הרשע הנומש תליפת לע

רנילא רזעילא

מעינות ח', בהוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה תשכ"ח:ךותמ

ונבישה (א)

(א) השיבנו (ב) אבינו (ג) לתורתך (א) וקרבנו (ב) מלכנו (ג) לעבודתך (א) והחזירנו (ג) בתשובה שלמה (ב) לפניך

שלושת המשפטים שבברכה יש להם מבנה דומה בכל, חוץ מן השורה השלישית, שבה אין מלת פניה (כמו "אבינו" "מלכנו") וכנראה המלה "לפניך" שבסוף השורה באה במקומה. לעומת זה "בתשובה שלמה" נראה כמקביל למלות ההשלמה ("לתורתך", "לעבודתך") שבשתי השורות הראשונות. דרך זאת של הפיכת הסדר בשורה אחרונה היא רגילה בשורות מקבילות כגון (באבות העפות ."הקיתש המכחל גייס …רשועל גייס תורשעמ ,הרותל גייס תרוסמ" :(גי ,ג ."סומסאיח" תיזעולב תארקנ תאז תינוגסס סדרן של שלוש השורות שבברכה, שכל אחת מתחילה בציווי, אינו מקרי אלא מכוון. "השב", "קרב", "החזר" – יש להם הוראות שונות, המחייבות את הסדר הזה דווקא: אדם שב מדרכו כאשר הוא הופך פניו מן הכיוון שהוא הולך בו ופונה לכיוון אחר. זה הוא הצעד הראשון שבתשובה, ההחלטה לעזוב את ההרגל של הדרך הרעה ולפנות אל הדרך הטובה. לצעד זה נגיע אם נעורר געגועים בלבנו אל הקב"ה שהוא "אבינו" וההכשרה לצעד זה היא בלימוד ובעיון ("לתורתך") שיבררו לנו מה חובתנו ואיך אנחנו צריכים לנהוג. החלטה זאת צריכה להביא למאמץ להתקרב אל הקב"ה ("וקרבנו") מתוך יראת הרוממות ("מלכנו"). בעל תשובה, המכבד את החלטתו לשוב, צריך לעמול הרבה בתיקון מידותיו ומעשיו ("לעבודתך") ולהתגבר על ההרגל והשגרה המחזירים אותו תמיד אל הדרך הקודמת. ואז יגיע באמת אל המצב שבו הוא צריך להיות ("והחזירנו"), כאשר תשובתו תצא מן הכוח אל הפועל ותהיה שלמה ובת קיימא. הוא יתקרב אל הקב"ה עד שיעמוד ממש לפניו, כי "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" :(ב ,די עשוה) רמאנש ,דובכה אסיכ דע תעגמש הבושת הלודג"ו ,(ב"ע ,דל תוכרב) 'שובה ישראל עד ה' אלקיך' " (יומא פו, ע"א).

(ב) ולירושלים עירך

כאשר מתפללים על שיבת השכינה לירושלים, כוונתנו היא בעיקר לעיר העתיקה, זו המוקפת חומה משנים קדמוניות (בה נמצאים הר הבית, הכותל המערבי, בתי הכנסת העתיקים) והייתה כבושה על ידי הערבים עד כ"ח באייר תשכ"ז. העיר העתיקה היא מקודשת יותר מכל ארץ ישראל ועריה, וקדושתה קרובה לארשי הנחמ תשודקכ איה הקיתעה ריעה לש השודקה תגרד .תיבה רה תשודקל במדבר, שעליו נאמר (במדבר ה, ב): "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכו'".

משנה כלים א, ח:

לפנים מן החומה מקודש מהם (משאר ערי ארץ ישראל) שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני; הר הבית מקודש ממנו…

