המפגר בכל דרישות החיים

כ׳ באב תשפ״ו · חינוך

– ך ש מ ה –

:עריאש המ הנהו

אין מעסיקים אב עם בנו באותו המוסד. אכן, בדרך-כלל יש הצדקה להוראה :הנושאר הלקת

תא קידצתש יהשלכ תוחתפתה תעדה לע תולעהל היה רשפא-יא ונינפלש הרקמב לבא ,וז
ההוראה הזו ולא רק משום שהבן לא היה מוכשר לשום קנוניה עם אביו, אלא גם בגלל המרחקים
העצומים בין מקומות-העבודה במוסד זה וההפרדה הגמורה, שאינם מאפשרים כל קשר בין עובד
לעובד. בכל אופן, לא קם אף אחד מבין עובדי המוסד הגדול הזה כדי להציע להתעלם מהוראה זו
במקרה דנן, וכך נאלץ האב לשאת את עלבונו ממשרד למשרד וממחלקה למחלקה. אחר דיונים
ארוכים הוסרה ההתנגדות להעסקת הבן, אך למן ההסכמה הפרינציפיונית ועד לקבלתו לעבודה
הדרך ארוכה מאד. כידוע קיימת לשכה, אשר גם לה חוקים משלה ושכולם מבוססים על צדק
ויושר. ובלשכה קיים תור: צריך לרשום את הבן בלשכה, ואחרי שישה חודשים, או שישה חודשים
כפול שניים, או יותר, יישלח לעבודה. אחר זאת קיימת בדיקה רפואית, אך במקרה זה הייתה
להם להורים הפתעה: הרופא קבע "בריא"! הרופא הזה ידע מה נדרש ממנו ומה תפקידו
והיה לו האומץ לא להסגר בד' אמות של סמכותו ולפתוח ביד נדיבה ובהכרעה נבונה את השער
שצדיקים סגרוהו. עם תוצאות הבדיקה ביד צריכים היו ההורים והבן עוד לצעוד דרך ארוכה עם
הרבה תחנות וביניהן גם ועד-העובדים, שצריך לתת את הסכמתו.

מאז עובד הבן כהלכה, אך קביעות אין לו. שומה עליו להישאר זמני, ולשם-כך מפטרים אותו
לעתים קבועות, כדי לתת תוקף חוקי לזמניות שלה ואז מתחילה דרך היסורים מחדש וחוזר
.הלילח

זוהי דוגמה אחת וכמותה רבות, מהן קשות יותר. מסתבר, שקל יותר ללמד נער מפגר מלאכה
ולסגל לו הליכות-חיים, מאשר להזרים ללבם של החולשים על מקומות-העבודה מעט רחמים
והשתתפות. הטענה שאין מקומות-עבודה מתאימים אינה נכונה. מצויות הרבה פעולות אפשר
לעשותן בלי הכרעת תבונה ובלי השכלה.

למשל: פעולת הניקיון בערים, הנעשית השכם בבוקר, יכולה להיעשות על-ימי מפגרים, אפילו ללא
השגחה. כל המספרים על מוסדות חדשים ללימוד מלאכה, חרושת וחקלאות ועל עלייה במספר
התלמידים המקבלים את השכלתם במוסדות אלה, אל יכפרו על עוון אדישותם זו.

כי מצפונו של ציבור אינו מתגלה במספרים המפגינים שרותים ודאגה לילדיו הנורמאליים, אלא
באחריותו כלפי מוכי-הגורל ובנכונותו להבטיח גם להם חלק מששים של חדוות-חיים.

והנבמו ומוקמ – טלקמה

היכן כדאי לקבוע את מקומו של המקלט למפגרים – בעיר, בגבול העיר או בכפר?

כאן אין לקבוע מסמרות. ראיתי מוסדות טובים כאלה גם בלב קריה גדולה וגם בגבולה של עיר,
גם במנזר וגם בחיק הטבע, וחניכי המוסדות האלה חיו את חייהם בהצלחה ובשמחה. לעומת
זאת ראיתי גם מוסד חבוי בצל גבעות, בנוי לתפארת על גבעה המשקיפה על שדות פורחים –
אך בתוכו שידפון פדגוגי ללא תקנה.

