אותו זמן פתח הצבא הבריטי, בפיקודו של הגנרל אלנבי, במתקפה על ארץ-ישראל ותוך זמן קצר
הדף את הצבא התורכי מדרום הארץ. חלפה כשנה עד אשר הארץ כולה, משני עברי הירדן,
נכבשה בידי הכוחות הבריטיים. אחרי השלמת כיבוש הארץ, בספטמבר ,1918הוקם בה שלטון
.יאבצ
בשעה שהצבא הבריטי נלחם בתורכים, נמשכו הדיונים בין ממשלת בריטניה וממשלת צרפת
על חלוקת אזורי ההשפעה במזרח התיכון. ב- 15בספטמבר 1919נחתם הסכם בין אנגליה
לצרפת, לפיו ייסוגו הכוחות הבריטיים מן הגליל העליון. בגליל השתוללו כנופיות ערביות שנתמכו
על-ידי המלך פייסל, שליט דמשק, שהתנגד להשתלטות הצרפתים על האזור. ארבעת היישובים
היהודיים שהיו שם – מתולה, תל-חי, חמארה וכפר גלעדי – הועמדו בסכנה.
בסוף חודש דצמבר 1919הגיע יוסף טרומפלדור לגליל העליון, קבע את מושבו בתל-חי וריכז
בידיו את ענייני הגנת המקום. ב- 1במרס ( 1920י"א באדר תר"ף) כיתרו את המקום אלפי
ערבים. לתוקפים היתה עדיפות רבה במספר הלוחמים וכן בכמות הנשק ואיכותו. מגיני תל-חי,
בפיקודו של יוסף טרומפלדור, לחמו בתוקפים, וכבר בתחילת הקרב נפצע טרומפלדור קשה ומת
בערב מפצעיו. הקרב היה מר ועם חשכה פונו המגינים לכפר-גלעדי הסמוך. כעבור יומיים פונה
גם כפר-גלעדי (מטולה פונתה עוד קודם לכן) והיישובים העזובים נהרסו על-ידי הערבים ועמדו
בשיממונם. כעבור מספר חודשים נתייצב המצב הביטחוני באזור ויוצאי מטולה, כפר-גלעדי
ותל-חי חזרו לבתיהם.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה, החלו הדיונים בדבר עתיד ארץ-ישראל והאזור כולו וב- 19
באפריל 1920התכנסו בסן רמו שבאיטליה "מדינות ההסכמה" (בריטניה, צרפת, איטליה ויוון
וכן יפן ובלגיה) לדיון בחוזה השלום עם תורכיה. באותה ועידה הוחלט למסור לבריטניה במנדט
את השלטון על ארץ-ישראל משני עברי הירדן ולהטיל עליה את האחריות לביצועה של הצהרת
בלפור. בעוד הדיונים נמשכים, החליטו הערבים לנקוט פעולות אלימות, כדי לחבל בהגשמתה
של הצהרת בלפור. ההזדמנות לפרעות ניתנה לערבים בעת חגיגות נבי-מוסא. בחגיגות אלה,
שמקורן בתקופה שבה ניצח צלאח א-דין את הצלבנים, היו מגיעות משלחות של מוסלמים מכל
חלקי הארץ לירושלים ומשם יוצאת תהלוכה למסגד סמוך ליריחו – מסגד שעל-פי המסורת
.השמ רבק לע בצינ תימלסומה
באפריל 1920נתקבצו ובאו לירושלים אלפי מוסלמים ומשם יצאו בתהלוכה לעבר יריחו. בתום
החגיגות, שנמשכו שבעה ימים, חזרו החוגגים לירושלים לשם תפילה לציון סיום העלייה לרגל.
