שאלון מספר ,6001חורף תשס"ב, 2002

לפי הטעמים של רבי חייא בר אבין ורב אסי, האם אתרוג של ערלה פסול רק ליום הראשון של
?גחה ימי לכל וא תוכוס

במשנה כתוב: "של מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר".
האם הדין של "ואם נטל כשר" הוא לפי רבי מאיר, לפי חכמים או לפי שניהם? פרט ונמק.
(תודוקנ 5)

מדוע, לפי חכמים, עיסה של מעשר שני חייבת בחלה, ואין הם פוטרים מאותו לימוד של .ב

רבי מאיר? באר את דבריך. ( 5נקודות)

כיצד נקראת דרך לימוד זו? הסבר את דרך הלימוד. ( 5נקודות).ב

לומדים שצריך שיהיה באתרוג היתר אכילה מהפסוק: "ולקחתם לכם ביום הראשון", המילה
"לכם" משמעותה שהוא שלכם בכל דרכי הנאתו.

כיוון שאתרוג של ערלה אסור בהנאה ואינו שווה אפילו פרוטה, לכן אף אם קנה אותו .א

בממון רב, אין בו דין ממון.
מהפסוק "ולקחתם לכם" לומדים שאתרוג צריך להיות שלכם. מכיוון שהוא אסור .ב

בהנאה, אינו נחשב "שלכם".

לפי שניהם האתרוג פסול ליום הראשון של סוכות, שהרי שניהם לומדים את טעמיהם
מהפסוק "ולקחתם לכם", ובפסוק נאמר ?"ולקחתם לכם ביום הראשון", הרי שרק ביום
הראשון נדרש שיהיה האתרוג "שלכם", ובשאר ימי החג אינו פסול.

לפי שיטת רבי מאיר שהוא ממון גבוה: – א לדבה

לפי הטעם שאתרוג של ערלה פסל משום שאין בו היתר אכילה, הרי אתרוג של מעשר שני
בירושלים כשר אף לשיטת רבי מאיר, כיוון שהוא מותר באכילה.
לפי הטעם שאתרוג של ערלה פסול משום שאין בו דין ממון, הרי אתרוג של מעשר שני
בירושלים פסול לפי שיטת רבי מאיר, כיוון שהוא ממון גבוה, ואין בו דין ממון לבעלים.
– ב לדבה

לפי הטעם שאתרוג של ערלה פסול משום שאין בו היתר אכילה, אתרוג של טבל יהיה פסול,
כיוון שהוא אסור באכילה.
לפי הטעם שאתרוג של ערלה פסול משום שאין בו דין ממון, אתרוג טבל יהיה כשר, שהרי טבל
מותר בהנאה, ויש לבעלים בו דין ממון.

שאלת הגמרא היא: במשנה כתוב שאתרוג של תרומה טמאה פסול. דין זה מתיישב עם השיטה
הסוברת שאם אין באתרוג היתר אכילה, הוא פסול, שהרי תרומה טמאה אסורה באכילה. אך
לשיטה הסוברת שצריך רק דין ממון – מדוע אתרוג של תרומה טמאה פסול? הרי מותר לכוהן
להשתמש בתרומה הטמאה בדרך הנאה כשהוא מסיקה תחת תבשילו, והרי יש בה דין ממון.

מהדין שיש במשנה, שאתרוג של תרומה טמאה פוסל, הרי יש בו דין ממון, כיוון שמותר
בהנאה שמסיקה תחת תבשילו, אלא שברור לגמרא שהוא פסול כיון שאין בו דין ממון.

לפי מסקנה זו, אחד סובר שאם יש באתרוג היתר אכילה הרי הוא כשר, אף אם אין בו דין
דין ממון.םגוממון, והאחר סובר שאתרוג כשר רק אם יש בו היתר אכילה

, הסובר שצריך שיהיה בו היתר אכילה וגם ידן ממון, הרי שאתרוג של יסא בר תטיש יפל
מעשר שני בירושלים כשר רק לפי שיטת חכמים, הסוברים שמעשר שני ממון הדיוט הוא.
בר אבין, שמספיק רק היתר אכילה להכשרת האתרוג, הרי אתרוג אייח בראך לפי שיטת
של מעשר שני בירושלים כשר לכולי עלמא, שהרי יש בו היתר אכילה.

