גיליונות נחמה – במדבר 4

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה השלוש עשרה (תשי"ד)

פרשת במדבר

פרק ד' א'
– ג'

י"ח
– כ':
אל
תשחיתו
את
שבט
משפחות
הקהתי
מתוך
הלויים.
וזאת
עשו
להם
וחיו
ולא
ימותו
בגשתם
את
קדש
הקדשים:
אהרן
ובניו
יבואו
ושמו
אותם
איש
איש
אל
עבודתו
ואל
משאו
ולא
יבואו
לראות
כבלע
את
הקדש
ומתו.

ר"ש.ר.הירש:

למעלה נאמר שכלי הקדש שעל בני קהת לשאתם יינתנו להם רק אחרי כיסוים,
בכדי שלא יגעו אל הקדש בגילויו. כאן נאסר עליהם להיות נוכחים בשעה שאהרן ובניו עסוקים בכיסוים. "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש". אם לא נשגה בהבנתנו את האסור הזה,
הרי כונתו היא שכלי הקדש לא יהיו בעיני נושאיהם דברים שישיגום משיגי הגוף בלבד, אלא שיהיו להם דברים שבמחשבה ושבהם ובמסומל בהם ימלאו רוחם ונפשם.
חדירתם זו בעיני רוחם ושכלם למהותם של כלי הקודש שנמסרו לשמירתם היא היא החלק העיקרי של תפקידם,
ואלו היו משהים הבטתם החושנית,
הסתכלותם בעיני בשר בכלי הקדש בזמן כיסוים,
היה נפגם ואף מתחלל מלוא תפקידם זה.

אברבנאל:

"וזאת
עשו להם"
רצונו לומר בעבורם,
ויחיו ולא ימותו בכרת בגשתם אל קדש הקדשים, כי נפש האדם בגשתו אל הקודש הכסוף לראות חוץ מגבולו, ולכן אתם צריכים לכסות ולהעלים,
כדי שלא ימותו בהרסם לראות.

1.* מה ההבדל בין שתי דעות אלה בטעם האיסור של "ולא יבואו לראות"?
נגד איזו תקלה מוסרית בא אסור זה להלחם לפי דעת כל אחד מהפרשנים האלה?

2.
כיצד מתבארים הפסוקים שמואל א'
ו'
י"ב–כ"א בעזרת פסוקינו?

3.**
מה היו המניעים שגרמו לאנשי בית שמש לעבור על אסור זה שבפסוקנו? (עיין לשם תשובה בפרקים ו'–ד'-ה'-ו'
שם!)

ב.
ד,
כ

ולא יבואו לראות כבלע

רש"י:

ולא
יבאו
לראות
כבלע את
הקדש –
לתוך נרתק שלו כמו שפירשתי למעלה בפרשה זו ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלונית ובלוע שלו הוא כיסויו:

רשב"ם:

כבלע
את הקדש
– כשסותרין את ההיכל כבוד ה'
נגלה ואם יראו ימותו. כמו שמצינו באנשי בית שמש כי ראו בארון ה':

הערה:
לפי רשב"ם בהוצאה המדעית של רוזין תרמ"ב יש לגרוס לא כפי המודפס בחמשים שלנו אלא:
"כשסותרין את ההיכל נגלה, ואם יראו ימותו"
(והכונה:
נגלה ההיכל ואשר בו ואין כאן שום מקום לשם ה' אשר נשתרבב הנה בטעות).

רשב"ם

כבלע
– כמו בלע ה'.
ודרך אורחותיך בלעו.
בלע כל ארמנותיה.
ומאשריו מבולעים. וכן כתיב למעלה שמשעה שהיו מתחילים לפרק את המשכן היו מתרחקים בני קהת כדכתיב ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרכת המסך וכל הפרשה עד וכלה אהרן ובניו לכסות וגומר ואחרי כן יבאו בני קהת:

והפסוקים המובאים ברשב"ם הם כפי סדרם אצלו:
איכה ב' כ';
ישעיה ג' י"ב;
איכה ב' ה';
ישעיה ט' ט"ו.

הכתב
והקבלה:

אמנם בבמדבר רבה נאמר: אמר ר' לוי:
"כבלע"
זה שהוא נופל מן העין"
– פירש "כבלע"
כשעור הרף עין ("אויגענבליק")
שהעור מכסה את העין יורד עליו ומכסה אותו וחוזר ונגלה מהרה,
וזהו כהרף עין,
שנרפה העין מראיתו.
דומה לזה אמר חד מן המבארים: "כבלע"
ענינו זמן מועט,
כרגע והרף עין (כאיוב ז' י"ט)
"עד בלעי רוקי";
וטעם המקרא אף כרגע והרף עין לא יראו את הקדש.

1.
הסבר מה הם שלשת הפרושים של "כבלע"?

2. לפי איזה משלשת הפרושים הנ"ל יש לפרש את פסוקנו ע"י סרוס?

3.*
מהי חולשתו של פירוש הרשב"ם ובמה אין כל הפסוקים המובאים בפרושו כראיה דומים לפסוקנו?

ג.
ד**
ט"ו

וכלה אהרן ובניו לכסות את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסוע המחנה ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו.

במדבר
רבה ד'
י"ט:

אמר משה לפני האלוקים: "רבונו של עולם!
דמן של בני קהת אסור ודמן של בני אהרן מותר?!" אמר לו הקבה"ו:
"לאו!
אלא אהרן קדש קדשים שנאמר (דברי הימים א'
כ"ג)
"ויבדל אהרן להקדישו בקדש קדשים",
וארון קדש קדשים,
ואין קדש קדשים מזיק לקדש קדשים! אבל בני קהת אינם קדש קדשים וארון וכל כלים הנתונים בפנים קדש קדשים והם מזיקים להם – לכך יתנו בני אהרן דעתם, שלא ימותו בני קהת!"

הסבר מהו הרעיון המסומל בדברי המדרש הזה!

ד.
שאלות ודיוקים ברש"י:

ה'

בנסוע
המחנה –
כשהענן מסתלק הם יודעין שיסעו:

מה קשה לו ומה תיקן בדבריו?

י"ג

ודשנו
את המזבח
– מזבח הנחשת:

ודשנו
– יטלו את הדשן מעליו:

מה קשה לו ומה תיקן בדבריו?

ט"ז

פקדת
כל המשכן
– ועוד היה ממונה על משא בני קהת לצוות איש איש על עבודתו ועל משאו והוא המשכן וכל אשר בו כל הסדורים למעלה בפרשה זו אבל משא בני גרשון ומררי שאינן מקדש הקדשים על פי איתמר היה כמו שכתוב בפרשת נשא:

מה קשה לו ומה תיקן בדבריו?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יפתור כל אחד לפי דרגתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה השבע עשרה (תשי"ח)

פרשת במדבר

ד'
א'
– כ'

הערה:
בפסוקים י"ז – כ'
של פרקנו עסק במיוחד גליון במדבר תשי"ד.
עיין שם וצרפנו לשאלות גליון זה.

א.
ד,
יח –כ':

יח.
אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלויים.

יט.
וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם אל קדש קדשים; אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש אל עבודתו ואל משאו.

כ.
ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו.

במדבר
רבה ה':

… שאמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר"י בן זמרא:
(מרוב קדושתו של ארון היו ניזוקין) והיו כל אחד ואחד רצין (=מן הארון). זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון,
מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאלו מתבזה,
והיה הקב"ה כועס עליהם…
אמר לו הקב"ה למשה ולאהרן:
עשו להם תקנה לבני קהת,
כדי שלא יכרתו,
שלא יהיו מניחין הארון ובורחין…
"אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי" אלא יבא אהרן ובניו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא.

ר'
שמואל בר' נחמן אמר: חס ושלום לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה אלא היו נותנים את נפשם על הארון.
ואם כן למה היה מזהיר עליהם "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי"? אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען הארון שכרו מרובה, והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכלם רצין לארון ליטול שכר,
ומתוך כך היה זה מריב ואומר: "אני טוען כאן",
וזה מריב ואומר:
"אני טוען כאן"
ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש (בשאר כלים)… אמר אלוקים למשה:
עשה להם תקנה,
כדי שלא יתכלו מן העולם,
אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם,
שלא יריבו זה עם זה,
זה אומר: "אני טוען בארון"
וזה אומר: "לאו,
אלא אני טוען בארון"; ולא היה יודע אחד מה קבוע לו ומה משאו.
אמר הקבה"ו:
"יהיו אהרן ובניו נכנסים ונותנים לכל אחד ואחד טעונו,
שנאמר:
"אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו".

1.
כיצד מפרש המדרש – לפי דעות שני החכמים – את המלה "תכריתו"?

2.**
שתי סכנות שונות רואים החכמים הנ"ל אורבות לבני קהת, אם לא יהא הסדר קבוע לעבודתם. אלו הן הסכנות?
(במה עלולים הם להכשל? מה מסומל בהן?)

