הסזון הראשון

כ׳ באב תשפ״ו · יהודה לפידות / האצ"ל


הפגישה בין גולומב לז'בוטינסקי



החטיפות וההלשנות הביאו להידרדרות ביחסים בין ההגנה והאצ"ל והחשש למלחמת אחים הלך
.רבגו

ב- 10ביולי 1938נפגש אליהו גולומב (א') עם ז'בוטינסקי (ז') בלונדון בניסיון לבוא לידי הסכמה
בין שני הארגונים ועל-ידי כך למנוע מלחמת אחים. להלן קטעים מן הפגישה הזו:


כשהייתי אצלך לפני שבועיים, דיברנו… על הכוח העברי ההולך ונוצר :'א
      בארץ ועל פעולות משותפות הנעשות עם הממשלה [הכוונה לנוטרים]…
      יש להתחלה זו ערך רב עוד יותר אם הוא יתפתח בעתיד עד כדי כך שיוכל
      לעמוד לנו בשעות יותר חמורות בעולם… והנה המקרים שקרו בזמן האחרון
      [פעולות התגובה של האצ"ל] חותרים גם נגד ההתחלות שנעשו בר, וגם
      נגד התפתחותם. משום כך באתי אליך שתעשה איזה פעולה למען שים קץ
      למקרים כאלה מעתה.
האם אתה בטוח שיהודים עשו את זה? [הכוונה לפצצה שהתפוצצה בשוק :'ז
      הערבי בחיפה] קראתי בעיתון שזה היה מעשה של סוכן פרובוקטור…
כל זמן שהאנשים לא נתפסו מובן שיהודים אינם רוצים להודות שעשו זאת :'א
      יהודים… אבל בשיחה בינינו אין צורך להעלות השערות. לנו ברור כי הן אינן
.תונוכנ      
ואם עשו זאת אפילו יהודים, האם בטוח אתה שאנשינו עשו זאת? האם יש :'ז
      לך ידיעות על זה או אלה רק השערות?
אתה יודע כי אני כבר חודש לא נמצא בארץ, אבל לגבי ההתחלה בתל-אביב :'א
      אני יכול לומר לפי המכתבים שקיבלתי, כי זה מעשה ידי רביזיוניסטים….
      אבל נשוב לעניין ונראה מה אפשר לעשות כדי שלא יהיו מעתה מעשים
      שיהרסו את הניצנים של הכוח העברי בארץ.
מה אתה מציע? לאיחוד ההגנות הלא אני הסכמתי. אינני יודע מה נמסר לך :'ז
      בעניין זה.
נמסר לי שאתה התנגדת שעניין התגובה ייכנס לאיזה סמכות משותפת.:'א
זה נכון! אני חושב כי אסור לאיזה סמכות שהיא לקבל עליה אחריות בעד :'ז
…הבוגת יניינע     
חוכב שמתשהל וניצר וליא יש די כוח ביישוב למנוע את המעשים האלה… :'א
היינו יכולים למנוע גם את חבריכם לעשות את המעשים האלה, אבל זה     
ידי-לע רצונש בצמה רשאמ הנטק רתוי אל הרצ וזו יחייב מלחמת אחים.     
      המעשים האלה. לכן אני מציע שתעשה מצידך הכל כדי למנוע את הדברים
10       האלה מבלי שיהיה איזה צורך של שימוש בכוח… [הדגשה שלי: י" ל).

מעניין להשוות את דבריו של גולומב לז'בוטינסקי, לדברים שאמר לבגין שש שנים לאחר מכן.
הכוונה לפגישה בין גולומב לבגין בספטמבר ,1944בה דרש גולומב להפסיק את הפעולות נגד
הבריטים, שנעשו במסגרת המרד שהכריז האצ"ל בפברואר .1944גולומב אמר, בין היתר:

איננו רוציםאנו דורשים מכם להפסיק מיד [את הפעולות נגד הבריטים]…
נהיה נאלצים לאחוז שתתחיל מלחמת אחים… אולם נהיה מוכנים גם לכך.

