326אבןהעזר
עטרתדבורה
האמרייושרבתשובתוהאריךלבאראתדיןאילוניתאם
לפי שהאילונית יכול היה לבדקה קודם לכן בסימנים ,וג"כ
צריכה גט .ואח"כ כתב דהכא עדיפה מאילונית ,וז"ל -
יכולה לישב תחתיו ותשמשנו וישא אחרת אם לא קיים
"אילונית לא חזיא לביאה דאין לה תאוה כלל ומתקשה
פו"ר ,אבל זו שאסורה לשמשו ולא היה יכול לבדקה קודם
בשעת תשמיש מחמת צער ,כמ"ש רש"י )יבמות פ( ,א"כ
לכן אבדה כתובה ותוספת" .ועיין בב"ש סי' קטז סק"ג וסי'
בנידוןדידןשאינהאילוניתרקשניטלהאםשלהשפירחזיא
קיז סק"א שהביא דברי המ"מ ומבואר מדבריו שהפסד
לביאה ואינה מקח טעות כלל ,ואפשר דגם מום לא הוי,
כתובה ותוספת ברואה מ"ת אינו מפני שהיא אסורה עליו,
דמחוסר אבר מבפנים לאו מום מיקרי כמ"ש הרמב"ם פ"א
אלאמפנידהוימום ששניהםלאיכלולדעתממנו.ולשיטת
מהלכותאי"בהי"א.וישלהוכיחכןמדבריהב"שס"קנדס"ק
הב"שהכללהוא -במוםשהאשהידעהאךשגםהבעליכל
לג דניסת לשני אנשים ושהתה עמם עשר שנים ולא היו לה
לבדקה ,הפסידה כתובה ותוספת ,מכיון שהיתה צריכה
בניםונשאתלשלישידאיןלהכתובההיינובניסתלמישאין
להודיעו .במוםשהאשהלא ידעה באופן ברורשיש להאת
לובנים,אבלבישלובניםאואשהישלהכתובהיעו"ש.הרי
המום והבעל יכל לדעת על סימני המום כגון באילונית לא
דעקרה לא דמיא לאילונית ,וע"כ מטעם הנ"ל ונידון דידן
הפסידה תוספת .ובמום ששניהם לא יכלו לדעת ולבדוק
כעקרהדמיא".עכ"להאמרייושר,אלאשאח"כהביאהאמרי
אחריו,כרואהמ"ת,הפסידהכתובהותוספת.
יושר מדברי הרשב"א בחי' ליבמות שאינו מחלק בין עקרה
ולפי זה בנידון שלפנינו ששניהם לא יכלו לדעת שיש
לאילונית,ומוסיףהאמרייושר"-עודמבוארמדבריודאםהוי
בעיהברחםשלהאשה,דמיאלרואהמ"תוהפסידהכתובה
ודאי עקרה אינה צריכה גט כלל כמו באילונית יעו"ש ,הרי
ותוספת .וגם הסברא השניה שכתב המ"מ דבאילונית לא
דאינו מחלק כלל בין עקרה לאילונית .וא"כ בנ"ד שאינה
הפסידהתוספתמכיוןשיכוללהשאירהתחתיוולשאתאשה
ראויה לילד בודאי אף שאינה אילונית הוי מקח טעות וא"צ
אחרת ,לא שייך בנידון דידן מכיון שעפ"י החוק המחייב
גטכלללרובהפוסקיםאףשישלובנים".ולכןהעלההאמרי
בארץ לא ניתן לשאת שתי נשים ,ואף כשנותנים היתר
יושר להלכה כיון דלרוב הפוסקים א"צ גט ,עכ"פ ודאי שיש
נישואין עפ"י דין במקרים חריגים ,היינו רק כשאינו חי עם
לחייבה בגט ואם תמאן לקבל גט יש להתיר לבעל לשאת
הראשונה.
אשהעלאשתוע"יהיתרק'רבנים.
אך לשיטת הרמב"ן והעיטור בנידון דידן יש לה תוספת,
ולפי האמור ,כל הראשונים מסכימים לשיטת הרשב"א,
וז"להמ"מגבירואהמ"ת" -אבלהרמב"ןובעלהעיטורז"ל
ואף בדעת הב"ש יש לפרש כן ,ולא מצינו מי שיחלק בין
כתבושישלהתוספת,והטעםלפיששארמומיםהיאהיתה
עקרהלאילוניתכסבראשכתבהאמרייושרבתחילתדבריו.
יודעת אותם והיה לה לגלות ולהודיע ,אבל זו לא היתה
העולהמדברינו ,בנידוןשלפנינושהתבררשהאשהודאי
יודעתבמוםזה,האלמהזהדומה לאילוניתשלאהכירבה
עקרה,לכו"עמקחהמקחטעותוהפסידהכתובתה.
שנתבאר בפרק כד שיש לה תוספת" ,עכ"ל .ולפי זה ה"ה
אךעדייןישלדוןדלכאורהלאהפסידהתוספתכתובה.
בנידון דידן שלא ידעה את הבעיה שיש לה ברחם ,יש לה
דבמשנה במסכת כתובות דף ק :שנינו "הממאנת השניה
תוספת,ומהשלאגילתהלבעלשאיןלהדמים,לאהפסידה
והאילונית אין להן כתובה" ,ואיתא בגמרא )דף קא (.אמר
מחמת כך מכיון שדבר זה לכשעצמו אינו מום המבטל
שמואל לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להן …
נישואין.
ממאנת וחברותיה אין להן מנה ומאתיים אבל תוספת יש
להן".ודעתהרי"ףוהרמב"םדלאילוניתישתוספתאפילולא
אך מכיון שלהלכה נפסק בשו"ע כדעת הרמב"ם ,הרי
שבנידוןדידןהפסידהכתובהותוספת.
הכיר בה ,ואע"פ שהראב"ד והרמ"ך בריש פרק כד מאישות
אלא שעדיין יש לדון מה הדין כשעדיין המשיכו לחיות
השיגועלהרמב"םולדעתםאףתוספתאיןלהמפנישמקחה
יחדזמןמסויםורקאח"כהבעלהחליטשאינומוחלעלמום
מקח טעות ואדעתא דהכי לא כתב לה תוספת ,וכן דעת
זה.
הריטב"א והמאיריעמ"סכתובותשם ,מ"מהרמב"ן הרא"ש
הר"ן במסכת כתובות סוף פרק יא )דף נט .בדפי הרי"ף(
והר"ן הסכימו לדעת הרי"ף והרמב"ם ,וכן פסק בשו"ע סי'
כתב גבי חיוב מזונות לאילונית שלא הכיר בה ,וז"ל " -אי
קטזסעיףג'.
ולפי זה לכאורה ה"ה בנדון דידן לא הפסידה תוספת
כתובהאףשלאהכירבה.
ביושבתתחתיולאחר שהכירבה,אמאיליתלה,והריהיא
כנשאהמתחילהלשםאילוניתשישלהמזונות,מיהולשניה
אין לה מזונותדבעמוד והוצא קאי ,והרברמב"ם ז"ל השוה
אך עדיין יש לחלק בין אילונית לנדון דידן .דבהוחזקה
בפירוש המשנה אילונית לשניה שאפילו יושבת תחתיו אין
לראותדםמחמתתשמישנחלקוהראשונים,הרמב"םבפרק
להמזונות".ועייןבב"שסי'קטזסק"זשהביאאתדבריהר"ן
כה מאישות ה"ח כתב שתצא בלא כתובה ותוספת ,והמ"מ
בלבדשישלהמזונות.וכתבבהפלאה)בקו"אסי'קטזסק"ז(
הביאבשםהרמב"ןובעלהעיטורשישלהתוספת.
" -משמע דה"ה לענין כתובה ג"כ אית לה ,אע"ג דבתחילת
ומבאר המ"מ סברת הרמב"ם לחלק בין אילונית לרואה
מ"ת,וז"להמ"מ" -ולדברירבינונ"ללחלקביןזולאילונית,
הנישואין לא נתחייב ,מ"מ כיון שדר עמה ממילא אית לה
כתובה".
סימןנג327
וע"ע בספר מלבושי יו"ט ח"ב אה"ע סי' א' שהסתפק
באילונית שדר עמה לאחר שהכיר בה שיש לה מזונות
האםבכה"גישלהכתובהמנהככתובתבעולה,מכיוןשאנו
וכתובה "ולא דמי למה דאיתא לעיל בסי' קטו בעוברת על
דנים שלאחר שהכיר בה והתרצה לדור עמה התחייב לה
דתשדרעמהאח"כדליתלהכתובה,דהתםמשוםדמצוה
כתובהכדישלאתהאבעילתובעילתזנות,וממילאאיןלה
להוציאה,משא"כבאילונית".
תוספת ,או שבכה"ג התברר למפרע שעבורו אילונית אינו
ולפי"ז ה"ה בנידון דידן שאין לבעל בן או בת ולא קיים
מום ומעולם לא היה מקח טעות ,ועיי"ש שנוטה לצד השני
עדייןפו"ר ,מצוהלגרשהעלמנתשיוכללשאתאחרת,לכן
מכח לשון הר"ן שכתב "והרי היא כנשאה מתחילה לשם
דינה לענין זה כדין עוברת על דת שאף אם המשיך לדור
אילוניתשישלהמזונות".
עמהאיןלהכתובהאותוספת.
אך נראה שבנידון דידן אין לה כתובה ותוספת אף אם
מסקנת הדברים -יש לחייב את האשה לקבל גט ואם
המשיך לדור עמה זמן מסוים לאחר שהתברר הענין .שהרי
תסרבישלהתירלבעללשאתאשהאחרת .האשההפסידה
הר"ןכתב"מיהולשניהאיןלהמזונותדבעמודוהוצאקאי",
כתובהותוספת,ואיןלהאלאאתהרכושהשייךלה .ולענין
ואמנם עדיין י"ל דהיינו דוקא בשניה שיש איסור בעצם
מתנות שהבעל נתן לה אם חוזרות עיין בחת"ס אה"ע ח"א
הנישואין ,אך מצינו בהפלאה )שם( שכתב על שיטת הר"ן
סי'קמא,ואכמ"לבזהמאחרושאלהזולאעלתהלדיון.
סימ נג
חיובהאשהבגירושיןעקבהעלמתמידעעלמחלהנפשיתקודםלנישואין
בפני בית הדין תביעה מטעם הבעל לחיוב האשה
בגירושין.
שדרך בני אדם להקפיד בה תחשב כמום .ובודאי שבעיה
מהסוגהנ"ל"דרךבניאדםלהקפידבה".
בני הזוג גרים בנפרד תקופה ממושכת ,ונשארו במצבם
ועיין בפד"ר כרך טו בפס"ד מביה"ד ירושלים בהרכב
הנוכחילמרותמאמציביתהדיןלהביאלשלוםביתביניהם.
הדייניםהגרס"חעבודיז"לוהג"ראברהםשפיראז"לוהגר"י
לאחרפרקזמןשלפירודהבעלהעלהטענהחדשה,לדבריו
כהן ז"ל שכתבו )בעמ' (91שביחס למחלת נפש שהתעוררה
רק לאחרונה התברר לו שהאשה ,שנישאה בהיותה בגיל ,33
בעת הנישואין ,יחשב כמום רק אם המחלה היא בדרגה
העלימהממנומידעחשובאודותבעיותנפשיותקשותשעברה
המונעת את הזוג מחיי משפחה ,אבל אם הטענה היא על
מספרשניםקודםלנישואין,ביןגיל 19לגיל,26בעיותנפשיות
העלמתמחלתנפשקודםלנישואין",ישמקוםלדוןעלכפיה
שחייבואתאשפוזהבביתחוליםלחולינפש.
מחמתמוםגםאםאיןהמחלהבדרגאמלאהוחמורה".
בכתב התביעה הבעל מייחס לאשתו התנהגות עצבנית
אמנם בשו"ע סי' ל"ט הנזכר ובפסק הדין הנ"ל ,הדיון הוא
ורגזנית ואף אלימה ,ולדבריו יש יסוד להניח שהתנהגות זו
במום שהעלימו מהבעל ועדיין המום עדיין קיים כעת לאחר
קשורהלמצבההנפשיבעבר.
הנישואין .אבל בנידון דנן ,אין ספק שכעת האשה כבר אינה
בדיוןשהתקיים,האשההודתהשלאסיפרהדברלבעל,ואף
במצבשהיתהבעבר,וגםחוותהדעתהעדכניותקבעושמצבה
בביה"ד ניסתה להעלים את המידע הבסיסי על מצבה בעבר.
כעת סביר .אך ככל שהדבר נוגע להעלמת מחלת נפש ,אף
העובדות לאשורן התבררו רק לאחר שניתן צו לבית החולים
שהיאכברנתרפאה,ישמקוםלטענתביטולהנישואין.
ובאמצעותוביה"דהגיעלחקרהאמת,שהאשהאושפזהבבית
חוליםלחולינפששלשפעמיםלפרקיזמןארוכים.
כאמור ,לאחר שנודע לבעל על האשפוזים שעברה ,לא
חזרלחייםמשותפיםעםאשתו.
בנסיבותאלוישמקוםלקבלאתתביעתהגירושיןולחייב
אתהאשהבגירושיןוללאתשלוםהכתובה.
ובשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' קע כתב " -אחד שקדש
אשה,וקודםהארוסיןיותרמשנהנכפיתפעםאחתושובלא
נכפית עד שנתארסה …נראה דאין לה כתובה ,אבל בלא גט
איןלהתירהדספקקידושיןהם,מיהונראהדכפינןלהלקבל
גט") .עייןבתשובתהרא"שכללמבבתשובתרבייצחקב"ר
מאיר ז"ל שכתב לדון שחולי מחלת הנפילה יחשב כמום
אין ספק שהמידע הרפואי מהסוג הנזכר היה חייב להיות
מפני שדומה לשוטה .על כן נראה שדינו של מהר"ח או"ז
מועבר לבעל קודם לנישואין ,והעלמתו מהבעל גוררת אחריה
יאמרגםבמחלתנפש(,אךמעיוןבתשובהזועדייןלאברור
חיובהאשהבגירושין,כמושכתבהב"שסי'קי"זס"קכד"אבל
אם באותו נידון גם לאחר נישואיה חזרה להיות נכפית
אםהיהבהמומיןוהואלאידע,י"לדכופיןאותה,כיוןדעשתה
ומתוך כך הוגשה תביעת הבעל ,או שהתביעה מבוססת רק
שלא כהוגן ,כמ"ש בתשובת הרא"ש כלל ל"ה אם הוא עשה
עלמהשאירעקודםלקידושין.
שלאכהוגןוקידשברמאותכופיןאותו,ה"הדכופיןאותה".
אבל הדברים התבארו בספר תועפות ראם )להגרא"מ
מלבד זאת ,העלמת מידע כזה יש בו כדי להביא לטענת
טויבשז"ל(חלקאה"עסי'מאשכתבלענייןהתרתהתקשרות
מקחטעות.עייןשו"עאה"עסי'לטסעיףה'שבעיהרפואית
שידוכיןשישבהםחרםוקנס,שישלחלקביןמוםבעלמאשאם
328אבןהעזר
עטרתדבורה
לאחר ההתקשרות התגלה על קיומו בעבר אך כבר קודם
אה"ע סי' ל"ח ,ואף אם תשתפה אם יש לחוש שתחזור
להתקשרות נתרפא ,שאינו מקח טעות ,משא"כ ביחס למחלת
לשטותהיכוללכופהלגרשהכמבוארבסי'קי"זלעניןנכפה.
נפש,וז"ל"אבלבנשתטיתכיוןדאמרינןבגמראדבבאקמאדף
ובאור גדול סי' ה' -שפיר כתבו הח"מ והב"ש דאף
פו :שוטה אין לך בושת גדול מזה ,וא"כ אף שחזרה לאיתנה
בהיתהנכפיתונתרפאתמ"מתצאשלאבכתובה,דמ"מהוה
הריכתבוהתוספותבפרקהמדירדףעד):ד"החכםעוקרהנדר
מום משום חשש חזרה .ובשו"ת דברי חיים אה"ע סי' נ' -
מעיקרו( דבקפידת המומין תלי הטעם ,שאחר שנתרפאת היא
וביותר לפי אשר נראה לי בכוונת דברי הח"מ ז"ל הנ"ל
נמאסת בעיניו שזוכר שהיו בה מומין עי"ש .וא"כ אף שחזרה
דדוקא בנכפית ומצורעת דשכיח שתתעורר המחלה חשב
לאיתנה ,מ"מ כיון שכבר נשתטית ,גם היא נמאסת בעיניו
למום גם אם נתרפא אבל לא בשארי מומים כמו שהבין
כשזוכרמפגםהנשתטיתמאז,ואדעתאדהכילאנשבע,כנ"ל".
הב"שז"לבכוונתדבריוכןנ"לברור,וא"כבנשתטיתדעינינו
ובספר פתחא זוטא )להג"ר פנחס חיים הלוי הורוויץ ז"ל(
רואות דדבר זה חוזר ומתעורר ובפרט בעת הריון והלידה
חלקאה"עסי'יטהביאמדבריהתועפותראםוהוסיף–"ועוד
דשפיר הוה מק"ט ויוכל לגרשה בע"כ …ומעתה אם לפי
ישלבארזאתולחלקביןחוליהשגעוןלשארמומין,דבשלמא
האמור ,דבר זה שחלתה לפני הנישואין במחלת נפש אף
שאר מומין שפיר כתבו משום דסתם בני אדם אין מקפידין
שנתרפאת יש לדון דהרי זה בגדר מום ,כי רוב בני אדם
במומיןשעברו,דאיןאדםמתביישאםהיובופעםאחתאיזה
מקפידים ע"ז ,הרי כתב הב"ש בסי' קי"ז סקכ"ד בהיה בה
מום שנתרפא .וכן עמא דבר דאם איש אחד יחלה ח"ו על
מום והוא לא ידע ,כופין אותה לקבל גט כיון דעשתה שלא
חולי העיניים וכדומה ויתרפא ,בודאי אח"כ לא יתבייש ,ולא
כהוגן ולא גילתה לו מאומה,וכבר העלו הבית שלמה אה"ע
יכלם מאומה .משא"כ אם היה פעם אחת חולה השגעון
סי'ע"ח,תורתחסדאה"עסי'ל"ה,אורגדולסי'ה'דאיןאנו
והשוטה ,אזי בודאי אף שנתרפא עדיין הבושה במקומה
צריכין לטעמא דעשתה שלא כהוגן ,אלא מכיון דנמצא בה
עומדתקצת.ודוגמאלזהמימרתהש"סב"קדףפ"ושאמרינן
מוםוהואלאידעובאבטענהשלמקחטעות,איןבזהתקנת
שם שוטה אין לך בושת גדולה מזה …ונראה לפענ"ד ברור
חרד"ג".עדכאןמפסקהדיןהנזכר.
על כן יש לפסוק לחייב את האשה בגירושין ,ושאינה
ונכון שיש לדמות חולי השגעון ר"ל להא דמבואר בחלקת
מחוקק סי' קי"ז סק"ב דאם היתה מצורעת או חולי נכפית
זכאיתלתשלוםהכתובהומזונותעבורה.
קודםהקידושיןהוימוםאףשנתרפאהקודםהקידושין,משום
דחיישינןשמאיחזורהחוליר"לכנלענ"דברור".
נוסיף ונבהיר ,פסק הדין הנוכחי קובע את חיוב האשה
בגירושין ,עקב העילות המפורטות לעיל ,אך פסק הדין אינו
ובפד"ר כרך ה' עמ' 194והלאה בפס"ד מבית הדין הגדול
קובע את העדר הצורך בגט עקב ביטול הקידושין או
בהרכב הגר"ע הדאיא ז"ל והגר"ב ז'ולטי ז"ל ויבל"א הגרי"ש
הנישואין למפרע ,אלא את חיוב האשה בגירושין בטענת
אלישיב שליט"א כתבו בנידון דומה ,כדלהלן – "והנה לדברי
מקחטעות.וכמושהבאנומתשובתמהר"חאורזרועסי'קע
הפוסקים הללו דלאו דוקא מומים הפוסלים בכהנים פוסלים
שבנסיבות אלו של הטעיה מעמדה של האשה כספק
בנשים,אלאהםוכיוצאבהןדברשרובבניאדםמקפידיםעליו
מקודשת,וכןפסקבשו"עחלקאה"עסי'לטסעיףה'.עלכן
הוה מום ,וכמו מום במקח כל שהסכימו עליו בני המדינה
מצד אחד האשה מפסידה את זכותה לתשלום הכתובה,
שהואמום-הוהמום,כמבוארבחו"מסי'רל"בסעי'ו'…והנה
ומאידךאינהמותרתלאדםאחרבלאגט.
אין ספק דבמקרה כעין זה שלפנינו בחלתה במחלת נפש לפני
וכןפסקובפד"רחלקח'עמ'183בנסיבותהדומותלנידון
נישואיה ,אף שנתרפאת ,מ"מ בני אדם בזמנינו מקפידים ע"ז
שבפנינו) ,מההיבט העקרוני( ,מאחר שהקידושין הם קידושי
טובא .ואמנם גדולי הפוסקים נקטו הכי בדעת הח"מ סי' קי"ז
ספק,אינהזכאיתלתשלוםכתובהומזונות,וכעיןזהבפד"ר
חלקא'עמ'.74
סקי"בדבנכפית,והואהדיןבנשתטית,ונתרפאתהוהמום.
בחת"ס באה"ע סי' קמ"א כתוב כשנתרפאת מהחולי
בהתאם לכך ,אמנם ביחס לכל סכום כסף שהאשה כבר
לגמרי ולא נמצא בה אחר נישואיה רק שנודע לו שהיה לה
גבתה למזונותיה ,אין להוציא ממנה ,ומספק אינה חייבת
כן בילדותה ונתרפאת ,נהי דמ"מ יכול להוציאה משום אולי
להשיב סכומים אלו .אך ביחס לעתיד ,אין להמשיך בהליכי
תחזור לקדמותה כמבואר בח"מ סקי"ב ,ובשו"ת תפארת צבי
הוצל"פלגבייתסכומיכסףשעדייןלאשולמועלידיהבעל.
סימ נד
חיובגירושיןלאשההמסרבתלהתגרשכששניבניהזוג
אינםרוציםבשלוםביתוהפירודבעטיושלהבעל
במקרה שבפנינו ,הבעל תבע להתגרש לפני שלש שנים
באמצעים כנגד אשתו המסרבת להתגרש .בנוסף ,מתנהלים
והאשה התנגדה להתגרש .כעת הבעל מבקש לנקוט
דיונים ממושכים לפירוק השיתוף ברכוש המשותף .דיונים
סימןנד329
אלו הם ביוזמת האשה שהגישה תביעה זו ,ומתקיימים
שהדבר נוגע לחיוב הגירושין ,טענה זו אינה מתקבלת מאחר
בערכאהאחרת.במסגרתהדיוניםלפירוקהשיתוף התקבלה
ושלמעשהכעתשניבניהזוגבפירודממושךואינםרוציםזה
החלטה שיפוטית הנותנת תוקף מחייב להסכמת הצדדים
בזה ,וזו עילה מספיקה לפסיקת חיוב הגירושין על בן הזוג
לפירוקהשיתוףבמיכלולהרכושהמשותף.
המעכבאתהגירושין,גםבלאלהגדירוכמורד.
ביחס לתביעתהגירושין -כברבהחלטותהקודמות,בית
ראיהלדברינומדברירבינוירוחםבספרמישריםנתיבכג
הדין קבע ששני הצדדים אינם מעוניינים בשלום בית ,וגם
ח"ח שכתב " -כתבמוריה"ראברהםבןאשמעאל,כינראה
כעתלאחלשינויבקביעהזו.בנסיבותאלו ,שאיןאחדמבני
לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה ,והוא
הזוגמוכןלאפשרותלשלוםבית,ובצירוףהעובדהשהפירוד
אמר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט,
נמשך כשלש שנים ,ושני הצדדים פועלים במשותף לפירוק
מסתברא דאין דנים אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר
השיתוף ברכושם לרבות בדירת המגורים המשותפת ,אין
כתובה ונדוניא ,אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי שתא
מקום לעיכוב סדור הגט .הדברים שנאמרו על ידי האשה
בדיוןהאחרוןעלאופציהלשלוםביתאינםאמינים,ונאמרו
בניסיוןלמשיכתזמןנוספת.
מאידך ,בית הדין אינו מתעלם מכך שהפירוד נוצר עקב
אגיטאדילמאהדריבהו,לאחרשנהכופיןאותולגרש".
באותו מקרה בדינו של רבו של רבינו ירוחם ,האשה
החלהבמרידה,וכתוצאהמכךהבעלגםהואאינורוצהבה.
ופסק לכפותו לגרשה ,למרות שעמדתו זו של הבעל נובעת
מעשיו השליליים של הבעל שיצר קשר עם אשה אחרת.
ממרידת האשה שלא נמצאה לה הצדקה .רבו של רבינו
אמנם לכאורה חוטא נשכר ,הבעל חטא כנגד אשתו ובסופו
ירוחם לא נמנע מכפיה זו מפני הטענה שהיתה יכולה
של דבר תביעתו לגירושין מתקבלת .אך פסק הדין חייב
לכאורה לעלות -שהבעל אינו בגדר "מורד" ,לאחר שכבר
לבטא את ההלכה בנסיבות אלו ,ואינו ניתן על יסוד של
אשתו מרדה בו ,וכי הוא מצידו לא חטא ולא פשע ,וכי
שיקולישכרועונש.העיקרוןהיסודיהעומדבבסיספסקהדין
העדררצונושלהבעלבאשתוואמירתו"לאבעינאלך",באו
-בנסיבות ששני בני הזוג שוללים כל אופציה לשלום בית,
לעולם רק כתוצאה ישירה מההתנהגות השלילית של
ומסגרת הנישואין שלהם כבר ריקה מכל תוכן ,אין מקום
האשהומרידתה.עלכןה"הבנידוןדנן,אםהתקיימונסיבות
שאחדמבניהזוג,הבעלאוהאשה,יעגןאתבןהזוגהשניאו
מתאימות שאנו דנים את האשה כאומרת "אנא נמי לא
יכפה עליו להמשיך בנישואין כאלו .אף שזו סברא ברורה,
בעינא לך" ,ומתקיים מצב קבוע ששניהם אינם רוצים זה
ישלהראיה מדינושלרבינוירוחםשיובאלהלן .עמדתבית
בזה,ישלחייבהבגירושין.
הדין המוקיעה את מעשיו של הבעל היתה באה לידי ביטוי
לעילסי'לה בארנו הטעםשבנסיבותהנוכחיותאיןלדון
אילו תביעת הגירושין היתה מוגשת על ידי האשה ,והבעל
את האשה כמורדת ,ואינה מפסידה מזונות ,אך עכ"פ ככל
היה מסרב להתגרש ,ובמסגרת פסק דין לחייבו בגט עקב
שהדבר נוגע לחיוב הגירושין ,לא יתכן להנציח מצב בלתי
מעשיו ,יעויין בשו"ע סי' קנ"ד סעיף א' ברמ"א בשם ספר
אפשריכזה,ששבניהזוגחייםבפירוד,ואינםרוציםזהבזה
האגודה ,וכן במסגרת פסק דין לחייבו בתשלום הכתובה
ופועלים לפירוק השיתוף ביניהם ,וכך מנהלים את חייהם
במלואה,יעוייןבפד"רח"אעמ'218-219ובפד"רחלקח'עמ'
לאורך ימים ושנים ללא גירושין .אין להמנע מגירושין רק
.278
מפנישהקולרתלויבצווארושלהבעלשבמעשיוהשליליים
עמדת האשה שאינה מסכימה לשלום בית עקב מעשיו
גרםלתוצאההעגומה.וכאמור,בהלכהזואיןהבדלביןאם
המתוארים,אינהעילהלשלולאתזכותהלתשלוםהכתובה.
הבעל הביא לפירוד או האשה ,אלא הכל תלוי במציאות
כל עוד הבעל יצר את המשבר ביניהם בעזיבתו את אשתו
הקיימת כעת .על כן יש מקום לפסוק צווי הגבלה כנגד
ובקשירת הקשר עם האשה הזרה ,אשתו זכאית להמנע
הנתבעת המסרבת להתגרש ומבקשת להנציח את המצב
ממילוי חובות אשה לבעלה וליזום פירוד עד שהבעל יחדל
הנוכחילפרקזמןנוסף.
ממעשיואלו.בנסיבותאלושהמרידהבבעלנגרמתממעשיו,
ועיין להלן סי' פט שהארכנו בביאור שיטת רבינו ירוחם,
איןמרידהזוגוררתאחריההפסדהכתובה,ובכלמקרהאין
ודחינו בראיות מנומקות דעת הסוברים שלא לדון את דינו
מעמדה של האשה כמורדת מפני שאינה יכולה להחשב
שלרבינוירוחםכשהבעלאשםבמצבהנוכחישהזוגבפירוד
כמורדתלאחרשבעלהכבראינועמה,עייןלעילסי'לו.וכן
ושהאשהכבראינהרוצהבו.
בנסיבות אלו היא זכאית למזונות מבעלה ,למרות שהם
בפירוד,עייןלעילסי'לה.
עיין בפד"ר כרך ז' עמ' 108בפס"ד שניתן ע"י ביה"ד
למרותזאתהאשהאינהזכאיתלעכבסדורהגטבנסיבות
האזורי בחיפה בו קבעו שלא לחייב את האשה בגט למרות
אלו כשהעמדה הברורה של שני בני הזוג היא שאין כל
שאיןכלסיכוילשלוםבית,מאחרשמצבזהנגרםבעטיושל
אופציהלשלוםבית.איןמקוםלטענהשאיןלחייבאתהאשה
הבעל,עקבמעשיו,והאשהאינהאשמהבמצבשנוצר.
בגטמאחרשהמצבהנוכחיאירעבעטיושלהבעל,וכיהאשה
אך כשהגיע הנידון הנ"ל לבית הדין הגדול בהרכב
לא גרמה את הפירוד ואינה אשמה כלל במצב הנוכחי .ככל
הרבניםהג"ריצחקנסיםז"לוהג"רבצלאלז'ולטיז"לויבל"א
330אבןהעזר
עטרתדבורה
הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א פסקו )פד"ר כרך ז'
חרם ביניהם על כל איש ואשה לגזור באלה חמורה שלא
עמ' (112-113שלמרות המתואר לעיל במקרה זה ,אם
יהיורשאיןלדברעמוולישאוליתןעמו"וכו'.הרישהלבוש
סירובהשלהאשהלקבלגטנובע מנקמנותגרידא,ישמקום
קבעשביתהדיןרשאילנקוטהרחקותדר"תכנגדהבעלאם
לדון שבנסיבות אלו לא תיקן רגמ"ה תקנתו שלא לגרשה
האשה "טוענת מאיס עלי ,וכה"ג שיראה להם שאין זיווגם
בעלכרחה.להלןנצטטמקצתדבריהםשנאמרובאותונידון,
עולהיפה".
על כן ,בהתאם לאמור לעיל עפ"י דינו של רבינו ירוחם,
והדבריםיפיםלענייננו-
"כאשר עוברים על החומר של המתדיינים ,מתקבל
בנידון דנן יש מקום לחיוב הגירושין ,ובשל כך יש מקום
הרושםכיבמקרהדנןלאנשארלאשהשוםיחסחיוביכלפי
להרחקות דר"ת .וגם בנסיבות הנידונות בפסק הדין של בית
בעלה ולא קיים עוד אצלה כל קשר נפשי אליו ,ואינה
הדין הגדול בפד"ר ח"ז הנזכר ,עי"ש בהמשך דבריהם שדנו
מעוניינת בבעלה בתור שכזה כלל .ואם כך ,הרי ההסבר
בשאלתחיובהגט אךלאהכריעולחייבגירושין,גםאםבנ"ד
היחידי שיש לתת לסירובה של האשה להגיע לידי הסדר
היינו מיישמים את מסקנת פסק הדין הנ"ל ,אך ככל שדבר
סופי של פירוד ,הוא לכאורה רק נקמנות גרידא ,בחינת
נוגעלהרחקותדר"ת,מאחרשאיןזיווגםעולהיפה,וביתהדין
תמות נפשי עם פלשתים ,ותו לא .אם כי יתכן שזה נובע
נוכח שאין סיכוי לשלום בית ,לרבות עקב הצעד שננקט על
מהצטברותשלמרירותשהיאנוקטתבלבהכלפיבעלה,אך
ידיהאשהלפירוקהשיתוףברכוש,ישמקוםלנקוטבהרחקות
מסיבהזואומסיבהאחרת,דברזהלאמשנהעצםהעובדה
אלועלמנתלהביאלידיסיום,מצבבלתיסבירזה,שהצדדים
שהיאבבחינתלאבעינאליהמשוםשהואשנויעליה,ובכל
חייםבנפרדמספרשנים,ועייןלהלןסי'נו.
זאת ,אינה רוצה להיפרד ממנו ,אחזתיו ולא ארפנו ,וניחא
לולי ננקטו ההליכים לפירוק השיתוף והיתה מתגבשת
לה שהמצב הבלתי נורמאלי יימשך לעולמים ,וירעו שניהם
הערכה כי במידה שהבעל ינתק כל קשר עם אשה אחרת,
עדשיסתאבו.
האשה תסכים לשוב לשלום בית ,בליווי יעוץ נישואין
ויש לדון אם תקנת רגמ"ה ז"ל ,לא לגרש בניגוד לרצון
מקצועי וכיוצ"ב ,היה מקום לשקול להמנע מהצעדים הנ"ל.
האשה,כוללתגםמקרהכעיןזהשאינהרוצהלהתגרשלא
אך לאחר שמנוי וגמור עם האשה שלא לשוב לשלום בית
מתוך כוונה שהיא מצפה לשובו או מטעם שאינה יכולה
ונקטה בהליכים לפירוק השיתוף ,היא אינה רשאית לומר
להיפרדמבעלנעוריה,אלאמפנישרצונהלהחזיקבוכבבני
איני רוצה שלום בית ואיני רוצה גירושין ,וכך המצב ישאר
ערובה .מסתברא שלא על כגון זה תיקן רגמ"ה ז"ל" ,עכ"ל
שניםנוספות,בלאגירושיןובלאשלוםבית.
בפסקהדיןהנזכר.וע"עבמש"כבהמשךדבריהםשם.
סיכומו של דבר ,עקרונית ,האשה לא איבדה את זכותה
במקרה דנן ,בית הדין פסק לנקוט צווי הגבלה כנגד
האשהצעדיםשאינןיותרמהרחקותדר"ת.
לתשלום הכתובה ותוספת הכתובה ומזונותיה ,ופסק הדין
היסוד לפסיקה זו הוא כדלהלן -רגמ"ה השווה כח
המורה על תשלום הכתובה ינתן לאחר שיתקבלו תוצאות
האשהלכחהאיש,וביחסלאיששאינומסכיםלתתגטפסק
ההליך המשפטי שהתקיים בערכאה אחרת ,עיין לעיל סי'
הלבושבחלקאה"עסי'קלדס"ד" -אםרואיםביתדיןלפי
מז ,אך כעת האשהאינהרשאיתלעכבאתהגירושיןלפרק
ראות עיניהם שיש תקנת האשה בדבר ,כגון שטוענת מאיס
זמן נוסף .על כן ינתן פסק דין הקובע צווי הגבלה ביחס
עליוכה"גשיראהלהםשאיןזיווגםעולהיפה,ואע"פשאין
לאשה,ובנוסףניתןלשקוללשלולמזונותעקבסרבנותהגט,
האישמאותםשכופיןלהוציא,מ"מיכוליםביתהדיןלהטיל
עייןשו"עסי'קיזסי"א.
סימ נה
זכותהשלהאשהלעכבאתהגירושיןעדלהבטחתתשלוםהכתובה
ואינם מעוניינים לבחון חזרה לשלום בית .מצב כזה גורר
המקרההנידון
בבית הדין התקיימו דיונים בתביעת הבעל שתבע
אחריו חיוב גירושין ביחס לכל אחד מבני הזוג שיסרב
להתגרשללאהצדקההמתקבלתעלידיביתהדין.
להתגרש .האשה הודיעה על הסכמה עקרונית להתגרש,
במקרה זה ,הבעל תובע להתגרש ללא דיחוי גם בהעדר
ובלבד שהבעל ישלם את הכתובה במלואה או סכום אחר
תשלום הכתובה ,אך האשה סבורה שמאחר והבעל אינו
שיוסכםעליו כפיצויהולם .בפסקדיןאחר,בארנואתהעילה
רשאי לתת גט בעל כרחה ,היא זכאית לעכב את הסכמתה
לחיובושלהבעלבמלואתשלוםהכתובה,בנסיבותמקרהזה.
לגירושין בטרם יוסדר תשלום הכתובה או תשלום חילופי
יצויין ששני הצדדים גרים בנפרד כשנה וחצי ,ושניהם
המקובל עליה .אך לעת עתה הבעל אינו יכול לשלם את
מעוניינים להתגרש ,וכן שניהם מבקשים להשאר בנפרד
סכום הכסף הנדרש על ידה ,ומוטל על בית הדין להכריע
סימןנה331
האם קיימת הצדקה לעיכוב הגירושין על ידי האשה
בנסיבותאלו.
מפשטותלשוןהריב"שנראהשחולקעלתשובותהרי"ף
הרשב"א והתשב"ץ ,ושאינה יכולה לעכב הגירושין עקב אי
תשלוםהכתובה,ולאחרהגירושיןישלםכפייכולתו והשאר
מחלוקתהראשוניםהאםהבעלרשאילתתגטבלאפירעון
הכתובה
ישארעליוכחוב.
להלכה ,הרמ"א שם בסי' קיט ס"ו פסק כדעת הריב"ש,
הרשב"א בתשובה ח"א סי' אלף רנד )הובא בב"י אה"ע
וכתב שמדינא דגמרא הבעל יכול לגרש אשתו בעל כרחה,
סי' קיט( כתב וז"ל – "שמעתי משם הגאון ז"ל שאין אדם
"ואפילו אין לו לשלם לה הכתובה ונדונייתה ,אינה יכולה
רשאילגרשאתאשתואםאיןלולפרועכתובתה,כןמצאתי
לעכב משום זה הגירושין ,אלא תתגרש ותתבע אותו מה
לרבאלפסיז"לבתשובה.והביאראיהממהששנינו)כתובות
שחייבלה".וכןדעתהב"יבבדקהביתכאמורלעיל.
דף נ"א( לקתה חייב לרפאותה ,אמר הרי גיטה וכתובתה
תרפא את עצמה רשאי .הרי גיטה וכתובתה ,אבל שלא
לכאורה ,לאחר שהונהג חרם דרבינו גרשם ,ולקהילות
בכתובתה אינו רשאי .ואם לא קבל עליו את הדין מנדין
הנוהגות בחרם זה עד היום ,אין נפקא מינה בשאלה זו.
אותוזה,לשוןהתשובה".
מכיון שכל עוד הגט יוכל להינתן בהסכמת האשה בלבד,
תשובתהרי"ףמצויהבשו"ת הרי"ף סי' קג שכתב – "ואין
היא רשאית להתנות את הסכמתה להתגרש בתשלום
לו רשות לגרשה אחר הנישואין בלא כתובה ,משום שאמרה
הכתובה במלואה בד בבד עם סידור הגט ,כשם שהיא
המשנה חלקתה חייב לרפאותה ,אמר הרי גיטה וכתובתה
רשאית להציב כל תנאי אחר בטרם תודיע על הסכמתה
תרפא את עצמה רשאי .נמצא שאינו רשאי לגרשה אלא אם
להתגרש.
אמר הרי גיטה וכתובתה ,אבל שלא בכתובה לא .ואם לא
קבלעליואתהדיןמנדיןאותו,וכןהדין".
ואמנם בספר משיבת נפש )למהרא"ל צינץ ז"ל( ח"ב סי'
יא כתב שבהכרח לומר שהרי"ף והרשב"א בתשובותיהם
הב"יהביאשכןפסקהתשב"ץ)ח"גסי'רכג(.
הנזכרות סוברים שאדם יכול לגרש את אשתו בעל כרחה,
ובבדק הבית כתב הבית יוסף על תשובת הרשב"א –
ולא נהגו בחרם דר"ג ,שאם לא כן הרי האשה רשאית
"ואינם נראים דברי סמכא ,דלא לישתמיט חד מהפוסקים
להתנות את הסכמתה להתגרש בתרקבא דדנרי ,ובודאי
המפורסמים לכתוב כן אפילו ברמז .והראיה שהביא מידחיא
שתוכללהתנותשישלםאתהכתובהיחדעםהגירושין.
בגילא דחיטתאה כמבואר למבין ,וכמה תשובות כתובות
על כן לדידן שאנו נוהגים שאין גירושין בעל כרחה ,או
בשם הגדולים ואינה שלהם וכדאמרינן בפרק ב' ביבמות
מפני חרם דר"ג ,או מפני שנשאה על דעת מנהג המקום
)כב (.לאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו ,וכיוצא בזה כתב
שאין מגרשים אשה בעל כרחה ,אין נפקא מינה בהלכה זו.
הרשב"א ז"ל בתשובה אחרת )ח"א סי' אלף קסו( .ועיין
אלא רק בנסיבות שבית הדין פסק חיוב האשה בגירושין
בתשובתהריב"ש)סי'צא(שכתבתיבסוףסימןא'".
ונקבע שבאותן נסיבות אין חרם דר"ג .ובהתאם להנחה זו
ולהלןעיקרידבריהריב"שסי'צאשהביאהב"י.
תתפרששיטתהרא"שדלהלן.
בלשון השאלה נכתב " -מי שיש לו אשה ובנים ,והוא
רוצה לקחת אשה על אשתו ,אם תוכל האשה היושבת
שיטתהרא"ש
תחתיו למונעו … ,אם תבקש ממנו להתגרש ,ולפרוע לה
הרא"ש בתשובה כלל מב סי' א' השיב " -על ראובן
כתובתה ונדונייתא ותוספת ,אחר שרוצה לישא אחרת
שנשא אשה ושהה עמה יותר משנתיים ,ונודע לו שהיא
עליה,אםהדיןעמה,וכופיןאותועלזה,אםלאו".
נכפיתוהוציאהמביתו.והנהתובעתממנושארכסותועונה,
בתשובתו כתב הריב"ש – "מי שרוצה לקחת אשה על
והוא משיב ,שהדבר ידוע שאין הדעת סובלתה להסתופף
אשתו ,ויש ספוק בידו לזון ולפרנס את שתיהן ,אין האשה
אצלה ,גם סכנה יש בדבר ,וחפץ לגרשה וליתן לה את כל
יכולה למונעו מזה,כל שלא התנתה עמו כן בשעת נישואין.
אשר לו,ועני הוא".בתשובתופסקהרא"ששבמקרהזהאין
אבל אם הוא עני ,ואין ידו משגת לזון ולפרנס את שתיהן,
חרםדרבינוגרשםשלאלגרשהבע"כ.ובסיוםתשובתוכתב
יכולה לעכב עליו מלישא אחרת עליה ,או יוציא ויתן
" -אף האשה כופין אותה לקבל גט.ואם תמאן לקבל,ימנע
כתובתה …וכן הדין היכא דלא אפשר ליה למיקם
ממנה שאר כסות ועונה,ואינה יכולה לומר ,אין רצוני לקבל
בספוקייהו,והוא רוצה לגרשה כדי שישא אחרת,והיא אינה
גט עד שיתן לי כתובתי,דזו אינה טענה,כיון דמן הדין היא
רוצה להתגרש ,אינה יכולה לתבוע נדוניא וכתובה ולא
חייבת לקבל גט,כאשר הוכחתי ,נמצא פריעת חוב כתובתה
מטלטלין לאחריותן ,אלא תקבל גיטה ואחר כך תתבע
הוי נשאר חוב שהיהמחוייב לה ,והנמצא איתו יתן,והמותר
כתובתה ואם אינה רוצה ,אין מונעין אותו מלישא אחרת
כאשרתשיגידו".
עליה …אלא ,דאי לא אפשר לי' למיקם בספוקייהו ,והיא
עיין בחלקת מחוקק סי' קיט סק"ה שכתב שתשובת
רוצה להתגרש ,יוציא ויתן כתובה אם יש לו ,ואם אין לו,
הרא"ש אינה חולקת על הרי"ף והרשב"א" ,ומ"ש הרא"ש
תהיהכתובתהעליועדשיהיהלו".
בתשובה כלל מ"ב כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט נמצא
332אבןהעזר
עטרתדבורה
פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב וכו' באשר תשיג ידו,
בחידושיחתםסופרעמ"סגיטין)בסופהד"הרביעקיבא(
אפשר לומר דלא כ"כ הרא"ש אלא במקום שחייבת לקבל
כתב על הראיה שהביא הב"י מדברי הריב"ש שיחלוק על
גט ,שבא בטענת מום גדול וכיוצא ,אבל במוציא לרצונו
הרי"ף והרשב"א ,וז"ל " -אין ראיה ,דהתם מיירי מי שרצה
אפשר דמודה להרשב"א",וכןבחלקתמחוקקסי'ק'ס"קכז
לישא אשה על אשתו ולא מצי למיקם בסיפוקה שכופין
כתב – "וכןמשמע קצת מלשון הרא"ש כלל מ"ב שכתב כיון
אותולגרשהראשונהולאתשבתחתיובמזונותמצומצמות,
שמן הדין היא חייבת לקבל גט נמצא פריעת חוב כתובה
ושם כתב שיגרש …ועי"ז היא כופהו לגרשה ,ושם אין
כשאר חוב ,משמע הא כל שאין חייבת לקבל גט רק שהוא
הכתובה מעכב ,אבל המגרש מרצון מוחלט משום הקדחת
מגרשה מרצונה ,צריך ליתן לה כתובה .אבל כל שחייבת
תבשיל ומכ"ש משום אחרת נאה פשיטא שצריך לסלק
לקבל גט ,יכול לגרשה ואח"כ תתבע היא אותו ,ואם יש לו
כתובה".
ישלם לה" .וכן בספר פרי חדש כתב בפשיטות שהרא"ש
סוברכרשב"א.
בשו"ת בני יעקב )להג"ר יעקב ששון ז"ל( סי' ח' כתב -
"איכא למימר דהריב"ש והרי"ף לא פליגי ,ומ"ש הריב"ש
אבל בביאור הגר"א סק"ז ,כשהביא מקור לדברי הרמ"א
היינוברוצההיאלהתגרש,דהאודאיבכה"גהסבראמוכחת
הנזכריםלעילכתב– "ואפילו כו'.ריב"ש סימן צ"א ותשובת
דגם הרי"ף ז"ל אזיל ומודה דיכול לגרשה ,שהרי היא רוצה
הרא"ש,וכמש"לסימןקי"זסי"א".
בכך ,ודברי הרי"ף אינם אמורים אלא בשאינה רוצה
ובסי' קיז סי"א ,השו"ע הביא להלכה את תשובת
הרא"ש,וכתב– "מי שנודע לו שאשתו נכפת,ורוצה לגרשה
להתגרש ובא לגרשה בעל כרחה ,בכה"ג עשו תקנה לאשה
שלאיוכללגרשהאלאא"כישלולפרועכתובתה".
ואינו משיג כדי כתובתה,כופין אותה לקבל גט ויתן הנמצא
וכןבשו"תמהר"םדיבוטוןסי'טוהביאמדבריהריב"ש
בידולכתובתה,והמותרכשתשיגידו".וכתבהגר"א)ס"קיד(
וכתב"-מדכתבאםתרצהלהתגרש,משמעדוקאאםרצתה
"ויתןוכו'.דגירושיןאינותלויבכתובה,והיאכשארבע"ח".
להתגרשיגרשאותהואחרכךיתפשרעמהעלכתובתה.הא
הרי מבואר שביסוד הדין ,הרא"ש נקט כסברת הריב"ש
לא רצתה להתגרש ,לא יגרש אותה עד שיתן לה כל
שאינה יכולה לעכב את הגירושין בטענה שאינו משלם את
כתובתה ,וכן משמע ג"כ מלשונו שכתב קודם זה ,וז"ל ואם
הכתובה .אלא שתשובת הרא"ש התייחסה למקום שנהגו
לאאפשרליהלמיקםבסיפוקייהווהיארוצהלהתגרשיוציא
בחרם דר"ג שלא לגרש אשה בעל כרחה ,ובזה כתב שמפני
ויתן כתובה אם יש לו ואם אין לו תהיה כתובתה עליו עד
חיוב האשה בגירושין שנפסק באותו נידון אין מקום לחרם
שיהיה לו ע"כ .משמע מדבריו דדוקא אם היא רוצה
דרבנו גרשם וחזרנו לעיקר הדין .לפי זה אדרבה משמע
להתגרש ,אם אין לו תהיה כתובתה עליו ,הא היא אינה
מדברי הרא"ש ,שעיקר דינא דגמרא הוא שהגירושין אינם
רוצה,לאיגרש".
תלוייםבכתובה.
וכןבספרגטמקושרלרבייונהנבוןז"להלכותגיטיןסי'
וכן בספר ברית אברהם חלק אה"ע סי' צא כתב –
קיט ס"ק יח כתב שהריב"ש איירי כשהיא רוצה להתגרש,
"החלקתמחוקקסי'ק'ס"קכ"זהביאראיהמדכתבהרא"ש
ובזה לא נחלקו עליו הראשונים ,שקודם תתגרש ואח"כ
כיוןשמןהדיןחייבתלקבלגטנמצאכתובההויכחובוכו',
תתבעכתובתה.
מוכחדוקאבכה"ג,האבמתגרשתמרצונהיכולהלעכבוכו'
עיי"ש שבאר מ"ש הריב"ש "וכן הדין היכא דלא אפשר
וס"ל כהרשב"א …ולדעתי המה דברים תמוהים ,דהא
ליה למיקם בסיפוקייהו ,והוא רוצה לגרשה כדי שישא
הרא"ש הוצרך לדייק כיון שמן הדין כו' היינו משום דמיירי
אחרת,והיאאינהרוצהלהתגרש,אינהיכולהלתבוענדוניא
אחרתקנתחרםדר"גולהכיכתבכיוןשמןהדיןחייבתכמו
וכתובה ולא מטלטלין לאחריותן,אלא תקבל גיטה ואחר כך
שהוכחנו וכו' היינו מדכופין באיש הוי כשאר חוב …וא"כ
תתבע כתובתה" ,דלכאורה משמע שגם באינה רוצה
כיוןדחזינןדהיכידרשאילגרשוחייבתלקבלגטבעלכרחה,
להתגרש כתב הריב"ש את דינו ,הנ"ל .ועל זה כתב הגט
אינה יכולה לעכב בשביל פירעון הכתובה ,לולי דאינו יכול
מקושר וז"ל "הרואה יראה שנידון הריב"ש ששאלו לו ,היה
לגרש מחמת חרגמ"ה כמ"ש הרמ"א .וא"כ בכה"ג דאין בו
שכבר יש לו לפרוע הכתובה ,אלא שהאשה רוצה שיתפיס
משוםחרגמ"ה,למהנעכבההתרהבאיןלולשלם".
שיעורכתובתהלפישיראהשמאתפסיד.ועלזההשיבשאין
כתובה נגבית אלא או במיתה או בגירושין" .הגט מקושר
שיטתהריב"ש
דברי הריב"ש הובאו לעיל ,וכתב הח"מ – "מדברי
בארדבריהריב"שהללו– "כוונתורצויהכגוןנ"דשכבריש
לו לפרוע כתובה אלא שהיא אינה רוצה להתגרש ורוצה
הריב"ש סי' צ"א משמע קצת שתקבל גיטה ואח"כ תתבע
לתבועכתובהבלאגירושין,קאמרהרבדאינהיכולהלתבוע
כתובתהואינהיכולהלעכבהגטעדשתהיההכתובהמוכנה
כתובהאלאאחרשתקבלגיטה,כיוןדכברישלולפרוע.כיון
כיקודםהגטאיןלהדיןודבריםעלהכתובה".
שהיא רוצה לתפוס בלא גירושין דמוכח דכבר יש לו .אבל
אך כמה אחרונים כתבו שהריב"ש אינו חולק על הרי"ף
והרשב"א.
לעולם דאם אין לו ואינה רוצה להתגרש ,ס"ל כתשובת
הרי"ףדאינורשאילגרשה".
סימןנה333
בסיום דבריו העלה הגט מקושר – "המורם מכל האמור,
המקרהשבפנינואינותלויבשיטותהראשונים
שארבעה חילוקי דינים יש בדין זה .השנים מוסכמים לכו"ע,
במקרהשבפנינו ,לאחר שקבענו שיש חיוב גירושין על בן
והשנים יש בהם מחלוקת .השנים המוסכמים הם ביש לו
הזוג המעכב את הגירושין ,הרי שאין מניעה לגירושין מפני
לפרועובאין,והיארוצהלהתגרש,לכו"ערשאילגרשה ואח"כ
חרםדר"ג.עלכןלשיטת הרא"שוהריב"שולפיהכרעתהב"י
תתבע ביש לו ,ואם אין לו ישאר חוב עליו .והשנים שיש בו
והרמ"א ,עליה לקבל גט ,ומיד לאחר מכן יתקיים בירור
מחלוקת הוא באין לו והיא אינה רוצה להתגרש ,דלדעת מרן
ליכולתו של הבעל לשלם את הכתובה ,ובהתאם לפסיקת
ומור"םאינהיכולהלעכבהגירושיןבשבילזהאלאישארחוב
הרא"ש בתשובה והשו"ע בסי' קי"ז סי"א .אך גם לשיטת
עליו ,ודחו תשובת הגאון והרי"ף והרשב"ץ והרשב"א ,וסמכו
הרי"ף והרשב"א והכרעת כמה אחרונים כשיטה זו ,בנסיבות
על תשובת הרא"ש והריב"ש ,דלדעתם פליגי .ולדעת כל
אלו שגם האשה רוצה להתגרש ,אין הצדקה לעיכוב
האחרוניםז"להמבי"טומוהריק"שופר"חוהג"פוהבנייעקבלא
הגירושין .מכיון שכעת האשה אינה רוצה בבעלה ומבקשת
פליגיבהכיוקיי"לכתשובתהרי"ףשאינורשאילגרש…והכי
להתגרש ,היא אינה יכולה לעכב את הגירושין גם אם עילת
נקטינןלהחמירכוותיהובדיןזההשלישי".
העיכובהואהעדרתשלוםהכתובהבמלואהעםסידורהגט.
וכןמצאתישבתשובתהתשב"ץמפורששדינושלהרי"ף
שאםלאנאמרכן,אלאנאפשרלאשהלעכבאתהגירושיןעד
בתשובה לא נאמר אלא במקרה שהיא רוצה לישב עמו,
השלמתמלואדמיהכתובה,נגיעלמצבשאיןהדעתסובלת,
והוא רוצה לגרשה.התשב"ץ חלק א' סי' צד כתב– "ראובן
ששני בני זוג התובעים להתגרש ואינם מעוניינים זה בזה,
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה ,ועכשיו הוא
ושאין דרך להחזירם לשלום בית ,ישארו בפירוד בלא שלום
רוצה לישא אחרת והיא מעכבת על ידו שיפטרנה בגט
ביתובלאגירושיןלמשךשניםארוכות,עקבהעדריכולתושל
ויפרענה כתובתה נדוניא ותוספת ,וזה מכח תנאי שהוא
הבעללעמודבתשלוםהמלאשלהסכוםהנקובבכתובה.
ביניהם .וז"ל התנאי הכתוב בשטר כתובתה וקבל על עצמו
אמנם ,עיין בב"ש סי' קנד סק"ה ובבית מאיר שהובא
פלוני החתן הנזכר שלא ישא אחרת על פלונית כלתו אלא
בפת"ש סק"ו ,שיכולה לכופו שלא תדור עמו עד שיפרנסנה
ברצונה ואם עבר ונשא עליה אשה אחרת שלא ברצונה יתן
כראוי ,כדינא דעביד איניש דינא לנפשיה .לכאורה היה
לה כל מה שכתוב בכתובתה כתובה ותוספת ועיקר עד
מקוםלומרשעיכובהגירושיןהיאככפייתתשלוםהכתובה.
פרוטה אחרונה ויפטור אותה בגט כשר לאלתר ע"כ …ואחר
אך אין מקום לטענה זו כשאין ביד הבעל לשלם את
שנתבאר שהתנאי קיים ,יראה לי שהדין בזה הוא שאם היא
הכתובה .וכן כתב בשו"ת אמרי דוד )להג"ר דוד הלוי
תובעתו כתובתה אם ישא אחרת שלא ברצונה שהדין עמה,
הורביץ( סי' כג .תשובה זו מתייחסת למקרה שהבעל עני
דתנאי שבממון הוא וקיים …ואם אפשר לפרוע לה כתובתה
ואינו יכול לפרנס את אשתו ולכן עזבה את הבית ,ואינה
מוטב ,ואם לאו כגון שאין לו נכסים ,אי אפשר להתבטל
מסכימה להתגרש עד שישלם מזונות או כתובה .וכתב –
מפריה ורביה דלא תהו בראה לשבת יצרה .ואם יש ביניהם
"והנה הב"ש שכתב דהיא אינה מורדת מטעם עביד איניש
טענות והיא אומרת יש לו נכסים ומבריחן ממני והוא אומר
וכו'מיירידוקאבישלו.ונחזיאנןדדיןעבידאינישוכו'היא
אין לי נכסים ,הרי דינן כמלוה ולוה ומשביעין אותו כתקנת
בב"ק)כז(:דר"נס"להכיובמו"ק)יז(.אמרינןעבידצו"מדינא
הגאונים ז"ל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכו' מלוה ולוה )פ"ב
וכו'רש"י,במילתאדפסיקאלי'דודאיחייבלווישלולשלם
ה"ב( …ולענין שלא לפטור אותה בגט הרשות בידו ,בין אם
כן משמע שם ,אבל באין לו לשלם אין זה דין ,ודומה לזה
יפרענה בין לא יפרענה .ואפילו תובעת גיטה הרשות בידו
בחו"מ סי' צט ס"ד מי שהוחזק שהוא עני …ועל כיוצ"ב
לגרש או שלא לגרש דאין האיש מוציא אלא ברצונו .אלא
אמרורז"לדרכיהדרכינועםוכו'ובודאיכה"גבאיןלוואין
שאם היא רוצה לישב עמו והוא רוצה לגרשה ,ואין לו במה
רצונה לדור עמו ולא להתגרש ,היא מורדת ולא עליה תיקן
לפרעה,אינויכוללגרשה,וכ"כהרי"ףבתשובה".
רבינו גרשום …ומה שהיא אומרת אם יתן לה סך אלפים
הרילמרותשהתשב"ץמסכיםלדינושלהרי"ףבתשובה,
זהובים תקבל ג"פ מרצונה ,אין זה טענה .ועל כך אמרו
כמבואר בסיום דבריו ,וכמ"ש התשב"ץ ח"ג סי' רכג .היינו
בגיטין)ל(.אטותרקבאדדינראבעילמיתבא,רש"י,והריאין
דוקא " -אם היא רוצה לישב עמו ,והוא רוצה לגרשה" .וכן
לו ואנוס הוא ע"כ .ואין מגיע לה רק כפי שיאמרו הב"ד
מבוארבתשובתהרדב"זבחלקא'סי'תנחשתובאלהלן.
באמתוצדק.וגםזהלאברורלנואםיכולהלעכבהגטאם
וראיתי בשו"ת שואל ונשאל חלק ה' חלק אה"ע סי' מב
שכתב – "ומ"מ נראה לענ"ד דלכ"ע אם מורדת ואינה רוצה
איןלולשלםהכתובהבכה"ג,עייןאה"עסי'קי"טס"וחלקת
מחוקקוב"ש",עכ"ל.
לשוב אליו ,יכול לגרשה ותהיה כתובתה עליו חוב ,ובפרט
הרישבתשובהזוכתבבפשיטותשאיןהדברמתיישבעם
אםעברזמןרבמשמרדהואינהרוצהלשובלווא"צלהמתין
מש"כ "דרכיה דרכי נועם" וכו' אם נאפשר לאשה שאינה
לכל סדר המורדת" ,עכ"ל .דהיינו במורדת שעדיין לא
רוצהשלוםביתאךמסרבתלהתגרש,להשאירמצבכזהללא
הפסידה כתובתה ,מאחר שלא נהגו בסדר הקבוע במורדת,
קץ,עקבהעדריכולתהבעללעמודבמוטלעליועלפיהדין,
אפ"הליתאלתקנהזושלאיגרשהבלאתשלוםהכתובה.
אלאדינהכמורדתשלאנאמרבהדינושלרבינוגרשום.
334אבןהעזר
עטרתדבורה
דעתהרדב"ז-מניעתהגירושיןבלאתשלוםהכתובה
סי' קנא ושו"ת ספר יהושע פסקים וכתבים סי' מו ,שהקשו
היאתקנתגאונים.
דמסוגיא זו מוכח דלדינא דגמ' יכול לגרשה בלא תשלום
יש מקום לברר ,מה טיבה של הלכה זו שכתבו הרי"ף
הרשב"א והרא"ש .האם זו הלכה ביסוד דיני הגירושין,
המונעת מהבעל לתת גט בלא תשלום הכתובה ,או שזו
תקנהשלאמןהדין.
לכאורהמדינא,איןמקוםלתביעתתשלוםהכתובהאלא
לאחרהגירושין,וקודםלכןאיןמקוםלתחולתחיובזה.אם
כןמההיאהעילהלעיכובהגירושיןבטרםנוצרהחיוב.
יששכתבושהלכהזוביסודההיאתקנתהגאונים,שלא
יגרשאתאשתואםלאיוכללשלםאתהכתובה.
הרדב"ז בשלש מתשובותיו כתב שהלכה זו המבוארת
בתשובתהרי"ףאינהמדינאאלאמתקנתגאונים.עייןרדב"ז
ח"ב סי' תש שכתב בתוך דבריו "ותקנת הגאונים היא שלא
כתובה ,ורק אח"כ נעשה עליו חוב ,ואילו דינו של הרי"ף
יסודובתקנתגאונים.
אך דרך זו של הרדב"ז אינה מתיישבת עם הראשונים,
הרי"ף הרשב"א והתשב"ץ בתשובותיהן הנזכרות ,שהביאו
ראיותלהלכהזומהגמ'(.
לעומת זאת ,מפשטות לשונות הראשונים שכתבו למנוע
גירושיןבלאתשלוםהכתובה,נראהשהלכהזוביסודההיא
מצדהדיןואינהתקנתגאונים,וזודעתהצמחצדק.
ביאורמחלוקתהראשוניםלפיהצמחצדק
בספרצמחצדקחלק)החדש(אה"עסי'ו'באראתדעות
הראשונים.
דעת הרי"ף והרשב"א התבארה על ידי הצמח צדק
יגרשאדםאשתועדשיתןלהכתובתה".וכןבתשובתרדב"ז
כדלהלן – "אם אינה מחוייבת לקבל גט ,אלא שמדעתו
חלק א' סי' קעח – "ואע"ג דתקנו הגאונים שלא יגרש אדם
מגרשה ,אף גם לדין הש"ס שהאשה מתגרשת בע"כ ,מכל
אתאשתואלאא"כנותןלהכתובתה".
מקוםיכולהלעכבהגטעדשיסלקכתובתה.ולאדמי לשאר
ועלפידרךזוכתברדב"זבחלקא'סי'תנח–"שאלתממני
חוב ,דאדעתא דהכי נישאת לו שלא יגרשנה בלא כתובה,
אודיעך דעתי בראובן שנשא אשה ושהתה עשר שנים ולא
דמש"ה תיקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה …
ילדה וכתובתה מרובה ,ואין לו ,מה תקנה יעשה לקיים מצות
ואע"גדהרי"ףכתבבפרק אלמנהניזוניתורפ"קדב"מ ,דש"ס
פריהורביה,לפישישעליושבועהבכתובהכמנהגהמדינה.
דילן פליג אירושלמי וס"ל דאינו מחוייב במזונות אשתו
תשובה ,כבר נשאלתי על כיוצא בזה פעמים אחרות
שגירשה אף על פי שלא נתן כתובתה .יש לומר דהיינו
והעליתי שיפייס בכל מה שדרך הנשים להתפייס ואם לא
כשנתרציתבגרושין ,משא"כאםגירשהבע"כ ,כיוןדאםלא
נתפייסה ,אנוס הוא ומתירין לו שבועתו ,דלאו תרקבא
גירשההיהמחוייבבמזונותיה ,אינויכוללהפקיעממנוחיוב
דדינרי יהיב לה כדי שתתפייס ,ואחר שיתירו לו שבועתו אם
זה בעל כרחה ,ואף על גב דיכול לגרשה בע"כ ,היינו
תרצהלהיותאצלובצרהמוטב,ואם לא תרצה להיות אצלו
כשמסלקלההכתובה.ואפילואת"לשאיןחילוקזהמוכרח
בצרה מגרש אותה ונותן לה כל מה שיש בידו ,והשאר
להרי"ף ,מכלמקוםעכ"פמה"טודאישיכולהלעכבהגרושין
מסדרים עליו כדין שאר בעלי חובות דעלמא ,ואין כופין
לכתחילהכלזמן שאינומסלקלהכתובה ,כדישלאתפסיד
אותה לשבת אצלו בצרה ,שלא נשאת אלא על תנאי שלא
מזונותיה.ומה"טלאדמי לשארחוב …להרא"שצ"לדהיינו
ישא אחרת ,ואין מתיריןאותו לישא אשה עד שיגרשנה ויתן
דווקא באשה שאינה מחוייבת לקבל הגט ,אלא שבעלה
להמהשנמצאבידוויסדרואותומפניתנאיכתובתה.ואע"ג
מגרשהמדעתו.אבלכשמחוייבתלקבלהגט ,אזאינהיכולה
דתקנוהגאונים ז"לשלאיגרשאדםאתאשתואלאא"כיתן
לעכב בשביל הכתובה .וכאותה שאמרו פ"ט דב"מ דף ק"י
לה כתובתה ,הנ"מ בעל כרחה ,אבל הכא היא רוצה
ע"ב ,כיון דלמיקץ קיימא כו' כיון דלגוביינא קיימא כו' .הרי
להתגרש שאינה רוצה לעמוד עם צרה ,והוא רוצה לקיים
שאנו רואים שדבר המחוייב להעשות עכ"פ ,כאילו נעשה.
מצותפריהורביה".
ואם כן כשנעשה ה"ל הכתובה כחוב דעלמא .ואשה רעה
העולה מדברי הרדב"ז שהלכה זו היא תקנת הגאונים,
דרפ"דדעירוביןאףעלפישארז"לשםדמצוהלגרשה ,מ"מ
אך תקנה זו קיימת ,רק כשהאשה רוצה להמשיך לדור עמו
צ"ל דמיירי דאינה מחוייבת לקבל הגט מדינא .וכ"מ בש"ע
ולא להתגרש ,אלא שהבעל יוזם את הגירושין .ובמסגרת
סי'קי"טס"דדרקמצוהלגרשה.והרא"שבתשובהכללמ"ב
תקנה זו קבע הרא"ש בתשובה הנזכרת ,שלא תיקנו אם
ססי' א' לא כתב רק כיון דמן הדין היא חייבת לקבל הגט
האשה חייבת לקבל גט .ולפי המבואר לעיל הוא הדין
כאשר הוכחתי נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב,
במקרהשהאשהרוצהלהתגרש.
ושם מיירי במום גדול שגם באיש כופין אותו להוציא כו'
ולכן במקרה שבפנינו ,אמנם האשה לא הפסידה את
יעו"ש,בכה"גדוקאס"ל".
זכותהלתשלוםהכתובה,אךמאחרשכעתכבראינהרוצה
ובדעתהריב"שכתבהצמחצדק– "אבלהריב"שסי'צ"א
לדור עמו ,ומבקשת להתגרש ,בנסיבות אלו הגאונים לא
כתבוז"לוכןהדיןהיכאדלאאפשרלמיקםבסיפוקייהווהוא
תקנווהיאאינהרשאיתלעכבאתהגירושין.
רוצהלגרשהכדיליקחאחרתכו'תקבלגיטהואחרכךתתבע
)עפ"י דרכו של הרדב"ז ל"ק קושיית כמה אחרונים
כתובתה.ומייריאפילואינה מחוייבתלקבלהגט ,שהריאחר
שהקשו על תשובת הרי"ף מגמ' נדרים סה ,:עיין עונג יו"ט
כךכתבוכ"שאםשהתהעמוכו'שמןהדיןכופיןכו' ,מכלל
סימןנו335
דברישאמייריאפילו אםאיןכופיןמןהדיןכו'.וס"לדאפילו
לשלם הכתובה ,אזי אביה יוכל לברר על מה שיש לבעל אם
בכה"גמחוייבתלקבלהגט,ואחרכךתתבעכתובתה.וממילא
יש לברר.אבל אם אין לברר עליו שיש לו,אזי ישבע הבעל
שאם אין לו הוי הכתובה חוב עליו לבד כדמסיק שם .וכן
שאין לו ויסדרו לו סדור בעל חוב ,ויתן לה שטר חוב על
משמעדעתהרבב"י בבדקהבית סי'קי"ט.וכןהביןהחלקת
עצמועדכדיכתובתה,כמושפסקהרמב"םבכה"גבפרקי"ב
מחוקקכאןסי'קי"טסק"הבדבריהריב"ש…ואףעלגבדהיא
דאישותהלכהיא".
מפסדתמזונותעי"ז,ס"לדמדינאמחוייבתלהפסיד".
וכן בשו"ת הב"ח הישנות סי' צט בנידון דומה העלה
על כן בנידון שבפנינו ,לפי דרכו של הצמח צדק בביאור
בסוף דבריו – "ואם האשה רוצה להתגרש חייב ליתן לה
דעתהרי"ףוהרשב"אשעיכובהגירושיןהואמפניזכותהשל
כתובהמשלםאוידורעמה,ואםהואג"כרוצהלגרשהאלא
האשה שלא להפסיד את המזונות ,הרי שבנסיבות
שטוען שאין לו לשלם כתובתה וגם אינו רוצה לדור עמה,
המתוארות לעיל ולאחר שבפסק דין קודם בית הדין קבע
אזי אחר הברור מה שיהא נודע שיש לו ישלם ,ואחר כך
שאינה זכאית למזונות ומהטעמים שהתבארו באותו פסק
ישבעשאיןלויותרויסדרולוסדורבע"ח,ויתןשט"חעלמה
דין ,עלכןהטענהלהפסדהמזונות,כבראינה עילהלעיכוב
שנשאר חייב לה וכמ"ש הרמב"ם בדין עני שקצרה ידו ליתן
הגירושיןקודםלתשלוםהכתובה.
לאשתו מה שחייב לה שכופין אותו להוציא ותהיה הכתובה
עליוחובעדשיעשיר".
יש לבסס את מסקנת דברינו שבהעדר חרם דר"ג אין
ועייןבשו"תבריתאברהםחלקאה"ע סי'צאשהורהכן
מקום לאפשר לאשה לעכב את הגירושין עקב אי תשלום
בנידון שהתירו לבעל חרם דר"ג אך חייבוהו להשליש גט
הכתובה,עפ"יתשובותכמהמגדוליהאחרונים.
וכתובה ,שאם אין ידו משגת לשלם הכתובה ,ינהגו עמו
הרמ"א בתשובה סי' יב ובספר שארית יוסף סי' עח,
כאמורבתשובתהרמ"אהנזכרת.
השיבו אודות אותו מקרה ,ופסקו שהאשה לא הפסידה
מסקנת הדברים בנידון שבפנינו – אין מקום לעיכוב
כתובתה אך גם אין על הבעל חרם דרבינו גרשום ,וכתבו –
הגירושין,הבעלישלםבמעמדסידורהגטאתהסכוםשבידו
"בכה"גשמגרשהמשוםנדנודאיסורלאתיקןהגאון,ולכן…
לשלם ,והשאר ישאר עליו כחוב ,ויגבו את החוב ממנו
יגרשנה כנ"ל ויתן לה כתובתה .ואם יטעון הבעל שאין לו
בהתאםלהלכותסידורבעלחוב.
סימ נו
"הרחקותדר"ת"כנגדאשהשאינהמסכימהלהתגרש
יזסיוןתשנ"ח
ישלבררהדיןבמקרהשקייםפירודממושךביןבניהזוג,
מתגרשת בעל כרחה" .ועיין בתשובת הר"ן בסי' מח,
ובית הדין קובע שאין סיכוי לשלום בית ,ועקב כך הבעל
ומבוארתדעתודישחילוקביןהחרםשלאלישאשתינשים
מבקשלתתגטוהאשהמסרבתלהתגרשלמרותשברורלה
שלא התקבל בכל הארצות לבין החרם שלא לגרשה בעל
שאין כל סיכוי להשבת שלום הבית ,והתוצאה ממצב זה
כרחהשפשטבכלמקום.
שהבעלמעוגן ,האםבמידהשביתהדיןפסקשלאלחייבאת
ובספר גט פשוט סי' קיט ס"ק כב כתב " -היה נראה
האשהלקבלגט,אבלנקבעשמצוהעליהלהסכיםלקבלגט,
דתקנה זו לא פשטה בכל הארצות כגון בספרד ומערב וכל
והאשה מסרבת ומעגנת את הבעל ללא תקוה לשלום בית,
המזרח,וכןכתבהר"םאלשקרס"סצ"ה.אךהר"ןבתשובתו
האםביתהדיןרשאילנקוטביחסלאשההרחקותדר"תעד
סי' לח כתב שאנו מחזיקים שיש חרם הקהילות או תקנת
שתסכיםלקבלגט.
ר"ג ופשט איסורו בכל ישראל ,והרשד"ם )אה"ע סי' עח(
חיישלדבריו".
גירושיןבעלכרחה
ובנודע ביהודה מהדו"ק חלק אה"ע סימן עז כתב בתוך
רבינו גרשום החרים שלא לגרש אשה בעל כרחה.
דבריו"-ומאודתמהניעלמחותניהרבשעושהחרםר"גקל,
ראשית עלינו לברר האם חרם זה תקף ביחס לבני הזוג
והואאיסורחמורמאד.ואףשהחרםשלשתינשיםלאפשט
שלפנינו .יש לברר האם חרם זה התקבל גם על ידי עדות
בכל ישראל ,אבל חרם שלא לגרש בע"כ חמיר טפי ופשט
הספרדיםבארץישראל.
בכל ישראל ,ויש בכוחו לדחות איסור דאורייתא ,וכמבואר
נראהשהדבראינומוסכם,וכמושיבוארלהלן.
הר"ן בתשובה סי' לח כתב ,וז"ל " -אנו מוחזקים שיש
בתשובתהר"ןסי'ל"ח".
וכן החתם סופר בתשובה )חלק ו' ,סימן ע'( כתב בסיום
חרם הקהילות בדבר או תקנת רבינו גרשום ז"ל ,ודבר זה
תשובתו"-ולאיגרשבע"ככיחרםדבע"כחמירטפיונתפשט
פשט איסורו בכל ישראל ,שלא שמענו ולא ראינו אשה
בכלמקוםובכלזמן,משא"כלישאאשהעלאשתו".
336אבןהעזר
עטרתדבורה
ועיין בשו"ת רב פעלים ח"ב חלק אה"ע סי' יז שדן
אלאשהנידוןשםהיהבזוגשהתחתןבמרוקוועלולארץ
בפשיטות חרם דר"ג שלא לגרש אשה בעל כרחה ביחס
ישראל,אךביחסלזוגותהנישאיםבארץ,קיים שיקולנוסף,
לאדם ששמו אברהם שלום שרעבי מסינגפור ,ולא סבר
מאחרוכאןקייםמנהגברורשלאלגרשאשהבעלכרחה.
שהחרםלאחלעלקהילותהספרדיםשבמזרח.
וז"ל הריטב"א בחידושיו עמ"ס יבמות דף מד" - :אומר
ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק י' סי' מו ,שם הובא פסק
רבי ז"ל בשם רבותיו ז"ל ,דבמקום שנהגו שלא לישא אלא
דין מביה"ד האזורי בירושלים )בפס"ד מבעל הציץ אליעזר
אשה אחת ,אין לו רשות לישא אחרת על אשתו ,דאומדנא
והגר"י כהן ז"ל( שפסקו עפ"י דברי הר"ן הגט פשוט הנודע
דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסבא ליה דלא לינסוב
ביהודהוהחת"ס,שחרםזהשלאלגרשהבעלכרחהחלגם
אחריתיוהו"לכחמרשאינורשאילעשותגמל.ובתוס'כתבו
עליוצאימרוקו.
כיר'גרשוןהחריםעלהנושאאשהעלאשתו".
אך כשהגיע התיק לדיון נוסף בבית הדין הגדול ,לאחר
מבואר שגם בלא חרם דרבינו גרשם ,אם נשאה במקום
שהבעל ערער על פסק הדין ,בית הדין הגדול ,בהרכב
שכך נהגו ,אדעתא דהכי נשאה .וכן פסק להלכה בשו"ע
בראשות הראשל"צ הג"ר עובדיה יוסף שליט"א ,ביטל פס"ד
אה"עסי'א'ס"ט.
זהוקבעשחרםזהאינוחלעלהבעל.
פסקדיןזההובא בשו"תיביעאומרחלקה'חלק אה"ע
והבית יוסף בסי' קיט כתב " -כתב הרשב"א בתשובה
)ח"ד סי' קפו( כל שנשא במקום שאין מגרשין אלא מדעת
סי'א'ועיקרונשעןעלפסקמרןהמחברבשו"עסי'קיטסעיף
האשהסתמוכפירושוועלדעתכןנשאהשלאיגרשנהאלא
ו' " -יכול לגרשה בלא דעתה" ,ולא הזכיר כלל את חרם
מדעתה.ואםיגרשנהשהואחייבבמהשנהגולחייבהעובר
דר"ג,ואףשבסי'א'סעיףי'הוזכרבשו"עהחרםשלאלישא
עלאותומנהגביןבקנסביןבנידוי.ואפילוהוציאהמהמקום
שתי נשים וכתב השו"ע שלא פשטה תקנתו בכל הארצות,
ההוא והוליכה למקום אחר ,אינו רשאי לגרש אלא על פי
הרי שלעניין החרם שלא לגרש בעל כרחה ,העניין הושמט
דרךמנהגמקוםהנישואין ,שעלמנתכןנשאה ,וכלשכןאם
לחלוטיןמהשו"ע,ורקהרמ"אבסי'קיטהביאו.
יש שם הסכמה ידועה ,ויכולים הם לקנסו באותו קנס או
ועיי"ש בתשובת יביע אומר שהביא תשובות חכמי
לנדותוכאילונשאוגירששםעכ"ל".
הספרדים שהעידו שלא נהגו בחרם זה ,ואח"כ כתב -
אך י"ל דבמקום שבית הדין פוסק שלא עלה זיווגם יפה
"נמצינו למדים שכן המנהג פשוט בארצות המערב לגרשה
וראוי שיתגרשו ,בכה"ג אין מניעה שיגרשנה בהתאםלהנחיית
בעל כרחה בלי שום סיבה ,ורק שצריך לפרוע לה כתובתה
ביתהדין,ועלדעתכןלאהתחייב.וכמ"שכעיןזההג"רמרדכי
במזומנים .וכן שאלנו לרבני מרוקו שעלו מהתם להכא
אליהושליט"אבפד"רחלקט'עמ',167וז"ל"-אםנהגובמקום
בשנים האחרונות ,על מנהגם בזה בארצות המערב ,וענו
מסוייםלהשביעאתהחתןאומנהגהמקוםשלאנושאיםאשה
ואמרושמעולםלאנהגואיסורלגרשבעלכרחה,ושהמנהג
על אשה ,היא יכולה לטעון דאדעתא דהכי נסיבנא ,כלומר
הפשוט בארצותיהם שמיד שהבעל משליש בקופת ביה"ד
שאדעתאדהכישלפיהמנהגהנהוגבאותומקוםובאותהעדה
סכי כתובתה ,פוטרים אותו מכל חיוביו ,שאר כסות ועונה,
ולאיכולהלהחילעליוחיוביםשלאלפימנהגהעדהוהמקום.
ומגרשיםאתהאשה,ואםהאשהמסרבתלהתגרשמתירים
וא"כחרםדרגמ"האינוחלעליו,שבועהאינוחלהעליוכיהרי
לבעללשאתאשהאחרתעליה.וא"כברורהדברשלאצדקו
לאנשבע,מהשנשארהואשנשאאותהלפימנהגהמקום,והרי
חברי ביה"ד האזורי בירושלים שפסקו כל בתר איפכא מן
בהיותוהםשניהםספרדיםואילונשאועפ"ימנהגיהעדההיו
האמורלעיל".
כותבים בכתובה שלא יגרשנה אלא מדעתה או ברשות בי"ד,
אמנם אילו היינו דנים בשאלה הלכתית ,היה מקום
כלומר שאם ימצא ביה"ד לנכון שהיא צריכה להתגרש אזי
להחמיר במקום שהר"ן הג"פ הנודע ביהודה והחת"ס
עליה להתגרש .וא"כ בנ"ד אפילו אם ניתן עליו חומרי ספרד
החמירו ,אך כאן שורש הדיון הוא בירור המציאות ,האם
ומנהגםהרישהואיכוללגרשנהברשותבי"ד,ובי"דראהשהיא
אמנם תקנת רבינו גרשם שלא לגרש אשה בעל כרחה
רעה בדעותיה ואי אפשר לגור יחד .וכן התחייב הבעל מעל
התקבלה בכל המקומות .יתכן שבתקופת הר"ן התקבלה
ומעברלסךכתובתה,סכוםשביה"דראהבוכראוילפיצויהוגן,
תקנה זו בכל מקום ,אך בדורות יותר מאוחרים ,חדלו
א"כעלהאשהלקבלהצעהזוועליהלהתגרשלפיתנאיםאלו
מלנהוגכן .אמנםהנודעביהודהוהחת"ססמכובסתמאעל
שהציעביה"ד,ולאלהשאיראתהבעלמעוגןלכלימיחייו".
תשובת הר"ן ,אך מאחר שכעת המציאות אינה כזו ,ויש
מקומותשלאנהגובתקנהזו,ניתןלפסוקכן.
בנידון שבפנינו ,מעיון בכתובה עולה ,שאף אם נאמר
שהכתובהמעידהעלשבועהשהבעלנשבעבעתהנישואין,
ואףאילוהיתהכאןמחלוקתהיהמקוםלהקלבזהכמבואר
עכ"פלאמוזכרשםהענייןשלאיגרשנהבעלכרחה,ועלכן
בט"ז אה"ע סי' לט סק"ה הביאו הב"ש סק"ט ,שבמקום שיש
אין עומד כנגדו לא החרם ולא שבועה ,אלא מנהג המקום.
ספקאםקייםחרםדר"גיכוללגרשהבעלכרחה.
וביחס למנהג ,מאחר שביה"ד רואה שאין זיווגם עולה יפה,
מסקנתהדברים -נראהשישלנהוגכמסקנתהגר"ע יוסף
שליט"אכפישהובאהבתשובתובספרויביעאומר.
ושניהםמעוגניםזמןרב,י"לדאדעתאדהכילאהתנהעמה
שלאיגרשנהבעלכרחה.
סימןנו337
אך עדיין יש לדון ,שבתשובת יביע אומר שם לא התיר
גדר דין זה אנו למדים מתשובת הרא"ש .הרא"ש
לגרשה בעל כרחה ,אלא לשאת אשה אחרת .אך לעניין
בתשובה דן במי שאשתו נכפית ואינה מסכימה לקבל גט,
גירושין בעל כרחה לא התיר ,ונראה דהטעם הוא עפ"י
האםיוכללגרשהבעלכרחה.וז"להרא"ש)כללמבסימןא'(
מש"כ הרשב"ש בתשובה סי' תיא שאדם שזהו זיווג ראשון
" -רבינו גרשום עשה גדר לדבר …כולי האי לא ייפה
שלו אסור יש איסור לגרשה בעל כרחה ואסור לביה"ד
בתקנתו כח האשה מכח האיש .אך כי ראה הדור פרוץ,
להיזקקלגרשהבעלכרחה,וכןבמישאיןמצוהלגרשהואין
ומזלזליןבבנותישראלבזריקתגט,ותקןלהשוותכחהאשה
איסור לגרשה אין לביה"ד להזקק לגרשה ,ורק אם גרשה
לכחהאיש.כמושהאישאינומוציאאלאלרצונו,כךהאשה
מגורשת,עיי"ש.ולפיזהכלעודלאהגענולמידהזודמצוה
אינה מתגרשת אלא לרצונה .אבל לא יתכן כלל לומר
לגרשהאיןלהזקקלולסייעלולכפותהלקבלגט.
במקום שהאיש כופין להוציא ,לא יגרשנה בעל כרחה .ואף
אך נציין לדברי הג"ר חיים פלאג'י בספרו חיים ושלום
ח"בסי'קיב,שכתבבלשוןזו-
"בדרךכללאניאומר,כלשנראהלבי"דשהיהזמןהרבה
נפרדים ואין להם תקנה .אדרבא צריך השתדלות הרבה
להפרידם זה מזו ולתת גט ,כדי שלא יהיו חוטאים חטאים
אםתמצאלומרשהשוהמדותיו,ששוםאדםלאיגרשבעל
כרחה ,מכל מקום ,במה שהאיש כופין אותו להוציא ,אף
האשה כופין אותהלקבל גט ,ואם תמאן לקבל ,ימנע ממנה
שארכסותועונה".
ומשמע שמסקנת הרא"ש היא שרבינו גרשום תקן
רבים אחד האיש ואחד האשה .וידעו נאמנה כי כל הבא
להשוות את כח האשה לכח האיש ,ואותם גדרים שנאמרו
לעכב מלתת גט כענין זה ,כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה
ביחס לחיובו של הבעל לגרש יאמרו ביחס לחיובה של
ושנאה ותחרות ,כאשר יהיה האופן פעמים שהאיש שירצה
האשהלקבלגט,וכןהובאבקצרהברמ"אסי'קיזסי"א.
לגרש והאשה אינה רוצה ,וכדי להנקם מהאיש מעכבים
ועיין בשו"ע סי' קיז סעיף יא ,ובח"מ סק"כ ובב"ש ס"ק
הדברשלאלשםשמים,עתידיםליתןאתהדין.ולדעתמרן
כב.והנהכמהמגדוליהאחרוניםלאקיבלואתהסבראכפי
חביבבי"דמנדיןאותו,וכמוכןלהפךכשהאשהרוצהלגרש
הנראהמלשוןהח"משרקיוכללמנועשארכסותועונה,ולא
והאיש אינו רוצה ,וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט
את מש"כ הב"ש שיכול לזרוק לה גט בע"כ ,אלא דעתם
שלא לשם שמים גם בזה לא בחר ה' ,ויש עונש מן השמים
שרבינו גרשום השוה לגמרי את כח האשה לכח האיש,
כי על העניינים האלו וכיוצא באלו אמר קרא עפ"י התורה
וכשםשבאישנכפה,לדעתהרא"ש,יכפוהועדשיאמררוצה
אשר יורוך ,ודי בזה והותר לחכם ירא וסר מרע .והנני נותן
אני,וע"יכךיהאנידוןכמגרשמרצונו,כךבאשהיכפוהעד
קצבה וזמן לדבר הזה .דאם יארע איזה מחלוקת בין איש
שתאמר רוצה אני ויחשב כמגרש לרצונה .אך לא נוכל
לאשתו,כברנלאולתווךהשלוםואיןלהםתקנה,ימתינועד
לכפות גירושין ,כפייה גמורה גם ללא אמירת רוצה אני,
זמן ח"י חדשים ואם בינם לשמים נראה לבי"ד שלא יש
כשם שבבעל אין כופין גירושין בלא אמירת רוצה אני .כן
תקוהלשוםשלוםביניהם,יפרידוהזווגולכופםלתתגטעד
כתבו הגרע"א בגיליון שו"ע שם ובפת"ש )שם סק"ה( בשם
שיאמרו רוצה אני כדבר האמור ,ותמצא מ"ש בזה בספר
הנודע ביהודה ובהפלאה קו"אס"ק יז .וע"ע בחוטהמשולש
החסידים".
לגר"ח מוואלאז'ין ח"א סי' יב ובשו"ת מהרי"א אסאד חלק
וע"ע בפד"ר ח"ז עמ' 111בפסק דין מביה"ד הגדול
שהסתמכו על הגר"ח פלאג'י במקרה דומה לנידון דידן.
אמנם קשה לקבל את פסקו של הגר"ח פלאג'י ולכפות את
הבעל בגירושין )בנידון שהוזכר בתשובתו בספר חיים
אה"עסי'צהמש"כבזה.
ולפי זה באותם מקרים בהם אנו נוקטים הרחקות דר"ת
ביחסלאישהמסרבלתתגט,ה"הדישלנקוטכנגדהאשה.
ידועהשיטתרבינותםבספרהישר)חלקהתשובותסי'
ושלום( מחשש גט מעושה שלא כדין ,מאחר שלא מצינו
כד( .למרות שר"ת החמיר מאד שלא יכפו לגרש במי
בגמרא עילה כזו לכפות על גט .אך ניתן לקבל את דבריו
שאשתו אומרת "מאיס עלי" ,מ"מ התיר לנהוג כנגדו
ביחס למסקנתו שיש לכפות את האשה בגירושין במקום
הרחקות.וז"לר"ת" -אךאםכלרבותינושויןבדברתגזרו
שבית הדין התרשם שאין כל סיכוי להשיב את השלום על
באלהחמורה על כלאיש ואשהמזרעבית ישראלהנלוים
כנו ,ושניהם מעוגנים ללא כל תכלית .ואף אם לא הגענו
אליכם ,שלא יהו רשאין לדבר עמו לישא וליתן עמו
למידה זו ,ואין נוקטים צעד של גירושין בעל כרחה ממש,
להאריחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחלותו.
ובהתחשב באמור בתשובת הרשב"ש סי' תיא ,אך לכל
ועוד יוסיפו חומר ברצונם על כל אדם ,אם לא יגרש ויתיר
הפחות ניתן לנקוט כנגדה בהרחקות כדי להביאה להסכמה
אותוהאישאתהילדההזאת,שבזהאיןכפייהעליו.שאם
לגירושין,וכמושיבוארלהלן.
ירצה מקיים ,והוא לא ילקה בגופו מתוך נידוי זה ,אך אנו
נתפרדמעליו".
גדריהאיסורלגרשהבע"כלפיתקנתרבינוגרשום
להלן נדון מה הדין באותם שהם בכלל חרם דרבינו
גרשום,מהוגדראיסורזהשלאלגרשבעלכרחה.
תשובה זו של רבינו תם הובאה במהרי"ק )שרשים כט,
קבוקלה(.וכןהב"יבסי'קלדהביאאתתשובתמהרי"קסי'
קבבשםר"ת,וכןהלבושבסי'קלדס"יהביאולהלכה.
338אבןהעזר
עטרתדבורה
הן המהרי"ק והן הב"י הביאו דברי ר"ת ללא כל ערעור
וכן כתב בשו"ת סדר אליהו )לר"א אלפאנדארי( סי' יג,
ופקפוק ,וכן הלבוש פסק כן להלכה .ובשו"ת מהריב"ל ח"ב
שהבסיס למה שפסק ר"ת לנקוט הרחקות הוא מניעת עיגון
סי' יח כתב ששיטה זו מוסכמת ,וז"ל " -איברא דרבינו תם
האשה .וז"ל " -אסר ר"ת הנידוי והתיר ההרחקה מהטעם
שהיה ראש המחמירים באומרת מאיס עלי ,הוא ז"ל כתב
המפורשבדבריר"תז"לעצמודהנידויהוירידויבגוףהבעל
שיתרחקוממנובכלההרחקותשבעולם…עלזאתההרחקה
עצמוכמושבטמכה,עשהדברזהואםלאשבטיכך,וכלכי
הסכימו עליה הסמ"ק והקולון ז"ל ולא מצינו מי שיחלוק
האי אין בידנו לעשות כי אם במקום שאמרו חכמים ז"ל
עליהם") .ומה שמהריב"ל גופיה חשש למעשה לפסוק כן
בהדיא כופין אותו .ובמקום שלא אמרו כן בהדיא אין לנו
בארנולהלןסי'פ'ואכמ"ל(.
רשותלהכותו.אבלהרחקהזואינהשוםרידויעלגופושל
וכן בספר סדר אליהו )לרבי אליהו אלפאנדארי מח"ס
בעל,אלאאנחנובעצמנוגודריםדרכינובגזיתלבלתיהטיב
מכתב מאליהו( סי' יג פסק להלכה שאפשר לנקוט הרחקות
עם האיש ההוא .וכל כי האי אין אנו צריכין שירשו לנו
דר"ת כנגד הבעל באומרת מאיס עלי ,ולהלן בסי' פ' – פג
חכמיםלעשותכן,אלאאנורשאיןבעצמנולעשותו.כיאם
התבארה הלכה זו של הרחקות דר"ת גם בהעדר חיוב
היות שאנו מצווין מן התורה שלא למנוע טובה מחברנו
גירושין.
כדכתיב ואהבת לרעך כמוך ולא תעמוד על דם רעך ,היינו
לפיזהה"הכשהבעלתובעגירושין וטוען "מאוסהעלי",
כשהוא רעך במצוות .אבל זה אשר לא טוב עושה בעמיו
ניתן לנהוג הרחקות דר"ת ביחס לאשה עד שתסכים
לעגן בת ישראל ,מצוה עלינו להרחיקו כדי שישוב מדרכו
לגירושין .ובאותן נסיבות שהיינו נוהגים כן ביחס לבעל,
הרעהוכדילהצילהעניההעשוקהמידו".
וכשביה"דנוכחלדעתשהבעלמעוגןללאתקנה.
לפי זה ניתן לפסוק הרחקות דר"ת גם ביחס לאשה
הלבושבסי'קלדס"דשפסקלהלכההרחקותדר"ת,כתב
המסרבת לקבל גט ומעמידה תנאים להסכמתה לגירושין,
כן גם במקרים נוספים מלבד מאיס עלי .הלבוש הביא
תנאיםבלתימתקבליםעלהדעת,ולמעשהבכךמעגנתאת
להלכהאתההרחקותדר"תבלשוןזו" -אםרואיםביתדין
הבעל .או במקום שבית הדין השתכנע שאין זיווגם עולה
לפי ראות עיניהם שיש תקנת האשה בדבר ,כגון שטוענת
יפהואיןצפוישהשלוםיחזורעלכנו ,וניתןלפסוקהרחקות
מאיסעליוכה"גשיראהלהםשאיןזיווגםעולהיפה,ואע"פ
אלוגםבהעדרפסקדיןלחיובהאשהבגירושין.
שאין האיש מאותם שכופין להוציא ,מ"מ יכולים בית הדין
כשם שבאומרת "מאיס עלי" ,לדעת רוב הראשונים
להטיל חרם ביניהם על כל איש ואשה לגזור באלה חמורה
והכרעת השו"ע ,אין פוסקים לחייבו בגירושין ,ולמרות זאת
שלאיהיורשאיןלדברעמוולישאוליתןעמו".
אם המצב הגיע לידי כך שהאשה מעוגנת נוקטים הרחקות
מבואר להדיא בדברי הלבוש שככל שהדבר נוגע
אלו.ה"הלהיפךגםכשאיןעילהלחייבאת האשהבגירושין
להרחקותהננקטותכנגדהבעל,איןצורךשיושלמוכלגדרי
בעלכרחה,ולאקיימתהאפשרותלתתלבעלהיתרנישואין,
"מאיסעלי",אלאה"הבאםהתברר"שאיןזיווגםעולהיפה"
אם ביה"ד נוכח לדעת שנעשו כל הניסיונות לשלום בית
ו"יש תקנת האשה בדבר" ,דהיינו כשבני הזוג נקלעו למצב
וכעתכבראיןסיכוישיחזרולשלום,וביה"דאינופוסקשעל
שאיןממנומוצא,והאשהנשארתמעוגנתעקבכך.
הבעל לחזור לשלום בית ,מאחר וביה"ד מבין לליבו של
והטעם הוא מפני שיסוד הדין של הרחקות דר"ת ביחס
הבעל שלאחר כל הניסיונות לשלו"ב ולאור כל התהפוכות
לבעל אינו הלכה ייחודית בהלכות מורדת האומרת "מאיס
שעברו עליהם הוא כבר אינו מסוגל לניסיון נוסף .במקרה
עלי" ,שהרי לא מצינו לכך מקור בגמרא .אלא סברת ר"ת
כזה מאחר ולמעשה הבעל מעוגן ללא תקנה המתקבלת על
היאדמאחרשאיןהרחקותאלונחשבותככפיה,עלכן בכל
הדעת ,ניתן לנקוט הרחקות אלו ביחס לאשה ,הרחקות
מקרה שביה"ד מגיע למסקנה שהאשה מעוגנת ,ואין בפנינו
שאינן בגדר כפייה לגירושין אלא התרחקות של הציבור
תקנהאחרת,ניתןלנהוגבהרחקות אלועלמנתלמנועעיגון
מהמורחקבשבואלתעשה,שנמנעיםמלהיטיבעמו,וכלזה
זה.ולכןר"תכתבבתשובההנ"ל" -אךאםכלרבותינושוין
מפני שהיא נוהגת שלא כהוגן ומעגנת את הבעל בעיכוב
בדברתגזרובאלהחמורהעלכלאישואשה"כו',דהיינואין
הגט.
כאן הלכה שפוסקים בכל מקרה שהאשה אומרת "מאיס
ועיין בשו"ת מהר"ם לובלין סי' א' שכתב להשוות כח
עלי",אלארקבאותםמקריםשביתהדיןנוכחלדעתשהיא
האשה לכח האיש גם לעניין הרחקות דר"ת ,שיש לנהוג
מעוגנתללאתקנה.
בהםכנגדהאשהבאותםמקריםבהםנוהגיןכןכנגדהבעל,
וכן עולה מלשון הריב"ש סי' קכז שהזכיר את דינו של
ועיין בשו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סי' נא שהביא מדבריו,
ר"ת בלשון זו " -וכ"כ ר"ת ז"ל בתשובה דליכא עליה אלא
והסכים עמו .וכן מתשובת ושב הכהן סי' נה )הובא בקצרה
מצוה דרבנן ,כדי שלא תעגן ,שאומרים לו לגרש ,ואי לא,
בפת"ש סי' קנד ס"ק כט( עולה שגם בכל הנוגע להרחקות
עבדירבנןהרחקהמיניה".
דר"ת השוו את כח האשה לכח האיש .וכן הנודע ביהודה
מבואר בדברי הריב"ש שההרחקה שקבע ר"ת יסודה
במהשמוטלתעליומצוהמדרבנןלהמנעמעיגוןהאשה.
תניינא אה"ע סי' קד כתב " -בצד השני שכתב הרא"ש
שאת"לשהגאוןהשוהמידותיוואףשכופיןאותה,אםבמילי
סי'נז339
ואם בשוטין ואם בשאר כפיות בהרחקה של ר"ת ,לכל מר
להשבת שלום הבית ,ועקב כך שני בני הזוג בפירוד
כדאיתליה".
ומעוגנים ,במקרה כזה גם אם אין מקום לפסק דין המחייב
את האשה לקבל גט ,עכ"פ מצוה עליה להסכים לקבל גט.
מסקנת הדברים -במקרה שקיים פירוד ממושך בין בני
ואםהיאמסרבתומעגנתאתהבעלללאתקוהלשלוםבית,
הזוג ,וביתהדיןקובעשאיןסיכוילשלוםבית,והבעלמבקש
בית הדין רשאי לנקוט בהרחקות דר"ת עד שתסכים לקבל
לתת גט והאשה מסרבת למרות שברור לה שאין כל סיכוי
גט.
סי' נז
כפייתגירושיןבאמצעותמאסר
לחליצה והיא אומרת איני חולצת ולא נוטלת כתובה אלא
המקרההנידון
אשבבביתבעליכשארכלהאלמנותאיןשומעיןלה,שהרי
במקרה שבפנינו ,בית הדין פסק לחייב את האשה
הקנו אותה לזה מן השמים ורצה מיבם רצה חולץ ונותן
בגירושין ,מפני שעזבה את בעלה ואינה מסכימה לשוב
כתובה ,ולא עוד אלא אפילו אמרה אני ניזונת משלי ואשב
לביתם ולשלום בית עם הבעל .למרות פסק הדין ,האשה
עגונהכלימיאיןשומעיןלה,שהריהיבםאומרלהכלזמן
עומדת בסירובה לקבל את הגט ,וללא כל הצדקה .הבעל
שאת זקוקהלי אין נותנין לי אשה ,ואפילו היה נשוי אפשר
תבעלאכוףעליהאתהגירושיןבאמצעותמאסר.
שישא אשה אחרת או תהיה לו מריבה בתוך ביתו מפני
אמנם הבעל יוכל לקבל היתר נישואין ,ובכך יוסר ממנו
העיגון ,אך עדיין יש לברר האם למרות האפשרות להיתר
היבמה" .הרי מבואר שאין שומעין לה ,מפני שכל עוד היא
זקוקהלואינויכוללישאאחרת.
נישואין לבעל ,יהיה ניתן לאכוף על האשה את הגט
הר"ן לא באר מה טיבן של הכפיות הנוספות שאפשר
באמצעים חריפים כגון מאסר .כידוע גם לאחר היתר
לכפותה.אמנםממש"כהר"ןדאפשרלנדותאותהאיןראיה
נישואין ,כל עוד הבעל נשאר נשוי ,יקשה עליו להנשא
שאפשר לנקוט כנגדה כפיה גמורה ככפיה בשוטים ,מאחר
מחדש בהיותו קשור בקשרי נישואין לאשתו הנוכחית .וכפי
שיתכן שהר"ן מהסוברים שנידוי אינו נחשב לכפיה גמורה,
שמצינובמסכתכתובותדףסד"-.דאמרכיוןדאגידאבילא
אלא נכנס בגדר כפיה במילי בלבד ,וכדעת התוספות רי"ד
קא יהבו לי אחריתי" ,ועיי"ש בתוספות )ד"ה תבע( דעסקינן
עמ"סכתובותבסוףפרקהמדירוהרא"שבמסכתיבמותפ"ו
בכה"גשהיבמהאינהרוצהלאלחלוץלאלהתייבם.
סי' יא )וכמ"ש הדרישה סי' קנד והבית מאיר סי' קנד סכ"א
בדעתהרא"שוהטור( ,וכןהובאהדעהזובתשב"ץח"אסי'
הדיןביבמהשאינהרוצהלחלוץ
בתשובת הר"ן סי' סא נשאל " -יבמה שאינה רוצה
לחלוץ ולא להתייבם מהו דינה" .והשיב הר"ן " -קיימא לן
דכותבין אגרת מרד על שומרת יבם ,הילכך זו דינה כדין
המורדתשמכריזיןעליהארבעשבתותואח"כאםלארצתה
א')עמ'ט'במהדורתמכוןירושלים(,ודלאכמ"שר"תבספר
הישר)חלקהתשובותסי'כד(והרמ"אבסי'קנדסכ"אבשם
המרדכי.
אךמסתימתדבריהר"ןשכתב"ובכפיותאחרות",משמע
שאפשרלכפותהאףבכפייהגמורה.
להתייבםהפסידהכתובתהאלאשמשהיןאותהשניםעשר
וכן בתשובת הרשב"ש סי' יג כתב " -ואם אינה רוצה
חדש ,דאי בעיא למיהדר תהדר ,ולאחר זמן זה אע"פ
לחלוץ ולא להתייבם כופין אותה לחלוץ או להתייבם,
שהפסידה כתובתה ,נראין הדברים שכופין אותה בנידוי
כדאמרינן בפרק אע"פ ,וכ"כ הר"מ ז"ל בפ"ב מהלכות יבום
ובכפיות אחרות עד שתרצה לחלוץ או להתייבם ,לפי
וחליצה".ומבוארדנקטבפשיטותכדעתהר"ן.
שהיבםמעוכבמלישאאשהמחמתה,כדאמרינןבפרקאע"פ
דברי הר"ן הובאו להלכה בב"י סי' קסה ,ונראה שהב"י
כמה דאגידא ביה לא יהבו ליה אחריתא ,וכך נראין דברי
הסכים להלכה עם תשובת הר"ן) ,הב"י לא הביא דעה
הרמב"םז"ל".
החולקתעלהר"ן(.
מבוארבדבריהר"ןשמטעםזה "דלאיהביליהאחריתי",
לעומת זאת הרמ"א בדרכי משה סק"ט כתב " -ובמרדכי
כופין אותה ב"נידוי ובכפיות אחרות" .ומבואר בדבריו,
פרק החולץ כתב דאין כופין אותה ,רק מוציאין כל הממון
שהכפיה אינה מכח ההלכה שכופין על המצוות )גם אם
מידה מלבד נדונייתה שהכניסה לבעלה ונכסי מלוג שלה
המצוה לחלוץ או להתיבם מוטלת על שניהם לרבות על
כשארמורדת".
היבמה(,אלאמפנישהיאגורמתליבםעיגון.
וכן בתרומת הדשן ח"ב סי' רסד כתב " -ואשר נסתפקת
וכן מבואר מלשון הרמב"ם ,שהזכיר הר"ן .הרמב"ם
אם היבמה אינה רוצה לחלוץ כלל ,כל דבר זה מפורש
בהלכותיבוםוחליצהפ"בהט"זכתב"-יבמהשתבעההיבם
בדברי מהר"ם ובהגה"ה באשירי פרק אע"פ ,כולהו כתבו
340אבןהעזר
עטרתדבורה
דדינאדמורדתאיתלה .ובמורדתפסקולהדיאדלאמפקינן
שהשוה מידותיו ,ששום אדם לא יגרש בעל כרחה ,מכל
נדונייתא מתחת ידה .ומ"ש הרמב"ם שאין שומעין לה,
מקום ,במה שהאיש כופין אותו להוציא ,אף האשה כופין
אפשר ר"ל נמי דכתבינין עליה אגרת מרד ,ונפקא מינה
אותה לקבל גט ,ואם תמאן לקבל ,ימנע ממנה שאר כסות
שתפסידכתובתהוכה"ג".
ועונה".
מבואר שבפנינו מחלוקת הר"ן והרשב"ש על תרומת
דבריהרא"שהובאולהלכהברמ"אסי'קיזסי"א.
הדשןבביאורדברי הרמב"ם" -איןשומעיןלה,שהריהיבם
אמנם החלקת מחוקק סק"כ סבר דלפי מש"כ הרא"ש
אומרלהכלזמןשאתזקוקהליאיןנותניןליאשה".אליבא
"ואף אם תמצא לומר" וכו' ,אין לגרש אשה בעל כרחה,
דהר"ן והרשב"ש" ,אין שומעין לה" ויכפו אותה בשוטים,
אפילו כשעל פי דין היא מחוייבת לקבל גט ,ורק יוכל
ולדעתתרומתהדשןידונובהדיןמורדתבלבד.
לכפותה במניעת שאר כסות ועונה) ,כך באר הנוב"י
ועיין בשו"ע סי' קסה ס"ג ,שהמחבר סתם הדברים
כמבואר ברמב"ם ,ולאור דבריו בב"י נראה שכוונתו לפסוק
כר"ן ,והרמ"א נקט כשיטתו בד"מ וכתב שדינה כמורדת,
ומשמעשלאיכפוהכפיהגמורה.
ועיין בחזו"א חלק אה"ע סי' קכב סק"ו שהעלה שלא
שבפת"שאתדבריהח"מ(.אךכלהאחרוניםחלקועלהח"מ
בזה.
הב"ש ס"ק כב כתב " -גם נשמע דיכול לכופה אפילו
בשוטים,דהאהרא"שס"לאםהבעלנכפהכופיןאותולגרש
…והיינו בשוטים כמ"ש בי' קנ"ד" .וכן בתשובת מהר"ם
כרמ"א ,וז"ל " -וכן בתבע הוא ,כופין אותה בשוטים ולא
לובליןסי'א'העלהבמסקנתובנידוןשלאשהנכפית,וז"ל-
בפחיתת כתובה" .ובס"ק יא כתב החזו"א שכן מתפרשים
"העולה מכל דברינו אלה שמצד הדין נראה שיכולין
דבריהרמב"ם,וכתבשהמרדכיאינוחולק,אלאאייריבתבע
לכפותה אף בשאר כפיות ,לא לבד במניעת שאר כסות
או ליבם או לחלוץ ,דבכה"ג מאחר שמצד היבם קיימת
ועונה".
האפשרותליבם,ישמקוםלדונהכמורדת,וזאתכדיללחוץ
ובנודע ביהודה מהדורה תניינא חלק אה"ע סי' קד כתב
עליהלהסכיםלהתייבם.משא"ככשתבעלחלוץבלבד,והיא
לבאראתדבריהרא"ש,וז"ל" -דברירבינוהרא"שאמורים
אינה רוצה לחלוץ ,כופין אותה לחליצה ואפילו כפיה
על הסדר ,ודע לך שהאיש לעולם אינו מוציא אלא לרצונו
בשוטין.
ולא משכחת כלל באיש שיוציא שלא לרצונו .ואפילו באלו
כל הנ"ל ביבמה שאינה רוצה לחלוץ ,ויש מקום לומר
שכופין אותן להוציא ואפילו בשוטין ,מ"מ אינו מוציא אלא
בדעת תרומת הדשן והרמ"א דהיינו דוקא ביבמה שאינה
לרצונואלאשהרצוןהואע"פכפיהשכופיןאותועדשיאמר
אשתו ממש אלא זקוקה לו ליבום ,ועל כן יש מקום לסברת
רוצהאני,באופןשעכ"פמוכרחהואשגוףהגטיהיהלרצונו
תרומת הדשן והרמ"א שאין מקום לכפותה לחלוץ ,מאחר
שיאמר רוצה אני .ובאשה ע"פ דין התלמוד מתגרשת בע"כ
והזיקה היא רק זיקת יבמה ולא אשתו גמורה .אך באשתו
לגמרי,כיאףשבע"כנכללשניעניינים,האחדכמועלכרחו
שאינהמסכימהלקבלגט,במקוםשהדיןמחייבגירושין,יש
של האיש במקום שכופין אותו שבודאי הוא על כרחו אבל
לומר דכו"ע מודו שיש לכפותה אפילו כפיה גמורה ,וכמו
אעפ"כ לא מיקרי שלא לרצונו שעכ"פ צריך שיאמר רוצה
שיתבאר.
אני,והאחדעלכרחוממששאינואומררוצהאני,וזההצד
השני לא משכחת באיש כלל ולעולם אינו מוציא אלא
כפייתהאשהלקבלגט
ביחס לגירושי אשה בעל כרחה ,כשהדין נותן שעליה
לקבל גט ,כתב הרא"ש בתשובה כלל מב סי' א ,וז"ל " -על
לרצונו.ובאשהע"פדיןהתלמודמתגרשתבע"כלגמרי,ואין
צריךרצונהכלל,ואפילועומדתוצווחתאיןרצונילהתגרש,
זורקלהגטבעלכרחהומתגרשתבו.
ראובן שנשא אשה ושהה עמה יותר משנתים ,ונודע לו
ואמנם הצד השני לכוף אותה שתקבל מרצונה שתאמר
שהיא נכפית והוציאה מביתו …ועתה ,שתיקן הגאון רבינו
רוצהאני,לאמשכחתלהבימיחכמיהש"סלפישהואפועל
גרשוםז"ל,שאיןלגרשהבעלכרחה,איךיתכןשיתחייבלה
ריק ,שלמה יכפוה בשוטין ללא צורך ,כי יוכל לזרוק לה גט
שארכסותועונה,אםכן,יפהכחהאשההרבהמכחהאיש.
על כרחה ,או לתתו בחיקה על כרחה וכדומה לזה ,ובא
דאלונולדמוםזהבאיש,איןאנואומריןיכפוהלהיותאצלו,
רגמ"ה וביטל זריקת הגט ,ותיקן שלא לגרש אשה אלא
אלא כופין אותו להוציא ויתן כתובה ,ואם נולד באשה,
לרצונה ממש .ונסתפק הרא"ש בתקנתו ואמר הרא"ש
יכפוהו להיות אצלה ולפרנסה .השתא באיש ,שאינו מוציא
מתחלה שכיון שבמום כזה כופין האיש שיוציא לא עלתה
אלא לרצונו ,כופין אותו להוציא ויתן כתובה ,אם נולדו בו
עללבוכללכיוצאבזהבאשה,ולאתיקןבזוכלל.וכיוןשלא
מומין .אשה ,שמתגרשת בעל כרחה ,לא כל שכן .אלא
תיקןבזוממילאנשארבהדיןהש"סוזורקלהגטבלירצונה
שרבינו גרשום עשה גדר לדבר ,וכי לאו קל וחומר שלא
כלל ,ואף שהיא גרועה בצד אחד מהאיש ,שהאיש אף
עלתה על לבו על כיוצא בזה ,לעגן האיש לבטלו מפריה
שכופין אותו ,מ"מ צריך עכ"פ רצונו שיאמר רוצה אני.
ורביה.אלאודאייגרשנהויתןלהכתובתה,כיכוליהאילא
ובאשהלאבעינןרצונהכלל,כןהואדיןהש"ס,והגאוןלא
ייפהבתקנתוכחהאשהמכחהאיש…ואףאםתמצאלומר
תיקן בזה .ואח"כ אמר ואף את"ל שהשוה מידותיו ששום
סי'נז341
אדם לא יגרש בע"כ ,דהיינו בע"כ לגמרי ,שזורק לה גט בלי
והבעלאושלוחוישליךהגטלחיקהאויתחבנהלידהבע"כ,
רצונה כלל אפילו בכפיה ,אבל עכ"פ במקום שכופין אותו
או לכפותה ע"י מושלים עשה מה שישראל אומרים לך עד
להוציא כופין אותה לקבל הגט ,דהיינו שכופין אותה
שתאמררוצהאני".
שתאמר רוצה אני לקבל הגט …בצד השני שכתב הרא"ש
ושםבסי'צהמהרי"אאסאדהביעאתדעתובנידוןהנ"ל
שאת"לשהגאוןהשוהמידותיוואףשכופיןאותהאםבמילי
וכתב ,וז"ל " -ונחזה אנן ,הנה הגאון בתשובת נוב"י תניינא
ואם בשוטין ואם בשאר כפיות בהרחקה של ר"ת לכל מר
סימןק"דמחלקאה"עהשיגעלהח"מוב"שותשובתמור"ם
כדאיתליה",עכ"להנודעביהודה)הובאבפת"שסק"ה(.
לובלין בפירוש כוונת תשובת הרא"ש כלל מ"ב וגם לדינא,
העולהמדבריהנודעביהודה,שבמקוםשכופיןאתהאיש
וסייםדבע"כלזרוקלההגטשלאלרצונהלאהחליטהרא"ש
לגרש ,דומיא דהכי באשה ,יכפוה לקבל גט ,ואפילו כפיה
והןולאוורפיאבידי',ולכןא"אלעשותמעשהבזה…ותמיה
בשוטין ,ואין להימנע מכפיה זו מפני שהבעל יוכל לקבל
לי איך לא ראה הגאון נוב"י ז"ל גם פסק גאון אחד ושמו
היתרנישואין.
מרדכי בר יוסף שכתוב אחר פסקו דהרא"ש והגאון ריב"ם
וכן בגליון שו"ע לרע"א סי' קיז אות ד' כתב במקום
הנ"ל וז"ל שורת הדין כאשר כתב מורי הרא"ש ז"ל וכו' וכי
שהאשהחייבתלקבלגט,אפשרלכופהבשוטיםעדשתאמר
סבור אתה שר"ג ז"ל עשה תקנתו על עוברת הדת וחמירא
רוצהאני.ושםבאותה'כתברע"א"-אבלמעשיןאותהעד
סכנתאמאיסוראוטובלהשתפייסוכו'שאםיזרוקלהגטמי
שתאמררוצהאני".
יבא אחרי וכו' ,הרי ביאר דבריו מאחר שלא עשה רגמ"ה
וע"ע בנודע ביהודה מהדורה תנינא חלק אה"ע סי' כו
תקנתו בכה"ג ,בע"כ ממש ע"י זריקת הגט מותר ,ואע"ג
שפסקבעוברתעלדתשאפשרלגרשהבעלכרחה,ומסקנתו
שכתב לישנא דדיעבד אם יזרוק וכו' אחר אשר כבר עשהו
למעשה שם " -לכן הטוב שבדרכים להכריחה ע"י המושל
אם איתא דלכתחילה אסור לעשות מעשה אטו ברשיעי
שם בכל הכפיות עד שתקבל הגט" ,ומבואר דפשיטא ליה
עסקינן שיכנוס א"ע בספק חרם דרגמ"ה ,וגם הגאון אחר
שאפשר לכפותה אף על ידי מאסר) .דברי הנודע ביהודה
ריב"ם הנ"ל פתח דבריו ז"ל כאשר כתב מורי הרב אשר כן
הובאובפת"שסי'קטוס"קיד(.
נ"ל ,ואם דעת שני הגאונים תלמידי הרא"ש נוטה לצד
כל הדיון הנ"ל הוא מכח סברת הרא"ש בתשובה שכתב
הראשון שכתב הרא"ש וכתבוכן על שםרבם הרא"ש ודאי
דרבינו גרשם השוה כח האשה לכח האיש .אך יש שכתבו
הכיעיקר….ועודי"לאפילואםהיההרא"שמחליטלאיסור
דלמעשה יש לפסוק כדעת הב"ש )סי' קיז ס"ק כב( שפסק
בזריקה,היינומשוםדהרא"שלטעמי'דס"לאפילואחראלף
שיוכל לזרוק לה גט אפילו בלא שתאמר רוצה אני ,והיינו
החמישילאכלתהגזירתהגאון,אבללדידןדנקטינןהמחבר
מטעםדלאנקטינןכסבראזושלהרא"שדרבינוגרשםהשוה
בסימן א' כשמועת עדות הרשב"א ומהרי"ק סוף שורש ק"א
כחהאישלכחהאיש.
דאחר כלות אלף החמישי פסקה גזירתו ,ואילו היה שומע
בספר חוט המשולש בתשובת הגר"ח מוואלאז'ין סי' יב
מהששמעהרשב"אהיהמקבלו,כמ"שבתשובהב"יסוףסי'
כתב " -לדינא איכא למימר דגם הרא"ש ז"ל ס"ל כסברתו
י"ד בדיני נישואין שחתם עליו יוסף בר מאיר יעו"ש ,א"כ
הראשונהדבכה"גלאגזרר"גהואילוהדיןהואלגרשה.ואף
לדידן רק עפ"י המנהג ההוא ,ובכה"ג דליכא מנהגא ליכא
אם נימא דהרא"ש ספוקי מספקא ליה אי גזר ר"ג גם בהא,
למימר להשוות המידות ,ודאי מותר לגרש בע"כ במקום
מ"מ חכמי דורו שהסכימו שם לדעתו כתבו בפשיטות
מצוה אפילו בזריקה ,כ"ז נ"ל להצדיק הצדיק דמעיקרא
דבכה"ג לא גזר ר"ג …וכן אני מורה ובא שלכתחילה צריך
הב"שומור"םלובליןהנ"לולאכנוב"י",עכ"למהר"יאסאד,
הסכמת ג' קהילות והיינו משום חומרא כראוי להחמיר
ומבוארשהסכיםאףלכפותהעלידיהמושלים,וכפישנזכר
בדורינומהשהפרוץמרובהבעה"ר.אבללדינאאיןלנואלא
ז"ל.
בלשוןהשאלהשהבאנומדבריובסי'צד.
הראשון
וכן בשו"ת דברי חיים ח"א חלק אה"ע סי' נ' דן באשה
שבראשונים הוא מהר"ם מרוטנבורג ז"ל בתשובה הוא
שחייבת לקבל גט ,שמחמת חולי היא משתטה ,ומסקנתו -
הובאו דבריו גם במרדכי והג"א בכתובות בפרק המדיר
"ולכן נכון יותר להתיר לו לישא שתי נשים ועפ"י מאה
דבעוברת על שבועה לא בעו הסכמת חכמי הקהילות ,וכן
רבניםאושיכפוהועפ"יביתדיןבכלמהשאפשרלמכפיהו
כתב הרמ"א ז"ל והאחרונים ז"ל בפשיטות דהיכא שמהדין
…ובאחדמאלוידהבעלעלהעליונהאולכפותהעפ"יבי"ד
הוא לגרשה יכול לגרשה בע"כ ,ולא חיישינן לספיקא
בשוטים שתקבל גט ,או להתיר לו לישא אשה אחרת ,או
דהרא"שז"ל".
לזרוקלהגטבעלכרחה".
דברי
רבותינו
הראשונים
והאחרונים
ובשו"תיהודהיעלהח"בחלקאה"עסי'צדשאלהגאון
העולה מדברינו שכל הפוסקים שהבאנו )למעט החלקת
מהר"יאסאדאתהחתםסופר,וז"ל" -ע"דהפסקדיןהרצוף
מחוקק( כתבו בפשיטות שבמקום שהדין נותן שהאשה
פה…שיכוללשלחאתהרשעהמתוךביתוולדונהבגירושין
חייבת לקבל גט ,אפשר לכפות את האשה בכל מיני כפיה
בע"כ…יורינוכבודועלאיזואופןתהיה הכפיה אםתעמיד
שתקבל גט ,והפוסקים שהבאנו לא חשו להמנע מכפיה כזו
במרדה שממאנת לקבל גיטה ,אם לתופשה על ידי עכו"ם
מפנישהבעלאינומעוגןויכוללשאתאשהאחרת.
342אבןהעזר
עטרתדבורה
לדעת הרא"ש )אליבא דהנודע ביהודה ועוד אחרונים(
לנקוט כדעה יחידאה של הח"מ .ותמוה שהתבססו שם על
עניין זה נכלל בתקנת רבינו גרשם שהשוה כח האשה לכח
תשובת מהר"ם לובלין ,מאחר ומסקנתו היא כמ"ש לעיל
האיש ,ובכלל תקנתו אף עניין זה שבאותן נסיבות שכופין
מדבריו ,ורק בתוך המו"מ שם דן שמא כוונת הרא"ש
את האיש בכפיה גמורה ,גם את האשה יכפו עד שתאמר
למניעת שכ"ו בלבד .ומש"כ להוכיח כדבריהם מתשובת
רוצהאני.
הגרע"א תניינא סי' עד ,אינה ראיה מאחר שהגרע"א נשאל
עלכןה"הדומיאדהכיבאשהשאינהרוצהבשלוםעם
רק אם יוכל למנוע ממנה שאר כסות ועונה ,ובזה השיב
בעלה ואינה מסכימה לקבל גט ,שיכפו אותה לקבל גט בכל
שיוכל למנוע ממנה ,אך אין מבואר בדבריו שבמקום
דרכי הכפיה האפשריים .וכן מוכח מכל הפוסקים שהבאנו
שחייבת לקבל גט שלא יוכלו לכפותה כפיה גמורה ,ומאחר
לעיל שכתבו "מעשין אותה עד שתאמר רוצה אני" ,או
שדברי הגרע"א בגליון שו"ע ברור מללו כמ"ש לעיל ,אין
שכתבו לכפותה בשוטין עד שתסכים להתגרש ,באשה
מקום לדייק מדבריו בתשובה ,שנטה מסברא זו .ומש"כ שם
שנמצאובהמומיןשלמחלתנפילהאונשתטיתאובעוברת
מדברי הראב"ד שכתב שמעולם לא שמענו יסור נשים
עלדת,גםאם דומיאדהכי,בבעלשישבוענייןכזה,חששו
בשוטיםאינונוגעלנדוןדידן,אלאלענייןמלאכותהבית,אך
לשיטותמחמירותשאיןלכפותכפיהבשוטין.
אףאםנקבלטענתםשםבפסקהדיןדמשמעדבכלענייןאין
כמו כן הבאנו מתשובת חוט המשולש ומשו"ת מהר"י
מקום ליסור נשים בשוטים ,היינו אליבא דהראב"ד ,ויתכן
אסאדושו"תדבריחייםשנקטושלמעשהלאנקטינןכסברת
שבמקומו לא נהגו בחרם דר"ג ,ואף אם נהגו בחרם דר"ג,
הרא"ש שרבינו גרשם השוה כח האשה לכח האיש,
מסתברשבאשהשהדיןמחייבהלהתגרשפסקולגרשהבעל
ולמעשה לא נקטינן כסברא זו לקבוע הגבלות על גירושי
כרחה בזריקת גט לתוך חיקה וכיוצ"ב ,ועל כן גם במקום
האשהבעלכרחהבמקוםשהדיןמחייבהלהתגרש.
שפסקושהאשהחייבתלקבלגט ,לאנזקקוליסרהבשוטים,
וע"ע בפד"ר ח"ב עמ' 140-142שקבעו שהעיקר בדברי
אךהדיוןבפוסקיםהנ"לשהבאנושפסקוליסרהעדשתאמר
הרא"שכפירושהח"מ ,והורו שלאלכפותאשהנכפיתאלא
רוצה אני ,הוא במקום שנהגו בחרם דר"ג ,ונקטו כסברת
במניעתשארכסותועונהולאבשארדרכיהכפיה,ודבריהם
הרא"ששרבינוגרשםהשוהאתכחהאשהלכחהאישואין
אינם מחוורים .מאחר ומפורש בב"ש ובתשובת מהר"ם
לזרוק לה גט בע"כ בלא שתאמר רוצה אני ,על כן הוזקקו
לובלין וברע"א ובנודע ביהודה ובתשובת מהר"י אסאד
ליסרהעדשתאמררוצהאני.
ובתשובתהדבריחייםשאפשרלכפותהבכפיהגמורה,מנלן
סימ נח
היתרנישואיןלבעלשאשתוחולתנפש
ר"חאיירתשנ"ג
בני הזוג נשואים כשלש שנים וחצי ,ולהם בת בגיל שנה
הבעלהופיעבביה"דובקשהיתרלשאתאשהאחרת.
וחצי .לאחר הנישואין התברר לבעל שאשתו סובלת מבעיות
נראה שבנסיבות המתוארות יש לתת לבעל היתר
נפשיות קשות ,וכי נכנסה לדכאונות וניסתה להתאבד .לאחר
נישואין .למעלה משנה וחצי שהאשה אינה מסוגלת כלל
לידתהבתהחמירמצבהשלהאםוהיאאושפזהבביתהחולים
לתפקדבבית,וכפיהנראהבעתידהקרובלאתשובלאיתנה.
לחולינפש.לפניכשנהבהיותהבתבגיל חמישהחדשים ,ארע
דינהכשוטהשמתיריןלבעללשאתאשהעלאשתו.
מקרה חמור שהאשה קבלה חופשה מבית החולים וניסתה
להרוגאתהבתבהשליכהאותהמהמרפסתבקומההשניה.
לאחר אותו אירוע ,ובמשך השנה האחרונה האשה
מאושפזתבביתהחוליםלחולינפשבמחלקהסגורה.
אמנם יש לדון אם להגדיר את האשה כשוטה שאינה
יכולה לקבל גיטה ,שבעלה חייב במזונותיה כמבואר בשו"ע
סי'ע'ס"דובב"שסי'קיטסק"י.אך איןנ"מבדיוןזהבעצם
ההיתר נישואין ,וככל שהדבר נוגע להיתר הנישואין אין
הבעל תובע גירושין ולחילופין היתר נישואין ,האשה
צורך שתגיע לגדר שוטה ,ודי בכך שאינה יכולה למלא את
הוזמנהלדיוןבביתהדיןאךנמסרמביתהחוליםשהיאאינה
התחייבויותיה המוטלות עליה במסגרת הנישואין .ועיין
מסוגלת לעמוד בדיון בבית הדין .בית הדין מינה לאשה
בשו"תשופריהדיעקבסי'עבשבמקוםאונסלאתקנושלא
אפוטרופוס ,והתקבלהחוותדעתרפואיתעלמצבה .מחוות
יוכללשאתאשהעלאשתו.
הדעת עולה שלא חל שיפור מהותי במצבה ,וכי רק לפני
בעיקרושלדבראםלדוןאתהאשהכשוטה,לכאורהנראה
שלשה חדשים לאחר שחזרה מחופשה בקשה לשוב
שדינהכשוטה,שהרימבוארבמסכתחגיגהדףד".איזהושוטה
ולהתאבד,אלאשלאחרונההוטבמעטמצבה ,אךהיאעדיין
זההמאבדכלמהשנותניםלו".והריהיאעשתהמעשהבידים
במחלקההסגורה,ולאניתןלהעריךאתמועדהשחרור.
לאבדאתהיקרלה,אתבתה,וכןניסתהלהרוגעצמה.
סימןנח343
אמנם ביחס לדינו של אדם שניסה לאבד עצמו לדעת,
השחורה שאנו קוראים מלאנקאלי אינו בכלל שוטה .לא
כתב בשו"ת ישועות מלכו חלק אה"ע סי' עז שמבואר
מחוורדתחתשםמלאנקאליהואגםמשוגעיםגמוריםכידוע
מהסוגיא בגיטין פרק האומר שאם עלה לגג והפיל עצמו
לאשר יש לו ידיעה קצת בספרים המחוברים בזה .ועל מי
ולפני כן ציוה לתת גט הרי זה גט .וכתב הישועות מלכו -
שאחזו קורדייקוס מפרש הרמב"ם שרוח רעה מבעתתו.
"אלמא דבמה שרוצה לאבד ולהמית עצמו לדעת לא נפיק
ובהלכות שחיטה פ"ב משוה דין שחיטת חש"ו ומי שאחזו
עדיין מחזקת בריא וחלים ,וכמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף פי"ח
רוחרעה .ובפי'המשניותפ"בדשבתעלמשנההמכבהאת
מהלכות סנהדרין ,שהסנהדרין אין ממיתין ועונשין ע"פ
הנר או מפני רוח רעה כתב בזה"ל רוח רעה קוראים לכל
הודאתו שמא נטרפה דעתו בדבר זה ,ועוד שמא הוא
מיניהחוליםהנקראבערבימלקוניאכו'יעו"ששבארלהדיא
מהמחכין למות וכבר זכר הרמב"ם ז"ל בספרו המורה וגם
שהוא החולה האוהב התבודדות .הרי שגם זה נקרא רוח
הרדב"ז בתשובה הרבה מהפילוסופין שגינו חיי העוה"ז.
רעה וממילא אם הגיע האדם בעל מלאנקאלי להתמיד
ואע"ג דאסור לאבד עצמו ,זה ככל עברות שבתורה לא
שטות בדבר שמורה על טירוף הדעת בודאי הוא מכלל
שיהיה זה מכלל השוטים שאינן בני גירושין .ובודאי שהכל
השוטים לשיטת הרמב"ם .וכל עוד שלא יצא אל פועל כזה
לפימהשהואאדם,אםרואיםשהואמשונהתוליןשגםזה
רק שמתבודד מחברת אנשים וחושק לישב יחידי ובחושך
היה בדרך שטות ,אבל כשלא ראו סימני שטות ,ודאי דאין
אינו בשם שוטה .ולכך אפשר מדייק הרמב"ם בלשונו פ"ב
מחזיקיןלשוטהכדמוכחמהאדפרקהאומרהנזכר".
מהלכות גירושין במ"ש מי שהיתה רוח רעה מבעתת אותו
וכן בתשובת בעל שו"ת זיכרון יוסף שבספר אור הישר
שהכוונה בזה שהגיע לכלל בלבול דעת וכמו שמבאר בפי'
סי'יבכתבשמישהפילעצמומןהגג ,ישספקהאםעשהכן
המשניות ר"פ מי שאחזו .והכל הולך אל מקום אחד לפי
מפני שנטרפה דעתו או מפני שהוא מן העמילין מרי הנפש
שיטת הרמב"ם אם נראה באדם טירוף ודעתו משובשת
ואינונעשהבכךשוטה.
תמידבאחדמהדבריםהואשוטהיהיהסיבתומהשיהיה".
לפי זה בנידון שבפנינו אין לקבוע מסמרות שהיא בגדר
לפי זה נראה מכיון שבנידון דנן ,הדיכאון היה חמור
שוטה עקבהאירועשבוניסתה להתאבד .אךבצרוףהניסיון
והביא אותהלמעשישטותחמורים ,איןספקשישלהגדירה
לאבדאתבתההמוכיחעלשטותה,ובהתחשבבחוותהדעת
כשוטהגמורהשאינהיכולהלקבלגיטה.
הרפואית,ממנהעולהששורשהבעיההואהדיכאוןהעמוק
ששקעהבו,ישמקוםלמסקנהזו,וכפישיבואר.
אלא שיש לדון ,מאחר שלאחרונה חל שיפור מסויים
במצבה,מאיזהשלבישלקבועשהיאכברחזרהונתרפאה.
בספר ערוך השלחן סי' קכא סעיף יג כתב " -בעלי מרה
ועיין בשו"ת דברי חיים ח"א סי' א' העלה שאם המגרש
שחורה שאין עושין כלום דברים של שיגעון רק יושבים
היה שוטה בדבר אחד ,אינו יוצא מידי שטותו רק אם נבדק
בעצבות ורחוקים מחבורת אנשים ואין מבקשין לאכול,
שבאותו דבר כבר אינו שוטה ,ובלא"ה אף שבדקוהו כמה
וכשנותנים להם לאכול אוכלין ואין מתחילין לדבר.
ימיםונראהכפקחגמורלאמהני.
וכששואלין אותן עונין מעט דברים ואין מדברים דברים של
לכן בנידון דידן מכיון שאין לתלות את הדיכאון
שיגעון.ישלהתיישבאםדינםכשוטהאםלאו.ולפיהסברא
בדגנדריפוסאחדיה,מאחרומעשיהשטותהוכיחושהדיכאון
אין בזה סימני שטות אלא מחלת העצבות בלבד .ותלוי
עצמו הוא חלק משטותה ,כל עוד לא תתרפא מדיכאונה
בראייתעיניהבי"דלהביןדרכוועלילותיו).ועייןרש"יחגיגה
דינה כשוטה ,ולפי חוות הדעת שבפנינו ,האשה לא
ג:ד"הלעולםוכו'אנישמעתיחוליהאוחזמתוךדאגהעכ"ל
התרפאהממחלהזו,ובשלכךהיאעדייןמאושפזתבמחלקה
ואיןזהשוטהועפ"ת(".
סגורהשלביתהחוליםלחולינפש.
בתשובת הג"ר יצחק הלוי איש הורויץ אב"ד קהילות
מסקנת הדברים -יש לתת לבעל היתר נישואין .מכיון
אה"ושבספראורהישרסי'כוכתב" -גםמוכחמהירושלמי
שהבעלהואמאותןקהילות שמנהגןלהשבעבעתהנישואין
שמביאין התוס' שם דהיכא דניכר דגנדריפוס אחדיה מודה
שלא ישא אשה על אשתו ויתכן שאף הבעל דנן נשבע יש
ר"ידלאמחזקינןליהלשוטהאףבמועדג'פעמים.וגנדריפוס
להתירלואתשבועתו,ועייןבאוצרהפוסקיםסי'א'ס"קעב
פי' רש"י ז"ל מחמת דאגה יצא יחידי בלילה .ובפ"מ על
אות ט' שבנסיבות אלו י"א שיש להתיר לו שבועתו ,וי"א
הירושלמימפרשבהלהושעמום".
דמדינאאיןצריךהיתרדאדעתאדהכילאנשבעורקמהיות
הרישלדעתםאיןבדיכאוןהכרחלהגדירוכשוטה.
טובישלהתירלושבועתו.
אך הדבר ברור שהכל תלוי בחומרת החולי ועומק
נושא מזונות האשה אינו עומד על הפרק במקרה זה,
הדיכאון .בתשובת עטרת חכמים אה"ע סי' יז כתב " -ומה
מכיון שהאשה מטופלת ע"י המוסדות הדואגים לה לכל
שרצה מעלתו להמציא שאם השטות מצד חולי מרה
מחסורה.
344אבןהעזר
עטרתדבורה
סימ נט
גטשניתןלאשהבעלכרחהבאמצעותביתהדין
אלולתשנ"ח
בטרם החל הדיון ,השליח הנ"ל הודיע לעדים שהוא
פרטיהמקרה
עומד למסור את הגט לאשה הנ"ל בשליחות בעלה והעדים
בני הזוג נישאו בחו"ק לפני תשע עשרה שנה ולהם
קראואתהגטוקיימוחתימתם .השליחוהעדיםנכחובדיון,
שלשה ילדים .כעשר שנים מתנהלים דיונים בבית הדין
ולאחר שהתברר שלמרות המאמץ הרב שנעשה לשכנעה
בתביעת הגירושין של הבעל ובתביעות הדדיות נוספות.
לקבל גט ,היא אינה מסכימה לקבלו ,ביה"ד הודיעה לה
וכשש שנים שהם מתגוררים בנפרד .בחדש אב תשנ"ג ניתן
שהיא תאלץ לקבל את הגט בעל כרחה ,ומיד אחר כך
פס"ד המחייב את האשה בגירושין ,פסק הדין ניתן לאחר
השליח מסר לה את הגט .באותה עת של מסירת הגט,
שהתקבלו בביה"ד עדויות שהאשה גרה בפרהסיא עם גבר
האשה לא היתה מודעת לכך שהנייר הנמסר לה הוא הגט.
זר.האשהסירבהלקבל,גטוביה"דפסקלהתירלבעללשאת
בעת מסירת הגט ,האשה ישבה על גבי כסא והשליח הניח
אשהאחרת.
את הגט על גבי השמלה שעליה ,ולמעשה הגט הונח על
בהתאם לנוהלי ביה"ד ,התיק נשלח לעיונו של נשיא
השמלהשמעלרגליה,במקוםשאיןבושיפועאלכסוני,והגט
ביה"ד הגדול הרב הראשי הגר"א בקשי דורון שליט"א,
נשארבמקומוולאנפלעלהארץ.לאחרזמןקצר)כשתיםאו
ובחדששבטתשנ"דהתקבלאישורלפסקהדין,והבעלקבל
שלש שניות( האשה הרימה את הגט וזרקה אותו על
היתר לשאת אשה שניה .מאז נעשו מאמצים לשכנע את
הרצפה .קודם למסירת הגט ,השליח אמר בפני בית הדין
האשה לקבל גט ,אך היא עמדה בסירובה ללא הסבר
"בפני נכתב ובפני נחתם" ,ולאחר מסירתו ביה"ד הודיע
המתקבל על הדעת .ביה"ד ראה בסירובה זה ,עיקשות
לאשהשהיאקבלהגטלשםגירושין.האשהעזבהאתאולם
ונקמנותבלבד.
הדיונים והשליח הרים את הגט ומסרו לעדים כדי
ביה"ד ראה צורך דחוף בסידור בגט על מנת למנוע
שיקראוהו .לאחר שהעדים קראו את הגט האשה נכנסה
המשך ללא קץ של המצב הנוכחי שיש בו משום מכשול
לאולםהדיוניםפעםנוספתובקשהלקבלאתהניירשנמסר
לרבים ,שאשה נשואה ,המוחזקת להכשיל אחרים באיסור
לה על מנת לקרוא שאכן זהו גט ,לאחר שהגט ניתן לה על
אשתאיש,תשארבמצבההנוכחי.
מנתשתוכללקרותו,היאקרעהאתהגט.וביה"דהבהירלה
וכן הבעל ניזוק מעיכוב הגירושין .כידוע ,אדם שעדיין
נשוי ,אףשכברקבלהיתרנישואין ,כלעודלאסודרג"פעם
האשה הראשונה ,קשה לו למצוא אשה שתסכים להנשא
עמו ,וכלשון הגמרא במסכת כתובות דף סד" .דאמר כיון
דאגידאבילאקאיהבוליאחריתי".
פעםנוספתשזהוגטפיטורין.
ההליךהנ"לאינומצוילחלוטיןבבתיהדין,ונעשהכמקרה
חדפעמימתוךאילוץ,עקבהמצבהקשההמתוארלעיל.
יצויין ,לא היה ספק שגם האשה היתה מעוניינת לסיים
את קשר הנישואין עם בעלה ,אך ממניעי נקמנות לא עלה
בנוסףלכך ,התבררשנגרםלבעל נזקרציני ,שאינומוכר
בידה להתגבר על השנאה ,והעדיפה להשאר במצבה
במוסדותהרשמייםכגרושואינוזכאילסיועממשלתיכאדם
הבעייתי,ובלבדשלאלקבלגטשייטיבאתמצבושלהבעל.
גרוש,סיועהנחוץלובמצבוהכלכליהקשה,עלמנתלפתוח
ללא ספק שבהליך זה בית הדין סייע לאשה להסיר את
דףחדשבחייוושיוכללשובולהנשאבשנית.
מניעיה השליליים ,ולהגיע ליעד שהיה מועדף עליה ,והוא
בנסיבותחריגותאלו הוחלטבביה"דשהבעלימנהשליח
סיוםקשרהנישואיןעםבעלה.
להולכת הגט ,ואם האשה תסרב לקבלו מרצונה ,הגט ינתן
להלן נבאר בעז"ה את הבסיס ההלכתי של ההליך
לה גם בניגוד להסכמתה .הבעל מינה סופר ועדים שכתבו
מתחילתו ועד סופו ,וכן את הספקות שהתעוררו במהלך
וחתמו את הגט ,ומינה שליח למסירת הגט .השליח קבל
סידור הגט .אך בטרם נפתח בבירור הלכה זו נציין למש"כ
מהבעלאתהרשות למסוראתהגטבשליחותו,ביןמדעתה
המהרש"ם בתשובה חלק ז' סימן יז .לאחר שהמהרש"ם
וביןבעלכרחה.
התיר לגרש בעל כרחה באותו נידון שנשאל שם ,סיים את
האשה הוזמנה לביה"ד ,ובדיון שהתקיים בהעדר הבעל,
התשובה בלשון זו " -מ"מ ידי אל תהי בזה ,ועובדא ידענא
האשה הודיעה שאינה מוכנה לקבל את הגט ,הכריזה על
ששאל הרה"ק ר' משה ליב מסאסוב להגה"צ ר' אפרים
עצמה שהיא אשה עקשנית ,וגם אם יעברו מאה שנה היא
בהח"צ ,בענין היתר לגרש בע"כ ,והשיב שיש בזה חשש
תתמיד בסירובה לקבל את הגט ,וכי היא מוכנה להכנס
סכנת נפשות ,דלפעמים מתה ע"י צער ,ולכן אין רצוני
לביתהסוהרעקבסירובזה.
להורות,והטובבעיניויעשה".
סימןנט345
אלא שמהרש"ם דן בכפיית אשה לגירושין ,במקרה שבו
מתגרשת בעל כרחה" .ועיין בתשובת הר"ן בסי' מח,
עילתהכפייההיתהשהאשהחולהבחוליקשהואינהיכולה
ולשיטתוקייםחילוקביןהחרםשלאלישאשתינשים,שלא
לרדתממטתה,ואינהמסוגלתלעשותדבר,אךעכ"פמעשה
התקבלבכלהארצות,לביןהחרםשלאלגרשהבעלכרחה,
כפיית גט נתפס בעיניה כמעשה שאינו הגון ,ומרוב הצער
שפשטבכלמקום.
הנגרם לאשה החולנית ,היא בסכנה .אך בנידון זה של
אך בספר גט פשוט סי' קיט ס"ק כב כתב " -היה נראה
אפרושי מאיסורא ,שבו גם האשה מבינה שבהכרח עליה
דתקנה זו לא פשטה בכל הארצות כגון בספרד ומערב וכל
לקבלגט,הןמדעתהוהןבעלכרחה,ודאישלאנאמרודברי
המזרח,וכןכתבהר"םאלשקרס"סצ"ה.אךהר"ןבתשובתו
מהרש"ם.
סי' לח כתב שאנו מחזיקים שיש חרם הקהילות או תקנת
ר"ג ופשט איסורו בכל ישראל ,והרשד"ם )אה"ע סי' עח(
גירושיןבעלכרחה
חיישלדבריו".
בתשובת הרשב"ש סי' תיא דן האם בית הדין נזקקין
ובנודע ביהודה מהדו"ק חלק אה"ע סימן עז כתב בתוך
לגרשאשהבעלכרחה,היינומעיקרדינא דגמראבלאחרם
דבריו"-חרםשלאלגרשבע"כחמירטפיופשטבכלישראל,
דרבינו גרשם .וכתב לחלק דין זה לארבעה סוגי מקרים,
וישבכוחולדחותאיסורדאורייתא,וכמבוארבתשובתהר"ן
וכדלהלן.
סי'ל"ח".
א .באותן נשים שאסור לגרשה כגון בזיווג ראשון ,אסור
וכן החתם סופר בתשובה )ח"ו ,סימן ע'( כתב בסיום
לביה"ד לסייע לבעל המבקש לגרשה בעל כרחה ,ואם סדרו
תשובתו" -ולאיגרשבעלכרחה,כיחרםדבעלכרחהחמיר
לו גט זה בעל כרחה חייבים נידוי .ב .נשים שאין איסור
טפי ונתפשט בכל מקום ובכל זמן ,משא"כ לישא אשה על
לגרשן ואין מצוה בכך ,ביה"ד אינן נזקקין לסייע לבעל
אשתו".
לגרשה בעל כרחה ,ובנשים אלו נהגו שלא לגרשן אלא
ועיין בשו"ת רב פעלים ח"ב חלק אה"ע סי' יז שכתב
מרצון האשה ,ומנהג זה מחייב על פי דין .ג .בנשים שיש
בפשיטותלדוןחרםדר"גשלאלגרשאשהבעלכרחה,ביחס
מצוהלגרשןכגוןשמצאבהערותדברכתבהרשב"ש,וז"ל-
לאדם ששמו אברהם שלום שרעבי שהיה מצוי בעיר
"הכלל שכל שיש בה דבר פריצות או חשש זנות מצוה
סינגפור ,ולא סבר שהחרם לא חל בקהילות הספרדים
לגרשה ,ובודאי שבזו אם רצו בית הדין נזקקין לו או מצוה
שבמזרח.
להיזקק לו ,ואם אינה רוצה לקבל גיטה יכריחוה לקבלו
ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק י' סי' מו ,שם הובא פסק
שהכל מסייעים לדבר מצוה להזדרז בזה" .ד .הסוג הרביעי
דין מביה"ד האזורי בירושלים )בפס"ד מבעל הציץ אליעזר
הואמקריםשעלפידיןכופיןאתהבעללגרשה,גםאםאינו
והג"ר יוסף כהן ז"ל( שפסקו עפ"י דברי הר"ן הגט פשוט
רוצה.
ואמנם בימינו לפי מצב הדור ,ביה"ד אינו נזקק לכפות
הנודע ביהודה והחת"ס ,שחרם זה שלא לגרשה בעלכרחה
חלגםעליוצאימרוקו.
אשה בגירושין גם במקרה שנמצא בה דבר פריצות .אבל
אך כשהגיע התיק לדיון נוסף בבית הדין הגדול ,לאחר
במקרה דנן שהאשה נפרדה מבעלה והלכה והיתה לאיש
שהבעל עירער על פסק הדין ,בית הדין הגדול ,בהרכב
אחרבלאשקבלהג"פמבעלה,וחויבהלהתגרש אךעומדת
בראשות הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א ,ביטל פס"ד זה
בסירובה לקבל גט כחמש שנים ,ובעקבות סירובה הבעל
וקבעשחרםזהאינוחלעלהבעל.
למעשה מנוע מלהנשא ,אף שכבר קבל פס"ד להיתר
פסק הדין נמצא בשו"ת יביע אומר חלק ה' חלק אה"ע
נישואין ,במקרה כעין זה יש מקום שביה"ד ישקול להביאה
סי'א',ובעיקרונשעןעלפסקהמחברבשו"עסי'קיטסעיףו'
לקבלתהגטגםבלא הסכמתה,אםאמנםניתןלהסדירזאת
שכתב"-יכוללגרשהבלאדעתה".אףשבשו"עסי'א'סעיף
למעשה.
י' הוזכר החרם שלא לשאת שתי נשים ,אבל החרם שלא
כאמורהרשב"שכתבדבריואליבאדדינאדגמרא.ועלינו
לבחון הלכה זו לאחר תקנת רבינו גרשם שאין לגרש אשה
בעל כרחה ,מהו היקף התקנה והאם קיימת מניעה לגרשה
בעלכרחהממש,בנידוןכעיןהמקרהשבפנינו.
לגרש בעל כרחה הושמט לחלוטין מדברי מרן בשו"ע ,ורק
הרמ"אבסי'קי"טהביאו.
ועיי"ש ביביע אומר שהביא תשובות חכמי הספרדים
שהעידו שלא נהגו בחרם זה ואח"כ כתב ,וז"ל " -נמצאנו
ראשית ,עלינו לברר אם חרם זה חל בנידון דידן שבני
למדים שכן המנהג פשוט בארצות המערב לגרשה בעל
הזוג מקהילות הספרדים ,מאחר שהמחבר בשו"ע השמיט
כרחה בלי שום סיבה ,ורק שצריך לפרוע לה כתובתה
חרם זה של רגמ"ה שלא לגרש אשה בעל כרחה) ,לעומת
במזומנים .וכן שאלנו לרבני מרוקו שעלו מהתם להכא
החרםשלאלשאתשנינשיםשהוזכרבשו"עאה"עסי'א'(.
בשנים האחרונות ,על מנהגם בזה בארצות המערב ,וענו
הר"ן בתשובה סי' לח כתב וז"ל " -אנו מוחזקים שיש
ואמרושמעולםלאנהגואיסורלגרשבעלכרחה,ושהמנהג
חרם הקהילות בדבר או תקנת רבינו גרשום ז"ל ,ודבר זה
הפשוט בארצותיהם שמיד שהבעל משליש בקופת ביה"ד
פשט איסורו בכל ישראל ,שלא שמענו ולא ראינו אשה
סכי כתובתה ,פוטרים אותו מכל חיוביו ,שאר כסות ועונה,
346אבןהעזר
עטרתדבורה
ומגרשיםאתהאשה,ואםהאשהמסרבתלהתגרשמתירים
וי"ל דגם רבינו גרשם מאור הגולה ס"ל כן ,וכיון דבע"כ של
לבעללשאתאשהאחרתעליה,וא"כברורהדברשלאצדקו
האשה בעי בית דין …כיון שתיקן רבינו גרשם שלא לגרש
חברי ביה"ד האזורי בירושלים שפסקו כל בתר איפכא מן
בע"כוגזרעלזהואסורלגרשבע"כ,א"כאפילוגירשהבפני
האמורלעיל".
בית דין בעל כרחה מ"מ הא לא שייך לומר דשליחותייהו
לפיזהבמקרהשבפנינונשאר הדיןכדינאדגמרא,ויכול
לגרשהבעלכרחהממש,וכמושפסקהרשב"ש.
אך הנידון באותו מקרה בתשובת יביע אומר היה בבני
דקמאי קעבדי ,כיון דאסור לעשות כן ,ובפרט אם נאמר
דגזירתו הוי איסור אדאורייתא ,וממילא הגט בטל
מדאורייתא".
זוג שנישאו במרוקו ,וביחס אליהם קבע הראשל"צ הגר"ע
ומבואר מדבריו שגם במקום שנותנים גט לאשה בעל
יוסף שליט"א שהחרם אינו חל עליהם ,אך כידוע שכאן
כרחה על פי דין ,דומיא דנידון דידן ,מלבד שהדבר חייב
בארץישראלגירושיןבעלכרחהאינןמצוייןכלל,וישלדון
להעשותבפניביתדין,גםענייןזההואמעכבבחלותהגט.
האם כל הדרים כאן ,קבלו על עצמם חרם דרבינו גרשם
ועייןבספרעונגיו"טסי'קנהשכתבג"ככעיןסבראזו.
שלאלגרשאשהבעלכרחה.
אךלאזכיתילהביןטעמושלדבר.
אךגםאםלאמכחחרםאתינן,עכ"פישלדוןמכחמנהג
הטעם שמוטל לעשות דבר זה בפני בית דין באר הבית
המקום,וכפישמצינובשו"עאה"עסי'א'.אמנםהשו"עשם
הלוי " -דכל דבר הנעשה בשל חבירו שלא ברצונו בעי בית
פסק שלא פשטה תקנת ר"ג שלא לשאת שתי נשים ,מ"מ
דין" .אך מהיכי תיתי יבוטל הגט לאחר שכבר ניתן ,שלא
בסעיףט'כתב,וז"ל" -נושאאדםכמהנשים,והואדאפשר
בפני בית דין ,וכי משום שעברו ולא הקפידו לכנס בית דין
למיקםבסיפוקייהו…ובמקוםשנהגושלאלישאאלאאשה
בעתמתןהגטתהיהריעותאבעצםחלותהגירושין.ומרש"י
אחת ,אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו" ,והיינו
בריש סנהדרין אין גילוי אלא שקיימת הוראה לכתחילה
מטעם שכך קבל על עצמו בשעת הנישואין ועל דעת כן
כיצדישלנהוגבגירושיןבעלכרחה,אךמאחרשהבי"דאינן
נישאה לו ,וכדיןחמר שאינו רשאי להיות גמל .ועל כן ה"ה
פועלין בחלות הגט ,וכמו שגם הבית הלוי מסכים ,דבעלמא
בעניןזה,מאחרונשאהבמקוםשנהגושלאלגרשאשהבעל
בסדורהגטלאבעיבי"ד,א"כמדועיבוטלהגטבדיעבדבגט
כרחה ,על דעת כן נשאה ,ואף שלא נדון עליו את החרם,
הניתן בעל כרחה ,עקב חסרון שלא נעשה בפני בי"ד .ואין
מ"מאינורשאילגרשהבעלכרחה.
ללמד מהא דבעינן בית דין בגט המעושה כדין ,שעישו את
וז"ל הבית יוסף אבן העזר סי' קיט " -כתב הרשב"א
הבעל כדין ,דבלא בית דין איכא ריעותא בדרך שהביאוהו
בתשובה)ח"דסי'קפו(כלשנשאבמקוםשאיןמגרשיןאלא
לומר "רוצה אני" ,והגט נידון כגט הניתן בלא רצון הבעל
מדעת האשה ,סתמו כפירושו ועל דעת כן נשאה שלא
שאינו מתיר ,משא"כ בגירושי אשה בע"כ ,שהאשה אינה
יגרשנה אלא מדעתה ,ואם יגרשנה שהוא חייב במה שנהגו
פועלת דבר בקבלת הגט ,ומהני אף כשאינה יודעת בעת
לחייב העובר על אותו מנהג ,בין בקנס בין בנידוי ,ואפילו
קבלתהגטשקבלהאתגיטה,וכמושיבוארלהלן.
הוציאה מהמקום ההוא והוליכה למקום אחר אינו רשאי
ועיין בספר ליקוטי תשובות ר' אליעזר )תשובות הגר"א
לגרש אלא על פי דרך מנהג מקום הנישואין ,שעל מנת כן
גורדוןז"ל(בסוףסי'ו'במש"כלבארדינושלביתהלוי,אך
נשאה ,וכל שכן אם יש שם הסכמה ידועה ,ויכולים הם
בסוף דבריו כתב "ולענ"ד דבר זה שחידש הבית הלוי,
לקנסובאותוקנסאולנדותוכאילונשאוגירששםעכ"ל".
דגירושין בעל כרחה מדינא בעי בית דין ,נסתר מגמרא
העולה מדברינו שביחס לכל אשה הנישאת כאן בארץ
ישראלישאיסורלגרשהבעלכרחה.
אךאיסורזהאינוחלבמקוםשהאשהנאסרהעלבעלה,
ובכה"גלאהחריםרבינוגרשםשלאלגרשהבעלכרחה.
קידושין ס"ב האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר
שאתגייר אינה מקודשת אף שבידו להתגייר ,אמרינן דגר
צריך שלשה שוב לא הוי בידו דמי יימר דמזדקקי ליה בי
תלתא.ופריךאלאמעתההאומרלאשתוהריאתמקודשת
והנה במקום שחל חרם דרבינו גרשם שלא לגרשה בעל
לילאחרשאגרשיךתהאמקודשתשבידולגרשה.ואיאמרת
כרחה ועבר על החרם י"א שהגט בטל ,עיין שו"ת מהר"ם
דגט בע"כ צריך בית דין ,א"כ אין בידו לגרשה דילמא לא
מינץ סי' יז .ובספר בית הלוי בסוף חלק א' כתב ,וז"ל -
מזדקקיליהביתלתא,והיאראיהחזקה".
"מדהצריכה המשנה )בריש מסכת סנהדרין( במיאון שלשה,
ופרש"ימשוםדתיקנורבנןכעיןדאורייתא,והריבמיאוןהוי
אךאיןבכלזהנ"מלנידוןדידןשהכלנעשהבפניביתדין
שלשלשה,שהורוכדין.
בעל כרחו של הבעל כמו בגט בעל כרחה של האשה ,דהא
ונחזורלמהשכתבנושבמקוםשהאשהנאסרהעלבעלה,
אין צריך לשום מעשה דידי' כלל רק היא ממאנת בו ,ואם
אין חרם דרבנו גרשם ,אף שזו סברא פשוטה ,כך עולה גם
נאמרדבע"כדידהלאבעיביתדין,גםבמיאוןאיןצריךבית
מפסקי הרמ"א בסי' קטו ס"ד ובסי' קיט ס"ו וכן בשו"ת
דין …ומוכרח דס"ל לרש"י דגם בע"כ של האשה בעי בית
מהרש"לסי'לג,וכןפסקבשו"תשבותיעקבח"אסי'קכ.
דין,דאע"גדהתורהאמרהשמתגרשתבעלכרחה,מ"מס"ל
ולמעשהכברבראשוניםמצינודבכה"גלאהחריםרבינו
דכלדברהנעשהבשלחבירושלאברצונובעיביתדיןלזה.
גרשם ,עיין בהגהות מרדכי יבמות סי' קכב שפסק באשה
סימןנט347
שיש עליה עידי כיעור " -כללא דמילתא אסור לקיימה
בעלה ,אין כופין אותה לקבל גט בעל כרחה בלא שתאמר
ורשאילזרוקלהגטאםיוכלבעלכרחהואםאינויכולישא
רוצה אני ,אלא יכפוה בכל דרכי הכפייה עד שתאמר רוצה
אחרת".
אני.
וכןבתשובתהרשב"אחלקא' סימןתקנזכתב" -שאלת
אך נראה שאף לשיטה זו ,הסברא להשוות את כח
עלאודותדבריראובןשראהדבריםמראיםבאשתושזינתה.
האשה לכח האיש ,ולהמנע מלזרוק לה גט בעל כרחה,
אםתיקןבזהרבינוגרשוןז"לשלאיגרשנה.
נאמרהרקבנשיםשהדיןמחייבןלקבלגטמחמתמומיןכגון
תשובה איברא כל כי האי גוונא חס ושלום שלא יתקן
הרב ז"ל שלא יגרשנה .אדרבה הרב ז"ל מצריך לגרשה כדי
נכפית .משא"כ באותן שמצוה לגרשן עקב מעשיהן ,באלו
אנוקובעיםשמעיקראלאחלהתקנתר"גבמקוםמצוה.
שלא יהא רשעה בתוך ביתו …ואפילו אם תמצא לומר
וכן מוכח מדברי הרמ"א ,שבסי' קיז הביא להלכה את
שהואמדתחסידות ,מכלמקוםמפנימדתחסידותמוציאה,
תשובתהרא"ש,ומאידךפסקבעוברתעלדתשיוכללגרשה
והיאך יתקן הרב ז"ל שלא יתנהג במידת חסידות .ועוד
בעל כרחה ,ובפשיטות משמע בעל כרחה ממש ,ולא רק
מסתברא לי דשמעינן לה מדבית שמאי דאמרי לא יגרש
כפייה עד שתאמר רוצה אני ,וכן כתב בשו"ת דברי חיים
אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר …נראה
ח"אחלקאה"עסי'נ'סי'נא.
דלאובעדים ממש קאמר דאם כן למה הוצרך הכתוב לומר
וכן הנודע ביהודה גופיה ,אף שהוא מבעלי שיטה זו
לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ,והלא
שלגמרי הושוו כח האשה לכח האיש ,אפ"ה בתשובה
אסורה היא לו וחייב לגרשה לכתחילה .ועוד דהא קאמרי
תניינא חלק אה"ע סי' כו )הובא בפת"ש סי' קטו ס"ק יד(,
לאיגרשאלאאםכןמצאבה.ואיבעדיםממשאדרבהבכי
התירלגרשהבע"כ.
האחייבלגרשעלכרחו.אלאה"קביתשמאיכלזמןשמצא
אמנםבשו"תחוטהמשולש)להגר"חמוואלאז'ין ז"ל( סי'
בה דברים מכוערים בשני עדים מצוה לגרשה ולהוציא
יב הסתפק בזה שמא לדעת הרא"ש אף במקום שהאשה
רשעהמתוךביתו".
מחוייבתבג"פלאיוכלולגרשהבע"כ,דלגמריהשווהאשה
לאיש,ונ"מבנידוןדנןאליבאדהסובריםשבכלמקוםפשטה
האםלאחרחדר"גיוכללכפותהלהסכיםלקבלגט,
התקנה שלא לגרש בעל כרחה .אך גם מסקנת החוט
אךלאגירושיןבע"כממש
המשולשהיאשאפילואםאמנםזוהישיטתהרא"ש,הלכה
בשו"ע סי' קי"ז סעיף יא פסק " -מי שנודע לו שאשתו
למעשה אין לחוש ,ויכול לגרשה בעל כרחה .וז"ל הגר"ח
נכפית,ורוצהלגרשהואינומשיגכדיכתובתה,כופיןאותה
ז"ל" -לדינא איכא למימר ,דגם הרא"ש ז"ל ס"ל כסברתו
לקבל גט )ואין בזה משום תקנת רבינו גרשם( ,ויתן הנמצא
הראשונהדבכה"גלאגזרר"ג,הואילוהדיןהואלגרשה.ואף
בידו לכתובתה ,והמותר כשתשיג ידו ,ואם תמאן לקבל גט,
אם נימא דהרא"ש ספוקי מספקא ליה אי גזר ר"ג גם בהא,
ימנע ממנה שאר כסות ועונה .הגה .ודוקא במום גדול כזה
מ"מ חכמי דורו שהסכימו שם לדעתו ,כתבו בפשיטות
שאלוהיהבאישהיוכופיןלגרשמדיןהתלמוד,ולאתקןר"ג
דבכה"ג לא גזר ר"ג .ואף דמש"כ שם וכי סבור אתה שר"ג
שתהאהאשהעדיפאמאיש)תשובתהרא"שכללמ"ב(".
עשה תקנתו על עוברת ע"ד איננה ראיה מכרעת ,דאף אם
ועייןבח"מסק"כובב"שס"קכב.
נאמר שר"ג השוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ ,הרי
והנה כמה מהפוסקים שיובאו להלן ,לא קיבלו את
נתןרשותלחכמיקהילותלהתירוהמהיתירובמקוםשהדין
הסברא העולה מהחלקת מחוקק שדרך הכפיה האפשרית
הואלגרשה.וכןאנימורהובאשלכתחילהצריךהסכמתג'
היא ,למנוע ממנה שאר כסות ועונה בלבד ,אך לא כפיה
קהילות ,והיינו משום חומרא כראוי להחמיר בדורינו מה
גדולהמכך.וכמוכןאותםפוסקיםלאקבלואתדברי הב"ש
שהפרוץ מרובה בעה"ר .אבל לדינא אין לנו אלא דברי
שיכוללזרוקלהגטבעלכרחהולגרשהללאהסכמתהכלל,
רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל .הראשון שבראשונים
אלאדעתםהיאשרבינוגרשםהשוהלגמריאתכחהאשה
הוא מהר"ם מרוטונבורג ז"ל בתשובה ,הובאו דבריו גם
לכח האיש ,וכשם שבאיש נכפה ,אליבא דשיטת הרא"ש,
במרדכיוהג"אבכתובותבפרקהמדיר ,דבעוברתעלשבועה
יכפוהו עד שיאמר רוצה אני ,וע"י כך יהא נידון כמגרש
לא בעו הסכמת חכמי הקהילות ,וכן כתב הרמ"א ז"ל
מרצונו ,כך באשה יכפוה עד שתאמר רוצה אני ויחשב
והאחרונים ז"ל בפשיטות דהיכא שמהדין הוא לגרשה יכול
כמגרשלרצונה.אךלאנוכללכפותגירושיןגםללאאמירת
לגרשהבע"כולאחיישינןלספיקאדהרא"שז"ל".