ב.
ד,
כ

ולא
יבואו
לראות
כבלע
את
הקדש
ומתו.

אברבנאל

"וזאת
עשו להם"
רצונו לומר בעבורם,
ויחיו ולא ימותו בכרת בגישתם אל קדש הקדשים, כי נפש האדם בגשתו אל הקודש תכסוף לראות חוץ מגבולו, ולכן אתם צריכים לכסות ולהעלים,
כדי שלא ימותו בהרסם לראות.

ר'
משה
חפץ: מלאכת
מחשבת.

ואמנם אחשוב אני שכל הפרשה מדברת נגד הרבנות המקברת את בעליה,
ורפואתה – להשפיל עצמו בנמיכות רוח. כי כל השוכן בשפע ההצלחות ביותר הוא מוכן אל הנפילה, אל הפורענות, ומאן דבעי למזבן סם חיי ועשה והצליח,
יחשוב עצמו קטן ושפל רוח יביאנו אל המנוחה ואל הנחלה. וסרה ממנו קנאת העולם, וישכון לבטח.

…והיתה גדולת בני קהת משא הארון וכלי הקדש ולוי אחר לא היה רשאי לנגע בהם;
ומכל מקום, כדי שלא ירום לבבם בגאוה על זה ולא ימותו,
נתן להם הקבה"ו אליה וקוץ בה שאינם רשאים לשאת כי אם אחר שאהרן ובניו יכסו את הקדש ויכינו את אשר יביאו,
כדי שיכירו עליהם קצין שומר ומושל, וגנאי להם בל וכלו ליגע אל הקדש ו"לך לך" אומרין להם "אל תיגע בו יד". זה היה טרחם ומשאם נלאו נשוא.

וכך אמר הכתוב (במדבר ד' ט"ו)
"אלה משא בני קהת" כלומר:
זה היה עמל ואון על לב בני קהת לדום ולהמתין שיערך הכהן את משאם. ולהעמיק במחשבתנו את כל זאת הוסיף ואמר "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי" רצונו:
אין ראוי שיכריתו הקהתים בעונש הגאוה ורום הלבב בהתנשאם על הלווים ותגרום הרבנות להם מיתה,
אלא צריך לתקן זה בקצה אחר ובשפלות ויחיו. בזאת שאהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו ובאלה ילמדו מידת הענוה לעבוד ולשרת אהרן ובניו ולא ימותו בגאותם וזדון לבם להשתרר על אחיהם גם השתרר.

1. מה באו שני הפרשנים האלה ליישב?

2. מהי הכוונה ב"ראית הכלים" לפי דעת כל אחד מהם?

3.**
התוכל לתת דוגמאות מתוך התורה "שנפש האדם בגלתו אל הקדש תכסוף לראות חוץ מגבולו"?

ג,
ד,
יח

אל
תכריתו
את
משפחות
הקהתי.

ספורנו:

אל תניחו את המשאות באופן שיזכה בהם כל הקודם,
כי בזה האופן יקרה שידחפו זה את זה ויחללו את הקודש,
וזה יהיה סבה להכריתם, כמו שספרו ז"ל שקרה בתרומת הדשן. (יומא כג!)

ספורנו רומז כאן לדברי הגמרא הבאים:

יומא
כ"ג
א':

ת"ר:
מעשה בשני כהנים שהיו שניהם שוים ורצים ועולים בכבש (שניהם מתחרים ורצים לזכות בתרומת הדשן), קדם אחד מהם לתוך ד'
אמות של חברו נטל סכין ותקע לו בלבו.

עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר:
אחינו בית ישראל,
שמעו:
הרי הוא אומר (דברים כ"א)
"כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך…"
אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרה?"
– געו כל העם בבכייה.

בא אביו של תינוק ומצא שהוא מפרפר.
אמר:
"הרי הוא כפרתכם.
ועדיין בני מפרפר ולא נטמא הסכין" (שאין מטמא את הכלים אלא מת גמור).

ללמדך שקשה עליהם (=חמורה בעיניהם) טהרת כלים יותר משפיכות דמים.

1. במה שונה ספורנו בפרושו את מקומנו מכל הקודמים?

2. לשם מה הביא הספורנו את דברי הגמרא יומא, מה רצה להסביר בעזרתם?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יפתור כל אחד לפי הבנתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה השמונה עשרה (תשי"ט)

פרשת במדבר

ד'

רשב"ם (לפי הגירסה המתוקנת בהוצאת הרשב"ם של רוזין,
ברסלוי תרס"ב – הדברים משובשים מאד בחומשים שלנו)

"כבלע
הקודש":
כשסותרין את ההיכל נגלה, ואם יראו ימותו.

"כבלע":
כמו (איכה ב, ב)
"בלע ה' ולא חמל", וכמו (ישעיה ג, יב):
"עמי,
מאשריך מתעים ודרך אורחותיו בלעו",
וכמו (איכה ב, ה):
"היה ה' כאויב,
בלע ישראל, בלע כל אדמנותיה",
(ישעיה ט, טו):
"ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים".
וכן כתב למעלה שמשעה שהיו מתחילין לפרק את המשכן,
היו מתרחקין בני קהת, כדכתיב (ד,
ה):
"ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך…
ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת…" (שם,
טו).

מה היא חולשת פירושו ובמה אין כל הפסוקים המובאים בפרושו ראיה למקומנו?

ב.
ד,
כ

ולא
יבואו
לראות
כבלע
את
הקדש.

רש"י:

ד"ה
כבלע את
הקדש: לתוך נרתיק שלו,
כמו שפרשתי למעלה בפרשה זו.
ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלונית, ובלוע שלו הוא כסויו.

(כונת
רש"י כאן לדבריו פסוק ה'
בפרקנו

ד"ה
ובא אהרן
ובניו
והורידו: יכניס כל כלי וכלי לנרתיקו כמפורש לו בפרשה זו ולא יצטרכו הלויים בני קהתי אלא לשאת.)

הכתב
והקבלה:

אמנם בבמדבר רבה נאמר: אמר ר' לוי:
"כבלע"
זה שהוא נופל מן העין"
– פירש "כבלע"
כשעור הרף עין ("אויגענבליק")
שהעור מכסה את העין יורד עליו ומכסה אותו וחוזר ונגלה מהרה,
וזהו כהרף עין,
שנרפה העין מראיתו.
דומה לזה אמר חד מן המבארים: "כבלע"
ענינו זמן מועט,
כרגע והרף עין (כאיוב ז' י"ט)
"עד בלעי רוקי";
וטעם המקרא אף כרגע והרף עין לא יראו את הקדש.

1.
הסבר מה בין שני הפירושים של "כבלע".

2. *
לפי איזה משני הפרושים יש לפרש את פסוקנו ע"י סרוס?

ג.
ד,
יח–כ':

יח.
אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלויים.

יט.
וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם אל קדש קדשים: אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש אל עבודתו ואל משאו

כ.
ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו.

ר"ש.ר.הירש:

למעלה נאמר שכלי הקדש שעל בני קהת לשאתם ינתנו להם רק אחרי כסוים,
בכדי שלא יגעו אל הקדש בגלויו. כאן נאסר עליהם להיות נוכחים בשעה שאהרן ובניו עסוקים בכסוים. "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש". אם לא נשגה בהבנתנו את האסור הזה,
הרי כונתו היא שכלי הקדש לא יהיו בעיני נושאיהם דברים שישיגום משיגי הגוף בלבד, אלא שיהיו להם דברים שבמחשבה ושבהם ובמסומל בהם ימלאו רוחם ונפשם.
חדירתם זו בעיני רוחם ושכלם למהותם של כלי הקודש שנמסרו לשמירתם היא היא החלק העיקרי של תפקידם,
ואלו היו משהים הבטתם החושנית,
הסתכלותם בעיני בשר בכלי הקדש בזמן כסוים,
היה נפגם ואף מתחלל מלוא תפקידם זה.

אברבנאל:

"וזאת
עשו להם"
רצונו לומר בעבורם,
ויחיו ולא ימותו בכרת בגשתם אל קדש הקדשים, כי נפש האדם בגשתו אל הקודש הכסוף לראות חוץ מגבולו, ולכן אתם צריכים לכסות ולהעלים,
כדי שלא ימותו בהרסם לראות.

1.* מה ההבדל בין שתי דעות אלה בטעם האיסור של "ולא יבואו לראות"?
נגד איזו תקלה מוסרית בא אסור זה להלחם לפי דעת כל אחד מן הפרשנים האלה?

2.
כיצד מתבארים הפסוקים שמואל א'
ו'
י"ב–כ"א בעזרת פסוקינו?

3. **
מה היו המניעים שגרמו לאנשי בית שמש לעבור על אסור זה שבפסוקנו? (עיין לשם תשובה בפרקים ו'-ד'-ה'-ו'
שם!)

