דמלנ אלש עטק – דומלת

בגרות לבתי-ספר על-יסודיים / חובה לנבחנים בתלמוד ברמה של 5יחידות לימוד
מועד הבחינה: קיץ תשנ"ח, / 1998מספר השאלון: / 006001נספח: קטע ממסכת חולין

הוראות לנבחן

.תועש שולש א. משך הבחינה:

בשאלון זה עשר שאלות, ועליך לענות על כולן.ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה:
.תודוקנ 100 – כ"הס —————————————–

.ןיא :שומישב רתומ רזע רמוח .ג

.ןיא :תודחוימ תוארוה .ד

סוגיה – קטע ממסכת חולין

.10-1 תולאשה לכ לע הנעו היגוסה תא דמל

תלמוד בבלי מסכת חולין דף יד עמוד א:

מתני'. השוחט בשבת וביום הכיפורים, אף על פי שמתחייב בנפשו – שחיטתו
:הרשכ
גמ'. אמר רב הונא, דרש חייא בר רב משמיה דרב: אסורה באכילה ליומא, ונסבין
,איה הנכהד הדוהי יבר :אבא ר"א ?הדוהי יבר יה .איה הדוהי יבר רמימל אירבח
דתנן: מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים, רבי יהודה
אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת – אסורה, לפי שאינה מן המוכן; אלמא כיון
דלא איתכן מאתמול – אסורה, ה"נ כיון דלא איתכן מאתמול – אסורה. א"ל אביי:
מי דמי? התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים, הכא מעיקרא מוכן
לאדם והשתא מוכן לאדם! מי סברת: בהמה בחייה לאכילה עומדת? בהמה בחייה
לגדל עומדת. א"ה, בהמה לרבי יהודה בי"ט היכי שחטינן? אמר לו: עומדת
הררבוה – הטחשנ אל ,תדמוע הליכאלד הררבוה – הטחשנ ,לדגל תדמועו הליכאל
דלגדל עומדת. והא לית ליה לרבי יהודה ברירה! מנא לן? אי נימא מדתניא:
הלוקח יין מבין הכותים, אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה,
עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני, ומיחל ושותה מיד, דברי ר"מ, רבי יהודה
ורבי יוסי ור"ש אוסרין; התם כדקתני טעמא, אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה
שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע? אמר להן: לכשיבקע!

רש"י מסכת חולין דף יד עמוד א:

מתני'. ביום הכפורים – מתחייב כרת.
גמ'. אסורה באכילה – משום שחיטת שבת.
.יח רשב לוכאל אב וליפאו – אמויל
ונסבין חבריא – בני הישיבה עלה על דעתם לומר דמתני' דפירשה רב דאסורה
באכילה ליומא משום דקסבר מתני' רבי יהודה היא ודייק טעמא לקמן מדקתני
שבת דומיא דיום הכפורים אלמא אסורה באכילה ליומא ס"ל לתנא דמתניתין.
.אמויל הליכאב הרוסאד בר עמש הדוהי יבר תנשמ וזיאמ – הדוהי יבר יה
את הדילועין – התלושין.
ואת הנבלה – אפילו מתה היום בשבת.
שאינה מן המוכן – אתמול כשקדש היום לא היתה עומדת למאכל כלבים.
דלא איתכן – דלא אזדמנה לכך.
הכא – במתניתין נמי אתמול לא היתה עומדת לכך כדמפרש ואזיל לקמיה דלגדל
ולדות היתה עומדת ואסורה משום מוקצה ומוקצה אסורה מדרבנן.
.תדמוע הליכאלד ררובמ הטוחש איהשכ – הטחשנ
לא נשחטה – כגון זו שלא שחטה אתמול ומסתמא לא הניחה על מנת לשחטה
בשבת הלכך הובררה כשקדש היום דלגדל עומדת.
יכ אמייק הדוחל הליכאל ואל הייחב המהב יאו – הרירב הדוהי יברל היל תיל אהו
שחיט לה ביום טוב היכי מישתריא דלמא מאתמול דעתיה לגדל הוה.
הלוקח יין מבין הכותים – לאשמועינן דכותים חשודין על התרומה ואינן כעמי
הארץ שהלוקח מהן א"צ להפריש תרומה גדולה כדתנן (סוטה דף מח) לפי ששלח
יוחנן כהן גדול בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד
אלמא אתרומה לא חשידי ואשמועי' הכא דכותים חשידי אתרומה כדקתני שני
לוגין שאני עתיד להפריש כו' ומשנה זו קודם תקנה דגזרו על יינם נשנית.
אומר שני לוגין כו' – אם אין לו כלים להפריש (כו') או שהיתה חשיכה בליל שבת
שאין שהות להפריש.
הרי הן תרומה – בתוכו למאה לוג.
ללוחמ אוה ירה רמולו אמלעב הרימאב ונקתל לוכיו ליאוה ינש רשעמה – לחימו
על מעות שיש לי בתוך הבית לא התירו לו חכמים לשתותו ולסמוך על הברירה
אבל בתרומה ושאר מעשרות סמכינן אברירה ולאחר השבת כשיפרישם אמרינן
הוברר הדבר שזו היא התרומה וזה לא שתה אלא חולין.
אוסרין – אלמא לרבי יהודה לית ליה ברירה וחייש שמא תרומה שתה.
התם – טעמא לאו משום דאין ברירה הוא אלא דחייש לשמא יבקע הנוד והוברר
שלא היה עתיד לבא לידי הפרשה ושתה טבלים למפרע.

תולאשה

1 הלאש

"השוחט בשבת וביום הכיפורים".

האם דין המשנה ש"שחיטתו כשרה" מתייחס לשוחט בשוגג או גם לשוחט במזיד?
(תודוקנ 10) .חכוה

1 הבושת

2 הלאש

."אמויל הליכאב הרוסא ברד הימשמ בר רב אייח שרד"

הליכאב הרוסא" :רמאש בר יפל ,"הרשכ ותטיחש" הנשמה ירבד תא רבסה .א
(תודוקנ 5) ."אמויל

.("אמויל" :ה"ד ,י"שר) "יח רשב לוכאל אב וליפאו"

(תודוקנ 5) ?הז ישוק בשיימ אוה דציכו ,בר ירבדב י"שר אצומש ישוקה המ .ב

2 הבושת

3 הלאש