בראשית לד: דינה בת לאה (pdf)

יולי 11, 2010 · מאת משה עמנואלי · בית

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫בית מקרא )נא(‬

‫דינה בת לאה‬
‫‪.‬‬

‫(בראשית ל"ד)‬

‫מאת‬

‫משה עמ‪4‬ואלי‬
‫מבחינת מספר המשתתפים פרקנו הוא המאוכלס ביותר בספר בראשית‪ ,‬אפשר‬
‫לסווג את המשתתפיסזוגותזוגות ולהעמיד אתבניהזוג כמתנצחים‪ ,‬כנאבקיםזה עם‬
‫זה‪:‬דינה מול שכם‪ ,‬יעקב מול חמור ובתלוי מוליוצאי שערהעיר‪ .‬מבחינת מסמר‬
‫המשתתמים מתקרב פרקם רקלפי כ"ג; אבל בעוד ששםמייצג את מחתו אדם‬
‫בודד‪-‬אברהם‪,‬מייצרבפרקנו שבטשלם‪:‬יעקב‪,‬בתוובניו‪ .1‬הראשונההמופיעההיא‪..‬‬
‫דינה‪.‬‬

‫לא שמעש שולדו במת לאצוה אבל פהאע להומתכי שע אי האבות ‪-‬שרה‪,‬‬
‫רבקה‪ ,‬רחל‪ ,‬לאה‪ ,‬בלההוזלפה ‪-‬ילדו רקבנים‪.‬בודאינולדוגם בנות‪ ,‬אבלהן לא‬

‫הוזכרו הואיל ולאיצרו משפחות עצמאיות‪ ,‬הן נבלעו בתוך משפחותבעליהן‪ .‬על‬
‫יעקבישלנוידיעה מפורשתשהיולובנות‪.‬אחריהאסון המחריד קמו "כלבמווכל‬
‫בנותיו לנחמו" (ל"ז‪,‬לה)‪.‬גםברשימתהיורדים מצרימהנזכרותבנותיו (מ"ו‪,‬ז)‪ .8‬על‬
‫הבנותהללואיןהתורה מספרתשוםדבר‪.‬דינהבגללביש‪-‬מזלהזכתהלתיאורנרחב‪.‬‬
‫היא מופיעה בראש הפרק ובסופו‪ ,‬אבל כל העלילה‪.‬מתפתחת מסביבלה‪ .‬היא‬
‫אישה פעילה‪ ,‬רקיצאה לראותבבנותהאר?‪.‬בליכוונהמיוחדת‪.,‬סתםסקרניתנשית‪.‬‬
‫אבלשילמה מחיריקר‪ .‬אחרת המדרש(תנחומאוישלחז)‪ :‬הואשזףבה‪ .‬דומההיתה‬
‫לאמה‪,‬עליהנאמר‪:‬ותצא לאהלקראתוותאמראליתבא‪(.‬ל'‪,‬טז)‪ .‬הופעהזושללאה‬
‫לאהיתהלפיכבודה‪ .‬המדרשמשווהותצא לאהותצאדינה‪.‬שתיהיציאותלאהיו לא‬
‫לפי כבוד‪ .‬האם ולא לפי כבוד הבת‪( ,‬בראשית רבא פ'‪,‬א)‪ .‬זאת היא הסיבה‪ ,‬לפי‬
‫המדרש‪,‬שהיא נקראת בת לאה‪ ,3‬כאמה כבתה‪.‬‬
‫אחרת מסביר הרמב"ן את השם בת לאה‪ ,‬היא‪ ,‬שמעוןולויהיובני אותה האם‪,‬‬
‫משוםכךיצאודוקאהםלנקום את חרפתה‪.‬בפסוקכה הםנקראיםאחידינה‪ .‬במשטר‬
‫‪ 1‬אזרחי שכם נקראיםיוצאי שער העיר‪ ,‬אזרחי חברון גקראים באי שער העיר (כ"ג יה)‪ .‬ההבדל הוא‬
‫בנקודת ההסתכלות בלבד‪ :‬הנמצאבפנים העיר רואה אותם כבאים ‪-‬כנכנסים (במקראאין כ ‪1‬ט בנפעל‪ ,‬את‬
‫מקומו תופס ב‪1‬א) ‪-‬והנמצא בחוץ ‪-‬כיוצאים‪.‬אונקלוס מתרגם "עול" להכנס ו"אתא" כשהמובן לבוא‪.‬‬
‫‪ 2‬ב‪-‬ל"ז‪ ,‬להמביא רש"י אפשרות שהכוונה לכלות "שכןנוהג האדם לקרא את כלתו בהו"‪ ,‬אבל ב‪-‬מ"ו‪,‬ז‬
‫הוא משאיר בנות כפשוטן אולימפני שג‪-‬ל"ז‪ ,‬לה נאמר "כלבבותיו"‪.‬‬
‫‪ 3‬העיר הקושרהאנשיםוריסליחידה מלוכדה אחת נקראת"עיר ואם‬
‫(שמ"ב כ'‪,‬יט)‪ ,‬ולאעיר‬

‫בישראל‪-‬‬

‫ואבבישראל‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נא(‬

‫[ק‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫דינה בת לאה‬

‫גרה האשה עםילדו בצהל משלה (אהללאה‪ ,‬אהלרחל ‪ -‬ל"א‪,‬לל‪ .‬בם‬
‫אהמפהתוחתנישתם‪ ,‬עלאף האבהמשותף‪ ,‬לא הרפקו קרבה משפחתיתבימהם‪,‬לכןהויו‬

‫הנשואיןניניהם‪(.‬השווה אברהםושרה‪,‬אמנוןותמר) ‪3‬נוסף לשםהזההיא נקראתגם‪:‬‬
‫בתיעקב‪ ,‬נערה‪,‬הילדה‪ ,‬בת‪,‬ואחות‪.‬‬
‫מנקודת הראות של‪.‬התוצאות החמורותהיא נקראת בת יעקב;ביחס לשכםהיא‬
‫הנערה‪,‬ביחס לחמוראבישכםהיאהילדה‪,‬ביחסליעקבולאחיםהיא הבתוהאחות‪.‬‬
‫בל נתפלא שחמור בדברו עם יעקב ועם בניו‪ ,‬מכנה את דינה בשם "בתכם"‪ ,‬גם‬

‫האחים אומרים עליה "בתנו"‪ ,‬כי למילה בתיש משמעותנוספת שלאישה צעירה‪,‬‬
‫כך אומרת לאהאחרי הולדת אשר‪:‬כי אשרותבנותהל'‪,‬ים‪,‬הנשיםהצעירותחושבות‬
‫אותי למאושרת‪" :‬נשים שאננות קמנה‪ ,‬שמענה קולי‪-‬בנות בטחות האזנה אמרתי"‬
‫("שעיהו‪ ,‬ל"ב‪ ,‬ט) ‪-‬הבנותמקבילותכאןלאים‪ .‬ראוהבנותויאשרוהושה"שו'‪ ,‬ט) ‪-‬‬
‫חברותיה הצעירות משבחות אותה כמאושרת‪ .‬פעם אחת משתמשים האחים בשם‬
‫הרגילאחותנו‪ .‬בדברם עםאביהם‪,‬ברורשהיא אחותם‪.4‬‬
‫)‬
‫א‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫פ‬
‫מההיה בכרלהו המקורותשותקים‪ .‬לחז"להיתה מסורת (בר"ר‬
‫ששמעון‬
‫לקחהלביתו עםבנהשאולשולדלהמשכם‪.‬ביןהיורדיםמצרימההואנזכר(מ"ו‪,‬י)‬
‫ובעשמעון‪ …‬שאולבןהכנענית‪ .‬גם בזהיש משוםנזיפה‪ ,‬הרילפי המדרש הכתוב‬
‫קורא להכנענית‪.‬‬
‫שכ ם‬

