גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ השנה התשע–עשרה (תש"ך)
הפטרת לך לך – "אברהם אוהבי"
ישעיה מ'
כ"ז–ל"ה;
מ"א א'-ט"ז
הערה:
לפסוק ראשון של מ"א בשאלת "אברהם או כרש"
עיין גליון לך לך תשי"ט.
א.
ישעיה מ"א,
א:
מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגליו.
ילקוט
שמעוני
ח"ב
תתס"ט
תהילים
ק"י)
מי
העיר
ממזרח. אמר ר' ראובן:
ישנים היו עובדי אלילים מלבוא תחת כנפיו של הקבה"ו.
ומי העירן לבוא תחת כנפיו?
אברהם,
שנאמר "מי העיר ממזרח".
ולא תאמר לעובדי אלילים בלבד,
אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה. כיצד?
אברהם פתח לו פונדק והיה מקבל העוברים והשבים, שנאמר "ויטע אשל בבאר–שבע".
אמר ר' אלעזר:
מה הוא אשל?
אכילה שתיה לינה.
ד"א:
"צדק יקראהו לרגליו"
– צדיקו של עולם מלוהו כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחבריו.
1. מי הוא לדעת המדרש הנושא בפ' "צדק יקראהו לרגליו"
ומי המושא?
2.
בשני שטחי פעולה הצטיין אברהם אבינו לדעת המדרש ושניהם נרמזים בפסוק זה.
אילו הם והיכן הרמזים?
3.
בשתי הוראות שונות נדרשת מלת "צדק"
לדעת ר' ראובן ולדעת בעל הד"א.
אלו הן?
4.
** יצחק
הינמן
בספרו
"דרכי
אגדה" (ע'
155):
… אולם לא נמצא (מבין המדרשים) מי שפותר בכרש את הפסוק "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו".
(אע"פ שבין פרשנינו יש רבים המפרשים את הפסוק כמדבר בכרש)
הסבר מה הסיבה לכך?
ב.
ישעיה מ"א ח'.
ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך
ג.
פס'
ח:
זרע
אברהם
אוהבי
פס'
ט':
אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך
ואומר לך: עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך
פס'
י:
אל תירא כי אתך אני אל תשמע כי אני אלוהיך
אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקך.
רש"י
ח:
ואתה
ישראל
עבדי: ועלי יש לעזור לך, וסוף המקרא: "אל תירא כי אתך אני".
כך נראה לי חיבור הענין לפי פשוטו.
ד"ה מקצות הארץ:
משאר האומות.
רד"ק:
אינך כגויי הארצות,
כי עבדי אתה ואני בחרתיך להיות לי עבד – ולמה? שאתה "זרע אברהם אוהבי",
שאהבני ודבק בי ויצא מתוך עובדי פסילים ואלילים.
"אשר
החזקתיך":
עבר במקום עתיד,
כדרך הנבואות, ר"ל:
אחזיק בך – להוציאך מהגלות.
מקצות
הארץ
ומאציליה:
מגדולי הארץ וממלכים קראתיך, שתצא מרשותם ולא יהיה בהם כח לעצור אותך.
1. *
היכן נגמרת הפניה ומתחילים דברי הנבואה לפי דעות רש"י ורד"ק?
2.
מקצות הארץ.
יש מפרשים: מאור כשדים, אשר משם לקח ה' את אברם
ויש מפרשים: ממצרים,
כמו שנאמר (הושע י"א א'): "ממצרים קראתי לבני".
התוכל לנמק למה לא הלך רד"ק בדרכים אלה ופרש כאשר פרש?
ד.
פרק מ"א ח'.
זרע אברהם אוהבי.
בובר
תורת
הנביאים:
אלוהים לוקח את אברהם מביתו וארצו, מביאו אל ארץ שמבקש הוא "להראות"
לו ו"מוליך אותו בכל ארץ כנען"
(יהושע כ"ד)
ואומר להיות מגנו (בראשית ט"ו א') המונהג מתמסר לו באמונה (בראשית ט"ו ז'), "הולך"
לקול קריאתו (י"ב ד') עד לנסיון אחרון שבו אברהם נדרש להשיב את הבן שניתן לו ואברהם "הולך"
שוב בשתיקה לעשות את המוטל עליו: מכאן יובן לנו מפני מה הנביא של תקופה מאוחרת (ישעיה מ"א)
חוזר על אותו מאמר בעשרת הדברות ובשירת דבורה על "אוהבי"
אלוהים לסמן בו את אברהם.
