ט"שעב לארשי 'ר

כ׳ באב תשפ״ו · חסידות

אברהם כהנא

תודיסחה רפס
ב"פרת השרו
תורעהה לש תיקלח הטמשהב ספדוה


תוכן המאמר:

ט"שעבה תדיל .א

'א חסונ .1    
'ב חסונ .2    


ט"שעבה לש ולודיג .ב

ג. מהיכן באה לו ידיעתו בחכמת הקבלה

ותנותח רחא וייחו ט"שעבה יאושנ .ד

ט"שעבה הלגתנ דציכ .ה

םיתפומ .ו

.1כשהבעש"ט מביט בס' הזוהר הוא רואה כל העולם כולו.
.2כשהבעש"ט מדבר עם אדם בדברי תורה הוא מתקשר בו ומזכך לו עד שהוא בא
למדרגת נבואה ורואה נשמות של צדיקים נפטרו לעולמם.
.3הבעש"ט מרפא חולים שמייאשים אותם הרופאים, מחמת שהוא משיג את החולים
.תוינחורב
.4איך היה הבעש"ט רופא חולים ממתנגדיו.
.5הבעש"ט מסכן עולם הזה ועולם הבא שלו בשביל להציל חולה מידי מלאך המוות.
.6האיך היה הבעש"ט מטריד מזיקין מן הישוב.
.7הבעש"ט מסלק נדן מתוך חוב.
.8הבעש"ט מתענין ורואה אפילו בדברים שפלים.
.9גם הנכרים יודעים שהבעש"ט הוא בעל מופת ולא מכשף.
.10מעשה מהבעש"ט שסיפר ר' חיים מקוסוב.


ז. תפילה ועבודת השם

.הליפתה תעשב ט"שעבה תדער .1
.2כשהבעש"ט מתפלל הוא משפיע מהתפעלותו על בני אדם, על בעלי חיים ואפילו על
.םיממוד
.שדוק תבש ברעב החנמ תליפת .3
.4תפילת יום הכפורים
.5מתפללים פשוטים הם היסוד של בית הכנסת.
.יעב אבל אנמחר .6


ח. התקרבות המתנגדים

.תוצרא עברא דעו ינפל ט"שעבה .1
.2האיך נתקרבו אל הבעש"ט ר' זאב קוציס ור' דוד פורקיס.
.3האיך נתקרב אל הבעש"ט אחד מן הגדולים בתורה ושמו ר' משה קידס.
.4מעשה במלמד אחד למדן מופלג שנתקרב אל הבעש"ט.
.5האיך נתקרב אל הבעש"ט ר' נחמן מקוסוב.
.6האיך נתקרב אל הבעש"ט הרב המקובל ר' ישראל חריף מסאטנוב, בעל ס' תפארת
.לארשי


ט. תנועת שבתי צבי והפראנקיים

.יבצ יתבש לע ט"שעבה .1
.2הבעש"ט על הספר חמדת ימים.
.3הבעש"ט תחת רושם הויכוחים עם הפראנקיים והגזרה על שריפת התלמוד.


י. הנכרים ועלילותיהם

.1הבעש"ט מתכוון לסתום פי המקטרג על ישראל שהם מטעים בחשבון את הגויים.
.2הבעש"ט מפייס לכמרים כדי למנוע אותם מעלילת דם.
.עשר רמוכ ינפמ ריהז היה ט"שעבה .3
.4מעשה בעלילת דם בעיר זאסלב.
.5האיך שנשמותיהם של קדושים באו וספרו להבעש"ט מגודל היסורין שסבלו על קידוש
שמו יתברך.
.6יש שבאה עלילה על יהודי מפני שהוא דר בדירה אחת עם נכרים.


ט"שעבה לש ויפואל .אי

.ונוממב ט"שעבה השוע היה המ .1
.הקדצל ונוממ רזפמ .2
.3מעות יש להן ריח.
.תוילגרמ ריאמ 'ר לש ויתונורכזמ .4
.5האיך היה הבעש"ט בורח מן הכבוד.
.6הבעש"ט ומידת "גם זו לטובה".
.ט"שעבה לש תועימקו שטיבוהורדמ קחצי 'ר .7
.8האיך היה כותב קמיעות.
.9היאך היה נוהג עם השוחטים.
.לארשימ דחא לכ לע תוכז דמלמ ט"שעבה .10
.11האיך היה הבעש"ט נהנה משמחתן של ישראל.
.12עיקר התשובה הוא שבירת הלב וחרטה, ולא סיגופין.
.13הבעש"ט ורבינו סעדיה גאון.
.ותרות ירבד תביתכ לע דיפקמ ט"שעבה .14
.15על סיפור בשבחי הצדיקים


ט"שעבה לש ותריטפ .בי

.ותריטפמ תצק

רמאמה בתוכ .ותריטפ דע ותדילמ ט"שעבה ייח רופיסב קסוע ונינפלש רמאמה :ריצקת
מפרט את הנושאים הבאים: גידולו של הבעש"ט, ידיעתו בקבלה, נישואיו, התגלותו,
מופתים שעשה, דרכו בתפילה ובעבודת ה', יחס מתנגדיו, מלחמתו בתנועת שבתי צבי
והפראנקיים, יחסו לנכרים, קוים לאופיו ופטירתו.

בעש"ט; בעל שם טוב; מזיבוז; חסידות; שבתי צבי; פראנקים; פרנקיסטים :חתפמ תולימ


מיסד החסידות היה ר' ישראל בן אליעזר, המכונה בעש"ט (=בעל שם טוב). הוא נולד לערך שנת
.פוקא הריעז הריעב ס"ת

הידיעות על חייו הראשונים מעולפות בדברי אגדה.

בראשית ילדותו נתייתם מאבותיו והיה מתגדל על חשבון הצדקה של בני העיירה. היו מספרים
עליו, שבימי ילדותו לא היה תלמיד שקדן בחדר מלמדו, והיה בורח בכל פעם ליער, ושם היה
מתבודד עם הרהורי לבו. בן י"ב שנה נעשה כבר ריש דוכנא אצל מלמד אחד: היה מוליך התינוקות
מבתיהם לחדר המלמד ומחזירם מן החדר לבתיהם, וגם היה הולך עמהם לבית הכנסת ומרגילם
להשתתף בתפילה בעניית "ברוך הוא וברוך שמו", "אמן", וכיוצא בזה. נפשו הענוגה והרגשנית
הייתה מושכת אחריו את התינוקות, שהיו אוהבים אותו מאוד.

לאחר זמן נעשה עוזר לשמש בבית המדרש. גם כאן היה מתנהג שלא כדרך שאר בני אדם: ביום
רע היה הלילבו ,הנישב הלבמ היה יאנפה ראשו ,וילע תלטומה ותכאלמ הרצק העשב השוע היה
ויגע בתורה ובעבודת שמים. לכאורה, היה עוסק באותו פרק גם בנגלה גם בנסתר. כשרונותיו היו
יפים ועלה בידו לרכוש הרבה ידיעות.

בן י"ח נשא אישה. זמן לא רב אחר חתונתו מתה עליו אשתו.

אחר כך נעשה שוב ריש דוכנא אצל המלמדים. בפרנסה זו היה עוסק בכמה עיירות בגליציא.
לאחר זמן סדר לו חדר בפני עצמו ונעשה מלמד ברשות עצמו בעיירה אחת, טלוסט, לא רחוק
.ידורב ריעמ

מחמת כמה מעלות טובות שהיו בו, שהיה פקח ובעל תורה ובעל נפש יפה, נעשה מפורסם
בעיירה, היו בוחרים בו לשליש בדיני בוררין.

פעם נזדמן לו בדין בוררות אדם חשוב, ר' אפרים מקוטוב. ר' ישראל המלמד מצא חן בעיני ר'
אפרים, והלז החליט ליתן לו לאישה את בתו הגרושה. הציע לפניו העניין והוטב בעיניו. עשו
תנאים. בדרכו לברודי מת ר' אפרים פתאום. בזמן המיועד הלך ר' ישראל אל אחי הכלה, ר'
אברהם גרשון, לישא אשתו. ר' אברהם גרשון היה מחכמי הקלוז בברודי והיה מפורסם בתורתו
בנגלה ובנסתר. רבני דורו היו חולקים לו כבוד גדול. ר' ישראל בא אליו כשהוא לבוש אגנינה
קרועה, כדרך שלובשין האיכרים העניים. כשנכנס חשבהו ר' אברהם גרשון לעני מחזר על
הפתחים ורצה ליתן לו נדבה. אבל ר' ישראל הוציא מכיסו כתב התנאים, שהייתה עליו חתימתו
של ר' אפרים. למורת רוחו הוכרח ר' אברהם גרשון להסכים על השידוך, מפני שהייתה הכלה
חוששת לעבור על רצון אביה המנוח והחליטה לינשא לו.

ר' ישראל היה דרכו להתחפש לאדם פשוט ועם הארץ. רצה ר' גרשון ללמדו תורה, והעלה חרס
בידו, כי נראה לו שגיסו הוא גס ובעל מוח מטומטם. רצה ליפטר מעם הארץ זה, והציע לפני מלכה
חנה – כך היה שם אחותו – שתבחר לה אחת משתי אלה: או שתתגרש מבעלה או שתלך לה
לגור עמו במקום אחר, כדי שלא תהא מעטה חרפה על אחיה. לא רצתה להתגרש, ובחרה לעקור
עם בעלה מברודי למקום אחר. קנה להם ר' אברהם גרשון סוס ועגלה והלכו לחיות באשר ימצאו.
נתיישבו בהרי הקארפטין, בין ערי קוסוב וקוטוב. הבעל היה חופר טיט ומעמיס על העגלה, והאישה
הייתה מוליכה הטיט לעיר ומוכרת, מזה הייתה פרנסתם בדוחק.

לעומת זאת מספרת האגדה שהיה לו לר' ישראל סיפוק פרנסה רוחנית באותו המצב של חיים
שהיה חי בזמן ההוא, שהרי היה אפשר לו לחיות חיי התבודדות ולעסוק הרבה בעבודת השם
.ךרבתי

לפי האגדה ארכו החיים הללו שבע שנים.

אחר כך נעשה ר' ישראל שוחט בכפר קסילוביץ', הסמוך לעיירה יאזלוביץ'. אבל גם בפרנסה זו
לא התמיד זמן רב, ונעשה חוכר של קריצ'מה בכפר. היא הייתה ה"אשת חיל" – הייתה מתעסקת
בפרנסה – והוא בנה לו צריף ביער והיה חי לו שם חיי התבודדות.

באותן הזמנים היה מעורב עם האיכרים ומצוי תדיר עמהם בחיק הטבע, ביער. למד מהם להכיר
הטבע של כמה מיני עשבים ולהשתמש בהם לצורכי רפואת חולים. מקצוע זה היה מעסיק אותו
הרבה. במשך הימים נעשה עניין זה עיקר פעולתו. לבסוף גמר בדעתו לעזוב כל מיני פרנסותיו
וליעשות "בעל שם". נתישב שוב בעיירה טלוסט, וכאן התחילה פעולתו החדשה ברפואת חולים.
נעשה מפורסם בכל הסביבה.

מתחילה היו "בעלי השמות" ילדי הקבלה המעשית. בעלי שמות היו מצויים הרבה בתפוצות
ישראל. גם במערב אירופה היו מצויים בעלי שמות שהיו עוסקים בפעולתם. באותה התקופה
הייתה אירופה מלאה רמאים, שכמה מהם היו מרומאים על ידי עצמם. היו הרבה בני אדם עוברים
ומכריזים על עצמם שיש בכוחם לגלות אוצרות סתרים על ידי לחשים וקמיעות. הרבה היו חולמים
על מציאת אבן הפילוסופים וסם החיים. כמה מגאוני המדע היו מהרהרים על האפשרות להפוך
כסף לזהב בעזרת המגיה הלבנה או החכמה השחורה.

