גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שניה (תש"ג)
פרשת יתרו
פרק י"ט
א.
בחירת ישראל
אחרי הסבירו למלך הכוזרי ענין מתן תורה לישראל, ממשיך החבר:
לא קרא משה לתורתו זולתי עמו ואנשי לשונו וייעד אותם הבורא להזהיר על תורתו כל הימים ע"י נביאים…
אמר הכוזרי:והלא היה יותר טוב שיישר הכל/את האנושות כולה/והיה זה יותר נכון וראוי בחכמה?/כוזרי מאמר א.
ט.
ק"א וק"ב./
מה עונה ספורנו לשאלה זו:
ה.
והייתם
לי סגלה
מכל
העמים. אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם,
כאמרם ז"ל (אבות)
חביב אדם שנברא בצלם מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכלם:
כי
לי כל
הארץ. וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא,
כי אמנם לי כל הארץ וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק:
ו.
ואתם
תהיו לי
ממלכת
כהנים. ובזה תהיו סגולה מכלם כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כלם בשם ה',
ולעבדו שכם אחד,
כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו וכאמרו כי מציון תצא תורה:
וגוי
קדוש. בלתי נפסדים, אבל תהיו קיימים לעד באיש,
כמו שיהיה הענין לעתיד לבא,
כאמרו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ואז"ל (סנהדרין פרק חלק)
מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים. וזה כי אמנם היתה כונת האל יתברך במתן תורה לתת להם אז כל הטוב העתיד,
לולי השחיתו דרכם בעגל, כאמרו אז ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב:
ב.
י"ט,
ג.
ומשה עלה.
קרא:
ראב"ע י"ט,
ג
ומשה
עלה –
הזכיר למעלה נגד ההר. והנה הטעם ומשה עלה אל הר האלהים.
וטעם ויקרא אליו ה' – וכבר קרא אליו השם כי בלא רשות לא עלה.
ספורנו י"ט,
ג.
ומשה
עלה אל
האלהים. אמר שישראל שמו פניהם אל עסקי החניה וצרכיה, ומשה עלה והכין עצמו לנבואה:
מה ההבדל העקרוני ביניהם?
אברבנאל י"ט,
ג:
ואפשר עוד לפרשו שמיד כשחנו ישראל נגד ההר משה רבנו באהלו ומחיצתו התבודד ועלה במעלת השכל והתבודדות אל אלוקים בה?ינו נפשו וכחותיו לקבל העה הנבואיי מתי יבוא אליו ואז מתוך התבודדות: "ויקרא אליו ה.
מן ההר שיעלה שמה. והיה לפי זה מלת "היה"
שנאמר כאן עלית שכל והתבודדות,
לא עליה גשמית אל ההר.
וכבר יורה על זה, שלא נזכר בזה הפסוק שם ההר…
למתקדמים:
השוה לדבריו אלה פרוש הרמב"ם לפסוקנו: מורה נבוכים
מאמר א. פ.
י.
ובאר מה בינו לבין אברבנאל!
מורה נבוכים מאמר א' פרק י (לקוח מאתר דעת)
חלק
ראשון –
פרק
[י]
|
כבר 1 קדם [ירד ועלה]
ומזה ירד ועלה, |
|
הגר |
|
ואמר: |
|
ונתנך |
|
ואמר: |
|
ויגדל |
|
וכבר |
|
מעלין |
|
ועל |
|
מה |
|
רומז |
|
הבה |
|
וכל |
|
וירדתי |
|
אבל |
|
ומשה |
|
הרי |
(הערות ראה באתר)
ג.
יט,
ד.
אשר עשיתי במצרים.
רש"י יט, ד.
אתם
ראיתם –
(שבת פו) לא מסורת היא בידכם ולא בדברים אני משגר לכם לא בעדים אני מעיד עליכם אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם:
ראב"ע יט, ד.
אתם
ראיתם –
הנקמות שעשיתי במצרים בעבורכם….
ספורנו יט, ד.
אתם
ראיתם
אשר עשיתי
למצרים. כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם,
כי לא אחפוץ במות המת,
ובהקשותם ערפם הוצרכתי להרבות אותותי ומופתי בקרבם ולהשחיתם:
1. מה קשה בפסוק לשלשת המפרשים?
2. מי משלשתם הקרוב ביותר לפשט?
3. מהי מעלת פרוש רש"י וחולשת פרוש ספורנו?
ד.
יט,
ד.
רש"י יט, ד.
על
כנפי
נשרים –
כנשר הנושא גוזליו על כנפיו שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ לפי שאין עוף אחר פורח על גביו לכך נותנו על כנפיו אומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני. אף אני עשיתי כן ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'
והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם:
1.
השוה דברי רש"י כאן לדבריו לעיל:
י'ד,
כ.
ויבא
בין מחנה
מצרים –
משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו באו זאבים מאחריו נתנו לפניו באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם כך (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו:
עיין עוד:
רש"י מדברים א.
לא
כאשר
ישא איש
את בנו
– כמו שפירשתי אצל ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו' משל למהלך בדרך ובנו לפניו ובאו לסטים לשבותו וכו':
דברים לב, יא
כנשר
יעיר קנו
– נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו:
יעיר
קנו –
יעורר בניו:
על
גוזליו
ירחף –
אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע אף הקב"ה שדי לא מצאנוהו שגיא כח כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מד' רוחות שנאמר ה'
מסיני בא וזרח משעיר למו.
הופיע מהר פארן.
ואתה מרבבות קדש.
אלוה מתימן יבא זו רוח רביעית:
יפרוש
כנפיו
יקחהו –
כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני אף הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד ויסע מלאך האלהים וגו'
ויבא בין מחנה מצרים וגו':
וענה מה הרעיון המשותף במקומות האל.
2.
השוה דברי רש"י בפסוקנו לדברי
ספורנו
מה ביניהם?
ספורנו יט, ד
ואשא
אתכם על
כנפי
נשרים. דרך לא עבר בה איש,
כמו הנשר המוליך את בניו ברום האויר,
אשר לא ילך בו שום מין עוף אחר, וזה להבדיל אתכם מכל העמים ועסקיהם להיות לי: ואביא אתכם אלי.
אל הר האלהים המוכן לנבואה:
ה.
רש"י יט, ה.
ועתה
– אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות (מכילתא שבת פז):
דברי רש"י כאן מובנים לפי דבריו בדברים י'א
י'ג.
ד"ה
והיה אם
שמע
תשמעו.
והיה
אם שמוע
– והיה מוסב על האמור למעלה למטר השמים תשתה מים:
והיה
אם שמוע
תשמעו –
אם תשמע בישן תשמע בחדש וכן אם שכח תשכח אם התחלת לשכוח סופך שתשכח כולה שכן כתיב במגלה (ר"ל במגלת סתרים אבל אינו פסוק בכל תנ"ך ובירושלמי הביאו משל לב'
בני אדם שנפטרים זה מזה זה הולך דרך יום לצד מזרח וזה הולך דרך יום לצד מערב נמצא שרחוקים זה מזה מהלך ב'
ימים כן המשל בתורה) אם תעזבני יום יומים אעזבך:
1.
