עיונים בברכת "בונה ירושלים"

המאמר עוסק בתוכנה של ברכת "בונה ירושלים", בדרך התהוותה ובמשמעויות :ריצקת
.הב תוסומכה

בונה ירושלים :חתפמ תולימ

סדר ברכות תפילת העמידה הוכר מאז ומתמיד כראוי לציון מיוחד. "תנא: מאה ועשרים זקנים,
ומהם כמה נביאים, תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר" (מגילה יז, א). נעיין כאן במשמעות
מיקומה של ברכת "בונה ירושלים".

:ם"במרה בתכ

כמו כן, שש הברכות האמצעיות השניות, כפי שהיו קודם עריכת "שובר אויבים" וגו' (ראה להלן),
יש בהן "שאילת כל צרכי הציבור כולן". שלוש הראשונות הן "אבות" צרכי הגוף של כלל ישראל:
)7מקבץ נדחי עמו ישראל (קיבוץ גלויות);
" )8מלך אוהב צדקה ומשפט" (מערכת משפט צדק סמכותית);
" )9משען ומבטח לצדיקים" (הנהגה ערכית). צרכים אלה מקבילים לצרכי הגוף של הפרט: קיבוץ
גלויות מקביל לגאולה מצרה; מערכת המשפט המסדירה את היחסים בין בני אדם מקבילה
לבריאות הגוף שכל חלקיו מתפקדים ביחס הראוי; והצלחת הצדיקים "ותן שכר טוב" – מקבילה
לברכת השנים.

שלוש הברכות האמצעיות האחרונות הן "אבות" הנותנים ביטוי לשאיפות הרוח של כלל ישראל:
" )10בונה ירושלים" בניין בית המקדש ושכינת ה' בתוכו;
" )11מצמיח קרן ישועה" (ביאת משיח וחידוש מלכות בית דוד);
" )12שומע תפילה" (חוויית קירבה מורגשת לה' – כי מי גוי גדול אשר לו א-להים קרובים אליו,
כה' א-להינו בכל קראנו אליו" – דברים ד, ז). שלוש אלה מקבילות לצורכי הרוח שהוזכרו בתחילת
הברכות האמצעיות, אך בסדר הפוך: בניין ירושלים וכפרת העבודה בו מקבילים לסליחת ה'
ונתבריקו ,דיחיה לש תישיאה הבושתל תימואלה המרב ליבקמ דוד תיב תוכלמ שודיח :תחטבומה
לה' בתפילה היא בקשתנו הרוחנית הנשגבה ביותר, שהזכרנו את התנאי הראשון ההכרחי לה
.תעדה תשקבב

בשאילת צרכי הפרט ברורה ההבחנה בין צרכי הרוח ובין צרכי הגוף. הבחנה זו קצת פחות ברורה
ביחס לצרכי הציבור. הרי הדברים שכיניתי "צרכי גוף הכלל" קשורים קשר הדוק ליסודות ערכיים/
רוחניים נעלים. בסמוך לפסוק המצביע על גדולתו הרוחנית של ישראל, הקורא לה' והקרוב אליו,
מתוארת גדולת ישראל, אשר משפטיו הצדיקים ניתנו מה':

אולם שלושת הדברים שכיניתי "צרכי גוף הכלל", מקבילים לדברים שתיארם ר' יהודה הלוי
כחסרים במצבו של עם ישראל בגלות: גוף העם (קיבוץ גלויות), ראשו (משפט), ולבו (צדיקים),
(הכוזרי מאמר ב', כח-ל). אין קיום בריא ושלם לגופו של ישראל בלא שלושה דברים אלה. יתר
על כן, קצת מחשבה מגלה את היסוד הפיזי הבולט שבשלושה דברים אלה: עניינו של קיבוץ
גלויות הוא מיקומו הפיזי של כל יהודי; תיפקוד תקין של מערכת משפט יסודית הוא הכרחי
לקיומה של חברה; הצלחתם החומרית של צדיקינו ("ותן שכר טוב… ולעולם לא נבוש כי בך
בטחנו") הוא תנאי הכרחי לתפיסת הנהגה בישראל מצידם.