‫זזשמיה בפרקנוהיא שכם‪,‬בןהנשיאחמור‪ .‬לחמורהיו במםאחרים‪ ,‬אבל‬
‫הלה‬
‫יבד מכלביתאביו"‪.‬אין לדעת אםהעיר נקראה על שמו‪,‬או הוא על שם‬
‫נכ‬
‫ונ‬
‫הדמ"‬
‫העיר‪.‬לפישופטים(ט'‪ ,‬כח) חמורהואמייסדה שלהעיר‪.‬‬
‫דינהיצאה סתם לראותבבנות הארץ; שכם ראה אותה‪,‬ראייה מולראייה‪.‬ויקח‪,‬‬
‫כלומרחטףואנס‪ .‬שלושמילים מחברות אתמעשהושל שכם למעשהאמנק‪ .‬על שכם‬
‫כתוב‪" :‬וישכב אתה ויענה"‪ ,‬על אמנון כתוב‪" :‬ויענה וישכב אתה"‪ .5‬שכם שונה‬
‫מאמתן; שמהםאנסו‪ ,‬אבלאמעןשנא את תמר אחר המעשה‪,‬גרשאותהמהדרו‪ ,‬שכם‬
‫לעומתזה מתאהבבה‪ .‬הוא מדבר על לבה כלומר מנחםאותה‪ ,‬כמושיוסףניחם את‬
‫אחיו"וידבר על לבם"‪,‬פ'‪,‬כא)כמושבועזניחם אתרות"כידברתעללבי"(ב'‪,‬ש‪.‬‬
‫‪ 4‬שכיח במקרא שאיש או קבוצת אנשים או חפץמסויים נקראים בזה אחר זה בשמותשונים‪ .‬ככה נקרא‬
‫ישמעאל בפ' כ"א‪ :‬בן הגר המצרית‪ ,‬בן האמה‪ ,‬הנער‪ ,‬הילד‪ .‬זה תלויביחס המסתכליםעליו‪ .‬האחים‪.‬היורדים‬
‫מצרימה נקראים בפ' מ‪-‬ב‪–‬מ‪-‬ג‪:‬אחייוסף‪,‬בני ישראל‪ ,‬האנשים‪.‬בית הכלא שיוסף הוטל לחוכו נקרא בשמות‬
‫שתים‪:‬בית הסוהר‪ ,‬משמר‪ ,‬בור‪.‬נדיר שבפסוק אחד נקרא מישהובשני שמות‪ ,‬זה קורה בפ'ג‪ .‬היא נקראת‪:‬‬
‫בתיעקבודינה‪ .‬נחמהליבוביץ מראה על שמ"בי"ס‪,‬ד‪:‬ויבא הלך לאישהעשיר‪,‬ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו‬
‫לעשות לא ורח הבאלו ויקח את כבשת הרש ויעשה לאיש הבאאליו‪ .‬בשלושה שמות הוא נקרא‪:‬הלך‪,‬‬
‫אורח‪,‬איש‪ .‬עם הופעתו הוא הלך עם ההארחונהפך לאורח וא"בלאיש‪.‬‬
‫‪ 5‬מילותהיחס את עם מבטאות את ההבדלבין אונסובין משגל מרצון‪ .‬הראשונה מביעה אונס‪ .‬כך אצל‬
‫דיגה ואצלתמר‪ .‬כמעט שכב אחד את אשתך אגס אותה אומראבימלך ליצחק ב"ו‪ ,‬וישכב את בלההל‪-‬ה‪,‬‬
‫‬‫כב‪ .‬ואם שכב ישכב איש אתה לויקרא ט‪-‬ו‪ ,‬כד) באשה חולה מדובר‪" .‬עם" מבטא משגל מרצון‪ :‬וישכב עמה‬
‫יימצא איש שכב עם‬
‫בלילה ההוא ל'‪ ,‬טז(יעקב עםלאוץ‪ .‬שכבהעמי ל‪-‬ט‪,‬ז אומרת אשתפוטיפרליוסף‪.‬כ‬
‫אשה געלת בעל ומתו גם שגיטם לדברים ב"ב‪ ,‬כב)‪ .‬מה התרטש בחדרי חדריםנין דודהין בת שבע‪-‬אין‬
‫הכותב מגלה אבל הוא מרמז‪:‬וישכב עמה שמ"בי"א‪,‬ד‪( .‬דודהופמן‪ ,‬בנויעקב)‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫‪443‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫בית מקרא )נא(‬

‫משה עמנואלי‬

‫‪%‬‬

‫הכותבאיתחוסך במלט‪,‬כדילהמחישלע אתאהבתו אלט‪:‬ותדבקנ או בדעה ק‬

‫ויאהב אתהנער(ה)‪,‬וידבר עללבהנער(ה)‪ ,‬חשקהנפשובבתכם‪,‬כיחפץבבת‪-‬יעקב‪.‬‬
‫לא העלה בדעתו שחטא במשהו‪ ,‬חטיפת נערה היא פתיחהלנשואיןי לו חשש לעונש‬
‫כלשהו‪ ,‬לאהיה משתתףאישית במו"משניהלאביועם משפחתדינה‪ .‬הואמוכן לשלם‬
‫מוהרומתןיותרמןהמקובל "הרבועלי מאד מהרומתןואתנה"‪.‬הוא משתמשפעמיים‬
‫במילהנתן‪" :‬אתן" "ואתנה"‪ ,‬לעומת "נתן" אחד מצדם‪ .‬בשומעו אתתנאיהנישואין‬
‫המוצעים ע"י האחים‪ ,‬הוא מזדרז לקיימם‪ ,‬בלי לחכות להסכמת שאר אנשי המקום‬
‫"ולא אחר הנער לעשות הדבר"‪.‬‬
‫על אף מחלתו הקשורה במילה הוא משתתף במשא ומתן שכהל אביו עםאנשי‬
‫המקום‪ ,‬כדי לשכנעם לקבל אתדרישת האחים‪,‬והכול בגללדינה‪ ,‬בה דבקהנפשו‪.‬‬
‫יעקב‬