בעסק של בעל שם היה מטפל, למשל, אדם חשוב ולמדן גדול כמו הרב חיים יוסף דוד אזולאי
(חיד"א), בעל הספר "שם הגדולים": בשנת תקל"ח נתן לאישה שתבלע "שמע ישראל", סגולת
הרמ"ע, חיד"א היה מפורסם בתור "אלהי" ( )Divinoאפילו בין הנכרים.

כדאי להזכיר כאן על "בעל שם" ממין אחר: הבעל שם מלונדון, ר' שמואל יעקב חיים פאלק ( ,)Falk
מוצאו יהי מפולניה. משערים שהיה מעיר Podhayceבפודוליא. התחילה היה קובע מושבו בכמה
מקומות במערב אירופה, והיה מעסיק המוחות במעשי להטים ומופתים. הגראף de Rauzowמספר
בזיכרונותיו על פעולותיו של פאלק בקבלה ובמגיא, שעשה לעיני כמה אנשים ידועים. בוויספליא
רצו בעלי השררה לגונו בשריפה, כדין מכשף, לפי שהודיע כי יש בכוחו לגלות אוצרות נסתרים.
לפיכך הוכרח לעקור משם ולברוח ללונדון. כאן השתקע כל ימיו: בנה לו בית עם סוכה ובית
הכנסת, והזמין שני חזנים. כינס לו הרבה ספרים מכמה מקצועות: הוא היה מתעניין גם בספרי
דקדוק, פילוסופיה וכדומה. היה מעורב עם הבריות בתור בעל מופת. בני מלכים ודוכסים וסתם
אנשים מן הסביבה הגבוהה היו פונים אליו. פרסומו הגיע לידי כך, שהיו מסיחים במעשי נפלאותיו
בסביבות הנוצרים בפאריס. היה מאסף ממון הרבה, אבל היה מחלק גם כן צדקה הרבה. היו
מספרים עליו הרבה מופתים. כן, למשל, היו מספרים עליו שהפסיק דליקה, שנפלה בבית הכנסת
הגדול שבלונדון בכוח של ארבע אותיות שכתב בידו על משקוף הפתח. המנורה שבביתו הייתה
דולקת שלושה שבועות במידת השמן שהיה בה כדי דליקת מעת לעת. פעם סגר עצמו בביתו
לשישה שבועות בלי מאכל ומשקה. בסוף זמן זה נכנסו לחדרו מנין של עשרה אנשים ומצאוהו
יושב על הכיסא, ראשו מוכתר במצנפת של זהב, על צווארו שלשלת של זהב ועל מצחו ציץ של
כסף ועליו כתובים שמות קדושים.

בייחוד היו שכיחים בעלי שמות בפולניה ואוקראינה. אולם בארצות הללו היה הבעל שם מטיפוס
אחר קצת: זה היה טיפוס של רופא עממי, שהיה פועל אמנם גם הוא על ידי קמיעות של שמות
ולחשים, אלא שיחד עם זה היה הבעל שם אוחז במקצוע הרפואה גם באמצעים אחרים, כמו
עשבים וסמים שונים, שטיבם היה ידוע בסביבות המכשפים והרופאים הכפריים. על הרוב היו
בעלי השמות מתעסקים בגירוש לצים ודיבוקים מתוך החולים שהיו אחוזים בהם.

גם בין השמות שבפולניה ואוקראינה היו אנשים שהיו להם יחס לתורה ולספרות, כמו ר' יואל בעל
שם מזאמוטש, בן דורו של ר' ישראל בעש"ט. לר' יואל הייתה אפילו שיטה ידועה בענייני עבודת
שמים ומוסר, וגם היו לו תלמידים. היו פונים אליו גם כן מחברים לקבל הסכמות על ספריהם: כל
כך היה אדם חשוב ומפורסם בדורו.

מתחילה נעשה גם ר' ישראל "בעל שם" רגיל: היה רופא חולים על ידי קמיעות ועל ידי רפואות של
עשבים, וכיוצא באלה. נתמחה הרבה ונתפרסם הרבה בערי פודוליא ווליניא.

אבל ר' ישראל לא מצא די סיפוקו הרוחני רק בעסק של בעל שם פשוט. יחד עם רפואת הגוף היה
עוסק גם ברפואת הנפש: היה מורה למכיריו ומקורביו את דרכי החיים ואת דרכי האמונה. בזכות
פעולתו זו קיבל תוספת לכינויו, ומן הזמן ההוא ואילך היו קורין לו בשם "בעל שם טוב", כינוי זה
בהרחבתו בא ללמד, שאין אדם זה עוסק בעסקי "בעל שם" רגיל, אלא שהוא אדם שקנה "שם
טוב" לעצמו. הכינוי "בעל שם טוב" היה חביב על ר' ישראל מאוד: כמו כל "בעל שם", היה נוהג
גם הוא לשעבר להוסיף בחתימתו אחר שמו התיבות "בעל שם", אבל מעכשיו התחיל להוסיף
בחתימתו התיבות "בעל שם טוב" בקיצורן: בעש"ט.

כשנעשה בעש"ט שינה גם מקומו ונתיישב בעיר מז'יבוז' (בפודוליא). בעיר זו הייתה קהילה
יהודית עתיקה שהייתה מפורסמת ברבניה, שהיו מגדולי בעלי התורה. הכרוניקן מזכיר עיר
זו, בתוך רשימת שאר הקהילות שסבלו בגזירות ת"ח ות"ט, בתואר מיוחד: "אורה של תורה".

במז'יבוז' חי הבעש"ט והרביץ תורתו, לפי המסורה, י"א שנה.

מצד אחד היה הבעש"ט מושך אליו אנשים פשוטים, שהיו זקוקים להוראותיו והדרכותיו בחייהם
המעשיים, ומצד אחר היו נוהרים אליו גם בעלי התורה ועוסקים בספרות, רבנים ויחידי סגולה,
שהיו באים ויושבים לפניו ומקשיבים לתורתו ולחכמתו. כך נצטפפה מסביב לו חבורה הגונה,
שהיה הרב עומד בראשה ומטיף לה תורתו לשיעורין. תורה זו הייתה ניתנת בצורת פתגמים
חריפים וקצרים, פירושים מדרשיים על ציטטות מתוך הספרות העברית, משלים וכדומה.
התלמידים היו קשבנים גדולים והיו קובעים דברי הרב בלבם. אותם שהיו עוסקים בחיבור
ספרים היו משבצים תורות הרב בתוך ענייני חיבוריהם.

הגדול שבתלמידים היה ר' יעקב יוסף כ"ץ. הוא קבע את דברי הבעש"ט ששמע מפיו בתוך ספריו,
ובייחוד בספרו המפורסם "תולדות יעקב יוסף". על דבריו של הבעל תולדות יעקב יוסף כדאי
לסמוך, שהוא מביא את דברי הבעש"ט כמו שיצאו מפיו, שהרי במקומות אחדים שהוא חושש
לשכחת הלשון או הסגנון של הרב הוא בא ומתנצל בפירוש על כך. במקום אחד הוא אומר, למשל:
"שמעתי ממורי דברים נוראים ורשמתי ראשי פרקים בנייר בפני עצמו, ואינו מביא את הדברים,
מחמת שלא רשם בהם לעצמו אלא "ראשי פרקים".

גם נכדו של הבעש"ט, בעל דגל מחנה אפרים, שנתגדל על ברכי זקנו, מביא כמה מפתגמיו
.וירבדו

כך נשתמרו לדורות מחשבותיו של הבעש"ט ותורתו.

הבעש"ט נפטר ז' סיוון תק"ך.

ט"שעבה תדיל .א


'א חסונ .1

הרב ר' אליעזר, אביו של הבעש"ט, היה דר במדינת וואלאחיא, סמוך לספר. היו הוא ואשתו
זקנים. פעם אחת באו שוללים לעיר ולקחו אותו בשביה, ואשתו נמלטה אל עיר אחרת, ומרוב
.התסנרפ התייה הזמו ,תדלימ תישענ התוינע

הוליכוהו השבאים למדינה רחוקה, מקום שאין שם יהודים, ומכרו אותו שם. שרת את אדוניו
באמונה, ונשא חן בעיניו, והפקידהו על ביתו. בקש פני אדוניו שיתן לו רשות לשבות ולנוח ביום
שבת קודש, ומילא את שאלתו. כאשר ארכו לו הימים רצה לברוח, להציל את נפשו, ונתגלה לו
בחלום: "אל תדחוק את השעה, כי עדין צריך אתה להיות במדינה זו".

פעם אחת היה לאדונו איזה עסק ועניין עם המשנה ויועץ המלך, ונתן את הרב ר' אליעזר במתנה
לו. הפליא אותו והגדילו בעיניו, ומיד כאשר בא אל המשנה מצא חן בעיניו ונתן לו חדר מיוחד
שישב שם. ולא היה מוטל עליו שום שירות בעולם, כי אם כאשר בא המשנה מהמלך אזי יצא
לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו, כי כן היה מנהג השרים הגדולים. ובכל אותו משך הזמן
.ולש דחוימ רדחב הליפתו הרותב קסוע היה

פעם אחת היה למלך איזו מלחמה גדולה, ושלח אחר היועץ בכדי שיתייעצו איך שיהא טכסיסי
המלחמה, המצב והמשחית. ובהיות שהיה עניין קשה לעמוד עליו, לא יכלו לעמוד על אמתות
הדבר איך לעשות. נתמלא המלך קצף וחמה על המשנה אשר לא יוכל לעמוד בעת צרה. הלך
המשנה סר וזעף לביתו. כשבא לביתו הלך הרב ר' אליעזר לקראתו בספל מים לרחוץ רגליו,
כדרכו, ולא קיבל. ושכב על משכבו בפנים זועפים. אמר הרב אליו: "אדוני, מדוע פניך זועפים?
ספר נא לי". גער בו המשנה. אבל, בהיותו משרת נאמן לאדונו וחפץ בהצדקו, השליך נפשו
מנגד ובא אליו פעם ושתים, עד שהוכרח המשנה לספר לו כל המאורע. אמר לאדונו:

"הלא לאלוקים פתרונים, כי ה' איש מלחמה. אני אתענה הפסקה ואשאל מהשם
יתברך על רזא דנא, כי הוא גלי רזא".


ושאל על פי שאלת חלום, והשיבוהו כל אופני המלחמה, איך שיהיה, הכל כאשר לכל בביאור היטב.
למחרתו בא אל אדונו וספר לו כל עצת ה' שהורוהו מן השמים. הוטב בעיניו מאד, ומיד הלך אל
המלך בשמחה רבה. ענה ואמר: "אדוני המלך, זאת העצה היעוצה". וספר לו הכל כאשר לכל.
כאשר שמע המלך את כל דברי המשנה, אמר:

"הנה זו העצה היא מפלא יועץ, ואין זה שכל אנושי, אם לא מאיש אלוהי אשר הופיע
עליו די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, או להפך – מרוח הטומאה. והנה אני ידעתיך
שאינך איש אלוהי בשום אופן. אין זאת כי אם מכשף אתה".