הסבר,
מה הדמיון שרואה בובר בין התנהגות אברהם בפרשתנו לבין התנהגותם של אוהבי השם שעליהם שרה דבורה?
מ"א
ח'.
ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי
רש"י
ד"ה
אברהם
אוהבי:
שלא הכירני מתוך הוכחה ולמוד אבותיו אלא מתוך אהבה.
רד"ק
ד"ה
אברהם
אוהבי:
שאהבני ודבק בי ויצא מתוך עובדי פסילים ואלילים.
ד"ה
אברהם
אוהבי: כי אברהם הוא ראש לאוהבי ה' בעבור שכבר בטח לבו בה'
קודם ראותו הנשים שעשה ה'.
רמב"ם
ספר המצות
מצוה ג':
שצונו באהבתו יתעלה.
וזה שנשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחויבת… שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני אדם כולם לעבודתו יתברך ולהאמין בו, וזה,
שאתה כשתאהב איש אחד, תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני אדם לאהוב אותו,
וזה על דרך משל. כן כשתאהב אותו יתברך באמת,
כאשר הגיע לך מהשגת אמתתו אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת – אשר ידעתו.
ולשון
ספרי
(דברים
ו' ה')
"ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך": אהבו על הבריות כאברהם אביך,
שנאמר (בראשית י"ב)
"ואת הנפש אשר עשו בחרן".
ור"ל:
כמו שאברהם מפני שהיה אוהב,
שהעיד הכתוב (ישעיה מ"א ח') "אברהם אוהבי" וזה בעוצם השגתו קרא בני אדם להאמין בשם מרוב אהבתו, כן אתה אהוב אותו עש שתקרא אליו בני האדם.
1. במה רואה כל אחד ביטוי אהבתו של אברהם ועל איזה פ'
בפרשתנו הוא מסתמך?
2.
התוכל למצוא בפרשתנו עוד רמזים לדעת הרמב"ם על פעולותיו של אברהם נוסף על הפסוק
י"ב ה'.
ה.
פס'
ח.
אברהם
אוהבי:
השוה לדברי הפרשנים הנ"ל את דברי המתרגמים:
Luthe: du Samen Abrahams meines Geliebten
King James Version: Seeb of A. my friend
Version of d’Osterwald: race DAbraham que j’ai nime
Zadee Cahn (tradou. Des mombres du
rabbinate Francais 1906): Posterite d’Abr. Qui
m’aimait
Buber: Same Abraham’s meines Liebenden.
הסבר מהו ההבדל העקרוני בין המתרגמים (סדרם לקבוצות!) ומה גרם להם לתרגם כפי שתרגמו.
ו.
פרק מ"א י"א.
הן
יבושו
ויכלמו
כל
הנחרים
בך
יהיו כאין ויאבדו אנשי ריביך
י"ב.
תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך
יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך
הסבר את ההדרגה שבארבעת הנושאים:
הנחרים בך, אנשי ריבך, אנשי מצותך, אנשי מלחמתך.
(להבנת ההבדל בין "ריב"
ובין "מצה"
עיין:
בראשית
י"ג
ז':
ויהיה
ריב
בין
רועי
מקנה
אברהם
ובין
רועי…
בראשית
כ"ו
כ':
ויריבו
רועי
גרר
עם
רועי
יצחק
לאמור
לנו
המים
שמות ב' י"ג:
שני עברים נצים ויאמר לרשע:
למה תכה רעך
שמות כ"א כ"ב:
וכי
ינצו
אנשים
ונגפו
אשה…
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנת העשרים (תשכ"א)
הפטרה
ישעיהו מ'
כ"ז – מ"א ט"ז
דבר הנביא לקטני אמנה
ישעיה
מ'
כ"ז–ל"א
מ'
כ"ז:
למה תאמר יעקב תדבר ישראל:
נסתרה דרכי מה'
ומאלוהי משפטי יעבר
כ"ח:
הלא ידעת אם לא שמעת
אלוקי עולם ה'בורא קצות הארץ
לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו.
כ"ט:
נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה
ל':
וייעפו נערים וייגעו ובחורים כשול יכשלו
ל"א:
וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים
ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו
למה
תאמר
יעקב
ותדבר
ישראל:נסתרה
דרכי
מה'מאלוהי
משפטי
יעבר.
רש"י
למה תאמר:
עם יעקב ד"ה ותדבר
בגלות.
