תדפיס מתוך:
מחקוייהודה ושומרון
קובץ טז
עימומדעי:י"
ריעקב אשל
אריאל
מעורבותה שלמצריה בהרהמרכזי של
ארץ-ישראל בתקופתהברונזההתיכונה
ובתקופתהברונזה המאוחרת
( 1200 – 2000לפנה"ס)
י
יצחקמייטליט
מכללת הרצוג ,אלון שבות
.ו
(י
אחד המאפיינים המובהקים של האלף השני לפנה"סהייתה המעורבות של מצרים בנעשה
בכנען .מצרים ראתה בכנען נכס אסטרטגי ,ולכן דאגהלקיים נוכחות בכנען ברמות שונות
של מעורבות .כמעט כל המקורות ההיסטורייםלגבי כנען בתקופה הזאת הם מצריים -
מלכי מצרים ערכו מסעות מלחמה בכנען ונמצאו ממצאיםמצרייםרביםברחבי הארץ.
כפי שכתבתי במקום אחר ,תושבי ההר אופיינו בשמרנות ובסגירות לעומת תושבי
המישורים(מייטליס ,תש"ס) .במאמר זה ברצוני לבדוק את השפעת הסגירות התרבותית
והקשיים הטופוגרפיים ,המאפיינים את אזור ההר המרכזי ,על הנוכחות המצרית באזור
הזה .את סקירתנו נחלק לתקופות משנה )1( :המאות ה 20-עד ה 18-לפנה"ס ,היא תקופת
הברונזה התיכונה ( 1השושלת ה 12-וראשית השושלת ה 13-במצרים); ( )2המאות ה17-
וה 16-לפנה"ס -תקופת הברונזה התיכונה ( 2תקופתהבינייםהשנייה במצרים )3(,המאה
ה ,15-ראשית הממלכה החדשה -תקופת מסעות המלחמה המצריים )4( ,המאות ה14-
וה 13-לפנה"ס -מכתבי אל עמארנה והידוק השלטון המצרי בערי מפתח בארץ-ישראל
(שושלות 18ו 19-במצרים).
המאות ה 20-עד ה 18-לפנה"ס
הממצאים החומריים בהר המרכזי דלים ביותר .לא נמצאו כמעט אתרי יישובבין עמק
יזרעאל לנגב .עם זאת ,נמצאושני מקורותמצריים העוסקים בהר המרכזי.
(א) המקור הראשון הוא 'כתבי המארות' :במקומות שונים ברחבי מצרים ונוביה (כוש),
התגלו חפצים ועליהם רשומות מארות -קללות נגד אנשים או קבוצות אוכלוסין
הנזכרים בשמם .הקללות נכתבו כנראה במסגרת טקס מאגי ,שנועד למנוע כל רעה
אפשרית מצד האישים או הקבוצות הנקובות בשמן נגד פרעה .שלוש קבוצות העוסקות
בארץ כנען חשובות לענייננו :הקדומה שבהן מתוארכת לסוף המאה ה 20-וראשית
המאה ה 19-לפנה"ס; השנייה לאמצע המאה ה 19-לפנה"ס ,והמאוחרת לראשית
יצחקמייטליס
המאה ה 18-לפנה"ס (אהרוני ,תשמ"ח121-118 ,ן נאמן147-144 ,1982 ,ן .ברשימה
השמית של אתרים מכנעןיש רקעיר אחת בקבוצה הקדומה מאזור ההר המרכזי -
ירושלים .בקבוצה המאוחרת מופיעותירושלים ושכם.
מה המשמעות של אזכור הערים הללו ברשימות במצרימו האם מצרים שלטה על
אזור ההר המרכזי בפועל?לפי נאמן" :ביסוד הקללה מונחת התפיסה בדבר שלטונו של
פרעה בכל היקום וחובת כל השליטים להיכנע לו .לפיכך ,אין לבקש את המקומות
המקוללים בתוך תחומי השלטון המצרי הממשי ,ואזכורם אין פירושו שהם מהווים
סכנה ממשיתומיידית למצרים",נאמן .)146 ,1982 ,לאור זאת נראהכי אזכור שלעיר
או של שבטי נודדים בכתבי המארות מדברבישויות שלאהיו כפופות בפועל למצרים,
אף-על-פי שזו ראתה בהם גורמים הכפופים לה .הראיה היא שמגידו וגזר ,ערים
חשובות בתקופה הזאת ,לא נזכרו בכתבים .אהרוני הציע שהיעדרה של מגידו מכתבי
המארות מלמד שהעירהייתהבידי מצרים ,ולכן לא נכללה ברשימת הערים המקוללות
(אהרוני ,תשמ"ח .)121 ,ראוילציין שאזכורה של ירושלים מעורר בעיה ,שכן לא נמצאו
סימנייישוב מתקופהזובירושלים.