והוכרח המשנה להודות על האמת ולספר לו כל המאורע. גדלהו המלך להרב ר' אליעזר ועשהו
לשר צבא במלחמותיו, כי ראה בעין פקוחה כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה מצליח. בכל מקום אשר
שלחו המלך ללחום מלחמתו היה מצליח מאד. והנה בתוך כך נפל לו בלבו: מה יהיה בסופו? אולי
עתה העת לברוח אל מקומו? – גילו לו מן השמים: "עדין צריך אתה להיות במדינה זו". והנה בא
היום ומת המשנה. אז שמהו המלך על מקומו להיות לו יועץ, כי מצא חן בעיניו, ונתן לו לאישה את
בת המשנה. אבל הרב לא נגע בה, בעזרת השם, וראה כל התחבולות שלא ישב בביתו. ואף אם
נזדמן לו שהיה בביתו לא נגע בה כלל. והנה במדינה הנ"ל לא היה רשאי שום יהודי לדור, וכשמצאו
איזה יהודי אחד הייתה דתו למות. והוא היה כך כמה שנים. פעם אחת אמרה לו אשתו: "אמור לי
מה מום מצאת בי, שלא נגעת בי ואין אתה נוהג עמי כדרך כל הארץ?" אמר לה: "הישבעי לי שלא
תגלי לשום אדם, ואומר לך האמת". נשבעה לו. אמר לה: "יהודי אנכי". מיד שלחה אותו לארצו
בכסף וזהב רב מאד. אבל לסטים שללו אותו בדרך ולקחו כל אשר היה אצלו. בהיותו בדרך נגלה

לו אליהו ז"ל ואמר לו: "בזכות זה יולד לך בן שיאיר עיני ישראל, ועליו יקוים – ישראל אשר בך
אתפאר". בא לביתו ומצא את אשתו שהייתה בעזרת השם בחיים, ונולד להם הבעש"ט לעת
זקנתם, כשהיו שניהם סמוך למאה שנה.

'ב חסונ .2

רבי אליעזר, אבי הבעש"ט, היה דר בכפר, והיה מכניס אורחים גדול: בקצה הכפר הושיב שומרים
וצווה להם כי מיד שיבוא איזה אורח יאמרו לו שילך אצלו ושם יהיה לו טוב, כדי שלא ידאג האורח
אנא יפנה במקום שאין לו מכירין. ואחר שבא האורח אליו נתן לו נדבה הגונה מיד, קודם שאכל,
כדי שיאכל בשמחה. פעם אחת שבחו מאוד בשמים הנהגות טובות שלו, והסכימו לנסותו באיזה
דבר. אמרו: "מי ילך לנסותו?" אמר הס"מ: "אני אלך". אמר לו אליהו הנביא ז"ל: "לא טוב שתלך
אתה. אני אלך". הלך אליהו ז"ל בשבת אחר חצות בדמות עני במקלו ותרמילו, ובא ואמר: "שבתא
טבא", כנהוג. מהראוי היה לגרשו לחוץ, כמחלל שבת. אבל ר' אליעזר היה סבלן, ולא רצה לביישו.
נתן לו מיד לאכול סעודה שלישית בכבוד, וכמו כן סעודת מלוה מלכה. ביום א' בבקר נתן לו גם כן
נדבה הגונה, ולא הזכיר לו כלל מעניין חילול שבת, שלא לביישו. כאשר ראה אליהו ז"ל את מנהגו
הטוב, התגלה אליו ואמר לו: "דע לך שאני אליהו הנביא, ובאתי לנסותך, ובשכר זה תזכה לבן
."לארשי ינב יניע ריאיש

.ט"שעבל הכז

ט"שעבה לש ולודיג .ב


,ירנ ריאת התאש האור ינא הנה" :רמאו ועורז לע וחקל .תומל ויבא תע העיגה .למגנו לדג דליהו
ולא זכיתי לגדל אותך. אבל, אהובי בני, זכור תזכור כל ימיך שה' אתך, לכן לא תירא משום דבר".
כך גדל הילד אחר פטירת אביו.

והנה אנשי העיר, מפני שיקרה נפש אביו מאוד בעיניהם, גמלו חסד עמו ונתנו אותו למלמד
שילמדהו. הצליח בלימודו מאד. אבל דרכו היה ללמוד כמה ימים ואחר זה לברוח מבית הספר.
היו מחפשים אחריו ומצאוהו יושב לבדו ביער, ותלו הדבר מפני שהוא יתום ואין משגיח עליו,
לפיכך הוא נער משולח, והביאוהו עוד הפעם אל המלמד. כך היה כמה פעמים, שהיה בורח
ליער להתבודד שם, עד אשר בהמשך הזמן נתקרר הדבר ונתייאשו מליתן אותו למלמד.

גדל הילד שלא כדרך הארץ. השכיר את עצמו להיות עוזר-מלמד להוליך ולהביא תינוקות של בית
רבן לבית התלמוד ולהוליכן לבית הכנסת לומר "אמן, יהא שמיה רבא" וקדושה ו"אמן" בקול נעים.
וזאת הייתה עבודתו עבודת הקודש, עם תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא. ובכל עת
הליכת התינוקות היה מזמר עימהן בקול נעים ובחשק רב והיה נשמע למרחוק, כי עבודתו הייתה
עולה למעלה למעלה, כי היה הנחת גדול למעלה כמו מהשיר שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש,
והייתה עת רצון גדול למעלה. ובא גם השטן בתוכם, כי הבין עד היכן הדברים מגיעים, ונתיירא
לנפשו פן תגיע העת שיתבלע מן הארץ. נתלבש השטן במכשף אחד. ובעת הליכת הבעש"ט עם
התינוקות בחשק רב וקול זמר נעים נתהפך לחיה הנקראת וולקולאק, ונפל עליהם ונסו כולם
מפחדו, ויש מהם שנפלו לחולי, רחמנא ליצלן, ונתבטל התמיד.

אחרי כן זכר הבעש"ט דברי אביו ז"ל, שלא יירא משום דבר, כי ה' אתו. ונתחזק בה' אלוקיו והלך
אל בעלי בתים, אבותיהם של התינוקות, ודבר על לבם שיתנו את הילדים על ידו, כי הוא יעמוד
עליו ויהרגהו בשם ה'. ולמה יבטלו בשביל זה תינוקות של בית רבן, שהוא עוון גדול מאד? שמעו
לדבריו. לקח בידו מקל טוב וחזק. וכאשר הלך עם הילדים בשיר בקול נעים ובגיל ורינה נפלה
עליהם החיה הידועה. רץ אליה והכה על מצחה ומתה. למחרתו נמצא שהערל המכשף מוטלת
נבלתו על הארץ.

מאז נעשה שומר בבית המדרש. וכך היה דרכו: כל זמן שהיו יושבי בית המדרש ניעורים היה הוא
ישן, וכשישנו הניעורים אזי ניעור הישן ועבד עבודתו עבודה תמה, עד שבאה העת שיתעוררו בני
אדם, אז חזר הוא לישן, וסבורים היו שהוא ישן כל הלילה מרישא לסיפא.

ג. מהיכן באה לו ידיעתו בחכמת הקבלה


(שמעתי מהרב ר' שמשון הרב דק"ק ראשקוב בן הרב דק"ק פולנאה)
מעשה, שהיה איש אחד ונקרא שמו ר' אדם. פעם אחת בא ר' אדם למערה אחת ומצא שם
כתבים שהם רזין וסתרין דאורייתא.

פעם אחת בקש ר' אדם הנ"ל את הקיסר לסעודה. הבטיח לו הקיסר לבוא. והוא היה דר בבית
קטן מאוד. ועניין הסעודה היה, שראה ר' אדם כי מלך אחד הכין סעודה בשביל מלך אחר, והייתה
ההכנה שתי שנים בכדי שבתוך זמן זה יבנה פלטרין גדולים. ועשה המלך עליות של זכוכית טובה,
שקורין קרישטאל, טוב ומהודר, ועל העליות הולכת אמת המים, ודגים משוטטין במים לכאן ולכאן,
והכין קרידינצין (תשמישי כלים) של כסף וזהב, ואכילות ומשקאות ומשרתים לפי כבוד המלך,
והגבילו זמן לאיזה יום יבוא המלך לסעודה, וליום זה בקש ר' אדם את הקיסר לסעודה.
נסע הקיסר עם כל שרי המלוכה אל ר' אדם לסעודה. היה בתוך שרי המלוכה שר אחד שונא
לישראל מאוד, ורצה לפתות את הקיסר שלא ייסע לסעודה, כי יהיה לו בושה, שידע שאין לו לר'
אדם לא פלטרין ולא סעודה. והקיסר לא שמע אליו ונסע, ובדרך היה מפתה אותו גם כן שיחזרו
לחצר הקיסר, ולא שמע אליו גם כן. ואף על פי כן שלח שר אחד לראות אם הכין מה לסעודה ואם
יש מקום בביתו. בא השליח ואמר, שבית קטן יש לו כמו שהיה מקודם. אף על פי כן נסע הקיסר.
כשבא סמוך לעיר, שלח עוד שליח והשיב תשובה כבראשונה.
וכשבא הקיסר לרחוב שדר שם ר' אדם ראה פלטרין גדולים וחצר גדולה, ונכנס לחצר עם שריו
ועבדיו. מיד לקחו העבדים כל הסוסים להעמיד אותם ברפתים. ועבדו המשרתים כל אחד ואחד
על מה שנתמנה, רק שהיו כולם אילמים. אכלו ושתו כל טוב.
אמר להם ר' אדם: "אכלו ושתו כרצונכם, רק שלא ייקח אחד מכם מכאן שום כלי מהכלים". ואחר
כך אמר ר' אדם: "כל אחד ואחד מה שירצה יאמר לפני: דבר זה אני רוצה – ויניח ידו בכיס
שבבגדים שלו וימצא אותו דבר".
התחיל הקיסר ואמר דבר – ומצא בכיס בגד שלו. וכן עשו כל שרי המלוכה. וכשהגיע לאותו השר
שונא ישראל אמר גם כן איזה דבר, ואמר לו: "שים ידך בכיס הבגד שלך". וכשנתן ידו בתוך כיס
של בגד שלו טינף את ידו, והוציא את ידו מטונפת, והיה סרחון גדול. צווה הקיסר לדחות אותו
לחוץ. רחץ את ידו במים ולא הועיל. התחיל להתחנן לפני א' אדם.
אמר לו ר' אדם: "אם תקבל עליך שלא תהיה יותר שונא ישראל – מוטב, ואם לאו – יהיו ידיך
מטונפות כל ימי חייך". קבל עליו. – – והקיסר נטל שתי כוסות מקרידינץ אחד וטמן בחיקו. ואחר
שנסע הקיסר נעלמו הפלטרין, ולא נחסר בהן כי אם שתי כוסות, ומה שאכלו ושתו. וכשהגיעו
הגזיטין (העיתונים) בעולם ונודע החידוש שנעשה, שנעלמו הפלטרין עם כל ההכנות, וחזרו
הפלטרין למקומם הכל בשלמות, רק שנחסרו שתי כוסות ומה שאכלו ושתו, – וכשהגיעו הגזיטין
אל הקיסר, שלח אגרת אל המלך הנ"ל וכתוב בתוכה: "יש אצלי יהודי אחד שהביא לנו הפלטרין
שלך, ואנו אכלנו בסעודה שהכינות. ולסימן אני שולח לך שתי כוסות שלך".

פעם אחת אמרה לו אשתו לרבי אדם: "עד מתי נהיה מצטערין בהאי דוחקא?"
אמר לה: "מה בקשתך? איזה בגד שתרצי לכי אל הגניזה ותטלי מן המוט מלבוש כמו שאת
מבקשת". הלכה אל החדר ולקחה מן המוט המלבוש כפי רצונה, והכניסה לבית.
."אמלע יאהב קחודה תא לובסל ונל בטומ" :רמאו ,ריזחתש הב ריצפה
עשתה כן, והחזירה את המלבוש.

