גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשרים וארבע (תשכ"ה)
וישלח – נשות עשו
פרק לו
א.
לו ב:
עשו
לקח
את
נשיו
מבנות
כנען
את
עדה
בת
אילון
החתי
ואת
אהליבמה
בת
ענה
בת
צבעון
החוי:
פסוק ג:
ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות:
השווה:
כו,
לד:
ויהי
עשו
בן
ארבעים
שנה
ויקח
אשה
את
יהודית
בת
בארי
החתי
ואת
בשמת
בת
אילן
החתי:
כח,
ט:
וילך
עשו
אל
ישמעאל
ויקח
את
מחלת
בת
ישמעאל
בן
אברהם
אחות
נביות
על
נשיו
לו
לאשה:
ראב"ע
כו, לד:
יהודית:
שם,
ולא הוליד ממנה.
בשמת:
היא עדה ויש לה שני שמות, ובמקרא נמצאים למאות כן.
לו,
א:
הוא
אדום: … ואל תתמה על עדה ובשמת שיש לה שני שמות,
כי כן שם אביה. גם שם אביה בדברי הימים איננו כמו בספר מלכים,
כי שני שמות היו לה,
גם לאביה.
(ועיין מלכים–א טו, ב;
דה"י–ב יא, כ;
דה"י–ב יג, ב.)
רמב"ן
לו, ב:
… ויתכן לומר כי השתים נשים ההם מתו בלא בנים,
אולי נענשו בעבור שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה, ונשא אחות אשתו בת אלון,
ואחרת,
אהליבמה בת ענה,
אבל בת ישמעאל אחות נביות,
בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקדש,
מחלת,
קרא את שמה בשם הנכבד אשר היה לאשתו הראשונה,
מלשון בשמים, כי היתה חביבה עליו בעבור שהיתה ממשפחתו,
ואיננה רעה בעיני יצחק אביו.
רשב"ם
לו, ב:
עשו
לקח את
נשיו
מבנות
כנען: המדקדק יתן לב,
כי בפרשה ראשונה של תולדות יצחק (כו,
לד)
נאמר:
יהודית בת בארי החתי, בשמת בת אילון החתי, מחלת בת ישמעאל;
ובפרשה זו לא הוזכרה בת בארי כלל,
לא שמה ולא שם אביה,
אבל אילון וישמעאל אביהן של שתי נשיו הראשונות הוזכרו,
שהוחלפו שמות הבנות כאשר מצינו בכמה מקומות:
בשמת בת אילון – נקראת כאן עדה בת אילון,
ומחלת בת ישמעאל – נקראת כאן בשמת.
לכן יש לומר יהודית בת בארי מתה בלא בנים אבל בת אילון ובת ישמעאל היו להם בנים המפורשים כאן.
ואהליבמה בת ענה בת צבעון החוי, לקח אח"כ אחר שהלך לו לשבת בהר שעיר ונתחתן בבני שעיר החוי,
ככתוב לפנינו (כ,
כד–כה)
כי אהליבמה היתה בת ענה בת צבעון בן שעיר החורי, וגם תמנע פילגש אליפז כתובה שם בבני שעיר. ולפי שאהליבמה אשתו אחרונה היתה,
לפיכך מזכיר אותה ואת בניה בכל הפרשיות האלו לבסוף.
שד"ל:
בשמת
בת ישמעאל:
למעלה נקראת מחלת,
ונראה לי כי שני השמות עניינם אחד,
כי "מחלת"
לשון "מתוק"
בלשון ארמית; תרגום של מתוק – "חולי",
וכן "בושם"
בארמית עניין "מתיקות".
1.
בשתי דרכים שונות מנסים כל המפרשים הנ"ל ליישב את הסתירה, מה הן שתי הדרכים, ולמה לא ילכו בדרך אחת משתי הדרכים ביישוב הסתירות שבין כל השמות?
**
2. פרשני
ראב"ע
מתקשים
בדבריו
האחרונים (המסומנים –
מודגשים)
ונחלקו
בהסבר
המילים,
תן
שני
פירושים
לדבריו
אלה.
*
3. לפי
דעת
בנו
יעקב
לא
רצתה
התורה
לספר
על
לקיחת
עשו
את
אהליבמה
לפני
כן,
(בפרק
כו)
כי
חשוב
היה
לה
להודיענו
התחתנותו
זו
של
עשו
אחרי
המסופר
בפרק
לד!
הסבר מה מלמד אותנו מקומו של פסוק זה אחרי פרק לד דווקא?
4.
הרשב"ם נותן סיבה לדבר, למה מזכיר הכתוב "את אהליבמה ואת בניה בכל הפרשיות האלה לבסוף. הסבר,
למה אפוא הוזכרה בפסוק ב לפני בת ישמעאל?
