גיליונות נחמה – דברים 8

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שלישית (תש"ד)

פרשת עקב

ח,
א'-י'

א.
שאלות ודיוקים ברש"י.

1.
ח,
א

כל
המצוה
– כפשוטו.
ומדרש אגדה אם התחלת במצוה גמור אותה,
שאינה נקראת אלא על שם הגומרה, שנאמר (יהושע כד, לב)
ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל,
נקראת על שמם:

מה בין הפשט למדרש? למה לא הסתפק רש"י בפשט?

2.
ח,
ב'

התשמור
מצותיו
– שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו:

למה לא פרש במשמעות; לדעת אם תקיים מצוותיו.

3.
ה'

זית
שמן
– זיתים העושים שמן:

א.
מה מובן הסמיכות כאן ובמה שונה ממובנה הרגיל של סמיכות.

ב.
הבא דוגמאות לשימוש זה בסמיכות.

ב.
ח,
ב

לנסותך.

מה היה הנסיון שבו נסה הקב"ה אותם במדבר לפי המפרשים?

עיין
רמב"ן:

ד"ה
וזכרת… וכבר פירשתיו בפרשת המן (שמות טז ד)
טעם למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא –
כי היה נסיון גדול להם,
שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס,
וירעבו אליו מאד.
וכל זה עשו לשמור מצות השם ללכת כאשר יצוה.
והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם, אבל הביאם בנסיון הזה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו לעולם:

שמות ט"ז ד'

למען
אנסנו
הילך
בתורתי
– אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. לשון רש"י.
ואיננו נכון, אבל הוא כמו שאמר (שם טז) המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך,
כי נסיון הוא להם שלא היה בידם מזון, ולא יראו להם עצה במדבר רק המן,
שלא ידעו מתחלה,
ולא שמעו מאבותם,
ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו,
ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא מקום לחם:

וככה אמר להם עוד (שם ב) וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה'
אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא,
כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב (שם טו), ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו, לנסותם ולהטיב להם באחרונה, שיאמינו בו לעולם….

במדבר
י"א
ו'

ד"ה
וטעם
ונפשנו
יבשה …
והנה אין כל בלתי תוחלת המן. אמרו המשל הידוע (יומא עד ב),
אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וספר הכתוב כמה מעלות במן,
ואמר שטעמו כטעם לשד השמן,
להגיד כי נפש אוכליו לא תיבש, כי הוא ילחלח וירוה ותהיה נפש אוכליו כגן רוה וכמוצא מים:

ספורנו:

לְנַסּתְךָ.
אִם תַּעֲשֶׂה רְצונו בְּהַשִּׂיגְךָ לֶחֶם וְשִׂמְלָה שֶׁלּא בְּצַעַר.

ג.
ח,
ה'.

כי
כאשר
איש
את
בנו…

פרק
א' ל"א…
כאשר
ישא
איש
את
בנו.

שני הפסוקים משווים את יחס ה' אל עמו ליחס האב לבנו.
מהו ההבדל העקרוני ביניהם?

ד.
ח,
י'.

רמב"ן:

ואמר
ואכלת
ושבעת
וברכת –
כי תזכור עבודת מצרים וענוי המדבר, וכאשר תאכל ותשבע בארץ הטובה תברך עליה את השם.
ורבותינו (ברכות מח ב)
קבלו שזו מצות עשה, וטעמו ותברך את ה' אלהיך,
וכן ועשית מעקה לגגך (להלן כב ח),
וכן ועשית פסח לה' אלהיך (להלן טז א),
ולקחת מראשית כל פרי האדמה (להלן כו ב),
ורבים.
וטעם על הארץ הטובה –
כמו ועל הארץ הטובה, יצוה שתברכהו בכל עת שתשבע על השובע ועל הארץ שנתן לך,
שינחילנה לך לעולמים ותשבע מטובה,
והנה חיוב המצוה הזאת בכל מקום:

1. מה קשה לו?

2. לשם מה הוא מביא הפסוקים דברים כ"ב ח'; ט"ז א' ו–כ"ו ב'?