‫יעקבנזכר בפעם הראשונה ב‪-‬ב"ה‪,‬כו‪.‬מכאןואילך השפעתונכרת עדסוף ספר‬
‫בראשית למעט אתהפרקים ל"ו‪ ,‬ל"ת‪-‬מ"א‪.‬‬
‫את פרקייעקב אפשר לחלקלשני חלקים‪ :‬האחד עוסקביחסייעקב‪-‬עשוולבן‪,‬‬
‫והשנידן ביעקבויוסף‪ .‬דמותואינה אחידהבשני החלקים;יעקב של החלק הראשון‬
‫שונה בתכליתהשינוימן יעקב של החלק השני‪ .‬מהרגע בו עזב את בית אמו הוא‬
‫עצמאי‪ :‬הוא המחליט‪ ,‬המתכנן והמבצע‪ .‬הוא לבדוואין עוזר לו‪ :‬הוא המנהל את‬
‫הוויכוחהנוקב עםלבן‪,‬הואהנאבק עםהאישוהואהמתכתןבקפדנות לקראתהפגישה‬
‫המסוכנת עםעשו‪.‬‬
‫הכתוב מייחס לו פעולות שהוא גופא לא ביצען‪ .‬המתנה ששלח לעשו כללה‬
‫‪550‬רפש‪ .‬אותם לקחמן הבאביד (ל"ב‪,‬יד) כלומר לאהיהאיכפתלואיזהסוגגמל‪,‬‬
‫פרה‪ ,‬חמורועזישלחלעשו‪ .‬ברור שאתארשן המתנה העצומהושליחתהביצעובניו‬
‫ועבדיו‪ ,‬אולם הכתובמייחסהלו‪ .‬אם המתנה כללה ‪ 5%‬ראש‪,‬הרי מהשנשארלוהגיע‬
‫לאלפים‪ .‬ברור שלאהואהעביר אתכלהכבודה הזאת‪,‬המכונה "את אשרלו" (ל"ב‪,‬‬
‫כד) את מעבריבוק‪ .‬ברור שלא הוא אלא במו‪-‬עבדיו ארעו בלילה את ההעברה‬
‫המסובכת הזאת‪ .‬בלילה ההואלן במחנה (כב)‪ ,‬נאבק עם האיש ואי‪-‬אפשר מבחינה‬
‫פיזיתלייחס לובאותו הלילה עוד את ההעברה‪ ,‬אבל בשל הכתוב‪ :‬ויעבר (כס‪,‬‬
‫ויקחם‪ ,‬ויעברם‪ ,‬ויעבר(כד)‪.‬‬
‫שונה דמותו בחלקהשני‪.‬נקודת הכובד עוברת אלהבנים‪ :‬הםמנהלים את המאבק‬
‫עםהשליטהמצרי‪,‬ולאהוא‪.‬הואנשארהמרכז;ממנויוצאים‪,‬אליושביםהוא התשבה‬
‫החייה על כל צעדיהם; קריאת הצער שלו (ל"ז‪ ,‬לה; מ"ב‪ ,‬לה) היא תשבה על‬
‫כשלתם‪-‬צערם‪ .‬קריאת האושר שלו (ס"ה‪ ,‬כח) היא תגובה על הצלחתם‪-‬שמחתם‪.‬‬
‫אבל ההתרחשותעצמההיא מעברלשיפוטו‪.‬מןהיוםשבוהוחזריוסףלחיקמשפחתו‪,‬‬
‫הלה"ישית אתידו עלעיניו" (מ"ו‪,‬ד)יעקביישארפסיבי‪,‬יוסףהמחליט‪.‬השוואתשתי‬
‫‪ 6‬המלבי"ם בפירושואינו מכיר בקיומם שלסינונימים‪ .‬לכל מילה נרדפת משמעות משלה‪ .‬כך הוא מפרש‬
‫אתפסוקנו את הנערה אהבבגלליופיה כלומר אהבהגופנית אבל נפשו דבקה בה כלומר אהבהרוחנית בגלל‬
‫היזתה בתיעקב‪ .‬שא קלע לאמתבהסגירו "דבק ב‪ "-‬נמוכןרוחני‪.‬ודבק באשדן מבטא קשררוחני‪.‬והיו לבשר‬
‫ם כלכם היום(דברים ד' ד)‬
‫אחד‪ ,‬קשרגופני(ב'‪,‬כד)‪.‬ורות דבקה בה(א'‪,‬יד) ואתםהדבקים ב‪-‬ה'אלהיכםחיי‬

‫‪444‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נא(‬

‫[א‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫דינה בת לאה‬

‫סצינותעשויה להמחיש בכל חריפותה אתהשינוי שחלבו‪ .‬אתיציאתו מחרןלכנען‬
‫פותח הכותב במלים‪ :‬ויקם יעקב וישא אתבניו (ל"א‪,‬יז) אתיציאתו מבאר שבע‬
‫למצרים הוא פותח‪:‬ויקםיעקב‪ …‬וישאובניישראל אתיעקב אביהם (מ"ו‪ ,‬ה) שם‬
‫הואהנושא‪,‬ואילו שםהואהמושא‪ .‬המל עשה אתשלו‪.‬לאיזהגושנשייך אתיעקב של‬
‫פרקנו‪ ,‬לגוש עשו‪-‬לבן או לגושיוסף? מסתבר שמקום פרקנו הוא מעבר לפרקל"ז‪.‬‬
‫דמותו המשתקפתבפרקנוקרובה לאותה הדמותהמצויירתבפרקייוסף‪.‬זהאינויעקב‬
‫שלהגושהראשון‪.‬מבחינהמסויימתמהווה פרקתמבואלפרקייוסף‪ .‬חלוקת המשפחה‬
‫ליחידות והטלת תפקידיםעליהן משותפתגם לפרקנווגם לפרקייוסף‪ .‬פה הקרבן‬
‫דינה‪ ,‬שםיוסף‪ .‬האחים הפעילים כאן הם שמעוןולוי ‪-‬שם ראובןויהודה‪ .‬שאר‬
‫האחים פעילים כאן כקולקטיבאנונימי‪ ,‬הואהדיןשם‪.‬נזכרים אמנםשמעוןובנימין‪,‬‬
‫אבלאיןלהם כלמשמעותעצמאית‪ ,‬הםרקמררים‪.‬מקוםמיוחדבשתיהיחידותנשמר‬
‫‪7.‬‬
‫לאב‪ .‬הרקע לפעולהג"כ משותף‪ :‬אהבה‪ ,‬שנאהונקמה‬
‫הראשון שקיבל אתהידיעה על האסון הוא האב‪ ,‬ולאהבנים‪ .‬הידיעה המחרידה‬
‫הגיעהאליומן הצד‪ ,‬לאמן המקורהראשון‪.‬אינומגיב באף מילה ‪" -‬החריש"‪ ,‬אבל‬
‫בלבוטדעזע‪,‬בעיניוזאתהיא טומאה "כי טמא אתדינהבתו"‪.‬במתכוון חסר הנושא‬
‫של "טמא"‪ ,‬בלייזכרשמו שלהאונס(נחמהליבוביץ)‪ .‬אתפניהנשיאמקבליעקב‪,‬אבל‬
‫עם בוא האחים נשתתק‪ .‬אישו שומעים שום מילה ממן‪ ,‬אע"פ ששכם במפורש פתה‬
‫גם אליו‪ :‬ויאמר שכם אלאביה ואלאחיה‪ .‬רק לאחרששמעוןולויביצעו את פעולת‬
‫הנקם שלהם‪,‬אנושומעים אתתשבתו‪.‬היאשלילית‪ ,‬קטלנית‪" :‬עכרתםאתי להבאישם‬
‫בישב הארץ בכנעניובפרזי"‪ .‬יצאתם לנקום את כבוד אחותכם שחולל ונמצאתם‬
‫מחללים אתכבוד המשפחהכולה‪ .‬יצאתם להציל אחות אחת ונמצאתםמסכנים את‬
‫קיומה של כל המשפחה‪ :‬ואני מתי מספר‪" ,‬ונאספו עלי והכוני‪ ,‬ונשמדתיאני‬
‫וביתי"‪(.‬בדבריומשתקפיםזכרונותהסיוט שקדמולפגישתו עםעשו‪" :‬פןיבוא והכת‬
‫אם על במם" ‪ -‬ל"ב‪,‬יב)‪.‬‬
‫הנימוק שיעקב מביא כאן הוא בטחות גרידא‪ .‬הסביבה לא תסכים לתבוסתה‪.‬‬
‫המובסים יתארסו מהדש ויעברו להתקפת מד‪ ,‬ואני רק מתי מספר‪ .‬את סלידתו‬
‫המוסרית ממעשיהםיביע להםשנים רבות אח"כ‪ ,‬לכשייפרד מהםלפנימותו‪ :‬ארור‬
‫אפם(לאהם)כיעז‪ ,‬ועברתם‪,‬כי קשתה! אחלקם ביעקב ומפיצם בישראל!‪,D"b .‬ז‬
‫שעשו ‪-‬יהאנימוקם מהשיהיה ‪-‬זה פשע מתועב‪ .‬עוד דבריגלה לסיעקב אז‪ ,‬מה‬
‫שלאידועלנו כעת‪ ,‬כלמושג לאהיהלו מהתקפתםהרצחנית‪ .‬בסודיותגמורההכינו‬
‫אתמזימתםבלי לגלותלו שמץממנה‪ .‬הואמסתייג מהם מכולוכול‪ .‬בסודם אל תבא‬
‫(לא באה)נפשי‪ ,‬בקהלם לא תחד(התייחד‪,‬מין נקבה בהשפעת תבא)כבודי‪.8‬‬
‫לכאורהישנהסתירהביןההודעה המפורשתהזאתוביןהמסופרבפרקנו‪.‬הריאליו‬
‫‪Formgeschichtliche Untersuchungen zur Jakobserz~hlungen 3%, 7‬‬

