העשור הראשון של המנדט הבריטי בארץ-ישראל

לאחר שבוע של הסתה פתחו הערבים ביום שישי, 23באוגוסט ,1929בפרעות מאורגנות
בירושלים. המוני הערבים שבאו להתפלל בהר הבית התפרצו לכיוון ירושלים היהודית, פגעו
בסכינים ובאלות בכל יהודי שנקרה בדרכם והרסו את בתי-המסחר. הכפרים הסמוכים לירושלים
לקחו חלק פעיל בפרעות; תפקיד מרכזי מילא הכפר דיר-יאסין שחלש על השכונות המערביות
של העיר והיה סמוך לשכונת גבעת-שאול. גם השכונות בדרום העיר הותקפו בידי ערביי הסביבה
– קיבוץ רמת- רחל נהרס כליל לאחר שתושביו נטשוהו וכן נהרס חלק משכונת תלפיות, ובין היתר
נהרס גם ביתו של הסופר ש"י עגנון. השתוללות האספסוף המוסת נמשכה בירושלים מספר ימים
¹²והותירה אחריה 23יהודים הרוגים ועשרות פצועים.

במוצא הסמוכה לירושלים התנפלו כ- 30ערבים מן הכפר הערבי הסמוך (קולוניה) על הבית
הקיצוני בשכונה, בית משפחת מקלף, ממייסדי השכונה. תוך רגעים מעטים שחטו בסכינים את
בני משפחת מקלף וכן שני אורחים שהיו בבית, יחד, שבע נפשות. בנשים התעללו לפני הרצח,
הן נאנסו ואחר-כך נרצחו. אחרי הרצח והביזה העלו את הבית באש. בן אחד, מרדכי, ניצל (לימים
.(ל"הצ ל"כטמר היה

בין הרוצחים היה הרועה של משפחת מקלף וכן השוטר הערבי שהיה היחידי שהשתמש בנשק
.םח

לאחר שסיימו את הטבח בבית מקלף, עברו הרוצחים לביתו של ברוזה, אף הוא ממייסדי
השכונה. משפחת ברוזה התבצרה בביתה והתוקפים הערבים לא הצליחו לחדור פנימה,
על-כן פנו לבתים סמוכים.

שעתיים לאחר הרצח הגיעו למקום שלוש מכוניות משטרה שהעבירו את רוב תושבי המקום
לירושלים, ובתי המושבה נשדדו בידי השכנים הערבים.

אולם הנורא מכל קרה בחברון; היהודים ישבו בחברון מאות בשנים וחיו בשלום עם שכניהם
הערבים. אלא שכל זה לא מנע מן הערבים מלהסתער בשבת בבוקר, ה- 24באוגוסט ,1929
על בתי היהודים ולהרוג כל מי שנקרה בדרכם. הרצח היה אכזרי וההתעללות בנשים היתה
.הארונ

מתוך יישוב שמנה 600יהודים, נרצחו אותו בוקר בדם קר 67גברים, נשים וטף ועשרות רבות
:היאר דע רפיס .ועצפנ

גם בתל-אביב ובחיפה פרעו הערבים ביהודים (בשני המקומות נהרגו 13נפשות), אולם הבעיה
הקשה ביותר היתה ביישובים הקטנים והמבודדים, הרחוקים ממרכזים גדולים.

הר-טוב, בת 130הנפשות, הותקפה בידי ערביי הסביבה. כל התושבים התבצרו באחד הבתים
כשברשותם 5רובים (במשך שנים היו ברשות התושבים 10רובים, חתומים בארגז מיוחד,
שהמשטרה סיפקה להם לשימוש בשעת חירום. שנתיים לפני הפרעות נלקחו בחזרה 5רובים
בטענה שאין בהם צורך יותר מאחר והארץ שקטה). בכל פעם שהפורעים התקרבו אל הבית,
נפתחה עליהם אש רובים והם נסוגו. אחד המתיישבים התחפש לערבי ובערב הצליח להגיע אל
תחנת הרכבת ולהזעיק עזרה. בינתיים פשטו הפורעים על החווה ועל בתי המתיישבים ובזזו מכל
הבא ליד (פרות, סוסים, תבואה, רהיטים ועוד). לקראת חצות הגיעו למקום חיילים בשתי מכוניות
משוריינות, ומספר יריות הניסו את הפורעים. כל התושבים הועברו ברכבת לתל-אביב והיישוב
הקטן נהרס כולו בידי הערבים. גורל דומה לזה של הר-טוב פקד גם את כפר-אוריה הסמוך וגם
את היישוב הקטן באר-טוביה שבדרום הארץ.

