שתילת כרוב סמוך לשתילי "גאת"

יוני 2, 2010 · מאת הרב אהוד אחיטוב · בית


מאמרי אמונת עתיך – עלון מס' 7

לתוכן הגיליון

חשון- כסלו תשנ"ו


הרב אהוד אחיטוב

 

שתילת כרוב סמוך לשתילי "גאת"

 

שאלה

 

חקלאי שתל שיחי "גאת", באלו
תנאים הוא יכול לשתול שתילי כרוב בין השורות?

 

תשובה

 

שיח ה"גאת" – גזעו מעוצה והוא
שיח רב שנתי, לכן דינו כאילן לכל דבר. הלכה פסוקה היא
שאין איסור כלאים בזריעת מיני אילנות שונים יחד ובזריעת ירק עם
אילן
[1].
כלאי-אילן האסורים הם בהרכבת מיני אילנות שונים או ירק על אילן[2].

   
במקרה שלנו, החקלאי רוצה לשתול
את הכרוב סמוך לאילן, ויש לדון אם יש צורך להרחיק ביניהם כדי שלא
תיווצר הרכבה של הירק על שרשי ה"גאת". ובזה דנו הראשונים:

   
יש הסוברים שהרכבה על
השרשים כמוה כהרכבה גמורה
[3],
ואין לזרוע מעל גבי השורש אם שרשי הירקות יחדרו לשורשי העץ. עפ"י
אותה שיטה יש אומרים שתמיד רצוי לזרוע במרחק של ג' טפחים מהגזע כדי
שלא יראה כמרכיב על השרשים[4].

   
ויש חולקים וסוברים שכל האיסור
האמור שם הוא בהרכבה על זמורה שהוברכה באדמה, אך אין כלל איסור
בהרכבה על שרשים
[5],
וכמותם פסק השו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' ה). הדעה המקובלת באחרונים
היא שלא לזרוע על שרשי אילן אם עלולה להיווצר הרכבה על השרשים[6].

 

מסקנה

 

אין בידינו מידע ברור על
התפרסות שרשי ה"גאת" מהגזע, ועד כמה שרשי ה"גאת" חדירים לשרשי
הכרוב. משום כך, יש לשתול את הכרוב במרחק ג' טפחים (כ30-
ס"מ) מגזע ה"גאת". דבר זה מותר לכל הדעות, מפני שאין וודאות
שתיווצר הרכבה על השרשים, ומשום שאין רצונו של החקלאי בהרכבה זו[7].




 




[1]
תוספתא
(כלאים פרק א הל' י), רמב"ם (כלאים פ"א ה"ו), שו"ע (יו"ד סי'
רצד סעי' ג).



[2]
קידושין (לט
ע"א), רמב"ם (כלאים פ"א ה"ה), שו"ע (יו"ד סי' רצד סעי' א).



[3]
ר"ן (לרי"ף
קידושין טז ע"א, ד"ה הלכך), ר"ש (כלאים פ"ז הל' א), כס"מ
(כלאים פ"א ה"ו) בדעת הרמב"ם (שם), עפ"י ירושלמי (כלאים פ"ז
מ"א).



[4]
תוס'
(קידושין לט ע"א ד"ה לא קיי"ל), מהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם
(כלאים פ"א ה"ו). בב"י (יו"ד סי' רצה ד"ה ויש איסור) כתב על
דברי התוס': "דמדת היושר והטוב הוא ולא מן הדין, אלא מפני
מראית העין".



[5]
רא"ש (הלכות
קטנות, כלאים פ"א סי' ה).



[6]
ש"ך (סי' רצה
ס"ק ב), גר"א (שם ס"ק יא), משפט כהן (סי' כ), חוקות שדה (סעי'
יא, ובתלמי שדה הע' מז). ועי' זרע הארץ (כלאי אילן הל' י), ארץ
חמדה (כלאים מדור ב פרקים ז-ט).



[7]
באה"ט (שם
ס"ק ד) ונקט להחמיר בכל מקרה להרחיק ג' טפחים.