ויכוח המלך אלפונסו מספרד ותומאש החכם (מאה 15) (pdf)

אפריל 19, 2010 · בית

‫ילקוט ~ויסותים‬
‫"‪241‬‬

‫ר"חהסלדאלפעסו מספרד‬

‫א‬

‫וע"ח בנן ונטלך אלפונסו שספרר‬
‫עם תומאש החכם‬
‫(שבם יהודה צד ‪ 17‬תרגום אשכנזי צד ‪)12‬‬

‫אמר המלד לתזמאש‪ :‬בואךלשלום‬

‫לחצרות נדולתנו‪ ,‬בעצתך תנתני ותצילני מבוא‬
‫בדמים או להזיק לעם היהודים‪,‬כי זה ‪ nww‬ימים‬
‫בא אל מקומנו משרת מושיענו הגמוז ‪ 2‬אחד ודרש‬
‫לרביםכי היהודים לא יוכלו לחוג חג נקרא בלשון‬
‫העברי ‪5,.‬מח"כי אם בדם‪.‬נוצרי‪ ,‬ואעפ"י שראיתי‬
‫באיש ההוא סימני שמות יותר מסימני חכמהן מה‬
‫אעשה כי העם האמינו דבריו ובאו לבקש משפם‬
‫ורמסו חטרי‪ ,‬וכמעם שנחשבתי בעיניהם לאיש‬
‫נכרי או יהודי‪ ,‬באשר לא עשיתי נקמה ביהודים‬
‫כאשר נתאמת במוחם המזוהם השבוש ההוא‪ .‬ואע"פ‬
‫שדברז" רחוק הוא מז השכל בתכלית‪ ,‬חפץהייתי‬
‫מה להשיב לשומים האלה כי הם עם רב‬
‫שאדע‬
‫ולא אוכל לדחותם על נקלה‪ .‬וידעתי שאהה יוהע‬
‫בדת היהודים בקבלתם ובמנהגם‪ ,‬ואתה תדע אם‬
‫יש שרש בדתםמענין זה או אם נמצא בחבור הנקרא‬
‫אצלם תלמוד והוא פירוש הבריבייא ‪ ,1‬וארנה נכנסת‬
‫בהדריוכפי המסופר ממךועיניך ראו‪ ,‬ואםיש בהם‬
‫עון כזה אגרשם מארצי‪ ,‬ואם שקר‪ ,‬אשים נפשי‬

‫בכפי להצילםכיעבדיהם‪.‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ל‬
‫י‬
‫פ‬
‫נ‬
‫סבת‬
‫מימי‬
‫שנית‪ ,‬הודיעני‬
‫שא‪=81‬אזאע‪~Bishop. 8‬‬

‫ייקוט‬

‫ויכדחיס‬

‫"מ‪22‬ש~כ]‪15‬פ‪19119%‬ר‪,1‬ן‪,,252,,,,,,,,",~,,.,,,,,,,",,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,‬‬
‫קדם‪ ,‬ולא תאמר מה לו‬
‫םענאיונדי היהודים? כי‬
‫י‪,‬מיב‬
‫יענו'אליך‪ .‬והנה‬
‫יש לך בזה‪~,‬סוד‪(,‬באסהיה‬

‫לא מצאתי נפילתם לא בדרף המבע ולא בדיךעונש‪.‬‬
‫כי ראינו ושמענו עמים רבים שפשעו וטמאו יותר‬
‫מהם ולא נענשו‪ ,‬אבל בהיפך כי הצליחו הצלחה‬
‫גדולה‪ .‬הלא בזמן המלף לאפינו היו עובדים למזל‬
‫שבתאי והמלך לאמינו הרם היבלו ובנה הכל‬
‫ללוציפיר הוא כוכב נוגה ‪ ,6‬ולקח כהני שבתאי‬
‫ושרפם על מזבח ‪5‬וציפיר‪ ,‬והצליח לאמינו ועמו‬
‫הצלחה רבה‪ .‬אחר המעף לאדינו בא מלך אחר‬
‫ברומי והרם מזבחלוציפיר והרים היכל מזל שבתאי‬
‫עור הפעם‪ .‬ועצינו שהרומיים משלו מים עד ים‬
‫ומנהר עד אפסי ארץ וכבשו מקומות שלא כבקים‬
‫אדם מעולם‪ ,‬והם ~וצאי אלימאניא (אשכנז)‬
‫ובורגוניא הגבורים אשר מעולם‪ – – – .‬ואם‬
‫באמת היהודים נענשו על עונם למה היה העונש‬
‫גירושע ב לא מצינו אב שבנו חטא לו‪ .‬ינרשנו‪,‬‬
‫יו ומיטרו כשהוא בביתו ובארמונו‪ .‬והם‬
‫אבל מוכיח‬
‫היהודים נקראו בנים לא‪ 5‬כמו שכתוב בספר‬
‫הבריבי~א‪ – .‬עוף אשאלך ותודי‪.‬עני‪ ,‬אם היהודים‬
‫חמאו מה חטא קומקום הקדוש אשר בירושלם?‬
‫ומוסכם בכל הכתותני המקום ההואקדושןוהיהודים‬
‫אומריםכי במקום ההוא התחיל הא‪ 5‬בריאת העולם‬
‫ושם קבלת התפלות‪5‬כ‪5‬מי‪ .‬הישמעאליםקורין אותו‬
‫שער השמים והנוצרים אומרים כי משם עליית‬
‫הנשמות לנן עדן ושם מקום הנבואהלנביאים‪- .‬‬
‫‪4‬‬

‫‪iaclfdraaVeriUS.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ia$httnO.‬‬

‫ילקוט ויכוחים‬

‫‪243‬‬
‫וינוחהמלראלפונסומספיד‬
‫‪%‬שייעעשןייןייישעיישוייי~וייאשנשייצ~וייששםייייימישייןא‬
‫טבעית‪ ,‬הלא ידענו כי הדברים הנצרכים למלחמה‬

‫הם אשעה‪ :‬א)ה‪9‬קחותוהתבונה‪,‬לתחבוטת‬
‫והמצאוז וזכויות‪,‬‬
‫לכל הכתפזכי היהודים‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫כ‬
‫מ‬
‫פקחים וערומים‬
‫"אומווג א"כ ‪5‬א נפלו‬
‫ה‬
‫במלחמות להעדרם‪ .‬ב) הגב‪1‬רה והכח‪ ,‬וטיפוס‬
‫אויב‬
‫שלשהם בסחיופרריםעליהם מגבורתם‪ ,‬ומכללם אמר כי‬
‫ם‬
‫י‬
‫ח‬
‫א‬
‫הניחו שער משערי ירושלם‬
‫שלשה ימים פתוח יומם‪ :‬ולילה נגד כל‬
‫נהתי‬
‫ם‬
‫תו‬
‫להכעיסו‪ .‬עד שנתבייש וקבץ כל עמו והוכיחמא‬
‫ינאספו כלם והתאזרו‪ ,‬ועם כל זה נפלו ממחנהו‬
‫רבים אין מספר‪ .‬ובאו הבחורים תוך השער ומגרו‬
‫הדלתות ואין בנץ מחנהו מי שיענב ההסנר‪.‬‬
‫ג) העוטו‪ :‬להבין מזונחז אל המחנה‪ .‬והיה נח‬
‫היהודים מי שהתנדב לחת חמים למחנה היהודים‬
‫יצתי 'סנים‪ .‬ואיסראני רואה מגרו‪5‬תעיוורםיטכאיטר‬
‫בא אליהם טלף ורצו להשלים עמו היו נוחנק לו‬
‫כל כסף וזהב יטבהיכל יטיסלק מלחמתו מעליהם‪.‬‬
‫ובשנה השמה בא מלך אחר‪ ,‬ואמר הכתוב שהע‬
‫שוב נותנים ‪_15‬כל כסף וזהב שבהיכל‪ ,‬ולא אמר‬
‫שהיו נותנים השאר‪ .‬וזה מבואר טטפרי מלניהם‪.‬‬
‫ונראה מזה כי בשנה אחת היו משלימין בל מה‬
‫שחטרו בשנה הקדומם‪ .‬ואילו יקרה כזה בספרד לא‬
‫היה העם יכול להרים ראש‬
‫שבעיושנבייםה‪.‬ודדי)םרבוי‬
‫לירה *‬
‫ה‬
‫ש‬
‫הע ם‪ ,‬וכתבניקולידי‬
‫שולפי‬
‫אלף‬
‫מאות‬
‫חרב מיהודה שש‬
‫ל‬
‫א‬
‫ר‬
‫ש‬
‫י‬
‫מושכי‬
‫ומאנשי‬
‫‪.‬אס ‪*Nicolas ae‬‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫מספהד‬

‫‪244‬‬

‫סי‬
‫"מממ‬
‫מח שמונה מאות אלף‪ .‬ולא ימצא‬
‫נו‬
‫פור‬
‫יי‬
‫אק‬
‫‪,‬י‬
‫‪3‬ז‬
‫‪2‬ח‬
‫‪8‬מ‬
‫קשת‪,‬םו‬
‫רבוי בזה בכל מלכי הגוים עוד‪ .‬ולעם אשר כזה‬
‫לא מצאתי בדרך הטבע סבת הנפילה‪.‬‬

‫ת ש ‪ 1‬ב ת תום א ש‪ :‬מלף אדירוקדוש!‬
‫דברים מתמיהים אנכי שומע היום‪ .‬ונפלאתי מאר‬
‫איד נכנס בלב נבון וחכם כמוך דבר רתוק מן השכל‬
‫עד שאיז זר יותר ממנו (כעלילת הדם)‪ .‬ואם אומר‬
‫שאינו מאמין‪ ,‬למה הוצרך ארוננו השאלה עליו?‬

‫גם תושבי העיר עמהם מפררים נבונים ופקחים‬

‫שבאומות‪ ,‬אם אומרים שיאמינו הבלי זקנות‬
‫משיחות כשמוות לאור הלבנה ועלילות עריצים‪,‬‬
‫יבקשו עילה למלא חסרונם בעמל אחרים‪ .‬ולא‬
‫מצאתי להם התנצלות אחרת אלא שיש בזה גם‬
‫שנאת הדת‪ ,‬לכן יבקשו להפיל היהודים העם השפל‬
‫מאשר ימצאו‪ ,‬ולא יאמינו מה שיאמרו בפיהם‪.‬‬
‫אבל יקחוהו סמה שבלבם‪ .‬אמנם אין בהם תבונה‬
‫בבקשה וו‪,‬בי גואלם של אלו חזק הוא‪ ,‬ולא מפני‬
‫אהבתו אזהם כבימי קדם‪ ,‬אלא מפני שטבע האל‬
‫להשגיח ביותר שפל מאשר ישגיח בדבר הנבוח‪.‬‬
‫וטעמו של דבר מבוארכי הדבר השפל והנמוך קרוב‬
‫מאד אל ההפסד ורחמי האל על כל מעשיו‪ ,‬אינו‬
‫רוצה שיאבד אחד ממיני ברואיו אפילו מן הנמלה‬
‫או הזבוב‪ .‬וב"ש היהודים בעלי דת‪ .‬ועל שאלת‬
‫מלכנו (אם היהודים אשמים בעלילת הדם) אומרן‬
‫ני כל מאכל שלא הורגל בו האדם כאשר יביאוהו‬
‫לפניו יטאסנו וטבעו ישקצנו‪ .‬שאם יאמרו לנוצרי‬
‫שיאכל מבשר הכלב או ההתול ירוק ויברח משם‬

‫ילקוס ויכוחים‬
‫"‪~,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,211‬שש‪,‬נצב‪,‬צצנצ‪%1%,‬רן"‪,‬‬

