גיליונות נחמה – בראשית 28

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנת העשרים (תשכ"א)

פרשת ויצא

כ"ח י'-י"ב

א.
שאלה כללית

"משך
חכמה" (ר'
מאיר
שמחה
מדוינסק, נפטר
תרפ"ו)
לתחילת
פרשתנו:

בתחילה היה גר ולא היה לו שום מטרה אחרת מאשר לילך חרנה למשפחת אביו ואחי אמו אשר המה יעזרוהו ויסעדוהו.

אבל כשהבטיח לו ה' יתברך "ושמרתיך בכל אשר תלך" – שוב לא השקיף על חרן בפרט ולא היתה תקותו על משפחתו ואחי אמו,
רק הלך לכל מקום שיזדמן לפניו, כי בכל מקום ישמרהו ה'
ואלוקים יהיה עמו.
והבן.

מהי הפליאה בלשון הכתוב של פרשתנו המתפרשת ע"י דבריו אלה?

ב.
שאלה בראב"ע:

ג.
כח,
י"ד.

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך.

ט"ו.

והנה אנכי עמך ושמרתיך…

שמות
רבה בשלח
כ"ה
(ט):

(שמואל א' ב'):
"מקים מעפר דל"
– סיקוסים (= סוף וקץ) נתן הקב"ה ליעקב ואמר לו: "והיה זרעך כעפר הארץ". כשיגיעו בניך עד עפר הארץ – אותה שעה "ופרצת ימה וקדמה"
– הוי "מקים מעפר דך".

עקדת
יצחק
ויצא

… ואין ספק שהבטחות הללו לימים רבים הוא מבטיח, ולכל האומה בכללה היתה הכונה לקרא דוקא באומרו "לך אתננה ולזרעך",
שהרי לא ניתנה לו, אבל באמרו "לך אתננה" כיוון אל ישראל בכלל, כמו (ירמיהו ל') "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל". ובאמרו "לזרעך"
הורה לזרעם אחריהם,
שעתיד להחזירם להם אחר שיגורשו ממנה כיום הזה.

ואמר,
שאם היו עתידים זרעו להיות כעפר הארץ לדוש בין האומות ולפרוץ אל ארבע כנפות הארץ בגלויות, הוא יהיה עמהם בצרתם (ויקרא כ"ו מ"ד)
"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים" וישמרם בכל אשר ילכו, ועם שירחיקו נדוד,
ישיב אותם אל האדמה הזאת בלי ספק;
ואם יתמהמה ויתאחר זה הקץ לא תירא ולא תחת,
"כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי"
את זה אשר דברתי לך "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך".

1. במה סוטים שניהם מפשוטו של מקרא בתפישתם התחבירית של פסוקנו?

2. מה המשותף לשני הפרושים הנ"ל ומה ההבדל ביניהם?

3.
היכן מצינו במקרא ובדברי חז"ל רעיון זה בנסוחים שונים?

ד.
כח,
ט"ז.

אכן
יש
ה'
במקום
הזה
ואנכי
לא
ידעתי.

הכתב
והקבלה:

ד"ה
יש ה'
במקום
הזה:… מוכח מסדור מלוה המאמר, שאינו מדבר מקדושת המקום, דאם כן היה לו לומר:
"במקום הזה יש ה'", כי עיקר כוונת האומר נודע ע"י סדר התיבות במאמרו, ומדהקדים "יש ה'" מבואר שזה הוא העיקר המכוון ממנו. לכן נראה לי,
שאף היתה מציאות ה' נודעת אליו בקבלה מאבותיו, וגם בלי ספק היה לו בענין נשגב זה ידיעות מושכליות, בכל זאת כשזכה פעם ראשונה למראה נבואה זו שנתגלתה השכינה ולומר אליו, "אני ה'" שנתאמתה לו מציאות האמתי במראה,
שהיא בלי ספק מעלה יתירה לבלי ענין נכבד זה,
הסיח דעתו מכל ההבטחות הגדולות שהובטח עליהם בה. ובשמחה גדולה התפלא לאמור "אכן יש ה'
במקום הזה", ירצה:
נתאמת אצלי בהשגה נפלאה מציאות ה' במקום זה (דאס דאזיין גאטטעס איזט מיר געוויסט געווארדען אן דיעזעס ארטע)…

1. מה קשה לו בפסוקנו?

2. במה סוטה הוא בפרושו מן הפירוש הרגיל?

3. הבא דוגמאות לכלל התחבירי (ביחס לסדר המלים)
הנאמר בדבריו?

4.
האפשר לקבל את דבריו כפשוטו של מקרא?

ה.
כח,
כ'-כ"א.

וידר
יעקב
נדר
לאמור:

אם
יהיה
אלוהים
עמדי

ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש

ושבתי בשלום אל בית אבי

והיה ה' לי לאלוקים

אנשלמה
אשתרוק: מדרשי
התורה

אם
יהיה
אלוקים
עמדי – להספיק לי ההכרחי, וישמרני מהסיבות המטרידות השכל, ויתן לי כסות בקרה ולחם לבד, אז אשים כל השתדלותי כדי שאשוב בשלמותי אל בית אבי, כי ההשתמשות במפורסמות יהיה לי על המעט ולצורך לבד,
והעיון יהיה לי לרוב דרך קבע.

1. במה שונה פרושו מן הפרושים המקובלים?

(דרך
משל רשב"ם
ד"ה
והיה ה'
לי
לאלוהים:

שיסייעני בכל מעשי.

דרך
משל ביאור

ד"ה
והיה ה'
לי
לאלוהים: מאמר זה כולל כל הפרטים אשר מן "אם יהיה אלוהים עמדי" עד "אל בית אבי"
וכן תרגם המתרגם לאשכנזית (מנדלסון)
"אונד דער עוויגע מיר אלס שוסצגוט ביי שטעהן וירד").

2. מה גרם לו לפרש כפי שפרש?

ספורנו:

ד"ה
ושמרני
מן רעי עכו"ם המתקוממים ומכריחים.

ד"ה
ונתן לי
לחם
לאכול: שלא יכרחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני.

ד"ה
ושבתי
בשלום: מן החלאים המעבירים את האדם…

ד"ה
והיה ה'
לי
לאלוהים: אז יהיה ה'
לדין אם לא אעבדהו בכל כוחי; והוא"ו כמו זאת משמשת במקום "הנה".
כלומר:
הנני מקבל עלי מעתה שהאל יתברך המרחם יהיה לי לאלוהים ויתנהג עמי במידת הדין.

1. במה מסכים הוא עם בעל מדרשי התורה מבחינה רעיונית?

2. במה שונה הוא ממנו מבחינה תחבירית?

3.* מה ראה צורך לפרש דוקא ואא"ו של "והיה"?

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"א]

פרשת ויצא

כ"ח י'-כ"ב

בפרשה הראשונה של ויצא, בחלום יעקב ובנדרו עסקנו כבר פעמים אחדות בגליונינו. בחלום ופשרו בגליונות ויצא תש"ו ותש"ט,
בהבטחה ובנדר בגליון ויצא תשי"ט.

הפעם עסקנו יותר בפרטי פסוקים מאשר ברעיונות כלליים.

שוב הבאנו שאלות בראב"ע,
כדי שיכיר הלומד את המיוחד שבדרך פרשנותו,
ויתרגל לסגנונו המיוחד,
הקצר והרומז והמשתעשע במשחקי מלים.
בהרבה מקרים לא יובנו דבריו אלא אם יועמדו מול דברי רש"י או מול מדרש חז"ל מסויים, שאינו מובא ברש"י;
רק מתוך ההתנגדות אליו יובנו דבריו. (כגון שאלות ב1(ה);
ב4).
ולאחר שנקראו דברי רש"י לפני הלומדים והובנו דברי התנגדותו של הראב"ע יש לנסות ולהבין גם למה דרש הדרשן מה שדרש ולא הסתפק בפשוטו של מקרא כפי שעשה זאת הראב"ע.

והנה לשאלתנו ב3
יש להעיר, שלא לחנם פרש רש"י ויפגע – ויתפלל, והעמידנו על כך ר' מרדכי
יפה בעל
"הלבושים"
בפרושו
לרש"י
לבוש
האורה, ואלה
דבריו:

קשה לרש"י,
איך נוכל לומר לשון "ויפגע במקום", שאין לשון "פגיעה"
מונחת אלא בשני בני–אדם או בעלי חי שפוגעים זה בזה,
כשזה הולך לשם והאחד בא כנגדו, אבל כשהאחד עומד במקומו והאחד הולך אליו,
כמו שהוא בענין יעקב הבא למקום, אין זה נקרא "פגיעה"
אלא "ביאה"
או "הגעה אליו".

וזכות לשונית זו היא שהביאה את רש"י להביא את דברי המדרש המפרש ויפגע – ויתפלל.

כמו–כן היתה לרש"י גם סבה לשונית חשובה שאלצה אותו להביא דברי המדרש על ויקח מאבני המקום, ואין לפתור את דבריו במלים "הלא זהו דרש".

וכן יגן עליו מפני הראב"ע המדקדק וולף היידנהיים בפרושו על רש"י "הבנת המקרא":

וישם מראשותיו: עשאן מכין מרזב סביב לראשו וכו'. לפי דעת מפרשי הפשט יהיה טעם הכתוב:
ויקח אחת מאבני המקום וישם אותם מתחת לראשו, וכן פירש ראב"ע ורשב"ם,
וכמו כן תוספות בחולין צ"א.
וזהו שכתוב אחריו "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו".

אכן לעיקר מדקדק בלשון העברי לא יאמנו דבריהם (של הפשטנים). כי מלבד הקושיא שבפרושם, שהיה לו לכתוב "ויקח אבן וישם מראשותיו", כמו שכתוב דוגמתו (שמות י"ז י"ב)
"ויקחו אבן וישימו תחתיו", הנה גם תיבת "מראשותיו"
לא תסבול פירושם כלל.

שלפי דעתם תיבת מראשותיו שם תואר אל הכסת או אל כל דבר הנתון מתחת לראש,
להניח הראש עליו.
והמעיין בכתובים ימצא,
שאין זה מענינו,
אבל הוא שם תואר נופל על הדברים הנתונים סביבות הראש, לא תחתיו. והעד (שמואל א' כ"ו י"ב)
"ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשותי שאול".
וכן (שם כ"ו ט"ז)
"אי חנית המלך ואת צפחת המים אשר מראשותיו?" היתכן שהניח שאול את ראשו על החנית ועל צפחת המים? ועוד כתיב גבי אליהו (מלכים א' י"ט)
"וישכב ויישן תחת רותם אחד.
ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת".

מכל זאת נראה ברור, כי טעם "מראשותיו"
– הדברים הנתונים סביבות הראש, ולכן הנכון מה שפרשו רש"י בשם ח"זל,
שלקח רבים מאבני המקום ועשאן כמין מרזב סביב לראשו,
מפני חיות רעות וכו'.

ומטעם זה לא תמצאו "מראשותיו"
כי אם בלשון רבים לעולם…

לשאלה ה ו–ה2
יש להסביר: מאחר שאין משפט תנאי ומשפט תוצאה מתחברים בעברית תנכי"ת ע"י מלת "אז"
כבעברית חדשה, ומאחר שגם הוי"ו החסרה בעברית מודרנית בין משפט תנאי לבין משפט תוצאה (אם תעשה… ותבוא…
ותביא אתך… תקבל)
מופיעה בעברית ת"נכית בוי"ו הפוך – הרי שאין סימן חיצוני ברור המורה היכן נגמר משפט התנאי והיכן פותח משפט התוצאה.
והדבר מצריך שיקול הרבה. ועיין בגליונות:

בשלח תש"ד שאלה א ובעיקר בגליון עקב תשט"ז שאלה א1!
ונצבים–וילך תש"ך א.

אבל אין זו שאלה תחבירית בלבד, אלא תוצאות גדולות לשאלה זו מבחינה רעיונית.

נחמה ליבוביץ.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה ראשונה (תש"ב)

פרשת ויצא

פרק כ"ח

א.
כח,
י"א

רש"י

וישם
מראשותיו
– עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת וזהו שנא'
ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

מה הדיוק הלשוני שעליו בנוי הדרש המובא ברש"י?

מה הרעיון המסומל בדרש זה?

ב.
רשב"ם כח, יא

ויקח
מאבני
המקום –
כדכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

במקומות אחדים בפרק זה דוחה הרשב"ם את דברי רש"י,
בלי להזכיר את שמו או את דבריו – מתוך שאיפה לפשט והתנגדות לדרש.
ציין את המקומות האלה!

ג.
החלום.