**
5. הסבר למה לא מוזכר בפרקנו (פסוק ג) ישמעאל בן אברהם ומוזכר שמו של אברהם בפרק כח פסוק ט?
והשווה פסוק א בפרקנו לפרק כה פסוק יב!
ב.
מדברי האגדה:
מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב:
תנו רבנן: (במדבר טו, ל)
"והנפש אשר תעשה ביד רמה"
– זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר:
וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו, כב)
"ואחות לוטן תמנע",
(לו,
יב)
"ותמנע היתה פילגש לאליפז"?? (בראשית ל, יד ) "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה"?? יצאה בת קול ,ואמרה לו:
(תהלים נ, כ–כא)
"תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי":
"אֵלֶּה
עָשִׂיתָ
וְהֶחֱרַשְׁתִּי
דִּמִּיתָ
הֱיוֹת
אֶהְיֶה
כָמוֹךָ
אוֹכִיחֲךָ
וְאֶעֶרְכָה
לְעֵינֶיךָ":
ועליו מפורש בקבלה:
(ישעיהו ה, יח)
"הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חטאה".
מאי כעבות העגלה?
אמר רבי אסי:
יצר הרע, בתחלה דומה לחוט של כוביא (קורי עכביש) ולבסוף דומה לעבות העגלה.
ודאתן עלה (כיוון שהגענו לעניין זה) , "אחות לוטן תמנע"
מאי היא? – תמנע בת מלכים הואי, דכתיב (בראשית לו, כט ) "אלוף לוטן; אלוף תמנע "(לו,
מ).
וכל אלוף –
מלכותא בלא תאגא היא.
בעיא לאיגיורי (רצתה להתגייר), באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה,
הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה:
מוטב תהא שפחה לאומה זו,
ולא תהא גבירה לאומה אחרת.
נפק מינה עמלק,
דצערינהו לישראל (שהציק לישראל). מאי טעמא –
דלא איבעו להו לרחקה (שלא היה עליהם להרחיקה).
"וילך ראובן בימי קציר חטים",
אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל.
פירושי
רש"י
מסכת
סנהדרין
דף צט
עמוד ב:
מלכותא בלא תגא:
שר גדול אלא שאינו מעוטר,
וכיון דתמנע היתה אחות מלך – ודאי בת מלך היא.
מוטב שאהיה שפחה לאומה זו:
לבני אברהם יצחק (ויעקב)
שהן יראי שמים – ולא אהיה גברת לאומה אחרת,
ולכך נעשית פילגש לאליפז בן עשו שהיה מזרע יצחק.
לרחקה:
מתחת כנפי השכינה,
שהיה להם לגיירה.
בימי קציר חטים:
לאחר שקצרו השדה שהכל רשאין ליכנס בתוך שדה חבריהן.
בראשית
רבה פרשה
פב, יד:
"ותמנע
היתה
פילגש
לאליפז
בן עשו",
תני רבי שמעון בן יוחאי:
למה לי לדרוש ולומר "ותמנע היתה פילגש לאליפז"? להודיע שבחו של ביתו של אברהם אבינו,
עד היכן היו המלכויות ושלטונים רוצים להידבק בו. ומה היה לוטן?
הוא היה אחד מן השלטונים שנאמר: "אלוף לוטן" וכתיב "ואחות לוטן תמנע;(כב)
ותמנע היתה פילגש לאליפז(יב),
אמרה:
הואיל ואיני כדאי להינשא לו לאשה, אהה לו לשפחה.
והרי הדברים קל וחומר: מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצווה אחת, ע"י שהיה מכבד את אביו,
היו מלכיות ושלטוניות רוצות להידבק לו, על אחת כמה וכמה שיהיו רוצין להידבק ביעקב אבינו הצדיק, שקיים את כל התורה כולה.
ילקוט
שמעוני
פרשת
האזינו
סימן
תתקמ"ח:
(דברים לב, מז)
"כי לא דבר ריק הוא מכם", אין לך דבר ריקם בתורה,
שאם תדרשנו, שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
שהרי אמרו: למה נכתב "ואחות לוטן תמנע";
"ותמנע היתה פלגש לאליפז"? לפי שאמרה: אין אני כדאי שאהיה לו לאשה, אהיה לו לפלגש".
והרי דברים קל–וחומר,
ומה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת ע"י שהיה מכבד את אביו היו מלכיות ושלטוניות רוצות להידבק לו,
על אחת כמה וכמה שיהיו רוצין להידבק ביעקב אבינו הצדיק שקיים את כל התורה כולה,
שנאמר (בראשית כה, כז)
"ויעקב איש תם".
1.
הסבר,
מה ראו חכמים לגנות את מנשה על שאלתו והלא גם רבי שמעון בן יוחאי שואל אותה שאלה?