באמצעים שלנו למען מנוע את מעשיכם. המשטרה, לדעתנו, לא תוכל לחסלכם,
ברור שאיננו מדבריםאולם אם היישוב יתקומם הרי הדבר יביא לידי כך.
על חיסולכם הפיסי, אולם התפתחות דברים תביא גם לכך, היא תביא

להשמדתכם, ואז לא חשוב מי התחיל הראשון – זה עניין של תעמולה

11 .[ל"י :ילש השגדהה] .הרבסהו


מספר ימים לאחר הפגישה עם גולומב, שלח ז'בוטינסקי ב- 12ביולי מברק אל ד"ר אלטמן, בו
נאמר, בין השאר:

סכנת התנפלות השמאל על חברי הארגון הידועים להם – התנפלות מזוינת.
אליהו גולומב ביקרני בלונדון והביע את האיום הזה באוזני; ואחר-כך שמע
בוקשפן [מראשי המפלגה הרביזיוניסטית בארץ] אותו הדבר מפי פינקס
12 .[ביבא-לת תייריע שאר] חקור תוחכונב ["יחרזמה" יגיהנממ]


ז'בוטינסקי החליט להשיב מלחמה שערה, והזהיר שמלחמת אחים לא תהיה מוגבלת רק
לארץ-ישראל. באסיפה פומבית בוורשה אמר, בין השאר:

אם בארץ-ישראל מצדדי הם מיעוט, בגלל שיטת-הסרטיפיקטים ומפני ששעריה
נעולים בשבילנו, הרי כאן בגלות, וכאן בארץ פולין, הם אינם כבר כלל וכלל
מיעוט! ואם כבר נגזר על עם-ישראל שתיפול עליו הכלימה של מלחמת-אחים,
להווי ידוע לכם, שהיא לא תצטמצם בארץ-ישראל בלבד.
משום כך פונה אני אל כל אלה אשר בידם השפעה ואשר מחובתם לעמוד על
המשמר: דאגו-נא לאחוז בכל האמצעים, שהדברים לא יגיעו לכך! כי אם בכל
זאת יגיעו הדברים לכך, הרי תתנהל מלחמת-אחים זו במלוא העולם היהודי
13 .ולוכ


אזהרתו של ז'בוטינסקי, שנתקבלה בתשואות סוערות על-ידי קהל שומעיו, אכן עוררה מנהיגים
רבים הרחק מעבר לגבולותיה של פולין, ופניות ומחאות זרמו ובאו לשני הצדדים.

במסיבת עיתונאים, שבה השתתפו כתבים מבריטניה וארצות-הברית, מפולין ומהעיתונות
:יקסניטוב'ז רמא ,תידוהיה

הסכנה הזאת [של מלחמת אחים], לרוע המזל, היא ממשית. כבר בראשית יולי
שמעתי אותו איום מאיש הקרוב מאוד לשירות הביטחון של הסוכנות היהודית;
הוא הבהיר אז מעל לכל ספק, שאם לא יצליחו להשיג אחדות בשאלת
ההבלגה, יפעילו הגורמים הנתונים להשפעת הסוכנות את נשקם נגד
הרביזיוניסטים… ניסיון כזה לפוגרום יהודי פנימי יגרור אחריו הגנה עצמית
…תימינפ תידוהי


על פי הדיווח של עיתון "הארץ" מיום 23באוגוסט ,1938לא השיגה מסיבת העיתונאים את
:התרטמ

כל העיתונים היהודים, ואף אלה שהצטיינו עד עתה באהדתם לרביזיוניסטים,
מוקיעים את הודעתו של ז'בוטינסקי במסיבת העיתונאים בוורשה על מלחמת
האזרחים העומדת לפרוץ ביישוב העברי בארץ ועל סכנת "ליל ברתולומאוס"
[ליל טבח ההוגנוטים בידי הקתולים בפריס ב- 23באוגוסט ]1572שמכינים
.בושייב