בערב ה- 26באוגוסט הותקף קיבוץ חולדה בידי אלפי ערבים מן הסביבה. לאחר קרב קשה, שבו
נהרג מפקד המקום אפרים צ'יז'יק, הגיע בלילה כוח צבאי ופינה את תושבי הקיבוץ. הפורעים
הערבים בזזו מכל הבא ליד ולאחר מכן העלו את הקיבוץ באש.

הפרעות לא פסחו על צפון הארץ, ויישובים רבים הותקפו, אולם החמור ביותר קרה ליהודי צפת.

קרוב ל- 3,000יהודים גרו בצפת וחיו ביחסים טובים עם שכניהם הערבים (כ- 10,000במספר).
ואכן שרר שקט בצפת, בעוד הפרעות משתוללות ברחבי הארץ. אולם ביום החמישי לפרעות,
כאשר נדמה היה כי המשטרה והצבא שולטים במצב, חלה התפרצות דמים בצפת. ביום חמישי
אחר-הצהריים, ה- 29באוגוסט ,1929פרצו פורעים ערבים אל הרובע היהודי, דקרו והרגו
יהודים ללא רחם. הפורעים הציתו מחסן דלק והשרפה פשטה עד מהרה בכל חלקי הרובע
היהודי. תוך מחצית השעה נמנו 18הרוגים, רובם נשים וזקנים, ו- 80נפצעו וקיבלו טיפול בבית-
החולים "הדסה". ארגון ההגנה גילה אזלת יד מוחלטת ורק התערבות המשטרה מנעה אסון גדול
.רתוי

בערב הגיעו 10מכוניות צבא ולפי פקודת המושל, אספו החיילים את יהודי העיר לחצר
הממשלה. יומיים שהו היהודים בחצר הממשלה וראו כיצד בתיהם עולים באש. בלילה השני
תקפו הערבים גם את חצר הממשלה ומן היריות נהרגו 2יהודים, אחד מהם ילד שנפצע ומת
אחר-כך מפצעיו. בשבת בבוקר יצאו הפליטים מחצר הממשלה וחזרו לרובע היהודי השדוד
וההרוס ורק ביום ראשון הגיעה עזרה חומרית מטבריה ומחיפה. "אין ספק שכוח הגנה קטן
¹⁴ומאורגן יכול היה למנוע את האסון. אולם הכוח הזה לא היה בנמצא".

היישוב היהודי הקטן בעין-זיתים, הסמוך לצפת, הותקף אף הוא. 3יהודים נהרגו והשאר נמלטו
.תפצל

פרעות תרפ"ט גרמו לזעזוע עמוק ביישוב היהודי בארץ; לא היתה נקודת יישוב אחת שלא חששה
מהתקפת פורעים ערבים. הצנזורה על העיתונות שהטילה הממשלה וניתוק קשרי הטלפון הגבירו
את חוסר הביטחון וגרמו להפצת שמועות שהגדילו את החרדה והפחד.

תידוהיה תובשייתהה תוחתפתה לע ועיפשה ,טקש תונש עבש רחאל ואבש ,ט"פרת תוערפ
בארץ-ישראל מחד גיסא ושימשו מפנה בתולדות ארגון ההגנה מאידך גיסא. בעקבות שבע שנות
השקט שעברו על הארץ ( )1922-1929נתפסה הנהגת היישוב לאשליה שבעיות הביטחון נפתרו
וחזרה האמונה ביכולת השלטון הבריטי לשמור על חוק וסדר בארץ-ישראל. בספר "תולדות
ההגנה" אנו מוצאים את הדברים הבאים:

מסתבר שבמשך חודשים מספר היה אי-שקט בירושלים ובכל זאת באו הפרעות בהפתעה. איש
לא התייחס ברצינות "לכתובת שהיתה על הקיר", ולמרות ההתנכלויות ליהודים בעיר העתיקה
לא מנעו עצמם מנהיגי היישוב וראשי ארגון ההגנה לעזוב את הארץ, כדי להשתתף בישיבות
הקונגרס הציוני הט"ז, שהתקיים בציריך בין ה- 29ביולי ועד ה- 10באוגוסט .1929גם לאחר
סיום הדיונים, לא מיהרו מנהיגי היישוב לחזור הביתה והאריכו את שהותם באירופה, מי לעבודה
ומי למנוחה (ההחלמה במקום נופש לאחר קונגרס היתה מקובלת על המנהיגים הציוניים,
) יצחק בן-צבי היה המנהיג היחידי שחזר ארצה ב- 22¹⁶סוציאליסטים כלא-סוציאליסטים.
באוגוסט, יום לפני הפרעות.