נסתרה
דרכי
מה': העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אותם שלא ידעוהו.
ראב"ע
נסתרה
דרכי: אין ה' רואה מה אני עושה וככה "משפטי יעבר" יעבר ממנו משפטי ולא ישפטני על דרכי.
אבן–כספי
נסתרה
דרכי: כמו (יחזקאל ח' י"ב)
"עזב ה' את הארץ"
1. **
מה ההבדל בין שלושת המפרשים בפרשם את דברי יעקב?
2. **
איזה פירוש מתקבל ביותר על הדעת כפשוטו של מקרא?
שים לב שפסוק כ"ח הוא תשובה לטענת יעקב בפסוק כ"ז!
ב.
פרק מ, כ"ז.
נסתרה דרכי מה'
ואלוהי משפטי יעבור.
השוה למקומנו את המקומות הבאים:
|
ירמיה מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון? למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך נקרא עלינו? תהילים עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח? למה תשיב ידך וימינך? מקרב חיקך כלה! |
דברים וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואנכי הסתר אסתיר ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. תהילים עד אנה ה' עד אנה תסתיר
תהילים ה' הסתרת פניך – הייתי נבהל. איוב מי אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי |
1.
הסבר במה מהוים ארבעת המקומות הראשונים וכן שני המקומות האחרונים קבוצה רעיונית?
2. האם דברי הקובלנה של פסוקנו מתכוונים לאותו רעיון המובע באחת משתי הקבוצות הנ"ל או נאמר בהן דבר שלישי?
ג.
פרק מ, כ"ח.
הלא ידעת אם לא שמעת
אלוקי עולם ה'
בורא קצות הארץ
לא ייעף ולא ייגעאין חקר לתבונתו.
1. במה מהווה הזכרת בריאת עולם תשובת עידוד לדברי הקובלנה?
2. מהי כונת הנביא באמרו "בורא"
ולא ברא?
(השוה ברכת "יוצר המאורות" שגם שם לשון הוה ולא לשון עבר).
ד.
השוה:
מ'
כ"ח
הלא
ידעת
אם
לא
שמעת
אלוקי
עולם
ה'
מ'
כ"א
הלא
תדעו
הלא
תשמעו...
התוכל למצוא את סבת החלוף בזמנים שבין שני הפסוקים?
ה.
פרק מ, כח:
הלא
ידעת
אם
לא
שמעתי
אלוקי
עולם
ה'
בורא
קצוות
הארץ
לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו.
רד"ק
ואם
תאמרו: הנה כי הוא אלוקי העולם וברא אותו ומשגיח עליו,
אבל לא יוכל בכל עת לשפוט, כי ייגע לפעמים וילאה, לפיכך אמר "לא ייעף ולא ייגע", שהרי אתה רואה,
כי הוא מסבב הגלגלים והם סובבים סבוב שאין לו הפסק, וזה בכח מסבב שאין הפסק לכחו, אם כן אתה רואה, כי לא ייעף ולא ייגע,
אם כן אינו מצד ליאת ויגיעה, כאשר אינו עושה משפט ברשעים המעבידים את ישראל.
הסבר באיזה חלק מפסוקנו נמצאת התשובה לשאלתו זו?
ו.
** פרק מ' ל'.
וייעפו
נערים
ויגעו
ובחורים
כשול
יכשלו.
רש"י:
"ויעפו
נערים": גבורת הכשדים המנוערים מן המצוות תיעף.
(שים לב: רש"י הולך בכמה מקומות בעקבות חז"ל בדרך זו של פירוש מלת "נער",
חגיגה
י"ד,
ע"א:
(ישעיה ג', ה')
"ירהבו הנער בזקן"
– אלה בני אדם שמנוערין מן המצוות ירהבו במי שממולא מצוות כרימון.
ובישעיה לא פירשו רש"י כחז"ל אלא כמשמעו!
אבל במלכים ב'
ב',
כ"ג:
"ונערים
קטנים
יצאו
מן
העיר
ויתקלסו
בו".
רש"י:
המנוערין מן המצוות).
מה ראה רש"י להוציא מלת "נערים"
כאן ממשמעותה?
ז.
פרק מ' ל"א.
וקווי
ה'
יחליפו
כח.
1.
כיצד יש לבאר ו"ו של "וקווי ה'"?
2.
הרמב"ן מביא פסוק זה ברצותו להסביר לנו טעמו של סיפור יעקב עם הרועים (בראשית כ"ט,
א'-ח')
אשר לכאורה נראה שהוא "אריכות דברים ללא צורך".