מאידך, אמנם הדברים שכיניתי "שאיפות הרוח של כלל ישראל" יתממשו על תשתית חמרית,
(בית המקדש, מלכות בית דוד) – אך אין לראות בבקשת דברים אלו שאילת צרכי הגוף, כי
המטרה העיקרית בבניין המקדש, מלכות בית דוד, וקירבתנו לה' בתפילה אינם צורך לבריאותו
הפיזית של כלל ישראל. אלה הם דברים הנוגעים למילוי הייעודים הרוחניים הכלליים של ישראל.
על בניין המקדש נתמקד בהמשך מאמר זה. בעניין מלכות בית דוד נסתפק בציון דברי הרמב"ם
(הלכות מלכים יב, ד):

כך נדחתה ברכת הצדיקים להיות הברכה העשירית. ואולי בדרך זו נוצר רושם שברכות הצלחת
הצדיקים, בניין ירושלים, ומלכות בית דוד הן שלישיה העוסקת בדברים מופשטים ונשגבים שהם
חלום לעתיד הרחוק, והברכה האמצעית האחרונה – "שומע תפילה" – איננה אלא בקשת צרכים
כללית, המסכמת את הברכות האמצעיות. אכן ניתן לשלב ב"שומע תפילה" כל בקשה מיוחדת
אחרת – כי כל בקשה היא מעניינה – אך איננה בקשת צרכים כללית. "ירושלים", "בית דוד",
ו"תפילה" הן שלישיה, העוסקת בשאיפות הרוח של כלל ישראל; בקשת "שומע תפילה" היא
בקשה של שיא רוחני, מילוי הצורך הרוחני העליון של כלל ישראל.

בברייתא (סנהדרין כ, ב, וכך פסק הרמב"ם, הלכות מלכים א, א) נקבע סדר ההתקדמות
,אתיירבב .הליפתב ללכה יכרצ תשקב רדסל ליבקמה ,ודועיי יולימב לארשי ללכ לש תיתגרדהה
כמו בתפילה, קודמים שלושה דברים לבניין ירושלים: "וכן היה רבי יהודה אומר: שלוש מצות נצטוו
ישראל בכניסתן לארץ ("קיבוץ גלויות"): להעמיד להם מלך ("מלך אוהב צדקה ומשפט"), ולהכרית
זרעו של עמלק ("שובר אויבים ומכניע זדים" – בת זוגה של ברכת הצדיקים), ולבנות להם בית
הבחירה ("בונה ירושלים").

גם בירושלמי עסקו בסדר הברכות (ברכות ב, ד):

שמא, אחרי בקשת המחילה, יש לפרש את הפיסקא בניחותא, במשמעות של "אין צורך", זאת
אומרת "מיותר לאמר", או "מובן מאליו" (כמו בירושלמי פסחים פ"ז ה"ח: "לא צורכה דלא אמר",
ושם פ"ב ה"ח: "לא צורכה דלא הכהנים עצמן" וכן בעשרות מקומות אחרים). פירוש הפסיקה הוא:
"אין צורך להסביר שכוונת ברכות אלה היא 'בני ביתך', 'שמע תפילתנו' ו'רצנו בתוכו', בדרך שלא
היתה בעבר". שאר הבקשות אכן נתמלאו פעם – אך אלה לא נענו בשלמותם – בלי הפסקה בשל
חורבן – אף פעם. יתר על כן, בדברי הנביא, המשמשים מקור לשאיפותינו הרוחניות שבברכות
אלה, הבטיח ה' דברים שטרם היו בעבר, כולל הצטרפותם של בני נכר לישראל, שמחה גדולה,
והכרה בין לאומית בהיות בית ה' בית תפילה. כך עולה מהתבוננות בכלל הפסוקים הכוללים את
הפסוק שהובא בירושלמי (ישעיה שם ו-ז):

בסוגיה הירושלמית הציגו את שלוש הברכות האמצעיות האחרונות, "בנה ביתך, ושמע עתירתנו,
ורצינו בתוכו" – בלי להזכיר את הברכה שאחרי "בונה ירושלים" המוכרת לנו, "מצמיח קרן ישועה".
אכן, בהמשך ההלכה שם נאמר:

וכן נשארו בנין ירושלים ומלכות בית דוד צמודים זה לזה בברכות שאחרי קריאת ההפטרה. הרי
החתימות "מגן דוד" ו"מצמיח קרן ישועה" אחת הן, כעולה מדברי רבה בר שילא (פסחים קיז, ב):
"דצלותא – 'מצמיח קרן ישועה'; דאפטרתא – 'מגן דוד'". בין ברכות ההפטרה מברכים אנו שתי
:הרשע הנומשבש וניתוכרב יתשל תוליבקמה תוכרב

רמז לזמן הפרדת ברכת "מצמיח קרן ישועה" (שהיא היא "מגן דוד" בהפטרה, והיא היא "א-להי
דוד" בנוסח התפילה הארצישראלית, ע"פ דברי הירושלמי לעיל ונוסח הגניזה) מ"בונה ירושלים"
מצאנו בפי האמורא ר' שמעון בר אבא במדרש תהלים (בובר, מזמור כ):

אגב, הקביעה שעניינה של ברכת "בונה ירושלים" הוא נחמה, הינחתה את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל,
בתשובה לשאלה על אחד שטעה ואמר "נחם" ב"בונה ירושלים" אחרי תשעה באב (שו"ת אגרות
משה או"ח ג' סי' פד): "מסתבר דכיון שאף שלא תיקנו שיאמרו 'נחם' גם בימי הספירה, מ"מ יכולין
לומר משום שיש לנו צורך בניחומי השי"ת, כמו כן הא אנו צריכין לנחמות מצד שעדיין אנו שרויין
בגלות וביהמ"ק חרב בעוה"ר וג"כ שייך לומר 'נחם'…אבל למעשה… אין לומר זה לכתחילה
מאחר שלא תיקנו חכמים לומר זה, ואין לשנות מהמנהג… אבל עכ"פ בדיעבד כשאמר אחד אין
להחשיבו כמשנה ממטבע שטבעו חכמים, ואין לו לחזור ולהתפלל… לא מסתבר להחזירו
להתפלל… דהדברים עצמם שאמר הם ראוין לומר אז…"

נימוק אחר לקשר בין ירושלים וכסא דוד הובא בבית יוסף (אורח חיים סי' קפח):

נימוק שלישי ניתן להיאמר על פי דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (יב, ד) שהבאנו לעיל, על
שאיפת "החכמים והנביאים" לימות המשיח "כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה", והרי השאיפה
לימות המשיח כוללת את אותם דברים הנמנים בברכות התפילה שלנו כאן כפי שאומר הרמב"ם
(שם יא, א):

גם הראשונים ניסו לגלות בסדר הברכות רמז לסדר הגאולה. הב"ח (טור או"ח קיח ס"ק ב) הציע
שעיקר הלימוד על בניין ירושלים מהפסוק בהושע הוא מהמשך הפסוק, שלא הודפס בגמרות
שלנו: "וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר 'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' א-להיהם ואת
דוד מלכם, ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים'. … ונראה… דסוף המקרא 'ופחדו אל ה' ואל
טובו' הוא מרמז על בית המקדש, כדכתיב (דברים ג, כה) 'ההר הטוב הזה והלבנון' (וראה ברכות
מח, ב: "'טובה' – זו תורה… 'הטובה – זו בניין ירושלים', ד.מ.), ואומר (במדבר כד, ה) 'מה טובו
אוהליך יעקב משכנותיך ישראל', וזהו שאמר 'ואל טובו באחרית הימים', כד"א (ישעיה ב, ב) 'נכון
יהיה הר בית ה' באחרית הימים בראש ההרים'". מכאן הציע הב"ח: "דכאשר יבנה ירושלים יבנה
אב דוד זא הנה …שדקמה תיבל ובושיש רחאל זאו ,וכותב הרשת הניכשהו שדקמה תיב וכותב
ויושב על כסאו כמו שהגון למלך, שהיא יושב על כסא מלכותו בעיר ממלכתו…".