העתק את פסוקנו /עד "בקולי"/
בסימני פסוק לפי פרוש רש"י!
2. במה הלכו המתרגמים ר.ש.ר.
הירש בובר–רוזנצויג בדרך אחרת מאשר הלך רש"י?
הירש:
אונד נון וונן איהר אויף מיינע שטיממע ארנסטליך הערען וואלט…
בובר:
" יעטצט הערט איהר געהארזאם אויף מיינע שטיממע…
3. מה ראו שני המתרגמים להוסיף מילה בתרגומם שאינם בפסוק?
ו.
להבנת סגנון רש"י.
ב.
רש"י ויחן שם ישראל. דבריו אלה לקוחים ממדרש ויקרא רבה ט.
ט.:
גדול השלום; שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת – כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולם חנייה אחת, דכתיב ויחן שם ישראל…
אמר הקב"ה:
הרי שעה שאני נותן תורה לישראל.
מה יש ללמוד מדברי רש"י כאן על דרך עבודו את מקורותיו?
עצה טובה: /למתקדמים/:
להבנת פסוק כ.
למד מו'נ חלק א פרק י י,כוזרי מאמר ג.ס.ד.
מאמר ג, סד)
אמר הכוזרי: רוצה הייתי כי תראה לי איך נולדה המסרת ומה מעיד על אמתותה:
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה תשיעית (תש"י)
יתרו
פרק י"ט
א.
יט,
א
בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני.
קהלת רבה ג:
אמר ר' יצחק:
ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתנתן להם תורה מיד, אלא אמר הקבה"ו:
עדיין לא בא זיוון של בני, משעבוד טיט ולבנים יצאו – ואיך יכולין לקבל תורה מיד. משל למה הדבר דומה? למלך שעמד בנו מחליו, ואמר לו פדגוגו:
"ילך בנך לאסכולי (=ביונית,
"לבית ספר") שלו",
אמר (המלך):
עדיין לא בא זיוו של בני, ואתה אומר: "ילך בנך לאסכולי שלו"? אלא יתעדן שני שנים ושלשה ירחים במאכל ובמשתה ויבריא,
ואח"כ ילך לאסכולי שלו." כך אמר הקבה"ו:
"עדיין לא בא זיוון של בני: משעבוד טיט ולבנים יצאו ואני נותן להם את התורה?
אלא יתעדנו בני שנים שלשה חדשים במן ובאר ושלו ואח"כ אני נותן להם את התורה. אימתי?
בחדש השלישי.
תנחומא
יתרו י':
אמר ר' יהודה בר שלום:
משל לבן מלכים שעמד מחליו.
אמר אביו: "נמתין לו שלשה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה." אף כך: כשיצאו בני ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקבה"ו:
אמתין להם עד שיתרפאו ואחרי כן אתן להם את התורה.
1. מהי השאלה העומדת בפני המדרשים שאותה רצו לתרץ?
(וע'
שמות ג' פסוק י'ב)
2. מהו הרעיון המסומל בדברי המדרשים הנ"ל?
(היש הבדל ברעיון בין שניהם או לא?)
ב.
שאלות סגנון
1.
יט*
ג ומשה
עלה
הסבר למה נאמר כאן "עלה"
בעבר פשוט ולא בעתיד עם ו' המהפך לעבר "ויעל משה" בהתאם לפסוק הקודם "ויסעו…
ויבואו…
ויחנו…
ויחן"?
(וע'
גליון תולדות תש"ט ה 2.)
2. **
השוה פסוק:
ה':
והייתם
לי
סגולה
ו':
ואתם
תהיו
לי…
מהי סבה השנוי בזמנים מן "והייתם"
עבר עם ו'
המהפך לעתיד ל'תחיו'
עתיד פשוט?
ג.
יט,
ה–ו
והייתם לי סגולה מכל העמים…
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים…
ספורנו יט ה–ו:
ה.
והייתם
לי סגלה
מכל
העמים. אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם,
כאמרם ז"ל (אבות)
חביב אדם שנברא בצלם מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכלם:
כי
לי כל
הארץ. וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא,
כי אמנם לי כל הארץ וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק:
ו.
ואתם
תהיו לי
ממלכת
כהנים. ובזה תהיו סגולה מכלם כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כלם בשם ה',
ולעבדו שכם אחד,
כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו וכאמרו כי מציון תצא תורה: וגוי
קדוש. בלתי נפסדים, אבל תהיו קיימים לעד באיש,
כמו שיהיה הענין לעתיד לבא,
כאמרו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ואז"ל (סנהדרין פרק חלק)
מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים. וזה כי אמנם היתה כונת האל יתברך במתן תורה לתת להם אז כל הטוב העתיד,
לולי השחיתו דרכם בעגל, כאמרו אז ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב:
1. מה השאלה העומדת בפניו שאותה השתדל לתרץ?
2.
הסבר את דבריו "כי הוא לבדו המכוון בהם".
3. לשם מה יזכיר בפרושו את חסידי אומות העולם.
4.*
האם מירמיהו ל'א פ' ל'ג סתירה לדבריו?
ד.
יט,
ה
כי לי כל הארץ
ראב"ע
וטעם
כי לי
כל הארץ
– דבק עם מכל העמים כמו כי לי כל עמי הארץ. וזהו ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי.
ור'
מרינוס אמר. כי פי' כי לי כל הארץ אע"פ כי שלי כל הארץ.
וכמוהו לפי דעתי.
כי עם קשה עורף הוא.
רפאה נפשי כי חטאתי לך:
1. מהי הוראת מלת "כי"
כאן לדעת ראב"ע ולפי דעת ר' מורינוס?
2.*
השתדל להכריע ביניהם.
(נמק את הכרעתך!)
3. האם שני הפסוקים המובאים בדבריו (שמ'
ל'ב ט'; תה'
מ'א ה') הן ראיות מוכיחות לדעת ר'
מורינוס או יש אפשרות לפרש את ה"כי"
גם שם כמו שמפרשו הראב"ע כאן?
ה.
יט,**
ח'
וישב משה את דברי העם אל ה'.
רמב"ן יט, ח'
וישב
משה את
דברי העם
אל ה'
– ששב לפניו אל ההר עם מענה העם והנה הכל גלוי לפניו ולא שאלו מה ענה לך העם הזה, וכענין שכתוב וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי ובבאו לפניו אמר ה'
יתברך הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ואז הגיד לפניו ואמר רבונו של עולם בניך מאמינים הם ומקבלין עליהם כל אשר תדבר,
וכן וישיבו אותם דבר ויראום את פרי הארץ (במדבר יג כו),
שובם אליהם עם הדברים שראו,
כי אח"כ אמר ויספרו לו ויאמרו ואין צורך לדברי ר"א בזה:
ראב"ע יט, ט'
הנה
אנכי בא
אליך בעב
הענן –
למדנו מה הגיד.
ועוד מצאנו זה הדבר מפורש בדברי משה כאשר אפרש.