רוצהאני,כשםשבבעלאיןכופיןגירושיןבלאאמירתרוצה
אני.
ובשו"תיהודהיעלהח"בחלקאה"עסי'צדשאלהגאון
מהר"י אסאד את החתם סופר ,וז"ל "ע"ד הפסק דין הרצוף
כן כתבו הגרע"א בגיליון שו"ע שם ובפת"ש )שם סק"ה(
פה…שיכוללשלחאתהרשעהמתוךביתוולדונהבגירושין
בשם הנודע ביהודה ובהפלאה קו"א ס"ק יז .ולפי שיטה זו,
בע"כ …יורינו כבודו על איזו אופן יהי' הכפיה אם תעמיד
לכאורההיהמקוםלומרשרבינוגרשםהשוהמידותיוליפות
במרדה שממאנת לקבל גיטה ,אם לתפשה על ידי עכו"ם
כח האשה ככח האיש ,וגם במקום שהאשה נאסרה על
והבעלאושלוחוישליךהגטלחיקהאויתחבנהלידהבע"כ,
348אבןהעזר
עטרתדבורה
או לכפותה ע"י מושלים עשה מה שישראל אומרים לך עד
אלא דגם יש תיקון העולם שתהיה פנויה ולא אשת איש
שתאמררוצהאני".
ותכשיל רבים ותרבה ממזרים .ואיך יעלה על הדעת דרבינו
ובסי' צה כתב מהרי"א אסאד תשובה נוספת בה הביע
גרשם החרים שלא לגרשה בעל כרחה ,אם אי אפשר
את דעתו ,וז"ל " -ונחזה אנן ,הנה הגאון בתשובת נוב"י
בשוטים .אבל בסי' קי"ז דמיירי בנכפית או שאר מומין,
תניינא סי' ק"ד מחלק אה"ע השיג על הח"מ וב"ש ותשובת
שהיאאשהכשירה,בזהמסתברכהרא"שכנ"ל.ואפילואם
מור"ם לובלין בפירוש כוונת תשובת הרא"ש כלל מ"ב וגם
נאמר דכיון שיש לכופה בשוטים אין לגרש כלל בעל כרחה
לדינא,וסיים דבע"כלזרוקלההגטשלאלרצונהלאהחליט
ממש,מ"מבזמנינודמצדחוקיהמדינהאיאפשרכלללכוף
הרא"שוהןולאוורפיאבידי',ולכןא"אלעשותמעשהבזה
בשוטים,הריישתיקוןהעולםגדוללגרשהזונותע"יזריקת
…ותמיהליאיךלאראההגאוןנוב"יז"לגםפסקגאוןאחד
הגט כדי להסיר מכשול מישראל ,וכן הייתי עושה בנידון
ושמו מרדכי בר יוסף שכתוב אחר פסקו דהרא"ש והגאון
דידן".
ריב"ם הנ"ל וז"ל שורת הדין כאשר כתב מורי הרא"ש ז"ל
מסקנת הדברים -בנידון זה ,שהתקבלו בביה"ד עדויות
וכו' וכי סבור אתה שר"ג ז"ל עשה תקנתו על עוברת הדת
שהאשה מתגוררת בפרהסיא עם אדם אחר תקופה
וחמירא סכנתא מאיסורא וטוב לה שתפייס וכו' שאם יזרוק
ממושכת ,וביה"ד פסק שהיא אסורה על בעלה וחייבת
להגטמייבאאחריוכו',הריביארדבריומאחרשלאעשה
בגירושין ,הבעל יכול לגרשה בעל כרחה ,וניתן לנהוג כך
רגמ"ה תקנתו בכה"ג בע"כ ממש ע"י זריקת הגט מותר,
כהוראתשעה.
ואע"ג שכתב לישנא דדיעבד אם יזרוק וכו' אחר אשר כבר
גם אילו נאמרה תקנת ר"ג ביחס לזוג זה ,עכ"פ במקום
עשהו אם איתא דלכתחילה אסור לעשות מעשה ,אטו
איסור לא תיקן רבינו גרשם ,מה עוד שיש כאן משום
ברשיעי עסקינן שיכנוס א"ע בספק חרם דרגמ"ה .וגם הגאון
אפרושימאיסורא.
כן נ"ל ,ואם דעת שני הגאונים תלמידי הרא"ש נוטה לצד
הערתהמהרש"םבגירושיןבעלכרחהבמורדת
אחרריב"םהנ"לפתחדבריוז"לכאשרכתבמוריהרב אשר
הראשון שכתב הרא"ש וכתבוכן על שםרבם הרא"ש ודאי
מהרש"ם בתשובה חלק א' סי' כא העיר בשאלת תוקף
הכיעיקר….ועודי"לאפילואםהיההרא"שמחליטלאיסור
גירושין בעל כרחה ,בכל אשה שהפסידה זכותה לכתובה
בזריקה,היינומשוםדהרא"שלטעמי'דס"לאפילואחראלף
ומזונות ,וז"ל "ראיתי שהביא כת"ר דברי הרשב"א גיטין
החמישילאכלתהגזירתהגאון,אבללדידןדנקטינןהמחבר
)ע"ד( ,דהא דמהני גט בע"כ ,אף דנתינה בע"כ ל"ש נתינה,
בסי' א' כשמועת עדות הרשב"א ומהרי"ק סוף שורש ק"א
דהאאיןבעלהקנוילה.אלאשישלאשהשיעבודעלבעלה,
דאחר כלות אלף החמישי פסקה גזירתו ,ואילו היה שומע
והוא מסלק שיעבודה ע"י הגט .ואם נאמר שאינו יכול
מהששמעהרשב"אהיהמקבלו,כמ"שבתשובהב"יסוףסי'
לסלקה אלא מדעתה ,אתה מחייב אותו בעל כרחו ,ואל
י"ד בדיני נישואין שחתם עליו יוסף בר מאיר יעו"ש ,א"כ
תחייבהו…עלהבלבי,דלפ"זבכה"גדנ"דשהבעלפטורמכל
לדידן רק עפ"י המנהג ההוא ,ובכה"ג דליכא מנהגא ליכא
חיוביו לנגדה ,שהרי נשבעה שלא ליהנות ממנו ,וגם היא
למימר להשוות המידות וודאי מותר לגרש בע"כ במקום
מורדת ומסרבת,וכמ"ש כת"ר .א"כ שוב לא יועיל מדינא גט
מצוה אפילו בזריקה ,כ"ז נ"ל להצדיק הצדיק דמעיקרא
בע"כ,דנתינהבע"כל"שנתינה.והואהערהגדולה.אךלפ"ז
הב"שומור"םלובליןהנ"לולאכנוב"י".
קשה גם בעוברת על דת משה דהפסידה כתובתה וכל חיובי
ובספר זכר יצחק )מהדורת מכון ירושלים( ח"ב סי' ט'
הבעל,ותיקשי,דלאיוכללגרשהבע"כמןהתורה,וצ"ע".
תמה על מש"כ הנודע ביהודה דלאחר חרם דר"ג ,הכפיה
אמנם קשה לקבל הערה זו כנגד סתימת כל הפוסקים
היאשתאמררוצהאני,אךלאלזרוקלהגטבעלכרחה.וז"ל
שכתבו שמדינא דגמרא יכול גרשה בעל כרחה ולא כתבו
" -הכי אחר החדר"ג בעי רצונה לחלות הגט ,דרבינו גרשם
למעטנידוןשאינהזכאיתלכתובהומזונות.
אין בכוחו לחדש דינים ,כי אם לאסור בשביל תקנתה ,וכל
ובספר עמקהלכה)להג"ריהושעבוימעלז"ל(ח"אסי'טז
שמתרצית חל הגט לא בשביל רצונה .וא"כ מה מקום
השיג על דברי מהרש"ם ,וכתב – "גוף היסוד שהניח הגאון
שנכופה עד שתאמר רוצה אני ,ומה תקנה לה בכך ומה
מהרש"ם דלדעת הרשב"א היכא שהבעל נפטר מחיוביו לא
תועלתיהיהמזה,והםדבריםתמוהים".
מצילגרשבעלכרחה,דאזנתינהבעלכרחהלאשמהנתינה.
ובספר שו"ת דור רביעי ח"ב סי' לז ,דן במקרה דומה
אין לו קיום ,ובמחכתה"ג לא עיין בדברי הרשב"א ,דזה לשון
לנידון ,דנן באשה פרוצה שאינה מסכימה לקבל גט ,ונשאל
הרשב"א …ותמצית הדברים דנתינה בעל כרחה דלא הוי
אםישלאכוףעליהאתקבלתהגט.והביאמתשובתהרא"ש
נתינה ,הוא רק היכא שהמקבל מפסיד על ידי הנתינה דבר
והנודעביהודהוכןמדבריהרמ"אבשלשהמקומות,סי'קי"ז
שהיה שלו מקודם ,אבל היכא שאינו מפסיד מה שהיה שלו
לעומת סי' קט"ו וסי' קי"ט ,וכתב – "ע"כ דחילוק יש בין
אין זה בגדר נתינה בעל כרחה .ולכן כיון שאין הבעל קנוי
הנושאים,והואמשוםדבסי'קט"ווקי"טמייריבאשהפרוצה
לאשתו ,א"כ בנתינת הגט לידה אינה מפסידה מה שהיה
רעה בדעותיה ומעשיה .ועוברת על דת ,דלא די שפשעה,
שלה ,כיון שאין הבעל שלה …ורק דהא יש לה שיעבוד על
סימןנט349
הבעל,וא"כהריהיאמפסדתהשיעבודעלידיהנתינה,עלזה
הרבה מגדולי הפוסקים שדנו בדברי הנודע ביהודה דחו
קאמר הרשב"א דלסלק שעבודו לא בעי דעת האשה ,דא"כ
דבריו ,במה שכתב ללמד דין זה מתופס לבעל חוב במקום
אתהמחייבובעלכרחו,ולכןיכוללסלקשעבודובלאדעתה,
שחבלאחרים.
זהתו"דהרשב"א.ולפיזההיכאדאיןלאשהשוםשעבודעל
הבית מאיר אה"ע סי' קטו ס"ד חלק על הנודע ביהודה,
הבעל ,אדרבא עדיף טפי ,וכ"ש הוא דמהני הנתינה בעל
וכתב"-דגירושיןלאמיקריכללבמקוםשחבלאחרים ,דהא
כרחה ,דהא אין מפסדת כלל ,וממילא במורדת וכהאי גוונא
באמתאינוחבאלאלדידה…גביגירושיןשכןדרכיהתורה
לאשייךכלללדוןמשוםנתינהבע"כ,וזהפשוטוברור".
שהאשהמשועבדתלקבלגיטהכשרוצהלגרשה ,ולהכייוכל
לגרשה אף בעל כרחה ואף ע"י שליח ,ולא מיחשב כלל
גירושיןבעלכרחהעלידישליח
במקוםשחבלאחרים".
במקרה שבפנינו ,לא היתה קיימת אפשרות מעשית
וכן הקצות החושן )סי' קפב ס"ק ב'( דחה את דינו של
שהגטינתןלהעלידיהבעל בעצמו,ולכןהבעלמינהשליח
הנודע ביהודה ,וכתב שאינו נידון כתופס לבעל חוב במקום
למסירת הגט .הנודע ביהודה )מהדו"ק חלק אה"ע סי' ב'(
שחבלאחרים.וז"להקצות" -נראהדלפימ"שבש"עסי'קה
כתב דלדינא דגמרא ,אף שאשה מתגרשת בעל כרחה ,מ"מ
)סעיףג'( דאם הלוה אומר לאדם זכה כו' ,אין אחד מבע"ח
איןאדםיכוללגרשאשהבעלכרחהעלידישליח,והובאו
יכוליםלגבותשכברזכהבהםאחרע"ש.ושם)סק"ג(כתבנו
דבריובפת"שאה"עסי'קיטסק"ו.
הטעםדאע"גדתופסלבע"חבמקוםשחבלאחריםלאמהני
וז"לנודעביהודה"-נלפע"דשלפיסברתהרא"שבמסכת
אפילו שויה שליח וכמבואר שם בש"ע .ומשום דנכסי הלוה
גיטין דף יא :גבי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ,שפסקו
אינון ,ויכול אדם לעשות בשלו מה שירצה ,וה"ה דיכול
כלהפוסקיםדאפילועשאוהבעלשליח,ודלאכרש"י,וכתב
להקנותןע"ישליח,אע"גדחבלאחרים,ודוקאתופסלבע"ח
הרא"ש הטעם אף דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו,
הוא דלא מהני ע"י שליח ,דכיון דאכתי לאו דידיה נינהו
משוםדלאוכלכמיניהלשוויהשליחבמקוםשחבלאחרים.
אלא אחר שיתפוס וע"ש ,והא דאשה ,לאומר הלוה ,זכה
ובזה אמרתי דין חדש מה שלא נזכר עדיין בשום פוסק
דמי ,כיון דהתורה נתנה לו לבעל רשות לגרש בע"כ ויכול
דאפילו קודם חרגמ"ה ולדינא דגמרא דמגרש אדם אשתו
לחובאותהה"הדיכולנמיע"ישליחלחובאותה".
בע"כ ,מ"מ ע"י שליח אי אפשר לגרש בע"כ דאי אפשר
לשוויה שליח לחוב להאשה …ולפ"ז הוי שליח לגרש כמו
וכןבספראבנינזר)חלקאה"עסי' יג(דחהאתדינושל
הנודעביהודה,אךכתבהדבריםבסגנוןאחר.
שליח לקדש .וכשם ששליח לקדש אי אפשר לשליח לגמור
הנידון באבני נזר היה במי שאשתו היתה עוברת על דת
הדבר בלי רצון האשה ,כן גבי שליח לגרש אין ביד השליח
משה אשר דינה מפורש ברמ"א סי' קטו ס"ד שיכול לגרשה
לגמורהדברבלירצוןהאשה".
שיטתהנודעביהודהלאהתקבלה.
בע"כאפילובלאהתראה,והבעלרוצהלגרשהבע"כע"ישליח.
וז"להאבנינזרבתשובה" -מ"שהנודעביהודה ,דאפילו
רביםהקשומהגמראבמסכתגיטיןדףי":בשליחותבעל
מדינאדגמראאינויכוללגרשהע"ישליחבעלכרחה,משום
כרחה דבגירושין איתא ובקידושין ליתא" .ומהסוגיא בגיטין
תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ,לית דחש לה .ומפורש
דףכא".מתקיףלהרבשימיבראשי"וכו'וברש"יד"הוהא
בגיטין )דף י'( בשליחות בע"כ דבגירושין איתא .והטעם בזה
שליחות.
פשוט לפמ"ש הרשב"א גיטין )ע"ה( בהא דמספקא ליה
וכן המרדכי כתב בפשיטות דשליח להולכת הגט יכול
בנתינהבע"כ,וכתבהרשב"אוז"לתמוהליאשמעתיןאמאי
לגרשה בעל כרחה .המרדכי בריש פרק שני בקידושין הביא
לא דקי לה מקרא דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקי"ל
את דינו של הקדוש מרדוש ששליח לקידושין אינו יכול
דמתגרשת בע"כ .ומסתברא דלא אמרו נתינה בע"כ לאו
לעשות שליח במקומו דמילי לא מימסרן לשליח ,ובתוך
שמיה נתינה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהיא
דבריו כתב בלשון זו " -ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עושה
שלווכו'אבלגביגטאשהשאיןבעלהקנוילה,שאינומקיח
שליחולאהוימילי,משוםמסירתהגט,הכאנמיהאאיכא
את עצמו ,אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה בעודה
מסירתהטבעת.לאדמידגביגטאשהמתגרשתבעלכרחה
תחתיו,כשהואבאלסלקשיעבודומעליו,אםאתהבאלומר
ומיד כשיגיע הגט ליד השליח הרי היא כאילו מגורשת,
שאינויכוללסלקואלאמדעתהאשהנמצאאתהמחייבאת
הלכך לא הוי מילי ,שהרי השליח יכול לגרשה בעל כרחה
שלו בע"כ ואל תחייבהו עכ"ל ,וע"כ לא מקרי חב לאחרים
דיד השליח כיד הבעל ,אבל שליח של קידושין אם לא
שאינונוטלאתשלהרקשמסלקהשיעבודמעליו,ואינובדין
תאבההאשהאינהמתקדשתהלכךה"למילי".
הגרי"פפערלאצייןלדבריבעלהעיטורשכתבבפשיטות
דלא כסברת הנודע ביהודה ,וז"ל בעל העיטור ח"א אות ש'
ריש הלכות שלישות הגט " -קיימא לן שלוחו של אדם
כמותו,וכיהיכידבעלנותןבעלכרחההכינמישליח".
שתעכבעליומלעשותשליחלכך".
וכסברא זו כתב בספר גט מקושר )סג"ר סי' ריד( לדחות
אתדינושלהנודעביהודה.
ובשו"תספריהושע)פסקיםוכתביםסי'קכט(דחהשיטת
הנוב"י שדן דין תופס לבעל חוב בגירושי אשה בע"כ ע"י
350אבןהעזר
עטרתדבורה
שליח ,וז"ל " -ולענ"ד לא קרב זה אל זה .דבשלמא בתופס
מלבד זאת בנידון דידן ,לאחר שביה"ד פסק שהאשה
לבעל חוב במקום שחב לאחרים ,הרי תיכף שתפס בשביל
אסורה על בעלה ,בכה"ג אף הנודע ביהודה גופיה מודה
אחד הוא חב לאחרים בתפיסתו ,א"כ התפיסה הוא תיכף
דיכול לגרשה בעל כרחה על ידי שליח .הנודע ביהודה
חובלאחריםשהםאינםיכוליםלתפוסעוד.משא"כגביגט
במהדורהתניינא)חלקאה"עסי'קי(כתב" -מהשתמהעל
הרי בזמן שהגט תחת יד השליח אין כאן שום חוב עדיין
מה שכתבתי בנודע ביהודה )קמא( בחלק אהע"ז סי' ב'
אפילולאשה,רקהחובבאלאישעלידיקבלתהבעלכרחה,
דלדעת הרא"ש דלאו כל כמיניה לשווייה שליח לחוב
ואזנסתלקהשליחמשליחותולגמרי,ולכןאיןכאןשוםחיוב
לאחרים אי אפשר לגרש ע"י שליח בעל כרחה של האשה
בעת שליחותו דנימא דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב
אפילו לדינא דהש"ס דלא מצי משוי שליח לחוב להאשה,
לאחריםכלל,ודוק".
ועל זה הקשה מעלתו דזה נגד תלמוד ערוך בגיטין דף י.
ובשו"תפרשתמרדכי)לג"רמרדכיבנעט ז"ל(חלקאה"ע
בשליחות בע"כ בגירושין איתא ובקידושין ליתא .אהובי
סי'ט'כתב"-סברתושדימהזאתלתופסלבעלחובוכו',לא
ידידידברזהנשאלתיכברמכמהחכמיהדורובתוכםגםבני
דמי כלל כי עוכלא לדנא ,שכאן כיון שיש לבעל רשות וכח
הרב הגדול מו"ה יעקבקא נ"י מק"ק בראד שראו דבר זה
לגרשה בעל כרחה ,ה"ה דמשוי שליח ג"כ בעל כרחה.
בספרי.והננימעתיקלואשרהשבתילבניבזהשאיןמדברי
משא"כ בתופס לבעל חוב ,איהו גופא מי קא שרי לתפוס
הגמרא שום סתירה לדברי .הנה אף שיצאתי ללמד דבר
לנפשיהבעלכרחו".
חדש דלדברי הרא"ש שאינו יכול לעשות שליח לחוב
ובספר אבן יקרה ח"א חיו"ד סי' נ' בהגה"ה כתב לדחות
לאחרים אינו יכול לגרש אשתו בע"כ ע"י שליח ,והקשו
את דברי הנודע ביהודה ,וכתב – "דבר זה לא ניתן להאמר
הרבה מחכמי הדור שהרי מבואר בגיטין דף יו"ד ע"א
כללשלאיהיה שייךמינוישליחותלחובלחבירו,דא"כמה
בשליחות בע"כ דבגירושין איתא ובקידושין ליתא וכן הקשו
יענההרא"שז"ללש"סערוךקידושין)דףמ"בע"ב(דמקשינן
מסוגיא שבדף כ"א ע"א …ואומר אני שמכל זה אין שום
שםמהאדתנןהשולחאתהבעירהכו'שילחבידפקחחייב,
השגה ,שגם לדידי עכ"פ משכחת שליח להולכה אפילו
ואמאינימאשלוחו שלאדםכמותו,עי"ש.ואינימאדלהרע
בע"כ .שעדכאןלאאמרתידלאמצימגרשבע"כע"ישליח,
לחבירו לא מהני מינוי שליחות ,הא אין התחלה לקושיית
משוםדלאמצימשוישליחלחובלהאשה ,אלאהיכאדהגט
הש"ס.והאמתיורהדרכו,דכלמהשנשתמשובדינאדתופס
הוא חוב להאשה ,אבל היכא שאין הגירושין חוב לה ,כגון
לבעל חוב במקום שחב לאחרים ,הוא דוקא היכי שתפיסת
ארוסה שעדייןאינוזוכהבשוםדברמשלבעלהשיהיההגט
השליח קונה למשלח או למי שנשתלח לו ,כמו בתפיסת
מיחשבחוב,ואפילולאסרהלכהונהמשכחתשאיןהגטחוב
שליח עבור בעל החוב ,או במזכה גט ע"י אחר שבלקיחת
להכגוןשנתגרשהמאישאחר,וכמוכןשזינתהתחתבעלה
השליח את הגט מתגרשת ,דעל זה שפיר שייך לומר שאין
שנאסרהעלבעלהוהפסידהכתובתהוכלתנאיכתובה,שוב
בכוחו של זה לעשות שליח כזה שעל ידי תפיסתו עבור זה
אין הגט חוב לה שהרי אינה מפסדת מאומה ע"י הגט
יגרעכחהאחר.משא"ככשעושהשליחשימסורהגטלידה,
ואדרבהזכותהואשמתירהלשוק".
ורק בלקיחתה היא מתגרשת ,והשליח אינו קונה לה
וע"ע בשו"ת תשורת שי קמא סי' רלא )ובמהדורות
בלקיחתו ,מה ענין זה לתופס לבעל חוב ,בודאי הוא יכול
אחרותסי'רל(שכתבשבכלמקוםשיכוללגרשהבעלכרחה
לעשות שליח למסור הגט לידה אפילו בעל כרחה ,היכא
ושאם תסרב יהא רשאי למנוע ממנה שאר כסות ועונה
שמצד הדין יכול לגרשה בעל כרחה ,ואע"ג שחוב הוא לה,
כמבואר בתשובת הרא"ש כלל מב ,לא גרע דינה מארוסה
איןבכךכלום".
ומודההנודעביהודהשיכוללגרשהבע"כעלידישליח.
וכן חלקו על הנודע ביהודה הגרע"א בתשובתו בחת"ס
מסקנת הדברים -רבו החולקים על דינו של הנודע
)חלק אה"ע סי' קנב בסוף התשובה( והחתם סופר בחלק
ביהודה ,ובראשונים סתמו דלא כוותיה ,והאבני נזר כתב -
אה"עח"בסי'ו' ,וכןהביתאפריםבתשובהבחלקאה"עסי'
"לית דחש לה" .ואף לשיטת הנודע ביהודה ,בנידון דידן
קיד,וכןהגרי"אז"לבשו"תבאריצחקחלקאה"עסוףסי'יד
שביה"ד פסק לאוסרה על בעלה והפסידה כל תנאי כתובה,
ובעיןיצחקח"אאה"עסי'ב'ס"קיאובשו"תבריתאברהם
והבעל קבל היתר לשאת אשה אחרת ,לכו"ע יכול למנות
אה"עסי'קיט.
שליחשיגרשנהבעלכרחה.
וכן משמעות השו"ע .בשו"ע בתחילת סי' קמ בפתיחה
ישלצייןשבמקרהכעיןזהשהבעלממנהשליחלמסירת
להלכות שליח הגט כתב בלשון זו " -האיש עושה שליח
גט בעל כרחה ראוי שיאמר בפירוש שממנה אותו לתת את
להוליך גט לאשתו ,וזה נקרא שליח הולכה ,ואינו גט ,עד
הגט בין מדעתה ובין בעל כרחה .וכן לא יאמר כנוסח
שיגיעגטלידה,לפיכךיכוללחזורבועדשיגיעגטלידה.כל
המקובל בסדר הגט שממנה אותו שליח ליתן הגט לידה,
דיןהאישעםהאשה,בעניןנתינתהגטוקריאתוודיבורו,כן
אלא יאמר בפירוש שיוכל לתת את הגט בין לידה ובין על
דין שלוחו עמה" .ומאחר שהשו"ע בסי' קיט פסק שיכול
בגדיהאולחצרה .אמנם גםאםהבעליאמרכנוסחהמקובל
לגרשהשלאמדעתה,ה"העלידישלוחו.
בסדר הגט בנוסח מינוי שליח להולכה אין לחוש ,כמבואר
סימןנט351
בתשובת תשורת שי ח"א סי' קיט )ובמהדורות אחרות סי'
קיימין דבעינן דעתה ,דהוא עיקר סוגיין ,וגיטין אגב ריהטא
קיח( ,דידו של אדם היינו רשותו ,וגם בלא"ה מאחר והבעל
דמתניתא דלקמן נקטינן לה .דבגיטא לא בעינן דעתה כלל,
אמר בעת מינוי השליח כפי שהרב המסדר הקריא לו מילה
כדתנן במסכת גיטין העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת
במילה ,ודאי אין לחוש שמקפיד שיתן לידה דוקא ,כל עוד
שהשיאה אביה שמתגרשת ,ואע"ג דלית לה דעת כלל.
הבעללאהוסיףלומרכןמדעתו,עי"שבתשורתשי,ועיי"ש
ואמרינןעלהבגמרא,מעדותושלר"יבןגודגדאנלמדאמר
שבארשגםאםבסופושלדברלאיתירולהנשאבגטזה,אין
לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר כנסי שטר
ריעותא במה שהבעל מצוה לשליח ליתנו לידה ושתהיה
חובזההריזהגט,אלמאלאבעינןדעתהכלל.מיהודעתו
מותרתבולכלאדם.
בעינן שיהא הוכחה בדבריו או במעשיו שנותן לה גט זה
לגירושין,ואע"גדלאאמרלדידה,כגוןזושאמרלעדיםראו
תוקףהגירושין,אםבעתמסירתהגטהאשה,אינהיודעת
שקבלהגט
גטזהשאנינותןלאשתי".
מבואר בדברי הריטב"א ,שהאשה מגורשת אף שלא
יש מקום לברר ,האם יש ריעותא בגירושין אם האשה
ידעהכללמקבלתהגט,וכיהצורךבאמירהלעדים"ראוגט
בעת המסירה אינה מבחינה ואינה יודעת שזהו גט וסבורה
זה" וכו'היינועלמנתלבררלנו ,שאנונדעשהבעלנתןאת
שקבלהדבראחר.
הגטלשםגירושין.
בנידון שבפנינו מלכתחילה היה ברור ,שהאשה לא
ובמשנה במסכת גיטין דף עח .שנינו " -אמר לה כנסי
תסכים לקבל את הגט ,ונאלצנו להסדיר מסירת גט בלא
שטר חוב זה ,או שמצאתו מאחוריו ,קוראה והרי הוא גיטה
שתבחין באותה עת שהיא מקבלת גט .ואכן בעת מסירת
אינו גט ,עד שיאמר לה הא גיטיך .נתן בידה והיא ישנה
הגט לאשה ,היא לא ידעה שנמסר לה גט ,וגם לאחר
ניעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא
שראתהניירהמונחעלברכיה,כפיהנראהעדייןלאהבינה
גיטיך" .לכאורה מבואר ,דלא מהני בלא אמירה שיאמר לה
שזהוגט,רק התעוררבלבההחשד,ונטלהאתהנייר שהונח
הריזהגיטךושתדעשמקבלתגט.
על ברכיה וזרקה אותו ,ולאחר מכן הובהר לה שזהו גט.
התוספותבדףעח.כתבובלשוןזו" -אינוגט עדשיאמר
השליח לא אמר לה דבר בטרם המסירה כדי שלא לעורר
לה הא גיטיך .ר"י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי
התנגדות מצד האשה ,וגם בעת המסירה השליח אמר "גט
גיטיך וגם הרי את מותרת לכל אדם ,כדמשמע בהמגרש
זה בפני נכתב ובפני נחתם" בלבד ,ולא הספיק לומר לה
)לקמן דף פה (:שהיו רגילים לומר ג"כ ודן .ומיהו קשה
שזהו גיטה .אך קודם לכן השליח אמר לעדים בלשון זו -
דבהניזקין)דףנה(.משמעדאפילולאאמרכשר,גבימעדותו
"אנישלוחושלהבעלפלוני שמינהאותילמסורגטלאשתו
של רבי יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט זה וכו'.
פלונית ראו גט זה שאני מוסר לה לשם גירושין" .וכן לאחר
וי"לדהתםנמיאחרכךיגידולההעדיםשהיאמגורשת,אף
שהאשה זרקה את הגט ,ביה"ד הודיע לה שזהו גט אך
עלפידהאשהמתגרשתבעלכרחה,מכלמקוםצריךלומר
השליחלאאמרלהדבר.
לה הי גיטיך והרי את מותרת לכל אדם ,שתדע שהיא
בנסיבות אלו השאלה העקרונית היא -האם תנאי הוא
בחלות הגירושין ,שהאשה תהיה מודעת לכך שקבלה גט.
ואף כשמגרשה בעל כרחה ,האם יש צורך שלכל הפחות
בעתהנתינהתדעשנמסרלהגט.
שנינובמשנהבמסכתגיטיןדףנה" -.העידרבייוחנןבן
מגורשת ,ולא תהא חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה
חוזרת".
מבוארבתוספותשאםהבעלהקדיםואמרלעדיםראוגט
זה וכו' ,אף שהאשה לא שמעה ממנו דבר ,אינו צריך לומר
דבר נוסף לאשה ,אך העדים צריכים אחר כך לומר לה
גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט".
שהיאמגורשתבקבלהזו,ושהיאמותרתלכלאדם.ובמשנה
ובגמ' שם " -אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא,
בדף עח .איירי כשהבעל לא אמר דבר לעדים ,לכן בהכרח
אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה ,וחזר ואמר לה כנסי
שיאמרלאשההריזהגיטךוכו'.
שטרחובזההריזומגורשת,מילאאמרר'יוחנןבןגודגדא
וכתב בספר מנחת פתים )אה"ע סי' קלו( " -עיין ריטב"א
לאבעינןדעתה,ה"נלאבעינןדעתה.פשיטא,מהודתימא,
)קידושין ו (.שכתב דכל שנתן לה סתם ,אלא שיש הוכחה
כיוןדאמרכנסישטרחובזהבטוליבטליה,קמ"ל,אםאיתא
מדבריו או ממעשיו שמכוין לשם גט מועיל ,והיינו אע"פ
דבטליה לעדים הוה אמר להו ,והאי דקאמר הכי משום
שהיא אינה יודעת ולא תדע לעולם ,ולית ליה סברת תוס'
כיסופא".
דכלשהיאלאתדעמשולחתוחוזרתהיא .ולכךכתבריטב"א
מבואר מפשטות לשון הגמרא ,שאין עיכוב בחלות
בקידושיןשםדהאדפריךמנאידעהקאיעלקידושיןולאעל
הגירושיןאם בעתמסירתהגט האשהלאידעהשקבלהגט,
גירושין,דבגירושיןלאבעינןרקדעתו.אבללשיטתתוס'ובעל
וילפינןלהמחרשת.
המאור בגיטין שם הך מנא ידעה קאי גם על גירושין דעכ"פ
וז"ל הריטב"א )בחידושיו עמ"ס קידושין דף ו" - (.הא
דקאמרינן )קידושין ו (.מנא ידעה מאי קאמר לה ,אקידושין
העדיםצריכיןלידעוהםיודיעולה…שיטתריטב"אדהודעת
עדיםמועילשנדעאנןדעתוע"יזהשכוונתולגרש".
352אבןהעזר
עטרתדבורה
ויש לדון בשיטת התוספות האם אמירה זו של העדים
וע"ע בביאור הגר"א סי' קלו סק"י שכתב שהתוספות
לאשה צריכה להיות בעוד הגט בידה ורק בעת האמירה
חולקים על הרמב"ם ,והיינו כדעת הב"ש בביאור דברי
הושלמו הגירושין ,ונ"מ שאם הגט נקרע בטרם נאמר לה
התוספות.
דבר ,אינה מגורשת .ואם הבעל מת בטרם נאמר לה דבר,
אך בספר תורת גיטין )סי' קלו( חלק על הב"ש ,וז"ל -
האשהתידוןכאלמנהולאכגרושה,וכשמתבלאזש"קהיא
"עב"ש סק"ג שכתב בשם התוס' דצריך שיאמר הוא או
זקוקה לחליצה .או שנאמר שהגירושין כבר הושלמו בעת
העדים בשעת נתינה וכו' .הנה בתוספות לא נמצא בלשון
המסירה ,אלא שיש צורך שהאשה תדע שהיא גרושה
זה,רקבסתםשהעדיםיאמרולהאחרכך,משמעאפילולא
ומותרתלכלאדםכדישלאתחזוראליו,ואיןנ"ממתיתדע
בשעתנתינה.ואפשרדהתוס'לאפליגיכללארמב"ם,דתוס'
זאת ,ואף אם הדבר נאמר לה לאחר שנקרע הגט או לאחר
ג"כ לא ס"ל דבעינן שהעדים יאמרו לה כן ,רק שכתבו זה
שכבר אינו בידה סגי בהכי ,וכבר מעת המסירה דינה
לשיטתם שכתבו הטעם דבעינן שיאמרו לה הא גיטך כדי
כגרושה.
שלאיהאמשלחהוחוזרתא"כמהבכךשמודיעלעדיםדהא
והנהבאשהשנמסרלההגטבעודהישנה,מבוארבסיפא
מ"ממשלחהוחוזרתהיא,ע"זכתבודהעדיםיגידולהאחר
של אותה משנה בדף עח" - .נתן בידה והיא ישנה ,ניעורה,
כך,פי'דכשאומרכןלעדיםהויג"כאינהחוזרתכיוןדעדים
קוראה והרי הוא גיטה ,אינו גט ,עד שיאמר לה הא גיטיך".
ודאייגידולהאח"כ,דמילתאדעדיםקלאאיתליה,אבללא
וכתבהטורבאה"עסי'קלח"-נתנולהכשהיאישנהוננערת
שיהיו העדים מחוייבים לומר לה כן .ונראה אפילו נתקרע
והגט הוא בידה אומר לה ה"ז גיטיך ,וא"צ לחזור וליטלו
הגטקודםשנודעלהכשר,כיוןדעומדהיהלהתבררבשעת
ממנה וליתנו לה …אם נפל מידה בעודה ישנה אף ע"פ
נתינה,הויכמשלחהואינהחוזרת".
שחזרהולקחתואינוגטעדשיחזורויתננולהויאמרהריזה
גיטך".
וגם האדמו"ר הזקן בעל התניא בתשובותיו סי' כד ,הלך
בדרךזובביאורשיטתהתוספות,וז"ל" -מאידמספקאליה
ומבואר שהגירושין הושלמו רק בעת אמירת הרי זה
למעכ"תלחושלדעתהתוספות)דףעחסע"א(דבעינןשתדע
גיטך ,על כן קיימת ההקפדה שעד שיאמר כן הגט ישאר
האשה שהיא מגורשת .נלענ"ד דגם התוספות מודים דאין
בידה .על כן בנידון שאמר לעדים ראו וכו' ובעת המסירה
הגירושין תלוים ועומדים עד שעה שתדע דוקא ,אלא
אמרכנסישטרחובוהאשהלאידעהשמקבלתגט,ישלדון
כשתדעהיאמגורשתלמפרעמשעתנתינה,כמ"שהרשב"א
אליבא דשיטת התוס' שכתבו שיש הכרח שהעדים יאמרו
בשיטת הראב"ד גבי היא בטבריא כו' וכן דעת התוספות
לה ,האם אמירה זו כאמירת הרי זה גיטך בישנה וניעורה
כמבואר בדבריהם דף עט ע"א ד"ה היתה עומדת כו' ע"ש
שכל עוד לא אמר לא חלו גירושין ,ומאחר שהם הושלמו
דקתניכיוןשהגיעלאוירהגגמגורשת".
באמירה זו ,יש הכרח שבאותה עת הגט ישאר עדיין בידה.
אמנםנראהששיטהזואינהממשכשיטתהתורתגיטין.
אודילמאשאניישנהמנידוןדידן,ואףאםהעדיםאמרולה
לתורת גיטין האשה מגורשת מיד מפני שכבר כעת העדים
לאחרשהגטנקרע,מגורשת.
יודעים ,ודי בכך שהעניין עומד להתברר לאשה .ולשיטת
ונחלקוהב"שוהתורתגיטיןבביאורדבריהתוספות.
בעלהתניא ,רקלאחרשהאשהתדעאמרינןדהובררהדבר
הב"ש סי' קלו סק"ג כתב "וכ"כ תוספות פרק המגרש
למפרעשבעתמסירתהגטהתגרשהבו.
)צ"ל הזורק( דצריך שיאמר הוא או העדים בעת הנתינה
וע"עבאבנימילואיםסי'קלוסעיףה')ד"הוהנה(שנראה
דזאת גיטה ,ומתניתין פרק הנזקין קמ"ל ,אף ע"ג דאמר לה
שנקט בדעת התוספות שהוא תנאי שיודיעוה ,ואז מגורשת
הרי זה שטר חוב ,לא בטל הגט כשאמר לעדים שהוא הגט,
למפרע,וכמ"שבעלהתניא.
והעדיםיאמרולה".
ויתכן שלפי התורת גיטין יש מקום להשוות את שיטת
מבואר שהב"ש נקט בדעת התוס' שדין זה דמי לישנה,
התוספותלשיטתהריטב"אבקידושיןשהבאנולעיל,והאשה
שרק לאחר אמירה זו הושלמו הגירושין מעת שהדברים
מגורשת אף שלא תדע על כך מעולם) ,וכמ"ש המנחת
נאמרו לה .ועל כן אמירה זו של העדים צריכה להיות בעת
פיתים בדעת הריטב"א ,הובא לעיל( ,ודי בכך שהעניין מצד
הנתינה ולכל הפחות כל עוד הגט בידה .אבל בנידון
עצמו ראוי ועומד לכך שהאשה תדע על כך שהתגרשה,
שהדברים נאמרו לאשה רק לאחר שזרקה את הגט או
וזאת על ידי שהעדים יודיעוה לאחר זמן .אבל לשיטת בעל
קרעתו לא מהני .והטעם בזה הוא מאחר שתנאי יסודי
התניא ,אם למעשה היא לא תדע ,הוברר מעיקרא שאינה
בגירושין ,שיהא משלחה ואינה חוזרת ,הרי שידיעה זו
מגורשת ,ודלא כריטב"א .ונפקא מינה ,אם האשה מתה
ששולחה מביתו צריכה להיות בעת המסירה כל עוד הגט
לאחר זמן קצר ולא הספיקו להודיעה ,או אף אם לא מתה,
בידה .ואם תדע דבר זה רק אחר שכבר אינו בידה ,אין
אךלמעשהאףאחדלאהודיעהמעולם.
לגירושין מקום לחול .וכמו שמצינו בישנה וניעורה שאינה
ובספר משחא דרבותא על אה"ע סי' קלו כתב שקיימות
מגורשת אם הגט כבר אינו בידה בעת שאמר לה הרי זה
שתישיטותעקרוניתמדועבאמרכנסישטרחובאינהמגורשת
גיטך.
אלא אם הקדים לומר לעדים ראו גט זה שאני נותנו בתורת
סימןנט353
גירושין ,לשיטת הרמב"ם העיקר שיתננו לה בתורת גירושין,
ג .וכן בחידושי הרשב"א על מסכת גיטין דף עח .כתב -
ולעניין זה סגי באמירה לעדים .לעומת זאת לשיטת התוספות
"לעולםדעתבעינן,אבלדעתהדוקאלאבעינן,אלאאודעתה
והטור צריך להקדים ולומר כן לעדים כדי שלא יהא משלחה
אודעתהעדים,דטעמאמשוםדכתיבספרכריתותונתןבידה
וחוזרת.ולפיזהבארטעמושלהטורשכתבשאםנתןלאשה
שיהא ניתן בידה לדעת שהוא ספר כריתותיה ,ולא הקפיד
גט בלא שאמר לה דבר אינה מגורשת כלל ,והיינו מטעם
הכתוב בידיעתה דוקא אלא כיון שנודע לעדים הרי כאן דעת
שמשלחהוחוזרת,וכשיטתהתוספות.וסייםשםבספרמשחא
שהואניתןלהלכריתות,והיינואמרלעדיםראוגטשאנינותן
דרבותא " -יצא לנו ממ"ש ההפרש שבין התוס' והרמב"ם …
להאע"פשחזרואמרלהכנסישטרחובזהדמגורשת.אבלכי
דאם אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי
לא אמר לא לה ולא לעדים ולא היו עסוקין באותו ענין אינה
שטרחובהריזהכשר,דלתוס'צריכיםהעדים,שאחרכךיגידו
מגורשת,והיינומתני'אמרלהכנסישטרחובזהונתןלהסתם
לה שהיא מגורשת ,וכמ"ש בהדיא )דף עח .ד"ה אינו גט(.
דאינה מגורשת דאין כאן דעת נתינת גירושין כלל …והיא
ולדעתהטורוהרמב"םשלאכתבוזהדצריכיהעדיםשיגידולה
בטבריא וחצרה בצפורי אע"פ שאינה יודעת בשעת זריקתו
שהיא מגורשת ,משמע דס"ל דאין צריך שהעדים יגידו לה.
דהויא מגורשת לרב הושעיא או בחצרה הסמוכה לה אליבא
ואע"פ שכתבתי דהטור ס"ל טעמא דהתוס' ,מ"מ נראה דבזה
דעולאכמושכתבתילמעלההתםהיינוטעמאמשוםדחצרה
חולק ,כיון דהגיד לעדים והיא מלתא דעבידא לאיגלויי ,הו"ל
משוםידהאיתרבאיוכיוןשהיאיכולהלהתגרשעלידהבכענין
כאלוהגידלהושפירקרינןבהדמשלחהואינהחוזרת".
וממוצא דבריו עולה ,שכתב בפשיטות בדעת הטור
כסברת התורת גיטין ,אלא שהתורת גיטין כתב כן בדעת
התוס' ,אך המשחא דרבותא נראה לו כפשטות לשון
זה שאם נתנו בידה סתם והיא נעורה ואמר לעדים ראו גט
שאני נותן לה מגורשת ,כמו שכתבתי למעלה ,ה"נ בחצרה
מגורשתשהריישכאןדעתהעדיםודיו".
ובשו"תצמחצדק)החדש(חלקאה"עסי'רסוסק"הבאר
התוספות דבעינן שהעדים יאמרו לה ,ובלא"ה אינה
דמש"כהרשב"אבתחילתדבריודלאבעינןדעתה" -פירוש
מגורשת .אלא שלא התנה שיאמרו לה דוקא בעוד הגט
דבריושלאמדעתהיינושלאידעהכללמזריקהזו,דאםר"ל
בידה,והיינוכדעתבעלהתניא.
שלא מרצונה ,הא בתחילה תני לה בין בע"כ ,וכן משמע
ונראה שגם אם נפרש את דברי התוספות כמ"ש הב"ש,
במ"מ וברי"ו ,גם ברשב"א כן מפורש גבי מש"כ ר"א אפילו
מ"מ שיטה זו של התוספות היא שיטה יחידאה ,ורבים הם
היאבטבריהוחצירהבצפורישאזאינהיודעתבשעתזריקתו
הראשוניםהחולקיםוהסובריםשהאשהמגורשתאףאםלא
כללאםזרקלהומגורשתלר"א,וכה"גבחצירההסמוכהלה
ידעהדברבעתהמסירהאובעתשהגטבידה,וכמושנביא
לעולאע"ש.מכלהליןמוכחדלאבעינןדעתהכללוכלל,רק
להלן.
דעתהעדיםסגי,כלשנתןלהבמקוםהמשתמר".
א.הב"שעצמוכתבבדעתהרמב"םשאינוסוברכשיטת
ד.לעילהבאנומדבריהריטב"אבחידושיועמ"סקידושין
התוספות .והיינו לפי מה שפרש הב"י )בסי' קלו( את דעת
שכתב בפירוש דהאשה מגורשת אף אם לא ידעה שקבלה
הרמב"ם שאין צורך שהאשה תדע כלל בעת המסירה,
גט.
עיי"ש),ולהלןנדוןבהרחבהבביאורשיטתהרמב"ם(.
ה .וכן בחי' הר"ן עמ"ס גיטין דף נה .כתב " -חרשת
ב .וכן שיטת בעל המאור שלא כתוספות .בעל המאור
שהשיאהאביהשהיאיוצאהבגט,אע"גדחרשדינוכשוטה
במסכת גיטין דף עח כתב " -מתני' אמר לה כנסי שטר חוב
ושוטה לא מגרשה …אפ"ה כיון דחרשת אינה חוזרת,
זה …ואיכא דקשיא ליה הא גרסינן בפרק הניזקין …אמר
מגרשהכיוןדלאבעינןדעתאדידה.וא"תדהכאמשמעדלא
לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי
בעינן דעתא דידה ואלו בפרק הזורק אמרינן אמר לה כנסי
שטר חוב זה הרי זו מגורשת לאו אמר ר"י לא בעינן דעתה
שטרחובזה…אינהמגורשתעדשיאמרלההריזהגיטך…
ה"נ לא בעינן דעתה .ויש להשיב דנהי דלא בעינן דעתה,
י"לדנהידלאבעינןדעתאדידה,דעתאדידיהמיהאבעינן,
אבל בעינן שיוציאהבעל השילוחין בפיו לאחר כתיבת הגט
ומשום הכי כל שאין עסוקין באותו ענין לא מוכחא מלתא
בעניןשיתבונןהדבראולעדיםאולאשה,וכיוןשפרשהדבר
דלשםגירושיןיהבאניהלה".
לעדים אין צריך דעת האשה בגירושין .וכן בקידושין צריך
שיוציא בפיו הקידושין בענין שיתבונן לעדים ולאשה,
ו.בחי'רבנוקרשקש)שנדפסוע"שהריטב"א(כתבכמ"ש
בחי'הר"ן.
כדאמרינן התם גבי קידושין כתיב כי יקח ולא שיקיח את
ז.במרדכיעמ"סגיטיןדףנה.כתב"-אמרלעדיםראוגט
עצמו ,גבי גירושין כתיב ושלחה ולא שישלח את עצמו …
זה ואח"כ חזר ואמר כנסי שטר חוב זה כו' ,אע"ג דאמרינן
וחרשת שהשיאה אביה ,אע"פ שיודעת בשמירת גיטה
לקמן בהזורק כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו אינו
ושמירת עצמה ,שאלמלא כן לא היתה מתגרשת ,אינה
גט .התם מיירי שלא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה
שומעתמהשיאמרלהבפיוהאגיטיך,ומש"השמעינןמינה
ולכך אינו גט ,דלא הוי בדעתו ליתן לה לשם גירושין .אבל
דלאבעינןדעתהשתתבונןהיאבשילוחיןשמוציאמפיו,ודי
הכא מיירי כשאמר לעדים ראו גט זה ,הואיל ודעתו לשם
לנובשמיעתהעדים".
גירושין,בדעתהלאאכפתלן".
354אבןהעזר
עטרתדבורה
וכן בתחילת פרק המגרש כתב המרדכי " -ר"י כשהוא
בספרערוךהשלחןאה"עסי'קלוסעיףז'וסעיףט'פסק
עוסקבנתינתהגטמצריךלנותןהגטלומרהריזהגיטיךוהרי
כשיטתהתורתגיטין,ותמהעלהב"ששכתבשלתוס'בעינן
את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם .ומיהו אין
שיאמרו לה בעת הנתינה ,וכן תמה ערוה"ש על הב"ש
צריךלומרכןאלאלרווחאדמילתאבעלמא,כדאמרינןלעיל
והגר"א שעשו כאן מחלוקת בין הרמב"ם ושאר הראשונים
פרק הניזקין מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נשמע אמר
לתוס' .ועיי"ש שכתב עפ"י דרכו דהרמ"א שהביא בהמשך
לעדיםראוגטזהשאנינותןלהואח"כחזרואמרכנסישטר
לדבריהמחבראתשיטתהתוס',היינומאחרשהרמ"אפרש
חובזהמגורשת,אלמאלאאמרלההריזהגיטיךולאהרי
את שיטת התוספות כפי שהתבארה בתורת גיטין ,הרי
את מותרת לכל אדם שאינה יודעת שהוא גט ,ולא בעינן
שהרמ"א כתב דינו אליבא דכו"ע ,דעכ"פ לאחר זמן צריך
דעתה,וכ"פבסה"מ".
להודיעהשקבלהגטוהיאמגורשת.
הרי שהמרדכי פתח עם דינו של ר"י שיאמר לה בעת
העולה מדברינו שקיימת מחלוקת בביאור דברי הרמ"א,
המסירה הרי זה וכו' ולאחר שהקשה מהגמרא בהניזקין,
הב"ש באר דברי הרמ"א על פי שיטת התוספות וכפי
כקושיית התוס' המרדכי כתב ליישב בדרך אחרת ,והיא
שהתבארה שיטה זו בב"ש ,והערוה"ש שהלך בדרכו של
דאה"נ,ודינושלר"יהוארקלרווחאדמילתא.
התורת גיטין באר דברי הרמ"א כשיטתו בביאור דברי
העולה מדברי הראשונים הנזכרים ,שאם אמר לעדים
התוספות.
ראוגטזהשאנינותןלאשתילשםגירושיןונתנולהבסתמא
נראה שבמקום שיש ספק בביאור דעת הרמ"א ,יכריעו
מגורשת ,אע"פ שבעת הנתינה ובעת שהגט בידה אינה
דברי הלבוש -תלמידו של הרמ"א .וז"ל הלבוש בסי' קלו
יודעת שקבלה גט .ומה שמצינו דבעינן יאמר לעדים בטרם
סעיף ג' " -וכשיודע הבעל בשעת נתינה שהוא גט ,אע"פ
מסירת הגט לאשה ראו גט זה וכו' ,היינו כדי שיוציא
שאין האשה יודעת בשעת נתינה שהוא גט כגון שאמר לה
השילוחיןמפיוויבררבפניהםשנותנולשםגירושין.
כנסי שטר חוב זה ואמר לה אחר כך הרי זה גיטך ותתגרש
וכן הרשב"ש בתשובותיו בסי' תיא כתב בפשיטות דלא
בו,אושהודיעלעדיםבתחילהשנתנולהלשםגירושיןהרי
כשיטת התוס' )אליבא דהב"ש( ,וז"ל " -המשנה הזאת
זו מגורשת ויגידו לה העדים אחר כך שהוא גיטה שתדע
)יבמות קיב (:שאמרה שהאשה מתגרשת שלא ברצונה,
ותפרוש ממנו תצא" .ובסי' קלח ס"ד כתב "אם אמר לעדים
כשידעאדם איךנשניתועלמהנשנית,מידמביןשאיןשלא
כנסי שטר חוב זה הרי זה גט אע"פ שלא אמר לה הרי זה
ברצונה בכפיה ממש ,אלא בלא ידיעתה .שהרי שנינו שם
גיטך …ולא אמר לה כן מפני הבושה או שהיה ירא שמא
חרששנשאפקחת…אמררבייוחנןבןנורימפנימההאשה
היא תשתמט הימנו ויבוא הדבר לידי עיכוב וכה"ג
שנתחרשה תצא והאיש שנתחרש לא יוציא .אמרו לו אינו
אמתלאותאחרותשלארצהלגלותלה…אבלאםלאאמר
דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה
מתחילה לעדים ראו גט זה שאני נותן לה ,ואמר לה כנסי
לרצונהושלאלרצונהוהאישאינומוציאאלאלרצונו.והרי
שטר חוב זה ,אע"פ שהיו עסוקין באותו ענין צריך שיאמר
הדברים ברורים כבוקר הזה שברצונה ושלא לרצונה ר"ל
להבעודהגטבידההריזהגיטך".
בידיעה ושלא בידיעה ,ואין כאן זכר לכפיה כלל .וכן מה
מבואר בדבריו שבאומר לעדים ראו וכו' ,ואמר לה כנסי
שאמר רב יצחק )יבמות קיג (:דבר תורה שוטה מתגרשת
שטר חוב האשה מגורשת אף אם שמעה שקבלה גט רק
מידי דהוה אפקחת בעל כרחה ,כלומר שאין צריך ידיעתה
לאחר שהגט כבר אינו בידה .ורק כשלא אמר כן לעדים,
בגירושין.וכןשוטהשאיןלהידיעהמתגרשתדברתורה".
ואמרכנסישטרחוב,ישצורךשהבעלבעצמויאמרלההרי
לדרכו של הב"ש ,למעשה יש לחוש לשיטת התוספות,
מאחר שהרמ"א הביא להלכה שיטה זו .אמנם הב"ש תמה
זה גיטך כל עוד הגט בידה .והיינו כדרכו של התורת גיטין
)אושלבעלהתניא(בדעתהתוספות.
על הרמ"א שהביא דבריו כהמשך לדברי המחבר שפסק
נראה שהלכה למעשה ,אין צריך גט נוסף לאחר שכבר
כרמב"ם,אךנראהשהלכהלמעשההב"שסבורשישלחוש
נעשהמעשהוהאשהקבלהגטכעיןנידוןדידן,שבעתשהגט
לשיטתהתוספות)כפישהתבארהבב"ש(.
היה בידה לא ידעה דבר ,ורק לאחר שזרקה אותו מידה
אבלהתורתגיטין,לשיטתובביאורהתוספות,סוברשאין
נאמרלהעלידיביה"דשהיאגרושהבקבלתהגט.ובדיעבד
כאן כל מחלוקת ,ולכו"ע חלו הגירושין מיד ,וסגי בכך
איןלחושלהצריכהגטנוסףואין לחושלמש"כהב"שבדעת
שהעדים יודעים שהיא מגורשת ומסתמא יודיעוה ,ואין
התוספות.לשיטהזוקשהטובא-
מניעה שיודיעוה לאחר זמן ,לאחר שהגט כבר נקרע .וע"ע
א.קושייתהתורתגיטיןשהקשהדהתוספותכתבובלשון
בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קמג דפשיטא ליה שלשיטת
זו" -התםנמיאחרכךהעדיםיגידולה"וכו',ואילואליבא
התוספות העדים יכולים לומר לאשה שהיא מגורשת ,אף
דהב"ש היו התוספות צריכים לומר שהעדים צריכים לומר
לאחר זמן רב ולאחר שהגט כבר אינו בידה .ועיי"ש שכתב
להבעתהמסירהבעודהגטבידה.
דלאסגישעדאחד יאמרלהשמאלאתאמיןלו ,וישצורך
ששניהעדיםיאמרולהשהיאמגורשת.
ב .אם נבאר שיטת התוספות כפי שבארו הב"ש ,הרי
שתוספותכתבוחידושחשובלהלכה,ותמוהמאדשהרא"ש
סימןנט355
והמרדכי והטור לא יביאו חידוש זה להלכה .ובספר אבן
וכן עולה ממש"כ מהר"ם פדוואה .מהר"ם פדוואה
האזל)הלכותגירושיןפ"אה"ט(הוכיחמכחקושיאזודודאי
בתשובהסי'ח'דןבחרשתהמתגרשת,אםישלחוששאינה
הפירושבדבריהתוספותדלאכב"ש.וז"לאבןהאזל)בביאור
נחשבתכמתגרשתמרצונהוהמגרשהעוברעלחרםרגמ"ה.
דעת התוספות( " -יתכן דסברי דכשאמר לה אחר כך היא
וז"ל " -הנה דנת בחרשת שנתקדשה קידושי דאורייתא על
מגורשת משעת נתינה ,וכדמוכח זה ממה דלא הביאו
ידי אביה בקטנותה להוציא בגט כשהיא גדולה ,והיות
הרא"ש והטור שיטת תוס' ,שאינו מצוי בדבריהם דתמיד
מעשיה בדעת ורצון לבל יחול בה תקנת רגמ"ה שלא לגרש
הולכים בשיטת תוס' ,ובפרט בחומר אשת איש דלא יתכן
אשה בעל כרחה .והנה פלפולך וראיותיך אשר הבאת
שיפסקולקולאנגדשיטתהתוס'.ואמרתידמוכחדאיןכוונת
להוכיח כי רמיזותיה יספיקו להיקרא מעשיה מעשה רצון
התוס' במש"כ דאח"כ יגידו לה העדים ,דאינה מגורשת עד
לענין זה ,לא יכונו לפני ונקל להשיגה בם אחור …הא לך
שיגידולההעדים,אלאכיוןדעכ"פנתןלהגטרקשאמרלה
ראייהמבוארתעלהפכו,היותרמיזותיהכאיןוכאפסותוהו
כנסי שטר חוב ,ולכן כיון שאח"כ יגידו לה העדים ותדע
נחשבו ,דבפרק הניזקין אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן
מהגירושין ומה שאמר לה כנסי ש"ח הוא משום כיסופא,
גודגדאאמרלעדיםראוגטזהשאנינותןלהוחזרואמרלה
נמצאשבשעהשנתןלההויכמושאמרלההריזהגיטךכיון
כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת מי לא אמר ר' יוחנן בן
דתדעלבסוףהוינתינהלגירושין".
גודגדא לא בעינן דעתא ה"נ לא בעינן דעתא פשיטא מהו
ג .עיקרו של דין זה שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן
דתימא כו' ,הרי כי ידמו רמיזותיה לאשה שאין דעתה
לאשתי וחזר ואמר כנסי שטר חוב ,נלמד בגמרא )בדף נה(.
להתגרשכלל,דאל"כמנאליהלרבאלהוציאדבריומעדותו
מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא שחרשת שהשיאה אביה
של ריב"ג עד כי אפילו דבר פשוט הוא לתלמוד לפרוך
שהיא יוצאה בגט .ואם נאמר שקיים תנאי בחלות הגירושין
פשיטא .אמנם בעיקר הדין לא אחלוק עליך …עוד דרך
שבעת המסירה האשה תדע שהיא מקבלת גט פיטורין,
אחרת לי וקרוב הוא כי רבינו גרשם לא כוון רק לתקנת
וכסברתהב"שבדעתהתוספות.קשה ,שהרימפשטותלשון
האשהשלאלכופהולגרשהאףכיתמאןעומדתוצווחתאו
הגמראשםמשמעלהיפך,בגמראמבואר"-מילאאמררבי
לגרשהבלתיידיעתהלזרוקהגטלחצירהוד'אמותיהעדכי
יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתה ה"נ לא בעינן דעתה".
ישאל את פיה .אמנם בחרשת אף כי רמיזותיה לא יקראו
ומבוארדאיןצורךכללבדעתה.
ועוד שהרי בחרשת המציאות היא שאין לה דעת להבין
בעת קבלת הגט שאכן כעת היא מקבלת גט .וז"ל הרשב"א
בחי' עמ"ס גיטין דף עח" .וחרשת נמי כנותן לה סתם דמי,
רצון גם כפייה ואונס אין כאן ,רק כי אינה מבינה להתגרש
עד יוציאנה בעל כרחה ,ואז היא משתלחת ואינה חוזרת
כדאיתאבתוס'רישפרקחרש".
הרי שהשואל סבר שבחרשת המתגרשת מרצונה ,אנו
דאע"פ שהגט שמור בידה מ"מ כשאמר לה הא גיטך אינה
רואים אותה כאשה המביעה רצון להתגרש ועל כן אין
שומעתמהשאומרלהבפיו,ואפילוהכיכיאמרלהולעדים
לדונה כמי שמתגרשת בעל כרחה בניגוד לחרם ר"ג .אך
מגורשת,אלמאאמרלעדיםונתןלהסתםמגורשת".
המהר"ם פדוואה סובר דמוכח מהתוספות בריש פרק חרש,
וכן מבואר בתוספות במסכת יבמות )דף קיב .(:דבמשנה
שאין ערך לרמיזותיה המביעות הסכמה ו"כאין ואפס ותוהו
ביבמות דף קיב :בתחילת פרק חרש הובאה עדותו של רבי
נחשבו" ,וכי היא "אינה מבינה להתגרש עד יוציאנה בעל
יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאת
כרחה" .דהיינושבעתמסירתהגטלחרשתהיאאינהמבינה
בגט ,ולעומתו שיטת רבייוחנןבן נורי שחרשת אינה ראויה
דברואינהמעלהבדעתהשקבלהגטפיטורין,ורקלאחרזמן
לגירושין .וכתבו התוס' " -העיד ר' יוחנן בן גודגדא .רבנן
היאמשולחתמביתובעלכרחה.
הביאוהלביתהמדרשלהביאראיהלדבריהם,מאמרולואף
זו כיוצא בה .ואם תאמר לר' יוחנן בן נורי למה אינה
דבריואלושלמהר"םפדוואההובאובספרגטפשוטסי'
קיטס"קכטובגליוןשו"עשלהגרע"אסי'קיטאותב'.
מתגרשת,הלאאינהחוזרתכשמרמזיםלה.וישלומרדמכל
ולפי זה ,גם דברי התוס' בגיטין יתפרשו כן ,מדין זה של
מקום בשעת נתינת הגט משלחה וחוזרת היא ואינה מבינה
גירושיחרשת,שבזמןהגירושיןאינהמבינהדבר,אנולמדים
עדשמוציאיןאותהעלכרחה".
שאמנםקייםתנאילעיכובאבחלותהגירושיןשהאשהתדע
הרימפורשבדבריהתוס'דחרשתאינהמבינהבעתמתן
שהיא משולחת ,כדי שלא תחזור ,אך אין ריעותא אף אם
הגט שהיא מגורשת ,אלא רק לאחר זמן ,כשמוציאין אותה
העדים יודיעוה עניין זה לאחר זמן ,ואין צורך שיודיעוה
בעל כרחה מבית בעלה ,היא מבינה שהיא משולחת מביתו
דוקא בעת שהגט עדיין בידה ,מאחר שגירושיה כבר חלו
ויותראינהחוזרת.ובזהפליגרבייוחנןבןנוריוסוברדמאחר
בעתמסירתהגט.
ואינה מבינה בעת מתן הגט אינה יכולה להתגרש .ומאחר
ד.אםנפרשאתדבריהתוספותכפירושהב"ש,קשהעל
דלהלכה קי"ל שהחרשת מתגרשת כעדותו של ר"י בן
התוספות קושיית הגט מקושר )סג"ר אות רכח( .להלן נביא
גודגדא ,הרי דנקטינן דאין ריעותא במה שבעת מתן הגט
את דברי הגט מקושר שנקט בפשיטות בדעת התוספות
אינהמבינהדבר.
כביאורהב"שומשוםהכיהקשהקושייתו.
356אבןהעזר
עטרתדבורה
בתחילת דבריהם כתבו התוספות " -ר"י היה מצריך
לנותן גט לאשתו לומר הי גיטיך וגם הרי את מותרת לכל
הכרחכשאמרלעדיםראווכו'ואמרלאשהכנסישטרחוב,
שהעדיםיאמרולה.
אדם",ועלזההקשומפרקהניזקין " -ומיהוקשהדבהניזקין
יש מקום לתמיהת הגט מקושר על התוס' אם נבאר את
)דף נה (.משמע דאפילו לא אמר כשר ,גבי מעדותו של רבי
דברי התוס' כפי שבארו הב"ש ,שבעת הנתינה האשה
יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט זה וכו'" דהיינו
צריכה לדעת שבגט זה היא מתגרשת ,ובזה תמה הגט
שהקשועלשיטתר"יממהדמוכחבפרקהניזקיןשאינוצריך
מקושר דלא יתכן לבאר דבחרשת היא מבינה זאת בעת
לומרדבר.ועלזהתירצו"וי"לדהתםנמיאחרכךיגידולה
קבלת הגט .אך אם נבאר שאין ריעותא בכך שהאשה תדע
העדים שהיא מגורשת ,אף על פי דהאשה מתגרשת בעל
זאתגםלאחרזמן,ל"קמידי.והעיקרהואשהאשההמקבלת
כרחה,מכלמקוםצריךלומרלה היגיטיךוהריאתמותרת
גטתדעבזמןכלשהואשהיאמגורשתממנו,וזהמתקייםגם
לכל אדם ,שתדע שהיא מגורשת ,ולא תהא חוזרת דבעינן
בחרשת ,שלאחר זמן תבחין שהיא מרוחקת ממנו ויותר לא
שיהאמשלחהואינהחוזרת".
וז"ל הגט מקושר " -קשה לי טובא ,דא"כ איך מתגרשת
תחזור ,וכמבואר בתוספות ביבמות .הגירושין מעיקרא חלו
מאחרשריחוקזהנובעממעשההגירושין.
שאינה בת דעת כלל לשום דבר ,וחרש אינו מוציא שאינו
ואמנם הידיעה ההכרחית לכל הפחות ,היא ידיעה
חשוב בן דעת ,ובכל דוכתא משוינן ליה לשוטה .רק לענין
הקיימת אצל חרשת ,אך לכתחילה יש צורך בידיעה ברורה
גט ,כיון דמתגרשת ,בע"כ חשבינן לחרשת משלחה ואינה
כידיעת פקחת ,לכן לכתחילה בהכרח שיאמר לה כן בעת
חוזרת ,דמ"מ ע"י רמיזה מגרשה שלא תחזור ,אבל באמת
הגירושין בטרם מתן הגט ,אך אין זה לעיכובא אם תדע
אינהבתדעתכללואיןלההרגשהכלדהושהבעלמרחיקה
אח"כ .ובכך יתיישבו דברי התוס' בשם ר"י עם מה שהביא
ממנו ,אבל לא שייך בה ידיעה גמורה שהיא מותרת לכל
המרדכיבשםר"יכפישהבאנולעיל.
אמרלההריאתמותרתלכלאדם,כיוןשמרגשתההרחקה,
מסקנתהדברים
אדם.ואיךלאתהאפיקחתשאומרלההאגיטיךאפילולא
ואף שאינה מבינה מה שהוא אומר ,מ"מ פשיטא שכשתתן
שיטת הריטב"א )בקידושין ו (.שאין צורך כלל בידיעת
גיטה לקרות יפרשו לה הקוראים שנתגרשה מבעלה …ואין
האשה ובלבד שיאמר בפני עדים ראו גט זה שאני נותן וכו'
לדחוק ולומר דחרשת יש לה קצת דעת ומתגרשת מיד
עלמנתשאנונדעשהבעלנותןהגטלשםגירושין,וכןבאר
בשעת נתינת הגט שנותן לה גט ,דמלבד שזה רחוק מן
המנחת פתים את דעת הריטב"א .וכן נראה מפשטות לשון
השכל ,אף גם קשה לפ"ז מנ"ל לדייק באמר לפיקחת כנסי
שאר הראשונים החולקים על שיטת התוספות .ולדעת
שט"ח זה דלא בעינן דעתה ,נימא חרשת שאני דאית בה
התורת גיטין אף התוספות סוברים כן שהגירושין חלו אף
קצת דעת ומבינה שהוא גט .אלא ודאי ברור דחרשת אינה
שהאשה לא ידעה בעת מסירה הגט שקבלה מבעלה ג"פ,
מבינה כלל מה הוא ,רק דמ"מ אינה בגדר משלחה וחוזרת,
וסבורהשקבלהדבראחר.ובלבדשהבעלאמרלעדיםבטרם
דמ"מ מגרשה כשירחיקנה הבעל ,משא"כ שוטה שאינה
המסירה ,ראו גט זה שאני נותן לאשתי לשם גירושין ,ודי
נכוית אפילו בחמי חמין .אבל אי צריכי להודיע לה שהיא
בכך,ומסתמאהאשהתדעעלכךיותרמאוחר.
מגורשתאיךתהאחרשתמתגרשת,האאינהבתדעתכלל.
לדעת האדמו"ר הזקן בעל התניא ,לשיטת התוספות,
ועודדהתוס' גופייהומודו דא"צ הבעל לומר להרקהעדים
אמנםאיןצורךבידיעתהאשהבעתמסירתהגטודיבידיעת
מפרשים,מהתועילאמירתהעדיםכיוןשכברניתןלההגט
העדים,אךישצורךשהאשהתדעלאחרזמן,ואףאםידעה
והבעל לא אמר לה כלום .ואי מהני מה שמפרשים לה
לאחר שהגט כבר אינו בידה או נקרע מהני ,ורק לאחר
אח"כ ,הרי ממילא ניתן הגט לקרות לכל ותדע שמגורשת,
שנודע לאשה ,היא מגורשת למפרע ,ולשיטתו האשה
וא"כמהבצעבמהשיפרשלההבעלשהיאמותרתבגטזה.
מגורשתאףאםנקרעהגטקודםשתדע.
ואף שהחרשת יודעת ג"כ לשמור גיטה ,ע"כ לאו משום
ולעומת זאת ,דעת הב"ש והגר"א בביאור שיטת
דידעהשהואגט,שאינהמתבוננתבזה,רקבמהשנותנולה
התוספותהיאשאםאינואומרלאשההריזהגיטך,ישצורך
הוא בחזקת שימור ואינה מאבדת אותו ,אבל שתדע ותבין
שיאמר לעדים בטרם המסירה ראו גט וכו' ,ולעיכובא הוא
שהוא גט ודאי לא .ואילו היתה מבינה שהוא גט לא הוה
שהעדים יאמרו לאשה בעת המסירה או בעוד הגט בידה
מוכחבפקחיתכנסישטרחובזה,אלאפשיטאשבחרשתגט
שהיאמגורשתממנוומותרתלכלאדם.גםאליבאשיטהזו,
ושטרחובשויןאצלה,אלאשיודעתלשמורגיטהוגםאינה
שאר הראשונים חלקו על התוס' ,ומלבד זאת ,הב"ש מודה
חוזרת,ועייןבמרדכי)ר"פהמגרש(משמעג"ככדפרישית".
שהמחבר בשו"ע פסק כשיטת הרמב"ם ודי במה שהבעל
מבואר שהגט מקושר תמה על התוספות שכתבו
אמר לעדים בטרם מסירת הגט אע"פ שהאשה לא ידעה
שהעדים יאמרו לה שהיא מגורשת ,שהרי החרשת אינה
דבר .על כן בנידון דידן שבני הזוג מאותם עדות שקבלו
מגיעה לרמת הבנה כזו ,ואע"פ כן היא מגורשת ,ומדוע יש
עליהםאתפסקימרןהב"י,יהיהדינהכמגורשתללאספק.
סימןנט357
ביאורשיטתהרמב"ם
הבעל ,שנתינתו היא בתורת גירושין .ואחת הדוגמאות
לעיל הבאנו את דרכו של הב"י סי' קלו בביאור שיטת
שמנההרמב"ם)בפרקא'ה"ט(לנתינהשלאבתורתגירושין,
הרמב"ם ,שאינו סובר כשיטת התוספות ,וכן כתבו הב"ש
היא" -נתנובידהוהיאישינהונעורהוהריהואבידה".הרי
והגר"אבפשיטות.להלןנביאאתמש"כהלחםמשנהוהעונג
שמצבה של האשה קובע האם הבעל נתן בתורת גירושין.
יו"ט בביאור שיטת הרמב"ם ,ומדבריהם עולה שלשיטת
)ודלא כדעת כמה מרבותינו הראשונים שכתבו דהריעותא
הרמב"ם האשה אינה מגורשת אם אינה יודעת בעת מתן
בישינה היא שאין לה יד ,ונביא להלן מדבריהם( .לפי זה,
הגטשהיאקבלהגטפיטורין.
מאחר שהריעותא בישינה הוא חוסר הדעת שלה באותה
נפתח בשיטת הלחם משנה )בתחילת הלכות גירושין(.
עת ,ה"ה באשה שוטה או קטנה .לענין זה דמיא לישינה,
לכאורה נראה שדעתו היא שקיים תנאי בחלות הגירושין
מאחר ושאין בה דעת להבין מה קבלה ,ומשלחה וחוזרת,
שהאשה תדע בעת הגירושין שמקבלת גט ,אף כשמקבלתו
ועצם המסירה אינה כמסירה לשם גירושין .משא"כ במסרו
בעלכרחה.
להואמרכנסישטרחוב,איןריעותאבידיעתהאשה,מאחר
דברי הלחםמשנה נסובועלשיטתהרמב"ם,ונקדיםאת
לשוןהרמב"םבפרקא'מהלכותגירושין)ה"א,ה"ט(-
שקבלה את הגט לידה ,ממילא לאחר מכן האשה תקראנו
ותראה שקבלה גט פיטורין ,או העדים יאמרו לה ,עכ"פ
"איןהאשהמתגרשתאלאבכתבשיגיעלהוכתבזההוא
הידיעה שתדע אחר כך ,גורמת למסירה דמעיקרא להחשב
הנקראגט,ועשרהדבריםהןעיקרהגירושיןמןהתורהואלו
כמסירה לשם גירושין .רק בקטנה ושוטה שאין בהן דעת
הן …שיתננו לה בתורת גירושין …ומנין שאינו נותנו לה
ואינן מבינות טיבו של גט ,ומשלחה וחוזרת ,בהן בלבד
אלאבתורתגירושין,שנאמרספרכריתותונתןבידה,שיתן
קיימתהריעותאשקבלוהגטבלאשיוכלולהביןדבר,ובאלו
אותו בתורת ספר כריתות ,אבל אם נתנו לה בתורת שהוא
בלבדכתבהלח"מדאיןזונתינהלשםגירושיןמאחרשאינה
שטרחובאומזוזהאושנתנובידהוהיאישנהונעורהוהרי
יודעת ,וגם לא תוכל לדעת אחר כך ,שנמסר לה גט לשם
הואבידהאינוגט,ואםאמרלהאחרכךהריהואגיטיךהרי
גירושין.
זהגט".
לפי דרכנו ,בנידון דנן ,אף אליבא דהלחם משנה אין
וכתב הלחם משנה " -עשרה דברים הם עיקר הגירושין
ריעותא במסירת הגט .אך בספר עונג יו"ט נקט שאינה
מן התורה …קשה למה לא מנה שתהא האשה המקבלת
מגורשת אם בעת שקבלה את הגט אינה יודעת שקבלתו
אותו בת דעת ולא קטנה ושוטה שנתמעטה מושלחה פרט
לשם גירושין ,ולכל הפחות בהכרח שתדע כן כל עוד הגט
לזו שמשלחה וחוזרת .וי"ל …הא דקטנה ושוטה ,בכלל
בידה.
דשיתנו לה בתורת גירושין הוא ,כלומר דהיא יודעת שהוא
לשםגירושין,וקטנהושוטהלאובנידעהנינהו".
העונג יו"ט בסי' קסג השיב בנידון בעל שנתן גט לאשתו
בעת שישבה בעגלה בדרכה לבית אביה ,ובטרם מסר את
מפשטותלשוןהלחםמשנהעולה,שלדעתהרמב"םאחד
הגט הודיע לעדים שעומד לתת גט ,אך האשה סברה
מהתנאיםלגירושיןהואשבעתהגירושיןהאשהתדעשהגט
שמקבלת אגרת שלומים ,ורק לאחר שהגיעה לבית אביה,
ניתן לשם גירושין ,ובלא"ה אינו נידון כנותנו לה לשם
הראתהאתהניירלאביה,והתבררלהשזהוגט.העונגיו"ט
גירושין.
דןהאםהאשהנידונתכגרושהונ"מאםתוכללחזורלבעלה
אך לפי זה קשה כיצד הלח"מ יבאר את דברי הרמב"ם
בפ"אה"ישכתב" -אמרלעדיםראוגטשאנינותןלהוחזר
הכהן .בתוך דבריו כתב העונג יו"ט לדונה כאינה מגורשת
מפנישלאהבינהשמקבלתגט.
ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זה כשר ,שהרי הודיע את
וז"ל העונג יו"ט " -נראה לי דמ"ש הרמב"ם ז"ל )פ"א
העדיםשנתנובתורתגירושין,וזהשאמרלהשטרחובמפני
מגירושיןהי"א( דבלאאמרלהכלוםהוירקגטפסול,מיירי
שנכלםממנה".
שהיאידעהשהואגט,רקשהואלאאמרלהכלום,אבלאם
משמע מפשטות לשון הרמב"ם דמיירי בכה"ג שהאשה
היאלאידעהכללשהואגט,וכשנתוודעלהשהואגטכבר
אינה יודעת דבר בעת הנתינה ,וכמ"ש הב"י הב"ש והגר"א
לא היה הגט בידה ,כעובדאדידן דכשנתנה לאביה כסבורה
בדעת הרמב"ם ,ואילו סבר הרמב"ם שתנאי הוא שבעת
שהוא אגרת שלומים ,מודה הרמב"ם ז"ל שהגט בטל …
המסירה שתדע שמקבלת גט פיטורין ,כיצד פסק שהיא
הרמב"םז"לכתבשם)פ"אה"ט(ומניןשאינונותנולהאלא
מגורשתלמרותשסבורהשקבלהשטרחוב.
בתורתגירושיןשנאמרספרכריתותונתןבידה,אבלאםנתן
ועוד תמוה ,ברמב"ם מבואר שהדין המחייב שיתננו לה
להבתורתשטרחובאומזוזהאושנתןבידהוישינהוניעורה
בתורתגירושין,מתייחסלכוונתהבעל,ומניןלומרדהרמב"ם
והרי גיטה הוא בידה אינו גט ואם אמר לה אח"כ הרי זה
ס"לשמתייחסגםלידיעתהאשה.
גיטך כשר עכ"ל .הרי שכתב בהדיא דטעמא דישינה הוא
על כן נראה ,שאף הלח"מ נקט בדעת הרמב"ם כדעת
מפני שלא נתן לה בתורת כריתות ,ולא כמו שפירש
הב"יוהב"שוהגר"א,ואחדמעיקריהגירושיןשמנההרמב"ם
הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל שהטעם בישינה שאין לה יד ואין
-שיתנו לה בתורת גירושין ,אמנם מתייחס למעשהו של
משתמר לדעתה ,אלא משום דבעינן בתורת כריתות ונתן
358אבןהעזר
עטרתדבורה
בידה ,והא התם בישינה הוא נתן לה בתורת כריתות ,רק
שפסק " -נתן הגט כשהיא ישנה ,וננערה ,והרי הוא בידה,
שהיא היתה ישינה והיא לא ידעה שנותן לה גט .הרי חזינן
ואמרלההריזהגיטך,איןצריךלחזורוליטלומידהוליתנו
דהתנאי דתורת כריתות אתרוויהו קאי ,דגם היא צריכה
לה .אבל אם לא אמר לה הרי זה גיטך ,אפילו אמר לעדים
שתדע שנתן לה גט בתורת כריתות ואם לאו אינו גט .ומה
ראוגטשאנינותןלה,אינוכלום,כיוןשהיאהיתהישנה".
שמהני אם אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה ,ע"כ דגם
לפי דרכו של העונג יו"ט קשה ,מאחר שהשו"ע סי' קלו
הרמב"ם ז"ל סובר בזה כדעת התוס' דהעדים יאמרו לה
וכן הרמ"א פסקו כשיטת הרמב"ם ,מדוע סתמו בסי' קלח
אח"ככלזמןשהגטבידה.ולאהזכירדברזהכיוןשרבאלא
כשיטת החולקים עליו ,ולא חששו לחומרא לדונה כספק
הזכירו דבעינן שיאמרו לה העדים ,להכי לא הזכיר גם
מגורשת.
הרמב"ם ז"ל .ומתקיים גבי דידה הא דדרשינן ספר כריתות
ונתןבידהבמהשיתוודעלהאח"ככלזמןשהואבידה.
ג .העונג יו"ט יסד את שיטתו על דין המגרש אשתו
ישינה ,שהרמב"ם בהלכה ט' הביאו בכלל מי שאינו נותנו
ולפי זה ע"כ דמש"כ הרמב"ם ז"ל דאם נתן לה הגט
בתורתגירושין,באותההלכהעםנותןגטבתורתשטרחוב
בשתיקה הוי רק גט פסול אבל מן התורה כשר ,מיירי שגם
או מזוזה .וסבר העונג יו"ט דהיינו טעמא בשתי הלכות אלו
היא ידעה שהוא גטרקשנתןבשתיקה ,אבל בלא ידעהעד
דאינה מגורשת מפני שהאשה אינה יודעת דבר בעת קבלת
אחרשיצאמתחתידהלאהויגטכלל.ולפיזהבישינהמהני
הגט.
אםאמרמעיקראלעדיםראושאנינותןלהגט,כמודמהני
אךקשהדבגמרא)גיטיןעח(.מבוארדשאניישינהמנותן
בכנסי שטר חוב ,דחד טעמא לתרוויהו לשיטת הרמב"ם ז"ל
בתורת שטר חוב .נאמר שם בגמרא " -אמר לה כנסי שטר
משוםדבעינןשיתןבתורתכריתות,וכיהיכידמהניגביכנסי
חוב זה ,או ששלפתו מאחוריו ,קראתו והרי הוא גיטה אינו
שט"חאמרלעדיםראוגטזהשאנינותןה"נמהניגביישינה
גט,עדשיאמרלההאגיטיך,דברירבי.רבישמעוןבןאלעזר
דלאכמ"שהרשב"אז"לדבישינהלאמהני.ומהשלאהזכיר
אומר לעולם אינו גט ,עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה
הרמב"םז"לדמהניגביישינהאמרלעדיםראוגטוכו',הוא
ויאמרלההאגיטיך.נתנובידהוהיאישנה,ניעורהוקוראה
משוםדאיןדרכולהזכירדיןשאינומוזכרבגמרא.
והריהואגיטהאינוגט,עדשיאמרלההאגיטיך,דברירבי.
ואתישפירדבריהרמ"א)בסי'קל"ו(שכתבוצריךשתדע
רבי שמעון בן אלעזר אומר עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו
שהוא גט ,אף שהוא קאי על דברי המחבר שהם כדברי
להויאמרלההאגיטיך.וצריכא,דאיאיתמרבהךקמייתא,
הרמב"ם ז"ל דהטעם הוא משום דבעינן תורת כריתות
בההיאקאמררבי,משוםדבתאיגרושיהיא,אבלנתןבידה
ואפ"ה בעינן שגם היא תדע שזה גט ,וכפי מה שהוכחנו
והיא ישנה דלאו בת איגרושי היא אימא מודי ליה לרבי
מדבריהרמב"םז"לדבישינהאינוגטאע"פשהואנתןבודאי
שמעוןבןאלעזר".
בתורת גט ,משום דבעינן שגם היא תדע שזה גט .וזה שלא
הרי מבואר בגמרא דישינה היא בגדר "אינה בת
כדברי הב"ש שכתב דלהר"מ א"צ שתדע ואפילו אם לא
איגרושי" לעומת אמר לה כנסי שטר חוב שהיא "בת
אמרו לה העדים נמי כשר ,ותמה בזה על הרמ"א ז"ל,
איגרושי",ופרש"י" -דבתאיגרושיהיא -שהריניעורה,ולא
ולפמ"שדבריהרמ"אנכונים",עכ"להעונגיו"ט.
מיחסרא אלא אמירת הי גיטך הלכך כי אמר לה בתר הכי
העולה מדברי העונג יו"ט ,שאחת מהתנאים לחלות
שפיר דמי שקבלתה הוגנת" .מבואר שיש חילוק יסודי בין
הגירושיןהואשהאשהתדעבעתקבלתהגטשהואמוסרלה
ישינהלמישקבלהגטבתורתשהואשטרחוב,דישינהאינה
ג"פ,ובלא"הלאמתקיים"ספרכריתותונתןבידה"שיתננולה
בת גירושין כלל ואילו בכנסי שטר חוב היא במהותה בת
בתורתספרכריתות.ולפידרכושלהעונגיו"טדבריהתוספות
גירושיןאלאשחסרהאמירתהריזהגיטך.
מתפרשיםכמ"שהב"ש,אךגםהרמב"םס"לכן ,ודלאכמ"ש
והטעם שישינה אינה בת גירושין ,כתב בעל המאור
הב"י והב"ש בדעת הרמב"ם .והכי נקטינן להלכה וכמ"ש
בפרק הזורק ,וז"ל " -נתן בידה והיא ישנה לאו בת איגרושי
הרמ"א ,וממה שהרמ"א לא כתב את דברי התוספות בלשון
היאמפנישאיןהגטשמורבידהולאמשוםדבעינןדעתה".
י"אמוכחשכךפרשבדעתהרמב"םוהמחבר.
וכ"כהרשב"א)חי'עמ"סגיטיןעח,(.וז"ל" -ישינהאינה
אךדבריושלהעונגיו"טצ"ע.
מגורשת דלאו בת איגרושי היא ולאו משום דבעינן דעתה,
א .קשה מחרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט,
אלא שאין גיטה שמור בידה כדאמרן ,וגריעה מחרשת
למרות שאינה שומעת ואינה מבינה דבר בעת קבלת הגט,
דחרשתיודעתלשמורגיטהומשוםהכיישלהידלהתגרש
וכמו שהוכחנו לעיל באריכות מדברי התוספות ביבמות
אבלזואיןלהידכללכלזמןשהיאישינה…אע"פשישכאן
ומדברימהר"םפדוואה,וכמ"שבספרגטמקושר.
ב.עודקשה,העונגיו"טלשיטתושהשווהכנסישטרחוב
לישינה ,והאומר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי ונתן
לה כשהיא ישינה מגורשת אליבא דהרמב"ם והתוספות.
לכאורהנעלמוממנודבריהשו"עהמפורשיםבסי'קלחס"ג
דעתהעדיםדאינהמגורשת,איןהעניןמשוםדעתאלאלפי
שאין לה יד כלל והרי זו כנשטית או שאינה יודעת לשמור
אתגיטהדאינהיכולהלהתגרש".
וכ"כ הר"ן והריטב"א ורבנו קרשקש דישנה לאו בת
איגרושימפנישאינהיכולהלשמוראתגיטה.
סימןנט359
ולפי זה מבוארים פסקי השו"ע שפסק בישנה לא מהני
לא היה לה יד ,וכ"כ קשה לטעמו של הר"ן שכתב משום
מה שיאמר לעדים קודם המסירה ראו וכו' .וכן באר הט"ז
דלאהויידהמשתמרתלדעתהא"כלאקרינןבשעתנתינה
בסי'קלחסק"ד,וז"ל"-אפילואמרלעדיםראוגטשאנינותן
ונתן בידה .והרב ב"י באה"ע סי' קל"ט הביא בשם הרמ"ה
להאינוכלוםכיוןשהיאהיתהישנה.אע"גשבסעיףשאחרי
בנתן לה גיטה בחצרה והיא לא היתה בצדה אע"פ שבאה
זה בכנסי שטר חוב מועיל אמירתו לעדים ,נ"ל החילוק
אחר כך לשם ואמר לה הא גיטך לא מהני דבעינן בשעת
דהתםישכאןנתינהגמורהאלאשמחוסרתידיעהמהניתן
נתינה ממש שתהא עומדת בצדה דאל"כ לא קרינן ונתן
לה,עלכןמהנימהשהעדיםיגלולהאחרכך.משא"ככאן
בידה,וכןהואדעתהטורג"כ.אבלהרשב"אוהר"ןחולקים
במשנה דלא הוי נתינה כלל דלאו בת גירושין היא ע"כ לא
ע"ז יע"ש .ולפי דעת הרמ"ה והטור ז"ל צ"ל דישנה אית לה
מהני אמירה לעדים .אלא דוקא אומר לה אחר כך הרי זה
ידוקרינןבהונתןבידה,אלאדגביגטבעינןדעתהולאמהני
גיטךדזההויבמקוםנתינהכיוןשהואבידהבעתההיא".
עד שיאמר לה אחר כך הא גיטך .אבל גבי מתנה לא בעינן
והנה הרא"ש בפרק הזורק סי' ד' כתב " -נתן לה והיא
ישנהניעורהקוראהוהריהואגיטהאינוגטעדשיאמרלה
האגיטךדגרעהמחרשתדישנהליתבהדעתכלל".
דעתהמקבלכלדאיכאדעתמקנהכמ"שהראב"דז"ל".
מבואר בדבריו שפרש את שיטת הרא"ש הרמ"ה והטור
שישנה יש לה יד ,ומשום הכי יכול לתת מתנה למי שישן
לכאורה היה מקום לומר שהרא"ש באר דין ישינה דלא
וסגי בדעת אחרת מקנה ,אף שאין דעת קונה .והטעם
כשיטתבעלהמאורהרשב"אושארהראשונים,מטעםדלית
שהישנה אינה מגורשת הוא מפני שאין לה דעת להתגרש
להיד,אלאכסברתהעונגיו"טשהטעםהואמפנישאיןלה
באותהשעה.
דעתדהיינושאיןלהידיעהבעתקבלתהגט.
לכאורהכוונתהמחנהאפריםלבאראתהרא"שהרמ"ה
אךאיןנראהלפרשכןבדעתהרא"ש.עייןבקרבןנתנאל
והטור כסברת העונג יו"ט ,וכן יתפרשו דברי הב"י סי' קלח.
שם שפרש כוונת הרא"ש כשיטת שאר הראשונים ,והיינו
אך לא יתכן לבאר אליבא בדעת הב"י ,מאחר שהב"י בסי'
דמאחרשהיאישנהואיןלהדעתאיןלהידואינהמגורשת,
קלו כתב להדיא בפשיטות שאין צורך בידיעת האשה בעת
וכן בשו"ת רע"א ח"ב סי' צב .וכן בהכרח מתבארים דברי
קבלתהגט.עלכןאףאםלאנבאראתהרא"שכמ"שהקרבן
המרדכיברישפרקהמגרששכתבהדבריםבאותולשוןכפי
נתנאל ,אלא כב"י והמחנה אפרים שנקטו שקיימת מחלוקת
שברא"ש,וכפישיבואר.
בין הרשב"א והרא"ש ,מסתבר שגם אליבא דשיטת הרא"ש
לעיל הבאנו את תחילת דברי המרדכי שכתב שהאשה
אין צריך שתדע בפועל בעת מסירת הגט שבקבלה זו היא
אינה צריכה לדעת דבר בעת מסירת הגט ודי אם אמר
מגורשת ,אלא העיקר תלוי אם בעת מסירת הגט האשה
לעדים ראו גט וכו' .ובהמשך דבריו כתב המרדכי וז"ל -
ראויה להתגרש באותה שעה .על כן באותה אשה שהבעל
"ואע"ג דאמר לעיל נתן לה גט והיא ישנה דאינו גט ,אלמא
אמר לה כנסי שטר חוב ,אם אמר קודם לכן בפני עדים
דבעינן דעתה ,היינו משום דאין בה דעת כלל וגרועה
שהוא מוסר את הגט לשם גירושין ,אף שהאשה לא הבינה
מחרשת".הרישהמרדכינקטבאותו סגנון שברא"ששישינה
דבר בעת מסירת הגט ,עכ"פ היא ראויה לכך ,דהיינויכולה
אינה מגורשת מפני שאין בה דעת ,ודבריו ודאי אינן
היא לקרוא את הגט או אחרים יסבירו לה בעת הגירושין
מתפרשים כסברת העונג יו"ט ,שהרי כתב שהאשה אינה
שקבלה גט והיא מותרת לכל אדם .וה"ה בחרשת ,אף
צריכה לדעת דבר בעת קבלת הגט ,ועל כרחך הביאור
שלמעשההיאלאהבינהדברבעתמסירתהגט,עכ"פראויה
במרדכי הוא כסברת שאר הראשונים ומטעם שאין לה יד
היא לכך שמיד באותו רגע יבהירו לו באר היטב לפי כח
באותה שעה מחמת שאינה בדעתה בעת השינה .לכן גם
הבנתה שהיא משולחת ועליה להמנע מלחזור לבית בעלה.
דבריהרא"שיכוליםלהתפרשכן.
משא"כ בישנה שאינה ראויה לכך בעת קבלת הגט ,מאחר
אך עיין בב"י סי' קלח )ד"ה נתנו לה כשהיא ישינה(
שאין בה דעת באותה שעה ,אינה מגורשת .וזהו החילוק
ומשמעות לשונו דהרא"ש והרשב"א חולקים .וכן בספר
בגמראביןישנהשאינהבתגירושין,לאשהשאמרולהכנסי
מחנהאפריםהלכותקניןחצרסי'יבפרשאתדבריהרא"ש
שטרחובשהיאבתגירושין.
בדרך אחרת מפירושו של הקרבן נתנאל .המחנה אפרים
ולפי זה סובר המחנה אפרים בדעת הרא"ש הרמ"ה
כתב " -מי שנתן מתנה לחברו כגון שהניחה בחיקו או בידו
והטורשהישןישלויד,וראויהואלקבלמתנהבדעתאחרת
אי קנאם בעודו ישן .ראיתי במתני' דהזורק ,נתן לה גיטה
מקנה כשהניחו המתנה בידו או בחיקו וכיוצ"ב .אך באשה
והיאישנהניעורהקוראהוהריהואגיטהאינוגטעדשיאמר
ישנהאףשישלהידבאותהשעהעכ"פהיאאינהבתדעת
הרי זה גיטך .וכתב הרא"ש ז"ל דה"ט משום דבעינן דעתה
באותה שעה ,ואינה בת גירושין .שלענין גירושין יש תנאי
וגרעה מחרשת .והרשב"א ז"ל פירש דישנה אין לה יד כלל.
שיתן הגט בתורת גירושין ,ונתינה לאשה ישנה שאינה
וצ"ע לטעמו של הרשב"א דישנה אין לה יד כלל ,א"כ כי
מבינה דבר ואינה ראויה להבין בעת השינה ,היא כנתינה
אמר לה בתר הכי הא גיטך אמאי מהני והא חשיב כאלו
שלא לשם גירושין .אבל נתינה לאשה הראויה להבין את
אמר לה טלי גיטך מעל גבי קרקע ,והכא נמי בשעת נתינה
משמעותקבלתהגט,אםתקראאתהגטאושאחריםיבארו
360אבןהעזר
עטרתדבורה
לה ,היא מגורשת מיד בעת קבלת הגט ,גם אם למעשה לא
מקבלתאתגיטהלהתגרשבו,והטעםדחיישינןשמאישכח
עשתה מאמץ להבין מה קבלה לידה .וה"ה בנידון שבעונג
מלומרלהאח"כהריזהגיטךאוהעדיםלאיגידולהאח"כ
יו"ט ,אין מקום לבטל הגירושין מהאי טעמא) ,אלא ששם
שהיא מגורשת ותהא חוזרת אליו .וזהו שדקדק רבינו וכתב
בתשובההיוסניפיםאחרים(.
וצריך שתדע בשעה שמקבלת גיטה וכו' דכך צריך
וע"עבספרחייאריהלהג"ראריהליבהורביץ ז"ל )חתנו
לכתחילה".
של בעל העונג יו"ט( חלק אה"ע סי' ו' שכתב לדון על
מבואר שהב"ח סובר ,דמימרא דרבא בפרק הניזקין )דף
תשובתחותנוהעונגיו"טבסי'קסגהנ"ל,והביאכמהראיות
נה(.דמהניבאומרלעדיםראווכו' ,היינודכשרבדיעבד ,אך
לדחות את שיטת העונג יו"ט ,אך עיקר ראיותיו הן בנידון
איןלנהוגכןלכתחילהמחשששמאישכחולומרלהאח"כ.
שם שהאשה קבלה את הגט והבעל אמר לה שהוא גט רק
ולפיזה,בנידוןדידןלכאורהביה"דנהגשלאכראויכשסידר
שהיא סברה שכוונתו לשחוק ,ולא הבינה שהוא גט .אך גם
גט באמירה לעדים בטרם המסירה ובלא לומר לאשה דבר
ציין לעיין בתורת גיטין סי' קלו במש"כ בשם הרשב"א
בעתהמסירה.
)שהובא לעיל( דמוכח דלא כעונג יו"ט ,אלא אפילו נקרע
אךי"לבזהשלשהדברים-
הגטקודםשהתבררלהשהואגט,מגורשת.
א .דאף אליבא דשיטת הב"ח ,הכא שאני ,שהאשה
מסקנתהדברים-
סירבה במשך חמש שנים לקבל גט ,והיה ידוע שיש בזה
דברי העונג יו"ט שכתב בשיטת הרמב"ם ,שהאשה אינה
מכשוללאחרים,ובכה"גנחשבכשעתהדחקוכדיעבדדמי.
מגורשת אם בעת שהגט בידה היא אינה יודעת שנמסר לה
ב.עייןבט"זסי'קלוסק"בשדחהאתדבריהב"ח,ונראה
גט,לאהתבררו.ושיטתהרמ"אהתפרשההיטבכפישכתבנו
מדבריו שבאומר לעדים מתחילה ראו גט זה וכו' כשר
לעיל.
לכתחילה.
אךעדייןישלדוןאםהיהראוילכתחילהלנהוגבדרךזו
ג .עיין בב"ח בסי' קלח )ד"ה נתנו לה כשהיא ישנה(
ולסדר את הגט באופן שאינה יודעת דבר בעת המסירה.
שהביא את דברי התוספות בדף עח .ובתוך דבריו כתב
הלכהזוהתבררהבדבריהב"חבסי'קלו.
בלשון זו " -לפירוש ר"י באמר לה כנסי שטר חוב זה שהגט
הטורסי'קלוכתב"-וצריךשתדעבשעהשמקבלתגיטה
כשר באומר לעדים ראו גט שאני נותן וכו' לפי שהעדים
שהואגיטהושהיאמקבלתאותולהתגרשבו.אבלאםנותנו
יגידו לה אח"כ שהיא מגורשת כמ"ש בסי' קל"ו ס"ג דהוה
להבחזקתשהואשט"חאינהמגורשתאא"כיאמרלהאח"כ
ליהכאילואמרלההבעלהריזהגיטך".נראהשפרשבדעת
ה"זגיטךאושיודיענולעדיםתחלה".
התוספות כדרכו של הב"ש ,ואמירת העדים היא כאמירת
וכתב הבית יוסף " -וצריך שתדע בשעה שמקבלת גיטה
הבעלהאומרלההריזהגיטך,ואמירהזוצרכהלהאמרכל
שהואגיטהוכו'.לשוןזהאינומדוקדקשאע"פשלאידעהכן
עוד הגט בידה .על כן הקשה שם הב"ח מדוע אם אמר
בשעהשקיבלההגטכיוןשאמרלהאח"כאושהודיעלעדים
לעדיםראווכו'ונתןלהבעודהישנהלאמהנימהשהעדים
תחלה סגי וכך הוה ליה למימר וצריך שיתננו לה בתורת
יאמרו לה אח"כ ,הרי אמירת העדים תהיה בעת שהגט
גירושין וכן כתב הרמב"ם בפרק א' ולמד כן מדכתיב ספר
בידה,ואזמהניאמירתהבעלשיאמרהריזהגיטך.
כריתותונתןבידהשיתןאותובתורתספרכריתות.והשתא
עכ"פהב"חלשיטתושישקצבהלאמירתהעדים,דהיינו
אפילו אמר לה כנסי שטר חוב כיון שהודיע לעדים שהוא
כלעודהגטבידה,לכןישמקוםלהורותלכתחילהשיאמרו
נותנו לה בתורת גירושין מיקרי שפיר שהוא נותן בתורת
לה קודם המסירה שהיא מקבלת גט ,דחיישינן שמא לא
ספרכריתות".
יספיקו לומר לה כן קודם שיצא מידה .אבל לדעת התורת
הב"חלאקבלאתביאורהב"יבטורשאיןכלצורךשהיא
בעצמה תדע בעת מסירת הגט ,וכתב דהטור קאי בשיטת
התוס' ,ולשיטה זו לכתחילה צריך להודיעה בעת מסירת
הגט ,ורק בדיעבד כשר אם הודיע לעדים והם הודיעו לה
אח"כ.
גיטין,בביאורשיטתהתוספותאיןמקוםלחשש,מאחרשגם
אםיאמרולהאחרכךמהני.
על כן למעשה דנקטינן כתורת גיטין ,אין הכרח לביאור
שלהב"חבדבריהטור,ואףלכתחילהיכוליםלנהוגכן.
יצוייןשקושיתהב"חבסי'קלח,קושיאשהב"חנשארבה
וז"ל הב"ח " -וצריך שתדע וכו' ,כתב ב"י לשון זה אינו
בצ"ע ,היא סייעתא גדולה לשיטת התורת גיטין .אמנם
מדוקדקוכו',ושראליהמאריה ,דלשונומדוקדקעלפידברי
אליבא שיטת הב"ח והב"ש אין דרך ליישב את דברי הטור
התוספות בפרק הזורק בד"ה אינו גט שכתבו וז"ל ר"י היה
שלא הכשיר במוסר גט לישנה אף אם הקדים ואמר לעדים
מצריך …מבואר מדבריהתוספותדאע"פ דבגט כשראפילו
ראווכו',אלאאםנאמרשאמירתהעדיםלאשה,בנידוןשל
לאהודיעלהשהואגט,אלאשאמרלעדיםראוגטזהשאני
כנסישטרחוב,אינהבעתשהגטבידה,וכדעתהתורתגיטין,
נותן לה ,מ"מ כיון דאפילו בדיעבד אינו כשר אלא אם כן
ובזה אמרינן דדומיא דהכי לא מהני בישנה .אך אה"נ
שהעדים יגידו לה שהיא מגורשת שלא תהא חוזרת ,לפיכך
מסתבר ,שאם העדים יאמרו לה מיד כשהיא ניעורה והגט
צריך שתדע בשעה שמקבלת את גיטה שהוא גיטה ושהיא
עדיין בידה שזהו גיטה ,יועיל כשם שמועילה באותה עת
סימןנט361
אמירת הבעל שאומר הרי זה גיטך ,והטור בסי' קלח לא
הביאו את שיטת רבינו חננאל שגם ביחס לחצרה אמרינן
אייריבכה"ג.
דלאלעבידעובדא.
מסקנת הדברים נראה שבנידון דידן היה ראוי לנהוג כן
אףלכתחילה.
הרמב"ן בחי' )שם( כתב " -וכתב רבינו חננאל ז"ל ואת
לא תעבד עובדא ותורה )ר' בסגול( שתהא מגורשת לגמרי
במקרה שבפנינו עלתה סברא ,שאין מקום לחוש כלל
עד דמטא גיטא לידה לגמרי וכו' ואנו קבלנו מרבותינו
אליבא דכו"ע ,מאחר שהאשה ניהלה דין ודברים עם
שאפילוזרקולהלחצרהלאמשתריאליהלעלמאעדדמטי
הדיינים .הדיינים ניסו לשכנעה לקבל גט והיא הודיעה
גיטא לידה וכו' דגרסינן בירושלמי מחוור מכולם עד שיתנו
שאינה מוכנה לקבלו ,ולבסוף ביה"ד הודיעה שהיא תאלץ
לידה.אלודבריר"חז"לודבריקבלההןוראויןלחוש,אבל
לקבלו בעל כורחה ומיד לאחר מכן השליח הניח את הגט,
ודאירבאעבדעובדאבההואגיטאדשכיבמרעברישפירקין
כמפורט לעיל ,לכאורה יש לדון שיחשב כאמירת "הרי זה
…ורבינוהגדולז"לכתבהלכותאלוולמעשהכתבן,ואע"פ
גיטך"מאחרשהיועסוקיםבאותוענין.
כן הוא מקפץ ומדלג בהם שלא לפרסם בהם קולא כמנהגו
אךי"לבזהשנידברים-
בכלמקוםהראוילהחמיר".
א.עייןברמ"אסי'כוס"אובט"זסק"בדלאמהניאמירה
והרשב"א )חי' גיטין עח (:כתב על דברי ר"ח " -דברי
שדברו אחרים בפניהם ובעינן שהבעל ידבר עמה באותו
תימה הם דהא רבא דבתרא הוא עבד עובדא כדאמרינן
ענין .ובמהרש"ם ח"ז סי' קסד כתב " -דוקא בהוא בעצמו
לעיל תיזול ותיחוד ותפתח ותקני גיטא אגב ביתא …אלא
עוסק באותו ענין מהני ,אבל אמירת אחרים לחוד לא מהני
שדבריקבלההןוראוילחושלהם".
כמ"ש הט"ז סי' כ"ז סק"ב ,וכן הוא באבני מילואים סי' כח
וכן כתב הר"ן שיש לחוש לדברי ר"ח ,וכן והריב"ש בסי'
סקמ"א )באמצע הס"ק( שדוקא כשהמקדש מדבר מעסקי
רה כתב על דברי ר"ח " -ואע"פ שזו היא חומרא יתירה,
קידושיןמיקריעסוקיםבאותוענין,אבלאםאחריםמדברים
שלאלעשותמעשהבחצרה,אעפ"ככתבהרמב"ןז"לשראוי
או אפילו היא מדברת כל שלא דיבר המקדש לא" .וה"ה
לחושלדבריושדבריקבלההם".
בנידוןזההשליחלאדברעמהכללבאותוענין.
לעומת הרמב"ן הרשב"א הר"ן והריב"ש שכתבו לחוש
ב.נראהשאםאמנםהאשהלאהבינהבעתמסירתהגט
לשיטת ר"ח שדבריו דברי קבלה ,הרי שהתוספות )עח :ד"ה
שנמסרלהגט,לאיועילמהשהיועסוקיןבאותוענין.ודמי
את( והרא"ש )סי' ז'( הביאו את שיטת ר"ח ודחו אותהולא
למי שאמר 'הרי זה גיטך' לאשה שאינה מבינה כלל לשון
סיימולחושלדבריו.
הקודש,דמסתברדלשיטתהתוספותאליבאדהב"שולשיטת
וכן המרדכי סי' תלז הביא את רבינו חננאל והערוך
העונג יו"ט לא יועיל עד שיבהירו לה את מה שארע .וה"ה
שפרשו החומרא בגמרא בגירושין לחצר האשה ,ודחה
הכאאםאמנםהאשהלאהבינהדברבעתשנמסרלההגט,
דבריהםכמ"שהתוס'והרא"ש,ואחרכךכתב" -נהגוהעם
לאיועילמהשעסוקיןבאותוענין.
שלאלגרשע"ינתינתגטתוךביתהאוחצירהואפילובתוך
קלתה או בתוך מלבושיה .והטעם פרש רבינו יחיאל לפי
נתינתהגטעלבגדיהאשה
שלפעמים מלבושיה שאולים ואולי הבעלים מקפידים על
במקרהשבפנינו,מאחרשהגטניתןללאהסכמתהאשה,
כך ,וא"כ לא הוי גיטא כיון דלאו להכי אושלינהו .לכך טוב
ולאהיהניתןלסדראתהגטכמקובלשהאשהמקבלתהגט
לתת הגט לידה ממש וידה תהיה פתוחה מתחילת הנתינה
לתוך ידיה ,אלא השליח מסר לאשה את הגט בהתאם
עדגמרהנתינה,וכ"כרבינופרץבןרבינואליהוז"ל".
לאפשרויות שעמדו בפניו באותו מעמד .אמנם בסמוך
וכן בהגהות מיימוניות )דפוס קושטא( פ"ה מגירושין
למסירת הגט ,נאמר לשליח שינסה למצוא דרך להניח את
ה"א הסכים לפסק הרמב"ם שיכול לגרש בזריקת גט
הגטבחיקה,אךלמעשההיהקושיבדברולבסוףהונחהגט
לחצרה ,ודחה דברי ר"ח ,אך למעשה הביא את הסמ"ק
עלהשמלהשמעלשוקירגליהבעתשהאשהישבה),ורגליה
שכתבשנהגושלאלגרשלחצרהאוכליהאובגדיהמחשש
לאהיובאלכסון(.ישלבררהאםהאשהמגורשתבגטשניתן
שהםשאולים.
להבדרךכזו.
בשו"עסי'קלטסעיףידפסקהרמ"א"-אםזרקלהלתוך
שנינובמסכתגיטיןבפרקהזורק)דףעח"(.היתהעומדת
ארבע אמות שלה ,ואין הבעל נכנס לתוכו ,הרי זו מגורשת.
ברשות הרבים וזרקו קרוב לה מגורשת" .ושם בגמרא )עח(:
וכל זה מדינא ,אבל לכתחילה אין לגרש ,אפילו ליתן הגט
"אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו,
לתוךחצירהאולתוךמלבושיה,אלאלתוךידהממש,וידה
ואתלאתעבידעובדאעדדמטיגיטאלידה".
ופרש רש"י " -עד דמטי גט לידה .גזירה שמא יאמרו על
תהאפתוחהמתחילתהנתינהעדסופה,ואפילובדיעבדאין
להתירהלעלמאעדשבאהגטלידהממש".
רחוק שהוא קרוב" .לפי פרוש רש"י הא דבעינן מטא גיטא
ועיין בבאר הגולה וביאור הגר"א שהחומרא שלא לגרש
לידה ,היינו לאפוקי קרוב לה ,שמא יאמרו על רחוק שהוא
בחצר האשה נובעת משיטת הר"ח והערוך .והחומרא שלא
קרוב,ואיןמניעהלגרשהבזריקתגטלחצרה.אךהראשונים
להניחבמלבושיהנובעתמהמרדכיבשםר"פ.
362אבןהעזר
עטרתדבורה
לפי האמור ,אם בנידון זה ביה"ד יורה הלכה למעשה
לקבל את פסק הרמ"א הבנוי על שיטת כמה מגדולי
כפסק הרמ"א ,הרי שאפילו בדיעבד שכבר קבלה את הגט,
הראשונים.שהריכיוצ"ב מצינו פעמים רבות שהרמ"אפסק
איןלהתירהלעלמא.
אךהב"שס"קכדכתב" -ואפילובדיעבד.עייןבתשובת
כשיטת מקצת רבותינו הראשונים אף שיש בראשונים דעה
אחרת.
הריב"ש בנפל על בגדיה הוי כנתן לידה וליתא חומרא
דברי הב"ש התבארו בתשובת הגר"ח מוואלאז'ין בחוט
דשמואל ,ומשמע אפילו אם לא נשאת מיקל" .הרי שהב"ש
המשולשח"אסי'יב),וכןהובאהתשובהזובספרביתהלוי
חלקעלהרמ"אוכתבלהקללהתירהלהנשאבמקרהשהגט
בסוףחלקא'בתשובותהגר"חמוואלאז'יןתשובהב'(,וז"ל-
נפלעלבגדיה.
"אשר הקשה כת"ר על שהביא ראיה מהריב"ש ,שהיה
איןלומרדהב"שמפרשדבריהרמ"אשלאהחמירלענין
מחכמיהספרדיםולאקבלוחומרותרבותינוהצרפתיםאשר
בדיעבד בנפל על בגדיה ,דלשון הרמ"א ברור מללו ,דבעינן
הרמ"א הביא דבריהם .הנה באמת חכמי הצרפתים
"לידה ממש" אף לענין דיעבד ,והיינו לאפוקי בנתן על
הראשוניםלאהחמירואלאלעניןלכתחילה .שהרילאכתב
בגדיה ,וכמו דמוכח מתחילת דברי הרמ"א ד"לתוך ידה
הסמ"קוהכלבווהמרדכי ,אלאלשוןטובאונכוןליתןהגט
ממש"היינולאפוקימלבושיהעי"ש.
לידהממש.וכןמשמעמדבריהמרדכישהריהביאשםלעיל
וכן אין לומר דהב"ש רק מציין לדברי הריב"ש אך אין
מיניה דברי הר"ח וחלק עליו ,ואח"כ הביא דברי הגהות
בדעתו לחלוק על הרמ"א ,דפשטות לשונו מורה שחולק על
סמ"ק שלא ליתן לתוך חצירה .והיינו משום דחומרת הר"ח
הרמ"א ,וכן כתב בשו"ת חוט המשולש ח"א סי' יב שהב"ש
הוא אפילו לענין דיעבד ,וכמש"כ שם דבחצירה לא משתרי
חולק על הרמ"א .הרב השואל בחוט המשולש נטה לומר
לעלמא ,וע"ז הוא דחולק עליו ,וחומרות הסמ"ק הוא רק
דאין כוונת הב"ש לחלוק ,והגר"ח ז"ל כתב " -אשר כתב
לעניןלכתחילה.הרידלעניןחצירההצרפתיםמקיליםלענין
כת"ר שהב"ש לא הביא דברי הריב"ש אלא לפלפולא
דיעבד והספרדים מחמירים לחוש לדברי הר"ח אף לענין
בעלמא ,הוא דוחק גדול ,ושיחלק הב"ש על הרמ"א לא
דיעבד .ולענין מלבושיה וקלתה לא הזכירו כלל חכמי
נפלאתהיא.וכןדרךהאחרוניםבכלחלקיהשו"ע".
הספרדים הראשונים כגון הרמב"ם והרשב"א והר"ן כלל.
ביאורשיטתהב"ש-הב"שחלקעלהרמ"אמכחתשובת
ודברי הרמ"א שהחמיר לענין מלבושיה גם בדיעבד באמת
הריב"ש )שהובא בב"י( .הריב"ש בסי' רה נשאל באשה
חידוש הוא שלא נזכר בשום פוסק ,ורבינו משה מדעתו
שקבלה גט בבית הכנסת ,והגט נפל בסמוך לה תוך ד'
הוסיף חומרא זו .ונראה דעת הרמ"א ז"ל דחצירה וקלתה
אמותיה ,הריב"ש הביא את שיטת רבינו חננאל להחמיר
ומלבושיהבחדאמחתאנינהו,וכמש"כהסמ"קדבחדטעמא
בנפללחצרהוכתבלחושלדבריו,וכפישהבאנולעילדבריו,
שייכים ,וס"ל להרמ"א ז"ל דכמו שלדעת חכמי הצרפתים
ואע"פ כן הריב"ש בסי' רו כתב בפשיטות שאנו מחמירים
כולהו אסירי לכתחילה ,ה"ה לחכמי הספרדים דנקטו
כשיטת רבינו חננאל ,היינו דוקא בזרק לתוך חצרה משא"כ
חומרות הר"ח לאסור בחצירה אף דיעבד ,ה"ה נמי קלתה
בנפלהגטעלבגדיה.וז"להריב"ש"-וכלשכןשבשטרכתוב,
ומלבושיהאףדיעבדאסירי,וא"כשפירמצינןלאתוייראיה
שנפלעלבגדיה,וזוהריהואכמטאגיטאלידה".
מהריב"ש דמחמיר בחצירה אף בדיעבד ,ובמלבושיה כתב
אמנםמתשובתהריב"ששכתבדהוי"כמטאגיטאלידה",
לכאורה היה נראה שיוכל לכתחילה לגרשה בדרך זו ,אך
דהוי כמטא גיטא לידה ,ולישנא דכמטא גיטא לידה משמע
ודאידשריאלהנשא".
הב"ש שהביא את הריב"ש חלק על הרמ"א רק במה
העולה מדברי הגר"ח ז"ל ,שטענת הב"ש כנגד הרמ"א
שהחמיר אף בדיעבד שכבר קבלה את הגט ,שלא תנשא
היא ,שמצינושתישיטותבראשונים,שיטתחכמיהספרדים
לעלמא לאחר שקבלה גט בדרך זו .אך הב"ש מסכים
שהחמירו כדברי ר"ח אף לענין דיעבד ,שלא להתירה
דלכתחילה אין לתת גט בדרך זו ,וכמבואר בלשונו של
להנשא בגט שנפל בחצרה ,ומאידך מצינו שיטת חכמי
הב"ש .וכן כתב הנודע ביהודה )תניינא אה"ע סי' כו ,הובא
האשכנזים כתוספות המרדכי והרא"ש דלא חששו לשיטת
בפת"ש סי' קטו ס"ק יד וסי' קלט סוף סק"ד( וז"ל " -הגם
ר"ח ואדרבה דחו דבריו ,אך כתבו להחמיר לכתחילה שלא
שבב"שס"קכ"דכתבבשםהריב"ששאםנפלעלבגדיההוי
לגרשבחצרהאובהנחהעלבגדיהמחשששמאהםשאולין
כמטילידה,וכתבשםשאפילועדייןלאנישאתתנשא,מ"מ
אצלה,אךבדיעבדלאחרשקבלהגטבדרךזויכולהלהנשא.
משמעות לשונו שם היינו בדיעבד שכבר ניתן הגט באופן
ולפיזה,הב"שהסכיםלדעתהרמ"אשפסקלמעשהכחומרי
הנ"ל".
שתי השיטות ,אך טענת הב"ש היא שבהניח לה גט על
אך בעיקר דברי הב"ש יש מקום לתמוה .הרמ"א פסק
בגדיה ,לא מצינו מי שיחמיר שלא להתירה להנשא ,מפני
כרבינו יחיאל ורבינו פרץ שבמרדכי ,לחוש לבגדים שאולים
שחכמי הספרדים החמירו דוקא בזרק לתוך חצרה ולא
ושמאלאולהכיאושלינהו.וכימפנישהב"שמצאבתשובת
בהניח על בגדיה .על כן לענין בגדיה יש בפנינו רק חומרא
הריב"ש ,שהריב"ש לא נחית לחשש זה והקל בנפל הגט על
לכתחילה הנובעת משיטת חכמי האשכנזים ,ולא מצינו מי
בגדי האשה ,וכי מטעם זה יורה הב"ש הלכה למעשה שלא
שיחמירשלאתנשאאףבדיעבדלאחרשקבלהגטבדרךזו.
סימןנט363
לפי זה מבוארהטעםשהב"ש פסקדעכ"פ לכתחילה לא
ובשו"ת יהודה יעלה )למהרי"א( ח"ב חלק אה"ע סי' צה
יגרשנה בדרך זו של הנחה על בגדיה ,אף שכפי הנראה
כתב " -חידש עוד ,שלא לזרוק לה גט לפי שלפעמים
הריב"ש היה מיקל בזה לכתחילה ,עכ"פ למעשה לכתחילה
מלבושים שאולים ואולי בעלים מקפידים על כך ,ולא הוי
נהגוכשיטתרבינופרץוסייעתו,ומנהגזהכוללאףבגדיה.
גיטא כיון דלאו להכי שאולים .ואני תמה מאגדה במסכת
נראה שהלכה למעשה נקטינן כדעת הב"ש ,וכמבואר
תעניתכ"גע"בבאבאחלקיהאמרלהוטליתשאולההיתה
בנודע ביהודה )תניינא אה"ע סי' כו( .וע"ע בסי' קי"ז בב"ש
להכי שאלו ולהכי לא שאלו וכפרש"י וז"ל ולהכי לא שאלו
ס"ק כב שכתב בפשיטות בעניין אשה נכפית המחוייבת
לילהטילעליהקוציןלקרעהעכ"ל,משמעבלאהאדלקרעה
לקבל גט " -ומכל שכן דיכול לזרוק לה הגט בעל כרחה".
כמו לזרוק לה גט עליהם לא קפדי ושרי .ויותר מזה קיי"ל
ופשיטא דהתם לא יוכל לזרוק לה לתוך ידיה הפתוחות
באה"ע סי' קל"ט סעיף י"א וסעיף י"ב כולי האי לא קפדי
כשאינה רוצה לקבל הגט .מסתימת דבריו משמע שאף
אינשי והוא מגמרא דגיטין ע"ז וע"ט ע"ב שוב כתב לי …
לכתחילהיוכללזרוקלהגטולהניחועל בגדיה .כפיהנראה
הביאכןבשםהמרדכיפרקהזורקע"שהירושלמיוהגאונים
סבר הב"ש ,דבסי' קלט עסקינן בנותן גט ברצונה על כן
רבינו יחיאל ורבינו פרץ בר"א יעו"ש ,וא"כ אותן הגאונים
לכתחילה יתן בידה ממש ,אבל במקום שאי אפשר ,כגון
שבמרדכי י"ל דלא מפרשי כפירש"י הא דאבא חלקיה רק
בנידוןבסי'קיז,אףלכתחילהמותרלהניחועלבגדיה.
כפשוטו ולהכי לא שאלו יהי' לדבר מה שיהי' ,ועוד שהם
בעיקר דינו של הרמ"א שלא לגרש בהנחה על בגדיה,
מודים שאין זה מדינא הוא רק המחמיר תע"ב ,וכן כתב
עיין בשו"ת מהר"ם לובלין סי' א' דהיינו חומרא בעלמא,
מהר"ם לובלין שהוא רק לחומרא בעלמא ואין לתפוס
ועיין בשבות יעקב ח"א סי' קכ שתמה בזה מדוע חיישינן
עליהם מהש"ס ופירש"י והתוס' ונכון" עכ"ל תשובת יהודה
לשאלה.
יעלה.
גםאםנחושלשאלה,רחוקלחושדלאולהכיאושלינהו,
וע"עבשו"תמהר"שענגילחלקה'סי'ידמש"כבזה.
וכמ"ש בספר גט מקושר )סג"ר סי' רכ( ,וז"ל " -מ"ש דלאו
העולה מדברינו -בנידון דידן לדעת הרמ"א לא תנשא
להכי אושלינהו צ"ע ,דכיון דהבגדים שאולים מאי סברא
בגט זה ,ולדעתהב"ש אמנם לכתחילה אין למסור גט בדרך
לומר דלאו להכי אושלינהו ,דמאי קפידא למשאיל בקניית
זו של הנחתו על בגדיה ,אך בדיעבד יכולה להנשא לאחר
הגט .וכן איתא לעיל )סי' קל"ט( דחצירה שאולה קונה ולא
שכבר נמסר לה ,והבאנו מכמה מגדולי הפוסקים שכתבו
מפלגינן כלל אי להכי אושלינהו …כיון שהמקום שאול לה
שעיקרדיןזההואחומראבעלמאואינומןהדין.
מה איכפת למשאיל במה שקנתה הגט ,ואפילו יהיה איזה
בנידון דידן שהיתה שעת הדחק ואפרושי מאיסור אשת
קפידא ,מ"מ דברים שבלב הם כיון שלא התנה בפירוש
איש החמור ,ומזה חמש שנים שלא נמצאה דרך אחרת
שלענין זה אינו משאיל .ועוד דלא שייך בו קפידא ,שהרי
להביאה להסכים לקבל גט בדרך המקובלת ,בכה"ג לכו"ע
יכול לגרשה ולתת הגט בידה ,וא"כ לכאורה גם זה חומרא
היהמקוםלהורותלכתחילהלגרשהאףבדרךזושלהנחת
בעלמאהיאלחושלקפידאדמשאיל".
הגטעלבגדיהשמעלגופה.
ובשו"ת רבי שלמה איגר חלק אה"ע סי' כא )לעיל
וראיתי בתשובת הגרי"א מקובנא שכתב דבשעת הדחק,
הבאנו את הנידון שעליו השיב( ,כתב " -ליתא בנ"ד חשש
אף אליבא דשיטת הרמ"א יכול לכתחילה לתת גט בדרך זו
תורה ,דאי משום מה שכתב המרדכי דחיישינן לשאלה,
והאשהיכולהלהנשאלכתחילה.
הנה נ"ל דאינו מהדין כי אם חומרא בעלמא .חדא הא
וז"לבשו"תבאריצחקחלקאה"עסי'יד" -אףדהאידנא
העלה הב"ש סי' יז ס"ק סט דלמאי דקיי"ל סימנים דרבנן
אנונוהגיםשלאלגרשע"יחצירהכמבוארברמ"א)סי'קל"ט
לית לן חשש שאלה ,רק היכי דבעי סימן מובהק החשש
סעיף יד( ,עכ"ז פשוט דגם עתה בעת הדחק מהני חצירה.
הזה מחליש את הסימן .ותו גם אם הם שאולים ,עדיין
וראיה לזה דהא מה דאין מגרשין ע"י חצירה הוא ממרדכי
צריכיןלחוששהמשאילמקפיד,והויתריספקי,דלמאאינן
)פ'המגרש(דכתבבזה"לדנהגוהעםשלאלגרשע"יחצירה,
שאולים ודלמא אינו מקפיד ,וידוע מה שכתבו הגדולים
וג"כסייםדעלכןטובליתןלידהעכ"ל.א"כמשמעדאינורק
בתשובותיהם דגם בגט אשה סמכינן אספק ספיקא .ועוד
טובלכתחילההיכאדאפשרבגטאחר,אבללאבעתהדחק,
איני יודע בזה בקיאות היכן מצינו לחוש להקפדת אדם
וכמש"כהט"זבהאדעכשיואנונוהגיםשלאלגרשע"יש"ק
בדברזרלוואינונוגעלוכללוכלל.גםאינייודע,כיוןדאין
דבעת הדחק מהני דהא לא היתה תקנה ע"ז ,ועוד דהא
דרךאדםזרלהקפיד,והנהגםאםיבואאליהוויאמרשזה
קיי"ל ביו"ד )סי' רמ"ב( ש"ך )הלכות אסור והיתר שם(
מקפיד ,כלום מששא אית ביה ,דכיון שהשאיל סתם הוי
דבדרבנן סומכים על יחיד נגד רבים בעת הדחק ,וכש"כ
הקפדהדבריםשבלב.גםאינייודעא"כדחיישינןלהקפדה
דסומכים על רבים נגד יחיד .א"כ כיון דעיקר המנהג נובע
איךיתורגםהדיןדחצרקונהלהביןשאולביןשכור,ואטו
משיטת ר"ח כמש"כ המרדכי דפי' הגמ' דואת לא תעבד
שאולמייריבפירששמשאיללקבלתהגט,כלכהאילאהיו
עובדא עד דמטי גיטא לידה למעט קנין חצירה ,אבל רוב
סותמיםהפוסקים".
פוסקים שהם תוס' והרא"ש ור"נ ומרדכי וכל הפוסקים
364אבןהעזר
עטרתדבורה
ורמב"םדפי'ואתלאתעבדעובדאכו'היינולמעטקרובלה,
הבגדים,הנהלפיהסבראבעינןשינתןהגטבמקוםשישלובית
והוי הר"ח יחיד נגד רבים ,דנהי דחיישי לדבריו לכתחילה,
קיבוללעמודבו,דהריכתיבונתןבידה.ואע"פשדרשוז"לדגם
אבלבעתהדחקודאיסמכינןעלרבים.וכןמשמעבהרמ"א
חצירה הוי כידה מדלא כתיב ובידה יתננו ,מ"מ צריך מיהת
גופיה,שמתחלהכתבדלכתחילהאין לגרשע"יחצירהא"כ
לעמוד בחצירה ,ובנזרק על בגדיה אינו עומד דמשרק שריק
משמעדבדיעבדמגורשת,ואח"זכתבהרמ"אדאףדבדיעבד
ונופללארץ.ועודדהריכתבהרמב"םז"לרישפרקה'…ואחד
אינה מגורשת ,ולמש"כ ניחא ,דלכן בדיעבד אינה מגורשת
ידהאוחיקה…הרידבעינןידהאוחיקהוכיוצאדהוודומיא
כיוןדלכתחלהאיןלגרשע"יחצירה,וכיוןדעברעלהתקנה
דידה שיעמוד בתוך ידה ,אבל על בגדיה אין זה לא ידה ולא
לכןבדיעבדג"כאינהמגורשת,כדמצינוכה"גבכמהדוכתי.
חיקה…ותדעדהריעדיפהמינהאמרובגמ')גיטיןדףע"חע"ב(
אבל היכא דא"א בגט אחר אף לכתחילה מגרשים בחצירה
היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה ,אע"פ שהגיע הגט לידה
בעתהדחק,ולאהוי'תקנהכללבזה".
אינה מגורשת …ותרצו בדלא נח אלא לתוך האש או לתוך
והנה בספר שבות יעקב ח"א סי' קכ פסק במי שהרחיק
הים כשהיתה עומדת על שפת הנהר דמעיקרא לאיבוד קאי,
נדוד שתים ושלש שנים ואשתו זינתה והולידה ממזר
ופסקוההפוסקיםז"ל.וא"כדוןמינהומינהלנ"ד.דאםשםדהוי
ומסרבתלקבלגטדיוכללזרוקלהגטלחצרהאולמלבושיה,
ידה ממש לא מהני בהגיע לידה ,כ"ש בבגדיה .ולפי"ז מ"ש
ומבואר בתשובה שם שאף אם זרק למלבושיה לא נתירה
הריב"שז"לבתוךדבריווז"לשבשעתמסירהשנפלעלבגדיה,
להנשא עד שתקבל לידיה ממש .השבות יעקב קאי בשיטת
במקוםביתקיבול,ולאהוצרךלבארולרובפשיטותו.דודאילא
הרמ"א ולדעתו הרמ"א נקט דמחמירין דלא לעביד עובדא
עדיף מידה קטפרס .דהרי דין ד' אמות בנ"ד ליכא כיון דקדם
בין בזרק לחצרה ובין למלבושיה .השבות יעקב לא הזכיר
הוא בתוכן ומיקרילא נח ,שהרי עדייןברשותו וזה פשוט .וכן
כללמשיטתהריב"שוהב"ש.
מוכחמלשוןהג"השכתבלתוךחצירהאולתוךמלבושיהוכו',
וכן בשו"ת תשורת שי ח"א סי' קיח פסק למעשה כדעת
השבות יעקב ,ובתוך דבריו כתב " -הא בבגדיה כשר ודאי
אלמא דבעינן תוך מלבושיה ממש ,כגון בתי כיסין העושין
במלבושיםדהוומקוםהמשתמר".
מדינא אף מדרבנן ,רק מחומרא לא מתירין אותה להנשא
בדברי הבית יהודה קיימת התייחסות לשני מצבים.
לכתחילה" .התשורת שי הלך בדרכו של השבות יעקב ולא
האחד ,כשהגט נפל על בגדיה ולא נח לגמרי אלא המשיך
הזכירדברמתשובתהריב"שוהב"ששהביאו.
להתגלגל עד שנפל לארץ ,ובזה הדבר פשוט שאינה
אך יש לדון שאמנם בני זוג מקהילות אשכנז ,יתכן שיש
מגורשת.והשני,כשהניחובכיסהבגדאובמקוםאחרבויש
מקום לפסק זה של השבות יעקב והתשורת שי ,שלא רצו
ביתקיבול.כפיהנראהמאחרשבסתמאהאשהעומדתבעת
לנטותכללמפסקהרמ"א.אךמאחרובפנינובניזוגמקהילו
מסירת הגט ,אם אינו מניח את הגט בתוך כיס וכיוצ"ב אין
ספרד ,שלא קבלו על עצמם את פסקי הרמ"א ,אין למונעה
אפשרותשהגטישארבמקומואלאעומדלכךשיפוללארץ.
מלהנשא לכתחילה .מרן המחבר בשו"ע לא הביא חומרא
אין בדברי הבית יהודה בירור הדין בכה"ג שהאשה יושבת
במישזרקהגטלמלבושיהולדונהכמישזרקלחצרה.אמנם
והבעל מניח הגט על השמלה שעל ברכיה .בנסיבות אלו,
הב"י הביא את המרדכי במש"כ בשם רבינו יחיאל ורבינו
אמנם הגט הונח שלא בתוך בית קיבול ,אך לאחר מסירתו
פרץ,אךמלבדשהב"ילאהזכירמזהדברבשו"ע,אךגםלפי
הגטמונחכראויבמקומוואינומחליקלמקוםאחר.
המובא בב"י ,היינו דוקא חומרא לכתחילה ולא למונעה
מלהנשאלאחרשקבלהגטבדרךזושזרקהגטעלמלבושיה,
והנהבשאלההאםבקנייןחצרבהכרחשיהיהלחצרבית
קבול,מצינודיוןבפוסקים.
ובב"ילאהוזכרדברמחומרתהרמ"אדאףבכה"גלאתנשא.
המחנהאפריםבהלכותקניןחצרסי'יאכתב,וז"ל"-הא
וכפישהתבארבתשובתחוטהמשולששחכמיהספרדיםלא
דכליושלאדםקונותלו,היהנראהדהיינודוקאבכלישיש
החמירולעניןזרקעלמלבושיה.ואףלבניאשכנזראינוכמה
לותוך,אבלכלישאיןלותוךלאקנה.ולכאורההיהנראה
מגדוליהפוסקיםשכתבודבדיעבדאיןלחוש.
כן מההיא דפרק הניזקין גבי מתניתין )גיטין נט (:דמצודות
חיהועופותישבהםגזלמפנידרכישלוםיע"ש.אבלמההיא
קניןחצרבכלישאיןלוביתקיבול
דפרקהריביתגבימשכנתאהנ"ל)ב"מדףסז(:מוכחדאפילו
מפשטות לשון הסמ"ק והמרדכי בשם רבינו פרץשהביא
כלי שאין לו תוך ,כגון מחצלאות קונה לו .וההיא דהניזקין
הרמ"א שדנו גט הניתן על בגדיה כגט הניתן בחצרה ,עולה
שאני משום דהוי כדי לקנות בהם בעלי חיים ,ויש לחלק
שדנואתהבגדכחצר.אךישמקוםלדוןהאםכלישאיןלו
באופן אחר ,אבל מ"מ נקטינן דלאו דוקא כלי שיש לו תוך,
ביתקיבולקונהכחצרו,שאםאינוקונהבקניןחצר,לכאורה
אלאאףמחצלאותקונותלו".
מדינאאינהמגורשת.
בספר בית יהודה )להג"ר יהודה עייאש ז"ל( ח"ב סי' עב
ועייןבספרחתןסופרשערהמקנה)עמ'כג(שהביאאת
דבריהמחנהאפריםוהסכיםעמו.
כתב – "יש לחקור …אם מה שנזרק הגט על בגדיה ולא היה
ובשו"ת רבי שלמה איגר חלק אה"ע סי' כא כתב -
בית קיבול בבגדים אי חשיב כמו הגיע לידה …בזרק על
"אריכות לשון המשנה )גיטין נט,ב( מצודות חיה ועוף ודגים
סימןנט365
ולא קתני בקיצור מצודות יש בהן כו' ,והסוגיא דפרק איזהו
קנה כלל .ודין ד' אמות ג"כ אין כאן כיון דבחצר דאחרינא
נשךב"מדףס"זע"ב"ולמ"דכליושללוקחברשותמוכרקני
לא תיקון ד' אמות ,אפילו תימא דבגט תקנו אף ברשות
כו' בסיסני קנינהו" מורה דלא בעי תוך אלא לקנות בעלי
הרבים".
חיים דחשיבי ,דהא סיסני היינו מחצלאות דלית להו תוך.
העולהמתשובהזושלהביתאפרים,שאםהגטנפלעל
וחפשתיומצאתישבגליוןשו"עחו"מסי'ר'רישסעיףג'על
בגדיה של האשה במקום שיש בבגד בית קיבול ,בכה"ג
תיבתכליושלאדםכתבתיבזה"ל"אףדליתלהותוך,מיהו
הרמ"א החמיר לחוש שמא הבגד שאול ולאו להכי
לקנות בעלי חיים בעי תוך לקמן סי' ש"ע ס"ד ,ועיין ספר
אושלינהו,ולשיטתהסמ"קוהמרדכימה"טהחמירר"חשלא
מחנהאפריםהלכותקניןחצרסי'יא".
להתירה להנשא ,והריב"ש באר שיטת ר"ח שהחמיר בחצר
לעומת זאת ,הבית אפרים בתשובה )חלק אה"ע סי' קד(
היינודוקאחצרממשומפניהחשששהחצראינהמשתמרת,
חולקעלדעתהמחנהאפרים,ולדעתוכלכלישאיןלוחלל
אבל בבגד אין לחוש ,ונראה שבמחלוקת זו הבית אפרים
אינוקונהבקניןחצר,אא"כנעשהלקבלעליו,ודוקאבכה"ג
חוששלפסקהרמ"א,ולאמצא מקוםלהקלכריב"ש.אךאם
קונהאףשאיןבוכליקיבול.
הגט נפל על הבגד במקום שאין בו בית קיבול ,בכה"ג סובר
הבית אפרים השיב בנידון שהגט נפל על כסת שהיתה
שייכת לאשה ,וכתב לברר הלכה זו האם קנתה את הגט
הבית אפרים דלכו"ע אינה מגורשת ,מפני שאין כאן חצר
שתוכללקנותבואתהגט.
בקנין חצר ,וז"ל " -בכה"ג שנפל על הכסת שהוא כלי שאין
ובספר חי' רבנו מאיר שמחה )לבעל האור שמח( עמ"ס
לו תוך אין לו דין כלי שיקנה כלל ,כמבואר בגיטין דף ס'
ב"מ דף סז ,:בתחילה באר שתמרים שנפלו על המחצלת
לעניןמצודותחיותועופותבאוהריואוזליכ"עלאפליגיכו'
נקניםבקנייןחצר"אע"פשאיןלהםתוך,בכלזאתכיוןדמצי
ע"ש ברש"י וברמב"ם ובטור וש"ע סי' רע"ג וסי' שע .וא"כ
למיכפינהוולהכיעבידי,דדרכןלכרוךהתמריםבהנךבודיא,
פשוט דוקא לתוך קלתה שיש לו תוך וכן לתוך חיקה היינו
שוב הוה כיש לו תוך ,ולא דמי ללחי וקוקרי דגיטין )סא(.
כשנפל במקום שהוא בית קיבול ,דאל"כ לא הוי בכלל כליו
עיי"ש".
שללוקחכלל.וא"כבזהשאיןכאןביתקיבולהגטפסולולא
תנשא בו לכ"ע .והריב"ש ודאי נמי דלא מיירי כי אם היכא
ולפי סברא זו אין לדמות כסת או בגד למחצלת של
תמרים,מאחרואינםעשוייםלכרוךבהםחפצים.
שנפל על בגדיו במקום בית קיבול .וראיתי בספר מחנה
אךלאחרמכןהביאהג"רמאירשמחהז"למדבריהתוס'
אפרים הלכות מכירה סי' יא שכתב …והחילוק הזה אינו
סוףפ"קדסוכה,שכתבודלאותהבודיאהיהגדנפאוממילא
מובן כלל ,דמה הפרש יש בין לקנות בו בעלי חיים או לא
היהלהםתוך,ותמהעלהמחנהאפריםשנעלמו ממנודברי
דהא מבואר שם בדבר שאין לו בית קיבול אע"פ שהבע"ח
התוס'".
נצוד בו אינו מועיל שיתפוס בו קנין כלל .ומש"כ מההוא
וכןבספרתפארתבחורים)לרבישלוםחיהכהןמתוניס(
דמשכנתא דבב"מ ,אישתמיטיתיה דבר התוס' בסוכה דף כ'
בחי' עמ"ס סוכה דף כ :תוס' ד"ה מסככין העיר בקצרה
מסככין בבודיא עשויה היא לקבל תמרים כדאשכחן
)כמ"ש הבית אפרים( וכתב " -נעלם זה מהמחנה אפרים
בכתובות ,וי"ל דההיא דאית ליה גדנפא היא עשויה לקבל
שכתבדכליושלאדםקוניםלואפילואיןלהםביתקיבול".
תמריםכו'ע"ש.וגםנראהדאפילותימאדאיןלהביתקבול
וראיתי בספר מנחת פתים )חו"מ סי' ר' ס"ג( שכתב
כלל ,מ"מ כיון דעיקר עשייתה לכך לקבל תמרים הנושרים
בפשיטותכשיטתהביתאפרים )בלאשהזכירו(,וז"ל" -כליו
מהאילן ,שפיר מיקרי כליו של לוקח לענין זה ,אבל כסת
של אדם ,היינו כלי שיש לו תוך כמבואר לקמן סי' רע"ג
שאין עשוי לקבלת שום דבר פשוט לענ"ד דלא מיקרי כלי
סעיף י"ג ,מיהו כלי חלול כגון קופה שאין לה שוליים אע"ג
כלל".
בהמשך הדברים כתב הבית אפרים " -כיון דעכ"פ כליו
מטעם חצר ,ולפי מה שהסכים הריב"ש סי' ר"ה ראוי לחוש
לפי' ר"ח שלא להתירה אף בחצרה ,ובתשובה שאח"ז סי'
ר"ו כתב כ"ש שבשטר כתב שנפל על בגדיו וזו הרי היא
כמטא גיטא לידה .ולכאורה מאי עדיפותא דבגדיו מחצרה,
דלענין קבלת טומאה לא מיקרי כלי ,מ"מ לענין קנין קנה
כדמשמעבאה"עסי'קל"טסעיףט'יעו"ש".
וכןבספרדברימלכיאלחלקה'סי'רוכתבבתוךדבריו–
"ובכליבעינןדוקאשיהאלותוךכדאיתאבגיטיןדףס"א".
ישמקוםלכמהתמיהותעלתשובהזושלהביתאפרים
)ועלהחולקיםעלהמחנהאפרים(.
ושמא סובר הריב"ש טעמא דמחמרינן בחצר דזימנין שלא
א .מהתוספות במסכת גיטין דף עח .ד"ה ,מקום חיקה'
יהיה חצר המשתמרת ,משא"כ בבגדים דמסתמא משתמר
עולה כי דין בגדיה הנגררים של האשה ,כדין חצרה ,ויכול
שם לדעתה .אך הרמ"א נמשך בזה אחר הפוסקים דטעמא
להניחשםגט.ומסתימתדבריהםנראהשלאודוקאבכיסים
דחומרא משום שאולין הוא ,וא"כ אין לחלק בין חצר
שבבגדים,אלאבכלמקוםשיניחאתהגטעלהבגדמהני.
ובגדים ,אדרבא בבגדים שייך הך חששא טפי דשמא היו
ב .הסמ"ק המרדכי והגהות מיימוניות שהובאו להלכה
שאולין ,ועכ"פ נלענ"ד כיון דכלים מטעם חצר אתינן עלה,
ברמ"א כתבו שנהגו שלא לגרש בזריקת הגט לבגד האשה,
צריך שיהא דוקא בית קיבול ואם לאו אין לו דין כלי ולא
וכל זאת מחומרא דחשש בגד שאול ,ורבותא הו"ל
366אבןהעזר
עטרתדבורה
לאשמועינן דאם הגט נפל על הבגד במקום שאין לו תוך
אף שאינו נעול במנעול נקרא חצר המשתמרת ,וכמבואר
דאינהמגורשתכלל.
בגיטין פרק הזורק .וראיה לזה דהא כלים מטעם חצר הוא,
ג .מש"כ הבית אפרים "הריב"ש ודאי נמי דלא מיירי כי
וא"כ קשה למ"ד דבעי דוקא בתוכה א"כ כלים בסימטא
אם היכא שנפל על בגדיו במקום בית קיבול" ,תמוה מאד.
אמאיקנהדהאלאומשתמרתהוא,ועומדבתוכהאיאפשר
דהמעיין בתשובת הריב"ש יראה שהריב"ש לא היה נוכח
בכלי,אלאעלכרחךדמחיצותהכליכמחיצתהחצרוחשיב
בעת מסירת הגט ,אלא נשאל על מקרה שארע ,ובתחילה
כחצרהמשתמרתעכ"ל.ולכןשפיראמרוכשי"לתוךהויגזל
)סי' רה( השואל כתב שהגט נפל בסמוך לד' אמות של
גמור דחשיב משתמרת ,אבל כשאין לו תוך לא קנה מטעם
האשה ,והריב"ש ברר שאלה זו למעשה .ואח"כ בסי' רו
דאין משתמר ואין עומד בצדו כסתם מצודות שפרסו
בתוךהדבריםכותבהריב"ש" -כלשכןשבשטרכתובשנפל
הציידים".
עלבגדיה,וזוהריהואכמטאגיטאלידה".מבוארשאחרכך
וכן בספר חשב האפוד )להג"ר חנוך דוב פדווא( ח"ג סי'
הגיע לידי הריב"ש שטר קבלת העדות של העדים שהיו
ע'כתבליישבאתשיטתהמחנהאפריםכסבראהנ"ל,עפ"י
נוכחים בעת מסירת הגט וכתוב בו שהגט נפל על בגדיה.
דברי הנתיבות בסי' ר' סק"ג הנ"ל )שהביא מהר"ם יפה(
ומאחר ולשון השטר סתומה ,אילו סבר הריב"ש שאינה
וביאר שרק במצודות שיש להם תוך קנה קנין גמור ,מפני
מגורשת כלל אם לא נפל הגט למקום בית קיבול בבגדיה,
דבאין להם תוך נידון כחצר שאינה משתמרת ,מאחר
היה מוטל על הריב"ש לכתוב דנידון כמטא גיטא לידה רק
והבעליםאינםעומדיםבצדהחצר.
בכה"ג .ומסתימת לשון הריב"ש בהכרח דלא סבר שיש
לחלקבזה.
ד.עיקרשיטתושכלישאיןלותוךאינוקונהבקניןחצר,
ה .בתוספות במסכת סנהדרין דף כה .מוכח שכלי שאין
לו תוך קונה ,התוספות כתבו שם בסוגיית משחק בקוביא
דהוי אסמכתא " -והא דפסקינן דמשחק בקוביא קני דווקא
צ"ע מה סברא יש לחלק בין כלי לקרקע ,דמאחר שקרקע
כשמעות שניהם על פי הדף לפי שהדףוהמקום קנוי לאותו
קונה בקנין חצר אף בלי מחיצות ובלא שיש לה תוך ,מהו
שירויח כדי לקנות המעות אשר עליו" .וכן במרדכי שם
החילוקביןכלילקרקע.ומאחרשחצרילפינןמידושלאדם,
וברמ"אסי'רזסעיףיג.ועייןבסמ"עסי'רזס"קלגובביאור
הריידוקונהגםכשהיאשטוחהבלאתוך.
הגר"א שבארו דהמעות שכל גבי הדף קונה נקנו לזוכה
ומה שכתב הבית אפרים להוכיח שיטתו מגיטין דף ס,:
מטעם קנין חצר .אמנם לפי מש"כ הבית אפרים לחלק בין
המעיין שם בסוגיא יראה שהמצודות שאינן קונות ,הן "לחי
עשוי לקבל לשאינו עשוי לקבל אין פירכא מכאן על חילוק
וקוקרי" ,ופרש רש"י דהינו חכה או מצודה המורכבת מחוט
זהשלהביתאפרים.
שיש בו מחטים והחיה נתפסת במחטים ,ובאלו הריעותא
ובשו"ת מר"ם יפה כתב בזה בדעת הבית אפרים ,וז"ל -
היא שהחיה רק תלויה על המחט ואינה מונחת בכליו של
"וגם בחו"מ סי' רז סי"ג בהג"ה וסמ"ע ס"ק לב צ"ל דוקא
בעל המצודה .אין מסוגיא זו הכרח דשכלי כגון מחצלת או
כשי"ל גדנפא או כמ"ש בנתיבות ס"ק יב שהיה קנין אחר
בגד השטוח על הארץ אינו קונה מדין חצר ,דמאחר וכל
ומ"מצ"לדףנמי".
החפץ הנקנה מונח עליו נקנה לבעליו בקנין חצר .ונחשב
ו.במסכתב"מדףט:נאמר " -משוךבהמהזווקניכלים
ככלישישלותוך.ומהסוגיאשםבמסכתגיטיןישלנולמעט
שעליהמהו…חצרמהלכתהיא,וחצרמהלכתלאקנה.וכי
רק כה"ג שהחפץ אינו מונח כלל על הכלי אלא תלוי עליו
תימא כשעמדה ,והא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב
כדגהתלויעלהמחטשבחכה.
לא קנה .והלכתא בכפותה" .ועיי"ש בחי' הרמב"ן הרשב"א
ומצאתי בשו"ת מר"ם יפה )לג"ר מרדכי מיכאל יפה ז"ל
הר"ן והריטב"א )החדשים והישנים( שכתבו דבכפותה קונה
מחכמי המבורג( סי' ד' )שהוא הרב השואל בתשובת ר"ש
כלים שעליה מכח קנין חצר ומוכח מסוגיא זו שקונה בקנין
איגר שהבאנו לעיל ,והשיב על אותו מקרה( שהביא את
חצר אף בכלי שאין לו בית קבול ,ומסתימת הסוגיא
תשובת הבית אפרים וכתב ליישב הראיה מהסוגיא בגיטין,
והראשונים נראה שבכל מקום שיניח על הבהמה הכפותה
וז"ל " -לפרש"י בקוקרי מבואר דהניצוד מונח רק חלק אחד
קונהולאכתבולהקפידלהניחדוקאבמקוםשרגיליםלהניח
במחטשנתחבבו,ובכה"גלאקנהמטעםחצרולכןבעיתוך
עליהמשאותוחפצים,ודלאכסברתהביתאפרים,אלאבכל
דוקא ,אבל כשכל הדבר מונח בו ,גם באין לו תוך קונה
גווני קונה כשמונח על הכלי אף כשאין לו בית קיבול .
שפיר .עוד י"ל דלכאורה קשה מאי צ"ל באין לו תוך ,הא
ובשו"ת מר"מ יפה כתבבזהבדעתהביתאפרים" -גם צ"ל
מבואר ב"מ יא א' בחצר בעינן או עומד בצדו או חצר
בהאידבבאמציעאט'ב'בהמהישלהתורתחצראףשאין
המשתמרת,וכלשאחריכולליטוללאמיקרימשתמר,א"כ
נוקמאמתני'דלאעמדבצדהמצודהוכסתמיי'נמי,לכןאין
בו גזל רק מפני דרכי שלום .ומצאתי בנתיבות סי' ר' סק"ג
להתוךהואילדעשוילישאכליםשמניחיםעליה".
ז.מש"כהביתאפריםלהוכיחממסכתסוכהאינומוכרח,
ונביאאתלשוןהגמראוהתוספות.
מה נקרא אינה משתמרת נראה דדוקא כשהוא מגולה בלי
בגמרא)סוכהדףכ" -(:אמררביחנניהכשירדתילגולה
מחיצותנקראאינומשתמר,אבלכלשישלומחיצותסביב,
מצאתי זקן אחד ואמר לי מסככין בבודיא ,וכשבאתי אצל
סימןנט367
רבי יהושע אחי אבא הודה לדבריו .אמר רב חסדא והוא
בית קיבול .וז"ל הג"ר שלמה איגר בתשובתו הנ"ל " -ויש
דלית ליה גדנפא" .ופרש רש"י בודיא מחצלת .מסככים
לעיין ,הן בנידון סברתו דמעלתו והן בנידון סברא דידי,
דסתמאלסיכוךואינהכלילתשמיש.
מספר שיטה מקובצת בבא מציעא ט,ב סוף סוגיא דקני
וכתבוהתוספות)ד"המסככין("-מסככיןבבודיא.עשויה
בהמה לקנות כלים שעליה ,דשם חקר בקלתה שעל ראשה
היאלקבלתמרים,כדאשכחןבכתובותפרקנערה)דףנ(:זיל
אי משום חצר הוא או מטעם גופה הוא .מיהו בזה נ"ל
הב ליה מתמרי דעל בודיא .וא"ת אם כן מקבלת טומאה
דקילקול המלבושים תקנתה .רצוני ,אם נימא דבאין לו תוך
מדרבנןכדףשלנחתומיןפרקהמוכראתהבית)ב"בדףסו(.
אינו קונה ,י"ל דקלתה שאני שהוא חצר בפני עצמו ,ע"כ
והיאך מסככין בה .ויש לומר דההיא דאית ליה גדנפא היא
אזלינןבתרדידיהלאבתרגופיה,משא"כבאיןלותוך".
העשויה לקבל תמרים ,והך מוקמינן בדלית ליה גדנפא
דההיאודאיעשויהלסיכוךוטהורה".
העולה מסוגיא זו שאם זו מחצלת עם גדנפא ,אנו דנים
וכוונתו שאם נאמר שהבגד אינו נידון כחצר ,הרי שאינו
עומדבחשיבותבפניעצמוובטללגוף,וקונהמדיןיד.ולהלן
נבררבעז"ההלכהזו.
אותהככלי המקבל טומאהשמתחילת עשייתההיא עשויה
לקבל תמרים ,ואינה ראויה לסכוך ,ולא יועיל מה שכעת
הוא מייחד אותה לצורך סיכוך ואם לית בה גדנפא
מתחילתההיאעשויהלסיכוך.
קניןמדיןיד
לצורך הקביעה שבהנחת הגט על בגדה ,הגט נקנה
לאשהבקניןיד,עלינולהניחשתיהנחות.
אך עדיין פשיטא שקיימות מחצלות בלי גדנפא שלמעשה
א .הכתוב "ונתן בידה"" ,ידה" לאו דוקא ,וה"ה שאר
שוטחיםאותםתחתהתמריםעל מנתשהתמריםיפלועליהם,
אבריה,כגוןאםהניחעלראשהאועלאחדמשאראבריה
ומייחדים אותם לכך .ומאחר ובגמרא בב"מ פרק איזהו נשך
מגורשת,ונידוןכמישהניחבידה.
)סז (:נאמר בסתמא דהמלוה מקבל תמרים שעל בודיא ,ולא
מצינו חילוק דהיינו דוקא שיש גדנפא למחצלת ,מוכח דלענין
קניןחצר,קנהבכלגווניאתהתמריםשעלגביהמחצלת.
ב .אין חילוק אם מניח על גופה ממש או על הבגד
המכסהאתהגוף.
ולהלן נברר אמיתות הנחות אלו ,ונפתח בבירור ההנחה
ח .בספר אורח לחיים )להג"ר חיים ראצקי ז"ל( ,הערות
הראשונה ונקדים את דברי הרמב"ם בפרק ה' מהלכות
סי'לה,כתב" -ועייןגיטיןדףעטדתירץהש"סבקופהשאין
גירושיןהלכהא'" -זהשנאמרבתורה,ונתןבידה',איןענין
לה שולים ,ופרש הרמב"ם שהפנימית אין לה שולים והיא
הכתובאלאשיגיעהגטלה,ואחדידהאוחיקהאוחצרהאו
מוטהעלצידהונפלהגטעלצידהשלהכליוקניאלה,ועיין
שלוחה שעשתה ידו כידה הכל אחד הוא …ומשיגיע הגט
שו"עאבןהעזרסי'קל"טס"ט.הרידגםבלאתוךקונה,ויש
לרשותהנתגרשה".
לעייןבזה".
העולה מדברינו -לשיטת המחנה אפרים ,כליו של אדם
קונים לו אף אם אין להם בית קיבול) ,ולפי סברא אחת
ומאחר ו"ידה" דכתיב ,אין המכוון על ידה ממש ,על כן
אין חילוק בין הניח על ידה להניח על רגליה או על ראשה
וכיוצ"ב.
במחנה אפרים ,למעט בעלי חיים( .וכן הסכימו כמה
בחי'הרמב"ןעמ"סגיטיןדףכא).ד"החצר(כתב" -חצר
אחרונים .אבל הבית אפרים והמנחת פיתים נקטו שהכלי
מהלכת לא קנה .הקשו בתוספות הא חצר מידה איתרבי
אינו קונה אלא אם יש לו בית קיבול ,ולדעת הבית אפרים
וידה מהלכת היא .ומתרצי ידה מינח ניחא וגופה הוא דקא
אףאםאיןלותוךקונהאםהכליעשוילכךשיקבלחפצים.
ממטילה,כדאמרינןגביקלתהבפ"קדמציעא.ולאומילתא
וכן הבאנו דעת אחרונים שתמהו על המחנה אפרים מדברי
היא ,דאע"ג דגופא ניחא ידה לא ניחא וכמהלכת דמיא,
התוס'סוףפ"קדסוכה.
משא"כ בספינה וקלתה דנייחי לגמרי ,ואפילו הניח לה על
הבאנוכמהראיותשכליקונהבקנייןחצראףכשאיןלו
גבי גופה או על גבי רגלה ומהלכת מגורשת ,אלא כיון
בית קיבול כל עוד החפץ מונח על הכלי ,כגון במחצלת או
שאינהמתרחקתממנהכשאינהמהלכת,אבלחצרמהלכת
דף וכיוצ"ב ,ובמה שכתב הבית אפרים לחלק בין אם עשוי
כיון שאפשר לה להתרחק ולא תהא משתמרת לדעתה לא
לקבל או אינו עשוי לכך ,לא מצינו הכרח לחילוק זה.
משמעות המרדכי הסמ"ק והרמ"א בסי' קלט שמדינא
מגורשת בהניח על בגדיה ,ומסתימת דבריהם משמע שלא
חילקוביןאםישלבגדביתקיבולאוהניחעליושלאבמקום
שישבוביתקיבול.
אךגםאםנקבלאתעיקרשיטתהביתאפריםשכליאינו
קונהאםאיןלוביתקיבול,עכ"פי"לשאםהניחאתהגטעל
קניליה",עכ"להרמב"ן,וכןכתבהמאירי)שם(.
ומבוארמדבריהם"-ידה"לאודוקא,וה"השארמקומות
שבגופהכידהדמו.
והתוספותבמסכתבבאמציעאדףט):ד"הספינה( כתבו
"ספינהמינחנייחאומיאהואדקאממטולה…הכאחצרמשוםידאיתרבאיוהוהשפירדומיאדידדמינחנייחוממטו
להעםגופיה".
בגדה ,האשה מגורשת ,גם אם הבגד אינו קונה לה מדין
ומשמעות דבריהם שכל הגוף פרט ליד נידון כחצר
חצר,ודלאכמ"שהביתאפריםדדוקאבהניחבבגדשישבו
מהלכת .והגרע"א בגליון הש"ס שם כתב " -תמוה לי דא"כ
368אבןהעזר
עטרתדבורה
הגוףמקרימהלךואמאימהנינותןגטעלראשה,גםאמאי
שמפילה לארץ ותוחב לה הגט בחזקה ,ובזה ליכא קנין
בנתן גט ביד עבדה מקרי חצר מהלכת ,הא היד מינח .אלא
הגבהה…ואזצריכיןאנולחקורשתיחקירותאםזהמיקרי
ע"כדידוהגוףחדהוא,אלאדאמרינןמהידהשאינומהלך
ידה ,דאפשר דקנין יד הוא יד ממש לא שאר אברים,
היינודאינומהלךמהקונהדבכלמקוםשהיאמהלךשםהוא
כדמשמע באלו נערות )לא (:דקנין ידו הוא מטעם דידו של
הקונהמשא"כחצרדמהלכתמהקונהוצע"ג".
אדםחשובהלוכד'עלד'עיי"שובפנ"י.הספקהשני,אףאם
והג"ר שלמה איגר )בתשובתו הנ"ל( כתב " -הן לשון
התוס' בב"מ ט' ע"ב ד"ה ספינה "דידה מינח ניחא וממטיא
נאמר שכל האברים של אדם הוי כידו ,מ"מ היכי דמיפסק
דבראחרשאינושלהאםשייךבזהחציצה".
לה עם גופה" מורה קצת דכל הגוף מקרי חצר מהלך ,אבל
ועיי"ש שהביא מדברי התוספות )שהבאנו לעיל( .וכן
לא מסתבר לי דבדוקא כתבו כן ,דלמה לא נימא נמי גופיה
הביא ממסכת חולין דף קלט במצא קן בראשו של אדם
נייח ורגליים קא ממטי ליה כיון דהגוף איברים חלוקים מן
דמוכחדלאקנהומשוםהכיאינוכמזומןוחייבבשלוחהקן,
הרגלים כמו דחלוקים הידים מן הרגלים …אפס הא התוס'
ומתוספותבמסכתגיטיןדףעח.שכתבודחיקהכידהממש,
עצמן כתבו תירוץ אחר דרק בחצר מהלך שלא לדעתו אינו
וסיים דבריו וכתב " -באופן דעדיין הדבר אינו מבורר אם
קונה )ודבריהם הלא המה בהר"ן פ"ב דגיטין ]י,א ד"ה
שאראבריםמועילמטעםיד".
וגרסי'[(,וא"כודאיהגבכידהממש".
והנה מה שהביא ממסכת חולין נדחה לפי מה שכתב
ובתוספותבמסכתגיטיןדףעח.ד"ה"מקוםחיקהקנוילה"
בשו"ת מהר"י הכהן דיש חילוק בין קנין הצריך להעשות
כתבו " -וא"ת פשיטא דהא חיקה הוי ממש כידה" .והוסיף
מדעתו של הקונה ,דבכה"ג במידי דלאו אורחא בכך אינו
ביאור בספר תפארת יעקב עמ"ס גיטין )שם( ,וז"ל " -נראה לי
קונה ,משא"כ לענין גירושין .ומטעם זה אין מקום למה
דכוונתהתוס',דודאיאיהיהזורקועלגופהממשבחיקהכמו
שהוכיחהחלקתיואבממסכתכתובותדףלא.:
עלידההוימהני,דאטוגידמתליתלהיד,וכלגופהכידה".
בגמרא שם " -הגונב כיס בשבת חייב ,שכבר נתחייב
העולהמהאמור"-ידה"לאודוקא,וה"האםהניחאתהגט
בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה ,היה מגרר ויוצא
עלאחדמאבריה,ואיןלחושמשוםחצרמהלכת,מפנישאותו
מגררויוצא -פטור,שהריאיסורשבתוגניבהבאיןכאחד…
האבראינויכוללהתרחקמגופה,וכשםשאחיזתהידמתייחסת
רבאשיאמרכגוןשצירףידולמטהמשלשהוקיבלו,כדרבא,
לאדםעצמו,ה"האחיזתאבראחרבגופה,אוהנחהעליו.
דאמר רבא ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה.
וכןבשו"תמהר"יהכהן)להג"רישראלרפפורט(מהדורא
ופרש רש"י " -רב אשי אמר .מגרר ויוצא דקאמר פטור,
תניינא חלק אה"ע סי' כו דן במי שהניח גט על ראשה של
לעולם ברשות הרבים ,ודקשיא לך איסור גניבה ליכא .כגון
אשתו בלא ידיעתה ,וכתב לחלק בין קניינים בעלמא שאם
שצירףידו.השניהלפחותמשלשהסמוךלקרקעובידואחת
האדם אינו יודע שהחפץ הונח על ראשו או במקום אחר
גיררה ונפלה לתוך חברתה וידו קניא ליה .כדרבא דאמר
בגופואינהקונה,משא"כבגט.וז"לשם"-הנהנודעשחילוק
רבאידושלאדםחשובה.לעניןהנחתשבתכמקוםארבעה
רשות יש בקניינים ,חז"ל חלקו הקניינים ברשות הרבים
על ארבעה ,וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום לענין מיקנא
וברשות היחיד ובסימטא כל אחד ואחד לפי עניינו ,ומקום
נמי חשוב מקום למיקני כאילו הגביהה למעלה משלשה,
ששיך בו משיכה מועיל שם קנין משיכה וכן בכל פרטי
ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי דליתי
הקניינים…ולפיזההמקוםאשראיןדרךלקנותשמהאינו
חיובשבתעליהוביאתהלרה"רוקנייתהבאיןכאחד".
מקום קנין ,ואף שבעצמותו מקום קנין הוא ,מ"מ אם אין
והתוספות דחו פרוש רש"י ,וז"ל התוספות " -רב אשי
מכויןלקנותושיקנהלוהמקוםאיןהמקוםקונהלו…ונאמר
אמר כגון שצירף ידו למטה מג' וקיבלה וכדרבא .פירש
לפיזה דבבואאיזהדברעלראשושלאדםאינוקונהאותו
בקונטרס דקאי אמאי דפריך לעיל איסור גניבה ליכא,
דאינו רגיל ואין המקום להניח שם חפצינו ,אך אם הוא
והשתא משני דאיכא נמי איסור גניבה כדרבא .וקשה לר"י
מכוין לקנות בו …לא גרע מכל מקום רשותו שקנה הוא,
חדא דמה ענין חשיבות מקום ד' דלענין שבת לקנין ,ועוד
דמחשבתומשויליהמקוםקנין…אבללענייןגטאשהדלא
דאין צריך שום ראיה להביא דקניא ליה ידו דפשיטא דונתן
בעינן דעתה דמתגרשת בעל כרחה …שאין צריך דעת
בידהאמררחמנא".
