פרקי ניסיון בטיפול חינוכי
[קטעים ממאמר]
[קטעים ממאמר]
גבריאל כהן
אפקים – במה לחינוך ותרבות
(1959) 3 הנש
(1959) 3 הנש
|
תוכן המאמר: ?רגפמ והימ רגפמה לש ותואיצמ הרוגס תיכוניח תרגסמ – הנקסמה טסטה על המחנך השעמהו תרגסמה מה בין חינוך רגיל לחינוך המיוחד ההמשך והפתרון םירוהה והנבמו ומוקמ – טלקמה תינימה תורגבתהה מפגרים, מקלט, חממה, מחנך, חוסר ישע, תחום מחייה מוגן. :חתפמ תולימ חשיבותו של המוסד הסגור אשר בו ניתן למפגר הדרכה מחסה, עידוד והגנה. :ריצקת |
|
דברים אלה הם פרי ניסיון מעקף בעבודה עם ילדים מפגרים, הן עם מפגרים בודדים, במסגרת
הפעולה העיקרית הייתה מכוונת לפתח ולאמן את המפגר על מנת שיהיה בעל יכולת מוטורית
ויכולת הסתגלות לדרישות החיים המינימאלית. תפקידיה של פעולה זו, תחומיה, שלביה ודרכיה מצדיקים את ההגדרה "טיפול חינוכי סוציאלי" קשיי המפגרים מעל לגיל חינוך חובה, המצוקה בה נתונים הוריהם, מבוכתם של המחנכים יצוין מראש, כי עובדי-חינוך, הרגילים לקבוע את עמדתם, שיטת-עבודתם ואת יחסם לחניך לפי התוצאות היו שיבוץ לפי מספרים, ממקסימום עד מינימום. המינימום הוא שהופך לשאלה או
לדוגמא: המספר הקובע את הרמה השכלית קובע גם את נפשו של החניך. לאחר שנבדק בו
המספר – שום כוח לא ימחה אותו. מספר זה הולך לפניו וסוגר בפניו את דלתות המוסדות, שקבעו לחניכיהם מספר העולה על מספרו.
הערכה והגדרה מדויקת של חלקי האישיות לא יוסיפו דבר להורים, הדופקים על דלתות משבצת זו – "מה לעשות?" – היא על הרוב ריקה, אך אט מחוייבים למלא אותה, ולא במספרים ?רגפמ והימ מה הוא קנה-המידה לפיגור, אם קנה-המידה לפיגור היא מידת ההסתגלות לדרישות המציאות, ונתוכז ,'ודכו לפכה-חול תא ,ך"נתו הריש יקרפ המכ הפ-לעב עדיש דלימ שורדל ונתוכז מכאן מסתבר, כי הדרישות הנראות כמקובלות אינן מחייבות את המחנך בתחום חינוכי זה: הן
כי לגבי הילד המפגר אנו מוותרים על חלק גדול מן הדרישות המקובלות, שיש הכרח לוותר עליהן,
ואנו מצטמצמים בדרישות שאין לוותר עליהן.