פרעות תרפ"ט שינו את מפת ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. היהודים גורשו מחברון, שכם,
עזה ובית-שאן ולא שבו לגור במקומות אלה. מספר מקומות יישוב נחרבו עד היסוד (קיבוץ רמת-
רחל בדרום ירושלים ומוצא במערב העיר, באר-טוביה בדרום הארץ, קיבוץ חולדה, קיבוץ משמר-
העמק, היישוב היהודי בעין-זיתים בגליל והיישוב היהודי בצפת).

במשך שבוע של פרעות נהרגו ברחבי הארץ 133יהודים ונפצעו כ- ( 230מתוך יישוב שמנה
172,500יהודים), לעומת 116ערבים הרוגים ו- 232פצועים, רובם ככולם מירי של הצבא
הבריטי שהגיע ממצרים וממלטה כדי לדכא את המהומות.

ארגון ההגנה לא היה בנוי לפרעות בהיקף כה גדול; לא היה נשק במידה מספקת, החברים
לא קיבלו אימונים מתאימים והארגון היה לקוי. ההגנה גם חסרה מחלקת מודיעין שמתפקידה
להתריע על שעלול להתרחש. היו שטענו כי הסיבה לשאננות נבעה משבע השנים השקטות,
אולם הסיבה האמיתית היתה עמוקה יותר.

כאמור, נוסדה ההגנה כארגון ארצי בשנת 1920בוועידת היסוד של "הסתדרות העובדים
העברים בארץ-ישראל". ארגון ההגנה היה נתון למרות ההסתדרות וכפוף למוסדותיה. ראשי
ההסתדרות היו, כזכור, אנטי מיליטריסטים והצבאיות סימלה בעיניהם את הארגונים הפשיסטיים
שצמחו באירופה באותה תקופה. לעומת הגישה האנטי מיליטריסטית הזו היו מפקדים רבים
בהגנה שביקשו לתת לארגון צביון צבאי. הם טענו כי בלי סדר ומשמעת ובלי אימונים צבאיים
מסודרים לא תוכל ההגנה למלא את תפקידה. רק בשנות הארבעים, עבר ארגון ההגנה למתכונת
'פורפ בתכ הנגהה לש הייפוא לע .ל"הצ לש ודוסיל סיסבה תא הוויה תואמצעה תמחלמבו תיאבצ
יוחנן רטנר, מי שכיהן כראש המפקדה הארצית הראשונה של ההגנה:

תא תקנוחה טדנמה תלשממ תוינידמ דגנ תופירחב אציו הצרא יקסניטוב'ז עיגה 1929 רבמבונב
התפתחות היישוב היהודי בארץ-ישראל ונגד המדיניות הפייסנית של ההנהגה הציונית. בסוף
דצמבר אותה שנה יצא להמשך מסעו הפוליטי באירופה ודרום-אפריקה. בעודו בדרום-אפרקה
נמסר לז'בוטינסקי ממשרד המושבות כי הממשלה החליטה לאסור את שובו לארץ-ישראל.
הנימוק להחלטה זו של הנציב העליון, סיר ג'ון צ'נסלור, היה נאום שנשא ז'בוטינסקי בתל-אביב
ואשר הוגדר כ"הסתה". אכן ז'בוטינסקי נאם בתל-אביב ב- 23בדצמבר לפני קהל של 6,000
איש, והפקיד שדיווח לשר המושבות על החלטתו של הנציב העליון הודה כי "אני מסופק אם
נאומו בתל-אביב ב- 23בדצמבר יש בו כשלעצמו משום צידוק מספיק. אולם העניין נתון לשיקול
²⁰דעתו של הנציב העליון, ולדעתי עלינו לגרוס ששר המושבות מניח את העניין בידיו בלבד".
איסור חזרתו של ז'בוטינסקי לארץ- ישראל לא בוטל מעולם.