‫כמו שבורחהיהודי מאכילת החזיר או החלב‪ .‬והנה‬
‫בשר ההזיר נאות הוא למזג האדם וטבעו ולמה‬
‫יברח? ואם מפני שהוא משוקץ ומטונף במאכלו‬
‫למה יאכל התרנגולת האוכלת תולעים שבאשפות‬
‫וכל מיז שקץ? והחלב הוא המשובח שבחי‪ ,‬אלא‬
‫מפני שלא הורגל לאכלו‪ .‬וגם מפני שחלעליו מאמר‬
‫האל‪ .‬וב"ש זרות אחר והוא שיהא ליהודי אומץ לב‬
‫שירצה אדם לקחת דמו‪ ,‬והוא (האדם שרצח) בתוך‬
‫עירו וממשלתו אשר אם ימצא יעשוהו (לרוצח)‬
‫חתיכות‪ .‬וכיש זרות אחר שענין הרציחה הוזהרו‬
‫היהודים מאד בדתם‪ .‬ומה נאמר ממורך לבם‪ ,‬שאם‬
‫ימצאו ברחוב מאה יהודים ויבא נער קטן נכרי‬
‫ויאמר קום ע‪ 5‬היהודים יברחו כלם‪ ,‬ואם יוציאר‬
‫שופטיך אדם להריגה במשפטודין יברחו כלם משם‪,‬‬
‫כי'איז טבעם סובל ראות הריגה אפילו משונאיהם‪.‬‬
‫וזה מפני שקללם האל כמו שאמר הבריבייא (ויקרא‬
‫נו‪ )15 ,‬והבאתי מורך בלבבם ורדף אותם קול עלה‬
‫נדף‪ .‬והנה היהודי ראינו שאינו אוכל דם משוםחי‬
‫ואפילו מז הדגים‪ ,‬שאמרו התלמודיים שלא יקרא‬
‫דם‪ ,‬ובב"ז אמרוהו לשתות‪ ,‬והוא מאום בעיניהם‬
‫מאד מפני שלא הורגלו בו‪ ,‬ואפילו אם ראו כמה‬
‫עמים אוכלים הדם‪ ,‬וכ"ש שימאס היהודי דם הארם‬
‫ש‪5‬א ראה שום אומה שיאבלנו‪ .‬ויראה מלכנו דבר‬
‫זה שאם יאכל היהודי מן הכבר ויצא מן השינים‬
‫דםעליו לא יאכלנו עד שיגררו‪ .‬וידוע שיותר נמאס‬
‫לאדם דם אחרים מדמו‪ ,‬ואפילו דמו ימאסנו מפני‬
‫שלא הורגל בו‪ .‬ומהשנווטיו היהודים שלא לשחוט‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫מספרד_‬

‫וינוהאקלד‬
‫י‬
‫ס‬
‫נ‬
‫ו‬
‫פ‬
‫ל‬
‫א‬
‫ם‬
‫ר‬
‫ת‬
‫‪%‬‬
‫‪1‬‬
‫~‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫"‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫'‬
‫ך‬
‫ו‬
‫נ‬
‫י‬
‫א‬
‫‬‫ך‬
‫ם‬
‫ו‬
‫בסכיז פג‬
‫‪2‬פני‬
‫שחרדת'הפגימהוגורמתל שהרם הולך להציל את הלב‬
‫כי הוא המלך מכל האברים 'ושוב'אינו יוצא‪ .‬ולנן‬
‫יותר מהרה יתעפש הבשר ששחט הנכרי סמה‬
‫שישחוט היהודי מפני ששחימת הנכרי לא הוציאה‬
‫כל הדם שבחי‪ ,‬והעפוש נמשף מן הדם‪ ,‬ודבר זה‬
‫מבוארוכןנסיתי*‬
‫תומאס‪,‬‬
‫ך‬
‫י‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ך‬
‫‪:‬‬
‫א מר ה מל‬
‫כי‬
‫חמתי‬
‫הבנתממני שאני מאמין מהשמעליליםעלהיהודים‪.‬‬
‫לחרפה נחשבלי הדבר הזה‪ .‬ומה ששאלתי פמף‬
‫כי‬
‫וא כדי שאדע הטענות אשר אמרת להשיב את‬
‫ה‬
‫העם הסכל ולישב דעתם‪ .‬אף מה שאמרתכי אטור‬
‫ליהודים הריגת אדם יש להשיבבי זה הוא יהורי‬
‫ליהודי‪ ,‬אבליהודי ההורג את הנוצרי לא נחשב להם‬
‫לאדם‪ .‬סמוך לזה שמעתי שאומרים התלמודיים שאם‬
‫שור של ישראל הרג שור שלנכרי פמור‪.‬‬
‫ת ש ‪ 1‬ב ת ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬אדוני ומלכי!‬
‫ויכוח היה לי בזה עם שר אחד מבני אברבנאל‬
‫שהוא משביליא ארץ מולדתו‪ ,‬ואמרכי המכיר בלשון‬
‫עברי לא יקשה לזה‪,‬כי יש הבדל בין לשון נכרי‬
‫ובין לשון נוצרי או גוי‪,‬ני הנכרי שהתנכר ליוצרו‬
‫אינו מאמיז בעקרי הדת‪ ,‬אבל הנוצריכיון שמאמין‬
‫בחדוש העולם והפלאות וההשגחה לא יקרא נכרי‪.‬‬
‫א מ ר ה מל ך‪ :‬ואם אנו מאמינים השלוש‬
‫איף לא נחשבנו נכריםבעיני היהודים?‬
‫ה שי ב תו מ א ש‪ :‬כבר הראני החכם‬
‫הגדול ההוא פירוש טגדולי הקדמונים ביותר משש‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪46‬פ‬

‫ילקוט דיכדתים‬
‫‪247 ,‬‬

‫ויכוחהמלראלפונסו מספרד‬

‫מאות יטנה‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬המאמין בטציאות האל‬
‫והחדוש והנבואה ושכו' ועונש הרי הוא בעל דת‪.‬‬
‫והנוצרים מאמינים בכל אלה‪ .‬ואם יאמינו בשלוש‬
‫אינו מפני כפירת האחדות כ"א מפני שאמרו כי‬
‫הוא האהדות‪ ,‬ולכן יקראו בעלי דת‪ .‬ואין לנו רשות‬
‫להרגם ולא להזיק ממונם דאפילו בדין]‬
‫כפי‬
‫כל זמן שאין ‪5‬נו מלכות וממשלה ואינם כבושים‬
‫תחת ירינו‪ .‬ואם אינם עושים המצות אין להם‬
‫אשם בדבר‪ ,‬כי לא נצמוו עליהן אלא העם אשר‬
‫יצא ממצרים‪,‬כי רוב המצות תלויות בזה השורש‪.‬‬
‫עוד אמרלי אותו אברבנאל‪,‬כי אף אם נאמר שאין‬
‫הבדל בין נכרי לנוצרי עדיין יש תשובה מפורשת‪,‬‬
‫כי הנה התלמודיים אומרים גזלהגוי אסור והחמירו‬
‫עליו יותר מגזל ישראל‪ .‬וא"כ איך נאמר וב"ק לח‪).‬‬
‫כי שור של ישראל שהרג שור של נכדי פטור?‬
‫לכן על כרחנו צריכין אנו לומר אחד משני דברים‪,‬‬
‫או שיש הבדל בין נכרי לגוי‪ ,‬או שבעניז השורים‬
‫הוא שאמרו שפטור מפני שהוא נזק ממון שצריכים‬
‫לשלם בממון והיהודי אינו יודע בטיב השמירה‬
‫כמו הגוי שהוא בעל מקנה תמידי‪ .‬ועור שאפילו‬
‫אם נאמר שנזק שורו ש‪ 5‬ישראל מותר‪ ,‬לא התירו‬
‫שיויקנו בידים או שיגזול ממנו‪ ,‬וכ"ש שאינו מותר‬
‫להרגו‪ .‬שאם גם כזה היה מותר‪ ,‬היה ‪5 15‬ומר כן‪,‬‬
‫כיון שהוא חדוש יותר גדול‪.‬‬
‫א מ‪.‬ר ה מ ‪ 5‬ך‪ :‬שמחתי מאר בדבריך‬
‫תותר בדברי האברבנאנ ומה מאד תשמחני אם‬
‫תמשכהו לבוא אצלנו לחצרות גדולותינו‪ .‬ומעתה‬

‫הית‬

‫ילקוט ויכדהים‬
‫אשנ‪53‬נ‪,‬פן‪1‬כנ‪,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,‬י""‪,‬י""‪,,251""2,‬‬
‫יש לי נגר עמנו‪ ,‬שכיון שיש ליהודים‬
‫ת"רהענוחמהתמיי‬
‫הנדיבות‬

‫חקים ומשפטים צדיקים ומדות חשובות כמו‬
‫והצדקה והרחמנות‪ ,‬והיותם עם ‪9‬קה‪ ,‬למה ישנאו‬
‫אותם? וכן לא יעשה מי שאוהב האמת‪ .‬ועל‬
‫הרחמנות שבהם דרש לפני הגמון גדול ואמר בי‬
‫הקורא ליהודי "כלב שוטה" מזעה אלא יקראנו‬
‫"חזירך לפי שיש בו מדת החזיר לא מדת הכלב‪,‬‬
‫כי ראינו בנסיון שכאשר יכה אדם בלב אהד כל‬
‫הכלבים רודפים אחריו לנשכו‪ ,‬ואילו החזיר כאשר‬
‫יטילו צרור על אהד מהם וצועק‪ ,‬כל החזירים‬
‫צועקים עמו‪ .‬ובז היהודי אם יבוא בבית תפלתנו‬
‫ויגנוב הקאליםי להנביע של הייז הקדוש)‪ ,‬מיד‬
‫ימהרו היהודים להצילו‪ :‬החיימ הולד לשר פלוני‬
‫אוהבו והצורף ילך אל הדוכום וכן כלם‪ ,‬אלו במוהר‬
‫ואלו בתחנונים ולא ישקמו עד שיוציאו היהודי‬
‫מצרתו‪ .‬וראוי לחשוב זה בין המדות המעולות‪.‬‬
‫ת ש ‪ 1‬ב ת ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬לא ראיתי מעולם‬
‫בעל שכל שיהיה לו שנאה על היהודים‪ ,‬ואין מי‬
‫שישנא אותם כ"א כללות העם‪ ,‬ויש להם בזה טעם‬
‫אחר‪ .‬כי היהודי הוא בעל נאלח וכבקש תמיד‬
‫להשתרר‪ .‬ולא יחשבו שהם גולים ועבדים דחופים‬
‫מגוי אל גוי‪ ,‬אלא בהיפף שיבקשו להראות עצמם‬
‫אדונים ושרים‪ ,‬לכן העם מקנא בהם‪ .‬ואמר החכם‬
‫שהשנאה הנמשכת מצד הקנאה אין לה תקנה כל‬
‫ימי עולם‪ .‬ויראה אדוננו הנסיון הזה‪,‬כי כאשר באו‬
‫היהודים למלכות אדוננו היו באים כעבדים וגולים‬

‫‪Chalice.‬י‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫"צ‪,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,.,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,2‬מש‪2,‬צנ‪,‬ישצ‪%9%,‬רנ‪,,‬‬

‫לבושי בלוי הסחבות ועמדו שנים רבות ולא היו‬
‫לובשים בגד יקר ולא הראו שום התנשאות‪ ,‬ובימים(‬
‫ההם האם שמעת אדוננו שהיו מעלילים עליהם‬
‫אכילת הדם? שאילו קרה בזמנים ההם היה נכתב‬
‫בספר דברי היסים למלכי ספרד כדרכם‪ .‬הישר‬

‫והטוב לכתוב בספר זכרון כל מה שיקרה בימיהם‪,‬‬
‫בדי לקהת ראיה לימים יבואו‪ .‬אלא ודאי שבזמן‬
‫שלא נתנו מקום לקנא בהם היו אהובים‪ ,‬ועתה‬
‫היהודי משתרר‪ ,‬ואם יש לו מאתים זהובים מיד‬
‫לובשבגרי משי ועושה לבניו רקמה‪ ,‬מה שלא יעשו‬
‫השרים אשר להם הכנסה אלף כפולות לשנה‪.‬‬
‫לכז מעלילים עליהם וחושבים אולי ימשך מזה‬
‫לנרשם מן המלכות‪ .‬והיהודים בגאותם עלו בעיר‬
‫מודילו לשררה כ"כ עד שהם היו מכים בנוצרים‪.‬‬
‫והוכרחו הגדולים שבהם להכריז שמי שיבה לנוצרי‬
‫יוסר בדיניהם‪ .‬ועליהם אמר שלמה תחת שלש רגזה‬
‫ארץ‪ ,‬תחת עבדכי ימלוק (משלי ‪ ,5‬כא)‪ .‬מעם שני‬
‫לשנאתם כי היהודים כשבאו למלכות אדוננו היו‬
‫עניים והנוצרים עשירים‪ ,‬ועתה הוא ההפך‪ ,‬לפי‬
‫שהיהודי הוא פקח ובעל תחבולות לקרב תועלתו‪.‬‬
‫ועוד שע"י הרבית נתעשרו מאד‪ .‬ויראה אדוננו‬
‫הקרקעות והנחלות אשר‬
‫כלם‬
‫שלשתביחרלקהייהורים‪ ,‬וזה מצד הרבית הכבבמרפירי‬
‫היום‬
‫א מ ר ה מ ‪ 5‬ד‪ :‬טעמים אלו של טעם‬
‫הם לקרב השנאה אע"פ שיש ליהודי התנצלות מה‪,‬‬
‫כי מי הבריחו לנוצרי שילוה מיהודי ברבית? גם‬
‫‪8‬‬