בסוף ימיו עשה ר' אדם שאלת חלום למי למסור הכתבים שלו, והשיבו לו שימסרם לר' ישראל בן
אליעזר מעיר אקופ. קודם מותו צווה לבנו יחידו: "הנה יש תחת ידי כתבים, אבל אינך ראוי להם,
כי אם תחקור אחר עיר אחת אקופ, ושם תמצא איש הנקרא ישראל בן אליעזר, והוא כבן י"ד
שנים, ותמסור לו את הכתבים, כי הם שייכים לשורש נשמתו. אם תזכה שילמוד עמך הרי טוב".
אחרי פטירת הרב ר' אדם לקח בנו יחידו, שהיה מופלג גדול בלמוד ומושלם בכל המעלות, עגלה
וסוסים ונסע מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר אקופ.
נתאכסן אצל הפרנס-חדש. שאלוהו: "מאין אתה ולאן אתה הולך? לפי הנראה, אין כוונתך לקבץ
."ןוממ
השיב לו: "הנה אבי המנוח ז"ל היה צדיק מפורסם, וצווה עלי לפני הסתלקותו לישא אישה פה
ק"ק אקופ, ומוכרח אני לקיים כל דבריו".
מיד נעשית כל העיר הומיה. הציעו לפניו כמה שידוכים, ונשתדך עם נגיד אחד, כי נשא חן בעיני
.ויאור לכ

אחרי החתונה התחיל לחפש אחר האיש שהוא מבקש ולא מצא כי אם את ישראל, שהוא משרת
בבית המדרש. אבל אחר שהסתכל בו בעין פקוחה נראה לו שאין תוכו כברו, ויכול להיות שזהו
:ונתוחל רמא .שקבמ אוהש שיאה

"הנה בביתך קשה עלי הבלבול, ולא אוכל ללמוד. יעשה נא לי מעלתו מחיצה קטנה
בבית המדרש שאוכל ללמוד שם כסדר, ובמקום רינה שם תהא תפילה".

וכוונתו הייתה שיהיה מצוי תמיד עם ישראל, בכדי שיעמוד על בוריו. לא אחר חותנו לעשות הדבר,
כי יקר בעיניו מאד. וגם צווה לישראל שישרת את חתנו הרב. ובעד טרחתו ישלם לו.

פעם אחת בלילה, כשישנו כולם, עשה בן הרב עצמו כאילו הוא גם כן ישן. והבעש"ט עמד על
עמדו, כדרכו, על התורה ועל העבודה. בחן אותן בן ר' אדם פעם ושתים. בלילה השלישי עמד
הבעש"ט ולמד, ובתוך כך נרדם. עמד בן הרב ולקח קונטרס אחד מהכתבים והניח לפניו, ועשה
את עצמו כאילו הוא ישן עוד. כאשר ניעור הבעש"ט וראה את הקונטרס נזדעזע מאד. למד בו
והצניעו בתוך חיקו. בלילה האחר עשה בן הרב עוד הפעם כך, עד שראה בבירור שזהו האיש
שצווה עליו אביו למסור לו הכתבים. אז קרא לו ואמר:

"אדוני אבי ז"ל הניח לי כתבים אלו, וצווה עליו שאמסור לך. הנה כל הכתבים הם
לפניך. אך בבקשה ממך, תיקר נא נפשי בעיני אדוני, שתלמוד עמי".

:ול בישה

"טוב הדבר. אבל בתנאי, שלא ידע שום בן אדם זולתך, ולא יהיה ניכר ממך שום
תנועה, כי אם שתצווה עלי לשרת אותך כמקדם". וכן עשו.


אחר כך אמר בן הרב לחותנו: "אני רוצה כעת לחיות בפרישות יתרה. אם אפשר להשיג מחוץ
לעיר איזה בית בודד, אשב שם על התורה ועל העבודה". עשה כן. גם בקש את חותנו שישכור
את הנער ישראל שישב עמו בצוותא ושישרת אותו בכל עת שיצטרך לשלחו בשליחות. וגם זה
עשה, כי האיש נכבד מאוד. כאשר ראו אנשי הקהילה שר' ישראל לומד עם בן הרב, אמרו
שבוודאי זכות אביו גרמה לו שיבוא בן הרב לכאן ויקרבהו, כי נראה להם שעכשיו הוא הולך
בדרך טובים, ונתנו לו אישה. אבל לא ארכו הימים ומתה אשתו.

כאשר נתיישבו בבית התבודדותם למדו שם כל הצורך בגפ"ת (גמרא, פוסקים, תשובות) וגם כל
כתבי הקודש. והנה בכתבים של ר' אדם הייתה קבלה אלהית מעשית.
פעם אחת בקש בן הרב את הבעש"ט שיוריד את שר התורה בכדי שיבינם איזה דבר.
דחה אותו הבעש"ט ואמר: "אם נטעה ח"ו בכוונה אז תוכל להיות סכנה ח"ו".
אבל הוא פצר בו יום יום, עד שלא יכול להשיב את פניו: התענו הפסקה משבת לשבת. ועשו
:ט"שעבה קעצ דימו ,תועודי תונווכ ונווכ שדוק תבש יאצומבו ,יוארכ תוליבט

"וי, וי! טעינו וירד שר האש, ובוודאי ישרוף את כל העיר. לכן אתה, שהוחזקת בעיני
כולם חסיד גדול, לך במהרה אל חותנך ואל כל העיר שיצילו את נפשם, כי מהרה
תישרף העיר".

וכך הווה.

והאיש גדל מאוד בעיני כולם לאיש אלהי ולאיש מופת.

כאשר ארכו הימים פצר בן הרב שנית בהבעש"ט שיוריד את שר התורה. הבעש"ט סרב. אבל הוא
הפציר בו כמה ימים עד שהוכרח לעשות רצונו. התענו הפסקה כנ"ל. ובמוצאי שבת קודש, כאשר
:ט"שעבה קעצ ,תועודיה תונווכ ונווכ

לע קזחתנ יכ ,ונתווקת תאז לבא .הז הלילב התימ ונינש לע הרזגנ הז רובעב ,ההא"
עמדנו לכוון כוונות כל הלילה, שלא לטעום טעם שינה. אזי בת דינא – בטל דינא! (לן
הדין – בטל הדין). אבל אם נתנמנם ח"ו – הרי שינה היא מסטרא דמותא, ויהא
."ירמגל ונילע טולשל רבד-לעבל הזיחא

עשו כן כל הלילה. אבל קודם אור הבוקר לא יכול בן הרב לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט. כשראה
הבעש"ט, רץ במרוצה ועשה רעש גדול שנתעלף פתאום. היו מעירים אותו ולא הועיל. קברוהו
.לודג דובכב

ואותן הכתבים סגר הבעש"ט באבן אחת בהר, כי השביע את האבן ונפתחה, והניח בתוכה
הכתבים ושוב נסגרה.

(ואמר הרב דקהלתנו, ששמע מן המוכיח דק"ק פולנאה, שאמר לעת זקנתו: "יש לי כוח ליקח
הכתבים משם, כי ידעתי מקומם. אבל מפני שהבעש"ט סגר אותם, איני רוצה ליקח אותם". ואמר,
שאלו הכתבים נגלו בפעם החמישית להבעש"ט. ואמר, הכתבים ביד אברהם אבינו ע"ה וביד
יהושע בן נון).

ותנותח רחא וייחו ט"שעבה יאושנ .ד


אחר זה לקח לו הבעש"ט דרך אחרת. הלך משם לקהילה הסמוכה לק"ק ברודי, ונעשה שם מלמד
להועיל. מצא חן בעיני כולם, כי היה למדן מופלג וחכם גדול, עד שכל דברי הקהילה היו נחתכים
ונגמרים על פיו. כאשר היה ריב בין אנשים היו באים אליו והוא היה מוציא לאור משפט, ושני בעלי
הדין – הזכאי והחייב – היה לבם שלם עמו, כי ברוב חכמתו היה מדבר על לבם שייטב בעיני
.םלוכ

והנה הרב ר' (אברהם) גרשון מקוטוב היה ראש בית דין בק"ק ברודי; ואביו הרב ר' (אפרים) היה
לו דין ודברים עם אחד מאנשי הקהילה, שהיה הבעש"ט שם. בא הרב ר' (אפרים) לשם ודבר עם
בעל דינו שיסע אתו לק"ק ברודי לגמור ביניהם על פי דין תורה. אמר האיש:

"הנה יש אתנו פה מלמד אחד מופלג בתורה, והוא דיין צדק, אשר בכל פעם שיבוא
דין לפניו אז שני הצדדים לבם שלם עמו, כי הוא מסביר הפסק היטב. נבוא נא לפניו
ונסדר את טענותינו, ואם לא ייטב בעיני מעלתו אז אסע עמו לק"ק ברודי".

האיש שמע לעצתו ובאו לפני הבעש"ט. מיד כשבא הרב ר' (אפרים) לפניו ראה ברוח הקודש
שבתו היא בת זוגו. והנה אז היה דרך הלומדים הגדולים, כבא לפניהם אורח הגון אומר לפניו
פשט. אמר הבעש"ט לפניו על איזה רמב"ם פשט בחריפות גדולה. ועוד כמה פשטים אחרים
אמר לפניו, עד שנמשכה נפשו אחריו ונקשרה נפשו בנפשו. אחרי כן סידרו בעלי הדין טענותיהם
לפניו, והיה ביניהם טענות וסכסוכים רבים. בזמן כמו שעה הוציא לאור משפטם, משפט אמת
לאמתו. הדבר נפלא מאוד בעיני ר' (אפרים) ואהבהו מאוד. בין כך נודע לו שהבעש"ט הוא פנוי
וצריך לישא אישה, ולו הייתה בת גרושה. בא אל הבעש"ט בסתר ואמר לו:

"?יתב תא אשיל ותלעמ יניעב רשכי ילוא .השיא אשיל הצור ותלעמש יתעמש הנה"


:ול בישה

"טוב הדבר. אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי, לכן נצטרך
להסתיר הדבר לבל יודע לאיש, כי לא אוכל להעיז פנים, אחרי שהיו מיטיבים לי
תמיד ומנשאים אותי למעלה. ואם רצון מעלתו בזה, אזי נכתוב קישורי התנאים
למזל טוב ביחידות. וגם זאת אני כופל עמו, שיעשה שידוך עמי, ולא עם תורתי
וחכמתי, כי אין רצוני בשום אופן שירבה בשבחי ורוב המעלות, אלא שיכתוב סתם
."רזעילא 'מב לארשי 'מ

אחר שנקשרה נפשו בנפשו הסכים לכל דבריו, וכתבו במזל טוב קישורי התנאים בסתם, ולא כתבו
שם מקום, ולא נודע הדבר לשום אדם.

אירע שבנסיעת הרב ר' (אפרים) לביתו חלה בדרך את חוליו אשר ימות בו, ונפטר לעולמו. הודיעו
הדבר לק"ק ברודי לבנו הרב הגדול ר' גרשון מקוטוב. בא אל אביו להספידו כדין תורה, וקבל כל
כתבים שמצא תחת ידו. בתוך כך מצא התנאים איך ששידך את בתו, שהיא אחותו של הרב
מוהר"ג עם איזה איש ששמו ישראל, והיה תמוה בעיניו, כי אביו היה איש מפורסם, והאיך יעשה
שידוך עם נחות דרגא? וגם זאת: עם פלוני אלמוני, שלא נודע מקומו ומשפחתו. ספר הדבר
לאחותו. אמרה: "אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אחר זה".