דע כי מצרים והודו הם מבני חם ואלה סומכין על אלה.
ואנשי הודו אינם אוכלים בשר וכך היו עושים המצרים ולא נשתנו מזה המנהג.
רק בעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו. וחכמי הודו נותנין ראיות כפי מחשבתם כי לא יתכן שידבר השם עם האדם וחי. וישראל היו במצרים והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת. והיתה נבואת משה בספק אצלם ואין טענה ממלת ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי כתוב וירא ישראל ולא כל ישראל.
ואילו היה כתוב כל ישראל ידבר על הרוב כמשפט הלשון. כמו וימת כל מקנה מצרים.
ואחר כך כתוב שלח העז את מקנך.
והנה טעם אנכי בא אליך.
תשובה על דברי משה שהגיד לו כן.
וטעם בעב הענן.
ברדת השם על ההר. ובדברי
עמך. עשרת הדברים. אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי:
וטעם
וגם בך
יאמינו
– שאתה נביא ויוסר הספק ממחשבותם.
והנה כתוב מפורש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. ועוד כתוב שם כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמוני ויחי ושם כתוב קרב אתה ושמע וזהו וגם בך יאמינו לעולם:
1. מה הם הקשיים בפסוקנו המתורצים בדברי הרמב"ן?
2. מה הדבר העקרוני בינו לבין ראב"ע?
3.**
לשם מה נעזר הרמב"ן בבמדבר י'ג כ'ו ולשם מה נעזר הראב"ע בבראשית ב'
ז'?
4.**
מה ענין שני הפסוקים (שמות ט' ו',
ט'
י'ט)
והסתירה שביניהם לעניננו?
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. בחר במתאים לרמת ידיעותיך.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה הארבע עשרה (תשט"ו)
יתרו – בחירת ישראל
פרק י ט
א.
שאלות כלליות במושג "בחירת ישראל"
1.
פרופ'
יצחק
הינמן
במאמרו
"בחירת
ישראל
במקרא" (סיני
תש"ה
חוברת
כסלו): עמ'
יח:
התורה והנביאים בססו את תורת הבחירה שלהם (כלומר את תורת הקרבה בין ה' לעם ישראל) דווקא על אוניברסליזם.
"והייתם לי סגולה מכל העמים – כי לי כל הארץ" (שמות יט, ה),
…דווקא במקום
שהודגשה
ביותר
בחירת
ישראל
(כגון בדברים ובמחצה השניה של ספר ישעיהו),
הודגשה אף אחדות
הא–ל
ושלטונו
בעולמו. ואין לתמוה על כך. … רק הא–ל "היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים", יכול לבחור אומה בין כל האומות שבעולם ולקרוא לה "עבדי"
ו"בחירי".
אין לדבר, אפוא,
על מאבק בין שני זרמים שונים זה מזה: האוניברסליזם אינה סותרת את הבחירה:
דווקא היא מאפשרת אותה ומשמשת יסודה.
*א.
נגד איזו תפישה מוטעית של בחירת עם ישראל נלחם כאן בעל המאמר?
*ב.
באיזה מקום בפרקנו ובספר דברים הובלט אותו דבר שכותב עליו בעל המאמר במילים המודגשות?
2.
מ.
קאסוטו בפירושו לספר שמות עמ'
156:
… אם אתם תסכימו להצעתי אבחר בכם במיוחד – והבחירה היא למילוי תפקיד רוחני נשגב.
היכן נאמר בפרקנו שבחירת עם ישראל תכליתה תפקיד מיוחד – ומהו אותו תפקיד?
ב.
שאלות בספורנו:
1.
פסוק
ג: ומשה
עלה
אל
האלוקים
…
ספורנו
יט, ג:
ומשה
עלה אל
האלקים: אמר,
שישראל שמו פניהם אל עסקי החניה וצרכיה,
ומשה עלה והכין עצמו לנבואה.
שני קשיים – אחד בסגנון ואחד בעניין – רצה ליישב, אלו הם?
להבנת השאלה הסגנונית עיין בראשית יג פסוקים יא – יב, בראשית לג פסוקים טז –
יז
לנושא הענייני – עיין ספורנו
שמות ג,
א:
ויבא
אל הר
האלקים
חורבה: הוא לבדו להתבודד ולהתפלל, על דרך ויבא עד חברון.
2.
יט,
ד:
אתם
ראיתם
אשר
עשיתי
למצרים
…
ספורנו
יט, ד:
אתם
ראיתם
אשר עשיתי
למצרים: כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם,
"כי לא אחפוץ במות המת"
(יחזקאל יח, לב).
ובהקשותם ערפם הוצרכתי להרבות אותותי ומופתי בקרבם ולהשחיתם.
**
א.
מה קשה לו בפסוקנו ולשם מה הביא את הפסוק מיחזקאל יח,
לב?
*ב.
במה שונה הוא עקרונית מפירושו של רש"י?
ג.
מתוך דברי המדרש:
פסוק
יט: …
משה
ידבר
והאלוקים
יעננו
בקול.
מדרש תנחומא שמות פרק כה:
בא וראה היאך היה הקול יוצא אל ישראל, כל אחד ואחד היה שומע לפי כוחו,
הזקנים היו שומעים את הקול לפי כוחם,
והבחורים לפי כוחם,
והנערים לפי כוחן.
והקטנים לפי כוחם,
והיונקים לפי כוחם,
והנשים לפי כוחן,
ואף משה לפי כוחו. שנאמר:
(שמות יט, ט)
משה ידבר והאלקים יעננו בקול.
בקול שהיה יכול משה לסבול.
וכן הוא אומר:
"קול ה' בכח"
(תהלים כט), בכוחו – לא נאמר, אלא בכח, שכל אחד ואחד מהן יכול לסבול.
1.
איזו תמיהה סגנונית בפסוקנו מתפרשת במדרש?
**
2. הסבר את הרעיון הכלול בדברי המדרש על שמיעת דברי תורה ולימודם.
השאלות המסומנות ב–
*קשות והמסומנות ב – ** קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשט"ו]
יתרו – בחירת ישראל
פרק יט
במרכזו של פרק זה (יט)
הקודם לעשרת הדברות,
עומד רעיון בחירת ישראל (פסוקים ד–ה).
בקבוצת לומדים מתקדמת אפשר להתחיל כאן בשאלה א שבגיליון יתרו תש"ג ובמקומות המסומנים שם מתוך הכוזרי.
לשאלה א שבגיליוננו רצוי שיתכונן המורה על פי המאמר של פרופ'
יצחק היינמן ב"סיני"
שסומן שם. על המורה להסביר לתלמידיו – ובכל הגילים – שאין "הבחירה"
מתן זכויות חומריות ואין מטרתה להרבות גאוה והתרברבות של הנבחרים – תפישה מוטעית זו שנלחמו בה הנביאים ושאעפ"כ התמידה בהשקפה העממית של עמנו בכל הדורות. וכאן אל יוותר המורה מלפתוח לפני תלמידיו את דברי עמוס ג,
א–ב,
עמוס
פרק ג,
א
שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'
עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
ב:
רַק
אֶתְכֶם
יָדַעְתִּי
מִכֹּל
מִשְׁפְּחוֹת
הָאֲדָמָה
עַל
כֵּן
אֶפְקֹד
עֲלֵיכֶם
אֵת
כָּל
עֲוֹנֹתֵיכֶם:
כדי להראות שהנביא נלחם נגד התפארות העם אשר (כדברי בובר) "סבר וקבל מיעודו הקדוש המוטל עליו רק את תביעתו לפרנסה היסטורית".
