גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – (תשכ"א–כ"ב)
הפטרה – פרשת האזינו
שמואל א' פרק כ"ב
א.
|
תהלים |
שמו"ב' |
|
ה': ונחלי בליעל יבעתוני
ו': קדמוני מוקושי מות |
ה': נחלי בליעל יבעתוני חבלי שאול סבבוני קדמוני מוקשי מות
|
|
ז': ואל אלוהי אשוע ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבוא באזניו. |
ו': ואל אלוהי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי – באזניו |
מדרש
תהלים
י"ח
(י')
מדבר
בארבע
מלכויות:
"חבלי
מות" – במלכות בבל
"נחלי
בליעל" –
במלכות מדי ופרס
"חבלי
שאול" – במלכות יון
"קדמוני
מוקשי
מות" – זו מלכות אדום.
ולמה נכפלות? כנגד מלכויות שהן כפולות:
"חבלי
מות" – בבל וכשדים
"נחלי
בליעל" – מדי ופרס
"חבלי
שאול" – יון ומוקדון
"מוקשי
מות" – ישמעאלים ואדום
רבנן אמרו: ולמה כתוב בגלות ראשון ובגלות רביעי "מות"?
"חבלי
מות" – "מוקשי
מות"? זו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני.
"בצר
לי אקרא
ה'" – בבל
"ואל
אלוהי
אשוע" – במדי ופרס
"ישמע
מהיכלו
קולי" – יון
"ושועתי
לפניו
תבוא
באזניו" –
באדום.
(1) במה סוטה מדרש זה מדרך הפשט ומה המריצו לכך?
(2) התוכל להסביר למה אין רש"י – המסתמך הרבה על מדרש תהילים – הולך כאן בדרך המדרש לא בפירושו לשמואל ולא בפירושו לתהילים?
(3) הידועים לך מדרשים על פסוקי תורה ונביאים ההולכים בדרך זו?
(4) השווה לדברי המדרש את דברי ספורנו בפירושו לתהילים:
ד"ה
אפפוני
חבלי
מות: במלחמת הארי והדב
ד"ה
ונחלי
בליעל: במלחמת גלית ופלשתים
ד"ה
חבלי
שאול: בהרדפת שאול
ד"ה
מוקשי
מות: הזיפים ודואג
האם דרך זו קרובה יותר לפשוטו של מקרא מאשר דרכו של המדרש, אם לא?
ב.
ה':
כי
אפפוני
משברי
מות
רש"י:
ד"ה
משברי
מות: כתרגומו:
כאתתא דיתבא על מתברא, כן שם מושב האבנים שהאשה יולדת שם.
רד"ק:
ד"ה
משברי
מות: הן הצרות החזקות שהיה בהן קרוב למות,
כמו בסלע המחלקות (שמואל א', כ"ג כ"ח).
ופירוש משברי, כי הצרות שוברות את האדם באנחותיו ודאגותיו;
או פירושו על דרך משל כאלו אמר "גלי מות", כי הגלים החזקים נקראים משברים,
כמו שאמר (תהלים מ"ב ח') "כל משבריך וגליך עלי עברו".
ונקרא הגל כך,
לפי שהוא נשבר בתנועתו החזקה.
ויונתן פירש שהיה בצרה כאשה יושבת על משבר והיא מסוכנת.
(1) כמה פירושים שונים ניתנים בזה לביטוי "משברי מות"?
(2) איזה מן הפירושים השונים נראה לך פשט?
נמק את דעתך.
ג.
ז':
בצר לי אקרא ה' ואל אלוהי אקרא
רש"י:
(בשמואל)
ד"ה
בצר לי
אקרא ה'
וישמע:
כך דרך לשון הוה, מדבר לשון עבר ולשון עתיד בפעם אחת.
רש"י
(בתהילים)
ד"ה
בצר לי
אקרא: אני הייתי קורא אל ה'
תמיד.
1) מה הקושי שבפסוקנו שאותו מיישב רש"י בשני המקומות?
**2) הסבר,
למה מוסיף רש"י בפירושו לתהילים מלת "אני"
על ה"קראתי"
שבמקרא?
ד.
השווה:
|
תהלים |
שמואל |
|
הצלני ממים ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים |
י"ז ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים
י"ח משונאי כי אמצו ממני |
שני המקומות משתמשים באותו דימוי.
הסבר מה ההבדל ביניהם בשימוש שהם משתמשים בדימוי הזה!
ה.
השווה:
|
תהילים |
שמואל |
|
השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח |
וירכב על כרוב ויעוף
וירא (בתהילים: |
בשני המקומות אותה רכיבה –
הליכה.
