גיליונות נחמה – בראשית 50

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה שלישית (תש"ד)

פרשת ויחי

פרק נ' ט"ו–כ'

א.
נ,
מז

רש"י נ, טז

אביך
צוה –
(ב"ר יבמות סה)
שינו בדבר מפני השלום כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו:

1. מהו הקשי בפסוקנו?
רש"י מתרצו כדרך המדרש והגמרא.

(ועיין
גם שד"ל:
ויבך
יוסף: הבין כי אחיו הם הם ששלחו השליחים ושמו הדברים בפיהם ולא יעקב צוה כל זאת,
שאם היה בדעתו לצוות על זה הי אומר לו בחייו. על כן בכה בראותו צרת אחיו היראים לנפשם ומוכרחים להמציא תחבולות להינצל מחרון אפו).

עיין:

רמב"ן מ"ב ל"ד

ואת
הארץ
תסחרו –
שינו לו בדבר מפני השלום כדי שישמע אליהם לשלח אתם בנימין,
כי ברצונם מיד היו חוזרים לולי שאמר לא ילך בני עמכם וכן אמרו לו אחיכם האחד הניחו אתי, ולא הגידו לו מאסרם ולא מאסר שמעון ויתכן שאמר להם יוסף ואת הארץ תסחרו, ולא סיפרו הכתוב,
וטעמו שתביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה ולא אקח מכס סחורתכם כי איטיב לכם תחת בשתכם:

וכן שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו (להלן מג ז),
התנצלות לאביהם –
או כאשר אמרו לו כלנו בני איש אחד נחנו,
אמר להם לא כי באמת ערות הארץ באתם לראות,
והגידו לי אם אביכם חי ואם יש לכם עוד אח, כי אחקור עליכם ואדע מה אתם ואז ענו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד והוא בארץ כנען היום,
כי עודנו חי והקטן עמו והאחד איננו והוא מה שאמר יהודה (להלן מד יט)
אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח וכן במקומות רבים יקצר במעשה או בסיפור כאשר הזכרתי (לעיל כד כב,
לא ז):

ורש"י כתב תסחרו,
תסבבו,
וכל לשון סחורה וסוחרים על שם שמסבבים אחר פרקמטיא – נראה שרצה הרב להזהר מזה שלא אמרו אלא שיהיו רשאים לסבוב הארץ ולשבור בר כרצונם תמיד, ולא פירש כן (לעיל לד י)
שבו וסחרוה, ויסחרו אותה (שם פסוק כא):

הקושי בפסוקנו ובפסוקים המובאים ברמב"ן אחד הוא.
מה היא הדרך השניה שמציע הרמב"ן לפתרון הקשי,
שלא כדרך רש"י כאן?

האפשר לתרץ גם את מקומנו בדרך זו?

(עיין גם:

רמב"ן ו' י"ח

והקמתי את בריתי – אמר רבי אברהם לאות כי השם נשבע לו שלא ימות במבול הוא ובניו ואם לא נכתב תחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה תורה (דברים א כב)
נשלחה אנשים לפנינו ומלת והקימותי,
שאקיים שבועתי …

רמב"ן לא ז'

ואביכן
התל בי
והחליף
את משכורתי
– זה היה אמת,
ואם לא ספרו הכתוב מתחלה,
וכן אמר לו ותחלף את משכורתי עשרת מונים (להלן פסוק מא),
וכזה במקומות רבים בתורה ובפרשה הזאת למעלה לא ספר שנתנה לאה את הדודאים לרחל:

רמב"ן מ"ב כ"א

אשר
ראינו… או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר:

רמב"ן ויקרא ט'
ב'

ויאמר
אל אהרן
קח לך
עגל בן
בקר –
נצטווה משה רבינו בקרבנות הללו,
כמו שאמר בסוף,
זה הדבר אשר צוה ה'
תעשו,
ואם לא נזכר זה וכן ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו למשמרת (שמות טז לב)
וכן אנכי האל בית אל (בראשית לא יג)
ספר יעקב זה ואם לא נזכרה האמירה לו וכבר הראיתיך בפרשיות של מצות הפסח כאלה רבות:

2.
דברי רש"י אלה לקוחים מגמ' יבמות ומבראשית רבה.
השוה את דבריו למקורותיו והסבר את השנויים בין לשונו ובין לשונם ובינם לבין עצמם? (בין הגמ' למדרש)

יבמות
ס"ה:

אמר ר' אליעא משום ר'
אלעזר בר' שמעון:
מותר לו לאדם לשנות בדבר שלום, שנאמר:
אביך צוה… כה תאמרו ליוסף אנא שא נא… נא…

בראשית
רבה ק
(ט):

ר'
שמעון בן גמליאל אומר: גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים.
הה"ד:
"ויצוו אל יוסף לאמור אביך צוה…" – והיכן צוה? לא מצינו שצוה!