יש לעמוד על כך שהבחירה היא במובן ידוע בחירה על תנאי (וכן נאמר בפסוק ה: ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ.)
אם כי לא תופר הברית לעולם כפי שהובטח לנו בויקרא:
ויקרא פרק כו
מד: וְאַף
גַּם
זֹאת
בִּהְיוֹתָם
בְּאֶרֶץ
אֹיְבֵיהֶם
לֹא
מְאַסְתִּים
וְלֹא
גְעַלְתִּים
לְכַלֹּתָם
לְהָפֵר
בְּרִיתִי
אִתָּם
כִּי
אֲנִי
ה'
אֱלֹקֵיהֶם:
מדריך נוער ומורה צעיר ימצא סיכם קצר וקל להבנה בספרו היפה של דב רפל "בין ישראל לעמים"
(בהוצאת המחלקה לעניני נוער והחלוץ,
המדור הדתי, עמודים 8 – 11 ). וכן ייטיב המורה לעיין בדברי הספורנו לפסוקים ה – ו של פרקנו. (ועיינו גם בגיליון יתרו תש"י שאלה ג)
ספורנו שמות פרק יט פסוק ה:
ועתה
אם שמוע
תשמעו
בקולי. לקבל עליכם התורה והמצוה: ושמרתם את בריתי:
הברית שאכרות על קבלתכם, והוא הברית שכרת אחר שאמרו נעשה ונשמע כאמרו הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה באופן שלא אצטרך לעשות לכם כמו שעשיתי למצרים.
והייתם
לי סגלה
מכל
העמים: אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם,
כאמרם ז"ל (אבות):
"חביב אדם שנברא בצלם" מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכלם.
כי
לי כל
הארץ: וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא,
כי אמנם לי כל הארץ וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק.
ספורנו
שמות פרק
יט פסוק
ו:
ואתם
תהיו לי
ממלכת
כהנים: ובזה תהיו סגולה מכלם כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כלם בשם ה',
ולעבדו שכם אחד,
כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו וכאמרו כי מציון תצא תורה.
וגוי
קדוש: בלתי נפסדים, אבל תהיו קיימים לעד באיש,
כמו שיהיה הענין לעתיד לבא,
כאמרו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ואז"ל (סנהדרין פרק חלק)
מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים. וזה כי אמנם היתה כונת הא–ל יתברך במתן תורה לתת להם אז כל הטוב העתיד, לולי השחיתו דרכם בעגל, כאמרו אז ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.
אחרי העיון והדיון ברעיון המרכזי של פרקנו יש לשוב ולעיין בו בפרוטרוט. טוב במקרה זה להפסיק את השיחה בקריאה שניה של פסוקים א–ח של פרקנו אשר בהם עוסק גיליוננו בעיקרו.
על רש"י לפסוק ב (שאלה ב 1
) יש להתעכב ויש לבארו מבחינתו החיצונית – החילוף בין לשון רבים ללשון יחיד,
הנותן דחיפה לדרשן לדרוש – והן מבחינתו הפנימית, רעיון השלום והאחווה.
כדאי להשוות דברי רש"י אלה למקורם במדרש ויקרא רבה ט,
ט:
מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ט:
חזקיה אמר חורי:
גדול השלום,
שבכל המסעות כתיב (במדבר לג)
"ויסעו"
"ויחנו",
נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת.
כיון שבאו כולם לפני הר סיני –
נעשו כולם חנייה אחת.
הדא דכתיב:
(שמות יט):
ויחן שם ישראל.
ויחנו שם בני ישראל –
אין כתיב כאן,
אלא,
ויחן שם ישראל.
אמר הקב"ה:
הרי שעה שאני נותן תורה לבני.
יש לעמוד כאן על דרכו של רש"י בעיבוד מקורותיו.
קיצורו,
השמטת מוסר ההשכל ("גדול השלום"), שעל הלומד להבינו מעצמו, ההשתעבדות לפסוק ולצרכיו הפרשניים בלבד.
(כדאי להראות שתשומת לב כזו לשינויים קטנטנים בין לשון רבים ללשון יחיד בנשוא המייחס לשם עצם קיבוצי,
אשר שם גם הרבים וגם היחיד מתאימים ע"פ הדקדוק – שתשומת לב כזו היא עניין של שיטה ולא של הערה מקרית. יש להראות לתלמידים שרש"י הלך בדרך זו גם בשמות יד,
י ד"ה מצרים נוסע;
גם בבמדבר לב,
כה "ויאמר בני גד ובני ראובן,
לעומת:
ויאמרו בפסוקים ב,
ה טז. ועיין רש"י כה ד"ה ויאמר.)
לשאלה ב2 יש לצאת מן הדחיפה החיצונית לשונית שבפסוק ורק אחר כך יש לברר את הרעיון לכל עומקו. מילת הגוף (אני,
אתה,
הוא,
אנחנו,
אתם)
בזמן עבר הוא ייתור בולט.
(אם כי בדיבור המשובש שבעברית היום יומית שלנו הוא נהוג, אשר על כן לא מורגשת לנו כל כך הזרות שבצרוף: "אתם ראיתם".) ובהרבה מקומות ברש"י נראה שהוא דורשו למיעוטי משהו אחר.
לשאלה ב3 יש להשוות רש"י דברים יא,
יג ד"ה והיה אם שמע תשמעו … שגם שם משתמש המדרש באותה דרך לדרוש את צורת הפועל "שמע תשמע" כתנאי ותוצאה, והרעיון אחד הוא.
לשאלה ב4 יש להעמידה בסוף השיעור מפני שיש בדברי המדרש רעיון בעל חשיבות עקרונית לגבי לימוד התורה,
לימוד זה הצריך להקיף את כל הגילים,
כל החוגים, בעלי כל דרגות ההשכלה וההבנה – והתורה שניתנה, הן אחת היא!
אלא שהקול יוצא לפי כוחו של כל אחד ובכח שכל אחד ואחד יכול לסבול.
יש להדגיש רעיון זה ביחוד אצל הצעירים הבטוחים שתפישתם הסובייקטיבית היא היא היחידה האפשרית ותורה זו הנשמעת להם בקול שהם יכולים לסבול היא היא התורה היחידה ואין עמה קול בכח חזק יותר.
יפה הסביר טעות זו הרב
קוק
במאמרו
"שיר
השירים"
(הודפס לאחרונה במעינות ג "פסח").
"מה נמוכים הם הגמדים שהם גם כן בעלי עינים טרוטות הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עפל ורושמים את קומתו אשר לעב תגיע, רק כדי תנופת ידם הקצרה ומעוף עינם הכהה. ואם מראש מגדל עפל יוגד להם שרואים את הכוכב מלא יפעה והוד אז מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר".
