(המאבק עם המינים לאור מסכת ברכות)
חיים משה יצחק גבריהו
ט"שת ,ד"מ יניס
(תורעה אלל ספדנ)
(תורעה אלל ספדנ)

|
ברכת המינים, צדוקים, איסיים, מסכת ברכות :חתפמ תולימ המאמר מתאר אמרות ותקנות במסכת ברכות בהם ניתן לראות עקבות מאבקם :ריצקת |


|
במסכת ברכות, הראשונה לתורה שבעל-פה, ניכרים במידה בולטת עקבות המאבק הקשה שהיה לחכמי-ישראל הפרושים, ממשיכי המסורת מדור לדור, עם כתות המינים השונות שקמו בישראל בתקופת הבית השני. היו בין הפרושים לבין המינים הבדלים בולטים בהלכות שבת, חג ומועד, ובמיוחד בתפילות ובברכות הקובעות את המטבע היום-יומי של אורח החיים היהודיים. אמנם רצוי, שהאדם המתפלל אל קונו יחפש לו בעצמו ביטויים לדברי- שיחו עם אלוקיו. אך בגלל |
|
"חכמים עשו סייג לדבריהם… אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית- הכנסת, אם רגיל
לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך. וכל העובר על דברי-חכמים חייב מיתה" (ברכות ד, ב). |
|
החומרא היתירה הפליאה את חכמי הגמרא עצמם, ששאלו: מאי שנא בכל דוכתא ולא קתני חייב מיתה, ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה? ויש על זה שני תירוצים דאחד מהם: לאפוקי ממאן .תושר תיברע תליפת רמאד ברור, שהחומרא היתירה לחייב מיתה את העובר על עצת חכמים פירושו מאבק חריף עם כשהמינים היו מצויים די היה בסימן מבדיל זה של מין, היינו מין אדם השונה ממה שצריך להיות נוסף על הכתות הידועות מן ההיסטוריה – צדוקים, איסיים, נוצרים וגנוסטיקאים, על שלוחותיהם |

|
אמרנו שבמסכת ברכות משוקע חומר רב על דרכי המאבק עם המינים. ננסה עתה לבדוק דוגמאות, אגב נסיון לקבוע אל מי מן הכתות הפורשות מכוונים הדברים. נתחיל בעצם תקנת ברכת המינים ביבנה: |
|
תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להן
רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים. עמד שמואל הקטן ותקנה (כח, ב, ראה גם מגילה יג, ב). |
|
בגלל הצנזורה שונתה הברכה השתים עשרה בתפילת שמונה עשרה והיא מתחילה כיום בנוסחאות אשכנז בלשון "ולמלשינים אל תהי תקוה . . ." אולם לאחר שנמצאו נוסחאות התפילה של ארץ-ישראל מן הגניזה נתברר לפי מחקרו של החוקר החשוב גדליהו אלון ז"ל, שהמטבע של הברכה הקרוב ביותר לזה שנתקן בימי רבן גמליאל היה בזה הלשון: |
|
למשומדים אל תהי תקוה. אם לא ישובו לתורתיך. הנוצרים והמינים כרגע יאבדו ימחו
מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו. |
|
המשומדים הם יהודים שהמירו את דתם ועברו לעבודה זרה. לגביהם מובעת התקוה שעוד ישובו. אולם בהמשך התפילה נאמר במפורש שהנוצרים והמינים, היינו כת הנוצרים שהם עיקר המינים – יאבדו וימחו מספר החיים. תקנה זו הותקנה בדור השני שלאחר החורבן בימי רבן גמליאל דיבנה, שזהו כבר סוף הדור בימי רבן גמליאל דיבנה חלה איפוא התמורה המכריעה בפרשת היחסים שבין היהדות והנצרות. מן הצד השני לא היו עוד המנהיגים הנוצרים הבולטים מצאצאי נכרים וצאן מרעיתם מעונינים הנצרות הקדומה היתה משופעת בכיתות וביניהן אחת שנקראה בשם "אביונים". בני כת זו – לאחר תיאור הרקע ל"ברכת המינים" ותוצאותיה, נעיין במקורותינו במסכת ברכות, המשקפים את |