הסבר מה עניין פסוקנו לסיפור ההוא; במה מסייע הוא להביננו לקחו.
ח.
פרק מ' ל"א.
יעלו
אבר
כנשרים
ירוצו
ולא
ייגעו
ילכו
ולא
ייעפו.
בפירוש
ההפטרות
של החומש
מאת הרב
י"ה
הרץ נאמר
לפסוקנו
(מתורגם
מאנגלית):
ברגעים שאנו נישאים על גלי ההתלהבות, אנו כולנו מסוגלים למעשה גבורה חד פעמי,
נוכל להמריא לגובה,
לדהור קדימה. אבל קשה הוא הרבה יותר למלא חובות יום יום,
ללכת בתלם במונוטוניות,
גם כשהתלהבות ראשונה פגה, כשתפארת החזון הועם זיוה, גם כשמכשולים ונסיונות קשים פוגעים בנו;
קשה הוא לעמוד בכל אלה בהתמדה ולהגבר עליהם ללא לאות.
מה הקושי בפסוקנו שאותו רצה ליישב בדבריו אלה?
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר, יפתור כל אחד לפי הבנתו.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ואחת (תשכ"ב)
הפטרת פרשת לך לך
ישעיה מ' כ"ז – מ"א ט"ז
א.
פרק מא, יד
אל
תיראי
תולעת
יעקב
מתי
ישראל
אני
עזרתיך
–
נאום
ה'
וגואלך
קדוש
ישראל.
אברבנאל:
ולפי שישראל יספקו (= יהיו בספק) ביעוד הזה, אם מפני מעוטם שנתמעטו בגלות,
שלא נשאר מהם כי אם שנים שלושה גרגרים בראש אמיר (המליצה שאולה מישעיה י"ז ו') ואם לדלותם ועניותם,
שכלתה פרוטה מן הכיס ואין להם דבר לאכול, לזה הביא אחר זאת שתי פרשיות לנחמם על כך:
אם לענין המעוט אמר: "אל תיראי תולעת יעקב", ר"ל אע"פ שאתה חשוב כתולעת ואנשיך הם כמתים בגלות (ולא אמר "עם ישראל" לרמוז ללשון המות,
אע"פ שהוא נקוד שוא, ועיקרו לשון "עם"),
אל תירא מזה,
לפי "שרבים אשר אתנו מאשר אותם"
(המליצה שאולה מלכים ב' ו'
מ"ז),
כיון שאני עזרתיך.
באור:
גם בעת שישראל המה כתולעת הנרמסת מכל הולך והמה מתי מספר ("מתי"
נופל על אנשים יחידים שאין להם מדינה וממשלה, רק המה נהוגים ונשפטים בארץ לא להם),
אומר הנביא: "אל תירא".
שד"ל:
געזעניוס אמר "מתי מספר", אך שקר שתהיה הוראת מעוט המספר במלת "מתי",
ואחרים אמרו לקרא "מתי"
בצירי,
לשון מיתה, ואני אומר בהיפך,
שהוא לשון גבורה,
כמו (ישעיה ג' כ"ה)
"מתך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה".
והטעם:
אל תיראי תולעת יעקב, שאינך באמת תולעת,
אלא "מתי ישראל" אנשי גבורה, ומפני זה הזכיר "ישראל"
אצל "מתי",
כי "ישראל"
לשון גבורה כמו (בראשית ל"ג)
"כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
1. במה נראה פירושו של הביאור קרוב יותר מפירושו של אברבנאל?
2. במה שונה שד"ל משני קודמיו בתפישתו את מבנה הפסוק?
3.
מניין לביאור הגדרה זו של "מתי"?
4.השווה:
רש"י
בראשית
ל"ד,
ד':
"ואני מתי מספר":
אנשים מועטים.
ראב"ע
שם, שם:
"מתי"
כמו אנשים, ודבר שיסופר הוא מעט, על כן טעה ר' אהרן ראש ישיבה שפירש (דברים ל"ג,
ו'):
"ויהיו מתיו מספר"
– כמשמעו.
למי משלושת המפרשים דלעיל יש ראיה וחיזוק מדברי רש"י וראב"ע אלה?
ב.
פרק מא, י"ד.
אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל
אני
עזרתיך
נאוה
ה'
וגואלך
קדוש
ישראל
מא,
ט"ו:
הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות
תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים.