‫‪doobloons.‬‬

‫‪8‬‬

‫"ממחצמיד‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫מספיד‬

‫‪256‬‬

‫סי‬
‫ה אחרת והיא התרחקם מלאכול‬
‫ננ‬
‫יע‬
‫אלפט‬
‫אני חשבתי‬
‫ומלמותוה עם הנוצרי‪ ,‬ואין דבר מקרב הלבבות‬
‫הרחוקות כהרגל האבילה אלו עם אלו‪ ,‬עד שיש מקום‬
‫באיים שאין שבועתם אלא על הלחם שיאכלו יחדו‪.‬‬
‫נשבע אני במושיענו אשר המליכני שפעם אחת‬
‫עלהחרוני וחשבתי להכריתזרעהיהודים או לנרשם‪,‬‬
‫מפני ששמעתי שאםיפול שרץ בכום שליין שיהודי‬
‫ישליף השדץ וישתה היין‪ ,‬ואילו ננע אהד ממנו‬
‫באותו כום ישפוך היין כי נחשבנו בעיניהם לעם‬
‫סמא‪.‬‬
‫ת ש ‪ 1‬ב ת ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬איןליהודים בזה‬
‫אשטה אלא על התלמודיים ששמו כבלי ברזל‬
‫ברגליהם‪ ,‬שהבריבייא אומרת אשר חלב ובהמו‬
‫יאכלו ישתויין נפיכם ודברים לב‪ ,‬לח)‪ ,‬ולא הבינו‬
‫שזה מדבר על הזבחים והנסכים‪.‬שהיו עושים לשמש‬
‫ולירח קודם שבא ישו לעולם‪ ,‬ובאו התלמודיים‬
‫ן שנתנסך לאיזה עבודה הוה ממקום‬
‫ואמרובי כליי‬
‫מקרשם אסור‪ ,‬והחמירו עוד שאע"‪ 8‬שלא ידעו‬
‫שנתנסך שיהא אסורע‪ 5‬הספק‪,‬וגזרו אף ע‪ 5‬הנגיעה‬
‫להרחקהיתרה‪.‬‬
‫א מ ר ‪-‬ה מ ‪ 5‬ף‪ :‬אתה אמרת שהאשם על‬
‫התלמודיים‪ ,‬ואני אומר שאינו אלא לשומעים‬
‫י עתהני היהודים באו‬
‫דבריהם‪ .‬ומכל מקום נורע‪5‬‬
‫לענין הזה מצד דתם‪.‬‬
‫א מ ר תומ א ש‪ :‬כן הוא בליספק‪,‬ובבר‬
‫קרה לפני המלך אביך וכאמר לרופא יהודי אשר‬
‫‪ ,15‬שמעתי שאנו בעיניכם טמאים לכן נשמרתם‬

‫ילקוס ויכוחים‬
‫‪,‬ןש‪2%,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,;,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,2‬ש‪,‬נמנ"‪2%11‬א‪,,‬ש‪1‬י‪,,28‬‬

‫מנגיעתנו ביירם‪ .‬יהי נו האל עמכם‪( 1‬שבועה)‪.‬‬
‫השיב הרופא‪(~ ,‬יה אדוננו חולה ואין‪5‬י ספק אחר‬
‫אלא לבקש בריאוהף‪,‬יביאו מים לרחוץ רגלי אדוני‬
‫כי הוא טועיל למחלתך‪ ,‬ואח"כ אביא אל השאלה‪.‬‬
‫‪,‬אחר שרחץ הרופארגלי המלך שתה מן המים ההם‪.‬‬
‫אמר המלך‪ ,‬כבר השבת ע‪ 5‬שאלתי‪ .‬אמרו השרים‪,‬‬
‫אי‪ 1‬אנו מבינים‪ .‬אמר הרופא‪ ,‬איזה יותר סמא‬
‫ן שננע בו אדם‬
‫המים שדהצו בו רגלי אדם אויי‬
‫ך‬
‫י‬
‫א‬
‫בידו או בפיו? אם הדבר מצד‬
‫טומאה‬
‫שתיתי‬
‫סי הרחצה?‬
‫אמר המלך א‪5‬פ‪1‬נם‪ :1‬הימיב‬
‫הרופא לענות‪ ,‬ובלי מפק מפקחי היהודים היה‪.‬‬
‫ויאמר ‪.‬לתומאש‪ ,‬מה עצתך לבקש ע‪ 5‬היהודים שלא‬

‫יאבדוביזעמי?‬
‫ת ש ו ב ת ת ‪ 1‬ט א ש ‪ :‬עצתי שתכריז‬
‫במלכותף שכ‪ 5‬הנחלות שבאו ליהודים מכח הרבית‬
‫שיחורו לבעליהם‪ ,‬וזה כפי ראות שופטי הארץ‪.‬‬
‫ועוד ששום יהודי ‪5‬א ילבש משי‪ ,‬ועוד שישאן‬
‫חותם אדום ע‪5‬בגדיהםשיבירו אותם שהםיהודים‪.‬‬
‫א מ ל ה מ ‪ 5‬ך‪ :‬עצתף היא נכונה‪ ,‬ואין‬
‫אני תמה אלא איך התירה להם תורתם גזל בענין‬
‫הרבית?‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬ם א ש‪ :‬הלילה שתורתםהתירה‬
‫להם‪ ,‬אבלהיהודיםבעלי חמדה עשו פירוש להנאתם‪,‬‬
‫כי הבריבייא אומרת לנכרי תשיר (דברים כנ‪ ,‬כא)‬
‫‪:‬הנכרי ר"ל מי שאינו מאמין שום אסונה‪ ,‬ואומר‬
‫לאחיף ‪5‬א תשיך (שם) ואנו עם היהודים אחים הם‪,‬‬

‫ילקוט ויכוחים‬

‫"מ"חהמיראיפונסו‬

‫‪,‬מ‪211‬ב‪,,2"2,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,‬‬

‫שכז אמרהנביא הלא אח עשו ליעקב (מלאכי א‪ ,‬ב)‪,‬‬

‫והם הודו האחוה ואמהו כה אמר אחיך ישראל‬

‫(במדבר כ‪,‬יד)‪.‬‬
‫א מ ר ה מ‪ 5‬ך‪ :‬כמה רחוק פירוש זה מסה‬
‫ששמעתי‪ ,‬שיש בין היהודים כת אחת במצרים‬
‫(קראים) האומריםכי לנכרי תשיך רוצה לומר אפילו‬
‫יהודי‪ ,‬ולאהיף לא תשיך ר"ל אחיו ממש ‪-‬‬
‫ם‬
‫ובהיות המלך בעניז זה באו אנשי לפני‬
‫המעד ואמרו שמצאו הרוג בבית איש יהודי וכי‬
‫להוציא דטוהרגוהו‪ .‬אמר המלך לתומאש אתה תשיב‬
‫לאלו המפשיםכי ירא אנכי פן תעלה חמתיעליהם‪.‬‬
‫אז השיב תומאש ככל מה שאמר המלך וגער בהם‬
‫תכלית הנערה‪ .‬ובסוף דבריו אמר‪ ,‬כי ידע המלך‬
‫החולי המגיע אתכם ושהדיז עמכם כי היהודים‬
‫הארורים לקחו ממונכם ונחלתכם‪ ,‬והוא כבר צוה‬
‫שיחזרו נחלתכם‪,‬ומי שהכביד הרביתעליכם שיחזור‬
‫לכס‪ ,‬ולא ילבשו היהודים משי ולא כמו לבושכם‪.‬‬
‫ודי ‪5‬כם בתועלתכם ע ולא תבקשו מה שהוא‬
‫קלון לכם‪ ,‬ולא תלכו אחרי ההבל ותהבלו‪ .‬אז נפלו‬
‫כל העם על פניהם ואמרויחי ארוננו הסלף אוהב‬
‫משפט‪ .‬אמר המלך עמי אתםבני אדם‪ ,‬הנני נשבע‬
‫בזבה מושיענו שלא תקבלו שום נזק אם תאמרו‬
‫ליעניו ההרוג‪ .‬ויאמרו כל העם מה נדבר ונצטדק‪,‬‬
‫וארוננו חכם כמלאך אלהים ויודע מכאובינו כי‬
‫היהודים אכלונו הממונו ובעד הרבית לקחו אפילו‬
‫את בקרינו עד שלא נשאר לנו במה לחרוש את‬
‫שדותינו‪ ,‬ובקשנואולי יגרשם אדוננו ממלכותו‪ .‬אמר‬

‫"‪258‬‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫"כיח אלפונסדמספיד‬
‫המלי‬

‫הגמדכפי זההיהודי לא הרג ‪:‬שת הנוצרי אבל לוזם‬
‫הרגתם אותה וראוי שתוסרו במשפם‪ .‬אמרו העם‪,‬‬
‫חלילה לארוחו‪ ,‬אבל מצאנו החג ברחוב העיר‬

‫בלילה ואמרנו לרואים שכוונתנו להוליכו לבית‬
‫הקברות‪ ,‬והשלכנו אותו בביתהיהודי‪ ,‬ושלשה חשובי‬
‫העיר יש לנו לעדים‪ .‬ובאו העדים לפני המלך‬
‫ופטרם מפני שבועתו‪ .‬והמלף ‪ nDW‬מאדכי ראה‬
‫בחוש מה שמעלילים ע‪ 5‬היהודים הוא שקר‪ .‬וצוה‬
‫שיכתב בספר דברי הימים‪ .‬נם תומאש שמח מאד‬
‫כי נפל שכלו באמתת הדברים‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ‪ 5‬ד ל ת ‪ 1‬מ אים‪ :‬הנה באת‬
‫להאירעיני התכר נדול תטול מאת האלהים בעולם‬
‫הבא‪ .‬הטיב ת‪1‬מא'ס ‪:‬והלואי אקבלט‬
‫ממק בעולםהזה‪.‬‬
‫ף‬
‫א מר ה‬
‫ל‬
‫מ‬
‫‪:‬‬
‫ומהר מטוב לצאר השאלות‬
‫ואולי תמול 'תכר גם ממנע ובתנאי שתביא לפני‬
‫האברבנאל ההוא אם הוא בתוך עירא‪, ,‬ואם אינו‬
‫במקומנו תכתוב אליו בשמנו‪- .‬‬
‫ו‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫א‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש‪:‬‬
‫ישמח בדברי‬

‫עמו‪ ,‬ומה גםכי הוא מזרע המלוכה‪.‬‬
‫א מ ר ה ם ל ך‪ :‬זה שקר‪,‬כי יקענו שכל‬
‫ורע מלכות יהודה נכרת כאשר בא נבוכדנצרעליהם‬
‫כי ירא שמא יתעצם העם עם זרע המלוכה‪.‬‬
‫ו‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬ם א ש‪ :‬יודע לא כי‬
‫מלכיםאדירים באו עם נבוכדנצר על ירושלם לעזרו‬
‫מיראתם אותו‪ ,‬כי משל בכחו ע‪ 5‬כל יצורי עולם‪,‬‬
‫אומפני שנאת היהודים בדתם‪ ,‬בראשם עלה המלך‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫"ממפ‪,‬המיר‬
‫י‬
‫ס‬
‫נ‬
‫י‬
‫פ‬
‫י‬
‫א‬
‫אישפאו* אשר מלכות‬

‫מספיד‬

‫‪254‬‬

‫ספרד נקראת על שמו‬
‫אישפניא‪ ,‬וחתנו עמו הנקרא פירום ‪ '6‬ממלכי יון‪.‬‬
‫ואיש*אן זה ופירום השחיתו והבניעו עדתהיהודים‬
‫עם כל תקפם וגבורתם‪ ,‬והם אשר לכדו את ירושלם‪.‬‬
‫והמלף נבוכדנצר כאשר ראה עזרתם נתן להם חלק‬
‫בשלל ובשביה כהוקי המלכים‪ .‬וידע אדוננו כי‬
‫בירושלםהיו שלש ונחיצות טצפון לדרום‪ :‬מן חוטת‬

‫העיר נלקי המערב עד המחיצה הראשונה היו‬
‫יושבים כל בעלי מלאכה ובראשם שוחקי סממנים‬
‫שהיו צריכים לקטרת לעבודת המקדש‪ ,‬ואמר הנביא‬
‫עליהם הילילו יושבי המבתש לצפניה א‪ ,‬יא)‪ .‬ומן‬
‫המחיצה הראשונה לשניה היו יושבים בל לומדי‬
‫ספר והסוהרים‪,‬כי החכמים צריכים לסוחרים יותר‬
‫סמה שהסוחרים צריכים אליהם‪ ,‬מפני שהסוחר‬
‫אינומבין בחסרון החכמה ואילו‪-‬החכםמבין בהטרון‬
‫המעות‪ .‬ומז המחיצה השניה לשלישית היו יושבים‬
‫כל ודע המלונה משתהת דוד והכהנים משרתי‬
‫המזבח‪ .‬וכאשר נחלקה ירושלםביז המלכים האלה‬
‫לקח נבוכדנצר המחיצות הראשונה והשניה וכל העב‬
‫מסביב ואשר במדינות שבסביבותיהן והוליכב‬
‫לפרם ומדי‪ ,‬והמחיצה השלישית נתן לאישפאן‬
‫ולפירום‪ .‬ופירום זה לקה ספינות והוליך כל השביה‬
‫למפרד הישנה היא אנדאלוזיאה" ולעיר מולידו‪,‬‬
‫ומשם נתפזרוכי רביםהיו ולא יכלה הארץ לשאת‬
‫ו קצת מזרע המלוכהלשיביליא'‪ ,1‬ומהם‬
‫אותם‪.‬והיכ‬
‫‪0. a]indalusia. dseyilla.‬זץ‪,‬לע"‪1‬‬

