לרחל

פִּסּות שֶׁל תְּכֵלֶת שֻׁלְּבוּ

בֵּינות לָעֳפָאֵי אִילָנות רוחֲשִׁים

לִמּוּדֵי קִינות וְאֵבֶל

וּבָהוּ בָּרגַע הַמִּתְמַשֵּׁךְ

נְעִימוּת קַכְלִי וּשְׁרַקְרַק רַכּות

חָדְרוּ אֶל הַשֶּׁקֶט עַתִּיר הַזִּכְרונות,

וְחָבְקוּ מְצִיאוּת סְפוּגַת רֶטֶט,

שֶׁעָטְפָה אֶת לִהוּטֵי הַשִּׁירָה, לְרֶגַע מִתְמַשֵּׁךְ…

כָּאן, בֵּין אֲבָנִים נושָׁנות וּזְקוּפות,

נִצֶּבֶת אֶבֶן כְּבֵדָה, אַךְ נושֶׁמֶת

וְלוחֶשֶׁת הִיא, עַל אותָן הַתְּקוּפות

עַל אַחַת-אֲשֶׁר שִׁירָתָהּ רושֶׁמֶת.

הו… אֶבֶן סורֶרֶת, כֵּיצַד כָּךְ כִּסִּית,

רְבִיבָה, שֶׁאֵין דּומָה לָהּ אַחֶרֶת

כָּאן רוּחַ עובֶרֶת, וְאֵין לָהּ מֵסִיט,

מִפְּנִינֶיהָ, שֶׁל רָחֵל הַמְּשׁורֶרֶת…

בְּכה, בֵּין אִילָן וְאִילָן, חֲפוּיִים

לִשְׂפָתָהּ שֶׁל כִּנֶּרֶת בִּתְכֵלֶת,

נותָרִים רֻבֵּנוּ, כְּלא רְווּיִים,

וְהַנֶּפֶשׁ צְרוּבָה מְאֻכֶּלֶת…

"כְּנַחַל שׁוטֵף בַּחֲרוּז וּמִצְלול,

כְּמו יָדְךָ הִכְלִילָה, אותָם רוקֶמֶת

וְאָנוּ אוצְרִים אַךְ, שִׁירָה בְּמִכְלול,

וְאַתְּ – לִשְׂפַת הַיַּמָּה, כָּךְ, דּומֶמֶת".