גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי ד"ר נחמה ליבוביץ שנת העשרים וחמש (תשכ"ו)
הפטרת חיי שרה
מלכים א' א'
א.
שאלות סגנון
מלבי"ם
ויקרא
א' א':
דע כי פעל "קרא"
ישמש בג' לשונות:
1) במלת "אל",
2) במלת "את",
3) בלמ"ד השמוש. ר"ל שלפעמים יאמר:
"קרא אל פלוני"
ולפעמים "קרא את פלוני"
ולפעמים יאמר "קרא לפלוני". וחוקרי הלשון נחלצו איש לדרכו לתת הבדלים ביניהם והיטב דברו בזה האחרונים, שקריאה לפלוני מורה שהיה הקרוא רחוק ממנו ושולח אחריו שיבוא אליו,
וכן כשאמר קרא את פלוני,
מלבד מה שמצאתי הבדל דק בין "קרא לפלוני" ובין "קרא את פלוני",
שקריאה שאחריו "את"
מורה שהזמינו לענין גדול ומיוחד (ובמקום אחר המלבי"ם מעיר שיש התייעצות בדבר),
אבל בכל מקום שאומר "קרא אל" פלוני מורה שהקרוא עומד לפני הקורא או קרוב אליו והקריאה הוא דרך חיבה,
שמזמינהו אל הדבור;
וכלל זה הוא בדוק בכל מקום… ואשר עוררו עליו הנוקפים ממה שנאמר (שמות ח' כ"א)
"ויקרא פרעה אל משה ולאהרן".
נשיב להם, כי משה היה נמצא אז אצל פרעה ולא אהרן,
כמו שבמכת חשך אומר (שמות י' כ"ד)
"ויקרא פרעה אל משה", מפני שהיה לפניו וביתר המכות כתיב "ויקרא למשה ולאהרן"
מפני שקראם מביתם…
(ומביא דוגמאות רבות).
ועוללתי ובדקתי אחר כל זה ומצאתיו נאמן בכל התנ"ך,
לבד שני מקומות היוצאים מן הכלל… וכבר כתב החכם ראב"ע בספר מאזנים,
כי לא נעזב דעת הלשון בעבור איזה מלות זרות שימצאו בו,
וזה מקרה כל חכמה, אם נמצא אחד מאלף שיצא מכלל החכמה,
אין משגיחין בו.
* מהי התמיהה הסגנונית בפרקנו המתפרשת ע"י דבריו אלה?
ב.
מלכ"א א, ו'.
ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית
וגם הוא טוב תאר מאד ואותו ילדה אחרי אבשלום.
אברבנאל:
וזכר הכתוב מה הניעו לזה (= לזה שהיה מתנשא למלוך) ונתן בו שלוש סבות. האחת באמרו "ולא עצבו אביך מימיו לאמור מדוע ככה עשית", ר"ל שדוד לא הכעיסו ולא גער בו כל ימיו כשהיה עושה שום דבר רע. והסבה השניה לגסות לבו הוא היותו טוב תואר וחשב שהיה גאה לאדנות והוא מפני יפיו היה ראוי שימלך. והסבה השלישית היא…
1. *
מהו הקשי הלשוני שבפסוקנו המיושב בדבריו?
2.
התוכל ליישב קשי זה בדרך אחרת?
3. מהי הסיבה השלישית?
ג.
מלכ"א א, ז'.
ויהיו דבריו עם יואב בן צוריה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדוניה.
רד"ק:
ד"ה
ויהיו
דבריו: דבריו ועצתו בדבר הזה היו עם יואב ועם אביתר,
כי יואב ידע כי דוד היה שונא אותו, שהרי קללו על שהרג את אבנר, וגם אבשלום הרג שצוהו עליו לשמור שלא יהרגהו, וגם עמשא הרג.
ועל כל אלה הדברים היה שנא דוד אותו, אלא שהיו דוד ירא אותו כל ימי חייו לפי שהיה נלחם מלחמותיו, לפיכך היה אחרי אדוניהו, כדי שיניחנו שר צבא אם ימלוך, כמו שהיה חושב בלבו, שדוד יצוה אל בנו המולך תחתיו להמיתו.
ואביתר הכהן גם כן, לפי שדוד סלקהו מן כהונה גדולה ושם תחתיו צדוק כשהיה בורח מפני אבשלום…
ולפיכך עזרוהו אלה השנים והיו אחריו והמו לב בני המלך ואנשי יהודה אחריו,
כמו שאמר "ויעזרו אחרי אדוניה".
היכן נרמז שסלק דוד את אביתר מן הכהונה?
ד.
מלכ"א א, י"א–י"ג.
ויאמר נתן אל בת–שבע אם שלמה הלא שמעת כי מלך אדוניה… ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה לכי בואי אל המלך…
אברבנאל:
מביא
שאלת
השואל:
איך נתן הנביא לא האמין בנבואתו ששלמה ימלוך, ונצטרך לכל ההשתדלות הזה? והנה הנביא המסתפק על נבואתו (= שיש בלבו ספק באמתת נבואתו)
עובר על דת וחייב מיתה!
ישב את קושייתו!
ה.
מלכ"א א, כ"א.
והייתי אני ובני שלמה חטאים.
רש"י:
ד"ה
חטאים: חסרים ומנועים מן הגדולה כמו (שופטים כ') "קולע אל השערה ולא יחטיא".
ראב"ע
שמות ה'
ט"ו
ד"ה
למה תעשה
כה לעבדך
–… ומלת "וחטאת"
פעל עבר והוא השיבו לעתיד כמשפט, כי היא כמו "וחטאה"…
והעם במקום הזה לשון נקבה,
כמו (שופטים י"ח ז' העם אשר בקרבה יושבת לבטח)
(ירמיהו ח' ה')
"מדוע שובבה העם הזה"; והטעם,
כי החטא יהיה עליך, וכנו דרך מוסר,
כי החטא יהיה על עמו וכמוהוה (מלכים א' כ"א)
"והייתי אני ובני שלמה חטאים";
(תהילים פ' ז')
"ואויבינו ילעגו למו",
תהילים ק"ו כ') "וימירו את כבודם…".
ראב"ע
תהילים
כ"ד
ד'
אשר
לא נשא
לשוא
נפשי. "ונפשו"
עצם כבוד ה'
כמו (ירמיהו נ"א)
"נשבע ה' בנפשו".
וכתוב "נפשי"
דרך כינוי בעבור כבוד ה',
על דרך "והייתי אני ובני שלמה חטאים".
רלב"ג:
ד"ה והייתי אני ובני שלמה חטאים:
ר"ל:
נענשים,
כי מפני שידע אדוניה, כי הממלכה עתידה להיות לשלמה,
ישתדל להמיתו, כמו שהיה שאול מבקש להרוג את דוד לזאת הסבה…
או יהיה הרצון בזה: והייתי אני ובני שלמה חטאים,
אם לא נגלה את אזנך של זה בחייך, כי נעשוק ממנו המתנה הטובה שנתת לנו ולא יהיה האשם זולתי בנו להגלות הענין, שדעתך היא להמליכנו כאשר דברת ונשבעת לאמתך.
1.
כיצד מתפרש פסוקנו ע"פ דברי הראב"ע?
2.
היכן מצינו בתורה או בנ"ך פסוק המתפרש בדרך זו שמפרש בה הראב"ע את פסוקנו?
3. מה ההבדל בין שני פירושי הרלב"ג?
4. היש להביא סעד לפירושו הראשון של הרלב"ג מדברים ט"ו ט'?
5.
איזה מן הפרושים נראה לך קרוב לפשוטו של מקרא?