אריה פלהיימר
פרשת דברים
| 1 |
נחלקו הדעות אם מקומות הם אי-שם או סמלים ורמזים להזכיר חטא אף אשם. |
 |
| 2 |
ז"ל ימים לפני היותו ז"ל – כך נמסר לנו ע"י חז"ל – מטפל האיש בעסקי שיקום לתקופה קשה עורך סיכום. |
|
| 3 |
בחר לעצמו מיטה יפה, לא מיטת סדום לא עמוני היה, אף לא בן אדום. שטח יצועו כמאית דונם ישן עליו רק אחד – לא דו-נם. |
|
| 4 |
חבל לקח באירוע מסוים מאז על שמו האיזור מקוים. |
|
| 5 |
צאצאי הנולדים מגילוי עריות (הרמז הפעם – שתי אחיות) לא סבלו כמו שכנם בחשבון – הפעם איתם לא באו חשבון. |
|
| 6 |
למרות היעדר אמצעי קומוניקציה פשטה השמועה על פני כל הארץ. התרגשו כולם, זעו מתחת לערץ – לא עזרה להם שום מדיטציה. |
|
| 7 |
מי זו הגברת ששינו לה האדרת. (אצל שכנינו, שאינם בני עבר קרויה היא דווקא … על שמו של גבר). בשיכול אותיות – ביני ובינך מהו ממזרח וממערב עמים הר יקראו. |
|
פתרונות
| 1 |
הכוונה למחלוקת הפרשנים (למשל רש"י – רשב"ם) בפסוק הראשון בפרשתנו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב". על פי רש"י, כל השמות הללו מזכירים חטאים של עם ישראל באותם מקומות. |
 |
| 2 |
משה מנסה לשקם את עם ישראל החל מר"ח שבט, 37 ימים לפני פטירתו ביום ז' באדר: "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אליהם" (א, ג). |
|
| 3 |
הנה מיטתו של עוג מלך הבשן, ששטח ערשו 9 אמות על 4 אמות, דהיינו כ- 4.5 מטרים x 2 מטרים = 9 מ"ר, שהם כמעט מאית מ- 100 מ"ר. על מיטה זו לא נמו שני (= דו) אנשים אלא הוא בלבד (ג, יא): "הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש". |
|
| 4 |
ג, יד: "יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה". |
|
| 5 |
הכוונה למואב ולעמון, שלגביהם חל איסור על בני ישראל להתגרות בם מלחמה (ב, ט, יט), וזאת בניגוד ליחס כלפי סיחון מלך האמורי היושב בחשבון ("…ראה נתתי בידך את סיחן מלך חשבון האמרי ואת ארצו החל רש והתגר בו מלחמה" – ב, כד). "הפעם איתם לא באו חשבון" – בניגוד לנאמר בספרנו בפרק כג, ד-ה: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" וכו'. |
|
| 6 |
ב, כה: "היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך". |
|
| 7 |
הגברת היא הר החרמון, הנקרא שרין בפי הצידונים (היושבים במערב) ובשיכול אותיות שניר בפי האמורי היושב מזרחית לא"י (ג, ט). שכנינו הדרוזים קוראים להר "ג'בל א-שייך" = "הר השיך". |