אם הכיוון הוא למעשה, אז השאלה צריכה להיות:
"האם יוכל מוסד בסביבה עירונית מאוכלסת לקיים את מטרותיו?"
או: "האם יוכל מוסד בסביבה כפרית לקיים את מטרותיו?".
על שתי השאלות האלו אפשר לענות ב"כן" מוחלט.
אם יושם הדגש במפעלי-מלאכה מרוכזים ומוקפים בתי-מגורים, בצירוף שטח גן ועצים, אין סיבה
למה לא יוכל מוסד כזה למלא את שליחותו בעיר. למוסד במקום כזה גם כמה יתרונות:

-העובדים בו יכולים ליהנות מן העיר ומאפשרות חינוך ילדיהם-הם.
-מפגרים שאינם זקוקים למקלט מלא יכולים לבוא בבוקר ולחזור בערב לבית הוריהם.
-אשר לטבע – הרי גם בשטח עירוני אפשר ליהנות ממש – על-ידי גידול פרחים, ירקות, התקנת
פינות צל ופינות חי, ועל-ידי יציאה בצוותא אל מחוץ לעיר מדי פעם בפעם.

אשר לכפר, הריהו כשר למוסד ממין זה מכל הבחינות:
נוף מרגיע, מרחב לעבודה חקלאית, גם אין כל קושי לבנות בו בתי-מלאכה עם זאת יש גם בו
חסרונות: מצבם הקשה של עובדים בעלי-משפחה, חוסר שטח מחייה תרבותי ואפשרויות של
בידור, המרחק הגדול בין מקום העבודה ומקומתן המגורים. הורים הרוצים שילדיהם ילונו בביתם,
לא יוכלו ליהנות ממוסד כפרי, שכן הם זקוקים רק למוסד יום, המבטיח תעסוקה ועבודה לילד
.םהלש

שטח מצומצם בעיר, המכיל רק בתי-מלאכה, או שטח כפרי המוגבל רק לעבודה חקלאית, אינו
מספיק כמקלט לילדים מפגרים, הנזקק לשטח-מחייה רחב יותר; כדי שיוכל להבטיח לחניכיו
פעילות, עבודה והנאה. המקלט מכיל תמיד סוגים שונים של בעלי יכולת, ואין לכרוך את כולם
בגבולות צרים של פעולה או עבודה אחת. הוא לא ימלא את שליחותו, היא יתרוקן מתוכנו, אם
לא יתן לכל אחד מחניכיו עניין להיאחז בו: מלאכה לאלה שילמדו לעבוד, שרותי -בית לאלה שלא
יצלחו לכל מלאכה, ועבודה בחקלאות ליחיד ולכולם.

אשר למלאכות – לא כולן טובות למטרה שקבע לו המחנך ולא כולן מתאימות למצבו המיוחד
וליכולתו של כל מפגר. כדי לקבוע את אופיו התיראפבטי של מקצוע מסיים או מלאכה מסויימת,
:תא רקיעב ררבל שי

.החלצה תארקל העיגיה תדימ (א)

הזמן הדרוש עד להצלחה. (ב)

.רמוחה לע רבגתהל ידכ שורדה יסיפה חוכה (ג)

הנקיון בעבודה. (ד)

ערך החומר.(ה)

.רמוח לוקלקו תונולשכ תעינמ (ו)

.הכאלמה וא הדובעה לש תישעמה תלעותה (ז)


אביא כאן כמה דוגמאות:
אשר בדרגה גבוהה יותר הריהי עבודת כריכה וקרטון. ובראשונה את העבודה בנייר ובקרטון,

החומר קל לעיבוד קל להסתגל לעבודה במספריים, בסכין או ללוח גזרה קטן. ערך החומר קטן,
ועל כן גם הכישלון אינו רב משקל. קלקול של חתיכת נייר או קרטון הוא קלקול שאפשר להמעיט
בערכו. אפשר לייצר מוצרים רבים הדורשים יגיעה מועטה. המוצרים מביאים תועלת לעושים
ולזולתם. לעומת יתרונות אלה בולט בעבודה זו חסרון ההקפדה על הניקיון.
לכלוך של דבק או צבע מכער את המוצר. ניקיון בעבודה הוא תנאי שקשה למפגר לעמוד בו.

כשהעבודה הזאת הופכת למקצוע, דרושה זהירות וקפדנות בשמירה על נקיון הדפים והספר,
ודרושה גם אחריות בסידור הדפים. לפיכך צריך המחנך לעמוד תמיד על המשמר, שלא יחליפו
את הדפים ושלא יהפכו את הסדר. בכריכת ספר בא המפגר בקשר עם קורא הספר. כל קלקול
חסרון דף או החלפה גורמים אי נעימות רבה ומפגינים כשלון שקשה להמעיטו.