‫‪*Nfspana‬‬

‫ילקוט ויכו‪.‬תים‬
‫"א‪,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,",3‬ןפשןצפ‪,‬לצאמ‪?2,‬פוב‪,,‬‬

‫הלכו לגראנדה‪ .‬ובהורש הביתהשניהיה קיסרברומי‬
‫שהיה מושל בכל העולם‪ ,‬ולקח ארבעים אלף בעלי‬
‫בתים משבס יהודה מירושלם ומן הערים סביבותיה‬
‫ועשרת אלפים משבט בנימין ומן הכהנים ושלחם‬
‫לספרד אשר תחת ממשלתו בימים ההם‪ .‬ורוב שבט‬
‫בנימין והכהנים ומעמים מבני יהודה הלכו‪.‬לצרפת‪,‬‬
‫באופן‪ .‬שכל היהודים אשר במלכותך "ם מזרע‬
‫המלוכה‪ ,‬ולפחות רובם משבט יהודה‪ ,‬ואיך יפלא‬
‫אדוננו אם תמצא משפחה מיוחסת לדוד המלך?‬
‫א ם ר ה מ ‪ 5‬ד‪ :‬דברים אשר ‪5‬א שמעתי‬
‫הורעתני‪ ,‬ולולי כי מכיר אני את משפהתף הייתי‬
‫אומרכי מזרע היהודים אתה באשר ראיתי שאתה‬
‫מליץ בעדם‪.‬‬
‫הסיב ת‪1‬מאים‪ :‬סלף גדול וק וש!‬
‫מה מאד חרפתני חרפה ינאק עליה חרפה ועתר‬

‫גדולה)‪.‬‬
‫ה שי ב ה מ ל ך‪ :‬הלא כבר אמרתי לך‬
‫שאינך מהם‪ ,‬ואילו אמרתי שאתה מהם וכעת אתה‬
‫נוצרי‪ ,‬במה חרפתיד? הלא נודע בעולם כי איז‬
‫בכל העמיםמי שיוכל להגיד התחלתו וגזעו ושרשו‬
‫המזוור כמו היהודיםהעניים האלה‪.‬כי הנה אבותינו‬
‫ש ‪,18‬‬
‫המלכים ‪.‬האדירים התפארו כי הם מגזע גודו‬
‫י הגודוש הם מזרע גד בן‬
‫וקצת מהמופרים אמרוכ‬
‫הפטריארף יעקב ואהד מן זרעו בא לרומי וקבל דת‬
‫ישו והצליח מאד ועלה להיות ראש כל היועצים‬
‫הנקראים קונסוליש ואחר זה הצליח למלוכה‪ ,‬וממנו‬
‫‪18Gothes.‬‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫‪256‬‬
‫שלדאלפונסומספרד‬
‫ויש"‬
‫משפחת הגודוש‪ .‬וכאשר תחקור בשאר העמים לא‬
‫תמצא מאיזה שורש נמשכו‪ .‬הנה רומי אשר משלה‬
‫בכל העולם עד הרי חשך‪,‬כי לא יכלו לעבור עוד‪,‬‬
‫'‪1‬‬
‫נפל ספק מאיזה זרע או עם הם‪ .‬הסופר שלושטייו‬
‫כתב שהם ממשפחת מרויאניש ‪ ,,16‬והסופר וירגיליו‬
‫כתב שהם מבני יון‪ ,‬ואחוים כתבו שהם‪-‬מבני‬
‫רומולו *‪ .1‬ומיום שבאו הקמרים לעולם התבוללובני‬
‫משפחותם‪ ,‬כי ראשונה היתה הקטרות ברומי ומשם‬
‫נעתקה לקושטנטינא והםבני רומי ובאו לישב שם‬
‫שיי הקיסר קושטנטין‪ ,‬וער היום אנשייון נקראים‬
‫רומיים על שםרומי‪ .‬אתרי זה באו הצרפתים ואמרו‬
‫כי לא נודע להרומיים שרשם וכי הצרפתים הם‬
‫מזרע המלך‪ .‬אליפמזי והביאו הקיסרות לצרפת‬
‫ע"י המלך הנדגל קארל מאגנו'‪ .1‬אחר זה באו‬
‫האשכנזיב ואמרו כי לא נמצא שורש אמת כ"א‬
‫בהם ועשו מלחמה עם הצרפתים והביאו הקיםרוה‬
‫לאשכנוע"י הקיסראנטונייו‪ ,‬ואלו ואלואיזיודעים‬
‫אמתת שרשם‪ .‬נפלא ג"ככי גם באמונתנו לא נודע‬
‫משפחת מושיענו‪,‬כי מתיא מייחם אותו לבעלה של‬
‫מרים הנקרא יוסף ואומרכי יוסף מורע דוד היה‪,‬‬
‫ולוקום יאמרכי יוסף לא היה מזרע המלזכה‪ ,‬ואנו‬
‫מאמינים שלא ידע יוסף את מרים לא קודם לידת‬
‫ישו ולא אחר כן לבד רוה אלהים‪ ,‬א"כ איךנייחסו‬
‫לדוד‪ ,‬ואמרנו עובד הוליד אתישי וישי הוליד את‬
‫דוד ומדוד למבית דוד) נולדישו‪1‬‬
‫יי‪14444111111111144*111‬י‪111!1!1444*!!,111!1‬ןן*‪*114114‬י‪111‬ין‪11*111**11111144*,11111**1111‬ן‪4448‬יי‪**1‬י‪*111‬י*צ‪1‬‬

‫‪1* Sallust.‬‬

‫‪88. 18Chaylemag3e.‬שע‪11‬ן" ‪1eilo~ulus.‬‬

‫‪wTroiarb‬‬

‫ילקום ויכוחים‬
‫מספרד‬
‫"‪,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,322‬ןכיחהפידאיפינסי‬

‫ה שיב תומ א ש‪ :‬אדוננו המעך! מרים‬
‫היא נתיחסה לדוד‪ ,‬וכ"ש שאין פגם באמונתנו אם‬
‫נאסר שאין לישו יחם עם בשר ודם אלא עם האל‬
‫הנדול ורוחו‪.‬‬
‫ן‬
‫י‬
‫מ‬
‫א‬
‫מ‬
‫ן‬
‫כ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫ו‬
‫‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫ה‬
‫מ‬
‫א מר‬
‫ד‬
‫אני‬
‫אני‬
‫אפקיד רוחי‪ ,‬ואין כוונתי אלא לומר שאין שורש‬
‫מפורסם במשפמותהעמים ורק אלוהיהודיםהעניים‬
‫עור שרשם עמדבם‪ .‬ומה שאמר‪-‬הנביא הנדול בלעם‬
‫ובנוים ‪5‬א יתחשב (במדבר כג‪ ,‬ט) וחשבנוהו לבזיון‪,‬‬
‫הלא הוא לכבוד‪ ,‬כי לפי שלא נתערבו עם הגוים‬
‫נודע שרשם וגזעם כמו שאמר מי מנה עפר יעקב‬
‫ומספר את רובע ישראל (שם)‪.‬‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש פניו לשרים ויאמר‪:‬‬
‫איו נתר ככתרי המלכים‪ .‬הנה אדוננו המלך המליץ‬
‫על היהודים כפלים ממה שהמלצתי אני עליהםואין‬
‫מי שיאמר ‪ 15‬מה שאמר הוא עלי‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ד‪ :‬הדברים אשר אמרתי לך‬
‫בדרך אמת ‪5‬מה תהפוך אותם לסמי מות? וראוי‬
‫שנעזוב הדברים האלה ונבוא לדבריםהיותרעצמיים‪.‬‬
‫ואשאלך כי אמרת בדבריך שלא נתנו המצות כי‬
‫אם לעם אשר יצא ממצרים‪ ,‬וזה נאות לאותן מצות‬
‫התלויותביציאת מצרים‪ ,‬אבל שאר מצות והם ‪a~pn‬‬
‫ותורות אמת למה לא נתנו לנוצרים?‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬כיהיהודים אומרים‬
‫‪ 1‬שאלה כמו שאינה שאלה למה לא עשה ה'‬
‫שאין‪,‬‬
‫החמור פילוסוף והפרד נביא או ש‪5‬א נתו ללבנה‬
‫האור שנתן לשמש‪.‬‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫המלראלפונסו מספרד‬
‫"מ‪"2‬‬
‫ממך‬
‫מה‬
‫א מ ר ה מל ף‪ :‬אני לא שאלתי‬
‫שאומרים הטפשים‪ ,‬אבל שאלתי ממך מה דעתך‬
‫אם אינך מיפש כמוהם‪.‬‬
‫א מ ר תו ם א ש‪ :‬בזההיהלי ויכוח עם‬
‫נאל ועל זה שנאתיו ימים רבים עם היות‬
‫האברב‬
‫כי חכם' גדול הוא‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ף‪ :‬לאיפה אמרת‪,‬כי אין‬
‫שנאה ראויהבענין הויכוח‪ ,‬והרשות נתונה לךלהגיד‬
‫‪. .‬‬
‫ל מה שאמר לך‬
‫י ה ש ב תומאש‪ :‬הוא אמר האלמוגם‬
‫כי‬
‫י‬
‫הוא אמצעי ביז הדומם ובין הצומח‪ ,‬והספוג הוא‬
‫אמצעי בין הצומה ובין החי‪ ,‬שהרי יש לו חוש‬
‫ההרנש‪ ,‬והקוף הוא האמצעיבין החי והאדם‪ ,‬והאדם‬
‫הוא האמצעיביז החי‪.‬ליהודי‪ ,‬והיהודי הוא אמצעי‬
‫ביז השמים והארץ‪ ,‬והשמים הם אמצעים בין‬
‫המלאכים והיהודים‪ .‬ולכן מזון היהודים נבדל‪ ,‬בי‬
‫הצומח ניזון מז העפר והחי ניזון מן הצומח וכל‬
‫צמח יערב אל החי‪ ,‬והאדם שהוא במדרגה גבוהה‬
‫יותר מןהחיאינוניזון מן העשבים כ"א מן הצמחים‬
‫הנאותים למזגו לכן ניזון מן החי ולא מכל חי‪ ,‬בי‬
‫לאניזון מן המום ומן הפרד‪,‬והיהודי שהוא למעלה‬
‫ממדרגת האדםאינו‪.‬ניזון מן החי כ"א מבעלי תוים‬
‫מיוחדים‪ ,‬ואפילו מאלה רק אחר תיקונים רבים‪,‬‬
‫בשחומה במליחה ובהדחה והסרת חלבו ודמו עד‬
‫שישתנה הבשר ההוא ויהיה כאילו אינו בשר אלא‬
‫‪258‬‬

‫‪,-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1ecoral.‬‬

‫ילקוט ויכזחים‬
‫מספיד‬
‫]‪"31‬י‪".‬א""‪""",""",‬א"גיכיחהמידאיפינסי‬

‫מאכל אהה כדי 'שלא יאמר שאכל בשכ בהמטת‬
‫אבל הנוצרי אוכל כל חי ב‪5‬י שום המתנות‪ ,‬לכן‬
‫אמר" הבריבייא ע‪ 5‬ענק המאכלים (תקרא כ‪ ,‬כה‬
‫ואבדיל אתכם מן העמים‪ .‬ובז בעניו המצות לא‬
‫נתנו אלאלמ שהוא למעלה ממדרגת האדם‪ ,‬ואמרה‬
‫יים‪ ,‬ה)והייתםלי סגולה מכ‪ 5‬העמים‪,‬‬
‫עליהם (שמות‬
‫לבן ‪5‬א נתנו אותנמצות לנוצרים‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ד‪ :‬מה תשובתף אליו?‬
‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש ‪ :‬השיבותי לו האמת‪,‬‬
‫כי כל המצות ההם לא נתנו לנו מפני חשיבותנו‬
‫ושלמותנו‪ ,‬כי הנה החלב והדם מחזיקים התאוה‬
‫וכן בשר החזיר ושא'ר בעלי החיים‪ ,‬אבל היהודים‬
‫הרודפים אחרי הזנות כמו שהעיד היוצר עליהם‬
‫(יחזקאל מז‪ ,‬לה) לכן זונה שמעי דבר ה'‪ ,‬הוכרח‬
‫להזהירם ולמנעם מן הרברים העוזרים אל התאוה‪.‬‬
‫אולם הנוצרים למוב מזגם ושלמותם מהפכים כל‬
‫הדבר למזנם כמו הדבש שיהפוך מרירות קליפת‬
‫האורגה ‪ :0‬למתיקות‪.‬‬
‫א מר ה מ‪ 5‬ך‪ :‬יכולהיה להכותע‪ 5‬ראשך‬
‫מכל שאר המצות שאינם ממיז המאכל‪.‬‬
‫א מ ר תו מ א ש‪ :‬נם זה מפני חשיבותנו‬
‫ומזב מזננו‪ ,‬כי דבר טועט יספיק לנו לבוא אל‬
‫השלמות‪ ,‬כמו שראינו אנשים חזקי הבריאות כי‬
‫כאשריבואו להקי במעם‪.‬תרופהיחזרו אלהבריאותן‬
‫מפני שהבריאות היא מבעית ‪5‬הם‪ ,‬ויש אנשים‬
‫חלושי ההרכבה צריכים כמה תרופות להחזירם‬
‫‪orange.‬‬

