תקופת המעבר

כ׳ באב תשפ״ו · יהודה לפידות / האצ"ל

עם לוחם



ב- 24בנובמבר 1942הודיעה הסוכנות הטלגרפית הארצישראלית (סט"א) מלונדון כי "למעלה
ממיליון יהודים הושמדו בפולין". לא עבר שבוע וסוכנות רויטר הודיעה מוושינגטון כי "יש לחשוב
ששני מיליון יהודים באירופה איבדו את חייהם ולעוד חמישה מליונים נשקפת סכנת השמדה".
במהלך שנת 1943הלכו וגברו הידיעות על שואת יהודי אירופה ותגובות המוסדות הלאומיים
.תינעתבו הליפתב ,תונגפהב ומצמטצה

ההתפתחות המדינית בארץ ובעולם ומהלכי המלחמה של שנת 1943הביאו את מפקדת
האצ"ל להערכת מצב חדשה. בעיתון "חרות" מיום 17ביוני 1943אנו מוצאים הודעה על
הפסקת שביתת הנשק, שהחלה בתחילת מלחמת-העולם השנייה, והכרזה על מאבק מזוין
נגד השלטון הבריטי בארץ. אותם דברים שודרו גם בתחנת הרדיו החשאית של הארגון:

בפרוץ המלחמה הכריז עם ישראל על לויאליות כלפי ממשלת בריטניה, כדי לעזור
לה במיגור אויב העולם וישראל.
.וז תודידיל השחכתה הלודגה הינטירב
עם ישראל לא הוכר כעם לוחם.
צבא עברי לא הוקם…
בעוד שנה תצטרך בריטניה להכריז, בהתאם לספר הלבן, על הקמת מלכות ערב
בארץ-ישראל.
עם ישראל לא ישכח את הבגידה.
לאור הבגידה וסיוט הזוועה אין לעם ישראל מוצא אחר זולת מלחמת דמים…
חזית המלחמה של עם ישראל מופנית נגד הממשלה השולטת בכוח הכידונים
.המרמהו


דבקותה של הממשלה הבריטית במדיניות "הספר הלבן", למרות הידיעות על השמדת היהודים
באירופה, הגבירה את התסיסה בקרב חוגי הנוער בארץ. רבים חשו שיש לעשות מעשה למען
שארית הפליטה, ואף לפעול נגד ממשלת המנדט הבריטית בכוח הנשק אם תסרב לפתוח את
שערי הארץ.

בנסיבות אלו יצאו שני לוחמים ותיקים, אליהו רביד (מצדי) ואליהו לנקין, ביזמה להקים ארגון
שיקיף את הנוער מכל הזרמים ולצאת למאבק נגד הממשלה. שניהם היו מפקדים בכירים
באצ"ל, שהלכו בעת הפילוג עם יאיר, אך נואשו ממנו כעבור זמן-מה ופרשו מכל פעילות. ב- ,1943
משהתברר להם ששוב אינם יכולים לשבת באפס מעשה, הם הצטרפו מחדש לאצ"ל. השניים
הציעו לבוא בדברים עם מספר חברי ארגון ההגנה, במטרה להקים גוף חדש שיקיף את כל
הארגונים הלוחמים בארץ. לאחר שקיבלו את ברכתו של יעקב מרידור, פנו לכמה אקטיביסטים
מאנשי ההגנה. ראשון הנענים ליזמתם היה יוסף אדלברג, מראשי ההגנה בחיפה. במהרה
הצטרפו אליו יגאל הורביץ, איש נהלל ומראשי "הנוער העובד", אהרון קדישמן (בן-עמי) מנחלת-
יהודה ואחרים. ממחנה ההגנה הצטרפו בעיקר חברים מחטיבת הפלמ"ח.