2. מה המשותף לשני הפסוקים שעליהם לגלג מנשה?
3. מהו הלימוד, הלקח,
מוסר ההשכל שניתן ללמוד מפסוק תמוה זה שבפרקנו לפי דעת כל אחת משלושת המקורות המובאים לעיל?
4.
היכן מצינו בספר בראשית ובדברי חז"ל מספר בראשית אותה תופעה,
"שהיו מלכים ושלטונין רוצים להידבק בו"?
השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ה]
וישלח – נשות עשו
פרק לו
פרק זה, אשר מרובות ושונות הן הבעיות הקשות המתעוררות על ידי פסוקיו, לא עסקנו בו עדיין בגיליונינו;
בחרנו הפעם בשתי בעיות בלבד,
בשמות נשות עשו העומדות בסתירה לשמות הכתובים בפרק כו וב–כח,
ובשאלה הגדולה לטעמו ונחיצותו של פירוט זה בבני עשו ונשותיהם ופלגשותיהם.
לשאלה
א נוסיף
כאן את
דברי ספר
הישר
המעבד
מסורות
אגדה
שונות
אשר הגיעו
אליו:
( **) עמ'
53v ) ועשו היה איש מחשבות ומרמות וצודה את לב כל אדם, וגונב את דעתם,
ויהי עשו איש גיבור חיל בשדה, ויהי מימים וילך עשו אל ארץ שעיר לצוד כפעם בפעם וילך ויבוא עד שדה שעיר הוא שדה אדום. וישב שם עשו בארץ שעיר לצוד בשדה ימים וארבעה חדשים. וירא שם עשו בארץ שעיר בת איש כנעני ושמה יהודית בת בארי (בראשית כו, לד)
בן עפר (בראשית כה, ד)
ממשפחת חת בן כנען, ויקחה עשו לאשה,
בן ארבעים שנה היה בקחתו תה, ויביאה חברונה ארץ מגורי אביו וישב שם …
(עמ'
54r ) וישטום עשו את יעקב אחיו על הברכה אשר ברכו אביו ויחר אפו עליו מאד. ויירא יעקב מפני עשו ויקם ויברח בית עבר בן שם ויסתר שם מפני אחיו … ויתחבא יעקב בבית עבר מפני עשו אחיו ארבע עשרה שנה וילמד שם עוד יעקב את דרכי ה' ומצוותיו.
ועשו ראה כי ברח יעקב וימלט מידו וכי לקח יעקב את הברכה בערמה,
ויתעצב מאד ויחר לו גם על אביו וגם על אמו ויקם גם הוא ויקח את אשתו וילך ארצה שעיר מפני אביו ואמו וישב שם. (עמ'
54v )וירא שם עשו עוד אשה מבנות חת ושמה בשמת בת אלון החתי (בראשית כו, לה ) ויקחה לו לאשה על אשתו.
ויקרא עשו את שמה עדה לאמר: "עדה ממני הברכה בעת ההיא".
וישב עשו בארץ שעיר ששה חדשים ופני אביו ואמו לא ראה.
ויהי אחרי כן ויקח את נשיו ויקם וישב ארצה כנען. ויושב עשו את שתי נשיו חברונה בית אביו. ותהיינה נשי עשו מכעיסים ומקציפים את יצחק ואת רבקה במעשיהם, כי לא הלכו בדרכי ה'
ויעבדו את אלוהי אביהן עץ ואבן אשר למדום אביהן …
ויהי בימים ההם ותהר עדה אשת עשו ותלד לו בן ויקרא עשו את שם בנו הנולד לו אליפז, ועשו בן ששים וחמש שנים בלדת אותו…
(עמ'
55v) בעת ההיא כראות עשו כי ברך יצחק את יעקב וכי ציווהו לא תקח אשה מבנות הכנעני, וכי רעות בנות כנען בעיני יצחק ורבקה (כו,
ו),
וילך הוא אל ישמעאל דודו ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות על נשיו לו לאשה (כח,
ח–ט).
(פרשת ויצא עמ'
56v) … ובשנה השלישית לשבת יעקב בחרן ילדה בשמת בת ישמעאל אשת עשו לו בן ויקרא את שמו רעואל.
… ובשנה החמישית מתה יהודית בת בארי אשת עשו בארץ כנען ובנים לא היו לה כי אם בנות.
ואלה שמות בנותיה אשר ילדה לעשו: שם הגדולה מרצית,
ושם הקטנה פועית.
ויהי כאשר מתה יהודית וינחם עשו וילך שעירה לצוד ציד בשדה כפעם בפעם וישב עשו בשעיר ימים רבים.
ובשנה הששית לקח עשו את אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי על נשיו לו לאשה,
ויביאה עשו ארצה כנען ותהר אהליבמה ותלד לעשו את יעוש, ואת יעלם ואת קרח, בנים שלושה.