‫ע‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫וינוחהסלדאלפונסו מספרד‬

‫‪260‬‬

‫לבריאותם‪,‬ץהם'"'‪:‬הודדם"אשר לאהועילו כל תרי"ג‬
‫מצות לעשותם מובים‪ .‬והנני מדמה הנוצרים לגלגל‬
‫היומי (השמש) והיהודי לגלגל הירה‪ ,‬ובמו שבהב‬
‫הפילוסוףכי המלאכים לפי שהם שכליים ורוחניים‬
‫לא יצטרכו לשלמותם לעשות להם פעולה בעצמם‪,‬‬
‫אבל הגלגלים לכוכבי לכת) צריכים תנועה לעצמם‪,‬‬
‫אמנם הגלגל היומי לפי שהוא הקצה האחרון מבעלי‬
‫חומר ולמעלה מהם יספיק לו תנועה אחת‪ ,‬והגלגל‬

‫שאחריו שהוא רחוק‪-‬יותר מהשלמות עושה שלמותו‬
‫בשתי תנועות‪ ,‬עד גלגל הירח היותר רחוק מהשלמות‬
‫והמעלות צריך תנועות רבות‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ף‪ :‬היטבת מאד בתשובתך‬
‫לדברי החכם ההוא‪ ,‬בכ‪ 5‬זאת לא הפר אהבתך עמו‪,‬‬
‫כי מוסכם לכלכי הרתות מתקיימות רק עם הדמיון‪.‬‬
‫היהודי יחשוב בנח המדמה אשר לו כי אין דת‬
‫אחרת ולא אמונה זולת אמונתו‪ ,‬והמאמין בדבר‬
‫אחר הואבעיניו כדמות בהטה‪.‬וכןהנוצרי מדמהכי‬
‫היהודי אינו אלא בהמה בצורת אדם ונפשו במדור‬
‫התחתון של גיהנם‪ .‬ואם תשאל לישמעאלי יאמר ע‪5‬‬
‫שנינוכי הגיהנם מלא ממנו‪ .‬ובאיי הים הרחוקים‬
‫יש משתחוים לצורת פרדונושאים על דגליהם צורת‬
‫הפרד‪ ,‬וגדול המגיע אליו נזשקז וחושבים שאמונתם‬
‫שלמה יותר מכל האומות‪ ,‬וכשהולכים שם הנוצרים‬
‫מלעיגים עליהם‪ .‬ומה שאנו משתחוים לצורת אדם‬
‫מפני שהיא נכבדת שבצורות עד שעל דמות כסא‬
‫האלהיה דמות כמראה אדם (יחזקאל א‪ ,‬כן)‪,‬ובחיות‬
‫הקדש אמר רמות פניהם פני אדם לשם א‪ ,‬י)‪.‬‬

‫א‪261‬‬

‫יליקי(ם ויכוחים‬
‫""חהסלדאלפונו מספרד‬

‫והיהודים מהרחיק האל מהם כק הצורות נצטוו‬
‫לעשות כרובים במקדס והם בצורת אדם‪.‬‬
‫אחר זה אמר הסלד‪ :‬יספיק לנו דבורם היום‬
‫כי הימי? שוקעת‪ ,‬ומחר יצוב כי נמלצו לחכי‬

‫דבריך‪.‬‬
‫ביום המהרת בא תומאס‪ ,‬ויאמר לו המלך‪:‬‬
‫נמשכו הדברים בינינו אך בסיבת נפילת היהודים‬
‫לא מצאתי תשובה‪.‬‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬אשאל ממך ראשונה‬
‫אם אמת ששמעתי עליך הסלף‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ף‪ :‬מה עשיתי רעה‪ .‬יבוא‬
‫המניד‪.‬‬
‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש ‪ :‬כי שלחת שר אחד‬
‫למלחמה וכאשר מעה במה שעשה גזרת עליו שלא‬
‫יוסיף עוד ראות פניך‪ .‬אחר זה הלך לשם שר אהר‬
‫ימעה ולא נתת לו שום עונש‪ .‬ואיה מלך המשפט‬
‫שהתיו שניהם בחטא וזה נענש וזה לא נענש?‬
‫ה שי ב ה מ ל ך‪ :‬מי שאמר לך דבר זה‬
‫אינו מבקש האמת‪,‬כי הראשון הזהרתיו בכל עוצם‬
‫המלהמה וכל פרטיה ובכל זאת עשה ההיפך‪ ,‬ואילו‬
‫השר השני אפילו בשליחות למלחמה לא צויתיו‬
‫יהוא חשב שעשהרצוני והלך לשם ועשהכפי שכלו‬
‫ילמה יענש‪ ,‬מה עשה?‬
‫ך‬
‫י‬
‫נ‬
‫ז‬
‫א‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬ישמעו‬
‫אדוננו‬
‫מה שיצא מפיך‪,‬כי השר הראשון הםהיהודים אשר‬
‫גצמוו על מניעת עבודות צורות השמים ועמדו להם‬
‫ארבעים נביאים אחר משה להזהירם ע"ז‪ ,‬והם עשו‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫מספיד‬

‫‪262‬‬

‫אלפ‪5‬יאנסי‬
‫ממים‬
‫רצה האל שיראו פניו‪.‬עוד‪ ,‬וכמו‬
‫"ה‬
‫ה‬
‫‪,‬ז‬
‫ככ‬
‫פ‪,‬ךם‪,‬ם‪52‬‬
‫)‬
‫ח‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫‪5‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ד‬
‫(‬
‫ומנאמר בספר הברי‪.‬בייא‬
‫ואנכי‬
‫הסתר אסתיר פני מהם‪ ,‬ונאמר (שם בס‪ ,‬כז)‪:‬‬
‫;וישליכם אל אפץ אחרת ביום הזה‪ .‬אבל כ‪ 5‬העמים‬
‫מעובדים כוכבים ומזלות לא קראם האל ולא נצמוו‬
‫נהם משכלם עשו לכבד צבא השמים כמו שמכבדים‬
‫'לשרים מפני כבוד המלך‪ ,‬ולכן אמר ע‪ 5‬היהודים‬
‫;(עמום ג‪ ,‬ב) רק אתכםידעתי מכ‪ 5‬משפחות האדמה‬
‫על כן אפקוד עליכם וגו'‪ .‬ועור נענשו מפני שבל‬
‫אותם העמים אין גם אחד שיעבוד שתי א‪5‬הות‪,‬‬
‫יוהמודה בשנים כופר באהד‪ ,‬והיהודים עבדו הרבוי‬
‫‪.‬עד שנאמרעליהם שהיו בשומרוןעיר המלוכה בתים‬
‫‪.‬ש‪ 5‬ע"ז כמניז ימות ההמה והם עובדים בל אחד‬
‫'מהם יום ‪.‬אחר‪ ,‬ובטוך השנה עבדו כלם יחד‪ .‬והוא‬
‫י הרבוי הפכו לאחדות‪ ,‬אבל‬
‫הדבר השנאוי לאלכ‬
‫‪.‬השלוש אינו רבוי כי אם אחדות ששוט למבין‪.‬‬
‫נשלשהיהודיםגדולים מחכמי אשכנזראיתי ולמדתי‬
‫ומהם להביו בספרי הקבלה וראיתיכי שם מתבאר‬
‫השלוש שהוא האחדות‪ .‬ובסוף הדברים שאלתי מהם‬
‫‪3‬וי הם טובים יותר‪ ,‬הם או אבותיהם‪ .‬והשיבו ודאי‬
‫גי אבותינו קטנם עבה ממתנינו‪ ,‬והמקדש יוכיח‬
‫שחזר אליהם לסוף שבעים שנה‪ .‬אמרגני להם ואם‬
‫הם מובים מכם ועבדו הרבוי‪ ,‬אתם למה לא תאמינו‬
‫השלוש‪ ,‬כ"ש כי מספרי קבלתכם נראה שהוא‬
‫האחדות הנמורה? השיבו לי‪ ,‬אדרבה‪ ,‬מאבותינו‬
‫קבלנו תוכהה שלא לעבוד רבוי כי מכל הנביאי]‬
‫הוזהרו שאם יעבדו ע"ז יפלו נפילה עצומה‪.‬‬

‫ילקיט‬
‫‪263 ,‬‬

‫ויכוחים‬
‫ויכוח המלךאלפונסו מספרד‬

‫א מר ה מ‪5‬ד‪ :‬יותר טזבהשיבולד מאשר‬

‫שאלת‪.‬‬
‫‬‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬ואם השלוש הוא‬
‫האחדות אין מענה מעונש אבותיהם‪.‬‬

‫א‪,‬מ ר ה מ ל ך‪ :‬אומר לף תומאש‪,‬כי‬
‫רחוק אני טדעת המלבים הקדמונים אישר בקעא‬
‫להכרית היהודים באמונת ישו ולבסוף‬
‫עלתה‬
‫בידם‪,‬כי בהדרי משכיתם הם יהודים בכל תנא‪.‬יהם‪,‬‬
‫וכבר אמרו כי שלשה מימות אבודים הם‪ ,‬מי‬
‫הבפטישמו" (מבילה או זריקה במים קדושים) על‬
‫איש יהודי‪ ,‬והמים הנופלים בים‪ ,‬והמים שעל היין‪.‬‬
‫ומעמי הוא‪,‬כי היהודים אשי ראו אותם המעמדות‬
‫הנוראות והקדושות ואותם הפלאות ואש מן השמים‬
‫בנתנת דתם נתחזקה אותה צורה בלבם ונעשה‬
‫אצלם טבעית‪ ,‬ולכן אמ יפשטו אותה צורה הקדומה‬
‫שבלבם וילבשו צורה הדשה כמעם שהיא להם הפף‬
‫המבע‪ .‬אבל הנוצרים כשלבשו צורת אמונת ישו‬
‫לא היה להם מקורם צורה אחרת מן השמים כ"א‬
‫דברים שהוציאו משכלם והיא עבודת הצורות‪ .‬ומי‬
‫שאין ‪ 15‬צורה קיימת מוכן לקבל כל צורה‪.‬‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש ‪ :‬לכו אני או שאי‬
‫אפשר להוציא מלב היהודים את דתם אם ‪5‬א באש‬
‫כמו שנתנה באש‪.‬‬
‫א מ ר ה ט ל ך‪ :‬יפה דברת‪ ,‬אבל יאסרו‬
‫שהאל שנתנה באש ראוי שיוציאנה באש ולא אתה‪.‬‬
‫ורן שמעסי על שלהן אבי מפי שני שלוחים דון‬

‫‪,‬א‬

‫‪ btptism.‬פ‬

‫ילקוט ויכוחים‬

‫מספיד‬
‫‪264‬‬
‫פינס‬
‫"גמ'כוישחפיה‬
‫בינבנשתי ודון שולימאן בן יעיש‪,‬‬
‫ל)‬
‫אף‬
‫יוס‬
‫יי‬
‫מ(‬

‫והם שלוחים מז האלנ'אמאש ‪( 2:‬כנסתזקני ישראל)‬
‫אשר מקשטיליא‪ .‬ונאשר אמרו הנוצרים לפני אבי‬
‫לאותם האנשים שרצו להביאם לדת ישו‪ ,‬השיבו‬
‫כי נתינת תורתם היתה בששים רבוא ונפלאות‬
‫והתגלות השכינה ואש מן השמים‪ ,‬ונטילתה ראויה‬
‫שתהיהכנתינתה‪ .‬והוסיפו לאמר‪" :‬כאשריבוא האל‬
‫הגדול ויקרבנו אל הר אחד ויראנו גדלו ויאמר לנו‬
‫שנעזוב דת משה ונקח דת ישו‪ ,‬אז תראה הסלף‬
‫אם נפצר בדבר"‪5 .‬כ‪ 1‬אמרתי כי אין להאשימם‬
‫בהפצר זה‪ ,‬וכ"שכי עניני מושיענו אעפ"י שאינם‬
‫חוץ לשכל אינם קרובים א‪ 5‬השכל‪ ,‬והוא יושיעני‬
‫מושיבני בגז עדן עם המלנים אשר היו לפני‪ .‬ולא‬
‫אמרתי להמליץ בעדם כ"א לומר שאין לנו כח‬
‫להעבירם על דתם‪.‬‬
‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬וכמה דבריםיוצאים‬
‫מז השכל אני רואה שהם מאמינים‪.‬‬
‫א ט ר ה מ ‪ 5‬ך‪ :‬אמורקצתם‪.‬‬
‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬הם יאפרו כשעמדו על‬
‫הר סיני קרע להם האל כל השמים ממעל‪ ,‬והנה‬
‫השמים לא יקבלו שום הפסד ולא קריעה‪ :‬ויאמרו‬
‫שהאל היה יושב באהל משה‪ ,‬ולפי זה הא‪ 5‬הוא‬
‫גוף‪ ,‬והם בורחים מאמונת משיחנו מפני שהיה לו‬
‫נוף‪ :‬ויאמרוכי בביתשני ‪5‬א ירדה אש מן השמים‬
‫אבל מצאו בהר חפירה מלאה שמן ולקחו ממנו‬
‫ונתנו ע‪ 5‬עצי המערכה שעל המזבח ונהפף השמן‬
‫‪AJ3anaak‬‬