לאחר התפילה, ובעקבות נאומי ההסתה הרבים שנשמעו במהלך החגיגות, הפכה התהלוכה
להתפרצות נגד היהודים. אדישות השלטונות לנעשה עודדה את הערבים, שקראו בקולי-קולות:
"אדבח אל-יהוד, א-דאולה מענא" (טבחו ביהודים, הממשלה אתנו). ואכן היה להם על מה
לסמוך, משום שמספר ימים לפני חגיגות נבי-מוסא הוצאו יחידות הצבא הבריטי מירושלים,
אף על פי שהפרעות היו צפויות. מסתבר כי הגנרל אלנבי, שעמד בראש השלטון הצבאי בארץ,
התנגד למדיניותה הפרוציונית של ממשלת בריטניה וגרס שיש לצרף את ארץ-ישראל לסוריה,
שבמרס 1920הוכתר בה האמיר פייסל למלך (לימים נודעה תכנית זו בשם "סוריה רבתי"). צעד
זה, שנעשה בתמיכת הצבא הבריטי, נגד את ההסכם הסודי, "הסכם סייקס-פיקו", שנחתם בשנת
1 1916בין הבריטים לצרפתים.
התקפת הערבים לא באה במפתיע, והיהודים נערכו לה בעוד מועד. בירושלים כיהן אותה עת
"ועד הצירים", שנתמנה על ידי ההסתדרות הציונית כדי לנהל את ענייני היהודים בארץ-ישראל
(מאוחר יותר הוחלף "ועד הצירים" ב"ועד הלאומי", שייצג את יהודי ארץ-ישראל). "ועד הצירים"
הטיל על זאב ז'בוטינסקי, שזה לא מכבר שוחרר מן הצבא הבריטי, לארגן את היהודים להגנה
עצמית. בחסות "ועד הצירים" הקים ז'בוטינסקי בירושלים את ארגון ההגנה וערך אימונים
מזורזים למתנדבים החדשים; בעוד תרגילי הסדר נערכו בגלוי, התקיימו האימונים בנשק חם
במקומות מסתור. ז'בוטינסקי גרס כי כוח המגן צריך להיות לגאלי ועל-כן הודיע לרונאלד סטורס,
המושל הצבאי הבריטי, על קיום היחידות להגנה עצמית ואף דרש ממנו נשק בשביל המגינים,
אולם נענה בסירוב.
כוחות ההגנה (כשברשותם 50רובים, כמה אקדחים ורימונים) התפרסו בעיקר בעיר החדשה,
ולפנתה ,ף"רת חספ דעומה לוח ,לירפאב 4 -ב .הקיתעה ריעה ידוהי דגנ ונווכ תוערפה דועב
מאות ערבים חמושים באלות, פגיונות וחרבות, על הרובע היהודי בעיר העתיקה. הם בזזו חנויות
ופגעו בכל יהודי שנקרה בדרכם. אותו זמן היה בעיר העתיקה שוטר יהודי בודד – הקצין יהושע
אייזנברג (יתר 116השוטרים ששירתו בירושלים, פוזרו יום קודם לכן בתחנות המשטרה
שמחוץ לחומות). כאשר נודע הדבר לז'בוטינסקי, שלח יחידה של ההגנה אל העיר העתיקה;
אולם בינתיים הגיע הצבא למקום, סגר את השערים ומנע את כניסת יחידת ההגנה. לעת ערב
.הנחמל רזחו ויתודמע תא בזע אבצהו ריעב טקש ררתשה
למחרת היום התחדשו הפרעות. הפורעים, שנהדפו בעיר החדשה על-ידי כוחות ההגנה, התרכזו
שוב בעיר העתיקה. מספר הנפגעים שפונו לבית-החולים הלך וגדל ובלחץ "ועד הצירים" הוכרז
."יאבצ בצמ" ריעב
בפרעות תר"ף נהרגו בירושלים שישה יהודים וכמאתיים נפצעו. אין ספק, כי לולא ההתארגנות
.רתוי הברה לודג תונברקה רפסמ היה ,תמדקומה
שלושה ימים לאחר הפרעות ערכו הבריטים מעצרים נרחבים בקרב הערבים וגם על היהודים לא
פסחו. בחיפוש שנערך באחת מעמדות ההגנה בעיר העתיקה, נמצאו 3רובים, 2אקדחים ו- 250
כדורים. 19גברים שנמצאו במקום נאסרו. ז'בוטינסקי שמע על המאסרים רק למחרת היום. מיד
יצא ל"קישלה" (בית-המעצר שבמשטרת העיר העתיקה) יחד עם עורך-דין ד"ר מרדכי עליאש, כדי
למחות על המאסר. הוא טען בפני הקצין האחראי כי ההגנה אינה ארגון בלתי חוקי וכי הממשל
ידע על קיומו ועל-כן דרש לשחרר מיד את האסירים. אולם אם השלטונות סבורים שהם אשמים,
הרי הוא, כמנהיגם, אשם גם כן ויש לאסור גם אותו. הקצין הכיר בהיגיון שבדברי ז'בוטינסקי
.תויהש אלל ותוא רסאו
המאסר עורר זעם רב בקרב היישוב היהודי בארץ-ישראל, שהתקומם נגד עמדת הממשלה
שאינה מבחינה בין תוקף לנתקף.