בפתיחה
למורה
נבוכים
אומר
הרמב"ם:

ודע,
כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים:
מהם משלים שכל מלה שבמשל יש בה ענין; ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל הענין ההוא בנמשל ויבואו במשל דברים רבים מאד אין כל מלה מוספת ענין בנמשל, אבל הם ליפות המשל… או להפליג בהסתיר הענין הנמשל…

אמנם דמיון המין הראשון מן משלי הנבואה אמרו "והנה סלם מוצב ארצה"… כי אמרו "סלם"
יורה על ענין א. ואמרו "מוצב ארצה" יורה על ענין ב. ואמרו "וראשו מגיע השמימה"
יורה על ענין ג. ואמרו "והנה מלאכי" יורה על ענין ד. ואמרו "עולים"
יורה על ענין ה. ואמרו "יורדים"
יורה על ענין ו. ואמרו "והנה ה' נצב עליו" יורה על ענין ז. הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לענין מוסיף בכלל הנמשל.
ואמנם דמיון המין השני ממשלי הנבואה אמרו:
"כי בחלון ביתי בעד אשנבי…"
משלי כל פרק ז' היא ההזהרה מהמשך אחרי התאוות הגופניות והנאותיהן… לא תקוה למצוא כל עניני המשל בנמשל כשתאמר: "מה תחת זבחי שלמים עלי"?

או מה יורה "מרבדים רבדתי ערשי"?
כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו של משל…"

על פי איזו משתי הדרכים הנ"ל מפרשים מפרשינו את חלום יעקב?

קרא:

רש"י י"ב

עולים
ויורדים
– עולים תחלה ואח"כ יורדים. מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו:

רמב"ן כח, י"ב

…. ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם,
כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם,
וזה טעם "מלאכי אלהים" כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג)
שר מלכות יון,
ושר מלכות פרס,
והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם אמרו (שם בפדר"א)
הראה לו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן,
הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד,
והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד,
והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד,
אמר לו יעקב אך אל שאול תורד (ישעיה יד טו),
אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר וגו'
(עובדיה א ד):

ספורנו י"ב – ט"ו ועד בכלל.

(יא)
ויפגע
במקום. קרה לו שהגיע אל מקום שלא כיון אליו וענין המקום הוא מקום ללון לאורחים שהי'
מתוקן אז בכל עיר ועיר ברחוב העיר על הרוב ועל כל זה אמרו המלאכים ללוט כי ברחוב נלין וכן בענין פלגש בגבעה רק ברחוב אל תלן:

מאבני
המקום. שהיו מוכנות שם לאורחים לאכול ולשבת עליהם:

(יג)
הארץ
אשר אתה
שוכב
עליה. שהוא מחוז ארץ כנען: לך אתננה. שתהיה אתה נשיא אלהים בקרב יושביה כמו שהיו אברהם ויצחק:

(יד)
והיה
זרעך
כעפר
הארץ
ופרצת. אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ כענין ותשיתי כארץ גיוך וכחוץ לעוברים.
וזה שיהיו בתכלית השפלות אז תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל:
ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. כענין ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם:

(טו)
עד
אשר אם
עשיתי. בעוד שלא עשיתי זה שאמרתי לך עתה באמרו ופרצת כי מלת עד תורה לפעמים כמו בעוד כמו עד שהמלך במסבו. עד לא עשה ארץ וחוצות.
אמנם אחר שתעשה זאת התשועה הגדולה לא בלבד יגמול חסד לעמו שלא לעזבם אבל יגביר עליו חסדו להתהלך בתוכנו כאמרו והתהלכתי בתוככם:

תאר את החלום לפרטיו ע"פ כל אחד מן המפרשים האלה.

ד.
רש"י כח, י"ג

נצב
עליו –
לשמרו:

1. מה קשה בפסוק?

2. איך פותר רש"י שאלה זו ואיך פותרה הרמב"ן (פ'
י"ב)?

רמב"ן כח, יב

והנה
סלם מצב
ארצה
וראשו
מגיע
השמימה
והנה
מלאכי
אלהים
עולים
ויורדים
בו –
הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם,
כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם,
והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו:

והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה,
להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד,
כמו שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך,
כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם (תהלים צא יא)
כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם,
כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם,
וזה טעם "מלאכי אלהים" כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג)
שר מלכות יון,
ושר מלכות פרס,
והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם אמרו (שם בפדר"א)
הראה לו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן,
הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד,
והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד,
והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד,
אמר לו יעקב אך אל שאול תורד (ישעיה יד טו),
אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר וגו'
(עובדיה א ד):

3. מה מניע את כל אחד מהם לפרש לפי פירושו הוא את השאלה הזו בהתאם לפירושו הוא של כל החלום?

4. אם נמצא פירושו של ש.ר.
הירש בספריתכם – כתוב איך פותר הוא שאלה זו.

ה.
כח,
י"ז

רש"י

מה
נורא –
תרגום מה דחילו אתרא הדין.
דחילו שם דבר הוא כמו סוכלתנו וכסו למלבש:

5. לשם מה מביא רש"י דברי תרגום אונקלוס?

ו.
הנדר.

שתי
קושיות
מקשה
האברבנאל
על הנדר:

א.
איך היה מספק יעקב במה שנאמר לו בנבואתו: הרי נאמר לו "והנה אנכי עמך…"
והוא אומר כמספק:
"אם יהיה"?

ב.
איך נעשה יעקב עובד על מנת לקבל פרס באמרו:
"אם יהיה… ונתן לי כך וכך – אז יהיה לי לה'"
מכלל שאם לא יעשה לו כל זה,
לא יהיה לו לה' ולא יעבדו?

1. מה עונים רמב"ן וספרונו לשאלה ראשונה?

רמב"ן כח, כ'

אם
יהיה
אלהים
עמדי –
לשון רש"י,
אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני וטעם התנאי, שלא יגרום החטא וכך אמרו בבראשית רבה (עו ב) רב הונא בשם ר' אחא,
הנה אנכי עמך,
וכתיב אם יהיה אלהים עמדי,
אלא מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה:

ויתכן עוד על דרך הפשט שאין הספק בדבר,
אבל בכל העתיד יאמר הכתוב כן, כמו עד אשר אם עשיתי,
וכן ואם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר לו ד), אם יבא העת שיהיה התנאי אז יתקיים המעשה,
כלומר בבואו:

ספורנו כח, יח–
כא:

יט,
אם
יהיה
אלהים
עמדי. להסיר מעלי כל מעיק ומונע המעביר את האדם על דעתו וע"ד קונו כאז"ל ג' מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו:

(כ)
ושמרני.
מן אנשים רעים המתקוממים ומכריחים: ונתן לי לחם לאכול. שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני:

(כא)
ושבתי
בשלום. מן החלאים המעבירים גם כן את האדם והוא רוח רעה שהזכירו ז"ל:

והיה
ה' לי
לאלהים. אז יהיה ה'
לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא"ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית'
המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין:

2. מה עונה רש"י לשאלה השניה?