3. למה אמרו האחים "אביך"
ולא אמרו "אבינו"?

ב.
נ,
יז.

ר'
שמשון
רפאל
הירש
ועוד מפרשים מבדילים בין חלק הפסוק "אנא שא נא – גמלוך"
שהם הדברים הנאמרים בשם האב לבין חלק הפסוק "ואנא שא נא…
אביך"
שהם דברי האחים.
באר את השנויים בין דברי האב:

ג.
נ,
י"ז.

ויבך יוסף בדברם אליו.

מה הייתה סבת בכייתו אם לא נקבל את דעת שד"ל הנ"ל?

ד.
נ,
י"ט.

התחת אלוקים אני.

עיין:

רש"י
נ, י"ט

כי
התחת
אלהים
אני –
שמא במקומו אני בתמיה אם הייתי רוצה להרע לכם כלום אני יכול והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה והיאך אני לבדי יכול להרע לכם:

ראב"ע
נ, י"ט

ויאמר
הגאון
כי התחת
אלהים
אני –
כאילו אני במקום אלהים שנפלתם לפני ותאמרו אנחנו עבדיך:

ספורנו
נ, י"ט.

התחת
אלהי' אני
– האמנם אני דיין תחתיו שאדון אחר גזרותיו ואעניש מי שהיה שליח מאתו לעשותם כמו בית דין המבטל דברי ב"ד חבירו. כי אמנם הייתם שלוחיו בזה בלי ספק כענין לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים:

שד"ל:

הקב"ה בוחן לבות והוא דן את האדם לא לבד על פי מעשיו אך גם על פי מחשבותיו,
אבל בן אדם אין לו אלא מה שעיניו רואות,
וכן אני לא אוכל לשפוט אתכם על הכוונה, אלא על המעשה,
והנה אם חשבתם עלי רעה,
מחשבה שלם לא נתקיימה, אבל מחשבת האל נתקיימה, והיא הייתה לטובה,
והנה אין אתם צריכים להשפיל עצמכם לפני ולבקש והנה זו אחת מן הטובות הנמשכות האמונה באלוקים ובהשגחתו,
כי האדם שלום במעשיו, אבל השלמת הפעולה איננה בידו,
אלא בידי שמים ואם זומם רשע לצדיק ומבקש להרע לו, ה'
לא יעצבנו בידו ושנאת הרשע תהיה סבה להצלתם הצדיק.
ומי שזאת אמונתו לא יכעס על שום אדם ולא ישנא שום אדם.

מי מהם הקרוב – לדעתך – ביותר לפשט ומתאים לרוח הפרקים האלה?

ה.
נ,
כ'

ספורנו

ואתם
חשבתם
עלי רעה
– הנה פעולתכם היתה בשגגה שחשבתם אותי לרודף ואם היה זה האמת היה פעולתכם בדין:

אלהים
חשבה
לטובה –
המציא בכם זאת השגגה לתכלית טוב:

במה נוטה ספורנו מדרך הפשט ומה המריצו לפרש כך?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ –השנה השתים עשרה (תשי"ג)

פרשת ויחי

פרק נ'

עיין לפרק זה גם גליון ויחי תש"ד,
בייחוד שאלות א1,
3

א.
שאלה כללית

1.
באלו כינויים מכונה יעקב אבינו בכל הפרק?

2.
התוכל להסביר בחירת הכינויים האלה במקומותיהם?

(שאלה מסוג זה עיין גליון חיי שרה תש"ז שאלה ב)

ב.
שאלות ודיוקים ברש"י

ג.
נ,
י"ז.

ויבך יוסף בדברם.

