גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שניה (תש"ג)
פרשת במדבר
פרק ג'
א.
מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש הפסוקים הבאים:
1. רש"י ד"ה
ואלה
תולדת
אהרן
ומשה –
ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה מלמד שכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:
ביום
דבר ה'
את
משה –
נעשו אלו התולדות שלו שלמדן מה שלמד מפי הגבורה:
רמב"ן:
ד"ה
ואלה
תולדות
אהרן
ומשה …
ועל דרך הפשט,
כי טעם "תולדות אהרן ומשה",
לומר שהיו בני אהרן כהנים משוחים נבדלים מן השבט להיותם קדש קדשים, ותולדות משה משפחת העמרמי אשר יזכיר למטה (פסוק כז), כי אין בעמרמי זולתי בני משה נמנים בלוים וזה כענין שכתוב (דברי הימים א כג יג יד) בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי והדרש סמכוהו מפני שלא פירש "ואלה שמות בני משה" כאשר עשה בבני אהרן, לרמוז כי בני אהרן גם הם תולדות למשה מפני שלמדם תורה,
כי התורה תפרש ותרמוז:
2. רש"י
על
פני אהרן
– בחייו:
רמב"ן:
על
פני אהרן
אביהם –
בחייו,
לשון רש"י ואין הענין להגיד שכהנו בחיי אביהם,
כי כל איש מבני אהרן הכהנים יכהן בחיי אביו,
רק בעבור שאמר "הכהנים המשוחים" שהיו גם הם ככהנים גדולים נמשחים כמוהו בחייו ולא יעשה כן לדורות והנכון,
כי "על פני" יחזור על הרחוק,
וימת נדב ואביהוא לפני ה'
על פני אהרן אביהם בהקריבם אש זרה,
וכך נאמר בדברי הימים (א כד ב)
וימת נדב ואביהו לפני אביהם ובנים לא היו להם ויכהנו אלעזר ואיתמר…
ב.
י.
רש"י
ואת
אהרן ואת
בניו
תפקד –
לשון פקידות ואינו לשון מנין:
1. מה ראה רש"י לחזור על פירוש זה ולא הסתפק במה שאמר לעיל א'
נ'
ד"ה ואתה הפקד את הלווים.
2. למה מביא רש"י למקומנו גם את שלילת הפרוש הבלתי מתאים ("ואינן לשון מנין")
ובפרק א' נ'
ד"ה
ואתה
הפקד הסתפק בהבאת הפירוש הנכון בלבד?
ואתה
הפקד את
הלוים –
כתרגומו מני לשון מנוי שררה על דבר שהוא ממונה עליו כמו (אסתר ב) ויפקד המלך פקידים:
ג.
ג,
י"ג
ד"ה מתוך בני ישראל.
הכתב
והקבלה
(ר'
יצחק
מקלענבורג):
ברבה חורשי עון ובעלי מזימות שבבני ישראל לקחתי את הלויים תחת כל בכור,
דמשחטאו ישראל בעגל ונטפלו הבכורים עמהם – נפסלו. (וועגען דער טרוילאזיגקייט ישראל,ס נעהמע איך די לויים אנשטאטט.).
כיצד הגיע לפירושו זה?
הכתב
והקבלה:
ד"ה
והיו לי
הלויים. אבל הלויים נשארו אז באמונתם ולא טעו מאחרי בעון העגל (די לויים אבער בליבען די מייניגען).
1. במה נוטים שני פירושיו אלה מדרך הפשט?
2. מה מניעו לפרש כך?
ד.
ג,
י"ד
רמב"ן:
וטעם
וידבר
ה' אל
משה במדבר
סיני …
והנה לא היו שבט הלוים כשאר השבטים,
כי מבן חדש ומעלה לא היו רק עשרים ושנים אלף (להלן פסוק לט),
ומבן שלשים שנה כלם שמנת אלפים (להלן ד מח),
והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכלם, ועדין לא נשאו הארון שתהיה הקדושה מכלה בהם, וזה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה'
כשאר כל העם ואני חושב,
שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו)
כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך והנה ישראל,
אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם,
היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב)
וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ,
וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ),
כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם,
אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים ….
ועיין גם:
רש"י שמות א'
י"ב.
וכאשר
יענו
אותו –
בכל מה שהם נותנין לב לענות כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ:
כן
ירבה –
כן רבה וכן פרץ. ומדרשו רוח הקודש אומרת כן אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה:
ויקוצו
– קצו בחייהם (ויש מפרשים המצרים בעיני עצמם וק"ל).