יועץ אני לכל המחנכים המטפלים במפגרים, שיכירו את סביבתו של המפגר ואת הליכותיו בביתו
ביקור כזה פוקח עיניים לראות כמה תופעות המעניינות מאד והחשובות מאד להערכת יכולתו של .תואיצמה תושירד לע ויתובוגתלו רגפמה |
|
פעם ערכתי ביקור כזה בביתו של ילד מפגר. ההורים מסרו לי פרטים על בנם, שהוא
הבכור במשפחה (היה לו אח צעיר יותר). בשמחתם על גילוי ניצוץ כלשהו של הצלחה, סיפרו לי ההורים כי בנם (בן 5ויותר) חניך בבית-ספר-מיוחד, למד את ההפטרה והוא יוכל לעמוד בדרישות הטקס של חג הבר-מצווה שלו, שהם עומדים לחוג בקרוב. הרצון לחוג את הבר-מצווה של הבכור נבע מתוך כך שהבן הצעיר עומד לפני חג זה, והם רצו למנוע מבנם הבכור את עלבון ההפליה. ישבתי לארוחת-ערב עם בני-המשפחה, כשהבן המפגר יושב לצדי. מהר התגלו לפני בשיחתי עם ההורים יעצתי להם להפסיק כל פעולה הדומה ללימוד הפטרה (הבית הוא |
|
הבאתי דוגמה זו, המדברת בעד עצמה, כדי להדגים הערכה שונה של דרישות, הנושאת בתוכה הפרזה בדרישות שאינן במקומן והזנחת דרישות היכולות להיות משענת למפגר בהסתגלותו לחיים. על תפקידם של הורים לילדים מפגרים עוד ידובר להלן. מה הם הנתונים, שעליהם נוכל להסתמך כדי לקבוע את מידת הצמצום או הויתור לדרישות כל מחנך יבקש את הטסט ויבקש דין-וחשבון מבית ספר-מיוחד. הוא יבקש לדעת ולברר, מה היו החלוקה לשלושת הסוגים בפיגור – דבילי, אימבצילי, אידיוט – נודעת לה חשיבות גדולה מבחינה אין אני חושב, שיש לנו הזכות לקבוע מינימום כלשהו של כוחות-נפשיים וכוחות-פיסיים כתנאי אם כוונתנו לפתור את עתידו של המפגר – הרי זקוקים אנו לחלוקה אחרת, חלוקה אשר (א) ההולכים אתנו – או בינינו – כלומר, הללו שמידת-יכולתם להסתגלות היא מוגבלת, אך היכולים לאחר הדרכה ועזרה מיוחדת (ב) ההולכים לצדנו: הללו שמידת יכולתם להסתגלות היא מינימאלית וכושר הכרעתם אפסי, אך המסוגלים לאחר (ג) הזקוקים להגנה תמידית ולמחסה תמידי: הללו שמידת הסתגותם לחיים היא אפסית. וכן מידת הכרעתם. ורק במסגרת חינוכית סגורה (ד) הזקוקים לטיפול תמידי אם נחפש בחלוקה זו הקבלה לחלוקה הפסיכולוגית, הרי: "א" מקביל לדבילי, "ב"-"ג" לאימבצילי, רגפמה לש ותואיצמ בהתאם למגמה הברורה – לסייע להסתגלותו של המפגר לדרישות החיים, בין במסגרת כללית הפעולה הברוכה והמתרחבת של החינוך המיוחד הצליחה ליצור מסגרת חינוכית מיוחדת לילד |
|
סיפרה לי אם לבת מפגרת, שרק באישון לילה היא יוצאת עם בתה לטייל, על מנת להימנע
מפגישה עם השכנים שלה. |
|
אם לבת יפה סיפרה לי, שאין לחשוב על ארוסי בתה כל זמן שבנה המפגר נמצא בבית.
הבת חוששת להביא חבר לבית מתוך בושה ומתוך חשש, כי החבר יסיק מסקנה שלילית בקשר לתורשה. אותו סיוט מוטל גם על אחים של ילדים מפגרים, המונעים בכל מחיר את ההיכרות בין חברותיהם לבין המשפחות. |
|
ואשר למפגרים עצמם – הרי הם סגורים בד' אמות של אוירה רוויית אסון וחוסר מעש. סופגים הם