‫‪Herman‬‬
‫‪i‬‬
‫‪E‬‬

‫‪s‬‬

‫‪i‬‬

‫‪ 8‬כר הרמב"ן בעקבותאונקלוס‪ .‬בתחביר המקראיאין חלוקתזמנים מוגדרת‪ .‬צורת העבר פעל צורת ההוה‬
‫פועל‪ ,‬צורת העתידיפעל עשויות לשמש כל אחת מהן בשלושת הזמנים‪ :‬שרה אומרת‪ :‬אחריבלתיהיתהלי‬
‫עדנה ח"ח‪,‬יכ) וכוונתה‪,‬תהיהלי כך מתרגם אונקלוס‪ .‬אברהם אומר‪:‬נתתי כסף השדהוכ"ג‪,‬יג) וכוונתואתן‪,‬‬
‫י וכוונתואנימרים(י"ד‪ ,‬כב ‪-‬כךמדגיש רש"יבמקות‪ .‬אונקלוס משאיר כאן‬
‫כך מתרגםאונקלוס‪.‬הרמתייד‬
‫י הוא מסביר "הרמתי" לתפילהלפני הקרב ולא כמו רש‪-‬י לשבועה באוטו הרגע‪.‬אחריכן אשר‬
‫את העבר כ‬
‫יבאובני האלהים הכוונה כשבאו (ו'‪,‬ד)‪.‬‬

‫‪445‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪n‬‬

‫‪g‬‬

‫‪:‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫בית מקרא )נא(‬

‫משה עמנואלי‬

‫[ט‬

‫בא לראשנה חמו "לדבר" ‪ 9‬בפרשת דעהוכש‪ .‬לו ולבאו מצע שכם שהש מוק‬
‫לשלם את המוהר ואתהמתןהמכסימלייםביותר‪.‬בנוכחותומציעיםבניו לצד שכמד‬
‫אתהמילהכתנאילנישואין‪.‬איךיכול הוא לטעון‪,‬שיד לאהיתהלו במזימתם?יפה‬
‫יישב אתהסתירה הרמב"ןוהלךבעקבותיו שד"ל‪ :‬האחיםהיומשוכנעים‪,‬שאנשיחמור‬
‫יסרבולהימול‪,‬ואזייאלצולהחזיר אתדינה‪ .‬לאכזבתם נתקבלה הצעתם‪,‬וכליוצאי‬
‫שער העירנימולו‪ .‬מכאן ואילך מתפתחיםהעניינים בליידיעת אביהם‪ .‬על דעת‬
‫עצמם‪ ,‬בלי לשתף אפילו את אחיהם‪ ,‬אחזו שמעוןולוי בנשקם‪ .‬ידיעתו של יעקב‬
‫מצטמצמתאך ורקלתוכנית המילה‪ ,‬אבל מ"סודם" ו"מקהלם" כלומר מהכנותיהם‬
‫הסודיות לאהיהלומושג‪.‬‬
‫יש לשים לב מתי מופיע יעקב בפרקנו‪ .‬בהתחלה‪- ,‬כי אליו ממעה השמועה‬
‫לראשונה ולבסוף ‪-‬בשזפו קשותבשניבניו‪ .‬במסגרת דומהיופיע בפרקייוסף‪ .‬הוא‬
‫ישלח אתיוסף לשכם(ל"ז‪,‬ילומהשיתרחש אחרכךהוא מעברלשיפוטו‪.‬שוב נפרש‬
‫אותו עם בוא האחים הביתה בסוף הפרק (לד)‪ .‬בפרק מ"ב הוא שולח אתבניו‬
‫מצרימה‪ .‬המתרחש אחר כך הוא שוב מעבר לשיפוטה אבל עם שובם הביתה‪ ,‬שוב‬
‫נפגיםאותו(כס)‪.‬הואהדיןבפרקמ"ג‪,‬הואשובהשולח אתהאחים‪,‬שובייעלםמעינינו‬
‫עדששובנראהו עםבואם השםממצרים (מ"ה‪,‬כה)‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ף‬
‫ס‬
‫ו‬
‫י‬
‫בכלזאת הבדליסודיביןדמותו בפרשתדינהלביןדמותו בפרשת‬
‫והשוואה‬
‫זו תהייה לרעתו בפרקנו‪ .‬עלידי שלש הנסיעות לשכם‪-‬דותן ולמצרים התרחבה‬
‫והתפצלההיריעה‪ ,‬מה שהקשהעליולרכז אתפעולותיהם שלבמו‪ ,‬לפקתעליהן אם‬
‫לשםבלימתןואם לשםהמרצתן‪ .‬הוא לאנכח בשעתזריקתכסףלבור‪.‬הוא לא שמע‬
‫אתצלצולמתכתהגביע בהתדרדרה מאמתחתבנימיןלארץ‪.‬איןתימה שלאהוא אלא‬
‫מישהו אחר הבריק בנאום מזהיר לפנייוסף‪ .‬לאכן המצב בפרקנו‪ :‬הכל מתרחש‬
‫ומרוכזימ במקום אחד ‪,10‬‬
‫במקום אחד‪ :‬הקרבן‪ ,‬האונס‪ ,‬קרוביו שלזהוקרוביה שלז‬
‫בכל זאתאין השפעתו שליעקבניכרת‪ .‬נפשו סולדת ממרחץ הדמים שערכושניים‬
‫מבניו‪ ,‬בכלזאתאיןביכולתו מלעצור בעדם‪ ,‬הםגם לאשאלולדעתו‪.‬‬
‫יעקב נכחבדיונים‪ :‬ויאמר שכם אלאביה ואל אחיה‪ ,‬אבל הכותב אסו משתפו‪.‬‬
‫הבניםמנהלים אתהמשאומתן‪.‬ייתכןשישכאן סבה מספת‪ :‬אתהדיונים אופפתאוירה‬
‫שלמרמה‪ ,‬בליכירנומקומובה‪.‬לפנישניםרבות עשההוא במרמה(כ"ז‪,‬לה)והיולה‬
‫השלכותערליות‪ .‬במרמה הזאתאין לו שום חלק‪ .‬גם כאן השפעתהגיל עשתה את‬
‫שלה‪.‬הידיעה המעהאליוולא לבבו‪,‬כי"היו אתמקנהובשדה"‪ .‬הם עבדו‪ ,‬הואלא‪.‬‬
‫‪ 9‬לפועל דבר בבגין פיעל יש לפעמים משמעות של ניהול מו"מ בענין שידוכין‪ :‬וידבר (שמשוח‬
‫לאשה (שופ' י"ר‪ ,‬ז); וישלח דוד וידבר גאביגיל (שמ"א ב"ה לט)‪ .‬דבר נא אל המלך כי לאימנעגי ממך‬
‫שמ"ב; י"ג‪,‬יג) (אומרת תמר לאמנון) מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה (שה"ש ח'‪ ,‬ח)‪.‬ייתכן שאותו‬
‫המובןיש גם לפועלאמר‪:‬מנכריהאמריההחליקה(משליז'‪,‬ה)‪.‬ואוליישלהביןכך את ההפעיל‪ :‬את ד' האמרת‬
‫היום‪ …‬ודי האמירך היום הכוונהליחסים ההדדייםבין ד' לעמו כדוגמתהיחסיםבין איש לאשתו (דברים‬
‫ב"ו‪,‬יזיח)‪.‬אולי גם לפועל שאול‪:‬וישאלואנשי המקום לאשהו(כ"ו‪,‬ו)‪,‬ולמה את שאלת אתאגישגהשונמית‬
‫לאדניהו (מל"א‪ ,‬ב‪,‬כב)‪.‬‬
‫‪ 10‬אמנם‪,‬יעקב לא קבע את מושבו בתוךהעיר‪ ,‬אלא בקרבהה‪:‬ויחן אתפניהעיר (ל"ג‪,‬יח)‪ .‬כשלאה עוברת‬
‫ממקומה לשכם‪,‬היאיוצאת‪ ,‬כשחמור עובר משכםלביתיעקב הוא ג"כיוצא‪ ,‬אגל לשערהעיר חמורובנואינם‬
‫יוצאים אלאבאים‪ .‬אברהםמגיע "ער מקום שכם" מ"ב‪,‬ו) ולא לשכם‪ ,‬וא"בלאלוני ממרא אשר בחברון‪ ,‬ולא‬

