גיליונות נחמה – 5

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וארבע (תשכ"ה)

הפטרת פרשת בלק

במיכה ה, ו–יד – ו,
א–ח

א.
שאלה כללית

אברבנאל
מקשה
(עמ'
קמה)
לפרקנו:

השאלה החמישית: באומרו במה אקדם ה' וגו'
שהדברים שהם בתחילת התוכחה (ג)
באו בלשון ה'
ית':
"מה עשיתי לך,
ומה הלאתיך ",
"ענה בי … כי העלתיך … עמי זכר נא… " והפסוקים האלה ו – ז הם בשם ישראל: "במה אקדם … ", "האקדמנו בעולות … האתן …,ומאמר,
הגיד לך…" (ח)
אינו לא בשם הא–ל ולא בשם ישראל, כי אם בשם מדבר שלישי,
כמו שאמר: "ומה ה' דורש ממך … והצנע לכת עם אלוקיך ". ומה טעם החילופים האלה?

ענה לקושייתו!

ב.
מיכה פרק ו

פסוק
א: שִׁמְעוּ
נָא
אֵת
אֲשֶׁר
ה'
אֹמֵר
קוּם
רִיב
אֶת
הֶהָרִים
וְתִשְׁמַעְנָה
הַגְּבָעוֹת
קוֹלֶךָ:

פסוק
ב: שִׁמְעוּ
הָרִים
אֶת
רִיב
ה'
….

רש"י
מיכה ו,
א:

את
ההרים: את האבות; הגבעות:
האמהות.

מדרש רבה שמות פרשה טו פסקה ד

ויאמר
ה' אל
משה ואל
אהרן: הה"ד (שיה"ש ב): "קול דודי הנה זה בא",
כשהלך משה ואמר לישראל: כך אמר לי הקב"ה,
'היום אתם יוצאים בחדש האביב'
(שמות יג, ד),
אמרו לו: היכן הוא? אמר להם: הרי עומד –
קול דודי הנה זה בא.
אמר ר' יהודה:
מהו "מדלג על ההרים"?
אמר הקב"ה:
אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם,
אלא למי אני מסתכל? לאבותיהם הקדושים. שנאמר (שמות ו, ה):
"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי", בזכות אבותם אני גואלם, לכך כתיב: "מדלג על ההרים",
ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו): "שמעו הרים את ריב ה'
".

אבן
עזרא
מיכה ו,
ב

שמעו:
הטעם כמו האזינו בעבור היותם עומדים וככה כי היא שמעה.

1. מה ראה רש"י ללכת כאן בעקבות המדרש ולהוציא המילים –אבות ואמהות – ממשמעותן,
ולא עשה כן ביחזקאל ו:

יחזקאל פרק ו

פסוק
ב:
בֶּן
אָדָם
שִׂים
פָּנֶיךָ
אֶל
הָרֵי
יִשְׂרָאֵל
וְהִנָּבֵא
אֲלֵיהֶם:

פסוק
ג: וְאָמַרְתָּ
הָרֵי
יִשְׂרָאֵל
שִׁמְעוּ
דְּבַר
ה'
אלוקים
כֹּה
אָמַר
ה'
אלוקים
לֶהָרִים
וְלַגְּבָעוֹת
לָאֲפִיקִים
וְלַגֵּאָיֹת
{וְלַגֵּאָיוֹת}
…

רש"י
יחזקאל
ו, ג:

ולגבעות:
לשון רמה; ולגאיות:
לשון גיא.

ועיין בעלון ההדרכה!

2.
הסבר את פירושו של ראב"ע ומה הן ראיותיו ממקומות אחרים במקרא?

ג.
מיכה ו, ג:

עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי:

רש"י
מיכה ו,
ג

מה
עשיתי
לך: תן לבך להכיר מה טוב עשיתי לך.
ומה הלאתיך: בעבודתי.

המפרשים כולם – כקדמונים כחדשים (פרט לאברבנאל), מפרשים פסוקנו פירוש אחר, שלא כרש"י.

1. מהו הפירוש האחר שבו ניתן לפרש את פסוקנו?

2. מה הן מעלותיו של הפירוש האחר?

* 3.
מה ראה רש"י לפרש כפי שפירש?

