קיץ תשנ"ז

שאלון מס' – 5101קיץ תשנ"ז, 1997

'ב הנשמ ,'ח קרפ "אמוי" תכסמ

."בייח ,וימגל אלמ התושהו ..הסגה תבתוככ לכואה"
?גגושב, ובמה הוא מתחייב אם עשה זאת דיזמבבמה הוא מתחייב אם עשה זאת

הליכא ירועישל האוושהב ,ביום הכיפוריםהאם שיעורי אכילה ושתייה שחייבים עליהם
, הם חומרא או קולא? נמקי. (התייחסי לשיעור הרות ירוסיא ראשבושתיה שחייבים עליהם
(.היתש רועישלמ דרפנב הליכא

מדוע שונה שיעור האכילה לחיוב היום הכיפורים משיעור האכילה לחיוב בשאר איסורים?

"האוכל ושותה אין מצטרפים". מדוע?

"מצודות חיה ועוף ודגים.., לא יטול מהן ביום טוב.."
על איזה איסור עובר הנוטל אותם ביום טוב? בארי את דברייך.

קפס ,ינתק יכהו ארסחמ ירוסח" :בותכ ,'דחא ירכנב השעמ' ליחתמה רובידב ,ב"ערה שוריפב
מוכן אסור, ורבן גמליאל מתיר…"
מה הקושי שאילץ את רע"ב לומר "חסורי מחסרא והכי קתני..", וכיצד מיישבים דבריו את
?ישוקה

בספק מוכן?ריתממדוע רבן גמליאל

בפירוש הרע"ב כתוב: "ופירות או דגים שנתלשו או ניצודו ביום טוב ראשון, מותרין.. חוץ
משני ימים טובים של ראש השנה שהם אסורים.."
מדוע שונה הדין בשני ימים טובים של גלויות מן הדין בשני ימים טובים של ראש השנה?

("תוכרב" תכסמ יפ לע) תוכרב

כתבי את כלל שעל פיו תיקנו חז"ל על אילו דברים יש לברך "עושה מעשה בראשית", ועל אילו
דברים יש לברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם".

דחא לכ – מי הם אלה שצריכים לברך על כך, ומה מברך דיחילהרואה מקום שנעשה בו נס
?םהמ

איזו ברכה על הגשמים מברך מי שיש לו שדה לבדו, ואיזו ברכה – מי שיש לו שדה בשותפות?

איזו ברכה יברך אדם על בשורות טובות לו ולאחרים, ובאיזו ברכה יברך על בשורות רעות?

.יקמנ ?תקלחתמ המכבו תיבגנ המכב – הפוקה

זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני". מדוע קבעו חכמים דווקא םייתאמ ול שיש ימ"
סכום זה?

.יקמנ ממאתיים זוז? תוחפבאיזה מקרה אוסר לאדם ליטול מתנות עניים גם אם יש לו

מי שמותר לו ליטול מתנות עניים ואינו נוטל – באיזה מקרה התנהגותו היא מעלה, ובאיזה
מקרה התנהגותו היא חיסרון?

.החנמה גלפ

אין עומדין להתפלל, אלא מתוך כובד ראש.

אל תיראו מפני הגפת תריסין.

.תודמא רשעל הברת לא

אל תתייאש מן הפורענות.

תשובות בתושב"ע – משנה א', קיץ תשנ"ז

במזיד מתחייב כרת, בשוגג מתחייב קרבן חטאת.

שיעור אכילה ביום הכיפורים הוא קולא, שהרי אינו חייב אלא אם אכל כשיעור תמרה גדולה,
שהוא יותר מכזית, ובשאר איסורים חייב בכזית.
שיעור שתייה ביום הכיפורים הוא חומרא. שהרי חייב בשתייה של מלוא לוגמיו, שהוא אצל
אדם בינוני פחות מרביעית, ובשאר איסורים חייב ברביעית.

כי ביום הכיפורים כתוב לשון עינוי ומקובל לחכמים שבשיעורים אלו מתיישבת דעתו של אדם,
ויוצא מכלל עינוי, משא"כ בשאר איסורים כתוב לשון אכילה. ואין אכילה בפחות מכזית.

משום שאין דעתו של אדם מתיישבת בכך.

הנוטל אותם עובר על איסור ספק מוכן (מוקצה), שהרי שמא ניצודו ביום-טוב, ולא היו
מוכנים מערב יום-טוב.

הקושי: מלשון המשנה משמע שהמעשה עם ר"ג בא כראיה לדין הקודם, אבל אין הדבר כן,
שהרי מהמשנה משמע שאם יש לו ספק אם ניצודו מערב יום-טוב – אסור ליטול מהן, וא"כ
המעשה עם ר"ג מתיר. ומעשה בנכרי אחד, ואחר-כך המעשה עם ר"ג בא כראיה לדין הקודם
של ר"ג שספק מוכן מותר.

כי ספק איסור דרבנן לקולא.

כי שני ימים טובים של גלויות קבעו חכמים לעשותם מכוח ספק, ואחד מהם הוא חול,
משא"כ שני ימים טובים של ראש השנה, שקבעו חכמים לעשותם כיום אחד ארוך, וקדושה
אחת להם.

על דברים הנראים כל אחד ואחד במקומו מברך "עושה מעשה בראשית", על דברים הנראים
ברוב העולם מברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם".

מברכים: האדם שנעשה לו הנס, בנו, ונכדו.
האדם שנעשה לו הנס מברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה".
בנו ונכדו מברכים "ברוך שעשה נס לאבותי במקום הזה".

מי שיש לו שדה לבדו מברך "שהחיינו", ומי שיש לו שדה בשותפות מברך "ברוך הטוב
."ביטימהו

על בשורות טובות לו ולאחרים מברך "ברוך הטוב והמיטיב", על בשורות רעות מברך "ברוך
דיין האמת".

הקופה נגבית בשניים, שאין עושים שררה על הציבור בפחות משניים, מתחלקת בשלושה,
כדיני ממונות הנידונים בשלושה דיינים.

כי מאתיים זוז מספיקים לאדם לצורכי מזונות ומלבושים לשנה אחת.

מי שיש לו חמישים זוז שנושא ונותן בהם, משום שחמישים זוז העושים רווחים,
שווים כמאתיים שאינם עושים רווחים.

מי שחי בצמצום ומפרנס עצמו בדוחק ממלאכתו – הרי זה מעלה. אך אם אין מלאכתו מספקת
לו ומסגף עצמו בחיי צער קרובים למיתה – הרי זה חיסרון.

חצי זמן המנחה, שהוא שעה ורבע לפני הלילה.

אין עומדים להתפלל שמונה עשרה אלא מתוך הכנעה ומורא שמים.

משוח מלחמה היה אומר, שלא יפחדו מפני הכאת המגינים של החיילים, שמכים במגיניהם זה
בזה ומשמיעים קול כדי לאיים.

אל תהא רגיל להפריש מעשרות על-פי אומדן והשערה.

אם ראית רשע מצליח, אל תאמר אלך ואדבק עמו, דע שבמהרה תבוא עליו פורענות.