ורבותינו דרשו כקוצים היו בעיניהם:
מהי הקושיה ומה התירוץ ומה הרעיון הכללי שדבריו מכילים אותו?
ה.
ג לט.
כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן…
שנים ועשרים אלף.
רש"י:
שנים
ועשרים
אלף –
ובפרטן אתה מוצא שלש מאות יתרים בני גרשון שבעת אלפים וחמש מאות. בני קהת שמונת אלפים ושש מאות. בני מררי ששת אלפים ומאתים.
ולמה לא כללן עם השאר ויפדו את הבכורות ולא יהיו זקוקים השלשה ושבעים ומאתים בכורות העודפים על המנין לפדיון אמרו רבותינו במסכת בכורות (בכורות ה) אותן שלש מאות לוים בכורים היו ודים שיפקיעו עצמם מן הפדיון:
רשב"ם:
הפדיום
– מיותר מ"ם כמ"ם של ריקם.
הכנס.
שלשום.
שלש מאות הלווים עודפים על שנים ועשרים אלף בכורות היו. ואין בכור מפקיע בכור כך פירושו רבותינו:
במדבר
רבה ד'
(ו'):
… וזו השאלה שאל הונגטיס הגמון לר' יוחנן בן זכאי.
אמר לו: "משה רבכם גנב היה או לא היה יודע לחשב?!"
אמר לו: "למה?"
אמר לו הונגטיס:
"מפני שהיו כ"ב אלף בכורות ועוד רע"ג וצוה המקום שיפדו הלויים בבכורות; הן כ"ב אלף של לויים כנגד כ"ב אלף בכורות ועוד נמצאו בלויים יתירים על כ"ב אלף – ג' מאות,
כמו שהוא מחשב במנין ראשון בפרטן. מפני מה אותם ג' מאות לויים היתירים על מדו אותן רע"ג בכורות העודפין על כ"ב אלף בכורות,
שאנו מוצאים שאותן רע"ג נותנים ה'
ה'
סלעים?
ועוד:
מפני מה כשככל מנין הלויים בסוף, מפני מה פתח מהם ג'
מאות מן מנין הראשון?? הוי,
– לא גנב אותן מן החשבון אלא כדי שיתנו אותן רע"ג בכורות ה'
ה'
סלעים לאהרן אחיו!!
או שמא לא היה יודע לחשב?" אמר לו ר'
יוחנן:
לא גנב היה ויודע היה לחשב ודבר אחד לחש לי לומר לך" אמר לו: "אמר".
אמר לו ר'
יוחנן בן זכאי:
"יודע את לקרות אבל אין את יודע לדרש. אותן כ"ב אלף של לויים פודין לכ"ב אלף של בכורות. נשתיירו בלויים עוד ג' מאות,
ובכורות עוד רע"ג.
והיו אותן ג'
מאות שבלויים בכורות ואין בכור פודה בכור.
לפיכך משמנה אותם – גנבן,
מפני שהיו בכורות".
מיד נסתלק ממנו.
1. באר בקצור: מהי השאלה ומהי התשובה.
2. במה שונה העמדת השאלה וניסוחה בפי חז"ל (כהמובא ברש"י)
מניסוחה בפי ההגמון?
ו.
שאלת בקיאות:
רש"י
ל"ה:
ד"ה
משה ואהרן
ובניו. חז"ל לומדים מכאן:
"טוב לצדיק טוב לשכנו".
מאיזה פסוק בתורה למדו הרעיון הדומה: "אוי לרשע, אוי לשכנו"?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שלישית (תש"ד)
פרשת במדבר
פרק ג'
א.
1.
במנין המצוות נמנתה מצות פדיון הבכור בפרשת קרח י"ח ט"ו:
אך
פדה
תפדה
את
בכור
האדם.
למה לא נמנית כבר לפני כן בפרשתנו (מ"ז,
מ"ה)
"ולקחת
חמשת
חמשת
שקלים…
ונתת
הכסף
לאהרן
ולבניו"?
ב.
מה קשה לרש"י בפסוקים הבאים:
ח.
ואת
משמרת
בני ישראל
– שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלוים באים תחתיהם בשליחותם לפיכך לוקחים מהם המעשרות בשכרן שנאמר (שם יח) כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם:
ט.
נתונים
המה לו
– כב לעזרה:
מאת
בני ישראל
– כמו מתוך בני ישראל כלומר משאר כל העדה נבדלו לכך בגזרת המקום והוא נתנם לו שנאמר (שם ח) ואתנה את הלוים נתונים וגו':
י'ב
ואני הנה
לקחתי –
ואני מהיכן זכיתי בהן:
מתוך
בני ישראל
– שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם לפי שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו והלוים שלא עבדו ע"א נבחרו תחתיהם:
א.