ומחשבת האשה כלל רק שיסלק הבעל את שעבוד האשה
ובספרפנייהושעיישבפרושרש"יוכתב"-ולענ"דשפיר
מעליו .וכיון דזרק הגט לרשותה ,כל מקום שהוא רשותה
כתברש"ידהאבהאתליא…ואשמעינןרבאדהנחתידושל
נסתלקהבעלממנה,אףשהיאלאכיוונהלקנותולאחשבה
אדם נמי חשוב כמו מקום ד' ,וע"כ היינו משום דדרך בני
אתהמקוםההואלרשותקנין.ויצאלנוהדיןברורמהשזרק
אדם להניח חפציו בידו לפי שעה עד שיצניע …ולפי זה
הגטעלראשההוהכאילונתנהבידהומהני".
לענין קנין נמי ,ענייני משיכה והגבהה בין למ"ד דאורייתא
והנהבספרחלקתיואבחלקאה"עסי'יגכתבלהסתפק
ובין למ"ד מדרבנן ,לכו"ע בעינן מידי דאורחא בכך,
אם"ידה"דוקאולאשאראבריהגוף.וז"ל" -מתרמיהרבה
כדאמרינןלהדיאבפרקהספינהדףפה,וא"כממילאשמעינן
פעמים בנותן לה גט בעל כרחה ,שהוא נלחם עמה עד
דכיון שדרך בני אדם להניח חפצו בידו עד שיצניע הוי קנין
סימןנט369
בהכי ,והו"ל כמו הגבהה ומשיכה כל אחד במאי דאורחיה,
לוקח ברשות מוכר הוא .אמר רב יהודה אמר שמואל כגון
אי לאו מימרא דרבא לענין שבת הו"א דידו של אדם לא
שהיתה קלתה תלויה בה …ור' שמעון בן לקיש אמר:
חשיבשינוירשותולאקרינןמידעמיתך…אלאבדבראחר,
קשורה אע"פ שאינה תלויה …רבי יוחנן אמר מקום חיקה
דידו לא מיקרי דבר שדרכו בכך ,כיון שאינו אלא לפי שעה
קנוי לה ,מקום קלתה קנוי לה .אמר רבא מ"ט דר' יוחנן,
שינוחבמקוםאחרלהצניע".
לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום
ולפי האמור לעיל ,יש חילוק בין דרכי בקניינים של
הקונה מדעתו ,לדרכי הקניינים בגירושי אשה ,ומאחר
שהאשה מתגרשת בעל כרחה ,היא מגורשת גם אם הניח
את הגט במקום דלאו אורחיה למיקני ,ואין ראיה מהסוגיא
בפרקאלונערות,שגםלענייןגט,בעינןבידהדוקא.
קלתה.
ופרש הרשב"ם )שם( "לא על מקום חיקה ,כשנגררין
בגדיהעלהקרקע".
ובתוספותבמסכתגיטין)שם(ד"ה"מקוםחיקהקנוילה"
כתבו" -וא"תפשיטאדהאחיקההויממשכידה.ואומרר"י
ובשיטה מקובצת עמ"ס כתובות )שם( כתב לישב פירוש
דר' יוחנןקשורהותלויהבעי,ומייריכשבגדיהנגרריןבארץ,
רש"י ,וז"ל " -ס"ל לרש"י ז"ל ,דאע"ג דלענין גט כתיב ונתן
והשתא אי לאו טעמא דמקום חיקה קנוי לה לא הוי מהני
בידה,שמאהיינודוקאכשמגביהושלשהטפחיםמןהארץ.
מידי,כיוןדאינהקשורהותלויה".
וההיא דקלתה שאני ,משום דהויא הכלי שלה וקניא מדין
ובחי' מהר"ם שי"ף כתב על דברי התוספות ,וז"ל -
רשותה ,אבל כשידה סמוך לארץ הוא אמינא כלבוד דמי
"במתני' י"ל דינא דידה גופה קמ"ל ,ואה"נ חיקה וידה שוין,
ובטיל אגב ארעא ,וכן פירשו המפרשים ז"ל וכדבעינן
אבל למה לי לרבי יוחנן מקום חיקה קנוי לה דלמא מקום
למיכתב קמן") .דברי השטמ"ק הובאו בשו"ת צמח צדק
חיקה לא קנוי ואפ"ה מגורשת כנתן לידה דמגורשת בלא
החדשאה"עסי'דש(.
טעםדמקוםידהקנוי".
ולפידרכושלהשיטהמקובצת,בלאסבראדידושלאדם
העולה מכל הנ"ל" ,זורק לתוך חיקה" דמתניתין ,חיקה
חשובה כד' על ד' לא יועיל לקנות גט או חפץ אחר ,בלא
היינו בגדיה ,וכדמוכח בגמרא דנקטו לשון מקום חיקה קנוי
הגבהה ,דכלבוד דמי .ומשמע שבמקום שאין לחוש ללבוד,
לה,ופשיטאדאיןהכוונהלחיקהממש.ופרשוהתוספותהא
ידו של אדם קונה גם בלא האי טעמא דחשובה כד' על ד'.
שהוזקקנולומרשמקוםחיקהקנוי,היינודוקאביחסלבגדיה
ולפי זה לשיטת רש"י גם שאר חלקי הגוף קונים כשאינם
הנגררים על הארץ ,וכן כתב הרשב"ם ,ודוקא ביחס לבגד
נמצאיםבתוךשלשהסמוךלקרקעואיןלחושללבוד,ועלכן
הנגרר,אילאודמקומוקנוילההויככליושללוקחברשותו
בנידון דידן שישבה על ספסל והונח על ברכיה ,אין לחוש,
של מוכר .ובאר מהר"ם שיף ,שביחס לבגדיה שעל גופה
ואיןלדוןכאןלבודוכמ"שהגטמקושרשנביאלהלן.
ואינםנגרריםעלהארץ,אףאילומקוםחיקהאינוקנוילה,
מסקנתהדברים-איןחילוקביןנותןהגטבידהוביןהניח
מגורשתמפנישנידוןכידהממש,ולאמכחקניןחצראתינן.
על רגלה או על אחד משאר אבריה .אך לשיטת רש"י )לפי
ומבואר שבהניח הגט על בגד המכסה את גופה ואינו נגרר
ביאור השיטה מקובצת( לא יועיל אם הניח הגט על אחד
עלהארץ,מגורשתכמוהניחבידהממש.
מאבריההמונחעלגביהקרקעאובתוךשלשהטפחיםסמוך
לקרקע.
וז"ל מהר"ם יפה שם " -ומבואר לדבריהם הא דמהני
קשורה או קשורה ותלויה אין הטעם דבזה אינו בכלל כליו
של לוקח ברשות מוכר ומשום דאין המוכר מקפיד בזה …
הניחהגטעלבגדהמכסהאתגופה
אלאהטעםדבזהכגופהממש,ועיקרתירוץהגמראלאוקמי
יש לדון האם בגד המכסה את גופה נידון כחצרה ,או
כה"ג דלא הוי מתורת כלים כלל ,אלא מטעם ידה כגופה,
בטללגופהוכשםדמועילהנחתהגטעלאחדמאבריההוא
ולכןהקשו)התוס'(כיוןדחיקהקשורהותלויהאיןמהצורך
הדיןכשהניחועלבגדהמכסהאתאבריה.
לאוקמא משום מקום חיקה קנוי לה ,אלא דבזה הוי ידה
בתשובתמר"מיפהסי'ד'הביאראיהשהבגדהמכסהאת
ממש .ותירץ דרבי יוחנן ס"ל דקשורה לבד אין בכלל גופה
גופה נידון כידה ממש ,ולא מכח קנין חצר אתינן .ולהבהרת
ומתניתין איירי בנגררין בארץ ומהני רק משום תורת כלי,
ראייתונביאמדבריהגמראוהראשוניםשהביאשם.
במשנה ריש פרק הזורק )גיטין דף עז" - (.הזורק גט
לאשתו,והיאבתוךביתהאובתוךחצרה,הריזומגורשת…
לתוךחיקהאולתוךקלתה,הריזומגורשת".
ובגמראבמסכתבבאבתראדףפה:הביאומשנהזו,ושם
פרש הרשב"ם " -לתוך חיקה ,כלומר על בגדיה שהיא
מלובשת".
ובגמרא מסכתגיטיןדףעח).וכעיןזהבגמ'במסכתב"ב
שם("-לתוךחיקהאולתוךקלתהמגורשת.אמאיכליושל
ושפיר צ"ל דמקום זה קנוי לה שלא להיות כליו של לוקח
ברשותמוכר".
ומסקנת הדברים היא שהבגד נידון כמו הגוף עצמו
מאחר שהוא בטל לגוף ,אא"כ הבגד נגרר על הארץ שאז
נידוןמשוםחצר.
ולפי זה הנ"מ ממחלוקת המחנה אפרים והבית אפרים
תהיה רק במקרה שהגט נפל על בגדיה הנגררין על הארץ,
דומיא דהמבואר בתוס' בגיטין עח) .ד"ה מקום( ,דבכה"ג
קונהרקמכחקניןחצר.
370אבןהעזר
עטרתדבורה
אלאשהביתאפריםלאנחיתלחלקבזה,וכתבדהריב"ש
סוכהדףל"זדכלדליכאקראשהחציצהמזיקאיןהחציצה
והרמ"א סי' קלט שפסקו שמדינא מגורשת בנפל הגט על
מזיק ,וה"נ הטעם אף דכתיב ונתן בידה ,מ"מ הלא אמרינן
בגדיה,דוקאבמקוםשישלוביתקיבול,ודבריוצ"ע.
דידההיינורשותה.ומדבריהריב"שסי'רומבוארעלבגדיה
והנה בספר תורת גיטין בסי' קלט סט"ו הביא מדברי
אין שום חשש ותנשא אף לכתחילה .ולזאת נלפענ"ד דרק
הרשב"ם במסכת ב"ב דף פה שכתב שבקלתה קונה מטעם
בעומדת יש להתיר אם הבגדים מפסיקים ,כיון דעיקר הדין
הגבהה ,וכתב התורת גיטין " -דברי הרשב"ם תמוהים לי,
דהגבהה מהני בגט מהתורה ,אבל במקום דליכא הגבהה
דהא בקשורה אע"פ שאינה תלויה ,והיינו שנגררת על גבי
כנ"ל בשוכבת ובגדים שאינה שלה מפסיקים ,הרבה יש
קרקע לאו מטעם הגבהה הוא ,וע"כ הטעם דכשקשורה בה
לחוששלאלהתירהבגטזה,והנראהלפענ"דכתבתי".
הו"ל כשיש לה רשות להניח ,והקלתה קונה לה .א"כ י"ל
דה"נבתלויה".
אךבספרדבריישעיהולהג"רישעיהוירחמיאלמינצברג
הרי מבואר מדברי החלקת יואב ,שאם אין קנין הגבהה,
אלא הניח הגט על גופה כשהיא שוכבת ,וה"ה בנידון דידן,
ישלהסתפקהאםחציצהפוסלת.
ז"לבסי'ידהשיגעלהתורתגיטיןוכתב"-ואניאומרדדברי
אךבשו"תרבישלמהאיגרחלקאה"עסי'כאכתבבזה,
הרשב"ם ז"ל דטעמא דקשורה ותלויה הוא מטעם הגבהה
וז"ל " -כיון דתחב הגט על גבה ,הנה הגב חלק מגופה והוי
ודאי נראין .והכי משמע בירושלמי פרק הזורק דאר"ל
ידה ,ואי משום דכותנתה או עוד בגדים מפסיקים בין הגט
בקשירה לה וא"ר יוסי ובמגבהת מחמתה ,ע"כ ויעו"ש
לגופה ,היכן מצינו דחציצה פוסלת בגט ,וגם חציצה שנזכר
במפרשים .ומזה הלשון ודאי משמע דטעמא דתלויה משום
גבילולב)בפרקלולבהגזולדףלז(.האכתבהר"ן)שםד"ה
הגבהה ,דהיינו מגבהת מחמתה .וגם בלא"ה נראה כן,
לאלינקוט(דלאומשוםחציצה,דהאליכאקראלחציצהכי
דאל"כבמהנחלקמ"דקשורהותלויהומ"דקשורהלחודאי
אם בטבילה ותפילין ,אבל הרצון משום דבעי לקיחה תמה.
תרויהו מטעם חצר שאין מקפיד עליה על מקומה ,וצריך
אך מה שכתב הרמ"א שם סי' קלט סי"ד שלא יהא טבעת
לדחוק דלהאי מ"ד דוקא בתלויה אינו מקפיד על מקומו,
באצבעה,תמהניאםבדיעבדלאתינשאמשוםזה".
ולהאימ"דאפילובנגררת,ואינובמשמע".
ובהמשך דבריו הביא הגרי"י מינצברג ז"ל את דברי
התוספותבמסכתכתובותדףלא.ד"הדאישכתבובלשוןזו
ובשו"ת מר"ם סי' ו' השיב לגר"ש איגר דטעמו של
הרמ"א אינו משום חציצה ,וכמבואר בדרכי משה סי' קלט
סק"דדהטעםמשוםשמאתקפוץידהעלידידבראחר.
" -דאי בעי גחין ואכיל -פי' בקונטרס למטה מג' דלא הויא
ומה שהקשה מהר"ם יפה )שם( מב"מ דף קב .דמוכח
הגבהה .וקשה לר"י דמה שייך הגבהה בדבר שהוא תופס
דכלי שבחצר מפסיק ,וכשנפל עליו אינו נידון כנפל על
בידו או בפיו ,דונתן בידה אמר רחמנא ואמרינן בגיטין )דף
הקרקע בחצר ,נראה דלא קשה דשאני כלי שאינו משמש
עח(.זרקלתוךקלתהמגורשתקשורהאע"פשאינהתלויה,
לקרקעועלכןאינומתבטללקרקע,משא"כבגדהמכסהאת
אע"ג דמיירי ברשות הבעל .ואפילו מאן דבעי התם תלויה
הגוףהמשמשלגוףומתבטלאליו.
אינומצריךשתהאגבוהשלשה".
וכתב בספר דברי ישעיהו שם " -המעיין היטב בתוס'
אמנם מה דפשיטא ליה להג"ר שלמה איגר ז"ל שאין
לחושמשוםחציצה,ישמקוםלהרחיבבזה.
יראה בעיניו דתוס' מפרש האי דקלתה הקשורה בה דהוא
אמנםבדרכימשהכתבהטעם להסרתהטבעתכדישלא
משום דהו"ל כגופה וידה ,דאי כתורת גיטין הנ"ל דבכה"ג
תקפוץ ידה מחמת דבר אחר ,אך בלבוש בסדר הגט )לאחר
אינומקפידוהו"למשוםכליושפיר,א"כל"שקושייתהתוס'
סי' קנד( סעיף סהכתב– "יצוה לאשה שתסירטבעת מידה
מידיכיוןדמשוםכליונגעובהשהיאמתורתחצר,וגםהו"ל
כדישלאיהאחוצץביןהגטוידה,דונתןבידהכתיב.וכןלא
לתוס' להקשות מכל כליו של לוקח שקונים לו ,ואמנם
יגעסרבלהולאשוםדברבידהבשעהשמקבלתהגט,שלא
התוס' מפרשים כמ"ש ,ואמנם מ"ד תלויה צ"ל משום
יחוץביןידהוביןהגט".
הגבהה ,ואפ"ה לא בעינן ג' ,זהו עומק דברי התוס' …והכי
משמעגםבתוס'גיטין)דףעח.ד"המקום(למעייןהיטב".
ועייןשו"עאו"חסי'תרנ"אס"זשפסק"כרךסודרעלידו,
ונטלו ,י"א דלא יצא" .והרמ"א הוסיף – "ונהגו להחמיר
ובספרחלקתיואבחלקאה"עסי'יגכתבשגם אםנאמר
להסיר התפילין וטבעות מידם,אבל מדינא אין לחוש הואיל
דשאר אברים נידונים כידה ממש ,מ"מ יש להסתפק אם
ואין כל היד מכוסה בהן".ועייןבב"ישהביאמדבריהאגודה
הניחעלהבגדהמכסהאתגופהנידוןכהניחעלהגוף.וז"ל-
שאין לחוש בחציצה במקצת כגון טבעת או רצועת תפילין
"יש לחקור אם חציצה מזיק בגט ,כי אין לומר כיון שהיא
אלא בחציצה בכולו .ועיי"ש בב"ח ובט"ז שהחמירו אף
מלובשת בבגדים וקיי"ל דבגדים בטלים אגב גופה כמבואר
בחציצה במקצת ,ועיין א"ר שכתב לחזור וליטול מספק ,וכן
בש"סשבתרישנוטל.ועייןתוס'חולין)דףעא(:עיי"שד"ה
במשנהברורהס"קלו.
למאןלאהויחציצה.אבלז"אדהריבכלחציצהאףהבגדים
ובספר כפות תמרים דף לז .הביא מדברי השו"ע באה"ע
חוצצין,וכןבנדהטובלתבבגדיםל"מרקברפוייםדעיילבהו
בסדרהגטסעיףפאוהרמ"אסי'קלטשכתבולהורותלאשה
מיא )עיין ש"ך יו"ד סי' קצ"ח ס"ק נו( .אך י"ל כמ"ש הר"ן
שתורידאתהטבעתקודםמסירתהגט,והיינומשוםחציצה,
סימןנט371
ותמהעלהרמ"אבאו"חשכתבשמדינאאיןלחושלחציצת
אחרים ולבשתן שלא מדעת בעליהן ,ובעליהן מקפידין אף
טבעתבנטילתלולב,ומתוךקושיאזוהעלהדגםהרמ"אלא
לקבל בהם גט ,עכ"ז מגורשת כיון דמחוברים ממש לגופה,
הכשיר נטילת הלולב אלא כשנוטל במקצת ידיו שאין בהם
וכל הקבלה היתה בידיה רק שהבגדים האלו חוצצין ,ברור
טבעת.
הדבר דלא שייך תורת חציצה בגט ,דלא הוזכר בה לקיחה
וכןבספרגטמקושרעלסדרגטראשוןאותרכאכתבעל
דנימאשצריכהשתהיהדוקאבידיהלאבדברהחוצץ.ולכן
מש"כבסדרהגטלהורותשתסירהטבעת–"ועניןדברחוצץ
אף יפלו בבגדיה ,כיון שכל הקבלה היתה בגופה ומחוברים
נראה שאינו אלא חומרא בעלמא ,דמכל מקום כיון שקונה
בה ,הוה כאילו מקבלת בידיה ממש .דאף בדברים שצריך
הגט בהגבהה ,ומה בכך שיש דבר חוצץ מ"מ הגט שלה על
בהםלקיחהבעצמושלהמקבל,עכ"זקיי"לדלקיחהע"ידבר
ידיהגבהה…אפילוידהכרוכהבדברשאינושלה,מ"מכיון
אחר שמה לקיחה ,ומכ"ש בגט ,כן נראה לי .אלא שיש
שהגט נקנה לה בהגבהה שפיר קנתה הגט ומתגרשת בו",
לפקפק בזה קצת ולא אסמוך על שיקול דעתי לבד בענין
עכ"להרימבוארשבמקרהבואינהמגביההאתהגט,מדינא
חמור כזה כל עוד לא מצאתי לי חבר ברבותינו הראשונים
אינהמגורשת.
או האחרונים אשר יסכימו עמי בזה .וכל זה דוקא בנפל על
העולה מתוך הנ"ל ,שאשה הלובשת בית יד )כפפה(
בגדיהשלבשהאותםשלאמדעתבעליםוהבעליםמקפידים
המכסהאתכלהיד,אובנידוןדידןשהבגדמכסהאתכולה,
…הארכתי בזה מחמת שראיתי במרדכי בפרק הזורק שנתן
איןלדונוכנותןהגטבידה,מפניהחציצה.
טעםעלהמנהגשנהגושלאלגרשרקלידהממש,לאבתוך
אך ראיתי בספר יד דוד פסקי הלכות מהגאון רבי דוד
קלתהומלבושיהמחמתשמאהבגדיםשאוליםלהוהבעלים
פרידמןז"למקרליןח"אהלכותאישותפ"דהכ"א)דףקצד(:
מקפידים על זה ,והרמ"א בשו"ע אה"ע סי' קל"ט ס"ד קבע
שהאריך לברר הלכה זו והעלה שאין לדון דיני חציצה
מסמרות בזה עד שמקפיד שלא יהיה שום דבר על האשה
בקבלת הגט .בתחילת דבריו הביא את דעות האמוראים
כגון טבעת וכיוצא בזה ,שלא יהיה חציצה בין הגט לידה,
במסכת גיטין דף עח .בדין קלתה ,וכתב " -עיקר שקלא
וכפי שבארתי אין מקום כלל לכל אלו החששות אף
וטריא שלהם הוא על עצם הקלתה ,דהא קנויה היא לבעל,
לכתחילה .אך הואיל ונפק מפומא דרבוותא נכון שלא
דלית להו לסברא דגיטה וידה באין כאחד …וע"ז מתרץ
לשנות המנהג לכתחילה ,אך בדיעבד אם שינו המנהג בזה
שמואל שהיתה קלתה תלויה בה ,ר"ל כיון דתלוי בה הוה
מתירין אותה להנשא אף לכתחילה ,ואין בזה שום חשש
כידה לגמרי ,דהא הגט נתלה על ידה באויר ,והוי כאילו
כלל",עכ"ל.
אוחזתאותובידה,והקלתהבטלהלה.וכמואלולבשהבית
הרי מבואר דפשיטא ליה להגאון יד דוד שבנידון כפי
יד של הבעל על ידיה וקבלה הגט בידה ,דברור הדבר
שבפנינושהגטהונחעלגופההמכוסהבבגדיה,יחשבכידה,
דמתגרשתאףשמפסיקבינתיםסודרשלהבעל,כיוןדעיקר
ואיןלחושלחציצה.
לקיחתהבידהוהוהלקיחהעלידידבראחר.אבלעכ"זלא
וכןבספרתפארתיעקבעלהלכותגיטיןסי'קלטס"קכה
נתבטלה ידה בזה .וריש לקיש מתרץ דסגי בקשור לה לבד,
עלדבריהרמ"אשהורהלאשהלהסיראתהטבעתכתבוז"ל
דאףדאינהתלויהעכ"זנתבטלהלהוהוהכגופהממש.ורב
– "אבל מדברי תוס' גבי זרק לתוך חיקה וקלתה ,שהקשו
אדא מוקי לה כגון שהיתה קלתה מונחת בין ירכותיה ,ג"כ
דהאחיקההויממשכידה.ותירצודרביוחנןקשורהותלויה
מהטעםהנ"ל,דכיוןדמונחאצלהביןירכותיהנתבטללגופה
ומיירישנגרריןעלהארץ.עכ"פמבוארדכלדהויכידה,אין
והוהכגופהממש".
חציצהפוסלת,דהריודאיאיןהכוונהחיקהכשהיאערומה,
בהמשך דבריו כתב היד דוד – "ולא נשאר לנו לבאר,
אלאלמההשמיטוהפוסקיםהסבראבקשורהבהאוקשורה
וא"כפשיטאדלתוךידהממשאיןשוםחציצהפוסלתוכ"ש
טבעת,וצ"ע.ואוליאינורקחומראבעלמא".
ותלויה בה דבטלה הקלתה לגופה ,דנ"מ מזה לענין אם
מסקנת הדברים היא שאם הניח את הגט על בגד של
קבלהגיטה בקלתה של אחר שלא השאיל לה כלל הקלתה
האשה המכסה את גופה ואינו נגרר על הארץ ,דינו כנתן
הזו…נראהשסובריםדהסבראדקלתהתבטללגופהנדחית
בידה ,ואין צורך לדון מדין חצר .ונראה דמהאי טעמא
בבבלי מהא דב"מ )דף ט (:פריך הגמרא אלא מעתה היתה
הריב"ש הקל בנפל הגט על בגדיה ולא הקל בנפל הגט
מהלכתברשותהרביםוזרקלהגיטהבתוךקלתהה"נדלא
בחצרה ,דסבר שהחומרא דלא ליעבד עובדא לשיטת ר"ח
מגרשה וכו' .מוכרח דבסתמא דהסוגיא סוברת דקלתה
היא דוקא כשקונה הגט בקנין חצר ,ולא כשקונה הגט מכח
הקשורה בה אינה בטלה לגופה ,ומתגרשת בתורת חצירה
קניןיד.
ולא בתורת ידה .אבל עכ"ז אין ראיה זו מוכרחת ואפשר
אמנם כמה פוסקים חששו מפני שהבגד חוצץ ,ועקב כך
לדחותה בדוחק ,דהגמרא סברה דאם הוה בכה"ג חצר
לא דנו בזה כנתן בידה ,ובכה"ג מכח קנין חצר אתינן ,ויש
מהלכת לא היה מתבטל לגופה .והדבר ספק לדעתי ,ויש
בזהכמהעיקוליופשורימפנישאיןלותוך,וכן עפ"ימש"כ
להחמירבאשתאישהחמורה.אבלזהלדעתיברורדבבגדים
להלן ,אך הדעת נוטה כסברת הג"ר שלמה איגר והיד דוד
המחובריםבגופהכגוןבתיידיהוכדומהלהם,אףשהםשל
והתפארתיעקבשהסכימושמדינאאיןלחושלחציצה.
372אבןהעזר
עטרתדבורה
אך קשה לפי דברינו ,מדוע המרדכי והסמ"ק )שהובאו
הרי מבוארת שיטת החלקת יואב שבקנין הגבהה אין
ברמ"א(החמירולחוששמאבגדיהשלהאשהשאוליםולאו
צורךבהגבההבפועלודיבהנחהעלידיההגבוהותמהארץ
להכי אושלינהו ,אף אם אכן הבגדים שאולים והבעלים
ומהשולחן ג"ט ודלא כט"ז ,וה"ה הנחה על גופה בעת
מקפידיםשלאיניחעליהםגט,עכ"פבטליםלגופהובהנחת
עמידתה נידון כהגבהה .אבל בעת שהיא שוכבת על הארץ
הגטעלבגדיהנידוןכמניחהגטעלגופה,וחשיבכנותןהגט
איןלדוןהנחהעליהכהגבהה,והריב"שאיירידוקאשהניח
בידהומגורשת,אףאםעברהעלדעתהמשאיל.
עלבגדיהבעתשהאשהעומדת.
ויש ליישב דבריהם ,באחת משתי הדרכים ,או דמדינא
וישמקוםלהעירעלשיטהזושלהחלקתיואב-
חששו רק בבגדים הנגררים על הארץ ,דבהן מכח קנין חצר
א.מש"כדאיןצורךבמעשההגבהה,ודיבמהשמניחאת
אתינן,אףדלמעשהלאפלוגוסתמודבריהם.אודלאסבירא
הגט על האשה ,כדי שתקנה את הגט בהגבהה ,אמנם כן
להו כסברת התוספות דבגדים שעליה בטלים לגוף ונידונים
משמעות לשון הרשב"ם במסכת בבא בתרא דף פה :שכתב
כגוףעצמו,אלאמאחרשהגטלמעשההונחעלהבגדמכח
גבי קלתה ,וז"ל " -תלויה בה ,ואינה נגררת בקרקע ולכך
קנין חצר אתינן עלה .ועל כן אף אם נאמר כדרך השניה,
קונהלהקלתהדדמילהגבההשקונהבכלמקום" .אךכמה
מ"מלהלכהאםהונחעלבגדשאינונגררעלהארץ,מלבד
אחרוניםכתבולפרשדבריהרשב"םשלאמכחקניןהגבהה
דחששזהלבגדיםשאוליםשבעה"במקפידהואחששרחוק
קאי.
כמו שכתבו כמה פוסקים ,עכ"פ לדעת התוספות אין כלל
בשו"תביתאפרים)חלקאה"עסי'קד(כתב"-והרשב"ם
מקום לחשש זה ,ודעתם מצטרפת להקל להתירה להנשא
בב"בדףפהכתבדתלויןשאינונגררתדמילהגבההשקונה
לאחרשניתןהגטבדרךזו.
בכלמקום.וזהצ"עדהאהגבההמוגבהמכחהמקבלבעינן,
ונראה דלאו דוקא קאמר ,אלא ר"ל דהוי כמו הגבהה
קניןהגטבהגבהה
בספרחלקתיואב)בתשובתושהבאנולעיל(דלאברירא
שהגביהו מרשות בעלים והכניסו לרשותו ,אבל מ"מ עיקר
הקניןמחמתכליושלהלוקח".
ליה לדון את שאר חלקי הגוף )מלבד היד( כידה ,וכן חשש
וע"ע באבני נזר חלק אה"ע סי' קס סק"ה ס"ק יא שכתב
שבגדיהחוצצים,וכמושהבאנולעיל,כתבעפ"ידרכולבאר
להוכיח בדעת הרשב"ם שקלתה התלויה עליה אינה קונה
אתתשובתהריב"ש שבהניחעל בגדיהקונה את הגטמכח
משוםהגבהה,ולפידרכושלהאבנינזרכןהיאדעתהר"ש
קנין הגבהה ,להלן נביא עיקרי דבריו ,ומתוך כך יש לדון
והרא"ששאםהטעינועלכתפיושלאדםואותואדםאינוזז
האםבמקרהשלפנינותהיהמגורשתמכחשקנתהאתהגט
אינונידוןכמגביה,אבללדעתהרמב"םנידוןכמגביה.
בהגבהה.
ומה שהביא החלקת יואב מחי' הריטב"א במסכת ע"ז,
וז"להחלקתיואב)חלקאה"עסי'יב,יג("-.נראהברורדכל
המעייןשם)דףעא:ד"ההאדאמרינן(יראהדהריטב"אודאי
הקניינים מהני בגט וכל שכן הגבהה אפילו בעל כרחה
מסכים שאין קניין הגבהה בלא מעשה .הריטב"א פרש את
מתגרשת כל שהבעל עושה פעולת מעשה הקנין …אך צריך
הגמרא בה מבואר דאם ישראל מוזג יין לתוך כלי שהנכרי
להשגיחשיהיוג'טפחיםאוירביןידיהאשהוביןהשולחןאו
מחזיק ,הנכרי קונה את היין בקניין הגבהה מכי מטא היין
הקרקע ,אבל לא צריך שתגביה ידיה אחר הנתינה ג' טפחים
לאויר הכלי .וכתב הריטב"א " -הא דאמרינן דמכי מטי
כמושמבוארבט"זאו"חסי'שס"וסק"ועיי"שכידבריותמוהין,
לאויראדמנאקנייה,והשתאהאסלקאדעתאדמדיןהגבהה
רק דכל שנותן על ידיה התלויות באויר מיקרי הגבהה ,וכן
אמרינן ,וכדמוכח בסמוך דאמרינן ולקני ליה כליו .קשיא לי
משמע להדיא בריטב"א )מסכת עבודה זרה דף עא (:גבי הני
האיךקונהמדיןהגבההכימטילאויראדמנאדהאלאעבד
סבויתא …ועוד שמתרמי הרבה פעמים בנותן לה גט בעל
כלוםואיןהגבההקונהבשוםמקוםבלאשוםמעשה".הרי
כרחה ,שהוא נלחם עמה עד שמפילה לארץ ותוחב לה הגט
דפשיטא ליה לריטב"א שאין שייך לדון קניין הגבהה בלא
בחזקה ,ובזה ליכא קנין הגבהה כמבואר במהרי"ט קידושין
שהקונה יעשה מעשה הגבהה .ואף בתירוצו הריטב"א אינו
)כב(:גביאלאמעתהשפחהכנעניתתקניבביאהע"שדכוונת
חוזר בו מסברא זו ,אלא מבאר שהחזקת הכלי גופא הוא
המהרי"ט דהגבהה לא נקרא רק האדם שעומד דעמידתו הוא
המעשה .וז"ל הריטב"א " -וי"ל דכיון דאויר שסופו לנוח
רק מכח חיותו שמחזק עצמו ועומד .אבל באדם ששוכב דאף
כמונח דמי ,ואילו נח חשיבא הגבהה ,ומעכשיו הוא מיישר
אםמסלקחיותויהיההדברמונחעליובמקוםהזהכמקדםלא
הכלי יפה בעניין שיבוא היין לאוירא ולא ישפך לחוץ ,הא
מקריהגבההכלל…ומדבריהריב"שסי'רומבוארדעלבגדיה
חשיבלןמעשהלקנותבומדיןהגבהה,כנ"ל".
אין שום חשש ותנשא אף לכתחילה ,ולזאת נלפענ"ד דרק
ובאבני נזר חלק אה"ע סי' קס כתב בביאור דברי
בעומדת יש להתיר אם הבגדים מפסיקים ,כיון דעיקר הדין
הריטב"א ,וז"ל " -מדקדוק דבריו נראה דכי מטא לארעיתא
דהגבההמהניבגטמהתורה,אבלבמקוםדליכאהגבהה,כנ"ל
דמנא מדינא הוי הגבהה בלא טעמא דמיישר הכלי ,והיינו
בשוכבת,ובגדיםשאינהשלהמפסיקים,הרבהישלחוששלא
דאותו הכלי שירד היין לתוכו חשוב מעשה ביין שאלמלא
להתירהבגטזה,והנראהלפענ"דכתבתי".
יתפשטו אצבעותיו יפול הכלי וישפך היין ,ובמה שסוגר
סימןנט373
אצבעותיו לאחוז הכלי היין משתהה בכלי חשוב מגביה
משיכה והגבהה שהוא במעשה קנין שלה אין שייך שיחשב
היין".
מעשהשלהבע"כ,וכןאיןשייךשליחותשלהבע"כ,ומטעם
ולפי זה גם הריטב"א מסכים שבהגבהה בעינן מעשה,
זהחצרההוארקמטעםידה".
ובלאמעשהמצדהקונהאיןכללקנין,אלאהריטב"אחידש
וכן כתב האבני נזר בחלק אה"ע סי' קס ,וז"ל " -דברי
שמעשה של החזקת הכלי באויר מעשה המונע מהיין
התו"ג פשוטים וברורים ,דיד שקונה שלא מדעת רק רצונה
להישפך על הארץ ,נחשב מעשה במה שמהדק אצבעותיו
שלא לקנות מבטל הקנין ,בזה אמרה התורה שאינה יכולה
למנוע מהכלי לפול על הארץ .ולשיטה זו אם מחזיק ידיו
לעכבהגירושיןשאינובדיןשיהיהבעלהשלאלרצונו,וכמו
באויר ומתכוין למונע מהחפץ הניתן בידיו לפול על הארץ,
שביאר הרשב"א גיטין )ע"ה ע"א( וז"ל אבל גט אשה שאין
יתכן שיחשב כמעשה אליבא דהריטב"א .אבל אם האדם
בעלהקנוילהאלאשישלאשהשיעבודעליובעודהתחתיו,
עומד ומניחים עליו חפץ ,הרי שאין מצידו כל מעשה ,ואינו
כשהוא באלסלקשיעבודומעליו אם אתהבא לומר שאינו
דומה למי שמניח ידיו באויר כדי שיניחו בידיו את החפץ
יכוללסלקואלאמדעתהאשה,נמצאאתהמחייבאתשלו
הנקנה ,דחשיב מעשה .ועיי"ש באבני נזר ס"ק יא שאין
בע"כואלתחייבהו,עדכאן .אבלהגבההשבעצםאינוקנין,
מחלוקת בין הריטב"א לרשב"ם ,וגם הריטב"א מסכים דאם
אין התחלת קנין כל זמן שלא נתרצתה ,ודומה לנותן גט
מניח בתוך קלתה התלויה עליה אינה נחשבת כמי
בחצר שאינה משתמרת ,דאף דבמתנה מהני כיון שדעת
שהגביהה,משא"כבמחזיקכליכגוןבנידוןשבריטב"א.
אחרתמקנהדלאגרעמשליחות,גביגטלאמהני,דאיןחבין
ומה שכתב החלקת יואב על שיטת הט"ז )או"ח סי' שסו
אלא בפניו ,ואף שאם היתה מתרצית היה מועיל ,מ"מ כל
סק"ו( ,יש לציין דמש"כ הט"ז דהגבהה היינו מעשה בפועל
זמן שלא נתרצתה אין כאן נתינה ה"נ בזה ,ודווקא בידה
שלהגבהתהחפץהנקנה,שיטהזואינהשיטתיחיד,עיי"ש
שבעצםהויקניןבזהאמרהתורהשלאתוכללבטל".
בשו"ע הרב בסי' שסו בסעיף יב ובמ"ב ס"ק נא ובביה"ל
וע"עבאבנינזרשםבסי'קסאובסי'קעבס"קיג.
שהסכימודבלאמעשההגבההאינוקונהבקניןהגבהה.וכן
ג .החלקת יואב כתב "צריך להשגיח שיהיה ג"ט בין ידי
מבואר בספר המקנה קידושין כא .שבהגבהה בעינן מעשה.
האשהוביןהשולחןאוהקרקע".וצ"עמנאליהשישריעותא
ולשיטהזוודאישאיןמקוםלומרשאםהניחוחפץכלשהוא
אם ידיה גבוהות ג"ט מהקרקע אך אינן גבוהות מהשלחן.
על גופו של אדם ,החפץ נקנה לו בהגבהה בלא שעשה כל
וז"להגטמקושר)סג"ראותרכגבסופו(" -והנהרמ"אבסי'
מעשה.
קל"טלאהזכיראלאשיהיוידיםגבוהותמןהארץג"ט,וא"כ
העולה מהאמור -לדעת רוב הראשונים ולדעת כמה
אפשרשהשולחןאינוחוצץכיוןדעכ"פגבוהיםמןהארץ…
פוסקים אין לדון את האשה כקונה את הגט בהגבהה
ואפילו אי בעי הגבהה ג' ,י"ל דהשולחן אינו מפסיק ,וכן
כשהניחוהועלבגדיה,מאחרשהאשהבאותהעתפאסיבית
משמע בקידושין )דף כו( בפיל שמגביה ע"י חבילי זמורות
ואינה עושה מעשה הגבהה ,אלא רק הבעל הניח את הגט
ופרש רש"י שמוליכו שם ,משמע בהדיא דאף במוליכו על
עליה .ועל כן קשה לבאר שהריב"ש ,והב"ש שהביא דבריו
חבילי זמורות מקרי הגבהה ג' ,וא"כ כ"ש שאם ידיה על
להלכה,פסקודהאשהמגורשתמכחקניןהגבהה,אלאע"כ
השולחןדשפירמקריהגבההגםלפירש"י".
הריב"ששפסקבנידוןשלושהיאמגורשת,היינומכחקניןיד
ואמנם יתכן שבעמוד המחובר לקרקע כעין המבואר
או מכח קנין חצרשל בגדיה .ועוד קשה לדרכו של החלקת
בב"מדףט.צריךלהגביהג"טמראשהעמוד,אךכליהמונח
יואב ,הו"ל לריב"ש לחלק בין אם האשה עמדה באותו
עלגביקרקעאוחביליזמורותאינןכקרקע,ואםהגביהג"ט
מעמדאוישבהאושכבהעלהארץ,ומדלאנחיתלזהמוכח
מהקרקעיצאמתורתלבודוסגיבהכי,וכעין שמצינובאו"ח
דאיןחילוק.
ב .החלקת יואב פרש את הריב"ש עפ"י דרכו ,בצירוף
ריש סי' שמה במג"א סק"ד דאין כרמלית בכלים אך כלי
המחוברלקרקעשאניונידוןכקרקע.
שיטתו שכתב שם בסי' יב שיכול לגרשה בעל כרחה בקניין
ועל כן נראה שאם תשובת הריב"ש תתפרש עפ"י דרכו
הגבהה ,עיי"ש ,על כן דברי הריב"ש יכולים להתפרש גם
של החלקת יואב שקנתה הגט במה שמונח עליה והיינו
בגירושיןשנעשובעל כרחהומגורשתמכחקניןהגבהה.אך
בהגבהה.בנידוןשלפנינואינודומהלשוכבתעלהארץ,אלא
שיטה זו של החלקת יואב אינה מוסכמת .אמנם גזירת
מאחרשהגטהונחעלברכיהאשהבעתשישבהעלהספסל,
הכתוב היא דאשה מתגרשת בעל כרחה ,אך מהי"ת לומר
והונח במקום הגבוה שלשה טפחים מעל הקרקע ,קנתה
שהאשה תזכה בגט באמצעות קנין שנעשה בעל כרחה .וכן
בהגבהה.
דעת התורת גיטין בסי' קלט דאינה מגורשת בקנין הגבהה
העולה מדברינו ,שהחלקת יואב על פי דרכו שמאן לדון
בעל כרחה ,ובאגרות משה )חלק חו"מ ח"א סי' סד( באר
מסירתהגטעלבגדיהמדיןידאומדיןחצרכשהבגדשאול,
שיטה זו ,וז"ל " -התו"ג מחדש דבע"כ דגט הוא רק בידה
על כן פרש דעת הריב"ש והב"ש שמגורשת מדין הגבהה,
וחצרה ולא בהגבהה ומשיכה …הטעם הוא פשוט דבידה
ובלבד שבעת המסירה האשה עומדת .אך מאחר ונקטינן
א"צ למעשה שלה וחצרה בגט הוא רק מטעם ידה ,אבל
דבעינן מעשה הגבהה ,וכאן האשה לא עשתה כל מעשה,
374אבןהעזר
עטרתדבורה
עלכןבנידוןדידןאיאפשרלצרףסבראזו,ובודאישכןהוא
בעינן ולהכי נקט רבא כנסי שטר חוב שכן דרך פיקחין
בנידוןשלפנינושבגירושיןבעלכרחהעסקינן,שדעתהתורת
לשמור ,ולא נייר בעלמא …וא"כ בנדון דידן נמי שלא
גיטיןוהאבנינזרדאינהמגורשתבעלכרחהבהגבהה.
וממוצאהדברים,מאחרשדרכושלהחלקתיואבבביאור
הרגישה בדבר הנתחב בבית צוארה ולא ידעה מה הוא לא
היתהדעתהלשמירהכלל".
תשובתהריב"שוהב"שאינהמקובלת,הריבהכרחשלשיטה
הצמח צדק הסכים עם הרב השואל שאמנם לשיטת
זו מגורשת בהניח על בגדיה ,או מכח קנין יד או מכח קנין
רבינושמחהבנידוןכזהאינהמגורשת,אךשיטתוהיאדעה
חצר,ואיןריעותאבמהשאיןלבגדביתקיבול.
יחידאהוכלהראשוניםחלקועליו.
מסקנת הדברים נראה שבנידון שלפנינו ,שבני הזוג הינן
וז"להצמחצדק" -הריהרמב"ןוהרשב"אוהר"ןשתמהו
מעדותהמזרחאיןאנומחוייביםלפסוקכדעתהרמ"אשלא
אמתניתין דכנסי שטר חוב ,לאשמועינן בסתמא כו' ע"כ לא
תנשאלאחרשניתןהגטעלבגדיה,ובהתחשבבשיטתהב"ש
ס"ל כרבינו שמחה ,דלפי דבריו לק"מ דלגופיה איצטריך,
שחלק על הרמ"א ופסק להתירה להנשא ,וכן דעת הנודע
דוקא בכנסי שטר חוב הוי גט שיש כאן דעת שמירה ,אבל
ביהודה ,על כן מעיקר הדין ניתן לפסוק שהאשה מגורשת,
בסתם דנותן לה נייר בעלמא אין כאן דעת שמירה ולא הוי
אך מאחר שמצינו כמה מגדולי הפוסקים שהחמירו לחוש
גט .והנה על קושיא זו בנו בניינים להוכיח דעסוקים באותו
שהגטאינומועילבחצרשאיןלהביתקיבול,אףששיטה זו
ענייןלאמהניבכנסישטרחוב,והכיקיי"ל,וע"כדלאכרבינו
אינה מחוורת ,מ"מ על מנת לצאת ידי כל השיטות בחומר
שמחה שלדבריו לא מוכחי מידי .ומודינא ודאי דכל
אשתאישראוישתקבלגטכמקובל.
הפוסקיםבעודעתשמירה,שהריהש"סאמרוהאלאמינטר
כו' ,הכא משום אינטורי הוא כו' ,אבל במה שהצריך רבינו
חצרהמשתמרת
שמחה שיתננו לה בתורת דבר חשוב כשטר חוב שאז דרך
אם נאמר שבנדון דידן אין לדון קניין הגט מכח קנין יד
הפיקחין לשמור ,ולא כשנותן לה בתורת חפץ סתם שאין
אלא מכח קנין חצר ,עדיין יש לברר אם יש ריעותא דחצר
ידועמההוא,בזהי"לשהפוסקיםהנ"לחולקיםעליו,דאל"כ
שאינהמשתמרתדאינהקונה.
לא היה להם לדקדק במ"ש המשנה לשון כנסי כנ"ל.
בשו"ת מהרש"ל סי' סה הביא תשובת רבינו שמחה,
ובתוךדבריוכתברבינושמחהוז"ל-
ומדבריהם נראה שכל שנותן לה בתורת דבר יהיה מה
שיהיה,כיוןשיודעתבנתינתוישכאןדעתשמירה.והטעם,
"לבררלנומהחשוביודעתלשמורגיטהדשוטה,ובאתי
אע"פ שי"ל שבדעתה ספק שמא הוא צרור וכה"ג ,מ"מ כיון
לדון לפני רבותי לפי עניותי ,מדאמר רבא )יבמות קי"ג(:
שאינה יודעת מה הוא ,וספק ג"כ בדעתה שמא הוא דבר
מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט שאני
חשוב,חזקהעלבןדעתשאינומוצאמתחתידועדשרואה
נותןלהוחזרואמרכנסישטרחובזהמגורשת,לאואר"ילא
מההוא,וכשתראהשהואגטתשמרנו…וא"כבנדוןזהנמי,
בעינןדעתה,ה"נלאבעינןדעתה,אלמאדבדעתאקלישתא
עםשתחבולהמאחוריהשאינומקוםהמשתמרמצדעצמו,
שאינהיודעתטיבושלשטרמהואלאכשיתנוהולהתשיאנו
מ"מ כיון דהרגישה עכ"פ שתחב לה דבר מה ,הרי יכולה
בחזקת נייר בעלמא סגי .והא דקאמר באמר לה שטר חוב,
לשמור ,ודמי לזרק לה גט בחצר שאינה משתמרת והיא
קמ"ל דאפילו בפיקחת ,אע"פ שמתגרשת בעל כרחה,
עומדת בצידה דמהני כמבואר בלשון הרמב"ם רפ"ה ה"ב
כשקיבלתו לשם שמירה בעלמא סגי ,ולהכי נקט שטר חוב,
ואע"פ שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה כו ומשמע דגם
שכןדרךפיקחיןלשמורולאניירבעלמא,אואםזרקובתוך
באינהמשתמרתסגיעכ"פבעומדתבצדחצירה,דאל"כהרי
חצירההמשתמרת".
הול"לוהואשהיאחצרשישתמרהגטבתוכה.גםהר"ןר"פ
מבוארמדבריושאמנםאםהאשהקבלהאתהניירלשם
הזורקד"החצרמשוםידהכו'כתבכלשוןהזהוכ"כלהדיא
שמירהמהני,אךבפקחתשקבלהבחצירהניירבעלמאאינה
הראב"ד בספר תמים דעים סי' רל"ט …דלא בעינן חצר
מקבלתו לשמירה ואינה מתגרשת בו ,אא"כ אמר לה שהא
המשתמרת הואיל והיא בתוך חצירה מפני שהיא משמרת
שטרחובוממילאקבלתולשמירה,אובחצרהמשתמרת.
מה שבתוכה …וע"ז הקשו והא לא מינטר כלומר שאפילו
תשובה זו של רבינו שמחה הובאה בשו"ת צמח צדק
היאעצמהלאתוכללשומרומאוירהגגעכ"ל…וא"כבנדון
)החדש( חלק אה"ע סי' רסו בדיון על נידון כעין נידון דידן.
זהנמישתחבולההגטבקאלנערמאחוריה,אע"פשאילולא
הצמח צדק נשאל " -כהן שאמר לעדים ראו גט שאני נותן
ידעה מתחיבה זו לגמרי ,לא היה משתמר ,כי היה יכול
לאשתי והלך ותחבו לה באחוריה בקאלנער )=בצווארון(
ליפול ,אבל עכשיו שהרגישה מן התחיבה ,אין לך עומדת
ואמרהריזהגיטךבחפזוןעדשלאהרגישההאשהשהואגט
בצד חצירה גדולה מזה ,וחשוב מינטר … ,וא"כ ההיתר
כלל ,ולאחר ששחקו העדים הבינה וניערה אותו מן
הראשון של כת"ר לבטל הגט ע"פ דעת רבינו שמחה ,ג"כ
הקאלנער ונפל לארץ" .ונשאלה השאלה האם הגירושין
אינוכלום,ועלכןחשובהמגורשתואסורהלבעלההכהן".
הועילולאוסרהעלבעלההכהןלהחזירהאליו.הרבהשואל
טען " -על פי תשובת רבינו שמחה דדעת שמירה מיהא
וע"ע בספר חיי אריה להג"ר אריה ליב הורביץ )בן רבי
ישראלסלנטר(בחלקאה"עסי'ו'אותט'מש"כבזה.
סימןנט375
זרקגטלחצרהללאידיעתה
לרב הושעיא או בחצרה הסמוכה לה אליבא דעולא ,התם
נראהשקיימתנפקאמינהנוספתאםנדוןהנחתהגטעל
היינו טעמא משוםדחצרהמשוםידהאיתרבאיוכיוןשהיא
בגדיה מדין יד או מדין חצר .אם נידון כידה ,אף שבזמן
יכולה להתגרש על ידה בכענין זה שאם נתנו בידה סתם
מסירת הגט האשה לא ידעה דבר ,האשה מגורשת אם
והיאנעורהואמרלעדיםראוגטשאנינותןלהמגורשתכמו
הבעל אמר לעדים בטרם המסירה ראו גט זה שאני מוסר
שכתבתי למעלה ,הכי נמי בחצרה מגורשת שהרי יש כאן
לאשתי לשם גירושין .אבל אם הבעל זרק את הגט לחצרה
דעת העדים ודיו .אבל מה שכתב רבינו זצ"ל דאפילו זרקו
ללאידיעתה,אףאםקדםואמרלעדים,עדייןישמקוםלדון
להבחצרהוהיאישנהדמגורשת,האודאיצריכאעיונא".
בזהאימהני,ושרשהדיוןנובעמדבריהרשב"א.
ומבוארהא דמספקאליהלרשב"אבחי'בדףעז,פשיטא
וז"להרשב"אבחי'עמ"סגיטיןדףעז-:
ליהבדףעחדבניעורהמגורשתבודאיורקלעניןישנהכתב
"היכא דקיימא בצד ביתה וזרקו לה בתוך ביתה ושלא
להסתפק .ועיין בר"ן )על הרי"ף דף מ .בדפי הרי"ף( ובמגיד
מדעתה ,אפשר לומר דמגורשת אם זרקו לה בפני עדים
משנהבפ"המגירושיןה"השהביאואתלשוןהרשב"אבחי'
ואמרלהםראוגטשאנינותןלאשתי,דומיאדידה,וכעדותו
בדף עז ,ובעומדת בצד חצרה וזרק לה שלא מדעתה לאחר
שלר'יוחנןבןגודגדה)דףנה(.שהעידעלחרשתשהשיאה
שאמר לעדים ראו גט וכו' כתבו בשם הרשב"א דבכה"ג
אביה שהיא יוצאה בגט ,ולא דמי לישנה דהכא אית לה יד
"אפשר לומר דמגורשת" ,ולא השאירו הדין בצ"ע כמו
לזכותלה,וכיוןדישלהידאףחצרהקונהלהדומיאדידה,
שכתבו בישנה ,עיי"ש .ונראה דהיינו מפני שהרשב"א בדף
דידה אלו נתנו לה סתם ואמר לעדים ראו גט שאני נותן
עחכתבהדברבפשיטותבלאספקוכמושכתבנו.
לאשתיודאימגורשת,דלאאמרואינהמגורשתאלאבישנה
וכןהב"יבסי'קלטהביאאתלשוןהרשב"אמחי'בדףעז
דלאובתאגרושיהיאאבלנעורהדבתאגרושיהיאמגורשת
וכפי שהובא בר"ן ובמ"מ בלא לסיים בצ"ע .ובסוף סי' קלח
וה"ה לחצרה ,וכל זה צ"ע ,וכן נמי צ"ע …אם זרקו לה
הביאהב"יאתלשוןהרשב"אבחי'בדףעחשכתבבפשיטות
בחצרה והיא ישנה אם היא מגורשת דאיכא למימר דלא
דאם היא אינה ישנה מגורשת אף שהגט נזרק לחצרה ללא
עדיפא מידה ,ומסתברא הואיל ואין לה יד אין לה חצר,
ידיעתה אלא בידיעת העדים) .וע"ע ברבינו ירוחם נתיב כד
ולקמןנאריךבהיותר".
חלקה'שנראהשהביאהלכהזוכספק,וצ"ע(
מבואר שהרשב"א הסתפק בשני מקרים של מסירת גט
והנה הב"ש בסי' קלט סק"א כתב " -ואם היא עומדת
לאשהללאידיעתהלאחרשקדםואמרלעדיםראוגטוכו',
אצלהחצרוזרקגטלחצרהשלאמדעתה,ואמרלעדיםראו
משמעות הדברים היא שהספק הוא הן בזרק לחצרה בעת
גטשאנינותן,מסופקהרשב"אבזה".ולפיהאמורלעילצ"ע,
שהיא ניעורה ,והן בעת שזרק לחצרה בעת שהיא ישנה,
מדועהב"שהשאירהענייןבצ"ע.
וסייםדבריו"ולקמןנאריךבזה".
ובחידושיהרשב"אבדףעח.כתב-
וכמו כן קשה על בעל מרכבת המשנה )בספרו שולחן
ערוךעלאה"עסי'קלט(שסתםדיןזהכספקמגורשת.
"והר"אאבב"דזצ"להקשהדמההיאדצריךלפרשומהא
ויותר תמוהים דברי התורת גיטין .דהשו"ע בסי' קלט
דנתן בידה והיא ישנה משמע דבעינן דעתה ,וגבי חרשת
סעיף ג' פסק " -נתנו בחצרה ,שלא מדעתה ,ואינה עומדת
שהשיאהאביהובאמרלעדיםראוגטשאנינותןלה,ובהיא
בצד חצרה ,הרי זו ספק מגורשת" .ועיי"ש בב"ש בט"ז
בטבריא וחצרה בצפורי ,אם נתקרע הגט קודם שתדע
ובביאורהגר"אבמהשהניחודבריהשו"עבצ"ע.
דמגורשת ואם היתה ישנה בשעת זריקת הגט ונאבד או
וכתב על זה התורת גיטין " -ויותר נראה דיש ט"ס
שנתקרע קודם שנעורה ,מכולהו משמע דלא בעינן דעת,
במחבר ,וצ"ל נתנו בחצירה שלא מדעתה ועומדת בצד
דהא משמע דאף בזו שנתקרע אחר זריקה קודם שנעורה
חצירה הרי זה ספק מגורשת ,ומיירי שאמר לעדים ראו גט
מסתברא דמגורשת ,דאינו עולה על דעת שאם נתקרע הגט
שאני נותן והיינו ממש ספק של הרשב"א שהביא הב"ש
מיד לאחר זריקתו לחצרה בפני עדים שיהו עדים אומרים
סק"א".
נעורה היתה בשעת זריקת הגט ,אלו דברי הרב זצ"ל ועלה
ודבריוצ"ע,מאחרשבב"יהובאודבריהרשב"א,הןבב"י
כלזהבידובספק.ומסתבראדאיןכאןקושיא,ותיובתאלא
סי'קלטוהןבסוףסי'קלח,ובשניהמקומותההיאדהרשב"א
חזינא דלעולם דעת בעינן ,אבל דעתה דוקא לא בעינן אלא
כתבדמגורשת,ולאהעלההדברבספק,כיצדיתכןשבשו"ע
אודעתהאודעתהעדים…והיינומתני'אמרלהכנסישטר
יפסוק נידון זה כספק מגורשת) .וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"ב
חוב זה ונתן לה סתם דאינה מגורשת דאין כאן דעת נתינת
סי' קצה שהביא את שיטת הרשב"א שכתב דמגורשת
גרושין כלל .וישנה אע"פ שיש כאן דעת העדים דאינה
והקשה עליו ,והביא בפשיטות דהרשב"א סובר דמגורשת,
מגורשת ,אין הענין משום דעת אלא לפי שאין לה יד כלל
ובסי'קצוכתביישובלקושיאזו(.
והרי זו כנשטית או שאינה יודעת לשמור את גיטה דאינה
העולהמדברינו -ברשב"א)בחי'בדףעחשהןמאוחרים
יכולהלהתגרש.וזרקלהגיטהבחצרהוהיאבטבריהוחצרה
יותר( בר"ן ובמגיד משנה כתבו בפשיטות דדינה כמגורשת,
בצפורי אע"פ שאינה יודעת בשעת זריקתו דהויא מגורשת
ואין חילוק בין מסר לידה בלא דעתה לזרק לחצירה ,אך
376אבןהעזר
עטרתדבורה
הב"ש התורת גיטין ומרכבת המשנה נקטו דדינה כספק
מהני …רק דמ"מ מהני מתורת קנין הגבהה ,וכל זה
מגורשת,ולאזכינולהביןטעמם.
כשמקבלת הגט ברצונה דאיכא כוונת קנין ,אבל במגרשה
והנה בנידון שזרק לאשה גט על בגדיה ללא ידיעתה,
בעלכרחהדאיןרצונהלקנות,שובלאמהנירקמטעםידה
המקוםלספקבזהיהארקאם נאמר שקונהמכחקניןחצר.
דמהניבעלכרחה,ולכןבעינןשיהיהכולוטמוןבידה,עיי"ש
אבל אם נדון שמגורשת מכח קנין יד ,מאחר שבבגדים
בדבריו ,ומעתה שפיר לא נהגו להתיר לגרש בעל כרחה,
שאינם נגררין על הארץ עסקינן ,וכדמוכח מהתוס' דף עח,
דקרוב לודאי שיהי בגט פסול כנ"ל" ,עכ"ל .אך לפי האמור
וכמושהובאלעיל,הרישבכה"גגםאליבאדהב"שאיןכלל
לעיל ,יוכל לגרשה בקניין יד בעל כרחה כשמניח הגט על
מקוםלספק.
הבגדשלעלגופה,וכגוןנידוןדידן,ולדעתהסובריםשמכח
ועייןבשו"תעמקהלכה)להג"ריהושעבוימעלז"ל(ח"א
קנייןידאתינן.
סי'טזשהביאמדבריהרמ"אסי'קלוסעיףא'שכתבשנוהגין
שהבעל כופל הגט כמו אגרת ונותנו לה כדי שתוכל לאחוז
מסקנתדברינו
כולו בידה .וכתב העמק הלכה "המנהג בכל בתי דינין
במקרה שבפנינו התעוררו כמה שאלות הלכתיות ,ובכל
שבישראל להתיר החרם דר"ג של שתי נשים ,ולא להתיר
אחד מהנושאים ראינו הכרעה ברורה שמעיקר הדין אין
לגרשבעלכרחה,ומעולםלאשמענושינתןהיתרלגרשבעל
לחוש והגט כשר ,על כן במקום אפרושי מאיסורא ועיגון
כרחה ,ולדעתי יש למנהג זה יסוד גדול בהלכה על פי דברי
שנגרם לבעל ,היה ראוי לנהוג כפי שביה"ד הורה ,ומוטב
הרמ"א …והיינו דבעינן שיהיה הגט כולו טמון בידה ולא
שתידוןכפנויהולאכאשתאיש.אךביחסלהכרעהבכשרות
ישאר מקצת חוץ לידה ,וא"כ הרי זה מן הנמנע בגירושין
הגט ,באיסור אשת איש החמור ,ראוי להתירה לעלמא בגט
בעלכרחהשלאברצונהלכווןשיהיההגטכולוטמוןבידה,
שאין בו פיקפוק אליבא דכו"ע ,וראוי לשכנע את האשה
והוא כמעט אינו בגדר האפשר כמובן ,על כן לא הנהיגו
לקבלגטנוסףשיסודרכמקובלובהסכמתה,ובטרםיסודרגט
להתיר הגירושין בעל כרחה .ואף דהרמ"א לא כתב רק
לא ינתן מעשה בית דין המאשר שהושלם סידור הגט
"ונוהגין" דמשמע שאינו רק מנהג לכתחילה ,מ"מ זה דוקא
כנדרש.
היכא שמגרשה מרצונה ,אבל בגט בע"כ גם מדינא פסול,
יצויין -לאחר מספר שנים האשה חזרה בה והסכימה
ואפילו בדיעבד לא מהני ,עיין פת"ש סי' קלט סק"ג שהביא
לקבל גט נוסף וסודר גט כדמו"י כמקובל ,וניתן מעשה בית
בשםתורתגיטיןדהיכאדאיןהגטטמוןכולובאוירידהלא
דיןלהתירהלעלמא)פרטלבעלהולנטען(.
סימ ס'
מעמדהסכםגירושיןבטרםסודרהגטלאחרשצדאחדחזרבומההסכם
על הבעל שלא להסכים לחזור לשלום בית .בהחלטת בית
המקרההנידון
הדין ,לאישור הסכם שלום בית ,הוספנו " -בית הדין קורא
הצדדים נישאו בחו"ק כדמו"י בשנת תש"ס ,כעבור
לצדדים ולבני המשפחה לעשות מאמץ להתעלות ולעסוק
חודשיים מיום הנישואין ,האשה הגישה תביעת מזונות.
בתיקון ובניית המשפחה מחדש ,ולהמנע מעיסוק בטענות
לדברי האשה ,נאלצה לעזוב את הבעל ,מפני שמקום
הדדיותשעלובמהלךהדיוןבביתהדין".
המגורים המשותף מיום הנישואין הוא בבית הורי הבעל,
לאחר פרק זמן ,התקיים דיון נוסף שבו האשה תבעה
ומקוםזהאינו מאפשרחייםמשותפיםסבירים .יצוייןשהזוג
תביעתמזונות .התבררשהבעללאעשהדברלהסדירדירת
גרו בבית הורי הבעל בקומה השניה ,ובחדרים הסמוכים
מגוריםחילופיתכמתחייב,וכיהואנחושבדעתושלאלחזור
לחדרם,מתגורריםאחיו,ואחותוהגרושהעםילד.
לשלוםבית,ומבקשלהתגרש.
בדיון שהתקיים ,האשה הודיעה על הסכמתה לשוב
לאחרשביתהדיןנוכחשהבעלעומדבנחרצותעלרצונו
ולהתגורר עם בעלה ,ובלבד שיסודר עבורם מקום מגורים
בגירושין ,ושולל את האפשרות לחזרה לשלום בית ,הומלץ
חילופי מחוץ לבית הורי הבעל .בסיום הדיון הוסכם
לבני הזוג לערוך הסכם גירושין .בני הזוג קבלו המלצה זו
כמבוקש ,והבעל התחייב להסדיר מקום מגורים חילופי
ניסחוהסכםגירושיןקצרוחתמועליו.
שיוסכם מראש על דעת שניהם ,ואינו בסמיכות לבית הורי
בהתאם להסכמת הצדדים ,ניתן בבית הדין פסק דין
הבעל .בעקבות הסכמה זו ,נערך ונחתם הסכם שלום בית
לאישורהסכםהגירושין וכןניתןלהסכםתוקףשלפסקדין
מפורט.
כמקובל,ונקבעמועדקרובלסידורהגט.
כבר באותו דיון בית הדין נוכח לדעת ,שבני משפחת
הסכםהגירושיןכללחמישהסעיפים,וכדלהלן-
הבעלמעורביםמאדבכלהמתרחשביןהצדדים,ומשפיעים
א.הצדדיםמסכימיםלהתגרשבג"פכדמו"י.
סימןס'377
ב .החפצים האישיים ילקחו ע"י הצדדים .כל אחד יקח
אתחפציו.
ג.מתנותשניתנולצדדיםעלידיקרוביהמשפחהישארו
במקומםולאיוחזרו.
בנקודה זו דן בפרח מטה אהרן בסוף התשובה הנ"ל …אין
לומר דסברא וקבילה לחמותה ,דמצי למימר סבורה הייתי
שאני יכולה לקבל ,ואין אני יכולה לקבל …והפשטות היא,
כי טענה זו סברת וקיבלת ,ידעת והסכמת ,שייכת רק במום
ד.האשהמוותרתעלכתובתה.
מסויים שהוא מום כשלעצמו ,אנו אומרים ידעת מהי
ה .הבעל מחוייב לשלם לאשה סך 3000ש"ח כפירעון
המגרעתוקבלתעליך.אבלעניןזהביחסיםביןאיש לרעהו,
חובמזונותיה ושניהצדדים מצהיריםשאיןתביעות נוספות
הרילאמדוברכאןבאיזהמוםומגרעת,איןכאןדברמסויים
הכרוכותבתקופתהנישואין.
וקבוע.יחסיםהואעניןהתלויבכלהצדדיםיחד,יסודובסבך
לאחר זמן קצר ובטרם סודר הגט ,התקיים דיון שבו
עומקכוחותהנפש,וקשורהואגםבאלפידבריםפעוטיםשל
האשה הודיעה שחזרה בה מההסכם הנ"ל ומבקשת מבית
הרגלי ותכונות כל הצדדים ששומה עליהם לקשור יחסים
הדין לבטל את פסק הדין המאשר את ההסכם .וכן האשה
ביניהם.אלוהםדבריםשאיןלנחשםמראשואיןלחזותאת
הודיעהעלרצונהבשלוםבית,ותבעהמזונות.
דרךהתפתחותם,ועלפירובאותובןאדם,כלפיאדםפלוני
הבעל הודיע על סירובו הנחרץ לחזור עמה לשלום בית
יחסיו טובים ביותר ,וכלפי אלמוני הם גרועים ביותר ,ומה
ותבעלהתגרש.האשההודיעהשתסכיםלהתגרשאםתקבל
שייך כאן סברית וקבילת לגור עם החמות ,הסכמת עם
את הסכום הקבוע בכתובה או פיצוי חילופי הולם .הבעל
המגרעת .וכי אפשר לדעת מראש איך יהיו היחסים עם
מצידוהתנגדלשלםמזונותאופיצויאחר,לטענתוהואאינו
החמות,הסכימהמפנישחשבהשהיחסיםיהיוטוביםביותר,
עובדואינומסוגללשלםדבר.
ואין כאן מגרעת כלל .וגם הרי יתכן ששנים על שנים יהיו
כעתמוטלעלביתהדיןלקבועהאםבנסיבותהמתוארות
הבעל מחוייב בתשלום מזונות לאשתו ,והאם לבטל את
הסכםהגירושיןכפיהמבוקשעלידיהאשה.
היחסים טובים ,ופתאום תבא הרעה מבלי שאפשר יהיה
למצואהסברלמהומדוע.
טעמו השני של הפרח מטה אהרן פשוט הוא ,מכיון
שאלת חובתו של הבעל דנן במזונות אשתו ,מחייבת
שהמום ניתן לתיקון ,אפשר להחליף את הדירה ,מה שייך
בירור שתי שאלות .ראשית ,האם עזיבת האשה את בית
סברית וקבילת ,היא חשבה מה אני מסכנת כאן בהסכמתי,
בעלה קובעת את מעמדה כמורדת ,וגוררת שלילת זכותה
אם השכנות לא תצליח ,יוציאני הבעל לדירה אחרת .ועיין
למזונות.שנית,האםהסכםהגירושיןנשארבעינו,ובהסתמך
בספר דינא חיי שם הדן בענין התנו מפורש בשעת קדושין
עלהסכםזההבעלפטורמתשלוםהמזונות.
ומביא ראיה מתשובת הרי"ף ,ואין ראייתו מוכרחת ,ע"ש".
עכ"להגר"אגולדשמידטז"ל.
האםאשהשהסכימהלגורעםבעלהבביתחמותה
רשאיתלחזורבה
לעומת זאת בפד"ר ח"י עמ' .362 - 356כתבו שיש
להתחשב בהסכמת האשה בעת הנישואין ,לגור עם בעלה
במקרה שבפנינו ,מגורי הזוג בבית הורי הבעל אינם
בבית חמותה ,ושאינה יכולה לחזור בה מהסכמה זו .ולהלן
כתוצאה מהסכם מפורש שנערך ביניהם קודם לנישואין,
קטע מאותו פסק דין " -עתה נעתיק עצמנו לדון באופן
אלא בני הזוג נקלעו למצב זה מחוסר ברירה ,בלא שהיתה
שהיתההסכמהמהאשהלדוריחדעםנשיםאלה -,כנידון
התחייבותמפורשתשלהאשהלהסכיםלמגוריםבמקוםזה,
דידן ,שגם האשה מודה שבשעתו הסכימה ,אלא שטוענת
אך למעשה בסופו של דבר ,ערב החתונה האשה הסכימה
שאיןזההסכמהלכלהחיים,וכנ"ל.בזהלפנינומש"כבדינא
לקבועאתמגוריהםבביתהוריו.
דחיי)עלהסמ"גמבעלכנסתהגדולה(וז"ל -והוייודעדאם
הצדדים סיפרו ,שעוד ביום החתונה התעורר ביניהם
התנובשעהקידושיןשידורחמותהעמה…איןשומעיןלה.
ויכוח בשאלת מקום המגורים ,והאשה דרשה שמקום
ודבר זה נלמד משאלה ששאלו לרי"ף ז"ל בלשון הזה אם
מגוריהםיהיהבביתהוריה,ורקברגעהאחרוןהסכימהלגור
נתקוטטה אשה עם חמותה ולא רצתה לדור עמה …ולא
בביתהוריהבעל.
התנובשעת קידושין שידורו עמהן ,יש מן הדין להוציאןאו
במקרה שהוסכם מראש בין בני הזוג ,להתגורר בבית
לא .והרב ז"ל השיב עפ"י שאלתו ,ולא אמר דאפילו אם
הורי הבעל ,ואחר כך האשה חזרה בה מהסכמתה ,ועזבה
התנובשעתקידושיןיכולהלומרסבורההייתילקבלעכשיו
את בעלה עקב טענות הקשורות למקום המגורים ,יש לדון
איני יכולה לקבל )דינא דחיי ח"א לאוין דף פ"ג א' והובא
האםדינהכמורדתהמפסידהאתזכותהלדמימזונות.
בפסקידיןרבנייםח"אעמ'רי"ד,וח"דעמ'קל"ח(.
בפד"רח"אעמ' 203-222דנובשאלהזו ,ובעמ' 211כתב
אכן גם אם נקבל דיוקו של הדינא דחיי ,אכתי יש לדון
הג"ראליעזר גולדשמידט ז"ל בלשון זו " -מכיון שהזוג נכנס
מה דינה של הסכמה סתמית ,שלא נאמר בה למשך כמה
מיד אחרי הנישואין לגור בבית הורי הבעל ,הרי הסכימה
זמן היא מסכימה ,כנידון דידן ,שכאמור נראה שאין האשה
האשהלגורבאותובית,ולכאורהאיןהיאיכולהלחזורבה
טוענתשהוסכםעלזמןמסויים,רקכאילושזהצריךלהיות
מהסכמתה ,סבריתוקבליתידעתאתהמגרעתוקבלתעליך.
מובןמאליו,שאיןזהלעולם",עכ"לבפסקהדין.
378אבןהעזר
עטרתדבורה
ומסתבר כמ"ש הגר"א גולדשמידט ז"ל ,מאחר שקיימת
א .ביחס לאותו סעיף בהסכם בגירושין המתייחס לעצם
אומדנא דמוכח ,שאין ספק שהסכמת האשה לדור באותו
הגירושין ,ובו נקבעה הסכמת הצדדים להתגרש ,אין ספק
בית שבו גרות חמותה ואחותו ,לא התייחסה למקרה
שאין בכחו של ההסכם לחייב את אחד הצדדים בגירושין.
שיתברר מיד לאחר הנישואין שאינה מסוגלת לדור עם
גם אם עשו קנין להתגרש ,אין בו ממש ונחשב קנין דברים,
חמותה ועם אחות בעלה ואחיו בכפיפה אחת .וכן פסק
כמבואר בתרומת הדשן פסקים סי' קעג ובתשובות הרדב"ז
בשו"תישכילעבדיחלקה'חלקאה"עסי'לב,ועייןבאוצר
ח"ו סי' ב' אלפים שט ובב"ש סי' קלד סק"ז ובש"ך יו"ד סי'
הפוסקיםסי'עדס"קלדאותא-ג.
רנחס"קכב.
אמנםבמקרהשבפנינו ,בניהזוגלאגרובאותהדירהעם
וכן בפד"ר חלק ח' עמ' 179כתב הגרח"ג צימבליסט
הורי הבעל ,אלא בקומה מעליהם ,אך בסמוך לחדרם גרה
שליט"א"-והנהזהברורשהפס"דלגירושיןשניתןבהסכמה,
אחותו ובחדר אחר אחיו ,ולמעשה מבחינה עקרונית אין
אף שקיבלו הצדדים בקנין ,אינו מחייב לגבי עצם הגירושין,
חילוקביןהמקרההנוכחילמקרההנידוןבפוסקיםהנזכרים.
שהקנין לא היה אלא לגבי התנאים הכספיים ,שאם הם
בנידון זה ,לאחר שהתברר בבית הדין שקיים סכסוך
מתגרשים,אלההםהתנאיםהכספיים,אבלמעצםהגירושין
רציני בין האשה לאמו של הבעל ובני משפחתו ,והוסכם
יכולכלצדלחזורבו,כיעלזהלאקיבלובקניין,וע"זגםלא
בהסכם מפורש בבית הדין שבני הזוג יחד ישכרו דירה
שייךקנין ,כיהואקניןדברים.וא"כיכולההאשהלחזורבה
במקום אחר ,הרי שגם אילו היתה התחייבות ברורה של
מהסכמתהלגירושין".
האשהלדורבביתהוריהבעל,הרי שבחתימתםעלההסכם
גםבנידוןשבפנינו,איןעילהלחייבאתהאשהבגירושין,
הנ"ל ,בטלה ההתחייבות המוקדמת של האשה להתגורר
ומלכתחילה הסעיף הראשון בהסכם לא קבע את חיוב
בבית הורי הבעל ,וחזרנו לדין המפורש בשו"ע אבן העזר
הצדדים בגירושין .המשמעות של סעיף זה ,היא הצהרתית
סימןעדסעיףי'" -וכןהיאשאמרהאיןרצונישיבואולבית
בלבד ,ובו הצדדים הצהירו שהושגה הסכמה להתגרש ,וכי
אביךואמך,אחיךואחיותך,ואינישוכנתעמהםבחצראחד,
שארסעיפיההסכםהושגוכתוצאהמהסכמהזו.
מפנישמריעיןליומציריןלי,שומעיןלה",וכתבהביתמאיר
הדיון להלן יתמקד בתוקף שאר סעיפי ההסכם ,לאחר
" -מסתבר לע"ד דעת הרמב"ם דעל אמו ואחותו ,סתמא
שהאשהחזרהבהואינהמעוניינתלהתגרש.אךזאתנקדים,
יכולה לטעון" .ק"ו בנידון דידן שאין כאן ה"סתמא" המוזכר
כי גם אם הויתור על הכתובה נשאר בעינו ,מ"מ מאחר
בבית מאיר ,אלא בית הדין נוכח ,באופן בלתי אמצעי,
שהאשה אינה מחוייבת בגירושין ,היא זכאית להתנות את
שקיים מתח וסכסוך קשה בין ההורים של הבעל ובני
הסכמתהלהתגרש,בתשלוםפיצויהולם.אךישנן כמהנ"מ
המשפחהלביןהאשה.עלכןהאשהלאחויבהלחזורלדור
בשאלה האם הכתובה נמחלה או לא ,כגון זכאות האשה
בביתבעלה,אלאאדרבההבעלחוייבלהסדירלאשהמקום
למזונותלדעתהרמב"םהסוברשאשההמוחלתעלכתובתה
מגוריםעלמנתשבויחזרולשלוםבית.
הפסידה מזונות מבעלה ,עיין שו"ע סי' צג ס"ט .וכן נ"מ אם
מתוך האמור עולה ,שאין לשלול את זכותה של האשה
למזונות מבעלה ,והוא חייב לפרנס אותה גם כשהיא מחוץ
לבית ,ואינו יכול לטעון שהאשה מורדת ואינה זכאית
למזונות.
אך עלינו לדון ,האם הבעל כבר אינו חייב במזונותיה,
כתוצאהמהסכםהגירושיןשנחתםביןהצדדיםואושרבבית
הדיןוקבלתוקףשלפסקדין.
לאחר מכן בני הזוג יחזרו לשלום בית ,האם עליהם לכתוב
כתובהחדשה.
ב .ביחס לתוקף הסכם גירושין לאחר שאחד מהצדדים
חזרבו-,באותםמקריםשמתוךניסוחההסכםעולהבבירור
שכל סעיפי ההסכם תלויים ומותנים בביצוע הגט ,הרי
שבלאסידורהגטלאיתקיימושארסעיפיההסכם.
יעויין בפד"ר ח"ה עמ' 208בפס"ד מביה"ד בבאר שבע
שדנו בהסכם גירושין בו קיים מבוא המתאר את
מעמדושלהסכםהגירושיןבטרםבניהזוגהתגרשו
השתלשלות העניינים בין הצדדים ,ושהנישואין נקלעו
בפסקי דין שניתנו על ידי חכמי דורינו ,נכתבו פסקי דין
למשבר ,ועל כן רצון הצדדים להתגרש .ולאחר מכן נכתב
שונים בשאלת זכותו של צד אחד לחזור בו מהסכם
במבואלהסכם"לכןהסכימוהתנווהצהירוביניהםהצדדים
הגירושין ,בטרם סודר הגט .יעויין בפד"ר ח"ג ,161-169ח"ה
כדלקמן".ובסעיףהראשוןנקבע"-המבואלהסכםזהמהווה
עמ',204-214חלקי'עמ' ,115-145חלקיאעמ' ,89-96וחלק
חלק בלתי נפרד ממנו" .ולאחר מכן פרטו את שאר סעיפי
יא בעמ' ,153-171וחלק טו עמ' ,184-189ובשו"ת ישכיל
ההסכם.
עבדי חלק ו' חלק אה"ע סי' עד ,בספר ברכת שלמה סי' ח'
ביחס להסכם המנוסח במתכונת כזו כתבו בפסק הדין
אות ט-יב ,בספר משפטי שאול סי' כז וסי' כח ,ובספר דברי
שם" -,מאחרשבהסכםמפורששכלחלקיוקשוריםיחדזה
משפט)מאסףתורניבענייניאה"עוחו"מ(חלקח'עמ'קפט-
בזהועםהמבואשבו,נמצאשכלחלקממנוהויכתנאילגבי
קצה .אין כאן המקום לסכם את השיטות השונות ,ונכתוב
שאר חלקיו ,ולכן אי קיום חלק הגירושין ע"י סירוב האשה,
בעז"האתאשרנראהלענ"דבזה.אךנקדיםכמההקדמות-
הויכלאנתקייםהתנאי".
סימןס'379
ולהלן בדברינו נביא דעת הסוברים שלא לדון את
נכסיו לעלות לא"י וכיוצא דגלוי דעת כי האי מהני בהם
הגירושין כתנאי ,אלא כקביעת מועד לחלות ההסכם,
כתנאיואומדנארבתידלאמחלהאףאםיעשושלוםוהו"ל
והמועד הוא עם מתן הגט .סברא זו שכתבו בפסק הדין
כמחילהעלתנאי,וצריךעיון",עכ"ל.
בבאר שבע לדון את ההסכם כהסכם בר תוקף מעכשיו
וכן בשו"ת דבר אמת )לג"ר ידידיה מונסונייגו ז"ל( חלק
התלוי בקיום התנאי ,אינה מוסכמת .אך בנידון דנן ההסכם
אה"ע סי' קלח כתב " -נהגו העם להקל במוחלת כתובה
נכתב כאמור לעיל ,ורק כותרת ההסכם היא "הסכם
לבעלה,כשעושיםשלוםביניהםאיןמחדשיםכתובהאחרת
גירושין" ,אך אין תנאי מפורש בגוף ההסכם הקושר את
וסומכיםעלכתובההראשונה.עםהיותשישלפקפקבדבר,
תוקף סעיפי ההסכם בסידור הגט .בנסיבות אלו ,יש צורך
מ"מ הני מילי במוחלת כתובתה לבעלה ונתחייב לה לגרש
לדוןבאומדןהדעת,האםסעיףהמחילהעלהכתובהושאר
ביוםפלוני,בזהאנואומריםדהויכמחילהבתנאישאםלא
סעיפי ההסכם מותנים בגירושין או לא .ואמנם בכל מקרה
קיים התנאי ולא נתן הגט ,אין מחילתה כלום ,שאם היות
לגופו ,ישלעייןהיטבבנוסחההסכםולפרשו ,האםהצדדים
שלאהיההתנאימפורשאיןאומריםסתמוכפירושו,וכאילו
קבעו את הגירושין כתנאי להסכם ,או כמועד לחלות
היההתנאימפורש,ואיןצריךלחדשכתובהאחרת".
ההסכם,אושבקשולתתתוקףלאלתרלכלסעיפיההסכם.
וכן פסק בשו"ת שושנים לדוד )להג"ר דוד צבאח ז"ל(
חלק אה"ע סי' ע' ,ובתוך דבריו כתב " -בפרט שכבר העיד
המועדשבומחילתהכתובהנכנסתלתוקף
אדוני הארץ מנ"י אי"ש הצרפתי זלה"ה שמעשים בכל יום
ביחס להסכמת האשה לוותר על הכתובה ,נקדים את
שעושים שלום ואין כל חדש לחדש כתובה אחרת ,א"כ
הידוע ,והוא שעניין הכתובה חייב להיות מסודר בטרם
מעשהרב…גםאלהאזכרהשבימיחורפיארעמעשהכזה
סידור הגט ,כקבוע בסדר הגט .בשו"ע אה"ע בסוף סי' קנו
בה"ראברהםאלמאליחואשתובמדינתנועי"תארבטיע"א,
בסעיףפאכתבהרמ"אשעניןתשלוםהכתובהאומחילתה
שרצה הרה"ג כמוהר"י צבע זלה"ה לדון לחדש כתובה
יסודר עוד לפני סדור הגט .וז"ל הרמ"א בשם מהר"י מינץ -
אחרתולאהודולוחבריורבניאתרא,כךדניןוהולכיםבכל
"וישאל הרב אחר הכתובה ושתחזיר לבעל הכתובה או
יום".
תמחול לו כדי שלא יבואו אח"כ לידי קטט מחמת הכתובה
ואמנם כאמור בתשובה זו ,הובאה דעת הסובר שיש
ושיאמר הבעל על מנת כן לא גירשה" .וכן כתב בסדר הגט
לחדש כתובה אחרת ,אך הרב המשיב פסק הלכה למעשה
למוהר"םר'יוזפשבסי'ריט.ובהתאםלהלכהזו,נושאחיוב
לדחות דעה זו ,והעיד שכן המנהג הפשוט .וע"ע שם
הכתובהעולהלדיוןומוסדרעודבטרםהגירושין.
בשושניםלדודסי'עושחזרעלהדבריםכפישפסקבסי'ע'.
בדרך כלל בית הדין מורה לצדדים לנסח את סעיף
וראיתיבספרמשפטישאולסי'כחבפס"דשלהג"ריוסף
המחילה על הכתובה בנוסח זה " -עם סידור הגט ובכפוף
קפאחז"לשכתבבנידוןשנערךהסכםגירושיןואחדמסעיפי
לביצוע הגירושין ,האשה מוחלת על הכתובה ותוספת
ההסכם קבע -כי בזאת האשה ויתרה על כתובתה ,אך
הכתובה".אךבמקרהשלפנינו,נכתבסעיףסתמישבונקבע
למעשה לא סודר הגט עקב התנגדות האשה ,וכתב הגר"י
שהאשה מוותרת על כתובתה .ובשל כך התעורר הספק
קפאח ז"ל " -נראה לי שאשה זו מחלה כתובתה מחילה
האם המחילה שרירה וקיימת גם לאחר שהאשה חזרה בה
גמורה ללא שום התנאה ,ואינה יכולה לחזור בה ,ואינה
מהסכמתהלהתגרש.
זכאיתלמזונות,ואםירצולשובולחיותיחדחיישלוםצריך
חזרת אחד הצדדים מהסכם הגירושין מתחלקת לארבע
אפשרויותשיבוארולהלן.
אפשרות אחת היא -ששני הצדדים חזרו לשלום בית,
לכתובלהכתובהאחרתכדמו"י".
אך יש לציין שדעה זו ,היתה דעת מיעוט באותו פס"ד.
דעתהחולקיםעליותובאלהלן.
וזנחואתההסכמהלהתגרש.ומצאתישלש תשובותמחכמי
ויעוייןבשו"עיורהדעהסי'רנחסעיףיאשהביאלהלכה
מרוקו ,מהםשתיםמלפניכמאתיים שנה,ותשובהשלישית
את דינו של תרומת הדשן סי' שיא ופסק " -איש ואשה
מלפני כמאה שנה ,ובכלם פסקו שהמחילה על הכתובה
שקבלו עליהם חרם להתגרש ,והעמידו קנסות על ככה
מבוטלת.
לצדקה ,ואח"כ נתפייסו שלא להתגרש ,יש מי שאומר
בספר משפטים ישרים חלק ב' סי' סד ,כתב וז"ל -
שפטורים מהקנסות" .הרי שקיימת אומדנא דמוכח שלא
"שאלה .מעשה שהיה באשה אחת שנתקוטטה עם בעלה
היתהכוונתםלהתחייבבקנסלצדקהאם שניהםיחזרובהם
ומחלהכתובתהבקניןכראוירקשיגרשנה,ושובעשושלום
וישובו לשלום בית בהסכמה ,ומהלכה זו סיוע לדעת
ביניהםכמהחדשיםסתם,ויוםמיומיםהוציאשטרהמחילה
הסוברים שבמקרה שלאחר המחילה על הכתובה בני הזוג
ורצהלפוטרהבלאכתובהעלסמךהמחילההנזכרת.
חזרולשלוםבית,איןתוקףלמחילה,והכתובהחוזרת.
תשובה .נראה דאין במחילה ההיא ממש ,דלא מחלה
אפשרות שניה היא -שהאשה תבעה להתגרש ,והבעל
אלא אם יגרשנה סמוך למחילה ,דאנן סהדי דלא מחלה
הסכים,ובעקבותהסכמהזו האשה מחלהעלכתובתה,אך
לעולם .דלא מחלה אלא אם לא עשו שלום ,והו"ל כמוכר
לבסוףהבעלחזרבו,ואינומסכיםלתתגט.במקרהכזה,אף
380אבןהעזר
עטרתדבורה
שלא חזרו לשלום בית ,כגון שהאשה עומדת בתביעתה
נ"מאםישממשבטענותיואולא,מאחרשלמעשההעיכוב
לגירושין ,אם לא ניתן הגט ,המחילה בטלה ,מפני שמסתבר
אינועלפיהמוסכםמראש.
שהמחילה היתה בתמורה לגירושין .כך עולה מתשובת
האפשרות השלישית היא במקרה שהבעל תבע את
הנודעביהודהתניינאחחו"מסי'לבשנשאלבאשהשמחלה
הגירושין ,והאשה נתרצתה ומחלה על כתובתה ,ולבסוף
על הכתובה בטרם הגט ,וסודר הגט ,אך נמצא הגט פסול,
חזרה בה ,וכגון נידון דידן .במקרה כזה לא ניתן לטעון
ופסקו שהיא צריכה גט מחדש .וכתב הנודע ביהודה " -אך
שהמחילההיאבטעות,שהרילאחלכלשינויבדעתהבעל
לפי מה שפסקתי שהגט פסול וצריכה גט מחדש ,פשיטא
המבקש להתגרש ,אלא השאלה במקרה כזה היא האם
שהיא מחילה בטעות ,שהרי כל עיקר המחילה היתה כדי
קיימת אומדנא הקובעת שהמועד שהמחילה תכנס לתוקף
שיגרשנה".
הוארקבעתסדורהגט
אמנם בתשובת שופריה דיעקב חלק אה"ע סי' מ' דן
והנהבראשיתאותהתשובה)שבתשובתשופריהדיעקב
במקרה שהאשה תבעה את הגירושין אך הבעל עיכב את
חלק אה"ע סי' מ'( נשאל במקרה דומה ,באותו נידון נראה
סדור הגט עקב טענות כנגד האשה שגנבה ממנו חפצים
שהבעלבקשלהתגרשולאגרםלעיכובהגט.נערךהסכםבו
מסויימים ,ולכן לא סודר גט ,ולבסוף האשה נפטרה ,ופסק
האשה זקפה על הבעל במלוה את דמי הכתובה ,אך בטרם
שםעםביתדינושהמחילהשרירהוקיימתלמרותשלבסוף
הספיקולסדראתהגט,האשהנפטרה.ופסקושםשהמחילה
לא התגרשו ,וז"ל " -זה כמה כתבנו בענין כהה"ר אליהו
עומדת בתוקפה ,ולא כתבו לדון את ההסכם כהסכם
הכהןעםקרוביאשתושמתהאחרשנתפשרובכתובהבסך
שנעשה בתנאי שיסודר גט פיטורין בין הצדדים ,והוסיף שם
א' ת"ם ונתקשרו לגרש והלכה לה שעפ"י העדות שביד
שאף אם היו חוזרים לשלום בית היה מוטל עליו לכתוב
כהר"אשלאחזרוועשושלוםכללאחרהפשרהאלאמאותו
כתובהחדשה.
היוםלאנהגבהמנהגאישות,ותמידהיתההאשהתובעתו
וז"ל השאלה שם " -ראובן שהיה נשוי עם לאה .ושוב
בגטוהואהיהמעכבבשבילהחפציםשהיהגםהואתובעה
נשא עליה את רחל אלמנת שמעון ולה שתי בנות מבעלה
שגנבה לו ,שקרוב לומר שכיון שנתבטלה הכתובה שהיתה
הראשון נשואות .והוליד עם רחל בנות .ושוב נפלה קטטה
ביניהםלמנהגהמגורשיםופרעלה סךהפשרהאושנתחייב
ומריבה בין ראובן ובין רחל ותבער בם אש המחלוקת ונתן
להבוונתקשרולהתגרש,כשמתהאח"כקודםהגירושין,אין
עיניולגרשהוזקפהעליוכתובתהבמלוה,ונתבטלההכתובה
ליורשיה בנכסיה כלום אלא יעמוד הדבר על הד"ת שהבעל
היאוכלתנאיה,והתנוביניהםלפורעהלזמןקבועובזהלא
יורש את אשתו שאין ירושתו נפקעת כי אם בגירושין
נשארה לרחל עליו שום תביעה וטענה כלל זע"ז ,זולת אם
גמורים .אבל היורשים שממשפחת בית אביה למה יירשו
לא פרע לזמן שקבעו ביניהם שאז כל מה שנתן לה יתנכה
אותה שהיורשים אין להם זכות כ"א לפי תנאי הכתובה …
ממנוהמזונותויתחשבהשאר.אךאםיפרעלזמןשקבעואין
והן היום אינה ה' לידינו פסק ר"א ז"ל הנ"ב .וראינו שת"ל
לה שום מזונות וכו' אלא כשיפרע לה חוב כתובתה לזמן
ספיקות שלנו נעשו ודאות .שהרי חבל נביאים לפנינו כולן
הנזכר יפטרנה בגט כריתות לאלתר וכל זה היה בקנין שלם
עלובהסכמהכאשרעלהבדעתינובתחלהשכיוןשנתפשרו
מעכשיובמנאדכשרלמקנייאביהובשבועהחמורהכהלכה.
בכתובה ונתקשרו לגרש .אין לה יורש קרוב מהבעל .והוא
ויהי היום נפטרה רחל לבית עולמה ורצו הבנות הנשואות
היורש לבדו .ויורשיה ממשפחת בית אביה נסתלקו לגמרי.
לירשעםשארהאחיותכתובתאמםחלקכחלקושובעמדו
בין מנכסי הבעל בין מנכסי האשה .ומעתה קם דינא כדברי
לפניקצתמהיורשיםוטענוכך".
הרבניםהנ"בזלה"השאיןליורשיאשתכהר"אהכהןהנזכר
ובתשובה כתב שם " -בנ"ד כיון שבטלו הכתובה וכל
שממשפחת בית אביה כלום .לא בנכסי האשה ולא בנכסי
תנאיה וזקפתה לשט"ח ומחלו זל"ז בכל דין ותביעה שיש
הבעל .וזכאי הבעל הנזכר בכל נכסיה כד"ת שהבעל יורש
ביניהם הן מפאת הכתובה וכו' ככתוב בשטר ביד שלמה
אתאשתו.וע"דאמתח"פבכסלופדהבשלוםלפמ"הוקים.
ע"ש,ולאהיתהמחוסרתאלאגט,ואםהיהרוצהלהחזירה
שלמה טולידאנו ס"ט .מרדכי בירדוגו ס"ט .יעקב בירדוגו
היהצריךלחדשלהכתובהאחרת…אךבנ"דשזקפתהעליו
ס"ט".
אמנם בנידון שבתשובה זו ,לבסוף האשה נפטרה ,אך
דעתו מבוארת ,שגם אם הבעל עכב את סידור הגט עקב
טענות שהעלה ,אין אומרים שעל דעת כן לא מחלה על
כתובתה.
וכתובתה חוב בעלמא …ולכך בנ"ד ג"כ שחזרה הכתובה
חוב ואבדה כל תנאי כתובה כמוחלת דסי' ק"ה ס"ה ,וגם
בניהאבדוכתובתבניןדכריןכדאיתאבסי'קי"אסט"ו".
אך נראה שאין ללמוד מתשובה זו לנידון דנן ,באותה
תשובההבעלזקףאתדמיהכתובהבמלוה,והזקיפהבמלוה
תשובהזוצריכהעיון .לכאורההדיןנותןכסברתהנודע
דינה כפרעון מיידי .בזקיפה במלוה ,נוצר מצב חדש,
ביהודה ,שאם האשה תובעת גירושין והבעל אינו מסכים
שבמקוםשטרחוב במתכונתחובהכתובה,שהואחובשיש
לגרשה ,ומעכב את מתן הגט בניגוד לרצונה ,ואינו משלם
לו מועד ידוע לפירעון ,ומותנה בכמה תנאים הקבועים
אתהמחירלמחילה,בכךהמחילהבטלה,עלכןלכאורהאין
בהלכות כתובות ,וימומש רק לאחר שיתברר שלא נמצאה
סימןס'381
עילהלהפסידהכתובתה.לאחרשהחובנזקףבמלוה,האשה
מאוחר לתחולת המחילה ויכול לחזור ממנה בטרם הגיעה
מקבלת חוב חלוט הראוי לגביה בלא שום ספק .וכיון
זמנה,כןכתבמהרש"םבתשובהח"בסי'קלג,וז"ל" -ועיין
ששולמה התמורה למחילת הכתובה ,לא ניתן לבטל את
מש"כ בשו"ת שבסוף ספרי דע"ת סי' ח"י בהגהות לסי' ר"ז
הפירעוןעקבהעדרסידורגט.
בזה ,היינו כשנגמר המחילה מעכשיו שאמר שמוחל לו
ועיין בשו"ת שושנים לדוד )להג"ר דוד צבאח ז"ל( חלק
עכשיו בתנאי כו"כ ,אבל הכא לא נגמר המחילה עוד ,ודבר
אה"ע סי' עו שפסק לבטל את המחילה על הכתובה כשחזרו
זהמבוארבשו"תמשפטישמואלסי'ס"ודבאמרלואםתתן
לשלום בית ,וכפי שהבאנו דבריו לעיל .אך אם הבעל מבקש
ליזאתאמחוללךיוכללחזורבלאקניןכלזמןשלאנתןלו
להתגרש והאשה חזרה בה מהסכמתה ,ולמעשה עיכוב
ע"ש,והיינומפנישאמרבלשוןעתידואמחוללך,אבלבאמר
הגירושין בא מצידה ,בזה כתב שלא לבטל את המחילה ,רק
תןליכו"כומחוללךהשארשפירמהני".
אם נמצאה ריעותא בתוקף המחילה גופה ,יעויי"ש .ונראה
ב .הגר"א גולדשמידט ז"ל בפס"ד שהתפרסם בספר
דפשיטאליהלדוןמחילהזוכמחילההמותניתשהבעליסכים
משפטישאולסי'כחכתב" -איןכלספקכיכאשרזוגעורך
לתתגט,ועלכןאםהעיכובאינומצדהבעלאלאמצידה,אין
הסכםלגירושין,ומפרטבואת כלהתנאיםבקשרלגירושין,
מקוםלבטלהמחילהבטענהשהתנאילאהתמלא.
הרי ודאי הוא ,בגדר אומדנא דמוכח לכל ,כי הכוונה בכל
ההסדריםהללו,אםלאנכתבבהסכםבמפורשאחרת,היא
להלןפסקידיןמדייניםמובהקיםבדורינושכתבובפשיטות
אךורקבגללועקבהגירושיןלמעשה.וכאשראחדמבניהזוג
שהאומדנא היא שלא לתת תוקף להסכם הגירושין ולמחילת
חוזר בו מהגירושין ,ולפי הדין בידו לעשות כך ,הרי בטלים
הכתובה בטרם סודר בגט ,ושאין לדון את המחילה כמעשה
הםכלההתחייבויותוכלהמחילותשבהסכם,ובאיןגירושין
המותנה במעשה אחר של סידור הגט ,אלא כמחילה שנקבע
גם הם אינם .אמנם אין המעשה הזה שבעל דין חוזר בו
זמןלחלותהמחילה,והואמועדסידורהגט,וכיהאשהרשאית
מהסכם שערך כדין ,מהמעשים ההגונים ,אבל אין לנו עצה
לחזורבהמהמחילהעלהכתובהבטרםסודרהגט.
לזה,איןחכמהואיןתבונה".
א .בפס"ד מביה"ד הגדול )בהרכב הדיינים הג"ר י"מ בן
ג.פסקדיןהנ"ל)שבספרמשפטישאולסי'כח(עסקבמקרה
מנחםז"לוהגר"יהדסז"לוהגר"בז'ולטיז"ל(בפד"רח"געמ'
שהאשה ויתרה על כתובתה והוסכם להתגרש ,נוסח הסכם
169דנו במקרההדומהלנ"ד.באותומקרה ,האשהעזבהאת
הגירושין היה " -האשה מוחלת בזה על כתובתה ועל כל
הביתעקבחמותההדרהעמםבאותובית,בניהזוגחתמועל
הזכויות הנובעות ממנה" .ולבסוף האשה חזרה בה והבעל
הסכם גירושין בו האשה ויתרה על הכתובה ,ולאחר מכן
מבקש להתגרש בהתאם להסכם ,ולטעון שהכתובה נמחלה.
חזרה בה .וכתבו שם " -נראה דיש הבדל בין אם המחילה
הג"רשאולישראליז"לכתבשםביחסלסעיףהנ"להקובעאת
היאמעכשיו,אלאשעשהתנאי,בזהאינויכוללחזורבואם
ויתור האשה על הכתובה " -לשון זו ניתנת להתפרש בשני
השני רוצה לקיים התנאי ,וכמש"כ הגר"י מקוטנא הנ"ל,
פנים ,אפשר לפרש המלים "מוחלת בזה" ,דהיינו עם חתימת
עיי"ש.אבלבנדוןהמשפטישמואלהמחילהלאהיהמעכשיו
החוזה .באופן שקיום התנאים שבחוזה ,כולל מעשי הגירושין,
אלאבשעתקיוםהתנאיולכןהואיכוללחזורבולפנישקויים
מקייםאתהמחילה"מעכשיו",היינומזמןהחתימה.אולםניתן
התנאי.וכןמבוארבספרמחנה -אפריםבהלכותמכירהדיני
גםלפרש"מוחלתבזה" -עםקיוםכלהנאמרבזה,היינושרק
אסמכתא סי' ו' שכתב לבאר את דברי הרמב"ם בפי"א
עםקיוםהאמורבחוזה,כוללביצועהגירושין,רקאזחלסעיף
מהלכות מכירה הי"ח כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות
זה,שלמחילתהאשהעלהכתובה.ואםנפרשכצדהשני,כי
באסמכתאכךהיועושין…קוניןמבעלחובושכלזמןשיהיה
אזישבידהאשהלחזורבהממחילתה.ישאיפואלדוןבמקרה
כך או שיעשה כך הרי החוב זה מחול לו מעכשיו .וכתב
כגון זה שהלשון מסופקת .בזה נפסק בשו"ת הרדב"ז ח"א סי'
המחנה אפרים -ומה שהוצרך לומר שיהא החוב מחול
שס"ד,כשקייםספקבמחילתהכתובה":דלאאמרינןבכה"גלא
מעכשיו נראה דהיינו טעמא כדי שלא יוכל לחזור בו לומר
מפקינן ממונא מספיקא ,כיון שהחוב הוא מבורר צריך שלשון
איני רוצה למחול .הרי כתב דגם במחילה בקנין אם היה
המחילה יהי' ג"כ מבורר" .יוצא איפוא שאין להפסיד האשה
בתנאיהואיכוללחזוראםלאמחלמעכשיו…כשברורהדבר
המזונות ,אף אם נצא מתוך הנחה שבויתור האשה על
שהמחילה לא היה מעכשיו אלא בשעת קיום התנאי הוא
כתובתההיאמפסידהגםהמזונות.מאחרשגםביחסלכתובה
יכוללחזורמהמחילהוכמש"כהמחנהאפריםהנ"ל.
בנידון שלנו ,שהלשון מסופקת ,לא הפסידה כיון שחזרה בה
והנהבנדוןדידןשמחילתהאשהעלהכתובההיהבתנאי
מהסכםהגירושין".
שהבעל יתן לה גט ,מסתבר הדבר לומר לפי מסיבות הענין
ובסיוםפסקהדיןכתבהגר"שישראליז"ל" -גםויתורה
שמחילתה היתה שעם קבלת הגט תחול המחילה ,כי למה
ומחילתה על הכתובה ,אינם קיימים ,כל עוד לא נתגרשה
תמחוללומעכשיולפנימתןהגט",עכ"לבפסקהדין.
בפועל,והאשהחזרהבהמהסכםהגירושיןטרםביצועו".
ונציין ביחס למש"כ לחלק בין מחילה מעכשיו הנעשית
ד .בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאה"ע סי' עד כתב ביחס
על תנאי ,שאי אפשר לחזורממנה ,למחילהשנקבע בה זמן
להסכםגירושיןשאושרעלידיביתהדיןולאחרמכןהאשה
382אבןהעזר
עטרתדבורה
חזרה בה מכל ההסכם " -מכיון שיש לה הזכות לחזור
הילדיםוכדומה,ורצונובשלוםבית,וכלכהאיגוונאמסתבר
מהסכםקבלתהגט,ממילאשיכולהלחזורגםמכלהדברים
שיוכל לחזור בו גם מהתנאים הכספיים שבהסכם ,שיכול
הקשוריםעםהגט".
לטעוןשעלמנתכןשלאאתגרשאלאאחזורלשלוםביתלא
ה.בפד"רחלקי'עמ' 131כתבהג"ראברהםשפיראז"ל
קיבלתיבקנין…ואףאנונאמרבכלהסכםגירושין,כלשבא
" -בהסכם גירושין ,הספק הראשון הוא שהזכרת הגירושין
אחד הצדדים ואמר שנמלך בדעתו שמוטב לעשות שלום
בהתחלת ההסכם ,לא רק מעוררת עילה לעקירת עיסקה
בית ,וכל מה שהסכים תחילה לגירושין היה מתוך שיקול
שבוצעהכבר,אלאע"יהזכרתהגירושין,הכוונה היאשזמן
מוטעה ,שפיר יוכל לומר שגם הקנין על הממון בטל ,דקנין
הביצוע של ההתחייבות חל לא בזמןחתימת ההסכם,אלא
בטעות הוא .וכל זה דלא כמו שהעלו בפס"ד מבי"ד דבאר
מכח אומדנא דוחים זמנה עד ביצוע הגירושין בין הצדדים.
שבעהנ"ל".
שכל עיקרו של ההסכם בא להסדיר את העניינים של בני
לכאורה ,הסברא שכתב לדון את הקנין על שאר סעיפי
הזוג העומד להתגרש ,על אחר הגירושין ,וכל עוד שלא
ההסכם ,כקנין בטעות ,מאחר שכעת אינו מסכים להתגרש,
התגרשו לא הגיע בכלל זמן ביצוע ההתחייבות ,ואין בכך
אינהסברהברורה .וכי במה הדבר שונהמכל שאר קניינים
התחייבות ממשית כלל לפני הגירושין .ועל כן כשמישהו
בעלמא ,שאם נעשה קניין בעת שהמוכר התרצה למכור,
מהצדדים חוזר בו מהסכמה לגירושין ,אין כלל מקום לדון
ואח"כ חזר בו וסבור שרצוי להמנע ממכירת הנכס ,שאינו
לחייבו בחיוב הכספי שבהסכם הגירושין ,שהחיוב אינו בר
יכוללבטלהקניןבטענהשלקניןבטעות.ועייןבפת"שחו"מ
תוקף כלל לפני הגירושין ,אלא אם כן הובהר בפירוש
סי' רמא סק"ג בשם שו"ת זכרון יוסף שאין לדון טעות
שההתחייבות הכספית חלה מיד ,או שזה מובן מאליו
במחילה אלא בדבר שהיה בעולם בעת המחילה ולא ידע
שההסכםהכספיתוקפולחולמיד.
עליו ,משא"כ בדבר שהתחדש לאחר זמן ,וכן בשו"ת נבחר
והנה דיון על ביטול הסכם מפורש ע"י שדוחים מכח
מכסףסי'צב.
אומדנה את זמן הביצוע ,מצינו במשנה בכתובות )דף נ"ד(
ואמנם בספר ברכת שלמה סי'ח' אות ט' כתב שרק אם
ריש פרק אף על פי שפליגי שם ת"ק ורבי אלעזר בן עזריה
האשה תבעה גירושין והבעל התרצה ולכן מחלה על
במישכתבכתובהגדולהלארוסתווהואמתלפניהנישואין
הכתובה ,ואח"כ חזר בו ,דבכה"ג יש לדון את מחילתה
דלת"ק גובה את הכל שהרי זהו הכתובה שכתב לה ,אבל
כמחילה בטעות .שהרי בלא הגירושין ודאי שאינה מתרצה
ראב"עאומרשגובהרקמאתיםשלאכתבלהאלאעלמנת
למחול .משא"כ אם הבעל תובע את הגירושין והאשה
לכונסה .והיינו שזה אומדנא ,אם כי לא פירט תנאי או
מתרצה ומוחלת על הכתובה ,ולבסוף חוזרת בה ,אין כאן
הגבלה שלא יתחייב רק אחרי הנישואין ,מ"מ הוי אומדנא
טעות במחילה ,שהרי לא התבררו כעת דברים שלא ידעה
ברורה שתוספת הכתובה התחייב רק ע"מ שישאנה לאשה.
בעת המחילה ,אלא יש לדון האם קיימת אומדנא ברורה
וקיי"ל דהלכה כראב"ע דסומכין על אומדנא כזאת ,לבטל
הקובעת שהמחילה תכנס לתוקף רק בעת הגירושין .ועיי"ש
אתהשטרשכתובבאופןסתמי".
שלאהכריעבשאלהזו.
ובעמ' 139כתב שם " -היוצא מכל הנ"ל הוא ,שבכל
קיימת אפשרות רביעית שהצד החוזר בו ,אינו חוזר
הסכם גירושין שבו מודגש ,עכ"פ בכותרת ההסכם ,שכל
מהסכמתו להתגרש ,ועדיין אינו מעוניין בשלום בית ,אלא
הסעיפיםהםסעיפיהסכםגירושין,כיוןשזמנםהואעםמתן
החזרה היא מתנאי ההסכם כפי שנוסחו בהסכם הגירושין,
הגט ,ואדעתא דגירושין התחייבו מה שהתחייבו ,לכן כל
וצדאחדמעכבאתסידורהגטעלמנתללחוץעלהצדהשני
עיכוב בביצוע הגירושין הוי עיכוב לתוקף של הסעיפים של
ולהשיגהסכםמשופרמבחינתו.
ההסכם ,שרק לשם סידור העניינים אחרי הגירושין בין בני
בפד"ר חי"א עמ' 93כתב הגרח"ג צימבליסט שליט"א
הזוג התחייבו מה שהתחייבו ,ואפילו אם ביצוע הגירושין
ביחס למקרה בו הבעל חזר בו מהסכמתו להתגרש ,וכתב
נתעכב או בוטל בפשיעה של אחד הצדדים ,אין זה גורם
לפידרכוהנזכרת " -אולםנידוננושאני,שהריהבעלדנןגם
לחייבובהתחייבותהממונית".
עכשיו אינו מבקש שלום בית ,ומסכים לגירושין ,אלא
ו .בפד"ר חלק ח' עמ' 179בפס"ד של בית הדין בת"א
שמבקש לשנות את תנאי הגירושין ולהוציא ממנה את
בהרכב הדיינים הג"ר ש"ב ורנר ז"ל והגר"ע אזולאי ז"ל
הקיוסק וכנ"ל ,וא"כ לא יוכל לטעון שהקנין היה בטעות,
ויבל"א הגרח"ג צימבליסט שליט"א כתבו ביחס למהותו של
שהרי לעצם הגירושין דעתו עתה כדעתו אז ,ושפיר עומד
הסכם הגירושין " -הקנין לא היה אלא לגבי התנאים
הסכםהגירושיןבתקפועכ"פלעניןהממון".
הכספייםשאםהםמתגרשים,אלההםהתנאיםהכספיים".
כאמור ,סברא זו נאמרה בהתאם לדרכו של הגרח"ג
והנה בפד"ר חי"א עמ' 92כתב הגרח"ג צימבליסט
צימבליסט שליט"א לאפשר את החזרה מההסכם רק מכח
שליט"א"-זהברורשבעלואשהשערכוהסכםגירושיןזכאי
הלכה זו של מקח טעות .אך לפי המבואר לעיל סברא זו,
כל אחד מהם לבוא אח"כ ולומר שנמלך בדעתו והגיע
לדון החזרה מצד טענת מקח טעות ,קשה להאמר ,ובשאר
למסקנא שקשים הגירושין ,מצד עצמם ,או מצד טובת
פסקי הדין הנזכרים לעיל ,דנו לאפשר את החזרה ההסכם,
סימןס'383
מפני שקבעו שמועד כניסת ההסכם לתוקף הוא בעת סדור
וגם בסתמא כך היא משמעות ההליך .יצויין שהמושג
הגט,ועלכןאיןנ"ממהגרםלאותוצדלחזורבומהסכמתו
"אישורהסכםגירושין",והמושגשל"נתינתתוקףשלפס"ד
להתגרש.
להסכם",הינםמושגיםהמוכריםבערכאותהמשפטיות,וגם
וראיתי בפס"ד מביה"ד הגדול מתאריך יז טבת תשנ"ח
בערכאות ,בסתמא כשהצדדים מבקשים שינתן תוקף של
בהרכב הגר"מ אליהו שליט"א והגר"מ טופיק שליט"א
פס"ד להסכם ,כוונתם ליישם כאן את המושגים המשפטיים
והגרח"גצימבליסטשליט"א),פסקהדיןלאפורסם(ובוכתב
הנ"ל ,ושינתן מתן תוקף מיידי להסכם .במקרים אלו אין
הגרח"ג צימבליסט שליט"א בלשון זו " -מה שטוען שרצונו
מקום לאומדנא שהוזכרה לעיל שכוונת הצדדים החתומים
בגירושיןעלפיתנאיםאחריםולאעלפיההסכם,ישלדחות
על ההסכם לקבוע מה יהיו התנאים בעת הגירושין ,אלא
טענהזו,שהרילשםכךקבלוהצדדיםבקאג"סשבמקרהשל
כוונתהצדדיםלתתתוקףמיידילהסכם,ואםאמנםמבוקש
גירושין ,אלה ואלה הם התנאים .ואם כל בעל ואשה יוכלו
שהויתורעלהכתובהיחולהחלמסדורהגט,מןהראוילציין
לשנותאתתנאיהממון,א"כמהתועלתישבאישורהסכם
זאת בפירוש בגוף ההסכם או שהצדדים יאמרו כן בפירוש
גירושין על ידי בית הדין .אמנם אם הבעל היה מתחרט
והדבר יצויין בפסק הדין לאישור ההסכם .לכן הדבר ברור
מעצם הגירושין ומבקש שלום בית ,כי אז גם תנאי הממון
שאם הצדדים מבקשים בפירוש שינתן תוקף של פסק דין
שבהסכם בטלים .שהרי ההסכם נועד למקרה של גירושין
להסכםלאלתר,עודבטרםסדורהגט,והםהבינושמשמעות
והריאיןכאןגירושין,משא"כבנידוננושהבעלאינומתחרט
הדברשההסכםנכנסלתוקףמיידית,אושהצדדיםמיוצגים
מעצם הגירושין ,אלא רוצה לשנות את התנאים ,על זה יש
על ידי עו"ד הבקיא במושגים המשפטיים של אישור הסכם
לומר לו -לשם כך קבלת בקאג"ס שלא תוכל לשנות את
ומתן תוקף של פס"ד להסכם ,הרי שבכך הצהירו הצדדים
התנאים,וכברהעלינוכןבפס"דשנדפסבפד"רכרךיאמעמ'
על בקשתם שהתוקף להקנאות ההדדיות יהיה מיידי ,אלא
89ואילךעיי"ש".
שעדיין נותר לבחון האם ההקנאות מטבען מותנות בסדור
במש"כ ביחס למשמעות שיש לאישור הסכם הגירושין,
הגט בפועל או לא ,אך בסתמא ,אין מקום לטעון שכוונתם
נדון בזה להלן ,עכ"פ הגרח"ג צימבליסט שליט"א חזר על
היתהלקבועמהיהיוההקנאותביוםסדורהגט.ודלאכמ"ש
שיטתוהנ"ל.
הג"רמשהטופיקשליט"אבפס"דהנזכרלעיל.ומטעםזהיש
באותופס"דנחלקעליוהג"רמשהטופיקשליט"אוכתב
לדחות מש"כ הג"ר שלמה שלוש שליט"א בפד"ר חט"ו עמ'
" -ההסכם הוא שאם יתגרשו יהא לו תוקף של פס"ד ולא
" - ,185הואיל וההסכם שנערך בין הצדדים ,נושא כותרת
לפני כן" .ועל כן קבל את בקשת הבעל לחזור בו מהסכם
,הסכם גירושין' ,וידוע כשהצדדים עורכים הסכם ומפרטים
הגירושין,למרותשלאחזרבומההסכמהלהתגרש.למעשה
בו סעיפים שונים ,הרי הסעיפים כרוכים בגירושין ומקבלים
דעה זו נשארה באותו פס"ד כדעת מיעוט ,וכפי הנראה,
תוקףרקבגירושיןבפועל.וכלזמןשלאבוצעוהגירושין,גם
משום שהגר"מ אליהו שליט"א לשיטתו שכתב בפס"ד
אםבי"דאישרההסכם,יכולכלאחדמהצדדיםלחזורבו".
מביה"דבבארשבע,המוזכרלעיל.אךלפיהדעההמקובלת
המקום לחלק בין סעיף מחילת הכתובה ולשאר
בין רוב הדיינים שהוזכרו ,נראה שלא חילקו בין חוזר בו
הסעיפים ,מיוסד על כך שכאמור אין טעם במחילה קודם
מעצםהגירושיןלחוזרבומההסכםבלבד.
חילוקביןמחילתהכתובהלשארסעיפיההסכם
לגירושין ,ובנוסף,גםאםמתעוררספקבמחילהזו,מספקיש
לצמצםאתהמחילה,כפיהעולהמדבריהרשב"א.
יש מקום רב לחלק בין הסעיף המתייחס למחילת
הרשב"א בתשובה ח"ו סי' ה' )הובא בב"י אה"ע סי' צג(
הכתובה לשאר סעיפי ההסכם .ביחס לכתובה ,בסתמא אין
כתבבדיןאלמנההמוחלתעלכתובתה" -קרובהדברשכל
טעם למחילתה קודם הגירושין ,וגם אם הבעל תבע
שלא מחלה כל מה שכתוב בכתובתה לא מחלה מזונותיה
להתגרש ,ובמסגרת ההסכם נקבעה המחילה על הכתובה,
ואין אומרים שהמזונות תלויים בעיקר הכתובה בלבד שהם
אין טעם לקביעת מועד אחר לתחולת המחילה מלבד מועד
מנה וק"ק וכל שמחלה מנה וק"ק אבדה מזונותיה שהרי
הגירושין .משא"כ ביחס לשאר סעיפי ההסכם ,מאחר
אפילולאמחלהמהשהוסיףלהיותרעלמנהומאתיים לא
שהצדדים חתמו על ההסכם ובקשו מבית הדין לאשר את
אבדהמזונותיהואע"פשאיןהתוספתמעיקרתקנתחכמים,
ההסכם ושניתן תוקף של פסק דין להסכם ,ובית הדין אכן
אף אנו נאמר כן בנדוניא …ועוד מה שטען הטוען שמן
אישראתההסכםוניתולותוקףשלפסקדין,בכךניתןפסק
הסתם ידה על התחתונה שהיא קרויה בעל השטר.
דיןשקבעאתסעיפיההסכםכפסקדיןלאלתר.
מסתברא ,דבמקום הזה הבעל קרוי בעל השטר וידו על
יצוייןכילעיתיםהצדדיםמבקשיםמביתהדיןלאשראת
התחתונה.לפישהבעללאפרעלהכלום,והיאמשלההיא
הסכםהגירושיןושינתןתוקףשלפס"דלהסכםלאלתר,כדי
מוחלת ,וכל מקבל מתנה או לוקח קרוי בעל השטר להיות
שיוכלולהוציאלפועלסעיפיםמסויימיםבהסכם,עודבטרם
ידו על התחתונה .ואינו דומה למה שאמרו בפרק גט פשוט
סידורהגט .במקריםאלוקיימתהסכמהברורהשלאלקשור
)ב"בקעג(.שטרלךבידיפרועהגדולפרועוהקטןאינופרוע,
אתהמועדשלביצועסעיפיההסכםבמעשההגירושיןגופו.
שאניהתםשהלוהפרעוכיוןשהמלוהמודהשפרעלושטר
384אבןהעזר
עטרתדבורה
אחדאםטעןשלאפרעאלאהקטןעליולהביאראיה.אבל
האשה לטעון לא מחלתי על הכתובה בכוונה שהמחילה
בנותן או מוחל שטר שיש לו על ראובן ,נ"ל דראובן מקבל
תכנס לתוקף לאלתר ,אלא הכוונה היתה שהמחילה תכנס
מתנההוא,ועליו להביאראיהמה נתן לואומהמחללו",
לתוקףרקבעתסדורהגט.
עכ"ל.
ובשו"תמהרש"םח"בסי'קלג,לאחרשחילקביןמחילה
ועייןבחי'הריטב"אעמ"סכתובותדףפג:שכתבכסברת
הנכנסת לתוקף לאלתר אך מותנית בתנאי ,למחילה החלה
הרשב"א ,וכתב " -כשיש בלשון השובר לשון סתום שסובל
לאחר זמן ,שיוכל לחזור בו בטרם נכנסה לתוקף ,וכפי
שתי משמעויות ,והרי הוא מסופק אם נמחל החוב בלשון
שהובא מדבריו לעיל ,כתב בהמשך דבריו " -ועוד שכבר
ההוא ,דכולי עלמא יד בעל השטר ההוא על התחתונה ויד
כתב בתשובת שבות יעקב ח"א סוס"י קכ"ד וסי' ק"ס דגם
בעלהחובעלהעליונה,כיוןשחיובוברורהוא".וע"עבספר
להסוברים דמהני מחילה במקום שטר היינו במחילה וודאי,
שואלומשיבמהדורהרביעאהח"בסי'רכשהאריךבביאור
אבלכלשישאיזהספקבמחילהמסתמאלאמחלע"ש.וה"נ
דבריהרשב"א.
דינו של הרשב"א נפסק ברמ"א חו"מ סי' סה סעיף כג- .
בנ"ד אפילו הוי לשון מסופק אם מחל מעכשיו לא מהני
המחילה".
"האומר שטר בין שטרותי פרוע …אם לא אמר אחד פרוע,
ולפי האמור ,בנידון דנן ,גם אם היה מקום להסתפק
אלא אומר שטר אחד מחול לך ,הקטן מחול ולא הגדול".
בכוונת המחילה על הכתובה ,האם היתה כוונה שהמחילה
ועיין בב"ש סי' סו סק"ט שהוציא מתוך דברי הרמ"א שיד
תכנס לתוקף לאלתר או שתחול רק בעת הגירושין ,הרי
הנמחלעלהתחתונה.ובביתמאירהוסיףעלדבריו " -לע"ד
שמספק יד הנמחל על התחתונה ,ותופסים את המשמעות
אף שם אינו אלא באומר שטר אחד מחול ,דאמרינן אין
המצומצמת,דהיינושהמחילהתכנסלתוקףביוםסדורהגט.
בלשון זה כי אם הקטן ,ומכ"ש אם טוען ברי לא נתכוונתי
לכן שני הטעמים הנזכרים ,שונה סעיף המחילה משאר
אלא להקטן ,והנמחל הא אינו יודע דודאי חייב דהוה
סעיפיההסכם.
נתחייבתי ואיני יודע אם פרעתי .אבל בספיקא דדינא אם
המחילה טוב ,הרי פסקינן כבית הלל דשטר העומד להגבות
נחזור לנידון שלפנינו .בתחילה האשה הגיעה לדיון
לאו כגבוי ,ופשיטא דאמרינן לגבי האשה המוציא מחבירו
לבקששלוםבית,אךביתהדיןהבהירשמאחרוהבעלמסרב
עליו הראיה ,ואינו דומה לנתחייבתי ואיני יודע אם פרעתי,
לשכור דירה ולחזור לשלום בית ,ראוי להכיר במציאות
הואילושניהםטועניםספק".
ולהסכיםלהתגרש.האשההסכימה,ומתוךהסכמהזונערך
וכןבחי'הרי"םאה"עסי'סוסק"ט)הובאבאוצה"פ(כתב
הסכם הגירושין .אך לאחר זמן קצר האשה הודיעה לבית
שאם הספק אם מחל או לא יד הנמחל על התחתונה,
הדיןעלהתנגדותהלהתגרש.גםכעתעדייןנראה,שהאשה
משא"כבספיקאדדינא.וע"עבספרערךבשלחןעלחו"מסי'
תשובלשלוםביתאםהבעליגלהנכונות,אךמאחרשהבעל
סהסכ"גשכתבבביאורשיטתהרשב"א ,שבכלספקמחילה,
עיקשואינומסכיםלכך,היא מסכימהלנהלמו"מעלהסכם
ידהנמחלעלהתחתונה.
גירושין,ובלבדשתקבלפיצויהולם.
ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סי' ז' דן בדברי הרשב"א
בנסיבות אלו ,לפי האמור בפסקי הדין שהבאנו ,האשה
בתשובה ,ובתוך דבריו כתב " -דלא קאמר הרשב"א דיד
זכאית לחזור בה מההסכם ,כלעוד לאסודרהגט ,וכל זאת
הנמחל על התחתונה אלא כל שיש קיום למחילה ,אלא
למרות שלא חל כל שנוי מהותי מיום חתימת ההסכם
שהלוהטועןהגדולמחלוהמלוהטועןשהקטןמחל,אמרינן
להיום .גם אז וגם היום הבעל נחרץ בדעתו להתגרש,
יד הנמחל על התחתונה ועליו להביא ראיה שהגדול מחל,
והאשה מצידה מעדיפה שלום בית ,אלא שבזמנו הסכימה
אבל כל שמתבטלת המחילה מכל וכל לפי טענת המלוה,
להתגרש ,ללא כל פיצוי ,וכעת מבקשת שבמידה ויתגרשו,
בהא אמרינן יד המלוה על התחתונה ,שכיון שאנו רואים
תקבלפיצוי.אמנםלפידרכושלהגרח"גצימבליסטשליט"א
חוב ומחיל ,מהיכי תיתי לן לומר שהיה על חוב אחר ,כיון
יש לדון שבנסיבות אלו לא תוכל לחזור .אך כאמור סברתו
שלאראינוחובאחר,א"כודאיעלחובזהקאי…עודנראה
בזהאינהמבוררת.
שיש לחלק מההיא דכתב הרשב"א לנ"ד ,דלא קאמר
בהתאם לאמור במקרה שבפנינו פסקנו כדלהלן -
הרשב"א דיד הנמחל על התחתונה ,אלא כל דתליא
האשה זכאית לתשלום כתובה ומזונות .הסכם הגירושין
באומדנת דעת המוחל ,אם אמרינן גדול מחל או קטן מחל,
עדיין אינו מחייב את האשה בויתור על הכתובה ובויתור
אמרינן כיון שהוא מקבל מתנה עליו להביא ראיה .אבל כל
עלדמימזונותבתקופהשלאחרהחתימהעלההסכם,וכמו
דתליא מילתא באומדנת דעת חכמים אי אמרינן דהויא
שנפסק בפס"ד של בית הדין הגדול )ערעור תשל"ח(182
מחילה או לא ,בהא ודאי מצי המוחזק בממון לומר קים לי
המובא בספר משפטי שאול סי' כח ,הדן במקרה דומה
כמ"דדהויאמחילה".
למקרה שלפנינו ,ופסקו לחייב את הבעל בתשלום מזונות
ולפי זה בנידון דנן ,הכל תלוי באומדן דעת האשה
האשה,וע"עלעילסי'כחשמחילהסתמיתעלדמימזונות
שמחלה כתובתה ובדעת החתומים על ההסכם ,ורשאית
אינה מחייבת ,ולכן גם אם שאר סעיפי ההסכם ישארו
סימןסא385
בתוקף ,עכ"פ אין לשלול זכותה למזונות עפ"י סעיף ה'
להסכם.
במקרה שלפנינו ,הבעל טען שאין לו כל הכנסה .ויש
מקוםלחקירהיסודיתלבירוריכולתוהכלכלית.
סימ סא
מגוריגרושוגרושהבאותהחצר
בביתהדיןהתקייםדיוןביןבניזוגובסיומוניתןפסקדין
לחייבאתהבעלבגירושין.
שמבואר בדברי הט"ז ס"ק טז שכתב בדעת הרמב"ם – "לא
גרסלאתינשאבשכונתואלאלאתדורבשכונתו…הרמב"ם
בני הזוג גרים בשתי דירות נפרדות המצויות על אותה
מפרש דהשכונה הנזכרת בגמרא ,היינו חצר המוקפת ,ויש
חלקת קרקע משותפת ,אך עקב מאבקים משפטיים בשאלת
בהבתיםהרבה",עכ"ל.הרישרקביחסלחצרהמוקפתהורו
חלוקתהרכוש,אףאחדמהצדדיםלאהסכיםלצאתמביתו
חז"ללאסוראתהמגוריםבדירותנפרדותשבאותהחצר.וכן
מחשששהדבריפגעבזכויותיוהעתידיותבנכס.
עולה ממש"כ ראנ"ח בתשובה סי' ו' "דלא תדור …שיש
בית הדין קבע שהמשך מגורים בבתים סמוכים לאחר
לחוששיבואלהתייחד".
הגירושין אינו מומלץ ועלול להביא לסכסוכים וכיוצ"ב ,אך
וכןבספרשו"תביתדוד)להג"ריוסףדודז"למשאלוניקי(
לא ניתן לקבוע שעל פי ההלכה לא ניתן להתגרש בנסיבות
חלקאה"עסי'פההוכיחכןמפשטהסוגיא)כתובותדףכז.(:
אלו.
שבתחילה דנו בשאלת שבויה ,ובדברי רש"י )ד"ה יוצאה(
להלןנימוקיפסקהדין.
מבואר,שהנידוןהוארקבמגוריםבחצרכזו,שבזמןשאיןבה
נוכחנושבניהזוגמתגורריםבדירותנפרדותהמצויותעל
אדםאחר,הםבאיםלידייחוד.וכתבהביתדוד" -ועלחצר
חלקת קרקע משותפת ,ולדירות כניסות נפרדות ושבילי
כי האי ,בעי אביי מהו לעשות כן בגרושה .נקטינן מיהא
גישה נפרדים ,וחלקת הקרקע הנ"ל אינה מוקפת בגדר או
דמאי דפסק הרמב"ם ….לא תדור עמו בחצר …לא קאסר
במחיצה המקיפים אותה .מקום זה משמש לצורך הפעלת
הרמב"ם לדור אלא בחצר המיוחדת למגרש ולמגורשת בלי
הצימרים שברשות האשה .לשטח זה ,רשאים להיכנס
שום דיורין אחרים באופן שכשאין בניהן עמהן מתייחדין,
אנשיםנוספיםכגוןשוכריהצימריםאוילדיהצדדיםשאחד
אבלבעניןאחרלאשייךהאיאיסוראדלאתדורבחצר.וזה
מהם קטין .וכן נאמר לבית הדין שבמסגרת הדיונים בבית
ברור מדברי הר"ן ז"ל שכתב וז"ל ומכאן יש ללמוד שאפילו
המשפט ,הוטלו על הבעל הגבלות כניסה ושימוש ,בחלק
אשתישראלשנתגרשהולאנשאתאסורהלדורעמובחצר,
מהשטח המופעל על ידי האשה לצורך הצימרים .בנסיבות
אלא אם כן נזהרים שיהיו אחרים עמהם ,דומיא דאשתו
אלו ,לא היה מקום לעכב את הגירושין המחוייבים עפ"י
דרביזכריאבןהקצב".
הדין ושיש בהם דחיפות ,כשמצד הדין אין מניעה הלכתית
לגירושין.
הלכה זו של מגורי גרוש וגרושתו בדירות שונות
שבאותהחצר,התבררהבסוגיאבמסכתכתובותדףכז.:
ועייןבראנ"חסי'ו'שכתבבדעתהר"ן" -מעיקראדדינא
נראה ,שכל שעל ידי עדים שרו ,לא בעינן שיהיה השומר
יושבומשמר,אלאכלשהואחושששמאיראנוהשומרסגי
בכך".
לדעת כמה ראשונים ,כל עוד האשה לא נישאה מחדש
ועיין בחלקת מחוקק סי' קיט ס"ק יז שהסתמך על דברי
אין מניעה לגרוש ולגרושה לגור בשתי דירות שהן בחצר
הר"ן ,וכתב שלא החמירו חז"ל בגרושה יותר מבשבויה,
אחת .כך היא שיטת רש"י )בסוגיא כתובות כז ,(:וכן
ויכולים לגור בחצר אחת אם נזהרים שיהיו אחרים עמהם
הריטב"א ,ורמ"ך ,וכדעת הירושלמי ,עיין ביאור הגר"א סי'
בחצר.ועייןבספרגטפשוטס"קמ',שהכריעשבשעתהדחק
קיט ס"ק טו )ויש מקום להרחיב בביאור השיטות ואין כאן
ישסמוךעלשיטתהר"ן.וכןעייןבספרישועותיעקבאה"ע
מקומו( .אך גם לפי ההלכה הפסוקה ברמב"ם ובשו"ע סי'
סי'קיט)בפי'הארוךסק"ט(שהורהכדעתהח"מ,ודחהדברי
קיט ס"ז ,יש לאסור מגורים בשני בתים רק אם שני הבתים
הב"ש שחלק על הח"מ ,וכן פסק בספר ערך שי על אה"ע
באותה חצר ,ובלבד שזו חצר המוקפת מחיצה ,ובכך החצר
)שם(כדעתהח"מ.ועייןבספרשו"תהרצביחלקאה"עסי'
היא מקום הראוי ליחוד .בנסיבות אלו בלבד אסרו גם אם
קטז שהסכים לדינא עם הכרעת הישועות יעקב כחלקת
החצר אינה מיועדת לשימושי דירה ,כמבואר בתשובת
מחוקק.
ראנ"חסי'צושהובאהבבארהיטבס"קיב.
לפי דרכו של הח"מ ,דין גרושה שוה לדינה של שבויה,
כידוע ,בסתמא "חצר" בגמרא ובפוסקים ,היינו חצר
ואין לאסור מגורים בחצר אחד כשאינן מתייחדים .וכאמור,
המוקפת מחיצה ,מפני שהורגלו בחצר שימושי דירה ,עיין
כמה פוסקים )הישועות יעקב ,הערך שי ,והר צבי( הכריעו
רש"י ב"ב דף ב .במשנה .ולכן גם לפי שיטת הרמב"ם
לדינא כח"מ ,ועכ"פ כשהגירושין מחוייבים עפ"י פסק דין
והשו"ע,לאאסרואםהחצראינהמוקפתבהיקףמלא,וכמו
לחיוב הבעל בגירושין ,ניתן לפסוק כשיטת הר"ן ,ולא לעכב
386אבןהעזר
עטרתדבורה
את הגירושין ,וכן הוא עפ"י הכרעת ספר גט פשוט הנזכר
מקום לאיסור זה בחצר שאינה מוקפת במחיצות ,או בחצר
שפסקכדעתהר"ןבשעתהדחק.
המוקפתבהיקףחלקיבלבד,מאחרשמפניהעובריםוהשבים
אך גם לפי שיטת הב"ש ס"ק יד ,שאסר בחצר אחת גם
כשאחרים עמהם ,עפ"י האמור ,דברי הב"ש מתייחסים
בדרך הסמוכה לחצר ,אין בחצר כזו איסור יחוד עפ"י גדרי
ההלכההפסוקהבשו"עאה"עסי'כב.
לחצרמוקפתבלבד,ולאלשטחשאינומוקף,וכמבוארבט"ז,
עלכןמאחרשבמקרהשבפנינו,החצראינהמוקפתאלא
שהובאלעיל.ורקביחסלחצרכזוהורההב"ש,שלאלהתיר
באופן חלקי ,עפ"י ההלכה אין מניעה לסדר גט במצב
אף כשיש בני בית אחרים בחצר .גם לפי שיטת הב"ש,
הנוכחי.
מעיקרא לא אסרו ,בחצר שאינה מוקפת מחיצה ,שעפ"י
ההלכהאיןדינהכחצר,כמבוארלעיל.
וביחסלטענהעלסמיכותהדירותשביןהצדדים,טענהזו
אינה מעוגנת בהלכה ,עיין בראנ"ח סי' צ' ,שקבע שאין
העולהמכלהאמור -חז"לאסרומגוריםבחצראחת,רק
מפנישיכוליםלבואלידייחודכששניהםיהיובחצר.אךאין
מניעה במגורים בבתים סמוכים ,כל עוד יש כניסות נפרדות
ואינםבחצראחת.
סימ סב
"מחוסרקציצה"לאחרכתיבתהגטוקודםלנתינתו
סיוןתשנ"ז
הוה עובדא בגט שנשלח מבית הדין בצפת לבית דין
בארה"ב.הגטנכתבונמסרלשליח,אךעקבטעותשלהפקיד
דפסול מדאורייתא ,ובגט פשוט ס"ק טז כתב שהיא ספק
מגורשת,דהויפלוגתאדרבוותא.
בבית הדין ,שעדיין לא היה מנוסה במלאכתו ,הלה בקש
וכתב הטור בשם הרא"ש " -מיהו דוקא כשנחתך מקלף
לשמור את הגט בתיק בית הדין וניקב את הגט בגיליון הגט
גדול הוא דחשיב מחוסר קציצה ,אבל אם חתכו ממנו דבר
בשניחורים.החוריםנעשובמכשירלעשייתחורים)מחורר(,
מועטכדיליפותו,לאמיקרימחוסרקציצה".
כפישרגיליםלנקבאתהמסמכיםהנשמריםבתיקביתהדין.
וכןהרמ"אפסקבסי'קכדס"ג ,שאםחתךממנומעטכדי
הדבר נעשה לאחר שהבעל והסופר כבר הלכו לדרכם,
ליפותו לא מקרי קציצה ,ועיי"ש בפת"ש סק"י .וה"ה בנ"ד
וזימונםמחדשהיהכרוךבטרחהרבה.
יצויין שהגט עצמו סודר רק מחמת הספק ,לאחר שהזוג
שנחתך ממנו דבר מאד מועט ,ואותו דבר מועט נזרק מיד
לאשפה.
נישאו בנישואין אזרחיים ואצל הקונסרווטיווים .בפני ביה"ד
אמנם מצינו שיטה בראשונים ,שאף אם קצץ דבר מועט
לא היו עדויות ברורות בשאלה בטיב הקידושין ,ולא היה
ישלפסול,עייןבב"חסי'קכדבדעתבה"גובב"יבדעתהר"ן
צורך להכנס לבירור זה ,מפני שבין כך ובין כך האשה
בשםרבהאיגאון.אךגםלשיטהזו,דעתרבהאיגאוןשאין
אמורה לקבל ג"פ ,רק נציין שלדברי הבעל ,עידי הקידושין
לחוש אלא במקום שהיתה דעתו מתחילה לקוצצו אחר
היוקרובימשפחהפסוליעדותדאורייתא.
כתיבה.
לאחר עיון בשאלת כשרות הגט לאחר שנוקבו החורים,
לשיטת בה"ג ,כפי שפרשו הב"ח ,יש לפסול ,גם
נראה שאין צורך לטרוח ולזמן את הבעל ולכתוב גט אחר,
כשמתחילהלאהיתהדעתולקוצצו.אךנראהדאףלשיטה
וזאתגםלוליהספקותשבתוקףהקידושין.
זו אין לחוש אלא כשנקצץ ע"י הבעל או הסופר ,אך בנידון
זה שנקצץ ע"י הפקיד ,בלא שנתבקש לקצוץ ,אין לחוש.
במסכת גיטין דף כא :מבואר שאינו יכול לכתוב גט על
והטעם לכך הוא ,דבעיקר מחלוקת רב האי גאון ושאר
קרן של פרה ולקצצו וליתנו לאשה .והטעם " -אמר קרא
הפוסקים שנחלקו בהאי דינא אי בעינן שתהא דעתו
וכתבונתןלהמישאינו מחוסראלאכתיבהונתינהיצאזה
מלכתחילה לקוצצו ,באר בספר ערך שי על אה"ע סי' קכד
שמחוסרכתיבהקציצהונתינה".
ס"ג,שמחלוקתםתלויה בדיןזה שכתבהרשב"אשאםנכתב
ובטור סי' קכד הביא מחלוקת ראשונים בהלכה זו של
"מחוסרקציצה".
ונחתם בתלוש וחברו לקרקע לאחר כתיבה וחזר ותלשו
דכשר ,שרק בשעת כתיבה יש להקפיד שלא יהא מחוסר
רש"י והרשב"ם ובעל העיטור ועוד גדולים סוברים
קציצה ,ובזה דעת רב האי גאון ,דבשלמא במחובר דאי
שדוקא בקציצה שעוקר דבר מגידולו כגון בבעלי חיים או
אפשר ליתנו בלא קציצה ,ממילא בסתמא דעתו בשעת
במחוברלקרקע.ור"תריב"םוהרא"שכתבושה"הבכלדבר,
כתיבהלקצוץולתתלה,אבלבתלוש,שיכולליתנולהבלא
אפילובקציצתתלוש.
קציצה ,אף אם למעשה קצץ לאחר כתיבת הגט ,הרי עכ"פ
בשו"ע סי' קכד ס"ג פסק הרמ"א ,שאם כתבו על נייר
לא היה מחוסר קציצה בעת הכתיבה ,ולכן בעינן שכבר
גדול וחתכו אחר הכתיבה קודם נתינה פסול ,ועיי"ש בב"ש
בשעת כתיבה תהא דעתו לקצוץ בטרם נתינה .ובדעת
סימןסג387
החולקיםעלרבהאיגאוןכתבהערךשי" -נראהטעמייהו
וכן בספר פני יהושע על מסכת גיטין דף כא .כתב –
דהנך פוסקים דלא ס"ל כרב האי גאון ,משום דחזינן דתלש
"לולי דמסתפינא מרבוותא היה נראה לי דהא דפסלי הני
אחר הכתיבה הרי דקפיד למיגז ושלא ליתן לגמרי איגלאי
רבוותא בקלף שחתכו היינו היכא שאין בדעתו להקנות לה
מילתאלמפרעדדעתוהיתהמתחילהלמיגז".
הקלף ,דא"כ אי אפשר ליתנו לה אלא ע"י קציצה ,דאל"כ
ולפי"ז כשאדם אחר קצץ שלא ברשות הבעל או הסופר
הו"ל שיור בגט ואין זה כריתות".ועפ"יזהכתבבספרארץ
אוביתהדין,לכו"עאיןלחוש,דהאלאשייךלומרדאיגלאי
צבי )להג"ר צבי הירש תאומים ז"ל( חלק אה"ע סי' טז
מילתאלמפרעשכךהיתהדעתם.
בנידוןשהשליחלהולכהחתךמעטמהניירשלהגט,שעפ"י
אמנםביאורוזהשלהערךשימבוססעלשיטתהרשב"א
סברת הפני יהושע יש להקל ,דע"כ לא היתה דעתו של
הנזכרת )מקור הדברים בחידושי הרשב"א עמ"ס גיטין דף
הבעל בשעת נתינה לזה" ,וא"כ כיון שלא היתה דעתו
כא ,(:ואילו הרמ"ה שבטור סי' קכד פליג עליה ,עיי"ש
מתחילה ,הדר הוי כחתך מעט ליפותו דלא חשיב מחוסר
ובפר"ח שהסכים עם שיטת הרמ"ה ,אך בשו"ת כתב סופר
קציצה".
אה"ע סי' עז ישב את שיטת הרשב"א והעלה דשיטה זו
נכונהלדינא,וכתבשכןדעתהמחברבשו"ע.
מסקנת הדברים – אמנם לכתחילה נקטינן כחומר כל
השיטות ומקפידים להזהר שלא לחתוך מאומה לאחר
ועיין בתורת גיטין סי' קכד סק"ה שכתב בדעת רב האי
כתיבתהגט,מ"מבנידוןדידןשהגטניתןרקעלמנתלצאת
גאון דהא דבעינן דעתו מתחילה לקצוץ ,הכל דתלוי בדעת
ידי ספק אין לחוש לאחר שכבר נכתב ,ויש טרחה גדולה
מי שהנייר שלו .ולדברינו ,אף לשאר שיטות ,אם נקצץ ע"י
לחזור ולכתוב מחדש ולכנס פעם נוספת את הבעל הסופר
מישאיןלורשותלקצוץ,אינונפסלבכך.
העדיםהשליחוחבריביתהדין,לכתיבתגטשני.
סימ סג
גטשחסרהבותיבת"דנן"
הוהעובדא,שלאחרשסודרג"פובניהזוגהלכולדרכם,
ועיין בספר מכתב מאליהו שער ב' סי' ז' שהביא את
נמצא כי בגט חסרה תיבת "דנן" .ובמקום "ואנש לא ימחא
שיטות הראשונים בפסק ההלכה ,שרוב הראשונים פסקו
בידיכי מיומא דנן ולעלם" נכתב "ואנש לא ימחא בידיכי
כרבייוסיגםבגיטין,והרמב"םפסקדליתהלכתאכרבייוסי,
מיומא ולעלם" .עלינו להכריע בכשרות הגט לאחר שכבר
והרי"ףנקטזאתכספקלהלכה.
ניתן,האםישצורךלזמנםלסדורגטנוסף.
ראשית ,יש לדון הדין במקרה שלא נכתב כלל "מיומא
דנןולעולם".
וכתב המכתב מאליהו " -באופן דלהנך רבוותא דקיימי
בהך שיטה דהלכה כרבי יוסי בין בגיטין ובין בממון ,ותקנת
רב אינה אלא משום שופרא דשטרא ולאו לעיכובא תקין
בגמרא מסכת גיטין דף פה" - :אתקין רבא בגיטי איך
ליה ,שהרי בגט שכיב מרע גופיה שבעבורו תיקן רב הכי,
פלניא בר פלניא פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה דהות
בדיעבד משיאין אותה לכתחילה ,כמבואר בדברי הגדולים
אינתתיה מן קדם דנא מיומא דנן ולעלם …מיומא דנן,
הנזכרים ,כ"ש בשאר גיטין דעלמא ,ואף שיהיה באפשר
לאפוקימדרבייוסי,דאמרזמנושלשטרמוכיחעליו".ופרש
לכתוב גט אחר ,אם הוא על צד הדוחק חשיב דיעבד .ואף
רש"י " -מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר אין
אם לא יהיה מדוחק נראה בעיני דלפום הך שיטתא אין
צריך לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע דזמנו של שטר מוכיח
מצריכין אותה גט אחר כל שאינו שכיב מרע ,כיון שכבר
עליו ולא הוי כגט לאחר מיתה ,לכך תקן רבא בכל הגיטין
הוחזקהלמגורשת".
להיותהסופריםרגיליןבו.ואע"גדקיימאלןכרבייוסי,בעינן
ובדעת הרמב"ם כתב המכתב מאליהו " -אם נתגרשה
לאפוקי נפשין מפלוגתא ,שיצא הדבר בהיתר ולא יצא שם
בגט שכיב מרע וכיוצא בלתי מהיום ,אפילו נשאת תצא.
פסולאמשפחותישראל".
ובגיטין דעלמא אם לא כתב מיומא דנן נראה שדינו כגט
וכן ר"ת בספר הישר חלק התשובות סי' כו כתב " -כי
פסול שלא נעשה כתיקון חז"ל ,ולא תנשא ואם נשאת לא
תקנות הללו לרווחא בעלמא עבדו להו ולכתחילה הוא
תצא .ומכל מקום נראה דלדעת הגאונים שאמרו גבי הנהו
דהזקיקום ,אבל בדיעבד לא מעכבי ,כדאמרינן בסוף גיטין
דיקדוקי דאביי שאם הבעל אינו מערער שתנשא ,גם הכא
איתקןרבבגיטיןוכו'מןיומאדיןלאפוקימדרבייוסידאמר
תנשא ,דלא גרע הך מהנהו דאיכא בהו משמעות סילוק
זמנושלשטרמוכיחוכו' ,ופר"חלאומשוםדדחהדברירבי
הגירושין .ואפשר שאפילו הרמב"ם הגוזר שם שלא תנשא,
יוסי לגמרי דהא אמר הלכה כרבי יוסי בפרק יש נוחלין
מודההכאשתנשאמטעמאדאמרן".
ובפרק מי שאחזו קורדייקיס ,ולהרווחא בעלמא קאמר שלא
לגמגםכלל,וכדישיצאהדברבהיתרתיקןהכי".
והנה הגט פשוט סי' קכו ס"ק צה כתב בפשיטות -
"והפוסקים נחלקו די"א דלית הלכתא כרבי יוסי וי"א
388אבןהעזר
עטרתדבורה
דהלכתאכרבייוסיכדלקמןסי'קמ"דוקמ"גס"אובחו"מסי'
וכלהאמורהיינוכשלאכתב"מןיומאדנןולעלם" ,אבל
רנ"ח יע"ש .ואם לא כתב בגט מן יומא דנן ,נ"ל דפסול
אם כתב"מןיומאולעלם" והחסירתיבת"דנן" בלבד עדיף,
מדרבנן ואפילו נתגרשה לא תנשא" .ונראה דהיינו מפני
וכהוראתמהר"םאלשיך.מהר"םאלשיךסי'קבכתב"-מאי
שבשו"ע לא הכריע במחלוקת הרמב"ם ושאר הראשונים,
דכתיבמןיומאולעלםולאכתיבדנן,האנמילאמעכבדהא
נקטבג"פלהחמירמספק.
תניאפרקגטפשוטאבאשאולאומראםכתובבוגרשתיה
ומתוך כך צ"ע במש"כ המאירי במסכת גיטין )דף פה.(:
היוםכשר,דההואיומאדנפיקביהמשמעוגםזהפסקוהכל
וז"ל המאירי " -והתקין עוד רב לכתוב בגט מן יומא דנן
הפוסקים.והשתאמאידקאמרמןיומא ,הואכאומרמהיום
ולעלם,מןיומאדנןלאפוקימדרבייוסידאמרזמנושלשטר
ולאפורשאיזהיוםהואוכשר.זהוהנלע"ד".
מוכיח .ואע"פ שהלכה כמותו בממון ,בגט אינו כן .ואם לא
ובספר בתיכהונהח"גסי'מ'כתב– "אםדילגתיבתדנן
כתבואינוגט.וישאומריםשלאתקןאלאלרווחאדמילתא.
יש מכשירין ,כנה"ג סי' קכ"ו וס"ה ועיין בספר ג"פ סי' קכ"ו
ואםלאכתבולאהויגטפסול".
ס"ק צ"ה" .וכן בספר גרש ירחים הביא להלכה את תשובת
צ"ע מדוע בכל גט שאינו גט שכיב מרע אליבא דרבנן
מהר"ם אלשיך .ועיין באבני נזר חלק אה"ע ח"ב סי' קסט,
דר"י,הגטאינוגט.לכלהיותרחסרבגטהנוסחכתקנתרב,
שנראה שמקל בהשמטת תיבת "דנן" .על כן נראה שאין
אךמנלןלקבועשאינוגט.
מקוםלהחמירלזמנםלסידורגטמחדש.
סימ סד
כתיבתשםהנהרבגיטיןהנכתביםבעירצפת
תמוזתשס"ב
נוסחשםהעירצפתבגיטיןנקבעמקדמתדנא
ובספר ספר חיבת ירושלים להג"ר חיים הורוויץ ז"ל,
בעיה"ק צפת נהגו לכתובאתשםהעירבגט" -מתאצפת
)שהיה בצפת לפני קרוב למאתיים שנה ,הספר נדפס
דעל נהר דולבאי יתבא וממימי מעינות מסתפקא" .נוסח זה
בירושלים בשנת תר"ד( ,כתב במאמר על העיר צפת באות
נקבע מקדמת דנא והובא בכמה ספרים -בספר פאת השלחן
א' – "וכותבים בגט מתא צפת דעל נהר דולבאי יתבא
הלכות ארץ ישראל סי' ב' סעיף כח ,בספר ארץ חיים להג"ר
וממימי מעיינות מסתפקא" ,ואח"כ כתב " -בעמק שלמערב
חייםסתהוןז"לאה"עסי'קכ"חס"דבשםספרהלכותקטנות,
צפתבמורדההראשרשםהרחייםשלמים,עלנהרדולבאי
ובספרגטמקושרלמהר"םבולהז"ל,ובספרויקראאברהם,וכן
הנזכרתאותא',שםגדליםאתרוגים".
בספרארצותהחיים)להג"רחייםפלאג'יז"ל(שערי'סי'ל'.
בספרארץחייםאה"עסי'קכ"חכתב– "והנהפהעיה"ק
וראיתיבספרפרשתהמיםלהג"רשריהרוזנברגשליט"א
צפתת"ונהגינןלהזכירשם נהרדולבאיבגטמזמןראשונים
עמ' לא ,שהעיר על ניסוח זה וכתב – "כהיום אין ידוע כלל
ז"ל …והנהר הוא חוץ לתחום העיר ואינו נראה כלל עם
נהר דולבאי ,וכנראה היה שם נהר ונסתם מקורו אולי ע"י
העיר ,אך מסתפקים ממנו ,כי כל בתי הריחיים של מים
הרעשוצ"עאמאיאיןמשמיטיןאותובגט .וכןישלברראם
דטחינת הקמח עומדים על הנהר מימי קדם וכנזכר בסוף
אכן מסתפקין שם ממי מעינות ,או שגם בזה נשתנה המצב
שערהגילגוליםלהאר"יז"להקדמהל"ז".
וכפיהנראהבאיםהיוםהמיםלעירממאגרשחוץלעיר".
אמנם בימינו ,המים אינם משמשים לבתי הריחיים,
תמוה מאד שת"ח מחבר הספר פרשת המים ,לא נקט
שחורבותיהםמצויותבסמוךלנחל,אךבריכתהמיםשבתוך
בזהירות הראויה והעלה על ספר ספקות ותמיהות בגיטין
הנחל משמשת רבים לטבילה ,וגם אנשים רבים המטיילים
הנכתביםמידייוםבעירצפתמזהשניםרבותעלידיגדולי
במקוםנהניםממימיו.
תורה ,והשאיר דבריו בצ"ע והכל על סמך השערות וחוסר
וביחס להערה על כתיבת "וממימי מעינות מסתפקא",
הכרתהמציאות,כאילוזוהיהמסקנהשישלתמוהעלניסוח
הצגתי לגורם בכיר ונאמן בחברת מקורות באזור צפת ,את
הגט המקובל כאןמקדמתדנא .ההשערהשהעלהשכביכול
השאלה מה הם מקורות הספקת המים היום בעיר צפת,
נהר דולבאי היה בעבר ,אך כעת כבר אינו קיים ונסתם
ותשובתו היתה – "מקורות המים המסופקים לעיר צפת
מקורו ,אינה נכונה" .נהר דולבאי" ,נמצא בצד מערב לעיר
מגיעים ממעיינות ,וגם מקידוחים מתחנת מקורות על כביש
צפת ,והוא נחל איתן הנקרא כיום בשם "נחל עמוד" .בעבר
90ביןיסודהמעלהלצומתכח".
היה נקרא בשם "נהר דולבאי" ,יתכן על שם עצי הדולב
הרי שלפי נתונים אלו ,שהם נתונים שהתקבלו מאדם
הגדליםבערוץהנחל,ובספרארץחיים)שם(כתב" -אפשר
נאמןוברסמכא,איןמניעהלהמשיךלכתוב"וממימימעינות
שנקרא כן על שם גלגלי הריחיים שעל הנהר ,שגלגל הוא
מסתפקא".
דולא'כבלשוןערבי".
סימןסד389
זהירותגדוליהדורותשלאלשנותבשםהעירהמקובל
גיטין זה שש שנים ,ובודאי כבר נשאו הנשים וישימו בנים,
אודות כתיבת שם הנהר בגיטין הנכתבים בעיה"ק צפת,
ואיך יעלה על הדעת להרהר אחר הגיטין ,ומלבד שיש ע"ז
ידידינו הרה"ג הרב …שליט"א סבר שהיה מקום לשקול
חרם רבינו תם אם לא בפסול ברור ,עוד אחר שכבר נשאו
לקבוענוסחאחרבשםהנהר,ובמקוםלכתוב"נהרדולבאי"
וילדו,ואיךלאנבושמאבותינולהוציאשםממזרותעליהם".
יש לשנות ולכתוב את השם המקובל כיום ,מאחר שהשם
הזה ,של נהר דולבאי אינו ידוע כיום ואינו מוכר לצבור,
שינוישםהנהרבגט
והביאכמהמקורותכסיועלדבריו.
מקורהדיןשלשינוישםהעירנמצאבמסכתגיטיןדףפ.
לאחר העיון בדבריו ,נראה שאין נכון לשנות מהנוסח
המקובלמזהמאותשנים.
"שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל
הדרכים האלו בה" .ובגמ' במסכת שבת דף לו" - .הני תלת
בטרם נבהיר את הנימוקים לדברינו ,נקדים ונציין כי
מיליאישתנישמייהומכיחרבביתהמקדש…אמררבאשי
גדולי הדורות חרדו מאד שלא לשנות ,אף שינוי קל ,בנוסח
אף אנו נאמר בבל בורסיף בורסיף בבל ,למאי נפקא מינה
כתיבתשםהעירוהנהרבגט,כשאיןהכרחלכך ,כלעודלא
לגיטינשים".ופרשרש"יבפירושוהשני" -ואניאומרנפקא
התעוררחשששבלאהשינויישלחושלכשרותהגט.
מינה לגיטי נשים לענין שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה
להלן לשונו של הנודע ביהודה )מהדורה תניינא חלק
אה"ע סי' קיח( " -כאן בפראג נשתקע שם מזי גרדי לגמרי,
פסול ,וצריך לכתוב שם של עכשיו" .וכן בחי' הריטב"א
)החדשים(עמ"סשבת)שם(הסכיםעםפרש"י.
ואעפ"כ הוא נזכר בכל הגיטין .ובאמת בעת בואי הנה היה
אךבדיןשינוישםהנהר,הרמ"אסי'קכ"חסדפסקשאם
הדבר קשה עלי מאוד ,ואעפ"כ שתקתי כי מי יהרהר אחר
לאכתבשםהנהראוששינהבוכשר.ועייןבפת"שס"קכב
ושםזהכברנשתקעזמןרבמאודאין
גדוליעולםשהיוכאןֵ ,
שהביאמתשובתפנים מאירות שכתב "דהאהכריע הרמ"א
זיכרוןבכלשטאטביכרין,ואעפ"ככתבוהוהגדוליםשקדמוני
דאםלאכתבשםהנהראוששינהבוכשר,ומייבואאחריו
בגטין,הלכתיאניבעקבותיהם".
לסתורדבריו".
ולהלןלשוןהחתםסופרחלקו'ליקוטיתשובותסי'מא-
נציין כי בנידון דנן ,מאחר שהעיר צפת מפורסמת מאד
"נמצינו למדין לפ"ז ,להחזיק במעוזנו כל מורה כאשר ימצא
מקדמת דנא ,וכבר מאות שנים שאין עיר אחרת בשם כזה.
טופס גט מקדמונים בעירו הוא ,גם הוא ינהג אחריו ,ובלבד
הרי שכל אדם יודע ללא ספק ,שהגט נכתב בעיר צפת
שלא נעשה בטעות בתחילה דאז לא ניזיל בתריהון ,ולא
שבגליל העליון .ואין הו"א שאפילו אדם אחד לא ידע זאת
נאמר כי הם הפקיעו שם העיר כך ע"י טעותם כי דעת
ויחליףאתהעירבעיראחרתאםלאיכתבשםהנהר.
שוטים אינה דיעה .אך כל מה דאפשר ליישב ולתרץ דלא
על כן הדבר פשוט וברור שבנסיבות אלו אליבא דכו"ע
נשויי' לקדמונים לטועים ,חובה עלינו ,ובפרט בענייני גיטין.
כתיבת שם הנהר היא רק מאחר שהוראת הפוסקים ומנהג
כי אם נאמר שהמסדרים נכשלו בענייני שםהעירולא ידעו
אבותינו בידינו לכתוב את שם הנהר בגיטין בכל גוונא .על
זה הדין ,נהי דמצד שנוי השם לא היה אכפת כל כך לדעת
כןמטעםזהבלבדלאהיהמקוםלעוררדיוןבשאלהזושל
כמה פוסקים ,כמו שהביא מעלתו בדבריו ,מ"מ יש לחוש
שינוישםהנהר.
לומרשלאהיובקיאיןבטיבגיטיןח"ו,כינכשלובדברפשוט,
לכאורה די בקביעה זו כדי לסיים את הדיון בנושא זה,
וקרובלפסולכלהגיטיןשסדרוח"ו,ע"כחובהעלינוליישב
אמנם בספר ארץ חיים סי' קכח ס"ד כתב שבעיה"ק צפת
כל מה דאפשר ,ומזה הטעם לא שניתי כלל בטופס הגט
הוכרחולכתובאתשםהנהרמכיוןשישעודעירבשםצפת
כאשרמצאתיופה".
ובשו"ת שרידי אש )מהדורה חדשה סי' קא( כתב בתוך
בארץיהודה,אךבימינו שאיןידועלנועלעירנוספתבשם
זה,דיבאמורלעיל.
דבריו" -וידוע,שבעלתומתישריםחוששבזהלמוציאלעז
ונראהדבלא"הישלהורותשלאלשנותשםהנהרבגט.
עלגיטיןהראשונים,ואףשכברהוכיחבג"פהנ"לשאיןבזה
נקדיםמתשובתמקורברוך)להג"רברוךקלעיז"ל(סי'טו
משום הוצאת לעז ,מ"מ חזינן לרבנן קשישאי שהיה לבם
שכתב לפסול אם כתבו בגט שם נהר שנשתקע) .דבריו
מהססלשנותמסגנוןהשמותשנקבעבגיטיןהראשונים,כמו
הובאובקצרהבכנסתהגדולהסי'קכחבהגהותב"יסעיףפז
שראינולהפניםמאירות,שלהלכההואמכריעדצריךלכתוב
ובבארהיטבסי'קכחס"קיד(.
אובין דמתקרי בודין ,ולמעשה הוא מסיק -ואפשר שלא
ולהלן עיקרי הדברים בתשובת מקור ברוך " -שאלה.
לשנות בגיטין הקודמין ,אפילו לכתחילה יש לכתוב בודין
בעיר ניקופול מימי קדם קדמתא היו קורין לנהר דונאלי,
דמתקריאאובין".
ועתה נשתקע שמו בין היהודים וקורין אותו טונא ,וכן בין
נוסיף ונזכיר את דברי הגאון הנצי"ב בספר משיב דבר
חלק ד' סי' נח ,בפתיחת תשובתו לרב השואל שערער על
הישמעאלים .ילמדנו רבינו איזה שם יכתבו בו בגט ,הלשון
הראשוןאואחרון".
ניסוח שם העיר והנהר במקום שכבר הורגלו לכתוב גיטין
"תשובה…ולענ"ד…אףאםמדינאלאהיהצריךלכתבו,
בשםזה,וז"ל"-נפלאממניעלבקשהכזולאחרשכברסידר
השנוי פוסל בו ,משום דכשמשנה שם הנהר נקרא משנה שם
390אבןהעזר
עטרתדבורה
העירשיאמרוהעולםשעיראחרתהיא,שבעירהגטאינונקרא
אמנם יש לדון את השם דולבאי כשם טפל ביחס לשם
שםהנהרכך …ואחרישהוכחנוששינהשםהנהרפוסלבגט,
המצויבפיההמון,אךלעניןשםנהראיןלחוש,ונצייןלמ"ש
או לכולי עלמא או לקצת מפרשים זלה"ה צריך לבאר אם כי
הגאוןמהר"םבאנעטז"לבספרופרשתמרדכי)אה"עסי'נא(
האיגוונאשהיהנקראמתחילהשםדונאליועתהנשתקעשמו
וז"ל – "ואמת בשביל שינוי שם הנהר לחודא רבו המקילין
מכל וכל וקורין אותו טונא ,אם יכתבו דונאלי אם פוסל בגט.
כמ"ש ברמ"א סי' קכ"ח ס"ד .ואע"ג דיש חבל נביאים אשר
ונראה להביא ראיה גמורה דכי האי גוונא הוי שנוי ,ממה
מחמיריםבשםהנהריותרמבשםהעיר,ה"ההרד"ךביתד'
דאמרינן בסוף פרק במה מדליקין …בבל בורסיף …ועוד יש
ושו"ת מקור ברוך סי' ט"ו הביאם בספר גט פשוט ,גם יש
ללמד זה ממה שכתבו הפוסקים זלה"ה על מי שנשתנה שמו
מדמים שםהנהר לשםהעיר ופוסליןהשינוי שכתב הרמ"א
מחמת חולי דצריך לכתוב שם השני עיקר וכו' וכתב מהר"י
שם …מ"מ לגבי שם הנהר אם כתב הטפל לחודא חזי
קארו ז"ל דהיינו דוקא היכא דנקרא לפעמים בשם הראשון,
לאיצטרופידעתהמקיליןבשינוישםהנהרעםדעתהמקילין
אבל היכא דאין קורין כלל בשם הראשון ,ודאי דאין כותבין
בכתבשםטפללחודא".