‫ח‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫ךינךחהסלדאלפונסו מספרד‬
‫‪265‬‬
‫~‬
‫לאש‪ :‬ויאמרוכי חבקוק היה הולך אל השדה לתת‬
‫מאכל לקוצרים ובא מלאך והוליכו במה פרסאות‬
‫לנוב האריות אשר שם דניאל ואכלו ושתו שניהם‪,‬‬
‫וחזר חבקוק אל הקוצרים ועדיין שעת אכילה לא‬

‫הניעה‪ :‬ויאמרוכי צדיק אחד שלהם היה לו עזים‬
‫שהיו קמים על הזאבים ואכלו אותם‪ :‬ואהד אמר‬
‫ששם חומץ בנר והדליק במקום שמן‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ך‪ :‬גם אני שמעתי משטות‬
‫היהודים שאמרו כי עי‬
‫ף אחד הטיל ביצה אחת‬
‫וטבעה ששים כרבים ושברה שלש מאות ארזים‬
‫(בכורות גז‪ :):‬ואמרו שבמקום אחד מז הים ירד‬
‫ברזל ועברו שבע שנים ולא הגיע לקרקע הים לב"ב‬
‫עד‪ .).‬ותמה אני מאד‪ ,‬כי אותם שאמרו הדברים‬
‫האלה היו נבונים וחכמים‪ ,‬אם לא שרומזים‬
‫בדבריהם סודות‪ ,‬או שבא מכל ורשע והכנים אותם‬
‫הדברים בתלמוד כדי להטיל דופי בכל דבריהם‪.‬‬
‫איר שיהיה אין בזה כח או ראיה להוכיח להם‬
‫להאמיז נ"כ בשלוש‪,‬לפי שאותם דברים מראים רק‬
‫יכולת האל ואיך הוא משניח על הצדיקים עד‬
‫שמשנה המבע בעבורם‪ ,‬ודברים כאלה מחזקים בלב‬
‫ההמוז אמונתם בה'‪ .‬ואולי לזה כוונתמי שאמרם‪.‬‬
‫אבל השלוש מפסיד אמונתם באחדות‪ ,‬ואיז בהמוז‬
‫העם כהועיוז לאמתאיד הם שלשה והם אהד‪ ,‬ולכן‬
‫י יאמינו בדברים המחזקים אמונתם‬
‫יאמרו לףכ‬
‫ולא במה שיבטלנה‪.‬‬
‫א טר ת‪ 1‬מ א ש‪ :‬דברים אלו ראוים ליכתב‬

‫ילקוט ויכוחים‬

‫"מ‪,52‬פפיב‪,22292%,‬פףןיד‬

‫‪266‬‬

‫ולדרוש אותם לפני חכם לב‪ .‬ונשוב לענין‪ ,‬ואומר‬
‫כי סיבת נפילת היהודים בדרך מבע‪ ,‬אם לא יראה‬

‫לאדוננו לומר שהוא דרף העונש‪ ,‬קשה יותר להבין‬
‫לפי שהיה להם עשירות רבה‪ ,‬כי שלמה המלך‬
‫הוציא במקדש אלף ושמונה מאותככרי זהב ושבעת‬
‫אלפים ככרי כסף‪ ,5‬ומספרם היה יותר ויותר‪,‬כי‬
‫בדברי הימים כתוב שהיו ישראל אלף אלפים ומאה‪,‬‬
‫אלףשולפי חרב ומבני המלוכה (יהודה) ארבע מאות‬
‫ואלף] ושבעים אלף ודהי"א בא‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫ה שי ב ה מ ל ף‪ :‬עלשני דברים נפלאתי‪,‬‬
‫ראשית מנין לו לשלמה כל העושר ההוא שנית‬
‫איד נתמעטו אלההיהודים תחת היותם כ( הרבוי‬
‫אשר אמרת?‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬באניות אופירהיו‬
‫מביאים לשלמה בכל שנה זהב רב‪ .‬ודוד אביו הניח‬
‫לו הון עצום אשרגזל מן העמיםולכן לא רצה שלמה‬
‫לבנות ממנו המקדשנ‪.‬‬
‫קדוד הסקך אטר (וימה בנו; והנה בעניי הכינות' (בית‬
‫ה' זהב ככרים מאהאיף וכפף אלף אלפים וגו' ועייהם תוסיף‬

‫י‬

‫(דהי"א כנ‪ ,‬יג)‪ .‬ויתנו יעבודת בית האיהים זהב ככרים‬
‫חכורת אלפים ואדרכפונים רבוא וכסף ככרים ענידת אקפיא‬
‫‪1‬נ‪( '1‬שם כס‪ ,‬ז)‪ .‬שישת אלפים ככרי זהת מזהב אופיר‬‫הזהב‬
‫ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק (שם כס‪ ,‬ד)‪ .‬ויה?‬
‫ושששקכי‬
‫אשר באישימה בשנה אחת שיט מאות וששים מ‬
‫כר זהב‬
‫(דהי"ב ם‪ ,‬י()‪.‬‬
‫נשימה (א נמנע (בנות הביה מטעם זה‪ .‬וכנראה חפץ‬
‫(ומר כי ה' אטר (דוד דם (רוב ומפכת ומיחמות נדניות‬
‫עננית (א תבנה בית יומי ונו' הו בז נויד הוא יהיה‬
‫איש מנוחה ונו' הוא יבנה בית (שמי (דהי"א כב‪ ,‬זק‪.),‬‬

‫יד‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫ויכוח המלךאלפונסו מספרד‬
‫‪267 ,‬‬
‫א מ ר ה מ ל ף‪ :‬ראוי אטעה לעונש גדול‬
‫אשר חרפת לנו ולכל המלבים‪.‬וכי מה שלוקח המלך‬
‫בחרבו נזל יקרא? אבל הכמתך תגפר היום עונף‪.‬‬
‫ומה תשיב עלענין המיעוט שנתמעטו?‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬נתמעטו במלחמות‬
‫העצומות‪ ,‬וכמו שאספר‪ ,‬והנשארים אשר באו‬
‫למלכותך באותה שנה עלה עליהם דבר בבד‪ ,‬כי‬
‫הם אשר הביאו הדבר לעולם‪ ,‬שכן אמרה הבריבייא‬
‫ירבק ה' בך את הדבר וגו' (דברים כח‪ ,‬נא)‪" ,‬בך"‬
‫ולא באומה אחרת‪ ,‬וזה כשהיו עומדים בארצם‪,‬‬
‫ואהד שיצאו משם נדבק בנו משוםאוי לרשעואוי‬
‫לשכנו‪.‬‬
‫ה ש ב ה מ ‪ 5‬ך‪ :‬אםהיה האומר זאת‬
‫איש אחר הייתי חושב כי מח חתול אכל‪ .‬הנה‬
‫טולייו" הגדול ממך אמרבי חכוכים שנה קודם‬
‫שבאו היהודים לספרדהיה דבר גדול נ‪ 5‬כך עצום‬
‫עד שננעלושערי המדינות הגדולות ובפרס קזרדובא‬
‫מולידוושביליא‪ .‬גם בזמניראיתי מגפה נדולהוהיו‬
‫נופלים מז הנוצרים מאה בכליום ומז היהודים לא‬
‫בניהם בלילות‬
‫מת אאר עד שהיו‪.‬הנוצרים‬
‫וליי‬
‫יגדולה רומא וכל‬
‫ר‬
‫מע‬
‫לבתי היהודים אולי ינצלו‪ .‬וב‬
‫כיה‬
‫נלילותיה היתה מגפה שלש שנים רצופות עד‬
‫שחשבו כ* האלהות כעסו עליהם על מה שלא עבדו‬
‫אותם‪ .‬וכמעמאני אומרכי לא המלצת על היהודים‬
‫מתחלה אלאכדילהמיל סם מותזה באחרונה‪ .‬ונשוב‬

‫י‬

‫‪TuJlius.‬‬

‫‪8‬‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫‪,268‬‬
‫!ינ‬
‫‪%‬דני‪,‬‬
‫נ‪,,‬אכ‪1‬‬
‫תע‪,‬נש‬
‫‪,‬ב‬
‫ןיתשובה איך נפלו היהודים‬
‫מ‪%‬א‬
‫ין‬
‫אלעה‬
‫יז‬
‫י‪8‬ע‬

‫בסבה מבעית‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫א‬
‫ל‬
‫‪:‬‬
‫ה ש ב ה ו מ א ש אומר‬
‫כי‬
‫גדולתם ונשיאותם היא היתה סיבת נפילתם‪ .‬משל‬
‫לאילןכי כאשר גבה קומתו היאוחיבת נפילתולפי‬
‫שהרוח שולט בו יותר ובןהיהודים עברעליהם רוח‬
‫גאוה ושונא הגאות השפילם‪ .‬ועליהם אמר הנביא‬
‫השליך משמים ארץ תפארת ישראל לאינה א‪ ,‬ב)‪,‬‬
‫וכיון למה שאמרנו כי עלייתם עד לשמים היתה‬
‫סיבת נפילתם לארץ‪ ,‬כי נתגאו אלו על אלו עד‬
‫שנפרדו הלבבות מאר‪ .‬וידוע שכל הדבר~ם שבעולם‬
‫יש להם חבר חוץ מן הגאוה שאין לה חבר‪ .‬ומז‬
‫הגאוה נמשכת השנאה ביניהם ומן השנאה הפירוד‪,‬‬
‫כי כל אוקד מהם היה אומר לו יאתה השררה‬
‫והמלכות‪ .‬וכדי להשתרר אלו על אלו שכרו מושלים‬
‫נברים להושיעם ולעזרם נגד אחיהם‪ .‬וכאשר ראו‬
‫הנכרים ממתריהם ופירוד לבבם הוסר מהם אימתם‬
‫ולא חשבום לעם חזק ובאו עליהם והצילום‪ .‬וקודם‬
‫לזה נאמר עליהם לא האמינו מלכי ארץכי יבא צר‬
‫ואויבבשערי ירושלם לאיכה דןיב)‪ ,‬ולאיבלו לעמוד‬

‫י‬

‫כנגד אויביהםכי הרבוי עם הכירוד נחשב למיעום‬
‫ונך אחד היה פונה לדרכו כדי להכעיס את חברו‪,‬‬
‫ובזה הדרף נחלש כחם‪ .‬והיה רבוים כרבוי היתושים‬
‫לא לעזר ולא להועיל‪ .‬ועליהם אמר הנביא בלנו‬
‫כצאןתעינו איש לדרכופנינולישעיה ננ‪,‬ו)‪ .‬ואמרו‬
‫המבעיים כי אין במיז החי יותר מכל ממיז הצאז‪,‬‬
‫וזהו כצאן תעינו‪ .‬וגם לא היה להם טיב הצאן‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫‪212,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,22,‬צנ‪,‬צ‪,,282,8,25‬‬

