תורה שבעל-פה דינים ומבוא לתושבע"פ
|
פרק ראשון – דינים בהלכה ( 51נקודות)
|
|
(על פי "שמירת שבת כהלכתה", "קיצור שולחן ערוך" והחוברת "נתיבות הכשרות") |
|
5 – 1 םיעוריאהמ השולש :םיעוריא השישבבפרק זה עשרה אירועים ( .)10 – 1בחר
.10 – 6 םיעוריאהמ השולשו אין צורך לציין מקור.שים לב! הסעיפים א-ב בכל אירוע שבחרת.ינש מהאירועים ,5 – 1וענה על השולשב רחב (תודוקנ 27 – כ"הס ;תודוקנ 9 – עוריא לכל) 1 הלאש הדירוה ,תועטב .הלילה תחוראל קרמה ריס תא תבשה תטלפמ דירוהל רמת התצר תבש לילב את סיר האוכל היחיד המיועד למחר והניחה אותו על השולחן. תמר עמדה מיד על הטעות .גוהנל דציכ הטבלתהו אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שיהיה מותר לשים את הסיר בחזרה על האש בשבת .א |
|
הבושת 
|
|
2 הלאש בשבת בבוקר נפלה על שולחן השבת תמונה יקרה, שהייתה תלויה על הקיר. בבואה לערוך את שולחן השבת לסעודה, נטלה לאה את התמונה מעל השולחן והחזירה אותה .המוקמל האם נהגה לאה כהלכה או לא? נמק..א |
|
הבושת
|
|
3 הלאש ישראל הובא בשבת לבית-חולים. הרופאים שבדקו אותו היו חלוקים בדעתם: רופא אחד קבע וניא לארשיש עבק רחא אפור וליאו ,תבשה תא וילע ללחל שיו הנכס בצמב אצמנ לארשיש במצב סכנה ואין לחלל עליו את השבת. האם מותר לחלל עליו את השבת או לא? נמק..א |
|
הבושת
|
|
4 הלאש חיה הקפידה לחתוך גלולות תרופה לשני חלקים שווים ביום שישי לצורך השימוש בשבת. כמו כן נהגה לפורר גלולות ביום שישי לשימוש בשבת עבור בנה, שלא יכול לבלוע גלולות שלמות. נחמה אמרה לה שאין צורך לעשות זאת, מפני שאין בפעולות אלה משום איסורי שבת. בגלל איזה איסור הקפידה חיה לחתוך את הגלולות ביום שישי, ובגלל איזה איסור נהגה .א |
|
הבושת
|
|
5 הלאש עצמאב התועט לע הדמע איה .לוח תליפת הללפתהו תבש לש תירחש תליפתב התעט הנח ברכת "מודים". סיימה את ברכת "מודים", חזרה לראש התפילה והתפללה תפילת שבת. האם נהגה חנה נכון כאשר סיימה את ברכת "מודים", לאחר שעמדה על טעותה? נמק..א |
|
הבושת |
|
הסעיפים א-ב בכל אירוע שבחרת.ינש מהאירועים ,10 – 6וענה על השולשב רחב
(תודוקנ 24 – כ"הס ;תודוקנ 8 – עוריא לכל) 6 הלאש בחתונה של דליה הגישו סלטים שונים, בשר ותוספות. יעל, שהתעניינה ברמת הכשרות, גילתה שמהסלטים הפרישו תרומות ומעשרות כדין, ושהבשר "כשר" אבל לא "חלק". יעל החליטה להימנע מאכילת הסלטים העשויים מכרוב ומחסה. כמו כן לא אכלה את הבשר ."קלח" וניאש ללגב מהי הבעיה ההלכתית שבגללה נמנעה יעל מאכילת הסלטים העשויים מכרוב ומחסה, .א |
|
הבושת
|
|