(ב) מקור נוסף מאמצע המאה ה 19-לפנה"ס הוא כתובת בקבר של שר מצרי בשם חיוסבך,
בן ימיו של שנוסרת השלישי .מסופר בה על מסע צבאי לארץ 'סכממ' ,היא ,ככל
הנראה ,שכם .עיר זו נפלה יחד עם "רת'נו העלובה" (אהרוני ,שם) .המסע מלמד על
חשיבותה של שכם בתקופה זו ועל קיומה של אוכלוסייה גדולה באזור .חרפושיות
מצריות מן השושלת ה 12-התגלו ברחבי הארץ ,אולם ד' בן-תור הראתה שחרפושיות
אלה הובאו לארץ מאוחר יותר ,כתוצאה משוד קברים במצרים ,ולכןאין בהן ראיה
לנוכחות של מצרים באזור (-Tor, 1994ת.)138
המאות ה 17-וה 16-לפנה"ס
מתקיפהזואין מקורותכתובים על הארץ ,אך ממצאיםמצרייםרבים נמצאו בארץ וברחבי
ההר המרכזי .רשימת האתרים בהר שבהם נמצאו חרפושיות ארוכה למדי .להלן רשימה
חלקית:
קברים :קלנדיה מצפוןלירושלים ,גבעון ,מוצא,ביתניה בהרהזיתים ,דומינוספלוויט בהר
הזיתים ,נחל רפאים,סעיר ,חברון.
יישובים :בית-אל ,נחל רפאים,בית צור ,שילה ושכם.
טביעות עלקנקנים :בית-אל,ירושלים,בית צור ,חברון ושילה(לפירוט ומראי מקום ,ראו:
מייטליס ,תשנ"ח.)175-174 ,
ברשימה עשרות חרפושיות ,והיא מלמדת ,לכאורה ,על מעורבות רבה של מצרים בהר
המרכזי ,ואולם בכל הרשימהאין חרפושיות מלכותיות .לעומת זאת ,בשפלה ובמישור (תל
בית-מירסים ,תל חליף ,תל פרעה דרום ,תל אל-עג'ול ,גזר ועוד) ,נמצאו חרפושיות
מלכותיות ( .(Weinstein, 1981מכאן נראה,כיבניגוד לחלקים הנמוכים של כנען ,ובעיקר
בדרום הארץ ,שבהם המעורבות המצרית הייתה רבה ,ממצא החרפושיות בהר משקף
אימוץ של מנהגים מצריים ולא שלטון ומעורבות של ממש .יתר-על-כן ,היעדרם של כלים
מצריים ,או חפצים מצריים אחרים ,מחזק את הסברה בדבר המעורבות המצרית המועטה.
בן-תור גםמציינת שחלק נכבד מן החרפושיות הפרטיות שנבדקו נוצרו בכנען ולא יובאו
ממצרים ,והן משקפות אימוץ של מנהגי הקבורה שנהגו במצרים ן-Tor, 2001ת.)130
מעורבותה של מצרים בהר המרכזי של ארץ-ישראל בתקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברונזה המאוחרת
המאה ה 15-לפנה"ס
ז
י
בתקופה זו הגבירה מצרים את מעורבותה בכנען .ממצבות זיכרון רבות נראהכי רוב
המלכים המצרייםהיו מעורבים במסעות מלחמה שם .הידוע בהם הוא תחותמס השלישי,
שערך מסע לכנען כנגד מלך מיתגי שבצפון ,בדרך הבינלאומית שעברה במישור החוף.
