|
|
8 לעי בוחרב תושקנתהה
עם התגברות המעצרים של אנשי לח"י, החליטה המפקדה לבצע פעולה נגד ראשי הבולשת. ב- 20בינואר ,1942בשעה 9:20בבוקר, נשמעה ההתפוצצות הראשונה. השכנים הודיעו על הפעולה ברחוב יעל 8גרמה לזעזוע נורא בקרב היישוב היהודי בארץ, והרחוב היהודי היה האצ"ל בארץ-ישראל בראשותו של רזיאל פרסם שני כרוזים בהם הוא מסתייג ממעשי לח"י למחרת היום פורסם כרוז שני, בו נאמר: |
|
הארגון הצבאי הלאומי בא"י מפנה את תשומת לב הציבור לעובדה שקבוצה ללא
כל עורף ציבורי ומוסרי מכנה את עצמה בשם דומה לשם ארגוננו: "ארגון צבאי .בחרה רוביצה תא העטמו – "לארשיב ל"צא" וא "לארשיב ימואל הננו לקבוע איפוא, כי אין כל קשר שהוא בין הודעותיה, פירסומיה, מעשיה ושידוריה של הקבוצה הנ"ל ובין הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל. |
|
המשטרה מצדה חיפשה דרכים לנקום באנשיו של שטרן שדמם הותר. ואכן שבוע לאחר ההתפוצצות ברחוב יעל ניתנה להם ההזדמנות הראשונה לכך.
הרצח ברחוב דיזנגוף
ב- 27בינואר 1942הגיע יעקב אליאב מירושלים לתל-אביב כדי להעביר קורס מזורז בהכנת יום הלימודים הראשון הסתיים בשעה ארבע אחר-הצהריים והבחורים שכבו לנוח על המיטות |
|
.רצעממ רבכמ אל הז חרבש ,ק"ז גילז תא דימ יתיהיז ילוממ הנושארה הטימה לע
על המיטה השנייה שכבו שני אנשים אחרים. כל השלושה לא היו מזוינים" כותב מורטון בדו"ח הבולשת. מאחר שמורטון ידע שזליג הוא זה ששכר את החדר, יכול היה לזהות אותו מיד עם כניסתו. "פקדתי עליהם בעברית לא לקום מהמיטה וכאשר היה נדמה לי שאחד מהם מנסה להגיע אל המעיל שהיה לידו, פתחתי באש לעבר 23 .השולשה |
|
עוזריו של מורטון הצטרפו לירי וכל השלושה נפגעו – ז'ק ואמפר נפצעו קשה בעוד סבוראי נפצע באורח בינוני. יעקב אליאב היה אותו זמן בבית-השימוש וכאשר שמע את היריות, זחל דרך החלון וניסה להימלט באמצעות צינור הביוב לקומה השנייה ושם להסתתר. אולם השוטרים שהיו בחצר ראו אותו וירו לעברו מספר יריות. אליאב שנפצע, צנח למטה ושכב פצוע קרוב לשעתיים מבלי שמישהו טרח להגיש לו עזרה רפואית כלשהי. עם בוא צוות של מגן-דוד-אדום, הועברו הפצועים למחלקת האסירים של בית-החולים הממשלתי ביפו. ז'ק ואמפר מתו מפצעיהם לאחר ארבעה 24 ימים, ואליאב וסבוראי, שפצעיהם היו קלים יותר, הועברו כעבור זמן לבית-הסוהר. אין ספק שמורטון וחבריו ירו באנשים לא חמושים ששכבו במיטה, במטרה להרגם.