7 הלאש במסיבת יום ההולדת של אורית הגישו ארוחה חלבית, שכללה גבינות ושוקולד חלב תוצרת חוץ. בלהה נמנעה מאכילת הגבינה והשוקולד, שהכיל אבקת חלב. ?יוג ידי-לע בלחנש בלחב רוסיא ןיא יתמו ,"יוג לש בלח"ב תיתכלהה היעבה יהמ .א |
|
הבושת
|
|
8 הלאש הוריה של רחל נטעו כרם ענבים בחצר ביתם. לאחר שנתיים במסיבת יום הולדת, קישטה רחל את הבית בענפי כרם זה. במסיבה היא הגישה כיבוד שהוכן מענבי אותו כרם, וחילקה לאורחים למזכרת שרשרות מחרצני אותם ענבים. יהודית חברתה לא טעמה מהכיבוד, אבל שמחה לקבל את השרשרת מחרצני הענבים וענדה .התוא מהו האיסור שבגללו לא טעמה יהודית מהכיבוד שהוכן מענבים אלה? באר את האיסור .א |
|
הבושת
|
|
9 הלאש במסע לפולין ניתנה הנחיה לתלמידים להיזהר בקניית מאכלים שונים מחנויות של גויים בגלל בעיות כשרות. יאיר קנה לחם במאפייה, ואילו יואל העדיף לחם ביתי, שנאפה בביתו של אחד .םינלופה יאיר גם קנה קופסת לפתן אפרסקים מתוצרת מקומית, שאין בהם תערובת איסור ולא בושלו בכלים אסורים. שי העיר שבכל זאת אסור לאכול אפרסקים אלה, כיוון שגוי בישל אותם. מהו טעם האיסור באכילת לחם ממאפייה של גוי או באכילת לחם ביתי של גוי, כאשר .א |
|
הבושת
|
|
10 הלאש דבורה קנתה סיר נירוסטה חדש תוצרת חוץ. לפני השימוש בסיר הגעילה והטבילה אותו. האם הייתה צריכה דבורה גם להגעיל את הסיר וגם להטבילו? נמק וכתוב את טעם הדין .א |
|
הבושת |
פרק שני – שאלות כלליות ומושגים בהלכה ( 29נקודות)
|
|
:תולאש שמח לע הנע
.(תודוקנ 5 – הלאש לכל) 17 – 12 תולאשהמ עברא לעו 11 הלאש לע אין צורך לנמק ולבסס את התשובות. |
|
11 הלאש !הבוח תלאש :ה-א םיגשומהמ השולש הרצקב ראב תוינמז תועש .א |
|
הבושת
|
|
.דבלב השעמל הכלהה תא בותכ .17 – 12 תולאשהמ עברא לע הנע
12 הלאש זמנים שבהם אומרים "הלל שלם".ינשו זמנים שבהם אומרים "חצי הלל", ינש ןייצ |
|
הבושת
|
|
13 הלאש ."חבשה תוכרב"ל תוכיישה תוכרב שולש ןייצ |
|
הבושת
|
|
14 הלאש :הלאה רדסה ליל ינמיס תא הרצקב ראב "ורחץ"; "יחץ"; "רחצה"; "צפון". |
|
הבושת
|
|
15 הלאש חכמים תיקנו לברך על כוס יין באירועים שונים. אירועים שבהם מברכים את ברכת האירוע על כוס יין.השימח ןייצ |
|
הבושת
|
|
16 הלאש מצוות שעליהן מברכים ברכת "שהחיינו".עברא ןייצ |
|
הבושת
|
|
17 הלאש ככלל, בחול המועד אסור לעשות מלאכה, אבל במקרים מסוימים התירו חכמים לעשות .תוכאלמ מהמקרים האלה.םיינש ןייצ |
|
הבושת |
(תודוקנ 20) פ"עבשותל אובמ – ישילש קרפ
|
|
.(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 20 – 18 תולאשהמ םייתש לע הנע
|
|