קואליציה מכנען ערכה נגדו מלחמה .הוא עבר את מישור החוף ללא קרב ,והקרב המכריע
נערךלידמגידו במעברעירון .בקרב הזה הוא כבש את'מכתי',היא כנראהמגידו .מתיאורי
המסע המפורטים עולהכי הוא לא הגיע לאזור ההר .גם יורשו ,אמנחותפ השני ,ערך
שלושה מסעות מלחמה לכנען .הואהגיע לשרון ,לעמק יזרעאלולגליל התחתון ,אך הוא לא
נכנסלהרייהודה ושומרון .גםבנו ,תחותמסהרביעי,הגיע עדגזר ולא המשיך מזרחה.
מכאן נראה שמלכי מצרים נמנעו מלחדור לאזור גב ההר ,אם משום שחששו מאזורהררי
זה ,ואם משום שלא היה להםעניין בחלק הזה של הארץ .אמנם החרפושיות של תחותמס
השלישיהיו נפוצות מאוד ברחבי הארץ ונמצאו גם בהר .אך נראהכי המלך הזההיה מאוד
פופולרי ,וחרפושיות שנשאו את שמו נוצרו גם מאות שנים לאחר מותו .לפיכך חרפושיות
הנושאות את שמואינן מלמדות דבר על נוכחותו או נוכחותפקידיו במקום הימצאן.
המאות ה 14-וה 13-לפנה"ס
4י
זו תקופת הברונזה המאוחרת ,שבה המעורבות המצרית גברה מאוד ברחבי הארץ .עדויות
על כך התגלו באתרים שונים :בית-שאן ,יפו ,אפק ,עזה ומקומות נוספים .חרפושיות
מלכותיות מצריות התגלו בכל הארץ ובהר המרכזי .בחברון ,למשל ,נמצאה חרפושית של
רעמסס השניו בבית צור התגלו חרפושיות המתוארות על-ידי החופר כחרפושיות מן
השושלת ה ,19-בשכם נמצאה חרפושית הנושאת את שמה של חי ,אשתו של אמנחותפ
השלישי ,ובמנחת התגלתה חרפושית של אמנחותפ השלישי .שתי חרפושיות של רעמסס
השני התגלו בהר עיבל (לסיכום המקורות השונים ,ראו :מייטליס ,תשנ"ח .)175 ,לכאורה,
חרפושיות אלה משקפות נוכחות מצרית בשטח ,ואולם ,לפי האגיפטלוג רפאל גבעון,
החרפושיות שימשו כקמעות ,וחרפושיות עם שמות מלכים נעשו גם זמן רב לאחר מותם.
אלה יוצרו כאות הערצה למלך או בשל הערך המאגי שיוחס לשמו -מלכי מצריב נחשבו
כבעלי תכונות על-אנושיות ויכולת שליטה עלאיתני הטבע .גבעון הוסיף" :בימי הממלכה
התיכונה (ראשית האלף השני לפנה"ס) היה כנראה יחסישירבין המינהלובין החרפושיות
י רק פקידיםיכלו לשאת חותמות מלכותיים…מימי השושלת ה18-
עם שם המלך .אפשרכ
(תקופת הברונזה המאוחרת) ואילך ,אבד לשמו של המלך על החרפושיות כל קשר לציון
קשר עם המינהל ,וכל אזרח יכול היה להתקין לעצמו חותם עם שם המלך לפיכך אין
לקשור חרפושית הנושאת שם מלך עם המלך על האזור בו נמצא החפץ חרפושיתזו יכולה
הייתה להיות גם סחורה ששימשה כתשלום לכנענים בעד התוצרת החקלאית ששלחו
למצרים( ".גבעון .)1984 ,ראוי להוסיף שחלק מהחרפושיות התגלו בתוך מכלול של כלים
מתקופת הברזל א ,ולא נראהכייש לקשור את החרפושיות לנוכחות מצרית באתרים כמו
הר עיבל .נראה ,שתפוצתן של החרפושיות המלכותיותאינן מעידות על קשר של ממש של
מצרים עם ההר המרכזי.