י"חל לוסיחל תלעופ הנגהה
ב- 25בינואר ,1942חמישה ימים לאחר האירוע ברחוב יעל, התקיימה ישיבתה השבועית של שניים מן המתווכחים, יצחק גרינבוים והרב פישמן, הביעו התנגדות לשיתוף פעולה עם השלטונות |
|
פה מדובר איך לרסן את התפתחות הטרור בארץ וריסון זה יכול לבוא :םיובנירג
רק על-ידי השלטון. לנו אין שלטון ולכן עלינו להפנות את תשומת לב הממשלה – כאן ובלונדון – למצב הפרוע השורר בארץ. יש חוגים בארץ המאשימים בכול את הציונות. הוא למשל סבור הרב פישמן: שהאשמה היא בממשלה, אבל יחד עם זאת מחובתנו להגביר את ההסברה ואת 25 החינוך בתוך שורותינו. |
|
איבה ,י"חלב המחלמל תידוהיה תונכוסה תלהנה לש התמכסה תא לבקל חילצה אלש ,קותרש 26 את העניין בפני מרכז מפא"י, וגוף זה החליט כי קבוצת שטרן טעונה עקירה גמורה. משימת החיסול של לח"י הוטלה על הש"י (שירות הידיעות של ההגנה), שנעזר לשם כך גם אנשי ההגנה חטפו חשודים בהשתייכות ללח"י, והעבירום לחדרי מעצר מיוחדים. חקרו אותם, בספר תולדות ההגנה אנו מוצאים את התיאור הבא: |
|
שירות הידיעות של ההגנה פעל נגדם והוטל על מספר חוליות של בחורים מוכשרים
לכך במיוחד בקרב יחידות הפלמ"ח לחפש אחריהם ולתופסם. הם הובאו לחקירה קשה [הכוונה לעינויים], במטרה להוציא מפיהם את שמות חבריהם ואת מקום מחסני הנשק שלהם. רובם לא החזיקו מעמד ומסרו את הידוע להם לחוקריהם 28 ."תועידיה תוריש" תרגסמב |
|
אחד מראשוני החטופים היה אפרים זטלר; הוא נחטף בחודש פברואר 1942בשעה שהלך ברחוב בכפר-סבא. לאחר שחרורו, סיפר שקשרו את כפות ידיו אחורנית ותלו אותו בהן. כשהיה מתעלף, היו מורידים אותו לשעה קלה, ושוב תולים אותו כשידיו מסובבות לאחור וממש נקרעות מהכתפיים, וגופו המתהפך פועל כמנוף כדי לעקרן ממקומן. כך עינו אותו שלושה ימים ושלושה בעיתון האצ"ל "חרות" מ- 1במאי ,1942הופיעה הכתבה הבאה : 29 .הגופה אלל תוליל
במרתפי הגסטאפו השמאלית בארץ
פרטים על עינויי הנחטפים לפני שבועות מספר אירעו ביישוב כמה חטיפות בזו אחר זו. אנשים נעלמים פתאום
בנוסף לחטיפתו של גלבוע, חטפה ההגנה גם את יעקב הרשמן, אליהו לוי, פנחס רוזין, 33 .1942 ינויב 17-ל דע הרטשמה ידי-לע ורצענ י"חל ישנא 140
רקצירפ לארשי לש וייחב תושקנתהה
אנשי לח"י האשימו את האצ"ל בהסגרת חבריהם לבולשת הבריטית. הם חשדו במיוחד לפני היותו ראש המחלקה, היה פריצקר ממונה על המש"י במחוז חיפה, והתגלה כאיש מודיעין גם את צמרת ארגון ההגנה ניסה פריצקר להביך. באביב 1941נשלח לחברי הפיקוד העליון של ההגנה מסמך סודי ביותר בשם "תוכנית א' ". לאחר פרוץ המלחמה, התרחבו מאוד הקשרים של פריצקר עם הבולשת הבריטית. לאחר |
|
כשאנשי שטרן החליטו להעמיד את פריצקר למשפט, הם פנו אלי ושאלו אם אני
מוכן לתת לו את חסותי. הודעתי להם שפריצקר אינו חבר באצ"ל ועל-כן איני [ההדגשות שלי: י"ל] זה לא עניני בכלל; לנו אין שום דבר מוכן לתת לו חסות. נגד פריצקר ואם להם יש משהו נגדו ויש להם הוכחות – שיעמידו אותו למשפט ויבררו איתו את הכול. אנחנו לא יכולנו להגיד להם שפריצקר הוא צדיק ויש לנו …קידצ אוהש תוחכוה אלש רורב ,רקצירפב עגית לא ,ינודא :י"חל שיאל רמוא יתייה ולש דיגהל רשפא היו נוגעים בו. אבל איך יכולתי להגיד זאת לאחר שפריצקר לא היה חבר באצ"ל? ולנו לא היה שום דבר נגדו, אבל גם לא בעדו… לאחר הקמת המדינה פנתה אלי אלמנתו של פריצקר וביקשה ממני שאתן איזה תמאה תא תרשאש ענכושמ יתייה אל יכ ,יתבריס ינא .רקצירפ לש ויוכיזל העדוה עם אעשה זאת… אני חושב שבמקרה של פריצקר היתה הסתבכות, אולי לא באשמתו, ועד היום לא 37 ידוע במאה אחוז אם היה אשם או לא. אני מניח שכן. |
|