מדרש
תנחומא
שמות
י"ד:
למה נמשלו ישראל לתולעת? לומר לך מה תולעת אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה,
כך אין לישראל אלא תפלה,
שהרשעים הם חזקים ונמשלו כארזים,
שנאמר (יחזקאל ל"א)
"הנה אשור ארז בלבנון" ואומר (תהילים כ"ט)
"וישבר ה' ארזי הלבנון".
1.
הסבר:
מה גרם לבעל המדרש הבין את ציור התולעת שלא כבעל הבאור כסמל לשפלות ("הנרמס מכל הולך")
אלא כסמל לגבורתו של החלש ("והוא רך ומכה את הקשה",
המכרסם בפיו הקטן את הארזים הגבוהים)?
2.
תולעת יעקב
ר'
יוסף
אבן כספי
אדני
כסף:
להעריגו כי אנו מסוג החי ודומים בסוג לפחות שברמשים,
גם אנחנו שוים לו מכל צד אם לא נשים שכלנו אל על וכל זה למען תשוב לנו מדת הענוה והשפלות קנין חזק ויותר הכרחי, גם למען נתעורר לקנות השכל והמושכלות אשר גם נפרד מן התולעים.
האם הסברו ובחירת דמוי "התולעת"
מתאים יותר להמשך הפסוקים מאשר פרושם של הבאור או של המדרש אם לא?
תן תשובתך.
ג.
פרק מא ט"ו.
הנה
שמתיך
למורג
חרוץ
בעל
פיפיות
תדוש הרים ותדוקוגבעות כמוץ תשים.
(להבנת המלים: רש"י ד"ה מורג חרוץ:
כלי שהוא של עץ וכבד עשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל…
וגוררין אותו על הקשין של השבלים עד שנעשו תבן דק.
ד"ה חדש: כשהוא חדש, עד שלא הוחלקו החריצין ופיותיהן הוא חותך הרבה, אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו)
1. מי הם המסומלים כאן ב"הרים"
וב"גבעות"?
2.
השוה לפסוקנו את ישעיה ג':
מא,
י"ב.
כי יום לה'
צבאות
על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל
י"ג.
ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן
י"ד.
ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות.
גם בפסוקנו וגם שם ידובר בחורבן ההרים והגבעות, מה ההבדל בין שתי הנבואות?
3.
השוה
למקומנו:
מיכה
ה' ז'
והיה
שארית
ישראלבקרב
עמים
רבים
כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן
אשר אם עבר ורמס וטרףואין מציל.
הסבר מה הדמיון בין פסוק זה לבין פסוקנו ומה ההבדל שבין התמונה שנבחרה בפסוקנו לבין התמונה שנבחרה במיכה?
ד.
פרק מא, ט"ו.
הנה שמתיך למורג חרוץ בעל פיפיות
תדוש הרים ותדוקוגבעות כמוץ תשים.
ט"ז.
תשרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם
ואתה תגיל בה'
בקדוש ישראל תתהלל.
בעל כרחנו אלינו לפרש שני פסוקים אלה כשני ציורים נפרדים: ציור המורג הדש הרים; ציור האיכר הזורה לרוח.
1.
הוכח שאין כינוי הגוף של "תזרם"
יכול היות מוסב להרים וגבעות שבפסוק ט"ו?
2.
הסבר מהי כוונתו המיוחדת של כל אחד משני הציורים.
להבנת הציור השני היעזר בדברי המדרש הבאים:
בראשית רבה פג,
ד:
התבן הקש והמוץ מריבים זה עם זה.
זה אומר: בשבילי נזרעה השדה וזה אומר:
בשבילי נזרעה השדה.
אמרו החיטים: המתינו עד שתבוא הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה.
באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה. הלך לו המוץ ברוח. נטל את התבן והשליכו על הארץ ונטל את הקש ושרפו, נטל את החיטין ועשה אותן כדי וכל מי שרואה אותן מנשקן.
הדא הוא דכתיב (תהילים ב', י"ב):
"נשקו בר". כך עובדי כוכבים ומזלות, הללו אומרים: אנו עיקר ובשבילנו נברא העולם,
והללו אומרים: בשבילנו נברא העולם.
אמרו להם ישראל:
תמתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג', י"ט):
"הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים ועל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא", ועליהם הוא אומר (ישעיה מ"א,
ט"ז):
"תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם", אבל ישראל – "ואתה תגיל בה'
בקדוש ישראל תתהלל".