18 הלאש מקורות שבהם השתמשו חכמים במידות שהתורה נדרשת בהן.העברא ךינפל קרא אותם בעיון, וענה על הסעיפים א-ב שאחריהם. (" )1תנו רבנן והמית איש או אישה… מה איש נזקיו ליורשיו, אף אישה נזקיה ליורשיה." (" )2גמר ממוציא שם רע, מה מוציא שם רע לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, אף כל לאו שאין התמו הרובשב בייחש לאוש ,הדבאו הבנגב בייח התמו הרובשמ רוטפש רכש רמוש המו" (3) (" )4נאמר עונש בעינוי ונאמר עונש במלאכה, מה מלאכה לא ענש אלא אם כן הזהיר, אף עינוי ?תורוקמהמ דחא לכב באיזו מידה מן המידות שהתורה נדרשת בהן השתמשו חכמים .א |
|
הבושת
|
|
19 הלאש סוגים שונים של "ספרות תורנית" התפתחו לאחר חתימת התלמוד. לפניך שמות של שלושה חכמים, שחיברו יצירות תורניות: הרונטרבמ הידבוע 'ר (1) תורפס" לש גוס מהחכמים, וכתוב לאיזה דחא לכ רביחש תחא ציין יצירה תורנית .א |
|
הבושת
|
|
20 הלאש לפניך שמות של חמישה אמוראים, שהיו ראשי ישיבות בתקופות שונות: ןנחוי 'ר (1) והבא 'ר (2) בר (3) אבר (4) ישא בר (5) מחמשת האמוראים, ובראש איזו ישיבה דחא לכ באיזה דור מדורות האמוראים חי .א |
|
הבושת
|
| תשובות בדינים ומבוא בתושב"ע שאלון מספר – 005203 ,005102קיץ תש"ס |
|
1 הבושת לכתחילה, צריכים להתקיים חמישה תנאים כדי להתיר להחזיר סיר שהורד מן האש, והם:.א ( )1שיהיה בדעתו להחזירו לאש בעת שהוציאו מן האש. ( )2שלא יניח אותו מידיו, ואם הניחו ימשיך להחזיק בו. .הלוגמ שאל אלו הסוכמ שאל ריזחי (3) .ובש תומצעה ללוכ וכרוצ לכ לשובמ היהי לכואהש (4) ( )5שהאוכל יהיה עדיין חם במקצת. בדיעבד, די בשלושת התנאים האחרונים. נראה לדון מקרה זה כמקרה של בדיעבד, מאחר שלא יהיה להם אוכל חם למחר. ולכן, .ב כיוון שמדובר בפלטת שבת [שאינה צריכה כיסוי נוסף באזבסט כמו אש גלויה], וכיוון שגילתה מיד את הטעות והאוכל מן הסתם היה עדיין חם, הרי שהבעיה היחידה היא אם האוכל מבושל כל צורכו או לא. לכן, אם התבשיל מבושל כל צורכו כולל העצמות שבו, הרי שמותר להחזירו לפלטה. ואם אינו מבושל כל צורכו או שהוא מבושל כל צורכו אבל העצמות שבו לא מבושלות כל צורכן ועדיין לא ראויות לאכילה, אסור להחזירו לפלטה. הנימוק ברגע שסיר הורד מן האש, התבטלה השהייה הראשונה, וההחזרה הנה הנחה מחדש, – ויש בזה איסור של "מחזי כמבשל". ולכן אם מתקיימים תנאי ההחזרה שפורטו בסעיף א, אין כאן ביטול השהייה הקודמת, ואם לא מתקיימים, יש בזה ביטול השהייה הקודמת. ולכן אם האוכל לא מבושל כל צורכו, יש בזה משום מבשל בשבת, ואם מבושל כל צורכו, אין בזה משום .לושיב רוסיא |
| (שש"כ, פרק א, סעיפים: י"ז-כ', כ"ג-כ"ה) |
|
האבה הלאשה 
|
|