רש"י כח, כ"א

והיה
ה' לי
לאלהים
– שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי כמ"ש אשר דברתי לך והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל יז) (זרעך מיוחס שלא ימצא בו שום פסול):

ז.
מה קשה לרש"י:

כח,
כ

ונתן
לי לחם
לאכול –
כמו שאמר כי לא אעזבך והמבקש לחם הוא קרוי נעזב שנאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז):

כח,
כ"א

בשלום
– שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן:

(באורו של ש"ח כאן אינו מספיק).

כח,
כ"ב

והאבן
הזאת –
כך מפורש וי"ו זו של והאבן אם תעשה לי את אלה ואף אני אעשה זאת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו'.
כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה' וכן עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו קום עלה בית אל (לקמן לה) מה נאמר שם ויצב יעקב מצבה וגו'
ויסך עליה נסך:

ח.
שאלות רשות לפרק ל"א

(לא בשביל מתחילים)

פ'
ט"ו.
מה מוסיפות המלים "ויאכל גם אכול את כספנו"
על תוכן המלים "כי מכרנו"?

פ'
ט"ז.
מה כאן פרוש המלה "ועתה"?

עצה
טובה: קרא מדרש תנחומא ויצא פרשה ב'.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה חמישית (תש"ו)

פרשת ויצא

כ"ח י'-י"ג

א.
שאלות ודיוקים ברש"י:

ב.
חלום יעקב י"ב–י"ג.

אברבנאל
מקדים:

"המראה הזה שהגיע ליעקב, ראוי שנדע מה ענינו והוראתו.
והנה ראינו בו דעות חלוקות.
וכמה מדרשות דרשו במראה הזה."
והנה לפניך דעות אחדות:

מדרש
תנחומא
ויצא:

אמר ר' שמואל בר' נחמן:
אלא שרי אומות העכו"ם,
שהראה לו הקבה"ו ליעקב אבינו שר של בבל עולה 70 עוקים (שלבים)
ויורד,
ושר מדי 52
ויורד,
ושל יון מאה ויורד ושל אדום עולה ולא ידע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר: "שמא לזה אין לו ירידה?"
אמר לו הקבה"ו (ירמיה ל'): "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל", כביכול אפילו אתה רואהו עולה ויושב אצלי – משם אני מורידו!
שנאמר (עובדיה א') "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאום ה'".

תנחומא
שם (וכן
ויקרא
רבה כ"ט):

א"ר ברכיה: הראה הקבה"ו ליעקב שרו של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד,
אמר הקב"ה ליעקב: "יעקב,
למה אין אתה עולה?" באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: "כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה?!"
א"ל:
"אם אתה עולה,
אין לך ירידה!"
לא האמין ולא עלה. ר"ש בן יוסי היה דורש:
(תהילים ע"ח):
"בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו".
א"ל הקבה"ו:
אלו עלית והאמנת (נוסח ויקרא רבה:
"אלו האמנת ועלית"
– ושים לב 1),
לא הייתה לך ירידה לעולם,
אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד'
מלכויות בעולם הזה.
א"ל יעקב: "יכול לעולם"? א"ל:
"אל תירא עבדי יעקב" ואל תחת ישראל,
כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מגליא ומאספנמיא ומחברותיה. ושב יעקב – מבבל ושקט – ממדי,
ושאנן – מיון,
ואין מחרידו מאדום.
(והשוה רמב"ם הלכות יסודי תורה ז'
הלכה ג': הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה,
דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכויות ושעבודן.) (והשוה רמב"ן בראשית ט"ו ד"ה י"ב איכה חשכה).

רש"י
כח, י"ב

עולים
ויורדים
– עולים תחלה ואח"כ יורדים. מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו:

רש"י כח, יג

נצב
עליו –
לשמרו:

1. מה בין הדעות השונות הנ"ל ואיזו מהן מתאימה ביותר להמשך פרשתנו?

2.
הסבר את פרטי החלום לפי פירושו הראשון של המדרש.
ככה:

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה שמינית (תש"ט)

פרשת ויצא –
חלום יעקב

כ"ח י' – כ"ב

להבנת החלום בכללו עיין גליון ויצא תש"ו!

א.

בפתיחה
למורה
נבוכים
אומר
הרמב"ם:

ודע,
כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים:
מהם משלים שכל מלה שבמשל יש בה ענין; ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל הענין ההוא בנמשל ויבואו במשל דברים רבים מאד אין כל מלה מוספת ענין בנמשל, אבל הם ליפות המשל… או להפליג בהסתיר הענין הנמשל…
(= או להוסיף כסוי על ההסתר שלו). אמנם דמיון המין הראשון ממשלי הנבואה – אמרו (=
משל למין הראשון הוא מה שאמר הכתוב):
"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו' ". כי אמרו: "סולם"
יורה על ענין אחד, ואמרו:
"מוצב ארצה" יורה על ענין שני ואמרו:
"וראשו מגיע השמימה"
יורה על ענין שלישי, ואמרו:
"והנה מלאכי" יורה על ענין רביעי, ואמרו "עולים"
יורה על ענין חמישי, ואמרו "יורדים"
יורה על ענין ששי, ואמרו:
"והנה ה' נצב עליו" יורה על ענין שביעי – הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לענין מוסיף בכלל הנמשל (=
בכללות הדבר הנמשל).

ואמנם דמיון המין השני ממשלי הנבואה (=
משל למין השני שיש בהם פרטים רבים שאינם מתאימים לנמשל) הוא אמרו (משלי פרק ז')
"כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים, אבינה בבנים: נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד. בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. והנה אשה לקראתו,
שית זונה ונצורת לב, הומיה היא וסוררת,
בביתה לא ישכנו רגליה… והחזיקה בו ונשקה לו, העזרה פניה ותאמר לו: "זבחי שלמים עלי,
היום שלמתי נדרי,
על כן יצאתי לקראתך, לשחר פניך ואמצאך.
מרבדים רבדתי ערשי,
חטובות אסון מצרים…
לכה נרוה דודים עד הבקר…
כי אין האיש בביתו… צרור הכסף לקח בידו, ליום הכסא יבוא ביתו". הטתו ברב לקחה,
בחלק שפתיה תדיחנו,
הולך אחר פתאום,
כשור אל טבח יבא כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא".