אותו אפילו לטפל …דאם כתבו אותו הטפל לבד פסול דהרי
מלבדזאת,נוסיףונצייןלדבריהביתמאירסי'קכחס"א
אינו שמו אפילו לטפל …ואם נשתקע מכל וכל שם הראשון
שכתב שאין לדמות שינוי שם הבעל והאשה לשינוי שם
וכתבובגטפסול,הואהדיןלעירוועירה,שכןכתבהרמ"הז"ל
העיר.בשינוישםהבעלאוהאשה,גםאםאיןאישאואשה
שדיןהעירהויכמישישלושנישמות…עםכלזהלנדוןדידן
אחרתבשםזה,עכ"פמכיוןשנשתנהכמאןדליתא,ודיבכך
שנשתקעמכלוכלנראהשפוסלבגט…איבראדאפשרלפרש
כדילפסול.אבלבשםהעירשנשתנהלשםאחרכלעודאינו
ולחלקבנהר,אחרדבנהראפילואםלאכתבוכשר,וזהולדעת
שםשלעיראחרת,הרישלכלהיותריחשבכאילולאנכתב
הפוסלים בעירו ועירה אם לא כתבו .אמנם לדעת הרא"ש
כללשםהעיר,ואינופוסל.
זלה"ה שמכשיר בחיסור ,ג"כ נהר הוי דומיא דידיה ,אם לא
עלכן,לפידרכו,איןלחושבכתיבתשםטפלשלהנהר,
שנאמרדשאניעירוועירהשהואמדיןהגמראונהראינואלא
כלעודאיןזהשםשלנהראחר.ואיןמקוםלהקישמהלכות
מדינא דמנהגא ,ואין טעם בזה החילוק לענ"ד כלל ,ואם כן
כתיבת שם הבעל והאשה שיש פוסלים אם נכתב השם
נקטינן מכל מאי דאמרן לענ"ד דאם כתב דונאלי דהגט פסול
הטפל בלבד ,לכתיבת שם העיר ,וק"ו לכתיבת טפל של
אחר דנשתקע מכל וכל ,ולא חיישינן ללעז הגיטין הראשונים,
הנהר.
הואילוהראשוניםכפישעתןכשריםהיו",עכ"ל.
עפ"י תשובה זו לכאורה היה מקום לדון ,שאין לכתוב
בגיטיןבצפתאתשםהנהר"נהרדולבאי".
ובספר גט מקושר )למוהרא"ל צינץ ז"ל( בסדר גט ראשון
סי'קיכתבבנוגעלסוגיאבסוףפ"בדשבת" -דוקאלעניןשם
הדירה דהאדם נקרא על שם דירתו ולכן מקרי שינוי ,אבל
אך נראה שבנידון זה של העיר צפת ,אין מקום לחוש
לענין מקום כתיבה ,שעיקר הטעם שלא יוזמו העדים כמ"ש
ולדון השם "נהר דולבאי" כשם שנשתקע .מאחר שבעיר
הרא"שפרקהזורק,א"ככיוןשישלעדיםלהתנצלשכתבושם
צפת קיים בית דין אזורי ,ובכל שנה נכתבים בו כמאה
הישן ,אפשר דלא מקרי שינוי .ואפילו נימא בלא כתב כלל
וחמשים גיטין ,המסודרים עבור תושבי האזור .ובמעמד
דפסול,היינו משוםשישלהסתפקבכלהעולם,אבלכאןאין
סידור גט ,הסופר העדים וחברי בית הדין קוראים את הגט
להסתפק אלא או בבבל או בורסיף ,אפשר דליכא קפידא …
בקול ,והעדים קוראים את הגט בטרם החתימה ,וכן בטרם
ועודאיכאלספוקי,די"לדבש"סבורסיףבבל,לאמיקרישינוי
המסירהולאחריה,הגטנקראבביתהדין.מלבדזאת,בשטר
רקבשבילשהוסבשםהעירלשםעיראחרתשהוחזקהבשם
מעשהבי"דשנכתבונחתםעלידיביתהדיןנכתבשםהנהר
זה.אבלאםנשתנהשםהעירואיןאחרתכשםזוהעיר,וכתב
כנ"ל,והןהבעלוהןהאשהמקבליםאתשטרהמעב"דובאם
שם שנשתקע ,איכא למימר דבכה"ג לא דמי לבורסיף בבל,
רצונם להנשא מחדש הם מוסרים את שטר מעב"ד לעיונו
דיובן שהוא המקום ההוא שמוחזק בבבל ,אבל כאן שלא
של הרב רושם הנישואין .הרי שהסופר העדים וחברי בית
הוחזקהעיראחרתבשםזה,מסקודעתייהושכתבושםישן,
הדיןחוזריםפעמיםרבותבשנהומזכיריםאתשםהעירעם
משיתלו בעיר שלא הוחזקה כלל .וגם אינו מפורש בהדיא
הנהר "נהר דולבאי" ,ומלבד זאת אנשי מזכירות בית הדין
בש"סבורסיףבבלשיפסולאפילודיעבד,וצ"עבכלזה".
העוסקים בכתיבת מעב"ד ,וכן לפחות חלק מהזוגות
המקבליםאתמעב"דקוראיםאתהאמורבו ,וכןהרברושם
הוראתהפוסקיםשלאלשנותמשםהעירוהנהר
הנישואיןהמחתןאתאותואדםהמבקשלשובולהנשא.וכן
כפיהמקובל,כלעודהשםנכתבבגיטיןוכתובות
נכתבבהרשאותהנכתבותכשנשלחגטמצפתלמקוםאחר,
באמצעותשליח.
ולהלן מדברי הפוסקים שהורו שלא לשנות מהמקובל
מקדמתדנא,במקרהשהשםהקודםלאהתבטללגמרי.
על כן בנסיבות אלו ,אף אם בקרב הציבור הרחב ,הנהר
בספר גט פשוט סי' קכח ס"ק כו הביא מתשובת הבית
נקרא בשם "נחל עמוד" ,עכ"פ השם הקודם "נהר דולבאי"
יוסףדיניגיטיןסי'א'.הרבהשואל)בשו"תביתיוסף(שאל
לאנשתקע.
כיצד ישלכתובבגטהנכתבבעירטבריה,האםלכתוברקת
סימןסד391
או טבריה ,ובתוך דבריו כתב " -ואם נאמר שיש לנו לכתוב
והשל"ה הקדוש ,בתשובה בסוף ספר חינוך בית יהודא
השם העיקר שנתפשט בפי העולם ,והוא שם טבריה ,והלא
)אה"ע סי' קמה( ,כתב אודות שם העיר -ורנקנורט ,שכך
חלבוטריפולשכךנתפשטושמםבעולםובגיטיןאינםכותבין
כותבין שם העיר בגיטין ,אף שלמעשה כולי עלמא קוראים
אלאסיניםוצובה".
בלאנ'לאחרהק',וכתב– "מהשכותביןגיטיןעםנ',משום
בתשובתו כתב הבית יוסף " -אם כן נכתוב בגט רקת,
כךהיוכותביןוקוריןלהמימיםושניםהקדומיםשעברו,אך
כלשון המקרא ,כמו שכותבים בסינים וצובה ,דהתם שאני
שבאריכות הדורות וסיבובי המלחמות שנשתנה לפעמים
שכך היו כותבים ובאים מיום שנתיישבו ,ואעפ"י שנשתנה
איזהאות.וכזאתמצינויותרהןאצלגיטיןוהןאצלחליצה,
שמם בפי העולם ,לא שינו ממה שהיו רגילים לכתוב ,אבל
שידוע שאם שינה שום מה במלאכת המנעל ,שחליצה
טבריה שעכשיו נתיישבה ,יותר נכון לכתוב השם המפורסם
פסולה ,ועכשיו אין שום אומה ולשון בעולם שהולכים
בפיהעולם,מלכתובשםהכתובבמקרא".
במנעל של חליצה שאנו עושין .אלא גם הכי הוא הענין
וכתב הגט פשוט " -הרי למדנו חילוק נכון ,דאע"ג
דהוכחנו דעיר אחרת שנשתנה שמה אין כותבין בגט אלא
שבימים ושנים שעברו היו הולכין כך ,וא"כ נשתנה עשיית
המנעלים,ואנחנונוהגיםכבראשונה".
השםהאחרון,כמ"שרש"יז"לסוףפרקבמהמדליקין,וכמו
ובתשובת הג"ר מאיר ליבוש מלבי"ם ז"ל ,שהודפסה
שהוכיחמרןמההיאדטבריהדלאהיוכותביןבגטשםרקת
בקובץ "צפונות" שנה ה' גליון א' עמ' מד ,כתב על דברי
כלשון המקרא אלא שם טבריה .היינו דוקא היכא דנתגרשו
השל"ה– "וזהסותרלכאורהלמ"שבסוףבמהמדליקיןבבל
היהודים מאותה העיר בין שם ראשון לשם שני ,והו"ל
בורסיף אשתני שמייהו למאי נ"מ לגיטי נשים ,ומוכרח
כנשתקע שם ראשון והוקבע לה שם שני ,ואין לכתוב אלא
דשאני זה שדומה לעיקר השם ,ואף שהשם הקדום נשתקע
השם השני .אמנם אם לא נתגרשו היהודים בין שתי
לגמרי ,מ"מ כותבין בגיטין שם הקדום שדומה לשם עריסה
השמות ,דמתחילת ישוב העיר היו קוראים אותה בשם
גבי איש ואשה …ולדעת הב"י בתשובה גבי סיני וצובא
הראשוןוכןהיוכותביןבגיטין,אע"גדבהמשךהזמןנשתנה
שכתבשישלכתובשםהקודםוגביטבריהכתבשיכתובשם
שמה בפי העולם לשם שני ,אין צריך לשנות בגיטין ממה
שלעכשיו,שמפרשמ"שבבלבורסיףאשתנישמייהו,היינו
שהיו רגילין לכתוב ,כדאשכחן בסינים וצובא משום דלא
דוקא בעיר שנחרבה בינתים ,והרי זה דומה לנודר מן הבית
נשתקעממנהשםראשון,דהריבכלהגיטיןוכתובותכותבין
ונפל הבית וחזר ובנאו דמותר להכנס בו דהוה כבית אחר,
שם סינים וצובא ,ואע"ג דההמון קוראים אותה בשמות
וכן בנחרבה העיר הוה כעיר אחרת .ולפי זה אין ראיה
אחרים,מהבכךהרישםהראשוןלאנשתקעמהם".
מוורקורטדשםלאנחרבההעירבנתיים".
ובספר צמח צדק ,שער המילואים ח"ד סי' צט ,הביא
וכן החתם סופר בתשובה חלק אה"ע ח"ב סי' כט כתב
מדברי הגט פשוט וכתב על דבריו – "הרי דבשביל זה לבד,
לשואל שבקש לשנות שם העיר כפי שנקראת כעת ,וז"ל -
שבגיטין ושטרות נכתב שם הראשון ,חשוב לא נשתקע ,אף
"אל יחדש דבר ויניח כמו שיסדו הראשונים וכמו דפקיע שם
שבפיכלממשנקרארקבשםהשנילבד,עדדמה"טכותבין
העיר בכל הגיטין עד עכשיו ,והמשנה ידו על התחתונה.
בגיטיןרקשםראשוןלבדו,ולאדמילבורסיףבבל".
וגדולה מזה כתב הרב ב"י על שתי עיירות שנקראים עתה
ועיי"ש בדברי הגט פשוט שבאר שהטעם בדינו של
חאלב וטריפול ובשנים קדמוניות היו נקראים סינים וצובה,
תשובתמקורברוךשאםיכתובאתשםהנהרדונלאיפסול,
דלאנקראנשתקעשמםכיוןשבגטיןלאנשתקעשמם.וכתב
היינו מפני ששם זה של הנהר נשתקע ,ואינו מוזכר אף
עליובספרגטפשוטסי'קכ"חס"קכ"וד"ההרילמדנוחילוק
בגיטין ובכתובות ,דאל"כ יש לתמוה עליו מתשובת הבית
וכו' דכל שלא נתגרשו היהודים לא ישנו מלכתוב כאשר
יוסף.
הרבה מגדולי הפוסקים במשך הדורות הסכימו הלכה
למעשהלסברתהביתיוסףבתשובתו.
הורגלו בגטין עד עכשיו ,ועוד מייתי שם בשם תשובת תומת
ישרים אם ישנו הו"ל מוציא לעז על הראשונים והגט פסול
והוא פליג דאין כאן פסול אבל עכ"פ הוצאת לעז איכא .אך
בספר מכתב מאליהו שער ג' סוף סי' ט' הביא את
אם בין כך נתגרשו יהודים ונתבטל נתינת גטין וחוזרים
תשובת הב"י והסכים עמה הלכה למעשה .וכן בספר טיב
ומתישבים שם ,אז שם האחרון עיקר ,כי שם הראשון
גיטין)ליקוטישמותעיירותס"קטו(כתב" -וכןכתבתילעיל
נשתקע ,ובהא מיירי כי האי דבבל בורסיף ס"פ במה
בתשובה כמה פעמים ,דכל שלא נתלשו העיירות ממקומן,
מדליקין".
כענין בבל בורסיף ,לא חשו לדבר זה מה שהשם משתרבב
ובספר עין הבדולח )להג"ר חיים צבי מנהיימער ז"ל( סי'
בפיהעולםלעניןאחר,וכותביןכדרכםמקדם .משא"כבעיר
יד השיב בדין כתיבת גיטין בעיר בודאפעשט ,שנשתנה
שלא ניתנו שם גיטין כלל ,אף אם ידוע שמקדם היה שמה
מהשם פעשט לשם בודאפעשט ,ועדיין המשיכו לכתוב
כך ,ע"י איזה סיבה נשתנה שמה ,בלי ספק שצריך לכתוב
בגיטין את השם פעשט ,וכתב "יען כי כבר מעולם כותבין
השם כפי הקריאה שקורין עתה ,כמבואר בהך דבבל
גיטין בפעסט על נוסח זה שנדפס ונתפרסם בחיבורים
בורסיף".
ויהודים דרים שם מאז ,אמרתי שלא לשנות ממה שהיו
392אבןהעזר
עטרתדבורה
כותבין…והבאתידבריהב"יבתשובה…דלאנקראנשתקע
ובתשובתמרןהב"יכתבדאםכותביןשםהעירבגטתולא
שםהראשון,כיוןדיהודיםדריםתמידשם,ועדייןכותביןכן
מיקרי נשתקע ,וכעין סברא זו כתב ריטב"א ע"ז ס"ו ד"ה
בגיטין".ולאחרמכןהביאאתתשובתהחת"סהנזכרתוכתב
אביי ,ועיין בחת"ס בחידושים לע"ז שם ובלח"מ פ"ט
" -ומעתהלפיזהעדייןאנכיעומדבדעתישאיןלשנותכלל
מנדרים",עכ"להמנחתפתים.
בכתיבתהגטבעירו,רקכמושהיונוהגיםמקדמתדנא".
וז"ל החת"ס )עליו רמז המנחת פתים( " -אביי אמר
ובשו"ת מהרי"ם סי' כח כתב – "ראיתי ונתון אל לבי
במשהו .הסביר הריטב"א,כיון דלמ"דחמרא ,מקדשים עליו
בנידון כתיבת הגט פה ק"ק בריסק אשר נתיסדה מקרוב ,כי
ומברכיםעליובוראפריהגפן,ממילאהוהנמישמאחמרא
נוסח גיטין שלנו בעירינו בעיר הישנה היה ברעסטי מתא …
…אנן לפום דינא דאורייתא אזלינן אי מקדשים עליו
וביש"ש על גיטין סי' ל"ב כתב ג"כ הנוסח ,וכתב דאין צריך
ומברכיםבפה"ג,זהושמולעולםוזכרולדורודור".
לכתוב דמתקריא בריסק ,לפי שהעיקר בשמות העיר הוא
יצוייןשהמנחתפתיםכשהביאאתדעתמרןהב"י,הזכיר
השםאשרמונחבומתחילה.ובתשובותהנדפסיםבסוףספר
רק כתיבת השם בגיטין ,ולא הזכיר שטרות ,והביא תנא
גבורות אנשים בתשובה של אבי הש"ך מבואר הטעם …
דמסייע מדברי הריטב"א והחת"ס ,מהם עולה שחשיבות
והעיקר דכותבין שם ברעסטי משום דכך היה שם ישראל.
השם לעניין מצוה ,קובעת את השם ,למרות שלדברים
ולכאורה יפלא מאי נפקותא מה שהיו קורין בימים
אחריםאינונקראכן.
הראשונים ברעסטי כיון דעתה נשתנה השם בפי כל וקורין
בכל תפוצות ישראל ובכל הדפוסים שנדפסו הסכמות
דיבכתיבתהשםהישןוא"צלכתובגםאתהשםהחדש
מהגאוניםהרבניםדפהק"קרקשםבריסק…ובודאימודים
אמנםשיטתהגטפשוט)שם(היאשלכתחילהישלכתוב
היכא דעיר נשתנה משנה הראשון צריכין לכתוב שם
אתהשםהקדוםשלהעיר,ואח"כדמתקריבשםהנוכחישל
האחרון,ומאימעליותאדעירמשםהאדםהיכאשהיהנקרא
העיר ,ובשם הנהר לכתוב את השם הקודם של הנהר,
בשם אחד ועכשיו נשתנה שמו לשם אחר ונשתקע שם
ודמתקריעלהשםהנוכחישלהנהר.אךשארהפוסקיםלא
הראשון צריכין לכתוב שם האחרון .ולפי זה לכאורה יפלא
הסכימועםהגטפשוטבזה.
עלהנוסחהנ"לשהיוכותביןברעסטי.ויגעתיומצאתיישוב
ולהלן מדברי המכתב מאליהו )שער ג' סי' ט'( במה
לזה בתשובת מרן הב"י …ובזה מבואר לנו הטעם שהיו
שכתב ביחס לכתיבת שם עירו בגט ,ומדבריו יש ללמוד
כותביןבעירבריסקשםברעסטיכיוןדהונחשםזהמתחילה
לענייננו.
דהיהשםישראלכן…ומעולםלאנתגרשהעירולאנשתקע
וז"ל " -ומעתה אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת,
ממנהשםשכתובבגיטיןוכתובות,אףשבפיההמוןנשתנה
אודיעלבניהאדםמהשאנינבוךמאדבמהשנוהגיםבעירנו
שם העיר ,אזלינן בתר שם דמעיקרא ,זה טעם הגאונים
זאתקושטנדינהלכתובבגיטיןקושטנדינהוכלשוםשישלה.
שכותביןבעירבריסקשםברעסטי".
והנההיוםהשםהמורגלבפיאנשיםנשיםוטףביןישראלים
וכןבשו"תדבריחייםח"בסי'קאכתב" -ביתיוסףכתב
ובין הגוים הוא אישטאנבול ,הן אמת שידוע ג"כ ששמה
בתשובה שאפילו שם הנשתקע גבי עיר ,אם נהגו בשטרות
קושטנדינה ,והלועזים הבאים לכאן קורין לה כן .מ"מ השם
וגיטין לכתבו צריך לכתבו ,אפילו אם כמעט הרובַ -עם ,לא
המפורסם והמורגל בפי היושבים בה הוא אישטאנבול …
ידעו מהשם הזה כלל .וכן הסכימו עם מרן הב"י -התומת
מקדמת דנא בהיות העיר הזאת ביד היונים היתה שמה
ישרים גאון קדמון )בסי' ק"ד( ,ומהר"י טייטצק ,ובנימין זאב
קושטנדינה על שם הקיסר קושטאנדין שבנאה …ואחר
והאחרונים,הביאוםהגטפשוטלהלכה".
שבאו הישמעאלים וכבשוה קראו שמה אישטאנבול ,ומאז
תשובתהביתיוסףהובאהלהלכהגםבשו"תחייםשאל
ועד עתה נשתרבב שמה זה בפי כל היושבים בה וגם בכל
להרב החיד"א ח"ב סי' מד )שנביא להלן מדבריו( ובשו"ת
העריםאשרסביבותיהובכלמלכותהתוגרמיםאינהנקראת
ברכתיוסף)לג"ריוסףלנדא(חלקאה"עסי'נד.
אלאבשםזה.וכיוןשכןאףששמההראשוןקושטנדינהלא
ובתשובת הגרח"ע ז"ל ,בספר אחיעזר ח"ד סי' נט ,כתב
נשתכח,מ"מהעיקרהואאישטאנבולשהואהמורגלוהידוע
בלשון זו " -כבר ביאר הב"י בתשובה בדיני גיטין וקידושין,
בפי הרוב ,ומן הראוי לכתוב אישטאנבול דמתקריא
דשאני היכא שכתבו מיום שנתישבו ,אע"פ שנשתנו שמם
קושטנדינה …אבל השתא דכתבינן קושטנדינה בפירוש
בפי העולם לא שינו ממה שהיו רגילים לכתוב …אם לא
וכוללים אישטאנבול בוכל שום ,הוי פסול אליבא דרובא
נתגרשו היהודיםביןשניהשמותדמתחילתישובהעירהיו
דרבוותא,שעושיןהטפלעיקרוהעיקרטפל".
קורין אותו בשם הראשון ,וכן היו כותבין בגיטין ,אע"ג
ולאחר אריכות דבריו כתב המכתב מאליהו לחלק בין
דבהמשך הזמן נשתנה שמה בפי העולם ,אין צריך לשנות
דיני שמות האיש והאשה שיש לכתוב את השם העיקרי
בגיטיןממהשהיורגיליןלכתובעדעתה".
ולכלול את השם הטפל ב"וכל שום"" .אבל גבי שם העיר,
ובספרמנחתפתים)להג"רמאיראריקז"ל(עלאה"עסי'
כאשריקרהשמתחילההיהלהשםאחד,ושובנקראתבשם
קכחס"בכתב"-ועייןבב"שדעירשנשתקעאיןכותביןבגט,
אחר,הנהקודםשנקראתבשםהשניהיוכלהגיטיןנכתבים
סימןסד393
על אותוהשם,ואף לאחר שנקראת בשםהאחרון ,הנהאין
לים ,ונהגו לכתוב כך לפרט יותר פרטות סימני העיר אין
השםמשתרבבבפיההמוןתכףומידאלאלאטלאטלפירוב
לשנות.וישלהביאראיהממהשכתבאביהתעודהמרןז"ל
השנים ,וכיוןשכן בהמשך אותוזמןצריך לכתוב הגיטין על
בתשובות הראשונות השייכות לאבן העזר בריש דיני גיטין
שםהראשון,ואףגםזאתכילאחרשנתפשטבפיהרובאינו
על כתיבת שם טבריא בגט ,וז"ל ואין לומר א"כ נכתוב בגט
באפשרלהתפשולעמודעליו,אלאבפתעפתאםניכרשכבר
רקת כלשון המקרא כמו שכותבים בסינים וצובה .דהתם
דשו בו רבים באותו השם זה ימים ,ויתכן שהיום יסכימו
שאני דכך היו כותבים ובאים מיום שנתישבו ,ואף על פי
לכתובעיקרהשםהשניואתמולכתבוהשםהראשוןלעיקר
שנשתנה שמם בפי העולם ,לא שינו ממה שהיו רגילים
ונמצא בזה מוציא לעז על כל גיטין הראשונים .וכ"כ בספר
לכתוב .אבל טבריה דעכשיו נתישבה ,יותר נכון לכתוב שם
תומת ישרים בסי' קד על עיר שקורין אותה עכשיו שיריץ
המפורסם בפי העולם מלכתוב שם הכתוב במקרא .וראיה
ושמה לפנים שירון וכותבין בגיטין שירון וסירכייהו נקטי
גדולה לדבר מההיא דפ"ק דמגילה דאיפליגו ר"י ורבא אם
ואזלי ,אם אתה מצריך שיכתבו שיריץ אתה מוציא לעז על
טבריא היא חמת או רקת ואם היו כותבין בגט שם הכתוב
גיטיןהראשוניםיע"ש.ואםכן,משוםהכיראוחכמיהדורות
במקרא לא היה מקום למחלקת הזה ולמה הוצרך רבא
לעשותעיקרלעולםהשםהראשון,אףשיהיההשםהאחרון
להביאראיהמהספדנין ,אלאודאיגםבזמנםלאהיוכותבין
מורגל יותר,כדישלאלבואלידילעז…אתזהראיתיונתון
כי אם שם טבריא ,וכן אין לכתוב ים כנרת וכו' עכ"ל הרי
אל לבי לתת טעם למנהג קדמונינו בעיר הזאת לכתוב בגט
דאפילולעניןשםהעירשנשתנהכגוןסיניםוצובהשנשתנה
שםקושטנדינה".
שמםבפיההמוןכותביןכמושהיורגיליםזאתלפנים .וה"ה
לאחר מכן הוסיף המכתב מאליהו שמצא את תשובת
לנ"דכיוןדהראשוניםנהגולכתובדיתבאעלנהרפאליוןוים
מרן הב"י במש"כ על סינים וצובא ,וכתב המכתב מאליהו -
ליאון ,אין לשנות .וכן יש ראיה משירון ושיריץ שכתב הרב
"ומדבריו ז"ל תורה יוצאת לנ"ד ,דכיון דמימי עולם נהגו
תומתישריםסי'ק"ךדכותביןשירוןוכדמוכחמתשובתמרן
לכתוב קושטנדינה ,ואפילו שנשתנה שמה לא שינו את
הנזכרת ,וכן עושים מעשה בקושטנדינה שאין כותבין
שמה,אםכןאיןלשנותהמנהגוברור".
אסטנבול כמ"ש הרב מכתב מאליהו ,והוא הפך ממה
ועייןבשו"תביתאפריםמהדו"תאה"עח"אסי'כטוסי'
שהעלההרבגטפשוטסי'קכ"חס"קכ"ו,וכברעטרתראשי
ל' שהביא את דברי המכתב מאליהו והסכים עמו .ובסי' ל'
מורי הרב ז"ל בספרו הבהיר גט מקושר שם השיגו ופקפק
הוסיף ביאור בטעם שיש לכתוב את השם שהיה מקובל
בדבריו".
לכתוב בגיטין מקדמת דנא " -אין למנוע מלכתוב בגיטין
ועייןבספריביעאומרחלקח'חלקאה"עסי'כדשהביא
ושטרות כמו שהיו כותבין מאז -קושטנדינה ,והו"ל
מנהג קהילת אלכסנדריה לכתוב בגט שם העיר נא אמון
כחתימה ,שהיא עושה שם הזה לעיקר ,שאף שבקריאה
בלבד,כשםהעירמקדמתדנאולאכתבואכסנדריהכשמה
נשתקע,מ"מהכתבמוכיחכיזהשמהמאז".והדבריםחזרו
המקובל היום או אלכסנדריה כשמה המקובל אצל אנשי
ונשנובספרוטיבגיטיןליקוטישמותנהרותועיירותס"קטו.
חו"ל .אמנם הגר"ע יוסף שליט"א דן במנהגם ,אך נראה
ובספר גט מקושר )להג"ר יונה נבון ז"ל ,רבו של הרב
שהסכים הלכה למעשה שאין להורות לשנות ממנהגם
החיד"א ז"ל( הביא את דברי הגט פשוט )הנזכרים לעיל(
שכברהורגלובומדורותראשונים.
וכתב " -מש"כ עוד ולענין הלכה דראוי ונכון לכתוב שתי
ועייןבשו"תמנחתיצחקחלקד'סי'סגשהביאמנהגבית
השמות וכו' .יראה המעיין דלפי זה גם בקושטא היה צריך
דין בעיר גראסווארדיין לכתוב שם העיר ווארדיין כמקובל
לכתוב ג"כ קושטא דמתקריא איסטאנבול ,ואין נוהגים כן
מקדמת דנא ולא השגיחו על שינוי שם העיר מווארדיין
אלא כותבין שם הראשון דוקא כמ"ש הרב מכתב מאליהו,
לגראסווארדיין.ולאחשולהערתהמנחתאליעזרבספרו)ח"ד
ואין לשנות המנהג שנהגו הקדמונים ז"ל .ומש"כ דבדיעבד
סי' נב( שהעיר על כך .ולהלן עיקרי תשובת המנחת יצחק -
אם לא כתב אלא שם הראשון כשר ,פשוט הוא דאפילו
"נראהדטעמםהיא,עפי"דהביתיוסףבתשובהבמהשכותבין
לכתחילהכותביןכן".
בגיטיןטבריה,ולאכותביןרקתכלשוןהמקרא,כמושכותבין
בהמשךדבריוכתבהגטמקושרעלתשובתהמקורברוך
סינים וצובא ,דהתם שאני שכך היו כותבים ובאים מיום
" -נ"ל שהרב ז"ל לא ראה תשובת מרן ז"ל ולכן כתב כן,
שנתיישבו ,ואעפ"י שנשתנו שמם בפי העולם ,לא שינו ממה
ומ"מקשהעלהרבכנסתהגדולהשהביאבסי'קכחתשובת
שהיורגיליםלכתוב,אבלטבריהשעכשיונתיישבה,יותרנכון
הרבמקורברוךהנזכרולאהרגישבהכלל,אףשכברהביא
לכתוב שם המפורסם בפי העולם ,מלכתוב שם הכתוב
תשובתמרןהנזכרת,שםבאותוסי'יעו"שבדבריוודוק".
במקראוכו'עכ"ל .וכתבע"זבג"פ)סי'קכ"חס"קכ"ו(,דמזה
והחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מד כתב " -הכא
למדנו חילוק נכון ,דאע"ג דמוכח מדברי רש"י ז"ל )ס"פ במה
בנ"ד כיון דהמנהג לכתוב ים ליאון ,מסתמא כך היו קורין
מדליקין( בבבל בורסיף ,דאם נשתנה שם העיר ,אין כותבין
הראשוניםשםהיםהזהכיהיאעירקדמוניםמאדומסתמא
בגט אלא כשם האחרון ,מ"מ היינו דוקא היכא דנתגרשו
זהמנהגהראשוניםואיןלזוזממנהגם,דכיוןשכךהיוקורין
היהודים מאותה העיר בין שם ראשון לשם שני ,והו"ל
394אבןהעזר
עטרתדבורה
כנשתקע שם ראשון ,והוקבע לה שם שני ,ואין לכתוב אלא
ולכן אף שע"י שרבוב הלשון הוסיפו הרגשת היו"ד ,מ"מ
השםהשני,אמנםאםלאנתגרשוהיהודיםביןשניהשמות,
בגיטין ושטרות דעודם מחזיקים כמקדם ,וחותם יד כל בשם
דמתחילת ישוב העיר היו קוראים אותה בשם הראשון ,וכן
הראשון ,הרי זה כחתימת אדם ,שהחתימה עיקר לגבי
היו כותבין בגיטין ,אע"ג דבהמשך הזמן ,נשתנה שמה בפי
הקריאה ,דכל שלא נתלשו העיירות ממקומן ,כענין בבל
העולם לשם שני ,א"צ לשנות בגיטין ,ממה שהיו רגילים
בורסיף ,לא חשו לדבר זה ,מה שהשם משתרבב בפי העולם
לכתוב ,כדאשכחן בסינים וצובא ,משום דלא נשתקע ממנה
לעניןאחר,וכותביםכדרכםמקדם,משא"כבעירשלאניתנו
שם ראשון ,דהרי בכל הגיטין וכתובות ושטרות שם סינים
שםגיטיןכלל,אףאםידועשמקודםהיהשמהכך,וע"יאיזה
וצובא ,ואע"ג דההמון קוראים אותה בשמות אחרים ,מה
סיבהנשתנהשמה,בליספקצריךלכתובהשםכפיהקריאה,
בכך ,הרי שם הראשון לא נשתקע עכת"ד .אמנם הג"פ שם
שקורין עתה ,כמבואר בהך דבבל בורסיף וכו' עי"ש ,וכיוב"ז
מסיק ,דבנוגע לכתחילה ,ראוי והגון לכתוב שתי השמות,
כתבהט"ג)בלקוטישמותעיירותשלהב"שאותו'(,עלדברי
מתא פלונית שם ראשון ,דמתקריא פלונית שם שני עיי"ש,
הפמ"א )ח"ב סי' מ"ה( ,במה שכותבין בודין דמתקריא אובן,
וכה"ג איתא בתשובת תשורת ש"י )ח"א סי' תקל"ח( ,והובא
ועיין בהקדמת החכ"צ ,עיי"ש ,ועוד שם )בלקוטי שמות שלו
בתשובת מנח"א שם בהערתו בנדון גראסווארדיין עיי"ש,
אותח'(עיי"ש,הריהביאמעשהרבמהרבהמקומותשנהגו
דשיטת הב"י הוא רק לפי מנהג בני ספרד ,דכותבין וכל שום
כן ,ואף שכל אלו המקומות ,המה קהילות אשכנזיות ,דאין
וחניכה דאית לי ולאתרי ,תו א"צ לכתוב שם השני בפירוש,
נוהגים לכתוב וכל שום ,ואף דהיה למראה עיניו דברי הג"פ,
כיון דס"ל דשם הראשון עיקר ,וכמ"ש בש"ע )סי' קכ"ט סעיף
מ"מהחזיקדאיןלשנותכנ"ל.
א'(,אבלאנןדיוצאיםבידרמ"א,וכמנהג פולין,שלאלכתוב
והנהאףמהשהביאהתשורתש"ישם,דבריהג"פ,דנכון
וכלשוםוכו'.ודאיכשנתוסףלהעירשםחדש,צריכיםלכתוב
היה לכתוב ,דונאי בשם הראשון ,ודמתקרי טונא בשם
שםהראשון,ועלהשנידמתקריא…אבלאינוכןשיטתהטיב
שנתחדש עיי"ש ,לא נעלם מדברי הט"ג ,שהביאו שם
גיטין ,דהרי הוא החזיק בשיטת הב"י הנ"ל ,אף לדידן דלא
)בלקוטי שמות להב"ש אות ג'( ,וסיים ע"ז ,ועיין לקמן בשם
כותבין וכל שום ,ואף לכתחילה ,לכתוב כמנהגם מקדם,
העיר טרעבוולא ,כתבתי ג"כ כסברא הראשונה של הג"פ,
ומכ"ש אם כבר כתבו כמה גיטין בשם הראשון ,אף אחרי
דכיון שעודם מחזיקים כן בכתיבת גיטין ושטרות לא חשוב
שכבר נשתנה שם הראשון ,שלא לשנות משום הוצאת לעז,
נשתקע ,והוספתי לבאר דהו"ל כחתימת האדם עיי"ש ,הרי
וכמ"ש שם )אות י"ג( מספר חינוך בית יהודא )סי' קמ"ה(,
דלא חזר משיטתו ,אף אחרי שראה דברי הג"פ הנ"ל .ומה
בתשובה של הגאון מוה"ר ישעי' ז"ל אבד"ק פראנקפורט
שהביאהתשורתשי )בסוףהתשובה(,מדבריהב"ח)סי'צ'(
דמיין,במהשכותביןבגטשםורנקנורטבנו"ןאחרהקו"ף,אף
בתשובה,שהי'מנהגלכתובשםהעירבגט,טיקטין,ונתקבל
דרגיל בפי הבריות ,וגם במכתב ,בלא נו"ן ,היינו משום
אחר לרב ,וחקר אחר שם העיר ,ומצא שהגוים כותבין,
דמסתמא כך היו כותבין וקורין מימים ושנים שעברו
טיקאטשין ,וכן בשטרי קיומים מן המלכות וכו' ,לכן כתב
הקדמונים ,אף שבאורך הדורות וסיבובי המלחמות שנשתנה
בגט ,טיקטין דמתקריא טיקאטשין ,והשיב הב"ח שיפה עשה
לפעמים איזה אות וכו' עיי"ש .והסביר הט"ג דבריו ,דאף
עיי"ש .הנהשאנינדוןהב"חמדיננומב'טעמי,א'דשםחקר
דלכאורהקשהע"זמבבלבורסיף,דאמרינןנפ"מלגיטינשים,
ודרש אחר גט ישן ,ויגע ולא מצא ,ואפשר שגם הקדמונים
צ"ל,דהתםחרבהבבל,והופסקשמהבכתובותשטרותוגיטין
כתבו שניהם ,אלא דביני וביני נהגו לקולא ,שלא לכתוב
לגמרי,ושובכשחזרהונתיישבה,וקוראלהשםחדשבורסיף,
אלא טיקטין ,דלא היו יודעין משם טיקאטשין ,או שהיו
והתחילו לכתוב גיטין ושטרות ,צריך לכתוב שם החדש,
יודעין והי' נראה להם שא"צ ,כיון דלא נודע שם זה כ"א
דפניםחדשותבאולכאן,משא"כאםלאחרבהכלל,וכתיבת
למיעוטאדמיעוטאעיי"ש .והב'דגםבהתחלתהסידורגיטין,
גיטיןושטרותלאפסקו,והיוכותביןכמנהגםמקדם,אףשבאו
כברהיהלההב'שמות,והתחילובסידורשםא'שלאכדין,
מלכות אחרת ,והסיבו את שמם ,לא איכפת לן ,כיון שבני
מחמת חסרון ידיעה ,או טעות בהלכה ,משא"כ כמו בנד"ד,
העיר בכתיבת גיטין ושטרות מחזיקין בשם הזה ,א"א להזיזו
דבשעתהתחלתהסידורגיטין,ל"הלהשםאחר,ורקאח"כ
ממקומו ,אע"פ שעתה הקריאה בשם האחר ,בתר כתיבה
נשתנה ,שפיר י"ל ,כיון דלא נתגרשו ממקומן ,א"צ לשנות
אזלינן ,וכמ"ש הב"י גבי סיני וצובא .וכן נראה מדברי הג"פ
וכנ"ל",עכ"לתשובתמנחתיצחקהנוגעתלענייננו.
)סי' קכ"ח( ,ואני בארתי התשובה להסביר הענין ביותר ,דכל
מבואר שהמנחת יצחק דחה מהלכה את דעת הנוקטים
שהם מחזיקים בשם זה בכתיבת גיטין ושטרות ,הוי כאדם
כדרכו של הג"פ שיש לכתוב את שתי השמות ,אלא הורה
החותםכן,דאזלינןבתרחתימתועיי"ש.וכ"כשם)באותט"ו(,
לחזק מנהג בית הדין בגראסווארדיין שיש לכתוב רק את
בעיר טרעבוולא ,ע"ד שנשאל בהא דשם העיר בפי כל
השם הראשון שהיה מקובל מקדמת דנא ,וכל זה אף
טרעבווליא בהרגש יו"ד אחר הל' ,ובגט כותבין טרעבוולא
בכתיבתשםהעיר,ק"ושישלהורותכןבכתיבתשםהנהר.
בלא הרגשת יו"ד ,ובכה"ג מקרי שינוי ופסול ,והשיב ,כיון
אך נציין שאף לסברת התשורת שי ח"א סי' תקלח ,הרי
דרבנן קמאי כתבו בלא הרגש יו"ד ,בודאי כך היה שמה אז,
שבמקום שכותבים בגט וכל שום וכו' ,אין ספק שאפשר
סימןסה395
להמשיך בכתיבת שם אחד ,ואין צריך להוסיף את השם
בגיטיןהנכתביםבצפת,מכיון שהעירצפתהיאעירמחוזבו
השניבדמתקרי.
יושב בית דין אזורי ובכל יום שביה"ד פתוח מגיעים לעיר
צפת זוגות מכל האזור להתגרש ,ובכל שנה נכתבים כמאה
ואין מקום להחמיר ולשנות שם הנהר ,מאחר ויש בזה
וחמישיםגיטיןבעירצפת .דיבכךעלמנתלקבועללאספק
משום הוצאת לעז על גיטין ראשונים .אמנם הב"י סי' קכח
ששם הנהר הנכתב בגיטין לא נשתקע .וע"ע בלשון החת"ס
הביאמתשובתמהרי"לשלאחששללעזבעירשנתווסףבה
המנחת פיתים והגרח"ע ז"ל הנזכרים לעיל שהזכירו רק
נהר.הכאשאני,וכמ"שבתשובתתשורתשיתניינאסי'קצ
שעדיין כותבין גיטין בשם הקודם ,ולא הזכירו מעניין
שהשיבעלמישעירערעלכתיבתשםהנהרשהואשםלעז
השטרות.ואכןהדברפשוטוברורשמהשנקטוכמהפוסקים
ונכתב באות ח' ולא באות כ' כמקובל בכתיבת שמות לעז.
בלשונם גיטין ושטרות ,היינו כפי שהיה מצוי במקומם ,אך
התשורת שי דחה דברי הרב השואל וז"ל – "כתב בג"פ סי'
איןכלמעליותאדוקאלשטריכתובותאושטריממון,והכל
קכ"ה ס"ק לא ,במידי דחומרא בעלמא הוא ,ואם נרצה
תלוי במציאות ,עד כמה רגילים עדיין להזכיר את השם
להחמיר יוציאו לעז על גיטין הראשונים שלא היו נוהגין
הקודם ,על כן ללא כל ספק שכתיבת מאה וחמישים גיטין
כשורה ,בזה אין להחמיר ,וכן כתב בטיב גיטין בשמות
ושלוש מאות שטרי מעב"ד הניתנים לזוגות המתגרשים,
עיירות סוף ס"ק כ"ח ,וכן כתבו האחרונים .וא"כ ה"נ אף
עדיפיםעשרתמוניםעלכתיבתגיטיןבודדיםבשנהובצירוף
דמה דיוציאו לעז על הראשונים שלא כתבו בכף הוא לעז
כמהעשרותשטריכתובהבשנהכפישהיהמצויבעירקטנה
קל ,מ"מ כיון שישנו עכשיו לכתוב כף או שלא יסדרו שם
שבהקהילהעםמאותאואלפייהודים.
עוד שום גט בזה יהא לעז גדול על גיטין הראשונים ועל
ומכיוןששםהנהרהמורגלמקדמתדנאלאנשתקע אלא
המסדרים שם גיטין בחית .ואף דכתב מהרי"ל סי' קי"א
נחשב כשם טפל ,נקטינן כדעת רוב הפוסקים שהעלו שאין
דלהוסיף שם נהר ל"ש לעז כיון שמוסיפין רק לשופרא
מקוםלשנותאתשםהעיראוהנהר,ואיןלהוסיףבדמתקרי
דגיטא .מ"מ כאן אם ישנו מחית לכף גרע ,דשינוי חמיר
את השם הנוכחי כדעת הגט פשוט ,אלא כמו שהכריעו
מחסרוןכדאיתאבמהרי"קוהובאברמ"אס"סקכ"ח",עכ"ל.
לדינאהחתםסופרהטיבגיטיןהמכתבמאליהוהגטמקושר
הרב החיד"א והמנחת יצחק ,וכל המשנה ידו על התחתונה
עלכןאיןללמודמדברימהרי"ללנדוןדנן.
כמ"שהחת"ס.
מסקנת הדברים – בעיה"ק צפת השם "נהר דולבאי" לא
נשתקע ,מפני שרגילים להזכירו בגיטין כמה פעמים בשבוע,
הדברים יפים בכל עיר שהורגלו לכתוב גיטין מקדמת
ויש לניסוח הגט פרסום בבית הדין ואצל העדים והסופר
דנא,ק"ובעיה"קצפתהמפורסמתלכלאדם,ואיןמישיטעה
ועודאנשיםהעוסקיםבכתיבתהגט וקוראיםאתהגטבקול.
להחליפה בעיר אחרת ,ואינו דומה לתקופות קדומות שהיו
ובנוסף בשטרי מעשה בית הדין ג"כ נרשם שם הנהר כנ"ל,
עוד ערים בשם צפת וכפי שהזכיר בספר ארץ חיים הנזכר.
וכן בהרשאות לשליח הגט .אמנם בשטרות אחרים כגון
ובנוסףלאחרשאנוכותביםאתהשםהטפלשלהנהר,הגט
כתובות ,אין מזכירין שם הנהר ,נראה שהפוסקים שנקטו
כשר לכתחילה בלא כל פקפוק .כיון שכן ,כל שינוי ואפילו
הזכרת שם העיר בגיטין ובשטרות ,היינו מכיון שהגיטין
פרסום טענה על חשש ח"ו בכשרות הגיטין ,אינם במקומם
נכתבולעיתים רחוקות.ויתכןשיעברוחודשיםאואףשנים
וישלחוש להוצאתלעזעלגיטיןראשונים,ועלת"חגדולים
בלאשיסודרג"פבאותההעירואילוכתיבתכתובותמצויה.
שישבו בביה"ד כאן בצפת במשך הדורות האחרונים ולא
אבל בנידון דידן שאנו דנים בשאלת בכתיבת שם הנהר
חשוכלל.
סימ סה
גטלזוגספרדיאךשםהעירנכתבכפיההלכההמקובלתאצלהאשכנזים
בבית הדין התקבל גט שנשלח מגרמניה מהעיר מינכן.
הספרדים" -,אברהםדמתקריאלבירטודמתקריביביר".אך
הבעלעזבאתהארץונמלטעקבחובותשהצטברוולאהיה
שם העיר בגט -מקום עמידת העדים ומקום עמידת הבעל
בידו לפרוע חובותיו ,וגר בעיירה קטנה בגרמניה .לאחר
נכתב על פי כללי כתיבת שמות לעז אצל האשכנזים -
מאמץ נוצר קשר עם הבעל ולאחר דין ודברים הלה נאות
"מינכןדמתקריאמיכעןמתאדיתבאעלנהראיזערדמתקרי
לשלוחגטלאשתוונסענסיעהארוכהלעירמינכן,שםסודר
איזארועלמימעינות".
עבורוג"פ.הגטהתקבלבביתהדיןונמסרלאשה.
נראה שלכתחילה יש לכתוב את כל השמות בגט לפי
מאחר שהזוג הם ספרדים ,שם אבי האשה בגט נכתב
אותם כללי כתיבה ,ובמקרה זה היה על מסדר הגט לכתוב
בהתאם למקובל בכללי כתיבת שמות לעז המקובלים אצל
גםאתשמותהעירוהנהר" -דמתקריאמיכין"",נהראיזיר",
396אבןהעזר
עטרתדבורה
ונזקקנו לברר את דינו של הגט .הגט נמסר לאלתר מחשש
בביאור דברי התשב"ץ מצינו שתי שיטות באחרונים יש
שמא הבעל יחזור בו והאשה תשאר עגונה ,אך בטרם ינתן
שסברו בדעת התשב"ץ שלדעתו יש לפסול עקב השמטת
מעב"דעלינולברראתהשאלהשהתעוררהבכשרותהגט.
יש לעיין כיצד לדון במקרה זה ,האם יחשב כשינוי שם
מקום עמידת העדים ומקום עמידת הבעל ,או שלא יחשב
כשינוי הפוסל ,או שבנסיבות אלו לא נתחשב במה שנכתב
ויחשבכהשמיטאתמקוםעמידתהעדיםוהבעל.
בשו"עאה"עסי'קכחסעיףא'" -צריךלהזכירבגטשם
המקום שהעדים עומדים שם בשעת חתימה ,למנין שאנו
מונין בו כאן במתא פלונית ,ואם שינה והזכיר שם מקום
אחר,פסולואםנשאת,לאתצא".
האות ו' ,למרות שאין עיר אחרת בשם תנס חסר ו' .ויש
שסברו שהפסול נובע מכך שקיימת עיר אחרת בשם תנס,
ובלא"הלאהיההתשב"ץפוסלאתהגט.
בשו"תמהרשד"םחלקאה"עסי'רמדנראהשבארדעת
התשב"ץ שפסל מפני שיש עיר אחרת בשם תנס .וכן באר
המהרח"ש את תשובת התשב"ץ מטעם שינוי לשם עיר
אחרת.
הגט פשוט בסי' קכח סק"ג ובסי' קכט ס"ק קכה הביא
דברימהרח"ש,וכתבעלדבריו" -זהאינו,דאנישאלתיאת
הרימבוארדלהלכהנקטינןששינוימקוםעמידתהעדים
פי אנשי ארצות המערב דשכיחי טובא פה עה"ק ירושלים
פוסלאתהגטמדרבנן,ולכתחילהלאתנשא,אךאםנשאת
תוב"א ואמרו לי דליכא אלא עיר אחת ששמה תנס" .וכן
לא תצא ,ועיי"ש בב"ש סק"ג שהביא את שיטות הראשונים
דעת מהריב"ל ח"ג סי' ט' שכתב " -ואחר שראיתי זאת
וסיים " -ולמעשה צ"ע אם תצא מבעלה" .אך אם השמיט
התשובה חשבתי דרך נכון באלו הדברים והוא שחסרון ו'
את מקום עמידת העדים ,ולא כתב כלל ,כתב הב"ש סק"א
הואחסרוןדהכלקפדיביה".וכןמשמעבשו"תמבי"טח"א
דכשר.
סי'רט,וכןדחהאתדברימהרח"ש,בספרהוראהדביתדין
ולענין מקום עירו של הבעל ,אם שינה את שם מקום
)לרבימשהפארדו(אותי')בשםיאקותה(.
העמידה,עייןברמ"אסי'קכחס"בשהביאמחלוקתוהכריע
ועיין בתשובת נודע ביהודה קמא חאה"ע סי' פז במש"כ
להקלבמקוםהדחק,ומפשטותלשונועולהדאייריבזמןהזה
לדוןבשםהעירפילץאופילטץ,ומבוארמדבריודפשיטאלו
שכותביןרקשםמקוםעמידתהבעלוהאשה,ועיי"שבפת"ש
לפסולאפילובדיעבדבאםשינהאתשםהעיר,אפילושינוי
סק"ז .ועיין בב"ש סק"ה שלדעת רוב הפוסקים ,הגט אינו
קל ,אף שלא השתנה לשם של עיר אחרת .ולמרות שלא
נפסלבהשמטתמקוםהבעלוהאשה.
אמנםהתשב"ץח"אסי'יבהביאבשםהרמב"ןבלשוןזו
הזכירמתשובתהתשב"ץשבב"י,כפיהנראהנקטבפשיטות
בתשב"ץכדעתהסובריםשדעתולפסולבכלשינוי.
" -דשם עירו ושם עירה בעינן שיכתוב בגט ,שזהו בכלל
אך כמה מגדולי האחרונים השיגו על הנודע ביהודה.
לשמו ולשמה דבעיא מדאורייתא דכתיב וכתב לה לשמה
הבית מאיר בריש סי' קכח בהמשך לשיטתו הנזכרת לעיל
ואין אדם נודע אלא משמו ושם עירו" .וע"ע בב"ש סי' קכח
תמהעלדבריהנודעביהודה,והוסיף"ובפרטהיכידאותיות
סק"ה מש"כ בשם הריא"ז שאם השמיט מקום הבעל או
השם המקום כולם כתובים על הסדר ,אלא שחסרה אות
האשה בטל מדאורייתא .ולפי דרכם של הרמב"ן והריא"ז,
אחתבאמצע,ועםחסרוןזהאכתילאנקראבשםזהמקום
היה מקום לפסוק ביחס לשם עירו כדין שמו ושמה לגמרי,
אחר.ואףאינונקראאלאלשםעירזואךשלאבדיוק,כמו
ואם נכתב בדרך שאינה נכונה לפי מנהגו של הבעל יש
בעובדא שבספר הגאון נודע ביהודה שיחיה סי' פ"ז שהיה
לחושלפסול.
ראוי לכתוב פילטץ וכתבו פילץ ,דזה לעניות דעתי אף
אךישלומרבזאת,ראשית -דעתהרמב"ןוהריא"זאינה
לראייתהג"פאינודומה,דשםשינהגמורהיהמנו"ןלטי"ת,
מוסכמת ,והתשב"ץהעלהבמסקנתושאםלאכתבשםעירו
אבל חיסרון כנ"ל לאו שינה מקרי ,אלא חסרון מבפנים ולא
ושם עירה לא מעגנים את האשה מלהנשא .וכן דעת רוב
שמיהחסרון,דישלומרדלאגרעמחניכההניכרת".
הפוסקיםכמבוארבב"שסק"ה,וכןמסקנתהג"פסק"י.
ובספר גט מקושר )סדר גט ראשון סי' קט( כתב " -כמה
ב .נראה שהיה מקום לדון שדברי הרמב"ן נאמרו ביחס
דיות נשתפכו וכמה קולמוסין נשתברו בתשובות האחרונים
לשם עירו שדר בה ,ולא לשם מקום העמידה ,דודאי ביחס
בענין כתיבת השמות ונהרות ,וכמו בתשובת נודע ביהודה
למקום העמידה לא יאמר הרמב"ן שאין אדם נודע אלא
בענין פילץ או פילטץ ,שלענ"ד אין להחמיר כלל בכיוצא
משמו ומשם עירו בה עמד שעה אחת בעת כתיבת הגט,
בזה ,מאחר שאין אנו כותבין רק מקום עמידה ,ואין נ"מ
וע"עמהשהאריךבזההג"פסק"י.
באיזהמקוםשעמדוהבעל,ואינופסולרקבשקרמבורר,וכל
וכעת נדון האם במקרה שבפנינו זהו שינוי גמור בשם
מקוםעמידתהעדיםועמידתהבעל,ודינוכמבוארלעיל.
שישלפרשהשםכפשוטואיןלהחמירבשבילדקדוקיעניות
שאיןלהםשורשוענףכלל".
התשב"ץבתשובהח"בסי'פג)הובאבב"יסי'קכח,ושם
ובספרגטמקושר)לרבייונהנבון,רבושלהחיד"א(בסי'
בטעות יוחסו הדברים לרשב"ש( כתב " -בשם עירו ועירה
קכט סק"ג הביא את דברי הגט פשוט ,וכתב על דבריו -
אם נראה בבלבול הכתיבה שינוי השם כגון שכתבו במקום
"שאלתיאתפיהת"חה"ישבישיבתכנסתישראלואמרולי
תונסתנסאובמקוםמיורקאמנורקאהואפסול".
שישכפראחדששמותניסעלשפתהיםסמוךלמוסתאגנים
סימןסה397
שבמלכות ארג'יל ויש בוהיוםקצת יהודיםדריםבה וקבור
אך בספר מכתב מאליהו שער ג' סי' ד' נקט בדעת
שםצדיקאחדמפורסם…וא"כצדקודברימהרח"שז"ל,וכן
התשב"ץשלאכדעתמהרח"ש,ובסוףדבריוהעלה"-נמצינו
נראה ג"כ מתשובות התשב"ץ שנדפסו מחדש שמביא תניס
למדין שכל השינויים הפוסלים בשמות המגרש והמתגרשת
ותוניס בתוך השאלות והרוב מתניס שהיא סמוך לארג'יל
פוסלין בשמות המקומות .וכן הביא מתשובת ריצב"א
כאמורוהמיעוטמתוניסשהיארחוקמארג'ילכידוע".
)הובאהבמרדכיגיטיןסי'תמ"ו(בגטשבאמארץהגרשכתב
וכן כתב רבי אליהו חזן בעל ספר תעלומות לב בספרו
שם העיר בוריי"ש והיו קורין אותה באוריי"ש ,והכשיר
דבראליהועלשמותגיטיןאותפ'בשםפינחסכתב"והאמת
מטעםכימנהגארץהגרלדברבלישנאקלילא,האלאוהכי
כן הוא שעיר תוניס אחת היתה ,אבל יש עיר ששמה תנס
היה פוסלו משום דחשיב שינה שם עירו וכו' יע"ש .גם
ואני ראיתיה ועמדתי על תלה .ובתשובות הרשב"ץ יש
מדברי הרב המבי"ט ח"א סי' ר"ט שפסל שנכתב בו סיני
תשובות לעיר תנס והיא סמוכה לארג'יל .וא"כ יפה כתב
במקום סינים ,וכתב דאע"ג דסיני אינו שם עיר ,הוי שינוי
הרח"ש ז"ל …אלא שראיתי להתשב"ץ בח"ב סי' פג שכתב
לפסול ,דלא בעינן שינוי ממש כמו טבריה לציפורי ,אלא
ג"כ -אובמקוםמיורקהמנורקהעיי"ש ,וצריךבירוראםגם
אפילוכתב במקום ירושלם יושלים או יושמיןוכיוצא דאינו
ישמנורקאעיראחרת",עכ"ל.הרישעדותוסותרתהשמועה
שםכלל,אפילוהכיהוישינויופסוליע"ש…מכללופרטהני
שהגיעהלבעלהגטפשוט.
מילי דכתיבנא משם כל הנך רבוותא ז"ל יצא לנו בבירור
ויעויין בשו"ת ציץ אליעזר חלק יט סי' נט שהביא את
דשם המקומות בין מקום הסופר והעדים בין מקום האיש
דברי מהרח"ש וגט מקושר ותעלומות לב ,והוסיף בזה -
והאשהשויםהםלעניןשפוסלבהםאיזהשינוישיהיהחלוף
"ולהצדיק דברי המוהרח"ש ,ראיתי שכותב גם בספר שו"ת
אויתירכדיןשמותהבעלוהאשה,וכ"כהרד"ךרישביתד'
משאת משה בח"ב חאה"ע סימן ח' ,דנקיט ליה בדבריו
וז"ל ונראה דכשמם כן שם עירם והדין הנוהג בשמם נוהג
לפרש דברי התשב"ץ כמו"ש המוהרח"ש ,ומסיר מעליו
בשםעירםכו'יע"ש.ולכןצריךלהזהרהרבהמאדבכלפרט
השגות שמשיג עליו הכנה"ג שמזכיר שם ,ומסיים וכותב
ופרט מהשינויים ,לדון בהם כדין שינה שם עירו דתנן
בזה"ל -ומ"מ יתד היא ,דכל עצמו לא נחית )הרשב"ץ(
במתניתין,דכולהוחדאמלתאנינהווכמבואר".
לפסול מתוניס לתנס אלא משום איחלופי לעיר אחרת
עכ"ל".
אך למרות שיטתו זו ,כתב המכתב מאליהו בתוך דבריו
מתשובתמהרי"טשכתב" -ובמרדכיפרקהמגרש)סי'תמ"ו(
ויעויין בספר התשב"ץ מהדורת מכון ירושלים )שי"ל
הביא תשובת ריצב"א על עיר שכתבו בשמה בורייש ואנו
לאחרונה(בהערותלח"בסי'פגשצייןכיגםביחסלמיורקא
קוריןבאורייש,כיוןשממקוםדירתהאישומקוםכתיבתהגט
-מנורקא ,ידוע כי קיים אי קטן בסמוך לאי הגדול מיורקא,
מוכיחשמארץהגרבאוהואלשונםלדברלישנאקלילאאין
הנקרא בשם מנורקא ,וכך היה בזמנו של הרשב"ץ כפי
להקפיד כלל ,למדנו שכל שהשם אחד ,אלא שבלשון העיר
העולה מתשובת הר"ן סי' מה שהזכיר את שתי השמות
משתנהאיןבכךכלום".
הללו-מיורקאומנורקא,וכןמוכחבתשב"ץח"בסי'ד',ולפי
וכן בעל הגט פשוט ,למרות שדעתו בביאור תשובת
זהמסתברמאדשגםהשמותתוניס-תנסהנזכרותבתשב"ץ
התשב"ץשלאכדעתמהרח"ש,כתבבסי'קכחסק"ג)בסופו(
עניינןאחדעםמיורקא-מנורקא,וכדעתמהרח"שוסייעתו.
"הכלל העולה דהדין דין אמת דאם כתב שם העיר בבלבול
ועל כן לפי דרך זו בביאור דעת התשב"ץ אין לפסול
קצת בשינוי אותיות מיתיר או חסר או חליף ויש משמעיות
בנידוןדידן,מאחרשהשינויאינולשםשלעיראחרת.
באותו שם כפי הכתוב בגט דאיכא דקרו לה באופן מסכים
הבית מאיר בסי' קכח סעיף א' כתב " -באמת לשון
לשמהואיכאדקרולהבשינויישלהכשיר,משוםדמסתמא
המשנה והרמב"ם והטור בתחילת לשונו והשו"ע אינם
תלינן דיקראו אותו שם באופן שיסכים לפי האמת .ואפילו
משמיעים אלא דוקא לשינה לשם מקום אחר ,אבל שינה
תימא כיון דמשמע הכי ומשמע הכי הוה ליה כאילו לא
מקום העמידה לתיבה שאין שם מקום אחר ,יש לומר דאינו
נכתב ,אפ"ה אין לפסול הגט כיון דקי"ל דאין שם עירו ושם
אלאכאילולאנכתבכלל,שמסקנתהגטפשוטוביתשמואל
עירה מעכבין בגט …ומיהו לא כל השינויים שוין וצריך
סק"א דכשר .ואף לטעם דין זה אפשר לחלק ,דדוקא בשינה
לשקול במאזני צדק כל שינוי ושינוי לפי מה שהוא ,דיש
לשםמקוםאחרשייךהוצאתלעזעלהעדיםעלידימישידע
מהם להקל ויש מהם להחמיר ,וצריך לעיין בכל פרט ופרט
האמתשבמקוםאחרלאהיובאותויוםאלאבמקוםהכתיבה
במקומוובשעתולדקדקבכלדקדוקיו".
באמת,ומיחזיכשיקרא,אושיאמרוהקדימוהוכדאיתאבב"ח,
והנההרמ"אבסי'קכטסעיףלדכתב"כלכינוישמשתנה
אבל אם הטעות לתיבה שאינו שם מקום כלל ,ובפרט היכי
מכח לשון המדינות ,כגון ליב ,שיש מדינות מדברים לשון
שהואקרובמאדלעיקרהשם,י"לדאיןלעזוכשר".
קלילא ליב ,ובמקצת מדינות מדברים ליוא או ליבא …או
וע"עבפתחיתשובהסי'קכחסק"גשהביאמדבריהבית
שהלשונותמתחלפותבקריאתהב'אופ'אוו',כגוןזנבילאו
מאיר ,ובשו"ת עין יצחק ח"ב סי' כג וסי' כד סק"י וס"ק י"ב
זנוויל פייפש ווייבש ,שמקצת מדינות מדברים יותר בלשון
הסתמךלהלכהעלדבריהביתמאירהללו.
רפה ,הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנין בו הגט,
398אבןהעזר
עטרתדבורה
ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויין כתובים ,כי
ולפיסברתו,הניחאבשםהבעלושםהאשהשאםנכתבו
כלאחדכתבכפילשוןמדינתו,ולכןסדרהגיטיןמשוניםזה
בשיבוש כלשהוא ,הגט בטל מאחר ולמעשה חסר בספירת
מזה בענין זה ,והעיקר כאשר כתבתי כן נראה לי להורות.
הדברים של שמו או שמה .משא"כ בכתיבת שם העיר,
אמנםאםאיןידועלשוןהמדינות,איןלשנותממהשנמצא
מאחרוכלמייבקשלבררמהיכןנכתבהגט,מידיביןשהגט
בדבריהקדמונים,ומכלמקוםבדיעבדאםשינהבאחדמאלו
נכתב בעיר מינכן אלא שנכתב לפי כללי כתיבת בית הדין
הדברים,כשר,כןנ"ל".
המסדר את הגט ,על כן אין מקום לחוש שלא התקיימה
וכתב החזו"א סי' צה ס"ק טז " -מקור דברי הרמ"א
תקנתכתיבתשםמקוםעמידתהעדים,אועמידתהבעל.
בתשובתריצב"אשכתבהמרדכיפרקהמגרשבכתבובוריש
ובגטמקושר)בסדרגטראשוןסי'קי(ביחסלסוגיאבסוף
תחתבאורייששכתבכיוןשניכרבתוךהגטשבאמארץהגר
פ"בדשבתכתב" -דוקאלעניןשםהדירהדהאדםנקראעל
שמדבריםשמהבלישנאקלילאאיןזהשינוי".
שםדירתוולכןמקרישינוי,אבללעניןמקוםכתיבהשעיקר
ונראה ללמוד את דין חילופי מנהגי כתיבת שמות לעז
הטעםשלאיוזמוהעדיםכמ"שהרא"שפרקהזורק,א"ככיון
בגט המחולקים בין אשכנזים לספרדים ,מחילופי המנהגים
שיש לעדים להתנצל שכתבו שם הישן ,אפשר דלא מקרי
ביןאשכנזלפוליןכגוןבשםפייבוש–וויבוש.לפיזה,במקרה
שינוי,ואפילונימאבלאכתבכללדפסול,היינומשוםשיש
הנוכחי ,מאחר שבמקום הכתיבה יקראו את שם המקום
להסתפקבכלהעולם,אבלכאןאיןלהסתפקאלאאובבבל
כראוילפיכללישמותהלעזהנוהגיםבמקוםהכתיבהובבית
אובורסיף,אפשרדליכאקפידא…ועודאיכאלספוקי,די"ל
הדיןשסדראתהגט,עלכןלהכרעתהרמ"אשבדיעבדכשר
דבש"סבורסיףבבל,לאמיקרישינוירקבשבילשהוסבשם
גם כשהמדובר בשמות האיש והאשה ,ק"ו שיש לומר כן
העיר לשם עיר אחרת שהוחזקה בשם זה .אבל אם נשתנה
ביחסלשםמקוםעמידתהעדיםוהבעל.
שם העיר ואין אחרת כשם זו העיר ,וכתב שם שנשתקע,
ובספר שו"ת נחלת אבות )למחבר ספר שער משפט על
איכא למימר דבכה"ג לא דמי לבורסיף בבל ,דיובן שהוא
חו"מ(סי' טו כתב– "אמנם אם זה הוי שינוי מן בולא פוליא
המקום ההוא שמוחזק בבבל ,אבל כאן שלא הוחזקה עיר
לבילו פילא צריך לעיין ,כי לפי מה שכתב בתשובת מהר"ם
אחרת בשם זה ,מסקו דעתייהו שכתבו שם ישן ,משיתלו
פדווא סי' י"ח בנהר הנקרא בו ונכתב פואה דאין זה שינוי
בעיר שלא הוחזקה כלל .וגם אינו מפורש בהדיא בש"ס
דהוא פחות מן נהר קייר שכתב ייר שכתב במרדכי דלא הוי
בורסיףבבלשיפסולאפילודיעבד,וצ"עבכלזה".
שינוי יע"ש ואם כן הכי נמי י"ל דלא הוי שינוי אף שנשתנה
ובספרעיןיצחקחלקב'סי'כגס"קיאכתב-ועודישלדון
המבטא בכך .אך בספר מכתב מאליהו להרב מהר"א
בנ"ד להיתירא עפ"י דברי הגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק קכ"ו
אלפנדארי בשער ג'סי' י"ג האריך לחלוק עליו ,גם בשער זה
בשם שבתי אם כתב שבתאי דבשעת הדחק יש להכשיר הגט
סי' ג' הביא בשם תשובת מהרשד"ם לפסול על שם עיר
לפידשםשבתאיאינומצויבינינווע"כלכלהרואההגטיוודע
אישקופא שלא נכתב יוד בין אל"ף לשי"ן ,והוכיח שם כן
לו כי זה הוא גט של שבתי ויתלו בטעות .ודברי הג"פ
מדברי הרשב"ץ )ח"ב סי' פ"ג( שכתב תנס במקום תונס
מסתברים קצת בסברא דזה מקרי מוכח הטעות מתוכו .וזה
שהגט פסול אף בלא נודע שיש עיר אחרת כזו יע"ש ,וכן
הוא בשם דבר המצוי לטעות וכעין הא דח"מ סי'מ"ג סעי'ח'
מהר"א מזרחי )רא"ם ח"א סי' ס"ז( פסל גט בעיר ליפנטין
ברמ"א גבי ענין אחר .והנה בחתם סופר סי' כ"ח הביא בשם
שנכתב ליפינט,וגם המבי"ט )ח"א סי'ר"ט(פסול גט שנכתב
הרא"ם בתשובה דדוקא שני דברים אין לתלות בטעות.
בעירסינסונכתבסיני,אלמאכלהיכאשנשתנההמבטאאף
ומשמע דדבר א' י"ל דיתלו בטעות ומקרי זה בשם מוכח
שקרובות השמות זו לזו פסל ,ומי ירים ראש להכריע בין
מתוכו הטעות ]ואין ת"י תשובת הרא"ם[.ומצינו בשו"ע ח"מ
הגדוליםבסבראבעלמאדתליאבמילידעלמא".
סי'מ"טסעי'ו'דאםטעווכתבוראובןבמקוםשמעוןכו'די"א
דאם יתברר שהוא טעות סופר כשר.ואף להנך דפליגי שם זה
והנה בשו"ת ברכת יוסף חלק אה"ע סי' נא כתב -
הואאםצריכיןלבירורעפ"יעדיםע"זוכיוןדאיןמוכחמתוכו
"בתשובההארכתיבטעםהדברשצריךלכתובמקוםעמידת
הטעות ע"כ פסלו להשטר .אבל היכא דמוכח הטעות מתוך
עדים כדי שאם יהיה איזה לעז ושאלה על הגט יהיה מקום
הכתב אף בלא בירור זולתו בזה כ"ע מודו דכשר ואין לנו
להתבררעלידישיראומקוםעמידתהעדים.וא"כבנ"דיש
להרבותבמחלוקת.ונכוניםדבריהגטפשוטבזה.
לצדד אפילולאותםשפוסליםבלימקוםעמידתעדיםהיינו
והנה בטיב גטין שמות אנשים אות ש' ס"ק ה' חולק על
בדלאכתבכלל,אבלאםכתבמקוםעמידתהעדיםרקשעל
הג"פ בזה.והנה לפי הכלל של הג"פ הזה יש לנו להקל בקו"ח
ידי אות אחת יש להסתפק בשתי עיירות הזו או הזו ,הרי
גם בשם העיר תונס שכתבו תנס אם אין עיר שנקראת תנס
שעכ"פ אם יהיה איזה לעז יכולים להתברר על ידי הגט כי
לפידגםבזהשייךלדוןלסברתהג"פדכיוןדליכאעירששמה
ישאלו מאיזה עיר בשניהם המסופקים ומשם יבורר הכל,
תנס ע"כ ממילא יתלו בטעות וידעו כולם שנכתב הגט בתונס.
משא"כ אם לא כתב כלל ,פשיטא דאי אפשר לחקור בכל
והנה לכל הפחות ה"ל ספיקא דדינא בנ"ד אם כהג"פ או
העולם".
כהטיבגיטין.והנהלפידבריהג"פיש לדון להיתיראבנ"דג"כ
סימןסו399
כיון דשם פעשיא אינו מצוי בינינו ע"כ יתלו זה בטעות ויבורר
שהאשכנזים מבטאים ,ללא שינוי ,אלא שכתיבת האות י'
לכלע"יכתבהגטדהאשהפעשאנתגרשה".
אצל הספרדים היא כפי שהאות ע' אצל האשכנזים ,והגט
במקרה שלפנינו קיימת סברא נוסף להקל ,וזאת מפני
נכתב כפי המקובל אצלהם במקום כתיבת הגט .וכך גם
שהשםהעיקרישלהעיר"-מינכן"נכתבכראויגםלפיכללי
תתבאר כתיבת שם הנהר ,שיובא להלן .וכפי הנראה הגט
השמות הנהוגים אצל הספרדים .השינוי בכתיבת שם העיר
נכתב עבור זוג אשכנזי ,ואפ"ה מסדר הגט כתב שם העיר
מתייחס לשם השני הנכתב "דמתקריא מינכען" ,או לשם
כמקובלאצלהספרדים.
בהמשךהתשובהכתבהפניםמאירותלענייןשםהנהר,
הנהר,ועייןברמ"אסי'קכחס"דשהכשיראפילובשינהשם
ומדבריו נלמד לנידון דידן ששם הנהר נכתב כנ"ל .וז"ל
הנהר,ק"ובנידוןדידןשאינושינויממש,וכפישהתבאר.
בסיום נציין למש"כ בתשובת פנים מאירות חלק ב' סי' יט
הפנים מאירות " -פשיטא שאין לפקפק בשינוי הנהר בעני
)הובאבפת"שסי'קכחס"קיד(,וז"ל"-עודספקאחדבכתיבת
וכתבוביגיידהאהכריערמ"אבאה"עסי'קכ"חס"דאםלא
שםהעירטעמשווארשאנואשכנזיםכותביםבשניווי"ןוכתב
כתב שם הנהר או ששינה בו כשר ומי יבוא אחריו לסתור
בבי"ת ,כבר כתב רמ"א בסוף סי' קכ"ט מקום שהלשונות
דבריו ובעיגונא הקילו ,ופשיטא כאן דהספרדים קורין לנהר
מתחלפות בקריאת הב' או הפ' או הוי"ן כגון ונביל או ונוויל
כןדישלהכשיר".
פיבוש ויבוש שמקצת מדינות מדברים יותר בל' רפוא הולכין
אחרלשוןבניאדםבמדינהשנותניםהגט.א"ככיוןשהספרדים
מסקנת הדברים -במקרה שלפנינו שהבעל אינו כאן
הדרים שם כותבים ב' במקום וי"ו יש להכשיר שכתבו
ובמאמץ רב הצליחו להביאו לסידור הגט ,וגם קיים שיקול
טימשוואר.ואףבשינויהיו"דשכתבוכיוןשמדבריםבלשונםכן
של זילותא לרב המסדר את הגט ,אם נבקשו לטרוח הכל
הולכין אחר לשון בני אדם ,וכיון שהרוב הקהל הם ספרדים
מחדש לכתת רגליו לעיר שבה נכתב הגט ולסדר גט פעם
והם כותבים שם המקום כך אנן בתרייהו גרירן שלא לשנות
נוספת ,יש להכשיר את הגט ולהתירה להנשא לעלמא,
שםהעירשלאלהוציאלעזעלגיטיןהראשונים".
והסכים עמי בזה הלכה למעשה ,דיין מובהק אב"ד לסדור
לולי דמסתפינא הו"א שבאותו נידון שבתשובת פנים
מאירות ,גם הספרדים היו מבטאים שם העיר כפי
גיטין העוסק בסידורי גט למעלה מעשרים שנה ,הגאון הרב
שמואלפלדמןזצ"ל.
סימ סו
כתיבתשםהבעלבגטכשהואנקראבשםהמשפחהבלבד,
אובשםקיצורמשםהמשפחה
סיוןתשנ"ו
ואילובהתכתבויותהפנימיותבתוךהקיבוץהוארושםעצמו
פרטיהמקרה
בבית הדין הופיעו זוג המבקש להתגרש ,והתעוררה
שאלה כיצד לכתוב את שם הבעל בגט .במקרה זה מדובר
בשם גברי .במקרה זה לא ניתן להתחשב בשם שעולה בו
לתורה ,מאחר שהבעל גר בקיבוץ חילוני ואינו רגיל כלל
לעלותלתורה.
באדם שנולד באירן לפני כחמישים שנה ,שמו -משה ושם
השאלה העומדת לבירור היא האם יש לכתוב בגט את
אביו-גבריאל.הבעלעלהלארץבהיותונערושםמשפחתם
השם "גברי" .צדדי הספק הם ,מאחר שאין כותבין שם
נקבעכשםאביהמשפחה -משפחתגבריאל.עדהגיעולגיל
משפחה בגט ,גם קיצור השם נידון כמו השם המלא ,ומדינא
עשרים נקרא בפי כל -משה .אך בהיותו בצבא ,החברים
אין צריך לכותבו ,על כן כשם שבנידון זה לא נכתוב בשם
התרגלולקרואלוגברי,שםשהואקיצורשלשםהמשפחה.
הבעלאתשםהמשפחה "גבריאל" כךאיןלכתובאתהקיצור
לאחרסיוםשירותוהצבאיהואהתחתןועברלגורבקיבוץ.
משם המשפחה .מאידך י"ל ,שאני הכא שאין שאר בני
מעת נישואיו ועד היום ,במשך כשלושים שנה ,הבעל
נקרא בפי כל בשם "גברי" בלבד .רק בתעודת הזהות
משפחתומכונים"גברי",וזהוכינויהמיוחדלבעלבלבד,ואינו
כשםמשפחהרגילשגםשארבניהמשפחהנקראיםבו.
וברישומיםהרשמייםהוארשוםבשםמשהגבריאל ,דהיינו
כמובן בנידון זה ,אם על פי הדין יש לכתוב את השם
"משה" כשם פרטי ו"גבריאל" כשם משפחה .אך מאחר
גברי ,ושם זה נחשב כשמו של המגרש ,אם ישמיטוהו נכנס
שהואמתגוררבקיבוץ,הרישבחייהיוםיום ,הואאינונזקק
לחשש פסול גמור בגט עקב השמטת השם העיקרי ,בהנחה
לחתום בצ'קים וכדומה ,אבל אם לעיתים רחוקות יכתוב
שהשם שנקרא בו בפי הרוב ,נידון כשם העיקרי לעניין
מכתבלמוסדרשמי ,הואמצייןאתשמובשםמשהגבריאל,
כתיבתהגט.
400אבןהעזר
עטרתדבורה
כתיבתשםהמשפחהבגט
נוהגין.וכןראוילנהוגמשוםשכתבבסדרגיטיןסי'לטעלגט
שנינובמסכתגיטיןדףפז":כתבחניכתווחניכתהכשר".
אחדשהיהכתובבוחייםהמכונהגנששהואכינוימשפחה
ופרש רש"י " -שם לווי של המשפחה כולה" .וכתב הקרבן
ואמרה"רז"קשהגטאינוכשרכיעלשםהמשפחהכותבים
נתנאל )שם( " -חניכתו פרש רש"י שם לווי של המשפחה,
החינוךולאהמכונה,כימכונהמשמעלשוןיחיד,וחינוךעל
ר"ל שהוא ממשפחת רוטן בערג והיא ממשפחת ווייל ,ולא
כלהמשפחהכמושפרשרש"יפרקהמגרש,ובתרומתהדשן
הזכיר בגט רק שם ראש משפחתו ומשפחתה ,שכתב מגזע
סי'רלהמשמעדישלכתובוכלשוםוחניכהאףבמקוםדלא
רוטןבערגמגרשאשתוממשפחתווייל,ומיירידנתןלהבפני
נהיגין לכתוב כן בשאר גיטין .לכן נראה שאין לכתוב כלום
עדי מסירה ,כ"כ המרדכי ר"פ כל הגט בשם רבינו יואל,
מכינויהמשפחהלהוציאנפשיהמספיקא,וישלעשותכדברי
דאל"כ מה אנו יודעים איזה מן המשפחה הוא מגרש כיון
בעל סדר הגט שכתב סתם שלא לכותבו כלל ,ואילו היתה
דלאהזכירשמותם".
דעתולכתובשוםוחניכאהיהמפרש,כןנראהלי".
מבואר משיטת רש"י דהגט כשר אע"פ שלא כתב שם
ובהתאם לדבריו אלו פסק הרמ"א בשו"ע סי' קכט סעיף
המיוחדדוקאלאישאולאשה,אלאכתבשםהכוללאתכל
טז"-וכלכינוימשפחהאיןלכתבןכללביןשהואלשוןעברי
בניהמשפחה.
אולעז,והכינהוג".
והתוס' )פח (.הרא"ש והרשב"א הביאו שיטת ר"ח ור"ת
ובספר גט פשוט סי' קכט סק"פ כתב " -ודאי דכן הוא
שהחניכה המוזכרת במשנה היא כינוי האדם עצמו ,אך גם
המנהגדאיןכותביןכינוימשפחה,ולאידעתילמה,דאדרבה
חניכה שהמשפחה כולה נקראת על שמה מהני ,והיינו
האדםניכרבשמווצירוףשםמשפחתוטפימשמוושםאביו.
חניכתאבותשהוזכרהשםבגמרא.
ומדברימרןהב"ייראהדישלכתובכינוימשפחה"
וע"עבב"יסי'קכטד"ה,וכןחניכת'ובספרגטפשוטסק"ז
אךהג"פפוסק" -אםיששנייוסףבןשמעוןכותביןשם
שהביאו את הדעות בזה ,ומסקנתם -מעיקר הדין עכ"פ
המשפחה לסימן .סדר הגט דר"י מינץ סי' מה …וכן ראיתי
בדיעבדהגטכשרגםאםכתבוחניכתמשפחהבלבד.
מעשה פה עיה"ק ירושלים ת"ו דכתבו שם המגרש וכינויו
אךבספראהלישםכללז' ס"קנאכתב,וז"ל" -ואםלא
כתבו רק כינוי המשפחה ,אנא גראס אנת אנתתי גראס
והכינוי היה כינוי משפחה וכתבו יוסף המכונה לופיס ,ובגט
אחרכתבויוסףהמכונהפינסו".
וכדומה .לא מיבעיא אם הוא לאחר שלש דורות )וכך הוא
בשו"תתשובהמאהבהח"אסימןנב)אותז'(פסקהלכה
סתמא דמילתא בזמנינו שיש שלש דורות ויותר מעת
למעשהכדעתהג"פלכתובשםמשפחהלסימן.וז"ל" -פעם
שנתחדשו כינויי המשפחות( ודאי פסול .אלא גם אם הוא
אחת היו פה שני יוסף בן שמעון ,גם שמות דורות היו
בתוך שלש דורות )דלפעמים מחדשים להם כינוי משפחה(
משולשים ,יוסף בן שמעון בן יעקב ,גם ארוך וגוץ לא היה
הנה לעיל בסק"ו כתבתי כי לפענ"ד הרמב"ם ז"ל לא פסק
בהו סימן .ואמרתי בזה יש לסמוך על שני גאונים מהר"י
כברייתא דפליגי בחניכת אבות עד כמה ,אינו מכשיר אלא
מינץ בסדר הגט סימן מ"ה ומהר"י ווייל לכתוב חנוך
בכינוי האיש והאשה גופייהו כתנא דמתניתין .והנה גם
המשפחה לסימן ,ובזה גם המשאת בנימין בחדושיו לאבן
בשו"ע גם המחבר וגם הרמ"א לא הביאו דין חניכת אבות.
העזר סוף ספרו מודה ,והסכימו עמי הרבנים בית דין מו"ש,
לכןלפענ"דקשהלהכשירבזה".
וכןנעשההלכהלמעשהיוםא'ח"יאדרהשניתקס"ה".
ישמקוםלברר,מההטעםשהורגלושלאלכתובבגטאת
שםהמשפחהבנוסףלשמוהפרטי.
ראשית ראוי לציין שאמנם התפשט המנהג להמנע
מכתיבת שם משפחה ,אך בעיקר הדין בהלכה זו ,נחלקו
הפוסקיםאםראוילכתובבגטגםאתשםהמשפחה.
המהרי"קבשורשקוכתב" -ועלכיקוראיןאותופוא"ה
ועיין בשו"ת חתם סופר חלק אה"ע ח"ב סי' לב שהביא
את דברי התשובה מאהבה ובמסקנת דבריו העלה שאכן
ניתןלכתובאתשםהמשפחהכסימן ,ואםהוחזקושנייוסף
בןשמעון,יכתוביוסףדמתקרייוסףקאץבןשמעון.
הגטפשוטכתבארבעהטעמיםמדוענמנעומלכתובאת
שםהמשפחהבגט,כשאיןנחוץלכתובסימן.
…נקרא כן על שם משפחתו ,וא"כ דבר פשוט הוא שיש
טעםראשון " -אפשרדטעמאדאיןכותביןכינוימשפחה,
לכותבובגטבלשוןהמכונה,כיוןדהוילשוןלעזכמושכתב
משום דברוב בני אדם מזכירין שם המובהק עם הכינוי.
רבינופרץ".
ובכה"גלאוחניכהמקרי,דטעמאדכותביןהחניכהבגטכדי
והבית יוסף בסי' קכט הביא את דברי מהרי"ק ,ובהמשך
להכיר שזהו פלוני המגרש ,שלא יסברו שזה ראובן שכתוב
דבריו חזר על סברא זו כדבר מוסכם וכתב " -אבל כשהוא
בגטאין זה המגרשכי רביםשקורין לובחניכהאינם יודעין
כינוימשפחהנ"לדלכוליעלמאכתבינןליהוכותביןהמכונה
ששמו הוא ראובן .ואם כן כל היכא שקורין תדיר שם
כמושכתבתילמעלה".
המובהקעםהכינויליכאלמיחשלהכי".
הרמ"אבדרכימשהס"קיחחולקעלהב"יוכתב"-בסדר
סבראזו שלהג"פ מקורה בדברי תרומת הדשן סי' רלה,
גיטיןשלנוכתבבשםהרבהגדוליםדאיןלכתובשםהכינוי
עיי"ש .לפי סברא זו ,אם האדם נקרא תדיר רק בשם
של המשפחה כלל כגון גנש קץ ושלייכר וכדומה ,וכן אנו
משפחתו ואינו נקרא גם בשמו הפרטי יחד עם שם
סימןסו401
המשפחה ,יש לכתוב את שם המשפחה ,ולא גרע מחניכה
וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק חלק אה"ע סי' קיב שבאר
שהכלקוראיןבה,ואםיכתבובגטרקאתהשםהפרטיולא
הטעםשאיןכותביןשםמשפחהבגטמאחרששםהמשפחה
יכתבו את שם המשפחה יש לחוש שמי שמכירו רק בשם
כולל את כל המשפחה ,אין הגט מוכיח מתוכו מי המגרש,
המשפחהורואהאתהגטלאידעשבעלזההואהמגרש.
ובתוך דבריו כתב " -א"כ מצד תרי טעמי אינו ראוי לכתוב
טעםשני"-אינמיאפשר,דטעמאדלאנהגולכתובכינוי
שם המשפחה ,א' דאינו יכול לכתוב דמתקרי על שם
משפחה משום דיש פוסקים דמשמע מדבריהם דכשהכינוי
המשפחהוכןלאהמכונה,דהרימצדעצמובשםהעצםאינו
משפחה בלשון לעז כותבין המכונה וכשהוא בלשון הקודש
נקרא כן אלא מצד כללות המשפחה .ושנית ,דעי"ז לא יהי'
כותבין דמתקרי ,וזהו דעת מור"ם ,וי"א דכל חניכה כותבין
מוכח מתוכו לגמרי ולא יהי' ידים מוכיחות דהרי מנאי על
המכונהביןשהיאלשוןעבריוביןבלשוןלעזוזהודעתמרן.
שםהעצם הפרטיקאי ,ולכך אין כותבין שםהמשפחה .וזה
ומחמת ספיקא זו אם נכתוב המכונה או נכתוב דמתקרי
הטעםעדיףושייךיותרהאידנאשהרגילולקרואאתהאדם
נמנעו מלכתוב שם כינוי משפחה ,וכן נראה מתוך תשובת
עלשםהמשפחהישבוחששיותרממהשהיהמקדמתדנא
מור"םסי'פדיע"ש".
שהיה שם המשפחה רק שם לווי וכפרש"י בגיטין דף פו.:
טעםשלישי " -ועודנ"ל ,דטעמאמשוםדישכמהשמות
אמנם גם מקדמת דנא שהיה נמשך שם המשפחה על שם
במשפחות דאין אדם בקי בהן ובשמותיהן ,ואיכא למיחש
פרטי שלו היה חשש הנ"ל ,דהאיך יכתוב למשל משה בן
שמא לא יכתוב שם כינוי המשפחה כמשפטו ויהיה בזה
אברהם הארטמאן ,הרי יוכלו לטעות דשם הארטמן דהוא
שינוי השם דמבטל הגט .לכן נמנעו מלכתוב כל שם כינוי
באמת שם המשפחה ,יאמרו כי הוא שם הפרטי של אביו,
משפחה כי אם פלוני בן פלוני בלבד דרוב השמות הם
וכיוצ"ב מבואר בתשובת הרמ"א ומרומז בדברי סדר הגט
ידועיםואיןאדםמצוילטעותבהם".
אותיח".
טעםרביעי"-הרבבעלהלבושכתבדטעמאדאיןכותבין
עפ"י דברי המהר"ם שיק ,אם הבעל בלבד מכונה בכינוי
כינוי משפחה ,משום דס"ל שאין שם כינוי משפחה מפרסם
היוצא מתוך שם המשפחה ,וכגון בנידון דידן ,אין מניעה
להמגרש,שהריכלמשפחתוקרוייםכןעכ"ל".
לכתובכינויזה.
הנה הלבוש נקט שאין מקום לכתוב את שם המשפחה
בספר גט מקושר )על קונטרס השמות לב"ש בס"ק קעה,
מאחרשאינו שםהמיוחדדוקאלאדםזה,ולפיזה איןצורך
הובא בפת"ש סי' קכט ס"ק מא( כתב " -יש במדינות הללו
לסברותהקודמותשהביאהג"פ.ובשו"תדברימלכיאלח"ד
לרוב שם כינוי ,כמו רוזין או פייגן וכדומה ,ורבים מעמי
סי'קלגכתבבתוךדבריו–"כתבוהפוסקיםבאה"עסי'קכ"ט
הארץ מתיהדים שלא להזכר שם ישראל עוד ,ומפרסמין
סט"זשאםחותםאונקראבפיהרובבכינויהמשפחהכנהוג
עצמן בשם הכינוי הנזכר .אף שרגילים גם ישראל בהזכרת
בעתיםהללו,איןלכותבובגטלפישאיןזהשמוהמיוחדלו,
השם הזה ,מ"מ בגט אין לחוש לכתוב שם זה כדת משה
והוי כסימנא בעלמא" ,וזהו כסברת הלבוש ,והוסיף ביאור
וישראל ,שהכל יודעים שעיקר שמו ביהדות אינו כן .ואין
שאיןשםהמשפחהנידוןכשמושלהאדםאלאכסימן.
צריךלהמציאכלשוםבשבילזה ,מאחרוידועלכלשאיןזה
לפי זה ,בנידון דידן יש לכתוב את הכינוי גברי ,מאחר
שהואכינויהמיוחדרקלמגרשולאלשארבנימשפחתו.
עיקר שמו ואין עולה לס"ת רק בשם ישראלי .ואפילו חותם
עצמו ג"כ בשם הכינוי ,ידוע שאינו אלא בדרך כינוי .ונראה
שאר הפוסקים שכתבו טעמים אחרים לא סבירא להו
הטעם דלא כותבין הני כינויים משום שהם כינויים כוללים
כסברתהלבוש,ולדעתםאיןלהמנעמלכתובשםהכוללאת
לכלהמשפחהכמ"שרמ"א)סי'קכטסט"ז(….כתבינןעיקר
כלבניהמשפחה,מאחרולמעשהגםהמגרשנקראבשםזה,
השםלבדווסגיבהכי ,דלאגרעמחניכהשהכלקוראין ,וכאן
ונחשב כשמו .אלא בארו שאין הכרח לכתוב את שם
נמי כו"ע ידעי שיש לו שם עיקרי בלשון יהודים ולכן לא
המשפחה וניתן להסתפק בשמו הפרטי ,מאחר ובדרך כלל
כתבינןליה".
הואנקראגםבשמוהפרטיואיןחשששיטעוולאידעומתוך
הגטמיהמגרש,ואינוכחניכה,ולכןכתבושמחמתהספקאם
לכתוב המכונה או דמתקרי או מחמת חשש שיטעו בכתיבת
השם נמנעו מלכותבו .אבל במקום שיש צורך לכותבו אין
מתוך דברי הגט מקושר עולות כמה סברות לכתוב את
השםהפרטיבלבד-
א .הכל יודעים שעיקר השם היהודי שלו הוא השם
הפרטיהשםהעברי.
מקום להמנע מפני החששות האלו ,וכמו שבמקום שהוחזקו
ב.הואעולהלס"תרקבשםהפרטי.
שנייוסףבןשמעוןכותביןאתשםהמשפחהלסימן.
ג .שם המשפחה כולל לכל בני המשפחה ,וכסברת
ולכן בנידון דידן ,גם לסברת תה"ד ,מאחר שאין רגילים
לקרוא לו בשם משה בצירוף הכינוי גברי ,הרי שיש הכרח
לכתובכינויזהולאגרעמחניכהשהכלקוראיןלובה,וניתן
לכותבו מפני שהוא שם המיוחד רק לבעל הזה ולא לשאר
בנימשפחתו.
הלבוש.
ד .אם כותבים רק את השם הפרטי ודאי כשר ולא גרע
מחניכהשהכלקוראיןבה.
לפי זה בנידון דידן שאין אפילו אחת מהני סברות ,ודאי
ישלכתובאתהכינויגברי,שהיאהחניכהשהכלקוראיןלו
402אבןהעזר
עטרתדבורה
בהואיןכלבניהמשפחהנקראיםבשםזה,והשםמשהאינו
בשימושאפילולעליהלס"ת.
וכן בתשובה חלק ח' סי' רמב כתב המהרש"ם " -אגב
אזכירבמהששכיחבזה"זאנשיםשנקראיםבפיכלרקבשם
בספר דברי חיים על שמות גיטין )שער שינוי השמות
כינוי המשפחה כמו מרגליות ,ראפאפארט ,וכדומה ואינו
סעיף יב( כתב " -הנה באותם אנשים שאינם נקראים בשם
עולהלתורהכללולאנקראבשמוהעצם והכינוי,והארכתי
העיקרי מתולדותם רק ע"ש המשפחה ,כמו פואה שמביא
בזה בתשובה דמ"מ אין שמו העצם בכלל נשתקע שהרי
מהרי"ק ז"ל וכעין מה שמבואר בראשונים שיש משפחות
חותם בר"ת של שמו קודם שם כינוי המשפחה ועוד שהרי
גדולות שכלם נקראים על שם ראש המשפחה ,וזה נקרא
ידועלכלשאיןהכינויאלאשםמשפחהוישלושםאחר…
חניכת בתי אבות בשם .והרמ"א ז"ל כתב דאנו עתה אין
ועכ"פ אם יכתוב שמו העצם דמתקרי מרגליות או המכונה
כותבין שם המשפחה מחמת מחלוקת הפוסקים אם לכתוב
ראפאפארטדהיינושםהמשפחהכשר ,וגםלכתחילהיעשה
המכונה או חינוך כמבואר בד"מ ,וא"כ באיש כזה ששם
כן".
תולדתו נשתקע כי אינו רגיל לעלות לס"ת וצ"ע איך יכתבו
וכן מצינו בספר שואל ונשאלחלקה' חלקאה"עסי' יט
שמו הא הוי נשתקע שמו העיקרי ועתה אין לו רק שם
שכתבלכתובשםמשפחהבמקוםשישהכרחגםכשזהושם
המשפחה שאין נוהגין לכתבו בגט כנ"ל .ונלפענ"ד דבכה"ג
הכולל את כל בני המשפחה ובצירוף שמו הפרטי ,וז"ל -
נסמוך אמהרי"ק שהורה בכה"ג לכתוב שמו העיקרי לחוד
"דעתהרבמצותכהונהז"לבמיששמוחייםושםמשפחתו
ומטעםשהכליודעיןשאיןהשםשקוריןאותורקהמשפחה,
הלאל וכו"ע קרו ליה הלאל ואין מזכירין שם חיים כלל,
וא"כאםיכתבושםהעיקרילאילעיזוכללכייבינושזההוא
וכתב שכותבין שם חיים דמתקרי הלאל ושכ"כ הרב מקור
המגרש ,כי בודאי ידעו שיש למגרש שם העצם זולת שם
ברוךסי'ט'בנדונוע"ש".
המשפחה יעו"ש במהרי"ק ז"ל .אך נראה לי דיותר טוב
וע"ע בספר גט מסודר סי' יב סעיף לא שהביא העובדא
לכתובעודגטאחרולכתובדמתקריעלשםהמשפחה.דנהי
שדן עליה המהרש"ם וכתב את דעת המהרש"ם וכן הביא
דכתבוהפוסקים דכה"גבשםהמשפחהכותביםחינוך ,מ"מ
דעה שיש להמנע מלכתוב שם משפחה גם במקרה כזה
דמיתקריג"ככשרבדיעבד,כמבוארבתשובתרמ"אז"ל".
ולפרסם את שמו הפרטי במעמד עשרה ,ומסקנתו דבמקום
והנה בנידון דידן אין שייכת הסברא שכתב הדבריחיים
שא"א לפרסם ינהג כמהרש"ם ,ומי שנוהג תמיד כמהרש"ם
בתחילת דבריו ,דשאני בנידון הדברי חיים שכולם יודעים
אין מזחיחין אותו ויש לו על מי לסמוך .וע"ע במש"כ בשדי
שיש לו שם עברי מלבד שם המשפחה שהוא נקרא בו בפי
חמד מערכת גט סי' ז' ס"ק יב ובשו"ת חלקת יעקב חלק
כל .משא"כ הכא שהשם גברי נראה כשם פרטי שלו ,ומי
אה"עסי'צו.
שאינומכירוהיטבסבורשאכןזהושמוהפרטי.ולכןאיןלנו
העולה מהאמור -במקום שהאדם נקרא בכינוי היוצא
אלא העצה שכתב הדברי חיים בסוף דבריו ,ולכתוב משה
משםהמשפחהוהואכינויהמיוחדרקלו,וכמובנידוןדידן,
דמתקריגברי.
לכל הסברות שכתבו הפוסקים ודאי שיש לכותבו בגט .לכן
ובשו"תמהרש"םח"אסי'פגנשאלבמישבלידתונקרא
בנידון דידן השם "גברי" הוא השם העיקרי של הבעל ,ואי
בשם משה ובני ביתו קוראים לו בשם מאריץ ומחוץ לבית
אפשר להמנע מלכותבו .מאחר שאינו שם הכולל את שאר
נקרארקבשםהמשפחה,ועולהלתורהבשמומשהרקפעם
בני המשפחה אין חשש בכתיבתו .אך השם "משה" רשום
אחתבשנה,וגםזהאינובכלשנה.ובמסקנתוכתב" -לענ"ד
בתעודת הזיהוי שלו והוא שם עריסה ,ולפעמים רחוקות
אם עולה לפעמים בשם משה יש לכתוב משה דמתקרי
נקרא בו יש לכתוב את שני השמות ,ועדיין יש מקום
מרגליתאוהמכונההורוויץ…וראיתיבד"מסי'קיטדבשם
להתיישב בזה איזה שם להקדים .לכאורה הדעת נוטה
משפחהל"שלכתובהמכונהכיהואחינוךולאכינוי ,והביא
להקדיםאתהשםגברי,מפניששםזהכברהפךלהיותשמו
כן בשם סה"ג בשם כמה גדולים ,וא"כ צ"ע בשם מרגלית
הפרטי לכל דבר ועניין ,ויש להקדים השם גברי שנקרא בו
אוליישלכתובוחינוכומרגלית…אבלי"לדהד"ממיירירק
בפיכל,אךעייןבגטפשוטסי'קכטס"קצאשדןבנידוןקרוב
בזמן הקדום שלא היה נקרא בפי כל בשם המשפחה לבד,
לנידון דנן ,באשה שנהגו במקומה שאם אביה אינו מצוי
אבל בזה"ז מודה .ולכן לענ"ד יש לכתוב משה המכונה
בעירשלאלקרואלהשםעצםעדשישובלמקומו,ובינתיים
מאריץודמתקרימרגלית".
קוראיםלהבשםהמשפחה,ודןהג"פבנידוןשהשםמשפחה
ובהשמטות הוסיף המהרש"ם " -ויען שמעתי מפקפקים
עמ"ש בפנים לכתוב בזה"ז שם המשפחה ,ובאמת לא מלבי
שנקראה בפי כל אינו ממש כשם המשפחה אלא בשינוי
מועט,וכעיןנידוןדנן.
יצאהדברהזה.והדברברורדמבלעדישםהמשפחההרילא
וז"ל הג"פ " -כגון דשם המשפחה הוא אהובי קורין לה
נודעלושםאחרכלל,ולאהוימוכחמתוכומיהואהמגרש,
אהובה ,ואם שם המשפחה הוא אמאדו קרו לה אמאדה,
ואיך יוכשר הגט .ואף דהרמב"ן גיטין יט כתב דמדאורייתא
וכשבא אביה קורא לבתו שם העצם שרה רבקה וכיוצא,
איןצריךשיהאמוכחמתוכובגטורקמדרבנן,כדמוכחבב"ב
ולהיותכיהנערהמיוםשנולדהקרולהבשםהמשפחהושם
קס"זב',מ"מהריעכ"פמדרבנןבעינןמוכחמתוכו,וליכא".
העצםשלהבאלהאחרגדלות,רובאדעלמאקרולהבשם
סימןסו403
של המשפחה אהובה או אמאדה .ובכל כה"ג יראה לי
אחד שבו יכתב שמו הפרטי אף שאין משתמשים בו,
דאע"גדאיןרגיליןלכתובבגטשםמשפחה,היינומפנישאין
ודמתקריע"שהמשפחה.
רגילותלהקראבשםמשפחהלבדכיאםבשיתוףשםהעצם
בשו"תאבניצדקלהג"רמנחםמענדלפאנעטז"לסי'צב
וכמ"ש ת"ה סי' רל"ה .אבל בנידון כזה דקרו לה בשם
כתב על בעל ששמו מיכל ונקרא רק בשם המשפחה אדלר
משפחהלבד,וכמהזמןזההשםהיהלהבמקוםשםהעצם,
)לדעתו יש לכתוב אדלר ולא אדלער( ,וכתב שם – "אני
יראה לי דצריך לכותבו ויכתבו תחילה שם העצם ואח"כ
מסתפק מאד ,כי אם נאמר לכתוב שם מיכל לבד ,זה אינו.
יכתבו המכונה אהובה או אמאדה .דידוע דזה השם לא
דהגם שהסכימו הפוסקים דכשאין ידוע שם הקודם כותבין
הוקבע לה בשום זמן בעבור שם העצם אלא משום כינוי
רקשםהחול,היינובשםהנקראכןבפיכל,דהויג"ככעיקר
משפחה לבד .ואם אירע ח"ו שמת האב במדינת הים ולא
השם .אבל אם לא נקרא בפי כל בשם זה ,אין מקום
קרו לה לעולם בשם העצם ,יראה לי דיכתבו אנת אנתתי
להכשירו".
המכונהאהובהאואמאדהלהורותדשםזההואלהמחמת
כינויולאמחמתשםהעצם".
מסקנתהדברים -בנ"דניתן לכתובגט אחדשבויכתב –
"משה דמתקרי גברי" .אך לרווחא דמילתא ומאחר שלא
היתהמניעה,כתבנושניגיטין,ובראשוןנכתבמשהבלבד.
ולאחר מכן הביא מהדברי חיים שהורה שנכון לכתוב
שני גיטין ,אך בנידון שלו שהגט נשלח באמצעות שליח,
העלהלכתובגטאחדשבויכתבמיכלדמתקריאדלר.
בטרם הגט נכתב ,הג"ר מנחם מענדל פאנעט ז"ל שלח
שאלהזולהג"רשרגאפייבלטויבשז"למיאסשהסכיםעמו,
ותשובתונדפסהבספרואוריוישעיסי'מה,ובמסקנתדבריו
כשנקראבפיכלרקבשםהמשפחה
הורהלכתוב-מיכלדמתקריאדלער.
הוי עובדא ,שהתבקשנו בבית הדין לסדר גט לאדם
בתשובתו כתב – "כיון דהשם העברי מיכל נשתקע
שנקראבשםהמשפחהבלבד,ואףאשתוקוראתלובשםזה.
בקריאה,ולספרתורהאינועולהכללבשוםפעם,ורקשהוא
אותואדםמלידהשמודוד,וכךרשוםבתעודות,כשהיהילד
חותם כן ,שייך שפיר לכתוב השם אדלער ג"כ .ולפענ"ד
נקראדודי)ד'בשורוק(,אךמאזהיותובגיל 18נקראבפיכל
נראה דאף דלדעת הרמ"א ז"ל בד"מ ובשו"ע שאין לכתוב
רק בשם המשפחה שהוא שם לועזי ,מלבד אחותו שעדיין
כינוימשפחה,הואמטעםכיעלשםמשפחהכותביןהחינוך
קוראתלודודי.
ולאהמכונה,כימכונהמשמעלשוןיחיד,וחינוךהואעלכל
נראה שאין מנוס אלא לכתוב שני גיטין שבראשון יכתב
המשפחה.עכ"זדמתקרישייך שפירלכתוב.דלשוןדמתקרי
שמומלידהובתעודות– דוד,ובשנייכתבושניהשמות,דוד
כולל הכל ,וכמבואר בתשובת הרמ"א סי' פ"ד .ביחוד שכל
דמתקרי בשם המשפחה .וזאת עפ"י הוראת הדברי חיים
הטעםשלהד"מז"ללפענ"דנראהדזהדוקאבעירשישכל
)שמות גיטין שער שינוי השמות סי' יב( שהובא לעיל וכתב
בני המשפחה שמה .אבל כיון דבכאן אין איש שיהיה נקרא
וז"ל – "והנה באותן אנשים שאינם נקראים בשם העיקרי
בשם אדלער …ודאי דשייך בזה לשון דמתקרי כיון דהוא
מתולדותם,רקעלשםהמשפחהכמופואהשמביאמהרי"ק
דוקא נקרא בשם זה לבדו .גם כדאי הוא מרן הב"י ז"ל
ז"ל …באיש כזה ששם תולדתו נשתקע ,כי גם אינו רגיל
ואחריו הפוסקים האחרונים ז"ל ,וגם הגאון האמיתי בעל
לעלות לספר תורה ,וצ"ע האיך יכתבו שמו הא הוי נשתקע
חתם סופר ז"ל באה"ע סי' ל"ב ,וכבוד אביו הגאון בספר
שמו העיקרי ,ועתה אין לו רק שם המשפחה שאין נוהגין
)מראהיחזקאל(…סי'עהאשרהעלוכולםשישלכתובאף
לכותבובגטכנ"ל.ונלפענ"דדבכה"גנסמוךאמהרי"קשהורה
כינוי משפחה בגט …וכדאי המה הב"י ושאר פוסקים ז"ל
בכה"גלכתובשמוהעיקרילחוד,ומטעםשהכליודעיןשאין
לסמוך עליהם עכ"פ בשעת הדחק ,וביחוד דגם הרמ"א ז"ל
השם שקורין אותו רק המשפחה ,וא"כ אם יכתבו בגט שם
אינו מחליט דעתו לפסול רק במנהגא ,וכמו שסיים שם
העיקרילאילעיזוכייבינושזההואהמגרש,כיבודאיידעו
בהג"העיי"ש,והיכאדאיאפשרשאני".
שיש למגרש שם העצם זולת שם משפחה ,יעו"ש במהרי"ק
וע"ע בשו"ת צמח צדק אה"ע סי' קפד שדעתו שגם אם
ז"ל .אך נראה לי ,דיותר טוב לכתוב עוד גט אחר ולכתוב
שם העצם לא נשתקע ,אבל כו"ע קרו לו בשם המשפחה
דמתקרי ע"ש המשפחה ,דנהי דכתבו הפוסקים דכה"גבשם
וכיוצ"ב שיש לכותבו ,עיי"ש שהביא מדברי הג"פ ,וכתב –
המשפחה כותבים חינוך ,מ"מ דמתקרי ג"כ כשר בדיעבד,
"העיקר טעמא קמא דכו"ע קרו לה בשם המשפחה לבד",
כמבוארבתשובתרמ"אז"ל".
דמשום הכי יש לכותבו .וע"ע במה שהבאנו לעיל מדברי
וכןכתבהדבריחייםשםבסי'יז– "אךיותרנכוןלכתוב
גם גט שני בשמו ,ודמתקרי ע"ש המשפחה ,אע"פ שכתבו
הפוסקים דאין כותבין דמתקרי ע"ש המשפחה ,מ"מ במקום
שאיאפשרכותביןכןבגטשני".
מהרש"ם והגט מסודר ,וכן מספר שואל ונשאל בשם הרב
מצותכהונה.
וכןראיתיבספרשו"תאהלמשה)להג"רחייםרויזמןז"ל
מחאטין( אה"ע סי' ט' שדן אודות גט של בעל הנקרא רק
אך נציין לכמה תשובות באחרונים שבנסיבות דומות
בשםהמשפחה,ואפילואשתוובניביתוקוראיןלוכן,ואינו
הורושאםלאניתןלכתובשניגיטין,לכתחילהיכתבורקגט
מצויבביתהכנסתאלאפעםבשנהבחגים,ואזעולהלתורה
404אבןהעזר
עטרתדבורה
בשמויעקב.וכתבובגטיעקבדמתקריעלשםהמשפחה.ורב
מודהדהיכידאיאפשרשאני…ואףשהפתחיתשובהבסי'
אחד עירער ,דממה נפשך ,אם השם יעקב נשתקע אין
קכ"ט ס"ק מ"א מביא בשם הגט מקושר דאף אם נקרא
לכותבו כלל ,ואם לא נשתקע הגט כשר בשם יעקב בלבד
וחותם אך בשם המשפחה עכ"ז אין לכותבו ,דכיון דעולה
ומדוע לחרוג מהמנהג שכותבים רק את שמו הפרטי בלא
לתורה בשם ישראל ,הכל יודעין דיש לו שם אחר ,התם
שםמשפחה.
שאנידאוליהיהעולהלתורהכמהפעמיםבשנהוהיהידוע
והרב אהל משה הצדיק את הרב המסדר וכתב " -הנה
עכ"פלכלשםהעריסה,משא"כבנידוןדידן.ועוד,דהאהא
החתםסופראה"עח"בסי'לחכתבדאםכותביןשםלביאה
דמכשירין כה"ג משום דסומכין על דברי מהרי"ק דהוכיח
לחוד הגט פסול ,ובכותבין גם שם לענא הגט כשר ,והרי
מדברי ר"ת בספר הישר דר"ת התיר במתנכר לכתוב שם
החת"ס סובר דשם לביאה לחוד הוי כשם הנשתקע ,ועכ"ז
יהודית אף דנשתקע .אבל בספר הישר לר"ת שנדפס מחדש
בצירוף שם לענא הגט כשר ,ומוכרחין לומר דסובר דכיון
מבוארלהדיאבהיפך ,דדוקאבלאנשתקעהתירלכתובשם
דנקראת בבית הכנסת במי שברך עכ"פ פעם אחת בשנה
יהודית,כמבוארכ"זבקו"אמהטו"גשנדפסאצלספראהלי
בימים נוראים תו לא הוי נשתקע גמור .אך לכותבו בעצמו
שם ,וכן איתא בשם אריה סי' ס"ב ח"ב ,לפי"ז פשיטא בנ"ד
אין לסמוך על זה כיון דחשש נשתקע הוי ספק איסור
אין לכתוב שם העריסה לחוד .איברא בנ"ד היה אפשר
דאורייתא ,גם השם לענא לחוד ג"כ לא עלה לרצון בעיני
לכתוב שם המשפחה דמתקרי יעקב ,אך דעת הרב המסדר
החת"ס לכותבו בעצמו ,משום דבכל חד וחד לחוד לא הוי
דאי אפשר לכתוב שם המשפחה לעיקר ,לכן כה"ג דא"א
ספירת דברים …אך בכתבו כל השמות מעריסה ובפי כל,
בעניןאחרכדאיהםהפוסקיםהספרדייםהב"יוהג"פלסמוך
אךבצירוףשניהםתוהוידברשלםוכשראףלכתחילה.גם
עליהםלכתובשםהמשפחהבהמכונהאףלכתחילה,ומכ"ש
בחידושיאנשישם)מובאבאהלישםכללז'ס"קנא(באיש
בדיעבד שכבר ניתן .שוב ראיתי בשם אריה סי' ס"ב בתוך
אחדמעריסההיהשמואברהםובפיכלנקראבאטשאושם
הדברים וז"ל והנה חניכת משפחה א"צ לכתוב כלל כמ"ש
אברהם לא נודע ,ולחתום לא ידע אך לס"ת עלה לעיתים
הרמ"א סעיף ט"ז ,ועכ"ז כשהכל קורין בחניכה זאת כשר.
רחוקות בשם אברהם ,וכתבו בגט אברהם ,והשיב דהגט
וי"ל דאיירי בכותבין שם משפחה לבד דאינו עולה לתורה
פסול ,דאף דלא הוי נשתקע גמור עכ"ז שם טפל הוי ופסול
בשםעריסה,ומשםאביויודעיןשזההמגרש".
אף בדיעבד .ונידון דידן דומה ממש לנידון הגאונים הנ"ל.
לעומת זאת ,בתשובת הרי בשמים תניינא סי' קפב ,לא
וכיון דאיכא דעת החת"ס ודעת הגאון חידושי אנשי שם
הסכיםלכתובשםמשפחהאףכשנקראכןבפיכל.בתשובה
דבכה"גאםלאכתבואךשםהעריסההגטפסולאףדיעבד,
זו דן במי שנקרא בפי כל רק בשם המשפחה מאשקוויטץ,
אף דבאהלי שם שם מכשיר כה"ג ,באשת איש החמור אין
והעלהשאיןלכותבובגט.להלןעיקרידבריו– "מלבדדדעת
לסמוך עליו להקל נגד הני תרי אריוותא …במקום דאיכא
רביםמהראשוניםז"לדאףדנשתקעמקריאה,אילאנשתקע
חששנשתקעושםטפל…לזאתלאהיהמןהדיןלכתובאך
מידיעה לא חשיב נשתקע …לבר מן דין ,הרי לא חשיב
שםיעקבלחודנגדהגאוניםהנ"ל,ובכתבואףשםהמשפחה
נשתקע רק היכי שנעקר השם הראשון ונתחדש שם עצם
כשראףלכתחילהלדעתהחתםסופר.ואףדגםכתיבתשם
אחרבמקומו,כעניןהשתנותבבללבורסיףשבסוףפרקבמה
המשפחה אינו כשר אך בדיעבד ,אין לדמות הדיעבד דשם
מדליקין .אבל היכי שנקרא בשם חניכה ,הלא הכל יודעין
המשפחה לחשש נשתקע דהוא ספק איסור דאורייתא גם
שישלושםעצםולאחשיבנשתקעעלידיזה,דומיאדכתבו
מחששטפל.וגםעלההכרזהדקודםכתיבתהגטאיןלסמוך,
בתוס'גיטיןלד:דבמומרכותביןשםישראלואפילונשתקע,
דאהלי שם לא סמך על ההכרזה הנ"ל אלא בצירוף דנקרא
כיון דהכל יודעין שיש לו שם יהדות וכן הוא בשו"ע סי'
בשםהעכו"םהיוצאמשםעברי…ואףשבספרקבונקיס"ק
קכ"ט ס"ה ,וכ"כ מהרי"ק שורש פ"ו …אליהו ואח"כ נקרא
פ"ח מביא בשם מהרימר"י בביאורו דבכתבו גם שם
בפי כל באלי ,וכתב בגט אליהו לחוד ,כתב שם דאם שם
המשפחה אף בדיעבד דכבר ניתן הגט פסול ,התם שאני
באליאינושםעצםרקכינוי,אזאע"פשהאישהזהלאנודע
דהיהנקראבפיכלחייםוכןעלהלתורהולחתימה,אךהיו
כללבשםאליהובגטכשר,דהשםאליהולאחשיבנשתקע
מכנים אותו גם בשם גנ"ט כינוי משפחה ,וכיון דאם היו
משום דכל הקורא אותו באלי יודע שיש לו שם אחר ע"ש.
כותביםאךשםחייםהגטכשר,משוםהכיפסלהגט,ועי"ל
וא"כה"נכיוןששםמאשקוויטץאינורקכינוימשפחהוידוע
דכתבושםהמשפחהלסימןמחמתשנייוסףבןשמעוןוהיה
שבודאיישלושםמובהק,לאחשיבנשתקע.וי"לדבנ"דגם
אפשר לכתוב סימן אחר .משא"כ בנידון דידן דשם העריסה
החולקים על מהרי"ק הנ"ל יודו דלא חשיב נשתקע.
לחוד לא היה באפשר לכתוב כדאמרן ,כה"ג שפיר דמי
שבשלמאבשםבאליהיהמקוםלהסתפקדדילמאהואשם
לסמוך על תשובה מאהבה שכתב שם משפחה לסימן .ואף
עצם כמבואר בדברי מהרי"ק שם ,ולכך יש איזה סברא
שהחת"סח"בסי'ל"במאה"עפקפקבזה,היינודוקאהיכא
לחשבו נשתקע ,משא"כ שם מאשקוויטץ הלא הכל יודעין
שאפשר לכתוב שם העריסה עם שם המשפחה בלא
שאינורקחניכה…ויוכלולכתובשםדודבלבד.ומהשעלה
המכונה ,משא"כ בנ"ד שאי אפשר בעניין אחר גם החת"ס
על דעת כבודו לכתוב בגט השם מאשקוויטץ בעיקר השם
סימןסו405
והשםדודבדמתקריהואזרותלומרכן,כמבוארבסעיףט"ז
בספראדרתאליהו)ספרזיכרוןלהג"ראליהורא"םז"ל(
בהג"ה דאין לכתוב כינוי משפחה בגט ,ואף שהכל קורין
הובא דיון שדנו אודות גט שנשלח מבוכרה לארץ ישראל
אותובחניכהזו.ולפרש"יבגיטיןפז:האדקתניכתבחניכתו
בשנתתרצ"ט,הגטנכתבעלידיהבעלבעצמווהואאינובקי
וחניכתה כשר היינו שם לווי של המשפחה וכך היו נקיי
בטיב גיטין ,ודנו גדולי הדור בכשרות הגט .ובתוך הדברים
הדעת שבירושלים כותבין לכתחילה …היינו דוקא כינוי
כתב החזו"א )שם עמ' רכט(" – ,יש עוד נידון חמור בגט
משפחהשבדורותהראשוניםשהיתהמיוחדתרקלמשפחות
)כמדומה לי( שכתוב כינוי המשפחה בלא המכונה ובלא
ישראל ויסודתה בקודש …כגון ר' אברהם אבן עזרא שכל
חינוך .ועיין בפ"ת בסדר גט ראשון ס"ק י"ב בשם הרבה
בני משפחתו היו נקראין כך ,וכינוי כזה ראוי להזכיר בגט.
אחרוניםשנתלבטובזהבזמןשצריךלכותבולסימן.ומבואר
אבל כינוי משפחות של עכשיו שניתן להם עפ"י ערכאות
בדבריהם דלכתוב סתם ראובן אברבנל ודאי פסול ,כי לפי
ונקראים בשמות הללו עלי אדמות להיות ככל המון הגוים
מטבעשאמרוחכמיםנקראבגטשהכלשמווהוישינהשמו,
בעוה"ר,הויכהאדקי"לדאיןלהזכירשםגיותבגטעט"זשם
וכ"כ בפ"ת שם סק"ט בשם תשובת מים חיים דאם שמו
ועייןבספראנשישםמהגאוןמהרש"קז"לסי'קמ"ב",עכ"ל
טובי' וכינויו גוטמן וכתבו טובי' גוטמן פסול אפילו במקום
הריבשמים.
דחקועיגון".
ולמעשה ראיתי שמגדולי דורינו הכריעו שבמקום שאי
ובתגובה לדבריו כתב הג"ר יעקב קלמס ז"ל – "איני
אפשר להמנע מכתיבת שם המשפחה שיש לכותבו בדרך
מבין,הלאשםגוטמןכינוילטובי'ויששקוראין אותוטובי'
המבוארתבתשובתמהרש"ם.
ויששקוריןאותוגוטמן,וכןמפורשבב"שבאותג'בשמות
בספר אבני חשן ,להג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א ח"ג
גיטין וז"ל גוטמן הווי כינוי לטובי' כמו גרונם לשמואל .ומי
עמ' תקכח ,כתב בלשון זו – "ואמר מו"ח מרן הרב אלישיב,
שקוראין אותו גוטמן אינם קורין אותו טובי' ומי שקורין
בזמנינו מעיקר הדין היה עדיף לכתוב ולחתום גם את שם
אותו טובי' אינם קורין גוטמן .והוי כמו חיים ושמעון שיש
המשפחה ,שהרי בזה ניכר היום האדם ,אלא שאין משנים
שקורין חיים ויש שקורין שמעון והוא כותב חיים שמעון.
שום דבר בגיטין ולכן אין אנו כותבים .ומעשה בגט שהיה
אבלשםהמשפחהשכותבוחותםתמידככהשםמשפחתו
ספק איך לכתוב את שם הבעל ,ולא היתה הכרעה בזה,
וגם יש אנשים שקורין שמו ומשפחתו ביחד וכלם יודעים
והוריתי לשנות ולכתוב רק את שם המשפחה שכשר עכ"פ
ששם אבאיוב שם משפחה ,א"כ איני יודע אם יש מקום
בדיעבדכסוגיין,כיוןשלאהיתהאפשרותאחרתוסמכתיעל
לפסול".
המהרש"ם שעשה כן לכתחילה ,ומ"מ אין לשנות כלום
בגיטיןעכ"ל.
הגאוןחזוןאישז"להשיבלג"ריעקבקלמסז"ל)שםעמ'
רלג( וז"ל – "חסרון המכונה ב"משפחה" מראה לפי מטבע
סיפר לנו גם הגאון ר' בצלאל ז'ולטי זצ"ל שהיתה להם
הגיטין – שאין כותבין כינוי בלא תיבת המכונה – שהוא
בביתדיןשאלהכעיןזו באשהשלאידעהולאידעובמדויק
שמו .ואף אם ידוע שמלה זו אין משתמשין בה לשם ,אלא
אתהשםהפרטישלהבעל,והגאוןר'בצלאלפנהבשאלהזו
לכינוי ,זהו תורה שבעל פה ,אבל בגט כתוב דאיש ששמו
לבעלהדובבמישריםלהסכמהלכתובבגטאתשםמשפחת
פוא"ההואהמגרש,והריכתבהד"מסי'קכ"טס"קי"טדאם
הבעל .ובאותו מעמד ישב לפני הרב מטשעבין הגאון ר'
כתבו המכונה על המשפחה הגט פסול ,משום דהמכונה
העניך פדווא מלונדון והרב ר' בצלאל שאל את השאלה
משמע דמיעוט קורין אותו לשם .ובאמת מכנין כן לשם
בנוכחותו.קרא לוהרבמטשעביןהחדרה,לצד,ואמרלור'
משפחה אע"ג דידוע כן בעולם מ"מ לא מהני .ועיין עוד
בצלאל ,הרי בסופו של דבר אתיר לך לכתוב את שם
בפ"ת בסי' קכ"ט ס"ק מ"א בשם הג"מ דאע"ג דקורין כן בני
המשפחה של הבעל בגט ,אבל מה צריך ר' העניך מלונדון
אדםלאמהני.ועייןעודבפ"תעלסדרהגטסעיףיטס"קי"ב
לדעת מה עושים כאן בארץ ישראל ,מה הוא צריך לדעת
בשםאחרוניםדבזמןשהיוצריכיןלשילושדחקואיךלכתוב,
את ההיתרים שאנו משתמשים בהם בשעת הדחק ולמה
אבללאעלהעלדעתשוםחכםלכתובבלאהמכונהובלא
שאלתניבנוכחותו.
חינוךרקסתםבלשוןשמו".
הגאון ר' בצלאל הרגיש כמה יראת שמים אנו יכולים
העולה מהאמור ,שלדעת החזון איש יש לפסול גט
ללמודמגדוליעולם.הריר'העניךיראה'מפורסם,וגםהוא
שנכתב בו השם הפרטי ובסמוך שם המשפחה ברציפות
מבין שיש שעת הדחק שצריך להשתמש בקולות כדי
ובלא דמתקרי או המכונה ,כגון שכתבו משה מרגליות,
להתירה מעיגונה ,ובכל זאת בקש הגאון מטשעבין זצ"ל
וטעמו הוא מפני שממטבע כתיבת הגיטין עולה שנכתב גט
להצניע הדבר ולא לפרסמו אפילו לרבנים גדולי הדור
לאדם ששמו הפרטי הוא משה מרגליות ,ולמעשה מרגליות
ויראה".עכ"לספראבניחשן.
אינושמוהפרטי.אבלכששםהמשפחהנכתבבדרךברורה
ככינויעצמאילאפסל .ובעיקרדינושלהחזו"אעיין בשו"ת
אך דעת החזון היא שעכ"פ אין לכתוב את שמו הפרטי
חתם סופר חלק אה"ע ח"ב סי' לב הנזכר במש"כ "יוסף
יחדעםשםהמשפחהביחדבלאדמתקריאוהמכונה.
קאץ".
406אבןהעזר
עטרתדבורה
מסקנת הדברים -במקרה שאם לאחר שיכתב בגט רק
את השם הפרטי ובשני את שמו הפרטי ושם המשפחה
שמו הפרטי עדיין יהיה חשש בכשרות הגט ,כגון דכולי
בדמתקרי או המכונה ,אך בגט שליחות שאי אפשר לכתוב
עלמא קוראים לו רק בשם המשפחה ,ואינו רגיל לעלות
שניגיטין,ישלכתוברקגטאחדעםשמוהפרטיובדמתקרי
לתורה ,לכתחילה יש לכתוב שני גיטין ,בראשון יכתבו רק
אוהמכונהבשםהמשפחה.
סימ סז
בירורבשאלתכשרותגט
בפני בית הדין התעוררה שאלת כשרות גט שנכתב
ונמסרועודבאותויוםנמצאשנחסרהבגט אותאחת.הבעל
מיקרי דבי בר סיסין ,אמר ליה הא לאו דבי בר סיסין היא,
ואיקרוייהואדמיקריאדביברסיסין".
שמו דוד ומכונה קיטשי .ובהתאם למקובל בבית הדין בכל
וכן במסכת עבודה זרה דף סו .בפלוגתת אביי ורבא אי
מקרהלכתוב"דמתקרי")ולא"המכונה"(היהאמורלהכתב
אזלינן בתר טעמא או בתר שמא ,מצינו לשון מקרי
בגט"דודדמתקריקיטשי",ובטעותנכתבדודדמקריקיטשי,
במשמעות של קריאת השם .וזה הלשון בגמ' שם " -אביי
בהשמטת הת' .רק לאחר שהגט נמסר והבעל ואשה הלכו
אמרבנותןטעם,בתרטעמאאזלינן,והאיטעמאלחודוהאי
לדרכםהתבררההשמטתהת',ועלינולבררהאםישלזמנם
טעמא לחוד ,והוה ליה מין בשאינו מינו ,ומין בשאינו מינו
לסידורגטנוסף.
בנותןטעם,ורבאאמרבמשהו,בתרשמאאזלינן,והאיחלא
ומצאתי בספר חיים לעולם להג"ר חיים מודעי ז"ל ח"ב
אה"ע סי' כא שכתב " -הוה עובדא שטעה הסופר במקום
מיקרי והאי חלא מיקרי ,והאי חמירא מיקרי והאי חמירא
מיקרי,וה"למיןבמינו,וכלמיןבמינובמשהו".
שהיה לו לכתוב דמתקרי בכור כתב דמקרי בחסרון הת'.
ובגמ' במסכת בבא בתרא דף עד" - .רבי יוחנן משתעי,
וכעת לא נמצא דבר מפורש והצרכתיו לכתוב אחר משום
זימנאחדאהוהקאאזלינןבספינתא,וחזינןההיאקרטליתא
דהיה כמשמעותו שיהיה מענין מקרי דרדקי האמור בגמרא
דהווקאמקבעיבהאבניםטובותומרגליות,והדרילהמיני
במקומות רבים ויש לטעות שהוא סימן למגרש ששמו
דכוורידמקריכרשא".וכתבשםהרשב"םששמוכרשא,ועל
יששכרשהואמלמדבכור,וזהואומרויששכרדמקריבכור.
זהנזכרלשוןהלשון"דמקרי".
ואףשבאאחריוודמתקרידאוד,עדייןישלטעותשהואחוזר
וכןמצינוברש"יבמסכתקידושיןדףע:שכתבבלשוןזו-
אל בכור דסליק מיניה כמובן .בעבור זאת פסלתיו .ועוד יש
"בי כובי דפומבדיתא .כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי
לפרשובמשמעיותרביםכנודע".
כובי".ובמסכתסנהדריןדףצו.כתברש"י"-טבאמיליהדר'
מתוךדבריונראהשבנידוןשםהגטעדייןלאנמסר,ועל
כןהורהלכתובגטחדש,וישלדוןהאםבדיעבדשכברנמסר
הגטישלזמנםלסדורגטמחדש.
) ביחס למחבר -רבי חיים מודעי ז"ל ,הנודע ביהודה
מזכירו בתשובה מהדורה קמא חלק יו"ד סי' פז וז"ל -
יצחק נפחא מדבר נפחא .ר' יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא
התלמוד,כמו)בבאמציעאפה,ב(.
וכןברש"יבמסכתחוליןדףסו.כתב" -תנאדבירב.קרי
לברייתא קמייתא ששנויה בתורת כהנים דמקרי ספרא דבי
רבלפישהיהשגורבביתהמדרשבפיכולם".
" נשאלתי מהרב הגאון החכם השלם והכולל מוהר "ר
אלא שיש לתיבת "דמקרי" גם משמעות אחרת .בגמרא
חיים מודעי נ" י חד מחכמי קונשטאנדינא רבתי מדי עברו
במסכתבבאבתראדףל" -:ההואדאמרליהלחבריהמאי
עלינובשליחותמצוהלכונןאתק"קצפתתוב"ב".ויעויין
בעית בהאי ארעא .אמר ליה מפלניא זבינא ואכלתיה שני
בשו"תיחווהדעתחלקו'סי' יטשהביאמספרדרךהנשר
חזקה .אמר ליה פלניא גזלנא הוא .אמר ליה והא אית לי
)ח"א דף מח ע"א( ,שהגאון רבי נתן אדלר עשה מעשה
סהדידאתאיאימלכיבך,ואמרתליזילזביןאמרליההשני
רב,שהזמיןאתהגאוןרביחייםמודעימאיזמיר,אלעירו
נוח לי ,הראשון קשה הימנו אמר רבא דינא קאמר ליה.
ואל שער מקומו ,בפרנקפורט ,ובמשך שלש שנים למד
כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה וחתום עליה בעד
אצלואתהמבטאוההיגויהספרדי ,ומאזנטשאתהמבטא
אדמוןאומרהשנינוחלי,הראשוןקשההימנו.וחכ"אאיבד
האשכנזי ,ואף כשליח צבור עבר לפני התיבה במבטא
את זכותו .אפילו תימא רבנן ,התם עבד ליה מעשה ,אבל
ספרדי(.
הכאדבוראעבידאינישדמיקריואמר".
והנהתיבת"מקרי"סובלתכמהפירושים,וישלדוןהאם
בכה"גישלחוששיתפרשבמשמעותהפוסלת.
ופרשהרשב"ם,דמקריואמר.לשוןויקרמקרה)רותב(".
יש מקום לומר דמכיון שתיבת "דמקרי"מתפרשת בשתי
מצינו בש"ס וברש"י שתיבת "דמקרי" בלשון קריאה.
דרכים ,אתינן למש"כ הרמב"ם בפ"ד מגירושין .בפרק ד'
במסכת בבא בתרא דף ל .מצינו " -דההוא דא"ל לחבריה,
הלכה ט' כתב הרמב"ם " -כל לשון שיכתוב בה הגט ,צריך
כל נכסי דבי בר סיסין מזבינא לך ,הואי ההיא ארעא דהוה
שיזהרהסופרבדבריהגט שלאיהאמשמעןשניעניינות,עד
סימןסז407
שנמצא הקורא אומר שמא לכך ולכך נתכוון שאין משמעו
בגמרא והביאם הוא זכרו לברכה כגון ודין וכן כולם שהם
לשון גירושין ,או שמא לענין זה נתכוון שמשמעו לשון
מענין גירושין .ואפשר לקורא שיאמר שאף שהוא מגרשה,
גירושין ,אלא יהיו דברים שאין בהן ספק באותה הלשון,
מכלמקוםהואאומרשמשפטבינולבינהלעניןהגירושין.או
אלא משמען ענין אחד שגירש ושלח פלוני את פלונית".
אף שהוא כותב לה גט הרי הוא אומר שלצחוק הוא כותב
ובהלכהיאכתבהרמב"ם" -היהבו משמעשניעניינותאו
לה ,או שבגט זה הוא מגרש עוד נשים אחרות ,ועוד ליכי
שהיהבכתבועיקוםאובלבולעדשאפשרשיקראממנוענין
מדברועמה,ומשםוהלאהגופושלגטמדברלנשיםאחרות
אחר ,הואיל ונקרא לענין הגירושין ויש בו משמע גירושין
רבות או שתים ואומר להן שאני רוצה שתהיו כל אחת
הריזהפסול".
ואחת מכם רשאה ושלטאה וכו' וכן במה שנזכר בגמרא
ובהלכהיג-ידכתבהרמב"ם"-כשיכתובהגטבלשוןזה
שלא הביאו הרב ז"ל והוא מה שאמרו דלא ליכתוב
ובנוסחזהלאיכתובודןביוד,שמאיקראהקוראודיןכלומר
להתנסבאבאל"ףשלאיקראהקוראלאתנסבאויחשובשכן
משפט יהיה ביני וביניך ,ולא יכתוב ואגרת ביוד שמא יקרא
כותבלההגםשאנימגרשאותךאינימתירךלהנשאלשום
הקוראואיגרתכלומראםזינת,ולאיכתובלמהךביודשמא
אדם ותאסר לאחריני אלא שתהיה פטורה ומותרת לכל
יקרא הקורא לי מהך כלומר לי שחוק …ועל דרך זו צריך
אדם.ומהשכתבהרבזכרולברכהעדשהקוראאומרשמא
להזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהיה בו משמע
לכך נתכוין שאין משמעו לשון גירושין ,לאו למימרא שהוא
שני עניינות.הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך ואוין אלואו
כותב דברים זריםשאינם מענין שאין דרך בני אדם ליכתוב
לא כתב היודין היתרות או שכתב היודין שאמרנו שלא
דברים זרים בגיטין וטעות סופר הוא ואין הגט נפסל בכך
יכתבוהריזהגטפסולוכןכלכיוצאבזהבכללשוןפסול".
כאשר אוכיח לפנים בעזרת השם ,אלא שמדבר מענין
ומצינומחלוקתביןהרד"ךלבנימיןזאבשדנובגטשנכתב
הגירושין,אלאשאיןמשמעותןעניןאחרשגרשושלחפלוני
בו בשיטה ראשונה "לבריאת עלמה" במקום "לבריאת
אתפלוניעדכאןלשונו.הרישפירשהרבזכרולברכהשזה
עלמא".
קורא ענין אחר וכשאינו כן אלא שמדבר עמה בענין
בשו"תבנימיןזאבסי'קחכתב"-לעניןשכתובבועלמה
הגירושין ואומר לה שיש לה דין עמה וכיוצא באלו שכתב
יש לחוש דמשתמע על מה או נערה ,וכיון דמשתמע מיניה
קורא אותה שני עניינים ,שזה אינו לשון גירושין ומענינו
שני עניינים ראוי לחוש .וכתב הרמב"ם ז"ל הלכות גירושין
הואילוהואכותבשישלודיןעמה.וכןכתבהרבז"לבהדיא
פ"ד כל לשון שיכתוב בגט ,צריך שיזהר הסופר בדברי הגט
אחרישבארהמלותשיזהרבהםהאדם,וזהלשונוועלדרך
שלאיהאמשמעןשניענייניםעדשנמצאהקוראאומרשמא
זה צריך ליזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהא בו
לכך ולכך נתכוון שאין משמעו לשם גירושין ,אלא יהיו
משמעשניעניניםעדכאןלשונו.הרילךבהדיאשלכיוצא
הדבריםשאיןבהןספקבאותוהלשוןאלאמשמעןעניןאחד
במה שכתב קורא שני עניינים ,אבל שנדקדק שיש לחוש
שגרש ושלח פלוני את פלונית כו' עד היה בו משמעות שני
שלא יקרא הקורא דברי זרים דלא שייכי כלל בגירושין לא
עניינים כו' עד הרי זה פסול ,וכבר ביאר הרב ז"ל הלכות
עלהעלהדעתואיןלחושכלללכיוצאבאלו".
גירושין פ"ב מה בין גט פסול לגט בטל שכל מקום שנאמר
ובשלחן ערוך אה"ע סי' קכו סעיף מט פסק " -אם חיסר
בחיבור זה שהוא בטל הוא בטל מן התורה ובכל מקום
תיבהאחתמהטופס,לאנפסלבכך".והרמ"אהוסיף" -וכל
שנאמרפסולהואפסולמדבריהםעכ"ל…אפילודנימאדגט
שכן אם חסר וי"ו שנייה של וכדו ,וכתב ,וכד דמאחר שאין
זה פסול הוא ולא בטל ,דלא שינה ,מכל מקום כיון דהוא
הענין משתנה ,אין פסול בחסרון ,וה"ה אם היו אותיות
פסוללאתינשאלכתחילה.דהאמשמעותעלמהדכתובבו
יתירות ,כל שאין הענין משתנה ,אבל אם נשתנה הענין,
משתמע לשני עניינים כדפרישית ,והרמב"ם ז"ל כתב שהוא
פסול .ולכן יש אומרים דאם כתב לבריאת עלמה ,בה"א,
פסולוהבאתידבריולעיל,ולפ"זלכלהפחותאםהבעלהוא
שהגט פסול ,דעלמה לשון נערה ,ויש מכשירין בשעת
לפניכםיצוהשיכתבוגטאחר".
הדחק".
אבל הרד"ך בית ד' חדר ד' חלק על הבנימין זאב ,וכתב
בלשוןזו"-ובמהשטעההסופרוכתבדרגילנאבה"אועלמא
מבואר שהרמ"א הביא מחלוקת זו של הבנימין זאב
והרד"ךולאהכריע.
בה"א,איןחששבזהלעניותדעתי.דמהשכתבכבודךשיש
ועייןבתשובתחתםסופרחלקאה"עח"בסי'מטשהשיב
לחוש משום דעלמה בה"א אפשר לפרשו על דרך הרה
בעניןגטשהחתםסופרחששלפוסלואםנכתבבו"מקדמת
העלמה ,או שהוא שתי מלות וכתבת דמדברי הרמב"ם ז"ל
דנא" במקום "מן קדמת" ,ובתוך דבריו כתב וז"ל " -ועל זה
יראה שהוא פסול שכתב וזה לשונו כל לשון שיכתוב בה
ערערמעלתו …איס"דדישלפרשכנ"ללאיועיללזהשום
הגט צריך ליזהר הסופר בדברי הגט שלא יהא משמען שני
רמז ממה שכתב לפניו דהוית שהרי אנו חוששים מלכתוב
עניניםעדשנמצאהקוראאומרשמאלכךולכךנתכויןשאין
מוני"ן בוי"ו שלא יהי' משמעתו לשון אונאה כמו אומות
משמעותן לשון גירושין עד כאן לשונו .לא היא לעניות
העולם מונין את ישראל אעפ"י שאין המשמעות שלפניו
דעתי ,שלא אמר הרב אלא בכיוצא אותם המלות שנזכרו
ולאחריומשמעכן.וכןאםכתבלבריאתעלמהבה"יפסלינן
408אבןהעזר
עטרתדבורה
דמשמעעלמהנערהאעפ"ישאיןהמשמעותסובלכן,אע"כ
פב"פ צביתי ברעות נפשי ופטרית כו .ובודאי הגמור הוא
אם אפשר לטעות לא יועיל לזה שום משמעות ,אבל הכא
שכל הקורא במינאי לא יקרא אלא מיניה דידיה .וכבר
ליכא למטעי כלל אם לא כתיב להדיא יותר מקדמת דנא,
מבואר ברמב"ם ז"ל בפ"ד שכל אותם הדיקדוקים דאביי
אלודבריפקפוקיו".
אינם אלא שמא יקרא הקורא ע"ש ,דמשמע דאי קים לן
ומבואר בהמשך התשובה שהחתם סופר הסכים שאם
שלאיקראהקוראכן,אע"פשהואבאפשר ,כלשהוא אפשר
אפשר לטעות להבין משמעות מוטעית הפוסלת ,לא יועיל
רחוק לא חיישינן ליה .וכן מתבאר ממה שכתבו הפוסקים
שנפרש שמשמעות זו היא רחוקה ואינה מתיישבת עם
בשינוי בכתיבה להביא תינוק דלא חכים ודלא טפש ,וכל
התוכןהכללישלהדבריםהכתוביםבגט.
שיקרא אותה כתקנה שפיר דמי ,אע"ג דתינוק אחר דעדיף
ובספר מכתב מאליהו שער ב' סי' ב' דן בגט שנכתב בו
מיניהאודגרעטפילאיקראנההכי,ליתלהבה.ועםהיות
"מינאי" עם אות י' ,במקום "מנאי" ,והביא שמהריב"ל כתב
דמדברי הרב המגיד וזולתו מוכח דכתיבה דנפיק ריעותא
לחוש שמא יתפרש שנכתב בגט ודן די יהוי ליכי גט מאדם
במשמעותה ,בעינן שלא יקרא שום אדם באותו משמעות
בשם ינאי .המכתב מאליהו הביא מהב"י והרמ"א סי' קכו
הפוסל ,כמו שנכתוב לקמן בענין הארכת הווי"ן ,מ"מ בנדון
סעיףמדשהכשירואםנכתב"מינאי".וכתבהמכתבמאליהו
זה אפשר דאינו לשום אדם לקרוא ינאי .ובהצטרף עם זה
"-ומ"מלבבייחשובלהקלבזהמטעמאאחרינא,משוםדלא
סברת הגאונים דכל הנך דקדוקי דאביי אינם פוסלים אלא
אשכחן לראשונים שכתבו להזהר בזה זולת המרדכי ,ואף
בכתב הבעל או הסופר מפי הבעל ומערער ,אפשר להקל
הוא אפשר דלשופרא דשטרא כתב הכי …והכותבים אותו
בנדוןזהבשעתהדחקדהסכיםמהריב"ל",עכ"ל.
ביו"ד הוא משום דכל לשון שאינו בעברי רגילות לכתוב
ולפיזהבנידוןדידן ,נראהשאפשרלומרבבירורדקיםלן
ביו"ד כמ"ש התוספות )גיטין פה :ד"ה ולא( גבי ולא לכתוב
שאף אדם לא יקרא "דמקרי" בפתח תחת המ' ,יש סברא
איגרת ביו"ד ע"ש .ולפי זה אם כתב ביו"ד אליבא דכו"ע
לומר שאף לדעת הרמב"ם אינו פסול ,ויתכן שתלוי
כשר,כלשאינויוצאממשמעותשוםעקירהבגירושין.ואע"ג
במחלוקת הרד"ך והבנימין זאב שהובאו ברמ"א בלא
דהכא איכא עקירה מה שהוליד מהריב"ל ,אפשר לומר
הכרעה .ובהצטרף לסברות הגאונים החולקים על הרמב"ם,
שאינו פוסל אלא היכא דהמשמעות הוא קצת קרוב קצת
יש להורות לכתחילה לכתוב גט נוסף ,אך אם הדבר לא
להאמר,כגוןודיןשהואקרובלדין,ואיגרתשקרובקצתלגג
יעלהבידנוישמקוםלדוןלהכשירו.
)עיין רש"י גיטין פה (:או לזנות )עיין רמב"ם פ"ד מגירושין
הי"ג( …אבל ינאי במינאי הוא רחוק מה שיהיה דמאן דכר
סוףדבר-הזוגהוזמןלביתהדיןוהסכיםלסדורגטנוסף,
שמיה דינאי הכא .ובפרט שכבר כתוב בתחילת הגט אנא
וכךנעשהלצאתידיכלהספקות.
סימ סח
בירורהלכהבדיןקיצורהשםבגט
חשוןתשנ"ז
בבית הדין התקיים בירור הלכה אודות גט שנכתב בו -
"חנןדמתקרייוחנן".
עיקר ושם טפל "אם השני שמות כתובים בפירוש בגט אין
הפרשביןשכותבזהראשוןאוזה".
שםהבעלמלידה,יוחנן'וקיצרואתשמולשם,חנן'וכך
אךבשו"תביתאפריםאה"עסי'פההשיבאודותאשה
נקרא כיום בפי רוב ,והמיעוט קוראים לו ,יוחנן' ,וכן
שמעריסה נקראת שאסיא טויבא והרוב קורין לה טויבא,
בתעודות רשום רק השם ,יוחנן' והוא חותם לפעמים ,חנן'
ולשיטת הביתאפריםהשםטויבאנידוןכקיצור,ועלסברת
ולפעמים ,יוחנן' )תלוי למי מיועד המכתב( ,ובבית הכנסת
הרב השואל שם שטען שיש להקדים את השם שנקראת
אין רגילים לעלותו לתורה בשמו ,אך ב"מי שברך" מתברך
בפי הרוב ולכתוב טויבא דמתקריא שאסיא טויבא ,כתב
בדרךכללבשם,חנן'.
הבית אפרים " -ז"א כמ"ש ,כיון דטויבא קיצור השם הוא,
אמנםלכתחילהיש לכתוב"יוחנןדמתקריחנן"כמבואר
אפשרשישחששאפילובדיעבדאםעשהולעיקרוכתבעל
בספראהלישםכללו'סעיףח',אךכעתבפנינו גטשנכתב
השמות העיקריים דמתקרי ,דקיצור השם גרע משם טפל",
בו השם עיקרי ,חנן' ועל השם ,יוחנן' כתבו דמתקרי ,האם
עכ"ל.
ישלחושלפוסלו והאשהצריכהגטנוסףשיכתבבו " -יוחנן
דמתקריחנן".
הרי שלדעת הבית אפרים דוקא בשם טפל קיי"ל דכשר
בדיעבדאםנכתבהשםהטפלבתחילהוהשםהעיקרינכתב
בפשטות היה מקום לומר ,דמאחר ששני השמות נכתבו
בדמתקרי ,משא"כ בקיצור השם יש לדון לפסול אפילו
בגט,לאגרעמהמבוארבשו"עסי'קכטס"בבמישישלושם
בדיעבד ,אםכתבוהולעיקרואתהשםהעיקריכתבוכטפל,
סימןסח409
מאחר ומדינא אין צריך לכתוב את קיצור השם יש ריעותא
קרו לה נוחה וכתבו בגט מנוחה ,ורב אחד ערער מפני
בהקדימוהולשםהעיקרי.
שמצא שהשם נוחה הוא שם בפני עצמו ,וע"ז כתב הב"ש
וכן בטיב גיטין ליקוטי שמות ס"ק טז חזר על סברתו זו
אחרון דבדיעבד כשר בשם מנוחה לחוד ,והוכיח כן ממה
שהקדמת קיצור השם לשם עיקרי גרע מהקדמת השם טפל
שכתבוהפוסקיםלהכשירבגטשכתבושםעריסהשרהאף
לשם עיקרי ,ומבואר שם שחשש לפסול אף בדיעבד .וע"ע
שמכנים את האשה שערלין ,או שכתבו שם עריסה רחל
בשו"תמהר"םשיקאה"עסי'קזשהסכיםעםסבראזולחוש
אף שהאשה מכונה רעכיל ,אע"פ שהכינוי שערלין ורעכיל
אםהקדיםאתשםהקיצור.
ולפי זה ,בנידון דידן לכאורה ,יש מקום לחוש ולהורות
לבעללתתגטנוסף.
הוא שם בפני עצמו למי שמעריסה נקראת כך כמבואר
בב"ש.
והוסיףהב"שאחרוןוז"ל" -נ"ללפרשדעת מו"זהרמ"א
אך יש מקום לברר האם ביוחנן שקיצרו שמו ,והרוב
ז"ל דבאלחנן חנן דוקא לכתחילה כותבין שניהם ,אבל
קוראים לו חנן האם השם חנן נידון כקיצור השם או כשם
בדיעבד אם נתן הגט וכתב שם עריסה אלחנן ,אין צריך
העומד בפני עצמו .ונבאר מהו מקור הלכה זו שאין צריך
לכתוב גט אחר .דהא באלחנן וחנן אף אם הוא שם בפני
לכתובאתקיצורהשם.
עצמו ,אם כתב אלחנן לא הוי שינוי השם ,דאף דהוא שם
המרדכי במסכת גיטין )סוף סי' שסח( כתב " -אין צריך
בפניעצמומכלמקוםהואקיצורהשםג"כ,וא"כס"לדהוי
לכתוב כנוי שהוא קצור של השם ,כמו ביל"א בילת"א
קיצור השם ולא הוי שינוי השם .רק דכיון דחנן הוא שם
שמואל מואל מרגליות מרגלוט"א צפורה פורה בנימן בונמי
בפניעצמויסברוהעולםשהואשםבפניעצמו,וא"כאלחנן
יצחקחקין,שאיןזהלאכינויולאשינוי".
שכתוב בגט הוי איש אחר ואין זה המגרש .והנה לדידן
הלכהזוהובאהבב"יסי'קכטונפסקהבשו"עסעיףטו.
דנותניןהגטבפניעידימסירה,א"כעידימסירהיודעיןשזה
הרמ"א )שם( הוסיף " -מיהו כל קיצור שם שהוא שם
האישאשרנקראחנןנתןגטזהוא"כאיןכאןחשששיסברו
בפניעצמוכמואלחנןחנןכותביןוכיוצאבזה".
שאין זה המגרש ,דבשלמא אם יש בגט שינוי השם לא היו
ויש לדון בדין זה שכתב הרמ"א ,האם צריך לכתוב גם
מועיל עידי מסירה ,דמ"מ יש בגט זה שינוי השם .אבל
את השם חנן מפני שיצא מגדר קיצור השם כשהוא שם
באלחנן חנן דאין כאן שינוי השם רק מחמת דחנן הוא שם
העומד בפני עצמו ,או גם כשהוא שם בפני עצמו עדיין לא
בפני עצמו יסברו העולם שאין זה המגרש ,ולדידן דיש עידי
יצאמגדרקיצורהשם,ואעפ"כצריךלכתבומטעםכלשהוא.
מסירה אין כאן חשש שיטעו שאין זה המגרש דהא יש כאן
והנה הרמ"א בדרכי משה הארוך כתב בסוף סי' קכט
עידי מסירה ויודעין שזה המגרש …לכתחילה צריך לכתוב
בסדרהשמות" -אלחנןאויוחנןדמתקריחנן,כיוןדחנןשם
שניהם ,דאף דיש עידי מסירה ,לכתחילה צריך להיות הגט
בפניעצמואיןלחשבוקיצורהשם".
מוכח מתוכו כמ"ש הפוסקים גבי שני יוסף בן שמעון
וכן הלשון בב"ש סוף סי' קכט בשמות אנשים אות א' -
להחמיר לכתחילה כר"מ דבעי להיות בגט מוכח מתוכו
"אלחנןדמתקריחנןכןכותביןולאהויקיצורהשםכיהוא
דעידיחתימהכרתיואיןלסמוךאעידימסירה,וא"כמתורץ
שםבפניעצמו".
דברי מו"ז הרמ"א ז"ל דלכתחילה יש לכתוב שניהם אלחנן
מבואר מלשון הרמ"א והב"ש ,דאינו נידון כקיצור השם,
חנן אף דיש עידי מסירה דלכתחילה אין לסמוך אעידי
מפנישהואשםבפניעצמו.ונ"מלדינאדאםיכתבורקאלחנן
מסירה וחיישינן לר"מ דסובר עידי חתימה כרתי …אבל
ישלפסולאףבדיעבד,אםלמעשהנקראבפיכלרקחנן.
אליבאדר"אדסוברעידימסירהכרתיודאיכשראףאםלא
אך בספר גט פשוט ס"ק עה כתב " -יש לחקור אם לא
כתב שניהם ,דאיןלטעות באדם אחרכיון דיש עידי מסירה
כתב קיצור השם דהוא שם בפני עצמו אם הגט כשר או
ויודעיןשזההמגרש,וכבר הכריעהב"שז"לבסי'קלודלענין
פסול .ויראה לי דלכתחילה דוקא הוא דכותבין אלחנן
מוכח מתוכו אם כבר נתן הגט אף דלא נשאת אין צריך
דמתקריחנןואםלאכתבאלאאלחנןלחודכשר,כיוןדידוע
לכתובגטאחר".
דעיקר שמו אלחנן .ובספר שמות בשם מיכאל דקרו ליה
מיכלכתבבשםד"אדאםלאכתבמיכלהגטפסולוצ"ע".
וכן כתב הג"פ בספרו עזרת נשים ש"א בשם מיכאל
שדברי הד"א צ"ע ,ורק לכתחילה צריך לכתוב ,אך בדיעבד
כשרכיוןשידועשעיקרשמומיכאל,וכמובאלחנןחנן.
מבואר מדבריו ,שמעיקר הדין יש לדון את השם חנן
כקיצור מאלחנן וכדין יצחק חקין ,ורק מחשש לעז צריך
לכתוב גם את השם חנן ,ומדינא כשיש עידי מסירה אין
לחוש,אלאלכתחילה.
בספרטיבגיטיןש"נאותנ'סק"החלקעלהב"שאחרון,
מבואר מדברי הגט פשוט -מעיקר הדין אנו קובעים
וכתבשאיןראיהמהכינוישערליןאורעכילשאינושםאלא
שהשם חנן הוא רק קיצור מאלחנן ,ולכן הוא מצילו
כינויולכןכשרבכתברקשםעריסהשרהאורחל,אףשבפי
משקיעה,ואףהשםאלחנןנידוןכשםעיקרי.
כלנקראתבכינוי.וכתבהט"ג"-כששמהמעריסהשרה,הא
וכן דעת שו"ת בית שמואל אחרון .בחלק אה"ע סי' יג
קמןדזהעיקרשמהושערליןקוריןאותהלגעגועושפירסגי
כתבהב"שאחרוןבמישנקראהמלידהבשםמנוחהוכו"ע
בשםשרהלחוד.אבלבאלחנןחנן,דחנןהואשםבפניעצמו
410אבןהעזר
עטרתדבורה
ולא נגזר כלל מאלחנן ,אף שבזה האיש שלפנינו שמו
יותר דמ"ש הרמ"א דאלחנן חנן כותבין כוונתו שצריכין
מעריסה אלחנן ,מ"מ אין דנין לקיצור השם רק לשם בפני
לכותבוואפילובדיעבדמעכב,ולאבאלומראלאדלאדמי
עצמו ,וא"כ כשכותב אלחנן אפשר לטעות דמה שנקרא חנן
ליצחק חקין ,וממילא דינו כשאר שמות .ואמנם גם אם שם
לאמןהשםהזהשלאלחנןאלאשםאחרהואונשתקעשם
אלחנן לא נשתקע )כגון באיש שדרכו לעלות לתורה( צע"ג
אלחנןלגמרי…אםמעריסהשרהוממילאדשערליןלגעגוע
אם להקל בשכתבו אלחנן לחוד …לפע"ד אין להקל
וכשרבשרהלחוד.משא"כבאלחנןחנןאומנוחהנוחהדשם
בשכתבו אלחנן לחוד גם בדלא נשתקע .ונ"ל דאין להקשות
נוחה לא נגזר כלל משם מנוחה אלא שם בפני עצמו הוא,
ממש"כ הפוסקים שכותבין אלחנן דמתקרי חנן ,משמע
אע"ג דזו נקראת מעריסה מנוחה ,לא תלינן נוחה לשם
דמקדימין שם אלחנן ואפילו באינו רגיל לעלות לתורה ,וכן
קטנות רק שם בפני עצמו הוא ונשתקע שם העריסה שהוא
באשהמנוחהדמתקריאנוחה,ומאחרשמקדימיןשםאלחנן
מנוחה וי"ל דאף בדיעבד הוא פסול …אם נקראת שם
ושם מנוחה ותופסין אותו לעיקר ,א"כ אם אין כותבין כלל
העריסהרחלאףשקוריןרעכילהריהואכקוריןרחלמשא"כ
שם חנן ושם נוחה ליתכשר בדיעבד בשם העיקר לחוד.
כאן ,ולכן מש"כ הגאון הנ"ל דשפיר הוי הגט אף לכתחילה
נראה לפע"ד דליתא ,דטעמא דמילתא דמקדימין בזה שם
תמוה .גם מש"כ דכיון דאיכא עידי מסירה ליכא לעז הוא
הלידה ועושין אותו לעיקר זהו מפני שחנן ונוחה אינן אלא
תמוהדא"כבטלתכללעזדהאאיכאעידימסירה".
כמו כינויין ותולדות לעיקר השם ,אבל לענין היכרא ברובא
ובשו"ת בית אפרים אה"ע סי' פה באר הטעם שצריך
ומיעוטא תליא מילתא .לכן לפע"ד בשם העיקר לחוד אין
לכתובחנן" -קריאתובשםחנןלאנגזרשורשומשםאלחנן
בידינו להקל בזה .אבל במה שכותבין שני השמות אלחנן
אלא הוא שם לעצמו וא"כ אם יכתוב שם אלחנן הרי דילג
דמתקרי חנן אע"ג דנשתקע שם אלחנן נראה דאין לפקפק
שםהקריאהלגמרי…גביאלחנןחנן צריךלכתבו ,כיוןדחנן
בזה ולומר דמאחר ששם אלחנן נשתקע לא נכתוב רק חנן
הוא שם בפני עצמו ,הקורא לו חנן לא ידע שהוא קיצור
לחוד .זה אינו דכיון דשם חנן נכלל באלחנן מעלהו
השםהואמאלחנן,ויסבורשעיקרשמוחנןואיןלושםקדוש
משיקועו".
אחרכלל,לכןצריךלכתבובפניעצמו".
אמנם דברי האהלי שם צ"ב ,דבתחילה כשדן האם סגי
הביתאפריםבתשובהזודןבנידוןאשהששמהמעריסה
בכתיבת שם אלחנן נטה לומר שחנן אינו מעלה את השם
שאסיא טויבא ורוב העולם קוראים לה טויבא ,דיש סברא
אלחנן משיקועו אם אינו נקרא כלל אלחנן ,ובסוף דבריו
לומר דסגי מעיקר הדין בכתיבת השם שאסיא טויבא בלא
כשדןעלכתיבתאלחנןדמתקריחנןנוטהלומרשהשםחנן
דמתקריאטויבא,מאחרוטויבאנידוןכקיצורהשםלשאסיא
מעלהו לאלחנן משיקועו ואינו נידון כמי שכתב שם
טויבא.וכתבהביתאפריםדלכאורהצריךלכתובאתהשם
שנשתקע.
טויבאלחודמאחרודמילאלחנןחנןדצריךלכתובחנןדהוא
ונראה שמאחר ובעיקר העניין אם יש לדון את השם
שם בפני עצמו ,וע"ז כתב הבית אפרים " -טעם נכון לחלק
אלחנן לנשתקע כשאינו נקרא כלל בשם אלחנן האהלי שם
ביניהם דגבי שם אלחנן אע"ג דודאי הרואה יוכל לפרש
מסתפק,ולכןאינומקלאםכתבורקאלחנן,אךבכתבואת
שהואמחמתקיצורהשם,מ"מדילמאבאמתאיןשםחנןזה
שתיהשמותהואמצרףאתהדעותדאיןפסולבכתיבתשם
יוצא משם אלחנן אלא הוא נדרש לעצמו ,משא"כ כאן
שנשתקעבתחילהאםכותביןדמתקריעלהשםשנקראבו,
דודאי שם זה שנקראת בו הוא יוצא משתי שמות אלו
עיין מש"כ בכלל סק"ה דהכי נקטינן מעיקרא דדינא ,ועל כן
הנכתבין בגט והקורא ירגיש שזה שנקרא באחד הוא רק
התם העלה דכשר בשעת הדחק ומקום עיגון ,והכא דיש
לקיצורהשם".
סברא דכלל אינו נידון כנשתקע כתב דכך יש לנהוג ,מאחר
ובספרדבריחייםש"נאותנ'סק"בתמהעלהט"גשדחה
אתמסקנתהב"שאחרוןלאחרשהט"גגופיההביאאתדברי
הג"פ בשם מיכאל להכשיר בדיעבד ,וכתב הדברי חיים -
"ומ"ש לחלק בין מצוי לאינו מצוי ,מהג"פ משמע דלא ס"ל
החילוק הזה רק בכל מקום שכתב שם עיקר אף שהקיצור
שםבפניעצמומ"מכשר,ובפרטאםיששקוריןאותוכן".
אךבספראהלישםכללו'ס"קכדכתב" -הדברתמוה
לפע"דאםנשתקעשםאלחנןואיןזכרלווכלהעולםקורין
והסבראנותנתשלאיכתבולהפךחנןדמתקריאלחנןמאחר
והשםחנןנובעמהשםאלחנן.
עכ"פ מבואר באהלי שם ,שהשם חנן אינו נידון כשם
קיצורואיןלהכשיראםכתבורקאלחנן,והשמיטוהו.
העולה מדברינו דרבו הפוסקים הסוברים שאם כתב רק
את השם אלחנן יש לפסול אפילו בדיעבד מאחר ולמעשה
נקרא בפי כל או אף בפי הרוב בשם חנן ,וכן נראה דעת
הרמ"אבדרכימשההארוךוהב"ששהבאנולעיל.
אותורקחנןובגטכתבואלחנןלחוד,מדועיהיהכשר,ואף
אךעדייןישלהקשות,מהאכפתלןשהשםחנןהואשם
שישקצתמקוםלומרדשםחנןמעלהלאלחנןמשיקועוכיון
בפני עצמו ,הרי עכ"פ הוא גם קיצור מהשם אלחנן ,ומדוע
שהוא נכלל בו ,מהיכי תיתי לומר כן ,מאחר דמ"מ שני
בכה"ג שידוע לנו ששמו מעריסה אלחנן ,לא סגי בשם
שמות הן והוא נקרא חנן ,מי יהיה הנביא שעיקר שמו הוא
אלחנן ,לכאורה במקרה שהשם חנן לא ניתן לו כשם בפני
אלחנןומנאלןלהקלבחשששינויהשם.לכןלפע"דמסתבר
עצמו,אלאהשתלשלמהשםאלחנןוהואקיצורשלאלחנן,
סימןסח411
לכאורה לא יהא הדין שונה מיצחק חקין ,וסברת הבית
אין מבואר בב"ש אם היה פוסל אם כתבו כדעת הנחלת
שמואל אחרון נכונה דמעיקר הדין יש לדון את השם חנן
שבעה.
כקיצורהשם.
ג .לכאורה מצינו דבר תמוה בתשובות החת"ס שכתב
לביאור הסכמת רוב הפוסקים שחלקו על הג"פ והבית
במישמעריסהניתןלושםקיצורבלבדדאפ"הישלכתובלו
שמואל אחרון ,נקדים ונחקור מהו יסוד הענין של קיצור
את השם העיקרי ודמתקרי על שם הקיצור .בשו"ת חת"ס
השםשאיןצריךלכתבו.
)קובץ תשובות ,י"ל ע"י מכון חת"ס ,סי' עד( כתב גבי מי
בשו"תנחלתדודסי'לא ,ביאר דינושלהמרדכי .הנחלת
שנקראאראשישלכתובאהרןהמכונהארא -וז"להחת"ס
דוד הביא את לשון המרדכי שכתב "ואין צריך לכתוב כינוי
"וקיצורבשם,איןפירושששםזההאישנתקצר,כמושחשב
שהואקיצור השםכמו…יצחקחקיןשאיןזהלאכינויולא
הרבני מו"ה עזרא נ"י ,וע"כ כתב כיון שהאב קרא לבנו שם
שינוי" ,וכתב הנחלת דוד " -כוונתו מבוארת דזה לא הוי
זה בשעת המילה לא שייך נתקצר -וזה ליתא ,אלא קיצור
שינוי כלל כי גם הקורא אותו בשם הקיצור מכוין לשם
הוא שנתקצר בלשון בני אדם באורך הזמן עד שנתכנה שם
האמיתירקשמקצרבלשונו".
אהרן בארון ושוב קצרוהו וקראוה ארא ,ע"ד שהאב קורא
מבואר מדבריו שהמעליותא של קיצור השם היא שאנו
מתייחסים לכל הקוראים בקיצור כמי שהתכוונו לקרוא לו
בשםהעיקריאלאשקיצרובלשונם.
לבנו וכל המשפחה יקראבשם זה והכל קיצור מארון ,וא"כ
הואכינוילאהרן,וזהברורלפענ"ד".
מבואר שהחת"ס סובר דבקריאת קיצור השם נידון
מסבראזועולותכמהנ"מ.