ד.
מיכה ו, ה:

עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה':

משה
זיידל, מיכה
פרק ו
(תרביץ
כרך יז,
תש"ו
עמ' 15; חקרי
מקרא מאת
מ. זיידל,
מוסד
הרב קוק,
תשל"ח,
ירושלים
עמ' קמב
–קנו)

אולם דברי מיכה כאן הושפעו ממקום אחר,
אין ספק, לדעתי,
שלנגד עיניו ריחפו דברי ויכוחו של שמואל עם העם בגלגל אחרי חדשם שם את מלוכת שאול (שמו"א יא, יד–טו),
כ דברי מיכה מקבילים לדברי שמואל (שם יב, ג–ח)
גם בתוכנם גם במליצותיהם.

1. לפי דעת משה זיידל מתפרש הפסוק הקשה "מן השטים עד הגלגל" על פי הקבלה זו, כיצד?

2. מהו הפירוש של "מן השטים עד הגלגל", אם אין שמים לב להקבלה זו?

* 3.
מהו הקושי התחבירי בפסוקנו וכיצד יש ליישב אותו?

ה.
מיכה ו, ח:

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה'
דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ:

1. ר'
יוסף אבן כספי אדני כסף:
פסוק ח:

הגיד
לך אדם
מה טוב:
זכר שלושה סוגים עליונים.

הסבר,
מהי התמיהה שיישב בדבריו?

2. אבן
עזרא
מיכה ו,
ח

הגיד: זאת היא תשובת הנביא ככה הגיד לך אתה האדם האומר במה אקדם ה'
מה טוב בעיניו שתעשה והוא איננו מבקש אילים ולא בנך רק עשות משפט שלא תעשה עול בעמיתך ולא תוננו בדיבור או בהון רק תעשה חסד עמו בכל יכולתך והצנע לכתך עם השם לבדו שתלך בדרכיו בתם לבב הפך קושי עורף.

ר'
אליעזר
מבלגנצי:

שמא הגיד לך אדם מה טוב בעיניו,
מכל אשר לך תתן לו.
ומה ה'
דורש מעמך,
ממונך?
רק דבר זה:
עשות משפט בין איש ובין רעהו ואהבת חסד לעניים ולצריכים,
והצנע לכת עם אלוקיך לנהוג בו מורא וכבוד וקדושה ….
ומה ה'
דורש:
דבר הנביא הוא שאומר לישראל ולא על "הגיד לך"
מוסב.

א.
ארליך,
מקרא כפשוטו: פסוק ח:

הגיד
לך אדם:
הפירוש המקובל לכל,
ששאלה היא זו,
ו"אדם"
נאמר כנגד ישראל – שאליו הדיבור, וסוף הפסוק נוסף על תחילתו.
ושתי תשובות (השגות)
בדבר:
א.
לפי שאם כן אין ל"הגיד"
פועֵל,
והשנית שלא נמצא כלשון הזה בכל המקרא.
כי ה' המדבר אל יחזקאל יקראהו ויאמר "בן אדם" (יחזקאל ב, א ו–ח ועוד פעמים הרבה כמעט בכל פרשה מפרשיותיו), ועל כן אילו בא הנביא הזה לקרוא לישראל, היה קורא ואומר:
"הגיד לכם, בני אדם". ובגלל הדברים האלה אומר אני שאדם הפועל של הגיד,
ואליו מקביל שם ה' שהוא הפועֵל של "דורש"
בסוף הפסוק. והו"ו של "ומה"
מחלק ולא מוסיף.
וזה פירוש הדברים:
אחר שאמר הנביא "במה אקדם ה'…
האקדמנו בעולות … האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי", והשמיע את השומע מכלל דבריו,
שדרך בני עמו לקדם את ה' אלוקיהם בכמו אלה,
ואין הדרך ההוא הישר בעיניו,
הוא מסיים ואומר זה דרכך ישראל, והיא תורת האדם ש"הגיד לך מה טוב" ואולם "מה ה' אלוקיך דורש ממך כי אם עשות משפט …, ואין חפץ לו בזבח, ואף כי בזבחי בכור אדם.
ואדם שאמר הנביא כאן כהני העם. ותורגם המקרא הזה ללועזים: dir haben wohl Menschen
gesagt was gut sei; aber was fordert J-VH dein Gott von dir, als dass
du u.s.w.

1. מה הקשיים בפסוקנו שבאו שלושתם לתרץ?

2. לשם מה מוסיף ר' אליעזר מבלגנצי את המילים "דבר הנביא הוא שאומר לישראל"
– והלא כל הספר דברי הנביא הם שאומרם לישראל?

3. מה יש לומר לתחילת דברי אהרליך – "הפירוש המקובל לכל הוא" …?

* 4.
מה פירוש דברי אהרליך "וסוף הפסוק נוסף על תחילתו"?