והעולה בידינו מזה הכלל (=
מכללות המשל הזה)
הוא – האזהרה מהמשך אחרי התאוות הגופניות והנאותיהם… שלא יהיה האדם נמשך אחר בהמיותו לבד….
ואחר שבארתי לך זה וגיליתי לך סוד זה המשל,
לא תקוה למצוא כל עניני המשל בנמשל כשתאמר: "מה תחת זבחי שלמים עלי"
(= מה מתאים בנמשל לזה שאמר במשל) ואיזה ענין הוסיף בזה הכלל אמרו: "כי אין האיש בביתו"? (= ומה הוסיף לכללות המשל מה שאמר "כי אין האיש וכו'") כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו של המשל.

רש"י
כח, י"ב

עולים
ויורדים
– עולים תחלה ואח"כ יורדים. מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו:

כח,
י"ג

נצב
עליו –
לשמרו:

ראב"ע
כח, י"ב

… יאמר רבי ישועה כי טעם סולם שעלתה בו תפלתו וירדה ישועתו מן השמים ואלה המפרשים לא ראו נבואת זכריה ועמוס וירמיה והטעם דרך משל. כי כל דבר לא יכחד מן השם.
ודברי מטה תלוים בעליונים וכאילו סלם ביניהן שיעלו המלאכים בו להודיע הדברי' אחר שהתהלכו בארץ.
גם כן כתוב ומלאכים אחרים יורדים למלאות שליחות השם כדרך מלך משרתיו:

רמב"ן
כח, י"ב

והנה
סולם …
ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם,
כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם,
וזה טעם "מלאכי אלהים" כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג)
שר מלכות יון,
ושר מלכות פרס,
והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם אמרו (שם בפדר"א)
הראה לו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן,
הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד,
והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד,
והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד,
אמר לו יעקב אך אל שאול תורד (ישעיה יד טו),
אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר וגו'
(עובדיה א ד):

רשב"ם
כח, י"ב

עולים
ויורדים
– לפי הפשט אין לדקדק במה שהקדים עולים ליורדים שכן דרך ארץ להזכיר עליה קודם ירידה:

ספורנו
כח, י"ג

הארץ
אשר אתה
שוכב
עליה .
שהוא מחוז ארץ כנען: לך אתננה. שתהיה אתה נשיא אלהים בקרב יושביה כמו שהיו אברהם ויצחק:

1.
הסבר,
מה הם שני סוגי המשלים (או החלומות) בתנ"ך לפי דעת הרמב"ם והבא דוגמאות מן התנ"ך לכל אחד משני הסוגים!

2.
לאיזה משני הסוגים הנ"ל שייך חלום יעקב לפי דעת כל אחד ממפרשינו?

ב.
הנדר פסוקים כ'-כ"ב

אברבנאל
מקשה:

איך נעשה יעקב בנדר הזה עובד על מנת לקבל פרס באמרו "אם יהיה עמדי ונתן לי"
כך וכך – אז יהיה לי לאלוקים – מכלל שאם לא יעשה לו כל זה לא יהיה לו לאלוקים ולא יעבדהו?
ולא עשה אברהם זקנו כן,
אבל נתנסה כמה פעמים ועמד בהם!

רש"י
כח, כא

והיה
ה' לי
לאלהים
– שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי כמ"ש אשר דברתי לך והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל יז) (זרעך מיוחס שלא ימצא בו שום פסול):

רמב"ן
כח, כא

והיה ה' לי לאלהים –
איננו תנאי כדברי רש"י,
אבל הוא נדר,
וענינו אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים ושם אוציא את המעשר ויש בענין סוד ממה שאמרו (כתובות קי🙂 כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה:

רשב"ם
כח, כא

והיה
ה' לי
לאלוהים – שיסייעני בכל מעשי:

ספורנו
כח, כא

והיה
ה' לי
לאלהים. אז יהיה ה'
לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא"ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית'
המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין:

באור
ד"ה
והיה ה'
לי
לאלוהים:

מאמר זה כולל כל הפרטים אשר מן "אם יהיה ה'
עמדי"
עד הנה וכן תרגם המתרגם (מנדלסון:
אונד דער עוויגע מיר אלס שוצפאטט ביישטעהן ווירד.)

העמק
דבר:

ממשמעות הלשון הוא המסובב כפירוש הרמב"ן ולא כפירוש רש"י,
ופירושו שלא יסמוך על כחו ועוצם ידו,
רק יקח ה'
לנגדו תמיד שהוא ינהלהו. ובהיותו בחו"ל – בבית לבן – ולא היה מקום לבטוח על עצמו,
פשיטא שגם לטובת עצמו היה מבקש שה'
יהיה עמו ולא יעזבנו, אבל היותו בבית אביו אפשר לו לסמוך על עצמו,
על זה נדר נדרו, גם אז יהיה ה' לו לאלוהים. אבל באמת זה הדבר "והיה ה' לי לאלוהים", אע"פ שעיקרו תלוי ברצון עצמו,
מכל מקום נדרש לזה סייעתא דשמיא, שיהיה השגחתו יתברך מוכן לפניו בכל עת,
על כן הוא תנאי ומסובב.
וכיוצא בזה נתבאר בספר שמות י"ט ה' והייתם לי סגולה.

כיצד עונים לשאלת האברבנאל כל המפרשים הנ"ל?
סדרם לקבוצות!

(עיין בעיה מעין זו גליון נצבים וילך תש"ג שאלה א!)

גליונות לעיון בפרשת השבוע

בעריכת נחמה ליבוביץ שנה העשרים ושלש (תשכ"ד)

פרשת ויצא –

חלום יעקב

פרק כ"ח

א.
כח,
יב

ויחלום
והנה
סולם
מוצב
ארצה

רמב"ם
מורה
נבוכים
א' ט"ו

"נצב"
או
"יצב"...
וזה השם משתתף (= יש בו הוראות שונות) פעמים יהיה בענין הקימה וההתיצבות ויהיה בענין הקיום וההתמדה.
(= יש שהוא בא במובן השאר במצב עמידה והכנס למצב עמידה, ויבוא גם בהוראת ההשארות, ההתקיימות והתתמדה). כמו (תהילם קי"ט פ"ט)
"לעולם ה' דברך נצב בשמים"
– כלומר:
קים – עומד.
(= הרי שהכונה כאן לנצחיות) וכל מה שבא מזה השם בחוק הבורא,
הוא מזה הענין (כל מקום שבו מיוחס פעל נצב לאלוה,
הוא בהוראה זו).