לאחר סדרה של דיונים וליבון בעיות, קרם הרעיון עור וגידים. על-פי עצתו של יגאל הורביץ נקרא
הארגון החדש בשם "עם לוחם", כדי להדגיש שאינו שייך לקבוצה מסוימת המזדהה עם חוג מדיני
זה או אחר. הארגון החדש פתח במסע תעמולה ובין היתר השתמש בתחנת השידור החשאית
ידכו 22 שהאצ"ל העמיד לרשותו. תוכן השידור פורסם בעיתון "חרות" מיום 11בנובמבר ,1943
שלא יזהו את "עם לוחם" עם האצ"ל, נכתב בראשית הכתבה: "בליל שישי, ו' חשוון ש.ז. [ 6
באוקטובר ]1943שידרה התחנה החשאית 'קול עם לוחם' את הקריאה הבאה, אשר את
תמציתה הרינו מביאים כאן, כפי שעלה בידינו לרשום, עם אי אלה השמטות קלות".

קם גרעין לריכוז הנוער העברי הלוחם


התלכדנו למלחמה באויבי ישראל. הזקיפים הבריטיים אשמים בטבח כמו הגסטפו


[…] קם והיה לעובדה גרעין לריכוז הנוער העברי, לריכוז כל החוגים האקטיביים
ביישוב. מעבר למחיצות ארגוניות ורעיונות הושטנו יד איש לרעהו צעירים מכל
המחנות… ידם של בני ההתיישבות העובדת הושטה לצופים, לבית"רים ולמכבי
בעיר ובמושבה. יצלצל הדבר בעיניכם כאגדה – עובדה היא: אנו נמצאים כאן
יחד, מתוך רצוננו החופשי, אנשים מארגון ההגנה ומן הארגון הצבאי הלאומי
בארץ-ישראל, אנשים מכל תנועות הנוער הציוניות. עשינו את הצעד הזה כי
אין אנו יכולים עוד לחכות…
אנו מכריזים מלחמה על כל אויבי ישראל ואויבי ציון. נשליך את נפשנו מנגד,
ולא ניתן לרמוס ולהכחיד את תקוות הדורות…


ראשי "עם לוחם" החליטו לפתוח את פעילותם במבצע ראווה נגד השלטון הבריטי בארץ –
חטיפת הנציב העליון, האיש שסימל את מדיניות "הספר הלבן", העמדתו לדין באשמת כניסה
בלתי חוקית לארץ וגירושו לקפריסין. יעקב מרידור נתמנה מפקד הפעולה והיו אמורים להשתתף
בו לוחמים מהאצ"ל ומהפלמ"ח. על-פי התכנית יותקף ארמון הנציב בשלושה ראשים: הראשון,
בפיקוד אחד ממפקדיו הצעירים של האצ"ל, ישתלט על משמר השער. בטור השני יהיו אנשי
פלמ"ח בפיקדו של אהרון קדישמן, שיבואו לפעולה על נשקם. טור זה יפרוץ את הגדר מדרום
ויתקדם אל הכניסה ראשית. הטור השלישי, בפיקודו של אליהו לנקין, ייכנס לארמון הנציב מאחור
ויעלה ישר לחדר משכבו של מק-מייקל (הנציב העליון). באותו זמן ינותקו קווי הטלפון בין האתר
למרכז העיר וכן בין תחנות המשטרה ומחנות הצבא בירושלים. מוקשים יחסמו את הרחובות
המרכזיים בעיר וכן את הכביש המוביל לירושלים.

לאחר החטיפה אמורה היתה השיירה לנסוע לרמאללה ומשם, בדרכי עפר אל פרדסי פתח-
תקווה. באחד הפרדסים נחפר בונקר גדול כדי להחזיק בו את הנציב העליון. אלא שברגע
האחרון נודע דבר החטיפה לראשי ההגנה, והם אסרו על חבריהם לקחת חלק במבצע.
בהודעת ראש המפקדה הארצית של ההגנה על "עם לוחם" נאמר, בין היתר:

לפני חודשים מספר נתארגנה קבוצה חשאית בעלת מגמות מדיניות-צבאיות בשם
"עם לוחם".
קבוצה זו גילתה את פעילותה ברכישת חברים, בתעמולה בכתב ובעל-פה, בשידורי-
רדיו ואף פתחה בהכנות לפעולות טרוריסטיות מסוימות.
הוברר לנו מעל לכל ספק, כי קבוצת "עם לוחם" מהווה למעשה שלוחה של "הארגון
הצבאי הלאומי בארץ-ישראל" (האצ"ל הרביזיוניסטי)…
אי לכך הנני להורות:
א. כל חבר ארגון ההגנה אשר בא במגע עם קבוצת "עם לוחם" או התקשר אתו
    בקשרי חברות, חייב תוך 72שעות מהקראת פקודה זו לנתק את כל קשריו עם
    הקבוצה האמורה, להתייצב בפני מפקדו ולהודיע על הפסקת הקשרים עם "עם
."םחול    
ב. כל חבר ארגון ההגנה, אשר לאחר 72שעות מהקראת פקודה זו יעמוד במגע
    או ביחסים כלשהם עם קבוצת "עם לוחם", ייחשב כאשם בקשירת קשר נגד
23     ארגון ההגנה העברי וייענש בכל חומר הדין…


לאחר פרישת אנשי ההגנה, החליט מרידור לבצע את חטיפתו של הנציב העליון בכוחות האצ"ל
בלבד, אולם התברר כי דבר הפעולה נודע למספר רב של אנשים וביניהם גם ראשי המפלגה
הרביזיוניסטית, שהתנגדו לפעולה, ועל-פי הוראתם סירב גרשון מאלי, מפקד האצ"ל בירושלים,
להעמיד לרשות מרידור את הלוחמים הירושלמים ואת הנשק הנדרש. כך בוטלה חטיפתו של
הנציב העליון, וכעבור זמן קצר התפורר ארגון "עם לוחם".

גרשון מאלי נולד בפולין, השתתף במלחמת העצמאות הפולנית ואף זכה בצלב הברזל לאות
הצטיינות. הוא שמר על קשריו עם קצינים מן הצבא הפולני ששהו אותה עת בארץ, אשר כזכור
הדריכו בקורסים של האצ"ל בשוני שליד בנימינה. מאלי הקפיד מאוד על הופעתו החיצונית (הוא
נהג להופיע במכנסי רכיבה ומגפיים) ושמר על מרחק בינו לבין פיקודיו. היחסים בין מאלי לבין
הפיקוד הבכיר בירושלים לא היו טובים והאווירה כולה היתה עכורה. ביטוי לכך, אנו מוצאים
:ילאמ לע (הנגהה לש תועידיה תוריש) י"שה ח"ודב

גרשון מאלי

שמו המדויק מאלי גרשון. פרטים נוספים: הצטרף לאצ"ל לפני הפילוג ( )1939וקיבל
תואר של רב-סמל. תיווך בינו ובין האצ"ל גמי הלפרין [גמליאל הלפרין, מפקד מחוז
ירושלים] והוא שסידר שיקבל את התואר… אחרי הפילוג הועלה לדרגת גונדר והיה
לסגן מפקד סניף האצ"ל בירושלים (סגנו של גמי). בשנת 1942לקח חלק פעיל
בהרחקתו של גמי ונתמנה למפקד הסניף. הגורם המניע והאחראי בפועל לרצח
תוריעצ תודקפמו תודלי התפמ היהו ותשאב דגוב .סנאילא רפסה-תיב די-לע ינמראה
באצ"ל, זמן מסוים עם ר. ג. ועם א. ק. תיווך בקשרים בין האצ"ל והפולנים – בעיקר
עם קולונל אחד (זה שהיה גר על-יד מלון עדן בבית גרסון). ארגן קבוצה של אנשים
לשם פעולות חבלה במקרה של פלישה גרמנית וזו קיבלה הדרכה מפולנים. לא ישר.
גם כן פשוטה מאד. חיה עם גברים זרים – גם :ותשאערום מאד, גם חסר תרבות.
ערבים ואנגלים בתוכם. לשניהם היתה חנות דגים במחנה יהודה (בשוק) אבל פשטו
את הרגל. יש למשפחה חמש מאות לירות. 3ילדים… חשוד באצ"ל ששימש מלשין
נגדם במשטרה. גם אשתו חשודה בזה. הורחק מהאצ"ל, ניהל כל מיני אינטריגות
24 ושנוא מאוד על אנשי האצ"ל. נאסר כמה פעמים ושוחרר.