ב- 12באפריל נערך משפטם של עשרים חברי ההגנה. אותו יום נערכו הבחירות לאספת
הנבחרים של היישוב, ולאות הזדהות עם הנאשמים, הציבה מפלגת "אחדות העבודה" (לימים
מפא"י) את ז'בוטינסקי כמועמד ראשון ברשימתה.
ז'בוטינסקי וחבריו הואשמו ב"החזקת נשק בלתי חוקי וארגון קנוניה להביא לידי מעשי אלימות
ורצח". ז'בוטינסקי כפר באשמה וטען כי השלטונות ידעו על קיומו של ארגון ההגנה והוא, יחד
עם רוטנברג, אף ביקשו מהשלטונות לצייד את הארגון בנשק.
המשפט היה קצר ובסיומו נידון ז'בוטינסקי ל- 15שנות מאסר עם עבודת פרך וגירוש מן הארץ
לאחר ריצוי העונש, בעוד חבריו נידונו כל אחד ל- 3שנות מאסר עם עבודת פרך. כדי לשמור על
איזון, הועמדו שני ערבים למשפט באשמת אונס ונשפטו ל- 15שנות מאסר. גם שני מנהיגים
ערביים, חאג' אמין אל-חוסייני ועראף אל עראף, שנאשמו בהסתה, נשפטו שלא בפניהם ונידונו
ל- 10שנות מאסר כל אחד (השניים ברחו לירדן ומשם לסוריה השכנה).
עם היוודע פסק הדין, ערך "ועד הצירים" פעולות מחאה רבות, שכללו הפגנות המוניות וצום כללי.
אלא, שכאמור, החליטה בינתיים ועידת סן רמו למסור את השלטון על ארץ-ישראל לבריטניה
כמעצמה מנדטורית. השמחה שפשטה ביישוב היהודי האפילה על הרצון למחות נגד פסק-הדין
.וירבחו יקסניטוב'ז לע לטוהש השקה
ביולי 1920פסק השלטון הצבאי בארץ עם בואו של הנציב העליון הראשון, הלורד הרברט
סמואל, לירושלים. כמחווה כלפי האוכלוסייה האזרחית, הכריז הנציב העליון על חנינה כללית
לכל מי שהיה מעורב בפרעות של חול המועד פסח תר"ף – יהודים וערבים כאחד. ז'בוטינסקי
וחבריו שוחררו מתא המאסר ונתקבלו בהתלהבות רבה על-ידי היישוב היהודי בארץ, אולם
ז'בוטינסקי לא הסתפק בחנינה ודרש בתוקף את ביטול פסק-הדין נגדו ונגד חבריו בטענה שאין
דין מגן כדין תוקף. לאחר מאבק שנמשך חודשים רבים, הורה לבסוף מיניסטריון המלחמה
הבריטי על ביטול פסקי-הדין שניתנו נגד ז'בוטינסקי וחבריו.
