אריה פלהיימר
פרשת ואתחנן
| 1 |
האם מאבדת התורה את הצפון? חלילה וחס – שקר הדבר ולא נכון! מדוע איפוא (ל)כל הרוחות בסדר שונה הן ערוכות? הנושא הזה הוא אולי עניין צדדי אך אם תפתרנו, הינך, ללא ספק, רב צדדי! |
 |
| 2 |
"תן לאצבעות ללכת במקומך" ליעילות משמשת הסיסמא מעוף ומנוף. "אתה, בן אדם, תישאר במקומך ורק עיניך תחזינה בנוף". |
|
| 3 |
אם יעדיף יהודי את המשפט הרומי יהיה זה מעשה מצער, בהחלט לא קומי. שהרי תורתנו קבעה באופן נחרץ שהמשפט העברי הוא הנערץ. |
|
| 4 |
התריע והזהיר מפני פסל ואשרה אך לא זכה לדרכון ואשרה. |
|
| 5 |
איזה פסוק בתפילת "עלינו" מוזכר במלואו בזאת פרשתנו? |
|
| 6 |
"אשכים היום אף אקדימה לאחת מאלו השוכנות קדימה". מי הוא הדובר האומלל ומדוע מזרחה הוא פזל? |
|
| 7 |
במסכת "הוריות" לימד רבי יוחנן, אף שנה, שהזית משכח לימוד של שבעים שנה. התוכל מפרשתנו להמציא הוכחה שאכן יש קשר בין זית לשכחה? |
|
פתרונות
| 1 |
המדובר הוא בארבע רוחות השמים, המוזכרות יחדיו שלוש פעמים בתורה, וכל פעם בסדר שונה: בראשית יג, יד: "…צפנה ונגבה וקדמה וימה". בראשית כח, יד: "…ימה וקדמה וצפנה ונגבה". דברים ג, כז: "…ימה וצפנה ותימנה ומזרחה." |
 |
| 2 |
ג, כז: "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה". |
|
| 3 |
ד, ח: "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום". |
|
| 4 |
ד, כב-כג: "כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עבר את הירדן וכו'. השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלקיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלקיך". |
|
| 5 |
ד, לט: "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". |
|
| 6 |
ד, מא-מב: "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמול שלשם ונס אל אחת מן הערים האל וחי". הדובר האומלל הוא איפוא הרוצח בשגגה, הנס לאחת מערי המקלט, השוכנות בצד קדם – בעבר הירדן המזרחי. |
|
| 7 |
הגמרא במסכת הוריות (יג:) יכולה להסתייע – באסוציאציה בלבד – בדברי הכתוב בפרשתנו (ו, ט-יב): "והיה כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ… לתת לך ערים גדלת… כרמים וזיתים… השמר לך פן תשכח את ה'…". |
