גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה תשע עשרה (תש"ך)
הפטרת פרשת מטות מסעי
ירמיהו כ, ו'
– כ"ח
הערה:
להפטרה זו עיין גם גליון מטות–מסעי תשי"ט!
א.
שאלה כללית לפסוקים ו–ח:
הביאור:
אם נערוך דברי הפסוקים האלה אל דברי אדון הנביאים בפרשת האזינו,
שהמה גם כן תוכחת מגולה,
נמצא הכתובים מקבילים זה לעומת זה. ונראה כאלו יעורר את ירמיהו פה וירמוז על יעודי משה רבנו שיבואו אל הפעל לאמור:
הלא ידעתם, הלא שמעתם, הלא הוגד מראש לכם, ועתה יבואו כל הדברים ולא יאחרו.
שם נאמר (דברים ל"ב י'): "ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון" ופה נאמר "המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה…"
מצא עוד הקבלות בין פרקנו לבין פרשת האזינו.
ב.
כ,
ה':
מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו.
חגיגה ט' ע"ב:
ר'
שמעון בן יוחאי אומר: אין אומר "בקרו גמל! בקרו חזיר"! (רש"י:
בקרו גמל זה לקרבן; כלומר:
מי שהוא מעוות מחללהו –
אין זה מעוות)
אלא אומר: "בקרו טלה" (רש"י:
זה לקרבן; שמא נפל בו מום ונתקלקל,
כך לשון "קלקול"
נופל באדם שהיה טוב מתחילה)
ואי זה? זה תלמיד חכם שפרש מן התורה.
ר'
שמעון בן לקיש אומר: כל תלמיד חכם שפורש מן התורה, עליו הכתוב אומר (משלי כ"ז)
"כצפור נודדת מקנה,
כן איש נודד ממקומו". ואומר (ירמיהו ב') "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי?"
במה מבהירים דברי הגמרא האלה את פסוקנו?
ג.
כ י"א:
… ועמי המיר כבוד בלא יועיל.
השוה
לפסוקנו:
הושע
ד' ז':
כרובם
כן
חטאו
לי,
כבודם
בקלון
אמיר
תהלים
ק"ו:
וימירו
את
כבודם
בתבנית
שור
אוכל
עשב
בשלשת הפסוקים האלה חוזר הביטוי "המרת
כבוד
ב…". האם הוראת "כבוד"
אחת היא בשלשת הפסוקים?
ד.
כ,
י"ג:
כי אותי עזבו מקור מים חיים
רד"ק:
הנה טוב האל למיחלים לו הוא נמשל למקור מים חיים לשני פנים לטוב.
אחת:
שלא יבואו לו המים ממקום אחר אלא ממקומם הם נובעים; ושניה:
שאין להם הפסק.
אברבנאל:
דמה האל ית'
למקור מים חיים,
לפי שהוא המשפיע הראשון והוא ישפיע על הכל ולא יקבל דבר מסבה אחרת כמו מקור מים חיים,
שמשם יבואו המים לכל המעיינות והמקור לא יקבל המים ממקור אחר.
אלשיך:
… מניחים מקור השפע המחיה את כל העולמות.
1.
השווה דימוי זה של "מקור מים חיים"
לדמוי שבירמיהו י"ד "מקוה ישראל". בשניהם מכונה ה'
למעין – מה ההבדל ביניהם?
2.
לכאורה דברי רד"ק הראשונים ("אחת:
שלא יבואו…") מסכימים עם דברי אברבנאל ובכל זאת הבדל ביניהם –
מהו ההבדל?
ה.
כ יג:
כי שתים רעות עשה עמי
אותי עזבו מקור מים חיים
לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים
1. למי עשו את הרעות?
2. למה נאמר "לחצוב"
ולא "לחפור"?
3. למה כפל הכתוב מלת "בורות"?
4. האם למ"ד של "לחצוב"
היא כלמ"ד של (במדבר ט"ו מ"א)
"אשר
הוצאתי
אתכם
מארץ
מצרים
להיות
לכם
לאלקים"?