במרס 1921ביקר במזרח התיכון שר המושבות החדש, וינסטון צ'רצ'יל. במהלך ביקורו הגיע
להסדר עם עבדאללה, בנו של השריף חוסיין ממכה, לפיו ימונה עבדאללה לאמיר על עבר הירדן
משלחת של ערבים נפגשה עם צ'רצ'יל וביקשה ממנו לבטל את הצהרת בלפור 2 .יחרזמה
ולעצור את עליית היהודים לארץ. צ'רצ'יל דחה את הבקשה ואמר כי אין זה מסמכותו ואף לא
מרצונו לעשות כן. ביקורו של צ'רצ'יל תרם רבות להתפרצות נוספת של פרעות שהחלו במאי
.ופיב 1921
בשנת 1921היתה יפו העיר המעורבת השנייה בגודלה בארץ והיהודים מנו בה 40% מכלל
התושבים ( 16אלף יהודים לעומת 26אלף ערבים). ההרגשה שהממשלה הבריטית אכן
מתכוונת להגשים את הצהרת בלפור, היתה הסיבה להתפרצות האלימה נגד היהודים. בדרך
זו חשבו הערבים לעצור את העלייה ולמנוע את הקמת הבית הלאומי ליהודים בארץ-ישראל.
ב- 1במאי 1921הסתער המון ערבי על יהודי יפו. הותקפו עוברים ושבים ונבזזו חנויות, אולם
היעד העיקרי היה "בית החלוץ", שבו שכנו 100יהודים שזה עתה עלו ארצה. העולים ניסו
להתגונן בעזרת מוטות ברזל שעקרו מהגדר, וכאשר הצליחו להדוף את ההמון הופיעו שוטרים
ערבים ופתחו באש על המגינים. ההמון הסתער בעקבות השוטרים אל תוך הבית, הרג 13עולים
.24 עצפו
למחרת החלה ההסתערות על תל-אביב, אולם הערבים נהדפו על-ידי שרידי הגדוד העברי שחנה
אותה עת במחנה הצבא בצריפין (על "הגדודים העבריים" – ראה להלן). כשנודע לחיילי הגדוד כי
תל-אביב בסכנה, החליטו לבוא לעזרת אחיהם. מפקד הגדוד, אליעזר מרגולין, לא שותף בדיוני
החיילים, כי לא רצו להביכו. אולם כשנודע הדבר למרגולין, יצא מיד לתל-אביב כדי לעמוד בראש
.וילייח
אותו בוקר נרצחו בשכונת אבו-כביר שישה יהודים, ביניהם הסופר הנודע יוסף חיים ברנר.
מיפו התפשטו הפרעות לעבר פתח-תקווה, שהותקפה ב- 5במאי על-ידי אלפי ערבים, שחלקם
עבדו כפועלים אצל איכרי המושבה. פלוגת צבא הודי שחנתה בראש-העין הסמוכה, הוזעקה
למקום וחייליה פתחו באש מכונת ירייה לעבר הפורעים. 14ערבים נהרגו והשאר נמלטו מן
המקום. בשעות אחר הצהריים נעשה ניסיון נוסף להתקיף את פתח-תקווה, אולם הצבא התערב
בעוד מועד והדף את הפורעים. אותו יום נהרגו 48ערבים ו- 4מגינים יהודים. פתח-תקווה ניצלה
.אבצה לש הריהמה ותוברעתהל תודוה
בשני ימי הפרעות נרצחו 43יהודים ו- 146נפצעו, מתוך יישוב שמנה 82,800יהודים. בעקבות
השתתפות חיילי הגדוד העברי בהגנת תל-אביב ללא רשות, נאלץ מרגולין להתפטר מתפקידו
.יטירבה אבצה תורושמ וררחוש וילייחו
התקפות הערבים בשנת 1920הגבירו את תודעת ההגנה העצמית בקרב היישוב היהודי הארץ.