דאייה מעל לעבים ורוחות.
מה ההבדל בין מגמת שני המקומות?
ו.
י"ח:
ומשונאי כי אמצו ממני
רש"י:
כאשר אמצו
המאירי:
כלומר:
אף על פי שאמצו ממני.
איזה משני פירושים אלה נראה לך פשוטו של הפסוק,
או התדע לפרשו בדרך שלישית?
ז.
|
תהילים |
שמואל |
|
כ"ו: עם גבר תמים תתמם
כ"ז: ועם עקש תתפתל |
כ"ו: עם גיבור תמים תתמם
נ"ז: ועם עקש תתפל |
ויקרא
רבה פרשת
שמיני
(ה)
(וגרסא
דומה
במדרש
תהלים)
…ר'
יהודה פתר קרא באברהם אבינו,
בשעה שבא עם הקב"ה בחסידות, אף הקב"ה בא עמו בחסידות. ובשעה שבא עם הקב"ה בתמימות, אך הקב"ה בא עמו בתמימות. ובשעה שבא עם הקב"ה בעקמנות אף הקב"ה בא עמו בעקמנות. ובשעה שהתברר על עסקיו, אף הקב"ה ברר לו עסקיו.
ואימתי בא עמו בחסידות? בשעה שאמר (בר'
י"ח ג') "אל תעבור מעל עבדך". מה כתיב תמן?
(בר'
י"ח כ"ב)
"ואברהם עודנו עומד לפני ה'".
אמר ר' סימון:
תקון סופרים הוא זה? שכינה היתה ממתנת לו (עד שנפנה מן המלאכים –
כן במדרש תהלים).
ואימתי בא בתמימות?
בשעה שאמר (בר'
י"ח)
"אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה".
מה כתוב? "ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה".
אימתי בא בעקמנות?
בשעה שאמר (בר'
ט"ו)
"ואנכי הולך ערירי".
מה כתיב תמן?
"לא יירשך זה,
כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך".
(במדרש תהלים וכן בהגהות מקומו על פי הרש"ש:
אימתי בא בעקמנות:
בשעה שאמר (ט"ו ח') "במה אדע כי אירשנה?"; מה כתיב תמן?
"ידע תדע כי גר יהיה זרעך…", ונראה שגרסא זו עיקר).
אימתי נתברר על עסקיו? בשעה שאמר (בר'
ט"ו ח') "במה אדע כי אירשנה?" מה כתיב תמן?
"ידע תדע כי גר יהיה זרעך"
(1) במה סוטה המדרש הזה ממשמעו של הפסוק – מכל כיוונו של הפסוק?
(2) מה כוונת הדרשן בהוציאו פסוקים אלה ממשמעותם?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – (תשכ"ב–כ"ג)
הפטרה – פרשת האזינו
(שמואל א' כ"ב)
א.
שאלה כללית
רד"ק
מקדים
לפרקנו:
וכתובה שירה זו בספר תהלים ומתחלפת במקומות ובמלים והענין אחד.
רד"ק
בתהלים
י"ח
א':
וזאת השירה כתובה בספר שמואל אלא שמתחלפת בכמה מקומות במלות, והענין אחד. וזאת השירה חבר אותה בסוף ימיו כשהניח ה' לו מכל אויביו.
אברבנאל
בהקדמה
לשירה
בשמואל:
… ודעתי נוטה שהשירה הזאת דוד חברה בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו ועשאה כוללת לכל הצרות, כדי שבכל פעם ופעם שהיה הקב"ה מצילו מכל צרה היה משורר השירה הזאת, והיתה אם כן שגורה בפיו כדי להודות להשם על כל תשועה שעשה עמו;
וזהו אמרו 'וידבר…'
רוצה לומר שבכל יום ויום שהיה מציל אותו ה'…
היה דוד משורר את השירה הזאת.