בקשותינו הן אפוא ארבע: (א) "ולירושלים עירך ברחמים תשוב" – שישוב הקב"ה לתוך שטח העיר המקודש; (ב) "ותשכון בתוכה כאשר דברת" – שתשרה השכינה בהר הבית ומסביב לו, כאשר נאמר פעמים רבות בפי הנביאים (למשל בזכריה ח, ג: "שבתי אל ציון ושכנתי __ בתוך ירושלם, ונקראה ירושלם עיר האמת והר ה' צבאות הר הקדש"). __ (ג) "ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם" – בניינה העתיד של ירושלים על ידי הקב"ה גם הוא הובטח פעמים רבות על ידי הנביאים (כגון זכריה ב, ט: "ואני אהיה לה __ נאום ה' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה; ועתידה ירושלים המקודשת __ להתפשט הרבה על כל סביבותיה ולכלול גם את העיר החדשה של עכשיו – עי' __ לדוגמה ירמיה לא, לח-מ; זכריה ב, ח; יד, י; פסחים נ, ע"א; בבא בתרא עה, ע"ב; __ ובשיר השירים רבה, פרשה ב: "עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד __ ;("דובכה אסכ __ (ד) "וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין" – החזרת מלכות בית דוד לתוך העיר שתהיה בירתה. את המלים "לתוכה (לא בתוכה!) תכין" נפרש לפי המצב של __ היום כך: אנחנו בונים את כיסא דוד, מכינים את הבסיס למלכותו מחוץ __ לחומות ירושלים. יעזרנו הקב"ה להכניס את כיסא דוד המוכן פנימה… __

דוד חמצ תא (ג)

אחר הבקשה על בניין ירושלים באה הבקשה על מלכות בית דוד. הגמרא (מגילה יח, ע"א) הביאה סמך לזה מן הפסוק בהושע (ג, ה): "אחר ישובו בני ישראל (לבית המקדש) ובקשו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם". לע (די-י ,גל) אבנמה הימרי ירבד לע ססובמ "חימצת הרהמ דוד חמצ תא" יוטיבה החזרת השמחה והששון לערי יהודה וחוצות ירושלים ומבטיח אחרי כן (פס' טו-טז): "בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה… בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח" (עניין המלכות מודגש ביותר בדבריו הדומים של ירמיהו בפרק כג, ה-ו: "והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל… בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח"). התמונה של צמיחת צמח מזכירה גם את דברי ישעיהו (יא, ."הרפי וישרושמ רצנו ישי עזגמ רטוח אציו" :(א כל המליצות האלה מושפעות משיר המעלות שבתהילים קל"ב המדבר על בחירת ירושלים למנוחת ה' ולמושבו עדי עד, ובפסוק יז הוא אומר: "שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי". (זכור שבתפילת ימים נוראים אנחנו מבקשים: "ובכן תן כבוד ה' לעמך… וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו" ). "וקרנו תרום בישועתך" – בישועה שתבוא ממך (מהקב"ה), שאתה תשלח לו, כמו (תהילים כא, ב): "ה' בעזך ישמח מלך, ובישועתך מה יגל מאד" וכמו (ישעיה יב, ב): ."דחפא אלו חטבא ,יתעושי 'ה הנה" "כי לישועתך קווינו כל היום" – לישועה שאתה תושיע אותנו כמו במשפט הקודם. אך אפשר גם לפרש "בישועתך" – בישועה שאתה תקבל, כמו שאומרים אל הנתון בצרה בתהילים כ ("יענך ה' ביום צרה"): "נרננה בישועתך (שאתה מקבל)… ימלא ה' כל משאלותיך (שאתה שואל)", וכמו שאמר ישעיה (סב, א) על ירושלים: "וישועתה כלפיד יבער", הישועה שתקבל ירושלים. אנחנו מקוים כל היום לישועת ה' בשני מובנים: גם שה' יושיע לנו, גם שהוא עצמו כביכול יוושע, כי בהיות ישראל בגלות גם הוא "עמו אנכי בצרה" (תהילים צא, טו), ובמקומות רבים תיארו הנביאים את הקב"ה נתון בצרה עם ישראל (למשל ישעיה סג, ט: "בכל צרתם לו צר", וראה דברי ר' שמעון בר יוחאי במגילה כט, ע"א וסיפורו .(א"ע ,ג תוכרבב יסוי 'ר לש