ויזהר המורה ויזהיר תלמידיו בפני טעות זו ויזכור תמיד ש"האלוקים יעננו בקול"
– בקול שלפי כוחו של כל אחד ואחד.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה התשע עשרה (תש"ך)
יתרו
פרק יט
א.
שאלה כללית:
השווה:
שמות
טו, כו:
וַיֹּאמֶר
אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה'
אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה
וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו
כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם
לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ:
שמות
יט, ה:
וְעַתָּה
אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי
וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:
פסוק
ו: וְאַתֶּם
תִּהְיוּ
לִי
מַמְלֶכֶת
כֹּהֲנִים
וְגוֹי
קָדוֹשׁ
1. מה המשותף לשני הפסוקים ומה המבדיל ביניהם?
2.
החוקר
בנו יעקב
בפירושו
לספר
שמות קובע שרעיון היסוד של פסוקנו דומה ביותר לרעיון שבמזמור עג פסוקים:
כג–כו הסבר – מה הדמיון?
ב.
יט,
ג:
וּמשֶׁה
עָלָה
אֶל
הָאֱלֹקִים
…
חזקוני
יט, ג
ומשה
עלה: … ולא מעצמו עלה,
אלא ע"י שכבר "ויקרא אליו ה'
מן ההר לאמר כה תאמר"…
ללמדך שלא עלה אלא ברשות.
ויש מפרשים: מעצמו עלה לשאול מפי הקב"ה במה יעבדוהו,
לקיים מה שאמר לו: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג, יא),
והקב"ה אמר לו:
כה תאמר לבית יעקב אם שמוע תשמעו וגו' זאת תהיה עבודתי.
…
1. מהו הקושי (או הקשיים) בפרקנו שרצה ליישב?
*2.
מה רצה הפרשן להבליט באמרו:
זאת תהיה עבודתי?
ג.
, יט,
ה:
וְעַתָּה
אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי
וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:
1. אבן
עזרא
שמות פרק
יט פסוק
ה
ומילת "סגולה"
– דבר נכבד ונחמד ולא ימצא אחר כמוהו.
וטעם כי לי כל הארץ – דבק עם "מכל העמים", כמו "כי לי כל עמי הארץ".
וזהו "ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי" (ויקרא כ, כו).
ור'
מרינוס אמר, כי פירוש "כי לי כל הארץ" – אע"פ כי שלי כל הארץ.
וכמוהו לפי דעתו,
"כי עם קשה עורף הוא"
(שמות לב, ט),
"רפאה נפשי כי חטאתי לך"
(תהלים מא, ה).
א.
מה הקושי בפסוקנו שאותו רצו ליישב גם ראב"ע גם ר'
מרינוס?
ב.**
יש הבדל רעיוני בתפישת פסוקנו,
אם נפרש אותו כראב"ע או אם נפרש אותו כר' מרינוס (=ר"
יונה אבן ג'נאח)
מהו ההבדל?
ג.
לאיזו משתי התפישות יש להביא סעד מדברים י, יג–יד?
ד *.
במה דומה הקושי לשמות לד,
ט לקושי שבפסוקנו ואיך נוכל ליישבו אם לא נקבל את פירושו של ר'
מורינוס ונפרש גם את הפסוק ההוא כפי שפירש ראב"ע את פסוקנו כאן?
2. הכתב והקבלה פסוק ט:
ועתה
אם שמע
תשמעו: … ונ"ל שאין המכוון במאמר זה התנהגותו ית'
עמהם בדבקות האהבה,
אבל המכוון בו שהם יתנהגו בדבקות אהבה עמו ית'.
ומאמר "והייתם לי סגולה",
הוא מחלק התנאי,
וטעמו:
אם תשמעו בקולי ותשמרו בריתי ותהיו בדבקות אהבה עמדי יותר מכל העמים וכנתינת טעם על "והייתם לי סגולה,
אמר,
כי לי כל הארץ ומלואה ויש ביכולתי למלא כל חפצכם, וכל ענייני העולם הגשמי ותנועותיו הוא ממני,
וכל שנעשה בו איננו רק מרצוני לבד בחפצי ובגזרתי.
… ויותר יתכן שמאמר "כי לי כל הארץ" מבאר איכות הסגולה,
כלומר:
במה ישיג הישראלי לדבקות אהבה אליו? אמר "כי לי כל הארץ" כלומר,
אם ייחד כל חומריותו אליו ית' שבהיותו עוסק בעניינים המוכרחים לחומריות לא יכוון להנאת גופו כי אם לקיים רצון הבורא ית'
אשר צווה עליו לעסוק בפעולה זו … ובזה ראיה גדולה לאיש המעלה, שהוא איש סגולה,
כלומר,
איש הדבוק באהבת ה' באמת.
מילת "כי"
היא לביאור משפט הקודם, כמו:
"וישמע אברהם כי נשבה אחיו"
(בראשית יד, יד)
– השביה היא פעול השמיעה ("דאס")
כן כאן מילת "כי"
לבאר איכות הסגולה.
* במה סוטה בעל הכתב והקבלה בפירושו מתפישת הפסוק ע"י רוב המפרשים,
(גם משני הפירושים דלעיל)
ומה המריצו מלפרש כך?
(שים לב,
יש כאן סטיה גם בתפישה התחבירית,
גם בפירוש המילים.)
ד.
יט,
ח:
וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה
וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה':
פסוק
ט:
וַיֹּאמֶר
ה'
אֶל
משֶׁה
הִנֵּה
אָנֹכִי
בָּא
אֵלֶיךָ
בְּעַב
הֶעָנָן
בַּעֲבוּר
יִשְׁמַע
הָעָם
בְּדַבְּרִי
עִמָּךְ
וְגַם
בְּךָ
יַאֲמִינוּ
לְעוֹלָם
וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה':
אבן
עזרא יט,
ט
ויאמר:
אחר שאמר "וישב משה" מה טעם לומר "ויגד משה את דברי העם אל ה'"?
דע,
כי יש פסוקים רבים בתורה שהיו ראויים להיותם מוקדמים,
והנה פירושם: וכבר היה כך וכך. כמו "וייצר ה' אלהים"
(בראשית ב, ז)
וכבר יצר. "ויצמח ה' אלהים"
(שם ט) וכבר הצמיח. "ויאמר בת מי את" ((שם כד, כג)
וכבר אמר. וכן כתוב "ואשאל אותה ואומר",
ואחר כך "ואשים הנזם על אפה", (שם כד, מז)
"ותאמר אל העבד"
(שם שם סה)
וכבר אמרה אל העבד. אז "ותפול מעל הגמל"
(סד!)
ואין צורך להאריך.
והנה זה "ויגד משה" וכבר הגיד ולא הזכיר הכתוב מה הגיד.
ומלת 'הגיד'
לעולם על דבר חדש שלא הזכירו. והנה איננו דבק עם "וישב משה". ומתשובת השם שאמר "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" (פסוק ט) למדנו מה הגיד.