5. למה נאמר "אשר לא יכילו המים" בה"א הידיעה?
ו.
כ,
יג
…אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים…
פס'
זה מובא בספר חובת הלבבות לרבנו בחיי,
שער הבטחון:
ראיתי להביא מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלוקים ית'
והוא הבטחון עליו בכל דבריו,
בעבור מה שיש בו. מן התועלות הגדולות בענין התורה,
ובענין העולם. ותועלותיו בו בתורתו – מהם מנוחת נפשו…
מפני שאם איננו בוטח באלוקים,
בוטח בזולתו. כמו שנ' "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים…".
השווה לדבריו את הביאור לפסוקנו:
שעור הכתוב "אותי עזבו" לא האמינו בי ולא בטחו בי ולכן נפסק ונכזב להם מקורי מקור מים חיים, אשר הקר להם תמיד טובות רבות וחדשות,
אבל בכל זה היה בידם להטיב דרכם ולשוב אלי,
אם שמרו משמרתי לבלתי לכת אחרי אלוקים אחרים וללמוד ממעשיהם וכמאמר חכמינו ז"ל "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו"
והבן.
אבל עתה הרעו עוד לעשות והלכו לחצוב להם בורות נשברים ועי"ז תצא המנוחה והשלוה מלבם ויהיו תמיד כים נגרש כי השקט לא יוכל.
ובזה תבין היטב כל המאמר עד פסוק י"ט.
**1.
מה בין שניהם בהבנת הפסוק כולו?
2. במה יובן כל הקטע הבא (עד פסוק י"ט)
בעזרת דברי בעל הביאור?
ז.
כ,
כ':
כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרותיך ותאמרו:
(לא אעבוד, כתיב)
לא אעבור (קרי)
רד"ק:
מזמן קדמון שברתי עול מצרים מעליכם וכן בכל דור ודור נתקתי מוסרות הגויים מעליך וכשהייתי מציל אותך,
היית אומרת: "לא אעבור עוד על מצוותיך"
– ולפי הכתיב "לא אעבוד עוד עכו"ם"
ולא עשית כן אלא כנוח לך עברת על כל מצוותי ושבת לעבוד עכו"ם.
חכמי
הגויים
כולם
מפרשים:
"נתקתי"
ו"שברתי"
כצורה עתיקה לנוכח (גוף שני נקבה)
כמו שמצינו דוגמתה בירמיהו:
ג',
ד':
הלא
מעתה
קראתי
לי:
"אבי
אלוף
נעורי
אתה".
ד',
י"ט:
כי
קול
שופר
שמעתי
נפשי
ולפי זה יפרשו בפסוקנו על פי הכתיב:
לא אעבוד לך (לה!)
1.
התוכל למצוא בפרקנו שנית פעל בצורת גוף ראשון עבר שהוראתו –
בלי ספק –
גוף שני נקבה?
2. מהו החטא שבו נאשם ישראל לפי כל אחד משני הפירושים הנ"ל?
3.
כיצד עלינו לפרש את המלה "כי"
במחציתו השניה של הפסוק ("כי על כל גבעה גבהה")
לפי כל אחד משני הפירושים הנ"ל?
**4.
התוכל להכריע בין שני הפירושים הנ"ל בהתחשבך בסגנון הפסוק ובתוכן הפרק בכללו?
העזר בתשובתך לשאלה זו בפסוקים הבאים:
ירמיהו
ה', ה':
אך
המה
יחדו
שברו
עול
נתקו
מוסרות
ירמיהו
ל', ח':
אשבור
עלו
מעל
צוארך
ומוסרותיך
אנתק
תהלים
ב', ג':
ננתקה
מוסרותימו
ונשליכה
מממנו
עבותימו
תהלים
ק"ז,
י"ד:
יוציאם
מחשך
וצלמות
ומוסרותיהם
ינתק.