לתוכם את ייאוש הוריהם ובני משפחתם. בצאתם – הם מנודים כ"פסיכיים", כ"אידיוטים", ."םילבמט"כ רגע-רגע בולעים את עלבון פיגורם. ילדותם עוברת עליהם ללא כל שמחת-ילדות, ללא כל חוויית הקליטה של העולם הסובב וללא כל סקרנות נושאת סיפוק. בנערותם עומדים הם בדד בתוך שפע של אירועים חברותיים מבלי להיות שותפים למשחקים, לספורט, ומבלי לטעום טעם של כיבוש והכרת סביבתם הרחבה והמתרחבת. ובבחרותם אינם מכירים את טעם ההסתערות וההצלחה, רחוקים מהתרועעות שבינו-לבינה, ללא מתיחות הסוד וללא טעם פתרונו. וכך תמיד יעמדו מחוץ לחופית החיים, לשמחת החיים, ללא תפקיד וללא מעשה. עמדנו בפני לחץ קשה של הורים, עובדים סוציאליים, מטפלים בנוער ולעתים גם של המפגר תביעות אלו והמגמה הפדגוגית-סוציאלית של המוסד, פעלו במשותף להתגבר על הספק נאלצנו להחזיק מפגרים אלה במוסד, שהיה מיועד לנערים עזובים מחוסר כל אפשרות לסידורם מחלקה זו, שנשארה לדאבוני יחידה, לא יכלה לרכז את כל המפגרים בגלל יכולת הקליטה ובכן – פתיחת מחלקה מיוחדת למפגרים הייתה המסקנה, והיא שהכתיבה לנו את מטרתה של הרוגס תיכוניח תרגסמ – הנקסמה
רגפמל ונתני הב ,תידימתו תדחוימ ,הרוגס תיכוניח תרגסמ השורד :תחא ,אופא ,איה הנקסמה
הדרכה, מחסה, עידוד והגנה, שתשמש גם פתרון לבעיית הורים לילדים מפגרים ושאר בני .החפשמה
מסקנה זו איננה מתיישבת עם הדעה על מטרתו הסופית של החינוך המיוחד – להכין את המפגר ואכן, הכרת המציאות של המפגר מחייבת מסקנה זו. כל המתבונן בהליכותיהם של מפגרים יכיר ואין אני מתנגד כלל למגמה הראשונה – להכין את המפגר לשיתוף בחיים ולקבלת "עול חיים", כל בתעשייה, בשירותים ובחקלאות. אך אין להתעלם גם מן התופעות הכרוכות בשיתוף מעין זה: יש שהורים במצוקתם מפקירים את ילדיהם למקומות-עבודה מתאימים כביכול – בבתי מלאכה לא תמיר מתבטא היחס למפגר באכזריות גלויה, שאף היא אמנם קיימת אך קשה לזהותה. אך |
|
אחד מתלמידינו המפגרים נמצא לו מקום באחד הקבוצים כרועה צאן, אבל לא על הצאן לבדו יחיה הרועה, ומה על מעמדו לאחר העבודה – בחדר-האוכל, בין חברי הקיבוץ ובין בני-הנוער התוססים, בתוך השותפות הזו המאחדת את כל בני-הקיבוץ? |
|
על-כן יכולים אנו לומר, כי לא כל המפגרים נידונו לבדידות או למסגרת חינוכית סגורה אך העברתם למסגרת-חיים נורמאלית צריכה להיעשות לאחר שיקולים רציניים. טסטה הרעיון היסודי, שהדריך אותנו עם ראשית העבודה המרוכזת בקרב מפגרים, היה זה, שאין גם אם נעשה הטסט בעת שהותו של המפגר בבית-הספר-המיוחד, וגם אם נעשה לאחר עזבו
המטרה החינוכית הראשונה שלנו הייתה להכניס אותם, במידת-האפשר, לאווירה של פעילות,
לשרשרת של פעולות מצומצמות וקלות ושל מעשים שהשלמתם קרובה ומיידית, באוירה הומוגנית סגורה, הרחק מעולם ההצלחות של ילדים בעלי יכולת נורמאלית. הכוונה הייתה, לשחרר אותן מן העלבון התמידי הנובע מחוסר יכולת והצלחות שכן ביניהם, שווים כן לא היה הטסט שלנו לא היה מבוסס על הכרעה עצמית ולא על פתרון עצמי של בעיות.
לקבוע באיזו מידה יוכל לפתור בעיות תוך עזרה והדרכה תמידיות, ולא בכוחות עצמו. יכולתו
של המפגר תלויה אפוא בהרבה, ביכולתו של המחנך המלווה אותו. המבחן הוא אם-כן כפול.
בפרקים הבאים עוד יובהר, כי העבודה החינוכית עם המפגר קשורה במידה רבה בהסתגלותנו |
|
המשך המאמר |
|---|