כוח ההתנגדות של החומר רב יותר מאשר של הנייר והקרטון, ועל כן דרוש כאן בעבודה בעץ

יותר כוח פיסי. גם קלקול החומר מורגש יותר, ולא ניתן לבטלו בקלות. צמיחת המוצר קשורה
בפעולות שונות ובמכשירים רבים. המוצר מורכב מחלקים שונים, שצריך להכינם בפעולות שונות
ולשמור עליהם. דרושה הקפדה על המידות בהבנת החלקים. היתרונות: גם בעבודה בעץ אפשר
לייצר מוצרים רבים הדורשים יגיעה לא רבה קל יותר לשמור על הניקיון – את העץ אפשר לרחוץ
וללטש, אפשר לשתף בהכנת מוצרים של עץ. שניים או יותר חניכים בעיבוד החלקים השונים,
לפי חלוקת תפקידים המוצרים טובים לשימוש בבית, במוסד ולמישחקים אפשר להשתמש בסוגים
רבים של צבע זול.

גם היא טובה למפגרים. היא מבטיחה אפשרות של עבודה ממושכת ללא העילקה תדובע

הכרעה. אין בקליעה פעולות שונות וכלי עבודה מתחלפים ולא חלקים רבים. המוצר צומח לעיני
הרזחה .תודחוימ תויעב תמרוג הניא הדובעב הקספה לכ .תובוצקו תועובק תולועפב ,דבועה
.הייקנ הדובעה .הלק אוה הקספוהש הלועפל

עולה על כל עבודות ביתרונותיה התיראפבטיים. היתרון העיקרי שאין בה תורדקב הדובעה

קלקול חומר. כל עוד החומר רך וטרי הוא נתון בידי היוצר – לעשות, לגרוע, להוסיף, לצרף,
ליישר, לעגל ולעקם. היוצר אינו צריך לדייק הרבה, שכן, קיים יחס סלחני ליצירות חרס. לא
נהסס להעמיד בדירתנו כלי הרס שאינו כליל השלמות להיפך, הפרימיטיביות שבו היא המושכת
את לבנו. בחומר זה יכולים מפגרים ליצירת יצירות מפליאות במקוריותן. כן יכולים הם לפתח
כישרון ציורי, כשהם מציירים על כלי חרס לפי תפיסתם וטעמם.

רמוחלו תוכאלמל ונסחי רבים הם המקצועות והמלאכות שמפגרים יבולים לעסוק בהם.

אינו יחס קבוע, אלא משתנה בהתאם לתנאי החיים והסביבה. לא אתפלא אם מחנך יבוא
ויוכיח שמקצוע מסויים, שנראה לנו כבלתי מתאים, נמצא מתאים בתנאים מסויימים ובהדרכה
.תמייוסמ הכ

חלק מן המחנכים בעלי-הניסיון דעתם אינה נוחה מן על עבודת החקלאות רבים החולקים.

החקלאות כמקצוע מסייע. אני חושב אחרת. אמנם, בתנאים של אירופה המרכזית והצפונית,
יש חיסרון גדול לעבודת האדמה: מזג האוויר הקשה, הגוזר הפסקת חורף ארוכה, גוזל הרבה
משמחת העבודה. אך בתנאים שלנו אני ממליץ על צירוף עבודה חקלאית – ירקות, נטיעות וטיפול
בחי – בייחוד למוסד סגור. במקצוע זה עוזרים למחנך מן השמים.

הטבע מדבר בשפה ברורה ומובנת מאד גם למפגר.

המפגר מקבל את כל צווי הטבע, בלי שהמחנך יצטרך לשכנע אותו. הוא עומד שם על השינויים
בטבע והוא מוכן לפעול לפי השינויים האלה. המפגרים גם מושפעים מברכת האדמה ומפריה.
השתתפתי אתם בעבודות חקלאיות שונות כגון תליש גזר, קטיף עגבניות בציר ומסיק זיתים,
וראיתים שמחים על השפע ועובדים מתוך שמחה. הם הצליחו בכל עבודת מיון. אין כל קושי
להבדיל בין עגבניה גדולה אדומה ובשלה לבין עגבניה קטנה וירוקה, גם לאלה שקשה להם
להבדיל בין פס קרטון רחב וצר.

בתנאים השוררים בארץ, יוכל לעשות כן בל נשכח את היתרון הכלכלי שבעבודה חקלאית;

עבודה גדולה וחשובה בעונות העבודה הבוערות וגם להרוויח סכומים לא מבוטלים. בקבוצות
יוכלו לצאת לעבודות-חוץ בעונות בוערות, ולהגיש עזרה רבה לחקלאים, לקיבוצים, לפרדסנים
ולאנשי מושב. ברור שאין הם יכולים ל השלח לעבודה, אסור להפקירם, והמחנך צריך להשתתף
בעבודה זו כעובד, לא כשולה ולא כמשגיח. למותר לי להעיר, שקבוצות מפגרים משלנו, שיצאו
לעבודה חקלאית עבדו לא פחות, אולי יותר, מאשר בני-נוער שאינם מפגרים.