…ואין ספק שהשירה הזאת כתבה דוד בספר תהלים עם שאר המזמורים ושבאו בה חלפים ממה שאמר כאן במלות, באותיות,
במאמרים,
וראוי שנשתדל לתת בזה הסבה וטעם מספיק…
ואשר אחשבהו אני בזה הוא,
שספר תהלים חברו דוד בסוף ימיו להנהגת המתבודד ולסדר לפניו התפלות והתחנונים אשר יתפלל כל אדם בעת צרותיו, והביא המזמורים אשר אמרם בימים הראשונים על צרותיו, כדי שבהם מתפלל המתבודד בבוא עליו צרה דומה למה שבאה על דוד, ואם יהיה נרדף מאויביו, יאמר (מזמור ג') "בבוא הזיפים"… ואם יבקש על תלמוד תורה יאמר האלפא ביתא שירחיב לבו בתלמוד תורה (קי"ט)…
וכן כלם כתבם וקבצם בספרו לזה התכלית,
לתת למתבודדים סדור דברים ודברי תחנונים להתפלל בהם לה'…
והנה השירה הזאת שהיתה נהוגה בפי דוד לאמרה על תשועותיו, ראה לכתבה בספר תהלים… וכאשר העתיקה וכתבה ראה לשנות בה דברים ממה שהיה אומר בה בזמן התשועות,
אם לתקון דבר ואם לבאור הכונה, כי בראשונה היתה מיוחדת לו בינו למקום והוא הא–ל ית' היה מבין כונתו,
אבל כאשר רצה לכתוב אותה על ספר לתתו בפי המתבודדים, הוצרך לפרש דברים כדי שלא יטעו בהבנתם,
כי אין ראוי שנחשוב שבאו חלופים גדולים או קטנים,
אם לא לסבת מה.
והנה לכל שנוי ענין, ולקיומו סבה, כמו שאמר החוקר.
ואני חפשתי בשירה בשני המקומות האלה ומצאתי בה שבעים וארבעה חלופים,
ובבאור הפסוקים כאן אזכרם אחד לאחד ואתן כפי דעתי הסבה באותו חלוף, כפי הכונה שזכרתי.
אברבנאל
בסוף
פרקנו:
הנה התבארו בזה ע"ד מיני החלופים שמצאתי בדברי השירה הזאת ממה שבא בכאן למה שבא בספר תהלים, וסימנם (תהלים ע"ג מ"ז)
"עד אבוא אל מקדשי א–ל אבינה", וממה שפרשתי בהם תדע שבכלם היה התקון והבאור האמתי,
כפי מה שנכתבה השירה בספר תהלים, כי היו הדברים כאשר נכתבו יותר נחקרים ונשרשים מהנאמרים בעל פה כמו שהיתה השירה הזאת.
מ.צ
סגל:
ספרי
שמואל
(ירושלים
תשט"ז)
בהקדמה
לפרקנו:
כל דברי השירה מתאימים יפה לדוד ומאורעות מלכותו. החלק הראשון של השירה מתפרש יפה על מצוקת דוד בראשית המלחמה עם הפלישתים…
החלק השני מתפרש יפה על נצחונותיו הגדולים המסופרים בשמ'
ב'
פרק ח' וי"א…
דברים אלה אינם נאותים בפי שום מלך או משורר בישראל אלא רק בפי דוד. ויש בשירה גם רמז למרידות בישראל נגד דוד… לפיכך בטלה ומבוטלת היא שיטת השוללים את השירה מדוד…
יש שנויים בין ספרנו לספר תהלים וכבר נמנו במסכת סופרים פרק ה'. הנוסחה שבספרנו היא בכללותה יותר קדומה.
1) מהו ההבדל העקרוני בין רד"ק לאברבנאל בהסברת הבדלי הנוסחאות?
*2) התוכל להביא דוגמא לכלל שבדברי אברבנאל שהשינויים באו "לתקון דבר או לבאור דבר",
וכן דוגמאות למה שאומר סגל (וכן רוב החוקרים)
שהנוסחה בשמואל יותר קדומה?
3) אברבנאל
מפרש
את
ההבדל
שבין
שמ'
לתהלים
בפ'
כ"ט:
ואין ראוי שנפרש שהא–ל ית' היה "הנר",
כי אם שהיה מאיר נרו של דוד שהוא הנפש כמו שאמר (משלי כ') "נר ה' נשמת אדם"…
א)
התוכל לפרש עוד שינוי בכוון זה שהלך בו אברבנאל כאן?
ב)
התוכל לפרש שינוי זה בדרך אחרת?
ב.
כ"א
יגמלני
ה'
כצדקתי
כבר
ידי
ישיב
לי
כ"ב כי
שמרתי
דרכי
ה'
ולא
רשעתי
מא–להי
כ"ג
כי
כל
משפטיו
לנגדי
וחוקותיו
לא
אסור
ממנה.
רש"י
כ"א
ד"ה
כצדקתי: שלא הרגתיו בכרתי כנף מעילו.
כ"ג
ד"ה
כי כל
משפטיו
לנגדי: תמיד שמתי אותם לנגד עיני.
