שירים

פברואר 22, 2010 · מאת יוני סטנלי · מבוע, גיליון ל"ט, 2003 · בית


כַּמָּה מִלִּים עַל הַכְּאֵב

כַּמָּה מִלִּים עַל הַכְּאֵב

כָּל כָּךְ לא מַסְפִּיקות לִכְלל אֶת הַכְּאֵב הַזֶּה.

כִּי בְּכָל יום, לַמְרות שֶׁכְּבָר חָלְפוּ עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים,

בּקֶר, בּקֶר הַכְּאֵב עוד מַפְצִיעַ מִבֵּינות לְעֲנָנַי

הַחֲלומות וְהַתְּנוּמות, בּקֶר בּקֶר,

מִבֵּין לָעֵינַיִם הָעומְדות לְהִפָּקַח כְּבִבְרֵאשִׁיתִי,

אַתָּה מֵת שׁוּב וָשׁוּב בְּתוכִי, וְאֵינְךָ עוד,

אֵינְךָ עוד עִמָּנוּ עָדַי.

וְכָל אֶגְלֵי הַטַּל שֶׁבָּעולָם,

הַנִּקְבָּצִים אֶל קִוְצות שְׂעָרִי, לא מַצְלִיחִים לְחַטֵּא

מִמֶּנִּי אֶת הַיְּדִיעָה הַמַּרְעִילָה הַזּאת, כָּל הַדְּמָעות

הַמִּתְעַבְּרות מִתּוךְ עֵינַי, רַק מולִידות בִּי עוד וָעוד

עֶצֶב וָשֶׁבֶר, רַק מְחַזְּקות אֶת הַיְּדִיעָה בִּבְרִית

שֶׁל מֶלַח וּמַיִם,

הַמַּדְגִּישִׁים נִתּוּקָם

שֶׁל הַחַיִּים מִן הַשָּׁמַיִם.

כָּל בּקֶר הוּא מֵעֵין הַפָּלָה קְטַנָּה,

נִסָּיון כּושֵׁל לְהִוָּלֵד מִבְּרֵאשִׁית,

לְהִסְתַּלֵּק סופִית מִן הַמִּטָּה,

מִתּוךְ יְדִיעָה מֵראשׁ

שֶׁהָעֶרֶב יַעֲרִיב,

הַחַמָּה תֵּעָלֵם,

הַלַּיְלָה יַאֲפִיל,

וּבְדִידוּתֵנוּ תִּתְעַצֵּם.

תְּפִלָּה זַכָּה

תְּפִלָּה, טוב לָהּ שֶׁתִּהְיֶה

כְּמו תְּקִיעָתו שֶׁל שׁופָר

טְהורָה וְרָמָה כְּיָדו שֶׁל אַבְרָהָם,

וּמֵעֵבֶר לְכָךְ צְלוּלָה,

כְּדִמְעות הַמַּלְאָכִים בְּעֵינֵי יִצְחָק.

אָח כָּמוךָ, טוב שֶׁהָיָה,

גַּם אִם פְּעָמִים בַּלֵּילות נִדְמֶה

שֶׁהַשֶּׁבֶר מְחַלְחֵל בַּלֵּב,

וְהַדְּמָמָה הָאֲיֻמָּה מְבַקַּעַת

נְשָׁמות.

אֲדונִי בִּקֵּשׁ אותָנוּ, וְאָנוּ סָרִים,

דָּרַשׁ שֶׁנִּפְסַע בֵּינות בְּתָרִים.

יָדוּעַ יָדַעְתִּי כְּבָר מֵהַחֲשֵׁכָה הָרִאשׁונָה,

שֶׁהַכְּאֵב הַזֶּה, טוב לו שֶׁיִּהְיֶה

צָלוּל וָרָם, כִּפְעִיָּתו שֶׁל אֱיָל צָחור,

וּמִטְבִילָה בְּמִקְוֵה הַדְּמָעות, טָהור.