הסבר,
מהי סיבת בכיתו במקום זה והאם דומה בכיו זה לאחד מבכיותיו שבפרשת מקץ–
ויגש?
(ועיין גליון מקץ שנה זו שאלה א).

ד.
נ,
י"ט–כ'

רש"י
נ, יט

כי
התחת
אלהים
אני –
שמא במקומו אני בתמיה אם הייתי רוצה להרע לכם כלום אני יכול והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה והיאך אני לבדי יכול להרע לכם:

רשב"ם
נ, כ

אלהים
חשבה
לטובה –
הקב"ה גרם לכם ואתם לא פשעתם כי לטובתכם נתכוין הקב"ה:

מהו ההבדל שבין דעות שני הפרשנים האלה בקשר שבין פטור י"ט לפטור כ'?

ה.
נ,
כ'.

ואתם חשבתם עלי רעה

מדרש
לקח טוב:

מכאן שהתוכחה נאה,
שמתוך התוכחה באה האהבה. וכן הוא אומר (משלי כ"ז ה') "טובה תוכחה מגולה מאהבה מסותרת".

מה הקשי בפסוקנו שאותו רצה הדרשן ליישב?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. ענה לפי יכולתך והבנתך.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ –השנה החמש עשרה (תשט"ז)

פרשת ויחי

פרק נ'
ט"ו–כ'

ט"ו.
ויראו
אחי
יוסף
כי
מת
אביהם
ויאמרו:
לו
ישטמנו
יוסף…

ט"ז.
ויצוו
אל
יוסף
לאמור:
אביך
צוה
לפני
מותו…

בראשית
רבה ק
(ט):

ר'
שמעון בן גמליאל אומר: גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים.
הה"ד:
"ויצוו אל יוסף לאמור אביך צוה…" – והיכן צוה? לא מצינו שצוה!

יבמות
ס"ה
ע"ב:

אמר ר' אליעא משום ר'
אלעזר בר' שמעון:
מותר לו לאדם לשנות בדבר שלום, שנאמר:
אביך צוה… כה תאמרון ליוסף אנא שא נא…

רש"י
ט"ז

ד"ה
אביך
צוה: שנו מפני השלום,
כי לא צוה יעקב כן,
שלא נחשד יוסף בעיניו.

רמב"ן
בראשית
מ"ה
כ"ז

ד"ה
וידברו
אליו את
כל דברי
יוסף… נראה לי על דרך הפשט,
שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים,
כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם,
אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם…
ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו.
ולכך נאמר "ויצוו אל יוסף"
לאמור:
אביך צוה לפני מותו לאמור…
אנא שא נא פשע אחיך…"
(בראשית נ' ט"ז–י"ז),
ואלו ידע יעקב בענין הזה,
היה ראוי להם,
שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו,
ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.

(והשוה לדברי הפסיקתא רבתי:

הרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו, ולא נכנס אצלו בכל שעה?!
שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו:
"אביך חולה", לא היה יודע?
אלא להודיעך צדקו,
שלא רצה להתיחד עם אביו,
שלא יאמר לו:
האיך עשו בך אחיך? – ומקללם…
לפיכך לא היה הולך אצל אביו כל שעה.)

לדברי
מדרש רבה
מקשה בעל
יפה תאר:

"לא מצינו שצוה"
– והלא מצינו כמה מילי דלא כתיבי בדוכתייהו וילפינן להו (= שלא נאמרו במקומם ולמדנום) מספורים אחרים כמו (דברים א' כ"ב)
"ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו",
שלא נזכר כך במקומו וכאלה רבים. ומנא לו דלא צוה באמת?

א.
הסבר מהי קושייתו.

ב.
הבא עוד דוגמאות מן התורה,מאלה שאמר עליהם "וכאלה רבים".

ישב קושייתו והוכח שבאמת "לא ציוה".

2.
השוה את דברי רש"י לדברי מקורו בבראשית רבה והסבר מה שנה בניסוח הדברים, ומה סבת השנויים.

(השוה גם בגליון דברים תש"ד שאלה אחרונה)

3.**
למה הביא הרמב"ן את דבריו אלה לפרשת ויגש מ"ה כ"ז ולא הביאם במקומנו, מה קשי רצה ליישב שם בדבריו?