במוסד שלנו ובמוסדות דומים בחו"ל ראיתי הצלחה רבה בתחום העבודות באחד המוסדות
עובדים המפגרים בנגריה מכאנית ומייצרים משחקים ומכשירי-ספורט. באחד המוסדות עוסקים
המפגרים, בעיקר הבנות בתעשיית שמיכות. תעשיית סינורים, מפות וחצאיות מפותחת מאד
גם האריגה תופסת מקום חשוב.במוסדות רבים.

אין לי כל ספק, שגם בתנאים שלנו יש כר נרחב לפעולה זו. במקצועות-המלאכה השונים – הכנת
חפצי-ערך למתנות, למשחקים ולשרותי בית – אפשר להבטיח תעסוקה למפגרים. אשר לעבודה
בחקלאות, הרי בה יוכלו המפגרים למצוא תעסוקה מלאה, מועילה ומכניסה למשק החקלאי
.תורעובה תונועב

בכך לא מיציתי עדיין את כל אשר יכול המקלט לתת לחניכיו, בכל אותם העניינים הנמצאים
"כביכול" מחוץ לתעסוקה ועבודה כגון טיפוח יחסי חבר וניסיון להביא את חניכיו במגע עם
ערכים המנשאים אותם קמעה מעל לסיפוק צרכיו האלמנטאריים.

המפגר אינו מסוגל לקחת דבר מן החיים בעצמו העל-כן העבודה והתעסוקה מהוות בשבילו מעיין
ישועה. ולא רק בגלל זה שהיא מבטיחה לו שטח פעולה ומחיה, מקור להנאה ויסוד לביטחון עצמי,
זכותה העיקרית של העבודה היא בכך, שהיא משמשת לו מעיין יחיד. רק אפיק צר, זרימה איטית
וקבועה מבטיחים את מערך חייו של המפגר.

השאלה איך יובטח הצמצום חוזרים אנו, אם-כן, אל הצמצום, שבו סוד הצלחתו של המפגר.

הזה – היא שאלת עתידו והתפתחותו של המפגר. את הפתרון לשאלה זו נותן המחנך המלווה
את המפגר, אם-כי פתרון לא שלם. כבר הדגשתי, שעם ההתבגרותו מתרחב שטח הפגיעה של
המפגר" המגמה לחסן את הצמצום נתקלת בגירויים נוספים, שאינם ניתנים לניפוי.

התפתחות התחושה המינית בלבד מרחיבה לאין שיעור את שטח הפגיעה ומגבירה את
.הכובמה

במרוצת הזמן יצטרך המחנך לתת את דעתו גם לפתרון שאלה נוספת: במה יצדיק המחנך
את הויתורים הרבים שהחיים גזרו על המפגר? במבטו של המפגר אפשר לקרוא לפעמים
את התמיהה "למה לא אני?". הם אינם תופסים, שהצלחתם בעבודה מותנית במחנך. תוך
תחושת הצלחתם בעבודה, ובכל מה שקשור עם העבודה, הם נוטים גם לנסות בשטחים
אחרים, ואז הם נכשלים. העבודה, גם אם היא מצליחה להוות ציר חזק לתנועות-חייו של
המפגר, אינה יכולה לשמש טבעת ביטחון מפני ההקרנה של החיים, הקורנת מכל עבר
מול המפגר. העבודה גם אינה מסוגלת לסלול לפניו את הדרך לחוויות הצלחה והנאה מחוץ
למסגרת חייו המצומצמים. לא נוכל לתת בידי המפגר קנה-מידה בן יוכל לקבוע בעצמו ולעצמו
את מידת-יכולתו. כל הטיפול, גם אם הוא נמשך שנים, לא יקנה למפגר כוח שיפוט להכרעה
מחוץ למעגל חייו הצרים, המוגבלים והמוגדרים. ואין זאת אומרת, שיש לו כוח-שיפוט להכרעה
בתוך מעגל-חיים זה עצמו.

חסרון זה אינו כל מי שראה אותם בעבודתם ובפועלם, יעמוד מיד על חוסר כוח-השיפוט.

מתבלט אל כולם בחריפות ובתכיפות שווה, אמנם, יש ביניהם היכולים להגיע להכרעה עצמית
בקשר לכמה תופעות בלתי רגילות בתהליך העבודה שלהם. אחדים מהם חשים בכל שינוי
בתהליך העבודה ומפסיקים, ואחרים אינם חשים בשינוי וממשיכים.

מורים והורים נוטים להעריך את עבודתו של מחנך מיוחד לפי מידת הצלחתו להקנות לחניכין
ידיעות, בלימודים, בעבודה. אין גישה מוטעית יותר מזו.