כפי שראינו, לדברי הרמב"ם יבנה משיח בן דוד את המקדש ויקבץ נדחי ישראל, כך שסדר
הארועים הצפוי לא יתקיים בהכרח בצורה כרונולוגית כסדר ברכותינו בתפילה. אמנם כבר ניסו
ליישב סתירות אלו בדרכים שונות, כולל בטענה שארועי הגאולה השונים יהיו שזורים ומשולבים
זה בזה בשלבים שונים. אכן, כך זוכים אנו לראות בעינינו. אך די לנו בדברי הרמב"ם (הלכות
מלכים יב, ב):

מה מבקשים אנו בברכת "בונה ירושלים"? נעיין במבנה הברכה ובלשונה על פי נוסח אשכנז.
( )1ולירושלים עירך ברחמים תשוב,
( )2ותשכון בתוכה כאשר דיברת,
( )3ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם,
( )4וכסא דוד מהרה לתוכה תכין.
( )5ברוך אתה ה', בונה ירושלים.

במבנה רגיל של ברכה ארוכה מצפים אנו שיהיה מעין הפתיחה סמוך לחתימה וגם מעין החתימה
סמוך לחתימה (פסחים קד, ע; טור או"ח סי' נט ועוד, וראה בית יוסף שם ובסי' תעג). לפי זה אין
מקום כאן לפסקה ( ,)4שאינה לא מעין החתימה וגם לא מעין הפתיחה. אכן, כתב הב"ח (או"ח
רפוס יתבש יבר קדקדמה אוה) "רוהנ יגס יתבש ר"המ" זנכשא חסונ לע השקהש (ב ק"ס חיק
מפרעמיסלא, תלמיד הלבוש, שחיבר סידור תפילה – ע"פ "הגהות והערות" ב"טור השלם").

.תובושת שולש עיצה ח"בה
אחת – "שבקשת 'וכסא דוד מהרה בתוכה תכין' הוא מעין ברכה זו – שמבקשים שיבנה ירושלים
בקרוב, כדי שכסא דוד במהרה בתוך ירושלים תכין, כלומר שאין שאלתנו כי אם לצורך גבוה, כי
אין כסא ה' שלם אלא כשכסא דוד על מכונו בירושלים".
שנית, הוסיף הב"ח, בבקשת 'וכסא דוד מהרה בתוכה תכין' כלולה בקשה על ירושלים בצורה
עקיפה, שהרי בתוך ירושלים יכונן כסא דוד, "והוה מעין החתימה…"
ובתשובה שלישית ארוכה הציע הב"ח כי "שאלת 'וכסא דוד' וכו' היא שאלת בנין ירושלים
– יכ ,"…שממ

גם שורה ( )1איננה מעין החתימה, כפי שציין הב"ח. לפיכך נראה שהנוסח המרכזי הנושא את
הרעיון הפנימי של ברכתנו הוא בפסקאות ( )2ו- ( .)3אכן, נוסח ברכתנו בסדר התפילה של
:הלא תואקספ יתשל ליבקמ ם"במרה

לולי דמסתפינא היה נראה להציע את האפשרות שפשוטה של ברכת "בונה ירושלים", בנוסח
אשכנז – שגרעינו המרכזי בנוסח התפילה של הרמב"ם, הוא בקשה לבניין בית המקדש בהר
הבית ושכינת ה' בתוכה, ולא בקשה כללית לבניין העיר ירושלים. בזמן המקרא "ירושלים" ו"העיר"
הגדירו שתי יחידות שונות. על כיבוש דוד אנו קוראים (דברי הימים-א יא, ד-ח):