|
ועתה נפנה אל קבוצות מינים אחרות: כת הצדוקים, כת האיסיים ובמיוחד כת מדבר-יהודה.
הצדוקים כפרו בתחיית והמתים ונגדם תוקנה כנראה התקנה, שיהו אומרים מן העולם ועד העולם |
|
"דרב מתנה ורבי שמואל בר נחמן תרויהון אמרון: בדין שיהיו קורין עשרת הדברות בכל
יום. ומפני מה אין קורין אותן מפני טינת המינים שלא יהיו אומרים אלו לבדם ניתנו לו .(א ,בי ילבב הושה ;ג"ע ; ג ,א קרפ תוכרב ,ימלשורי) "יניסמ השמל |
|
גדליהו אלון פירש שביקשו כמה אמוראים לחדש את המנהג שהיה נהוג במקדש (תמיד ה, א) לקרוא עשרת הדברים ושמע, אלא שחכמים דחום מפני תרעומת המינים. נראה לי שמינים אלה שמדובר עליהם כאן הם צדוקים. האיסיים זו כת מסתורית שמדברים עליה הרבה באחרונה, אך המקורות הברורים עליהם הם |

|
ומן האיסיים נעבור אל אנשי כת מדבר-יהודה, שהיו – כאמור – קרובים אליהם במידת-מה. נראה לי, שקללה שקיללו חכמי ארץ-ישראל הנזכרת במסכת ברכות כט, ב, מכוונת נגד מנהגם של אנשי כת מדבר-יהודה. וזו לשון הגמרא: "לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה". אם מקללים סימן שיש סוטים מדרך הישרה. סוטים אלה הם – כאמור – אנשי כת מדבר-יהודה |
|
ברשית ממשלת אור עם תקופתו,
ובהאספו על מעון חוקו ברשית אשמורי חושך (פרק היחד דף י שורה .)1 |
|
:תוידוהה תליגמב תלפוכמו הריתי השגדהבו |
|
ותפלה להתנפל והתחנן תמיד
מקץ לקץ עם מבוא אור ממ(עונתו) בתקופות יום לתכונו ברע תונפב לודג רואמ תוקוחל ומוצא אור ברשית ממשלת חושך רקוב תונפל ותפוקתב הליל דעומל ובקץ האספו אל מעונתו מפני אור למוצא לילה ומבוא יומם (דף 12שורות –4ד). |
|
יש רמזים במקורותינו, שקיים היה מנהג קדמון להתפלל גם תפילת מנחה קודם ביאת השמש כמעט, היינו סמוך מאד לזמן חילוף המאורות. רבינו חננאל מביא את הירושלמי שר' יוסי היה מצלי עם דמדומי חמה לעת מצויו של יום. הביטוי "לעת מצויו של יום" מתפרש ע"י חלק מן המפרשים כמכוון לתפילת מנחה. סבורני, שבגלל אנו זוכרים גם את ההתרגשות שעוררה השאלה אם תפילת ערבית היא חובה או רשות. זה היה במיוחד מפליאה הזכרת זוג המלים "האומר מודים מודים משתקים אותו" (לג, ב), שמצאנו |
|
אודכה אלי כי הפלתה עם עפר וביצר חמר הגברתה מודה מודה.
(דף ,11שורה .)3 |
|
כוונתם לומר שה' הפליא לעשות עם אדם, שהוא אפר, שנוצר מן החומר ועשה כל מה שנזכר ב"מודה מודה". המלים "מודה מודה" אינן מתקשרות יפה עם המשפט כולו מבחינת התחביר. נראה לי שכאן רמז לתפילה מסויימת המתחילה במלים "מודה מודה" שבה באו לידי ביטוי רעיונות ואמונות של הכת. מסתבר, שגם המשנה שלנו במסכת ברכות רומזת לתפילה, או לפורמולה מסוימת זו. אולם עד כה לא נתגלה הנוסח המלא של "מודה מודה", או "מודים מודים", וכנראה נשתכח במשך הזמן. ולכן התקשו כבר בתקופה קדומה בהבנת הפגם שיש בזוג מלים זה, כי לכאורה אין שום רע בביטוי "'מודים מודים" כשלעצמו. ונאמר על כך :ימלשוריב |
|
לבא .רובצב רמא תאד אדה ,"רקש ירבוד יפ רכסי יכ" קחצי יבר רב לאעמשי יבר רמא
ביחיד תחנונים הם ודכותיה אמן אמן, שמע שמע (ירושלמי ברכות פ"ה, ט; ע"ג). |