4.
השוה למקומנו:

שמות
י"ט
י"ב
והגבלת
את
העם
סביב
לאמר
השמרו
לכם
עלות
בהר...

כ"א

רד
העד
בעם
פן
יהרסו
אל
ה'
לראות
ונפל
ממנו
רב

כ"ג
ויאמר
משה
אל
ה':
לא
יוכל
העם
לעלות
אל
הר
סיני
כי
אתה
העידות
בנו
לאמור
הגבל
את
ההר.

כד לך
רד
ועלית
אתה
ואהרן
עמך
והכהנים
והעם
אל
יהרסו
לעלות
אל
ה'

ופירש
רבינו
בחיי על
התורה
את הפסוק
האחרון:

ולכן הוצרך הקב"ה לחזור ולפרש לו שאין ההתראה על קירוב גבול כי כבר הם מותרין ונזהרין בכך,
אבל הוא על קירוב ההשגה והסתכלות מחשבה,
וזהו שאמר לו:
"לך רד ועלית,
אתה ואהרון עמך,
והכהנים והעם אל יהרסו לעלות".
הזכיר לשון "לעלות"
כלומר עליית מחשה למעלה מכוח ההשגה, ולכן השווה את כולם כאחד.
הכוהנים והעם, והיה כעם ככוהן,
שלא יסתכלו ושלא יתאוו מה שאיננו מושג.

1. לפי איזה משני הפרושים הנ"ל דומה המקום בשמות למקומנו ומה הדמיון?

2. מה אלץ את רבנו בחי לפרשו כאשר פרש?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושלוש (תשכ"ד)

במדבר

פרק ד

א.
במדבר ד, א:

וַיְדַבֵּר
ה'
אֶל
משֶׁה
וְאֶל
אַהֲרֹן
לֵאמֹר:

פסוק
ב: נָשׂא
אֶת
רֹאשׁ
בְּנֵי
קְהָת
מִתּוֹךְ
בְּנֵי
לֵוִי
לְמִשְׁפְּחֹתָם
לְבֵית
אֲבֹתָם:

אברבנאל:
עמ'
יג:

… ולפי שהיה קהת נושא כלי הקודש וקודש הקדשים אמר נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי ר"ל שינשאם ויכבדם כי מהם כהנים ומהם לויים והם נושאים כלי הקודש ולכן יפרסם שהם מעולים וחשובים מכל שאר בני לוי וזהו אמרו מתוך בני לוי שינטלם וינשאם בכבוד יותר מכולם.
אבל אחר זה בסדר נשא (ד,לה)
זכר הכתוב מספרם מבן שלושים שנה ועד בן חמישים שנה. ובעבור המספר ההוא אמר נשא את ראש.

* מה היא התמיהה בפסוקים שרצה ליישב ?

ב.
שאלות בראב"ע:

1. אבן
עזרא
במדבר
ד, ב:

נָשׂא
אֶת רֹאשׁ
בְּנֵי
קְהָת: בתחילה בעבור משה ואהרן.

מה קשה לו?

(ג)
מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

2. אבן
עזרא ד,
ג:

מִבֶּן
שְׁלשִׁים
שָׁנָה: קרוב מארבעה שבועות בן חמשים שבעה שבועות,
כי אז יחסר כח הגוף.

א.
מה פירוש המילה "שבועות"
כאן?

* ב.
כיצד מתיישבת על ידי דבריו אלה הסתירה בין פסוקנו לבין ח,
כד?
(ועיין רש"י
שם!)

3. אבן
עזרא ד,
ג:

מְלָאכָה
בְּאֹהֶל
מוֹעֵד: מלאכת המשא.

**
למה לו לומר זאת, הלא הדבר נאמר בפירוש בפסוק טו?

מה תמיהה יישב על ידי כך?

4. אבן
עזרא ד,
ו:

ונתנו
עליו: על המסך. ויש אומרים כי ישוב עליו אל מילת את שהוא 'את פרכת', וכמוהו – ותצפנו (יהושע ב,ד).

למה לא הסתפק בפירושו הראשון,
מה ראה צורך להוסיף עוד את פירושו השני?

* ב.
מהי ראייתו מיהושע ב, ו.
במה דומה הפסוק ההוא לפסוקנו?

5. אבן
עזרא ד,
ו:

מלמעלה:
יש אומרים: על כסוי עור תחש. והנכון בעיני, שפירושו:
וכבר פרשו בגד כליל תכלת מלמעלה לפרכת המסך. ואם לדרך כבוד,
יתכן גם הראשון.
ועור תחש מפני הגשם והאבק.

* א.
מה קשה לו?

ב.
מה ההבדל בין שני פירושיו?
(בין ה"יש אומרים" ובין "הנכון בעיני".)

ג.
למה לא נראה לו הפירוש הראשון?

ד.
השווה לפירושו גם את דבריו:

בבראשית
ראב"ע
כד, יד
ד"ה
אותה
הוכחת.

אותה
הוכחת –
נסמך העבד על תפלת הנביא שהשם ענהו והוכיח בחלום על יד המלאך. שהוא שליח השם לעזרו. והעבד חשב בלבו כי אין עם נדיב כמו משפחת אדוניו. ורבים יתמהו באמרם שלא שאל כהוגן. ולא ידעתי למה כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו ומצאה שהיא ממשפחה אחרת היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום.
כי ויאמר בת מי את פירושו וכבר אמר לה קודם שיתן לה כלום.
וכן אמר ואשאל אותה ואשים הנזם וכלל הדבר שהתפלל לשם שיוכיח אחת ממשפחת אדוניו. וההוכחה שתעשה דרך מוסר כמו בת נדיב והשם שמע תפלתו. ודרך יהונתן אחרת:

שמות
ראב"ע
יט, ג
ד"ה
ויקרא
אליו ה'

וטעם
ויקרא
אליו ה'
– וכבר קרא אליו השם כי בלא רשות לא עלה.
והזכיר מן ההר כי לא עלה למעלה מההר. כי שם דבר עמו השם ואל יקשה עליך בעבור שאמר אחרי כן וירד ה' על הר סיני.
כי הזכיר זה כנגד כל ישראל לראותם הענן והאש.
כי כן כתוב ודבריו שמעת מתוך האש:

מה המשותף בדרך פירושו למקומנו ולשני המקומות ההם?

6. אבן
עזרא: ד,
ו:

ושמו
בדיו: הנה יסירום עד שיכסו הארון.

ויש אומרים: שמו בדיו על כתפות הנושאים.

* א.
מה קשה לו?

מה ההבדל בין שני פירושיו?

7. אבן
עזרא: ד,יג:

ודשנו:
הסרת הדשן מעל המזבח.

* א.
מה קשה לו?
(השווה תהלים כג,ה!)

8. אבן
עזרא: ד,
טו:

משא
בני קהת
באהל
מועד: כי האהל והמשכן הם לא ישאוהו.

** א.
מה קשה לו?

* ב.
מה ההבדל בין "האהל"
לבין "המשכן"?

* ג.
אל מי מוסבת מילת "הם"?

9. אבן
עזרא: ד,
יט:

וחיו:
יוסיפו חיים.

ולא ימותו:

בכרת והטעם כי אם ישמרו יקבלו שכר ואם לא – יענשו,
כי יתכן שלא יענשו, על כן ולא ימותו.

א.
מה קשה לו בפסוקנו?

** ב.
השווה דבריו לפירושו
בשמות
כא, יא

ואם
– אחז דרך קצרה כמו שלש סאים. כי הנכון השלש האלה. ורבים חשבו כי השלש האלה הם שארה כסותה ועונתה.
וזה לא יתכן.
כי אחר שאמר כמשפט הבנות יעשה לה.
וחיוב הבנות אלה השלש ואין צורך להזכיר זה. ועוד כי יפת תואר שהיא נכריה כתוב עליה ומכור לא תמכרנה בכסף. ואף כי זאת.
רק הנכון שהוא ואם אחת משלש אלה שהוא לא ישאנה ולא לבנו ייעדנה ולא יפדנה תצא חנם בהיותה ברשותה.
וכמוהו אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא. פי'
באחת מאלה וכמוהו רבים.

ואמר הגאון, מה טעם לומר "אין כסף" אחר שאמר "חינם"?
והוא השיב: כי אם חלתה בביתו והוציא עליה ברפואות,
לא תפרע לו כלום.

ולפי דעתי אין צורך, כי הוא תוספת ביאור כדרך:
"כי מת אתה ולא חיה".
(מלכים–ב כ, א).

1. מה ההבדל העקרוני בין פירושו למקומנו ובין פירושו שם במלכים?

2. מהי סיבת השוני הזה?