אברהם שטרן עשה אותו זמן בפולין בשליחות הארגון. רזיאל כתב לו על החטיפות ועל גל
.(14 המאסרים בקרב אנשי הארגון ומנהיגי המפלגה הרביזיוניסטית (שמספרם הגיע לכ-150
בתשובתו, כתב אברהם שטרן ב- 19באוגוסט :1938

היום היתה לי פגישה עם פיט [כינוי לז'בוטינסקי על שם ראש ממשלת בריטניה
ויליאם פיט] שיחה קשה ומייגעת. עוררתי את שאלת ההגבה כאן [בפולין]
ותשובתו היתה: להגבה כאן אין מקום… מלבד זאת מכות כאן, לא תהיינה
להן השפעה; זאת היא תגובה חלשה מדי… בהגבה חזקה יותר ממכות נוכל
להשתמש רק אם הם בארץ ישפכו דם. אז נשפוך את דמם בגולה. עכשיו אנו
צריכים, אם אנו יכולים, להמשיך ולתת להם לחטוף את אנשינו. בזה נראה
לעולם היהודי שכפינו נקיות ואין אנו משתמשים לרעה ומועלים באמון העם.
עניתי: … מה נעשה אם הם לא ישפכו את דמינו אלא ימשיכו במלשינות
?תופיטחבו
בתשובה באה מצידו הצעה לשקול הפסקת הפעולות נגד הערבים ואז תחדלנה
החטיפות, המשטרה תירגע ואנחנו נוכל לנוח ואחר-כך נחדש את הפעולות…
"אתם פלוגה שעברה את קו החזית, והאויב הקיף אותה מכל העברים. אתם
מנותקים, מ נ ו ת ק י ם! האם תוכלו לעמוד במערכה ואיך תעשו זאת?"
עניתי: השאלה היא לא אם נוכל לעמוד אלא אם יש פקודה להמשיך. כשהפלוגה
מנותקת משתדלת המפקדה (א) להציל או (ב) נותנת הוראות ללחום עד
…המרוח
לבסוף (הייתי מדוכא אבל שקט) אמרתי: נניח שהתגובה לא תעזור, אבל
אם "החזית שפעלה והקריבה קורבנות" מבקשת עתה לא עזרה כספית אלא
תמיכה מוסרית, ומאמינה שהתגובה תעזור, האם איננה ראויה לתמיכה כזו?
זה שכנע אותו כנראה. הוא קרא לנציב [אהרון פרופס, נציב בית"ר בפולין]
ושאל אותו אם יוכל לפוצץ את האסיפה של מרמינסקי [הכוונה לאסיפה מטעם
פועלי-ציון שהתקיימה ביום 21באוגוסט ]1938שצריכה להתקיים ביום א'.
15 .לדתשא :הנע

מן המכתב של אברהם שטרן עולה כי לאיומיו של ז'בוטינסקי, בדבר התגובה בפולין על התגרויות
השמאל בארץ, לא היה כיסוי. ז'בוטינסקי היה מודע לחולשתו הפוליטית, ובמכתב ליעקובי מיום
ה- 22באוגוסט הוא כותב כי "פירוש הדבר שנדחקנו לקרן זווית ואין טעם רב להמשיך לנפנף
16 ידיים" וכי "יהיה עלינו להודיע זאת ברורות לנוגעים בדבר [הכוונה למפקדת האצ"ל בארץ]".

דבריו של ז'בוטינסקי הוסיפו להרגשת האין-אונים שפשטה במפלגה הרביזיוניסטית בארץ עקב
גל המאסרים הגדול ששיתק את הפעילות הפוליטית. ההלשנות ומסע ההשמצות של המוסדות
הלאומיים שיתקו אף את הארגון, כפי שניתן ללמוד מהודעת המפקדה הארצית מס' 105מיום
:1938 רבוטקואב 18

