ותלמידו ר' נתן ר' נחמן מברסלב

כ׳ באב תשפ״ו · חסידות

אברהם כהנא


– המשך הפרק –


ג. היאך היה ר' נחמן מספר המעשה בשבעה קבצנים


מזיכרונותיו של תלמידו ר' נתן

המעשה של השבעה קבצנים סיפר כמה ימים, ובכל פעם סיפר עניין השייך לזה שדברו ממנו,
.השעמה רפסל ליחתה הז ידי לעש

ודיל העיגהשכ ,ירבחל ינא יתחלשש תרגאב רכזנש ידי לע ליחתה שדק תבש לילב ,הליחתב
ז"ל, וכתבתי לו שיהיה בשמחה. אז דיבר מזה וענה ואמר: "אני אספר לכם איך פעם אחת היו
שמחים." והתחיל לספר המעשה. וסיפר כל התחלת המעשה עד סוף המעשה של יום ראשון
של הקבצן שהיה עיור. כל זה היה בליל שבת קודש, ואני הייתי אז בביתי בנמירוב. אחר כך ביום
ג' בא חברי לביתו וסיפר לי מעשיה זו. עמדתי מרעיד ומשתומם, כי אם אמנם כבר שמעתי ממנו
מעשיות נוראות הרבה, אבל מעשיה כזאת עדיין לא שמעתי מפיו הקדוש מעולם. אחר כך נסעתי
לשם ובאתי לבית רבינו ז"ל בעת שהיה כבר סגור בחדרו. ובבוקר, שהוא יום ד', נכנסתי אצלו
ודברתי עמו הרבה וספרתי לו מעשיות מהעולם, ששמעתי בסמוך, ואחר כך דיבר עמי מענין
המעשה הנ"ל, שסיפר בליל ש"ק. ואמר שהוא חפץ מאוד לידע (כלומר לספר) הסוף, דהיינו מה
שנעשה בכל שאר שבעת ימי המשתה. ואמר לי אז, שכן בכל יום ויום משבעת ימי המשתה בא
בכל יום אחד מהשבעה קבצנים וברכם ונתן להם מתנה לחתונה. גם סיפר עמי מסדר הסיפור
של הזקנים בעלי הזיכרון, שלא שמעתי הענין כסדר בביאור יפה מפי חברי, וביאר לי הוא ז"ל
בעצמו קצת כסדר. גם דיבר עמי מעניין מה שהתפאר העיור שהוא זוכר לאו כלום, כלומר שהוא
זוכר כשעדיין לא היה שום הויה. אחר כך הייתי נכסף מאוד שיתחיל לספר מיום השני, ולא עלתה
בידי, כי בתוך כך בא המשרת שלו ואמר: "רבי, הגיע זמן הסעודה!" וערך השולחן לפניו לאכול,
והוכרחתי לצאת מלפניו. אחר כך, אחר שישן מעט אחר אכילתו, חזרתי ונכנסתי אצלו, ועמדתי
לפניו וספרתי לו כמה דברים מענייני העולם והרב מבארדיטשוב, שהייתי אז בסמוך שם. ודברתי
עמו מעניין שכולם מלאים דאגות מחסרונות הרבה, שכל העשירים הגדולים חסר להם הרבה
מאוד לכל אחד ואחד. אחר כך עניתי ואמרתי לפניו פסוק זה: "גם את העולם נתן בלבם מבלי
אשר לא ימצא אדם את המעשה אשר עשה אלוקים מראש ועד סוף" (עם פירוש רש"י).
ענה הוא ז"ל: "הלא זאת היא המעשייה שלנו." ותכף שאל: "היכן אנו עומדים במעשיה?"
ונבהלתי תכף מרוב הכיסופין שהיה לי לשמוע זאת. השבתי לו בבהלה, שאנו עומדים ביום השני.
ענה ואמר: "ביום ההוא חזרו ונתגעגעו על הקבצן השני וכו'." וסיפר אז ביום ד' כל המעשה של
היום השני. אחר כך בליל שבת קודש, המעשייה של היום השלישי והרביעי, ואחר כך ביום א',
המעשה של יום החמישי, ואחר כך, ביום השלישי, המעשה של היום השישי. ואחר שסיפר
המעשה של היום השישי עמדנו לפניו, וסיפר לפניו איש אחד איזה מעשה. ענה ואמר: "הלא זה
הוא מעניין המעשה של היום השביעי!" ואמר שנראה שהעולם מספרים ממעשיה שלו, והוא רוצה
מאוד לספרה, אך לא זכינו שיספרה אז, ושוב לא סיפרה עוד.

המעשה של יום ג' וד' סיפר בליל שבת קודש, כנזכר לעיל. אז, באותה העת, היה נכדו הילד מוטל
בשיו ק"ש לילב סנכנ .דואמ וילע דבכ היה דליה לש וילוח יכ ,הזמ לודג רעצ ול היהו ,יווד שרע לע
אל השולחן בצער, ולא נתמהמה בסעודה זו כלל. ותכף ברכנו ברכת המזון, קודם שהתחילו
העולם ליכנס אליו כדרכם תמיד. אחר ברכת המזון נשאר יושב על שולחנו הקדוש ופתח פיו
דימת וכרדכ ,השודק הרות הב היש ,הארונו האלפנ החיש זא רמאו ,ארונהו רוהטהו שודקה
ברוב שיחותיו, וכל השיחה היתה שייכת לצערו הגדול שהיה לו. כמדומה, שדיבר אז מעניין הלב
שרודפין אותו וכו'. אחר כך, בתוך אותה השיחה, ענה ואמר: "היכן אנו עומדין בהמעשה?" תכף
נבהלנו. והשבתי לו בבהלה באימה וביראה שאנו עומדין ביום השלישי. ותכף התחיל, וסיפר כל
המעשה של היום השלישי, ואחר כך המעשה של היום הרביעי, ותכף, כשגמרה, נסתלק מהשולחן
בזריזות. ומחמת שהייתי טרוד בדעתי מאוד לחזור על שתי המעשיות הנוראות מיום השלישי
והיום הרביעי, ותכף חזרתי עליהן עם אנשים שהיו שם לבל נשכח דיבור מהן, מחמת זה נשכחה
ממנו כל השיחה הקדושה שדיבר מקודם. חבל על דאבדין! שבח ותהילה לאל חי על הנשאר לנו,
שזכינו לזכור ולרשום המעשיות האלו, אשר אפילו לפי מעט התנוצצות שבלבי אין לי כלי הדיבור
והכתיבה לדבר מנוראות ונשגבות מעלתן.

אחר כך, ביום ג', ואז היה סמוך לפסח, יצא מביתו מחמת שהיו מטייחין הבית בטיט לצורך פסח,
ונכנס לבית הרב, ושם עמדנו לפניו. איני זוכר איזה עניין סיפרו לפניו, שהיה לו איזו שייכות לאיזה
עניין של המעשה של היום השישי, ועל ידי זה סיפר כל המעשה של היום השישי.