אמנם, מצויים אצל כל מחנך כמה "עילויים" כאלה, אבל לא אלה הם היכולים לשמש קנה-מידה
להערכת עבודתו והצלחתו לא כל שכן להערכת הצורך בעבודתו. אני מניח, כי מחנך בעל הכרה
לא ינפנף עם ה"עילויים" ויכריז: "הנה, רואים אתם, אני מצליח". המחנך מצליח אז, כאשר הוא
יודע לתת תוכן גם לאלה שאינם יכולים להופיע כעילויים. הללו הם שמצדיקים את עבודתו. לא
תהא גאוותו על המצליחים, אלא על המפגרים הלומדים לחיות. בציבור המורים מצויים כאלה,
שעינם צרה במחנכים המיוחדים על שהם נקראים "מורים" הם כופרים בכלל בזכותנו לקרוא
לעבודתנו "חינוך". "מה שאתם עושים זה לא חינוך, זה אילוף". חינוך, לדעתם, זו פעולה לפי
תכניות הכרוכה בחלוקת תעודות, ואיך אפוא יתכן חינוך בלי תוכנית-לימודים ובלי תעודות?
יחס זה צריך להשתנות.
מורים והורים צריכים לדעת, שיש גם חינוך לילדים שאינם לומדים לעולם.


אשר ל"אילוף" – אין אני חושב, כי המחנך המיוחד צריך להיפגע מאד אם מגדירים את עבודתו
כאילוף. לא אכנס כאן להערכה מה קשה- יותר, לימוד או אילוף – ומה משניהם "חינוכי יותר".
אך חשוב הדבר לברר מהו המכאניזם של האילוף ובאיזו מידה נעזר בו המחנך המיוחד בעבודתו
בקרב מפגרים. עם זאת אין האילוף ממלא את מקום משמרתו של המחנך, שכן בלי משמרתו יכול
האילוף להיות סכנה של ממש למפגר.

הלימוד מסתמך על יכולת קליטה ועיבוד, על המיפגש של הלומד עם המציאות הדינאמית,

ומגמתו – פירוק השותפות בין המלמד והלומד.
לע הבוגת ,הנקסמ אלו הבוגת ותמגמ – ףוליאה וליאו ,דמולה תונקסמ לע הנוב דומילה

גירויים קבועים. הוא מסתמך על השפעת-גומליו קבועה בין גירויים לתגובות. האילוף בונה על
מציאות סטאטית, שאותה קובע המחנך. על כן מחייב האילוף שותפות תמידית בין המאלף לבין
המאולף, דהיינו – בין המחנך למפגר. כל אשר ילמד המפגר מבוסס על השפעת-גומליו בין
הגירויים לתגובות.

מחוסר יכולת להכרעה עצמית, מחוסר כוח-שיפוט ומחוסר זיכרון, מוכרח המפגר בעבודתו לעמוד
בפני עובדות קבועות וכל מצב מחייב פעולה הקשורה רק עם מצב זה. כל מצב מחייב תגובה
שיחה בצמה בייחמ בושו בצמה תא הנשמ הז עובק השעמ .עובק השעמב תאטבתמה העובק
מעשה חדש. בדרך זו מצליח המפגר להשלים דברים הדורשים עשייה.

אך לא תמיד הוא מצליח בכך אצל כל המחנך חייב לשמור על קשר קבוע בין המצב למעשה.

בני הקבוצה, ועל-כן קורה, שהמחנך המנוסה ביותר עומד לעתים בפני הניסיון לסמוך ולהאמין
בכושר הכרעה ושיפוט מינימאליים אצל חניכיו. אמנם מצויות אצלם לפעמים הברקות של הכרעה
נכונה, אך על הרוב מתאכזב המחנך הסומך עליהן.

התבונה מתגלית לא רק בהמשך נבון ועקבי של פעולות והכרעות, אלא גם, ואולי בעיקר, בכשרון
להפסיק -. לא לעשות מה שרוצים לעשות. הגולם מעורר בנו אסוציאציה של פעולה הנעשית ללא
התחשבות עם הסובב אותו. גם המפגר בעבודתו, כשהוא עומד תחת השפעת הגומלין של גירוי
ותגובה, נמשך לגמר ולסיום. סדר-הפעולות מחייב אותו ולא ערכן כחלקים מן המעשה המורכב
מאותן הפעולות. כל זה טוב ויפה כאשר המצבים המחייבים אותו מתחלפים ומתפתחים בסדר
ובקצב קבועים, בסימני היכר קבועים ובקשר בולט וברור לפעולתו. אך אם יופר הסדר, ישתנה
הקצב, יטושטשו הסימנים ויאבד הקשר, אזי נשאר המפגר עומד בפני מצב חדש וזר. כל גירוי
מחוץ למניין מביא אותו במבוכה, ובמקרה זה מגיב כל מפגר בצורה שונה. אם מבוכתו גורמת
להפסקת הפעולה – אזי יהיה זה בזבוז של זמן, אבל ללא הפסד, ללא כשלון וללא נזק, אך
במקרה שהוא ממשיך בלי לחוש בשינוי במצב, אזי יכולים להיגרם לא רק הפסד, כשלון ונזק,
אלא גם סכנה, לפי המלאכה והעבודה.