2 הבושת לאה לא נהגה כהלכה. הנימוק: התמונה נחשבת ל"מוקצה מחמת חסרון כיס", ומוקצה .א כזה אסור לטלטלו אף לא לצורך מקומו. ( )1כלי שמלאכתו לאיסור – חפץ המיועד לעשיית מלאכה האסורה בשבת, כגון עט..ב ( )2מוקצה מחמת חסרון כיס – דבר יקר ערך המיועד לשימוש אסור בשבת או שקובע לו מקום מחמת ערכו ומקפיד שלא לטלטל אותו ממקומו (די בהגדרה אחת), כגון, מצלמה או תמונה. ( )3מוקצה מחמת גופו – דבר שאינו כלי ולא ראוי למאכל, כגון, אבנים. ( )4בסיס לדבר האסור – דבר שכשלעצמו מותר לטלטלו, אבל כאשר מניחים עליו דבר מוקצה (או תולה עליו מוקצה) – כדי שיהיה בסיס למוקצה – הוא מקבל את הדינים של המוקצה. כגון שולחן שהניחו עליו פמוטות שבהם נרות דולקים והונחו מערב שבת. |
| (שש"כ, פרק כ', סעיפים: ד'-י', י"ט-כ"ב, כ"ה-כ"ט, מ"ו-מ"ח) |
|
האבה הלאשה
|
|
3 הבושת יש לשמוע בקולו של הרופא שאומר לחלל עליו את השבת, כיוון שיש כאן ספק. הכלל .א הוא שמחללין שבת אף על ספק נפשות. שומעים בקולו של החולה, כיוון שגם זה מקרה של ספק, ובספק מחללין שבת. .ב |
| (שש"כ, פרק ל"ב, סעיפים: א'-י') |
|
האבה הלאשה
|
|
4 הבושת לחתוך גלולות ללחלקים שווים בשבת יש בזה חשש איסור "מחתך", שהרי היא מקפידה .א לחתוך אותם לשני חלקים שווים, והקפדה על חיתוך לפי מידה יש בזה איסור מחתך. לפורר גלולות בשבת יש בזה חשש איסור של "טוחן", שהרי היא מפוררת דבר שלם לאבקה דקה. לכן הקפידה חיה לחתוך את הגלולות ולפורר אותן מערב שבת. לדעת נחמה אין בפעולות אלה משום איסורי שבת מהנימוקים הבאים: .ב ( )1חיתוך גלולה – איסור מחתך קיים רק אם רוצה להשתמש בדבר החתוך, ולא כשהמטרה היא לאכול ולבלוע את זה, דחשיב אוכל ואין בזה משום איסור מחתך. נימוק נוסף: ההקפדה כאן היא על כמות התרופה ולא על המידה, שהרי אם החצי הזה יתפורר לשניים או שלושה או ארבעה חלקים, אין הקפדה בכך, העיקר כאן הוא כמות התרופה. ( )2לפורר גלולה – לדעת נחמה אין בזה משום איסור טוחן, שהרי הגלולה עשויה הייתה מאבקה, והפיכתה חזרה לאבקה אין בכך איסור טוחן, שהרי כלל בידינו "אין טוחן אחר טוחן". |
| (שש"כ, פרק ל"ג, סעיף ד' וההערות שם על סעיף זה) |
|
האבה הלאשה
|
|
5 הבושת חנה לא נהגה נכון כאשר סיימה את ברכת מודים, מאחר שעליה לחזור להתפלל תפילת .א שבת, הרי שברכה זו אין זמנה עתה, אלא עליה להפסיק באמצע מודים. חנה לא נהגה נכון כאשר חזרה לראש התפילה, מאחר שעדיין לא סיימה את תפילתה .ב ולא עקרה רגליה, עליה לחזור רק לתפילת שבת "ישמח משה", כדין כל טועה באמצע התפילה ועדיין לא סיים תפילתו שחוזר לתקן את הטעות ולא לראש התפילה. |
|
(גאנצפריד, סימן ע"ו, סעיף י"ח, מקור חיים, פרק ס"ב, הלכות ג' ו-ז') |
|
האבה הלאשה