כקריאת השם העיקרי .ומעיקרא כשניתן לו מעריסה שם
א .הנחלת דוד כתב לחלוק על הטיב גיטין שנקט במי
הקיצור נחשב כמי שנתנו לו את השם העיקרי .אמנם דעת
שיש לו שני שמות מצורפים ונקרא באחד מהם דהשם
החת"ס אינה מוסכמת ,והתורת גיטין סי' קכט ס"ק יח כתב
האחד נידון כקיצור השם ,וכתב הנחלת דוד – "במי ששמו
דבכה"ג שמעיקרא ניתן לו שם נערות בלבד יש לכתבו רק
ראובן שמעון ונקרא בפי כל ראובן או שמעון לבד ,הנה
לשםהנערות ,וכן דעתהגט פשוטסי' קכט ס"קסז ומהר"ם
הקורא אותו בשם ראובן לבד מאין לו לידע ולהבין שנקרא
שיק אה"ע סי' קד בדין קיצור השם שניתן לו מעריסה ,אך
בשם ראובן שמעון ,וכאשר יראה בגט פיטורין שנכתב בשם
עכ"פ סברת החת"ס מתבארת בהתאם למה שבאר הנחלת
ראובןשמעוןיטעהויאמרשאיןזהבעלהשלזו ,ולכךבעינן
דודאתדינושלהמרדכי.והחולקיםסובריםדכלעודבאדם
למיכתביה מן הדין ולא לרווחא דמילתא ,ודמיא ממש
זהלאניתןלוכללהשםהעיקריאלאהקיצור,הרישהקפידו
לרובא מרים ופורתא שרה דאמרינן בש"ס דבעינן למכתב
שלאלתתלואתהשםהעיקריאלארקאתהקיצור.
מריםדמתקריאשרהלדעתר"תוכוותיהנקטינןלהלכה".
העולהמדברינולפימהשהתבארבדיןקיצורהשם,הרי
ב .בנידון התשובה בנחלת דוד במי שנקרא בשם יצחק
מישנקראאלחנןוקיצרואתשמולחנן,איןמקוםכלללדון
נתנאל ובפי כל נקרא תנא ,וכתבו בגט יצחק נתנאל
אתהשםחנןכקיצורמאלחנן,מאחרשהואשםבפניעצמו.
דמתקרי נתנאל פסק הנחלת דוד להכשיר ,ובאר הטעם
ובודאיאיןלומרשמישקוראלוחנןנידוןכקוראלואלחנן,
עפ"י מש"כ המרדכי לענין קיצור השם ,וז"ל "וא"כ כשם
ודינו כאדם שיש לו שני שמות שונים שצריך לכתוב את
שאין זה לא כינוי ולא שינוי לענין דלא צריכינן למכתביה,
שניהם,ואםלמעשהנקרארקחנןוכללאינונקראאלחנןיש
ה"נ בהיפוך אין כאן שינוי אם כתב שם העיקר על מי
לדוןאתהשםאלחנןכנשתקע.
שקורין אותו בשם הקיצור כיון שגם הקוראו בשם הקיצור
הוא מכוון לשם העיקר אלא שמקצר בלשונו" .דהיינו
ביאור נוסף בטעם הדין שיש לדון את השם חנן כשם
בפניעצמוולאכקיצורמצינובאגרותמשה.
כשכלם קוראים לו תנא אנו דנים אותם כמי שקוראים לו
בשו"תאגרותמשהחלקאה"עח"אסי'קלגהסכיםעם
נתנאל ,ולכן כשר אם כתבו דמתקרי נתנאל .אמנם
הטיב גיטין ששם אחד מתוך שני שמות מצורפים ,נידון
בתשובתצמחצדקחלקאה"עסי'רדחלקעלהנחלתדוד
כקיצור השם דמעיקר הדין אין צריך לכתבו לשם האחד
דעכ"פ א"א לכתוב דמתקרי אלא אם יכתוב בדיוק השם
בפניעצמו.ובתוךדבריוכתבהאג"מדמעיקר הדיןאיןצריך
שלמעשהנקראבו,אךהנחלתדודלאקבלסברתו,ולדעתו
לכתובהשםהיחידולאדמילאלחנןחנן.
ניתןלכתובעליודמתקרינתנאל,דבקריאתהשםתנאהוא
וז"ל האג"מ " -אלחנן חנן וגרשם גרשון שאין להם דין
נחשב כנקרא נתנאל ,ועיין בשו"ת אור שמח ח"א סי' ח'
קיצור השם וצריך לכתבו מחמת שהוא שם בפני עצמו
שהסכים בזה עם הנחלת דוד .ויש להעיר שבנחלת שבעה
כמפורש בב"ש ,אף שהוא באמת קצור בזה האיש מאלחנן,
סי'מואותנ'כתבבמישנקראנתנאללס"תובפיכלנקרא
והטעם פשוט דכיון דשם חנן הוא שם בפני עצמו ,אין נוגע
סענדר ,יש לכתוב נתנאל דמתקרי אלכסנדר ,ומבואר
לנו מאיזה טעם נקרא בשם זה ,דנהי שהקצור גרם שיקראו
שלכתחילה יש לכתוב בדמתקרי את השם המקורי למרות
אותו ,מ"מ עתה קורין אותו בשם עצם אחר שאינו יוצא
שנקראבפועלרקבקיצורהשם,ואמנםהב"שש"אאותס'
משם אלחנן .דקצור השם שאין כותבין הוא רק מטעם
חולק עליו וכתב דיש לכתוב נתנאל המכונה סענדר ,מ"מ
שמפורשבמרדכיפרקהשולחבשםר"תשהובאבב"ישכתב
412אבןהעזר
עטרתדבורה
דאין זה לא כינוי ולא שינוי ,וכוונתו דלכן הוא בכלל שמו
וגם אליבא דשיטת הג"פ וסייעתו שדנו מעיקר הדין את
הנקראבתחילהשנכתבבגט,שטעםזהאינושייךבאםהוא
השם חנן כקיצור לשם אלחנן ,יש לומר כמה טעמים שאין
שם בפני עצמו או כינוי לאיזה שם שג"כ הוא כשם בפני
לפסולבדיעבדאםכתבוחנןדמתקריאלחנן.
עצמו ואינו בכלל שם הנכתב …אבל לשני שמות הוי שם
ראשית ,בעיקר דינו של הבית אפרים לחוש לפסול אם
אחדקצורמהשנישמותשנקראולו,דהאאףכשנקראבשני
כתבו שם הקיצור בתחילה כעיקר השם ואת השם העיקרי
שמות נקרא באמת בשם זה ממש שנתוסף לו עוד אבל שם
בדמתקרי ,המעיין בלשונו של הבית אפרים יראה שלא
זהלאנשתנהבכלוםשקוריןלובשםזהממשאותושנקרא,
החליט הדבר אלא הסתפק בכך .ובשו"ת בית שלמה חלק
אך שהיה להם לקראו גם בעוד שם וקצרו לקרא רק בשם
אה"ע סי' קכה כתב שהבית אפרים בתשובתו ובספרו טיב
אחד ולכן אין שייך להחשיב שקורין אותו בשם אחר ממה
גיטין כתב בנידון שם שאין לפסול בדיעבד אם כתב רק גט
שנקרא ונכתב בגט דאין כאן לא כינוי ולא שינוי אלא הוא
אחד טויבא דמתקריא שאסיא טויבא ,והטעם מפני דלא
בכללשםהנקראוהנכתב,ונכוניםדבריהטי"ג.אבללמעשה
בריראליהשהשםטויבאנידוןכקיצורהשםשאסיאטויבא,
האגםהטי"גסוברדלכתחילהיכתבואברהםיצחקדמתקרי
עיי"ש ,והוסיף הבית שלמה דש"מ דה"נ לא ברירא ליה
אברהםוכדומה".
לפסול בדיעבד אם כתב קיצור השם לעיקר ,דאל"כ היה
העולה מדברי האגרות משה ,אמנם לא סבירא ליה
עכ"פפוסלובדיעבדמספק.
כסברת הנחלת דוד ,והסכים עם דינו של הטיב גיטין ששם
וכן נראה דהב"ש לא ס"ל כסברא זו של הבית אפרים,
אחדמתוךשנישמותמצורפיםנידון כקיצורהשם,ולאס"ל
דלדעת הב"ש )ש"נ אות א' ואות ב'( המובא להלכה בספר
שהטעם הוא דאמרינן שבקריאת שם הקיצור כבר נחשב
גט מסודר )סי' י' ס"ג( אם האשה נקראת שרה ושערל ,ואין
כקורא בשם העיקרי .אלא טעם הדין שאין צריך לכתוב את
ידועשםהעריסהשלהאזלינןבתרהרוב,ואםהרובקוראים
קיצורהשםמבוארבמרדכי,דלאחרשכתבואתהשםהעיקרי
שערלוהמיעוטשרהישלכתובשערלדמתקריאשרה.ואם
אין לחוש לכתוב גם את קיצור השם ,כי הקיצור אינו נידון
נאמר שהב"ש חושש לסברת הבית אפרים היה לו לפסוק
לשםאחרולאלכינויהעומדבפניעצמווהכלכברכלולבשם
שלעולםישלכתובשרהדמתקריאשערלמחשששמאשרה
הנכתבבגט,אבלכשידועשהקיצורהואשםבפניעצמוהרי
הוא שםהעריסהופסולמפנישכתבושםקיצורכעיקרושם
שאלו שני שמות שונים והשם חנן אינו בכלל השם אלחנן
עיקרבדמתקרי.
שכבר נכתב בגט ,וע"ז לא אמר המרדכי "שאין זה לא כינוי
וע"עבשו"תביתשלמהאה"עסי'קכהשכתבבנידוןמי
ולא שינוי" ,אלא השם שנקרא בו בפי הרוב חנן הוא שינוי
ששלחגטלמקוםאחרושמומעריסהיצחקיחיאלוכןעולה
לשםאלחנן,ואםלאיכתבוהוהריהשמיטושםעיקריבגט.
לתורה ובפי כל נקרא איציק וכן חותם ,ובמקום נתינה כלם
העולה מהמקורות שהבאנו שקיימת מחלוקת בעיקר
הדין ,האם במקום ששם הקיצור הוא שם בפני עצמו כגון
מכירים אותו רק בשם איציק .ופסק דיש לכתוב בגט איציק
דמתקרייצחקיחיאל.
חנן מאלחנן ,האם בכל גווני יש לדון את השם אלחנן כשם
הבית שלמה בתשובתו הביא שם את סברת הבית
העיקריורקעלמנתלמנועלעזישלכתובגםאתהשםחנן.
אפרים לחוש לפסול בהקדים קיצור השם לשם העיקרי ,אך
או שהשם חנן הוא השם עיקרי מאחר שנקרא בפי הרוב
כתב כמה טעמים שלא לחוש לזה .ובתוך דבריו כתב
בשםזה.לדעתהגטפשוטותשובתב"שאחרוןוהדבריחיים
שבמקום שאם יכתוב רק את שם הקיצור כשר מטעם דהוי
בכלגווניישלדוןאתהשםאלחנןכשםעיקרימאחרוהשם
חניכה שהכל קורין לו בה ,לכן כשר אף אם הקדים קיצור
חנן הוא יוצא מהשם אלחנן ,ולדעת הדמשק אליעזר הטיב
כזה ,משא"כ בנידון הבית אפרים לא הכשיר אם כתב רק
גיטין האהלי שם והאגרות משה השם חנן נידון כשם בפני
טויבא.
עצמו ,ורק לענין הקדמה מקדימין את השם אלחנן מאחר
והואשםעריסה,ושםחנןמצילומשקיעה.
טעם נוסף כתב הבית שלמה ,וז"ל " -רביעית והוא טעם
פשוט ונכון מאד ,דהא כתב בספר גט פשוט ס"ק סח דהא
ולפי מה שהבאנו לעיל מהרמ"א בדרכי משה הארוך
דאין צריך לכתוב קיצור השם הוא רק דוקא אם בעליה
ומהב"שנראהשדנולשםאלחנןכשםבפניעצמוואינוכלל
לס"תובחתימההיהרקבשםהעיקרולאבקיצורהשם,אבל
כקיצור ,ומשמע דס"ל דלא כהג"פ וסיעתו ,ולפי מה שבאר
אם לפעמים חתם את עצמו בקיצור השם צריך לכתוב גם
הנחלת דוד דין קיצור השם דינם מבואר היטב .ועל כן אין
קיצורהשםאףלטפלע"ש.וא"ככיוןדע"ישחותםאתעצמו
מקוםלהקלבאםכתבורקאלחנן,ונידוןכמי שהשמיטואת
בקצת פעמים בשם הקיצור יוצא מכלל קיצור השם לשם
השםהעיקרי.
ולפי זה בנידון דידן ,לשיטות אלו החולקות על הג"פ,
דהעיקרכוותיהו,ודאיאיןלחושאםנכתבבגטחנןדמתקרי
יוחנן ,ועכ"פ לא גרע מכתב שם טפל בראש ומתקרי ע"ש
עיקרי,דכשרבדיעבד.
טפלמכ"שבנ"דדחותםתמידבשםאיציקלבדדיוצאמשם
קיצור לשם טפל ,א"כ הוי כיש לו במקום הנתינה בשם
הטפלדישלכתבולעיקר".
ולדבריו ה"ה בנידון דידן ,ודאי אין לחוש בהקדים שם
חנןלשםיוחנן ,דמאחרונקראבפיהרובחנןוכךחותם ,וזהו
סימןסט413
שםבפניעצמודלכו"עצריךלכתבו,דינולכלהפחותכשם
דרובןגביהקריהלי'כולן,דכיוןדהרובקוריןאותוהירשלא
טפלדכשרבדיעבד.
שפירכתבהרובתחילהוהמיעוטאחרכךדמתקריהירש".
ובשו"תביתיצחקחלקאה"עח"בסי'לגכתב" -השגתי
ומדבריהביתיצחקנלמדק"ולנידוןדידן,דאםבשםקטנות
מהרב המו"ץ משם שכתבו בגט הירשלא דמתקרי הירש
כתב דשפיר עבד המסדר במה שהקדים שם הקטנות שהרוב
ומתקרי יואל צבי ,דהמגרש הרי נקרא בפי כל הירשלא
קורין לו בו ,ק"ו בנידון דידן שהשם "חנן" עדיף משם קטנות.
ומקצתבניאדםהיוקוריןאותובפניוהירש…לאיפהעשה
ובודאיאיןחששבהקדמתו,ולדבריהביתיצחקאףלכתחילה
המסדרשעשהמשםקטנותעיקרלהקדימולשםהעיקר.ואף
כשר ,אלא שאין נוהגין כן ,ואכן הבית יצחק בסיום התשובה
דבט"ג בלקוטי שמות כתב בסעיף ה' ו' שיש לכתוב ליזר
כותבשיותרנכוןלהקדיםשםהירש,אךעכ"פמבוארמדבריו
דמתקרי אליעזר זאב ,ליב דמתקרי משה יהודא ,מ"מ שם
שאיןריעותאאףלכתחילהאםהקדימושםהירשלא.
קטנות אין לעשות לעיקר השם ,ועוד דשם היו הכל קורין
ולכן אף אם נדון כשיטת הג"פ ,שמעיקר הדין השם "חנן"
אותו ליזר או ליב הוה כחניכה שהכל קורין ,משא"כ בזה
נידוןכקיצורהשםלאלחנןאוליוחנן,הרידלאגרעמשםקטנות,
שמקצת קורין אותו בפניו הירש ,לא הוי הירשלא חניכה
ואםהרובקוראיםלובשםזהוהקדימולשםעיקריבגטכשר.
שהכל קורין אותו ,רק חניכה שרוב קורין אותו ורוב לא
מיקריהכל…ומ"מאיןזהמוכרחדאמרינןביבמותכ"זכיון
מסקנתהדברים -נראהלפענ"דשאיןמקוםלחייבהבגט
נוסף.
סימ סט
כתיבת"דמתקרי"בגט,עלשםשבתעודותוחותםבו
האשה הופיעה לבית הדין בבקשה שיסודר ג"פ כדמו"י.
בעת ההכנות לכתיבת הגט התקיים בירור בבית הדין כיצד
לנסחאתשםהאשהבגט.
לתורה בשם אחר ,ובלבד ששם החתימה הוא ג"כ שם
עריסה),וע"עדברימלכיאלח"הסי'קצה(.
ובשו"תעיןיצחקח"בסי'יזבארהטעםשאפשרלכתוב
האשה נקראת מלידה סינטיא וכך רשום בתעודות וכן
את שם החתימה בתחילה ,וכתב " -ידוע מש"כ הטיב גיטין
חותמת .אך למעשה ,נקראת בפי הרוב סינדי ,וכן נקראת
בשמות אנשים אות א' ס"ק ל"ה דעל חתימה אין לכתוב
שרה.
דמתקרי ,וזהו עפ"י דברי הט"ז בשם אלעזר" .ובאר העין
לכאורה היה מקום לכתוב את השם סינטיא בתחילה,
יצחק,שאמנםלכתחילהישלהקדיםאת השםהעיקרי ,כדי
מאחר שאי אפשר לכתוב עליו "דמתקריא" .ואף שבכך אנו
שלא יוציאו לעז שזהו אינו המגרש ,אך הוסיף " -זה אינו
כותביםאתהשםהטפלבתחילה.לכאורההיהנראה,שיש
שייך רק היכא דהיה יכול לכתוב דמתקרי על שם הטפל
לכתובכןלכתחילה,כשאיאפשרלכתובבדרךאחרת.
וכיון דלא כתבו כן יוציאו קצת לעז ,וע"כ חשו חז"ל
וכל זאת עפ"י שיטת הט"ז )שמות אנשים אות א' בשם
דלכתחילה לא יכתבו שם הטפל מקודם .אבל בשם חתימה
אלעזר( שאין לכתוב "דמתקרי" על שם חתימה .אמנם עיין
כיוןדנהוגעלמאובכלבתידיניןשלאלכתובדמתקריע"ש
בפת"ש על דברי הט"ז ,שהביא מתשובת חת"ס אה"ע ח"ב
חתימה ,א"כ ממילא לא יהיה לעז ,משום שיודע להם הדין
סי' כ' ,החולק על הט"ז ,וסובר שבשם חתימה גם יוכל
כפי הנהוג בבתי הדין שלא לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה,
לכתוב דמתקרי ,שהרי קוראים השטר שחתום בו .וכן עיין
ולא היתה לביה"ד עצה אחרת איך לכתוב שם החתימה
בספר שדי חמד מערכת גט סי' ו' אות ד' שהרבה גדולים
בלשון דמתקרי ,ע"כ היו מוכרחים לכתוב שם החתימה
חולקיםעלהט"ז.
אךהלכהלמעשה,הורגלולסדרגיטיןעפ"יהוראתהט"ז,
ולפידרכוהיהמקוםלכתובאתשםהחתימהכשםהראשון,
אף שאינו שם עיקרי .וכמו שכתב בספר טיב גיטין בשמות
נשים אות א' סס"ק י' שכדי לצאת דעת הט"ז שעל שם
מקודם ,וכדילצאתידיתקנתר"גדגיטין)דףלב(לכתובכל
שמותיו שיש לו .וזהו פשוט ומוכרח ,דאל"כ אין לנו שום
עצהלכתובשםחתימתו,ואיןסבראלהשמיטו",עכ"ל.
אך נידון דנן עדיף טפי ,מאחר ושם זה ,סינטיא ,נכתב
בתעודות.
חתימה אין לכתוב דמתקרי ,יש להקדים שם החתימה
אמנם לדעת מהר"ם שיק חלק אה"ע סי' קי אין מקום
תחילה ,ולכתוב דמתקרי על שם שהכל קורין בו עי"ש ,וכן
לכתוב דמתקרי על שם הרשום בתעודות ,וכמו שכתב
הואבספרחידושיאנשישםסי'ח',ובספרהאלףלךשלמה
בדעתו בספר גט מסודר שער חמישי סי' יב ח"ד סק"י ,אך
אה"ע סי' ריא ,היינו מפני שבדיעבד כשר ,וכשאי אפשר
בשו"ת מטה לוי סי' טו וסי' טז ,הסכים שיש לכתוב
אחרתנחשבכדיעבד.
דמתקריא,עלשםשבתעודות.
וע"ע בספר דברי מלכיאל ח"ד סי' קלג שהורה לנהוג כן
וכןבשו"תמנחתיחיאלח"בסי'ידכתב– "ומהשחשש
לכתובאתשםהחתימהבתחילה,אףשנקראבפיכלועולה
כ"תשכתבדמתקריאפאני,דהאלדעתהט"זאיןכותביןעל
414אבןהעזר
עטרתדבורה
שםהחתימהדמתקריא.נראהלפע"דדגםהט"זמודהבנ"ד
שבמעטריקא ובפאס …וכעת הגיע לידי ספר מטה לוי על
לכתוב דמתקריא כיון שכך נכתב במעטריקא פאני ,ממילא
הלכות גיטין ,ושם בשו"ת סי' טו לענין אשה ששמה זעלמא
כל כתבי תעודות שנצרך לה משלטון העיר וכן פאס אם
בפי כל ובערכאות נקראת זעלמא לויאזע ,והעלה לכתוב
תקח האשה ,וכן כשבאה לעשות נישואין עפ"י נימוסי
זעלמא דמתקריא זעלמא לויאזע ,ולא השגיח על המפקפק
המדינהוכןגירושיןעפ"ינימוסיהמדינהורשותעלהמסחר
דהאיך שייך לכתוב דמתקריא ,והיא אינה נקראת כן .ונדפס
משלטונות ,הכל היה נכתב ונחתם ונקרא רק עפ"י שם
שם תשובה מוהרח"ץ …שהסכים עמו לכתוב כן ,והביא
המעטריקא פאני .על כן יכולים לכתוב על שם כזה ,אף
משו"תחת"סאה"עסי'כ'דעלכתיבתשטרותשייךדמתקרי
לשיטת הט"ז ,דמתקריא פאני" .ובתשובה הבאה בסי' טו
איקוריןהכתב".
אמנם בנידון שבפנינו ,לשם סינטיא שתי מעלות ,גם
חיזק דבריו ,וציין לתשובת דברי חיים ח"ב אה"ע סי' קנה
חותמת בו וגם נכתב בערכאות .ובכה"ג כתב בספר גט
שנראהשמסכיםלסבראזו.
וע"ע בשו"ת הרי"ם חלק אה"ע סי' לה שכתב בפשיטות
לכתוב המכונה על שם שנכתב בתעודות) ,אלא שהסתפק
מסודרשערחמישיסי'יבח"דס"קיאשאםגםחותםבאותו
שםשבתעודות,אפשרלכתובדמתקריעלשםזה.
שמא אין כותבו כלל ונחשב כנשתקע ,כשזהו שם בתעודות
בלבדבלאחתימה(.
וז"ל הגט מסודר " -הכא יש לכתוב שם העליה בנימן
לעיקר ,ושם החתימה בענעדיקט לטפל .והטעם דאף דאין
ובספרקניןתורהבהלכהח"אסי'ע'כתב"בסידורהגיטין
לכתוב על שם החתימה דמתקרי ,מ"מ אם כתב בדיעבד
במדינה זו …שני השמות חול שנכתבו במעטריקל ג"כ לא
כשר …וגם בלאו האי טעמא הכא כשר אפילו לכתחילה,
יזכרויחדבשוםפעםבקריאה,רקבערכאותהמשפט.נהגתי,
משום דהוי שם של ערכאות .דהא דאמרן לעיל סק"י דאין
מקודם לכתוב שני השמות חול כשם העצם שנכתבו
לכתוב על שם ערכאות דמתקרי ,הוא מספיקא משום שיש
במעטריקל ופאס בכדי שלא יצטרך לכתוב על זה המכונה,
לחוש לדעת מהר"ם שיק דס"ל כן .כי מדברי חידושי אנשי
ואח"כ דמתקרי שם האחד הנקרא בפי כל ,ולבסוף דמתקרי
שם ,בית יצחק ודברי חיים ,שכתבו סתם דשם הכתוב
שםהקודש…וכלזהלצאתידיחובתדעתמהר"םשיקהנ"ל
בערכאות הוי כאילו נקרא כן בין הכותים ,משמע לפי פשט
שלא לכתוב על שם הערכאות דמתקרי או המכונה ,וכן
הלשון ,דלכל ענין הוי כאילו נקרא כן בין הכותים וכותבין
הסכיםעמי גדולאחד…וסמכתיעלדעתהמחברבסעיףב'
עליו גם דמתקרי ,כמו שכותבין על שאר שמות שהעכו"ם
דכלששניהשמותכתוביםבפירושאיןחילוקביןשכותבזה
קורין ,וכיון שרק מחמת ספק אין לכתוב על שם ערכאות
ראשוןאוזה.אמנםאח"כניחמתידסו"סזהדברחדשלהניח
דמתקרי ,הכא שהוא שם חתימה ,אין לחוש לספק" ,עכ"ל
שםהקודשלבסוף,ולאחזינןרבנןקשישימינןדעבדיהכי…
הגטמסודר.
לכן חזרתי לכתוב שם הקודש בתחילה כסברת כל הגדולים
מסקנת הדברים -מאחר שהאשה חותמת בשם סינטיא
הנ"ל…המכונהשםהחולהאחדשנקראבפי כלוחותםעל
הכתוב בתעודות ,הרי שבצירוף שניהם ,אף לכתחילה יש
פי רוב בשם הזה ואח"כ המכונה שני השמות חול
לכתוב"דמתקריא"עלשםזה.
סימ ע
האםבכתיבתהשמותמרבואילתבגט,ישלכתובכחתימתהבתוספתי'
להלן מש"כ לבי"ד לסידור גט שהתבקש לשלוח גט
ואך שיש חולקים עליו בשם מילכה ,היינו מפני החשש
באמצעות שליח ,אודות כתיבת השם מרב ,כשהאשה
שיטעו ויקראו מלכה )מ' בפתח( ,שהוא שם מצוי ,אבל
חותמתמירב–
בלא"האיןלשנותמהשםהכתובבתנ"ך.
אתהשםמרבאנורגיליםלכתובמרב,ולא"מירב",עיין
וכן הדין גם אם היא חותמת "מירב" ,מכיון שזו חתימה
בספר ברכת המים אות מ' שכתב בשם מילכה שיש לכתוב
בטעות,לאחרשבתנ"ךכתובפעמיים"מרב"ואיןנמצאכלל
מלכה ,וז"ל – "לא מצינו בשום מקום שיש לשנות ממה
"מירב",ואיןאפשרותלטעותבקריאתו.
שראוילכתובבגטכדישלאיטעוהעולם,ואדרבאאםמשנה
אמנם בימינו שיש שהורגלו בסגנון "כתיב מלא" ,האשה
ממה שראוי לכתוב ע"פ השם שנכתב בתורה הוי קצת
אינה רואה זאת כטעות ,עכ"פ מאחר שידוע שבגיטין אנו
כשינה שמו או שמה וכו' ואף שהעולם כותבין במילי
כותבים כפי הכתוב בתנ"ך) ,הנקרא כיום "כתיב חסר"( ,על
דעלמא ,אין למשוך אחריהם לכתוב כן גם בגט ,דבמילי
כן אין לעז ממה שלא כתבו בגט כחתימתה ,שהכל יודעים
דעלמאאיןחששמשא"כבגט .ותדעשהריכותביןבגטהכל
שזהו אותו שם ,אלא שהיא חותמת בכתיב מלא "מירב"
ע"פהדקדוק ,ושלאכמושנוהגיןהעולםלכתובכמהתיבות
ובכתיבחסריכתבו"מרב" .לכןישלכתובבגטכפיהכללים
שלאעלפיהדקדוק".
המקובלים אצלינו לכתיבת גיטין שאין מתחשבים בחתימה
סימןע415
כשהחתימהסותרתאתהכתיבבתנ"ך,עייןגטמסודרשער
בתהילים )כב,א( "למנצח על אילת השחר" ,או במשלי
שביעיסי'ט"וסעיףב'.
)ה,יט("-אילתאהביםויעלתחן".
ובערוה"שגבישםהללכתבשישלכותבוחסרכמשפטו
בתנ"ך ,והוסיף – "מיהו אם כתב מלא אין לפוסלו כיון
על כן נראה שהדרך הנכונה לכתיבת השם אילת היא
כפיהנמצאבמקראותאלו-אילת.
שהה"אאנוקוריןבחיריקאיןהיודמשנההקריאה ,ואדרבא
כתיבת השם איילת בשתי יודי"ן אינה תואמת לכללי
בלשונות לעז החיריק מושך יוד )עב"ש סקמ"ה( ועל כיוצא
הדקדוק ,והקורא שם זה בדקדוק המקובל בשמות גיטין,
בזה פסקו בש"ע דאינו מזיק אם כתבו מלא ,אבל במקום
יקרא את תחילת השם ,כפי שרגילים לקרוא את תחילת
שנשתנה הקריאה קצת וודאי דפוסל אם לא במקום עיגון
השםאייזיק,ויקראכך.AILET-
ולפיענייןהשינוי"
ומאחר שתוספת י' בשם מרב ,אינה להורות על חיריק
ידועשישנשיםהרגילותלחתוםאתשמןאיילתעלמנת
א ַ
שלא יקרא שמן כשם העיר ֵ
ילת )מלכים ב' יד,כב( .ויש
מלא ,אלא נמשך אחר הצירה ,יתכן שהקורא יטעה ויקרא
לומר על כך ,כי אמנם כוונתן רצויה ,אך הנהגה זו הביאה
בהדגשת הי' ,ויחשב כשינוי מסוים בקריאה ,עדיף שלא
לכתיבתהשםבטעות-בניגודלכלליהדקדוק.
הוסיףי'.ובודאישאיןלהוסיףכןבאותןנשיםשנקראומרב
בטרםנדוןבשאלההאםבנידוןזהישלהתחשבבחתימת
ע"ש מרב בת שאול ,אלאאם ידוע שנקראושלא ע"ש מרב
האשה ,נביא מדברי הפוסקים שדנו במקרה ששם הבעל או
בתשאול,אלאעלשםריבוימים.
האשהנכתבבתוספתי'שאינהנחוצה.
אך באשה שבפנינו שהודיעתנו שנקראה מרב על שם
בשו"ת ראנ"ח סי' לו כתב " -שאלה על דבר הגט שבא
מרב בת שאול בלא כוונה אחרת וכך גם שמענו מאמה
מברושא לאשה שבקושטנדינא שמה אריני ,ונכתב הגט שם
שבאהלהעידעלשמה,מןהראוילכתובדוקא-מרב.
ע"י הספרדים וכתבו שם אריניי ,בשני יודין אחר הנון ,יען
טעם נוסף שלא להתחשב בחתימתה מבואר בפתחי
תשובהשמותנשיםאותב'בשםשו"תקריתחנה,עי"ש.
מנהג הספרדים לעולם ,לשום יוד אחר האות הנרגשת
הרבה,כגוןקלייואריניוכיוצאבזה.
תשובה .נראה ודאי שאם גט זה היה נכתב בקושטנדינה
או במקום שאין רגילין לכתוב יוד זו הנוספת ,שהגט פסול,
אילת ,כשהאשה חותמת
ולהלן מש"כ אודות השם ַ
איילת,ונשלחגטממדינתהיםונכתבשםהאשהכחתימתה.
כיוןשעלידיתוספתהיו"ד,יקראהקוראהשםבהרגשתיו"ד
לבסוףשאיןהשםנקראכןכלל,וחשיבשינויבכיהאיגוונא.
בירושלמי
במסכת
מגילה
אין
מדקדקין
וכדאמרינן
בס"דכ"זאלולתשס"ב
בטעויותיה ,ומייתי עלה דר' יצחק בר אבא ורב חננאל הוו
לכבודהרבהגאון…שליט"א
יתביקמיהדרב,חדקרייהודיםוחדקרייהודיים,ולאאהדר
אב"ד…
חד מנייהו .והכא לא היה השנוי אלא קריאת היוד הנחה,
שלוםוברכה!!!
ואפילו הכי קרי ליה טעות ,אלא דלא אהדריה משום דאין
בענייןהגטשלגב'אילת….הצטערנוצערגדולשבקשנו
מדקדקין בטעיותי' .ואפילו לפי מה שכתב הר"ן שם דלא
להטריח אתכם לכתיבת גט שני .ויישר כחך שהואלתם
אמרו אין מדקדקין בטעיות אלא בטעות דכי האי גוונא
להענותלבקשתנוזאת.
שהענין והלשון אחד ,אבל בטעות אחרת לא ,דאם כן חסר
כעת לאחר שכבר ניתן גט שאין בו כל פקפוק ,ראינו
הקריאה .מכל מקום הא קרי ליה טעות ,ובודאי דגבי גט
לשתףאתכת"רבספקותשהיולנוביחסלגטשבונכתבשם
חשיב שנוי בהכי .וכן דקדקו האחרונים בספריהם אפילו
האשהאיילתבשנייו"דין.
בשנוידכיהאיגונא,ואפילובצירמהכי,כאשריראההרואה
כת"רצייןלמש"כבתשובתעיןיצחקהשניסי'כהבשם
בדבריהם .אך אמנם מפני שהגט הזה נכתב בברושא,
בתיה שנכתב בסיא .אמנם ,דברי הגרי"א זצ"ל הם חידוש
שרגילים שם לכתוב בכי האי גונא ,היה נראה לכאורה
גדול ,ולפי המבואר להלן ,כפי הנראה רבו החולקים עליו,
להכשיר .דכיון שמוכיח מתוך הגט שבא מהמקום ההוא,
וע"עבשו"תהאלףלךשלמהחלקאה"עסי'קפה.
להלן כמה נקודות לעיון ,בשאלה כיצד במקרה הנוכחי
ישלכתובאתשםהאשהבגט.
הנידון הוא באשה ששמה אילת וחותמת עצמה איילת,
האם ניתן מצד הדין להכשיר את הגט שנכתב בו איילת
כחתימתה.
ובמקום ההוא רגילין שכותבין בכי האי גוונא ,אם כן ודאי
הקורא לא יקרא אלא אריני כמו שנקרא בקושטאנטינה
כשהוא ביוד א' .ולא חשיב בכי האי גוונא שנוי כלל ,כיון
שמוכיחמתוכושנכתבשם.וכיוצאלזהאיתאבמרדכיפרק
המגרשבשםריצב"א".
וכדבריואלושלהראנ"ח,כתבהגטפשוט,בספרועזרת
נקדיםונאמרשבעתלידתהניתןלההשםאילת,עלשם
נשים )אות ב' ביין וינידא( .וז"ל " -ובלכתי בשליחות
בעלחי,שהיאהנקבהשלהאיל.ונצייןלספרירמיהפרקיד
ירושלים עה"ק ת"ו לגלילות טורקייא ,מידי היותי בעיר
אילת בשדה ילדה" .וכן מוזכר
פסוק ה' בו נכתב " -כי גם ַ
בודון ,שלחו מעיר בילוגראדו גט אחד לעיר בודון ,ושם
416אבןהעזר
עטרתדבורה
האשה היה כתוב בגט ביין וינידא ,תיבת ביין בשתי יודין.
בכתוב כי אם ירחמאל ,אם כן השנוי של היו"ד אינו שנוי
ובעיר בודון מקום הנתינה היו קורין לאשה בין וינידא,
שם ,אלא שלאי זו סבה דחקו בלשונם החירק כי אם היה
תיבת בין בלי הדגשת היוד ,וגדול אחד אשר היה בעיר
נמצא שם ירחמיאל בכתוב וזה היה שמו ירחמאל ושנו את
בודון רצה לפסול הגט להחזירו מפני שכתבו ביין וינידא
שמו בגט ירחמיאל פשיטא שהיה פסול כמו גרשום וגרשון,
תיבתבייןבשתייודין,ובי"דשלבילוגראדומסדריהגטהיו
אבל מכיון שלא נמצא בכתוב זה השם אם כן הוא השם
מכשירים הגט .ושאלו את פי מה דעתי נוטה ומסכמת
עצמו ,אלא שלאי זו סבה ,דחקו אותו בחיריק ויו"ד עכ"ל.
בנידון הלז .והשבתי דלכאורה היה נראה לפסול הגט
והאמת שתשובת מהר"ר ישראל זו לא מצאתיה בלשון זה
מחמת שכתבו ביין ביוד יתירה ,דיקרא הקורא תיבת ביין
אלא בלשון אחרת ובענין אחר בסימן י"ח בפסקים ואדרבה
בהדגשת היוד ,וחשיב שינוי ,כמו חד קרי יהודים וחד קרי
מוכח מתוך אותה תשובה דחשיב שנוי מירחמאל
יהודיים,דאמרינןפ"קדמגילהדלאאהדרינהו,משוםדאין
לירחמיאל,ואפשרשהיאתשובהאחרתולאמצאתיהכיגם
מדקדקים בטעויותיה .אלמא בכה"ג טעות מיקרי .גם בפ"ק
כמה"ר לוי לא חלק עליו ,אלא אמר שאין הנדון דומה
דסנהדרין דף ד' אמרינן -אקרא אני שבעים ,כלומר מדלא
לראיה ,אבל מ"מ מתוך התשובה האחרת נראה הפך זה
כתיב וטמאה שבועיים מלא בשתי יודין ,ולבסוף דן מבנין
ממש ,גם מתוך תשובת ריצב"א דלעיל אין נראה כן כלל,
אב או מחמת דיש אם למקרא דלא הוי ע' יום אלא
ולכןאיניסומךעלטעםזהכלל",עכ"ל.
שבועיים .אלמא דיש הפרש גדול מחמת כפל היודין .גם
לכאורה היה מקום לומר ,דכל האמור לעיל לפסול
בגט בענין דיתיצבייין דבעינן ג' יודין כדאיתא בסי' קכ"ו
בתוספת אות י' ,נאמר כשבעקבות התוספת ,יש שינוי
ס"י".
במבטא ,דומיא דיהודים ויהודיים .אבל בנידון דידן מאחר
בסוף דבריו הכשיר בעל הג"פ את הגט מכיון שנכתב
וכיום הורגלו אנשים רבים לכתוב איילת בשתי יו"דין ,לא
בהתאם למבטא השם המקובל אצל הספרדים ועל פי כללי
קיים שינוי במבטא ,שהרי כל הקורא את הגט שבו נכתב
הכתיבה הנהוגים אצלהם ,ומאחר ובני הזוג ספרדים
איילת,יקראאותוכראוי.
ובמקומםנכתבכראוי,הגטכשר,יעויי"ש.
עכ"פ מבואר בדברי הג"פ שאם תוספת האות י' מביאה
יתכןלומרשפתרוןשאלהזו,שנויהבמחלוקתביןגדולי
הפוסקים האחרונים .לדעת הדברי חיים )שנביא מדבריו
לשינוי במבטא ,יש לפסול .אך אם התוספת אינה מביאה
להלן( מאחר ובשטרות רגילים לכתוב איילת ,הקורא יקרא
לשינויבמבטא,איןלפסולבדיעבד,וכפישמצינובדבריהג"פ
בלא טעות ,וכשר ,ולדעת בעל הקצשו"ע בספרו אהלי שם,
בספרו עזרת נשים )שמות אנשים אות מ'( שפסק שיש
וכן לדעת שו"ת ארי דבי עלאי אין להכשיר מכיון שהכל
לכתובאתהשםמימון,בי'אחת,אךאםכתבמיימון)בשתי
תלוי האםאותואדםשיקראאתהגטבדקדוקהעבריהנכון,
יודי"ן(כשר.וז"לשם" -ולאדמילהאדאמרינןפ"קדמגילה
יקראאתהשםכראוי,אובשיבוש.
חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ,ולא אהדר לחד מינייהו,
בשו"תדבריחייםח"בחאה"עסי'קיאדןבאשהששמה
משוםדאיןמדקדקיםבטעויותיה,אלמאטעותמיקרי.דשאני
חיה,ונכתבבגטחייה.וז"ל" -בשםחייהשכתבובשנייודין,
התם דיהודים בחד יוד אין מרגישים היוד ,והיוד היא נחה,
יוד קרת חזינא ,דמבואר בכל הפוסקים מהרנ"ח סי' לו וג"פ
ויהודיים בשני יודין מרגישין היוד ,והיוד היא נעה ,ויש
ועז"נ ,דזה הוי טעות כמו יהודים יהודיים שאמר בירושלמי
הפרש במבטא הקריאה ,וחשיב טעות .משא"כ בשם מימון,
דאין מדקדקין בטעותי' ,אבל טעות מקרי ובגט פסול .אמנם
דגם ביוד אחת היא נקראת בהרגש היוד ,הלכך אם כתבו
בתשובת מהרא"י ז"ל גבי רייץ כתב וז"ל דכותבין שני יודין,
בשתייודין,איןשינויבמבטא,וישלהכשירהגט,כנ"ל".
דלשון אשכנז גרירי בתר לשון ארמי לא אחר העברית …
והנה בתשובת ראנ"ח הנזכרת כתב בסוף דבריו " -עוד
וגדולה מזו כתב במרדכי גבי זמן ,מדלא כתב אלפיים בשני
היה אפשר לצדד בכאן להקל ,מטעם שאין בעולם שם
יודין ,אלמא דאפילו במלה עברית משנין וכותבין בשטרות
אריניי שיהא נקרא בהדגש יו"ד ולא חיישינן שיחליפו אותו
כלשוןהנהוגביןכותביהשטרותוכותביםאלפייםבשנייודין
הקוראים בשם אחר ועכ"פ ידעו שהוא שם האשה הזאת
את"ד מהרא"י ז"ל בתשובה …לפי דעת מהרא"י ז"ל אם
הנקראת אריניי ולא שם אשה אחרת כיון שאין שם כיוצא
כתבבגטכפימבטאבניאדםכשרולאהויטעותכלל,וכשר
בזה בעולם .ובתשובות כמה"ר לוי ן' חביב זלה"ה בספר,
יותר ממה שכתב יאודא באלף אחר הדלת ,והוי ממש כנוי
כתב איש ריבו על הגט שכתבו שם האשה גזול ושמה היה
לשםהעיקר.וחייההשנייודיןהואכנוילשםחיהביוד.ואין
גאזלה ,כתב וז"ל לא יפסל בשנוי השם ,כי אם כשמשנה
לומרדיתלובטעותלקרותחייהכמושתיתיבותהראשונה
משם אחד לשם אחר ,אבל מכיון שזה השם של גזול אינו
בפתח והשניה בחיריק ,דלמה יטעו ,מסתמא יקראו כדרך
שםאחר,אלאקצוראולאיזוסיבה,אםכןלאיקראשנוי
שקוריןבניאדם.וכןהאריךבכיוצאבזהבספרעדותביהוסף
שם ליפסל .וראיה ממה ששאלו למהר"ר ישראל בעל ת"ה
…והפוסליםאםכתבשנייודיןבמקוםשאיןצריךרקאחד,
על איש אחד שהיה שמו ירחמאל ,וכתבו לו בגט ירחמיאל,
היינו במקום שקורים שם בינידא בחיריק ,אם כתב בשני
אם היה הגט כשר .והשיב שכיון ששם ירחמיאל לא נמצא
יודיןיקראובפתחחריף,פסול.אבלבאםנקראתבשנייודין
סימןע417
כהלכתן כמו שקורין חיה ,כמו אייא דבתרגום ובש"ס הוא
וכן מצינו בשו"ת אריה דבי עילאי ,חלק אה"ע סי' לא
בשני יודין ,ורק בלשון הקודש סומכין אמסורה ואנקודה.
שכתב בסברת האהלי שם ,וז"ל " -כ"ת שכתב במפורש,
ובגטכותביןלכתחילהכן,כיוןשהואבכתובכעתחיה,אבל
דלכך כשר בדיעבד אם נכתב טויבא ,משום שנתפשט ספר
אם כתוב בשני יודין ,לא מקרי טעות כלל ,והגט כשר עכ"פ
בית שמואל ,ורבים נגררו אחריו וכותבין כך ,לכך לא הוי
בשעתהדחק,כנ"ל".
שינוי שם וכשר בדיעבד .הם דברים שאין להם שחר כלל,
ובתשובה נוספת בח"ב אה"ע סי' קסא חזר הדברי חיים
ואטובכתיבהתליאמילתא,הלארקבמבטאשפתייםתליא
עלשיטתווהכשירכשכתבובגטחייא,עלאשהששמהחיה.
מלתא.ואםהיורובהעולםטועיםלכתובבמכתבאיזהשם,
וז"ל " -דעתי להכשיר ,וכן כתב בהדיא בספר עזרת נשים
ולשנותו מן המבטא שפתים האמיתי ,בודאי הוא שינוי שם
וז"ל מימון כו' קושטא דמילתא אין בו אלא יו"ד אחד כו'
ממש,ולאהיהכשראפילובדיעבדכתיבההמשובשתבגט,
ואם טעה הסופר וכתב מיימון בב' יודי"ן כו' …עכ"ל וא"ל
ולאהיהמועילמחמתשכןהואכתיבתרובהאנשים.והגם
דזהדוקאבשמותהחול,לאבשמותהקודש.זהאינו,דהנה
שאפשר שעל ידי כתיבה המשובשת היו מכירין מי זאת
כתב מהרי"א ז"ל מביאו הס"ש …הואיל ולא כתב אלפיים
האשה המגורשת ,מ"מ לא היה מהני מידי ,כיון שעל פי
בב' יודי"ן ,הא קמ"ל דאפילו לשון עברית י"ל דכתבינן לי'
מבטא השפתים האמיתי הוא שינוי שם ממש .ובפרט מי
בשטרותכמולשוןבניאדםבב'יודי"ן,והברת אלפייםממש
שאינו טועה ,ויודע בטיב שהמבטא של שם זה איננו כמו
כהברתריי"ץעכ"ל.הריאפילודברשבלשוןהקודשההמון
שנכתב בגט ,הוי לדידי' טעות גמור בשם האשה המגורשת,
עם כותבין בשני יודי"ן אלפיים ,וא"כ כיון שדבר זה יהא
והואבכללשינהשמהשפסולאףבדיעבד".
נקרא בפי ההמון חיה ,לא הוי זה שינוי השם מה שנכתב
העולהמדברינו,לדעתמהרנ"חוהגטפשוטאםבמקוםי'
בשני יודי"ן .דבמקום שאין שינוי במבטא ,לא אכפת לנו
אחתהוסיפוי'נוספת,הגטפסול.אךבשםחיהשנכתבבגט
בחסרויתרכלל,דגטאינוכספרתורה,כמבוארבמהרשד"ם
חייה ,וכן בנדון דידן ,לדעת הדברי חיים יש להכשיר את
)סי'רה(ויש"ש)פ"בדגיטיןסי'לבבשםעקיבה(דהיכידניכר
הגט ,ודומה למקרה שבו בשנת שני אלפים נכתב בגט
הטעותולאנשתנההמבטאכשר".
אלפיים,במקוםאלפים,דמבוארבתרומתהדשן)כתביםסי'
ובספר אהלי שם )שמות נשים אות ח' ס"ק יט( הביא
משו"ת ר"ח כהן סי' עג שהכשיר בגט שניתן והיה כתוב בו
יא( שכשר אף שמנוגד לכללי הדקדוק ,מפני שכך רגילים
לכתובבשטרות.
חייה ,וכתב בתוך דבריו " -בנ"ד נמי הא במבטא אין ניכר
ולפי דעת האהלי שם ואריה דבי עילאי ,נראה שהשם
הפרש בין שם חיה ביוד אחת או בשני יודין ,וא"כ אף אם
אילת דומה לשם חיה .אף ששמות אלו אינם מופיעים
ראוי להיות נכתב ביוד אחת וכתב בשני יודין כשר ,לכן
כשם של אדם .אך שם זה הוא שם עברי ,המופיע
במקרא ֵ
נלע"ד שאין להוציא האשה מבעלה ,ופשיטא שהולד כשר,
בתנ"ך כמילהשאינהשםאדם,וכלליכתיבתןככללישמות
עכ"לשו"תר"חכהן.
עבריים ,ותוספת י' פוסלת את הגט .האהלי שם חלק על
אך האהלישםתמהעלדבריר"חכהן,וכתב" -תמהני
הגאון ר"ח כהן ז"ל שפסק להכשיר בדיעבד שלא תצא
מאד ,הא דקיימא לן דמה שראוי להיות חסר וכתבו מלא
מבעלה והולד כשר .וכתב אהלי שם " -בע"כ הקורא צריך
כשר,זהורקאםכתבלאחרחיריקאוצירייודיתירה,דזה
לקרות כמו שכתוב לפניו" ,דהיינו לפי כללי הדקדוק
אינו הפרש בקריאה ,דהא חיריק וצירי מושכין אחריהן יוד.
המקובלים בלשון הקודש ,ולא לפי הנהוג בשטרות לשבש
וכן אם כתב ו' יתירה אחר חולם ושורוק שהן מושכין
אתהמילההעברית.
אחריהן ו' .אבל חיה ,הח' בפתח ואין מקום ליוד אחריה,
וכעת נדון בשאלה ,האם יש להתחשב בחתימת האשה
וכיון שכתב בשני יודיין חייא אי אפשר לקרות הח' כי אם
החותמתאיילת.אמנםמצינובפוסקיםדאזלינןבתרחתימת
בחיריק ,והאאיכאשינוישם.ואיןלומרדאפשרלקרותיוד
הבעל,יעוייןבסי'קכטסעיףכב,עלמש"כבשו"עבספקאם
ראשונהבנחנראהושניהבקמץ,כמושםחיהשג"כקוריןכן
שמו אליהו או אליה ,כתב הרמ"א "ואם חותם עצמו או
על פי הדין כיון שהיוד דגושה ,זה אינו ,דלא נמצא במקרא
עולה לס"ת אליה כותבין אליה וכן כל כיוצ"ב" .ובשו"ע
דכוותיה,דבכלמקוםבארקדגשולאכפלאות,ובעלכרחך
סעיףכה" -שםיונתןלאיכתוביהונתןאא"כידועשחותם
צריכיןלקרותהיודבחיריק".
שמוכןאועולהבולקרותבתורה".ובחלקתמחוקקסק"ב-
בספר אהלי שם ,הביא מדברי הדברי חיים הנזכרים
"מעשה באחד שחתם שמו פנחס חסר י' וכתבו בגט חסר י'
לעיל ,וכתב " -הנה מלבד דגם בלשון לעז יש שינוי במבטא
ונעשה בהסכמה בקיבוץ כל חכמי העיר ולא חילקו בין הך
בין פתח פשוט לפתח חריף ,הרי בלשון הקודש אינו נמצא
לאליהאויונתן,אףשישלחלקוכןמשמעבשו"עשלאכתב
כללפתחחריף,וא"כהרואהכתובחייהאוחייאבע"כצריך
כן שהולכים אחר החתימה אלא באליה ויונתן וכיוצא בזה,
לקרות בחיריק ובקמץ .ומש"כ דלא מחלפי שם אשה בשם
ובדודובנימיןלאכתב כן,מ"ממפשטותדתרומתהדשןסי'
תנא,מהיועיללנוזאת,כיוןדבע"כהקוראצריךלקרותכמו
רלגמשמעכן,וכןמשמעבמהר"םיפהעייןעליושכתבאחר
שכתובלפניו".
כלהנהודאזלינןבתרחתימות".
418אבןהעזר
עטרתדבורה
אך כל הנ"ל איירי כשיש מקום לדרך שבה הוא חותם
יודעים בבירור שאין שמו כן כאשר חותם ,ולא היה מקום
אתשמו,ואיןזוחתימהבטעות,אךכשחותםעצמובטעות
לומר שיש לו שתי שמות ,נראה פשוט שאין לילך אחר
איןמתחשביםבחתימתו,וכפישיתבאר.
החתימה,כיוןשידענובבירורשאיןחותםכהוגן".
בשו"ת בית יהודה )למהר"י עייש ז"ל( כתב " -נסתפקתי
ובספר קרית חנה )להג"ר גרשון קובלענץ ז"ל מדייני
במי שרגיל לחתום באגרות ובשטרות יאודה ,באל"ף
קהילת מייץ( סי' לח הביא ממורו בעל מנחת יעקב שכתב
מתחילה ,והרגיל עצמו לחתום באל"ף משום שנראה כשם
בגט יהודא על פי חתימת הבעל ,וכתב על זה " -אכן כעת
ההוי"ה ,מהו הדין כשיבוא לחתום בגט בתורת עד ,אם
נתחדשה הלכה וסידר מ"ו הגאון אב"ד דקהילתינו יצ"ו… ,
בה"א כמו שכתוב בתורה ,או באל"ף כמו שרגיל" .ובתוך
גט מומר לבת החסיד מוהר"ר ליב עלזוס זצ"ל שהיה בר
דבריוכתב" -ראיתי למהרנא"ח ז"לסי' ל"ה עלשם באל"י
אוריין כמה שנים מיושבי בית המדרש ,וחתם עצמו בא',
אם הוא מלא באל"ף כמו שנמצא בש"ס או חסר ,כתב וז"ל
ואפ"הצוהלכתובבהא…ואמרתילודבריוהנ"לבשםמורי
יש לכתוב השם כמו שנמצא ,ואפילו אם כשהוא חותם
בעל מנחת יעקב הנ"ל ,והשיב לי שפשוט אצלו ,וכן קבל
בשטרות חותם בלי בלא אל"ף ,לא משגחינן בחתימתו ,כיון
מרבותיו לכתוב יהודה בהא .ולדעתם אפילו בדיעבד אם
דלא נמצא כן בשום מקום וטועה הוא בכתיבתו ,שאין
נכתובבא'קרובלפסול,אפילוחתםעצמוכן,שאינומשגיח
האנשים בקיאין באותיות התיבות היטב .ולא דמי ליונתן
בחתימהכלל.והעידכןבשםהגאוןהמפורסםמוהר"רהירץ
ויהונתן וכו' ,דהתם דוקא משום דשמות דיונתן ויהונתן
זצ"לאב"דדק"קלבובשכתביהושעבמישחתםעצמויושע,
שניהם נמצאו בספרים ,יש לומר כשהוא חותם יהונתן,
אף שמצינו כן בקרא ,דמ"מ עיקר השם יהושע דנקרא ע"ש
שהואנקראבשםההוא,כיוןשמ"מהשםההואנמצא.אבל
יהושע כנ"ל ,ולא השגיח בהחתימה כלל .ובפירוש אמר לי
בשם באלי שלא נמצא באלי כי אם באל"ף ,אע"פי שהוא
שלדעתו חתימת האשה אינה מעלה ולא מוריד כי נעשה
חותם שמו בלא אל"ף ,אין לנו לומר ששמו לחוד ושם
שלאבהשכל,ואיןחכמהלאשהאלאבפלך.דבריטעםהם,
הנמצאבספרלחוד.אלאודאישמוהואשםהכתובבספר,
והלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך ,ובפרט שגם מוהר"ג
אלא שהוא טועה באותיות שמו …וגם מהרח"ש ז"ל סי' י'
כתבכןבתשובתוורבמובהקהיה".
סמך על תשובה זו דמהרנא"ח ז"ל ,וכתב דיאושוע שרגיל
ובספרעזרתנשיםשמותאנשיםאותי'ישי,הורהשלא
לחתום באל"ף ,אינו חותם בגט אלא בה"א ככתוב בספר.
להתחשב בחתימה בשם קודש .וז"ל – "אע"ג דהם חותמים
וז"ל אבל בשם א' בעצמו בענין הכתיבה והאותיות איך
בשינוי,אפ"הלעניןשמותגיטיןכיוןדידועדעיקרשמובעת
כותבין ,פשיטא שעושין כאשר כתוב בספר ,ואם הוא כותב
הלידה הוא משמות הנביאים והכתובים בתורה ,אין
בענין אחר בשינוי אותיות הוא טעות שלו .דהגע עצמך אם
משגיחין על חתימתו ,וכותבין השמות ככתוב בתורה
חותם רהובן בה"א ,מי כותבין כן בגט ,הא ודאי טעות שלו
ובנביאים".
הואוכו'.ועודדמהשחותםיאושועבאל"ףהרגלובכךכדי
ועיין בפת"ש על הב"ש שמות נשים אות ב' שהביא
שלא לכתוב יו"ד ה"ה סמוכים שהוא משם ההוי"ה וכל זה
מדברי תשובת קרית חנה דאין להשגיח בחתימה אפילו
פשוטעכ"ל".
לכתחילה.והנהמבוארבתשובהזו,שאיןנ"מבזהביןאיש
וכןהובאבשו"תדרכינועםחלקאה"עסי'מה.
לאשה ,אלא שליתר חיזוק הוסיף שאין לחוש לחתימתה
ובספר גט פשוט ס"ק קיט )בסוף דבריו( במחלוקת
שנעשית שלא בהשכל.אך למעשהכתב אתדינו ,גם ביחס
מהריק"ש דס"ל שיכתבו מתתיא בא' כפי חתימתו ,הביא -
לאיש החותם ,כגון בשם יהודא ,שלא לחוש לחתימתו .וכל
"אבלמהרח"שז"לכתבבתשובהסי'י'דכותביןבגטיהושע
זה דלא כפי שהבין השדי חמד מערכת גט סי' יא אות ה',
בה' אע"פ שחותם בא' לא משגחינן בחתימתו דטועה הוא,
מתוךדבריהפת"ש שקיים חילוק בין חתימת איש לחתימת
הגה עצמך דחותם רהובן בה' ודאי טעות שלו הוא וכן
אשה ,וטעה בזה מאחר ולא ראה את תשובת קרית חנה
מצאתיכעיןזהבתשובתהראנ"חסי'לה.ועודדמהשחותם
במקורה,אלארקכפישהובאבקצרהבפת"ש.
בא'הואלכבוד השםשלאלכתובי"הסמוכיםוכלזהפשוט
עכ"ל".
ובשדי חמד )שם סי' יא אות א'( הביא דעת מוהר"א
מוטל שבכל השמות הכתובים בתנ"ך ,הן כשם והן כתיבה,
וכתב בשו"ת צמח צדק )החדש( אה"ע סי' קצו ,דאף
כגוןמאירוכיוצ"ב,איןמתחשביםבחתימתהאישאוהאשה
שהב"שוהט"גלאכתבוכן",מ"ממתשובתמהרי"וסי'קפב
כלל ,וכותבים כמשפטו .ולאחר שהביא עוד דעות הסוברים
הנ"ל מוכח כמהרח"ש ,דאין לחוש לחתימה כשלא נקרא
כןכתב"-הרילךשלמיםוכןרבים,דס"לדבשלאנמצאכמו
כלל כן עכ"פ כפי שחותם") .ודעת הב"ש והטי"ג תתברר
שהוא חותם ,וגם אין שינוי במבטא כגון יהודה ושרה
להלן(.
וכיוצא ,לא משגחינן בחתימתו ,ופשיטא דהכי אית לן
ובשו"ת אמרי א"ש חלק אה"ע סי' עז כתב " -עכ"פ
למיעבד הלכה למעשה .ועיין קב נקי בשם יהודא שכן
לכו"ע,זהשאנוהולכיםאחרהחתימה,היינוכיהיאתוכיח
הסכים בחידושי הרז"ה שלא להשגיח בחתימה בכה"ג".
על שמו ,כי כן הוא כאשר יחתום באותיותיו .ואם היינו
ובאות ב' כתב " -ועתה ראיתי בספר ישמח לב ח"ב הנד"מ
סימןע419
שכתב שכבר פשוט המנהג לכתוב שם יהודה בההי"ן ,אף
עיקרי דבריו של הגט מקושר הובאו בפתחי תשובה סי'
אם המגרש חותם בא' ,דלא כמוהריק"ש ,ושכ"כ בספר גנזי
קכטבקונטרסשמותאנשיםאותמ'מתתי'.וכןבפת"שכללי
חייםשלזההסכימורובהאחרונים,וכןהואמנהגם".
הב"ש)שלאחרשמותנשים(אותא'.
ובספרגטמקושרבדבריועלהב"ש)שמותאנשיםאותמ'(
וע"עבפת"ששמותנשיםאותל'שהביאמתשובתפנים
כתב בס"ק פט שאין להתחשב בחתימת הבעל או האשה
ל ִביָה ,וכתב
מאירות באשה ששמה לביאה וחותמת עצמה ְ
החותמיםבניגודלכלליהכתיבההנכונים.ולהלןמקצתדבריו
שם " -אף דלפעמים אזלינן בתר החתימה ,הני מילי היכא
" -פשיטא דאם נכתב השם כראוי ,אין להשגיח בחתימתו
דמספקינן בשם ,אבל היכא דהשם הוא ברור ,לא משגחינן
כלל,כיאפילומישיודעשחותםבענייןאחרלאיאמרזהלא
בחתימהאםכתובבטעות,כמושכתבהט"זגביאלעזרכו'.
המגרש .כי מה לחתימתו ,אנן כתבינן כמשפט הקריאה
וה"ה כאן לא אזלינן בתר חתימת נשים דלא גמירי
ובקיאות הסופר כפי מה שנראה לו לכתוב השם ההוא .ואם
שחותמות בה' לבסוף …ועיין בספר ישועות יעקב שהזכיר
חותם יהודא בא' אטו נימא שמתכוין שיהיה המובהק שלו
גםכןדבריהפניםמאירותהנ"לוהסכיםעמו".
יהודא באל"ף ,דליתא ,שאין כוונתו לזה כלל ,וגם לא אהני
ובספר טיב גיטין ש"א אות נ' סק"ה כתב בשם הירש
כוונתו לזה .דמה לנו לכוונתו .אטו אם שמו ראובן …אם
שאםחותםהערשאיןלשנותמחתימתו,וכתבשם" -אע"ג
חותםראווןע"שראובן,אטונכתבבגטכן,האודאיליתא…
דמסתמא הוא חותם בטעות ,ובכה"ג שמות הקודש אין
אף מי שיודע שחותם עצמו ראוון ידע שאין אנו אחראין
משגיחין על חתימתו ,מ"מ בשמות החול כה"ג אפשר שיש
לכתוב טעותו בגט .ואף שהגט הוא לשון הבעל ,מ"מ אנן
לחושלחתימתו".
מורינןליהכראוי…ואפילובדיעבדישלפסולאםכתבכאשר
הואחתום,ואנןידעינןשלאחתםשפיר,דהיינושחתםראוון
הרי מבואר בטיב גיטין שבשמות הקודש אין משגיחין
בחתימתו.
וכתבוכןבגטאפילובדיעבדפסול,דמקרישינוימאחרשאין
ועל פי זה כתב מהרש"ם בתשובה ח"ב סי' רנא " -אגב
ראוי לכתוב כן בגט ,נראה שאין שמו ראובן ,ונקרא בענין
אכתובבאחדששמולס"תאליהוובפ"כאליהוחותםעליה
אחר ,כי מאחר שאין כתוב כהוגן י"ל שהוא שם אחר לגמרי
בעי"ן ,נשאלתי אם לכתוב כפי חתימתו ,והשבתי דאין
ונקראראווןאוכדומהטעותיםאחרים".
להשגיחבחתימתובטעות.וד"זנלמדמדברי הט"גש"אאות
בהמשך דבריו כתב הגט מקושר ,שאף בשמות יהודה
וגדליה ומתתיה ,אם הבעל חותם בסוף התיבה באל"ף
נ' סק"ה ודוקא בשם חול כמו הערש צידד שם לכתוב כפי
חתימתומשא"כבשםאליה".
ונכתב כן בגט "ליכא שינוי גמור לפסול בדיעבד כיון שידוע
בשו"תדברמשה)להג"רמשהתאומיםז"ל(ח"אסי'צ'
שדרכו לחתום באל"ף ,א"כ י"ל שגם הסופר כתב כן כיון
נשאל" -היאךלסדרג"פבמגרשששמושמעלקא,ומהראוי
שאין שינוי בקריאה כלל ,שהכל יודעים שזה שמו יהודא
לכותבו בא' לבסוף והמגרש חותם את עצמו בי' וגם במי
מתתיאולאשייךלתלותובשםאחרשיהיהשינויבגט.אבל
שנקראמניסבפתחוחותםעצמובא'אחרהמ'".
אם כתב שרא באל"ף ,אף שיוכל להיות נקרא כמו שרה
ובתשובתוכתב" -דעתימסכמתבשםמניסאיןלהשגיח
בה"א,מ"מהוהשינוי…אםנכתבשראבאל"ףכמשפטשם
בזה על חתימתו .ונהי שהעלה הט"ז בשם יהודה והמגרש
לעז ,אע"ג דבמבטא אין הפרש בין אל"ף לה"א נחה ,מאחר
חותם את עצמו בא' לבסוף וכתב בגט בה' דפסול אפילו
שידענושהיהראוילכתובעלהמגורשתשרה,וכתבבאל"ף,
בדיעבד ,והב"ש בסכים לדבריו לענין לכתחילה דאין משנין
י"ל שהוא שם אחר ,שהרי אם היתה נקראת שרא בשי"ן
חתימתו .מ"מ כבר העלה בשו"ת כנסת יחזקאל דע"כ לא
ימנית ובפת"ח היה ראוי לכתוב כן ,א"כ השתא לפי האמת
כתב הט"ז למיזל בתר חתימתו רק בשם יהודא שאנו
ששמה שרה ,הוי שינוי ופסול אפילו דיעבד .וכן בשם
מסופקיםאינקראעלשםיהודהאוע"שגובריןיהודאין,וכן
המגרש,אםהיהשמומשהוכתבבגטמשא,אףשאיןהפרש
בשם גדלי' ומתתי' שבכוונה חתם את עצמו בא' לבסוף
בין ה"א ואל"ף ,מ"מ מאחר שאם היה שמו משא בשי"ן
משום קדושת השם .משא"כ במי ששמו יהודה ליב אין
שמאלית הוא שם אחר לגמרי ,נמצא שאין זה שם המגרש
להשגיח בחתימתו בטעות הואיל ונקרא ע"ש גור אריה
כתובבגטכלל,אףשגםמשהאפשרלקרותמשא,מ"מנודע
יהודה ,ויש לכתוב בה' יעו"ש .וש"ב בספר טיב גיטין הביאו
לנו הקריאה על פי פרסום הראוי לכתיבת שם המגרש,
בש"א אות י' סק"ט והוסיף דאם הוא עצמו אומר שאין לו
משא"ככשנכתבבעניןאחרנתלהבשםאחר.ואפילוחותם
כוונהכללבחתימתורקשהואסוברשכןהואתכסיסכתיבת
עצמו משא אפילו דיעבד פסול ,שמ"מ שינוי שם הוא ואין
שם זה ,בכה"ג גם הט"ז מודה שאין להשגיח בחתימה כלל,
משגיחיםבחתימהכלל".
ובסוף דבריו כתב הגט מקושר " -ויצא לנו מזה שאין
להשגיחבחתימהכלל,רקכותביםכראוילפיידיעתנו,ואם
שמו משה וחתם משא באלף ,אפילו בדיעבד יש לפסול אם
כתבכןבגט".
שאין כאן לעז מחמת החתימה שהכל יודעים שהחתימה
בטעות ,והבי"ד כתבו כהוגן ,וכיון דאין שינוי במבטא שפיר
דמיאףלכתחילהלכתובבה'יעו"ש.
ועיין בט"ז שכתב באחד שהיה חותם אליעזר בי' והיה
שמובפיכלאלעזרבלאי'ולאידעטעםלמהחותםאליעזר
420אבןהעזר
עטרתדבורה
רקהשיבשכךחותםמנעוריו,וע"זכתבהט"זשאיןלהשגיח
היכאשמהמבטאישראיהוסתירהלחתימתובאופןשהמבטא
בחתימתו דלא מהני החתימה רק לברר הספק משא"כ בזה
מהשנקראבשםזההואכמושנמצאהשםכתובבתנ"ך,יודה
ששמומבורראלעזררקשהואמשתבשלחתוםאליעזר,לא
הב"שבודאידלאמשגחינןבחתימתוכללנגדמהשנקראבפי
אזלינןבתרטעותובחתימה".
כל ,ונגד מ"ש בתנ"ך .שהרי כל חומרת הב"ש ליזל בתר
בדבר משה במהדו"ת סי' כה חזר על פסקו הנ"ל ,והשיב
חתימתו נובע ממ"ש בשם הט"ז ליזל בתר חתימתו גבי גדליה
במי שנקראת שינדל וחותמת שיינדיל דאין לחוש לחתימה,
אםחותםעצמובאל"ףגדליא,וכןגבייהודאוגבימתתיא,וזהו
ובאר " -היכא דיש שינוי במבטא בין החתימה לקריאה כמו
הכל לפי שאין שינוי במבטא כיון שהאל"ף היא נחה ,שהיא
בנ"ד דנקראת בפי כל שינדל והיא חותמת בשתי יודין אחר
בסוףהתיבה.עלכןאיןראיהמהמבטאשהואטועהבחתימתו,
הש' .וזהו דוקא כשקורין בפתח בהרגש הב' יודין שקורין
רק הראיה היא מצד עצם השם שנכתב בתנ"ך בה"א ולא
בפתח חריף דוקא ,וגם הי' שחותמת אחר הד' הוא למותר,
באל"ף,עלזההואדכתבהב"שבשםהט"זלילךאחרחתימתו,
דכלמקוםשאיןמדגישיםהחיריקאיןלכתובי'כמבוארבט"ז
אבלכשגםמהמבטאנרגששטועהבחתימתו,יודההט"זדאין
בשם זנוול וכמו איכל מיכל שנזכר באחרונים ובב"ש בכמה
הולכין אחר חתימתו ,כמ"ש הט"ז עצמו גבי מי שנקרא לאזר
דוכתי.ולכןאיןלחושבנ"דלדעתיכלללחתימהבטעות.
ונקראלספרתורהאלעזרוחותםאתעצמואליעזרכנ"לדאין
ואחרכותביזהמצאתיבטי"גש"נאותב'סק"זכתובשם
ליזלבתרחתימתוכיוןדשמומבורראלעזר,רקשהואמשתבש
בזההלשוןומהשכתבהב"שואםידועהחתימתהושונהכו'
לחתום אליעזר ,לא אזלינן בתר טעותו בחתימה ,אלא בתר
לענ"ד אין להקפיד כ"כ בשמות הלעז וחתימת האשה דנשי
הבירור דקריאת ס"ת ובין הבריות הוא עיקר וחתימתו אינה
לאו דינא גמירי ואין מה שחותמת עצמה בשביל איזו כונה
בכללקריאהלמכתבבשבילזהדמתקריעכ"ל.הריכשהמבטא
אוקבלהמאבותיה,ואףשיראההרואהשינוימהחתימהלא
ניכרשהחתימהמשובשת,מודהדלאמשגחינןבחתימתו,כ"ש
יוציאלעזבשבילזהשהריאיןשינויבמבטאכללעכ"ל.ומה
וק"ובדאיכאעודעדשניממ"שבתורהשמוכן,לאכמושהוא
שסיים שהרי אין שינוי במבטא כו' הנה כבר בארנו דהיכא
חותם.וכןמשמעמתשובתשביעקבשבתשובתכנסתיחזקאל
דיששינויהניכרתביןהקריאהלחתימהיותרמסתברשאין
סי'סטוז"לדעכ"פבדיעבדאםנכתבבאל"ףכמושהואחותם
להשגיח בחתימתה שחותמת בטעות ,והכל יודעים
כשר,אףדשםזהכתובבקראבה"א,הואילדאיןשינויבמבטא
שהחתימהבטעותוהבי"דכתבוכהוגן".
עכ"ל ,מבואר הא אם יש שינוי במבטא גרע טפי ,ואז אין
והנההב"שבכמהמקומותכתבשאםיששינויבמבטא,
משגיחיןבחתימתו,וכןכתובבתשובתעבודתהגרשוניסי'מב
איןמשניםמחתימתו.אךבנידוןדידן,איןמישיטעןשכוונת
דאין להשגיח בחתימתו כשאנו רואין שהמבטא אינו כן כמו
החותמת איילת להורות על שינוי במבטא השם ,אלא רק
שחותם ע"ש .אף שאין הנידון כמו שאילתנו ממש ,מ"מ ה"ה
לפידעתה,כךנכוןלכתובאתהשם,ובזהלאאייריהב"ש.
והוא הטעם בנדון זה .ומ"ש הב"ש גבי יהושע דהטעם דלא
אלא רק במי שחותם בחתימה המביעה כוונה לציין ששמו
אזלינן בתר חתימתו כשחותם יאושע משום שאין שינוי
ניתן לביטוי שונה ,כגון זעליק או זעליג וכיוצ"ב .ועל כן
במבטא .אין ר"ל שכשיש שינוי במבטא אזלינן בתר חתימתו,
מתחשביםבכוונתוזו.
אף אם המבטא הוא נגד חתימתו ,דזה אי אפשר כנ"ל .אלא
ובדעת הב"ש ,כתב בשו"ת צמח צדק חלק אה"ע סי' קצט
שםמיירילאפוקיכשהמבטאמסכיםלחתימתו".
)אותב'(" -וישלדקדקעלהב"ש,מדועגביבאליהסכיםדלא
ובספראהלישםכללט'סעיףד'פסק"-אםבמקוםה"א
משגחינן בחתימתו ,וגבי גדליא וגבי מתתיא פסק דלכתחילה
נעה כתבו אל"ף וכן בהיפוך כגון ששמו יהודה וכתבו בגט
אין משנין חתימתו ,הא התם מוכח ביותר דצ"ל גדליה בה"א
יאודה באל"ף לאחר היו"ד ,מאחר שיש קצת שינוי במבטא
כמו שנמצא כן בתנ"ך ,עדיף ממה שנמצא בתלמוד ,דאותיות
נראהלידפסול.ואםהואחותםאתעצמוכןבכוונהמחמת
התנ"ך ספורות ומנויות .אך נראה הטעם משום גבי גדליה
איזה טעם יש לכתוב בעיקר כמו שהוא חותם את עצמו
במתכוין חותם את עצמו באל"ף דוקא לכבוד השם ,שלא
והשםשהואכהלכהבדמתקרי".
לכתוב י"ה סמוכים ,וכן במתתיה .ע"כ כיון דיש כוונה גמורה
ושםבשםיוסףס"קיבכתב" -בשםהכתובבתנ"ךנראה
שמחזיק שמו כן ,ס"ל לחוש לכתחילה לחתימתו .משא"כ גבי
ודאידכלשישבושינויבקריאה,אפילושינויקל,מ"משינוי
באלי דאין לתלות בשום כוונה ,א"כ ודאי טועה הוא ,לכן לא
השםמיקרי…ועייןלשוןהמהרש"ל…שכתבמאחרשהוא
משגחינן בחתימתו אף לכתחילה ,וחילוק זה מבואר בתשובת
נחמהחילוקישבמבטאביןהואאל"ףאוה"א,נשמעמזה
כנסתיחזקאלסי'ס"ט.וגםמתבארכןבב"שעצמובש"אאות
דכלשאינונחאלאנעוישחילוקבמבטא,שינוינקראופסול
פ'במ"שגםכאןי"ל שהואחסרוןידיעהכו'.וגםממ"שבאות
גםבגט".
א'בשםהט"זגביאליעזר -והואלאידעלמההיהחותםאת
עצמוביו"ד…ואףאת"לדהב"שאינומודהגםגביבאליוסמך
מסקנת הדברים – חזרנו על כל הצדדים ואין אפשרות
עמ"שלקמןבאותג'ובאותפ'דלכתחילהאיןמשניןחתימתו,
אלא לכתוב את השם "אילת" ,ובכתיבת "איילת" יש לצדד
זהו ודאי משום שמהמבטא עכ"פ אין סתירה לחתימתו ,אבל
שאינוגטלדעתהרבהפוסקים.
סימןעא421
סימ עא
כתיבתשםגאדיאוגודילמישהתבררשהשםמלידההואגד
הבית שלמה דן במי שהיה נקרא גאדיא דהיינו היו"ד
בבית הדין התקיים בירור כיצד לכתוב את שם הבעל
אינו מורה על ניקוד בלבד אלא מבטאים אותה ,ובזה כתב
בגט.
הבעל נולד בדרום אמריקה ונקרא גד ,מיד אח"כ החלו
בסיום תשובתו שיש לכתוב גאדיא או גאדיע ,עכ"פ בנ"ד
לקרואלו,GODIוזאתמאחרשלאהיהניתןלבטאבספרדית
ודאי שיש לכתוב גאדי .ואמנם במי ששמו גד ומכנים אותו
היטבאתהשםהמקוריגד.ומאזנקראבפיכלרקכךוחותם
בהוספת י' לסוף השם יש לכתוב גדי ,וכמו שמצינו בספר
עצמוגודי.הבעלעצמוכללאינויודעשמלידהשמוגד,ואף
יהושע )יג,ח( "עמו הראובני והגדי" ,אך בנידון שלפנינו
בעתשביה"דבררשמולפניקביעתהשמותלגט,הבעלטען
שהמדובר באדם שאינו רגיל כלל לדבר עברית בהברה
ששמו מלידה גודי ,וכן העיד העד שבא להעיד על שמותם
אשכנזית ,וכשהוא מבטא את השם גד הוא מבטא הג'
העיד שכך נקרא בפי כל בקיבוץ שלהם .בהתאם לדברי
בהברהספרדיתשהקמץוהפתחנשמעיםאותודבר,וממילא
הבעל והעד נכתב שמו בגט גאדי )הבעל אשכנזי( .אח"כ
כשהואמבטאאתשמולאניתןלראותכאןתוספתי'לשם
לאחר שנוצר קשר עם אביו והענין נבדק עמו ,התברר
גד ,מה עוד שחותם שמו גודי ,ובזה מודגש הענין שאמרנו
שמלידהשמוגדומידאח"כהחלולקרואלוגודי.
שאין לראות את שמו כשם גד עם תוספת של האות י'
יש לדון בשתי שאלות האם השם גד ניצל משקיעה ע"י
בלבד .ולכן אין מקום לראות ששמו מציל את השם גד
השם גאדי ,והאם לכתוב גאדי עם א' כפי שכותבים שם
משקיעה ,והסברא מתחזקת בכך שאף אחד ,כולל הבעל
לועזי או לכתבו גדי בלא א' שהרי מקור השם יוצא מהשם
עצמואינויודעלקשראתשמולשםגד,ולכןישלכתוברק
גדהנכתבבלאא'.
אתהשםגאדי.
והנהביחסלשאלההשניה ,בב"שבשמותאנשיםאותג'
אמנם במי שרגיל בהברה אשכנזית ,לפחות לעניינים
בשם גד כתב "אבל אין צריך לכתוב המכונה גאדיל בקמץ".
שבקדושה כגון תפילה וכדומה ,י"ל שהשם גד לא נשתקע
דהיינו במי ששמו גד ומכונה גאדיל כתב שאין צריך לכתוב
ויש כתוב גד ודמתקרי על שם הכינוי .ואת שם הכינוי
שםהכינוי.עכ"פמבוארשאםיכתובשםהכינוייכתובעםא'
לדעת הב"ש יש לכתוב גאדי ,אך לדעת הטיב גיטין שמות
לאחרהג'.ובשו"תביתשלמה)להגאוןמסקאלא(חלקאה"ע
נשים אות ש' סק"ב ודאי ניתן לכתוב גדי ,ובהתחשב
סי' ק' כתב "ובשם האב ,הנה אף ששמו הקודש גד מבואר
שצורה כזו נמצאת בספר יהושע ודאי שכך עדיף לכתוב,
מדברי הב"ש בש"א ריש אות ג' שכתב שאין צריך לכתוב
והבית שלמה איירי רק בשם גאדיע שצורה כזו אינה
המכונה גאדיל ,דמשמע דבמקום שצריך לכתוב שם זה ,כגון
מופיעהבתנ"ך.וכןאףמישרגילבהברהספרדיתושמוגד
שכותבין לסימן וכדומה ,כשנקרא גאדיל בקמץ צריך לכתוב
ומכונהגדיוקוראלעצמוגדיבקמץהנשמעתכפתח,שהרי
גאדיל בא' ,ועי"ש בספר בטיב גיטין סק"א סק"ח וסק"י .וכן
שאצלו ואצל הסובבים אותו השם המקורי גד והכינוי
באשה הנקראת שארקה ,אף שעיקר שמה שרה כתב הט"ז
נשמעיםבמבטאקרובזהלזה,משא"כבנ"דשאתהשםגד
והב"שבש"נאותב'לכתובשארקהבא'ביןשיןלר'להורות
הוא וכל הסובבים אותו מבטאים את הג' בקמץ הנשמע
עלתנועתהקמץ,אףשבעיקרשמהשרהאיןא'ביןשיןלר',
כפתח ,ואת שמו הוא מבטא בקמץ הנשמע קרוב לחולם,
ועיין בספר טיב גיטין בש"נ סק"ב .ויותר מזה סובר המ"ב
ולכןאינומקשרביןשמולשםגד.וכןהסכיםעמיבמסקנת
דבאשהששמהמלכהונקראתהמ'בחיריקישלכתובמילכה
הדבריםהגאוןהרבמנחםציונישליט"אאב"דלגיטיןבת"א
מלאבי'כדילבררהקריאהבכדישלאיקראוהמ'בפתח".
לכתובגאדיבלבד.
סימ עב
ליקוטמדבריהפוסקיםשדנובטעויותבנוסחהגט
להלןליקוטמכמהספריםשהורוכיצדלנהוגאםנמצאה
ימים -בית דינו של שלמה – מכאן ועד עשרה צריך
טעות בנוסח הגט ,ליקוט זה סודר לתועלת מסדרי הגט ,אין
לכתובימיםואםכתביום,אםניתןהגטכשרואםלאניתן
בופסיקתהלכהוהכרעהאלאלעיוןבלבד,ולהקלעלמסדר
הגט לציין מראה מקום שבו טעות כזו או אחרת נידונה
בספריהאחרונים
.
לאינתןאא"כשעתהדחק.
שלשה -בית דינו של שלמה – חסר ו' בין ל' לש' ואם
כתבומלאבשעתהדחקהגטכשר.
422אבןהעזר
עטרתדבורה
שלשה עשרה -תשעה עשרה – ולא יכתוב שלש עשר,
הרגשנו שטעה הסופר והשמיט תיבת הנזכרת אצל עמידת
תשע עשר ואם כתב אם ניתן הגט כשר ואם לא ניתן לא
האיש,וכתבהעומדהיוםכאןבמתאבוכאראוכלשוםוכו'
ינתןאלאבשעתהדחק.
ברביעי -בתי כהונה ח"ג סי' מ' אם דילג שי"ן אמצעית
דבששי או דברביעי או כל תיבה אחרת שניכר שהוא ט"ס
בדיעבדכשר,אםלאשהואבגוףהשמות.
אלפים -ויקרא אברהם שדה מגרש גט ו' – טעה הסופר
וכתב אלפי חסר מ"ם ולא הרגיש עד שכתב וחמש .ובשגם
אפ"ה הכשרנו ליתן אותו לכתחילה עיין שד"ח מערכת גט
סי'יזאוטזד"ההעומדבפ'מתאוכו'.
דמתקרי – אם השמיט האות ת' וכתב דמקרי ,עיין לעיל
סי'סזשישלכתובגטאחר.
וכל שום -בית דינו של שלמה -מלא בין ש' ו-מ' ,ואם
כתבוחסרכשרלדעתידמשמעשםבסגול.
נראה לכאורה דגם אלפי כשר דאין כאן שינוי הבנה בין
וחניכא-ביתדינושלשלמה-מלאי'ביןנ'לכ'.ולדעתי
אלפים או אלפי ,ובתרגום מתרגם אלפים אלפי ,ומצינו גם
שגם זה אם כתבו חסר י' הגט פסול הואיל ומשתנה
במקרא נמי יש אלפי במקום אלפים כשלשת אלפי איש,
משמעותו שנעשה מלשון חינוך כד"א קנה בית חדש ולא
רבבות אלפי ישראל …מה גם דאם דילג האלפים כשר
חנכווכו'.
כמ"ש מרן ססקכ"ז .אך שלפי שעה לא מצינו הדבר מפורש
מנהגנולכתובתיבהזובא'לבסוףואםכתבהבה'לבסוף
הסכמנושיגררתיבתחמשויניחמקומהחלקוהוי"וימשכנה
הגטכשר,דמלבדדאםשינהמא'לה'הגטכשרכנז"ל,אלא
עם היו"ד ויעשנה מ"ם סתומה שיש שם ריוח שיעור זה
שהוא בין אלפי לוי"ו של וחמש שהוא שיעור בין תיבה
לתיבה.
שאנו -בתי כהונה ח"ג סי' מ' -אם דילג שי"ן דשאנו
וכתב אנו …או כל תיבה אחרת שניכר שהוא ט"ס בדיעבד
כשר,אםלאשהואבגוףהשמות.
מנין -בתיכהונהח"גסי'מ' -מניןבלאוי"ו,ואםכתב
בוי"וכשרבשעתהדחק.
כאן -בתי כהונה ח"ג סי' מ' -אם לא כתב תיבת כאן
אלאמניןבמתאכו'בדיעבדכשר.
דישמקומותשנוהגיןלכתובבה'וא"כאיןלנולפוסלו.
ולאבהתי – בית דינו של שלמה -ואם כתב במקום
ולאבהתי ולאהבתי עיין בספר המשחה דף ק"ד שטעה
הסופר וכתב ולאהבתי וגם במקום ולאבהתיכי כתב
לאהבתיכיוהכשירוהובמקוםעיגון.
גרשירחים)להג"רחייםכהןז"ל(עמ'ט'– אםלאנכתב
שם אבי המגרש …וטעה הסופר וכתב ולאבהתי לא נפסל
הגט בכך עיין ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ח ובספר יד אהרן שם
הגה"טאותל"וול"ז…ועייןבספרג"מלמהר"םבולאדקנ"ח
ע"גאותס'.פאתיםבגטכ"הוכ"כהרבגנזיחייםבגטמ"ד
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' לה – כתב משם
ע"ש .כתוב ולאבהתיכי ולא נכתב שם אביה …פסלנו הגט
הרב פאת ים דס"ז ע"א דאף שבדיעבד אם דילג תיבת כאן
אחר שנחתם משום דמחזי כמזוייף מתוכו .לב שלמה דס"ה
כשר ,מ"מ לא ינתן לכתחילה ,ושהרב בארות המים סי' נ"ו
ע"באותכ"אע"ש.וצ"עדבספרגטפשוטסי'קכ"וס"קלח
כתב שאירע מעשה זה בימי הב"ד שדילג תיבת כאן ולא
כתב להדיא דפעם אחת כתבו גט לבן אנוס בשמו וכינויו
הניחו הרב לחותמו וליתנו ושהרב ד"מ ח"א סי' עא דקע"ה
ושכחהסופרוכתבולאבהתיוהכשירוהוונתנוהולידהאשה
סע"אכתבשנעשהמעשהלכתובאחרכיוןשלאהיהשעת
כיון שבטופסי הראשונים הוי כותבין ולאתריהון דאבהתיכי
הדחק.
במתא -בתיכהונה ח"ג סי'מ' -אם לא כתבתיבתכאן
אלאמניןבמתאכו'בדיעבדכשר,וכןאםדילגבמתא.
יתבא -בית דינו של שלמה -אם השמיט תיבת יתבא
הגטכשר.
אע"גשלאהזכירודירתאביהןע"ש,ועייןפאתיםבגטכ"ה
ובגנזיחייםסי'מ"דומשםבארה.
ולאתרי -שמחתכהןסי'ע'אותו'– "טעההסופרודילג
תיבת ולאתריכי והכשרנוהו עפ"י מש"כ הלח"ש דקמ"ו על
תיבת "כאן" שדילגו הסופר דיש להקל אפילו שלא בשעת
מעיינות -תשובות אור שמח ח"ב סי' מ' " -אם מעינות
הדחק ,כיון דבמקומות הרבה אין כותבין "כאן" .וה"נ יש
…בלא יוד חסר השורש ממעין ,וקרוב למענות של חרישה
מקומותשאיןכותביןולאתריכיכמ"שההנ"זשםבע"ד.הרב
וכמוששנינובפ"קדתמורהדףי"גשלששדותושתימענות,
אזןאהרןבסה"גגטכ"ח)ועייןגנזיחייםגטל"ד(.
ובאהלות פי"ז באר הרמב"ם בפיהמ"ש שהוא מלה עברית
צביתי -בית דינו של שלמה -לא יכתוב י' בין צ' לב'
האריכו למעניתם ,אבל משום כל זה כשר בשעת הדחק
ואם כתב לדעתי הגט פסול דמשמע מלשון ציבי ושבחוהו
גדול".
רבנןאדציבי.ואםחסרי'ביןב'לת'וכתבצבתי,לדעתיהגט
מסתפקא -ביתדינושלשלמה -אםכתבבה'לבסוףיש
להכשיר.
במתא -בית דינו של שלמה -בא' לבסוף ,ואם כתבה
בה'פסול.
הנזכרת–עטרתחזקיהלהג"רחזקיההכהןרביןעמ'רפח
-אחרכתיבתהגטכשקראנואתהגטקודםהחתימהכנהוג
פסולדמשמעמלשוןצבתבצבתעשויה.
ברעות -בית דינו של שלמה -מלא ו' בין ע' לת' .אם
חיסר ו' זו לדעתי הגט פסול דמשמע ברעת דמפני הרעה
רצהלגרש.
נפשי-ביתדינושלשלמה-ולאיכתובנפשאיואםכתב
נפשאיהגטכשר.
סימןעב423
בדלא -ביתדינושלשלמה -בב'ולאבכ'ואםכתבבכ'
יתכי ליכי -בתי כהונה ח"ג סי' מ' -יתיכי בג' יודי"ן
הגט כשר ,כיון שיש מקומות שנוהגים לכתוב בכ' .וצריך
ופירושו גרשתי אותך .ליכי בב' יודי"ן ,והכוונה הרי את
לכותבה בא' לבסוף .ואם כתבה בה' לבסוף לדעתי הגט
לעצמך.ואםכתביתיכי,וכןליכי,בשתיתיבותפסול,ועיין
פסולדמשמעמלשוןדלותאועניןאחר.
בספרגטפשוטסי'קכ"וס"קפ"וובפר"חס"קנ"הונ"ו.
בתיכהונהח"גסי'מ' -בדלאבבי"תולאבכ"ף,דמשמע
כאילואינואבלהוא,ונמצאמבטלהגט.
אנת -בית דינו של שלמה -אם כתב את והשמיט הנ'
הגטכשר.
אניסנא -בית דינו של שלמה -ולא יכתוב אניס ,ואם
אנתתי -בית דינו של שלמה -אם כתב אתתי והשמיט
כתב אניס הגט כשר .וצריך לכותבה מלא י' בין נ' לס' ואם
הנ'הגטכשר.ואםדילגתיבתאנתתיהגטכשרכיוןשעתיד
כתבה חסר י' לדעתי הגט פסול הואיל ומשתנה משמעותה
לכתוב דהוית אנתתי מן קדמת דנא ולא מיפסל אלא
דאנסנא הוא פועל יוצא לאחרים ואין לה הבנה הכא
בהשמיטבשתיהןאבלבחדאמינייהוסגילהכשיר.
שהרצוןבזהשהואנותןהגטמבליאונס.
גרשירחים)להג"ר חייםכהןז"ל(עמ'כא– כתבהרביד
וצריך לכותבו בא' לבסוף ,ואם כתבה בה' לדעתי הגט
אהרן משם מהר"ם בן חביב דמשמע לו מדברי הפוסקים
כשרדכלכותבה'במקוםא'במקוםשאיןשינויבמשמעות
דאפילובעירשנוהגיםלכתובאנתתיב'פעמיםודלגאנתתי
לאעיכב.
קמאשהואכשרלגרשבואםכברנכתב,אפילושלאבשעת
גרשירחים)להג"רחייםכהןז"ל(עמ'לה– הסופרטעה
הדחק.
וכתבדלאאניסנאבתרישיטי.דהגםשהרבג"מהביאמשם
אנתאנתתי -בתי כהונהח"גסי'מ' -אי לא כתבאלא
הב"ש שצריך לכותבם בחד שיטה ,הנה הרב ברכת המים
את)ט"סוצ"לאנת(הכשירמהר"שהלויאה"עסי'ב'אפילו
כתב שאם כתב בשתי שיטות שאף שלא נתן ינתן ואפילו
לגרש בו לכתחילה כיון שכתוב אח"כ דהוית אנתתי ,ועיין
שאינו שעת הדחק ומקום עיגון ,כיון שלא נמצא זה בשום
בכנה"ג סי' קכ"ו ובסדר הגט שם ובספר גט פשוט סי' קכ"ו
פוסק.
ס"ק פט ובפר"ח ס"ק נו .אם כתב אתתי יש מכשירים ועיין
ושבקית -בית דינו של שלמה -ושבקית בו' בראש
התיבה ולא שבקית .ואם כתב שבקית בלא ו' בראשה,
לדעתיישלהסתפקאםכשרהגט..
בספרגטפשוטסי'קכ"וס"קצ"א.
חייםלעולםומימרחייםאה"עסי'יד– הוהעובדאבגט
אחד שדילג הסופר מילת אנת מילת אנת וכתב ופטרית
וצריך לכותבה בי' בין ק' לת' ואם כתבה חסר י' לדעתי
ותרוכית יתיכי אנתתי ,ויבוקש הדבר בספרים ולא נמצא
הגטפסול.דכאשרתחסרבהםהי'ישתנהמשמעותוותהיה
בעת ההיא מי שדיבר בזה .הגם שהסברא נותנת שאין כאן
פועל יוצא לאחרים ומדבר בעד שכנגדו דאיהו האחר שבק
ביתמיחושדלשוןכפולומכופלהואשכבראמריתיכיליכי
ופטרותריך
כמובן ,ואין בחסרונו שום משמעות אחרת .עכ"ז לא מלאני
ופטרית -בית דינו של שלמה – בו' בראש התיבה ,ואם
לבי להכשיר מילתא דתליא בסברא לחודא .ומפני שהשעה
כתב פטרית בלא ו' לדעתי קרוב להיות שהגט פסול .וצריך
היתה דחוקה הסכמנו שיעשה מתיבת אנתתי הנכתב אנת,
לכותבה בי' אחר הר' ואם כתב ופטרת חסר י' לדעתי הגט
לפום דינא דלא להוי חק ירכות ולא יהיה נכתב על המחק
פסול.דכאשרתחסרבהםהי'ישתנהמשמעותוותהיהפועל
בשוםצדויחסרתיבתאינתתילכתחילה.דכברידועהסברת
יוצא לאחרים ומדבר בעד שכנגדו דאיהו האחר שבק ופטר
מהרד"ך ז"ל בזה ופסקו מור"ם ז"ל בסי' קכ"ג סל"ה ועיין
ותריך.
כנה"ג ז"ל בהגה"ט אות כד ולהרב ג"פ ז"ל שם ס"ק כ"ט
ותרוכית -בית דינו של שלמה -בו' בראש התיבה ואם
יע"ש .ואף דאנן בדידן נהגינן לכתחילה לכתוב גם שניהם,
כתבותרוכיתבלאו'בראשתיבהלדעתיקרובלהיותשהגט
מ"מ בעובדא דידן לתקן חסרון תיבת אנת לא חשיב חסרון
פסול הואיל והם וו"י העיטוף כאילו הג' תיבות ושבקית
תיבת אנתתי כלכתחילה .שוב אחר החיפוש מצאתי בספר
ופטרית ותרוכית ושיחסרו הווי"ן משמע שהם ענין בפני
נחלת שבעה סי' מה סל"א שכתב בהדיא שאם חסר תיבת
עצמו ואינו כן אלא ג' לשונות הללו לשון אחד הם ולשון
אנתלאהפסידושבנוסחהלבושליתיהתיבתאנתיע"ש.
גירושיןושלושתםקשוריםיחד.
ובספר עבודת משא דיני גיטין וחליצה סי' כא אות ז'
וצריך לכותבה מלאה בי' בין כ' לת' ואם כתבה חסר י'
הביאומדבריוהנ"לוכתב– ועייןלעט"רמוריהרבבס"הסי'
לדעתי הגט פסול בג' תיבות הללו דכאשר תחסר בהם הי'
י"ט דאירע מעשה לפניו שדילג הסופר תיבת אנת אנתתי
ישתנה משמעותו ותהיה פועל יוצא לאחרים ומדבר בעד
שלאכתבאלאיתיכיליכיורישדבריוהביאדעתמוהרש"ה
שכנגדודאיהוהאחרשבקופטרותריך.והרצוןבזהשישמע
בחא"ע סי' ב' שכתב שאם דילג תיבת אנתתי ליכא קפידא
לשונושמדברעלעצמו.
וגם הביא דברי הרב ג"פ סי' קכ"ו סוף ס"ק פ"ט ודברי הרב
וצריךלכותבהמלאו'ביןר'לכ'ואםכתבהחסרו'הגט
פ"ח שם אות ז"ן יע"ש וכן הביא דברי מרן החבי"ב דקפ"ט
כשר כיון שמתורת מנהג הוא שנהגו לכתוב אות מלא ו'.
אות קנ"ה שכן מוכח מדבריהם דאם דילג תיבת אנתתי
ויאריךאותואותהו'שאחרהר'יותרקצתמשארווי"ן.
דליכאקפידאושובכתבדשאנינ"דדהסופרדילגנמיתיבת
424אבןהעזר
עטרתדבורה
אנת וכל כה"ג אפשר לומר דס"ל להרבנים הנזכרים דפסול.
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' ט' – כתב ולא
דכל עיקר חיליה דמהרש"ה דמכשיר אינו אלא מדברי
בהתיכיבשתיתיבותפסולרלב"חסי'קכ"טק"לוקל"אובסי'
הרמב"ם שלא כתב תיבת אנתתי קמא …שו"ר להרב נחלת
קל"א כתב בשם מהר"ם מטראני דכשר .כנה"ג סי' קל"ו
שבעה נראה דעתו דאחר שראה לדברי הרב הנזכר דכתב
הגה"טאותכה.
דאםדלגתיבתאנתלאהפסידובנוסחהרבהלבושליתיה,
ולאתריכי – שמחת כהן סי' ע' אות ו' – "טעה הסופר
מצינא למימר דאית ליה להתירו בשופי אף בלי שעה
ודילגתיבתולאתריכיוהכשרנוהועפ"ימש"כהלח"שדקמ"ו
דחוקה.ומ"מבנ"דשהואגטמומרוגםדבשעתכתיבתהגט
על תיבת "כאן" שדילגו הסופר דיש להקל אפילו שלא
היה חולה שלא היה ביה כח גברא לעמוד וע"כ חששנו פן
בשעתהדחק,כיוןדבמקומותהרבהאיןכותבין"כאן".וה"נ
יתחרטבינתייםוח"ותשארהאשהעגונה,ובמקוםעיגוןרב
יש מקומות שאין כותבין ולאתריכי כמ"ש ההנ"ז שם בע"ד.
כזהסמכנועלסברתהרבדאםחיסרתיבתאנתלאהפסיד
הרבאזןאהרןבסה"גגטכ"ח)ועייןגנזיחייםגטל"ד(.
והכשרנוהו.
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' ט' – בגט הולכה
ספר מחנה ישראל בספר קול אליהו אה"ע סי' פז -
שאיןכותביןמקוםעמידתהאשהאיןכותביןג"כולאתריכי.
מעשה בא לפני בגט אחד שטעה הסופר ודילג שתי תיבות
ואם טעה הסופר וכתב ולאתריכי אין לפוסלו ושכן הסכימו
אנתאנתתיבמקוםיתיכיליכיאנתאנתתידילגשתיתיבות
רבנימצריםכמ"שהרבחייםשאלח"אסי'טלאותי"גע"ש.
הללו אנת אנתתי .הנה במילת אנתתי אין קפידא כמ"ש
גנזיחייםדכ"דע"ב.
מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' י"א יע"ש .אך מה שחששתי לכתוב
דהוית -בתיכהונהח"גסי'מ' -דהויתתיבהאחתולא
גט אחר הוא משום תיבת אנת שדילג .ואע"פ שהוא כפול
דיהוית.ואםכתבושתיתיבותעייןבספרגטפשוטסי'קכ"ו
שכבר אמר יתיכי ליכי ,אע"פ כן חששתי לכתוב גט אחר
ס"קפ"ז.
ממ"שבסי'ר"מעלחסרוןמילתכאןעייןבסי'ע'אותו'.
נודע ביהודה מהדורה תנינא אה"ע סי' קיג -החשש
הנזכרת–עטרתחזקיהלהג"רחזקיההכהןרביןעמ'רפח
הרביעי שנשבר הרגל השני של התי"ו ונראית כה"א ,וראיתי
-אחרכתיבתהגטכשקראנואתהגטקודםהחתימהכנהוג
למעלתו נקל בעיניו דבר זה,ואני בעניי נראה דלכאורה הוא
הרגשנו שטעה הסופר והשמיט תיבת הנזכרת אצל עמידת
דבר קשה שהוא שינוי המשמעות כי דהוית הוא מדבר
האיש,וכתבהעומדהיוםכאןבמתאבוכאראוכלשוםוכו'
לנוכח שהוית אשתו אבל אם הוא בה"א הוא דהויה מדבר
אפ"ה הכשרנו ליתן אותו לכתחילה עיין שד"ח מערכת גט
עלאשהנסתרתשהיתהאנתתיוא"כמדברעםאשהאחרת
סי'יזאוטזד"ההעומדבפ'מתאוכו'.
ולא עם האשה שהתחיל לדבר בתחלת הגט אנת אנתתי
ולאבהתיכי -בתיכהונהח"גסי'מ' -אםהפרידולאמן
פלונית .וראיתי בפרי חדש סי' קכ"ו ס"ק כ"ח כתב בשם
בהתיכי ,עיין כנסת הגדולה ובספר גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק
הרלב"ח בתשובה סי' קכ"ט על גט שהיה כתוב בו וכו'
ע"טובסי'קכ"וס"קמ"א.
אנתתיבאיזהמקוםשתמצאשראוילפוסלושהיהלולכתוב
גרשירחים)להג"רחייםכהןז"ל(עמ'ט'– אםלאנכתב
באיזה מקום שתמצאי שמורה על נקיבה נמצאת בלשון הגט
שם אבי המגרש …וטעה הסופר וכתב ולאבהתי לא נפסל
יתיכי ליכי אבל זה הלשון מורה על נקבה נסתרת ונראה
הגט בכך עיין ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ח ובספר יד אהרן שם
שאין כוונתו לגרש את אשתו אלא במקום שתמצא איזה
הגה"טאותל"וול"ז…ועייןבספרג"מלמהר"םבולאדקנ"ח
אחרת ואע"פ שבשטר השליחות כתוב בו שיגרש את אשתו
ע"גאותס'.פאתיםבגטכ"הוכ"כהרבגנזיחייםבגטמ"ד
בכל מקום שימצאנה אינו מספיק לתקן טעות שבגט עצמו
ע"ש .כתוב ולאבהתיכי ולא נכתב שם אביה …פסלנו הגט
וכו' ומסיים הפ"ח שדבריו נכונים וראוים דלא כחכמים
אחר שנחתם משום דמחזי כמזוייף מתוכו .לב שלמה דס"ה
אחרים החולקים עליו ע"ש .ודומה לזה ממש הוא דהויה,
ע"באותכ"אע"ש.וצ"עדבספרגטפשוטסי'קכ"וס"קלח
ואין לומר ילמד עליו ריעו תחלת הגט וסופו שמדבר עם
כתב להדיא דפעם אחת כתבו גט לבן אנוס בשמו וכינויו
אשתולנוכחשהרי בגיטין פ"ה ע"ב מבוארתיהוייין תיצבייין
ושכחהסופרוכתבולאבהתיוהכשירוהוונתנוהולידהאשה
בתלתאיודי"ןמחששזהשלאיהאקאיעלנשיםדעלמאאף
כיון שבטופסי הראשונים הוי כותבין ולאתריהון דאבהתיכי
הפר"ח מסיים שם שאין לגרש בגט זה לכתחלה ואם
אע"גשלאהזכירודירתאביהןע"ש,ועייןפאתיםבגטכ"ה
נתגרשה או במקום שאין השיירות מצויות יש להכשיר והרי
ובגנזיחייםסי'מ"דומשםבארה.
גםבעובדאדאמקוםעיגוןהואוחשובכדיעבדואףשמבואר
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' ט' – כתב
בש"ע סי' קכ"ו סעיף כ"ב שאם לא כתב היודי"ן היתירות
ולאבתיכי …איכא שינוי הבנת הלשון …אפשר להתפרש
דהיינו תיצבייין תיהוייין הרי זה פסול ונראה דשם גרע טפי
מלשוןרצוןכמוולאאבהה'אלוקיך…והו"לכתנאיהכתוב
שהרי תיהוייין רשאה ושלטאה וכו' למהך להתנסבא וכו'
בגט שאם לא יהיה רצונך איני מגרשך בספר חיים לעולם
הוא עיקר הכריתות ואם זה חסר בגט או שמשמעותו על
למוהר"ח מודעי ז"ל וראיתי לו בדף ל"א סי' כ' מעשה כזה
נשיםדעלמאלאהתיראותהבכלהגטואףשכתובוהריאת
וכתבגטאחר.
מותרת לכל אדם אין כאן היתר נשואין רק היתר זנות
סימןעב425
שתשאר מותרת לכל אדם כמבואר בפוסקים ועיקר ההיתר
אע"פ שיש שינוי בנו"ן ארוכה שהוא כזי"ן משא"כ צורת
הוא למהך להתנסבא ואם יש כאן משמעות על נשים
הוי"ועכ"זשמאיקראנהתינוקדלאחכיםולאטיפשנו"ן…
דעלמא לא התיר אותה אבל דהוית אנתתי אפי'כתב דהויה
ועיין לג"פ סקכ"ו סמ"ו שלא התיר מהריב"ל כזה אלא
וקאי על אחרת אין זה תורף הגט והרי אח"כ חוזר לדבר
במקוםעיגוןאושכברניתןהגט…נידוןדנןדאינוברורלנו
עליהוכדוצביתוכו'יתיכיליכידיתיהויייןוכו'בנפשיכיוכו'
שכ"כ ארוכה והבאנו תינוק שלא חכים ולא טיפש וקראה
וא"כהריהתיראותהומהלנואםכתובבאמצעהגטדהויה
וי"ווהכשרנוהו
ועכ"פבמקוםעיגוןכשרוכמ"שהפר"ח.
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' י' אם כתב וי"ו
מןקדמתדנא – גרשירחים)להג"רחייםכהןז"ל(עמ'י'
שניה דוכדו קצת ארוכה עד שתינוק דלא חכים ולא טפיש
-אםכתבמןקדמתבלבדולאכתבדנא,כתבהד"מסי'ע"א
קורא אותה וכדן בנו"ן ארוכה הו"ל כאילו לו כתב כלל
דאע"ג שמור"ם כתב דאם דילג תיבת מקדמת דנא כשר
אותה התיבה .ואע"ג דהיכא דכתב וכדו בוי"ו זעירא איתא
שאני הכא שדילג תיבת דנא לחוד .דתי"ו דמקדמת מורה
למאן דמחמיר ואפילו לא עירער הבעל ולא תנשא ,מ"מ
שהיא דבוקה עם תיבה אחרת ,והצריך לכתוב אחר ,ע"ש
בהא שנראית כנו"ן ליכא חששא אלא משום דגזרינן טופס
והובאלהרבאגורהבאהלךדמ"גע"גדבאלידומעשהכזה
אטותורףוחששאדרבנןהיהאפשרלהקלהיכאדנתגרשה,
בגט ב' והכשירובו ע"ש טעמו .ועיין בשד"מ בגט מ"ד שבא
וה"ה היכא שלא נתגרשה אלא שהבעל במקום שאין
מעשהלידושדילגתיבתדנאוחזרלכתובגטאחרע"ש.
השיירותמצויותואיכאלמיחשלעיגונאחשבינןלהכדיעבד,
קדמת – בספרתשובהשלמהלהג"רחייםפישלעפשטיין
ותתגרש לכתחילה .מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט ע"ש .ואולם
ז"ל ח"ב סי' לט כתב "חסר בגט תיבת מקדמת ונכתב דהוית
ראיתי להרב ויאמר יצחק שכתב בדמ"ג ע"ג מתשובת
אנתתי מן דנא ,וכתב כת"ר שדעתו היא דהוא מזויף מתוכו,
מהרי"לסי'צ"חדעובדאהוהשהובאגטעלידיטורחגדול
כימשמעדהויתאנתתימןדנאולאמקודםעכ"ל.ואיןהדבר
והוצאהמרובהוכתובבווכדןבנו"ןבמקוםוכדוופסלוהרב
כן ,חדא מדסתמו האחרונים וכתבו אם לא נכתב מן קדמת
הישיש מהר"י ע"ש ואולי שלא היה במקום עיגון ואפשר
דנא כשר ,ומדוע לא כתבו דאם לא חסר רק קדמת דפסול,
להשיג גט אחר אף שיהיה טורח והוצאה מרובה .אבל
מזהמשמעדאףאםחסררקאחתמאלההתיבותדג"ככשר
במקום דאיכא למיחש לעיגונא אפשר דגם הוא ז"ל מודה
…ובספראגורהבאהלךהכשיראםהשמיטהסופרתיבתדנא
לגרשבולכתחילהכדעתמהריב"ל.
וכתב רק מן קדמת ,ומכ"ש אם חסרה תיבת קדמת ,דאין כל
ושלטאה -בתי כהונה ח"ג סי' מ' -אם כתב ושלטה
שינוי במשמעות .דמה שכתב כת"ר בזה דהוה מזויף מתוכו,
בדיעבד כשר ,עיין בכנה"ג סי' קכ"ו ובס"ה ,גם בסדר הגט
דמשמע דהוית אנתתי מן דנא ולא מקודם עכ"ל ,דנראה
שבסוףספרגטפשוטסי'ק"ט.ונראהדה"האםכתבושלטא
שהבין דתיבת דנא משמעותה מעתה .אין הדבר כן ,דתיבת
באלף,וכןהואבנוסחהגטשבטור.ואםחסרתיבתושלטאה
דנאמשמעותהזה.עיייןבירושלמיע"ז)פרקב'הלכהח'(א"ל
עייןבפר"חסי'קכ"הדףט"וע"בקרובלד"הוכללוכו'.
רב אסיר לך דנא .והיינו אסור לך זה .ובדניאל )פרק ו' פסוק
ביתדינושלשלמה-אםכתבושלטהבדיעבדהגטכשר.
יא(מןקדמתדנא,היינומקודםזה.וא"ככיוןשנכתבדהוית
ואם כתב ושלטא בא' בסוף הגט כשר .ואם לא כתב תיבת
אנתתימןדנאמשמעותהשהייתאשתימזה,היינושכבראת
ושלטאהמחמיריםלפוסלו.
אשתו.דהאבלבושאהע"זסי'קכוסעיףיטכתבוז"לואםלא
כתב מן קדמת דנא רק כתב דהוית כשר ,שהרי משמעות
אם כתב תיבת ושלטאה שתי פעמים עיין בספר שמן
המנחהדףק"יע"בסי'צ"חשהכשיראותה.
דהויתהואלשוןעברכמושפירשתי,ואיןצריךמןקדמתדנא
בנפשכי -בית דינו של שלמה -תיבה זו אנו נוהגים
אלא לכתחילה לבאר היטב שלא נטעה ,וכן אם לא כתב
לכותבהחסירהי'ביןש'לכ'.ויששנוהגיןלכותבהמליאה.
דהוית כשר שהרי כתב מן קדמת דנא עכ"ל .וא"כ דהוית
ובכל מקום אם שינו למנהגם הגט כשר .ובקריאה יקרא
וקדמת הם ענין אחד ,ואיך נוכל לומר דהוית אנתתי מן דנא
אותההמסדרוהעדיםבנפשכיבמבטאהי'בחיריק.
ולאמקודם,האכתבדהויתשהואלשוןעבר,וא"כמשמעותו
למהך -ביתדינושלשלמה -יזהרלכותבוחסרי'ביןל'
שהיית אשתי מזה ,היינו מזה ולשעבר …א"כ לענ"ד יש
למ' .ולדעתי אם כתבו מלא י' בין ל' למ' לימהך הגט פסול
להכשיר את הגט בלי פקפוק" .ועיי"ש שקודם לכן ,הביא
הואילומשתנהבמשמעות.
מהפר"ח סוף סי' קכ"ו שבהשמטת תיבה מהטופס לכתחילה
לאתתגרש,אלאבמקוםעיגון.
להתנסבא -בתי כהונה ח"ג סי' מ' -להתנסבא בה"א
אחרהלמ"דולאבאל"ף,ואםכתבובאל"ףפסול,ועייןבספר
דנא -גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' י' – דנא
גט פשוט סי' קכ"ו ס"ק נ"ב .גם בלא יו"ד אחר הה"א ,ואם
באל"ףוישכותביםבה"אומנהגנולכותבובאל"ף.כנה"גסי'
כתב יו"ד כשר .דילג ה"א שאחר הלמ"ד כשר בדיעבד ,ואם
קל"ואותכ"ו.
דילגכלהתיבהפסול.
וכדו -יקראאברהםשדהמגרשי"ב– אירעבתיבתוכדו
ביתדינושלשלמה -בה'אחרהל'ולאבא'ואםכתבה
שהאריך הוי"ו קצת עד שנראית ואינה נראית כנו"ן ארוכה
בא'הגטפסול.לאיכתובי'ביןה'לת'ואםכתבהגטכשר.
426אבןהעזר
עטרתדבורה
ואםכתבלתנסבאוהשמיטה'הגטכשר.וצריךלכותבובא'
יכוללהיותימחאיומאדנןלבדולאימחאלעלם,אוימחא
לבסוףואםכתבובה'כשר.ואםהשמיטכלתיבתלהתנסבא
לעלם ולא יומא דנן .גם מטעם אחר יש לפוסלו די"ל
ישלהחמירלפסולהגט.
דמתחילה קאמר דלא ימחא בידיכי יומא דנן דוקא ואח"כ
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' יא – דילג הסופר
חזרבוואמרשגםלעלם,וא"כאיכאלספוקיאיתפסינןלשון
תיבת להתנסבא וכתב למהך לכל גבר דיתיצביין ותו לא
ראשוןאולשוןאחרון.ועייןבטוראה"עסי' קמ"הגבישכיב
והסכמנו לכתוב להתנסבא אחר תיבת דיתיצבייין משום
מרע שאמר הרי זה גיטך מעכשיו ולאחר מיתה דהוי ספק
דהכוונהאחתהיאואיןבמשמעותההבנהאחרת.ביתאהרן
שמא חזר בו ממה שאמר מעכשיו וחולצת ולא מתייבמת.
במזכרתהגיטיןדנ"דע"גע"ש.
עודי"לדלאימחאבידיכייומאדנןולעלםר"לולעלםביום
די תיצבייין -ויקרא אברהם שדה מגרש גט י"א -לא
זהשהואכו"כלחדששלאימחאושהרשותבידהדוקאביום
נכתב תיבת דתיצביין ,בשגם שכתב מרן סקכ"ו אם חיסר
זה להנשא ולא ביום אחר והו"ל כאומר היום אי את אשתי
תיבה אחת מהטופס אם אינו משנה הענין אינו נפסל בכך,
ולמחר את אשתי .פאת ים בגט רביעי .וכ"כ אגורה באהלך
וה"נכיוןשכתבלמהךלהתנסבאלכלגבריהיהמהשיהיה
דמ"גג'דהגטפסולאםדילגתיבתמןמטעםהמשמעותע"ש
כרצונהאושלאכרצונה,מ"מהפר"חכתבע"דמרןהנזכרים
באורך.
-מ"מלכתחילהלאתתגרשבגטזה.
דנן–מהר"םאלשיךסי'קבכתב"-ומאידכתיבמןיומא
ואנש-ביתדינושלשלמה-חסרי'ביןנ'לש'.ואםכתב
ולעלםולאכתיבדנן,האנמילאמעכבדהאתניאפרקגט
אניש מלא י' הגט כשר .גם אם כתב ואינש בי' בין א' לנ'
פשוט אבא שאול אומר אם כתוב בו גרשתיה היום כשר,
הגטכשר.וכןאםכתבואינישמלאבשתייודי"ןלדעתיהגט
דההואיומאדנפיקביהמשמעוגםזהפסקוהכלהפוסקים.
כשרכיוןשאינומשתנההמשמעות.
והשתאמאידקאמרמן יומאהואכאומרמהיוםולאפורש
בתיכהונהח"גסי'מ' -ואנשחסריו"ד,ואםכתבמלא
דעתהרבספרג"פדכשר,עייןסי'קכ"וס"קג"ן.
לא ימחא -בית דינו של שלמה -צריך לכותבה בא'
איזהיוםהואוכשר.זהוהנלע"ד".
בתיכהונהח"גסי'מ' -אםדילגתיבתדנןישמכשירין,
כנה"גסי'קכ"ווס"הועייןבספרג"פסי'קכ"וס"קצ"ה.
לבסוף ימחא .ואם כתבה בה' אם ניתן הגט הנה מה טוב,
שו"ת אבני נזר חלק אה"ע סי' קסט -נפסק הנון פשוטה
ואםלאולאינתןאלאא"כבמקוםעיגוןינתןלכתחילה,וכן
של תיבת דנן .מקור הדברים בגיטין )פ"ה ע"ב( מיומא דנן
הדיןאםכתבימחיבי'לבסוף.
לאפוקי מר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ,פירש"י
מוהר"ם סוזין זלה"ה היה מזהיר שיהיו שתי תיבות אלו
לאימחאבשורהאחת.
ואף דקי"ל כר' יוסי בעינן לאפוקי נפשי' מפלוגתא ,לפי זה
אינו אלא לכתחילה ,אבל בדיעבד נסמוך על מה דקי"ל כר'
בתי כהונה ח"ג סי' מ' -ימחא באל"ף ואם כתבו בהא
יוסי ,אך זה אינו דבגיטין בבאים ממדינת הים שאין נתנין
כשרבמקוםעיגוןאואםכברניתןהגט.ומוריז"לבפר"חסי'
בזמן הנכתב בגט לא שייך כלל זמנו של שטר מוכיח עליו,
קכ"וס"קל"והחמירבזהע"ש,וכןאםכתבימחיביו"דועיין
שכוונתו מעכשיו ,שהרי לא תתגרש בזמן ההוא ,אך הא
בזהבספרגטפשוטס"קנ"נונ"וושםבפר"חס"קל"ו.
פירש"י דמה דצריך לכתוב מעכשיו הוא בגט שכיב מרע
בידיכי -בית דינו של שלמה -בשלשה יודי"ן ואפשר
שלושתןלעיכובא.וקוריןשלושתןבחיריק.
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' יב – טעה הסופר
וכתב בידיכי חסר יו"ד הראשונה דהיינו שכתב בדיכי
ותיקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילים בו ,וא"כ
בשארגיטיןאינואלאלכתחילה,ועודדהאגיטישכ"מנתנין
ביום כתיבתן כמובן ,וא"כ למה דקי"ל כר' אסי לא שייך
לגזוראטוגיטישכ"מ,וא"כהוארקמטופסהגט:
והכשירוהו ממ"ש הרב העיטור הובא בב"י סי' קכ"ו דאם
והנה בטופסי גיטין פסק הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין
כתב בשי במקום בששי דכשר …ומה גם בנ"ד היה שכיב
דמותר לסופר להכין טרם בא הבעל לגרש כר"א ,הנה
מרע .והרב גרש ירחים מפקפק בזה וסיים – בתיבת בדיכי
שטופס הגט כשר שלא מדעת הבעל ,ואף להחולקים על
אע"ג דאין לה שום משמעות והו"ל תיבה זרה מ"מ יש
הרמב"ם ופסקו כת"ק דגזר טופס אטו תורף,כבר הקשו בזה
לפסולהגטולאתלינןבט"סוכ"ששישבהמשמעותאחרת.
מהא דמותר חשו"ק לכתוב טופס ,ותירצו הרא"ש והר"ן
מןשמי -ביתדינושלשלמה -אםהשמיטשתיתיבות
דסופרהכותבטופסיגיטיןשכיחטובאואםנכשירבזהכולם
אלו מן שמי ,הגט כשר .ואם כתב משמי לדעתי הגט כשר
יעשו כן,דאתי למיטעי להכשיר גם בתורף,אבל חשו"ק לא
ולא יכתוב מן שמאי בא' .ואם עבר וכתב הגט כשר לדעתי
שכיח ,והוא הדין שיתקלקל אות לאחר כתיבה לא שכיח
שאיןכאןשינוימשמעות.
ונוכללתקןבלאדעתהבעל.
מן יומא – גרש ירחים – אם …דילג תיבת מן …הגט
אבל כל זה אם הבעל הי' נותן הגט בעצמו אבל בנשלח
פסול מפני שהמובן אנש לא ימחא יומא דנן לבד או לעלם
ממדינת הים והבעל לא עשה שליח על התיבה שכתב
ולאיומאדנן,אבלימחאיומאדנןלמ"דוי"ולחלק.ואפילו
הסופראח"כוכאילוהתיבהשיתקןהסופרלאנתןלההבעל
למ"דוי"ולהוסיףישלפרשלאימחאיומא דנןלעלם,אלא
כלל:
סימןעב427
מיהו אם התינוק הי' קורא אותו נון קודם התיקון ,הנה
דיתיהוייין דיתיצביין בשיטה אחת אבל אם כתב בשיטה
לדעת כמה פוסקים כשר בגט בלא תיקון כלל ,ואף
אחתדיוהשארבשיטהשניהישפוסליןע"ש.ומ"מהכשרנו
להפוסלים ,מ"מ יש לדמותו להא דמבואר בפוסקים דמהני
עפ"ידבריהג"פשםדמסיקדבדיעבדאםכתבןלגמריתיבה
בכזה תיקון בתפילין ולא חשוב שלא כסדרן ,דהוא אות
אחת או לגמרי שתי תיבות ואפילו בשתי שיטין דכשר וכו'
הראשון והוא רק להכשיר האות ,וכיון שהוא אות הראשון
ע"ש .גם י"ל דלא כתב מור"ם שיש פוסלין אלא בתיבת
והבעל עשאו שליח נתינה על זה אך נפלאתי למה לא כתב
דיתיהוייין ודיתיצביין דפשט דברי מרן ז"ל נראה שיש
זהמעלתואםתינוקיכוללקרותואולא.
לכותבן בתיבה אחת ועלה קאי מור"ם .גם מפשט דברי
ולדינא נכשיר בכל ענין ונסמוך על הב"י סי' קכ"ז בשם
מהרי"לומהרי"ו שהביא הג"פ שם נראה כן .אבל תיבות די
רשב"ץ דאפי'חסר תיבה אחת בטופס הגט כשר,ואם תינוק
יהוי שכתב מר"ן ז"ל שם סעיף מ"ג שנהגו לכותבם בשתי
יכול לקרותו נראה לי ליתן הגט בלא תיקון ,כי לתקן מלבד
תיבותומור"םמודהלואלאדבדיעבדאםכתבםתיבהאחת
שיש חשש הב"ש בשם ט"ז ]סי' קכ"ה ס"ק ב"ה[ דחשוב
דכשר ע"ש ,י"ל דבדיעבד אם כתבם בשתי שיטות דכשר
מחוסר תיקון ,עוד אינו נראה לי לתקן בגט כלל לאחר
אליבאדכו"ע.וגדולהמזוכתבהג"פשםסע"זעלמ"שמר"ן
שעשהשליחעלהנתינהאךאםתינוקהי'יכוללקרותקודם
ז"ל דנהגו לכתוב דהוית תיבה אחת ,דאפילו כתב די הוית
התיקון יתקן אחר שנתן הגט ויתננו שנית,לרווחא דמילתא,
שתי תיבות בשתי שיטות יראה דכשר ע"ש ומינה דכ"ש
אך אם תינוק לא הי'יכול לקרות,האי תיקון לאו מידי הוא
בתיבותדייהוי,ופשוט.
ואין נ"מ כלל אם יתן שנית ,וטוב יותר שלא יתן רק פעם
ביתדינושלשלמה-אםכתבדהוי,במקוםעיגוןכשר.
אחתבלאתיקון.
מנאי -ביתדינושלשלמה -אםכתבהמלאהי'מינאי,
גרש ירחים -אם כתב מן יומא דין או דנא במקום דנן
הגטכשר.
נראה דכשר ,דדנא ודין כלם תרגום של זה כמבואר בערוך
בתיכהונהח"גסי'מ'– מנאיבלאיו"דאחרהמ"ם,ואם
ערך דין ע"ש ,וכן אם כתב דנה בה"א לבסוף דהכי איתא
כתבכשרבמקוםעיגון.ואםלאכתבתיבתמנאיפסול,ואם
בדניאל בכמה פסוקים .אם דילג תיבת דנן כשר .הר"מ
כתב ה"א במקום אל"ף יש מכשירין בשעת הדחק .יש
אלשיךסי'ק"ב,כנה"גסי'קל"ואותל'
אומרים שיש לכתוב תיבות יהוי לכי מנאי הכל בשיטה
ביתדינושלשלמה-אםהשמיטג'תיבותהללומןיוצא
אחת,ולאראיתימדקדקיןבזהוכ"כבס"השבספרכנה"ג.
דנן הגט פסול .אם כתב מיומא דנן לדעתי הגט כשר .ואם
גרשירחים)להג"רחייםכהןז"ל(עמ'יד -כתבמנהייש
כתב דנא בא' לבסוף במקום הנ' גם זה לדעתי הגט כשר
מכשירים בשעת הדחק ,בתי כהונה דכ"א א' ,לחם שלמה
הואילואיןמשתנההמשמעות.
קמ"ו ג' .וצ"ע …יש בה גריעות משמעות מענין נהי ויללה
ולעלם -ביתדינושלשלמה -אםהשמיטתיבהזוהגט
וכאילו אומר ודן די יהוי ליכי מחמת נהי וקטטות שהיה
פסול .אם כתב ולעולם מלא ו' בין ע' לל' לדעתי הגט כשר
ביננו ,ולא דמי לתיבת מינאי ביו"ד דכשר בדיעבד ,דהגם
הואילואיןמשתנההמשמעות.
שישבומשמעותאחרמ"מישבונמימשמעותממנוכמ"ש
והרי את מותרת לכל אדם -בתי כהונה ח"ג סי' מ' -
בשיטהאחת,ואםנכתבבשתישיטותכשרליתנו.
הג"פסי'קכ"וס"קק'ע"ש…משא"כתיבהזודמנהיאיןבה
שופ משמעות דממני ואין כאן ידים מוכיחות דלדעת קצת
גרשירחים)להג"רחייםהכהןז"ל(עמ'כו– כתבהסופר
פוסקיםדס"לדמנאיהוילעיכובא…ובשלטיהגבוריםבפרק
תיבת והרי את מותרת לכל בשיטה אחת ,ותיבת אדם
המגרשכתבבשםריא"זדאםלאכתבודןאולאכתבמנאי
נכתבה בראש השיטה האחרת ,וכבר נודע שצריך לכותבם
הוי ספק מגורשת וכ"כ הג"פ סי' קכ"ו סוף ס"ק צ"ו …וכ"ש
בשיטהאחת.מ"מכברכתבהרבבתיכהונהדכ"אא'דאם
דיש בו משמעות אחר והוא מענין נהי ויללהוי"ל דה"ק ודן
נכתבבשתישיטותכשרליתנו.
דייהויליכיהואמסיבתנהישהיהבךוהויכמטילתנאיבגט
מותרת-בתיכהונהח"גסי'מ'-מותרתבוי"ו,ואםחסר
ישפוסליןואפילובדיעבד,עייןכנה"גובספרג"פ.
בית דינו של שלמה -אם כתבה חסירה )בלי ו'( יש
פוסלים.
דודאי הגט פסול ,ואפילו נתגרשה לא תנשא דהוי ספק
מגורשת מלבד שאין כאן ידים מוכיחות עוד יש בה שינוי
משמעותלגריעותא.
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' יד -אם במקום
ודן -גרשירחים)להג"רחייםכהןז"ל(עמ'לאודןשלא
מנאי כתב ממני או מני יש להסתפק דנהי דהוי לה"ק ממני
נכתבה בראש שיטה י"א אין קפידא דאינו אלא לזהירות
אומניכמומהמנייהלוךוכיוצא…מ"מישבושינויהבנה
בעלמאעייןבשד"מבגטי"ד.
די יהוי -בתי כהונה ח"ג סי' מ' -אם כתב דיהוי תיבה
אחתכשר.
גרש ירחים )להג"ר חיים כהן ז"ל( עמ' לא כתב די יהוי
בשתישיטותוכתבמור"םז"לבסי'קכ"וסעיףי'דישלכתוב
כמומתני'מנישפירושומאןהוא…א"נלשוןמינוי…ונראה
דבדיעבד ושעת הדחק יש להכשיר ולא דמי למ"ש באות
הקודם)בעניןמנהי(.
תרוכין -בית דינו של שלמה -חסר י' בין ו' לר' .אם
התיבהמלאהתירוכיןהגטכשר.
428אבןהעזר
עטרתדבורה
ואגרת-ביתדינושלשלמה-אםכתבתיבותואגרתוגט
דלפי שעה לא מצינו מפורש בנידון זה ממש עלה בדעתינו
בלא ו' בראשי התיבות ,אגרת שבוקין גט פיטורין לדעתי
לגרר יו"ד ראשונה מהשי"ן ואח"כ יגרר ירך הוי"ו ובאותה
נקודה שהשאיר בוי"ו יצרפנה עם שני ראשי השי"ן ותהיה
אפשרדישלהכשיר.
שבוקין -בתי כהונה ח"ג סי' מ' – שבוקין ,אם דילג יש
שי"ןשלימה.
בית דינו של שלמה -חסר י' בין ש' לב' .ואם כתבה
מכשיריןבשעתהדחק,ועייןבכנה"ג.
ויקראאברהםשדהמגרשגטג'– טעההסופרוכתבוי"ו
מלאההגטכשר.
אחר השי"ן ואח"כ כתב הבי"ת …לפום ריהטא נראה שאין
וגט -בית דינו של שלמה -אם כתב תיבות ואגרת וגט
כאן בית מיחוש דאין כאן שינוי הבנה כל כך אלא שבוקין
בלא ו' בראשי התיבות ,אגרת שבוקין גט פיטורין לדעתי
משמעותו מכאן ולהבא ושובקין משמעותו עבר .ובתשובת
אפשרדישלהכשיר.
מרןס"חכתבעלתיבהזואףאםלאנכתבההגטכשר,אך
סימ עג
נאמנותהבעלבטענותהפוסלותאתהגט
השאלההעומדתבפנינו היא ,אםלאחרהגירושיןהבעל
ועיין בשו"ת חתם סופר אה"ע ח"ב סי' ה' שהאריך
טוען טענות לפסול את הגט ,טענות שביסודן הן טענות על
להוכיחשהבעלאינונאמןלטעוןלאחרהגירושיןשהגטניתן
עובדות ,ובלא שהביא ראיה להוכחת הטענות ,האם הוא
באונס ,עיי"ש שהסתמך על דברי הר"ן בתשובה ,ובאר
נאמןבטענתו.
החילוק בין טענת מזויף שהבעל נאמן כשהגט אינו מקויים,
במקרה שבפנינו הבעל טען שהגט ניתן רק למראית עין
לשארטענותפסול.
אך לא היתה כוונתו להתגרש מאשתו .במקום אחר כתבנו
וכן כתב בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סי' קלח שלא
לברר את"ל שהבעל נאמן ,האם יש לחוש לפסול את הגט
לחוש לטענות הבעל לפסול את הגט .וז"ל שם בלשון
עקב דברים שבלב .אך כעת נדון גם אם אכן כוונה כזו
השאלה"-שורשהשאלההואשכ"תסידרלאחדגטפיטורין
פוסלת,האםהבעלנאמןלטעוןשזוהיתהכוונתו.
וגרשבואשתו,ואח"כהוציאקוללעזעלהגטואמרשמסר
במשנה בריש מסכת גיטין שנינו "המביא גט בארץ
מודעא בין כתיבה לנתינה ואמר בפני עדים שאינו מתירה
ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואם יש
להנשא עד אחר שלושים שנה מן הגט ,וכ"ת שלח אחריו
עליו עוררין יתקיים בחותמיו" .ובגמרא בדף ט" - .ערער
ואמרשישלועדיםעלהמודעאהנ"ל,רקשלעתעתהאינו
כמה ,אילימא ערער חד ,והאמר רבי יוחנן אין ערער פחות
משנים …אלא ערער דבעל" .ומפרש רש"י " -דבעל ,הבעל
ערערעליולפוסלו".
רוצהלהביאם,רקלכשירצהאוכשתרצהלהנשא".
הביתשלמההשיב" -הנהברורדכיוןשאינומביאעדים
לדבריו ,אינו נאמן לערער על הגט לומר שעשה איזה דבר
מבואר בגמרא שאם הבעל מערער לפוסלו צריך
המבטל הגט .ודבר זה מבואר בתשובת הר"ן סי' מג והביא
להתקיים בחותמיו ,ואם אינו מקוים נאמן לפוסלו .ועיין
ראיות ברורות ,ודבריו הובאו בב"י סס"י קלד" .ועי"ש
בשו"ע אה"ע סי' קמא סעיף נג שפסק שאם הבעל מערער
בהמשךדבריובמהשדןאיחיישינןלקולשהוציאהבעל.
שהגטמזויףואינומקויםהאשהאינהמגורשתאועכ"פספק
מגורשת,עיי"ש.
וכןבשו"תביתאפרים)מהדו"תחאה"עסי'ע'(הביאאת
דבריהר"ן,וכתב,ז"ל"-מבוארמדבריודאפילוישלבעלעד
אךישלחלקביןטענתמזויףלטענהאחרת.בסוגיאמיירי
אחדשביטלבפניוובפניעודאחד,איןבדבריוכלום,משום
כשהבעל טוען שהגט מזויף ,ואין ללמד מסוגיא זו לנידון
שאין דבר שבערוה פחות משנים ,וכן מבואר בשו"ת אא"ז
שהבעלאינומערערשהגטמזויף ,אלארוצהלפוסלובטענה
רמ"א סי' צא ,וזה הלכה רווחת בישראל .ועוד כלל אחר
אחרת,וכמושמבוארבדבריהר"ןבתשובה.
אמרו אין עירעור פחות משנים ,ולכן הבא לערער שהגט
הר"ןבתשובהסי'מגכתבבנידוןבעלששלחגטעלידי
בפסול ,שלא נכתב לשמה או בטענה שהיה אנוס או מסר
שליח ואח"כ עירער וטען שביטל את השליחות עוד בטרם
מודעה לפני אחד שאם יכתוב גט יהא בטל ,אין בדבריו
נמסר הגט .והר"ן מאריך להוכיח שאינו נאמן לטעון שהגט
כלום,וכמבוארבגיטיןדףט,אילימאערערדחדוהאמרר"י
בטל.בסיוםדבריוכותבהר"ן" -הדברפשוטוברורשלאחר
ד"ה אין ערער פחות משנים ,והא דאמר התם אלא ערער
נתינתהגטאיןבדבריושלבעלכלוםאלאא"כיברראותם
דבעל היינו לענין טענת מזויף ,כמ"ש בפני יהושע שם ובדף
בעדים ,דהא מכיון שנתגרשה הרי היא בחזקת פנויה ואין
ג'ברש"יד"האימצרכתכו'עיי"שוע"שבתוס'ד"החדאתי
דברשבערוהפחותמשנים".
בעלומערערובפנ"ישם.והדברפשוטבש"סובכלהפוסקים
דבריהר"ןהובאובביתיוסףאה"עבסוףסי'קלד.
דמודעא בפני שנים דוקא ,ואם אחר נתינת הגט הבעל בא
סימןעג429
ומערער באיזה טענה שיהי' הן טענת לשמה או טענת אונס
הבעל .ואמנם בדברי הר"ן באותה תשובה גופה ,כתב בשם
אוביטולמודעא,אפילומביאע"אשעשהכןבפנישנים,אין
הרשב"א שבמקום שיש רגלים לדבר כטענתו חוששין
בדבריו כלום אלא א"כ יברר בעדים ,וכמש"ל בשם הר"ן
לדבריו,והיינובמקוםשאיןאנומסתמכיםכעתרקעלדברי
דכיון שנתגרשה ,בחזקת פנויה קיימא ,ואין דבר שבערוה
הבעל בעירעורו ,וגם בלא דבריו ראינו באותו זמן מעשים
פחותמשנים",עכ"ל.
המוכיחיםעלטענתו,עיי"שבדבריהר"ן.
וע"ע בשו"ת בית יצחק חלק אה"ע ח"ב סי' כד סק"ח
ובאבני נזר חלק אה"ע סי' רא ס"ק לא כתב " -גם הא
שכתבלבאראתדבריהר"ןשאינםסותריםלמבוארבגמרא
דבעל העיטור אין ענין לכאן ,דתרוכין ביוד יש בו משמעות
שהבעל נאמן בטענת מזויף ,וכתב שהעיקר תלוי אם טענתו
אחרוכשהבעלכותבכךאוצוהלסופרלכחובכךיוכללומר
מסתייעתמחזקתאשתאיששלהאשה,אושכבראין חזקה
אניכוונתימשמעותאחר,כדילקלקלה,והריהתיבהישבה
זו .ובאר עפ"י מש"כ הרשב"א דמשום הכי לא אמרינן ברוב
גםפירושאחר,והנההתיבהנמשכתאחרכוונתהמכווןכמו
מצוייןאצלשחיטהמומחיןהןסמוךמיעוטאלחזקה,משום
סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל עיין ר"ן ריש פ"ג
דכיון דמתעסק בשחיטה לסלק החזקה איתרע החזקה .ולכן
דקידושין".
עדאחדהמעידשהגטמזויף,בכה"גאינונאמןמכיוןשהבעל
וע"עשםבחידושיאנשישםסי'רא,וכןבשו"תהאלףלך
מסר גט והתעסק לסלק את חזקת אשת איש לכן איתרע
שלמה סי' רג ,וע"ע שם בסי' קנה וקעב שפסק דהבעל אינו
החזקה ,אבל כשהבעל עצמו טוען טענת מזויף הרי לטענתו
נאמןלערערעלכשרותהגטדאיןדברשבערוהפחותמשנים.
לא התעסק כלל לסלק החזקה ונאמן ,ולכן בדינו של הר"ן
וכעין נידון המהרש"ק נשאל בשו"ת מאיר נתיבים
מכיוןשהואמודהששלחלהגטוהתעסקלסלקחזקתאשת
)להגאוןמאוסטרהאתלמידהבעש"ט(והשיב)בדףסז(שאין
איש ,הרי גם לדבריו איתרע חזקה דאשת איש לכן בצירוף
לחוש לדברי הבעל שמעיקרא כיוון לתת גט פסול ,ודברים
שדבריוהםכנגדהרובשאיןמועליםבחרםשהחרימוהבעל
שבלבאינםדבריםוכלדיבורשאמרקודםמתןהגטמתבטל
שלאלבטלהשליחותלכןאינונאמן.
בביטול המודעות שהבעל אומר בסדר הגט ,ובסיום דבריו
לדבריו נראה ה"ה בנידון דידן שאינו נאמן לטעון שהגט
כתב" -אםבאנולחושבכגוןזהלעירעורכזהכמדומהדלא
נעשה בדרך של הערמה על בית הדין ובלא כוונת גירושין.
שבקתחיילכלבריהולאתמצאבתמגורשתלאברהםאבינו
וע"ע מה שהאריך שם בתשובה לדון בדעת הר"ן ,וע"ע
כדתוכדין,שבכלגטשיתחרטהבעליוכללהמצאלומקום
בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' עח במש"כ על דברי הבית
לערערשיתןאמתלאמבוררתבנקלשהיהנעלםממנואיזה
יצחק.
דין שמחמתו היה לו לטעות שיפסל הגט לפי טעותו ויאמר
ואמנם מצינו בטור אה"ע סי' קכו שהביא בשם בעל
שאדעתאדהכיעשהאתכלמעשההגט".
העיטור שאם הבעל כתב את הגט או הסופר כתבו מפיו
וע"ע בשו"ת בר ליואי חלק אה"ע סי' מא שנידון בעל
ואח"כ בא הבעל וטוען ששינה בכתיבת הגט כדי לקלקלה
שעירער על כשרות הגט בטענה שבעת מסירת הגט אמר
נאמן .הרי דאף שבלא דבריו האשה מגורשת בלא חשש,
לאשתו ואי את מותרת לכל אדם ,והעלה שאין לחוש
נאמן הבעל לטעון שכיון לקלקלה .ולכאורה קשה אי נימא
לעירעורו,ובפרטבמקוםשהבעלבעצמוהחזיקאתעצמוואת
דס"לכר"ןבתשובהמדועהבעלנאמן.
אשתוכגרושים,אינונאמןלחזורולטעוןשהגירושיןלאהועילו,
אך מתוך דברי הג"ר שלמה קלוגר בספרו חידושי אנשי
וכמו שמוכח במסכת בבא בתרא דף קכז :שאם אמר בני הוא
שם סי' לה מתבאר ענין זה .המהרש"ק דן במי שטען אחר
אינו נאמן לחזור ולומר עבדי הוא ,כיון שבעצמו החזיקו כבנו,
הגירושין שהגט היה פסול מכיון שהיה שינוי בשמות,
והוסיף שם " -ועוד דהרי לא גרע מכל היכי שהבעל אומר
בתשובתודןהרש"קבשתינקודות,ראשיתהאםהשינויהוא
גרשתיאתאשתידאינונאמןאח"כלומרלהיפך,ובפרטהיכא
שנוי הפוסל ,ושנית אפילו את"ל שאינו שנוי הפוסל ,עדיין
שאנורואיםשעשההמעשהונתןהגטבחזקתכשרות,דפשיטא
יש לחוש משום שלא כיוון לגרשה אלא לקלקלה) ,וכעין
דאפילונותןאמתלאאח"כלאמהני,כמושמצינובלבשהבגדי
דבריהנודעביהודהמהדו"תאה"עסי' קט( .וכתבמהרש"ק
נידותדאינהנאמנתלומראח"כשהיאטהורה".
שם " -נראה דעד כאן לא חיישי הראשונים לשמא נתכוין
וע"ע בשו"תברכתיוסףחלקאה"עסי'סגבמהשהאריך
לקלקלהרקבהניהפסוליםהנאמריםשםדלאהאריךהווין
לדוןבשיטתהר"ןבתשובה .ועייןבשו"תאבניצדק)להגרי"י
אולאכתבהיודיןכו'דבזההוישינויהניכרמגוףהגט,לכך
טייטלבוים ז"ל( סי' נ' שהאריך להוכיח שאינו נאמן לטעון
כלשיששוםשינויבגוףהגטבזההויכניכרהערמהמתוכו
שהטעה את ביה"ד בשם אביו ,ואף במלתא דעבידא
לכךלאהוידבריםשבלב".
לאיגלוייאינונאמן.
העולה מדברי המהרש"ק דמכיון שבנידון בעל העיטור
העולה מדברינו ,בנידון דידן שלא היתה שום הוכחה
השינויניכרומוכח,איןאנומסתמכיםעלדבריהבעלבלבד,
במעמדסידורהגטשאיןכוונתולגירושיןואיןבעדויותשהובאו
אלא על הכתוב בגט עצמו ,וגוף השינוי הוא לכל הפחות
הוכחה שהגט לא ניתן בלב שלם ,אין לבעל נאמנות לעורר
בגדר רגלים לדבר ,ובכה"ג מודה הר"ן לחוש לעירעורו של
חששפסולעלהגט,והיינואףלשיטתהחכםצביולפיתשובת
430אבןהעזר
עטרתדבורה
הדברימלכיאלשלשיטתםאילוהיהנאמןהיהיכוללפסולאת
ואין לנו צורך כלל וכלל להכנס בברור דברים מצד כל
הגט .אך כבר העלינו שאף אם הבעל היה נאמן לגמרי בכל
מה שקדם למתן הגט ,בטענות ומענות וסידור ההסכם עם
טענותיו,איןאלוטענותהפוסלותאתהגטמכיוןשנהגכמקובל
פירוט מה שהאשה מקבלת עם מתן הגט וכו' שמוכח
בסדרהגט,ומחשבתוהיאבגדרדבריםשבלבשאינםדברים.
במפורש שאכן היתה זו כוונה כנה לגירושין ,מאחר
ומצאתיבפסקדיןמביתהדיןהגדולבהרכבהג"ראליעזר
שכאמור ,מתן גט ללא תנאים ובביטול מודעה וכו' מוציאה
גולדשמידט ז"ל והג"ר שאול ישראלי ז"ל והג"ר יוסף קאפח
מכללאפשרותהסתמכותעלדיבוריםאוהסכמים,כביכול,
שליט"א שדנו בנידון דומה ודחו טענות הבעל .ובנימוקים
שהיוקיימיםלפנימתןהגט.
לפסק הדין כפי שהובאו בספר משפטי שאול סי' לז כתב
כןפטוריםאנומלדון,אםמצדהתנהגותהמערערבשמירת
הג"ר שאול ישראלי ז"ל " -טענת המערער בערעור שלפנינו
דיני התורה יש לדון בו מצד אאעבב"ז ,מאחר שמאידך גיסא,
כיהגטשניתןע"יהמערערלמשיבהאיננותקףמשניטעמים
טענה זו מבטלת טענתו השניה של המערער מצד שלדבריו
אלה :א .למערער ולמשיבה לא היתה כל כוונה להתגרש
המשיכו לחיות גם אחרי הגירושין כדרך איש ואשה ,ומצד
אלאלהיפך,מטרתםהיתהלחיותיחדועםהתינוקשיוולד.
חשש קידושין חדשים ,על יסוד ההלכה המבוארת בסי' קמ"ט
ב.לאחרמתןהגטהמשיכוהמערערוהמשיבהלחיותיחדיו
בענין מי שבא על אשתו המגורשת שכיון שלפי מחשבתו,
בביתם כבעל ואשה .המשיבה בהופעתה בפני ביה"ד שדן
לטענתו ,לא היה תוקף לגט ,הרי ,גם לטענתו ,כשחוזר ובא
בדבר ,וכן בפנינו ,הכחישה את שתי הטענות :הגט ניתן
עליהודאילאלשםקידושיןחדשיםבאעליה,כמבוארבסימן
באופן מוחלט מפני שלא הסכימה לקבל את הילד שנולד
הנ"ל ס"ג במי שהי' סבור בטעות שהגט בטל ובא עליה ,אינה
למערער מאשה אחרת שחי עמה שלא בנישואין .וכן שלא
צריכהממנוגטשנידודאילאבעללשםקידושין,כיהי'סבור
נתייחדהעםהמערער,אלאבנוכחותאדםאחר.
שהגטהיהבטלולאבעלאלאע"דקידושיןהראשונים"
עיינו בטענות ובחומר שבתיק ,והגענו למסקנה שאין
ממשבערעור.
אלא שאילו היו לפנינו עדים שבא עליה או שנתייחד
עמהלאחרהגירושין,היהמקוםלדון,אםאפשרלסמוךעל
אשר לטענה הראשונה שהיה כאילו מוסכם ביניהם
דבריו ,שאומר עכשיו בפנינו ,שהיה סבור שאין תוקף לגט
ש"לאהיתהכלכוונהלהתגרש",טענהזואיןבהכדילבטל
מעיקרו ,די"ל דאינו נאמן בזה ,כל שמצד עצם המעשה יש
הגט שניתן כדת וכדין במעמד ביה"ד ,שהרי מקובל ומבואר
מקוםלחששקידושין,אךלפיהעניןהנידוןשאיןעדיםע"ז,
בסי' קל"ד הבעל המגרש מבטל לפני הגירושין כל מודעה
והאשה מכחישה זאת מכל וכל ,ואין הדיון אלא אם על
וכלדברשמחמתוהגטמבוטל.א"כאפילוחשבבלבושאין
ביה"ד להזקק לתביעתו לחקור בדבר ,צדק ביה"ד בדחותו
תוקףלגירושין,איןבמחשבתוכלממש,שהםדבריםשבלב
טענותיו".עכ"לבאותופסקדין.
אינםדברים.
מסקנתהדברים -הגטשניתןבזמנועומדבתקפוואיןכל
אףאיסור בדבר ,העלאתטענהמסוגזהשהיאבבחינת
הוצאתלעזעלהגט,והואבאזהרתחרםדר"ת,כמבוארבסי'
מקוםלחושלפקפקבכשרותו.
קנ"דסכ"ב.
סי' עד
דבריםהנאמריםע"יהבעלבזמןסידורהגטהעלוליםלפסולאתהגט
לעיתיםבמהלךסידורהגטהבעלאומרדבריםהעלולים
להביאלפסילתהגט.הדברתלויבכמהדברים-
שניעדיםאתדבריווהאםהםעדיםכשרים.
בהתאם לכך יש לקבוע האם יש משמעות לדבריו,
א .בעיתוי של הדברים שנאמרו ע"י הבעל ,האם דבריו
ובמידה שאכן יש משמעות בדבריו על הגט ,האם הגט בטל
נאמרולפניסידורהגט,לאחרהמינוילסופרולעדים,באמצע
ואין ניתן לגרש בו או שמא די בציווי חדש או בביטול
כתיבת הגט ,בין כתיבה לחתימה ,בין החתימה למסירה,
מודעותלפנימסירתהגט.
בשעתהמסירהאולאחריה.
וכאןהמקוםלהעירשמכיוןשבדרךכללהבעלנמצאעם
ב .בתוכן דבריו של הבעל ,האם דבר על הגט או על
הסופר בזמן כתיבת הגט ,ואם הבעל אומר דיבור שעלול
הגירושיןאועלפרטיהסכםהגירושין,וכןחשובלדעתמהו
לגרוםפסולבגט,הדבריםנאמריםבפניהסופראובפניעדי
הנוסחהמדויקשלהדבריםשאמרהבעל,וישלשמועממנו
הגט,ישלהביאלידיעתםשעליהםלהיותעירנייםלכלדבור
מההיתהכוונתו.
היוצאמפיהבעלשישלוקשרלגטאולגירושיןאולהסכם
ג.בפנימינאמרוהדברים,בפניהסופר,עדיהגט,האשה
הגירושין ,בין אם הדברים נאמרו לסופר או לעדים ובין
הרב המסדר את הגט ,או בפני אדם אחר ,וכן האם שמעו
שנאמרו לאדם אחר .ועליהם להפסיק מלכתוב עד שיבררו
סי'עד431
בפני בית הדין אם יש חשש פסול בגט ,ולפעמים די בציווי
שהגטשנכתבבהכשראיאפשרלבטלואיןהגילוידעתכלום
חדשוכפישיבוארלהלןבדברינו.
כיוןשהואחוזרומגרשבו".עכ"להר"ן.
בספר תשובות חכמי פרובינציא סי' סב בתשובת ה"ר
במאמר שלפנינו לא נדון בדין מסירת מודעא על כתיבת
מרדכי ב"ר יצחק ז"ל מחכמי פרובינציא )שחי בזמן
הגט או על נתינתו ,עקב טענת אונס וכיוצ"ב .אלא רק על
הרשב"א( ,הביא דעות הראשונים בזה .לאחר שהביא את
אמירות כגון שאינו רוצה לתת גט וכדומה ,כשהדברים
שיטתהרמב"םכתב" -וכןהיתהדעתהרבהגדולז"לנוטה,
נאמרו לאחר שכבר נכתב הגט ,כולו או מקצתו ,ועלולים
וכן כתב הרב רבינו מאיר הלוי ז"ל והאריך בזה ,וכן דעת
להביאלפסילתו.
בעלההשלמהוגדוליםאחרים".
נחלקו הראשונים ,אם הבעל יכול לבטל את הגט לאחר
שנכתבונחתםכהלכתו.
הרמב"ם בפרק ו' מהלכות גירושין הלכה כא כתב -
"השולח גט ביד שליח ובטל הגט הרי זה חוזר ומגרש בו
לעומתזאת ,הרבהראשוניםכתבושאיאפשרלבטלאת
הגטלאחרשנכתבונחתםכהלכתו,כןדעתרש"יבגיטיןדף
לב) :כפי שפרשו הרמב"ן( ,וכן דעת הרמב"ן הרשב"א הר"ן
הריטב"אוהרא"ש.
כשירצה .שלא ביטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות.
וכן דעת הרי"ף ,וכמו שכתב בדעתו בתשובות חכמי
לפיכךאםהיההגטבידהבעלובטלו,כגוןשאמרגטזהבטל
פרובינציא ,וז"ל בסי' סא " -ורב אלפס להוציא מלבן של
הוא ,אינו מגרש בו לעולם ,והרי הוא כחרס הנשבר ,ואם
הולכיןכנגדזההוסיףעלסוגייתהתלמוד,איתמרגטשבטלו
גרש בו אינה מגורשת .וכן אם פרש בעת שביטלו והוא ביד
חוזרומגרשבו ,ולאאמרגטשביטלהשליחחוזרומגרשבו
השליח ,ואמר גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט ,אינו
וכו' ,אלמא ס"ל דבכל ביטוליה דגט פסיק דהלכה חוזר
מגרשבולעולם".
ומגרש בו" .וכן הוסיף להוכיח שם בסי' סב מדלא הביא
ועיין שם במגיד משנה וכן בחידושי הרמב"ן עמ"ס גיטין
הרי"ףאתלשוןהגמראנהידבטליהשליחותאדשליחגיטא
דףלב:שדינושלהרמב"םעולהמגירסתהר"חבסוגיאשם-
גופיהמיקאבטיל,אלאהביאבסתמאאתדינושלרבנחמן
"נהידבטליהמתורתשליח ,מתורתגטלאבטליה".דמבואר
שחוזרומגרשבו,משמעדבכלגווניחוזרומגרשבו.
לפיגירסאזושאםרוצה,יכוללבטלהגטעצמו.
וע"עבשו"תמשכנותיעקבחלקאה"עסי'לאשכתבכן
לעומת זאת ,לגירסת הראשונים שגרסו "גיטא גופיה מי
בדעת הרי"ף וכיון מדעתו הרחבה לשתי הראיות הללו
קאבטיל",משמעשאינויכוללבטלהגטעצמו,ובזהנחלקו
מלשון הרי"ף ,וכן כתב הכתב סופר אה"ע סי' צ' בדעת
עלדינושלהרמב"ם.
הרי"ףמכחהדיוקהשניבלשוןהרי"ףשהזכרנולעיל.
בתשובות חכמי פרובינציא שם כתב " -מעשה היה
למרות שרוב הראשונים נחלקו על הרמב"ם ,מ"מ
בעירנו)כוונתולעירנרבונה(בעתשהיתהעירואםבישראל
הרמב"ם אינו יחידאי ,ומצינו ראשונים נוספים שסוברים
לתורה ולגדולה שהורו שגט שביטלו חוזר ומגרש בו ,וזה
כדעתהרמב"ם.
אשר כתב ה"ר אברהם אב"ד ז"ל -הרי שהיינו חמישה
כן דעת הר"ח המובא במ"מ וברמב"ן ,וכן נראה בדעת
בהסכמה אחת בגט שנכתב ולאחר שכתבו אמר גט זה לא
התוספותבגיטיןדףלב,:ועי"ששגירסתהתוס'בסוגיאאינה
יועיל ולא יגרש לא ישלח ולא יתיר בטל הוא אי אפשי בו,
כגירסת ר"ח ,אך התוס' כתבו שהגירסא בגמרא בקידושין
דחוזרומגרשבודהלכתאכרבנחמןדלאאתידיבורומבטל
היאכגירסתר"ח,ועי"ששכתבולבאר-דמכיוןשאתידיבור
גיטא ,ודבריו קיימין דקאמר ,דבההיא נתינה לא מגרשא,
ומבטל דיבור ,מהני הביטול מכיון שהגט אינו נחשב מעשה
אבל גיטא גופיה לא בטיל וחוזר ומגרש בו ,ע"כ דבריו ,וגם
כל זמן שלא הגיע ליד האשה) .ועיין בספר מכתב מאליהו
קצת מרבותינו ז"ל הכי ס"ל …והכין הוא דעתא דבעל
שער ז' סי' ו' שפרש כן דעת התוס' בריש בשולח ,וכתב
התוספות ז"ל דאינו יכול לבטלו בדיבור כיון דאית ביה
שמתוס'בקידושיןדףנט:ד"המתורתנראהלהיפך(.
מעשה גמור ,וכן מפירוש רבינו שלמה הכי משמע ,ולזה
דעתינוטהלפיסוגיאדשמעתא".
וכןדעתהסמ"געשיןנ'וספרהתרומה)הביאםהב"שסי'
וכן מסקנת המאירי בריש השולח ,והוסיף " -ואף גדולי
קלדסק"ה(.וכןכתבהר"ןבסוףפרקשמיניבגיטיןבדעתה"ר
קדמונינו כתבו שכך הסכימו בה על ידי מעשה בנרבונא
אלחנן שפסל גט שהבעל החתים עליו עד שלישי שלא בפני
במעמדחמישהסבי סמיכי ,וכן כתבוהחכמי הדורות".וכן
שניהעדיםשכברחתמו,ומבארהר"ן" -דכיוןשבאלהחתים
כתבבספרמכתבמאליהו)שערז'סי'ו'(בשםבעלהעיטור
שלישי גילה דעתו שלא יהא גט עד שיחתום השלישי,
בדינישלישותורבינוירוחם.
וחתימתואינהכלוםכיוןשלאחתמוזהבפניזה,ונראהשזה
עלדעתמישסוברכההיאדרישפרקהשולחשאםביטלהגט
להלכה מצינו כמה ראשונים שאף שדעתם שאי אפשר
בפירוש מבוטל ושוב אינו חוזר ומגרש בו ,דאילו למאן דס"ל
לבטלהגטעצמו,מ"מכתבולחושלדעתהרמב"ם,הרמב"ן
432אבןהעזר
עטרתדבורה
סיים שיש לחוש בדבר ,הרשב"א סיים בשם רבותינו
וכן בשו"ת צמח צדק )החדש( חלק אה"ע סי' ער כתב -
הצרפתים " -שחשו להן ואמרו דלמעשה אין להקל בדבר
"לעניןמעשה ,הביאבספרמכתבמאליהושערז'סי'ו'שיש
אלאחוששיןלוולכתחילהלאיגרשבו".וכןכתבהריב"ש
לדון במחלוקת זו שבין הרמב"ם לשאר פוסקים דהוי ספק
סי' קכז " -אמנם רש"י והתוס' והרמב"ן והרשב"א וכל
מגורשת ,וכמו שפסק בשו"ע סי' קמא סעיף סו ,מה גם לפי
האחרוניםז"לכולםסובריםשהגטכיוןשנכתבכהלכתואינו
מהשכתבתישכןדעתהרבהמגדוליהראשונים -התוספות
יכול לבטלו ולעולם יכול לגרש בו .ואע"פ שכתבו שראוי
וספרהתרומהוסמ"גוהרמב"םוהרמ"הורבינוירוחם".
להחמיר זהו לכתחילה ,אבל בדיעבד כשר אפילו ביטלו
בפירוש".וכןכתבהתשב"ץח"אסי'א')דףד.(.
והכנסתהגדולהסי'קמאבהגהותב"יאותצ'כתבבשם
בתוספות טוך עמ"ס קידושין דף נט) :ד"ה מתורת גט(
כתב שיש לישב דעת הסוברים שאי אפשר לבטל את הגט
עצמו .אך סיים " -מיהו אין לסמוך על זה להורות הלכה
למעשה".
מהריב"לשאםהתגרשהבגטכזהומתהבעלחולצת.
וע"עמש"כהשאגתאריהסי'ל'שכתבעלדעתהרמב"ם
"ומ"מרובפוסקיםככולןחלקועליובזה".ועיין באבני נזר חלק אה"ע ססי' קעג שסיים שיש סיוע
וכן הרא"ש לאחר שכתב דעתו שאי אפשר לבטל הגט
להקל ולהסתמך על הראשונים החולקים על הרמב"ם עפ"י
עצמו,סיים"-מיהואיןלסמוךעלזהלעשותהלכהלמעשה
דברי שאגת אריה) ,ועי"ש בנידון שלו שהיו צדדים נוספים
אלאאזלינןביהלחומרא".
לקולא( .וע"ע בתשובת נודע בשערים ח"א סי' ח' שיובא
האחרונים נחלקו בביאור מסקנת הרא"ש .בספר מכתב
להלן שכתב "ובאמת לענין עיקר הדין בשעת הדחק ראוי
מאליהו )שם( כתב " -הנראה מדבריו ז"ל שאם עבר וגרש
לסמוךעלרובהפוסקיםדלאס"לכדעתהרמב"ם,רקדאינו
בגט זה הויא ספק מגורשת ,וכן כתב בפירוש רבינו ירוחם".
יכול לבטל גוף הגט .כי הרשב"א לא כתב רק דראוי לחוש
לעומת זאת בשו"ת כתב סופר חלק אה"ע סי' צ' כתב -
לכתחילה מלגרש בו .רק הרא"ש כתב סתם להחמיר ,והר"ן
"הרא"ש כתב דיש למיזל להחמיר משמע דמחמיר יותר
דחהבזהדבריהרמב"םבהחלט.וכןדעתהרמב"ןוהריטב"א
)מהרמב"ן והרשב"א שכתבו דיש להחמיר לכתחילה( ,מ"מ
בקידושיןפרקהאומר.לכןנראהשיטתרש"יותוס".
אין מוכח מדבריו דס"ל שהוא ספק מעיקר הדין ,רק שאין
עושין בו הלכה ולמעשה ,ואפשר במקום עיגון לא מחמיר.
אך לפי המבואר מדברינו שהרבה ראשונים עומדים
ועיין בלשון הטור דאין יוכל לגרש ולא כתב דאם גרש ספק
בדעת הרמב"ם ואף המקילין כתבו להחמיר לכתחילה,
מגורשת ,ובלי ספק כוונתו כשיטת אביו הרא"ש ז"ל ,ועכ"פ
והשו"עהכריעלהלכהדהויספקמגורשת,ולכןקשה לנטות
היה לו להביא שיטת אביו ,נראה דס"ל דלא יוכל לגרש
מהכרעתהשו"עבזה,וכמסקנתהכתבסופרוהצמחצדק.
ובדיעבדאפשרלאנדוןאותהכספקמגורשתשתצאמשני,
ועיין פרישה שמוסיף על הטור דאם גרשה ספק מגורשת,
ואינובמשמעמסתימתהטור".
סיכום
מצינומחלוקתראשוניםאםאפשרלבטלאתהגטעצמו.
דעתרובהראשוניםשאיאפשרלבטלו,כןדעתהרי"ףרש"י
בשו"ע אה"ע סי' קמא סעיף סו פסק שאם גרש בגט
בעל העיטור הרמב"ן הרשב"א הר"ן הריטב"א הרא"ש
שביטלו הרי זו ספק מגורשת .והב"ש בסי' קלד סק"ה כתב
המאיריה"רמרדכיב"ריצחקהריב"שוהתשב"ץ,וכןנעשה
בלשון זו " -עיין סוף סי' קמא מבואר דקיי"ל כדעה זו ,דכן
מעשה רב ע"י חמישה גדולים בראשות רבי אברהם אב"ד
הואדעתהרמב"םהסמ"גוהתרומה".
בעלהאשכול.לעומתזאתדעתהרמב"םשאפשרלבטלאת
ובכתב סופר )שם( כתב " -מי יבוא אחר המחבר אחר
הגטעצמו,וכןדעתהר"חהסמ"גספרהתרומההרמ"ההלוי
שכברעשהווקבעלהלכהבשו"עדאםנשאתהריהיאספק
בעל ההשלמה ורבינו אלחנן )אליבא דפירוש הר"ן( ,וכן
מגורשת,והואעפ"ימש"כבב"ידנראהמדבריודס"ללעיקר
כתבוכמהאחרוניםבדעתהתוספות.
כרמב"ם ,אלא כיון שיש מפרשים דלא ס"ל הכי לכן אם
אף המקילים ,כתבו לחוש לכתחילה לדעת הרמב"ם.
גרשה הרי היא ספק מגורשת ,ואם נשאת לאחר צריכה גט,
ולהלכה פסק השו"ע שאם התגרשה בגט כזה דינה כספק
ובאמת הרמב"ם לאו יחידאי הוא ,דהרב המגיד הביא שכן
מגורשת,וכןהסכימוהפוסקים,והכתבסופרדןשבזה"זשיש
שיטתר"ח,ועייןב"יסי'קלדדספרהתרומהוסמ"גכרמב"ם
חדר"גשלאלגרשהבע"כלכו"עהגטבטל.
ס"ל,ועייןבהגהתרמ"אוב"שסק"ה,ומאןספוןוחשובלהקל
במקוםעיגון".