לדוגמה: כריכת ספר. על המפגר העובד לקחת דף אחר דף ולתפרם יחד. הפונקציה הזאת
נגמרת לאחר שאוזלים הדפים. תנאי יסודי להצלחת הפעולה היא הימצאותם של הדפים
המסודרים מימינו או משמאלו של המפגר. שינוי קטן במצב, או רוח המפריחה דף או כמה
דפים, אינו מפריע לתהליך האוטומטי של הפונקציה הזאת. במערך המצבים השונים,
המחייבים פעולות לגמר כריכת ספר לא מופיע אפוא מצב חדש ולא מופיע כל שינוי מן
החוץ, והעפת מספר דפים אינה מחייבת כל פעולה מיוחדת, והדפים בספרו יחסרו, אך
בעבודה במכונה יכול הדבר להיות גם מסוכן. המשך הפעולה בעת שהכרחית הפסקה,
יכול לגרגר אחריו אסון של פציעה או אסון רציני יותר.


כל הפרעה במהלך התקין של המצבים והפעולות, דורשת עירנות מצד המחנך, לבל יאבד המפגר
את החוט המוביל אותו. על המפגר פועל שפע של גירויים ואין לו כישרון של דחיה.

חסר לו המכאניזם לקשור יחד קליטה, עיבוד ומסירה. קליטת גירוי כלשהו דורשת את התרכזותו,
וחסרה לו היכולת להישאר במצבו או בפועלתו כשהוא קולט משהו מן הדינאמיקה של החיים
הסובבים אותו.

תינימה תורגבתהה

עלילת החיים הנרקמת מעבודה, מפעילות, מעשייה ומתחושת הצלחה והנאה, יש בכוחה להבטיח
למפגר את חדוות חייו אבל, חדוות החיים איננה נשארת לתמיד באותה הרמה ובאותם הגבולות.
מסגרת-החיים המוגנת במקלט דואגת לשטח-מחיה, שחדוות-החיים מהווה בו חלק יסודי, הודות
להדרכה ולהגבלה. המחנך מגביל את המגע עם המציאות ומבטיח עלידי-כך את צמצום שמתת-
חיים, המצדיקה והמבססת את עמידתו מחוץ לתחום החיים הנורמאליים, ומשמשת לו תמורה על
הצמצום, על ההגבלה ועל הויתורים. שמחת-החיים יכולה לשמש אפוא בסיס לויתורים וכן יכולה
היא להמעיט את רוע-הגזרה שבעמידה מחוץ למשחק-החיים, בהחלישה את כאב הבדידות ואת
עלבון ההתבדלות.

אך מערך זה של מציאות מוגבלת, שבו מובטח האיזון בין היכולת וההצלחה, נפגם עם גילוי
הסימנים הראשונים של תחושה מיניות עם התבגרותו המינית של המפגר, חודר למעגל חייו
גל חזק של תחושה מינית, גל שאינו ניתן לריסון, שהמפגר עצמו נושא אותו בגופו.

עונמל אוה ודיקפתו את הגירוי המיני לא יוכל המחנך למנוע, ואין לו גם היכולת לצמצם אותו,

את התגובה. הורים, ביחוד הורים לבנות, רואים במחנך את השומר ואת האחראי לכך, שילדיהם
לא יבואו במגע מיני. אך מתפקידו של המחנך הוא להנחות את ההורים לגישה אחרת לבעיה
המינית של ילדיהם המבוגרים.

אגו נוטים לדון בבעיות מין של ילדינו כשאנו נושאים אתנו מטען מוסרי, שביסודו מונחות
ההתאפקות וההשתלטות על יצרי-המין מצד אחד, ומגע מיני מתוך שיתוף ברצון מצד שני.
עיקרים אלה מחייבים כל מחנך, אם מתוך גישה פוריטאנית נוקשה או מתוך גישה מודרנית
מתקדמת, המשחררת את יחסי המין מכל הכבלים של המסורת ומשאירה אותם להכרעתם
של שני השותפים, מבלי לשחרר אותם מאחריות משותפת הדדית כלפי החוק הקיים.