"והנה
ה' נצב
עליו" – קיים עומד עליו (= נשאר בקביעות, לעולם,
בעליונותו מעל לכל מדרגות המשיגים והמושגים) – כלומר,
על "הסולם",
אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ,
(= השפע יורד מהמושג השלם יותר אל המשיג השלם יותר,
וקצהו האחרון בארץ,
במדרגה הנמוכה ביותר יש רק מצער של השגה, אבל אין חוסר השגה). ובוב יעלה כל מי שיעלה (= אם על ידי התאמצותו אם על ידי שפע עליון,
ע"י השפע הנבואי המושפע עליו מלמעלה), עד שישיג מי שעליו בהכרח,
(= עד שישיג את מי שעומד בהכרח למעלה מכל המדרגות,
כמושג עליו לעליונים),
אחר שהוא עומד קיים על ראש "הסולם"
(= כלומר מכיון שמושג עליון זה נמצא תמיד מעל לכל מדרגות ההשגה,
הרי שכל עליה אינה אלא עליו, הרי שהכל שואפים אליו).

ו"מלאכי
אלוקים" הם הנביאים, שנאמר (במדבר כ' ט"ז)
"וישלח מלאך" (שופטים ב' א')
"ויעל מלאך ה'
מן הגלגל אל הבוכים".

ומה טוב אמרו:
"עולים יורדים", העליה קודם הירידה – כי אחר העליה וההגעה אל מעלות ידועות מן "הסולם"
תהיה הירידה במה שפגש מן הענין – להנהגת אנשי הארץ ולמודם (= שהרי אין השפע שקבלו הנביאים שפע לעצמם,
אלא מצווים הם ועומדים למסרו לעם).

(ההסברים שבסוגרים מפרושו של יהודה אבן שמואל,
ת"א תרצ"ה).

והשוה:
מתוך
אגרת
הרמב"ם
לר' חסדאי
הלוי
הספרדי:

ומה שהקשית ואמרת על פירוש "עולים ויורדים"… כי אין לך נביא שעולה אם לא יגבר על החומר שלו – יסוד הארץ. כי באש התשוקה עולה להשיג,
ובקרירות הארץ ויבשה יורד לנוח במה שהשיג.
עד שיעלה ולא ישוב לרדת – כמו אליהו זכור לטוב שעלה במרכבת אש.

ומה שזכרנו ואמרנו "ומה טוב אמרו עולים ויורדים"
שהעליה קודם הירידה – רצוננו בזה כי האדם נברא בחמר הארץ,
ולפיכך לעולם עליתו קודמת לירידתו,
כי הוא במטה מטה נברא עפר מן האדמה.

רש"י

ד"ה
עולים
ויורדים: עולים תחילה ואחר כך יורדים?
מלאכים שלווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ לארץ ללוותו.
(ע"פ בראשית רבה).

ובבאור
דבריו
אלה אמר
אברבנאל:

וענינו שהודיעו יתברך הנבואה הזאת מעלה ארץ ישראל על כל שאר הארצות, כי בעבור שהיה יעקב יוצא ממנה כדי שיכסוף תמיד לשוב ולהתגורר בה, הראהו מעלתה, שהמלאכים המלווים לאדם בארץ הקדושה ההיא אינם המלאכים המלווים אותו חוצה לארץ, ולכן ראה סולם ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. להודיע כי באותו מקום יעלו לשמים מלאכים שלוו אותו בארץ וירדו אחרים למטה מהם במדרגה ללוותו בחוצה לארץ.

רשב"ם:

ד"ה
עולים
ויורדים: לפי הפשט אין לדקדק במה שהקדים "עולים"
ל"יורדים"
שכן דרך ארץ להזכיר "עליה"
קודם "ירידה".

בכור
שור:

ד"ה
והנה
מלאכי
ה' עולים
ויורדים
בו: לפי דעתי אני אומר, שלא ראה מלאכים עולין ויורדים,
אלא כך נראה לו בחלומו,
שהסולם עשוי ועומד להיות מלאכים עולין ויורדים דרך שם בשעת הצורך,
ולקח העליה תחילה לפי שדרך בני אדם לעלות תחילה בסולם ואחר כך לירד,
היה נראה לו שהיה עומד לעלות כדרכו וכדרך שאר בני אדם,
אבל אם היה רואה מעשה המלאכים ממש,
היו יורדים ואח"כ עולים, שדירתם למעלה.

וגם יש לומר:
כי דרך העברי לומר "עליה"
תחילה,
כמו "עולה ויורד בסכין"
בשחיטת חולין (י"ז ע"ב).

1. *
מה ההבדל העקרוני בין פירוש הרמב"ם את משמעות החלום לבין פרושם של חז"ל בפרושו של רש"י?

2. מהי ראיתו של הרמב"ם מבמדבר כ'
ט"ז?

3. מה ההבדל העקרוני בין הסברו של רש"י לבין הסברו של הרשב"ם מצד שני לתמיהה בסדר המלים "עולים ויורדים"?

4. **
האם הסברו של הרמב"ם באגרתו לר'
חסדאי הלוי (בסוף דבריו כי האדם נברא בחמר הארץ…)
על סדרם התמוה של "עולים ויורדים" זהה עם פרושו של הרשב"ם או לא?

5. במה שונה בכור שור בפרושו הראשון מכל האחרים?

ב.
כח,
יג:

והנה ה' נצב עליו

בראשית
רבה ס"ט:

ר'
חייא רבה ורב ינאי: חד אמר "עליו"
– על הסולם, וחד אמר "עליו"
– על יעקב. מאן דאמר "עליו"
– על הסולם – ניחא. אך למאן דאמר "עליו"
– על יעקב מ"ש "והנה ה' נצב עליו"? מתקיים עליו. אמר ר' יוחנן:
הרשעים מתקיימים על אלוקיהם (בראשית מ"א)
"ופרעה חולם והנה עומד על היאור", אבל הצדיקים – אלוקיהם מתקיים עליהם, שנאמר "והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ה'
אלוקי אברהם…".

פירוש
יפה תאר
למדרש
רבה:

הרשעים מתקיימים על אלוהיהם – צריכים לעמוד ולשמור את אלוהיהם, אבל הצדיקים אלוקיהם מתקיים עליהם לשמרם.

פירוש
מתנות
כהונה
למדרש
רבה:

אלוקיהם מתקיים עליהם על דרך שאמרו חז"ל:
בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה.

רש"י:

ד"ה
נצב עליו:
לשמרו.

1.
כיצד יש להכריע בשאלה התחבירית של "עליו"
לפי לשון הכתובים על דרך הפשט?