ביאורשיטתהרמב"ם
וע"עמש"כבכתבסופרלדוןדבזה"זשישחרםדר"גשלא
הרמב"ן )בחידושיו לגיטין דף לב (:הקשה על שיטת
לגרשה בע"כ ,לכו"ע לא הוי מעשה עד שימסר הגט כיון
הרמב"ם" -ולאמסתברלימשוםדלגביהגטגופיהלאשייך
שהעניןתלויבדעתה,ואתידבורומבטלדבור.
ביטולכיוןשנכתבונחתםלשמהע"ככשרהואלהתגרשבו,
סי'עד433
למהזהדומהלמישכתבס"תלשמווחזרומבטלושלאכל
למ"דשהסופרהואשליחהבעללכתיבתהגט,הרישבביטול
הימנולפסולמהשנעשהכברבהכשר".
הגטהבעלמבטלאתהמינוישמינהאתהסופרלכתיבתהגט,
בהסברשיטתהרמב"םנאמרושתישיטותעיקריות.
ונמצא שהגט נכתב בלא שליחות הבעל ונידון כנכתב שלא
א .שיטה אחת סוברת ,שבביטול הגט הבעל מבטל
לשמהדהויכאומרכלהרוצהלכתובגטלאשתייכתוב.אבל
שליחותהסופרוהעדים.
הר"ן בתשובה )שבשו"ת הר"ן במהדורת מכון שלם
למ"ד דאין הסופר צריך להיות שלוחו של בעל ומה דבעינן
שהסופר ישמע קולו של הבעל הוא כדי שיכתב הגט לשמה.
צפונות קדמונים( סי' פה ,כתב כך לבאר שיטת הרמב"ם.
מאחר שבזמן שנכתב הגט נכתב כהלכתו בציווי הבעל
וז"ל " -לפי שיראה בתחילת העיון שיראה דינו מן
וממילאנכתבלשמה,לאניתןלבטלומהכשרו.
המתמיהים ,היאך אפשר שיוכל הבעל לפסול גט שנעשה
בהכשר ולומר שיראה כחרס ,וכי ס"ת שכתבו בהכשר בידו
וכןכתבהתורתגיטיןבפרקהשולחדףלב,:וזהלשונו-
לפוסלושלאיהאראוילקרותבו,אףגטזהשנכתב בהכשר
"למאן דס"ל דוכתב דקרא אבעל קאי ובעינן שליחות
היאךהואיכוללפוסלו,ושלאיהאחוזרומגרשבו,זהבודאי
בכתיבה ,ממילא יכול לבטל אף לאחר שנכתב ,דאתי דיבור
דבר של תימה וצריך ביאור …היאך יאמר שלא יהא גט,
ומבטלדיבורהשליחותדעדשלאניתןהגטלאחשיבמעשה
אלאמהומבטלשליחותהסופרוהעדיםשכתבוהווחתמוהו
והויכאילונכתבשלאבשליחות.ולמאןדס"לדוכתבאסופר
ברצונווהריהואכעוקראותושליחות,אואותורשותשנתן
קאי ולא בעינן שליחות ,רק כל זמן שאין הסופר שומע מפי
להם ,ושיהאאותו הגט כאלו נכתב שלא לרצונו ,וא"ת כיון
הבעל לא חשיב לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין
שכבר עשו הם שליחותם היאך הוא יכול לבטלו .תשובתך,
קיימא ,וכיון שבאמת שמע מפי הבעל ובודאי כתב לשמה
סבור הרב ז"ל שהמעשה הזה של כתיבת הגט הרי הוא
א"א לבעל לבטל הכתיבה של הסופר שהיה לשמה ,דע"כ
כנותןמעותלידהאשה,שכשםשאותוהמעשהלאנגמרעד
נכתב הגט לשמה ,כיון שאחר שציוה הבעל ,סתם אשה
לאחר שלשים ,כך אותו שליחות או רשות שנתן להם לא
לגירושיןקיימא".
נגמרולאהיהלוחלותעדשיגרשבואתהאשה,שלהניחו
וכןכתבהתורתגיטיןעלהשו"עסי'קמאסעיףסו.
בביתו או לצור ע"פ צלוחיתו אינם צריכים שליחות ,אלא
אמנם הרמב"ם גופיה ס"ל דלא בעינן שליחות כמ"ש
מהו שליחותם או רשות שנתן להם שיכתבו גט שיגרש בו
הב"ש סי' קכג סק"ה ובתורת גיטין שם סק"ג) ,ודלא כמחנה
האשה,וכיוןשכןכלזמןשלאגרשלאחלשליחותייהוולא
אפרים בפ"ג מגירושין ,ודבריו צ"ע( .ואכן התורת גיטין )שם
עשהפירות.ואע"פשהםעשוהמוטלעליהם ,איןשליחותם
בריש השולח( כתב " -וכתיבת הסופר א"א לבטל וחוזר
אלאכדיבורגרידא".
ומגרש בו אפילו להרמב"ם ,דהא ס"ל דלא בעינן שליחות
בכתיבה …וע"כ צ"ל בטעם הדבר ,דבעל המאור ביבמות
בספר בית אפרים חלק אה"ע סי' קכה כתב בדעת
פרקד'אחיןכתבעלהקושיאדאיךמועילשטרהאהוימפי
הרמב"ם שהביטול הוא שמבטל השליחות למפרע .והביא
כתבם,ותרץדכיוןדהלוהאוהבעלמצוהלחתוםחתימתם
מחידושיהריטב"א)עמ"סקידושיןדףנט:ד"הוקשיא(שכתב
מטעם שליחות הוא והוי כאילו הבעל חתם עצמו והוי מפי
סבראכזו.אמנםהריטב"אכתבסבראזורקבביאורההו"א
כתבו .משום הכי כשמבטל הוי כאילו נחתם שלא בציווי
בגמ',אךהביתאפריםכתבשכןדעתהרמב"םאףלמסקנא.
ושלאבשליחותוהוימפיכתבםולאהויעדות,ומיירידליכא
וז"ל הריטב"א " -כיון שאומר לעדים מתחילה כתבו וחתמו
עלהגטרקהעדיחתימהלבדוליכאעדימסירה,דהאאפילו
ותנו ובשליחות עשאוהו והוי לשמה ,דכל כמה דלא מטי
לר"א סגי בעדי חתימה כמ"ש הרי"ף בפרק המגרש ,רק
גיטא ליד האשה יכול הוא לבטל הגט ולומר שתבטל
דבעינןשחתמובשליחותהבעל,דבעדותודאיבעינןשליחות
שליחותו למפרע ,והוי כאילו עשאוהו מדעתם ולא הוי
וציווי הבעל ,דחתימתן בלא ציווי לאו עדות היא כלל.
לשמהופסול".
וכשמבטלהשליחותהויכאילונחתםשלאבשליחותוהגט
ונראהשזוהידעתהר"ןבתשובהשהבאנו.
בטל".
לדברי התורת גיטין עולה חידוש לדינא ,שגם לפסק
מדברי הר"ן והריטב"א עולה שעניין זה אינו תלוי
השו"ע לחוש לדעת הרמב"ם ודינה כספק מגורשת ,מ"מ
בשאלהאםבעינןשליחותבכתיבתהגט,אלאמאחרולכו"ע
למנהגנושלעולםהגטנמסרבפניעדימסירה,אףאםהבעל
הסופר כותב מכח ציווי הבעל ,הרי שאם בטלה שליחותו,
ביטל את הגט עצמו ,אין כאן חשש אשת איש דאורייתא.
אין ממש בגט ,ואף אם הסופר אינו כשליח הבעל לכתיבת
ומסתימתהשו"עוהפוסקיםאיןנראהכן.וע"עבספרברכת
הגט ,אך עכ"פ מוטל עליו לכתוב מכח ציווי הבעל ,וזוהי
שמואלעמ"ס גיטיןסי'לטבמש"כלבארדבריהתורתגיטין
שליחותו,ובביטולהגטבטלהשליחותזו.
ובמהשחלקעלדבריו.
אךהמחנהאפריםבפרקג'מהלכותגירושיןכתבשדיןזה
בשו"ת צמח צדק )אה"ע סי ער סק"ז( דחה את סברת
תלויבמחלוקתהראשוניםהאםבעינןשליחותבכתיבתהגט.
התורתגיטיןשתלהשאלת ביטולגופושלגטבמחלוקתאי
434אבןהעזר
עטרתדבורה
בעינןשליחותבכתיבתהגט,וז"ל" -לענ"דאיאפשרלקיים
כריתות ,נמצא דהענין דלשמה היינו שיהיה נכתב לשם
דבריו .שהרי ר"י סובר דבעינן שליחות בכתיבה כמ"ש
כריתותשמתהוהאח"כבעתהנתינה…לכןבזהמהניביטול
הרא"ש בפרק המביא תניין סי' כה משמו וכן משמע בתוס'
שיבטל הכנתם לשם כריתות הבאה אח"כ ,אתי דיבור
שםבשםר"י,ועכ"זמשמעמיניהבתוס'דףפחדס"לדא"א
ומבטללהו.ונמצאדהוכחתהמחנהאפריםבטלהמעיקרא,
לבעל לבטל אפילו גט שלא נגמר וכן משמע בר"ן )שם(
דשיטת רבינו דאין דין שליחות בכתיבה וחתימה ,דוכתב
משמו .והתוס' סוף פרק המביא תניין ס"ל דלא בעינן
היינושיגרשבכתבכמושכפלרבינוכמהפעמים".
שליחות בכתיבה ועכ"ז ס"ל בפרק השולח דיכול לבטל גוף
הגט".ולכןביארשמחלוקתהראשוניםהיאבשאלההאםגט
שנכתבונחתםועדייןלאניתןחשיבכמעשהאוכדיבור.
וכן כתב האור שמח בתשובה שבספר "תשובות אור
שמח"סי'יא.
וכעין זה כתב בספר חלקת יואב חלק אה"ע סי' לז -
ויש להעיר על דבריו שברשב"א עמ"ס גיטין דף יח כתב
"הענין לשמה הצריך בגט ,היינו דצריך שהגט יהיה מזומן
בדעת ר"י דס"ל דמהני ביטול לגופו של גט ,ומש"כ הצ"צ
לגירושין .וזוהי סברתו של הרמב"ם דסובר דיכול לבטל גוף
להוכיח משיטת ר"י שבדף פח אינו ראיה ,די"ל דהר"י ס"ל
הגט,והיינושמבטלההזמנהשלו".
שרק במבטל בפירוש את הגט הגט בטל ,אך נמלך לא הוי
כמבטל הגט עצמו ,וכדעת כמה אחרונים שיובאו להלן,
וכעיןזהכתבבספרקובץהערות)הגר"אוסרמןז"ל( סי'
תשט"ז,עי"ש.
ובגמרא רק חששו לנמלך ולא לביטול ,ולכן הר"י פרש
ועיין בספר ברכתשמואל עמ"ס גיטין סי' לט שניסח את
הגמראבדרךאחרת.וכמוכןבישובסתירתדבריהתוס',י"ל
הגדרתהדבריםבשםהגר"אקוטלרוהגר"אוסרמןז"ל,וז"ל
שהתו"ג יפרש שמסקנת התוס' בריש השולח שרק גט שלא
" -בגט אין זה רק דין כוונה דע"י המחשבה שמחשב לשמה
נגמריכוללבטלו,עי"ש.
הוי העשייה ,אלא דין עשיית חלות קנין הגט ,ועל כן לא
חשיבגמרמעשהגמור…מהניבוביטול ,דאינוגמרמעשה
לעיל הבאנו מש"כ הבית אפרים על פי חי' הריטב"א.
כמו לאחר נתינת הגט ,אלא קנין גט" .ועי"ש שהוסיף שגם
הביתאפריםכתבדישנ"ממדרכוזובדעתהרמב"ם,וז"ל-
לרמב"םדלאבעישליחותבכתיבתהגט ,מ"ממהניהביטול
"כשהוא אומר שיהא בטל עד לאחר זמן ובדעתו ליתנו
על הכתיבה" ,דגם בכתיבת הגט דבעי ציווי הבעלים אין
אח"כ ,אם כן חזינן שאין בדעתו לעקור את השליחות
הכוונה דהוי רק עיכוב בעלמא ,אלא דבעינן שליחות ודעת
למפרעדהאבדעתוליתנועדיין,אלאשרוצהלבטלומעתה
המתחייבמןהבעלועשייתקניןגט".
ועדאיזהזמן,וביטולכזהאינומועיללכו"ע".
לעומת זאת ,בתורת גיטין בתשובתו בסוף סי' קמא )כפי
בספר גליא מסכת חלק אה"ע סי' ד' הביא מהאחרונים
הנראה הבית אפרים והתורת גיטין דנו באותו מקרה( חולק
שבארו סברת הרמב"ם שהביטול מועיל למפרע לבטל מינוי
בזה וכתב בפשיטות " -ודאי הגט בטל אף דלא אמר רק
השליחות ,וכתב " -הדבר תמוה איך אפשר לעקור ולבטל
שמבטללשעה,וכמושמבוארבסי'קמאסעיףסדבהג"הגבי
עסק אשר כבר נעשה ונגמר ,ואפילו מתחילה לא נעשה רק
אמר לא תצא לצמיתות ,עי"ש .ולפי דעת הרמב"ם דס"ל
עלפידיבורהואילוכברנגמרעפ"ידיבורהנ"לאיןלהשיב,
דכשמבטל הגט דשוב אינו חוזר ומגרש בו ,וכתבתי לעיל
כמו שולח לתרום אם כבר עשה שליחותו ותרם אין יכול
הטעם דאתי דיבור ומבטל דיבור ונתבטל השליחות שציוה
לבטלולעקורשליחותאשרנעשהבדיבור…וזהברורשגט
לכתובוהויכאילונכתבשלאבשליחות.א"כדמילקידושין
שנכתב בשליחות הבעל יש לו דין כמו שכתב הבעל עצמו
גירושיןוהקדשדאףדאמרלזמןהויכאמרלעולםכיוןדלא
דשלוחו כמותו ,וגט שיכתב הבעל בעצמו לשמה ודאי אינו
אפשר להיות לזמן דהיינו שיהיה ביום אחד כאילו נכתב
ראוי לקבל על עצמו עסק ביטול כלל" .לכן העלה הגליא
שלא בשליחות ואחר יום יהיה כאילו נכתב בשליחות אם
מסכת כעין סברת האור שמח ,וז"ל " -שורש גט הוא
לא שיכתוב מחדש ,ובמידי דאי אפשר להיות לזמן לאו כל
שמהצורך שיוקבע עליו מקור ויסוד כריתות משעת כתיבה
כמיניה לאתנויי לזמן והוי לעולם כמו בהני דלעיל וכמו
עד שעת נתינה ומסירתו מיד הבעל ליד האשה ,ולא יהיה
בקייםליכישעהבנדרים".
נפקע ממנו כלל וכלל קביעות כריתות מתחילתו עד שיבוא
ליד האשה .ויסוד כריתות האמורה גבי גט הוא הכל בדעת
ב.כמהאחרוניםכתבולבארדעתהרמב"ם,שביטולהגט
הבעל כי עליו לגרשה מרצונו אף שלא ברצונה ,ולכן אם
אינומפניביטולשליחותהסופרוהעדים,אלאמטעםאחר.
אחרי שנגמרה הכתיבה קודם הנתינה נתהפך דעת הבעל
בספר אור שמח הלכות גרושין פ"ג הט"ו כתב " -בגט
מלגרשה ומתרצה לה לקיימה ולדור עמה כדרך כל הארץ,
הלא כריתות בעי שיהיה ענין הספר לשם כריתות שתהיה
ממילאנפקעכחקביעותכריתותמןהגטההואונעשהחרס
הוראתולכרותהנישואיןולהפרישאגדאישותוממנה…וזה
ודומה לשטר שנמחל שעבודו" .וכמו במגרש אשה וחזר
נקרא ספר כריתות ונכתב לשם ענין כריתות שמתהוה רק
וקדשה בו ביום שאינו יכול לחזור ולגרשה באותו הגט אף
בנתינתו ולא בעת הכתיבה ,ומשום זה חלה עליו שם ספר
באותויום,שכברנפקעכחכריתותשבו.
סי'עד435
ומסייםהגליאמסכת" -זהודאישאיןשייךעלהגטעסק
שאינו בטל ,כך כתב הגליא מסכת לשיטתו ,שהגט אינו
ביטול לשעבר דהואיל וכבר נעשה בהכשר לשמה וכתיקונו
מתבטל אם אינו מבטל הגט לעולם ,אלא רוצה לאחר זמן
אינויכוללבטלולעקורממנואתאשרמכברעשהו,ונמצא
לגרשהבורקכעתאינורוצהלגרשה,וז"ל" -אמנםאםלא
שיסוד ביטול גט הוא דוקא להבא שמבטל כוחו מכריתות
נתפייסהדעתושלבעללדורעמהעודכדרךכלהארץ,אלא
הקבועבו".
נמלךלפישעהמליתןלהעכשיוגטזהאלאאחריאיזהזמן,
וע"עבספרחלקתיואבחלקאה"עסי'כאשכתבלהוכיח
כסברה זו ,דהא דאמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור ,הביטול
בכה"גודאילאנתבטלכוחושלאותוגט,מידידהויאכותב
גטשיחולאחרישלושיםיום".
הוארקמכאןולהבאולאלמפרע.
אבל בספר אור גדול )סי' ט פיסקא ג' סק"ג( דחה את
לסיכום
שיטתהגליאמסכת,וז"ל" -ומאדאניתמהעליו,דהאחזינן
בביאורדעתהרמב"םנאמרושתישיטות.
ברישהשולחוברישהאומרדפריךמהאדאתידיבורומבטל
שיטהראשונההיאשיטתהר"ןבתשובההמחנהאפרים
דיבור על הא דחוזר ומגרש בו .מבואר מדברי הגמרא דהא
התורת גיטין הבית אפרים והאור גדול שהבעל מבטל את
דלא יחזור ויגרש בו היינו משום דאתי דיבור ומבטל דיבור,
מינוי השליחות לסופר שציוהו לכתוב גט ,וביטול זה הוא
ולר"ל דס"ל לא אתי דיבור ומבטל דיבור ניחא הא דחוזר
ביטולהמינוילמפרע.
ומגרש בו ,רק לרבי יוחנן דדיבור מבטל דיבור קשיא ליה
לעומת זאת דעת הריב"ש ,וכן כתבו כמה מהאחרונים -
אמאי חוזר ומגרש בו .ועל זה תירץ מתורת גט לא בטליה,
האור שמח הגליא מסכת החלקת יואב והברכת שמואל
דהיינו דלא כיון לבטל מתורת גט ,אבל אם ביטל בפירוש
שהביטול הוא הפקעת כח הכריתות שבגט ע"י שאינו רוצה
מתורתגטאינוחוזרומגרשבו,והיינוכסברתהמקשןמטעם
לגרשבו .בביטולוהבעלמבטלהזמנתולשםגירושיןומבטלו
דאתי דיבור ומבטל דיבור .ומעתה לפי סברת בעל גליא
בכךמתורתספרכריתות.
מסכת דביטול גט היינו שהוסכם אצלו לבל יתן עוד בתורת
הן הבית אפרים העומד בשיטה הראשונה ,והן הגליא
גירושין ולבל לגרש עוד בו ,מאי ענינו לאתי דיבור ומבטל
מסכתהעומדבשיטההשניההסכימושאםהבעללאנמלך
דיבור,הלאאפילולמ"דאיןדיבורמבטלדיבורמ"מפשיטא
מעצם הגירושין אלא רק כעת אינו רוצה לגרש ,אך ודאי
דיכול לחזור מלגרש בו .דאף אם אמר לגרש אינו אלא
יגרשה לאחר זמן ,שאין בדבריו ביטול לעצם הגט אף אם
דבריםבעלמא,דעדכאןלאפליגירבורביוחנןאלאדברים
אמרלשוןשמשמעותהביטולהגט.ולכןאםדבריושלהבעל
אי יש בהםמחוסרי אמנה ,אבל לכו"ע יכול לחזורבו .אלא
נאמרו רק כדי לצער האשה או ללחוץ עליה שתתן לו דבר
ודאי מוכח בבירור גמור דביטול הגט היינו ביטול שליחות
מה ,אך ברור שברצונו רק לעכב את הגירושין לזמן ואינו
הסופר והעדים וכאילו נכתב שלא בשליחות הבעל ,ואף
מתחרט מעצם הגירושין ,אף לרמב"ם יכול לגרש בגט זה.
למאןדלאבעישליחותמ"מנתבטלציוויהבעלוהויכאילו
אלא שהתורת גיטין חולק בזה .ולהלן נביא דעת האבני נזר
נכתבשלאבציוויוופסולמשוםשלאלשמה,ואףאםהבעל
סי' קעג שאם החליט שאינו רוצה לגרש בגט זה ,הגט בטל
בעצמוכתבומבטלאמירתו שאמרלשמוולשמהוהויכאילו
אףשלאנמלךמעצםהגירושין.
שלאלשמה,ולהכישפירתליאבאתידיבורומבטלדיבור".
אך האור גדול מביא שבריב"ש סי' תפב מפורש כסברת
נוסחדיבורהנידוןכביטולהגט
הגליא מסכת ,וז"ל הריב"ש " -בגט כשהוא מבטל קודם
הרמב"ם הביא את דינו שמועיל ביטול לגופו של גט
כתיבההואמבטלשליחותהסופרוהעדים,אושאינוכותבו
בלשוןזו" -אםהיההגטבידהבעלובטלוכגוןשאמרגטזה
לשמהולתורתגירושין,ולכןהואבטל לעולם.וכןכשמבטל
בטלהוא,אינומגרשבולעולםוהריהואכחרסהנשבר".יש
אחר כתיבה הוא מבטל גט זה מלתתו לעולם בתורת
לדון האם דוקא כשאמר נוסח כעין "גט זה בטל" שהביטול
גירושין ,ולכן הגט בטל שאם לא נכתב לשמה או לא נתנו
מתייחסבמפורשלגופושלגט,אואףאםאמרשאינורוצה
בתורתגירושיןאינוגטכלל".הרישרקבביטולקודםכתיבה
לגרשהאושאמרשלאיתןאתהגטגםבכה"גהגטבטל.
הזכיר הריב"ש ביטול השליחות אבל בביטול גופו של הגט
לכאורה נראה ,ששאלה זו תלויה בשני הביאורים
כתבשמבטלומתורתגירושין.וכתבהאורגדולבביאורדעת
שנאמרו בדעת הרמב"ם .אם כסברא השניה ,אין צורך
הריב"ש" -ע"כצ"לדאףדכעתנותנובתורתכריתות,עכ"ז
שהבעל יאמר לשון ביטול על הגט עצמו ,אלא אם גמר
כיוןדהוסכםבדעתומקודםלבלליתנועודבתורתכריתות,
בדעתושלאלגרשהכברביטלאתההכנהשהכיןוזימןאת
אזי נתבטלה תורת ספר כריתות מגט זה ושוב לא מהני,
הגטלשםכריתות.
דבעינן משעת כתיבה עד נתינה יהא על הגט תורת ספר
ואכןבספרגליאמסכתמבוארשביטולהגטנעשה לאחר
כריתות,וכמ"שהגליאמסכת".
שהבעל נמלך מלגרשה ומתרצה לקיימה ולדור עמה כדרך
כשם שמצינו בבית אפרים שכתב בדעת הסוברים
כל הארץ ,ובכך בטל הגט ,והיינו בהתאם לביאורו בשיטת
כשיטה ראשונה שאם ביטל הגט לזמן ולא באופן מוחלט
הרמב"ם.
436אבןהעזר
עטרתדבורה
לעומת זאת אם ביטול הגט היינו ביטול שליחות הסופר
אפשיבודלאהויביטולהגטכיוןשאינובידווכיוןדלאהוי
והעדים ,י"ל שכל זמן שלא יאמר בפירוש שמבטל את הגט
ביטולהגטחוזרומגרשבו".הרישדעתהתשב"ץשאםאומר
לא בטלה שליחותם ,שאם רק יאמר שאינו רוצה לגרשה,
שאנוס על הגט הוי כאומר אי אפשי בו ,ובזה יש חילוק בין
עדייןאיןהכרחשמבטלשליחותם ,שהרייכוללהשאיראת
אםהגטבידולאיןהגטבידו,שאםהגטבידוישכאןביטול
הגטשנכתבכהלכתובלאלגרשה.
הגט אליבא דהרמב"ם וכשאין הגט בידו ,כגון שהגט אצל
בשאלה זו נחלקו הפוסקים ,ונציין שלא כל הפוסקים
שליח אנו מפרשים דבריו שביטל שליחות השליח .וכן
שיובאו להלן דנו על אותו לשון שנאמרה על ידי הבעל,
כשהגט אצל הרב המסדר את הגט כעובדא דהתשב"ץ ,אין
וקיימות דעות בפוסקים ביחס לאפשרויות השונות ,וכפי
אנו מיחסים לדבריו ביטול הגט גופו אלא שיש כאן מסירת
שיבואר.
מודעאעלהנתינהוצריךלבטלהמודעאלפניהמסירה.
בדבריהתשב"ץקייםחידוששלאמצינובשארהפוסקים,
שיטת הסוברים שהגט מבוטל רק אם אמר לשון ביטול גופו
שבגטשאינוע"ישליחישחילוקביןאםהגטבידיהבעלאו
שלגט
מונחבמקוםאחר.ומסתימתהפוסקיםמשמעשלאכדבריו.
הריב"ש )סי' קכז( השיב אודות מקרה שלאחר כתיבת
ומצאתי מפורש בתשובת אחד הראשונים שלא כתשב"ץ,
הגט וחתימתו קודם נתינתו ראה הבעל את דודו בוכה על
בספרתשובותחכמיפרובינציאסי'סאכתבבדעתהרמב"ם
הגירושין ,ואז אמר הבעל " -מה צורך לבכות אני נותנו
שאםביטלגטשבידשליחאינובטל",אבלכשהגטבידסופר
בכח".וכתבהריב"ש" -עודנראהברור ,כיאפילוהרמב"ם
אובידבי"דאובידואינוחוזרומגרשבו".וע"עבספרמנחת
ז"ל שסובר שיכול לבטל הגט אחר כתיבה אע"פ שנכתב
פתיםעלאה"עסי'קלדשכתבשמסתימתהפוסקיםמבואר
כתקנוובכשרות,זהוכשאומרבפירוששהואמבטלגופושל
דלאכתשב"ץ,וכי"דבריקדשובזהצריכיםעיון"
גט ואומר יהא כחרס או יהא בטל או לא יועיל או לא יתיר
או אחד מן הלשונות הנזכרים בגמרא במבטל הגט ,אבל זה
בשו"ת נודע בשערים ח"א סי' ח' הביא את דברי
שלא אמר לשון בביטול הגט עצמו רק שאמר על הנתינה
הריב"ש ,והסכים עמו שהאומר שהוא אנוס ,אין זה אלא
שהוא נותנו בכח אף אם היה אומר בפירוש שאונסין אותו
ביטול הנתינה שיעשה ונידון כשאר מודעות ,דבסתמא
על הנתינה ,אין זה בטול על הגט עצמו שלא יוכל לחזור
אמרינןשבאלבטלדברהעתידולאמהשכברעבר,ודייקכן
ולגרשבו,אלאמסירתמודעההיאעלהנתינהוגופושלגט
מלשון הרמב"ם "כגון שאמר גט זה בטל הוא" ,שמבואר
אינובטל,שכמושאםהגטהואבידהשליחואמריהאכחרס
דצריךלומרלשוןביטולעלהגטגופו.ומלבדזאתכתבשם
או יהא בטל אנו תולין שלא בטל הגט עצמו אלא שליחות
הנודע בשערים " -ובאמת לענין עיקר הדין בשעת הדחק
השליחויכוללחזורולגרשבוכרבנחמןדקיי"לכוותיה,ה"נ
ראוי לסמוך על רוב הפוסקים דלא ס"ל כדעת הרמב"ם ,רק
בשאינו ביד שליח אין הגט בטל אלא א"כ בטלו בפירוש
דאינו יכול לבטל גוף הגט .כי הרשב"א לא כתב רק דראוי
בלשון שיהא מבואר שכונתו על הגט עצמו ,אבל כל היכא
לחושלכתחילהמלגרשבו.רקהרא"שכתבסתםלהחמיר,
דאיכא למתלי שלא בטל גופו של גט תלינן ויכול לחזור
והר"ן דחה בזה דברי הרמב"ם בהחלט .וכן דעת הרמב"ן
ולגרשבו".
והריטב"א בקידושין פרק האומר .לכן נראה שיטת רש"י
אמנםנידוןהריב"שעדיףממישאמרשאינורוצהלגרש,
ותוס' .וא"כ די לנו לומר היכא שביטל הגט בפירוש ,אבל
מכיון שלא אמר במפורש שאינו רוצה לגרש ,אלא אמר
דנחושעודדמסירתמודעאעלהגטיהיהכביטולגופושלגט
שיגרש אך הוסיף שהגירושין יעשו מכח אונס .וי"ל דבכה"ג
לבל יהיה עוד יכול לחזור ולגרש בו זה לא אמרינן ,ויש לנו
איןלדוןמדיןביטולכלל,אלארקמצדההלכהשלמסירת
לסמוך בזה על הריב"ש ,כי י"ל דגם הרמב"ם ז"ל מודה
מודעא שמסר על הנתינה .אך עכ"פ בריב"ש מפורש שאין
בהא".
לדוןאתדינושלהרמב"םאלאכשמפורשבדבריולשוןשל
ביטולהגטעצמו.
וכן פסק בספר כתב סופר אה"ע סי' צ' שאם הבעל לא
אף התשב"ץ כתב תשובה ארוכה )בחלק א' סי' א'( על
אמר שמבטל הגט ,אלא אמר שנמלך ואינו רוצה לגרש,
אותו נידון שדן הריב"ש ,ובתוך דבריו דן התשב"ץ בשאלה
ואח"כ חזר בו ורוצה לגרש ,שיכול לגרש בגט זה .ומבאר
אםישלחושלביטולגופושלהגטעפ"ידעתהרמב"ם.וז"ל
הכתב סופר " -דלא נתבטל הגט רק כשאמר בפה מלא
התשב"ץ " -הרמב"ם ז"ל ישב בזה לפי סברתו דלא מיקרי
שמבטל הגט ,אבל במה שאמר שאינו רוצה לגרש עוד
ביטולגטאלאכשהואבידוואומרגטזהבטלהוא,אבלאם
לעולם ,אין במשמעות שמבטל הגט שיהיה כחרס ,אולי
אינו בידו אלא ביד השליח אע"ג דאמר בטל הוא לא ביטל
יעלה בדעתו לגרש .ואפילו היה כוונתו לבטל הגט,לא אתי
אלא שליחות השליח …כאן יש לנו לומר לפי סברת
דבור סתום כזה ומבטל דבור המפורש ,כמ"ש לעיל בביאור
הרמב"םז"לשכיוןשאינובידו,מהשאמרגטזהשאתןאותו
טעמאדר"נלרמב"םדלאמהניביטולהגטכיוןשישלתלות
אני אתן אותו שלא ברצון ונגד רצוני דהוי כאילו אמר אי
בביטול השליחות גם אם כוונתו לביטול הגט כיוון שאין
סי'עד437
ברורמללולאמהני,כ"שכאןכשלאאמרכללשמבטלהגט
כמו שאמר אחר כך שלא יתן את הגט" .ובהמשך דבריו
רק שאינו רוצה לגרש דאפילו התכוון על הגט דלא אתי
הוכיח מדין הפרת נדרים שלשון "אין כאן נדר" הוא לשון
דבורכזהומבטללדבורהראשון".
הכתב סופר הוכיח את דבריו מריש פרק כל הגט -
עברולכןלאמהניבהפרתבעל,וה"נלשון"איןכאןגט"ג"כ
מעיקראמשמע.
במשנה שנינו "כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו
ועיין בשו"ת צמח צדק חלק אה"ע סי רסח שחלק על
ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש
המשכנותיעקבולדעתודאמנםבאומר"אינוגט"קיי"לדלא
בו" .ומבאר הכתב סופר " -מוכח מתוכו דהוא בעצמו יוכל
אמרכלום,אךלשון"איןכאןגט"נידוןכביטולגמור.הצמח
לגרשואחרלא ,משוםשלאנכתבעלשמו,ואיתימאנמלך
צדקדחהראיתהמשכנותיעקבמנדרים,וז"ל"-ונהפוךהוא
הריהואכמבטלהגט,גםהואאינויכוללגרש".
דמשם ראיה להיפך דאין כאן גט הוי לשון ביטול .דהא אין
אלא שמסיום תשובת הכתב סופר מבואר שסמך על
דבריולהקלרקבמקוםעיגון.
כאןנדרהיינושמתירהקשרעכשיודוקא,אלאשעלידיזה
חזר הענין כאילו לא היה למפרע כלום ,והיינו ע"י התרה
וכן דעת העונג יו"ט סי' קמג במי שאמר אחר כתיבה
דעכשיו דוקא ,א"כ כשהזקן אומר אין כאן נדר הפירוש
שאינו רוצה לגרש ,וז"ל " -ביטול גופו של גט ודאי לא הוי,
שעכשיו דוקא מתירו ,וע"י זה היה כאילו לא היה למפרע.
דהא כתב הרמב"ם דביטול גופו של גט היינו באומר גט זה
א"כהריגםאיןכאןגטהפירוששעכשיודוקאמבטלואלא
בטלמלהיותגט.אבלאינורוצהלגרשהלאהויביטולהגט
שיש בכח ביטול זה לעקרו למפרע כאילו לא נכתב לשמה.
בשוםאופן".
והאדאינוגטלאמהני ,היינומשוםשזההלשוןמשמעשלא
וכן דעת השואל ומשיב מהדורא קמא ח"ב סי' קנה
הוא מבטלו כי אם שיש בו פיסול בעצם .אבל אין כאן גט
)הובא בשדי חמד מערכת גט סי' א' אות כא( בבעל שאחר
משמע שהוא מבטלו כמו אין כאן נדר ,דזהו מה שאחרים
כתיבת הגט וחתימתו אמר לפני הנתינה שלא יתן גט או
מוחליםומתיריםלו".
שאמרשלאיתןהגטאושאמרשלאיגרש)הרבהשואללא
זכראיזהמאחדמלשונותאמרהבעל(.
אךישלהעיר,מסתברמאדשהצמחצדקפרש"איןכאן
וכתבהשואלומשיב"-איןכאןביתמיחושכלל,דבאמת
גט",עפ"ילשוןבניאדםבזמנו.אךבזמנינושיגרתלישנאשל
רוב הפוסקים הסכימו דאינו יכול לבטל גוף הגט ,רק
בני אדם האומרים "אין גט" או "אין כאן גט" ,כוונתם
הרמב"םדעתודיכוללבטלהגטוחידושהואואיןלךבואלא
להתייחסלגירושיןבלבד,דהיינולאיהיוגירושין,ועפ"ירוב
חידושו רק כשאמר גט זה בטל הוא ולא כשאמר לא אתן,
כוונתם שלא יהיו גירושין עד שיתמלא תנאי כזה או אחר,
ואף שנסתפק אם אמר שלא אתן הגט בה"א הידיעה ,מ"מ
אך אין משמעות דבריהם להתייחס לגט עצמו ולתוקפו של
מאןלימאלןשרצהלבטלהגטרקשלארצהליתן".
ועייןבשו"תדבריחייםח"בסי'פדשנראהשדןבעובדא
הגט ,וכבר הבאנו להלן מתשובת הדברי חיים ח"ב חלק
אה"עסי'קכדשכתבכן.
זושלהשואלומשיבופסקשאיןבדבריהבעללשוןביטול.
וכןהביאהשדיחמד)שם(בשםספררובדגןוספרויקרא
אברהם שכתבו להקל אם הבעל אמר שאינו נותן גט .וכן
כתבהעונגיו"טבעובדאשאמרשאינורוצהלגרשה.
וכן דעת המהרש"ם ח"א סי' ריח שבאומר לא אגרשך
איןכאןלשוןביטול.
שיטתהסובריםשהגטמבוטלגםאםרקאמרשאינומעוניין
לגרשה
בשו"ת הריב"ש החדשות סי' לב בתשובת מהר"ר יוחנן
בן מתתיהו דעתו לחלוק על הריב"ש )התשובה נסובה על
אותו נידון שבריב"ש סי' קכז ביחס לבעל שאמר בטרם
וכן בתשובות משכנות יעקב חלק אה"ע סי' לא כתב
מסירת הגט שנותן זה הגט בכח ,אלא שמהר"ר יוחנן בן
שאם אמר שלא יתן הגט אין בזה לשון ביטול הגט ,ובאר
מתתיה אינו מזכיר בפירוש את תשובת הריב"ש( וכתב
המשכנות יעקב שאמנם מצינו בדף פח ברש"י שבנמלך
בדעת הרמב"ם בלשון זו " -ואין לחלק ולומר דהיינו דוקא
באמצע כתיבת הגט נידון כביטול" ,נראה לפרש דהתם
כשמבטלהגטבהדיאשאומרגטבטלהוא…נ"לדטעותהוא
שכתב רק מקצת הגט ושוב חזר ומנע הסופר מלכתוב ,הרי
לומר כן …אבל אם פירש בהדיא כדרך מודעא שהוא אינו
בפירושביטלשליחותהסופרכיוןשבטלהשליחותו,משא"כ
רוצהנתינתהגט,אושהואנותןבהכרחאוכיוצאבאלו,וכי
אחרגמרהכתיבהשכברעשההסופרשליחותו".
לאיבטלהגט…אבלאםאמרבהדיאבפיושאיןדעתולגרש
וכתב המשכנות יעקב בנידון שהבעל אמר "גט זה אינו
בטל הגט וזהו דאורייתא …וע"כ הכי הוא ,דאם איתא
גט" ,או שאמר "אין כאן גט"" - ,אין בזה שום חשש לשון
שאפילושאמרבפירושאינימגרשמרצוניאובעלכורחילא
ביטול,דלאעדיףלשוןזהמהאומרגטזהשנתתילךאינוגט
יבטלהגטאילאנאמרממשגוףהגטבטל,היכאפליגאשום
שהזכיר הגט הזה ביחוד ואמר עליו שאינו גט ואפ"ה קיי"ל
אמורא בגילוי מילתא כגון ברוך הטוב ומטיב יבטל הגט ,מי
דלא אמר כלום .וכ"ש כשלא הזכיר הגט ביחוד כלל ,רק
עדיףהאיגילויכיאםשמגלהששמחשלאקבלההגטואיך
אמר סתם אין כאן ,ופשטות כוונתו שאינו רוצה ליתן הגט
יוכל,והלאאםאמרכןבהדיאאפילוהכילאהיהמועיל…
438אבןהעזר
עטרתדבורה
ונשוב למה שהיינו בו ואין להאריך ,שכל מודעא אונס או
והגירושין ונתפייס לדור עמה ,משמע שאם רק לעת עתה
שאינוחפץלגרשיותרחשובלבטלהגטמביטולהגטעצמו,
אינורוצהלגרשה,איןזהביטוללגט.
וזה כתוב בהדיא בקצת התוס' …שסברא פחותה היא
שיבטל הגט לגמרי כשאומר בטל הוא ,דאילו ספר תורה
ומצינו לאחד מראשוני האחרונים שעומד בשיטה זו,
הנכתב לשמה אפילו יאמר אדם יבטל ,מי יבטל בהכי שלא
המהר"ם מינץ בסי' יז כתב " -מילתא דפשיטא דאם ארע
יהאנכתבלשמה,אבלכשמגלהבפירוששאינורוצהלגרש
בכה"ג בבעל שאמר אחר כתיבת הגט שלא רצה ליתן הגט,
אשתו אז ודאי הגט בטל ,וא"כ גט זה בטל דאורייתא ולא
דבטל הגט לחד גירסא ע"ש" .מסתימת לשונו מבואר שאין
יגרש בו לעולם ,ואינו מועיל ביטול לפי הגירסאות שתפסו
צורך שיאמר במפורש שמבטל את הגט ,ובכל גווני שאומר
עיקרכלהגדולים".
שאינורוצהלגרש,הריזהביטוללגט.
בספר גליא מסכת חלק אה"ע סי' ד' לאחר שכתב את
אךבשו"תדבריחייםח"באה"עסי'פדכתבשאיןללמד
דרכו בביאור ביטול הגט אליבא דהרמב"ם )כפי שהובא
כן מדברי מהר"ם מינץ ,וז"ל " -י"ל דשם הוי המעשה
לעיל( ,העלה שמכיון שיסוד הביטול הוא כשטר שנמחל
שהאשה היתה אנוסה להתגרש וכפו אותה בכמה דברים
שעבודו ,שהגט צריך שיהיה בו כח גירושין וכריתות עד
כמו שהיה שם המעשה ,ולכן אמר שאם היה בבעל כה"ג
המסירה לאשה ,והביטול הוא הפקעת כח זה מהגט .לפי
ואמר שלא יתן הגט שהיה ביטול .דאנן אמדינן דעתו,
דרכו די בכך שהבעל נמלך ומתרצה לקיימה ולדור עמה
דדיבורוהואלבטלהגט,ולכןלאיתןפירושושאינורוצהבו.
כדרךכלהארץ,ובכךנפקעכחקביעותכריתותמןהגט.
אבל כאן בנ"ד שכתב הגט מרצונו בלא כפיה ,ורק אח"כ
הגליא מסכת מביא ראיה לדבריו מהסוגיא בפרק בתרא
אמרשלאיתןהגט,איןכוונתורק ,שעכשיואינורוצהליתן
דגיטין .בדף פז :מבואר במשנה " -שייר מקצת הגט וכתבו
עדשיתרצוויפייסובמהשרוצה,וכאשרגילהסודושכוונתו
בדףהשניוהעדיםמלמטהכשר".הגמראשואלת" -ודלמא
שיתנולואיזהסךמועט".
אימלוכיאימליךוכתב".רש"ימפרששניפירושים,ובפירושו
וצ"עבדבריו,דמכיוןשלשיטתהרמב"םהבעליכוללבטל
הראשון כתב " -ודלמא אימלוכי אימליך .מתחילה שלא
אתהגטגםלאחרכתיבתו,אףאםכתבומרצונומ"מעכשיו
לגרשה והדר אימליך לאחר זמן ולגומרו נמצא הראשון
נמלךומבטלו.א"כמה נ"משבשעתכתיבהאיןריעותא .אך
בטל" .תוס' הקשו על שיטת רש"י מדברי רב נחמן בדף לב:
נראה בכוונתו ,דכל עוד ביטול הגט אינו מפורש ,אנו תולין
שחוזר ומגרש בו ,ומתרצים בתוס' " -ומיהו אמר ה"ר עזרא
שאיןכוונתולבטל,והכללפיהעניין.
הנביא דלעיל שנגמר הגט אינו יכול לבטלו ,אבל כשלא
נכתב כולו מודה רב נחמן דאינו חוזר ומגרש בו" .והקשה
והנה בספר משחא דרבוותא אה"ע סי' קמא כתב –
הגליאמסכת"-ואיןאלואלאדברינביאות,דלפימהדדימו
"שאלה ,מישאמרלסופרלכתובגטלאשתוולעדיםלחתום,
לספר תורה שאינו יכול לבטל את אשר כבר נכתב לשמה
ואחר שנכתב ונחתם הגט חזר בו הבעל ואמר שאינו רוצה
א"כ מה לי כולו או מקצתו ,אטו בספר תורה כל זמן שלא
לגרש ,אי אמרינן שבדבורו זה שאמר שאינו רוצה לגרש
נגמר כולה אפשר לבטלה" .ולכן באר דעת רש"י דמכיון
ביטלהגט,וכדפסקמרןדאםגירשהריזוספקמגורשת…או
שנכתב על שני דפים חיישינן שמא נמלך מלגרשה וממילא
נאמרכיוןדלאביטלהגטבפירושלאהויביטול".
נעקרקביעותכריתותמןהגט.אבלאה"נאילוידעינןשנמלך
תשובה.הנלענ"דדצריךגטשניכיוןשלארצהלגרשהרי
מלגרשה אף שנמלך לאחר גמר כתיבת הגט וחתימתו בטל
הוא כמבטלו בפירוש .והראיה מהא דכתב הטור סי' קלח
הגט.
וז"ל אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי וא"ל בשעה
הגליא מסכת חילק בדין זה " -דוקא אם נתפייס לדור
שמסרו לה ,כנסי שטר חוב זה ,הרי זה גט אע"פ שלא אמר
עמה ונמלך מלגרשה מכל וכל ממילא איפקע ונתבטל כוחו
לה הרי זה גיטך ,ולא אמרינן שביטלו אחר כך שהרי הודיע
שלהגט ,ועסקכריתותשהיהתקועוקבועבוונעשהכחרס,
לעדים שנותנו לה בתורת גירושין …וכתב הרמ"ה …וחזר
כמו מחילת שעבודו של שטר חוב .אמנם אם לא נתפייסה
ואמר כנסי שטר חוב זה ש"מ לית ליה כיסופא מינה וא"כ
דעתו של בעל לאשתו לדור עמה כדרך כל הארץ ,אלא
למה אמר כנסי שטר חוב זה ש"מ ביטולי בטליה …הרי
נמלךלפישעהמליתןלהעכשיוגטזהאלאאחריאיזהזמן,
בנידוןזהלאביטלהגטבפירושאלאאמרכנסישטרחובזה,
בכה"גודאילאנתבטלכוחושלאותוגט,מידידהוהאכותב
נתכויןלבטלהגט.וכןפסקמרןבסי'הנזכר".
גטשיחוללאחרשלושיםיום".ובדבריםאלואין קושיאעל
שיטה זו מריש פרק כל הגט) ,מהראיה שהביא הכתב סופר
ובמסקנת דבריו כתב בספר משחא דרבותא – "כיון
שאמראינירוצהלגרש,הריהואביטלהגט".
לשיטתו( ,די"ל דאיירי בנמלך שלא לגרש עתה אלא לאחר
ובספר ויקרא אברהם )להג"ר אברהם חיים אדאדי ז"ל,
זמן ,ולכן הגט גופו לא בטל .הגליא מסכת הוסיף להוכיח
בהשמטה שבסוף הספר ,דף קכח( כתב על דבריו ,שבנו של
מדיוק לשון רש"י בדף פח .שכתב "ודלמא אימלוכי אימליך
המשיב הנ"ל ,בתשובה אחרת בספר משחא דרבותא בח"ב
מתחילה שלא לגרשה" ,משמע שנמלך מעיקר הכריתות
דף קכב סבר שאין בדבור זה משום ביטול הגט ,והדין עמו.
סי'עד439
וז"ל–"יפהכחהבן,וראיתומוכרחתמדבריהריב"ששהביא
וכתב האבני נזר דבנידון שלפניו יתכן שמלכתחילה כך
שם שאמר המגרש שהוא נותנו בכח ,דבזה לא הורע הגט
היתה דעתו של בעל שאם יפסל הגט השני ,ינתן הגט
ולאחשיבביטולכיוןדלאהזכיראלאנתינהבעלמא,ושאני
הראשון ,לכן יש לדון דלא הוי ביטול .ונראה שהאבני נזר
הך דהרמ"ה דאמר לה כנסי שטר חוב זה על הגט ממש
בתשובתולאהכריעבזה,עי"ש.
קאמר וחשיב ביטול .וז"ל הרשב"ץ ח"ב סי' סט בסוף דבריו
ואפילו היו דבריו מראין שאינו חפץ בגירושין ושהם קשים
יש להעיר שיש להבחין בין הכלל העולה מדברי הגליא
עליו,כיוןשלאהוציאמפיודבריםהמבטליםהגטבפניעדים
מסכת לעולה מהאבני נזר .הגליא מסכת תולה את תוקפו
הו"לגילוידעתאבגיטאע"כיע"ש".
של הביטול בכך שהבעל נמלך באופן ודאי מהגירושין,
לעומת האבני נזר שתולה הביטול בכך שנמלך מלגרש בגט
וכן בספר ישמח לב חלק אה"ע סי' כט השיג על תשובת
זה,אףשלאנמלךכללמעצםהגירושין.ועלהראיהשכתבו
משחא דרבותא הנזכרת ,וכתב – "בעיקר ראייתו של הרב
להוכיח מרש"י בדף פח .יש לציין שהרבה אחרונים ביארו
מההיא דסי' קלח בכנסי שט"ח זה …שדי בה נרגא הרב
דברי רש"י בהתאם למבואר בתוס' בשם ה"ר עזרא הנביא
כמהר"םבןחננאלהי"ו…דהתםדחשיבאףלשוןזה ביטול,
שהדברים נאמרו דוקא בביטול באמצע כתיבת הגט ואין
היינו משום דאמר לה הכי בשעת נתינת הגט ממש לידה
ללמד מכאן לדין ביטול הגט לאחר שנגמרה כתיבתו
ולהכי מחזי ודאי כמבטל הגט כיון דהוא עת גירושין .אבל
וחתימתו ,וכ"ש לפי מה שהובא לעיל מחידושי הרמב"ן,
בנידוןהרבדמיירישלאבשעתנתינה,מנ"לדלשוןזהשאמר
שרש"י סובר כרוב הראשונים שלא ניתן לבטל גט שנכתב
שאינורוצהלגרשהדחשיבביטוללגטעצמוולאיועיללגרש
בהכשר,ולהלןנבארעניןזהבאריכות.
בו אחר כך .ואין לנו אלא הלשונות של ביטול שאמרו ז"ל
דהוא בא לפגום הגט עצמו ,לא כן הכא דעל עצמו קאמר,
ובשו"ת דברי מלכיאל חלק ה' סי' קע כתב במי שאמר
דלעת כזאת אינו רוצה לגרשה ,ולא פגם גט עצמו ,ושניא
לפני מסירת גט שלא יתן הגט והודיע שעומד לנסוע
שעתנתינהכההיאדסי'קלחדבלשוןשיהיהחשיבביטול".
לאמריקה ולעגן את האשה ,וכתב הדברי מלכיאל שיש
חששפסולבגטזה,וז"ל" -וכןנראהבשו"תגליאמסכתסי'
ועיין באבני נזר חלק אה"ע סי' קעג שדן על גט שלא
ד' שאם אמר שאינו רוצה לגרש בטל הגט .והסברא נראה
הוטב בעיני הרב המסדר שהוא על הצד היותר טוב ,ולא
דהאבעינןשיהאהגטעומדלגרשבו,וזהועניןלשמה,אבל
הוטבבעיניוליתנולאשהואמרלבעלשמפניכןרוצהלסדר
כיוןשאינורוצהלגרשה,א"כאינועומדלגרשבווהויכאילו
גטאחרוכןעשה,והובאהגטהשנילפניהרבהמסדרוהיה
נכתבשלאלשמה".וע"עבדברימלכיאלח"דסי'קיגדנראה
בופסולגמור,ולכןניתןהגטהראשון.האבנינזרנשאלאם
כסותר משנתו ,ולהלן נביא את דבריו)במש"כ בעניין ביטול
ישריעותאבכךשלאחרשנגמרהגטהראשוןנמלךמלגרשה
באמצעכתיבתהגט(.
בו,האםהויכביטולהגטלדעתהרמב"ם.
וכתבהאבנינזר -דאמנםבאשהשמינתהשליחלקבלה
ונסייםשבמקרהשהבעלאמרלאחרכתיבתהגטוחתימתו
וכשראתה שלא בא עשתה שליח אחר לא אמרינן דבטל
שאינורוצהלגרשה,מצינוהכרעהבשו"תברכתיוסף)להג"ר
שליח ראשון כמבואר בשו"ע סי' קמא" .דהתם כיון שלא
יוסף לנדא ז"ל( חלק אה"ע סי' פב שדן להקל מכח ספק
ביטלה שליח ראשון עדיין אפשר שיקבל הראשון ולא בטל
ספיקא ,ספק אם הבעל התכוון לבטל את הגט עצמו ,ואת"ל
שליחותו ,משא"כ בנ"ד שנמלך שלא לגרש בראשון רק בגט
שאכן כיון לבטלו ,עכ"פ להלכה נקטינן דהוי ספק מגורשת
אחר .ודומה להא גיטין )פח (.דמקשה ודילמא אימלוכי
כמבוארבסוףסי'קמא,ומסקנתולהקלבמקוםעיגון.
אימליך ,ופרש"י נמלך שלא לגרשה והדר אימליך לגומרו
וכן יש להוסיף ,שגם לדעת המחמירים כשאמר שאינו
ונמצא הראשון בטל ,מבואר דבמה שנמלך חשוב ביטול.
רוצה לגרשה ,היינו שמתוך דבריו עולה שאין יותר תועלת
וה"הבנמלךשלאלגרשבגטזה,שגטזהבטל.וכהאיגוונא
בגט וכי הוא כעת חסר ערך ,כגון שהבעל מודיע על כוונתו
בתוס' ריש זבחים בהא דאשה לאו לגירושין קיימא כתבו
לחזור לשלום בית ,כמבואר בגליא מסכת ,או על כוונתו
תוס' ואפילו זינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת ולא
לעגנהושלאלתתגט,כנידוןהדברימלכיאל.אבלאיןלחוש
חשוב גט זה לשמה ,וה"נ אף שדעתו לגרשה כיון שנמלך
בנסיבותשמתוךדבריהבעלברורשגםהואמעונייןשגטזה
שלאלגרשבגטזה,לאחשובגטזהלשמה".
ישאר בעינו ,וכל כוונתו רק לעכב את ההליך הנוכחי עד
האבני נזר בתשובתו מחלק ,בין ביטול הגט ובין מי
שיובטח לו דבר מסויים ,אבל מעולם לא עולה על דעתו
שכותב גט אך עדיין לא החליט אם יגרש ,דמוכח מכמה
שאיןיותרתועלתבגטזהוהואכבראינונחוץ,וכפישמצוי
סוגיותשהגטכשר",דמ"מכתיבתוהיתהרקמשוםגירושין,
שישבעליםהמנסים עדהרגעהאחרוןלנסותלהשיגהסכם
וכל זמן שהבעל מחזיק הגט שמא יגרש בו ,ולכן הלשמה
משופריותרמבחינתו.במקרהכזהאיןלדוןאתהגטכשטר
קיים.משא"כאםימלךלגמרישלאיגרשבו".
שנמחלשעבודו,אושבטליחודהגטלכריתות.
440אבןהעזר
עטרתדבורה
בסיום פרק זה נציין מקרים שבהם נראה דלכו"ע אין
אם הבעל מודיע ומספר שכבר ביטל את הגט ,אין
לחוש משום ביטול הגט .בשו"ת שם אריה חלק אה"ע
בדבריםאלומשוםביטולהגט)ויכוללגרשבגטכלזמןשלא
)המובא בשדי חמד מערכת גט סי' א' אות כא( נמצאות
ביטלו( .וה"ה אם אמר שמתחרט שהגיע לבית הדין לצורך
תשובותעלשנימקריםשבהםאיןחששביטולהגט.
עניןזהשלסידורהגט.
בסי'צהדןבעובדאשלאחרשניתןהגטלשליחשימסרנו
לאשהאמרהשליחלבעלכיאםהיהיודעמראשמכלהענין
לא היה נכנס לזה ,וגם הבעל ענה לו שגם הוא מתחרט
שנכנסלעניןזה.
כשאמרדבריםשאינםמעידיםבבירורעלביטולהגטעצמו
לפי השיטות הסוברות שאין הגט בטל בלא שיבטל
בפירוש גופו של גט ,יש לדון ,במקרה שהבעל אמר דברים
והעלהשמכיוןשלאביטלמכאןלהבאאלאהתחרטעל
סתומים ,שאפשר לפרשם כביטול גופו של גט ,ואפשר
כך שכבר נכנס לענין ,א"כ אין בזה דין ביטול ,וכתב בשם
לפרשם שלא ביטל את הגט עצמו ,אלא רק כוונתו להודיע
אריה " -י"ל דהוא מתחרט רק על מה שנכנס תחילה בזה,
שאינומעונייןכעתלגרשה.וכןישלדוןלדעתהסובריםשגם
אבל אחר שכבר עשה מה שעשה עשוי ,ואינו מבטל כלל,
אםנמלךמלגרשההגטבטל,מההדיןכשלשונוסתומהולא
א"כאיןלחושכלל".
ברור האם אמנם נמלך מלגרשה ,או שרק מבקש לעכב את
ובסי'ק'דןהשםאריהבאחדששלחגטלאשתוע"ישליח
מתןהגטלזמןקצר,ומידלאחרזמןיתןאתהגט.
ולפנישהגיעגטלידהשלח להמכתבשתשלחלוחפץפלוני
הריב"ש בסי' קכז שהזכרנו לעיל כתב " -זה שלא אמר
ובאםלאיסעלמקוםרחוקותהיהעדיאובדלנצח.והשיב-
לשון בביטול הגט עצמו רק שאמר על הנתינה שהוא נותנו
"כיון שלא אמר שום לשון שיהיה משמע שמבטל הגט אין
בכח ,אף אם היה אומר בפירוש שאונסין אותו על הנתינה,
לחוש כלל ,ומה שאמר שתאבד לנצח אין בו משמעות שלא
איןזהבטולעלהגטעצמושלאיוכללחזורולגרשבו,אלא
תתגרש,אףשידענושכוונתוהואכןהוירקגילוידעתאולאו
מסירתמודעההיאעלהנתינהוגופושלגטאינובטל,שכמו
כלום הוא" .והוסיף השם אריה " -גדולה מזו נ"ל ,דאף אם
שאם הגט הוא ביד השליח ואמר יהא כחרס או יהא בטל
היה אומר שאם לא תעשה כן יבטל את הגט ,ג"כ אינו בטל
אנותוליןשלאבטלהגטעצמואלאשליחותהשליח ,ויכול
כל זמן שלא ביטלו אח"כ בפירוש .וראיה לזה ממש"כ בב"ש
לחזור ולגרש בו כרב נחמן דקיי"ל כוותיה ,ה"נ בשאינו ביד
סי'קמאס"קצזדאםעשהשליחלבטלוהשליחלאביטלעד
שליח אין הגט בטל אלא א"כ בטלו בפירוש בלשון שיהא
שבא לידה דכשר .הרי דאע"ג דרוצה לבטלו וציוה לשלוחו
מבוארשכונתועלהגטעצמו,אבלכלהיכאדאיכאלמתלי
שיבטלו ,מ"מ לא הוי ביטול כיון שלא ביטלו עכשיו ,וכ"כ
שלאבטלגופושלגטתלינןויכוללחזורולגרשבו".
בתורתגיטין.וכןכשאומרהבעלשכברביטלודאינונאמןאף
ובשו"תביתשלמהחלקאה"עסי'קמב,וז"ל"-לדיעהזו
שהשליחעדייןלאמסרו לידהעיי"שבב"שס"קצא,אבלזה
דס"לדאםביטלגופושלגטבפירושבטל,הםמפרשיםמה
גופאשאומרשביטלוכברלאהויביטול".
שקאמרהש"סגיטאגופיהמיקאבטילהיינושאמרינןשלא
נתכוין לבטל גוף הגט ,והרי אף שאמר גט זה בטל הוא או
לסיכום
יהא חרס ,דמשמע הלשון יותר ביטול גוף הגט מביטול
מצינושתידעותעיקריותבנוסחלשוןהביטול.
השליחות,ועייןחידושירשב"אור"ןר"פהשולח,ואפילוהכי
לדעת הריב"ש ,יש צורך שיבטל בלשון ברורה המפרשת
אמרינןדלאכיוןלבטלגוףהגט,רקהשליחות,וע"כדטעמא
אתכוונתולבטלגופושלגט,אךאםנמלךמלגרשולאביטל
משום דכל כמה דאפשר למעט בהביטול ממעטינן ,משום
בפירושאתהגט,יכוללחזורולגרשבו,ובלבדשיעשהביטול
דמוקמינן הגט אחזקתו שלא נתבטל ,ועיין ספר פני יהושע
מודעות לפני מסירת הגט לאשה .וכן דעת כמה אחרונים -
ר"פהשולח".
הנודע בשערים הכתב סופר השואל ומשיב הדברי חיים
וכן בשו"ת דברי חיים ח"ב חלק אה"ע סי' קכד נשאל
העונג יו"ט המהרש"ם והשדי חמד בשם רוב דגן וויקרא
בנידוןשהמגרשאמרשאםלאיתנולואתהמפתחלאיהיה
אברהם.וכןדעתהמשכנותיעקב,ולדעתוגםאםאמר"אינו
גט ,וכתב הדברי חיים בתוך דבריו " -בפרט בנידון דידן
גט" או "אין כאן גט" לא הוי ביטול ,והצמח צדק חלק עליו
דהמון עם קורין לביטול ענייני גירושין ,שלא יהיה גט ,אבל
באומר"איןכאןגט".
אין כוונתו לבטל גט הכתוב כלל וכלל ,וכל מקום שנוכל
לעומת זאת יש שכתבו שאם נמלך מלגרשהואמרשלא
לומרשאיןכוונתולבטלגוףהגט,עדיףטפי".
יתןאתהגטאושלאיגרשדינוכמבטלהגטבפירושכןדעת
ובמש"כהביתשלמהבביאורדיןזה"דטעמאמשוםדכל
מהר"ר יוחנן בת מתתיהו בתשובה שבשו"ת הריב"ש
כמהדאפשרלמעטבהביטולממעטינן,משוםדמוקמינןהגט
החדשות ,וכן משמעות לשונו של מהר"ם מינץ ,וכן דעת
אחזקתושלאנתבטל",עייןבשו"תתשורתשיתניינאסי'ס'
הגליא מסכת והדברי מלכיאל .והאבני נזר כתב שאם אמר
שתמה עליו ,דאמנם הגט בחזקת כשרות אך האשה בחזקת
שלאיגרשבגטזהבטלהגטאףשלאנמלךמעצםהגירושין.
אשתאיש,ועיי"ששתמהג"כעלראייתומהפנייהושע.
סי'עד441
ועלכןבארהתשורתשידיןזהמטעםאחר.התשורתשי
אחרלקבלדבר,אךאיןהכרחשאמנםכוונתושאםלאיקבל
הביאאתקושייתהראשוניםעלשיטתהרמב"םדס"לשיכול
אתאותודברלאיגרשנהכלל,לכו"עאיןלחושלביטולגופו
לבטלגופושלגט,מהאדאיתאברישהשולחובקידושיןפרק
של גט ,ואם יחזור בו מדרישותיו ויתן את הגט ,הגט כשר
האומר-באומריהאכחרסדחוזרומגרשבו,דהאמשמעטפי
ללא פקפוק .שהרי ללא ספק שאם הבעל בטרם נתינת הגט
ביטול הגט מביטול השליחות .וכתב התשורת שי לבאר את
מבקש להמתין ולמסרו רק לאחר שעה ,אין בכך כך חשש,
שיטתהרמב"ם" -י"ללרמב"םנהידאתידיבורומבטלדיבור,
וכמו שהבאנו לעיל מלשונו של בעל הגליא מסכת )העומד
היינו אם דיבור אחרון מפורש להדיא כמו דיבור ראשון,
בשיטהזושאםנמלךמלגרשההגטבטל(שכתבבלשוןזו-
משא"כהכאדאמרבפהיהאכחרס,כיוןדאפשרלפרשלשונו
"אמנם אם לא נתפייסה דעתו של בעל לאשתו לדור עמה
עלביטולהשליחות,תואיןהדיבורמפורשלהדיאעלביטול
כדרך כל הארץ ,אלא נמלך לפי שעה מליתן לה עכשיו גט
גוף הגט ,נהי דבלבו אפשר כן היה ,לא אלים ההוא דיבור
זה אלא אחרי איזה זמן ,בכה"ג ודאי לא נתבטל כוחו של
לבטל דיבור הראשון ,דדיבור גרוע הוא ,כיון דאפשר לפרש
אותוגט,מידידהוהאכותבגטשיחוללאחרשלושיםיום".
כונתו על ביטול השליחות ולא על ביטול גוף הגט .אבל
על כן כשניכר מדבריו שמבחינה עקרונית הוא מסכים
השליחות ממה נפשך בטל ,דגם אם כונת הלשון ביטול הגט
לגרשה,אלאשכעתמעכבמתןהגטעדשיתמלאודרישותיו,
גופא ממילא הוא ביטול השליחות ,דעשאו שליח לגרש בגט
איןלראותבכךביטולגופושלגט,גםלסובריםשאםנמלך
זה כשהיה כשר ועתה הוא חספא …וכעין זה כתב הרא"ש
מלגרשה הגט בטל ,ואם יחזור בו מדרישותיו ונתן גט או
בתשובה)מ"ה(דתנאיהבאלבטלהמעשה,כלשאינומפורש
שדרישותיוהתמלאוונתןגט,איןלחושלכשרותהגט.
בפירושוישבושוםספק,איןבוכחלבטלהמעשה,דמןהדין
וכן מצאתי בשו"ת ברכת יוסף )להג"ר יוסף לנדא ז"ל(
איןבשוםתנאיכחלבטלהמעשה,אלאדאשכחןתנאיבניגד
חלק אה"ע סי' פב ,שכתב שאם הבעל לא אמר בסתמא
ובני ראובן ,וילפינן מיניה ,הלכך ריע כח התנאי ,ועד שיהיו
שאינורוצהלגרש,אלאאמרשאםהאשהלאתתןלוסכום
ברורין בלא שום ספק ,לא יבטלו המעשה עכ"ל .וה"נ הרי
כסףלאיתןגט,בכה"גאיןלחוש.וז"להברכתיוסף" -דייני
פליגי רבי יוחנן וריש לקיש אפילו לענין השליחות אם אתי
קהילת סקעווערא אמרו ,שאמר שאם לא תתן לו הסך
דיבורומבטלדיבור,והדרפליגירבששתורבנחמןאםחוזר
שרוצהאינורוצהלגרשה,ובזהאיןמיחושכלל".
ומגרש בו ,דכתיבת הגט הוי מעשה .אלא מחמת שעדיין לא
ניתןלה,ס"ללרמב"םדאםביטלובפירושדאינוחוזרומגרש
דבריםשהבעלאמרבאמצעכתיבתהגט
בו .לכן דוקא בדיבור מפורש ואין בו שום ספק ,דכל שיש בו
האמור לעיל התייחס לביטול הגט לאחר שנכתב ונחתם
שום ספק ואפשר לפרש דיבורו באופן אחר ,הוי דיבור גריע,
כהלכתו .אבל אם דברי הבעל נאמרו באמצע כתיבת הגט
ולאאתידיבורגרועומבטלדיבורשישבומעשה.ובחי'הר"ן
גרעטפי.
ריש פרק השולח כתב אהא דתנן בראשונה היה עושה בי"ד
במסכת גיטין דף פז :מבואר במשנה " -שייר מקצת הגט
ופליגי ר"ש ור"נ בשנים או בשלשה ,תמהני בה ,אפילו בטלו
וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר" .בדף פז .הגמרא
בינו לבין עצמו אמאי לא יבטל .וי"ל שהדין נותן בשליחות
שואלת"-ודלמאאימלוכיאימליךוכתב".
אתידיבורשלאבפניודגריע,ומבטלדיבורשהיהבפניו,כענין
שיטתרש"יוה"רעזראהנביא-
השליח כיון שבפניו היה אין מבטלין אותו שלא בפניו ,דלא
שאמרו מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכה בי עשרה
רש"י מפרש שני פירושים " -ודלמא אימלוכי אימליך.
למשלפא עכ"ל והובא באבני מילואים סי' קמ"א סעיף ס'.
מתחילה שלא לגרשה והדר אימליך לאחר זמן ולגומרו
וכיון שהוא אומר יהא כחרס ,דיש לפרשו נמי רק על ביטול
נמצא הראשון בטל .א"נ הו"ל נכתב ביום ונחתם לאחר זמן
השליח של הנתינה ,אף דיותר יש לפרשו על ביטול הגט
דהואילוישריוחמלמטהנראיםכןהדברים".
עצמו ,מ"מ כיון שאין מפורש להדיא ,ויש בו שום ספק ,הוי
דיבורגריע,ואיןמבטלמעשהדגטגופא".
מפשטות לשון הגמרא ורש"י )בפירושו הראשון( נראה
שאין צורך בלשון שמשמעותה ביטול הגט אלא די בכך
שנמלךמלגרשהובכךהגטבטל.
העולהמדברינו,שאליבאדכלאחתמהשיטות,איןמקום
תוס' ד"ה ודלמא הביאו את דברי רש"י בלשון זו -
לבטל את הגט ,אלא כשלשונו של הבעל ברורה ,אבל
"ודלמא אימלוכי אימליך .פי' בקונטרס שביטלו ושוב אינו
כשאמרדבריםסתומיםוניתןלפרשםבדרךאחרתשאיןבה
יכוללגרשבו".וישמקוםלדוןהאםמש"כהתוס'"שביטלו".
משוםביטול הגט ,כל אחד לשיטתו,אין לחוש כלל ,ואפילו
היינו שזו התוצאה מכך שאימלוכי אימליך .או שזוהי עצם
אינוכספקביטולהגטלדעתהרמב"ם.
פעולת הבעל שמאחר שנמלך מלגרש ,הבעל הוסיף בדבריו
לשוןשמשמעותהביטולהגט.
ולפי זה ,במקרה שניכר בבירור שהבעל אמר דבריו,
תוס' הקשו על שיטת רש"י מדברי רב נחמן בדף לב:
שאינו רוצה לגרשה ,במגמה ללחוץ על האשה או על אדם
שחוזרומגרשבו,ומתרציםבתוס'" -ומיהואמרה"רעזרא
442אבןהעזר
עטרתדבורה
הנביא דלעיל שנגמר הגט אינו יכול לבטלו ,אבל כשלא
מלגרש ,אף שאין הגט מתבטל כשלאחר כתיבתו וחתימתו
הבעל נמלך מלגרש ,כל זמן שלא ביטלו בפירוש ,מכיון שאין
נכתבכולומודהרבנחמןדאינוחוזרומגרשבו".
נראהמדבריו,שאמנם לאמועילביטוללגטעצמולאחר
הגטתלויבגירושין.מ"מבאמצעכתיבהשאני,דביטולזהפוגע
שנגמרה כתיבתו ודלא כשיטת הרמב"ם ,מ"מ יכול לבטלו
בכריתות שבו ,שהרי במה שנמלך מלגרש ורוצה שישאר חצי
באמצעכתיבתו.ועדייןישלבררהאםבעינןלשוןביטולהגט
גטבלבדנחשבכרוצהשגטזהלאיהיהספרכריתות.
או סגי בכך שאומר שנמלך מלגרש דאז אינו יכול לחזור
ולגרשבגטזה.
וכןהביאבספרשדיחמדמערכתגטסי'א'אותכאבשם
הגר"חפאלאג'יבספרגנזיחייםשפסלגטשבאמצעכתיבתו
לאחרשהסופרכתב"אגרתשבוקיןוגטפיטורין"הבעלאמר
לשיטת הגליא מסכת והאבני נזר סי' קעג )שהובאה
"איני נותן גט" ,והסכים עמו בספר ישמח לב .וכתב שם
לעיל( לדעת רש"י אין נפקא מינה בין נמלך באמצע כתיבת
השדיחמדשישחילוקביןאםאמרכןבאמצעכתיבתהגט
הגט או לאחר גמר כתיבתו ,עיין לעיל שהבאנו שיטתם
דפסלו ,לאומר כן לאחר גמר הגט שכתבו האחרונים שאין
באריכות ,אך רוב האחרונים נקטו בדעת רש"י כחילוק
פסולכשאמרבלשוןזו.
שכתב ה"ר עזרא הנביא שבתוס' ,שדוקא כשנמלך באמצע
כתיבתהגטישכאןביטוללגט,וגרעמביטוללאחרכתיבתו
להלכה ,בביטולבאמצעכתיבתהגט -בשו"תצמחצדק
וחתימתו.
)שםסק"א(בנידוןשאמרלפניגמרהגטשלאיתןהגטאפילו
בשו"תצמחצדקחלקאה"עסי'רסחוסי'רעהאריךבזה
תמורת סכום גדול .כתב הצמח צדק שמקרה שהבעל בטל
והעלהלפסולגטשהבעלנמלךמלגרשהבאמצעכתיבתהגט,
הגטלאחרכתיבתופסקבשו"עדהויספקמגורשתוישמקום
וכתב שאין צורך שהבעל יאמר דוקא לשון ביטול ,וז"ל -
לבסספסקזהמכיוןשכןדעתהרבהמגדוליהראשונים,על
"כשנמלך ואומר איני חפץ לגרש עוד נתבטל מה שכתב
כן בביטלו באמצע כתיבתו יש להחמיר טפי ,מכיון שנוספה
המקצת גט .ואע"ג דלשון זה אינו רק להבא ,אין נפקא מינה
שיטה נוספת לחומרא והיא שיטת רש"י וה"ר עזרא הנביא,
בכך דכל שנמלך מלגרש נתבטל מה שאפשר להתבטל .אלא
וכןדעתספרהאגודהעלגיטיןבפרקבתראסי'קנטשהביא
התם היינו טעמא דחוזר ומגרש בו כי גט שלם אי אפשר לו
רק סברת ה"ר עזרא הנביא ,וכן במשנה למלך בהלכות
להתבטל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה .אבל כל זמן שלא
גירושין פרק ו' הלכה כא .לכן מסיק הצמח צדק " -יש
נגמרדהו"לרקדיבורלר"תוסייעתו,אתידיבורומבטלדיבור
להורות כן בפשיטותדאם ביטלו בפירוש דאין חוזרומגרש
ואיןמדקדקיםבדיבוראםהואלשוןלבטללהבאאולבטלגם
בו,וחמורמספקמגורשת".
לעבר ,רק כל שיהיה לשון ביטול דהיינו שאינו חפץ לגרש.
והטעםי"לדאפילוכשהלשוןהוארקשמבטלאתעצמוומונע
והמשכנותיעקב)חלקאה"עסי'לא(כתבשאמנםמלשון
מלהבאהיינושלאיתןהגט,הרימ"מממילאמובןשבכללזה
רש"י בדף פח משמע דבהמלכה לחוד הוי ביטול אף שלא
הואג"כביטולגוףהגטשנכתבכיוןשלאיגרשבו".
הזכירלשוןביטול,אךהוסיףהמשכנותיעקב"-ועייןבתוס'
שםשהביאובשםרש"יוז"לפי'בקונטרסשביטלוושובאינו
בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סי' קמב דן במי שאמר
יכול וכו' ,משמע שמפרשים גם בדברי רש"י שביטלו
לסופר באמצע כתיבת הגט שלא יכתוב יותר ,ואח"כ חזר
בפירוש" ,עכ"ל .ועיין בצמח צדק חלק אה"ע סי' ער סק"ד
וציוה לסופר להמשיך לכתוב .ובתוך דבריו כתב הבית
שהשיגעלדבריהמשכנותיעקב.
שלמה " -אף שמשמע מלשון רש"י דף פח דכל שאמר
בפירוששנמלךמלגרשהנתבטלגוף הגטאףשלאביטלגוף
ובספרשו"תגליים)להג"ריחיאלמיכלרבינוביץז"למח"ס
הגטבפירוש.י"לשהואמשוםדכיוןשגמרבפיושלאיגרשה,
אפיקי ים( סי' כג כתב – "אם נמלך באמצע הגט ולא רצה
א"כ כל הכתיבה של הגט הוא לריק ,וממילא הוי כאילו
לגרש ,ואחר כך נתפייס ולא ביטל גוף הגט ,הדבר ברור בעיני
פירששמבטלגוףהגט.משא"כבנידוןדידןשלאפירששלא
דלא נבטל הגט .אף דמרש"י גיטין פ"ח ד"ה ודילמא מוכח
יגרשהרקאמרלסופרשלאיכתובעוד,א"כאיןבזהביטול
לכאורה להיפך ,דבנמלך לבד בטל הגט .עכ"ז ברור דכוונת
למה שכבר נכתב דהא אפשר לו לצוות לסופר אחר לכתוב
רש"ירקדנמלךוביטלהגט,כדמוכחמלשוןהתוס'שםדכתבו
חציההאחרון".
וביטלו…ואףאםנאמרדכוונתרש"יבדףפ"חדנמלךלבדהוי
בהמשך הדברים נביא את מסקנת הבית שלמה בנידון
ביטול ,אין ראיה לנדון דידן .דשם איירי דציוה לסופר דיפסוק
שלו ,עכ"פ דעתו שבאומר שאינו רוצה לגרשה הוי ביטול
מלכתוב ,כמ"ש חי' הר"ן להדיא על כן הוי ביטול ,משא"כ
בכה"ג שאמר כן באמצע כתיבת הגט ,אלא שאם כלל לא
בנידון דידן דלא אמר כלל לסופר ולעדים שלא יכתבו ,ולא
נמלךאלארקאמרלסופרלהפסיקלכתובאיןכאןביטול.
אמרכללעלגוףהגט,רקעלעצמודלאאגרשך,כו"עמודים
וכןהאבנינזרבחלקאה"עסי'שעאכתבבדעתרש"יוה"ר
עזרא הנביא דאין צורך בביטול מפורש וסגי בכך שנמלך
דלאהוהביטול,וברורהואבעינידנמלךזהלאהויביטולבלא
ספק",עכ"ל).ונצייןשסברתוהיאלהיפךמסברתהביתשלמה(.
סי'עד443
הג"ר יחיאל מיכל רבינוביץ ז"ל ,שלח תשובתו להגאון
הבעל לא ביטל בפירוש את הגט ,הגט לא בטל ,וכתב
מלאמז'א,ותשובתומצויהבשו"תדברימלכיאלח"דסי'קיג,
דבכה"ג אין ריעותא אף שהדברים נאמרו באמצע כתיבת
ושם כתבלהקלבעובדאזושבאמצעכתיבתהגטאמרהבעל
הגט .ועיי"ש שהתבסס על תשובות הדברי מלכיאל
לאשה שלא יגרשה ,ואח"כ נתרצה לגרש והסופר המשיך
והמהרש"ם.
לכתוב על סמך הציווי הראשון בלא שהבעל חזר לצוותו
ודבריו בזה צ"ע ,שבעובדא שלו שהבעל אמר במפורש
מחדש .סברת הדברי מלכיאל היא -באמירת הבעל שאינו
"אז לא תכתבו" ,גרע מהנידון בדברי מלכיאל שרק אמר
רוצה לגרשה לא בטל הגט .הגט בטל רק אם מתכוין לבטלו
שלא יגרשנה ,דכשהבעל אומר לא לכתוב הרי ביטל את
וכשאומר שאינו רוצה לגרשה אינו מתכוין לבטלו ,והבעל
המינוי לסופר ונראה מהדברי מלכיאל שם דבכה"ג לא היה
נאמן לומר שלא התכוין לבטל את הגט כיון שפשטות לשונו
מקל .וכן אין מקום להסתמך על המהרש"ם שלא פסל הגט
מורה כן) .ואם לאחר שיתנו לאשה יאמר שכיון לבטלו ,כבר
מחמת הדיבור שבאמצע כתיבת הגט מכיון שהבעל היה
אינו נאמן על כך( .וכן בדבריו אלו לא בטל הציווי הראשון
מאותםשמחויביםמדינאלגרש,וכפישהבאנולעיל,משא"כ
לסופר.אלאשממילאבשעהשהבעלאינורוצהלגרשהסופר
בנידון ביביע אומר .לכן נראה שלפי המבואר בצמח צדק
אינו יכול לכתוב לשמה ,ולכן לאחר שנתרצה לגרש ,הסופר
שהבאנולעילודאישאיןמקוםלהקלכשהבעלאמרבאמצע
יכול להמשיך לכתוב על פי הציווי הראשון ונידון ככותב
כתיבת הגט שלא יגרש וק"ו כשאמר שלא יכתבו את הגט.
לשמה עפ"י מה ששמע מהבעל בתחילה .ונראה מדבריו
אלאשביביע אומר שםבתשובה יז ,הוסיףלצרףאתשיטת
בתשובהזושיתכןשאיןמקוםלפסקזהאליבאדמ"דדבעינן
ספרהתרומה)שתובאלהלןבהרחבה( ,ולכןישמקוםלקבל
שליחות בכתיבתהגט,דלמ"דזהישלדוןהאםיכוללהמשיך
את מסקנתו להקל בנידון דידיה שהיה מקום עיגון שהבעל
לכתוב כשאין ציווי מפורש ורק קיים גילוי דעת שימשיך
עזבואיןמקומוידוע.
לכתוב).ועי"שבדברימלכיאלשמסקנתולקולאהיתהבמקום
עיגון בצרוף סניפים נוספים שהיו בנידון שם ,שלא נמלך
ונסיים במקרה שנראה שמוסכם לכו"ע שאין לחוש
לגמרי מלגרשה אלא תלה הענין בכך שהאשה הביאה את
להחמיר.בספרגרשכרמל)לרברחמיםחיחויתההכהןז"ל
קרוביה וכן שאמר הדברים מתוך כעס ,וכן יש להעיר
מג'רבא(סי'ג'סעיףפדהביאמעשה"במישבאמחוץלעיר
שתשובתוזוסותרתתשובהאחרתשכתבבחלקה'והובאה
לגרש את אשתו ,ובאמצע הכתיבה כעס המגרש ואמר
לעילשהאמירהשאינורוצהלגרשנידונתכביטולהגט(.
שמתחרט על ביאתו מעירו לפה ,ושאם היה יודע שיש בזה
טורחואריכותזמןלאהיהבא,ואמרכןבעבורשלאהנחנו
וכןבמהרש"םח"אסי'ריחהשיבעלאותומקרה והעלה
אותו לצאת לחוץ קודם שיגמר הגט ,והוא איש פתי ואינו
להקל במקום עיגון .המהרש"ם כתב שאמירתו של הבעל
יכול לסבול לשבת איזה שעות כלוא במקום אחד ומפני כך
שלא יגרשה אינו נידון כביטול גט וכדעת הריב"ש והכתב
אמרכך,והדבריםמובניםמעצמםדכוונתושלאהיהבאפה
סופרשהבאנולעיל.
לגרש".
ומכח דברי רש"י וה"ר עזרא ,כתב המהרש"ם ,כיון
והעלה שם דכיון שלא אמר בפירוש שאינו רוצה לגרש
שבעובדאדידיהעמדלצאתלצבאלמרחקגדוללמשךחמש
לאעדיףמגילוידעתאבגיטאדלאומילתאהיא.וצייןלשו"ע
שנים ומדינא מחויב לגרשה עפ"י המבואר בשו"ע סי' קנד
סי'קמאסעיףסבוב"שס"קצזולתשובתשםאריהשהבאנו
ס"חוס"ט,בכה"גלכו"עלאהועילודבריולבטלאתהגטאף
לעיל.
באמצע הכתיבה .וזאת עפ"י מש"כ הכסף משנה בהלכות
תרומותפ"דה"טבשםמהר"יקורקוסדלאמהניביטולמינוי
לסיכום
השליח להפרשת תרומות ומעשרות כיון שהכרי עומד לכך
אם הבעל אמר באמצע כתיבת הגט שהוא מבטל את
שיתרמו ממנו ,ולכן ה"ה בנ"ד האשה עומדת להתגרש ולא
הגט ,ודאי שהגט בטל וגרע מספק מגורשת ,דבכה"ג מלבד
אתי דיבורו בביטול הגט ומבטל את המינוי שהוא דיבור
הרמב"םוסייעתוהצטרפהגםשיטתרש"יה"רעזראהנביא,
אליםטפי,עיי"ש.
אךצ"עלהקלבביטולגטעלסמךסברתהמהר"יקורקוס
שנאמרה בדין תרו"מ ,ואף סברתו בתרו"מ היא סברא קשה
עי"שבשערהמלךובערוה"שהעתידסי'סדס"ז.
והסכימו עמם האגודה היש"ש והמל"מ ,וכן העלה הצמח
צדק.
לדעת הרבה אחרונים יש לפסול את הגט אף כשהבעל
לאאמרבפירוששמבטלאתהגטאלארקאמרשאינורוצה
לגרשה .לא מיבעיא לדעת הסוברים שיש בלשון זו ביטול
ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ה חלק אה"ע סי' טז בעובדא
הגט אף אם נאמרה לאחר שכבר נגמר ,אלא אף לדעת
שאמר הרב המסדר לבעל באמצע כתיבת הגט "אנו לא
הסוברים שאם אמר כן לאחר הגט אין לפוסלו .מ"מ בכה"ג
נכתוב את הגט" והבעל ענה לו "אז לא תכתבו אני ג"כ לא
שהדבריםנאמרובאמצעהכתיבהישלפסול,כןדעתהצמח
אתן" .והעלה להקל עפ"י דעת הריב"ש ועוד פוסקים שאם
צדקוכ"כבשדיחמדבשםהגר"חפאלאג'יוספרישמחלב.
444אבןהעזר
עטרתדבורה
לעומת זאת ,הדברי מלכיאל דן להקל בזה )אלא
בספראורגדולסי'ט' )פיסקאא' סק"א(כתבלישבאת
שבתשובהאחרתפסקלהחמיר(,וכןפסקלהקלבמקוםעיגון
שיטתהרמב"ן)מקושיתהר"ן( -,דעתהרמב"ןהיאששליח
בתשובתבעלאפיקיים.המהרש"םהקלשלאמועילביטול
לכתיבת גט צריך להתמנות לדבר שלם של יצירת ספר
אףבאמצעכתיבתהגטבמישמדינאמחויבלגרש.
כריתות ,אבל מינוי ליצירת חצי ספר כריתות דומה למי
כשבאמצעהכתיבהאמרשמצטערשבאלמקוםזהאךלא
שנתמנהלכתיבתגטבלבדוהבעלאמרשהואיכווןלשמה
ועל כךאינוממנהאותושליח,דלאמהני.כךמינויכתיבת
אמרשלאיגרש,איןלחוששמאהתבטלהגטאוהמינוילסופר.
חצי גט אינו יותר ממינוי למעשה הכתיבה בלבד ,ואינו
שיטתהרמב"ן
מינוי לכתיבת ספר כריתות שהוא רק כשמתמנה לכל
הרמב"ןבחידושיו)בהשמטותלמסכתגיטין(פרש" -הא
הכתיבה,שהריבכתיבתחציואיןכריתותכלשהיא.ואה"נ
דאקשינןודלמאאמלוכיאמליך,הכיפירושושמאמתחילה
אםלאחרשנכתבחציוהבעלימנהסופרשיכתובגטשלם,
אמרלסופרכתובגטלאשתיוכתבחציוונמלךבעלוחזרבו
כגון שאם יאבד הגט שנכתב חלקו שיוכל לכתוב חדש,
ומנעומלהשליםהגטונתבטלשליחותו,וכשחזראח"כואמר
בכה"ג יוכל הסופר להשלים את הגט מכיון שקבל מינוי
לוהשלםאותוהגט,לאעשאושליחאלאלחציגטולאניתן
שלם לא אכפת לן שיכתוב רק חלק מהגט .והרמב"ן איירי
לגירושין .ובין למ"ד אינו חוזר ומגרש בו ובין למ"ד חוזר
בכה"ג שהבעל מינה את הסופר רק להשלים את חציו
ומגרשבוהכאבטללגמריכנ"ל".
השני.
בחי' הרשב"א )לדף פח( הקשה על שיטת הרמב"ן -
בהתאםלביאורזה,וכןמפשטותלשוןהרמב"ןומקושיית
"וצ"ע כיון שמתחילתו ועד סופו נעשה כהלכתו המלכה
הר"ן ,נראהששיטתהרמב"ןהיא שהריעותאבנידוןזההיא
שבנתייםלמהפסלולרבנחמןדאיתליהחוזרומגרשבו".
בחציהשנישלהגט,דלאמהניציווילחציגט.
הר"ן )בחי' על הרי"ף( הקשה על דברי הרמב"ן " -ולא
וכן כתב בשו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סי' פג ,שהפסול
ידעתי למה פסול בכך ,דכשם שהבעל יכול לכתוב ולהמלך
אינומפנישבטלחציוהראשון",רקכוונתודביטלהשליחות
ולחזור ולכתוב ,שהרי לא שמענו פסול בכך ,למה לא יהיה
על להבא ,והגם שחזר ועשהו שליח לגמרי לא מהני דצריך
רשאילמנותשליחלחצאין.וכיתימאשליחשאנימדאמרינן
שליחות לכתוב כל הגט ולא חציו" .אלא שהדברי חיים
בפרק כל הגט )דף כט (:והא שליח שלא ניתן לגירושין ,זה
הוסיף ששיטת הרמב"ן תלויה במחלוקת ראשונים ,וז"ל -
אינו מן השם ,דהתם היינו טעמא משום דכיון ששליח זה
"והיינו למאן דבעי שליחות בכתיבה ,אבל למ"ד דלא בעינן
אינו יכול לגרש כך אינו יכול לעשות שליח אחר שיגרש.
שליחות בכתיבה כשר לכו"ע ואינו יכול לבטל באמצע
אבל הכא בעל עצמו למה לא יהא רשאי לעשות הסופר
הכתיבה".
שליחלחצאין".
אך המחנה אפרים בפרק ג' מגירושין הבין באופן אחר
ולכן באר הר"ן " -דהכי פרכינן וליחוש שמא נמלך בעל
אתשיטתהרמב"ן.וז"ל" -דנהידבמצותהבעלנעשה,מ"מ
וביטל שליחות הסופר ואחר כך כשנתרצה לגרש לא חשש
חציו הראשון נכתב שלא בשליחות הבעל ,דכיון שנמלך
הסופרשיחזורויעשהושליחאלאהשליםאתהגטעלדעת
נתבטלשליחותו,ובעינןכתיבהבשליחותהבעל".
הראשונה" .אבל אה"נ אם מינה אותו מחדש וציווהו
להשליםכשר.
ובשו"ת בית אפרים מהדורה תניינא )הוצאת מוסד הרב
הרי שדעת המחנה אפרים שהריעותא היא בכך
שהתבטלחציוהראשון,ואףשחציוהשנינכתבכדינו,מ"מ
לאתוקנההריעותאשבחציוהראשון.
קוק(חלקאה"עח"אסי'עחכתבבעובדא"שהעידושהמגרש
ועיין בחידושי הריטב"א על דף פח שנראה שנקט כדעת
צווחלהמסדרשבלאהחפציםומטלטליןשלואיןכאןהתחלה
הרמב"ן אליבא דפירוש זה) ,אלא שלשונו שם אינה ברורה
כלל ,ולשון זה מורה על ביטול השליחות באמצע הכתיבה
לגמרי(.
שלאלגרש" .וכתבהביתאפריםשלשיטתהרמב"ןודאיהגט
פסולאףאםהיהחוזרומצוהמחדשלהמשיךלכתוב,אךאף
ניתן להבחין בשתי נ"מ בין דרכו של המחנה אפרים
לשיטת הר"ן והרשב"א יש לפסול מאחר שהסופר המשיך
לכתובבלאשהבעלחזרלצוותומחדש.
וז"ל הבית אפרים " -הרשב"א והר"ן הקשו עליו מטעם
לדרכושלהאורגדול-
א .כשבאמצע כתיבת הגט הבעל נמלך שלא לגרשה
וביטל שליחות הסופר ,וחזר לצוות סופר אחר שיכתוב לו
שכיון שמתחילה ועד סוף נעשה כמצות הבעל ,המלכה
גט שלם או שישלים את חציו השני של הגט שכבר נכתב
שבנתיים אינו פוסל ,מבואר דדוקא בכה"ג שחזר וחידש
חציו ,ואכן הסופר השלים את הגט .לאור גדול הגט כשר
השליחותאחרההמלכה,אבלאםלאחידשהשליחותכלל,
ומחנהאפריםהגטבטל.
רקמחמתשתיקתוחזרלכתוב,פשיטאדפסולגמורהוא…
ב .כשסופר אחד כתב חצי גט ומעצמו הפסיק לכתוב
בנ"ד שלא נתחדש השליחות ,כו"ע מודו דכל מה שנכתב
וחזרהבעלוציוהסופראחרלהשלימו,דלמחנהאפריםהגט
אחרצווחותהבעלהואנכתבבפסולגמור".
כשר כיון שלא התבטלה שליחותו של ראשון ,ולאור גדול
סי'עד445
הגט בטל מכיון שאין ערך למינויו של השני) .וכל זה לדעת
ומכיוןשלאאמרכןישלדוןדבכה"גשהפסיקמלכתובמפני
הפר"חבאה"עסי'קכסעיףז'ששניםיכוליםלכתובגט(.
שהבעל מנעו דלא אמרינן דעל דעת ראשונה הוא כותב .ג.
ועיין באה"ע סי' קכה סעיף ו' בחלקת מחוקק ובב"ש
בסיוםדבריוכתבהביתשלמהלחושלדעתהרמב"ן,וז"ל-
שאם לאחר כתיבת הגט נמצא פסול בגט יכול סופר אחר
"ובפרט שהרמב"ן בלא"ה מחמיר בכה"ג ,אף שהרשב"א
לתקן בציווי הבעל ,ולשיטת המחנה אפרים אתי שפיר אף
והר"ן תמהו עליו וכן משמע מדברי הפוסקים בסי' קכה
לשיטת הרמב"ן מכיון שמעולם לא נמלך ולא ביטל .אך
שאחריכוללתקןכלשהואבציוויהבעל,מ"מסניףלהחמיר
לדעת האור גדול ,צריך שהבעל יצוה את הסופר השני
הוי להנך תיוהות דלעיל ,ע"כ נלענ"ד שהאשה צריכה
שיכתוב גט חדש או ישלים ויתקן את הראשון .ומסתימת
להתגרשמחדש".
הח"מוהב"שושארהפוסקיםמשמעדלאס"לכן.
ונראה מדבריו שאם הבעל היה חוזר למנות את העדים
והנה הבית שלמה אה"ע סוף סי' קמב כתב דהפוסקים
וכןהסופרלפנישהמשיךלכתובהיהאומרשכותבולשמה,
בסי'קכהלאחשולשיטתהרמב"ן,אךנראהשהביתשלמה
לא היה הבית שלמה מחמיר לחוש לדעת הרמב"ן ,וכבר
נקט בדעת הרמב"ן כאור גדול ,והח"מ והב"ש י"ל דס"ל
הערנו לעיל על דבריו בזה .ונראה דעכ"פ עדיף טפי אם
בדעת הרמב"ן כמחנה אפרים ,ולכן אין ראיה מדבריהם
הבעל חזר ומינה את הסופר שיכתוב גט שלם או שימשיך
שדבריהרמב"ןנדחומהלכה.
אתהגטשהתחיל,דהיינובהתאםלשיקולדעתושלהסופר,
וע"ע ביש"ש שבפרק השולח סי' ט' פסק מעיקר הדין
דבכה"גאףהרמב"ןאינומחמירלשיטתהאורגדול.
שא"א לבטל הגט עצמו ודלא כרמב"ם ,אך בפרק בתרא
דגיטיןסי'כאכתבשעיקרכה"רעזראהנביאוכרמב"ןשאם
מנעוהבעלמלהשליםהגטנתבטלהגטוהשליחותושובאינו
יכוללגרשבוודלאכר"ןהחולקעלהרמב"ן.
לסיכום
שיטתהרמב"ן ,שאםהבעלבאמצעכתיבתהגטמנעאת
הסופר מלהשלים את הגט ,ואח"כ חזר למנותו והסופר
השלים את הגט ,הגט בטל .ונאמרו שני ביאורים בדעת
ישלדוןלשיטתהרמב"ןאיזולשוןפוסלתאתהגט.
הרמב"ן ,לדעת האור גדול והמחנה אפרים הריעותא היא
לדעת הבית שלמה אף כשאמר לסופר שיפסיק לכתוב
במינויהשנישאינומועילמכיוןשמינהאותולכתובחציגט,
נפסל הגט לדעת הרמב"ן .וכן כתב בדברי מלכיאל חלק ד'
ולדעת המחנה אפרים הריעותא היא שבטל חצי הגט
סי' קיג ,אך הוסיף שם דמשמע מלשון הרמב"ן דהיינו דוקא
הראשון.והבאנונ"מביןשתיהדרכים.
שמנעולסופרמלהשליםהגט,אבלבנידוןשלאאמרלסופר
הרמב"ן מתייחס למקרה שהבעל אמר לסופר שלא
כלום אלא אמר לאשה שלא יגרש אותה ,אין כאן ביטול
ימשיך לכתוב ,ולא כשאמר לאשה שאינו רוצה לתת גט.
מפורש לסופר והגילוי דעתא שכוונתו לביטול שליחות
לעומת רש"י וה"ר עזרא הנביא ,שלא התייחסו למקרה
הסופר בכה"ג לאו מילתא ,והיינו לשיטתו באותה תשובה
שאמר לסופר שלא יכתוב יותר ,אלא דבריהם נאמרו
שאין באמירתו שלא יגרש אותה משום ביטול הגט ,וכדעת
כשביטלהגטאואמרשלאיגרשנה.
כמה אחרונים שהובאו לעיל שסוברים כן ,הדברי מלכיאל
הר"ן נחלק על הרמב"ן ,אך הסכים שאם הסופר המשיך
הוסיף שאם הבעל יאמר לפני מסירת הגט שכוונתו היתה
לכתובבלאשהבעלחזרלצוותודפסול,וכןהרשב"אהעלה
לבטל את הגט נאמן ,אך לאחר המסירה אינו נאמן לטעון
אתדבריהרמב"ןבצ"ע.
שכךהיתהכוונתוומסרלהגטמבוטל,עיי"ש.
אךנראהדהאדאמרינןשאםאמרלסופרשלאיכתוביותר
אתהגט,הגטנפסללדעתהרמב"ן,דיןזהתלויבשתיהשיטות
הבית שלמה נקט דלהלכה הפוסקים לא חשו לסברת
הרמב"ן ,אך אין הכרח לדבריו ,וכן מבואר ביש"ש שפסק
כרמב"ןוכןמשמעמכמהתשובותאחרונים.
הנ"ל,לסברתהמחנהאפריםהגטבטל,אבללשיטתהאורגדול
לאמצינוברמב"ןשניתןלבטלגטשכברנכתב,וה"החציגט
שכברנכתב,ובלבדשמנויהסופרהשנייעשהכהלכה.
הגדרתגטשלאנגמר
יש לדון ,מה יחשב כאמצע כתיבת הגט לענין הלכה זו
והבית שלמה בעובדא דידיה שהבעל אמר לסופר
שמחמירים בה יותר מלאחר גמר הגט .דיון זה יתקיים
באמצע כתיבת הגט שלא יכתוב ,העלה שאין לחוש מצד
בהתאם לשיטות השונות שהובאו לעיל .אליבא דשיטת
דעת רש"י וה"ר עזרא וכפי שהובא לעיל .אך אפ"ה העלה
רש"יוה"רעזראהנביאישלדוןאימתיעדייןדניםאתהגט
להחמיר שהאשה צריכה להתגרש שנית מפני שיש כאן
כדיבור דאמרינן ביה אתי דיבור של הביטול ומבטל דיבור,
שלש סברות להחמיר .א .יש לדון שבזמן שבטל שליחות
וכן יש לדון לשיטת הרמב"ן אימתי הגט בטל בכך שהבעל
הסופר בטל המינוי לעדים לחתום ,וכשחזר לומר לסופר
מנעולסופרלהמשיךלכתוב.
לכתוב לא חזר למנות את העדים .ב .יש לחוש מפני שרק
בגטשנגמרהכתיבתואךעדייןלאנחתם-
אמרלסופרלהמשיךלכתובוהיהצ"ללולכתובלשמהוכו'
בתוספותבמסכתגיטיןדףלב):ד"ההתם(כתבו" -שמא
וגם הסופר היה צ"ל לפני שהמשיך לכתוב שכותב לשמה,
התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה" .וכן הרמב"ן
446אבןהעזר
עטרתדבורה
והרשב"א הריטב"א והר"ן בחידושיהם עמ"ס גיטין דף יח:
איןזהנכנסבכללכתיבתהגטלכלדיניכתיבהרקמעכבבו
כתבו סברא זו דכל זמן שלא נחתם הגט יכול לבטלו דלא
משום קיום דבריו בלבד ,אבל כל שנתרצה אח"כ לבטל
חשיבגמרמעשה.
דבריו אלו וליתנו בעדי מסירה כשר" .ועיי"ש שמסקנתו
בחי' הרע"א )דרוש וחידוש עמ"ס גיטין שם( הקשה על
להקל בנידון דידיה התבססה גם על סברא נוספת להיתר,
תוספותדמכיוןדאמרינןעדימסירהכרתימדועבגוףהכשר
והיא שלדעת המשכנ"י אין בלשון זה שאמר הבעל לשון
הגט וקיומו קיים חילוק בין גט שלא נחתם לגט שנחתם,
ביטול.
לכאורה קיימות רק שתי אפשרויות ,או שנאמר שהגט אינו
נחשב כמעשה עד שימסר בפני עדים מכיון שעדי מסירה
כרתי ,או שנאמר שלאחר שנגמרה כתיבתו נחשב כמעשה,
אךמדועישמעליותאבחתימתהגט.
בספראורגדול)סי'ט' פיסקאא' סק"ב(כתבלישב,וז"ל
הצמח צדק )שם בסי' ער( דן בדברי המשכנות יעקב
ודוחהדבריו.
וע"ע בשו"ת ברכת רצ"ה )להגרצ"ה אורנשטיין( סי' קכד
שתלה השאלה אם לאחר שנגמרה כתיבת הגט אך עדיין
לא נחתם נידון כגט שאינו גמור ,במחלוקת האם להלכה
" -ולדעתי לא קשה מידי ,דהא אף למאן דס"ל עדי מסירה
דקיי"לדעידימסירהכרתי,מהנימסירתגטחתוםללאעידי
כרתיעםכלזאתאיןשוםהפרשביןהכתיבהלחתימהלכל
מסירה .דלמ"ד דמהני ,ממילא העדים החתומים משלימים
מילי,וכדאיתאבגיטין)דףד(.לעניןשלאלשמהדמודהרבי
אתהכשרהגטשיוכללהמסרללאעדים.
אלעזר במזויף מתוכו ,ויעוי"ש בתוס' דאף דלא שייך הטעם
ומכל האמור יש להעיר על דברי העונג יו"ט שלא נחית
דבכל מזויף מתוכו מ"מ פסול דגזרינן חתימה אטו כתיבה.
לכך שכל זמן שלא נחתם עדיין נידון כדיבור ואף החולקים
וא"כ כי היכי דבאמצע כתיבה יכול לבטל כיון שלא נגמר,
עלהרמב"םמודים.
ה"ניכוללבטלכלשלאנחתםדגזרינןאטוכתיבה".והוסיף
שםדכיוןדעיקרביטולהגטפוגעבלשמה,ודאימצינודגזרו
כשהבעל נמלך מלגרשה באמצע כתיבת הגט -לא
חתימהאטוכתיבה.
מבעיא לפי האמור לעיל שאף בין כתיבה לחתימה בגט
תירוץנוסףלקושיתהרע"א ,ניתןלומרעפ"ימש"כהאור
בטל,אלאלסברתהחולקים,כלשנמלךבאמצעכתיבתהגט
שמח פ"ו מגירושין הלכה ל' ,עיין שם שפרש בדעת
ודאי יש לפסול הגט לדעת רש"י וה"ר עזרא וסיעתו .וכתב
הירושלמי דאף לרבי שמעון דס"ל עדי מסירה כרתי ולא
הצמחצדקשלעניןדיןזהאףאםכברכתבאתהתורףעדיין
בעינן עדי חתימה ,מ"מ ברוצה להחתים עדים ואנו רואים
נידון כאמצע כתיבת הגט ,וכדמוכח בסוגיא שם בדף פח
שישלהגטחתוםבעדיםהלאחזינןשלאגמרבדעתולתת
דעסקינן בנמלך באמצע כתיבת הרי את מותרת לכל אדם,
לההגטעדשיחתמנובעדיםולכןלאהפסידפירותעדשעת
ולדעתהתוספותוהרשב"אבדףכו.מכיוןשמאריכיןלכתוב
החתימה ,ולכן ה"ה בנידון דידן קודם שנחתם יכול לבטלו,
בגט כמה לשונות המבארין את ענין הגירושין ,ממילא הרי
דעדגמרחתימההויכדיבור.
את מותרת לכל אדם כבר אינו תורף אלא שופרא דשטרא,
וכעיןזהכתבבשו"תצמחצדק)שם(בסברתהתוספות,
וכןמבואריםלשונותאלובנוסחהגטשכתברש"יבדףפה.:
וז"ל" -הטעםברורדאע"גדעדיחתימההםרקמדרבנןמ"מ
ומבאר הצ"צ הטעם " -וע"כ צ"ל דהוא משום דעדיין לא
כל שציוה הבעל שיחתמו והם לא חתמו ,הגט בטל
חתמוהעדיחתימהשצוהשיחתמו.אומשוםדכיוןשבדעתו
מדאורייתא ,דכ"ש הוא מדין כולכם חתומו .וא"כ כיון
שיגמרוהו כתיקונו ,כל שלא נגמר אינו מעשה שלם ,ועיין
שמתחילה ציוה שיחתמו עדי חתימה ,כל שלא חתמו לא
בב"י סי' קכב דאפילו פסול דרבנן נקרא חספא בעלמא,
נגמרהגטמדאורייתאכאילולאנגמרהכתיבתווממילאיכול
ע"ש".
לבטלוכמוקודםשנגמרהכתיבתו".וכןפסקשםבצמחצדק
וכתב בספר אור גדול )בתחילת סי' ט' ועי"ש בסק"ג(
להלכהשהגטבטלולאיועילאםיחזורויצוהלעדיםלחתום.
שאם דברי הבעל נאמרו לאחר שהסופר סיים לכתוב את
אך בשו"ת משכנות יעקב אה"ע סי' לא פסק שאם בין
כתיבה לחתימה אמר שלא יתן הגט ואח"כ נתרצה וביטל
מודעות וציוה לחתום דלהלכה אין חשש פסול .דאמנם
הגט,קודםשהראהלרבאםהוכשרבעיניו,והגטהיהצריך
תיקוןלתקןכמהאותיות,בכה"גנידוןכגטשעדייןלאנגמר
ולדעתהרבהראשוניםהבעליכוללבטלו.
לתוס' בריש השולח הגט בטל וא"א לחזור ולגרש בו וכן
משמעות המרדכי וספר התרומה ,אך אין כן דעת רוב
אמנםהאחרונים שהבאנו דנו אליבא דשיטת רש"יוה"ר
הפוסקים,ועי"ששהוכיחכןמכמהמקומות,והוסיף" -וכ"ש
עזראהנביא .אך גם בשיטת הרמב"ן יש לדון אימתי נאמר
לדידן דקי"ל עדי מסירה כרתי ועיקר וכתב דקרא קאי
דינו .ונראה ברור שאם נגמרה כתיבת כל הגט אף שעדיין
אכתיבה לחוד ,ודאי דאין הכתיבה מתבטלת בביטול שבין
לא נחתם אין מקום לפסול לדעת הרמב"ן ,אלא שצריך
הכתיבה לחתימה ולא הוי כחצי מעשה ….מפרשינן וכתב
לחזורולמנותאתהעדים.
דקרא רק על הכתיבה לבד ולא על החתימה ,אף שיגלה
וכשעדיין לא נגמרה כתיבת הגט -אליבא דהמחנה
דעתושרוצהלחתמודוקאואינורוצהליתנוזולתהחתימה,
אפרים יש לדון אימתי עדיין נידון כגט שאינו שלם דמהני
סי'עד447
ביטול שליחות הסופר הראשון ,ולפי ראיית הצמח צדק
רבששתאמרבפניג'".מחלוקתםהאם"בי"ד"המוזכרבמשנה
מהסוגיא שהבאנו לעיל ,אף לרמב"ן י"ל דאף שכבר נכתב
היינושניםאושלושה,וקיי"לדיכוללבטלובפנישנים.
התורף כל שעדיין לא נגמרה כתיבתו עדיין לא נגמרה
שליחותושלהסופרואםמנעומלהמשיךבטלהגט.
נאמרו כמה סברות מדוע בעינן שיבטל את השליח בפני
שנים-
וכן אליבא דהאור גדול יש לדון אימתי המינוי לסופר
א .הר"ן כתב " -והא דבעי שנים ,משום שאין דבר
השני נידון כמינוי לכתיבת חלק מהגט בלבד ,ויתכן שאם
שבערוה פחות משנים .והיינו דאמרינן לקמן בגמרא )לד(.
הראשון כתב רק את תחילת לשון הגט בכה"ג שאם יושמט
אותיבו קרי באודנייכו ,דאע"ג דמוכחא מילתא שהוא היה
מהגט לא יפסל ,ממילא המינוי לשני נחשב למינוי שלם,
מבטלו כיון דליכא עדים לא חשיב ביטול" .וכ"כ הרמב"ן
וה"האםימנהאתאותוהסופרלהמשיך.וכןאםהגטכמעט
)בפירוש השני שכתב( וכן בחי' רבינו קרשקש )המודפסים
נגמר ומנעו מלגמור ,וחזר ומינה אחר או את אותו סופר
כחי'הריטב"א(.
להשלימו ,יש לומר שאם כשרות הגט אינה תלויה בכתיבת
השניאיןלפסולאתהגט.
ב.שיטתהתוספות -,בדףלב):סוףד"הורבנחמן(כתבו
התוספות " -ולרב נחמן אע"ג דבפני שנים איכא למיחש
לממזרות כדאמרינן בסמוך ,ואפ"ה הוי מבוטל ,מ"מ בפחות
לסיכום
משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ,ובהא אפילו רבי
לדעת רש"י וה"ר עזרא הנביא וסייעתם אם הבעל נמלך
מודה דאמרינן מה כח בי"ד יפה" .לעומת זאת ,בתוספות
מלגרשה באמצע כתיבת הגט ,אף שכבר נכתב התורף הגט
בדף לג) .ד"ה רבי( במש"כ בתירוצו הראשון מבואר דמה
בטל.ולדעתהתוספות)דףלב(:ה"האםנגמרהכתיבתהגט
שאינויכוללבטלבפניאחדהיינומטעםדאיןדברשבערוה
אלא שעדיין לא נחתם ,וכן נראה בדעת הרמב"ן הרשב"א
פחות משנים) ,ורק כשמבטל בפני השליח עצמו אין צורך
הריטב"א והר"ן בדף יח :דס"ל שגט שעדיין לא נחתם נידון
בשנים(.
כדיבורואתידיבורומבטלו.וכןפסקולהלכהבתשובתצמח
המהרש"אהקשהשדבריהתוס'בדףלבשכתבודביטול
צדק ובאור גדול .לעומת זאת המשכנות יעקב והעונג יו"ט
בפחות משנים אינו מועיל מכח תקנה דא"כ מה כח בי"ד
הקלואםכברנגמרהכתיבתהגטאףשעדייןלאנחתם.
יפה,סותריםלדבריהתוס'בדףלגשכתבומטעםדאיןדבר
לשיטת הרמב"ן אם מנעו לסופר באמצע כתיבתו ,נראה
שהדין תלוי בהתאם לשתי הדרכים בביאור שיטת הרמב"ן,
שבערוהפחותמשנים.
בהגהות קרני ראם על המהרש"א כתב לישב שהביטול
וכפי שבארנו .ואם כבר עשה הסופר שליחותו וגמר את
בפניאחדלאמהנימדינאדאיןדברשבערוהפחותמשנים,
כתיבתהגט,ודאישאיןמקוםלדינוזהשלהרמב"ן.
ודברי התוס' בדף לב נאמרו על ביטול בפני שנים זה שלא
בפני זה ,דמהאי דינא דאין דבר שבערוה היה צריך להועיל
ולזה כתבו דלא מהני רק מכח התקנה .ואמנם קי"ל כרבי
בפנימימבטלו
דביטלומבוטל,אךעכ"פאינומבוטלכשלאביטלו בפנישני
השאלהבפנימיצריךלבטלמתחלקתלכמהסעיפים.
עדים ,ומבואר בדברי התוספות דהיינו מכח התקנה שלא
האםישצורךלבטלבפנישניעדים,אושאיןצורךבשנים.
ירבו ממזרים בישראל ,ובמקום שיש לחוש שהאשה לא
את"ל שיש צורך בשני עדים האם כשביטל בפני הסופר או
תוכללדעתמהביטול,הביטולאינומועיל.
בפני אחד העדים אין צורך בשנים .כמו כן יש לדון האם
וע"ע באור גדול )שם סק"ד( שבאר דשיטת התוספות
ביטול גופו של הגט נידון כדבר שבערוה ,ואין דבר שבערוה
דמכח הדין דאין דבר שבערוה פחות משנים אמרינן שאין
פחות משנים .ואת"ל דהוי דבר שבערוה עדיין יש לדון אם
נאמנות על הביטול אלא לשני עדים ,אך עצם הביטול תקף
שני העדים הם עדי קיום לחלות ביטול הגט ,כעדי קידושין
אףבלאעדים,ולזההוסיפותוס'בדףלבשמצדהתקנהאין
דקי"ל שאין בקידושין ממש בלא עדי קיום .או שהמעשה
כלל ערך לביטול שנעשה שלא בפני שנים ,עי"ש שכתב
עצמומבטלאתהגטאלאשבלאעדיבירורחסרההנאמנות
לבאר באריכות את שיטת התוספות ,וכתב שכן דעת
עלכך.וישלבררהאםאותודיןקייםהןלאחרגמרכתיבתו
הרשב"אבחידושיו.
וחתימתו לרמב"ם וסייעתו ,והן באמצע כתיבתו לראשונים
שהבאנולעיל.
ג .שיטת הרמב"ן )דף לב :בפירושו הראשון( ,וז"ל -
"תמיהניבהאפילוביטלוביןעצמולמהלאיבטלדאיידעינן
ביה להוי ביטול ,וי"ל שהדין נותן ששליחות השליח כיון
הסוגיא במסכת גיטין בריש פרק השולח דנה בביטול
שבפניו היה אין מבטלים אותו שלא בפניו ,דלא אתי דיבור
שליחלהולכתהגטבפניכמהמבטלו,ומסוגיאזויתבארדין
שלא בפניו שהוא גרוע ומבטל דיבור שהוא בפניו כענין
ביטולגופושלהגטבפניכמהמבטלו.
שאמרו מילתא דעבידא באפי בי עשרה צריכי ביה עשרה
בגמראבדףלב" -:בראשונההיהעושהבי"דבמקוםאחר
ומבטלו.איתמרבפניכמההואמבטלורבנחמןאמרבפניב',
למשלפה ,והיינו נמי דאמרינן לקמן אותיבו קרי באודנייכו,
ואע"גדודאיקאמבטלליהכיוןדלאשמעילאהויביטול".
448אבןהעזר
עטרתדבורה
ועיין באבני מילואים סי' קמא סק"ו שהביא סברא זו
הסופרלכתיבתהגטולאבביטולהשליח.וממילאי"לדס"ל
)באבני מילואים הדבר מובא בטעות בשם הר"ן( .וכתב
דשאני ביטול שליח להולכה דבעי עדים ולכן לא מהני
באבני מילואים שבהתאם לסברא זו ,יש לבאר את דברי
ביטולושלאבפניומביטולמינוילכתיבתגטדלאבעיעדים
התוספותבדףלב).ד"המהודתימא(שכתבודהאדלאמהני
ולכןהביטולקליותר)וכמושיתבארלהלןשישמקוםלחלק
ביטול שלא בפניו משום שעשאום כאילו לא ביטל וכאילו
בזה( .ולפי"ז אין ראיה מפסק המחבר בשו"ע שדברי התוס'
הוידבריםשבלב,והיינומתקנתחכמיםעשאוםלדיבורשל
רי"דנדחומהלכהמכיוןשהשו"עלאאייריבביטולגופושל
הביטול כדיבור גרוע נגד הדיבור הראשון ולא אתי דיבור
גט.אךממש"כהרמ"אבסעיףס'בשםהריב"שמשמעדלא
גרוע ומבטל לדיבור יפה .האבני מילואים השוה את שיטת
כתוס'רי"ד)אליבאדהאורגדול(.
הרמב"ן לשיטת התוס' בדף לב .מפני שדעתו שמה שכתב
הרמב"ן בתחילת דבריו "שהדין נותן" וכו' לאו דינא
כאמור ,הסוגיא בריש השולח וכן שלושת השיטות
דאורייתאקאמר,אלאדהוידינאדדבריהם,ולאהויעקירת
בראשונים שהבאנו עוסקות בביטול שליח להולכת הגט.
דברמןהתורהכיוןדדומהקצתלדבריםשבלב.
וכתב באור גדול )שם סק"ח( שבהתאם לשלושת הסברות
שנאמרו בראשונים בטעם הדין שצריך לבטל את השליח
ולעומת זאת ,שיטת התוס' רי"ד בדף לד דמהני ביטול
להולכה בפני שנים ,יש לדון האם ה"ה בביטול הגט לדעת
השליחשלאבפנישניעדים.התוס'רי"דהקשהעלהסוגיא
הרמב"םוסייעתו.
דרב יהודה אמר לעדים "אותיבו קרי באודנייכו וכתובו
וכתב דלשיטה הראשונה הסוברת דבעינן שנים משום
ליה" ,וז"ל " -וקשה לי טובא דאפילו לאביי דאמר גלוי
שאין דבר שבערוה פחות משנים" ,נראה דזהו דוקא
דעתא בגיטא לאו מילתא היא ,היכא דביטלו מפיו מי לא
בשליחות להולכה דמבטל השליחות ,דדעת רוב הפוסקים
בטיל,והיכיאמרדליתביקריבאזנייהושלאישמעוביטולו,
דשליח להולכה צריך לעשותו בעדים ,א"כ חזינן דענין
אטו בשמיעת העדים תליא מילתא ,אי בטליה מי לא בטיל
שליחות ההולכה הוא ענין דבר שבערוה דאיננו מתקיים
ונמצאגטבטלובניהממזרים,ועדיםאינןאלאלבררהעדות
אלאבעדים,וכיוןדקיומואיננואלאבעדים,ה"נביטולוהוי
שבטלו אבל שלא יתקיים הביטול בלא עדים שאלו שניהם
ג"כ דבר שבערוה דאיננו מתקיים אלא בעדים ,כענין גיטין
מודיםהבעלוהאשהמילאבטיל.וי"ללפיהדחקשהביטול
וקידושין .משא"כ במבטל גוף הגט ,דענין הביטול הוא
בליעדיםאינומועילואע"פששניהםמודים.ואע"פשרואים
שמבטל שליחות הסופר והעדים ,וכמ"ש התורת גיטין
גילוי דעתו שרץ אחריהם לבטלו גילוי דעתא לאו מילתא
והמחנהאפריםוכןמבוארבריטב"אקידושין".
היא .והנכון בעיני לומר דרב יהודה ס"ל דהלכה כרשב"ג
ולפי זה ,שאלה זו אם ביטול גופו של הגט צריך
וליתליהדרבנחמן".הרילשיטתהתוס'רי"דלהלכהדקי"ל
להעשותבפניעדים ,תלויהבשאלההאםצריךלמנותאת
כרב נחמן שהלכה כרבי בשתיהן ,ביטלו שלא בפני עדים
הסופרבפניעדים.מדבריהרמ"אבסי'קכסעיףד'והח"מ
מבוטל .והעדיםנחוציםרקלבירורהענין.ואה"נאםיתברר
שםמבוארשמעיקרהדיןאיןצריךלמנותובפניעדיםורק
הענין בלא עדים ,כגון שהאשה יודעת שהבעל בטלו ,או
לכתחילה הבעל יאמר מינוי הסופר בפני עדים .אך בב"י
דחזינן דרהיט בתריה לביטולי ואמר דברים שהעדים לא
סי' קלא במש"כ בשם סדר הגט דסמ"ג ומרדכי משמע
שמעו,ישלחוששבטלוואינהיכולהלהנשא.
דאמירת הבעל לסופר עפ"י הדין צריכה להאמר בפני
ועיין בשלטי הגבורים )דף יז .בדפי הרי"ף( שהריא"ז
הביאאתדבריזקנוהתוס'רי"דוחלקעליו.
עדים,דכתבושם" -ואםאיןשםעדיםבשעתכתיבתהגט
נראה שהוא כשר ,דמסתמא כיון שהבעל ציוה לסופר
וע"ע באור גדול )שם סק"ה( שבאר דעת התוס' רי"ד
לכותבו לשמה בפני עדים ,מסתמא כותבו כן לשמה
דס"ל דלר"נ לא היתה תקנה כלל ,והא דהיה מבטלו בפני
ובהכשר" .ולכן לדעת האור גדול הדין אם בעינן ביטול
שניםהיינוכיהיכידלהויעליהסהדי.
גופו של גט בפני שנים תלוי במחלוקת הנ"ל אם צריך
דעתהתוס'רי"דהיאדעתיחידבראשונים ,וכןבשו"עסי'
למנותהסופרבפניעדים.
קמאסעיףס'נפסקדלאכוותיה.אולםהיינודוקאבמהשפסל
וע"ע בספר דברי אמת )קונטרס יא בענין גיטין סי' כח(
גט שהבעל בטל השליח שלא בפני שנים ,אך בעיקר שיטתו
שהביא מחלוקת האחרונים בציוה לעדים לחתום ולא היו
שבעצםחלותהביטוללאאמרינןבזהאיןדברשבערוהפחות
שניהם במעמד אחד ,אלא בזה אחר זה .והכריע דלפי מה
משנים,כןדעתהרמב"םוהתוס'שבב"שסי'קמאסק"צוכמ"ש
שהוכיח שם דגם חתימה בעי שליחות ,כשם שדעת הסמ"ג
המשכנות יעקב המובא להלן .אלא שלשיטתם מ"מ ביטול
והמרדכידבעינןעדיםעלמינוישליחותהסופר,ה"הדבעינן
השליחשלאבפניולאמהניכשנעשהשלאבפנישניםמטעם
עדים על מינוי העדים ,ולכן העדים צריכים להיות יחד
התקנהוכמ"שלעילבשםהאורגדול.
בשעת מינוים .עכ"פ עולה מדבריו דפשיטא ליה דמכיון
דרךנוספתבביאורדעתהתוס'רי"דכתבבאורגדול)שם
בסק"ח( די"ל שדברי התוס' רי"ד נאמרו רק בביטול מינוי
דשלדעת כמה ראשונים הסופר פועל בשליחות ,צריך
למנותובפניעדים.
סי'עד449
הקושיעלשיטתהאורגדולהוא,דמשמעמכמהמקומות
ממזרים ,היינו כיון דמודעא היא קודם הנתינה והבעל יודע
שאין לחלק בין ביטול שליח הולכה לביטול מינוי לסופר.
מזהלאיתןכיאינוחשודלקלקלהבידישמים,יעוי"ש.וא"כ
דהנהבסוגיאבדףלבעסקינןבביטולשליחלהולכה,לעומת
ה"נכיוןשהבעלצריךליתןאח"כהגטואינוחשודלקלקלה
זאת בסוגיא בדף לג במחלוקת רבי ורשב"ג עסקינן באומר
לאשייךתקנתממזרים.וגםלשיטתהרמב"ןשהביאהאבני
לעשרה לכתוב את הגט וכן בדף לד גבי רב יהודה דאמר
מילואיםדהטעםמשוםדלאאליםדיבוראדשלאבפניו,מ"מ
לסהדי אותיבו קרי באודנייכו .וחזינן בראשונים שהוכיחו
כיון שהוכחתי דאינו מדינא רק מתקנתא וכמ"ש האבני
מההיא דאותיבו קרי באודנייכו לדין ביטול שליח להולכה,
מילואים,שובי"לדהואמשוםתקנתממזרים.וממילאהיכא
וכמו שהבאנו לעיל מהר"ן רמב"ן וחי' ר' קרשקש .וכן
דהנתינה תהיה מהבעל עצמו דלא שייך תקנתא וכנ"ל לא
המהרש"א שהובא לעיל הקשה בדברי תוס' דאיירי בדברי
תקינו ויכול לבטל .וכן נראה קצת מוכח מדברי הרמב"ן
רביבאמרלעשרהכתבוגטעלדבריהתוס'בדףלב:דאיירי
דדוקאשלאבפניהשליחבעיבי"דאבלבפניהשליחלאבעי
בביטול שליח להולכה ,והמהרש"א וכן הקרני ראם והפני
בי"ד".
יהושעשכתבולישבקושייתולאכתבולחלקביןהנושאים,
ומכל האמור העלה האור גדול " -עכ"פ נתבאר דמפאת
ואילו לדברי האור גדול אין ללמד ביטול שליחות שליח
שלא היה הביטול רק בפני אחד קשה להקל ,כי דעת נוטה
להולכה מביטול מינוי לסופר לכתוב שלדעת הרבה פוסקים
לרוב הפוסקים להחמיר בזה" .היינו דלשיטת התוספות וכן
אינו ביטול מינוי שליחות) ,להלן נביא את דברי התפארת
לשיטת הרמב"ן מועיל הביטול ,ולשיטות שמדין אין דבר
יעקב שכתב לישב קושיית המהרש"א ואכן חלק בין
שבערוה בעינן שנים בביטול שליח להולכה ,בביטול הגט
הנושאים,אךמדבריועולהלהפךמדרכושלהאורגדול(.
תלויבמחלוקתהפוסקיםאםצריךלמנותהסופרבפנישנים.
האור גדול גופיה כתב לישב קושי זה מדברי הר"ן
והוספנו להעיר שלפי דרכו של האור גדול ,לשיטת
הרמב"ן וחי' הריטב"א )ר' קרשקש( ,וז"ל " -י"ל או דסברי
הריב"ש ועוד אחרונים הדין אינו תלוי במחלוקת זו ,אלא
דבעי שליחות ומשום הכי בעי עדים וכדין שליח להולכה,
לכו"עאיןצריךלבטלבפנישנים.
אודי"לדהתםעשאןשלוחיםלנתינהג"כוממילאכשמבטל
שליחותהכתיבהוהחתימהמיבטלממילאשליחותהנתינה
בנוסףלכךישלצייןלמש"כהתוספותברישפרקהשולח
ג"כומשוםהכיבעיעדים,אבלהיכידעדייןלאעשהשליח
)דףלב.ד"המהו(ביחסלביטולהשליחותשלשליחלהולכה
לנתינה,ביטולכתיבהוחתימהלחודלאבעיעדים".
" -ועדיפא מינה אמרינן בביטול שלא בבית דין בלא ידיעת
שליח ואשה דמשמע פשט הלכה דלא הוי ביטול .וצ"ע כי
יש להעיר ,שכל דבריו של האור גדול לתלות דין ביטול
שמא ביטול שלא בבית דין אינו מועיל להקל אבל יועיל
הגט עצמו אם צריך להעשות בפני עדים בשאלה אם צריך
להחמיר".וכתבעלזהבספרביתמאיראה"עסי'קמאסעיף
למנות את הסופר בפני עדים ,עולה היטב רק לשיטת
ס'" -ור"לשלאבביתדיןהיינולפנישניהםיחד,אלאבפני
הסובריםשביטול גופו שלגטנידוןכביטולהשליחותלסופר.
שנים זה שלא בפני זה .ועיין מ"ש רש"א ד"ה ור"נ ודוק.
והיינו לשיטת הר"ן וכן המחנה אפרים התורת גיטין והבית
ונלע"ד מה שנסתפקו היינו שמסופקים אם הכלל דאין דבר
אפרים שהאור גדול מצדד כשיטתם ,וכמו שהובא לעיל .אך
שבערוה שייך בלא אתחזיק לא איסור ולא היתר כאשר
לשיטת הריב"ש הגליא מסכת האור שמח החלקת יואב
העירותיסי'ל"זס"קמהע"ש.וכאןהויכלאאתחזיק,דהגט
והברכת שמואל שבביטול הגט הבעל מפקיע את כח
בחזקתאינומבוטל,והאשהבחזקתאשתאיש.ועייןתוספות
הכריתות שבו מכאן ולהבא ע"י ביטול הזמנתו לשמש לשם
פרק האשה רבה ד"ה הבא עליה באשם תלוי ,נשמע
גירושין ,וכמו שהתבאר לעיל באריכות ,נראה שלפי דרכו
מדבריהםשבאופןדשייךחזקהמולחזקההויכלאאתחזיק,
הנ"לשלהאורגדולשגדרהביטולהואכגדרהמינוי,איןצורך
ואלו כן היה נשמע מהרמב"ם והטור דלא מקרי דבר
בשני עדים בשעת הביטול ,כשם שעצם הזמנת הגט לשם
שבערוהבלאאתחזיק,וצ"ע".
גירושיןאינהצריכהלהעשותבפניעדים,שהריהגטכשרגם
ולפי זה גםלענין ביטולגופו של הגט בפניעדאחד ,י"ל
כשכותבולשמהשלאבפניעדיםכמבוארבסדרהגטדסמ"ג
דמדינאחלהביטול,אלאשאיןעדאחדנאמן.אבלאםהעד
ומרדכי שבב"י סי' קלא המובא לעיל .וכן הבעל הכותב את
נאמן על האשה מחוייבת להחמיר שלא להנשא בגט כזה.
גיטוודאישיכוללכתבובלאעדיםכללבשעתהכתיבה.
)ועיין להלן מש"כ בשם ספר חבלים בנעימים בביאור דברי
כל האמור עד כה הוא לשיטה ראשונה שהבאנו לעיל
דמכחאיןדברשבערוהאתינןעלה,וכתבבאורגדול" -וגם
לשיטת התוספות דהטעם הוא משום תקנת ממזרות ,נראה
התוספות(.
ומצינו כמה אחרונים ,שהחמירו בביטול הגט בפני עד
אחד-
לפי מש"כ בתורת גיטין )סי' קמא סוף סעיף ס'( דהא
הרמב"םבפ"ומגירושיןהי"חכתב"שלחהגטבידשנים
דבמודעא סגי ב' זה שלא בפני זה ולא חששו לתקנת
הרי זה יכול לבטל זה שלא בפני זה ,ואפילו היו עשרה,
450אבןהעזר
עטרתדבורה
משבטלו בפני אחד מהם בטל הגט" .הראב"ד הר"ן והמ"מ
סברו שדעת הרמב"ם ששליחות שבטלה מקצתה בטלה
ועיין בפתחי תשובה סי' קמא ס"ק ס' שהביא מסקנת
המשכנותיעקב.
כולה ולכן אם בטל שליח אחד בטלו כולם .אך כמה
וכןבתורתגיטיןבסוףסי'קמאכתב"-ועודנראהדלמאן
אחרונים כתבו שאם זו כוונת הרמב"ם הו"ל "משבטל אחד
דמחמירלעילסי'מבבעדאחדבקידושין,דישלהחמירבעד
מהם" ,ודייקו מלשון הרמב"ם שכתב "משבטלו בפני אחד
אחד בביטול שמבטל קודם הנתינה שנותן בעצמו ,דדמי
מהם",משמע"שבטלו"קאיאגט.כ"כהמעשהרקח,המכתב
למודעא.אףדבביטולשליחותלאמהניכללעדאחד,היינו
מאליהו)שערז'סי'ד'(,הב"חססי'קמא)ד"הול"ש(ובשו"ת
משוםדלאמהניאפילובשניעדיםזהשלאבפניזהדבעינן
הרא"ם )להג"ר אלכסנדר סענדר מרגליות( סי' לט .ולפי זה
בי"ד דוקא מטעם תקנת ממזרים .אבל במודעא דמהני זה
התחדשברמב"ם,שמועילביטולהגטבפניאחד.
שלא בפני זה ,וע"כ הטעם כיון שהגט בידו לא חיישינן כ"כ
וכןבספרמשכנותיעקבחלקאה"עססי'לטדןלהחמיר
בביטול הגט בפני ע"א ,מכמה טעמים .לשיטת הרמב"ם
שיקלקלה וליכא כ"כ תקנת ממזרים ,אפשר שיש להחמיר
ג"כבעדאחדכמושמחמיריםבעדאחדבקידושין".
)המובא בב"ש סי' קמא סק"צ( דביטול שליח הולכה בפניו
התורת גיטין קאי עלה רק מכח החומרא דמחמירים
אינו צריך להיות בפני שנים וכן לתרוץ אחד בתוס' דף לג.
בע"אבקידושין,מפנישדעתודמעיקרהדיןאיןמועילביטול
הרי דהא דאמרינן דבעינן שנים דאין דבר שבערוה פחות
שלא בפני שנים ,וכמ"ש שם בסעיף ס' דביטול הגט היינו
משנים היינו רק לבירור הענין ,אך עצם הביטול מתקיים
ביטולשליחותהסופרוביטולשליחותבעיבי"ד.אבלהאור
בלא שנים .ולכן " -יש לנו לחוש לחומרא אפילו בעד אחד
גדולוהמשכנותיעקבצדדודאףמדינאאיןצורךבשניעדים
היכאדידעינןדמהימןהוא,וכדאמרינןגביאשתוזינתהבעד
לחלותהביטול.
אחדדאימהימןליהמחייבלאפוקה".וישלהעירשגםבפני
יהושע )על התוס' בדף לג .ד"ה רבי( פרש ששני התירוצים
לעומתזאתכמהאחרוניםכתבולהקלבביטולהגטבפני
בתוס' שנחלקו אם כשמבטל השליח בפניו צריך שני עדים,
עדאחד.
נחלקו בשאלה אם עצם הביטול מתקיים בלא עדים ורק
האור שמח בתשובה )שבספר תשובות אור שמח שי"ל
לבירורהעניןצריךשניעדיםאושהעדיםהםעדיקיום).עיין
לאחרונה בסי' יא( כתב להקל ,וז"ל " -אין דבר שבערוה
באורגדולסי'ט'פיסקאא'סק"ד(.
המשכנות יעקב הוסיף שסברת התוס' בדף לב :שביטול
שליחהולכהבפניאחדלאמועילמטעםתקנתממזריםלא
שייכת אלא כשמבטל במקום אחר שלא במקום נתינת הגט
ומפניהתקלה,אבלהיכאדליכאתקלהלאהתקיןוממילא
איןמקוםלהפקעתהקידושין.
פחות משנים ,ואף למאן דחייש במקדש בעד אחד זה דוקא
בשניהם מודים הבעל והאשה ,משא"כ הכא שהאשה אינה
יודעתכלום,וזההיתרברור".
)ומבואר מדבריו שאם האשה יודעת מהביטול שנעשה
בפניעדאחדישמקוםלהחמיר(.
וכןדעתהעונגיו"טסיקמגוכתבשישלהוכיחדלאמהני
וז"ל המשכנות יעקב " -בנידון דידן שכל הביטולים
ביטולשלאבפנישניעדיםמהא)בדףלד(.דאמרלהולסהדי
שעשה המערער היה בפני הדיינים שהוא הרב ר' אייזיק
אותבי קרי באודנייכו ,וכן הא דאמר להו שם )לג (:זילו
סופרודיין,ותיכףהגידודבריולהרבהמסדר,ולאשייךבזה
איטמרווכתבו,ואת"לדמהניהביטולניחוששמאיבטלבינו
תקנת עגונות ולא תקנת ממזרות ,דהא נודע הדבר תיכף
לביןעצמו.והוסיףהעונגיו"ט" -ובפרטהאדעתהתוספות
בבית הדין ,ועל דעת כן אמר זאת ,והוי כמו שלח אחריו
דביטול בפני שנים הוא משום תקנת ממזרים ,וכיון דמשום
שליח,דהאבחזרבולפניביתהדיןומבטללאעברעלתקנת
תקנה הוא דלא ידעה ומנסבה מה לי ביטול השליחות ומה
רבן גמליאל ,רק במבטל במקום אחר ומפני התקלה ,הא
לי ביטול הגט גופו בכולהו איכא למיגזר משום תקנת
היכא דליכא תקלה לא התקין ,וא"כ ממילא דאין מקום
ממזרים" .ובסברא זו חולק העונג יו"ט על האור גדול
להפקעת הקידושין אפילו אי יהיבנא להו כולהו טענתייהו
והמשכנותיעקב.
דהוי ביטול בעד אחד ,אין מקום בזה לבטל הקידושין כלל
לדעתהרמב"םורובהפוסקים".
וכן בספר חדושים ובאורים )להגרח"ש גריינמן עמ"ס
גיטין סי' ח' סק"י( כתב להוכיח כהוכחת העונג יו"ט דאף
עוד כתב המשכנות יעקב דכשם שבקידושין חיישינן
ביטולגופושלגטצ"לבפנישניעדים.והוסיף" -ומינהנמי,
להחמיר במקדש בפני עד אחד למרות דהוי דבר שבערוה,
למש"כ תוס' דבפני שנים זה שלא בפני זה אף ר"נ מודה
ה"ה במבטל גט בפני עד אחד .בסיום דבריו כתב המשכנות
דאינו מבוטל ,ומשום דבכה"ג איכא למיחש טפי לממזרים.
יעקבבתשובתולהגאוןבעלהביתאפרים" -והנהגםראיתי
דאףזהלאשנאבביטולשליחותלאשנאבביטולהגטדחד
שגם הוד כת"ר בספר תשובותיו סי' קכה חוכך להחמיר
טעמא נינהו .וגם זה מוכח מהא דזילו אטמורו ומהא
בביטול בפני עד אחד מדברי הרמב"ם ז"ל ,ולא ידעתי למה
דאותיבו קרי ,דבזה לא פליגי רבי ורשב"ג ואי לרשב"ג לא
זה הכריע פה בפשיטות להקל ,בפרט לטעם דהפקעת
מהניה"הלרבי.וגםדיוקהתוס'מהאדקתניבמתניתיןבי"ד
קידושיןהואדברקשהמאד".
דמשמע דבלא בי"ד אינו מבוטל ,ולרב ששת הרי איירי
סי'עד451
מתניתיןבביטולהגט,ואףלרבנחמןאםאיןאפשרותלבטל
בנעימים והחידושים ובאורים .לדעת התורת גיטין מעיקר
השליחות יש לפרש לשונו על ביטול הגט ,וא"כ אף בלא
הדין אין לחוש לביטול זה ,אך בביטול בפני עד אחד יש
בי"ד יכול לבטל ,אלא ודאי בלא בי"ד דהיינו בפני שנים זה
להחמיר כשם דמחמירים במקדש בפני ע"א ,והאור שמח
שלאבפניזהלמאידקיי"לכר"נאףביטולהגטאינומועיל".
חולקבזהוכתבשבמקוםשהאשהאינהיודעתאיןלהחמיר
וכןצ"לבדעתהתפארתיעקבעמ"סגיטיןדףלב:במש"כ
כשםדבכה"גאיןמחמיריםבקידושין.
לישב קושיית המהרש"א )שהובאה לעיל על סתירת דברי
לעומת זאת ,כמה אחרונים כתבו להחמיר בביטול בפני
התוס'(.וז"להתפארתיעקב" -לק"מדדוקאהכאבשליחות
עד אחד ,כן מסקנת האור גדול לאחר שדן לפי כל אחת
גטלאהוידברשבערוהדאיןהגטעומדלהשתלחע"ישליח
משיטותהראשוניםשבארוהטעםדביטולשליחהולכהבפני
דוקא ,ובשביל שביטל השליח הרי הגט עומד בתוקפו ולא
ע"א לא מהני .וכן מסקנת המשכנות יעקב ,וכ"כ כמה
מיקרי ביטול השליחות דבר שבערוה כיון שאין הגט עומד
אחרונים בשיטת הרמב"ם -המעשה רקח המכתב מאליהו
לכך .אבל לקמן שמבטל הכתיבה כגון אמר לעשרה כתבו,
הב"חובספרתשובותהרא"ם.
שפיר הוי דבר שבערוה ,דכתיבת גט לשמה הוי דבר
שבערוהוהרימבטלהכתיבהלגמרי".
שיטתספרהתרומה
ואמנם התפארת יעקב איירי במבטל הציווי לכתוב עוד
בספר התרומה )הלכות גיטין סי' קכח( כתב " -בכל
לפני שנכתב הגט ,אך עכ"פ לסברא שכתב י"ל דה"ה ביטול
הגיטין מצרכינן לומר לבעל בשעת נתינה לבטל כל מודעי
גופו של גט הוי דבר שבערוה .וע"ע בספר ברכת שמואל
דעבד …וכן נכון לבטל כל מודעי ,אפילו לנותני הגט בלא
עמ"סגיטיןסי'מ'סק"ד.
כפייה ,פן ירשיע המגרש למסור מודעה מחמת שנאה …
וכןבשו"תחבליםבנעימיםח"בסי'צההעלהמכחדברי
והשתאלפיגירסאאחרונהשיכוללבטלהגט,א"כלדידןמה
הריב"שסי'רלבשכלביטולשמבטלדברדהיהבעברצריך
מועיל ביטול מודעי בשעת נתינה ,דילמא ביטל גוף בגט …
לבטלובפניביתדין,ולעניןזהשניםנקראיםבי"ד,וכמבואר
וגםביטולמודעיאינומועילדהארביהודהורבששתעשו
בגמראברישפרקהשולח.אךביטולשלדברהעתידלהיות,
גטאחרלאחרביטולהגטמשוםדסובריםאינוחוזרומגרש,
כגון במסירת מודעא על מה שעומד לעשות ,יכול לבטלו
ולא עשו ביטול מודעי .וצריך לפרש דמצינן למימר כשאמר
בפנישניםזהשלאבפניזה.ולפידרכוהעלהשביטולהגט,
לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטלם שלא
שהואביטולדברשהיהבעבר,ביןאםביטולהמינוילסופר,
בפניהם,כיאםעלפיהםכיוןשצוהלהםלעשותמעשה…
ובין אם ביטול המתפרש בדרך אחרת ,עכ"פ מאחר ומבטל
ואיקודםשנגמרהגטביטלבפניהם,אינומועילבטולמודעי,
דבר שהיה כבר ,לא מהני אם אינו נעשה בפני שני עדים
ולכך רב יהודה ורב ששת אצרכוה גיטא אחרינא ,שהבעל
בעתשהםזהבפניזה.
ביטלאתהגטלעדיםעצמןקודםשנגמרהגט".
וכתבעוד" -ואףשבתוספותרישפרקהשולחד"המהו,
במרדכיברישפרקהשולח)סי'שסח(הביאשיטהזושל
כתבו דצ"ע דשמא ביטול שלא בבית דין אינו מועיל להקל
ספר התרומה שביטול גופו של גט מועיל רק בפני הסופר
אבליועיללהחמיר,מ"מהאבשו"עסי'קמ"אנשמטדעהזו.
והעדים.וכןהובאהשיטהזובסמ"גובהגהותמיימוניות)פ"ו
והלכהפסוקהסעיףס'דביטולשלאבעדיםלאמהני.ובבית
מגירושין אות ה'( ובשלטי הגבורים על הרי"ף )דף טז :אות
מאיר תמה על ההשמטה .ולי נראה כי דברי תוס' שם
ב'(.
סובבים רק לרבא דגלוי דעתא בגיטא מלתא היא .והקשו
וכן הב"ש סי' קלד סק"ה לאחר שכתב דקיי"ל כשיטת
לדעתו למה לא מהני הא דמהדר עליה לבטולי .ותירצו
הרמב"םשיכוללבטלאתהגטעצמו,ואיןמועיללזהביטול
משום דבאותה שעה לא נודע הגלוי דעתא הוי כדברים
מודעה ,הוסיף הב"ש " -ועיין בספר התרומה ובסמ"ג שאינו
שבלב .ועל זה הוסיפו ,דעדיפא מינה אמרינן בביטול שלא
יכול לבטל שלא בפני הסופר ועדים שציוה להם לכתוב
בבית דין דלא מהני ,והיינו אף שהיה בפני עד אחד .וקשה
הגט".
הא עכ"פ יועיל מצד גלוי דעתא שממאן בגט ,לרבא דס"ל
מלתא .וע"כ צ"ל דעשאוה כדברים שבלב .ועל זה סיימו
שיטת ספר התרומה טעונה ביאור ,וכמ"ש בשו"ת נודע
בצ"עדמ"מי"למצדגלוידעתאמהניהביטוללהחמיר.אבל
בשעריםח"אסי'ח'"-דבריונעלמוממני,דאףאםזהביטול
לדידן דקיי"ל כאביי אין נפקא מינה בכל זה ,וביטול שלא
השליחות,האקיי"לביטלומבוטל".וכןהקשהבשו"תעטרת
בעדיםאיןבוממש".
יצחקסי'מד)הובאביביעאומרח"האה"עסי'יז(.
לסיכום
ועייןבשו"תהריב"שהחדשותבתשובותסי'כטלאולב,
ביטול שליח להולכה צריך להיות בפני שני עדים,
שלש תשובות מגדולי הדור בדורו של הריב"ש שהביאו את
ובלא"ה אינו מועיל .ויש מהאחרונים שכתבו שה"ה בביטול
שיטת ספר התרומה ודנו בדבריו ,ושם בסי' לב בתשובת
הגט,כןדעתהאורשמחהעונגיו"טהתפארתיעקבהחבלים
מהר"ר יוחנן בן מתתיהו )מחכמי צרפת בדורו של הריב"ש(
452אבןהעזר
עטרתדבורה
באר את שיטת ספר התרומה שגם ספר התרומה מסכים
שאם ביטל את הגט הוא מבוטל ,אך היינו דוקא אם ביטלו
והנה התשב"ץ בתשובה ח"א סי' א' כתב בדעת ספר
בדרךשלאתוכללבואלידיתקלהשתנשאבגטמבוטלשלא
התרומה ,וז"ל " -לא נאמר דברים אלו ,אלא אם בטל שלא
ידיעתה ,ונראה ששורש סברת ספר התרומה נובע מפני
בפניהם לא נתבטלה שליחותם ,וכיון שציוה אותם לכתוב
התקנהשלאיועילביטולהגטבמקוםשהביטולעלוללהביא
ולחתום,אעפ"ישקודםשנגמרהחתימתהגטבטלשליחותם
לידיתקלה.
שלאבפניהם,לאהויביטוללגביהגט,והויגטכשרבביטול
וז"ל מהר"ר יוחנן שם " -אע"ג דאית ליה שאם ביטל
מודעא .שאם לעדי הגט עצמן אמר שהוא מבטל או לסופר
השליח שלא בפניו שמועיל ,היינו דוקא כשמבטלו בבית דין,
וכתבווחתמואחרביטוללאסגיבביטולמודעאשהריהגט
דס"ל דביטול בבית דין קלא אית ליה ,ויודע לאשה קודם
נכתב שלא מדעתו ,אבל מכיון שלא אמר לעדים עצמו כן,
שתנשאולאתנשא.אבלהיכאשיוכללבאלידיתקלהאפילו
אעפ"ישבטלובפניעדיםסגיבביטולמודעי".
רבי מודה ,וכן כתבו התוספות עלה דקאמר יכול לבטל זה
ונראה כוונתו ,שלענין הכשר הגט ,הסופר אינו שליח
שלא בפני זה …וא"כ מה שפוסק רבינו ברוך ,לא יאמר …
הבעל ,אלא רק יש צורך שיכתוב הגט מדעתו ,וכל זמן
שלאיוכללבואולבטלאלאבפניהעדיםמןהגט,היינובעוד
שהסופר לא שמע מהבעל שמבטל הגט נידון ככותב מדעת
שהגט לא יצא ונגמר מתחת ידי הסופר והעדים ,מפני שאם
הבעללשמוולשמהולשםגירושין,ואינודומהלביטולשליח
יבטלבפניהםיקרעוהוולאינתן,ולאיוציאוהומידם…בעודו
להולכתהגט,דקיי"לביטלושלאבפניומבוטל.
בידהעדים,אםיבטלשלאבפניהםויאמרגטשאניכותבבטל
וכ"כ לבאר דעת סה"ת בתשובות בית אפרים אה"ע סי'
הוא ,אעפ"י שיצא הקול מזה שבטל הגט שלא נכתב ,תזכור
קכה,וז"ל"-כיוןדלאבעינןשליחותבכתיבהוחתימה,אלא
האשהדמסתמאגםנודע לעידי הגט,ואותו הגטלאהוציאו
עיקרהטעםמשוםדאםיכתבובליצוואתהבעללאיתנולב
מידם אם לא שידעו שחזר ונתרצה וצוה לעשות אחר ,והוא
לכתוב לשמה ,וא"כ כיון שסוף סוף הם עפ"י ציווי הבעל
זה שנתן לה ותנשא ,ויבא לידי תקלה ,לכך אמרו לא יבטל
כותבין וכוונתם לשמה ,מה בכך שהוא ביטל שלא בפניהם
אלא בפניהם …אבל כשיצא מידיהם אפילו שלא בפניהם,
כיוןדלאומטעםשליחותקאתינןעלה".
ס"ל דיכול לבטל בפני האחרים .הלכך איכא למימר שגם
רבינוברוךאינוחולקעלהמיימוני.והגהותמיימוןלאהביאה
והנה בשו"ת ברכת רצ"ה סי' קכד כתב ,שסברת ספר
לחלוקעלהמיימוןאלאבזהשהמיימוניכתבשמאחרשאמר
התרומה תלויה במחלוקת הרמב"ן והר"י הזקן האם בעינן
לסופרלכתובולעדיםלחתוםוכו'לאיניחוהולילךעדשיגיע
שליחות בכתיבת הגט או שהסופר אינו צריך להיות שלוחו
הגט לידה .ורבינו ברוך סובר שיכולין להניחו כל עוד שהגט
אלאכתיבתהגטלשמההיינוכתיבהעפ"יציוויהבעל.
בידם,שאזאפילואםיבטלבפניאחריםאינובטל.אבללאחר
אךבשו"תדבריחייםח"אחלקאה"עסי'פגדחהסברא
שיצא מידם גם רבינו ברוך יאמר כדפרישנא ,וכמו המיימוני
זו ,וז"ל " -וכבר נתקשו הרבה למאן דלא בעי שליחות
שהביטולמועילואיןלותקנה".
בכתיבהולאצריךצוואתהבעלרקשיהיהלשמה,מהמהני
ובדרךזוהלךבתשובתתועפותראם)להג"ראהרןמשה
הביטולשלאבפניהם,ועייןבביתאפרים.אולםהדברפשוט,
טויבשז"ל(חלקאה"עסי'עה,ועפ"יזהכתב" -עלכןנראה
דבעינן עפ"י חוקי התורה לשמוע דוקא מפי הבעל ,ובמבטל
לי ,דאפילו לדעת ספר התרומה דאינו יכול לבטל שלא
מקודם לא מהני שוב הצוואה ,וכמו שמסביר הרמב"ן ז"ל
בפניהם,זהודוקאבהיכאדמקפידשלאידעוהסופרוהעדים
דהוי כאומר להם כתבו מדעתכם דכבר ביטל דיבורו ,אך
מהביטול,וכמודקאיספרהתרומהשםעלהאדמהניביטול
לפי"זבמצווהלכתובואח"כמבטלשלאבפניהםדאזהעדים
מודעא בשעת נתינה דילמא ביטל שלא בפניהם ,ושם ודאי
כותבין עפ"י ציווי הראשון ומהראוי שלא יהני ביטולו שלא
הואמקפידשלאיודעלעדים,שהרימשוםהכיעושההדבר
בפניהם,אךאמתשזהליתאדאתידיבורומבטלדיבור".
בערמה על ידי ביטול שלא בפניהם …משום הכי הך שלא
ולכן מבאר הדברי חיים את סברת ספר התרומה,
בפניהם לא אלים לעקור ציווי הכתיבה והחתימה .אבל כל
שאמנםמועילביטולשליחלהולכתהגטשלאבפניודקיי"ל
שאינו מקפיד שתבוא הידיעה מהביטול לסופר והעדים,
ביטלומבוטל,וקיי"לדאתידיבורומבטלדיבורומינוישליח
בכה"גאע"גדמבטלשלאבפניהםמהני.שאףשמבטלשלא
הולכההוירקדיבור".אבלבכתיבתהגט,לאמיבעיאלמאן
בפניהם מיחשב כלפניהם ,ומהני הביטול …היכא דיכול
דס"ל דלא בעי שליחות בכתיבה והא דבעי לשמוע מפי
לבטל בפני הסופר והעדים ,והוא ערום יערים לבטל שלא
הבעלכדישיהיהלשמו,א"כהרימצוהלהםשיעשומעשה
בפניהם בכדי שתקבל האשה הג"פ ותדמה להיות מגורשת,
הם עצמם ואין בו עוד שום התלות בדבר ,ורק המה
ובכלזאתיהיוהגירושיןבטלין,ובזהעושהעיקרבכדילבטל
העושים .וא"כ עתה שבא לבטל מעשיהם הוי כדיבור נגד
תקנת רבן גמליאל וגם איכא חשש ממזרות יותר ,בכה"ג
מעשה .ואפילו למ"ד דבעינן שליחות בכתיבה לא דמי
אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח בית דין יפה ,ובטלו אינו
שליחות הסופר לשליחות השליח לנתינה ,דהתם מוסר לו
מבוטל".
הגט ,והשליח אינו רק שעושה דיבורו ,וכל זמן שלא עשה
סי'עד453
שליחותו לא הוי רק דיבור ואתי דיבור ומבטלו .אבל
הסופר והעדים ,שהרי הדבר ברור שהגט לא ימסר אלא על
בכתיבת הסופר דהוי מילי ומשום הכי לא נמסרו לשליח
דעתהרבהמסדראתהגט,וצ"ע.
לעשותשליחשני,וא"כהואאינומוסרדברוהשליחעושה
גוף המעשה ,א"כ תיכף בדיבורו שציוהו לעשות הרי הוא
החולקיםעלספרהתרומה
כקצת מעשה שמרשהו לעשות מעשה ממש ולא יכול
בתשובתמהר"ריוחנןשבשו"תהריב"שהחדשותסי'לב
לבטלו בדיבור שלא בפניהם .הגם שאין זה מעשה ממש,
פשיטאליהשהרמב"םחולקעלספרהתרומה,והבאנולעיל
מ"מ עשאוהו חז"ל כמעשה שלא יוכל הדיבור לבטלו,
מדבריו.
דנפיקמיניהחורבא,כמושלאיוכללבטלושלאבפניבי"ד
ובספר דברי חיים בתשובתו )שם( כתב " -ובאמת שלא
שליחות השליח לנתינה דעשאוה כדברים שבלב לדיבורו
מצינו חולק על ספר התרומה בהדיא ,והגהות מיימוניות
הגרוע שלא בפניו )וכמ"ש התוס' דף לב .ד"ה מהו( ,ככה
והש"ג והמרדכי ,כמעט כל גדולי האחרונים הביאו דבריו
נמי עשאוה לצוואת הבעל לסופר ולעדים כמעשה ממש
להלכה,גםברמ"אסי'קלדס"גמשמעדבדיעבדישלסמוך
שלאיוכללבטלואפילובפניבי"ד".
עליו,ומשוםהכילאחייששמאביטלהגט.ורקהרמב"םז"ל
חולקעליובפירוששכתב)פ"ומגירושיןהי"ח(אמרלעשרה
בדעת ספר התרומה כתב בשו"ת רמ"א סי' קה שאם
כתבוגטותנולאשתייכוללבטללזהשלאבפניזהואפילו
ביטל הגט בפני הסופר והעדים הגט בטל ולא מועיל בטול
בפני שנים אחרים .הרי דס"ל שיכול לבטלו אפילו שלא
מודעא ,ואם ביטלו שלא בפניהם אין צורך אפילו בביטול
בפניהם".
מודעא.
וכן בספר תשובות הרא"ם )להג"ר אלכסנדר סענדר
על מ"ש הרמ"א שאם ביטלו שלא בפניהם אין צריך
מרגליות ,דודו של הבית אפרים( בסי' לט כתב " -ונראה
אפילוביטולמודעאהביאהביתאפריםחלקאה"עסי'קכה
דלהרמב"םמבוטלאףשלאבפניהסופרוהעדים,חדאדלא
מהתשב"ץ ח"א סי' א' )שהבאנו לעיל( שכתב "מאן דאמר
נזכר ברמב"ם פ"ו הלכה כא סופר ועדים .ועוד לענ"ד מוכח
הכי לא חש לקימחיה ,שלא נאמרו דברים אלו אלא אם
כן ממ"ש הרמב"ם פ"ו הי"ח ואפילו היו עשרה ,משביטלו
ביטל שלא בפניהם לא נתבטלה שליחותם ,וכיון שציוה
בפני אחד מהם בטל הגט .וחלקו עליו כל הבאים אחריו
אותם לכתוב לחתום ,אע"פ שקודם שנגמרה חתימת הגט
מהגמרא דהל"ל כרבי דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה
בטל שליחותם שלא בפניהם ,לא הוי ביטול לגבי הגט והיה
כולה .ונלע"ד דאין כוונת הרמב"ם בדיבור משביטלו בפני
גט כשר בביטול מודעא .שאם לעדי הגט עצמן אמר שהוא
אחרמהםדקאיאםביטלהשליחותשלהשליח,דאיןלשון
מבטל או לסופר וכתבו וחתמו אחר ביטול לא סגי בביטול
הרמב"ם סובל זה ,דהל"ל משביטל לאחד מהם ,לא לשון
מודעאשהריהגטנכתבשלאמדעתו.אבלמכיוןשלאאמר
בטל הגט .רק דכוונת הרמב"ם ,משבטלו היינו גופו של גט,
לעדים עצמן כן ,אע"פ שביטלו בפני עדים סגי בביטול
וקמ"ל דאף דביטול השליחות צריכה להיות בפני שנים
מודעא ,אבל שלא יצטרך ביטול מודעא ,למודעא שנמסרה
עכ"פ,מ"מביטולגופושלגטאפילובפניאחדמהני".
בפני עדים שאינם עידי הגט ישתקע הדבר ולא יאמר ,דהא
קיי"לבפרקהשולחביטלומבוטלאע"פשלאביטלובפניעדי
הגטכדמוכחהתם,ואיןדבריםאלוכדאילהשיבעליהם".
)ועיי"ש בהמשך התשובה שכתב דכל זה דוקא בביטל
גופושלגטולאבמוסרמודעהעלהנתינה(
ובספר בית מאיר על אה"ע סי' קלד ס"א בהג"ה כתב -
וכ"כ בתורת גיטין סי' קלד סעיף ג " -גוף הגט אינו יכול
"כתב הב"ש ועיין בספר התרומה וכו' והש"ג פרק השולח
לבטל שלא בפניהם אבל השליחות ודאי אפילו ביטלו שלא
מסייםבטעמםכיוןשצוהלהםלעשותמעשה.ועייןברמב"ם
בפניהםמבוטלדהאקיי"לכרבידס"לביטלומבוטל,ומשום
פ"ט הלכה כה ,והוא בשו"ע ס"ס קמ"ט ובהרב במגיד שם.
הכי צריך לבטל מודעא בפני עדי הגט קודם הנתינה כיון
לע"ד כל החולקים שם על הרמב"ם מ"מ מודים לו דבטול
שאינויכוללבטלגוףהגטשלאבפניהםואיןלחושרקשמא
שלא בפניהם מועיל .ואולי מה דחייש הרמב"ן שם לשמא
מסרמודעאעלהנתינה,ולזהמהניביטולמודעא".
פייס ובטל ,היינו בפניה דהוי כמו בפניהם ,אבל צ"ע מנ"ל
וכןהובאבשו"תיביע אומרח"האה"עסי'יזבשםספר
לחלק".
עמודי אש ושו"ת עזרת ישראל סי' לג שלאחר שביטל הגט
שלאבפניהסופרועדיהגטישלבטלמודעותלפניהנתינה.
מסקנתהפוסקים
אך יש להעיר על תשובת יביע אומר שם ,דלכאורה
בתשובת הדברי חיים )שם( לאחר שהאריך בביאור
נראה שלפי דעת ראשונים ואחרונים שהבאנו שבארו דברי
שיטת שספר התרומה והרמב"ם ,כתב במסקנתו לדינא -
ספרהתרומהמפניחששתקלתממזרותאםיבטלשלאבפני
"היוצא לנו מזה דלדברי ספר התרומה והגהות מיימוניות
הסופרוהעדיםולאידעווימסרואתהגטותצאתקלה,הרי
ושלטי הגבורים והמרדכי ושאר הגדולים ואחרונים והיש"ש
שלפי דרך זו ,מעיקרא ספר התרומה לא אמר דבריו
והרמ"א ז"ל כולם ס"ל דבדיעבד אינו מבוטל שלא בפני
כשהבעלמבטלהגטבפניהרבהמסדראתהגט,ושלאבפני
הסופר והעדים ,וגם לדברי הרמב"ם ז"ל גופא אם הגט אינו
454אבןהעזר
עטרתדבורה
ביד השליח אינו רק ספק כמבואר בפני משה ריש השולח,
מעשה ומבטל קידושין הראשונים" .בהמשך דברי הכתב
לכןישמקוםלהתירבמקוםעיגון".
סופרמבוארדהיינודוקאכשעשהמעשהבגופושלהגטולא
וכן בספר יביע אומר ח"ה סי' יז כתב להקל בעובדא
כשעשהמעשהאחרהמעידעלכךשאינורוצהלגרש,וז"ל-
דידיהבמקוםעיגוןשהבעלחמקחלףלוועקבותיולאנודעו
"בנדון שלפנינו שבאותו מעמד בפני בי"ד חזר ונמלך שלא
והסתמךעלשיטתספרהתרומהבצירוףסניפיםנוספים.
לגרשעודוהגטמונחבמקומווהואשלם,ואפילואחרשהלך
לומבי"דוהניחהגטשם,איןבזה הפקרוביטול,שהרייוכל
לעומת זאת ,בשו"ת ברכת רצ"ה )להגרצ"ה אורנשטיין(
לקחתו כל זמן שירצה דשלו הוא שהקנה לו הסופר ואם
סי' קכד מאן להקל במקום דחק ועיגון עפ"י שיטת ספר
יתירולולגרשבגטזהיגרשבוואםלאויקחנולעצמושמא
התרומה ,עיי"ש שהאריך לדון בעובדא שהבעל אמר בפני
ירצה פעם לגרש או לצור עפ"י צלוחיתו ,נלענ"ד דאין בו
שנים ושלא בפני הסופר ועדי הגט ,באמצע כתיבת הגט,
ביתמיחוש".
שהגט בטל ומבוטל ,ובטרם מסירת הגט לאשה ביטל
וכן בשו"ת ברית אברהם חלק אה"ע סי' קכ צידד לומר
המודעות כנהוג .הגרצ"ה אורנשטיין הוכיח שהרמב"ם לא
שאם הבעל לא אמר את לשון הביטול אלא כתב שמבטל
ס"ל כספר התרומה ,והוסיף " -ואחרי שהרמב"ם ז"ל חולק
הגטחמורטפי,וז"ל" -לפישהעידועדיםשהבעלכתבכתב
בהדיא בזה על ספר התרומה ז"ל ובשאר הקדמונים ז"ל לא
ביטולוהמהחתומיםעליוי"לדזההויכמעשה,ואפשרדגם
נמצא דבר מזה ,מי ירום ראש להקל ולסמוך על זה ,ביחוד
ר"ל דס"ל לא אתי דיבור ומבטל דיבור דבזה מודה דנתבטל
שגם מצד הסברא יש לדון בגוף סברא זו דמהני ביטול
ע"יהמעשה.ועייןתשובתהר"ןססי'מגשהובאברמ"אסי'
לביטול הגט גם אחר שחל ביטולו ,דכיון דכבר חל הביטול
קמא סעיף סב בביטול ע"י כתב ,ויש לי לדון גם למ"ד חוזר
ונעשה כחרס י"ל דזה חשוב כמעשה ,וקשה להקל איפוא
ומגרשבוולפידעתהפוסקיםדאיאפשרלבטלהמעשהשל
מפאת זה ,וביחוד בהצטרף עוד דעת הר"י ז"ל דבעינן
כתיבתהגטאיכה"גבמבטלע"יכתב".
שליחות ממש בכתיבה ,דלדעתו אף אם כה נאמר דמהני
לעומת זאת ,זקני הגאון רבי נפתלי צבי גולדברג ז"ל
הביטול לביטול הגט עצמו ,יש לחוש מצד ביטולהשליחות,
ראב"ד דקהילת טארנא בגליציאבספרו בית לויעמ"ס גיטין
דלזה לא מהני הביטול שאח"כ כיון שנכתב ונחתם בפסול
דף לב :חולק ולדעתו אפילו מעשה אינו יכול לבטל מעשה
וכנ"ל".