ג.
במדבר ד, יח:

אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם:

ר'
יוסף אבן כספי,
משנה כסף:

ואמר
אַל
תַּכְרִיתוּ, כי אם לא יהיו שומרים את הקודשים מנגוע בם ואף מראות בהם – יהיו הקהתי נכרתים, וכאילו אהרן ובניו יכריתום. ובזה ייוחס הפועל לפעול בכוונה שנית ובמה שבמקרה, וכבר קדם כל זה במקומות רבים.

1. מה הקושי בפסוקנו?

**2.
הסבר את המילים המודגשות?

**3.
תן דוגמא אחת מן "המקומות הרבים" שבהם נמצאת אותה תופעה?

ד.
מתוך דברי האגדה:

במדבר
ד, יח:
אַל
תַּכְרִיתוּ
אֶת
שֵׁבֶט
מִשְׁפְּחֹת
הַקְּהָתִי
מִתּוֹךְ
הַלְוִיִּם:

יט:
וְזֹאת
עֲשׂוּ
לָהֶם
וְחָיוּ
וְלֹא
יָמֻתוּ
בְּגִשְׁתָּם
אֶת
קֹדֶשׁ
הַקֳּדָשִׁים
אַהֲרֹן
וּבָנָיו
יָבֹאוּ
וְשָׂמוּ
אוֹתָם
אִישׁ
אִישׁ
עַל
עֲבֹדָתוֹ
וְאֶל
מַשָּׂאוֹ:

כ:
וְלֹא
יָבֹאוּ
לִרְאוֹת
כְּבַלַּע
אֶת
הַקֹּדֶשׁ
וָמֵתוּ:

מדרש
רבה
במדבר
פרשה
ה:

… שאמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר'
יוסי בן זמרא…(מרוב קדושתו של ארון היו ניזוקין) והיו כל אחד ואחד רצין (=מן הארון) זה נוטל את השולחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון,
מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאילו מתבזה,
והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם….

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן:
עשו להם תקנה לבני קהת,
כדי שלא יכרתו מן העולם,
שלא יהיו מניחין הארון ובורחין.
אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי, אלא יבוא אהרן ובניו ושמו אותן איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא….

מדרש
רבה
במדבר
פרשה
ה:.

.. רבי שמואל בר נחמן אמר:
חס ושלום, לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשולחן ומנורה. אלא אע"פ שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון.
ואם כן למה היה מזהיר עליהם: אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי?

אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען הארון שכרו מרובה, והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכולן רצין לארון ליטול שכר,
ומתוך כך היה זה מריב ואומר: "אני טוען כאן",
וזה מריב ואומר:
"אני טוען כאן"
ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש (בשאר כלים)…

אמר אלקים למשה:
עשה להם תקנה,
כדי שלא יתכלו מן העולם,
אל תכריתו וגו'
אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם,
שלא יריבו זה עם זה,
עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד זה. זה אומר: "אני טוען בארון",
וזה אומר: "לאו,
אלא אני טוען";
ולא היה אחד יודע מהו קבוע לו,
מהו משאו. אמר הקב"ה:
יהיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טיעונו,
שנאמר:
"ואהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו":

1. האם מסכים המדרש בפירושו ל"אל תכריתו" עם הפירוש שניתן לו לעיל בשאלה ג?

**2.
שתי סכנות שונות רואים החכמים הנ"ל האורבות לבני קהת, אם לא יהא הסדר קבוע לעבודתם. אלו הן הסכנות?
במה עלולים הם להיכשל? מה מסומל בהן?

השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ד]

במדבר

פרק ד

הפרשה כולה פרט לפסוקיה האחרונים עוסקת בעניינים של סדרי מחנה, במפקדים,
בדגלים,
בחלוקת העבודה, במספרים.
מה שקוראים תלמידים "פרשה בלתי מעניינת".
ולכאורה אין בה "רעיונות".
ואולם הפסוקים האחרונים מפתיעים, יש בהם משהו מן הסוד,
מן האי –
ראציונלי,
מהו החטא הגדול אשר ממנו מוזהרים כאן,
מפני מה יש לחשוש?

(גם מבחינה לשונית פסוקים אלה קשים,
ובצדם זה של הפסוקים עסקנו בגיליון במדבר תשי"ט,
עיין שם.)

בשאלתנו האחרונה שבגיליוננו השנה הבאנו את דעת שני החכמים הרואים את החטא כפגיעה לא רק בסדרי העבודה כי אם גם כפגיעה בעמדה הנפשית הנכונה כלפי עצם העבודה וחשיבותה. שתיים הן הגישות אשר אותן מבקרים החכמים.

ר'
אליעזר בן פדת רואה בהם את הפגם,
את הסכנה שיש לקדמה על ידי תקנה זו, בכך שעלולים בני קהת, לברוח מן הארון,
ולבחור להם תפקיד קל, "פשוט",
פחות מחייב, תפקיד הדורש מן האדם פחות זהירות ומסירות,
מפני שקדושתו קטנה יותר, כלומר הסכנה היא:
הרצון להשתמט מן האחריות ומכובד האחריות, זה ירוץ לשולחן וזה למנורה – והארון יישאר בלי נושאים ומתבזה.

ואילו ר' שמואל בר' נחמן רואה את הסכנה בגישה מנוגדת לראשונה – ואף היא פסולה.
"היו מניחים את הארון ואת השולחן ואת המזבחות וכולם רצים אל הארון, ליטול שכר" – מהו זה?

לדעתו אין לחשוש שמא יברחו מן הארון,
"חס ושלום – לא היו בני קהת מניחין את הארון", ותפקיד גדול וקדוש ונורא זה לא יפחידם.

ומפני מה יש לחשוש? שמא יברחו מן התפקיד הקטן,
האפור,
אשר אין בו הוד קדושה,
ואינו הראשון במעלה וכבוד, החשש הוא שיהיו בזים לקטנות,
ומי יעשה את הקטנות, אם ישא כל אחד ואחד עיניו רק לתפקיד הגדול והרם? ומי יהיו נושאי כליהם של העניינים הקטנים הדורשים אף הם טיפול והתמסרות?!

לפיכך קבעה התורה:
" וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאו" (ד,יט).
ימלא כל אחד את תפקידו המיועד לו,
באשר אין אחר שיוכל למלאו במקומו.

האחריות ל" אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" מוטלת על אהרון ובניו לפיכך "אל תכריתו".

לדברי אבן כספי בשאלה ג נביא בזה את דבריו לשמות יד,
ו ד"ה ויאסור את רכבו:

כל המפרשים העמיקו בזה לומר "בציווי".
וכן (מלכים–א ו, יד):
"ויבן שלמה את הבית" וזה אם שיהיה אמת או לא אמת,
רצוני,
שלא יצווה האדון או זולתו על זה,
הנה יצדק לומר כל תואר על הפועֵל הרחוק כמו על הקרוב,
כי פרעה הוא האוסר הנכבד בשווה עם העבד, וכן שלמה הוא הבונה כמו האומן עצמו – השכיר,
אין הבדל, ואין העברה או השאלה בזה כלל, וזה באיזה צד שיהיה סיבה פועלת, אם בציווי אם בזולת זה.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה רביעית (תש"ה)

פרשת נשא

ד'
כ"א–מ"ט

א.
שאלות מענה וסגנון.

1.
כ"ב:
נשא
את
ראש
בני
גרשון.

למה נמנה גרשון במנין זה אחרי קהת (ד',
פסוק ב') ולא נמנו לפי גילם כמו שנמנו במנין ראשון ג'
ט"ו–כ'
1. גרשון 2. קהת 3. מררי?

2.
כ"ב:
נשא…

א.
למה נאמר במנין זה "נשא"
בבני קהת (ד',
פסוק ב') וכן בבני גרשון,
ולא נאמר "פקד"
כמו שנאמר במנין בני לוי הראשון ג'
ט"ו:
פקד את בני לוי לבית אבותם למשפחותם?

ב.
ולמה בבני מררי שוב לא נאמר "נשא"
אלא (כ"ט)
"בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקד אותם"?

3. למה בבני גרשון ומררי נאמר:

פסוק
ב' לעבד
עבודה
באהל
מועד

פסוק
ל' לעבד
את
עבודת
אהל
מועד

ולא כמו שנאמר בבני קהת ד' ג'
לעשות
מלאכה
באהל
מועד?

ב.
שאלות ודיוקים ברש"י.

1. רש"י
ד. כ"ב

נשא
את ראש
בני גרשון
גם הם
– כמו שצויתיך על בני קהת …

מה מתרץ רש"י בדבריו, והלא ברור שפסוקנו משווה במלה "גם"
את מנין בני גרשון למנין בני קהת?

2. רש"י
ד.** כ"ב

נשא
את ראש
בני גרשון
גם הם
– כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה:

מה ראה להוסיף את המלים "לראות כמה יש"?

ועיין רש"י ד, ב ומה תקן בדבריו?