‫ש"ז אוהבות הקבוץ‪ ,‬אלא להיפך שכל אחד פנה‬
‫לדרכו‪ ,‬ולכן אמר איש לדרכו פנינו‪ .‬ונמשכו‬
‫המחלוקות בין היהודים כפי רוע מזגם‪ .‬ומה יפה‬
‫פירוש ניקולי די לירא על הפסוק לא תבערו אש‬
‫בכל מושבותיכםביום השבת (שמות לה‪ ,‬ה‪,‬בי לא‬
‫אש ממש ‪.‬נאמר‪ ,‬שצורו כבר נודע סטה שנאמר‬
‫(שם כ‪,‬י)ויוםהשביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה‬
‫כל מלאכה‪ ,‬אלא אמר על המחלוקת שלא יבערו אש‬
‫המחלוקת בשבתות כמנהג היהודים כשיושבים‬
‫בטלים ממלאנה‪ .‬וניקולאי יודעענינם‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ף‪ :‬יפהפירש והוא (המומר)‬
‫כמו הגנב אשר הוא מבניהבית‪ .‬אמנם בענין השבת‬
‫ישלי תרעומת על ישו למה לא צונו השבת‪ ,‬והיא‬
‫אשית אשר אנו מסכימים באותה‬
‫הוראה למעשה בר‬
‫תאמר‪.‬‬
‫אמונה‪ .‬ואם‬
‫שיום‪.‬ראשון נכנס במקומו‪ ,‬זהו‬
‫אם הנוצרים היו שומרים אותו בבמול המלאכות‪,‬‬
‫אבל אין שמירתם אלם באכילה ומיול‪ ,‬ואילו‬
‫היהודים שומרים אותו בבמול מלאנה והקריאה בדת‬
‫האלהים‪.‬וכן הישמעאליםביום הששיקורין אלקוראן‬
‫שלהם‪,‬ובזהישיחרוז להםעלינו‪.‬‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬איזהנוצריםחייבים‬
‫בבמול מלאכה‪ .‬לפי ששמירת השבת יש בו שתי‬
‫כוונות‪ ,‬אחת זכר ההידוש ושנית זנר שהיו עבדים‬
‫במצרים‪ ,‬כמו שנאמר (דברים ה‪ ,‬סו) וזכרתכי עבד‬
‫הייתונוי וזה העיקה והנוצרים שלא באו למצרים‬
‫לא יצאו משם ואיו להם זכר בבמול המלאכה‪.‬‬
‫א מ ר ה ט ל ד‪ :‬כיון שנמשכו הדברים‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫"מ~ם‪,2?,15,‬מ‪81‬ששנ‪~8,,‬פהב‪,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,‬י‪2~0,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,‬‬

‫אשאלך מדוע בחר משה ביום‪ .‬השבת ונביא‬
‫ם הששי וישו ביום הראשון?‬
‫הישמעאליםביי‬
‫ה שי ב ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬משה אמר שראוי‬
‫לתת כבוד ליום המנוהה שבו שבת האל ושלימות‬
‫"יום יראה במנוחתו‪ .‬ונביא הישמעאלים אמרכי‬
‫האדם ישמח ביום גמר מלאכת בראשית לכן צוה‬
‫לנוח בו‪ .‬וישו בחר ביום הראשון כי ראוי לתת‬
‫כבוד לתחלתימי המעשה ובזה יביך שהבורא היה‬
‫ראשון למעשה בראשית‪.‬ואפייםכי הסיבה הטבעית‬
‫לנפילת היהודים היאבי הביאו עליהם הרעה בידם‬
‫בכמה זמנים‪ :‬הראשונה בזמן ירבעםבז נבם כאשר‬

‫באו לבקש מרחבעם בן שלמה שיקל עולם‪ ,‬והוא‬
‫השיב שיכביד עולם סמה שהיה‪ ,‬וכן ‪,‬לא היה ראוי‬
‫להשיבם כי ראוי למשוח מלך לתת לעמו ועבדיו‬
‫הן וכבודבי לא ידעו מה יולד יום והמלך בעצם‬
‫הוא העם והוא מלך בשם‪ .‬והם נ"ב‪-‬ברוע מזגם‬
‫באשר'‬
‫ופחזותם מאסו מיד במלבות בית דוד בי‬
‫בחרו אלהים חדשים כן בחרו מלכים חדשים‪ ,‬והיו‬
‫להם לשית עצות ולהמתין עד יתרצה לשאלתם‪,‬‬
‫ונמשכו מלחמות חזקות והיו מתמעמים והולכים‪,‬‬
‫כי הרע מפסיד את עצמו‪ ,‬ומההיה מועיל כקהותם‬
‫אשר אמר אדוננו‪ ,‬אם בל‪ .‬חכמתם הוא להרע את‬
‫עצמם‪ ,‬אלו לאלו‪ ,‬ולא לחזק מלחמותם נגד האויב‪.‬‬
‫אז הלך בן נבט למצדים והביא את שישק עליהם‬
‫וגלה לו מצפוני היהודים ובאיזה דבר העיר נוחה‬
‫להכבשי והעומדים בתוך העיר מכת בן נבט היו‬
‫שולחים כתבים לשישק איך יעשה‪ .‬וכאשר נודע‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫‪~,‬ספיד‬
‫"‪,1‬צ‪,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,‬זיכית‬
‫י‬
‫ס‬
‫נ‬
‫ו‬
‫פ‬
‫י‬
‫א‬
‫י‬
‫י‬
‫מ‬
‫ה‬
‫לכת בן שלמה ערכו מלחמה בתוך העיר והרגו אלו‬

‫לאלו באופן שהם עשו מה שהאויב לאיבול לעשות‪.‬‬
‫והנה אביך המרומם פעם אחת כעם ע‪ 5‬היהודים‬
‫ורצה לאבדם‪ ,‬אמר לו יועל אחד‪ ,‬הזהר אדוננו כי‬
‫לא קם מלך במחשבה זו שלא נפל‪ .‬ואם תרצה‬
‫להנקם מהם צוה שיכנסו כלם בעיר אחת ואין זר‬
‫בתוכה‪ ,‬וישימו ראשים עליהם‪ ,‬ותראה כי לעולם‬
‫לא יסנימו בהסכמה אחת‪ ,‬ועל זה יהרגו אלו את‬
‫אלו וידך לא תהיה בהם‪ .‬הנפילה השניה בזמן המלץ‬
‫הנקרא אביה‪ ,‬הוא דבר אליהם מובות והשיבו לו‬
‫בי אין להם חלק בבית דוד ונמשכו מלחמות ונפלו‬
‫חמש מאות אלףלעייז דהי"בינ‪,‬יז) נבורים תפארת‬
‫ישראל‪.‬השלישיתבזמן מלך ממלכייהודה אשר שלה‬
‫למלך מצרים תשורה כל כל‪3‬בית האלמים שיעזרהו‪.‬‬
‫וגם זו סיבה לנפילתם‪,‬כיהיו מחללים כלי המקדש‬
‫ונתנו אותם בידי זרים‪ ,‬ובא‪ .‬מלך מצרים עליהם‬
‫י הגיע יום לקחת‬
‫והנה בהם מכה רבה ואמר כ‬
‫נקמה סמה שהיו עושיםהיהודים לאבותינו עלהים‪.‬‬
‫הרביעית בזמן מלהמות שני המלכים אחר מיהודה‬
‫ואחד מישראל והעליל מלך ישראלכי יד הכהנים‬
‫במעל‪ ,‬והרגו ביום אהד עשרים אלף כהנים‪.‬‬
‫החמישית בזמז מלע אחד נקרא מנחם אשר השחית‬
‫בישראל השהתה גדולה‪ ,‬וכי שמע פזל מלך אשור‬
‫פירוד לבבם בא עליהם בחיל עצום ונתן לו מנחם‬
‫אלף ככר כסף שיחזיק המלוכה בידוויחי לו לעבד‪.‬‬
‫ומנחם לא רצה לתת הכסף מאוצרותיו וימילו על‬
‫העם והוצרכו למכור את בניהם להביא הסך ההוא‬

‫יל'קוט ויכוחים‬
‫מספיד‬
‫~‬
‫‪.(,‬ממ"מבחהסמוי‪,‬ל‪,‬אייטפ‬
‫י הששית בזמן שעקה‬
‫ננ‬
‫ו)‬
‫כ‬‫‪,‬‬

‫‪272‬‬

‫נבוזראדן‬
‫עליהם‪ ,‬וכתבו התלמודיים שנהרגו באותן מלחמות‬
‫כפליםכיוצאי מצרים‪,‬ואז נשרף המקום הקדוש ומתו‬
‫ברעבשתי מאות אלף‪ .‬כן כתוב בדברי הימיםהישן‪.‬‬

‫השביעית נפילתם באלכסנדריא‪ ,‬כי במלחמות על‬
‫ירושלם הלכו שם יהודים רבים כחול על שפת הים‬

‫ושם הצליחו מאר ועשו להם מקדש‪ ,‬והתחילו‬
‫להשתרר אלו ע‪ 5‬אלו‪ ,‬ובת אתת שלתה למוריינום‬
‫קיסר שיבא עליהם‪ ,‬ובא טוריינום והיתה המלחמה‬
‫מבפנים ומבחוץ ועברו ע‪ 5‬ידי חרב חמש מאות‬
‫אלף‪ .‬השמינית היתה ביד שני האחים נקראו‬

‫הורקנוס ואריסטובלום‪ ,‬בי לא רצה הקטו להודות‬
‫‪:4‬‬
‫המלוכה לנדול ושלח אריממובלום דורון לפונפיאו‬
‫שררומי בדי שיעזרהו‪ ,‬והדורון היה גפן זהב משקלה‬
‫חמש מאות כנר זהב עם אבנים מובות ומרגליות‪.‬‬
‫יאז בא פונפיאו בחיל גדול ונלחמו האחים מבפנים‬
‫יפונפיאו מבחוץ‪ ,‬ונפלו איש בחרב אחיו עם רב‪,‬‬
‫ונשארה המלכות להורקנומי ואריממובלום הובא‬
‫בזיקים לרומא‪ .‬התשיעית בזמן מלחמת הורדוס ונם‬
‫היא מפירוד לבבם‪ .‬העשירית חורבן הבית השני‬
‫‪,‬ע"י מיטוס מסבת הרעב שהיה בירושלם (ולולא‬
‫זאת לאהיו נופלים כמו שהעידיוסיפון בן גוריון)‪,‬‬
‫ומ) הרעב מתו ארבע מאות אלף‪ .‬ומסופר מעזותם‬
‫דוהיה סימום שואל מהם רק שישימו דגל הרומיים‬
‫בשער ירושלם שלש פעמים בשנה להראות שיש‬
‫לרומיים איזה ממשלה עליהם ולא רצו‪ .‬ואם היה‬

‫‪",J'ompei~us.‬‬

‫ילקים ויכוחים‬
‫מספרד‬
‫ויכוחהסלד‬
‫"‪20‬‬
‫לפכי‬
‫ים זרים‪.‬‬
‫נסע‬
‫ן‬
‫להם ההפצר והעזות עם אחיהם בל~ש‬

‫י איש יהודי לכהן) היה נקרא שמו‬
‫ואמפר לאדוניכ‬
‫אונשה ‪ 151‬אשה מואבית ננד הסכמת עזרא שגזר‬
‫לגרש כל הנשים המואביות כפי הדת שלהם‪ ,‬ומנשה‬
‫לא רצה‪ ,‬ונאספו כל הכהנים וינרשוהו ‪-‬מעבודה‬
‫המקדש‪ .‬אז קם מנשה בעזר חתנו סנבלמ ויקבץ כל‬
‫האשי הכהנים ויאמר להם שאם ירשוהו לעבודה הרי‬
‫שוב‪ ,‬ואם לאו יעשה דבר שבלם יתחרטו ולא יוכלו‬
‫לתקן עד עולם‪ .‬והכהנים לעגו מדבריו‪ .‬אז הלך וקבץ‬
‫אליו רבים עלידי מתנות רבותכי עשיר גדול הי‪-‬ה‪,‬‬
‫יבקש לבנות מקרש בהר גריזים‪ ,‬והלף הוא וסנבלט‬
‫המלך לאלכסנדרום המלך בעושר גרול לשחדו כדי‬
‫נטיתן ‪5‬הם רשות‪ ,‬ונתן לו רשות ובנה המקדש‪ .‬וכל‬
‫העיירות הקרובות שמתו מאד מפני מורה עלייתם‬
‫לירושלם וגם מפני ההנאה מן 'העולים שםיחונ‪,‬‬

‫בי מנשה הערים ושלת ברוז לכל הסביבות שכלמי‬
‫שיבוא אל מקדשו לא יתן תרומות ומעשרות כ"א‬
‫טתנתידוכפי רצונוכיאין חפץ האל בדברים שהם‬
‫על צד ההכרח כ"א בנדבה‪ .‬ובזה משף לב העניים‬

‫אליו וכל הסביבות עזבו המקדש אשר בירושלם‬
‫אשר בחר האל ובאו למקדש החדש‪ .‬ומזה נמשכו‬
‫מלחמותבין היהודים העולים לירושלםוביןהיהירים‬
‫העולים אל המקדש החדש‪ ,‬והיו נופלים משתי‬
‫הכתזת עם רב‪ .‬וכן הכהנים האמתיח היו יוצאים‬
‫נגד הכהנים החדשים שהקים מנשה‪ ,‬ובזמן עליית‬
‫הרגל היו נופלים מהם לאלפים‪ .‬ונמשך המקדש‬
‫ההוא קרוב למא‪.‬תים שנה‪ ,‬עד שקם מלך אחד נקרא‬

