הפטרה
ישעיהו מב, ה – מג,
י
א.
מה המקשר פרק זה לפרשתנו?
– נסה למצוא יותר מקשר בין פסוק ה'
לפרשה!
ב.
ישעיה פרק מב פסוק ה:
…
נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ:
רש"י
ישעיה
פרק מב
פסוק ה:
נותן נשמה: נשמת חיים.
לעם עליה: לכולם בשוה.
ורוח:
קדושה.
להולכים בה: למתהלכים לפניו.
רד"ק
ישעיה
פרק מב
פסוק ה:
וצאצאיה
– פירוש ברא צאצאיה עליה, כי אחר שאמר ותראה היבשה,
אמר:
תדשא הארץ, ואחר כן נתן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה,
וזה היה ביום הששי, שברא האדם ונפח בו נשמה.
כמו שאמר: ויפח באפיו נשמת חיים. והוא נותן נשמה לעם עליה ויצר שאר בעלי חיים,
כמו שאמר: תוצא הארץ נפש חיה למינה,
וזהו ורוח להולכים בה, כי לא יאמר נשמה אלא על האדם.
ופירוש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו אמר: נשמת בעבור האדם,
ואמר רוח בעבור שאר בעלי החיים. והקדים אדם אע"פ שהיה אחרון לפי שהוא עיקר היצירה,
וכן אמר: עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי,
זכר אדם לבדו לפי שהוא עיקר היצירה.
שד"ל
פסוק
ה:
לעם
עליה: עם לשון קהילה וקבוץ, אף שלא מבני אדם, כמו:
הנמלים – עם לא עז (משלי ל, כה).,
שפנים עם לא עצום (שם שם כו),
והכוונה לקיבוץ בהמות וחיות שעליה.
ורוח להולכים בה:
הם בני אדם,
כי הם לבדם יקראו הולכים סתם.
ג.
ישעיה פרק מג פסוק ב:
כִּי
תַעֲבֹר
בַּמַּיִם
–
אִתְּךָ
אָנִי
וּבַנְּהָרוֹת
–
לֹא
יִשְׁטְפוּךָ
כִּי
תֵלֵךְ
בְּמוֹ
אֵשׁ
–
לֹא
תִכָּוֶה
וְלֶהָבָה
לֹא
תִבְעַר
בָּךְ:
בשתי
דרכים
מפרש
האברבנאל
את פסוקנו:
(דומה לרש"י).
בא עתה לנחמם באומרו: כי עם היות שהלכו בגלות מפני רוב חטאיהם לא ייראו פן תקרם שמה כליה, כי הנה האלו–ה ית' אשר בראם ויצרם מבטיח אותם,
אל תירא. והנה הביא להם ראיה משתי התשועות אשר עשה עמהם להפליא, כדי שיאמינו כי כן יעשה להם בקבוץ גלויות. וזהו אומרו בלשון עבר: אל תירא כי גאלתיך (מגלות מצרים), רוצה לומר, מגלות מצרים ששם נגלה כבודו עליהם וקרא והודיע לכל העולם שלקחם לו לעם וזהו: קראתי בשמך לי אתה.
עוד זכר להם קריעת ים סוף והעברת הירדן ביבשה ועליהם אמר:
כי תעבור במים אתך אני שהוא ים סוף. ובנהרות לא ישטפוך,
שהוא הירדן. וזכרם בלשון עתיד להגיד שככה יעשה להם בקיבוץ גלויות כמו שנזכר בנבואות של מעלה.
ורש"י פירש: כי תעבור במים,
כשעברת בים סוף אתך הייתי,
ובנהרות לא ישטפוך:
גרת בין המצריים והאומות המרובים ממך כמו נהר ולא יכלו לך לכלותך. כי תלך במו אש: לעתיד לבוא – כי הנה יום בא בוער כתנור,
שאקרר חמה מנרתיקה על הרשעים וליהט אותם היום הבא,
גם שם לא תכוה ולהבה כשתשרוף את האומות … על כן עשה הפרשה הזאת עיקר נחמתם על חבלי משיח.
(וסוף המאמר: כי תלך במו אש וכו'
שהגלות הזה נמשל לאש … )
2. ולפי דעתי שמלבד מה שפרשנו בפרשה הזאת עוד רמז בדבריו אלה לכל הדברים אשר ראינו בעינינו שקרו לגלות ירושלים אשר בספרד בהיותם יושבים במלכות ספרד וגם במקומות אחרים בכל ארצות הגלות.
ראשונה,
שנשתמדו מהם כפלים כיוצאי מצרים מתוקף הצרות והשמדות ולבם נכון עם כל זה בה' אלוקיהם.
ונבא הנביא, שלא ישארו בגויותם כי הם ישובו אל ה' על כל פנים.
ועל זה אמר:
אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה, רוצה לומר, אחרי שבראשונה קראתי בשמך יעקב וישראל להיות לי לעם לא תוכל להתעלם ולהתחלף ולהמיר עצמך בגוי, אחרי כי לי אתה ושלי תהיה בהכרח.
ולכן אמר: כי תעבור במים אתך אני,
והוא רמז למים הזדונים שהם בני אדם הנטבלים כשיקבלו דתם ואמונתם.
יאמר:
אע"פ שתעבור באותם המים לא תצא מתחת ידי, כי כל נהרות העולם לא ישטפוך מתחת השגחתי.
עוד ראינו שהתעללו הגויים כנגד האנוסים היוצאים מהדת בזמננו זה, באומרם:
שלא היו שומרים דתם כראוי והיו דנים אותם לשריפה למאות ולאלפים,
אבות ובנים, אנשים ונשים, והבטיחם הנביא, שהחסידים מהם ימלטו מידם וכן היה, שברחו לארץ ישמעאל ולארץ התוגר ושבו בתשובה.
וזהו אומרו: כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תעבור בך, כי אני ה'
אלוקיך קדוש ישראל מושיעך. והבטיחם גם כן שהנשארים מאותם שנשרפו, יקח מהאויבים נקמה גדולה על נפשם. וזהו אומרו: נתתי כפרך מצרים וגו' יאמר כמו שבזמן העבר נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך, ככה עתה מאשר יקרת בעיני וגו' אתן אדם תחתך ולאומים נפשך.
רוצה לומר, תחת מה שעשו לך ולקחו את נפשך,
אתן אנשים רבים ולאומים.
1. מה ההבדל בין שני הפירושים בתפישה הכללית ובפירוש הפרטים?
2.
התוכל לפרש את פסוקנו זה בדרך שלישית לפשוטו של מקרא בהסתמך על מקומות אחרים במקרא?