רש"י ד' ב'

נשא
את ראש
וגו' – מנה מהם את הראויין לעבודת משא, והם מבן שלושים ועד בן חמשים שנה.
והפחות משלושים לא נתמלא כוחו.
מכאן אמרו בן שלושים לכוח.
והיותר על בן חמשים כוחו מכחיש מעתה:

3. רש"י
ד. כ"ה

את
יריעת
המשכן –
עשר התחתונות:

מה קשה לו,
ומדוע לא תירץ כראב"ע
ד"ה
ומכסה
התחש עד
"ויש
אומרים".

4. ד.
כ"ו

אשר
על המשכן
– כלומר הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת סביב:

5. כו,
ד*

ואת
כל אשר
יעשה להם
– כתרגומו וית כל די יתמסר להון לבני גרשון:

מה קשה לו?
לשם מה הביא את ת"א?

ועיין:

ראב"ע
ד, כו

ואת
כל אשר
יעשה להם
– לכלי העבודה או למשכן ולמזבח:

רמב"ן
ד, כו

ואת
כל אשר
יעשה להם
– כתרגומו ית כל דיתמסר להון,
לבני גרשון, לשון רש"י.
ואם כן יהיה "יעשה"
כמו ואיש במעון ומעשהו בכרמל (ש"א כה ב),
נכסיו אשר הוא עושה בהן.
והנכון יותר, "כל אשר יעשה להם" למשכן ולמזבח, כי כלים רבים להם:

6. רש"י
ד. כ"ז

על
פי אהרן
ובניו –
ואיזה מהבנים ממונה עליהם ביד איתמר בן אהרן הכהן:

מה קשה לו?

הרא"ש
הוסיף
לדברי
רש"י
אלה:

כמו (בראשית מ"ו,
כ"ג)
ובני דן חשים,
וכמו (במדבר כ"ו,
ח')
ובני פלוא אליאב.

– מה הסביר ע"י שני פסוקים אלה?

ג.
ד,
* כ"ד.

זאת עבודת משפחת הגרשוני לעבד ולמשא.

ראב"ע:

ולמשא
– שם הפועל. וכמוהו ולמסע את המחנות, כי משקלי שמות הפעלים משתנים:

1. מה קשה לו?

2. לשם מה נעזר בבמדבר י'
ב'?

3. מה מובן ההערה הדקדוקית בסוף דבריו "כי משקלי שמות הפעלים משתנים"
ולשם מה הביאה?

ד.
ד,
מ"ח

ויהיו פקודיהם שמונת אלפים וחמש מאות ושמונים.

במדבר
רבה ו'
י"ב:

ויהיו
פקודיהם... זו היא שאמרו מנאם בפרט – מנאם בכלל, (=מנה קהת גרשון מררי כל אחד בפני עצמו ואח"כ כולם יחד)
כאדם שיש לו חפצים נאים ומשובחין וחביבין עליו ביותר,
מונה אותם בפרט וחוזר ומונה אותם בכלל,
מתוך ששמח ברבוי מניינם.

1.
והלא כל השבטים מנאם בפרט ומנאם בכלל (במדבר פרק א')?!

2. למה לא נדרש מדרש זה על מניין הלויים הראשון במדבר פרק ג' פסוקים כ"ב,
כ"ח,
ל"ד,
ל"ט,
והלא גם שם מנאם בפרט ומנאם בכלל?

3.
התזכר עוד מקומות בתורה, שבם נדרש מנין ישראל כסימן לחיבתם לפני המקום.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה החמש עשרה (תשט"ז)

פרשת נשא –
ברכות כהנים

ד'
כ"ב – כ"ז

גליון זה הוא המשך גליון נשא תשט"ו עיין שם וצרפהו לגליוננו.

א.
בעל עקדת יצחק מקשה:

מה תועלת במצוה הזאת, רצוני,
בשיֵאמרו (ה"י"
בצירי)
הברכות האלה מפי הכהנים אל העם, כי הוא יתעלה הוא המברך,
ומה יוסיף ומה יתן, כי יברכו הכהנים או יחדלו,
כי היה להם לסייעו?

השוה לקושיתו דברי המדרש ודברי ר' ש.ר.
הירש הבאים:

מדרש
תנחומא:

אמרה כנסת ישראל לפני הקבה"ו:
רבונו של עולם,
לכהנים אתה אומר לברכנו? אין אנו צריכים אלא לברכתך!
"השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך". אמר להם הקבה"ו:
אע"פ,
שאמרתי לכהנים שיהו מברכין אתכם,
אני עומד עמהם ומברך אתכם!

ר'
ש.ר.
הירש
(תרגום
מגרמנית):

כה תברכו את בני ישראל:
הכהן המברך אינו אלא מכשיר – כלי המבטא את הברכה. מיתתם של שני בני אהרן (ויקרא י') פרחי הכהונה הראשונים העמידה לחוק ולא יעבר שרק העבודה "אשר צוה ה'"
היא עבודה, ושעבודה "אשר לא צוה"
– מעשה איש ותחבולותיו – היא זרה והפוכה של עבודת ה' הרצויה.
החוק הזה כחו יפה גם בנוגע לברכת כהנים –
"כה תברכו את בני ישראל"
– כך ולא שנוי,
זהו דין…. לפי זה הכהנים בברכתם מכשירים בפעלים הם,
רק אחרי הקראם ע"י הקהל, הם אומרים את הברכה אשר בא כח הקהל מקריא אותה לפניהם:
כך באמת מתוך גרונם של הכהנים מברך הקהל את עצמו בברכה שצוה ה'.

1. היש בדברי המדרש או בדברי הירש תשובה לקושיית בעל העקדה או לא? (או בדברי שניהם)
וגם כן – מה היא התשובה?

2.**
על איזו מלה בפסוקנו נשען כל פירושו של הירש?

3. למה מביא הירש הנה את שני בני אהרן שמתו – מה ענין זה לענייננו?

4. האם פרוש הפעל ברך בפ'
כ"ג ובפ' כ"ז הוא אד לפי פירושים אלה או מופיע הפעל בשתי הוראות?

ב.**
בעל עקדת יצחק מיישב קושייתו (שבשאלה א) בדברי הגמ' הבאים:

שבת
פ"א
ע"א:

כשעלה משה למרום מצאו להקבה"ו שהיה קושר כתרים לאותיות.
אמר לו (הקבה"ו):
"משה,
אין שלום בעירך?"
רש"י:
אין דרך ליתן שלום במקומך אמר לפניו (משה):
רבונו של עולם,
כלום יש עבד נותן שלום לרבו? אמר לו: מכל מקום היה לך לסייעני!

ופרש
דברו
הגמרא
הסתומים
האלה ר'
חיים
יוסף
פולאק, פרשן
ספר עקדת
יצחק:

"ששאלו הקבה"ו:
ההשתדלת גם אתה כפי יכולת המנהיג האנושי לשחר שלום החברה אשר אתה בתוכה וקיומה ושלמותה המוסרית ע"י הנהגה ראויה והישרה מוסרית?
אבל משה חשב שאין זה בכח אנוש,
("לתת שלום לעירו")
כי הפרוד וההפסד אחוז כבר בחומר בני אדם, וגם אם יזכה אותו וייטיב מעשיו, לא יסבב בזה קיומו וקיום החברה יותר זמן מאשר קצוב לו ולהם ע"פ טבעם מיד ה' יתברך,
שהוא יוצר מנהיג ומקיים כל הטבע. ועל כן השיב:
"כלום יש עבד נותן שלום לרבו?!" ועל כן הורה ה' יתברך:
הן אמת שהכל תלוי בו וברצונו, אבל בכל זאת חוב האדם לטהר ולקדש עצמו והחברה האנושית אשר הוא שוכן בקרבה במידות ישרות, כי רק באופן זה יהיו הוא והם נכונים ומתוקנים כראוי עד שיושפע עליהם שפע אלוקים,
כחלקת ארץ אשר כל עוד איננה עבודה וזרועה לא יוכלו הגשם והטל לפעול פעולתם הטובה עליה עד שתעבד ותזרע כראוי: וזהו שאמר לו הקבה"ו:
מכל מקום היה לך לסייעני!"

5. מהי תשובת הגמ'
לשאלתנו (ע"פ ההסבר הנ"ל)?

6. **
האם מפרש ר'
חיים פולק את שאלת הקבה"ו "אין שלום בעירך"
כרש"י או בפירוש אחר?

7. האם לפני פירושו הוראת המלה ברך בפ'
פ"ג היא אותה הוראה כמו בפסוק כ"ז?

8. במה עוזרים הפסוקים הבאים להבנת מצוות ברכת כהנים:

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים (תשכ"א)

פרשת נשא

ד כ"א–מ"ט

א.
שאלה כללית

למה נמנו הלוויים שנית (ד'
א'
והלאה עד סוף הפרק) והפעם מבן שלשים,
אחר שכבר נמנו (ג'
ט"ו),
ואז נמנו מבן חדש ומעלה?

