|
ותוריעצב .בורובזמ שריה יבצ יבר ויבאל היצילגב רשא לשימשפב (1759) ט"יקת תנשב דלונ
למד תורה אצל דודו רבי יוסף מקולבסוב ואח"כ אצל רבי יהודה אריה הלוי, בעל "דרישת
.בוזירטסב "הירא
בעודנו נער נתפרסם שמו כעילוי, וזכה להערצת גדולי הדור. כשבא לראשונה ללובלין נודע
בכינוי "בעל ראש ברזל", ואם כי הכירוהו כמתנגד, כיבדוהו בפקודת החוזה לדרוש בבית-
הכנסת דרשה שהפליאה את כל שומעיה. הוא דבק בחוזה והפך לחסידו המובהק.
כשהיה בן 17כבר היו לו תלמידים רבים, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי התורה המפורסמים
ביותר. כשנתמנה לרב בשיניבה כבר היה מפורסם כגאון וכצדיק. כשעבר לרבנות אוהל אשר
בהונגריה, נהרו אליו אלפים, ואפילו גויים באו לבקש את עצתו ועזרתו.
הצטיין בכוח דרשני רב. לתוכחתו הייתה השפעה עצומה. בקרב החסידים אמרו שהיה לו ניצוץ
של ירמיה הנביא, כי תמיד התאבל על חורבן ירושלים ולא הסיח דעתו מצפייה לגאולה.
:וספדנ וירפסמ
,"השמ בישה" ת"וש
"ישמח משה", ארבעה חלקים על תנ"ך ואגדות חז"ל
ו"תפלה למשה" על תהילים.
בנו היה רבי אליעזר ניסן, רבה של סיגעט, וחתנו רבי אריה לייב ליפשיץ, רבה של ווישניץ, בעל
שו"ת "אריה דבי עילאה". על תלמידיו נמנו: רבי צבי מליסקא, נכדו בעל "ייטיב לב" ואחרים.
.(1841) א"רת זומת ח"כב רטפנ
|