|
ניגוני התפילות בבית הכנסת על לחניהם ונוסחאותיהם הרבים והשונים, מהווים חזיון מיוחד
במינו, רב פאר והדר במבנהו. לא רק לחלקים שלמים של כל עבודה ועבודה יש נוסחאות
וניגונים משלהם, אלא גם לכמה מן התפילות הבודדות באותם החלקים יש נוסחאות זמרתיות
מיוחדות. כל תפילה ונוסחה שלה, כל פזמון ופזמון ולחן שלו וכל זמר וזמר ולחן שלו.
בייחוד מצטיינים החגים בנעימות תפילותיהם המיוחדות. כל חג ומועד מביא עמו
אטמוספירה מוסיקאלית מיוחדת. ניגוני חג הפסח, בייחוד כמה מניגוני ההגדה, יוצרים אוירה
של חירות וגאון, ומעין רוח אביב הם נושאים בכנפיהם. זאת נוכל לומר גם על שתי הנעימות
של "אקדמות" ו"יציב פתגם", אלו הנעימות הראשיות של חג השבועות.
שלוש נעימות הן בסידור התפילות והפיוטים המרעישות את הנפש והמתסיסות את הרגש:
"כל נדרי", "טל-גשם-נעילה", וזו של "אקדמות" הנחשבת יחד עם הפיוט המילולי ל"שיר
השירים" לשבועות. ולפי מנהג שנתקבל בעם היו קורין "אקדמות" בלחן מתוק המשתפך בכל
האיברים ומשרה חגיגיות גדולה והניגון מרומם את הנשמה ומחייה נפשות.
נעימת "אקדמות" היא אחת ממכלול הניגונים המקובלים והקבועים. בניגוד לנוסח החופשי,
ה"שטייגר" או הסגנון המושר באמירה ניגונית בלא הכנה קודמת. יש ניגונים פחות או יותר
קבועים ומסודרים, שעל פיהם יוצר החזן ומעצב את זמרתו על אותם היסודות הנהוגים
מדורות ראשונים. אלה הם ניגונים או מילודיות מקובלות מקדמונים שנוצרו מעיקרה תוך
כינוס וסיכום התנועות שמאותו הסוג, "מין במינו", לנעימה שלימה וחטיבה אחת. לכאורה
הרי כאן ניגון קצוב, כתוב וחתום במקצב ובמשקל מדויק, כגון הניגונים "שוכני בתי חומר",
ישמיענו" או "יחביאנו" וכיוצא בהם, שחדרו לגטו ועברו לנגינת בית הכנסת. על מוצאם עדיין
לא הגיעו לידי סיכום. למעשה מקום הניחו לחזן להוסיף ולגרוע, להרחיב ולצמצם, לבנות את
יצירות נעימותיו על ידי הבעת רגשותיו על יסוד אותן התנועות האצורות באותו הניגון
המסורתי המקובל, המשמש כעין רקע ומסגרת לרעיונותיו ולתיאורי הדמויות שבכוח דמיונו.
וזהו הפלא שבדבר, שרוב הניגונים מסוג זה מסוגלים לקלוט ולספוג אל תוכם חידושים
ותוספות ואף נעימות חדשות כל כמה שהן בתחום הנוסח והתנועות שבאותו עניין, באופן שהן
מצטרפות ומזדווגות לנוסח ולא נודע שאך מחדש באו.
בעצם מכילה נעימת "אקדמות" שני מוטיבים קצרים בלבד. לכל אחד שני מקצבים. ועל
המוטיבים הללו חוזרים השרים הרבה פעמים בשינוי חרוזי הפזמון לפי סדר א"ב. ובכל פעם
עולה הדביקות, הולכת וגוברת. הנעימה מצטיינת ברכות, עדנה, וגם המנונית גנדרנית. בתנועת
גל היא מתנדנדת ממוטיב למוטיב ודחפתם להמשיך ולחזור בלא סוף.
הכפלת הנעימה פעמים אין מספר – מידה מזרחית היא. ועוד כלל חשוב להיכר העתיקות
בצלילים: צמצום המרווחים והטונים סימן הוא לעתיקות הנוסח. שני הכללים מצויים
בנעימת "אקדמות", היא המנגינה המיוחדת לחג השבועות בלבד, ולא לשלוש הרגלים בכללן,
תוכיאה תא הריבגמו גחל תדחוימ תויגיגח הפיסומ וז המיענו .המודכו ללה תרימא ומכ
בצלילי החג המקוריים, מוסיפה על הצורה המיוחדת והאופי המיוחד של החג, טעם וריח
מיוחד לה לעצמה, ואפילו תינוקות של בית רבן יודעים להבחין ולהכיר את החג לפי ניגונו
."תומדקא" לש דחוימה
אין לחשוב, ש"אקדמות" נתקבל בתחילתו ללא לוי של נעימה והוא נאמר בהרצאה
רצ'יטטיבית. מבנה הפיוט מתאים לצורה האנטיפונית העתיקה המעסיקה גם את החזן וגם
את הקהל. וצורה זו נזדקקה תמיד ל"עניה" באמצעות נעימה. השאלה היא רק, אם הנעימה
המקובלת החלה בבת אחת עם הפיוט, או שהתאמת הנעימה עברה שלב של התפתחות עד
.עבק רודיסל העיגהש
יש להניח שמחבר "אקדמות" חבר גם לחן לפיוט, אך לא ידע להניח גם את הניגון שחבר
ולהורישו לקהילות אחרות ולדורות הבאים, ואפשר שרשות ניתנה לכל חזן לשיר את
"אקדמות" בלחנים שסיגל לפיוט ורק בזמן יותר מאוחר הגיעו לרעיון של לחן אחיד.
הפיוט "אקדמות" נתחבר בתקופה שהחזנים שימשו בשני כתרים כאחד: כתר הפיוט וכתר
הליחון. הפייטן, שאפשר שבכוח כשרונו לפיוט זכה לכהן בכהונת ש"ץ בקהילה, חיבר גם את
הנעימה המלווה את המלים והיה משתמש בסגולות המצויות אז בחזנות, ובעיקר באילטור.
וחבל שלרגל חוסר כתב נגינה אז, נדונו כל יצירותיהם בליחון, לשכחה ולאבדון.
נעימת "אקדמות" נחשבת לנעימת אב. היא דומה לנעימת "שיר הייחוד" לפולנים ולאשכנזים
ולנעימת תהילים בפי יהודי המזרח. האשכנזים מזמרים בה את פרקי "לכו נרננה" בקבלת
שבת, וכן "אנעים זמירות" ו"יושב בסתר". ניגון "הודו לה' כי טוב" שבנוסח גרמניה לקוח
מניגון אקדמות. וכן שרים בה בגרמניה את "מי כמוכה", "שהחיינו", "אנא", "הודו". ביהדות
רוסיה היא באה לידי שימוש בנעימת "קידוש לשלוש רגלים" ומושרת בהתלהבות בצורה
.תינונמה
נעימת "אקדמות", מתוך שנשתרשה בעם ועברה מדור לדור נתקדשה במסורת הדורות עד
.ונוגינו "תומדקא" אלב גחה ראותי אל שממש
|
