גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושתים (תשכ"ג)
הפטרה – פרשת כי תבוא
ישעיהו פרק ס'
א.
שאלה כללית
בחלקה הראשון של הפטרתנו חוזרת ונשנות כמעט בכל פסוק צורות שונות של פעל אחד – המשמש כמלת מפתח.
1. מהו הפעל הזה,
ומה תפקידו בפרקנו?
2. למה אינו מופיע שוב בחלקה השני של הפטרתנו?
ב.
ס,
א
קומי
אורי
כי
בא
אורך
וכבוד
ה'
עליך
זרח.
השוה לפסוקנו תהילים
כ"ז
א': ה'
אורי
וישעי
ממי
אירא.
הסבר האם משמעותו של ה"אור"
בשני הפסוקים אחד הוא או לא?
ג.
ס,
א
קומי
אורי
כי
בא
אורך.
ראב"ע
ד"ה
כי בא
אורך: לשבח,
ולפי דעתי שביאת האור הוא חשך. כמו בא ערב ונפסק האור שהיה לך וזרח עליך כבוד ה'.
רד"ק
ד"ה
כי בא
אורך –
הגיע זמן ישועתך שהוא לך אורח גדולה,
וכפל הענין ואמר "כבוד ה' עליך זרח". וכן תרגם יונתן:
ארי מטא זמן פורקנך. ויש מפרשים: "כי בא אורך"
שקע אורך, כמו שאמר (ויקרא א') "ובא השמש וטהר".
אמר דרך משל:
שקע אורך, שהוא אור העולם הזה, ויהיה לך תמורתו אור גדול והיא הישועה והשמחה…
אבן כספי ד"ה כי בא אורך: זה הלשון סובל שני מתהגדים כענין כל תנועה, וכן (בראשית כ"ח א') "כי בא השמש";
הטעם סר לשם או סר לכאן, וכן בא השמש על האופק או בא תחת האופק;
אבל לא קרה שמצאנוה בספרים הנמצאים בידינו רק על באו תחת האופק, אבל אין ספק שהוא גם כך נכון על בואו על האופק.
ומדעתי – אע"פ שאינו נמנע אמרו בכאן:
"כי בא אורך"
היה תחת האופק וההסתר – כונת ישעיה פה באמרו בכאן "כי בא אורך"
על הגלותו עליו,
כמו שקדם "אורי",
וכן "עליך זרח" – עליך יראה.
1.
הסבר מה הן שתי הדעות בפירוש מלים "בא אורך".
2. מה הן הוכחותיהן של כל דעה?
3. על איזה פסוק בהפטרתנו יוכל הראב"ע ופירוש ה"יש מפרשים" ברדק"
להסתמך?
4.
האפשר להביא ראיות מלשון המקרא נגד תפישת הראב"ע?
ד.
ס,
י
כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים
ועליך
יזרח
ה'
וכבודו
עליך
יראה.
רד"ק:
חשך וערפל משל על הצרות.
אברבנאל:
עם היות שאמר זה על הצרות והרעות שיבואו אז על האומות,
אין ספק שכוון עוד בזה,
שכל באי עולם בארצותם לגוייהם הולכים בחשך האמונות.
שד"ל:
לא שכך יהיה אחר הגאולה,
כי הגאולה מאיר לכל העולם וכמו שהוא אומר: "והלכו גויים לאורך",
אלא בזמן שהחשך יכסה ארץ,
אז עליך יזרח ה'.
1. מהי משמעותה המטפורית של "החשך"
לפי הפרשנים הנ"ל?
2. מהו המקום (או המקומות) בתורה המשתקפים כאן בדברי הנביא?
ענה לשאלות אלה אחרי עיינך בפרק כ"ט!
ה.
ס,
ה'.
אז
תראי
ונהרת
ופחד
ורחב
לבבך.
אברבנאל:
ודע שבמלת "תראי"
לפי הספרים המדויקים אין יו"ד בין התי"ו והרי"ש.
ותרגם יונתן: "בכן תחזין", אבל לפי המסורת הוא מלשון "יראה"
וכמוההו אצלי בצפניה (ג'
ז')
"אך תיראי אותי תקחי מוסר",
שהוא מלשון "יראה",
עם היותו חסר יו"ד.
דוד
ילין: חקרי
מקרא:
… וזה מעין "משנה הוראה"
1.
הסבר את פסוקנו בשתי ההוראות?
2. לפי איזו משתי ההוראות נשמרה ההקבלה?
ו.
ס,
ט'.
כי
לי
איים
יקוו
ואוניות
תרשיש
בראשונה
להביא
בניך
מרחוק
כספם
וזהבם
שקע.
רד"ק:
פירוש:
שוכני האיים יקוו לי, כי אני המטיב והמריע, לפיכך יביאו בניך,
ואפילו יהיו רחוק – יביאו אותם לא"י.
ד"ה "ואניות תרשיש בראשונה":
בחסרון כף הדמיון – כבראשונה,
כמו שהיו באות אניות תרשיש בראשונה בימי שלמה.
שד"ל:
נראה לי: יקוו (בקמץ תחת הקוף)
מבנין נפעל וכטעם (ירמיה ג' י"ז)
"בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו עליה כל הגויים לשם ה'".
אור בהיר: (שמעון ברמן): נראה מאד נכונה דעת האומרים,
כי פועל "יקוו"
שבפסוק הוא במקום נפעל יקוו (בקמץ)
או יקבצו, ובזה יהיה המשך הפסוק ישר בלא לחץ.
במקומות רבים בכתבי הקדש יבוא חלוף בנינים,
אם חלופם הוא בנקוד בלבד,
כמו (ישעיה נ"ז)
"כי מאתי גלית"
– טעמו כמוגלית (בקמץ הגימל, והוא בנין קל).
1. מה ראו הפרשנים האחרונים לפרש "יקוו"
בנפעל,
במה יהיה לפי פירוש זה "המשך הפסוק ישר בלא לחץ"?
2. האם ישעיה נ"א ה' סותר או מסייע לפירושם? "אלי
איים
יקוו
(בפתח)
ואל
דרושי
ייחלון".
3.*
הכלל שמביאו "אור בהיר" בסוף דבריו על חלוף הבנינים,
יש מוצאים לו הדגמה בפסוקים הראשונים של פרקנו. היכן?