ונמע רבדמו חישמ היהש החיש וזיא ידי לע רופיסה לגלגתנ רפיסש השעמ לכבש ,ללכה – – –
מסיפורי העולם, ובתוך כך התחיל לספר מעשה, על ידי שנמצא באותו הסיפור איזו דיבורים שהיה
להם איזו שייכות למעשה שהיה בלבו. זה היה בחינת אתערותא דלתתא להמשיך השגת אלוקות
שהלביש בתוך אותו המעשה. וכן היה אצל כל מעשה ומעשה. וכן אצל כמה תורות שגילה שלא
בעת הקבועה לקיבוץ. ובכל זה היינו רואים תמיד נוראות ה' וגדולת מעלת הצדיק, שכל הדיבורים
שבעולם הם אצלו תורה והתגלות אלוקות.

– – – אמר לעניין הסיפורי מעשיות שסיפר, שטוב יותר היה לבלי לגלות בהן שום רמז להיכן הן
מרמזין. כי כשהדבר נסתר יכולין לפעול בו יותר מה שצריכין. אך הוא מוכרח לפעמים לגלות איזה
רמז בעלמא, למען ידעו שיש בהן דברים נסתרים.


ד. לאינטירפריטציה של המעשה בשבעה קבצנים


תוישעמה יזמר 'סו תוכלה יטוקל 'ס יפ לע

כלל סיפור הקבצנים כולל כמעט כלל השיעור קומה: הראשון היה עיור, השני היה חרש, השלישי
היה כבד פה, הרביעי היה בעל צוואר עקום, החמישי היה בעל חטוטרת, השישי היה שתוק ידים
והשביעי היה שתוק רגלים. ובאמת היו שלמים בכל אותן האיברים בשלמות גדולה, שאין שלימות
אחריה. רק אדרבה, מחמת גודל הפלגת שלימות מעלתם ומדרגתם העצומה והנוראה מאוד, וכן
מחמת גודל התגברות ההעלמה של זה העולם, על כן היו נראים בעיני העולם כעיור וחרש, וכיוצא
.הזב

וכן מובן שם עוד תוקף התגברות ההעלמה וההסתרה של זה העולם, עד שבחינת חתונה קדושה
ונפלאה ונוראה כזאת, שכלולה מסיפורים נפלאים ונוראים כאלה, היה מקום החופה והחתונה
בתוך בור גדול, שכיסו אותו בקנים ועפר וזבל. והסעודה היתה ממה שקיבצו לחם ובשר מסעודת
המנינים של המלך. והחתונה הזאת היתה בשמחה גדולה נוראה ונפלאה כל כך ובהתגלות נוראה
ונפלאה כל כך.

עוד מובן שם גודל מעלת השתוקקות וכיסופין דקדושה, כי על ידי מה שהיו הבנים הקדושים
מתגעגעין ובוכין ומשתוקקין בכל פעם: "איך לוקחין לכאן זה הקבצן וכו' ", זכו שנתגלה להם בכל
פעם קבצן אחר מאלו הקבצנים וגילה להם נוראות ונפלאות חדשות. ולא עוד, אלא שזכו הבנים
שהקבצנים מסרו ונתנו להם כל אותן הבחינות בתורת מתנת-דרשה. וממילא מובן גם גודל מעלת
ומדרגת הבנים הקדושים שזכו לקבל מתנות כאלו, אבל אף על פי כן הכל היה על ידי השתוקקות
וגעגועים וכיסופים הקדושים שלהם.

עוד מובן שם, איך שכשמגיע לאדם איזה זמן של שמחה (כגון שמחת חתונה וכיוצא) צריך להזכיר
לעצמו החסדים שעשה עמו השי"ת מעודו עד היום הזה, וליתן להשי"ת שבח והודיה על כל זה
מתוך שמחתו, ולהתעורר מתוך שמחתו בכיסופין וגעגועין גדולים להשי"ת שגמל ועשה עמו
חסדים כאלה דייקא, כי הכל רק בתורת נדבה וחסד חינם מאתו, יתברך.

– – – כל סיפור וסיפור הוא עניין נפלא בפני עצמו.

– – – הקבצן הראשון, העיור, התפאר בחיים ארוכים שלו, ואמר על עצמו: "ואני זקן מאוד ועדיין
אני יניק לגמרי וכו', ויש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול." וסיפר על זה מהאנשים שהלכו
בספינות הרבה על הים, ובאה רוח סערה ושיברה הספינות וכו', ועניין הזקנים, שכל אחד מהם
סיפר מעשיה ישנה מה שהוא זוכר למן הזיכרון הראשון וכו'. – – – ממה שסיים ואמר להם הנשר
הגדול: "חזרו אל הספינות שלכם, שהם הגופים שלכם, שנשברו שיחזרו ויבנו וכו'", מזה מובן כי
האנשים שהלכו בספינות ההן הן נשמות הצדיקים שבאו לזה העולם מלובשים בגופים, שהם
בחינת הספינות, ועל דרך שמבואר בזוהר הקדוש פ' ויקהל דף קצ"ט: יונה דנחית לספינה דא
איהו נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למיהוי בגופא דבר נש וכו'. וכדין בר נש אזיל בהאי
.'וכו רבשהל הבשח הינאהו רמא תאד אמכ ,ארבתיאל אבישחד אבר אמי וגב הניפסכ אמלע
וכדין אטיל קוב"ה רוח סערה תקיפא וכו', ודא איהו דקא מטי לספינתא וכו'. וכיוצא בזה מובן גם
בתיקונים תיקון י"ח, שזה בחינת מה שמבואר בסיפור זה, איך שבאה רוח סערה ושיברה את
הספינות (המשמעות שהגופים נשברו ומתו, ר"ל), והאנשים ניצולו ובאו אל מגדל אחד ועלו על
המגדל וכו'. והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. לכאורה, המשמעות על הנשמות של
צדיקים, שהיו מלובשות באותן הגופין, שניצולו ועלו למקום מנוחם לגן עדן התחתון, ואולי גם לגן
עדן העליון. ושם סיפר כל אחד מהם מה שהוא זוכר מזיכרונו הראשון. וממילא מובן ששם אין
שייך לומר שהיו כל ההתפארות של בחינת הזיכרונות האלו כפשוטן ממש, רק עוד יותר גבוה
מעל גבוה, בלי ערך ושיעור כלל. ולפי זה מובן מילא, שהנשר הגדול שבא ודפק על המגדל ופירש
להם כל המעשיות שסיפרו כל אלו הזקנים ואמר להם: חזרו אל הספינות, שהם הגופים שלכם,
שנשברו, שיחזרו ויבנו, עתה חזרו אליהם – הנשר הגדול הזה, לכאורה, הוא בחינת השר
הממונה להקיץ שוכני עפר לתחיית המתים. ועל כן אמר על עצמו: "אני זקן ועדין אני יניק, וכמובן
בזוהר הקדוש פ' וישב דף קפ"א-קפ"ב, שעליו נאמר נער הייתי גם זקנתי, ע"ש. אך בזה יש כמה
בחינות, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. אך באמת אנחנו בעניינים כאלו רק כעיור המגשש
באפלה, ואין לנו שום התנוצצות ידיעה והשגה כלל בזה, וכל דברינו בזה הם רק לעורר קצת
לב המעיין בזה (רמזי המעשיות).

היום השני מענין החרש שהתפאר בחיים הטובים שלו.

דע, אחי, שקודם שסיפר רבינו ז"ל מעשיה זאת של יום השני (כי מעשיה זאת של ז' הקבצנים לא
סיפרה ביום אחד, רק בכמה ימים, ונמשך עניין הסיפור בערך ב' שבועות) מעשה שהיה כך היה:
הייתי עומד לפני הדרת קודשו, ובתחילה, קודם סעודת הצהרים, דברתי עמו מעניין המעשייה
הנוראה הזאת שסיפר ביום שבת קודש הקודם, עד סיום הסיפור של הקבצן הראשון, שהוא
העיור, אשר אנוכי לא הייתי בעת הסיפור הזה. ואחר כך, ביום ד' הסמוך, דברתי עמו מעניין
הנורא והנפלא הזה, ושמעתי מפיו הקדוש שהוא חפץ ומשתוקק להיטיב עמנו טובה נצחית לספר
לנו שאר המעשייה, וכלתה נפשי לשומעה. אך בתוך כך בא המשרת ואמר: "הגיעה עת לאכול!
והלכתי משם. אחר כך, בין הערבים, חזרתי ועמדתי לפניו ודברתי עמו עוד כמה עניינים מסיפורי
העולם, וספרתי לו כמה מעשיות מבארדיטשוב, ובתוך דברי עניתי ואמרתי לפניו מעניין הייסורים
והחסרונות שיש לכל הנגידים והגבירים הגדולים, שכולם מלאים דאגות וחסר להם תמיד, וכן כל
החכמים והמחקרים כל חכמתם חסרה תמיד, ואינם יודעים שום דבר בשלמות, כידוע להם
בעצמם. ועל עניינים כאלה אמרתי לפניו מקרא זה "גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר ימצא
האדם את המעשה אשר עשה האלוקים מראש ועד סוף" (ע' קהלת ג' י"א בפירוש רש"י). ענה
רבינו ז"ל ואמר: "הלא זה הוא עניין המעשייה שלנו! ושאל תכף: "היכן אנו עומדים בהמעשייה?"
השבתי לו ברעדה: "אצל הסיפור של היום השני." ענה ואמר: "ביום השני וכו'," וסיפר כל
המעשייה של יום השני, שהוא מעניין החרש. אשרי אוזניים שכך שומעות! (ליקוטי הלכות).

כל הקולות שבעולם כולם באים רק מן חסרונות, כי כל אחד ואחד צועק על חסרונו, ואפילו כל
השמחות שבעולם הן רק מחמת החסרון שהיה חסר לו ונתמלא לו. אבל יש צדיק אמיתי שזכה
לחיות חיים טובים שאין בהם שום חסרון, והוא נראה כחרש, מחמת שכל העולם אינו עולה אצלו
לכלום שישמע החסרון שלהם. וחיים טובים שלו הם לחם ומים, אבל בלחם ומים שלו יכולין
להרגיש כל הטעמים וכל הריחות וכל מיני עונג שבעולם, עד שיחיו על ידם חיים טובים באמת,
בלי שום חסרון.

ויש בחינת גן כזה, שגדלים בו פירות וגידולים נפלאים, שיש בהם כל הטעמים וכל הריחות וכל
המראות שבעולם. והיה כל העולם יכולין לחיות חיים טובים אמיתיים על ידי זה הגן. ועל הגן הזה
יש גנני, היינו צדיק קדוש ועליון כזה שהוא ממונה עליו, ומשתדל תמיד בכל תיקוני הגן. ולפעמים
בעוון הדור נאבד הגנני, שנעלם ונתכסה אורו של זה הצדיק. ואין העולם זוכין לידע ממנו שהוא
זה הגנני שעל ידו היו יכולים כולם לחיות חיים טובים אמיתיים על ידי הגן. והגנני הזה, אף על פי
שהולך ואומר שהוא הגנני, אבל העולם מחזיקים אותו למשוגע ח"ו וזורקין אחריו אבנים ומגרשים
אותו. וממילא אינו יכול להשתדל בתיקוני הגן. ועל ידי זה כל מה שיש באותו הגן בוודאי מוכרח
להיות כלה ונפסק, מאחר שאין שם הממונה, היינו הגנני. אך אף על פי כן היו יכולים לחיות מן
הספיחים שבגן. אך הבעל דבר מתגרה מאוד גם בזה ומכניס בעולם מדות רעות כאלו שמקלקלין
החיים הטובים שהיו זוכים לחיות על ידי הגן, כי על ידי המידות האלו מתקלקל כל מין טעם עד
שהוא בחינת טעם נבלה, וכל מין ריח עד שהוא בבחינת ריח חלבנה, וגם נחשכין העיניים על ידי
בחינת עננים דמכסיין עינא עד שעל ידי זה נפגמים כל מיני מראה וגוונין שבעולם. והנה אף על
פי שבוודאי יש בעולם צדיקים כאלו, שיש להם עשירות גדולה ואוצרות גדולים ברוחניות, שהם
מתפארים גם כן שהם חיים חיים טובים, ובאמת הם חיים חיים טובים על ידי האוצרות הקדושים
שלהם אף על פי כן יכולים הקלקולים הנ"ל מפגמי העולם לקלקל גם אצלם הטעם והריח ושאר
הדברים הנ"ל. ומכל שכן שאין כוח לתקן העולם ולהחזיר להם החיים טובים שהיו יכולים לחיות
על ידי הגן הקדוש. ועל כן לפעמים, כשמתגלגלים גם אצלם החיים טובים שלהם, אז כל תיקונם
על ידי הצדיק הגדול במעלה, שהוא בחינת חרש, שהוא חי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון,
והוא נותן להם לטעום מהלחם ומים שלו ומרגישין בהם כל הטעמים. וגם על ידי זה נתקן מה
שנתקלקל אצלם. והצדיק הזה יכול לתקן גם החיים טובים של כל העולם, והוא מודיע שעיקר
קלקול החיים טובים שלהם בא להם מהמידות רעות שהכניס הבעל דבר בהם, ואז לא די שנתקן
אצלם הטעם והמראה והריח, אלא שזוכין על ידי זה למצוא הגנני שנאבד.

וכל זה זוכין על ידי הצדיק החרש (רמזי המעשיות).


היום השלישי

היום השלישי מעניין הכבד פה שהתפאר איך שהוא מליץ ודברן נפלא מאוד, ויכול לדבר חידות
ושירים נפלאים עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותו. ובאלו החידות והשירים
יש בהם כל החכמות, רק שמחמת שהדיבורים של העולם שאינם שבחים להשי"ת אין בהם
שלימות ועל כן הוא נראה ככבד פה. ואחר כך הוא מספר איך שיש לו הסכמה על ההתפארות
שלו מהאיש הגדול איש חסד האמיתי. וכל העניין שם הוא נורא ונפלא מאוד.

– – עיקר התהוות הזמן, שעל ידי זה עיקר קיום המעין והלב, שעל ידי זה עיקר קיום כל העולם
כולו, הוא על ידי החסדים של אמת, וכל יום ויום כשהוא הולך למקום שהוא בא משם אזי הוא
הולך בחידות ושירים נפלאים מאוד שיש בהם כל החכמות. ויש שינויים בין הימים, כי אין יום דומה
לחברו. ויש צדיק גדול ונפלא מאוד שהוא עוסק בזה, היינו שהוא הולך ומקבץ כל החסדים של
אמת, ומביא אותם לאיש חסד האמיתי, שהוא באמת אדם גדול מאוד. ועל ידי זה עיקר התהוות
הזמן. וזה הצדיק העוסק בזה לקבץ החסדים של אמת הוא בוודאי חכם גדול ונפלא מאוד והוא גם
מליץ ודברן נפלא מאוד, ויכול לדבר חידות ושירים נפלאים עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא
ירצה לשמוע אותו. ובאלו החידות והשירים יש בהם כל החכמות. וכל זה מובן ממילא, מאחר
שעיקר קיום העולם והמעין והלב וכל הנבראים כולם הוא רק על ידו שהוא מקבץ החסדים של
אמת. וכן עיקר כל החידות והשירים של כל יום ויום שיש בהשירים האלו, כל החכמות, הכל על
ידו. נמצא שהוא יודע חידות ושירים נפלאים מאוד. אך מחמת שהדיבורים של העולם שאינם
שבחים להשי"ת אין להם שלימות, ועל כן זה הצדיק דייקא נראה בעיני העולם ככבד פה, כי הוא
ככבד פה מאלו הדיבורים של העולם, שאין בהם שלימות אבל באמת אינו כבד פה כלל, רק
אדרבה הוא מליץ ודברן נפלא מאוד.

– – עיקר חיות וקיום העולם הוא רק על ידי געגועים וכיסופין דקדושה של הלב של העולם, שבו
תלוי עיקר חיות וקיום כל העולם עם כל הנבראים כולם. ועיקר חיות של זה הלב בעצמו הוא על
ידי שעומד תמיד כנגד המעין שבקצה העולם, וכוסף ומשתוקק תמיד בהשתוקקות גדולה לבוא
אל אותו המעין. אף על פי שהוא בלתי אפשר לו לילך להתקרב אל המעין, אף על פי כן עיקר
היותו הוא רק על ידי שעומד וצופה ומביט ומסתכל על המעין מרחוק מאוד מקצה הארץ, ומתגעגע
וכוסף ומשתוקק בהשתוקקות גדולה, בכלות הנפש, וצועק תמיד לבוא אל אותו המעין. וגם זה
המעין משתוקק אליו, ועל ידי זה הוא עיקר החיות של הלב, שבזה תלוי עיקר החיות והקיום של
כל העולם כולו.

כשמגיע היום להיות נגמר ונפסק – שאז הוא זמן תפילת מנחה וערבית – אז צריך האדם
להתעורר בהתעוררות גדולה ולהזכיר את עצמו איך שהלב של העולם והמעין שעל ידם עיקר
קיום העולם – מתחילים ליטול רשות זה מזה, ואומרים חידות ושירים נפלאים זה לזה באהבה
רבה והשתוקקות גדולה מאוד. בכן צריך גם הוא לשתף עצמו עימהם ולהתעורר אז בהשתוקקות
גדולה מאוד. בכן צריך גם הוא לשתף עצמו עימהם ולהתעורר אז בהשתוקקות וכיסופין גדולים
להשי"ת ולהתפלל בדביקות גדולה, כי הבריאה של כלל זה היום כבר נגמר ונפסק ומי יודע מה
ילד יום. וכן אחר כך צריך להכין עצמו לקבל קדושת הבריאה החדשה של יום הבא, ולהזכיר את
עצמו היטב, שכל יום ויום כשהוא הולך למקום שבא משם אז הוא הולך בחידות ושירים נפלאים
מאוד, שיש בהם כל החכמות. ויש שינויים בין הימים, כי כל יום משונה מחברו, בפרט הימים
המקודשים, שהם שבת ור"ח ויו"ט. בכן צריך האדם לשתף עצמו גם כן לזה ולהתפלל בכל יום
ולומר לפניו ית' שירים ותשבחות וכו' בחשק חדש והתלהבות דקדושה מאוד ובמוחין חדשים
לגמרי, ולקשר עצמו ולהמשיך על עצמו זכות וכוח העוסק בזה לקבץ החסדים של אמת ולהביאם
לאיש חסד האמיתי, שעל ידי זה עיקר התהוות הזמן והחידות והשירים והחכמות, וכן עיקר קיום
וחיות המעין והלב וכל העולם כולו (רמזי המעשיות).

– – בהמעשייה הזאת מבואר קצת עניין התורה שמדברת מהתקשרות הלב אל הנקודה, שבזה
תלוי תיקון העולמות, כי על ידי התקשרות הלב אל הנקודה נתקן השבירה, שהוא תיקון הכל. וזה
בחינת המעשייה, שהלב צועק תמיד אל המעין, כי המעין הוא שורש של כל הנקודות הטובות
.(תוכלה יטוקיל)

ביום החמישי – סיפור מאותו שהיה בעל חטוטרת.

– – גם במדרגת הצדיקים הגדולים יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, כמובן מסיפור זה בפנים
ועניין הסיפור של הכת שהיו חוקרים אודות האילן הנורא והנפלא, ואיך שאפילו אחר שזכו כולם
לכל המידות של האילן, שהם אמת ואמונה וענווה ויראה, אף על פי כן לא היו יכולים לבוא אל
האילן, מחמת שהוא בחינת למעלה מן המקום, עד שהבעל חטוטרת הביאם לשם (רמזי
.(תוישעמה

ולש חומב אשונ אוה יכ ,הבורמה תא קיזחמ טעומ תניחב אוה ולש חומהש ראפתהש ימ שי – –
אלפים ורבבות אנשים עם כל הצטרכויותיהם, וכל הנהגותיהם וכל ההוויות והתנועות שלהם, הכל
כאשר לכל, הוא נושא במוחו, ועל כן הוא מתפאר כי מוחו הוא מועט מחזיק את המרובה. ובאמת
הוא אינו כלום והאנשים שלו אינם כלום וכולם המה מהבל יחד, יש דברים הרבה מרבים הבל.
אך יש צדיקים גדולים שבאמת יש לכל אחד ואחד בחינת מועט מחזיק את המרובה, כל אחד לפי
טעומ תניחב איה ותקיתשש שיו ,הבורמה תא קיזחמ טעומ תניחב אוה ולש רובידהש שי :ותניחב
מחזיק את המרובה, ויש מי שהוא מוליך את גלגל הירח, אף על פי שגלגל הירח גדול מאוד והוא
קיום כל העולם, כי העולם צריך להירח, נמצא שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה באמת.
אבל יש עוד בחינת מועט מחזיק את המרובה שהוא למעלה מכולם בכלל, וזה הצדיק שזוכה
לבחינת מועט המחזיק את המרובה בתכלית המעלה העליונה, מה שאין למעלה הימנו, הוא
.לכה תא וילע אשונ אוה הברדא קר ,ללכ תרטוטח לעב וניא תמאבו ,תרטוטח לעבכ הארנ אקייד

– – יש אילן אשר בצלו ישכנו כל החיות ועל ענפיו ישכנו כל העופות וכל ציפורי שמיא, והעונג
המופלא שיש שם אצל אותו אילן אין לשער. ולפעמים יש כת מבני אדם שמשיגין שיש אילן כזה
בעולם ורוצים לילך ולבוא אליו, אך אין מכריע ביניהם לאיזה צד צריכין לילך לבוא אל אותו האילן,
ונופלת מחלוקת ביניהם על זה, כי זה אומר לצד זה צריכין לילך וזה אומר לצד זה, ואין מכריע
ביניהם, עד שבא חכם אחד ומודיע להם, כי אי אפשר לזכות לבוא אל אותו האילן, כי אם מי שיש
לו המידות של האילן, כי זה האילן יש לו ג' שורשים, שהם אמונה ויראה וענווה, ואמת הוא גוף
האילן. ואז כשזוכים כולם לבוא לאלו המידות, אז כולם מסכימים לדעה אחת שבזה הדרך צריכין
לילך ולבוא לאותו האילן. אבל זה האילן אין לו מקום כלל, כי הוא למעלה מהמקום לגמרי, ועל כן
אפילו אלו הצדיקים הזוכים לכל המידות של האילן, אף על פי כן אי אפשר גם להם לעלות ולבוא
אליו, כי אם על ידי זה הצדיק הבעל חטוטרת, שזכה לתכלית המדרגה העליונה בעניין מועט
מחזיק את המרובה, והוא במדרגת סוף בחינת המקום, כי תכף למעלה ממנו הוא למעלה מן
המקום לגמרי, ועל כן הוא יכול לישא ולהעלות אותם מתוך בחינת המקום ולהעלותם להאילן
שהוא למעלה מן המקום (רמזי המעשיות).

ביום השישי – סיפור מאותו שהיה שתוק ידים.

סוד מעשיה זו נעלם מכל העולמות. אך אף על פי כן יש לנו רשות לכל אחד ואחד לחפש ולבקש
בה איזה רמזים מה שנוכל למצוא (ליקוטי הלכות).

ה. תפילה בענין סיפורי מעשיות של צדיקים


גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ
קניניך. מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך.

רבש"ע, אתה האל עושה פלא, ואתה עושה נפלאות בכל דור ודור על ידי הצדיקים האמיתיים
שבכל דור, כאשר אבותינו סיפרו לנו את כל הגדולות והנפלאות והנסים הגדולים והמופתים
הנוראים אשר עשית בכל דור ודור ע"י צדיקיך האמיתיים מימות עולם עד היום הזה. וגם בדור
הזה בודאי נמצאים צדיקים בעלי מופתים אמיתיים. ובכן זכני ברחמיך הרבים ועזרני והושיעני
וחזקני ואמצני שאזכה לספר סיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים, מכל מה שעבר עליהם
בימיהם, הן מה שעבר עליהם בעצמם, והן מה שעבר על בניהם ועל כל הנלווים אליהם, וכל
האותות והמופתים הגדולים והנוראים שעשו בעולם באתגליא ובאתכסיא, וכל הדברים הקדושים
והתגלות אלוהות שהמשיכו בעולם, הכל אזכה לשמוע היטב באוזני ובלבי, ולשיח ולספר בהם
תמיד. ימלא פי תהילתם, כל היום תפארתם, כי תהילתם היא תהילתך ותפארתם היא תפארתך.
זכני לעסוק בזה בכל יום ויום לספר סיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים, באופן שאזכה שיומשך
עלי קדושתם העצומה, וע"י זה אזכה לטהר מחשבתי מכל הבלבולים וערבוב הדעת ומכל מיני
מחשבות זרות וחיצוניות, ומכל מיני הרהורים רעים, ומכל מיני בלבול הדעת שבעולם הנמשכין
ממוחין דקטנות, ואזכה לצאת ממוחין דקטנות למוחין דגדולות. ועל ידי זה תצילנו ותפדני מכל
הצרות ומכל הייסורין ומכל מיני דינים שבעולם, שכולם נמשכין מבלבול הדעת ממוחין דקטנות.
ואתה ברחמיך הרבים תפדני ותצילני מכולם על ידי שתזכני ותסייעני תמיד לעסוק בסיפורי
מעשיות של צדיקים אמיתיים שהם בחינות מוחין דגדלות.

ועזרני והושיעני לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד לבוא לארץ ישראל ואזכה להמשיך עלי
קדושת ארץ ישראל תמיד, ועל ידי זה אזכה לאמונה בשלמות, להאמין באמונה שלמה
בהשגחתך תמיד. ותוציאני מטבעיות לגמרי, שאזכה לידע ולהאמין שאין שום דרך הטבע
בעולם כלל רק הכל בהשגחתך לבד, כי גם הטבע בעצמה מתנהגת בהשגחתך תמיד,
ואתה משנה הטבע בכל עת על ידי הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור, שעושין חדשות
.וניתובאמ ונעמש רשאכ רוד לכב תואלפנו

ורחם עלי ועל כל ישראל למען שמך. ועזרנו וזכנו להתדמות אליך, תתברך, שנזכה להבדיל בין
האור ובין החושך, עד שנדע באמת להבחין ולהבדיל בין סיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים ובין
סיפורי מעשיות של רשעים. וגם לידע ולהבחין על מי לספר ואיך לספר באופן שאזכה לספר על
צדיקים אמיתיים הגדולים במעלה, אשר הסיפור והדיבור עליהם יהיה לו כוח לטהר מחשבתי.
כי אתה הודעתנו שכנגד כל מעשה של צדיקים יש כנגדו מעשיות של רשעים ושקרנים, ומעשיות
מעורבבים של העושים דברים הנראים כמופת על ידי כמה תחבולות, ע"י כישוף או ע"י דבר
אחר, ואי אפשר להבחין ולהבדיל ביניהם, כי אם מי שיודע להבדיל בין האור ובין החושך, כאשר
הודעתנו ברחמיך הרבים. ובעוצם חלישותינו, אשר נתרחקנו ממך מאוד, בוודאי אין בידינו להבדיל
בין האור ובין החושך. על כן רחם עלינו, עזרנו והושיענו שנזכה על כל פנים לאמונה שלמה ותהיה
אמונתנו חזקה כל כך כאילו אנו רואין בעינינו ממש מה שאנו מאמינים בו באמת. ונזכה להאמין
בך ה' אלוקינו שאתה משגיח בהשגחה פרטית בכל עת, ואתה עושה חדשות ונפלאות בכל עת
בכל דור ודור על ידי צדיקיך האמיתיים שבכל דור. ונזכה להאמין שיש הבדל והפרש גדול בין
המופתים והחידושים שנעשים על ידי הצדיקים האמיתיים, ובין המעשיות הנדמים למופתים
הנעשים על ידי הרשעים או על ידי המעורבים מטוב ורע, אשר עדיין אינם ראויים לזה, לעשות
מופתים בעולם, ומתלבשים בטלית שאינה שלהם, אשר יש הבדל והפרש בין מעשיהם של אלו
למעשיהם ומופתיהם של הצדיקים האמיתיים כמו בין האור ובין החושך. באופן שאזכה תמיד
לספר סיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים שיש להם כוח לטהר את מחשבתי. יהיו לרצון אמרי
פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, אמן סלה.

ו. מזיכרונותיו של ר' נתן על חייו ודבריו של ר' נחמן


.1אמר, שהוא בעצמו עיקר התעוררות לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי סיפורי מעשיות
של צדיקים, כי כל הצדיקים היו מצויים בק' מזיבוז, מחמת שהוא מקום הבעש"ט ז"ל, ורובם
ככולם היו מתאכסנים בבית אביו, ושמע הרבה מעשיות של צדיקים, ועל ידי זה היה עיקר
התעוררותו להשם יתברך עד שזכה למה שזכה.

.2היה מספר מגודל הבושה שהיה לו, שהיה מתבייש מפני השם יתברך, והיה מרגיש ממש
הארמ ליחתמש שיגרמ היה יכ ,דואמ ורבח ינפמ שייבתמש ימ ומכ שיגרמ היהו ,וינפ לע השובה
פניו להשתנות לכמה גוונין, כדרך המתביישין ממש, בלי שום שינוי. והרב הקדוש ר' נחום
מטשירנוביל ראה אותו בימי נעוריו בק' מידבידובקה ונתבהל מעוצם היראה שהיה על פניו אז,
ואמר שמה שנאמר "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" – זה רואין בחוש אצלו.

.3בכפר הוסאטין, סמוך לעיר מידבידובקה, היה דר חמיו. שם היה עיקר גידולו. שם הולך נהר
גדול ועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאוד מאוד. היה דרכו בקודש, שהיה לוקח לפנמים ספינה
קטנה ושט בה בעצמו לתוך הנהר. ואף על פי כן היה שט בה עד אחורי הקנה וסוף, עד המקום
שלא היו רואין אותו עוד, ושם היה עושה מעשיו בעבודת השם יתברך בתפילה והתבודדות.

פעם הלך בספינה לתוך הנהר, והוא לא ידע עדיין להנהיג הספינה, וכשבא לתוך הנהר רחוק
מהיבשה, התחילה הספינה להתנודד וכמעט שנטבע. לא ידע כלל מה לעשות. הרים ידיו וצעק
אל השם יתברך. – – והיה רגיל לספר זאת.

.4רבינו ז"ל אף על פי שהיה לו חדר מיוחד בכפר שישב בו לבדו, אף על פי כן היה הולך על פי
הרוב על פני השדה בתוך איזה יער וכיוצא, והיה מתבודד שם הרבה.

פעם אחת הלכתי עמו בק' מידבידובקה, שהיה דר שם בתחילה, והלכנו אנה ואנה אצל השדות
וההרים. הטה ידו על פני השדות וההרים ואמר לי: "בכל אלו השדות וההרים שאתה רואה סביב
העיר בכולם הלכתי וסבבתי כמה וכמה פעמים." היינו שהיה הולך ומתבודד שם בכל אותן
המקומות. וסיפר לי ששם בראש ההר יש מקום גבוה מאוד, ובראש גבהו יש בתוכו כמו בקעה.
והיה עולה על ראש גובה ההר ונכנס לתוך הבקעה שבתוכו, ושם היה אוהב להתבודד כמה
פעמים. ולפעמים היה הולך במקומות אחרים. וכל זה היה בק' מידבידובקה, שכבר היה צדיק
מפורסם בעת שדר שם. חוץ מה שהיה מרבה בהתבודדות בעת שישב בכפר. וכן בתחילה כשישב
במזיבוז, וגם אחר כך בעת שישב בזלוטופולי. ופה ק"ק ברסלב בכל יום ויום היה מתבודד כל היום
.ולוכ

סיפר לי איש אחד בזלוטופולי, שבהיות רבינו ז"ל יושב בזלוטופולי פעם אחת בקיץ התפלל רבינו
ז"ל בבוקר השכם, ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה לקרוא לו. בא אל רבינו ז"ל. אמר לו: "לך
עמי לטייל!" הלך עמו חוץ לעיר. הלכו בין העשבים. ענה רבינו ז"ל ואמר: "אם היית זוכה לשמוע
את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לשם יתברך בלי פניה
ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול! כמה יפה ונאה כששומעין השירה
שלהם. טוב מאוד ביניהם לעבוד את ה' ביראה." אחר כך הלכו יותר ובאו סמוך להר אחד שקורין
מוגילו, שהיה שם סמוך לעיר, ושאל אותו האיש מה זאת, והשיב לו, וסיפר לו ענין אותו המוגילו,
ואמר לו שילך עמו לשם. נכנסו לשם. כשנכנסו לשם לא נראו לחוץ כלל, כי ההר היה חלול בתוכו
ועמוק קצת בתוכו. ונכנסו לשם רבינו והאיש הנ"ל, וישב רבינו ז"ל על הארץ והוציא מבית יד שלו
ס' שערי ציון, והתחיל לומר, ובכה מאוד מאוד. היה אומר להלן מדף לדף ובכה הרבה מאוד מאוד
בלי הפסק. והאיש עומד אצלו ומחזיק הציבוק שלו, עומד משתומם ורואה בכייתו הגדולה מאוד.
שהה זמן הרבה בזה. כאשר פסק מלבכות צווה על האיש הנ"ל שילך ויסתכל בחוץ היכן היום
עומד. יצא וראה שכבר פנה היום והשמש נוטה לשקוע. כך התמהמה בבכייתו קרוב ליום שלם
בקיץ בלי הפסק. אחר כך צווה לו להוציא אש ועישן הלולקי. ישב מעט, ויצאו לחוץ.

.5פעם אחת ענה ואמר: עלי אין חולקים כלל. רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים
החולקים עליו. ועל איש כזה בוודאי ראוי לחלוק.
ואמר שהם חטבו לעצמם אדם וחולקין עליו.

.6לא היה לרבינו ז"ל שום מנוחה כל ימיו אפילו רגע אחד, כי היה לוחם מלחמות ה' בכל עת ובכל
רגע, ואי אפשר להאריך ולספר בזה מכמה טעמים. וזה היה ענין המחלוקת הגדולה שהיתה עליו.

" .7בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" – בזה שאויבים שלי אינם רעים, כי צדיקים
חולקים עלי, בזאת ידעתי כי חפצת בי.

.8אמר, שאם לא היה ממתין בביטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטולטל, כמו כל הנוסעים
ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה, כנהוג עכשיו. ואמר זאת לעניין הנהגת הבית בפרנסה
ומלבושים ושאר צרכי הבית, שעל פי רוב חסר לאדם הרבה – – ואמר על עצמו עניין זה, שאם
לא היה ממתין, כגון שהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דווקא תיכף, היה
צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב, עד שהיה מוכרח להיות נוסע ומטולטל, כמו שאנו יודעים עניין
הנוסעים שהם מוכרחים תמיד ליסע למדינה מחמת שהם תמיד בעלי חובות. ועניין זה צריכין לידע
מאוד וצריכין ללמד עצמו ולהרגיל את עצמו בזה מאוד. כי לכל אדם חסר הרבה, אפילו בעלי בתים
ועשירים גדולים, מכל שכן מקבלים, אפילו החשובים והגדולים. וצריך ליזהר להיות מסתפק
במועט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן. ואם נדמה לו שצריך מלבוש לו או לאשתו ובניו, אף על פי
שמוכרח לו, אל ידחוק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, אך ימתין עד תבוא עתו. וטוב לסבול
דוחק אפילו במזונות, וכל שכן במלבושים ודירות וכו', ולא להיות בעל חוב ח"ו. ומוטב שיהיה בעל
חוב לעצמו או לבני ביתו מלהיות בעל חוב לאחרים.