אברבנאל
שואל:

מה ראה מסדר הסדרים לעשות ראש הסדר הזה מבני גרשום, ולא שם תחילת הסדר בענין בני קהת,
שהוא היה הראשון שנזכר כאן במנין הלויים וגם לא בבני מררי.
ויותר נכון היה להיות התחלת הסדר הזה בדבור (ה'
ב':
צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה),
והוא לא עשה כן, אבל השאיר מנין בני קהת בסדר במדבר וגרשון ומררי בסדר נשא.

התוכל למצוא סבה לדבר?

ב.
ד'
ב':

מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה

ד'
כ"ג:
מבן
שלשים
שנה
ומעלה
ועד
בן
חמשים
שנה

ד'
ל':
מבן
שלשים
שנה
ומעלה
ועד
בן
חמשים
שנה
תפקדם

חולין
כד.

"מבן שלשים שנה"
ולהלן הוא אומר (במדבר ח' כ"ד)
"זאת אשר ללויים:
מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבודת אהל מועד".
הא כיצד? עשרים וחמש – ללמוד, ושלושים – לעבודה.

מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים,
שוב אינו רואה.

1.
התוכל למצוא סעד בלשון הכתובים להבחנה זו לבין ביאה לעבודה לבין ביאה ללמוד?

2. יש מן הפרשנים הסוברים שהבחנה זו היא שהשפיעה על מאמר חז"ל ידוע בפרקי אבות. איזהו המאמר?

ג.
שאלות ודיוקים ברש"י:

ד.
מדברי המדרשים:

1. במדבר
רבה פרשת
נשא ו'
(א)

(ד'
כ"ב):
"נשא
את ראש
בני
גרשון" הדא הוא דכתיב (משלי ג') "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה". חכם קודם למלך ישראל. מת חכם – אין לנו כיוצא בו;
מלך ישראל שמת – כל ישראל ראויין למלכות… כהן גדול קודם לנביא… נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לאמרכל,
אמרכל קודם לגזבר,
גזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי; לוי קודם לישראל,
ישראל לממזר… אימתי?
בזמן שכולם שוים.
אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ,
שנאמר "יקרה היא מפנינים"
אפילו מזה שנכנס לפני ולפנים (=לקודש הקדשים).

ד"א "יקרה היא מפנינים"
מדבר בקהת וגרשון,
אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה,
הקדימו הכתוב לגרשון,
שבתחילה אמר (במדבר ד' ב')
"נשא את ראש בני קהת"
ואחר כך אומר (ד'
כ"ב)
"נשא את ראש בני גרשון גם הם"
– הוי "יקרה היא מפנינים",
מבכור שיצא ראשון,
ואין "פנינים"
אלא תחילה, כמה דתימא (רות ד') "וזאת לפנים בישראל".

לדברי
הדרשה
הראשונה
(לפני
ה"ד"א")
מעיר
פרשן
מדרש רבה
מהרז"ו
(איינהארן):

"כל ענין זה הובא כאן אגב דרך הדרשה של "ד"א"
השייך כאן"

א.
הסבר,
למה יש לראות את הראשון כנאמר אגב ולא את השני? מה הרעיון המשותף לשניהם?

ב.
מה היא התמיהה בפרשתנו שעליה בנוי מדרש זה (ה-"ד"א")
והלא גם השבטים לא נמנו לפי סדר גילם? (עיין במדבר פרק א'!)

ג.
לדברי
המדרש
האלה
מקשה בעל
כלי
יקר:

היא גופה קשיא:
למה לא מסר משה הארון אל הבכור לכבדו ביתר שאת ועוז התורה אשר לה משפט הבכורה?

אך מדסמך בעל המדרש ענין זה לפסוק "יקרה היא מפנינים"
ודאי כונתו להורות שכתר תורה הפקר לכל…

הסבר מהי קושייתו ומהו תירוצו?

2. במדבר
רבה ו'
(ו')

(ד'
ל"ד):
"ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה את בני הקהתי".

מה צריך נשיאים כאן, והלא הקב"ה לא אמר לו למשה,
שיהיו נשיאי ישראל עמו במנין הלויים? למה עשה כן?

אלא כך אמר משה: "אחר שהנשיאים היו עמי במנין כל ישראל,
כמו דתימה (א'
ד')
"ואתכם יהיו איש איש למטה איש איש ראש לבית אבותיו הוא ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם…"
– לא אעשה להם חלישות דעת ואוליכם עמי למנין הלויים".

ומנין שכן הוא?
אתה מוצא אחר מנין ישראל כתיב (א'
מ"ד)
"אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל שנים עשר איש…"
אבל אחר מנין הלויים, אין אתה מוצא שיזכיר שם הנשיאים, אלא (ג'
ל"ט)
"כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן על פי ה' למשפחותם",
ללמדך מנשיאי ישראל לא פנו הלויים על פי הדבור,
אלא משה הוליכם עמו, כדי לחלוק להם כבוד.

א.
הסבר:
המדרש מעמיד מול פ' א'
מ"ה את פסוק ג' ל"ט כדי להוכיח ש"כן הוא", (=שלא צווה משה לשתף את הנשיאים במנין הנביאים).

האין פסוק ד'
ט"ו:

כל
הפקודים
אשר
פקד
משה
ואהרן
ונשיאי
ישראל
את
הלויים
למשפחותם

מקביל לפ' א'
מ"ד וסותר לדברי המדרש הנ"ל?

ב.**
היכן מצינו בתורה שוב שהקפיד משה בכבוד הבריות, באהבת הבריות ובכבוד המקדש יותר ממה שצווה?

3. ** במדבר
רבה ו'
(ח')

(ד'
ל"ז)
"אלה
פקודי
משפחות
הקהתי" למה לא נאמר במנין הקהתים "בני קהת" כשם שאמור בבני גרשון ובני מררי? לפי שמנינם היה לשם טענת הארון, צורף הקב"ה שמו עמהם,
כדי שלא יכלו,
ה"א בראשו ויו"ד בסופו, הרי י"ה.
לאמור:
י"ה יצילם ממיתה,
לקיים מה שנאמר (תהילים ל"ג)
"להציל ממות נפשם".

מה הרעיון המסומל בדברי המדרש התמוהים האלה?

4. במדבר
רבה ו'
(י"א)

(ד'
מ"ח):
"ויהיו
פקודיהם
שמונת
אלפים
וחמש
מאות
ושמונים" זו היא שאמרו:
מנאם בפרט, מנאם בכלל, כאדם שיש לו חפצים נאים ומשובחים וחביבין עליו ביותר,
מונה אותם בפרט,
וחוזר ומונה אותם בכלל, מתוך ששמח ברבוי מנינם. כן צוה הקב"ה לכתוב מנין הלויים בפרט וכלל לפי שהיו בני ביתו וכשרים וחביבים עליו ביותר.

א.*
מקשין:

והלא כל השבטים מנאם בפרט (כל שבט בפני עצמו כמה היו) ושב ומנאם בכלל (ועיין במדבר א'!
ובסו,
פסוק מ"ו)
ואיך לומד כאן,
"לפי שהיו בני ביתו וכשרים וחביבים לפניו,
לפיכך מנאם בפרט וחזר ומנאם בכלל?"

ב.*
ומקשין
עוד:

למה לא נדרשה דרשה זו אצל מנין הלויים הראשון פרק ג'
פסוק כ"ב,
כ"ח,
ל"ד,
ל"ט.

והלא גם שם מנאם בפרט וחזר ומנאם בכלל?

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"א]

פרשת נשא

פרשת במדבר ותחילת פרשת נשא (הנראות כהמשך ישיר שלח, ע'
שאלה א2) קשה ללמדם. אין בהם אלא רשימות של שמות, מפקדים,
מספרים,
סדרי מחנה – לכאורה אין להבין מה משמעותם של דברים אלה ולמה נכתבו בתורה בפרוט כזה. לטעם של מפקד השבטים ע'
סבות שונות בגליון במדבר תשי"ב.

ואולם כל הסיבות הנאמרות שם אין כחן יפה גם לנמק את מפקד הלויים,
ובמיוחד את המפקד הכפול (מבן שלשים שנה – מבן חודש).

וכן יש לשים לב לשינויים בבצוע המפקדים ובשינויים בנסוח הדברים. המפרשים בייחוד אברבנאל,
אלשיך,
אור החיים, מלבי"ם עסקו רבות בשאלות אלה,
ולפעמים הצליחו לגלות משמעותם של דברים המתלבשים בשנויים קלים אלה. והנה אחדות משאלותיהם כדוגמא:

למה נצטוה משה לבדו על מנין הלויים (הראשון)
ולא נצטוה עמו אהרן בזה גם כן,
כמו שנצטוו שניהם על ענין ישראל.