ולשם מה מסתייע בויקרא ח י'ט?
ב.
ומניין לו שפסוק זה נאמר בדרך של תשובה ולשאלה?
מט.
העדפים
על פדויי
הלוים –
על אותן שפדו הלוים בגופן:
ג.
שאלת סגנון:
נסה לבאר את סבת שנוי הלשון:
פסוק מ"א עבר עם ו' המהפך לעתיד: ולקחת
את
הלויים
לי
פסוק מ"ה צווי קח
את
הלויים.
ד.
שאלות בתרגום אונקלוס:
1.
ט'
נתונים
נתונים
מסירין יהיבין
נתינה שאינה מיד ליד נקראת מסירה בת'א.
וע'
בראשית
ט' ב'
בידכם
נתנו...
ודחלתכון ואימתכון תהא על כל חיות ארעא ועל כל עופא דשמיא בכל די תרחש ארעא ובכל נוני ימא בידכן יהון מסירין:
דברים כ'ח ל'א צאנך נתונות בניך ובנותיך נתונים…
תוריך יהי נכס לעיניך ולא תיכול מנה חמרך יהי אנס מקדמך ולא יתוב לך ענך מסירין לבעלי דבבך ולית לך פריק:
למה לא תרגם כשם שתרגם ח' טז'
"נתונים נתונים"
אפרסא מפרשין.
2.
י'ב
לקחתי
את
הלויים
–
קרבית ית לואי (הקרבתי),
וכן גם
מ'ה
קח
את
הלויים
–
קרב ית לואי
למה נטה כאן מתרגומו הרגיל?
עיין בראשית:
י'א
ל'א
ויקח
תרח
את
אברהם
–
ודבר תרח
י'ב
ה'
ויקח
אברהם
את
שרי
–
ודבר אברהם
ט'ז
ג' ותקח
שרי…
את
הגר
–
ודברת שרי
ל'ד
י'ז ולקחנו
את
בתנו
–
ונדבר ית ברתנא
(לתרגומו השונה מן הנ"ל של בראשית ל"ז כ"ד ויקחוהו עיין שאלון וישב תש"ב)
3.
י'ב ויהיו
לי
הלויים –
ויחון משמשי קדמי לואי
וכן
פ' מ"ח
ותתן כספא לאהרן ולבנוהי פרקן דיתירין בהון:
ואולם לגבי הבכורים נאמר י"ג:
כי
לי
כל
בכור
–
דילי כל בוכריא
מה סבת השינוי?
4.
"כל
בכור" מתורגם
לפעמים
בלשון
יחיד
ולפעמים
בלשון
רבים:
א'
פקוד
כל
בכור
זכר
כל בוכריא דכריא
לשון רבים
מ"א
תחת
כל
בכור
חלף כל בוכרא
לשון יחיד
מ"ב
ויפקד…
את
כל
בכור
ית כל בוכרא
לשון יחיד
מ"ג
ויהי
כל
בכור
במספר…
והוו כל בוכריא
לשון רבים
מ"ה
קח…
תחת
כל
בכור
חלף כל בוכרא
לשון יחיד
מ"ו
מבכור
בני
ישראל
מבוכריא דבני ישראל
לשון רבים
נ'
מאת
בכור
בני
ישראל
מן בוכריא דבני ישראל
לשון רבים
1. באר את סבת השנויים בתרגום.
5.
למה
שנה
בתרגום
המלה
"פדויים"?
מ"ו ואת
פדויי
השלשה
ושבעים
והמאתיים
העודפים
… וית פורקן (שם עצם)
מ"ח
פדויי
העודפים
בהם
פורקן דיתירין בהון (שם עצם)
מ"ט
מאת
העודפים
על
פדויי
הלויים...
מן דיתירין על פריקי לואי (פעול)
נ"א
את
כסף
הפדויים
כסף פריקיא.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה חמישית (תש"ו)
פרשת במדבר
פרק ג' י'ז – מ'ג
שאלון זה הוא המשך גליון במדבר תש"ד שעסק בחלק הראשון של פרקנו.
א.
שאלות כלליות:
אברבנאל
שואל:
למה צוה ה'
למנות את הלויים מבן חדש ומעלה ולא נמנו ישראל אלא מבן עשרים שנה ומעלה, כי הנה עבודת הלויים במקדש הייתה לשנים קצובות מבן שלושים שנה עד בן חמשים שנה,
כמו שעבודת ישראל לצאת לצבא ולמלחמות היה מבן עשרים עד בן ששים שנה?