שנעשה בהכשר וכתקונו .וכן כתב שם לפקפק על סברת
הבריתאברהםהסוברשביטולשנכתבנידוןכמעשה,וז"ל-
לסיכום
"והנה באמת על גוף דברי הר"ן הנ"ל פקפק הגאון החתם
שיטת ספר התרומה שאין מועיל ביטול לגופו של גט
סופר וכתב דכתב לא הוי רק כהרהור וכגילוי דעת וקיי"ל
שלא בפני הסופר והעדים .דעת ספר התרומה הובאה
גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא עיי"ש .ולפענ"ד דאף
בסמ"ג במרדכי בהגהות מיימוניות ובשלטי הגבורים.
דנאמרכדעתאותםפוסקיםדכתבהויכדיבורלעניןשבועה
הרמב"ם אינו סובר כדעת ספר התרומה ,ובשו"ת ברכת
בכתב ,מ"מ לא עדיף כתב עכ"פ יותר מדיבור ובמקום דלא
רצ"ההעלהשאיןלהסתמךלהקלכשיטתספרהתרומהאף
מהנידיבורגםכתבלאמהני".
במקום דחק ועיגון ,לעומת זאת מסקנת הדברי חיים להקל
במקוםעיגון.
אם הבעל לא ביטל באופן מוחלט אלא התנה הביטול
לשיטת ספר התרומה ,אף שהגט לא התבטל ,מ"מ יש
בדבר אחר .בתשובות אור שמח )שי"ל לאחרונה ע"י מכון
צורךבביטולמודעותלפניהמסירה.אךאםביטלהגטבפני
ירושלים( סי' יא דן בבעל שאמר שאם לא יחזיר לו הדיין
הסופר ועדי הגט ,הגט בטל ולא יועיל ביטול מודעות לפני
ההשלשה ביום ב' יהא הגט בטל .וז"ל – "שיטת הרמב"ם
המסירה.
דבתנאי דאם שאינו נגמר מעכשיו ,היינו שנתן הגט ליד
יש מהראשונים שכתבו שדינו של ספר התרומה נאמר
אשתו בתנאי שתעשה כך ,יכול הבעל לבטל הגט ולהוסיף
כלעודלאסיימואתכתיבתהגט,אךגםכלזמןשהגטעדיין
על תנאו כל זמן שלא נתקיים התנאי כמ"ש פ"ח מגירושין
לאיצאמידהסופרועידיהחתימה.
הלכה א' ובשו"ע סי' קמג ס"ב .א"כ כמו שיכול לבטל הגט
כל זמן שלא נתקיים התנאי ,כן נראה דבהתנה שאם לא
ביטולע"ימעשהוביטולבתנאי
יחזיר לו הדיין ההשלשה ביום ב' יהא הגט בטל עדיין לא
בשו"ת כתב סופר חלק אה"ע סי צ' כתב " -על ידי
נגמר הביטול של הגט ומצי לבטל את הביטול ,היינו שאם
שנמלך לא נתבטל הגט ,אבל נ"ל אם השליך הגט לאיבוד
לא יחזיר יהא הביטול בטל והגט בתקפו ולא נפסל הגט
זהו ביטולו ,ואפשר דכו"ע מודו דניכר מתוך מעשיו דאינו
מלחזור ולגרש בו כיון שחזר בו ופרש שאף אם לא יתן
חפץ בו לעולם כיון שמשליכו לאיבוד ,וגם רב נחמן איס"ל
ההשלשהיהאהגטקייםוהשליחותקיימת,כןנראהברור".
דאינו יכול לבטל בדבור אבל מודה דעל ידי מעשה כזה
וע"עמש"כשםהאורשמחלהקלאףאםהתנאינאמר
דבטלהוא,כבש"סקידושיןדאםקבלהקידושיןמאחרדאתי
במעכשיו.
סי'עה455
אםהבעלבאמצעכתיבתהגטלאאמרלשוןביטולהגט
אח"כ לפרש דבריו שכוונתו היתה באופן שאינו גורם פסול
אלא אמר שמגרשה בתנאי שתעשה כך וכך ,יש בזה חשש
לגט .עיין בריב"ש סי' קכ"ז ובתשב"ץ ח"א סי' א' ,ובמשנה
פסול לדעת הרמב"ם בפרק ח' ה"ד שפסק שאם התנה על
למלךפ"ומגירושיןהכ"אבסוףדבריוומשכנותיעקבאה"ע
פהקודםכתיבתהתורףהריזוספקמגורשתוכןבשו"עסי
סי' לח ובספר אור גדול סי' ט' פיסקא ג' ובשו"ת דברי
קמז.ועייןבמשכנותיעקבחלקאה"עססי'לח)ד"המעתה(
מלכיאלח"דסי'קיגובשו"תדבריחייםח"בסי'פד.ואכמ"ל
במש"כ שיש לחוש בזה .ולכן יש למנוע מהבעל לדבר על
בזה.
תנאי הסכם הגירושין כדי שלא יצא מדבריו שהגט הוא
העולה מדברינו ,שיש להקפיד שהבעל לא ידבר בשום
בתנאי זה ,ולשיטת הרמב"ם הוי ספק גירושין אף אם אח"כ
דברהנוגעלגטאולגירושיןאולהסכםהגירושיןבכלמהלך
יאמר שנותן הגט בלא תנאי .ולדעת ראשונים אחרים צריך
סידורהגט.ועלהסופרוהעדיםאושארהנמצאיםבמחיצתו
שיתקייםאותוהתנאי,ואכמ"לבסוגיאזו.
של הבעל להיות עירניים לכך .ובמקרה והבעל אמר דברים
היכולים לגרום פסול בגט עליהם להפסיק מלכתוב עד
בענין ביטול גופו של הגט קיים דיון נוסף באחרונים,
שיתברר הענין .ויש מקרים בהם יועיל ציווי מחדש ,וכפי
כשהבעלאמרלשוןשמשמעותהביטולהגטהאםהואיכול
שהתבארבדברינו.
סי' עה
"הסכםקדםנישואין"שבוהמסרבלהתגרשמחוייבבתשלום
משתיהאפשרויותהבאות 1500-דולראומחציתמהכנסתו
מבוא
אנו עדים למאמץ שנעשה לאחרונה ,מטעם גורמים
שונים ,להמליץולשכנעזוגותלחתוםעלהסכםממוןבטרם
נישואיהם.
החודשית נטו .התחייבות זו אינה תלויה בהכנסתו או
בהכנסת האשה וההתחייבות שרירה וקיימת במלואה
למרותכלמעשהאומחדלשלהאשה.
בנסיבות בהם על פי הדין הבעל אינו מחוייב בדמי
להלן נתייחס להסכם הכולל מרכיב של קנס ,המוטל על
מזונות אלו ,ההתחייבות בהסכם היא התחייבות ממון לכל
הבעל המעכב את הגירושין .בחלק מההסכמים קיים סעיף
דבר ,ובלבד שהיא נעשתה בדרך המועילה על פי הדין ,אך
הקובעאתחיובהבעלבתשלוםמזונותגבוהים,לאחרמספר
לא בהכרח שאלו "מזונות" עפ"י ההלכה .אך הגדרת
ימים המוסכםמראש ,שחלפוממועדהגשתתביעתגירושין.
התשלום בהסכם כ"מזונות" ,מבהירה שחיוב זה יבוטל עם
חיוב זה אינו מותנה בזכאות האשה לדמי מזונות על פי
פקיעת הנישואין ,דהיינו עם מתן הגט ,וכפי המקובל ביחס
הדין,וישולםגםאםהאשהעובדתומשתכרתלפרנסתה,או
למזונותאשההלכתיים.
אם בית הדין קבע כי על פי הדין האשה אינה זכאית לדמי
מזונות.
במבוא להסכם קדם נישואין המכונה "הסכם לכבוד
הדדי" שהופץ לאחרונה ,נכתב " -כידוע בימינו מקרי
ההנחההעומדתבבסיסהצעהזו,שלאחרשהבעליחויב
הגירושין אינם נדירים ,והסכם זה נועד ליצור כלים שיקשו
בדמי מזונות מאד גבוהים ,הרי שעל מנת להפטר מתשלום
על כל אחד מהצדדים לגרום סחבת במתן הגט …בני הזוג
המזונות,הבעלימנעמעיכובהגירושין.
שיחתמו על הסכם זה ,יקבלו על עצמם דווקא כעת …
הבירורבמסגרתהנוכחית,נועדלבחוןכיצדעלביתהדין
התחייבותהדדיתשאםח"והםיעמדובפנימצבמשברי,לא
לנהוגבמקרהשהופיעובפניביתהדיןבניזוגהחתומיםעל
יעכבו את סיום הנישואין מעבר לזמן סביר ומקובל.
הסכם כזה ,וכעת מבקשים להתגרש .וכן לברר כיצד לנהוג
בחתימתו על ההסכם לכבוד הדדי ,כל אחד משניהם מקבל
במקרה שרק לאחר סידור הגט התברר שהגירושין הושגו
על עצמו שאם הוא יעכב את סיום הנישואין לאחר דרישה
באמצעותאיוםבמימושהסכםזה.
למימוש ההסכם ,הוא ישלם מזונות חודשיים מוגדלים לבן
ובכלל דברינו יתבאר דינם של בני זוג המופיעים בבית
הדיןלסידורהגטעםהסכםגירושיןברתוקף,הכוללמרכיב
שלקנסבמידהשלאיסודרהגט.
הזוגהשניכלעודהםנשואים".
אף שמנסחי ההסכם נמנעו מלקשור בפירוש את חיוב
הממון במתן הגט ,הרי שמבוא זה מעיד על כוונת הצדדים
לקשור בין חיוב הממון להעדר הגירושין .וגם אם יסירו את
חיובמזונותגבוהיםכשאיןמפורשבשטרההתחייבות
המבוא כחלק אינטגרלי מההסכם ,הרי שברור שלמעשה
שהתשלוםמותנהבסירובלתתגט
הדברים יאמרו בעל פה על ידי הצדדים בטרם יחתמו על
בהסכמי קדם נישואין שנוסחו לאחרונה קיימת
התחייבות הבעל לתשלום מזונות חודשיים בסך הגבוה
ההסכם,ויבהירו לבעל שהמזונותהמוגדליםישולמו על ידו
אםיסרבלתתגט.ובכךאמירהזוהיאחלקמגוףההסכם.
456אבןהעזר
עטרתדבורה
הרמ"א )שו"ע סי' רז סעיף א'( פסק " -אם התנו תנאי
חיוב ממון זה שמלכתחילה נוצר על מנת ללחוץ על
ואח"כ כתבו השטר סתם ,ודאי על תנאי הראשון כתבוהו",
הבעל לתת גט ,גם אם בתחילה הבעל הסכים לחיוב זה,
ומצינו מקור להלכה זו של הרמ"א בתשובת הרמב"ם
יחשב כקנס שיוטל על הבעל אם לא יתן גט .אך מאחר
)מהדורת בלאו סי' תב( שכתב בתוך דבריו "מאחר שהודה
שהבעל התחייב מרצונו בקנס זה ,דנו הפוסקים האם יחשב
שמעוןשעלמנתכןמכרלוראובן,אע"פשלאפירשבשטר,
כאנוסעלהגירושין.
חייבלעמודבתנאיו".
על כן גם בנידון של הסכמי קדם נישואין הנ"ל ,מאחר
הדיון כיצד להתייחס לקנס כזה נמצא בשתי תשובות
שהובאובביתיוסףסי'קלד.
שאומרים לבעל קודם החתימה על ההסכם שהתחיבות
בתחילה ,הב"י הביא מתשובת הרב מימון נג'אר ,וז"ל -
הממון תמומש במועד סירובו לתת גט ותשאר בתוקף עד
"כתבה"רמיימוןנגארשנשאלעלראובןשקנסעצמובמאה
שיתןגט ,ובענייןזהאיןבזהכלספקלצדדיםהחותמיםעל
זהובים לאדון העיר אם יחזיר את אשתו ולא יגרשנה ואחר
ההסכם ,הרי בנסיבות שבהם על פי ההלכה הבעל אינו
כךגירשהבביטולכלמודעי.והשיב,לאאמרינןגטמעושה
מחוייב בתשלום זה כחלק מחובתו בדיני המזונות ,חיוב זה
אלא בשכפוהו שלא מדעתו בדבר שאינו רוצה לעשות
דינוכקנסהמיועדלהביאולמתןגט.
וכפוהועדשעשהאוהפחידוהו להפסידואםלאיגרש,אבל
בנדון זה שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות אין זו
המקורותבראשוניםשדנובכשרותהגטשניתןלאחרשהבעל
כפייה ,שכל זמן שהוא מגרש ברצונו מגרש ,ואע"פ שאין
קנסעצמו
בידולהחזירהאםלאיפסיד,לאהוהליהאונס.שזהרצונו
כידועגטהניתןבעקבותכפייהשהופעלהעלהבעלשלא
היה מתחילה לגרש ,וברצונו הוא מגרש ,והקנס שעשה
כדיןפסול,ונחשבכגטהמעושהשלאכדין -שו"עאה"עסי'
ברצונו עשאו לחזק עצמו לגרש ,ולא הוה ליה אונס .וגבי
קל"דסעיףה'וסעיףז',ועי"שבב"שסק"ישהלכהכדעתרוב
מוציאאשתומשוםשםרעאמרינן)גיטיןמו(:באומריאסרו
הראשוניםשהגטבטלמהתורה.
כל פירות העולם עלי אם איני מגרשך היעלה על הדעת
בין שאנסוהו באונס הגוף ובין באונס שכפוהו בהפסד
כשגירשה שנאמר שהיה אנוס בעבור הקונם ,אין לנו לומר
ממון ,נחשב כאונס כמ"ש בתשובת הרשב"א ח"ד סי' מ'
כןכיוןשברצונונדר.כלשכןבנדוןזהשכלזמןשאינומגרש
בשם הראב"ד ור"ח ובחי' הריטב"א במסכת קידושין דף נ.
לא נתחייב בקנס לא יחזירנה ואם יגרש לא יפרע …ומה
)הוצאתמוסדהרבקוקעמ'תקכז(ובמאיריבמסכתגיטיןדף
שכתבורבותינוהצרפתיםשאםנשבעליתןגטצריךשיתירו
פח) :ד"ה ועישוי( ,ומהרי"ק שרש סג ,וכן פסק בשו"ע חו"מ
לו קודם שלא יהיה דומה לאונס ,סבירא להו דמתניתין
סי'רהסעיףז'ברמ"א.וכןפסקוהאחרונים -מכתבמאליהו
דקונםכיוןשתלהנדרובדבראחרשאמרכלפירותהעולם
שערז'סי'יטובשו"תרביבצלאלאשכנזיסי'טוופת"שסי'
וכו' אין בזה אונס כלל כשגירש אבל בנשבע לגרש דומה
קל"דסק"י.
לאנוסשתלההגטבשבועתו.ובנדוןזהנמיתלהגיטובדבר
אמנם במקרה שבו הבעל חייב חוב ממוני לאשתו או
לאדםאחר ,ומבקשלהביאלמחילתהחובתמורתההסכמה
לתתגט,איןלחשושלגטמעושהשלאכדין.
אחרואיןכאןאונס".
לאחר שהב"י הביא את תשובת רבי מימון נג'אר ,הביא
הב"י את תשובת הרשב"א חלק ד' סי' מ' .וז"ל – "שאלת,
במה דברים אמורים ,בחוב המוטל על הבעל כדין ,מכל
ראובןבעללאה,וקרובילאה,היובהסכמהשיגרשראובןזה
עילה שתהיה ,אך לא הוטל עליו כדי שיתן גט .אך ביחס
את לאה אשתו .ונאותו זה לזה בקנס אלף דינרים ,ושיגרש
לחוב שהוטל על הבעל ומעיקרו נוצר עקב סירובו לתת גט,
זה לזמן ידוע .ואחר כך נתחרט ראובן ,ומיאן בדבר .והללו
לדעת הרבה פוסקים הגט נידון כגט המעושה שלא כדין,
מתריןבומצדהקנס,עדשזההולךאצלהגזברומחלהפניו
וכפישיבוארבהמשךדברינולהלן.
שיתפשר עמו .ולא רצה בתחבולות שעשו קרובי האשה.
החוב הנ"ל אינו דומה לחוב מזונות המוטל על הבעל
אדרבאאיימושאםיעבוראפילושעהאחתמןהזמן,יניחהו
מכח חיובי הנישואין ,כחיוב מהתורה לדעת הרמב"ם בפרק
במשמר עד שיפרע .ומחמת יראה זו הוא מגרש ,אלא שלא
יבמהלכותאישותה"ב" -שארהאלומזונותיה",אוכחיוב
היהבקילמסורמודעא.אםנדוןגטזהכדיןגטמעושה,אם
מדברי חכמים לדעת הרמב"ן )הובא שם במגיד משנה(,
לאו.
מאחר שחוב המזונות הוא כתוצאה מהנישואין ולא הוטל
תשובה,נ"ל,שגטזהגטמעושה,ופסולהוא,כלשידענו
על הבעל כדישיתןגט,לכןאםהאשהמוחלתלועלהחוב
באונסושלזה.ואע"פשלאמסרמודעא…ואונסקנס,אונס
תמורת הסכמתו לתת גט ,אין חשש בכשרות הגט .אבל
הוא.דלאותלוהו,דאונסגוףהוא,דוקאאמרינן.אלאאפילו
החוב הנ"ל אינו דומה לחוב מזונות המוטל על הבעל מכח
אונס ממון נמי הוי אונס …וגט מעושה כגון זה ,אפי' ביד
חיובי הנישואין .גם אם יגדירו בהסכם את חיוב הממון,
ישראלפסול,וכ"שבידגוים".
כ"דמי מזונות" ,זו קביעה מטעה ,ואין הגדרה כזו הופכת
חיובממוןרגיל,לחיובהנובעמעצםהנישואין.
מפשטותהדברים ,כפישהובאובביתיוסף ,נראהששתי
תשובותאלוסותרות.
סי'עה457
מעיוןבשיטותהראשוניםבשאלהזו,מצאנושלששיטות
עיקריות,ולהלןנבארבעז"האתכלאחתמהשיטות.
אותולפרועכתובתה,ואםמתוךכפייהזורוצהלגרשיגרש,
וכןכתבהרמב"ןז"לבפרקאעפ"י …ומיהומסתברא,דה"מ
כשכפוהובדיןבדבריםאחריםכגוןהכאשהדיןנותןלפרוע
שיטתהרשב"א
לעילהבאנואתדבריהרשב"אבתשובה.לדעתהרשב"א
כתובתה ,וכדין כפוהו בפריעתה" ,עכ"ל התשב"ץ ,הובא
בביתיוסףאה"עסי'קלד.
הגטבטלמהתורה,כןכתבבספרמשאתמשה)להג"רמשה
יש שכתבו שדברי הרשב"א נאמרו רק במקרה שחיוב
ישראלז"ל,חתןמהר"םבןחביבז"ל(חלקאה"עסי'יז,וז"ל
הקנס הוסדר בדרך שאינה בתוקף על פי ההלכה ,ולמעשה
" -ע"כ ,פסול דנקט הרשב"א ,בטל הוא דקאמר .תדע דהרי
גבייתהקנסתיחשבכגזילתהבעל.
הרשב"אהואמכתהסובריםדאנסוהוישראלשלאכדיןהוי
בספר גט מקושר )סדר גט ראשון אות לט( כתב -
גט בטל …ודלא כשיטת הרמב"ם דקסבר בתרוייהו פסול
"הרשב"א מיירי שלא נתחייב בו על פי הדין בדיני ישראל,
כנודע ,וא"כ בתשובה שהביא מרן בסי' קל"ד ,בהכרח צ"ל
והוא גרש למורא שיתחייב בקנס ,וכשבית הדין יודעים
דמש"כ גט פסול אינו בדקדוק ,דבטל קאמר" .וכן דעת ספר
שאינוחייבעלפיהדיןבקנס,אמרינןלבי'אנסי',שאילוידע
יד אהרן אה"ע סי' קלד אות כז ,ועיי"ש שדחה דעת הסובר
שלא יהא חייב על פי הדין לא היה מגרש ,אבל אם כבר
שפסולמדרבנן.
נתחייבבדיןבקנס ,וגרשלהפטרמןהקנס,איןמקוםלקרותו
המאירי סובר כדעת הרשב"א .המאירי מסכת גיטין דף
אונס ,ויכולים בית הדין לומר אם לא תגרש תחוייב בקנס,
פח :כתב " -עשוי זה שהוזכר במשנתנו ,לא סוף דבר
והריזהדומהלאומריםלואםלאתגרשאתהחייבבמזונות
שחבטוהווהכוהועלכך,אלאכלאונסבמשמע,אפילואונס
כפי תנאו שאין זה אונס כלל"" .למה יחשב אונס במה
ממון.כגוןשהיוכובשיןאתממונועדשיגרש,אוהטילועליו
שמגרש להיפטר מן הקנס ,שאין כאן אונס רק דניחא ליה
קנס על ידי גוים ,ואפילו קבלה מעצמו ,כל שנתחרט וכופין
לגרש ממה שיתחייב בקנס .והרי זה דומה למי שנחייב
אותולקייםמצדהקנס,אונסגמורהוא.וגדולההימנהכתבו
לאשתו להאכילה מעדנים ולהלבישה שנים בגדי מלכות,
קצתרבניםשאםנשבעהואלגרשונתחרט ,ושכנגדומתרין
כדי להפטר מן החיובים מגרשה ,מה מקום לקרות אונס
אותו לגרש מצד השבועה אונס גמור הוא ,אלא שבזו איני
אדרבהאנואומריםשמגרשהברצוןלהפטרמןהחיובים.וכן
מודההואילובידולישאל".
הכא י"ל שמגרשה ברצון גמור להפטר מן הקנס ,והרי זה
יצויין ,הרב השואל בתשובות הרשב"א ,הוא רבי מנחם
דומה למוחלת כתובתה כדי שיתן לה גט ,אטו משום הכי
מפירפיניאן,ונראהשהוארבימנחםהמאירי,שמקוםמגוריו
מקרי אונס ,אדרבה אנו אומרים שלכך מגרש ברצון .ולכן
היהפירפיניאןשבדרוםצרפת,בקרבתמקוםיחסית,למקומו
צריך לומר דמיירי שבדין ישראל לא היה חייב בקנס ,רק
של הרשב"א בברצלונה ,ונשאו ונתנו בהלכה .ולפי זה,
שמתיירא שיעבירו עליו הדרך לכופו בדיניהם על הקנס.
מסתבר שלאחר שהרב המאירי קבל את תשובת הרשב"א
אבל אם הוא בענין שנתחייב בקנס מדינא ,גם הרשב"א
הסכים עמו ,והביא את דעת הרשב"א בספרו בית הבחירה,
מודה דלאו אונס הוא כיון שיכול ליתן הקנס ואמרינן
כהלכהפסוקה.
שמגרשברצוןלהפטרמןהקנס.ואףשהיהרוצהשלאלגרש
וגםלאיתןהקנס,מ"מכיוןשיכולמתחילהלהתחייבבקנס
חיובקנסבתוקףעלפיההלכה
יש מקום לברר האם בנידון בתשובת הרשב"א ,הבעל
מחוייב כדין בתשלום הקנס ,לאחר שהוסדר באופן המועיל
וכברנתחייבבואיןכאןאונסכלל",עכ"לספרגטמקושר.
וכן כתב החזו"א אה"ע סי' צה סק"ג וסק"ה שהרשב"א
אייריבקנסשאינובתוקףעלפיההלכה.
על פי ההלכה ,ואע"פ כן הגט נידון כגט מעושה שלא כדין.
וכן בספר יד דוד )להגר"ד פרידמן ז"ל מקארלין( על
אושבאותונידוןלאהיה תוקףלחיובהקנס ,ומפניכךהקנס
הלכות אישות דף צה כתב שתי דרכים בביאור תשובת
נחשב כעישוי שלא כדין ,ואה"נ אם יסדירו חיוב קנס בר
הרשב"א.
תוקףעלפיההלכה,לאיהיהמקוםלחושלגטמעושהשלא
בתחילה הקשה על תשובת הרשב"א "מה מייתי ראיה
כדין ,גם אם הבעל יתן גט כדי להפטר מחיוב זה ,מפני
מגט המעושה שכופין אותו בדבר אחר …הכא אין כופין
שהחיובהוטלעליוכדין.
אותו כלל ,אלא שתובעין אותו מה שנתחייב ,והוא מחמת
כידוע ביחס לחוב מזונות שבו הבעל מחוייב על פי
שאינו רוצה ליתן מגרש ,לא הוי אונס כלל …בנידון של
ההלכה או ביחס לחוב אחר ,אין מניעה שהבעל יתן גט
הרשב"א שאין שום אדם מכריחו ,רק הוא הביא מתחילה
בתמורה לביטול חוב זה .וכמבואר בתשובת התשב"ץ ח"א
האונס עליו ,לא הוי אונס כלל .ודמי לאחד שהיה תפוס
סי' א' שכתב ,וז"ל " -יש אונס אחר אעפ"י שהוא אונסו
בשבילחובותיוובאוקרוביאשתוואמרולושאםיגרשאת
בגופו אינו אונס לגרש אלא שאונס אותו לעשות דבר אחד
אשתו יתנו לו המעות לפרוע חובותיו ,האם נימא דזה הוי
והואמעצמוכדילהנצלמאותואונסמגרשמעצמו,וזהאינו
מעושה .זה לא יעלה על הדעת ,שהרי לא הוכרח על
קרוי כפייה כיון שלא כפו אותו ממש להוציא …שכופין
הגירושין ,הוא הכריח עצמו מעיקרא ,וחייב עצמו במעות,
458אבןהעזר
עטרתדבורה
ויש לו מקום לפטור עצמו בגט ,זה לא מחשב אונס …ויש
ושאינו חולק על מהרי"ק דאיירי בקנס שהוא מחוייב עפ"י
מקום ליישב דינו של הרשב"א באופן שיכול מן הדין לחזור
הדין,אךסייםבתשובתאמריאש"-אבלמיידברנגדרבינו
מן הקנס ,רק כופין אותו בקנס שלא כדין ,בחזקת האדון
)הרמ"א( שחשש לכתחילה לפוטרו מכל קנס ,והיינו בבעל
וכדומה,דזההויודאיאונס,ודומהממשלתליוהווגירש".
שישחששאיסוראשתאישבכפייתו".
אך בדרך השניה כתב היד דוד בביאור דברי הרשב"א -
וכן מהרח"ש ,בספר תורת חיים ח"ב בקונטרס המודעא
"אובאופןשניכרלכלשמגרששלאברצון,והיהגילויהדעת
והאונס,בתוךדבריובביאורדבריהרשב"אכתבבפשיטות-
שאינו מגרש בלב שלם .אף שלא מסר מודעא ,עכ"ז הגט
"דהא אם לא יגרש לזמן קבוע ויהיו מוליכין אותו לביתדין,
נתבטל,והוהכמומתנהטמירתאדב"בשהבאתילעיל.דכיון
ישלם הקנס מדינא ,כיון דהוא נתחייב מדעתו ולא אנסו
שניכר לנו שאינו נותן ברצון גמור ,שהרי סרב בתחילה
אותו על כך" ,הרי שהדבר היה פשוט למהרח"ש שהקנס
במתנה ,ועתה ג"כ נתן מקודם לה מתנה טמירתא מועלת
מחוייבעפ"ידין.
לבטלהמתנה.כ"כנידוןשלהרשב"א,כיוןשסרבליתןהגט,
ובספר שו"ת אגודת אזוב )להג"ר משה זאב ז"ל מחבר
ולאגירשאלאמחמתיראתהקנסשמייראיןאותו,לכןמהני
ספרמראותהצובאותעלהלכותעגונות(חלקאה"עסי'יט
גילוידעתקצתלהחשבכאילומסרמודעאבפירושעלהגט,
הביאמדבריהגטמקושרהנזכריםלעיל,וחלקעליוולדעתו
כמושבארתילעילבעניןמתנהטמירתא".
יש להוכיח מדברי הרשב"א באותה תשובה שהקנס היה
אך רבו החולקים על הגט מקושר והחזו"א ,ולשיטתם
מחוייב על פי הדין .וז"ל " -מוכח מדברי הרשב"א ז"ל מיני'
דינושלהרשב"אנאמרגםבמקרהשהבעלשהתחייבבקנס
ובי' דע"כ איירי בשהשעבוד היה באופן המועיל על פי דין
שהואבתוקףעלפיההלכה.
תורה ,ואפ"ה ס"ל דחשיב אונס .דזה לשון הרשב"א …אם
נפתחונצייןלדבריהמאירי)גיטיןדףפח(:שהבאנולעיל,
נפשך לומר כתליוה וזבין הוא זה דכיון שקיבל על עצמו
שהסכים לשיטת הרשב"א ,וכתב בלשון זו " -עשוי זה
מדעתו קנס אלף דינרים ובנתינת הגט הרויח ממון זה הוה
שהוזכר במשנתנו ,לא סוף דבר שחבטוהו והכוהו על כך,
כמקבל ממון דעלמא ,לא היא שאין זה כמקבל ממון אלא
אלאכלאונסבמשמע,אפילואונסממון.כגוןשהיוכובשין
כניצולמןהפסדממוןוגריעטובאמהפקעתשארוכסות)פי'
אתממונועדשיגרשאוהטילועליוקנסעלידיגוים,ואפילו
גםבכלאשהדעלמא(וכו'דמפטרמינייהועלידיהגטדלא
קבלה מעצמו ,כל שנתחרט וכופין אותו לקיים מצד הקנס
חשבינן להו כקבלת ממון עכ"ל .ואם איתא דהרשב"א לא
אונסגמורהוא".
איירי אלא כשהחיוב של אלף דינרים לא היה על פי דין
מסתימת דבריו עולה בבירור שלא חילק בין קנס בר
תורה ,אלא שהיו רוצים לאנסו באותו סך אשר לא כד"ת,
תוקף לקנס שאינו בר תוקף .והדבר ברור שרק ביחס לדברי
האיך ס"ד דהרשב"א מעיקרא למימר דהוה כתליוה וזבין
הרשב"אהעוסקבתשובההלכהלמעשההמתייחסתלמקרה
מפני שהרויח בנתינת הגט הסך הנזכר .מה ריוח הוא זה
מסויים שארע ,יש מקום לדון כיצד ארע אותו מקרה ,האם
במהשלאנתחייבבומעולםאלאשהיורוציםלאונסושלא
אכןהוסדרקנסברתוקף.אךביחסלדבריהמאירישנכתבו
מן הדין ובנתינת הגט ניצול מן האונס .וא"כ אין כאן אלא
כהלכה פסוקה ,אילו סבר שיש לחלק בין סוגי הקנסות,
הצלת האונס לבד .ומה בין זה לכל שאר אונסים דעלמא
בהכרח המאירי היה מציין חילוק זה .שהרי אם יסוד
דלא סגי בהצלת האונס לבד ,אם לא בנתינת דמים בעד
התשובה נעוץ בכך שהקנס אינו עפ"י ההלכה ,לא יתכן
החפץלבדמהצלתהאונס,כמובתליוהוזביןדלבדמהצלת
שהעיקר יושמט מדברי המאירי) .התינח ביחס לתשובת
התליי' בענין קבלת דמים …ולמה הוצרך הרשב"א לחלק
רשב"א ,מאחר ותשובה זו מתייחסת למקרה מסויים ,יתכן
בין הצלת הפסד לקבלת דמים ,הלא אין כאן דמים כלל כי
שהדבר היה ידוע לרב השואל ולרשב"א שהקנס אינו עפ"י
אםהצלתהאונסלבד.אלאודאידהרשב"אאייריכשהחיוב
ההלכה ,אבל כשהמאירי כותב זאת כהלכה פסוקה בספרו,
בסךאלףדינריםאםלאיגרשהיהבאופןהמועילעלפידין
לא יתכן שלא יזכיר את העיקר ,דהיינו שהקנס אינו עפ"י
תורה או על פי דינא דמלכותא ,וס"ל להרב ז"ל דאפ"ה
ההלכה(.
חשיבאונסאע"פשהואכדין.ועלכןהרגישהרבשפירבזה
מאחר וכאמור ,מסתבר שהמאירי היה הרב השואל
דנהי דחשיב אונס כל שאינו מגרש מרצונו אלא מפני חיוב
בתשובות הרשב"א ,ואח"כ הביא הדברים להלכה ,בלא
הקנס,מ"מליהויכמותליוהוזבין,כיוןשאםלאהיהמגרש
לציין שהקנס אינו מחוייב עפ"י ההלכה ,הרי מסתמא זהו
היה מחוייב בקנס מן הדין ,ובנתינת הגט נפטר מזה ,הרי
הנידוןבדבריהרשב"א.
הרויח ממון זה ממש …ועל זה השיב הרשב"א ז"ל שפיר,
וכן הדבר ברור בדברי הרמ"א שהביא את שיטת
הרשב"א בסתמא ,וקשה מאד לומר דכוונתו לקנס שאינו
דאפילו הכי לא דמי לתליוה וזבין משום דאין זה כמקבל
ממוןאלאכניצולמןהפסדממון".
עפ"י דין ושיש איסור גזל בגבייתו .וכן כתב בדעת הרמ"א
בספר אגודת אזוב )שם סק"ח( כתב לבאר החילוק בין
בשו"תאמריאשאה"עסי'ס',עיי"ששכתבדאףדלכאורה
דינו של התשב"ץ ח"א סי' א' הנזכר לעיל שקבע שאם
היה אפשר לפרש תשובת הרשב"א בקנס שאינו עפ"י דין,
אונסיםאותועלממוןכדיןוהוסכםלתתגטולפוטרומאותו
סי'עה459
ממון שאינו גט מעושה לדינו של הרשב"א ,וז"ל " -ומ"ש
תשובת האגודת אזוב הנ"ל במה שהוכיח מתוך תשובת
התשב"ץברישח"אסי'א'…זהודוקאבשאיןהכפיהתלוי
הרשב"א.
בגירושין ,שהרי גם אם לא יגרש כ"ש שיחוייב בפריעת
וכן פסקו בפסקי דין רבניים כרך ב' עמ' 9בפס"ד מבית
הכתובה,אלאשהםרוציםלוותרלופירעוןהכתובהבעבור
הדיןהגדולבהרכבהדייניםהגר"ינסיםז"להגר"בז'ולטיז"ל
שיגרש ,וכיון שכבר הוא מחוייב ממון זה ,הו"ל כאילו נטל
ויבלח"א הגרי"ש אלישיב שליט"א .באותו פסק דין הבעל
ממון או מחילת החוב .משא"כ כשעיקר חיוב הקנס תלוי
התחייב בהסכם תשלום מזונות גבוהים פי שנים מהאמור
בגירושין ,שאם הוא מגרש לא חל עליו חיוב כלל ,דהו"ל
להיותמשולמיםבלאהתחייבותזו.הסכםזההיהברתוקף
כהצלתהפסדדחשיבאונסכמ"שהרשב"א".
וביתהדיןאישראתההסכםונתןלותוקףשלפסקדין.
ובסיום דבריו כתב האגודת אזוב – "שוב הגיע לידי
וז"ל בפסק הדין )עמ' " – (14אין חילוקי דעות שמה
קונטרסהמודעאלהרח"שוכןתשובתמהרלב"חבסי'קכ"ד,
שנאמר בסעיף 8של הסכם הגירושין הנדון ,אם הבעל
ונראה מדבריהם שם בפשיטות דהרשב"א איירי אפילו
יתחרט מלתת גט …הוא מתחייב לשלם לאשה …סך 500
כשחיובהקנסהיהעפ"ידיןתורה,ובלישוםהוכחהיעו"ש.
ל"ילחדש.היינושסכוםזהלאנערךלפישעורדמיכלכלה
וכ"שלפידרכינוהואמוכרחבודאיכנ"ל".
שהבעל חייב לתת לאשה מתורת מזונות .שהרי גם ב"כ
וכן כתב האבני נזר )אה"ע סי' ח' ס"קיט והלאה ,וחו"מ
האשה טען לפנינו כי הסכום 270ל"י לחדש שנקבע ע"י
סי' קלח( שדעת הרשב"א לפסול את הגט גם כשהקנס
ביה"ד האזורי למזונות הוא פסק דין צודק ,ונקבע על
בתוקף על פי הדין ,עיי"ש שדן בבעל שאשתו שוטה והבעל
שיקוליםיסודייםואיןלמצואכלפסולבשיקוליםאלה.יוצא
כבר קבל היתר לשאת אחרת ,אך מבקשים להבטיח מתן
איפוא שהסכום 500ל"י לחדש שחייב עצמו הבעל ,במקרה
הגט לאשתו הראשונה במקרה שתחזור ותתרפא ,ומבקשים
שיתחרט ,הוא בתור סנקציה וקנס שהטיל הבעל על עצמו,
ממנו שיתן וועקסיל )כעין שטר חוב( שאם תשתפה ולא
אםלאימלאאחריתנאיההסכם.וא"כבמקרהשהבעלהיה
ירצה ליתן גט שיתחייב לשלם הוועקסיל .האבני נזר הורה
מקיים את תנאי ההסכם והיה נותן את הגט במועד שנקבע
שלא לעשות כן מפני שהכריע כשיטת הרשב"א ,ומסקנתו
היה חשש פסול על הגט שהוא גט מעושה .שהרי לדעת
לדינא היא " -על כן אין לעשות שום בטוחות על הגירושין
ביה"דהאזוריאםהבעלהיהבאמתמתחרטמלתתגט,היה
מחדש,רקלהשלישגטבידשליח".
הרי שאף ביחס לקנס המחוייב בדיני ממונות ,כגון
חייבלשלםאתהקנסשהטילעלעצמו,א"כהגטשהיהנותן
היהעליוחשששלגטמעושה".
וועקסילשהואשטרחיובברתוקף,כעיןצ'קשלימינו,סבר
האבני נזר שאליבא שהרשב"א הגט אינו מועיל מכיון
ביאורדינושלהרשב"א
שהקנס נועד להביאו שיתן את הגט) .האבני נזר אינו דן
בספרנתיבותהמשפטסי'רהסק"ט ,בארהטעםלהחמיר
במקרה מסויים ,אלא כתב לברר האם קיימת דרך להבטיח
בבעל שקבל על עצמו קנס ,וז"ל " -נראה דאף דבגט חשיב
שהבעלשקבלהיתרנישואין,יתןגטכשהאשהתהיהראויה
ליה אונס כשמתחרט והוי בכלל גט מעושהלהרבה פוסקים
לקבלו ,ואילו סבר שהדרך היא לחייבו בקנס בר תוקף ,היה
באה"עסימןקל"ד,מ"מבמתנהנראהכיוןשאמררוצהאני
מורהעלדרךזו(.
הוי מתנה ,משא"כ בגט דבעינן דוקא ריצוי בלב כמבואר
וכן דעת הגרצ"ה אורנשטיין ז"ל בספרו ברכת רצה סי'
ברמב"ם פ"ב מהלכות גירושין ה"כ …לכך חיישינן שמא
קכד ,וכתב לבאר הטעם בדינו של הרשב"א ,וז"ל " -ס"ל
בלבו לא ניחא ליה ואינו נותן הגט רק מפני חומר השבועה
דדוקאהיכישלאיהי'אונסמאחרינאכלל,כגוןשנותניםלו
או הקנס ,כיון דלא שייך כאן הטעם שכתב הרמב"ם .דשם
מעות בעד הגירושין והוא דחוק וצריך לזוזי ,הו"ל אונס
כיון דמצוה לשמוע דברי חכמים אמרינן דודאי גם בלבו
שאינו מבטל ,דכיון שאין שום אונס מאחר ,גם עתה גמר
ניחא ליה כמ"ש הרמב"ם שם .משא"כ כשעושה משום קנס
ומקני .אבל בקנס ,כיון שמ"מ בשביל שלא יגרש יאנסוהו
ושבועה יש לומר דבלבו לא ניחא ליה ,ולכך מחמירין
לשלם,הו"לאונסולאגמרומגרש.ואיןחילוקא"כ,ביןעשה
הפוסקים".
הקנססתםוביןעשהעלדרךחכמיספרד".
אךעכ"פעדייןדינושלהרשב"אטעוןביאור,מהההבדל
וכן בספר תורת גיטין סי' קלד סעיף ד' כתב שלדעת
ביןבעלהנותןגטכדילהפטרמחיובממוןשהוא"כדין",כגון
המחמירים בקנסות ,דהיינו לדעת הרשב"א ,אף אם הקנס
מזונות וכיוצ"ב ,שהגט כשר כמבואר בתשב"ץ ח"א סי' א'
בתוקף עפ"י ההלכה מאחר שנעשה בדרך שאין בה
)הובאבב"י אה"ע סי' קלד( ,ובין בעל הנותן גט כדי להפטר
אסמכתא ,כגון בדרך שעשו חכמי ספרד שהביא הרמב"ם
מחיובהקנס,שהואבתוקףעפ"יההלכה.
)הלכות מכירה פי"א הי"ח( ,אפ"ה הגט נחשב לגט מעושה
שלאכדין,מאחרשהקנסתלויבגירושין.
בספר משאת משה )להג"ר משה ישראל חתן מהר"ם בן
חביב( חלק ב' חו"מ סי' לו באר את סברת הרשב"א שאינה
ועיין בספר עטרת שלמה )להג"ר שלמה שמשון קרליץ
מנוגדת להלכה המבוארת בתשב"ץ ,וז"ל – "הרשב"א
ז"ל(ח"בסי'טושדחהסברתהחזו"א)הנזכרתלעיל( ,עלפי
והרשב"ץ ,מר אמר חדא ,ומר אמר חדא ולא פליגי דהא
460אבןהעזר
עטרתדבורה
טובא איכא בינייהו .דאילו בנדון הרשב"ץ איירי במי שדינו
ועומד עליו ואינו מותנה בשום תנאי ,כגון חוב הכתובה
להוציאולתתכתובה,כיוןדלאמצינאלכופובגטמשוםגט
וכיו"ב ,ועל ידי מעשה הגירושין נמחל לו החוב ,כי אז הרי
מעושה ,אתאן לכופו לפירעון כתובה מיהא דלית בה צד
זה כמו תליוהו וזבין ,כי יש כאן קבלת התמורה המלאה
איסורא ,ואם מתוך כפיה זו קביל לגרשה להקל מעליו
עבור מעשה הגירושין ,ובזה אמרינן שפיר אגב אונסא וזוזי
הפירעון אין רע ,דהרי חיוב כתובתה אכתפיה רמי בין
גמרומגרש…בהאיעובדאשלהרשב"א,שגםשםלאטען
שיגרשנה ובין שלא יגרשנה כיון שנגמר דינו דיוציא ויתן,
הרשב"אנגדתוקףההתחייבותבקנס,וזהמפנישכלשהדבר
ואין זה מגרש מתוך האונס .משא"כ בנדון הרשב"א ,דכל
בידו לקיים התנאי )שבנידון זה היינו הגירושין( ,אין כאן
עצמולאבאלכללחיובהקנסאלאכדישיהאזריזבגירושין
אסמכתא.ומ"מהקנסאינואלאכתוצאהמאיהגירושיןועל
ואל ישעה בדברי הבאי ,דהשתא כי נמי אין אונסין אותו
כןרואהזאתהרשב"אכגטמעושה".
לגרש ממש ,אין זו כי אם הערמה וגניבת הדעת ,דהרי סוף
בדבריו אלודחההג"רשאולישראליז"לאתהצעתושל
סוף עיקר החוב אגירושין הוא דהוה ,תדע דאי מגרש נפטר
הרב יהודה דיק לערוך הסכמי קדם נישואין המיועדים
מחובו ומה יעשה זה ולא יגרש דזוזי נינהו דאנסי ליה,
להביאלחיובהבעלבממוןעקבסירובלגירושיןלאחרפירוד
הראיה דטרח להתפשר עם הגזבר ולא עלתה לו .ואפילו
או גירושין אזרחיים ,כפי שיש שרצו להנהיג בארצות
מגרשואומרדמדעתיהעבידאנןסהדילאבדעתידבר,וא"כ
הברית.
אין זה ממש כאונסין אותו לדבר אחר ,דהכל הולך אחר
אך עיין בספר בית מאיר סוף סי' קסה ,שהובא להלן,
הגירושין ואעיקריה קאי ,וזה מבואר לע"ד ,והיינו דכתב
ומדבריו לכאורה נראה ,שגם חיוב ממון שמעיקרו נוצר כדי
המבי"ט בתשובה הנזכרת דכיון דעיקר מאסרו של זה
להביאולגירושין,אינו בכלל דינושל הרשב"אובלבדשהחוב
וממונא דבעו מיניה אינו מסובב מחמת גירושי אשתו כי
שרירוקייםכחיובממוןהעומדבפניעצמועודקודםלגירושין,
בחטאו נלכד ,כי מגרש לבעבור יפרעו קנסו לאו אונסא הוי,
אלאהכלתלויאםתוקףהקנסמתחילעםסירובולתתגט.
דבלאו גירושין נמי חטאו ישא וממונא בעי שלומי לסרדיוט
אך מסתבר מאד כמ"ש הדברי מלכיאל והגר"ש ישראלי
וברור ,והיא היא אידך דר"ת בנתפס על המס דבכל גווני
ז"ל בביאור שיטת הרשב"א .כיוון שהרשב"א נקט כסברא
שלומיבעידומיאדכתובה"
פשוטה,שהבעליחשבכאנוסלמרותשהואעצמוהביאאת
וכעין זה כתב בקצרה בספר דברי מלכיאל ח"א סי' פו
האונסעלעצמו,הרישלאחרשהבעלהתחרטואינומסכים
סק"ד .בתשובה זו הדברי מלכיאל דן במי שנשא אשה בלא
לתת גט ,הוא כפוי מחמת האונס ,מפני שממון שנוטלים
אישור חוקי של הממשלה וצפוי לעונש ועקב כך נותן גט,
ממנו כדי שיגרשנה ,נחשב כמקל שחובטים באמצעותו את
וכתב " -כתבו הפוסקים שאם האונס אינו על הגירושין רק
הבעל כדי שיתן גט .רק חיוב ממון שהוא "כדין" וגם נועד
על עניין אחר ,ועל ידי הגט ניצול מאותו אונס לא מיקרי
למטרהאחרת,אינוכמקלהחובטבבעלכדישיתןגט,מאחר
אנוס על הגט …ולא דמי למי שהתחייב ליתן קנס אם לא
שהחיוב ביסודו נועד למלא חובה אחרת כגון חיוב הבעל
יגרשנה שכתבו קצת פוסקים דמיקרי אונס עיין אה"ע סי'
במזונות.אבלקנסזה,גםאםהוסדרבדרךהמחוייבתעלפי
קל"ד ,דשם הקנס הוא בשביל שאינו מגרש ,והכא העונש
ההלכה,עכ"פרואיםבחיובזהמקלחובליםשיתןאתהגט.
בשבילהנישואיןורקשנותןאתהגטלהנצלמהעונש…בנ"ד
מלבד זאת ,בהסכם שאנו דנים בו ,עפ"י התחייבותו
עדיף טובא כי אונסו אינו מצד שום אדם רק מצד שעשה
בהסכם ,החל ממועד מסויים שהגט עדיין לא ניתן ,הבעל
שלא כחוק מגיע לו עונש ומגרשה שיפטר מזה …ה"נ אם
מחוייבבתשלוםחודשיקבועעדשיתןאתהגט,ואםיתןאת
אמרה לו שהיא תמסרנו למלכות ועל ידי זה גירשה ליפטר
הגט,לאיחולחיובזה,ובנסיבותאלוגםהביתמאירמסכים
מעונשאפשרדהויאונס,אבללאבנ"ד",עכ"ל.
מבוארבדבריו,שהטעםבדינושלהרשב"אדאמנם עפ"י
דין הבעל מחוייב בקנס ,אך מאחר שהקנס הוטל עליו עקב
כך שאינו נותן גט ,אינו דומה למקרה שבו הוטל על הבעל
עונשאותשלוםשאינוקשורלסירובולתתגט.
שלדעת הרשב"א יחשב ככפוי על הגירושין ,מפני שהחיוב
המתייחסלאותומועדוהלאה,עדייןאינוקיים,והבעלנותן
אתהגטכדילהפטרמחיובחודשיזה.
נציין שבנידון שבספר תורת גיטין )הנזכר( ,בספר עזר
מקודש פקפק בדינו של התורת גיטין ,וביאר דבריו בספר
וכן הג"ר שאול ישראלי ז"ל באר את סברת הרשב"א.
גדוליהקדשדמכיוןשהחיובעלהבעלחלמדינאביןאםיתן
הדבריםנכתבובספרהיובללגרי"דסולוביצ'יקח"אעמ'רלו
גט ובין אם לא יתן גט ,אלא שהאשה התחייבה להביא
כהערותהעורךלמאמרשלהרביהודהדיק,וכן בספרחוות
לביטול החיוב אם יתן גט ,אך אם לא עלה בידו שהאשה
בנימיןח"גסי'קיא.ובארשםאתדינושלהרשב"אכדלהלן
תבטלאתחובו,כגון"אםמידשגירש,מתהאוברחה,הוא
" -בהא דהרשב"א אין מקבל על עצמו החיוב בקנס אלא
חייב לפרוע ,וא"כ אין החוב תלוי בגט …משא"כ בקנסות
כשלא יגרש ,אז נמצא שאינו פוטר עצמו מחוב על ידי
שבשו"ע שמקבל עליו קנס אם לא יגרש ,דתלוי חיוב זה רק
גירושין ,אלא מונע חלות החוב ,בזה הוא דנוקט הרשב"א,
באם לא יגרש ,ובזה הרי לא נתנה לו משלה מידי בעד
דזהוגדרתליוהוויהיב.ולאכןבהאדהתשב"ץשהחובקיים
הגירושין,לכןי"אדהויאנוסעלהגטלפטורמקנס".
סי'עה461
לפי זה ,העזר מקודש נחלק רק בנידון שבתורת גיטין,
התם .אבל כל שלא חזר ונתחרט ובדעתו הראשונה הוא
שהחיוב ממון מצד הבעל אינו תלוי בגירושין ,וסבר העזר
עומדלאמיקריאונסכיוןשמעצמועשהחיובהקנס.ותימה
מקודש שההתחייבות הנגדית של האשה למחול על החיוב
על מור"ם ז"ל בהגהותיו בסי' קל"ד שכתב על תשובת ה"ר
אין בה כדי לתלות את חיוב של הבעל במעשה הגירושין.
מימון ויש מחמירין והורה מקומו מתשובת הרשב"א .ואחר
אך בחיוב מזונות חודשי המוטל על הבעל כקנס שלא מן
המחילה מגדולת חכמתו אין נראה שיהיה ביניהםמחלוקת
הדין ,עקב סירובו לתת גט ,לית מאן דפליג דמכיון שהחיוב
ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ,וכדמשמע ממרן
בטלמעצמומידלאחרהגירושין,ובכךבטלהחיובהחודשי
ביתיוסףשהעתיקשתיהתשובותבסתםולאהזכירביניהם
מכאןולהבא,ומתבררשחיובהממוןתלויבגירושין.
מחלוקת,כנלע"ד",עכ"ל.
אמנם דברי הבית יהודה בדעת הרשב"א מוסכמים על
סידורהגטכשהבעללאחזרבומהסכמתו
הרבה אחרונים ,שהובאו לעיל ,אך אין מקום לתמיהתו על
הרבה אחרונים כתבו שהנידון בתשובת הרשב"א הוא
הרמ"א ,מאחר ושיטת מהרי"ק להקל אף כשהבעל התחרט,
כשבתחילההבעלהסכיםלתתגטולכןקנסעצמו,אךלאחר
וכמ"שבספרמכתבמאליהובדעתמהרי"ק,ויובאלהלן,ויש
מכןהבעלהתחרטואינורוצהלתתגט,והגטניתןרקמפני
לצדדכןאףבדעתהרבמיימוןנג'ארוהתשב"ץכמ"שלהלן.
הכרח הקנס .כן כתבו מהרח"ש בקונטרס המודעא והאונס
וכן בספר אורים גדולים למוד פז תמה על חכם אחד
ובספר מכתב מאליהו שער ז' סי' כ' ,וכן כתב הבית מאיר
שהשאיר דברי הרמ"א בצ"ע ,וכתב להסתייע מדברי
בסי' קלד ס"ד בדעת הרשב"א ,וז"ל – "בעובדא דידיה
מהריב"ל ח"ב סי' יח ומהר"י לבית הלוי כלל ב' סי' יא,
שנתחרט ועשה השתדלות אצל השר לבטל או לפשר,
שיובאו להלן ,שדעתם שהרב מיימון נג'אר חולק על סברת
ומסתמא לא שמע לו השר ומחמת יראה זו גירש ,הרי
הרשב"אגםכשהבעלהתחרטמרצונולתתגט.
דידעינן דגופי הגירושין לא מרצונו נעשה אלא מחמת אונס
יצויין שלשיטת הרשב"א הגט בטל מפני האונס ,אף
הממון",משא"כ"בשלאראינושנתחרטעלנדרואועלקנסו
שהבעל לא מסר מודעא ,ולא אמר דבר בעת סידור הגט,
וגירש,בפשוטהואדלאמקריאונס,ומתחילהעדסופוכולו
אלאנתןאתהגטבאמירתרוצהאני.וכןכתבבספראורים
רצוןאחד".
גדולים למוד פז ,וז"ל " -בנידון הרשב"א ז"ל דלא אשכחן
וכן בספר נתיבות המשפט סי' רה סק"ט ,הנזכר לעיל,
שאמר המגרש דבר בשעת נתינת הגט …אלא שהשואל
כשבאר הטעם להחמיר בבעל שקבל על עצמו קנס ,כתב –
מודיע האמת שמחמת יראת הקנס גרש …בנידון הרשב"א
"נראהדאףדבגטחשיבליהאונסכשמתחרט ,והויבכללגט
…אףדלאמסרלהמודעא,האונסניכרוהויגטמעושה".
מעושה להרבה פוסקים באה"ע סימן קל"ד" ,ומבואר דנקט
יש מקום לברר אליבא דשיטת הרשב"א ,כשהבעל קבל
בפשיטות שאליבא דהרשב"א יש להחמיר ,רק אם הבעל
על עצמו את הקנס מרצונו הטוב ,מפני שבקש לתת גט
התחרט.
לאשתו ,ולא חזר בו מרצונו זה עד למועד סידור הגט,
וכןכתבובספרמשכנותיעקבחלקאה"עסי'לחוסי'לט,
והוסדר שחיוב הקנס יקבל תוקף עפ"י ההלכה ,האם ניתן
)הובא בפת"ש סי' קל"ד סק"י( ,ובשו"ת אדמת קודש חלק
לסדרגטאףלכתחילה,אושמאמוטלעלינולהביאלביטול
אה"עסי'ל'.
הקנסקודםהגירושין.
וכן בספר חלקת יואב דיני אונס ענף ב' כתב – "כתבו
לעיל הבאנו מפס"ד של ביה"ד הגדול )בפד"ר כרך ב'(.
הפוסקים )אה"ע סי' קלד סעיף ד'( דאף לסוברים בנשבע
בסיוםאותופסקהדיןכתבושאינםמסכימיםלפסקדינושל
לגרש דהוי אונס ,זה רק אם יתחרט ואינו מגרש רק מכח
בית הדין האזורי שאישר הסכם גירושין הכולל מרכיב של
השבועה,אבלאםמגרש ברצוןפשוטכמושהיהלומקודם,
קנסאםלאינתןהגט,קנסשהבעלהתחייבבדרךהמועילה,
בזהמהנילכו"ע.והיינוכיוןשמתחילההכניסאתעצמולזה
וכתבו"-אמנםיתכןלומרשביה"דהאזורילאחששלזה,כי
ועדייןרצונולזה".
היהמשוכנעשהבעללאיתחרטמלתתגט,הואילוהואהיה
בשו"ת בית יהודה חלק אה"ע סי' כט כתב בדעת הב"י
הדורש לגט ,ובכל תקופת הדיונים הממושכים שהיו בין
שאין מחלוקת בין הרשב"א לרב מימון נג'אר .וז"ל " -אם
הצדדים,עמדהבעלעלדעתולגרש.אבללמעשהלכתחילה
הבעל מרצונו קנס עצמו בסך ממון שאם לא יגרש יתחייב
ישלחושבכלמקרהלחששגטמעושה,וישלהמנעמלאשר
להפסידו ,כיוןשמרצונועשהולאבאלוהדברמאחרים ,לא
הסכםשלגירושיןאשרבומתחייבהבעלבקנס,אםיתחרט
מיקרי אונס ,וזהו נדון דתשובת ה"ר מימון נג'אר ז"ל
מלתתאתהגט",עכ"לבפסקהדין.
שהעתיק מרן ב"י סי' קל"ד יע"ש .ולא דמי לנדון דתשובת
יתכןשיסודהוראהזושכתבוביתהדיןהגדול,הואעפ"י
הרשב"א ז"ל דקרובי לאה וכו' דנאותו זה לזה בקנס אלף
פסק השו"ע בסי' קלד ס"ד וסי' קנד סעיף כג שאם הבעל
דינרכדישיגרשלזמןפלוניכו'יע"ש.והתםמעצמםנתקשרו
נשבע טוב שיתירו לו השבועה קודם סידור הגט .אך יש
בקנסואףעלפיכןהשיבהרבז"לדחשיבאונס.דשאניהתם
מקום לבחון את הדברים ,לאור דברי האחרונים שיובאו
שנתחרט אח"כ ומיאן ,והללו מתרין בו מצד הקנס כדאיתא
להלן.
462אבןהעזר
עטרתדבורה
מהרח"ש בקונטרס המודעא והאונס הביא מדברי
הרשב"א,וכתבשבנידוןשבתשובתהרשב"אמבוארשהבעל
כרבאדאיעבידלאמהני",עכ"ל.להלןבדברינואודותשטר
חליצההבאנוהמשךדבריו.
התחרט מרצונו לתת גט ,אבל אם עמד וגרש ולא ראינו
ויש לצרף לזה מש"כ הגר"א בביאורו לסי' קנד ס"ק עא
שהתחרט ,הגט כשר .ולאחר שהביא מדברי הריטב"א
שחלק על פסק השו"ע שטוב להתיר השבועה קודם סידור
ותשובתר'מיימוןנגאר,כתבמהרח"ש–"א"כ נמצינו למדין
הגט ,והביא מדברי הרא"ש והמרדכי שלא הורו כן וסיים
לפי זה ,דכל שמביא האונס עליו ולא נתחרט אם תלה גיטו
שכןכתבוהרבהפוסקיםדכלדברשאדםעושהמעצמואין
בדבר אחר כגון שנדר יאסרו פירות העולם או חייב עצמו
בומשוםאונס.
בקנס כך דינרין ,אם לא יגרש כל אפין שוין דלא הוי אונס
הרי שרבו הפוסקים הסוברים ,שאם ידוע שהבעל קבל
ובדיעבד כשר .ואף לכתחילה כפי הנראה אין צריך,מדכתב
על עצמו את הקנס מרצונו ,והקנס נעשה בדרך שיש בה
רבינו פרץ והביאו הטור אבן העזר ז"ל סוף סימן קנ"ד וז"ל,
תוקף עפ"י ההלכה ,והבעל עומד ברצונו לתת גט ,כל זמן
כתבהרבינופרץוכו'ואםנשבעהבעלליתןגטצריךשיתירו
שלא שמענו שהבעל חזר בו מרצונו להתגרש אין מניעה
לו קודם שלא יהא דומה לאונס ,אך עירבון יתן אם ירצה
לסדר גט ,ואפילו לכתחילה אין צורך להביא לביטול הקנס.
שאיןזהדומהלאונסע"כ,הרישכתבשאעפ"ישנותןעירבון
אמנם בתשובת משכנות יעקב אה"ע סי' לט ס"ק יד נראה
והיינוכמוחייבעצמובקנס,ואפילוהכיאיןצריךשיחזירולו
שאינו סובר כן ,אלא כדעת פס"ד ביה"ד הגדול שהבאנו
העירבון,ואדרבא כתב שיתן לכתחילה.ויראה הטעם משום
לעיל .אך בכל מקרה למעשה יש לנהוג כהוראה זו של
דתלהגיטובדבראחר,מהשאיןכןבשבועה".
ביה"ד הגדול מפני שבמקרים רבים ביה"ד אינו מודע
ובדרך זו הלך בספר אגודת אזוב אה"ע סי' יט )אות ז'(.
לאמירות כאלו או אחרות של הבעל שנאמרו מחוץ לאולם
האגודתאזובהביאמדבריהרמ"אסי'קלדס"ד,וכתב–"יש
הדיונים ,שבהם הוא טוען להיותו אנוס מפני הקנס ,ובכל
להעיר ,א"כ למה סתם הרב לפני זה כהמחבר שכתב אך
מקרהאיןלסדרגטאלאלאחרשיבטלוהקנסות,ועודמפני
ערבותיתןאםירצהוהוארבינופרץשהביאהטורסי'קנ"ד.
שעפ"י סדר הגט הנהוג עושים התרת נדרים ושבועות
משמע דאפילו לכתחילה נמי שפיר דמי ,וגבי קנסות הכריע
ובהעדרהתרתנדריםאיןמסדריםגטלמישנשבעלגרשגם
שיש לחוש לכתחילה לפוטרו מן הקנס ,ומאי שנא ערבות
אםמודיעשמגרשמרצונוהטוב.
שכתבואךערבותיתןוכו',דהיינודוקאבסתמאדלאידעינן
שיטתמהרי"ק
מקנסות…לכןיראהדהרבמפרשדברירבינופרץוהמחבר
שחוזרבומןהגירושיןואינומגרשאלאמפניהפסדהעירבון,
שיטתמהרי"קהיאשאיןלדוןאתהבעלכאנוס,אםהוא
ובכה"ג שפיר דמי לגרש אפילו לכתחילה .משא"כ בדידעינן
מרצונוהביאעלעצמואת האונס.מהרי"קבשרשסגכתב-
שאינומגרשאלאמפניהערבותאוהקנסשקיבלעלעצמו,
"גם בענין אונס ממון דבר פשוט הוא שהוא אונס כאשר
בזהאיכאפלוגתאכמ"שבהגה"ה".
כתבת .אמנם נסתפקתי במה שכתבת שהממון הושלש
ועפ"יזההעלההאגודתאזובבמסקנתדבריו)שםבאות
מתחלהאדעתאדהכי,שאםרצונךלומראדעתאדהכישלא
יח( – "העולה מכל זה לדינא ,במי שקיבל עליו קנס אם לא
יתננולואלאאםכןיגרש,א"כעשההבעלמתחלהמדעתו.
יגרש,כלזמןשלאשמענוממנושהואמתחרטעלהגירושין,
פשיטא שאין זה אונס מה שלא רצה השליש להחזיר לו
יכוללגרשלכתחילה".
המעות אם לא יגרשו ,דאין אונס אלא הבא לאדם מחמת
ובספר זכר שמחה סי' קצ"ז הביא מדברי הג"ר מנחם
מענדל קארגויא ז"ל )מחבר ספר גידולי טהרה ,תלמיד
ההפלאה ורבי נתן אדלר ז"ל( שכתב בלשון זו – "אע"ג
אחריםזולתו,לאפוקיזהשהביאהאונסעליו".
מבואר בדברי מהרי"ק שאין לדון גביית הקנס כאונס
מאחרשהבעלהביאזאתעלעצמו.
דהרשב"א מחמיר בקנס ,היינו ששם היה המעשה שהבעל
ובספר מכתב מאליהו שער ז' סי' כ' כתב על דברי
התחרטומיאןלגרשוהלךלגזברלהתפשרולאעלתהבידו,
מהרי"ק – "מדקאמר שלא רצה השליש להחזיר לו המעות,
בהא איכא גילוי דעת יתירא דרק מחמת הקנס הוא מגרש
נראה בהדיא שנתחרט הבעל ומיאן בגט ,ורצה שיחזיר לו
)עייןב"י,ודלאכב"שוהלבוש(.אבלאםהואאומרבפירוש
המעות ,ואפ"ה פשיטא ליה ז"ל דאין זה אונס ,כיון שהוא
אני מגרש ברצון טוב ,ואפילו לא הייתי מחוייב בקנס ,אין
הביאועליו".
ספקשהקנסלאמגרעדיבורו.וכןמישנשבעלגרשדחששו
וכןמפורשבתשובהאחרתשלמהרי"קהנמצאתבשו"ת
הפוסקים,היינובסתם,אבלאםאומראףשלאהייתיאנוס
מהרי"ק החדשים סי' כט ,וז"ל – "ואשר נסתפקת בעניין
מן השבועה אני מגרש מרצוני ,אין כאן פקפוק והבאתי
השכיב מרע שנותן גט לאשתו מחמת שבועתו אשר קדמה
ראיות לזה .וזה אחד מן המקומות שלא דקדק מהר"ם בעל
מעת הנישואין ,ויש עדים שלא היה מתרצה לגרש אם לא
סדר הגט ,שכתב דמתירין לו מספק שמא נשבע לגרש ,אף
מכחהכרחהשבועהשהכריחתולקיימה,ושאלתהאםיקרא
דאיןבזהאלאחששאבעלמא,ויותרהיהלנולהדרלהתיר
זהגטמעושה,ואםלרווחאדמילתאהואדמתיריםהשבועה
מספקשמאנשבעשלאלגרשדישחששאדאורייתאדקיי"ל
שנשבע הבעל לגרש .לע"ד נראה דודאי לרווחא דמילתא
סי'עה463
הוא שמתירים שבועות האלו ,דכן יש ללמוד מתוך דברי
אונס מבחוץ ,והוה ליה כמחזק את עצמו לעשות דבר …
רבינו פרץ עצמו שכתב שאם יש שבועה מתירים לו כדי
שכלדברשיתחייבברצונואיןשםטענתאונס".
שלאיהאדומהלאונס,משמעמתוךלשונודלאחיישאלא
בנידוןנוסףשבאותהתשובה,כתבהר"מנג'אר " -קודם
משום לעז מפני שהוא דומה בעיני העולם לאונס ,אבל לא
נתינת הגט בשלשה ימים ,שמעו מפי הבעל שהוא מתפחד
שיהא אונס גמור ,דא"כ הל"ל צריך שיתירו לו דלא ליהוי
מהקנס שיצא עליו ,ועל כן הוא רוצה לגרש" ,ועל מקרה זו
אונס ,אלא שאין זה אלא משום חשש לעז …עוד נראה לי
כתבהרבמימוןנג'ארשיששחששולפסולאתהגטוטעמם
ראיה ברורה להכשיר אשר אין לפקפק עליה ,והוא כי דבר
היה " -כי כונתם היא שכל אשר יטיל על עצמו קנס לגרש,
פשוט דכי היכי דגט מעושה פסול ה"ה חליצה מעושה
הוה ליה מעושה .ואני אין כוונתי כן ,לפי הראיות אשר
כדתניא בברייתא ומייתי בפרק מצות חליצה )דף קו ,א(,
הבאתי" .ומבואר בדברי הר"מ נג'אר שאין לחוש לכשרות
והתם מדמה להו להדדי לגמרי גט מעושה וחליצה מעושה,
הגטגםאםהבעלהודיעשהואנותןאתהגטרקמפניחשש
ואם איתא דבכה"ג שנשבע לגרש או לחלוץ משעת נישואין
שיחוייבבקנס.
חשיב עישוי ואונס שמחמת השבועה מגרש או חולץ ,א"כ
וכןבתשב"ץח"בסי'סחכתב" -מדבריהרבז"לשכתב
היאך מצינו ידינו ורגלינו,והלא מעשים בכל יום שמשביעין
שנתינת עירבון לא הויא אונס ,למדנו שהמחייב עצמו ממון
אחי החתן ביום הנישואין שאם תזקק הכלה לייבום שיחלוץ
אם לא יגרש וגרש שאין זה אונס .וא"כ האומר אתן למלך
להחליצהכשרהוכתובבספרוחתוםוהעדעדיםונתוןבכלי
מאה זהובים אם לא אגרש אשתי ,מגרש ואין חשש בדבר,
חרשלמעןיעמודימיםרבים.ואםאיתאדבכה"גחשיבאונס
שכיוןשמעצמונתחייבבזהברצונוהואמגרש".
האי שטרא חספא בעלמאומה הועילו חכמים בתקנתן,הלא
יאמר היבם אנוס אנכי לחלוץ מחמת השבועה ,וגם אנו
הרישהתשב"ץהסכיםלסברתהרבהשואל ,שהואהרב
מימוןנג'אר.
סהדי דהכי הוא דאי לאו השבועה לא היה חולץ לה אי לא
אמנםבספראגודתאזובאה"עסי' יטסק"חסברשדעת
יהיבאליהתרקבאדדינרי,וכתברבינוברוךדחליצהמעושה
התשב"ץ היא כשיטת הרשב"א ,ומש"כ התשב"ץ בדבריו
פסולה ,ולזה הסכים רבינו מקוצי )עשין נב( בשם רבינו
הנ"ליתפרשובמקרהשבוהבעללאחזרבומהסכמתולתת
יהודה מפריש ,וגם הסמ"ק נראה דהכי ס"ל ,ופשיטא שלא
גט ,שבזה גם הרשב"א מודה ,כמבואר לעיל .וז"ל האגודת
תקנו רבותינו הקדמונים לעשות שטר חליצה הללו שלא
אזוב – "מדברי התשב"ץ …נראה דס"ל כהרשב"א שהרי
כדעת הני אשלי רברבי .ועוד שהרי אבות עולם שהם רבינו
כתבעלדבריהר"פשכתבאךערבותיתןוכו'שהטעםהוא
אלפס והשאלתות ורבינו שמואל וריב"א ורבינו משה כולהו
משום דתלינן מסתמא ברצונו הוא מגרש .משמע הא אילו
ס"ל דמצות יבום קודמת אפילו בזמן הזה,ופשיטא דלדידהו
ידעינןשאינומגרשמרצונו,חשיבאונס,אע"פשהואמחוייב
הוי חליצה פסולה .ודבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא
בקנסההואמןהדין,דהריהר"פשכתבערבותיתןוכו'ודאי
דאע"ג שאנו מחמירים כדברי ר"ח ורש"י ור"ת שאמרו
באופןהמועילעפ"ידיןתורהקאמר".
דמצות חליצה קודמת ,מ"מ ח"ו לא עלה על דעת רבותינו
יצויין ,הן בתשובת התשב"ץ והן בתשובת הרב מימון
הקדמונים לעשות כדבריהם ולהקל בערוה כנגד רב אלפס
נג'אר נכתב שבאותו נידון היו דיינים שחלקו וסברו
ושאר אבות העולם שהזכרתי למעלה ,ואם היינו מחשיבים
שבנסיבות אלו הגט נחשב כגט מעושה שלא כדין ,והיינו
אונס כה"ג שנשבע לגרש או לחלוץ ,א"כ היתה תקנתנו
כשיטת הרשב"א והמאירי) ,אלא שדברי הרשב"א והמאירי
ומנהגנו שלא כדבריהם להקל בשל ערוה ח"ו ,וחלילה לנו
לאהיולעיניהתשב"ץורבימיימוןנג'אר(.
לעשות כדבר הזה.אלא ודאי פשיטא דכה"ג לא חשיב אונס
מהרלב"חבתשובהסי'קכדנקטלהלכהכשיטתמהרי"ק.
כלל ,שהרי מרצונו ומדעתו אנס עצמו בכך ,ועדיף טפי
וז"ל"-הדיןלהתירלמגרשהשבועהקודם,אינומעיקרהדין
מאונסא דנפשיה דלא חשיב אונס כדמשמע בהדיא בפרק
שיצטרך על כל פנים ,ושאם לא התרו לו שבועתו קודם
חזקתהבתים,וזהברורלמבין".
שיהא הגט פסול ,אבל הוא מדרך חומרא ולכתחילה דוקא.
וכן הרב מימון נג'אר בתשובתו שהובאה בב"י )שהבאנו
אבל בדיעבד ,או היכא דלא אפשר ,הגט כשר .ראיה לזה,
לעיל( ,סובר כשיטת מהרי"ק ,וכפי העולה ממש"כ "אין זה
שזה הדין לא נמצא בשום פוסק אלא בקצת מהפוסקים
אנוסשכברנתרצהבזה".וכןכתבבשו"תאגודתאזובסי'יט
האחרונים ז"ל ,בעל הטורים ובעל כלבו והרב שמעון צמח
סק"הבדעתהרבמימוןנג'ארשדעתוהיאכשיטתמהרי"ק.
ז"ל ,וכולם משם הרב רבינו פרץ ז"ל כמו שהוא בספר מצות
נציין שדברי הרב מימון נג'אר הובאו בב"י בקצרה,
קטן…וישבהםכמהוכמהשאםנעשההגטזולתםכשר,וזו
ולאחרונה יצאה לאור תשובתו המלאה ,בספר התשב"ץ
היא כמותם .גם הוא ז"ל בעצמו דייק בלשונו להודיענו
ח"ב ,מהדורת מכון ירושלים ,עי"ש בנספח שבסוף הספר
שמדרך חומרא היה המצוה בכך שכתב שלא יהא דומה
שהביאו תשובה זו מכת"י ,וממנה עולה שדעת הרב מימון
לאונס כנזכר ,שאינו אונס כפי האמת ,אלא שהוא ע"ד
נג'אר שכל דבר שיתחייב ברצונו אינו נחשב כאונס .וכתב
החומרא שלא יהא דומה לאונס .והטעם לזה שאינו חשוב
שם – "בזה הנידון שהוא בעצמו חייב עצמו לרצונו ואין לו
אונס אלא הדבר שבא לאדם שלא מעצמו ,אבל הדבר שבא
464אבןהעזר
עטרתדבורה
לו מעצמו אין נקרא אונס ,וכל שכן כשנשבע או נדר הוא
קודם לכן באותה תשובה הוכיח מתשובת רב האי שניתן
מעצמו לא לבקשת שום דבר אחר ,אלא לזרזוזי נפשיה כמו
לסדרגטגםאםהבעלמתחרט,ונותןגטרקמכחהשבועה.
בנושא שלפנינו ,שאינו נקרא אונס .ולקיים דברי עוד עם
עוד כתב מהרלב"ח באותה תשובה – "מכל מקום נראה
היותשכפיהנראההיהמספיקמהשכתבתיאעידהליעדים
לדעת הר"י קולון ז"ל באונס ממון ואונס שבועה שוים הם
נאמנים מגדולי ישראל רבנים וגאונים ,חדשים גם ישנים,
ומהטעם שכתבתי ,דמה לי שימסור המעות ביד השליש או
ולא לבד הם עדים שהם שנים או שלשה אבל הם עדה
שימסור השבועה ביד החכם ,וכל שכן כשהשבועה הוא
ועדים.
באופן שאף על פי שהחכם ירצה להתירה לא יוכל מצד
הראיה הראשונה היא ,מהרב רבינו האי ז"ל ממהר"ם
השבועה או הנדר בעצמו שעשה אותה הנשבע או הנודר
והרא"ש והמרדכי ז"ל כתובה בפסקי הרא"ש ז"ל בנדרים
באופן שלא יהיה לה היתר כמו בנושא שלפנינו ,דאז כל
פרק ד'נדרים ובמרדכי בשבועת פרק שבועות שתים בתרא.
האונס בא לו מחמת עצמו ולא מחמת אחר דהוא בעצמו
וזה לשון רבינו האיי גאון ז"ל שם …ומי שיצרו מתגבר עליו
רצה בכך ולזרוזי נפשיה הוא דנדר הכי .והנה הרר"י קולון
וקפץ ונשבעבתורה כשהספר בידו,שאשה פלונית לאתהיה
ז"ל החמיר שם הרבה מאד בענין שלא יהא המגרש אנוס
אשתו לעולם ,ואחר כך נתחרט על שבועתו ומקבץ בעלי
בגט יותר מכל אשר לפניו ועם כל זה כתב הדבר הזה
תורה ומוסר להם טענותיו ושבועתו אם יש להם להתיר את
בפשיטותכאלואיןראוילהחמירבוכלל.הרינתבארמדברי
שבועתו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו או לא .כך ראינו
כל אלו הרבנים דמה שכתב הרי"ף ז"ל הוא בדרך חומרא
שבדורות האחרונים אין כח באדם להתיר שבועה כלל לא
ולכתחילה דוקא והיכא דאפשר.ושאר כל הפוסקים ז"ל עם
בארץישראלולאבחוצהלארץ…הילכךיוציאויתןכתובה,
היות שלא כתבו זה הדין מבואר עם כל זה לא נמצא בשום
ואין בו משום לעשות שלום בין איש לאשתו עד כאן לשונו.
אחד מהם בהפך מזה כפי מה שחפשתי בספרים אשר בידי
הרי ראיה גמורה לדברי ומבואר שהגאון ז"ל צוה לעשות
ומי שיאמר שלדעתם יקרא אנוס המגרש קודם היתר
מעשה שיגרש הנשבע לגרש את אשתו בלי התרה כלל,
שבועתו עליו להביא ראיה .אשר מזה הצד יכולני לומר
שאםכשמגרש היומתירין לו יתירו לוכדי לעשות שלום בין
דזכיתי לדון לדעת הרמב"ם ז"ל הרב בזה המלכות ,דאין זה
איש לאשתו ,אבל ודאי צוה לעשות מעשה בלי התרה כלל,
אונס מהטעם הנזכר דלא כתב היתר השבועה .גם מהראיה
עם היות שהמגרש היה מתחרט ומבקש שיתירו לו ומראה
שהביאהרבז"ללשצריךשיגרשהאישמרצונושהיאמפסוק
שהגט שהיה נותן הוא מצד אונס השבועה ,ושב"ד לא היו
והיה אם לא תמצא חן בעיניו ,נראה שהדין הזה פשוט
נזקקיןלהתירלו".עכ"למהרלב"ח.
לדעתו ז"ל שאם לא מצאה חן בעיניו עד שלסבת כן נשבע
עיין בבית יוסף בסוף סי' קנד ובשו"ע סי' קנד סעיף כד
לגרשה ,מרצונו הגמור מקרי ,ואפילו מדרבנן אינו פסול ,כי
שהביא להלכה את דינו של מהרלב"ח .אך בשו"ע סיים
אין שם אונס כלל שהרי גירש לרצונו .ובפרט אם הסיבה
"וטוב לגרשה בשני גיטין ,ויתנם לה זה אחר זה" .עכ"פ
שלא מצאה חן בעיניו כשנשבע לגרשה היא קיימת בשעת
מבואר שנקט לדינא כדינו של מהרלב"ח .וכאמור ,בתשובת
הגירושין,וכלשכןאםהיאחזקהיותרבשעתהגירושין,כמו
מהרלב"ח מבואר שפסק דינו גם במקרה שהבעל חזר בו
בנושאשלפנינוכיבודאימרצונוהגמורמקרי".
ואינו רוצה לגרש ,ונותן גט רק מכח הכרח השבועה .ועיין
העולהמהאמורשדעתמהרלב"חלהקללהתירלסדרגט
ביאורהגר"אסי'קנדס"קעא,שהביאאתראייתמהרלב"ח
בנידון שלו שהבעל רצה לתת גט מיום שנזר נזירות שמשון
מדברי הרא"ש והמרדכי ,וסיים "וכן כתבו הרבה פוסקים
ועד למועד הגירושין ,ובנסיבות אלו מהרלב"ח לא מצא
דכלדברשאדםעושהמעצמואיןמשוםאונס".
מקום לחוש כלל ,מפני שגם אין לחוש מכח תשובת
אמנםמהרלב"חהזכיראתתשובתהרשב"אוכתבבלשון
הרשב"א ,וכן עפ"י סברת הרמב"ם הנזכרת ,הגט כשר .אך
זו – "וכבר ראיתי תשובת הרשב"א ז"ל שהחמיר במי
מהראיותשהביאמהרלב"ח,עולהשדעתראשוניםלהקלגם
שהסכים עם קרובי אשתו לגרשה בקנס אלף דינרים ואחר
אם לאחר שנשבע הבעל חזר בו ,ונותן גט רק מכח הכרח
כך נתחרט ומבקש להפטר מן הקנס ,ומחמת שלא יכול
השבועה.
להפטר גרשה ,והשיב שהגט פסול .וכעת איני מכניס עצמי
וע"ע בשו"ת בית יוסף דיני גיטין סי' ג' שהשיב בנידון
לבאר אם חולק על דעת הר"ף אם לא ,האמנם לנושא
דומהוכתבבקצרהכמהרלב"חלהוכיחמדברירבהאיגאון
שלפנינו אני אומר שאין ממנה קושיא כלל לדברי ,כי יש ויש
שלאלחושלדונוכאנוסעלהגירושין.
כמה חלוקים מבוארים מלשון התשובה והשאלה לנושא
בתשובתהרדב"זחלקג'סי'תקנבכתב–"מעשהבראובן
שלפנינו ,שהכל היה ברצונו הגמור ,כמו שאזכיר לפנים
שקפץ ונדר בנזירות שמשון שאם אשתו תמחול לו כתובתה
בע"ה".
שיתן לה גיטה ויגרש אותה ובא לגרשה כדי שלא יהיה נזיר
נראהמרמיזתלשונו,שהרשב"אאינומחמירכשמתחילה
שמשוןואינומגרשאותהאלאמכחנזירות…ולעניןהנשבע
ועד סוף הבעל רוצה לתת גט ,על כן בנידון שדן עליו
לגרש את אשתו כתבו בשם רבינו פרץ ז"ל ואם נשבע איש
מהרלב"חהגטכשרגםאליבאדשיטתהרשב"א.אךכאמור
ליתן גט צריך להתיר לו קודם שיתן שלא יהא דומה לאונס
סי'עה465
אך עירבון יתן אם ירצה שאין זה דומה לאונס עכ"ל.וכתוב
מהריב"ל ח"ב סי' יח הביא מחלוקת הרשב"א ומהרי"ק,
בהגה"ה ובספר אבן העזר הרי שאינו אונס גמור אלא
ולאחר מכן כתב – "ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מה
שדומה לאונס ומודה הרב ז"ל שאם גירש ולא התירו לו הוי
עמא דבר ,שנהגו לכתוב בכתובות ,שאם יחלה שהוא נשבע
גט .וטעמא דמילתא ,דאונס שאדם מביא על עצמו לא הוי
לגרשה ,כדי שלא תשאר זקוקה ליבם" .בנידון שבתשובת
אונס שהרי בשעה שנשבע לגרש מדעתו נשבע וגם עתה
מהריב"ל היבם נשבע לחלוץ ולאחר מות אחיו חזר בו
שרוצה לגרש ולקיים שבועתו מדעתו הוא …ואי לא
ומסרבלחלוץ,ובזהכתבלהורותכשיטתמהרי"ק.
מסתפינא שכבר הורה זקן הוה אמינא דלא צריך התרה
אפילו לכתחילה שהרי כל הראשונים לא הזכירו חומרא זו,
בתשובתמוהר"יהלוי)להג"ריעקבלביתהלויז"ל(כלל
ב'סי'יאהסכיםעםמהריב"ל.
אלא אדרבה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' גירושין וז"ל ולמה
ובספרמשאתמשהחלקאה"עסי'יזכתב,וז"ל" -כתב
לא ביטל גט זה שהרי הוא אונס וכו' שאין אומרים אנוס
מרן בסי' קל"ד בשם ה"ר מימון נג'אר במי שקנס עצמו
אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן
במאהזהוביםלאדוןהעיראםלאיגרשכו'דלאאמרינןגט
התורה כגון שהוכה עד שמכר או עד שנתן ע"כ .ובנ"ד הרי
מעושהאלאהיכאדכופיןאותושלאלדעתו,אבלבנידוןזה
מחוייב מן התורה לקיים שבועתו דכתיב ככל היוצא מפיו
איהו ניהו שחייב עצמו ,ולכי מגרש מרצונו מגרש …וכזאת
יעשה ולא יחל דברו ואין זה אונס .ותו דאין אדם לוחץ
כתבו בכמה דוכתי הרא"ש והמרדכי …בשם רב האי במי
ודוחק אותו אלא הוא דוחק את עצמו ולא הוי אונס .ונ"ל
שנשבעומתחרטעלשבועתושאיןכחבידינולהתירו,אלא
שגם הרב רבינו פרץ ז"ל לא אמרה אלא משום חומרות גטין
יקיים שבועתו יגרשנה יע"ש .אשר מכלל דברי קדשם
כשאר חומרות שנהגו הראשונים ואינם לעכב .הא למדת
שמעינןדלאחשיבאונסאלאאתהעשוימשלאחרים,ברם
שאין הגט מעושה ,ופשיטא דיצא ידי נזירתו.ומשנה שלימה
מהשהאדםבשבועהאובחיובממוןבודהוהביאהאונסעל
שנינו בפרק השולח א"ר יוסי בר יהודה מעשה בצידון באחד
עצמו ,לא יחשב מחמתו גט מעושה .דאיהו ניהו האונס את
שאמר לאשתו קונם שאני מגרשך וגרשה והתירו לו חכמים
עצמו .וכבר באמת אמרו דמ"ש רבינו פרץ בנשבע לגרש
שיחזירנהמפניתיקוןהעולם,ולאמצינוולאראינולאחדמן
שצריך להתירו תחילה וכו' ,לאו מדינא אמרה למילתיה,
המפרשים שיאמר שצריך להתיר נדרו קודם שיגרש שלא
אלאלחומראבעלמאומהיותטוב…והלוםהרשב"אדידיה
יהיההגטמעושה".
לא מפליג בין אונס הבא לו מאחרים לבא מחמת עצמו,
ובתשובהאחרתבחלק ג' סי' תרי כתבהרדב"ז – "הילכך
מדקא פסיל לההוא גיטא דהו"ל לאכשורי בהדיא מהאי
בנ"ד יגרש את אשתו ויצא ידי החרם שהרי מן התורה
טעמא ,אלמא בכה"ג נמי אונסא הוי לדידיה .הנה הרואה
מגורשת גמורה היא ,שאין זה אונס ,כיון שהוא הביאו על
יראהשלאעמדודבריובפניהאחרונים.דהרימהריב"לכתב
עצמו ,אינו אלא חומרות אחרונים .ואם יחזיר אותה מוטב,
להדיאבשניותסי'יחעלדבריהרשב"אהללווז"לופוקחזי
ואם לא ירצה להחזירה יתן לה גט אחר מדעתו ,להוציא
מאי עמא דבר שנהגו לכתוב בכתובות ונשבע החתן שאם
מידיחומרתהאחרוניםז"ל".
יחלה שיגרשנה בגט שלא תפול כו' יע"ש .גם מרן מוהר"י
וכןהואבתשובתהרדב"ז חלק א' סי' קסא ובחלק ד' סי'
קארובתשובהסי'ג'כתבבמישקבלנזירותשמשון…דאם
קכו,אךבתשובהזושבחלקד'הנידוןהואכשהבעלמתחרט
באמת קיבלו מעצמו שלא היה אדם אונסו לקבל ,דין הוא
ואינו רוצה לגרשה ,ולמעשה נותן גט רק מפני הכרח הנדר.
שיגרש והגט כשר ע"ש .גם הרב מוהר"י הלוי בתשובה י"א
וז"ל – "שאלה מעשה היה בראובן שנדר בנזירות שמשון
ורביםבמניןמןהאחרוניםז"לקיימווקבלוגטהניתןמחמת
שיגרש את אשתו והוא עומד קרוב לפסח …ועתה מתחרט
האונסשהבעלהביאעלעצמו,ודלאכהרשב"אבתשובה".
מה היא תקנתו .תשובה ,כבר ידעת כי נזיר שמשון אינו
והנה היהמקוםלבאראתתשובתרבהאיגאוןשהביאו
בשאלה והתרה ואפי' שיתחרט או שימצא פתח לנדרו אינו
הראשונים בדרך אחרת ממה שפרשוהו הרלב"ח הב"י
מועיל …וא"כ אין לו תקנה אלא שיגרש ויצא ידי נזירותו,
ומשאת משה הנזכרים ,אלא עפ"י דרכו של התשב"ץ.
ואעפ"ישנראהשמגרשבאונסוגטמעושהאינוגטלאקשיא
התשב"ץ בחלק ב' סי' סח כתב "ואני אומר שהנשבע לגרש
כיון שע"י גט זה נפטר ממזונותיה ואינה כאשתו לשום דבר
אומרים לו לגרש לקיים שבועתו משום מצות עשה דככל
כבר יצא ידי נזירותו ,ואם נתקדשה לאחר תפסו בה קידושין
היוצא מפיו יעשה ,ואם אמר איני מגרש כופין אותו כדין כל
שאין זה אונס גמור שהרי מדעתו ורצונו נדר והביא עליו את
מבטלמצותעשה,כדאיתאבפרקהכותב)פ"וע"א(.ולאהוי
האונס.ואע"ג דקצת האחרונים הצריכו למי שבא לגרש את
גטמעושה,שהרימצוהעליולגרשכדמוכחבפרקחזקת)מ"ז
אשתו להתיר כל נדר או שבועה שיש לו לגרש אותה,
ע"ב( דאמרינן …וכן אתה אומר בגטי נשים כופין אותו עד
חומראבעלמאהיאכשארחומרותשהחמירובגיטין".
שיאמר רוצה אני.ודילמא התם נמי סבר מצוה לשמוע דברי
מבואר שהרדב"ז כתב שמדינא הגט כשר אף כשהבעל
חכמים.וכיוןדמצוהלשמועדבריחכמיםאינואונס,ולאהוי
חוזר בו ואינו רוצה לתת גט ,אלא עושה כן רק מהכרח
גט מעושה .כ"ש אי מצוה דאורייתא רמיא עליה דכייפינן
הנזירותשמשוןשקבלעלעצמו.
ליהולאמקריגטמעושה".
466אבןהעזר
עטרתדבורה
וכן דעת רבי יהודה בן הרא"ש שהובא בב"י סי' קנד
האונס ,מאחר ועפ"י ההלכה אסור לגבות ממון זה בעל
שכתב "גם נשבע שאם ישחוק שיגרשנה בגט כשר …והלך
כרחו ,וממילא מלכתחילה הבעל לא הביא על עצמו כל
ושחק.והשיבהריהואמושבעועומדלגרשה,וביתדיןכופין
אונס .ואם יאכפו עליו את חיוב הממון ,הרי שהאונס נוצר
אותו לקיים שבועתו והגט הניתן בכפייה זו גט הוא ,שכל
עלידיאחרים.
דבר המוטל על האדם לעשות כופין אותו לעשותו והמעשה
קייםעכ"ל.
וכןכתבבשו"תנודעבשעריםח"אסי'ג',שהשיבבנידון
שלאחר שכבר ניתן הגט התברר שהבעל קנס עצמו אם לא
ואמנם,כןכתבמהרח"ש בקונטרס המודעא והאונס,וז"ל
יתן גט ,וכתב להקל בדיעבד עפ"י שיטתמהרי"ק,אךהתנה
– "אין הכרח לומר דהרשב"א ז"ל חולק על אותם הגדולים
זאת שהקנס בר תוקף עפ"י ההלכה .וז"ל הנודע בשערים -
הנז"לשהביאותשובתרבהאי,ולאהםעליו.דאפשרדאע"ג
"בדבר האנוסעפ"י קנס ,מבואר באה"ע סי' קל"ד ס"ד דטוב
דכתב הרשב"א ז"ל דאונס שמביא אדם על עצמו הוי אונס,
לחוש לכתחילה ,אבל אם גרש מפני זה כשר …אך אף
היינו דוקא בשאר אונסין שאינו מחוייב בדין לגרש ,כההוא
לדברי המקילים הכל תלוי אם החיוב כדין דהיינו שמחייב
נידון דידיה שהיו מיראים אותו מחמת הקנס ואינו בדין
אתעצמובממוןונעשהעליוחיובגמור,רקשאםיגרשיפטר
לגרש על כל פנים רק שמגרש מחמת היראה .וכיון דחשיב
מהחיוב .אבל היכא שאין החיוב ע"פ הדין הוי אונס גמור
אונס מה שהוא מביא על עצמו הוה ליה גט מעושה שלא
לכו"ע".
כדין אם אנסוהו .אבל כשנשבע לגרש שמחוייב בדין לגרש
ולפיזהכתבהנודעבשעריםבנידוןשלפניו,שהבעלקבל
כדי לקיים שבועתו אפשר דיודה הרשב"א דהגט כשר ,ויש
על עצמו שבוררים יפסקו בסכסוך בינו לאשתו ,והם חייבו
כח ביד ב"ד לכופו על זה כמו גבי גט מעושה כדין,דאמרינן
אותובקנסאםלאיתןגט" –,הנהלאידעתיאםהקנסהיה
]גיטיןפחע"ב[דהגטכשראע"גדאנסוהואונסגמורבשוטים
לקייםדבריהפשרנים,אבלהקנסהיהעלפיעצמושנתחייב
ובכלמיניכפיהכיוןשהדיןנותןכך.הכאנמישהדיןנותןכך
כדין באופן המועיל גם בדין .או שהקנס עשו הפשרנים
אע"ג דכפוהו על זה הגט כשר ,וכל שכן אם הוא עשאו
לקיים ולאמץ דבריהם .באמת לא ידעתי אם יכולת בידם
מאליו כדי לקיים הדין.וכן כתב רבינו יהודה בן הרא"ש ז"ל
לעשותקנסוחיובלקייםדבריהםעפ"יהדין,הויגטמעושה
בתשובה הביאה הרב ב"י באבן העזר סימן קנ"ד וז"ל,
…לא ראיתי להאריך בזה ,כי לדעתי הכל תלוי אם היה
שנשאל על מי שאסר על עצמו הנאת תשמיש אשתו אם
החיובכדיןאולא,דאםהחיובאינוע"פדיןהויגטמעושה,
ישחוק ,גם נשבע שאם ישחוק שיגרשנה בגט כשר מוסף על
ואם היה ע"פ דין רק שמעצמו להנצל מאותו חיוב מגרשה,
איסורו ,והלך ושחק ,והשיב הרי הוא מושבע ועומד לגרשה
הויאונסדנפשי'".
וב"ד כופין אותו לקיים שבועתו ,והגט הניתן בכפיה זו גט
הוא,שכלדברהמוטלעלהאדםלעשותוכופיןאותולעשות
ובסיום התשובה כתב – "בנ"ד העיקר שיש לבטל הגט
הואמפניהקאמפראמיס,אםחיובהקנסאינועפ"יהדין".
והמעשה קיים עכ"ל וכו' .ויש ללמוד מדברי המרדכי
ב .מהריב"ל ח"ב סי' יח כתב להגביל את העישוי
והגהותיו]ב"ברמזתפ[וכמש"כבמקוםאחר.אבלהריטב"א
האפשרי במקרה שבו הבעל הביא על עצמו את האונס,
ז"ל חולק על זה בתשובה הביאה הרב ב"י סימן קס"ה וז"ל,
אליבא דשיטת מהרי"ק .וז"ל מהריב"ל – "כיון דכן הוא,
שאלת על יבם שנשבע לחלוץ ליבמתו ליום ידוע אם כופין
שהאונס שמביא האדם על עצמו לא היה אונס .אם כן היה
אותו לחלוץ ,הא ודאי למאן דסבר דחליצה מעושית שלא
נראה לכאורה כדכתבינן דמצינן לכוף אותו לקיים את
כדין פסולה,ואפילו למ"ד מצות חליצה קודמת אף לזה אין
שבועתו .ואף על גב דמנדין לעובר על השבועה והרשות ביד
כופיןוכו'".
בית דין לייסר ולהוכיח כאשר יראה בעיניהם ,מכל מקום
אך המהרלב"ח ,הב"י בתשובה ,ובספר משאת משה לא
מסתברא לי דאין כופין אותו לחלוץ לא בשוטים ולא בנדוי
בארו כך את תשובת רב האי .כפי הנראה הטעם מפני
ולא בחרמים ,דכמה עברו על שבועתם ולא נענשו ,ומצינן
שנקטו בפשיטות דלא כסברת התשב"ץ והר"י בן הרא"ש,
למימר דהאי גברא לא אסיק אדעתיה כשנשבע שיכפוהו על
אלא כסברת הריטב"א בתשובה שהביא הב"י סי' קסה
שבועתו בשוטים או בסילוא דלא מבע דמא ,ואדעתא דהכי
שכתב "כי אע"פ שעל השבועה אתה בא לכופו ,כיון
נשבע,ואיכפינןליההויאונסשלאהביאוהואעליו".
שמחמת אותה כפייה הוא חולץ ,החליצה מעושית היא".
וכןהסכיםבתשובתמוהר"יהלויכללב'סי'יא.
ומתוך כך הוכרחו לבאר שמתשובת רב האי מוכח שאונס
מבואר מדברי מהריב"ל ,שאמנם הכריע להלכה
שאדםהביאעלעצמואינונחשבכאונס.
כמהרי"ק,ואיןלחושלהפעילאתהעישוישהאדםהביאעל
אליבאדשיטתמהרי"קחשובלצייןשנידברים.
עצמו בהסכמה ,ויגרש או יחלוץ רק מכח השבועה .אך אין
א.חיובהקנסוהממוןשהוטלעלהבעלעקבסירובולתת
לנקוט באמצעים אחרים לכופו על שבועתו ,אמצעים שלא
גט ,נוצר בדרך המועילה על פי הדין ,שאם לא כן הבעל
הביאעלעצמובעתשנשבע.
רשאילהתנערמחיובוזהולטעוןשמאחרואיןבותוקף,אין
מדברי מהריב"ל עולה שגם לשיטת מהרי"ק ,אם הבעל
ממש בקבלת הקנס ולא יחשב כמביא על עצמו מרצונו את
התחייבבקנסאםלאיתןגט,אובתשלוםהמוסכםשיחשב
סי'עה467
כמזונות אף שאינו מחוייב בהם על פי הדין ,אמנם ניתן
והנחש הרי אלו אונסין .אימתי ,בזמן שבאו מאיליהן ,אבל
לגבות ממנו סכומים אלו ,כשאינו נותן גט .אך אין להפעיל
אם הוליכן במקום גדודי חיות ולסטים ,אין אלו אונסין.
אמצעי כפיה שאותם הבעל לא קבל על עצמו ,כגון כליאת
ואפשר לחלק ולומר ,דהתם הוא לענין חיוב הנזק שנתחייב
הבעלעקבאיתשלוםוכיוצ"ב.
בומןהדין,והוארוצהלפטוראתעצמומחמתהאונס,וכיון
שהוא גורם האונס ,הרי הוא פושע וגורם האונס ,ואין ראוי
האםאונסשהאדםהביאעלעצמויחשבכאונס
שיהיה פוטר אותו האונס ההוא .אבל בנדון זה ,אף אם
שורש המחלוקת בין הרשב"א למהרי"ק היא האם אונס
מתחלה פשע בהראות עצמו במקום הצחוק ,אין זה מחייבו
שאדםהביאעלעצמוגורםלולהחשבכאנוס.מהרי"קכתב
בחרם.וכשהמלךצוהעליו,וצחקמפניפקוחנפש,הריעתה
"איןאונסאלאהבאלאדםמחמתאחריםזולתו,לאפוקיזה
אנוסהואבשעתהצחוק,ולאחלעליוהחרם".
שהביא האונס עליו" .שיטה זו מיוסדת על ההנחה שאונס
בספר אבני נזר חלק אה"ע סי' רמה הביא מש"כ בספר
שהאדם הביא על עצמו מרצונו ,אינו אונס ,גם בסופו של
ישועותישראללבארכוונתהריב"ש לחלקביןאונסלפיקוח
דבר,כשהואלמעשהכבראנוס.לעומתזאת,דעתהרשב"א
נפש ,שבפיקוח נפש מחללים שבת גם אם הכניס עצמו
שיש לדונו כאנוס ,מאחר ולמעשה בעת הגירושין הבעל
בפשיעהלמצבהסכנה,אךאינונחשבאנוסכשהביאעצמו
אנוס,ודינוכאנוסגםאםהואבעצמוהביאאתהמצבלידי
למצב של אונס .האבני נזר דחה ביאור זה של הישועות
אונס ,מ"מ ברגע הקובע ,שהוא מועד סידור הגט ,הבעל
ישראל ,וכתב " -אף שדברי טעם הם ,אין נראה שיהי' זה
אנוס.
כוונת הריב"ש ,שהרי כתב וכשהמלך צוה עליו וצחק מפני
מאחרושאלהזוהאםאונסשאדםהביאעלעצמונחשב
פיקוח נפש עתה אנוס הוא .הנה שאחר שכתב מפני פיקוח
כאונס היא שאלה עקרונית שיש לה נ"מ בנושאים שונים,
נפש כתב הרי אנוס הוא ,הרי שמשום טענת אונס פוטר
עלינולבחוןדעתהפוסקיםבשאלהזו.
אותו".
אמנם לכאורה ,מצינו בתשובות הרשב"א המיוחסות
מסקנת האבני נזר בביאור דברי הריב"ש היא שגם אם
לרמב"ןסי'רע"בשכתבכסברתמהרי"ק,וז"ל" -ראובןנשא
אדם הכניס עצמו מדעתו למצב של אונס ,בסופו של דבר
בתו של שמעון ,ונשבע ראובן זה ,לשמעון חמיו ,על דעת
בעת היותו אנוס ,דינו כאנוס ,ולא כעושה ברצון ,אך אין
רבים,שידורהואואשתוה'שניםשלמות,בכלמקוםשידור
בכוחו של אונס כזה לפוטרו .וז"ל " -נהי דאונס כזה אינו
שםשמעוןחמיו…אבלהואיהארשאילדוראצלאביואו
פוטרו מפשיעה שבתחילה ,מ"מ אינו בדין שיתחייב עליו …
אצלאמו,בכלשנה,ארבעהחדשים,ולאיותר,שלאברשות
בכל מקום דאמרינן אנוס רחמנא פטרי' ,כל שסיבב לעצמו
חמיו.ובלבדשלאיעכבהואונסהדרך,אואונסהגוףהניכר
אונס ,אין האונס פוטרו …דכשהפטור מולנערה לא תעשה
לדעת שני עדים כשרים .ולאחר שיעבור מכל האונס ,יהא
דבר דאז לא חשוב אונס בכה"ג …בנזקין וכה"ג נעשה
מוכרח לשוב לביתו מיד …אני אומר דרך כלל ,שאונס
ההיזק ,ע"כ מחוייב לשמור מתחילה שלא יעשה ההיזק,
כשמו,ואין הרצון אונס.ואילו מסבב זה אונסין לעצמו,כגון
וכשלאנשמרלאואנוס".
שסבב על ידו ,או שלוחו ,או שאחרים עושים על דעתו,
ולפי דרכו באר האבני נזר שבנידון הריב"ש ,דהנ"מ היא
שיהיו אדוני הארץ מאיימין אותו,ומשימין עליו קנס,אין זה
בשאלההאםיחשבכעוברעלהחרםבאונסאוברצון,נידון
אונס אלא רצון .וכן הדין לכל שאר האונסין שאמרת .אבל
כעוברבאונס.
אם מאיימים עליו,שלא בסיבתו ושלא מרצונו ,ויש כח ביד
האנסההואלאנסו,איןלךאונסגדולמזה".
וכן בספר חלקת יואב דיני אונס ענף ה' הלך בדרכו של
רבוהאבנינזר,ודחהאתביאורושלהישועותישראל,וקבע
ועייןבחלקתמחוקקסי'נ'ס"קטזשהביאמתשובהזו.
עפ"י דברי הריב"ש שאונס הבא מחמת מעשה שברצונו,
ואמנם בספר גט מקושר סג"ר אות לט סק"ג הקשה על
יחשב כאונס ,והגדיר את שיטת הריב"ש כדלהלן " -אונס
הרשב"א שדן הגט כגט מעושה כשמגרש עקב אונס קנס
הבא מחמת רצון ,לא מיקרי לא אונס ולא רצון ,ואינו פוטר
שהביא על עצמו מתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן
ואינומחייב".
הנזכר,וז"ל" -גםכאןשמעצמונתחייבבקנסומגרשלהנצל
ועפ"י זה כתב החלקת יואב – "בגט ומתנה שתולה רק
מן הקנס למה יקרא אונס ,וא"כ יש לתמוה דדבריו סתרי
בדעת הבעל והנותן ,צריך רצון גדול ,וע"כ לא מהני בהם
אהדדי".
רצוןהבאמכחאונס".
אלא שהדברים מיושבים על פי מש"כ הריב"ש בתשובה
ובזהמיושבתקושייתהגטמקושר,דשאניהתםבתשובת
סי' קעא במי שהכניס עצמו למצב שהמלך יאנוס אותו
הרשב"א המיוחסות לרמב"ן שהאדם הנשבע מחוייב למנוע
למעשה האסור -מעשה צחוק ,כלומר משחק ,שגזרו הקהל
שיכנסלמצבשבוהואיהיהאנוסשלאלקייםשבועתו,לדור
בחרםלאסרו,וכתב" -הריזהכאותהששנינובפרקהשוכר
במקום חמיו .ולעניין זה,אם הכניס עצמו ברצונולמצבשל
את הפועלים )צג ,(:לענין אונסין ,ששומר שכר פטור עליהן
אונס ,הרי זה בניגוד לשבועתו .משא"כ לעניין אם נחשב
הליסטים הרי הוא אונס ,הארי והדוב והנמר והברדלס
כרצון בעת האונס ,לא יחשב כמי שעשה מעשה ברצון גם
468אבןהעזר
עטרתדבורה
אם קודם לכן הביא האונס על עצמו .וגם בנידון החלקת
מקום לצרף שיטה זו לשיטת הרשב"א וסייעתו שחלקו על
מחוקק )בסי' נ' הנזכר לעיל( איירי במי שפוסק על בתו,
דברי מהרי"ק שדן את הבעל כמגרש מרצון לאחר שהכניס
שהכל תלוי בדעת בני אדם ,ואין דעת בני אדם להתייחס
עצמולאונסהממוןמדעתו.
לאונסשהכניסעצמולתוכוכאונס.משא"כבשאלתהגדרת
אמנםהחלקתיואבבסוףדבריו,העלהלחלקלעניןזהבין
המעשה לכשעצמו ,כל עוד המעשה נעשה באונס ,לא ניתן
אונס גוף שיחשב כאונס ,גם אם הכניס עצמו לאונס זה
להחשיבוכמעשהברצון.
מרצונו ,ובין אונס ממון ,וסיים "ולפי"ז הרבה יש להקל בקנס
בספר היובל שיצא לכבודו של הג"ר שמעון שקאפ ז"ל
עצמו בממון אם לא יגרש את אשתו" .אך דברים אלו
)דףצז(כתבהג"רישראלזאבגוסטמןז"לבשםרבוהגרש"ש
מיוסדים על מש"כ לחלק בין אונס ממון ואונס גוף ,עיי"ש,
ז"ל ,וז"ל – "ביאר מו"ר שליט"א בשיעורו בישיבה ,דהא
ודבריואלוצ"ע.מהעודשהוזקקלחילוקזהמכחדברירבינו
דפטרה התורה אונס ,שני טעמים בזה .א( רחמנא חס עליה
ירוחם נתיב כד סוף חלק א' שהכשיר גט במקרה שאשתו
דהא לא פשע .ב( דאונס מגרע מעשה האדם .והוכיח זה
תפשהשטריחובותועי"זנתןאתהגט.אךכברהבאנובמק"א
מהא דאיתא במסכת ע"ז נ"ד דנעבד באונס מותר משום
מספר ברכת יוסף )להג"ר יוסף לנדא ז"ל( חלק אה"ע סי' פג
דאונסרחמנאפטריה,מולנערהלאתעשהדבר.אע"גשאין
שכתב שבדברי רבינו ירוחם אין מוזכר שכפו על הבעל לתת
איסורהנעבדתלויבמהשמחוייבהעובד,מיתהבפועל.ואי
גט ,אלא שהאשה תפסה שטרות שהיו לה טענות עליהם,
נימא שמעשה ע"ז יש כאן אמאי לא נאסר ,אלמא שאונס
והבעלמפניטעותובהלכהסברשהדיןעמהוהתפשרונתןגט
מגרעהמעשהולאמיקרימעשהעבודהזרה….ובזהנראה
בהסכמהללאכפיה,ועלכןלאהתעוררהשאלתגטמעושה
לי דהיכא דהוא גרם לעצמו והכניס את עצמו בזה האונס,
אלאשאלתגטמוטעהבלבד.וסייםהברכתיוסף" -יהי'איך
טעםהראשוןלאשייךבזהדהאפשע,אבלטעםהשנישייך
שיהי' כוונתו של רבינו ירוחם ,העיקר הוא כמו שהסכימו
נמי הכא ,דנהי דפשע מתחילה ,אבל מ"מ המעשה נעשה
כמעט כל הפוסקים ,דאונס ממון הוי אונס לגבי גט .והיכא
באונסוישכאןגירעוןהמעשה.ולכןבנזקיממונודלאשייך
שידועבאונסו,לאמהניביטולמודעאלגביגט".
התם גרעון במעשה שורו ואין אנו צריכין אלא לפשיעתו
ובשו"ת צמח צדק חלק אה"ע סי' רסב סק"ג ,לא נחית
ופשיעה יש כאן ,משום הכי חייב … .וזה לדעתי כוונת
לביאור הנ"ל בדברי רבינו ירוחם ,אך כתב " -כיון דהסכמת
הריב"ש שם" .ועיין בחי' רבי שמעון יהודה הכהן עמ"ס
כל הפוסקים דאונס ממון חשוב אונס ,כמו שקבצם מהר"ר
כתובותסי'נ'.
בצלאלאשכנזיסי'טזהביאוהמכתבמאליהושערז'סי'יט
ובספרמצפהאיתן)להג"ראריהליבברוידאז"ל(סי'מא
והוסיףעליהםופסקכן,חלילהלזוזמזה.וגםכיאמרוחז"ל
הביא ראיה שיחשב כאנוס ,וז"ל – "בגוף הדבר באונס
אםנאמרבכלנפשךלמהנאמרבכלמאודך,משוםשישלך
שהביא על עצמו אי חשיב אונס יש להביא ראיה לענ"ד
אדםשממונוחביבעליומגופו.א"כלאיפלאאםאונסממון
משבת דף ד' ע"א ,דבעי התם רב ביבי בר אביי הדביק פת
חשוב אונס אף בסתם בני אדם .ומ"מ זה דוקא באונס ממון
בתנורמהו,התירולולרדותקודםשיבאלידיאיסורסקילה
רב,אבלבממוןמועטלאשייךלומרדחשובאונס".
אולא…והאהכאבהדביקפתשהואידעמקודםשאחרכך
על כן קשה לקבל את מסקנת החלקת יואב הנזכרת,
לא יהיו מניחין לרדותה והוא הדביק את הפת ,הא הכניס
ומסקנתהדבריםהיאשדבריהריב"שהםחיזוקנוסףלשיטת
את עצמו לתוך האונס ,ומ"מ פטרינן ליה מסקילה דחשבינן
הרשב"אכנגדשיטתמהרי"ק.
ליהלאנוס,אלמאבכלכה"גאזלינןבתרהשתא,והיאראיה
נכונהלדעתי".
שיטתהריטב"א
וכןן בספר דרוש וחידוש רע"א כתובות דף ג) :במש"כ
שיטת הריטב"א טעונה בירור .נקדים ונציין שהפוסקים
הג"רשלמהאיגר(כתבוז"ל" -אףדבכלמקוםאסורלהביא
ובראשםהרמ"א,נתנולשיטהזומשקלרבבהכרעתההלכה
עצמולידיאונס…סוףסוףתעבוררקבאונס",עיי"ששכתב
במחלוקתהרשב"אומהרי"ק.עייןבדרכימשהסי'קלדסק"ז,
כדבר פשוט בביאור תוס' בסוגיא שם "לידרוש להו דאונס
ובדבריו בשו"ע סעיף ד' .הרמ"א הביא את שיטת המקילין
שרי" ,שאדם שהכניס עצמו מרצונו למצב של אונס ,יחשב
במי שקנס עצמו אם לא יתן גט כדעה ראשונה ואת דעת
כאנוס ,מפני שבסופו של דבר ברגע הקובע הוא אנוס ,אלא
הרשב"אבשם"ויש מחמירין" ,ובמסקנתולדינאפסק" -טוב
שאסורלולהכניסעצמולמצבכזה.
לחוש לכתחילה ולפטרו מן הקנס .אבל אם כבר גירש מפני
העולה מדברי הפוסקים שהבאנו ,שמצד אחד אסור
זה ,ואפילו גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש ,הגט
לאדם להכניס עצמו למצב שיעבור עבירה באונס ,אבל אם
כשר ,הואיל ומתחלה לא אנסוהו על כך" .הרמ"א פסק כך
עבר והכניס עצמו נחשב כאנוס ,ושיטה זו מתאימה לדרכו
מפני שסבר שהריטב"א מסכים עם סברת מהרי"ק ,וכמ"ש
שלהרשב"א.
האבנינזראה"עסי'ח'.
על כן לפי מש"כ אבני נזר וחלקת יואב בביאור שיטת
הריב"ש,וכןלפימש"כהג"רשלמהאיגרוהמצפהאיתן,יש
על מנת לברר את שיטת הריטב"א ,עלינו לעיין בדבריו
בשתיתשובותובכמהמקומותבחידושיו.
סי'עה469
בב"יסי'קסההביאמתשובתהריטב"אסי'קעחשכתב-
מהשבועה ומצד אונס השבועה חשש על עצמו ,לפיכך לא
"שאלתעליבםשנשבעלחלוץליבמתוליוםידועאםכופין
יפסלהגט,דלאהויאונס.אבלגביהחליצהשהכפייההיתה
אותולחלוץ.תשובההאודאילמאןדסברדחליצהמעושית
על ידי בית דין ,אע"ג דהוי הכפיה שיקיים שבועתו ,מ"מ
שלאכדיןפסולה,ואפילולמאןדאמרמצותחליצהקודמת
מחמת הכפיה הוא חולץ ,והו"ל חליצה מעושה ופסולה",
אף לזה אין כופין .כי אע"פ שעל השבועה אתה בא לכופו
עכ"ל .ועי"ש שכתב שמהרי"ק שלא חשש שיחשב לאונס
כיון שמחמת אותה כפייה הוא חולץ החליצה מעושית
מחמת הממון שאצל השליש ,מוכח שהוא חולק על
היא".
הריטב"א ,דהרי לא חשש שיחשב אונס ,מאחר והוא הביאו
ובסי' קנד הביא הב"י מתשובת הריטב"א סי' צו ,וז"ל -
על עצמו ,אע"ג שבסופו של דבר האונס בא מבחוץ דהיינו
"עלאיששנשבעלגרשאתאשתווגירשהקודםשיתירולו,
מחמת השליש שאינו מחזיר לו את כספו ,ובזה אליבא
ואח"כ היה מערער לפסול הגט מפני כך .והשיב זו אינה
דשיטתהריטב"איחשבאנוס.
טענה לפסול הגט בדיעבד ,שלא מצינו שיהא חשוב אונס
לפי דרכם של הרב מקור ברוך והרב פרח מטה אהרן,
בגט אלא באונס שבא לו שלא מעצמו ,אבל שבועה זו הוא
הדברים ברורים בשיטת הריטב"א שאם הבעל מסרב לתת
הביאה על עצמו שהרי מרצון עצמו חייב עצמו בשבועה
גט וכפו אותו לגרש ולקיים שבועתו ,הגט בטל .ומאידך,
לגרשלפישגמרדעתולגרשעכ"פונשבעלזרוזינפשיה.ואם
כשמתחילה ועד סוף הבעל מודיע על רצונו לתת גט ,אין
נתחרטאחרשבועהואינומגרשאלאמחמתההיהלולבקש
לחושלדונוכאנוסמחמתהשבועה,מפנישהואהביאאותה
צדלהיותנקימשבועתואולגלות דעתולמסורמודעאבכך.
עלעצמו.
ומה שכתב ה"ר פרץ שצריך שיתירו לו וכו' ,לפי דעתי לא
אך יש מקום לברר מהי דעת הריטב"א במצב ביניים.
כתב אלא שצריך כן לכתחילה לעשות גירושין ברורים ,לא
כשמצד אחד לא הופעלו כנגד הבעל אמצעי כפייה על ידי
שיהא פוסל הגט בזה בדיעבד ,וכמו שכתב שם בהלכות
אחרים,אךלמעשההגטניתןעקבאילוץהשבועה.כגוןבמי
ההםדבריםהרבהדרךחומרא".
שנשבע לגרש ,ובטרם הגירושין הבעל מודיע שמצד עצמו
לכאורה היה מקום לטעון ששתי תשובות הנ"ל אינן
הוא אינו מעוניין לגרש את אשתו ,ורק עקב שבועתו הוא
עולות בקנה אחד ,מאחר שבתשובה אחת הריטב"א קבע
נאלץ לתת גט .האם גם במקרה כזה יאמר הריטב"א שאין
שחיובו לקיים שבועתו ,גורם לחליצה להחשב כחליצה
לחושמפנישהבעלהביאעלעצמואתהשבועה,אושמקרה
מעושה.ובתשובההשניהכתבשלאלחושלגטמעושהמפני
כזה גרע מהנידון בתשובה השניה של הריטב"א ,מכיון
"ששבועהזוהואהביאהעלעצמו ,שהרימרצוןעצמוחייב
שלמעשההבעלאומרשאינורוצהלתתגט,והכלניתןעקב
עצמובשבועהלגרשלפישגמרדעתולגרש".
אילוץמפניהשבועה.
אך מעיון בדברי הריטב"א עולה שאין סתירה בין
ומצינו שנחלקו אחרונים בביאור דעת הריטב"א,
התשובות .בראשונה ,הנידון כשכופין אותו לחלוץ מחמת
ודבריהם יובאו להלן .אך נקדים את דברי הריטב"א
שבועתו ,וכפי המבואר בלשון השאלה " -ואשר שאלת על
בחידושיועלהש"ס.
יבם שנשבע לחלוץ ליבמתו ליום ידוע ,אם כופין אותו
בחידושיהריטב"אבמסכתקידושיןדףנ.כתבבלשוןזו–
לחלוץלקייםשבועתו".לעומתזאתבתשובההשניה,הנידון
"במעושה שלא כדין שאע"פ שאמר רוצה אני ,כיון שהוא
הוא שהבעל אינו מגלה דעתו שאינו רוצה בגירושין ,שהרי
אנוס מתחילתו בגופו או בממונו או בנידוי וחרם ושבועה
כתב "ואם נתחרט אחר שבועה ,ואינו מגרש אלא מחמתה,
פסול .ואפילו נתנו לו ממון גדול עד שאמר רוצה אני ,ולא
היה לו לבקש צד להיות נקי משבועתו או לגלות דעתו או
אמרינן דאגב דארצי זוזי גמר ומגרש .ואפילו ביטל כל
למסורמודעאבכך",משמעשבאותונידוןהבעל לא חזרבו
מודעות שמסר לא מהני עד שיבטלם ברצון נפשו ,ולא
מרצונולתתגט.
אשתמודענא ביה שום אונסא ,וכן קבלתי מפי מורי רבינו
וכןבספרמקורברוך)להג"רברוךקלעיז"ל(כתבבישוב
שתי תשובות אלו ,וז"ל " -ויש לחלק שלא יהיו דברי
נר"ו".
נראהמלשונושכללבחדאמחתא"אנוסמתחילתובגופו
הריטב"אזלה"הסתריאהדדי…דשאניהתםדלאכפואותו
אובממונואו בנידוי וחרם",עםאונסשבועה.משמעדומיא
בשום דבר ,אלא מעצמו גרש ,אין לומר דאנוס היה לגרש
דאונס בגופו ובממונו ,שהם האונסים אותו ,וכן הנידוי
מצדשבועתו.אבלהכאדהואאינורוצהלגרשוכופיןאותו
והחרם אונסים אותו ,כך השבועה בלבד היא מצד עצמה
שיחלוץ ,אע"פ שאומר רוצה אני ,הרי גילה דעתו שמצד
אונסת אותו .אך לא מפני שהופעלו אמצעי כפיה אחרים
אונסואומרכן".
בגופו או בממונו לכופו על שבועתו .שאם כוונת הריטב"א
וכן בספר פרח מטה אהרן ח"ב סי' מח כתב – "אפשר
לדון את הגט כמעושה מצד אמצעי הכפיה שננקטו לאכוף
לחלק בין שתי תשובות הללו ,דבשלמא גבי אותה שבועה
עליולקייםאתשבועתו,לאהיהמקוםלהכניסאתהשבועה
שנשבע לגרש ,כיון שהגירושין שגירש הוא חשש על עצמו
בחדא מחתא עם כפיה בגופו בממונו שהם גופא כופים
כדישלאלעבורעלשבועתו,נמצאהואעצמוהביאהאונס
לגרש,משא"כבשבועהשהיאמצדעצמהאינהכופהאותו
470אבןהעזר
עטרתדבורה
לגרש) .ומה שנכתב בביאור שיטת הריטב"א ,בהערות לחי'
מגרש ,הגט כשר .ולא משמע כן מדבריו המובאים בספר
הריטב"א הוצאת מוסד הרב קוק ,הן בהערות לריטב"א
אסיפת זקנים לדף ס"א" .דהיינו בספר דברי אמת פרש את
בקידושין והן בהערות לחי' הריטב"א ב"מ שיובא להלן,
תשובתריטב"אעפ"ידבריהריטב"אבחידושיולמסכתב"מ.
לחלקביןנשבעמעצמולהשביעוהואחרים,אינונראה,ואין
וכן מהר"י בן לב בתשובה חלק ג' סי' נד כתב –
אחיזהלחילוקזהבדבריהריטב"א(.
וכן בחידושי הריטב"א )החדשים( עמ"ס מסכת בבא
"הריטב"א כתב בתשובת שאלה ,שאפילו מי שנשבע לחלוץ
וישלואשהובנים,אפילוהכיאיןכופיןאותולחלוץ.איברא
מציעא דף סא) .הובא בשטמ"ק( .וז"ל " -מחילה באונס לא
דאפשר לומר דאין מביאין ראיה מדבריו ,לפי שהוא ז"ל
מהניא ,ולפיכך אלו שמשביעין את הלוה בשעת הלואה
סבור כפי מה שנראה מתוך דבריו ,דאפילו האונס שמביא
שיעשו להם מחילה לאחר הפרעון ,כי עבדי לה נמי לא
האדם על עצמו קרוי אונס",עכ"ל.ובהכרחשמהריב"לפרש
מהני ,דמחמת אונס השבועה הוא דעבדי לה ,אלא א"כ
את שמש"כ הריטב"א בתשובה השניה ,שאונס שהביא על
מודים על עצמם שמוחלין בלב שלם ואפילו שלא מחמת
עצמו אינו אונס ,היינו כשנותן ברצונו גם לולי השבועה,
שבועה.וכןהנשבעלתתמתנהלחברוובשעתהמתנהמוסר
וקמ"ל שלא לדונו כאנוס מפני שלמעשה גם קיימת שבועה,
מודעאכימפניחיובהשבועההואשעושהקרובהדברשאין
שהיאכופהאותולתתגט,דמסתמאגמרבלבולגרשה,כמו
מתנתו כלום .שזה כמסירת מודעא וגלוי דעתא שנותן
שחזינןממהשאףבתחילהחיזקהדברבשבועה,ואינודומה
באונס .ואין צריך לומר דבגט כיוצא בזה פסול") .דברי
למישאנורואיםשחזרבומרצונולתתגטונאלצולכופועל
הריטב"א הובאו בשטמ"ק וכן הובאו בקצרה בב"י הלכות
שבועתו.
רבית סי' קס בבדק הבית ,וכן בבית יוסף חו"מ סוף סי' רה
בבדקהבית(.
הדברים מתבארים היטב עפ"י סברת הריטב"א במסכת
קידושין דף נ .שכתב "ומסתברא לי דבשלמא כדין ,הוה
הרי מבואר בדברי הריטב"א ,שלא יחשב כאנוס רק אם
דברים שבלבו ,דהא אפשר דכיון דאניס כדין דגמר ומגרש,
"מודים על עצמם שמוחלין בלב שלם ואפילו שלא מחמת
ואי לא גמר בליביה ,דברים שבלבו הם ואינם דברים .אבל
שבועה" .ואםהבעלהנשבעלתתגט מגלהדעתושנותןהגט
כשהוא מעושה בעכו"ם ,א"נ בישראל שלא כדין ,אנן סהדי
רק עקב אילוץ השבועה ,הגט בטל ,אף שמלכתחילה הבעל
שהואאנוסמתחילהועדסוףוהוהלהודבריםשבלבוובלב
הביא את השבועה על עצמו מרצונו .ומשמע שאין צורך
כלאדםדהוהדברים",עכ"ל.
בנוסח מיוחד של מסירת מודעא ,אלא די שאינו מודה בלב
ובספר ברוך טעם להג"ר ברוך תאומים פרענקיל ז"ל
שלם שנותן את הגט בלב שלם אלא נותנו עקב השבועה.
)בשער הכולל ,בסופו( כתב לבאר את שיטת הרמב"ם בפ"ב
ולפי זה מש"כ הריטב"א בתשובה הנזכרת "או לגלות דעתו
מגירושין ה"כ ,הידועה ,עפ"י דברי הריטב"א ,וכתב – "הא
או למסור מודעא בכך" .היינו שדינו כאנוס גם בלא מסירת
דאונסמבטלהמעשה ,אףדבכלמקוםאמרינןדבריםשבלב
מודעאאלארקבגילוידעתובלבד.
אינםדברים,הטעםדכיוןדהואאנוסהוהכמחשבתוניכרת
והנה בתשובת מהרלב"ח סי' קכד כתב בדעת הריטב"א
מתוך מעשיו דכל הרואה ושומע יודע שאין לבו של זה
שאינונידוןכאנוסאלאאםהופעלואמצעיכפיהחיצוניים,
לעשות המעשה ,ובכה"ג דברים שבלב דברים .וממילא
דהיינו אדם אחר שכפה אותו בגופו או בממונו לתת גט
כשישמקוםלומר,אףדרך ספק,דלמאגמרבלבולעשותזה
ולכופו על שבועתו .וז"ל מהרלב"ח – "כפי הנראה מהטעם
ברצון שלם ,אף אם אין כן בלבו ,הוה מחשבה זו כדברים
שכתב הריטב"א ז"ל ,והוא דלא חשיב אונס בגט אלא האונס
שבלבשאיןמחשבתוניכרתמתוךהמעשהשהמעשהקיים",
שבא למגרש שלא מחמת עצמו וכו' ,אם כן אין חילוק
עכ"ל.
ואפילו שיגלה דעתו שמחמת הנדר או השבועה הוא דגירש
ולפיזה,מדינאאונסשאדםהביאעלעצמויחשבכאונס,
הגט כשר .ומה שכתב זכרונו לברכה או לגלות דעתו ,כתבו
מפנישעכ"פאנורואיםשכעתהואאנוסלתתגט,אךהדבר
לרווחאדמילתאבנושאשלפנינולומרשאותההטענההיתה
כן רק כשאנו רואים בבירור שהוא כעת אנוס .אבל כשאין
בטלהבכלמכלשם".
הדבר ברור שהוא אכן כפוי מחמת אונס זה ,אנו אומרים
אך מהרח"ש בקונטרס המודעא והאונס דחה דברי
אדרבהדבריםשבלבאינםדבריםומסתמאאינואנוס,שהרי
מהרלב"ח,וז"ל"לפידבריואלוחולקעלהרשב"אז"ל.אמנם
הואהביאזאתעלעצמו,ומסתמאגמרומגרש.ולפיזהדברי
כפי קוצר דעתי לא נהירא ,דמלבד דפירוש זה הוא דחוק
הריטב"א שכתב "שלא מצינו שיהא חשוב אונס בגט אלא
בדברי הריטב"א ,מסתברא לן לומר כדכתיבנא ,כדי שלא
באונסשבאלושלאמעצמו,אבלשבועהזוהואהביאהעל
יחלוק הריטב"א ז"ל על רבו הרשב"א ז"ל" .לדעת מהרח"ש
עצמו שהרי מרצון עצמו חייב עצמו בשבועה לגרש לפי
אליבא דהריטב"א יש לחלק בין אם הבעל התחרט מרצונו
שגמרדעתולגרשעכ"פ",הדבריםיתפרשוכסבראבאומדנא
לתת גט ובין שעומד ברצונו .וכן בספר דברי אמת )קונטרס
לתלות שאינו כפוי לתת גט ,שהרי הכפייה נוצרה ממעשיו
יאבעניןגיטיןסי'ב'(כתב"-וראיתילהרלנ"חסי'קכ"דרצה
שלו .אבל כשאין אומדנא כזו ,לאחר שהוא עומד ומודיע
לומר שדעת הריטב"א אף בגילה דעתו שמפני השבועה
שאינורוצהלתתגט,אםיכפוהולגרשדינוכאנוס.
סי'עה471
וכן באר בספר מצפה אריה )להג"ר אריה ליב ברוידא
יצחקי ז"ל שפרש את דברי הריטב"א כדעת הסוברים דסגי
ז"ל(סי'מא,ובתחילתדבריוכתבלברראתדבריהריטב"א
בגילוי דעתו שמגרש מפני השבועה כדי שיחשב כאונס .אך
בתשובה שהביא הב"י סי' קנ"ד ,וז"ל – "והנה הלשון של
הג"ר אברהם זאבי ז"ל )מחבר הספר אורים גדולים( בלמוד
הריטב"א ז"ל הוא קצת מגומגם .שמתחילת דבריו משמע
פז דחה דבריו ,וכתב בביאור שיטת הריטב"א כדלהלן -
דכלשהאונסבאלועלידיעצמולאהויאונס.ומסוףדבריו
"הריטב"אסייםוכתבואםנתחרטאחרהשבועהואינומגרש
מוכח דעיקר טעמו הוא דתלינן דאינו מגרש כלל מחמת
אלא מחמתה היה לו לבקש צד להיות נקי משבועתו או
שבועתו ,רק ברצון גמור הוא מגרש ,מדלא התיר שבועתו
לגלות דעתו למסור מודעא בכך ,הרי שכתב בפירוש דגילוי
וגם לא מסר מודעא ,ומתוך דבריו אלו משמע דאילו הוי
דעת יהא במסירת מודעא דווקא ,אפילו שנתחרט מהאונס
ידעינןדמגרשרקמחמתהשבועהלאהיההגטכשרלדעתו
שהביא על עצמו ואינו רוצה לגרש ,כל כמה דלא מסר
ז"ל".
מודעאלאוכלוםהואאע"גדאנןידעינןבאונסיה".
ובישוב דברי הריטב"א הביא מדבריו בחי' לב"מ שמהם
וכן בתשובת אגודת אזוב אה"ע סי' יט באר שדעת
נראה דס"ל שאונס שאדם הביא על עצמו יחשב כאונס,
הריטב"א כשיטת מהרי"ק ,וכפי שנקט בספר דרכי משה,
וכמ"ש ספר דברי אמת ,והוסיף " -דע"כ צריך לחלק
ועפ"ידרכושלמהרלב"ח.ופרשכךאתשיטתהריטב"א לפי
להריטב"אז"לביןהיכישנתחרטעלמהשנשבעוהואמגרש
הנוסחאשהביאהב"יסי'קנד"לגלותדעתולמסורמודעא".
רק מחמת השבועה דאז חשיב אונס .אבל היכי דאינו
דהיינו דוקא מסירת מודעא .ומזה הוכיח שבלא מסירת
מתחרטכלל,וברצוןגמורהואמגרששפירכשר.ולהכיסיים
מודעאאיןביטולהגטלמרותשגילהדעתושהואאנוס.
דאילונתחרטהיהלולבקשצדלהיותנקימשבועתו".
וכן מצאתי שהאבני נזר הבין דברי הריטב"א דס"ל
כשיטתהרשב"אולאכמהרי"ק.
אך יש להעיר שבמקור הדין בתשובות הריטב"א סי' צו
)כפישבשו"תהריטב"אמהדורתמוסדהרבקוק(הנוסחהוא
"לגלות דעתו או למסור מודעא" .וכן הנוסח בתשובת
וז"ל האבני נזר חלק אה"ע סי' ח' )וכן בחלק חו"מ סי'
הריטב"א שהביא מהרלב"ח סי' קכד ומהרח"ש קונטרס
קלח( " -כתב בד"מ שכן כתב מהרי"ק בשורש ס"ג דכל
המודעא והאונס .ומבואר שאין צורך יותר מגילוי דעת
ששיעבד עצמו בקנס לא מקרי אונס הואיל ועשה מרצון
שמגרש מפני השבועה כדי שיחשב כגט מעושה שלא כדין.
נפשו ,וכן הוא בתשובת הריטב"א שאכתוב בסמוך ,עד
ואילוהריטב"אסברכמהרי"ק,איןריעותאבכךשיגלהדעתו
כאן …ובוודאי כוונתו לתשובת ריטב"א שהביא ב"י סי'
שמגרש מפני השבועה ,שהרי נשבע מדעתו ,ואין כאן גילוי
קנ"ד בנשבע לגרש וגירשה קודם שיתירה לו דלא חשוב
דעתעלאונס.
אונס הואיל שבועה זו הוא הביאה על עצמו ,ואם נתחרט
מסקנת הדברים היא שלפי דעת מהרח"ש ,ספר דברי
הי'לולבקשצדלהיותנקימשבועהאולגלותדעתולמסור
אמת ,מהריב"ל ,הג"ר אברהם יצחקי ז"ל שבתשובת אורים
מודעה עכ"ל .ועפ"י זה כתב רמ"א בשם הריטב"א דאפי'
גדולים ,ספר מצפה איתן והאבני נזר ,שיטת הריטב"א
גירש מכח השבועה הגט כשר ,והבין הרמ"א דמ"ש
תתפרש כדלהלן ,אם הבעל נשבע מרצונו לתת גט ,והוא
הריטב"א הי' לו לגלות דעתו למסור מודעא ,היינו מודעא
עומדברצונוזהמתחילהועדסוף,איןלחושאףשהשבועה
ממש שיאמר שאנוס הוא ואינו נותן מרצונו .אך בשטמ"ק
עומדת במקומה .מאחר ולמעשה הבעל נותן את הגט
ב"מ )ס"א ע"א( בשם ריטב"א ,וז"ל הנותן מתנה לחבירו
מרצונו ,השבועה מצד עצמה אינה יכולה להחשב ככפיה,
ובשעת המתנה מוסר מודעא כי מפני חיוב השבועה הוא
כל עוד הבעל לא חזר בו מרצונו לתת גט .אבל אם לאחר
שעושהקרובהדברשאיןמתנתו כלום ואצ"לדבגט כיוצא
שנשבע ,חזר בו ואינו רוצה לתת גט ,הגט בטל ,מאחר
בו פסול הריטב"א עכ"ל .הרי דאף שאינו מודעא ממש
שהרצוןשהיהבעתהשבועהכבראינוקייםבעתהגירושין.
שהוא אונס ,רק שאומר שעושה כן מחמת השבועה פסול.
ק"ואםיכפוהועלשבועתו,אףאםיתןאתהגטתוךאמירת
וזה היפוך דברי רמ"א בשמו שאם גירש מחמת השבועה
רוצה אני ,יחשב כאנוס .וזאת מפני שהריטב"א אינו מסכים
כשר.ולפנינובריטב"אשבשטמ"קשפסול,וזהכוונתדבריו
לסברת מהרי"ק שאונס שאדם קבל על עצמו לא יחשב
בתשובה ג"כ לגלות דעתו למסור מודעא .ואם היתה
כאונס .על כן די בגילוי דעת שחזר בו מרצונו הקודם כדי
מודעא ממש אין זה גילוי דעת רק דיבור שלם .אך כוונת
להחשיבוכנותןגטשלאמרצונו.
דבריו ג"כ כמ"ש השטמ"ק בשמו שאומר שמגרש מחמת
דרך זו מיושבת היטב עפ"י הנוסח במקור תשובת
השבועה,וזהגילוידעתשהואאנוס.ולפיזהדבריריטב"א
הריטב"א ,ועפ"י דברי הריטב"א בחידושיו למסכת ב"מ
הם ממש כמ"ש רשב"א בתשובה ,שאם לא היה רוצה
ולמסכתקידושין.
לגרש והללו מתרין בו מצד הקנס ומחמת יראה זו גירש
פסול".
אך כאמור המהרלב"ח פרשאחרתאתשיטתהריטב"א.
וכןבספראוריםגדוליםסי'פוהביאמתשובתהג"ראברהם
אבל לדעת מהרלב"ח ,ספר אורים גדולים ותשובת
אגודתאזובאיןהבעלנחשבכאנוסכלעודלאמסרמודעא
על אונסו .אבל אם הבעל אמר שאינו רוצה לתת גט ,אלא
נותנועקבאילוץהשבועה,ליתלןבה.
472אבןהעזר
עטרתדבורה
הנותןעירבוןלהבטיחאתהגירושין–שיטתרבינופרץ
הרי הוא כנותן מתנה ,אלא שמתנה שאם יגרש יחזרו ליתן
הטור סי' קנד כתב " -אם נשבע הבעל ליתן גט צריך
לו מתנה ,והרי זה כמקבל ממון דעלמא ,ואין זה דומה
שיתירו לו קודםשלא יהא דומה לאונס ,אך עירבון יתן אם
לאונס … .מכל מקום מצד דברי הר"ף בעצמם שחלק בין
ירצה שאין זה דומה לאונס" ,הלכה זו הביאו משם רבינו
שבועה לעירבון צריך לחלק החלוק שאמרתי" .ועיי"ש
פרץ.וכןפסקהשו"עסי'קלדס"ד.
במש"כבמסקנתולענייןעירבון.
מקור הלכה זו בהגהות רבינו פרץ לסמ"ק )מצוה קפד(
שכתב "אם נשבע האיש ליתן הגט ,צריך שיתירו לו קודם
שיתן ,שלא יהיה דומה לאונס .אך ערבות יתן אם ירצה,
שאיןזהדומהלאונס".
בתשב"ץ ח"ב סי' סח הביא מדברי ר"פ ,וסבר ששיטה זו
מתפרשתעפ"יסברתמהרי"ק.וז"ל"-מדבריהרבז"לשכתב
וע"ע בתשובות מהרש"ך חלק א' סי' סז שכתב כסברא
שניהשכתברבינובצלאלאשכנזי.
הגבלתההיתררקבקנסשהבעליכוללעמודבתשלום
מצינו בדברי הב"י בתשובה ובדברי הרמ"א שהוסיפו
ביאוראחרבשיטתר"פ.
שנתינת עירבון לא הויא אונס ,למדנו שהמחייב עצמו ממון
בספר אבקת רוכל סי' קעז )וכן בשו"ת בית יוסף דיני
אם לא יגרש וגרש שאין זה אונס .וא"כ האומר אתן למלך
גירושיןסי'ג'(כתבהב"י"-עדכאןלאאמררבינופרץאלא
מאה זהובים אם לא אגרש אשתי מגרש ואין חשש בדבר,
בנשבע,אבלבנודרואוסרעליודברפלוניאםלאיגרש,אין
שכיוןשמעצמונתחייבבזהברצונוהואמגרש".
צריך שיתירו לו .וטעמא דהא איכא לפלוגי בינייהו .שמי
בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי סי' טו הקשה מתשובת
שנשבע אם לא יתירו לו ,אין לו צד לקיים שבועתו אם לא
הרשב"א הנזכרת על הלכה זו שיכול לתת עירבון ,וכתב -
יגרש .אבל הנודר ואוסר עליו דבר פלוני אם לא יגרש ,הרי
"תשובתך שניא היא דההיא דהרשב"א ז"ל איימו הגזבר
אפשר לקיים לו נדרו אעפ"י שלא יגרש .ויש הוכחה בדברי
ונכנס העובד כוכבים באמצע ומחמתו גירש ,ואילו לא היה
רבינופרץממהשלאהצריךהתרהאלאלנשבעולאלהזכיר
מתחרט ראובן והיה מגרש לא היינו חוששין לומר דמחמת
נודר .ועוד שכתב ,אך עירבון יתן אם ירצה שאין זה דומה
יראת הקנס קא מגרש ,וההיא דהר"ף ז"ל מיירי בשנתן
לאונס עכ"ל ,והטעם הוא משום דכיון דבידו להפסיד
העירבון וגירש מדעתו .וס"ל להר"ף ז"ל דלא חיישינן
העירבוןולאיגרש,איןזהדומהלאונס".
דמחמת העירבון שלא יפסידנו הוא דגירש .אי נמי שניא
הרמ"א בסי' קלד סעיף ד' כתב " -אם קבל עליו קנסות
עירבון דמאחר שאינה בידו ,כמקבל ממון דמי ולא כניצל
אםלאיגרש,לאמקריאונס,מאחרדתלהגיטובדבראחר,
מהפסדממון".
ויוכל ליתן הקנסות ולא לגרש" .ולאחר מכן הביא דעת
הדרך הראשונה שכתב רבינו בצלאל אשכנזי תואמת
הרשב"אבשםישאומרים.
לסברת האחרונים שהובאו לעיל ובארו את דעת הרשב"א
ובביאורדבריהרמ"אכתבבתשובתאגודתאזוב)הנזכר(
דאיירי דוקא שאנו רואים שהבעל התחרט מרצונו לתת גט.
סי'יטסק"ז"-בזהיובןדבריהרבבהגה"הדנסיבטעמאדלא
ולפי דרכו השניה יש חילוק בין ממון שכבר אינו נמצא ביד
חשיב אונס משום שיכול ליתן הקנסות ולא יגרש וכו'.
הבעל ,לממון שעדיין ברשותו ולא נלקח ממנו ,אך צפוי
ובמהרי"ק ובהרב מימון בעל דעה זו ליתא להאי טעמא ,רק
להפסידואםלאיתןגט.
שהטעם הוא מפני שהוא בעצמו הביא עליו האונס .משום
וכן בשו"ת ראנ"ח סי' סג כתב לחלק בין דינו של
דלדעת הר"פ שהביא המחבר ,בנשבע לגרש דחשיב אונס,
הרשב"אלדינושלרבינופרץ,וז"ל" -איןעניןלזועםההיא
אע"פ שהוא עצמו הביא עליו האונס ,מוכח דליתא לטעמא
דהרשב"א כלל ,וההיא דהרשב"א לא דמיא אלא לשכ"ו
דמהרי"קבזה.מיהומדכתבהר"פדאךעירבוןיתןוכו'מוכח
שאףהר"ףמחמירבה.שהריבנדוןדהרשב"אלאנתןעירבון
דמ"מגביאונסממוןס"ללהר"פג"ככמהרי"קבדינא,אךלא
כללולאזכהאחרבממוןההוא,אלאהעמידעליוקנסכדי
מטעמא דידי' ,אלא משום דיכול ליתן הקנס ולא יגרש.
לגרש ,ואם לא היה מגרשה היו תובעין ממנו ממון והיה
ואע"ג דאונס ממון נמי חשיב אונס ,מ"מ הכא שהוא עצמו
נפסדבכך,ואונסתביעתהממוןרביעעליה,והריזהכאונס
הביאהאונס עליו,והאונסהוא כדין,לאחשיב אונס .ואולי
השבועה,והילכךלאהויגט,דלאדמיכלללההיאדעירבון
ישלכויןגםדעתמהרי"קלזה",עכ"ל.
כלל .וכן מוכיח מתוך תשובת הרשב"א עצמה ,שכתב ואם
דהיינו לדעת ר"פ ,באונס ממון שהאדם הביא על עצמו,
נפשך לומר דתליוה וזבין הוא זה דכיון שקבל על עצמו
לא יחשב אונס רק במקרה שהוא יכול לעמוד בכך שלא
מדעתו בקנס אלף דינרין ובנתינת הגט הוא מרויח ממון זה
יגרשויתןאתהממון,ובנסיבותאלוגםאםבסופושלדבר,
שקבל על עצמו מדעתו בלא אונס הרי הוא כמקבל ממון
הבעלהעדיףלתתגט,לאיחשבכאונס.
דעלמא,לאהיא,שאיןזהכמקבלממוןאלאכמפסידממון.
על כן מאחר והב"י בתשובה פרש בדרך זו את שיטת
מעתה אחר שאין זה כמקבל ממון אלא כמפסיד ממון לא
ר"פ ,והרמ"א נקט כסברא זו להלכה ,הרי שבמקרה שידוע
דמי לההיא דעירבון ,דכיון שנתן הממון כבר אינו אלא
שאיןברשותושלהבעלסכוםכסףלשלםאתהקנסולהמנע
כמקבל ממון דעלמא ואפשר לומר שמשעה שנתן העירבון
מגירושין,איןמקוםלקולאאףלדעתהרמ"א.
סי'עה473
וכןבתשובתאגודתאזובבמסקנתהתשובה)ס"קיח(,אף
שהעלהלדינאכדעתהרמ"אלהקלבדיעבדבמקרהשהבעל
הכרעתההלכה
הרמ"א בדרכי משה סי' קלד סק"ז סבר שאם הבעל
גרשקודםשפטרואותומהקנס ,אףשגרשרקמיראתהקנס,
הסכים לתשלום קנס כשלא יתן גט נחלקו ראשונים ,ולפי
ובלבד שהקנס נעשה באופן המועיל .אך במסקנתו כתב -
דרכו לדעת רוב הפוסקים אין לחוש לגט מעושה שלא כדין
"מיהו כל זה באם היה הקנס דבר שיכול לעמוד בו וליתן
מפני שהבעל מרצונו הסכים לקנס זה ,ורק הרשב"א
הקנס ולא לגרש .אבל אם הקנס היה בסך גדול שלא היה
בתשובה )ח"ד סי' מ'( מחמיר ,ועל כן בשו"ע סי' קלד סעיף
יכול לעמוד בו עד שהיה מוכרח לגרש ,אע"פ שלדעת
ד' הרמ"א פסק " -אם קבל עליו קנסות אם לא יגרש ,לא
הריטב"א ומהרי"ק ז"ל גם בזה לא חשיב אונס הואיל והוא
מקרי אונס ,מאחר דתלה גיטו בדבר אחר ,ויוכל ליתן
בעצמו הביא האונס עליו .מ"מ מדברי שאר פוסקים אין
הקנסות ולא לגרש .ויש מחמירין אפילו בכהאי גוונא ,וטוב
הכרחלהקלגםבזה.א"כצ"עלהקלבזהאפילובדיעבדנגד
לחוש לכתחילה ולפטרו מן הקנס .אבל אם כבר גירש מפני
דעתהרשב"אוהתשב"ץח"בסי'סחשהבאתילמעלהדס"ל
זה ,ואפילו גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש ,הגט
דחשיבאונס,וכמושיראהג"כמלשוןהרמ"אבהג"השסיים
כשר,הואילומתחלהלאאנסוהועלכך".
בטעם המקילים מפני שהיה יכול ליתן הקנס ולא לגרש,
משמעשלאהקלאלאבעניןזה".
אך מהרח"ש בקונטרס מודעא ואונס ,במסקנת דבריו
כתב ,וז"ל – "יראה דלענין מעשה ראוי להחמיר ולחוש
)כאמור ,דבריו אלו של האגודת אזוב נאמרו לשיטתו
לסברת הרשב"א ז"ל ,וכמו שיש לדקדק שהסכימו לדעתו
שפרש את שיטת הריטב"א כמהרי"ק ,אך לעיל הבאנו
הרב מימון והריטב"א וכמו שכתבתי לעיל .ומ"מ היכא שלא
שהרבה האחרונים לא הסכימו עמו בביאור שיטת
נתחרט וגירש בדיעבד בלא התרה יראה דודאי הגט כשר …
הריטב"א(.
דוקא דנתחרט יש לחוש אבל בלא נתחרט אין לחוש .וקצרן
וכןבספרשו"תברכתרצהסי'קכדכתבבדעתהרמ"א-
של דברים לענין דינא ,מי שנשבע או נדר או חייב עצמו
"כשגילה דעתו אח"כ שמחמת הקנס יהיה מוכרח לגרשה,
בקנס לגרש ואח"כ מגרש בסתם ולא גילה דעתו שנתחרט,
בזה דעתו ז"ל דכיון שנפטר על ידי הגירושין מחיוב הממון
לכתחילה מתירין לו שבועתו קודם כדי שלא יהא דומה
שנתחייבעלפיהדין,כיוןשהואגרםמעצמו…הו"לכזביני,
לאונס .ובנדר ג"כ המחמיר להתיר קודם לא הפסיד ,ואם
דמה שנפטר מחיוב ממון הו"ל כזוזי ואמרינן דאגב אונסא
גירש בלא התרה כשר ,וכן אם לא נמצא התרה לנדר או
וזוזי גמר ומקני ,ודלא כסברת הרשב"א ז"ל ,דיחידאה הוא
לשבועה מגרש לכתחלה,דכל מילתא דלא אפשר בלאו הכי
בסברא זו וכנ"ל .ועל זה כתב והוסיף דיכול ליתן הקנס.
כדיעבד דמי בכל דוכתא ,וכמש"כ הרב מהר"י לוי ן' חביב
והיינו דהיכי דהקנס הוא סך רב שקשה לסבול ,לא אמרינן
ז"ל בסי' הנז"ל …אמנם אם נתחרט בפנינו ולא גירש אלא
הכי.ומשוםדכיוןשקשהלישאהפסדרבכזהלאשייךלומר
מחמת הנדר או מחמת השבועה שלא מצא לה היתר או
שוב מדלא נתן הקנס ולא גירש ,הוא שם לה להגירושין
מחמתהקנס,ראוילחושלהרשב"אדהויגטמעושהופסול".
בממון זה ,ושפיר א"כ דמי למתן דמים ,דלא מצינן להשוות
וע"ע בפת"ש סי' קל"ד סק"י שהביא מכמה אחרונים
גטלמכרדאיןקצבהלשיוויאשהלבעלה".
שהסכימועםסבראזו.
כוונתו היא שבמידה והבעל יכול לשלם את הקנס
ביחס לדעת הב"י ,יש מחכמי הספרדים שלא קבלו את
ומעדיף לתת גט הרי שהגט ניתן ברצון מתוך שיקול דעת
הכרעת הרמ"א ,והורו לפסוק כדעת הרשב"א ,מאחר וסברו
שהוא מעדיף לתת גט ,והוא נחשב כמי שהעריך את
שזו הכרעת הבית יוסף שהביא תשובת הרשב"א לאחר
הגירושין כשוה ערך לממון הקנס .אך אם אינו יכול לשלם
תשובתהרבמימוןנג'אר.
ממון רב של הקנס ,אין ברצונו לתת גט משום הוכחה שכך
כן כתב בספר תורות אמת לג"ר רפאל בירדוגו ז"ל
רצונו.אלאהאמתהיאשאצלואיןקצבהלערכהשלהאשה
)המכונהרפאלהמלאך(בסי'קלד,ובתוךדבריוכתבבלשון
והואכפויעלמתןגט.
זו " -נהגו האחרונים בי דינא בתר בי דינא ,שמפני חומר
וכן בספר ישמח לבב )להג"ר ישועה שמעון חיים
אשתאיש,חוששיןאפילולחומראשבאהבדבריהגט,וכ"ש
)ישמ"ח( עובדיה מחכמי מרוקו מלפני מאה שנה( ח"א
בזה שאחד מעמודי ההוראה ,הרשב"א ז"ל ,כתב שהוא גט
אה"ע סי' כד כתב " -הכא בנ"ד נראה דליכא מאן דפליג
מעושה ופסול …ואפילו בדיעבד נראה דיש לחוש לדברי
דמקרי אונס ,שלא כתב מהר"מ נג'אר ז"ל דלא מקרי אונס
הרשב"א …ולכן נראה דהקנס על הגירושין בטל הוא ,וכן
אלא בקנסות של ממון שיכול הוא לשלם הקנס ולא לגרש
פסקנוהלכהלמעשהוהסכימוחכמיפאסמאדרתקע"ג".
כמ"ש מור"ם ז"ל בשמו ,וטעמו ונימוקו עמו .מה שאין כן
וכן בספר ישמח לבב )מחכמי מרוקו מלפני מאה שנה(
בקנס רע ומר כזה שאינו יכול לסבול בשום פנים ,ומעתה
ח"אאה"עסי'כדכתבפסקדיןהלכהלמעשה,ובסיומוכתב
הוא מוכרח ועומד לגרש כדי להוציא עצמו מצרה הזאת
" -שוב מצינו להרה"ג מוהר"ר רב בספר תורות אמת בסי'
כמ"ש המבי"ט ז"ל ,ודאי דמקרי אונס גמור ואם גירש
קל"ד שאחר שנשא ונתן בענין הקנס ,שמנהג הראשונים
מחמתוהויגטמעושהלכו"ע".
לחושבדיניערוההחמורהלצאתידיכלהדעות,כ"ששראוי
474אבןהעזר
עטרתדבורה
לחוש לדעת הרשב"א דרב גובריה ועוד כתב בסוף דבריו
להציל עצמו מקנס שיפסיד מכיסו ,וזה ברור לפענ"ד .הלכך
וז"ל ,ולכן נראה דקנס על הגירושין בטל הוא ,וכן פסקנו
העיקרלהחמירכדבריהרשב"אשהביאהב"י".
הלכה למעשה והסכימו חכמי פאס באדר התקע"ג לפ"ק,
וכן בערוך השלחן סי' קלד סעיף כח תמה על דברי
עכ"ל.הרישגםבקנסשלממוןהסכימהדעתםלבטלהקנס
הרמ"א " -לדינא תמיהני איך הכריע בדיעבד נגד דעת
מכל וכל .קם דינא דהכא בנד"ד הדין עם הבעל שאין
הרשב"אשפוסלולגמרי…ואפילואםהיהמהרי"קחולקעל
לכפותולאעלהגטולאעלהקנס".
הרשב"א מפורש ,קשה לפסוק נגד דעת הרשב"א ובפרט
ובספרשושניםלדוד)לג"רדודצאבחז"ל(חלקאה"עסי'
נז כתב " -מורינו הב"י ז"ל לא הכריע לא כמר ולא כמר.
שמהרי"ק לא הביאו כלל ,ובעל כרחך או שלא ראה דברי
הרשב"אאושאיןכוונתוכשחזרבוונתןבהכרח".
ולדעתי נראה ,שמאחר שהביא באחרונה תשובת רבינו
ויש שפסקו למעשה כהכרעת הרמ"א להקל בדיעבד
הרשב"א ז"ל נראה דעתו מכרעת כתשובה זו של הרשב"א
כשהתבררלאחרסידורהגטשהבעלקנסעצמו,ובלבדשלא
ז"ל.דכברהעידעליוהרבב"יהןבהלכותס"תוהןבהלכות
הודיעשהואמתחרטמרצונולתתגט.
שבת כי הרשב"א ז"ל רב מובהק הוא אפילו נגד הפוסקים,
וכןהביאהרבמפיאהרן…משםהחקרילב".
בספר מצפה אריה סי' מא )הנזכר לעיל( דן במקרה
שלאחר סידור הגט התברר שהבעל קנס עצמו אם לא יתן
ובתשובהנוספתבספרשושניםלדודבחלקאה"עסי'ל'
גט .ובדבריו באר את שיטת הריטב"א כאמור לעיל,
העלה "מאחר שהרב ב"י הביא סברת הרשב"א באחרונה,
ובמסקנתו העלה – "כיון דדעת רוב גדולי הקדמונים דכל
פשוטדהכיקיי"לדנקראאונס,וכןהביןבוהרבדרכימשה,
שלא גילה דעתו בשעת סידור הגט שהוא מגרש מחמת
יעו"ש".
השבועה או הקנס בגט כשר ,עיין בספר דברי אמת קונטרס
הבית מאיר סי' קלד ס"ד כתב לפסוק כשיטת הרשב"א
י"א בענייני גיטין ,וכן פסק הרמ"א ז"ל .ובעובדא דידן הלא
ולהחמיר במקרה שהבעל חזר בו מרצונו לתת גט ,ובדבריו
אדרבה שאל אותו הרב המסדר אולי נשבע לתת גט או יש
מבואר הטעם שאין לפסוק כשיטת מהרי"ק ,מפני שאמנם
לו אונס אחר שמגרש מחמתו ,והוא השיב לא ,א"כ פשיטא
הלכהכבתראי ,אךהיינודוקאאםבתראיראוקמאיוחלקו
שהגטכשר".
עליהםולאכשלאראודבריהם.
לפי דרכו של הבית מאיר ,אנו נוסיף ונאמר ,מאחר
ומהרי"ק והרב מימון נג'אר והתשב"ץ) ,באם דעתו כרב
וכןכתבבשו"תנודעבשעריםח"אסי'ג'להקלבדיעבד
לאחרשסודרהגט,ובלבדשהקנסהיהבתוקףעפ"יההלכה,
)הובאלעיל(.
מימון נג'אר ודלא כמ"ש האגודת אזוב( ,לא ראו דברי
לעומת זאת ,בספר כנסת הגדולה אה"ע סי' קלד הגהות
הרשב"א הריטב"א והמאירי ,שהרי לא הביאו דבריהם ,על
ב"י סעיף ל' הביא את מחלוקת הרשב"א ומהרי"ק ,וכתב -
כן אין לפסוק כדעתם כנגד שלשת גדולי הראשונים ,מאחר
"ולענין דינא העלה מהריב"ל דתשובה זו חולקת אמ"ש
ומסתברשאילוראודבריהםלאהיוחולקיםעליהם.
מהר"י קולון ז"ל שרש ס"ג הביאה הרב המחבר ז"ל לפנינו
וכעין זה כתב באבני נזר חלק אה"ע סי' ח' )וכן בחלק
חו"מסי'קלח(" -אךאת"לשמהרי"ק פליגוס"לדאףכהאי
דלא מקרי אונס אלא הבא לאדם מחמת אחרים ולא
כשהביאהאונסעליו,ושסוגיאדעלמאכמהרי"ק".
גוונא לא מקרי אונס ,מ"מ לא פסק רמ"א כמהרי"ק כנגד
ולעיל הבאנו שבשו"ע סי' קנ"ד סכ"ג פסק – "אם נשבע
הרשב"א אלא מפני שחשב שהריטב"א והרב מימון בשיטת
הבעלליתןגט,טובשיתירולוקודם,שלאיהאדומהלאונס"
מהרי"ק ,אבל אם היה רואה דברי ריטב"א שבשטמ"ק
ובביאורהגר"א–כתבעלזה–"אבלברא"שפ"גדנדריםלא
שהריטב"א בשיטת הרשב"א ,וממילא מובן שמהרב מימון
משמע כן שכתב שם בס"ב בשם ר"ה גאון ומי שיצרו מתגבר
אין ראיה למהרי"ק אפשר לא היה פוסק כמהרי"ק להקל
כו' אלא חייב לקיים ולגרש כו' וכ"כ כ"ז במרדכי פ"ג
באיסור א"א נגד תרי תקיפי קמאי רשב"א וריטב"א ,וידוע
דשבועות ,ועבב"י סימן קל"ד ,וכ"כ הרבה פוסקים דכל דבר
שספרשטמ"קלאנתגלהבימירמ"אז"ל".
שאדםעושהמעצמואיןמשוםאונס".
בספרתפארתיעקבעלהלכותגיטיןסי'קלדכתבלדחות
ובספראישמצליח)להג"רמצליחמאזוזז"ל(ח"אאה"ע
ראיית הרב מימון נג'אר וכתב "גם הראיה העיקרית שלו
סי'סוהביאמדבריכנסתהגדולה,וכתב" -וכןלפיהנשמע,
שהביאמהךדגיטיןבאומריאסרוכלפירותהעולםעליאם
מעשים בכל יום פה בבית דין מימות הראשונים זיע"א
איני מגרשך ,ג"כ אינה ראיה כלל לפענ"ד .דודאי כל שהוא
כסברא זו ,ואפילו לכתחילה ,אלא שעושין הקנסות בתורת
אנוס בהפסד שיוציאו ממנו ממון והוא מציל עצמו בגט זה,
מזונותמהיותטוב,דאפשרדבהכימהניאפילולהמחמירים.
הוי אונס .אבל להיפוך אם נותנין לו ממון לגרש ,אף דבלי
מעין דוגמא למ"ש בפת"ש שם סק"ט בשם התורת גיטין
המעות לא היה מגרש ,רק לאהבת הממון ,פשיטא דלא
אמנםנראהדבאופןזהוכו'ע"ש".
מיקריאנוס.וה"ההתם,שאיןאנומפסידיןאותובשוםדבר,
אך כאמור גם אליבא דמהריב"ל שפסק כמהרי"ק ,קיים
רק לאהבת הפירות שיוכל לאכול ,לא מיקרי אנוס .משא"כ
הכרח שחיוב הממון הוסדר בדרך שהיא ברת תוקף ,ושלא
סי'עה475
ינקטו אמצעי כפיה לגביית הממון ,אמצעים שלא קבל על
מכחהקנסשדינוכאנוסעלהגט,לכאורההיהמקוםלהקל
עצמובעתהחתימהעלההסכם,כגוןמאסר.
אםיבטלמודעותבטרםמתןהגט.ועלזהכתבהאבנינזר-
והנהבשולחןערוךחלקיורהדעהסי'רנחסעיףיאפסק
"לכאורה יש לפקפק ,שהרי בשעת נתינת גט הוא מבטל כל
" -אישואשהשקבלועליהםחרםלהתגרשוהעמידוקנסות
מודעות ,וכן כל הדברים שגורמים ביטול הגט ,וא"כ גם
על ככה לצדקה ,ואח"כ נתפייסו שלא להתגרש ,יש מי
דיבור זה יתבטל .אך גם הא לא תברא ,שהרי בידוע שהוא
שאומרשפטוריםמהקנסות".
אנוס לא מהני ביטול מודעא .דדל מודעא מהכא הא הוה
מקורהדיןבתרומתהדשןסי'שיאשכתבבלשוןזו"-וכן
תלוהו ויהיב דלא מהני וכמבואר בפוסקים .והכא הרי ידוע
מצאתי הועתק מתשובת גדול אחד מן הגדולים הראשונים,
אונסו ,הוועכסיל שמשליש ,רק כשאינו מגלה דעת שמחמת
איש ואשה שקבלו עליהם חרם לעשות גירושין והעמידו
זההואמגרשאמרינןשכשםשתחילהכשנתןהבטוחותהי'
קנסות להקדש על ככה ,ונתפייסו אח"כ להיות ביחד.
ברצון ,כן בסוף בשעה שגירש היה ברצון .אבל כשאמר
ותובעין הקהל הקנסות .והשיב דפטורין משום דלא העמידו
אח"כ שמחמת אונס מגרש ,הרי חזינן שנשתנה דעתו ,ושוב
הקנסות אלא משום דלא יעכבו זה את זה ,וכיון שאין אחד
איןראיהממהשתחילההיהברצון,ושובנשאראונסבעצם
תובעאתחבירומהלהקהלעליהםשהרינתקיימודבריהם".
ולאמהניביטולאח"כ".
ועייןבש"ךס"קכגשהביאאתדבריתרומתהדשן.וכןבט"ז
וכן כתב בספר ערוך השלחן סי' קלד סעיף כג " -כיון
סק"זכתב"לפישלאהעמידוהקנסותאלאמשוםדלאיעכבו
שעשה הקנס הו"ל רצון גמור ,וכל זה כשאינו מתחרט על
זהאתזה".
הגט ,אבל אם מתחרט ורוצה לחזור מהקנס וכפוהו על פי
אמנםדינושלתרומתהדשןוהשו"עבאללמדנושלאחר
הקנסומחמתהפסדהקנסהיהמוכרחלגרשהוהאונסגמור,
שהזוג התפייסו ,אין הקהל יכולים לגבות את הקנס ,אך
אע"פ שלא מסר מודעא כיון שאינו רוצה בגט .ומסופקני
עכ"פ מבואר בדבריהם שאם לא התפייסו ועמדו בדעתם
אפילו אם ביטל מודעות אם מועיל כל שלא סילקו מעליו
ומבקשים להתגרש ,אין מניעה .שהרי כתב תה"ד "דלא
אונסהממון,דכיוןשצועקשאינורוצהלגרשאלאשמוכרח
העמידו הקנסות אלא משום דלא יעכבו זה את זה" .ועוד
מפני הממון המושלש מה מועיל ביטול מודעות כל זמן
משמע שאם הבעל יעכב את אשתו ויסרב לגרשה ,ניתן
שהאונסקיים".