והבעש"ט המתין עד שיעבור זמן המלמדות. בא אל בעלי הבתים ואמר: "אלך ואשוב אל מקומי".
דברו על לבו שירבו לו שכר ומתן שיהיה אצלם עוד. אבל הוא לא פנה אליהם, כי לא זאת כוונתו.
אחר זה התחפש ושינה את לבושו באחד הריקים באגנינה קצרה וחגורה רחבה. גם שינה את
טעמו ולשונו. הלך לק"ק ברודי לבית מוהר"ג, והנה שני בתי דינין יושבין לפניו והוא עומד עליהם
לעיין תמיד בדינין שבאים לפניהם. עמד אצל הפתח. היה סבור הרב מוהר"ג שהוא איש עני. לקח
פרוטה ורצה ליתן לו. אמר הבעש"ט: "דבר סתר לי אליך". הלך עמו לחדר אחד, הראה לו את
התנאים, ואמר לו: "הבה את אשתי". כשראה הרב את האיש וכסותו ודבוריו, נתבהל מאוד
ונשתומם על המראה: מה זאת עשה אביו ז"ל? קרא לאחותו וספר לה את כל המאורע. השיבה
אמריה לו: "אחר שאבינו עשה זאת, אין להרהר אחריו. בוודאי מה' יצא הדבר. ואולי יהיה לי זרעא
מעליא". עשו כן, והגבילו זמן החתונה. קודם החופה אמר הבעש"ט שרצונו לדבר מקודם עם
אשתו כמאמר רז"ל. דבר עם אשתו בסתר וגלה לה האמת, הכל כאשר לכל, והשביע אותה שלא
תגלה מזה כלל, אפילו אם יעברו עליה עידן ועידנין שתהיה בדחקות גדולה.

רבדה ריתסה אוה לבא .הרות ירבד הזיא לבקי ילוא ,ומע דומלל ג"רהומ ברה הצר הנותחה רחא
:ותוחאל ברה רמא .המואמ לבקל לוכי וניא וליאכ ומצע השעו

"הנה באמת יש לי חרפה גדולה מאישך. אם תרצי להתגרש ממנו הרי טוב, ואם לאו
– אקנה לך סוס ותסעי עמו לגור באשר תגורו, כי לא אוכל שאת עליך חרפה".


הסכימה לדבר זה והלכו באשר התהלכו. קבע לה הבעש"ט מקום לגור שם, והוא הלך להתבודד
בין הרים גדולים. וזה היה פרנסתה: ב' או ג' פעמים בשבוע הייתה באה אליו עם הסוס והעגלה,
תוקספהב רידת הנעתמ היה ט"שעבהו .ריעל טיטה הכילומ התייה איהו ,טיט רפוח אוה היהו
גדולות. וכאשר רצה לאכול היה חופר גומה בארץ ונותן לשם קמח ומים, והיה נאפה מחום
השמש. זה היה כל מאכלו אחר תעניתו. וכל הימים היה בהתבודדות.

והנה ההרים היו הרים גדולים עד מאוד, וביניהם גיא עמוק ובלי מדרון, כי אם ארץ גזרה. פעם
אחת נכנס בעומק ההתבוננות, והיה הולך על ההרים. ומצד אחר, על ההר השני, היו עומדים
לסטים שוללים. כשראו אותו מרחוק, שהוא הולך לסוף ההר בעומק המחשבה, אמרו: בודאי יפול
לגיא ויהיה לו ריסוק איברים. אבל כשבא סמוך לגיא נתקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור והלך
למרחוק. ואחר נחלקו שני ההרים כמקדם. ובחזירתו, כשבא סמוך לגיא, נתקרב עוד הפעם ההר
האחד לחברו ונעשה מישור. כן היה כמה פעמים בהליכתו ובחזירתו. ראו הליסטים כי הוא איש
אלוהי וה' אתו, והשלימו עמו ובאו לפניו וספרו לו כל המאורע. מאז והלאה אם היה להם איזה ריב
או טענה ביניהם היו באים לפניו, והוא היה עושה פשרה ביניהם.

פעם אחת באו שני גזלנים לדון לפניו, ולא הוטב הפסק בעיני אחד מהם. אמר בלבו: "הנה
כשהבעש"ט ער אי אפשר לעשות לו רע. אבל כשיהיה ישן אמלא את רצוני להרוג אותו". וכן עשה:
כשהיה הבעש"ט ישן בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו. מיד חטפו אותו, ולא
ידע מי ומי, והכוהו מכות אכזריות, חבורות ופצעים, כמעט שלא נותרה בו נשמת חיים, וגם כוח
הדבור ניטל ממנו. הקיץ הבעש"ט משנתו וראה את המוכה לפניו מלוכלך בדם, מלא חבורות
ופצעים, ושאלהו: "מי אתה? ומי עשה לך הדבר הזה?" ולא היה בו כוח להשיב לו דבר. הלך
.וכרדל ט"שעבה

למחרתו, כששב הגזלן מעט לאיתנו, ספר לבעש"ט כל המאורע.

ט"שעבה הלגתנ דציכ .ה


כאשר עברו לבעש"ט שבע שנים שישב בהתבודדות בין ההרים והגיעה העת קרוב להתגלות, נסע
עם אשתו לק"ק ברודי אל גיסו הרב מוה"ר גרשון. בבואם שאל הרב את אחותו לשלום: "והיכן
הייתם?" השיבה אמריה לו: "הולכים היינו מעיר לעיר, וצרות רבות סבבונו". נתמלא רחמים על
אחותו, הושיבם סמוך לביתו, ואת הבעש"ט לקח שיהיה משרת לפניו.

פעם אחת נסע הרב באיזו דרך ולקחהו להיות בעל העגלה. בתוך כך ישן הרב, והבעש"ט הוריד
הסוסים לאגם מים מלא רפש וטיט, עד שאי אפשר היה בשום אופן להוציא משם הסוסים, והעיר
את גיסו מוה"ר גרשון. ראה הרב כי צרתם צרה: אם ישלח אותו לכפר להביא ערלים שיוציאו
הסוסים – ילך למקום שלבו חפץ, כי לא היה מחזיק אותו לבר דעת. נמלך בדעתו שהוא בעצמו
ילך להמציא אנשים, והוכרח לירד מהעגלה לתוך הרפש והטיט, והלך לאיזה כפר, וחזר משם עם
כמה אנשים להוציא הסוסים מתוך הרפש והטיט. בהליכתו רואה ר' גרשון והנה הוא נוסע נגדו.
אמר לו: "מי הוציאך משם?" אמר הרב ר' גרשון: "אפילו שירות זו אי אפשר לקבל ממנו, כי לא
יצלח לשום מלאכה".

אחר כך שכר ר' גרשון בשבילו איזה כפר שיתפרנס שם, ושם קנה שלימות רבה, כי בנה לעצמו
בית התבודדות ביער, ושם היה מתפלל ולומד כל הימים, לרבות הלילות, כל השבוע. רק משבת
לשבת היה בא לביתו, ושם היה לו גם כן בגדי לבן לשבת, והיה לו גם כן בית מרחץ ובית טבילה.
ואשתו הייתה עסוקה בפרנסה, וה' שלח ברכה והצלחה במעשה ידיה. היו מכניסים אורחים
להאכילם ולהשקותם בכבוד גדול. וכשהיה בא איזה אורח הייתה היא שולחת אחריו והוא בא
.רבד ונממ ועדי אלו .וינפל שמשמו

והנה דרכו היה, כשבא לעיר לראש השנה היה בעיר כל החודש. פעם אחת, בחול המועד של
סוכות, ראה ר' גרשון שאינו מניח תפילין. ודרכו היה להתפלל בכותל מזרח דווקא.
שאלהו ר' גרשון: "מדוע אינך מניח תפילין היום?"
השיב: "כי ראיתי בספרי טייטש, שכל מי שמניח תפילין בחול המועד חייב מיתה".
קצף הרב מאוד על זה, שהוא מורה ובא מספרי אשכנז, ויוכל להיות מזה מי יודע מה שיהיה. הלך
עמו אל הרב של הקהילה, שיאמר לו דברי מוסר, כי היה מוחזק בעיניהם לירא שמים, אלא שאין
בור ירא חטא. והרב היה איש צדיק גדול מאוד. כשבאו לבית הרב נשק ר' גרשון את המזוזה,
והבעש"ט הניח ידו על המזוזה ולא נשקה. רגז ר' גרשון עליו גם על זה. אולם כשנכנסו לבית הרב
הסיר הבעש"ט את המסווה, וראה הרב אור גדול וקם לפניו. ואחר כך השיב המסווה על פניו וישב
לו הרב. כן עשה כמה פעמים. נתבהל הרב מאוד, כי לא ידע מה הוא, שפעמים הוא נדמה לו
כאדם קדוש ופעמים – לאדם פחות. כשקבל ר' גרשון לפניו עבור התפילין והמזוזה, לקח הרב
את הבעש"ט בסתר ואמר לו: "גוזרני עליך שתגלה לי האמת". הוכרח הבעש"ט לגלות לו, אבל
חזר וגזר על הרב שגם הוא לא יגלה מזה כלל. בבואם לחוץ אמר הרב אל ר' גרשון: "הוכחתי
אותו בתוכחת. לדעתי לא יעשה דבר חוץ לשיטה, כי הוא עושה לפי תומו". הלך הרב ובדק את
.הלוספ התייהש התוא וארו הזוזמה

כשבאה העת סמוך להתגלותו נזדמן שאחד מתלמידי ר' גרשון נסע אל רבו. בדרכו היה ביום ג'
אצל הבעש"ט וקבלו אותו בכבוד גדול. אחר האכילה אמר האורח: "ישראל, תכין לי הסוסים,
שאסע מיד". עשה הבעש"ט כדבריו ואסר הסוסים בעגלה.
אחר זה אמר לאורח: "מה היה אם היה מעלתו שובת כאן?" היה לצחוק בעיניו. אבל כשנסע משם
דרך חצי פרסה נשבר אצלו אופן אחד. חזר אל הבעש"ט ונטל האופן ונסע לדרכו. והנה נשבר
אצלו אופן בפעם שנית, עד שנתעכב בזה גם יום ד' ויום ה'. גם ביום ו' נזדמנו לו סבות הרבה עד
שהוכרח לשבות שם בכפר. היה האיש מצטער מאוד על זה, כי מה יעשה כאן עם הכפרי? בתוך
כך ראה והנה אשת הבעש"ט עושה י"ב חלות.
"למה לך י"ב חלות?" :הל רמאו דואמ אלפתה

"אם בעלי הוא עם הארץ, מה בכך? אדם כשר הוא. וכאשר ראיתי אחי עושה קידוש :ול הבישה

על י"ב חלות, אני עושה לבעלי גם כן".
אם יש אצלם מרחץ. התוא לאש

"יש, וגם בית טבילה". :הרמא

"למה לכם בית טבילה?" :רמא

"בעלי הוא אדם כשר והולך בכל יום למקווה". :הרמא

עם כל זה היה האורח מצטער מאוד על עיכובו שם. הגיעה העת להתפלל מנחה.
"איה בעלך?" :רמא

"הנה הוא בשדה עם הצאן והבקר". התפלל הוא לבדו מנחה וקבלת שבת ומעריב, :הרמא

ועדיין לא בא הבעש"ט, כי הוא התפלל בבית התבודדותו. כאשר בא לביתו שינה טעמו ולבושו
ודיבורו, ואמר: "שבתא טבא!" ואמר לאורח: "ראה, אני אמרתי שתשבות כאן, וכך הווה!" – עמד
הבעש"ט אל הכותל כדי להראות את עצמו כאילו הוא מתפלל. אחר זה אמר בלבו, שאם יעשה
קידוש בעצמו בדביקות נפלאה כדרכו – יראה האורח ויבין האמת. לכן כיבד את האורח שיעשה
קידוש. ישבו אל השולחן לאכול כדרך הכפריים: אשתו ישבה אצלו. אכלו סעודת הלילה בשמחה
.ובלמ ורעצ חיסהל לוכי אל חרואה לבא .בל בוטו
השעמה לכ ול רפיס .תומש תשרפ התייה זאו "!הרות ירבד ונל רומא ,יבר" :ט"שעבה וילא רמא

מגלות מצרים ביד פרעה, כפשוטו. אחר הסעודה הציעו להאורח את המטה אצל השולחן. – –
בחצי הלילה הקיץ האורח, והוא ראה והנה אש גדולה בוערת על התנור. רץ אל התנור, כי היה
סבור שבערו העצים שעל התנור. רואה הוא והנה אור גדול. נדחף לאחוריו ונתעלף. העירוהו.
אמר לו הבעש"ט: "לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית". היה לפלא בעיניו.