לאחר רצח חיים ארלוזורוב, נעצרו ראשי "ברית הבריונים" ואב"א אחימאיר אף הואשם בשותפות
לרצח. הוא ישב בבית-הסוהר כשנה עד שזוכה מכל אשמה, אולם לא שוחרר מהמעצר; הוא
הועמד לדין כמארגן "ברית הבריונים", ששמה לה למטרה להילחם בשלטון הבריטי בארץ, ונידון
למאסר נוסף של 18חודש. בכך פסקה "ברית הבריונים" מלהתקיים.

כעבור חמישה חודשים פורסמו מסקנות הוועדה, שקבעה כי המאורעות החלו "בהתנפלות
ערבים על יהודים, בלי שתימצא להם כל תואנה לכך על-ידי מעשי רצח קודמים של יהודים".
הוועדה קבעה כי הסיבה לפרעות נעוצה באיבתם של הערבים לבית הלאומי, מאכזבתם מכך
ששאיפותיהם הלאומיות אינן באות על סיפוקם ומן הפחד לעתידם הכלכלי. הוועדה חרגה
מסמכויותיה בכך שהמליצה בפני הממשלה הבריטית לעיין מחדש במדיניות העלייה והציעה
לערוך בדיקה מדעית של אפשרויות העיבוד החקלאי והתפתחות ההתיישבות בארץ-ישראל.

במאי ( 1930חודשיים לאחר פרסום המלצות ועדת שאו) מינתה הממשלה את סיר ג'ון הופ-
סימפסון, מומחה לענייני התיישבות, שיחקור את שאלת העלייה ואפשרויות העיבוד החקלאי
בארץ-ישראל. עד לסיום החקירה הוקפאה העלייה לשנת .1930באוקטובר פרסם הופ-סיפמסון
את מסקנותיו, לפיהן אין עוד קרקע להתיישבות יהודית בארץ-ישראל, אלא אם יבוצעו תכניות
פיתוח חקלאי – וגם אז לא יהיה מקום ליותר מעוד 50,000מתיישבים. ומכאן שיש לחזק את
הפיקוח על העלייה ולגרש ללא רחמים עולים בלתי לגאליים.

ב- 21באוקטובר ,1930יום לאחר פרסום דו"ח הופ-סיפמסון, פרסם מיניסטר המושבות הבריטי,
הלורד פאספילד, "ספר לבן" חדש. פאספילד קבע כי העלייה גורמת לחוסר עבודה בקרב
האוכלוסייה הערבית ולכן יש להגביל אותה, עד להפסקתה המוחלטת. "אם עלייתם של היהודים
מביאה לידי מניעת התושבים הערבים מהשגת העבודה הנחוצה להם למחייתם… חובתה של
הממשלה הממונה להפחית עלייה זו או, אם יש צורך בכך, להפסיקה עד שהחלק מחוסר-
העבודה שבין שאר חלקי האוכלוסייה יהיה לאל ידו להשיג עבודה".

עוד קובע "הספר הלבן" "שלא נשאר כל עודף של קרקעות שיהיה אפשר להעמידו לרשותם של
עולים חדשים לצורכי התיישבות חקלאית". מכאן שיש לאסור מכירת קרקעות ליהודים. כן הציע
להקים בארץ מועצה מחוקקת שתיבחר על-ידי כל התושבים, דהיינו שלערבים יהיה בה רוב
.עירכמ

פרסום "הספר הלבן" הכה בתדהמה את היהודים בארץ ובעולם, שכן הם ראו בזאת מתן פרס
לאלימות. חיים וייצמן התפטר מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית, אליו הצטרפו הלורד מלצ'ט,
נשיא מועצת הסוכנות היהודית וכן פליכס וארבורג מן הסוכנות היהודית. הבריטים הופתעו
מעצמת התגובה היהודית, ולאחר משא ומתן ממושך, פורסמה איגרת מטעם ראש הממשלה,
ראמזיי מקדונלד, שריככה במקצת את דברי "הספר הלבן" אולם לא ביטלה אותו. באיגרת נאמר,
בין השאר, כי הממשלה תבצע פעולות פיתוח נרחבות בארץ, "לתועלת הערבים והיהודים גם
."דחי