‫לחברון מ"ג‪,‬יה)‪.‬‬

‫‪446‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נא(‬

‫"]‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫דינה בת לאה‬

‫אחרתנהגבחרן‪:‬יבאיעקבמן השדה(ל'‪,‬טה ~תו המצב משתקף בל"גז‪ :‬האחם‬
‫מאלמים בשדה‪ ,‬הואנשארבבית‪.‬‬
‫חמור‬

‫הוא בעל דב‪6‬א של יעקב‪ ,‬הואנשיא הארץ כלומר ‪-‬נשיא האזור‪ .‬אך שמע את‬
‫בקשת בם‪ ,‬יצא אליעקב‪ .‬הכותבאינו הוסך במלים וחוזר פעמים רבות עליחס‬
‫הקרבהבינווביןבנו‪.‬‬
‫שני האבותפותחיםבדית‪,‬הבנים מצטרפיםאליהם אחרישובםמן השדהולבסוף‬
‫מצטרףלדיוןגםשכם‪.‬ייתכןשבכוונה לא בא עםאביו‪.‬‬
‫חמורהואדפלומט;הואמשתיק מהשלאמהלו‪,‬מוסיף מהשנוהלו‪.‬הואמנמק את‬
‫בואובזה‪ ,‬ש"שכ‪6‬בני חשקהנפשו בבתכם"‪ ,‬רק חשקהותולא‪ .‬הצעתומנומסת מאד‪,‬‬
‫אבל רקלמראית‪-‬עע‪ .‬הוא מעמיד פתםכאילוהוא מחכה להסכמת המשפחה‪ ,‬הלא‬
‫דינהכברבידיהם(נחמהליבוביץ)‪.‬רקבכוחשחררואותהאחריכןמביתשכם‪.‬הואמציע‬
‫בריתנישואיןביןאנשיעירוובץמשפחתיעקב‪ .‬אע"פ שהםמהווים את הרוב‪,‬התנאים‬
‫המוצעים עלידיוכולם לטובתהמיעוט‪:‬המיעוטיחליט בשעתהחיתון אתמימבנותיו‬
‫הואמוכן לתת ואתמי מבנות העירמוכן הוא לקבל‪ .‬חמוריכול להחליט על דעת‬
‫עצמו‪ ,‬הרי הואנשיא הארץ‪ ,‬בכל זאת הוא רוצה לשכנע את בס עירו‪ ,‬שיסכימו‬
‫מרצונם הטוב להצעתו‪ .‬במשאומתן עםאנשיהעיר משתתפים האבוהבן‪ .‬את הסבה‬
‫האמיתית שבגללה נפגשו עם המשפחה הזרה‪,‬דהיינו‪ -‬אתבעיית שכםודינה‪ ,‬אינם‬
‫מזכירים בכלל‪ ,‬כמו שלאהזכירוה בעת פגישתם עם יעקבובניו‪ .‬הם מדברים רק‬
‫עלההישגיםהכלכלייםהעתידים לצמוח להם מןקשרי ההיתל‪ :‬בסופו של דבר‬
‫המיעוט יתבולל ויטמע בתוכם‪,‬וכל עדריהם וכל רכושםיפלולידיהם‪ .‬זאת היא‬
‫עסקה כלכלית‪ ,‬שכל אנשי העיר יצאו נשכרים ממנה‪ .‬את תנאי החיתת שהציעו‬
‫לאחרים הםמשניםמיסודם‪ .‬הברירההסופיתתהיהבידיהם‪.‬‬
‫אנשי שכםיחליטו בשעת החיתל אתמי לתת ואתמי לקחת‪ ,‬ההיפך הגמור סמה‬
‫שהציעוליעקבולבניו‪.‬‬
‫לאנשי שכם אמר‪:‬‬
‫לבני יעקב אמר‪:‬‬
‫בנתיכםתתנו לסואתבנתינותקחו לכם‬
‫את בנתםנקחלנולנשיםואתבנתיןנתן‬