רד"ק
כ"ב
ד"ה
כי שמרתי
דרכי ה':
יש לפרש בכל המצוות, כלומר אני שמרתי דרכיו והוא שמרני מאויבי
ד"ה
ולא רשעתי
מא–להי:
לא עשיתי ברשע וזדון שיצאתי מדרכי ה'
אלא אם כן הייתי שוגג.
ויש לפרש גם כן על דבר שאול:
כ"ב
ד"ה
כי שמרתי
דרכי ה'
ולא
רשעתי
מא–להי:
שהייתי נדוף מפניו ונרדף ממנו ולא שלחתי בו יד,
כשהיה לאל ידי ויכולתי עליו,
כמו שאמר (שמ'
א'
כ"ו ט') "כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה"?
כי עון היה לו אם היה הורגו אף על פי שהיה רודפו, כי שאול מלך היה.
כ"ג
ד"ה
כי כל
משפטיו
היו
לנגדי: תמיד,
ולא הייתי שוכח אותם.
כ"ג
ד"ה
וחוקותיו
לא אסיר
מני: שלא הייתי מפנה לבי לדברים אחרים, אלא כל זמן הייתי נשמר מכל עון בכל כחי.
ר'
יוסף
יעבץ
הדורש
(ממגורשי
ספרד)
בפירושו
לתהילים:
כ"א
ד"ה
יגמלני
ה' כצדקי:
רמז אל החנית והצפחת (שמ'
א'
פרק כ"ז).
וכבר ידוע כי לא חטאתי לו ושלחתיו בדרך טובה.
ואמר "לנגד עיניו" הוא החוקר לב ובוחן כליות,
כי אויביו לא יחשבו כן.
כ"ב
ד"ה
כי שמרתי:
פירש הנזכר בפסוק העליון, והנה הא–ל ית' רחום וחנון וכתיב שם (יחזקאל כ' י"ז)
"ותחס עיני עליהם"
ד"ה
ולא רשעתי
מא–להי:
כי היה משיח ה' ולכן לא נגעתי בו, והוא היה רוצה להמית אותי,
אע"פ שנמשחתי על פי שמואל.
כ"ג
ד"ה
כי כל
משפטיו
לנגדי: וידעתי כי הם צדק ואמת,
ואם לא הייתי חייב מאלה הצרות, לא היו מביאים אותם עלי,
כיוצא בדבר אתה אומר (בר'
ו'
ט')
"צדיק היה בדורותיו",
כי בדורות ההם לא הרשיע.
ואיך יתכן זה?
כי את הא–להים היה הולך,
לא עם האנשים.
ד"ה
וחוקותיו
לא אסיר
מני: ואם נזדמן לידי דבר שלא כהוגן בתחילת המחשבה, לא הרהרתי אחר מדותיו, כי כגבוה שמים מארץ, כן גבהו מחשבותיו ממחשבותי, והיו
לי חוקותיו
לראיה.
*1. רש"י מדגים את צדקת דוד (בפ'
כ"א)
בפגישת דוד ושאול במערה (שמואל א'
כ"ד).
יעבץ מדגים את צדקת דוד (בפ'
כ"א)
בפגישת דוד ושאול במעגל (פרק כ"ו).
התוכל למצוא סיבה לכך,
למה לא הלך ר'
יוסף יעבץ בעקבות רש"י אלא בחר בפגישה השנייה?
*2. רד"ק אינו מזכיר מאורע מחיי דוד לפסוק כ"א,
אבל מזכיר את כ"ו פסוק ט'
בפירושו לפסוק כ"ב.
מה רצה להוכיח בו?
**3. ר'
יוסף יעבץ מוכיח את מדת ה'
"רחום וחנון"
מיחזקאל כ'.
מה ראה "להביא ממרחק לחמו",
מספר יחזקאל,
והלא יכול היה להביא ראייתו משלש עשרה מדות (שמות פרק ל"ג)?
**4. מה ההבדל בין הוראת "כי"
שבפ'
כ"ב לבין הוראת "כי"
שבפ'
כ"ג לפי דעת ר' יוסף יעבץ? – הסבר את דבריו "פרש הנזכר בפסוק העליון".
**5. במה שונה פירושו של יעבץ בפ'
כ"ג (שים לב בייחוד לד"ה וחוקותיו)
מפירושי רש"י ורד"ק?
פרש את דבריו האחרונים המודגשים.
6. לשם מה נעזר ר' יוסף יעבץ בפסוק מבראשית (ו'
ט').
ובמה שונה פירושו לפסוק ההוא מן הפירוש המקובל?