(בדברי הרמב"ן נפלה טעות סופרים וצריך להיות ו"לקחת"
במקום "והבאת").

ד.
ח,
י'.

ואכלת ושבעת וברכת.

ברכות
ל"ה
ע"א:

ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – מעל.

ספר
החנוך:

מצות עשה לברך את ה'
יתברך אחר שיאכל האדם וישבע מלחם או משבעת המינים הנזכרים בכתוב…

משרשי
המצוה: הלא הגדתי לך בני, במה שקדם, כי לה' ב"ה כל הכבוד וההוד וכל הכבוד והחכמה וכל הברכה;
ודברי בן אדם ומעשהו, אם טוב ואם רע, לא יוסיף ולא יגרע, על כן צריך אתה להבחין,
כי באמרנו תמיד בברכות "ברוך אתה ה'"
או "יתברך",
אין המשמעות לפי הדומה (=כפי שנראה לקורא)
להוסיף ברכה במי שאיננו צריך לשום תוספת,
חלילה,
כי הוא אדון על הכל,
וכל הברכות הוא המחדש אותן וממציאן מאין ומשפיע מהן שפע רב,
כאשר יהיה שם רצונו הטוב,
על כן צריכים אנו לחפש כונת הענין מהו…

ידוע הדבר ומפורסם כי הקב"ה פועל בכל הנמצא וברא האדם והשליטו על הארץ.
וממדותיו ב"ה,
שהוא רב חסד והוא חפץ בטובת בריותיו ורוצה להיותם ראויים וזכאים לקבל טובה מאתו, – וזה באמת משלימותו יתברך, כי לא יקרא שלם בטובה,
רק מי שהוא מטיב לאחרים…
ואחר הסכמה זו שידענו מרב שלמות טובו שחפצו להריק עלינו מברכתו,
נאמר מענין הברכה שאנו אומרים לפניו, איננו רק הזכרה לעורר נפשנו בדברי פינו,
כי הוא המברך,
ו"מברך"
יכלול כל הטובות.
ומתוך התעוררות הטוב הזה בנפשנו וייחוד מחשבותינו אליו –
שכל הטובות כלולות בו והוא המלך עליהם לשלחם אל כל אשר יחפץ –
אנו זוכים במעשה הטוב הזה להמשיך עלינו מברכתו…

ונמצא לפי הנחת טעם זה שיהיה "ברוך"
תאר,
כלומר הודאה עליו שהוא כולל כל הברכות.
ובלשון "יתברך"
שאנו מזכירים תמיד,
שהוא התפעל, נאמר שהכונה בו שאנחנו מתחננים אליו, שיהיה רצון מלפניו לסבב לב בריותיו להיות נכון לפניו,
שיודו הכל אליו ובו יתהללו.
וזה פירוש "יתברך",
כלומר יהי רצון מלפניך, שכל בני העולם יהיו מיחסים הברכה אליך ומודים כי ממך יתפשט הכל.

הכוזרי מאמר ג'
י"ג–י"ד:
אמר החבר: וממה שיוסיף לו (לישראלי הצדיק) עריבות על עריבות,
שיברך תמיד על כל מה שהוא מוצא מן העולם…
אמר הכוזרי: ואיך הוא זה?
והברכות טורח יותר?
אמר החבר: הלא האדם השלם יותר ראוי שיספר בהרגשת ההנאה במה שיאכל וישתה מהתינוק והבהמה,
כאשר הבהמה יותר ראויה להנאה מהצמח. אע"פ שהצמח ניזון תמיד. אמר הכוזרי: כן הוא ליתרון החוש וההרגש בהנאה, כי אם היו מביאים אל השכור כל אשר יתאווה והוא בענין שכרותו ממאכל ומשתה וישמע הנגונים ויתחבר עם מה שיאהב ותחבקהו אהובתו ויסופר לו כל זה כשירפא משכרותו –
היה דואג על זה ויחשב הכל הפסד ולא רוח,
מפני שלא באו לידו ההנאות ההם והוא בענין (=מצב)
שירגיש וינעם בהם.
אמר החבר: ההזדמנות (=ההכנה הנפשית לקראת)
להנאה והרגשתה ושיחשב בהעדרה קודם לכן כופל ההנאה, וזה מתועלת הברכות,
למי שרגיל בהן בכונה והבנה,
מפני שהן מציירות מין ההנאה בנפש והשבח עליה למי שהכנה וכבר היה מזומן להעדרה ואז תגדל השמחה בה.

