תשובות לשאלון מס' 900401 – עיון עולים, קיץ תשס"ז
|
מאת שפרה בירנבוים
תשובה 1
א. 1. עושה מטעמים ליצחק כפי שהוא אוהב
2. שמה ליעקב עורות עזים על הידיים
3. נתנה ליעקב את בגדי החמודות של עשו.
ב. 1. יצחק שאל: מי אתה בני? (פסוק יח)
2. יצחק שאל מה זה מיהרת למצוא בני… (כ)
3. מישש את יעקב ואמר: הקול קול יעקב והידיים ידי עשו
תשובה 2
| א |
ביקש שלא יריבו. יוסף חשש שלאחר מות יעקב אביהם האחים יריבו ביניהם על האחריות על מכירת יוסף. |
|
ב
|
1. להיות קרובים אל יוסף (ט-יג) יוסף יכלכל אותם, כי הרעב עוד חמש שנים. 2. שיוסף עדיין חי והוא מושל במצרים (כו-כח) |
תשובה 3
| א | משה אומר שאינו יכול להנהיגם לבדו. |
| ב. |
(1) 1. ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו + הסבר 2. לא תכירו פנים במשפט + הסבר 3. לא תגורו מפני איש + הסבר (2) לשפוט במקומות שיהיו קשים לדיינים. הדבר הקשה יביאו אליו. |
תשובה 4
| א. |
חג המצות חג שבועות ראש השנה יום כיפור סוכות הסדר של חודשי השנה, מהחודש הראשון הראשון עד השביעי. |
| ב. |
ארבעת המינים ישיבה בסוכה |
תשובה 5
| א. | נימוק: יואב הרג שני שרי צבא של ישראל: אבנר בן נר, עמשא בן יתר |
|
ב.
|
1. כי הוא קילל את דויד הוא לא הרג את שמעי כי נשבע לו. 2. אמר לו לגור בירושלים. ואם יצא ממנה יהיה חייב מיתה. שמעי יצא מירושלים והתחייב מיתה. |
תשובה 6
|
א.
|
מחשבה – דובר אמת בלבבו + הסבר דיבור – לא רגל על לשונו + הסבר מעשה – פועל צדק + הסבר |
| ב. |
1. עושה אלה לא ימוט לעולם. והוא ישכון בהר ה' 2. כל אשר יעשה יצליח, ה' ישגיח על דרך הצדיקים. |
תשובה 7
| א. |
נע ונד האדמה לא תצמיח עבורו. |
|
ב.
|
• והיה כל מוצאי יהרגני – פחד שיהרגוהו • שבעתיים יוקם קין • ה' מבטיח שינקום בו פי 7 • וכן ה' נותן לו אות |
תשובה 8
| א. | אברהם ירד לגרר כשהיה רעב, החסד שעשה אבימלך. מזכיר זאת כאן כי מבקש מאברהם חסד – לכרות עמו ברית. |
| ב. | גזלת הבארות. כדי להראות שהוא מתנהג בסדר. |
תשובה 9
|
א.
|
הפגישה עם עשו – הוא שמע עשו בא לקראתי – 400 איש איתו. הוא חילק כדי שאם חלק אחד ייהרג בידי עשו יישאר החלק השני. |
|
ב.
|
1. יעקב מרגיש שקיבל הרבה יותר ממה שמגיע לו. כיוון שקיבל עושר רב. 2. יעקב מזכיר לה' שהוא התחייב לו לעתיד, ולכן חייב לשמור עליו. |
תשובה 10
| א. |
מצוות שמטרתן לעזור ליחבר: לקט פאה פרט עוללות הוכח תוכיח |
|
ב.
|
לא לפגוע בחבר לא תגנובו לא תכחשו לא תשקרו תא תעשוק לא תגזול לא תלין פעולת שכיר עד בוקר לא תקלל חרש לא תיתן מכשול לפני עיוור |
תשובה 11
|
א.