4.
השוה לדברי רש"י כאן (וכן לדברי רמב"ן ופסקתא) את דברי רש"י בפרשתנו:

מ"ט
ו'

ד"ה
וברצונם
עקרו
שור: רצו לעקור את יוסף, שנקרא בכור שורו הדר לו.

מ"ט ט'

ד"ה
מטרף: ממה שחשדיך ב"טרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו" – וזהו יהודה שנמשל לאריה

ד"ה
עלית: סלקת עצמך, ואמרת (ל"ז כ"ו)
"מה בצע?"

מ"ט
כ"ג

ד"ה
וימררוהו: אחיו

ד"ה
ורובו: נעשו לו אחיו אנשי ריב.

האין דבריו אלה סותרים לדבריו שהבאנו לעיל בפרשתנו נ'
ט"ז?

5. אם כדברי חז"ל שהיו כל דבריהם בדויים – ההבין יוסף שזו בדותא או האמין שזו צואת אביו?
ולמה בכה?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ –
השנה השבע עשרה (תשי"ח)

פרשת ויחי

פרק נ'

עיינו גם גליון ויחי תשט"ו!

א.
מדברי המדרשים:

1.
ויראו
אחי
יוסף
כי
מת
אביהם

בראשית
רבה פ"ג:

ר'
לוי אמר: שלא זמנם לסעודה.
אמר ר' תנחומא:
הוא לא נתכון אלא לשם שמים. אמר:
"לשעבר אבא מושיבני למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור,
ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהם." והם לא אמרו כן, אלא:
"לו ישטמנו יוסף".

משנת
ר' אליעזר
פרק ז'
(הוא
מדרש
אגור) על
פי כשר:
תורה
שלמה
ויחי
סעיף ג'

אמר ר' שמעון:
בתורה,
בנביאים ובכתובים מצינו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי המקום:

מן התורה מנין?
שנאמר (במדבר ל"ג)
"והייתם נקיים מה'
ומישראל"…
וכן הוא אומר:
"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם", מה ראו? אמר ר' יצחק:
ראו את יוסף כשחזר מלקבור אביו, הלך והציץ בתוך הבור, והוא לא נתכוון אלא לשם שמים. אמר:
"כמה נפלאות עשה לי הקבה"ו שהצילני מן הבור הזה!"
ואם לא ידעו מה היה בלבו ואמרו "לו ישטמנו".

א.
מה הקשי בפסוקי פרקנו שבאו שני המדרשים לישב?

ב.
בשני כוונים שונים מיישבים המדרשים את הקשי.
מה הם?

ג.
לדעת שני המדרשים לא הבינו האחים את התנהגות יוסף ופרשוה בכוון המנוגד לכונות יוסף. מה גרם לאי הבנה זו?

ד.
כיצד מפרשים שני המדרשים האלה את הפעל "ויראו"?

ה.
המדרש השני מותח בקרת על יוסף. מהי בקורתו?

2.**
י"ט.
ויאמר
אליהם
יוסף
אל
תיראו,
כי
התחת
אלוהים
אני.

תנחומא
באבר
ויצא יט:

אמרה רחל ליעקב (בראשית ל' א'-ב')
"הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי"
ויחר אף יעקב ברחל ויאמר:
"התחת אלוהים אנכי".

ורוח הקודש אומרת (איוב ט"ו ב') "החכם יענה דעת רוח" – אמר יעקב לרחל:
וכי אנטי–קיסר (= משנה לקיסר) של הקבה"ו אני?!" אמר לו הקבה"ו:
חייך,
בלשון שאמרת "התחת אלוהים אני"
בו בלשון בנה עומד ואומר לבניך: "התחת אלוהים אני".

א.**
מה הרעיון הכלול בדברי מדרש זה?

ב.**
כיצד מפרש המדרש את איוב ט"ו ב'?

(ועיין גליון ויצא תשי"ד ב)

3.
כ'.
ואתם
חשבתם
עלי
רעה

לקח
טוב:

מכאן שהתוכחה נאה,
שמתוך התוכחה באה האהבה, וכן הוא אומר (משלי כ"ז ה') "טובה תוכחה מגולה מאהבה מסותרת".

מה הקשה בפסוקנו שאותו בא המדרש לישב?

ב.
נ,
י"ט.