מהו ערכה וטעמה של מצות ברכת–המזון לפי הנ"ל וברכות הנהנין בכלל?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה רביעית (תש"ה)

פרשת עקב

פרק ח'

(הערה:
גליון זה הוא השלמה והמשך של גליון עקב תש"ד,
שעסק בחלק הראשון של פרקנו ביחוד בפסוק ב' ובפסוק י' (ברכת המזון!) עיין שם!)

א.
למבנה פרשת עקב ולמבנה פרקנו.

1.
לדעת
ר' דוד
הופמן
מתחלקת
פרשת עקב
לשני
חלקים
ראשיים:

A:
ז
י"ב
– ח
כ';

B:
ט
א' – י"א
כ"ה.

הסבר בנימוקים פנימיים וחיצוניים שחלק A מהוה יחידה אחת.

2.*
לדעת ר' דוד הופמן מתחלק חלק A
שוב לחמש יחידות קטנות. אלו הן?

הסבר את חלוקתך.

3. מה הקשר בין פרקנו (ח)
לפרק הקודם (ז י"ב – כ"ו)
לפי:

דעת
הרמב"ן
א'

וטעם
כל המצוה
– לומר אע"פ שהזהרתי אתכם במשפטים, גם כל המצות תשמרון לעשות,
כי בעשיית כלן תחיון ורביתם בפרי בטן ופרי בהמה ופרי האדמה ככל הנזכר למעלה:

(עיין גם:

רמב"ן ז' י"ב

…והזכיר
את המשפטים
האלה –
להזהיר מאד במשפטים,
כי לא יהיה עם רב כלו נזהר במצות כלן שלא יחטאו בהן כלל,
רק במשפטים יעמידו התורה, כמו שנאמר בהן (להלן כא כא)
וכל ישראל ישמעו ויראו. ועוד כי רבים ירחמו מלסקול האיש ולשרוף אותו אחרי שנעשת העבירה,
כמו שנאמר (להלן יט יג)
לא תחוס עינך.
ועוד שייראו מן התקיפים ומן המטעים, כמו שאמר (לעיל א יז)
לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא, ואמר בנביא השקר (להלן יח כב)
לא תגור ממנו.
והזכיר כל אלה במסית (להלן יג ט),
לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו.
ויזהיר,
לא תשמע אליו,
מפני הטעאתו, ולא תחוס עינך,
מפני הרחמנות שירחמו רכי הלבב על הנידונים,
ולא תכסה, שלא תשתוק בעבור תקפו ויראת בני משפחתו:

4. *
מה בין דעת הרמב"ן לדעת החזקוני על אופן קשור הפרקים?

חזקוני:

כל
המצוה –
על "לא תחמד כסף וזהב שעליהם"
קאי.
אלא מאי? "וזכרת את כל הדרך"! אם יאמר לך יצרך לחמך כסף וזהב שעליהם, בטח ביוצרך וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב!

5. מה הקשר בין פסוק א'
לפסוק ב' בפרקנו לפי:

ראב"ע
א'

כל
המצוה
– הטעם – אם רציתם לשמור המצות למען תחיו זכרו את הדרך:

6. מה הקשר בין פסוק א'
לפסוק ב' בפרקנו לפי:

רמב"ן
ב' ד"ה

וזכרת
את כל
הדרך
וגו' – יאמר,
כי תוכל לדעת שיש בעשיית המצות טובה שלמה ולא יהיה צדיק נעזב ומבקש לחם, כי השם מפרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותיו.

7. מהו תפקידו של המאמר המוסגר פסוקים ט"ו–ט"ז,
ולשם מה הוא מפסיק את הקשר שבין פסוק י"ד ורם
לבבך
ושכחת…
ובין
י"ז ואמרת
בלבבך?