אברבנאל
שואל:
למה במנין הלויים זכר "משפחותם"
ובשאר השבטים לא זכר הכתוב כאן משפחותם אלא מספר אנשי השבט בלבד?
*
המלבי"ם
שואל:
מדוע בגרשן ובמררי תפס בחניתם לשום "משפחות הגרשוני", "משפחות מררי" ובקהת אמר בחניתם "משפחות בני קהת יחנו" (כ"ט)
ולא אמר משפחות הקהתי?
*
המלבי"ם
שואל:
למה אצל גרשון וקהת אמר תחילה מקום חניתם ואח"כ שם הנשיא ובבני מררי הקדים שם הנשיא ואח"כ כתב מקום חניתם? (שים לב לכלל שקבע המלבי"ם השחר קפ"ד:
"דרך בעל הלשון להקדים את המילה שהיא עיקר בכונתו ולאחר את הטפל אליו…
וכן בפרשיות ראוי להקדים הקודם במעלה ובלמוד.")
נסה לענות על השאלות האלה!
ב.
ג,
לט
כל
פקודי
הלויים
אשר
פקד
משה
ואהרן
על
פי
ה'…
שנים
ועשרים
אלף.
רש"י:
שנים
ועשרים
אלף –
ובפרטן אתה מוצא שלש מאות יתרים בני גרשון שבעת אלפים וחמש מאות. בני קהת שמונת אלפים ושש מאות. בני מררי ששת אלפים ומאתים.
ולמה לא כללן עם השאר ויפדו את הבכורות ולא יהיו זקוקים השלשה ושבעים ומאתים בכורות העודפים על המנין לפדיון אמרו רבותינו במסכת בכורות (בכורות ה) אותן שלש מאות לוים בכורים היו ודים שיפקיעו עצמם מן הפדיון:
רשב"ם:
מט.
הפדיום
– מיותר מ"ם כמ"ם של ריקם.
הכנס.
שלשום.
שלש מאות השלוים עודפים על שנים ועשרים אלף בכורות היו. ואין בכור מפקיע בכור כך פירושו רבותינו:
במדבר
רבה ד'
(ז'):
… וזו השאלה שאל הונגטיס הגמון לר' יוחנן בן זכאי.
אמר לו:"משה רבכם גנב היה או לא היה יודע לחשב?!"
אמר לו: "למה?"
אמר לו הונגטיס:
"מפני שהיו כ"ב אלף בכורות ועוד רע"ג וצוה המקום שיפדו הלויים בבכורות; הן כ"ב אלף של לויים כנגד כ"ב אלף בכורות ועוד נמצאו בלויים יתירים על כ"ב אלף – ג' מאות,
כמו שהוא מחשב במנין ראשון בפרטן. מפני מה אותם ג' מאות לויים היתירים על מדו אותן רע"ג בכורות העודפין על כ"ב אלף בכורות,
שאנו מוצאים שאותן רע"ג נותנים ה'
ה'
סלעים?
ועוד:
מפני מה כשככל מנין הלויים בסוף, מפני מה פתח מהם ג'
מאות מן מנין הראשון?? הוי,
– לא גנב אותן מן החשבון אלא כדי שיתנו אותן רע"ג בכורות ה'
ה'
סלעים לאהרן אחיו!!
או שמא לא היה יודע לחשב?" אמר לו ר'
יוחנן:
לא גנב היה ויודע היה לחשב ודבר אחד לחש לי לומר לך" אמר לו: "אמר".
אמר לו ר'
יוחנן בן זכאי:
"יודע את לקרות אבל אין את יודע לדרש. אותן כ"ב אלף של לויים פודין לכ"ב אלף של בכורות. נשתיירו בלויים עוד ג' מאות,
ובכורות עוד רע"ג.
והיו אותן ג'
מאות שבלויים בכורות ואין בכור פודה בכור.
לפיכך משמנה אותם – גנבן,
מפני שהיו בכורות".
מיד נסתלק ממנו.
באר בקצור: מהי השאלה ומהי התשובה.
במה שונה העמדת השאלה וניסוחה בפי חז"ל (כהמובא ברש"י)
מניסוחה בפי ההגמון?
ג.
שאלות ודיוקים ברש"י
כ'א
לגרשון
משפחת
הלבני –
כלומר לגרשון היו הפקודים משפחת הלבני ומשפחת השמעי פקודיהם כך וכך:
שני קשיים בפסוק זה רצה רש"י לתרץ, אלו הם?
ועיין גם:
ראב"ע:
ושבא אף הוא לתקן אחד מן הקשיים הנ"ל
כא.
לגרשון
משפחת
הלבני –
פירושו אלה שתי המשפחות מספרם כך:
רש"י
כ"ה
המשכן –
יריעות התחתונות:
מה קשה לו?
