עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשי"ט]
פרשת ויגש והפטרה ביחזקאל
פרק מו, לא–
לד;
מז,
א
בכל מקום שיש בתורה וכן בנ"ך חזרה מפורטת על דבר המסופר בר לפני כן בפרוטרוט, בין אם זהו אחד הפועלים בפרק ,
החוזר בפירוט בסיפורו על עובדה שסיפרה הכתוב לפני כן (כגון סיפור העבד בפרק כד,
עיין גיליון חיי שרה תשי"ב,
או סיפור אשת פוטיפר גם לבני ביתה,
עיין גיליון וישב תשי"ז)
בין אם זה ביצוע של פקודה או צו, המסופר לכל פרטי עשייתו אחרי שגם הפקודה או הצו סופרו בפרוטרוט (כגון:
צוואת יעקב ליוסף וביצועה, עיין גיליון ויחי תשי"א,
או כגון נתינת ההוד על יהושע ועיין גיליון פנחס תשי"ב)
בין אם המסופר הוא הוצאה לפועל של תכנית אשר נעורה בראשונה בכל פרטיה (כגון,
בגיליוננו שאלה א),
בין אם זו שיחה שבה חוזר אחד המדברים על הצעתו של חברו (דוגמת שיחת משה ושני השבטים וחצי; ועיין גיליון מטות תשי"ז שאלה אחרונה)
בין אם זו שיחה בה מציע מישהו הציעה לבן שיחה אחז וחוזר אח"כ על הצעתו לבן שיחה שני (כגון חמור אבי שכם המציע הצעת התקשרות משפחתית וכלכלית ליעקב ובניו וחוזר ומציע אותה הצעה לבני עירו,
עיין גיליון וישלח תשי"ח)
בכל המקומות האלה והם לא מעטים בתורה ובחלק הסיפורי שבנ"ך,
יש להשוות השוואה קפדנית בין שני הסיפורים פסוק פסוק,
מילה מילה, ויש לחפש אחר סיבות כל השינויים, ההוספות,
ההשמטות,
השינויים בסדר המילים והחלפות הביטויים כי בכל אחד מאלה רוצה התורה ללמדנו – ואין אחד מהם בכדי.
על הלומדים, כגדולים כקטנים, תקל בהרבה העבודה אם יראו את הפסוקים המקבילים זה מול זה בטבלה שתבליט את ההוספות ואת ההשמטות כשהשינויים מזדקרים לעין,
קל יותר להבין סיבותיהם.
לשאלה א יש בעיקר לעמוד על ההוספה "והנם בארץ גושן"
ועל כוונתה להדריך את פרעה בכוון הרצוי.
בשאלה ב יש לעמוד על כך שלא היו אחי יוסף באותה דרגה כמו יוסף ביחס לביטחון עצמי ולהרגשת ערך עצמם.
הלא גם לפני המשנה למלך פרעה השתחוו אפים ארצה (ואולם יעקב אבינו בעמדו לפני שליט מצרים,
מול האדם בעל השלטון הגדול בעולם – לא השתחווה לא בבואו ולא בצאתו).
וכן לא ידעו לשמור על עמדה נאותה כפי שלמדם יוסף, ולהסתפק בתשובה קצרה לשאלת פרעה,
אלא הם מבקשים,
מספרים על מצבם הרע, מנמקים ומבליטים עוניים וצרותיהם.
לשאלה ג/ 5 יש לומר ללומדים,
אם אין הם יודעים זאת,
שהנצי"ב היה מן הרבנים המעטים והראשונים שהצטרפו לתנועה הציונית (עוד לפני הרצל,
לתנועת חיבת ציון – קיבוץ "עין הנצי"ב קרוא על שמו) והאידיאולוגיה הלאומית שהשפיעה על פירושו,
בולטת בהרבה מקומות.
מלחמתו ברצון להתבולל בין העמים מוצאת את ביטויה גם במקומות ששם הוא מכיר בתעודתנו להיות "אור לגויים", אלא שגם תעודה זו תוכל להתמלא רק אם נהיה "עם לבדד ישכון"
בארצו ובמולדתו. כגון,
במקום המעניין בבראשית פרק יב פסוקים: א–
ז,
פסוק ו: … "ונתתיך לגויים …
פסוק ח:
"ונתתי
לך
לזרעך
אחריך
את
ארץ
מגוריך
את
כל
ארץ
כנען
….
ונתתיך
לגוים: שתהיה מלמד דעת לגויים כעניין דכתיב (ירמיהו א): נביא לגוים נתתיך,
שתהא מחכים ומיישר דעת הגויים.
ונתתי
לך … את ארץ מגוריך: שלא יאמר אברהם אבינו, בזה תכלית ישראל בלבד, להיות נודדים
בגויים ולהחכימם, ואם כן אין להם תעודת יישוב בעולם – לחיות חיי ממלכה בפני עצמה,
על כן חזר ופירש דבסוף כל זה יהיה: "ונתתי לך … … את כל ארץ כנען".
הדגשת יוסף את כל הצדדים השליליים (מנקודת ראות של המצרים) כדי שלא יעשו קריירה שם,
וכדי שלא יעלו לגדולה בחצר מלך פרעה – היא תשובה לכל אלה המונים את יוסף ברצונו להתבולל והרואים בו ראשון ליהודים שרים וגדולים בחצרות מלכים זרים, הדואגים לעלייתם –
הם *) והמוסרים אונם וחכמתם לשיפור מדינות זרות ואת עמם וארצם ותרבותו ישליכו מאחורי גוום.
אין זה הולם את כל התנהגותו בפרשתנו כלל.
*)
באור זה רואה את יוסף במצרים גם ד"ר ישראל אלדד בספרו לפרשת השבוע, שהופיע זה עתה – "הגיונות במקרא", תשי"ט,
בפרקים:
"הפותר",
"היורדים",
העוסקים בפרשות, מקץ – ויגש,
ואין הוא רואה בו כלל מה שראה בעל "עקדת יצחק" ובייחוד בעל "העמק דבר".