נכדו ר' יחיאל מיכל כשהיה ילד קטן היה משחק במחבואים עם ילד אחר. התחבא ושהה במחבואו
זמן רב והיה סבור שהילד מחפשו ולא יוכל למצוא אותו. בראותו ששהה ביותר יצא ממחבואו ולא
מצא את הילד בבית, והרגיש שלא חיפשו מתחילה. רץ לחדר זקנו בבכי וקובלנא על חברו שלא
רצה לחפשו. זלגו עיני ר' ברוך קילוח דמעות, ואמר: "הקב"ה אומר גם כן כך: 'אני מסתיר את
עצמי במחבואים ואין איש מחפש אותי' ".
ר' צבי היה מסתופף בצלו של החוזה מלובלין. פעם אחת בימי החורף והקרירות הגדולה בא
משולח בדבר מצווה, שהיה נוסע לקבץ מעות לנדבת עניים לפולין, ובא לבית ר' צבי, שהיה בעת
ההיא רך בשנים. המשולח הנזכר היה חסיד גדול וירא שמים ומופלג בתורה. כאשר לן שם וראה
את האברך ר' צבי הנזכר בהתנהגותו בחצות הלילה, כי הוא עובד ה' על פי דרכי העבודה שגילה
'ר רמא .זא ורבד תודיסח הברה .זוביזממ שודקה וברמ ול רפיסו ומע דיסחה רבד זא ,ט"שעבה
צבי למשולח: "מה לך לכתת רגליך בימי החורף האלה? הלא בשני ירחים תוכל לאסוף בסך הכל
כשלושים רובל כסף? שבה איתי פה כל ימי החורף, ואנוכי אסע לסביבותי ובמעט ימים אביא לך
שלושים רובל, כי רבים מיודעי ומכירי בסביבות האלה". האיש הסכים לשבת עמו ולמדו יחדיו
בל לע חלושמה רבדו ,דואמל דע והערל שיא ובהא .הדובעה יכרדב ובבל ינופצמ לכ ול דיגהו
שודקה ברה תא בוזעל ,הזה רבדה תושעל לכוא אל" :רמאו יבצ 'ר ברס .זוביזמל אובל יבצ 'ר
מלובלין, רבי המובהק זי"ע. אקח רשות ממנו, אולי יסכים ויתנני ליסע למזיבוז פעם אחת".
לאחר ימים רבים עלה על דעת הרב הקדוש מלובלין ליסע למזיבוז לראות התנהגות איש
האלוקים נכד הבעש"ט ז"ל. אמר לתלמידו ר' צבי: "אהובי תלמידי, תסע למזיבוז לראות גדולת
הרב הקדוש נכד הבעש"ט ז"ל, ואז אדע אם אסע גם אני לשם".
נסע ר' צבי למזיבוז, הוא ומרעהו החסיד הגדול ר' יהודה גרשון מראזדיל. באו למזיבוז בשלום
בחד יומא דפגרא והלכו לסעודת מצווה לשולחן הרב הקדוש. כאשר בא שמה ר' צבי וראה אותו
הקדוש ממזיבוז והביט בפניו ובצלמו והכירהו בתור אדם המעלה, הראה לו פנים מסבירות, פנים
שוחקות. אחרי כן בא החסיד המשולח, שנזכר למעלה, ובידו בקבוק יין ואמר: "לכבוד האורח
מזידיטשוב אני מביא את היין הזה!" וישר בעיני הקדוש ממזיבוז דבר זה. ואל ר' צבי אמר: "עלה
.הלודג תוברקתה ול התיה ."ילצא בורק תבשל הנה
ר' צבי התחקה על שורשי דרכי הרב הקדוש לדעת אותם, התבונן בכל דבר, וראה כי הכל למעלה
מן השכל ואי אפשר להבין כמה משיעור אהבה ויראה לבורא, יתברך שמו, יש להרב הקדוש.