ב- 29בדצמבר 1943לאחר כישלון חטיפתו של הנציב העליון, הועמד מאלי למשפט פנימי בפני
בית-דין מיוחד של הארגון. הוא הואשם בכך שסירב להעביר לפקודתו של מרידור אנשים ונשק
שהיו דרושים כדי לבצע את חטיפתו של הנציב העליון, ובכך גרם לביטול המבצע.

בית-הדין מצא את מאלי אשם, אולם בגלל שנמצאו לו גם כמה נקודות זכות, הקל בית-הדין
25 בעונשו. מאלי נידון להורדה בדרגה והרחקה משורות האצ"ל לתקופה של שנה אחת.

מספר חודשים לאחר סילוקו של מאלי מן האצ"ל, פקד את הארגון בירושלים גל של מעצרים.
החשד למעשי ההלשנה נפל, בין היתר, על אשתו של מאלי, שהמשיכה להתרועע עם אנגלים,
והוחלט לגרש את משפחת מאלי מירושלים. התפקיד הוטל על רחמים כהן ("גד"), שבגלל גל
המעצרים נאלץ לעזוב את ירושלים ועבר לחיפה, שם שימש מפקד הח"ק (חיל-הקרב). "גד"
נפגש עם מאלי, שעבד בצינקוגרפיה של פיקובסקי, והודיע לו את החלטת מפקד המחוז (אליהו
לנקין). למחרת היום עזבה משפחת מאלי את ירושלים ועברה להתגורר בתל-אביב.

לאור הכישלון של "עם לוחם", החליט יעקב מרידור להתפטר מתפקידו כמפקד האצ"ל, ולהמליץ
בפני חבריו להעביר את הפיקוד לידי מנחם בגין.



מנחם בגין מפקד האצ"ל


מנחם בגין נולד בשנת 1913בבריסק, פולין, ובגיל צעיר הצטרף לבית"ר. לאחר סיימו את לימודיו
בבית-הספר התיכון ( ,)1931נסע בגין לוורשה כדי ללמוד משפטים. בוורשה המשיך את פעילותו
בבית"ר וכעבור מספר שנים היה לאחד ממנהיגיה הבולטים של התנועה. בגין הגיע למסקנה כי
בשל בגידתה של בריטניה במנדט שקיבלה על ארץ-ישראל, הדרך היחידה שנותרה להגשמת
הציונות היא הדרך הצבאית.

בוועידה העולמית השביעית של הצה"ר, שהתקיימה בפראג בראשית ,1938ייחד בגין את
נאומו לנושא מדיניות החוץ, הטעונה לדעתו שינוי להלכה ולמעשה: "קודם אמרנו: אין ארץ-
ישראל נבנית בכסף, ועכשיו: ואף לא בדיפלומטיה. מצפון העולם מנמנם, ולא בפעולות דיפלומטיות
דועייה הזו תירוטסיהה תוחילשה יהוז – 'הרובגה שואיי' ,'שואיי לש היצרטסנומד' הצוחנ .ררועתי
26 ."הסנכל שיש תימואלה הייסנכה לש

בנאומו נתן בגין ביטוי לתחושה הגוברת בקרב צעירי הרביזיוניסטים ובית"ר, שהתנגדות מזוינת
להתקפות הערבים והכנות למרד נגד השלטון הבריטי העוין צריכות להיות הפעולות העיקריות
27 .ותוגיהנממ תחנ-יא תולגל ולחה ,יקסניטוב'זל ושחרש הצרעהה תורמל .העונתה לש

בכינוס העולמי השלישי של בית"ר, שהתקיים בספטמבר 1938בוורשה, התעמת, כזכור,
בגין עם ז'בוטינסקי ואמר, בין השאר: "אנו עומדים בפני התקופה השלישית של הציונות,
לאחר 'הציונות המעשית' ו'הציונות הפוליטית', והיא 'הציונות הצבאית'". ובהמשך נתקבלה
הצעתו לשינוי "הנדר הבית"רי" בו דובר לראשונה על "כיבוש הארץ".