[…] במקום להילחם נגד המלשין, במקום לעודד את לוחמי החרות, במקום
לשבור את כוחות האויב – שקע היישוב בטמטום החושים והלך בעצת
מלשינים. האצ"ל נשאר מנותק, ללא בסיס גיאוגרפי וללא גב ציבורי, מנותק
ומבודד מול גדודי ערב, ממשלה אויבת, אלפי מלשינים מגוייסים בפקודה;
אלפי גפירים, במקום לעכב את האויב החיצוני, קיבלו על עצמם לעכב את
פעולות הארגון. כך נאלץ הארגון לעבור לתקופת שתיקה ממושכת, על אפו
ועל חמתו, ולאסון היישוב והעם. כיום אוכל היישוב את פרי טמטומו; שלטון
ערבי בדרכים ובערים, הפסקת העלייה ואסונות פוליטיים אחרים המחכים
17 […] .םוסרפל


זה היה הרקע למשא-ומתן להסכם בין הארגון ובין ההגנה.


ההסכם עם ההגנה

את המשא ומתן יזם שמשון יוניצ'מן, מראשי בית"ר והצ"ח, שפנה אל אליהו דובקין ומשה שרת
מהנהלת הסוכנות היהודית. לאחר שיחות ראשונות הופנה יוניצ'מן אל אליהו גולומב, אשר ביקש
שבדיונים ישתתף נציג של המפקדה הראשית של האצ"ל. רזיאל התנגד למשא ומתן, אולם נכנע
ללחץ שהופעל עליו מטעם ראשי המפלגה הרביזיוניסטית ומינה את חיים לובינסקי, חבר המטה,
לנציגו במשא ומתן. בתקופת המשא והמתן התחייב האצ"ל להימנע מכל פעולות נגד הערבים.

חתפ יקסניבול .המכסה אלל המייתסנ ,1938 טסוגואב 30-ב המייקתהש ,הנושארה השיגפה
ואמר כי "אין כל מקום להסכם על יסוד קו ההבלגה" וכי "אנו מוכנים להשתתף בכל הדרכים של
המלחמה נגד החזית הערבית". תשובתו של גולומב היתה ברורה לא פחות: "הסכם יכול להיות
רק על יסוד מניעת פעולות התגובה שלכם, ובעניין זה אין מקום לשום ויתורים ולשום פשרות".
נראה היה כאילו המרחק בין הצדדים כה גדול עד שאין מקום לפשרה. אלא שהיתה זו עמדת
פתיחה אפיינית, אשר לא מנעה את המשך המגעים. לאחר מספר פגישות הגיעו הצדדים
להסכמה, וב- 19בספטמבר נחתם הסכם בראשי תיבות בפגישה שנערכה בביתו של ישראל
רוקח, ראש עיריית תל-אביב. מטעם האצ"ל חתם על ההסכם חיים לובינסקי ומטעם ההגנה –
אליהו גולומב. ואלה הם עיקרי ההסכם:

מטרת ההסכם היא לאפשר קו פעולה משותף בין שני הארגונים הממשיכים את
קיומם העצמאי והבלתי תלוי…
ארגון ב' [האצ"ל] מתחייב להפסיק כל פעולות היוצאות מגדר ההגנה הרגילה,
שלא תסכים להן הוועדה הפריטטית…
הוועדה הפריטטית תקבע אם, מתי ובאיזה אופן יש לאחוז בפעולות היוצאות
מגדר ההגנה הרגילה… היא תשמש כמו-כן ועדת קשר מתמדת בין המפקדות
של שני הארגונים בכל השאלות הנוגעות להסכם זה… החלטות הוועדה
.דחא הפ תולבקתמ
ארגון ב' יקבל את חלקו המתאים בהגנה הלגאלית וישותף בכל צורותיה
(שוטרים נוספים, קבוצות-מארב וקבוצות נודדות) וביחידות הצבאיות העלולות
[…] .דיתעב רצוויהל
ארגון ב' [האצ"ל] ישלח את אנשיו להגנה הבלתי לגאלית ביחידות מיוחדות
עם מפקדים מיוחדים… כל יחידה תעמוד לפקודת מפקד המקום, שימסור את
תוירחאהו דוקיפה ורסמיי לבגומ תודוקנ רפסמב …הדיחיה דקפמל ויתודוקפ
להגנת המקום לארגון ב' …
[…] כל הדרכת אנשי ארגון ב' תיעשה תחת הפיקוח של מפקדת ארגון ב'…
ועדה טכנית תורכב מיד לאחר קביעת יסודות ההסכם כדי לקבוע את זמן
ההסכם וכן לעבד באופן מעשי את פרטי ההגשמה של סעיפי ההסכם. ועדה
של שלושה, מורכבת מבא-כוח מכל צד ובורר מוסכם על-ידי שני הצדדים,
תורכב לשם בירור תלונות על הפרת ההסכם או התנאים שייקבעו על-ידי
18 הוועדה הטכנית, לקביעת הצד המפר ולהטלת עונשין…