והנה שמע סיפורי נפלאות מהרב הקדוש ממזיבוז בעת אמרו שיר השירים בערב שבת אחר
הטבילה, כי ממש כמלאך אלוקים צבאות הוא, והוא בוער כאש והתלהבותו היא עד למעלה. ידוע
לכל, שהיו אומרים עליו, על ר' ברוך, שהיה לו ניצוץ מנשמת שלמה המלך ע"ה. על כן בעת אמרו
שיר השירים, שאמר שלמה המלך, היה מתלהב ועולה כלפיד אש בקדושה וטהרה. והנה בשעה
שהיה אומר הרב הקדוש שיר השירים לא היו מניחים לשום אדם בחדרו, משני טעמים: אחד –
שלא יתבלבל ח"ו, ושני – מחמת רוב התלהבות שהיה הרב בוער לא היה אפשר לשום אדם
לעמוד שם, כי היה מוציאו ממחשבתו ורעיונותיו ומפשיטו מהגשמיות, וכל מי שאינו רגיל בדביקות
.עודיכ ,תומיו הלחיש בורק תוימשגה תוטשפתהבו
כאשר שמע ר' צבי דבר זה אמר: "יהיה מה שיהיה, אנוכי אתחבא בחדרו, ויעבר עלי מה!" הלך
הוא עם החסיד ר' יהודה גרשון והתחבאו תחת בגדים רבים שהיו תלויים על הכותל, ועמדו שם.
כאשר התחיל הרב הקדוש לאמר שיר השירים בהתלהבות והשתוקקות אשר אין לשער, תכף
אמר ר' יהודה גרשון לר' צבי: "לא אוכל לעמוד כי רעיוני נבוכו מרוב האש וההתלהבות אשר
ינוכמס ,הבהא ילע ולגדו" שודקה ברה רמא רשאכ לבא .קותשל יבצ 'ר והשקב ."וב רעבת
באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני" – וממש נראה כי ליהטה אש תחתיו, ברח
ר' יהודה גרשון, כי לא יכול לשאת האש הגדולה והנוראה הזאת.
.יבצ 'ר אוהו ,ותיבב שיא הנהו האר .הנאו הנא הנפ חתפב שוקשק לוק שודקה ברה עומשכ
הראה לו פנים שוחקות, ונשאר ר' צבי עומד בחדר. ראה את הקולות ואת הלפידים, והחדר כולו
בוער באש. חיזק את לבו והתאמץ לשמוע קול מלאך ה', עד כי בא את הכתוב "אני לדודי ועלי
תשוקתו". אז היה כבד מנשוא, כי כמעט שהוציאו מדעתו. אולם ר' צבי אמר: "יהי מה, הנני מוסר
נפשי לה' באהבה, לשמוע דברי אלוקים חיים כנתינתן מסיני. ואם ח"ו תיפרד נפשי מגופי, הנני
לעשות רצון הבורא עולם". אז נשפעה עליו רוח חדשה ממרומים וראה אש ה' משמים ליהטה
סביבותיו, אין לשער ואין לספר. עמד שם ונפשו מצאה נחת עד כי אמר "כי עזה כמות אהבה…
'הו ,ו"ח תואיצמב לטבתנ יכ ששח ,הלודגה תובהלתהה ינפמ ,זא :"היתבהלש שא יפשר היפשר
היה בעזרו עד כלות הרב הקדוש לאמר שיר השירים.
כאשר הלך ר' צבי ליפטר ממנו ליסע לביתו, אמר לו כי רבו הקדוש מלובלין צווה לו לשאול את פיו
אם יקרב אותו כשיבוא אליו, כי הרב הקדוש מלובלין ירא שמא יחליש דעתו, מפני שהרב הקדוש
ממזיבוז הוא נורא ושרף אש להבה, כידוע. השיב לו: "יבוא הצדיק מלובלין, החוזה מפולין, אלי
ואשתעשע עמו". וברכו בשלום ואמר לו שיבוא הוא גם כן למזיבוז עמו וישמח לקראתם.
נסע ר' צבי מזידיטשוב בחזרה אל רבו לק"ק לובלין, ואמר לו כי הרב ממזיבוז הוא אש להבה,
נורא מאוד. וסיפר לו כל אשר ראה ואשר שמע, כי לא היה מאמין אם היה שומע באוזניו.
לאחר ימים מספר נסע החוזה מלובלין ותלמידו למזיבוז. כאשר בא כבדוהו, ובערב שבת לקח
הרב ממזיבוז את הרב מלובלין עמו במרכבה ונסע לטבול בנהר. בשעת הנסיעה היה הרב
הקדוש ממזיבוז מייחד ייחודים נוראים ונפלאים, והיה בוחן את הרב מלובלין אם ירגיש הדבר.
כשבא למקום אחד בשדה שאל אותו: "מה ירגיש החוזה מפולין?"
"אוירא דארץ ישראל".:ול בישה
."ןכ" :בישהו
"?שיגרי המ" :ותוא לאש כ"חא
"בחינת ירושלים הקדושה – ואח"כ – מקום המקדש".:בישהו
"?שיגרי המ" :ותוא לאש רהנב הליבט תעשבו
."אנומסרפאד ארהנ תניחב" :בישהו
שמח הרב ממזיבוז כי ראה שחוזה נאמן הוא וקולע אל השערה ולא יחטיא.