|
|
6 הבושת בסלטים מכרוב ומחסה יש בעיה חמורה – אף שהפרישו מהם תרומות ומעשרות, והיא .א בעיית התולעים והחרקים השכיחים בירקות אלה. יש שרצים וחרקים שיש בהם חמישה או שישה לאווים, כגון, נמלה או זבוב קטן וכד', וכיוון שחרקים אלה דומים בצבעם לעלי החסה והכרוב, הם קשים מאוד לבדיקה ויש חשש שמא הירקות אינם נקיים לגמרי ועלולים להיכשל באיסור חמור, לכן נמנעה יעל מאכילת ירקות אלה. |
| (36-28 'מע ,"תורשכה תוביתנ" תרבוח) |
|
הבעיה ההלכתית היא: אחד מסוגי הטרפות הוא חור בריאה, כשיש סירכא (ריר הנמשך .ב מהריאה לדופן הבהמה). יש חשש שמא יש חור בריאה במקום הסירכא, והסירכא סתמה אותו. בשר "כשר" – פירושו, שהיו סירכות שמיעכו אותן והתמעכו, והבשר כשר לדעת הרמ"א .רבחמה תעדל אל לבא בשר "חלק" – פירושו, שלא היו בכלל סירכות בריאה והבשר כשר אף לדעת המחבר. לדעת הרמ"א – סירכא שממשמשים בה ומתמעכת – הבהמה כשרה. לדעת המחבר – כל סירכא אסורה, גם אם היא מתמעכת, מחשש שיש חור בריאה והבהמה .הפרט |
| (41-40 'מע ,"תורשכה תוביתנ" תרבוח) |
|
האבה הלאשה
|
|
7 הבושת הבעיה ההלכתית ב"חלב של גוי" היא החשש שמא הגוי עירב בחלב זה חלב טמא, כגון, .א חלב גמלים. האופן המותר הוא במקרה שגוי חולב את הפרה ויהודי נוכח בשעת החליבה, רק אז אין איסור לשתות חלב זה. הבעיה ההלכתית הנוספת ב"אבקת חלב של גוי" היא החשש שמא מערבים בו שומן מן החי. |
| (94-92 ,39 'מע ,"תורשכה תוביתנ" תרבוח) |
|
הבעיה ב"גבינה של גוי" היא: החשש שהקשו אותה (מעמידים) בעור של קיבת בהמה .ב נבלה. האיסור לא מתבטל בשישים כדין ביטול כל האיסורים, כיוון שלפי ההלכה דבר |
|
"מעמיד" אפילו באלף לא בטל. (94-93 ,39 'מע ,"תורשכה תוביתנ" תרבוח) |
|
האבה הלאשה
|
|
8 הבושת הבעיה ההלכתית היא "פירות ערלה". עץ שניטע, אסור לאכול וליהנות מפירותיו במשך .א שלוש השנים הראשונות מאז נטיעתו. טעם האיסור הוא, מצד הכרת הטוב, מן הראוי שהאדם יביא את פירות העץ הראשונים לפני ה' ולהודות לו. וכיוון שפירות ראשונים של העץ אינם משובחים, וכן רוב העצים אינם עושים פירות בשנה ראשונה, וגם העושים פירות, פירותיהם מועטים, לכן מן הראוי להמתין עד השנה הרביעית, שבה יש פירות משובחים הראויים להביאם לפני ה' לבית המקדש. לכן נאסרו הפירות של שלוש השנים הראשונות. ( )1רחל נהגה כהלכה בקישוט הבית מענפי הכרם. .ב הנימוק: איסור "ערלה" אינו נוהג בעץ עצמו, בענפיו ובעליו. ( )2יהודית לא נהגה כהלכה כאשר ענדה את שרשרת החרוזים שנעשתה מהחרצנים. הנימוק: איסור פירות ערלה נוהג, לא רק בפרי עצמו, אלא אף בקליפות ובגרעינים שהם החרצנים. כמו כן פירות ערלה אסורים הן באכילה והן בהנאה, ולכן אסור להתקשט בתכשיט זה שנעשה מהחרצנים וליהנות ממנו. |