.9אמר, שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד, כי אם את אשר ישנו פה ואשר איננו
פה. וכמה פעמים דברנו עמו מעניין זה ורמז לנו בדבריו להודיע הבאים את כל מעשה ה' הגדול
שעשה עמנו. ופעם אחת אמר בפירוש: "גם לבניכם תודיעו כל מה שנעשה כאן" ואמר ברתת וזיע
בהתלהבות נוראה: "והודעתם לבניך ולבני בניך!"

.10כשהיה באומן היה שומע בביתו קול של הצועקים על הבית עלמין על קברי אבותם, שדרכם
לצעוק ולהתפלל שם בקול מר, כנהוג.

פעם אחת שמע אישה שהיתה צועקת על קבר אביה: "אבי, אבי!" בקול מר מאוד. ובתו היתה
עומדת אצלו. ענה ואמר לה: "האישה הזאת צועקת בכוונה היטב: "אבי, אבי!" אבל אינו בכאן
כלל." ואמר אז שטוב כשבאים על קברי אבות לומר למתים השוכנים סביב סביב לקבר אביהם
ואמם וכיוצא לבקש מהם שיודיעו לו שבא בנם או בתם אליו, כי בודאי לא כל המתים מסתלקים
ממקום קבורתם למקום שנטרדים, כי הרבה שרויים בקברם. על כן טוב להודיעם בכדי שהם
יודיעו לאביהם וכו'. והוסיף: "אבל אצל הצדיק אין צריכין לחשש על זה שמא אינו שם, כי מיתת
התע ינאש ומכ" :ומצע לע ותבל לישמהו ".רחא רדחל דחא רדחמ אצויש ימ ומכ קר אוה קידצה
בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם את תבואי אצל
הדלת ותצעקי "אבי, אבי", – לא אשמע דבריך?"

כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי
.רשפאש המ לכב ול עישויו רוזעיו וירבד עמשי יאדווב יכ ארונהו שודקה ורבק לע אובל הכזש

.11קודם הסתלקותו אמר, שכבר הוא עומד עכשיו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום
אופן כל זמן שמלובשים בגוף. ואמר שהוא מתגעגע מאוד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמוד על
מדרגה אחת בשום אופן, כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת, אפילו כשהגיע לאיזו
מדרגה עליונה שתהיה, אפילו לתכלית המעלה, אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה
גבוהה יותר ויותר. וכן היה תמיד כל ימי חייו. ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך
הגוף להשיג יותר בשום אופן ועל כן הוא מוכרח להסתלק. ואמר בזה הלשון: "כבר הייתי רוצה
".תחא הגרדמ לע דומעל לוכי יניא יכ ,קולחה טשפתהל דואמ

.12ראוי שיהא מרגיש צרת יחיד, וכל שכן צרת רבים ח"ו בלב, כי אפשר שידע מהצרה ויודע
בבירור כאב הצרה ועם כל זה לבו אינו מרגיש הצרה כלל. ועל כל פנים צרת רבים ח"ו ראוי שהלב
יהיה מרגיש כאב הצרה. ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, היינו להכות הראש בקירות
.ובבל

.13היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה, והוא
מרמה בני אדם ושואל לכל אחד: "מה אני אוחז?" ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא
מתאווה, ועל כן הכל רצים אחריו, כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ, ואחר כך הוא פותח
את ידו ואין בה כלום. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם, והכל רצין אחריו, ומרמה
לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ, כל אחד כפי שטותו
ותאוותו, ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו – ואין בה כלום, כי אין מי שימלא תאוותו אצלו.

גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור הנכנסין לבית מן אור החמה, שנראין בחוש שהם
נדמין לעמודים מחמת הזריחה של החמה, וכשרוצים לתפוס אותן עמודי האור – תופסין ותופסין
ואין בתוך היד כלום. כך הן כל התאוות של העולם הזה!"

.14הרשעים הם מלאים חרטות, והם אינם יודעים כלל מהו חרטה, כי זהו בעצמו שהם מתגברים
בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה, כי מחמת שבאה בדעתם חרטה על כן הם מתגברים ביותר
ברשעתם, כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשאחד רואה חברו מתגבר נגדו, אזי הוא
מתגבר ביותר נגדו. כמו כן ממש כשהרשע רואה שמתחיל איזה דבר טוב להתעורר אצלו אזי
.רתויב רבגתמ אוה

וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו, שכל מה שרוצה יותר ליכנס
בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר. וצריך להיות משכיל על דבר זה ובתחבולות תעשה
מלחמה להתגבר על הרע בהתגברות גדולה בכל פעם. אשרי הזוכה לנצח המלחמה!

.15מה שכשאדם מתחיל ליכנס בעבודת ה' ולהתקרב אל צדיק האמת באים עליו הרהורים
ובלבולים גדולים, זהו כמו, למשל, כלי מים שמתחילה נראה כאילו המים צלולים, ואחר כך
כששופתין ומעמידין המים אצל האש ומתחילין להתבשל אזי מתבלבלין המים והרתיחה מעלה
כל הפסולת שהיתה במים, ועולה כל הפסולת למעלה, וצריך שיעמוד אחד להסיר חלאת ופסולת
המים בכל פעם. ומתחילה נדמה כאילו המים צלולים לגמרי, ואחר כך נראה הפסולת שבמים
העולה בכל פעם למעלה. וכשמסירין בכל פעם החלאה והפסולת אזי נשארין המים צלולים וזכים
באמת כראוי. כמו כן ממש קודם שמתחיל האדם ליכנס בעבודת ה' אזי הטוב והרע מעורבין בו,
ומחמת שהם מעורבין מאוד אין נראה הפסולת והרע שבו כלל, אך אחר כך כשמתחיל ליכנס
בעבודת ה' ומתקרב אל צדיק האמת, אזי מתחיל להזדכך ולהתברר, ואזי עולה הפסולת והרע
בכל פעם למעלה.

.16פעם אחת הוכיח אותנו להתפלל בכוונה ובכוחות, כמבואר בספרים הרבה שצריכין להכריח
עצמו מאוד לתפילה ולהתפלל בכל הכוחות, ואמר: "התפילה שלהם בכוח הוא כמו שמשכתי אני
את החבל עם העוגן כשהייתי על הספינה. היינו בהיותי על הספינה היה פעם אחת שעת הדחק,
שהיו מכריחין את כל אנשי הספינה שימשכו בכל כוחם את החבל, והייתי מושך בכל כוחי אבל
באמת לא הכנסתי שום כוח, רק היה לפנים, כי הוכרחתי להראות לפניהם כאילו אני מושך בכל
כוחי. כך היא התפילה שלכם בכוח ובכוונה."

.17אמר, שטוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל ל�ח�י�ו�ת את עצמו באיזה ניגון, כי ניגון הוא דבר
גדול וגבוה מאוד מאוד, ויש לו כוח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם לשם יתברך. ואפילו מי
שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל לחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל
לזמר אותו, כי מעלת הניגון אין לשער.