2. **
השוה את דברי הרמב"ם ורש"י בשאלה א והסבר כיצד תלויה הכרעתם בשאלה "עליו – על מי?" בתפישתם את החלום כולו?

3. **
מהו ההבדל בין פרוש בעל יפה תאר לבין מתנות כהונה למדרשנו?

שאלות בטעמי המקרא

העורך:
מיכאל פרלמן

כ"ח
י"ח.

וישכם יעקב בבקר ויקח את–האבן אשר–שם מראשותיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על–ראשה.

בפסוק באים ארבעה פעלים (המתייחסים כולם לנושא אחד). פרט לפועל הראשון,
כולם קשורים ל-"אבן".
לפי ניתוח זה היינו מצפים לצירוף טעמים אחר. (או:
חלוקת הפעלים לפי 2:2 חלוקתו לפי 3:1)
מדוע פיסקו בעלי הטעמים כפי שפיסקו?

ראה
גם ל"ב
א'

וישכם
לבן
בבקר
וינשק
לבניו
ולבנותיו
ויברך
אתהם…

גם כאן נראה,
שלכאורה "וינשק"
קשור אל "ויברך"
ולא "וישכם"
אל "וינשק".

משוע מתחלקת הצלע אחרי הפועל השני (היינו אחרי המלה "ולבנותיו")?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנת השמונה עשרה (תשי"ט)

פרשת ויצא –
הבטחת ה' ונדרו של יעקב

כ"ח י"ד–כ"ב

א.
שאלות כלליות:

1. החוקר
Benno Jakob בירחון
Der Morgan משנת
1928 במאמרו על יעקב Der Aroeiter עמ'
241, מתפלמס עם מפרשים מסויימים מבני אומות העולם:
רק רצון רע הוא שהביא אותם (את הפרשנים הללו)
לראות ביעקב את המטריאליסט המנהל משא ומתן של מקח וממכר עם אלוהיו, כסוחר זריז. איזה סוחר זריז הוא זה הנודר: תן לי מאה ואתן לך עשרה?

הסבר במה נבדל הנדר הזה (וכן נדר חנה הדומה לו)
ממקח וממכר, מסחר חליפין וכדומה.

2. אברבנאל
מקשה על
נדר יעקב

איך נעשה יעקב בזה עובד על מנת לקבל פרס במאמרו: ""אם יהיה אלקים עמדי ושמרני…
ונתן לי" כך וכך – אז יהיה לי לאלוקים;
מכלל שאם לא יעשה לו כל זה,
לא יהיה לו לאלוקים ולא יעבדהו? ולא עשה אברהם זקנו כן,
אבל נתנסה כמה פעמים ועמד בהם.

א.
הסבר במה נבדלת שאלה זו מן השאלה הראשונה?

ב.
** מה עונים לשאלה זו שני החכמים במדרש המובא בזה:

בראשית
רבה ע:

ר'
אייבו ור' יונתן:
חד אמר: מסורסת היא הפרשה (היינו הדברים קרו שלא כפי הסדק שנכתבו,
תחילה התפלל "אם יהיה ה'
עמדי"
ואח"כ באו דברי ה' בחלומו "והנה אנכי עמך")
וחד אמר: על הסדר נאמרה מאן דאמר:
מסורסת היא "שכבר הבטיחו הקב"ה "הונה אנכי עמך"
והוא אומר "אם יהיה ה'
עמדי"
– אתמהה?
מאן דאמר, על הסדר נאמרה – מה מקיים "אם יהיה אלוהים עמדי"? אלא כך אמר יעקב: אם יתקיימו לי התנאים שאמר לי להיות עמדי. ולשמרני – אני מקיים את נדרי.

(שים לב: מהי חולשתה של תשובה ראשונה ובמה בכלל ניתן ישוב לקושיתנו בדברי התשובה השניה?!)

ב.
השוה:

1.**
נסה להסביר: למה הקדים בהבטחה השיבה הביתה להבטחת "כי לא אעזבך"
ואלו בנדר סיים בשיבה הביתה?

2.**
למה לא אמר יעקב בנדרו בהתאם לדברי הבטחת ה':
והשבותיך אל האדמה הזאת?

ג.
כח,
כ'.

ושבתי בשלום אל בית אבי

רש"י:

ד"ה
בשלום: שלם מן החטא,
שלא אלמד מדרכי לבן.

ומקשה
בעל
דבק טוב:

בגמ'
ברכות
ס"ד:
הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" לא "לך לשלום" שהרי יתרו שאמר לו משה "לך לשלום" עלה והצליח, ודוד אמר לאבשלום:
"לך בשלום" – הלך ונתלה. ואמר ר' אבין הנפטר מן המת אל יאמר לו "לך לשלום"… (אלא בשלום).

והטעם:
מפני שהאדם בהיותו בחיים מתנועע לשלמותו ולמת אומרים "לך בלשום" – באותה שלמות שקנה בזה העולם.
ולמה אמר יעקב "לך בשלום"?

ומישב
בעל
דבק טוב:

כי אמר יעקב:
ידעתי כי איני הולך להשיג שלמות מל;
והלואי שלא אפסיד משלמותי של עכשו, לפיכך פרש רש"י מה שפרש ~~

1. ענה שלא ע"פ דרך החריפות והפלפול – מה ראה רש"י לפרש כפי שפרש?

2. ענה שלא ע"פ דרך החריפות והפלפול – מדוע אמר יעשב "בשלום"
ולא "לשלום"?

ד.
כח,
כ

והיה
ה'
לי
לאלוהים.

רשב"ם:

שיסייעני בכל מעשי.

באור:
מאמר זה כולל כל הפרטים אשר מן "אם יהיה אלקים עמדי" עד "אל בית אבי"
וכן תרגם המתרגם לאשכנזית (מנדלסון):
"אונד זער עוויגע מיר אלס שוסצגוט ביי שסעהן ווירד".

ר'
ש.ר.
הירש:
יהא ה' – מדת הרחמים – המרעיף עלי חסדיו "לי לאלוקים", לא יהא רק הנותן, כי אם גם התובע ודורש.
לראות בקבה"ו לא רק את המרעיף חסדים כי אם את המחוקק, המעצב כל דמותי,
התובע ממני כוון כל צעדי בחיים והוצאת כל פרוטה מהוני כפי רצונו, זהו פרוש של "והיה ה' לי לאלוהים". וכן אמר ה'
לבני יעקב שגאלם משעבוד "להיות לכם לאלוהים"
– כדי שתחיו את חייכם המחודשים הפרטיים והצבוריים כפי רצוני.