| (125-120 'מע ,"תורשכה תוביתנ" תרבוח) |
|
האבה הלאשה
|
|
9 הבושת טעם האיסור: שמא נבוא לסעוד עמהם, וסעודה מביאה לידי קירוב לבבות, וזה עלול .א .תבורעת יאושינ ידיל איבהל איסור לחם ביתי יותר חמור, כי יש בו יותר קירוב לבבות שעלול להביא לידי נישואי תערובת. איסור לחם ממאפייה של גוי פחות חמור [ואף יש שהתירוהו], כיוון שאין באכילתו קירוב לבבות כל כך שהרי בעל המאפייה מטרתו מסחר. .הנוכנ הניא יש לש העיבקה .ב הנימוק: איסור "בישולי עכו"ם" קיים רק בדבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, כגון בשר, ושעולה על שולחן מלכים. שני תנאים אלה צריכים להתקיים. וכיוון שאפרסקים או פירות בכלל נאכלים כמות שהם חיים, אין בהם משום איסור בישול גוי. חכמים אסרו רק דברים אלה, שבהם רגיל אדם לזמן את חברו לסעוד אצלו. ולכן פירות שנאכלים אף שהם חיים, אין בהם משום איסור "בישולי עכו"ם". |
| (92-87 'מע ,"תורשכה תוביתנ" תרבוח) |
|
האבה הלאשה
|
|
10 הבושת דבורה נהגה נכון שגם הגעילה וגם הטבילה את הסיר. .א הנימוק הטבלה עושים לכלי חדש שעשהו גוי, וכיוון שסיר הנירוסטה הוא תוצרת חוץ, הרי שיש להטבילו. הגעלה עושים לכלי שבלע איסור, וכיוון שאת סיר הנירוסטה נוהגים להבריק בשומן מן החי, וייתכן ששומן זה הוא מבעלי-חיים נבלות וטרפות, הסיר מחייב גם הגעלה. הטעם למצוות הטבלת כלים הוא: כדי להכניסו לקדושת ישראל. הטעם להגעלת כלים הוא: כדי להוציא ממנו את האיסור הבלוע בו. ( )1הכלל הוא: "כבולעו כך פולטו". ביאור הכלל: בדרך שבה בלע הכלי את האיסור, .ב התואב דרך הוא יוצא ממנו, וכך נקבעת דרך הכשרתו. :תואמגוד (2) – הגעלה בכלי ראשון – סיר בישול שבלע על-ידי בישול בכלי ראשון. .ינש ילכ ידי-לע העלבש תחלצ – ינש ילכב הלעגה – – שטיפה והדחה – כוס שהשתמשו בו בצונן. – ליבון – שיפודים שצולים בהם על האש. |
| (86-84 ,79-76 ,39 'מע ,"תורשכה תוביתנ" תרבוח) |
|
האבה הלאשה
|
|
11 הבושת שעות זמניות -כאשר מחלקים את היום ל -12חלקים שווים, בין שהיום הוא ארוך או .א קצר, כל חלק ה -12נקרא שעה זמנית, כיוון שאורכה של שעה משתנה בהתאם לאורך היום. מצוות התלויות בארץ – מצוות שחיובן תלוי באדמת ארץ-ישראל, כגון תרומות .ב ומעשרות, שמיטה. הערה למעריך: יש לציין שתי דוגמאות למצוות אלה. עירוב תבשילין – כשחל יום-טוב בערב שבת, אסור לבשל ולהכין אוכל ביום-טוב עבור .