ועוד מצאנו זה הדבר מפורש בדברי משה כאשר אפרש.
דע כי מצרים והודו הם מבני חם ואלה סומכין על אלה.
ואנשי הודו אינם אוכלים בשר וכך היו עושים המצרים ולא נשתנו מזה המנהג.
רק בעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו. וחכמי הודו נותנין ראיות כפי מחשבתם כי לא יתכן שידבר השם עם האדם וחי. וישראל היו במצרים והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת. והיתה נבואת משה בספק אצלם.
ואין טענה ממלת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא),
כי כתוב "וירא ישראל" ולא כל ישראל;
ואילו היה כתוב כל ישראל ידבר על הרוב כמשפט הלשון. כמו "וימת כל מקנה מצרים" (ט,
ו).
ואחר כך כתוב "שלח העז את מקנך" (שם יט). והנה טעם אנכי בא אליך.
תשובה על דברי משה שהגיד לו כן.
רמב"ן
יט, ח
וישב
משה את
דברי העם
אל ה':
ששב לפניו אל ההר עם מענה העם.
והנה הכל גלוי לפניו ולא שאלו: מה ענה לך העם הזה?
וכענין שכתוב "וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי"
(דברים ה, כה),
ובבואו לפניו אמר ה' יתברך "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם"
(פסוק ט), ואז הגיד לפניו ואמר רבונו של עולם,
בניך מאמינים הם ומקבלין עליהם כל אשר תדבר. וכן "וישיבו אותם דבר ויראום את פרי הארץ"
(במדבר יג, כו),
שובם אליהם עם הדברים שראו,
כי אח"כ אמר "ויספרו לו ויאמרו".
ואין צורך לדברי ר' אברהם (ראב"ע)
בזה.
ר'
יוסף אבן כספי:
פסוק
ט: ויגד
משה את
דברי העם
אל ה':
בזה נבהל החכם אבן עזרא,
רצוני:
בראותו "וישב משה" ואחר "ויגד משה", בזולת ירידה שניה.
ואני תמה איך נפלא מאשר נראה תמיד פעמים אין מספר להם,
עד שאין ראוי להביא חברים,
מצורף שזה גם סידור דבורנו בלשון רומי,
כי נשוב לזכור שנית דבר מה להצעה למה שירצה לומר, כל שכן בהיותו סיבה הכרחית.
וזה כי בעבור שנפסקו דברי משה אחר "וישב"
(פסוק ח) במאמר ה' "הנה אנכי", שב לומר "ויגד משה", לפי שזאת ההגדה סיבה עצמית למה שכתוב אחריו "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם", וזה כאילו אמר ובעבור שהגיד משה את דברי העם אל ה',
רצוני:
מה שנתרצו ואמרו "נעשה".
לכן אמר אז ה' למשה שיקדשם, כי אי אפשר לכופם. ואם מאנו לא אמר ה'
זה.
והנה זה מעט ב"ויהי בשלח" כמו זה כתוב:
"וירדוף אחרי בני ישראל, ובני ישראל יוצאים ביד רמה"
(יד,
ח),
ואחריו "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם (שם ט), וזה לצרף ולסמוך העילה עם העלול, רצוני:
כי הרדיפה סיבה להשגה, ורבים כן אין מספר.
1. מה הקושי (או הקשיים העומד בפני הפרשנים?
* 2.
מה ההבדל בין שלושתם ביישוב הקושי העיקרי?
3. מה רצה הראב"ע להוכיח בעזרת הפסוקים מבראשית כד?
* 4.
הראב"ע רואה אפשרות של סתירה לפירושו משמות יד, לא מהי הסתירה וכיצד הוא מיישב אותה ודוחה כל טענה נגדו מן הפסוק ההוא?
* 5.
מה רצה להוכיח ע"י שמות ט,
ו;
ט,
יט?
* * 6.
מהי חולשת פירושו?
* * 7.
מהי הראיה מלשון הפסוק שאפשר להביא לדעתו של הרמב"ן?
* 8.
במה עולה פירושו על פירוש הראב"ע?
9.
הסבר את המקומות המודגשים בדברי אבן כספי!
10. מה הדמיון לפסוקנו משמות יד,
ח–ט ובמה בכל–זאת אינו דומה (גם לדעת אבן כספי "זה מעט בפרשת בשלח")?
השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תש"ך]
יתרו
פרק יט
במרכז פרק זה הקודם למתן תורה עומד רעיון הבחירה ובה עוסקות שאלות א ו–ג (פסוקים ד–ה).
חשוב מאד לעמוד על הקשר והיחס שבין רעיון האוניברסליות ורעיון הבחירה,
לרעיון זה הקדיש פרופ' יצחק היינמן מאמר בשם "בחירת עם ישראל במקרא" (סיני תש"ה חוברת כסלו עמ' יז–ל).
והמורה יוכל להעזר בו. חומר רב בצורה פופולארית ימצא המורה בספר קטן של דב רפל "בין ישראל לעמים"
(הוצאת המדור לעניני הנער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, המדור הדתי תש"י,
ביחוד עמודים 8-11).
על המורה להסביר ולחזור ולהסביר לתלמידיו – ובכל הגילים – שאין "הבחירה"
מתן זכויות חומריות ואין מטרתה להרבות גאוה והתרברבות של הנבחרים – תפישה מוטעית זו שנלחמו בה הנביאים*)
ושאעפ"כ התמידה בהשקפות העממיות של עמנו בכל הדורות.
וכאן אל יוותר המורה מלפתוח לפני תלמידיו את דברי עמוס ג,
א–ב,
*)עמוס
פרק ג
פסוק
א: שִׁמְעוּ
אֶת
הַדָּבָר
הַזֶּה
אֲשֶׁר
דִּבֶּר
ה'
עֲלֵיכֶם
בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
עַל
כָּל
הַמִּשְׁפָּחָה
אֲשֶׁר
הֶעֱלֵיתִי
מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם
לֵאמֹר:
פסוק
ב:
רַק
אֶתְכֶם
יָדַעְתִּי
מִכֹּל
מִשְׁפְּחוֹת
הָאֲדָמָה
עַל
כֵּן
אֶפְקֹד
עֲלֵיכֶם
אֵת
כָּל
עֲוֹנֹתֵיכֶם:
ובזמננו ע"י תרגום מושגים תנכיים ללשון חילונית – כפי שזה נעשה בחינוך ואפילו לא אחת, מתוך שיגרה, גם בחינוך הדתי – עלול רעיון הבחירה להסתלף עוד יותר.
כי אם יעמוד במקום הקב"ה "שר האומה" או "רוח האומה" או כדומה וישאר רעיונו של "עם נבחר" מבלי אמונה בבוחר – אוי ואבוי לנו.
לרעיון זה של בחירה שאינה מתן נכסים חומריים, מוקדשת ביותר שאלה א1 וביותר א2.
הקושי שביחס בין אוניברסליזם לבין עם נבחר מתבטא בקושי של פירוש ה"כי"
בפסוק ה, שאלה ג.