5. מהן שתי טענותיו של אהרליך נגד הפירוש המקובל?

* * 6.
כיצד אפשר לסתור כל אחת מטענותיו?

7.
כיצד מפרש כל אחד משלושת הפרשנים דלעיל את הוי"ו של "ומה ה' דורש ממך"? וכיצד מפרשים וי"ו זו הנוטים אחר "הפירוש המקובל לכל"?

השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ה]

הפטרת פרשת בלק

במיכה ה, ו–יד – ו,
א–ח

במאמרו
של ד"ר
מ. זיידל
"מיכה
פרק ו"
(שהבאנו מדבריו בשאלה ד) מחלק הוא את פרקנו לשלושה חלקים:

פסוקים א – ה: ריב ה' עם עמו

פסוקים ו –
ח:
דרישות ה' מן האדם

פסוקים ט –יז:
קריאת התראה על מעשה החמס ורמיה

הפטרתנו מסתיימת בפסוק ח (מפרק ו) וגיליוננו עוסק אפוא רק בשני חלקי הפרק הראשונים; לחלקו
הראשון
של פרקנו
מעיר משה
זיידל: (בתרביץ
שם עמ'
14 )

(ב)
מיכה ו ושמו"א,
יא – יב

הרעיון של 'ריב ה' עם עמו' שבו מתחיל פרקנו,
שה'
בא במשפט עם עמו, מתווכח ונשפט עמו,
אינו מיוחד למיכה;
הוא חוזר ובא פעמים רבות בכתבי הקודש (כמו שהעירותי על זה במקום אחר,
"אזכרה"
– לזכר הרב א.
קוק,
ירושלים,
תרצ"ז מחלקה ד':
ד'
נביאים שנתבאו באותו פרק,
רכ"ו–רכ"ז)

הושע אומר:

הושע
ד, א:
שִׁמְעוּ
דְבַר
ה'
בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
כִּי
רִיב
לַה'
עִם
יוֹשְׁבֵי
הָאָרֶץ
כִּי
אֵין
אֱמֶת
וְאֵין
חֶסֶד
וְאֵין
דַּעַת
אֱלֹקִים
בָּאָרֶץ:

וישעיהו בן זמנם של הושע ומיכה אומר:

ישעיה
ג יג:
נִצָּב
לָרִיב
ה'
וְעֹמֵד
לָדִין
עַמִּים:

ישעיה
ג, יד:
ה'
בְּמִשְׁפָּט
יָבוֹא
עִם
זִקְנֵי
עַמּוֹ
וְשָׂרָיו
וְאַתֶּם
בִּעַרְתֶּם
הַכֶּרֶם
גְּזֵלַת
הֶעָנִי
בְּבָתֵּיכֶם:

ישעיה
מג, כו:
הַזְכִּירֵנִי
נִשָּׁפְטָה
יָחַד
סַפֵּר
אַתָּה
לְמַעַן
תִּצְדָּק:

ישעיה,
מג
כג: לֹא
הֵבֵיאתָ
לִּי
שֵׂה
עֹלֹתֶיךָ
וּזְבָחֶיךָ
לֹא
כִבַּדְתָּנִי
לֹא
הֶעֱבַדְתִּיךָ
בְּמִנְחָה
וְלֹא
הוֹגַעְתִּיךָ
בִּלְבוֹנָה:

ובמיכה:

מיכה
ו, ג:
עַמִּי
מֶה
עָשִׂיתִי
לְךָ
וּמָה
הֶלְאֵתִיךָ
עֲנֵה
בִי:

ובמזמור לאסף:

(תהילים
פרק נ
פסוק ד):
יִקְרָא
אֶל
הַשָּׁמַיִם
מֵעָל
וְאֶל
הָאָרֶץ
לָדִין
עַמּוֹ:

ובהמשך,
כמו
כאן במיכה
(תהילים
פרק נ
פסוק ח):
לֹא
עַל
זְבָחֶיךָ
אוֹכִיחֶךָ
וְעוֹלֹתֶיךָ
לְנֶגְדִּי
תָמִיד:

(תהילים
פרק נ
פסוק
יג):
הַאוֹכַל
בְּשַׂר
אַבִּירִים
וְדַם
עַתּוּדִים
אֶשְׁתֶּה:

ובמזמור לאסף (תהילים פרק פב פסוק א:…
אֶלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:
שפירושו הוא, כפי שיוצא מתוך הקבלה לישעיהו ג שהובא בזה:

אלוהים
ניצב
לריב
בעדת
אל,
כלומר בשופטים, כמו שהוא ממשיך ואומר: עד
מתי
תשפטו
עול
…
שפטו
דל
ויתום

(גם התהלים וגם בישעיהו חסרה כאן מילת לאמר לפני הדיבור הישיר,
כמו בהרבה מקומות בספרים הפיוטיים).