ויאמר
אליהם
יוסף
אל
תיראו
כי
התחת
אלוהים
אני.

השוה לפסוקנו, בראשית
ל' ב':

ויחר
אף
יעקב
ברחל

ויאמר:

"התחת אלוהים אנכי"?

הסבר,
כיצד יתכן הדבר שאותן מלים נחשבו במקום אחד שבח לאומרן ונחשבו במקום השני כגנאי לאומרן?

השוה לשני הפסוקים דלעיל את:

מלכים
ב' ז':
ויאמר:
האלוהים
אני
להמית
ולהחיות?

הדומה מהלך המחשבה של מלך ישראל המבוטא בפסוק זה למחשבת אחד הפסוקים דלעיל – או אינו דומה לאחד מהם ?

ג.
שאלות ודיוקים ברש"י:

נ,
ט"ו

ד"ה
ויראו
אחי יוסף
כי מת
אביהם: מהו "ויראו"?
הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו – ומשמת יעקב,
לא קרבן.

השוה דבריו כאן לדבריו במדבר
כ' כ"ט
ד"ה
ויראו
כל העדה האם קשי אחד לרש"י בפסוקנו ושם או רצה ליישב קשיים שונים?

ויראו
כל העדה
וגו' – (שם)
כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד אמרו היכן הוא אהרן אמר להם מת אמרו לו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה ראו והאמינו:

השוה דבריו לדברי מקורו בבראשית רבה (לעיל שאלה א1).
מה טעם לא הביא רש"י כאן אף את ר'
תנחומא המהפך בזכותו?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. יענה כל אחד לפי הבנתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשרים ושתים (תשכ"ג)

פרשת ויחי

פרק נ' ט"ז–כ"א

א.
שאלה כללית:

השווה דברי יוסף אל אחיו עתה, אחרי מות אביהם (י"ט–כ"א)
אל דבריו אחרי התוודעו אל אחיו (מ"ה ה'-ח').

מה הדומה ומה השונה? מה סיבת השנויים?

ב.
נ,
ט"ו.

לו ישטמנו יוסף.

רש"י:

"לו
ישטמנו
יוסף" שמא ישטמנו.: "לו"
מתחלק לענינים הרבה:
יש "לו"
משמש בלשון בקשה ולשון הלואי,
כגון (בראשית ל') "לו יהיה כדבריך",
(בראשית כ"ג)
"לו שמעני", (יהושע ז') "ולו הואלנו", (במדבר י"ד)
"לו מתנו".

ויש "לו"
משמש בלשון "אם"
ו"אולי"
כגון (דברים ל"ב)
"לו חכמו ישכילו זאת", (ישעיה מ"ח)
"לו הקשבת למצוותי"
(שמואל ב' י"ח)
"ולו אנכי שוקל על כפי עשרת כסף".

ויש "לו"
משמש בלשון "שמא"
– "לו ישטמנו" ואין לו עוד דומה במקרא והוא לשון "אולי"
כמו (בראשית כ"ד)
"אולי לא תלך האשה אחרי"
לשון שמא הוא.

ויש "אולי"
לשון בקשה כגון (שמואל ב' ט"ז)
"אולי יראה ה'
בעניי":
(יהושע י"ד)
"אולי ה' אותי",
הרי הוא כמו "לו ידי כדבריך",
ויש "אולי"
לשון "אם",
"אולי יש חמשים צדיקים".

ר'
יוסף
בכור
שור: "לו
ישטמנו
יוסף" –
ולואי שישטמנו יוסף,
ולא יגלה שנאתו,
כי כל שנאה שאין אדם מגלה אותה קרויה "שטימה"
וכן (בראשית כ"ז מ"א)
"וישטם עשו", אבל יראים אנו פן ישנא אותנו בגלוי מעתה "והשב ישיב לנו את כל הרעה" והוא מקרא קצר.

ויש מפרשים כמו "אם",
אם זו לבד יוסף ישטמנו,
השב ישיב לנו.

וכן מפרשים כל "לו"
שבמקרא כמו (ישעיה מ"ח י"ח)
"לו הקשבת למצוותי"
– ואם זאת לבד עשית שהקשבה למצוותי; ואינו כלום בעיני.