אך המקום שהתקדש לעבודת ה' היה "העיר" אשר בחר בה ה' לעבודתו, דהיינו "ירושלים עירך" –
בנפרד מ"העיר" של מגורים וניהול ענייני חולין. כך מוצאים אנו (מלכים-א יא, לב): "והשבט האחד
יהיה לו למען עבדי דוד ולמען ירושלם – העיר אשר בחרתי בה מכל שבטי ישראל" (שם, שם לו)
"בירושלם העיר אשר בחרתי לי לשום שמי שם" (שם יד, כא) "… ושבע עשרה שנה מלך
בירושלם העיר אשר בחר ה' לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל…". וכן (מלכים-ב כא, ד):
"ובנה מזבחות בבית ה', אשר אמר ה': 'בירושלם אשים את שמי'". וכן (ישעיהו נב, א): "עורי
עורי לבשי עזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש, כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא"
– ציון, היא עיר דוד, לחוד – ולא מצאנו איסור כניסה לערל וטמא שם – וירושלים עיר הקדש לחוד.
וכן (שם סד, ט): "ערי קדשך היו מדבר, ציון מדבר היתה, ירושלם – שממה". בימי יחזקאל העיר
וירושלים כבר נקראו בשם אחד (יחזקאל ד, א): "… וחקות עליה עיר, את ירושלים", (שם ט, ד):
… עבור בתוך העיר בתוך ירושלים…", (שם לג, כא): "… בא אלי הפליט מירושלם לאמר הוכתה
העיר" (ואולי פסוק אחרון זה עדיין משקף את הזהות הנפרדת של שני המקומות). בימי עזרא
קוראים אנו (דברי הימים-ב לג, טו): "ויסר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית ה', וכל המזבחות
אשר בנה בהר בית ה' ובירושלים, וישלך חוצה לעיר" – "הר בית ה'" לחוד ו"ירושלים" – כבר עיר
החולין – לחוד.

מוצאים אנו לראשונה בדברי דניאל (ט, טז): את הכינוי המפורש "ירושלים עירך"

פסקה ( ,)1שנוספה לגרעין המרכזי של הברכה, לקוחה, כנראה, מדבר ה' לנביא זכריה (א,
טז): "לכן כה אמר ה': 'שבתי לירושלים ברחמים, ביתי יבנה בה' – נאם ה' צב-אות 'וקו ינטה
על ירושלם'". פסוק זה כבר שימש לבית יוסף, להצדיק, לפחות בדיעבד, את חתימת הברכה
השלישית בברכת המזון בלשון "בונה ברחמיו ירושלים", כמנהג מהר"ם שהובא במרדכי בסוף
ברכות (סי' ריז), ולא כדברי הכל בו וארחות חיים שכתבו "שאינה נוסחא מדויקת, לפי שלא תבנה
ירושלים אלא במשפט, דכתיב (ישעיה א, כז): 'ציון במשפט תפדה'" (בית יוסף אורח חיים סי'
קפח). גם לשונה של פסקה ( )2לקוחה מדברי זכריה (ח, ג): "כה אמר ה': 'שבתי אל ציון ושכנתי
בתוך ירושלם, ונקראה ירושלם – עיר האמת, והר ה' צב-אות – הר הקדש". ואולי הוספה פסקה
( )1דווקא משום היות מקורה בדברים קודמים שלא אותו נביא שדבריו שימשו מקור לפסקה ( .)2
לולא המלה "ברחמים" בפסקה ( ,)1היה מקום לייחס את שתי הפיסקאות הראשונות של הברכה
לדברי זכריה האחרונים, הכוללים גם שיבת ה' לציון וגם שכינתו בתוך ירושלים. מכל מקום, מכל
האמור עולה שייתכן וחז"ל התכוונו, במלים "ולירושלים עירך… תשוב", לירושלים עיר הקודש
.ונתפיאש איה איה וילע שדקמה תיב תיינבש ,תיבה רה ,אקווד