עד כאן מדבריו.

ואולם ברוב המקומות שהביא זיידל אנו שומעים רק את הצד האחד של "הריב".
ואילו במקומנו ניתן לשמוע גם את תשובת זה שרָבִים עמו, את חיפוש המוֹצָא "לענות לריב". ובזה תשובה לשאלת אברבנאל שהבאנו ב – א.

שאלה ב חשובה מבחינת לימוד דרכיו של רש"י בשימוש באגדה.
חז"ל הרבו לדרוש מילת 'הרים'
(הורים)
על האבות ו'גבעות'
על האמהות. אך לא בכל מקום הביא רש"י את המדרש.
והשווה דברי רש"י לישעיהו נד,
י:
כי
ההרים
ימושו
והגבעות
תמוטינה
וחסדי
מאתך
לא
ימוש.

רש"י:

כי
ההרים
ימושו: אף אם תכלה ותתם זכות אבות ואמהות,
חסדי מאתך לא ימוש.

וכאן הלך רש"י בעקבות המדרש:

מדרש רבה ויקרא פרשה לו פסקה ו

ר'
יודן ברבי בשם רבי ברכיה אמר:
אם ראיתה זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה,
לך והטפל (הדבק)
בחסדים (בגמילות חסדים).
הה"ד (ישעיה נד):
כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה –
הרים אלו אבות,
והגבעות אלו אמהות –
ואח"כ "וחסדי מאתך לא ימוש".

ולא הלך בעקבות המדרשים בשני המקומות הבאים:

וכן לא הלך בעקבות המדרש לשמות:

מדרש רבה שמות פרשה כח פסקה ב

ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה'
מן ההר "לאמר"
– בזכות ההר, ואין ההר אלא אבות, שנאמר (מיכה ו) "שמעו הרים את ריב ה'
".

ואולם הוא הלך בעקבות המדרש בפרשתנו, פרשת בלק.

במדבר
כג, ט:
כִּי
מֵרֹאשׁ
צֻרִים
אֶרְאֶנּוּ
וּמִגְּבָעוֹת
אֲשׁוּרֶנוּ
…

רש"י
כג, ט

כי
מראש
צרים
אראנו: אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שרשיהם,
ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות.

והמסתכל בפסוקים ובהקשרם ימצא את שיטתו של רש"י בהבאת מדרשים ובהמנעו מלהביאם.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ותשע (תש"ל)

הפטרת פרשת בלק

מיכה פרק ה,
ו–יד;
ו,
א–ח

א.

מהו הקשר בין הפסוקים הראשונים של הפטרתנו ה, ו–ז לבין הפסוקים א–ה בפרקנו?

ב.
מיכה ה, ו:

וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה'
כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם:

רש"י
מיכה ה,
ו

כטל
מאת ה':
שאין בא לעולם ע"י אדם ולא יבקשו פני אדם עליו,
כך לא יקוה ישראל לעזרת איש, כי אם בה'.

ראב"ע פסוק ו:

והיה
שארית
יעקב: אותם שלא יכלו,
שהתחברו עם בית הלחמים כי יהיה מקומם רחוק כי עודם בגלות.כטל מאת ה':
והטעם שיבטחו על ה' לבדו ולא על מלכי הגויים שהם בארצם כמו הטל שאינה ברשות אדם רק ביד השם.
או ילמד ישראל העמים לקרוא בשם ה'
ויהיו בקרבם כדרך אהיה כטל לישראל וכל גוי לא יקווה (אז עוד) לאיש.

רד"ק
מיכה ה,
ו

בקרב
עמים
רבים: שיאסרו על ירושלם עם גוג ומגוג, ויהיו ישראל ביניהם כטל מאת ה', כי הטל בא מאת ה'
מן השמים, והמקוה לו לא יקוה לאיש שיביאנו לו אלא לה'
יקווה,
כי הוא הממטיר והמביא לארץ הטל והמטר;
כן ישראל בישועה ההיא לא יקוו אלא לאל יתברך כי הוא המושיעם ואין זולתו מושיע,
כי הם יהיו עם מעט,
והעמים הנאספים עליהם יהיו רבים,
ומי יוכל להושיעם בלתו, ותרד ישועתו להם כאשר ירד הטל על האדמה.ואמר אחר כן "כרביבים עלי עשב",
כי הרביבים הם המטר הרב והעשב גדול מהדשא, כן יהיו הם הולכים וגדלים וטובו להם הולך וגדל.