‫להם‪.‬‬
‫בדברו עם משפחתיעקב הקדים את המומנט המשפחתי‪ :‬התחתם אתםואחר‪-‬כך‬
‫נקט במומנט הכלכלי‪ :‬אתנו תשבו‪ ,‬והארץתהיה לפניכם‪ ,‬שבווסחרוה‪,‬והאחזובה‪.‬‬
‫לעומת זה‪ ,‬בדבר עם אנשי שכם‪ ,‬שינה את הסדר‪ :‬הקדים את המומנט הכלכלי ‪-‬‬
‫האנשים האלה שלמים הם אתנו‪ ,‬ישבו בארץ ויסחרו אתה‪ ,‬אחר‪-‬כך עבר למומנט‬
‫המשפחתי‪:‬אתבנתםנקחלסלנשים(נחמהליבוביץ)‪.‬סולםהעדיפותתלויברצוןהשומע‪.‬‬
‫עודשינויהכמסחמורבהופעתוהשמיהי את ההאחזות בארץ‪ ,‬אותה הבטיח למשפחת‬
‫יעקב"והאחזו בה"‪,‬אינומזכירכלל‪.‬נזכור נא כמהמאמציםהשקיע אברהם רקכדי‬
‫לרכושאחוזתקבר‪.‬להםהבטיחחמורלהאחזבכלמקוםשירצו‪":‬והארץתהיהלפניכם‪:‬‬
‫‪ 11‬האחיםחוזרים ע"פ עלניסוח ההתקשרות‪:‬ונתנו אתבנתינו לכם‪ ,‬ואתבנתיכם נקח לנו‪ .‬בפ' כאחוזרים‬
‫עליהבשלישיתחמורובנו‪.‬גם הפועלישוב נשנה שלושפעמים‪ :‬שבו(י‬
‫‪,‬וישבנו(טז)וישבו(כא)‪ .‬טמא שלוש‬
‫פעמים (ה‪,‬יג‪,‬בז)‪.‬‬

‫‪447‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫בית מקרא )נא(‬

‫[ק‬

‫משה עמגואלי‬
‫נ ף יעקף‬

‫עזם את השדה‪,‬‬
‫העקרי‪ :‬אך שמעו את מעשה‬
‫הם ממלאט את‬
‫המעשה‪,‬התפ‬
‫יותקים ‪-‬כמויעקב‪.‬בעיניוהיתה זאת טומאה‪,‬בעיניהם‬
‫קש‬
‫אבל‬
‫מזועזעיםמן‬
‫היאנבלה‪ .‬הכותבאינוחוסךבמיליםכדי לתאר אתגודלסלידתם‪:‬ויתעצבוהאאים‪,‬‬
‫ויחר להם מאד‪,‬נבלה עשהבישראל ט‪,‬כןלאיעשה‪.‬גם הפעם חסרהנושא של "עשה"‬
‫כמו למעלה אצל "טמא"‪ :‬בליוזכרשמו שלהאנסהמנוול‪ .‬במו"ממעמידים האחים‬
‫פתםכאילואינםיודעים כלום מהמתרחש‪.‬כמו האבובנומן הצד האחד‪ ,‬כךגם האב‬
‫ובניומןהצדהשני‪,‬אינםמזכיריםאפילוברמיזא אתמעשההאונס‪ .‬תשובתהבניםאינה‬
‫מתנת בקלות‪ .‬עליהם להסתיר את כוונותיהם האמיתיות‪ .‬הם מתלבטים במסוה‬
‫תשובתם‪:‬ויענו‪ …‬וידברו‪ …‬ויאמרו ‪-‬שלושלשונותאמירה‪.‬איןהםמתפעלים כלל‬
‫מן ההצעות המפתות‪ .‬קודם כליש להסדיר את בעיית המילה‪ .‬הם כנימולים לא‬
‫יסכימו להתחתן‪ 13‬עם "איש אשרלו ערלה"‪.‬אינם משתמשים במילה ערל‪,‬כי זאת‬
‫היאמילתפאי‪ .‬על כלהזכריםלהימול‪ .‬אם הצד השת לאיסכים‪ ,‬לאיקרהשוםאסון‪,‬‬
‫יקחו אתדינה אתםויעזבו בשלום את המקום‪ .‬המורובנו הופתעו שלאנתקלו בשום‬
‫התמדותגזעיתאודתית‪.‬המכשולהעיקריהואהערלה‪ .‬אותה אפשר לסלק‪,‬אףכיזה‬
‫אינומןהדבריםהקליםביותר‪ .‬הצעתהאחיםנתקבלהבעיניהנשיאובעיניבנו‪.‬‬

‫מי‬

‫הכותב‬

‫מהידעתושלהכותב עלהנעשה איזו עמדהנוקטהואבויכוחהנוקבביןהאב‬
‫יינו מגלה את דעתו‪.‬אין למצוא אף מילה‬
‫כש‬
‫לבניו‪ ,‬האם דעתו כדעתם? במפור‬
‫אןא‬
‫להצדקהאולמיפהכלשהי‪ .‬כך דרכם שלסופריהמקרא‪ .‬אתחוות דעתםישלגלות‪.‬‬
‫בזה הםמשתפים את הקורא‪-‬השומע‪,‬עליולקבוע עמדה עצמאיתמשלו‪.‬‬
‫אמנם הכותב משמיע לנו את דבריו הבוטים של יעקב‪ :‬עכרתם אתי להבאישני‪,‬‬
‫ונאספועליוהכוני‪ ,‬אבל אתהמילההאחרונהבויכוח הסוערהשאירבפיהם‪" :‬הכזונה‬
‫יעשה את אחותנו?"‪,‬ואיןזה דבר של מהבכך‪ .‬כבוד אחותנויקרלנומחיי אדם ‪-‬‬
‫טועניםהאחים‪ .‬חטאהאונס רק בדםיכופר‪.‬אין הבדלביןהאונסמפאוביןהמסכימים‬
‫לו‪,‬דין אחדלכולם‪.‬‬
‫עודטענה אפשרלהשמיע לטובתם‪:‬שדדנוובזזנו ‪-‬אמנםנכון‪ ,‬אבלבזה רקגמלנו‬
‫להם‪ ,‬מהשזממו לעשותלפ‪.‬הריכך הבטיחהנשיאובנוהאונסלאנשיעירם‪ :‬מקנהמ‬
‫וקנינםוכל בהמתם הלאלנו הם!שילמנו להם מידה כפדמידה‪ .‬לאשוד אלא פעולת‬
‫תגמולביצענו‪.‬‬
‫בכלזאתשוללהוא אתצעדם‪ .‬כדרכם שלסופרי המקראהואמגלה אתדעתולין‬
‫השימין‪.‬נשיםנא לב לאותה ארכנותולאותהריקנותבהןהוא מתאר את פעולתהנקם‪.‬‬
‫‪ 12‬בטוי זה הוא אגכרוגיסמום רק בנוגע לתקופת יעקב‪ ,‬אבל לא לתקופת משה‪ ,‬המחבר ‪-‬לפי תפיסת‬
‫המסורת‪.‬‬
‫‪ 13‬ההחתנו אותנו‪ ,‬לאאיתנו‪,‬יש גם עם בי"ח‪ :‬לא תתחתן בם‪(,‬דברים ז'‪,‬ג; יהושע כ"ג‪,‬יב)‪ .‬לאהצעירים‬
‫אלא המשפחות מתחתנות‪ ,‬כלומר מתקשרות‪ .‬היסוד המקשר הוא החהן‪ ,‬הוא הנותן לאבי הכלה את השם חותן‬
‫(שמותי"ח‪ ,‬ש‪ ,‬ולאם הכלה את השם חותנת (דברים כ"ז‪,‬כג)‪ .‬בעברית המאוחרת נוצרו ממנו חתונה‪ ,‬מחותן‪,‬‬
‫מחותנת‪ .‬בערבית פירושו למול‪ .‬משערים שברית המילה היתה קשורהלנשואין‪ .‬אנשי שכם נדרשים להימול‬
‫בקשרלנשואין‪ .‬השווה חתןדמים למולות‪ ,‬שמות ד'‪,‬כה‪.‬‬