בליל שבת קודש ישב הרב ממזיבוז אל השולחן עם כל בני ביתו, בניו ובנותיו, כי כן היה דרכו
תמיד, והיה מדבר דברים שונים במילי דעלמא עם בני ביתו. החוזה מלובלין לא היה רגיל בכמו
אלה, והיה בלבו על הרב ממזיבוז שהוא מדבר דברים פשוטים בשבת. הרגיש הרב ממזיבוז
ופתח פיו ואמר: "נאמר בזמירות 'טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה'. הפירוש הוא,
כי הטהורים באמת מני רחם הם מקדשים את השבת בכל הדיבורים והמאמרים שבעשייה, שהם
ממשיכים קדושה בכל ענייניהם, על דרך שאמרו רז"ל: ועליהו לא יבול – אלו שיחות של תלמידי
חכמים. – בסעודה שניה, בשבת בצהרים, עשו המשמשים מושב וכסא להרב מלובלין אצל בת
הרב הקדוש. על דבר זה חרה מאוד להרב מלובלין והיה מתרעם בלבו. הרגיש הרב ממזיבוז
ופתח שפתיו ואמר: "כתיב 'העבר עיני מראות שווא', שיעביר העיניים מלראות השווא, אבל לא
'העבר השווא מעיני מלראות'." על דברים אלו כעס הרב מלובלין והסב פניו לצד אחר. באותו
רגע קמה בתו של הרב מעל השולחן. הרגיש בזה הרב ממזיבוז וקרא: "מה זה בא לתוך ביתי
"!שדוק תבשב ינחלוש תיבשהל
אז נפרדו הלבבות של שני הצדיקים האלה.
ממחרת, ביום הראשון, היה ברית מילה במזיבוז. כיבד בעל הברית את הרב ממזיבוז בסנדקאות
ואת הרב מלובלין שיהיה מוהל. כשבא הרב ממזיבוז כבר היה שם הרב מלובלין מלובש בבגדי
שבת, גם המצנפת של שבת היתה על ראשו. והרב ממזיבוז היה דרכו לבוא בבגדי חול לברית
מילה. היה בלבו של הרב ממזיבוז על הרב מלובלין, שהוא מתנהג ברבנות בעירו, כשהוא עמו
בבית אחד. נטל סכין של מוהל וכרת בעצמו בשר הערלה, ולא נתן לרב מלובלין לא חיתוך ולא
פריעה. נפלו פניו של הרב מלובלין. הלך לאכסניה שלו וצווה לאסור המרכבה ומיד הלך הוא
ותלמידו ליפטר מאת הרב. נסעו משם מהרה.
ימים רבים עברו והרושם של קדושת הרב ממזיבוז והתלהבותו היה קיים תדיר בלבו של ר' צבי
מזידיטשוב. ובפרט כשהיה זוכר הקולות והלפידים בעת אמרו שיר השירים היה מתעורר בו כליון
נפש לעזוב את רבו הקדוש מלובלין וליסע למזיבוז. האמירה של שיר השירים היתה בלב הצדיק
,ותדובעב לפונ אוהש ו"ח ול הרקיש העשב יכ ,דימת רמוא היה לכל עודיכו ,שא דיפלכ בושטידיזמ
יתברך שמו, בנפילת המוחין וכדומה, אז יזכור הרגעים היקרים שהיה שומע שיר השירים מפי
הקדוש ממזיבוז ואורו עיניו. לכן היה בלבו לעזוב את החוזה מלובלין וליסע למזיבוז.
מתחילה הסכים בדעתו ליסע תכף למזיבוז, ולא יסע עוד ללובלין. אחר כך אמר בלבו: לא טוב
לעשות כן לרב מובהק, לברוח מפניו. לכן אמר ליסע מקודם ללובלין ליפטר ממנו ולבקש מאתו
כי ייתן לו רשות ליסע למזיבוז.
כאשר בא הצדיק מזידיטשוב ללובלין, ברגע שדרכה כף רגלו על מפתן בית רבו, אמר הרב
מלובלין לתלמידו: "אהובי תלמידי, אתה חפץ לעזבני? חלילה לך לשקר באהבתך אלי. הרי
ידעת התנהגותי עמך".
אמר הצדיק מזידיטשוב: "ומה אעשה? בלבי בוער הרצון לילך ללמוד עבודת השם, ברוך הוא
וברוך שמו, מהרב הקדוש ממזיבוז. לא אוכל לסור מהשתוקקותי זו".