יקוה לאיש: ייחל לבני אדם,
כפל הענין במלות שונות.

* 1.
במה דומה המשל לנמשל בפסוקנו (שארית ישראל לטל ולרביבים) לפי כל אחד מן הפירושים הנ"ל?
(שים לב לכך שהראב"ע מביא שני פירושים שונים!)

* 2.
למי מוסבת מילת הזיקה 'אשר'
לטל ולרביבים או לעשב או לא לזה ולא לזה אלא לשלישי?

3. האם דומה דימוי הטל אצלנו לדימוי הטל בהושע יד,
ו לדעת כל אחד מן הפירושים הנ"ל?

4. האם דומה דימוי הטל אצלנו לדימוי הטל בהושע ו,
ג?

5. במה סוטה רד"ק בפירושו למילים "כטל … עלי עשב" מדרך פרשנותו הרגילה?

ג.
מיכה ה

פסוק
ו: וְהָיָה
שְׁאֵרִית
יַעֲקֹב
בְּקֶרֶב
עַמִּים
רַבִּים
כְּטַל
מֵאֵת
ה'
…

פסוק
ז: וְהָיָה
שְׁאֵרִית
יַעֲקֹב
בַּגּוֹיִם
בְּקֶרֶב
עַמִּים
רַבִּים
כְּאַרְיֵה
בְּבַהֲמוֹת
יַעַר
כִּכְפִיר
בְּעֶדְרֵי
צֹאן
אֲשֶׁר
אִם
עָבַר
וְרָמַס
וְטָרַף
וְאֵין
מַצִּיל:

ר'
אליעזר מבלגנצי: פסוק ה:

… ואם תאמר: איך יניחום הגויים אשר הם (ישראל בגולה) בקרבם לשוב לארצם?
לכך נאמר: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב", הנשארים שלא יצאו עדיין. "בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים",
שהם בארצם אע"פ שהם מועטים.
יהיו כטל וכרביבים היוצאים מאת ה', "אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ" – שלא יעכב על ידו מלבוא,
כן יצאו הם (שארית יעקב) מביניהם (מבין הגויים) מֵאֵת ה' – בעל כורחם, ולא יקוו להם שיתנו להם רשות, שלא יוכלו לעכב על ידם לצאת. והוא לשון שארית ולשון עמים רבים.ואם תאמר: יעכבו על ידם לצאת או ירדפו אחריהם ויחזירום, לכך נאמר: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב" – שבַּגּוֹיִם – "בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים",
"כְּאַרְיֵה"
יחיד "בְּבַהֲמוֹת יַעַר" המרובים,
אֲשֶׁר אִם עָבַר ביניהם וְרָמַס וְטָרַף אותם וְאֵין מַצִּיל,
שאין רועה מציל לבהמות יער;
ואפילו בְּעֶדְרֵי צֹאן – מי יתייצב כנגדו?!
ולפיכך יפול פחדו עליהם ואין נודד כנף ומצפצף.

אברבנאל:
פסוק ו:

וְהָיָה
שְׁאֵרִית
יַעֲקֹב: הנראה לי בפירוש הפסוקים האלה הוא באחת משתי דרכים:
הראשונה,
שבא הנביא בזה להגיד שארית יעקב שישארו בגלותם יהיו בקרב העמים הרבים אשר יבואו על אדמת הקודש להלחם אלו באלו בתוקף אותה צרה כטל מאת ה' וכרביבים,
שהם הגשמים הגסים והרבים שירדו על העשב,
שאותו הטל והמטר לא יבוא בסיבת אדם כי אם מה' הנותן מטר על פני הארץ,
כן שארית ישראל לא יבקש אז מצרים לעזרה ולא אשור ולא שום אומה אחרת באותה צרה, כי לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם שיצילהו ויושיעהו, אבל יחל ישראל אל ה',
כי עם ה'
החסד והרבה עמו פדות, ובו ישימו בטחונם ולא בבני אדם.ולא יהיה לבד בטחונם בו ית' להמלט ולהשגב באותה צרה, אבל יהיה גם כן להלחם באויביהם ולעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים,
שאף על פי שהם שארית יעקב שנשארו מעט מהרבה,
הנה אותו שארית ישראל שנשאר בגויים יהיה בקרב אותם העמים הרבים הבאים למלחמה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן,
שהנה יגבר האריה ההוא בהיותו יחידי על ריבוי אותם הבהמות ועדרי הצאן.והדרך השני מהפירוש הוא: שייעד הנביא, שבאחרית הימים יהיה שארית יעקב בערך העמים רבים והם אוהביו אשר לא הרעו אבל הטיבו עמו, כמו שאמר "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים … "(ישעיהו סו, כ).
יהיה ישראל לאותם העמים שהטיבו עמהם אוהב טהר לב ומועיל מאד,
כטל מאת ה'
וכרביבים עלי עשב,
שהם מועילים לעשבים מאד ומגדלים אותם לא לתקוות תועלת ושכר כי אם בטבע ההטבה, וזהו אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם,
ומסכים לזה אמרו בבראשית רבה,
שהטל סימן לתחיית המתים, שנאמר:
כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ (ישעיה כו, יט).
דבר אחר: מפני שהטל סימן ברכה כן יהיו ישראל בעולם.