למה במנין בני קהת נצטוו אהרן ומשה ובבני גרשון היתה הצואה לבד למשה.

למה
בגרשון נאמר "גם המה" ולא נאמר כן בבני מררי.

למה נאמר במנין השבטים "שאו"
ובמנין בני קהת וגרשון נאמר "נשא".

ולמה נאמר בסכומם "אלה פקודי משפחות הקהתי" ולא נאמר כן באחרים, אלא

אלה
פקודי
משפחות
בני
גרשון

אלה פקודי משפחות בני מררי

ולמה במפקד ראשון (מבן חדש ומעלה)
נפקדו בסדר גילם:
גרשון,
קהת ומררי ואלו במפקד שני (מבן שלשים שנה ומעלה) לא נפקדו לפי סדר גילם אלא קהת גרשון מררי?

חז"ל ומפרשינו אין רואים בכל אלה גוונים הבאים להציל קורא משעמום,
ולא דברים ש"במקרה"
אלא מוצאים ששנויים אלה בסגנון הדברים דבשה ומתקה של תורה.

ל'-ד'
1 השוה גם תרומה שמות רבה ל"ד ב':

(שמות
כ"ב
י')

"ועשו
ארון עצי
שטים" מפני מה בכל הכלים כתוב "ועשית"
ובארון כתיב "ועשו"?

אמר ר' יהודה בר שלום:
אמר לו הקבה"ו:
יבואו הכל ויעסקו בארון, כדי שיזכו כלם לתורה".

גם כאן נלמד הלקח מתוך השנוי בסגנון שבין גוף שני יחיד במצות עשית כל הכלים לבין גוף שלישי רבים שבצווי עשית הארון.

בדומה למדרש המובא ב–ד2
נראה כיצד מנוצל הבדל דק בין פסוקים מקבילים להוצאת לקח למוסר:

מוצאים אנו אי–הקבלה בין שלשת הפסוקים הבאים:

ד'
ל"ז:
אלה
פקודי
משפחות
הקהתי…
אשר
פקד
משה
ואהרן
על
פי
ה'
ביד
משה

ד'
מ"א:
אלה
פקודי
משפחות
בני
גרשון..
אשר
פקד
משה
ואהרן

ד'
מ"ה:
אלה
פקודי
משפחות
בני
מררי
אשר
פקד
משה
ואהרן
על
פי
ה'
ביד
משה

ועל שוני זה בסגנון הפסוקים דורש:

במדבר רבה ו'
(ט):

למה לא נאמר במנין בני גרשון ביד משה כשם שאמור במנין בני קהת?
לכי שבני קהת אמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עם משה, הקב"ה הזכיר לאהרן בראש המנין על דעת כן, שימנה כל הלויים עם משה.

אבל משה מששמע שבמנין בני קהת הזכיר הקב"ה לאהרן ולא הזכירו עוד לא במנין בני גרשון ולא במניין בני מררי,
חשב משה בדעתו:
"לכן אמר לי הקב"ה שימנה אהרן בני קהת עמי, מפני שעל ידו נעשית כל משאם וכל עבודתם, אבל עבודת בני קהת ובני מררי שאינה נעשית על ידו, אינו רוצה (=הקב"ה)
שימנה אהרן עמי".

לכך אמר לו לאהרן, שימנה בני קהת עמו בשם הקב"ה,
ולכך כתיב במנין בני קהת "על פי ה'
ביד משה". אבל כשבא למנות בני גרשון,
לא אמר לו משה לאהרן בשם הקב"ה,
שימנה בני גרשון עמו, – אלא חלק לו כבוד לפי שהיה אחיו הגדול והוליכו עמו וצרפו עמו למנין,
לכך לא נאמר (לגבי בני גרשון)
"על פי ה'
ביד משה".

להבנת ד3 עיין גליון במדבר תשי"ח שאלה א ועלון ההדרכה על הסכנה האורבת לבני קהת נושאי הארון!

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וארבע (תשכ"ה)

נשא

פרק ד, כא – מט

א.
שאלות מבנה וסגנון:

ד,
ב:
נשא
את
ראש
בני
קהת
מתוך
בני
לוי
…

ד,
כב:
נשא
את
ראש
בני
גרשון
…

ד,
כט:
בני
מררי
למשפחתם
לבית
אבתם
תפקד
אתם:

התוכל לתת סיבה לכך, למה לא נאמר גם בבני מררי "נשא"?

2.
ד,
ג:
…
לעשות
מלאכה
באהל
מועד:

ד,
כג:
… לעבד
עבדה
באהל
מועד:

ד,
ל:
… לעבד
את
עבדת
אהל
מועד:

א.
התוכל לתת סיבה לשינויי הסגנון בסימון התפקידים של קהת,
גרשון ומררי?

ב.
התוכל לתת סיבה לשינוי בסימון מקום התפקיד?

3.
ד,
ב:
נשא
את
ראש
בני
קהת
מתוך
בני
לוי
למשפחתם
לבית
אבתם:

ד,
כב:
נשא
את
ראש
בני
גרשון
גם
הם
לבית
אבתם
למשפחתם:

ד,
כט:
בני
מררי
למשפחתם
לבית
אבתם
תפקד
אתם:

מהי סיבת השינוי בסדר המילים המסומנות –
המודגשות?

ב.
ד,
כב:

נשא
את
ראש
בני
גרשון
…

הכתב
והקבלה: ד,
כב:

ואמר במניין ישראל "שאו את ראש כל עדת בני ישראל"
(א,
ב),
כי מניינם היה תחילת התנשאותם לעשותם ד'
מחנות,
ד'
דגלים.
אמנם הלויים שכבר היה להם התנשאות להיות כלגיון של מלך וה'
נחלתם גם סביב למשכן יחנו,
ומניינם כעת שהוא לייחד עבודה מיוחדת לכל אחת ממשפחותיהם,
והוא נשיאות ראש חדש על מה שהיה להם, לכן לא אמר שאו כי אם "נשא"
לשון מקור, …

הסבר לפי דבריו מהו ההבדל במשמעות שבין לשון ציווי ובין לשון מקור?

ג.
ד,
כג:

מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה תפקד אותם כל הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל מועד:

מלבי"ם פסוק כג:

… כי גרשון מצד שהיה הבכור היה הוא המצביא בראש והם באו לצבא שהצביא גרשון.

מהי התמיהה בפסוקנו שניסה ליישב בדרך זו?

ד.
ד,
לב:

…
ובשמות
תפקדו
את
כלי
משמרת
משאם:

אברבנאל
מקשה: פרק
ד השאלה
הח':

למה אמר בבני מררי "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם" ולא תמצא כזה במשא בני קהת ולא במשא בני גרשון?

מלבי"ם פרק ד פסוק לב:

ובשמות
תפקדו: הוסיף ציווי בבני מררי שיקרא שם מיוחד לכל כלי שהם ממונים לנשאו, כמו שאמרו, (חז"ל)
שהיו רושמים על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו,
וכל קרש היה ניתן במקום שזכה בו בפעם הראשונה.
ועל כן ציווה לייחד שם לכל אחד,
ולייחד מי הממונה לנשאו, וגם עליהם היה איתמר הממונה.

ענה לשאלת האברבנאל!

ה.
ד,
לד:

ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה את בני הקהתי למשפחתם ולבית אבתם:

עד פסוק מט.

אברבנאל פרק ד עמ' טז (עמודה ב)

… ומזה נלמד שגם כן נבחרו בני מררי למשא הכבד שהיו נושאים,
מפני שהיו בהם אנשים גדולים הרבה מאד מה שלא היו לגרשון ולא לקהת ומחשבות הא–ל עמקו.

מלבי"ם פרק ד פסוק לד – מד:

… וזה מעיד שהיו אנשים גיבורי כח חלקם בחיים ולכן נבחרו לעבודת משאות הכבדים.

* *
היכן הרמז בפרשיות במדבר – נשא, שהיו בני מררי גבורי כח חלקם בחיים (ולזה כיוון האברבנאל באומרו: אנשים גדולים הרבה מאד)?

ו.
ד,
מט:

על פי ה'
פקד אותם ביד משה איש איש על עבדתו ועל משאו ופקדיו אשר צוה ה' את משה:

רש"י
ד, מט:

ופקדיו
אשר צוה
ה' את
משה: ואותן הפקודים היו במצוה מבן שלשים שנה ועד בן חמשים.

גור
אריה:

וכתב כאן "ופקודיו אשר ציווה ה' את משה" לומר שכך היה ולא היה טעות, שיהיה נמנה אחד יותר מבן נ' ופחות מבן ל'
על ידי שטעה אחד בשניו.