כ"ה
והאהל
– יריעות עזים העשויות לגג:
מה קשה לו?
הרא"ם
שואל:
למה הוצרך דווקא יריעות עזים להאריך ולהוסיף "העשויות לגג" ולא הזכיר התכלית בשאר חלקי המשכן המוזכרים כאן? ענה לשאלתו!
כ"ה.
מכסהו
– עורות אילים ותחשים:
מה קשה לו?
כ"ה.
ומסך
פתח –
הוא הוילון:
מה תיקן באמרו "וילון"
תחת "מסך"?
כ"ו.
ואת
מיתריו
– של משכן והאהל ולא של חצר:
מה קשה לו?
(ואל תחשב שהקושי הוא שלא נאמר "ואת מתריה" מכיוון שחצר לשון נקבה,
ועיין:
רש"י
שמות
ל"ה
י"ז
את
עמודיו
ואת
אדניה
– הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה וכן דברים הרבה:
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ואחת (תשכ"ב)
פרשת במדבר
פרק ג' א'-י"ג
א.
ג,
א
ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה'
את משה בהר סיני.
סנהדרין
י"ט
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר'
יוחנן:
כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו,
שנאמר "ואלה תולדות אהרן ומשה" וסמיך ליה "ואלה שמות בני אהרן".
רש"י:
ד"ה
ואלה
תולדות
אהרן
ומשה –
ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה.
מלמד שכל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו.
1.
הסבר לפי זה מהי דרכו של רש"י בסגננו את דברי המקור?
2.
התוכל להביא עוד ראיות מדברי המקרא ומדברי חז"ל לרעיון זה?
ב.
ג,
א
ואלה תולדות אהרן ומשה
בכור
שור:
כלומר:
הכהנים והלויים, ומונה בני אהרן תחילה, שהם כהנים, ואחר כך משה ושאר הלוים,
דמשפחת העמרמי שהוא מונה בתוך הלויים (ג'
כ"ז)
זהו משה ובניו,
שהרי לא היו לעמרם בנים אחרים כי אם משה ואהרן; ובני אהרן כבר נמנו בפני עצמם, כדכתיב (דברי הימים א'
כ"ג י"ג)
"ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים",
ובני משה לא נבדלו משאר הלויים.
שד"ל:
משה העמיד תולדות,
אלא שלא רצה ה' להקדישו להיות כהנים ולא חלק להם שום גדולה ולהגיד שלא היה משה מבקש גדולה לעצמו.
רש"י:
ד"ה
ואלה
תולדות
אהרן
ומשה. ע'
דבריו בשאלה הקודמת.
הסבר מהו ההבדל בין שלשת הפרשנים בישוב אותה קושיה?
ג.
ג,
י"א
ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלויים.
ר'
יעקב
צבי
מקלנבורג: הכתב
והקבלה:
ד"ה
מתוך בני
ישראל –
מסיבת חורשי עון ובעלי מזימות שבבני ישראל לקחתי את הלויים תחת כל בכור,
ומשחטאו ישראל בעגל ונטפלו הבכורים עמהם – נפסלו. (וועגן דער טרוילאזיגקייט ישראל'ס נעהמע איך די לויים אנשטאטט).
1. במה הוא סוטה מפשוטו של מקרא והיכן במקרא מצא סעד לפרושו?
2. מה הניעו לסטות מן הפירוש המקובל?
ד.
שאלות ודיוקים ברש"י
|
א. ב. ג. |
1) ד"ה |
|
א. ב. |
2) ט' השוה: |
|
א. ב. הסבר את דברי רש"י על פיו! |
3) ט' |
|
א. ב. |
4) י' השוה במדבר א' |
שאלות בטעמי המקרא
העורך:
מיכאל פרלמן
א.
במדבר ג' א'
ואלה
תולדות
אהרן
ומשה
ביום דבר ה'
את משה בהר–סיני
הערת
המסורה:
כל דבור אל בר מן דין את כל צווי וכו' במ"א צנצנת המן
הסבר את הערת המסורה.
ב.
ג',
כ'
ובני מררי למשפחתם מחלי ומושי
אלה
הם
משפחת
הלוי
לבית
אבתם
הערת
המסורה:
קדמא בתביר תנין דפסוק שאחריו בזקף והוא מן זוגין דחד נחית וחד קאים.
הסבר את הערת המסורה.
ג.
ד',
ו'.
ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד–כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו
הערת
המסורה:
קדמאה ובתראה ושמו בדיו ב'מצעי'
ושמו את בדיו
הסבר את הערת המסורה.