|
ה' הרעיב את עם ישראל במדבר למען נסותו ה' רצה ללמד את בני ישראל שלא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'. |
| ב. |
שני ניסים נוספים: שמלתך לא בלתה רגלך לא בצקה. הם הועילו לישראל בכך שלא סבלו מההליכה במדבר ולא היו צריכים לקנות בגדים חדשים. |
תשובה 12
| א. |
(1) בירושלים (2)ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך… ושמרת לעשות… לא תסור ימין ושמאל. |
|
ב.
|
החטא: האיש לא שומע בקול הכהן או השופט. עונשו: מוות. ההשפעה על ישראל: וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד |
תשובה 13
|
א.
|
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש ושם בסתר. טז: ארור מקלה אביו ואמו יז: ארור מסיג גבול רעהו |
| ב. |
בעשרת הדברות: אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ, אֲשֶׁר הוצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לא-יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. ז לא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, כָּל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת–וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. ח לא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלא תָעָבְדֵם: טו כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלהֶיךָ–לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ. ס וְלא תִגְנב, ס |
תשובה 14
| א. |
כי הביא בצורת על הארץ. אליהו אומר שאחאב אשם במצב בשל החטאים שהוא עושה, בהליכתו אחרי הבעל. |
| ב. |
יט-כ אחאב מציית לדרישתו של אליהו. מא-מד שוב עושה מה שאליהו אומר לו, והולך לאכול ולשתות. |
תשובה 15
| א. |
לא שמעו, הקשו עורף. ה' מזכיר זאת כאן כי הוא מסביר בפרק זה את השתלשלות העניינים עד לעונש הסופי – חורבן וגלות. |
| ב. |
חלוקת הממלכה ליהודה וישראל, רחבעם על יהודה, ירבעם על ישראל. לשם מה מזכיר זאת? ה' מסביר איך התגלגלו עד החורבן. ומזכיר את חטאות ירבעם. או: להסביר מדוע ישראל כבר גלו, ויהודה עדיין במקומם. |
תשובה 16
| א. | חלקיה מצא ספר תורה, והסופרים קראו למלך מהספר. והוא רצה להבין יותר מה אומר לו מציאת הספר. |
|
ב.
|
הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הַמָּקום הַזֶּה וְעַל-ישְׁבָיו–אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. יז תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי, בְּכל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם; וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקום הַזֶּה, וְלא תִכְבֶּה. יח וְאֶל-מֶלֶךְ יְהוּדָה, הַשּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרשׁ אֶת-ה', כּה תאמְרוּ, אֵלָיו: כּה-אָמַר ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ. יט יַעַן רַךְ-לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי ה', בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל-הַמָּקום הַזֶּה וְעַל-ישְׁבָיו לִהְיות לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה, וַתִּקְרַע אֶת-בְּגָדֶיךָ, וַתִּבְכֶּה לְפָנָי; וְגַם אָנכִי שָׁמַעְתִּי, נְאֻם-ה'. כ לָכֵן הִנְנִי אסִפְךָ עַל-אֲבתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-קִבְרתֶיךָ בְּשָׁלום, וְלא-תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ, בְּכל הָרָעָה אֲשֶׁר-אֲנִי מֵבִיא עַל-הַמָּקום הַזֶּה; וַיָּשִׁבוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, דָּבָר הנבואה הרעה: יבוא חורבן. על עם ישראל. הנבואה הטובה: לא יקרה בזמן של יאשיהו אלא אחריו. יאשיהו ימות בשלום. |
תשובה 17