‫"מפ‪,5‬המיד‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫מספרד‬

‫ייד היה ואוהב הדת‪ ,‬ויצא ונתץ‬
‫סס‬
‫פינה‬
‫לר‬
‫אל‬
‫הורקנוס ומ‬
‫המקדש ההוא והחריבו ועשה הרג רב ושפמיםגדולים‬
‫בדורשים המקדש החדש ושבו היהודים לירושלם‪.‬‬
‫אבל נפלו במלחמות ההן משני הצדדים השליש מן‬
‫היהודים‪ – .‬עור אודיע לאדוננו מעזותם של אלו‪,‬‬
‫כי נמצאו בהם שני אחים כהנים בני צדוק והגדול‬
‫לא היה יודע בעבודת המקדש כמו הקטן‪ ,‬וצוה‬
‫אביהם שיתמנה הקמן לכהן גדול לעבוד עבודה‬
‫במקדש‪ ,‬והקמו לא רצה ואמר שיהא אחיו הגדול‬
‫כהן גדול‪ ,‬וכן היה‪ .‬לימים נתחרט הקטן ובקש‬
‫תחבולה להכשיל לגדול ולהוציאו מכהונתו הגדולה‪,‬‬
‫ואמר לו בא ואלמדך מדר עבודה‪ ,‬והלבישו בגד‬
‫שאין הכהנים רגילים בו וחגר אותו המיין (אזור)‬
‫שאינו לבוש עבודה והוא צורת בגדוהמיין שלובשות‬
‫הנשים‪ ,‬והגישו אל המזבח‪ ,‬וירד הקטז אל הכהנים‬
‫שבמקדש ואמר להם‪ ,‬ראו כי אחי יש לו השוקה‬
‫שהוא מזנה עמה וזה ההמיין היא שלה‪ ,‬כי נשבע‬
‫לה שביום שיתמנה כהן גדול שילבש בגדה לסימן‬
‫אהבתה‪ .‬אז קמו הכהנים להרגו‪ ,‬והוא בקש מהם‬
‫כהמים שישמעו דבריו ראשונה‪ ,‬ו‪ 750‬להם תחבולוה‬
‫אחיו‪ ,‬ונמצאו רבריו אמת‪ ,‬ורצו הכהנים אחרי אחיו‬
‫להרגו ונמלט בבית המלף‪ ,‬ומשם בקשוהו והלך‬
‫לאלכסנדריא של מצרים ובנה מקדש שם ונתמנה‬
‫לכהן גדול באותו מקדש ועמד הבית קרוב למאתים‬
‫שנה(עיין מנחות קט‪.):‬‬
‫‪:‬‬
‫ך‬
‫ף‬
‫י‬
‫א‬
‫א מ ר ה מל‬
‫נפלאתי‬
‫כל פרטי‬
‫היחורים נמצאים בזכרונך‪.‬‬
‫‪274‬‬

‫ילקוט ויכוחים‬

‫איפונסו מספרד‬

‫המיי‬

‫"‪,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,30‬גילח‬

‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬שמא גם מזה יאמר‬
‫אדוננו שאני מהם? והעניו הוא שאני דורש לנוצרים‬
‫רברי מוכהות ומביא ראיה מרעות היהודים וסבת‬
‫נפילתם‪ – .‬עוד אודיע לאדוננו שתי סבות אחרות‪:‬‬
‫א) כי היהודים בתחלה כאשר נשאו חן בעיני האל‬
‫היה לוחם מלחמותיהם כמו שמפורסם בכל ספר‬
‫הבריבייא‪ ,‬ולכן לא למדו תחבולות המלחמהכי לא‬
‫הוצרכו ‪5‬הן‪ ,‬וכז נאמר עליהם מגן אם יראה ורומח‬
‫וגו' (שופטים ה‪ ,‬ח)‪ .‬וכאשר חמאו הסתיר האל‬
‫פניו מהם ונשארו קרחים מכאן ומכאן‪ ,‬כלי המלחמה‬
‫והמצאתה ‪5‬א היו יודעים‪ ,‬ורצון האל לא היה עמם‬
‫ונשארו מופשטים מכל תכונה והיו איברים כצאן‬
‫בלי רועה‪ .‬ב) כי לא היו להם המוללות להפיל‬
‫ורחומות אשר המציאו הרומיים והיונים‪ ,‬ובן אילי‬
‫הברזל הנוראים והפילים עם מגדלים עליהם אשר‬
‫לא נסו היהודים בהם ולא ראום מעולם ולא ידעו‬
‫להשמר מנזקם‪ ,‬והיו אומרים אלו לאלו ראו היות‬
‫נוראות אשר לא ראינו ולא שמענו מהם‪,‬כי חשבו‬
‫שהם חיות השדה‪.‬‬
‫ה שי ב ה מל ף ואמר‪ :‬ידוע הוא שהדבר‬
‫שאדם לא ראהו מעולם לאיוכללצייר אמתת צורתו‪.‬‬
‫ומצינו בימים קדמונים שהיו יורדים מן הר אהד‬
‫אל הבקעה אנשים רוכבים על המומים וחוטפים‬
‫ונוסים מאנשי הבמעה‪ ,‬והם אשר לא ראו מעולם‬
‫איים רוכב על סוס‪ ,‬נדמה להם שהוא צורת חיה‬
‫אש‪ .,‬מהציה ולמעלה צורת אדם‪,‬וכי האדם והבהמה‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫ויכדחהמלראלפונסו מספרד‬

‫‪276‬‬

‫‪3‬ץץי"'גאד‪:‬יי"ץהתשישץף‪']4‬ייישוית"‪"6‬ייש;'‪4‬שגדיש‪.‬צן‪'-‬ןר‪51‬ה‬

‫קשת) ער שעבר‪.‬הרף שם הירקוליש ‪ 16‬הגבור וראה‬
‫הסייטאריש ושהק ע‪ 5‬אנשי הבקעה ורדף אחריהם‬
‫והשיגם והראה להם שהם רוכבים ‪-‬על מומים‪.‬‬
‫ובמלחמה אחת היה לנו ענקה עם סוללה גדולה‪,‬‬
‫ושמנו אותה נגד פתח העיר ורצנו עמה‪ ,‬וחשבו‬
‫העניים שבעיר שהיא חיה וברחו ונכנסנו א‪ 5‬העיר‬
‫וכבשנו אותה‪ .‬אבל מה שאמרת שהיהודים לא ידעו‬
‫מה היא הסוללה הוא שקר‪ ,‬שהרי כתב ג'ושיפוש‬
‫(יוסיפום) הגדול שכאשר צוה פיטום שיקרבו א‪5‬‬
‫החומהכלי הברזל יצא בחור אחד וחפר תחת אופני‬
‫העגלות וישם שם גפרית וזפת והדליק אש ונשרפו‬
‫אילי הברזל וכל האנשים השומרים‪ .‬אחר זה הקריבו‬
‫אל החומה שלשה אילי ברזל שנשארו ואמר טיטום‬
‫כי יצאו ארבעה בחורים מירושלם ונקראו מפמיום‬
‫הגלילי ומננוח החברוני ויורמינום השמרוני וארים‬
‫הירושלמי ויצאו ויהרנו כל השומרים והבו בממנה‬
‫הרומיים מכה עצומה‪ ,‬והיו באים אליהם כאדם‬
‫בא א‪ 5‬שפחתו‪ ,‬עד שנתרחקו ההיל ואז הציתו אש‬
‫באילים‪ .‬ואיף תאמר שלא היו יודעים מה היא‬
‫ושנדמה להם כחיה? ובמלחמת אנטיוכום יצא נער‬
‫אהד ותקע הרב בבטן הפיל הגדול לפי שאמר שאם‬
‫יהרוג הפיל מתחתיו יפול המגדל שעליו עם הגבורים‬
‫שבתוכו וחרף את נפשו שימות עמהם‪ .‬הרי שידעו‬
‫כי מנדל היה‪ .‬אבל הטענה הקודמת לזו לדעת למה‬
‫גרשם האל מביתו? היא טענה שאין עליה תשובה‪.‬‬
‫"‪ Saetera‬ח‬
‫‪8.‬טוטמץ‪8‬א"‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫‪,,7~85%‬‬

‫הטעםפינס‬
‫‪,,‬גןש‪,‬פ‪11‬נ‪15,‬‬
‫‪,,,,,,,,‬‬
‫"‪,,,,,,30‬‬
‫היוא שהם‬
‫ב‪,,,,,,‬ת‪,,,,1,,,‬מ‪,,,,‬א‪,,,,,‬ש‪:,,,‬‬
‫ה‪,,,,‬ש‬
‫י‬
‫הביאו אל נכר בבית אלהים‪ ,‬לכז היה ענשם באותה‬
‫מדה שילכו לאומת נכר ויעבדוהו שם‪ .‬וזה מדברי‬
‫ירמיהו (טן‪ ,‬יג) נדע‪ .‬וכן אמרה התורה ועבדהם‬
‫שם אלהים אחרים (דברים כח‪,‬יד)‪ .‬ואז הלכו לבבל‬
‫וישבו שם שבעים שנה‪ .‬וחשבתי בזה מחשבה דקה‪,‬‬
‫לסו;היו שבעים שנה? ולרעתי סך זה הוא השפעת‬
‫המזלות ואח"כ חוזרים חלילה‪ :‬שנות שבתאי י"א‬
‫שנים‪ ,‬שנות צדק י"ב‪ ,‬שנות מאדים ז'‪ ,‬שנות חמה‬
‫י'‪ ,‬שנות נוגה ט'‪ ,‬שנות כוכב יב‪ ,‬שנות הלבנה מ'‪,‬‬
‫סר הכל שבעים‪ ,‬ולכז ישבו בגולה שנות כל אחד‬
‫מהם העולים שבעים‪ ,‬לפי שהיו עובדים לכולם‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ף‪ :‬ועתה שאין להם עבודה‬
‫זרה למה נענשו כל כד זמן ארוך?‬
‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש ‪ :‬יודע לאדוננו כי‬
‫העברות שבין אדם להברו הם יותר חמורות ממה‬
‫שביז אדם למקום‪ ,‬לפי שהם תיקון המדינות ושלום‬
‫העולם‪ .‬והנה הנוצרי נזהר מאד מגזל ואונאה ורבית‬
‫וכיוצא‪ .‬ובמה שבינם למקום לא נזהרו‪ ,‬ויש גוי‬
‫שאינו מתפלל אלא פעם אחת בשנה‪ .‬ויהודי הוא‬
‫להפך‪,‬כימי מן היהודים יאבד תפלה אחת? ואילו‬
‫בגנבה ואונאה וגזל אינם נזהרים‪ .‬ולכן הענישם האל‬
‫שונא גזל ונתארך קיצם ואין להם משיח‪ ,‬והבוערים‬

‫קוראים איתו בכל מוצאי שבת לאליהו התשבי)‪.‬‬
‫א מ ר ל ‪ 1‬ה םל ך‪ :‬ולמהקורין אותו על‬
‫הייו להבדלה)?‬
‫א מ ר ת ‪ 1‬מ א ש‪ :‬איולי בזה מעם אלא‬

‫ילקוט ויכוחים‬
‫‪278‬‬
‫מספרד‬
‫‪,‬פן‪.‬ממיחתהפמתלהראמייפייננםס‬
‫יוטעם למה נחרב המקדש? אומר‬
‫‪.‬‬
‫לאדוני כי קרה לו מה שקרה למושיענו‪ .‬כי ישו בא‬
‫לכפרעוז ארם הראשון וקבלעליו הנזות‪,‬וכן הכנקרש‬
‫בא לכפר על עוז ישראל 'ונשרף עליהם‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ך‪ :‬באת להשיב דבר זר עם‬
‫י מי ראה המלך שחטאו ‪15‬‬
‫דבר זר אחר כמוהו‪ ,‬כ‬
‫עבדיו והרג את בנו כדי לכפר חטאתם אובי ישרוף‬
‫את ביתו?‬
‫ה שי ב תומ א ש‪ :‬איןעניז המשיח דומה‬
‫לזה‪ .‬שאם קבל המות לא קבלה אלא בבשר‪ ,‬והוא‬
‫הלך מיד אל אביו שבשמים ונשאר חי וקיים לפניו‬
‫לעולם‪ ,‬וכאשר מת לא מת ולא נהרג אלא לפי ראות‬

‫האנשים‪.‬‬

‫א מ ד ה מ ל ף ‪ :‬די בזה מה שאמרנו‬
‫בעניני היהודים‪ .‬ומה שאמרת הוא דבר נכון גם‬
‫בענין המקדש‪ .‬ואני חושב עור דבר אחר‪. ,‬שאפילו‬
‫ביום זעם ותוכחה זכר אהבתם‪ ,‬וכיון שכוונתו היתה‬
‫לגרשם כפי שמחייב טבע עונם‪ ,‬כמו שאמרת‪ ,‬לא‬
‫רצה שישאר המקדש בידי נכרים כ"ש אם אותם‬
‫עבודות לאהיונכונות אלא להעם אשריצא ממצרים‪.‬‬
‫וישתבח אל אמת היודע כל האמת‪ ,‬ואנחנו מדברים‬
‫בענינים אלה על דרך ההשכלה לא על דרך אמתת‬
‫העצם‪ .‬ומכל מקום שמח אני בהנלות שאין ליהודים‬
‫מה שמעלילים עליהם‪ ,‬והמבקש הרעה למי שאין לו‬
‫חטא רעה תבואעליו נאם האללעייןירמיה ב‪,‬ג)‪.‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)