מהמילה "עריסותיכם", שנאמרה במצוות חלה, הוא לומד "עריסותיכם" ולא ממון .א

גבוה, ומכיוון שרבי מאיר סובר שמעשר שני ממון גבוה הוא, לכן פטור מן החלה.
לפי חכמים, הסוברים שמעשר שני ממון הדיוט, הרי מעשר שני כלול במילה .ב

.םכיתוסירע אל"עריסותיכם", ולכן חייב בחלה, ועל כן אין כאן החיסרון שזה

במצה כתוב "לחם עוני", ובחלה כתוב "והיה באכלכם מלחם הארץ". מאחר שבחלה .א

כתוב "עריסותיכם", ומעשר שני, שהוא ממון גבוה, לא נחשב כ"עריסותיכם", נלמד גם למצה
שאין יוצא ידי חובה במעשר שני, כיוון שאינו ממונו אלא ממון גבוה.
דרך לימוד זו נקראת "גזרה שווה". כאשר מופיעה בשני הדינים מילה זהה, ובענייננו .ב

המילה "לחם" מופיעה גם במצה וגם בחלה, אזי דין אחד מלמד על חברו, [ולענייננו נלמד
שצריך שיהיה ב"לחם" של מצה דין ממון כמו ב"לחם" של חלה, שם כתוב "עריסותיכם"].

הלחהמ הרוטפ ריאמ יבר ירבדל ינש רשעמ לש הסיעש רמאש ,יסא ברל עייסל האב ארמגה
כיוון שזה ממון גבוה. ואכן, בברייתא זו כתוב במפורש עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה,
.ריאמ יבר ירבד

,היאר איבהל ןויסינ אטבמ הז יוטיבש ,,"היל עייסמ אמיל" בותכ עודמ תלאוש ארמגה
ריאמ יבר ריבדל ינש רשעמ לש הסיעש ,יסא בר רמאש ומכ ,שרופמב בותכ אתיירבב ירהו
.הלחהמ הרוטפ

שני צדדי הספק הם:
רב אסי אמר שלושה דינים:
אתרוג של מעשר שני לדברי רבי מאיר: אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב..א

מצה של מעשר שני לדברי רבי מאיר: אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח..ב

.הלחהמ הרוטפ :ריאמ יבא ריבדל ינש רשעמ לש הסיע .ב

בברייתא שהובאה כסיוע לרב אסי נאמר רק הדין שחלה של מעשר שני פטורה מן החלה, דברי
.ריאמ יבר
בחלה סובר רבי מאיר, שעיסה של מעשר שני פטורה, כיוון קר ילוא תקפתסמ ארמגה
שבחלה נאמרת פעמיים המילה "עריסותיכם", מכך ייתכן שרק בחלה צריך שיהיה דין ממון,
אבל אתרוג של מעשר שני יהיה כשר גם לפי רבי מאיר, כיוון שדי בהיתר אכילה כדי שיקרא
"לכם". במקרה זה אין ראיה לרב אסי שאמר שגם באתרוג של מעשר שני יצא ידי חובה לרבי
.ריאמ
הברייתא מדברת ב"חלה" דווקא, ואותו דין נוהג גם באתרוג – שאם אין בו ןיא אמלד וא
דין ממון אינו נחשב שלכם, ואז יש ראיה לרב אסי שאמר שאתרוג של מעשר שני לדברי רבי
מאיר אין אדם יוצא ידי חובה.

טעם א: מפני ש"מכשירה" .א

דברי אוכל אינם מקבלים טומאה לפני שהוכשרו במים, ומכיוון שהיו שורים את האגודה
(דהיינו הלולב, הדסים והערבות) במים כדי שלא ייבשו, הרי קיים חשש שהאתרוג יירטב על
ידי המים, ואז יוכשר לקבל טומאה – ואסור לגרום טומאה לתרומה, שהרי כתוב" משמרת
תרומתי" שחייבים להישמר מלגרום טומאה לתרומה.
טעם ב: מפני ש"מפסידה"

כאשר נוטלים את האתרוג ביד על ידי משמוש הידיים נפסדת קליפת האתרוג החיצונה, ואסור
."יתמורת תרמשמ" לש רוקמ ותואמ המורתל דספה םורגל
הנפקא מינה היא אם קרא שם תרומה לאתרוג חוץ מן הקליפה החיצונה לפי הטעם .ב

הראשון (מפני שמכשירה), הוא מכשיר את כל האתרוג לקבל טומאה, ולכן לא ייטול. הטעם
השני לא קים (מפני שמפסידה), כיוון שהקליפה החיצונה אינה תרומה, ואין בכך כלום אם
מפסידה על ידי משמוש הידיים, ולכן יכול ליטול.

אין צורך שיהיה היתר אכילה לנוטל עצמו.
ימנ לארשיו :בתכש ,"הליכא רתיה הב שי ירה" ליחתמה רובידב ,י"שר ירבדמ איה החכוהה
נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן".