ראשי פרקים:
הקושיה שאנו חשים בפשט1.
חוסר המתח הדרמטי המאפיין את המחצית השנייה של הסיפור (והיוצר תסכול לאחר התגברות המתח במחצית הראשונה) מתבטא אף במבנה הסיפור: בהקבלת המחציות זו לזו2. אם היה זה סיפור הבנוי על פי ציפיותינו, כיצד היה בנוי? במרכז הסיפור היה נמצא האירוע הדרמטי – המפגש בין האחים. לאחר שבמפגש זה היה מסתמן הפתרון של בעיית הסיפור (נניח, ברוח המדרש שהבאנו: נס היה מציל את יעקב מפני פגיעתו של עשו) היה המתח יורד מנקודת האמצע והלאה, לאורך המחצית השנייה של הסיפור, בהקבלה הפוכה להתגברותו במחצית הראשונה3.
אולם בפועל מקבילות המחציות זו לזו הקבלה ישרה: בכל אחת מהן חמישה שלבים המופיעים בסדר דומה. הנה טבלת ההקבלות:
מחצית א (ל"ב, ד-כד)
ההכנות (לילה) |
מחצית ב (ל"ג, א-כ) המימוש (יום) |
א
האיום |
(ד-ז) וַיִּשְׁלַח יַעֲקב מַלְאָכִים…
בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׁו וְגַם הלֵךְ לִקְרָאתְךָ
וְאַרְבַּע מֵאות אִישׂ עִמּו. |
(א1) וַיִּשָּׂא יַעֲקב עֵינָיו וַיַּרְא
וְהִנֵּה עֵשָׁו בָּא
וְעִמּו אַרְבַּע מֵאות אִישׂ. |
ב
החצייה |
(ח-ט) וַיִּירָא יַעֲקב מְאד וַיֵּצֶר לו
וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּו… לִשְׁנֵי מַחֲנות.
וַיּאמֶר: אִם יָבוא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ… |
(א-2ב) ———
וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים
עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל…
——— |
| ג |
(י-יג) תפילה לה' להינצל מעשו. |
(ג-ז) תיאור המפגש הלבבי
עם עשו. |
ד
המנחה |
(יד-כב) שילוח המנחה לעשו ביד עבדיו.
(כא) כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהלֶכֶת לְפָנָי
וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי |
(ח-יא) המו"מ בעניין המנחה
והתרצות עשו לקחתה.
(י) כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ
כִּרְאת פְּנֵי אֱלהִים וַתִּרְצֵנִי |
ה
תנועותיה של משפחת יעקב |
(כג-כד) העברת המשפחה והרכוש את מעבר
יבוק – (ההכנה לקראת מגע).
|
(יב-יז) הפרידה בין עשו
ליעקב (ניתוק מגע).
(יח-כ) הכניסה לארץ כנען –
בסמוך לשכם. |
הקבלה זו מבליטה כמה תופעות מעניינות:
א. המפגש בין האחים אינו נמצא כלל בקו התפר שבין שתי המחציות – במרכז הסיפור – אלא בעומק המחצית השנייה (והוא המרכיב השלישי בהקבלה, אל מול תפילת יעקב במחצית א).
ב. הקבלה מדוקדקת של מרכיבים א-ב בשתי מחציות הסיפור תגלה כי המחצית השנייה של הסיפור נטולה כל מתח מתחילתה, עוד לפני שנתברר ליעקב ולנו כי פני עשו לשלום ולאחווה. כאשר שבו המלאכים ששלח יעקב במחצית א וסיפרו לו על הליכת עשו לקראתו עם ארבע מאות איש, הוא הגיב ב"ויירא יעקב מאד ויצר לו". אולם ראייתו במו עיניו את עשו וארבע מאות אנשיו מגיעים אליו בפועל במחצית ב אינה מעוררת אצלו כל יראה, ועל כל פנים אין זו מתוארת בכתוב.
חצייתו את העם אשר אתו ואת הצאן והבקר במחצית א לוותה באמירה הנוראה "אם יבוא עשו… והיה המחנה הנשאר לפליטה", ואחריה יעקב התפלל. החצייה של נשיו וילדיו במחצית ב אינה כוללת את חציית הרכוש ואינה מלווה בכל אמירה או תפילה. בכלל נראה כי מטרת החצייה עתה שונה: אין זו הכנה למלחמה (המילה "מחנה" – "מחנות" חוזרת ארבע פעמים בקשר לחצייה במחצית א, ונעדרת לגמרי במחצית ב) אלא פעולה טקסית של הכנת קבלת פנים לעשו, כדי שהלה יוכל לסקור בנוחות את משפחתו של יעקב. לפיכך לא חצה יעקב עתה את רכושו (עיין היטב בפסוקים ה-ז ותיווכח בצדקת הדבר).
והנה הבדלים אלו בין שתי מחציות הסיפור, עוד בטרם נתבררו כוונות עשו, הם דבר פלא. מה גרם להרפיית המתח בשלב מוקדם זה של הסיפור4?
נסיים סעיף זה בתמיהה נוספת על המחצית השנייה של סיפורנו: אין בה כל הסבר מסודר להתפוגגות המתח שנוצר במחצית הראשונה. קשה לומר שכל פחדו של יעקב במחצית הראשונה יסודו היה בטעות, שכן מה טעם הולך עשו לקראת יעקב אחיו, מהלך של עשרות קילומטרים, ועוד בליווי גדוד חיילים? ומדוע אין בפי מלאכי יעקב שנשלחו אל עשו בתחילה כל תגובה חיובית בחזרתם, אלא רק דברים מאיימים?
אם לא הייתה טעות בהערכתו של יעקב, ולעשו אכן היו כוונות תוקפניות, מדוע והיכן נשתנו כוונותיו? ברור כי לא המנחה העצומה ששלח יעקב אל אחיו היא ששינתה את כוונותיו של עשו, שהרי הוא לא היה מודע כלל למטרתה (פסוק ח). נראה גם כי לא חל כל שינוי של "הרגע האחרון" בעשו, שנתעוררו רחמיו באותה שעה בראותו את הנשים והילדים הרבים של אחיו, או בראותו את השתחוויותיו שבע פעמים: בשעה שיעקב היה עסוק באלו, רץ עשו לקראתו כדי לחבקו (פסוק ד), ורק אחר כך הוא נושא עיניו ורואה את הנשים והילדים ושואל עליהם "מי אלה לך" (פסוק ה). ובכן, אם התחולל שינוי בעשו, מתי התחולל, ומהו הדבר שגרם לשינוי זה? על כל זאת אין המחצית השנייה של הסיפור נותנת תשובה.
|