|
רמואה :(א ,ה) הליגמ הנשמב דחוימבו תוכרב תכסמב הנשמב תודחא תואחסונ יפל ונאצמ יברכוך טובים הרי זה דרך מינות (לד, א). יתכן שזה מוסב לכת היודעים הגנוסטיקאיים הדואליסטיים, שהאמינו בקיום אלהים טובים ואלהים רעים. אולם, אפשר גם לבארם כמנוגדים לאמונות כת מדבר-יהודה שחילקו את בני-האדם כולם לבחירים (= טובים) ולרשעים בני עוול. מכל מקום נראה ברור, שהוויכוח המפורט המובא בירושלמי ברכות יב, ע"ד – יג, ע"א היה עם הגנוסטיקאים. המינים הללו "שאלו את ר' שמלאי כמה אלוהות בראו את העולם". |

|
ועתה נפנה לאחד המונחים שנזכר בצוואת רבי אליעזר: מנעו בניכם מן ההגיון! (ברכות כח, ב). מסורת היא בידי הראשונים שהכוונה כאן לאופן לימוד מסויים של התנ"ך. רש"י: אל תרגילום במקרא יותר מדי, ור' מנחם המאירי: |
|
"לחנכם מילדותם שלא לפתור פסוק בצורתו בכל דבר שפשוטו מוכיח איזה צד של כפירה".
|
|
יתכן, שהיה זה כינוי לדרך לימוד המקראות לשם הוצאות פשרים לפי טעמם של אנשי כת מדבר יהודה. המונח "הגו" נזכר אצלם, ובכלל מתפארים הם שמורה הצדק שלהם הבין את פשר דברי הנביאים יותר מהנביאים עצמם (פשר חבקוק ז שורות .)9–4הטכניקה של ה"הגיון" עברה כנראה מן הכת אל הנוצרים שמשכו יהודים בוויכוחים ורבי אליעזר הזהיר את תלמידיו שימנעו את בניהם מלהתעסק בהגיון. הבאתי הסבר זה רק כהשערה בלתי מוכחת, דעדיין מאמר קשה זה טעון עיון נוסף. |

|
בסוף דברי אזכיר עוד בקיצור מספר אמירות והלכות במסכת ברכות, שיתכן כי באו בניגוד לאמונות ודעות של כיתות המינים: מנהיגי כת מדבר-יהודה האמינו, שזכו לדרגה מסויימת של נבואה. מהם ירשו אמונה זו הנוצרים במסכת ברכות מסופר שהחכמים ראו לנכון לאור המציאות לבטל את טבילת עזרא (כב, ב). במסכת ברכות נזכרו בפירוט רב הלכות ומנהגים של בית-כסא (כג ועוד). יודעים אנו מתוך התאור ידידי הד"ר יהושע ברנד עומד במפורט על תקנת הזכרת שם שמים שבמשנה האחרונה במסכת יניינעב תוירוקמ לש עפש הפ-לעבש הרותה לש הנושארה תכסמב שיש וז הריקסב אופיא וניאר |