‫‪448‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נא(‬
‫[ק‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫דינה‬

‫ב'ת‬

‫לאה‬

‫לפרק לאפסוקים‪ :‬חמשה מהםמוקדשים לה ‪(-‬כה‪-‬כס); אתמיהרגו?כלזכר(כה)‪,‬‬

‫כלומר ‪-‬כלהמבוגריםהנימולים לרבות אתהנשיא ואתבנו(כו)‪ .‬את מה לקחו? את‬
‫צאנםואת בקרםואתחמריהם(כח)‪ .‬אתמילקחובשבי? אתכל טפםואתנשיהם(כט)‪.‬‬
‫היכןבזזו? בעיר‪ ,‬בשדה‪,‬ובבית‪( .‬כח‪-‬כט)‪.‬מי עולל את כלזה?בנייעקב באו על‬
‫החללים! (כז)‪ .‬אלה אינם עשרת הבנים הנשארים‪ ,‬כפי שפרשנים רבים מנסים‬
‫להסביר‪,14‬הרי רקבשניים הואנוזףלפני מותו על הפשעהזה‪ .‬אלה אותםהשניים‬
‫הנזכרים בכ"המ‪.‬כךנהגובנייעקב?!פעמייםהואכותבהרגו(כה‪ ,‬כו)‪,‬פעמייםבזזו‬
‫(כז‪ ,‬כט)‪ ,‬בפסוק אחדשבו(מן שבה)ויבזו(כט)‪(.‬הסופר שלמגילת אסתר ראהצורך‬
‫להדגיששלושפעמים‪:‬ובבזה לאשלחו אתידם‪ :‬ט'‪,‬י‪ ,‬סו‪,‬טז)‪.‬זהו כתב אשמה של‬
‫הכותב! ‪18‬לפי הרמב"ןיצאוהשנייםלנקום‪,‬כי הםהיואחיה המלאים שלדינה‪ ,‬אבל‬
‫ללאההיו ששהבנים‪.‬היינומחכים לראותבנוקמים אתראובן הבכור‪ ,‬או אתיהודה‬
‫לאור עמדתו המכרעתשתהייהלו בפרקייוסף‪ .‬היאהנותנת‪ .‬דוקא אלהמסתייגים‪.‬‬
‫לא רק יעקב‪ ,‬אלא גם הרוב המכריע של אחידינה‪,‬בני לאה‪ ,‬עמדומן הצד‪ ,‬לא‬
‫השתתפובשפיכותהדמים‪.11‬‬
‫סופרי המקרא מעורים בכל לבם במתרחש שהםמתארים‪ .‬איכפת להם מאד מה‬
‫הם האמצעים שנוקטים המתנצחים ומהי המסקנה המתפתחת מהם‪ ,‬אבל הם‬
‫אוביקטיביים בהערכת הנפשותהפועלות‪ .‬לבם עם הטוב‪ ,‬אבל הםמנסיםלהבין את‬
‫הרע‪ .‬הם מתחשביםבדחפיםשהביאו את האדם לחטא‪.‬זהגודלם שלסופריהמקרא‪.‬‬
‫הכותב סולד ממעשה האחים במכירת יוסף‪ ,‬אבל את הצל הראשון בדרמה‬
‫המשפחתיתהואמטילעליוסף‪,‬הרכלןוהפדרן‪ ,‬את הצלהשני עליעקב‪ ,‬עלשהפלה‬
‫אחד הבום על האחרים ורק א"כ הוא מתאר את פשעהאחים‪.‬וגם אותם מהר הוא‬
‫מלצבוע בצבע שחוריותרמדי‪ .‬את תגובתיוסף (מ"ב‪ ,‬כא) לא השמיע כשזרקוהו‬
‫לבור‪ ,‬אלא כשהאחים נשברו והכו על חטא‪ :‬לא רצה הכתוב להאריך בסורחנם‪,‬‬
‫כדבריהרמב"ןשם‪ .‬עמדהדומההואמגלהבפרקנו‪.‬נפשוסולדתמן המרמהמןההרג‬
‫ומןהביזה‪ ,‬אבלהוא מנסהלהביןלנפשהמקמים‪ .‬שוללהוא את שכםואינומסתיר את‬

‫הצדהחיובישבו‪.‬‬
‫רביםתמהים‪,‬איךזה אפשרששניאנשיםמשתלטים עלעיר שלמה‪,‬כובשיםובוזזים‬
‫אותה‪ .‬הקילש‪ 18‬מראה עלמכתבי עמרנה‪:‬מלכיכנעןמבקשים מפרעה לשלוח להם‬
‫חמשים איש במלחמתם בחבירו‪ .‬סביר מאד להפח‪ ,‬ששמעוןולויהיו ראשיגדודים‬
‫המורכביםמ"ילידיביתםומקנת כספם"(י"ז‪,‬יג)‪.‬בודאיהיונפגעיםגםמן הצדהשני‪,‬‬
‫אםגםזה לאנמסר‪.‬כךנוהגים סופרי המקרא במקרה שלנצחקכגון (שמ"אי"ד‪,‬כג;‬
‫אסתר ט'‪ ,‬טז)‪ ,‬מהשאיןכן במקרה של תבוסה (שמ"א ד'‪ ,‬ב‪,‬י‪ ;,‬ל"א‪,‬א)‪.‬‬
‫בנוי דיעקב‪ ,‬וצד"ל עמ' ‪ .141‬הופמן עמ' תקכ"ב‪ ,‬יאב"ע‪:‬‬
‫יעקב הם כולם‪:‬‬
‫‪ 14‬ת"י‪:‬מותי‬
‫‪v 1 658. Schochen‬‬
‫‪i‬‬
‫‪Verlag‬‬
‫‪r e 1934. D‬‬
‫‪Genesis‬‬
‫‪The Buch‬‬
‫ס ‪b oeGenesis‬‬
‫‪.306. iLandau 1926. Echter B‬‬
‫‪116. Wiirzburg !965. Von Rad: Genesis 292, Gottingen 1967‬‬
‫‪1930, 5.33‬‬
‫‪o‬‬
‫‪h2. Edouard D‬‬
‫‪Hainismch. Das Buchr Genesis, Bonn‬‬
‫‪ 15‬כר ‪. 1!6‬ק ‪La Bible‬‬
‫‪ 18‬גם במגילת אסתר וגם בפרקנואין השם הקדוש ג!כר‪.‬‬
‫)‪Gallimard 1%‬‬
‫‪ 11‬הרמב"ם‪ ,‬הלכותמלכים ט' הלכהיד‪ ,‬מלמדסניגוריה על האחים‪ :‬אנשי שכםנתחייבובדין‪,‬הואיל ולא‬
‫דנו את שכם על מעשתו‪ .‬שבע מצוותמחייבות כל בן אדם‪,‬והן‪ :‬עבודה ורה‪ ,‬ברכת ה' (הכוונהלחילול השם)‪,‬‬