ורש"י פרש: "לו"
זה לשון "שמא";
ויושב יפה, אלא שלא מצינו "לו"
והוא לשון "שמא".

1. מה ההבדל בין שני המפרשים?

2. **
רש"י מבחין בין "לו"
בהוראת "אם ואולי" (פסקה 2 לעיל)
ובין "לו"
בהוראת "שמא"
שאך עליו הוא אומר "והוא לשון "אולי"
(בסוף פסקה 3)

מה אפוא ההבדל בין "לו"
שבפסקה 2 לבין "לו"
בפסקה 3?

3.למה הוסיף רש"י אחרי פרשו לשונות של "לו"
עוד:
ויש "אולי"
לשון "אם",
ומה לו לפרש במקום זה הוראותיה השונות של מלת "אולי"?

ג.
נ,
ט"ו.

ויצוו אל יוסף לאמור.

אביך צוה לפני מותו לאמור:

י"ז.
כה
תאמרו
ליוסף

אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם

כי רעה גמלוך

ועתה שא נא פשע עבדי אלוקי אביך.

ר'
אברהם
בן הרמב"ם:
ומאמרו "אנא שא נא"
לשון סיום ותחינה אשר דרך להקדימם לפני ווידוי על החטא ובקשת הסליחה, כענין מאמר השליח ע"ה (= משה רבנו, שמות ל"ב)
"אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב".

ומאמרם "לפשע עבדי אלוקי אביך" לבד מפשוטו טעמו:
הנה אנחנו באשמתנו כאשר אותך חטאנו לך ופשענו ברבוננו אשר אנחנו עבדיו,
ומה נמשך רבוננו אשר אנחנו עבדיו, או יסלח לנו אז יפרע מאתנו עבודה.
לכן,
אם יפרע מאתנו ולא יקבל את תשובתנו – אתה,
הסתפק בעונשו לנו ופטור אותנו מעונשך; ואת כבר קבל את תשובתנו וסלח לנו – התדמה אליו בזה וסלח לנו גם אתה.

א.
. מה קשה לו בפסוקנו?

ב.
מה הדמיון בין פסוק ט"ז לבין שמות ל"ב ל"א?

ג.**
ר'
אברהם אומר שפרושו ל"עבדי אלוקי אביך"
הוא פירוש נוסף על פירוש הפשט (=
"לבד מפשוטו טעמו").
מה הוא אפוא פירוש מלים אלה לפי פשוטן ובמה הפירוש של בן הרמב"ם שונה מן הפשט?

אברבנאל:

ולפי שהם פחדו מהיות שנאה בלבו עליהם,
לכן צוו לאחד מן האוהבים שיאמר: "אביך צווה לפני מותו" ר"ל:
הלא ידעת שמצוה לקיים דברי המת, והנה "אביך צוה"… כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם"
כי בלי ספק "רעה גמלוך", ולכן אחלה שתשא חטאתם.

והשנית היא "ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך"
ר"ל:
ואם לא תשא חטאתם מסבת האחוה הגופיית,
כיון שהם הפרידוה,
שלא נהגו עמו כאחים, שא נא לפשעם מפני האחוה הנפשית, שהם עבדי אלוקי יעקב אביך",
כל שכן ששתי הסיבות יש בדבר: קירבת האהבה וקירבת הדת. ועל דרך זה אמר הנביא מלאכי: "הלא אב אחד לכלנו, הלא אל אחד בראנו" – שהם שתי הקורבות.

ואפשר לפרש עוד,
שהם בשם אביהם שלחו לומר ליוסף: "אנא שא נא פשע אחיך וחטאתן", שבלי ספק הם כפי כונתם "רעה גמלוך", והשליח הוסיף לומר לו מעצמו:
"ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך"
– ר"ל:
ועתה כפי מה שראינו שנתגלגלו הדברים ושהכל היה מאת האלוקים ראוי הוא שתשא חטאתם, לפי שהם במה שעשו היו "עבדי אלוקי אביך",
כי הוא יתברך לקיים גזרתו עשאם כלים ושלוחי השגחתו לעשות זה,
כדי להעלות אותך המעלה ובמדרגה הזאת.

א.*
מה הם הקשיים בפרקנו שמישבם אברבנאל בשני פרושיו?

ב.*
מה ההבדל בין שני פרושיו בתפקיד מלת "עתה"
במדבר י"ז?