לעומת זאת ,נתונים נוספים מעידים על נוכחות מצרית ניכרת למדי .בשכבה וע בשילה
התגלו כלי בהט ושבר כלי מצרי (1, 1993נמ~ז .)13מצפון לשער שכם בירושלים התגלו
13
14
'צחק מייטליס
_ _
ממצאים מצריים המלמדים על נוכחות מצרית בשטח (ברקאי ,תשנ"א) .ברקאי הציע
שמצפון לירושלים היה מקדש מצרי (על כך להלן) .מתברר שהקשר עם מצרים היה הדוק
יותר בתקופהזו מאשר בתקופת הברונזה התיכונה .מה היהטיבו של הקשר הזה? -האם
ן 380
שליטה צבאית או קשרי מסחר! מכתבי אל-עמארנהיכוליםלהעיד בסוגיות אלה.בי
המכתבים שהתגלו ,יש שישה של עבדחיבה מלך ירושלים וכן של לבאיה מלך שכם.
במכתביםנוספים מתלונניםשליטיםשונים עללבאיהובניווכן על עבדחיבה מלךירושלים
( iMoran, 1992ציפורהכוכבי-רייני ,השס"ה).
שיטת המינהל בכנען התבססה על ערי ממלכה ששלטו על העיר וסביבותיה ,ושליטיה
(חיזנו)היו כפופים לשלטון המצרי .כשנכתבו התעודות -בסוףימיו של אמנחותפ השלישי
ובימי אמנחותפ הרביעי ,הוא אח' נאתון -השלטון היה רופף ,ואנרכיה שררה ברחבי
הארץ .שיירות נשדדו ,כמו בעמקאיילון ובבקעתבית נטופה .חילות מצב מצומצמיםישבו
בירושלים ובמגידו ,אך פונו משם בשלב מסוים .מלכי כנען התכתשו ביניהם ,וחלק גדול
מהמכתבים עוסקים בתלונות הדדיות .נוסף על תושבי העריםהיו גורמים המכונים "עפרו",
שלא סרו למרות השלטון המרכזי ונחשבואויבים של הסדר החברתיהקיים.
שני הפעילים היחידים באזור ההרהיו מלך ירושלים ומלך שכם ,אך היה קיים הבדל
מהותי ביניהם .מלך שכם" ,עושה הצרות התמידי" ,ניסה להתפשט על שטחים נרחבים,
כשיחידת הצבא המצרי עזבה אתמגידו הוא כבש שטחים בעמק יזרעאל.יריביו לאיכלולו
וגם מצרים לא התערבה .בדרך כלשהיפיתויריביו את לבאיה לצאת מעירו ,ואז הוא נרצח
על-ידי אויביו ,שליטי הערים האחרות .בניו של לבאיה הוכיחו שאינם שונים מאביהם
"ונתנו את ארץ שכם לעפרו" (תעודה 289בארכיון אל-עמארנה).
בירושלים המצב היה שונה .מלך העיר ירושלים הביע נאמנות מרובה למלך מצרים
אף-על-פי שהואשם בהענקת הארץ לעפרו .בעבר היה בירושלים חיל מצב מצרי שהוצא
ממנה ,ומלך העיר ביקששיחזיר את הצבא .מלך ירושלים אומר" :מהעשיתי למלך אדוני?
הם משמיציםאותילפני המלךאדוני' .עבדחיבה מרד במלךאדוני' .ראה באשרלי ,לאאבי
ולא אמי הושיבוני במקום הזה ,זרוע המלך החזקה הכניסה אותי לבית אבי ,מדוע דווקא
אני אפשע במלך אדוני…יישר נאבעיני המלך לשלוחחיל מצב וכך אוכל לבוא לראות את
עיני המלך אדוני",תעודה 286בארכיון אל-עמארנה) .ממכתביו של עבדחיבה נראה המלך
מאויםעל-ידי גורמים כמו העפרו ,המבקשסיוע צבאי שכנראה לא הגיע .נראהכי מצרים
הייתה מעורבת ישירותבמינוי של עבדחיבה כמלך ירושלים .וחיל מצב מצרי היה במקום,
ולראשונה התערבו המצרים בצורה עמוקה בנעשה בהרי יהודה ושומרון .הפריטים
המצריים מאזור שער שכםנותניםתימוכין למקור הזה .בסוף המאה ה 19-לספירה התגלה
שבר אסטלה מצרית,עשויה מאבןגיר לבנה,ועליהסימניםהירוגליפיים ברורים .הכתובת
כוללת את התואר "ראשון המערביים" -תוארו של האל אוסיריס -אלוהי המתים,
שנקבר בצד המערבי של הנילוס.