בבקר הלך הבעש"ט לבית התבודדותו להתפלל שם, כדרכו. בבואו לביתו – בא שמח וטוב לב
בנשיאת ראש, והלך בביתו אנה ואנה, וזמר "אזמר לסעודתא", ועשה קידושא רבא, כדרכו,
בדביקות נפלאה. בתוך הסעודה בקש את האורח שיאמר דברי תורה. לא היה יודע האורח מה
ינא" :ט"שעבה בישה .טשפ יפ לע רמאמ וינפל רמא .לבלובמכ טעמכ היה יכ ,וינפל רמאיש
שמעתי פירוש אחר על זה המאמר". אחר הסעודה הלך לבית התבודדותו. ואחר המנחה בא
בהתגלות ואמר דברי תורה, רזין דאורייתא, אשר לא שמעתן אוזן מעולם. התפללו מעריב ועשה
.וכרדכ הלדבה

אחרי זה גזר הבעש"ט על אורחו שיסע אל הרב ר' גרשון ולא יגלה לו זאת, כי אם שילך אל כת
החסידים הגדולים אשר היו בעיר וגם אל הרב דקהילה, ויאמר בזה הלשון:

"הנה יש אור גדול בסביבות קהילתכם. מהראוי שתלכו אחריו להביאו העירה".

כששמעו הדברים האלה, כל החסידים וגם הרב, נגמר בדעת כולם כי הבעש"ט הוא זה האיש.
נזכרו על כל הפליאות שהיה להם עליו, ועתה נתברר שהכל טוב וישר. הלכו כולם לכפר שלו
לבקש אותו שיבוא העירה. והבעש"ט ראה זאת מקודם ונסע לעיר בשעה שהם יצאו לקראתו.
כשפגשו זה בזה ירדו כולם למקום אחד, ועשו ביער כסא מענפי אילנות והושיבוהו עליו וקבלו
אותו לרב עליהם, והבעש"ט אמר לפניהם דברי תורה.

םיתפומ .ו


.1כשהבעש"ט מביט בס' הזוהר הוא רואה כל העולם כולו.

בק"ק מזיבוז היה סוחר אחד גדול, והוא היה מאותם האנשים שהיו עדיין נגד הבעש"ט. היה
לאותו סוחר בן יחיד חכם מופלג בלימוד ובשאר המעלות.

פעם אחת נסע הבן יחיד לבריסלא לקנות סחורה. דרכו היה להתעכב בנסיעה כזו ארבעה
שבועות, ופעם זו נתעכב יותר מעשרה שבועות, ולא היה ממנו שום ידיעה כלל. נצטערו בני
ביתו מאוד על זה. פעם אמרה אמו, אשת הסוחר, לבעלה:

"מה זה אתה מקשה לבך נגד הבעש"ט? כל העולם כולו נוסעים אליו, ממש מארבע
כנפות הארץ, והוא עושה להם פעולות. ואתה אין רצונך לילך לביתו לשאול את פיו
."אוה קיר רבד אל יכ ,וננב רובע שורדלו

.תאזל ובל תש אל אוה לבא

ברבות הימים אילצתו מאוד, והוכרח לעשות רצון אשתו. הלך בערב שבת קודש אל הבעש"ט
ואמר: "רבי, זה יותר מעשרה שבועות שנסע בני יחידי לבריסלא ואין לי שום ידיעה ממנו ולא
ידענו מה עלתה לו". מיד צווה הבעש"ט שיביאו לו ס' הזוהר, ופתח אותו ועיין בו, והשיב לסוחר:
"בנך הוא בעזרת השם בחיים ושלום, ושבת זו ישבות בכפר סמוך לעירנו פרסה אחת". לא האמין
לדבריו. כי האיך יוכל להיות כך, והרי לא נעלם מבנו רוב הגעגועים שלהם, וכמים הפנים לפנים.
ובודאי אין כסף נחשב בעיניו למאומה ויתן בעד עגלה מה שיבקשו בכדי שיבוא לשבת לביתו. עם
כל זה לרווחא דמילתא שלח ערל אחד לכפר הנ"ל וצווהו להתעכב שם עד הלילה, אולי יבוא קודם
הלילה. בלילה בא הערל בחזרה ואמר שאין קול ואין עונה, – "לא נשמע ולא נראה מבנך כלום".
אז אמר הסוחר לאשתו: "הוא הדבר אשר דברתי מקודם, כל דבריו פתויי דברים שאין בהם
."שממ

ובאמת כך היה המעשה: אצל בנו נשברה העגלה כמה פעמים בדרך, ובא לאותו כפר בחצי
הלילה. ותכף, במוצאי שבת קודש, בא בנו לביתו.

אז ראה למפרע, כי כל דברי הבעש"ט הם כנים וצדיקים, והלך אל הבעש"ט ובקש ממנו מחילה
על שדבר עליו לשון הרע, וספר לו המעשה. אמר לו הבעש"ט:

"שוטה, הלא אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית היה אדם מביט בו מסוף
העולם ועד סופו, וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, והיכן גנזו? – בתורה. לכן כשאני
פותח ס' הזוהר אני רואה כל העולם כולו, ולא אשגה ברואה".


.2כשהבעש"ט מדבר עם אדם בדברי תורה הוא מתקשר בו ומזכך לו עד שהוא
בא למדרגת נבואה ורואה נשמות של צדיקים נפטרו לעולמם.

.(קינלשטיט ק"קד ד"בא קאלפ 'רמ יתעמש)
פעם אחת, במוצאי שבת, צווה הבעש"ט לחתן חורגו ר' יוסף אשכנזי שיאמר לפניו עין יעקב, והוא
שכב על המיטה ושמע מפיו העין יעקב. במקום אחד אמר הבעש"ט תורה על מאמר אחד מעין
יעקב. אחר כך חזר ר' יוסף ואמר לפניו עין יעקב. בתוך האמירה ראה ר' יוסף את המגיד מישרים,
שמו גם כן ר' יוסף, שנפטר ערך ג' רבעי שנה קודם לכן, וראה אותו שנכנס לבית לבוש בגדי שבת
על ראשו ומגבעת, ואמר בקול רם: "שבוע טוב לרבינו!" והוא הולך כמו בחיים, ומטהו בידו.
כשראה אותו נתחרד מאוד ונפל העין יעקב מידו. העביר הבעש"ט את ידו על פניו ושוב לא ראה
.ותוא
"קח בידך נר ולך מן הצד". עשה כן.:ט"שעבה רמא


שהה הבעש"ט עם הנפטר כמו חצי שעה או יותר. ושמע ר' יוסף שהבעש"ט מדבר עמו. אחר כך
."ילא אוב ,(יזנכשא) שטייאד"ראה הבעש"ט לר' יוסף ואמר לו בזה הלשון:

ובא ואמר לפניו עוד עין יעקב.
: "למה פחדת? האם שחט המגיד ר' בתוך הלימוד התחיל הבעש"ט להתרעם עליו, ואמר לו

יוסף דאייטש כמוך בחייו, שפחדת ממנו לאחר מותו?"
"?ותוא יתיאר תוכז וזיא תמחמ" שאל אותו ר' יוסף:

"מפני שאמרת לפני ואני אמרתי לפניך, והייתי מזכך אותך בדיבורי ונתקשרנו שנינו :ול רמא

והיינו לאחד, ומחמת זה ראית אותו. ואילו היית מתחזק בשכלך היית שומע מה שמדבר עמי, וגם
אתה היית שואל אותו כל מה שלבך חפץ והוא היה משיב לך. ולא עוד, אלא שהיה לך עמו היכרות
."תודימתב ותוא האור תייהו

היה ר' יוסף מצטער מאוד על זה הדבר, כי היא מדרגת נבואה, כשרואין נשמת צדיק, כאמור
בספר שערי קדושה לר' חיים וויטאל.

"?ותוכרטצה המו אב המל" ושאל ר' יוסף לבעש"ט:

."אב ולש תוכרטצה ליבשב" :רמא


.3הבעש"ט מרפא חולים שמייאשים אותם הרופאים, מחמת שהוא משיג את
החולים ברוחניות.

אב .רבדל לוכי הלוחה היה אל בושו ,ידוהי ,לודג רוטקוד ותוא שאייש דחא הלוחב השעמ
הבעש"ט לאותו מקום וקראו אותו אל החולה, ואמר שיבשלו לו רק מרק של בשר ותכף יתחיל
.אירבהש דע ותוא אפירו ,לוכאל קרמ ול ונתנ .רבדל
"איך ריפא אותו? ידע שנתקלקלו לו הגידין, ואותן הגידין אי אפשר להיות :רוטקודה ותוא לאש

להם רפואה".
שי .תוינחורב הלוחה תא יתגשה ינאו תוימשגב הלוחה תא תגשה התא" :ט"שעבה ול רמא

באדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וכנגדן רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. כשאדם
פוגם ח"ו מתקלקל האבר או הגיד שכנגד: כשיעבור על הרבה לא תעשה מתקלקלין הרבה גידין,
ואין הדם נובע בהם, והאדם בסכנה. דיברתי עם הנשמה שתקבל על עצמה תשובה, וקיבלה
עליה, ובזה נתקנו כל האברים והגידין, ויכלתי לרפאות אותו".

.4איך היה הבעש"ט רופא חולים ממתנגדיו.

בק"ק אחת היו שלושה אחים לומדים מופלגים ויראי ה'. שנים מהם היו סרים למשמעתו של
הבעש"ט, והשלישי היה מתנגד לו. בכל פעם שהיה הבעש"ט בק"ק הנ"ל הייתה אכסניא שלו
אצל שני האחים, ובכל פעם היה שואל ודורש לשלום האח השלישי. פעם אחת בא לאותה עיר
ביום ה', וקודם שנכנס לאכסניא שאל את אנשי העיר על שלום האח השלישי בזה הלשון: "מה
שלום המתנגד שלי?" היו סבורין שהעולם שיהיו כמבשרים בעיניו, ואמרו לו שהוא מוטל אל ערש
דווי וכוח הדיבור גם כן אין אתו.
אמר הרב שצריך לילך אצלו לבקרו. וביום ו', ערב שבת קודש, אמר לשני האחים בלשון שאלה:
"אפשר יוכל להתפלל שם אצל אחיכם בשבת קודש?"
אמרו: "אם היה בריא בוודאי לא היה מניח את הרב להתפלל אצלו. אבל כעת הוא מוטל כאבן
שאין לה הופכין. מה איכפת לו? בוודאי אפשר ואפשר, כי יש שם חדר מיוחד להתפלל".
צוו להביא לשם ארון קודש וספר תורה. התפלל הבעש"ט שם ביום ו', ערב שבת קודש, מנחה
ומעריב, ובבוקר התפלל שחרית, והאריך בתפילה עד ב' שעות אחר חצות. קודם קריאת התורה
הלך לפרוזדור בכדי לקרר את עצמו, ומיד שמע קול יללה איך שהחולה הוא גוסס.
אמר לאנשיו: "נלך לבקר את החולה". וישב אצל החולה.
אמרה לו אמו: "מדוע אינך נותן שלום להרב?" ולא ענה לה כלום. נתנה ידו לתוך יד הרב. שאלה
הרב את החולה אם למד גמרא, ושתק. שאל ממנו כך כמה פעמים והוא שתק, עד שגער בו הרב:
"היכן הוא דרך ארץ שלך, שאני שואל ממך ואינך משיב לי כלום?"
."ארמג יתדמל" :ול בישה זא

"באיזו מסכת נמצא המאמר חביבין עליך יסורין?" :ול לאש

."תוכרב תכסמב" :ול רמא

– "ומה נאמר שם?"
"לא הן ולא שכרן". :ול רמא

"חביבין עליך יסורין?" :ברה ול לאש

"לא הן ולא שכרן". :בישה

"הב לי ידך!" יהב ליה ידיה ואוקמיה. :ברה ול רמא

אחר כך צווה לו הרב שיוריד רגליו מן המיטה. וכך עשה. אחר זה צווה הרב שילביש עצמו מעט
ויטול ידיו. עשה כל דבר כאשר צווהו. אחר זה הלך עמו לבית התפילה והתפלל מוסף עם כולם
והבריא בעזרת השם יתברך.