העמק
דבר: ממשמעות הלשון הוא המסובב, כפירוש הרמב"ן ולא כפירוש רש"י.
ופירושו שלא יסמוך על כוחו ועוצם ידו,
רק יקח את ה' לנגדו תמיד שהוא ינהלתו, ובהיותו בחו"ל – ביית לבן – ולא היה מקום לבטוח על עצמו,
פשיטא שגם לטובת עצמו היה מבקש שה'
יהיה עמו ולא יעזבנו, אבל בהיותו בבית אביו אפשר לו לסמוך על עצמו,
על זה נדר נדרו, שגם אז יהיה ה' לו לאלוקים. אבל באמת זה הדבר "והיה לי לאלוקים"
אף על פי דעיקרו תלוי ברצון עצמו,
מכל מקום נדרש לזה סייעתא דשמיא, שיהיה השגחתו יתברך מוכן לפניו בכל עת,
על כן הוא תנאי ומסובב.
וכיוצא בזה נתבאר בספר שמות (י"ט,
ה'):
"והייתם לי סגולה".

1. מה קשה לכל הפרשנים האלה?

2. סדר את הפרשנים האלה לקבוצות והסבר מהי דעתה של כל קבוצה?

3. *
מהו לדעת בעל העמק דבר הדמיון בין פסוקנו ובין שמות י"ט ה' "והייתם לי סגולה מכל העמים"?

ה.
שאלות ברש"י

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, ענה לפי יכולתך והבנתך

גליונות לעיון בפרשת השבוע

בעריכת נחמה ליבוביץ שנת השלושים (תשל"א)

פרשת ויצא

פרק כ"ח

א.
שאלות ודיוקים ברש"י

חלום יעקב (פסוקים י"ב–י"ג)

אברבנאל
מקדים
לפירושו:

המראה הזה שהגיע ליעקב, ראוי שנדע מה ענינו והוראתו.
והנה ראינו בו דעות חלוקות.
וכמה מדרשות דרשו במראה הזה.

והנה לפניך אחדים:

תנחומא
ויצא:

אמר ר' שמואל בר' נחמן:
אלא שרי אומות העכו"ם,
שהראה לו הקב"ה ליעקב אבינו שר של בבל עולה 70 עוקים (שלבים)
ויורד,
ושר מדי חמשים ושנים ויורד,
ושל יון מאה ויורד ושל אדום עולה ולא ידע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר: "שמא לזה אין לו ירידה?"
אמר לו הקבה"ו (ירמיה ל'): "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל", כביכול אפילו אתה רואהו עולה ויושב אצלי – משם אני מורידו!
שנאמר (עובדיה א') "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאום ה'".

א.
הסבר את פרטי החלום לפי פירוש המדרש הזה:

ב.
מה ראה האמורא לומר על שרו של אדום שיעקב רואה אותו עולה ואינו יורד?

ג.
נחלקו המפרשים בפירוש (פ'
י"ג)
"והנה ה' נצב עליו", אם יש לפרשו עליו – על הסלם,
או יש לפרשו עליו – על יעקב.
כיצד תופש המדרש הזה את המלים "נצב עליו"?

תנחומא
שם (וכן
ויקרא
רבה כ"ט):

א"ר ברכיה: הראה הקב"ה ליעקב שרו של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד,
אמר הקב"ה ליעקב: "יעקב,
למה אין אתה עולה?" באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: "כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה?!"
א"ל:
"אם אתה עולה,
אין לך ירידה!"
לא האמין ולא עלה. ר"ש בן יוסי היה דורש:
(תהילים ע"ח):
"בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו".
א"ל הקבה"ו:
אלו עלית והאמנת (נוסח ויקרא רבה:
"אלו האמנת ועלית"
– ושים לב 1),
לא היתה לך ירידה לעולם,
אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד'
מלכויות בעולם הזה.
א"ל יעקב: "יכול לעולם"? א"ל:
"אל תירא עבדי יעקב" ואל תחת ישראל,
כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מגליא ומאספנמיא ומחברותיה. ושב יעקב – מבבל ושקט – ממדי,
ושאנן – מיון,
ואין מחרידו מאדום.

והשוה
רמב"ם
הלכות
יסודי
תורה ז'
הלכה
ג':

הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה,
דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכויות ושעבודן.

א.
** מה ההבדל בין פתרון החלום ע"פ המדרש שהבאנו ראשונה לבין פתרון החלום ע"פ המדרש הזה?
ועיין עלון ההדרכה.

ב.
הרמב"ן
בפירושו
למקומנו
ד"ה
והנה סלם
(החל
מן "ועל
דעת ר'
אליעזר…")
מביא את המדרש הראשון ולא השני.

והנה
סלם –
… ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם,
כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם,
וזה טעם "מלאכי אלהים" כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג)
שר מלכות יון,
ושר מלכות פרס,
והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם אמרו (שם בפדר"א)
הראה לו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן,
הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד,
והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד,
והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד,
אמר לו יעקב אך אל שאול תורד (ישעיה יד טו),
אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר וגו'
(עובדיה א ד):

התוכל להסביר סיבת הדבר?

ג.
לשני המדרשים (וכן לעוד כמה פירושים אחריו בפתרון החלום)

מתנגד
אברבנאל:

וכבר יתחייב אליהם (אל פירושי החלום השונים המובאים בפירושו) ספק שלא ימלט ממנו איש והוא, שתהיה המראה הזאת בלתי מתיחסת לענין יעקב,
שהיה בורח מפני עשו אחיו מפחדו שיהרגהו על הברכה אשר ברכו אביו, והמראה אשר ראה לא תתיחס לזה כלל,
להראות שהמלאכים אשר לווהו בארץ לא ילווהו חוצה לארץ (= כפירושו של רש"י)
או ממשלה ארבע מלכויות שהיה אחרי זה יותר מאלף שנה… כי הנה כל הדברים האלה עם היותם השגות אמיתיות,
לא היו מתיחסים ליעקב, ולא מצינו שהראה אותם הקב"ה לאברהם ולא ליצחק. ולמה זה להראותו ליעקב? כל שכן שלא היתה המראה הזאת מתיחסת לזמן ולא למקום שהגיע לו שם,
ר"ל בדרך בברחו ובלילה בהיותו לן על אותם אבנים ששם מראשותיו.
ויותר ראי להראותו אליו בהיותו יושב אהלים בבית אביו או במדרשו של שם ועבר, לא באישון לילה ואפלה ובהיותו כאורח נטה ללון?!

*
התוכל ליישב קושייתו בהסירך תלונתו מעל המדרשים שהובאו לעיל?