ב.
ח,
ד'

שמלתך לא בלתה ורגלך לא בצקה.

ראב"ע:

שמלתך
– יש אומרים, דרך אות. ואחרים אומרים, כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים.
ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה.

רמב"ן:

שמלתך
לא בלתה
מעליך –
ענני כבוד היו שפין בכסותן ומגהצים אותם כמו כלים המגוהצים, וכן קטניהם כשהיו גדלין גדל לבושן עמהם,
לשון רש"י ודברי אגדה (מדרש תהלים כג).
אבל ר"א כתב ואחרים אמרו כי הוציאו מלבושים רבים, ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה. וכן אמר ורגלך לא בצקה – שנתן להם כח או הוליכם לאט. ואין דבריו נכונים,
כי משה יזכיר להם זה,
לאמר כי בעשיית המצוה יהיה להם מזון וכסות ויחליפו כח, כאשר חיו במן ארבעים שנה והיו להם השמלות וארח ברגלם לא יבא, והכל ממעשה הנס,
כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ויתפרנס.
ואם תכסה את הקורה בשמלה חדשה בארבעים שנה תבלה אע"פ שאין בה זיעה, אף כי אנוש רמה:

1. מה ההבדל בין ג' פרושי הראב"ע?

2.
התוכל למצוא סעד לשוני בפסוק לפירושו השני של הראב"ע?
ועיין כ"ט ד'!

3.* מה הן טענות הרמב"ן נגדו?

ג.
ח,
ז'
– י"ח

רעיון אחד נאמר פעמים בפרקנו ונאמר כבר בפרשת ואתחנן.
השוה את הקטעים האלה:

1.
פרק
ו
י'-י"ב
)

2.
פרק
ח
ז'-י"א
) (הפסוק האחרון בכלל הקטע!)

3.
פרק
ח
י"ב–י"ח
)

א.
מה הרעיון המשותף החוזר בשלשת הקטעים הנ"ל?

ב.
מה ההבדל העקרוני ביניהם?

ד.
ח,
י"ח.

וזכרת את ה'
אלוקיך כי הוא הנותן לך…

ה.
ח,
ב'

…
למען ענותך לנסתך לדעת את אשר בלבבך.

ט"ו…
למען
ענותך
ולמען
נסתך
להטיבך
באחריתך.

לעניין הניסיון המשילו חז"ל שלשה משלים:

בראשית
רבה
ל"ב:

…
א"ר יונתן:
היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם (=להקיש ולהכות)
אחת (=פעם אחת)
עד שהוא שוברם.
ובמי הוא בודק?
בקנקנים יפים,
שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים.
כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר (תהילים י"א)
"ה'
צדיק יבחן"…
א"ר יוסי בן חנינא:
הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה,
כל שהוא כותשה – היא משתחבת וכל זמן שהוא מקיש עליה – היא משתמנת (לשון שמן וטוב,
משתבחת מאד)
ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת (=בוקעת).
אר"א:
משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות,
אחת כחה יפה ואחת כחה רע.
על מי הוא נותן את העול?
לא על זאת שכחה יפה?...

על איזה משלשת סוגי הנסיון מדובר בפ'
ב'
ועל איזה מהם מדובר בפרק ט"ו?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה הארבע עשרה (תשט"ו)

פרשת עקב

ח'

א.
** שאלה כללית

1.
הסבר מהו הקשר הפנימי בין זכר הליכתם בדרך במדבר ואכילת המן (פסוקים ב'-ו')
ובין תאור ישיבתם בארץ ואכילת פריה וטובה (פסוקים ז'-י"א),
למה נסמכו אלה לאלה?

ב.
המן כניסיון

ב.
וזכרת
את
כל
הדרך
אשר
הוליכך
ה'
אלוקיך
זה
ארבעים
שנה
במדבר,
למען
ענותך
לנסותך
לדעת
את
אשר
בלבבך.

ט"ז:
המאכילך
מן
במדבר
אשר
לא
ידעון
אבותיך
למען
ענותך
ולמען
נסותך
להטיבך
באחריתך.