הביטוי "כאשר דברת" בפסקה ( )2מפתיע. הרי הרבה מבקשותינו בברכות האמצעיות הן לדברים
שידבר עליהן ה'. לדוגמה, האם לא היה מתאים באותה מידה לבקש "תקע בשופר גדול לחרותנו
ושא נס לקבץ גלויותינו – כאשר דברת", או "השיבה שופטינו כבראשונה – כאשר דברת"? ניתן
להציע מספר הסברים לביטוי "כאשר דברת" דווקא בברכת "בונה ירושלים". כבר ראינו לעיל
בירושלמי שעד לברכה זו ניתן להתכוון "עשה – כמו שעשית", אך בשלוש הברכות האמצעיות
האחרונות אין לבקש בסגנון זה, כפי שהסברנו, כי אנו מבקשים דברים שטרם התקיימו בשלמות.
מכאן שיסוד בקשה זו אינו אלא "כאשר דברת" ולא "כאשר עשית". ועוד: מילוי בקשה זאת
תלוי בה' יותר מכל בקשה אחרת בברכות האמצעיות, שהרי בכל הבקשות האחרות יש מקום
להשתדלויות אנושיות מסוגים שונים – אך השכנת שכינת ה' בירושלים היא דבר-מה שרק ה'
1לבדו יכול לעשות – מכאן שאלתנו "ותשכון בתוכה – כאשר דברת".

ועוד, הרי יש לשאול מהו הדיבור של ה' שאליו מתכוונים במלים "כאשר דברת", בהקשר
לשאלתנו "ותשכון בתוכה"? במקומות שונים מוצאים אנו את דבר ה', ששכינתו בתוכנו, כגון
(שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכן פעמיים (שם כט מה-מו):

לכאורה יש להקשות על לשון הברכה, "ותשכון בתוכה", או, בנוסח הרמב"ם "תשכון בתוך
ירושלים עירך". הרי פסק הרמב"ם ששכינת ה' עדיין שוכנת שם (הלכות בית הבחירה פרק ו
:(זט-די הכלה

מהו "בנין עולם" שמבקשים אנו שיבנה ה' את ירושלים? הצעתי שאולי כוונתנו הפשוטה היא
לבניין בית המקדש, שייבנה מחומרי בנייה בעולם הזה. מאידך, ראינו מסדר ברכות התפילה
שבקשתנו זו היא תפילה להגשמת שאיפה רוחנית של כלל ישראל, אלא שהיא תתגשם על
תשתית חמרית, בתוך בית בנוי. דומני שתפילתנו כוללת רמז נוסף להיבט הרוחני שבה. הרי
ראינו שחתימת ברכתנו, "בונה ירושלים", היא חתימת הברכה השנייה מבין הברכות שאחרי
ההפטרה בנוסח הרמב"ם, והיא מקבילה לחתימה "משמח ציון בבניה" לפי הנוסח שלנו. זוהי
גם חתימת אחת מברכות הנישואין:

מתי יש לצפות למילוי שאלתנו "וכסא דוד מהרה בתוכה תכין"? תואר הפועל "במהרה" נאמר
במפורש גם בקשר לבניין ירושלים בברכה אחת מעין שלוש "ותבנה ירושלים עיר קדשך במהרה
בימינו" (ברכות מד, א). וכן שגור ביטוי זה בפי חז"ל: "מהרה יבנה בית המקדש" (ראש השנה ל,
.(דועו א

דרש עולא (גיטין פח, א) על (דניאל ט) "וישקוד ה' על הרעה, ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלוהינו",
ש"צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל… שהקדים שתי שנים ל'ונושנתם'" (דברים ד). ופירש
רש"י (שם ד"ה עולא אמר): "היינו 'צדקה' – שמיהר להביא הרעה לסוף ח' מאות וחמשים דהיינו
ב' שנים קודם 'ונושנתם' דהיא בגימטריא ח' מאות וחמשים ושתים; ואם שהו עד 'ונושנתם' היה
מתקיים בהן 'כי אבד תאבדון'". מדרשתו של עולא הסיק רב אחא בר יעקב: שמע מינה, 'מהרה'
דמרי עלמא – תמני מאה וחמשין ותרתי הוא" (רש"י: כמנין 'ונושנתם', דהא כתיב 'כי אבד תאבדון
'רחמ' שי" :(גי 'יס אב תשרפ אמוחנת שרדמ) הילע ורמאש ,"רחמ" הלמל המודבש הארנ .("'רהמ
שהוא עכשיו ויש 'מחר' לאחר זמן", כך גם 'מהרה' יכולה להיות עכשיו ויכולה היא להיות אחר זמן.