מיד לאחר החתימה על ההסכם התכנסה הוועדה הטכנית לדיון בפרטים הטכניים. היא קבעה
שההסכם יחול למשך שנה כניסיון וכי תוך שבועיים ייחתם סופית על-ידי המוסדות המוסמכים
של שני הארגונים.

מסביר רזיאל את היתרונות שהוא רואה בהסכם עם ההגנה. המכתב 19 במכתב לאברהם שטרן,
פותח בכך שרזיאל התנגד, כאמור, לכל המשא-ומתן עם ההגנה, אולם נאלץ לבסוף להסכים
בגלל הלחץ שהופעל עליו מטעם ראשי המפלגה הרביזיוניסטית. להלן הוא מונה את היתרונות
שהושגו בהסכם שנחתם בראשי תיבות; כבר בסעיף הראשון מכירה ההגנה, דה-פאקטו לפחות,
בעצמאותו הארגונית של האצ"ל: "הקיום העצמאי הנפרד נשאר ללא שינוי וללא פגיעה, בהווה
ובעתיד" וכפועל יוצא מכך אין הארגון כפוף למרות המוסדות הלאומיים: "מרות המוסדות הס
מלהזכיר". מנקודת ראותו של רזיאל זהו ההישג החשוב ביותר של ההסכם. בנוסף לזאת "תינתן
לנו האפשרות לנצל את כל האפשרויות הקיימות בידיהם לשטח הלימודים והעבודה המעשית".
יש לזכור שעם גבור הרדיפות שרדפה ההגנה את הארגון, הוגבלו מאוד אפשרויות האימונים, מה
שהשפיע רבות על מיומנותם של המגויסים החדשים ויכולת הביצוע שלהם. החיסרון היחידי
שרואה רזיאל בהסכם הוא כמובן ההתחייבות שלא לבצע פעולות יזומות אלא באישור הוועדה
הפריטטית. נחמה פורתא מוצא רזיאל בעובדה שההסכם הוגבל לשנת ניסיון אחת, כך שבמקרה
שהניסיון לא יעלה יפה, יחזור המצב לקדמותו.

להלן מסביר רזיאל את הסיבות להסכמתו לתנאי ההסכם: עקב הפעילות האינטנסיבית של
הארגון, נוצר מחסור באמצעי לחימה ובכסף, כך ש"מסיבות טכניות ומקצועיות, מצבו של מנדלסון
[זה היה הכינוי של ז'בוטינסקי, אולם במכתב זה הכוונה היא לארגון] איננו מאפשר לו כל פעילות
במשך החודשים הקרובים". לזאת נוספו הרדיפות, ההלשנות והתעמולה הארסית נגד הארגון
שהשפיעו מאוד על המשך הפעילות: "האטמוספירה החיצונית והפנימית לפני חודש וחצי היתה
כזאת שברצינות גמורה איימה עלינו התפוררות פנימית". כתוצאה מכך זקוק היה הארגון לרגיעה
זמנית בפעולותיו, לצורך גיוס צעירים חדשים שיבואו במקום אלה שנעצרו וכן לצורך אימונים
וארגון מחדש.