פסוק
ז: אבל כמו שלאוהבים ההם יהיה מועיל ומטיב,
ככה יהיה בהפך אל הגויים אשר הרעו עמהם, ולכן אמר שנית:
וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב. ואמר בפעם הזאת בַּגּוֹיִם לרמוז לאויביהם שקראה תורה: "גוי אשר לא תשמע לשונו,
גוי עז פנים"
(דברים כח, מט–נ)
והם עמים רבים מאדום וישמעאל שבערכם יהיה כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן,
שהאריה הוא הגדול שיש לו כח וגבורה על כל בהמות היער,
בקר,
איל וצבי ויחמור,
שיעבור עליהם וירמסם ויטרוף מהם כרצונו; והכפיר הוא הקטן מגורי האריות,
שעם היות שאין לו כח כל כך כחיות היער לטרוף, הנה יש לו כח בעדרי הצאן, להרוג כולם כאחד ואין מציל.
כך יהיו ישראל בקרב העמים הצובאים על ירושלים שיגברו על קצתם כאריה בבהמות יער –
והם האשורים ושאר בני מזרח,
ועל קצתם, רוצה לומר בני אדום, יהיו ככפיר בעדרי צאן, שיהרגו את כולם ואין מציל.

1. מהי התמיהה בפסוקים ו–ז שבאו שני הפרשנים ליישב?

* 2.
מה ההבדל בין שתי הדרכים המוצעות באברבנאל ליישוב התמיהה הנ"ל?

3. האם מסכים אברבנאל באחד משני פירושיו לפסוק ו עם אחד הפירושים שהובאו בשאלה ב?

4. מהי השאלה הנוספת על השאלה המשותפת לשני הפרשנים שמיישב אותה אברבנאל בפירושו השני?

ד.
מיכה ה, ח:

תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ:

פסוק
ט: וְהָיָה
בַיּוֹם
הַהוּא
נְאֻם
ה'
וְהִכְרַתִּי
סוּסֶיךָ
מִקִּרְבֶּךָ
וְהַאֲבַדְתִּי
מַרְכְּבֹתֶיךָ:

פסוק
י: וְהִכְרַתִּי
עָרֵי
אַרְצֶךָ
וְהָרַסְתִּי
כָּל
מִבְצָרֶיךָ:

פסוק
יא:
וְהִכְרַתִּי
כְשָׁפִים
מִיָּדֶךָ
וּמְעוֹנְנִים
לֹא
יִהְיוּ
לָךְ:

פסוק
יב: וְהִכְרַתִּי
פְסִילֶיךָ
וּמַצֵּבוֹתֶיךָ
מִקִּרְבֶּךָ
וְלֹא
תִשְׁתַּחֲוֶה
עוֹד
לְמַעֲשֵׂה
יָדֶיךָ:

פסוק
יג:
וְנָתַשְׁתִּי
אֲשֵׁירֶיךָ
מִקִּרְבֶּךָ
וְהִשְׁמַדְתִּי
עָרֶיךָ:

פסוק
יד:
וְעָשִׂיתִי
בְּאַף
וּבְחֵמָה
נָקָם
אֶת
הַגּוֹיִם
אֲשֶׁר
לֹא
שָׁמֵעוּ:

ר'
אליעזר
מבלגנצי: (המשך
מלעיל) ואז
(פסוק
ח):

תָּרֹם
יָדְךָ
עַל
צָרֶיךָ: הסוסים והמרכבות האמורים כאן והערים והמבצרים והכשפים והמעוננים והפסילים והמצבות והאשרים כולן לשעבר היו בוטחים בהם,
ולכך יכרתו, שלא יהיו לך עוד בטחון אלא בבטחוני,
ולכן (פסוק ח): תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ, הכרתה כנגד הכרתה:
כשיכרתו כל אלה,
שלא תבטח אלא בי, אז אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ.