.5הבעש"ט מסכן עולם הזה ועולם הבא שלו בשביל להציל חולה מידי מלאך המוות.

(ונתלהקד ברהמ יתעמש)
ר' ליבוש דק"ק מיזריטש היה אצל הבעש"ט בימים נוראים, וחלה קודם ראש השנה. עסק הבעש"ט
ברפואתו כל הלילה של ערב ראש השנה וגם הלילה של ראש השנה, ולא ראה כלל סימן מיתה
ח"ו. וכשהלך לבית המדרש, בעת התפילה, נחלש ר' ליבוש מאוד. הודיעו להבעש"ט ולא שמע,
כי היו יראים לצעוק אליו בקול. כשראה ר' יצחק דק"ק מיזריטש כי לא פנה הבעש"ט, צעק אליו
בקול גדול. ענה הבעש"ט ואמר: "למה לא אמרו לי?" והלך במרוצה לביתו, ונמצא מלאך המוות
עומד על גבו. גער בו בנזיפה וברח מלאך המוות. לקח הבעש"ט את ר' ליבוש בידו ותכף הבריא.
הוליכו לבית המדרש, כי ירא להניח אותו בביתו, שמא ישוב ח"ו מלאך המוות.

אחר כך אמר הבעש"ט, שעל דבר זה רצו לדחות אותו מעולם הזה ומעולם הבא, ואמר כי לא
עשה דבר זה, אלא מחמת שבא אליו הדבר פתאום, שלא ראה בחולה מקודם שום דסימני מיתה.
"וכשראיתי פתאום מלאך המוות, דווה לבי עלי ועשיתי דבר זה".

.6האיך היה הבעש"ט מטריד מזיקין מן הישוב.

(שמעתי מהרב דקהלתנו וגם מהרב דק"ק פולנאה).
בק"ק איזבארו נתראו בבית הכנסת של נשים שני לצים, והיו מפחידים את הנשים עד שהוכרחו
לעזוב את בית הכנסת. הלך ר' חיים מגיד מישרים של קהילתנו וישב בבית הכנסת ולמד שם
וגירש משם את הלצים. הלכו והזיקו שני ילדים שלו. שלח אחר הבעש"ט. בא הבעש"ט ולן בבית
התבודדות עם הסופר ר' צבי, וצווה שיביא את הילדים אצלו למקום לינתו. עשו כן. כשישבו לישון
היה המשכב של הבעש"ט בראש השולחן והסופר שכב בעבר השני לראש הבעש"ט. עד שלא
ישנו, באו שני המזיקין לבית ועמדו אצל הפתח ולצצו על הבעש"ט איך הוא מזמר "לכה דודי".
והבעש"ט קם וישב על מיטתו ואמר לסופר: "הראית?" והסופר גם כן ראה ותחב את ראשו תחת
."יל החינה" :רמאו ט"שעבה לש רכה

אחר כך הלכו אל הילדים. קפץ הבעש"ט מן המשכב וגער בהם ואמר להם: "להיכן אתם הולכים?"
והם לא פחדו ואמרו: "מה איכפת לך?" והתחילו פעם שנית להתלוצץ ולזמר "לכה דודי" בניגון של
הבעש"ט. עשה הבעש"ט מה שעשה, נפלו שני המזיקין לארץ ולא יכלו לקום. התחילו מתחננים
:רמא .וינפל

"תכף תראו שהילדים יבריאו!" אמר האחד: "מה שעבר אין, כי ניזוקו איברים
פנימיים, ועכשיו באנו להזיקם עד הגמר, אך מזלם הוא שרום מעלתו בכאן".


שאל אותם: "איך ומה ולמה באתם לבית הכנסת?" השיבו:

"החזן היה מתפלל בבית הכנסת, והיה לו משורר שקורין באס, ובעת זמרו היה
כוונתו שייטב בעיני הנשים, והיה לו הרהור, וגם הנשים הרהרו עליו, ומשני
ההרהורים הללו נבראנו אנחנו שני מזיקין, זכר ונקבה, וחיינו הם בבית הכנסת".


אז נתן להם הבעש"ט מקום אצל באר אחת, מקום שאין בני אדם מצויים שם.

.7הבעש"ט מסלק נדן מתוך חוב.

.(ל"ז יבצ 'ר רפוסה יפמ עמשש דחא שיאמ יתעמש)
הבעש"ט נשתדך עם המפורסם ר' זאב קוציס ביתום וביתומה שגדלו בביתם. היתומה נתגדלה
בבית הבעש"ט והיתום נתגדל בבית ר' זאב. פסק הבעש"ט שתי מאות זהובים לנדן. כשהגיעה
החתונה, קודם הכיסוי, אמר ר' זאב להבעש"ט, שלא ילך עם החתן לכיסוי, עד שיסלק משתי
מאות זהובים שפסק. היה בעיני הבעש"ט כמצחק, ואמר: "אינך מאמין לי הסך הלז?" השיב לו:

"בהימנותא דידי, שלא אשנה מדיבורי, כי אני צריך להחזיק החתן אצלי ללמוד עמו,
ואם אין קמח אין תורה".


בתוך כך בא לבית הבעש"ט ר' ליב מקרימיניץ. הושיבו הבעש"ט בכבוד וצווה ליתן לו צלוחית יין
לשתות, ובירך עליו וענה הבעש"ט "אמן". אחר כך פתח ר' ליב וסיפר להבעש"ט מתכלית ביאתו,
שהקומיסר של העיר שלח אחריו, והראה לו אגרת מאדון אחד רחוק מק"ק מזיבוז ח' פרסאות,
שכתב אליו שהבעש"ט חייב לו אלף זהובים מפדיון שבויים, כפי השטר חוב שתחת ידו, ושיסלק
לו תכף ומיד דווקא, ואמר הקומיסר, שאם לא יסלק לו תכף יוריד אותו בשלשלאות של ברזל אל
האדון הנ"ל, ולא יפול דבר ארצה. ושלחו להודיע לו שיסלק תכף ומיד.

כששמע הבעש"ט דברים אלו מפיו של ר' ליב קרא תכף לעבדו וצווה קול גדול לאסור מרכבתו.
ואמר לר' ליב: "תכף ומיד תיסע את אותו אדון ותסלק לו הסך הנ"ל, ותזרז עצמך לבוא אל
הכיסוי". ולא הניחו לילך לביתו. היה הדבר נפלא בעיניו של ר' ליב, אך לא השיבו מדבריו ונסע
תכף אל אותו אדון. באם הדרך, בקריצ'מה אחת, היה לו יודעו ומכירו, והתראה פנים עמו וסיפר
לו עסק נסיעתו. אך היה נחפז מאוד לדרכו. והיה פלא לבעל הקריצ'מה.

נסע ובא אל האדון בצהרים בשעת קביעות הסעודה שלהם.
המתין עד גמר הסעודה ובא לבית האדון.
שאל האדון תכף אם הביא לו מעות מהבעש"ט, והשיב לו "הן".

הושיבו בכבוד ונתן לו מי דבש לשתות. היה לר' ליב תמה בלבו באיזה אופן יהיה הסילוק, ואמר
בלבו: אולי כוונת הבעש"ט שייטב בעיני האדון סוס טוב מסוסיו ויקבל בסך הנ"ל.
בתוך כך עלה בדעתו ואמר להאדון: "אני צריך לדבר עמך דבר סתר". והלך עמו לחדר אחר.
אמר להאדון בזה הלשון:

"ידעתי שאתה איש צדיק ונאמן מאוד, ולא תחפוץ אפילו שווה פרוטה ממון של
אחרים. וכעת אני רוצה לסלק לך הסך שאתה תובע. אולי על פי החשבון אין מגיע
מהשבויים סך כזה ותיכשל ח"ו בגזל".

השיב לו האדון:

"תשואות חן גדול, אהבה גדולה אהבתיך על זה שאתה מציל אותי מגזל ומעונש
עולם הבא".

ותכף חיפש השוברות של המוכסנים שנפדו, וחשב חשבונות, ונטל השטר חוב של הבעש"ט וזרק
.שאה לע ותוא
"אדרבה, מגיע להבעש"ט שני זהובים". ונתן לו אחד עשר אדומים. :ביל 'רל רמאו

"מגיע עוד שני זהובים". :ביל 'ר ול רמא

והוסיף האדון לדבר עמו באהבה וחיבה על שאינו נושא לו פנים ויקרה נפשו בעיניו שהצילו מן
הגזל. נתן לו שני הזהובים, ונסע ר' ליב לדרכו. בבואו לקרי'צ'מה הנ"ל קפץ מן העגלה לספר
.תואלפנה
"השוטה הלז משתהה בדרך ומספר המעשה".:רמואו ותיבב רעוג ט"שעבהו


אחר זה בא ר' ליב אל הבעש"ט ורצה לספר המאורע. החזיר הבעש"ט: "ידעתי. מהר תן לי
המעות, כי איחר היום לעשות כיסוי". ורגז שעמד בדרך בחזרתו.
ואחר כך אמר: "כעת זמן החתונה" – והיה שמח.

.8הבעש"ט מתענין ורואה אפילו בדברים שפלים.

(שמעתי מר' ליב מסינאמי ואחר כך שמעתי מהרב דקהילתנו).
פעם אחת בא חנוני לעיר שדה לבן מבריסלא עם בריקה (עגלה גדולה) גדלוה מלאה סחורה של
ארג צמר, ובא לילה, ולא רצה לפתוח החנות בלילה, וצווה להתיר את הסוסים מן העגלה, ואמר
בלבו: מי יוכל לגנוב עגלה, היינו בריקה גדולה כזו? ועזב בחוץ הבריקה עם הסחורה. בא גנב
ואסר סוסים אחרים לעגלה וברח עם העגלה ועם כל הסחורה. בבוקר ראו שנגנבה העגלה עם
הסחורה, והתחילו לרוץ ולחפש בכל הרחובות ועל פרשת הדרכים ולא מצאו ולא השיגו הגנב.
הזוזמה לצא דמוע אוהש ותוא אצמ ט"שעבה לא חילשה אבשכ .ט"שעבה לא תרגא רחוסה חלש
ידימ תרגיאה ט"שעבה לבק .הלימ תווצמב ותוא ודבכ יכ ,הלימ תירבל ינ'זארד ק"קל עוסנל הצורו
השליח ואמר לו: "המתן לי שאחזור". המתין השליח.

והבעש"ט לן בדרך, ובהיות הבקר נסע לעיר. כשבא סמוך לעיר ראה מרחוק כי העגלה עם
הסחורה באה גם כן לעיר בדרך אחרת, ואמר לר' צבי סופר:
"ראה העגלה הנוסעת עם שני הסוסים".
."האור ינא" :יבצ 'ר רמא

"השליח ששלחו אלי הוא עבור עגלה זו עם הסחורה שבתוכה, שנגנבה. כשנבוא :ט"שעבה רמא

לעיר תשאל לאכסניה שלו ותאמר לו שיתן לך העגלה עם הסחורה, כי היא גנובה אצלו".