לאחר הקמת ארגון ההגנה בירושלים בידי ז'בוטינסקי, החליט "ועד הצירים" על הקמת ארגון
הגנה ארצי שתפקידו יהיה להגן על היישוב היהודי מפני פורעים, אלא שההחלטה לא יצאה אל
הפועל עקב מאסרם של ז'בוטינסקי וחבריו. אותה עת עסקו גופים רבים בענייני הגנה, ובוועידת
הייסוד של "הסתדרות העובדים העברים הכללית" ("ההסתדרות") בדצמבר 1920הוחלט, בין
השאר, להקים ארגון הגנה ארצי. מנהיגי המפלגות הציוניות הסוציאליסטיות ראו בארגון ההגנה
מיליציה שתפקידה להגן על נפשם ורכושם של היהודים בארץ-ישראל, והם התנגדו להנהגת סדר
ומשמעת צבאיים בתוכו. בהחלטות הייסוד נאמר כי על גוף זה "…לדאוג לענייני ההגנה, לארגון
השתתפותם של העובדים במפעל ההגנה ולהבטחת תוכנה הלאומי והסוציאלי של הגנה עממית
בארץ …" (מתוך כנס היסוד של ההגנה). בחוקת ההגנה משנת 1925נאמר, בין היתר,
בכך באו לידי ביטוי השקפות 3 "…תיממע היצילמל תוננוכתהו בושייה לע הנגה" איה הרטמהש
אנטי-מיליטריסטיות שרווחו לאחר מלחמת-העולם הראשונה והחששות מפני התפתחותה של
הצבאיות לפאשיזם, שהחל משגשג באותם ימים באירופה. יתרה מזאת, מנהיגי הפועלים הניחו
שארגון צבאי מסודר עלול לצבור כוח רב ולאיים על האותוריתה שלהם, ולא ששו לאפשרות
הזאת. זה היה הבסיס לכפיפותו של ארגון ההגנה למרותה של הסתדרות העובדים בעשר שנותיו
.תונושארה
אוה .תיתרוסמ תידוהי החפשמל 1880 רבוטקואב 5 -ב היסורבש הסדואב דלונ יקסניטוב'ז
התחנך בבתי-ספר רוסיים אבל למד בצעירותו גם עברית מפי הסופר י"ח רבניצקי. בגיל שמונה-
עשרה נשלח לשווייץ על-ידי העיתון הרוסי "אדסקי ליסטוק". לאחר זמן קצר עבר לאיטליה כסופרו
של העיתון "אודסקייה נובוסטי" ושם גם למד משפטים ותיאוריה פוליטית. באיטליה נודע בזכות
"הנלטלא" יתורפסה יוניכב ומתחנו תיסורה תונותיעב ומסרופש תויתורפסהו תויאנותיעה ויתומישר
(שפירושו נדנדה). עם שובו לרוסיה דחפו אותו הפוגרומים של 1903ו- 1904לפעילות בארגון
ההגנה העצמית ולאחר מכן הצטרף לתנועה הציונית. עד מהרה נתגלה כנואם מלהיב וכדמות
כריזמטית, שמשכה אחריה תלמידים ותומכים, ובמקביל – גם מתנגדים חריפים. הוא השתתף
בצורה פעילה בקונגרסים הציוניים והיה מזוהה עם הציונות המדינית שראתה בהקמת המדינה
העברית בארץ-ישראל פתרון יחיד לשאלת היהודים.
