ר' לוי יצחק מברדיטשוב

כ׳ באב תשפ״ו · חסידות


(1810 רטפנ) בושטידרבמ קחצי יול 'ר


השמ יברב ריאמ יבר ויבאל ,לשימשפ זוחמבש בוקסוה הרייעב (1740) ק"ת תנשב דלונ
מזאמושטש, בנים למשפחת רבנים שבמשך כ"ו דורות לא הוסר כתר תורה ממנה. בימי נעוריו
היה נודע בכינויו ה"עלוי מירופלב", על שם מקום לימודיו. זמן מה ישב בלוברטוב בבית חותנו
הגביר ר' ישראל פרץ. בהשפעת רבי שמלקה מניקל-שפרוג, שהתוודע אליו עת ישבו ברוטשוול,
נסע רבי לוי יצחק למזריטש וישב שנים מספר בבית המגיד, בו למד את דרך החסידות. משנת
תקכ"א מילא את מקום רבי שמלקה ברבנות רוטשוול, בשנת תקכ"ה נתקבל כרב בז'יליחוב.
בשל רדיפות המתנגדים עבר בשנת תקל"א לפינסק, בה שימש כרב וריש מתיבתא. גם שם
לחמו נגדו המתנגדים ופעם אף התנפלו על ביתו ושדדוהו.

משנת תקמ"ה שימש ברבנות ברדיטשוב, בה מצא אפשרות להקים מרכז חסידי גדול ולכהן
בכהונותיו כרב וכמנהיג רוחני במשך עשרים וחמש שנה עד יום כ"ה תשרי תק"ע ( )1810בו
"כבה אור העולם" (כביטויו של ר"ן מברסלב). מרוב הערצה לרבם לא קבלו עוד בני ברדיטשוב
רב לקהילתם וכל גדולי התורה שבאו אחריו כונו בתואר דיין ומורה הוראה.

מפארים את תכונותיו והליכותיו כאיש הרגשהסיפורים הרבים המסופרים עליו בקרב החסידים

והרחמים, ומתארים אותו בייחוד כאוהב ישראל, כסנגור האומה ופרקליטה הגדול.

דברי תורתו והגותו מכונסים בספרו "קדושת לוי" (סלאוויטא תקנ"ח).



שלשה בנים היו לו: רבי מאיר מחבר הספר "כתר תורה", שנפטר עוד בחיי אביו, רבי ישראל,
רבה של פיקוב וממלא מקום אביו ורבי דוב בעריש. על תלמידיו המרובים שהגיעו לאלפים –
כעדות בנו רבי מאיר – נמנו גם: רבי אהרן מז'יטומיר, רבי אברהם דוב מבוטשאטש, רבי חיים
יוסף מפיסטין, רבי אברהם מרדכי מפינטשוב, רבי יוסף מנימירוב, רבי ישכר דוב מח"ם
.ילופמימ דיסח יבצ יברו הריכזה

 תוכן



           
היסטוריה
           
מחשבת ישראל
           
חסידות