ג השבת. חכמים התירו להכין ולבשל ביום-טוב לכבוד שבת, אם הכין מעט אוכל בערב יום-טוב לכבוד שבת, ועל סמך זה מותר לו להמשיך לבשל ולהכין אוכל ביום-טוב לכבוד שבת. אוכל זה שמכין מערב יום-טוב לכבוד שבת (פת וביצה וכדומה) נקרא "עירוב תבשילין". הדס משולש – הדס הניטל כאחד מארבעת המינים בחג הסוכות. צריך ששלושת העלים .ד שלושמ וניאש סדה] .סדהה לש וכרוא בורב הבוג ותואמ ואצי סדהה לש וכרואל הרוש לכבש [."הטוש סדה" ארקנ תענית בכורות – הבכורים חייבים לצום בערב פסח, זכר לנס שעשה הקב"ה לבכורי בני .ה ישראל במצרים, שהרג את בכורי מצרים ואת בכורי בני ישראל הציל. |
|
האבה הלאשה
|
|
12 הבושת אומרים בראש חודש, חול המועד, בשביעי של פסח :ללה יצח .א (יש לציין שני זמנים). אומרים בכל חג הסוכות, שמיני עצרת, יום ראשון של פסח, שבועות, חנוכה, הלל שלם: .ב יום העצמאות, יום ירושלים (יש לציין שני זמנים). |
|
האבה הלאשה
|
|
13 הבושת יש לציין שלוש מהברכות שלהלן: .תישארב השעמ השוע .א שכוחו וגבורתו מלא עולם. .ב עושה הים הגדול. .ג .תירבה רכוז .ד .הנבל שודיק תכרב .ה .ומלועב ול הככש .ו |
|
האבה הלאשה
|
|
14 הבושת "ורחץ" – נטילת ידיים בלא ברכה שנוטלים לפני אכילת. הכרפס, כיוון שהוא דבר .א .הקשמב לבטנש "יחץ" – חוצים את המצה האמצעית [זכר ללחם עוני], ושומרים את אחד החצאים (ראוי .ב שיהיה החלק הגדול) לאפיקומן, [שגם הוא צריך להיות זכר ללחם עוני, לפי כמה דעות]. "רחצה" – נטילת ידיים שנוטלים בברכה לפני הסעודה. .ג "צפון" – אוכלים את האפיקומן שהצפינוהו לפני הסעודה. .ד |
|
האבה הלאשה
|
|
15 הבושת יש לציין חמישה מהאירועים שלהלן: שודיק (1) הלדבה (2) ( )3ברכת המזון ןיסוריא (4) ןיאושינ (5) הלימ תירב (6) ( )7פדיון הבן |
|
האבה הלאשה
|
|
16 הבושת יש לציין ארבע מצוות: .הליגמ ארקמ ,הכונח רנ ,בלול ,רפוש ומכ תווצמ |
|
האבה הלאשה
|
|
17 הבושת יש לציין שניים מהמקרים שלהלן: .דבאה רבד (1) ( )2דברים שהם לצורך אוכל נפש. ( )3פועל שאין לו מה לאכול. ( )4צורכי רבים. ( )5מעשה הדיוט גם כשעושהו ליחיד. |
|
האבה הלאשה
|
|
18 הבושת (ב"ע ,ב"מ ,אמק אבב) שקיה (1) .א ( )2בניין אב (מכות, ד', ע"ב) (א"ע ,ה"צ ,אעיצמ אבב) רמוחו לק (3) (א"ע ,א"פ ,אמוי) הווש הרזג (4) ( )1היקש – לימוד של דבר אחד מדבר אחר באמצעות שני עניינים שונים הכתובים זה ליד .ב .השרפ התואב הז ( )2בניין אב – לימוד של דבר אחד מדבר אחר באמצעות מכנה משותף שיש בין שני .םירבדה ( )3קל וחומר – לימוד של דבר אחד מדבר אחר באמצעות ההיגיון. ינשב העיפומה ,ההז הלימ תועצמאב רחא רבדמ דחא רבד לש דומיל – הווש הרזג (4) עניינים שונים. |
|
האבה הלאשה
|
|