בסיכום רואה רזיאל בהסכם ויתורים רבים יותר מצד ההגנה, עד שהדבר מעורר בו חשד:
"חשודה מאוד היא עמדתו של הצד השני. מדוע הם נותנים פתאום כל כך הרבה ויתורים?
אפשר היה לחשוב שטמנו פה פח, אך זה אינו נכון". אין ספק שבהשוואה להסכם שנעשה עם
תהומי שנה וחצי קודם לכן, יש להסכם עם רזיאל יתרונות רבים והחשוב שבהם היא ההכרה
בעצמאותו הארגונית של האצ"ל (כזכור, בהסכם עם תהומי היה על האצ"ל להתפרק ואנשיו
היו אמורים להיטמע בין חברי ההגנה).

בסופו של המכתב, מוסיף רזיאל הערה אישית הקשורה ברינונים בתוך הארגון נגד מנהיגותו.
הדבר פגע בו מאוד עד כי החל להרהר בדבר התפטרות: "כבר שמעתי רמזים מכוערים; אמנם
לא במידה גדולה, אבל אינני רגיל לזה. ברצוני לפנות את מקומי למי שיעשה חשבונות באופן
יותר מוצלח. בין כך ובין כך ירמזו המרמזים; אלה במקרה שהעניין יצא לפועל ואלה במקרה
שלא יצא לפועל. אינני רגיל בכך ואינני רוצה להתרגל לחיות בתוך לכלוך".

כך או כך, מיד לאחר החתימה בראשי תיבות, טס לובינסקי לוורשה כדי להביא את נוסח ההסכם
לידי ז'בוטינסיקי. לאחר דיון עם מספר פעילים רביזיוניסטים, שבאו לוורשה לרגל מושב המועצה
העולמית של הצה"ר, החליט ז'בוטינסקי לאשר את ההסכם. את החלטתו הסביר בשיחתו עם
אלטמן: "אם אנשי הארגון בארץ חושבים כי ההסדר הזה טוב ונחוץ, מי אני כי אומר "לא" וכך
20 אסכן את חייהם, בעוד אני עצמי בחוץ?"

מן הדברים עולה כי לבו של ז'בוטינסקי לא היה שלם עם ההסכם, אולם הוא לא הביע התנגדות
בגלל התמיכה של המפקדה בארץ להסכם.

כל אותה עת שהה בן-גוריון בלונדון, וכשנודע דבר המשא-ומתן, שלח לגולומב את המברק הבא:


14.9.38 ןודנול

ביבא-לת [במולוג] והילאל

מתנגד בהחלט למשא-ומתן ולהצעת ההסכם. עכב המשכו. אעביר לך נימוקי.


במכתבו, כותב בן-גוריון, בין השאר:

כל זמן שהמפלגה הרביזיוניסטית, וז'בוטינסקי בראשה, לא קיבלו בעניינים
פוליטיים משמעת ההסתדרות הציונית, אין שום ייסוד למשא-ומתן עם הבריונים
.הנגהה תולאשב
הבריונים הללו רוצים עכשיו שני דברים: א. להיכנס לכוחות ההגנה הלגליים וב.
להכשיר עצמם בעיני הציבור היהודי. אין אני רואה עכשיו מדוע אנו צריכים
21 לסייע להם בדבר השני, אבל אני מתנגד בכל תוקף לדבר הראשון.

:במולוג בתוכ ותבושתב


21.9.38 ,ביבא-לת

לבן-גוריון, לונדון

הוסכם הסכם פרלימינרי. צריך להיחתם בעוד שבועיים. אם תרצה למנוע,
עליך לבוא. אם נגיע להסקת מסקנות אבטל חתימתי ואתפטר. פרטים והערכה
כתבתי שלשום והיום.


תשובתו של בן-גוריון לא איחרה לבוא:


23.9.38 ,ןודנול

ביבא-לת ,[במולוג]והילאל

לא אוכל שבועיים לעזוב לונדון. אם לא נחתם אל תחתום, אם חתמת תבטל
החתימה. שלחו טופס ההסכם.