חשובים לזה דברי י. היינמן מן המאמר הנ"ל:
התורה והנביאים בססו את תורת הבחירה שלהם (כלומר את תורת הקרבה בין ה' לעם ישראל) דווקא על אוניברסליזם.
"והייתם לי סגולה מכל העמים – כי לי כל הארץ" (שמות יט, ה),
…
דווקא במקום שהודגשה ביותר בחירת ישראל (כגון בדברים ובמחצה השניה של ספר ישעיהו),
הודגשה אף אחדות הא–ל ושלטונו בעולמו.
ואין לתמוה על כך. בחירת האלים הלאומיים היא, כמובן,
מוגבלת על ידי הגבלת חוג מעריציהם. רק הא–ל "היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים", יכול לבחור אומה בין כל האומות שבעולם ולקרוא לה "עבדי"
ו"בחירי".
אין לדבר, אפוא,
על מאבק בין שני זרמים שונים זה מזה: האוניברסליזם אינה סותרת את הבחירה:
דווקא היא מאפשרת אותה ומשמשת יסודה.
לשאלה ג2 יש להבהיר שאלה שעסקנו בה לא אחת בגיליונינו: הודות לסגנון של וי"ו ההיפוך יתכן שבמשפט מורכב לא תמיד יוברר היכן מסתיים משפט התנאי והיכן מתחיל המשפט הראשי.
ועיין גיליון ויצא תש"ט שאלה ב
בשלח תש"ד שאלה א
נצו"י תשי"ב שאלה א
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וארבע (תשכ"ה)
יתרו
פרק י"ט
א.
** שאלות כלליות במושג "בחירת ישראל".
1.
פרופ'
היינמן במאמרו "בחירת ישראל במקרא"
סיני תש"ה חוב' כסלו:
…התורה והנביאים בססו את תורת הבחירה שלהם (כלומר את תורת הקרבה בין ה' לעם ישראל) דוקא על האוניברסליזם.
…דוקא במקום שהודגשה ביותר בחירת ישראל (כגון בספר דברים ובס' ישעיה)
הודגשה אף אחדות הא–ל ושלטונו בעולמו.
ואין לתמוה על כך…
רק הא–ל "היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים", יכול לבחור אומה בין כל האומות ולקרא לה "עבדי",
"בחירי".
האוניברסליזם אינו סותר את הבחירה:
דוקא מאפשר אותה ומשמש יסודה.
א.*
נגד איזו תפיסה מוטעית של בחירת עם ישראל נלחם כאן בעל המאמר?
ב.*
באיזה מקום בפרקנו ובספר דברים הובלט אותו דבר שכותב עליו המאמר במלים המסומנות בקו?
2.
קאסוטו
בפרושו
לספר
שמות:
אם אתם תסכימו להצעתי אבחר בכם במיוחד – והבחירה היא למילוי תפקיד רוחני נשגב.
היכן נאמר בפרקנו שבחירת עם ישראל תכליתה תפקיד מיוחד – ומהו אותו תפקיד?
ב.
שאלות ודיוקים ברש"י
|
** על וירצה הכתוב לפרש שלא היו חניות אחרות ביניהם. והרא"ם כותב לדברי הרמב"ן: ואני תמה מאד, ישב את דברי רש"י והסב תלונת הרמב"ן מעליו בעזרת דברי הרא"ם הנ"ל! |
1) ב' |
|
(א) שמות י"ד: במדבר ל"ב כ"ה ד"ה ויאמר בני גד: כלם כאיש אחד. מה הקשי המשותף בשלשת המקומות? (ב) (ג) |
2) ב |
|
** נתקשו פרשני רש"י בדבריו אלה, ועוד: נסה ליישב קושיתם! |
ג' ד"ה |
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשכ"ה]
יתרו
פרק י"ט
בפרק זה עסקנו גם בגליון יתרו תש"ג וגם בגליון יתרו תש"ך.
במרכזו של פרק זה הקודם לעשרת הדברות,
עומד רעיון בחירת ישראל (פסוקים ד' ה').
(בקבוצות לומדים מתקדמת אפשר להתחיל כאן בשאלה א' שבגליון יתרו תש"ג ובמקומות המסומנים שם מתוך הכוזרי).
לשאלה א שבגליוננו ראוי שיתכונן המורה על פי המאמר של פרופ'
היינמן ב"סיני"
שסומן שם. על המורה להסביר לתלמידיו – ובכל הגילים – שאין ה"בחירה"
מתן זכויות חומריות ואין מטרתה להרבות גאוה והתרברבות של הנבחרים – תפישה מוטעית זו שנלחמו בה הנביאים ושאעפ"כ התמידה בהשקפה העממית של עמנו בכל הדורות. וכאן אל יוותר המורה לפתח לפני תלמידיו את דברי עמוס ג'
א–ב,
כדי להראות שהנביא נלחם נגד התפארות העם אשר (כדברי בובר) "סבר וקבל מיעודו הקדוש המוטל עליו רק את תביעתו לפרנסה הסטורית".
יש לעמוד על כך שהבחירה היא במובן ידוע בחירה על תנאי (וכן נאמר פ'
ד')
אם כי לא תופר הברית לעולם כפי שהובטח לנו בויקרא כ"ו מ"ד.
מדריך נער ומורה צעיר ימצא סכום קצר וקל להבנה בספרו היפה של דב רפל "בין ישראל לעמים"
(בהוצ'
המחלקה לענייני הנער והחלוץ, המדור הדתי) בעמודים 8-11 וכן ייטיב המורה לעיין בדברי ספורנו לפסוקים ה'-ו'
של פרקנו. (ועינו גם בגליון יתרו תש"י שאלה ג).
שאלה ב1 מכוונת להרגיל את התלמיד לעיון מדוקדק בלשונו של רש"י.
אפילו גדול המפרשים הרמב"ן,
טעה לפעמים – כפי שמוכיח זאת המזרחי במקומות שונים – בהבנת רש"י מתוך שלא דקדק בלשונו.
לשאלה ב2: יש לבאר דברי רש"י אלה מבחינה חיצונית – החילוף בין לשון יחיד ובין לשון רבים, הנותן דחיפה לדרשן לדרוש – וכן מבחינתו הפנימית, רעיון השלום והאחווה,
שרק הם המאפשרים קבלת התורה.
לשאלה ב3: יש להבחין בין פירושיה השונים של מלה בהקשרים שונים.
המילה "איש"
בעמדה בהקשר "איש ואשה" פרושה – גבר.
ואלו בהקשר אחר מבלי שתהא בהקשר עם "אשה"
יהיה פרושה – אדם. (כולל איש ואשה).
המלה "עשק"
בעמדה על יד "גזל"
(ויקרא י"ט)
הוראתה מצומצמת והיא מין אחד ממיני ההשתלטויות של אדם על רכוש חברו, ואלו בהקשר אחר הוראתה רחבה ומקיפה גם גזל, אם אונאה, גם גנבה.
ועיין לזה גליון בהעלותך תשי"א שאלה ד.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושבע (תשכ"ח)
יתרו
י"ט ד'
א יט, ד.