שמו של אוסיריס מופיע גם בשבר אסטלה מאבן חולנובית שהתגלתה בחצור ובאסטלות
מאבן כורכר מדיר אל בלאח .נוסף על התואר הזה נראה שם קטע מאוזן מלבנית ,שהוא
חלק מאוזנו של האל סת ,ומשמאלו שלושה פרחי לוטוס הנתונים זה בתוך זה .פרחי
הלוטוס שייכיםלפי סצנות מקבילות ,הידועות היטב באמנות המצרית ,לזר פרחי לוטוס
שמגיש מציב הכנסטלה לאלוהות הניצבת מולו .באותו אזור התגלו גם כותרת לוטוס
אופיינית ,שבר צלמית עשויה מאבן סרפנטין ירקרקה ,שבר שולחן מנחות מצריוכלי בהט.
י
י
ש4
צירוף כל הממצאים יחד הובילו את ברקאי להציע שהיה כאן מקדש מצרי (ברקאי,
תשנ"א) .ברקאי הציע לחפצים אלה מקבילות מהמאה ה 14-לפנה"ס במצרים .בשל
הרושם שמצרים לא הפגינה התעניינות מרובה בכנען בתקופה זו ,הוא הציע לתארך את
ז
המקדש למאה ה 13-לפנה"ס ,שבה השלטון המצרי היה חזק יותר.
ביטוימעניין של עבדחיבה מוביל לתיארוך המקדש המצרי למאה ה 14-לפנה"ס .במכתב
287נכתב" :ראה ,מלכי השכין את שמו ) Sum-suת (Sa-Ka-8בארץ ירושלים לעולם
ואינו יכול לעזבה ,את ארץ ירושלים" .הביטוי הזה מזכירביטוי מקראי מוכרוידוע(" :ק3ה
מיקום אשר-יבחר ה' אלהיכם בולויכן שמו שם ,שמה תביאו את כל-קשרשנכי9יוה
אתכם"ודבריםיב:יא) .הביטוי המקראי מתייחסבבירור למקדש ,ומכאן שגם באל-עמארנה
בישמעותו דומה :מלך מצרים שנחשב לאל שיכן את שמו ,כלומר בנה מקדש ,בירושלים.
ככל הנראה בראשיתימיו של אחינאתון פעל המלך ישירותבעיר ,אך מסיבות שונותפינה
אתכוחותיו והשאיר אתירושלים ללא כוח מגן כנגד העפרו.
איננו יודעים מה התרחש במאה ה 13-בהרי יהודה ושומרון .במצבות ההתפארות של
מסעות המלחמה שלסתי הראשון ורעמססהשניאין התייחסות להר המרכזי ,ונראהכי גם
הם הקפידו שלא להיכנס לאזור הזה .בתעודה מצרית מימיו של מרנפתח (סוף המאה
ה )13-מוזכרת מצודה של מרנפתח בקרבת סררם .כיוון שבמצרית עתיקהאין האות ל',
ובכלמיום שמילה שמית נושאת את האות ל' התעתיק הוא של האות ר' .ייתכן שהשם
הוא "סלם" ,כלומר שלם היא ירושלים .אהרוני הציע שמדובר במי נפתוח (יהושע טו:ט)
היא ליפתא ,בכניסהלירושלים שלימינו(אהרוני ,תשמ"ח .)152 ,הוא הציע שהשם המקורי
היהמעיין מי(ר)נפתח ,על שמו של מרנפתח מלך מצרים .אכן ממצבת מרנפתחניתן להסיק
שהואהגיע לאזור ההר ,שכן בכתובתו הואציין את מלחמתו בכנען ,אשקלון וגזר ,שבאזור
בוישור החוף והשפלה ,ואילו בשורה הבאה כתב מרנפתח" :ישראל הושם אין לו זרע" -
היכן נפגש מרנפתח בישראלז סביר להניח שהיה זה באזור הרי יהודה או שומרון ,מקום
מושבם שלבני ישראל.