במשך כל אותה תקופה המשיך ז'בוטינסקי במקצועו כסופר ועיתונאי רוסי, ועם פרוץ מהפכת
"התורכים הצעירים" ב- 1908נשלח על-ידי העיתון "רוסקייה וידומוסטי" לתורכיה, שם ניתנה לו
ההזדמנות ללמוד מקרוב את בעיותיה של הקיסרות העותומנית ששלטה גם בארץ-ישראל. אותה
שנה אף ביקר בארץ והתרשם עמוקות מהיישוב העברי הצעיר. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה,
ב- ,1914הגיע למסקנה כי גורל הקיסרות העותומנית נחרץ ועל-כן יש להצטרף באופן פעיל
למעצמות ההסכמה שלחמו בתורכים. באותה עת עלה במוחו הרעיון של הקמת גדודים עבריים
אשר ישתתפו בכיבוש ארץ-ישראל ויכוננו בה את מדינת היהודים העצמאית.
עם כניסת תורכיה למלחמה, יצא ז'בוטינסקי למצרים שם שכנה המפקדה הבריטית למזרח
התיכון. באלכסנדריה מצא כאלף פליטים יהודים שגורשו מארץ-ישראל. שם גם פגש לראשונה
את יוסף טרומפלדור ויחד דנו בהקמת גדוד עברי במסגרת הצבא הבריטי שיהיה מורכב
ממתנדבים שיבואו מפליטי ארץ-ישראל. התכנית, שהועלתה בפני אספה של הפליטים, נתקבלה
בהתלהבות ונבחר ועד מייסד: ז' גלוסקין, ז' ז'בוטינסקי וי' טרומפלדור. חברי הוועד התייצבו בפני
הגנרל מאקסוול, מפקד הכוחות הבריטיים במצרים, ושטחו בפניו את תכניתם. הגנרל הסביר
להם כי באותה עת לא היתה לצבא הבריטי אפשרות לתקוף את ארץ-ישראל, ועל-כן הציע להקים
גדוד הובלה בפרדות, שישתתף בחזית אחרת נגד תורכיה. כך קם "גדוד נהגי הפרדות" שמנה כ-
650מתנדבים יהודים ממגורשי ארץ-ישראל, בפיקודו של ג'ון הנרי פטרסון. לסגנו נתמנה יוסף
טרומפלדור, שהיה לאחר מכן מפקד הגדוד. באפריל 1915נשלח הגדוד לגליפולי – חצי אי
בתורכיה האירופית – והשתתף בכיבוש הדרדנלים. תפקידו של הגדוד היה להוביל אל החפירות
הקדמיות פרדות עמוסות תחמושת ומצרכי מזון.
"גדוד נהגי הפרדות" שירת בגליפולי עד ינואר 1916ופוזר כעבור שלושה חודשים. קרוב למאה
ועשרים מאנשיו עברו לאנגליה ושימשו גרעין ל"גדוד העברי הלונדוני".
טרומפלדור נולד בשנת 1880בצפון הקווקאז (רוסיה) והיה בנו של חייל בצבא ניקולאי. לאחר
תקופה קצרה ב"חדר", למד בבית-ספר יסודי רוסי ואחר למד רפואת שיניים. בפרוץ המלחמה
בין רוסיה ליפן ( )1904התגייס לצבא הרוסי ושירת בפורת-ארתור, שם הצטיין בקרב, נפצע קשה
וידו השמאלית נקטעה. לאחר נפילת פורת-ארתור, הלך בשבי היפני. לאחר המלחמה, כשחזר
לרוסיה, הוענקו לו דרגת קצין (דבר נדיר לגבי יהודי) וכן אותות הצטיינות גבוהים. ב- 1912עלה
ארצה עם חבריו החלוצים ועבד זמן-מה בקבוצת דגניה. עם פרוץ מלחמת- העולם הראשונה
גורש מן הארץ בהיותו נתין זר (הוא סירב לקבל את הנתינות התורכית) וגלה למצרים. חייו ומותו
של טרומפלדור הפכו סמל ודוגמה לנוער הציוני. שירים וסיפורים נכתבו עליו וכאשר נוסדה תנועת
הנוער הרביזיוניסטית, הציע ז'בוטינסקי לקרוא לה "ברית יוסף תרומפלדור" – בית"ר (ראה להלן).
|