תויעצמאה תוכרבה רדס (ד) הרשע הנומש לש

שלוש הברכות הראשונות ("אבות" עד "מגן אברהם"; "גבורות" עד "מחיה המתים"; "קדושת העם" עד "הא-ל הקדוש";) משותפות לשמונה עשרה של חול ולכל תפילות העמידה של שבתות ומועדים. כן גם שלוש הברכות האחרונות ("עבודה" מן "רצה" עד "המחזיר שכינתו לציון"; "הודאה" מן "מודים" עד "הטוב שמך ולך נאה להודות"; "ברכת כוהנים" או "ברכת שלום" עד "המברך את עמו ישראל בשלום"). מיוחדות לימות החול הן רק הברכות האמצעיות, שכולן בקשות הן ומספרן 13 (כי סך כל הברכות הוא אצלנו – .)19בשבתות ובימים טובים משמיטים את כולן ומתפללים במקומן ברכה אחת מעניין היום. ברכות בקשה אלה מתחלקות קודם כל לשני סוגים: (א) בקשות לצורכי האדם הפרטי (גם הן נאמרות בלשון רבים בשביל כל הפרטים); .המואה יניינעב תושקב (ב) בקשות הצרכים הפרטיים מתחלקות גם הן לשניים: ( )1צרכים פרטיים רוחניים; ( )2צרכים פרטיים גופניים. הבקשות לצרכים פרטיים רוחניים הן ארבע : (את המספרים נתחיל ממס' ,4כי כבר קדמו 3ראשונות)

זה הוא הדבר העיקרי, העושה את האדם לאדם ומבדיל אותו מן הבהמה. .תעד (4) מי שאין בו חס ושלום דעת, פטור מכל המצוות (חרש, שוטה וקטן) כמי שאינו בכלל .םדא מבקשים אנו מהקב"ה: "חננו מאתך חכמה בינה ודעת" (ראה הפסוק האחרון בהושע: "חכם ויבן" …"נבון וידעם") או "דעה, בינה והשכל". הדעת הנכונה תביא את האדם בלי ספק לתיקון מעשיו, לתשובה. לזה .הבושת (5) אנחנו מבקשים את עזרתו של הקב"ה. המתקן מעשיו וחוזר בתשובה שלמה יזכה לסליחה על כל מה שהעווה .החילס (6) .םעפ האדם המגיע למצב זה הוא אדם מאושר, נגאל מכל צרות ומכל נגעי בני .הלואג (7) אדם (השווה תהילים קג, ג-ד: "הסולח לכל עוונכי… הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים"). הגאולה המבוקשת בברכה זאת היא אפוא גאולת האדם הפרטי, .התולגמו היתורצמ תילארשיה המואה תלואג אלו עד כאן ארבע בקשות לצורכי הפרט הרוחניים. עכשיו באות שתי בקשות לצורכי הפרט הגשמיים: .האופר (8) הבקשה לפרנסה מנוסחת בצורה המתאימה למצבו הנורמלי של עם .הסנרפ (9) ישראל, כשבניו יושבים בארץ ומתפרנסים מיבולה. כשהשנה מתברכת (הברכה נקראת גם "ברכת השנים"), כשהגשמים יורדים בעתם בחורף וכל מיני תבואתה מתברכים, מצויה הפרנסה גם לעובדי האדמה, גם לכל בעלי שאר המקצועות, כי גם פרנסתם תלויה סוף סוף בברכת האדמה. מובן הדבר, שהקדמנו את הבקשות על הצרכים הרוחניים לבקשות הגשמיות, אף על פי שאפשר לראות באחרונות תנאי קודם להשגת הראשונות: בלי גוף בריא ולחם לאכול קשה לו לאדם רגיל להשיג הישגים רוחניים. מכאן אנחנו עוברים לשש בקשות על צרכי האומה: עלייתם של היהודים מארבע כנפות הארץ אל ארצם וישיבתם בה ( )10קיבוץ גלויות. – הן התנאי הראשון לפתרון כל בעיותיה של האומה הישראלית. בחסד ה' אנחנו רואים בדורנו את בקשתנו זאת מתמלאת יותר ויותר, ועדיין אנחנו מתפללים להקב"ה שיעזור לנו להשלים את הקיבוץ ("וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ"), אף על פי שהיום תלוי הרבה מאוד בנו וברצוננו. מבקשים אנחנו שישראל המקובצים לארצם יכוננו פה מדינה .טפשמה תבשה (11) המבוססת על הצדק והמשפט של התורה (ראה בישעיה א, כו-כז: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק… ציון במשפט תפדה .("הקדצב היבשו הברכה הזאת, הנקראת גם "ברכת המינים" היא הנוספת לי"ח ( )12עונש לרשעים. הברכות שסודרו כבר מקודם. בדורו של רבן גמליאל דיבנה ראו צורך לכלול בין הבקשות הלאומיות גם בקשה על הכנעת הזדים ושמו אותה אחרי הבקשה להשבת המשפט ולפני "על הצדיקים". הבקשה הזאת יחד עם הקודמת הן תוצאה של הברכה מס' – 11 ( )13גמול לצדיקים. .טפשמה תבשה בברכה הזאת כוללים גם את הזקנים והסופרים וגם את הגרים, ואגב אנחנו מבקשים גם "עלינו" עצמנו, שיהא חלקנו עם הבוטחים בשמו באמת. אחרי הבקשות על הסדר הצודק במדינה אנו עוברים לבקש על ( )14בניין ירושלים. המרכז. העיר ירושלים היא לא רק בירת המדינה, אלא מרכז כל עם ישראל, ועיני כולם נשואות אליה . השלמת בניין ירושלים בהמלכת מלך בתוכה מבית דוד, המלך ( )15משיח בן דוד. המשיח, אשר עליו ניבאו כל הנביאים (קרא לדוגמא בישעיה פרק יא) וימיו הם "ימות המשיח" שבהם יתוקן כל העולם במלכות שדי. :איה לוח לש הרשע הנומשבש השקבה תוכרב תרוש תא תמייסמה הכרבה זאת הבקשה הכוללת, שישמע ה' כל בקשותינו ברחמים וברצון, .הליפתה תלבק (16) ולכן יש מקום לכלול בברכה זו כל מיני בקשות שלא נכללו בברכות הקודמות. ישנם סידורים שבהם נדפסו כאן בקשות פרטיות לסליחה או לפרנסה, שבעצם היה אפשר לשים אותן בברכות המתאימות (מס' 6ומס' .)9על כל פנים אנחנו אומרים בתוך הברכה הזאת תוספת ליום צום, המבקשת מאת הקב"ה לענות לנו ביום התענית הזה. שליח ציבור, כשהוא חוזר על התפילה בקול רם ביום התענית, עושה מן הבקשה הזאת ברכה מיוחדת, שהוא אומר אותה בין "גואל" (מס' )7ל"רופא" (מס' ,)8כלומר בסוף שורת בקשות הצרכים הרוחניים וחותם בה "העונה לעמו ישראל ."הרצ תעב מספר הברכות שמברך שליח ציבור ביום זה הוא אפוא באמת .20