ותהי מלחמה בימים ההם בארץ כנען בין רועי מקנה עשו ובין רועי מקנה יושבי הארץ הכנעני, כי היה מקנה עשו ורכושו רב מאד משבת בארץ כנען בבית אביו, ולא יכלה ארץ כנען לשאת אותו מפני קניינו. ויהי כראות עשו כי גדלה מלחמתו עם יושבי הארץ הכנעני, ויקם ויקח את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו ואת מקנה קניינו ואת כל רכושו אשר רכש בארץ כנען, (עמ'
57r) וילך אל ארץ שעיר מפני יושבי הארץ ויגר שם עשו הוא וכל אשר לו בארץ שעיר. אך מיום ליום ומחודש לחודש יבוא עשו ארצה כנען לראות את אביו ואמו.
ויתחתן עשו את החורים ויתן את בנותיו לבני שעיר החורי … ויתן את מרצית בתו הגדולה לענה בן צבעון אחי אשתו,
ואת פועית נתן לאצר בן בלהן החורי,
וישב עשו בהר שעיר הוא ובניו ויפרו וירבו מאד.
מעניינת היא דעתם של קייל ודליטש (1872
) Keil, C. F. & Delitzsch F., בפירושם לספר בראשית,
המוצאים סמך לזיהוי שבין יהודית לבין אהליבמה (על אף שמות האבות השונים)
ביחזקאל פרק כג.
נוסיף
לשאלת
השמות
את דברי
אליהו
בן אמוזֵג
בפירושו:
בראשית יא, כט:
ואבי יסכה: לפי חז"ל יסכה זו שרה. וכן אמרו: קטורה זו הגר.
ודרך כלל רבו מהרבה האנשים שעליהם אמרו בתלמוד ובמדרשים,
שיש להם שמות הרבה, ומכללם המלכים. ובאמת ידענו מחקירת קדמוניות שכן היה מנהג מפורסם אצל קצת מגדולי אומות העולם,
וביחוד ידענו ממלכי מצרים שכל אחד היה נקרא בשניים או שלושה שמות; וקלימינס האלכסנדרי ברור מילל על כל מצרי ומצרי בהתחנכו לסתרי דתו (מיסטרי)
היה נקרא בשם אחר … ורבות ממליצות התורה לא יובנו כי אם במונח זה, ועל פי המנהג המפורסם שזכרנו,
וכן (ישעיהו סה, טו)
"ולעבדיו יקרא שם אחר"; (הושע ב, יח)
"והיה ביום ההוא,
נאום ה', תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי".
בראשית
לו, ג:
ואת בשמת: גם זו מן הראיות להיקרא הקדמונים בשמות רבים, כמו שכתבתי בפירוש "ויקח אשה ושמה קטורה", ועתה רואה אני לקדמון אחד צרפתי שהטיח דברים קשים נגד שלמות כתבי הקודש מכח הסתירות בשמות וכיוצא,
ובכל זאת לא יכול להתאפק מלהודות בדברים האלה המסכימים הסכמה נפלאה למדרשיהם של קדמונינו.
Je
ne m'arrךte
pas א la diversitי des noms … les noms
n'יtaient
que des epithךtes
chez les Orienteau*;
les mךmes
personnes en avaient plusiers, en changeaient selon les occasions, et
c'est ce qu'on peut confirmer par un grand nombres d'e*emples.
(*
Astruc
– Conjecturs sur le Pentateuque p31.3
____________________
*)
תרגום
דברי
אסטרוק:
לא אתעכב על שוני השמות … אצל עמי המזרח לא היו השמות אלא כינויים. אותם אישים היו בעלי שמות שונים, והמירו שמותיהם לפי ההזדמנויות השונות. ודבר זה ניתן לאשרו ע"י הרבה ראיות מוכיחות.
ובן אמוזג מוסיף כאן: כדי להראות כמה מתאימים דברי החוקר הנ"ל עם דברי חכמינו? כגון:
"שבע שמות נקראו לו ליתרו",
ועוד:
בתחילה נקראה כך,
ולבסוף נקראו כך.
**)
(העמודים ע"פ ספר הישר,
דפוס ויניציאה, שפ"ה 1625 , צילום בהוצאת הסורבון,
פריז תשמ"ו)
[
המביא לדפוס טוען שבכל מקום שכתוב "הלא היא כתובה על ספר הישר" כתוב בספר זה.
(יהושע פרק י פסוק יג:
הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר )
הספר מתחיל בהקבלה לבריאת האדם ומסתיים בהקבלה לפרק ראשון בספר שופטים.
בסיני 79 כתב א. רוזנטל,
"חידות הדפסתו של ספר הישר".
י.
דן הוציא מהדורה של ספר הישר והקדים לה מבוא]