בגין היה הדמות הבולטת ביותר בבית"ר כולה. כנואם חוצב-להבות והחלטי בדעותיו, פעל
"במשך שעה וחצי היה קהל עצום מרותק למקומו ולא 28 .תיר"תיבה הרבסהה תרגסמב תובר
רשוכו תוינידמה ויתועד 29 העז אפילו להוציא הגה מפיו, ועם סיום הנאום – איש לא רצה לעזוב".
מנהיגותו הם שהביאו את משלחת האצ"ל באירופה להציע את מועמדותו של בגין לנציב בית"ר
בפולין לאחר התפטרותו של פרופס. ואכן, ז'בוטינסקי קיבל את המלצתם ובמרס 1939התמנה
לנציב בית"ר בפולין.

במסיבת הפרידה לפרופס, אמר בגין, בין השאר:

אנו עומדים עכשיו לפני חורבן גמור של הגלות… הערבים עברו לאופנסיבה. לכן
נשאל: היכן הדרך לכיבוש ארץ-ישראל? ברור שלא נוכל לחלום עכשיו על "מפעל
ובניין". נשארה הדרך האחת – של כיבוש. צריכים להיכון וכן לחנך חיילים וכובשים,
וכדי להיות חייל טוב יש להאמין קודם כל בשליחות, ולפיכך יש לשנות את שיטת
ההכשרה. נצטרך למשוך יותר מבוגרים אל שורותינו, ולא רק לצבא. נקרא לנוער:
30 …דחי שובכנו ונילא ואוב


ביום קבלו את המינוי של נציב בית"ר בפולין, כתב בגין בהצהרתו כי "עברו ימי ההכנה ובאו ימי
ההכרה כי הגורל קרא אותנו לעשות היסטוריה בישראל… עלינו להקים בזמן הקרוב גדודים של
חיילים עברים…".

בגין תמך בחינוך צבאי לחברי בית"ר ודאג לשיתוף פעולה עם מרדכי סטרליץ (חרמוני), שנשלח
מן הארץ כדי לעמוד בראש מנהלת החינוך באירופה. הוא ליווה את ז'בוטינסקי אל קורסי
ההדרכה הצבאית ועמד מקרוב אחר הרחבת האימונים הצבאיים. בגין גם תרם רבות לעלייה
הבלתי לגאלית וכזכור עמד בראש שיירה של 1,200בית"רים שעשו את דרכם מוורשה לרומניה
כדי לעלות לארץ-ישראל על סיפון הספינה "נעמי-יוליה". השיירה לא הורשתה להיכנס לרומניה
והבית"רים נאלצו להישאר ליד הגבול ולבסוף הוחלט להחזירם לוורשה.

בששת החודשים בהם כיהן בגין כנציב בית"ר בפולין, היה שותף בהכנת כוח אדם מאומן
שישתתף בפלישה לארץ-ישראל, אלא שמלחמת-העולם השנייה טרפה את כל הקלפים.