בוותרנות
י
בכל אזור ההר ,רק ירושלים ושכם היו חשובותבעיני השלטון המצרי .בפועל ,במהלך
תקופת הברונזה התיכונה לא הייתה נוכחות של ממש של מצרים באזור ההר .ריבוי
החרפושיות שהתגלו בהר מלמד על השפעה תרבותית של מצרים באזור ,ואולם נראהכי
המצרים נרתעו מכניסה לאזור זה.
במאה ה 14-לפנה"ס החלה מעורבות ממשית יותר בעיקר בירושלים ,כנראה רק
לתקופה קצרה .בירושלים היה חיל מצב מצרי ,מלך מצרים היה מעורבבמינוי השליט
המקומי וככל הנראה בנה גם מקדש במקום .לא ברור מדוע דווקאירושלים זכתהלעניין
י נוכחות מצרית הייתה באזור ירושלים עד לסוף המאה ה 13-לפנה"ס.
כה רב ,אך נראהכ
ייתכן שזו הסיבה מדוע לא נכבשה ירושליםבידי שבטי ישראל במהלך תקופת השופטים.
יחד עם זאת ,נותרה השאלה ,מדוע לא ומצאו ממצאים מירושלים אף-על-פי שהיא מוזכרת
בכתבי המארות ובמכתבי אל-עמארנה! המחקר הארכאולוגי עדיין לא הצליח למצוא
ממצאים משמעותיים מן התקופה הזאת ,וזוהי אחת הסוגיות שבהן עדיין המחקר
הארכאולוגיאינו עולה בקנה אחד עם המחקר ההיסטורי.
_ _
יצחק מייטליס
'
לשינגוננגקורות
אהרוניי'
,תשמ"חן
ארו-ישראל בתקופת המקראגיאוגרפיההיסטורית ,מהדורה מתוקנת,ירושלים.
ברקאיג' ,תשנ"א,
"מקדשמצרי
מתקופת הברונזה המאוחרתבירושלים ,",ארץ-ישראל ,כא ,עמ' .106-94
גבעוןר'1984 ,ו
עקבות פרעה בכנען ,תל-אביב.
כוכבי-רייניצ' ,תשס"הן
למלךאדוני מכתבי אל-עמארנה ,ירושלים.
מייטליסי'
,תשנ"חן
יהודה בתקופת הברונזה התיכונה ,חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה של
הרי
אוניברסיטת תל-אביב ,תל-אביב.
מייטליסי' תש"ס,
"תרבות ההר מול תרבות המישור באלף השני לפנה"ס" ,בתוך:י' אשל,עורך) ,מחקרי יהודה
ושומרון ,ט ,המכללה האקדמית יהודה ושומרון ,אריאל ,עמ' .25-17
נאמןנ'[982 ,ן
"ארץ-ישראל בתקופה הכנענית :תקופת הברונזה התיכונה ותקופת הברונזה המאוחרת [200-2000,
',עורך),ההיסטוריה של ארץ-ישראל ,כרך ראשון ,התקופות
לפני הספירהבקירובן ",בתוך :אפעלי
הקדומות,ירושלים.
ן
;Brandl 13., 1993
6.(, Shiloh: Theס) : 1. Finkelsteinמ"Clays, Bones, Metal and Stone Objects", 1
Archaeology
f
o
. 223-262.קק Biblica[ Site, Tel-Aviv,
;Ben-Tor ](., 1994
Palestineמ"The Historical Implications of Middle Kingdom Scarabs Found 1
. 7-23.קק :BASOR, 294,
''Bearing PrivateNames and TitlesofOfficials
;Ben-Tor ](., 2001
! Efrara, IAA Reports,מ 6.(, Excavationס) . Gonenא מ"The Scarabs from Efrata", 1
90-94.
.קק 1.2,
;.]., 1992יל Moran
.ת60תThe Amarana Letters, Baltimore-]0
;Weinstein 7,%4., 1981
. 1-28.קק )Reassessment", BASOR, 241,ע Palestine:מ"The Egyptian Empire 1
a