ר'
יוסף אבן כספי:

ואמרו
פסוק
ו: 'והכרתי',
'והאבדתי',
(יג)
'ונטשתי',
'והשמדתי'
– כל אלה הם כרת וכריתות,
והכל העדר הדבר.
אבל ראה הפלגה!
כי אלו העניינים הם טובות העולם הזה,
וגם כל אלה הם בתורה ובנביאים יעודים לנו לטובה,
והעדרם ביעודים רעים,
ר"ל סוסים ומרכבות,
כל שכן 'ערים גדולות ובצורות'
שאמר בכאן (י)
"והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך", אשר אלו הרעות עשו לנו מלכי אשור ובפרט שלמנאצר וסנחריב ונבוכדנצר!!אולם הכוונה בזה שאלו העניינים יהיו נעדרים ממנו לרוב השלום והשלוה שיהיה לנו,
כי באמת הסוסים והמרכבות וכן הערים הגדולות והמבצרים הם טובים לעת הצורך, כי תקראנה מלחמה,
אבל יותר טוב מאד מאד (כך!)
כי לא נצטרך לאלה, כי רוב שלום ומנוחה יהיה לנו. ולכן היה זמן שלמה יותר טוב מזמן דוד, וגם מזמן יהושע,
כי התכלית הוא השלום בעולם הזה,
והעיון במושכלות לגמול העולם הבא.

1. מה הקושיה שמקשה ר' יוסף אבן כספי,
שעליה עונים שני המפרשים?

2. מה ההבדל בין תשובותיהם?

השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תש"ל]

הפטרת פרשת בלק

מיכה פרק ה,
ו–יד;
ו,
א–ח

הקשר בין הפטרתנו לבין פרשת השבוע הוא חיצוני: הזכרת בלק ובלעם,
והוא בחלק השני של הפטרתנו,
אשר עסקנו בו בגיליון בלק תשכ"ו.

הפעם עמדנו רק על חלקה הראשון, והוא המשך של פסוקים ראשונים בפרק ה,
ואף הם המשך של

ח – י בפרק הקודם (ד).

וככה
מסביר
ב"צ
וויינקאפ
*) את
המשך
העניינים: פרק
ה פסוק
א:

בפסוקים הקודמים ד,
ח–י:
כיוון הנביא להבטיח את ישראל שתחזור ירושלים לתוקפה ולתפארתה אחרי שבאה במצור ובמצוק.ובפסוק הזה ה,
א וארבעה הנמשכים אחריו הוא מבטיח את בית דוד שתחזור המלוכה אליו אחרי שניטלה ממנו,
וזהו שמתחילים שני החלקים האלה איש איש במילת ואתה.
ואומר כי כאשר תהיה ציון באחרית הימים נכון בראש ההרים ונהרו אליה עמים רבים, אז תהיה ממלכת בן–ישי נכונה עליהם ואין זה אלא הרחבת דברים של נבואת הושע (ג,
ה)
אחר ישבו …ואת דוד מלכם.
ואפשר מפני שמיכה היה מבני מלכות יהודה הגדיל לדבר על העניין הזה יותר מהושע שהיה מבני מלכות ישראל. … … פסוק ד: בפסוק ד ושלאחריו אומר הנביא,
כי לא יעצור כח אף אחד מהעמים לבוא בארצם להכניעה תחת ידו … פסוק ו:
מפסוק ו עד סוף הפרק מפרש הנביא פעם אחר פעם שינצח ישראל בעת ההיא את כל אויביו בעזרת ה'
לבדה,
ולא בעזרת אנשים,
ולא בעזר כל מה שיצטרכו הנלחמים. בשלושת הפסוקים הראשונים (ו–ז–ח)
מגיד זאת בדרך כלל, ובהנמשכים בדרך פרט.

לשאלה ב: פסוק ו קשה הוא ורבות התחבטו המפרשים,
הן משלנו והן משל אומות העולם בהבנתו.
לכאורה הדימוי של טל "לישראל בקרב עמים"
מתפרש כמשהו מרווה,
משפיע טוב, אולי מלמד, מחנך,
מזכך,
ומה שמחזק דעה זו הרואה בעמים הרבים את המושא לפעילות הטל,
היא מבנה הפסוק הבא, המקביל לו בכל פרטיו. מה שם העמים הנתונים להשפעה ההורסת של האריה, אף כאן העמים הם הנתונים להשפעה המחייה והמרווה של הטל.