א חֲזון, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם–בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יותָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה. ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרומַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. ג יָדַע שׁור קנֵהוּ, וַחֲמור אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לא יָדַע, עַמִּי לא הִתְבּונָן. ד הוי גּוי חטֵא, עַם כֶּבֶד עָו?ן–זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-ה', נִאֲצוּ אֶת-קְדושׁ יִשְׂרָאֵל–נָזרוּ אָחור. ה עַל מֶה תֻכּוּ עוד, תּוסִיפוּ סָרָה; כָּל-ראשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי. ו מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-ראשׁ אֵין-בּו מְתם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לא-זרוּ וְלא חֻבָּשׁוּ, וְלא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפות אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אכְלִים אתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. ח וְנותְרָה בַת-צִיּון, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה. ט לוּלֵי ה' צְבָאות, הותִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט–כִּסְדם הָיִינוּ, לַעֲמרָה דָּמִינוּ. פ
| א. |
הארץ חרבה הערים שרופות, זרים אוכלים מה שבארץ. בדומה למצב של סדום ועמורה – חוטאים. |
| ב. |
עזבו את ה' ניאצו את ה' |
תשובה 18
ה בֵּית, יַעֲקב–לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאור ה'. ו כִּי נָטַשְׁתָּה, עַמְּךָ בֵּית יַעֲקב–כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם, וְענְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים; וּבְיַלְדֵי נָכְרִים, יַשְׂפִּיקוּ. ז וַתִּמָּלֵא אַרְצו כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה לְאצְרתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצו סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבתָיו. ח וַתִּמָּלֵא אַרְצו, אֱלִילִים: לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ, לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעתָיו. ט וַיִּשַּׁח אָדָם, וַיִּשְׁפַּל-אִישׁ; וְאַל-תִּשָּׂא, לָהֶם. י בּוא בַצּוּר, וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר, מִפְּנֵי פַּחַד ה', וּמֵהֲדַר גְּאנו. יא עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם, שָׁפֵל, וְשַׁח, רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּו, בַּיּום הַהוּא. פ
יב כִּי יום לַיהוָה צְבָאות, עַל כָּל-גֵּאֶה–וָרָם; וְעַל, כָּל-נִשָּׂא וְשָׁפֵל. יג וְעַל כָּל-אַרְזֵי הַלְּבָנון, הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים; וְעַל, כָּל-אַלּונֵי הַבָּשָׁן. יד וְעַל, כָּל-הֶהָרִים הָרָמִים; וְעַל, כָּל-הַגְּבָעות הַנִּשָּׂאות. טו וְעַל, כָּל-מִגְדָּל גָּבהַּ; וְעַל, כָּל-חומָה בְצוּרָה. טז וְעַל, כָּל-אֳנִיּות תַּרְשִׁישׁ; וְעַל, כָּל-שְׂכִיּות הַחֶמְדָּה. יז וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּו, בַּיּום הַהוּא.
| א. | בני ישראל עזבו את ה' והכניסו עבודה זרה מהעמים במזרח, ומפלישתים, ומנוכרים. |
| ב. |
התגלות ה' בסוס: פסוק יא למשל: ונשגב ה' לבדו |
תשובה 19
ב הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוד-אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ.
ג יום לְיום, יַבִּיעַ אמֶר; וְלַיְלָה לְּלַיְלָה, יְחַוֶּה-דָּעַת.
ד אֵין-אמֶר, וְאֵין דְּבָרִים: בְּלִי, נִשְׁמָע קולָם.
ה בְּכָל-הָאָרֶץ, יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל, מִלֵּיהֶם;
לַשֶּׁמֶשׁ, שָׂם-אהֶל בָּהֶם.
ו וְהוּא–כְּחָתָן, יצֵא מֵחֻפָּתו; יָשִׂישׂ כְּגִבּור, לָרוּץ ארַח.
ז מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מוצָאו–וּתְקוּפָתו עַל-קְצותָם; וְאֵין נִסְתָּר, מֵחַמָּתו.
ח תּורַת ה' תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.
ט פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב; מִצְוַת ה' בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם.
י יִרְאַת ה', טְהורָה–עומֶדֶת לָעַד: מִשְׁפְּטֵי-ה' אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו.
יא הַנֶּחֱמָדִים–מִזָּהָב, וּמִפַּז רָב; וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנפֶת צוּפִים.