כשבאו לעיר הלך ר' צבי תכף לאכסניה שלו וראה שהוא עומד ומתפלל. לא יכול להעיז ולומר לו
כמו שצווה הבעש"ט, מפני שהיה מתפלל כאיש תם וישר. חזר ר' צבי אל הבעש"ט וספר לו הדבר.
"תכף לך, כי יסע לו עם הסחורה". :ט"שעבה ול רמא

הלך ר' צבי פעם שנית ומצא אותו שאוכל סעודת הבוקר. שאל לבעל הבית אם שתה יין שרוף
הרבה, כדרך הגנבים, ואמר שלא שתה כי אם בעד שני גדולים (גדול הוא מטבע של פרוטה).
כדרך כל הארץ. הלך ממנו עוד הפעם בידים ריקניות לביתו.
"לך ואמור לו כל הסימנים, שעמד ביער שלושה ימים עד שעברו כל הרצים :ט"שעבה ול רמא

והמחפשים ואחר כך לן במקום פלוני. אמור לו כל הלינות שלן עד עיר דראז'ני".
הלך ר' צבי ואמר לו כל הסימנים, אז נתרשלו ידי הגנב, ואמר:
"אמת, כן הדבר. קח העגלה עם הסחורה".
צווה ר' צבי לבעל הבית שישמור את העגלה עם הסחורה.

עכשיו אני עני כשאר עניים, אלך לאכול בברית מילה.אחר כך אמר הגנב בלבו:


כשאכלו ושתו מי דבש עמד הגנב אצל הבעש"ט, ואמר: קושיה גדולה קשה לי על רום מעלתו.
מכיוון שרום מעלתו יודע ורואה איך גנבים גונבים ומקומם ולינתם, מן הסתם יוכל לראות גם
דברים טובים מאלה. ולמה לו להביט אל דברים שפלים? יותר טוב להביט בדברים טובים!"

.הרותה רמג אלו ,החנמה תליפת דע וז הישוק לע הרות ט"שעבה רמא

.9גם הנכרים יודעים שהבעש"ט הוא בעל מופת ולא מכשף.

היה מוכסן אחד סמוך לק"ק מזיבוז. בא איש אחד ונתן הוספה על הארינדה (החכירה) ונדחה
המוכסן מן הכפר, ונשאר חייב לבעל הכפר ולא היה לו במה לשלם. צווה האדון, גם המוכסן
החדש, שלא יניחו אותו ליסע מן הכפר לשום מקום. אף על פי כן נסע המוכסן הישן אל הבעש"ט.
כשנודע מזה להמוכסן החדש הלשין עליו אצל האדון, ואמר: "נסע אל מכשף לעשות לך כישוף".
כעס האדון ולקח את בנו לתפיסה.

והמוכסן הישן לא מצא את הבעש"ט בביתו, כי היה בק"ק קמינקה, ונסע אחריו לעיר זו ולא מצאו
שם, כי נסע הבעש"ט לביתו. נסע אחיו והשיגו בדרך.
אמר לו הבעש"ט: "מה אוכל לעשות בדרך? נהוג נסיעתך אחרי לביתי".
בדרך ראה הבעש"ט שתפס האדון את בנו לתפיסה, אמר : "אין פנאי להמתין". באו אל נהר אחד
וטבל בו. בצאתו מן הנהר אמר לו: "לך לביתך. ותכף כשתבוא אל הכפר לך למבצר". עשה כן.

כשראה אותו האדון מן החלון נתיירא שמא יזיק לו בכשפיו, וגירש את בנו מן התפיסה, ושלח
עבדו לגרש אותו מן הכפר עם כל אשר לו. וכן עשה.

אחר כך שלח האדון איגרת להקומיסר דק"ק מזיבוז בקובלנה רבה על הבעש"ט בזה הלשון:
"באשר שאתה מחזיק בעיר שלך מכשף".
השיב לו הקומיסר: "ראה בכל עוז להתאמץ ולפייס את הבעש"ט, שהוא אינו מכשף. ואם לא
תפייסנו תיענש מן השמים".

תכף שלח האדון לפייסו, ושלח לו במתנה עגלה עם כל מיני קמחים ועופות.

.10מעשה מהבעש"ט שסיפר ר' חיים מקוסוב.

אישה אחת חשוכת בנים היה דרכה ליסוע בכל פעם אל הבעש"ט. פעם אחת באה אליו, והייתה
בוכה הרבה לפניו, והבטיח לה הבעש"ט שיהיה לה באותה שנה בן זכר. נסעה לה, ולאחר זמן
ילדה בן זכר. התינוק היה טוב תואר מאוד.
לאחר שתי שנים, כשהגיע הזמן לגמול את הילד, נסעה עמו אל הבעש"ט שיברך אותו. בבואה עם
הילד לפני הבעש"ט, צווה הבעש"ט ליקח מידה את הילד וחבקהו ונשקהו. אחר כך אמר שיחזירו
לה את הילד. נסעה לביתה, ונפטר הילד. הייתה האישה בוכה במר נפשה מאין הפוגות.
אלש ט"שעבה הנממ שקב – !ידלי תא גרה ודובכ – :הלודג היכבב וילא האבו ט"שעבה לא העסנ
תבכה, ואמר לה: – שמעי נא את אשר אספר לך.

פעם אחת היה מלך אדיר, ולא היה לו בנים. היה לו למלך יועץ והוא יהודי. פעם
אמר המלך ליועץ שלו: "הלא אתה הוא יועצי בכל העניינים, ואפילו בתכסיסי
מלחמה, תנה לי עצה במה שאין לי בנים ואין לי למי להשאיר המלוכה". אמר לו
היועץ: "אין מי שיוכל להועיל לך חוץ מן היהודים". אמר לו המלך: "אם יהודים יועילו
לי בזה אמחול להם המסים והארנוניות". אמר לו היועץ: "אם תמחול להם המסים,
מזה לא יהא לך בנים. אלא תגזור גזרה על היהודים ממדינתך שיבקשו מאת השם
יתברך שיהיה לך בשנה זו בן זכר, ובאם לאו לא ימצא שום יהודי במדינתך. אז
תראה מה שיהיה מזה". המלך גזר כך, ושלח לכל עיר ועיר ליהודי מדינתו, שבאם
לא יהא לו בשנה זו בן זכר אז לא ימצא שום יהודי במדינתו. הגזרה יצאה בתוקף
רב. כשנודע ליהודים דבר הגזרה התחילו להתענות ולומר תהילים ולבכות עד
שעלתה צעקתם למרום. באה נשמה קדושה שהייתה כמה שנים בגן עדן, וכשמעה
צעקת בני ישראל השתטחה לפני השם יתברך, ואמרה: ""אני אלך לעולם השפל
להיות בן אצל המלך, כי יש לי רחמנות גדולה על בני ישראל". וכך הווה: באותה
שנה נפקדה המלכה בבן זכר, וליהודים הייתה אורה ושמחה.
אחר כך נגמל הבן-מלך והתחילו ללמוד עמו, כנהוג. היה לו מוח גדול וחזק מאוד,
ומה שהיו לומדים עמו היה תופס בפעם הראשונה. פעם אחת אמר לאביו: "תדע
אבי, שמכל הלימודים שלומדים עמי אין לי שום הנאה מהם. אחפוץ מאוד שילמדו
."האנה יל אהיש דומיל ימע
אמר לו אביו: "אשלח אל הפופסט (האפיפיור) שילמד עמך ומלימודו תהא לך
."האנה
הפופסט בא והמלך גזר עליו שילמד עם בנו יחידו האהוב.
השיב הפופסט: "מוכרח אני לקיים גזרת המלך. אמנם, שאלה אחת אני שואל מאת
המלך: הנה יש לי שתי שעות בכל יום שאני עולה לרקיע, ואני אז סגור ומסוגר, ומי
שבא אלי באותה שעה הוא מחייב את ראשו, וכך היא דת המלך. לכן תגזור גזרה זו
אפילו על בנך החביב לך מאוד, שגם הוא יהיה בגזרה זו".
המלך הבטיח לו, וגזר כן על בנו.

התחיל הפופסט ללמוד עם הבן-מלך, ובזמן מועט היה בקי בלימודו יותר מהפופסט,
כי היה לו מוח גדול, כראוי לנשמה קדושה. אחר כך התיישב הבן מלך בדעתו: "הלא
אני חביב מאוד בעיני אבי המלך, עד שלא יוכל להתאפק שלא לראות אותי שעתים,
ותורה יודע אני יותר מן הפופסט, ומדוע לא אראה מה שהפופסט עושה בשתי
שעות הללו? – עשה לעצמו מפתחות, ופתח את הדלתות בתוך אותן שעות. מצא
את הפופסט יושב מעוטף בטלית ותפילין לומד גמרא עם מפרשים.
הפופסט נתעלף מפחד שיודע הדבר אשר הוא יהודי. אחר זה התיישבו בדעתם
לבלי לגלות הדבר לשום בן אדם, והפופסט אמר לו: "אלמד עמך גמרא המושכת את
."שבדמ הקותמהו בלה
.ושפנ בישמ הזה דומילש הארו ומע דומלל ליחתה
שאל הבן-מלך לפופסט: "מדוע אתה מטעה את העולם?"
השיב לו: "מפני שעברו רוב שנותי בזה, לפיכך מוכרח אני להיות כן כל ימי חיי".
אמר לו הבן-מלך: "תן לי עצה איך להתגייר, כי אני רוצה להיות יהודי. ואתה יודע
."תועש יתש וליפא יתוא תוארל אלש קפאתהל לכוי אל יבאש
אמר לו הפופסט: "תאמר לאביך: למה בקשת שיהיה לך בן? בכדי שתדע מי יקבל
אחריך המלוכה! ועתה אתה איש זקן, ואני צעיר לימים, ועוד לא הייתי בשום מקום
ממדינתך. מאוד אחפוץ ליסע ולראות מדינתך והשרים שלך. אמנם ידעתי כי אני
תאזל .הז תא הז תוארל ילבל תועש יתש וליפא לובסלו קפאתהל לכונ אל התאו
מוכרחים אנו להרגיל את עצמנו בהדרגה, עד שנוכל להתאפק לבלי לראות זה את
זה עד חודש ימים, אז אוכל ליסע לראות המדינה והשרים שלך".

הבן-מלך אמר לאביו כך, והוטב בעיני המלך, והתחילו להרגיל את עצמם לבלי
תוארל עסנ זא .שדוח דע הז תא הז תוארל אלש ולגרתהש דע ,הז תא הז תוארל
את המדינה. בבואו אל הספר של המדינה צווה על העגלון שיחזור לביתו, באמרו
שצריך הוא להתעכב כאן זמן רב. העגלון חזר לעיר המלוכה. והבן-מלך עבר דרך
בשוי היהו ,ותיבמ חקל יכ ,ותייחמל ול ויה תועמ .רייגתהו תרחא הנידמל לובגה
בבית המדרש כמה שנים ולומד.
לאחר זמן נפטר ושבק לנו חיים. בא לעולם העליון. ושם מימינים ומשמאילים.
אמנם, מי ומה יוכל לומר חטאים על נשמה קדושה שהייתה לה מסירות נפש
?לארשי ינב רובע
עם כל זאת בא מקטרג אחד ואמר: "הלא היה יונק אצל נכרית שתי שנים!" – לפיכך
היה מוכרח לירד עוד אל העולם השפל הזה בכדי שיהא יונק אצל ישראלית עוד
שתי שנים.

והוסיף הבעש"ט ואמר לאישה: ואת בכית לפני שאין לך בנים, והבטחתי לך בן זכר.
מה איכפת לך שהיית מיניקה נשמה קדושה שתי שנים?




.זוביזמב ט"שעבה לש ושרדמ תיב


המשך הפרק

חזרה לתוכן
       
לפרק הקודם