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל
1. רש"י (על פי המכילתא)
ד"ה כה תאמר:
בלשון הזה וכסדר הזה.
מה קשה לו?
2. רש"י (ע"פ המכילתא)
ד"ה תאמר לבית יעקב: אלו הנשים – תאמר להם בלשון רכה.
ד"ה ותגיד לבני ישראל: עונשין ודקדוקים, פרש לזכרים דברים הקשים כגידים.
מה קשה לו?
מקשים
מפרשי
רש"י:
וכי סבר רש"י שכל לשון "אמירה"
אינו נופל אלא על רכות,
והלא יודע שאינו כן, ומנין לו שכאן הכונה לרכות?
** ישב קושיתם!
ב יט, ד.
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים
מכילתא:
לא במסורת אני אומר לכם,
*) לא כתבים אני משגר לכם,
לא עדים אני מעמיד עליכם,
אלא "אתם ראיתם אשר עשיתי במצרים".
* מהי הזרות בלשון שאותה דייקו המכילתא ורש"י ואמרו מה שאמרו?
ג.
יט,
ד
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים
מכילתא:
ראו על כמה הם חייבים:
על ע"ז,
על גלוי עריות ועל שפיכות דמים ולא נפרעתי מהם אלא על ידיכם.
רש"י:
ד"ה אשר עשיתי למצרים: על כמה עברות היו חייבים לי קודם שנזדווגו לכם ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם.
1. מהו הקשי בפסוקנו שמביא את המכילתא (ובעקבותיה את רש"י)
לפרש את פסוקנו כפי שפרשוהו?
2. מה האופייני כאן בניסוח שרש"י מנסח את מקורו?
3. מה ההבדל בין הפירוש הנ"ל לבין הפירוש הניתן לפסוקנו ע"י
בובר ("משה"
ע'
99)?
החלק הראשון של פסוק זה מעלה את הצד השלילי ומסכמו בנקודת הראות המכרעת:
כדי שיבוא ישראל לכוון אל האלוקים, מוכרח היה להעשות במצרים מה שנעשה.
ד.
אשר
ראיתם
אשר
עשיתי
למצרים
ספורנו:
כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם,
"כי לא אחפוץ במות המת"
(יחזקאל י"ח)
ובהקשותם ערפם הוצרכתי להרבות אותותי ומופתי בקרבם ולהשחיתם.
1.
השוה את פרושו לפירוש המכילתא (לעיל בהערה) ורש"י שבשאלתנו הקודמת.
מה ההבדל ביניהם?
2.
איזה מהם מתאים לדעתך יותר להקשר?
*) ברש"י:
לא מסורת היא בידכם.
ה.
יט,
ד
ואשא אתכם על כנפי נשרים:
מכילתא דר' שמעון בן יוחאי:
מה הנשר הזה עולה ממטה למעלה בשעה קצרה, כך ישראל עולין ממטה למעלה בשעה קצרה.
ומה עליתן עלו שלא כדרך הארץ אף ירידתן שלא כדרך הארץ.
וכן הוא אומר (הושע ז' י"ב)
"כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי,
כעוף השמים אורידם,
איסרם…"
רשב"ם:
ד"ה
על כנפי
נשרים: שהעברתי אתכם על הים ביבשה,
כנשרים שעוברים ימים דרך פריחה;
גם שלא הוזקתם כדכתיב (דברים ל"ב):
"כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף".
בכור שור ד"ה על כנפי נשרים: כלומר הגבהתי אתכם למעלה ולגדולה גדולה, שהוצאתי אתכם מעבדות עבדים ואליך אתכם אלי להיות עובדים אותי, שאני מלך מלכי המלכים. וכמה הגבהה גדולה היא לכם.
ואף נשאתי והגבהתי אתכם על כנפי נשרים שפורחים למעלה מכל העופות.
1. מה ההבדל בין שלשתם בפירוש התמונה, מהו הצד המיוחד שרואה כל אחד מהם בדמוי זה?
2. לפי איזה משלשת הפרושים הנ"ל דומה דמוי הנשר בפסוקנו לדמוי בפסוק הבא?
דברים
כ"ח
י"ט:
ישא
ה'
עליך
גוי
מרחוק
מקצה
הארץ
כאשר
ידאה
הנשר.
ו.
יט,
ד
ואשא אתכם על כנפי נשרים:
רש"י:
ד"ה
על כנפי
נשרים: כנשר הנושא גוזליו על כנפיו,
שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראים מעוף אחר שפורח על גביהם,
אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שיזרוק בו חץ,
לפי שאין עוף פורח על גביו, לכך נותנו על כנפיו.
אומר:
מוטב שיכנס החץ בי ולא בבני…
אור
החיים:
הנה האריך בבחינת האהבה,…אמר:
ראו חיבתי בכם כרחם אב על בנים חביבים; אפילו מדרך כף רגליכם חסתי עליו ונשאתי אתכם על כנפי נשרים,
ענני כבוד היו מוצעים תחתכם.
1. מהו הקו בתמונת הנשיאה על כנפי נשרים שרואים שני פרשנים אלה,
שלא ראוהו פרשנינו שבשאלה הקודמת?
2. מה ההבדל בין רש"י לאור החיים בהסברת הדמוי?
ז.
יט,
ד
ואשא אתכם על כנפי נשרים:
ספורנו:
ד"ה
על כנפי
נשרים: דרך לא עבר בה איש,
כמו הנשר המוליך בניו ברום אויר, אשר לא ילך בו שום מין עוף אחר, וזה להבדיל אתכם מכל העמים ועסקיהם, להיות לי.
האם תפישתו את תמונת הנשר מסכימה עם אחת התפישות שהכרנוה לעיל,
או שונה
תפישתו מכל הנ"ל?
ח.
יט,
ד
ואשא אתכם על כנפי נשרים:
מלבי"ם:
כי הייתם משוקעים בתהום טומאת מצרים ונשאתי אתכם מן העמק אל הרום, כנשר שנושא את גוזליו לרום שמים במקום שאי אפשר לשום עיט להגיע לשם.
1. במה שונה פרושו מכל הפירושים שראינו?
2. מה היא חולשת פרושו?
ט.
יט,
ד.
ואשא אתכם על כנפי נשרים:
הסבר,
למה נאמר כאן "כנפי נשרים" בלשון רבים ולא "על כנפי נשר",
כמו שנאמר בדברים (כ"ח י"ט)
"כאשר ידאה הנשר",
ולא כפי שנאמר בשירת האזינו "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו"?
י.
יט,
ד
ואביא אתכם אלי:
תרגום
אונקלוס:
וקריבית יתכון לפולחני.
רמב"ן:
אל מקום כבודי,
ההר הזה אשר שכנתי שם.
רשב"ם:
להיות אני לכם לאלוקים.
1. מה ראה אונקלוס לתרגם שלא לפי משמעות הכתוב?
2.*
במה שונה הרשב"ם בתפישת מבנה הפסוק ממה שרגילים לפרשו?
3.* מה הרעיון המרומז בדברי הרשב"ם והיכן מצינו אותו במפורש בתורה?