רמב"ן
ב'

ד"ה
וזכרת
את כל
הדרך: … וכבר פרשתיו בפרשת המן טעם "למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא",
כי היה נסיון גדול להם,
שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול,
לא מקום לחם,
ואין בידם כלום מן המן,
אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס וירעבו אליו מאד וכל זה עשו לשמור מצות השם,
ללכת באשר יצוה,
והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותם, אבל הביאם בנסיון הזה, כי ממנו יודע שישמרו מצוותיו לעולם.

רמב"ן
שמות ט"ו
ד:'

ד"ה
למען
אנסנו
הילך
בתורתו… … הוא כמו שאמר (דברים ח' ט"ז)
"המאכילך מן במדבר אשר לא ידעו אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך,
"כי נסיון הוא להם שלא יהיה לאדם מזון ולא יראו להם עצה במדבר רק המן שלא ידעו מתחילה ולא שמעו מאבותם,
וירד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו,
ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא מקום לחם.

ועל כך אמר להם עוד (דברים ח' ב')
"וזכרתם את כל הדרך אשר הוליכך ה'
אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך לדעת את אשר בלבבך,
התשמור מצוותיו אם לא", כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותם והוליכם במדבר נחש ושרף ועקרב ושלא יהיה לחם רק מן השמים דבר יום ביומו לנסותם ולהטיב להם באחרונה שיאמינו בו לעולם.

וכבר פרשתי ענין הנסיון בפסוק (בראשית כ"ב א'( "והאלוקים נסה את אברהם".

רמב"ן בראשית כ"ב א' ד"ה והאלוקים נסה את אברהם:

ענין הנסיון הוא לדעתי: בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו,
אם ירצה ואם לא ירצה – לא יעשה, יקרא נסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפעל,
להיות לו שכר מעשה טוב,
לא שכר לב טוב בלבד…

ספורנו
דברים
ח' ב'

ד"ה
וזכרת
את כל
הדרך: שנתן לך לחם לאכול ובגד ללבוש שלא בדרך הטבע.

ד"ה לנסותך אם תעשה רצונו בהשיגך לחם ושמלה שלא בצער.

הכתב
והקבלה:

אין טעם "אנסנו",
כדי לאמת המנסה דבר מסופק חלילה, כי בעצם המנסה יתברך אין צרך בנסיון,
להודע ברור ספק בדבר, כי הוא יודע העתידות, אבל "אנסנו"
– הוא לתת שלמות הבידור (=ידיעה ברורה, ודאות)
למנוסה,
שיתברר לו יכולתו,
אם יוכל לעמד בנסיונו, שבכל יום ויום יהיו עיניהם תלויות למזונותיהם,
אם יהיה להם בטחון גמור בה' יתברך;
וזהו "אנסנו",
אביא אתכם לידי נסיון עצמכם ויבורר לכם אם כבר הגעתם לידי מדת הבטחון הגמור אם לא; הנה הנסיון בזה להוציא במנוסה דבר מדת הבטחון מן הכח אל הפעל ולחזק בו תכונה נפשית הגדולה מאד בערכה.

הנה הנסיון בזה להוציא במנוסה דבר מדת הבטחון מן הכח אל הפעל ולחזק בו תכונה נפשית הגדולה מאד בערכה.

רמבמ"ן
שמות ט"ו
ד' למען
אנסנו:

והטעם מתוך שעיניהם תלויות אלי בכל יום ויום למזונותיהם,
מתוך כך ינסו וירגילו את עצמם לבטוח בי, ותשוב האמונה בה'
להיות תכונה בנפש.

1.
לשתי שאלות שונות עונה הרמב"ן בפירושו המובאים לעיל – מה הן השאלות?

2. מה ההבדל העקרוני בינו לבין הספורנו בתפישת חייהם של אוכלי המן?

3.**
במה דומה הכתב והקבלה לרמב"ן ובמה הוא שונה ממנו?

4.**
במה שונה הרמבמ"ן מכל הפרושים הקודמים?

ג.
ח,
ג'.

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן

אשר
לא
ידעת
ולא
ידעון
אבותיך.