הפטרה
ישעיהו מ, כז – לח;
מא,
א – טז
ישעיה
פרק מא
פסוק ב:
מִי
הֵעִיר
מִמִּזְרָח
צֶדֶק
יִקְרָאֵהוּ
לְרַגְלוֹ
…
רש"י ישעיה פרק מא פסוק ב
מי
העיר
ממזרח: אותו שצדק יקראהו לרגלו. מי העיר את אברהם להביאו מארם שהוא במזרח. וצדק שהיה עושה,
היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך.
יתן
לפניו
גוים: מי שהעירו להסיעו ממקומו, הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם.
רד"קישעיה פרק מא פסוק ב
מי
העיר
ממזרח: והוא אברהם אבינו שהעיר אותו הא–ל לצאת מארץ מזרח, שהיתה ארץ מולדתו,
כמו שאמר ארצה בני קדם,
והעיר אותו הא–ל מבית עובדי פסילים.
צדק יקראהו לרגלו:
בכל מקום שהיה הולך, זהו לרגלו, בכל מקום שהיה רגלו שם,
היה קורא צדק ואמת, כמו שאמר: ויקרא שם אברם בשם ה'
(בראשית יג, ד).
וכינוי יקראהו ל"צדק"
– זהו הצדק והאמת,
שהיה אומר להם:
עזבו העכו"ם,
כי אין בהם ממש, ועבדו מי שברא העולם, והיה מלמד אותם דרכי האמונה.
היש פלא כזה?
איש אחד בין כל בני הארץ, שהיו כולם עכו"ם ומוכיחם על אמונתם ולא פחד מהם וממלכיהם –
מי העיר לבבו לעשות זה?
הלא אנכי ה'!
יתן
לפניו
גוים: ומי הוא שנתן לפניו גוים והירדה אותו במלכים, והם ארבעה מלכים:
כדרלעומר והמלכים אשר אתו. רדפם אברהם בשלש מאות ושמנה עשר איש והכם והציל מהם כל השבי וכל הרכוש אשר לקחו וזה היה ברוב בטחונו בי.
ויש מפרשים העניין הזה עניין נבואה על כורש, שיעירהו הא–ל ממזרח לבוא על בבל ויתפשם ולא יעמדו לפניו גויים ומלכים.
והנכון כמו שפירשנו וכמו שפירש אדוני אבי,
וכן תרגם יונתן.
ראב"ע:
הקדמונים אמרו כי זה רמז על אברהם שהתגבר על המלכים ושיבר הצלמים … גם זה נכון.
ולפי דעתי, שהוא רמז על כורש, כי כל הפרשה דבקה, וכן כתוב: קורא ממזרח עיט,
מארץ מרחק איש עצתי (מו,
יא).
והנה אחריו: העירותי מצפון ויאת,
ממזרח שמש יקרא בשמי (מא,
כה),
ובפרשה כולה מפורש שם כורש "ממזרח".
אבן
כספי:
לא זכר בזה הפעול. והטעם:
על כורש ועל מלכי מדי,
כי ארצו מזרחית צפונית לארץ ישראל … וכן נהג לפעמים לסתום הדברים. ואחר הרבה דברים יבאר ממי מדבר, כמו שעשה במשא בבל (ישעיהו יג), ורבים כן.
שד"ל:
מי
העיר
ממזרח: זה כורש.
צדק
יקראהו
לרגלו: מי הוא הקורא לו שיבוא אחריו? כאילו הא–ל קורא לכורש אחריו לעשות רצונו ולהשפיל את בבל.
צדק:
כמו בצדק, וכן תרגם יונתן:
בקשוט.
1.
רש"י ורד"ק הולכים בפירושם בעקבות חז"ל בגמרא ובמדרשים.
התוכל למצוא את הסיבה, מה ראו חז"ל לייחס פסוקנו לאברהם?
2.
התוכל למצוא נימוקים לפירושו של ראב"ע (נוסף על אלה שמביא הוא בעצמו).
3. מי הוא הנושא של "צדק יקראהו לרגלו"
לפי רש"י,
רד"ק,
ושד"ל?
4. מה הוא הדמיון שמביא אבן כספי למקומנו מישעיהו יג?
עיין שם בפרק – כולו!
5.
התוכל למצוא סיבה לכך למה לא נוקב הנקרא ממזרח בשמו?
השאלות המסומנות ב-*קשות והמסומנות ב-**קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.