‫יבני‬

‫‪a Beno J‬‬

‫שפיכות דמים‪,‬גלויעריות‪ ,‬גזל‪,‬דיגים ואברמןהחי (שם הלכהא)‪.‬‬
‫‪ 18‬האינישגנזים‪.‬‬

‫‪449‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪k‬‬

‫‪e‬‬

‫‪o‬‬

‫‪b‬‬

‫‪r:‬‬

‫‪e‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ב‬

‫בית מקרא )נא(‬

‫משה‬

‫עטואלי‬

‫~]‬

‫מטרה טד בעיתהמקום‪ .‬מה שם העיר שהרסוז בכל הפרק לא פכרשמה‪ .‬דעה‬
‫יוצאתלראותבבנותהארץ‪,‬חמורהואנשיאהארץ‪.‬מפליאשהעירנקראתעלשםהבן‬
‫ולא על שם האב‪,‬הרי הואהנשיא‪ .‬בפרק הקודם קראנו‪ ,‬שיעקב בא שלםעיר שכם‬
‫(ל"ג‪,‬יח)‪ .‬המפרשיםאינםתמימידעימבנוגע למקוםשיעקבהגיעאליו‪ .‬רשב"ם סבור‬
‫שיעקבהגיע למקום ששמו שלםוהואעירו שלשכם‪.‬לפיזה לא הרסו כלל אתהעיר‬
‫שכם‪ ,‬אלאיישובאחר‪.‬ידועלנומקום שלםכעירושלמלכיצדק(י"ד‪,‬יח)‪ .‬בכלזאת‬
‫צודקת ההנחהשבעיר שכם מדובר‪ .‬עדות לכך הואיהושע (כ"ד‪ ,‬לב) "ואת עצמות‬
‫יוסף אשרהעלובניישראלממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשרקנהיעקב מאת‬
‫בם חמוראבי שכם במאה קשיטה"‪.‬‬
‫מפתיעות נקודות המגע המרובותבין פרקםובין הסיפור על הריסתטרויה‪ .‬פה‬
‫נהרסה שכם בגללדינה היפה‪ ,‬שםטרויה בגלל הלנההיפה‪ .‬פהנחלציםשני האחים‬
‫שמעוןולוי לקחתנקם‪ ,‬שםסניהאחיםאגמממןומנלאוס‪.‬בשניהםתופסמוטיב הערמה‬
‫מקום מכריעבכיבושהעיר‪ ,‬פה המילה ושם הסוסהטרויני‪ .‬בכל זאתאין לדבר על‬
‫השפעה לא מהכא להתם ולא מהתם להבא‪ .‬בל נחפשסמוכיןביןשני השמות חמור‬
‫והומר‪ ,‬לכל סיפורתנאי התהוותוגידול משלו‪ .‬קרבות אכזרים על רקע אשהיפה‬
‫צמחוגם בתוכנו‪ .‬המדרש (בר"ר ב"ב‪,‬ז) מנסה להסביר את הפסוק התמוה ד'‪ ,‬ח‪:‬‬
‫ויאמרקין אל הבלאחיו‪,‬ויהיבהיותם בשדה‪,‬ויקםקין אל הבלאחיוויהרגהו‪ .‬ברור‬
‫שהאמירה גרמה לרצח‪ ,‬אבל מה אמרלו? סתםהכתוב‪ .‬אחת משלושהתשובותשנותן‬
‫המדרשהיא בגלל אשה‪ :‬תאומה יתרהנולדה עם הבל‪,‬זה אומר‪:‬אני נוטלה‪,‬שאני‬
‫נוטלה‪ ,‬שמלדהעמי‪8‬וא‪.‬‬
‫בכור!וזה אומר‪:‬אני‬

‫‪18‬א ישנה מהדופה שניה של מעשה דינה בספרנו‪ :‬שמונהמלים מוקדשותלה‪:‬וילך ראובןוישכב את בלהה‬
‫פילגש אביו‪ ,‬וישמע ישראל‪ .‬ראובן ובלהה מול שכם ודינה‪ .‬עמדת יעקב דומה‪ :‬והחריש יעקב (ל‪-‬ד‪ ,‬ה)‬
‫וישמע ישראל (ל‪-‬ה‪ ,‬כב)‪ .‬הבדליסודי אחדביניהם‪ .‬הפעם לא נגמר הענין בשפיכותדמים‪ .‬לבלההאין אחיט‬
‫נוקמים‪ .‬התקרית נסגרת בהוך המשפחה‪ .‬חז"ל (שבת נ"ה‪ ,‬ע"ב) מלמדיםסניגוריה על ראובן‪ :‬תבע עלבונה של‬
‫מות רחל עבריעקב לגור באהל בלהה אמתרחל‪ .‬באראובן והחזוראתמיטתיעקב לאהללאה‪.‬נקבל‬
‫אמו‪.‬אחרי‬
‫ת הו"ל ונכל ואת נשאר נאמנים לפשט‪ .‬ראובן עשה מה שיעשה אבשלום עםגשי דוד כעצתאחיתפל‬
‫אתתפיס‬
‫(שמ"ב ט"ו)‪,‬כב)‪ .‬ראובן התכוון להרחיק לתמיד אתיעקב מבלהה‪.‬היא בדור אחד קשישה מראובן‪ ,‬לכןאין‬
‫לדבר על התפרצותמינית‪ .‬על רוח סניגורית זו מרמזים הטעמים‪ .‬לפסקה‪ :‬וישכב את בלהה פילגש אביויש‬
‫מערכת טעמים כפולה‪ .‬מערכת אחת סוגרת אח הפסקה בתוך פ' כב‪ .‬למלה "ישראל"יש אתנח‪ ,‬סוף הפסוק‬
‫מערכת שניה נגמר הפסוק ב"ישראל" ופה סוף הפסוק‪ .‬את רצון הסניגוריה אפשר‬
‫נמצא תחת "עשר‪.-‬לפי‬
‫להבין מתוך הבהוב עצמו‪ .‬בלהה נקראת‪ :‬שפחה )‪tb~b‬יט) אשה (ל'‪,‬ד; ל"ז‪ ,‬ב) אמה (ל'‪ ,‬ג) אבלפילגש רק‬
‫כאן‪ .‬בפילגש לא החמירו כמו באשתאיש‪.‬הלוי מירכתי אפרים סלח לפילגשו שזנתה עליו‪ ,‬דיבר על לבה‬
‫והחזירהלגיתו‪(.‬שופטים י"ס‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
‫‪-‬‬

‫‪450‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)