לאחר פלישת גרמניה לפולין, בספטמבר ,1939עזב בגין את וורשה ונסע עם אשתו עליזה
לווילנה, בירת ליטא, אליה התקבצו ובאו רוב חברי הנציבות וכן בית"רים רבים. בגין חידש
את עבודת הנציבות ואף הוחל בהוצאת עיתון בשם "המדינה". במקביל חיפשו הבאים דרכים
לעזוב את ליטא ולעלות לארץ-ישראל. אותו זמן הגיעו מן הארץ סרטיפיקטים (רשיונות עלייה)
ולרביזיוניסטים הוקצו שניים בלבד, ליושב-ראש מרכז הצה"ר ולנציב בית"ר. בגין סירב לנצל
את מעמדו כדי להציל את נפשו והחליט להישאר עם הבית"רים שהתקבצו בווילנה. לא חלף
זמן רב והצבא הסובייטי נכנס לליטא (היה זה במסגרת ההסכם שנעשה בין ברית-המועצות
לבין גרמניה, הידוע כהסכם "ריבנטרופ-מולוטוב", לפיו תחולק פולין בין שתי המדינות: החלק
המערבי לגרמנים והחלק המזרחי לרוסים. כן הוסכם שרוסיה תספח את הארצות הבלטיות:
ליטא, לטביה ואסטוניה). בגין נאסר והואשם ב"פעילות ציונית" (שהיתה אסורה ברחבי ברית-
המועצות). הוא נחקר ארוכות בידי הבולשת הסובייטית ולבסוף הודיע לו אחד מקציני הכלא
כי: "הוועדה המיוחדת שליד הקומיסריון העממי לענייני פנים (ה-נ.ק.ו.ד.) קבעה כי מנחם בן
זאב בגין מסוכן לחברה וגוזרת לו שמונה שנים במחנה-עבודה מתקן". שמונה חודשים עשה
בגין במחנה המעצר "פיצ'ורה" שבסיביר, שבו החורף נמשך תשעה חודשים והקור מגיע
לשישים מעלות מתחת לאפס (על תקופה זו כתב בגין בספרו "לילות לבנים").

ב- 22ביוני 1941תקפה גרמניה את ברית-המועצות ובכך גרמה למפנה חשוב במהלך המלחמה.
ומחלנש תירבה-תונבמ דרפנ יתלב קלחל תוצעומה-תירב הכפה ,תינמרגה הפקתהה תובקעב
בגרמניה. בין היתר נחתם הסכם בין המרשל סטלין, שליט ברית-המועצות, לבין הגנרל
שיקורסקי, ראש ממשלת פולין הגולה, לפיו הותר לנתיני פולין השוהים בברית-המועצות להתגייס
לצבא פולין החופשית בראשותו של הגנרל אנדרס. בגין שוחרר ממחנה המעצר והצטרף לצבא
אנדרס ובאמצעותו הגיע ארצה במאי .1942בארץ התאחד עם אשתו עליזה, שעלתה בינתיים
ארצה, והשניים התגוררו בירושלים ברחוב אלפסי .25בגין שימש אותה עת לבלר של קצין-העיר
הפולני והותר לו ללבוש בגדים אזרחיים ולגור בדירה פרטית.

עם בואו של בגין לירושלים, רבו הפונים אליו מן האצ"ל, בית"ר והצה"ר.

בסתיו ,1942בעודו במדי הצבא הפולני, נתמנה בגין נציב בית"ר בארץ-ישראל ונשא בתפקיד
זה כחצי שנה. הוא צורף לקומיסריון במקומו של גלעזר והשתתף בדיונים על הקמת "עם לוחם".
באותה תקופה פרסם מאמרים ורשימות בחתימת "בן-זאב", שבהם ניתח את המצב המדיני
בארץ. הבולשת הבריטית עקבה אחר פעילותו הפוליטית וטרחה לגלות את אוזנם של השלטונות
הפולניים לפעילות זו. בעקבות כך נאלץ בגין להתפטר מתפקידו כנציב בית"ר. במסמך הבולשת
הבריטית מיום ה- 2בנובמבר ,1942אנו מוצאים את ההערה הבאה:

לאחרונה העיר את תשומת לבי רביזיוניסט אחד, לבואו ארצה של מנחם בגין,
טוראי בצבא הפולני, מי שהיה בעבר מנהיג בית"ר בפולין. בגין הוא קיצוני בדעותיו
וראוי לפיקוח קפדני. הוא מבלה את רוב זמנו במפקדת בית"ר בתל-אביב וניתן
למצוא אותו שם בכל יום בין השעות 8ואחת לפני הצוהריים. הוא בעל השפעה
31 רבה על פעולות בית"ר, ופועל לשינוי מדיניות הארגון.