יב גַּם-עַבְדְּךָ, נִזְהָר בָּהֶם; בְּשָׁמְרָם, עֵקֶב רָב.
יג שְׁגִיאות מִי-יָבִין; מִנִּסְתָּרות נַקֵּנִי.
יד גַּם מִזֵּדִים, חֲשׂךְ עַבְדֶּךָ– אַל-יִמְשְׁלוּ-בִי אָז אֵיתָם;
וְנִקֵּיתִי, מִפֶּשַׁע רָב.
טו יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ:
ה', צוּרִי וְגאֲלִי.
| א. |
(1)הסתכלות בשמים ובבריאה גורמת לאדם להרגיש את גדלותה, ובכל מספרת על כבודו. (2) השמש, נזכר כדי להראות גדלות ה' ולספר כבודו. |
| ב. |
ב-יב – תיאור התורה י"ג – טו – זוהי תפילה אישית |
תשובה 20
א תְּהִלָּה, לְדָוִד:
אֲרומִמְךָ אֱלוהַי הַמֶּלֶךְ; וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ, לְעולָם וָעֶד.
ב בְּכָל-יום אֲבָרְכֶךָּ; וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ, לְעולָם וָעֶד.
ג גָּדול יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאד; וְלִגְדֻלָּתו, אֵין חֵקֶר.
ד דּור לְדור, יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ; וּגְבוּרתֶיךָ יַגִּידוּ.
ה הֲדַר, כְּבוד הודֶךָ– וְדִבְרֵי נִפְלְאתֶיךָ אָשִׂיחָה.
ו וֶעֱזוּז נורְאתֶיךָ יאמֵרוּ; וגדלותיך (וּגְדֻלָּתְךָ) אֲסַפְּרֶנָּה.
ז זֵכֶר רַב-טוּבְךָ יַבִּיעוּ; וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ.
ח חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה; אֶרֶךְ אַפַּיִם, וּגְדָל-חָסֶד.
ט טוב-יְהוָה לַכּל; וְרַחֲמָיו, עַל-כָּל-מַעֲשָׂיו.
י יודוּךָ יְהוָה, כָּל-מַעֲשֶׂיךָ; וַחֲסִידֶיךָ, יְבָרְכוּכָה.
יא כְּבוד מַלְכוּתְךָ יאמֵרוּ; וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ.
יב לְהודִיעַ, לִבְנֵי הָאָדָם–גְּבוּרתָיו; וּכְבוד, הֲדַר מַלְכוּתו.
יג מַלְכוּתְךָ, מַלְכוּת כָּל-עלָמִים; וּמֶמְשַׁלְתְּךָ, בְּכָל-דּור וָדר.
יד סומֵךְ יְהוָה, לְכָל-הַנּפְלִים; וְזוקֵף, לְכָל-הַכְּפוּפִים.
טו עֵינֵי-כל, אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ; וְאַתָּה נותֵן-לָהֶם אֶת-אָכְלָם בְּעִתּו.
טז פּותֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצון.
יז צַדִּיק יְהוָה, בְּכָל-דְּרָכָיו; וְחָסִיד, בְּכָל-מַעֲשָׂיו.
יח קָרוב יְהוָה, לְכָל-קרְאָיו– לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.
יט רְצון-יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה; וְאֶת-שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע, וְיושִׁיעֵם.
כ שׁומֵר יְהוָה, אֶת-כָּל-אהֲבָיו; וְאֵת כָּל-הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
כא תְּהִלַּת יְהוָה, יְדַבֶּר-פִּי: וִיבָרֵךְ כָּל-בָּשָׂר, שֵׁם קָדְשׁו–לְעולָם וָעֶד
| א |
ד-ו – שבח על גדולת ה' בעולם ובהיסטוריה ח – ט – יחסו של ה' לבני האדם ובתוכם הרשעים |
|
ב.
|
(1) ב- המשורר י – החסידים כא – כל בשר, כל בני האדם (2) מהמשורר היחיד לעם ישראל ולעולם כולו. כולם מכירים בכבוד ה'. |