האם מטען מוסרי זה צריך לקבוע גם את יחסינו לבעיות המין של מפגרים, נוכח מצבם המיוחד?
בנקודה זו פועל המחנך בניגוד למגמתו החינוכית, להפעילם בכל השטחים שקשה להפעילם
שכן דווקא בשטח זה, בו יכולים הם לפעול בהצלחות עליו למנוע מהם כל פעולה וכל הצלחה
כשההתפתחות המינית היא נורמאלית, נמשכים שני בני המין למגע המיני במשיכה הדדית
ובהסכמה הדדית, כשאנו מגלים פיגור או ליקוי בהתפתחות המינית, אנו משתדלים לתת טיפול
רפואי אך במקרה שהטיפול נותן תוצאות חיוביות – אנו מונעים את הפונקציה המינית, והתוצאה
היחידה של הטיפול הרפואי מתבטאת או אך בתוספת מכאוב על מכאוביו, תוספת ויתור. נדיבות
תילאמרונ תינימ הגרדל תוחתפתה יאופר לופיטו יופיר ידי-לע שונא רוציל חיטבהל האופרה לש וז
על-מנת שלא נפעל בה, ערכה מוטל בספק אך מיד נראה כי הרפואה יש בכוחה לתרום תרומה
חשובה לפתרון הבעיה הזו.

אין אני חושב, שיש לנו הזכות לגזור על מפגרים פרישות נצחית בעוד שחסרים להם
כל היסודות הנפשיים לפרישות כזו. עמדתנו זו גובלת עם אכזריות שאיננה הולמת
בשום פנים את תפקידנו ורצוננו לתת להם חדוות-חיים רבה ככל האפשר.


זהו מעין צו-מניעה הפרדת המינים בגיל הבגרות אינה הפתרון, בכל אופן לא פתרון פדגוגי.

.תיגוגדפ הניחבמ החירב יהוז ,ינמז
, ההפרדה לעולם אינה שלמה. שכן בביקורים הדדיים ובימי החופשה הם נפגשים תישאר

ביניהם, ואז אין לצו-מניעה זה כל תוקף.
, ההפרדה היא רק במוסדות, ואינה מגינה עליהם מחוץ למוסדות.תינש

דרושה, אפוא, גישה פדגוגית חדשה, הרואה את הדברים באור אחר, גישה חיובית שאינה
."השעת אל" לע תססובמ


,לבא ממה שאנו חרדים הרי זה מן התוצאות: כי ילדים של מפגרים יהיו גם הם מפגרים.

יכולים למנוע הולדת ילדים מבלי למנוע חדוות חיים. אלא כיוון שאין אנו יכולים לסמוך עליהם
עלינו לעזור להם, ובהסברה אין ערך. כיון שמניעת הלידה צריכה להיות מוחלטת – אפשר
להגיע בפעולה כירורגית למטרה כפולה: הבטחת חדוות-החיים ומניעת הלידות, אין אנו
הראשונים בפתרון זה. מנהל אחד המוסדות לבנות מפגרות באירופה, הפעיל בשטח חינוכי
זה 35שנים, סיפר לי כי מייעצים לבצע פעולות עיקור אצל בנות מפגרות בהסכמת השלטונות
בתנאי שההורים סומכים ידם על פעולה זה מנהל מוסד זה אף אמר לי, כי זוגות מפגרים חיים
חיי-משפחה מסודרים, כשהבעל עסוק בעבודה והיא במשק בית. אין כל ספק, שמפגר יכול להיות
בעל טוב לאשתו וכי מפגרת יכולה להיות אשה טובה לבעלה, כאשר הם משלימים זה את זו.

[הערת עורך אתר "דעת": עניין זה של עיקור מפגרים בעייתי עד מאוד, והניסיון בתחום זה
הראה את "המדרון החלקלק" שעיקור אדם בעל כורחו מוליך אליו].

נשאלתי לא פעם, מה דעתי על שידוך לבן מפגר או לבת מפגרת שהגיעו לפרקם. ההורים
מעמידים שאלה זו מכמה סיבות:
– האמונה כי הנישואים, בייחוד לבת, יביאו בעקבותיהם ריפוי או השתלבות במעגל החיים;
– הגישה הדתית שאין לתת לילדים שיתבגרו לחיות ללא קיום המצווה הגדולה "בן 18ללא
. "הריבעב וימי לכ הפוח
– וסיבה נוספת: הרצון להעביר את הדאגה ואת העול משכם ההורים על שכמי הכלה או החתן.