מותם של זאב ז'בוטינסקי ודוד רזיאל, הותיר את האצ"ל ללא מנהיג. לזאת יש להוסיף את
הפילוג של אברהם שטרן, פילוג שאכל כל חלקה טובה בארגון. אמנם יעקב מרידור, שנבחר
לעמוד בראש האצ"ל, עשה כמיטב יכולתו כדי לשמור על הקיים, אולם לפי דבריו "עוד בחבאניה,
כשעמדתי ליד גופתו של דוד רזיאל ז"ל, החלטתי שאם הפיקוד יופקד בידי, הוא יהיה זמני,
מרידור גם לקח על עצמו את האחריות לכישלון 32 ובהזדמנות הראשונה יימסר לידים אחרות".
33 חטיפתו של הנציב העליון במסגרת "עם לוחם", וביקש לשחררו מהפיקוד על הארגון.

ראשי האצ"ל חיפשו אדם שיוכל להנהיג את הארגון בדרכו החדשה, והמועמד היחיד שלגביו
היתה הסכמה כמעט כללית היה מנחם בגין. יש לזכור שמלבד יתר תכונותיו התרומיות, הוא
לא היה מעורב בפילוג שפקד את הארגון בשנת 1940ובכל המריבות הפנימיות שבאו בעקבותיו.
כאשר הוצע לבגין לקבל את הפיקוד על הארגון, סירב. בין הבאים לשכנעו היה גם אליהו לנקין,
:השיגפ התוא לע רפיס ותודעבו

באנו אליך כדי להציע לך לעמוד בראש הארגון.:ןיקנל

רבותי, הייתי בית"רי וחייל בצבא הפולני, אולם אין לי כל ניסיון צבאי. על-כן :ןיגב

כיצד אוכל לפקד על הארגון שהוא צבאי במהותו.
לוחמים יש לנו. אנו זקוקים למנהיג, שיהיה בעל אוטוריטה ויתווה את :ןיקנל

34 הדרך המדינית והרעיונית.


אלא שבגין היה עדיין במדי הצבא הפולני והוא סירב בתוקף לערוק משורות הצבא ולרדת
למחתרת. למרות זאת, נהג מרידור להיפגש עם בגין מדי שבוע, התייעץ אתו בענייני הארגון
ושיתף אותו בתכנית לחטיפתו של הנציב העליון.

רק לאחר שקיבל, בדצמבר ,1943חופשה ללא תשלום מן השירות הצבאי, התייצב בגין לפני
מפקדת האצ"ל ואמר: "אני מתייצב לפניכם בבגדים אזרחיים, שהם מדי חייל הארגון הצבאי
."ימואלה

באופן רשמי קיבל בגין את הפיקוד על האצ"ל בדצמבר ,1943אבל למעשה פעל בתפקיד
כצעד ראשון, הקים מפקדה ארצית חדשה, 35 זה כחודשיים לפני השחרור מן הצבא הפולני.
שחבריה היו: אריה בן-אליעזר, אליהו לנקין, ושלמה לוי (לב עמי). יעקב מרידור יצא לחופשה
וכעבור מספר חודשים הצטרף אף הוא למפקדה. ההחלטה הראשונה של המפקדה החדשה
היתה הכרזת המרד נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל.