מניתוח העובדות ניתן להסיק כי לפריצקר לא היו אינהיביציות למסור שמות של אנשי לח"י לבולשת הבריטית, אבל גם אם עשה כך, הרי עשה זאת על דעת עצמו ולא כהחלטה של מפקדת האצ"ל בראשותו של רזיאל. כאמור, גורשו פריצקר וחבריו מן האצ"ל ועבדו כמחלקה נפרדת במסגרת המפלגה הרביזיוניסטית. זו הסיבה שבהלווייתו, ספד לו שמשון יוניצ'מן ממנהיגי המפלגה. ואכן מדיניות המפלגה הרביזיוניסטית לגבי חברי לח"י היתה שונה מזו .לאיזר לש ותושארב ל"צאה תדקפמ לש ממסמכי הבולשת עולה כי הרביזיוניסטים היו בקשר הדוק עם ראשי הבולשת. בפגישה ובמסמך אחר מיום 10באוקטובר ,1940אנו מוצאים את הדברים הבאים: |
|
בלשב רוצעל אלש ונצעי ,שדוחב 3-המ הלשממה לש יללכה ריכזמל ונבתכמב
זה את מנהיגי הקבוצה של שטרן. אולם מעשי השוד האחרונים, בנוסף לעובדה שהמפלגה הרביזיוניסטית נכשלה בפירוק הקבוצה, הביאונו להעריך מחדש את המצב וכיום אנו ממליצים לעצור את כל חברי ארגונו של שטרן שיש נגדם חשדות …םיססובמ אין לנו כל ספק שמנהיגי המפלגה הרביזיוניסטית עושים כל מאמץ כדי לדכא את 39 ארגונו של שטרן… |
|
אלא שבמסמך אחר מ- 31במאי 1941אנו מוצאים כי הבולשת ניסתה, ללא הצלחה, להפעיל את הרביזיוניסטים נגד אנשי לח"י: |
|
נראה כי לאחרונה נעלמו מספר חברים של קבוצת שטרן, וממידע שהגיע
מהרביזיוניסטים מסתבר כי חלק מהם נראו בארצות-הברית וחלק אחר נראה בארצות אחרות. כדי לאשר מידע זה, אנו מציעים כי השוטרים בביקורת הדרכונים יהיו מצוידים בתמונות, כדי שניתן יהיה לזהות את חברי לח"י היוצאים את הארץ (רצוי שעל-יד משטרת הגבולות ימצאו נציגים של הרביזיוניסטים, שיוכלו לזהות את האנשים ביתר קלות). בצורה זו נדע מי מבין חברי ארגונו של שטרן רוצה לעזוב 40 את הארץ ולאיזה יעד… |
|
כאמור, לא נענו הרביזיוניסטים ליזמה זו של הבולשת הבריטית.
רצח אברהם שטרן ("יאיר")
לאחר הרצח ברחוב יעל ,8גברה פעילות המשטרה נגד אנשי לח"י, והאיש הנרדף ביותר |
|
הטירסה תא בוש יתעמש [8 יחרזמ בוחרב] השדחה הרידב ישילשה הלילב
המיוחלת בסביבות השעה .12פתחתי. משה עמד שם ועימו אדם נוסף. אני יתאבה ,הבוט" :יל שחל השמ .רודזורפב דמוע ראשנ חרואהו רדחל ונסנכנ השמו לכאן את יאיר. היינו בפגישת הסברה של המחתרת ואין לו איפה לישון. אין לו דירה והוא מסתובב ממקום למקום, נושא בידיו מיטה מתקפלת בתוך מזוודה". 41 "ביתנו – ביתו, וביתם של כל אנשי המחתרת הזקוקים לבית" – השבתי. |
|
יאיר נשאר בדירת הגג של משפחת סבוראי ומשם ניהל את פעילות המחתרת, שהלכה והצטמקה. בלילה היה יוצא לפגישות ובמשך היום היה עסוק בכתיבה. היה ברור שלא יוכל להישאר שם לאורך זמן וחבריו חיפשו עבורו דירה מתאימה. ב- 27בינואר 1942נפצע משה סבוראי ונעצר בפשיטה שערכה המשטרה בדירה ברחוב דיזנגוף ( 30ראה לעיל) והשהות של יאיר בדירה נעשתה מסוכנת יותר. לבסוף נמצאה דירה בטוחה עבור יאיר, אולם לפני שהספיק לעבור אליה, התפרסמה תמונתו, יחד עם תמונות צמרת הארגון, ומתחתה נקבה המשטרה בסכום של 1,000לא"י לכל מי שיביא לתפיסתו. התמונות, שפורסמו ב- 30בינואר בעיתונות היומית, על לוחות המודעות ועל קירות הבתים, מנעו את העברתו של יאיר לדירתו החדשה מחשש כי כל מי שיראה אותו עלול להסגירו למשטרה. כך נשאר יאיר בדירת הגג .8 יחרזמ בוחרב החגורה סביב שטרן הלכה ונתהדקה. שמשון יוניצ'מן, מראשי הרביזיוניסטים, הציע לו מחסה "מה שלומך, טובה?" – שאל במתק שפתיים. "מדוע אינך באה לבקר את משה הפצוע?" לאחר דברי נימוסים נוספים, ציווה וילקינס לערוך חיפוש בדירה ועד מהרה נתגלה יאיר הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל גינה את הרצח, ובביטאון "בחרב" (ניסן תש"ב) נכתב כי |
|
:תורעה אליאב, מבוקש, עמ' ,197וכן ניב, ג, עמ' .184 .20 |
  
|