הורים לבנות מפגרות נוהגים לקנות חתן בכסף. אך על הרוב מזניח החתן שנקנה בכסף את
אשתו, אינו דואג לילדיו וחי את חייו מחוץ למסגרת המשפחה בעלים כאלה מצויים בשפע מבלי
שנוכל לפעול נגדם ומבלי שנוכל להגן על נשותיהם מידם הגסה ומהתנהגותם האכזרית דוגמה
קלאסית לזוג כזה אנו מוצאים, באחת מיצירות-המופת של גי דה מופסן "ברטה":


בת מפגרת ואילמת, שהוריה העשירים השיאוה לגבר נואף ונוכל חסר כל רגש אנושי. האב
תיגולוכיספ דיב .התוינויח תא ריבגתו ותב לש היתושגרה תא רישעת תוהמאה יכ ,הוויק
דקה מעביר לפנינו האמן את רקמת הקשר של האישה לבעלה, את הציפייה לבואו ואת
האכזבה הקשה על העדרו. היא החלה למאוס באוכל, פסקה לעלות על מיטתה, דומם
ישבה והביטה על מחוגי השעון, שהיו לה לעדות על הזמן העובר. והסוף הטראגי: בעלה
.תוחנאל הבזועו התוא הכמ

זוכר אני שבילדותי היו מעמידים חופות של מפגרים בבית- הקברות של הקהילה. כל הקהילה
סמכה על "מצווה" זו, בה קיוו לכפר על עוון העדה בעת מחלות ומגפה. אכן צורה נאה של כפרת
.עשפל התוא תוכפוה היתואצותש "הווצמ" ידי-לע תונווע

לא לפתרונות מעין אלה כוונתי. אם "נרד" לעולמו של המפגר, אזי נגיע למסקנה שהוא אינו מוכרח
לוותר. אל נתייחס לבעיות המין שלהם בקנה-מידה שלנו. זהו תנאי ראשון לגישה ההולמת את
.רגפמה לש ותואיצמ

בשבילנו האהבה היא לא רק פונקציה מינית, אלא מכלול של צירופים המחייבים והמנשאים אותנו
גם מחוץ ובלי הפונקציה המינית. והנה נוטים אנו לחשוב, שבלי הצירופים האלה האהבה אינה
.הבהא

חושבים אנו, שכיון שחסרים לו למפגר אותם האלמנטים הנפשיים והתבונתיים לצרף את הצרופים
שאנו רגילים לראות בהם תנאי לכל קשר של אהבה, לא יצלח הוא לרקום רקמת אהבה. דעה זו
אינה נכונה שכן למרות דלותם יכולים מפגרים להפתיע אותנו ברקמת קשרי אהבה חזקה ואיתנה,
בצירופים אחרים. בניין משפחה בין שני מפגרים אינו רק קשר כלכלי סוציאלי, הוא יכול ליהפך
למקור בטוח של שמחת חיים.

אין זאת אומרת, שכל זוג מפגרים ראוי לקשר כזה.

בחירת בן-זוג או בת-זוג היא חשובה במקרה הנדון יותר מאשר אצל נורמאליים. הקשר
הוא לתמיד, מחוסר כל יכולת הכרעה לניתוקו. הקמת הקשר המשפחתי בין מפגרים
הוא לא רק עניין למחנך, בבעיה זו יפסוק המחנך, הרופא, ועובד הסוציאלי או המשפטי
וההורים – במשותף. הם יקבען את מידת ההתאמה בין הזוג, יבדקו את בסיסם הסוציאלי
כלכלי, יפתרו את הבעיה מצדה הרפואית. המחנך לא יוכל על-כן ליעץ להורים בלי שיובטח
שיתוף-הפעולה בין כל הגורמים האלה.


מטעמים רבים אנו רחוקים עדיין מפתרון הבעיה בדרך זו שאני מציע אותה, אך אין לי כל ספק, כי
בעתיד הלא רחוק יהיו הורים, וביחוד אמהות, מוכנים לפתרון רפואי-חינוכי סוציאלי זה.

הרבעש הדלי לש המסקל הבשנ ,רגפמ רוחב .ינפל אבוהש ,ביצעמ הרקמ חוכשל לכוא אל
על פניו ברחוב. הוא ניגש אליה וליטף את שערותיה ליטוף קל, ועל-כך הובא לדין. הדיון
המשפטי נמשך זמן רב והוא גרם להורים ולבני המשפחה כאב ועלבון רב. לבחור היה מזל:
ברגע האחרון מנעו מאזרחים, שהזדעזעו מה"חוצפה" הזו, לעשות בו שפטים. מקרה זה
אירע סמוך למקרה אונס ורצח של ילדה צעירה על-ידי פושע מיני מועד. המפגר לא ידע,
כמובן, שגילוי יחס של חיבה לילדה שמצאה הן-בעיניו יעורר את זעפם של עוברים-ושבים
.יטפשמ רוריב וירחא רורגיו



רמאמה תליחתל הרזח