במכתב לדובקין, מיום 13באוגוסט ,1938כתב בן-גוריון:

בריונים אלה מחקים בכול טכסיסי הנאצים, הם אויבינו בנפש. אם אפשר לרסן
אותם – יש לעשות הכול לשם כך, אבל אסור לדבר איתם כדבר עם אנשים
ישרים… אין זאת אומרת שיש להימנע מכול שיחה איתם – גם עם המופתי אני
מוכן לשוחח – אבל יודע עם מי אני מדבר.


על תגובתו של בן-גוריון, כותב מיכאל בר-זוהר:

בדברים קיצוניים אלה חשף בן-גוריון עוד סיבה להתנגדותו למשא-ומתן עם
הרביזיוניסטים: שנאתו אליהם. גם באקלים ההשמצות והנאצות ההדדיות,
שמנהיגי המפלגות בארץ התמסרו להן בחדווה, היו דבריו של בן-גוריון יוצאי
דופן והעידו על מטען כבד של משטמה כלפי מי שראה כאויבים בנפש…
המערכה סביב ההסכם שלא נחתם בין ההגנה והאצ"ל הבליטה את שנאתו
היוקדת של בן-גוריון לרביזיוניסטים שהתפתחה במשך השנים ותאפיין את
מדיניותו כלפיהם עוד עשרות שנים בעתיד, בתקופת המאבק וגם אחרי קום
22 .הנידמה


התנגדותו החריפה של בן-גוריון עיכבה, ובסופו של דבר אף מנעה את חתימת ההסכם, הגם
שרוב ראשי ההגנה והמפלגה בארץ תמכו בו. בינתיים נפלה ההתכתבות בין בן-גוריון לגולומב
רחא בוקעל הפוקת התואב גהנ י"שמה יכ רבתסמ .(י"שמה) ל"צאה לש תועידיה תקלחמ ידיל
ההתכתבות של ראשי הסוכנות היהודית ושל אנשי ממשל בריטיים. בבית הדואר בתל-אביב עבד
מאיר בר-גיורא, אשר נהג להוציא מתאי הדואר את המכתבים של ראשי הסוכנות היהודית וראשי
ההגנה. המכתבים היו מועברים למשרדי המש"י, שם היו מוצאים מן המעטפות ולאחר שצולמו –
היו מוחזרים לתא הדואר. כך נתפסו המכתבים והמברקים שהוחלפו בין בן-גוריון וגולומב בקשר
23 למשא-ומתן שנערך בין האצ"ל לארגון ההגנה.

הדיונים בצמרת מפלגת הפועלים נמשכו זמן רב והחתימה על ההסכם בוששה לבוא. מספר
הפגישות בין הצדדים נתמעטה והלכה ולכולם היה ברור שההסכם טורפד. רק אז החליט רזיאל
להסיר את המסכה מעל פניהם וחלק מחליפת המכתבים והמברקים בין בן-גוריון לגולומב פורסמו
בעיתון "הירדן". בכך תמה פרשת ההסכם בין האצ"ל לבין ההגנה.


:תורעה


את"ה. תיק 8א 9וכן מכון ז'בוטינסקי .43-2/19 .10
יהודה לפידות, הסזון – צייד אחים, עמ' .58 .11
.35 'מע ,א ,יספלא .12
כץ, ז'בו, עמ' .1052 .13
המספר לקוח ממסמך הבולשת ,GS/59/1809את"ה .47/61 .14
ארכיון הכד, תיק מס' 5וכן אלפסי, א, עמ' .373 .15
,יבוקעי 'ש לא יקסניטוב'ז בתכמ ,2/28/2/1 א ז"מ .16
המקור: הכד. ראה גם יצחק אלפסי, א, עמ' .139 .17
ראה נספח וכן ניב, ב, עמ' .112 .18
הכד, תיק מס. 7וכן אצל אלפסי, א, עמ' .375 .19
שכטמן, זאב ז'בוטינסקי – פרשת חייו, ג', עמ' .244 .20
את"ה , 53/116בן-גוריון אל גולומב ,13.9.1938 .21
בר-זוהר, בן-גוריון, א, עמ' .379 .22
.62-61 'מע ,שקובמ ,באילא בקעי .23






           
תוכן תולדות ישראל