בקשהו הקדוש מלובלין כמה פעמים. אחר כך אמר לו, כי כל ההשגות והמדרגות שקיבל אצלו
יסלק ממנו אם יעזוב אותו ויסע למזיבוז. לא שמע גם לזאת. לבסוף אמר לו בזעם: אבטיחך כי
מדרגות חדשות לא תשיג במזיבוז כלל וכלל, וכל המדרגות וההשגות שהיו לך, שקבלתן אצלי,
אסלק מאתך, ותהיה כאדם פשוט.
מדבריו הקדושים נפל פחד על הרב מזידיטשוב וקבל על עצמו שלא ליסע עוד למזיבוז, והיה
מסתופף בצלו, צל הקודש, של החוזה מלובלין עד יום הסתלקותו.
על ערכו וחשיבותו של החוזה מלובלין בעיני ר' ברוך יש שתי אגדות קטנות: אחת מהן מסופרת
במזיבוז והשנית – בין חסדי פולוניא. כדאי לעמוד מתוך שתי דוגמאות אלו עד כמה משפיע
המקום והסביבה על תוכנם וטיבם של דברי אגדה.
במזיבוז מספרים:
בעת שהיה החוזה מלובלין אצל ר' ברוך במזיבוז היה שם גם כן אחד מקרוביו של ר' ברוך, אדם
חשוב ואיש חסיד, ר' יוסף שמו. והיה מחזר הרבה סביב החוזה.
הקפיד ר' ברוך: "מה רעש? למה אתה מכרכר כל כך מסביב לו?"
– "האיך? והלא הוא החוזה?"
– "דבר גדול?! שב אצלי לחצי שעה ואעשך גם אותך לחוזה!" היתה תשובת ר' ברוך.
בפולוניא מספרים:
בעת שהיה הרבי מלובלין במזיבוז אצל ר' ברוך, ביום שבת קודש היה ביניהם פירוד לבבות, עד
שבסעודה השלישית לא הלך אצל ר' ברוך. וכל העיר הלכו אל הרבי מלובלין. שלח ר' ברוך אל
הרבי מלובלין על ידי השמש שלו, שיש לו תורה גנוזה בלבבו יותר משלושים שנה, והיא מסוגלת
רק לנשמתו של הרבי מלובלין בעת רצון. לזאת יבוא אליו אל שולחנו.
השיבו הרבי מלובלין: "מעולם לא השגתי מה שטוב לנשמה, רק מה שהוא לרצון השם יתברך,
."יתיבב התע תויהל ינוצרו
ר' ברוך אמר: מעשה הצדיקים קדושי עליון, שמתנהגים בדרך כל הארץ, אוכלים ושותים וישנים,
ומתפללים מעט, ורוב דיבוריהם בענייני עסקי העולם, ובמדות הללו הם עובדים את ה', אין
לבן אדם ליקח ראיה מהם, מחמת שהצדיק מחשבותיו הן רק להשם יתברך, ואינו צריך כל
כך למלחמה עם היצר הרע, ומפני זה אפילו בעבודה קלה כזאת הוא מדבק ומקשר מחשבתו
הטהורה בהשם יתברך. אבל בן אדם, הצריך לתקן מעשיו, אם יראה מהצדיק וירצה גם כן לעבוד
את ה' בעבודה כזאת, ידחה אותו היצר הרע, כי צריך להתחזקות גדולה לדחות מעשה הרע שלו.
פעם אחת שאלו להבעש"ט מהו עיקר העבודה:
"הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענין משבת לשבת
ומעלתו בטל את הדבר הזה, שאמר שכל אדם שהוא מתענה עתיד ליתן את הדין שנקרא חוטא,
שמענה את נפשו. על כן יגיד לנו מה עיקר העבודה".
השיב להם הבעש"ט: "דעתי בזה שיראה אדם להמשיך על עצמו שלושה דברים הללו, היינו
אהבת ה' ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים".
אמר ר' ברוך על זה, שזה מדרגה גדולה, והוא לאדם גדול במעלה. אבל אדם הבינוני צריך מקודם
לראות שבכל הדברים הגשמיים והגופניים יש בהם חיות קדושה, והכוונה תהיה רצויה לשם ה'
.עדונכ ,איוחד אכשמ אוהש ,תוואתה לכמ ומצע תא טישפהלו ערה רציה רבשלו דבלב
אמר: "מה טוב העולם ומה מאיר העולם כשאין האדם משקע עצמו בו, ומה מחשיך העולם
כשהאדם משקע עצמו בו!"
|