ר'
משה
חפץ:

מלאכת מחשבת, (נדפס לראשונה בוויניציה בשנת עת
לעשות
לה' לפ"ק):
ופקודיו אשר ציווה ה': … לכן לבי אומר לי לפרש הפסוק על הפקידות והשררה….
כי מצאנו אל כל משפחה מבני לוי משמרת עליה שוטר ומושל.
כמו שאמר "ומשמרתם ביד איתמר בן אהרון הכהן" – הוא היה פקיד עליהם ושם אותם איש איש על עבודתו ועל משאו. וזאת הפקידה והמינוי הוצרך הכתוב לכתוב שלא ליתן פתחון פה, לומר שעשה משה מעצמו ולכבוד אחיו ובניו.

והנה לעיל כבר כתב המניין שמנאם על פי ה'
באומרו אלה פקודי משפחות הקהתי וגו' אשר פקד משה ואהרון על פי ה',
וכן שנה בבני גרשון ושילש בבני מררי.
אמנם בדבר השררה מי זה ואיזהו יוציאם ויביאם על משאם ועבודתם הוכרח לחזור ולהודיע, שגם זה עשה משה על פי ה'
ולא מרוחו. זה אמרו (פסוק מט) "על פי ה'
פקד אותם ביד משה" ולא ביד אהרון,
שבזה נצטווה משה לבדו. והוסיף "איש איש על עבודתו ועל משאו", רצה שלכולם נתן לאיש עבודת משא, כאשר צווה.

אבל מה שנתן עליהם בזה מושלים ופקודים – וזהו אמרו "ופקודיו"
ירצה המופקדים עליו.
ירצה,
על כל איש ואיש האמור לפנינו בסמוך – גם זה מאת ה' מן השמים, כאשר ציווה אל משה ולא מלבו.

1. מה הקושי בפסוקנו?

* 2.
לשם מה צריך היה בעל גור אריה להוסיף תיקון דבריו על דברי רש"י?

3. מה ההבדל בין רש"י לבין בעל מלאכת מחשבת בפירוש כנוי הקניין של

פקודיו?

4. למי מתכוון ר'
משה חפץ: "ואיזהו אשר יוציאם ואשר יביאם על משאם ועבודתם "?

5.
מניין לו שהיה צורך גדול כזה להבליט שלא מנה כל המנויים מלבו, כי אם כל המנויים נעשו על פי ה'?

ז.
מדברי המדרש:

מדרש רבה במדבר פרשה ו פסקה א:

נשא
את ראש
בני
גרשון… (ד,
כב)
הדא הוא דכתיב (משלי ג, טו)
"יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" למדנו (הוריות יג ע"א):
חכם קודם למלך ישראל. מת חכם –
אין לנו כיוצא בו; מת המלך –
כל ישראל ראויין למלכות. המלך קודם לכהן גדול ….
כהן גדול קודם לנביא ….
נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לאמרכל,
אמרכל קודם לגזבר,
גזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי, לוי קודם לישראל,
ישראל לממזר. … אימתי?
בזמן שכולן שווים.
אבל אם היה ממזר תלמיד חכם –
קודם לכהן גדול עם הארץ,
שנאמר:
"יקרה היא מפנינים".
… מה טעם יקרה היא מפנינים?
אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. (לקדש הקדשים).

ד"א:
"יקרה
היא
מפנינים" –
מדבר בקהת וגרשון.
אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה,
הקדימו הכתוב לגרשון,
שבתחילה אמר (במדבר ד, ב):
"נשא את ראש בני קהת".
ואח"כ אומר (ד,
כב):
"נשא את ראש בני גרשון ", הווי "יקרה היא מפנינים",
מבכור שיצא ראשון,
ואין "פנינים"
אלא תחילה כמה דתימא (רות ד, ז)
"וזאת לפנים בישראל".

לדברי הדרשה הראשונה (לפני ה –
ד"א)
מעיר פרשן מדרש רבה (מהרז"ו)
זאב וולף איינהורן):

כל עניין זה הובא כאן אגב, דרך הדרשה של "ד"א"
השייך כאן.

1.
הסבר,
למה יש לראות את הראשון כנאמר אגב ולא את השני? מה הרעיון המשותף לשניהם?

2. מהי התמיהה בפרשתנו שעליה בנוי מדרש זה (ה – ד"א)
והלא גם השבטים לא נמנו לפי סדר גילם (עיין במדבר פרק א! )?

השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ה]

נשא

פרק ד, כא – מט

קשה ללמד פרק זה שכמעט כולו שמות חלקי המשכן,
רשימות כלים ואביזרים ומספרים. ואולם יש בפרשה זו (אם נחברה לפרשה האחרונה של פרשת במדבר)
עניין מיוחד המעורר תמיהות ושאלות.
הצו לשלושת המפקדים:
של קהת (בסוף פרשת במדבר),
של גרשון ושל מררי (בפרשתנו);
וכן ביצוע שלושתם,
אע"פ שמבחינת תכנם מקבילים הם בכללם ובפרטיהם,
לא נאמרו בסגנון אחיד, הדבר יתבלט ביותר אם יכתוב המורה לתלמידיו (או אם יעורר אותם שיבנו הם) טבלה מעין זו:

הפרשנים הקדמונים, רש"י ובית מדרשו,
אין מרבים לשים לב לדיוקים אלה. לעומת זה הרבו לעסוק בכך המאוחרים יותר.
המפרשים:
אברבנאל,
אלשיך,
אור החיים, מלבי"ם עסקו רבות בשאלות אלה,
ולפעמים הצליחו גם לגלות משמעותם של הדברים המתבטאים בשינויים קלים אלה.

והנה אחדות משאלותיהם כדוגמה:

– למה נצטווה משה לבדו על מניין הלויים (הראשון)
ולא נצטווה עמו אהרון בזה גם כן,
כמו שנצטוו שניהם על מניין ישראל.

– למה במניין בני קהת נצטוו יחד אהרון ומשה ובבני גרשון היתה הצוואה לבד למשה.

– למה בגרשון נאמר "גם הם" ולא נאמר כן בבני מררי.

– למה נאמר במניין השבטים "שאו",
ובמניין קהת וגרשון נאמר "נשא"?

– ולמה נאמר בסיכומם (ד,
לז)
"אלה פקודי משפחות הקהתי" ולא נאמר כן באחרים אלא:

"אלה
פקודי
משפחות
בני
גרשון"
(ד,
מא)

"אלה
פקודי
משפחות
בני
מררי"
(ד,
מה)

– ולמה במפקד הראשון (מבן חודש ומעלה)
נפקדו בסדר גילם:
גרשון,
קהת ומררי, ואילו במפקד שני (מבן שלושים שנה ומעלה) לא נפקדו לפי סדר גילם,
אלא קהת, גרשון ומררי?

חז"ל ומפרשינו אין רואים בכל אלה גיוונים הבאים להציל קורא משעמום,
ולא דברים ש"במקרה",
אלא מוצאים –
בשינויים אלה בסגנון הדברים –
דבשה ומתקה של תורה.

השווה
גם
לפרשת
תרומה, בשמות
רבה
לד, ג:

"ועשו
ארון
עצי
שטים" (
שמות כה, י):
מפני מה בכל הכלים כתוב "ועשית"
ובארון כתיב "ועשו"?

אמר ר' יהודה בר רבי שלום: אמר לו הקב"ה,
יבואו הכל ויתעסקו בארון, כדי שיזכו כולם לתורה.

שם נלמד הלקח מתוך השינוי בסגנון שבין גוף שני יחיד במצוות עשיית כל הכלים ("ועשית")
לבין גוף שלישי רבים שבציווי עשיית הארון ("ועשו").

בגליוננו עסקנו בשאלות מסוג זה ב – א, ג,
ד,
ז.
(ועיין גם גיליון נשא תשכ"א.)

לשאלה ד, ו – ה,
יוסבר לתלמידים שתורתנו עוסקת כאן בשאלה גדולה הנוגעת גם לימינו, אע"פ שאין לנו משכן וכלים – והיא חלוקת התפקידים בחברה למלאכות קלות ולעבודות קשות יותר,
ואין אפשרות לחברה אנושית שתתקיים בלי מורה מדריך ומפיץ תורה, ואי אפשר לחברה בלא סבלים נושאי משאות,
ואולם אי השוויון הזה יתוקן אם ימונה כל אחד על תפקיד שראוי לו,
לפי כוחותיו, לפי יכולתו, ואם כי שונה הכבוד הניתן לממלאי תפקידים שונים בחברה,
הנה אהבת ה'
את עבדיו – אם עושים עבודתם באמונה – שווה,
ולכן טוב לסיים את השיעור בדברי המדרש הבאים:

מדרש
רבה במדבר
פרשה ו
פסקה י:

כל הפקודים אשר פקד משה ואהרון ונשיאי ישראל: מאחר שחשב הלוים משפחת בני קהת לבד ומשפחת בני גרשון לבד ומשפחת בני מררי לבד,
חזר וכלל מנינם ביחד, להגיד שכולם שקולים לפני המקום בחיבה.