עם סיום תפקידו כמפקד האצ"ל, פרסם מרידור הודעה לחברים:

תדחוימ העדוה

מתוך רצון כנה להביא את התועלת המכסימלית למעמד [כינוי לאצ"ל] ולעם… הנני
להודיע למדים [למפקדים] האחראים במעמד כי התפטרתי מתפקידי בתור מד. המעמד
תונמאנה וידיל דוקיפה תא [תישארה הדקפמה] ה-מה תמכסהב יתרסמו [ל"צאה דקפמ]
של בן-דוד [כינויו של מנחם בגין].
ההכרה המעיקה עלי באופן מיוחד היא, שבמשך השנתיים האחרונות לא זכינו להגשים
משהוא בקנה מידה רציני ולעומת זאת נתברכנו בכמה וכמה משברים…
בן-דוד הוא אחד מאנשינו המובחרים ביותר וכולנו רוחשים לו אמון בלתי מוגבל. הנני
מאמין אמונה שלמה שהמעמד יגשים בהנהגתו את השליחות ההיסטורית העומדת
בפניו היום…
.ידיקפת יולימב יל ורזעש הלא לכל יתכרעה תא עיבהל ינוצרב וז תונמדזהב
. תשדוחמה הדובעב תוארתהל

36 ס. בן-חנוך [יעקב מרידור]

1.12.1943


כעבור חודש ימים, פרסם מנחם בגין את הודעה המיוחדת הבאה:

37 דמעמה ידקפמו יניצק לכ לא

נקראתי לשרת את הנוער הלוחם ולפקד על ק-ניו [קציניו] וחייליו. הריני מקבל
את תפקידי זה מתוך הכרת אחריותי. הנני מביע בשם כולכם את הכרתי למפקדנו
הקודם, אשר משך בעול בתקופה הקשה ביותר, תקופה המשבר הפנימי, הארגוני
והרוחני. הוא ממשיך היום מתוך נאמנות ומסירות למלא תפקיד אחראי בתוך
.דמעמה
מיניתי מדה [מפקדה] המורכבת מלוחמים וותיקים, אשר חונכו וגדלו בתוך תנועת
השחרור. ואלה הם תפקידיה הראשיים של המדה [המפקדה]:
א. להרים את דגל המלחמה הלאומית.
ב. להחדיר את רעיון מלחמת השחרור בתוך המוני העם.
ג. לשתף במלחמתנו את המוני היישוב והנוער.
ד. לחדש את המסורת הנעלה ואת הטוהר המוסרי של המעמד הלוחם
.ויתורוש תא דכללו    
המדה [המפקדה] מוכנה יחד אתכם לכל קורבן ולכל מאמץ שיידרש על מנת
להגשים תוכנית יסודית זו. הדרך תהיה קשה. סבל, ייסורים וגם אכזבות מרות –
יהיו מנת חלקנו. אולם בדרך זו נלך כי זהו צו האומה המתבוססת בדמיה – צו
.וננופצמ

[26.1.1944] ד"שת טבש שדוח שאר


ב-ד [בן-דוד, כינויו של בגין]
38 [ל"צאה דקפמ] דמעמה .דמ

עם מינויו של מנחם בגין מפקד האצ"ל, החלה תקופה חדשה. כל המאמצים הופנו למרד בשלטון
הבריטי בארץ-ישראל. ההתחלה היתה צנועה, אולם המאבק המזוין, שהלך והתחזק, נמשך עד
צאת הבריטים את הארץ ב- 15במאי .1948


:תורעה


.ז"מ ,1942-1948 "תורח" .22

.412 'מע ,ב ,יספלא .23

.112/1117 ,ה"תא .24

.424 'מע ,ב ,יספלא .25

.711 'מע , ב ,ב"ס .26

אקצין, מריגה לירושלים, עמ' .288.27

כץ, יום האש, עמ' .83.28

"מדינה עברית", עיתון הצ"ח בצ'כיה מיום 6באפריל .1936.29

.984 'מע , ב ,ב"ס .30

.47/129 ה"תא ,GS/60/2 .31

.ז"ימ ,רודירמ בקעי תודע .32

שם, שם..33

ראיון של המחבר עם אליהו לנקין..34

עדות מנחם בגין, מ"ז עב – .1/38.35

את"ה, 112/240וכן אצל אלפסי, ב , עמ' .38.36

.ל"צאל יוניכ .37

.23 'מע ,ג ,יספלא לצא עיפומ ,ה"תא .38






           
תוכן תולדות ישראל