לחייבו בקנס) .וע"ע בספר רב פעלים ח"א חיו"ד סי' לט
ובספרצדקהומשפטחלקיו"דסי'טז(.
האםישלהוכיחמשטרחליצהלהתירקנסלהבטחתגירושין
אמנם השאלה הנידונת בתשובת תה"ד ובשו"ע ,אינה
בקהילות רבות נהגו להחתים את אחי החתן קודם
שאלתהגירושין,עלכןקשהלקבועמסמרותבהלכותגירושין
לנישואין על שטר חליצה שבו האח מתחייב שאם אחיו
עפ"י דבריהם ,אך לא ניתן להתעלם שמסתימת דברי תה"ד
החתן ילך לבית עולמו בלא להשאיר זש"ק יחלוץ בחינם.
והשו"ע נראה שאין חילוק בין אם הבעל אומר קודם הגט
עייןבספרנחלתשבעהסי'כבוסי'כגשהביאנוסחישטרות
שאינו רוצה לגרשה אלא שהסכים לתת גט מחשש שיחוייב
אלו .ועיין ברמ"א אה"ע סי' קסה ס"ד ובב"ש ס"ק יא במ"ש
בקנס ,ובין שאינו אומר דבר ,וכדעת מהרי"ק .אך עדיין יתכן
אודותהתועלתשבשטרכזה.
להעמידדבריתרומתהדשןוהשו"ע,שלמעשהלאיסודרהגט
נוסיף ונציין מש"כ השבות יעקב חלק ב' סי' קכח על
אם הבעל יודיע שאינו רוצה לתת את הגט אך נותנו עקב
המנהג לכתוב שטר להבטחת החליצה .השבות יעקב דן
אילוץהקנסוהחרם,אלאהנידוןהואבגטהניתןבסתמא.
בדברי מהר"ם לובלין שהבן אינו מחוייב לשמוע לאביו
עכ"פ מתוך תשובת תרומת הדשן בשם "גדול אחד
הדורש ממנו לחתום על שטר חליצה בחינם .ובתוך דבריו
מהגדולים הראשונים" ,והשו"ע שהביאו ,עולה שאף
כתב – "נראה דיש לכוף האחין ליתן זה לזה שטר חליצה
לכתחילה אין מניעה לסדר גט בעת שקיים קנס וחרם ,אלא
בחנם כדי שלא לעגנו .ולא דמי לנדון דמהר"מ מלובלין
אםכןנאמרשכברבזמנושלאותוגדולשהשיבבנידוןזה-
דנראה מתוך תשובתו שם שלא בא לדון אלא לפי שעתו
"גדול אחד מן הגדולים הראשונים" )כלשון תה"ד( נהגו
וזמנו שעדיין לא נתפשט המנהג שאין מתחתנין כלל עם מי
בהתרת שבועות חרמות וקנסות ,קודם הגירושין ,וממילא
שאין לו שטרחליצה מאחיו ,רק נותנין לו נדוניא קטנה ושוב
למעשה כבר קודם לסידור הגט בוטלו כל האילוצים לתת
עושין כתקנת הקהלות שהחלוץ וחלוצה חולקין בעזבון
גט.אךעייןברא"שסוףמסכתגיטיןובתשובתהרשב"אח"ז
המת ,ולא בא לדון רק שאין שייך בזה לכופו משום מצות
סי' שצו ,שלא הזכירו התרת נדרים ושבועות ,רק בטור סוף
כבוד אב ואם ,כאשר כתב שם באריכות .אבל עכשיו שכבר
סי'קנדהביאכןבשםרבינופרץ.
ידועומפורסםבמדינותאלושאיןמתחתניןכללעםמישאין
לו שטר חליצה מאחיו ,ואם כן צריך לעגן אותו כל ימיו.
האםביטולמודעותבטרםמתןהגטיביאלהכשרהגט
וכיוןדאיכאביטולמצותפ"וושארעבירותשאפשרלבאע"י
לפי דרכו של האבני נזר )בתשובותיו הנזכרות לעיל(
זה,נראהפשוטדכופיןעלזהמשוםתקנתאחיושלאלבטלו
שאם הבעל מגלה דעתו שאינו רוצה לתת גט אלא נאלץ
מפ"ו ,וכהא דאמרו מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את
476אבןהעזר
עטרתדבורה
רבו ועושה אותו בן חורין וכותבין שטר על חצי דמיו ,וכה"ג
בטחוןעלשטרחליצה".ונראהכוונתו,לאחרשפקפקבתוקף
מי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה דכופין אותה
השבועה בכתב ,סיים שעדיף להתחייב בדרך המבוארת
לקבלגיטה".
בנחלת שבעה סי' כג ,דהיינו התחייבות ממון גמורה ,בעת
הרי שהמנהג המקובל בזמנו של השבות יעקב ,שאין
הנישואין ,והיא תבוטל עם החליצה .אמנם הנחלת שבעה
מתחתנים כלל עם מי שאין לו שטר חליצה מאחיו ,והנמנע
איירי כשהמתחייב הוא אבי החתן ,אך נראה שכוונת השב
מלחתוםעלשטרכזהמעגןאתאחיו.
יעקב להציע אפשרות של התחייבות אחי החתן ,האמור
ונציין לספר אגרות רבי עקיבא איגר עמ' קמו קסח קעג,
לחלוץ,כגוןכשאביהחתןכבראינובחייםוכיוצ"ב.
שבשטרהתנאיםשלהגרע"אז"לבזיווגראשוןושניוכןבשטר
וכתב על זה הבית מאיר סי' קסה ס"ד – "ועיין תשובת
התנאיםשנכתבכשארסאתנכדתו,קיימתהתחייבותלהסדיר
שב יעקב סי' מ"א ,כתב אע"פ ששבועה אינה על ידי כתב
שטרחליצה,וכןבשטרהתנאיםבזיווגראשוןושנישלהחת"ס
העדים ,מ"מ חרם חל ,ומשמעותו דיותר נכון לנהוג בשטר
ז"ל,כפיהמצויבספרחוטהמשולשעמ'לזועמ'עא.
בטחוןחליצהעלדרךשטרחציזכר.ואףבזהצ"עקצתאם
בשטרהחליצההנזכרבנחלתשבעה,אחיהחתןקבלעל
יש לכופו לפרוע או לחלוץ ,כדי שלא ליגע במה שמחמיר
עצמו בחרם חמור ובשבועה דאורייתא לפוטרה בחליצה
הרשב"א בגט ,הקונס עצמו אם לא יגרש ,ועיין סי' קל"ד.
כשירה בחנם ,זולת מה שהוא תיקון המדינה ,וכל זמן שלא
ואפשר יש לחלק דשאני הכא שכבר מחוייב בחוב גמור
יפטרנה תהיה היבמה ניזונת מנכסי מיתנא ומוחזקת בהם.
לשלם כל זמן שלא נפטר בחליצה ,והוי כמי שאינו מקיים
והנה לעניין מזונותיה מבואר בנחלת שבעה סעיף ג' דהיינו
עונה שבסוף סי' קנ"ד בהג"ה שיכולים להחרימו שיקיים
עפ"יהדין,ונראהשאיןכאןהתחייבותממוןיותרמהמחוייב
עונהאויגרש,כיאיןזהכפיהרקלקייםעונתו".
עפ"י דין ,אך עכ"פ קיימת שבועה לחלוץ .ובסי' כג מביא
ונראה כוונתו לחלק בין חיוב ממון שכבר שריר וקיים,
שטר חליצה הקשור בחיוב ממון ,אך היינו כשיש לחתן אח
והעילהלגבייתוהיאשטרהחוב,וביןחיובשאינועומדבפני
קטן שאינו ראוי לחלוץ ,אבי החתן מתחייב ,אך לא האח
עצמואלאנוצררקכשמתבררשאיןרצונולתתגט,וכנידון
האמורלחלוץ.
שבתשובתהרשב"א.
עכ"פנהגושהאחנשבעלחלוץ,ולאחששולדונוכאנוס
ובשו"ת נהרי אפרסמון אה"ע סי' כב נשאל אודות שטר
בחליצה .אך כבר כתב הבית מאיר סי' קלד ס"ד – "נוסח
חליצהשבוהאחקנסעצמובמאהוחמישיםזהוביםאםלא
שטרחליצהשבנחלתשבעהנכוןהואעלידישבועהלחלוץ,
יחלוץ .וכתב בתשובתו – "אין זה אונס כיון שיכול ליתן
אך יש לחוש להתירה לו טרם שיחלוץ ,כמו בגט" .וכן כתב
הקנס ולא יחלוץ ,וכמבואר באבן העזר סי' קל"ד ,מ"מ הא
הבית מאיר בסי' קסה ס"ד "למנהגינו בשטר חליצה
מבואר שם ברמ"א דלכתחילה לענין הגט צריך לפטור מן
בשבועה,ראוילהזהרקודםהחליצהלהתירה,כמושנזהרין
הקנס ,רק בדיעבד כשר ,ודין חליצה בזה שוה לגט .לכן
בגט".
תשתדללפייסושיחלוץלהמרצוןטוב".
ובספר זכר שמחה סי' קצ"ז הביא מדברי אביו )הג"ר
מסקנת הדברים היא שאין מניעה לחתום על שטר
יצחק דוב באמברגר ז"ל( שכתב להעיר בלשון זו – "ומידי
חליצהשבוהחולץמתחייבבקנסאםלאיחלוץ,מאחרובכך
דברי אעורר על ענין חליצה שמתירין לו שבועות ונדרים,
החולץמתחייבלקייםמצותחליצההמוטלתעליו,אךקודם
אבל החיוב שמחייב עצמו בשטר חליצה אם נכתב בו קנס,
לחליצה ינהגו כמקובל בסדר החליצה שמתירים שבועות
ואף בלתי קנס ,למ"ש לעיל ע"פ הש"ךח"מ סי' כ"ב ס"ק ד'
ונדריםוכןיסירוממנוחיובהקנס.
וצ"ע דהוי לן לצוות על האשה שהיא תמחול לו שיעבודו
אין ללמוד ממה שהנהיגו גדולי הדורות להחתים על
שבשטר" .ושם בתשובת הג"ר מנחם מענדל קארגויא ז"ל
שטר חליצה ,להנהיג כן גם בהסכם קדם נישואין הנזכר.
)מחבר ספר גידולי טהרה ,תלמיד ההפלאה ורבי נתן אדלר
שהרי אין חולק שהאח מצווה לחלוץ ,משא"כ בהסכם קדם
ז"ל(כתבבלשוןזו– "מהשעוררמרעלמהשמתחייבשטר
נישואין ההסכם ינוצל גם למקרים שאין חיוב גירושין,
חליצהבחר"םובשד"א…לדברימרהיהלנולפקפקעלכל
ולעיתים אף במקרה שבו הם אינם במקומם .מלבד זאת,
קידושי בעלמא ,דהזוג הם משועבדים בקנס וחרם ,ונימא
בשטר החליצה ,למעשה החליצה תבוצע לאחר ביטול
דהוה תלאוהו וקידש דלא הוי אלא ספק קידושין ואם בא
השבועה או הקנס ,ואילו בהסכם קדם נישואין יתכן שבית
אחר וקדשה הוי ג"כ ספק קידושין .מיהו כבר נתבאר דכל
הדיןהמסדראתהגטלאידעדברמההתחייבויותשבהסכם,
היכא דתחילת התחייבות שלו ברצון ,וגם סופו ברצון
וההתחייבותלאתבוטלקודםהגטכנדרש.
שאומררוצהאני,איןלחוש".
בספר שב יעקב אה"ע סי' מא השיב אודות שטר
להבטחת חליצה ובסוף התשובה כתב – "לפע"ד יותר טוב
הסכםקדםנישואיןהקובעחיובהמזונותרקלאחרפס"ד
לחיובגירושין
שיעשהשטרהחליצהבתורתשטרחוב,כמושנוהגיןבשטר
ניתן להסדיר הסכם קדם נישואין הקובע חיוב הבעל
חצי זכר ,וכמו הנוסח שכתב בספר נחלת שבעה בשטר
במזונות האשה עד שיתן גט ,ובלבד שיוסיפו סעיף הקובע
סי'עה477
שחיוב זה יכנס לתוקף רק לאחר שינתן בבית הדין פסק דין
ובפד"ר ח"י עמ' 305בדעת הרוב בביה"ד הגדול ,ובמשפטי
לחיובהבעלבגירושין,וכיסכוםזהיפסקעלידיבביתהדין
שאולסי'לא,שמעשלמהח"באה"עסי'יט.לעומתבפד"ר
בלבדבכפוףלבירוריכולתושלהבעללעמודבתשלוםזה.
חט"ועמ'14בפס"דמביה"דהגדולפסקודיןמזונותמעוכבת
במקרה שבו בית הדין פסק לכפות את הבעל בגירושין,
כדיןמזונותרגיליםומתחשביםבמעשיידיה,וכןדעתהגר"א
הרישחיובהממוןבהסכםהואכלינוחלביצועכפיהזו.עיין
גולדשמידטז"לבדעתמיעוטבפס"דשבפד"רי'עמ',309וכן
בב"ש סי' קלד סק"ו שכתב דמ"ש בשו"ע שצריך שיתירו לו
פסקו בביה"ד חיפה )פד"ר ח"י עמ' (297שלא להוציא
השבועה – "היינו כשאין יכולים לכופו על פי הדין ,צריך
מהבעל המוחזק ,וכן בביה"ד ירושלים )פד"ר ט"ו עמ' ,(14
שיתירו לו ,כי השבועה הוי ככפיה .אבל בוודאי אם הדין
ועייןלעילסי'מ'מש"כבזה.
נותןלכופולאאכפתלןבשבועתו".
ב.באשהשזינתהנהגולחייבמזונותמעוכבת,עייןפד"ר
ועייןבשו"תמשיבדברלהנצי"בח"דסי'א'סי'ג'וסי'ד'
ח"א עמ' 238ושו"ת ציץ אליעזר חלק יט סי' נח ,אך נחלקו
שכתבכסבראזו,ביחסלאדםשנשבעלגרשאתאשתו,אין
בדברמג"א)שו"תגאוניבתראיסי'סב(ורע"א)דרושוחדוש
לחוש שעקב השבועה יחשב כגט מעושה שלא כדין,
רע"אדףצא.(:
בנסיבותבהםישמקוםלכופולתתגט.
ג .גובה החיוב במעוכבת מחמתו לא התברר בפוסקים,
גם במקרה שבו בית הדין פוסק חיוב גירושין ,דהיינו
עייןמשפטישאולסוףסי'לאשאינומחוייבלפיכבודו,אלא
הוראה"יוציאויתןכתובה"אוחייבלגרשה,אךפוסקשלא
כפי רמת החיים המקובלת במעמדה .וע"ע שואל ומשיב
לכפות כפיה גמורה בגירושין ,לאחר שלא הושלמו התנאים
תניינאח"דסי'קע.
לכופו בגירושין ,אין מניעה שחיוב הממון שבהסכם ישמש
בהסכם הנ"ל הבעל מקבל על עצמו את השיטות
ככליעזרבידביתהדין,להביאאתהבעללקייםחובתולתת
המקיימות את ההסכם ושלא לטעון קים לי .ובכך חוזר
גט .אמנם בנסיבות אלו אין כופין אותו כפיה גמורה ,אך
לתוקפו חיוב מדין מעוכבת עפ"י עיקר הדין בלא לחוש
עכ"פ מחייבים את הבעל במזונות המוגדרים כמזונות
לדעותמקצתפוסקים.
"מעוכבת מחמתו" .וזאת על פי דברי תשובת מהרי"ט חלק
בהסכםקדםהנישואין הנ"להצדדיםיקבלו עליהםשלא
א' סי' קיג שכתב ביחס למקרה בו נפסק חיוב גירושין -
יוכלו לטעון טענת קים לי ומקבלים את השיטות הנותנות
"מזונותנמינראהדישלהכלזמןשאינומוציאהבגט,שהרי
תוקף לסעיפי ההסכם במקרה של מחלוקת הפוסקים ,ולא
גדולה מזו אמרו בפ"ק דמציעא כל מקום שאמרו חכמים
תהיה מניעה ליישם חיוב ממון זה ללא דיחוי ,מיד לאחר
מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ,אע"פ שנתן
שינתןפסקדיןלחיובגירושין.בכפוףלכךשהבעללאיחוייב
להכתובתהכלזמןשהיאמעוכבתמלינשאמחמתו".
בסכומי כסף שאינו מסוגל לעמוד בו ,מאחר ותשלום זה
ועיין במאמרו של הגר"ב ז'ולטי ז"ל שהתפרסם בחוברת
יחרוגממסגרתזושלמזונותמעוכבתמחמתו.
"הפרדס" שנה נז חוברת ז' סי' ל' ,שהציע לחייב את הבעל
קבלת בעל הדין לשלול זכותו לטעון טענת קים לי היא
בטרם הנישואין בתשלום מזונות ידוע מראש שימומש
ברת תוקף )ואכמ"ל במקורות דין זה( .אין דין קבלת הבעל
במקרה של פירוד אזרחי חוקי כמקובל בחו"ל ,כשהיסוד
שלא לטעון טענת קים לי ,כדין התחייבות לעצם התשלום.
בהלכה למזונות אלו הן "מזונות מעוכבת" .לדעת הגר"ב
מאחרשאנופוסקיםלחייבועלפיהדיןכדעתרובהפוסקים,
ז'ולטי ז"ל ,חיוב זה הוא עפ"י ההלכה ,אלא שהבעל מראש
וסעיףזהבהסכםרקמונעמהבעללעמודעלזכותולהעלות
קובע את סכום החיוב ,ומאפשר לעצמו לבוא לבית הדין
טענהבוהואמבקששיפסקולוכדעתמיעוטהפוסקים.ועיין
ולבקשהפחתתמזונותוהעמדתעלסכוםאחרעפ"ייכולתו
במש"כהג"רחייםפלאג'יז"לבתשובתבספרוחייםבידסי'
אךישמקוםלהוסיףעלדבריווכדלהלן.
מאשהורהלממששטרהיתרעיסקאשבוהמתחייבקבלעל
בהעדר הסכם קדם נישואין שבו הבעל התחייב במזונות
עצמו שלא לטעון טענת קים לי .ובריבית לא מהני לחייבו
אםיחוייבבגט,יתכנומקרים שביתהדיןהיהנמנעמלפסוק
עפ"י התחייבותו לעצם התשלום ,שהרי כל תשלום ריבית
מזונות אלו .כגון במקרים בהם האשה עובדת ומשתכרת
הוא מתחייב בתשלום אך התורה אסרה ריבית כזו ,אלא
למחייתה,אובמקריםשבהםהאשהאסורהעלבעלה,וזאת
בהכרחשהדיןנפסקעפ"ידעתרובהפוסקים,אךהמתחייב
למרותשהעיקרכדעתהסובריםלחייבמזונות"מעוכבת"גם
מנועמלרוקןמתוכןאתפסקהדיןבטענתקיםלי.
בכה"ג,אךיששנמנעיםמלהוציאממוןכשהבעליכוללטעון
ביחסלחיוביהאשהבהסכם.למרותש"מזונותמעוכבת"
קים לי כשיטות הסוברות שבנסיבות אלו אין לפסוק מזונות
אינו רלוואנטי ,בחיוב המושת על האשה עקב סירוב לקבל
מעוכבת,ונבהיראתדברינו.
במזונות "מעוכבת מחמתו" ,פוסקים אחרונים דנו בכמה
נושאים-
גט .מ"מ יש מקום להשוות בהסכם בין הבעל לאשה,
בהתאם לעיקרון העולה מדברי הרא"ש בתשובה )כלל מב
סי'א'(שרבינוגרשםבתקנתושלאלגרשאשהבעלכרחה,
א .יש שפסקו שהבעל מחוייב במזונות בלא להתחשב
השווה את כח האשה לכח הבעל ,ויש לנסח את ההסכם
במעשי ידיה הנשארים לאשה ,כן פסקו בפד"ר ח"ג עמ' 56
ביחס לאשה שתחוייב במזונות עקב סירוב להתגרש ,רק
478אבןהעזר
עטרתדבורה
לאחרמתןפס"דהקובעחיובהבגירושין.ואמנםחיובהממון
הזוגלאכוף אתפירוקהנישואיןבניגודלהסכמתהצדהשני,
אינו מכח הדין אלא מכח התחייבות האשה ,אין לחוש
ללא עילה שיש בה כדי להביא לחיוב הגירושין עפ"י
לחרם דרבינו גרשם שאינו קיים במקרה שהאשה מחוייבת
ההלכה ,וללא הצדקה לפי כל קריטריון אחר ,ולעיתים
בגירושין .אך נציין שגם אם ההסכם יקבע את חיוב האשה
כתוצאהמכךשעיניונתןבבןזוגאחר.
בלא חיוב גירושין ,ולבסוף האשה תסכים להתגרש מפני
המנגנון שנוצר בעקבות ההסכם הוא למעשה כמין
הקנס ,לא יהיה מקום לחוש לחדר"ג ,עיין בית שמואל סי'
"גולם" שאין בו שיקול דעת ,וכיון שניתנה הרשות לאותו
קטוסק"ז,ביתמאירסי'קנדסדרהגטאותריג,ערוךהשלחן
"גולם" להשחית ,אינו יכול להבחין בין פירוק נשואין הגון
אה"ע סי' קנד סידור הגט התמידי סעיף יט ,ושו"ת מהר"ם
לפירוקנישואיןהכרוךבעוולוחוסרצדק,לבעלאולאשה.
אשאה"עסי'ס'.
איןכךפניהדבריםאםחיובהממוןיבוצעבכפוףלפס"ד
ובעיקרדברינושניתןלחתוםעלהסכםכאמור,בנסיבות
שינתן בבית הדין ,פס"ד לחיוב הצד השני בגירושין ,ובלבד
שימומש רק לאחר חיוב הבעל בגירושין ,מצאתי שבספר
שגם מימוש חיוב הממון יפסק במסגרת בית הדין .בנסיבות
פסקים וכתבים להגרי"א הרצוג ז"ל כרך ח' סי' קסה כתב
אלו,איןכאן"גולם"חסרשיקולדעת,אלאשיקולדעתשל
שניתןלצרףאתהשיטותשאםהבעלהתחייבבתשלוםאינו
גורם אובייקטיבי -בית הדין שדן ביניהם ,וההסכם יופעל
נחשב אנוס על הגט ,עם השיטות שבכל חיוב גט ניתן
בכפוףלהכרעתועלחיובהגירושין.
לכפותועלהגירושין,עי"ש.
ב.נחלקוראשונים,האםהגטשסודרלאחרשהבעלקנס
את עצמו אם לא יתן גט ,הוא גט כשר .לדעת הרשב"א גם
הסכםהמאפשרמימושחיובהממוןבערכאות
אין מקום שינתן הכשר הלכתי להסכם שבו הצדדים
מקבליםעלעצמםסמכותביתהמשפט,וזאתמכמהטעמים.
אם הבעל התחייב בקנס ועפ"י ההלכה הוא מחוייב בממון
עקבסירובולתתגט,והבעלחזרבומרצונולתתגט,אךעקב
אילוץ הקנס ,התרצה לגרש ,הגט בטל מהתורה .לפי דרכו
ראשית ,עפ"י ההלכה הפסוקה ברמב"ם )סוף הלכות
אמנם הבעל יצר את המצב של האונס ,אך הגט בטל עקב
סנהדרין(ובשו"ע)חו"מסי'כוס"א(,התובעתביעהמשפטית
האונס הנובע מנטילת ממונו כדי שיגרש .ולדעת מהרי"ק
בבית המשפט במקום בבית הדין ,נחשב רשע מחרף ומגדף
הגט כשר מכיון שהבעל הביא על עצמו את האונס מרצונו.
ומרים יד בתורת משה רבינו ע"ה .לא יתכן שרב רושם
וישאומריםשאיןלהכשיראתהגטאלאאםמצבוהכלכלי
נישואין יאשר הסכם שבו הצדדים קובעים את סמכות בית
של הבעל מאפשר לו לשלם את חיוב הממון שבו התחייב.
המשפט,ושאחדמהצדדיםיוכללאכוףעלחבירולדוןבבית
הלכהלמעשה,רבוהמחמיריםכדעתהרשב"א.
המשפט.
ג .אם חיוב הממון אינו בר-תוקף עפ"י ההלכה ,והבעל
מלבד זאת ,במידה וחיוב הממון אינו בר תוקף עפ"י
נאלץ לתת גט עקב החשש מהקנס ,הן לדעת הרשב"א והן
ההלכה ,הגט שינתן לאחר אילוץ הבעל באמצעות ההסכם,
לדעתמהרי"קהגטבטל.וה"הבמקרהשחיובהממוןבתוקף
הואגטבטלאליבאדכו"ע,הןאליבאדהרשב"אוהןאליבא
עפ"י ההלכה ,אך כפו אותו לשלם באמצעי כפייה שלא
שיטתמהרי"ק,וכמבוארלעיל.
הוסכם עליהם מלכתחילה ,כגון מאסר ,וכן אם איימו
ביתהמשפטיחייבאתחיובהממוןשבהסכםבלאלבדוק
ולבחון את תוקף ההסכם עפ"י ההלכה ,ויחייב את סכומי
הממון,לאחרשיאשראתתוקףההסכםעפ"יהחוק.
בהפעלתאמצעיכפייהאלו.
ד .במקרה שבו הצדדים חתמו על הסכם קדם נישואין
הקרוי "הסכם לכבוד הדדי" ,הרי שעפ"י הוראת הרמ"א
על כן בנסיבות בהם ההסכם אינו בתוקף עפ"י ההלכה,
)אה"ע סי' קלד( אין לאשר סידור הגט ,ועליהם לבטל את
מוטלעלביתהדיןלהורותעלביטולההסכםוהשבתסכומי
ההסכם.אךאםברורלביתהדיןשהבעלנשארברצונולתת
הכסף שכבר ניגבו באמצעותו ,כל זה קודם לאישור
גט ,וכך בזמן סידור הגט הבעל מסכים לתת גט גם לולי
הגירושין .הליך כזה יחייב לשלוח את הצדדים חזרה לבית
הקנס,אםסודרהגט,הגטכשר.ישאומריםשבנסיבותאלו
המשפט ,המוסמך חוקית לדון בכל הקשור להסכם ,ולבקש
בלבד אפשר לכתחילה לסדר גט ,ובפס"ד מביה"ד הגדול
להחזיר את הגלגל אחורנית ,הליך שיעכב את הגירושין
)פד"ר ח"ב עמ' (14הורו שבכל מקרה יש לבטל את חיוב
ועלול להיות לרועץ .והמבקש להקל על הליך הגירושין
הקנסקודםלסידורהגט.
נמצאמעכבוומסרבלאותו.
ה .אם כבר סודר הגט ,והגט הושג כתוצאה ממימוש
ההסכםאומאיוםלממשו,לדעתהרשב"אהגטבטל.אמנם
סיכום
ישאומריםשבדיעבדהגטכשר,אךגםלשיטהזו,ישלברר
א .הסכם קדם נישואין שבו אחד מבני הזוג התחייב
שחיוב הממון בהסכם הוסדר בדרך שהיא ברת תוקף עפ"י
בחיוב ממון המוטל בעת סירוב לגירושין ,אינו רצוי מפני
ההלכה,ואיןלהכשיראתהגירושיןבטרםהושלםבירורזה,
שהסכם מביא לשינוי בעקרונות המקובלים מקדמת דנא
ואין להכשיר את הגירושין בדיעבד ,אלא לאחר שידוע
במוסד הנישואין בישראל .שינוי המאפשר לכל אחד מבני
שהבעל היה יכול לעמוד בתשלום סכומי הכסף ,שנדרש
סימןעו479
לשלם עפ"י ההסכם ,ולא ננקטו אמצעי כפייה כגון מאסר,
חוקי,ורקכתוצאהמאישורו ניתןלהסכםתוקף חוקילרבות
וכןלאאיימועלהבעלבנקיטתאמצעיםאלו.
לסעיףהמחייבאתהצדדיםלשיפוטבערכאות.
ו .רב רושם נישואין ,המוסמך עפ"י החוק לאשר הסכם
ז .אין מניעה לחתום על הסכם שבו הבעל או החתן
קדם נישואין ,אינו רשאי לאשר הסכם הקובע את סמכות
מתחייבבמזונותשיגבוממנובכפוףלפס"דלחיובובגירושין,
בית המשפט לדון במימוש ההסכם ,מפני האיסור הכרוך
ושבו המתחייב מקבל על עצמו שלא לטעון טענות קים לי,
בדיוןבפניערכאהשיפוטיתהדנהעפ"יחוקיםהסותריםדין
ובלבדשהסמכותלגבייתהמזונותהיאע"יביתהדיןשיברר
תורה .וזאת מאחר שבהעדר האישור ,ההסכם חסר תוקף
את חיובהגירושיןותוקףההתחייבות,ויקבעאתיכולתושל
הבעללתשלוםהחיובואתהאמצעיםלגבייתהממון.
סימ עו
סדורגט,לאחרשהבעלחוייבבערכאותב"תשלומינזק"עקבעיכובהגירושין
דיינים שהוכשרו והוסמכו לפסוק בנושאים חמורים אלו.
מבוא
השופט שאינו מלומד במשפט התורה ,ואינו יודע לברר
לפני מספר שנים ,ניתן בבית המשפט לענייני משפחה
הלכה ממקורותיה ,וכמובן שלא הוסמך לפסוק בנושא
בירושלים )תמ"ש ,(19270 3פס"ד המחייב בעל סרבן גט,
הלכתי של כשרות הגט ,במקום לפנות בשאילתא מתאימה
בתשלוםסך425,000ש"ח.עילתהתשלוםהיא,הנזקשנגרם
לגורמיםהמוסמכים ,ולבקש חוותדעתהלכתית .מצאלנכון
לאשהבסירובולתתגט,לאחרשחוייבבביתהדיןבגירושין.
להסתמך על השערה של שני משפטנים ,שלא הוכשרו ולא
להלןציטוטמסיוםפסקהדין" -סוףדבר,בשלכלנזקיה
הוסמכו לפסוק בנושאים אלו ,וגם מלכתחילה לא נטלו על
של התובעת שנגרמו בשל סירובו של הנתבע לתת לה גט,
עצמם את האחריות להכריע בשאלה זו ,והוציא תחת ידו
וזאת החל מיום 24.1.2002המועד בו חוייב הנתבע על ידי
פסיקהשרקתסבךאתאותהאשה,שביןכהוכהמצבהאינו
בית הדין הרבני הגדול ליתן גט לאשה ועד ליום הגשת
קל,ותכבידעודיותר על האפשרותשתקבלגט .נוצרעיכוב
התביעה ,9.9.2003 ,אני פוסק לה פיצוי בסך 200,000ש"ח
נוסף בגירושין ,דוקא במסגרת דיון משפטי שמגמתו לענוש
לשנה ולפיכך בגין כל התקופה )תשעה עשר וחצי חודשים(
את הבעל על עיכוב הגירושין .כל זאת ,מלבד הבעייתיות
סך של 325,000ש"ח .כן אני מחייב את הנתבע בפיצויים
שבפלישת ערכאת שיפוט אזרחית לתחום מובהק של דיון
מוגבריםבסךשל100,000ש"ח.סה"כעלהנתבעלפצותאת
הלכתי בענייני גירושין ,שמקומו בבית הדין בלבד .גם אם
התובעתבסךשל425,000ש"ח".
השופטמצאלנכוןלקייםדיוןבתביעתנזיקין,שלפיהשקפתו
בתחילת בפסק הדין נכתב " -אוסיף ואומר ,כי לא לי
המשפטית הדיון במסגרת סמכותו ,מ"מ העדר ההתחשבות
לקבוע)הגםשהעליתיסוגיאזובמהלךישיבתקדםהמשפט(
מההשלכותהישירותשלפסקהדיןעלהדברהחשובלאשה
האם במידה והתביעה המונחת לפני תתקבל ,ובעקבות כך
שהואלהתגרשבהקדם,אינומתקבלעלהדעת.
יתרצה הבעל וימסור לאשה הגט המיוחל ,יהיה זה גט
מעושהאולא".
דהיינו ,השופט בעצמו מודיע בפסק דינו ,כי הוא מודע
לכךשיתכןובעקבותפסקדינולאיהיהניתןלסדרגט ,עקב
היותו גט מעושה שלא כדין ,ואע"פ כן הוא התעלם מכך
והתייחסרקלהיבטהממונישבפניו.
בנסיבות אלו ולאחר שפסיקה זו קיבלה הד ציבורי ,מן
הראוישינתןמענההולםומוסמך,שלבעליההלכה,ולהסיר
מכשול מנשים המקבלות יעוץ לפנות לתביעות משפטיות
לתשלומינזיקין.
נוסיףונצייןכימתוךעיוןבפסקהדיןהנ"לעולהשאיןזה
המקרה היחיד שננקט צעד כזה .כבר בגוף פסק הדין מצויין
בהמשך פסק הדין קיימת התייחסות לשאלת כשרות
כי היו תקדימים נוספים בבית המשפט לענייני משפחה
הגט.האסמכתאשלהשופטלהסירחששלכשרותהגט,היא
בירושלים ,כפי הנראה באותם מקרים ההליך לא הסתיים
מאמרשלשנימשפטנים,וכתבבשמם " -איןזהמןההכרח,
בפסקדיןלתשלוםנזיקיןוהגטניתןבטרםניתןפסקדין,עקב
לאור עקרונות המשפט העברי ,שקיומה של זכות תביעה
האיום על הבעל במתן פס"ד כזה ,וזאת בעקבות ההחלטה
בנזיקין ותשלום הפיצוי למסורבת גט ,יפגום בתוקפו של
המקדמית של השופטים שאישרו את סמכותם לפסוק
הגט .תביעת הנזיקין אינה מיועדת לשמש אמצעי ישיר
תשלום נזק עקב סירוב לתת גט ,והודעתם על כוונתם לדון
לאכיפתפסקהדיןשלגירושין.תוצאותיהבתחוםהגירושין
בנושא .ובכך הציבו סימן שאלה על כשרות הגט .באותן
עקיפות".
נסיבות שהליך המשפטי לא הבשיל לידי פסק דין ,והיה די
במקרה זה התגלה בפנינו מצב אבסורדי .שאלת כשרות
באיום על הבעל על מנת להפחידו ולמונעו מעיכוב
הגט היא שאלה הלכתית מובהקת ,ויוכלו להכריע בה רק
הגירושין,ביתהדיןהמסדראתהגטלאהיהיכוללדעתעל
480אבןהעזר
עטרתדבורה
טיבו של ההליך שהתקיים קודם לכן בביהמ"ש ,והוכשל
בין שאנסוהו באונס הגוף ובין שכפוהו באמצעות הפסד
בסידורגטבלאלהקדיםאתהבירורההלכתיהנחוץבשאלת
ממון ,נחשב כאונס כמ"ש בתשובת הרשב"א ח"ד סי' מ'
כשרותהגט.
בשם הראב"ד ור"ח ובחי' הריטב"א במסכת קידושין דף נ.
פסקהדיןהנ"להיה הראשוןבסדרהשלפסקידיןדומים
ובמאירי במסכת גיטין דף פח ,:ומהרי"ק שרש סג ,וכן פסק
שניתנו לאחר מכן ,והסתמכו על פסק הדין התקדימי הנ"ל.
בשו"ע חו"מ סי' רה סעיף ז' ברמ"א .וכן פסקו האחרונים -
יששמצאולנכוןלהרחיבאתהיריעהלשארהמקריםשבהם
מכתבמאליהושערז'סי'יטובשו"תרביבצלאלאשכנזיסי'
הבעל מתנגד לתת גט ,גם בנסיבות בהם אין פס"ד לחיוב
טוופת"שסי'קל"דסק"י.
גירושין.
בספרביתאפריםאה"עתניינא סי'עגכתב"-לדעתרוב
בנסיבות אלו מוטל עלינו בבתי הדין למצוא תשובה
הפוסקים ,אונסממוןהויאונס ,והגטבטלאףבלאמודעא".
ברורה ומנומקת לשאלה כיצד על בית הדין לנהוג כשבני
ובספר שבט הלוי חלק ה' סי' רי כתב " -כבר יצאה הלכה
הזוג יופיעו לסדור גט ,לאחר שניתן בביהמ"ש פסק דין
לכלל ישראל ,שאונס ממון נקרא ג"כ אונס ,כמבואר שם
לתשלוםנזיקיןבסוגכזה.
באה"עוחו"מ ,ובתשובתמהר"באשכנזיסי'טזומהרי"קסי'
הקושישלבתיהדיןבעיסוקבנושאזהנובעמכךשאותו
בעל)שנידוןבביהמ"ש(חוייבבגטעלידיביתהדין,ויחדעם
סגובמכתבבאליהוסוףפרקיטובשארהרבהפוסקים".
ומש"כ בזהבשו"ת בית אב"י )להג"ר יצחק אייזיק ליעבעס
חשיבותהבהרתהפןההלכתישלפסלותהגטשינתןלאחר
ז"ל(ח"דסי'קמגוסי'קסט,עיי"ש,דבריותמוהיםשפסק עלפי
מתן פסיקה כזו ,עלינו להימנע ממתן גיבוי לבעל המתעלם
שיטתרבינוירוחם)נתיבכדסוףח"א(שסברדלאהויאונס.
מפסק דין של בית הדין ,אפילו גיבוי בעקיפין או במשתמע.
בביאורדברירבינוירוחם,עייןבספרברכתיוסף)להג"ר
מעיון בפסק הדין עולה שבאותו מקרה קשה ,קיים עיגון
יוסף לנדא ז"ל( חלק אה"ע סי' פג שכתב שבדברי רבינו
הנמשך 12שנה מצד בעל הפכפך שחוייב בגט ואינו מציית
ירוחם אין מוזכר שכפו על הבעל לתת גט ,אלא שהאשה
להוראת בית הדין .אין להסיק מדברינו דלהלן אפילו שמץ
תפסה שטרות שהיו לה טענות עליהם ,והבעל מפני טעותו
של לגיטימציה למעשיו ,אך כשננקטים צעדים שאינם
בהלכה סבר שהדין עמה והתפשר ונתן גט בהסכמה ללא
מתאימים ,המטרה מתרחקת ,והמבקש לסייע נמצא מכביד
כפיה,עלכןלאהתעוררהשאלתגטמעושהאלאשאלתגט
עלהשגתהגט.
מוטעהבלבד.וסייםהברכתיוסף" -יהיה איךשיהיה כוונתו
אותובעלנמנהעלהציבורהחרדי.יתכןשנקיטתאמצעי
של רבינו ירוחם ,העיקר הוא כמו שהסכימו כמעט כל
של הרחקות דר"ת כפשוטו ,כפי המפורט בתשובת ר"ת
הפוסקים ,דאונס ממון הוי אונס לגבי גט .והיכא שידוע
בספרהישרסי'כד,ולארקבמתכונתהקבועהבחוק)שלילת
באונסו,לאמהניביטולמודעאלגביגט".
רישיון נהיגה וכיוצ"ב( ,תוכל לסייע .עיין בפסק דין מבית
גם בשו"ת צמח צדק חלק אה"ע סי' רסב סק"ג הביא
הדיןהגדולשהובאבספריביעאומרחלקח'אה"עסי'כה,
מדברי רבינוירוחם ,אך כתב " -כיון דהסכמת כל הפוסקים
שפסקו כן הלכה למעשה ,ועיי"ש בפרטי ההרחקות הקשות
דאונסממוןחשובאונס,כמושקבצםמהר"רבצלאלאשכנזי
שהוטלובאותומקרה.
סי'טזהביאוהמכתבמאליהושערז'סי'יטוהוסיףעליהם
על פי ההלכה ניתן לנקוט באמצעים אלו שאין בהם
ופסקכן,חלילהלזוזמזה.וגםכיאמרוחז"לאםנאמרבכל
כפיהישירהאלאהרחקה,במקרהשהבעלחוייבבגט)רמ"א
נפשך למה נאמר בכל מאודך ,משום שיש לך אדם שממונו
בשו"ע אה"ע סי' קנ"ד סכ"א( ואף בהעדר חיוב גט אלא
חביב עליו מגופו .א"כ לא יפלא אם אונס ממון חשוב אונס
לאחר טענת "מאיס עלי" כשהאשה מעוגנת )ספר הישר
אף בסתם בני אדם .ומ"מ זה דוקא באונס ממון רב ,אבל
לר"ת סי' כד ב"י סי' קל"ד ולבוש סי' קל"ד ס"י( ,והדברים
בממוןמועטלאשייךלומרדחשובאונס".
התבארואצלינולהלןסי'פ'-פג.
אילוביתהדיןהיהפוסקלכפותאתהבעללתתגט,היה
במסגרת הנוכחית התייחסנו לשני נושאים ,ראשית,
ניתןלכופובכלאמצעיכפיה,ביןבגופווביןבממונו,ובלבד
בירור הלכה בשאלת מעמדו של חיוב הממון )שנפסק
שהכפיההיתהנעשיתעלידיביתדיןשלישראלאועלידי
בביהמ"ש(כעישוישלאכדיןעלהגט.שנית,כיצדינהגבית
ערכאות המחייבים את הבעל לעשות מה שבית דין פסקו.
הדין ,אםלאחרהפסיקההנ"לשלביהמ"ש ,בניהזוגיופיעו
אךבהעדרפסקדיןלכפיה,אלאפסקדיןלחיובהגטבלבד,
לסידורהגט"בהסכמה".
הרי שבפנינו הוראה של בית הדין שהבעל חייב לתת גט,
"יוציא ויתן כתובה" ,ובנסיבות אלו ניתן לנקוט באמצעים
חיובהממוןכעישוישלאכדין
כידועגטהניתןבעקבותכפייהשהופעלהעלהבעלשלא
כדין ,נחשבכגטהמעושהשלאכדין ואינוגט -שו"עאה"ע
סי'קל"דסעיףה'וסעיףז',ועי"שבב"שסק"ישהלכהכדעת
רובהראשוניםשהגטבטלמהתורה.
שהםבמסגרת"הרחקותדרבינותם" ,וכפסקהרמ"אבשו"ע
סי' קנ"ד סכ"א ,אך לא ניתן לנקוט באמצעים שיש בהם
כפייהעלהגט.
עיין בשו"ת מהרלב"ח סי' לג שכתבאודותמקרהשנפסק
חיובגטבלבדבלאכפיה– "מבקשים ממנו שיגרשה ושהוא
סימןעו481
עובר על דברי חכמים אם לא יגרשה ,אבל אין כופין בשום
הלגיטימית על פי ההלכה להביע שאט נפש ממעשיו ,אך
דבר אחר כלל על הגט" .וכן בשו"ת משכנות יעקב חלק
נטילתהממוןאינהכדין,ועלפיההלכהנטילתממונואינה
אה"ע סי' מא סק"ג כתב -שאומרים לבעל המחוייב גט
הדרךהלגיטימיתלהביעאתהיחסהשלילילמעשיו.
שהוא עבריין וכיוצ"ב כפיה בדברים ,אך כל עוד לא ניתן
יובהר ,מאחר שכשרות הגט נבחנת בהתאם לכללי
פס"ד לכפיית הבעל בגירושין ,לא ניתן להפעיל כנגדו
ההלכהבלבד,איןלהכשיראתהגטכשחיובהממון,שהוטל
אמצעים להפעלת כפיה בגופו או בממונו ,למרות שהוא
עליו על מנת להביאו למתן הגט ,נקבע עפ"י עקרונות
עבריין.
לכאורה היה מקום לטעון שיש מקום להענישו על
משפטיים הסותרים את ההלכה ,ועל פי ההלכה מעמדו
כממוןשהבעלחוייב"שלאכדין".
הזילזולשאינומצייתלהוראתביתהדיןשהורושעליולתת
גט ,לפי האמור אין לכך מקום ,ועיין בדברי הגרי"א הרצוג
ז"לבתשובתהיכליצחקחלקאה"עח"אסי'ה'סק"חששלל
אתהאפשרותלקבועשהעונשהואעלבזיוןביתהדין,ולא
על אי מתן הגט ,מאחר שלמעשה הסירוב לתת גט גורר
אחריואתהעונש.
החילוקביןחיוב"כדין",לחיוב"שאינוכדין"
הפוסקיםחילקוביןגטהניתןבעקבותחיובממוןשהבעל
חוייב"כדין",לגטהניתןבעקבותחיובממון"שלאכדין".
התשב"ץ בתשובה חלק א' סי' א' כתב וז"ל " -יש אונס
אחר,אעפ"ישהואאונסובגופואינואונסלגרשאלאשאונס
במקרה שניתן פסק דין שהבעל חייב בגירושין אך שלא
אותולעשותדבראחדוהואמעצמוכדילהנצלמאותואונס
לכפותו על הגט ,ובניגוד לפסק הדין ננקטו אמצעי כפיה
מגרשמעצמו,וזהאינוקרויכפייהכיוןשלאכפואותוממש
בגופו או בממונו ,הגט בטל .כן כתב הגרי"א מקאוונא ז"ל
להוציא…אםעישואותובדבריםאחריםשהיההדיןלכופו
בספרו באר יצחק חלק אה"ע סי' י' ענף ז' – "כתבו התוס'
בהן לגרש ,כגון פריעת כתובתה ,דפריעת ב"ח מצוה ומכין
)ר"פ המדיר( והרא"ש )ס"פ המדיר( וביבמות )דף ס"ד(
אותו עד שיאמר רוצה אני כדאיתא בפרק הכותב ,ולהציל
ובאה"ע )סי' קנ"ד( בגט מעושה דהיכא דאין לכפותו בשוטי
עצמומאותועישוינתרצהלגרש,לאהויגטמעושה.ומיהו
רק במילי ,ועברו וכפו בשוטי דהוי גט מעושה שלא כדין
מסתברא ,דה"מ כשכפוהו בדין בדברים אחרים כגון הכא
ובטלמהתורה".
שהדיןנותןלפרועכתובתה,וכדיןכפוהובפריעתה.אבלאם
וכןמבוארבחזו"אאה"עסי'צטסק"אשכתבבלשוןזו-
כפוהו שלא כדין בדבר אחר ,ומתוך אותה כפייה גירש
"גט המעושה שלא כדין כו' מסקנת הסוגיא דשלא כדין
אפשר דהוי גט מעושה ,דנקטיה בכובסיה דלשבקוה גלימיה
בישראלוכדיןבכותיםפסולמהתורה.ואע"גדמצוהלגרשה,
הוי ,וצריך עיון" ,עכ"ל התשב"ץ ,והובאו דבריו בבית יוסף
מ"מ כיון דגרש על ידי כפיה ,והכפיה היתה שלא כדין ,לא
סי'קלד.
מקרי רצון .דכפיה בדין נמי אינה עושה רצון עצמו ,אלא
ביחס לספקו של התשב"ץ ,כתב בשו"ת רבי בצלאל
דסגי ברצון הבא בכפיה בדין .דעצם טובתו הוא להתרצות,
אשכנזי סי' טו שאין מקום לספק בזה ,וז"ל " -אע"פ שהוא
וכשמתרצה על ידי כפיה בדין חשיב רצון .ואין זה אלא
כמסתפקקצת,נראהליברור".
במקום דמעשה הכפיה נמי הוי כדין .אבל כשהכפיה
וכן המבי"ט בתשובה חלק ב' סי' קלח כתב ביחס לסיום
שנעשתההיתהשלאכדין,אע"גדחייבלגרשה,הרצוןהבא
דברי התשב"ץ " -גם שכתב אפשר ,והניחו בצ"ע ,אפ"ה
על ידי כפיה זו לא חשיב רצון לדיני התורה .ונראה דה"ה
אזלינןלחומראויצטרךגטאחר,גםכיהסבראנותנתשהוא
בכפוהו בי"ד של ישראל בשוטי ,במקום שאין כופין אלא
אונס".
במילי ,הגט בטל מהתורה ,וכ"כ תוס' כתובות ע' א' ד"ה
יוציא,וכ"מברא"שפרקהבע"יסי'יא".
וע"ע בספר אוצר הפוסקים בהערות שבסוף חלק ב' עמ'
יא.
במקרה שבפנינו ,הבעל חוייב בתשלום גבוה ,עקב
ההשלכותהנובעותמסירובולהתגרשוהפוגעותבאשה.
גםאםעלפיהחוק ,השופטמוסמךלהשיתתשלוםכזה,
ובשו"תביתאפריםתניינאסי'עג)עמ'רצט(כתב– "אין
מקום לספיקו של הרשב"ץ שהעלה בצ"ע באונס על ממון
שלאכדין".
והחזו"א בסי' צט סק"ג כתב " -מה שהסתפק הרשב"ץ
אם דבר שכופהו עליו אינו חייב מן הדין אי חשיב אונס,
צ"ע .דודאי הוי אונס גמור ,אם לא בדבר שקל הוא לקיימו
בלאהפסדממוןובלאצעראדגופא".
ואיןבפסקדינוחריגהמסמכות,הדברברורשבנסיבותאלו,
מן הראוי להוסיף ביאור בחילוק בין בעל הנותן גט כדי
על פי ההלכה ,חיוב הממון מוגדר כחיוב "שאינו כדין",
להיפטרמתשלוםממוןהמחוייבעלפיההלכה,לבעלהנותן
מאחרשאיןלחיוב כזהבסיסבהלכה,ועלפיההלכה גביית
גט כדי להיפטר מתשלום שאינו מחוייב בו על פי ההלכה,
ממון זה כרוכה באיסור גזל .ובנידון הנזכר ,התשלום בסך
וז"ל שו"ת בגדי ישע סי' לו סק"ה – "צריך להבין דעת
425,000ש"ח אינו מוטל על הבעל על פי הדין .אמנם יש
הפוסקיםמהביןזהלזה,וכיחוקההיאזובליטעם,הלאבין
מקוםלהתרחקממנוכאמורלעיל,לרבותהרחקותמרחיקות
כךוביןכךהואנותןהגטמחמתאונס,דאףאםמגיעממנו
לכת כמפורט בתשובת ר"ת בספר הישר סי' כד ,וזו הדרך
המעות שייך לומר דנקטי' בכובסי' דלישבקי' לגלימא .אלא
482אבןהעזר
עטרתדבורה
ודאי טעם הדבר הוא ,שאם מגיע מאיתו מעות באמת עפ"י
עדשיתןגט,אבלאםעומדיםבעצמםמלעזורלולצאתאין
דין תורה ,ואם לא יגרש לא יפטר מתביעת בעל חובו ,אזי
זהכפייה".
אמרינן דמחמת מצות פרעון חוב ושלא יהי' לוה רשע ולא
וכן בספר שו"ת דברי נחמיה חלק אה"ע סי' לב כתב
ישלם,גמרומגרשמרצונו…במקוםמצוהדאורייתאפריעת
להבחיןביןאונסהעומדלהתבצעכנגדהבעל ,והלוחץאותו
בעל חוב או להשיב את הגזילה ,ודאי גמר ומגרש מרצונו.
לתת גט כדי להפטר מהאונס ,כגון חיוב ממון המוטל עליו,
משא"כאםאנסוהועלממוןשאינומגיעממנוכלל,ונותןגט
שבוישלחלקביןחיובכדיןלשאינוכדין.וביןמאסרשהבעל
כדי להפטר מהאונס ,בזה ודאי אינו מגרש מרצונו .זה הוא
כברמצויבתוכועקבענייןאחרשאינוקשורלגירושין,שבו
ודאי טעם הפוסקים הנ"ל ,שמחלקים בין מגיע ממנו על פי
אין לחלק בין "כדין" ל"שאינו כדין" .וז"ל " -בהיה תפוס
דיןתורהוביןאינומגיעממנושוםממוןעלפידיןתורה".
בבית הסוהר בעד חוב ,נראה דאף אם היה זה שלא כדין,
בדרך דומה באר בתשובת בית אפרים אה"ע תניינא סי'
וכגוןשתפסוהועובדיכוכביםואפילובעלילה,נראהדבכה"ג
עג ,וכדלהלן " -כאן שאין אונסו על הגירושין ממש ,רק
נמילאהויגטמעושהאםיגרשכדישיפדוהוכו',וכןמשמע
החיוב שנתחייב מחמת האונס הוא רוצה להפטר על ידי
מדברי הגהות מרדכי דגיטין …ועיין מהרי"ק שרש קל"ג
הגירושין…דוקאכשכפוהועלדברשמחויבבומןהדיןכגון
שהביאהאדר"ת ,וסייםהרידלאחשיבאונסמניעתעשיית
פירעוןכתובה,דאזחלהחיובשנתחייבעלידיהאונס,ואם
הטוב ,ואע"ג דפשיטא דכל אדם מצווה להוציא חבירו
זה מפקיע החיוב על ידי הגירושין ,אין כאן אומדנא דמוכח
ממסגרכו'.ע"שדמשמעשעיקרהטעםהואלפישכברנתפס
שהגט הוא מחמת כפיית האונס ,דהא על גוף הכפיה של
מכח דבר אחר ,אע"פ שהוא שלא עפ"י דין ,שוב מניעת
פירעון הכתובה אמרינן דפקע האונס ,כיון שמחויב בדינא
ההצלהאםלאשיגרשלאחשיבאונס".
ומצוה לשמוע דברי חכמים ,גמר ומקני .וממילא מה שנותן
גטבשבילמחילתהפירעון,איןתורתאונסעליו.משא"כאם
וכן כתב בשו"ת אגודת אזוב חלק אה"ע סי' יט )אות י'
ואותיח(.
אונסין אותו לתת ממון שלא כדין ,ומחמת זה הוא מגרש
והיינומפנישמעשההכפיההואבשבואלתעשה,שאינו
בכדילמחוללוהחיוב,אזכיוןשהחיובאינוכדיןוהואמגרש
נידוןכעישויהפוסלאתהגט.ולכןאםכעתהבעלכברנתון
עבור חיוב זה להפטר ממנו ,אז י"ל דהגירושין הם מחמת
במאסר,אףאםאסרוהושלאכדין,ואיןביכולתולהשתחרר
אונס הממון שאונסין אותו שלא כדין ,שהרי לא גמר ואקני
בעצמו.הריבנסיבותאלו ,המאסר ,אינוקשורלסירובולתת
חיוב הממון כלל ,ועדיין באונסו הוא עומד .ואם מחליף
גט .אם הבעל יסרב לתת גט אנו רק נמנע מלסייע לשחררו,
הגירושין תמורת החיוב ,נכנסו הגירושין תחת סוג האונס
ואיןבהימנעותכזומשוםכפיהעלהגט,עפ"ידרכושלר"ת
הזה .משא"כ אם האונס על ממון שמגיע מן הדין ,אמרינן
בספרהישרסי'כדשקבעשהגדרתכפיהלענייןגטמעושה
דגמר ומקני ואין כאן אונס על החיוב ,וממילא שאינו קרוי
היא פעולה בקום עשה ולא הימנעות מעזרה בשב ואל
אונסעלחליפי'דהיינונתינתהגט".
תעשה.
לעיל הבאנו מדברי החזו"א שבאר הטעם בהלכה זו,
אבל במקרה שעומד להתבצע מעשה בקום עשה ,כגון
וכתב – "כשמתרצה על ידי כפיה בדין חשיב רצון .ואין זה
גביית סכום כסף גבוה מהבעל ,אם סכום זה אינו "כדין",
אלא במקום דמעשה הכפיה נמי הוי כדין .אבל כשהכפיה
והוטל עליו כדי להביאו להסכמה לתת גט ,הגט יחשב כגט
שנעשתההיתהשלאכדין,אע"גדחייבלגרשה,הרצוןהבא
מעושה שלא כדין .וטעם הלכה זו התבאר בספר בגדי ישע
עלידיכפיהזו,לאחשיברצוןלדיניהתורה".
ובספרביתאפריםשהבאנו,וכןבחזו"א.
ויש להוסיף בזה ביאור .דברי הפוסקים נאמרו במקרה
כלהאמורביחסלחיובממוןשאינוכדין,שרירוקייםגם
שהבעלמחוייבבתשלוםממון,וידועשאםיתןגטיפטרוהו,
אםבעתהטלתחיובזהלאנאמרלושהחיובהוטלעליוכדי
וכנידון דנן .אבל במקרה שהבעל כבר נמצא בבית הסוהר,
שיתן גט ,וכמ"ש בשו"ת בצלאל אשכנזי סי' טו )ד"ה ולאו
ונעשהמאמץלשחררותמורתמתןהגט,איןבכךמשוםגט
דוקא(–"גםמהכאמשמעדאםאנסואותובממוןשלאכדין,
מעושהגםאםהמאסרהיהשלאכדין,מאחרשהבעלכעת
אע"ג שלא הזכירו לו גירושין כלל ,ומתוך אותו האונס
כבר כלוא ,ואם לא יתן גט ,אנו רק נמנעים מלהיטיב עמו,
נתרצהלגרשדהויאליהגטמעושה,וכדכתיבנאלעיל".
וכל עוד הדברים נעשו בשב ואל תעשה ,יחשב כהרחקות
אמנם בשו"ת דברי נחמיה חלק אה"ע סי' לב כתב "גם
דר"תבלבד.עייןהגהותמרדכיבמסכתגיטיןסי'תסטשכתב
התשב"ץ שכתב דמסתברא כשאותו דבר שלא כדין אפשר
"אםנתפסעבורמסאודבראחר ,יכוליםלומרלולא נעזור
דהויגטמעושה,צ"לדהיינוכשמזכירגםהגירושיןבתחילת
לך לצאת מתפיסתך עד שתגרש .דאין זו כפיה ,דאין עושין
הכפיה.וכעיןההיאדכופיןעלהכתובהדאייריבה,והרישם
לו דבר ,רק שנמנעים מלעזור לו" .וכן בתשובת רבינו יו"ט
מבקשין עכ"פ על הגט כמ"ש רמב"ן .ואפשר נמי דהיכא
שהביא בספר בנימין זאב סי' פח באר ההיתר להתנות
דמתחילה מובן עכ"פ הכוונה על הגט ,אף שלא פירש דינו
שיחרור ממאסר במתן הגט ,וכתב "יש ללמוד דבר זה
כאילופירש…שובראיתיבתשובתרביבצלאלאשכנזיסי'
מתשובת ר"ת ,אם לא יכפוהו ממש לאוסרו במקום שהיה,
ט"ז )דף כ"ט ריש ע"ב( דבשלא כדין אע"ג שלא הזכירו הגט
סימןעו483
כו' ,ע"ש דמשמע שכן דעת ריב"ש ותשב"ץ .אך משמע
דהיינוכשניכרהמכווןבשבילהגטכו'ע"ש".
אין מקום להציג את פסק הדין הנ"ל באופן זה שכל
מגמתו הסדרת פיצוי לאשה ,ואין להתעלם מהמציאות
המקרה שבפנינו אינו נכנס לדיון זה ,מאחר שהדברים
הברורה שבפנינו .פסק דינו של בית המשפט ביסודו ,נועד
נאמרו בפירוש שקיימת זיקה בין הסירוב לתת גט לתשלום
להביא את הבעל ליתן את הגט ,וללא ספק שלאחר שניתן
שהושתעלהבעל.
אותופסקדין,חיובהממוןיבוטלבדבבדעםהסכמתהבעל
וכן בספר אגודת אזוב חלק אה"ע סי' יט )אות יח( כתב
לתתגט,בלבד,ולאיבוטלכלעודלאיובטחמתןהגט.
במסקנת דבריו – "אם רצו לאונסו על דבר אחר שלא כדין,
נצייןלמש"כבנסיבותדומותבשו"תרביבצלאלאשכנזי
אם ידוע שכוונת המאנס הוא ג"כ בשביל הגט ,שאע"פ
סי' טו ,וז"ל " -אבל גיטא כל שאנסו לו בממון סתם ,ושוב
שאונסו על דבר אחר ,מ"מ אם היה מגרש היה פוטרו מזה
מתרצה האנס בגירושי אשתו ,כיון דזוזי לא תלו בגירושין
האונסשעלדבראחר,חשיבאונסלכו"ע,מאחרשהיהשלא
דאטו גרושי אשתו של הלה מייתי זוזי ,הילכך אומדנא
כדין .אבל אם אין כוונת המאנס כלל על הגט ,כגון
דמוכח דבעקיפין קא אתו עליה .ואע"ג דאין מזכירין לו גט
שחבשוהו גוים על דבר אחר ,ואמרו לו קרובי האשה שאם
כלל ,כמאן דמנקטיה בכובסיה כי היכי דלישביקיה לגלימא
יגרש ישתדלו בגופם וממונם להוציאו חפשי מזה האונס,
דמי .דאי קא מהדרי אזוזי היאך נתרצו בגירושין .ודוקא
אע"פשהיהשלאכדין,לאחשיבאונסלכו"ע".
כשאותו ממון דקא אנסי ליה אינו חייב בו מן הדין אלא
אילוהבעלהיהמחוייבבתשלוםעלפיהדין,כגוןשחבל
דבאין בעקיפין .אבל אם היה חייב באותו ממון ותפסוהו
באשתו ובית הדין היה מחייבו בנזק צער ריפוי וכו' ,אין
עליו ,ולהציל עצמו מאותו ממון נתרצה לגרש לא מיקרי
מניעה להשית את התשלום על הבעל .ואף אם בסופו של
עישוי .למה זה דומה למי שהיו נושין בו ממון והיה תפוס
דבר האשה תוותר לו תמורת מתן הגט אין בכך ריעותא,
בביתהסוהרעליו,ואמרולוקרוביאשתו,אםתגרשאשתך
וכפי העולה מדברי הריב"ש סי' קכז וסי' רלב )הנזכר
נפרעאנחנובעדךהחובההואותצאממאסרך,והואנתרצה
בתשובתר"באשכנזי(.
בזה וגירש מרצונו ,דאין בזה עישוי כלל ,וכמו שכתב
אמנם לדעת המבי"ט ח"ב סי' קלח גם בחיוב ממון כדין,
הריב"שז"לסי'קכ"ז".
קיים תנאי נוסף שאין כוונתם בחיוב הממון כדי לאלצו
אך אין צורך להאריך בנקודה זו ,מאחר שלפי המבואר
להתגרש,וכעיןזהבמשנהלמלךבהלכותגירושיןפ"בה"כ.
גםאילוכוונתהשופטהיתהבאמתובתמיםלפסוקפיצוינזק
אך דבריהם אינם מוסכמים ויש חולקים ,עיין בית אפרים
לאשה ,עכ"פ הגט יחשב כמעושה שלא כדין ,כשהבעל יתן
אה"ע תניינא סי' עג ובחזו"א הנזכר ,וסברתם היא ,שאין
את הגט כדי להיפטר מתשלום כזה "שאינו כדין" ,וכמבואר
לחוש,מפנישבסופושלדברהחיובוהעישוילהוציאולפועל
לעיל) ,אמנם לדעת שו"ת דברי נחמיה ,עכ"פ צריכה להיות
הםכדין,ולהלןנחזורלנקודהזו.
וכן בשו"ת פני יהושע חלק אה"ע סי' עה ציטט מדברי
זיקהמסויימתביןחיובהממוןלגירושין,אךכאמור,בנסיבות
המקרההזיקהברורהואינהמוטלתבספק(.
התשב"ץ הנזכרים ,וכתב – "משמע מדבריו ,דאע"ג דכוונת
ולהלן תשובה של אחד מגדולי התורה בארצות הברית
העישוי על הדבר האחר הוא כדי שמתוך זה יתרצה לגרש,
בדורהקודם)הג"ריהושעסיגלז"ל(בספרושו"תאזנייהושע
דאל"כ פשיטא דליכא למימר נקטיה בכובסיה עד דשבקה
ח"א סי' טו )הודפס בשנת תרע"ד( שנשאל בנידון קרוב
לגלימא,שהריאיןהכוונהעלהגלימאכלל,אלאע"כצריך
למקרהשבפנינו,ואףקלממנו.
לומר דכוונתייהו לגרש אלא שאין כופין לגרש וכופין אותו
וז"ל בשאלה – "הנה כשיעגן איש את אשתו או ימנע
עלהדברהאחרועלידיזהיתרצהממילאלגרש",עכ"ל.לפי
ממנה מזונות ,הכח ביד האשה עפ"י חוקי המדינה לתבוע
דבריו ,בנסיבות אלו שכוונת הכופין על הדבר האחר היא
את הבעל לפני ערכאותיהם לכל זמן שלא יתן בטוחות או
להביא לגירושין ,חילק התשב"ץ בין כפיה על דבר אחר
ערבות בטוחים שיתן לה משך שנה כולה מזונותיה כאשר
שאינהכפיהכדין,לכפיהעלדבראחרשהיאכדין.
יושת עליו בפלילים ,יושם הבעל בבית הסוהר לעבוד שם
מסקנת הדברים -כל עוד על פי ההלכה ,הבעל אינו
עבודהקשהככלאסיריהמדינההאסוריםשם…ואםבתוך
מחוייב בתשלום הממון שהושת עליו בבית המשפט ,וכגון
הזמן תמחול לו האשה,הרשות בידה להוציאו לחופשי .על
בנידון דנן ,אם הבעל יתן גט כדי להפטר מתשלום זה ,דינו
כן יקרה זה כמה פעמים שהאשה תרצה רק בג"פ להפטר
כגטמעושהשלאכדין.
ממנו ,תאמר אליו אם תעשני חופשית בישראל אזי מיד
כל זה גם אם היה מקום לטעון ביחס לפסק הדין שניתן
אמחול לך …וכאשר יתרצה הבעל לזה ,חיש מהר ישלח
בבית המשפט ,שכל מגמתו לפצות את האשה על נזק
אחרי רב מסדר גיטין ,והגט נעשה שם במקום בית
שהבעלגרםלהעקבסירובולצייתלביתהדין.כלעודעלפי
משמרתו".
ההלכה הבעל אינו מחוייב בתשלום זה ,דינו כממון המוטל
בפתיחת התשובה כתב שבנידון זה ,מצד אחד הכפיה
עליושלאכדין,עלפידיניהתורה,ואםהבעליבקשלהסיר
הוטלה על ידי הערכאות כדי להבטיח את מזונות האשה
אתהחיובבאמצעותמתןהגט,יחשבכאנוסעלהגט.
ולא להביאו להסכים לתת גט ,ומאידך ,הכפיה היא שלא
484אבןהעזר
עטרתדבורה
כדין .וז"ל " -כאן בנידון דידן שהאונס של הנכרי הוא על
הרשב"ץדמייריהואשםהיכאדבי"דשלישראלכופיןאותו
דברמןהצד,ואיןבדעתהנכרישיתןגט…מכריחיןאותועל
…אי לאו בני עשייה נינהו ,אין כאן הכפיה כדין מ"ש
עניןאחרמןהצד,הוילגמרישלאכדיןדידן.דבדיןתורהלא
הרשב"ץ"
נוכל להכריח אותו ליתן כסף קדימה על שנה כמבואר
ובסיוםהדבריםהביאבתשובתאזנייהושעמדבריהש"ך
באה"ע סי' ע' ס"ז שרק על חצי שנה נותנין לה קדימה …
בספרוגבורותאנשיםשלאלכוףאףבמונעכלענייניאישות
ההכרח שלהם הוא שלא כדין ,וגם אינם אומרים לו כלל
אא"כ באה מחמת טענה ,ומדברי אחרונים שחששו לכפות
המלים האלה תן גט ,רק תן מזונות ,אלא שהבעל מעצמו
גט,וכתב–"ואםחשוכלכךבביתדיןשלישראל,ק"ובןבנו
מצד האונס ימצא לו מקום להפטר מן האונס על ידי
של ק"ו בענין גט מעושה בעכו"ם .על כן בודאי אין היתר
הגירושין".
בנידוןדידןאףאםהאשהתצדקבתביעתה.ואיךעודכשלא
בהמשך דבריו כתב ,שהאנס במקרה זה אינו הערכאות
היהלפנינושוםדיןודבריםולאנודעלנוכללאתמיהצדק.
בלבד,אלאגםהאשהעצמהשהביאהאותולערכאות,מפני
ואיןזהצריךלפניםכיהמזדקקעצמולכמואלה,הואמחזיק
שאםתמחולעלתביעתה,מידישחררואותו.
ידי עוברי עבירה להיות במעל עושי הרשעה לקיים בפועל
במסקנתדבריוכתבכדלהלן-
דייניעכו"ם,כמבוארברמב"םהלכותסנהדריןסוףפרקכ"ו
א".אםהזכירההאשהבפירושלאומרוגרשניואזיאצוה
שהוא רשע ,וגם ברשעתו זאת הוא מרבה ממזרים בישראל
להסיר האונס מעליך ,אשר אנסוהו על פיה במה שהיא
להתירערוהדאורייתא,והד'יצילנומזה".
מסרה אותו להאונס ,בודאי הוי גט מעושה כה"ג ,כמבואר
בשוליתשובהזונבהירשישלהבחיןביןדינושלהגהות
בחו"מ סי' ר"ה דאחד צער הגוף ואחד צער ממון מיקרי
מרדכישהובאלעילבמישנתפסעבורמסוכיוצ"ב,שמאסרו
אונס ,וכמבואר במשנה למלך הנ"ל ,דהיכא שהזכירה לו
אינו קשור לאשה המתגרשת ,ואינו מכח תביעתה .משא"כ
הגירושין אין כאן הו"א שלא יהיה גט מעושה ,כמ"ש שם
כאן שהיא זו שהביאוה אותו לכלא וגם מביאה לשחרורו
שהיאגמראערוכה".
תמורתהגירושין.
ב" .היכא שהיא לא הזכירה לו הגירושין ,אלא שהבעל
אך עיין בספר אגרות משה אה"ע ח"א סי' קלז במי
אמר לה שיגרשנה ויפטר ממילא .באופן זה הוא ממש דינו
שנאסר בערכאות עקב חיוב מזונות כדין ,ולא חשש לסברת
של הרשב"ץ הנ"ל של ענין כפיה על תנאי כתובה .על כן
הג"ריהושעסיגלהנזכרת,לפסולאתהגטמפנישהכפיהעל
צריכין לידע מעתה ,אי הוי הכפיה על תנאי כתובה כדין,
חיובונעשתהבערכאות.וכןראיתיתשובתהראשל"צהג"ר
וגירשמעצמוכדילהפטרמאלה,לאהויגטמעושה.והיכא
אברהם אשכנזי ז"ל בתשובה שבספר בני בנימין סי' לה
שהוא שלא כדין ,זאת גט מעושה מה שגרש אותה כדי
שהשיבעלאדםשעקבסיכסוךעםאשתונשאאשהאחרת,
להפטרמןאלההחיוביםבמהשיאנסוהעליהםשלאכדין".
ולאחר שנמנע מלגרש הראשונה ,למרות שהראשונה כבר
ג" .היכא שהאשה לא הזכירה לפניו על דבר הגירושין,
אינה יכולה לחזור לביתו ,חייבוהו בערכאות לשלם לאשתו
רקאחריםיעצוהוואמרולומהלךולצרההזאת,גרשאותה
עשרת אלפים פראנק אם אינו מגרשה ,והרב השואל חשש
וממילא תפטר מכל החיובים ,והוא שם לבו לזאת שהצדק
לגט מעושה שלא כדין .והג"ר אברהם אשכנזי ז"ל השיב
איתם .דבודאי כה"ג לא שייך לחוש אל העישוי שהוא על
שהכלתלויאםהסכוםהנ"למחוייבכדין,וכתב– "כלשאנו
הגירושין,דהאהכופיםאותולאהזכירולועניןגירושיןכלל
כופיןאותוכדיןעלדבראחד,וכדילפטורעצמוממנומגרש,
…נראהמדבריהמל"מהנ"ל,שהדברתלויאםאלהשכפוהו
אינו נקרא גט מעושה ,והדברים יצאו מפה קדוש התשב"ץ
לאאמרולושיגרש…לפיזהצריכיןאנורקלעייןבזהאם
בח"א סי' א' .דון מינה לנד"ד דמה שחייבוהו בערכאות על
הכפיההצדדיתבמהשרוציםלהוציאממנועבורה,אםהיא
מזונותיהכדיןעשו,אילואתוקמןכךהיינומחייבים,דאיש
כדין כדברי התשב"ץ הנ"ל .והנה דבר זה מבואר בשו"ע
אמיד הוא ועולה עמו ואינה יורדת עמו ,והלואי יספיקו לה
אה"ע סי' ע' ס"ז ברמ"א שאין מעכבין משל בעל יותר מעל
היותהרכהבשניםלשכורלהביתומשרתתלכלימיה.כגון
ששהחדשים…ואפילות"לדהיכאשאיןהבעליכולאואינו
דאאיירצהלפטורעצמוולגרשה,איןזהגטמעושה".
רוצה ליתן בטוחות על מזונות אפילו על ששה חדשים א"כ
הרי שהג"ר אברהם אשכנזי ז"ל כתב כך בפשיטות ,ולא
מקרי הכפיה כדין …גם בזה יש לשדות נגרא דלא מיבעיא
חשששחיובזהשהואכדין,נכפהעלהבעלבערכאות),וכן
באינויכולהיינושהואעניואיןלו,האבודאילאשייךכפיה
יצויין ,בנסיבות המקרה שכבר נשא אשה אחרת ,סבר הג"ר
בדינא דידן שיתן בטוחות ,דאיך שייכת כפיה על דבר שאין
אברהם אשכנזי ז"ל שחיוב סכום גבוה של עשרת אלפים
באפשרותו,והאאונסרחמנאפטריה…ואפילובישלוואינו
פראנקלמזונותהאשהעבורפרקזמןשהוא"לכלימיה",לא
רוצה ,ג"כ יש לחלק דלא דמי להא דרשב"ץ הנ"ל .דהא
יחשב"שלאכדין"(.
הרשב"ץקאמרדעכ"פהכפיהעלהתנאיכתובהתהיהכדין
ובמש"כ בספר אזני יהושע לחשוש לשיטתהש"ךבספרו
…בדיניישראלולאע"פערכאותיהם,דכיוןשהמהלאובני
גבורות אנשים כשאינה באה מחמת טענה ,עיין מש"כ בזה
עשוי נינהו ,א"כ לא מקרי כדין ,ולא הוי זאת כגונא שכתב
להלןבסוףסי'צ'.
סימןעו485
שיטתספרתורתגיטין
בספר תורת גיטין סי' קלד ס"ד כתב שתי נקודות שיש
בהםמקוםלבירור.
לאיגרשתוכללתבעוסךעשרתאלפיםהנ"ל,ישלדעתאם
לא הוי גט מעושה …בנד"ד צ"ע אם מה דחייבו הערכאות
לבעל לשלם הנזק ,ואם יעמוד הבעל ויגרשנה שוב יפטור
א.התורתגיטיןכתבשדבריהרשב"אשהביאהרמ"אסי'
מתביעת ממון הנ"ל ,הו"ל אנוס מחמת ממון לגרש ,או
קל"ד ס"ד בשם י"א ,לא נאמרו במקרה שהבעל "התחייב
דילמא כיון דאין שייכות בין הקנס והגירושין שאין בכח
עצמובקנסכשלאיגרשלזמןקבוע ,ונתחרטולארצהלגרש
המדינהכלללצוותעלהגירושיןאלאעלהנזקמישאיןנותן
עד שעבר הזמן ,ממילא כשעבר הזמן נתחייב בקנס אפילו
גט ופוגע במצפון האשה ,ומה שיהי' פטור מהקנס הוי דבר
אם יגרשנה שוב ,דהא חיוב הקנס חל תיכף כשהגיע הזמן
דממילא,א"כשובהו"לכמישאינומזכירמןהגירושין,ולפי
ולאגירש".
התורתגיטיןי"לשאיןזהגטמעושה".
ומתוך כך היה מי שטען שאין הבדל בין קנס שהבעל
בתשובתו כותב המנחת יצחק לדונו כגט מעושה שלא
התחייב בדרך זו המבוארת בתורת גיטין ,לחיוב ממון
כדין,ובתוךדבריוכתב" -בנוגעלשיטתהתורתגיטין ,נראה
שהושת על הבעל על ידי בית המשפט בנידון הנזכר לעיל,
דזולת החולקים בהלכה ,גם לפי המציאות שכתוב בפסק
מאחרשהחיובהושתעליובמועדהקודםלגירושין.
דינםשלהערכאותכיאחרישבמדינתצרפתקיימתהפרדה
ישלהשיבעלדבריו.בספרתורתגיטיןכתבלבארדבריו
ביןדתלמדינה,אסורלביתמשפטלצוותעלגט,ואינםדנים
הנזכרים ,וז"ל "בית הדין יכולין לתובעו כדין בקנס ,והוי
רק על הנזק הנגרם להאשה וכו' כנ"ל ,פשיטא דהוי גט
ככופין אותו לשלם חובו ,וכשמגרש להיפטר מחובו לא הוי
מעושהדהויכמודנקטי'בקובסי'דלשבקי'לגלימי'".
גטמעושהכמ"שהרשב"ץהנ"ל".
דהיינו דברי התורת גיטין נאמרו במקרה שגביית סכום
הכסף -הקנס ,נחשב "כדין" ,מאחר שהבעל התחייב בו
יצויין כי הסכום שהבעל חוייב באותו נידון היה 10,000
פרנק צרפתי ,סכום קטן עשרת מונים יחסית לסכום שפסק
השופטבביהמ"שכמפורטלעיל.
בקניין ,וזאת בהתאם לדברי התשב"ץ הנזכרים שחילק בין
הרבהשואלאתבעלהמנחתיצחק,שלחאתשאלתוגם
חיוב "כדין" לחיוב שאינוכדין .ומפורש בדברי התורת גיטין
להגאון ר"ש ואזנר שליט"א ,ותשובתו מצויה בספר שבט
שדבריואינםמתייחסיםלחיוב"שלאכדין".
הלויחלקה'סי'רי.
הסבראלחלקביןשניהמקריםהתבארהבדבריהפוסקים
בתשובתוכתבשבטהלוי עלדבריהתורתגיטיןשדבריו
שהבאנו )בית אפרים בגדי ישע וחזו"א( ,שהגדרת "כדין",
צ"ע לדינא ,עיי"ש .ומסקנתו היא שהגט נידון כגט המעושה
היינו שהחיוב תואם להלכה .אבל בתשלום שהבעל אינו
שלא כדין .ואף שהשופט בבית המשפט הצהיר שאינו
מחוייבעלפיההלכה,ישלדונוכחיובשלאכדין,גםאםלא
מתערבבעניינידתמכחכלליהמשפטהמחייביםהפרדהבין
ניתן להתחמק מהתשלום ,מאחר שבכל מקרה קיימת
דת למדינה ושאין לבתי המשפט סמכות לכפות גירושין,
אומדנא ברורה שהתשלום נתפס אצל הבעל כממון שהוטל
כתבעלזהבתשובתשבטהלוי"-מ"מפשיטאשקנסשלהם
עליוכדישיתןגט.שהרילאניתןלתלותחיובזהבכלעילת
בא על שמעכב האשה שנמנע ממנה הנישואין על ידי דין
חיוב אחרת שהיא כדין .ולהלן הבאנו מדברי הבית אפרים,
תוה"ק במה שהבעל מעכב ממנה הגט ,ואין לך מזכיר
שתלהסבראזובאומדנאבדעתהבעל.
גירושין גדול מזה .באופן שחשש גט מעושה במקומו עומד,
ובודאישהדיןכןלסברתהחזו"אהנזכרת.
כיון שהיא כפית ממון על ידי אחרים ,וכבר יצאה הלכה
בגוףדינושלהתורתגיטין,ישלעייןבב"שסי'קלדסק"ח
לכללישראלשאונסממוןנקראג"כאונס…ואיןעצהאלא
במש"כבשםהלבוששהרשב"אאייריבבעלשהתחייבבקנס
שימחלו לו הקנס ,ושהיא תכתוב כן לערכאות וכשהוא
"אם לא יגרש לזמן המוגבל" .לכאורה היינו מש"כ התורת
חופשימזהלפעולאצלועלהגטברצון"עכ"ל.
גיטין שהתחייב בקנס אם לא יגרש לזמן קבוע ,דבזה
הרשב"אמודה.אךאיןכאןמקומולהאריךבנקודהזו.
האיוםעלהבעלמכאןולהבא
ב.בספרמנחתיצחקחלקח'סי'קלונשאלבמקרהדומה
לאחר שכבר ניתן פס"ד לחייב את הבעל על אי מתן הגט
לנידון שבפנינו .הרב השואל סבר לסמוך על דברי התורת
בעבר,ונקבעסכוםמוגדרשלפיצויעבורכלשנהשחלפהולא
גיטין )סי' קלד( שאם האנס האונסו באונס ממון אינו מזכיר
ניתן גט ,הרי שמכאן ולהבא הבעל מאויים ,באיום שיש בו
הגירושין ,אין זה גט מעושה .וז"ל בשאלה " -ע"ד שאלתו,
ממש ,שאם יעמוד בסירובו לתת גט ,יחוייב בתשלום דומה
באשה נפרדת מבעלה בערכאות ,והבעל סירב לתת גט
עבורכלפרקזמןנוסףבעתיד.בשו"עחו"מסי'רהפסקשאם
לצערה .האשה הגישה תלונה נגד בעלה בערכאותיהם על
איימולנקוטבצעדיכפייהשבידהמאייםלבצע,נחשבכאונס.
כי מצער אותה בהמנעה מלהנשא לפי דתה"ק .והאשה
אמנםהרמ"אהביאבשםי"אדעתמהרי"ק)שרשקפה(,שאין
השיגה לחייב בעלה פיצויים על סך עשר אלפים פרנקים
לחוש לאיום גרידא" ,דעביד איניש דגזים ולא עביד" .במקור
צרפתיים .והסכום טרם ניתן ואינו ביכולת הבעל לשלם.
הדברים בתשובת מהרי"ק כתב טעם נוסף )מלבד הטעם
ועתהמצאנועצהלהשיגגטפיטוריןמהבעל,אבלכיוןשאם
שהביא הרמ"א( ,שלא לחוש אם מאיימים עליו להביאו
486אבןהעזר
עטרתדבורה
בערכאותואינונחשבכאונס",שהרילאכלהמביאיםחבריהם
קיימת כפייה ישירה לגירושין ,ובנסיבות אלו אף התשב"ץ
בערכאותשלגוייםנוצחים,והרבהעשוכןולאהצליחו".
אינומסופק.
אך במקרה שבפנינו ,אין יסוד שלא לחוש לאיום
ג .הבעל חוייב רק עקב "נזק" המתייחס לתקופה קצובה
בהסתמך על דברי מהרי"ק .במקרה שבפנינו האשה לא
שכבר עברה ,אך כעת לאחר מתן פסק הדין ,הבעל מאויים
נרתעה מהגשת תביעה בערכאות ,והורתה היתר לעצמה,
בהגדלת חיובו ,בהתאם לפרקי הזמן שיחלפו ממועד פסק
איןמקוםלסברא– "דגזיםולאעביד".וביחסלאותןנסיבות
הדיןועדליוםמתןהגט.וישבאיוםזהכפייהגמורהלתתגט.
שיהיו בעתיד בפני ביהמ"ש ,כבר ניתן פסק דין לחייב את
טעםנוסף,יתבארלהלן,עפ"ישיטתהרשב"א.
הבעל בתשלום ,ובכך האיום לחיוב עתידי הוא מוחשי
וברור.עייןבקונטרסהמודעאוהאונסלמהרח"שבמהשכתב
– "באותו נידון לא מקרי גיזום אלא עביד מקרי ,דכבר
סידורגטלאחרחקיקהמתאימה
במקרהשבפנינוחיובהנזקשהוטלעלהבעלאינומעוגן
הוציאו הדברים לפועל דמקדמת דנא הלשינוהו בערכאות
בחקיקהמפורשת,אלאהשופטשקלבדעתווקבעשסרבנות
בכמה הלשנות ומסירות והביאו השוטרים עמהם לתופסו
הגט נחשבת לנזק המצדיק פיצוי כספי .אך מאחר וכבר
לולישחתםבאותושטר".
עלתה הצעה לעגן חיוב ממון כזה בחקיקה ,עלינו להתייחס
וכן פסק בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' יח שדברי
לאפשרותכזו.
מהרי"ק לאנאמרובמקרהשכברפעםאחתהמאייםהביאו
גם במידה שהמחוקק ימצא לנכון לעגן קביעה כזו
בערכאות.וכןהואלפימש"כבשו"תלחםרב)לבעלהלחם
בחקיקה המתייחסת לבעל שחוייב בגט ומסרב למלא חיובו,
משנה( סי' רז לבאר סברת מהרי"ק "דלא אמרו אלא
והחוקיטילעליותשלוםפיצויכספי,לאתהיהבכךתועלת.
בהפחדה שיעשה עמו דבר שלא כדין ,דודאי אחזוקי אינשי
נקדים ,כי בנסיבות אלו יהיה עלינו לברר האם לאחר
ברשיעילאמחזיקינןוגזיםולאעביד .אבלבנ"ד ,ודאי דעביד
חקיקהכזו,הבעלאכןמחוייבבתשלוםכזהעלפיההלכה,
דמורי היתרא לנפשיה" .ובשו"ת שער אפרים סי' קכב כתב
וחיובו יחשב "כדין" .נושא זה רחב ומתפרס בסוגיות שונות
שסברת מהרי"ק לא נאמרה במי שאינו שומר מצוות ,ואינו
שלדינאדמלכותאותוקףחוקיהכנסתכתקנתקהלבהעדר
נרתע מהאיסור לתבוע בערכאות של גויים .ובמהרי"ט חלק
הסכמת "אדם חשוב" ,והאם פורום המורכב ממאה עשרים
חו"מ סי' ד' כתב שמהרי"ק פסק את דינו רק במי "שהגזים
ח"כים שמקצתם נכרים ומקצתם נציגי ציבור שחרטו על
עליו במילתא אחריתי למסור ממונו או גופו ,דלית ליה
דגלםחקיקהשישבהעקירתמצוותהתורה,יקבלמעמדשל
הנאהבגויהואימורלאעביד".משא"ככשישלוהנאתממון
"טוביהעיר",עפ"יההלכה,ואיןכאןמקומו.
ישירה מפסק הדין בערכאות ,כמו במקרה שבפנינו ,שאין
מקוםלטענהשרקגזים,אךלאעביד.
אך גם אילו תימצא הדרך להסדיר חוק שיהיה תקף על
פיההלכה,לאנוכללעשותבושימושכדילהביאאתהבעל
מלבד זאת ,אם במהלך הדיון שכבר התקיים בתביעת
לתתגט.מאחרשהורתוולידתושלחוקזהנועדללחוץעל
האשה לפיצוי כספי ,השופט בעצמו הודיע בפירוש לבעל
הבעל לתת גט ,וזו תהיה כוונתם של אותם שיעשו שימוש
שגםבעתידיחוייבבתשלוםנוסףעלכלשנהשתעבורבלא
בחוקזה.הרישביחסלסוגחיובכזהקבעהרשב"אבתשובה
שיתן גט ,בודאי תהיה בכך כפיה ,עיין מהרש"ך ח"א סי' י'.
)ח"ד סי' מ'( שגם כשהחיוב כדין ,הגט נידון כמעושה שלא
עלכןבמקרהשבפנינוכשהזוגיופיעבביתהדיןלסידורהגט,
כדיןמאחרויצירתושלחיובזההואכדילאלצולתתגט.
כיצד ביה"ד יוכל לברר אם איום כזה נאמר על ידי השופט
הרשב"אפסקשאםהבעלקבלעלעצמוקנסכספיגבוה
במהלך המשפט) ,כידוע לא כל אמירה של השופט במהלך
אם לא יתן גט ,לא ניתן להביא למתן גט באמצעות האיום
המשפטמוצאתביטויבפרוטוקולהדיון(.
למימושהקנס.
מרביתהפוסקיםכתבושהקנסהנידוןבתשובתהרשב"א
סיכומושלדבר
בפנינו שלש נקודות המביאות למסקנה שבפנינו כפייה
לגירושין
הואקנסברתוקףעלפיההלכה,וגבייתועקבסירובהבעל
להתגרשהיא"כדין".כןכתבותורתגיטיןסי'קלדסעיףד',
שו"תאגודתאזובאה"עסי'יט,מהרח"שבשו"תתורתחיים
א.חיובהממוןשהבעלחוייבבו,אינועלפיהדין)גםאם
ח"בבקונטרסהמודעאוהאונס ,אבנינזר)אה"עסי'ח'מס"ק
על פי כללי המשפט הנהוגים בביהמ"ש ,השופט מוסמך
יט והלאה וחו"מ סי' קלח( שו"ת ברכת רצהסי' קכד ,פד"ר
לפסוק כך( .ואם כדי להפטר מחיוב זה הבעל נותן גט ,הגט
כרך ב' עמ' ,14חוות בנימין ח"ג סי' קיא ,עטרת שלמה
נידון כגט מעושה שלא כדין .אמנם התשב"ץ נשאר בצ"ע
)לה"רשלמה שמשון קרליץ ז"ל( ח"ב סי' טו ,ועיין לעיל סי'
במקרה שהכפיה היא בעקיפין ,אך מסקנת הפוסקים לדון
עהשהבאנודבריהםבאריכות.
מקרהכזהככפיהישירהעלהגירושין.
הרשב"א השיב במקרה מסויים שהיה לכאורה מקום
ב .מעיון בפסק הדין של ביהמ"ש עולה שכוונת בית
להעמידו בקנס שאינו בר תוקף על פי ההלכה ,אך המאירי
המשפט לחייבו בתשלום גבוה כדי לאלצו בגירושין .ובכך
גיטין דף פח :והרמ"א סי' קלד ס"ד שהביאו את דברי
סימןעו487
הרשב"א בסתמא ,ולא ציינו שהקנס אינו בר תוקף ,ודאי
"בההיא דצידן )גיטין מו ,(.למהר"ם נג'אר כפשוטה דהוא
נקטושהרשב"אאמרדבריוגםבקנסשהואברתוקף,שאם
הביא האונס עליו …לפי שאין האונס בגירושין עצמן אלא
לאכןהיהעליהםלחלקבכך.
שיטתהרשב"אטעונהביאורמההחילוקביןגבייתהקנס
לגבייתחובאחרשאינוכפייהעלגטאםהוא"כדין".
בדבר אחר ,והכוונה דלרבותינו הצרפתים בעינן תרתי,
שהוא הביא האונס על עצמו ,והוא בדבר אחר שאינו
בגירושיןעצמן".
בספרדברימלכיאלח"אסי'פוסק"דהבהיראתדינושל
בטרם הרמ"א הביא את דעת הרשב"א בשם י"א ,כתב
הרשב"א וכתב – "שם הקנס הוא בשביל שאינו מגרש" ,וכן
בדעהראשונה"אםקבלעליוקנסותאםלאיגרש,לאמקרי
הג"רשאולישראלז"לבספרחוותבנימיןח"גסי'קיאכתב
אונס,מאחרדתלהגיטובדבראחר,ויוכלליתןהקנסותולא
"הקנס אינו אלא כתוצאה מאי הגירושין ,ועל כן רואה זאת
לגרש".
הרשב"א כגט מעושה" .ובכך אינו דומה לחיוב אחר שאינו
דבריהרמ"אכפשוטןטעוניםביאור,וכמושהקשההבית
נובע מכך שאינו נותן גט .וע"ע לעיל סי' עה שהארכנו
מאיר על אה"ע סי' קלד ,שכתב על דברי הרמ"א – "ומה
בביאורשיטתהרשב"א.
שכתבו …לא מקרי אונס מאחר דתלה גיטין בדבר אחר
הרי שבפנינו מסקנה נוספת בסוגיא דנן ,והיא שחיוב
ויוכל ליתן הקנסות ולא לגרש ,צ"ע .דאם כן בכל אונס
ממון "כדין" אינו פוסל את הגט ,מכיון שהחיוב עומד בפני
שאנסוהו בממון שסיפק בידו ליתן אם לא יגרש נמי נימא
עצמו ואינו מיועד ללחוץ על מתן הגט .אבל חיוב ממון
דאינואנוסמדיוכלליתןהממון,וכברמוסכםבחו"מסי'ר"ה
שהורתו ולידתו כדי לאכוף על הגט ,נתפס על ידי הבעל
סעיףז'דאףאונסממוןחשובאונס".
כשוט המונף כדי שיתן גט ,ולא כתשלום שמגמתו לפרוע
חיובממוןגרידא,ופוסלאתהגט.
אך דברי הרמ"א בהכרח מתבארים כדלהלן .אין כאן
דעהחדשהשלאהוזכרהבראשוניםולאבב"יובדרכימשה.
לעיל הובאה שיטת הבית אפרים החולק על המבי"ט
כידוע אין דרכו של הרמ"א לחדש שיטה חדשה בלא מקור
והמל"מ ,בחיוב "כדין" המבוצע כדי להביאו בכך לתת גט.
בראשונים ,ובלא שיש רמז לחידוש כזה בספרו דרכי משה.
טעמומתאיםרקביחסלחיובשאינוקשורלסירובולתתגט.
אלאמקורדבריוהםבשיטתמהרי"קשהובאהבדרכימשה,
בודאי לשיטת המבי"ט והמל"מ קיימת כאן בעיה הלכתית
והרמ"אהוסיףמגבלהבשיטהזו,וקבעשקנסשאדםקבלעל
בסידורהגטלאחרחיובממון,אךבנסיבותהנזכרותכןהוא
עצמו ,אינו אונס רק כשיכול לעמוד בתשלום ,משא"כ קנס
אפילו לדעת החולקים .הבית אפרים נימק שיטתו וכתב
שאינומסוגללשלם.וכןכתבבספרגטמקושר)סג"ראותלט
)חלק אה"ע תניינא סי' עג( "הו"ל כאילו היה חייב לו מנה
סק"ג( בביאור את דברי הרמ"א ,וז"ל – "כתב הרמ"א שאינו
ומחל לו המנה כדי שיגרש ,שאין זה אונס ,שהרי לא אנסו
אנוסשהרייכולליתןהקנס,ור"לדבתחילהשנתחייבבקנס
על הגירושין ,ואין כאן אומדנא דמוכח שאין מגרש ברצון,
הרינתחייבבוברצון,וכשמגרשאח"כלהפטרמןהקנסאינו
דמאן לימא לן דהכי הוא ,דשמא בההיא הנאה שפוטרו
שום אונס ,רק שרצונו בגירושין יותר ממה שיתחייב בקנס".
מהמנה גמר ומגרש וכיון שכן ,אפילו תימא שאין דעתו על
ולפידרכושלהגטמקושר,הרמ"אהביאלהלכהאתשיטת
זה לגרש בשביל זה ברצון ,אלא אונס הוא מחמת האונס
מהרי"ק,ובניסוחהנ"ל.
שנתחייב המנה ורוצה להיות פטור ממנה ,מ"מ אומדנא
על כן אין מדברי הרמ"א יסוד שלא לפסוק כסברת
דמוכח שכן הוא אין כאן ,ושוב אף אם אין בדעתו כן הו"ל
הרשב"א ,אם החיוב הוטל על הבעל על ידי גורם אחר.
דבריםשבלבואינםדברים".
בנסיבותאלואיןשיטההחולקתעלהרשב"א.
סברא זו נאמרה רק ביחס לחוב שאינו קשור לסירובו
אמנם הגרי"א הרצוג ז"ל בתשובה )היכל יצחק סי' ב'
לתתגט,אךלאכשהחובנוצרעקבאימתןהגט,שאזקיימת
ס"ק כג( סבר לפרש את דברי הרמ"א בדרך אחרת ,עיי"ש.
אומדנאדמוכחשהואאנוסעלהגירושיןבאונסממון.
אךדבריהרמ"אשפסקבחו"מסי'רהס"זשאונסממוןנחשב
אמנם שיטת הרשב"א הובאה להלכה ברמ"א )סי' קלד
כאונס,שולליםאתהאפשרותלפרשדבריובאה"עבדרךזו.
ס"ד( ,בשם י"א בלבד .אך בנידון שבפנינו אין מחלוקת.
מלבד האמור לעיל נציין למש"כ בתשובת שיבת ציון
מאחרשהחולקהואמהרי"ק בשרשסגשכתב" -דאיןאונס
סי'צושכתב" -עוד שאל כבוד מעלתו לעיין כי אחרי אשר
אלא הבא לאדם מחמת אחרים זולתו ,לאפוקי זה שהביא
שמעה היבמה דלא אהני לה מעשה בכפיה זו השיאה את
האונס עליו" .דבריו נאמרו בחיוב קנס שהבעל הביא על
לבבה למצוא טענה )וזה בודאי ע"פ עצת איזה תלמיד
עצמוולאבחיובממוןשאחריםחייבובעלכרחו.
טועה(ואומרת שאינה רוצית הכפיה ע"י מושל העיר דוקא
על כן אין מקום להניח כי העמדה העקרונית הנ"ל של
על החליצה אלא שאם יפייס אותה בממון ליתן לה בכדי
הרשב"א שנויה במחלוקת ,ביחס לחוב שאחרים השיתו על
פרנסה כל זמן שהיא יושבת בלי בעל ג"כ היא מרוצית
הבעל,ומלכתחילהנוצרכדילאכוףאתהגט.
ויסיר ממנו הכפיה ולחץ התפיסה .הנה זה הוא טעות
וכן בספר אורים גדולים )סוף לימוד פט( כתב בדעת
גדולהוהרואהשאומרכןלאשימשכלצרכוונשתבשבמה
מהר"ם נג'אר )שהביאו הב"י וכן הרמ"א כדעה ראשונה( -
שראהבסי'קל"דסעיףד'בהגה"השהרמ"אמביאשםשתי
488אבןהעזר
עטרתדבורה
דעות אם קיבל עליו קנסות אם לא יגרש ,לא מקרי אונס
ראוילצייןשישמהאחרוניםשפרשושהרשב"אפסלאת
מאחר שתלה גיטו בדבר אחר ויוכל ליתן הקנסות ולא
הגט רק בקנס שאינו בר תוקף על פי ההלכה .כן דעת הגט
יגרש ,ויש חולקים ומחמירין אפילו בכה"ג ,והרמ"א מכריע
מקושר )סג"ר אות לט סק"ג( והחזו"א )אה"ע סי' צט סק"ג
דלכתחילה יש לחוש לדעת המחמירין שהוא הרשב"א,
וסק"ה( .לפי שיטתם לא יתכן שהליך לגביית ממון שהוא
ובדיעבד אם כבר גירש מפני זה כשר ע"ש .והנה הרואה
לכשעצמו "כדין" ,יביא להגדרת הגט כמעושה שלא כדין,
יראה דזה הוא דוקא אם הוא מעצמו קיבל על עצמו קנס
מאחרשרצוןלגרששהושגעלידיהליךכפיה"כדין",נחשב
בלי אונס,אבל לאנוס אדם בתפיסה שיתן ממון או שיחלוץ
לרצון לדיני התורה ,עיין ספר גט מקושר סג"ר אות מח
הוי אונס לחליצה ,ודבר זה מפורש בב"י בשם תשובה
וחזו"א שם סק"א שהובא לעיל .ולפי דרכם הגט כשר אם
המתחלתכתבהר"רמימוןנוארע"ש.וכןמפורשבד"משם
נמצאההדרךלהסדירשגבייתהממוןתהיהעלפיההלכה.
אות ז' ע"ש וכן מורין דברי הרמ"א הנ"ל בהג"ה שמסיים
במאמר מוסגר נציין כי לעיל הבאנו מחלוקת מבי"ט
הואילומתחלהלאאנסוהועלכך,הרידאםאנסוהועלכך
ומשנה למלך כנגד שו"ת פני יהושע הבית אפרים והחזו"א,
הוי אונס ,וכן מפורש בתשובת מהרי"ק שורש ס"ג אות ב'
בחיוב הבעל בממון "כדין" ,כשהמגמה הברורה והמפורשת
עייןשם,והואדברפשוט".
היא לאלצו בכך לתת גט .מעיון בשיטת הבית אפרים
וכןבספרשדיחמדכרךו'מערכתאישותסי'ב'אותכב
והחזו"א ,עולה כי אף שמסקנתם שוה ,הרי שטעמיהם
כתבעלדבריהרמ"א" -מלשוןהרב…הואילומתחילהלא
שונים .הבית אפרים )כפי שהובא לעיל( יסד את שיטתו על
אנסוהו ,יבואר דוקא כשמתחילה קבל עליו הקנס מדעתו
כך שאם חיוב הממון "כדין" ,קיימת אומדנא שהבעל כפוי
ורצונו,ולאכשהיהשומתהקנסעליועלדעתאחריםובלתי
עלחיובהממוןואינורואהעצמוכפוילגירושין,שהריחיוב
רצונו".
הממוןביסודוהואכדיןואינוקשורלגירושין.
וכןבשו"תביתישראל)להג"רישראלכהנאז"ל(סי'עד
לעומת זאת ,החזו"א לא תלה את הכשר הגט באומדנא
כתב ,וז"ל " -לדעת החולקים על הרשב"א ,הובא בב"י
בדעת הבעל ,אלא קבע שרצון הבעל לתת גט שהושג מכח
וברמ"אדס"לדקנסלאמיקריאונס,מ"מבנד"דנלענ"דכו"ע
מעשה כפיה שהוא כדין ,נחשב לדיני התורה כרצון ,ואין
מודים ,דשאני התם שהיה רצונו מתחילה לגרש ,והקנס
צורך לרדת לסוף דעתו של הבעל באומדנא ,כסברת הבית
נעשה מרצונו לחזק הענין ,ואע"ג דנתחרט לבסוף ולא יוכל
אפרים.
לחזורמפניהקנס,לאמשוםזהמיקריאונסע"ש.אבלבנד"ד
מכח הבחנה זו בין שיטת הבית אפרים והחזו"א ,עולה
שכפואומתחילהלגרשועדסוףהיהבכפיהשלקחוכלאשר
נ"מ בחיוב קנס ,שהבעל קנס עצמו אם לא יתן גט ,ונעשה
לו ,ומפני זה היה מוכרח לגרש ,דאי מיקרי אונס גמור ,ולא
קניין המועיל להסדיר חיוב זה עפ"י ההלכה .הבית אפרים
בעימסירתמודעהכלל".
בתשובותיו )אה"ע תניינא סי' ע-עב( מסכים לחוש לשיטת
ובשו"ת אגודת אזוב אה"ע סי' יט סק"ז ,כתב שמקור
הרשב"א אם התברר שהבעל אינו רוצה לגרש ונותן גט רק
תוספת זו שכתב הרמ"א שיכול ליתן הקנס ולא לגרש היא
מיראתהקנס,והחזו"אטועןשהרשב"אלאאמרדבריוביחס
בדברירבינופרץ)שהביאהטורסי'קנדוהשו"עסי'קלדס"ד
לקנסהמחוייבעפ"ידין.
שעליו מתייחסים דברי הרמ"א( ,שכתב סברא דומה ביחס
אלא שהגט מקושר והחזו"א לא התייחסו בפירוש אלא
לעירבוןשהבעלכברנתןמדעתעצמו,שיכוללהשאירואצל
לחיוב ממון הנובע מהתחייבות הבעל בקנס אם לא יתן גט,
השלישבלאלתתגט.
ואיןבדבריהםהתייחסותמפורשתעלחיובממוןשהוטלעל
נחזור לנידון שפתחנו בו ,המקרה שבו הבעל חוייב
הבעל מטעם גורם אחר ,חיוב שמגמתו להביאו ליתן את
בביהמ"ש בתשלומי "נזיקין" .אמנם היה מקום לטעון
הגט ,ויתכן שאילו שאלה זו היתה עומדת בפניהם היו
שמבחינה פורמאלית ,החיוב הוטל על הבעל עקב הצער
מכשיריםאתהגטרקבנסיבותבהםהבעלהתחייבבתשלום
שהסב לאשתו ,אך מאחר והכל יודעים שהחיוב מוטל עקב
ממון זה ,ובהסתמך על סברת מהרי"ק ,ולא בחיוב ממון
סירובו לתת גט וכדי ללחוץ עליו להתגרש ,אין ערך לטענה
שנקבעעלידיגורםחיצוני,גםאםהואכדין.
פורמאלית שאין לה כיסוי במציאות ,וכסברת רבי בצלאל
כאמור לעיל בסי' עה ,הרבה אחרונים חולקים על דעת
אשכנזי בתשובה שהובאה לעיל ,אלא קיימת אומדנא
הגט מקושר והחזו"א בביאור שיטת הרשב"א ,וכן משמע
דמוכח שהבעל רואה עצמו כפוי על הגירושין ,ובצדק שכך
מדברי המאירי והרמ"א ,שאינם מסכימים לביאור זה בדעת
הדבר נתפס בעיניו ,ודי בכך לפסול את הגט ,וכמו שכתב
הרשב"א .לא מסתבר שיביאו להלכה את דעת הרשב"א
הביתאפרים.
בסתמא ,ובכוונתם להתייחס רק לקנס שגבייתו כרוכה
לכןבמקרהזה,הטעםלדוןאתהבעלכאנוס,אינודוקא
באיסור גזל ,ולא לקנס שאין איסור בגבייתו ,בלא שיכתבו
מפני שחיוב הממון שפסק השופט הוא אינו כדין ,כפי
זאתלהדיא,וכידבריהםנאמרובסתמארקביחסלעבריינים
המבואר לעיל .בנסיבות המתוארות ,גם אילו החיוב היה
שאינם חוששים לאיסור גזל ,וביחס לאנס נכרי ,עכ"פ
כדין,הגטיחשבכמעושהשלאכדין.
מסתימתדבריםמוכחכמ"שלעילבדעתם.
סימןעו489
ביטולהעישויבטרםיסודרהגט
ועייןבשו"תרבינובצלאלאשכנזיסי'טושכתב"ולדברי
בנסיבותבהםהופעלוכנגדהבעלאמצעיכפיהלתתגט,גם
הפוסקים ז"ל דסגיבהפחדה ובהגזמה לעולם הויא אונס עד
אםבניהזוגיופיעובביתהדיןויבקשולסדרגט"בהסכמה",אין
שיחלישכוחומכלוכל".וכןבספרמכתבמאליהושערז'סי'
לסדראתהגטאלאלאחרשיבוטלואמצעיהכפיה.
כא פרש את המהרי"ק דאף הוא ס"ל דבעינן שיסור מעליו
גם אם האשה לא נקטה פעולות מעשיות לגבות את
הסכום שנקבע בפסק הדין ,עכ"פ כל עוד פסק הדין שריר
וקייםוניתןלהוציאולפועל,הריהבעלנידוןכאנוס.
וישלהורותכפימסקנתתשובתשבטהלויהנזכרת,שיש
להביאלביטולפסקהדיןהמחייבאתהבעלבתשלום.
האונס מכל וכל ולא תהיה יכולת כלל ביד האנס לחזור
ולאנסו.
מקרה דומה לנידון שלפנינו מצינו בתשובת שיבת ציון
סי' צו בו היבם סרב לחלוץ והיבמה הביאה לפסק דין
מערכאות לתופסו במאסר .בנסיבות אלו כתב בתשובת
עיין בתשב"ץ ח"א סי' א' )עמ' ח' במהדורת מכון
שיבתציוןשאםבטרםבוצעפסקהדין,היבםמבקשלחלוץ,
ירושלים( ומדבריו עולה שכל שיש ביד האנס לבצע את
איןלסדרחליצהמפנישהיבםנידוןכאנוס.וז"ל"-אםיאמר
איומועדייןנקראאונס.ובתשובותהריב"שהחדשותסי'לב
היבם עתה שהוא רוצה לחלוץ לה מרצונו הטוב ויבטל כל
בתשובת רבי יוחנן ב"ר מתתיהו כתב ,וז"ל " -תמיד נקרא
המודעותוכלהדבוריםאשריהיולגרועכחהחליצה,גםזה
אנוס כל שהיה פעם אחת אונס בדבר ,ותמיד היה ביד
אינו מועיל ,דהא גם זה הוא באונס ועדיין האונס במקומו
המאנסהראשוןלעשותהאונסאםלאיעשהבקשתו,ואע"פ
דהאאנסוהולזהבעונשתפיסהאםלאיחלוץלה.ודברזה
שאינועושהלושוםאונסורמזאונס,ואפ"הקרינןבאונסכל
מפורשבתשובתהריב"שסימןתפ"ב…ועייןבמהרי"קשורש
המעשהואיכאמודעארבה".
ס"ג שכתב שאף שנתפייס ליתן הגט לא מהני כל זמן שלא
וכן כתב רב חסדאי קרשקש שהובא בתשובות הריב"ש
נשתנההעניןונתבררלנושאיןבידהאונסלאונסוכבתחלה
החדשות סי' כז " -דבר פשוט הוא …כל שסיפק בידם
עכ"למהרי"ק,וגםהב"יבסימןקל"דהביאו.ומעתהגםבנ"ד
לעשות העיכוב ,אונס גמור מקרי ,דאיכא למימר דמחמת
כל זמן שהאונס במקומו קשה למצוא היתר לחליצה זו",
יראה הוא דעבד .דמשנה שלימה שנינו )גיטין נה (:לקח
עכ"ל.
מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ,דתלינן
ועייןבפת"שסי'קסהסק"יבסופושהביאתשובהזו.
דמחמתיראהעשהנחת רוחלסקריקון,וכ"שכאןשהתחילו
מצינושניםמגדוליהאחרוניםשדנובאריכותבשאלהזו,
לעשותו ע"י גוים .והיינו מעשה דפרדיסא )ב"ב דף מ(:
הגאון בעל בית אפרים )בתשובות בית אפרים מהדורה
דבהפחדה בטל ,כיון שסיפק בידם לעשות אע"פ שלא עשו
תניינא אה"ע סי' ע -עב( נחלק עם הגאון משכנות יעקב
דבר ,וכ"ש כאן שהתחילו לעשות האונס שדינו כגט
)בתשובותיו חלק אה"ע סי' לח -מא( בעובדא שהיה חשש
המעושה".
גט מעושה שלא כדין במקרה שהבעל התחייב בערכאות
ביחס לשאלת הדרך לביטול האונס ,הלכה זו התבררה
שאם לא יתן גט ישלם קנס .המשכנות יעקב בסי' לח כתב
בדברי מהרי"ק שרש סג הובא בבית יוסף סי' קלד .וז"ל
שישלהחמיראףכשהבעלבאואומרשמגרשמרצונוהטוב.
מהרי"ק" -ואשרשאלת,היכאשיאנסואחדליתןגטויהיה
וז"ל המשכנות יעקב בסי' לח " -ואשר אומרים לו קודם
מאחד שאין כופין להוציא כו' ואח"כ נתפייס ליתן גט אם
כתיבתהגטשיסורומעליוכלהמכריחים,קשהמאדלסמוך
מחמת ממון אם מחמת יראה כו' .ומכירים אנו שמגרש
עלזהכלזמןשלאעשומעשהבפועללבטלההכרחועדיין
לאונסו ,במה יודע שנסתלק האונס כו' .לע"ד נ"ל דודאי
חושש הוא פן יחזרו לאונסו כבתחילה ,כאשר מבואר כל
עומד הוא בחזקתו הראשונה ,עד שיתברר לנו שנשתנה
זאת באריכות בתשובת מהרי"ק דלא סגי לידע משנסתלק
הענין ,כלומר שאין ביד האנס לאנסו כאשר בתחילה .דאי
האונס ,רק כשידענו שתשש כוחו של המאנס ואין בידו
איןלתלותולומרמחמתהאונסהראשוןעשה,כיוןשנשתנה
לאנסו כלל ,ואכתי לא סמכא דעתיה אולי לא יתרצו השני
הענין ,חשיב כדברים שבלב אם באנו לתלות ולומר שעוד
בוררים לבטל הקאמפראמיס ואולי לא יעלה בידם אחר
ירא פן יאנסו פעם אחרת ,כיון שסבה הראשונה הלכה לה.
שנכתבבערכאותיהםואוליימחובידםמהצדהשניכמובן".
ואע"ג דאפשר לומר דעדיין יש כח ביד האנס לאונסו ,מ"מ
ובסי' לט ס"ק יב חזר המשכנות יעקב על דבריו ,וז"ל -
כיוןשתששכחובקצת,איןלנולבדותמלבנואונסאחרכדי
"כבר כתבנו מדברי כל הראשונים דבעינן שיסתלק האונס
לבטל המעשה הנעשה בפנינו דחשיב כדברים שבלב
מכל וכל ,ולא יהיה כח בידו לאנסו כלל ,וכל שמתיירא פן
כדפירשתי",עכ"ל.
יחזרו לאנסו הוי אונס .והא ודאי לא סמכא דעתיה
הרי מבואר בדברי מהרי"ק ,שגם אם הבעל יבוא לבית
שהנברריםיבטלוכלמעשיהםויפסידושכראשרלקחומזה,
הדיןויאמרשנותןאתהגטמרצונו,איןלסדראתהגטאלא
וכסבור הוא שאומרים לו פטומי מילי בעלמא כדרך כל
לאחרשיתבררשאיןבידהאנסלאונסו,דהיינושהבעלכבר
המגרשים שאומרים להם כן ,ובפרט שטרחו והביאו הענין
אינו מאויים שינקטו כנגדו פעם נוספת באמצעי הכפיה ,וכי
בערכאות לחיזוק לא יחשב לו שיסתרו כל הבנין ,וזה דבר
"סיבההראשונההלכהלה",כלשוןמהרי"ק.
מובן".
490אבןהעזר
עטרתדבורה
וע"ע במשכנות יעקב סי' מ' שהוסיף לחזק דבריו והביא
ג"פ כדמו"י .אמנם קיימת בעיה קשה באותם מקרים שבהם
גםמשו"תמהרי"טצהלוןסי'מ'"שאיןשוםתקנהע"יריצוי
ההליך המשפטי לא הושלם לכדי פסק דין והבעל הופיע
ופיתויולאבנתינתמעותעדשיתבררשלאנשארשוםחשש
למתן הגט לאחר שאויים על ידי ביהמ"ש בפסק דין
האונס ,וכל שיש לתלות באונס הראשון תלינן באונס
לתשלומינזיקין,אךביתהדיןשהתבקשלסדראתהגט,אינו
ולחומרא".
יודעדברמכלהעניין .לכןמןהראוישבאותםמקריםשקיים
ועיין בתשובת בית אפרים סי' עב והעולה מדבריו
שהדרך לבטל את האיום שלא יחשב כאונס היא שאותו
סיכוי שננקט הליך כזה בביהמ"ש ,בטרם יחל סידור הגט,
ביתהדיןיחקוראםאמנםהחלהליךמשפטימסוגזה.
אדם שאיים עליו ,הוא בעצמו יודיע לו שאין עליו כל איום
כאמור במקרה הנידון ,נראה שאם לאחר שיבוטל חיוב
או אונס .בכה"ג אין לחוש לגט מעושה ,אמנם אם האנס
הממון שנקבע בביהמ"ש הבעל ימשיך בסירובו לתת גט,
ירצהלחזורלאונסו,ישבכוחולחזורולאנסו,אךאיןחוששין
ראוי לשקול להפעיל הרחקות דר"ת במתכונת מלאה וכפי
שיחזור בו מדיבורו האחרון ,והיינו מש"כ מהרי"ק שתשש
שנקבע בפס"דמביה"דהגדולשהובאבספריביעאומרחלק
כוחושלהאנס,כלומרשהאנסבעצמוהודיעשאיןבכוונתו
ח'אה"עסי'כה.
לאנסו יותר .ולפי דרכו ,בנידון שלפנינו ,די בכך שיבוטל
במקרה שבפנינו נעשה ניסיון להביא לפתרון סרבנות
ההליך בבית המשפט ,האשה תביא למחיקת התביעה ובית
הבעלבאמצעותהליכיםמשפטייםמחוץלכותליביתהדין,
המשפטיבטלאתפסקדינוויחליטשלאיינקטואמצעיםאלו
וללא הדרכההלכתיתמתאימה.צעדכזה,מלכתחילהנועד
בעתיד.
לכישלון ,אינו יכול להביא לפתרון הבעיה ,ולמעשה מביא
להשקעתמאמץרבלריק,במקוםשהמאמץיושקעבאפיקים
מסקנתהדברים
בנסיבותהמקרההנזכר,הדרךלהביאלסידורהגטתהיה
להורות לאשה להביא לביטול פסק הדין ולמחיקת התביעה
בביתהמשפט.
אמנם גם לאחר מחיקת התביעה,עדיין קיימת אפשרות
היעילים .בסופו של דבר נגרמת עוגמת נפש נוספת לאותה
אשהשבעלהכברחוייבבגטואינוממלאחובתו.
קיים מסלול חילופי שהניב פירות ,והוא נקיטת צעדים
שעפ"י ההלכה אינן נחשבים כפיה ,אף שהם לוחצים את
הבעל לתת גט .והם כל אותן פעולות שאין בהם כפיה
חוקיתלהביאלחידושההליכיםבביתהמשפטבמידהשלא
ישירהבגופואובממונו,אלאננקטותכתוצאהמהחלטהשל
ינתן הגט ,והיה לכאורה מקום להורות לאשה לבקש לקבל
הציבור שלא להטיב עם אותו בעל ,שבית הדין פסק שהוא
פסק דין מבית המשפט הקובע לדחות את התביעה בהעדר
נוהג שלא כשורה ומעגן את אשתו ,ולמעשה הציבור
עילה ,או להעביר לבית הדין את הסמכות לדון בנושא
מתרחקמהבעל,ונוהגעמוב"הרחקותרבינותם".
תביעתהנזיקין,במסגרתהתביעותהממוניותהנידונותבבית
"הרחקות" אלו קבלו ביטוי מעשי ויעיל בצווי ההגבלה
הדין,ובכךיתבטללחלוטיןכוחושלהאנסלכפותאתהגט.
הקבועים כיום בחוק )חוק בתי דין רבניים -קיום פסקי דין
אךלדעתהביתאפריםאיןצורךלחייבנקיטתצעדזה,ויש
של גירושין ,התשנ"ה (1995-בהם קיימת אפשרות חוקית
מקום לדון האם יש להורות כן ,לדעת המשכנות יעקב
למניעת שירותי בנק ,ומניעת מתן רישוי ממשלתי לאותן
שכתב"כלשמתייראפןיחזרולאנסו,הויאונס".
פעולותהטעונותרישוי.ולאחרונההורחבהחוקוניתןלמנוע
אך כל זה אילו היה חשש שהגט יסודר בפני בית דין
מהבעל לקבל חלק מקצבאות ביטוח לאומי ,וזאת על פי
שאינומודעלהליךהמתנהלבביתהמשפט.אךמאחרוכאן
שיטת ר"ת בספר הישר סי' כד שפסק שאמצעים אלו אינן
בארץ לא ניתן לסדר גט אלא בבית הדין אזורי ,וגם אם
נחשבים כפיה על הגט ,דבריו הובאו במהרי"ק שרש קב
יסודר גט בחו"ל ,לא יאשרו לאשה להרשם כגרושה בלא
ובב"י אה"ע סי' קלד וכן פסקו הרמ"א אה"ע סי' קנד סעיף
אישור בית דין אזורי ,ובנסיבות שניתן פסק דין בביהמ"ש
כאוהלבושאה"עסי'קלדס"י.
הנוגע לעניין הגירושין ,מוטל על הצדדים לעדכן את בית
מהריב"ל)ח"בסי'יח(שללאתהאפשרותשדינושלר"ת
הדיןעלההליךהמשפטי ועלפסקהדיןשניתןשם.הרישהן
שנוי במחלוקת ראשונים ,וכתב " -רבינו תם שהיה ראש
האשה והן בית המשפט יודעים שאם יחזרו ויפסקו תשלום
המחמיריםבאומרתמאיסעלי,הואז"לכתבשיתרחקוממנו
ממון ,כפי שכבר נפסק ,לא יסודר הגט ,וכי פסק דינו של
בכל ההרחקות שבעולם …על זאתההרחקה הסכימו עליה
ביהמ"ש הפך לרועץ ואין בו תועלת ,נראה שבנסיבות אלו
הסמ"ק והקולון ז"ל ,ולא מצינו מי שיחלוק עליהם" .ועיין
ניתןלקבועשלאחרשתמחקהתביעהבביהמ"שויבוטלחיוב
להלןסי'פ'-פגשהארכנולבססאת היסודותההלכתייםשל
הממון,בכךתששכוחושלהאנסוהוסרהאונס ,וניתן לסדר
אמצעיםאלו.
תוכןהענייניםהמורחבא
תוכ הענייני המורחב
כרךא
חלקאבןהעזר
אה"עסי'אוסי'קיט.
סימןא.
היתרחרםדרבינוגרשםלאחרפירודממושךוגירושיןבערכאות 1 …………………………………………..
בני הזוג גרי בנפרד פרק זמ ארו ,הבעל בישראל והאשה באנגליה ,ובעקבות יוזמה של האשה הוסדרו גירושי בערכאות.
האשה מסרבת להיענות להזמנת בית הדי לדו בתביעת הבעל לגירושי .הא נית להתיר לבעל חר דר"ג לשאת אשה שניה
עקב הגירושי בערכאות ,הפירוד הממוש והסירוב להגיב לתביעת הגירושי של הבעל .די חר דר"ג לאחר גירושי בגט
פסול ,שרק לאחר הגירושי התברר פסולו.
אה"עסי'א.
סימןב.
היתרנישואיןלבעלשאשתועקרה 3 …………………………………………………………………………………..
האשה עקרה והסיכוי שתוכל ללדת מזערי ,הבעל והאשה מסכימי ומבקשי שינת לבעל היתר נישואי לשאת אשה שניה,
הא יש מקו להיזקק לבקשה זו .מה התנאי שבלעדיה לא תידו בקשה להיתר נישואי.
אה"עסי'ג.
סימןג.
עולהמרוסיהששםמשפחתו"כגן"המבקשלישאבתישראלשאביהנכרי 5 ………………………………
המבקש אביו וסבו מעול לא נהגו מנהגי כהונה ולא שמעו על היות כהני ,ורק כשהופיע להרש לנישואי ,התעורר הספק
שהוא כה בהסתמ על ש המשפחה שהוא ש מובהק לכהני .מעמד חזקת כהונה של "כהני הזמ הזה" ,הא ודאי כהני
או ספק ,הא חזקה זו מתייחסת למי שמעול לא הוחזק בחזקה מעשית של כה .מה המשקל שיש לש משפחה שהוא ש
מובהק של משפחות כהני .
אה"עסי'ד.
סימןד.
פס"דבשאלתכשרותלבואבקהל 11 …………………………………………………………………………………..
אד שנולד לאשה שאינה נשואה ,והא טענה שגיסה הוא אבי הב וכ טע הגיס ,הא הב כשר לבא בקהל .נאמנות הא
לפסול את הב ,נאמנות הגיס לפוסלו .מה המשקל שיש לכ שהב הוחזק כבנו של הגיס ,הא קיימת ריעותא א האמי שהוא
ב הגיס ,והא יכול לחזור בו ממה שהאמי .כשאי עדות מועילה לפוסלו ,הא בהעדר עדות להכשירו ישאר כשתוקי .הא
"תרי רובא" הוא יסוד להיתר ביוחסי.
אה"עסי'ד.
סימןה.
בירורהלכהבשאלתממזרות 20 …………………………………………………………………………………………
אשה נשואה ילדה ב ובת ,והתגרשו לפני 16שנה ובבית הדי הבעל הודיע שאינ ילדיו והאשה לא הכחישה ,ובית הדי קבע
שאינ ילדיו ,א לא נמצא פסק די לאוסר בקהל" .יכיר" ,הנאמר מחו לבית הדי או בפני בית די שיש בו רק שני דייני ,או
בכתב .מהו המשקל שנית לכ שילדי אשתו לא הוחזקו כילדיו.
אה"עסי'ד.
סימןו.
בירוריהלכהבשאלתממזרות 29 ………………………………………………………………………………………..
בני הזוג נפרדו ,האשה יצרה קשר קבוע ע גבר זר ולאחר מכ הזוג התגרש .קרוב לשנה מיו הפירוד ,וששה חודשי ועשרי
יו מיו הגירושי לאשה נולד ב ,והבעל שולל אבהותו .עוד בהיות הא נשואה נערכו שתי בדיקות שהוכיחו שההריו החל
עוד קוד לגירושי .הא והנטע מצהירי שהב מהנטע ,והא גרה עמו ושניה מחזיקי את הב כבנ המשות .שאלת
כשרות הב לקהל נידונה בבית הדי ועלו לבירור השאלות הא יש מקו לפקפק בנאמנות הבעל מדי "יכיר" ,והא בנסיבות
אלו יש מקו לתלות הב שהוא מנכרי .וכיצד להתייחס למה שהא והנטע החזיקו את הב כבנ בנסיבות המתוארות.
אה"עסי'ב.
סימןז.
רישוםאדםברשימתפסוליחיתוןאוטעוניבירור 58 ………………………………………………………………
מקובל באר ,וכ בקהילות אחרות ,לרשו בפנקס מיוחד את פסולי החיתו ,לזיכרו שלא ינשאו עמ .מהו המקור למנהג זה,
והא כשמתעורר ספק בכשרות לבוא בקהל נכו שלא להכנס לבירור.
באבןהעזר
אה"עסי'ד.
סימןח.
נאמנותהאםלהתיראתבנהאובתהלבואבקהל 60 …………………………………………………………….
אשה נישאה בחו"ק ונפרדה בגירושי ערכאות בלבד ,ונישאה ליהודי בערכאות ונולדה בת .הא מעידה וכ קרובי משפחה
שהיתה דיימא מגוי וכ הא טוענת שהבת נולדה מאותו גוי .ה הבעל הראשו וה השני כבר אינ חיי .הא נית להכשיר את
הבת על פי עדות הא .נאמנות הא ג כשלולי דבריה הבת ממזרת ודאי .מה גדר נאמנות הא ,מכח עדות או מכח טענת ברי.
הא בנישואי איסור ובערכאות נאמרה הסברא "רוב בעילות אחר הבעל" .נאמנות הא לחזור בה ממה שהחזיקתה כבתו של
הבעל השני.
אה"עסי'ד.
סימןט.
פס"דלהיתרלבואבקהל 73 ……………………………………………………………………………………………….
"יכיר" ,הא אלו דברי העומדי בגדרי עדות ,ומה התנאי לקבלת עדות זו .מברר הא אד חולה נפש עבריי ופרו יאמ
בעדות "יכיר" לשלול אבהות על בתו ,וכ אד שהוחזק כפר הא יאמ בעדות כזו .היתר ממזרות על יסוד ספק ספיקא" .יכיר"
ציר שיטת בה"ג שאינו נאמ אלא בדר הכרת בכורה ,ושיטת הרי"ד שאינו נאמ אלא להכירו כבנו ולא לשלול אבהות.
אה"עסי'ד.
סימןי.
בירורהלכהבדין"יכיר" 78 ………………………………………………………………………………………………..
שאלת כשרות לקהל של ששה אחי ואחיות ,שבזמ גירושי ההורי האב שלל אבהותו והא הודתה .בירור נאמנות "יכיר" של
אד שהוחזק לחזור בו מדבריו .הכיר בו כבנו הא נאמ לחזור בו .ביטול עדות "יכיר" על יסוד "עדות שבטלה מקצתה בטלה
כולה" ,קראי ,מעמד וכשרות לנישואי ע ב או או בת ישראל.
אה"עסי'ד.
סימןיא.
פס"דבשאלתכשרותהבןלבואבקהל 94 …………………………………………………………………………….
כשנולד ב וספק א ההריו החל קוד לגירושי ספק לאחר הגירושי ,ובמקו שרוב ישראל ,וברור שאינו בנו של בעלה
הקוד ,נית להתיר על יסוד ספק ספיקא ,ספק לאחר הגירושי ,וספק מנכרי ,ג א רוב ישראל.
אה"עסי'ד.
סימןיב
פסקדיןבדינושלתינוקאסופי 96 ……………………………………………………………………………………….
נמצא תינוק בעיר שרובה ישראל ,ויש ראיות שננטש בצורה המוכיחה כוונה לשמרו בחיי וכדי שישאר בחיי .הא צרי גיור
מספק ,והא לאחר גיור יוכשר לבא בקהל.
אה"עסי'ד,חו"מסי'טז.
סימןיג
תביעתהאבלעריכתבדיקתרקמותלילדיולבירוראבהות 97 …………………………………………………
לזוג נולדו שני ילדי ,וההריו של אחד מה החל קוד לנישואי ,הא הבעל רשאי לתבוע לערו לילדיו בדיקת רקמות .הא
קיימת הבחנה בי הדרישה לבדיקה כזו ביחס לילד שההריו החל קוד לנישואי ובי הדרישה ביחס לשני .הא יש מקו
לתביעה כזו בתגובה לתביעת מזונות עבור .
אה"עסי'יאוסי'קטו.
סימןיד
עוברתעלדתועשתהמעשהכיעורלעניןגטמזונותוכתובה 102 …………………………………………….
אשה שנהגה בהתנהגות המקובלת כפרוצה ג בחברה שבה היא חיה ,ובעלה תובע לחייבה בגירושי ,הא לחייבה בגירושי,
הא הפסידה כתובה ומזונות .אשה שעשה מעשה מכוער או עוברת על דת ,לעניי הפסד כתובה ללא התראה.
אה"עסי'יא.
סימןטו
איסורהאשהלנטעןעפ"יהודאתה108 ………………………………………………………………………………..
הודאת אשה נשואה בלינה בביתו של גבר זר ,הא תאסר על בעלה ועל הנטע עפ"י הודאתה .הא נאמרה כא ההלכה "אי
אוסרי על היחוד".
אה"עסי'יג.
סימןטז
היתרנישואיןלמינקתשפסקהלהניקבטרםהגירושין 112 ………………………………………………………
אשה שפסקה להניק שלשה חודשי קוד למועד הגירושי ,ויש לה תינוק קט שלא מלאו לו כ"ד חדש ,הא רשאית להינשא
או שדינה כמינקת המחויבת בהמתנת כ"ד חדש .הא האשה נאמנת בטענה המתירה נישואי תו כ"ד חדש.
תוכןהענייניםהמורחבג
אה"עסי'יג.
סימןיז
היתרנישואיןלמינקתחבירו 113 ………………………………………………………………………………………..
מינקת חבירו התעברה בהיותה גרושה וילדה ,ומבקשת לשוב לבעלה הקוד לגדל עמו את ילדיה .בירור שיטת ר"ש הזק
שבגרושה לא גזרו ,הא יש חילוק בי מכירה או אינ מכירה ,הא יש ראשוני שדעת כדעת ר"ש הזק ,מהי הכרעת ההלכה.
בירור שיטת מהר" מינ בפנויה שזינתה והכרעת הרמ"א.
אה"עסי'יג.
סימןיח
היתרנישואיןלמינקתחבירו 121 ………………………………………………………………………………………..
רווקה שילדה ומבקשת להנשא לאחר תו כ"ד חדש .בנוס לשיטות שהובאו לעיל סי' יז הצטרפה שיטת הפני יהושע להתירה
כעבור ט"ו חדש ,בירור שיטה זו.
אה"עסי'יג.
סימןיט
ספקמינקתחבירו122 ……………………………………………………………………………………………………….
אשה שהתגרשה בהיותה בהריו ,א התעורר ספק בכשרות הגט וקבלה גט נוס לאחר הלידה לאחר שכבר גמלתו ,הא יש
לחוש לדונה כמינקת חבירו עקב הגט הראשו .והמסקנה שכל עוד לא הותרה בגירושי גמורי לא חל עליה די מינקת חבירו.
אה"עסי'יג.
סימןכ
גדריהנאמנותהנחוצהלעניןמינקתחבירו 123 …………………………………………………………………….
זוג מבקש להנשא ,ולמבקשת ב שלטענתה הבחור הוא אבי הב ,והבחור מסופק א מסכי להכיר באבהותו על יסוד בדיקת
רקמות שהוכיחה בסבירות של 92%שהוא האב .הדי בספק מינקת ,בירור נאמנות הא בלא עדות הבחור ,והמשקל להכרה
המיוסדת על בדיקה כנ"ל.
אה"עסייז
סימןכא
היתרעגונהשבעלהטבעבכנרתולאנמצא 126 ……………………………………………………………………
הבעל טבע בעת סערה חזקה בהיותו במרחק מהחו ,והסירה נמצאה בקרקעית הכנרת ,וכ חבירו נמצא מת .מה התנאי לקבוע
שהאשה יצאה מחזקת אשת איש דאורייתא ,והא נית להתירה על יסוד אומדנות חזקות המוכיחות שודאי מת ,למרות שלא
נמצאה גופתו ולא התקבלה עדות על רגע טביעתו .הא להלכה נקטינ חילוק בי תחילת עדות לסו עדות .בירור שיטת רבי
אליעזר מווארדו והחולקי עליו.
אה"עסי'כחסעיףכא.
סימןכב
האםניתןלהפקיעקידושיןשלסרבןגט 147 …………………………………………………………………………
בירור המושג "אפקעינהו רבנ לקידושי" ,באילו מקרי נאמרה הפקעה זו ,ושלילת הטענה שעקרונית בית די של שלשה
רשאי להפקיע קידושי בנסיבות נחוצות לפי שיקול דעתו .וכ שלילת ההצעה שנית לתק תקנת קהל להפקיע כס קידושי
במקרי סרבנות גט וכיוצ"ב .ראיות ש"הפקר בית די הפקר" ,אינו יכול לחול למפרע בהפקרת כס קידושי שנית לפני זמ.
אה"עסי'מב
סימןכג
קבלתעדותלביטולקידושיןשלאבפניבעלדין,ועדיקידושיןשלאראונתינתהטבעת 157 ………….
הבעל נפצע קשה בראשו והוא "צמח" ,ועלתה הצעה להתיר את אשתו על יסוד ביטול קידושי האשה עקב ליקוי בראיית מסירת
הטבעת בזמנו .בית הדי התבקש לברר א נית לזמ דיו לבירור טענה זו .מברר א נית לקבל עדות זו בהעדר הבעל ,והא
יש תועלת בדיו מסוג זה לגופו של עניי.
אה"עסי'מב.
סימןכד
היחסלתביעהלביטולהקידושיןמעיקרןבטענהלפסולשהתגלהבעדיהקידושין163 ……………………
דחיית טענות שעלו לביטול הקידושי ולהיתר האשה ללא גט עקב פסול שהתגלה באחד מהעדי .קיו הקידושי על יסוד
סברת "אנ סהדי" ,שיטת החת"ס .בירור שיטת התומי שאי לפסול בהעדר פסילת בבית הדי ,או בהעדר ידיעת שנפסלי
לעדות עקב העבירה ,שיטת הסמ"ע .שלא לבטל קידושי מחמת פסול עבירה ,שמא עשו תשובה ,או על יסוד הנישואי .שלילת
האפשרות לסדר גט בתנאי.
דאבןהעזר
אה"עסי'מדסעיףג,חו"מסי'לו.
סימןכה
קידושישיכור,קידושישחוקוקידושיןבפניקרובופסול 169 ……………………………………………………
קידושי שנעשו על ידי אד בעת שכרותו ,תוקפ .הגדרת שיכור שאי ממש במעשיו .קידושי שחוק ובטבעת שאולה .נמצא
אחד מהעדי קרוב או פסול.
אה"עסי'קמאסעיףל.
סימןכו
סידורחופהוקידושיןעלידיאדםשאינומוסמךואינומורשה 176 ……………………………………………
הא בדיעבד נית לאשר קידושי שנערכו על ידי אד שאינו מוסמ לסידור חו"ק ,ובאה תקלה על ידו.
אה"עסי'סזוסי'סח.
סימןכז
כנסהבחזקתבתולהונמצאתבעולה,חיובובכתובתהובמזונותיה 177 ……………………………………..
הבעל טע שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ,א יתברר כדבריו הא יפטר מכתובה ומזונות ויהיה רשאי לחייבה בגט.
והא יש מקו לטענה זו לאחר ששהה ושתק.
אה"עסי'סטסעיףד.
סימןכח
גדרימחילתאשהעלמזונותיה 179 …………………………………………………………………………………….
נחת הסכ בי בני זוג שבו התחייבויות הדדיות לרבות הסכמה שאי תביעות בכל נושא לרבות בנושא המזונות .הא בהסכ
זה נקבעה מחילת האשה על מזונותיה ואינה יכולה לחזור בה .גדר ההלכה במחילת מזונות ,ודי מחילה מסופקת ,או מחילה
שניתנה במסגרת הסכ כולל והצד השני אינו ממלא את מלוא התחייבויותיו.
אה"עסי'עסעיףה.
סימןכט
חיובהבעלבמזונותלמפרעעבורתקופהשקדמהלהגשתהתביעה 192 ……………………………………
אי פוסקי מזונות אלא החל ממועד הגשת התביעה ,הטע בהלכה זו ,וכשהתביעה הפורמאלית הוגשה במועד מאוחר ,וקוד
לכ התקיי דיו שבו הובהר ע"י האשה שאינה מוחלת על המזונות .בעל שלא של דמי מזונות במש תקופה ממושכת ,הא
בטר גביית למפרע יש לברר מה היו מקורות המחיה של האשה ,והא בנסיבות מסויימות יפטר מחובתו למפרע.
אה"עסי'פבסעיףז.
סימןל
חיובהאבבמזונותהבןהמתנכראליוומסרבלראותו 193 ………………………………………………………
בני הזוג התגרשו והב הקט נשאר אצל אמו ובמש השני נוצר נתק ביניה ,וכעת קיימת סרבנות קשר מוחלטת .הא
בנסיבות אלו עדיי מוטלת על האב החובה לפרנס את בנו ,ומה הדי כשחובת המזונות נקבעה בהסכ גירושי בר תוק ,הא
מאחר שההתחייבות במזונות אינה מותנית ,לא יוכל להתנער מחובה זו בנסיבות הנ"ל.
אה"עסי'עא.
סימןלא
חובתהאבלזוןאתבניוכשהואאסיר 202 ……………………………………………………………………………
האב כלוא בכלא בחו"ל ,והתקיי דיו לחייבו במזונות ילדיו .במידה שיתברר שהאב חסר כל יכולת כלכלית ,הא נית לפסוק
חיוב מזונות על מנת שהמוסד לביטוח לאומי ישל לאשה ויגבה מהאב בבוא היו .הא ביחס לאד חסר כל ,בטל חיובו
במזונות אשתו וילדיו .הא מוטלת עליו חובה ללוות כדי לפרנס את אשתו וילדיו .הגדרת המוסד לביטוח לאומי כגו המבצע
הוצל"פ של פסקי די לחיוב מזונות ,א לא כגור העוסק בהלוואות.
אה"עסי'עהוחו"מסי'קעא.
סימןלב
חובתהבעלל"מדורספציפי"לאשתו 206 …………………………………………………………………………….
הבעל חייב במדור לאשתו כחלק מחובת המזונות ,באילו תנאי רשאי להעבירה למדור אחר .הא יוכל לפרק את השותפות
בבית המשות ולהעבירה למדור אחר ששכר עבורה .חילוק בי מדור אלמנה למדור אשה נשואה" .שטר התנאי " תוקפו
למנוע מכירת המדור .זכותה של האשה כשותפה במדור למנוע פירוק השיתו בטענה שתקופת השותפות לא הסתיימה
ומחייבת השארת השיתו.
אה"עסי'עה.
סימןלג
יציאתבןקטןמארץישראללחו"ללביקוראצלאמו 218 ………………………………………………………..
בני הזוג התגרשו והב נשאר אצל האב והא ירדה לגור בחו"ל ונישאה ש .הא מבקשת שהב יצא מהאר לביקור אצלה,
והאב מתנגד ,ואחת מטענותיו מסתמכת על ההלכה האוסרת יציאה מהאר לחו"ל .הא נאסרה יציאה מהאר לקיי מצוות
כבוד א .הבחנה בי יציאה לזמ קצר לירידה לחו"ל.
תוכןהענייניםהמורחבה
אה"עסי'עז.
סימןלד
גדריחיובמזונותהאשה 222 ………………………………………………………………………………………………
אשה העוזבת את בעלה בטע מוצדק גרה בנפרד ותובעת גירושי ,הא זו עילה לשלול את זכותה לתשלו מזונות .הא הבעל
נפטר מתשלו מזונות עקב הפירוד או רק בכפו להגדרתה כמורדת ,ובהעדר הגדרה כזו אי שלילת מזונות .נפקא מינה בבני
זוג הגרי בנפרד עקב אילו חיצוני שאי אחד אש בו ,הא הבעל חייב במזונות בתקופת הפירוד.
אה"עסי'ע'וסי'עז.
סימןלה
חיובמזונותלבעלשעזבאתאשתו 239 ………………………………………………………………………………..
הבעל עזב את אשתו וגר ע אשה אחרת ,וטוע לפוטרו מדמי מזונות לאשתו בטענה שאשתו אינה רוצה בו .הא יש מקו
לטענה כזו בעת שכבר אינו גר ע אשתו ,ולא נית לבחו טענה כזו .יסוד חיוב הבעל במזונות ,ופטור עקב מרידה .אשה
שבעלה עזבה ,אינה יכולה להחשב כמורדת ,וחיובה בגט רק בנסיבות שתסרב לשלו בית לאחר בעלה יבקש לחזור בו ולחזור
לאשתו ,ובכפו לכ שיעמוד בתנאי שביה"ד יקבע לו.
אה"עסי'עז.
סימןלו
חיובהבעלבתשלוםהכתובהותוספתהכתובהבמקריםשונים 243 ………………………………………….
הגדרת התנאי לחיוב הבעל בכתובה ובתוספת כתובה ,ובאילו תנאי יפטר מתשלו .החיוב כשהאשה רוצה להתגרש ואינה
רוצה בו ,או לאחר תביעת גירושי של האשה גרידא .וכ לאחר תביעת גירושי של הבעל עקב מריבות שהאשה גורמת .החיוב
לאחר תביעת גירושי של הבעל עקב מרידתה .החיוב כשהאשה מרדה ,ולכ הבעל אינו רוצה בה ,או להיפ כשהבעל מרד,
ולכ האשה אינה רוצה בה .החיוב כשהבעל נהג באלימות ,ולכ האשה אינה רוצה בו ,א טר נפסק חיובו בגירושי בהעדר
התראה.
אה"עסי'עז.
סימןלז
הגדרתטענת"מאיסעלי" 256 ……………………………………………………………………………………………..
בדי מורדת קיימת חלוקה בי אומרת "מאיס עלי" ,או אומרת "בעינא ליה ומצערנא ליה" .הא "מאיס עלי" בדוקא ,דהיינו
טענת מאיסות ,או שהדי כ בכל טענה שמשמעה שאינה רוצה בו כבעלה .כיצד מכריזי על מורדת "בעינא ליה ומצערנא
ליה" ,בתנאי החיי בימינו.
אה"עסי'עזוסי'קנדסעיףא.
סימןלח
בעלשחוייבבגירושיןעקבמרידהאובגידהומבקשלחזורולתקןמעשיו 261 ……………………………..
בעל שחוייב בגירושי עקב מרידתו בגידתו באשתו ,וכשהוזמ לדיו נוס טע שהוא חוזר בו ומבקש שלו בית .הא די
באמירה בעלמא וכבר האשה תחוייב לקבלו או שהחזרה ממרידה או מבגידה כרוכה בכ שיעמוד בתנאי שבית הדי ימצא
לנכו לקבוע לו.
אה"עסי'עז.
סימןלט
חלוקתהרכושבזוגשנפרדלאחרשהבעלחזרבתשובהוהאשהנשארהחילונית264 …………………. .
הזוג התחת בעת ששניה חילוני והבעל חזר בתשובה ,והאשה מסרבת לשנות דבר מהרגלי החיי שהורגלו בה ,הבעל
תובע להתגרש והאשה מסרבת ,הא יש מקו להיענות לתביעת הגירושי ,הא האשה תפסיד כתובה ומתנות ,הא יש מקו
להכרזת מורדת .מעמדו של הבית שנקנה בכס שהבעל השקיע א נרש בטאבו על ש שני הצדדי ,זכותו של הבעל לקבל
חלק בזכויות הממו שנצברו לאשה במקו עבודתה.
אה"עסי'פ'בארהיטבסק"א.
סימןמ
ניכוימעשהידיהאשהמדמימזונות"מעוכבתמחמתו" 270 …………………………………………………….
הבעל חוייב בגירושי ,לאחר שבית הדי קבע שהאשה אינה רוצה בבעלה והבעל אינו רוצה באשתו .הבעל לא נת גט ובית
הדי התבקש לחייבו במזונות אשתו עקב היותה "מעוכבת מחמתו" ,היסוד בהלכה למזונות אלו ,הא יחוייב ג א האשה
עובדת .הא הבעל יוכל לטעו קי לי כדעת הסוברי שלא לחייבו כשיש לאשה מעשי ידיה.
אה"עסי'עזסעיףד.
סימןמא
בעלהעוזבאתאשתובטענהשהיאגרמהלפירוד,עלמיחובתההוכחה 277 …………………………….
בעל שעזב את אשתו גר ע אשה אחרת ותובע גירושי ,והאשה תובעת שלו בית ,הא יש להטיל את חובת ההוכחה על
האשה שאכ רצונה בשלו בית ,או שכל עוד הבעל מתמיד בבגידתו אי מטילי על האשה חובה כזו.
ואבןהעזר
אה"עסי'פבסעיףז.
סימןמב
"טובתהילד"כשיקולמכריעבקביעתהמשמורתוהסדריביקוריהילד 279 …………………………………
בעת קביעת משמורת הילדי " ,טובת הילד" ,הוא השיקול המכריע בקביעת משמורת והסדר ביקורי .הא מלבד שיקול
"טובת הילד" ,מתחשבי בזכויות ההורי בילד.
אה"עסי'פה.
סימןמג
אשהנשואהשזכתהבמפעלהפיס,כיצדיחולקוכספיהזכיה 284 …………………………………………….
אשה נשואה ניהלה חשבו בנק נפרד שבו נכנסו הכנסותיה ,ורכשה מנוי מפעל הפיס וזכתה בסכו גבוה .למי שייכי כספי
הזכייה ,הא סכו זה יחשב כמעשי ידיה שה לבעלה מפני שזוהי הכנסה הבאה כתוצאה ממאמ ,או יחשב כמתנה שהוענקה
לה מגור אחר למרות שהמתנה ניתנה בגי רכישת הכרטיס .הקונה כרטיס הגרלה בכס שהוא בשותפות ע חבירו ,למי שייכת
הזכייה.
אה"עסי'פח,חו"מסי'עז.
סימןמד
חלוקתרכושביןבניזוג 291 ………………………………………………………………………………………………..
המגרש נרכש בכס שהתקבל מהבעל ,ונרש על ש שני בני הזוג ,על המגרש נבנה בית במימו הבעל ,כיצד יחולק הרכוש
בעת הגירושי .הא רישו הנכס ב"מנהל מקרקעי ישראל" בשותפות דינו כרישו בטאבו ,והא הרישו מעיד על שיתו
בגו הנכס .הבעל פרע את מלוא חוב המשכנתא ,הא בעת גירושי יקבל החזר .בירור פרטי ההלכה "המוציא הוצאות על נכסי
אשתו – מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל" ,והטע בהלכה זו.
אה"עסי'צסעיףה.
סימןמה
זכותושלבעל"מורד"בפירותנכסימלוג 294 ………………………………………………………………………..
בעל המורד באשתו ,הא יזכה בפירות נכסי מלוג ,כגו שכר דירה המתקבל מדירה השייכת לאשה בלבד .מחלוקת הראשוני
הא יורש את אשתו ,הא די זכות לפירות נ"מ כדי ירושה .הא יתכ לתת לבעל פירות נכסי מלוג כשלא ינוצלו ל"רווח
ביתא" .הא האשה רשאית לקבל את נכסי צ"ב והנדוניא לאחר מרידת הבעל ועוד קוד הגירושי.
אה"עסי'צסעיףיא
סימןמו
הסתלקותאשהנשואהמירושה 298 …………………………………………………………………………………….
אד נפטר והשאיר אלמנה ובת ,הבת נשואה ומבקשת לוותר על חלקה בירושה לטובת אמה .הא נית להסדיר הסתלקות זו
בקני שתעשה הבת ,ובלא ידיעת הבעל .גדר "נכסי שאינ ידועי " ,הא ההלכה שלכתחילה לא תמכור ,נאמרה ג בנכס
שהוא מדור אלמנה ושלבעל אי כעת זכויות לפירות בנכס.
אה"עסי'צו
סימןמז
גבייתכתובהבמקרהשבוהאשהמקבלתזכויותממוןהמוקנותלהעלפיהחוק אךאינןמעוגנות
בהלכה 299 ………………………………………………………………………………………………………………………
הא האשה רשאית לטעו שהיא תגבה את הכתובה לה היא זכאית על פי ההלכה ,ובנוס תגבה את זכויותיה על פי חוק יחסי
ממו ,ג ביחס לרכוש שאינה שלה על פי ההלכה ,כגו זכויות קופות חסכו ופנסיה של הבעל .וזאת ג א יש מקו עפ"י
ההלכה לגבות זכויות אלו.
חו"מסי'עזסעיףי.
סימןמח
חלוקתרכושביןבניזוג-אשההנושאתונותנתבתוךהבית302 ………………………………………………
בני הזוג ניהלו חנות ביחד תו חלוקת תפקידי ,יחשבו כשותפי ה לזכויות וה לחובות .הא חלוקת רכוש שוה עפ"י חוק
יחסי ממו הנהוגה בציבור הרחב ,מעוגנת בהלכה ,והא נית לעשות קני לחלוקה כזו ,ולפסוק על יסוד הקני ,הא יש יסוד
לטענה שיש להמנע מקני מפני שמייקר ערכאותיה.
אה"עסי'קטו.
סימןמט
אשהאלימהשהכתהאתבעלה-חיובהבגטוזכותהלתשלוםהכתובה308 ………………………………
הא אשה הרגילה להכות את בעלה תחשב כעוברת על דת .ארבעה סוגי עוברת על דת ,והמכנה המשות לכול חיוב
הגירושי ושלילת הכתובה מפני שגרמה לכ שהמגורי המשותפי בלתי אפשריי .הא תחוייב בגירושי ג ללא התראה
מוקדמת.
תוכןהענייניםהמורחבז
אה"עסי'קטו.
סימןנ
נאמנותמורדתבטענת"טמאהאנילך" 318 …………………………………………………………………………..
אשה שמרדה בבעלה ומאסה בו ,ונפסק דינה שאינה חייבת לשוב לבעל ,ואינה משועבדת לו כלל ,ואח"כ טענה "טמאה אני
ל" ,והבעל מאמי לאשתו .יש יסוד להאמינה ואי דינה כאות שאינ נאמנות ,מפני שכבר אינה משועבדת לבעלה .הא יש
מקו לפסוק חיוב או כפיית גט בנסיבות אלו.
אה"עסי'קיט
סימןנא
חיובגטבעקבותהתחמקותמבדיקתפוליגראףשהוסכםעליהבביתהדין 322 ……………………………
בני הזוג בפירוד וטענות הדדיות קשות ,והבעל טוע שהאשה אסורה עליו והאשה מכחישה והוסכ בבית הדי שבדיקת
פוליגרא תהווה אסמכתא להכריע בי הצדדי ,א האשה התחמקה מבדיקה זו ,הא התחמקות זו תחשב ראיה להעדר
אמינותה ,מה המשקל שיש לחזרה מההסכמה הנ"ל בבית הדי
אה"עסי'לטסעיףה.
סימןנב
טענתמקחטעותבקידושין 324 ……………………………………………………………………………………………
לאחר הנישואי התברר שאשה עקרה עקב ליקוי פיסיולוגי ,האשה לא הודיעה לבעל קוד לנישואי על הליקוי שהיה ידוע לה
עוד קוד לנישואי הא יחשב כמקח טעות ,הא הפסידה כתובה .הא יבוטל מקח הטעות עקב שהיית הבעל לאחר שנודע
לו.
אה"עסי'לטסעיףה.
סימןנג
חיובהאשהבגירושיןעקבהעלמתמידעעלמחלהנפשיתקודםלנישואין327 ……………………………
הבעל תובע גירושי ,וטוע שהאשה העלימה ממנו מחלה נפשית שלקתה בה קוד לנישואי וחייבה אותה באשפוזי בבית
חולי לחולי נפש במחלקה סגורה .למרות שכעת האשה בריאה בנפשה ,יש בהעלמת מידע מסוג זה מקו לטענת "מקח
טעות" הגורר חיוב האשה בגירושי,וקביעת מעמדה כספק מקודשת שאינה זכאית לכתובה ומזונות מכא ולהבא.
אה"עסי'קיט.
סימןנד
חיובגירושיןלאשההמסרבתלהתגרשכששניבניהזוגאינםרוציםבשלוםביתוהפירודבעטיושל
הבעל 328 ………………………………………………………………………………………………………………………..
כשהבעל במעשיו השליליי גר לפירוד ,וג האשה כבר פועלת בהליכי משפטיי בערכאות לפירוק השיתו בנכסי
ומוכיחה שאינה רוצה בבעלה ,א מתנגדת לקבל גט .הא כשבית הדי משוכנע ששני בני הזוג אינ רוצי זה בזה ,יחוייב
המסרב להתגרש" .הרחקות דר"ת" לאשה המסרבת להתגרש .יתכ שתחוייב בגירושי ,למרות שלא איבדה את זכותה לכתובה.
ואיבוד המזונות רק כאמצעי כפיה להתגרש.
אה"עסי'קיט.
סימןנה
זכותהשלהאשהלעכבאתהגירושיןעדלהבטחתתשלוםהכתובה 330 …………………………………..
הא הבעל רשאי לתת גט לאשתו קוד שיפרע את מלוא הסכו הנקוב בכתובה ,החילוק בי מקרה שהאשה מחוייבת בגירושי
ובהעדר חר דר"ג חזרנו לדינא דגמרא ,למקרה שאינה מחוייבת בגירושי וזכותה להציב תנאי .מדוע לדינא דגמרא תיתכ
מניעה לתת גט קוד פירעו הכתובה ,מה העילה לעיכוב הגירושי.
אה"עסי'קיט.
סימןנו
"הרחקותדר"ת"כנגדאשהשאינהמסכימהלהתגרש 335 ………………………………………………………
הבעל תובע להתגרש ,א נפסק שאי עילה לפסיקת חיוב גירושי ,א קיי פירוד ממוש וביה"ד קבע שאי סיכוי לשלו בית,
הא בקהילות שלא קבלו עליה חר דר"ג הבעל רשאי לתבוע לתת גט בעל כרחה או לשאת אשה שניה ,הא בהעדר גירושי
בעל כרחה ינקטו צעדי שה במתכונת "הרחקות דר"ת".
אה"עסי'קיזסעיףיא.
סימןנז
כפייתגירושיןבאמצעותמאסר 339 ……………………………………………………………………………………..
האשה עזבה את בעלה ואינה רוצה שלו בית א ג מסרבת להתגרש ,ובית הדי פסק לחייבה בגירושי ,הא נית לאכו את
הגירושי לרבות באמצעות מאסר.
חאבןהעזר
אה"עסי'אוסי'קיט.
סימןנח
היתרנישואיןלבעלשאשתוחולתנפש 342 ………………………………………………………………………….
אשה שלקתה במחלה נפשית ודיכאו ,ניסתה להתאבד ולאבד את בתה ,עקב התמשכות המחלה הבעל מבקש להתיר לו לשאת
אשה אחרת .גדר שוטה לעניי קבלת הגט והיתר נישואי.
אה"עסי'קיט,סי'קלו,סי'קלט.
סימןנט
גטשניתןלאשהבעלכרחהבאמצעותביתהדין 344 ………………………………………………………………
אשה חוייבה בגירושי לאחר שעזבה את הבעל וגרה בפרהסיא ע אד אחר .למרות מאמ רב ,האשה נשארה בסירובה לקבל
גט .באופ חריג ביותר וחד פעמי בית הדי אישר לסדר גט שינת באמצעות שליח וללא הסכמה מוקדמת .בירור תוק גט בע"כ
ע"י שליח ,וגט שנית בהעדר ידיעתה בעת מסירת הגט ,וגט שהונח על בגדיה ולא בתו ידה.
אה"עסי'עד
סימןס
מעמדהסכםהגירושיןבטרםסודרהגטלאחרשצדאחדחזרבומההסכם 376 …………………………..
לאחר החתונה בני הזוג גרו בבית הורי הבעל ,והאשה מבקשת לעבור למקו מגורי חילופי ,הא הבקשה מתקבלת ,והא
זכאית למזונות בעודה מחו לבית כשמסכימה לחזור למגורי במקו אחר .נחת הסכ גירושי הכולל ויתור על הכתובה,
ההסכ אושר וקבל תוק ,הא בטר סודר הגט האשה רשאית לחזור בה מההסכ ,ותחזור לזכאות למזונות עבורה .בירור
מעמד הסכ גירושי בטר הגירושי .מעמד המחילה על הכתובה בטר הגירושי.
אה"עסי'קיטסעיףז.
סימןסא
מגוריגרושוגרושהבאותהחצר 385 ……………………………………………………………………………………
הא במקרי חריגי נית לאשר גירושי ,כשלאחר הגירושי הגרוש והגרושה יגורו בדירות נפרדות ולה כניסות נפרדות ,א
הדירות בחצר אחת שאינה מגודרת .הא "חצר" לעניי איסור מגורי לאחר הגירושי ,משמעה מקו מוק מחיצות ,הראוי
ליחוד.
אה"עסי'קכד.
סימןסב
"מחוסרקציצה"לאחרכתיבתהגטוקודםלנתינתו 389 …………………………………………………………..
לאחר שנכתב ונחת הגט ,נוקבו שני חורי עקב טעות של הפקיד ,הא נית למוסרו לאחר מכ .בירור ההלכה שלא יהיה
מחוסר קציצה בי כתיבה לנתינה.
אה"עסי'קכוסעיףמ.
סימןסג
גטשחסרהבותיבת"דנן" 387 …………………………………………………………………………………………….
הטע בכתיבת "מיומא דנ ולעל " ,בגט .הא השמטת תיבת "דנ" בגט פוסלתו ומחייבת סידור גט מחדש.
אה"עסי'קכח.
סימןסד
כתיבתשםהנהרבגיטיןהנכתביםבעירצפת 388 …………………………………………………………………..
בנוסח הגט הנכתב בצפת מצויי מקובל מקדמת דנא לכתוב "מתא צפת דעל נהר דולבאי יתבא וממימי מעינות מסתפקא".
מבאר באריכות שכתיבה זו היא נכונה וראויה לכתחילה ,ואי יסוד לעורר ספקות א לשנות את ש הנהר ,או בציו המעינות.
אה"עסי'קכח.
סימןסה
גטלזוגספרדיאךשםהעירנכתבכפיההלכההמקובלתאצלהאשכנזים 395 ……………………………
ש העיר בגט נכתב בסגנו המקובל בקהילות אשכנז ,ושמות הזוג בסגנו המקובל בקהילות ספרד ,הא יש בזה תרתי דסתרי
המעורר ספקות בכשרות הגט .בירור הלכה של שינוי ש העיר בגט .די שינוי שאינו לש אחר.
אה"עסי'קכט.
סימןסו
כתיבתשםהבעלבגטכשהואנקראבשםהמשפחהבלבד,אובשםקיצורמשםהמשפחה 399 …….
הטע שבגט כותבי רק שמות פרטיי ואי כותבי ש משפחה .הא כשאד נקרא רק בש משפחה ,יש לכתוב את ש
המשפחה .כשנקרא בקיצור מש המשפחה ,ורק הוא נקרא בקיצור זה יש לכותבו.
תוכןהענייניםהמורחבט
אה"עסי'קכוסעיףמט.
סימןסז
בירורבשאלתכשרותגט 406 ……………………………………………………………………………………………..
גט שהושמטה ממנו אות אחת ,ובמקו "דמתקרי" נכתב "דמקרי" ,הא הגט כשר .הא יש לחוש לשינוי מהותי במשמעות
הכתוב.
אה"עסי'קכטסעיףטו.
סימןסח
בירורהלכהבדיןקיצורהשםבגט 408 ………………………………………………………………………………….
ש הבעל מלידה יוחנ ,ואחר כ הורגלו לקוראו חנ ,נכתב בגט "חנ דמתקרי יוחנ" ,הא יש חשש פסול מפני הקדמת הש
חנ .ביאור ההלכה שאי צרי לכתוב ש קיצור בגט.
אה"עסי'קכט.
סימןסט
כתיבת"דמתקרי"בגט,עלשםשבתעודותוחותםבו 413 ………………………………………………………..
עפ"י הוראת הט"ז אי כותבי בגט דמתקרי על ש שאינו נקרא בו אלא רק חות בו .אבל א אותו ש נכתב בתעודות
הרשמיות ,יתכ לכתוב עליו דמתקרי.
אה"עסי'קכט.
סימןע
האםבכתיבתהשמותמרבואילתבגטישלכתובכחתימתהבתוספתי' 414 ………………………………
בכתיבת שמות עבריי בגט ,צרי לכותב בהתא לכללי כתיבת בדקדוק ,הא נית להכשיר גט שבו השמות נכתבו תו
חריגה מכללי אלו ,כגו בתוספת האות י' בשמות מירב ואיילת.
אה"עסי'קכט.
סימןעא
כתיבתשםגאדיאוגודילמישהתבררשהשםמלידההואגד 421 ……………………………………………
אד שנקרא בפי כל גודי )ו' חלומה( ,והתברר שהש המקורי מלידה הוא גד ורק הכינוי הוא גודי.
אה"עסי'קכו
סימןעב
ליקוטמדבריהפוסקיםשדנובטעויותבנוסחהגט421 ……………………………………………………………..
אה"עסי'קמאסעיףנג.
סימןעג
נאמנותהבעלבטענותהפוסלותאתהגט 428 ………………………………………………………………………..
לאחר הגירושי הבעל טוע טענות ,וא יתברר שהאמת כדבריו ,יהיה בה להטיל חשש בכשרות הגט ,הא הבעל נאמ
בטענות אלו.
אה"עסי'קלדוסי'קמאסעיףסו.
סימןעד
דבריםהנאמריםע"יהבעלבזמןסידורהגטהעלוליםלפסולהגט 430 ……………………………………….
בירור המשמעות של דברי שהבעל עלול לומר בזמ סידור הגט ,אודות ביטול הגט והעדר רצונו להתגרש ,הא יש להחמיר
יותר כשהדברי נאמרי באמצע כתיבת הגט .הא יש להקל כשדבריו נאמרו שלא בפני הסופר והעדי .
אה"עסי'קלד.
סימןעה
"הסכםקדםנישואין"שבוהמסרבלהתגרשמחוייבבתשלום 455 …………………………………………….
הא נית לסדר גט א ההסכמה להתגרש הושגה בעקבות הסכ קד נישואי ,שבו נקבעה חובת תשלו חודשי שתוטל על
המסרב להיענות לתביעת הגירושי שתוצג לו .הא קנס שהוטל על מנת להביא להסכמה לגירושי יחשב ככפיה לגירושי.
הא קנס המיוסד על התחייבות ברת תוק יחשב ככפיה לגירושי .הצעה להסכ קד נישואי שבו הקנס יוטל בכפו לפסק
די לחיוב הגירושי ,והוצאתו לפועל אפשרית במסגרת בית הדי בלבד.
אה"עסי'קלד.
סימןעו
סידורגט,לאחרשהבעלחוייבבערכאותב"תשלומינזק"עקבעיכובהגירושין 479 ………………………
האשה תבעה להתגרש ובית הדי פסק חיוב גט א לא כפיית גט ,ובית המשפט הטיל על הבעל חובת תשלומי "נזיקי" עקב
סירובו לתת גט .הגדרת תשלומי אלו ככפית הבעל לגירושי .הבהרת ההבחנה בי חיוב גט לכפיית גט .ביטול ההלי המשפטי
שיאפשר לבית הדי לזמנ לסידור גט.