ג.
מה ההבדל שבין שני פרושיו למלים: "עבדי אלוקי אביך"?

ד.
האם מסכים פירוש האברבנאל כאחד משני פרושיו עם פרוש בן הרמב"ם דלעיל?

ד.
השוה:

י"ט.
ויאמר
אליהם
יוסף
אל
תירא:
כי
התחת
אלוקים
אני...

ל'
ב':
ויחר
אף
יעקב
ברחל
ויאמר:
התחת
אלוקים
אנכי…

הסבר כיצד זה נחשבות אותן המלים במקומנו לשבח ליעקב ואילו במקום ההוא נחשבות לו לגנאי!

ועיין גליון ויצא שנה זו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשרים וחמש (תשכ"ו)

פרשת ויחי

פרק נ

א.
שאלה כללית

השוה את צואת יעקב ליוסף מ"ז כ"ט,
ל'
למסירת דברי הצואה באזני פרעה נ' ה'.

הסבר את סבת השנויים, (חסורים,
הוספות)
אחד לאחד.

ב.
נ,
ט'.

ויעל עמו גם רכב גם פרשים

1. רשב"ם:

ד"ה
ויעל
עמו: העלה יוסף עמו גם רכב,
גם וג', כמו (בראשית ח' כ')
"ויעל עולות", לשון מפעיל.

א.
מה קשה לו בפסוקנו?

ב.**
מניין לו שכפי פרושו כן הוא?

2.
השוה:
ז'.
ויעלו
אתו
כל
עבדי
פרעה
זקני
ביתו
וכל
זקני
ארץ
מצרים

ט'.
ויעל
עמו
גם
רכב
גם
פרשים

נסה להסביר את סבת השוני בין שני הפסוקים על פי דברי
בעל
הכתב
והקבלה
במדבר
כ"ב
כ"ב
קום לך
אתם:

… יש הפרש גדול בין "הליכה עמהם" ובין "הליכה אתם", באמרו "לא תלך עמהם"
יורה מניעת הליכה פועלת, שלא ישתתף עמהם לילך, כדי למלאות כונת משאלותם ולשמשם בקללת העם,
ולא נכלל בלשון זה מניעת ההליכה מכל וכל; אמנם אמרו "לך אתם" אין במשמעותו כי אם ההליכה בעלמא שאין בה תועלת,
כמו לטיול ולכבוד;
והודיעתנו התורה כונתו הרעה, שבאמת דעתו היתה היפך הצווי,
כי אמרת "וילך עם שרי מואב", אשר יורה על הליכת התועלת,
למלא משאלות לבבם ולשמש אותם בקללו את אויביהם.

ד.
נ,
י"ט.

ויאמר יוסף אל תיראו כי התחת אלוהים אני

לפי
דברי ר'
אליעזר
אשכנזי
יש בדברי
יוסף אלה
שתי
תשובות:

אחת לדברי השליחות ט"ז–י"ז ואחת לדברי האחים י"ח.

**
הסבר – כיצד?

ד.
נ,
י"ט.

התחת אלוקים אני

תרגום
אונקלוס:

ארי דחלא ה'
אנא.

ספורנו:

האמנם אני ויין תחתון שאדון אחר גזרותיו ואעניש מי שהיה שליח מאתו, לעשותם כמו בית דין, המבטל דברי בית דין חברו.
כי אמנם הייתם שליחיו בזה בלי ספק,
כענין (מ"ה)
"לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים".

אור
החיים:

אם אתם חייבים עונש על הדבר – אלוקים שופט,
ואני לא אקום ולא אטור.

העמק
דבר:

הלא אתם עבדי אלוקים וכאשר תהיו עבדים לי, הלא אני מקפח כבודו שמים ומקבל את עבדיו לי לעבדים, ובדרך שאמרה התורה בספר ויקרא (כ"ה נ"ח)
"כי לי בני ישראל לעבדים"
– עבדי הם, ואין רצון הקב"ה ואין כבודו שיהיו נמכרים לעבדים לזולתו.

1. במה שונה ת"א מפרושם של שלשת המפרשים ומה המריצו לתרגם כפי שתרגם?

2.
איזה משלשת הפרושים הנ"ל נראה לך הקרוב לפשוטו של מקרא?