19 הבושת ( )1ר' עובדיה מברטנורה – חיבר פירוש שיטתי על כל שישה סדרי משנה. פירושו שייך .א ליצירה התורנית של "ספרות הפירושים והחידושים". ( )2רבנו אשר בן יחיאל – הרא"ש, כתב את פסקי הרא"ש על מסכתות הש"ס. חיבורו שייך ."הקיספהו הכלהה תורפס" תינרותה הריציל קסוע רפסה ."הדוהיב עדונ" תובושתו תולאש רפס רביח ,הדוהיב עדונה – אדנל לאקזחי 'ר (3) בבעיות הלכתיות שהתעוררו בתקופתו. חיבורו שייך לתחום הספרות התורנית של "שאלות ."תובושתו [כמו כן חיבר ספרי חידושים על מסכתות שונות, בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), אך בעיקר [.רביחש תובושתו תולאשה ירפסב עדונ (" )1ספרות הפירושים והחידושים" – עוסקת בפרשנות המשנה והתלמוד באופן שיטתי .ב ומובנה, ונותנת בידי הלומד כלים ללימוד התלמוד והמשנה והבנתם. .השעמל הכלהה קספב תקסוע – "הקיספהו הכלהה תורפס" (2) יש שני סוגים של ספרות הלכה: ספרי הלכה על סדר הש"ס, המסכמים את הסוגיה התלמודית להלכה, דוגמת הרי"ף א .ש"ארהו ספרות הלכה לפי נושאים, דוגמת משנה תורה לרמב"ם ושולחן ערוך לר' יוסף קארו. ב (" )3ספרות השאלות והתשובות" – ספרות זו התפתחה כבר בתקופת הגאונים, ועסקה בשאלות שהגיעו מן הקהלים השונים לשולחנם של החכמים, דוגמת שו"ת הרשב"א, .דועו הדוהיב עדונה |
|
האבה הלאשה
|
|
20 הבושת חי בדור השני של אמוראי ארץ-ישראל, ועמד בראש ישיבת טבריה. – ןנחוי 'ר (1) .א (83 'מע ,יניסמ הרות) חי בדור השלישי של אמוראי ארץ-ישראל, עמד בראש ישיבת קיסריה. – והבא 'ר (2) (שם, עמ' )85 חי בדור הראשון לאמוראי בבל, עמד בראש ישיבת סורא. (שם, עמ' )86 – בר (3) חי בדור הרביעי של אמוראי בבל, עמד בראש ישיבת מחוזא. (שם, עמ' )87 – אבר (4) .איסחמ אתמ תבישי שארב דמע ,לבב יארומאל ישישה רודב יח – ישא בר (5) (שם, עמ' )89 ר' יוחנן – גדול אמוראי ארץ-ישראל. הניח את היסודות לעריכת התלמוד הירושלמי. .ב ר' אבהו – היה דיין, ייצג את עם ישראל בפני הרומאים בקיסריה, שהייתה בירת השלטון .ימורה רב – רב ושמואל עיצבו את דרך הלימוד של התושבע"פ, בישיבות שבהן שימשו ראשי ישיבה. קיימו דיונים רבים בהבנת דברי המשנה, הביאו מקורות רבים מן הברייתות, כדי להגיע להבנת עומק של המשנה. בתלמוד מובאות מחלוקות רבות בין רב לשמואל, במחלוקות שבין :ללכה עבקנ לאומשל בר ."ינידב לאומשכו ירוסיאב ברכ הכלה" רבא – מחלוקות רבות הובאו בש"ס בין אביי לרבא. המחלוקות שביניהם עסקו בבירורי ההלכות, ויש מאות רבות של בירורים כאלה ביניהם. השפעתם על התלמוד הבבלי הייתה כה גדולה, עד כדי כך שהמונח "הוויות דאביי ורבא" הפך לשם נרדף ללימוד הגמרא. רב אשי – גדול החכמים בדורו ומקורב לשלטון הפרסי. רב אשי ורבינא ערכו את התלמוד הבבלי. |