ז. מי היה ומה פעל ר' נתן מברסלב, תלמידו של ר' נחמן


– – – מעולם לא ראינו ולא שמענו מאיש אחד שישרת את רבו באופן כזה, כמו שראינו ממורנו
הר"ר נתן ז"ל, כי ממש נתקיים בו לא מש מתוך האוהל – אוהלה של תורה של רבינו אור האורות
תריסמב ,תיתימא תוקיבדו תורשקתהב וילא רשוקמו קובד היה שממ יכ ,ל"צז ן"רהומ יטוקיל לעב
ותיבב ותבשב ,הבשחמבו רובידבו השעמב ,ויתועונת לכב ,ירמגל ומצע תושגרה לוטיבבו שפנ
ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו. וכל שיחותיו וסיפוריו וענייניו הכל היה סובב והולך רק על קוטב
עניין זה, להודיע ולפרסם גדולת קדושת מעלת רבינו זצ"ל וגדולת קדושת מעלת מאמרי תורותיו
הקדושות ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו, להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' להפיץ מעיינותיו
חוצה, כי זה כל אדם, וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ובשביל זה, כמו שאמרו רז"ל. אלמלא
זכו העולם על כל פנים גם עכשיו, זה שנים רבות אחר הסתלקותו ז"ל, ליהנות מאורו כבר היה
העולם בא לידי תיקונו בשלמותו כמבואר מזה במקום אחר.

והנה האיש הזה מורנו הר"ר נתן ז"ל לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, וכל ימי חייו היה עוסק
רק בעניין זה לדלות ולהשקות מתורת רבו לאחרים ולפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם. ועסק
בזה בשקידה רבה מאוד ובמסירת נפש עצומה מאוד אשר לא יאומן כי יסופר, וזכות רבו הקדוש
היה לכהו ,השודקה הרותה תגשהבו 'ה תדובעב דואמ הנוילעו ההובג הגרדמל הכז יכ ,ותעייסמ
רשפא יאו ,ללכ רעשל רשפא יאש המ המלש הונעו תיתימא תולפשבו הרומג תוטישפבו תומימתב
לבאר פרטיות עניין זה לא בכתב ולא בעל פה. והיה חידוש נפלא ונורא מאוד, כי זכה ללמוד
הרבה בפשיטות ש"ס ופוסקים ומדרשים וזוהר הקדוש וספרי קבלה ושאר ספרי קודש, עד שכל
מי ששמע קצת מסדר לימודו היה משער בלבו כי בלתי אפשרי דבר זה אם לא שנאמר שיומם
וז הדובע ,'ה תדובעב דואמ הברה קסוע היה הז דבלמו .ודומיל רדסב קר קסוע וניא הלילו
תפילה, כי היה מתפלל תפילתו בכוח עצום ובהתלהבות גדולה ובדביקות נפלאה. גם היה עוסק
הרבה בתפילה ובתחנונים בתמימות ופשיטות גדולה, כי היה רגיל לומר בכל יום מזמורי תהילים
תמאב רבשנ בלבו תונושמו תולודג תוקעצו תולוקבו המוצע היכבבו הלודג תוררועתהבו הברה
כזה אשר לא יאומן כי יסופר, וכל השומע תצלינה אוזניו, ורבים רבים מישראל, גם מהמון עם אשר
לא היו מקורבים אליו כלל וכמעט שלא הכירו אותו בפניו כלל, נתעוררו לתומם בהתעוררות גדולה
דקדושה על ידי ששמעו תפילתו ואמירת תהילים שלו ותיקון חצות שלו וכיוצא בזה, כידוע
ומפורסם עניין זה. גם היה עוסק הרבה בכל יום לפרש שיחתו לפני השי"ת ולהרבות בהתבודדות
ותחנונים וכו' שעות הרבה בכל יום, עד שכל מי ששמע סדר עבודת התפילה שלו היה משער בלבו
כי אי אפשר לדבר זה אם לא שמבלה כל ימיו ולילותיו על תפילה ותחנונים.

גם היה עוסק הרבה בכל יום לחדש חידושי תורה נפלאים על ידי ההקדמות הנוראות שקיבל מרבו
זצ"ל, ולסדרם היטב ולכתבם על הספר, כמובן קצת בחיבוריו הקדושים בספרו ליקוטי הלכות. גם
היה עוסק בספרי רבינו זצ"ל בעצמו בכמה וכמה העתקות, ללבנם ולסדרם בכל פעם בסדר יותר
נכון, ולברר העצות והדרכים הקדושים היוצאים מהם למעשה, כמובן מספר קיצור ליקוטי מוהר"ן
וליקוטי עצות. וגם בעניין זה היה לו עסק גדול, כי סדרו כמה פעמים ובכל פעם באופן אחר, כידוע
להיודעים בזה. גם היה עוסק הרבה לסדר תפילות על סדר כל מאמרי רבינו ז"ל, וגם בזה היה לו
עסק גדול מאוד, כמובן מזה בספרו ליקוטי תפילות הנדפסים, לבד ממה שנשרפו הרבה הרבה
חיבורים מסדר ליקוטי תפילות שלו, מה שלא זכו העולם לראותם וליהנות מהם כלל, כידוע
ומפורסם בין אנ"ש, לבד מה שהיה צריך כמעט בכל יום לכתוב מכתבים הרבה ובאריכות דברים
המשיבין את הנפש לאנשים רבים מאנ"ש אשר זכו לשתות בצמא את דבריו, כידוע. וכל מי ששמע
וידע קצת מענין סדר כתביו הנ"ל היה משער בלבו, כי בלתי אפשר דבר זה אם לא שמבלה כל
ימיו על כתיבת העניינים הנ"ל. ויותר על זה מה שעסק כל ימיו לייסד הבניין הקדוש של רבינו זצ"ל
ולהדפיס ספריו הקדושים כמה פעמים, ולייסד ולבנות הבית מדרש הקדוש שלו, ובכל פרט ופרט
מעניינים הנ"ל היה לו עסק גדול עם רבים מאנ"ש אשר היו בתומכי נפשו, אך אף על פי כן היה
צריך לבלות זמן הרבה על זה ולעסוק בנסיעות רבות בשביל זה. לבד מאשר רבים קמו עליו, והיו
לו מלחמות גדולות ועצומות ומסירת נפש עצומה מאוד קודם שזכה לגמור כל עניין ועניין מעניינים
.ל"נה

ויותר על זה מה שזכה ללמד מתורת רבו לאחרים והיה עוסק הרבה לדבר עם בני אדם הרבה
בכל יום ולקרב אותם לעבודת השי"ת, והיה מבלה על זה זמן הרבה, ידוע. כמה יגיעות צריכין לזה
וכמה זמן צריכין לבלות על זה קודם שזוכין לעזור לבעל בחירה אחד ולקרב אותו לעבודת השי"ת!
ומכל שכן שהיה לו עסק גדול עם אנשים רבים מישראל שעסק עימהם בעניין זה לקרב אותם
לעבודת ה' על ידי החידושי תורה והמעשיות והשיחות הקדושים שקבל מרבו זצ"ל. לבד מה שהיה
צריך לכתוב מכתבים רבים בכל יום לרבים מאנ"ש להשיב לכל אחד על שאלתו ולהורות להם
הדרך אשר ילכו בה ולחזק לבבם רק ביראת ה' כל היום.



קרפה תליחתל הרזח

לפרק הבא
       
חזרה לתוכן