רמב"ן:

ד"ה
וטעם אשר
לא ידעת
ולא ידעון
אבותיך
– כי לא ידעת שתוכלו לחיות בו ימים רבים ולא הגיע אליכם בקבלה מאבותיכם.

או יאמר כי עשה עמכם החסד הגדול הזה אשר אבותיכם הקדושים לא הגיעו אליו, כי אף על פי שהלכו אחריו ככל אשר צוה אותם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" לא הגיעה מעלתם שיפרנסם בדגן שמים, כאשר עשה לך.

וכן אמרו במדרש במדבר רבה:
בזכות משה הייתם אוכלים המן,
מה שלא ראו אבותיך הקדושים,
שנאמר:
"אשר לא ידעון אבותיך".

ופירושו,
כי עשה זה להודיעכם כי הוא המחיה האדם בכל אשר יגזור – אם כן שמור מצותיו וחיה.

1.* מה קשה לרמב"ן בפסוקנו?

2.* מה ההבדל בין שני פרושיו?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. ענה כפי יכלתך והבנתך.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה החמש עשרה (תשט"ז)

פרשת עקב

ח'

עיין גם גליון עקב תש"ד העוסק בפסוקים ז'-י"א.

א.
שאלה כללית

השוה:

1.
הסבר,
היכן נגמר בכל אחד משני הקטעים דלעיל התנאי ומתחילה תשובת התנאי?

2. מה הרעיון המשותף בשני מקומות אלה?

3. מה ההבדל בין הפיתוי המתואר בקטע הראשון ובין הפיתוי המתואר בקטע השני?

4.
התוכל להסביר את הסדר שבו מובאים קטעים הללו?

5. מה כונת התורה בהאריכה במשפטי לוואי (בקטע השני) המתארים את ה'
אלוקיך?
(המוציאך…
המוליכך…
המוציא לך…)

6.**
מה ההבדל בין הסכנה העלולה לבוא עליך כפי המתואר בקטע הראשון לבין הסכנה שתהא נתון בה כפי המתואר בקטע השני?

7.**
מה האמצעי הספרותי שבו נקטה התורה כדי להבליט את רעיונה בקטע הראשון?

8.*
לאיזה משני הקטעים הנ"ל קרובים יותר דברי השירה (האזינו)
ל"ב י"ג–י"ח?

ב.
ח,
י"ח.

וזכרת את ה'
אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל…

י"ט.
והיה
אם
שכח
תשכח…
והלכת
אחרי
אלוהים
אחרים
ועבדתם
והשתחויתם

אור
החיים:

ד"ה
וזכרת… שצריך לתת לבן על טובתו,
כי מה' היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות יצר האדם היא להשכיחו דבר זה ודרך זה יכנס לאבדו. ואולי כי לזה סמך מאמר שאחרי זה "והיה אם שכח תשכח" – פירושו:
אם שכח דבר זה שה'
הוא המטיב לך,
סופך שתשכח את ה' וסופך ללכת אחרי אלוהים אחרים,
ולא במחשבה בלבד אלא במעשים,
ולא עבודה שאינה מסוימת באסור אלא, "והשתחוית להם" שהיא עבודה מסוימת באסור לכל ע"ז בעולם. הא למדת שהזכירה זו גדר גדולה לעבודת ה' ומחסרונה ידיחנה השטן ממדריגה למדריגה.

העמק
דבר:

ד"ה
והיה אם
שכח… תגיע מזה הרעיון לחשוב שאין הקבה"ו משגיח עליך כלל אפילו לתת לך כח לעשות חיל אלא והלכת אחרי אלוהים אחרים,
שתאמין שהם משגיחים ביותר ויגיע עד "אשר העירותי בכם".

1. מה ההבדל הדק שבין שני הפרושים?

2.
היכן מצינו בפרשתנו (עקב)
עוד מקום שבו מתואר תהליך זה בהדרגתיות?

ג.
שאלת סגנון

י"ט–כ'.
למה מזכירה התורה את הגורם לענש טוב,
"עקב לא תשמעון"
(בסוף כ') הלא הגורם כבר נאמר לפני הענש (בתחילת י"ט)
"והיה אם שכח תשכח"?