םוכיס

את כל ברכות שמונה עשרה אפשר לסכם כך:

תונושאר שולש (3-1) (אבות, גבורות, קדושת השם)

המואה לע תושקב	טרפה לע תושקב
( )10קיבוץ גלויות טפשמה תבשה (11) ( )12עונש לרשעים ( )13גמול לצדיקים ( )14בנין ירושלים ( )15משיח בן דוד	תעד (4) הבושת (5) החילס (6) הלואג (7) האופר (8) הסנרפ (9)	צרכים רוחניים צרכים גשמיים

הליפתה תלבק (16) ( )17-19שלוש אחרונות (עבודה, הודאה, ברכת כוהנים).

סידרנו את הברכה מס' ( 9פרנסה) כאחרונה בשורת הבקשות על הפרט, אבל יחד עם זה אפשר לראות בה הקדמה ותנאי קודם לשורת הבקשות על האומה: לצורך קיבוץ הגלויות (מס' )10נחוצה ברכת האדמה והצלחת יבולה שתיתן פרנסה למתקבצים לתוכה ומתיישבים בה. הגמרא (במגילה יז, ע"ב) מסמיכה באמת את הסדר הזה על הפסוק ביחזקאל (לו, ח): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא". ועל הפסוק הזה אמר רבי אבא (בסנהדרין צח, ע"א): "אין לך קץ מגולה מזה" – ופירש רש"י שם: "שכתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ" (קץ הימין).

---