ועוד יש לומר לזכותה של תפישה זו שהיא מתאימה יפה לתמונה של ימות המשיח כפי שהיא מתוארת בפרק ד,
א–ה.
ויש מי שרואה **) שתחילת ד, א והיה ותחילת ה, ו והיה באים לקשר את שתי הפסקאות.
וכן העמים הרבים אשר בפרק ד, ג שוב מקשרים את שתי הפסקאות.

וככה פירש את פסוקנו גם הראב"ע בפירושו השני.
אך מעטים מאד מבין פרשנינו הלכו בדרך זו, מפני שקשה לקשר את שני חלקי פסוק ו לפי תפישה זו.
אם המדובר הוא בהשפעה המרווה,
המחיה,
המחנכת,
המלמדת,
המורה דרך של ישראל לעמים – מה עניין אשר לא יקוה לאיש הנה?

לכך
כבר פירש
ר' יוסף
קרא ***)

עמ'
ט:
אשר
לא יקוה
לאיש: כטל הזה שאינו מקוה לאיש אלא יורד מאליו, כך ישראל לא ישימו משענתם באיש אלא בקב"ה.

רש"י פירש בדומה לזה, אלא שכנראה קשה היה לו,
שטל ורביבים יהיו הנושא של יקוה, ייחל ולכן הפך את הקשר התחבירי ועשאם למושא: לא יבקשו פני אדם עליו (על הטל).

ואולם
יפה העיר
מפרש שלא
מבני
עמנו
(נורווגי)
מלפני
120 שנה
****):

אמירה זו שטל ורביבים אינם מקוים ואינם מייחלים לעזרת אדם אשר ישפכם על פני הארץ,
היא – ע"י החייאת הדומם – פיוטית יותר מאשר האמירה הישירה והפשוטה יותר,
שאין טל ורביבים תלויים באדם אלא בה'
לבדו.
כדברי ה' באיוב פרק לח:

פסוק
כח: הֲיֵשׁ
לַמָּטָר
אָב
אוֹ
מִי
הוֹלִיד
אֶגְלֵי
טָל:

ונראה שכך הבין את פסוקנו גם בירושלמי ברכות פרק ה הלכה ב:

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לח ע"ב

אמר
רבי שמואל
בר נחמני:
בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים נעצרים,
הם מביאים להם זקן אחד,
כגון ר' יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים.
אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? כטל מאת ה'
כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם.

לשאלה ג: לאלה המפרשים את פסוק ו כפי שמפרשו הראב"ע בפירושו השני (וכפי שמפרשים רבים מחוקרי אומות העולם) הנה יש באמת סתירה גדולה בין פסוק ו לבין פסוק ז,
ניגוד הבולט ביותר על ידי הדמיון הצורני שבין שני הפסוקים.

ויפה
מיישב
ניגוד
זה אותו
החוקר
הנורווגי
שהזכרתיו
לעיל. לדבריו
הפסוק
האחרון
של פרקנו
מיישב
את הסתירה
–

ברכת הטל לאלה אשר ישמעו בקול ה'
ויבואו לציון אל בית אלהי יעקב כדי להתבשר: ויורנו מדרכיו…. והארי – כפי שנאמר בפסוק האחרון – לכל הגויים אשר לא שמעו.

ואילו לאותם המפרשים אשר אינם רואים בטל את הדמוי להשפעת ישראל על העמים אין כל ניגוד בין שני הפסוקים.
לכן נמצא בפירושו הראשון של האברבנאל את היחס שבין שני הפסוקים ביחס של לא בלבד – אלא גם, ואילו בפירושו השני היחס הוא של או … או….

*)
בתוך:
תורה נביאים וכתובים עם פירוש מדעי, יוצא ע"י אברהם כהנא,
ב"צ ויינקאפ, מיכה,
תל–אביב,
הוצ'
מקורות תר"ץ.

**)בספר מעניין על מיכה הצרפתית.
Bernard Renaud: Structure et ataches litteraires de Michee, IV-V,
1964, Cahiers de la Revue Biblique 2 (עתה פירושו על כל הספר,
י.ר.)

***)בתוך ש. ז.
היילבערג,
נטעי נעמנים, ברסלוי תשרי תר"ח – 1847.

****)
C.P. Caspari: Über Micha den Morasthiten
und seine prophetische schrift, Chritiania
1852