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יענה כל אחד לפי הבנתו.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושלוש (תשכ"ד)

פרשת עקב

א.
שאלה כללית

השווה את שלושת הקטעים הבאים:

1. מה הרעיון המשותף משלשה הקטעים הללו?

2.*
הסבר,
היכן (באיזו מילה) נגמר בכל אחד משלשת הקטעים הנ"ל התנאי ובאיזו מילה מתחילה תשובת התנאי (במונחים של תחביר היכן מתחיל המשפט הראשון)?

3. מה ההבדל בין הפיתויים המתוארים בכל אחד משלשת הקטעים?

4.**
מה ההבדל בין הסכנות הצפויות לישראל בשלשת הקטעים?

(לפתרון שאלה זו שים לב:
האזהרה בקטע הראשון מסיימת בהזכרת יציאת מצרים,
האזהרה בקטע השני מסיימת בהזכרת "מצוותיו,
משפטיו,
וחוקותיו"!)

5. נסה למצוא את הסיבה שהובאו שלשת הקטעים הנ"ל דווקא בסדר זה!

6. מה הסיבה שבקטע השני מאריכה התורה במשפטי לואי רבים המתארים את טוב הארץ,
ואילו בקטע השלישי היא מרבה במשפטי לואי המתארים את מעשי ה'
("המוליכך…
המוציא לך… המאכילך…")?

7.
לאיזה משלשת הקטעים קרובים דברי השירה (האזינו)
ל"ב,
י"ג–י"ח?

ב.
ח,
ט'.

ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם

לדעת
בובר בחרה התורה כאן במלה "מסכנות"
(ולא "עוני"
או "צער"
או כד') כדי לעורר אסוציאציה ממקום אחר ולעורר בנו עי"ז רגש הכרת טובה לחסדי ה'. מה ה"מקום האחר" בתורה המועלה בזיכרון ע"י מלה נדירה זו של "מסכנות"?

ג.
ח,
ט"ו.

המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב

ראב"ע:

ד"ה
במדבר: מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא: במדבר הגדול שהוא ארוך ורחב והנורא שהוא מדבר שרף.

באור:

ד"ה
במדבר
(אחרי הביאו דברי ראב"ע הנ"ל):
ואולי אין שם מדבר נאות להסמך אל "נחש",
לכן נראה שחסרו מלות "מקום אשר שם נחש", שלא הפסיק בין הענינים הנוראים,
וזהו צחות המליצה,
כדי לעורר התפעלויות האימה.

וכן תרגם
אונקלוס:

"אתר חיון".

1. מה קשה לשניהם בפסוקנו?

2.* מה ההבדל בין פירושיהם?

ד.
ח,
י"ח.

וזכרת את ה'
אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל

ראב"ע:

ד"ה
וזכרת
הטעם: אם עלה על לבבך לאמר "כחי ועצם ידי"
זכור הנותן לך כח.

1. מה קשה לו?

2.**
היכן מצאנו בחומש דברים קושי מסוג זה?

ה.
מדברי המדרש

פסוק
ב'…
למען
ענותך
לנסתך
לדעת
את
אשר
בלבבך

פסוק
ט"ז…
למען
ענותך
ולמען
נסתך
להטיבך
באחריתך.

לענין הנסיון המשילו חז"ל שלשה משלים:

בראשית
רבה ל"ה:

… א"ר יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקדש עליהם (=להקיש ולהכות) אחת (=פעם אחת) עד שהוא שוברם.
ובמי הוא בודק?
בקנקנים יפים, שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים.
כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר (תהילים י"א)
"ה'
צדיק יבחן"… א"ר יוסי בן חנינא: הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה – היא משתחבת וכל זמן שהוא מקיש עליה – היא משתמנת (לשון שמן וטוב,
משתבחת מאד) ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת (=בוקעת).
אר"א:
משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות,
אחת כחה יפה ואחת כחה רע. על מי הוא נותן את העול? לא על זאת שכחה יפה?…

על איזה משלשת סוגי הנסיון מדובר בפ'
ב'
ועל איזה מהם מדובר בפרק ט"ו?